השבוע חל יום י"א באדר, שבו נפלה חצר תל-חי בידי חמושים בדואים מתושבי הסביבה, ואנחנו מנצלים את ההזדמנות, ואת מזג האוויר המושלם, כדי לבקר באחד האזורים היפים ביותר בארץ ישראל.

אדמות תל-חי, החלק הפחות אטרקטיבי מתוך כ-13,000 דונמים בצפון הגליל שנרכשו בשנת 1893 על-ידי הברון אדמונד דה רוטשילד, נמסרו בשנת 1905 לשישה חלוצים שהיו הראשונים להקים עליהן חווה חקלאית. ניסיון זה לא עלה יפה ובתוך מספר שנים התפרק, וההתיישבות במקום חודשה רק עם תום קרבות מלחמת העולם הראשונה ונסיגת הצבא העות'מני מארץ ישראל.

בשלהי שנת 1918 הוקם קיבוץ תל-חי בידי קבוצת פועלים אשר גילתה בתוך זמן קצר שחלוקת המזרח התיכון בין האימפריות המנצחות הותירה אותם בגבולות המנדט הצרפתי, בשעה ששאר ארץ ישראל נמצא תחת מנדט בריטי. לעובדה זאת הייתה משמעות קשה מבחינת כל מי שחי על אדמות הברון באזור הזה: ערביי המחוז הדרומי של האימפריה התורכית, באזורים שידועים כיום כסוריה ולבנון, החלו לתקוף את הצרפתים במטרה לסלק אותם, ואלה היו פחות חזקים או תקיפים מן הבריטים שמדרום להם.

כשנה לאחר מכן, כאשר גברו ההתקפות עליהם, נאלצו רוב תושבי כפר גלעדי, מטולה, חמארה ותל חי להימלט לעיר צידון, והנותרים שלחו קריאה בהולה לישוב היהודי בארץ ישראל בבקשה לסייע להם בהגנה על הישובים. קבוצת מתנדבים בראשות יוסף טרומפלדור נענתה לקריאה והתייצבה להגנה.

בחודשים שלאחר מכן סבלו המתיישבים והמתנדבים מהתנכלויות של בדואים תושבי הסביבה – רובן על רקע פלילי במטרה לגנוב ציוד ולגרום לחבלות. אגב, למרות שקצת קשה להאמין – מסתבר שגם 102 שנים לאחר מכן מתקשה מדינת ישראל העצמאית, החזקה והחופשיה להתמודד עם אותו סוג של שודדים וחבלני-חקלאות, ולא רק בצפון הארץ.

מכל מקום, באותה תקופה של מחסור כרוני בנשק ובכח אדם שילמו חלק מן המתנדבים בחייהם, ובכל זאת התעקשו להיאחז בקרקע (ולא רק בצפון). השבוע, לפני 101 שנים, ביום י"א באדר תר"פ, 1 במרץ 1920, הגיעה אל חצר תל חי קבוצה גדולה של ערבים בדואים חמושים אשר דרשו כביכול לבדוק אם היהודים מסתירים שם כוחות צרפתים. בתוך כדי חיפוש במקום התפתח קרב שבמהלכו נהרגו או נפצעו רוב המתיישבים, בהם גם יוסף טרומפלדור, והנותרים – לאחר ששרפו את החווה – פונו לכפר גלעדי בסיוע אנשי הכפר. באותם ימים נאלצו המתיישבים לנטוש גם את כפר גלעדי ואת מטולה.

כשלושה חודשים לאחר מכן, בחסות הצרפתים, חזרו המתיישבים אל מטולה, כפר גלעדי ותל-חי, ובסוף אותה שנה הועבר האזור לשליטת המנדט הבריטי שהחיל שם חוק וסדר מסוג אחר. מיתוס הקרבות וההקרבה של תושבי אצבע הגליל טופח במהלך השנים בין השאר כדי להוכיח שעמידה איתנה מותירה בידי הישוב העברי חבלי ארץ שאחרת היו נמסרים לערבים, אם כי בראיה היסטורית יש שחולקים על כך. מה שלא שנוי במחלוקת הוא העובדה שמפעל ההנצחה, כחלק מבניית אותו מיתוס, החל כבר באותם ימים, ושתל- חי יצרה את האתוס הציוני של התיישבות וביטחון אשר לאורו חונכו דורות של חלוצים, מתיישבים וחניכי כל תנועות הנוער הציוניות.

הרוגי הקרבות באצבע הגליל, ובהם גם שמונת מגיני תל חי, נקברו בבית קברות שממוקם בין תל חי לכפר גלעדי, ולימים נקראה על שמם עיירת הפיתוח קריית שמונה, שהיא כיום עיר ואם בישראל. עוד הרבה קודם לכן, למעשה כבר באותה שנה, כתב אבא חושי את השיר 'בגליל בתל-חי' בהשראת עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו לנשק. ברל כצנלסון חיבר לזכרם תפילת יזכור, וגם זאב ז'בוטינסקי כתב שיר שמתאר את מיתוס הגבורה והחלוציות של מגיני תל-חי.

לא מיותר לומר שאופן ההנצחה היעיל ביותר, במובן המעשי, לגבורת תל-חי וכפר גלעדי היה הוספת שמו של טרומפלדור ל'גדוד העבודה' שבו הוא היה חבר, והקניית מורשת בניין הארץ, ההתיישבות השיתופית וההגנה לאלפי חניכים – חלוצים וחלוצות – שיישבו את הארץ.
למרות כל זאת, ולמעט המשפט הנצחי אך השנוי במחלוקת שמיוחס ליוסף טרומפלדור ("לא נורא – טוב למות בעד ארצנו"), נדמה שאלמנט ההנצחה הפיזי המוכר ביותר לזכר אנשי תל-חי הוא פסל "האריה השואג" שפוסל בידי הפסל אברהם מלניקוב והוצב כאנדרטה בסמוך לקבר האחים שבו נקברו. למרגלות אנדרטה זאת – פסל "גור אריה יהודה" שפניו פונות אל עבר זריחת החמה במזרח ואשר נועד לסמל התחדשות ועוצמה – הושבעו ב-100 השנים האחרונות מאות אלפי חניכים של תנועות נוער שונות בארץ, מכל הזרמים הפוליטיים.

יש שמספרים שפסל האריה השואג הוצב בבית הקברות של כפר גלעדי, על גבעה קטנה שחולשת על המראות הנפלאים של עמק החולה, הרי הגולן ובקעת נחל עיון, ולנוכח רכס החרמון, לאחר שפוסל מאבן ענקית שאותה חצבו במורדות הרי נפתלי אנשי יצחק שדה – מראשי ההגנה ומפקד הפלמ"ח.

אנחנו מחנים את המכונית שלנו מול הנופים הקסומים שתוארו לעיל (כרגיל, לא נשאיר חפצים חמידים ברכב) ומכאן נתחיל ללכת במסלול יפה במיוחד בעונה זאת של השנה. ממש מתוך רחבת החניה יוצא שביל שמכונה 'שביל הפצועים' ומוליך אל חצר תל חי, שבה נמצא מוזיאון שמנציח את ההתיישבות בגליל.

מבין שפע אפשרויות לטיולים בסביבה אפשר לבחור בין שני מסלולים שמוצעים על-ידי החברה להגנת הטבע (שגם מציעה טיולים מודרכים). המסלול הקצר, שאותו אפשר לגמוא בתוך כשעה קלה (לא מתאים לילדים בעגלות ולמוגבלי תנועה) מתחיל בהליכה אל מוזיאון חצר תל-חי ומשם במעלה "שביל הפצועים" שדרכו פונו טרומפלדור וחבריו הפצועים אל כפר גלעדי, אל רחבת בית הקברות. משם אפשר לתצפת על עמק החולה, מורדות החרמון והגולן, ומשם אפשר לחזור בשביל שממנו הגענו או במסלול מעגלי ארוך יותר.

אפשרות אחרת, ומומלצת, אורכת (בהתאם לקצב ההליכה) כשעתיים-שלוש לאורך כשישה וחצי קילומטרים, והיא מתחילה במגרש החניה של מכללת תל-חי (גם מסלול זה לא מתאים לעגלות). מכאן נמשיך אל חצר תל- חי, נמשיך ב"שביל הפצועים" אל רחבת האריה השואג ונמשיך בעליה מתונה למרגלות מחצבות כפר גלעדי, בתוך יער קק"ל, עד למעיין 'עין רועים'. בהמשך, כבר בכיוון חזרה, נמשיך על מקטע דרך מתוך 'שביל ישראל' דרך עמק הפצועים, גן הפסלים, ובחזרה אל חצר תל חי.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 צפונה, לכיוון קריית שמונה, ופונים מערבה לכיוון כפר-גלעדי / תל-חי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע: באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל האריה שעדיין שואג בתל חי appeared first on TheCar.

אפשר לבחון את כל המפות ולהוריד כל אחת מהן בקישור זה, או להוריד את כולן יחד בקובץ אחד מן האתר של החברה להגנת הטבע. נוסף למפה להורדה יש גם  מקרא עם אורך הקטע בקילומטרים, כמו גם ציון נקודות עניין לאורכו. איריס האן, מנכ"לית החברה להגנת הטבע, אמרה ש"מטרת שיתוף הפעולה והעלאת המפות לרשת היא להנגיש לכלל הציבור את הטבע הישראלי העשיר שבו התברכנו, ולעודד יותר ויותר אנשים לצאת לטייל בחיק הטבע ובכך לסייע באופן פעיל בשמירה ובהגנה על הטבע".

בזכות יוזמה ברוכה זאת ייתכן שרבים יקבלו "זריקת עידוד", יורידו לעצמם מפה וייצאו להלך על כמה מקטעי השביל, שאורכו המלא מעט יותר מאלף קילומטרים, ואף אנחנו התגייסנו כאן כדי לתרום את חלקנו לאותה מטרה. אגב, שביל ישראל נועד כמובן לטיול רגלי, ובחברה להגנת הטבע מדגישים שהשביל "עובר בהרים, יערות, ערים, כפרים, יישובים, נחלים, מעיינות, לצד כבישים ובשמורות טבע, לאורך אתרים היסטוריים ותופעות טבע ייחודיות. השביל מגלם ערכי טבע ונוף, מורשת, מסורת ודת, רב תרבותיות ומפגש מרהיב ומרתק של החברה הישראלית".

אבל יש מי שלא מעוניינים, או לא יכולים, ללכת לאורכו וישנם מספר לא מבוטל של קטעים שאפשר לבצע בנסיעה, ואפילו עם מכוניות נוסעים רגילות. למשל, השבוע בחרנו באחד הקטעים היפים של השביל, קטע באורך 21.1 קילומטרים בצפון הארץ שאותו אפשר לבצע עם כל סוגי הרכב. בעשותנו כך נוכל ליהנות מן הפריחה האביבית הנהדרת וממראות הנוף שנשקפים לצידו, אך לא מיותר להזכיר, כמובן, שכאשר נוהגים בשטח אנחנו חולקים את הארץ ואת שביליה עם מטיילים אחרים. חשוב לנסוע לאט ובזהירות כדי שלא להטריד את מנוחתם או, חלילה, לפגוע בהם.

נקודת התחלה: פסל "הארי השואג", המצבה לזכר שמונת הרוגי תל חי, ליד כפר גלעדי. נקודת סיום: מצודת נבי יושע על כביש 899. אורך המסלול: כ-21.1 ק"מ. משך הטיול (הליכה): כשמונה שעות. דרגת קושי: המסלול קל, חלקו בעליה דרך חלקה כורכר חלקה סלולה, נגיש, כאמור, לכל סוגי כלי הרכב.

תאור המסלול: נקודת ההתחלה שלנו היא גבעה קטנה לצד פסל "האריה השואג" בכפר גלעדי, שחולשת על המראות הנפלאים של עמק החולה, הרי הגולן ובקעת נחל עיון. בצל ברושים זקופים, מול רכס החרמון, הוצבה אנדרטת הזיכרון הראשונה אי פעם בארץ ישראל לאחר התקומה. אנשיו של יצחק שדה, מראשי ההגנה ומפקד הפלמ"ח, חצבו בעצמם, במורדות הרי נפתלי, את האבן הענקית שממנה פוסל הפסל המפורסם, שגובהו כשישה מטרים, וגלגלו אותה למקומה הנוכחי בצמוד לבית הקברות של כפר גלעדי.

סיפור ההגנה על תל חי וכפר גלעדי הוא חלק מן האתוס הציוני של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, והוא מתחיל לפני 98 שנים, בי"א באדר של שנת 1920, עם תחילת המתקפה של ערביי הצפון על הישובים היהודים שבסביבה. שניאור שפושניק הי"ד היה הקורבן הראשון למתקפות אלה, וכעבור זמן מה ארבו הבדואים לחקלאים היהודים בעת שחרשו בשדות, ורצחו את אהרון שר. ריח הדם, או ההסתה הלאומית, או סיבות אחרות, הוציאו כעבור מספר ימים קבוצה גדולה יותר של ערבים ואלה נהרו אל הישוב היהודי הקטן תל חי.

באותה עת נמצא צפון הארץ תחת מנדט צרפתי, והערבים ביקשו להיכנס לישוב בתואנה שהם מחפשים את נציגי השלטון. אלא שמה שהחל בפעולת עורמה הסתיים בקרב דמים שבו נהרגו במקום חמישה יהודים. יוסף טרומפלדור נפצע בבטנו והובל אל כפר גלעדי, שם נפטר מפצעיו. האתוס הציוני מייחס לטרומפלדור את המשפט – שנאמר ברגעיו האחרונים – "טוב למות בעד ארצנו". קבר אחים לשמונת המתיישבים היהודים, שעל שמם נקראת גם העיר קריית שמונה, נמצא למרגלות האנדרטה, לא הרחק מקברי חברי ארגון 'השומר'.

מכאן חוצים את הכביש דרומה אל דרך נוף רמת נפתלי, שהיא אחת מדרכי הנוף היפות בצפון הארץ. הדרך, שהוכשרה בחלקה על ידי קק"ל, משתלבת עם שביל ישראל, מתחילה בחורש אורנים צפוף ולאורכה מבחינים בשרידי הפריחה של כלניות ורקפות.

עין רועים הוא אחד המעיינות היפים שנובעים לצד השביל. מתוך טרסת אבן בוקעים וזורמים מי מעיין צלולים אל בריכה גדולה שלצידה שולח עץ תאנה ענק את גזעו מתוך גדר האבן. עץ התאנה מתעורר בימים אלה מתרדמת החורף ומתחיל ללבלב, ומי המעיין זורמים בתעלות אל שתי בריכות נוספות שחצובות בחלק התחתון, ולצידן ניצבים שני ספסלים. זהו מקום מומלץ לארוחת בוקר או להכנת כוס קפה.

'המסלול הגיאולוגי': נסטה מעט מן השביל אל מסלול מיוחד ובו תריסר תחנות: אלה שכבות גיאולוגיות בנות תקופות שונות שניתן להבחין בהן כאשר הולכים לאורך מסלול בן כשני קילומטרים. לאורך המסלול הוצבו שלטי הסבר אודות השבר הסורי-אפריקאי ותופעות גיאולוגיות שונות, ובחלק מן הסלעים אפשר להבחין בשרידי מאובנים של דגים וזוחלים שמעידים על קיומו של ים קדמון במקום זה  לפני מיליוני שנים.

מתחת לכבלים: בנקודה מסוימת עוברים תחת כבלי הרכבל שמתוח בין הכביש  לקריית שמונה אל קיבוץ מנרה שבמעלה מצוק רמים. הרכבל נבנה למטרות תיירות והוא מאפשר למטיילים להגיע אל נקודת תצפית במעלה המצוק.

נתיב כליל החורש: בקטע שבו מתעקלים הכביש והדרך בחדות נמצא צבר גדול של עצי 'כליל החורש', ואלה פורחים בימים אלה בצבע ורוד עז. עדר פרות מסתובב כאן באופן חופשי ומלכך עשב, ועם מעט מזל אפשר לפגוש כאן גם סוסים שמזלם שפר עליהם ביחס לשהיה באורווה.

מצפור לירון סעדיה: לירון, מפקד ולוחם בסיירת אגוז, נהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה. לזכרו הוקמה אחת מנקודות התצפית היפות על קריית שמונה, ובה מקום ישיבה מסודר לנוכח הנוף, עם שולחנות פיקניק נוחים. אמצעי המחשה שהוצב במקום משמיע, בלחיצת כפתור, את סיפור המקום ושירים שלירון אהב. מן הרחבה שכאן נמתח שביל דרומה ולאורכו, על הסלעים, מוטבעים ציורים שלירון צייר. בחורש האורנים הסמוך עדיין פורחות כלניות בצבעים שונים.

תצפית אל אגמון החולה: מכאן אפשר לצפות על אגמון החולה שהוכשר במרכז עמק החולה. יש תצפית נפלאה על הבריכות, ובמדרון תלול שגולש לכיוון העמק גדלים עצי שיזף.

נחל קדש: זהו חלק של המסלול שאפשר לעבור אך ורק בהליכה רגלית אבל מומלץ למתוח מעט את האיברים וללכת לאורכו. זהו אפיק מרהיב ביופיו, יובל של נחל קדש, ולאורכו עצי אלון צפופים וסלעים שעליהם "מתחרדנים" שפני סלע.

מצודת ישע: קטע מספר 2 של שביל ישראל מסתיים במצודת ישע אשר נקראת גם מצודת כ"ח. זאת אחת מבין חמש מצודות דומות שהקימו הבריטים על גבול הצפון, ובחודש אפריל 1948, רגע לפני הכרזת העצמאות של ישראל, הם מסרו אותה לידי  הערבים, פעולה שהטילה בפועל מצור על הישובים מנרה, רמות נפתלי ומשגב עם. יחידת פלמ"ח שנשלחה לכבוש את המצודה ספגה 22 קורבנות ונכשלה במשימה. אחד ההרוגים בקרב זה הוא דוד צ'רקסקי ז"ל, גיבור שירו של חיים חפר – 'דודו'. כחודש לאחר מכן נכבשה המצודה בידי כח של חטיבת יפתח במבצע שגבה שישה קורבנות נוספים. מאז נקראת המצודה כ"ח, לזכר 28 הלוחמים שנהרגו בקרבות הכיבוש שלה.

נבי יושע: זאת אמנם תחילת המסלול השלישי של שביל ישראל אבל מאחר ואנחנו כבר כאן לא נפספס הזדמנות לבקר באתר שמיוחס ל'נבי יושע', הוא יהושע בן נון, וזהו אתר קדוש למוסלמים שלצידו נמצאים שרידי כפר ערבי נטוש.

מילת סיכום אודות שביל ישראל: השביל, שאורכו הנוכחי הוא 1,030 קילומטרים, מתחיל ב'בית אוסישקין' בקיבוץ דן שבצפון ומגיע עד לבית ספר שדה אילת, על חוף מפרץ אילת. השביל נחנך בימים אלה בדיוק לפני 23 שנים, בתום כ-16 שנים של דיונים, ויכוחים ועבודה קשה למימוש היוזמה המקורית של אברהם תמיר ואורי דביר. בשונה מסימון השבילים המקובל בישראל – פס צבעוני בין שני פסים לבנים, שביל ישראל מסומן על ידי שלושה פסים מקבילים ומדורגים בצבעים לבן, כחול וכתום. פס לבן שצבוע בצד העליון מסמן כיוון הליכה צפונה (לכיוון השלג שעל החרמון), ואילו פס כתום למעלה מסמן את הכיוון דרומה, לעבר המדבר.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: מורידים מפות ויוצאים לשביל ישראל appeared first on TheCar.