שברולט אופטרה אחת, ששייכת לתמר קאר ואשר בוטחה בביטוח מקיף על-ידי חברת כלל, הייתה מעורבת בתאונה שבה נגרם לה אובדן מוחלט.
נהג הרכב, בן דודו של מי ששכר את המכונית מחברת ההשכרה וגם מועסק אצלו כעובד, נחקר על-ידי המשטרה והואשם בכך שנטל את המכונית ללא ידיעתו של שוכר הרכב, ובכך שנהג בה כשהוא שיכור.

חברת ההשכרה פנתה אל חברת הביטוח כדי לקבל פיצוי בגין הנזק, אולם המבטחת הפנתה את תשומת ליבה לכך שהפוליסה אמנם מכסה מקרים של גניבת רכב, אבל לא מכסה מצבים שבהם המכונית נמצאה בשימושו של מי שאינו מורשה לנהוג בה.
לטענת כלל, מחקירת המשטרה עלה שמי שנהג ברכב, בן דודו ועובד של השוכר, מתגורר עמו יחד באותה דירה והוא לא גנב את המכונית, אלא לכל היותר השתמש בה ללא רשות, מפני שלולא התרחשה התאונה היה בכוונתו להשיבה לאחר מכן לשוכר.
חברת הביטוח טענה גם שהנהג בעת התאונה הורשע בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות (ולא בגניבה) וכי בעת התאונה הוא נמצא בתקופת שלילת רישיון והיה נתון להשפעת אלכוהול וסמים.
המבטחת טענה גם שהנהג השתמש במפתחות הרכב שהיו מופקרים באופן גלוי, והתניע אותו תוך שהוא משתמש בקוד "סודי" שהיה רשום על מגן השמש של המכונית.

שופט בית משפט השלום נאסר ג'השאן דחה את תביעת חברת תמר וקבע שלא מדובר בגניבת רכב, שהרי הנהג לא התכוון לקחת אותו לצמיתות, גם לא הוגשה נגדו תלונה בנוגע לגניבה, וההרשעה הפלילית שלו היא בעבירת שבל"ר (שימוש ברכב ללא רשות).

השופט ג'השאן מחדד ומזכיר ש"השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם אירוע בו הצליח מי שנהג ברכב, שהוא קרוב משפחה של המחזיק ברכב ואשר עובד אצלו, ליטול את הרכב ללא רשות המחזיק, כאשר אין הוא מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף והוא נוהג תחת השפעת סמים ואלכוהול, נכנס בגדר שימוש ללא רשות, ומשכך – פטורה חברת הביטוח מחובתה לפצות את חברת ההשכרה או שמא מדובר בנזק שנגרם תוך כדי "גניבה" לפי הפוליסה – ומשכך קיים כיסוי ביטוחי לאירוע…
פוליסת הביטוח מכסה מקרה ביטוח של "גניבה" וכן "כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה"… סעיף אחר קובע כתנאי לכיסוי שהנהג ברכב ינהג "לפי הוראת המבוטח או ברשותו"… על כן השאלה היא האם מדובר בנהיגה ללא רשות המבוטח, כי אז אין כיסוי ביטוחי לנזק, או שמא מדובר בנזק שנגרם אגב גניבת הרכב, ואז, הנזק מכוסה בפוליסה".

השופט ג'השאן מציין שבית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם הגדרת המונח "גניבה" כוללת גם שימוש ברכב ללא רשות ואזי היא מכוסה בפוליסת הביטוח, וציין שהשאלה היא אם לפרש את המונח לפי חוק העונשין – אזי שבל"ר לא שקול לגניבה או להרחיב אותו למקרים בהם ברור שבעל הרכב לא היה נותן אישור לשימוש ברכבו לו נשאל.

"עמדתי", כותב השופט, "כי יש לפרש את המונח "גניבה" עפ"י הכללים הנהוגים בפרשנות טקסט בפוליסת ביטוח, ולא להיצמד להגדרות חוק העונשין, שכן אילו זו הייתה כוונת הפוליסה הייתה נוקבת הגדרה זו מפורשות… פרשנות המונח אמורה להיות לפי הפרשנות המגשימה את מטרת הצדדים, דהיינו לפי הבנתו של "האדם המסחרי הרגיל" – או "המבוטח הסביר"…
איני סבור כי כל נטילת רכב ללא רשות, תכנס לד' אמותיה של ההגדרה "גניבה", שאז נחטא לכוונת הצדדים, אך בהחלט ייתכנו מקרים שנטילת הרכב תהיה נטילה "זמנית" ולא שלילת קבע, ולמרות זאת ייחשב הדבר לגניבה…
הכרה במקרה (ספציפי זה) כ"גניבה"… מטשטשת כל הבחנה בין "שימוש שלא ברשות המבוטח" לבין ה"גניבה" ויהפוך (כמעט) כל שימוש ללא רשות ל"גניבה"… קיים לדעתי שטח אפור בין הגרעין הקשה של "גניבה" ו"שימוש ללא רשות", ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו…"

השופט נאסר ג'יהשאן דחה את התביעה וחייב את חברת ההשכרה לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח.

תא"מ 7691-11-14

The post גניבת רכב או שימוש ללא רשות? appeared first on TheCar.

אנשי חברת כלל ביטוח חשבו שמצאו נימוק מקורי כדי להתחמק מתשלום 'ירידת ערך מסחרית' שנגרמה למכוניתו של מבוטח שלה אשר נפגע קשה בתאונה, ולהסתפק בתשלום 'ירידת ערך טכנית' בלבד: הם טענו שירידת ערך מסחרית היא "נזק תוצאתי שלא מכוסה בפוליסת הביטוח".

אלא שסיגל אלבו, הרשמת הבכירה של בית משפט השלום בירושלים, חשבה אחרת וקבעה ש:"אין חולק כיום שירידת ערך רכב בעקבות תאונה היא בגדר נזק ישיר שעל מבטח הרכב לשאת בו".

הרשמת אלבו ציינה גם שכבר נקבע בפסיקה – ובניגוד לטענת כלל ביטוח – שירידת ערך של רכב אינה רק 'ירידת ערך טכנית', אלא גם 'ירידת ערך מסחרית'.
"ירידת הערך של רכב בעת תאונה", היא כותבת בפסק דינה, "משקפת גם את הפיחות של הרכב בעיני רוכשים פוטנציאליים בשל התאונה".

התוצאה היא שכלל ביטוח תאלץ לשלם למבוטח שלה 23,457 שקלים בנוסף ל-3,212 שקל ששילמה לו.

סכום זה כולל את ההפרש בין ירידת הערך הטכנית שקבע השמאי מטעמה (3,212 שקל) לבין ירידת הערך המסחרית שקבע השמאי של המבוטח (18,500 שקל), ובנוסף גם תשלם הוצאות משפט בסך 1,686 שקלים, את שכר השמאי של המבוטח בסך 1,533 שקלים, ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 שקלים.

מסחרי או טכני

למען מי שלא נתקל עד היום במושגים "מסחרי" וטכני" נבהיר תחילה במה מדובר.
"ירידת ערך טכנית" הוא מושג אשר אומץ על ידי איגוד השמאים, ומתייחס לירידת הערך שנגרמת לרכב שהיה מעורב בתאונה לאחר תיקונו, וזאת לפי קביעת שרירותית של ועדה שנקראה בשעתו "ועדת ששון".

חישוב זה מבוסס על שיקולים טכניים של התיקון שנדרש, וחלקים שהוחלפו, אבל לא לוקח בחשבון את עצם ההשפעה של הפגיעה על רמת הסחירות של הרכב לאחר התיקון, ולא צריך להיות מומחה ביטוח כדי להבין שלקוח פוטנציאלי יסכים לשלם יותר עבור מכונית ללא תאונות קודמות מאשר תמורת אותה המכונית לאחר שעברה תאונה.
חברות הביטוח, באופן טבעי, מעדיפות לשלם פיצוי לפי "ועדת ששון", היות שסכום הפיצוי שמחושב בדרך זו נמוך יותר.

"ירידת ערך מסחרית", לעומת זאת, משקפת את ההפרש בין מחיר המחירון המופחת של רכב שנפגע בתאונה לבין מחיר שהיה מקבל לולא היה נפגע – ובכל מקרה ההנחה היא שהתיקון בוצע באופן מושלם והרכב תקין לחלוטין.

ניסיון החיים מוכיח שמאד קשה, עד כדי בלתי אפשרי לפעמים, למכור רכב שנפגע קשה בתאונה (למשל במקרה של 'פגיעת שילדה'), במקרים רבים הוא נמכר רק לסוחרים או לפירוק, והמחיר שמקבלים תמורתו נמוך משמעותית ממחיר המחירון הרגיל. 'ירידת ערך מסחרית' יכולה לכן להגיע לעשרות אחוזים משווי המכונית.

בשנים האחרונות הכירו מרבית בתי המשפט במציאות החיים, והם נוטים לאמץ את הערכות השמאים ולפסוק 'ירידת ערך מסחרית' לכלי רכב שנפגעו קשה ותוקנו.

תאונת שלדה

במקרה שלפנינו נפגעה מכונית הפיז'ו 307 של מבוטח של חברת כלל ביטוח, הועבר לתיקון במוסך הסדר של אותה החברה, ולשם הוזמן השמאי מאיר ממן, שהוא שמאי חוץ של חברת הביטוח.

השמאי קבע שלרכב נגרמה ירידת ערך (טכנית) של 4% בלבד (3,212 שקל) וזאת לפי ערך רכב בסך 80,300 שקל, ומשמעות הקביעה הזאת היא שלקוח יידרש, כביכול, להפחית רק כ-3,200 שח ממחיר המכונית בבואו למכור אותה למי שיודע שהיא עברה תאונה קשה.

המבוטח סבר, כמובן, שירידת הערך שנקבעה נמוכה מדי, ולכן פנה אל השמאי דורון עד כדי לקבל ממנו חוות דעת נגדית.

דורון עד העריך את שווי הרכב ב-71,900 שקל בלבד, וזאת מפני שבעבר כבר נגרמה לו ירידת ערך של 6% , ומנגד העריך את ירידת הערך המסחרית, בעקבות התאונה "החדשה" ב-30% מערך הרכב כלומר 21,500 שקל.

כלל ביטוח סרבה לשלם למבוטח את הסכום שקבע השמאי מטעמו, ומכאן התגלגלה פרשת התביעה.

בכתב התביעה טוען המבוטח שהוא נאלץ למכור את מכוניתו בעסקת טרייד אין מול חברת לובינסקי טרייד, וזאת מפני שלא הצליח למכור אותו בשוק החופשי. הוא קיבל תמורתו רק 48,500 שקל, כלומר רק 60% ממחיר המחירון המלא, שעמד באותה עת על 80,300 שקל.

המבוטח טען שאם ייקבע שכלל לא צריכה לשאת בנזק הרי שיש להשיתו על השמאי ממן, אשר התרשל, לטענתו, כשקבע ירידת ערך מבלי להביא בחשבון את ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב.

כלל ביטוח והשמאי ממן טענו מנגד שירידת הערך שנקבעה על ידי ממן נקבעה בהתאם לכללים הקבועים בדו"ח ועדת ששון, לכן אין בסיס לירידת הערך שקבע השמאי דורון עד.

לטענתם, ירידת ערך מסחרית היא בבחינת "נזק תוצאתי" שאינו מכוסה בפוליסה, כלומר משהו שדומה יותר לאובדן ימי עבודה של המבוטח בגלל ריצות למוסך לצורך התיקון, או הפסד הכנסה כתוצאה מהשבתת המכונית.

מה שחשוב יותר, במישור הציבורי, הוא שכלל וממן טענו שאין מקום להכיר ב'ירידת ערך מסחרית' מפני שהפסיקה לא הכירה בירידת ערך כזו.
אשר למחיר בו נמכר הרכב טענו כלל וממן שחברת לובינסקי טרייד ביצעה הפחתת מחיר מוגזמת לרכב, אשר לא משקפת את מחירו בפועל, וזאת ללא קשר לבדיקת הרכב ולפגיעה שנגרמה לו.

השמאי לא אחראי

הרשמת סיגל אלבו דחתה את רוב טיעוני חברת הביטוח, וקבעה, כאמור לעיל, שכיום אין עוד מחלוקת בנוגע להכרה בירידת ערך רכב בעקבות תאונה כ"נזק ישיר" שעל מבטח הרכב לשאת בו, וכן שירידת הערך הזאת צריכה לשקף גם ירידת המחיר שלו בעיניי רוכש פוטנציאלי.

אמירה חשובה נוספת של אלבו היא שדו"ח ועדת ששון, אשר אומץ על ידי איגוד השמאים, לא מהווה ראיה מכרעת שאין לסטות ממנה, ובית המשפט רשאי לשקול חוות דעת שמסבירות מדוע במקרה ספציפי לא מוצדק לקבל 'ירידת ערך שנקבעה בדבקות לפי אמות המידה של ועדת ששון'. "מסקנתי", כותבת הרשמת, "כי בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה יש מקום להכיר בפיצוי בגין ירידת ערך מסחרית וכי נזק זה הוא נזק ישיר ולא נזק תוצאתי כפי שטוענים הנתבעים, שכן מדובר בנזק אשר נגרם במישרין לרכב בעקבות התאונה".

אשר לשיעור ירידת הערך קיבלה הרשמת את חוות דעתו של השמאי דורון עד כי הרכב נפגע קשה בשלדה הקדמית, דבר אשר מקשה מאוד על מכירתו ודורש התפשרות בשיעור משמעותי על מחיר המחירון. ואכן המכונית נמכרה בסופו של דבר בפער של 28% ממחיר המחירון שלה לאחר שניסיון למכור אותה באמצעות מודעה בלוח יד 2 נכשל.

אשר לטענות נגד השמאי ממן קבעה הרשמת שהוא לא התרשל בתפקידו, אולם ההסבר לקביעה הזאת מטריד מאד: אלבו קבעה שממן פעל מטעם הנתבעת ובשליחותה ועל כן אין להטיל עליו חבות אישית.

מן הקביעה הזאת עלולה להשתמע פרשנות מסוכנת לפיה לשמאי שפועל מטעם חברת ביטוח מותר לקבוע קביעה שמטיבה עם אחד הצדדים (ומן הסתם זה יהיה הצד של חברת הביטוח) מבלי שתהיה לו אחריות אישית או מקצועית לכך.

בסופו של יום חויבה כלל ביטוח לפצות את המבוטח שלה במלוא ירידת הערך המסחרית של הרכב (18,500 שקל ) בניכוי הסכום ששולם כירידת ערך טכנית (3,212 שקל), ובתוספת שכר טרחת השמאי ועורך הדין וכן הוצאות משפט, ובסך הכל 23,457 שקל.

תא"מ 34494-04-13 לויטנר נגד כלל ביטוח

The post ההבדל בין טכני למסחרי: 18,000 ש"ח ועוד הוצאות appeared first on TheCar.