חברת ניינבוט, אשר בין השאר מחזיקה כיום בבעלות על סגוואי – אחד מכלי התחבורה האישית הממונעת המעניינים בתולדות התחום הזה – הודיעה על כוונתה להפסיק את הייצור של Segway PT ב-15 ביולי 2020 ולפטר את 21 העובדים במפעל שלה בעיר בדפורד שבניו המפשייר, ארה"ב.

החשיבות העיקרית של סגוואי, אשר הושק רשמית בדצמבר 2001 בתום קמפיין גרילה שארך כמעט שנה שלמה, היא לא הכלי עצמו – אשר עד היום יוצרו ונמכרו ממנו בסך הכל 140,000 יחידות, אלא מגוון רחב של כלי רכב לניידות אישית ממונעת שהגיעו בעקבותיו, אולי אף בהשראתו.

החידוש המשמעותי ביותר בסגוואי היה בשעתו היכולת שלו לאיזון עצמי – תכונה שאמורה הייתה להפוך את התפעול שלו לפשוט במיוחד גם עבור בני אדם שנעדרים את היכולת לשלוט בכלי ממונע או לאזן אותו בעצמם. מצד שני, סגוואי מעולם לא הצליחה, או לא רצתה, להתגבר על המחיר המאד גבוה שלו – שהחל בעת ההשקה ב-5,000 דולר (כערכם בשנת 2001) ונותר יקר מאד עד היום.

במהלך השנים רדפה את סגוואי שרשרת ארוכה ומביכה של תאונות, אשר באופן טבעי – בגלל מחירו של הכלי – היו מעורבים בהן אנשים עשירים ומפורסמים – החל בנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ג'וניור, דרך מנחת הטלוויזיה אלן דג'נרס אשר נפלה מסגוואי במהלך צילום אחת מן התוכניות שלה בשנת 2010 והתקרית המביכה שבה פגע צלם עיתונות רכוב על סגוואי באצן יוסיין בולט והפיל אותו מיד לאחר שניצח במירוץ בבייג'ין בשנת 2015, וכלה במותו הטראגי של המולטי-מיליונר הבריטי ג'ימי הסלדן אשר עף עם סגוואי מעבר לצוק לתוך נהר בשנת 2009.

טרגדיה זאת התרחשה בסך הכל עשרה חודשים לאחר שהסלדן רכש את סגוואי עצמה. ארבע שנים לאחר מותו נמכרה חברת סגוואי לחברת Summit Strategic Investments, חברת ייעוץ השקעות, ופחות משנתיים לאחר מכן היא נמכרה לחברה הסינית אשר במקור הייתה מתחרה שלה וכעת סוגרת אותה.

ההבטחה שלא התגשמה

סגוואי הוא פרי המצאתו של היזם והממציא דין קיימן אשר התבסס על מספר פטנטים שנרשמו החל מאמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת בתוך כדי הפיתוח של כיסא גלגלים עם יכולת איזון-עצמי. הכלי נולד כהבטחה גדולה, ובמשך כשנה נפוצו לגביו שמועות מרחיקות לכת בתוך כדי כך שהוא נודע בשם הקוד "ג'ינג'ר". לפי השמועות, וגם לפי ציטוטים של יזמים מפורסמים כמו סטיב ג'ובס לאחר מכן – סגוואי אמור היה להיות "כלי תחבורה אשר ישנה את הדרך שבה מתניידים בני אדם, וכתוצאה מכך גם את הדרך שבה מתכננים ערים".

עשרים שנים לאחר מכן, כאשר כבישי הערים מתמלאים בכלי רכב לתחבורה אישית מאד ברור שחזון התחבורה האישית הממונעת לכשעצמו היה נכון – ושתכנון מחדש של המרחב הציבורי בערים בהחלט נחוץ. הבעיה היא שסגוואי מעולם לא היה הכלי המתאים לצורך מימוש החזון הזה.

סגוואי נקרא במקור Segway HT, ו-HT הן ראשי תיבות של "כלי תחבורה אנושי" (human transporter). מהר מאד הוחלף שמו ל-Segway PT ("כלי תחבורה אנושי", personal transporter), והדגמים הראשונים שלו נעו במהירויות של 9.7 קמ"ש, 13 קמ"ש ו -16 קמ"ש – שהן מהירויות סבירות כדי שלא להרוג אנשים מסביב (מה שלא מנע, אגב, את האנטגוניזם הרב כלפי מי שהשתמשו בו) אבל איטיות מכדי להשתלב בתנועה על כבישים.

חמש שנים לאחר השקתו המקורית הושק דור שני של מוצרים (i2 ו-x2) עם תפעול באמצעות הטיית הכידון ימינה או שמאלה, ואלה כבר הגיעו למהירות מרבית של כ-20 קמ"ש. עם זאת, טווח הנסיעה נע סביב ה-30 ק"מ ומשך זמן הטעינה עד 10 שעות. דור שלישי של מוצרי סגוואי הושק בעולם בשנת 2014, ולאחר שהחברה נרכשה בידי ניינבוט הושקה סדרה נוספת של מוצרים קטנים יותר.

סגוואי בישראל

סגוואי מעולם לא הפך לכלי תחבורה פופולרי בעולם, בעיקר בגלל מחיר גבוה אבל גם בגלל היסטוריית התאונות שלו, השימושיות המוגבלת, והעובדה שזה כלי מגושם שדורש מקום אחסנה. לעומת זאת, במהלך השנים הוא היה בשימוש של מדריכי טיולים מאורגנים, חברות להשכרת כלים בשטחים סגורים ובמרכזי ערים, ושל כוחות משטרה ותחזוקה.

סגוואי מיוצגת בישראל על-ידי חברת UME, חברת בת של יניברסל מוטורס, יבואני ג'נרל מוטורס לישראל, ובמהלך ההחדרה שלו לישראל תיקן משרד התחבורה תקנות ייעודיות כדי לאפשר את השימוש בו בדרכים ציבוריות. זה, אגב, לא הועיל לשאר הכלים הממונעים האישיים אשר נאלצו לסבול שנים ארוכות של חוסר התייחסות מצד משרד התחבורה (אשר במובנים רבים לא יודע כיצד לעכל אותם עד ימינו אלה). מכל מקום, המחיר הגבוה ושאר הגורמים שמנעו מסגוואי להפוך לסיפור הצלחה בעולם הגבילו אותו גם בישראל לשימושם של מדריכי טיולים וכוחות שיטור. בימים אלה, אגב, מתמקדת חברת UME בהחדרת כלים אחרים, מוצלחים יותר, לניידות אישית, ואלה הקטנועים החשמליים מתוצרת 'ניו' הסינית.

בהכרזת הסגירה של המיזם המעניין הזה אמרה נשיאת סגווי, ג'ודי שאי: "במהלך העשור הראשון שלה הפכה סגווי PT לאמת מידה בתחום האבטחה ואכיפת החוק, שם הוא נחשב לכלי אישי יעיל ואפקטיבי".

The post מתגלגל אל דפי ההיסטוריה: הייצור של סגוואי יופסק באמצע יולי appeared first on TheCar.

כל כלי מביא פרשנות משלו למשימה, אך המשותף לכל מגוון הכלים הוא מן הסתם שימוש בגלגלים לתנועה. אין ספק שהמצאת הגלגל, ככל הנראה באלף החמישי לפני הספירה, הייתה הבסיס לעולם התחבורה המודרני כפי שאנו מכירים אותו היום, אבל יתכן שהיה ניתן גם ללכת בדרך קצת שונה, כפי שמוכיח איזי סוואן בפיתוח האחרון שלו.

סוואן, אמריקאי גדול מימדים עם הרבה זמן פנוי, אוהב להסתגר בגראז' המרווח של ביתו ובשני העשורים האחרונים פיתח אובססיה לתכנון ולבניית כל מיני מכונות מקוריות אשר מונעות בכוחה של מברגה חשמלית.
אחרי מכסחת דשא, "בימבה" ועוד אין סוף כלים המונעים על ידי מברגות ומקדחות, סוואן החליט ללכת על משהו מקורי במיוחד: כלי תחבורה אישי שבמקום גלגלים יעשה שימוש ברגליים מכניות שיונעו, כפי שאתם יכולים לנחש, על ידי מברגה.

את ההשראה למבנה ולעיצוב הרגליים המיוחדות סוואן קיבל מאמן הולנדי בשם תיאו ינסן שתכנן מפרקי רגליים עם יכולת תנועה מלאה, שמזכירים מפרקי רגליים אחוריים של חתול או כלב, בזכות השראה שקיבל מסקיצות של לאונרדו דה וינצ'י.
בעוד שינסן בנה את המפרקים כחלק מפסל קינטי שזז בכוח הרוח, סוואן החליט, כאמור, ללכת על משהו הרבה יותר פרקטי ושימושי.
המוצר הכסוף המוגמר נראה כעשוי ממתכת, אולם למעשה מדובר בחיתוך מדויק וגילוף של עץ. צמד הרגליים האחוריות מחובר לשלדת עץ הכוללת משטח עמידה לנוסע וצמד גלגלים קטן.

בעזרת גיר הכולל כמה גלגלי שיניים, דיפרנציאל המחלק את הכוח בין הרגליים ומברגת DeWalt נטענת 20 וולט שניתן לרכוש בקצת יותר מ-1,000 שקלים בסניף 'עשה זאת בעצמך' הקרוב לביתך, הדבר הזה זז בצורה לגמרי לא רעה.
אמנם פוזיציית הרכיבה לא נראית נוחה במיוחד וגם המהירות לא ממש גבוהה, אבל, בהעדר סקייטבורד מעופף כמו שהבטיחו לנו ב"בחזרה לעתיד", זה כנראה כלי התחבורה האישית הכי קולי בסביבה.

עוד ב-TheCar:
העתיד כבר כאן? לקסוס חושפת סקייטבורד שלא צריך גלגלים
המכונית מ"בחזרה לעתיד" הגיעה לבית המשפט

The post התחליף לסקייטבורד המעופף? רגליים מכניות חשמליות appeared first on TheCar.