ממשלת צרפת הכריזה על פרויקט זה בחודש פברואר השנה, והיא גם מממנת אותו במסגרת ניסוי שייערך בארבע השנים הקרובות במטרה לבחון את כדאיותו, ובכוונה להרחיב אותו לאורך כולל של 1,000 ק"מ של רשת הכבישים הצרפתית.

עלות ההקמה של קטע הכביש, שנקרא "דרך הוואט" (Wattway), נאמדת בחמישה מיליון אירו, והוא נבנה בכוונה באזור שבו ישנם רק 44 ימי שמש חזקה בכל שנה (לעומת למעלה מ-170 ימים בדרום צרפת).

למרות זאת אמור השטח שנסלל – באורך של קילומטר ובשטח של כ-2800 מטרים רבועים – לייצר מספיק אנרגיה כדי להאיר את כל התאורה הציבורית בכפר.

הרעיון של סלילת כבישים שבתוכם מוטמעים פאנלים סולאריים טומן בחובו מספר יתרונות.
ראשית, כך ניתן לנצל שטח נדל"ן שמנוצל על-ידי כלי רכב רק במשך כ-20% מן הזמן, ואשר אין אפשרות לעשות בו שימוש אחר, וזאת במקום לבנות את הפאנלים על שטחי חקלאות, למשל, תוך פגיעה נופית.

שנית, בתוך הפאנלים קל לשלב אלמנטים אלקטרוניים שונים – המובנים מאליהם הם נורות לד שיוצרות פסי סימון לשוליים ולנתיבים וכן חיצים לנתיבי התנועה – וכך לחסוך את הצורך בצביעה ובתחזוקת הצביעה.

בנוסף, באזורים קרים שבהם נצבר קרח על הכבישים אפשר לשלב אלמנטים שמחממים את הפאנלים ומונעים התקרחות, וכך לחסוך את הצורך בשימוש במפלסות שלג ובמפזרות מלח, ותוך כדי כך גם למנוע את הנזק של המלח לסביבה.

היות שהתשתיות כוללות כבר חיבורים ואלמנטים חשמליים קל יהיה גם לשלב בהם אלמנטים של תקשורת בין תשתיות לכלי רכב (V2I) ובאמצעותה לייעל את התנועה ולהגביר את הבטיחות.

בשלבים מתקדמים יותר, כאשר הפאנלים יהיו יעילים ויפיקו די אנרגיה, אפשר יהיה לשלב אותם גם במערכות טעינה למכוניות חשמליות ולייתר את הצורך לשאת סוללות גדולות וכבדות.

הפאנלים עצמם עשויים מסיליקון דק ומצופים בשרף מיוחד אשר אמור להגן עליהם מפני העומס של משאיות כבדות ובתוך כדי כך לייצר את רמת החיכוך הנדרשת מכביש ציבורי. התקנתן לא דורשת עבודות סלילה או תשתית מורכבות מידי מפני שהם מונחים, למעשה, על-גבי התשתית הקיימת ולכאורה מצפים אותה.

ניסויים בהיקף קטן יותר של אותו רעיון – אם כי עם אלמנטים של פאנלים מסוגים אחרים – מבוצעים במקביל בגרמניה, הולנד וארצות הברית, אבל קטע הכביש הצרפתי, שעליו צפויים לעבור כ-2,000 כלי רכב ביממה, הוא המקום הראשון שבו מיושם הרעיון על כביש ציבורי פתוח לתנועת כלי רכב.

נכון להיות הטכנולוגיה שמיושמת עדיין יקרה מאד ולכן איננה כלכלית: מחיר מטר רבוע של "כביש סולארי" גבוה פי 13 ממחיר מ"ר של פאנל סולארי רגיל, כמו זה שמותקן על גגות בתים ומחסנים, ואשר לא צריך לשאת בעומס של משאיות.

לטכנולוגיה יש גם מגבלות נוספות שמונעות ממנה להיות כלכלית או יעילה במיוחד, למשל העובדה שכדי לקצור ביעילות את האנרגיה של השמש צריכים הפאנלים להיות מוטים בזווית לכיוון מקור האנרגיה, וכאשר הם מותקנים על כביש עליהם להיות שטוחים. היבטים נוספים שעדיין צריכים להיבחן הם מידת העמידות של הפאנלים לאורך זמן – בעיקר תחת גלגליהן של משאיות כבדות, רמת השחיקה שלהם, וכמות התחזוקה לה הם יזדקקו.

מבקרי הרעיון מזכירים את מגבלותיו, ובעיקר את עלות ההקמה הגבוהה, וטוענים שאפשר לנצל את סכומי הכסף שמושקעים בפרויקט זה לתוכניות אקולוגיות יעילות יותר, ובכלל זה גם בתחום האנרגיה המתחדשת.
למרות הביקורת מתכננת ממשלת צרפת להרחיב את הניסוי בחודשים הקרובים לשני קטעי כביש נוספים במדינה.

The post צרפת חנכה את הכביש הסולארי הראשון בעולם appeared first on TheCar.

שימוש באנרגיה המופקת מהשמש אינו דבר חדש, ולמען האמת ישראל הייתה אחת החלוצות להשתמש בה עם המצאת קולטי השמש לחימום מים לפני יותר מחצי מאה.
בהמשך ההמצאה הפשוטה הזו הפכה לפופולרית בכל העולם וכבר לפני דור החלו לפתח גם קולטים מתקדמים בהרבה שיודעים להפוך את קרני השמש לאנרגיה חשמלית של ממש.
טכנולוגיה זו זוכה בשנים האחרונות לשימוש נרחב יותר ויותר כשאנשים פרטיים או מפעלים הופכים את הגגות שלהם לחוות סולאריות קטנות לייצור חשמל לצרכים אישיים ואף לשימוש רשת החשמל הארצית.

עם זאת, מעבר לעובדה שמדובר בפתרון לא אסתטי במיוחד, הוא יעיל ומשתלם כלכלית רק בעת יישום בגגות גדולים של ממש או בשטחים פתוחים גדולים עליהם נבנות חוות ענק של קולטים.

לכולם ברור שהטכנולוגיה לייצור חשמל נקי ללא פליטת מזהמים מהשמש בכמויות מסחריות כבר כאן די הרבה זמן. הבעיה היחידה היא שכדי לוותר על תחנות הכוח המוכרות יש צורך בשטחים נרחבים מאוד, ושטחים כידוע, עולים כסף ולכן עד כה ארובות התחנות הפחמיות עדיין ממשיכות לזהם את הסביבה.

לפני מספר שנים החלו לצוץ רעיונות מקוריים לניצול מיליוני קילומטרים של כבישים סלולים על פני הגלובוס ולהפוך אותם לחוות קולטים אדירות מימדים שיפיקו המון המון חשמל.

הרעיון נשמע מצוין, אך יש לזכור כי בניגוד לקולטים שמותקנים על גגות ומשמשים למטרה זאת בלבד הפיכת שטחי הכבישים למשטחים סולאריים צריכה, בראש ובראשונה, להתאים לשימוש המקורי שלהם – כדרך לרכבים, וכאן התגלו בעיות מאחר שהאספלט ממנו עשויים מרבית כבישי העולם הוא אטום ולמרות שהוא אוגר חום, כדי ליצור אנרגיה בצורה יעילה צריך למצוא דרך בה קרני השמש יגיעו באופן ישיר לפאנלים הסולאריים.

עוד ב-TheCar:
לעולם בעקבות השמש: הרכב הסולארי שינסה לכבוש את המדבר
קנה ב.מ.וו.i3, קבל סככת הטענה סולארית
עיריית תל אביב מפסיקה את השימוש בקטנועים חשמליים

בשנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם מספר מיזמים במטרה לפתח טכנולוגיה שתאפשר להפוך כבשים לחוות סולארית ובין היתר ניתן לציין את בני הזוג ברוסו, זוג מהנדסים מאיידהו שבארה"ב, שפיתחו כבישי סולארי הבנוי מפאנלים של זכוכית עבה במקום אספלט וחברה הולנדית שפיתחה גם היא טכנולוגיה דומה של כביש סולארי עשוי מזכוכית ואף, לפני כשנה וחצי, הקימה בפרבר של אמסטרדם שביל אופניים סולארי באורך של כ-100 מטרים במסגרת פיילוט שעד כה מפתיע לטובה את כולם.
לטענת המפתחים, בניגוד לתדמיתה השברירית, הזכוכית בעובי ובתרכובת הנכונים חזקה ועמידה כמו אספלט, לא מצריכה תחזוקה יוצאת דופן ובעיבוד מסוים גם מציעה רמת אחיזה וחיכוך דומים לאלו של כביש סטנדרטי.
עם זאת, לא הכל מושלם משום שעלות הקמת כביש זכוכית בטכנולוגיה הזו יקרה באופן משמעותי מעלות סלילת כביש רגיל, לא יכולה להשתמש בתשתיות הקיימות וככל הנראה לא משתלמת כלכלית בשום תחשיב שהוא.

וכאן נכנס לתמונה ה-Wattway, פיתוח מהפכני של חברת התשתיות COLAS והמכון הלאומי הצרפתי לאנרגיה סולארית שלא מצריך תשתית מסובכת וניתן ליישום על כבישים קיימים ללא שום בעיה על ידי הדבקה פשוטה של לוחות סולאריים על גבי האספלט.

הלוחות, בגודל של כ-15 על 30 סנטימטר ובעובי של 7 מילימטר בלבד, עשויים מתרכובת סיליקון פולימרית עמידה שלא מצריכה תחזוקה ויכולה לשרוד, בדומה לאספלט, כעשרים שנה.

הם מגיעים עם שטח פנים מחוספס המזכיר אספלט ובעלי רמת חיכוך ואחיזה זהה. יתרה מזאת, בדומה לכבישים מודרניים, הם אווריריים וסופגים במהירות את הגשם.
לטענת צוות הפיתוח, 20 מטרים רבועים של לוחות סולאריים מהסוג החדש מסוגלים לספק את צריכת החשמל של בית ממוצע ובעוד כחמש שנים, כשתהליך ההקמה של הפרויקט יסתיים ואלף קילומטרים מכבישי צרפת יהיו מכוסים בפאנלים סולאריים, המערכת אמורה לספק אנרגיה לכ-5 מיליון צרפתיים שהם כ-8 אחוז מתושבי המדינה.

זה נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות נכון, אבל לא לגמרי ברור אם מדובר בפרויקט משתלם מבחינה כלכלית. הרשויות בצרפת, בשלב זה לפחות, לא פרסמו כמה כסף יעלה לכסות את כל אותם קילומטרים בפאנלים סולאריים אולם השרה רויאל ציינה כי חלק מהמימון (כ-300 מיליון יורו) יגיעו באופן ישיר מהמיסוי הנגבה על הדלק.

בכל מקרה, על אף שללא ספק לא מדובר במיזם זול, בתחשיב הכדאיות יש לכלול גם את עלויות הקמת תחנות כוח ותפעולן שניתן לחסוך, כוח אדם, מאגרי האנרגיה המדלדלים וזיהום האוויר שגורם לתחלואה שעולה מיליארדים בכל שנה ויצומצם עם מעבר להפקת אנרגיה נקיה מהשמש.

The post לעולם בעקבות השמש: צרפת 'תסלול' 1,000 קילומטרים של כבישים סולאריים appeared first on TheCar.