ירושלים לובשת חג בימי חג החנוכה וכריסטמס והיא מקושטת, מוארת, יפה, זוהרת, וגם… גדושה ועמוסה במבקרים רבים. אבל כעת, עם תום החופשות והחגיגות, חלק מן הקישוטים נותרו, וגם התאורה, אבל הרבה יותר קליל, נעים ורגוע לשוטט ברחובות עיר הבירה.

דצמבר 2022 היה חמים יחסית, ובעיקר יבש, וסוף השבוע האחרון של השנה מזמן לנו אפשרות נהדרת ליהנות מן הטוב בכל העולמות: העיר יפה ולבושה בלבוש חגיגי, מזג האוויר נהדר לטיולים, ולמרות שחייבים להתעטף במעיל חם ורצוי גם לקחת כובע גרב – נעים לצעוד ברחובות העיר ולנשום מלוא ריאות של אוויר הרים צלול כיין.

אפשר להצטרף לאחד מעשרות סוגי טיולים מאורגנים שחלקם מופק על-ידי חברות פרטיות ואחרים על-ידי ארגונים ומוסדות שונים – מעיריית ירושלים, דרך החברה להגנת הטבע ועד לעמותות כאלה ואחרות, או שאפשר לבחור שכונה או אזור בעיר ופשוט ללכת לאיבוד: מסיפורי אהבה ברחוב הנביאים – על בתיו המיוחדים, דרך 'סימטת החבשים' והכנסייה האתיופית, אל סיור על גגות העיר או סתם כך לעמוד מול החומה העתיקה של העיר ולבהות במגדל דוד.

אפשר לבקר ברובע היהודי, ברובע הארמני וברובע הנוצרי – בכולם נותרו עדיין קישוטי החגים ובחלקם גם דוכנים שקידמו זה עתה את המבקרים הרבים. מכאן אפשר להמשיך אל 'עיר דוד' – הגרעין הקדום של ירושלים – שם מוצע שפע פעילויות לבודדים, קבוצות ומשפחות עם ילדים, ואפשר סתם כך לעמוד על מרפסת תצפית גדולה בלב המתחם ולהביט אל המדרון ממול שם מצטופפים בדוחק בתי הכפר סילוואן והגיבוב שלהם רומז אולי על המראה האפשרי של עיר דוד הקדומה.

בפינה הדרום מזרחית של חומת הר הבית, שנקראת גם 'קרן העופל', מתנשאת החומה ההרודיאנית לשיא גובהה – כ-20 מטרים, והיא נושקת ומתחברת לחומה חשמונאית קדומה ממנה. באזור זה של העופל נערכו חפירות ארכאולוגיות נרחבות ונמצאו, בין השאר, 'מדרגות חולדה' וסדרת מבנים מהתקופה האומיית, וגם מערכת ביצורים מימי הבית הראשון שככל הנראה נבנו בהוראת המלך שלמה.

צפונה מן הכפר סילוואן נחים אורות רכים על בית הקברות שעל הר הזיתים. אור רך שוטף את המדרון ואם מביטים מעט יותר גבוה רואים את מלון 'שבע הקשתות' ואת הכנסיות שמוארות בימים אלה באור נוגה ובסמוך לכניסות שלהן ניצבים עצי אשוח מקושטים ומוארים. הכנסייה הרוסית היא אחת המרשימות, זוהרת בזהב כיפתה עם 'בצלי' הזהב שלה.

ירושלים של זהב מוארת כולה באורות רבים, למשל אלה שצובעים בצהוב רך את החומות שתוחמות את הרובע היהודי ומעליהם נראים בתי המדרש, רחבת הכותל מוארת גם היא באור יקרות ולרוב הומה אדם גם בשעות לא סבירות של הלילה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ירושלים בלילה appeared first on TheCar.

ראש השנה לאילנות, ט"ו בשבט, מעוטר בכל שנה בישראל בפריחה נהדרת של עצי השקד, "שקדיות" כפי שאלה מכונים במקומותינו. ישנם מספר מקומות בארץ שממש "לובשים 'שמלת כלולות' לבנה" וזוהרת בזכות עצי שקד רבים שפזורים בהם, מכוסים בפרחים לבנים.

בתקופה זאת של השנה אני מתאמץ לפקוד מקומות שבהם נטוע מספר רב של עצים בשטח מצומצם, וכל היופי הזה מרוכז ומראה הלובן מרהיב במיוחד. את התמונות הנהדרות האלה מלווה לפעמים פס קול מיוחד של מעוף דבורים עמלניות שממהרות ללגום מן הצוף של פרחי השקד, ולהתעטף באבקנים שאותם הן מעבירות אל פרחים אחרים. בכל שנה, תוך התעלמות נהדרת ממעשי ידי אדם, הטבע אומר את דברו בדיוק מושלם, ולא משנה אם הרדיו מטרטר לנו על 'תוכנית המאה', מגיפה קטלנית או על שר שחטא – השקדיה פורחת וכל השאר קדחת.

ברחבי ישראל ישנם לא מעט מקומות שתקופת הפריחה מהווה תירוץ מושלם לביקור ועל חלקם כתבנו כאן, למשל הכביש הישן אל צפת, חבל לכיש, עמק הארזים בכניסה לירושלים ועוד, אבל אחד המקומות שמתיימר לכבוש את פסגת טבלת פריחת השקד הוא שכונת עין כרם היפיפייה שבדרום מערב ירושלים.

עין כרם נזכרת כבר ב'תרגום השבעים' לספר יהושע ומזוהה כ'כרם' המקראית. הנוצרים קידשו את המקום כ'עיר יהודה' שבה נולד יוחנן המטביל ובנו בה מספר כנסיות ומנזרים ששמותיהם נקשרו בו ובבני משפחתו, וכמובן גם באם מרים ובבנה ישוע. הכפר שוכן בבקעה ומוקף הרים נישאים, ומפאת יופיו הנדיר חומדת אותו יד כרישי הנדל"ן באופן קבוע ואף מאיימת על אופייה הייחודי. פעם יש מי שמבקשים להקים רבי קומות על הגבעות הנהדרות, פעם מבקש הצבא להקים בה לא פחות מאשר בסיס, ואפילו רוסיה של פוטין מתערבת בפסטורליה ומבקשת להסיט את קו הרכבת שעובר בסמוך למנזר גרוני (שמכונה גם מוסקוביה).

בינתיים מיוחדת עין כרם בכך שהיא מרכזת לתוך שטח קטן, מרחק הליכה קצרה, מספר רב של אתרים בעלי משמעות היסטורית שכולם שזורים לתוך מסבך סמטאות קסומות. יש בה מנזרים עתיקים, מבני מורשת ישנים, צמחיה ייחודית, גדרות אבן שמעטרות רחובות צרים מכדי להכיל תנועת מכוניות, וגם – איך לא – כמה וכמה מסעדות טובות. מה שלא כדאי זה לבזבז זמן ולחפש חניה לרכב בסמטאות הכפר, לרוב זה ממילא יסתיים בדו"ח, לכן צריך לשאוף ולהתחיל את הביקור בחניה הגדולה, התת-קרקעית והחינמית שבמרכז הכפר.

לא הרחק משם נובע 'מעין מרים' שסביבו התפתח במהלך הדורות הכפר כולו. על אף שהמעיין, כפי ששמו מעיד עליו, קדוש לנוצרים, במאה ה-19 נבנה מעליו מסגד שכיום סגור לתפילות. לפי המסורת הנוצרית זה המקום שבו נפגשה אימו של יוחנן המטביל, אלישבע, עם מרים – אימו של ישו, בשעה ששתי הנשים נשאו ברחמיהן את בניהן. תיירים נוצרים מגיעים למעיין בהמוניהם גם לתפילות וגם כדי למלא בקבוקים ב'מים קדושים'.

מעברו האחר של הרחוב הצר צומח גן ירוק ומטופח על-פני מדרון, ובו נטוע בוסתן עצי פרי שמשובץ בספסלים לישיבה. הבוסתן המקורי הוקם כאן בשנת 1949 בידי רחל ינאית בן צבי לצד כפר נוער שבו גדלו והתחנכו ילדים יתומים וכאלה שנפלטו ממשפחות קשות יום. בבוסתן למדו הילדים חקלאות, וכיום זה מקום מושלם לטיול נינוח וריחני בזכות עבודת טיפוח ראויה לציון של בני המקום. בבוסטן צומחים עצי שקד לרוב, ובכל בוקר שישי, כבר ב-08:30, מגיעים לכאן מתנדבים ועוסקים בטיפוח המקום עד לשעות הצהריים. גם מבקרים מזדמנים מוזמנים להפשיל שרוולים ולעזור.

חובבי הליכה יכולים לטפס בכביש צר ומפותל ממעיין מרים והמסגד ועד לכנסייה הרוסית. זאת עליה תלולה אך מתגמלת: ממעלה הגבעה נשקפים מראות נוף מרהיבים של השכונה כולה, ולמרות שהכמרים בכנסייה הרוסית לא נלהבים להזמין פנימה מבקרים – תמיד כדאי לנסות. בקצה הכביש התלול סלולה רחבת חניה קטנה שממנה נמתח שביל צר למרגלות הר אורה. בתום הליכה קצרה בת כחמש דקות מגיעים אל מערה גדולה שנקראת, איך לא, 'מערת עין כרם'. לצד המערה נטוע עץ תאנה גדול ומכאן עולים על שביל 'סובב עין כרם' שמוליך במסלול שמשיק לבית החולים 'הדסה', 'שביל הכלניות' ואל מסלול שמוביל ל'עין שריג' ואל 'עין חודק'.

בחזרה לשכונה מגיעים אל הכביש הראשי, ושם, לצד חנות ירקות, נמצא כביש צר במיוחד אשר מטפס במעלה תלול אל 'כנסיית יוחנן המטביל'. כנסייה קתולית זאת, שבנויה ברחוב 'השער', נקראת גם 'כנסיית יוחנן בהרים' והיא נבנתה לראשונה בתקופת מסעות הצלב ונחרבה. על-פי המסורת הנוצרית נמצאת ביסודות הכנסייה הזאת אבן גדולה שלתוכה נבלע יוחנן המטביל בעת שהמלך הורדוס ציווה להרוג את כל ילדי בית לחם והסביבה.

במאה ה-19 נבנתה על חורבות הכנסייה המקורית כנסייה גדולה יותר ובה שתי קפלות גדולות, וקירותיה מדופנים באריחי קרמיקה כחולה שהוענקו במתנה על-ידי מלך ספרד. בחצר הגדולה נמצאים 21 לוחות ענקיים שעליהם חרוטה "תפילת בנדיקסוס" בשפות שונות.
אחד המקומות היפים ביותר בשכונת עין כרם הוא מנזר 'נוטרדם דה סיון' ('האחיות מציון'), אשר נבנה בשנת 1861 בידי היהודי המומר, יליד צרפת, אלפונס מאריה רטסיבון. המקום נבנה כבית יתומות לבנות נוצריות שנמלטו מן הפוגרומים שביצעו מוסלמים בנוצרים בלבנון, ובחצר שלו בנויה אכסנייה יפה שבה מתקיימים קונצרטים. בסמוך לשם יש בית קברות קטן, אשר בימים אלה משובץ ברקפות, ובו קבור בין השאר גם רטיסבון.

את הביקור בעין כרם כדאי לקנח בהליכה לצד עצי השקד ב'עמק התימנים', רחוב פסטורלי שמקושט, כמובטח, בפריחת השקדיות המרהיבה מעל נחל עין כרם.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 לכיוון ירושלים ופונים דרומה במחלף הראל אל כביש 3965 לכיוון הקסטל וקניון מבשרת. ממשיכים דרומה עד לכיכר השנייה שפוגשת את כביש 395, ואיתו מזרחה עד לעין כרם.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל עין כרם appeared first on TheCar.

השבוע, בתום כמעט חמש שנים של עבודה קפדנית, והשקעה של קרוב ל-11 מיליון שקלים, נחנך אחד ממסלולי ההליכה המרגשים והמיוחדים ביותר בעולם כולו: צעידה לאורך קטע של כשלושה קילומטרים על חומת העיר ירושלים בין שער יפו אל שער האריות.

חומת העיר העתיקה, שהיא אחד המבנים המוכרים ביותר בעולם כיום, ואתר מורשת לאומית של אונסק"ו, נבנתה לפני 480 שנים על-ידי הסולטאן הטורקי 'סולימאן המפואר' בזמן שיא כארבע שנים. הסולטאן שלח מטורקיה לירושלים אלפי פועלים והחומה, כמקובל באותה תקופה, נבנתה כך שעל ראשה נמצא מעבר נוח שאפשר לחיילים לנוע במהירות ממקום למקום. בנקודות אסטרטגיות, ומעל לשערים, נבנו צריחים, ולאורך הנתיב נבנו עמדות ירי עבור מגיני העיר.

סיורים ראשונים של תיירים ומטיילים על חומת ירושלים החלו כבר לאחר הכשרת הנתיב לאחר מלחמת ששת הימים, ועד לפני מעט יותר מעשור אפשר היה לטייל שם ולחזות ממעוף הציפור באחת הערים העתיקות והיפות ביותר בעולם. אלא שמצב החומה והנתיב התדרדרו והיא הפכה למסוכנת למבקרים עליה, וכדי למנוע אסונות נחסם רוב הדרך.

בשנים האחרונות פעל במקום צוות פועלים בהשגחת ובהכוונת ארכיאולוגים, מתוך מטרה לבנות נתיב הליכה בטוח שכולל גדרות, מדרגות ואמצעי בטיחות – וכל זאת מבלי לפגוע בערך ההיסטורי והארכיאולוגי של המבנה. הצוות הוסיף אבני חומה במקומות שבהם הן חסרו, והקפיד להיצמד למקורות ההיסטוריים במאבק כנגד פגעי הזמן, האדם והאקלים.

אורך הקטע שנפתח למבקרים הוא כשלושה קילומטרים, שמהווים מעט יותר ממחצית אורך החומה כולה. חלק זה מקיף יותר ממחצית העיר העתיקה לכיוון מערב, צפון ומזרח, ומאפשר מבט ממעוף הציפור אל הרובע הנוצרי ואל כנסיית סנטה אנה, אל הרובע המוסלמי ומתחם אל אקצה, ולכיוון הכותל המערבי (שאותו אי אפשר לראות מן החומה עצמה). במהלך המקטע הזה כלולים 'חומת החפיר', 'מגדל החסידה' (בורג׳ אל לקלק) ושער האריות, ושולבו בו מספר מקומות שבהם אפשר לעלות או לרדת מן החומה כדי לבקר בחלק מן האתרים הנהדרים של העיר.

ירושלים היא אחת הערים הבצורות הראשונות בהיסטוריה, וחומה ראשונה הוקמה סביבה כבר בתקופה הכנענית לפני כ-4,000 שנים. החומה העות'מנית, הנוכחית, מקיפה כיום את סמטאות הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי, הרובע היהודי, הר הבית, הר הזיתים כיפת הסלע ועוד, ויש לה ערכים היסטוריים, דתיים, פוליטיים, אדריכליים, וגאוגרפיים ייחודיים ונדירים – כמו לעיר הקודש כולה.

הטיילת מתחילה, כאמור, בשער יפו, ומקיפה את העיר ממערב, אבל אנחנו התחלנו את מסלול ההליכה שלנו מצידו השמאלי של שער שכם, בירידה אל 'הכיכר הרומית' שממנה ישנה עליה אל תוך החומה. הטיפוס לא קל: מטפסים על מדרגות אבן לגובה של כחמש קומות עד לגג שצופה על עשרות בתיו הצפופים של הרובע המוסלמי – שחלקם מתהדר בכיפות גדולות. מכאן צופים אל המסחר בשוק הבשר ואל הסימטאות המפותלות והצפופות של הרובע, ומכאן יוצאים בהליכה צפונה לכיוון 'בורג' אל לקלק' – או 'מגדל החסידה'.

המסלול ממשיך וחולף מעל רחובות שנושקים לחומה, וכך אנחנו זוכים בזווית ראיה לא שגרתית לתוך העיר העתיקה. מקטע זה מיועד למטיבי לכת, ומשולבים בו הרבה מאד מדרגות, פיתולים, מעברים צרים, עליות וירידות. על הברכיים מופעל לחץ רב מכיוון שהגובה של חלק מן המדרגות ממש לא סטנדרטי: חלקן בגובה של כשלושים סנטימטרים, וזאת הליכה לא קלה.

לאורך המסלול אפשר להשקיף על העיר המערבית ועל כיכר ספרא לכיוון שער שכם, ובצד המזרחי מבחינים בבית הקברות המוסלמי. כאשר מביטים לכיוון ההפוך, אל מחוץ לחומות, מבחינים במראות משובבי נפש רבים של העיר ירושלים וההרים שסובבים אותה, בהם מוזיאון רוקפלר, הר הצופים, הר הזיתים והקדרון.

לא קשה לדמיין, במהלך ההליכה, את חיי שומרי החומות כאשר מציצים אל חדרי המנוחה הקטנים שבהם הסתתרו או נחו בעת שלא נמצאו בשמירה, ומובן גם מבנה החומה עצמה, שנועד לספק מחסה למגינים בעת שהם נעו בין המקטעים השונים. מבעד לחרכי הירי הם השקיפו החוצה, ומן המגדלים שמעל השערים הם יכלו לשפוך שמן רותח או להשליך אבנים כבדות על מי שניסו לפלוש.

מאד רצוי להיעזר במדריך או בחומרים היסטוריים לאורך המסלול, שמספק הצצה לתקופה הביזנטית, הצלבנית, ועד לתקופה העות'מנית, כמו גם אל חייה של העיר המודרנית שחוברה לה יחדיו. כיום בנויים בעיר העתיקה מגרשי משחקים, גן ציבורי, מגרש כדורגל, בית ספר וכמובן נמצאים בה גם אלפי מבני מגורים צפופים ומסלול ההליכה עובר ממש מעל גגות הבתים. קל להבחין בחצרות ובחיי היום יום של התושבים, וליהנות מקו האופק המהמם של ירושלים, ממגדלי הפעמונים של הכנסיות, צריחי המסגדים, הכיפה האפורה של בית כנסת 'החורבה' וכיפת הזהב המרשימה של 'כיפת הסלע'.

אורך המסלול כולו, בהליכה רגועה, הוא כשעה וחצי, ומתוך זה אורך הקטע שנפתח מחדש כ-45 דקות. אפשר להשתמש בהסבר קולי, בחינם, באמצעות אפליקציית 'סיורים קוליים בירושלים' בטלפון החכם.

סיור על החומות כרוך בתשלום של 20 שקלים למבוגר, 10 שקלים לגמלאי, או 8 שקלים לחיילים ולילדים. המסלול פתוח בימים ראשון עד חמישי, ובשבת, בין 0900 ל-1700, ואילו החלק הצפוני סגור ביום שישי. מומלץ לשלב ביקור ב'מערת צדקיהו' המרשימה, שנמצאת במרחק הליכה קצר מצפון לשער שכם.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: על חומותייך ירושלים appeared first on TheCar.

"וַיִּקְחוּ אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ וַיְחַתְּלוּהָ בְתַכְרִיכִין עִם־הַבְּשָׂמִים כְּמִנְהַג הַיְּהוּדִים לִקְבֹר אֶת־מֵתֵיהֶם׃ וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִצְלַב הָיָה גָן וּבַגָּן קֶבֶר חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא־הֻנַּח בּוֹ מֵת עַד־הֵנָּה׃ שָׁם שָׂמוּ אֶת־יֵשׁוּעַ כִּי־עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה לַיְּהוּדִים וְהַקֶּבֶר קָרוֹב".

כך מתואר, בברית החדשה, מקום קבורת ישו לאחר שהורד על ידי תלמידיו מן הצלב. אלא שמי שמרפרף הלאה באותו מקור, מבין שמיקום הקבורה לא ממש משנה: ממילא, ביום ראשון שלאחר מכן נעלמה גופתו של משיח הנוצרים ממקום קבורתה, ועקבותיה לא נודעו.

רוב הנוצרים בעולם מאמינים שישו קבור במקום שעליו ניצבת כיום כנסיית הקבר בירושלים, ומדובר – אם תרשו לנו – באחד המקומות המטורללים ביותר בעולם מבחינת פוליטיקות פנימיות של כתות נוצריות שונות, וטקסים שהשתרשו שם בגללן במהלך הדורות. זאת גם ככל הנראה הסיבה שבגללה ביקשו אנשי אחד מן הזרמים המאוחרים בנצרות הפרוטסטנטית לנכס לעצמם נדל"ן "ישועי" במקום אחר, מרוחק מן ההמולה ומיוחד להם. ואיזה מקום מתאים יותר לצורך זה מאשר שטח פתוח שמעליו משקיף סלע ענק דמוי גולגולת?

בתקופת ישו אסור היה לקבור מתים בתוך שטח העיר ירושלים הקדושה, ולכן די ברור שהוא נקבר – כך גם לפי המסורת – מחוץ לחומה השנייה של העיר. אלא שמיקומה של כנסיית הקבר לא מתאים לתיאור של גבעה – שעליה נצלב ישו, או של גן, שבו הוא נקבר. לעומת זאת, בשנת 1883, בעת ביקור נופש של הגנרל הבריטי סר צ'ארלס גורדון בירושלים, הוא שם לב שמה שמאד יכול להתאים לתיאור כזה הוא שטח מישורי פתוח שנמצא ממש מול שער שכם. השטח נמצא למרגלות גבעה שמכונה "גבעת גולגלתא", ולא בכדי. גבעה זאת קיבלה את שמה בגלל קיר המצוק שבאחד ממדרונותיה, אשר לא מותיר יותר מידי מקום לדמיון. הצללים שעליו נראים ממש כמו גולגולת ענקית, עם שתי מערות אפלוליות שנראות כמו חללי עיניים ומתחתיהן פעור חלל אפלולי נוסף שנראה כמו האף החסר. מתחת לכל זה מתעקל מה שנראה כמו חלל פה שזועק בזעקה אילמת.

מעניין לציין שמספר שנים לפני שסר גורדון החליט שהמקום מתאים לצרכי הקהילה שאליה הוא השתייך בוצעה במקום חפירה ארכיאולוגית שחשפה מספר קברים שתוארכו בטעות לתקופת בית שני, תקופתו של ישו. לימים הסתבר אמנם שהקברים קדומים יותר וצריכים להיות מתוארכים לימי בית ראשון, אבל אז כבר היה מאוחר מכדי להרוס סיפור טוב. הקהילה הפרוטסטנטית התגייסה, רכשה את השטח בשנת 1894, והקימה עליו גן פורח, אשר נקרא עד ימינו גן הַקֶבֶר, למרות שתרגום נכון יותר של שמו מאנגלית צריך היה להיות "קבר הגן" (Garden Tomb).

מאז ועד ימינו התפתחה העיר ירושלים גם סביב האזור הזה, ולאו דווקא לחיוב. המקום, בחלקה המזרחי של ירושלים, הומה באוטובוסים מעשנים ובצעקות של רוכלים, וגם באינספור תיירים ומבקרים. ובכל זאת, סביב המקום שמקודש לחלק מן הפרוטסטנטים נשזר גן קסום ומוקף חומה בלב המאפליה, ונדמה כאילו שהמולת הרחוב מתנפצת אליה ונותרת בחוץ. בפנים, מעבר לחומות, מטופחים שבילים מסדורים וצמחייה נהדרת, וכל אלה עטופים בשקט מהדהד. עצי אורן ירושלים עתיקים, עבי גזע, מגרדים את השמיים ומעניקים את צילם, מרגיעים את האווירה גם בשיא החום. בפינות הגן ניצבים ספסלים שמזמינים את המבקרים לשבת, אולי להתעמק בספר טוב או להרהר בכתבי קודש, או סתם לשבת לנוח בשקט שבתוך ההמולה. התחושה, מכל מקום, היא של ישיבה נעימה בגן פתוח, כפי שהיה, בעיני הפרוטסטנטים בתקופת ישו.

למען האמת, ושוב – חבל אמנם להרוס סיפור טוב עם אמת – בתקופה הצלבנית ניצב כאן מבנה מרובע אשר שימש כאורוות לחמורים של מסדר ההוספיטאלרים, ובחזיתו קמרון ארוך. בחזית הקבר חצובה תעלה, אשר אמנם מוצגת לרוב למבקרים כתעלה שבה נעה אבן הגולל של הקבר, אך בפועל זאת הייתה בכלל מערכת של אבוסים להאכלת החמורים.

לנו, המבקרים במקום, פחות חשוב אם הוא קדוש או לא, הרי כל ירושלים קדושה, וארץ ישראל קדושה, והעולם קדוש, אז אנחנו פשוט נהנה  מכניסה חינמית לגן, וכאשר נפסע פנימה אולי גם נאסוף חוברת (לבחירה במגוון שפות) אשר מתארת את הגן עצמו ומציעה מסלול טיול אשר מתחיל במרפסת גדולה שצופה אל גבעת ה'גולגלתא'. מיד עם כניסתנו נפנה שמאלה ונמשיך לפסוע על שבילי הגן המוצלים, בין צמחייה פורחת, אל בור מים עתיק שהיה בשעתו אחד הגדולים בעיר וניקז בתוכו כמיליון ליטר של מי גשמים (כניסה לבור בתאום מראש). השביל מוסיף להתעקל ולהתפתל בין צמחי הגן המטופחים, ומסלולו השבלולי מוליך אל פינות ישיבה נעימות ומרגיעות. משם נמשיך אל מעין חצר שחצובה בסלע, וממנה אפשר לראות את פתח מערת הקבורה שמיוחסת לישו. במערה עצמה ישנם שני חדרים שחצובות בהם מדרגת אבן ושני צלבים, ובפתחה אבן גולל.

כך מגיעים: גן הקבר נמצא מול שער שכם, בירושלים המזרחית. נכנסים לרחוב דרך שכם אשר מוליך צפונה, פונים ימינה, לסימטת 'קונרד שיק', אשר מוליכה אל הכניסה לגן הקבר.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל גן הקבר בירושלים appeared first on TheCar.

על גבול מדבר יהודה, מרחק של עשר דקות נסיעה מירושלים, נישא הרודיון ומהווה גל-עד אדיר ל"מלך הבנאי", הורדוס, מי שעומד מאחורי מפעלי הבנייה האדירים ביותר בארץ ישראל ובהם, בין השאר, בית המקדש השני, העיר קיסריה, מצדה, ואנטיפטרוס.

לאחר כל אלה החליט הורדוס להקים את המונומנט האישי שלו – הר הורדוס – אשר לא רק מסכם, מבחינה מסוימת, את פועלו הרב אלא גם מנציח את הוויכוח אודות דמותו ההיסטורית, ובעיקר את המחלוקות שתמיד היו, וכנראה גם תמיד יהיו, בעם היהודי.

כאשר מתקרבים אל הרודיון, שנחשב עד ימינו לפלא הנדסי ואדריכלי, קל לזהות את ה"סמל המסחרי שלו": קווי מתאר שמפסלים מחדש את הטבע ונראים כמו תל געשי על רקע המדבר. מלמעלה, על גבי מבנה מרשים שנבנה על מערום מלאכותי של עפר ואבנים, נשקפת תצפית מרהיבה על פני עשרות קילומטרים לכל כיוון: מדבר יהודה, היישובים היהודים, הפלסטינים והבדואים, ושכונות ירושלים – מגילה ועד הר הזיתים.

הרודיון נבנה במקור כארמון הקיץ של הורדוס, ומיקומו נבחר בכוונה במקום שבו כמעט איבד את חייו בניסיון התנקשות בתחילת דרכו. הטופוגרפיה הקשה אילצה את המתכננים והבנאים ליישם פתרונות הנדסיים מורכבים, והתוצאה המוגמרת הייתה לא רק ארמון מרשים ומאד מפואר, אלא בעיקר מבצר מוגן ביותר וייחודי במבנהו.

חלק מן היהודים בתקופת הורדוס נהנו משגשוג כלכלי וביטחון, וגם מחופש דת ואילו אחרים – בעיקר מי שלא קיבל את יהדותו של האדומי שהתגייר, ראו בו משתף פעולה עם שלטון כובש ולכן לא אהדו אותו, בלשון המעטה. בראיה היסטורית קשה להתווכח על כך שבניגוד למורדים, אשר בסופו של דבר הניעו את השמדת העם היהודי והגלייתו ממולדתו, אך זכו לתהילה, הורדוס הושמט במתכוון מן המסורת היהודית. מה שמעניין בהקשר שלנו זה הביטוי המוחשי לעובדות אלה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בביקור בהרודיון.

לקראת סוף ימיו הורה הורדוס "לגלח" חלק ממעטה הארמון ולבנות עליו אחוזת קבר מרשימה לא פחות ממפעלי הבניה האחרים שלו, כזאת שנראית למרחוק. כ-60 שנים לאחר קבורתו שם, בתקופה המרד הגדול, התבצרו המורדים, בין השאר, בהרודיון. אחת הפעולות הראשונות שלהם – במקביל להתבצרות – הייתה חילול הקבר והשמדתו. זאת הסיבה שבמשך עשרות שנים ניסו ארכיאולוגים, ללא הצלחה, לאתר את אחוזת הקבר – שאותה תיאר ההיסטוריון יוספוס פלביוס כ"מונומנט מרשים".

הארכיאולוג פרופסור אהוד נצר ז"ל, גילה לפני כעשור שכל מי שחיפש את הקבר חיפש במקומות הלא נכונים. נצר מצא את שרידי הקבר על אחד המדרונות, בשני שליש מגובה ההר, ומאז ועד היום מבוצעות עבודות חפירה ושחזור של מתחם הקבורה המרשים.

אתר ההרודיון מתוחזק ומתופעל על-ידי רשות הטבע והגנים אשר הסדירה את הביקור בו כך שיהיה נוח ומרשים. בכניסה לאתר אפשר לצפות בסרט שהופק על ידם אשר מתאר את פועלו של הורדוס ואת המקום עצמו, ומשם יוצאים לסיור במעלה ההר אל הארמון המבוצר. כאשר מגיעים לראש ההר נגלה לפתע – בתוך לוע ההר המלאכותי – שרידי מבצר עגול ששימש כמעון המלך ומבצר לשעת חירום, ובה בעת גם כמונומנט עם אמירה ברורה וכוחנית. המבצר הוקף בחומה כפולה שמבין ארבעת מגדליה העגולים, שנישאו לגובה של כ-40 מטרים, השתמר יפה המגדל המזרחי.

בתוך תחומי המבצר נמצאים שרידי בית מרחץ, טיילת עמודים וטרקלין אירוח רומי. בימי המרד הגדול בנו המורדים מקוואות והסבו את הטרקלין לבית כנסת, ובמקביל חצבו מחילות ומנהרות בתוך בורות המים של המבצר. ההערכה היא שהמחילות נחפרו כדי שהמורדים יוכלו להגיח ולתקוף את הרומאים בהפתעה.

בתום הביקור בחלקו העליון של המבצר מתחילים לרדת דרך מפעל המים המרשים שבתוכו נראית בברור מלאכת החציבה של המחילות.

התכנון והביצוע המוקפדים של הרודיון אפשרו למורדים להדוף למשך זמן רב את התקפות הרומאים וזה היה אחד המעוזים האחרונים שלהם עד לדיכוי המרד בידי טיטוס. שנים לאחר מכן, בתקופת מרד בר כוכבא, הייתה שוב הרודיון למקום מקלט למורדים יהודים.

לאחר שיוצאים ממנהרות מפעל המים מגיעים אל התיאטרון המלכותי שאכלס בשיא תפארתו כ-400 צופים, ומעליהם, בראש יציע שצופה לכיוון ירושלים, נחשף "אולם ה-VIP", אולמו הפרטי של המלך ואורחיו. עבודות החפירה והגילוי עודן בעיצומן ולכן שטח זה תחום כעת באמצעות חלונות זכוכית גדולים, ודרכם אפשר להתבונן באולם המרשים, שקירותיו עוטרו על ידי טובי האומנים באימפריה הרומית.

מכאן ממשיכים אל שרידי הקבר שנחשפו בידי פרופסור אהוד נצר, אשר למרבה הטרגדיה נפל אל מותו לא הרחק משם, באוקטובר 2010 בעת צילומי סרט שתיעד את הגילוי החשוב ביותר הזה. לצד מתחם הקבר הוצב דגם שמתאר את המבנה, ומדגיש את העוצמה והפאר שלו.
כאשר פוסעים על השביל ההיקפי, שעולה ממבואת הכניסה של האתר אל ראש ההר, אפשר להתרשם גם משרידי הרודיון תחתית שפרושים למרגלות ההרודיון. בעיר זאת, שבה נחשפו בין השאר בריכה ענקית שהייתה חלק מגן עתיר תענוגות, נמצאים שרידי בית מרחץ וכן מבנים ששימשו למגורי אורחים חשובים ושל פקידי השלטון.

כך מגיעים: מרחוב דרך חברון בירושלים (כביש 60) נוסעים דרומה ופונים מזרחה אל כביש 398, שאיתו מגיעים, לאחר נסיעה לאורך כעשרה קילומטרים, עד להרודיון. מי שמגיע מכיוון בית שמש ועמק האלה יכול לחסוך את הכניסה לירושלים ולנסוע על כביש 375 עד לביתר עילית, משם להמשיך על כביש 60 עד לצומת אפרת ומשם אל כביש מס' 3157 ואל כביש 356 לכיוון תקוע-נוקדים.

צילומים: גאיה מלמד

The post טיול לסופ"ש: אל הארמון המפואר של הורדוס appeared first on TheCar.

מערות קבורה אפלוליות חצובות לצד הכביש שיורד לאורך המצוק בגיא בן הינום שבירושלים, וזהו רק נתח קטן מ"תעשיית המוות" שקשורה למקום הזה עוד מקדמת דנא.

גיא בן הינום נזכר לראשונה בספר יהושע, ונראה שהוא שימש בתקופת המקרא כנקודת מוצא גיאוגרפית חשובה. אלא שפרסומו המפוקפק, והכינוי "גיהנום", דבקו בו ככל הנראה מכיוון שבתקופת בית ראשון והנביא ירמיה בוצעה בו עבודת אלילים והקרבת קורבנות אדם. כאשר ניבא הנביא ירמיה את חורבן בית המקדש הראשון הוא ניבא שהמקום ייקרא גיא ההריגה בגלל מספר המתים שימלאו את הגיא.

בקצה גיא בן הינום, על גדת נחל קדרון וצפונית לשכונת אבו תור, נמצא שטח רחב ידיים שנקרא חֲקֵל דָּמָא (בארמית: שדה דמים). לפי המסורת הנוצרית נקנתה חלקה זאת על ידי יהודה איש קריות בכסף שקיבל תמורת הסגרת ישו לרומאים, ומכאן מתפצלת האמונה לשתי גרסאות ששתיהן, מבחינתו, מסתיימות לא טוב. גרסה אחת טוענת שלאחר שרכש את החלקה יהודה איש קריות פשוט מת בה, וגרסה אחרת היא שהוא חש רגשי חרטה על מעשה ההסגרה, התוודה בפני הכוהנים היהודים על מעשהו, השליך אליהם את הכסף ופנה משם לתלות את עצמו למוות.

כך או אחרת, מכאן והלאה הפכה חלקת "שדה דמים" לחלקת קבורה מבוקשת מאד היות שנוצרים רבים האמינו שמי שנקבר בה פטור מעונשי העולם הבא. בימי הביניים היה נהוג לפזר עפר שנלקח מחלקה זאת בבתי קברות באירופה, ועד היום נמצאים בה קברים רבים, כמו גם מאות מערות קבורה. מבנה קבורה ציבורי מן התקופה הצלבנית, שנקרא "בית העצמות", עדיין עומד על תילו, וזהו מבנה שלתוכו הושלכו בימי הצלבנים גופותיהם של עולי רגל עניים שמתו במהלך מסעם לעיר הקודש.

בסוף המאה ה-19 נבנה בלב חלקת העצמות, ובתוך מערת קבורה, מנזר יפה של הכנסייה היוונית אורתודוכסית, והוא נושא את שמו של הנזיר אונופריוס הקדוש. אל שער המנזר, שתחום בדלת ברזל ירוקה, מוליך כביש תלול, ואם מצלצלים בפעמון וממתינים בסבלנות ייתכן שהדלת תיפתח ובפתח תופיע נזירה מנומסת וצנועה שתאפשר ביקור קצר במקום. בכל מקרה נדרשת סבלנות, צריך גם להיות מוכנים לאכזבה, אבל אם התמזל המזל והביקור מתאפשר נתקלים ראשית לכל בריח של ניקיון ובתחושה של קפיצה קטנה אל איי יוון ונופיה. הכל צבוע בלבן, דגל יוון מתנוסס בגאווה, החצר מטופחת ובתוכה בוסתן של עצי פרי וגינת ירק קטנה.

אזורי המגורים של הנזירות מופרדים באמצעות חבל שתוחם את אזור הביקור, מבנה הכנסייה אפלולי וחלקו חצוב במערה, על הכתלים תלויות תמונות של קדושים נוצרים, ומכאן מוליכות מדרגות אל מערות קבורה קדומות. המנזר נבנה, כאמור, על שטח ששימוש לקבורה במהלך מאות שנים ולכן ברור מאליו שבחצר ובסביבתו נמצאות מערות קבורה רבות, חלקן מתקופת בית שני ואחרות מתקופות מאוחרות יותר. מאחת המרפסות שבחצר הכנסייה אפשר להשקיף על חלק מן המערות הללו, ואם שורה על הנזירות רוח מתאימה הן מאפשרות למבקרים לרדת אל המערות הללו. בכל מקרה, מי שמתעניין יכול לבקר במערות דומות נוספות אשר חצובות לאורך המצוק שעולה מגיא בן הינום.

הסיור במנזר הוא לכל הפחות מיוחד, אבל לא צריך לדכא אף אחד, מה גם שיש לא מעט דברים לראות ולעשות בסביבה. בשנים שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים, כאשר חלקה המזרחי של ירושלים נמצא תחת שלטון בית המלוכה הירדני, היה גיא בן הינום חלק משטח הפקר שחצץ בין ישראל לירדן. כיום בנויים בשטח הזה בריכת הסולטן, שמשמשת כתיאטרון פתוח למופעים, סינמטק ירושלים, והמרכז העירוני למוזיקה. מי שבכל זאת נדבק באווירה המורבידית יכול להמשיך מכאן לסיור בבית הקברות שעל הר הזיתים, למעלה הכוהנים, ולתצפית על העיר העתיקה מנקודת תצפית על שם רחבעם זאבי שנמצאת למרגלות מלון 'שבע הקשתות'.

כך מגיעים: מנזר אונופריוס נמצא ממערב לשכונת סילוואן, בקצה הדרום מזרחי של גיא בן הינום. אפשר להגיע ב'דרך העופל' לאחר שפונים אל הכביש התלול אל מעלות עיר דוד, ומשם בכביש גישה קטן אל המנזר.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל גיא בן הינום appeared first on TheCar.

צילומים: דובי זכאי

באחד משיטוטי בירושלים נתקלתי בגן חביב בשולי שכונת טלביה, ושמו "גן השושנים".

רגלי עייפו מהליכה בין בתי השכונה הנאים, והגן הנסתר והשקט התאים היטב להפוגה קלה ולרביצה על הדשא בצל עצי דקל נאי נוף.
וכך, ממש במקרה, למדתי להכיר גן קסום בלב העיר, עם נוף מרהיב אל המושבה הגרמנית ואל תמונת צריחי העיר העתיקה ומסגדיה, שמצטיירת הרחק במזרח.

גן השושנים ממוקם בשוליה הדרומיים של שכונת טלביה, כלוא ביופיים של הרחובות פינסקר ודובנוב. שני שערים לגן משני הרחובות, שלט בכניסה מעיד שהוא עתיק ימים, וגם כעת ניכר שהוא משמש כר של שלווה למטיילים עייפים.

הגן, במתכונתו הנוכחית, הוקם על ידי הבריטים בתקופת המנדט, בסוף שנות השלושים. עם זאת, קיימות עדויות שעוד קודם לכן, בתקופת השלטון התורכי, היה באותו מקום סוג של גן ובו התקיים טקס – כך מתארת הכתבת חמדה בן יהודה בעיתון "השקפה" בשנת 1906 – לרגל עלייתו לשלטון של הסולטאן עבדול חמיד השני.

בתקופת המנדט התייצבה בגן המשוקם תזמורת המשטרה הבריטית, והנעימה בצליליה למבקרים הרבים. שתי פרגולות נבנו שם, והוקמה גם בריכת נוי ובה דגי זהב. לאחר קום המדינה הפכה עיריית ירושלים את הגן לאתר רשמי לטקסים ולקבלות הפנים ביום העצמאות.

בשנת 1992 שופץ הגן בתרומת משפחת מוריסון, ובמקום בריכת דגי הנוי הוקמו מתקני שעשועים לילדים – למגינת לב רבים מתושבי הסביבה שאהבו את השלווה סביב הבריכה.

הגן מטופח ושמור, שביליו רחבים ומדשאותיו נאות, צל אורנים מצל על המבקרים וניכר בצמחיה שהיא מטופלת בידי גנן אוהב. גם השירותים, בפאת הגן, נקיים ומסודרים.

עוללים בעגלות תינוק מתבוננים אל הציפורים, הלך בודד תופס תנומה על הדשא, וזוג מבוגר משוחח בשפה זרה.

השלטים מספרים על ההיסטוריה העשירה של המקום, ועל הגנן הראשי בעיריית ירושלים, אלימלך אדמוני שעיצב בזמנו את הגן.

כך מגיעים: גן השושנים בירושלים, בשכונת טלביה, בין רח' פינסקר ורח' דובנוב, לא רחוק ממשכן נשיאי ישראל ומן המוזיאון לאמנות האיסלם.

בסביבה 1: גן פעמון הדרור, ברח' דוד המלך, ממוקם ממש בסמוך לגן השושנים ונחנך בשנת 1976 לציון 200 שנים לעצמאות ארה"ב. במרכז הגן הוצב פעמון שמהווה העתק של פעמון הדרור בפילדלפיה. זהו גן גדול עם תאטרון מיוחד לילדים

בסביבה 2: גן ציריך ובית הקברות לקראים, רח' חט' ירושלים. בית הקברות העתיק של הקראים מעניין בזכות כתובות עתיקות על המצבות. מבית הקברות עולות מדרגות אל תצפית באבו טור.

בסביבה 3: סיור בסימטאות של המושבה הגרמנית, בין הבתים הקסומים הגינות היפות, וסבך המטפסים

בסביבה 4: משכן נשיאי ישראל, ברחוב הנשיא. לא בטוח אם יזמינו אתכם פנימה, אבל לכל הפחות תוכלו לראותו מבחוץ.

תוכניות נוספות וטיולים בסוף השבוע הקרוב, באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: גן השושנים בירושלים appeared first on TheCar.

המשטרה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ניסו לבלום את העלייה במספר ההרוגים באמצעות הגברת האכיפה, ונכשלו – ב-2014 עלה מספר ההרוגים בתאונות דרכים. אלא שדווקא בירושלים ותל אביב, שבהן נרשמה ירידה משמעותית בהיקף האכיפה, נרשמה גם ירידה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים

בזמן שסך ההרוגים בתאונות דרכים בישראל עלה ב-2014, ובכך נמשכה מגמה מדאיגה שהחלה כבר ב-2013, בירושלים ותל אביב נרשם דווקא שיפור בבטיחות – וזאת למרות שהיקף אכיפת עבירות התנועה בשנה שעברה היה נמוך משמעותית מהיקף האכיפה ב-2013.

לפי נתונים של משטרת ישראל, בירושלים נהרגו בשנה שעברה שישה בני אדם לעומת 11 בשנת 2013, ובתל אביב נהרגו אשתקד 12 בני אדם לעומת 15 ב-2013. השיפור בשתי הערים הגדולות ניכר גם במדדים אחרים. סך הנפגעים בתאונות בירושלים ירד מ-1,517 בשנת 2013 ל-1,227 בשנה שעברה, ובתל אביב ירד מספר הנפגעים מ-1,949 ל-1,651. בקרב הנפגעים בתאונות ניכרת ירידה גם במספר הנפגעים באורח קשה: 148 לעומת 172 בירושלים, ו-148 לעומת 173 בתל אביב.

במקביל לשיפור בבטיחות, ניכרת בשתי הערים מגמה ברורה של ירידה בהיקף אכיפת עבירות תנועה. בירושלים נרשמו בשנה שעברה מעט מפחות מ-46 אלף דו"חות לנהגים, לעומת כ-54 אלף בשנת 2013. גם בתל אביב חלה ירידה, מכ-81 אלף דו"חות ב-2013 לכ-72,600 בשנה שעברה.

הירידה בהיקף האכיפה התבטאה גם בצמצום משמעותי בהיקף אכיפת עבירות המהירות בשתי הערים הגדולות. בתל אביב ירד מספר דו"חות המהירות מכ-14 אלף בשנת 2013 לכ-10,300 בשנה שעברה, בזמן שבירושלים נרשמה צניחה דרמטית – מכ-11 אלף דו"חות מהירות ב-2013 לכ-1,400 בלבד אשתקד.

כיצד מוסבר השיפור בבטיחות, על-רקע הירידה בהיקף האכיפה? בעיריית ירושלים מיהרו לייחס את הירידה במספר ההרוגים והנפגעים בתאונות לשיפור בתשתית הכבישים בעיר. "הקשר בין שיפור תשתיות תעבורתיות וירידה בתאונות הינו מובהק", הסביר ראש האגף לתחבורה בעירייה, ששימש בעבר בתפקידים בכירים במשטרת ישראל.

אמנם מחקרים בינלאומיים ומקומיים מעידים על כך ששיפור בתשתיות אכן משפיע על רמת הבטיחות, אך נראה שהסיבות לירידה במספר התאונות והנפגעים בערים הגדולות ב-2014 אינן ברורות די הצורך. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הגוף היחיד שאמור לבחון ולחקור מגמות בבטיחות בישראל, משמשת כ"צינור" להעברת כספים מקופת המדינה לגופים שלישיים, ואינה עוסקת במחקר בהיקף משמעותי. בנוסף, יש להתייחס בזהירות לנתונים של שנה אחת, שאינם יכולים ללמד על מגמה ארוכת טווח.

אולם, נראה שהשיפור בירושלים ותל אביב יכול לכל הפחות לשמש תמרור אזהרה לקובעי מדיניות הבטיחות בישראל. בשנתיים האחרונות ניסו הרשות לבטיחות והמשטרה לבלום את מגמת העלייה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים באמצעות מבצעי אכיפה. ההתמקדות באכיפה לא הוכיחה את עצמה ברמה הארצית, שכן מספר התאונות הקטלניות וההרוגים דווקא עלה בשנתיים האחרונות, בזמן שהנתונים משתי הערים הגדולות מלמדים ששיפור בבטיחות מושג גם כאשר ניכרת ירידה משמעותית בהיקף האכיפה.

מנתוני המשטרה גם עולה שינוי דרמטי במדיניות האכיפה בתל אביב במהלך 2014. במחצית הראשונה נרשמו פחות מ-300 דו"חות מהירות בעיר, אך במחצית השנייה של השנה זינק היקף האכיפה ומספר דו"חות המהירות הגיע לכ-10,000. במקביל לזינוק בהיקף האכיפה חלה הרעה בכל הנוגע למספר ההרוגים והתאונות הקטלניות. במחצית הראשונה של 2014 נהרגו בתל אביב שלושה בני אדם בתאונות, בעוד שבמחצית השנייה של השנה נהרגו תשעה בני אדם.

גם במקרה זה יש להתייחס לנתונים בזהירות, שכן היקף האכיפה הוא רק משתנה אחד מבין רבים שמשפיעים על הבטיחות. אולם, זינוק של אלפי אחוזים בהיקף האכיפה שמלווה בעלייה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים צריך, לכל הפחות, למתן את הנטייה הישראלית להסתמך על הגברת האכיפה כפתרון-פלא שיכול לעצור את ההרעה בבטיחות.

The post הפוך: פחות אכיפה ופחות הרוגים בערים הגדולות appeared first on TheCar.

במטרה לקצר את זמני ההמתנה בתחנות הסעה, מתכנן משרד התחבורה לאפשר עליית נוסעים מהדלת האחורית בכ-20 קווים ראשיים בתל-אביב, ירושלים וחיפה. ניסוי שהחל ב-2013 והסתיים במרץ 2014 בחן את עליית הנוסעים בדלת האחורית בשלושה קווים בתל-אביב, אך לא ידע מה היו תוצאותיו

משרד התחבורה מקדם פרויקט חדש: החל מ-2015 תתאפשר עליית נוסעים לכ-20 קווי אוטובוס גם מהדלת האחורית. במשרד התחבורה מתכננים לאפשר את עליית הנוסעים מהדלת האחורית בקווי אוטובוס ראשיים – או "עתירי נוסעים", לפי הגדרת המשרד – בשלושת המטרופולינים הגדולים: תל-אביב, ירושלים וחיפה. מטרת הפרויקט היא שיפור השירות וקיצור זמני הנסיעה, באמצעות קיצור זמני השהייה של האוטובוסים בתחנות ההסעה.

במקביל לשינוי בסדרי עליית הנוסעים, מתכנן משרד התחבורה לקדם מכרזים להצבת מכונות כרטוס ברחבי הארץ, מתוך מטרה לאפשר לנוסעים לרכוש כרטיסי נסיעה חכמים ("רב-קו") ללא צורך להגיע לאחת מתחנות ההנפקה המופעלות כיום. שיטת הנפקת הכרטיסים הנהוגה כיום זוכה לביקורת חריפה מאז החל השימוש בכרטיסי הרב-קו, בסוף העשור הקודם. בנוסף, משרד התחבורה מתכנן לבחון פתרונות שיאפשרו לנוסעים לבצע רכישה ו-"תיקוף" (חיוב בגין נסיעה) באמצעות טלפונים סלולריים.

פרויקט נוסף שאמור לזכות לקידום בשנה הבאה הוא הצבת שילוט אלקטרוני בתחנות נוסעים. השלטים האלקטרוניים, שמוצבים כיום בכמה אלפי תחנות ברחבי הארץ, אמורים לספק מידע בזמן אמת אודות זמני ההגעה של קווי אוטובוס לתחנות. עם זאת, המידע שמוצג בשלטים לעתים אינו עדכני, או שאינו משקף את הזמנים האמיתיים של הגעת הקווים לתחנות. על-פי תוכניות משרד התחבורה, ב-2015 יוצבו כ-650 שלטים נוספים בתחנות הסעה.

מה היה בפיילוט שהיה?
בתחילת מרץ 2013 החל משרד התחבורה בביצוע ניסוי מקדים ("פיילוט") לבחינת השימוש בדלת האחורית בשלושה קווי אוטובוס בתל-אביב (קווי חברת דן 4, 5 ו-104). כשנה לאחר מכן הופסק הניסוי, ללא פרסום הודעה מוקדמת ומבלי שמשרד התחבורה הביא לידיעת הציבור את תוצאות הניסוי. כאשר החל הניסוי בתל-אביב, הסבירו במשרד התחבורה כי עליית נוסעים מהדלת האחורית "תאפשר לנהג לצמצם באופן ניכר את ההתעסקות בתשלום דמי הנסיעה, ולהתמקד בנהיגה".

שר התחבורה, ישראל כץ, אמר דברים דומים במליאת הכנסת, מעט לאחר שהחל הניסוי: "אנחנו עכשיו רוצים להוביל את התחבורה הציבורית למצב, כמו שמקובל במדינות המתוקנות, שניתן יהיה לעלות מכל הדלתות… (זה) דבר שיש לו חשיבות תחבורתית. זה יהיה דומה למה שקורה ברכבת הקלה, שאפשר לעלות מכל דלת וכל אחד וכל אחת יכולים לעלות".

אולם, למרות שבעבר הצהיר משרד התחבורה כי יחייב מפעילים חדשים של קווי שירות לאפשר עלייה מהדלת האחורית, בפועל לא נרשם שינוי בסדרי עליית הנוסעים לאוטובוסים. במכרזים חדשים להפעלת קווי שירות, שפורסמו בשנה האחרונה, נקבע כי התקנת מכשירי תיקוף ("ולידטורים") ליד הדלתות האחוריות באוטובוסים תעשה רק "בכפוף להוראה של המשרד", ורק "במידה ותתאפשר עלייה מכל הדלתות". נוסח הסעיף מלמד שהחובה המתוכננת נזנחה, לפחות בשלב זה.

The post נוסעים באוטובוס? ב-2015 תעלו גם מהדלת האחורית appeared first on TheCar.

ההכנות לקראת סגירת מרכזי הערים הגדולות לתנועת כלי רכב מזהמים מתקדמות: המשרד להגנת הסביבה מפרסם קריטריונים שמגדירים כלי רכב "נקיים", וכלי רכב שלא יעמדו בקריטריונים החדשים לא יוכלו בעתיד להיכנס למרכזי הערים. על-פי התכנון, מרכזי תל-אביב וירושלים יסגרו כבר ב-2015

המשרד להגנת הסביבה פרסם אתמול (ב') קריטריונים להגדרת כלי רכב "נקיים", כאשר כלי רכב שלא יעמדו בדרישות לא יורשו בעתיד להיכנס למרכזי הערים הגדולות. בשלב הראשון, הכוונה היא להגביל תנועה של כלי רכב מסחריים וציבוריים המצוידים במנועי דיזל בלבד, אך בשלב מאוחר יותר מתוכננת הטלת מגבלות דומות גם על כלי רכב פרטיים וישנים, המצוידים במנועי בנזין שאינם עומדים בתקני זיהום מודרניים.

במשרד להגנת הסביבה מסבירים כי "במרכזי ערים רבות נמדדים ריכוזים גבוהים של מזהמי אוויר שמקורם בתחבורה. המשרד להגנת הסביבה פועל יחד עם רשויות מקומיות בישראל להפעלה של אזורים נקיים במרכזי ערים אלו באופן דומה לאזורים המופעלים במאות ערים באירופה".

קביעת הקריטריונים להגדרת כלי רכב "נקיים" נעשית בהתאם לסמכות הקבועה בפקודת התעבורה, ובמשרד להגנת הסביבה מציינים כי "כלי רכב שאינם עונים על קריטריונים אלו לא יוכלו להיכנס לאזורים המוגדרים כאזורים נקיים בערים בישראל. (אולם) בשלב הראשון מגבלות התנועה יחולו רק על רכבי דיזל ולא על רכבי בנזין".

לפי לוח זמנים שהציג בכיר במשרד ביוני האחרון, ירושלים ותל-אביב צפויות להיות הערים הראשונות שיסגרו חלקים משטחן לתנועת כלי רכב מזהמים – כנראה כבר במהלך 2015. בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, ציין הבכיר כי "במסגרת התכנית העירונית לצמצום פליטות, (עיריות תל-אביב וירושלים, ש.ה) הכינו תכנית כזו, הגישו אותה לאישורנו, ועכשיו אנחנו מאוד-מאוד דוחפים על-מנת שיושלמו כל התהליכים הרגולטוריים הנדרשים ויקבלו כל האישורים הנדרשים. בתוך שנה אנחנו נהיה עם תכנית כזו, פעילה, גם בירושלים וגם בתל אביב".

בקריטריונים שפורסמו אתמול לעיון הציבור נכללות שש קטגוריות של כלי רכב, כאשר קביעת רמת הזיהום מתבצעת לפי שנת הייצור, שכן תקני זיהום האוויר הנהוגים בישראל ("יורו", על-פי התקינה האירופית) אינם מצוינים ברישיונות הרכב. כאמור, בשלב הראשון הקריטריונים מתייחסים לכלי רכב מסחריים וכלי רכב ציבוריים המשמשים להסעת נוסעים:

1. מוניות (קטגוריה M1): החל משנת ייצור 2010.
2. רכב משא עד 3.5 טון (N1): החל משנת ייצור 2007.
3. רכב משא במשקל 3.5 עד 12 טון (N2): החל משנת ייצור 2006.
4. רכב משא במשקל של יותר מ-12 טון (N3): החל משנת ייצור 2006.
5. רכב להסעת יותר מ-9 נוסעים במשקל כולל קטן מ-5 טון (M2): החל משנת ייצור 2006.
6. רכב להסעת יותר מ-9 נוסעים במשקל כולל גדול מ-5 טון (M3): החל משנת ייצור 2006.

במשרד להגנת הסביבה אומרים כי "רכב שאינו עומד בקריטריונים המפורטים לעיל לא יוכל להיכנס לאזור הנקי (שיוכרז במרכזי ערים, ש.ה) אלא אם התקין אמצעי להפחתת פליטות – כגון מסנן חלקיקים- שאושר על ידי המשרד להגנת הסביבה כמביא לעמידה בדרישות תקן פליטת חלקיקים יורו 4".

ישראל פינת אירופה
לדברי בכיר במשרד להגנת הסביבה, "רוב הזיהום נובע מכלי הרכב הישנים, ואנחנו צריכים למצוא שיטה איך להעביר את האנשים מכלי רכב ישנים לאוטובוסים חדישים… זה מה שנעשה בהמון-המון ערים באירופה, והפתרון הוא להגדיר אזור שהוא מופחת פליטות במרכז העיר, האזור שבו הריכוזים הכי גבוהים ואנשים נמצאים בסיכון הכי גבוה, ולאזור הזה מתגברים את התחבורה הציבורית… אבל אוסרים על שימוש בכלי רכב מזהמים, ולא חשוב כרגע אם מדובר במשאית ישנה, אוטובוס ישן, וגם מכוניות פרטיות ישנות".

למרות שחברי ועדת הכלכלה של הכנסת התבשרו כי סגירת מרכזי תל-אביב וירושלים תצא לפועל כבר בשנה הבאה, מימוש התוכנית מותנה בשיתוף פעולה בין משרדי ממשלה שונים ורשויות מקומיות – שיתוף פעולה שרק לעתים רחוקות מתממש ללא מחלוקות ועיכובים. למעשה, המחלוקות בנושא תוכניות לצמצום זיהום האוויר וסגירת מרכזי ערים לתנועת כלי רכב מזהמים נמשכות כבר קרוב לעשור.

בהתייחסו לתוכנית לצמצום זיהום האוויר שגיבשה עיריית תל-אביב עוד בשנת 2004, קבע מבקר המדינה בחודש מאי האחרון כי "מצטיירת תמונת מצב עגומה שלפיה הצדדים, ובייחוד עיריית תל-אביב ומשרד התחבורה, דבקים בעמדותיהם ולא נראה באופק כל פתרון שאמור להביא לידי שיפור איכות האוויר באזור… אם לא יצטמצמו הפערים ולא יימצא פתרון, לא יאושרו תוכניות מלאות ויעילות לצמצום זיהום האוויר בגוש-דן, והנפגע העיקרי מכך הוא הציבור המתגורר בגוש-דן והציבור הרב המבקר בו".

ראוי לציין כי על-פי דו"ח שפרסם ארגון ה-OECD לפני כחצי שנה, זיהום אוויר גורם לתמותה בהיקף גבוה משמעותית מאשר תאונות דרכים. בדו"ח נקבע כי ב-2010 מתו בישראל כ-2,500 בני אדם כתוצאה מזיהום אוויר, שיוחס בחלקו למזהמים רעילים שנפלטים על-ידי אמצעי תחבורה (יבשתית). הנזק שנגרם למשק הישראלי כתוצאה מזיהום אוויר נאמד על-ידי ה-OECD בכ-7.5 מיליארד דולר בשנה. לשם השוואה, ב-2013 נהרגו בתאונות דרכים 309 בני אדם, והנזק שנגרם למשק כתוצאה מתאונות בין השנים 2008 ו-2010 (תקופה של שלוש שנים) הוערך על-ידי בנק ישראל בכ-15 מיליארד שקל.

The post המדינה נערכת לסגירת מרכזי ערים לכלי רכב מזהמים appeared first on TheCar.

במשרד להגנת הסביבה מבטיחים כי בתוך שנה בלבד ייסגרו מרכזי הערים תל-אביב וירושלים לתנועת כלי רכב מזהמים. המטרה: צמצום זיהום האוויר ומטרדי רעש, שיפור הבטיחות והקטנת עומסי התנועה

ועדת הכלכלה של הכנסת ערכה אתמול (ג') דיון מיוחד לציון יום הסביבה, שעסק בעידוד השימוש בתחבורה ציבורית ועידוד עובדים ל"הגעה ירוקה" למקומות עבודה. נציג המשרד להגנת הסביבה, אמיר זלצברג, הסביר לחברי הוועדה שמשרדו מקדם בימים אלה תוכנית לסגירת מרכזי הערים תל-אביב וירושלים לתנועת כלי רכב מזהמים. במקביל תתוגבר התחבורה הציבורית באזורים שיוגדרו "מופחתי פליטות", וזאת במטרה לספק תחליף לשימוש בכלי רכב פרטיים.

לדברי זלצברג, יותר מ-200 ערים באירופה – ובהן ברלין, לונדון, שטוקהולם רומא ואמסטרדם – הפעילו בשטחן תוכניות לצמצום זיהום האוויר מתחבורה, ובמסגרתן נאסרה תנועת כלי רכב מזהמים בחלקים נרחבים ממרכזי הערים. תוכניות אלה, הסביר זלצברג, תורמות להפחתת הזיהום, צמצום מטרדי רעש, שיפור הבטיחות והקטנת עומסי התנועה. זלצברג גם הבטיח לחברי ועדת הכלכלה שתוכניות דומות ייושמו בתל-אביב וירושלים בתוך כשנה, וזאת לאחר שהעיריות יקבלו את כל האישורים הרגולטוריים הנדרשים.

אולם, למרות האופטימיות של זלצברג, קידום תוכניות לסגירת מרכזי הערים מותנה בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה נוספים – ובעיקר משרד התחבורה, שהתנגד בעבר ליישום תוכנית שכזו בתל-אביב. בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בחודש שעבר, נכללה התייחסות לתוכנית שהעלתה עיריית תל-אביב: "מצטיירת תמונת מצב עגומה שלפיה הצדדים, ובייחוד עיריית תל-אביב ומשרד התחבורה, דבקים בעמדותיהם ולא נראה באופק כל פתרון שאמור להביא לידי שיפור איכות האוויר באזור… אם לא יצטמצמו הפערים ולא יימצא פתרון, לא יאושרו תוכניות מלאות ויעילות לצמצום זיהום האוויר בגוש-דן, והנפגע העיקרי מכך הוא הציבור המתגורר בגוש-דן והציבור הרב המבקר בו".

הוצאות אופניים במקום הוצאות רכב?
בתחילת הדיון התייחס יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, להצעה שנבחנת במשרדי הממשלה כבר שנים ארוכות: ביטול רכיב השכר שניתן לעובדים עבור "הוצאות רכב" והחלפתו ברכיב שכר שלא יהיה מותנה בבעלות על רכב, ויינתן למי שמגיע למקום העבודה באמצעות תחבורה ציבורית או אופניים. ח"כ ברוורמן אמר כי העלה את ההצעה בשיחות עם יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ועם הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם – ושניהם הביעו תמיכה בהצעה.

אולם, בהמשך הדיון התייחסו להצעה בכירים במשרד האוצר, אשר הבהירו שיישומה רחוק מלהיות פשוט. רכז התחבורה באגף התקציבים באוצר, אשר דולב, ציין שהבעיות ביישום ההצעה נובעות בעיקר מחשש מפני תביעת הפרשות פנסיוניות – תביעות שיכולות לדבריו להגיע למיליארדי שקלים. סגנית הממונה על השכר באוצר, חמוטל בן דרור, חיזקה את דברי דולב, והבהירה כי משרד האוצר אינו מתנגד לתוכנית, אך יש להתנות את יישומה בכך שרכיב השכר שיחליף את "הוצאות הרכב" לא יחייב הפרשות פנסיוניות.

סגנית ראש עיריית תל-אביב, מיטל להבי, שיזמה את הדיון בוועדת הכלכלה, אמרה כי בעירייה יש עובדים רבים שזכאים להחזר הוצאות רכב – למרות שחלקם כלל אינם משתמשים בו. "כמעט 5,000 עובדים מקבלים אחזקת רכב וזה עולה לעירייה מעל 110 מיליון שקל בשנה", סיפרה להבי לחברי הוועדה.

The post תוך שנה: מכוניות מזהמות לא יכנסו לתל-אביב וירושלים appeared first on TheCar.

יותר מחודש אחרי שפרסם בית משפט פסק דין שבו הורה על נקיטת צעדים מיידים להפחתת הזיהום, נתוני המשרד להגנת הסביבה מלמדים שלא חל כל שינוי. עד מתי בריאות הנוסעים תועמד בסכנה?

לפני מעט יותר מחודש, פרסם בית משפט השלום בירושלים פסק דין חריף, ובו קבע כי על החברות המנהלות את התחנה המרכזית בירושלים לפעול מידית להפחתת זיהום האוויר בתחנה – זיהום שמסכן את בריאותם של אלפי הנוסעים שעוברים במקום מדי יום. בפסק הדין הזהיר השופט אברהם טננבוים את החברות מפני הימשכות המצב הקיים: "רציתי להפנות את תשומת לב הנתבעות (החברות שמנהלות את התחנה, ש.ה) כי אם הזיהום יישאר בעינו, הרי לאור טיב העניין יהיה בכך ביזיון בית משפט, והקנסות ימדדו במיליוני שקלים ויותר".

אולם, מתברר שאיומי השופט טננבוים לא הביאו לצמצום הזיהום בתחנה המרכזית. בדיקה שערך Thecar מעלה שזיהום האוויר בתחנה נותר ללא שינוי מאז פורסם פסק הדין: בשלושת המדדים העיקריים המשמשים לבדיקת איכות האוויר בתחנה, נרשמו גם בימים האחרונים חריגות משמעותיות מהערכים שקבע המשרד להגנת הסביבה. למשל, ב-13.5 נמדדו 34 חריגות מערך הסביבה של תחמוצות חנקן (NOX). באותו יום גם נמצא שהריכוז המרבי של חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5) גבוה פי 1.8 מערך היעד שנקבע על-ידי המשרד, וכן נמדדו 13 חריגות מערך ההתרעה של חנקן דו-חמצני (NO2). גם בערכי מדידה אחרים נמדדו חריגות רצופות ומשמעותיות.

היעדר שינוי באיכות האוויר מעיד על בעיות וליקויים חמורים בתכנון של התחנה המרכזית, שמקשה על מציאת פתרונות יעילים ומהירים לבעיית הזיהום – בעיה עליה מתריעים ארגוני סביבה ופעילים חברתיים כבר תקופה ארוכה. בעניין זה ראוי להזכיר דברים שכתב השופט טננבוים בפסק הדין: "עינינו הרואות כיצד מצליחים בני האדם לשלוח חלליות לכוכבי לכת, לחקור את מעמקי האוקיינוס, לבנות גורדי שחקים רבי-קומות, ורק בעשן האוטובוסים בתחנה המרכזית בירושלים אין איש ביקום היודע כיצד לטפל? הטענה נשמעה מוזרה".

פסק הדין של השופט טננבוים כלל צו שחייב את החברות המנהלות את התחנה המרכזית לנקוט לאלתר שורת צעדים, ובהם התקנת תחנת ניטור קבועה, התקנת אמצעים שימנעו מנוסעים מלצאת לרציפים (שלא למטרת עליה לאוטובוסים) וניהול של תורי הנוסעים במטרה לצמצם את זמני החשיפה לזיהום האוויר. צעדים אלה אינם עוסקים ישירות בצמצום זיהום האוויר, אלא מתמקדים בהפחתת החשיפה של הנוסעים לזיהום, וכן בהגברת המודעות של הנוסעים לבעיה החמורה. היעדר צעדים אופרטיביים הנוגעים לצמצום הזיהום מעיד כי גם בית המשפט – כמו גם משרדי הממשלה האחראים על הנושא – אינו מחזיק בפתרון שעשוי להוביל לשיפור מידי באיכות האוויר בתחנה.

The post זיהום האוויר בתחנה המרכזית בירושלים עדיין מסוכן appeared first on TheCar.

המשרד להגנת הסביבה פרסם הבוקר (יום ד') אזהרה חמורה לעוברים והשבים בתחנה המרכזית בירושלים מפני זיהום אוויר שנגרם מפליטת מזהמים מאוטובוסים.

בבדיקות שביצע המשרד להגנת הסביבה נמדדו ריכוזים גבוהים מאוד של חנקן דו-חמצני, תחמוצות חנקן (NOX) וחלקיקים נשימים (PM) שמקורם בפליטות מהאוטובוסים הפעילים במקום. לאור נתונים אלה, ולאחר התייעצות עם משרד הבריאות, ממליץ המשרד מציבור הנוסעים להימנע משהייה שלא לצורך ברציפי התחנה.

חשיפה לריכוזים גבוהים של מזהמי אוויר גורמת לסכנות בריאותיות מיידיות וארוכות-טווח. בטווח הקצר החשיפה עלולה לגרום לצריבה בעיניים באף ובגרון, לקשיי נשימה, כאבי ראש והקאות. בטווח הארוך עלולה החשיפה לגרום לתחלואה במערכת הנשימה כגון אסטמה וברונכיטיס. כמה מן המומחים טוענים שחשיפה ממושכת למזהמים מגדילה את ההסתברות לחלות בסרטן.

זו לא הפעם הראשונה שבה מתריע המשרד להגנת הסביבה מפני חריגות מן התקן לפליטת מזהמים מאוטובוסים בסביבות התחנה המרכזית בירושלים. בשנתיים האחרונות אף קנסו פקחי המשרד את בעלי התחנה, והיקף הקנסות עומד כעת על 708,224 שקלים, אם כי הנהלת התחנה מבקשת למצות את ההליכים המשפטיים בטרם תשלם אותם.

The post אזהרה: זיהום אוויר חמור בתחנה המרכזית בירושלים appeared first on TheCar.