בין גוף המים שנותר בקצה הצפוני של הים, לבין החלק הדרומי שהוא, למעשה, רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, מפרידה כיום אדמה יבשה והצחיחות שלה היא אלגוריה מושלמת להתייבשות של כל תוכנית ההצלה, בהן "תעלת הימים" מים סוף או תעלה דומה מכיוון הים התיכון.

אפשר לבכות את מר גורלו של אוצר הטבע הייחודי הזה אבל עדיף דווקא לטייל בו ולהרגיש באופן לא אמצעי את מצב הדברים, ועל הדרך גם ליהנות מחוויות שבאמת אי אפשר לחוות באף מקום אחר בעולם.

טיול סוף השבוע שלנו הוא אל ים הולך ונעלם, אך זה מחייב אותנו לזהירות רבה. ראשית לכל – למרות העובדה שריכוז המלח העצום במי ים המלח מאפשר לנו לצוף עליהם בקלילות – זה לא אומר שאין בים הזה סכנת טביעה. ההיפך הוא הנכון: בכל שנה מתים בממוצע כעשרה מתרחצים מטביעה בים המלח, וזאת מפני שכניסת מים עם ריכוז מלח כה גבוה לריאות גורמת לטביעה מהירה יותר מאשר במים מתוקים.

שנית, התייבשות ים המלח והצטמקות מאגר מי התהום שסביבו יוצרת את תופעת ה"בולענים" – כאשר גושי אדמה עצומים נבלעים לפתע פתאום, בלי התראה מוקדמת, לתוך חללי אוויר גדולים שבעבר היו מלאים במים וסלעים.

אחרי האזהרות הגיע זמן ההנאות. ההמלצה שלנו היא להגיע לטיול הזה ערב קודם כדי להקים אוהל במקום בטוח על המצוק שמשקיף מעל צפון ים המלח. כדאי להגיע כמה שעות לפני שקיעה וליהנות מרגעי החסד המדבריים הכל כך יפים של דמדומים ועלטה מוקדמת, מנצנוץ אורות ראשונים על מדרונות ולמרגלות הרי מואב, ומן הזריחה שמלטפת את אותם הרים עם עלות השחר.

מוקדם בבוקר מתכנסים בחוף קליה ובוחרים אם לשוטט לאורכו ברגל או להצטרף אל שייט מאורגן בקיאקים לאורך החופים (בתשלום). בשני המקרים קל להבחין בשרידי חופי הרחצה הרחוקים והקרובים יותר אל המים: מפלס הים יורד בממוצע במטר אחד בכל שנה, והמים נסוגים ומתרחקים מן החופים באופן קבוע.

הנופים והמראות שנחשפים עם נסיגת המים מדהימים ומהווים רקע נהדר לצלמים חובבים ומקצוענים כאחד. מראות נוף קדומים מלוטפים על-ידי השמש העולה, מעיינות קטנים מפכים וזורם מהם זרם של מים צלולים שנבלע במי הים, פה ושם נולדת בריכה קטנה וצלולה, ובערוצי פלגים שחורצים את שטח האדמה שפעם היה מכוסה במי ים המוות צומחים כעת חורשות של עצי אשל ירוקים ובריאי מראה ולהקות ציפורים מפזזות בצמרותיהם.

בהמשך החוף מבחינים בגושי אדמה חומה, משובצת בפסי מלח כשהם נשלפים מן האדמה ונראים כמו גוש של חלבה שמזמין ביס.
עם מעט מזל אפשר למצוא בתוך גושי האדמה את "יהלומי ים המלח": גבישי מלח שהתגבשו לכלל ריבועים שקופים ויפי מראה שהסתדרו בצורת ריבוע מדויק. אם שוטפים את ה"יהלומים" במעט מים אפשר להתבונן בפליאה בריבוע השקוף, ולצד הריבועים נמצאים גם גבישים שהתגבשו לתצורת כדורים קטנים שנראים כמו פנינים.

התחושה שונה מכל מקום אחר בארץ ולפעמים נדמה כאילו בכלל לא נמצאים בארץ או אפילו על פני כדור הארץ אלא בכוכב אחר או בסצינה מסרט מדע בדיוני.

גזע עץ מאובן ממלח מונח במים ושורשיו בולטים החוצה. צבעו כהה והוא עטוף בשכבת מלח לבן שמטיפה ממנו נטיפים כבדים ועל החוף נראית מושבת גושים לבנים דמויי פטריות. ככל שמביטים למרחק, לעומק הים, מתגלה צבע כחול-טורקיז כשהוא נמהל במשטחים לבנים.

בשעות הצוהריים והערב משתנה משטר הרוחות והשחיה עלולה להיות מסוכנת מחשש להיסחפות לעומק הים. זאת סיבה נוספת שלא לקחת סיכונים מיותרים ובמידת האפשר עדיף לסייר עם מדריך מן האזור.

כך מגיעים: בוויז: 'חוף קליה, ים המלח'. מגיעים אל חלקו הדרומי של החוף המוכרז והולכים דרומה לאורך החוף. אפשר, כאמור, גם להצטרף לשייט קייקים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל הנוף הפראי של ים המלח appeared first on TheCar.

הלכנו על דרך כורכר צרה עד לקצה הישוב, ושם, ליד גדר תיל עלובה שנשענה על עמוד חשמל דל – ניצבנו מתפעמים מיפי המדבר. מתחתינו נפרשה העיר יריחו, עיר ענקית שכאילו צצה לה מבין צבעי המדבר הדהויים ובתיה הקטנים מילאו את התמונה כולה.
לאחרונה, בעת נסיעה לאזור, שבתי אל מצפה יריחו ופגשתי במציאות שונה. במהלך השנים גדל הישוב והתפתח, אבל דרכיהן של המיישבים הדתיים והחילונים נפרדו. החלוציות, במבחן התוצאה, לא סיפקה דבק חזק מספיק כדי לגשר על פערים בין שתי הקבוצות, והחבר'ה החילונים פרשו והקימו ישוב אחר, את 'ורד יריחו' שבנוי קרוב יותר לעיר יריחו. 'מצפה יריחו' נותר על מכונו, על רכס שגובהו גבוה אך במעט מעל לגובה פני הים, ממש בנקודה שבה כביש מס' 1 – מירושלים מזרחה – מתחיל לצנוח לכיוון ים המלח ואל מתחת לגובה פני הים.

האזור שעליו בנוי הישוב נקרא 'מצוק ההעתקים', ו'מצפה יריחו' משתרע כיום כבר על פני מספר גבעות. כדי למצוא את אותה נקודה מזרחית שזכרתי מביקורי הקודם עברתי במרכז הישוב, המשכתי על כביש צר מזרחה, וגיליתי ששביל הכורכר ההיסטורי נסלל באספלט אך נותר כדרך צרה בקצה הישוב. גם כיום, עשור לאחר ביקורי הקודם, העלייה אל נקודת התצפית עדיין קשה, אך הכביש השחור נראה כעת כאילו הוא נחש שחור שמטפס ומתפתל לו בין גבעות המדבר הלבנות.
פרנסי הישוב עדיין מתגאים, ובצדק, בנקודת התצפית המרהיבה שבחזקתם, והם בנו עליה מבנה גדול כדי להגן על הצופים מפני רוחות המדבר. במבנה יש מספר מרפסות לתצפית, ומאחת מהן – לכיוון מזרח, נשקפות גבעות חוואר לבנות ועליהן כאילו משורטטים שבילי מדברי שנכבשו בידי בעלי חיים שונים. בהמשך נשקפת עיר התמרים יריחו כאשר היא משתרעת בכל גודלה ויופייה, מניסה עם מטעי התמרים המוריקים שלה, ועם תעלות המים, את צהוב המדבר.

יריחו, העיר שמסמלת את כניסת עם ישראל לארץ ישראל, נותרה עד היום אחד האיים השקטים, יחסית, בסכסוך הישראלי-פלסטינאי, אך גם בה ניכרים סימני האכזבה והסטגנציה: בחלקה הדרומי בולט עדיין בית קומות נטוש – קזינו מפורסם שישראלים רבים נסעו אליו בשעתו כדי להפסיד שם את כספם.

אם מאמצים מבט אפשר להבחין, אחרי יריחו מזרחה, בקו נהר הירדן, במבני 'קאסר אל יהוד' שבנויים מעל האפיק, ובקו הגבול עם ירדן שמסומן על-ידי מסלולו המפותל של נהר הירדן וזנבו הצפוני של ים המלח.

ממרפסת תצפית אחרת, לכיוון מערב, נשקפות מספר גבעות שעליהן בנוי הישוב מעלה אדומים, ומכיוון דרום נראה הכביש שמוליך לכיוון הערבה ונושק אל צפון ים המלח. בימים אלה נראים כתמים חומים גדולים על פני ים המלח, ואלה מי סחף מן הנחלים ששוצפים אל ים המוות ומזרימים אליו את מי השיטפונות של הגשמים האחרונים.

כך מגיעים: באופן טבעי, כניסה למצפה יריחו בשבתות ובמועדים מתאפשרת רק באופן רגלי ובשקט, כדי שלא להפריע את מנוחת השבת של תושבי המקום. אפשר כמובן להגיע גם לפני כניסת השבת או בימי חול. כביש מס' 1 מכיוון ירושלים מזרחה צונח מגובה של כ-800 מטרים מעל לפני הים ועד לעומק של כ-415 מטרים מתחת לפני הים. 'מצפה יריחו', כאמור, נמצא פחות או יותר בגובה פני הים ובאמצע הדרך על כביש מספר 1. כביש הכניסה לישוב ממשיך לאחר מכן גם אל מנזר סנט ג'ורג'. כמובן שאם הגעתם לסביבה לא כדאי לוותר גם על ביקור בדיר חג'לה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל מצפה יריחו appeared first on TheCar.

לכל התחלה יש כנראה משהו שקדם לה, ובכל זאת מותר להתייחס לאזור שבו פוגש ערוץ הירדן את צפון ים המלח כאל "ground zero" של העם היהודי בארץ ישראל – "נקודת האפס" שדרכה צלח העם שזה מקרוב נוצר, מונהג בידי יהושע בן נון, את נהר הירדן בדרך לכיבוש העיר הבצורה, יריחו.

לאזור שבין העיר יריחו בת ימינו לבין ים המוות שהולך ומתכווץ מדרום, ולערוץ המתייבש והולך של הירדן, מיוחסים מספר פרקים היסטוריים נוספים לפי מסורות ואמונות שונות. מעיין סמוך נקרא 'מעיין אלישע' על שמו של הנביא אלישע בן שפט, תלמידו וממשיכו של אליהו הנביא. ממש בזה המקום, כך גורסת המסורת, חזה אלישע בהסתלקותו הפתאומית והפלאית של אליהו במרכבת אש השמימה, וכאן אף ביקש מן הנביא המסתלק "וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (מלכים ב', ב', ט') – כלומר להיות ראוי לעשות מעשי ניסים פי שנים ממספר הניסים שעשה אליהו.
במבחן התוצאה, כך על-פי התנ"ך, זה בהחלט עבד. אלישע פעל בממלכת ישראל בתקופת שלטון המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש, ובסך הכל 66 שנים, מה שאומר שלפעמים חלומות מתגשמים. את מעשה הנס הראשון שלו, מיד כאשר נכנס לתפקיד, הוא עשה כאשר נטל את אדרתו המיותרת של אליהו וחבט אותה, ממש כאן, על מי הירדן, וחצה את המים לשניים. מרגע זה, ועד למותו, אלישע לא פסק לחולל ניסים ולנבא נבואות, ובין השאר השליך מלח לתוך "מי יריחו הרעים" וריפא אותם (בימינו, אגב, נהוג להשתמש בכלור).

גם לאחינו הנוצרים יש חיבה עזה לאזור הזה, היות שלפי המסורת שלהם זה המקום שבו הוטבל ישו לנצרות בידי יוחנן המטביל. עד ימינו אלה נערכים על גדות הירדן, מידי חודש ינואר, טקסים ותהלוכות של מאמינים נוצרים שיוצאים מ'מנזר חג ההתגלות' שסמוך ל'קאסר אל יהוד' הסמוך. לא הרחק מכאן גם נמצא בשעתו אחד הישובים שבהם נח ישו, יחד עם אימו מרים ועם יוסף, בשעה שנמלטו מצרימה מפני המלך הורדוס.

ולמרות כל אלה, נדמה לי שהסיפור שבו תבחרו להאריך יותר מכל בשעה שתספרו אותו לילדים הוא סיפורו של מחולל ניסים אחר, הנזיר גרסימוס שנחשב כפטרון החיות בזכות יחסיו המיוחדים עם… אריה. האגדה העתיקה שמהלכת בין מצוקי החוואר של שולי מדבר יהודה, סמוך לירדן, מספרת שגרסימוס שוטט במדבר עם קבוצת נזירים כאשר נתקלו באריה פצוע עם קוץ נעוץ בכף רגלו. בשעה ששאר הנזירים נסו על נפשם ניגש גריסמוס החביב אל האריה, ללא מורא, שלף את הקוץ, וטיפל במלך החיות עד שזה נרפא. מאז, ועד למותו, ליווה האריה אסיר התודה את גריסמוס לכל מקום, ושמר עליו מכל רע. כשגרסימוס הלך לעולמו רבץ האריה על קברו והרעיב את עצמו למוות.
אפשר כמובן להתייחס לסיפור הזה בכל מיני אופנים אבל אי אפשר שלא לספר אותו כאשר מגיעים אל מנזר דיר חג'לה שנחשב לאחר המנזרים העתיקים ביותר ביהודה, ואחד היחידים שפועל ברציפות – למרות מספר הכחדות – מאז התקופה הביזנטית ועד ימינו, והוא מוקדש, כמובן, לגריסמוס הקדוש.

מנזר דיר חג'לה שייך לפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית, והוא ממוקם בלב חורשה ירוקה ומטופחת במדבר יהודה, צפונית לים המלח. שם המנזר משמר את שם היישוב המקראי 'בית חגלה' שנזכר בספר יהושע כנקודת הגבול המזרחית בין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין. ב'מפת מידבא', שמיוחסת למאה השישית לספירה, משורטטת נקודת ישוב בשם זה במקום הזה.
המנזר נבנה לראשונה במאה החמישית לספירה בידי אב הכנסייה, הירונימוס, ונוהל בידי הנזיר גריסמוס איש האריות. בשנת 614 לספירה פלשו הפרסים לארץ ישראל ועשו כאן את מה שעלי חמנאי וחסן רוחני מאיימים לעשות כיום. בין השאר הם עשו "פינוי בינוי" (רק בלי החלק השני) לכל הכנסיות ובתי התפילה עליהם יכלו לשים יד, וגם את המנזר הזה הם שיטחו. כשלושים שנים מאוחר יותר, לאחר הכיבוש המוסלמי, שוקם המנזר – ולא בפעם האחרונה.

כיום בנוי מנזר דיר חג'לה לגובה של שתי קומות כשהוא מוקף בחצר לא מקורה שמרוצפת בלוחות אבן, וסביבה חורשה ירוקה ומטופחת שבה פינות אירוח מוצלות. המבנה הנוכחי נבנה בתקופה הצלבנית ולכן מתאפיין בתקרות שבנויות בשיטת קשתות צולבות, אולם במהלך מאות השנים האחרונות נחרבו חלקים ממנו ברעידות אדמה ושוקמו מחדש. רעידת האדמה המתועדת האחרונה שפגעה בו התרחשה בשנת 1837, ורק כעבור כחמישים שנים אזרה הפטריארכיה היוונית די אמצעים כדי לשקם אותו שיקום כולל.

בקומה הראשונה של המבנה נמצאים מטבח וחדר אוכל, כמו גם קפלת תפילה קטנה. כנסייה גדולה, כמו גם חדרי המגורים של הנזירים, בנויים בקומה השנייה, ולאולם הגדול של הכנסייה יש כיפה גדולה שמצופה במתכת. קירותיה ועמודיה העבים מעוטרים בציורים עתיקים, שחלקם שוחזרו. למטה נמצאים דוכני מזכרות שבהם אפשר לקנות תשמישי קדושה וגם… תכריכי קבורה, ואפשר לומר, באופן כללי, שחיים ומוות שזורים היטב בנרטיב של המקום הזה… כך, למשל, נזיריו מציגים לראווה, בקריפטה שבנויה מתחת לכנסייה הגדולה, ארונות זכוכית גדושים בעצמות וגולגלות אדם. בארון זכוכית אחד מרוכזים שרידיהם של נזירים שנטבחו בידי הפרסים, ובארון אחר שוכנות עצמותיהם של קורבנות רעידת האדמה של 1837.

אבל אם כל זה נשמע לכם מוזר, חכו שתשמעו את סיפורו של שמעון סטיליטיס – "שמעון איש העמוד" – אחד מנזירי המקום אשר ישב על עמוד במשך 36 שנים בלי לרדת ממנו… סיפורו של סטיליטיס, כמו גם חדשות ומעשיות היסטוריות אחרות מן הסביבה, מונצחים כאן בפרסקאות, ציורי קיר, שמציגים נזירים מן האזור כמו גם סצנות תנכ"יות מקומיות כמו תיאר לוט ובנותיו בעת מנוסתם מסדום שעולה באש, כיבוש יריחו, פרידתו של אליהו מעולמנו וגם המאבק בין יעקב למלאך. תצוגות מעניינות אחרות בקריפטה כוללות אוסף מתנות גדול שהותירו כאן צליינים במהלך הדורות, רובן צלמיות של תינוקות אבל יש גם חלקי גפיים ואיברים אחרים, כולם עשויים משעווה. כל אלה ניתנו כעדות לנדרים שנדר צליינים "בתמורה" לריפוי של תינוק או אבר מסוים, וכמה מהן תלויות על קיר מול פתח הכניסה לקריפטה.

במשך מאות רבות של שנים נמצא המנזר הזה מרוחק ומבודד בשולי המדבר, אבל אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר בקעת הירדן חוברה לישראל, נסלל בסמוך לכאן אחד הקטעים של כביש 90 והוא חובר בצומת הערבה אל כביש 25. כך הפך דיר חג'לה לאתר צליינות נגיש, וכריסטוס, אב המנזר, סחט את הלימון ללימונדה ועשה ממנו "פנינת צליינות ותיירות" שכוללת פינת חי ואזורי מנוחה בתשלום סמלי. במקום אף פועלת אכסניה, בעיקר לטובת צליינים יוונים שמבקרים במקום. אגב, נזירי דיר חג'לה לא הולכים בטל ולא חיים מקצבאות, אלא עובדים למחייתם יחד עם חקלאי העיר הסמוכה, יריחו, ועוסקים בגידול חקלאי בחממות ובטיפוח עדרי כבשים ובקר.

בקרבת המנזר, חצובות בסלע או באדמת החוואר של ים המלח, נמצאות גומחות שנקראות 'לאורות'. למעשה, במנזר עצמו השתמשו חלק מן הנזירים רק בחופשת סוף השבוע שלהם – בימי שבת וראשון – כמקום תפילה וסעודה. בשאר ימות השבוע הם שהו בבדידות ב-11 תאים – "תאי לאורה" – שרובם נשתמרו יפה. הלאורות חצובות לאורך גדת ואדי נח'יל (נחל התמרים), וכמעט כולן מכילות תאים קטנים, למעט תא חצוב אחד שבו ישנם מספר חדרים ואף קפלת תפילה קטנה. אם לא יורד גשם ולא צפויים שטפונות אפשר לטייל בין הלאורות בתוך מנהרה ועל גבי שביל שמולך ביניהן.

למרגלות שטח הלאורות נפרש חלקו התחתון של נחל תמרים ושם צומחים מספר עשרות עצי דקל תמירים. השטיח הירוק שבין העצים מושך אליו עדרי כבשים, ואם לא יורד גשם נוכל לרדת בזהירות אל ערוץ הנחל וליהנות מטיול חורף מרענן.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה על כביש 1 מירושלים לכיוון מדבר יהודה וים המלח. בצומת בית הערבה נפנה צפונה אל כביש 90 ויריחו, וכעבור כקילומטר וחצי נפנה מזרחה לפי השילוט דיר חג'לה. לפני מתחם המנזר נחנה במגרש חניה מסודר, ונקפיד שלא להשאיר ברכב שום חפץ או תיק. בצמוד למגרש החניה יש אזור פיקניק מסודר שהכניסה אליו בתשלום סמלי, וכדי להגיע ללאורות נמשיך מזרחה על שביל עפר שעליו ניסע לאורך כ-500 מטרים. נדע שהגענו למקום כאשר נבחין במחפורת טנקים בצד שמאל. כאן נחנה ונמשיך רגלית על שביל שמתחיל ליד המחפורת, עולה אל מצוק החוואר, וצונח בירידה תלולה אל שביל קטן שמוליך הישר אל הלאורות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל נקודת ההתחלה בבית חגלה appeared first on TheCar.

כל מי שגדל בארץ ישראל עד לשנות ה-70 המאוחרות זוכר משיעורי הגיאוגרפיה ומן המפות את קו המתאר הייחודי של ים המלח, עם שני שליש ימה בצפון, שליש בדרום, וביניהם מפרידה ה"לשון" המפורסמת שעשויה חול שנקרא "חוור".

בתחילת שנות האלפיים כבר לא היה זכר למתאר הזה: חלקו הדרומי של ים המלח יבש לחלוטין וכל מה שנותר בו הן בריכות אידוי של מפעלי ים המלח, ולצד אחת מהן בנויים מלונות עין בוקק. בריחת המים בתת הקרקע, מאז ועד ימינו, הותירה חללים עצומים אשר מתרסקים מידי פעם אל תוך עצמם, ופוערים מעליהם בולענים ענקיים ומסוכנים. ממדי האסון האקולוגי שגרמנו לים המלח עדיין לא ברורים לגמרי. אבל אי אפשר שלא לחשוב שהטבע, בדרכו הסובלנית והעוצמתית, עוד ימצא את הדרך להשיב מלחמה ולנקום בנו על מעשי האדם.

לצד הכאב על שאבד אי אפשר שלא להתלהב מכך שנסיגת המים הותירה מאחוריה ארץ לא נודעת ומסתורית, גדושה במקומות מופלאים ומסקרנים. כך, למשל, מתוך חול הים שנחשף בוקעים מאות מעיינות קטנים אשר התנקזו בעבר – הרחק מעין אדם – ישירות לתוך מי הים המלוחים. מתוך חלק ממעיינות אלה זורמים כעת מים רותחים עד כדי צלייה, טעונים במינרלים מומסים, ומתוך אחרים מתנקזים מי גשמים שהפכו למלוחים בתוך כדי זרימתם על-פני תווך עשוי ממלח. המים צלולים לרוב, אך משתקף מהם צבע טורקיז עז, ובמקומות שונים הם נאגרים ב"אמבטיות צלייה חמות" שמושכות אליהן את חובבי השכשוך בספא ובבוץ.

באחד המקומות נתקלנו במה שנראה כמו תערוכות של פסלי מלח. עם מעט דמיון אפשר לחזות במיצג משתנה תדיר של גבישי מלח גדולים – תערוכת פסלים שהייתה גורמת לאשת לוט לסובב את ראשה בחזרה, הפעם מקנאה. קטע חוף זה מתחיל בשפך של נחל קדם אל ים המלח, וממשיך דרומה לכיוון עין גדי – צמוד לקו המים.

ערוצו של נחל קדם חורץ את אדמת המדבר לאורך כשבעה קילומטרים מ"מצוק ההעתקים" שבמערב ועד שהוא מתנקז אל ים המלח. מי שיטפונות ניגרים בו בימי החורף מגובה של יותר מ-300 מטרים במפל נחבא שמרוחק רק כקילומטר וחצי ממערב לכביש 90. מי השיטפונות סחפו אל שפך הנחל לים סלעים, גזעי עצים, ולפעמים גם בעלי חיים. מעט צפונה משם נובעים 'מעיינות קדם' בנביעות חמות עד רותחות, ומכאן נתחיל את המסע הרגלי שלנו דרומה, תוך כדי תשומת לב מרובה לשילוט האזהרה שמוצב בשטח. חשוב לזכור שבולענים נפערים בחבל ארץ זה ללא אזהרה מוקדמת, ולכן יש לפסוע בזהירות ובאחריות, וכמובן להצטייד מבעוד מועד בכמויות מספקות של מי שתיה.

נוף קדומים שולט כאן: מצוק ההעתקים מתנשא ממערב בצבעיו הכהים וממזרח נראה ים המלח במלוא הדרו, לרגלי הרי אדום, צבעו כחול טורקיז עז. לאורך הדרך נגלים אלינו עוד ועוד מעיינות קטנים וחמים, ועל החוף החשוף פזורים אין סוף חלוקי נחלים בצבעים שונים אשר נסחפו לכאן על-ידי השיטפונות. הסלעים וסחף העצים מצופים בשכבת מלח עבה ונראים כמו פסלי קרח, ולמטייל נדמה כאילו הוא פוסע בתוך גלריית פסלי טבע. מוצג אחד נדמה כצב ענק, עצום עיניים, על פיו האילם ופניו המלוחות מרוח חיוך רחב. סלע אחר מכוסה במלח לבן ובדמיוני נראה כמו נמר זועם שסוקר את מרחבי הים. סלע אחר מזכיר במראהו פיסת זקיף ממערת הנטיפים, וגזע עץ אחר, עטוי בשכבות מלח, מזכיר סוס שמנסה להיחלץ מן האדמה.

קו המים מתקרב ומתרחק לסירוגין מכביש 90, ובמקומות שונים המעבר קשה בגלל שסוללת הכביש גולשת במצוק תלול כמעט עד לים עצמו. אם נעלה בכל אחד מערוצי היובלים והנחלים, ונחפור מעט באדמה, נוכל לגלות פלא נוסף, ייחודי לים המלח, שנקרא "יהלומים עגולים". אלה רסיסי מי ים המלח שניתזים כאשר רוחות חזקות נושבות מעל המים, ניטחים על האדמה היבשה והופכים לכדורונים קטנים ומשלמים של מלח.

כך מגיעים: יורדים אל ים המלח מכביש 1 – מכיוון ירושלים – מצפון, או מכביש 31 מכיוון דרום-מערב, ונוסעים לכיוון מצפה שלם, שנמצא ממש באמצע חלקו הצפוני של ים המלח. כחמישה וחצי ק"מ מדרום לצומת של מצפה שלם נמצא שפך נחל קדם בקצה ערוץ הנחל.

בסביבה 1: מפעל המלח. אחת העוולות ההיסטוריות של כל ממשלות ישראל כלפי המפעל החלוצי שהקים משה נובומייסקי – המייסד של חברת אשלג ארצישראלית בשנות ה-20 של המאה הקודמת – היא הזנחת שימור שרידי שכונת המגורים והמפעל ב-52 השנים האחרונות.

בתקופת המנדט הבריטים לא איפשרו להקים ישובים יהודים באזור ים המלח, אבל נובומייסקי הצליח להקים שכונות מגורים לעובדי המפעל, שרוב פעילותו בתחילת הדרך הייתה בצפון ים המלח. שכונת פועלים ראשונה הוקמה בשנת 1934 לאחר שתוכננה כיישוב קהילתי. בשלהי 1939, הקים גרעין של מחנות העולים את קיבוץ בית הערבה, וגם הוא הוקם כביכול כשכונות מגורים נוספת לעובדי מפעל ים המלח.

במלחמת העצמאות נכבש האזור על-ידי הלגיון הירדני אבל נובומייסקי הצליח להשיג מן המלך עבדאללה הגנה למפעל ולעובדיו, והם פונו מאוחר יותר אל חלקו הדרומי – בסדום, והמקום ננטש ונבזז על-ידי הבדואים מן האזור והירדנים. ממשלות ישראל לא ידעו "איך לאכול" את היוזמה הפרטית של נובומייסקי, מה גם שהחברה עצמה הייתה רשומה בלונדון, ובתחילת שנות ה-50 היא הולאמה על-ידי המדינה ובמקומה הוקמה חברת מפעלי ים המלח. למרבה הצער, לרשויות המדינה לא היה אינטרס להציג את החזון החלוצי הפרטי וזאת אולי הסיבה שעד היום האתרים ההיסטוריים החשובים האלה מוזנחים ומתפוררים.

בסביבה 2: גן לאומי עין גדי ובית הכנסת הקדום, (08-6584285, בתשלום). קיבוץ עין גדי הוא גן בוטני נהדר שפתוח לקהל בימים א-ה ושבת בין השעות 8:30-16:00 ובשישי בין 8:30-14:00, הסיור עצמאי, ובתשלום (08-6594726), ופרטים אפשר למצוא באתר: eingedi.co.il.

בסביבה 3: לאוהבי לכת וטיפוס: תצפית מרהיבה מהר צרויה על ים המלח ונחל ערוגות, או תצפית יפה על נחל הדרג'ה ממצוקי דרגות.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע – באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אוצרותיו הנחשפים של ים המלח appeared first on TheCar.

הברון רוטשילד הקשיש נשאל, כך מספרת האגדה, מה היה היין הטעים ביותר ששתה מימיו.

"הייתי כבן עשרים" השיב הברון, "ישבתי לפיקניק על שפת נהר, מולי ישבה נערה צעירה, יפיפייה, ויחד שתינו יין. אין לי מושג איזה יין זה היה, אבל אני יודע שהוא היה הטעים ביותר שלגמתי מימיי".

כך גם בענייני זריחות ושקיעות: כנראה שאת היפות ביותר שבהן תחזו בחייכם תראו כאשר תימצאו עם בן או בת הזוג הנכונים.

את טיול סופהשבוע שלנו, הרומנטי, נתחיל בלילה, על הכביש הצר שיורד מערד ונבלע בחשכת המדבר. כאשר אורותיה האחרונים של העיר נעלמים פולחות רק אלומות פנסי מכוניתכם את הסיבובים החדים של כביש 3199, שמתפתל אל צידה המערבי של מצדה.

הכוכבים זוהרים בשמיים וכבר השלימו עם הגזרה: בעוד כשעה הם ייעלמו בגלל אור השמש העולה.
שועל בודד נטוע על הכביש, מסונוור מן האורות, באחד הפיתולים ולבסוף מתנתק ונעלם בחשיכה. הדרך השוממת הזאת מובילה אתכם לחזות בזריחה הכי יפה בעולם, או אולי הכי יפה בארץ, ואולי רק היפה ביותר במדבר יהודה.
הכביש ריק, מתפתל, אובד בחשיכה כבדה כשרק פיסת ירח זעירה, אורה קלוש, תלויה בשמיים כאילו נאחזת ברצועה שחורה.

בדרך חולפים ליד כפר הנוקדים, המאהל עם הגמלים והחמורים עדין נם ורק טווס משועמם מהלך לו, מהורהר, גורר אחריו זנב ארוך.

באחד העיקולים הבאים תבחינו בהר גבוה שמתנשא מצידו השמאלי של הכביש, עמוד בולט וגדר ניצבים על פדחתו ומסמנים שאתם קרובים ליעד.

הר בן יאיר, זה שמו, מתנשא לגובה של 384 מ' ובולט בצורתו המחודדת. מקום העצירה שלנו קרוב: כ-150 מ' לפני העיקול שממנו עולים אל מעלה בן יאיר (נ.צ. 581197 / 231204) תבחינו בשביל קטן מצד שמאל.
חלקה הראשון של הדרך מתאים לכל סוגי הרכב, ונוסעים עליה מעט עד לרחבת סלע ענקית ושטוחה. מעליכם ניצב הר בן יאיר, מתחת לכם נמתח המשך הכביש עד למרגלות מצדה.
קו המתאר הקטום של מצדה נראה כצללית על רקע אורו החיוור של הירח שמעל ים המלח, ועל מי הים הנמוך בעולם מבזיקים ניצנוצים.
כעת כל שנותר לכם לבחור הוא את המקום שבו תשבו לקראת ההצגה הכי טובה לבוקר הזה. השחקנים: כדור השמש העולה והרי מואב מעברו הירדני של ים המלח.

מרפסת הסלע היא חלק מהמצוק שגולש בתלילות אל ים המלח. אתם נמצאים בגובה של 234 מ' מעל פני הים, מצדה למרגלותיכם – נישאת לגובה של 59 מטרים מעל פני הים וכ-450 מ' מעל לפני ים המלח.

כעת אתם מסודרים, ישובים בפינה ראויה למעמד ועטופים בשמיכה חמה (שהרי אנחנו בליבו של מדבר והלילות קרים), תרמוס הקפה והכוסות ממתינים לרגע הגדול.

מולכם מתחילה ההצגה היפה בעולם: הרי מואב ממול הופכים אט אט ברורים, צללים שחורים ומשוננים.
השמים מאחור מתבהרים קלות, הילה גדולה מאחור מבליטה את ההרים הכהים, וים המלח מתכונן להישטף בצבע, נמרח בצבעי לבן רכים עם זהרורים נוצצים.

האור מאחורי ההרים מתחזק והולך, הצבע של ים המלח הופך להיות צהוב חיוור, עננים רכים בשמים מוכתמים בחלקם התחתון בזהוב רך, ומעבר לראשי ההרים כבר מתלקח כדור האש של השמש עם צבעי כתום ואדום שמשתוללים מאחור.

כעת נסחף ים המלח בסערת צבעים: גווני כתום נמרחים עליו בלהט ורק 'גוש מצדה' נשאר מתחתיכם שחור ובולט על רקע הים. עוד רגע ופס דק ומסנוור צץ מעל ההרים, עטוף בהילה לבנה וזוהרת. עתה כבר מבחינים בתנועה רכה על המים, פסים כהים שמתגנבים לצבעי הזריחה רגע לפני שנשלפת השמש מאחורי ההר.

זה הזמן לכוס קפה חם. יום חדש עלה והשמש הרומנטית בגווני הזהב הופכת לכדור מסנוור. כעת אפשר לחזור הביתה כדי להשלים את שעות השינה.

כך מגיעים: כביש 31 מוביל לעיר ערד. נכנסים לעיר ונוסעים לפי השילוט למצדה, דרך רחוב יהודה, מזרחה לרחוב מואב. פונים שמאלה בצומת כידוד אל הכביש הקטן 3199 שמוביל אתכם למקום.

הצעות נוספות לפעילויות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל הזריחה היפה בעולם appeared first on TheCar.

כאשר אנחנו חושבים על 'תערוכה' סביר שמה שעולה בדמיון הם גלריה או מוזיאון בהם מוצגות יצירות אמנות. אבל אם רק נביט סביבנו, כאשר אנחנו משוטטים בשטח, לא נתקשה לגלות כמעט בכל כיוון את התערוכה המרהיבה שעיצבו עבורנו כוחות הטבע.

כך, למשל, מצוקי הכורכר שעל חוף הים מציגים לנו עלעלי כורכר מעודנים אשר פוסלו במהלך אלפי שנים על-ידי הרוח והגשם. בנחל עמוד נוכל לראות את העמוד אשר הקנה לנחל את שמו, עמוד שגולף אט אט ומציג יופי ייחודי בלב הנחל.

לפני כ-60 אלף שנים השתרע אגם גדול, "אגם הלשון" מכנים אותו הגיאולוגים, בין המקום שבו נמצא כיום קיבוץ עין גב, ממזרח לכנרת, לבין איזור חצבה, דרומית לים המלח.
המשקע שנוצר באגם הקדמון, ונותר בשטח עד ימינו, הפך לאדמה תחוחה ומתפוררת שנקרא אדמת "חוואר", ועל שם האגם היא נקראת אדמת "חוואר הלשון".

הרוח והגשם פיסלו בחוואר יצירות נפלאות של "טירות וארמונות" שמאפיינות את רוב הקניונים הנפלאים במדבר יהודה, אמנות עדינה של פסלי טבע.

נחל אמציהו, אשר נקרא על שמו של אחד מלכי יהודה (שמו הערבי ואדי קציב, נחל הקנים), מתחיל בצפון הערבה ונמתח עד למלחת סדום, לנקודת היציאה בין נאות הכיכר ועין תמר.

זהו נחל מרהיב ביופיו ולכן אין כמעט נסיעה שלי לאזור, עם רכב שטח, שבה אוותר על נהיגה נוספת בערוץ הנחל. כל הזדמנות מזמנת מראות מרהיבים מסוג אחר: פעם לאור הירח, פעם אחרת בשעות בין הערביים, עת נצבע הקניון המרהיב נצבע בזהב השקיעה, ולפעמים בשעות בוקר מוקדמות, כאשר צינת מדבר נעימה נאחזת באדמת המדבר הרכה.

בגיחה האחרונה שלי לנחל אמציהו, לאחר שטפונות החורף, גיליתי בו "תערוכה" נפלאה של גזעי עצים שנעקרו על-ידי השיטפונות ונסחפו במורד הנחל. חלק מן הגזעים נסחפו כבר בשטפונות קודמים וצברו ותק בערוץ, ובמהלך הזמן הפליאו השמש והרוח לפסל בהם.

עם מעט דמיון תוכלו לגלות לאורך הערוץ דמויות מרהיבות שנדמות לסוסים, תנינים ובעלי חיים אחרים. חובבי הומור יגלו בין הגזעים קריקטורות מפוסלות.
יצאנו למסע סבלני בעקבות תערוכת יצירות האמנות שהטבע בטובו השאיר לנו בנחל אמציהו, ולא ויתרנו גם על מראות "ארמונות החוואר" לאורך הערוץ.

עם קצת אורך רוח, כאשר הזמן לא דוחק בנו, נוכל לגלות את יצירות הרוח והגשם באדמת החוואר: ארמונות מעוטרים במגדלים מעוצבים פה, ושם נחזה במראות שמזכירים כפר אפריקאי עם בקתות קש עגולות.

אורך המסלול כולו כ-22 ק"מ, ורובו מתאים לרכבי שטח קלים, או לרוכבי אופניים כמסלול רכיבה קל (מדרום לצפון). מצוקי החוואר בצידי הנחל מתנשאים לגובה של כ- מטרים.

נחל אמציהו הוא נחל אכזב, ולא בכל חורף זורמים בו מי שטפונות. אבל כאשר אלה מגיעים, כמו בחורף האחרון, נסחפים בתוכו גזעי עצים ענקיים, רובם עצי שיטה שנעקרו וגולגלו לתוך הערוץ ככפיסי עץ. מיטב ה"תערוכה" נמצא בחלקו הדרומי של ערוץ הנחל, (מהכניסה ליד ממושב עידן וצפונה), ולאורך רוב ערוץ הנחל מפוזרים עשרות דוגמאות מרהיבות. מומלץ לקחת את הזמן, לעצור ליד כל אחד, לסובב במבט, להפעיל את הדמיון ולהתבונן בגזעי העצים מכל כיוון.
גזע אחד שנח לצד השביל נראה כמו קרוקודיל ענק, שרוע וזומם, קורץ בעין ענקית וגופו המסוקס מזכיר שריון. גזע אחר הזכיר לי חיה גדולה שעומדת על רגליה האחוריות, צוחקת עם לשון משתרבבת וידיה, ענפים יבשים, זרוקות לפנים.

גזע אחר נראה כמו טייל מבולבל שהולך בצעדים ארוכים במדבר, ידיו שלוחות לפנים ולאחור, על ראשו ענף ארוך שנדמה לכידון.

גזע אחד שרוע לרוחב השביל, שומר ומנתב את התנועה, ואחר מציג כאילו שני ראשים, האחד, עם רעמת שיער עשויה מענפים דקים וראשו ראש סוס מחייך, והשני נראה כאילו שהוא מקשיב לסיפורו של הראשון. האף של היצור הלא מוגדר חקרן, משתלח, עשוי מענף עבה שנשלח לעבר השמיים. ככל שמסתובבים בשטח מגלים עוד ועוד יצורים, פסלים מעולם הדמיון והפנטזיה.

את המסלול עברנו לאחרונה עם מיצובישי האנטר ועם שברולט סילבראדו, שניהם בעלי הנעה כפולה, אולם לא נאלצנו לשלב להילוך כפול באף שלב.

איך מגיעים: את מסלול נחל אמציהו כדאי להתחיל ליד הישוב עידן בצפון הערבה. מצומת הכניסה לעידן נוסעים עד פניה שמאלה, אל לכביש הערבה הישן, ומשם צפונה, מרחק של כ-1.6 ק"מ. בנקודה זו מוצב מימין שילוט לנחל אמציהו, ומכאן ואילך נדרש כלי רכב שמסוגל לנסוע בשטח, רצוי עם הנעה כפולה.

לרוכבי האופניים ממתין קטע קשה, מעט חולי, ולאחריו הדרך קלה יחסית.

סיום המסלול בשביל שסמוך למושב עין תמר, על כביש 2499 שמתחיל ממזרח לצומת הערבה ונמתח עד לנאות הכיכר. מפת טיולים וסימון שבילים, צפון הערבה ומזרח הנגב, מס' 14. סימון שביל אדום. נקודת התחלה מדרום (ליד עידן) נ.צ. 527045/ 224883.

The post טיול לשבת: פיסול טבעי בנחל אמציהו appeared first on TheCar.