אחרי כמה הקפות אני מעז להסיט את המבט לשבריר שניה מן המסלול ומביט במד המהירות. 180 קמ"ש. וואו! זה הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, אבל אין זמן למחשבות מיותרות. עכשיו צריך לבעוט בבלמים ולכוון את גודזילה אל עבר האייפקס של הפניה. החלק האיטי יותר של המסלול מאפשר לי לצמצם את הפער בין ה-GT-R סטוק הכתומה שלי (רכב ההדגמה שקיבלתי בהשאלה, אבל למה להיות קטנוניים?) לבין ה-GT-R שעטופה בשלל סמלי 'ניסמו', בהשראת גרסת המסלול של הדגם, ולבין מספר מפלצות GT-R תמימות יותר למראה. בכל אחת מאלה מותקנת לכל הפחות תוכנת 'סטייג' 1' שמעלה את ההספק מ"רק" 578 כ"ס אל אזור ה-700 סוסים עצבניים בטירוף. השמועות מספרות גם על מספר רכבים שמכילים עדר סוסים בגודל ארבע ספרתי. הכל "על פי מקורות זרים" כמובן.

מה שמדהים באמת זה שהכל מתרחש לא באיזה מסלול מרוצים עם שם אייקוני מעבר לים, אלא ממש כאן, מתחת לאף, ב"מוטורסיטי" שדה תימן, שעת נסיעה אחת מתל אביב.

נדרשו כמעט 70 שנים לחובבי הרכב הארצישראלים כדי להגשים את חלום מסלול המרוצים החוקי, וממצב של שיממון מוחלט קמו לנו תוך שנתיים שלושה מסלולי מירוצים שהפריחו שלושה מדבריות. לכל אחד מן המסלולים יש יתרונות וחסרונות, אבל אין ספק שכולם יכולים לספק המון רגעי הנאה, בסביבה בטוחה, לכל מי שיודע שנהיגה היא הרבה יותר מאשר דרך יעילה להגיע ממקום למקום.

מספרם המכובד של ימי מסלול שנערכים במסלולים השונים, בהנהגת מספר מארגנים, מצביע על הפוטנציאל הרב של אוהבי רכב ונהיגה שכמהה לאירועים כאלה. גם סצנת השיפורים והשדרוגים למכוניות תוססת בשנים האחרונות, ומי שמבקר באופן תדיר במסלול מרעיף על מכוניתו ממיטב המכלולים והשיפורים כדי למקסם את ההנאה ולקזז עוד כמה עשיריות שניה מזמן ההקפה.

מנגד, מספר "רכבי הספורט" שנמכרים מידי שנה בישראל לא זינק (אם בכלל) בשנתיים האחרונות, אולי בגלל שרוב היבואנים לא השכילו להבין את הפוטנציאל. יתרה מכך: בדיקה שערך עיתונאי "ידיעות אחרונות", אודי עציון, העלתה שרוב היבואנים, ובהם גם מי שמתגאים ביכולות הספורטיביות של כלי רכב שהם משווקים, לא מתחייבים שאחריות יצרניות הרכב תחול במקרים שבהם נגרמו כשלים במהלך או כתוצאה מאימון נהיגה על מסלול – וזה אפילו כאשר לא בוצע כל שיפור או שינוי במאפייני הרכב.

אפילו חלק מבין היבואניות שמקיימות בעצמן פעילויות ללקוחות דגמי הספורט, כאלה שנועדו להגדיל את היקף המכירות שלהן – לא מתחייבות לתיקון נזקים במסגרת אחריות יצרן.

למרבה המזל יש גם צד חיובי למטבע, ואלה יבואניות רכב שתומכות בתחום הספורט המוטורי ומעודדות אותו. חלקן תומכות בליגות שונות (UMI, יבואנית קאדילק, מעניקה חסות לליגת 'טיים אטאק' ו'לובינסקי', יבואנית פיג'ו-סיטרואן-אופל, עומדת יחד עם ראם סמואל עומדת מאחורי ליגת ה-208 קאפ). יבואניות מותגי הפרימיום – אאודי, מרצדס ו-ב.מ.וו, ואפילו יגואר – קיימו אירועים בודדים לסדרות דגמי הקצה הספורטיביים שלהן.

מי שמפתיעה, בהרבה מובנים, היא חברת קרסו מוטורס – יבואנית רנו, ניסאן, אינפינטי ודאצ'יה. ככל הנראה בעידוד נמרץ של מחלקת הספורט העולמית של ניסאן, החליטו ב'קרסו' לקחת את הנושא ברצינות רבה יותר מאשר שאר היבואניות, ובאופן עקבי. קרסו קיימה לאחרונה את יום המסלול החמישי במספר עבור לקוחותיה, על מסלול "מוטורסיטי", וכל זאת בתוך כשנה וחצי. קרסו אף מעסיקה את אלדר נוימן שמנהל את מחלקת רכבי הספורט – אחראי לכל הקשור בצמד דגמי הספורט של החברה, Z370 ו-GT-R (וגם המגאן RS של רנו), מטפל בנסיעות מבחן, מכירות, קשרי לקוחות ובארגון ימי מסלול ופעילויות אחרות לבעלי הרכבים, כמו גם לרוכשים פוטנציאלים.

באירוע סוף השנה ניסו המארגנים לחדש ולגוון לנהגים שרובם כבר נהג על מסלול מרשים זה ביום מסלול קודם, והפעם בוצע חלק מן הנהיגה בכיוון ההפוך, כלומר נגד כיוון השעון. כך נוצר מסלול מעט פחות מהיר אבל ללא ספק מחדש, מאתגר ומפתיע.

קרוב ל-40 בעלי Z370 ו-GT-R השכימו קום והתייצבו ליום המסלול, והמראה שנגלה לעינינו הוא ללא ספק מרגש, ומה שלא פחות חשוב: גם מעורר תיאבון לקראת השנה הבאה, שבה מתוכננים ארבעה ימי מסלול נוספים כאלה, וגם מספר אימוני נהיגה בסימולטור וטיולי נהיגה.

כל אלה נועדו ליצוק תוכן של ממש ללקוחות דגמי הספורט של החברה. מי ייתן ויבואניות רכב נוספות יחליטו להשקיע באותו אופן בלקוחות חובבי הנהיגה. כמה כיף היה? וואו. קשה לתאר במילים, אבל שבריר מתוך כל האקשן הזה מוצג בגלריה שלפניכם.

The post יום המסלול של ניסאן ספורט: פול גז בחסות היבואן appeared first on TheCar.

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שבא לו לתת בגז. הוא עולה עם אור ראשון למכונית, או על האופנוע שלו, נוסע במשך שעה קלה, ומגיע אל מסלול מירוצים. שם, תחת עין פקוחה והדרכה מבוקרת, הוא תופר את הפניות, משחיז את הצמיגים, עוצר להתרעננות ולקירור בלמים, ועולה שוב למספר הקפות נוספות. כמה 'סשנים' לאחר מכן הוא אומר יפה שלום ונוסע למשרד רגוע ושליו. גם הפקקים בכניסה לעיר לא יכולים להוציא אותו משלוותו לאחר שכבר פרק את מלוא האדרנלין על המסלול, ואל ישיבת הבוקר הוא מופיע עם חיוך גדול על הפנים.

למרות שבחו"ל מדובר בדבר מקובל מאד, בכל סוף שבוע אין כמעט מסלול, ולו הנידח והקטן ביותר, שלא מתקיים עליו אירוע או יום מסלול פתוח לקהל הרחב, אנחנו הישראלים יכולנו רק לחלום על מה שתואר בפסקה הפותחת, או לכל היותר לעלות על טיסה לחו"ל. אצלנו, גם לקראת 70 שנות עצמאות, פשוט לא היה מסלול מירוצים.

במהלך השנה וחצי האחרונות נראה כאילו קרה כאן נס, עם תחילת הפעילות בשלושה מסלולים: פצאל שבבקעה, מסלול ערד וגם מסלול מוטורסיטי שבשדה תימן. מזה מספר חודשים מתקיימים בפצאל ובשדה תימן הדרכות וימי מסלול באופן שוטף, וזה כמובן דרש מאיתנו לעשות מעשה ולבדוק את האספלט מקרוב. כך הצטרפנו ליום מסלול של Flat Out Driving במסלול שדה תימן, בהדרכת פיליפ רוזין, דמות מוכרת מאד בקהילת חובבי הרכב ההארד-קוריסטים.

אל המסלול הגענו עם אור ראשון מפני שזה הדבר הנכון ביותר לעשות בישראל, מדינה שבה בשיא הקיץ, אחרי השעה 0900, החום הופך להיות בלתי נסבל.  ברחבת ה"פיטס" פגשנו תמהיל מגוון מאד של נהגים ומכוניות, החל ב"הוט האצ'ים" מודרנים כמו פולקסווגן גולף GTI ופיג'ו 308GTI, דרך קורבט C4 משנות ה-80' וקורבט C6 משודרגת ורועמת מפלטים, עבור דרך ב.מ.וו E36 קופה ופיג'ו 106 GTI שכבר שבעו קרבות רחוב רבים, וכלה בב.מ.וו סדרה 3 סדאן בורגניות. פולקסווגן פולו 1.4 ידנית של חייל משוחרר, ומיצובישי לאנסר איוו משופרת שהגיעה על נגרר, המחישו עד כמה רחב המנעד של חובבי הגה אשר שיוועו ליום שבו יוכלו לעלות על מסלול שחור-כחול-לבן, וזה מחזה שגורם להתרגשות גדולה אפילו אצל גדולי הציניקנים. מחזה מרנין לכל הדעות.

בתום תדריך בטיחות וכללי נהיגה עלינו על המסלול כדי לבצע מספר הקפות היכרות. אורך מסלול שדה תימן הוא כ-2.1 ק"מ, והתוואי שעליו נהגנו הוא היה התוואי הארוך והשלם שלו, ללא קיצורים, אשר עושה אותו טכני יותר. רוב הפניות על מסלול שדה תימן הן לצד שמאל (וזה ניכר על הצמיגים בסוף יום) והאופי שלו מהיר יחסית. כמה מהיר? עם גולף GTI סטנדרטית, שאיתה עלינו למסלול, קל היה לראות 170 קמ"ש על השעון בקצה הישורת הגדולה.

היתרון הגדול ביותר של מסלול שדה תימן הוא רוחבו, וזה מאפשר לא רק מרווח ביטחון לנהגים אלא גם אפשריות עקיפה, עניין חיוני ביותר כאשר על המסלול מתרוצים נהגים ומכוניות שהפרשי היכולות ביניהם גדולים מאד.

לאחר הקפות ההיכרות חולקו המשתתפים לשתי קבוצות במטרה לדלל מצד אחד את העומס ומצד שני לאפשר לנהגים ולמכוניות לקחת אוויר ולהתקרר בתום כל מקצה: כל קבוצה נהגה על המסלול במשך 15 דקות בשעה שהקבוצה האחרת התקררה. מסלול שדה תימן מאפשר שימוש סימולטני של יותר מעשר מכוניות בכל סבב, אבל הקפדה על קבוצות קטנות מאפשרת התנהלות זורמת ויעילה ופחות עיכובים שנובעים מהבדלי רמות. פרק זמן ההתרעננות בין המקצים מתגלה מהר מאד כחיוני, במיוחד עבור חיי הבלמים אשר עובדים קשה במיוחד על המסלול המהיר הזה.

חוויית הנהיגה על מסלול שונה מאד ביחס לנהיגת הכביש המוכרת לכולנו. כאשר נהג לא מודאג מן ההתנהלות הלא צפויה, ולעיתים גם לא מובנת ומסוכנת, של נהגים שמבלים את שגרת יומם עם טלפון נייד (וגם עם מכונית) על כביש ציבורי, מכשלי תשתית, או מפגישה בהפתעה עם שוטרים שמתחבאים מאחורי עצים וגשרים – כל משאבי הריכוז מופנים אך ורק לנהיגה. זה רק את/ה והמכונית. כך אפשר להתרכז בבחירת הקווים הנכונים, ללמוד תוך כדי תנועה של נקודות הבלימה הנכונות, מתי להדק את הפניית ההגה והיכן הנקודה המתאימה כדי לשגר את עצמך החוצה מכל פניה.

הביטחון הולך ונצבר מהקפה להקפה וגם הרסן משתחרר. הבלימות מאוחרות יותר, המצערת נפתחת בשלב מוקדם יותר, ואפשר למתוח את המגבלות באופן שהיה מותיר לך מרווח אפסי לטעויות על כביש ציבורי. בנקודה זאת רצוי שתיכנס לפעולה בקרה עצמית של הנהג, או ההדרכה הצמודה, כדי להכיר במגבלות שלך ושל המכונית שבה נוהגים. ההיזון החוזר על מסלול מירוצים ברור ומיידי: מי שמתעלם מן המגבלות מוצא את עצמו על החצץ בשולי האספלט. מי שחס על כספו, ולא מעוניין ללמוד בשיטת "ניסוי וטעיה", יעשה טוב אם יקבל הדרכה אישית (בתוספת תשלום) – במקרה הזה מפיליפ ומצוות Flat Out. הדרכה כזאת הכרחית עבור כל מי שעולה למסלול בפעם הראשונה, אבל חיונית גם עבור כל מי שמסוגל להניח את האגו שלו בצד מתוך רצון לשייף את הביצועים ולהשתפר.

בתום כשעתים של סשנים של נהיגה ומנוחה, שחיקת צמיגים, בלמים מעשנים, וגם מספר תקלות טכניות, מסתיים יום המסלול. רמת האדרנלין נושקת את הקו האדום ורמת הסיפוק מלאה. נכון, איכויות המתקן של שדה תימן דורשות עדיין  שיפור, בעיקר בכל הקשור לתנאים הסביבתיים למשתתפים (מתבקשים מאליהם, למשל, שביל גישה ומתחם פאדוק), אבל ברור גם שזאת רק תחילת הדרך ושמצבנו כעת טוב עשרות מונים ביחס לעבר הקרוב.

סוף סוף יש לנו אפשרות לנהוג ולהתאמן באופן מסודר ומקצועי על מסלול מירוצים גם בישראל, עם מסלול תקני ובתנאים מבוקרים, הדרכה צמודה, ובמחיר שווה לכל נפש. כל זה, כמאמר המשפט המפורסם, "רק 5 דקות מבאר שבע".

אז מה צריכים כדי לעלות למסלול?

הפרוצדורה די פשוטה, ומתחילה כמובן בתשלום למארגני יום המסלול. תנאי בסיסי, נכון לאישורי הביטוח הנוכחיים, הוא שלרכב שבו נוהגים יהיה רישוי וביטוח חובה בתוקף, וזאת כדי להבטיח שבמקרה מצער של תאונה תהיו מכוסים מפני עלויות הטיפול בנזקי גוף שלכם ושל אחרים. זה המקום לציין כי החל מחודש ספטמבר ביטוח הרכב יהיה תקף על המסלול רק במידה ויהיה בו סעיף כיסוי מיוחד להשתתפות בימי מסלול, תוך דרישה שיום המסלול יערך על פי הדרישות ההתאחדות לספורט מוטורי. במידה ולא יתקיימו שני תנאים אלו, הביטוח לא יהיה תקף במידה של תאונה על המסלול.

במתחם המסלול יש לחתום על הסכם שבו מצהירים שהמכונית מבוטחת בביטוח כזה, ושהנהג ינהג בהתאם לכללי המסלול ולהנחיות של המדריכים, כמו גם על הסרת אחריות של בעלי המסלול כלפי המשתתפים בגין נזק למשתתפים או לכלי הרכב. נוהל דומה מקובל בכל מסלול בעולם. בנוסף, במהלך נהיגה נדרש שימוש בקסדה מלאה או קסדת שלושה רבעים, וזאת כדי לספק הגנה לראש במקרה של תאונה והתהפכות.

חשוב מאד לדאוג לתקינות הרכב לפני עלייה למסלול, גם כדי למנוע נזק ובעיקר כדי למנוע מפח נפש בגלל תקלות מיותרות. בעיקר יש לשים לב למספר תחומים ספציפיים שמשפיעים ומושפעים מן החיים הקשים שרכב חווה על מסלול במהלך נסיעה מאומצת.

1. בדיקת צמיגים – הקפדה על לחץ אוויר מתאים הכרחית תמיד ועל אחת כמה וכמה על מסלול. חשוב לבחון בקפידה את פני הצמיגים והדפנות שלהם כדי לאתר יובש וסדקים שעלולים להתפתח בגלל טמפרטורות גבוהות ועומס, וזאת גם הזדמנות טובה להיפרד מן הצמיגים, היות שהרבה לא יישאר מהם אחרי יום מסלול מאומץ.

2. מפלס שמן מנוע – המנוע עובד קשה ובסל"ד גבוה על המסלול, וצריכת השמן מוגברת – במיוחד במנועים מוגדשים. אם מפלס השמן נמוך יווצרו בעיות שימון אשר יובילו לבלאי מואץ ואף לתקלות סופניות, ולכן, כבר ברגע שבו חושבים על היציאה לדרך חשוב לוודא שלא חסר שמן. מאד מומלץ להשתמש בשמן מנוע איכותי, ולהצטייד גם במיכל שמן נוסף ליום המסלול, כדי להוסיף שמן, אם יהיה צורך בכך, במהלך היום.

3. מפלס נוזל קירור ותקינות המערכת – תנאי עבודה קיצוניים של המנוע יוצרים גם חום רב ועומס קיצוני על מערכת הקירור. הדבר הבסיסי ביותר הוא לוודא שלא חסר נוזל קירור במערכת ולהצטייד במיכל של נוזל קירור לדרך, אבל לא פחות חשוב לבדוק את המצנן (מקרן, רדיאטור) ואת צנרת מערכת הקירור כדי לוודא שאין סדקים או נזילות שיובילו לפריצת הנוזל ולהתחממות סופנית של המנוע.

4. מערכת בלמים ורפידות – כדי לנהוג חזק צריך לבלום חזק, וכדי שאפשר יהיה ליהנות מיום מסלול מלא ולשוב הביתה בשלום צריך לוודא שהרפידות מאיכות טובה ונותר בהן מספיק "בשר", ושהדיסקים במצב טוב. פעולה כזאת קל לבצע במוסך, אבל אפשר לעשות גם באופן עצמאי עם מגבהה (ג'ק) מתאים.

5. מטף כיבוי – צוות המסלול מצויד אמנם במטפים ובציוד כיבוי אש, אבל לעולם לא מזיק להיות ערוך למצב שבו החום והעומס, בשילוב של פריצת צינור או תקלה אחרת, יגרמו להתלקחות. בכל מכונית טוב שיהיה מטף כיבוי לצורך עזרה ראשונה ומיידית. במקרים קיצוניים זה יכול להציל חיים – במכונית שלכם או של אחרים – וזה יכול לחסוך נזק לא הפיך לרכב.

תודה לפיליפ רוזין ו- Flat Out Driving על האירוח וההדרכה ביום המסלול

צילומים: נעם וינד

The post מעלים הילוך: יום מסלול ב'מוטורסיטי', שדה תימן appeared first on TheCar.

מכוניות הן כלי מאוד רבגוני ומתכנניהן חייבים לעשות לא פעם לא מעט פשרות כדי להתאים אותן לתנאי שימוש שונים. אפילו במכוניות על ספורטיביות, אשר לכאורה אמורות להיות ממוקדות ביכולות הדינמיות ובמנוע העוצמתי, המתכננים צריכים לקחת בחשבון שעדיין צריך להציג גם נוחות נסיעה מתקבלת על הדעת, אבזור שתואם לתג המחיר, אופציה לשימוש יומיומי מסוים כמו למשל יכולת לתנועה בכרך האורבני הכולל תנועה צפופה, מהירות זחילה, באמפרים ועוד שהרי גם מרבית הרוכשים של המכוניות הללו בסופו של דבר נוהגים בהן יותר קילומטרים בקצב ובסגנון מנהלי מאשר בפול גז על קצה.

עם זאת, יש גם קומץ של לקוחות מאוד ממוקדים שרוצים לוותר על הנוחות, על האבזור ועל האופציה לשימוש מגוון על מנת לקבל כלי ממוקד מטרה, חד ומהיר ככל הניתן.

עוד ב-TheCar: 
70 שנות קסם: התערוכה שנכנסת לפרארי מתחת לעור 
מתאהב בה כל יום מחדש: הקנדי שנהג מעל למיליון קילומטרים בפורשה 911 טורבו שלו 
מקלארן חושפת את "סנה" – הייפר קאר על שמו של נהג המרוצים האגדי

יצרני רכבי הספורט זיהו לפני כמה שנים את הנישה הזו וחלקם מציעים גרסאות הארד קור שאמנם כוללות רישוי לכביש אך מיועדות להרשים בראש ובראשונה על מסלול המרוצים. לקראת תערוכת ז'נבה בחודש הבא פרארי ופורשה חושפות את גרסאות ההארד קור העדכניות שלהן.

פרארי תציג בז'נבה את ה-488 פיסטה (מסלול באיטלקית) – ממשיכת דרכן של 360 סטרדלה, 430 סקודריה ו-458 ספציאלה. הפיסטה קלה בכ-90 קילוגרם מה-488 וחזקה ממנה ב-50 כ"ס וכעת מנוע הוי 8 כפול המגדשים בנפח 3.9 ליטרים מפיק לא פחות מ-711 כ"ס ומציג מומנט של 78 קג"מ.
המנוע המחוזק תורם לביצועים משופרים ולקיצוץ מרשים בזמן המאוץ הקלאסי למהירות תלת ספרתית שימשך 2.85 שניות, 200 קמ"ש יופיעו על המד כעבור 7.6 שניות והמהירות המרבית תעמוד על 340 קמ"ש.

כמו כן הפיסטה מצוידת במערכת מתלים משופרת עם מערכת אלקטרונית מתקדמת השולטת במהירות בזק על יכולת הספיגה של כל בולם בנפרד. בנוסף, גרסת הקיצון מצוידת בגרסה קרבית של מערכת בקרת היציבות המפורסמת של פרארי.

מבחינה ויזואלית הפיסטה כוללת כונס גדול יותר בחזית, ספוילר בולט מאחור ופגוש אחורי עם דיפיוזר מסיבי שלהם, מעבר לאפקט הויזואלי, תרומה משמעותית לשיפור יכולת ההצמדה של הרכב לאספלט שלטענת פרארי השתפרה בכ-20 אחוזים.

הפיסטה תגיע כשהיא מעוטרת בפסי מרוץ מהפגוש הקדמי, דרך הגג ועד לספוילר האחורי. תא הנוסעים כולל מראה קרבי יותר עם מושבי רקליינר וחגורות מרוץ.

פורשה תביא לז'נבה את ה- GT3 RS מתוחת הפנים שהיא גרסת הארד קור של ה-GT3 הקיצונית כשלעצמה.

בלב ה-RS מנוע בוקסר 6 צילינדרים אטמוספרי מחוזק בנפח 4.0 ליטר המפיק 520 כ"ס (20 יותר מבעבר) המחובר לתיבת PDK אוטומטית כפולת מצמדים עם 7 יחסי העברה שמאפשרים לרשום 3.2 שניות בדרך ל-100 ו-312 קמ"ש מרבים.

כמו כן בפורשה מדווחים על מתלים קשיחים יותר וסרן אחורי עם היגוי פסיבי.

מבחינה ויזואלית ה-RS כוללת פגוש קדמי אגרסיבי יותר, חצאיות צד, צמד פתחי איוורור על המכסה הקדמי לטובת קירור הבלמים, מסיטי אוויר וספוילר אחורי ענק ולטענת פורשה בזכות שינויים אלו ה-RS מציגה יכולת הצמדה לאספלט כפולה משל GT3 ה"רגילה" במהירות של מעל 200 קמ"ש.

תא הנוסעים מציג אף הוא עיצוב ממוקד מטרה עם דיפוני דלתות קלי משקל ומושבי באקט מסיבי פחמן וריפוד אלקנטרה.

לקוחות שירצו להפחית את  משקל ה-RS שלהם אפילו יותר יוכלו לעשות דיאטה או לרכוש את חבילת Weissach הכוללת מוטות מייצבים וגג עשויים מסיבי פחמן וחישוקים מסגסוגת מגנזיום קלה במיוחד.

לקוחות שמעוניינים להתחרות עם הרכב במרוצי חובבים יוכלו לקבל ללא תוספת עלות את חבילת Clubsport הכוללת קשת התהפכות תקנית, חגורות מרוץ עם 6 נקודות עיגון, מטף כיבוי ומתג בולט לניתוק המצבר במצב חירום.

עד לאחרונה לא היה הרבה מה לעשות עם מכוניות כמו ה-GT3RS והפרארי פיסטה כאן במחוזותינו, אבל בחצי השנה האחרונה משהו השתנה וכשברקע שלל ימי מסלול במחירים שווים לכל נפש לאחר פתיחת המסלול בפצאל ולקראת פתיחה קרובה של המסלול בערד ובהמשך המסלול הגדול בשדה תימן, אם יש לכם חוסר באדרנלין, חיבה עזה למהירות ועודף כבד של מזומנים (1.8 מיליון שקל במקרה של הפורשה ו-3 מיליון בעבור הפרארי) בהחלט היינו ממליצים לשקול את אחת מצמד המכוניות המדהימות הללו.

The post הארד קור במיליונים: פרארי ופורשה מציגות את "מכוניות יום המסלול" האולטימטיביות appeared first on TheCar.