לכאורה לא היה בתמונות הללו שום דבר חדש, שהרי כבר עשרות שנים מיליציות חמושות וארגוני טרור עושים שימוש בטנדרים כרכבים מבצעיים ויתרה מזאת – ארגון המדינה האיסלאמית משלב לא פעם צילומים של שיירות טנדרים, לרוב מתוצרת טויוטה, בסרטוניו המזוויעים, אבל משהו בכל זאת היה שונה באותו דיווח ולא היה צריך להיות יותר מדי חד עין כדי להבחין בכיתוב ענק על דלתות הטנדר של חברת  Mark 1 Plumbing ומתחתיו מספר טלפון בטקסס.

עוד ב-TheCar:
עיריית לונדון נגד מוסלמים משתוללים
התביעה נדחתה אבל הלקוח זכה לפיצוי
הנערה שתובעת את פורשה: בתו של כוכב "מהיר ועצבני" טוענת שליקויים בתכנון רכב הספורט גרמו למות אביה

התמונות והסרטונים של הטנדר שבארגז שלו נראתה, במקום צינורות ואסלות, מכונת יריה גדולה הפכו לויראליים וזכו לתפוצה אדירה, והגולשים תהו כיצד הגיע הטנדר של השרברב מטקסס ללב אזור הלחימה במרחק אלפי קילומטרים מארצות הברית.

ובכן, הסיפור מתחיל באוקטובר 2013. מארק אוברהולצר, שרברב טקסני, החליט להצטייד בטנדר פיק אפ חדש. הוא הגיע עם הטנדר הישן שלו לסוכנות פורד באזור יוסטון, בחר טנדר חדש וסיכם עם נציג המכירות על עסקת טרייד אין במסגרתה ימסור לסוכנות את הטנדר המשומש.

מאחר שבכל סוכנות רכב בארצות הברית יש מאות רכבים מוכנים למסירה מיידית, אוברהולצר נפרד מרכבו הישן בו במקום ויצא עם טנדר חדש ונוצץ.

אנשי מחלקת היד השניה בסוכנות החליטו כנראה שהטנדר לא עומד בסטנדרטים שלהם והחליטו להעביר אותו לסיטונאי רכבים המוכר מכוניות משומשות במכרזים. לאחר זמן מה הטנדר נמכר במכירה פומבית ובהמשך החליף עוד כמה ידיים בזמן קצר עד שנראה שנה לאחר מכן בצילומים של כוחות איסלאמיים בסוריה.

בימים שאחרי הפרסום חייו של השרברב מטקסס הפכו לגיהינום ובעוד שהיו מי שראו במקרה לא יותר מסוג של אנקדוטה משעשעת, רבים סברו אחרת והחליטו להתקשר למספר הטלפון שהופיע על הטנדר ולמספרים אחרים הרשומים על שם אוברהולצר והוא קיבל למעלה מ-1000 שיחות טלפון שחלק מהן כללו איומים מפורשים על חייו ועל חיי משפחתו.

מעבר לאיומים, גם קצב הזמנות העבודה של אוברהולצר צנח ומוניטין שהוא צבר במשך שנים ירד לטמיון בגלל התמונה של הטנדר שמכר לסוכנות רכב בטקסס.
שנה אחרי הפרסום, אוברהולצר החליט לעשות מעשה והגיש בשבוע שעבר תביעה בגובה מיליון דולר נגד סוכנות  AutoNation ביוסטון.

"אין לי שום קשר לטרור", הסביר השרברב, "לא הייתי מעלה בדעתי שהרכב שלי ששימש להובלת צינורות בטקסס יגיע לסוריה וישמש ארגוני טרור. זה גרם לי נזק אדיר ואנשי סוכנות פורד היו יכולים למנוע אותו אם היו פשוט מסירים את המדבקות מהרכב לפני מכירתו".
בסוכנות AutoNation מסרו את התגובה הבאה: "אם אנחנו היינו מוכרים את הרכב במחלקת היד שניה שלנו בוודאי שהיינו מסירים את המדבקות, אבל הסוכנות שלנו העבירה את הרכב באופן מיידי לסיטונאי המתעסק במכרזים והסרת המדבקות כחלק מהכנת הרכב למכירה היא באחריותו או באחריות הקונה".

לא בטוח שהשופט ישתכנע מהסבריה של AutoNation, מכיוון שאין ספק שאוברהולצר מסר את הרכב לסוכנות פורד כחלק מעסקת טרייד אין ולא לשום גורם אחר ויתכן שאותה פעולה, שהייתה לוקחת לאנשי הסוכנות מיוסטון דקות ספורות, תעלה להם בדיעבד הרבה מאוד כסף.

בכל מקרה, הסיפור שופך אור על דרכן של מכוניות לא רצויות ממדינות מערביות לכל מיני חורים ומדינות עולם שלישי ומזכיר גם את בקשתן של חברות ליסינג ישראליות מסוימות מלפני מספר שנים לייצא רכבים משומשים למדינות ערב השכנות (ירדן ובעיקר עיראק) כחלק מהניסיון שלהן להתמודד עם המלאי העצום של מכוניות שהצטברו במגרשיהן.

בכל מקרה, הסיבה שעד כה לא ראיתם סרטונים של לוחמים אסילאמיים במכוניות מאזדה 3 עם מדבקות של חברות היי טק ישראליות על הכנף האחורית לא נובעת בשל העדפתם של הג'יהאדיסטים לטויוטה היילקס אלא משום שמיזם הייצוא לא יצא לפעול מאחר שרשויות המס סירבו (ובצדק) להעניק לחברות הליסינג החזר יחסי על מסי הקניה ששולמו על הרכבים בעת רכישתם.

The post השרברב שתובע את פורד בגלל דאעש appeared first on TheCar.

המקרר הוחלף במכונית

בגרסאות הראשונות של התסריט מכונת הזמן הייתה בכלל בתוך מקרר, אך המפיקים חששו שילדים ינסו לחקות את הסרט וילכדו במקררים נטושים ולפיכך החליטו לשנות כיוון.
וכך, במקום מקרר, בסרט הותקנה מכונת הזמן במכונית לא שגרתית בעלת צללית נמוכה, גוף נירוסטה ודלתות כנפי שחף. עם זאת, לא מדובר ביצירה שהוכנה במחלקת האביזרים של אולפני יוניברסל לצורך הצילומים, אלא במכונית קיימת – הדלוריאן.

חלום של מהנדס מבריק פוגש את המציאות

הדלוריאן המקורית נולדה בעקבות חלומו של ג'ון דלוריאן, מהנדס סופר מוכשר שעבד בתעשיית הרכב האמריקאית, מי שהיה חתום על כמה ממכוניות השרירים האייקוניות של שנות ה-60 והפך לסגן נשיא ג'נרל מוטורס הצעיר ביותר. אבל למרות המעמד והעתיד המבטיח, דלוריאן החליט ללכת בעקבות החלום שלו, עזב את ג'נרל מוטורס וייסד באמצע שנות ה-70 חברה שהתיימרה להתחיל לתכנן ולייצר מכוניות ספורט ייחודיות.

הרעיון היה לייצר מכונית עם מראה עתידני, תג מחיר שיתחרה במכוניות השרירים האמריקאיות ויכולות ניהוג במחוזות של רכבי GT אירופאיים ובשנת 1976 הוצג אב טיפוס ראשוני ומרשים מאוד לדגם הראשון של החברה.
יחד עם זאת, הדרך לייצור סדרתי הייתה עוד רחוקה ודלוריאן היה זקוק ללא פחות מ-175 מיליון דולרים כדי להשלים את התכנון ולהקים מפעל ליצור המכוניות.

ענקיות הרכב מדטרויט תקעו הרבה מקלות בגלגלים של המיזם של המהנדס הפורש ודלוריאן נאלץ לחפש סיוע מעבר לים. לאחר ניסיונות כושלים לקבל סיוע ממספר גופים כלכליים גדולים ומממשלות, דלוריאן קיבל הצעה שקשה היה לו לסרב לה מממשלת בריטניה שהסכימה לתת סיוע של 100 מיליון לירות שטרלינג בתנאי שהמפעל יוקם בצפון אירלנד ויספק תעסוקה לאנשים רבים במדינה שסבלה באותן שנים מ'אינתיפאדה' קשה מול השלטון הבריטי והיתה שקועה במיתון כלכלי.

מראה מהחלל החיצון וביצועים שלא עומדים ברף התחתון

אחרי עיכובים רבים המכונית הראשונה הגיעה לכדי ייצור ב-1981 עם תג מחיר לצרכן באזור ה-29 אלף דולרים – גבוה בהרבה מההערכות הראשוניות.

היא הציגה מרכב ספורטיבי נמוך ונאה ובלטה בשל שני מאפיינים ייחודים: מרכב לא צבוע עשוי נירוסטה ודלתות כנפי שחף מרשימות.
גם השלדה ומערך ההיגוי שתוכננו על ידי המהנדסים של לוטוס הבריטית היו מרשימיםף, אולם, כנראה בשל בעיות תקציב, עיצוב הפנים היה פחות מוצלח וכך גם יחידת הכוח שהייתה ללא כל ספק הנקודה החלשה של הרכב.

למרות מראה עתידני או לפחות דומה למכוניות על כדוגמת פרארי או למבורגיני ותג מחיר במחוזות פורשה, לא נשאר בקופת החברה כסף לתכנן או לרכוש למכוניות מנוע ראוי והדלוריאן צוידה במנוע וי 6 מתוצרת רנו שהפיק, בשילוב ממיר קטליטי פרימיטיבי ובהתאם לתקנות זיהום אוויר מחמירות שנכנסו באותה תקופה לתוקף בארצות הברית, הספק מביש של 138 כ"ס, מה שהעניק למכונית ביצועים פושרים מאוד עם האצה למאה קמ"ש שלא הצליחה לרדת מ-10 שניות.

הדלוריאן בנתיב התרסקות מהיר

הביקורות הפושרות בעיתונות הרכב, עיכובים במועדי האספקה, איכות ייצור ירודה ואכזבה של לקוחות ששילמו ממיטב כספם על מכונית ספורט חדשנית וקיבלו רכב שכל משפחתית אמריקאית עם מנוע גדול עקפה הביאו לביטול הזמנות ולירידה בדרישה.

מכיוון שמאחורי חלומו של ג'ון דלוריאן לא עמד אף קונצרן והמענקים שהוא קיבל כבר מזמן נגמרו החברה נכנסה למצוקת מזומנים קשה, במיוחד לנוכח העובדה שהדגם לא הצליח להגיע לכמות מכירות שתהפוך את הפרויקט לרווחי.

בראשית 1983 החברה פשטה רגל, זמן קצר לאחר שמייסדה נעצר באשמה של תיווך בעסקת סמים במטרה להשיג מזומנים להמשך קיומה של החברה.
ג'ון דלוריאן אמנם זוכה לבסוף, אך זה היה מאוחר מדי בשביל החברה. בסך הכל התגלגלו מהמפעל כ-9200 מכוניות דלוריאן.
פשיטת הרגל, מלאי גדול של רכבים שנותרו ללא דורש, אמינות בעייתית ותדמית לוזרית שדבקה ברכב הביאו לצלילה חדה בערכן של המכוניות וסביר להניח שהן היו יורדות בהדרגה מהכבישים ודלוריאן הייתה נשכחת בין דפי ההיסטוריה של עולם הרכב כמו עוד הרבה מותגים קטנים ופרטיים שאיש אינו זוכר, אבל אז משהו בלתי צפוי קרה ושינה את התמונה.

מבדיחה כושלת לכוכבת קולנוע

ב-1985, שנתיים וחצי לאחר שהחברה פשטה את הרגל, הדלוריאן הפכה לכוכבת של ממש לאחר, שכאמור,  נבחרה בשל המראה הלא שגרתי שלה על ידי רוברט זמקיס, במאי סרטי "בחזרה לעתיד", להיות הבסיס למכונת הזמן אותה בנה דוקטור אמט בראון.

על אף שסרטי "בחזרה לעתיד" זכו להצלחה אדירה שלכאורה הייתה אמורה גם להעניק לכוכבת חיים חדשים באופן מיידי, מעמדה של הדלוריאן לא ממש השתנה. הביקושים בשוק היד השניה נשארו נמוכים ויצירות הנירוסטה הללו החליפו ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים.

סטיבן ווין, שתמיד הוקסם מעיצוב הרכב, היה כנראה מהבודדים שהאמינו באותה תקופה שיגיע יום בו הדלוריאן תהפוך לפריט אספנים מבוקש ובשנת 1995 הוא החליט לעשות מעשה, להשקיע את חסכונותיו ולהקים את THE MEW DMC.

בהמשך קנה ווין מלאי עצום של כל החלפים שנותרו במחסני דלוריאן אחרי פשיטת הרגל ושינה את שם החברה ל"DeLorean Motor Company".החברה פתחה מספר סוכנויות משנה, הפכה לבית עבור בעלי דלוריאן ואפשרה להם, בזכות הידע הנצבר של עובדיה ומלאי החלפים הגדול, לשמר ואף לשדרג את מכוניותיהם.

בתוך זמן מה הסתבר שההימור של ווין השתלם וככל שהשנים חלפו והנערים מהדור שגדל על "בחזרה לעתיד" התבגרו והתבססו כלכלית, כך עלו בהתמדה הביקושים לרכבי דלוריאן ובעקבותיהם גם המחיר.

וכך, בעוד שלפני עשור ניתן היה לקנות בלי בעיה דלוריאן בעשרת אלפים דולרים, כיום אקזמפלרים במצב בינוני מינוס מחליפים ידיים במחיר כפול לפחות ומכוניות ששופצו, שודרגו או נשתמרו במצב טוב במיוחד מתומחרות בטווח שבין 30-65 אלף דולרים – בדומה למחירים של דגמים מבוקשים של פורשה ופרארי מאותם השנתונים.

רפליקות מושלמות למכונת הזמן מ"בחזרה לעתיד", כמובן בלי יכולת ממשית לנוע בזמן, מחליפות ידיים בסכומים של בין 80 ל-100 אלף דולרים.

אם הדלוריאן לא באה אל ההר, אנחנו טסנו אליה

בשולי שכונת מגורים שלווה בפרברי יוסטון מתגלה מבנה תעשייתי מודרני וגדול עם הלוגו DMC.
בחזית אולם תצוגה המאכלס שלוש מכוניות: שתיים סטנדרטיות משופצות למצב חדש ואחת שהוסבה לרפליקה של מכונת זמן מ"בחזרה לעתיד".
במרכז יש דוכן עם מגוון מזכרות ופרטי ממורביליה הקשורים למכונית ועל הקירות תלויות כרזות שונות של המכונית וחלפים פופולרים, מחלקי מרכב גדולים ועד לברגים ולאטמים, שניתן לרכוש במקום.

בקצה הרחוק של אולם התצוגה יש חלון גדול דרכו ניתן לראות את הסדנה בה משפצים ומטפלים ברכבים של לקוחות וברכבים שהחברה רכשה ומשפצת ומשדרגת לפני מכירה.

סטיבן ווין הבעלים ורוג'ר דארט המנכ"ל מקבלים את פני בלבביות ובסבלנות אין קץ, כזו הקיימת רק אצל מי שממש אוהב את עבודתו, ולוקחים לסיור בחלקים שלא פתוחים לקהל הרחב. לצד רחבת הטיפולים בה ניתן לראות כעת כחמישה רכבים בשלבים שונים של שיפוץ חונים לפחות עשרה רכבי דלוריאן שממתינים לתיקון, טיפול, שדרוג או שיפוץ.

רוב שטחו של המבנה הגדול משמש לאחסון הכמות האדירה של החלקים שנרכשו ממחסני החברה שפשטה את הרגל. בסדר מופתי ניתן להבחין בשורות על גבי שורות של דלתות חדשות, כנפיים ושאר חלקי מרכב. בצד אחר יש כמות גדולה של מנועים חדשים ותיבות הילוכים, באזור אחר מאוחסנים חלקים קטנים יותר וניתן למצוא פה אפילו שלדות חדשות.

דארט מספר בגאווה על מלאי הכולל מספר גדול של יחידות של למעלה מ-90 אחוזים מ-1700 החלקים שמרכיבים דלוריאן.

"המלאי הזה מאפשר לבעלי דלוריאן לשמור על מקוריות ועל המכוניות שלהם במצב מושלם. עם זאת", הוא מוסיף, "אנו מציעים גם חלקים משודרגים – מכל מיני דברים קטנים שהיו בעייתיים במכונית המקורית ושיפרנו אותם כמו למשל המנגנון שמחזיק את דלתות השחף למעלה, דרך ערכות לשדרוג הבלמים והמתלים שתוכננו על ידי יצרנים מובילים במיוחד לדלוריאן ועד לקיטים לשדרוג המנוע".

הכוונה של ווין היא למספר קיטים שמתמודדים עם הבעיה המרכזית של המכונית – הספק המנוע המגוחך שלא תואם למראה הספורטיבי: קיט סטייג' 1 כולל מערכת הצתה משופרת, פילטר אוויר מיוחד, ממיר קטליטי מודרני ומערכת פליטה משופרת המעלים את הספק המנוע מ-138 כ"ס לכ-160 כ"ס. קיט סטייג' 2 כולל בנוסף גם ראשי מנוע משופרים, מזרקי דלק גדולים יותר ומערכת הצתה אלקטרונית ומאפשר למנוע להפיק כ-180 כ"ס ואילו קיט סטייג' 3 בהזמנה מיוחדת כולל בנוסף גם מגדש על המעלה את הספק מנוע הוי 6 העייף ל-230 כ"ס שסוף סוף מעניקים למכונית את הביצועים שהיא הייתה ראויה להם מלכתחילה.

אופנה חולפת או קלאסיקה על זמנית?

– אתה לא סבור שבימים אלה, בגלל שאנו נמצאים בשנת 2015 בה מתרחש החלק השני בטרילוגיית הסרטים, המחירים הגיעו לשיא ובעתיד הביקושים לדגם והמחירים בשוק יצנחו?

"מאז שהקמתי את החברה, ב-95', המחירים במגמת עליה מתמדת. יתכן שתהיה ירידה קלה בביקושים לרפליקות של מכונת הזמן, אבל לרכבים רגילים אני משוכנע שימשיך להיות ביקוש. הסתכל על הרכב הזה, גם היום בסטנדרטים של 2015 הוא מסובב ראשים ונראה חדשני".

– אבל עדיין הרוב חושבים שחוץ מאיך שהוא נראה יצאה לו תדמית של "חרא אוטו".

"אני ממש לא מסכים עם מי שטוען זאת. לא מדובר במכונית מושלמת, היו לה כמה מחלות ילדות ובעיות שאנחנו פתרנו, ואין ספק שג'ון דלוריאן עשה בדרך כל מיני פשרות בגלל מחסור במזומנים, אבל בסך הכל בטח ביחס לשנה שבה היא הוצגה זו מכונית מרשימה מאוד".

– אבל היא נכשלה כי לא הצליחה לספק את ההבטחה ולהיות מתחרה למכוניות כמו פורשה שנמכרו במחיר דומה.

"אני לא בטוח שהדלוריאן הייתה אמורה להתחרות ב-911, היא תוכננה לקהל ולכבישים האמריקאים. זו מכונית GT עם שלדה והיגוי טובים ביחס לתקופה".
בשלב זה דארט מתערב ומציין שלדעתו זו אינה הסיבה בעטיה נכשלה הדלוריאן. "לדעתי זה קשור יותר לשינוי מדיניות של הממשלה הבריטית שעצרה את הסיוע למפעל ולקשיים שהטילו הרשויות באמריקה, כנראה בלחץ ענקיות הרכב, על השיווק שלה בארץ הדוד סם".

– איזה תקציב, תפרן כמוני שמת להפוך לבעליה של דלוריאן, צריך כדי להגשים את החלום?

"אני עוקב אחרי רוב המכוניות שנמכרות וצר לי לאכזב אותך – היום אין כמעט מציאות. כל מי שיש לו דלוריאן, אפילו כזו שלא תוחזקה במשך כמה עשורים, חושב שיש לו פיסת יהלום ביד.
יתרה מזאת, רוב המכוניות הזולות שבכל זאת אפשר למצוא פה ושם הן במצב כל כך גרוע בסופו של תהליך הן כנראה יעלו לרוכשים שלהן יותר ממכונית אחרי שיפוץ".

ווין מסביר כי "לדלוריאן יש מראה מטעה. בגלל שהמרכב עשוי מנירוסטה אין חלודה נראית לעין וגם רכבים מוזנחים מאוד נראים לא רע במבט ראשון".
דארט מגיע למספרים הלא פשוטים מבחינת לקוח שגם שוקל לייצא דלוריאן לישראל: "אנחנו מציעים למכירה מכוניות במצב טוב אחרי שעברו אצלנו בסדנה 'יישור קו' במחירים של בין 30 ל-50 אלף דולרים בהתאם למצב, ומכוניות ששופצו מן היסוד אנחנו מוכרים ב-65 אלף דולר עם אחריות.
בנוסף, אנחנו מציעים לבעלי דלוריאן לשלוח אלינו את הרכב שלהם לרענון ולשיפוץ בהתאם לתקציב שלהם ומציעים גם תוכנית מיוחדת של הנחות על רכישת כמות של חלקים למי שמחליט לשפץ את הרכב בעצמו".

דלוריאן חדשה?

– ב-2011 פורסם שאתם הולכים להשיק גרסה חשמלית לדלוריאן. עברו 4 שנים, מה קורה עם זה?

ווין: "בנינו אב טיפוס לגרסה חשמלית, על אחד הרכבים שבבעלותי. בסך הכל התוצאה הייתה טובה אבל מצד שני זאת לא הייתה בדיוק טסלה ולאחר שעשינו חושבים החלטנו בשלב זה לדחות את הפרויקט".

– אז מה בכל זאת אתם מתכנים לעתיד?

"אנחנו מתכננים מהדורה מוגבלת של דלוריאן חדשה. מבחינת מראה כל חלקי הנירוסטה ישארו זהים אבל הקצה הקדמי והאחורי העשויים פלסטיק כמו גם הפנסים והגלגלים יהיו בעיצוב שונה.
גם תא הנוסעים יקבל עיצוב חדש לחלוטין – יוקרתי, ספורטיבי ועדכני יותר. בכל מקרה השינויים הגדולים ביותר יהיו מתחת למעטפת ויכללו מנוע וגיר אחרים ושלדה מחוזקת ומתלים משופרים.
מדובר בפרויקט בסגנון מה שסדנת סינגר עושה לפורשה 911 קלאסיות רק במחיר הרבה יותר הגיוני".

– מה זה מחיר הגיוני, מה יהיה המפרט?

"אני לא יכול עדיין לספר יותר מדי פרטים. אציין שהמחיר יהיה פחות מחצי ממחירה של 911 סינגר (העומד על סכום דמיוני כ-300 אלף דולר) ושיחידת ההנעה לא תהפוך אותה למכונית על אבל בהחלט תעניק לדלוריאן ביצועים טובים גם בסטנדרטים של שנת 2015".

גם בישראל?

החל משנת 2011 ניתן לייבא רכבי דלוריאן לישראל תחת הגדרה של "רכב אספנות" (רכבים בני 30 שנה ויותר). עם זאת, למרות שאספני ישראל התחדשו בשנים האחרונות במאות ענתיקות שהגיעו לכאן בערוב ימיהן ממעבר לים, עדיין, למיטב ידעתנו, אף דלוריאן לא נחתה בארץ הקודש.
אמנם יש לזכור שעל מחיר הרכישה יש להוסיף את מחיר ההובלה, מיסי קניה, מכס ושאר ירקות שיותר מיכפילו את המחיר הבסיסי של הרכישה ויביאו לתג מחיר של יותר מ-200 אלף שקלים לאקזמפלר במצב סביר, אך אם הפרוטה מצויה בכיסכם לטעמנו, לפחות, מדובר באחד הרכבים המרהיבים והמקוריים ביותר שניתן לייבא לכאן.

צילומים: נעם וינד 

The post יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז appeared first on TheCar.

סאלי טוענת בתביעתה שהחברה משתמשת בשמו של בעלה ומוכרת פרטי ממורביליה שונים – מכובעים, דרך עטים, מחזיקי מפתחות ועוד, אשר נושאים את שמו ואת הלוגו של דלוריאן.

בתחילה נראה היה שהתביעה תיושב בפשרה, אולם לנוכח היסטריית ביקושים לכל מה שקשור למותג הזה נראה שהתיאבון של כל מי שיש לו חלק בעניין גובר מיום ליום.

ג'ון דלוריאן היה מהנדס מחונן שעבד בתעשיית הרכב האמריקאית ופיתח כמה ממכוניות השרירים האייקוניות של שנות ה-60 וה-70, אך דלוריאן חלם על מכונית ספורט אמיתית שתתחרה בתוצרת של יצרניות רכבי הספורט המהוללים מאירופה.
באמצע שנות ה-70 הוא עזב משרה טובה בדטרויט ויסד חברה במטרה לתכנן ולייצר את מכונית הספורט הייחודית שתמיד חלם עליה.

לאחר ניסיונות לקבל מימון ממספר גופים, לבסוף הוא קיבל סיוע מכיוון מפתיע – ממשלת בריטניה. על פי דרישת הממשלה הוא הקים מפעל בצפון אירלנד שסבלה באותם ימים מאי יציבות בשל 'אינתיפאדה' קשה כנגד השלטון הבריטי.

אחרי עיכובים רבים המכונית הראשונה הגיעה לייצור ב-1981. היא הציגה מרכב ספורטיבי נמוך ונאה לאותה תקופה ובלטה בשני מאפיינים ייחודים: מרכב לא צבוע עשוי נירוסטה ודלתות כנפי שחף מרשימות. עיצוב הפנים היה פחות מרשים וכך גם יחידת הכוח שהייתה ללא כל ספק הנקודה החלשה של הרכב.

למרות מראה עתידני או לפחות דומה למכוניות על כדוגמת פרארי או למבורגיני ותג מחיר במחוזות פורשה, לא נשאר בקופת החברה כסף לתכנן או לרכוש למכוניות מנוע ראוי והדלוריאן צוידה במנוע וי 6 מתוצרת רנו שהפיק הספק מביש של כ-140 כ"ס והעניק למכונית ביצועים פושרים מאוד עם האצה למאה קמ"ש שלא הצליחה לרדת מ-10 שניות.

הקונטרסט בין המראה הסופר ספורטיבי לביצועים הפושרים, איכות ההרכבה הירודה, איחורים חוזרים במועדי האספקה, ביקורות קטלניות בעיתונות הרכב ואכזבה של לקוחות ששילמו ממיטב כספם על מכונית ספורט שלמעשה כל משפחתית אמריקאית עם מנוע גדול הצליחה לעקוף, הביאו לביטול הזמנות רבות ולבעיית תזרים מזומנים קשה בקופת החברה.

בסוף 1982 החברה פשטה רגל, זמן קצר לאחר שמייסדה נעצר באשמה של תיווך בעסקת סמים במטרה להשיג מזומנים להמשך קיומה. ג'ון דלוריאן אמנם זוכה לבסוף מכל אשמה, אך זה היה מאוחר מדי בשביל החברה ובסך הכל בשנתיים של ייצור התגלגלו מהמפעל כ-9200 מכוניות.

למרות העיצוב הייחודי סביר להניח שהדלוריאן הייתה נשכחת בין דפי ההיסטוריה של עולם הרכב כמו עוד הרבה מותגים קטנים ופרטיים שאיש אינו זוכר, אבל ב-1985, שלוש שנים לאחר שהחברה פשטה את הרגל, הדלוריאן הפכה לכוכבת של ממש לאחר שנבחרה על ידי רוברט זמקיס, במאי סרטי "בחזרה לעתיד", להיות הבסיס למכונת הזמן אותה בנה דוקטור אמט בראון.

בשנים הראשונות לאחר שהסרט הגיע לאקרנים מעמדה של הכוכבת המפתיעה לא ממש השתנה. הביקושים לרכב, שזכה גם למוניטין אמינות גרוע בשוק היד שניה, ממש לא הרקיעו שחקים ויצירות הנירוסטה הללו החליפו ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים.
עם זאת, ככל שהשנים חלפו והנערים שגדלו על "בחזרה לעתיד" התבגרו והתבססו כלכלית, כך עלו בהתמדה הביקושים לדלוריאן.

בשלב מסוים מעריץ נלהב מטקסס רכש את כל מלאי החלפים שנותרו במחסני כונסי הנכסים של החברה, כמו גם את פס היצור של הדלוריאן המקורית מהמפעל הנטוש באירלנד, והקים חברה שזכתה לשם The new DMC על מנת לשמר את המותג ולעסוק בתיקונים, מכירת חלפים ושיפוץ של המכוניות המיוחדות.

לפני מספר שנים החברה, שמשכנה ביוסטון שבטקסס, הצהירה גם שבכוונתה לייצר גרסה מודרנית למכונית מ"בחזרה לעתיד" שתכלול תא נוסעים עדכני ובעיקר יחידת הנעה חשמלית עוצמתית שתוכל להעניק לדלוריאן את הביצועים שכה היו חסרים לה.
בינתיים המיזם הזה עדיין לא התממש אבל ככל ששנת 2015 התקרבה (השנה בה מתרחש החלק העתידני בטרילוגיית הסרטים) הביקושים עלו בהתמדה ועימם גם המחירים.

כיום, גם מכוניות הרוסות הדורשות שיפוץ כללי נמכרות בסכומים מכובדים מאוד ובשנת 2015 דלוריאן במצב טוב מחליפה ידיים במחירים שבין 50 אלף ל-70 אלף דולרים, בדומה לדגמים מבוקשים של פורשה ופרארי מאותם השנתונים.

עם זאת, בשנים האחרונות גילו ב- The new DMCשבמקביל לשיפוץ ולמכירת חלפים לקהל המצומצם של בעלי דלוריאן, ניתן להתפרנס יפה מאוד ממכירת מזכרות ופרטי ממורביליה שונים הקשורים למכונית. יתרה מזאת, לאחרונה החברה אף מכרה זכויות לשימוש בלוגו ובתמונות המכונית ליצרניות אופנה גדולות כמו נייקי ואורבן אאוטפיטרס.

זה כבר היה כנראה יותר מדי בעבור אלמנתו של דלוריאן שנשארה עם החובות של בעלה והיא החליטה, כאמור, לתבוע את החברה מטקסס.

בכתב התביעה, סאלי דלוריאן טענה שלמעשה מעולם לא היו יחסים רשמיים בין ג'ון דלוריאן לבין החברה טקסס ומציינת שמה שהתחיל כסדנה לקהל בעלי דלוריאן הפך לעסק גדול ומשגשג המתפרנס מתהילת המותג.

בכתב ההגנה הפרקליטים של The new DMC ציינו שדבריה של סאלי אינם מדויקים וכי לפני מותו ג'ון היה מודע לפעילות ונתן את ברכתו לחברה ששמה לה לדגל לשמר את פרויקט חייו.

עם זאת, לטענת עורכי דינה של האלמנה מי שמעכב את הפשרה עליה סוכם בתחילה, הם דווקא אנשי החברה מטקסס שמעוניינים לגרור את הדיונים כדי למשוך את סאלי בלשונה ולגרום לה להצהיר כי בתמורה לסכום הפיצוי היא נותנת את הסכמתה לשימוש עתידי בשם "דלוריאן" לכל מטרה.

פרקליטי DMC מכחישים את הטענה ומצהירים שהם מכבדים את האלמנה ורק רוצים לוודא כי בעתיד לא יתבעו שוב בשל אותה סיבה.

דלויראן משודרגת שסוף סוף יוצקת תוכן למראה שלה

וכך היא הופיעה במקור

צילומים: וויקימדיה

עוד ב-TheCar: 
העתיד כבר כאן: לקסוס חושפת סקייטבורד שלא צריך גלגלים
המכונית המעופפת של בואינג נמכרה

The post 2015: המכונית מ"בחזרה לעתיד" הגיעה לבית המשפט appeared first on TheCar.