מבחינת בעלי הרכב, וגם עבור בעלי המוסכים, מדובר בתוכנית חינמית שלא דורשת מהם שום דבר חוץ מאשר להשתמש בשמנים של קסטרול. בעלי רכב לא נדרשים לשלם דמי ביטוח וגם לא השתתפות עצמית, ואילו בעלי המוסכים לא נדרשים לשלם שום דבר במקרה של נזק למנוע. אם כל זה נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי כדאי שתקראו עד הסוף.

במאמר מוסגר נזכיר רק שמבצע או תוכנית מן הסוג שקסטרול השיקה כעת אינו חדש. אפילו אצלנו, בישראל, הוצעו כבר לפני יותר מ-15 שנים תוכניות דומות, למשל על-ידי חברת פטרוטק יבואנית תוספי BG. יחד עם זאת – שוק הרכב השתנה מאד בכל העולם בשנים האחרונות וכך גם התוכנית של קסטרול.

תוכנית הביטוח עצמה פשוטה: כל מי שטיפל במוסך מורשה עצמאי, שאינו מוסך רשת, והשתמש בשמנים מתוצרת קסטרול, יכול להירשם באתר האינטרנט הייעודי של התוכנית ולקבל בחינם ביטוח שמכסה כל נזק למנוע, עד גבול אחריות של 13,200 ש"ח (3,000 לירות שטרלינג). גם מגבלות התוכנית ברורות ולא מכבידות: יכולה לקבל אותה כל מכונית בת פחות מ-12 שנים עם מנוע בנזין או דיזל שנסעה פחות מ-240 אלף קילומטרים, והאחריות חלה למשך שנה מיום החלפת השמנים ובתנאי שהמכונית נסעה לכל היותר 29,000 קילומטרים. אגב, גם מכוניות שגמאו כבר יותר מ-240,000 קילומטרים יכולות לקבל אחריות, אם כי מופחתת: קסטרול תממן את מחצית עלות התיקון במקרה של כשל במנוע, ועד לתקרת פיצוי של 6,600 ש"ח.

האחריות מכסה כל נזק לבוכנות וטבעות אטימה, מיסבים במגדש טורבו, שרשראות תזמון, טלטלים, משאבת שמן, מוטות דחיפים, גל ארכובה, מיסבים, מרימי שסתומים, מערכת תזמון שסתומים ולמעשה כמעט כל החלקים הפנימיים והיקרים במנוע בעירה פנימית.

האותיות הגדולות

לפני שנספר על האותיות הקטנות של התוכנית כדאי לשבח את הרעיון עצמו, מפני שהוא מועיל בראש ובראשונה ללקוחות, בעלי הרכב, וזאת בשני אופנים. לא רק שלקוח מקבל אחריות בחינם, ובין אם יש או אין לה ערך – מה שבטוח זה שאין לה עלות. המחיר היחיד שעלול להיות כרוך בתוכנית, מבחינת הלקוח, הוא אם השמנים עצמם מעט יותר יקרים, אבל גם אם כן מדובר בהפרש בטל בשישים. מה שיותר חשוב – וזה רווח נקי: הלקוח הופך ליותר מודע לסוג השמן שבו נעשה שימוש בעת הטיפול. עד היום נמצא סעיף "סוג השמן" בעיקר בתחום הכדאיות המסחרית של המוסכניק והרחק מתשומת ליבו של בעל הרכב.

בעלי מוסכים עצמאיים, שמתקשים להיאבק בכוחות גדולים בשוק, נשכרים מתוכנית כזאת מפני שהיא יכולה למשוך אליהם לקוחות פרטיים באמצעות פיתוי שלא עולה להם כסף. אחת הבעיות הגדולות של מוסכים עצמאיים היא שבשונה ממוסכי רשת, שנהנים מגיבוי ומכוח קניה של רשת או של יבואן רכב, בדרך כלל הם לא יכולים להציע ללקוחות אחריות היות שהסיכון הכלכלי שלהם גדול מידי. כאן נכנס לתמונה גורם חזק חיצוני שמשפר עבורם את ההצעה ללקוח.

כמובן שהנהנית העיקרית היא קסטרול – הנה כתבנו עליה כאן ואתם נחשפים לשם שלה (מדובר באחת החברות הוותיקות בעולם השמנים, אך בישראל אין לה כמעט ביטוי ביחס לחברות המקומיות שלנו), שזוכה לחשיפה תקשורתית חיובית. בנוסף, תוכנית אחריות, מעצם טבעה, מחזקת את האמון של לקוח במוצר, וזאת סיבה טובה ללקוח להעדיף שימוש בשמן מתוצרת אחת על-פני אחרת.

האותיות הקטנות

"הראש הישראלי" עובד שעות נוספות כאשר מציעים לו תוכניות אחריות, וכל אחד מאיתנו יכול לחשוב על כל אותם בעלי מכוניות עם מנועים לפני אוברול שהאוזניים שלהם מזדקרות למקרא כתבות כאלה.
אז מסתבר שהבריטים קצת פחות מטומטמים או נאיביים מכפי שאפשר ליחס להם, וגם אם אנשי קסטרול לא סגרו את כל הפרצות הם לכל הפחות גידרו לא רע את הסיכונים שהם לוקחים על עצמם. ראשית לכל, התוכנית מיועדת ללקוחות פרטיים, כלומר לא למכוניות ששייכות, בעבר או בהווה, לציי רכב. זה אמנם מנפה מרשימת הלקוחות הפוטנציאליים חלק ניכר מצי הרכב המשומש, אבל מותיר בתמונה את המכוניות ששוות יותר ומסייע להן להעלות את ערכן.

שנית, האחריות לא נכנסת לתוקף באופן מידי, כלומר שמי שהמנוע שלו כבר גמור יתקשה קצת להירשם אליה: מימוש האחריות מתאפשר רק כעבור 30 ימים מיום הטיפול, ובתנאי שהמכונית נסעה לפחות 1,600 קילומטרים אחרי החלפת השמנים. אז נכון, אמנם, שקומבינה בין בעל רכב למוסכניק יכולה להפיל את קסטרול (למשל אם בזמן הטיפול נרשם קילומטראז' לא נכון והלקוח המתין 30 ימים), אבל מן הסתם גם לכך יש פתרונות.

אנשי קסטרול מסבירים שהם ביצעו מחקר שוק ומצאו שהסיבה העיקרית שמרתיעה לקוחות פרטיים מלטפל במכוניות שלהם במוסכים עצמאיים היא כיסוי האחריות המקיף שמציעים מוסכי הרשת, ושהמוצר שהם אפיינו נועד באופן מיוחד כדי לסייע למוסכים עצמאיים (ולעודד אותם להעדיף קשר עם קסטרול על-פני ספקי שמן אחרים).

The post השתמשת בשמן 'קסטרול'? קיבלת אחריות למנוע appeared first on TheCar.

בקבוצה הראשונה ישנם רכיבים שהבלאי שלהם תלוי בכמות השימוש ברכב ובאופי הנהיגה – למשל רפידות ודיסקיות בלמים – ובמקרה זה תבוצע ההחלפה לפי הצורך, רכיבים שחשוב להחליף גם אם לא נוהגים כמעט – למשל שמנים שמתחמצנים וסופגים פיח, ורכיבים שאפשר להחליף לפי שיקול דעת בכלי רכב שנוסעים מעט – למשל מצתים.

בקבוצה השניה ישנם רכיבים שהעלות שלהם נמוכה ביחס לנזק שעלול להיגרם מתחזוקה לקויה שלהם – למשל מסננים, ולכן מומלץ להחליף אותם בכל מקרה.

הקבוצה השלישית כוללת את הרכיבים היקרים ביותר, ולרוב גם את אלה שהחלפתם דורשת לא רק התמחות אלא גם עבודה מורכבת יותר ולעיתים גם כלים ייעודיים – למשל רצועת תזמון שמתזמנת את פתיחת וסגירת השסתומים במנוע. קריעה של רצועה כזאת עלולה לגרום לנזק לא הפיך למנוע – ולתיקון שעלותו יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים.

שגרת הטיפולים, לכן, כוללת "טיפול קטן" שבו נבדקים ומוחלפים רכיבים משתי הקבוצות הראשונות, ו"טיפול גדול", שמבוצע אחת לתקופה ארוכה יותר, או לקילומטארז' נסיעה רב יחסית – ובו מבוצעות עבודות מורכבות, לרוב מקבוצת הרכיבים השלישית.

כאמור, מרווח הטיפולים, והתכולה שלהם, נקבעים על ידי יצרני הרכב, והם מפרסמים את המידע לגביהם בספר הרכב וגם באתרי האינטרנט שלהם.

אצלנו, מסיבות היסטוריות, התבסס אמנם הנוהג שנקרא "טיפול קטן" ו"טיפול גדול", אבל כדי לבצע תחזוקה נכונה של מכונית, כפי שהיא באמת חייבת להתבצע, עדיף לבדוק את שגרת הטיפולים שעליה הכריז היצרן ולא לסמוך על בעל מוסך זה או אחר.
ברוב המקרים אין שום סיבה או תועלת לבצע החלפת רכיבים שיצרן הרכב לא דרש לבצע כחלק משגרת הטיפולים – במקרים רבים זאת זריקת כסף לפח (או לחשבון של המוסכניק), אבל ישנם מספר קטן של חריגים שכדאי להתייחס אליהם, למשל – במקרה של מי שנוסע בסביבה מאובקת במיוחד או בתנאים אקלימיים קשים – החלפת שמנים ומסננים בתכיפות רבה מן המומלץ.

ביצוע שגרת טיפולים חשוב במכונית חדשה בדיוק כמו במכונית ישנה – ולהיפך – אולם הטיפול עצמו לא חייב להיות מבוצע באותו אופן ובאותה רמת השקעה כספית.

יצרני החלפים המקוריים הבינו בעשור האחרון שהתחרות שלהם היא ביצרני חלקים תחליפיים, ולכן החלו לייצר חלקים פחות יקרים אשר מיועדים במיוחד לאוכלוסיות של כלי רכב ותיקים יותר, ובמחירים נמוכים יחסית.

כאמור, חשוב מאד להתייחס להוראות יצרני הרכב לגבי שגרת הטיפולים, עקרונית אפשר לומר שבטיפול השגרתי הבסיסי ("טיפול קטן") – אשר חייב להיות מבוצע לכל הפחות אחת לשנה, בודק המוסכניק את המצב הכללי שלך המכונית, מחליף את שמן המנוע ואת מסנן השמן, מחליף או מנקה את מסנן האוויר, ובודק את מסנן הדלק ואת גובה הנוזלים (נוזל בלמים, נוזל הגה כוח, נוזל תיבת הילוכים אוטומטית, נוזל אלקטרוליטי במצבר).
המוסכניק חייב לפרק את הגלגלים כדי לבדוק את השחיקה ברפידות ואת מצב דיסקיות הבלימה, ולבדוק גם את מערכת ההגה .

ב"טיפול גדול" מבוצעים – בנוסף לכל אלה – גם החלפת מצתים, החלפת מסנן דלק, בדיקות של מערכת מיזוג האוויר ובמידת הצורך גם החלפת רצועת תזמון. גם כאן, בהתאם להנחיות היצרן, נדרשת לעיתים (אך לא בהכרח בכל טיפול גדול) החלפת הנוזל ההידראולי בתיבת ההילוכים ונוזל הבלמים.
ישנן תיבות הילוכים, למשל התיבה האוטומטית הבעייתית של רנו ופיג'ו-סיטרואן (שהוחלפה בשנים האחרונות לתיבות אחרות) שבהן מומלץ להחליף נוזל הידראולי אחת ל-30 אלף ק"מ "לא משנה מה", מפני שהניסיון מלמד שפעולה כזאת מאריכה מאד את אורך החיים שלה.

כמה זה עולה לנו?

מחירי טיפולים לרכב תלויים בעיקר במדיניות של יצרן הרכב (שממנה נגזרים מחירי החלפים), בתדירות הטיפולים וברשימת הרכיבים שיש להחליף, אבל תלויה לא פחות בפרישת רשת השירות וברמת התחרות בשוק.

גם סוג החלפים שבהם נעשה שימוש משפיע מאד על העלות הסופית, ובאופן טבעי חלקים "מקוריים" יהיו יקרים יותר מחלפים תחליפיים.

עלות של טיפול תקופתי במכונית נוסעים נעה סביב ה-300-500 ש"ח ל"טיפול קטן" וסביב ה-1,000-2,500 ש"ח ל"טיפול גדול.

The post מדריך תחזוקת רכב: טיפול קטן וטיפול גדול appeared first on TheCar.