רבים ינצלו את התקופה הנעימה של ראש השנה וחגי תשרי לטיולים ברחבי הארץ, ובהיעדר תחבורה ציבורית הם ימצאו את עצמם מבלים שעות ארוכות בעומסי תנועה רק כדי להגיע אל אתרים גדושים בהמוני מבקרים.
רבים אחרים מכירים בימים אלה רק דרך אחת – החוצה, והם ימלאו מטוסים בדרך אל כל מקום שהוא לא כאן.

אז בין ארוחת ראש השנה אצל הדודה לבין ארוח חברים ומשפחה בסוכה – קבלו הפעם כמה רעיונות פשוטים שנסמכים על העובדה שרוב עמישראל מתרחק מן הבית וגודש מקומות רחוקים. הציוד היחיד שתזדקקו לו הוא כובע, מים, אולי גם מגבת, וחצי שעה של תכנון מוקדם.

אגב, השנה – 2023 – מתקיים בישראל אירוע של פעם בחמש שנים שבזכותו מצוחצחים הרחובות בערים רבות, נשתלות גינות חדשות, נחנכות מדשאות וכיכרות ומקומות רבים לובשים חג. האירוע הזה הוא כמובן הבחירות לרשויות המקומיות, ובמהלכו יכולים תושבי הערים לראות בעין כיצד מנוצלים מיסי הארנונה שלהם וליהנות שבעתיים מן ההצעות שגיבשנו כאן עבורכם.

בלי קשר, כנראה, פרסמה השבוע העיר אשקלון את דבר חנוכתו הקרובה מה שלטענתם הוא "האגם המלאכותי הגדול בישראל" (פתיחה רשמית בסוכות) בלב מתחם בגודל 655 דונם שמשובץ בבתי קפה, מתחמי פילאטיס ויוגה ואמפי ובו 880 מקומות ישיבה. העיר תל אביב חוגגת את השלמת קטע הטיילת החדש מכיוון תל-ברוך עד לחוף הצוק – מה שישלים רצף של מסלול הליכה חופי מבת-ים ועד להרצליה, בפתח תקוה נשלמו ההתקנות ב"פארק יצחק אוחיון" (בעבר "הפארק הגדול"), וערים נוספות מתעקשות להתמודד על שיאים כאלה ואחרים שנוגעים לפארקים שלהן.

אל תתבלבלו: אנחנו ממש בעד שערי ישראל ישקיעו בתושבים שלהן ובאורחים שלהן, ושמחים במיוחד על המגמה החדשה של הקמת "פארקים אקולוגיים" שבמרכזיהם אגמונים מלאכותיים של מים מתמחזרים. זה רק מחזק וממחיש את הנקודה שלנו: חבשו כובע, קחו מים, וצאו לטייל בסביבה קרובה אליכם.

טיול עירוני מודרך

ברוב הערים הגדולות בישראל, וגם במקומות ישוב פחות גדולים, טרחו הפרנסים ושרטטו מסלולי טיולים שמאפשרים לתושבים ולמבקרים לעבור לצד ובתוך נקודות ציון היסטוריות חשובות. בכל המקומות האלה יש מסלולים מומלצים עם ציוני דרך שלאורכם אפשר לטייל עצמאית. בחלק מן המקומות מופעלים גם סיורים מודרכים מטעם חברות פרטיות או ציבוריות, אם כי לרוב הם לא מתקיימים בשבתות ובחגים.

באתרי האינטרנט של ירושלים, תל אביב, חיפה, אשדוד, ראשון לציון, באר שבע וערים נוספות אפשר למצוא מפות ו/או מסלולי טיול מומלצים. בתל אביב, למשל, ישנם שלושה כאלה: לאורך נחל הירקון, לאורך הים, וברחובות "העיר הלבנה". בחלק מן הערים ובמועצות מקומיות פועלות לשכות תיירות ועמותת תיירות שמספקות תעסוקה למנגנון לא קטן שאמור לקדם פעילויות בסביבתן. כאלה יש למשל ברמת הגולן, הגליל העליון והתחתון, ישובי הערבה, רמת נגב ועוד.

אל תתנו להם להשתעמם: פנו אליהם ותקבלו שפע של מידע אודות אתרים שנמצאים ממש מתחת לחלון שלכם ואולי לא הכרתם, והצעות לפעילויות שעליהן אולי לא חשבתם.

בעיר הקודש ירושלים, למשל, יש עשרות, אם לא מאות, מקומות ראויים לביקור ואין גבול לרעיונות ולנושאים שסביבם בונים סיורים וטיולים: בעקבות דתות, בעקבות מנהגים, עדות, מאכלים, סיורי כנסיות, מוסיקה, וברוח הימים הנוראים האלה גם סיורי סליחות ליליים.

וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם

יש לנו הצעה מיוחדת למי שבכל זאת מתעקש להזיע קצת ולמצוא נקודות עניין מאתגרות ומעניינות קרוב לבית. הורידו את אפליקציית 'עמוד ענן' וגלו אתרים מעניינים על גבי מפות 1:50,000: אתרים ארכיאולוגיים, מסלולי טיול ונקודות עניין שנמצאו שם ממש מתחת לאף, אבל מתפספסות לנו בחיי היום יום שלנו.

לעומת זאת, מי שגר במישור החוף ומעדיף להזיע קצת אחרת, בלי להתאמץ, יגלה שהתקופה הזאת של השנה ממש מושלמת לבילוי נינוח על חוף הים.

המוני המתרחצים שגדשו את החופים במהלך הקיץ המהביל שלנו נמצאים כעת בפקקי התנועה או בחו"ל, רצועות החוף ריקות ומזמינות, הים שקט מאין כמותו ועננים משייטים לאיטם ומספקים צל נעים.

אפשר להתאמץ מעט ולנסוע אל אחד החופים היפים ביותר בישראל, או – אם אתם "צפונים" לבחור בין 'מפרץ בנימין' שנמצא במרחק נגיעה משכונת גבעת אולגה ליד חדרה, או חוף הבונים שכפוף לרשות הטבע והגנים, לבין חוף שבי ציון שמדרום לנהריה.

במרכז אפשר להשתרע על החול בחוף תל ברוך בתל-אביב או באחד מחופי ראשון לציון, ולתושבי דרום מישור החוף לא צריך לספר על החופים הנעימים של אשדוד ואשקלון אלא רק להזכיר להם שמרחבי החולות האלה פרושים בימי החג כשהם שוממים כמעט לגמרי, שקטים, פנויים ומזמינים.

הצעות נוספות לפעילויות בחגי תשרי באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לחג: קרוב לבית appeared first on TheCar.

לפני 10 שנים, באוגוסט 2011, ביצעו מחבלים שהגיעו מסיני מתקפת טרור משולבת על מספר כלי רכב שנעו על כביש 12 בואכה העיר אילת. במתקפה זאת נרצחו שישה אזרחים ישראלים ונפצעו 40 נוספים, ובמהלך המרדף אחרי המחבלים נהרגו שבעה מהם אך גם לוחם ימ"מ וחייל צה"ל.

מאז אמנם נבנתה גדר אדירה על גבול מצריים, בהשקעה של מיליארדי שקלים, אבל עד ימינו אלה אסורה תנועת אזרחים על כביש 10 (דווקא כביש 12 פתוח לתנועה) שמתוח לאורך הגבול, והוא נפתח למבקרים ומטיילים ישראלים רק במועדי ישראל. כעת, בחול המועד פסח, חלה אחת מן ההזדמנויות האלה וזה הזמן לבקר את הדרך המדברית המהממת שאורכה כ-180 קילומטרים.

כביש 10 מתוח בין גבול רצועת עזה בכרם שלום, דרומה לאורך גבול מצרים, ועד צומת סיירים, שם הוא מתחבר אל חלקו האחרון, הדרומי של כביש 12 שממשיך עד לאילת. כביש 10, שיש מי שמכנים אותו כביש הגבול הדרומי, נסלל בשנת 1982 במקביל לנסיגה מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

כעת, בימים הספורים שהוא פתוח לתנועה (בשעות היום בלבד), זאת הזדמנות ביקור שלא כדאי לוותר עליה, במיוחד עבור מי שמגיע ערב קודם ולן בניצנה או בעזוז וממשיך משם אל מספר נקודות מהממות לאורך הציר, כמו הר חריף, הר שגיא, הר כרכום, בור הסבחה, בורות לוץ, עין מערה ועוד.

למי שמגיע מרחוק כדאי לשקול אם לבצע את הנסיעה ביום אחד או במהלך יומיים שכוללים לינה בלילה שלפני או בלילה שאחרי הנסיעה על הציר עצמו. מומלץ לנסוע מצפון לדרום – מכיוון פתחת ניצנה ועד לאילת או למצפה רמון, אך אפשר גם בכיוון ההפוך. בכל מקרה, חשוב לתדלק לפני שמתקרבים אל הציר עצמו. תחנות הדלק היחידות בסביבה נמצאות בסמוך למשאבי שדה בצומת טללים, במצפה רמון. מי שבוחר לתדלק במשאבי שדה, למשל, הגיע לשם על כביש 40 מכיוון באר שבע, שאליו כדאי להגיע עם כביש 6 ואז לעקוף את באר שבע ממזרח ולחלוף על-פני רמת חובב וצומת הנגב (עיר הבה”דים). מכאן ממשיכים לכיוון טללים, ואז עולים על כביש 211 לכיוון ניצנה.

למי שמחליט לנסוע דווקא מדרום לצפון כדאי לתדלק במצפה רמון, ומשם להמשיך על כביש 40 עד שזה פוגש את כביש 12 לפני נאות סמדר. אפשרות נוספת, שאמנם חותכת כמחצית מן המסלול לאורך כביש 10, היא להגיע אליו מכיוון מצפה רמון על כביש 171, שגם הוא מסלול מרהיב וזנוח. לנסיעה עצמה, בין בארותיים לסיירים, מומלץ להקדיש בין 3 ל-5 שעות לפחות.

למי שזמנו בידו מומלץ להתחיל את המסלול מכיוון ניצנה ולהתעכב לקפה בעזוז, שהוא אחד הישובים המבודדים ביותר בישראל. כאמור, אפשר לתכנן מראש לינה בעזוז, ולהתחיל את יום הטיול משם. לחילופין אפשר לעצור לפיקניק בחורשת בארותיים, או ללון שם בשטח בחניון לילה.

באזור ניצנה, עזוז, באר מילכה והסביבה הקרובה ישנם מספר אתרים מאד מעניינים לביקור – חלקם מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ונדגיש רק שכל הדרכים באזור זה סלולות ברמה נמוכה, וחלקן דרכי עפר ממש. מי שיוצא מחורשת עזוז-בארותיים, יצטרך לעלות על דרך עפר סלולה אשר מגיעה למחסום הצבאי, אשר אמור להיפתח בשעה שבע בבוקר בימי החג. ממנו סלולים כ-55 קילומטרים של אספלט ברמה סבירה מינוס, לאורך הגבול, אשר מטפסים מגובה של כ-270 מטרים ועד ל-1000 מטרים בהר חריף.

מכאן פונים שמאלה וממשיכים דרומה, לאורך כ-3.5 קילומטרים, עד לבור הסבחה, שממוקם כ-900 מטרים (או כרבע שעת הליכה) ממזרח לכביש. הבור, שרוב השנה מלא במים, הוכשר כנראה על-ידי הנבטים לפני קרוב לאלפיים שנה. לא קל לאתר את המיקום המדויק של הבור אבל כאשר תגלו אותו מומלץ לרדת אליו בסולם ולשכשך במים.

מכאן ממשיכים דרומה דרך עמק שחרון, על כביש שמתפתל במגמת טיפוס אל תוך שלוחת קדש ברנע ומגיע למצפור קדש ברנע. מצפור זה הוכשר בגובה של 670 מטר מעל פני הים, ומכאן יש תצפית מרהיבה אל תוך סיני, לכיוון ג’אבל חלאל שהוא בין ההרים הגבוהים בצפון סיני.
ממזרח מתחברת לכאן “דרך הפטרולים הישנה”, או “דרך יאיר”, ומכאן ממשיכים דרומה אל שלוחת קדש ברנע ורמת ברנע בטיפוס מתון אל שטח שמורת הר הנגב. לפני שמגיעים אל הר הנגב, שגובהו כ-700 מטרים, עולים אל מצפור הר חורשה, בגובה 1,001 מטרים, וכאן כדאי להכין קפה ולתצפת לכיוון האזור שממנו הגענו זה עתה. מערבה מכאן פרושים נופי סיני, בהם נווה המדבר הגדול עין קודירת, שמזוהה כקדש ברנע המקראית.

השיא הבא במסלול המהמם הזה נמצא בהר חריף, שמתנשא לגובה מרשים של 1,012 מטרים. כביש 10, בנקודה זאת, מתפתל סביב גובה של כ-800 מטרים ובהמשכו נפגש עם כביש 171 שמגיע מצפון.

מי שממשיך על כביש 171 ימצא את אחד האתרים המיוחדים בארץ – הר רומם המתנשא לגובה של כ-1,000 מטרים. מכאן, לאורך כשניים וחצי קילומטרים, נמתח דרומה בין פסגות הר רומם והר רמון קו אבנים קדום וסתום ברוחב של כמטר, שנקרא “קו K”. אף אחד לא באמת יודע מי עמד מאחורי מפעל ההצבה של האבנים הללו ומה מטרתו. משני קצותיו התגלו אתרי קבורה, ויש שסבורים שקו זה מקביל לזווית השמש בעת שקיעה ביום הקצר ביותר בשנה.

בהמשך ציר 10, כחמישה קילומטרים דרומה מהר חריף, חולפים מעל לערוץ העמוק של נחל לוץ הענק שמנקז אליו את מי השיטפונות של הר רמון אל תוך סיני. פחות מעשרה קילומטרים דרומה משם מגיעים אל עין המערה, שהוא המעיין היחיד בצד הישראלי של הר הנגב.
מכאן ממשיכים לאורך כ-15 קילומטרים נוספים, חלקם בטיפוס קל, ובסופם מעפילים אל פסגת הר שגיא שמתנשא לגובה של 976 מטרים. מכאן, כמובן, ישנה תצפית נהדרת לכל הכיוונים ובעיקר מזרחה.

ההמשך דרומה, לכיוון צומת סיירים, מוריד אותנו מהר הנגב אל מדבר פארן שנחצה על-ידי הנחל הגדול ביותר בנגב ובו ישנם מישורים גדולים ומספר רמות. מי שספר עשרה קילומטרים אחרי הר שגיא יגלה שהוא נמצא על פיצול דרכים אל עבר הר כרכום, שעליו התגלו ציורי סלע ושרידי פולחן קדמוני.

כעבר מספר קילומטרים, בהמשך הכביש, ישנו פיצול נוסף אל הקניון הלבן שבנחל שגיא. זהו גב מים מרהיב שמוצף כולו בעת שיטפונות. מכאן אפשר להמשיך לכיוון אילת או לחזור צפונה דרך מצפה רמון ושדה בוקר או דרך כביש הערבה וצומת הערבה.

הצעות נוספות לפעילויות בחג באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחול המועד פסח: אל כביש 10 appeared first on TheCar.

הימים האחרונים של חגי תשרי הם קרוב לוודאי השמחים ביותר, וזאת למרות הידיעה שאו-טו-טו חוזרים לשגרה. כעת, אחרי העומס של ראש השנה ויום הכיפורים, נחגגת 'שמחת תורה' בבתי הכנסת ברחבי ישראל, ואין הזדמנות חגיגית ומוארת יותר כדי לבקר בכמה מן האתרים היפים שהוקמו כאן.

ראשון לציון: בית כנסת שהוא גם מקום מסתור

בית הכנסת המקורי של ראשון לציון פעל בתוך אוהל, ובשנת 1884 הועבר אל הצריף של אחד המתיישבים. פקידיו של  הברון אדמונד דה רוטשילד הקצו תקציב להקמת בית כנסת ראוי יותר, ובשנת 1885 הונחה אבן הפינה למבנה חדש ובו, בין השאר, נוצקה מגילה שמספרת את סיפור ראשית ההתיישבות במקום.

כמנהג הכנסיות באירופה, בית הכנסת החדש נבנה על הגבעה הגבוהה ביותר בשטח המושבה, וזאת כנראה הייתה אחת הסיבות שגרמו לעות'מנים להורות על הפסקת הבנייה. מהלכים של הברון דה רוטשילד ואנשיו בקרב השלטון איפשרו את חידוש הבנייה בשנת 1889 אבל הלקח נלמד: הבניה הוסוותה והמבנה הוסב למה שנראה כמו מחסן. גם ספרי התורה והכיסאות הוצאו מן המבנה עד יעבור זעם. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שימש בית הכנסת כמקום מסתור לצעירי הישוב שנתחמקו מן הגיוס לצבא הטורקי.

ב-120 השנים שחלפו מאז תחילת הקמתו שופץ בית הכנסת הראשון של ראשון לציון שלוש פעמים, וכיום, מעל ארון הקודש נמצא תבליט של כתר התורה, שני לוחות הברית ושני הצדדים מפוסלים שני אריות. ויטראז'ים מעטרים את החלונות, וסביב המבנה ישנם תריסר פתחים, כמספר שבטי ישראל.
פרטים נוספים: המוזיאון העירוני,03-9642021

תל אביב: בית הכנסת הגדול, רח' אלנבי

הקמת בית הכנסת הגדול של תל אביב החלה בשנת 1913, כאשר אבן הפינה שלו הונחה ברחוב יהודה הלוי. העניין הוא שכל מי שמכיר את תל-אביב יודע שבית הכנסת הגדול נמצא בכלל ברחוב אלנבי, לא ממש קרוב לשם, וזאת עוד הוכחה שכל תוכנית היא בסיס לשינויים.

מכל מקום, המבנה המרשים של בית הכנסת באלנבי נחשב לגדול ומיוחד כבר בעת השלמת הבנייה שלו, בשנת 1925, והוא נראה מיוחד ומרשים גם היום, 93 שנים לאחר מכן. בית הכנסת עצמו נבנה בעזרת מס מיוחד, בסך של חצי גרוש, שהוטל על-ידי העיריה על כל בעלי החלקות לבנייה בעיר העברית הראשונה, וכמובן גם בסיוע הברון רוטשילד.
הכתובת: רחוב אלנבי ,10 תל אביב.

מזכרת בתיה: סליק ובית חולים שדה

בית כנסת נוסף שנבנה בסיוע "הנדיב הידוע" ממוקם במזכרת בתיה, שהיא המושבה הראשונה בארץ ישראל אשר הוקמה בסיוע הברון דה רוטשילד, וביוזמת הרב שמואל מוהליבר. אגב, שמה המקורי של מזכרת בתיה היה 'עקרון', אבל "בעל המאה הוא בעל הדעה" והמושבה, שהייתה לעיר, נקראת על שמה של אימו של הברון, בטי.

המושבה, שמתיישביה הראשונים היו חקלאים יהודים אדוקים מרוסיה הלבנה, שנבחרו בקפידה על-ידי פקידי הברון, הוקמה בשנת 1883 והברון ביקר בה לראשונה ארבע שנים לאחר מכן. בית הכנסת הראשון של מזכרת בתיה הוקם במרכז המושבה במבנה בן שלוש קומות שבו שימשה הקומה הראשונה כבית הספר, בקומה השנייה היה אולם בית הכנסת ובקומה השלישית עזרת הנשים. אלא שהמבנה לא תוכנן בקפידה או שבנייתו לא בוצעה כהלכה וסדקים שנוצרו בו אילצו את המתיישבים להרוס אותו כעבר מספר שנים.

במהלך ביקור נוסף של הברון, בשנת 1925, נבנה במימון הברון בית כנסת חדש בקצה המושבה, ונקרא "בית הכנסת הגדול". בית כנסת זה מופיע גם על הסמל של מזכרת בתיה, והוא מעוצב בסגנון של בתי הכנסת באירופה. המבנה תוכנן על ידי האדריכל התל אביבי פנחס ניט, עם שני צריחים בצדדיו.

בתקופת המנדט הבריטי הוסלק נשק בבית הכנסת, מאחורי ארון הקודש ובחלל הבמה המרכזית. במלחמת העצמאות הוא שימש כבית חולים שדה, בעיקר בעת הטיפול בפצועי הקרבות בלטרון. גם כיום זהו מבנה נאה מאד שבחזיתו משולבים סמלים יהודים: מנורה, לוחות הברית ומנורה, שמוצבת על הגג. ארון הקודש מגולף בעץ בעבודת אמנות נדירה. פרטים: מוזיאון המושבה, 08-9349525.

תל אביב: בית הכנסת מושב זקנים, תל אביב, אלנבי 88

בית כנסת תל אביבי נוסף נחנך בשנת 1913 כדי לשמש את בית האבות הסמוך, או – כפי שנקרא אז – "מושב זקנים". זהו אחד הבתים היפים ברחוב אלנבי, ומצידי פתח הכניסה אליו מסותתים עמודי כותרת בדמות פרח לוטוס סגור ובצמוד להם חקוקה הכתובת: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". החזית מתהדרת בחלונות קשתיים ארוכים.

פתח תקווה: בית הכנסת הגדול 'בית יעקב'. רחוב חובבי ציון

בשנת 1890 החלה בניית בית הכנסת הגדול והיא נשלמה שמונה תמימות לאחר מכן, לא משהו שנחשב לחריג בפתח תקוה גם היום. באותן שנים עדיין לא היו בעיות של פקידות עצלה או ביורוקרטיה מעיקה אלא פשוט מחסור בכסף: כספי התרומות שנשלחו מן העיר אודסה בשנת 1894 לא הספיקו כדי לסיים את הבנייה, והמתיישבים נאלצו להצטופף עד לאפס מקום במבנה קטן.

הברון רוטשילד, שביקר בבית הכנסת וראה את הקהל הגדול, לחש לעוזרו: "בשנה הבאה יהיה כאן בית כנסת לתפארת, בדיוק כמו ב'מקווה ישראל". כדי להוציא את המילים מן הכח אל הפועל הוא נאלץ כמובן לשלוף את ארנקו, אולם לאחר החזרה לפעולות הבנייה הסתבר שלא נמצא נגר שהיה מסוגל לבניות למבנה הזה גג. עזרת הנשים נבנתה על גבי עמודים ומעליה נבנה גג.

מעל ארון הקודש ממוקמת כיפה עגולה, מלאכת מחשבת שעשויה כקשקשי דגים והיא עוצבה ונבנתה על-ידי אמן צ'כוסלובקי. ארבעה שעונים קבועים בקיר המערבי – ומעליהם שעון גדול בן יותר משבעים שנים. בצידי הדלתות הוצבו שלושה שעוני שמש שנבנו על ידי רבי משה שפירא מירושלים. קרני השמש חודרות מבעד לנקב ברזל ומסמנות את השעה. שמו של בית הכנסת, 'בית יעקב' נקרא על שמו של אביו של הברון.

מקווה ישראל: ללא עזרת נשים

עד היום לא ידוע מתי בדיוק נבנה בית הכנסת של מקווה ישראל, אבל זה קרה סביב 1897 או 1895. זהו המבנה המרכזי והמיוחד ביותר במקום שמשמש כיום כבית הספר מקווה ישראל. תכנון המתחם כולו לקוח מן העיצוב והתכנון של חוות חקלאיות בצרפת, והוא תוחם שדרת דקלים.

עיצוב ה'גמלון' שבחזית לקוח מן הבנייה הקלאסית ביוון ורומי, ואילו סגנון הקשתות הושאל מסגנון הבנייה המזרחית. 'חאקה' הוא חלון עגול בחלק העליון של הקיר, אשר נועד לאפשר יציאה של אוויר חם וצינון המבנה, ובתוך חלל התפילה בולטים 'יכין' ו'בועז' – שני עמודי תמך שמזכירים את עמודי ההיכל בבית המקדש.

עד שנת 1941 לא הייתה בבית הכנסת הזה עזרת נשים, פשוט מכיוון שבבית הספר החקלאי מקווה ישראל לא היו תלמידות. במהלך 'עליית הנוער' הובאו לשטח בית הספר תלמידים ותלמידות רבות, ואז הוקמה גם עזרת נשים.
עיצוב הפנים של בית הכנסת מרשים, תקרת העץ מקורית ועברה שיפוץ בשנת 1970, חלקים מהרצפה עדין מרוצפים בשיש המקורי, בצדדים פסי תכלת לבן וקשתות מחודדות, וההיכל מאויר בעיטורים של צמחים גיאומטריים ועוד. מספר טלפון לתיאום סיור 03-5030489.

זכרון יעקב: בית הכנסת 'אהל יעקב'

ודאי לא תופתעו לגלות שגם המימון להקמת בית הכנסת אוהל יעקב הוענק למתיישבי זכרון יעקב על-ידי הברון דה רוטשילד, ושני האתרים – הישוב עצמו ובית הכננסת שבתחומו, נקראים על שם אביו של הברון.
בית הכנסת נבנה בשנת 1889 ועם השלמתו הוא נחשב למבנה המפואר ביותר בארץ ישראל, למעט אתרים היסטוריים. לאחר מלחמת העולם הראשונה נוספו שני פתחים בצידי הכניסה הראשית, כדי להקל על כניסה נפרדת לנשים.

ראש פינה: המבנה הציבורי הראשון

המבנה הציבורי הראשון שהוקם בראש פינה, עם יסוד המושבה, היה בית הכנסת, וזה היה מבנה צנוע מאד שהוקם בגובה ההר, מעל לשאר בתי הישוב. לימים, בשנת 1884, העביר הברון תרומה להקמת בית כנסת גדול ומפואר, עם תקרת עץ עגולה, ארון קודש מהודר ואפילו "שורת מושבי VIP" שהוצבה בצמוד לקיר הדרומי על גבי במת אבן מוגבהת. ההיכל הגדול זכה באותה הזדמנות לריהוט חדש, אבל כל אלה התגמדו על רקע מלחמות היהודים, או – יש שיאמרו – כפיית הטובה של מקבלי התרומות.

כידוע, "משטר הפקידות" הוא מושג שהוטבע עוד בימי הברון, וציין את גבהות ליבם של מי שניהלו עבור הנדיב הידוע את כספי התרומות שלו בארץ ישראל. מן המפורסמות הוא שלחקלאים, מי שחיו בארץ על חשבון הברון (כמאמר מפורסם אחר), הייתה "בטן מלאה" על משטר הפקידים ועל ההתייחסות אליהם, שנדמתה להם לפעמים כאילו היו אריסים.

לכן, בתחילת שנת 1900, כאשר הברון משך את תמיכתו בישובים והעביר את הניהול לחברת יק"א (אל דאגה, בתום מלחמת העולם הראשונה הוא שב במלוא העוצמה לסייע לישוב בארץ, ומשפחתו עושה זאת עד היום), האיכרים מיהרו להרוס את הבמה אשר סימלה בעיניהם את שלטון הפקידות. זאת, אגב, הסיבה שהריצוף בחלק זה של בית הכנסת נראה שונה עד היום.

ריהוט בית הכנסת נשאר כמעט כפי שהיה בימיה הראשונים של המושבה. שערי בית הכנסת ננעלו לאחר שהתושבים עזבו את רחוב הראשונים, אבל שיפוץ גדול נערך שם על ידי 'האגודה לשחזור מושבת הראשונים'. בית הכנסת נפתח לקהל לביקורים ולתפילות בימי שישי, בחגים, ולצורך סיורים מיוחדים.

צפת: בית הכנסת אבוהב, הרובע העתיק, רח' אבוהב

צפת, עיר המקובלים, גדושה במספר רב של בתי כנסת, רבים מהם ברובע היהודי הישן. אותנו משך במיוחד בית הכנסת על שם יצחק אבוהב, מגדולי חכמי ספרד בסוף המאה ה-15. בית הכנסת הוקם על ידי תלמידיו, נפגע ברעידת האדמה הגדולה שהחריבה חלקים גדולים של העיר, ושוקם לאחר קום המדינה. מבית הכנסת הזה יוצא בכל שנה ספר התורה לחגיגות ל"ג בעומר במירון. בעת ביקור במקום מומלץ להציץ גם בשני בתי כנסת נוספים באותו הרחוב: 'אלשייך הקדוש', על שם המקובל והפרשן רבי משה אלשייך, ובית הכנסת 'יוסף קארו', על שם מחבר הספר "שולחן ערוך".

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לטיולים בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לשמחת תורה: בתי כנסת מיוחדים בישראל appeared first on TheCar.

צילומים: דובי זכאי

רגע לפני שנלבש את בגדי החג ונסב עם ההגדות סביב שולחן הסדר, כדאי לדפדף דפדוף הכנה בהגדה ולשלוף ממנה פיסקה אחת מוכרת:
"מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית".

מי אלה אותם הרבנים שמוזכרים בהגדה, ומה באמת אמרו להם תלמידיהם?
רגע לפני החג נצא למסע אל מקום קבורתו המשוער של אחד הרבנים שמוזכר בהגדה, וננצל עד תום את הימים הנהדרים של פריחת האביב.

רבי טרפון היה מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי ובין תלמידי בית שמאי, תנא ממשפחת כהנים שמיוחסים לעזרא הסופר, והוא חי בדור שאחרי המרד הגדול.
אחת ממשנותיו המפורסמות של רבי טרפון היא "היום קצר והמלאכה מרובה, הפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק".
וגם: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך, ודע לך שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא".

אגב, קצת "קריאה נוספת", רבי אליעזר (בן הרקנוס) היה מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבחירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי (אשר כינה אותו "בור סוּד שאינו מאבד טיפה").
רבי יהושע (בן חנניה הלוי) היה תנא בדור השני, ראש ישיבה בפקיעין שבגליל, ותלמידו הגדול היה רבי עקיבא, שעליו אין צורך להכביר מילים. רבי אלעזר בן עזריה היה תנא בן הדור השלישי לתנאים ובן דורו של רבי עקיבא.
האגדה מספרת שכוונת המשפט "עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית" היא שתלמידיהם של אותם חכמים באו להזהיר אותם מפני הרומאים אשר "עלו" על הכינוס הלא חוקי שלהם בבני ברק, וסייעו להם למלט את עצמם משם.

כך או אחרת, ענייננו היום הוא ברבי טרפון שלא רק היה בן פלוגתא של רבי עקיבא, אלא גם אדם אמיד מאד שנודע בתרומותיו הרבות לאביונים, אלמנות, תלמידי חכמים ובכלל, וגישתו הכללית – ודאי יחסית לבית שמאי – הייתה מקלה ולא מחמירה.

מקום ציון קברו של רבי טרפון, המשוער יש לומר, מרשים ביותר – לא מעט בזכות עץ ענק של אלה אטלנטית אשר מגוננת על רחבת הקבר.

כמאה מדרגות תלולות מובילות אל הרחבה, וממנה נשקפת תצפית נוף מרהיבה. מי שמתקשה לטפס במדרגות יכול להגיע למקום מסביב, עם כלי רכב.

בסמוך לקבר, שצבעו טורקיז עז, דולק נר תמיד, ובימי ירח מלא אפשר לפגוש שם חסידים רבים שמתפללים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 89 שבין צפת להר מירון וכעבור כשני קילומטרים ממזרח לצומת מירון פונים שמאלה אל דרך משובשת.
במזלג הדרכים בוחרים בדרך השמאלית אשר מתעקלת בעליה ומצד שמאל מבחינים במדרגות.

בסביבה: דרך נוף מרשימה מצומת מירון ועד לישוב קדיתא, דרך יער ביריה. (יש שילוט).

אגם דלתון, שנמצא מעל גוש חלב, מלא בימים אלה במים למרות הבצורת בצפון, וניתן להגיע אליו עם הכביש שמחבר את גוש חלב עם כביש 886. משם מוליך שביל הליכה עד לאזור התעשייה דלתון, והמראות מסביב ירוקים ומפתים לטיולי אביב.

הצעות נוספות לפעילויות סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: ערב ערב פסח appeared first on TheCar.

לקראת הסתיו משילה האלה האטלנטית את עליה, תפארת לבושה, וניצבת מעורטלת, בדיה וענפיה הדקים נדמים לעורקים ולגידים מסועפים סביב שלד האדם.

אל עץ האלה הקשיש שנטוע בנחל מחניים נקשרו סיפורים רבים. "זלמן", לא ברור על שם מה, הוא הכינוי שנקשר לה על-ידי ילדי הקיבוץ הסמוך, ואגדה עתיקה מספרת על עלם ועלמה מאוהבים שטמנו בגזע שלה פתקי אהבה אך לא זכו לממש את אהבתם.

אגדה אחרת, אולי כזאת שקשורה לראשונה, מביאה לכאן אוהבים פרודים שמבקשים להשיב אליהם את אהבתם, אבל היא, האלה הבודדת, כנועה לטבע שלה, למזג האוויר ולעונות השנה, מוסיפה להשיר את עליה וניצבת – גם היא גלמודה – וממתינה לגשם ראשון.

מן השביל שמוביל אליה עולים אל תל קטן במדרגות עץ, טיפוס שמותיר זמן להרהור נוסף באהבה הקודמת, ואולי בזאת שתבוא אחריה, וכל זאת לנוכח המראה המרשים של העץ ששולח את זרועותיו ונחזה להיות אל קדמוני, מראה שבו ניתקל בחלקו השני של המסלול שלנו השבוע.

את הטיול נתחיל ב'חירבת יארדה', שהוא מבנה עתיק שמוקף בחומה עשויה מאבני בזלת. ממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו כאן מצביעים על התיישבות קדומה עוד בתקופה הרומית, שלאחריה הפך המקום לחווה חקלאית ובה חצר גדולה. בור מים גדול פעור במרכז החצר ומסביב לו בנויים חדרים מאבן בזלת.

בשנת 1936 נקנה המקום על ידי קק"ל, ו-12 שנים לאחר מכן, במלחמת העצמאות, התנהלו בו קרבות קשים מול הסורים.
צה"ל הצעיר כבש את חירבת יארדה במחיר כבד, ובמקום הוקם אתר הנצחה לזכר הנופלים.

מכאן נפרשת תצפית מרהיבה על עמק החולה, ובחורף פורחות במדרון כלניות אינספור.

נשוב לאחור, מרחק של כמאתיים מטרים מן החירבה ונאתר שביל שגולש אל חורשת אקליפטוסים. שם, באפלולית החורש, מזין מעיין 'עין יארדה' מים צלולים וקרירים אל פלג קטן. המעיין נובע מתוך סבך שיחי פטל קוצני וזומם, מפכה מכאן מזרחה ומתפצל אל שני יובלים נפרדים.

אחד היובלים זורם בתוך אפיק מסודר בנוי מאבן בזלת ומימיו מפרים מספר עצי תאנה חסונים. היובל האחר נושק באהבה לגזעי אקליפטוסים ענקיים, ונעלם משם אל תוך פיתול בסבך שיחי פטל.

אל אחד מענפיו החסונים של עץ אקליפטוס נקשר חבל עבה, ויש מי שמנסה עליו את כוחו בריחוף טרזני. לא מיותר להזכיר – עם וללא קשר לחבל ולענף הספציפי הזה, שלעצי אקליפטוס ככלל יש טבע מסוכן: אחת לתקופה יש והם נפטרים מאחד מענפיהם העבים, וזה צונח ומתרסק למרגלותיהם, ולפעמים אף גורם לנפגעים.

שביל כורכר שמתאים לנסיעת רכב שטח, אופניים וכמובן להליכה ברגל מוליך מכאן מזרחה, בצמוד לנחל מחניים. אנחנו חולפים ליד 'חירבת שיח אבו רישה', ולאחר מספר עיקולים מגלים משמאל את התל שעליו ניצבת האלה הקשישה, גיבורת תחילת סיפורנו, והיא ממתינה לבקשותיכם.
בין אם אלה ייענו ובין אם לא, לאחר הליכה ברגל של כשני קילומטרים, ולקראת שלושה נוספים עד ליציאה אל כביש 918 – גדות – גונן, סביר שתחפצו לפוש לכמה רגעים בפינת ישיבה תחת עצי שיזף, לא רחוק מעץ האלה.

כך מגיעים: ליד העיירה חצור הגלילית פונים מזרחה בצומת מחניים אל כביש 91. נוסעים עד שמגלים מצד שמאל שילוט ל'חירבת יארדה', ולפיו ממשיכים בכביש משובש עד לרחבת חניה קטנה.

לאחר הסיור בחירבה נחזור לאחור, כמאתיים מטרים, ולפני שטח מגודר, מימין, נאתר את השביל שיורד אל חורש האקליפטוסים, 'עין יארדה'. מכאן מוליך שביל מסודר עד לאלה הקשישה, ואל נקודת הסיום שלנו בכביש 918.

בסביבה: ממזרח לכביש 918 – תצפית אל הירדן הזורם, ואתר הרפטינג 'נהר הירדן'.

הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע והחג באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג: אל חירבת יארדה appeared first on TheCar.

צילום: דובי זכאי

'דרך החיטה' הוא מסלול טיול באורך כ-12 ק"מ שעליו המלצנו כאן בעבר, לא מעט בזכות העובדה שבצידיו לא נמצאים כמעט 'סימני ציוויליזציה' כמו עמודי חשמל, מקומות ישוב או תשתיות אחריות, והנוף שנשקף מאופק ועד אופק מלא במראות שדות חיטה ומטעים.

זהו מסלול שמומלץ לטייל בו מספר פעמים במהלך כל שנה מפני שבכל עונה הוא נראה אחרת. בימים אלה, למשל, עלו על השטח קומביינים ענקים, והם מהלכים כענקים על השדות ומוסיפים להם נופך דרמטי מודרני.

בסיום המסלול המאובק, במיוחד בימים החמים, ממתינות בקצה המסלול שתי מבשלות בירה מיוחדות, בהן הופכים גרגרי הזהב למשקה צונן וטעים.

"דרך החיטה" מתפתלת בין קיבוץ בית ניר שבשפלת יהודה ועד לתל צפית שליד קיבוץ כפר מנחם, שם ממתין גם בונוס קטן לחרוצים: מעל 'פסגת' התל, על מרפסת עץ גדולה, נשקף נופם המרהיב של שדות גדושים בחיטה בשלה, כרם ענבים, יערות קק"ל ומאגרי מים.

כמעט קשה להאמין כמה מעט זמן חלף מאז שיחק הרוח בשיבולי החיטה שהיו גמישות וירוקות, ונעו ברכות עם גלי הרוח.
חיש קל הזהיבה החיטה והנוף כולו שינה את גווניו מירוק לחום, הרוח לא נחה ומרעידה את השיבולים הבשלות, האחת נוקשת בחברתה בקול חלול.

בשדות הרחוקים מתנשאים ענני אבק ובחזית כל אחד מהם נראית נקודה זעירה – קומביין חרוץ שעובד בשדה, בולע לתוכו את השיבולים, מנפה את הגרעינים ומשאיר אחריו שורה ארוכה של קני שיבולים ללא ראש, שדודות, שרועות וממתינות שיאספו לבאלות גדולות כמאכל לבהמות בימי הקיץ.

אולי אלה התמונות, אולי המציאות בת ימינו, אבל לנוכח המראה הזה קשה להימנע מאנלוגיה לתמונות הראשונות מתוך ספרו של סטיינבק – 'ענבי זעם'.

בלב הדרך כדאי לעצור לרגע וללגום את השקט בלב השדות. לדומם את המנוע, ולעמוד אל מול יפי הגבעות הרכות ושדות החיטה. שביל העפר של 'דרך החיטה' פולח אותם כנתיב חציית בני ישראל את ים סוף.

זאת דרך מעט קשה עבור מכונית נוסעים: גשמי השפע בהם בורכנו השנה חרצו נתיבות מים בשבילים ופיסלו ערוצים זעירים שעלולים להקשות, ואף לפגוע, במכונית נמוכה, והם מחייבים נהיגה מאד זהירה.

השביל נושק למטעי זיתים, לכרמים צעירים שהתעוררו מתרדמת החורף ומן השלכת.
בקצה המסלול נח כבר אבק הקיץ על עצי האורן הצפופים ביער חרובית. על אף מראה תחנת הכוח שנבנתה כאן עדיין אפשר להיכנס לאווירת סיפורי התנ"ך שמתקשרים לאזור.

לפי חציית ערוץ נחל האלה מתנשא מימין תל צפית, התל הגבוה ביותר באזור, והוא זוהר מרחוק בסלעיו הלבנים. המקום מזוהה עם העיר הפלשתית גת, ובדרך נמצאים גם שרידי מצודה צלבנית.

כך מגיעים: נוסעים בחלקו הדרומי של כביש 6 עד למחלף קריית גת, שם יורדים ופונים מזרחה עד לצומת גוברין. פונים צפונה (שמאלה), לכביש קטן שמוליך לקיבוץ בית ניר. כאן, מצפון לקיבוץ, מתחילה 'דרך החיטה' שנמתחת מערבה וצפונה עד לתל צפית. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9.

בסביבה: שתי מבשלות בירה

נזכיר שרוב סוגי הבירה בעולם מיוצרים דווקא משעורה, אבל אחד הז'אנרים האהובים על חובבי בירה הוא בירת חיטה.

במושב צפרירים, בבית קטן בחלקו העליון של הישוב, מתגוררים באצ'י וארם דקל. ארם, איש גדול מידות, נראה בנוי היטב לעיסוקו כבעל מבשלת בירה ביתית.

ארם מבשל מספר סוגי בירה במרתף הבית, ובערבים הצוננים מתנהלת במקום גם מסעדה קטנה, פתוחה לנוף, בה אפשר ללגום את הבירה לצד נקניקיות מיוחדות שארם רוקח ונתחי בשר טובים. את גבינות העיזים מכינה בת זוגו, באצ'י.

ארם דקל, צפרירים, 054-7000512.

את מבשלת שריגים, המקצועית, שממוקמת בכניסה למושב שריגים, הקימו עופר ואהוד אשר נסחפו לתוכה מתוך המבשלה הביתית שהקימו במקור.

שניהם אנשי היי טק אשר נחשפו, במסגרת מסעותיהם בעולם, באמנות הכנת בירה, ולאחר שטעמו מספיק החליטו שגם הם רוצים.

בשריגים הם הקימו שני קווי ייצור של בירות בוטיק, האחת בירת חיטה אירופית קלאסית, והשניה היא "בירה חצופה" יותר, שמושפעות מבירות אמריקאיות ובה ניכרים טעמי תפוח לימון וציפורן.

סיור במבשלת שריגים אורך שעה, עם טעימות של כל סוגי הבירה. 052-6227679.

נזכיר שוב שאם שותים לא נוהגים.

הצעות נוספות לטיולי סופהשבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג: דרך החיטה, מהדורת אביב appeared first on TheCar.

היכן אפשר לראות שתי שקיעות ביחד ומי ינצח בקרב הצבעים? ולמה העננים מתערבים? מהטיילת החדשה בתל אביב תקבלו את הפתרונות

העומס הרב בכבישים במהלך חול המועד האריך את משך הנסיעה לכל אתר לרמות מעצבנות, וכל יציאה מהבית הופכת לסיוט, במיוחד כשנוסעים עם ילדים.

תל-אביבים, או תושבי גוש דן שמתמזל מזלם למצוא חניה בעיר ללא הפסקה, יגלו שאפשר למצוא כמה מקומות מופלאים גם קרוב לבית.

בשעות בין הערביים מתחולל בתקופה זו של השנה 'קרב צבעים' במערב. השמש צובעת את השמיים בשלל צבעי שקיעה רגע לפני שהיא נעלמת מאחורי האופק.

בעוד שהשמש שוקעת בפאתי מערב מוחזרים צבעי השקיעה במזרח כהד צבעוני, לוהט, מחלונות מגדלי הזכוכית של תל אביב ורמת גן.

חלונות המגדלים משכפלים את ההצגה המרהיבה של השמש, וזו אוספת את עצמה ושוקעת במהירות (כעשר דקות), אולי כדי לקצר את משך הזמן שבו יכולים החלונות המשכפלים להתהדר בצבעיה.

אלה, מצידם, מוסיפים לזהור עוד זמן ארוך לאחר השקיעה, ואלמלא העננים שלפעמים מתערבים היו מגדלי הזכוכית העירוניים מנצחים ב'קרב הצבעים'.

הפעם אתם מוזמנים לטיול קרוב לבית, בתפר שבין היום והלילה. תוכלו לצפות ב'קרב הצבעים' הזה מן הטיילת שעולה לרמת אביב בתל אביב.

רחוב קטן, ירוחם משל שמו, מטפס בתלילות אל גבעת הכורכר של רמת אביב. מכאן, במבט מזרחה, מבחינים בכתר האורות שזוהרים מראשי המגדלים. המון נקודות אור מרקדות דוחקות את הלילה העירוני מזרחה משם, אל הצללים הכהים של הרי שומרון.

עד לבניית הטיילת היה סלול כאן שביל צר ולא מזמין, על שפת מצוק הכורכר, והמהלך עליו סיכן את נפשו. לפני מספר שנים נבנתה כאן טיילת אשר צופה אל הנוף האורבני. שלוש מרפסות נוף וספסלים פזורים לאורך הדרך, ומתכנני הטיילת פרסו לאורכה תאורה רכה שלא מפריעה למהלכים על הטיילת להתבונן בנוף, ובנו גם דרך סלולה לרוכבי אופניים.

הטיילת מענגת במראות הנוף את היוצאים מתחנת הרכבת 'אוניברסיטה', ואת אוהבי ההליכה, הריצה והרכיבה, את המטיילים עם כלבם ואת הזוגות האוהבים. השעה המומלצת לשיטוט על הטיילת היא, כמובן, לפני השקיעה.

כך מגיעים: ביציאה מנתיבי איילון לאוניברסיטת ת"א מטפסים צפונה לכיוון האוניברסיטה.

בסביבה: קצת תרבות. מרכז יצחק רבין המרשים נמצא לא הרחק משם, משקיף על שדרות רוקח. תולדות מדינת ישראל רקומים בחייו של יצחק רבין.

רח' חיים לבנון, 03-7453313. (בתשלום). גם מוזיאון ארץ ישראל שנמצא לא רחוק, ברח' חיים לבנון, 03-6415244. (בתשלום). לאחרונה נבנה גם גשר עילי להולכי רגל, אשר מוליך לפארק הירקון הסמוך.

The post טיול לחג: נשארים קל"ב בתל-אביב appeared first on TheCar.

בצל עצי אקליפטוס ענקיים, בתוך מי מעיין צלולים, מעניקים דגים זעירים מסאז' לכף הרגל. 'עין אמפי' נקראת כך על שם מדרגות האבן העגלגלות שמקיפות אותה. פינת חמד ברמת הגולן

צילומים: דובי זכאי

לקראת שקיעת השמש נשלפו כל גווני הזהב. אור אחרון הוסיף חיים לאביב הפורח בדרכנו אל המעיין. עצי השיזף הטילו צל ארוך על שביל שפולח את הצמחייה, עיקול אחד נוסף ולפתע מתגלה המראה המרהיב של בריכת מים גדולה שבתוכה ממתינים שלושה מטילי זהב ענקיים.
האשליה לא אורכת יותר מדקה: מטילי הזהב שנשקפים במים חוזרים להיות ההשתקפות הרגילה של גזעי אקליפטוס, השמש הזהיבה את גזעיהם וכך הם משתקפים במי הבריכה.

המעיין, צלול כבדולח, נח בצל עצי הענק בדרום רמת הגולן. זהו עין אמפי, או 'עין אקליפטוס'.

בריכה גדולה, עומקה כמטר, ולצידה מדרגות הסלע שמקנות לה את שמה מפני שהן מסודרות סביבה בקשת מעוגלת, כמו אמפיתיאטרון קטן.
שטיח רך של עלי אקליפטוס מקיף את הבריכה, ובתוכה, במים הרגועים, שוחים להם דגיגים זעירים וזוממים: ברגע שנכנסת כף רגל אל המים הם מסתערים עליה בנשיכות עדינות ומעניקים מסאז' מדגדג, מענג, ובחינם.

עין אמפי גובל בכפר צ'רקסי הרוס שממוקם מאחורי גדר גבוהה, ומאחוריה, בין הבתים, מתנשאים עצי אקליפטוס ענקיים נוספים. המראה אמנם מאד מפתה, אבל אסור בשום אופן לעבור את הגדר לתוך הכפר – היות שהשטח חשוד במיקוש.

רמת הגולן עשירה במעיינות קטנים, רובם במקומות לא מוכרים. במקומות שונים אפשרו יוזמות מקומיות של תושבי הרמה להנגיש את המעיינות האלה לציבור המטיילים, ועין אמפי הוא אחד מהם.
אלא שאין טוב ללא רע, ולמרבה הצער תרבות "טיסת השוקולד" פושה יתר על המידה אפילו בקרב מקצת מן המטיילים. היות שמקומות אלה לא מתוחזקים על-ידי רשות שמורות הטבע או קק"ל אין גם מי שינקה אחר מטיילים מלכלכים.
בקשתנו, לכן, היא להשאיר את המקום נקי ואף לתרום על-ידי ניקוי מה שמותירים לעיתים 'טיפוסי השוקולד' למיניהם, כך שגם למטיילים הבאים יהיה נעים ונקי.

אגב, גם במקומות שבהם ישנם פחים אנא אל תשאירו זבל, היות שחיות בר שמגיעות בלילה מפזרות את תוכן השקית, ועלולות גם להיפגע מבליעת חלקי פלסטיק.

כך מגיעים:
ברמת הגולן, פונים מכביש 91 בצומת בית המכס העליון אל כביש 888 שיורד דרומה, לכיוון חד נס. בפניה הראשונה שמאלה עולים על כביש משובש ונוסעים עליו לאורך כ-1.2 ק"מ. פונים שמאלה בפניה השנייה, ממשיכים כ-300 מ' וחונים. כאן, משמאל לכביש, ישנו מעבר זוויתי לאדם (מחסום לפרות).
הולכים עם השביל כחמש דקות ומגיעים אל 'עין אמפי' (עין אקליפטוס). למבקשים טיול מודרך בתשלום: כפר הנופש נופי גונן, (יוסי), 04-6955308.

בסביבה 1: בריכת קצינים, עין עלמין, (בריכת הקצינים ליד מחנה ירדן). בריכה גדולה ועמוקה שמוקפת בעצי אקליפטוס גבוהים.
ממשיכים דרומה על כביש 888 לכיוון חד נס, עוברים את מחנה ירדן, וכעבור כ-250 מ' פונים ימינה אל דרך עפר שיורדת בתלילות. פונים ימינה לעבר עצי אקליפטוס.

בסביבה 2: בקצה הדרומי של כביש 888, פארק הירדן, מקום לנופש, שייט קיאקים, מעיינות ועוד (הכניסה לפארק הירדן בתשלום).

הצעות נוספות לטיולים לחג באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג: עין אמפי ברמת הגולן appeared first on TheCar.

הטיית מסלול נהר הירדן לצורך ייבוש ביצת החולה, בשנות החמישים, הותירה קטע לא מאד מוכר של 'הירדן ההיסטורי'. כיום, במסגרת מאמצי תיקון הטעות האקולוגית שנעשתה בייבוש הביצה, מוזרמים מים לאפיק המקורי. תקופת נדידת הציפורים היא הזדמנות נהדרת לבקר באגמון החולה ולנסוע לאורך הירדן הנעלם

פרופורציות, כנראה, הן לא בדיוק הצד החזק ביותר של המזרח התיכון, ובהקשר הזה אין מנוס מלקרוא לירדן שלנו "נהר".

לזכותו חשוב לומר שהנהר החשוב ביותר שלנו, שחלק ממקורות מימיו נובעים בלבנון ובסוריה, הוא אפיק המים הארוך ביותר בישראל, ואורכו – מדן, דרך עמק החולה ובקעת הירדן, ועד לצפון ים המלח – 251 ק"מ.

עובדה גיאוגרפית מעניינת היא שאורך המסלול, בקו אווירי, מהכנרת לים המלח, הוא מעט יותר מ-100 ק"מ בלבד, אבל האורך הנמדד של הירדן יותר מכפול מכך מכיוון שזהו אחד הנהרות המפותלים ביותר בעולם.

לא פחות חשובה העובדה שנהר הירדן הוא אחד הנהרות החשובים בהיסטוריה האנושית ובספרות, כמו גם בהקשר הדתי לדתות המונותאיסטיות.

לקסיקון מפה, ארץ ישראל, גורס שמשמעות שמו של הירדן היא "ירד מדן", אם כי מימי הירדן נאספים מחמישה נחלים עיקריים: דן, שנובע למרגלות תל דן, נחלי חרמון (בניאס) ושיאון אשר אוספים את מימי השלגים ונובעים למרגלות החרמון, שניר (חצבאני) אשר נובע ליד העיירה חצביה במזרח בקעת הלבנון ומתמזג עם נחל דן בשטח ישראל, ונחל עיון, שנובע ליד העיירה מרג' עיון בלבנון וזרם בעבר עד לעמק החולה.

חלק מאפיקי הנחלים שמובילים לירדן הוטו ממסלולם המקורי, בעיקר לצורך ייבוש ביצות החולה אבל גם מסיבות מדיניות. כך, למשל, הוטו בשנות החמישים מימי נחל עיון באמצעות תעלות כדי לייבש את הביצות ולהעביר את המים לאפיק הירדן.

לימים הסתבר שהמבצע ההרואי לייבוש ביצת החולה גרם לאסון אקולוגי, ובשנים האחרונות פועלת החברה להגנת הטבע לתיקון מבוקר של הנזקים, באמצעות הצפה מחדש של חלק מן השטחים שיובשו.

בשנת 2005 היטה החיזבאלה את מי נחל עיון בשטח לבנון, ולמרות איומי ממשלת ישראל בפועל לא נעשה דבר כדי למנוע את ההטיה ולכן מימי הנחל לא מגיעים עוד לישראל.

בסמוך לקיבוץ שדה נחמיה נפרד הירדן מאפיקו המקורי ומוטה אל שתי תעלות אשר עוקפות את עמק החולה: תעלה מזרחית ותעלה מערבית, ובמורד הדרך מאוחדת הזרימה מחדש אל האפיק הטבעי.

סמוך לקיבוץ נאות מרדכי נותר ערוצו המקורי של הירדן נסתר וחבוי, עדין יש בו זרימה איטית של מים טובים, ואלה זורמים אל אגמון החולה לצורך הצפתם מחדש של שטחי הביצה.

במקום החלו להתפתח מחדש מיני בעלי חיים וצמחי מים רבים: נופרים, צמחי קנה ועוד. אם תרצו זו פינה שלווה שמחזירה אותנו לימים של פעם.

צעירי קיבוץ נאות מרדכי נטעו על הגדה המזרחית "זולות" חביבות (אשר נמצאות בתחום הקיבוץ, לכן אין אפשרות להגיע אליהן), ואפשר לחזות בהם מדלגים כטרזנים על חבל, וצונחים אל תוך מי הירדן ההיסטורי.

בכניסה לשביל הוצב שילוט שמתאר את ההיסטוריה של הנחל ושל הירדן ההיסטורי.

מסלול הנסיעה מאוד נינוח, מתאים לג'יפים קלים ולכלי רכב גבוהים (למעט בימי חורף סוערים וגשומים), וזאת חוויה נעימה של נסיעה לצד נחל חי.

מרקם החיים והצמחים במקום עשיר, מספר עופות המים גדול ומגוון, רובן ממתינות בסבלנות על ענפי העצים בצד הנחל, משם הן אורבות לדגים במי הנהר.

זהו מסלול קצר ומומלץ מאד לנסוע לאורכו במהירות איטית, לרדת מידי כמה מאות מטרים מן הרכב כדי להסתכל על העופות ועל צמחי המים.

כאמור, הנתיב ברובו קל ומתאים לכל סוגי כלי הרכב המוגבהים, ולא נדרש שילוב של הילוך כוח. עם זאת צריך לשים לב לימים שבהם הנתיב מכוסה בבוץ כבד, למשל כאשר השדות שמסביב מושקים, ובהם יש להיזהר מהחלקה ומשקיעה.

נקודת עצירה מומלצת לקפה נמצאת ליד סכר קטן שעל הירדן, ואליה – לפחות בימי הקיץ – כדאי להגיע לקראת שקיעת השמש.

במסגרת טיולי משפחות יכול כמעט כל בן משפחה למצוא לעצמו את נקודות העניין שמתאימות לו: זו הזדמנות טובה לספר לקטנים אודות ייבוש ביצת החולה, החשיבות ההיסטורית שלה והטעות האקולוגית שלא נלקחה בחשבון בשעתו, חובבי קניות יכולים למצוא עניין בחנות המפעל של 'נעלי נאות' בקיבוץ נאות מרדכי, וחובבי טבע לא ישבעו ממראות עופות המים וצמחי המים לאורך הירדן.

התחלה המסלול: על כביש 977, (צומת גומא-צומת להבות הבשן), מול הפניה לכביש 9778, לכפר בלום. מדרום לכביש 977 ירידה לדרך עפר, בכניסה לשביל שלט עץ ליד מטע, "דובילנד".

0- איפוס
0.7- מצד שמאל 'זולה' של בני קיבוץ נאות מרדכי.
1.1- צינור מעל הירדן ההיסטורי. חברי הקיבוץ נוהגים לעבור מעל הנהר ההיסטורי. מי שרוצה לקצר את הדרך מטפס על הצינור העבה, יש להיזהר מפני נפילה למים.

1.2- הירדן ההיסטורי, תחנה עבודה של חקלאיים, עובדי השדה. אתם נמצאים בצידו המערבי של הירדן ההיסטורי, ממערב לכם משתרעים שדות שממלאים את האופק, כאן נמתחים גידולי חיטה, חומוס ועוד. בגדה המזרחית בתי קיבוץ נאות מרדכי.
2.0- סכר מעל הירדן. הסכר מאפשר הכוונה והזרמת מים לצרכי החקלאים, לכן בתקופות שונות משתנה מפלס המים בירדן ההיסטורי. מימין נטוע שלט אשר מפנה אל אגמון החולה.
2.8- עוד חווה חקלאית, מקום ריכוז לציוד החקלאי של חקלאי האזור. מזלג דרכים. ממשיכים בשביל השמאלי, לצד חווה חקלאית חווה חקלאית.
זהו מיקום מומלץ מאד לעצירה: לקרב את כלי הרכב אל גדות הירדן, לפרוש מחצלת וליהנות מן הנוף. (איפוס)
מכאן יש לבחור בשביל השמאלי במזלג, (השבילים מתאחדים בהמשך).
1.6- משמאל בית המשאבות.
2.4- פניה ימינה לדרך כורכר שמכוונת מערבה ונפרצה עבור חקלאי האזור. הדרך פתוחה לתנועה חופשית, ומכאן נחמד מאד לנסוע בין שדות עמק החולה ולחזות, בעונת הנדידה, בלהקות גדולות של ציפורים.
3.1- פניה שמאלה. השביל ממשיך לצד השדות במקביל לכביש 90, עד שהוא מתחבר עם אגמון החולה (השביל נסגר לעיתים באמצעות מחסום, ובמקרה כזה תאלצו לחזור לאורך הירדן ההיסטורי)
4.5- פניה ימינה אל כביש סלול משובש. שער חשמלי, (של אגמון החולה מצידו הפנימי). צפצוף לשומר והוא פותח לכם את השער ליציאה לכביש 90.
5.8 – כביש 90, (ראש פינה – קריית שמונה).

סוף המסלול: על כביש 90, כביש הכניסה לאגמון החולה.
מפת טיולים וסימון שבילים, החרמון, הגולן ואצבע הגליל. מספר 1

The post טיול חג: הפיצול בירדן ההררי appeared first on TheCar.

ממרום גובהו של מגדל שומר היערות שעל גבעת המורה נחשפים נופיו המרהיבים של עמק יזרעאל והגליל המזרחי

גבעת המורה, שליד עפולה, מתנשאת לגובה של כ-500 מ'. מקור השם מקראי: "הגבעה הרמה", הגבעה המורה.
שמו הערבי של ההר הוא ג'בל א-דחי, על שם אחד ממצביאיו של הנביא מוחמד. בראש ההר שתי פסגות, ומשתיהן מתקבלות תצפיות מרהיבות אל עמק יזרעאל ואל רמות הגליל המזרחי וישוביו.

שבילי טיול חורצים את היערות שבראש ההר, ושיא היופי מתגלה ממגדל תצפית של קק"ל אשר פתוח לקהל. ממרום המגדל, שמחופה באבן בזלת מקומית, מתגלים 360 מעלות של יופי עוצר נשימה.
בימי שרב אלה אפשר עדיין לראות שבחלק מהשדות עדין לא נאספו חבילות החציר, והן פזורות ברחבי השדות.

בתנ"ך מסופר אודות הקרב של גדעון המדייני: מחנה ישראל מתארגן במעיין חרוד ומטפס בלילה אל גבעת המורה. גדעון אוסף את חייליו, ובעזרת שופרות וצעקות מעצימים את כוחם שבעתיים. האוייב, שמולו ניצב צבא גדול, נס בפחד.

בראש ההר נמצא, תחום בגדר, קבר שמיוחס לנבי א- דחי. זהו מבנה אבן בעל כיפה כחולה, ולא רחוק משם נמצא הכפר הערבי דחי.

בימי הקיץ, לנוכח ריבוי השריפות, מציבה קק"ל בראש המגדל שומר יערות חביב אשר מקבל את המטיילים בשיחה ולעיתים גם עם קפה. סביב הפסגה וביערות מסביב שבילים רבים, מסומנים, חלקם מתאימים לרכב רגיל, וחלקם לרכבי שטח.

איך מגיעים: מעפולה ממשיכים צפון מזרחה, ופונים מזרחה במעלה לפי השילוט לגבעת המורה. אחרי הכניסה לגבעת המורה ממשיכים בכביש צר לכיוון הישוב דחי, ולפני הכניסה פונים ימינה אל דרך עפר שמתאימה לכל רכב. שביל זה מוביל עד להצטלבות דרכים שבה פונים שמאלה, ומשם בכביש קטן עד למגדל שומר היערות של קק"ל.

The post טיול לחג: גבעת המורה, 360 מעלות של שדות appeared first on TheCar.

חירבת רגב. 360 מעלות אל נופי שפלת החוף והרי ירושלים. מקום מומלץ לקפה ולטיולים רגליים

מה צריך עוד הבן אדם?
טיול קצר אחרי ארוחת סדר פסח אל נקודת תצפית מרהיבה על נוף שעודו טובל בירוק. ממערב מזדקר מבנה מוזר, שנראה כמו שלד ענק של בנין זנוח. זהו מפעל נשר למלט. מאחוריו בוהקים בלובנם בתי לוד ורמלה. באופק נראה מישור החוף, פס כחול מסמן את קו הים ולפניו מתנשאים מגדלי ראשון לציון.
קצת דרומה משם מתנשאות ארובות תחנת הכח של אשדוד. קווים דקים נשלחים אל השמיים מדרום, ואלה כבר הארובות של תחנת הכוח באשקלון.

קרוב יותר ניצבים בתי המושב גמזו. מבט אחורה, מזרחה, מגלה את בתי העיר מודיעין, כתמנון חרישי נשלחות זרועות בנויות ומעלימות את הגבעות. השביל ממשיך דרומה, מתפצל לכמה שבילים ויורד לנחל ענבה.

על חירבת רגב הוצב שלט שמספר על המקום, שדרת עצי זית וטרסה נטושה מובילות אל מרפסת יפה שממנה נשקף נוף מדהים.

בדרך כלל מסתובבים כמה שוורים חסונים על צידה השני של הגבעה, תחומים בתוך שטח שמגודר בחוט חשמל חשוף (זהירות, לא לגעת, זורם בו חשמל במתח נמוך והמגע בזה כואב).

שמו של המקום הוא חירבת רגב. טרסות אבנים, שדרה של עצי זית ופריחה משכרת באביב. זהו מקום כמעט פרטי להכנת קפה בשעות אחה"צ.

במרחק קצר מכאן נמצאים "מרכזי בילוי" תוססי מטיילים של יערות בן שמן. המקום מתאים לפיקניק בתוך נוף מרהיב, ואפשר גם לערוך טיולים רגליים מסביב. דרומה משם נמצאת חירבת ענבה, עטופה בחורש אורנים, טרסות, שיחי צבר, בוסתנים ונקודת תצפית יפה על נחל ענבה.

איך מגיעים: שתי דרכים אפשריות להגיע למקום. האחת היא בנסיעה על כביש 1, יורדים אל יער בן שמן בכביש 443, וסמוך למצפה מודיעים פונים ימינה, דרומה, עם השביל. מכאן נצמדים לסימון של 'שביל ישראל' (כתום כחול לבן) שמוליך ממצפה מודיעים דרומה. חלק מהדרך אפשר לעשות ברכב פרטי עד נקודה שבה השביל הופך להיות תלול, ומשם צריך ללכת ברגל.

דרך נוספת, לכלי רכב בעלי הנעה כפולה: עולים במחלף בן שמן ונוסעים בכביש קטן לכיוון כפר דניאל. פונים שמאלה מול פארק הקופים ונוסעים בין שדות חיטה, מתחברים אל שביל שמסומן בצבעי 'שביל ישראל', אשר עולה לגבעה. זאת עליה לא קלה לג'יפונים לכן מומלץ לא להסתכן אם לא בטוחים במה שעושים.

הכניסה ללא תשלום.

דרך לג'יפים: נ.צ. 646591 / 195838, דרך יפה לג'יפאים עולה לחירבת רגב. דרך נחל ענבה, נוסעים עם כביש 431 (ראשון לציון – מודיעין), עד מודיעין, פונים לפי השילוט לאיזור התעשייה. ברמזור פונים ימינה. עוברים את הכיכר וממשיכים ישר צפונה, מיד אחרי הכיכר פניה שמאלה, לדרך עפר טובה, אחרי כשני ק"מ עיקול גדול שמאלה ושביל עולה לגבעה שבראשה שדרה של עצי זית. נ.צ. 646591 / 195838.

The post טיול לחג: מרפסת לים התיכון appeared first on TheCar.