ערבת עברונה נפרשת על פני כ-40 קילומטרים רבועים בדרום הערבה, כ-15 קילומטרים מצפון לאילת, ואחת האטרקציות הטבעיות המרתקות ביותר שהיא מציעה למשפחות עם ילדים היא מעשה ידי אדם.

בשעות בוקר מוקדמות גולשים ערפילים אל ממלכת היופי שפרושה למרגלות הרי אדום, וכאשר הם מלטפים את בריכות המלח שמצפון לאילת אפשר להבחין במאות עופות ורדרדים וגדולי ממדים ששוקדים על איסוף מזון במים הרדודים.

אל בריכות האידוי שבערבת עברונה מוזרמים מים ממפרץ ים סוף ומוכנסים אל מערכת בריכות רדודות שבה הם זורמים בשיפוע טבעי ובכוח הכבידה דרך מערכת סכרים. ככל שהמים זורמים מן הבריכות העליונות לתחתונות הם מתאדים ואחוז המליחות במים שנותרים עולה, עד שהם מגיעים לבסוף אל בריכות גיבוש שבהן מתגבשים מלחים שונים – בהם גם המלח ה"שולחני" או "מלח בישול" שהוא מרכיב חיוני לא רק לשיפור הטעם אלא לעצם החיים.

בכל אחת מבריכות האידוי ישנם מים עם ריכוז מלח שונה וזה מאפשר קיום למערכת אקולוגית עם שרשרת מזון ייחודית שכוללת מינים רבים ושונים של אורגניזמים, החל מאצות מיקרוסקופיות וגם גדולות יותר, דרך סרטנים קטנים ומיני רכיכות, ועד לתוצרי הרביה של בעלי החיים הימיים שמכונים בשם הכולל "פלנקטון".

האצות וחסרי החוליות הזעירים, בהם למשל סרטני ארטמיה מוגשים כארוחת מלכים (ואולי "ארוחת מלחים?") ראשית לכל לדגים ודגיגונים כמו נאוית המלחות, וגם אלה מצטרפים לתפריט העשיר שמוגש לעשרות מיני עופות שחלקם חולפים כאן במהלך נדודיהם ואחרים כבר הפכו את המקום למשכן קבוע.

בבריכות האידוי סועדים ברווזי בר לצד שחפיות, לבניות, חופמאים, סיקסקים, לימוזות, סייפנים, ביצניות, שחפי אגמים, שחפים צרי מקור, שחפים ארמנים ועוד, ויש גם אוכלוסייה גדולה של תמירונים. נדירים מכולם הם ציפורי חופמי אלכסנדרי והבריכות באילת הם המקום היחיד בישראל שבו הם מקננים: כעשרים זוגות בנו את בתיהם על הקרקע בשולי המים ועל סוללות העפר שבין הבריכות, והם מזכירים לנו שעד לאמצע המאה הקודמת הם היו מראה נפוץ ושכיח בחופי הים התיכון, סביב כל שפכי הנחלים לים.

בתקופה זאת של האביב ועד לחודש יולי מתקיימת עונת הקינון והדגירה של רבים מן העופות היציבים והנודדים בבריכות המלח, וזאת גם התקופה הרגישה שמדגישה את חשיבות המקום הזה כמפלט בטוח לכמה מן המינים.

עם זאת – מבין כל השפע המרחף הזה הציפור המרשימה ביותר שנמצאת כאן דרך קבע היא ללא צל של ספק הפלמינגו, ולו רק בשל גודלה העצום (שיכול להגיע עד לגובה של כמעט 1.9 מטרים!) ובזכות הצבע הוורדרד שלה שהקנה לה את שמה. משמעות המילה "פלמינגו", בפורטוגזית, היא "אש להבה יוקדת", ולא יכול להיות תיאור טוב יותר למראה של עשרות בעלי כנף כאלה שמתעופפים יחד בדבוקה אחת.

ציפורי פלמינגו נפוצות בימינו במקומות רבים בישראל מפני שהן חולפות אותנו בדרכן מאיראן לטורקיה ובחזרה תוך שהן נהנות מאירוח במוקדים שונים לאורך הארץ. אבל כמה עשרות או מאות פרטים החליטו שאין להם כוח לנדוד, ולמרות שהן לא מקננות באילת הן שוהות בבריכות האידוי הדרומיות לאורך רוב ימות השנה.

ציפורי הפלמינגו מקבלות את צבען הוורדרד מפיגמנטים שנמצאים במזון שהן אוכלות – בעיקר אצות עשירות בבטא קרוטן וסרטני הארטמיה, ולמרות גודלן הרב אלה עופות חששניים שלא מאפשרים לבני אדם להתקרב אליהם.

גם כאשר מתאמצים להתקרב בשקט מופתי ובהליכה שפופה אפשר לכל היותר להגיע למרחק של כ-100 מטרים מן הציפורים המרשימות האלה והצ'אנס הכי טוב לצלם אותן מקרוב הוא ללכת מאוד לאט, בשקט בשקט, ולהתחבא ככל שאפשר מאחורי הצמחיה או קפלי קרקע. אכן תרגול מושלם ומעניין לביצוע עם ילדים קטנים! ליתר ביטחון כדאי להצטייד מראש במשקפות ובמצלמה עם עדשה טובה כדי ללכוד ולשמר את החוויה.

הכי כדאי להגיע אל בריכות המלח בשעות הבוקר המוקדמות שבהן משתקף אור אפרפר על הבריכות שנראות כמו משטח מראות ענק שמשקף את העננים. בתחילה אין אף זיע במים אך מהר מאוד מתעוררת להקת הפלמינגו ליום עמלה בחלק המזרחי, ומתחילה לחרוש את המים בריקוד מרהיב ביופיו.

בין הבריכות נטוע מצפה שממנו אפשר לצפות על עופות המים השונים ועל סביבת המדבר המהממת ומאוד מומלץ לערוך עם הילדים סיור סביב בריכות המלח ולקבל הסבר על חשיבות האבקה הלבנה הזאת לחיים של כולנו.
צריכה מוגזמת של מלח, כפי שרובנו יודעים, פוגעת בבריאות אבל מה שרבים לא כל כך יודעים זה שהגוף מפרק את המלח לכלור ולנתרן, ובלי נתרן אי אפשר לחיות.

אפשר גם לפקוד את המקום לקראת שקיעה כאשר הבריכות כולן, ולא רק ציפורי הענק, טובלות בגווניה האדומים של השמש השוקעת. הרי אדום צבועים גם הם בצבע שתואם את שמם, ובתוך מחול הצבעים המאלף הזה מוסיפה להקת הפלמינגו לצעוד וללקט את מזונה.

סיור קטן בערבה

אחרי שמתענגים על ציפורי המים בלב המדבר כדאי לצאת לסיור במרחבי ערבת עברונה ולגלות בה שטחי גידול רחבי ידיים של עצי שיטה, עדרי צבאים שמתרוצצים הלוך ושוב וגם מספר אתרי עתיקות. בשמורת עברונה נמצאת אחת האוכלוסיות הגדולות ביתר בארץ של צבי הנגב ועם קצת מזל אולי תזכו להבחין בקרקל, בזאב או בצבוע.

בחלקה הדרומי של השמורה נמצאת חווה חקלאית עתיקה ובה פלא ייחודי שגם הוא מעשה ידי אדם: "בארות שרשרת" הם זכר למערכת השקיה קדומה שנפרשת לאורך קילומטרים וככל הנראה שימשה בימי קדם להשקיית גידולים חקלאיים, בעיקר מטעי תמרים וזיתים, או שטחי זריעה. אחת הבארות המפורסמות ביותר ב"שרשרת" היא באר עברונה, שסביבה פורחת ומתעופפת להקה של ציפורים חברותיות ומיוחדות שנקראות 'זנבונים'.

כשלושה קילומטרים דרומה משם נטועה קבוצת דקלי דום מצרי, וזאת הנקודה הצפונית ביותר בעולם שאליהם הגיעו הדקלים האלה, שנפוצים בעיקר בסודן ובאזורים טרופיים באפריקה.

כך מגיעים: ב"וויז": 'בריכות שרשרת'. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא מכיוון אילת צפונה, עד שמגיעים לשילוט בריכות שרשרת, שממנו פונים מזרחה ומגיעים לבריכות המלח.

המסלול נגיש בכל השנה ומזמין במיוחד באביב, והכניסה והסיור לא כרוכים בתשלום.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לשבת: אל הפלמינגו ובריכות המלח בערבת עברונה appeared first on TheCar.

יופיה של פינת החמד שממוקמת בין הקריות של חיפה מהמם במיוחד באביב, ואז מתקבלת חוויה נהדרת במיוחד עבור משפחות עם ילדים שסקרנים ללמוד על דרכים לשמירה על הטבע ועל הסביבה.

שמורת הטבע עין אפק נמצאת בעמק עכו והיא השמורה הגדולה ביותר של "בתי גידול לחים" באגן הניקוז המערבי של ישראל. שטחה 660 דונמים, ומשנת 1979 ואילך היא מוגדרת גם כמרכז לאקלום צמחים ובעלי חיים.

כמו רוב נחלי מישור החוף גם שתי גדותיו של נחל נעמן הוצפו במאות הקודמות בגלל סתימת הערוץ והפכו לשטחי ביצות, ואלה כיסו שטח של כעשרים אלף דונם מדרום לעכו. באמצעות פתיחת הערוץ התאפשרה זרימה רציפה אל הים ומן השטח שנותר שמור ומוגן בתוך השמורה נובעות כיום הנביעות שמרוות את חלקו העליון של הנחל.

בסוף השבוע הזה נצא לטיול שכולו מים, דגים, מיני ציפורים, ואפילו עדר גדול של ג'מוסים, אבל יותר מכל זהו מסלול הליכה יפה שמקושט בעונה זאת על-ידי פריחה נהדרת וריחנית.

השביל הארוך שמקיף את השמורה יוצא ממבנה האבן הגדול של טחנת קמח עתיקה (במבנה זה מוקרן סרט אודות השמורה ושימור טבע בכלל), ומי שמטפס על גג המבנה מקבל תצפית נהדרת על השמורה וסביבותיה.

בתחילת המסלול, ממש תחת מבנה האבן, רואים את הנקודה שבה "נתפסו" המים החל בתקופת המנדט הבריטי. כאן פעלו משאבות שהזרימו מים אל בתי הזיקוק שנבנו באותם ימים על גדות נחל קישון. מכאן ממשיכים על שביל כורכר עם מספר מדרגות חצובות בסלע שמהוות חלק מן המבנה, ומשם ממשיכים לצד ומבעד לעצי אשל סבוכים לצד בריכת מים ענקית.

לעץ האשל יש עלים קטנים וקשקשיים, ובאביב הוא פורח בפריחה נאה של פרחים קטנים שערוכים כמו שיבולים. עצי אשל נפוצים מאוד בביצות והן בעלי עמידות גבוהה למים מלוחים.

בהמשך המסלול מלווה אותנו קנה מצוי שמתנשא לגובה רב ומניד את ראשו לכל משב רוח, שיחי 'פטל קדוש' קוצניים ומכאיבים שנושאים פירות קטנטנים וטעימים מאוד, סוף מצוי שצומח בצמוד לשפת הבריכה, וגם סמר חד שנראה כמו גוש עגול ודוקרני.

בין הצמחים הנוספים שצומחים לאורך המסלול בולטים 'חנק מחודד', 'ערבה שעירה', 'גרגר הנחלים' ועוד. ב'ברכת סופיה', בהמשך המסלול, יש מים צלולים, היא מוקפת בצמחי קנה ודרכם אפשר לראות ציפורי מים כמו אגמיה שחורה, מיני ברווזים, ברכיה, ועם קצת מזל תפגשו גם 'סופיה' שמתרוצצת בין קני הסוף – גופה שחור ומקורה כתום. גם הסיקסק מסתובב סביב הבריכה כבעל בית, ולא רחוק משם מתבוסס בבוץ ורועה בנחת עדר גדול למדי של ג'מוסים.

השביל מקיף את הברכה וממשיך מעל שטח הביצה, והוא מהווה אטרקציה לילדים קטנים בזכות מספר גשרי עץ שנטועים מעל פלגי מים זורמים ועל פני הביצה. שביל העץ מתפתל מעל המים וכאשר מציצים ממנו אל פני המים משתקפים בהם העננים לצד עצי דקל גבוהי צמרת. במבט חודר תוכלו להבחין בתוך המים במינים רבים של דגים ובהם שמפנומנים, אמנון מצוי, גמבוזיה ועוד.

השביל מוליך אל יבשה והופך לנתיב בטון כבוש ונגיש, ואז הוא מתפתל בין צמחיה ולצדדיו צצות פינות ישיבה בלב הטבע, כשהן מקושטות על ידי כליל החורש ופריחתו הצבעונית והמהממת.
אל תחמיצו את 'המעיין המשושה' שנובע לצד מבנה משושה.

כך מגיעים: שמורת עין אפק ב'וויז'

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

מידע נוסף על שמורת עין אפק וההיסטוריה של האזור

טיול לסופ"ש: אל פארק רמת מנשה

טיול לסופש: אל גבעות עדן

The post טיול לסופ"ש: אל עין אפק באביב appeared first on TheCar.

"יש רגע קצר בין אדר לניסן", כתב המשורר דוד גרוסמן, "שהטבע צוהל בכל פה.
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם –
איך שיופי יכול לרפא!"

ואכן, הרגע הזה – באמצע חודש אדר – שבו מעניק הצבע הצהוב נגיעה אור מיוחדת שמנקדת את הצבע הירוק האופטימי – זה הרגע שבו כדאי לנסוע אל כביש 424 שנושק לערוץ של נחל גזר ולהסתלסל יחד איתו בגלישה ספירלית אל תוך עמק איילון.

כדאי למצוא מקום בטוח, מרוחק מנתיב הנסיעה, להחנות בו את הרכב, לשלוף זוג אופניים או לצאת להליכה רגלית בתוך הטבע הצבעוני בלב מרכז הארץ, ולפסוע או לדווש לאורך שביל ההליכה שמתפתל לצד הכביש.

אם תטיילו בנתיב הזה לאחר יום גשום תוכלו לחזות במים שגועשים בתוך האפיק של נחל גזר, אבל גם ביום רגיל תיהנו מאוד מן הצבעים המרהיבים שנפרשים לפניכם מאופק ועד אופק.
בדרך תעברו בחורש של עצי חרוב, בשדרת דקלים שבעי שנים, לצד עצי שיזף קוצניים ושדות חיטה נרחבים – וכל זה רק בקטע הראשון שמחבר את הישוב יד רמב"ם עם הישוב עזריה. קטעים נוספים של השביל הזה, שסלול כל כך טוב שהוא מתאים גם להליכה עם עגלת ילדים או עם כיסא גלגלים – ייסללו בהמשך.

את טיול סוף השבוע שלנו נתחיל בכניסה לישוב יד רמב"ם אך נזכור שזה ישוב דתי ויש לכבד את תושביו, במיוחד בשבתות ובחגי ישראל. השביל עובר גם בצמוד לכניסות לישובים עזריה, בית חשמונאי, גזר ומשמר איילון, אולם אם ממשיכים מזרחה ממשמר איילון יש לחצות את כביש 424 בזהירות ולהמשיך לכיוון אנדרטת לח"י.

מכאן ממשיך השביל המסומן צפונה ולאחר מכן מתעקל מזרחה בתוך צמחיה פראית, וממשיך אל מאגר איילון שמנקז את מי השיטפונות שזורמים בנחל איילון ובנחל נחשון כדי לחלחל אותם לאקוויפר.

בהמשך השביל, בחלקו הצפוני לנוכח נופי עמק איילון והרי ירושלים, הוקמה פינת ישיבה קטנה לצד עץ אורן גדול וממנה יש תצפית נעימה לכיוון מאגר איילון ואל הרי ירושלים. משם, אחרי מנוחה קלה, אפשר להמשיך בירידה לכיוון הערוץ של נחל נחשון ואפשר להמשיך הלאה, אל צידו הצפוני של 424 בשדה החקלאי ומשם מזרחה בעמק איילון עד ל'מיני ישראל' ואל צומת חטיבה שבע, לטרון, ומוזיאון יד לשריון.

ב-4 באפריל השנה תערוך המועצה המקומית גזר הפנינג טיולים שאליהם אפשר להירשם מראש באתר המועצה, וחלק מן המסלולים עוברים בשביל היפה שלצד כביש 424.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר האינטרנט של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופש: אל גבעות עדן

טיול לסופ"ש: אל הר בנטל

טיול לסופ"ש: אל גבעת רועי וחורבת אבימור

The post טיול לסופ"ש: אל נחל גזר appeared first on TheCar.

יכול להיות ש'גבעות עדן' – ישוב קהילתי שתוכנן לקום בשנת 1997 והחל להיבנות רק בשנת 2020 דרומית לבית שמש, צמוד לגדר ההפרדה ולכפר ח'רבת אל-דיר וסמוך למושבים אדרת ונווה מיכאל – שוכן באחד האתרים הכי יפים בישראל. אבל סאגת ההקמה שלו – על שטח שאמור היה להיות שמורה ביוספרית – יכולה לפרנס לא מעט תחקירים עיתונאיים אודות שחיתות שלטונית, ביורוקרטיה ורדיפת בצע שכל כך רחוקים מערכי הציונות שעליהם נבנתה המדינה.

לא הרחק מ'גבעות עדן' נמצאו שרידים ארכיאולוגיים שמעידים על שתי תקופות התיישבות אינטנסיבית בסביבה הזאת: בתקופה הכלקוליתית (בין האלף החמישי לאלף הרביעי לפני הספירה) ובתקופה הביזנטית (המאה ה-6 לספירה), אבל גם על רצף התיישבותי לאורך תקופת הברזל השנייה (המאה ה-11 לפני הספירה) ובתקופה ההלניסטית (המאה ה-2 לפני הספירה). כל זה מעיד על הנחשקות של האזור לאורך כל הדורות.

בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר קו המחרשה סימן את קו הגבול, החלה הקמת ישובי 'חבל עדולם' במקטע הפרוץ שבין בית שמש לבית גוברין, על גבול ישראל-ירדן מול הר חברון.

האזור כולו – שפלת יהודה – משתרע בין הרי יהודה למישור החוף ומתאפיין באקלים מעט יותר חם אך פחות לח מזה של שפלת החוף, בסלעי קירטון רכים שמכוסים בקרום גירני קשה, ובעושר רב של צומח ובעלי חיים.

האמת היא שאל גבעות עדן התגלגלתי לאחרונה במקרה, בדרכי אל 'פארק עדולם' – אחד המקומות החביבים עלי ביותר בארץ ישראל – מקום שאני פוקד לפחות ארבע פעמים בשנה בדגש על ימים כאלה שבהם הכל פורח.

הדרך שבה אני בוחר מתחילה בכניסה קטנה אל שביל מסומן לא הרחק מ'גבעות עדן', על כביש 367 שעולה לגוש עציון. כאשר נוהגים על הכביש הזה נחשפים לנוף של גבעות משתפלות ועטופות בירוק ומקושטות בעצי אלה בשלכת, ולנוכח הנוף החד והברור מתרחב הלב.

הפעם, כשני קילומטרים אל תוך העלייה, זיהיתי פניה שמאלה אל סימון שביל ירוק וההגה כאילו משך לשם בעצמו. שביל קטן, בחלקו הראשון סלול, מתפתל כנחש אפור בתוך ציור ובין שדות ירוקים ומשם ממשיך להתפתל בירידה אל שדות חיטה.

פחות מקילומטר לאחר הפנייה מסתיים הכביש בהצטלבות עם שביל עפר שמטפס אל ראש גבעה, וזה גם גבול של חלקת יער שבה נטועה שורה ארוכה של אלות בשלכת ולאחריה שורת ברושים נאים, כמה עצי אורן גבוהים, ומקטעי פיסות ירוקות שמנוקדות בכלניות אדומות.

הגבעה כאילו צפה מעל ובתוך שדות החיטה, ומימין לה מתוח שביל קטן, תחום משני צדדיו באבנים, והוא מוליך אל שיח ענק של אלה אטלנטית ששולחת את בדיה הערומים כאילו שהיא מגוננת על רחבת האבן הגדולה שמתחתיה.

עוצרים ומחנים את הרכב ויורדים לטיול רגלי קצר שמתחיל בשדה כלניות, ממשיך לצד עיריות גבוהות שנדות ברוח ועד לשטחים שמהם מבצבצת תחילת פריחתם הצהובה של צמחי החרדל.

משם, על גבי שביל אבנים צר, ממשיכים אל אלה אטלנטית ענקית שצומחת במדרון הגבעה. השביל מוליך אל רחבה קטנה שקרני השמש לא מצלחים להסתנן אליה וצינה קלה מרעידה את הגוף. הגזע הגדול של העץ עוטף סלע ענק שמתוכו הוא בוקע, ולצידו שלושה סלעים ענקיים נוספים.

תושבי הסביבה מטפחים את פינת החמד הזאת ושומרים עליה, הם הציבו ספסל מאולתר ומספר קינים עבור ציפורים מקננות, ואף קשרו מספר חבלים עם קשרים כדי לאפשר לציפורים מקום מנוחה שעליו הן יכולות להתנדנד ברוח הקלה.

בשולי המתחם הוגדר מקום להכנת מדורה שעליה אפשר לצלות מזון, אבל גם אם לא הגעתם מצוידים אפשר, אפילו צריך, לשלוף את ערכת הקפה ולהתמוגג מן הנוף המרהיב של השוליים המזרחיים של עמק האלה. זאת גם נקודת יציאה נהדרת למסלול טיול רגלי.

כך מגיעים: בוויז': גבעות עדן. נוסעים על הכביש שמוליך לישוב ואחרי שעוברים את הגשר, ממש לפני הכניסה ליישוב מצד ימין – יש כניסה אל 'פארק עדולם' (סימון שביל כחול).
נוסעים על כביש משובש אך עביר לכל רכב וכעבור כשני קילומטרים, ברום העליה וממש לפני הכניסה לישוב אדרת – פונים שמאלה אל כביש סלול שלצידו סימון שבילים ירוק.
ממשיכים עם הכביש הזה בירידה תלולה לכיוון דרום, מגיעים עד לקצה הכביש הסלול ורואים מספר שבילי כורכר שממשיכים הלאה. זאת נקודת העצירה והחנייה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל חירבת מידרס

טיול לסופ"ש: מעמק האלה אל פסטיבל הדובדבן

טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום

The post טיול לסופש: אל גבעות עדן appeared first on TheCar.

אל הים

נפטון לוקח ברצינות את החזיתות החורפיות הקרות ומרומם את הגלים, וכך מתקבל מראה מרהיב על קו החוף. יש גולשים שמכנים גלים כאלה 'מעל הראש', ורובנו, שמעדיפים להישאר יבשים, יכולים פשוט ליהנות מן המראה המרהיב של ים סוער מאוד ומן הריח המשכר של אוויר מומלח במלח ים.

המחזה הנהדר הזה מוצג לכל אורכו הארוך של קו החוף הישראלי ואפשר לחזות בו במקומחות רבים, עם עדיפות לחופים מסולעים, כמו למשל החוף הסלעי שמשתרע בין ערוץ נחל כזיב צפונה עד לצוקים הלבנים של ראש הנקרה.
בתל אביב יש תצפית נהדרת ויבשה למהדרין מ'גן העצמאות' שמעל לטיילת ומכל נקודה אחרת לאורך הטיילת שמחברת בין הרצליה לראשון לציון. מקום מומלץ נוסף הוא נמל אשדוד על סלעי המגן הגדולים שלו, ובדרום מתנפצים הגלים על הטיילת של אשקלון.

אל השלג

חוץ מאשר תנאים אקלימיים נקודתיים וקצת מזל צריך גם גובה, והפסגות הגבוהות בישראל – מדרום לצפון, מבצבצות במצפה רמון, הרי ירושלים, הגליל העליון וכמובן גם רמת הגולן והחרמון בפרט.

כאשר יורד שלג בירושלים, פחות או יותר בגובה של כ-700 מטרים, יש סיכוי סביר ליהנות מן הלבן-לבן בהר הנגב – ממצפה רמון מתקבל מראה נדיר ורב הוד של מדבר מושלג. בכל מקרה לא מומלץ לבזבז זמן על עומסי תנועה בדרך לירושלים ועדיף לפנות לכיוון גוש עציון, או אל כביש 3866 לכיוון נס הרים ובר גיורא, וגם הר אורה מתכסה בימים כאלה בלבן. אתרים מולבנים נוספים כאשר יורד שלג בירושלים הם הר חרת, הר הטייסים, הר איתן והר אדר.

כאשר עיר המקובלים, צפת, מקבלת את חלקה מתקבל גם שם מראה רב הוד, אם כי בביריה שגבוהה מצפת, יש סיכוי ליותר שלג, וכך גם בהר חירם ובהר מירון, וגם בבית ג'ן בהר צפריר ובהר הארי.

אל הנחל

אם לא שלג אז לפחות גשם, ואם הגשם רב הוא מגביר מאוד את הזרימה בנחלים.

חלקו הצפוני של הירדן ההררי נהנה גם ממי הפשרת השלגים של החרמון ומראה המים ששוצפים בו מרהיב ומעורר תקווה. כך גם הזרימה החזקה בנחל עיון שזורם בין מטולה לכפר יובל. כיף לבקר במפל הטחנה במטולה ובמפל התנור, הבאניאס.

סביב הגשר מעל מפל סער נוצר תמיד פקק תנועה של צופים נלהבים, ואם מסתפקים בלג דרומי יותר אפשר להתמקם ליד השפך של נחל עמוד לכנרת או להסתפק בזרימה החזקה של הקישון שחוצה את מערב עמק יזרעאל ועד לפארק שליד קריית חרושת.

נחל אוג מתחיל את דרכו בירושלים וחותר דרך אדמת מדבר יהודה תוך שהוא זורם במסלול מפותל עם מפלים מדהימים שאפשר לראות מלמעלה, לפני שהוא מתנקז אל הדלתא הענקית לחוף ים המלח.

גם נחלי מישור החוף זורמים בשצף בימי גשם: נחל תנינים שמתנקז את אזור החדרה מיוחד בחולות קיסריה ואפשר לצפות בזרימה שלו ליד הישוב אביאל, שם נטוע מעליו גשר ואפשר להשקיף ממנו אל המים הרבים.
נחל אלכסנדר, נחל הירקון שבעבר היה השופע מבין נחלי החוף נשפך כעת אל חוף ימה של תל אביב תוך שהוא יוצר דלתא גדולה ותחומה באמצעות בינוי משני צדדיה.

על הזרימה של נחל שורק אפשר לפקח מן הכביש שמוליך אל פלמחים ולנצל את ההזדמנות לטיול בפארק שצמוד לשפך שלו, ויש גם את נחל זיקים שמציע זרימה חזקה ומהנה.

הראש בעננים

ענני הגשם או השלג הטעונים מרחפים לעברנו ממערב ומצפון ומספקים מראה מרהיב ורב רושם, במיוחד כאשר הם מותירים קרע אקראי שדרכו חודרת קרן שמש שצובעת הכל בזהוב.

רצוי להגיע למקומות גבוהים כדי לצפות בעננים שמרחפים מן הים, למשל באזור פארק עדולם, בעמק יזרעאל, בבקעת בית נטופה או בדרך הנוף שמתחילה ליד בית רימון.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל הר בנטל

טיול לסופ"ש: אל תל אפק

טיול לסופ"ש: אל עינות גבתון

The post טיול לסופ"ש: אל הלבן הלבן הזה appeared first on TheCar.

לפני כשני עשורים, כאשר פרסמתי את ספרי 'מקום לשניים', בחרתי בבית הקפה ובראש ההר כאחד מבין לא מעט אתרים רומנטיים ברחבי הארץ, וגם היום זאת נקודה מושלמת לאוהבים.

הר בנטל הוא הר געש עתיק וכבוי ואחד מבין כ-40 הרי געש כמותו שמהווים את 'קו התלים הישראלי' במזרח רמת הגולן – מהר רם שבצפון ועד לתל סאקי בדרום הרמה. גובה ההרים האלה נע בין כ-500 ל-1,200 מטרים מעל פני הים והר בנטל, ממרומי 1,171 המטרים שלו, הוא אחד הגבוהים שבהם.

מול קו התלים הישראלי – מעבר לגבול עם סוריה – בולט רצף הרי געש דומה שנקרא, איך לא, "קו התלים הסורי". כל הרי הגעש הללו – בצד שלנו ובצד שלהם, נוצרו לפני כ-150,000 שנים מבעד לסדקי משנה שנוצרו כתוצאה של "השבר הסורי אפריקני".

ממזרח להר בנטל, שמתנשא בצפון-מזרח רמת הגולן, נמצאת העיר הסורית קוניטרה שנשלטת בימים אלה על-ידי צה"ל ולמרגלותיו שוכן קיבוץ מרום גולן – שהוקם במקור, אחרי מלחמת ששת הימים, בשטח העיר קוניטרה ולמרבה המזל הועתק משם שנה אחת לפני מלחמת יום הכיפורים.

ממרומי הבנטל יש תצפית נהדרת אל כל רמת הגולן ובפרט אל עבר סוריה ומורדות החרמון, וההר עצמו, יחד עם "אחיו הגדול" – הר אביטל שמתנשא מדרום אליו – מוקפים כיום בשמורת הטבע "הר אביטל – הר בנטל", שכוללת גם את העמק שמפריד ביניהם.

הצדודית הייחודית של הר בנטל מזכירה לרבים פרסת סוס או מעין סיבוב שאף הקנה לו את שמו הערבי – "תל אל-ארם" ("התל שמסובבים אותו"). תצורה זאת נוצרה לפני כ-100,000 שנים בהתפרצות געשית בודדת שממש פרקה את צידו המערבי של ההר, וכפי שקל לראות עד היום – המגמה הלוהטת זרמה משם למרחק של כשני קילומטרים.

חלק מן ה"קישוט" של הרב בנטל – שכבת אבני טוף שמכסה את מורדותיו הדרומיים, נפרשה שם באדיבות שכנו, הר אביטל, שהתפרץ בעוצמה ושחרר לכל סביבתו "טבעת טוף".

הר בנטל מכוסה בחלקו בחורש ים תיכוני שמצטופף בעיקר בחלקו הצפוני של לוע ההר. רוב הצמחיה כוללת עצי אלון מצוי, אוג הבורסקאים, אלון התולע ועוד, וגם עשבייה אופיינית להרי הגעש בגולן.

הר בנטל נמצא על נתיב 'שביל הגולן', שביל טיולים שמסומן באדום

כאשר סוריה שלטה ברמת הגולן – מיום הקמתה בשנת 1946 ועד למלחמת ששת הימים בשנת 1967, הוקם על הר בנטל מוצב סורי, ולאחר כיבושו הוא נבנה מחדש במוצב צה"לי שמשקיף לכיוון ההפוך.

משנות ה-90, לאחר פינוי המוצב הצה"לי, הוקם במקום מרכז מבקרים ולאחר מכן פעל שם למשך מספר שנים בית הקפה המעונן (בעיקר בימות החורף).

בעבר אפשר היה לבקר במוצב כולו ולהסתובב בין תעלות הקשר ל"שפניות" ששימשו לשינה בסמוך לעמדות התצפית, לחדרי המלחמה ולמגורים המבוצרים של החיילים אבל כיום המקום נטוש וחלקו סגור למבקרים.

כך מגיעים: עולים לרמה מכיוון כביש 90 על כביש 91 מכיוון מצומת מחניים ופונים שמאלה בצומת אביטל אל כביש 9881 שממנו ממשיכים ימינה לפי השילוט מרום גולן, עד לפנייה ימינה להר בנטל. הכביש צר אבל הגישה עם רכב קלה.
בתקופה הזאת של השנה קר מאוד וכדאי להצטייד בהתאם.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: לעטוף את העוטף

טיול לסופ"ש: אל גבעת רועי וחורבת אבימור

טיול לסופ"ש: אל דרום הערבה

The post טיול לסופ"ש: אל הר בנטל appeared first on TheCar.

אבל מאבקים בין בני אדם שביקשו לחיות על האדמה הזאת החלו כבר לפני יותר מ-7,000 שנים, בתקופה הכלקוליתית ("תקופת האבן והנחושת") ואף לפניה. בחפירות הצלה ארכיאולוגיות שערכה רשות העתיקות בשנת 2000 ב'חורבת אבימור' התגלה אתר רחב ממדים שמשתרע על פני כ-30 דונם וכולל אקרופוליס מפולס ועיר תחתית שהייתה בנויה על מדרגה רחבה.

התיישבות אנושית במקום הזה התקיימה לכל המאוחר כבר בתקופה הכלקוליתית ובתקופות הברונזה הקדומה, ונמשכה ברצף לכל הפחות עד לראשית התקופה הפרסית במאה החמישית לפני הספירה.

חורבת אבימור ניצבת על גבעה כמעט צמודה לקו שביתת הנשק משנת 1949, כשהיא ממתינה למחקר ארכיאולוגי נוסף ומשקיפה על היישוב המיוחד נווה שלום – אליו כבר טיילנו בעבר.

מן העבר האחר, דרום מערבה משם, משקיפה החורבה העתיקה על קיבוץ הראל שהוקם עוד לפני שוך הקרבות על אדמות הכפר הערבי בית ג'יז בידי יוצאי חטיבת הפלמ"ח שפרצה את הדרך לירושלים ושחררה את פרוזדור ירושלים.

בימים אלה של חורף ישראלי שחון צבועים המרחבים הרכים של האזור כולו בירוק-חיטה עז, כמעט כמו ירוק-החיטה שמכסה כעת את מרחבי צפון הנגב ועוטף עזה.

בשבת הארורה של ה-7 באוקטובר 2023, כאשר קומץ לוחמים ואזרחים אמיצים נאבקו מול גלים של אלפי מחבלי חמאס, כינס אל"מ רועי לוי – מפקד האוגדה הרבה ממדית – את מעט לוחמיו בסמוך לקיבוץ רעים שבמרכז העוטף.
רועי לוי, יחד עם רבים וטובים אחרים, נלחם באומץ אך לא שרד את הקרב.

בני משפחתו וחבריו בחרו בגבעה שצמודה לחורבת אבימור כדי להקים לזכרו, בגובה של 294 מטרים מעל פני הים, מצפה ונקודת כינוס ומנוחה למטיילים.

אל 'מצפה רועי' ואל חורבת אבימור מוליכים שבילי כורכר כבוש שמתפתלים בינות ליופי הירוק ולשורות של עצי ברוש, ואפשר להגיע עד למרחק של כ-100 מטרים משם כמעט עם כל כלי רכב.

למרות זאת עדיף להשאיר את הרכב בחניון 'עין סוסין' ולטפס בהליכה צפונה עד לראש הגבעה. ככל שמתקרבים אל אתר ההנצחה הנקי והמטופח כך הולך ומתגלה הנוף הנהדר, וכאשר מגיעים למצפה אפשר להביט למרחקים וליהנות ממראות הנוף.

כך מגיעים: ב'וויז' – גבעת רועי. בנסיעה על השבילים בשטח – לפי השילוט 'מצפה הראל' ורגע לפני שמגיעים למצפה הראל ממשיכים מזרחה לכיוון דרך בורמה. מול עיינות סוסין נמצא שלט שמפנה אל גבעת רועי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב

טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום

טיול לסופ"ש: פשוט לנהוג

The post טיול לסופ"ש: אל גבעת רועי וחורבת אבימור appeared first on TheCar.

"הגן הבוטני של אילת" הוקם במקור כ"חווה אורגנית" (בתכל'ס: משתלה) על אדמת טרשים שוממת, ומבחינות רבות הוא משחזר יוזמה דומה שמהווה חלק לא נפרד מקיבוץ עין גדי ששוכן על חוף ים המלח, בלב מדבר יהודה.

עין גדי, שמוזכר כאן בזכות הפז"מ שלו, הוקם בשנת 1959 וכבר מראשיתו סייע דב בניסוביץ' לבנו דן בניהו ולשאר מייסדי הקיבוץ בתכנון והקמת גן שבו אוקלמו בלב שממה צחיחה מאות מיני צמחים מן הארץ ומכל רחבי תבל.

חצי יובל שנים לאחר מכן ניצב אתגר דומה בפני שלושת מייסדי "החווה האורגנית" שמצפון לאילת. אלה נטלו את 30 הדונמים של אדמת טרשים נטושה והקימו עליהם משתלת ענק אורגנית שמבוססת על גידול טבעי בלי חומרי הדברה. בתוך כדי יבוא, הנבטה, נטיעה ושתילה של מגוון עשיר של צמחים מכל רחבי העולם – טרחו השותפים גם על שימור חלקים מן המוצב הצה"לי למען המורשת והדורות הבאים.

כל מי שנסע ונוסע דרומה על כביש הערבה בואכה אילת מתקשה שלא להתרגש ברגע שבו נראית לראשונה אותה נקודה כחולה של מי הים האדום בקצה קצהו של מדבר ארוך ושומם. עד לשנת 2019 ליוותה הרבה פעמים את הרגע הזה נחיתת והמראת מטוסים בנמל התעופה הוותיק של אילת, אבל מאז חנוכת שדה התעופה האזרחי רמון, בתמנע, נותרו המסלול וסביבתו שוממים ונטושים.

בסמוך לשם, קצת אחרי מטעי הדקלים האחרונים שליוו אותנו לאורך עשרות הקילומטרים האחרונים של הדרך, נטוע אי ירוק בלב המדבר – חווה חקלאית שנטועים בה עצי פרי, עצים טרופיים, שיחים, מטפסים, תבלינים ועוד. חלק מן הצמחים נבטו מזרעים שנאספו מכל קצווי תבל, והתוצאה היא ממש "ג'ונגל טרופי" בלב מדבר.

הגן נטוע על גבי טרסות אבן בסגנון תנכ״י שמקושרות באמצעות מסבך שבילים שחלקם מוצל ומוגן מן השמש על-ידי צמחיה עבותה. בין השבילים חותר ערוץ ואדי קטן ועולות מהם מדרגות אבן אל נקודת תצפית ואל מפלי מים ובריכה שבה גדלים צמחי מים.

לצד רוב הצמחים מוצבים כיתובים שמתארים את הצמח ואת ארץ המקור שלו, וממרפסת התצפית ניבטים נוף הקדומים המהמם של הרי אדום שבירדן, והנוף הבנוי של מזרח העיר אילת.

הכניסה לגן הבוטני של אילת כרוכה בתשלום למעט לנכים בכיסאות גלגלים, שפטורים ממנו. עם זאת – באופן טבעי רק חלק מן השבילים יכולים להיות מונגשים לכסאות כלכלים או לעגלות ילדים.

אחת האטרקציות – לילדים ומבוגרים כאחד, היא אפקט "יער הגשם" שנוצר באמצעות התזת ערפילי מים אשר עוטפים את הצמחייה ואת המבקרים כאחד.

במקום פועל בית קפה קטן וגם משתלה גדולה שמתמחה בגידול צמחים בתנאי מדבר ומעניקה שירותי יעוץ להקמת גינות. במשתלה נמכרים צמחים שמתאימים לתנאי חום ויובש, ובשטח הגן יש פינת חמד לישיבה ונקודת מכירה של ליקרים מתוצרת הערבה.

הכניסה לשטח הגן עם מזון או בעלי חיים אסורה, והיא כרוכה בתשלום של 30 שקלים למבוגר, 24 שקלים לילדים מגיל 3 עד 14, לאזרחים ותיקים, סטודנטים וחיילים. כניסה לנכים על כסאות גלגלים – בחינם.

שעות הפתיחה:
א'-ה' 08:30-17:00
ימי ו' וערבי חג עד 8:30-15:00
שבתות וחגים 09:30-15:00

כך מגיעים: ב'וויז': "הגן הבוטני, אילת".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: לעטוף את העוטף

טיול לסופ"ש: אל דרום הערבה

טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – דרום

The post טיול לסופ"ש: אל היער הטרופי של אילת appeared first on TheCar.

232 פולח את העיר שדרות לכיוון מערב, חוצה את כביש 34, ממשיך כ"סיבוב המוות" סביב קיבוץ מפלסים, ונמתח דרומה דרך כפר עזה, צומת סעד, עלומים, ובארי אל צומת רעים – שם נערכה מסיבת 'נובה'.
מצומת רעים מוליך כביש 232 דרומה ומערבה – לצד ניר עוז, סופה וחולית – עד שהוא פוגש את כביש 10 במרחק של כקילומטר מגבול הרצועה, לא הרחק מכרם שלום. כך משלים הכביש כ-80 קילומטרים של כביש דמים בכל המובנים.

מאז ה-7 באוקטובר, ועד סוף כל הדורות, יהיו כל אחת מן הנקודות האלה – וכל אחד מן הישובים שהופקרו – פצע פעור בלב החברה הישראלית וזעקה לעולם כולו.

בפברואר יקושט הנוף המדהים של צפון מערב הנגב במרבדי כלניות וימשוך אליו את המוני בית ישראל, והשנה הוחלף שמו השגור של האירוע – 'דרום אדום' – בשם מתאים יותר למצבנו: 'דרום בלב'. אנחנו מציעים לכם טיול מקדים שבו תוכלו לעטוף באהבה את העוטף, לגעת בהיסטוריה ולכוון אל עתיד טוב יותר למדינת ישראל.

כביש דמים

ההפקרה וההזנחה של כביש 232 ושל תושבי עוטף ישראל לא החלה ב-7 באוקטובר 2023.

תשע שנים קודם לכן, ב-21 בספטמבר 2014 – כחודש לאחר סיום מבצע 'צוק איתן' – ממשלת ישראל אישרה "תכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף עזה". מטרת התוכנית: "לחזק את יישובי העוטף" והיא מסכמת שורת החלטות ממשלה קודמות, שהראשונה בהן התקבלה עוד בספטמבר 2013.

בתוכנית, שהוגדרה לביצוע תוך 4 שנים, הבטיחה ממשלת ישראל ליצור "עדיפות לאומית… לפעול להעמקת ההשקעות והסיוע הממשלתי לאזור שדרות ועוטף עזה… לעודד צמיחה כלכלית ולחזק את ההתיישבות באזור בכלל, וביישובי הקו הקדמי סביב רצועת עזה בפרט".

בין השאר הוחלט "להרחיב את כביש 232, מצומת סעד ועד למעבר כרם שלום עד לשנת 2019, וזאת לנוכח העובדה שמדובר במה שכבר אז היה אחד הכבישים הקטלניים ביותר בישראל מבחינת הרוגים בתאונות דרכים.
עשר שנים לאחר מכן יכולה חברת 'נתיבי ישראל', שאמונה על הביצוע, לזקוף לעצמה רק את ההרחבה לכביש דו-נתיבי ודו-מסלולי של קטע כביש באורך 8 קילומטרים בלבד, בין כרם שלום לניר יצחק. גם לצורך זה נדרשו 7 שנים מיום החלטת הממשלה הראשונה.

בשנת 2020, בקדנציה הראשונה של מירי רגב כשרת תחבורה, היא פרסמה הודעה לעיתונות ובה הבטיחה לחדש ולהרחיב את כביש 232 מפני שהיא "רואה חשיבות רבה בפיתוח התשתיות בעוטף עזה, שיאפשרו תנועה בטוחה במרחב לתושבי עוטף עזה ויתנו מענה לצרכים הביטחוניים". באותה הודעה נכתב בשם שרת התחבורה ש"ממשלת ישראל קיבלה החלטה בשנת 2014 להרחיב למען ביטחונם של תושבי עוטף עזה את כביש 232. כולנו יודעים שמאות המשאיות שנוסעות בכביש בדרך למעבר כרם שלום מסכנות את חיי התושבים. לצערי בחמש עשרה השנים האחרונות, נהרגו בכביש 50 בני אדם".

מיותר לציין שממשלת ישראל לא הרחיבה את כביש 232 כמובטח, וב-7 באוקטובר 2023 – כאשר אלפי אזרחים במאות מכוניות ניסו למלט את נפשם מאימת רוצחי חמאס שביצעו עליו זוועות עולם – הכביש הצר הפך למלכודת מוות. אגב, לא מדובר בספקולציה שלנו אלא בעובדה שמוסברת היטב על-ידי משרד התחבורה עצמו: בתיאור הפרויקט הבודד ש'נתיבי ישראל' ביצעה בין 2018-2020 – אותם 8 מתוך 80 קילומטרים – נכתב בין השאר ש"כביש 232 הוא הציר הראשי של יישובי עוטף עזה, תוואי אסטרטגי ובעל משמעות ביטחונית… מטרת הפרויקט… מתן מענה לכלי רכב של כוחות ההצלה ומערכת הביטחון בעת מצב חירום ביטחוני…"

ב-7 באוקטובר הציבו מחבלי חמאס וג'יאהד איסלאמי עשרות מארבים ותפסו את הצמתים העיקריים לאורך כביש 232. רבים מ-364 נרצחי 'מסיבת הנובה' נרצחו בעת שנמלטו מצומת רעים, ולפי עדויות של כוחות ההצלה וזק"א בוצע וידוא הריגה בנרצחים במאות מכוניות לאורך הציר.

באופן שמעורר השתאות וחלחלה – אחת הפעולות הראשונות שאנשי משרד התחבורה ביצעו בסמוך לאחר הטבח הנורא הייתה צביעה בלבן של כל המיגוניות שמוצבות לאורך הכביש, שבתוכן נרצחו עשרות ישראלים.
כך, למרות החשיבות ההיסטורית וההסברתית – משרד התחבורה העלים את רוב שרידי הטבח ואת התיעוד ההיסטורי לרצח המתועב שבוצע במיגוניות. כמובן שהפעולה הזאת לא תמחה את העובדות: אלפי משפחות של נפגעים שוקדות – כל אחת בדרכה – להנציח את יקיריהן במאות נקודות לאורך כביש 232.

נתיב הזיכרון

את טיול הזיכרון שלנו אנחנו מתחילים בסמוך לישוב ניצן שמצפון לעיר אשקלון. קטע הכביש הזה – עד לניר עם – נסלל בתקופת המנדט הבריטי ובמלחמת העצמאות ניטשו סביבו קרבות קשים מול חיל המשלוח המצרי.

כשלוש שנים לאחר הקמת המדינה הושלמה סלילת הקטע הבא, שמחבר את יישובי הנגב המערבי : בארי, מגן, תל רעים, כיסופים, עין השלושה ונירים. בשנים 1954–1955 הוארך כביש 232 עד לניר יצחק, וארבע שנים לאחר מכן הושלמה הסלילה עד לכרם שלום.

בחלק הראשון של הכביש, עד לעיר שדרות, פזורות אנדרטות זיכרון לחללי צה"ל ממלחמות ישראל – לאו דווקא באזור הזה. מזרחית לקטע הצפוני של הציר, לא הרחק מקיבוץ רגבה, נטוע על 'גבעת תום ותומר' גן בוטני מרשים לצמחי ארץ ישראל כאתר הנצחה ל-73 נספי אסון המסוקים. המעוניינים יכולים להגיע לגבעה בנהיגת שטח, אבל עדיף להגיע אליה דרך כביש 3612 שמחבר את נגבה עם כבישים 4 מצפון ו-35 מדרום. על גבעת תום ותומר נטועה צמחיה ארץ ישראלית ופזורים עליה סלעים שעליהם סותתו שמות 73 נספי אסון המסוקים.

בהמשך הקטע הצפוני של 232 נמצאים 'גבעת ארנון' לזכר חללי גדוד 51 מחטיבת גבעתי שנפלו במלחמת השחרור (גבעה 113), אתרי ההנצחה של גדודים 52 ו-54 של גבעתי, ואתר ההנצחה לקרבות משלטי חוליקאת.

בהמשך הדרך חולפים על פני חלום ישראלי שלא התגשם: סימני הנפט של שדות חלץ, ו'מחנה לפידות' – שם הוצבו מתקני הקידוח, וגבעה נטולת שם שעליה נפרוש להתארגנות וקפה לפני שנגיע לעוטף עצמו.

מול הכניסה למחנה לפידות סלולה רחבה גדולה וכ-200 מטרים אחריה, בהמשך השביל, הוא מטפס אל גבעה שעל ראשה נטוע בית אריזה נטוש עם סככה גדולה וריקה. מכאן יש תצפית נפלאה דרומה, וזה מקום מומלץ לפרוש עליו מחצלת או לפתוח כסאות ופשוט להירגע רגע מול שדות החיטה המלבלבים, מטע האפרסקים ובתי קיבוץ גברעם.

מכאן נחזור את 232 ונמשיך לכיוון העיר שדרות שנמצאת כעת בתנופת בנייה חסרת תקדים, ונשים פעמינו אל אתר ההנצחה שלצד תחנת המשטרה ההרוסה של העיר.
יוצאים מן העיר שדרות ומגיעים אל צומת מדורג שבו פונים ימינה ושמאלה, דרומה, לכיוון קיבוץ מפלסים ו"סיבוב המוות" שמשני צדדיו מפוזרות אנדרטאות שהקימו משפחות הנספים לזכר יקיריהם שנרצחו ב-7 באוקטובר.

אנדרטת חץ שחור, שגם היא נכבשה על-ידי המחבלים, תפוסה כעת לצורך ביטחוני אבל אפשר להיכנס לשטח הכניסה שלה ולחנות בו, ומכאן לסייר רגלית, בזהירות, לצידי הכביש.

בתלות במצב הביטחוני אפשר להמשיך מכאן רגלית דרך השטח דרומה לכיוון כפר עזה, או להמשיך דרומה עם הכביש ולחנות בתחנת הדלק שצמודה לכניסה לישוב.

לאחר מכן ממשיכים על הציר לכיוון צומת סעד הסמוך, שבו אפשר לבחור בין פניה ימינה לכיוון נחל עוז לבין נסיעה בהמשך הכביש לכיוון עלומים ובארי.

בשני המקרים כדאי לעלות על ציר העפר שמוליך בין נחל עוז לבין מצפה אנז"ק שליד קיבוץ בארי, ולבקר בשרידי 'בארות יצחק' הישנה ובנקודת ההתיישבות המקורית של בארי.

צריך להדגיש שהביקור בקיבוצים ובמושבים עצמם אפשרי רק לאחר תיאום מראש, אבל לאורך הכביש והצירים יש לא מעט נקודות תצפית ומצפי זיכרון, כמו זה שהקימו משפחות התצפיתניות לזכר הנרצחות ולקידום שחרור החטופים והחטופות.

בהמשך כביש 232 מגיעים לצומת רעים, אל אתר ההנצחה העצום לזכר נרצחי מסיבת הנובה. במקום הוכשר מגרש חניה גדול מאוד, והביקור במיצגי ההנצחה חשוב ומצמרר כאחד.

משואה לתקומה

יותר משנה ורבע חלפה מאז יום האסון הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה, ו-98 חטופים עדיין נמצאים בעזה בידי שונאי ישראל.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק כזה או אחר בתוצאה, אבל מה שהרבה יותר חשוב הוא שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים וצריכים לקחת חלק בתיקון ובתקומה. עבור רבים מאיתנו זה יכול להתחיל בטיול אחד שבו נעטוף באהבה את העוטף ואת אנשיו.

מספרת טל ארזי-זכאי:

"הם הגיעו אלינו ביום ראשון בבוקר באוטובוסים יחד עם השמש. בלי נעלים, בפיג'מות, עם הילדים על הברכיים, עם הכלבים והחתולים. עם תינוקות בלי הטיטול ובלי שמיכי. המון אנשים בלי מזוודות ועם פחד בעיניים.
זאת לא פעם ראשונה שתושבי נחל עוז מגיעים אלינו לקיבוץ. ככה זה בכל סבב של לחימה ברצועה: בכל פעם שיורים רקטות וטילי נ"ט בכינון ישיר הם מגיעים לקיבוץ משמר העמק, ולצערי גם אנחנו וגם הם כבר מתורגלים בכך.

בלילה של ה-7 באוקטובר פינינו את חדרי הנערים שלנו במוסד החינוכי שומריה, חדרים קטנים עם שירותים ומקלחת, בלי מטבח ועם מיטות יחיד מברזל ומזרוני ספוג. ארגנו את החדרים ועל כל דלת כתבנו את שם המשפחה. החברים הביאו מצעים ומגבות, ולקראת הבוקר הכל היה מסודר ומוכן לקראתם.

אלא שבאותו יום ראשון הם נראו אחרת. הפעם הגיעו לא רק נשים וילדים כמו תמיד אלא גם גברים ומבוגרים שבדרך כלל לא היו מתפנים.

עברה שנה. אוקטובר שוב הגיע והביא עימו את החגים, את רוחות הסתיו, וגם את הלחימה הבלתי פוסקת בעזה. נחל עוז נותר עדיין שטח צבאי סגור ותושביו עדיין פה, בשכונת קרווילות שהוקמה במקום מטע השקדים שלנו. חברי קיבוץ ניר עוז נותרו עדיין פליטים בארצם ורחוקים מביתם, מתפללים לעסקה שתחזיר מציפורני חמאס את יקיריהם ואת שאר החטופים, מתאכזבים שוב ושוב מפני שזה לא מתממש.

אני, במקביל, השלמתי את לימודיי והוסמכתי על-ידי אוניברסיטת חיפה כמורת דרך בישראל, רק כדי למצוא את עצמי כמדריכת תיירים בלי תיירים. מורת דרך בלי תלמידים. אף אחד לא מטייל כאשר יורים טילים ומטילים אימה.

שיחות הטלפון הראשונות הפתיעו אותי: הוצע לי להדריך סיורים בעוטף עזה. רבבות ישראלים רצו לראות בעיניהם ולחוש ברגליהם את גודל האירוע ואת משמעות האסון שהונחת עלינו. לכבד את זכר הנרצחים והנפגעים, להדליק נר זיכרון. החשש שלי היה מפני תיירות אופל, תיירות אסונות, אבל מנגד התבררה גם חשיבות המשימה הלאומית: לתאר במילים את מה שאי אפשר לתאר בדימיון ובמחשבות.

לראשונה דיברתי מעט, דיברתי בשקט, ביראת כבוד ועם דמעות בעיניים. התמונות של הנרצחים ממסיבת הנובה מחייכות אליי והם בגיל של הילדים שלי. איך זה ייתכן? אלה היו יכולים להיות הילדים של כל אחד מאיתנו.
המסיירים איתי המומים וכואבים כמוני, לא מפסיקים לבכות.

אנחנו עוברים יחד על הסיפורים, אני משמיעה שיר וביחד אנחנו שרים את התקווה ונושאים תפילה להחזרת החטופים ולשלום החיילים.

מאתר מסיבת הנובה בחניון רעים אנחנו עוברים לאתר המכוניות השרופות ליד הישוב תקומה. שם, בשדה חיטה שהוסב לחניון, רוכזו כל המכוניות שננטשו ונשרפו ב-7 באוקטובר מהקיבוצים ומכביש הדמים 232. קיר גבוה של מכוניות שרופות, חלודות, ללא גג, ללא גלגלים. קיר ארוך וכל אחת מן המכונית שמרכיבות אותו מתעדת את סיפור החיים והרצח של צעירים עם משפחה, וחלומות, ואהבות, וחברים, וחפצים.

בכל סיור אני בוחרת סיפור אחד מתוך כל כך הרבה: אין סוף לעצב. אין סוף למה שאפשר וצריך לומר כדי לזכור ולהזכיר, אבל לכוס הדמעות יש שפה, והיא הגבול למה שאפשר להכיל.
במרכז קיר המכוניות – אולי ביוזמת אחד המנופאים שהחליט לטעת בנו תקווה – ממוקמת מכונית אחת בצבע כחול. כחול של תקווה, של חיים ושל תקומה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע – באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב

טיול לסופ"ש: אל פארק עין נון שמדגים איך יהיה טוב בארץ שלנו

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

The post טיול לסופ"ש: לעטוף את העוטף appeared first on TheCar.

בשלב הזה זה כבר כביש צר ומפותל, ודי משובש, וצדדיו מעוטרים בחולות, צמחיה עקרה ומטעי תמרים שמתנשאים לגובה רב. סביב סביב מסתובבים להם חמורים בר בשטח ומלחכים צמחיית בר מבין העצים, וכעבור כשני קילומטרים אפשר להבחין בשלט 'מו"פ ערבה דרומית' ובשילוט שמפנה אל 'מרכז מבקרים' (נדרש תיאום טלפוני מראש).

הערבה היא אחד מפלחי הארץ הארוכים (כ-180 קילומטרים) והצרים יחסית, והיא מחולקת מבחינה גיאוגרפית ומנהלתית לשלושה אזורים: צפונית, תיכונה ודרומית. בשניים מהם – הצפוני והדרומי – הוקמו "מרכזי מחקר ופיתוח" שבהם הומצאו ופותחו עד היום רבים מן הגידולים החקלאיים שנותנים פירות (וירקות) על שולחנותינו.

רבים סבורים ש"מדינת ההי-טק" הישראלית נוצרה רק בעשורים האחרונים, ואין טעות גדולה יותר. ה"הי-טק" היה חלק לא נפרד מן המעשה הציוני עוד הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, ואפילו בני העליות הראשונה, השנייה והשלישית הביאו לכאן חידושים ופיתחו פה ידע שלא היה קיים באף מקום אחר בעולם.

בניגוד זועק לדור הנוכחי של פוליטיקאים – רבים מאנשי ההנהגה בראשית ימי המדינה היו אנשים רחבי אופקים ומדענים, כמו לדוגמא נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן שבזכות הישגיו המדעיים זכינו ב'הצהרת בלפור'. כפי שאפשר ללמוד מסדרת המופת 'האטום ואני' שהפיק לאחרונה תאגיד השידור הישראלי – דוד בן גוריון הקיף את עצמו במי שהעלו את מדינת ישראל על מפת המחקר העולמית ותמך בעבודתם.

'מחקר ופיתוח של ערבה דרומית' הוקם עוד בשנת 1964 כתחנת מחקר וניסויים, וכשני עשורים לאחר מכן היא הורחבה והפעילות בה מוקדה לפיתוחים חקלאיים שיושמו בשטח, תרתי משמע, על-ידי חקלאי הערבה. עוד קודם להקמת תחנת המחקר פעלה במקום (משנת 1958) תחנה מטאורולוגית שביצעה מדידות אטמוספריות של תחומים רלוונטיים לחקלאות – למשל התאדות, טמפרטורת אוויר וקרקע ולחות יחסית.

רוב פעילויות מו"פ ערבה ממומנת כיום על-ידי הקרן הקיימת לישראל ומספר משרדי ממשלה שאותם מוביל משרד החקלאות. בין המממנים הנוספים צריך להוקיר תודה ליק"א ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות, מועצת הצמחים והמועצה האזורית חבל אילות.

במו"פ ערבה דרומית נבדקות בכל שנה יותר מ-2,500 דגימות קרקע, מים, שפכים וקולחין, דשנים, זבלים, קומפוסטים ובוצות, מצעי גידול, תמיסות הזנה וחומר צמחי ומבוצעות בהן כ-11,000 בדיקות.

החוליה החלשה בערבה היא זמינות נמוכה של מים נקיים. רוב מי התהום מכילים כמות גדולה מידי של מלחים ואלה מתאימים בעיקר לגידול עצי תמר. חלק מן המחקר ממוקד באיתור זני צמחים נוספים שיכולים להתקיים עם מים מליחים ובפיתוח של זנים כאלה.

המרכז מהווה גם מוקד לקשר עם חקלאי ירדן שמגיעים למקום כדי לשדרג את החקלאות בממלכה ששומרת על גבולנו המזרחי.

הביקור במקום מרתק עבור מבוגרים וילדים כאחד והלב מתרחב לנוכח כל הירוק שגדל בתוך המרחב הצחיח שנמצא קרוב כל כך לגבול הירדני. בין המדינות מחברות באזור הזה דיונות חול וגבעות טרשים, ומטעי התמרים נושקים לקו הגבול. בין השאר ניטעו במקום עצים שיובאו מאזורים צחיחים בהודו ובאפריקה במטרה לנסות לאקלם אותם אצלנו, ובמהלך 26 השנים האחרונות נוצר במקום ממש "מוזיאון בוטני" של חורש צפוף ואפלולי.

הרבה מאוד עבודת מחקר בוצעה בניסיון לשפר את מצבם של עצי התמר ולקבוע את מידת ההשקיה המתאימה ביותר עבורם, וגם לסייע להם להגן על עצמם מפני מזיקים.

"החלק האומנותי", והמאוד צבעוני, של הביקור נפרש ממש לקראת היציאה: מתחם מרחיב לב של פרחים בצבעים מרהיבים שגדלים בערוגות ארוכות, שורות שורות, אדומים, כתומים וצהובים, והמראה הזה – בלב מדבר – מרומם את הנפש.

כך מגיעים: תיאום טלפוני מראש עם רנה בטלפון 054-8877558. ב'וויז': מו"פ ערבה דרומית.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: כל הדרכים מובילות לירושלים
טיול לסופ"ש: אל פארק רמת מנשה
טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה

The post טיול לסופ"ש: אל דרום הערבה appeared first on TheCar.

ספק מי מבין המבקרים יודע ש'מגדל דוד' הוא הגלגול הצעיר ביותר של מגדלי שמירה ומערכות ביצורים שנבנו לאורך יותר מ-3,000 שנים במאמץ להגן על העיר מפני פלישה ממערב. במקרה הזה, ממש כמו בקיסריה, עתלית, לטרון – ויותר מ-30 אתרים נוספים ברחבי ארץ ישראל – עיקר מבנה המצודה שקיים כיום נבנה בתקופה הצלבנית, ועליו נבנו סמלי כיבוש ושלטון בתקופות הממלוכית והעות'מנית.

הבסיס של מה שמוכר כיום כמצודת "מגדל דוד" נבנה על-ידי "המלך הבנאי", הורדוס, והורחב במידה רבה בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית. אבל הורדוס בנה את שבנה על שרידי חומות ומבנים מתקופת בית המקדש הראשון ומתקופת החשמונאים, ובין ימי הורדוס ועד לתקופה הצלבנית המקום נשלט ושוקם בתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית, והמוסלמית הקדומה.

"מגדל דוד" עצמו, זה שבולט ומוכר כל כך לכל מי שביקר בירושלים, נבנה כצריח מסגד במאה ה-17 על ידי העות'מנים על בסיס קיר החומה שנבנה בשנות ה-30 של המאה ה-16 על ידי 'סולימאן המפואר'. בשנת 2022, לאחר שהסתבר שצריח המסגד – סמל ירושלמי בולט – עומד בסכנת קריסה לנוכח הבליה שלו לאורך השנים – הוא שופץ באופן מקיף שכלל החלפת חלק מן האבנים מהם הוא בנוי, סתימת סדקים וחידוש הטיח.

מוזיאון מגדל דוד

השם "מגדל דוד" הוצמד למצודה עוד לפני התקופה הרומית, כך היא נזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), ושם זה נשתמר עד ימינו.

בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל הוסב מבנה המצודה למוזיאון קטן, ובשנות ה-20 של המאה ה-20 הוצגו בו מספר תערוכות של אמנות חזותית ארץ-ישראלית. ממשלת ישראל ועיריית ירושלים המשיכו את המסורת הזאת ובשנות ה-80 הפכו את האתר למרכז תרבות ותיירות שכולל את המוזיאון לתולדות ירושלים.

בנוסף לממצאים ארכיאולוגים מרשימים שהוצגו לאורך השנים בתצוגת קבע, וממחישים את ההיסטוריה של עיר הקודש מתקופת בית המקדש הראשון ועד להקמת מדינת ישראל – הוצגו בו לאורך השנים תערוכות אמנות עכשוויות מתחלפות, בדגש על אמנות ישראלית.

בשנת 2008 נחנך במגדל דוד מופע "החיזיון הלילי" שממחיש במיצג אור קולי את סיפורה ההיסטורי של העיר ירושלים ובאופן יותר ממוקד את הסיפור המקראי של המלך דוד.

מגדל דוד החדש

ביולי 2023, לאחר שש שנות תכנון ושלוש שנות עבודה – ושלושה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת שמחת תורה – נחנך במגדל דוד מוזיאון ירושלים החדש. מחדשי המוזיאון שמו דגש מיוחד על הנגשת המידע ההיסטורי החשוב לדור חדש של מבקרים באמצעות אמצעי המחשה מודרניים.

וכך, במקום ש"מוזיאון" יהיה מצבה היסטורית משעממת ומפוהקת נבנו עשר גלריות שבהן מוצגים ממצאים ארכאולוגים בתצוגת קבע תוך שימוש באמצעי המחשה נהדרים. זה הופך את הביקור לאירוע עוצמתי ומרתק לבני כל הגילאים, כולל ילדים קטנים. כרגיל, לצד תצוגות הקבע מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות ומתקיימים סיורים מודרכים, יש גם מופעי לילה אור קוליים ואפשר לבקר גם בגן מטופח שבו מותגים ממצאים ארכיאולוגיים לצד ערוגות תבלין ועצי זית שנטועים למרגלות החומה שמקיפה את המתחם.

אחד משיאי הביקור דורש מאמץ קל: טיפוס על גבי מדרגות עתיקות אל נקודת תצפית שממנה אפשר להשקיף לארבע רוחות השמים – 360 מעלות של נוף ירושלים – מן העיר העתיקה דרך ההרים שמקיפים אותה ועד לעיר החדשה. כאשר מבקרים במוזיאון אפשר להצטייד בערכת הדרכה קולית עם אוזניות ומפה וכל אחד יכול לסקור את המוצגים בקצב שלו.

אחת הגלריות שהרשימו אותי במיוחד נקראת 'שפת הנצח', ובאפלולית שלה מוצגת ההיסטוריה של עיר הקודש במקביל להתפתחויות שונות שהתרחשו ברחבי העולם.
בחדר אחר מוצג דגם גדול מאוד של ירושלים וההרים שסובבים אותה ובמקביל מוקרן סרט הסבר על קיר האבן. בכל פעם שקיימת בסרט התייחסות לתקופה מסוימת מואר חלק של מודל העיר וכך אפשר לקשור את הנושא למיקום פיזי מוחשי.

באופן מצמרר, יש שיאמרו אירוני, מוצגת מאז פתיחת המוזיאון המחודש תערוכה של האמן הישראלי הבינלאומי צדוק בן דוד תחת הכותרת 'מצד שני'. המוטיב של התערוכה, שמפוזרת בין חמישה מוקדים שונים במוזיאון, הוא "מאבל לצמיחה מחודשת, ובין חושך לאור". תערוכה זאת הוצגה קודם לכן במקומות שונים בעולם.

מנקודת התצפית הנפלאה שעל גבי מגדל דוד אפשר להשקיף על העיר העתיקה ולהבחין בארבעת הרובעים המובחנים שלה: היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני. קל להבחין במבנים מפורסמים כמו כנסיית הקבר והכנסייה הלוטרנית, בית הכנסת 'החורבה' ובית הקברות שעל הר הזיתים, הכנסיות הרוסית 'כנסיית הדמעה' ועוד.

ימי ושעות הביקר במתחם (עד לחודש אפריל) הם בין 12:00 ל-17:00 ביום א', מ-09:00 ועד 17:00 בשאר ימות השבוע למעט יום שישי (מ-09:00 ועד 15:00). המקום סגור בשבת.
אפשר להירשם מראש לסיורים מודרכים.

הכניסה למוזיאון מגדל דוד כרוכה בתשלום של 25 שקלים לילדים, חיילים, נכים ואזרחים ותיקים ו-50 שקלים למבוגרים. עלות ההשתתפות במופעי הלילה 42-67 שקלים ואפשר לרכוש כרטיסים משולבים בעלות של 60-102 שקלים. הכניסה וההשתתפות לאזרחים מפונים – בחינם, ורבים ממועדוני הלקוחות הגדולים מציעים כרטיסים מוזלים.

כך מגיעים: מוזיאון ירושלים ממוקם בסמוך לשער יפו, ולמגיעים עם מכונית מומלץ לחנות בחניון קרתא או בחניון ממילא. אפשר להגיע באוטובוס אל תחנת רחוב המלך דוד עם קווים 13, 18, 38 או ברכבת הקלה אל תחנת כיכר ספרא (עיריית ירושלים). הכניסה החדשה למוזיאון ממוקמת מימין לרחבת היציאה בשדרות ממילא – חפשו את שלושת הדגלים האדומים עם שם המוזיאון.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב

טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב

טיול לסופ"ש: אל שכונת קטמון בירושלים

The post טיול לסופ"ש: אל מגדל דוד appeared first on TheCar.

זרח השמש שוב השמש בא

עוד השירים שרים אך איך יוגד

כל המכאוב וכל האהבה"

עשרות שנים אני מטייל בכל חלקי ארץ ישראל ותמיד תמיד אני נפעם ומתרגש מעבודת החקלאים שנאחזים בקרקע, מכוחו של הטבע ומן המחזוריות של החיים. אחד הדברים המוחשיים שמסמלים בעיניי את ההתחדשות ואת התוצאה של נחישות והתמדה הוא מחזור הגידול של החיטה – החל בהכנת השדות לזריעה וכלה בקציר.

בחודש דצמבר שעבר, ממש לפני שנה, כאשר כולנו בקושי נשמנו אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה – טיילנו "טיול חיטה" אל יער חרובית, לאורך כביש 383 ועד לבית ניר ומצאנו מעט נחמה בנחישות של חקלאי בארי שזרעו את שדות החיטה שלהם. יחד איתם, ועם כל עם ישראל, התפללנו להחזרתם המהירה של אחיותינו, אחינו, בנינו ובנותינו שנחטפו באכזריות – ועמוק בלב הצטרפנו אל חברי להקת הגבעטרון ששרו את שירה המרגש של דורית צמרת לאחר שעדכנו את מילותיו: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

מי היה מאמין שמאז אותו טיול החיטה נזרעה, לבלבה, צמחה, הבשילה, נקצרה ונאספה – אבל 101 האחים שלנו עדיין לא הוחזרו?

השבוע נצא לעוד "טיול חיטה" כאשר בליבנו תפילה ובפינו צעקה: רוצים את כל החטופים בבית עוד לפני שהחיטה תלבלב ותצמח מחדש.

הטיול שלנו הוא אל השוליים המזרחים של עמק האלה, ל'פארק עדולם', אבל בהמשך מוצעות גם אפשרויות אחרות – והכל סביב אותו פלא, זה ששם מזון על השולחנות שלנו.

בכל רחבי הארץ, בכל סוגי האדמה ובשדות שעליהם מגדלים חיטה, מסתיימות בימים אלה ההכנות לזריעה. לפני אי אילו שבועות, הרבה אחרי הקציר ואיסוף ב"באלות" של גבעולי החיטה, עברו חקלאים וביערו באש את הצמחייה שצמחה בתקופת ההתאוששות של האדמה.

בחודשים שקדמו לכך התרוצצו בשדות חרקים, זוחלים ונברנים וניזונו משאריות הצומח וזה מזה, וכעת מתגלגלים שם טרקטורים ענקיים שהופכים את האדמה כדי להחדיר לתוכה אוויר וחמצן.

מחרשות ענק נועצות שיניים ארוכות וקורעות רגבים גסים וגדולים, ובתוך כך צצים ממעבה האדמה תולעים וחרקים שמושכים לשדה זוחלים וציפורים.

לאחר מכן שבים הטרקטורים הגדולים עם משדדות שמפוררות את הרגבים הגדולים ומיישרות את השדות ואלה מוכנים לקראת ההימור הגדול: החקלאים צריכים לנחש מתי יגיעו גשמי הברכה ולתזמן את מועד הזריעה, את הטמנת גרעיני החיטה בקרקע שממתינה לקלוט אותם.

כרגע השדות חשופים ומיושרים, ממלאים את האופק ועוטפים את הגבעות והמישורים, ואנחנו מתייצבים על קצה הכביש שמוליך אל 'גבעות עדן', לקראת הכניסה ל'פארק עדולם' ואל הכביש הצר והמשובש שלוקח אותנו מערבה – אל היופי המשכר של הנוף הנקי ואל האוויר הצלול של תחילת חורף.

'פארק עדולם' מלטף מדרום את המושב אדרת והכביש ממשיך אל עמק האלה ומשם דרומה לכיוון תל מראשה, עד שהוא מתמזג אל תוך כביש 38 בצומת 'מצפה משואה'. בדרך אנחנו חולפים על פני כרמים מטופחים והנשימה נעתקת לנוכח הגפנים שניצבות בשלכת ועצי אלה שמאדימים בשלכת.

למי שמטייל עם ילדים מומלץ לבחור נקודה קלה לזיהוי בשטח, לעצור את הרכב במקום בטוח ולהצטלם בחלקת שדה שמוכנה לזריעה או שזה מקרוב נזרעה כבר.

אפשר לשוב אל אותם המקומות בינואר ובפברואר כדי לחזות בלבלוב החיטה ובצמיחה המהירה שלה, ובאפריל ובמאי כאשר היא בשיא תפארתה, והירוק המהמם הופך לזהוב ולאחר מכן לצהבהב דהוי כאשר השיבולים כורעות מעומס גרעינים.

כל אחד יכול לבחור לעצמו את הנקודה "המשפחתית" שלו ולהצטלם על רקע הצמיחה וחילופי העונות.

טיולי חיטה להמשך העונה

טיול לסופ"ש: אל דרך ארץ הבתרונות
טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב
טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה

טיולי חיטה מומלצים ברחבי הארץ

רמת הגולן

נוסעים על כביש 98 מצומת חמת גדר ומטפסים איתו אל דרום מזרח רמת הגולן. מעבר לגבול מבחינים במטעים של שכנינו הירדנים ובמעט שדות חיטה אבל מכאן מומלץ להתרכז בפיתולים המהנים של הכביש עצמו.

לאחר סיום העליות הכביש נמתח צפונה וממזרח לו פרושים שדות חיטה רחבי ידיים שממלאים את האופק מקצה לקצה.

רכס פוריה

נוסעים לאורך רכס פוריה מן המפגש של כבישים 77 ו-768 לכיוון הישוב פוריה. במבט שמאלה פרושה בקעת יבנאל המהממת ביופיה ושדות החיטה חומים בהירים ומוכנים לזריעה. בכניסה לפוריה פונים מזרחה בכביש קטן שמוליך לכיוון הישוב ואז פונים שמאלה אל כביש שזה עתה נסלל מחדש. מכאן מתחיל מסע מהנה בתוך היופי.

עמק יזרעאל

נוסעים על כביש 66 שמחבר בין צומת התשבי למגידו, ויורדים בזהירות לשבילים שמקיפים את השדות שמול קיבוץ משמר העמק. לפעמים קשה להבחין בשטחים הזרועים ולכן חשוב להקפיד שלא לסטות מן השבילים.

ממשיכים לאורך שביל שמוליך צפונה, מימין לשורות ברושים ומגלים . מכאן נמתחים שדות שנמתחים עד לקצה האופק.

שפלת יהודה

עם רכבי שטח או (בזהירות המתבקשת) עם קרוסאוברים מוגבהים אפשר לנסוע על השבילים שבין תל צפית לקיבוץ ניר בנים: 12 קילומטרים של נוף פתוח ונקי מבינוי – שדות נרחבים חרושים ומוכנים לזריעה.

דרך ארץ הבתרונות

כביש 334 פותח את צפון הנגב ואת "אסם התבואה של ישראל". מישורים נקיים ומזמינים של שדות החיטה הנרחבים ביותר בארץ, רגע לפני או אחרי זריעה.

"זה לא אותו הנגב,

זה לא אותו הבית,

אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב
טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות
טיול לסופ"ש: בעקבות כליל החורש

The post טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב appeared first on TheCar.

צור יצחק, שנבנה על 'גבעת מעמר' כהרחבה של המושב צור נתן, תוכנן מלכתחילה בתכנון מודרני שכלל הטמנה תת קרקעית של תשתיות תקשורת, חשמל, אשפה, וכמובן גם מים וביוב. באופן טבעי, כל אוכלוסיית הישוב הגיעה אליו ב-17 השנים האחרונות ורובה כוללת משפחות צעירות וילדים.

אחת הילדות שגדלה בישוב הפורח הזה כשהיא מוקפת בטבע ירוק היא רוני אשל. רוני התגייסה לצה"ל בשנת 2022 ופעלה כתצפיתנית במוצב צה"ל שסמוך לקיבוץ נח"ל עוז בצפון רצועת עזה.

ב-7 באוקטובר 2023, כאשר אלפי מחבלי נוחבה פשטו מרצועת עזה לשטח ישראל וביצעו את הטבח הנורא בתולדות מדינת ישראל, התנהל במוצב נחל עוז אחד הקרבות הראשונים. בסיכום הקרב נהרגו בו 54 חיילים וחיילות, וזה מספר האבדות הגדול ביותר בקרב חיילי צה"ל במקום אחד באותו יום נורא.

בנוסף נחטפו מן המוצב שבע חיילות, תצפיתניות, שגם כעת עדיין נמקות בשבי חמאס בעזה.

החיילת, התצפיתנית, רוני אשל נהרגה במוצב נחל עוז, ובמלאת שנה ליום השחור ולמלחמה שסופה לא נראה כרגע באופק נחנך בישוב שלה – צור יצחק – פארק ייחודי מאוד שהוקם לזכרה. הפארק הוקם במאמץ משותף של משפחת אשל וגופים שונים שנרתמו לסייע, נחנך במעמד נשיא המדינה, ובמרכזו שלט הנצחה שנושא את שם המקום – פארק רוני.

המוטיב המרכזי נגזר מציטוט משפט של רוני עצמה: "תעשו הכל עם חיוך והכל יהיה קל יותר". רוני, כך נכתב בשלט ההנצחה, אהבה את החיים והייתה רוצה שנמשיך לזכור אותה שמחה וצוחקת בצל עצי הפרי, פרחי הגינה ומתקני השעשועים".

פארק רוני, שנטוע על גבעה שצופה מערבה, נבנה כדי להזמין אליו ילדים ומשפחות ולעודד אותן לנפוש, לטייל, להתגלגל על המדשאה ולקטוף פירות מעצי הפרי שנטועים בו, ובתוך כדי כך גם מאפשר להם ללמוד אודות תפקיד התצפיתניות ודרך עבודתן.

ממרכז הפארק יורדות מדרגות אל אמפיתיאטרון גדול ומשני צידיהן בנויים שטחים שעליהם מוצבים מתקני שעשועים לילדים. סביב הפארק סלולים שבילי הליכה מסודרים שמהם יש תצפיות אל הנוף ממערב.

"הנצחנו את רוני כפי שרק היא אהבה: טבע ירוק ואת כל השקט מסביב. רצינו פארק שיאפשר להתגלגל בדשא ולקטוף פירות מהעצים ולאכול אותם", אמרה אימה של רוני, שרון אשל, בטקס חנוכת הפארק.
אייל אשל, אביה של רוני, אמר, בין השאר, "העצב העמוק שחשתי הוביל אותי ומוביל אותי כעת לחשבון נפש… אני מחפש תשובות כדי למנוע את האסון הבא".

בתחילת חודש נובמבר 2024 התגייסה לצה"ל יעל, אחותה של רוני. החיים של משפחת אשל ושל כל עם ישראל חייבים להימשך בצל האסון הכבד, ופארק רוני ממחיש את הצורך ואת הרצון הזה.

ילדים קטנים צריכים להשתובב בגן ועל מתקני המשחקים, ילדים בוגרים יותר יכולים להתעניין בעמדות התצפיתניות שהותקנו במקום בסיוע צה"ל, וההורים יכולים ליהנות מן השקט והנוף – להביט טוב טוב לכל הכיוונים – ולהצטרף למאמץ שימנע את האסון הבא ויאפשר להם חיים בטוחים בארץ ישראל.

לאחר ביקור בפארק רוני אפשר לנסוע מזרחה מצור יצחק על כביש 5533 לכיוון הישוב סלעית ולבקר באתר יפה אחר, שהוקם לזכר הדר גולדין הי"ד.

כך מגיעים: פארק רוני נטוע בלב צור יצחק במורד רחוב נחל צלמון, מול בית הספר על שם יצחק נבון.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל גן השלושה
טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב
טיול לסופ"ש: פשוט לנהוג

The post טיול לסופ"ש: אל גן התצפיתנית בצור יצחק appeared first on TheCar.

מצד שני, סביר שהחלטת הרשות שאחראית על האתר שבמערב עמק בית שאן תחזיר אליו כעת לא מעט מטיילים שהדירו משם את עצמם ואת משפחתם בשנים האחרונות בגלל הרעש, הלכלוך וריח העשן.

השבוע נטייל באתר המחודש, וכיום הוא הרבה יותר ראוי לתואר "אחד מעשרים הגנים היפים ביותר בעולם" בו הוא הוכתר על ידי מגזין 'טיים' הנחשב.

'גן השלושה' ממוקם במקום רגוע, יחסית, מבחינת איומים ביטחוניים בימים אלה, וזה באמת אחד המקומות המופלאים בארץ – במידה רבה בזכות הזרימה הקבועה של מים חיים וחמימים שהופכים אותו למהנה לביקור בכל ימות השנה.

את שטח גן השלושה חורץ מקטע של כ-500 מטרים מתוך ערוץ נחל 'עמל', בסמוך לקיבוץ ניר דוד ולמרגלות הגלבוע. מי הנחל נובעים בעין אֶלעָאסִי או, 'עין עמל' בצפון הרי שומרון ובמזרח הרי גלבוע, בספיקה 1,700 מטר קוב בשעה. לאורך חלק מנתיבם זורמים המים במקטע תת קרקעי שבו הם מחוממים לטמפרטורה של 28 מעלות, ושם הם גם סופחים מינרלים שמעלים את רמת המליחות שלהם.

במקטע הערוץ שעובר בתוך גן השלושה המים זורמים וממלאים בריכה גדולה עליונה וממנה ממשיכים הלאה וממלאים בריכה גדולה נוספת, תחתונה. בהמשך זורמים המים בערוץ עד שהם מתנקזים אל אפיק הירדן. בתקופה זאת של השנה, ועד לקראת האביב, הבריכה התחתונה מנוקזת, כלומר שאי אפשר לשחות בה, אבל אפשר להלך בתוכה וזה גם נחמד.

בנוסף לשינוי המדיניות לגבי מוזיקה ומנגלים – שנועדה בין השאר לצמצם מאוד את כמויות האשפה שנוצרה במקום – רשות הטבע והגנים החלה ליישם במקום מדיניות שמצמצמת את כמות הריסוס כנגד מזיקים, כדי להפוך את האתר ל"גן ירוק" מבחינה אקולוגית.

מה שלא השתנה, וגם מי שלא ביקר במקום הרבה זמן בוודאי זוכר לטובה, אלה השטחים רחבי הידיים של מדשאות מוריקות, וערוץ הנחל החביב שמימיו מפכים לאורך השטח ומעליו מתוחים גשרונים לרוב.

הגן עצמו נחנך ביום העצמאות של שנת 1958, וחמש שנים לאחר מכן נפתח בתחום קיבוץ ניר דוד הסמוך מוזיאון לארכיאולוגיה אזורית ים תיכונית. מוזיאון זה מזכיר לנו שאנחנו נמצאים באחד מחלקי הארץ המופלאים – בקעת בית שאן, והביקור בו יכול לעניין את כל בני המשפחה. מוזיאון הארכיאולוגיה מבוסס במידה רבה על התרומה שתרם בשנות ה-60 דן ליפשיץ, אספן יהודי שווייצרי, לקיבוץ ניר דוד, והיא כוללת אוסף נדיר של חפצי אמנות וכלים מהתקופות המצרית, הפרסית, היוונית והרומית. בנוסף מוצגים במוזיאון גם עתיקות ופריטים ארכיאולוגיים שנמצאו בבקעת בית שאן, חלקם מתוארכים לתקופת האבן וה"צעירים" בהם לתקופות המשנה והתלמוד.

בנוסף בשטח גן השלושה נבנה מיצג שמשחזר את ההתיישבות בארץ בתקופת המנדט הבריטי, ולא בכדי: קיבוץ ניר דוד (במקור 'תל עמל') הוקם בדצמבר 1936 והיה הראשון מבין ישובי "חומה ומגדל". במיצג מוצגים שלושה צריפי מגורים משוחזרים, צריף חדר האוכל והמטבח וכן מגדל תצפית, ולצידם חומת העץ הכפולה והמפורסמת שמולאה בחצץ כדי לספוג כדורי רובה.

המיצג ממחיש את תנאי החיים של החלוצים וכולל פריטי ריהוט ופריטים אישיים מאותה תקופה, והילדים יכולים להשתתף בפעילויות שונות ברוח התקופה, כמו כיבוס בגדים במי הנחל, תצפית ממרומי המגדל ומילוי סלים בחצץ. קבוצות שמתאמות את הביקור שלהן יכולות לצפות בסרטון קצר שמתאר את ימי פרעות 1936-39 במקום.

במורד הנחל ניצב שחזור אחר, של טחנת קמח שהופעלה על-ידי זרם המים בתקופה העות'מנית, וזו אחת מתוך שלוש מטחנות שפעלו לאורך האפיק במקטע זה.

אחד הממצאים הארכיאולוגים המעניינים ביותר הם השרידים של מה שככל הנראה היה "נָאוּמַכְיָה": עשר שורות מושבים שחצובים בסלע, וההשערה היא שהם שימשו בתקופה הרומית כחלק מ"תאטרון מים" מקום כינוס לקהל שבא לצפות בשחזור של קרבות ימיים היסטוריים, שחלקם היו עקובים מדם. זאת ה'נאומכיה' היחידה שהתגלתה עד היום בתחומי ארץ ישראל וארכיאולוגים מעריכים שבמקור היו בה כ-500 מושבים.

מי שפחות מתעניין בארכיאולוגיה או בהיסטוריה של ארץ ישראל יכול פשוט ליהנות משכשוך בפלג המים ובשתי בריכות המים החמימות יחסית, אשר הותאמו על-ידי רשות הטבע והגנים לרחצה ולשחייה.

משני צידי ערוץ הנחל צומחת צמחיית נחלים טבעית ומגוונת שכוללת קנה מצוי, טיון דביק, פטל קדוש ומלוח קיפח. יש גם צמחים ועצים שנשתלו וניטעו בגן, בהם עצי תאנה, חרוב, תמר וזית.
במימי הנחל חיים מיני דגים כמו אמנון, קרפיון וקיפון בורי, וגם חסרי חוליות כמו סרטן הנחלים ושחריר נחלים.

כדי לטייל בשטח הגן, ובפרט בחלק מן הערוץ של נחל עמל, מומלץ לנעול סנדלים ולהלך בתוך חוויה נהדרת, בתוך גן מטופח עם פינות מוצלות ושולחנות פיקניק לרוב. אגב, למרות שאסור – כאמור – להדליק אש ולצלות בשר על מנגל, מותר להדליק גזיות קטנות (עד חצי קילו גז) ולבשל קפה.

ההמלצה שלי: להגיע כמה שיותר מוקדם. המקום נפתח למינויי הרשות בשעה 0700, והחל בשעה 0800 לכלל הציבור. בדרך כלל, אפילו בימי שבת – מאוד רגוע בשעות הבוקר.

כך מגיעים: ב'וויז' – 'גן השלושה' או 'הסחנה'.
אין צורך ברישום מראש אך הכניסה למקום כרוכה בתשלום של בין 23 שקלים לילד ועד 46 שקלים למבוגר (יש הנחות לחיילים, סטודנטים ואזרחים ותיקים).

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל הגנים הנסתרים של סביון

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום

The post טיול לסופ"ש: אל גן השלושה appeared first on TheCar.

בימים אלה משלימה עיריית תל אביב את עבודות הפיתוח לקראת הקמת שכונת מגורים חדשה בחלקו הדרום מזרחי של מתחם שדה התעופה, ולא מכבר הושלמה העברת תחנת הכיבוי הגדולה של צפון תל אביב למשכנה החדש מעבר לכביש. במקביל נסלל חלק צפוני, עתידי, של רחוב אבן גבירול והוא יתחבר למקטע חדש שכבר נסלל ומוליך אל צומת גלילות.

תוך מספר שנים תתחיל צמיחה של בניינים רבי קומות על השטח החולי האחרון שנותר בצפון תל אביב, ורק זקני העיר יוכלו לספר ממקור ראשון על ארץ הפלאות שהייתה פעם לאורך החוף.

שניים מבין שלושת "החופים הסודיים" האחרונים של תל אביב – חופים לא מוסדרים לרחצה ומבודדים בדרך מופלאה, נמצאו עד לא מכבר מצפון ובסמוך לשפך הירקון. הקטן מביניהם, ממש על הגדה הצפונית של השפך, היה במקור כבר דייגים קטן, ולימים התנחלו בו מתנחלים אחרים אשר פונו לפני שנים אחדות על-ידי העיריה. השטח שפונה הוכשר במהירות וביעילות והפך למדשאה מוריקה ומזמינה, וגם בעלי דמיון מפותח במיוחד יתקשו לשחזר כיום את התחושה הקדמונית שאחזה במקום עד שהדשא כיסה אותו.

החוף הסודי האחרון בחלק הזה של העיר הלבנה משתרע עדיין ממערב לתחנת הכוח על שם הלורד רופוס דניאל אייזקס, המרקיז מרדינג, וצפונה עד לקצה המתחם שהיה פעם שדה דב.
בחוף הזה אין שירותי הצלה והוא אסור לרחצה – אבל בהחלט מותר ומומלץ לטייל ולבלות בו.

השפך שנעלם

עד לימי המנדט הבריטי בארץ ישראל היה נחל הירקון השופע ביותר מבין כל נחלי החוף ומכשול טבעי שנמתח מתל אפק שבמזרח ועד לים התיכון. בהזדמנויות קודמות טיילנו כבר בתל אפק, למדנו על ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של נחל הירקון ואפילו הפלגנו בדמיון אל ימי מלחמת העולם הראשונה לרגע הכיבוש של שפך הירקון מידי הטורקים.

לאחר שהבריטים החלו לשאוב את מי מקורות הירקון ולהעלות אותם לירושלים צומצמה הזרימה בנחל כמעט לאפס, וחלקו המערבי התמלא במי ים שחדרו מזרחה למרחק של קילומטרים בודדים.

ההיסטוריה של תחנת הכוח 'רדינג', ובמיוחד של 'רדינג ד' והארובה הגבוהה שהפכה לאחד מסמלי ההיכר של תל-אביב המודרנית, החלה להיכתב רק עם השלמת הבניה של הארובה, בשנת 1969.

במשך עשרות שנים, עד לחידוש נמל תל אביב בשנות ה-90 והחזרת השטח שלו לכלל הציבור, היה כל המתחם של שדה דב והנמל מנותק כמעט לגמרי מן העיר, וכאן מצא מפלט כל מי שביקש להתנתק ולהתבודד.
בין מתחם הנמל, ששימש בעיקר לאחסנה ומסחר, לבין מתחם תחנת הכוח חיבר גשר רעוע שנבנה באמצע שנות ה-30 בעת הקמת תחנת הכוח כדי להעביר אליה חומרי בניין. גשר זה שופץ ושוקם מספר פעמים אך ננטש ונסגר לתקופה ארוכה עד ששופץ ונפתח מחדש כגשר להולכי רגל.

בעקבות מסע דניאל

יצחק אורפז, חתן פרס, כתב בספרו 'מסע דניאל' על לוחם צנחנים ששב לעיר לאחר מלחמת ששת הימים כשהוא רדוף זיכרונות מן המלחמה, ובחר להתבודד באוהל שהקים בסמוך לשפך הירקון.

כיום, כאשר יוצאים צפונה מן המתחם ההומה של נמל תל אביב וחוצים את שפך הירקון על 'גשר ווקופ' המשוקם, לא נותר שריד לכפר הדייגים או לחוף המפלט של דניאל, אבל אפשר לפסוע או לרכוב על אופניים לאורך טיילת רחבה, נקיה ומושקעת שטבולה במדשאות נרחבות ומוריקות. אפשר להרים מבט למעלה, לכיוון מערב, לעצום עיניים ולחוש את רוחות הסתיו מלטפות את הפנים ואת ריח המלח בנחיריים, ואז לחלוף על פני תל אל כאדי והמגדלור העברי הראשון ולהמשיך אל השטח שכלוא בין החומות של מתחם תחנת הכוח לבין החוף והים.

גשר עץ קטן עובר מעל תעלה שמחברת את אגני המים שמשמשים לקירור תחנת הכוח, אגנים שבעבר ידעו מספר אסונות טביעה טראגיים וכיום נחסמו היטב למניעת כניסת מתרחצים.
אם פוסעים מערבה על אחד השבילים האלה, מרחק עשרות מטרים בודדים מערבה, אפשר עדיין למצוא שריד לרצועת החול שמתוארת ב'מסע דניאל' כ"נקיה ובתולית בלבנוניותה התמה" ולגלות שגם כעת עדיין מסתערים עליה גלים יפי כרבולת.

מכאן ממשיכים צפונה ויורדים אל קו המים, אל אחד משני החופים הסודיים האחרונים של תל אביב. סלעים ירוקים וחומים חוסמים את הגלים ומציעים מקלט לסרטנים קטנים שמתרוצצים וחוזרים אל חוריהם. כאן קל יותר לחשוב על דניאל ועל תמונות המלחמה שצפים ועולים לנגד עיניו, ולחוש את אותו אוויר ואותה מליחות רטובה שריפאו את נפשו. כאן, על החול הרך שסמוך לסלעי הים ושוניותיו, אפשר להתנחל עם כסאות מתקפלים או אפילו עם צליה, ולהרגיש הכי מנותקים שאפשר בימים כאלה.

כך מגיעים: ב'וויז' – תחנת הכוח רידינג. במספר אתרים מצידי הכביש שמוליך אל תחנת הכוח מבוצעות כיום עבודות בניה ולכן חניה עם רכב – על אף שהיא חינמית – מאוד מוגבלת מבחינת מספר מקומות החניה.
אפשר לחנות בחניון 'אחוזת החוף' "רידינג מערב" בשדרות רוקח 7 ולטייל מערבה – צפון-מערבה לאורך אפיק הירקון.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל תל אפק
טיול לסופ"ש: אל המגדלור העברי הראשון ומסע בזמן ל-1917
טיול לסופ"ש: גם לתל אביב כבר יש היסטוריה
טיול לסופ"ש: אל הנחל של העיר הלבנה
טיול לסופ”ש: אל הירקון המערבי

The post טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב appeared first on TheCar.

גן סביונים

ברחוב הראשונים, במרכז סביון, בנוי בית אבן שנבנה בסוף המאה ה-19 על-ידי איש פתח תקוה, אביו של השומר אברהם שפירא. הרשות המקומית שיקמה ושיפצה את המבנה העתיק והעמידה אותו לרשות הציבור, ויש בו שני חדרים, מרתף, ותצוגה מרתקת של צילומים מימיו הראשונים של הישוב.

סביב הבית נטוע חורש אורנים, סלולים בו שבילי הליכה ומוקצה בו מגרש משחקים גדול לילדים. לצד אנדרטה לזכר נרצחי השואה ניצב בית יד לבנים כשהוא עטוף בצמחיה ירוקה ומאחוריו חצר קטנה מוקפת בקיר אבנים. הפתחים הקטנים בקיר המגן נועדו במקור לתצפית ולהגנה.

אוסף אבני רעפים שהיו בשימוש בימיו הראשונים של הישוב מוצג בחצר, ולצידם שלט עם תיאור הקמת סביון. חורש האורנים מצל על הגן כולו ובסמוך למבנה נמצאת בריכת נופרים מהממת ביופיה. דגים שוחים במים הצלולים בין פרחי הנופר שפורחים בוורוד בתקופה זאת של השנה.

גן רחל ומנחם ליבנה

ברחוב הדרום, ליד בית הכנסת המרכזי של סביון נטועה פינה קסומה ומטופחת לזכר מנחם ליבנה, שהיה חוקר צמחי ארץ ישראל וסופר. בין ספריו – מדריך לצמחי המקרא וישראל, צמחי התנ"ך והתלמוד. זהו גן קטן וקסום ובו מתפתל שביל שמוליך אל בית הכנסת של סביון – שגם הוא מטופח ויפה. הגן מקסים במיוחד בלילה, כשהוא מואר, ונטוע בלב הוותיק של סביון כשהוא מוקף בבתי מידות גדולים ומטופחים.

שביל ההליכה בגן מתפתל בינות לצמחיה שמטפסת על סלעיה, והנתיב מתחיל ליד מרפסת שמכוסה בפרחים אדומים. זה מקום נהדר לישיבה, כינוס ומנוחה, ובהמשך ישנה אמה שמזרימה מים לצד השביל.
לצד כל אחד מן העצים שנטועים בגן ניצב שלט הסבר עם שמו והפסוק שבו הוא נזכר בתנ"ך או בתלמוד.

גן השלווה

ברחוב השלווה נטוע גן מקסים שהולם היטב את שם הרחוב, והוא מוקף בחורש נרחב של עצי אקליפטוס שמארחים להקות אדירות של תוכיי דרדרה ירוקים שעושים כפי יכולתם להפר את השלווה.
הגן מוקדש ללוחם הצנחנים איתן מרקל זכרו לברכה, אשר קפץ על רימון בעת הדרכת טירונים כדי להציל את חבריו.

לאחר שכוברים מבעד לשער אבן פוסעים על שביל שמוקף בצמחיה ירוקה לצד מספר אקליפטוסים עבי גזע ומגיעים אל פינת משחקים שוקקת בילדים והוריהם.
בקצה הדרומי של הגן נטע כרם זיתים מטופח ובמרכזו שביל לאופניים.

פארק הציפורים

ברחוב השחף, שסמוך לבית הקברות של סביון, פורח גן גדול, ממש פארק, שאליו, ועד ליציאה הדרומית שלו, מוליכה שדרת עצים. במרכז הפארק בריכה גדולה שבה צפים צמחי נופר שפורחים כעת בפריחה צהובה ומרהיבה, ולצידו עץ ערבה בוכיה ענק ונדיב צל.

בפארק סלולים שבילים להולכי רגל ורוכבי אופניים ולצד השביל ההיקפי מוצבים מתקנים בדמות כלי נגינה גדולים וצבעוניים לרווחת הילידים. אפשר לקנח את הטיול בישיבה לצד עגלת קפה ביציאה מן הפארק, ברחוב הברוש.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל שכונת קטמון בירושלים

טיול לסופ"ש: בשביל הזיכרון

טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום

The post טיול לסופ"ש: אל הגנים הנסתרים של סביון appeared first on TheCar.

עד ל-7 באוקטובר 2023 יכולנו לעמוד על פסגת הר אדיר ולהרגיש באופן מאוד ברור היכן עובר הגבול בין ישראל ללבנון: כל השטח הירוק, החי והפורח נמצא בתחום מדינת ישראל, ושטח לבנון החל באזורים שבהם הנוף הפך לצריח ושרוף. כיום ממחישים הכוויות, המומים, נזקי השריפות הנרחבות וההרס הבלתי נתפש בכל שטחי הגליל, וגם בגולן, את העובדה שצפון ישראל כבוש בפועל, מופקר לגורלו, ולא ראוי למגורי אדם.

גם השבוע לא נוכל לצאת לטייל בצפון הארץ, בחבלי הארץ הירוקים והנפלאים שהדהדו במשך דורות את יפי הבריאה. אבל דווקא השבוע, במלאת 11 חודשים לתחילת האסון מעשה ידי אדם, נצא לטיול וירטואלי בשביל הזיכרון.

האסון – מעשי ידי אדם – שנגרם במשך 11 החודשים האחרונים לאלפים מאזרחי ישראל – ידוע לכולנו ומתוקשר בכל כלי התקשורת וברשתות החברתיות. אלא שלאורך המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, שאיש עדיין לא רואה את סיומה, כמעט אף אחד לא מדבר על הקורבנות שאין להם פה: בעלי החיים, העצים והשיחים שנשרפו חיים.

מעטים בלבד מזכירים גם את הפגיעה האנושה במאות האתרים ההיסטוריים ופינות החמד שטופחו ביד אוהבת במהלך 146 שנות התיישבות יהודית בגליל ו-57 שנות התיישבות בגולן.

מדינת ישראל לעולם לא תשוב להיות כפי שהייתה, והטיול שלנו בשביל הזיכרון נועד להיות דקת הדומיה, כמה רגעים שאנחנו חייבים להקדיש לזכר הקורבנות שאף אחד לא מדבר עליהם, אלה שיצרו את הנוף המדהים שכל כך אהבנו.

בתוך כמה עשרות שנים הצמחיה תשקם את עצמה במידה זאת או אחרת ובעלי חיים חדשים ינדדו אל אזורים שהטבע השתלט עליו מחדש. זה לא יחזיר את המתים וגם לא יהיה אותו נוף אלא תמהיל שונה של צמחים ויצורים חיים.

כרגע, במלאת 11 חודשים להפקרות, חשוב שנזכור: המלחמה לא הוכרעה ואין תחושה שמנהיגינו חותרים לסיים אותה. בכל יום נוחתים בשטח ישראל טילים וכטב"מים ומציתים שריפות נוספות, וההרס נמשך גם כאשר איש לא מדבר על כך. את מה שנהרס ומת לא נוכל להשיב אבל צריך לעצור את המשך ההרס ואת כל מי שיש להם אינטרס להאריך את המלחמה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל השלכת בגולן ובגליל העליון

טיול לסופ"ש: אל אגמון החולה המחודש

טיול לסופ"ש: אל גבולות ההסכמה של ישראל

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

The post טיול לסופ"ש: בשביל הזיכרון appeared first on TheCar.

על הקו הדמיוני שמחבר את שני המצוקים שתוחמים את גיא בן הינום נמתחו במהלך מלחמת העצמאות כבלים אחרים, ועליהם הוסע רכבל שהוביל אספקה לעיר העתיקה, שהייתה נצורה, ופינה ממנה פצועים. מתחת לכבלי הרכבל נמצא באותה עת, ועד למלחמת ששת הימים, מובלעת של שטח הפקר בין תחומים שנשלטו בידי ישראל לבין אלה שנשלטו על-ידי הירדנים.

זו לא הייתה הפעם האחרונה שנמתחו כבלים מעל המדרונות האלה. בשנת 1987, במסגרת פסטיבל ישראל ה-20, נמתח כבל בגובה של כ-150 מטרים מעל הגיא, והלוליין-להטוטן ואמן ההליכה על חבל – הצרפתי פיליפ פטיט (Philippe Petit) הלך עליו כשהוא תלוי בין שמים לארץ. פטיט, אגב, התפרסם 13 שנים קודם לכן כאשר הלך על כבל בין 'מגדלי התאומים' (מרכז הסחר העולמי) בניו יורק.

הגשר החדש שתלוי מעל הגיא פתוח לרווחת הציבור מדי יום החל מ-08:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה. גשר זה "לקח" את ראש טבלת אליפות הגשרים התלויים בישראל מן הגשר שמעל נחל בשור, שאורכו 80 מטרים, וזאת לא האטרקציה היחידה שמתאימה כיום לטיול משפחות באזור הזה.

עיריית ירושלים ומספר משרדי ממשלה מקדמים את התיירות בעיר הבירה ובין השאר פיתחו בהשקעה ניכרת את הגן הלאומי עיר דוד שנמצא בסמוך, ואת הגן הלאומי סובב חומות ירושלים שכולל בחובו גם את גיא בן הינום. בין השאר הוקמה בסמוך תצוגה של חווה חקלאית שמתיימרת לתאר את אופי הפעילות החקלאית בתקופות קדומות, בהן מסיק זיתים וייצור יין. במתחם 'החווה בגיא' מתקיימות פעילויות חינוכיות שונות והיא פתוחה לקהל מידי יום ללא עלות.

לא רחוק משם נמצאים גם 'מתחם התחנה', שבו נמצאה תחנת הרכבת הראשונה בירושלים (קו יפו-ירושלים שנבנה בתקופה העות'מנית היה פרויקט הרכבת הראשון בארץ ישראל), ובריכת הסולטן.

ובחזרה לגיהינום

הדמיון הפונטי בין המושג גיהינום לבין גיא בן הינום לא מקרי, וראשיתו במעשי תועבה מזעזעים.

בשלהי ימי בית המקדש הראשון התנבא שם, כך לפי המסורת, הנביא ירמיה וזעק כנגד העבודה הזרה לאליל מוֹלֶךְ: “וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ” (ירמיה ז, לא), ללמדנו שהפולחן המזוויע כלל הקרבת ילדים.

בפולחן המולך השתתפו כל בכירי השילטון ומלכי יהודה (מלכים ב כא, ו), ונבואת ירמיה לא אחרה להתגשם למרות כל הניסיונות של אנשי השילטון להשתיקו: “וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה” (מלכים ב לח, א-ד).

ואכן, ירמיה הושלך לבור והושתק אבל נבואתו מהדהדת מזה 2,600 שנים: “הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו… לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה’ וְלֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם, כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה… וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים”.

בין מלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים סימן גיא בן הינום – נחל באורך של 3 כשלושה קילומטרים שנמתח ממערב ומדרום לעיר העתיקה ומתמזג אל תוך ערוץ נחל קדרון – את גבול שטח ההפקר בין ירדן לבין ישראל.

בשנים האחרונות, במסגרת חפירות ארכיאולוגיות שערך במקום פרופסור גבי ברקאי, נמצאו הממצאים העתיקים ביותר שכוללים פסוקים מן התנ"ך: לוחיות כסף עם פסוקי ברכת הכהנים מלפני כ-2,600 שנים לצד כדים, קמעות ותכשיטים מימי בית ראשון.

ערוץ נחל גיא בן הינום מתחיל לא רחוק מן המקום שבו סלול בימינו רחוב המלך ג'ורג', משם הוא מתחתר מזרחה וממשיך עד שהוא מתמזג, כאמור, עם נחל קידרון שיורד אל ים המלח. בנקודת החיבור הזאת הקימה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית את מנזר אוֹנוּפְרִיוּס שמנציח את 'שדה הדמים' (חקל דמה): חלקת אדמה אשר לפי המסורת הנוצרית נרכשה על-ידי יהודה איש קריות בכסף שקיבל מן הרומאים תמורת הסגרתו של ישו.

כך מגיעים: הכי נוח לחנות בסמוך ל'מתחם התחנה' ולהגיע רגלית לכיוון 'חווה בגיא'. אפשר גם לחנות במגרש חניה קטן בסמוך ל'חווה בגיא', ומומלץ להגיע בשעות בוקר מוקדמות או לקראת השקיעה כדי שלא לסבול מ"חום הגיהינום" במהלך ימי הקיץ.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל פארק ההדרים

טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – דרום

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

The post טיול לסופ"ש: אל הגבול שבין גן עדן לגיהינום appeared first on TheCar.

מה שחשוב לכל המטיילים והנופשים זה שעיריית רחובות השקיעה כ-8 מיליון שקלים בהכשרת השטח הזה והנגישה אותו לציבור, וכעת הוא פועל תחת השם "פארק ההדרים".

הפארק נפתח באוגוסט 2023 ואפשר לבקר בו ללא תשלום בכל יום בין השעות 0800 ל-2000. את הפארק ואת הנוף פולחים שבילי כורכר אשר חוצים מדשאות נרחבות, וחלקם מתפתלים בין מאות עצי פרי וכרם זיתים וגם יותר מ-100 מיני עצים אחרים.

הפארק מגודר, והשבילים שסלולים בו מתאימים להליכה וגם להסעת עגלות ילדים וכיסאות גלגלים. מותר להכניס כלבים לשטח הפארק בתנאי שהם קשורים, וכלבים גדולים נדרשים לזמם (מחסום פה).

בכניסה מוצב שילוט ברור עם מפת הפארק ומשני צידי השביל המרכזי שמוליך מן הכניסה לתוך הפארק נטועות שורות ארוכות של עצים: עצי זית מצד אחד ופרדס עצי הדר מצידו האחר. השביל המרכזי מוליך אל אגם מרכזי גדול שבו שוחים להנאתם ברבורים לבני צוואר, אווזים וברווזים, ובכל רחבי הפארק מסתובבים בחופשיות טווסים אשר פורשים את זנבותיהם הססגוניים וקריאותיהם נשמעות בכל רחבי השטח.

אל תוך האגם שבמרכז נשפך זרם מי נגר על גבי מפל, ולצד האגם יש תצפית פנורמית אל הנוף הפתוח של מזרח העיר רחובות. סביב סביב מוצבות עשרות פינות ישיבה, וחלק ייעודי הוכשר לטובת מתחם פתוח להצגות ומופעים תחת כיפת השמיים. מתחם זה מאכלס עד 3,000 בני אדם.

בנוסף פזורים בשטח הפארק פינות משחק לילדים ואזורים מוצלים לפעוטות ולבוגרים. יש שירותים ציבוריים, בריכת דגים אקולוגית, וגן-חי ובו מגוון חיות, בהן תוכים, אווזים, תרנגולות, טווסים ועוד.

במעלה השטח נמצאת בריכה אקולוגית שאליה מוליך גשר עשוי עץ, ועל גבי מימיה הצלולים צפות חבצלות מים לבנות וביניהן שוחים דגי זהב לרוב. באמצעות מספר מדרגות עולים לנקודת תצפית גבוהה שצופה מזרחה, אל מרחבי השדות שמקיפים את העיר רחובות ואל הבתים הגבוהים של השכונות הסמוכות.

במורד השטח, בתוך מעין חורש אפלולי, נמצאים שני גני משחקים גדולים לילדים ובהם נדנדות, מנהרות טיפוס ומתקני חבלים, וסביבם מוצבים שולחנות פיקניק.

כך מגיעים: ב'וויז': פארק ההדרים, רחובות. הפארק ממוקם לא הרחק מבית העלמין העירוני ברח' גורודיסקי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – צפון

טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – מרכז

טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – דרום

The post טיול לסופ"ש: אל פארק ההדרים appeared first on TheCar.

מה שלא השתנה בינתיים, ולא צפוי להשתנות בחודשיים הקרובים, זה מזג האוויר הלוהט, ובנוסף לכך חשוב להקפיד ולהתייחס להנחיות של פיקוד העורף בכל רחבי הארץ. כאמור, כאשר יוצאים אל אתרים ומקומות קרובים כדאי להשכים ולהקדים את החום הגדול, ואז אפשר גם לשלב פעילות ספורטיבית בתוך כדי דחיפת עגלת הילד. אני אישית מעדיף לצאת אחר הצוהריים ולהגיע למקומות שונים לקראת ערב, לפני השקיעה, ובמידת האפשר לסיים את הטיול בארוחת ערב משפחתית באחת מפינות הישיבה.

מן הצפון הגענו למרכז, בדגש על מישור החוף, וכשמו כן הוא – יש בו אינספור אתרים ומקומות סלולים כהלכה וקלים לתנועה.

אחד הפרויקטים הלאומיים המרשימים ביותר שנבנים בארץ הוא טיילת שתחבר ביום מן הימים את כל ערי החוף, מראש הנקרה שבצפון ועד לגבול עזה בדרום, וכל עיר פועלת בקצב שלה ומשדרגת קטעי טיילת קיימים או מכשירה קטעים חדשים. במהלך השנה האחרונה הולך ונשלם אחד הקטעים היפים של הפרויקט הזה – במערב צפונה של תל-אביב מן הנמל העברי הראשון ועד לגבול הרצליה, והוא מונגש ונוח לתנועה ולהתגלגלות.

ממזרח לחוף הים, לאורך רוב מישור החוף, קיימת רצועת כורכר שנוצרה בתוך הים הקדום וכיום משקיפה מגבהים משתנים על הים התיכון. חלק מן הערים והמועצות המקומיות הכשירו את רצועת הכורכר שבשטחן כטיילת, באחרות ישנם שמורות טבע, מגרשי חניה או שטחים פתוחים, ומכל מקום ואתר יש תצפית נעימה על הים.

אל נתניה

נתניה חולשת על כ-13 קילומטרים של רצועת חוף, ולאורך חלק נכבד מהם נסללה טיילת ידידותית למשתמש, יפה, פורחת ומאובזרת. הרבה מקומות ישיבה הוצבו לאורך הטיילת, חלקם נסתרים מהעין, ובדרום הטיילת הוצב גן פסלים בהשראת האדריכל הקטלוני-ספרדי אנטוני גאודי.

הטיילת הארוכה של נתניה צמודה ברובה אל העיר וכמעט בכל רגע אפשר לפרוש למסעדה, לבית קפה או לגלידריה, וישנם שפע של מקומות חניה בצמוד אליה. אם חשקה נפשכם לרדת לחוף תוכלו להשתמש במעלית גדולה, יחידה בארץ.

הטיילת מחולקת למקטעים עם שמות שונים: 'שקד', 'הראשונים', 'המצוק', ועוד, וחלקם משקיפים על חופיה הרחצה השונים של העיר: 'בלו ביי', 'סירונית', 'אמפי' ועוד. לאורך הטיילת מסומן אחד המקטעים של 'שביל ישראל'.

כך מגיעים: ב'וויז': 'טיילת נתניה'.

אל הרצליה

המרינה של הרצליה מוקפת בשובר גלים והטיילת העירונית יוצאת ממנה על גבי שביל בטון באורך של כ-1.8 קילומטרים. מסלולי ההליכה והנסיעה מסומנים היטב כדי להפריד בין תנועת העוברים לתנועת השבים, וכולם נהנים מן המראה הייחודי של יאכטות עוגנות. מקצה המרינה בולט מגדלור ולמרגלותיו הוצבו ספסלים שאשפר לשבת עליהם ולהתענג על מראות הים והעוסקים בספורט ימי.

אם מגיעים בתזמון מתאים אפשר למצוא מקום חניה לאורך הכביש ואפשר לחנות בתשלום בחניון של המרינה, ולא רחוק משם, מול הקצה הדרומי של מעגן הסירות, יש גם מגרש כורכר שאפשר לחנות בו.

כך מגיעים: ב'וויז' טיילת המרינה, ארנה הרצליה.

בין שתי ערים

כאמור, אחד מקטעי הטיילת היפים והחדשים ביותר בישראל הולך ונשלם בימים אלה בחלקה הצפוני של תל-אביב, והמקטע שבין הרצליה לחוף תל ברוך כבר פעיל ונעים מאוד לתנועה.

מסלול ההליכה מתפתל על מצוק הכורכר שמעל לחוף הים, מסלול רכיבת האופניים מופרד ממנו כדי להבטיח את שלום ההולכים, ואפשר לחנות בחניון תל ברוך הענק או בצד ההרצלייני. לאורך הטייל יש מקומות ישיבה וברזי מים.

כך מגיעים: ב'וויז': חניון תל ברוך, חניון רידינג, חניון נמל תל אביב

אל פארק ראש ציפור

הנקודה שבה מתמזג נחל איילון לתוך נחל הירקון נקראת 'ראש ציפור' ונמצאת בתוך שטח העיר רמת גן. מכאן מתחיל מסלול הליכה נעים שנמתח לאורך הירקון בתוך "פארק הירקון" או "גני יהושע", וממשיך עד לנמל תל אביב.
לאורך המסלול יש שפע מסלולי הליכה לצד הנחל, בריכות, מרכז צפרות, המון מקומות מוצלים, ספסלים, ברזיות, וגם בית קפה. מסלולי ההליכה סלולים לכל אורכם בבטון יצוק וישנם גם מספר מסלולי כורכר, והכי מומלץ להתארגן עם שתי משפחות ושתי מכוניות ולהשאיר אחת מהן במגרש החניה 'רידינג' או בחניון גני יהושע שמול 'אקספו' – גני התערוכה של תל אביב.

לאחר שיוצאים מערבה מראש ציפור ממשיכים במקביל לערוץ נחל הירקון. בעבר הלא מאוד רחוק זה היה הנחל השופע ביותר במישור החוף, והוא ניזון ממעיינות ראש העין. כיום מוזרמים מים אל חלקו המרכזי ושם המים יחסית נקיים, וחלקם נאגרים בבריכה גדולה שמושכת אליה לא מעט עופות מים.

כך מגיעים: ב'וויז': 'פארק הצפרות', ראש ציפור. אפשר לעשות את הדרך ממערב למזרח, ולצורך זה לבחור ב'וויז' ב'חניון גני התערוכה'.

אל גן העצמאות בתל אביב

אחד הגנים הציבוריים היפים והנעימים ביותר בתל-אביב מטופח על גבעה שנישאת לגובה של כ-20 מטרים מעל הים בין שדרות נורדאו לבין כיכר אתרים. 'גן העצמאות' נטוע על שטח ששימש את הבריטים בתקופת המנדט כבסיס צבאי מצפון לשכונת צריפים עלובה, ומיד לאחר סיום המנדט הוקם שם, במקומו, בסיס קליטה ומיון לחיילי צה"ל.

'גן העצמאות' משובץ במדשאות רחבות ידיים, במת תזמורת, בריכת נוי עם פסיפס של האמן שמעון צבר, אנדרטה לזכר צמד טייסי חיל האוויר שמטוסם נפל לא הרחק משם אל תוך הים בשעה שתקפו אוניית מלחמה מצרית שהפגיזה את העיר, ורשת שבילים שמעוטרים בצמחיה מטופחת.

כך מגיעים: לא קל למצוא חניה בתל-אביב… עם קצת מזל תמצאו חניה בכחול לבן על רחוב הירקון או ברחובות הקטנים סביבו, יש גם חניה בנמל תל אביב או חניה ( יקרה) בכיכר אתרים.

אל חופי תל אביב

עיריית תל אביב שיפצה בשנים האחרונות את הטיילת שלאורך רחוב הרברט סמואל, וכאשר לא חם מידי אפשר לצעוד עליה בכיף עד ליפו ואף להמשיך דרומה משם. בין ככר אתרים לבין יפו מפרידים כחמישה קילומטרים של צעידה קלה, שכדאי לבצע מוקדם בבוקר או בשעות בין הערביים, או בערב.

הטיילת עמוסה בהולכי רגל כמעט בכל שעה, אולם היא רחבה מאוד ויש מקום לכולם. לאורך הדרך בנויות פינות חביבות לישיבה מול הים, חלקן מוגבהות מעל הטיילת, וגם לא מעט ברזיות לשתיית מים.

כך מגיעים: מצפון לדרום – אפשר לחנות בנמל תל אביב. מדרום לצפון: בנמל יפו. מסלול מעגלי קצר: בחניון 'התחנה' (אפשר גם בחניון הדולפינריום, היקר יותר).

אל מדרון יפו

אחד ממפעלי המחזור והתיקון המרשימים בוצע ב'מדרון יפו' שבעבר היהי מזבלה עירונית לא מוסדרת ולאחר השיקום שלו הפך לפארק רחב ידיים ומסביר פנים. הפארק משקיף מגובה של כ-20 מטרים על הים ויש בו שפע פינות ישיבה על ספסלים או מדשאות למרגלות עצים.

מדרום לנמל יפו יש מגרש חניה עירוני גדול מאוד, וטיילת הבטון בנויה באופן שמקל על ההליכה והמנוחה. ילדים קטנים יכולים להתרוצץ בכיף במעלה ובמורד המדשאות, ויש גם ברזיות לשתיית מים.

כך מגיעים: ב'וויז': נמל יפו. מדרום לנמל יש מגרש חניה גדול בתשלום

אל ראשון לציון

בין תל אביב לראשון לציון מתוחה טיילת לאורך כ-12 קילומטרים, ובערך באמצע הדרך מוכשרת בתקופה האחרונה הטיילת של בת ים. אפשר לבחור מקטעים ספציפיים מתוך הדרך הזאת, למשל מול יפו דרומה, מבת ים צפונה או דרומה וכיוצא באלה.

כך מגיעים: ב'וויז': מצפון 'נמל יפו', מדרום: 'חוף ראשון לציון'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

טיול לסופ"ש: לגעת באושר

טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה

The post טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – מרכז appeared first on TheCar.

אפשר להושיב תינוק או פעוט בעגלה ולאפשר גם לאזרחים הצעירים ביותר שלנו לטייל לאורך מסלולי הליכה ארוכים יחסית בלי לבחון את הסיבולת של הוריו, ובחלק מן האתרים בנויות גם פינות משחקים לילדים מעט יותר גדולים.
תינוקות וילדים יכולים לנשום אוויר וליהנות מן הנוף ממש כמו הגדולים, וכאשר מתחשק להם "לסגור מדפים" הם יכולים לתפוס תנומה. גם בעלי מוגבלויות יכולים לצאת לטבע ולשנות אווירה, ולטובת כולם בחרתי מספר אתרים מותאמים וטיולים שאני אוהב במיוחד.

בתקופה זאת של השנה, כאשר הכל רותח בכל המובנים, מומלץ מאוד לשים לב להנחיות פיקוד העורף מחד ולחזאי מזג האוויר מאידך. כאשר בוחרים לצאת למקומות קרובים מומלץ להשכים ולהקדים כדי ליהנות מכמה שעות חסד, ואז אפשר גם לשלב הליכה ספורטיבית ולדחוף מלפנים את עגלת הילד.

עם זאת, ברוב המקרים עדיף לצאת אחר הצוהריים כדי להגיע לאתרים לקראת ערב, לפני השקיעה, ואז אפשר גם לסיים את הטיול בארוחת ערב משפחתית באחת מפינות הישיבה, ומשם "ישר למיטה".

אל ירדניה

בצמוד לחופי הכנרת וליד נהר הירדן ישנם מספר אתרים מונגשים ושבילי הליכה סלולים, ואני בחרתי בכביש קטן שמוליך אל קבוצת כנרת – שביל שהוא קטע קצר של 'שביל ישראל'.

מול אתר הטבילה לצליינים נוצרים 'ירדניה' בנוי מבנה שמכונה 'בית המוטור'. כאן הוצבו בעבר משאבות שהזרימו מים אל בריכות הדגים וכיום אפשר להשתמש בו כנקודת ציון ולהחנות לצידו את הרכב ומשם לצאת להליכה על שביל כורכר נוח שמתאים לעגלות ילדים.

בין עצי אקליפטוס ענקיים, לצד בריכות דגים גדולות, מניעה רוח ערב קלה את העלים ומזמרת זמר נעים. אפשר להלך בין הבריכות ולהגיע עם אחד השבילים עד ל"קבר של בובה". לא לדאוג, זה לא יפחיד את הילדים הרכים אלא להיפך: כאן אפשר לספר להם על 'בובה' – פִּרְדָה (נקבת הפרד) שסייעה לחלוצי ההתיישבות, ויש אומרים שהיא הייתה כוח עבודה חשוב ושימשה גם כאוזן קשבת למתיישבים הראשונים. במקום מוצב שלט שמספר על חייה של 'בובה'.

כך מגיעים: ב'וויז': המושבה כנרת

אל גן רחל

החל משנת 1933 ניטע לחוף הכינרת מטע תמרים, מן הראשונים בארץ ישראל המתחדשת, על בסיס חוטרי תמר שהובאו ארצה מעיראק ואיראן. מן המטע הזה יוצאו לימים חוטרים חדשים שמהם ניטעו אלפי דונמים של מטעים בכל רחבי הארץ.

אם מגיעים עם שני כלי רכב אפשר להשאיר אחד בכניסה למושבה כנרת ואחד בכניסה לשביל שמוליך אל גן רחל, ואז להמשיך ברגל על שביל מוסדר ונגיש שמתפתל בינות לעצים הוותיקים עד ל'גן רחל'. גן זה הוכשר לימים כדי להנציח את פועלה ומורשתה של המשוררת רחל ('ואולי לא היו הדברים', 'לא פעם, בקיץ', 'שי', 'רק על עצמי', 'יש ונדמה', 'גן נעול', 'אל ארצי', 'פגישה, חצי פגישה', 'זמר נוגה' – ועוד ועוד).

רחל קבורה לא רחוק משם בבית הקברות של קבוצת כנרת, שבו קבורים בין השאר מנהיגי העלייה השנייה ברל כצנלסון, שאול אביגור, אברהם הרצפלד ואחרים, כמו גם מנהיגים ציונים שנפטרו בגולה ועצמותיהם הועלו ארצה כמו משה הס, דב בר בורוכוב ונחמן סירקין. קבורה לצידה גם המשוררת והמוזיקאית נעמי שמר.

המסלול המונגש בין עצי התמר מתמזג עם מקטע נוסף של 'שביל ישראל', במושבה כנרת.

כך מגיעים: ב'וויז': גן רחל, כנרת.

בין צמח לאפיקים

אחד ממפעלי התחבורה המרתקים (והבודדים) בארץ ישראל בתקופה העות'מנית היה סלילת מסילות רכבת, בתחילה מיפו לירושלים, לאחר מכן מחיפה לדרעא, ולבסוף המסילות שהונחו לטובת הצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה.

מקטע המסילה שמוכר לרבים כ"רכבת העמק" הוא למעשה "קו שירות" שנסלל כדי לאפשר את ההקמה של מסילה שהונחה בשטח ירדן של ימינו כדי לחבר בין טורקיה לבין מכה שבערב הסעודית. הגרמנים, שבנו את המסילות האלה עבור הטורקים, נזקקו לגישה אל נמל במזרח הים התיכון, ומכיוון שהצרפתים לא שיתפו איתם פעולה במסילה שיצאה מנמל בירות הם בנו, בין 1902 ל-1905, את השלוחה לחיפה.

המקטע המאתגר ביותר למהנדסים ולסוללים היה קטע מסילה באורך 73 קילומטרים בין צמח לדרעא שבדרום סוריה של ימינו. הפרש הגבהים בקטע הזה הוא 529 מטרים, ולאורכו נבנו 329 גשרים (!) ונכרו 8 מנהרות.
מקטע קצר והרבה יותר נוח בתוך הנתיב המאתגר הזה נסלל לאורך כ-3.5 קילומטרים בכיוון דרום-צפון מצומת צמח שבדרום הכנרת לבין כביש הגישה אל קיבוץ אפיקים.

ממש על תוואי המסילה המקורית נסללה והוכשרה טיילת שמותאמת להולכי רגל ולרוכבי אופניים, והיא מופרדת היטב מכביש 90 הסמוך בחגורת צמחייה רחבה. בין השאר נשתלו גם עצים שמצלים על חלק מן השביל, כך שהטיול לאורך השביל קל, נוח ונעים, ואפשר ליהנות מן הנוף המרהיב של רמת הגולן מחד והרי הגלעד מאידך.

כך מגיעים: ב'ווייז': צומת צמח

עוד על ההיסטוריה של הרכבת בארץ ישראל

אל פארק עירוני נשר

רבים מכירים את "פארק נשר" כ"פארק הגשרים התלויים", וזה לבד מספיק כדי לגרות את הדמיון של הילדים היותר גדולים במשפחה.
כשמו כן הוא – פארק נשר צמוד לעיר נשר שנטועה על המורדות הצפון-מזרחיים של רכס הכרמל, והוא מוקף בחלקו בכביש מספר 705 שמוליך מכביש 752 (יגור – צ'ק פוסט) אל שכונת דניה שבחיפה. לב ליבו של הפארק הוא מקטע של נחל קטיע, יובל של נחל נשר, והנוף במקום עוצר נשימה עד כדי כך שעוד בתקופת המנדט הוחלט להפוך אותו לשמורת טבע.

לאחר שנים של הזנחה שוקם שטח הפארק החל מסוף שנות ה-90, ובשנת 2004 הוקם גשר תלוי באורך של 70 מטרים מעל אפיק נחל קטיע. כעבור מספר שנים הוקם ממזרח לגשר הראשון גשר תלוי נוסף, כפול באורכו, ומשני צידי האפיק הוכשרו וסומנו שבילי הליכה. בתחילת השנה הנוכחית (2024) בוצעו בפארק עבודות הגנה מפני אש והוא נסגר למבקרים למשך חודשים אחדים, ובמקביל נסלל בו שביל בטון חדש שנחנך ממש לאחרונה.
נחל קטיע, אגב, זורם מגובה של כ-400 מטרים מן המורדות הצפוניים של הר טללים, לצד כביש 705 ואוניברסיטת חיפה, ומתמזג עם נחל נשר.

שבילי ההליכה בפארק מסומנים היטב ומתפתלים בתוך חורש ים תיכוני סבוך וחורשות אורנים. אחד ממסלולי ההליכה האלה, שמסומן בסימון שביל ירוק, מוקדש לזכר סגן אורי בינמו, יליד נשר, שנהרג בפעילות מבצעית בשנת 2005 ועוטר בציון לשבח. בכניסה לפארק מוצב אתר הנצחה לזכרו.

הכניסה לפארק חופשית אולם החניה בכניסה בתשלום, ובפארק עצמו מצבים שולחנות ומתקני משחקים לילדים. אפשר לבחור בין מסלול הליכה באורך 1,500 מטרים לבין מסלול באורך 2,500 מטרים עד לגשרים התלויים.

כך מגיעים: הכניסה לפארק מתוך שכונת רמות יצחק בנשר. ב'וויז': פארק נשר.

אל נחל ציפורי

אחד ממסלולי הטיול הידועים והאהובים בצפון נמתח לאורך נחל ציפורי, ולפני שנים אחדות בוצעו בו עבודות הנגשה שכללו בין השאר סלילת שביל בטון שמעניק תחושת ציפה על המים כשהוא חוצה במספר נקודות את הזרימה בנחל.

למרות שיש זרימת מים בנחל בכל ימות השנה – מן הסתם אין לצפות לזרימה מרשימה מידי בימי הקיץ, אבל המסלול נגיש, מונגש, ותמיד יפה. מי הנחל נובעים ממספר מעיינות לאורכו ונוספת להם הזרמת מים מטוהרים ממתקני טיהור.

גבעות מרשימות תוחמות את הערוץ והעמק שבתוכו הוא חרוץ יפה ומהנה לטיול. השביל יוצא מן הישוב ראס עלי שלצידו סלול מגרש חניה מסודר וממנו יורדים אל מסלול מוסדר שמגיע עד ל'טחנת הנזירים'. משם אפשר לחזור באותה דרך או להמשיך צפונה אל כיוון ה'נפתול הגדול' של נחל ציפורי.

לקריאה נוספת: טיול לסופ"ש: אל מסלול המשפחות המחודש בנחל ציפורי

כך מגיעים: ב'וויז': ראס עלי

אל פארק רמת מנשה

רמות מנשה הוא אחד האזורים היפים ביותר בישראל ואנחנו שבים אליו בכל הזדמנות. לא מכבר נחנך שם פארק מרהיב ונגיש ובו מסלול היקפי שסלול לכל אורכו בבטון ומוצבים לצידו פינות ישיבה עם ברזיות.

המסלול, באורך כ-2,500 מטרים לאורך נחל השופט ומספר יובלים נוספים – זורם לאורך כל ימות השנה ומתאים מאוד לטיול נינוח עם ילדים. בין האטרקציות: מעיינות נובעים ויובלים שמתמזגים עם הנחל, מסלול מוסדר היטב עם גשרי אבן, נקודות תצפית מוסדרות וחניה נוחה.

כך מגיעים: ב'וויז': פארק רמת מנשה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת

טיול לסופ"ש: אל פארק עין נון שמדגים איך יהיה טוב בארץ שלנו
טיול לסופ"ש: פשוט לנהוג
טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב

The post טיול לסופ"ש: אל אתרים מונגשים לעגלות ולפעוטות – צפון appeared first on TheCar.

מעיין 'עין נון' שימש את קדמונינו במשך אלפי שנים, ובראשית התקופה הרומית נבנו לידו מערך של תעלה ובריכת מים לצורכי השקיה, ואקוודוקט שהוליך מים אל העיירה 'מגדל' הסמוכה. אלה היסודות של האתר שבו נבקר הפעם.

חלק מתושבי מגדל התפרסנו מאז ומעולם מתעשיית הדגים, ועוד בתקופה ההלניסטית נקרא המקום 'ים טריכיאי', שפירושו 'מקום המלחת הדגים'. אחד משמות הישוב בתקופה הרומית היה 'מגדל נוניא' – מגדל הדגים – ובמהלך תקופה זאת הוגבהה הבריכה כאחד ממאות פרויקטים הידרולוגיים שבוצעו באותם ימים כמעט בכל נקודת ישוב ברחבי הארץ.

השם 'נון', כלומר 'דג', משמר את ההיסטוריה התעסוקתית של גידול דגים, ואת 'עין נון' אני מכיר מזה עשרות שנים כנקודת התרעננות נהדרת עם מי מעיין צלולים וחיים, ושפע צל מן העצים גבוהי הצמרת שניטעו סביבו.

לימים גילו גם ישראלים מכוערים את נקודת החן הזאת וחיללו אותה עם הררי אשפה שהפכו את חלקת האלוהים הקטנה הזאת למפגע תברואתי, ובשנת 2017 יבש המעיין ונגרם אסון אקולוגי בזעיר אנפין לכל החי והצומח הייחודיים לו.

בשנת 2018 הוזנק מבצע שיקום יסודי במימון משותף של משרד התיירות, הקרן לשטחים פתוחים, המועצה המקומית מגדל ורשות ניקוז ונחלים כינרת, ואך כפסע היה בין גידור המקום וסגירתו לקהל המבקרים באמצעות "חומת תשלום".

למרבה המזל, מי שלקחו את העניינים לידיים הם קבוצה של תושבי מגדל והסביבה שמגדירים את עצמם 'שומרי פארק עין נון'. קבוצת המתנדבים הזאת לא מסתפקת בשמירה על הניקיון והשלמות של האתר שנפתח מחדש לקהל בשנת 2019, אלא מזמינים אורחים מכל רחבי הארץ לנפוש בפינת החמד שבשטחם.

במרכז האתר יש שתי בריכות רדודות שניזונות לאורך כל ימות השנה ממי המעיין הצלולים. הראשונה, עליונה ועגולה, אוספת את המים ומזרימה אותם הלאה אל הבריכה הנמוכה והמלבנית, ומשם הם מוסיפים לזרום מטה אל נחל נון.

נוסף לאקליפטוסים החסונים ודקלי ה'וושינגטוניה' שניטעו כאן לפני עשרות שנים, בשנת 2019 ניטעו עצים וצמחים חדשים, נפרשו מדשאות רחבות ידיים, והוסדרו שבילי גישה מסודרים.

הפארק כולו מגודר ויש שעות ביקור מוגדרות בו, אבל הכניסה אליו חופשית וללא תשלום ואפשר להתענג על המים החיים ולנוח לפיקניק סביב אחד השולחנות שהוצבו בשטח. אסור אמנם להדליק אש ו"למנגל", אבל אפשר לאכול ארוחה קלה ולשתות קפה.

לאחר הביקור בפארק נון אפשר לבקר גם במושבה 'מגדל' שמשמרת אלפי שנות התיישבות אנושית והיסטוריה מקודשת בעיקר לנוצרים (מכאן מגיעה 'מרים המגדלאית', מריה מגדלנה).

כך מגיעים: הדרך הקלה, בימים כתיקונם, היא להקליד בוויז 'עין נון', אלא שבימי מלחמת שמחת תורה עלולים שיבושי ה-GPS המכוונים להביא אותנו אל גבול לבנון.

לכן פשוט נוסעים על כביש 90 ממערב לכינרת ומחפשים את תחנת הדלק של מגדל ונכנסים אל כביש הגישה אליה. לאחר הפנייה מבחינים במסעדה שנמצאת במתחם ואז רואים גם שביל עפר צר ובשלט מתכת שמפנה לכיוון פארק נון. דקת נסיעה לאחר מכן רואים את גדר המתחם, וכן אזור חניה. בעוד שהכניסה למתחם לא כרוכה בתשלום – החנייה דווקא כן, וכדי להימנע מקנסות מיותרים עדיף להפעיל אפליקציית חניה.

הפארק פתוח עד השעה 18:00. הכניסה ללא תשלום ותודה לישראלים היפים, שומרי פארק נון.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פארק עין נון שמדגים איך יהיה טוב בארץ שלנו appeared first on TheCar.

בימים אלה של מלחמת שמחת תורה נותר בינתיים אזור זה של צפון הארץ בטוח יחסית לטיולים, וכאשר ניצבים למרגלות 'כנסיית האושר' ומשקיפים אל עבר הנוף המרהיב שמסביב אפשר לעוף על כנפי הדמיון בין תקופות היסטוריות קרובות ורחוקות.

לפני כ-88 שנים, 3 שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ו-12 שנים לפני הקמת מדינת ישראל – עמלו כאן בנאים על הקמת כנסיה קתולית שנועדה לציין את אחד האירועים ההיסטוריים החשובים בתולדות הנצרות.
הימים היו ימי "המרד הערבי הגדול" ו"המאבק על העבודה": כ-20 שנים לאחר כיבוש המזרח התיכון על-ידי הבריטים והצרפתים חוותה חלקת האלוהים הארץ-ישראלית פריחה כלכלית חסרת תקדים, וגל של רבבות מהגרים יהודים וערבים היגר לארץ.

לאחר מספר גלי פרעות אשר החלו כבר בשנות ה-20 ארגנו המופתי חג' אמין אל חוסייני ואנשיו שביתות בכל ענפי הכלכלה, וזימנו מחבלים מכל חלקי הלבנט אל מה שלשיטתם היה "דרום סוריה הגדולה". התוצאה: כ-500 הרוגים יהודים, כ-6,000 הרוגים ערבים, ופיתוח חסר תקדים של תשתיות בבעלות ובשליטה יהודית.

במקביל לאותם ימים סוערים בארץ ישראל הרים הפשיזם ראש באירופה, וממשלתו של מוסוליני באיטליה מצאה זמן ומשאבים לתמוך כלכלית ב'הארגון הלאומי לעזרה למסיונרים איטלקים' שחפץ להקים כנסיה על פיסת אדמה פנויה וצחיחה על ראש הר האושר.

התירוץ: כ-1,900 שנים קודם לכן, סביב שנת 40 לספירה, הסתובב כאן יהודי נמרץ שאסף סביבו עדת מעריצים מבין תושבי כפרי הדייגים שלחופי הכינרת. 'דרשת ההר', או "הבשורה על פי מתי", נחשבת לאחד הנאומים המכוננים של ישו או לאסופה חשובה של תובנות מפי ישו, אשר קובצה בידי תלמידו מתי.

הר האושר הוא אתר קדוש לדת הנוצרית לא רק בזכות 'דרשת ההר', שבה שזורים עיקרי תורת ישו. על רקע הנופים האלה, כך מאמינים הנוצרים, בחר ישו בשנים עשר השליחים שלו, ובמשך מאות שנים, עד ימינו אלה, מאמינים נוצרים עורכים מסע צליינות קצר מראש ההר דרך המורד התלול ועד ל'עין שבע' שלמרגלותיו, על חופה הצפוני של הכינרת.

פסגת הר נחום מארחת בנוסף גם מנזר, אכסניה שמנוהלת בידי נזירות פרנציסקניות, וחווה חקלאית קטנה ששייכת למיסיון האיטלקי בארץ ישראל. על אחת מפסגות ההר בנוי המרכז הבינלאומי דומוס גלילאה שבו כבר ביקרנו בטיול אחר.

למרגלות הר נחום נמצאים שרידי כנסייה ומנזר ביזנטים שפעלו ככל הנראה מן המאה הרביעית לספירה ועד לכיבוש הערבי במאה השביעית.

מוקד טיול הסופ"ש שלנו הוא הכנסייה עצמה, שהכניסה אליה כרוכה בתשלום, ואפשר גם לערוך בסביבה מספר טיולים מהנים אחרים, כמו הירידה לכיוון הכינרת על שביל שמתפתל בתוך שדות מוריקים או הליכה על המקטע האחרון של שביל 'דרך ישו'. שביל זה, שאורכו הכולל כ-65 קילומטרים, מחבר בין נצרת, עיר הולדתו של ישו, דרך ציפורי, כפר כנא, קרני חיטין ועד למצוק ארבל והכנרת אל כפר נחום, טבחה והר האושר. אפשר גם לבחור בנתיב חלופי שגם הוא שייך ל'דרך ישו' ועובר ליד טבריה, הר תבור והר הקפיצה.

הוי כינרת

רגע לפני שנכנסים לכנסיה אפשר להעיף מבט על הכינרת. בזכות מתקני ההתפלה שפועלים בישראל הופסקה כמעט לחלוטין שאיבת המים מן הכינרת והחלה הזרמת מים מותפלים לתוכה. כיום נראה שכבר חלפו הימים שבהם האגם הרדוד הזה הלך והתכווץ. כעת הוא קרוב יותר מאי פעם בהיסטוריה הקרובה אל "הקו השחור" שמסמן את הצורך לפתוח את סכר הירדן ולשחרר מים לנהר.

כנסיית האושר בנויה בין השאר מאבני בזלת שחורות ומעוצבת כמבנה מתומן שכל צלע שלו מסמלת את אחד מפסוקי אשר חקוקים על החלונות שמקיפים את הכנסייה. תקרת הכנסייה צבועה בזהב ועל הרצפה מוטבעים שבעת סמלי המידות הרצויות באדם: תבונה, לב, צדק, גבורה, אמונה, כיבוש היצר ותקווה. סביבת המבנה תלויה מרפסת ארוכה עם קשתות ועמודים.

מנזר הנזירות, מבנה נאה שנטוע בקצה הגן, ניצב לא הרחק מאכסנייה קטנה שבה לנים צליינים וגם ישראלים שמגיעים כדי להנות מהשקט והנוף. בגן שסביב המבנה סלולים שבילים שמהם יש תצפית נפלאה על הכנרת וסביבתה.

כך מגיעים: לנוכח השיבושים של 'וויז' כדאי לשנן את מסלול הנסיעה. נוסעים על כביש 90 ממערב לכנרת צפונה מצומת כפר נחום, עד למפגש עם כביש 8177. כביש קצר זה מוביל הישר אל כנסיית האושר.

8177, כביש קצר עד הכנסייה. או פשוט יותר לבחור בוויז' הר האושר ותגיעו בקלות (יתכן ויש שיבושים בוויז' בצפון בגלל בעיות ביטחוניות, ליתר בטחון קחו מפה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים
טיול לסופ"ש: אל עין חמד
טיול לסופ"ש: אל תל אפק

The post טיול לסופ"ש: לגעת באושר appeared first on TheCar.

צפון הארץ נצור בימים אלה ואין גישה אל כבישי הנהיגה היפים ביותר בישראל, אבל בשאר חלקי הארץ ישנם לא מעט כבישים – רובם קצרים למדי – שמאפשרים לעשות את הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם מכונית: לנהוג.
הדגש הפעם הוא לאו דווקא על "כבישי נהיגה" אלא על כאלה שמשרים שלוה בזכות ההשתלבות שלהם בנוף, והמיקוד השבוע הוא במספר כבישים על הכרמל ומורדותיו.

כביש 672 – ממחלף אליקים לצומת דמון

הדרך המפותלת שעליה סלול כביש 672 מטפסת בתוך יער עד לרום של 500 מטרים מעל פני הים ופולחת את חלקם הדרומי של יערות הכרמל. ביציאה מן היער, ברום הכרמל, עוברים דרך הכפרים הדרוזים דלית אל כרמל ועוספיא שהפכו ברבות השנים למעצמות קולינריות.

לאורך הדרך נחשפים למראות הכרמל וסביבתו ההררית, הים התיכון ממערב, ולבסוף למראות של חיפה והנמל שלה, הקריות ועמק זבולון.

כמה מן העיקולים לאורך הכביש חדים וחשוב להיות מרוכזים בנהיגה, וישנם עשרות רבות של נקודות מרוחקות מנתיב התנועה שאפשר לעצור בהן לצורך תצפית, לקפה או למנוחה.

כביש 721 – מצומת דמון ועד צומת אורן (על כביש 4)

בעיניי זה אחד הכבישים היפים בארץ. הוא מתפתל מערבה מרום כתף הכרמל לכיוון עתלית והים, וחולף לצד חורש רחב ידיים של אורנים ענקיים. באחד העיקולים "מופיע" פתאום כלא דמון ובהמשך חולפים לצד הכניסה לבית אורן. מכאן אפשר להיכנס פנימה ולהמשיך לכיוון חוות הסוסים, לחנות מיד לאחריה ולהמשיך ברגל מערבה עד לקצה המצוק – משם יש תצפית נפלאה לכיוון הים.
בהמשך הכביש חולפים לצד "מחצבות הקדמונים" – אזור שבו נחצבו אבנים לבניה בימי קדם.

מקום טוב ובטוח לעצור בו הוא חניון מוסדר לצד האנדרטה לזכר הרוגי אסון הכרמל, ומקום חמוד נוסף נמצא בהמשך – לאחר שחולפים עיקול גדול שלאחריו גשר קטן שמתוח מעל נחל אורן: כביש צר מוליך אל חורש סבוך של אלונים ועצי אורן ובליבו אגם. ערוץ הנחל מוקף בשיחי הרדוף שפורחים בימים אלה בפריחה אדומה ומרהיבה.

כביש צר נוסף, בהמשך, מוליך לכיוון מלון 'יערות הכרמל' ואפשר לנהוג עליו אל עומק היער ולאתר מספר נקודות תצפית לכיוון הים ממערב.

במורד הכביש מערבה הוא צמוד לערוץ העמוק של נחל אורן ועל הגדה המערבית שלו קל להבחין בסלעי ענק שנראים כמו גלים. סלעים אלה נקראים "צנירים".

כביש 7212 – מצומת משמר הכרמל (עם כביש 672) ועד לצומת נשר (עם כביש 752)

כביש צר מאוד ומפותל זה יורד אל גבעת נשר, הישוב נשר, ואל מפעל המלט נשר. הכביש חצוב על מדרון פארק נשר ומומלץ לעצור במקום חניה מוסדר, להיכנס לפארק ולעבור על גבי גשר שתלוי מעל לנחל קטיע.

בחלקו העליון של הכביש, במבט צפונה, רואים את עמק זבולון ואת הים, את בתי הזיקוק ואת הקריות. הכביש ממשיך עם מספר עיקולים חריפים ("סרפנטינות") ובקטע הזה אין מקומות בטוחים לעצירה. כדאי להמשיך עד לגבעת נשר ולטפס אל אתר ההנצחה לחללי הישוב, שבנוי בעיבורו של חורש מהמם. אפשר גם לעצור בדרך בחניון 'יער היערנים', שם יש מקומות ישיבה בצל העצים.

כביש ללא שם

אפשר להגיע אל מספר מסלולי טיול רגלי חביבים מתוך כביש צר מאוד שהכניסה אליו נמצאת בקצה הדרומי של מתחם אוניברסיטת חיפה, על שדרות אבא חושי. מדרום לכביש נמצאת הכניסה לגן לאומי 'הכרמל' שמוכר לרבים בכינוי 'שווצריה הקטנה'.

מיד לאחר עמדת הכניסה פונים שמאלה אל כביש צר ומפותל שמוליך אל 'חניון הצוק', ממשיכים לאורך כ-400 מטרים ופונים ימינה לפי השילוט. ממשיכים לאורך כ-800 מטרים עד לרחבת חניה גדולה שבסמוך אליה נמצא מקום מוסדר ומוצל לישיבה, עם שולחנות פיקניק שעליהם אפשר לפרוש ארוחה.

שני שבילים מסומנים יוצאים מן הרחבה ואני ממליץ על המזרחי מביניהם. מטפסים בשביל ופונים בקצהו ימינה אל סבך של עצי אלון (סימון שביל שקוף) אשר מלווה אתכם עד לסלע תצפית מרשים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה

טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים

The post טיול לסופ"ש: פשוט לנהוג appeared first on TheCar.

באותה שנה מונה לואיג'י ברסלינה כפטריארך הלטיני של ירושלים, וכמי שהרגיש את מה שהחל להתחולל סביבו הוא ביקש את חסותה של מריה הקדושה, אימו של ישו, על מולדת המשפחה הקדושה לנוכח המתחים שהולכים וגדלים. כך נולד המושג "Our Lady Queen of Palestine" או "Regina Palaestinae" – תחינה למריה הקדושה שתפרוש את חסותה על ארץ הקודש ותציל את העם (או העמים) שיושב בה.

7 שנים לאחר מכן הצליח הפטריארך להקים את כנסיית Regina Palaestinae על אדמות הכנסיה, ובצמוד אליה נבנו בית יתומים, בית ספר, ומבנה למנזר. במרחק של כמה מאות מטרים משם התקיים עוד קודם לכן כפר ערבי קטן בשם דיר ראפאת, ומתחם המנזר והכנסייה נקראים על שמו. לפי סקר ממשלת המנדט משנת 1931 נמנו בדיר ראפאת כ-218 נפשות, מהן שני שלישים מוסלמים ושליש נוצרים.

הפטריארך הקתולי חיבר בשעתו תפילה מיוחדת להצלת המצב, והכס הקדוש ברומא אישר מועד מיוחד – יום ראשון שלאחר ה-25 באוקטובר – כיום חג בלוח השנה הנוצרי שבו מתבקשים כל המאמינים הקתולים להתפלל ל"גבירתנו מלכת פלסטין" כדי לזכות בהגנתה על ארץ הקודש. אפשר להתווכח לגבי האפקטיביות של התפילות, אבל העובדה היא ששנתיים לאחר חנוכת הכנסייה התחוללו פרעות תרפ"ט, והשאר – כמו שאומרים – היסטוריה.

במלחמת השחרור נכבש הכפר דיר ראפאת על ידי חטיבת הפלמ"ח ללא קרב, לאחר שהאוכלוסיה שלו ברחה, וכעבור זמן נהרסו רוב בתי הכפר, וכפרים סמוכים לו, בידי צה"ל. מספר בתים שנותרו על השטח ששייך לכנסיה מושכרים על ידה כיום לשוכרים שונים, ואילו בית היתומים שנבנה במתחם מושכר לעמותת רטורנו שמפעילה בו מרכז גמילה מסמים. המתחם הזה מוגדר כיישוב בשם גבעת שמש ונמצאים בו קרוב ל-100 חוסים ואנשי צוות.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל מול הכניסה למנזר דיר ראפאת וכאשר ניצבים שם אי אפשר שלא לחוש בתחושה מוזרה: מישהו, או נכון יותר – משהו – משקיפים עליך מלמעלה.

פסל בגובה של כ-2.5 מטרים בדמותה של מריה הקדושה ניצב בחזית המתחם בגובה של כ-8 מטרים מעל פני האדמה, ומשם משקיפה האם הקדושה על ארץ הקודש ועל כל מי שמתקרב למתחם. הפסל נוצר באיטליה לפי דגם של פסל דומה שניצב במנזר איטלקי, והוא הועבר ארצה בעשרה חלקים נפרדים במבצע הנדסי מסובך (לשעתו). במקור עיטר כתר של כוכבים מוזהבים את ראשה של מרים, אבל חשש מפני גנבים הניע את ראשי המנזר להחליפו בכתר כוכבים מברונזה.

בתוך הכנסייה מתגלים עיצוב וקישוט שאין כדוגמתם באף מקום אחר בעולם: הפטריארך ברסלינה הורה לקשט את הכנסייה בכל הנוסחים האפשריים של מילות הברכה הראשונות של המלאך גבריאל אל מרים, ולצורך זה פנה אל אנשי דת קתולים בכל רחבי העולם. בתגובה הוא קיבל 404 כיתובים של 'אווה מריה' – "שלום לך מריה" – ביותר מ-400 שפות שונות – ומהם נבחרו כיתובים ב-343 שפות לקישוט ועיטור הקירות והתקרה של האולם.

האומן הירושלמי מובארק סעיד צייר את הכיתובים ב-343 השפות על קירות הכנסייה – רובן בתוך סרטים שנישאים על ידי דמויות של מלאכים. בשנת 1973, כ-56 שנים לאחר הקמת הכנסייה, בוצע בה שיפוץ שכלל צביעה מחדש של התקרה, אולם השחזור פספס חלק מן הכיתובים וכך נותרו רק כ-280 מהם. בנוסף, על דלתות העץ של הכנסייה כתובה הברכה ב-56 שפות שונות.

במהלך השנים נבנה במנזר יקב להפקת יין מכרמים שטופחו על-ידי הנזירים, וחלקו – ככל הנראה – מבוסס על יקב עתיק יותר שנחצב בתוך מערה כבר בשלהי המאה ה-19. בשנות ה-80, לאחר נטישת הנזירים, ננטשו גם הכרמים והיקב, ובשנת 2001 הוא הושכר על-ידי הכנסייה למשפחת ערטול מכפר מאער שבגליל, משפחה נוצרית שמפיקה בו יין כשר תחת השם 'יקב מוני'. משפחת ערטול מפעילה במקום חנות ומרכז מבקרים שבהם נמכרים היינות, כמו גם שמן זית וגבינות.

אפשר לבקר בכנסיית דיר ראפאת בימים שלישי עד שבת בשעות 10:30 -17:00, וכדאי לתאם את הביקור מראש בטלפון 02-9917981.

מכאן אפשר לצאת לנסיעה לאורך "יקבי יהודה", מושג רשמי שהחל להופיע בשנה שעברה על בקבוקי יין של יקבים שנמצאים בשטח המועצה האזורית מטה יהודה. הכינוי "יקבי יהודה" הוגדר בחוק באופן רשמי בשנת 2020, כפי שהוגדרו לפניו אזורי גידול והפקת יין במקומות רבים ברחבי העולם, וזה אזור היין הראשון בישראל שמוגדר כ"אפלסיון" (Appellation of Origin).

השטח כולו – אזור "יהודה", נחלק לאזורי המשנה "הרי יהודה ו"מורדות יהודה", ואנשי היין המקומיים טוענים שאיכויות היין המיוחדות שבו נובעות מן המקום הגיאוגרפי וה"טרואר" הייחודי – סוג האדמה והאקלים של אזור יהודה.
לא מיותר להזכיר שבשפלת יהודה ובהרי ירושלים גידלו וטיפחו כרמים והפיקו יין כבר לפני כ-5,000 שנים, וכיום פועלים בו קרוב ל-40 יקבים ובחלקם פועלות גם מסעדות חביבות מאוד.

כך מגיעים: בוויז: דיר ראפאת

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה appeared first on TheCar.

מסלול הטיול המחודש והחדש מתאים למטיילים מכל הסוגים והמינים ובכל רמות הקושי, וזה אחד המקומות המומלצים במיוחד לטיולי משפחות. יש לאורכו שפע הפתעות ומקומות עניין לילדים בכל הגילאים, ומגוון אפשרויות לשכשוך במים חיים ומרעננים לצד מקומות רבים לתצפית, מנוחה ופיקניק.

המסלול מעגלי, אורכו ב-2.5 קילומטרים בלבד, ורובו ככולו מונגש לבעלי מוגבלויות ולנעזרים בכיסאות גלגלים. המסלול גם משולט באופן ברור ומאיר עיניים עם הסברים בשפה פשוטה, וזאת כדי לגרות את סקרנותם של ילדים. כך, למשל, לצד חלק מן העצים יש שילוט עם שם מין העץ והסבר על מאפיינים של הצמחייה שמסביב. הפניה אל ילדים בשפה מובנת ונעימה, ובגובה העיניים, מרגשת וחשובה מפני שהיא מסייעת לנטוע בהם כבר מגיל צעיר ערכי טבע ואהבת הארץ.

רמת מנשה גובלת מצפון במורדות הכרמל וממזרח לה נמצא עמק יזרעאל. בגבולה הדרומי של הרמה חרוצה הקרקע על-ידי אפיק נחל עירון (ואדי ערה) אשר מפריד בינה לבין מורדות הרי שומרון, ולכיוון מערב משתפלות הגבעות הרכות ונמסות אל תוך 'בקעת הנדיב' – בין הישובים בת שלמה לגבעת עדה.

זה אחד מחבלי הארץ היפים בישראל והוא מאופיין ביערות אלון תבור טבעיים ויערות וחורשות שניטעו בידי אדם, במרחבים פתוחים, שטחים חקלאיים ובהם שדות ומטעים, ועיקר העיקרים: במעיינות ופלגים זורמים.

פארק רמת מנשה משתרע על פני כ-81,000 דונם שמהווים כמחצית משטח הרמה. שטח הפארק הוכרז בשנת 2011 על ידי האו"ם כ"פארק ביוספרי", ולפי הגדרת ארגון אונס"קו – "מרחב ביוספרי" הוא שטח שבו מקודם פיתוח בר קיימא תוך שמירת ערכי טבע בשיתוף של הקהילות שמתגוררות בו. מדינת ישראל מקדמת את שימור הטבע במרחב הזה עוד משנות ה-60 של המאה הקודמת, ובעתיד קיימת כוונה לסגור לתנועת כלי רכב מספר אזורים שבהם מתקיימים ערכי טבע ייחודיים. בשטחים אלה תתאפשר אך ורק הליכה ברגל, רכיבת אופניים ונסיעה של כלי תחבורה ידידותיים לסביבה.

בשטח רמת מנשה נטועים המושבי והקיבוצים עין העמק, גלעד, דליה, רמת השופט, עין השופט ורמות מנשה, יש סביבם לא מעט אתרים ארכיאולוגיים ואתרי חורשת חשובים, על מרבית שטחה של רמת מנשה צמח בעבר יער אלונים רחב ידיים שנכרת ברובו על-ידי אדם. מאז ראשית הציונות עסקו קק"ל והמוסדות המישבים בנטיעת יערות חדשים ואלה מכסים כיום כ-30,000 דונם. עם זאת, בשנים האחרונות משקיעה קק"ל משאבים בהטמנת בלוטי אלונים מתוך תקווה להנביט מחדש את יער האלונים הקדום.

את שטח פארק רמת מנשה פולחות דרכים סלולות או כבושות באורך של כ-27 קילומטרים והן משולטות לכל אורכן בשלטי הכוונה. ההחלטה אם לסלול קטע דרך באספלט או להשאירו ככורכר כבוש לא נובעת משיקולי תקציב אלא כדי שלא לפגוע בערכי נוף וטבע.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בנחל השופט, והדרך אליו מטפסת אל הר גחר ויורדת לנחל, שם חוצים אותה על גבי "גשר אירי" – מעין תעלת בטון שטבולה במים אך מאפשרת נסיעת כלי רכב. מכאן נמשיך אל חניון החרובים שבו נשאיר את כלי הרכב.

כאמור – שביל נחל השופט, שעובר על גבי מספר גשרים ועמדות תצפית, מותאם להליכה קלה וגם לבעלי מוגבלויות ולמי שעושים שימוש בכיסאות גלגלים. חלקו סלול עם אספלט ובטון ועל חלקו הוצבו לוחות עץ, והדרך ברובה מוצללת על-ידי עצים וצמחיית נחלים, בהם גם עצים נדירים בישראל כמו אולמוס שעיר.

הכניסה לפארק רמת מנשה חופשית ולא כרוכה בתשלום, ואפשר להיכנס לשטח דרך חמש כניסות מסודרות: מי שמגיע מכביש 66 (יקנעם-מגידו) יכול להיכנס דרך כניסת 'יערות הזורע' ליד סימון ק"מ 28 על כביש 66. בהמשך אפשר להיכנס גם דרך צומת משמר העמק שבה פוגש אותו כביש את כביש 6953.

אפשרות שלישית לכניסה אל פארק רמת מנשה היא מכיוון דרום-מערב, אם מגיעים מכיוון גבעת נילי ועמיקם ונוסעים לאורך נחל תנינים, ומי שנוהג על כלי רכב עם הנעה כפולה ויכולת שטח יכול להגיע מדרום מערב, מכיוון תחנת הדלק בת שלמה ופארק אלונה (כביש 70 ליד סימון ק"מ 21).

הדרך שבה אנחנו בחרנו עבורכם מתחילה במחלף אליקים שעל כביש מספר 70 (מערבה לכיוון דליית אל כרמל או מערבה לכיוון אליקים ויוקנעם). ממשיכים מזרחה ואז דרומה על כביש 672, חולפים על פני אליקים ועין העמק ובכיכר הראשונה פונים שמאלה – דרום-מזרחה, לכיוון רמת השופט ועין השופט. בכיכר הבאה פונים שמאלה, מזרחה, וכעבור מספר קילומטרים מגיעים לשילוט הכניסה לפארק ופונים לתוכו, ימינה.

תחילת המסלול הרגלי בחניון חרובים, ואפשר להסתייע ב'וויז' כדי להגיע לשם בקלות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל בריכת החורף של יער חדרה
טיול לסופ"ש: אל בריכת הקשתות במבוא חורון
טיול לסופ"ש: אל אמציה וכביש 3415

The post טיול לסופ"ש: אל פארק רמת מנשה appeared first on TheCar.

כך כתב דוד גרוסמן במילים שכל כך מתאימות לימים אלה וגם לתקופת הפריחה הקצרה של כליל החורש, פריחה צבעונית ועזה שצובעת כרגע עשרות מקומות ואתרים ברחבי הארץ.

לרוע מזלו של כליל החורש, עץ שיכול להתנשא לגובה של בין 6 ל-8 מטרים, קליפת הגזע שלו נחשבת למשובחת ומבוקשת מפני שהיא מתאימה לרהיטים וליצירות אמנות. לכן העץ הזה נכרת בהמוניו במהלך הדורות.

זה חבל בכל מובן, ובפרט כשמדובר באחד העצים שבולטים למרחוק בזכות פריחה צבעונית מרהיבה כל כך. רוב עצי כליל החורש ששרדו את הכורת נראים כיום יותר כמו שיחים מגודלים מאשר כפי שהם צריכים להיות – עצים מפוארים. זה מה שנותר לאחר שהגזעים הגדולים נגדעו ונגזלו מן הטבע.

כליל החורש הוא עץ ארץ ישראלי טיפוסי שהיה נפוץ מאוד בעבר בסביבתו הטבעית לצד אלונים חסונים (שנכרתו אף הם) ואלה ארץ ישראלית. עצים כאלה צמחו ושגשגו בין השאר בגליל, בשומרון ובהרי יהודה.

כליל החורש מתעורר מן השלכת ומתחיל להנץ ניצנים סביב סוף חודש פברואר, ואלה נפתחים ומלבלבים בהמוניהם עד שהגזע וענפיו מכוסים בפריחה ורודה עזה – אשכולות קטנים של פרחים שבולטים בצבעם העז והחריג בין צבעי האביב הירוקים.

חרקים רבים ממהרים אל הפרחים ועוזבים אותם כשהם מכוסים באבקה וספוגים בצוף. אבל המלבוש המהודר והבולט הזה נעלם בבת אחת כעבור שבועות בודדים, וסביב הגזע נותר על האדמה מרבד דק של עלים.

לאחר נשירת הפרחים מתחילים לצמוח עלים שצורתם פרפרנית ועגולה, דמוית לב, ראשם מפורץ במפרץ עמוק. בהמשך מופיעים זרעי העץ, שאורכם כשלושה סנטימטרים, כשהם ארוזים בתרמילים.

כליל החורש נפוץ בארץ ובאגן הים התיכון ולרוב הוא צומח כעץ בודד בסביבתו, כשהוא בולט במיוחד לא רק בזכות צבעו המיוחד אלא גם מפני שהוא מאחר לפרוח – הרבה אחרי שפרחי עצי השקד קמלו זה מכבר.

"נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות –
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת –
קצר פה כל כך האביב".

ערביי הארץ מכנים את כליל החורש 'ערוס אל-גאבה' שפירושו "כלת השממה". כתר הפרחים נקרא בערבית 'אכליל' ואיתו מעטרים הערבים הנוצרים את ראשי הכלות בטקסי כלולות שנערכים בכנסיות. אחת הסיבות לבחירה בפרח הזה היא האופן שבו שלובים העלים. זה מייצג את דרכם העתידית של בני הזוג, כשהם כרוכים זה בזו.

כליל החורש נהנה משיטה מרתקת של הדברה ביולוגית בזכות מין ייחודי של פשפש אשר מתנחל בקליפת הגזע שלו ומרחיק מינים אחרים של חרקים מזיקים.

יש מי שאוהבים לאכול את פרחי הכליל שטעמם חמוץ מתוק (כך לפי 'ילקוט הצמחים' של נסים קיספיל), ונוצרים נוהגים לאסוף את הפרחים כדי לקשט איתם את מאפי הפסחא. ביוון ובתורכיה אוספים את תרמילי הזרעים של העץ כירק למרק.

כליל החורש מככב גם ברפואה העממית כתרופה לבעיות כבד, טחול, נזלת כרונית, צהבת, אבנים בכליות, עצירות בדרכי השתן ואפילו לנפיחות ברגליהן של נשים בהיריון. עדיף כמובן להתייעץ ברופא או במי שמבין ברפואה עממית לפני שעושים שימוש במרשם הזה.

מן הפריחה המהממת של כליל החורש אפשר ליהנות כעת במרחבי רמות מנשה כאשר הגבעות היפות ממילא מתכסות בפריחה הצהובה של צמח החרדל הלבן ומנוקדות פה ושם בזעקתו הצבעונית של אחד העצים.

גם ביער שצמוד לקיבוץ משמר העמק יש מספר מופעים מרהיבים של כליל חורש שנטוע בתוך הנוף הירוק של היער.

בישוב יסוד המעלה שבעמק החולה, פריחה נפלאה של כליל החורש בשדרה ברחוב הראשי. יש לשים לב להנחיות פיקוד העורף וכוחות הביטחון בימים אלה.

לאורך דרך הנוף בשפלת יהודה של 'דרך בורמה' בולטים מספר עצים בתוך נופי האביב המושלמים.

"נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים

טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב

The post טיול לסופ"ש: בעקבות כליל החורש appeared first on TheCar.

'בריכת חורף' או 'שלולית חורף' היא בריכה עונתית או שטח הצפה שנוצר כתוצאה של זרימת מי גשם אל שקע בקרקע שממנו אין להם מוצא וקצב החלחול לתוך האדמה איטי. כמעט כל בריכות החורף נמצאות באזורים מישוריים בדגש על קרקעות סלעיות או אטומות, וחלקן נותרו כשרידים אחרונים לשטחי ביצה נרחבים שהיוו בעבר חלק מן הנוף הארץ ישראלי. בריכות חורף אחרות נוצרו כתוצאה של עלית מפלס מי התהום בעונת הגשמים.

בתוך וסביב בריכות החורף מתקיימת מערכת אקולוגית עונתית ייחודית ששותפים לה מינים רבים של צמחים ובעלי חיים, חלקם ייחודיים ואף כאלה שבסכנת הכחדה. קצב הפיתוח והבינוי בכל רחבי הארץ מעלימים במהירות שלוליות חורף רבות ויחד איתן אובדים מינים שונים של צמחים ובעלי חיים, וכדי להציל אותם מוקמים במקומות שונים אתרים שיוצרים שלוליות חורף מעשי ידי אדם. למרבה הצער, אף פרויקט כזה לא הצליח עד היום לשחזר את העושר הטבעי של בריכות חורף טבעיות, וזאת לכשעצמה סיבה טובה למהר ולבקר בשלוליות הקיימות.

רוב שלוליות החורף מאופיינות בעומק רדוד למדי – עד חצי מטר במקרים רבים – וכתוצאה מכך נוצרים בתוכם תנאי חיים עם שינויים קיצוניים של טמפרטורות ושל הרכב המים. במהלך הלילה צונחות הטמפרטורות ויכולות להגיע בחורף כמעט עד לנקודת קיפאון, ואילו בצהרי יום חם הן מגיעות גם ל-20 מעלות ויותר.

קיימת שונות רבה בריכוזי הגזים בתוך המים – חמצן מחד ודו-תחמוצת הפחמן מאידך – וזאת כתוצאה של דיפוזיה של חמצן מן האוויר החיצוני ופוטוסינתזה של אצות וצמחי מים. גזים אחרים נוצרים כתוצאה של פירוק החומר האורגני, וא-פרופו חומרים אורגניים – אל השלוליות נמשכים בין השאר יונקים שמותירים בהן מזכרות של מלחי זרחן וחנקן. כתוצאה מכל אלה – בשלוליות החורף שורדים רק יצורים עם כושר סבילות רב.

מינים שונים של בעלי חיים מתקיימים אך ורק בשלוליות חורף מפני שהם לא יכולים לשגשג בסביבות אחרות, אך מחזור החיים שלהם מותאם לארעיות של שלולית שמתייבשת בחלק מחודשי השנה.

בריכות חורף רבות קיימות בארץ מרמת הגולן, דרך הרי ירושלים וכלה בשרון ובמישור החורף, וחלקן כלולות כיום בשטחי שמורות טבע. אחת הבריכות הגדולות, בעצמה שריד לביצה הענקית שהייתה בעבר בשטח שעליו בנויה כיום העיר חדרה, נקראת 'בריכת עטא', על שמה של משפחה ערבית שהייתה בעלת הקרקע בעבר.

כיום מהווה בריכת עטא חלק מ'יער חדרה', שהוא לכשעצמו דוגמא ל'ניסוי וטעיה' וחוסר הבנה בסיסית באקולוגיה. מתיישבים יהודים ראשונים הגיעו לשטחי הביצה הגדולה של חדרה בשנות העשרים של המאה הקודמת ורבים מהם נפלו חלל על-ידי מחלת המלריה. בניסיון להדביר את יתושי האנופלס שהפיצו את המחלה הוחלט לייבש את הביצה, אולם האמצעי שננקט לצורך זה היה שגוי.

במימון הברון רוטשילד ניטעו בשטח הביצה אלפי שתילים של עצי אקליפטוס, עצים שבמקרים רבים צומחים באוסטרליה בסמוך למקווי מים, והתחושה של החקלאים הלא מנוסים הייתה שהעצים האלה פשוט "ישתו" את כל המים כדי לצמוח.

כל מי שביקר אי פעם באוסטרליה יודע שרוב היבשת הזאת צחיחה למדי, ועץ האקליפטוס מותאם דווקא לאזורים שבהם אין כמעט מים, כלומר שהוא ממש לא "שתיין" גדול ולא זקוק להרבה מים.

מפה לשם, ביצת חדרה יובשה בסופו של דבר בדרך היחידה שבה אפשר לייבש ביצות: באמצעות ניקוז המים. ניסיונות הייבוש הותירו לנו שתי מזכרות: את היער הגדול ביותר בארץ של עצי אקליפטוס ואת בריכת עטא – שלולית החורף האחרונה שנותרה בשטח ביצת חדרה ונמצאת כיום בגן הלאומי פארק השרון.

אגב, במהלך השנים נעשה ניסיון להסב את השלולית הזאת לבריכות דגים אבל זה לא ממש צלח, אבל מה שיותר חשוב זה שבשיא החורף היא מתרחבת ומכסה שטח נרחב של כ-400 דונמים.

בימים אלה פוקדים את המקווה הזה עופות מים רבים ובהם ברווזים בצבעים מרהיבים, סיקסקים שממלאים את האוויר בקריאות אזהרה, אנפות לבנות וציפורים קטנות שמוצאות מחסה בצמחייה הצפופה. בחודשים הקרובים ינחתו כאן ציפורים נודדות רבות בדרכן מאפריקה לאירופה.

הכניסה לסביבת בריכת החורף חופשית אך אסור לטבול בבריכה עצמה וכמובן שאסור להשאיר בה מזכרות מזיקות. רצוי להגיע ברגל למרות שישנם שבילים שמאפשרים נסיעה עם כלי רכב. אלה מסתיימים בבריכת המים ולא מאפשרים המשך תנועה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 מחדרה לכיוון דרום ונכנסים אל תחנת הדלק דור אלון (לפי השילוט "גן אירועים ערוגות הבושם"). אפשר לחנות במגרש גדול מאחורי התחנה ולהמשיך משם ברגל, מרחק של כ-400 מטרים, עד לבריכת החורף.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל בריכת החורף של יער חדרה appeared first on TheCar.

במורד הדרך מתחיל נחל צאלים להתחתר וליצור קניונים ומפלים, ובין השאר גם את ברכת צפירה שהיא אחד המקומות היחידים לאורכו שמחזיקים מים לאורך רוב ימות השנה. בהמשך הערוץ נוצר מפל עם הפרש גבהים של כ-80 מטרים, ואת מסלולו הוא מסיים אל תוך ים המוות בנקודה שנמצאת כארבעה קילומטרים מצפון למצדה.

שמו הערבי של נחל צאלים הוא 'ואדי א-סיאל' – נחל השיטפונות – ולא במקרה. בימי גשם ניגרות כמויות גדולות של מים דרך הערוץ החרב ואלה זורמים בשצף קצף על גבי עשרות מפלים גדולים וקטנים וממלאים גבי מים לרוב.

באחת הנקודות היפות במיוחד, קצת אחרי בריכת צפירה, פורץ סילון המים מבעד ל"חלון" שפעור במצוק ונשפכים בעוצמה על גבי המפל האדיר שתואר לעיל, מגובה של כ-80 מטרים.

חורף 2024 היה דל בגשם בדרום הארץ אבל בימים אלה, אחרי מספר ימי גשם ושיטפונות בדרום הארץ, מלאו גבי המים של נחל צאלים והאזור כולו מהמם ביופיו.

ישנם מספר מסלולי טיול מומלצים סביב נחל צאלים ובריכת צפירה, ומספר רמות קושי שמתאימות לרמות מאמץ שונות. יש מי שמעדיפים מסלול קשוח ואתגרי בערוץ הנחל ואחרים יעדיפו להגיע ישירות אל השיא – בבריכת צפירה.
במסלול המומלץ הראשון, המאתגר ביותר, משאירים את הרכב בחניה שצמודה ל'חוות הנוקדים' שבבקעת קנאים. מגיעים לשם על כביש 3199 שיורד צפונה מן העיר ערד. מ'חוות הנוקדים' הולכים צפונה לאורך קטע קצר של 'שביל ישראל', וכעבור כ-200 מטרים פונים מערבה עם סימון שביל אדום.

מתעצלים שמצוידים בכלי רכב מתאים יכולים להתקדם לאורך חלק מן הדרך במקביל לסימון האדום, ומי שמעדיף אוויר מדבר יצעד כקילומטר וקצת עד ל'בור עטין' (ביר אום אל אתין): שלוש 'מאגורות מים' – תעלות ארוכות שמתמלאות במי הגשמים. עם מים אלה משקים את הצאן של אנשי שבט אבו רביע, והם משמשים אותם גם למעט גידולים בשטח.

אחרי בור עטין פונה השביל צפונה בחדות וממשיכים לאורכו למשך כקילומטר נוסף עד למפגש שבילים עם שביל שמסומן בסימון שביל כחול. ממשיכים עם השביל הזה אל מספר גבים ואל מפל יפה בגובה של כשלושה מטרים.
מכאן ממשיך השביל מזרחה בתוך ערוץ הנחל והופך למסלול אתגרי שכולל ירידה על גבי סולמות שנקראים 'דורגיות', חציית גבים שחלקם עמוקים למדי, שבילים שעוקפים אותם, ורגע לפני השיא מגיעים אל "גב טרום צפירה". בהמשך מגיעים אל מפגש עם שביל שמסומן בסימון שחור ואז אל 'דובדבן הטיול': בריכת צפירה, שאליה מגיעים דרך ירידה מאתגרת.

המסלול השני, גם מבחינת רמת הקושי, מתחיל בחוות הנוקדים ומשם נוסעים או הולכים צפונה, לצד בקעת קנאים, למשך כשלושה קילומטרים לאורך שביל ישראל. מגיעים למפגש עם שביל שמסומן בסימון שביל שחור וממשיכים איתו מערבה. מכאן ועד לבריכת צפירה הדרך קצרה יחסית, והיא הופכת קשה רק בקטע האחרון לקראת 'בריכת צפירה'. כאמור, אפשר לנסוע חלק מהדרך עם רכב מתאים.

המסלול השלישי מיועד למי שפחות אוהב או יכול להתאמץ. בין שביל ישראל לבין השביל שמסומן בסימון שחור מתפצל שביל הליכה קצר עם סימון שביל כחול, וכעבור כחצי קילומטר מגיעים אל תצפית על 'בריכת צפירה'.

אזהרת גניבות מכלי רכב

כאשר מדברים על אובדן משילות במדינת ישראל מתכוונים, למשל, למכת הפריצות והגניבות מכלי רכב של מטיילים בשטח. לא מדובר במקרים בודדים אלא ב"מכת מדינה" עד כדי כך שממש בלתי אפשרי להשאיר רכב במדבר יהודה או בנגב מבלי שהוא ייפרץ או ייגנב. מחדל קטן יחסית זה מתווסף למחדלים רבים נוספים של ממשלות ישראל ולכן אין מנוס וחייבים להשאיר שומר, רצוי חמוש, ליד כלי הרכב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים appeared first on TheCar.

אחד המתקנים שנותרו לנו כעדות לימי הפאר האדריכלי הרומי הוא "בית הקשתות" – מבנה אבן צנוע יחסית שממוקם בשוליים הצפון מזרחיים של 'פארק קנדה' או 'פארק איילון' – לא הרחק מן הישוב מבוא חורון בעמק איילון.

לא מצאתי פרסומים ארכיאולוגים מעמיקים לגביו אבל כנראה שהמבנה נבנה אי שם במאה השלישית לספירה כבית מרחץ ובית מרפא. כמעט 1,800 שנים לאחר מכן נותרו במקום שתי בריכות מים, אחת חיצונית ואחת פנימית ומקורה, וזו מעוטרת בארבע קשתות אבן מרהיבות שמקנות למקום את שמו.

לא מיותר להעיר ש"בית הקשתות" הוא לא השם הכי מקורי בישראל: אנחנו יכולים לחשוב לפחות על חמישה מקומות אחרים ברחבי הארץ שנקראים "בית הקשתות", ואתם מוזמנים לחוד לעצמם חידת טריוויה ולמלא את הרשימה הזאת, אולי תיזכרו ביותר מקומות מאלה שעלו בדעתנו.

עומק הבריכה אידאלי לטבילה: כ-170 סנטימטרים, אם כי בתקופה הזאת של השנה צריך אומץ ועמידות בפני קור כדי לטבול בה, בעוד שבתקופת הקיץ אין במה לטבול… שתי הבריכות מתמלאות רק במי גשם, וזה קורה כאשר מפלס מי התהום עולה ומים זורמים בתוך אמה אל תוך מבנה האבן.

כאשר טובלים במים הקרים אפשר להרהר בקצת פרופורציות על החיים. גם בלי לדעת מי בדיוק סיתת והניח כאן את האבנים האלה אפשר לזנק בזמן ולזכור שזה קרה קרוב מאוד לסופה של האימפריה הרומית המפוארת, אולי אפילו באותן שנים שבהן נבנו ברומא 'מרחצאות קרקלה' המפורסמים, לרווחת הציבור.

הרומאים, חוץ מאשר בלהרוג אחד את השני עם הפוליטיקות הפנימיות שלהם, היו עסוקים באותה עת במאבק עם הפרסים (שלפחות באותה תקופה גבה דם אבל לא שינה שום דבר), הקיסר הרומי ולריאנוס נלקח בשבי על ידי שאפור הראשון מלך פרס והוצא להורג, ובזמן שיהודים או רומאים טבלו ממש כאן בבריכה הזאת – רבי יהודה הנשיא ערך את המשנה והחלה "תקופת האמוראים".

אז אם כבר הגענו עד לאמוראים כנראה שהגיע הזמן לצאת מהמים ולהתנגב, לעקוף את הבריכה החיצונית הרדודה, ולגשת אל משטח הבטון הגדול שנמצא לא הרחק משם, בין עצים, לפרוש עליו את ערכת הפיקניק, ולהתחרדן בשמש עם ערכת הקפה שזכרתם להביא מהבית.

בשנת 2019 ביצעה הקרן הקיימת לישראל עבודות שיקום ושימור במקום והכניסה אליו חופשית וללא תשלום. כמובן שאין כאן שירותי הצלה ולכן חשוב לשים עין ולהשגיח על ילדים קטנים, אבל איתם אפשר לטבול בבריכה החיצונית, הרדודה. למרבה הצער המקום גם לא מונגש לבעלי מוגבלויות, וחבל שכך.

בימי אביב אלה פורח הטבע מסביב ביופי עוצר נשימה: עשרות עצי שקד מלבלבים ומושכים אליהם המוני דבורים שמזמזמות סביבם ומזמינות את המבקרים לטיול אביב רגלי בשבילי הפארק.

כך מגיעים: עם כלי רכב רגילים מקלידים ב'ווייז' "מעיין בית הקשתות מבוא חורון".

עם כלי רכב בעלי הנעה כפולה אפשר להגיע דרך משעולי פארק איילון וחשוב כמובן להקפיד לנהוג רק על השבילים המוסדרים. אגב, במרחק של כמה מאות מטרים מבית הקשתות, מימין לדרך העפר שיוצאת מכביש 3 לכיוון האתר, יש מאגר מים גדול של 'מקורות'. זהו 'מאגר מסילת ציון' שנאגרים בו כ-800,000 מטר קוב של מי ביוב מטוהרים אשר מיועדים להשקיה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

אגב, אם יש לכם מידע מעניין על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של המקום או שחשבתם על יותר מחמישה מקומות בישראל שנקראים "בית הקשתות" – מוזמנים לכתוב אלי לכתובת הדוא"ל: editor.thecar@gmail.com ונעדכן את הכתבה בהתאם.

The post טיול לסופ"ש: אל בריכת הקשתות במבוא חורון appeared first on TheCar.

מקטע קטן זה של צפון הנגב יושב על-ידי הנהגת המדינה מיד לאחר הקמתה במטרה לבנות קו ישובים שני בגב ישובי מערב הנגב, והוא שובץ באופן מכוון בקהילות הומוגניות של עולים שהגיעו מכל רחבי העולם בדגש על צפון אפריקה, מרכז אסיה והודו. השאיפה הייתה למסד קהילות שעיקר החוזק שלהן נובע ממבנה משפחתי מורחב וערכים משותפים.

בשנות החמישים סבלו הישובים הוותיקים יותר, כמו כל ישובי מערב הנגב, מהתקפות של פאדאיונים מצרים מכיוון עזה, ובשני העשורים האחרונים הם נמצאים תחת מתקפות קסאמים וגראדים כמו שאר ישובי עוטף ישראל.
בשונה מן החלק המזרחי של המועצה האזורית לכיש, שמשתרע עד למורדות הרי חברון ומאופיין בישובים עם שטחים חקלאיים עצומים, בחלק שממערב לקריית גת אשר תחום על-ידי "כביש עוטף עזה", הלא הוא כביש 232, שובצו ישובים קטנים על שטחים מצומצמים, ולכן רוב תושביהם לא עוסקים כיום בחקלאות.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בנסיעה איטית לאורך כביש 352 – שיוצא דרומה מכביש 35 כ-3.5 קילומטרים מערבית למפגש של 35 עם כביש 232 או כ-6.5 קילומטרים מערבית לצומת פלוגות (המפגש של כביש 35 עם כביש 40).
מעטים מכירים את הכביש הזה מפני שהוא לא מוליך בין יעדים ששגורים על מטיילים אלא מחבר את תשעת הישובים שנטועים מצדדיו: עוצם, נוגה, נהורה, שחר, ניר ח"ן, זוהר, שדה דוד, תלמים, ולבסוף – הישוב עם השם המפורסם בסדרת הישובים הזאת: חלץ.

הכביש פולח נופים יפים של שדות חיטה, מטעים, חורשות ושטחים פתוחים וירוקים שמרחיבים את הלב, וקשה להיפרד מן המחשבה שהמשבצת המיוחדת הזאת בנוף החברתי הישראלי ראויה למיתוג מחמיא וייחודי, ולו בזכות ההשתרשות של תושביו בנוף ובארץ.

ממש באמצע הדרך, ממערב לכביש, נמצא 'מאגר זוהר' או 'אגם זוהר' אשר הוקם על-ידי חברת מקורות ונקרא על שם הכפר השיתופי הסמוך לו. חברת מקורות הייתה גם אחד הגופים שסייעו בהקמת המושב זוהר.
אגם זוהר – ששטחו 1,200 דונמים, הוא חלק ממערכת הולכת המים ירקון-נגב – אחד ממפעלי המים הראשונים של מדינת ישראל, והוא משתרע על שטח של כ-1,200 דונמים ונחשב לאחד ממאגרי המים הגדולים בארץ. הקמת האגם, שמסוגל להכיל כ-7 מיליון קוב, החלה כבר בשנת 1949.

מאגר זוהר מגודר ונחשב לשטח פרטי של מקורות, הכניסה אליו אסורה, וגם זה פספוס גדול של המועצה המקומית מפני שאפשר היה לפתח בו אזור תיירות מהמם. מי שנהנים בינתיים מן הנוף וכמויות המים הגדולות הן בעיקר ציפורים מסוגים ומינים שונים, וגם צפרים שנהנים להגיע ולצפות בהן. בין השאר נצפו במאגר זוהר עפרוני, נחליאלי לבן, פפיון אדום גרון, מירומית לבנת כנף, דיה שחורה, ברכיה, טבלן מצויץ, ברווז משויש, אנפה משורטטת, עלווית חורף, זרעית השדה, שקנאים ועוד.

אפשר לטייל סביב האגם מחוץ לגדר ולמרות שאפשר להיכנס לתוך השטח המגודר צריך להימנע מכך – בין השאר בגלל סכנת טביעה.

ממשיכים עם כביש 325 דרומה וממש לפני המפגש שלו עם כביש 232 מגיעים אל אזור המושב חלץ – שם מעורבים יחד התמימות והגאווה של ימי הקמת המדינה עם הסיאוב השלטוני של העשורים האחרונים. המושב חלץ הוקם על אדמות הכפר הערבי חוליקאת שנכבש ערב מלחמת העצמאות. באזור הזה טיילנו בעבר ואף מומלץ לטייל כעת.

כבר בשנת 1933, בעקבות סקר גיאולוגי שנערך באזור, התגלו בו "סימני נפט" ובתקופת המנדט הבריטי אף בוצעו בו קידוחים ראשונים שהופסקו בעקבות פרוץ "המרד הערבי". לאחר הקמת מדינת ישראל נעשו ניסיונות להשיג מימון מחו"ל לצורך חידוש הקידוחים, ולאחר שזה צלח בוצע קידוח מוצלח ראשון בשנת 1955.

זה היה הגילוי הראשון של נפט בשטח מדינת ישראל והוא הסב כמובן הרבה מאוד שמחה וגאווה, ובעיקר תקווה לגילויים נוספים של "הזהב השחור". למרבה הצער, משדה חלץ הופקו במהלך 50 שנים רק כ-17 מיליון חביות נפט בלבד, וזאת למרות כ-80 (!) קידוחים שבוצעו בשטח.

חמור מכך: במהלך השנים הופרטו זיכיונות הפקת הנפט ועל השטח השתלטו חברות פרטיות, וחלקן – כך לפי החשד – פעלו שלא לפי תנאי הזיכיון אף הפכו חלק מן הקידוחים לאתרי הטמנה לא חוקיים אשר גורמים לסכנת זיהום של מי התהום. כך הפכו שדות הנפט של חלץ מהבטחה למקור הכנסות ועצמאות אנרגטית למפגע סביבתי ש"קושט" בערימות של ציוד קידוח מחליד.

את הנסיעה הנעימה לאורך כביש 325 אפשר לקנח בקצת אופטימיות: כמעט לכל כיוון שממנו ממשיכים מן המפגש שלו עם כביש 232 או בחזרה צפונה אפשר למצוא מרבדים מרהיבים של כלניות, צבעונים ופרגים ואינספור מקומות לפיקניק מרגיע.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

הצעה נוספת לטיול בסביבה:

טיול לסופ"ש: מחוליקאת אל שדות החיטה של צפון הנגב

The post טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב appeared first on TheCar.

כמו שטחים רבים אחרים במישור החוף גם כאן היו בעבר שטחי ביצה נרחבים וכאן נשמר רמז לאותם בתי גידול בדמות בריכות הדגים של הקיבוץ, ושמורת הטבע הייחודית שצמודה אליהן.

טיול הסופ"ש מתחיל בהליכה אל גבעה שכמעט נושקת לכביש החוף (כביש מס' 2), גבעה שבימים אלה משתוללת עליה פריחה מהממת. לצד הכלניות האחרונות של העונה פורחים עדיין מקבצים גדולים של רקפות וסביבן פזורות חרציות יפיפיות שצובעות בצהוב בוהק את הירוק הדהוי, בין המוני צבעונים שזוהרים בגוון אדום אש.

הגבעה נמצאת בסמוך לבית הקברות של קיבוץ מעגן מיכאל ואפשר ללכת ממנה לאיבוד בין השבילים המפותלים שמקיפים את בריכות הדגים. בין השבילים אפשר למצוא נתיבים אל חוף הים הסמוך ושם, באופק הקרוב, מבצבצת מתוך כחול-הים אסדת גז. שום דבר אחר לא מפריע את השלווה התכולה שבין תחנת הכוח של חדרה – הרחק בדרום, לבין כתף הכרמל בצפון.

נחל דליה, שנשפך לים מבעד ל'דלתא' בוצית שבין מושב דור לקיבוץ מעגן מיכאל, מסיים כאן מסע מפותל שמתחיל בנביעת מעיינות בין הקיבוצים עין השופט לדליה. משם ממשיך מסלולו – בתוך שמורת טבע – במקביל לתוואי של כביש 67 ולאחר מכן מצטרפים אליו יובלי נחל שלף, נחל מנשה, נחל אלקנה ונחל טלימון.

קיבוץ מעגן מיכאל הוקם על אדמות 'ביצת כבארה' שהייתה שטח הביצה הגדולה ביותר במישור החוף. במשך כ-1,000 שנים התקיים כאן אגם גדול שהיה חלק ממפעל המים הרומי שהזין את העיר קיסריה, אבל ההזנחה של הסכר ותעלות המים הפכה אותו לשטח ביצה ממאיר.

אדמת ביצת כבארה נרכשה בשנת 1922 בכספי הברון רוטשילד ולאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה יובשה הביצה – בתחילה על-ידי פועלים מצריים וסודנים שהובאו ארצה כמהגרי עבודה ובהמשך – לאחר מאבק על עבודה עברית – גם על-ידי פועלים יהודים.

כיום, כאמור, אפשר רק לדמיין את השטח מוצף המים, ולצורך זה אפשר להיעזר באפיק הבוצי שמתוח לאורך כמה מאות מטרים במרחק של כ-100 מטרים מזרחית לקו החוף, שמשני צדדיו צומחים צמחי קנה. אפשר לפסוע לאורך האפיק עד שמוצאים את שבילי הגישה אל החוף.

כך מגיעים: ב'וויז' – בית העלמין קיבוץ מעגן מיכאל. עוברים בשולי הקיבוץ ומחנים את הרכב בסמוך לאחד השבילים. אפשר לעלות רגלית על הגבעה הסמוכה או להמשיך בטיול רגלי לכיוון החוף.

בסביבה:

אל הגשר המחודש שעל הנחל הכחול
אל שמורת נחל תנינים
על החוף מנחל דליה לנחל תנינים

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מעגן מיכאל ושמורת נחל דליה appeared first on TheCar.

כביש 3415, אחד היפים בדרום השפלה וצפון מערב הנגב, מפלח את הגבעות הקשוחות של חבל לכיש כשהוא יוצא מכיוון שרידי העיר לכיש ומתפתל במקביל לקו שמשרטט כביש 35 בין אשקלון לחברון. פחות או יותר בשני שליש הדרך מגיעים אל הישוב השיתופי אמציה אשר הוקם בשנת 1955 כהיאחזות נח"ל על מוצב צה"לי שנבנה בתום מלחמת העצמאות במרחק של כ-2.5 קילומטרים מערבית לגבול – קו שביתת הנשק עם ירדן.

ישוב אנושי התקיים על הגבעות האלה עוד מתקופת האבן דרך תקופות הברונזה והברזל ועד לתקופה הביזנטית, ובתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל שכן כמה מאות מטרים צפונית לכאן הכפר הערבי אל-דווימה, אשר נכבש במלחמת העצמאות על ידי גדוד 89 של חטיבה 8. במהלך כיבוש הכפר נהרגו עשרות מתושביו, רובם במהלך הקרבות ומקצתם אזרחים שככל הנראה לא היו מעורבים. חקירת האו"ם לגבי המקרה לא העלתה ראיות לטבח (מלבד להרוגי הקרבות), אבל שמועות אודות אי כיבוד טוהר הנשק הגיעו אל מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, והוא הורה לחקור את הנושא ולהעמיד לדין את האחראים.

חקירת האירוע טויחה וגוועה לנוכח חנינה כללית שניתנה בפברואר 1949, אבל עוד קודם לכן הגיעו השמועות גם אל המשורר נתן אלתרמן אשר פרסם בעיתון 'דבר' את שירו 'על זאת' אשר עוסק בפשעי מלחמה ובמוסר שנדרש מצה"ל. השיר פורסם בתוך כדי קרבות מלחמת העצמאות וראש הממשלה דוד בן גוריון הורה להפיץ אותו אל כל חיילי צה"ל.

כשנה לאחר הקמת היאחזות הנח"ל באמציה נהרגו בסמוך אליה שישה חיילי צה"ל בקרב עם הלגיון הירדני, ו-11 שנים לאחר מכן, במלחמת ששת הימים, הוסט קו הפסקת האש הרחק מערבה, עד לאמצע ים המלח.

כחמישה קילומטרים מצפון לאמציה מתנהלת התנועה על כביש 35 שמוליך מאשקלון אל קרית גת וממנה אל בית גוברין, ומשם מזרחה, דרך הרי יהודה מצפון לחברון עד שהוא פוגש את כביש 60. בתקופת המנדט הבריטי חיבר כביש נידח זה את מישור החוף עם חברון, ומאז הקמת ישראל ועד למלחמת ששת הימים היו שני חלקיו – גם המערבי שבשטח ישראל וגם המזרחי שבשטח ירדן – רעועים ולרוב גם נטושים.

בסוף שנות ה-70 החלה סלילה מודרנית של ציר זה, שקיבל לימים את השם "חוצה יהודה", וכשני עשורים לאחר מכן הוא נכלל ב"הסכמי אוסלו" כחלק ממערך "המעבר הבטוח" בין עזה ליהודה. המעבר הבטוח פעל למשך שנה אחת בלבד, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000.

בשנת 2006 הוקמה בצמוד למושב אמציה שכונת קרווילות למפוני הישוב קטיף אשר שכן במרכז רצועת עזה ממערב לדיר אל בלח. כעבור יותר מ-10 שנים נבנה עבור קהילה זאת הישוב 'כרמי קטיף' ששוכן מאות מטרים צפונית לאמציה, בדיוק במיקום שבו שכן הכפר אל-דווימה.

בימים אלה של חורף 2024, בעיצומה של מלחמה נוספת, אפשר להרהר במצבנו במרחב – איש איש לפי השקפתו. הכי טוב לעשות את זה לצד הכלניות הרבות שפורחות כעת במרומי גבעת אמציה, לאחר טיפוס תלול על הגבעה הירוקה שעליה, כך נטען, שכן בתקופת בר כוכבא הישוב 'מגדל גד'.

מראש הגבעה, שעליה נמצאו שרידי ישוב עתיק ולצידו מערכת מערות מסתור, יש תצפית נהדרת לארבע רוחות השמים: הרחק במערב אפשר להבחין באשקלון ודרומה ממנה בעיר עזה, והרבה יותר קרוב, מזרחה, בישובים שקף ואליאב שנטועים ממערב ל'קו הירוק' לא הרחק מגדר ההפרדה.

רגע לפני שנצא לטיול ונטבול בנופים המרהיבים אפשר להרהר גם בדבר מה נוסף, אולי אירוני ובוודאי רלוונטי לימינו: המושב 'אמציה' נקרא על שם המלך היהודי אמציהו אשר הוצא להורג באזור לכיש לפני קרוב ל-2,800 שנים. אפילו ההיסטוריה התנ"כית, שנכתבה על-ידי אנשי יהודה, לא שוכחת לאמציה שהוא יזם מלחמה נגד ישראל והפסיד בה.

על גבעת גד, ממערב למושב אמציה נמצאים בין השאר חורבת גינתה, חורבת גבר וחורבת חלק, וסביבה – בשטח של כ-15 קילומטרים רבועים, נמצאת שמורת הטבע 'מגדל גד'. מורדות הגבעות מכוסים בחורש של עצי חרוב צפופים, אלת המסטיק ועצי אורן ואקליפטוס ותיקים. חורש אקליפטוסים נוסף צומח למרגלות הגבעות, ועם קצת מזל נוכל להבחין בקבוצות קטנות של צבי ארץ ישראלי שמדלגות בין השדות.

מכאן אפשר לצאת למבחר גדול של טיולים רגליים או רכובים, בהתאם למזג האוויר ולרמות האנרגיה. אפשר לטייל על השבילים והגבעות בשטח השמורה ולהמשיך אל יער אמציה ואל בריכות המים שממערב לישובים בני דקלים ושקף, או אל הסכר שעל נחל אדורים.

לחילופין אפשר לבחור בין נסיעה מערבה אל תל לכיש לבין נסיעה לא פחות מרתקת מזרחה, אל כביש 358 שגם הוא אחד הכבישים היפים בישראל. 358 נסלל למורת רוחם של ארגוני הגנת הסביבה משנת 2003 במטרה לחבר את יישובי האזור אל באר שבע בדרום ואל כביש 35 בצפון. כביש זה סלול ברובו לאורך גדר ההפרדה שבנייתה החלה במקביל לסלילת הכביש, והוא עובר בנוף מהמם לצד הישובים שקף, נטע, כרם עמי, שומריה ובקעת יבל עד שהוא פוגש את כביש 6 בחלקו הדרומי החדש יחסית.

כך מגיעים: ב'וויז': אמציה. בכיכר הכניסה למושב פונים ימינה לכיוון שמורת גבעת גד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אמציה וכביש 3415 appeared first on TheCar.

אף דבר מכל אלה לא עוצר את הטבע הארץ ישראלי שכרגיל בתקופה הקצרה והמיוחדת הזאת של השנה נהנה מהתפרצות אדירה של אופטימיות ירוקה ולחה, ואנחנו בחרנו לשאוב השראה גם מן הטבע וגם מן ההיסטוריה הציונית בארץ שלנו ולצאת לטיול אל "פרוזדור ירושלים".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש ל"פרוזדור ירושלים" ול'שער הגיא' – האזור שמחבר בין השפלה לבין ירושלים ונמצא בתוך גבולות "הקו הירוק". "פרוזדור ירושלים" לא מוגדר מבחינה גיאוגרפית אלא כהגדרה גיאו-פוליטית או צבאית-מדינית: הוא נכבש על-ידי כוחות הפלמ"ח במלחמת העצמאות כדי לפרוץ דרך לירושלים, ועד למלחמת ששת הימים, בשנת 1967, היה מוקף בשטח שהיה חלק מממלכת ירדן.

מעניין לציין שההתייחסות ל"פרוזדור ירושלים" כחבל ארץ או דרך שמקשרת את עיר הקודש עם שפלת החוף החלה ככל הנראה עוד בתקופה הצלבנית, כאשר נוצרים אבטחו את עולי הרגל הצליינים. שימוש מודרני במושג הזה נובע מן הדיונים של "ועדת פיל" – ועדת חקירה שהוקמה על-ידי ממשלת בריטניה באוגוסט 1936 לאחר פרוץ "המרד הערבי הגדול", כדי לחקור מדוע פרץ המרד, כיצד אפשר לפתור את הסכסוך בין הערבים ליהודים וכיצד מתפקד ממשל המנדט בהקשרים האלה.

פרט היסטורי מעניין ודי נשכח הוא שוועדת פיל, זו שניסחה לראשונה את "תוכנית החלוקה" של חלקה המערבי של ארץ ישראל בין יהודים לערבים, הציעה שפרוזדור ירושלים והדרך שמקשרת את הבירה אל יפו, יישארו תחת מנדט בריטי קבוע.

עם פרוץ מלחמת העצמאות השתלטו ערביי הכפרים בסביבה על הדרך לירושלים והטילו מצור על העיר, ונקודת התורפה המשמעותית ביותר הייתה ב'שער הגיא' שבו מתפתלת הדרך לאורך תוואי נחל עלי, אחד מיובליו המזרחיים של נחל איילון, אשר נשלט במקום זה על-ידי ההרים שסביבו.

במהלך המלחמה, באמצעות מספר מבצעים עקובים מדם, הצליח צה"ל לכבוש את כל רכסי ההרים השולטים על הדרך, אם כי – כאמור – הפרוזדור נותר מוקף בשטח שנמצא בשליטה ירדנית עד למלחמת ששת הימים.

בנוסף לדרך שמחברת כיום בין ירושלים לתל-אביב, כביש מספר 1 שמוכר לכולנו, נסלל במהלך מלחמת העצמאות הכביש שממוספר כיום כ-395 ומחבר את עין כרם לשפלה דרך רמת רזיאל ובית שמש. דרך זאת נפרצה במטרה לבנות נתיב עוקף ונסתר מתותחי הלגיון הירדני כדי שהתנועה לירושלים לא תיחסם על ידם בשער הגיא. הכביש נותר כדרך עוקפת ונעשה בו שימוש בדרך לירושלים החל משנות החמישים.

דרך עוקפת נוספת לאותה מטרה ידועה כיום ככביש 386 או "דרך נס הרים" שמוליכה מבר גיורא וצור הדסה אל כביש 375 ואל עמק האלה ובית שמש. כביש זה נסלל מעין כרם מערבה בתחילת שנות ה-50 כדי לחבר את יישובי פרוזדור ירושלים הדרומיים אל ירושלים ולהבטיח נתיב תנועה נוסף לעיר הבירה.

עם זאת, הדרך הכי מפורסמת בהקשר של פריצת המצור על ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות היא 'דרך בורמה' שנותרה עד היום כמסלול נהדר לרכבי שטח ורוכבי אופניים, ושם גם מתחיל מסלול סוף השבוע שלנו: מצפה הראל בכניסה למקטע של 'דרך בורמה'.

לפני היציאה לדרך כדאי להקדיש כמה רגעים לאתר התצפית ולקרוא את התיאורים המפורטים על השילוט המסודר, ולאחר מכן אפשר להמשיך מזרחה על הדרך הנהדרת שחוצה יערות קק"ל ושטחים חקלאיים.

רגע לפני שהמסלול שלנו פוגש את כביש 38 (אשתאול- מחלף שער הגיא) ואת 'שביל ישראל' נגיע אל אתר הנצחה מרשים שצופה על 'שער הגיא', ובו מונצחים סיפורי הקרבות של גדוד 'הראל', הגדוד החמישי של הפלמ"ח שהוקם במקור על-ידי בני תל אביב.

השבילים ברובם נוחים, אמנם מעט בוציים אבל חלקם סלולים, ואפשר לעצור במגוון רחב של נקודות תצפית כדי לחוש את הנוף ולהרגיש את הטבע שמתפרץ בפריחה משגעת. בנקודת הסיום, אתר ההנצחה שצופה על 'שער הגיא', ישנם שולחנות פיקניק ואפשר "לפתוח שולחן" לארוחה, או להפעיל את פק"ל הקפה.

אתר ההנצחה הוא חלק מ'פארק יצחק רבין' והוא ממוקם על "גבעת חתול" שמשקיפה על הנוף מסביב מגובה של 369 מטרים מעל פני הים. באתר עצמו ישנה רחבה גדולה שתחומה בגדר אבן, יש מרפסת נוף שממנה נשקפת תצפית מרשימה על הסביבה ומוגדר מסלול הליכה מפותל ולצידו שלטי זיכרון והסבר על קרבות שניהלו חיילי הגדוד.

אתר ההנצחה הוקם בשנת 1999 על ידי קק"ל ביוזמת עמותת דור פלמ"ח.

כך מגיעים:

אל הכניסה לדרך בורמה: נוסעים על כביש 44 בין צומת נחשון למחלף שמשון ופונים צפונה אל תוך 'מצפה הראל'. עוקבים אחר השילוט. ב"וויז": 'דרך בורמה'.

אל אתר הנצחה לגדוד החמישי של פלמ"ח-הראל: נוסעים על כביש 38 (בית שמש – שער הגיא) ומאתרים את השילוט שניצב כ-500 מטרים מדרום למחלף שער הגיא. ממשיכים על דרך צרה לאורך כקילומטר ממערב לכביש.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: כל הדרכים מובילות לירושלים appeared first on TheCar.

כסלון הוא נחל אכזב, אולם באחד הקטעים שלו מפכים ארבעה 'מעיינות שכבה' שבוקעים מתוך סלע היסוד ויוצרים את אחד הקטעים היפים בערוץ, אם לא היפה מכולם – גיא ירוק שנראה כאילו הוא כלוא בתוואי באורך של כ-600 מטרים.

הנביעות ופינת החמד משכו ככל הנראה התיישבות אנושית מקדמת דנא, אבל האזור סביבו הוא אחד מתוך מאות נקודות חן בארץ ישראל שטרם זכו למחקר ארכיאולוגי מעמיק, ולכן אין עדיין מידע פומבי לגביו.

מפעל אנושי יחיד שמשך את עיני חוקרי העבר הם שרידי מצודה או בית חווה דו-קומתי שנבנו על הגדה הצפונית של ערוץ הנחל – וכיום נותרו מהם שרידי מבנה בגודל של כ-30 על 40 מטרים ובגובה מרבי של כ-12 מטרים. למבנה, שבנוי מאבנים מסותתות, ישנם מספר שערים שמוליכים אל צמד אולמות מרווחים עם תקרה מקומרת. בסוף שנות השישים הוכרז השטח שסביב הנביעות והאתר הצלבני כשמורת טבע וגן לאומי אשר זכה לשם 'עין חמד'.

באופן טבעי נמשכות עיני המבקרים אל המבנה הצלבני העתיק והמרשים שנקרא 'איקבלה' בפי תושבי הכפרים הערבים הסמוכים – עין נקובה ועין ראפא – וזה שיבוש של השם הלטיני 'אקווה בלה', או "מים יפים".

ככל הידוע האתר הזה לא נקשר לסיפור תנ"כי מרתק או לקרב גבורה אלא נבנה כבית חווה מבוצר, אחד מתוך מספר אתרי חניה ומחסה על "דרך אמאוס" – הדרך שאיתה טיפסו עולי הרגל הנוצרים אל ירושלים בסוף האלף הראשון לספירה.

בשנת 1986 ביצע חוקר בריטי בשם דניס פרינגל, שמתמחה בחקר התקופה הצלבנית בארץ ישראל, סקר שבחן את האדריכלות המקומית. פרינגל מעריך שהמבנה של עין חמד נבנה אי שם סביב שנת 1150 במטרה להגן על חווה חקלאית שנסמכה על מקורות המים הסמוכים. החווה והמבנה הוקמו במקביל למערכים מבוצרים דומים שהתגלו בצובה ובאמאוס, אבל מעולם לא נתפש כמקום בעל חשיבות אסטרטגית או דתית.

כמעט שני עשורים לפני אותו סקר הוקם בסמוך הגן הלאומי עין חמד, וכמקובל באותה תקופה לא הושם דגש רב על שמירת הטבע והנוף המקוריים אלא על נוחות המבקרים באתר. לצורך זה "עוצב מחדש" ערוץ הנחל בתוך תעלת אבן מעשה ידי אדם, ובתוכה מספר טראסות שמהן נשפכים המים באופן שמזכיר נביעת מעיינות.

בתחילת המאה הנוכחית ייבשו מפעלות הבניה ושאיבות מים את המעיינות שמזינים את עין חמד, ורשות שמורות הטבע נאלצה לבצע "טריק": כיום נאספים מי הנחל במורד הערוץ ומוזרמים כלפי מעלה באמצעות משאבה כדי לחדש את הזרימה ולאושש את הצומח והחי באפיק הנחל. סביב הערוץ ניטעו עצי רימון, זית ותאנה וכן שיחי גפן ונוצרו פינות בוסתן נאות, ומסביב נשתלו מדשאות רחבות והוצבו שולחנות פיקניק לרווחת המבקרים.

בזכות בית קברות מוסלמי אשר משמש עד היום את תושבי הכפרים עין נקובה ועין ראפא נשמרו בשטח הגן עשרות עצי אלון מצוי עתיקים וגבוהים, ואלה עצי האלון העתיקים והגבוהים ביותר בהרי ירושלים. בנוסף צומחים באתר גם עצי אלה ארץ ישראלית שמזכירים את החורש הארץ ישראלי העבות שכיסה בעבר את כל הרי יהודה, עצי אשחר ארצישראלי שעליהם כרוכים מטפסי חורש שמעניקים להם נופך מסתורין ואי אילו עצי זית קשישים עם גזעים מפותלים.

למרבה ההפתעה צומחים בשטח הגן גם מספר עצי דולב שאופייניים הרבה יותר לצפון הארץ, וזה אחד מאזורי התפוצה הדרומיים ביותר שלהם. עם זאת, גודל ההפתעה מצטמק במידה ניכרת כאשר מגלים שעצים אלה, כמו לא מעט עצים אחרים בגן הלאומי, ניטעו כאן בידי אדם.

זאת רק דוגמא אחת מיני רבות לטשטוש בין הטבע המקורי והפראי לבין ההתערבות האנושית אשר אמנם נעשתה ממניעים טובים אבל שינתה לעד את הנוף, אם כי לזכות אנשי הרשות צריך לומר גם שאל שטח הגן הלאומי הועתקו צמחים ועצים שניצלו כאן לאחר שניצבו בדרכם של בוני הארץ וסוללי הכבישים. בין אלה בולטים רקפות, חצבים ואירוסים.

הגן הלאומי עין חמד הוא באמת פינת חמד שנמצאת על אם הדרך כמטחווי קשת מירושלים ורק כ-40 דקות נסיעה מתל-אביב. הכניסה כרוכה אמנם בתשלום אבל פינת המרגוע הזאת מאפשרת נופש מהנה בחיק הטבע ומקום לפעילות נעימה ואף הרפתקנית עם ילדים.

אפשר להיכנס לחצר בית החווה הצלבני מבעד לשער עם דלתות עץ כבדות אל תוך צמד חדרים גדולים ולמצוא שרידים של אבני ריחיים, ואפשר להמשיך את הטיול בטיפוס אל ערוץ הנחל בשביל שמתפתל בין טרסאות חקלאיות.
שטח הגן הלאומי מצומצם אמנם אבל הוא מתוחזק היטב עם שבילים סלולים שמותאמים לבעלי מוגבלויות ושבילים נוספים שמתפתלים בין ברכות מים, ואפשר להתענג על צמחי ארץ ישראל מוכרים יותר כמו קנה מצוי ופטל קדוש ומוכרים פחות כמו ערבה מחודדת.

השביל הסלול מוליך ממגרש החניה אל בריכה טבעית שנסכרה בקיר אבן מלאכותי, שם פוגשים נביעה ראשונה שפורצת מסדק בסלע, ובהמשך – על מצוק בגדה השמאלית – נובע מעיין 'עין חמד' ומימיו נאספים לבריכה קטנה. אגדות ירושלמיות עתיקות מספרות שמי המעיינות האלה מעניקים און גברי וגם מסייעים לנשים ללדת בנים, ועד ימינו אלה יש מי שאוספים ממי המעיין לצורך אפיית מצות.

הגן הלאומי פתוח החל בשעה 08:00 בכל ימות השבוע ועד ל-15:00-17:00 בחלק מן הימים ובהתאם לעונות השנה. אפשר להתעדכן באתר של רשות שמורות הטבע.

כך מגיעים: ב'וויז': גן לאומי עין חמד

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל עין חמד appeared first on TheCar.

הבריטים, שכבשו את הנקודה האסטרטגית הזאת מן הטורקים במלחמת העולם הראשונה, הקימו כעבור שנים את שתי הצלחות האלה כדי להתגבר על חבלות שביצעו גם ערבים וגם יהודים בכבלי הטלפון שלהם בתקופת המנדט, ואלה היו אנטנות לשידורי רדיו לטווח רחוק.

מפסגה זאת יש תצפית מעולה למרחקים, וביום בהיר אפשר לראות ממנה כמעט מחצית משטחה של ארץ ישראל – מהרי ירושלים הסמוכים, דרך הרי שומרון, מודיעין, השפלה, מישור החוף, שפלת יהודה, בית שמש והרי חברון. הפסגה שולטת על כביש מספר 1, וקרוב יותר גם על הדרך בין השפלה לירושלים ולרמאללה ועל הציר שמחבר בין מעלה החמישה לנבי סמואל – ששוכן על הפסגה הגבוהה ביותר בצפון הרי ירושלים.

ב-11 במאי 1948, ארבעה ימים לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, פירקו הבריטים את הציוד שלהם ונטשו את המקום, ויומיים לאחר מכן נתפסה הפסגה בידי כוחות הפלמ"ח שמסרו את המקום לחטיבת עציוני של ההגנה. כעבור כשבועיים, ב-26 במאי 1948, נכבש "הרדאר" על ידי הצבא הירדני ומספר ניסיונות לכבוש אותו מחדש לא צלחו.

ב'הסכמי רודוס', שסיימו את מלחמת העצמאות, הוסכם להותיר את ההר בידי הירדנים ששלטו בשטחי יהודה ושומרון עד למלחמת ששת הימים, והם בנו בה את מתחם הביצורים המושקע והמבוצר ביותר בגדה המערבית, עם שלושה מוצבים שחיפו זה על זה.

ב-5 ביוני 1967, ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים, נכבשה "גבעת הרדאר" כמעט ללא התנגדות אבל בתוך כדי קרב שריון בשריון שבו השתתפו שישה טנקים ישראלים מול יחידת שריון ירדנית. בלשון המעטה אפשר לומר שאף אחד מן הצדדים לא חיבר שירים על תפקוד השריון בקרב הזה: רק טנק ישראלי אחד נותר מבצעי בסיום – למרות שאף אחד מהם לא נפגע בקרב, ואילו השריונרים הירדנים – עם טנקי פטון חדשים-דנדשים, התקינו על הטנקים שלהם מכלי דלק חיצוניים ואלה נפגעו מאש מקלעים ישראלים שהבעירו את כולם.

לאחר המלחמה הרס צה"ל את רוב הביצורים של שלושת המוצבים ובשנת 1975 נחנכה על הפסגה אנדרטה מרשימה לזכר הרוגי קרבות מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים. למרגלותיה הוצבה תצוגת טנקים ומשוריינים שמהווה עד היום אטרקציה לילדים ומבוגרים כאחד.

עשור לאחר מכן, כאמור, הוקם במקום הישוב הר אדר וכיום הוא עוטף ומקיף את אנדרטת הבטון, שגובהה כ-16 מטרים ואת אתר ההנצחה כולו.

אנדרטת הראל תוכננה על-ידי האדריכל אריה שרון ובנו אלדר שרון, והיא מדמה שתי צלחות רדאר גדולות שנראות כמו שער שפונה לכיוון ירושלים. האנדרטה היא חלק מאתר ההנצחה של חטיבת הפלמ"ח 'הראל' שלחמה במלחמת השחרור ושל חטיבת השריון הראל שלחמה במבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ועל הקיר המזרחי של האתר מונצחים החללים שנפלו בכיבוש המקום, בהם גם חללי גדוד בית חורון והרוגי ישובי האזור במלחמת השחרור.

בדרך כלל, כאשר המדרגות הלולייניות שמשני צידי המגדל לא חסומות, אפשר לטפס למרומיו ומשם יש תצפית מרשימה לכל רוחות השמים. ברחבה הגדולה שלמרגלות האתר ניצבים כאמור משוריינים וטנקים שהשתתפו בכיבוש המקום, לצד שרידי אחד המוצבים הירדנים עם חרכי ירי, קטע מן החומה ותעלות קשר.

לאחרונה נסלל שביל חדש ומפותל שמוליך מנקודת החניה דרך הנופים הירוקים מסביב אל רחבת המשוריינים ומשם אל האנדרטה. את ההתרגשות בעליה הלוליינית לקראת הצפייה בנוף שייחשף בבת אחת מקלקלת מעט ההזנחה של מרפסת התצפית, וחבל.

כך מגיעים: ב'ויז': גבעת הרדאר בהר אדר, או 'אנדרטת חטיבת הראל'

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ההר שנקרא בטעות על שם הרדאר appeared first on TheCar.

בנוסף ל'ככר החטופים' בתל אביב, ולגבול עזה, המקום הנכון לשאת בו תפילה כזאת הוא חורש צפוף של עצי אורן שנטוע בשולי יער בן שמן ממערב לעיר מודיעין ומדרום למושב גמזו, כמטחווי קשת מכביש ירושלים תל אביב ומכביש 6.

לפני כ-17 שנים נטעה הקרן הקיימת לישראל כ-3,000 עצים בחלקת יער שנקראת יער השבויים והנעדרים, ויש כיום מי שמכנים את היער הזה 'ערים בלילה' על שמה של העמותה שדואגת לרווחת פדויי השבי ומשפחות השבויים והנעדרים.

החורש הצפוף יוצר אצל המבקרים תחושת מסתורין מיוחדת ליער הזה אשר מתאימה מאוד לנרטיב ויכולה אולי להזכיר לנו, ולו לרגע, את תחושת המחנק וחוסר האונים שחווים כרגע הישראלים החטופים, תחושה שאיתה יכולים להזדהות רק מי שהיו במצבים דומים.

במהלך כל מלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד לשומרי חומות, נפלו בשבי כ-500 ישראלים ורובם שוחררו, ואילו ביום ה-7 באוקטובר לבדו נחטפו כ-260 ישראלים בנוסף לכ-1,300 שנרצחו או נהרגו בקרב.

עמותת 'ערים בלילה' הוקמה בשנת 1998 לנוכח התעלמות ארוכת שנים של כל ממשלות ישראל מפדויי השבי וההפקרה שלהם לאחר חזרתם. בעמותה חברים כיום כ-300 פדויי שבי ובני משפחות אשר החליטו לא להמתין לסיוע מן המדינה ולעזור לעצמם, ובין השאר הם עוסקים בעזרה הדדית, קיום קבוצות תמיכה, ייצוג מול משרד הביטחון ופיתוח דרכי טיפול חדשניות שנועדו להקל על סבלם.

אנדרטת השבויים והנעדרים, שהוקמה בקרחת יער שטובלת כעת בירוק של חורף בלב יער 'ערים בלילה', מנציחה את האנשים שחוו את התופת והיא בנויה מסלעי גרניט, אבן גיר ואבן ירושלמית אשר הובאו לכאן ממקומות שונים בארץ וחוברו זה לזה בשבכת ברזל שמסמלת את סורגי הכלא.

בנקודה אחת, בצד האנדרטה, בנויה מעין דלת ברזל קטנה ופתוחה שמסמלת את הדרך החוצה, דרך שכולנו תפילה שבקרוב יצעדו עליה כל החטופים בעזה, ויפים דבריו של רבי יוסף קארו לעניין זה: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים".

חלקת יער השבויים והנעדרים נחנכה בשנת 2007 ומאז התקיימו בה עשרות טקסים ואירועים של עמותת 'ערים בלילה' בנושאי השבי, וגם שם – כמו בכל מקום שבו היו מי שהיטו אוזן קשבת, נשמעו עדויות קשות של מי שחזרו מן השבי ובהן עדויות לעינויים, השפלות, פגיעות פיזיות ונפשיות. חשוב לזכור שכל הישראלים ששבויים היום בעזה חווים ממש ברגע זה את אותן חוויות נוראות.

כך מגיעים: הדרך אל יער 'ערים בלילה' מתאימה לכל סוגי הרכב אבל לאחר הגשמים האחרונים עלולה להיות בוצית בנקודות שונות. נכנסים אל יער בן שמן בכניסה הראשית מכביש 443, כניסת מצפה מודיעין, ונוסעים דרומה בדרך הנוף הראשית שחוצה את הפארק לאורך סימון שביל ירוק. כעבור כשישה קילומטרים מגיעים אל מעבר נחל ומיד לאחר שחוצים אותו רואים שביל צדדי שמוביל לכיוון האנדרטה.
ב'וויז': יער השבויים והנעדרים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: בשביל השבויים והנעדרים appeared first on TheCar.

במהלך 40 ימי מצור פרצו הממלוכים את החומה החיצונית והחדירו כמויות גדולות של קורות עץ ועפר אל החפיר שהפריד בינה לבין החומה הפנימית. לאחר מכן הם העבירו מטולי בליסטראות ומכונות מלחמה אחרות אל שטח החפיר והמטירו אש, חיצים ואבני ענק על המצודה, ובמקביל החלו לחפור מנהרה בעומק הקרקע מתחת לחומה הפנימית.

הלוחמים הצלבנים, שזיהו את פעולות החפירה, חפרו מנהרה משלהם מתחת למנהרה של הממלוכים ומוטטו אותה, ירו חיצי אש ששרפו את קורות העץ ואת חלק ממכונות המלחמה ושפכו שמן רותח על הממלוכים. זה לא עזר: הממלוכים חפרו מנהרה נוספת, הצליחו להרוג כשליש מן הלוחמים הצלבנים, ולאחר שהלוחמים הנותרים חתמו על הסכם כניעה בפני ביברס נכנסו הממלוכים למצודה והכריחו אותם להרוס את החומה שלה.

לאחר מכן השמידו הממלוכים את הנמל הקטן שלמרגלות המצוק, הפרו את הסכם הכניעה שעליו חתמו וחטפו את הצלבנים למצרים, ושם הם מכרו אותם לעבדות בשווקים של קהיר.

העיר ארסוף, יחד עם המבצר שהגן עליה והנמל הקטן ששימש אותה, הוחרבו על-ידי הממלוכים עד היסוד כפי שהושמדו על-ידם כל ערי החוף ונמלי הים של הצלבנים, וזאת במטרה למנוע כל אפשרות שצלבנים נוספים ישובו מאירופה. כך הסתיימו כ-1,800 שנות התיישבות באחת הנקודות האסטרטגיות החשובות שבין יפו לקיסריה, והמקום נותר שומם כמעט לגמרי עד לאחר הקמת מדינת ישראל.

לא הרחק משרידי המצודה הצלבנית הקימו הממלוכים מבנה עץ ששימוש כמסגד, וכעבור כ-200 שנים הוא שודרג למבנה אבן גדול ומרשים ששרד במקומו במשך כ-500 שנים ומשך אליו מאמינים מוסלמים מכפרים קטנים בסביבה. בשלהי תקופת השלטון העות'מני התקיים לא הרחק מן המסגד כפר דייגים, ובסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת הוכרז שם הגן הלאומי סידנא עלי, שבו ביקרנו בעבר.

בחורף הקר והסוער של שנת 2001, אותה שנה שבה הכריזה מדינת ישראל על אפולוניה וסביבתה כגן לאומי ושנה אחת בלבד לאחר שנעשה ניסיון לבצר את חוף הים באמצעו סלעי ענק, היכו גלי הים במצוק ומוטטו חלקים ממנו. בהתמוטטות זאת, שנגרמה בחלקה בגלל גריעת החול שנוצרה כתוצאה מהקמת המרינה של הרצליה, צנח חלקה המערבי של חומת המבצר כ-720 שנים לאחר שנבנתה.

טיול סוף השבוע שלנו הוא אל הגן הלאומי אפולוניה שמשתרע בין השאר גם על שטח ששימש מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ועד לשנת 2000 את התעשייה הצבאית כמפעל לייצור חומרי נפץ. למרבה האבסורד, דווקא הזיהום שתע"ש הותירה באדמת האתר מנע, ועדיין מונע, את הפיכת נקודת החן המהממת הזאת לפיסה נוספת של נדל"ן יוקרתי.

עדויות ארכיאולוגיות ברורות להתיישבות אנושית מוקדמת באפולוניה מתארות ישוב פיניקי חזק שהתקיים כבר במאה הרביעית לפני הספירה בתחילת תקופת הכיבוש הפרסי, ונקרא ארשף, על שם האל רשף, אל הסער והמלחמה הפיניקי. ארשף הייתה עיר חסות של העיר הפיניקית צידון, ותושביה עסקו בין השאר בייצור צבע הארגמן מחלזונות ימיים וסחרו עם ערי הים התיכון, הים האגאי וערי יוון.

הפיניקים, כמו כל מי שבא אחריהם, נהנו בוודאי מרצועת החוף שלמרגלות מצוק הכורכר ומעל שכבות הכורכר, החמרה והחול הם זכו בתצפית נהדרת על מרחבי הים הכחול.

כשלוש מאות שנים לפני הולדת ישו נכבש האזור בידי היוונים והעיר נשלטה על-ידי הממלכה הסלאוקית. היוונים הותירו את הקדשת שם העיר לאל רשף אך תרגמו אותו לשמו היווני של אותו אל – אפולו, ומאז היא נקראה אפולוניה.

בתקופות הרומית והביזנטית התרחב מאוד שטחה של אפולוניה שהייתה לעיר חקלאית גדולה ונטולת חומה. בתקופה הרומית נבנתה על קו המצוק "הוילה הראשונה של הרצליה פיתוח": בית בנוי כהלכה ומהונדס להפליא שרובו חרב ברעידת אדמה בשנת 127 לספירה ושרידיו נותרו עד ימינו.

בתקופה הביזנטית נקראה העיר הזאת סוזוסה, הגיעה לשיא פריחתה והשתרעה על פני כ-280 דונמים, והיא נחשבה למרכז העירוני של דרום השרון. זאת הייתה עיר חקלאית מצליחה עם תעשיית זכוכית מפותחת ומעגנת סירות גדולה.

בתקופת הכיבוש המוסלמי, משנת 640 לספירה, סבלה העיר מהתקפות חוזרות ונשנות של ביזנטים, ולכן נאלצו המוסלמים לבצר אותה לראשונה, אך גם לצמצם מאוד את שטחה אל פחות מרבע השטח המרבי שלה. מאותה עת שבה העיר ונקראה ארסוף. לאחר מכן העיר החליפה ידיים בין הערבים לצלבנים, ובקרב המפורסם ביותר בין הצדדים, שידוע כ"קרב ארסוף", הביסו הצלבנים בהנהגת ריצ'רד לב הארי את המוסלמים בהנהגת צלאח א-דין. בשנת 1101 החלו הצלבנים לבנות את המבצר הגדול והמתוחכם שהושמד על-ידי בייברוס 164 שנים לאחר מכן.

ההיסטוריה המרתקת והאינטנסיבית של אפולוניה, ארסוף, נחקרת מזה יותר ממאה שנים על-ידי ארכיאולוגים וביתר שאת מאז סוף שנות ה-70, ומידי עונה נחשפים בה ממצאים מרתקים. בין השאר, בשנת 2012 התגלה באתר מטמון גדול של מטבעות זהב מן התקופה הממלוכית, חלקם מן התקופה הפאטימית וחלקם מן התקופה האיובית. בנוסף התגלה במקום אחר באתר מטמון מטבעות ברונזה מן המאות הרביעית והחמישית לספירה.

הכניסה לגן הלאומי אפולוניה כרוכה בתשלום אבל הביקור בו מרתק וכולל נגיעות מוחשיות מאוד בהיסטוריה המפוארת של העיר. בין השאר אפשר לראות עדויות לקרב האחרון בין הממלוכים לצלבנים, שרידים של כבשן זכוכית ששימש את תעשיית הזכוכית בעיר, ושבילים מוסדרים שטובלים בנוף נאה וצופים לכיוון הים.

רשות הטבע והגנים ביצעה עבודות פיתוח ושיקום באתר, שנמתח צפונה לכל אורך המצוק, והכשירה בו שלושה שבילי הליכה – שניים מהם בחלק הפנימי ואחד שמהלך ממש על שפת המצוק בין נקודות תצפית מהמות לבין שרידים היסטוריים.

במהלך הביקור מהלכים על שרידי המבצר הצלבני שצופה אל הים, מעל החפיר ולצד שרידי הווילה הרומית, ומשם על גבי שביל הים שבהמשכו פוגשים בריכות מים, בורות מים, כבשן סיד וגשר עתיק. לצד הכניסה למבצר מונחות אבני הקלע הגדולות והעגולות כזכר לחורבן המקום.

אפשר להתפנק על פינות ישיבה נסתרות ממש מול הים, ולהביט מעל על שרידי הנמל העתיק ואל שרידי החומה שצנחה על החוף ואל הים. החפיר הארוך עטוף בשכבה עבה של צמחיית חורף שכוללת בין השאר מלוח קיפח, עדעד רותמי, מדול דוקרני, ולקראת האביב גם את נר הלילה החופי. בסמוך לכניסה נטוע חורש מוצל ובו ספסלי ישיבה לפיקניק, ומותר להיכנס לאתר עם כלבים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף (כביש 2) ופונים מערבה בצומת כפר שמריהו. ממשיכים ישר ברחוב קרן היסוד עד לככר השנייה ופונים צפונה, ימינה, לרחוב וינגייט שאיתו ממשיכים עד לכניסה לגן הלאומי.
ב'וויז': גן לאומי אפולוניה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אפולוניה שעל קצה המצוק שמשקיף אל הים appeared first on TheCar.

בעשור האחרון, ככל שמחירי הנדל"ן ממריאים לשחקים ועיריות מפשירות עתודות קרקע לבנייה, נבנים פרויקטים יקרים במיוחד מול הנוף היפה ביותר של ערי החוף, העיריות מתעשרות ממיסי ארנונה, ולעיתים הן "נזכרות" שראוי לטפח גם את השטחים הציבוריים שצמודים לחופים ואסור לבנות עליהם מתוקף חוק.

אחד החופים החביבים עלינו, שזכה כאן לסיקור לא אחת, הוא קטע החוף שבין העיר ראשון לציון לבין בת ים, וזה קטע ארוך, רחב וחולי שמאפשר טיול נינוח עם רגל אחת במים ואחת על החול.
פרנסי בת ים הקימו טיילת נאה ממש למרגלות גבעות הכורכר והיא מחוברת לטיילת של חוף ראשון לציון, וכעת יכולים חובבי הליכה ורכיבה לנוע בנוחות מראשון לציון ועד להרצליה.

עם זאת, השטח שמעל לטיילת, על ראש גבעות הכורכר שבין ראשון לציון לבין בת ים, נותר מוזנח עם צמחייה פרועה ולא מעט אתרי פסולת מכוערים שגדושים בפסולת בניין, צמיגי טרקטורים ענקיים וכיוצא באלה מטרדים מכוערים.

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, או שמא בזכות תנופת הבניה האדירה על קו מצוק הכורכר של ראשון לציון, השקיעה לאחרונה עיר הפרדסים בהקמת טיילת נוספת, עליונה, ובה בין השאר פארק חבלים ומתקני משחקים לילדים ומקבצי מתקני כושר לחובבי הספורט.

לאחרונה, בעת שיצאתי לנשום אוויר ולהירגע מול הים, גיליתי שגם פרנסי העיר בת ים הרימו את הכפפה (או שמא גם הם נזכרו בבחירות לרשויות המקומיות…) וגם בשטח שלהם הולכת ונרקמת טיילת עליונה מקבילה. על ראש מצוק הכורכר של בת ים, שעודו מוזנח, הולכת ונבנית בימים אלה טיילת יפיפייה שתכלול סככות צל שנשלחות אל נופי הים ולצידן ספסלי ישיבה מול הרוחות.

הטיילת מתפתלת לאורך המצוק ומטפסת במסלול מעגלי אל גבעת כורכר, שם ישנה תצפית נוף נהדרת שמסתיימת במספר עמדות הצללה. מכאן תמשיך הטיילת ותגלוש מטה מן הגבעה עד למפגש עם טיילת החוף התחתונה.

לאחר השלמת הבנייה יוכלו חובבי ההליכה והרכיבה לבחור בין שתי אפשרויות המסע מצפון לדרום ולהיפך: לאורך הטיילת התחתונה שעל קו הים, למרגלות מצוק הכורכר, או על הטיילת העליונה שעל ראש המצוק. בתוך כדי כך מסולקת סוף סוף הפסולת המעיקה שנצברה בשטח במשך שנים רבות.

עוד לפני השלמת הפרויקט, בימים כאלה של חורף-לא-חורף, אפשר לרדת מראש הצוק של ראשון לציון ולצעוד צפונה לאורך טיילת הבטון התחתונה של בת-ים, שעליה פזורים ספסלי ישיבה ופינות מוצלות מול הים. מומלץ.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הטיילת בחוף ימה של בת ים appeared first on TheCar.

תל אפק שוכן מעל מעיינות הירקון, בין פתח תקווה לראש העין, כשני קילומטרים ממערב להרי שומרון וכ-12 קילומטרים ממזרח לחוף הים התיכון. עד לשנות ה-30 של המאה הקודמת זרמו מכאן מי הנביעות מערבה בתוך אפיק נחל הירקון שהחל מכאן את מסלולו המפותל. הנחל יצר מחסום בלתי עביר שניתק את חלקו הדרומי של מישור החוף מחלקו הצפוני, וכל מי שרצה לעבור לאחר הכיוונים אולץ להגיע עד למרגלות התל ולעקוף את הנחל.

ספיקת מעיינות הירקון היא השנייה בעוצמתה מבין כל הנביעות בארץ ישראל והבריטים שינו את מהלך העניינים כאשר החלו לשאוב את המים האלה ולהעלות אותם לירושלים. לימים, עם הקמת מפעל המים ירקון-נגב, הוזרמה דרומה כמעט כל יתרת ספיקת המעיינות והירקון הפך לנחל חרב וחסר חשיבות.

כיום ניכר תל אפק למרחוק בעיקר בדמות מצודה שנבנתה עליו בתקופה העות'מנית והוא מוכר לרבים מאיתנו דווקא בשם 'מבצר אנטיפטריס' שניתן לו על-ידי הורדוס בתקופה הרומית, אבל זה וגם זה לא עושים חסד עם תפארת העבר האמיתית שלו שהתקיימה כ-1,800 שנים לפני הספירה, בתקופת השלטון המצרי.

כך או אחרת, כמו כל כך הרבה אתרים חשובים אחרים בארץ ישראל – תל אפק ראה עליו ובסביבתו את כל העמים, התרבויות, הכובשים והנכבשים במשך יותר מ-5,000 שנים.

כדי להעריך את העיר אפק בשיאה צריך לדמיין את כמויות המים הרבות שנבעו ממקורות הירקון במשך אלפי שנים ויצרו מקווה מים נרחב שהשתרע ממערב למורדות התל ובעונות גשומות גם מדרום אליו. בסמוך לאחר הקמת העיר ששכנה במרומי התל כרו תושביה אפיק מלאכותי שהזרים את מי המעיינות צפונה, והשילוב של כמויות מים לא מוגבלות, טופוגרפיה שקל להגן עליה ומיקום אסטרטגי על אם הדרך החשובה ביותר במערב הארץ – הפכו את הנקודה הזאת לחשובה ביותר במרחב.

ההתיישבות על התל החלה לכל המאוחר בתקופת האבן, והשם 'אפק' נזכר לראשונה בתעודות הקדומות ביותר שקשורות לארץ ישראל – כתבי המארות המצריים מן המאה ה-18 לפני הספירה, לאחר שמלכי מצרים כבשו את ארץ ישראל בתקופת הברונזה המאוחרת. באותה עת נבנה ארמון אדיר ממדים על ראש הגבעה שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים, ושרידיו שרדו את התקופה הכנענית, את הישוב הפלישתי שסימן את גבולה הצפוני של פלשת, את מסע הכיבושים של מלך אשור אל מצרים בשנת 671 לפני הספירה ואפילו את מסעו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהגיע עד אפק.

הישראלים הקדומים חגו סביב התל ועליו, היוונים הותירו כאן חותם ששרידיו נתגלגלו לשם הכפר הערבי הסמוך – פג'ה, החשמונאים בנו עליו ביצורים וגם הורדוס, כאמור, בנה מבצר גדול על התל והקדיש אותו לאביו, אנטיפטרוס.
הישוב שמעל למקורות הירקון חי שקק ופעל עד לרעידת האדמה העוצמתית שהתרחשה בשנת 363 לספירה: ממדי ההרס של אנטיפטריס היו כה עצומים שהעיר לעולם לא התאוששה ממנו עוד, ובתקופה הביזנטית היא נותרה חרבה למחצה.

בתקופה העות'מאנית נבנה על התל מבצר חדש, שנקרא בפי הערבים 'בינאר באשי' ובפי הטורקים 'פינאר באשה', או "ראש העין", וסביב התל הזה התבצר במלחמת העולם הראשונה הצבא הטורקי באחד הקרבות המשמעותיים האחרונים שלו כאשר ניגף מפני הצבא הבריטי.

הבריטים, כאמור, שינו את הטופוגרפיה של מישור החוף ללא הכר אבל לא רק אותה. לאחר שהבטיחו את ארץ ישראל גם ליהודים וגם לערבים ונטשו את הארץ לעתיד מדמם – השתלטו כוחות הצבא העירקי על תל אפק. בתחילת מלחמת העצמאות נכבש התל, בתחילה על-ידי כוחות אצ"ל ולאחר שאלה נאלצו לסגת הוא נכבש בשנית על-ידי חטיבת אלכסנדרוני. כך נסוגו העירקים גם מראש העין.

ראוי היה שכל ההיסטוריה המרגשת הזאת תישמר בתוך קפסולת זמן כשהיא עטופה בתוך גן לאומי ומדינת ישראל הצעירה אכן יזמה תוכנת כזאת כבר כשהייתה בת 3. למרבה הצער היו למדינה נושאים קיומיים ארים לעסוק בהם ועד לשנת 1972, כאשר החלה הכשרת התל כגן לאומי, הוא ספג לא מעט הרס.

למרות זאת, מאז ועד היום נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות בתל אפק ונמצאו ממצאים מרגשים, למשל מילון חקלאי מהתקופה המצרית ובו תרגום לשלוש שפות: אכדית, שומרית וכנענית.

הביקור בגן הלאומי תל אפק כרוך בדמי כניסה אך "שווה כל שקל": אבני האתר והגן זועקות 5,000 שנות היסטוריה ומאפשרות לנו להתנתק לרגע מן המציאות הנוכחית ולחוש כחלק משרשרת ארוכה של מי שזכו להשקיף מכאן על ארץ ישראל.

כדאי להגיע עם מספיק אנרגיה לטיול רגלי באורך של כשעה סביב חלק מן הגן הלאומי, לטפס אל המבצר שבראש התל ולצפות ממנו על מישור החוף ואל בריכות החורף שמנקדות את מרגלות התל, ללכת בשבילים שמוליכים אל האגם המלאכותי שבמרכז הגן ולהביט בדגי השפמנון הענקיים ששוחים שם להנאתם, חווים את הרגע ומנותקים מן ההקשר.

אפשר לבחור בין מסלול מעגלי קצר אל תל אפק ולמבצר, לבין מסלול מעגלי ארוך יותר אשר כולל גם בריכת נופרים, בריכות חורף ואת מפעל המים המנדטורי ואת ה'קארדו'. חובבי הליכה יעדיפו לבחור במסלול הארוך מכולם שאורך כארבע שעות ומוליך מתל אפק אל הירקון. זה גם אחד מקטעי 'שביל ישראל'.

האתר מוסדר ומשולט ויש בו שפע של חניה. הכניסה, כאמור, בתשלום.

כך מגיעים: ב'וויז': תל אפק.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל תל אפק appeared first on TheCar.

כאשר נרקיסוס טייל ליד אגם והתכופף כדי לשתות הוא ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים ולא הצליח לנתק את מבטו מדמותו שלו או לעשות כל פעולה אחרת. לבסוף מת נרקיסוס מצמא, ובמקום שבו צנח ומת צמח לראשונה פרח הנרקיס.

נרקיס הוא באמת אחד הפרחים היפים בטבע וכעת, אחרי הגשמים הראשונים, שלחו פקעות הצמח עלים ירוקים וישרים שגיששו את דרכם מבעד לאדמה. על הגבעולים, שמיהרו לצמוח אחריהם, הנצו ניצנים שמהם בקעו פרחים בעלי כתר של שישה עלים צחורים ומבהיקים שיוצרים יחד מבנה דמוי כוסית צהובה ומלאת צוף.

בישראל נפוצים שני מינים עיקריים של נרקיס, האחד נחבא בחורשים ובין סלעים והשני משגשג בסמוך לשלוליות חורף ומקווי מים. נרקיסים פורחים כעת בכל רחבי הארץ ומכסים שטחים גדולים, ובימים הטעונים האלה אפשר לנצל כל הפוגה ולו לגיחה קצרה כדי לנשום אוויר צח וליהנות מפריחתם.

כך, למשל, מנת יופי כזאת מרוכזת במרומי 'יער אשתאול' שסמוך לצומת שמשון, ממש בסמוך לחניוני קק"ל שפזורים לאורך שביל שעולה עד לראש היער.

במרכז הארץ, לא הרחק מן העיר שוהם, משגשגים נרקיסים סביב בריכת החורף 'צ'רטה', לא הרחק מכביש 444 במקטע שנמצא צפונה מבית נחמיה. נכנסים אל כביש גישה צר שמוליך למחצבה ויוצא מכביש 444 לכיוון מזרח, ולפני שמגיעים למחצבה עצמה מזהים שביל צר עוד יותר שפונה צפונה. ממשיכים בזהירות בכביש מפותל עד השילוט: 'בריכת צרטה'.

עוד במרכז – והפעם ממש בלב גוש דן בצמוד לכביש נתיבי איילון (כביש 20), פורח ריכוז גדול של נרקיסים לא הרחק משתי מערות קטנות שאליהן אפשר להגיע מכיוון בריכת המים הגדולה בצומת הקאונטרי קלאב.
מזרחה משם, בעיבורי יער הקדושים, מתפתל כביש 395 ועולה מצומת אשתאול אל הכניסה ליער. ממש בעיקול שנכנס ליער, במורד השביל מצד שמאל, פורח צריכוז נרקיסים גדול על הסלעים.

ליד המושב כרמי יוסף שבשפלה נכנסים מכביש 44 אל כבישי הנסיעה הצרים של יער המגינים וחותרים להגיע אל הכביש המרכזי שבחלקו העליון. גם שם פורחים כעת נרקיסים, וגם ביער קנדה שבפארק איילון. שם – ליד קבר שמיוחס לאיבן ג'בל, מבנה עם כיפה גדולה, פורח ריכוז נרקיסים וגם בחלק המזרחי של פארק איילון.

בדרום, בקצה המזרחי של העיר דימונה מתחתר בקרקע נחל נחל דימונה היפה. מסלול מסומן אך לא קצר מוליך למרחק של כחצי שעת הליכה אל ריכוז נרקיסים פורח, ובתוך כדי הליכה לשם נוטשים את נוף הגבעות המדברי אל תוך ערוץ הנחל.

בצפון, בשמורת נוב שברמת הגולן, פורח מקבץ עצום של נרקיסים ממש בסמוך למושב נוב, ויש גם פריחות מרהיבות נוספות ברמה, אבל כרגע אין ככל הנראה גישה אליהן בגלל המצב הבטחוני.

עדכון יומי לפריחות נרקיסים ולשאר מיני הצמחים אפשר למצוא באתר האינטרנט 'צמח השדה' – wildflowers.co.il.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פריחות הנרקיסים appeared first on TheCar.

כך נפתח אחד משירי הזיכרון העצובים, ובה בעת גם מלאי התקווה ביותר, אשר נכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה המפתיעה והקשה בתולדות מדינת ישראל עד לשבת השחורה של טבח שמחת תורה.

דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בחורף 1974 לזכרם של 11 מבני הקיבוץ שנהרגו בקרבות ונטמנו בבית העלמין של המשק.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב".

במשך 50 שנים נחשב קיבוץ בית השיטה לסמל כישוב שהקריב את מספר החילים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה. למרבה האסון, ב-7 באוקטובר השנה ספג קיבוץ בארי מכה אנושה הרבה יותר, יחד עם רבים מקיבוצי ומושבי עוטף עזה ועם שדרות ואופקים.

"מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו"

90 מחברי קיבוץ בארי נרצחו בשבת השחורה ו-16 מחבריו מוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועת עזה, אבל גם המכה והכאב האלה לא מכריעים את חקלאי הקיבוץ והעוטף. בסוף חודש נובמבר שבו החקלאים לזרוע חיטה בשדות שמסמלים את המאבק בין האור לחושך, בין בניה להרס, בין הגידול של המזון הבסיסי ביותר לבין מאמצים לפגוע ולשרוף.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה".

חקלאי בארי זרעו עד כה יותר מ-3,000 דונמים של חיטה, בין השאר מפני שעל שאר השדות פרושים כרגע כוחות צה"ל, ואת מילותיו האחרונות של השיר שכתבה דורית צמרת –

"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".
– החליפו חברי להקת הגבעטרון – שכל כך מזוהים איתו – במילים: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש לכל תושבי הדרום והארץ שעברו את התופת, לחיילי צה"ל שנלחמים בדרום, במרכז ובצפון, למאות אלפי המפונים מיישובי הדרום והצפון שנעקרו מבתיהם – ומעל הכל לאזרחים ולחיילים החטופים שלנו שכולנו מייחלים לשובם המהיר.

"אסם החיטה של ישראל" ושטחי הגידול הנרחבים ביותר נמצאים אמנם בנגב – חלקם באזורים שכרגע עדיף שלא להגיע אליהם או שאסור לנוע בהם, אבל זריעת חיטה, שמבוצעת כרגיל אחרי הגשם הראשון, מתקיימת בימים האלה בכל רחבי הארץ – מצפון ועד דרום.

בעת הזריעה נטמנים גרעיני החיטה בעומק של 2-8 סנטימטרים באדמה, והגשמים הבאים יתפיחו אותם ויפיחו בהם חיים: קליפת הגרעין תתבקע, מקצהו התחתון של הגרעין ישלח שורש זעיר ומתוך קצהו העליון יפלס ניצן ירוק את דרכו אל האור.

"טיול חיטה" מסמל עבורי ועבור רבים את מחזור החיים בטבע ותמיד מהנה אותי לשוב בחודשי החורף והאביב אל אותם מקומות כדי מלהרגיש את השינויים והצמיחה – החל מן הימים הראשונים שבהם שדה חום מתכסה במהירות בפלומה ירוקה ורכה דרך הצמיחה המהירה של השיבולים הירוקות, שינוי הגוון מירוק עז לירקרק דהוי ומאובק ואז לצהוב יבש ובשל, ועד לימי קציר חיטים. קל לטייל בשדות החיטה אך חשוב להקפיד שלא לרדת משבילי העאפר המסומנים ולא להיכנס לשטח הזרוע כדי שלא לפגוע בו ובעמל החקלאים. מאוד מומלץ לבחור את אחד המיקומים או את אחד המסלולים ולחזור אליו ועליו במשך מספר פעמים במהלך העונה עד לקיץ הבא.

אחד המסלולים שחביבים עלי במיוחד הוא 'דרך החיטה' שמתחילה ביער חרובית בין הישובים גפן וכפר מנחם, על כביש 383, ומתפתלת למרגלות תל צפית. אורך המסלול הזה 14 קילומטרים והוא מסתיים בשדות החיטה של קיבוץ בית ניר.

טיול נעים אחר באותה מתכונת אפשר לערוך על גבעות גורל שסמוכות לצומת להבים לצד כביש 40 בדרך לבאר שבע. גם מצידו המזרחי של כביש 40 וגם מצידו המערבי פרושים שדות חיטה נרחבים, ואפשרות נוספת היא לבקר את שדות החיטה של עמק איילון באזור שעלבים ונוף איילון. מכאן אפשר לתפוס תצפית נפלאה מן הכביש המפותל של יער המגינים, ליד היישוב כרמי יוסף, לכיוון מערב.

מי שמעדיף לטייל בצפון יכול לנסוע מצומת אליקים לכיוון רמת השופט, ולהמשיך משם לכיוון מגידו ואל דרכי העפר של שדות עמק יזרעאל. צפונה משם, דרך כתף שאול בגלבוע ממשיכים מן הקצה של עמק יזרעאל אל עמק חרוד – הנוף שנשקף מבעד לחלונותיהם של בני בית השיטה – ואפשר לנסוע משם על אחת הדרכים היפות בארץ, שמהלכת לאורך כמעט 18 קילומטרים אל ראש הגלבוע. שדות חיטה נרחבים פרושים משני צידי הכביש.

צפון מזרחה משם נמצאת אחת מדרכי העפר היפות – 'דרך נוף יששכר' שמחברת את רמת צבאים עם רמות יששכר ואל רמת כוכב, ואפשר לבחור בנסיעה ברמת פוריה וברמת יבנאל.
עונות השנה לא מתחשבות או מושפעות מאיתנו והטבע ממשיך בשלו. השדות ממתינים לחקלאים הזורעים, רקפות כבר מכינות את צרור העלים הירוקים והמצוירים שלהן וגם הכלניות יאדימו בקרוב את מרחבי הנגב המערבי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: החיטה צומחת שוב appeared first on TheCar.

מקור ההשראה הוא קטע מתוך טורים שפרסמתי ב'ידיעות אחרונות' וקובצו לספרי 'שבת עם הילדה':

"שבת חורפית, נחמד, הפינוק במיטה בשבת ארוך יותר, השמים הקצת מעוננים משרים אווירה קרירה בבית, ריח הג'חנון ממלא את הבית.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שבחוץ העננים זזים נורא מהר?
מה אומר אבא: עוד לא פקחתי עין ואפילו לא שתתי קפה.
מה אומרת הילדה: אתה יודע שיש המון צורות לעננים בשמים, חיות, אנשים, כלב חמוד.
אז מה עושים: נוסעים למקום קרוב לבית שאפשר לשכב שם על הגב, לראות שמים נקיים (חוף ים, פיסת דשא בפארק במקום נטול עצים, או סתם עולים לגג הבית אם אפשר) ומביטים לשמיים. בודקים עם הילדה איזה דמות היא מזהה בענן, מנסים לראות אם גם אתם רואים את אותו דבר. הורים יצירתיים מוזמנים להוסיף סיפור על עננים כיד הדמיון הטובה. הורים יותר מעשיים מוזמנים להסביר לילד על העננים, השמים, רוחות, כיוונים וכו' (רוצו לאנציקלופדיה). הורים עם רקע ספרותי מוזמנים לקחת את ספרה של לאה גולדברג 'בואו עננים' עם הציורים המקסימים של אורה איתן ולשלב שתי הנאות.
כמה זמן: עד שנמאס לילדה, או עד שנגמר הדמיון, או מתבהרים השמיים, או נגמרים הסיפורים".

דמיון ומציאות

בהתאם לגיל של הילדים (וההורים) אפשר לדבר על תחושות שלהם כלפי העננים ולשחק משחקי אסוציאציות, או להתעמק בפיזיקה ולדבר על מחזור המים בטבע, התחממות כדור הארץ, גזי חממה, התפקוד של שכבות האטמוספירה השונות וההשפעה של האדם על הטבע.

אפשר "לתת בהם סימנים" ולדבר על גבהים שונים שבהם מתעבים עננים ועל הצורות השונות שמאפיינות אותם. למשל, עננים עם פוטנציאל להורדת גשם מכונים "נימבוס", ואת סוגי העננים מחלקים בדרך כלל לשלוש רמות בהתאם לגובה הבסיס שלהם מעל פני הקרקע וגובה הענן עצמו.

עננות נמוכה משתרעת מפני הקרקע (ואז אנחנו בתוך ערפל) ועד לגובה של כ-2,500 מטרים, עננות בגובה בינוני נקראת 'אלטו' ומשתרעת בטווח הגובה שבין 2,500 ל-5,000 מטר, ועננים גבוהים יותר מכונים 'צירוס'.
האופן שבו נוצרים העננים משמש לסיווג שלהם בין שתי קבוצות: "ענני ערימה" שמכונים 'קומולוס', ובדרך כלל משתרעים על טווח גבהים גדול, מעידים על "אי יציבות אטמוספירית", ואילו עננים שכבתיים, שמכונים 'סטרטוס' מתאפיינים בתצורה של שכבה שטוחה יחסית. אלה, בדרך כלל, מעידים על יציבות אטמוספירית.

'אלטוקומולוס' הוא ענן ערימה בגודל בינוני, 'אלטוסטרטוס' הוא ענן שכבתי בגודל בינוני, 'צירוקומולוס' הוא ענן ערימה גבוה ו'צירוסטרטוס' הוא ענן גבוה שכבתי.

כל העננים הנמוכים הם ענני ערימה ולכן כולם נקראים 'קומולוס', ואם יש לענן כזה פוטנציאל להוריד גשם הוא נקרא 'קומולונימבוס' וכשרואים אחד כזה כדאי להצטייד במטריה.

עם הילדים הגדולים יותר אפשר לדבר על 'סטרטוקומולוס' – ענן ערימה נמוך שראשו מוגבל על-ידי זרימת אוויר חזקה או אינוורסיה, ואם זה מגרה את הסקרנות שלהם אפשר לשלוח אותם לחפש עוד מידע מטאורולוגי, למשל באתר של סוכנות החלל או בזה של השירות המטאורולוגי.

רגוע. סתם רגוע

לא חייבים להיות שוחרי מדע כדי ליהנות מתנועת העננים בשמיים ומן התצורות המרהיבות שלהם בסתיו, רק צריך להרים את הראש. פשוט להשתרע על הדשא או על חול, לשכב על הגב ולהביט.
את ה'קומולוסים', ענני הכבשה, אפשר לפגוש כבר משעות הבוקר, ולרוב הם גדלים ומתעבים, תרתי משמע, במהלך היום והגובה שלהם יכול להיות כמה מאות מטרים או כמה קילומטרים. לקראת הערב הם מתחילים לרוב להתפוגג.

מעליהם, בגובה הבינוני, נראים עננים יותר "מבולגנים" שנראים כמו לוחות, שכבות או גלילים ואלה האלטוקומולוס, אבל סערה וגשם יתרחשו רק כאשר יופיעו ענני נימבוסטרטוס גדולים ואפורים שיחסמו את אור השמש
העננים נוצרים מהתעבות של אדי מים, כלומר שלחות גבוהה, מים שמתאדים, עולה כלפי מעלה לשכבות אוויר קרות יותר והופכת לטיפות מים או, אם האדים עולים מספיק גבוה, לגבישי קרח. קרני השמש מחממות את האדמה או את הים ומאדות מים, ובמקביל גם מחממות את האוויר שהופך דליל ומטפס מעלה תוך שהוא נושא איתו את אדי המים.

ככל שהלחות עולה בגובה האוויר מתפשט מפני שלחץ האוויר פוחת, זה מוריד את הטמפרטורה ומקרר את אדי המים שמתעבים לטיפות או לגבישי קרח קטנים.

עננים מפותחים יותר נוצרים כאשר באוויר ישנם "גרעיני התעבות" – בדרך כלל חלקיקי אבק או פיח שסביבם הם מתעבים. ככל שהטיפות מתגבשות וגדלות הן הופכות כבדות יותר עד שכוח המשיכה מתגבר על העילוי של האוויר והטיפות צונחות למטה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post במקום טיול לסופ"ש: סופרים עננים appeared first on TheCar.

רבים מבין מי שאינם מגויסים בימים אלה מנתבים את האנרגיות שלהם להתנדבות בארגונים אזרחיים שונים – חיבוק וסיוע למשפחות החטופים, עזרה למשפחות המפונים, פינוק החיילים, תמיכה בפצועים והושטת יד לחקלאים, ומוקדם עדיין ולא מספיק בטוח כדי לצאת לטיולי משפחות משמעותיים.

הדבר שעובד בשבילי בימים אלה הוא האזנה למוסיקה, ולא סתם מוסיקה אלא קונצרט חרישי ומאד מיוחד של רוח מנגנת על סירות המפרשים שעוגנות במרינה, ניגון שאני קורא לו 'שירת המרינה'.

לשירת המקהלה בקונצרט הזה אחראים ה"פנדרים" – מצופי פלסטיק גדולים – מוארכים או כדורים – שנתלים לצד דפנות הסירות כדי למנוע חיכוך ופגיעה בין שתי סירות או בין סירה למזח. כאשר ה'פנדר' נלחץ מעומס הסירה שנדחקת כלפיו על-ידי הגלים הוא משמיע קול חריקה משונה שמזכיר לי את קריאתו ההיסטרית והצרודה של טווס זכר.

הרוח מלווה את המקהלה כשהיא מרפרפת, ולעיתים מכה בעוז, בחבלי התרנים ומקישה אותם על עמודי התרנים שלצידם הם מתוחים. צליל זה מזכיר לי לפרקים את צליליהם של פעמוני כנסייה רחוקים ולפרקים הם נשמעים כדינדון פעמוני כבשים במרעה.

חלק מן היאכטות משמיעות מה שנשמע כמו צווחה של שחף, ובשעות שבהן הים גבוה נשמעים צלים חזקים כאלה בתדירות גבוהה יותר. בראשי התרנים האחוריים מתנפנפים בדרך כלל שני דגלים משולשים וככל שמתחזקת הרוח הם מקבלים מרץ ותנופה וניגונם נשמע כמו טוסטוס מתאמץ בעליה. חלק מבעלי היאכטות מפארים את הסירות שלהם בדגלי ישראל גדולים וגם אלה מוסיפים לשאון כאשר הם מתנפנפים עם צליל שנשמע כמו מחיאות כף.

לצד היאכטות תורמים גם המזחים התלויים את חלקם בקונצרט המרינה עם מעין צווחה שנשמעת מן הגומי העבה שמולבש על העמודים שאליהם הם מחוברים.צליל זה מזכיר לי נהמת כלב שמגרגר באיום ולפתע נובח.

על המים מחוץ למרינה נחות בדרך כלל להקות שחפים כשהם עולים ויורדים עם הגלים. כאשר נמצאים במרינה בשעה שלנמל נכנסת ספינת דייגים שחוזרים מדייג מזנקת כל להקת השחפים לאוויר ואלה צוללים כמטוסי קרב על הסירה תוך שהם קוראים קריאות שמשתלב עם הקונצרט הנפלא של המרינה.

את כל הפסטורליה הזאת משלים אחד הצלילים המופלאים בטבע: צליל גלים שמסתערים על המזח בעת סערה ומכים בזעף בחומת המגן. הצליל נשמע כמו חבטה או סטירה ומיד אחריו מגיע רחש נעים של רגיעה כאשר מים גולשים ברחש ושבים אל הים.

צלילם אלה מזכירים לי את רחש הגלים שמסתערים על צדפים שמונחים על חוף הים והופכים בהם, והכל מסתכם בקונצרט חד פעמי ונדיר ביופיו.
זאת רשימת המעגנות שמוכרות לי ובכל אחת מהן אפשר לחוות את חוויית 'שירת המרינה'. הכניסה למרינות לא כרוכה בתשלום.

מרינה עכו

בקצה של העיר העתיקה נמצא הנמל העתיק של עכו ובמרינה עוגן רק קומץ יאכטות לצד הרבה סירות דייגים.
בין החומות יש מרחב מוגן ועל הדרך אפשר לבקר גם בחאן העמודים, השעון העומד ומנהרת הטמפלרים.

מרינת נמל הקישון

מעגן נאה ליאכטות בגדלים שונים כמו גם לספינות דייגים גדולות. בסמוך נמצא אגם גדול לחובבי דייג, ובסמוך לשער הכניסה יש מרחב מוגן במבנה בטון.

נמל ג'יסר א-זרקא

מעגנה קטנה לסירות דייג. ממקום ציורי ומיוחד, אבל אין מרחב מוגן.

מרינה הרצליה

אחת המעגנות הגדולות בישראל עם יאכטות רבות ומרכז מסחרי גדול. לאורך כ-1.8 קילומטרים במקביל לקו המים יש טיילת, מול הרציפים יש מספר מסעדות שחלקן אף פועל הימים כאלה, ואת מעגן הענק מקשטים מגדלי פאר.
בתוך הקניון יש מרחב מוגן.

מרינה תל אביב

אחת המעגנות הוותיקות בישראל נחשבת כיום לקטנה אבל מיוחדת. אפשר לעבור לאורך מספר מזחים, להגיע עד למגדלור ולתצפת על המרינה מכיוון הים.
בחניון מתחת ל'כיכר אתרים' יש מרחב מוגן.

נמל יפו

אחת המרינות הציוריות והיפות בארץ עם קוקטייל של יאכטות קטנות, בינוניות וסירות דייגים. המקום כולו יפה, רומנטי וציורי, בין השאר מפני שהוא ממוקם למרגלות יפו העתיקה.
ממש מתחת לחומות, בין חניות ומחסנים שעל קו המים, יש מרחב מוגן.

מרינה אשדוד

מעגנה חדשה יחסית, יפה ומטופחת, ועוגנות בה יאכטות רבות. בצמוד למרינה יש מסעדות ושביל הליכה חביב.
במסעדות שבמרינה יש מרחבים מוגנים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול התרעננות לסופ"ש: קונצרט טבעי במרינה appeared first on TheCar.

במצב כזה קשה לחשוב על טיולים ברחבי הארץ, מה גם שזה עלול להיות מסוכן, אבל זה לא אומר שצריך לשבת צמודים לטלוויזיות בבית ולצבור תסכול. עשרות אלפי ישראלים הצטרפו בשבועות האחרונים לפעילויות התנדבותיות שונות – מאיסוף ושינוע מזון וציוד לחיילים, דרך איסוף ביגוד וציוד למשפחות המפונים וסיוע בלוגיסטיקות שלהן, וכלה בליווי ותמיכה במשפחות החטופים.

התגייסות העורף האזרחי למאמצים לאומיים החלה הרבה לפני הקמת המדינה ובאה לידי ביטוי בכל אחת ממלחמות ישראל. בין השאר תמיד השתתפו בה בני נוער, ואף ילדים, שתרמו לשגרת החיים ולמאמץ המלחמתי בכל תחום אפשרי. בימי המנדט הבריטי פעלו בני נוער במסגרת המחתרות – בעיקר בהדבקת כרוזים והעברת ידיעות, ובתקופת מלחמת העצמאות סייעו בני נוער במשקים החקלאיים ובהקפדה על משטר ההאפלה של בתים ופנסי מכוניות בערים ובישובים. חניכי תנועות נוער כמו 'השומר הצעיר', 'מחנות העולים' ו'התנועה המאוחדת', יחד עם רבים מתלמידי התיכון, יצאו לסייע בקטיף, בעבודה בלולים וברפתות, ובלוגיסטיקה, למשל בשירותי הדואר.

ערב 'מבצע קדש', בשנת 1956, גויסו חניכי תנועות הנוער וילדי התיכונים למילוי שקי חול וסיוע בהאפלת הבתים, ופעילויות אלה הועצמו ביתר שאת 11 שנים לאחר מכן, בתקופת ההמתנה הארוכה שלפני מלחמת ששת הימים. אזרחים ובני נוער עזרו בחפירת שוחות והקמת ביצורים, ובהצבת שקי חול בכניסות לבתים בכל הישובים בישראל.

בימי "תקופת ההמתנה", כמו היום, צה"ל גייס את רוב כוחות המילואים שלנו ובמשק חסרו אלפי עובדים חיוניים בתחומים רבים. בני הכיתות העליונות יצאו באופן מאורגן והתנדבו בעבודות חקלאיות שונות ברחבי הארץ, ובמקביל גם סייעו להעסיק את הילדים בקיבוצים ובמושבים.

השיתוף הדרמטי ביותר של העורף בכלל, ובני נוער בפרט, במאמץ המלחמתי התקיים במלחמת יום הכיפורים ובתקופת ההתשה שהתקיימה אחריה מול סוריה. אז, כמו היום, תפסה המלחמה את המדינה בהפתעה ואלפי עובדים עזבו בחיפזון את מקומות העבודה וחלקם הוחלפו על-ידי נערים ונערות שניהלו משקים חקלאיים, טיפלו בפצועים מהחזית וסייעו לצוותי בתי החולים.

אז, כמו היום, הורגש צורך דחוף במיוחד בתחומי החקלאות מפני שגידולים חקלאיים ובעלי חיים חייבים טיפול קבוע. לעבודות החקלאיות הדחופות באותם ימים התנדבו אפילו ילדים בני 13, ואלפים אחרים סייעו במחסנים ובמתקנים עורפיים של צה"ל.

אחים אנחנו

במהלך החודש האחרון קמו בישראל מאות יוזמות התנדבותיות למטרות מגוונות, וחלקן ממוקדות במשבר הנוכחי בחקלאות. כיום אפשר אמנם לייבא סחורה חקלאית ממדינות שכנות, למשל טורקיה או ירדן, אבל מדוע לתמוך כלכלית במי שעוינים אותנו ובתוך כדי כך גם לחבל בחקלאות הישראלית?

חלק מן היוזמות שפעילות כעת מפעילות מאות מתנדבים, בהם תלמידי תיכון, אזרחים מן השורה ואזרחים ותיקים, במיון ומשלוח של ירקות ופירות אל חמ"לים שפועלים בדרום, במרכז ובצפון, בשעה שיוזמות אחרות "משדכות" בין מתנדבים לבין חקלאים שזקוקים בדחיפות לידיים עובדות.

בימים שבהם ממילא נראה שתלמידי תיכון יתקשו ללמוד אפשר היה לצפות ממשרד החינוך שיפעיל יוזמות נרחבות יותר ויגייס לכל הפחות את תלמידי השביעית והשמינית לפעילויות מועילות ומגבשות, אבל אם זה לא קורה במסגרות ממלכתיות אפשר לכל הפחות לבצע את זה במסגרות משפחתיות ועם חברים.

בקשות למתנדבים מגיעות כיום מכל הארץ, גם מישובי העוטף – שם גדל נתח גדול מתפוחי האדמה בישראל ומתקיים משק החלב הגדול ביותר, גם בישובי הצפון וקו העימות – שם נדרשים זהירות ותיאום עם כוחות הביטחון, אבל גם ברוב אזורי הארץ האחרים – החל במסיק זיתים בצפון הנגב ועד לטיפול בעיזים בגליל התחתון, דרך קטיף הדרים בישובי השרון.

אלה יוזמות ההתנדבות שמוכרות לנו ותוכלו להצטרף אליהן כרגע. אם ידוע לכם על יוזמות נוספות אנא כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com ונוסיף אותן לרשימה.

• אחים למשק
'אחים לנשק' מפעילים מגוון רחב של יוזמות התנדבותיות ואלה שמוקדשות לחקלאות פעילות תחת הכותרת "אחים למשק". בין השאר מופעלת יוזמת "אחים לרפת" לסיוע לרפתנים, התנדבות לסיוע לחקלאי הדרום, המרכז והצפון, "מוקד חקלאי", רכישת תוצרת חקלאית ישראלית ועוד.

• רוח טובה
מנוע החיפוש "רוח טובה" מרכז יוזמות התנדבותיות שונות בכל ימות השנה וכמובן גם בתקופה הזאת. חלק מן האפשרויות הן במסגרות חקלאיות.

• השומר החדש
ארגון השומר החדש מסייע לחקלאים בכל ימות השנה וכרגע מפעיל לפחות שתי יוזמות ספציפיות ליחידים ולקבוצות.

• צו 8 לחקלאות
עמוד הפייסבוק 'צו 8 לחקלאות' גיבש קהילה שמונה כבר יותר מ-20,000 חברים ומוצעות בו יוזמות, בקשות והצעות מגוונות להתנדבות בתחומי החקלאות.

• ויזיט טו יזראל

חברת התיירות הדיגיטלית visit2israel מפעילה יוזמות התנדבות חקלאית בהתאם לצרכים משתנים.

The post במקום טיול לשבת: יוצאים לעזור לחקלאים appeared first on TheCar.

רגע אחרי שקטפת הכותנה החדישה מיישרת את השדה ומגהצת ממנו את הסבך אפשר להפליג לרגע בדמיון ולמחוק מכאן 9,000 שנות היסטוריה ופרה היסטוריה ולדמיין את האזור כולו מיושר כמעט לחלוטין, בלי ה"הר" הזה.

בתקופת האבן, 7,000 שנים לפני הספירה, התיישבו באזור בני אדם שהותירו אחריהם שרידים במערה שנמצאת למרגלות המדרון המזרחי של הר מגידו, לא הרחק מ'עין אל קובי'. כאשר אותם בני אדם הביטו סביבם הם יכלו לכל היותר להרגיש שהם נמצאים על שטח מעט יותר גבוה מסביבתו, אבל בטח שלא על הר. ההר הזה, מגידו, פשוט לא היה מעולם.

מאז, במשך כמעט 9,000 שנים של התיישבות אנושית, הובאו למקום הזה עוד ועוד אבנים, עפר וחומרי בניה, ונבנו עליו ישובים וערים שעל רובם, ועל בני האדם שבנו אותם, כנראה שלעולם לא נדע. במהלך ההיסטוריה משכה אליה מגידו עשרות תרבויות אנושיות שונות אשר הרסו את מה שבנו קודמותיהן ובנו לעצמם ישובים וערים חדשות.

איתרע מזלה של מגידו והיא נמצאת על אחד מצומתי הדרכים החשובים ביותר בארץ ישראל ובעולם העתיק כולו, ומי ששלט בה שלט בנתיבי הסחר והכלכלה בשטח נרחב מאד. כ-30 ערים שידועות לארכיאולוגים הוחרבו ונבנו על אותה נקודה, ובמהלך אלפי שנים היא צמחה והזדקפה עוד ועוד מעל כל סביבתה עד שהגיעה לגובה של כ-40-60 מטרים מעל פני עמק יזרעאל שבו היא נמצאת. "הר" מגידו הוא למעשה תל. שכבות על גבי שכבות של התיישבות אנושית.

מגידו ממוקמת בין שני מקורות מים בכניסה הצפונית לוואדי עארה, כקילומטר וחצי מצפון למעבר בינו לבין עמק יזרעאל, וכבר לפני כ-5,000 שנים, בתקופת הברונזה הקדומה, היא בוצרה בחומה אדירה, השתרעה על-פני כ-20 דונמים ונבנה בשטחה המקדש הגדול והמפואר מסוגו במזרח הקדום.

באלף השני לפני הספירה מגידו הייתה מרכז שלטוני מצרי חשובים בארץ ישראל, לאחר מכן נכבשה בידי הכנענים, אחר כך על-ידי הממלכה הישראלית שנכבשה לימים על-ידי האשורים. הפרסים כבשו את מגידו אחריהם ואז שוב המצרים, לזמן קצר, וכך הלאה והלאה, יוונים, רומאים, ביזנטים. מגידו חרבה וככל הידוע לא הייתה מיושבת במשך כמה מאות שנים, אבל לימים הפכה לאחד מאתרי הארכיאולוגיה הראשונים שנחקרו בארץ ישראל, ובשנת 2006 אף הוכרזה על-ידי האומות המאוחדות כ'אתר מורשת עולמי'. כיום היא חוסה תחת הגנת הגן הלאומי שמנוהל על-ידי רשות הטבע והגנים, והעבודה הארכיאולוגית בה וסביבה חושפת עוד ועוד ממצאים מסעירים.

בתקופה היוונית נהגה שמו של 'הר מגידו' כ'ארמגדון', ולאחר התפשטות הנצרות טבע 'חזון יוחנן', מפרק ט"ז בברית החדשה, על מגידו את הכתם, הנטל, הסמל, או המשמעות של המקום שבו יוצת תרחיש סוף העולם: "לְכִּי רוּחוֹת הַשֵּׁדִים הֵנָּה וְהֵן עֹשׂוֹת אוֹתוֹת וְיֹצְאוֹת אֶל־מַלְכֵי אֶרֶץ וְתֵבֵל כֻּלָּהּ לְאָסְפָם לְמִלְחֶמֶת הַיּוֹם הַהוּא הַגָּדוֹל יוֹם אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ הִנְנִי בָא כְּגַּנָּב אַשְׁרֵי הַשֹּׁקֵד וְשֹׁמֵר אֶת־בְּגָדָיו פֶּן־יֵלֵךְ עָרֹם וְרָאוּ אֶת־עֶרְוָתוֹ׃ וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא בְעִבְרִית הַר מְגִדּוֹן׃"

גם בתאולוגיה האסלאמית מוזכרת מגידו כ"ארמגדון הגדול ביותר" או אל-מלחמה אל-קוברה (הקרב הגדול), ושני התרחישים האלה יונקים מ'מלחמת גוג ומגוג' היהודית.

חלק מן הנוצרים מאמינים שארמגדון מסמל מלחמה כלל עולמית שתחריב את האנושות, לאו דווקא את העולם עצמו, שמגידו תהיה המקום שבו תתקיים תחייתו השנייה של ישו, ושהשורדים היחידים אחרי המלחמה יהיו רק המאמינים האמיתיים. לבני כתות שונות של הנצרות יש אמונות שונות לגבי מלחמת יום הדין ותפקידם של היהודים במלחמה הזאת, אבל בכל מקרה מדובר בעוד שכבה של הרס על התל המיוחד הזה.

עד לארמגדון בחרנו ליהנות בסוף השבוע הזה ממסלול מיוחד בין שדות הכותנה, והוא מתחיל מכביש 66 שמחבר בין צומת מגידו לצומת התשבי למרגלות תל חשוב אחר, יקנעם.

ניסע אל צומת היוגב ונפנה שם צפון מזרחה, כאשר גבנו לכיוון תל מגידו. נחצה את מושב היוגב ובקצה המושב נפנה מזרחה, ימינה, אל דרך עפר ברמת סלילה בינונית שתוביל אותנו עד מעיין נהדר שנקרא 'עין עדעד'.

בצמוד למעיין הוקמה בריכה גדולה ולצידה פינת ישיבה מקסימה לצד מים זורמים. לאחר מנוחה במקום נמשיך באותו שביל לכיוון דרום מזרח ומהר מאד ייחשף בפנינו קצה המסלול של שדה התעופה מגידו שצמוד לערוץ נחל הקיני.
מכאן נמשיך בשבילים השונים אל שדות הכותנה הנרחבים ואולי גם נזכה לראות את קטפות הענק אשר החליפו – אך לפני קצת יותר מעשור – את הקטפות הקטנות שבהן נעשה שימוש במשך עשרות שנים.

המפלצות המודרניות הן למעשה "מפעל על גלגלים" שלא זקוק לליווי של עגלה שאליה נפלטים פרחי הכותנה. כעת מבוצע הקטיף, ההפרדה מן הצמח, וגלגול "צמר הגפן" אל באלות ענקיות בתוך מכונה ניידת אחת, וזו מותירה מאחוריה את הכותנה כשהיא עטופה ומוגנת מפגעי הטבע.

ראוי להזכיר שגם לנו, בישראל, יש יד קטנה בדבר: עטיפות ה"באלות" הענקיות מייצרת על ידי חברת 'תמה' בקיבוץ 'משמר העמק' הסמוך.

כתבה זאת מוקדשת לרן גולן אשר נפטר השבוע והוא בן 88. רן, טייס חיל האוויר לשעבר, עבד וריכז במשך שנים רבות את הפלחה בקיבוץ משמר העמק, והיה איש אשכולות, סופר, משורר ומתרגם, אמן קרמיקה וצייר שאהב בכל ליבו את מרחבי העמק. יהי זכרו ברוך.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל שדות הכותנה למרגלות הר אחרית הימים appeared first on TheCar.

בסוף השבוע שלפני ערב יום הכיפורים, ובכל סוף שבוע אחר כל עוד שנותר זמן, אנחנו מזמינים את אלה וגם את אלה לטיול פרידה, במקרה הרע, או לטיול התגייסות והצלה במקרה הטוב, מארץ ישראל הישנה והטובה אשר מלבלבת עדיין ב"יער סירקין". למעשה זאת קריאת גיוס אחרונה רגע לפני שעולה הכורת על כמעט 3,000 עצים בני יותר מ-80 שנים.
במלחמת העולם הראשונה הקימו העות'מנים לא הרחק מ'ראש העין' של ימינו את מתחם הצבא הגדול ביותר של הכוח המערבי שלהם בארץ ישראל, ולאחר שהבריטים כבשו אותו הם מיקמו בו את אחד ממתחמי הלוגיסטיקה הגדולים שלהם.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוגדל מאד שטח המתחם שמוכר לנו כיום כ"מתחם סירקין", ובין השאר נבנה בו בסיס תעופה גדול כאלטרנטיבה לשדה לוד שנחנך 7 שנים קודם לכן. בין לבין נטעו הבריטים במתחמי הצבא שלהם אלפי עצים, רובם אקליפטוסים שצמיחתם מהירה יחסית, כדי למזג את האוויר הלוהט ולהסוות את הפעילות הצבאית.

שדה התעופה הבריטי, שנקרא בשעתו 'RAF פתח תקווה', שימש את הבריטים במשך 7 שנים בלבד עד תום המנדט ועזיבתם את הארץ בחודש מאי 1948, ומיד לאחר מכן כבשו אותו לוחמי האצ"ל במקביל לכיבוש הכפר הערבי פג'ה שהיה סמוך אליו.

ל"נכס" הצבאי הזה – שכלל מבנים רבים, האנגרים ומתקנים לוגיסטיים – הייתה במלחמת העצמאות חשיבות צבאית רבה עבור צבא ההגנה לישראל שאך זה הוקם, ובחודשיה הראשונים של מדינת ישראל הוקמה בשדה התעופה של פתח תקווה טייסת מטוסי הקרב הראשונה של חיל האוויר, ה-101. לימים נקרא שדה התעופה הזה "כנף 12" על שם מודי אלון – מראשוני טייסי חיל האוויר, ולאורך השנים פעלו בו בית הספר לטיסה וכמה יחידות מיוחדות של צה"ל, המפורסמת מכולן היא 'סיירת מטכ"ל' המהוללת.

לא לעצור את הפיתוח

מדינת ישראל גדלה ומצטופפת, 'אם המושבות' – פתח תקווה, הפכה זה מכבר לעיר ואם בישראל, וסביב "שמורת הטבע" הצה"לית התפתחו וגדלו שכונות 'יוספטל' וקריית אלון ממערב ועמישב-הדר גנים מדרום, וגם כפר סירקין וקיבוץ גבעת השלושה מדרום ומצפון.

מדינת ישראל החליטה, בצדק רב, לפנות את בסיסי צה"ל ממרכז הארץ כדי להכשיר אזורי מגורים חדשים ולהקל על מצוקת הדיור, וכך פונה רוב מתחם 'הקריה' בתל-אביב לטובת גורדי שחקים יוקרתיים, מחנה 'סרפנד' (צריפין) לטובת הרחבת באר יעקב והישובים הסמוכים לה, וכך גם עוד עשרות בסיסים נוספים – מפורסמים יותר או פחות.

גם למתחם הענק של סירקין אין עוד מקום על המפה של ארץ ישראל בשנות האלפיים, ובמקומו ראוי שיוקמו שכונות מודרניות עם אלפי יחידות דיור חדשות, אבל השאלה היא מה דינם של 2,782 עצים בני 80-100 שנים שנטועים במה שנקרא "יער סירקין".

בתחילת השנה הנוכחית פורסמו תוצאות המכרזים להקמת מאות יחידות דיור בשטח מחנה סירקין כחלק מתוכנית מתאר ארצית ידועה להקמת אלפי יחידות דיור ושטחי מסחר ותעסוקה. כרגיל במקרים כאלה, מסתבר שלמרות אינספור פרסומים – רבים בציבור לא מודעים לפרטי הפרטים של כל תוכנית. אלה סבורים, בטעות, שגופים שאמונים על תכנון עתיד התשתיות בישראל לוקחים בחשבון את כלל ההשפעות של תוכניות חדשות על הנוף ועל הטבע.
קומץ פעילי הגנת הטבע והסביבה ניסה אמנם להציל את המצב לאורך העשור האחרון אבל לא הצליח להגדיל את המודעות הציבורית ולעמוד בפרץ מול האינטרסים הנדל"ניים העצומים.

רק בסמוך לאחר פרסום המכרזים, בתחילת השנה, החלה להתעורר בפתח תקווה התנגדות לאופן שבו מבוצע המהלך הזה, ובפרט למשמעויות ההרסניות שלו על פיסת הטבע הנדירה שצמחה בו במאה האחרונה: אלפי תושבים הצטרפו אל הפעילים הסביבתיים בניסיון למזער את הנזק ככל שאפשר, ולהציל כמה שיותר עצים.

לדברי הפעילים, ב'יער סירקין' נטועים כיום יותר מ-6,300 עצים בני יותר מ-70 מינים שונים, רובם כאלה שנשתלו בידי אדם כמו אקליפטוסים, פיקוסים ודקלים, חלקם עצי ארץ ישראל, וחלקם מינים פולשים כמו שיטה, צחר ופרקינסוניה.

מתוך אלה, התוכנית הנוכחית מבקשת להעלות את הכורת על יותר מ-44% מן היער ולהפיל 2,782 עצים בוגרים. לאחר שצה"ל יפנה סופית את הבסיסים הפעילים במקום ייתכן שמספר הנידונים לכליה עוד יגדל.
פעילי הגנת הטבע דורשים כעת מרשויות התכנון והבניה לא למהר לבנות על כל שטח התוכנית המאושרת וממש כפי שאך לפני פחות משנתיים הטילו על מרכז העיר פתח תקווה תוכנית שימור מחמירה מאד – לשמר כמה שיותר ריאות ירוקות לטובת הדורות הבאים.

פעילי הגנת הטבע מזהירים מפני ההשלכות האקולוגיות החמורות של כריתת אלפי עצים בוגרים, יצרני חמצן וצל, ומזהירים מפני הפגיעה הבלתי הפיכה באקלים ובבעלי החיים, ובמיוחד לנוכח העובדה שמדינת ישראל חתומה על 'הסכם גלזגו' שקורא לצמצום כריתת יערות. לדבריהם – לא צריך "רמז" עבה יותר מאשר הקיץ האחרון שעבר עלינו, שהיה החם ביותר בהיסטוריה – כדי להבין את חומרת המצב שבו אנחנו נמצאים.

לצורך המאבק הציבורי הוקמו בחודשים האחרונים מספר דרכי תקשורת שכבר מרכזות אלפי תומכים בשינוי התוכניות והקמת פארק אקולוגי על חלק מן השטח שלה. אגב, גם בכירי עיריית פתח תקוה תומכים בשינוי התוכנית ובצמצום הכריתה אך טוענים שהיא גובשה "מעל לראשיהם" בוועדת התכנון הלאומית (ותמ"ל) בקידום רשות מקרקעי ישראל.

מטיילים בשטח

בין שנת 1955 לשנת 1968 פעל בית הספר לקצינים של צה"ל, בה"ד 1, בשטח מחנה סירקין, ומשנת 1957 הוא שימש כבסיס האם של סיירת מטכ"ל. גם היחידה לסילוק פצצות ויחידת העילית יהלו"ם של חייל ההנדסה פעלו מסירקין, כמו גם יחידת יעל למשימות הנדסה מיוחדות ו'המכון הלאומי לחקר ופירוק תחמושת'.

הפינוי של יחידות צה"ל ממחנה סירקין החל כבר לפני כ-20 שנים, ולפני כשנתיים התפנתה ממנו סיירת מטכ"ל והבסיס שלה נותר נטוש ושדוד. התוכנית להקמת כ-12,000 יחידות דיור על שטח הבסיס אושרה כבר בשנת 2017 ורוב ההתנגדויות אליה עד כה נגעו להשלכות התחבורתיות הקשות שלה על עורקי התנועה. לפני כמעט שנה, בנובמבר הקודם, נהרסו רוב מבני המחנה למעט מספר מבנים שהוכרזו לשימור.

כיום עדיין מקיפה את השטח גדר תיל חלודה שעולה ויורדת בהתאם למתאר הטופוגרפי של הנחלים מזור, עזר ונחל שילה, והיא נושקת גם למקטע 20 של 'שביל ישראל'.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל בסמוך לישוב מזור, לא הרחק מגשר רכבת טורקי עתיק. נלך או ניסע לאורך שביל מסומן שנושק לגדר הבסיס ההיסטורי עד לקטע הדרום מזרחי של כפר סירקין, שם נטוע יער ובו פינת מרגוע להולכים על 'שביל ישראל' אשר נושק לכביש 6. בהמשך נגיע לבוסתן קהילתי שגם בו מוצאים ההולכים על השביל מרגוע, ובהמשך הדרך צפונה נגיע אל שדות ענק מעובדים שבימים אלה נאספים מהם בוטנים וצומחת עליהם כותנה.

בתוך כדי הליכה נוכל לשלוף את המכשירים הסלולריים ולהצטרף אל מחאת התושבים באמצעות הרשתות החברתיות וחתימה על עצומה דיגיטלית, ומי שיכול ורוצה יצטרף ב-4 באוקטובר לאירוע גדול שמתוכנן במקום למען הצלת היער מכריתה.

כך מגיעים: ב'וויז' – המושב 'מזור'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לעמוד הפייסבוק 'מצילים את יער סירקין'

The post טיול לסופ"ש: להציל את יער סירקין ואת מחנה סיירת מטכ"ל appeared first on TheCar.

אז בין ארוחת ראש השנה אצל הדודה לבין ארוח חברים ומשפחה בסוכה – קבלו הפעם כמה רעיונות פשוטים שנסמכים על העובדה שרוב עמישראל מתרחק מן הבית וגודש מקומות רחוקים. הציוד היחיד שתזדקקו לו הוא כובע, מים, אולי גם מגבת, וחצי שעה של תכנון מוקדם.

אגב, השנה – 2023 – מתקיים בישראל אירוע של פעם בחמש שנים שבזכותו מצוחצחים הרחובות בערים רבות, נשתלות גינות חדשות, נחנכות מדשאות וכיכרות ומקומות רבים לובשים חג. האירוע הזה הוא כמובן הבחירות לרשויות המקומיות, ובמהלכו יכולים תושבי הערים לראות בעין כיצד מנוצלים מיסי הארנונה שלהם וליהנות שבעתיים מן ההצעות שגיבשנו כאן עבורכם.

בלי קשר, כנראה, פרסמה השבוע העיר אשקלון את דבר חנוכתו הקרובה מה שלטענתם הוא "האגם המלאכותי הגדול בישראל" (פתיחה רשמית בסוכות) בלב מתחם בגודל 655 דונם שמשובץ בבתי קפה, מתחמי פילאטיס ויוגה ואמפי ובו 880 מקומות ישיבה. העיר תל אביב חוגגת את השלמת קטע הטיילת החדש מכיוון תל-ברוך עד לחוף הצוק – מה שישלים רצף של מסלול הליכה חופי מבת-ים ועד להרצליה, בפתח תקוה נשלמו ההתקנות ב"פארק יצחק אוחיון" (בעבר "הפארק הגדול"), וערים נוספות מתעקשות להתמודד על שיאים כאלה ואחרים שנוגעים לפארקים שלהן.

אל תתבלבלו: אנחנו ממש בעד שערי ישראל ישקיעו בתושבים שלהן ובאורחים שלהן, ושמחים במיוחד על המגמה החדשה של הקמת "פארקים אקולוגיים" שבמרכזיהם אגמונים מלאכותיים של מים מתמחזרים. זה רק מחזק וממחיש את הנקודה שלנו: חבשו כובע, קחו מים, וצאו לטייל בסביבה קרובה אליכם.

טיול עירוני מודרך

ברוב הערים הגדולות בישראל, וגם במקומות ישוב פחות גדולים, טרחו הפרנסים ושרטטו מסלולי טיולים שמאפשרים לתושבים ולמבקרים לעבור לצד ובתוך נקודות ציון היסטוריות חשובות. בכל המקומות האלה יש מסלולים מומלצים עם ציוני דרך שלאורכם אפשר לטייל עצמאית. בחלק מן המקומות מופעלים גם סיורים מודרכים מטעם חברות פרטיות או ציבוריות, אם כי לרוב הם לא מתקיימים בשבתות ובחגים.

באתרי האינטרנט של ירושלים, תל אביב, חיפה, אשדוד, ראשון לציון, באר שבע וערים נוספות אפשר למצוא מפות ו/או מסלולי טיול מומלצים. בתל אביב, למשל, ישנם שלושה כאלה: לאורך נחל הירקון, לאורך הים, וברחובות "העיר הלבנה". בחלק מן הערים ובמועצות מקומיות פועלות לשכות תיירות ועמותת תיירות שמספקות תעסוקה למנגנון לא קטן שאמור לקדם פעילויות בסביבתן. כאלה יש למשל ברמת הגולן, הגליל העליון והתחתון, ישובי הערבה, רמת נגב ועוד.

אל תתנו להם להשתעמם: פנו אליהם ותקבלו שפע של מידע אודות אתרים שנמצאים ממש מתחת לחלון שלכם ואולי לא הכרתם, והצעות לפעילויות שעליהן אולי לא חשבתם.

בעיר הקודש ירושלים, למשל, יש עשרות, אם לא מאות, מקומות ראויים לביקור ואין גבול לרעיונות ולנושאים שסביבם בונים סיורים וטיולים: בעקבות דתות, בעקבות מנהגים, עדות, מאכלים, סיורי כנסיות, מוסיקה, וברוח הימים הנוראים האלה גם סיורי סליחות ליליים.

וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם

יש לנו הצעה מיוחדת למי שבכל זאת מתעקש להזיע קצת ולמצוא נקודות עניין מאתגרות ומעניינות קרוב לבית. הורידו את אפליקציית 'עמוד ענן' וגלו אתרים מעניינים על גבי מפות 1:50,000: אתרים ארכיאולוגיים, מסלולי טיול ונקודות עניין שנמצאו שם ממש מתחת לאף, אבל מתפספסות לנו בחיי היום יום שלנו.

לעומת זאת, מי שגר במישור החוף ומעדיף להזיע קצת אחרת, בלי להתאמץ, יגלה שהתקופה הזאת של השנה ממש מושלמת לבילוי נינוח על חוף הים.

המוני המתרחצים שגדשו את החופים במהלך הקיץ המהביל שלנו נמצאים כעת בפקקי התנועה או בחו"ל, רצועות החוף ריקות ומזמינות, הים שקט מאין כמותו ועננים משייטים לאיטם ומספקים צל נעים.

אפשר להתאמץ מעט ולנסוע אל אחד החופים היפים ביותר בישראל, או – אם אתם "צפונים" לבחור בין 'מפרץ בנימין' שנמצא במרחק נגיעה משכונת גבעת אולגה ליד חדרה, או חוף הבונים שכפוף לרשות הטבע והגנים, לבין חוף שבי ציון שמדרום לנהריה.

במרכז אפשר להשתרע על החול בחוף תל ברוך בתל-אביב או באחד מחופי ראשון לציון, ולתושבי דרום מישור החוף לא צריך לספר על החופים הנעימים של אשדוד ואשקלון אלא רק להזכיר להם שמרחבי החולות האלה פרושים בימי החג כשהם שוממים כמעט לגמרי, שקטים, פנויים ומזמינים.

הצעות נוספות לפעילויות בחגי תשרי באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לחג: קרוב לבית appeared first on TheCar.

ככל הידוע, לאבן ולכתובת הזאת אין קשר ישיר לכנסייה עצמה, אבל באופן מעניין היא מקשרת בין משהו שמתרחש עמוק מתחתיה ומתחת לכפר לבין אתר אחר שממוקם כעשרה קילומטרים צפון-מערבה מכאן, לא הרחק מלטרון, אתר שמזוהה עם העיר הרומית אמאוס ניקופוליס. ניקופוליס הוקמה על-ידי הקיסר הרומי אספסינוס כדי לציין את ניצחון הרומאים על היהודים והיא אחד משלושה אתרים, יחד עם אבו גוש, שמזוהים עם הישוב שבו נראה ישו לראשונה לאחר שקם לתחיה.

בשטח הכפר אבו גוש, שבו נטועה הכנסיה העתיקה, התקיים ככל הידוע ישוב אנושי כבר לפני כ-8,000 שנים, וזאת בזכות מיקום טופוגרפי ששולט על דרך שעולה משפלת החוף אל גב ההר, ובזכות מעינות שופעי מים. על דרך זאת פסעו עולי הרגל לירושלים במשך מאות שנים לפני החורבן, ובמידה מסוימת גם אחריו.

אזור הכפר אבו גוש מזוהה כעיר המקראית קריית יערים, שאליה שלחו הפלישתים את ארון הברית לאחר שחולל אצלם אסונות גדולים, ושם הוא הוצב למשך 20 שנים עד שדוד המלך השיבו אותו ברוב טקס אל בית המקדש בירושלים. כ-1,300 שנים לאחר מכן, בתקופה הביזנטית, זוהתה העיר אמאוס ניקופוליס עם הישוב 'אמאוס', אשר לפי האמונה הנוצרית היה המקום שאליו הגיע ישו מיד לאחר צליבתו ותחייתו. באותה תקופה הוקמה בקרית יערים, אבו גוש של ימינו, כנסיה גדולה ראשונה אשר הוחרבה בתקופת הכיבוש הפרסי ונבנתה מחדש במאה ה-7. כנסיה זאת שרדה, בגלגולים שונים, עד למאה ה-11.

בתקופה הצלבנית ניסו הנוצרים לגשר על פער בין המרחק הגדול מידי בין ניקופוליס לבין ירושלים ביחס לתיאור של הכפר אמאוס בברית החדשה. לכן הם פשוט "קירבו" את הזיהוי של אמאוס מניקופוליס אל קריית יערים, ובנו כנסיה חדשה במרחק של כ-400 מטרים ממזרח לכנסיה העתיקה. זה המקור העתיק ביותר לכנסייה שידועה כיום ככנסייה הצלבנית במנזר הבנדיקטיני באבו גוש.

"חגיגת" הזיהוי מחדש של אמאוס נתנה בשעתו את האות לפרץ יצירה אשר כלל לא רק את הקמת המבנה אלא גם ציור פרסקאות (ציורי קיר) מרהיבים בידי אומנים קפריסאים. באותה עת צוינה תקופה נדירה של איחוי בין פלגים שונים בכנסיה הנוצרית, וזה ניכר בציורי הקיר שבהם משולבים מוטיבים יוונים ולטינים. שרידי הפרסקאות אמנם מרהיבים אבל תור הזהב הנוצרי הסתיים מהר מאד עם הגעתו של צלאח א-דין בשנת 1187, ולאחריו הממלוכים.

מה שנבנה במקור כמרכז לאירוח עולי רגל נוצרים לירושלים שינה כמה וכמה פעמים את ייעודו בהתאם למציאות הגיאו פוליטית ולזהות שליטי הארץ, בתקופות שונות פעלה בו כנסיה, בתקופות אחרות מחסנים או אורוות סוסים, ובתקופות שונות הוא שימש למגורים ולאירוח. בתקופות הכיבוש המוסלמי לא הוחרב המקום עד דק או הוסב לשמש כמסגד, ולימים נבנה לצידו מסגד גדול יותר.

הכנסייה הנוכחית נבנתה בתחילת המאה ה-19 על שרידי הכנסייה הצלבנית, ובקריפטה שבקומה התחתונה שלה נשתמרו חלק מן הפרסקאות שחודשו במספר מבצעי שימור והצלה.

כיום מתקיים במקום מנזר ובו כ-20 נזירים ונזירות שמנהלים משק אוטרקי, כלומר שהם חיים בעיקר על מה שהם מצלילחים לגדל בעצמם לעצמם, ובכנסייה מתקיימים קונצרטים ואירועי תרבות.
סביב הכנסייה שוקקים וסואנים חיי הכפר אבל בין החומות, בחצר המנזר, נדמה למבקרים שהם נמצאים באזור שבו הזמן עצר מלכת. שקט, צמחייה עשירה, מבנים עתיקים וגן קסום שבו הנפש מתאחדת עם השלווה והנזירים והנזירות מתייחדים בשקט עם הבורא. נדמה שאפילו ציפורים שמבקשות לעצמן מעט שלווה מכירות את המקום ומגיעות אליו כדי לנוח.

בגינה המטופחת צומחים דקלים ותיקים, עצי פיקוס, עצי זית ועצי פרי לרוב. מתוך כדי חמר ענקיים צונחים צמחי גרניום עם פרחים אדומים ונדמה שהמנזר הבנדיקטני כולו כלוא בתוך אי של שלווה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 ופונים לכיוון הכפר אבו גוש. ב'וייז': המנזר הבנדיקטיני.
שעות הפתיחה הרגילות: 8:30-11:00. 14:30- 17:00, סגור ביום א' ובחגים. יש לצלצל בפעמון ולהמתין שאחד מאנשי המקום יפתח. מומלץ לתאם מראש בטלפון 02-5343622.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס

The post טיול לסופ"ש: אל המנזר הבנדיקטיני באבו גוש appeared first on TheCar.

את המכונית המאד נדירה הזאת נבקר השבוע ובעיקר את הבית המיוחד שלצידו היא ניצבת בשטח 'מכון ויצמן' ברחובות – וילה מהממת וייחודית בעיצובה שהייתה למשך תקופה קצרה מידי ביתו האחרון של אבי 'אומת הסטארט-אפ' הישראלית, הדוקטור חיים ויצמן.

"היהודים", כתב חיים ויצמן באחרית ימיו באחד מתוך אינספור כתבי הגות מרגשים ומרשימים שלו, "הם עם קטן מאוד מבחינה כמותית, אבל גם עם גדול מבחינה איכותית. עם מכוער, אך גם עם יפה, עם שבונה והורס. עם בעל גאונים, ועם זאת גם עם של טיפשות עצומה…".

כ-35 שנים קודם לכן, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ויצמן פיתח מספר פטנטים שאפשרו לתעשייה הבריטית לייצר ביעילות בוטיל ואצטון שהיו נחוצים לצורך הפקת חומרי נפץ עבור המאמץ המלחמתי. תרומתו לבריטניה אפשרה למנהיג הציוני לחלץ בשנת 1917 משר החוץ הבריטי הלורד ארתור בלפור את "הצהרת בלפור" שעיקרה הבטחה בריטית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ויצמן, שעוד בתחילת המאה שעברה היה כימאי בעל שם ופרופסור מפורסם, הכיר את בלפור שנים קודם לכן. בפגישה ביניהם בשנת 1906, שלוש שנים לאחר שהוא עצמו הצביע נגד "תוכנית אוגנדה" בקונגרס הציוני השישי בבאזל (בטענה שהאומה הבריטית תציע ליהודים הצעה יותר טובה) – שאל אותו בלפור מדוע הוא מתנגד לתוכנית אוגנדה. "מיסטר בלפור", השיב לו ויצמן, "נניח שאני מציע לאדוני את פריס במקום את לונדון, היקבל את הצעתי?" הלורד בלפור השיב: "ד"ר ויצמן, לונדון היא שלנו" ועל כך ענה לו ויצמן: "נכון הדבר. אבל ירושלים הייתה שלנו בזמן שלונדון עוד הייתה אדמת ביצה".

שנה לאחר מכן, בשנת 1907, ויצמן ביקר לראשונה בארץ ישראל, אז עדיין תחת שליטה עות'מנית, והילך על אדמות המושבה רחובות. לימים הוא יזם את הקמתו של מכון המחקר 'זיו', שידוע כיום כ'מכון ויצמן' והיה אחד ממכוני המחקר הראשונים במזרח התיכון ואחד הנבטים שמהם צמחה העשייה המדעית ותעשיית ההי-טק הישראלית.

בתקופת המנדט הבריטי ויצמן פעל רבות לכינון מדינת ישראל ושילובה במרחב. כבר לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים יזם ויצמן יחסים עם האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חג'אז, והשניים חתמו בשנת 1919 על ההסכם שידוע כ"הסכם ויצמן-פייסל" בין התנועה הציונית לבין הממלכה החג'אזית. הסכם זה אמור היה לקבע את היחסים מול הממלכה הערבית המאוחדת בהתאם לקווי הצהרת בלפור, ובין השאר לעודד הגירה יהודית לפלשתינה במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.

ויצמן התגורר באנגליה במשך כשלושים שנים ובמשך כמחצית מן התקופה הזאת כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. "בשנות העשרים היה ויצמן אדם אמיד שעתידו הכלכלי ועצמאותו מובטחים", כותב נורמן רוז הביוגרף של ויצמן. "התגמולים שקיבל מהפטנטים שרשם על שמו, בייחוד באירופה ובארצות הברית, אך גם ביפן, אוסטרליה, הודו, מרוקו ודרום אפריקה, הביאו לו הכנסה קבועה, גדלה והולכת… קשה לאמוד במדויק את הונו אך ידוע שבשלהי שנות העשרים הגיע מחזור עסקיו למאות אלפי דולרים… הוא הסכין בקלות עם עושרו, היה לו בית מפואר באדיסון קרסנט בלונדון, שבו עמדו לרשותו משרת ראשי, נהג, אומנת, טבח ומשרתות. הוא נסע רק במחלקה הראשונה והתגורר במלונות המפוארים ביותר; הוא נסע במכונית הרולס-רויס שלו, עישן את הסיגרים היקרים ביותר ואת ענייניו הפוליטיים העדיף לנהל במסעדת מלון סבוי".

בשנת 1934, מיד לאחר ההקמה הפיזית של 'מכון זיו', ויצמן עלה לישראל יחד עם אשתו ורה שבעצמה הייתה רופאת ילדים ודמות מעורה מאד בפוליטיקה הבריטית והאירופאית. במשך כשלוש שנים הם התגוררו בצריף צנוע בצמוד למכון, ובמהלכן רכשו פרדס נטוש בשטח של כ-40 דונמים על ראש גבעה בסמוך למכון.

על שטח זה הקימו בני הזוג את אחד המבנים הייחודיים ביותר בארץ ישראל של אותן שנים: וילה שתוכננה על-ידי האדריכל היהודי גרמני אריך מנדלסון, מגדולי האדריכלים באותה תקופה. המשא ומתן בין מנדלסון לויצמן נגע בעיקר לצד הכספי (ויצמן הצליח לכווץ את הצעת המחיר באופן משמעותי) אבל גם לצד המעשי והמוסרי: "גם אם יכולתי להרשות לעצמי להוציא כל כך הרבה כסף", כתב ויצמן למנדלסון באחת ההזדמנויות, "לא הייתי עושה זאת מסיבות מוסריות. אסור לעשות זאת בפלשתינה. אני רוצה בית הגון, אבל לא מבנה לוקסוס".

הבית בנוי בצורת האות ח שמקיפה חצר פנימית ובה בריכה, וקומת הקרקע נועדה לעבודה ולאירוח. החצר הפנימית מקורה בגג שנתמך על-ידי שורת עמודים ומרוב חדרי קומת הקרקע נפתחות דלתות אל החצר והבריכה.
מדרגות מפוארות מוליכות אל חדרי השינה שבקומה העליונה שבמרכזה ממוקם חדר השינה של ד"ר ויצמן עם מרפסת שמשקיפה לעבר ירושלים. סביב הבית ניטע גן על טהרת צמחי ארץ-ישראל עם זיתים, תאנים ואלונים וגם עצי הדרים שהיוו בסיס כלכלי לחקלאי המושבות.

בני הזוג ויצמן נכנסו לביתם החדש בשנת 1937, ובשנת 1949 נבחר ד"ר ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל, במידה רבה במטרה להרחיק אותו מן הפוליטיקה הישראלית. באותו יום הפך ביתם הפרטי של הויצמנים למעון הנשיא הרשמי, ובו הם ארחו אישים ומנהיגים מכל רחבי העולם. הבית הייחודי, ובעיקר יופיו שלא מנקר עיניים, זכה לתשבחות של המבקרים הרבים. אחדים מתושבי רחובות נהגו להתייחס אל בית הנשיא הראשון כאל "אוניה", בין השאר מפני שבחלקו העליון בנוי מה שנראה כמו גשר פיקוד עם חלונות קטנים ועגולים על ראש מגדל עגול שצופה למרחוק.

ד"ר חיים ויצמן השתתף במסעות רבים לגיוס כסף למדינת ישראל, בין השאר גם עם פרופסור אלברט איינשטיין, ובעצמו תרם מהונו האישי כספים רבים למדינה. לאחר מותו, בשנת 1953, ומות רעייתו ורה, נתרמו האחוזה, הבית וכל תכולתו לציבור הישראלי באמצעות מכון 'יד חיים ויצמן'. לימים, לאחר אי אילו "תהפוכות אופייניות" לישראל, הוכרז המקום כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים, וכיום הוא פתוח לביקורי הציבור (הכניסה בתשלום סמלי של 15-20 שקלים, 70 שקלים למשפחה).

איש העולם

לצד בית ויצמן בנוי פביליון זכוכית צנוע ובתוכו שמורה ה'לינקולן קוסמופוליטן' ששופצה בשנת 2000 לאחר כ-40 שנות הזנחה והתפוררות. הסיפור של המכונית הזאת מעניין בפני עצמו גם בזכות הערך המוטורי שלה, וגם בגלל הרקע ה"מסחרי" שלה.

ד"ר חיים ויצמן היה, כאמור, איש עשיר שלא הזדקק למתנות אלא דווקא תרם מהונו. אבל אחרי הקמת מדינת ישראל, בשנת 1950, פנה איש מכירות אמריקני מבריק, לי אייקוקה שמו, אל הנרי פורד השני, נכדו של חלוץ תעשיית הרכב ואחד הבעלים של פורד מוטור קומפני – והציע לו לתרום מכונית שרד נשיאותית לנשיא המדינה היהודית הצעירה שקמה בארץ ישראל.

כל חובב רכב מכיר את אייקוקה (מי שבין השאר "המציא" את פורד מוסטאנג), אבל לא כולם יודעים שהנרי פורד הראשון, אחד מגאוני תעשיית הרכב ואחד התעשיינים החשובים באמריקה, היה אנטישמי ידוע שהעריץ את היטלר, הפיץ בחינם אלפי עותקים של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ולא חסך בהתבטאויות אנטישמיות במהלך חייו. יהודי ארצות הברית, באופן טבעי, החרימו את המותגים של חברת פורד, כולל מרקורי ולינקולן.

הנרי פורד נפטר בשנת 1947 ואייקוקה החליט לשבור את החרם באמצעות גימיק שלטובתו נעזר בידידו – יהודי בשם ויקטור פוטמקין שהיה אחד הדילרים הגדולים והמצליחים של פורד בפילדלפיה. פוטומקין "שידך" את הצד הישראלי של הסיפור ואייקוקה ארגן את התרומה מצידה של פורד, ובשנת 1949 הוענקה ה'קוסמופוליטן' המהודרת והנהדרת לד"ר ויצמן למרגלות מלון וולדורף אסטוריה בניו יורק.

המתנה שהוענקה לנשיא מדינת ישראל הייתה מהממת. לינקולן, מותג הפאר של פורד, ייצרה בשנת 1950 בסך הכל 12,525 מכוניות מדגם 'קוסמופוליטן' ורק 18 מתוכן, עם מנועי V8 "עוצמתיים" שסיפקו 152 כוחות סוס, נשלחו אל סדנאות מתמחות במטרה להפוך אותן ללימוזינות, כלומר מכוניות מוארכות.

אחת מאלה נשלחה לסדנה שהסבה אותה ל'קונברטיבל' (מכונית פתוחה), וה-17 הנותרות נשלחו אל חברת הני מוטור קומפני (Henney Motor Company) באילינוי, שם פורק המרכב שלה מן השלדה וזו נוסרה והוארכה ב-50.8 סנטימטרים. מרכב המכונית הורחב והוארך ונבנה בתוכו סלון מפואר ומאובזר לשבעה נוסעים.

רק שלוש מ-17 המכוניות נבנו ברמת הפאר הגבוהה ביותר ואלה שימשו את נשיא ארצות הברית הארי טרומן ובני ביתו, ומכונית רביעית, כמעט זהה למכונית 'מספר אחת' של נשיא ארצות הברית, היא המכונית שניצבת כעת בישראל, ברחובות, בצמוד לוילה של חיים ויצמן. שמונה מבין 18 המכוניות המוארכות שאי פעם יוצרו לא שרדו ואחת מהן – דווקא 'מספר אחת' של הנשיא טרומן, אבדה כליל בשריפה. מכאן נובע שמכוניתו של ויצמן היא אחת מתוך שלוש יחידות מסוגן המדויק ששרדו בעולם עד ימינו.

מותו של פורד האב והמחווה לנשיא מדינת ישראל הפשירו את הקרח, וכפי שכתב על כך אייקוקה בזכרונותיו: "כמה רוכשי מכוניות יהודים מסביב למדינה החלו להרגיש נוח עם פורד… לעולם אל תזלזל בכוחו של גימיק. גימיק אולי לא יכול להזיז הרים, אבל הוא יכול להזיז מכוניות, הרבה מהן". ויצמן, אגב, הצליח "לשנורר" מנכדו של פורד הרבה יותר: ערכה של ה'קוסמופוליטן' היה כ-6,000 דולרים, כערכם באותן שנים, ואילו ד"ר ויצמן השיג מפורד תרומה כספית בסך 50,000 דולר עבור מדינת ישראל.

אגב, מקורבים לד"ר ויצמן העידו בשעתו שהוא דווקא לא ממש אהב את המכונית עצמה, וזאת משתי סיבות. ראשית, היא צרכה ליטר דלק לכל שלושה קילומטרים וחצי של נסיעה. ויצמן, על פי עדותו, "לא אוהב מתנות שאוכלות", ודאי לא בנזין שהיה יקר מציאות בישראל באותן שנים. שנית, ויצמן התנשא לגובה 1.82 מ' והיה בעל מבנה גוף מוצק, והוא לא אהב את מרחב הראש של המכונית. על כך אמר הנשיא: "המכונית טובה לישבן, אבל לא לראש".

סיור בבית הנשיא הראשון מתחיל בכניסה למכון ויצמן המטופח. כאשר נכנסים בשער המכון יש לומר לשומר שהיעד שלכם הא מוזיאון יד ויצמן, ומשם מגיעים אל מגרש חניה מוצל על-ידי עצי פיקוס ענקיים שמסתירים את הבית.

עולים באמצעות מספר מדרגות לכיוון הכניסה ובבת אחת מתגלה בראש הגבעה מבנה גדול ומרשים שמשקיף על העיר רחובות. המקום עטוף בצמחייה עשירה שפורחת בירוק גם בתוך השרב הגדול. הקוסמופוליטן, כאמור, מוצגת בפביליון לצד הבית והסיור בבית מלווה בהסברים באמצעות קוד חיבור לטלפון הנייד, ובכל נקודה בשטח הבית מקבלים הסבר, רקע היסטורי ומידע אודות משפחת ויצמן.

סיורים בבית ויצמן מתקיימים, בתיאום מראש, בימים א'-ה' 9:00 – 16:00, והביקור מרתק גם עם ילדים. לרישום מוקדם: 08-9343230.

שנותיו האחרונות של ד"ר חיים ויצמן בביתו ברחובות היו שנות סבל גופני ונפשי. הוא היה תשוש מבחינה בריאותית, שבע מאבקים מול ראשי הציונות, ויותר מכל חש נבגד על כך שלא היה אחד מחותמי מגילת העצמאות ויותר מכך – שתפקיד הנשיא נתפר באופן ייצוגי ונטול כל השפעה מעשית. באותן שנים הוא כינה את עצמו "האסיר מרחובות".

"במשך דור שלם", כותב נורמן רוז בהקדמה לביוגרפיה של הנשיא הראשון, משנת 1917, השנה שבה ניתנה הצהרת בלפור, ועד לשנת 1946, עמד ויצמן בראש התנועה הציונית; בין אם היה בתפקיד רשמי ובין אם לאו, תמיד הנהיג אותה, שלט בוועידותיה ובאסיפותיה וטיפח אותה מינקותה הפוליטית ועד לבגרותה כמדינה ריבונית… בניצוחו הייתה התנועה הציונית, חרף מגבלות ואכזבות לרוב, אחד מסיפורי ההצלחה הפוליטיים הבולטים ביותר במאה ה-20. מעטים המנהיגים בעולם הדמוקרטי שיכולים לזקוף לעצמם הישג שכזה, ומעטים שבמעטים איתרע מזלם ודימויים הציבורי סותר בצורה כה מחפירה את פועלם האמיתי".

ד"ר חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, הלך לעולמו ב-9 בנובמבר 1952 כשהוא כמעט בן 78.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הבית המהמם של האיש שהקים את אומת הסטארט אפ הישראלית appeared first on TheCar.

המקטע הזעיר הזה של חוף הים התיכון כולל כמה תופעות טבע ייחודיות שאי אפשר למצוא באף מקום אחר, למשל חדירה של סלעי דולומיט וגיר ממש אל תוך הים, שם עברו עליהם אלפי שנות בליה של מים, רוח ומלח. לא רחוק משם, בתוך המים, בנו חלזונות צינוריים מעין בריכה טבעית שמכונה בפי תושבי האזור "ג'קוזי". מזרחה משם, בשטח הגן הלאומי תל שקמונה, מצויים שרידי ישובים שהתקיימו במקום כבר החל מלפני כ-3,500 שנים והגיעו לשיא גודלם ותפארתם בתקופה הביזנטית.

תושבי הישובים האלה, בני עמים ותרבויות שונות שחיו כאן באלפי השנים האחרונות, כלכלו את עצמם בעיקר מלקט וציד, דיג, חקלאות, הפקת ארגמן מחלזונות ימיים ומסחר ימי.

הים בשטח השמורה אסור לרחצה, והשונית שבמרכזה – שנוצרה במשך מאות שנים על-ידי חלזונות ממשפחת הצינוריריים שבנו בית גידול בצורת כרכוב על סלע גיר – מרתקת ומופלאה. למרבה הצער, הפעם האחרונה שבה נצפתה כאן פעילות של חלזונות חיים הייתה לפני 22 שנים, ומאז היא דעכה במקביל להרס של לא מעט פעילות נוספת של בעלי חיים בים התיכון.

השמורה מוגנת במובן זה שאסור לכלי שייט מכל הסוגים להתקרב עד למרחק של 300 מטרים ממנה והדייג בשטחה אסור אף הוא, למעט באמצעות חכה מן החוף, וכך היא מעניקה מחסה לחסרי חוליות ולשפע של דגים.

אגב, לשמורת ים שקמונה נושקת מצפון שמורת ים ראש כרמל, שם גולש רכס הכרמל אל תוך הים, ומי שזקוק להיאחז בקצת אופטימיות בתקופה חמה זאת יכול להתנחם במבצע ההצלה האדיר שבוצע כאן לפני כשני עשורים על-ידי עיריית חיפה, רשות הטבע והגנים וחברת החשמל.

שטח הגן הלאומי שממזרח לשמורת הים, שם השתרע הישוב שקמונה (או כל שם אחר שבו הוא נקרא במהלך הדורות) הוזנח והפך לאתר השלכה של פסולת בניין שכיסתה את כל העושר הארכיאולוגי הנדיר. וזה לא שמישהו לא ידע על קיומו של הישוב ההיסטורי החשוב שהתקיים במקום: כבר בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות, וחפירות נוספות בוצעו גם בשנות ה-60 וגם בשנות ה-70, לפני שהחלה ההשלכה המופקרת של פסולת בניין במקום.

החדשות המעודדות הן שלאחר מהלך מורכב של פינוי הפסולת נסללו על התל שבילים להולכי רגל, בוצעו עבודות גינון בהיקף נרחב והוקמה טיילת למבקרים. כעת אפשר, ואפילו מומלץ, לבקר על התל ולצפות ממנו אל הים, משם אפשר להבחין בבריכה חצובה בקוטר של כשני מטרים שנמצאת בתוך המים. לא לגמרי ברור למה שימשה הבריכה הזאת – יתכן שלצורך חקלאות ימית או לתעשיה, אבל מה שידוע זה שכרגע היא נקראת בפי המקומיים "הג'קוזי", ובתוכה יותרים גלי הים מערבולות וזרמים.

אנחנו – בעיקר בגלל החום, מתמקדים בסופ"ש הזה דווקא בים, ובעיקר בחוף הסלעי ובמה שמכונה "טבלאות גידוד": שוניות סלעיות שטוחות שנוצרו על קו המים ומהוות בתי גידול חשובים לחי ולצומח הימיים.

בין השוניות נוצרו בריכות, מפרצונים ולגונות שבהם חיים חסרי חוליות ימיים ובהם שושנות ים, סרטנים וצדפות, דגים שונים וצבי ים, והם גם יוצרים מקום מפלט ומנוחה לעופות ים. כאשר ביקרתי במקום התענגתי על מראות הגלים שהתרוממו בלחישה רכה וגלשו על השוניות, עם מי ים צלולים שמילאו כל נקיק ויצרו אגמונים זעירים. קרני שמש אחרונות הכתימו את הים בגווני שקיעה והים נראה רך וכנוע. אפילו הגלים נראו כאילו הם מסתערים על הסלעים בעצלות מתפנקת כשהם שולחים לשונות מים שמעטרות את הסלעים בכרבולות קצף לבנות.

חלק לא מבוטל מעוצמת החוויה נובע מכך ששמורת ים שקמונה נותרה פיסת טבע פראית בעיבורה של העיר הגדולה וההומה חיפה, והחוף נמתח מכאן ועד לטיילת של חוף 'דדו'.
בגבולה הצפוני של השמורה, על שן סלע, ניצב המבנה הגדול והמעוצב בקפידה של המכון לחקר ימים ואגמים, שהוא גם נקודת הכניסה שלנו לשמורה. מכאן אפשר להמשיך על הטיילת המושקעת שמתוחה על קו החוף והופכת את המקום לנגיש יחסית וקל להגעה.

כך מגיעים: נוסעים דרומה מן היציאה הדרומית של חיפה וחונים באזור תחנת הדלק או בחניון סמוך, והולכים רגלית אל המכון לחקר ימים ואגמים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: קפיצה קטנה לג'קוזי appeared first on TheCar.

אם וכאשר מגיעים אל פינת חמד נדירה כזאת אפשר לבלות יום שלם לצד זרזיף המים, ובמיוחד כאשר נביעה או זרימה מוצלות בצל עצים גבוהים ורוח קרירה מנשבת ממעל.

מספר מעיינות נובעים לאורך כל ימות השנה על רמת מנשה, והם מפכים בלחש קסום מן האדמה ומפרנסים פלגים קטנים של מים מתוקים וצלולים, ואנחנו מוצאים את עצמנו צועדים לכיוון שמורת הטבע שעוטפת את יובלי נחל דליה. צמחיה ירוקה, עצים גבוהי צמרת, פינות מוצלות לישיבה ואי אילו אפשרויות שכשוך במים צוננים.

נחל שלף זורם, ככל שאפשר לכנות את זה "זרימה", גם בשיא הקיץ, ולאורכו אפשר לפסוע בשני מסלולים שאורכם המרבי כחמישה קילומטרים. הנחל נובע ברמת השופט שעל רמת מנשה וזורם בתוך עמק רחב וירוק. לאורך כשלושה קילומטרים של טבע ירוק נמצאים פלגי מים חיים שאליהם נוספים מי מעיין 'עין מחוללים'.

עצי אקליפטוס וצפצפה ותיקים מגוננים ומצלים חלקים נרחבים מן המסלול, וההולכים יכולים לשכשך רגליים במים הזורמים ובמספק מקומות אפילו לרבוץ בתוך המים.

העונג הרטוב מקושט בצמחייה נחלים עשירה בצל עצי אולמוס שעיר נדירים שמשגשגים רק באזור זה, עצי ערבה בוכיה ומספר מיני עצי צפצפה שמנשאים לגובה מרשים מאד.

ערוץ נחל שלף מחבר ונבלע לתוך האפיק הזורם של נחל דליה, ואפשר לבחור בין שני מסלולי הליכה: ארבעה קילומטרים בהליכה רגלית, או מסלול נסיעת שטח שמתאים לכלי רכב מוגבהים.

אל מסלול ההליכה, לאורך סימון שבילים כחול, מגיעים בנסיעה של כקילומטר דרומה ממעגל התנועה (כיכר) שליד קיבוץ רמת השופט, על כביש 672. מצד ימין מבחינים בסימון הכחול לא הרחק מן הכניסה לשביל, וחלקו הראשון לא מוצל לכן חייבים להגיע חבושים בכובעים ומוגנים מן השמש.

החלק המהנה מתחיל כאשר מגיעים למעיין 'עין שלף', ואת המעיין הבא – 'עין דמומית', צריך למצוא כשהוא חבוי בין צמחי פטל דוקרניים. מכאן ממשיך מסלול הליכה מוצל, חלקו בתוך המים וחלקו על שביל שממשיך לאורך הנחל. לצד המסלול נפגוש בשיחי צבר, שרידי טחנות קמח עתיקות ושפע שיחי פטל מאובקים וקוצניים. המסלול מסתיים ב'עין מחוללים'.

אם ממש חם, או שמוותרים על הליכה, אפשר להגיע עם כלי רכב מתאימים ובנהיגה רגועה דרך כביש 6954 (כביש הגישה לקיבוץ רמות מנשה) שאליו נכנסים ממעגל התנועה של צומת רמת שופט. כ-500 מטרים לפני שער הכניסה הצהוב של הקיבוץ מאתרים מצד שמאל של הכביש שביל הליכה עם סימון שביל שחור. שביל זה מוליך ישירות לסוף המסלול, אל 'עין מחוללים', ושם אפשר ליהנות מצל העצים הענקיים, לשכשך במים, לטייל בסביבה הקרובה או להמשיך את המסלול שתיארנו קודם – לכיוון ההפוך ובחזרה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: מסלול מים ברמת השופט בשיא הקיץ appeared first on TheCar.

"טיול סוף שבוע לגל חום" צד שתי ציפורים (וירטואליות) בקלע אחד: מנצלים את שעות הערב והלילה הנעימות ומספקים לעצמנו ולילדים חוויות מיוחדות ולא נשכחות. אגב, בלילות כתיקונם אפשר לשדרג את טיולי הלילה ולמצוא שדה פתוח כדי להתארגן על קומזיץ מפנק עם הילדים. אבל כעת – בימי שרב וגלי חום – אסור באיסור מוחלט להדליק אש. לא מדורה ולא מנגל. את התאווה הזאת יש לשמור לימים אחרים, קרירים יותר.

מתארגנים

הציוד המומלץ: פנסי LED חזקים, נעלי הליכה סגורות וחומר דוחה יתושים.

לא לשכוח: אוסף צ'יזבטים או סיפורי אגדות לספר לילדים, בין אם מתוך הזיכרון ובין אם בספר או במדיה דיגיטלית.

חברים ואורחים לחוויה: תנים סקרנים, ינשופים (כשם קוד כללי לכוס, אוח וציפורי לילה אחרות), דורבנים ושאר פעילי לילה.

פירוטכניקה: השקט הנהדר של הלילה מקושט בצלילי חיות בר ובאוושת הרוח בעלים.

חשוב לדעת: כניסה לרוב שמורות הטבע בישראל בלילה אסורה. הרציונל הוא לאפשר לבעלי החיים להתאושש מן העומס האנושי של שעות היום. ישנם גנים לאומיים שבהם מתאפשרת שהיית לילה ואף לינת לילה. אין גם בעיה לטייל בלילות ביערות קק"ל, וזאת חוויה שונה מאד מזאת שמוכרת לרובנו. בלילה היער משנה את פניו והמבקרים נחשפים לקולות וצלילים לא מוכרים.

בסוף השבוע הקרוב הירח לא ישתף איתנו פעולה לכן כדאי להצטייד בפנסים, בין אם בוחרים לטייל ביער קק"ל או בשטח פתוח, עדיף להביא איתנו את האור.

יערות קק"ל

כמעט בכל היערות והחורשות שמוכרים לנו ברחבי הארץ מוצגת הצגה שונה לגמרי בלילות, תמיד מרחפת מעלינו עננה שמזכירה את סיפורי הילדות מסמרי השיער או סדרות טלוויזיה, וכל מי שזה לא מעיק עליו יתר על המידה מוזמן ליהנות מן הגבול שבין פחד טבעי שמחדד את החושים לבין יצר הסקרנות כאשר העיניים מנסות לקרוע את מעטה החשיכה והאוזניים נזקפות למשמע כל רחש.

קל יחסית להתמצא ברוב יערות קק"ל מפני שרוב שבילי היער בישראל הם שבילי כורכר כבוש שבוהקים גם לאורו הדל של הירח. וממילא הבאנו איתנו פנסים ואפשר לזהות שלטים וסימוני שבילים.

דרום

ישנם מספר מסלולים נהדרים לטיולי לילה בדרום, למשל במדבר יהודה בין מצוקי החווארים שזועקים בלבן בוהק. מסלול יפה במיוחד מתפתל למרגלות מצדה בנחל 'חווארי מצדה'.
בין מדרשת בן גוריון בנגב לבין עין עבדת מתחתר נחל חווארים המרהיב ביופיו בלילה.

במכתש רמון, וגם ממצפה רמון, אפשר לצפות בכוכבים, ובחמוקי ניצנה, לא הרחק מן הישוב ניצנה, קשה לעמוד בפני יופיים הבוהק של "החמוקים" בקצה כביש 211. לא הרחק משם, ליד הישוב עזוז, אפשר להתמקם עם משקפות לתצפית כוכבים.

קצת פחות רחוק ופחות מאתגר: יער בן גוריון המטופח של דימונה: אפשר לטפס למעלה עד לבריכת המים הגדולה שממנה אפשר לתצפית על העיר דימונה ועל מרחבי הפארק. האזור כולו, ובמיוחד האגם, נעימים מאד לטיולי בין ערביים.

חוויית נהיגת לילה מהנה למי שמתעצל לצעוד: אחד הכבישים היפים שמתפתלים וצונחים לתוך לב המדבר הוא כביש 3199 מן העיר ערד מזרחה אל מרגלות מצדה. אפשר לעצור את הרכב במקום בטוח ומרוחק מן הכביש, לכבות הכל ולחוש את המדבר.

מרכז

לא חייבים להרחיק נדוד או לשוטט ביערות אפלים. מטיילת שרובר ומטיילת האס בירושלים הבירה נשקפים מראות מופלאים של ירושלים כשהיא מוארת וזוהרת. בחלק מן הלילות, צריך לוודא מראש, אפשר לתצפת בלילה מעל מגדל דוד לכיוון העיר העתיקה.

ליד הכניסה לישוב כסלון נמצא יער הקדושים, וטיול לילה נעים אפשרי גם בשבילים של יער הנשיא, במיוחד ב"מסלול הפסלים". אפשר לצעוד רגלית מ'יד קנדי' שסמוך למושב אורה במסלול על כביש סלול עד לחורבת סעדים.
במצפה צרעה נבנתה נקודת תצפית על מרפסת עץ גדולה דמוית חרטום של סירה, ולאור יום נשקפים ממנה נופיו היפים של עמק נחל שורק, בית שמש והרי ירושלים. גם בלילה אפשר להבחין בתל צרעה, שמתנשא ממערב במרחק של כ-300 מטרים מן המצפה.

אפשר גם לצאת מן הבית לחוויה אור קולית מסוג אחר: לילה של נחיתות והמראות מטוסים ליד נמל התעופה בן גוריון. מתמקמים במקום בטוח, הרחק מן הכביש, בין מושב חמד לעיר אור יהודה ומביטים כלפי מעלה אל מטוסים במסלול נחיתתם.

צפון

את הצוקים הלבנים של ראש הנקרה אפשר לראות מדרך נוף יפה שנמתחת מאכזיב ועד לצוקים עצמם, וזה מסלול הליכה רגוע באורך של כחמישה קילומטרים.

על כביש הצפון (כביש 899), בין שמורת נחל בצת בצפון לשמורת כזיב בדרום, נמצא פארק גורן ובו כ-2,000 דונמים של חניונים, שבילים, פינות ישיבה, אתרים ארכיאולוגיים ותצפיות נוף, למשל תצפית לכיוון שרידי מבצר 'מונפור'. עם קצת מזל תפגשו חיות לילה בדרכן למעיינות ומקורות מים בלב הפארק.

מסלולים נהדרים אחרים באזור: דרך נוף רמת נפתלי עם מראה עוצר נשימה של קריית שמונה ובתי מטולה.

מרמת הגולן, במצפה אופיר, נגלה הנוף הלילי המרהיב של הכנרת וסביבתה, האורות של טבריה וצפת וכל ישובי הסביבה, וגם הטיילת של כפר חרוב מציעה מסלול הליכה מדהים עם מראה משכר של הכנרת וסביבתה.

את חורש האורנים הגדול של יער ביריה חוצה כביש מפותל, שחור. לא הרחק מן העיר חצור אפשר לשמוע בחלק מן הלילות את המולת החסידים על קברים משוערים של גיבורי מורשת יהודית.

דרום מערבה משם, על רכס הכרמל, נטועה "חורשת הארבעים" וממנה תצפיות נפלאות על העיר חיפה. בעיר עצמה אפשר לפסוע בטיילת הנפלאה של רח' יפה נוף, בסמוך לכניסה העליונה של הגנים הבאהיים, ומשם יש תצפית על כל מפרץ חיפה.

דרומה משם, בשמורת חוף הבונים, מתאפשרת לינת משפחות קרוב לחוף הים. בסיומו של ליל הרפתקאות אפשר להירדם לקול רחש הגלים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: כאשר חם ומסוכן לטייל ביום עוברים לטיול לילה חוויתי appeared first on TheCar.

צריך לומר שהעיר תל-אביב זנחה ובעיקר הזניחה את ההיסטוריה שלה במשך עשרות שנים. ממש עד לתחילת שנות ה-2000 היא גרמה להתבלות והתפוררות של השטחים האדירים שהמגדלור נמצא בעיבורם: החל מדרום נמל תל-אביב בואכה "חוף מציצים" וגן העצמאות, דרך שפך הירקון, שטח "יריד המזרח" (שממזרח למגדלור), ועד לשטח שסביב תחנת הכוח רדינג.
בשני העשורים האחרונים בוצעו פעולות שיקום בקנה מידה עצום ושטחי נמל תל אביב ויריד המזרח, שניצלו ברגע האחרון מציפורני יזמי הנדל"ן, הפכו לאחד ממרכזי הבילוי והפנאי הנעימים ביותר בישראל.

גם המגדלור, שהאיר בפעם האחרונה בשנת 1966, הוכרז כאתר מורשת לאומית ושופץ, ולפני כשנתיים הוא הוסב לבית קפה שמשתלב באופן מושלם בטיילת הנהדרת שהוכשרה סביבו.

הטיול שלנו מתאים בעיקר לשעות בוקר מוקדמות ולשעות בין ערביים, והוא מתחיל במגרש החניה שמול תחנת הכוח רדינג. משם הולכים מערבה לאורך כ-500 מטרים על הכביש שמשיק לתחנת הכוח מצד אחד ולמגרשים, שעודם מוזנחים, של חברת החשמל, עד לטיילת הרחבה והמושקעת שסביב המגדלור.

אפשר להגיע מצוידים בסל פיקניק או לרכוש קפה במקום ולבחור בין ישיבה על אחד מספסלי האבן מול הים, או על אחת המחצלות שנמצאות במקום, או על הדשא, ואז להביט עמוק לתוך הים, אל שפך הנחל, ואל הנמל שנמצא מעבר לגדה. עכשיו אפשר להתחיל מסע בזמן, טיול היסטורי בדמיון מודרך.

במנהרת הזמן

נסו לרגע לנקות מן הנוף שממזרח ומדרום לכם את גוש הבטון וגורדי השחקים שכולנו מכירים כ"תל-אביב", ודמיינו את העיר כשהיא רק בת 8. חזרנו בזמן לבוקר ה-20 בנובמבר 1917, ואתם ניצבים על גבעת חול שנישאת מעל הים ומצפון לנחל, ואפילו לא יודעים שתחת רגליכם נמצאים שרידי מצודת חוף מן המאה השמינית לפני הספירה. מסביבכם רק חול וחול ואתם נמצאים באחד מאותם רגעים קסומים של בוקר יום חורפי – בין סערה אחת לאחרת – כשהאור רך והאוויר שקוף ונקי.

מדרום לכם, במרחק של כ-5.5 קילומטרים, תוכלו להבחין בברור בעיר יפו גולשת מעל המדרון אל הנמל העתיק שלה, ואם תסיטו את המבט מעט דרום מזרחה תבחינו במספר נקודות ישוב קטנות בתוך ים של חולות ושטחי פרדסים: מושבת הטמפלרים שרונה, הכפרים הערבים 'סומייל' ו'ג'מוסין' (אבן-גבירול/ארלוזרוב, ודרךנמיר/פנקס של ימינו), ומספר חוות חקלאיות.

'תל-אביב', באותה עת היא עיר עם סדר גודל של 150 בתים קטנים בשלוש שכונות: במרכז, על אדמות 'כרם גיבלי', שוכנת 'אחוזת בית' – מקבץ בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות סביב הרחוב המרכזי שנקרא על שם הרצל שאותו חוצה שדרת רוטשילד. מצפון נטועים כ-40 בתיה של שכונת נחלת בנימין, וממערב שכונה פיצפונת, רק 15 בתים לאורך רחוב דרך הים אשר לימים ייקרא רחוב אלנבי.

מלחמת העולם הראשונה נמתחת וסופה לא נראה בעין. העיר העברית הראשונה מתקשה להתאושש מן האסונות הפרטיים שלה: מכת ארבה, שהגיע בתחילת השנה ממצריים וחיסל את כל הצומח, נראית כעת כמו זיכרון רחוק לנוכח ההתעללות חסרת הרחמים של מושל יפו, חסן בק, בתושבים היהודים. השלטונות העות'מנים ניצלו את מצב המלחמה כדי לגרש צפונה את יהודי העיר ובמהלך הגירוש מתו מאות מרעב ומחלות.

כעת הפנו את מבטכם אל נחל 'עוג'ה' ששוצף למרגלותיכם, כך נקרא אז נחל הירקון. נסו לעקוב אחר מהלכו: לא הרחק מכם, על הגדה הצפונית, נטוע כפר דייגים קטנטן עם מעגן סירות. הנחל מעט מעוקל בנקודה זאת וזורם מדרום לצפון, אבל כעבור כמה מאות מטרים הוא ממשיך מזרחה כשהוא חותר באפיק שעליו בנוי כיום הכביש הרב נתיבי של שדרות רוקח (האפיק של ימינו הוסט דרומה כדי לאפשר את סלילת הכביש).

מה שימשוך את מבטכם יותר מכל נמצא מצפון לנחל: רכס כורכר שמגיע בשיאו לגובה של עשרות מטרים מעל האפיק ונמתח ממערב למזרח. מבט מזרחה יחשוף את הכפר הקטן שיח מוניס (אוניברסיטת תל-אביב של ימינו) ולאחריו את "גבעת נפוליאון" (רמת גן). עוד יותר מזרחה, מרחק של כ-9-10 קילומטרים מכאן, תוכלו להבחין בתל אפק ובמושבה פתח תקוה שחוגגה אך בקיץ האחרון את יום הולדתה ה-39.

לא צריך להיות מצביא או אסטרטג גדול כדי להבין את מעמדו של הנחל הרחב הזה כמכשול צבאי. זה הנחל השופע ביותר מכל נחלי החוף, מצפון לו רכס כורכר אימתני ולמרגלותיו שטחי ביצה רבים. מזה מאות שנים ששיירות מסחר נאלצות להקיף את האפיק שלו ממזרח, אל מעבר למקורותיו בתל אפק, ואך לפני 14 שנים הקימו מעליו העות'מנים גשר ראשון, בסמוך לפתח תקוה.

מבט נוסף על כל מה שראינו קודם יגלה הערכות צבאית נרחבת: מצפון לנחל, על כל הגבעות השולטות, מבוצרות יחידות רגלים וארטילריה של הדיוויזיה השמינית הטורקית כשהיא נשלטת ממפקדת המרחב שנמצאת בכפר טירה.

מדרום לנחל, בפרברי יפו ובפרדסי שרונה, חונים חילות משלוח מבריטניה, אוסטרליה וניו זילנד (אונז"ק) תחת פיקודו של מייג'ור גנרל ג'ון היל, כשהם מלקקים את פצעיהם מן הניסיון הקודם שלהם, לפני כשלושה שבועות, לפרוץ את קו ההגנה הטורקי.

המפקדה המשותפת לתורכים ולגרמנים, ששכונת בנצרת, קבעה קו הגנה בין הנקודה שבה אנחנו נמצאים לבין העיר יריחו שבמזרח, אבל למפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, הגנרל אלנבי, בכלל לא לחוץ לכבוש את אזור החוף. הוא שקוע כל כולו בעניין של לכבוש את ירושלים עד לחג המולד הממשמש ובא. מצד שני, אלנבי מעדיף להעסיק כאן את הדיוויזיה הטורקית כדי לרתק אותה למקומה ולמנוע ממנה לתגבר את חזית ירושלים.

לפני כשלושה שבועות, ב-24 בנובמבר, צלחה בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדית את הירקון בחסות ארטילריה בריטית כבדה לכל רוחב הגזרה. מבין מספר מצומצם מאד של נקודות שבהן אפשר לצלוח את הנהר הגועש  בחרו הבריטים בשלוש נקודות, אחת מהן נמצאת ממש קרוב לכאן. המתקפה אמנם הצליחה והבריטים השתלטו על העמדות הטורקיות שמצפון, אלא שהם לא היו מספיק זריזים בשינוע שאר הכוחות שלהם. כבר למחרת בבוקר התאוששו הטורקים והדפו אותם בחזרה דרומה.

מאז ניצלו שני הצדדים את הזמן להתארגנות. הטורקים שיפרו את הביצורים, בעיקר במתחם המזרחי בחירבת הדרה (רמת חייל של ימינו), ובמתחם המערבי בסמוך לכפר שייח מוניס, שם נמצאים כיום אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון הארץ ותחנת הכוח הסודית של תל-אביב – 'רדינג ג'.

הרבה קודם לכן פוצצו הטורקים את סכר האבן 'אל-הדאר' שבמתחם "עשר טחנות", ואת גשר הברזל החדש יחסית שמצפון לפתח תקווה, ומעל רכסי הכורכר יש להם קו ראיה נקי עד למפקדת הגיס הבריטי שמוצבת בפרברי יפו, לאורך קו הרכבת ההיסטורי מיפו לירושלים, ועד לצפון עמק איילון. הארטילריה שלהם שולטת בכל השטח הזה, כולל גם נמל יפו, מה שמונע מן הבריטים להשתמש בכוח הימי שלהם.

בשלושת השבועות האחרונים תכננו הבריטים תוכנית צליחה חדשה שהפיקה את הלקח העיקרי מן הכישלון הקודם: נדרשת העברת כוחות מסיבית ומהירה. לצורך זה הם בונים עשרות רפסודות ומסתירים אותן בפרדסי המושבה הגרמנית שרונה. הלילה, בין ה-20 ל-21 בדצמבר, הם ינצלו את הגשם הכבד ואת האפלה כדי לממש את תוכניתם.

במקום להפעיל ארטילריה כבדה ולחשוף את עצמם ואת המתקפה הם יפעילו את מה שהיום היינו מכנים "כוחות קומנדו" שיצלחו את הנחל וישתלטו על מספר מוצבים טורקים שחולשים על שלוש נקודות הצליחה, ובעיקר על שפך הירקון לים. כך, בקרב כידונים פנים אל פנים ומבלי שתיירה יריה אחת – יפתיעו הבריטים את הטורקים וישתלטו על העמדות הראשונות.

ההפתעה בצד הטורקי אכן מוחלטת: המוצבים ייכבשו ומחר בבוקר הם יתעוררו ויחזו בכוחות ההנדסה הבריטים מקימים גשרים זמניים מעל האפיק כדי לאפשר גם לכוחות הארטילריה שלהם לחצות את העוג'ה. בשבוע הבא יימצאו הבריטים בחולות שפיים ממערב, וינהלו עם הטורקים קרבות סביב תל אפק וטירה בדרכם לכיבוש צפון הארץ, סוריה ולבנון. העות'מנים גורשו מתל-אביב.

17 שנים לאחר מכן

בשנת 1934 החלו הבריטים לבנות מגדלור מצפון לשפך הירקון. בתוך כדי חפירת היסודות הסתבר שהבחירה בגבעת הכורכר בנקודה השולטת הזאת לא הייתה מקורית. שרידים ארכיאולוגים שהחלו להיחשף גילו שבמקום ניצבו בעבר שתי מצודות הגנה שנבנו במאה השמינית לפני הספירה, בתקופת הכיבוש האשורי. המצודות, שנקראות 'תל כודאדי', הגנו על נמל ששכן סמוך לתל קסילה הסמוך ועל שפך הירקון, ושימשו גם כתחנת סחר. אם תרצו – זה היה "נמל תל-אביב" של לפני 2,800 שנים, וגם חלק מרצף של מצודות חוף אשוריות. מצודת כודאדי הוחרבה וננטשה בשנת 732 לפני הספירה.

בניית המגדלור הושלמה בשנת 1935 ושנה לאחר מכן פרץ 'המרד הערבי הגדול', אשר בדיעבד הפך למאיץ הכלכלי והנדל"ני המשמעותי ביותר עבור הישוב העברי בתקופת המנדט. ההשתלטות הערבית על נמל יפו אילצה את הישוב להקים את נמל תל-אביב, ואילו החבלות בקווי החשמל שהגיעו לתל-אביב מצפון יצרו צורך להקים תחנת כוח גדולה ראשונה לתל-אביב, היא תחנת רדינג.

בשנים 1936–1938, בתוך כדי המרד הערבי והקמת רדינג, נערכו במקום חפירות הצלה ארכיאולוגיות שחשפו חלקים נרחבים ומשמעותיים של מצודות תל כדאדי, אבל רוב השרידים והממצאים נהרסו ונעלמו כתוצאה מעבודות הבניה. עם זאת, במקום התגלו שרידי ישוב שהתקיים החל מהתקופה הפרסית וחרב בסוף התקופה הביזנטית.

תחנת רדינג המקורית החלה להיבנות בסוף שנת 1937 והושלמה פחות משנה לאחר מכן, והיא סיפקה בשעתו 24 מגה ואט שהיוו כשליש מכושר הייצור הארצי באותם ימים. אם תרצו לדמיין אותה הביטו על המבנה הקטן ביותר ותתעלמו מן הארובה הגבוהה ששולטת כיום בנוף.

בינתיים החלו העבודות להקמת נמל תל-אביב והמגדלור הפך לעזר ניווט חשוב שסייע לסירות הקטנות שעגנו בתוכו. נמל תל אביב היה "נמל אין ברירה": הוא לא נבנה במקום טבעי לנמל אלא פשוט היכן שאפשר היה להקים אותו, ולא היה עמוק או גדול מספיק לעגינת אוניות. שיטת הפריקה וההעמסה, לכן, הייתה עגינה של אוניות גדולות בים הפתוח והשטת המטענים אליהן ומהן על-גבי ספינות קטנות.

בשנת 1937, במהלך עבודות ההקמה של תחנת הכוח, הוקם גשר קבוע ראשון מעל נחל הירקון בתחומי תל-אביב, הוא גשר ווֹקוֹפּ שנקרא כך (בטעות, אגב) על שם הנציב העליון בתקופה זאת של המנדט, סר ארתור ווקופ.
הגשר הוקם על-ידי חברת החשמל כדי לאפשר שינוע של חומרים וציוד להקמת תחנת הכוח מפני שהגשר היחיד האחר מעל הירקון, נמתח באותה עת במקום שבו עוברת כיום דרך נמיר – ונקודה זאת נשלטה אז על-ידי הכפרים הערבים שיח מוניס וג'אמוסין.

מיד לאחר הקמת המדינה הורחבה רדינג והוקמה בה יחידת יצור נוספת, קטנה יותר, ויחידה שלישית הוקמה באמצע שנות ה-50. פחות או יותר באותו זמן, ערב מבצע סיני, עלה חשש שהמצרים יפגעו בתחנה ולכן הוקמה 'רדינג ג' – תחנת כוח סודית שהוטמנה בתוך רכס הכורכר שמעל מוזיאון ארץ ישראל. תחנה זאת פעלה ויצרה חשמל עד לשנות ה-80.

בשנת 1966 הושלמה בניית נמל אשדוד והופסקה הפעילות בנמל תל-אביב. גם המגדלור כבה והחל להתפורר מרוחות הים והמלח. באותו זמן עישנו תחנות הכוח של רדינג את עשן המזוט ששרפו מבעד לארובות קטנות יחסית.
הארובה של רדינג, שגובהה כ-150 מטרים והיא אחד המאפיינים של קו הרקיע של צפון תל-אביב, החלה להיבנות רק בשנת 1968. שנתיים לאחר מכן נחנכה תחנת הכוח רדינג ד' – שפעילה עד היום ופולטת עשן דרך הארובה המוכרת. כיום, אגב, תחנת הכוח הזאת מייצרת רק כ-5% בלבד מתפוקת החשמל בישראל, ולמרות שהיא הייתה אמורה להפסיק לפעול כבר בשנת 2021 – עוד חזון למועד, זה כנראה לא יקרה לפני שנת 2036.

בעשור האחרון, ביוזמת משרד הפנים והמועצה הארצית לתכנון ובנייה, צומצם במידה ניכרת השטח שמוחזק על-ידי חברת החשמל והשטח העודף מחזר בהדרגה לרשות הציבור.

גשר ווקופ (שנקרא גם גשר רדינג) הפך למשני בחשיבותו לנוכח הקמת גשרים אחרים מעל הירקון ולמרות זאת שימש כנתיב עוקף וכרגיל גם כסלע מחלוקת בין עיריית תל-אביב לחברת החשמל. לאורך השנים התרחשו עליו מספר תאונות כתוצאה מהזנחתו ולכן הוא נסגר ונפתח לסירוגין. בשנת 2001 נבנה גשר ווקופ מחדש להולכי רגל בלבד, ובשנת 2010 נבנה לא רחוק ממנו גשר נוסף להולכי רגל.

במקביל, עירית תל אביב פינתה את המתנחלים שהתנחלו על שרידי כפר הדייגים שבצפון שפך הירקון והקימו על שטחו פארק ציבורי נעים. כך, בנקודה שמצפון לשפך הירקון וממערב לתחנת הכוח של תל-אביב, מושלם בימים האלה החיבור לאחד החלקים הנאים ביותר בעיר העברית הראשונה.

אחרי שישבנו מול גלי הים ניגש אל אנדרטה שהוצבה – לא רחוק מן המגדלור – כדי לציין את הקרבות לכיבוש האזור מידי העות'מנים, ומכאן נלך מערבה וצפונה על שביל הטיילת, לצד המעגן של חברת החשמל והלאה, צפונה, ממערב למה שעד לפני שנים אחדות היה שדה התעופה דב. בחלקו הדרומי של המתחם הזה אפשר להבחין בעבודות פיתוח בקנה מידה גדול לקראת הקמת שכונה חדשה, והחלק הצפוני יותר ייבנה לאחר מכן. כעת, במבט מזרחה, אפשר עדיין להבחין בשכונת 'למד', אבל תחזרו לכאן בעוד כחמש שנים מהיום וקו האופק הזה יהיה חסום על-ידי בניינים בגובה של עשרות קומות.

מכאן אפשר להמשיך צפונה לאורך טיילת נינוחה ורחבה עד להרצליה, או לפנות דרומה ולהמשיך לסיור מרתק בנמל תל-אביב.

אגב, למגיעים בשעות הערב מומלץ להתעדכן באתר האינטרנט של עיריית תל אביב: בחלק מן הערבים בימי הקיץ נערכים מופעים שפתוחים לקהל, חלקם במתחם יריד המזרח ואחרים בשטח שצמוד למגדלור.

כך מגיעים: וויז: תחנת הכח רדינג

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר האינטרנט של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל המגדלור העברי הראשון ומסע בזמן ל-1917 appeared first on TheCar.

לנו, בישראל, יש רצועת חוף מהממת באורך מאות קילומטרים מראש הנקרה ועד לגבול עזה, אלא שרוב רובה תפוס על-ידי שטחי ערים או מתקנים צבאיים ואזרחיים.

ישנם אמנם כמה מועמדים טובים לתחרות "החוף היפה ביותר בישראל" אבל הבחירה החד משמעית שלי היא בחופים של דור ונחשולים, ובמיוחד בחוף נחשולים שממוקם, למרבה הבלבול, צפונית לחוף דור שמפריד הינו לבין קיבוץ נחשולים.

המפרץ שאליו אני מכוון נמצא צפונית לקיבוץ וצפונית לחוף שמכונה "חוף נחשולים", הוא ממוקם מעט אחרי אחת הירידות מתל דור, וזה אחד מתוך מערך של מפרצים, איים ולגונות שיצרו את אחד ממקומות הישוב הוותיקים ביותר של יורדי ים בארץ ישראל. "מפרץ האהבה" – כך מכונה באופן לא רשמי חוף ים חולי ונעים שמימיו הצלולים והתכולים מוגנים מסערות הים ומכסים בשלווה חול לבן ונקי.

מפרץ זה, כמו כל החופים סביבו, הוא החלק הפתוח לציבור של שמורת טבע שבחלקה מושקעים מאמצים גדולים להגן על החי והצומח. מתוך לב המפרץ, למשל, מבצבץ אי קטן שעליו מקננים עופות ים, ועל ריף הסלע הטבעי שמגן על המפרץ מפני סער הגלים צומחים וחיים יצורי ים מגוונים.

הפעם באנו לנוח ולנפוש, ואולי גם לדמיין לעצמנו את הלחץ והמהומה שחסכנו לעצמנו בנתב"ג בדרך לאי יווני, אבל המקום כולו, מעט צפונה ובעיקר דרומה משם עד לדרום קיבוץ נחשולים – הוא אחד מן המרתקים ביותר בארץ ישראל מבחינה היסטורית. בהזדמנות קודמת כתבנו כאן על ההיסטוריה של העיר דור, וגם הצענו טיול יותר אקטיבי בחופי דור והבונים, כך שמי שלא רגוע – או מי שזמנו בידו – יכול למצוא כאן שפע של אטרקציות ופעילויות – בגן הלאומי, בקיבוץ נחשולים או במושב דור.

במשפט אחד נזכיר רק שהתיישבות אנושית על רצועת החוף הזאת החלה לכל הפחות בתקופת הברזל, וסביר שעוד לפני כן, וממצאים ארכיאולוגים רבים – על היבשה ובתוך מי הים – נחשפים כאן מידי שנה.
אפשר להגיע לכאן מן החניה בתשלום בכניסה לשמורת חוף הבונים, או מן החניה החינמית בכניסה לחוף דור. אנחנו הצטיידנו מבעוד מועד בציוד לשהיית יום, כולל צליה, כסאות והרבה מים, הכנו את עצמנו להליכה של רבע שעה ושהיה של יום מלא על החוף, והשתמשנו גם בטיילת המושקעת שמגיעה די קרוב אל החופים.

חשוב לדעת – בעיקר למי שמגיע עם ילדים – שאין שירותי הצלה בחוף כלומר שהוא אסור לרחצה, אבל אפשר לשכשך במים בקרבת החוף ולטייל לאורכו. דווקא העובדה שזה חוף מבודד יחסית, שלא מיועד לרחצה, היא זאת שמאפשרת ניתוק ושקט שלא קיימים בחופים רבים אחרים.

כך מגיעים: ב'וויז': מגרש החניה של דור והבונים. ממש לפני הכניסה למגרש פונים ימינה לכביש גישה משובש שמוביל למגרשי חניה מאולתר אחר, ומשם סוחבים את הציוד ואת עצמנו דרומה, לכיוון דור, מרחק של כרגע שעת הליכה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל חוף הים היפה ביותר בישראל appeared first on TheCar.

לקיסריה יש היסטוריה ארוכה, בין השאר בזכות נביעות מים לא מעטות בסביבתה, אבל מי שבאמת שם אותה על המפה העולמית, תרתי משמע, היה "המלך הבנאי", הורדוס, יהודי מגוייר שבנה את ארץ ישראל יותר מכל מלך אחר בתולדותיה אך נודה על-ידי המסורת היהודית.

קיסריה, בזכות ובעיקר אחרי הורדוס, הייתה אחת הערים המודרניות ומרכז כלכלי חשוב של ארץ ישראל, תל אביב של אותה תקופה אם תרצו, והכל התחיל בגלל כסף. בין כל מפעלות הבניה של הורדוס, שחלקן נועדו להאדיר את האימפריה ואחרות את עצמו, הנמל של קיסריה היה מפעל כלכלי מתקדם מפני שכל ספינה שעגנה בו וכל סחורה שעברה דרכו שילמו מס לבעליו.

קיסריה שרדה כעיר תוססת עד לכיבוש המוסלמי במאה ה-7 לספירה ולאחר מכן התקיימה במתכונת מצומצמת יותר, חקלאית בחלקה, עד לשלהי המאה ה-12 ולאורך התקופה הצלבנית. במאה ה-13 הוחרבה העיר עד היסוד על ידי הממלוכים, יחד עם שאר ערי החוף בישראל, כדי שלא יתאפשר לצלבנים לשוב לארץ הקודש דרך הים.

מאז הקמת מדינת ישראל נחפרת העיר על-ידי ארכיאולוגים באופן קבוע ובכל שנה נחשפים ומשוקמים בה חלקים נוספים. בעשורים האחרונים קיסריה היא אתר התיירות שמושך אליו את מספר המבקרים הגדול ביותר מחוץ לירושלים, והאתר עצמו מתופעל על-ידי רשות הטבע והגנים. הכניסה לעיר העתיקה של קיסריה כרוכה בתשלום, ואפשר לשלם תשלום מופחת (14 שקלים) תמורת כניסה לנמל בלבד.

רוב חלקי העיר העתיקה שנראים כיום מחוץ לאתר נבנו בתקופה הצלבנית, כלומר שאלה לא החלקים של העיר ההרודיאנית. הנקודות שמעניינות לצורך טיול סוף השבוע שלנו הן מגדל שרשן, השונית, העמודים השקועים ושרידי אמת המים, אבל למי שבוחר לסייר בעיר העתיקה כולה מומלץ לפנות לפחות חצי יום היום שיש בה מספר אדיר של אטרקציות.

מגדל שרשן

המגדל העגול ובסיס השער הם קטע מחומת קיסריה הצפונית מן התקופה ההרודיאנית. לצד המגדל העגול יש מעבר אל אמת המים ולפי המסורת המוסלמית זאת הדרך אשר שמשה את הכובשים המוסלמים לצורך חדירה לעיר, בעורמה, בשנת 640 לספירה. בסמוך לבסיס המגדל אפשר להבחין בשרידי שני צינורות חרס ששקועים בחומה. צינורות אלה היו חלק ממערכת המים של קיסריה העתיקה.

השונית
על לשון יבשה שנשלחת לתוך הים נבנה במקור מגדלור ולאחר מכן נבנתה מצודה. בימינו משמש חלק מן המצודה הזאת כמרכז המבקרים של קיסריה וחלקו האחר כמסעדה.

העמודים השקועים
בסמוך לחלקו הגלוי של שובר הגלים של הנמל העתיק נמצאים מספר עמודים ששקעו לתוך הים יחד עם כל מבני הנמל המקורי. צוללים מסיירים שם על בסיס קבוע אך אפשר להבחין בהם גם במבט מלמעלה, מקו החוף שעליו נמצאות המסעדות. אפשר גם להבחין בארמון ובריכה גדולה, ובשרידי גרם מדרגות שטיפסו מן הריף של הנמל הפנימי אל גבעת המקדשים.

שרידי אמת המים
לקיסריה, כאמור, היו די מקורות מים משל עצמה כדי לספק את צרכי השתיה של התושבים ואפילו את רוב צורכי החקלאות בסביבתה. אלא שהעיר המודרנית הזאת, לתקופתה, התברכה במתקני תענוגות ומרחצאות לרוב, ואלה נזקקו לכמויות גדולות של מים. לצורך זה נבנה אחד ממפעלי המים המתוחכמים והגדולים בישראל באותה תקופה – אמות מים שהזרימו מי מעיינות מאזור אלונה של ימינו עד קיסריה והכל בכוח הכבידה.

שרידי אמת המים נראים עד לחוף הרחצה שנמצא מצפון לעיר העתיקה. חלק הראשון של אמה זאת נבנה בתקופה הרומית זמן קצר לאחר מות הורדוס, ולאחר מכן נבנתה אמה נוספת. אפשר ללכת על האמה במסלול באורך כשני קילומטרים. ממשיכים אל חוף הרחצה של אור עקיבא ומשם אפשר להמשיך כשני קילומטרים נוספים עד לישוב ג'יסר א-זרקא ושפך נחל תנינים.

כך מגיעים: כניסה לגן הלאומי קיסריה (בתשלום). ממשיכים אל החלק הצפוני שנקרא "השער הצלבני המזרחי". הכניסה הצפונית לגן פתוחה להולכי רגל, משם אפשר להמשיך צפונה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חוף הים של הורדוס appeared first on TheCar.

בין גוף המים שנותר בקצה הצפוני של הים, לבין החלק הדרומי שהוא, למעשה, רק בריכות האידוי של מפעלי ים המלח, מפרידה כיום אדמה יבשה והצחיחות שלה היא אלגוריה מושלמת להתייבשות של כל תוכנית ההצלה, בהן "תעלת הימים" מים סוף או תעלה דומה מכיוון הים התיכון.

אפשר לבכות את מר גורלו של אוצר הטבע הייחודי הזה אבל עדיף דווקא לטייל בו ולהרגיש באופן לא אמצעי את מצב הדברים, ועל הדרך גם ליהנות מחוויות שבאמת אי אפשר לחוות באף מקום אחר בעולם.

טיול סוף השבוע שלנו הוא אל ים הולך ונעלם, אך זה מחייב אותנו לזהירות רבה. ראשית לכל – למרות העובדה שריכוז המלח העצום במי ים המלח מאפשר לנו לצוף עליהם בקלילות – זה לא אומר שאין בים הזה סכנת טביעה. ההיפך הוא הנכון: בכל שנה מתים בממוצע כעשרה מתרחצים מטביעה בים המלח, וזאת מפני שכניסת מים עם ריכוז מלח כה גבוה לריאות גורמת לטביעה מהירה יותר מאשר במים מתוקים.

שנית, התייבשות ים המלח והצטמקות מאגר מי התהום שסביבו יוצרת את תופעת ה"בולענים" – כאשר גושי אדמה עצומים נבלעים לפתע פתאום, בלי התראה מוקדמת, לתוך חללי אוויר גדולים שבעבר היו מלאים במים וסלעים.

אחרי האזהרות הגיע זמן ההנאות. ההמלצה שלנו היא להגיע לטיול הזה ערב קודם כדי להקים אוהל במקום בטוח על המצוק שמשקיף מעל צפון ים המלח. כדאי להגיע כמה שעות לפני שקיעה וליהנות מרגעי החסד המדבריים הכל כך יפים של דמדומים ועלטה מוקדמת, מנצנוץ אורות ראשונים על מדרונות ולמרגלות הרי מואב, ומן הזריחה שמלטפת את אותם הרים עם עלות השחר.

מוקדם בבוקר מתכנסים בחוף קליה ובוחרים אם לשוטט לאורכו ברגל או להצטרף אל שייט מאורגן בקיאקים לאורך החופים (בתשלום). בשני המקרים קל להבחין בשרידי חופי הרחצה הרחוקים והקרובים יותר אל המים: מפלס הים יורד בממוצע במטר אחד בכל שנה, והמים נסוגים ומתרחקים מן החופים באופן קבוע.

הנופים והמראות שנחשפים עם נסיגת המים מדהימים ומהווים רקע נהדר לצלמים חובבים ומקצוענים כאחד. מראות נוף קדומים מלוטפים על-ידי השמש העולה, מעיינות קטנים מפכים וזורם מהם זרם של מים צלולים שנבלע במי הים, פה ושם נולדת בריכה קטנה וצלולה, ובערוצי פלגים שחורצים את שטח האדמה שפעם היה מכוסה במי ים המוות צומחים כעת חורשות של עצי אשל ירוקים ובריאי מראה ולהקות ציפורים מפזזות בצמרותיהם.

בהמשך החוף מבחינים בגושי אדמה חומה, משובצת בפסי מלח כשהם נשלפים מן האדמה ונראים כמו גוש של חלבה שמזמין ביס.
עם מעט מזל אפשר למצוא בתוך גושי האדמה את "יהלומי ים המלח": גבישי מלח שהתגבשו לכלל ריבועים שקופים ויפי מראה שהסתדרו בצורת ריבוע מדויק. אם שוטפים את ה"יהלומים" במעט מים אפשר להתבונן בפליאה בריבוע השקוף, ולצד הריבועים נמצאים גם גבישים שהתגבשו לתצורת כדורים קטנים שנראים כמו פנינים.

התחושה שונה מכל מקום אחר בארץ ולפעמים נדמה כאילו בכלל לא נמצאים בארץ או אפילו על פני כדור הארץ אלא בכוכב אחר או בסצינה מסרט מדע בדיוני.

גזע עץ מאובן ממלח מונח במים ושורשיו בולטים החוצה. צבעו כהה והוא עטוף בשכבת מלח לבן שמטיפה ממנו נטיפים כבדים ועל החוף נראית מושבת גושים לבנים דמויי פטריות. ככל שמביטים למרחק, לעומק הים, מתגלה צבע כחול-טורקיז כשהוא נמהל במשטחים לבנים.

בשעות הצוהריים והערב משתנה משטר הרוחות והשחיה עלולה להיות מסוכנת מחשש להיסחפות לעומק הים. זאת סיבה נוספת שלא לקחת סיכונים מיותרים ובמידת האפשר עדיף לסייר עם מדריך מן האזור.

כך מגיעים: בוויז: 'חוף קליה, ים המלח'. מגיעים אל חלקו הדרומי של החוף המוכרז והולכים דרומה לאורך החוף. אפשר, כאמור, גם להצטרף לשייט קייקים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל הנוף הפראי של ים המלח appeared first on TheCar.

ארץ ישראל גדושה באלפי מקומות נהדרים שיכולים לשמש כרקע לאירוע משמח שממנו ננצור לעד רגעים קסומים, וכאן בחרנו עבורכם קומץ קטן שיהיה זמין בכל פעם שתרצו לשמח מישהו או מישהי קרובים לליבכם.
בין אם זאת הצעת חברות או נישואין, פגישה רומנטית לתחילת קשר חדש או חיזוק של קשר קיים – אלה מקומות שתוכלו לשלוף ברגע, בהתאם למיקומכם, כדי להגיע אליהם עם מי שהלב בחר.

אנחנו ממליצים על מקומות, אבל התוכן והציוד עליכם: בקבוק יין (לא לשכוח כוסות ופותחן…), שמיכה, תרמוס קפה או מעיל, אולי אפילו פרטים של מסעדה או קפה מומלצים בסביבה – זאת כבר חלק מן היוזמה שלכם.
אגב, יש לכם רעיונות והצעות לאתרים רומנטיים אחרים שהקסימו אתכם? כתבו לנו אל דובי זכאי בדוא"ל editor.thecar@gmail.com.

צוק מנרה: שביל המצוק

התזמון המושלם: אחרי הצוהריים וערב

צינה קלה נושבת על המצוק האדיר של הרי נפתלי. המראה מלמעלה מרהיב. הרחק במזרח מתרוממים הרי גולן מעל עמק החולה ושדות העמק מסודרים למרגלותיהם כשטיח. כתם כחול, אגמון החולה, מקשט את הנוף.
בין מבנה הרכבל של צוק מנרה אל מספר תצפיות נוף מעל המצוק נסלל לאחרונה שביל חדש ואפשר לפסוע עליו, ללגום בשקיקה את כל היופי הזה ולמצוא נקודה אחת נעימה במיוחד.

נחל מחניים: עץ המשאלות

התזמון המושלם: במהלך כל היום

עץ אלה ענק שצומח בנחל מחניים הפך ברבות השנים לישות שאליה פונים רבים ומבקשים משאלות. קק"ל טיפחה מסלול הליכה בצמוד לערוץ הנחל ובנתה מדרגות עץ גדולות שמוליכות אל האלה. מי נחל מחנים זורמים כאן מ'עין ירדה' שנובע ליד קיבוץ משמר הירדן ועד למרגלות העץ, וקשה לחשוב על מקומות יותר נעימים ורומנטיים מזה, במיוחד לנוכח המחשבה שאתם לא הראשונים שחוזים בנוף. לא רחוק מכאן, בשפך של נחל מחניים לירדן, נמצא אתר ארכיאולוגי פרהיסטורי שבו התגלו ממצאים שמעידים על תרבות של ציידים-לקטים שהתקיימה כאן לפני כ-65,000 שנים.

אפשר להגיע אל עץ האלה בהליכה רגלית או בנסיעה זהירה עם כל רכב. ההמלצה שלנו היא להגיע עם רכב עד ל'עין ירדה' ומשם ללכת ברגל כקילומטר אחד עד לפינת הישיבה שבנויה למרגלות האלה וצופה על עמק הירדן והרי גולן.

חוף אכזיב: רסיסי מלח וצינת בוקר

התזמון המושלם: מוקדם בבוקר או בשעת שקיעה

על חוף אכזיב בנויה אנדרטה לזכר המעפילים ולהנצחת מפעל ההעפלה. מעט צפונה משם, על המצוק הסלעי, ישנם מספר מקומות נסתרים, על מדרון אחורי ביחס לים, שבהם אפשר למצוא שלווה ומעט פרטיות.
הסלעים סחופי הרוחות מעניקים רקע מושלם מעל המים והים שנראה אינסופי, ואפשר ללכת ולטבול במים צלולים ולחוש, ממש לטעום, את רסיסי המלח שמתעופפים עם הרוח הקלילה.

חשוב להצטייד בסנדלים או כפכפים כדי לפסוע על הסלעים, מאד נעים לשוטט בשעות הבוקר המוקדמות ולחוש את הצינה, ואפשר גם להגיע לקראת שקיעה כדי לחוות רגע קסום.

חיפה: על גג מלון קולני

התזמון המושלם: בערב או אחרי השקיעה

מלון קולוני שוכן במבנה מרשים שהוקם במושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1905 על ידי משפחת אפינגר שהשתייכה לקהילת הנוצרים הטמפלרים. מאז הקמתו פעל במבנה הזה מלון, ובשנת 1936 נערכו בו חלק מדיוני 'ועדת פיל' אשר מונתה על ידי ממשלת בריטניה בניסיון למצוא פתרון לתקלה ההיסטורית והטראגית שהבריטים עצמם גרמו לה: הבטחת ארץ ישראל ליהודים במסגרת 'הצהרת בלפור', וגם לערבים.

המבנה שופץ באופן נאמן להיסטוריה שלו וכיום פועל במקום אחד ממלונות הבוטיק היפים בישראל. צריך לבקש את רשות אנשי המלון ולעלות אל הגג שלו, ואז תמצאו את עצמכם לנוכח מראה משכר: ממעל מתנשא רכס הכרמל, ממול נפרשים הגנים הבאהיים על צלע ההר, והכל צבוע ונוצץ בזכות אינספור אורות שפזורים על הכרמל.
מלון קולוני, 04-8513344.

תל אביב: מראה מעל הגשר

התזמון המושלם: לקראת שקיעה או דקה אחרי חצות

"יש לי סימפטיה", כתב המשורר פרופסור מאיר ויזלטיר שהלך לא מכבר לעולמו, "לאמנות קונספטואלית בתל אביב.
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב".

בתוך הכאוס האורבני שמושך אליו רבבות מבקרים מן הארץ ומחו"ל ישנם אינספור מקומות בילוי וגם לא מעט פינות רומנטיות לחלוטין – במיוחד אם מגיעים אליהן בתזמן מתאים.

אחד מאלה, מקום עוצר נשימה למרות הבנאליות שלו, הוא אחד הגשרים שתלוים מעל אפיק נחל הירקון. הגשר המדובר מחבר בין מגרש החניה המזרחי שמחוץ לשטח נמל תל-אביב לבין אזור הנמל ההומה, ועל אף שכמעט לעולם הוא לא שומם מאדם נשקפים ממנו מראות מיוחדים ורגועים. ארובת רידניג, אורות הטיילת שמשתקפים במי הירקון, פיתוליו האחרונים של הנחל לפני שהוא נשפך אל הים, ורחבה מטופחת שעליה אפשר לשבת ולפרוש שמיכה.

ירושלים: האוניברסיטה העברית על הר הצופים

התזמון המושלם: במהלך כל היום

ב-1 באפריל 1925 נערך טקס חנוכת האוניברסיטה העברית הראשונה בישראל על הר הצופים בירושלים. רעיון הקמת האוניברסיטה התגלגל החל מ'ועידת קטוביץ' בשנת 1884, ודרך הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897, ועלה על פסים מעשיים כאשר ההסתדרות הציונית רכשה בשנת 1914 את האחוזה של סר ג'ון גריי היל על פסגת הר הצופים במטרה להקים שם את "בית מדרש התורה והעבודה".
ארבע שנים לאחר מכן נערך טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה בהשתתפות הגנרל אלנבי, זאב ז'בוטינסקי וד"ר חיים ויצמן, ובשנת 1925, לקראת טקס הפתיחה, הכריזו ערביי ארץ ישראל שביתה כללית והניפו על הבתים והחנויות דגלים שחורים במחאה.

כמעט 100 שנים לאחר מכן ישראל היא מובילה עולמית במחקר אקדמי, ודאי ביחס לגודל האוכלוסייה שלה, לאוניברסיטה העברית יש שישה קמפוסים ברחבי העיר והארץ, ובקמפוס שעל הר הצופים ישנם מספר מקומות רומנטיים להפליא. בשטח הקמפוס נטוע גן בוטני של צמחיית ארץ ישראל ובמרכזו מערות קבורה יהודיות שנחצבו בסלע בתקופת בית שני. נעים לטייל בגן הזה, ולאחר מכן אפשר להתיישב באמפיתיאטרון שבו נערך טקס החנוכה של האוניברסיטה ובו מתקיים בימינו אירועים שונים, בהם גם טקסי הסיום לבוגרי האוניברסיטה. מכאן נשקפים נופיה המרהיבים של העיר המסוכסכת, ובהמשך, סביב הפאה הדרום מזרחית של האוניברסיטה, מוליך כביש אל תצפית מרהיבה על מדבר יהודה, יריחו וים המלח.

נאות סמדר: בית האומנויות

התזמון המושלם: מוקדם בבוקר או לעת ערב

חברי קיבוץ נאות סמדר הקימו מבנה מרשים שכולל עבודות פיסול בחומרים טבעיים בצבעי פסטל רכים. מתוך המבנה מזדקרת ארובה ענקית שמכונה 'ארובת הרוח' ובצמוד לה, ולמבנה, בנויה מרפסת ארוכה שממנה נשקף נוף מדבר משכר.

נשמח להוסיף לכאן המלצות שלכם למקומות רומנטיים, כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל המקומות הרומנטיים ביותר בישראל appeared first on TheCar.

יש משהו מאד מחבר, מאד ציוני אם תרצו, ב"טיולי חיטה", ואחד המסלולים החביבים עלי נמתח ממזרח לאשקלון ובמיוחד סביב שש הגבעות שקיבלו לפני 75 שנים את הכינוי 'משלטי חוליקאת'.

את סיפור קרבות מלחמת השחרור באזור זה, במיוחד כנגד הצבא המצרי וחילות המשלוח הסודנים והסעודים שהתבצרו בנקודה האסטרטגית במטרה לנתק את הנגב ולזנק משם לכיבוש ישראל סיפרנו במדור זה בעבר והוא מרתק ומעניין גם כעת. ובכל זאת – דווקא בימים אלה, שבהם רבים מתנהגים באופן שאולי לוקח בקלות דעת וכמובן מאליו את מה שנבנה במדינת ישראל בדם, יזע ודמעות – ראוי לטפס אל האנדרטאות שמוצבות על הגבעות השונות ולהתעמק בסיפורי המתיישבים והמגינים.

ההמשך הטבעי הוא להתרחק מן המקלדות והשיח ברשתות החברתיות ולנסוע על שבילי העפר של הארץ הזאת, סביב שדות מעובדים ופוריים, ולהגות בעתיד שלנו כאן.

טיול סוף השבוע שלנו הוא סיור מעגלי שאותו אפשר להתחיל בדרך העפר הקצרה שיוצאת לכיוון מערב מכביש 232 אל עבר "גבעה 138.5", היא "גבעת חוליקאת". על ראש הגבעה בנוי מגדל הגנת אש שהקימה קק"ל, ולמרגלותיו חניון מוצל ונעים. מראש הגבעה, שעליה נטועים ברושים ואורנים, אפשר להביט סביב ולהתמקד ראשית לכל במבט דרומה, דרום-מזרחה, אל שדה הנפט 'חלץ' אשר מסמל במידה רבה את ההבטחה שלא התממשה למשאבי טבע בארץ הקודש.

בכיוון דרום מערב נמצא קיבוץ גברעם אשר ספג הפגזות ואש צלפים מן הגבעה הזאת במלחמת השחרור, בכיוון מערב משתרעת העיר אשקלון, שהייתה ישוב ערבי קטן בשם מ'גדל באותן שנים, ומצפון נמצא קיבוץ נגבה שנחרב עד היסוד בידי המצרים אבל לא נכנע. אגב, את סיפורם המרתק של מגיני קיבוץ גברעם אפשר לקרוא בדרך לא אמצעית, מרתקת ומעוררת השראה, בזיכרונותיו של חבר הקיבוץ בנימין רדצ'בסקי, וכך אפשר ללמוד על אותה תקופה.

עוד נשוב לגבעה הזאת בסוף הסיור ובינתיים נרד מן הגבעה לסיבוב אליפטי בכיוון כללי מערבה. נרד בשביל ורגע לפני סוף הירידה נפנה שמאלה, ומיד לאחר מכן ימינה אל תוך שביל שפולח שדה חיטה ממש באמצעו. הכיוון, כאמור, מערבה ואפשר להיעזר בארובות של תחנת הכח של אשקלון כסימן לניווט. ממשיכים בנסיעה עד שמגיעים אל צומת שבילים ופונים שמאלה (מערבה), אל דרך כבושה שמוליכה עד לישוב גיאה.

מקיפים את גיאה וממשיכים עד לישוב תלמי יפה, נכנסים דרך שביל הכניסה ומיד פונים ימינה אל כביש היקפי שעוקף את המושב עד למגרש הכדורסל (השער פתוח לכיוון מזרח). משם ממשיכים עם שביל שלצידו סימון שבילים כחול עד למפגש עם שביל שמסומן בסימון שבילים אדום, ושם פונים ימינה, שוב אל גבעה 138.5. אפשר לעלות בחזרה אל הגבעה ולנצל את הטופוגרפיה והרוח הקלילה להפסקת קפה או סנדוויץ', ואפשר להמשיך בשיטוט על הגבעות הסמוכות ולהרהר בסכנה הקיומית שבה נמצא הישוב העברי בארץ ישראל באותם חודשים מרים בין תחילת חודש יולי 1948 ועד ל'מבצע יואב' באמצע חודש אוקטובר.

כך מגיעים:

מכביש 4 פונים מזרחה אל כביש 35 וממשיכים עליו מצומת ברכיה – קריית גת עד לצומת גבעתי ושם פונים ימינה, דרומה, אל כביש 232. כעבור כ-8 קילומטרים מגלים מצד ימין שלט שמציין את השביל לחולקיאת ושם פונים ימינה אל דרך עפר מסודרת שמוליכה עד לגבעה 138.5.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: מחוליקאת אל שדות החיטה של צפון הנגב appeared first on TheCar.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר מהנדסי המים של שלטונות המנדט הבריטי נדרשו לספק מים לירושלים, הם בחרו להעלות אותם ממעיינות ראש העין. כך החלה פגיעת האדם בנחל. אבל ההשמדה המשמעותית של הנחל הקצר והשוצף הזה, רק 15 קילומטרים אורכו בקו אווירי, החלה עם חנוכת מפעל המים 'קו ירקון-נגב' ששאב את רוב מי המעיינות כדי להשקות בהם את הישובים החדשים ואת שדות הנגב.

השמדת הטבע והחי לא נבעה רק מייבוש הנחל אלא גם מהפיכתו לשילוב אומלל של מזבלה וביב שופכין: אל התוואי הוזרמו מי ביוב של ישובים רבים מצפון ומדרום לירקון כמו גם שפכים תעשייתיים, ולתוכו הושלכו פסולת בניין, שרידי מכוניות וכל דבר שאנשים רצו שיאבד ולא יימצא לעולם.

כך, בשנותה-60, הכרתי אני את הירקון כילד תל-אביבי: ערוץ מסתורי, אפוף לאורך חלקים שלו בצמחיה סבוכה שבתוכה שוטטו חיות בר, ומדיף בושם דוחה.

תורה שנלמדת בדם

בסוף שנות ה-80, הרבה לאחר שרוב החי והצומח המקוריים של הנחל נכחדו, הוקמה רשות נחל הירקון והחלה לפנות את הפסולת ולשקם את הנחל במקביל להזרמת כמויות לא גדולות של מים לאפיק. אלא שהרשות לא הצליחה להתגבר על הזרמת השפכים והחומרים הרעילים.

כמקובל למרבה הצער במקומותינו – "תורות נכתבות בדם" לפני שמבוצע שינוי של ממש. קריאת ההשכמה הציבורית אשר הצילה את נחל הירקון התקבלה בשנת 1997 באסון המכביה. גשר שנבנה ברשלנות מעל המים המזוהמים והרעילים לא עמד בעומס, חברי המשלחת האוסטרלית למשחקי המכביה נפלו למים, ארבעה מהם נהרגו, עשרות נפצעו וחלקם נפגע מן הזיהום.

כעבר מספר שנים החל שיקום יסודי של נחל הירקון, והוא נמשך עד היום. העבודות החלו בחלקו המזרחי, מנחל קנה ועד לאזור שבע טחנות, ובהמשך נבנו אגני טיהור ניסיוניים שבהם נעשה שימוש באמצעים טבעיים לפינוי הרעלים.

'מקורות' הגדילה את כמויות המים שמוזרמים לירקון ומספר מיני דגים הושבו אליו כדי לקיים מערכת אקולוגית טבעית, וגופי הגנת הסביבה – בהם ארגונים אזרחיים – פועלים כנגד רשויות וחברות שמתרשלות ומזרימות מידי פעם שפכים כתוצאה מתקלות. נחל הירקון נחשב כיום לנקי והוא שוקק חיים, אבל עדיין הוא לא מספיק נקי ובטוח לשחייה.

טיול הסופ"ש שלנו קצר, רגוע ומרגיע: בין רחוב בני דן שבצפון מזרח תל-אביב ועד ל'שבע טחנות', לאורך פארק עירוני מושקע ונעים שנבנה בצמוד לנחל הירקון. הטיול מתחיל במשימה התל-אביבית הקלאסית של למצוא מקום חניה…

עיריית תל-אביב הכשירה רשת שבילים מסודרת לאורך הערוץ החל בחלקו המערבי של הנחל ועד לפאתי העיר בני ברק. לאורך האפיק כולו נמתחו שבילי הליכה נוחים ומונגשים לכל, שבילי אופניים, ויש עשרות מקומות לעצירה, מנוחה ופיקניק.

אגב, אם כבר הזכרנו את החלק המערבי ביותר של הנחל לא מיותר לציין שאפיקו המקורי של הירקון נמצא דרומה למיקום השפך הנוכחי שלו והיה פחות או יותר בהמשך לשדרות רוקח. האפיק הוטה צפונה כאשר נבנתה תחנת הכוח 'רידינג', וזו מזרימה לתוכו את מי הקירור שלה. כך, ארבעת הקילומטרים המערביים ביותר של הירקון מלאים למעשה במי ים מלוחים.

כעבור מהלך הליכה קצר מזרחה מרחוב בני דן מגיעים אל נקודת המפגש שבה נשפך נחל איילון אל תוך הירקון. מקום זה נקרא 'ראש ציפור' והוא מכוסה במכלול גשרים לכבישים ומסילות ברזל. על קירות אחד הגשרים תלויים צילומים גדולים של 'נאמיני הפארק' – גברים ונשים אשר פוקדים את הפארק לפעילויות פנאי ונופש ועיריית תל אביב מצאה לנכון לתת להם מקום של כבוד.

לאורך המסלול הוקמו מתקני ספורט ומתקני שעשועים לילדים כך שאפשר לשלב פעילויות פנאי עם הילדים, רכיבת אופניים, ספורט או פיקניק משפחתי, ויש גם אפשרות לשכור אופניים חשמליים או כלי רכב חשמליים קטנים.

בהמשך מגיעים אל אתר 'שבע טחנות' שגם הוא שוקם בשנים האחרונות במקביל לחפירות הצלה ארכיאולוגיות שבוצעו בו. כעת ניצב מבנה חדש עם שילוט והסברים על ההיסטוריה החקלאית / תעשייתית של האתר, והוא מונגש למוגבלי תנועה.

מכאן אפשר לחזור מערבה ואף להמשיך – ככל שיש זמן וכוח – עד לשפך הירקון שגם הוא חודש בשנים האחרונות והפך למקום בילוי נעים. אפשר, כמאמר השיר, לשכור סירה ולשוט בירקון, ליהנות מטיול עם הילדים ועם הכלב, לרכוב על אופניים, לרוץ, או סתם "לפתוח שולחן" וליהנות מן השלווה כמעט מבלי לשים לב לכאוס העירוני.

כך מגיעים: ב'וויז': פארק הירקון. אפשר להתחיל מתחנת הדלק 'פז' שעל דרך נמיר ולצאת מזרחה, או דווקא לכיוון מערב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ”ש: אל הירקון המערבי appeared first on TheCar.

חוף אכזיב

אחד החופים היותר יפים בארץ ישראל. קהל רב מגיע לגן לאומי אכזיב, חוף הרחצה צר, שתי לגונות בצבעי טורקיז, הגלים נשברים הרחק מן החוף בזכות ריף טבעי שמגן על המתרחצים. במקום שירותי חוף והכניסה בתשלום, וחובבי הליכה יכולים להתמקם בקצה הצפוני מול שרידי נמל עתיק, לצד בריכה חביבה שאליה נכנסים מי ים.

בהמשך, צפונה לאורך החוף, יש חוף פראי עם מפרצונים נפלאים ובריכות טבעיות. הסלעים חדים כסכין ולכן חייבים לנעול סנדלים עד למים, ואין שם שירותי הצלה. מכאן אפשר ללכת הליכה די ארוכה עד למצוק ראש הנקרה. (מומלץ להשאיר קודם לכן רכב בראש הנקרה כדי לחזור איתו).

חוף שבי ציון

מול הישוב הקטן שמדרום לנהריה יש חוף פראי ובדרך כלל פנוי למדי. אפשר לטייל במסלול טיול נהדר ולשכשך מעט במים. בצמוד לחוף ישנם שרידים של כנסייה עתיקה ובהם שרידי פסיפס, ובהמשך ניצבת אנדרטה לזכר לוחמי השייטת.

חוף עכו

עכו העתיקה מוקפת ים משלושה כיוונים, והדרך המהממת ביותר לחוות את הטיול בה היא להביט בים מעל חומות העיר. מן הטיילת רואים את גלי הים מסתערים על החומות העתיקות, ובהמשך, מדרום לעיר העתיקה, ישנם חופים חוליים ובהם חוף ארגמן שהוא חוף רחצה מוסדר עם שירותים. חובבי דייג ימצאו לא מעט אתרים להשלכת חכה.

חופי הכרמל

הר הכרמל גולש בחדות לים כשהוא מותיר פיסת חוף נאה בין חוף שקמונה כמעט עד לעתלית. חובבי הליכה וים יכולים לפסוע לאורך קילומטרים ארוכים של חוף חולי ולטבול מידי פעם רגליים במים. בצפון ישנם מספר חופים מוכרזים עם שירותי הצלה, וכשמדרימים החוף כמעט נטוש ומאד רומנטי. עבור חובבי ריצה על החוף זה אחד האתרים המושלמים.

חוף נווה ים

מפרצונים חמודים ואפילו "גייזר" אחד שנוצר כאשר גלי הים נדחסים מתחת לסלע ומרימים סילון אל עבר השחקים. מקסים.

מחוף הבונים לדור

לדעתי זה חוף הים היפה ביותר בישראל. יש מסלול הליכה בין מפרצים קטנים על גבי סלעי כורכר חדים (סנדלים חובה), ובאחד הקטעים יש מפרץ גדול ונהדר בצבעי טורקיז. מול חוף דור ישנם שלושה איים קטנים ועל החוף עצמו ישנם שני מפרצים גדולים, אחד מהם רדוד למדי. הכניסה לחוף בתשלום.

אפשר לתכנן הליכה נינוחה למשך לפחות שעה וחצי, ומאד מומלץ להגיע עד לחולות הזהב שבמפרץ הגדול. ממרכז המפרץ בולט אי יפה שממנו נמתח ריף כמחסום לגלים, וסביבו מלחשים ורוחשים זרמי מים.
בצפון המפרץ יש מעין קשת שסביבה משתרע חוף מצולק, סלעי, מוכה גלים. החוף נמתח עד לשמורה היפה שבחוף הבונים. בין הסלעים בבריכות קטנות נגלים יצורים ימיים זעירים, והצפייה בהם היא חוויה חביבה מאד עם ילדים.

ג'יסר א-זרקא

חוף הים מול ג'יסר הוא אחד היפים בארץ. הטבע פיסל כאן פסלי כורכר יפים והסלע גולש אל תוך ים צלול ויוצר בריכות טבעית. מעט דרומה משם, מתוך מפרץ קטן ומוגן, בולט מגדלור זעיר מעל סלע, ועל קו החוף עוגנות סירות דייגים.

פירוש השם ג'יסר א-זרקא – 'גשר על הנהר כחול' מרפרר לימים עברו שבהם זרמו מימיו הצלולים של נחל תנינים מתחת לגשר סמוך. החוף נמתח דרומה לאורך כארבעה קילומטרים לכיוון קיסריה עד לחוף אמת המים (חוף האקודוקט). הדרך לשם רצופה חול עמוק ונעים שממנו מבצבצים מידי פעם סלעים שגולשים אל תוך הים ויוצרים מפרצונים קטנים. החול מרוצף בכמויות גדולות של צדפים והוא לבן וזך.

חוף בנימין

מתחת למבנה מכוער בשם 'כוכב הים' שבנוי בגבעת אולגה, השכונה המערבית של העיר חדרה, נמצא מפרץ חמוד בשם 'מפרץ בנימין'. המים תכולים, החול נקי ונעים, ועל מצוק הכורכר נטוע (עדיין) בית שבנה יהושוע חנקין עבור אשתו אולגה. מצוק הכורכר נמצא בסכנת קריסה והרשויות מתאמצות למנוע את זה.

חופי נתניה

לנתניה יש חופים נפלאים ואפשר ללכת לאורכם או דווקא מעליהם – לאורך הטיילת הנוחה של העיר. לא הרחק משם, ליד המושב חבצלת השרון, יש חוף מקסים – ללא שירותי הצלה, שנקרא (באופן לא רשמי) ה'מפרץ הסיני'.

חוף סידנא עלי

תושבי שכונת נוף ים נהנים מן היופי הזה בכל ימות השנה אבל כולם מוזמנים למסלול הליכה הרפתקני לכיוון צפון, בצמוד למצוק הכורכר. החוף יפה ומסודר ויש בו שירותי הצלה, אבל צריך להיזהר שלא להתקרב יותר מידי למצוק עצמו.

חופי בת ים

גם העיר בת ים זכתה בחופים נפלאים, החל בסי פאלאס בצפון, שם יש ריף טבעי שיוצר בריכות רדודות (אין שירותי הצלה), דרך "הפנינה" של חופי בת ים – 'חוף הסלע' שבו יש בריכה טבעית ענקית שמוגנת על ידי ריף טבעי. מומלץ לפסוע במסלול הליכה דרומה, מרחק של כארבעה קילומטרים לכל כיוון, עד לחופים הצפוניים של העיר ראשון לציון.

חוף ניצנים

חוף פראי ויפה עם חול רך ונעים ומרחבים נקיים ופנויים לכל כיוון. יש שירותי הצלה, ואפשר לפסוע במסלול הליכה נפלא, מרחק של כ-7 קילומטרים לכל כיוון, עד לאשקלון. זאת הליכה למטיבי לכת, ומותר לבצע אותה רק בסופי שבוע ובחגים מפני שחלק מן המסלול סגור במהלך השבוע לצורכי הצבא.

חוף זיקים

מבין כל חופי ישראל זה החוף שמזכיר לי יותר מכל את חופי סיני. הוא פראי, יפה, בתולי ונקי, החול רך והדמיון רץ.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: חופי הים המומלצים עם פתיחת עונת הרחצה appeared first on TheCar.

מטאורולוגים מזהירים אותנו ומדגישים שהחורף הישראלי שונה מבעבר, עם פרקי גשם קצרים יותר אבל הרבה יותר אינטנסיביים, ונדמה שכולנו כבר יכולים להעיד על כך גם מן הניסין האישי. במציאות כזאת חייבים פרנסי הציבור להכין את הקרקע, תרתי משמע, למציאות – ולהיערך לקליטת שיטפונות בקנה מידה גדול כדי לצמצם את נזקיהם.

סיפור מעניין וכמעט לא מוכר בהקשר של הצורך לכבד את הטבע כדי להימנע מאסונות מתאר את ההתמודדות של משרתי הציבור עם נזקי טבע בארץ ישראל, ובאותה הזדמנות גם מעניק לנו מיקום מושלם לטיול סוף שבוע. הוא מחזיר אותנו 89 שנים לאחור, לאביב 1934, כאשר "המנדט" שהבריטים העניקו לעצמם על הארץ נכנס כבר לשלב שבו הוא התבוסס בבוץ, תרתי משמע. הבריטים, שהבטיחו את ארץ ישראל במקביל גם ליהודים וגם לערבים, נאלצו להתמודד עם הלאומנות הערבית הגוברת (שנתיים לאחר מכן יפרוץ "המרד הערבי הגדול"), אבל שום דבר לא הכין אותם, או את הישוב העברי, לגשם העז שניתך החל ב-11 במאי, שלהי האביב של אותה שנה, על מערב הכינרת.

סופות גשמים התחוללו בכל ארץ ישראל ובפרט באזורי ההרים, וביום הגשום ביותר, ה-14 במאי, החלה מפולת בוץ אדירה מן המדרונות המזרחיים של הר מנורים, מלווה בכמויות מים עצומות שזרמו בערוצי נחל מנורים ונחל חמת לכיוון הכינרת, שוטפות בדרכן את העיר הקטנה טבריה אשר בקושי התאוששה מרעידת אדמה הרסנית שפקדה אותה 7 שנים קודם לכן.

סלעים במשקל טונות התדרדרו במדרון אל תוך העיר, תשתית הניקוז הלקויה גרמה להצפה אדירה, ותחת הבוץ והשיטפון הפתאומי נקברו חיים 35 תושבים, רבים מהם ילדים. מאות תושבים נפצעו ונגרם נזק כבד לרכוש: כ-400 משפחות ניזוקו, מחציתן יהודיות ומחציתן ערביות, כ-100 מבנים נהרסו וכ-5,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג. האסון היכה בתדהמה את תושבי הארץ, ונוסף לחיילי הצבא הבריטי התנדבו אלפי תושבים לסייע לנפגעים.

כל קו החוף של העיר טבריה השתנה ללא היכר, וכדי לאפשר זרימת מים חופשית אל האגם, ולהימנע מאסון נוסף, נבנו לאחר פינוי ההריסות מספר רחובות בהתאם למתאר המדרון ולכיוון הזרימה. בנוסף, במקום חלק משטח העיר העתיקה, על קו המים, נבנתה טיילת ריקה ממבנים ובתי מגורים.

מצד אחד, האסון הזה היה ידוע מראש. כבר לאחר רעידת האדמה של 1927 הבינו הבריטים את פוטנציאל הסכנה והחלו לנטוע עצים במעלה ההר כדי לחזק את האדמה. אלא שהנטיעות היו דלילות מידי, וחלקן נהרס בגלל רעיית יתר. מצד שני, בעקבות האסון מינו הבריטים ועדת בדיקה ומסקנותיה יושמו במהרה: הם הכריזו על השטח כעל "איזור מיוחד לפי פקודת הסחף" והחלו בהקמת טרסות ושתילה מאסיבית של עצים על המדרון התלול של הר מנורים. העבודות האלה הוכיחו את עצמן בשלהי אותה שנה כאשר סופה חזקה נוספת המטירה גשמי זעף, אולם לא גרמה לנזקים בעיר.

בשנות ה-60 של המאה שעברה החלה הקרן הקיימת לישראל בנטיעות משמעותיות שנועדו לאותה מטרה, ובמקביל יצרה מערכת ניקוז לקליטת השיטפונות והטייתם באמצעות תעלות. הפעם נבחרו זני עצים מתאימים למשימה, בהם 'טטרקליניס מפריק' שהוא עץ מחטני, ים תיכוני, ממשפחת הברושיים שמקורו במערב המזרח התיכון, באזור הרי האטלס. עץ זה יובא לישראל וניטע לראשונה בחוות אהרונסון לפני כמאה שנים. בנוסף נשתלו גם אקליפטוסים שונים ועצי שיטה מכחילה, ואלה הצליחו למנוע סחף אדמה עד ימינו אלה.

כיום, כאשר מטיילים על השביל בחלקו העליון של ההר, בגובה של כ-400 מטרים מעל הכנרת, קשה לדמיין את האסון שהתרחש כאן לפני כמעט 90 שנים, אבל אפשר ליהנות מן הנטיעות והעצים השונים. הנוף מרהיב, וחוץ מאשר האגם עוצר הנשימה אפשר גם להציץ על בתי העיר – הוותיקים ואלה שבשכונות החדשות, ולהתמקד בחופי דרום הכנרת, הר בריניקי, והרי גולן שנישאים ממול.

כביש צר שנסלל על-ידי קק"ל חורץ את חלקו העליון של היער וההולכים או הנוסעים עליו נחשפים למראות נוף נפלאים. לאחרונה הוקמו מספר נקודות תצפית לאורך הכביש, והדרך עצמה שופצה והפכה לאחת מדרכי הנוף היפות בארץ.

כך מגיעים: כדאי להתחיל את הטיול מכביש 7677 שיורד בתלילות מפוריה עילית לכיוון הכנרת. זה כביש צר ומפותל וממנו מתפצלת דרך אל אכסניית הנוער 'פוריה' ואל 'דרך נוף יער שוויץ'. בדרך יש נקודת תצפית לזכרו של אורון שאול הי"ד, לוחם גולני שנפל במבצע 'צוק איתן' וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. זאת נקודת תצפית ומנוחה מומלצת מעל נוף עוצר נשימה.

בהמשך נוסעים על כביש צר ומפותל למשך כ-6 קילומטרים ולאורכו מספר נקודות תצפית מרהיבות אל הכנרת והגולן. בתקופה זאת של השנה הכל מאד ירוק ופורח, כלניות עדיין מנקדות באדום את הנוף לצד עיריות ושלל סביונים אביביים. בהמשך הכביש מתרחב ומגיעים למצפה החדש אשר בנוי כמו סיפון צף שנשלח אל נופי הכנרת. מבנה זה בנוי מאבן מקומיות והמרפסת שלו מקורה ומספקת הצללה אבל לא מונעת מן האוויר שעולה מן הכנרת לצנן את החום.

מעל התצפית נבנה חניון נופש פעיל לילדים, ובהמשך יש מצפור דו מפלסי שמתאים למי שמחפש פינת התבודדות נעימה מול הנוף, ולאחר מכן מצפור נוסף שמשקיף לשלוש רוחות שמים.
חובבי הליכה יכולים להתחבר לסימון שביל ישראל שנמצא ממערב ובמקביל לכביש, מסלול זה מתאים גם לרוכבי אופניים, והוא ממשיך עד לבתי העיר טבריה עילית.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל המיזם האקולוגי של ממשלת המנדט להצלת העיר טבריה appeared first on TheCar.

טיול סוף השבוע שלנו נועד להזכיר לנו איפה אנחנו חיים, תרתי משמע, ולצורך זה נקיף את ישראל כולה. אפשר – אך כמובן שלא מומלץ – לבצע הקפה כזאת בתוך יום אחד, וכדאי לחלק טיול כזה למקטעים ולהתענג בנפרד על כל אחד מהם. נופים שנשקפים לצד ומעבר לכל אחד ממקטעי הגבול שונים מאד זה מזה ומגוונים באופן מעורר השתאות, אבל המשותף לכולם הוא כבישים נהדרים ומהנים לנהיגה שטובלים בטבע, והמון שקט ושלווה שמסתירים דריכות רבה מן הצד שלנו ולא מעט מזימות מעבר לגדרות.

גבול לבנון

קשה להכתיר את "הכביש היפה ביותר בישראל" אבל 'כביש הצפון' ללא ספק הוא אחד המועמדים המובילים לתואר הזה. כביש 899 יוצא מזרחה מכביש 4, קילומטרים ספורים צפונית לאכזיב, וכבר כעבור מספר קילומטרים נוספים חוצה את העיר שלומי. אם זמנכם בידכם מומלץ לנסוע על כביש 8990 צפונה לכיוון קיבוץ חניתה, ולצפות משם אל עבר דרום מערב לבנון ואזור ראש הנקרה.

ממשיכים מזרחה על כביש 899 ומעט לפני הישוב יערה פונים צפונה אל כביש 8993 ואל מערת קשת, אדמית וערב אל-ערמשה. ממשיכים דרך הכפר על גבי דרך תלולה ומהממת ביופיה עד לכפר קטן יותר, ג'ורדיח, אל נקודת תצפית על הכפר הלבנוני א-דהריה עם בתיו המטופחים, בריכות ובוסתנים. הנוף, שנשקף מתצפית נוף בקצה הכפר, פשוט משכר.

חוזרים אל כביש 8990 וממשיכים מזרחה לכיוון זרעית, ומכאן אפשר להמשיך לכיוון שתולה או להתחבר בחזרה לכביש 899 באזור אבן מנחם. אין הרבה כבישים בישראל שנהיגה עליהם, בתוך נוף כזה, מרגישה כמו באירופה, ולאורכו ישנם עשרות מקומות שכדאי לעצור בהם, בזהירות כמובן, ולתצפת על הנוף.

הכביש לוקח אותנו מעט דרומה, מזרחה, וכאשר הפנים שלנו לכיוון צפון אנחנו כבר בתוך "אצבע הגליל" והיעד הבא שלנו הוא צוק מנרה שעל מצוק רמים. מכאן יש תצפית מרהיבה לא רק לתוך לבנון אלא גם פנימה – אל עמק החולה והרי הגולן. על שפת מצוק רמים סלול שביל שמוליך אל תצפיות מקסימות על המצוק, ויש גם רכבל מגלשות ואטרקציות תיירותיות למשפחה כולה. יש גם לא מעט שבילי קק"ל סלולים ועליהם מסלולים לכל רמות המאמץ.

בהמשך הכביש, אחת מנקודות התצפית היפות באזור הצפון היא מרפסת הנוף שבקצה קיבוץ משגב עם. המרפסת, שהוקמה על-ידי קק"ל, צופה לכיוון נהר ליטני והכפר הלבנוני אל עדיסה. מכאן חוזרים מעט דרומה ואם יש זמן אפשר לעשות את הכביש המקסים בין מרגליות למטולה, או לחתוך עם כביש 9977 לכיוון כפר גלעדי וממנו אל כביש 90 שמרחיק אותנו מגבול לבנון ומוליך אל כביש 99 שחוצה את צפון עמק החולה אל מורדות צפון רמת הגולן.

גבול סוריה

רמת הגולן מהממת ומרהיבה ביופיה בתקופה זאת של השנה, ובהתאם ללוח הזמנים אפשר לבחור לטפס צפונה לכיוון החרמון עם כביש 98 או לוותר על היופי הזה ולפנות דרומה בצומת מסעדה עד לצומת עין זיוון. מכאן פונים מזרחה ודרומה לכיוון אלוני הבשן וממשיכים לאורך הגבול אל תצפית מתל סאקי, רמת מגשימים והנוף המרהיב של סוריה ממזרח והכנרת ממערב.

ממזרח חותר ערוץ הירמוך באדמת הבזלת הקשוחה והכהה, ואנחנו ממשיכים דרומה לכיוון חמת גדר ומפגש הגבולות ישראל-סוריה-ירדן, שם מסתיר סבך הצמחייה את ערוץ הירמוך ואת האי הקטן שבתוכו. דרך יורדת אל מפגש הגבול עם ירדן ואת מראות הנוף האלה אפשר לראות ממרפסת תצפית שאליה עולים במדרגות מאתר חמת גדר. אפשר גם לעצור במקום בטוח לצד כביש 98 פשוט כדי לחפש ולהתפעל מן הירמוך ומן השדות המעובדים, והמטעים של החקלאים הירדנים.

גבול ירדן

מחמת גדר חותכים צפון מערבה עם כביש 98 עד לדרום הכנרת ולאחר קטע קצר לכיוון צמח פונים דרומה עם כביש 90. ממשיכים לאורך מקטע קצר של 'רכבת העמק' לצד הקיבוצים בית זרע, אפיקים, שער הגולן ואשדות יעקב ומחפשים מקום בטוח לעצור, לנשום מעט אוויר יבש ונעים של עמק הירדן ולהביט סביב – אל הרי גולן מצפון והרי מואב ממזרח. ממשיכים דרומה לכיוון גשר ההיסטורית, אם יש זמן אפשרא לקפוץ לסיור בשרידי מפעל תחנת החשמל של רוטנברג בארם נהרים, ומכאן דרומה אל עמק המעיינות ובית שאן.

הנסיעה דרומה לאורך כביש 90 מהממת ביופיה, נופי ירדן ממזרח והרי שומרון ממערב, ולמרות שאפשר להתעכב בעשרות נקודות בדרך אנחנו מכוונים אל אתר 'קאסר אל יהוד' ("ארמון היהודים"), אתר קדוש ליהודים ונוצרים כאחד מפני שלפי המסוראות שם חצו בני ישראל אל הירדן בדרכם לארץ ישראל ושם גם הוטבל ישו.

אנשי רשות הטבע והגנים שיפצו לא מכבר את במקום באופן יסודי ומושקע והוא נאה ומזמין. על שפת הירדן הותקנה מרפסת גדולה שנשלחת אל המים וצופה אל מרפסת דומה שהוקמה מצידו האחר של הנהר על ידי הירדנים.

בהמשך כביש 90 דרומה כדאי לעצור בנאות הכיכר, ישוב שממוקם בצפון הערבה בכיכר סדום התנ"כית. הישוב הוקם במקור בשנת 1959 על ידי מספר חילים משוחררים והוקם מחדש כישוב חקלאי בשנת 1970. זאת שמורת טבע גדולה עם מי תהום מעט מליחים ומעיינות שבוקעים מן האדמה, צמחיה עבותה וגם -בקצה הישוב – סכר אדמה גדול שנועד להטות את מי השיטפונות כדי שלא יחרבו את השדות החקלאיים.

אפשר לנסוע על גבי הסכר ולגלות מראה מופלא של שדות ירוקים בלב מדבר. חקלאי המקום מגדלים מלונים, אבטיחים וגידולים נוספים שמבשילים מוקדם יותר מאשר באזורים אחרים בארץ. על גבעות אדמת החוואר מעברו הירדני של הגבול בולטות עמדות שמירה של הצבא הירדני.

מכאן ממשיכים דרומה, ועוד דרומה, עד אילת, ולא נתעכב על מספר טיולים חביבים מאד סביב העיר הדרומית (אפשר למצוא אותם כאן באתר) אלא על תצפית אחת, קטנה ומיוחדת, למרגלות מלון הנסיכה (הנטוש) ליד מעבר הגבול טאבה. על קו החוף, בשני מזחים שחודרים לים, אפשר לראות את החוף הירדני והסעודי, את נמל עקבה מצפון ואת הנמל סעודי המאובק שמדרום לו. מרחבי ים סוף מהממים תמיד ביופיים ומכאן אפשר לטייל רגלית אל נקודת ההתחלה, או הסיום, של שביל ישראל ולטפס, מהלך של כחצי שעה, אל פסגת הר צפחות.

במועדי ישראל נוהגים אנשי צה"ל לפתוח לתנועה את כביש 12, וזאת ההזדמנות להגיע אל תצפית נוף מרהיבה ומיוחדת מעל הר חזקיהו, בגובה 838 מטרים מעל המדבר. מכאן אפשר לתצפת לכיוון מצרים במערב, ירדן במזרח, סעודיה מדרום אליה, ואל ישראל שלנו. הנסיעה לאורך כביש 12 וכביש 10, עד לפתחת ניצנה וגבול רצועת עזה, מגלה נופי מדבר מהממים ביופיים ושונים כל כך מכל נופי הגבול האחרים של ישראל. הכביש שומם ופנוי, לרוב, והשקט נוגד כל כך את החש והבחש היום יומיים שלנו בארץ הזאת.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל גבולות ההסכמה של ישראל appeared first on TheCar.

הימים, ימי האביב ורגע לפני חג הפסח – זמן חרותנו, מזג האוויר מושלם והאוויר הקר מתגרה עם משבים צוננים אחרונים בתחושת שרב שמתגנבת אלינו מדרום וממזרח. זה הזמן שבו מטעי הנשירים בצפון פורחים במלוא הדרם, וזאת אולי התקופה הדומה ביותר לתקופת "פריחת הדובדבן" היפנית המפורסמת.

במשך עשרות שנים, ועד לפני לא הרבה זמן, נמתח שביל עפר קשוח בין המושב מרגליות שעל גבול הצפון דרך קיבוץ משגב עם ועד למושבה מטולה שב"ציפורן" של 'אצבע הגליל'. ג'יפאים קשוחים ויודעי ח"ן הכירו אותו, נהגו עליו, והשתדלו לא לספר עליו למי שלא צריך לדעת. אבל כעת, לאחר שנכבש ונסלל, "הופקע" השביל הזה מידי אותם "פריבילגים מוטורים" וכל אזרחי ישראל יכולים ליהנות ממנו.

את תקופת פריחת הנקטרינות והאגס לצידי הכביש הזה אני אוהב לכנות "התקופה הורודה", ובין ערביים, כאשר צינה מזדחלת אל מתחת למעיל והשמש מתגנבת מערבה, נשלחת קרן אור זהובה שצובעת את הנוף בתאורה מוזהבת ואלוהית. פרחי הנקטרינה הוורדים ופריחת האגס הלבנה זוכים לליטוף אחרון מאותה שלהבת אדמונית שמקשטת את ראשי ההרים. אפילו החרמון האדיר נראה כאילו ראשו הלבן שח בפני השמש ועל בלוריתו מנצנצת טיפת זהב רגע לפני שהוא מאדים בורוד סמוק לפני חשיכה.

כל יום וכל שעה יפים לטיול על השביל הזה, שבעה קילומטרים אורכו, אך עלי חביבות במיוחד שעות הזריחה המוקדמות ושעות בין ערביים. המראות משני עברי היממה עוצרי נשימה, ואני לא יכול להימנע מעצירה בצד השביל בכל כמה עשרות מטרים כדי לצאת ולהכיל אותם.

מפה ומשם יש תצפיות מהממות לכיוון החרמון, השדות החקלאיים המעובדים, עמק עיון שבשטח לבנון, ומאות הדונמים של מטעי נשירים שמקיפים את העיירה מטולה. במהלך המסלול מתפתל הכביש כנחש רעב שהקיץ משנת חורף מרום פסגות של כ-750 מטרים מעל פני הים אל מורדותיו התלולים של הר זקיף, אל מתחת לקיבוץ משגב עם כשהוא נושק – בעיקול שלצידו צומח דקל ענק – למעיין 'עין משגב' ואז הוא חוצה את שמורת 'נחל משגב'. מכאן ממשיכה הדרך ונוגעת בהר נוטר, עוברת מתחת לחווילות הענקיות שנבנו בצידו הלבנוני של הגבול ומסתיים בירידה לכיוון מטולה למרגלות הר צפייה.

את פריחתה הוורודה של הנקטרינה ופריחות האגס והדובדבן מקשטות מלמטה הפריחות הצבעוניות של כלניות, עיריות ענקיות וצבעונים, וגם כליל החורש מוסיף את פריחתו העדינה לחגיגת היופי הוורוד.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 886 בין צומת ישע למשגב עם ופונים מזרחה אל כביש 9977 לכיוון המושב מרגליות. חולפים לצד הכניסה למושב ומחפשים משמאל את השילוט לכיוון מחנה עדי. ממשיכים כמאה מטרים עם השביל הזה ופוגשים מימין כניסה לדרך שזה מקרוב נסללה. כאמור – דרך זאת מתאימה לנסיעת כל כלי הרכב.

אפשרות אחרת: נוסעים מצומת תל חי על כביש 9977 לכיוון מערב לכיוון מושב מרגליות ופונים לפני המושב לכיוון מחנה עדי. עוקפים את המחנה מימין ונכנסים לשביל. כאשר מתקרבים למטולה יש שילוט לכיוון המושבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פריחת הדובדבן הישראלית appeared first on TheCar.

זאת לא נבואת זעם אלא קריאת השכמה: קחו את עצמכם ואת הילדים וצאו בסוף השבוע ליהנות מן הפריחה ומן הירוק בעיניים לפני שיתחיל הגעגוע אליהם. מי שיכול ורוצה לנסוע ליעדים מרתקים יכול לדפדף בין מאות הטיולים שהעלנו לכאן בשנים האחרונות, ועבור מי שיכול לתפוס רק חלון זמנים קצר, ליד הבית, הקרן הקיימת לישראל הקימה בסמוך לחלק מערי ישראל את פרויקט 'יער קהילתי' אשר מאפשר ליהנות מפיסת טבע במרחק רכיבת אופניים מן השכונה.

אחד ה'יערות הקהילתיים' משתרע על פני כאלף דונמים לא הרחק מן העיר ראש העין, וזאת רצועה ירוקה של טבע משוחרר וירוק ובתוכה מסלולי טיול קצרים שמתאימים לכל אחד, מקומות ישיבה לארוחת הבוקר או צהרים (אסור להבעיר אש) ושפע אוויר נקי.

היער נושק לצפונה של ראש העין, אזור שבו נבנו בשנים האחרונות שכונות מגורים חדשות ובהן בניינים גבוהים, והנטיעות בו החלו עשרות שנים קודם לכן, כבר בשנת 1976. במהלך כמעט 50 השנים האלה צמח יער מפואר של עצי אורן, ברוש ואקליפטוס, ולפני כמעט 20 שנים, בשנת 2006, נחתמה אמנה בין קק"ל, עיריית ראש העין ו'נאמני היער הקהלתי' אשר מסייעים לשמירת ושימור יערות תוך עידוד של תושבים לקחת אחריות ולטפח את איי הטבע האלה. באותה שנה ניטעו ביער עצי חרוב, שקד מצוי, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, כליל החורש ומינים נוספים.

היער נטוע על הגבול המזרחי של מישור החוף ונושק לשיפולי הרי שומרון, וברום שיאו נמצאת גבעה שעליה התקיים בתקופה הביזנטית ישוב ששמו התגלגל מאוחר יותר ל'חירבת א-דויר'. בסיור באתר, לאורך שביל הליכה שחלקו חצוב כמדרגות סלע, מתגלה בור מים מטויח והוא מקושט בימים אלה באלפי כלניות ורקפות שפורחות במשטחי צבע ויופי אדירים.

ביער עצמו סלולים שבילי הליכה לרוב ושבילים לרוכבי אופניים ולפעילויות ספורטיביות כמו ריצה וניווט. כל השבילים חוצים חורש, חלקם מסומנים ומטפסים אל נקודות תצפית, ויש גם שבילים למטיבי לכת שמקיפים את היער ועליהם אפשר לנדוד במשך לפחות שעתיים.

בכניסות ממתינות לכם מפות הדרכה והסברים על המקום והסביבה, ונאמני היער דואגים לשמירה ולטיפוח של העצים. מידי שנה נערכות ביער חגיגות ט"ו בשבט ולאחר מכן גם אירועי מסיק וזיתים, ובחורף ובאביב היער 'מתפוצץ' מפריחה מרהיבה ורבת יופי.

הכניסה כמובן חופשית וישנם שני מוקדים מרכזיים ביער שבהם אפשר לשבת למנוחה לאחר הליכה. בלב היער עובר ערוצו האכזב של נחל 'רבה' לצד שרידי הישוב הקדום 'גבעת אבן העזר', ובצפון היער סלול מסלול מעגלי באורך של כקילומטר אחד שנקרא 'שביל הפריחה'. שביל זה מטפס אל ראש הגבעה, שם יש שלושה אזורי ישיבה לתצפית על הרי שומרון, כפר קאסם וכביש 5.

כך מגיעים: בוויז: "יער ראש העין" (שלט גדול בכניסה ועליו הכיתוב 'יער קהילתי'). משם מוליך שביל כורכר לחניה בלב היער.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל היער הקהילתי בראש העין appeared first on TheCar.

בשנת 2012 אמור היה להיחנך על שפת הכינרת מרכז רוחני ומלון על אדמה שנרכשה בידי הכנסיה המקסיקנית באזור שנחשב לערש הנצרות, מקום שבו פעל ישו ובו – על פי האמונה הנוצרית – חולל ניסים ודג מאמינים לעצמו ולמשנתו. באתר, שמשתרע בחוף הצפון-מערבי של הכנרת (בסמוך לחוף הוואי) לרגלי המדרון המזרחי של הר ארבל, בוצעו בשנת 2009 חפירות בדיקה ארכיאולוגיות כפי שמבוצעות ברוב המקומות בארץ שבהם עתיד להיבנות פרויקט בניה.

הארכיאולוגים נותרו פעורי פה. הם ידעו אמנם שהם חופרים בשטח המשוער של העיר מגדלא, אשר לפני אלפיים שנים הייתה העיר הגדולה ביותר על חופה המערבי של הכנרת, שהרי שרידים ארכיאולוגים של עיר זאת נחשפו כבר מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. אלא שבחפירות, שבוצעו בהמשך במימון הכנסיה המקסיקנית ובמקביל להקמת המרכז והמלון, התגלה בין השאר בית כנסת ייחודי מאין כמותו: זה בית הכנסת הקדום ביותר שהתגלה עד כה בגליל, ואחד ממעטים מתקופה זו שהתגלו בכל רחבי הארץ. חוקרים מאמינים שמדובר באחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעולם, אם לא העתיק שבהם, ובין הבודדים שפעלו בארץ עוד לפני חורבן בין המקדש השני.

החפירות, שהתארכו בסופו של דבר עד לשנת 2013, נוהלו בראשות ד"ר דינה אבשלום-גורני, ובין הממצאים המאלפים שהתגלו בולטת אבן מלבנית עם ארבע רגלים אשר עוטרה בתבליט בכל חמש פאותיה הגלויות. באחת הפאות סותת תבליט של מנורת שבעה קנים על בסיס משולש שניצבת על מבנה רבוע ומשני צדדיה מסותתים אמפורות ועמודים. נראה שהאבן מייצגת את בניין בית המקדש והיא תפקדה כשולחן תפילה. מנורת שבעת הקנים שמסותתת על האבן (שמכונה "אבן מגדלא") נחשבת לקדומה ביותר מימי הבית השני אשר התגלתה מחוץ לירושלים. זאת גם המנורה הקדומה ביותר שהתגלתה במבנה דתי ובקונטקסט יהודי, להבדיל מן המנורה המפורסמת שמפוסלת על 'שער טיטוס' ברומא.

"אבן מגדלא" היא אבן גיר ובכך היא שונה מכל שאר חלקי המבנה, שנחצבו באבן בזלת, ובמקור היא ניצבה במרכז האולם העיקרי של בית הכנסת וייצגה, למעשה, דגם של בית המקדש. ארכיאולוגים מעריכים שמי שסיתת את התבליט הזה ביקר בעצמו בבית המקדש ולכל הפחות העתיק את העיצוב המדויק ביותר של מנורת שבעת הקנים שניצבה במשכן.

בית הכנסת ננטש ככל הנראה בימי 'המרד הגדול', שהחל בשנת 66 לספירה והסתיים 7 שנים לאחר מכן בחורבן רוב הישוב היהודי, וזאת ממש בשעה שבוצעו בו עבודות להצבת רצפת פסיפס חדשה ומפוארת. מגדלא, באותם ימים ממש, הייתה הבסיס המרכזי של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), מנהיג מורדי בגליל במלחמה ברומאים ומי שביצר רבות מערי הגליל באותה עת. כאשר בן מתתיהו ביצר את מגדלא הוא הותיר את בית הכנסת מחוץ למתאר החומה וכך, מצד אחד, גרם לנטישתו אך מצד שני הציל את שרידיו, שנחשפו לאחרונה.

היזמים שבנו את המלון הגיעו להסכמה עם רשות העתיקות לפיה הם שינו את התוכניות המקוריות ושילבו את השרידים שנחשפו בפארק ארכיאולוגי קטן וייחודי עם מרכז מבקרים לרווחת הכלל. "אבן מגדלא" הוצגה למשך כמעט עשור במוזיאון בקיבוץ גינוסר, ובשנה שעברה, לאחר שעברה תהליך שימור, היא הושבה למקומה המקורי. אגב, לפני פחות משנתיים נערכו לא הרחק משם חפירות הצלה נוספות ובהן התגלה בית כנסת נוסף מאותה תקופה.
בית הכנסת של מגדלא ייחודי גם מסיבה נוספת: בסבירות רבה מאד פקד אותו אחד היהודים המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובתרבות העולמית: ישו, אשר מן הסתם הטיף גם שם ולא רק מעל סירה על הכינרת.

הניסים של ישו

מגדלא הוקמה במקור ככפר דייגים שהתפתח וגדל בתקופה ההלניסטית בזכות תעשיית עיבוד הדגים, והוא נקרא בשעתו 'מגדל נוניה' (מארמית: מגדל הדגים), או 'טריכיי' – מילה יוונית שמשמעותה "המקום שבו ממליחים דגים". עד להקמת העיר טבריה, בשנת 19 לספירה, זה היה המרכז העירוני היחיד על החוף המערבי של הכנרת.

השם 'מגדל', או 'מגדלא', מפורסם וחשוב בעולם הנוצרי בזכותה של ילידת המקום והתושבת במפורסמת ביותר שלו – מרים המגדלית – אשר לפי המסורת הנוצרית הייתה "שליחת השליחים" ובין התומכות המרכזיות בישו. בזכותה ועל שמה פעלה במקום קהילה נוצרית לאורך מאות שנים בתקופה הביזנטית והצלבנית. בחפירות התגלה שההתיישבות המקורית במגדלא החלה בתקופה ההלניסטית והגיע לשיאה, ולחורבנה, בתקופה הרומית הקדומה. גם לאחר מכן התקיים במקום, בתקופות שונות, ישוב מצומצם שהיווה מוקד משיכה לצליינים נוצרים, וזאת עד לימי הביניים.

בחפירות במקום נחשפו ארבע שכבות ישוב שמתוארכות לתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת והביזנטית. בין השאר נחשפו רחבה מרוצפת אבן אשר בסבירות רבה שימשה כחלק מרחוב, ממערב אליה נחשפו חדרים אחדים וממזרח לה נחשף חלק מקומת מרתף של מבנה גדול אשר ככל הנראה שימש כמחסן סמוך לנמל, ובתוכו התגלו כלי חרס שלמים רבים וכלי זכוכית. בסמוך נחשפו מזח, שובר גלים ואבן קשירה שמחזקים את ההערכה שבמקום היה בנוי מעגן לסירות.

כחצי קילומטר מערבה משם נחשף צדו הצפון-מערבי של הישוב עם שרידי רחוב ומבנים שנבנו מאבני בזלת, ובחלקם התגלו רצפות עשויות אבן או גיר, וכן נחשף רובע תעשייתי ובו ארבעה מבנים אחידים וארבע בריכות קטנות שבחלקן השתמר טיח. ההנחה היא שמבעד לפיר מלבני שנחשף בסמוך הוזרמו לבריכות האלה מי תהום, ואחת ההשערות היא שהמבנים האלה שימשו לתעשיית מוצרי דגים.

במקביל להקמת הפארק הארכיאולוגי נבנה קומפלקס של מלון ומרכז רוחני, ואנחנו מטילים במרכז המבקרים ובפארק הארכיאולוגי שפתוחים ומזמינים מבקרים בכל יום מ-08:00 ועד 18:00.

המרכז הרוחני שם לו למטרה לקרב בין הדתות ובין הלבבות בדגש על מעמד האישה ותפקיד הנשים בהיסטוריה, וזאת משימה טבעית לנוכח העובדה שהוא מוקדש לדמות הנשית החשובה ביותר בנצרות. המרכז נקרא 'דוק אין אלתום' (DUC IN ALTUM) ויש בו חמש קפלות. המרשימה בהן היא "קפלת הסירה" ובה חלון גדול שדרכו נשקף נופה המהמם של הכינרת, ובמרכזה ניצב העתק של סירה מימי ישו שהתגלתה בשנת 1982 בתוך מי הכינרת (הסירה המקורית שוחזרה, שומרה ומוצגת במוזיאון בקיבות גינוסר). מן הקפלה המרכזית יוצאות ארבע קפלות קטנות שמקושטות בציורי פסיפס מרשימים. הראשונה היא הקפלה של מריה מגדלנה, השניה היא קפלה של 'ההליכה על המים', ויש גם את קפלת 'בתו של יאיר' ו'קפלת הדייגים'. בכל אחת מן הקפלות יש מקום קטן לכינוס מול יצירת הפסיפס היפה, עם מבנה עץ קטן לוידוי. הקפלה המרכזית מנציחה את ישו כשהוא מטיף מהסירה.

מתחת למבנה המודרני, המרשים, נמצא שחזור בית הכנסת של מגדלא ואליו מגיעים עם מדרגות מעוגלות שמוליכות מן הקומה העליונה למטה. מבנה בית הכנסת אפלולי, מסביב לו ניצבים ספסלי אבן. על הקירות מצויר ציור ענק ומרשים שמתאר את המפגש של מרים המגדלית המדממת כשהיא שולחת יד אל קצה גלימתו של ישו.

במרתף הכנסייה נמצאת 'קפלת המפגש' שמוקדשת למפגש המאמינים עם ישו, וסביבה שורת מושבי אבן כפי שנבנו במקור בבתי הכנסת הראשונים. רצפת הקפלה היא הרצפה המקורית של שוק הנמל של מגדלא העתיקה, והקירות צבועים בפיגמנטים דומים לאלה שבהם נצבעו בתי כנסת אחרים בגליל.

אל הכנסיה מוליך שביל רחב שתחום בשורת עצי זית ומן הקצה שלו נשקפת הכינרת אשר יודעת בימים אלה עדנה גם מפני שהיא מלאה וגם מכיוון שסביר שבשנים הקרובות גם לא תתרוקן עוד: לאחר עשרות שנים שבהן נשאבו מים מן הכינרת ומפלס המים שלה נחשב כמעט לברומטר של מצב הרוח הלאומי נחנך לאחרונה מפעל מים חדש שמזרים מים מותפלים מן הים התיכון לכינרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 צפונה מטבריה או דרומה מקיבוץ גינוסר. בוויז: 'מלון מגדלה'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מגדלא העתיקה appeared first on TheCar.

המיזם נרקם לאורך כ-40 שנים ותוכנן במקור להיבנות בירושלים ובסופו של דבר נבנה בנקודה הזאת בקצב מסחרר. הוא נועד להיות מרכז שבו יוכלו נוצרים בכלל, ובפרט פרחי כמורה וכוהני-דת, להיות בקשר בלתי אמצעי עם מסורת ישראל ולחקור את שורשיה היהודיים של הנצרות. מזווית הראיה הנוצרית יש בכך הליכה בדרכם של קדושים נוצרים ואבות-כנסיה שהתחקו אחר השורשים היהודים כדי להבין ולהרגיש את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית.

זהו מרכזם ומשכנם של נוצרים קתולים מזרם הניאו-קאטקומנאלית – קבוצה ש"חוזרת לשורשיה היהודיים במטרה להבין את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית שהיו לחם חוקו של ישו". דומוס גלילאה משמש עבורם, בין השאר, "כדרך תקשורת להעמקת שורשי אמונתם ומקום לבנות בו שלום ולראות את אלוהים". במובן הפרקטי יותר "דומוס גלילאה" הוא בית ספר לכמרים, מרכז מפגש ולמידה, ומרכז התבודדות שממוקם מעל כנסיית האושר על צלע הר שמשקיפה על צפון הכנרת.

הבחירה באתר הספציפי הזה לא מקרית: מעבר לנוף מרהיב הוא משקיף על מה שפרנסי המקום מכנים "מרחב חייו ונסיו של ישו בגליל". באזור הפרוש למטה ובצדדים התרחשו, לפי האמונה הנוצרית, אירועים משמעותיים כמו 'נס הלחם והדגים' והענקת הבכורה לפטרוס, והוא סמוך לכפר נחום שבו היה מרכז פעילותו של ישו, לכורסי שבה הוא ביצע את 'נס החזירים', וכמובן משקיף על הכנרת. כנסיית האושר, מתחת, בנויה במקום שבו, לפי האמונה הנוצרית, נבחרו 12 השליחים.

היוזמה המקורית למיזם זה, עוד במחצית שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה של האפיפיור דאז – פאולוס השישי אם כי הוא דווקא יזם לצורך הזה רכישת שטח בירושלים. אבן הפינה הונחה בסופו של דבר בינואר 1999 וטקס החנוכה נערך בנוכחות האפיפיור יוחנן פאולוס השני שביקר בארץ ישראל בשנת 2000. שלוש שנים לאחר מכן החלה פעילות מעשית במקום.

למבנה יש שלושה מפלסים. במפלס העליון בנויים אודיטוריום, כנסייה, בית כנסת, וספרייה תאולוגית שבה ניצבים סביב ספר תורה 12 כיסאות – כמספר שבטי ישראל. במפלסים האחרים בנויים מאה חדרי מגורים ובהם 200 מקומות לינה. הכניסה והמבואה לא דומות למבנה המוכר של כנסיות. יש חלל גדול ובו תאורה מודרנית וספות עור מפנקות, ויש פאטיו פנימי שבו שתול עץ זית מוקף בפרחים צבעוניים. הקפלה המרהיבה מקושטת בפסלי ברזל קטנים שמתארים אפיזודות מחיי ישו כפי שאלה מתוארות בברית החדשה, והחלל מואר מבעד לויטראז'ים נהדרים.

בקומה העליונה יש חצר פנימית וסביבה מסדרון עם עמודים, רצפת שיש מבהיקה, וצמחיית ארץ ישראל במרכז. מבעד לחלונות הגדולים של הספרייה הגדולה נשקף מראה הכינרת הכחולה ועל מדפי עץ מסודרים ספרי קודש בשורות. במרכז האולם הגדול יש מקום ישיבה להתייחדות ולקריאה והספרייה גדושה בספרים יקרי ערך שיובאו מרחבי העולם הנוצרי. לצד סימול של לוחות הברית כתובים פסוקים מהתנ"ך ומן הברית החדשה בעברית, אנגלית ולטינית.

עד כמה מדובר במבנה מרהיב ומדוע הוא חייב להיות כזה?

נסתפק בעובדה שאחת ממטרות המיזם היא "אסתטיקה חדשה" שנובעת מן האמונה ש"העולם יינצל על ידי היופי, והיופי הוא ישוע", והאזכור של תיאולוגיית היופי אצל אפלטון ("התפעמות מיופי מעירה באדם את זיכרון מקורו האלוהי ועוזרת לו לשוב אל האלוהים"). ואם כבר עוסקים ביופי, אחת הכנסיות היפות בעולם, שאסור להחמיץ את הביקור בה כאשר מגיעים לדומוס גלילאה, היא כנסיית האושר הסמוכה שבנויה בגובה של כ-60 מטרים מעל הכינרת ומוליך אליה כביש 8177 הצר. אגב, "הר האושר" מצוין במפות בעברית כ'הר נחום'. אתר סמוך ומרתק נוסף שנמצא כמטחווי קשת הוא הגן הלאומי כורזים שמשמר את העיר כורזים הקדומה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 לאורך מערב הכנרת ומטפסים איתו מצומת כפר נחום לצומת כורזים. פונים מזרחה אל כביש 8277 עד לפניה ימינה אל מגרש החניה של 'דומוס גלילאה'. הכניסה למקום לא כרוכה בתשלום ומבוצעת בליווי מדריך מאנשי המקום. שעות הפתיחה: בכל יום למעט יום ראשון בין השעות 9:00 – 12:30 ו-15:00 – .16:30 . טלפון לתיאומים: 04-6809100.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל דומוס גלילאה appeared first on TheCar.

דצמבר 2022 היה חמים יחסית, ובעיקר יבש, וסוף השבוע האחרון של השנה מזמן לנו אפשרות נהדרת ליהנות מן הטוב בכל העולמות: העיר יפה ולבושה בלבוש חגיגי, מזג האוויר נהדר לטיולים, ולמרות שחייבים להתעטף במעיל חם ורצוי גם לקחת כובע גרב – נעים לצעוד ברחובות העיר ולנשום מלוא ריאות של אוויר הרים צלול כיין.

אפשר להצטרף לאחד מעשרות סוגי טיולים מאורגנים שחלקם מופק על-ידי חברות פרטיות ואחרים על-ידי ארגונים ומוסדות שונים – מעיריית ירושלים, דרך החברה להגנת הטבע ועד לעמותות כאלה ואחרות, או שאפשר לבחור שכונה או אזור בעיר ופשוט ללכת לאיבוד: מסיפורי אהבה ברחוב הנביאים – על בתיו המיוחדים, דרך 'סימטת החבשים' והכנסייה האתיופית, אל סיור על גגות העיר או סתם כך לעמוד מול החומה העתיקה של העיר ולבהות במגדל דוד.

אפשר לבקר ברובע היהודי, ברובע הארמני וברובע הנוצרי – בכולם נותרו עדיין קישוטי החגים ובחלקם גם דוכנים שקידמו זה עתה את המבקרים הרבים. מכאן אפשר להמשיך אל 'עיר דוד' – הגרעין הקדום של ירושלים – שם מוצע שפע פעילויות לבודדים, קבוצות ומשפחות עם ילדים, ואפשר סתם כך לעמוד על מרפסת תצפית גדולה בלב המתחם ולהביט אל המדרון ממול שם מצטופפים בדוחק בתי הכפר סילוואן והגיבוב שלהם רומז אולי על המראה האפשרי של עיר דוד הקדומה.

בפינה הדרום מזרחית של חומת הר הבית, שנקראת גם 'קרן העופל', מתנשאת החומה ההרודיאנית לשיא גובהה – כ-20 מטרים, והיא נושקת ומתחברת לחומה חשמונאית קדומה ממנה. באזור זה של העופל נערכו חפירות ארכאולוגיות נרחבות ונמצאו, בין השאר, 'מדרגות חולדה' וסדרת מבנים מהתקופה האומיית, וגם מערכת ביצורים מימי הבית הראשון שככל הנראה נבנו בהוראת המלך שלמה.

צפונה מן הכפר סילוואן נחים אורות רכים על בית הקברות שעל הר הזיתים. אור רך שוטף את המדרון ואם מביטים מעט יותר גבוה רואים את מלון 'שבע הקשתות' ואת הכנסיות שמוארות בימים אלה באור נוגה ובסמוך לכניסות שלהן ניצבים עצי אשוח מקושטים ומוארים. הכנסייה הרוסית היא אחת המרשימות, זוהרת בזהב כיפתה עם 'בצלי' הזהב שלה.

ירושלים של זהב מוארת כולה באורות רבים, למשל אלה שצובעים בצהוב רך את החומות שתוחמות את הרובע היהודי ומעליהם נראים בתי המדרש, רחבת הכותל מוארת גם היא באור יקרות ולרוב הומה אדם גם בשעות לא סבירות של הלילה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ירושלים בלילה appeared first on TheCar.

לציפורים זה לא משנה. מופע מהמם של להקות ציפורים אדירות, בראשן להקות העגורים הענקים, מלכותיים ורבי הוד, מספק כמו תמיד תירוץ נהדר לקום מוקדם בבוקר ולהצטרף לסיור שחר או לדחות את מועד השינה כדי ליהנות מסיורי שקיעה ולילה. גם השטח עצמו – בעבר חלק מביצת החולה הענקית שהייבוש שלה נחשב בשעתו למפעל חלוצי מגבש – לא השתנה ואפשר לטייל בו שעות מבלי לשבוע.

דבר אחד שהשתנה על הקרקע, ולאו דווקא לטובה, עלול לצמצם את זרם המבקרים, ובמיוחד של מי שיתקשו לעמוד בנטל הכלכלי: הכניסה כרוכה בתשלום של 35 שקלים למבוגר, 21 שקלים לילד מעל גיל 5 ולחיילים, 18 שקלים לאזרחים ותיקים ובעלי מוגבלויות.

בכניסה לשטח האגמון הוקם מבנה חדש ובו מרכז מבקרים משוכלל, והוא מעוצב כמו גוף שפורץ מן הקרקע לכיוון השחקים. באופן צפוי מנגיש המרכז למבקרים את תחום הצפרות, מתאר את נתיבי הנדידה של כחצי מיליארד ציפורים בכל שנה מעל שמי ארצנו, ולא שוכח להדגיש את ההיסטוריה הפרטית של הקרן הקיימת לישראל שנוסדה על-ידי ההסתדרות הציונית בשנת 1901 ככלי למימון גאולת אדמות והתיישבות יהודים בארץ ישראל.
בשנת 1954 הפכה קק"ל לחברה ישראלית בבעלות המדינה מבלי לשנות את הייעוד שלה: רכישת וחכירת קרקעות ליישוב יהודים וגוף שממונה על פיתוח אדמות הארץ והייעור שלהן, כמו גם על הסברה חינוכית-ציונית.

למרכז המבקרים יש שני מפלסים, ובין השאר מוצג בו חלקה של קק"ל בייבוש ביצת החולה בשנות ה-50 ופעילותה במקום עד ימינו. "קיר הציפורים", במפלס התחתון, מציג באמצעות מצלמות ובזמן אמת את גיבורות האגמון, הציפורים עצמן, עת שהן נוחתות וממריאות, וכן את תנועתן ברחבי אירופה ואפריקה. משקפות מציאות מדומה מאפשרות למבקרים "להתחבר לדמויות" ולדמות את עצמם כציפורים: אפשר לראות את העולם ממעוף הציפור כאשר מצטרפים וירטואלית אל להקת עגורים שמעופפת מעל עמק הירדן ונהר הירדן ששוצף מתחת, ואפשר לשלוט, וירטואלית, בגובה המעוף מבלי לאבד את שאר חברי הלהקה, הווירטואליים, שמעופפים ומצווחים מסביב.

במפלס התחתון בנוי גם אודיטוריום גדול שבו מוקרנים סרטי טבע וסרטון שמתאר ביקור באתר לאורך מסלול מיוחד לצלמים חובבים. הסרט מתחיל מחדש בכל שעה עגולה.
נקודת עניין נוספת היא מודל תלת ממדי שמציג את ביצת החולה כפי שכנראה נראתה בתחילת שנות החמישים ואת המבנה הנוכחי שלה, עם תעלות שמנקזות את מי הגשמים וההשקיה ועם שטחי החקלאות האדירים, כמו גם את מיקומה על השבר הסורי-אפריקני שלאורכו נודדות הציפורים. מוצגים גם יחסי האדם-ציפורים בסביבה שבה מתאמצים להשיג דו-קיום ואיזון בין החובה להגן על ערכי הטבע והחי לבין הצורך לקיים חקלאות מודרנית.

במפלס העליון פועלת גלריה שבה מוצגים צילומי ציפורים, יש מרכז כנסים שמשמש בעיקר צפרים מן הארץ ומחו"ל, וכמובן שיש גם בית קפה. גג המבנה משמש את הצפרים הרבים שמגיעים לכאן מידי שנה כשהם נרגשים לא פחות, ואולי אפילו יותר, מן הציפורים עצמן.

כרגיל – אפשר לבקר בשטח האגמון בטיול רגלי, או שאפשר לשכור אופניים או רכב חשמלי קטן. בכל מקרה אסור לפספס את האטרקציה החדשה: 'גן בוטני לצמחי מים וביצה באגמון החולה'. זהו שטח מגודר של כ-30 דונמים שהכניסה אליו חופשית, וסלול בתוכו מסלול כורכר שלאורכו אפשר לחוות את "בתי הגידול הלחים". מצידי השביל והגשרים שמתוחים מעל תעלות מים יש בריכות רדודות שבהן גדלים יותר ממאה מיני צמחי מים וביצה. שלטי הסבר נטועים לאורך השביל ועליהם הסברים מפורטים אודות הצמחים, ובנוסף להם נמצאים בשטח מדריכים של קק"ל שמסבירים למבקרים אודות עולמם המלהיב והמורכב של צמחי מים וביצה ושל הציפורים.

הגן הבוטני משמר את הצמחייה הייחודית שהתקיימה בביצת החולה ובמיוחד את המינים שנמצאים בסכנת הכחדה. יופיו של המקום בתקופה זאת של השנה מועצם על-ידי המראה החורפי של עצים בשלכת, וכל שיח או עץ זוכה לשלט הסבר מכבד.

מה שלא השתנה, אבל משמח אותנו בכל פעם מחדש, הוא המראה של אלפי זוגות עגורים, ציפורי פלמינגו שניצבות בתוך המים כשמקוריהן טמונים עמוק בתוכם, צבי מים, נוטריות ומאות מינים של בעלי חיים נוספים.
מומלץ להצטייד בסלי פיקניק, שכוללים כמובן גם שקיות לפינוי אשפה, וליהנות מסעודה משפחתית קלילה בשטח או לצד אחד משולחנות הפיקניק שמוצבים בשטח האגמון.

כך מגיעים: 'אגמון החולה' ב"וויז".

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אגמון החולה המחודש appeared first on TheCar.

עד למלחמת ששת הימים הייתה הנקודה הזאת, שאדמותיה שייכות למנזר לטרון, שטח הפקר בין ישראל לירדן. אבל גם 35 שנים לאחר מכן לא טרחה ממשלת ישראל לספח את השטח למדינת ישראל, וכך חיו תושביו היהודים והערבים, כולם אזרחי ישראל, בשטח לא מוגדר בלב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

נווה שלום הוא "כפר שיתופי" אשר הוקם כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים בידי הנזיר הדומיניקני ברונו הוסאר שנולד במצרים כיהודי, התנצר, והקדיש את חייו לקירוב לבבות בין בני כל הדתות. הוסאר לא זכה ליהנות מפרי עמלו היות שנפטר זמן קצר לאחר הקמת הכפר, אך לו היה מביט כעת בפרי החזון שלו הוא היה מוצא שם ישוב עם כ-70 משפחות שאנשיו מגדירים את עצמם כ"פלסטינים ויהודים שמסורים לעשיית צדק, שלום ושוויון בארץ ובאזור". במניפסט שלהם טוענים חברי הקהילה שהם מקדמים "מודל של שוויון, כבוד הדדי ושותפות אשר קוראת תיגר על דפוסי הגזענות והאפליה הקיימים וכן על המשך הסכסוך".

האג'נדה המכבדת והמחברת הזאת מועברת, כך טוענים פרנסי הכפר, במסגרות החינוכיות השונות כמו גם ב'מרכז הרוחני הפלורליסטי ע"ש הנזיר ברונו הוסאר', שפועל במקום בשני אולמות רחבי ידיים שעיצובם משלב סממנים יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים מתחת לכיפות וחלונות שעיצובם לקוח ממבני התפילה של הדתות השונות.

במקום מתקיימים מפגשים, חוגי מדיטציה ודיונים של תושבי המקום ואורחיהם, אבל ההצלחה בנטיעת המסרים המקומיים אצל האורחים לא תמיד מובטחת. כך, למשל, סולן ה'פינק פלויד' לשעבר, רוג'ר ווטרס, ערך בשנת 2006 קונצרט על מורדות גבעת נווה שלום, וזאת "כמחווה לדו קיום". אלא שמאז ועד היום הפך ווטרס למטיף לשנאת ישראל והוא מפספס מעט מאד הזדמנויות להתנגח בצד היהודי-ישראלי.

מבחינה קהילתית מאוגד נווה שלום כ"כפר שיתופי", כלומר שתושביו מחזיקים ברכוש פרטי אך גם מקיימים רמה מסוימת, לא מאד עמוקה, של שיתוף בשירותים שונים. הם מאוגדים כאגודה שיתופית שתפקידיה מתמקדים (ומצטמצמים) באחזקת מבני הציבור ובאספקת שירותים שונים.

'נווה שלום' (בערבית וואחת א- סאלאם), צופה על סביבתו ממרומי גבעה שנישאת מעל עמק איילון, והטיול שלנו לשם מתחיל על כביש מספר 3 בצומת נחשון-לטרון. משם ממשיכים מזרחה על כביש צר שפולח בקעה ארוכה ולאורכו צומחות גפנים שנמצאות כעת בשלכת. בהמשך מטפס הכביש ומתפתל במעלה גבעה בין שדות שכבר נחרשו וממתינים לגשם, ועל חלקם כבר נובטים איבי החיטה. פה ושם נראים איי חורש אורנים, וממרומי הגבעה נחשף יופיו של עמק איילון אשר נחרץ על-ידי הכביש שמוליך למנזר לטרון.

אנחנו מחנים את הרכב במגרש החניה הגדול שבכניסה לישוב ונכנסים אל כפר שמשופע בצמחייה עבותה ובעצים תמירים שמקשטים עשרות בתים שבנויים בגדלים ובסגנונות שונים.
בהמשך הדרך נגלה לעינינו מבנה קטן שבנוי כמו כיפה גדולה והוא מכונה על-ידי תושבי המקום "כיפת התבודדות", או – בערבית – 'סכינה'. המבנה נועד להתרגעות, שקט, ולהתבוננות פנימית. בישוב פועל גם בית מלון מטופח ולצידו בית קפה נחמד.

ממזרח ולא הרחק מנווה שלום נחשפו שתי רצפות פסיפס בגודל 3 על 3 מטרים והן מעוטרת בצלבים, ולא הרחק משם התגלתה מערה ששימשה ככל הנראה כמאגר מים למנזר שפעל במקום. להבדיל אלף הבדלות, בסמוך הוכשר גם 'סינגל' מאד מאתגר באורך של כקילומטר וחצי עבור רוכבי אופני שטח, והוא יורד מכאן עד לנחל נחשון. מי שחפץ לבלות לילה במקום, ולא בבית המלון, יכול לישון בחניון הלילה בחורשה סמוכה, שמנציחה את אייבי נתן.

תצפית מרהיבה על האזור כולו נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בישוב, בגובה 310 מטרים, לצד עץ חרוב ענק אשר בימים אלה נותן את פריו. זאת גם הנקודה הגבוהה ביותר בקטע זה של 'דרך בורמה' אשר נפרצה במהלך מלחמת השחרור כדי לתספק את ירושלים הנצורה. כיום עוברת דרך הישוב הזה דרך אחרת: שביל ישראל, ואפשר לצאת מכאן לטיול רגלי נינוח יחסית בין היערות, מרחק כמחצית השעה, אל מנזר לטרון. מנקודה זאת יוצאים גם שבילים לרכיבת אופנים ורכבי שטח.

נווה שלום מפעיל גם תוכניות אירוח והרצאות שונות, ואפשר להתעדכן על כך באתר האינטרנט של הישוב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל נווה שלום appeared first on TheCar.

הטיול באתר, במיוחד בתקופה זאת של מזג אוויר מושלם, אורך כשעה לאורך מסלול מעגלי, נוח וקל, של כקילומטר אחד. הכניסה לאתר אמנם כרוכה בתשלום, אבל הוא סמלי, והכספים משמשים לתחזוקת ושיקום המקום.
אמאוס ניקופוליס הייתה עיר רומית ביזנטית שנוסדה במאה השלישית לספירה על חורבות הישוב היהודי חמת, כאשר הקיסר אספסיאנוס יישב כ-800 משפחות של חיילי לגיון משוחררים במקום שבו התקיים לפני כן כפר קטן. כל זה קרה מיד לאחר שחיילי הלגיון החמישי ממקדוניה השתתפו בדיכוי "המרד הגדול" והקיסר חגג את ניצחונו בין השאר בכך שייסד את 'אמאוס ניקופוליס', או "עיר הניצחון" (על שם אלת הניצחון 'ניקה').

יותר מ-240 שנים קודם לכן, בתקופת הכיבוש היווני, הסתערו בסביבת אמאוס אנשי יהודה המכבי על חיילי הצבא היווני בדרכו לכבוש את ירושלים והביסו אותם, וניצחון היסטורי זה פתח דרך לירושלים והיה שלב חשוב לקראת חנוכתו מחדש של בית המקדש, שאותה נחגוג בהשך החודש.

בין לבין התחולל, כנראה (אבל לא בטוח) במקום הזה אירוע פסאודו-היסטורי הרבה יותר חשוב עבור הרבה יותר בני אדם בעולם. לפי המסורת הנוצרית ישו נצלב וקם לתחיה, והמקום הראשון שאליו הגיע לאחר מכן, ובו פגש שניים מתלמידיו כשלושה ימים לאחר חזרתו לעולם החיים, היה הכפר אמאוס שבו טבל במעיין מים חמים. יחד עם שני מקומות נוספים שבהם אולי התרחש החלק הזה במיתולוגיה הנוצרית הפכה העיר שתוקם יותר ממאה שנים מאוחר יותר באותו מקום לאתר מקודש לנוצרים ולמקום עלייה לרגל לצליינים. לאורך ההיסטוריה ניצלו הצליינים את הביקור במקום לטבילה במעיינות החמים שנחשבת לסגולה למרפא.

במאה השישית לספירה, במהלך הכיבוש המוסלמי, הוחרבה העיר ופרצה בה מגפה שהרגה כ-25,000 תושבים. העיר ננטשה ותושביה נדדו וייסדו את העיר רמלה, שהפכה למרכז השלטון המוסלמי, ולאחר מכן העות'מני, בארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה. אמאוס זכתה לעדנה קצרה ולשיקום בתקופה הצלבנית, במאה ה-11, אבל צלאח א-דין חירב אותה סופית והיא ננטשה. רעידות אדמה שהתחוללו במקום סכרו ככל הנראה את מעיינות המים החמים.

בשלהי השלטון העות'מני התקיים במקום הכפר הערבי עמאוס, וחלק מאדמותיו נרכשו על-ידי המסדר הכרמליתי שהקים שם, בתקופת המנדט הבריטי, מנזר שידוע כיום כ"בית השלום". במלחמת ששת הימים נכבש הכפר ונהרס על ידי צה"ל ותושביו גורשו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום התגלתה כנסייה גדולה מן התקופה הביזנטית ובה רצפות פסיפס מפוארות, מקווה טבילה, אגן טבילה בצורת צלב ופסיפס עם כתובת יוונית. כמו כן התגלתה כנסייה צלבנית שנבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית, בית מרחץ גדול עם תקרות מקומרות וכן שרידים של מנהרות, תעלות ואמות ששימשו להולכת מים ממעין 'אל עקד' ומבאר 'א- טינה' שנמצאים כיום בתחום 'מנזר השתקנים'. בנוסף נחשף בית הקברות של העיר אמאוס עם קברים חצובים בסלע ומערות קבורה עם סממנים יהודים.

מאז שנת 1993 מושכר "בית השלום" לקהילת "בני האושר" שמפעילה בו מנזר ומתחזקת את האתר הארכאולוגי. קהילה זאת שייכת לזרם הפרוטסטנטי בנצרות ואנשיה חרטו על דגלם את קבלת האחר ופעילות למען השלום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים ולדו-קיום בין העמים. על חלונות בית התפילה של המנזר הלבן שזורים סמלי מגן דוד, צלב וסהר.

בעת ביקור במקום כיום אפשר להבחין בשרידי חומת העיר ובממצאים ארכיאולוגיים נוספים שמרוכזים במוזיאון ששוכן במעלה הגבעה בתוך מבנה משוחזר. כניסה לאתר כרוכה כאמור בתשלום סמלי של שבעה שקלים, ובעת הביקור אפשר לפסוע על מספר שבילים שמתפצלים ומקיפים את הגבעה, לקרוא הסברים במספר שפות ולחזות בשרידי הכנסיות ובכוכי קבורה. יש גם פינות לישיבה ולהתייחדות. במבנה המוזיאון מוקרן סרט אודות ההיסטוריה של המקום ומוצגים בו חלק מן הפסיפס שנחשף.

לאחר היציאה מן המוזיאון מטפסים לכיוון הכנסיה (שאליה אי אפשר להיכנס) ומגיעים אל בריכה קטנה בחזית המבנה שבה שוחים דגי זהב. מכאן אפשר לטפס במעלה גרם מדרגות שמראשו יש תצפית מרהיבה על עמק איילון ואל הכנסייה. מזרחית למנזר שופעים מעיינות אמאוס ובדרך לשם אפשר להבחין בשרידי אמות המים שהוליכו אל בית המרחץ. כדי להגיע לשם עדיף לנסוע עם הרכב ממגרש החניה לכיוון 'פארק קנדה', ואז, בצומת הכניסה לפארק, לפנות שמאלה לכיוון חלקו המערבי של הפארק. יורדים עם כביש צר דרך מטעי זיתים ופונים שמאלה בקצה הפארק אל מעבר לערוץ הנחל עד לכיכר שלצידה צומח עץ ברוש ענק. על השילוט במקום מתוארת ההיסטוריה של מעיינות אמאוס.

כך מגיעים:

נוסעים על כביש מספר 1 ופונים צפון מזרחה במחלף לטרון, לכיוון כביש מספר 3. ממשיכים לאורך כ-500 מטרים ופונים ימינה, מיד לאחר הצומת המרומזר.
אפשר גם להגיע ממערב, עם כביש מספר 3 מכיוון צומת מסמיה. נוסעים עד למחלף לטרון ובצומת המרומזר ממשיכים לאורך כ-50 מטרים עד שמוצאים מימין את שער הכניסה לאמאוס.

אגב, לאחר הביקור במקום אפשר לבקר בלפחות 10 יקבים קטנים ובינוניים שפועלים במושבים ובקיבוצים בסביבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס appeared first on TheCar.

צפון רמת הגולן

בין מסעדה למג'דל שמס נטועים אלפי דונמים של מטעי נשירים, ואלה משנים כעת את צבעי הנוף לצד הכבישים הצרים שגולשים אל עמק יעפורי. ההמלצה שלנו היא לנסוע או להלך בחלק הצפוני של 'שביל הגולן' בין גדרות האבן שעוטפות את מטעי התפוחים. העצים – חלקם בשיא השלכת וחלקם קצת לפניה, ועליהם נאספים סביבם ככתם צבעוני. הכביש הצר והמפותל שבין המטעים מסומן בסימון ובשילוט מסודר של 'שביל הגולן', ולאורכו אפשר להגיע אל לא מעט נקודות תצפית נהדרות שמהן נשקף הנוף המרהיב של צפון הגולן ושל הגליל העליון.

נחל חזור (חזורי) הוא אחד הערוצים היפים בצפון הגולן, ומסלול הטיול לאורכו מתחיל ליד קבר נבי חזורי. המסורת הדרוזית גורסת ששיח' עות'מאן אלחזורי היה אוהב שלום שחי בתקופה קדומה ונהג לצייד עוברים ושבים בגוש מלח עם סגולות רפואיות. לצד ציון הקבר נטועים כשבעים עצי אלון מצוי שמצויים כעת בשלכת, ומסלול הטיול (לאורך סימון שבילים אדום) מתחיל בכביש 989 שמוליך מנווה אטי"ב אל מבצר נמרוד, ליד אנדרטת הנצחה לסיירת אגוז.
מיד בתחילת הירידה יש תצפית נפלאה על החרמון ולעבר מבצר נמרוד. זה מסלול רגלי שהופך מעט מאתגר בסיומו, עם עליה תלולה לכיוון מבצר נמרוד.

יער אודם, היער הגדול ביותר בצפון, גובל בכביש 978 שמוליך בין מסעדה לצומת האמיר ("צומת ווסט"). השלכת מעטרת את היער ומלווה את הנוסעים על הכביש לכל אורכו. טיול שלכת מושלם ומומלץ הוא סביב "הג'ובה הגדולה" (ג'ובעת אל כבירה), ואליו יוצאים ממגרש חניה קרוב לג'ובה.

מרום גולן. כביש צר מקשר בין כביש 959 לבין קיבוץ מרום גולם ונמתח מזרחה עד כביש 98. הכביש עובר על הלוע של הר געש לא פעיל למרגלות הר בנטל, ובתוך השקע הגעשי נטועים עצי פרי נשירים, שכמובן נמצאים כעת בנשירה.

הגליל העליון

מטולה. סביב העיירה הצפונית מטולה יש גן עדן לחובבי שלכת. רוב כבישי המושבה צופים על עבר ערוץ נחל עיון ועמק עיון, וממרום הר צפייה יש תצפית מרהיבה אל השלכת של שכנינו הלבנונים מעבר לגבול. אפשר לפסוע על המסלול הרגלי לכיוון תל אבל ובית מעכה שכל סביבתו צבועה בימים אלה בצבעי שלכת.

בקעת קדש. גם הגפנים של רמות נפתלי צבועות כבר בגווני אדום יין ואלה מכסות את כל בקעת קדש. תצפית מומלצת על הבקעה ונופי הסביבה נמצאת ברמות נפתלי, ואפשר גם לנסוע על הכביש שמקיף את הישוב, דרך הבטחון המערבית, שלמרגלותיו פרוש הנוף של בקעת קדש.

מלכיה. כביש הצפון (899) המפותל מעוטר בימים אלה בצבעי שלכת מרהיבים, למשל בשמורת נחל דישון וסביב הישוב דישון, ומשם אפשר לרדת אל כביש 866 לכיוון עין זיתים ואל הכפר ריחניה והמושב עלמה, בדרך אל כביש 89.

The post טיול לסופ"ש: אל השלכת בגולן ובגליל העליון appeared first on TheCar.

מאז, ולאורך רוב ההיסטוריה, הותירו כאן מתיישבים שרידים שונים שחלקם נחשף בחפירות ארכיאולוגיות שונות. לפני כ-3,000 שנים התקיימה על תל מלוט עיר פלישתית, לאחר שהפלישתים מתחו עד לכאן את ממלכתם, על חשבון נחלת שבט דן, כדי לקבוע מאחז על דרך רוחב שהוליכה מיישובי החוף אל העיר גזר ואל ירושלים. שבט דן נאלץ לנדוד צפונה, ועל אף מספר ניסיונות לא הצליחו מלכי ישראל להשיב לממלכתם את השטח, שהפך לאזור התפר שבין הפלישתים לישראלים. זה, כמובן, לא היה מוקד סכסוך הגבולות היחיד של ממלכות ישראל ויהודה, אבל הוא מיוחד בכך שבימים שבהם בוצעו שני ניסיונות כיבוש שלו, בהפרש של 26 שנים זה מזה, נרצחו שני מלכים ישראלים בידי ישראלים אחרים שנטלו מהם את השילטון.

בתקופה הביזנטית, כאלף שנים לאחר שהמלך נבוכדנצר השני הגלה את הפלישתים לבבל וכך סיים את הפרק שלהם בארץ ישראל (18 שנים לפני שהחריב את בית המקדש והגלה לבבל גם את האליטה היהודית), התקיים על תל מלוט ישוב אחר. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו על התל נמצא מטמון המטבעות הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בארץ ישראל, ובו 26,000 מטבעות – רובם מהמאות הרביעית והחמישית לספירה וחלקם קדומים יותר, מן התקופה ההלניסטית.

ממש בימים אלה (אוקטובר 2022), כ-1,500 שנים לאחר שאותם מטבעות הוטבעו, הוכרז כשמורת טבע שטח של כ-133 דונמים שכולא את 'תל מלוט' יחד עם שמורת 'עינות גיבתון' בתוך ההצטלבות שבין שתי מסילות ברזל. מדובר למעשה בהרחבת שמורת הטבע המקורית 'עינות גבתון' שהוכרזה כבר בשנת 1969. מסילת ברזל אחת ש"עוטפת" את השטח מוליכה מרמלה ולוד – המרכז החשוב ביותר של מערך הרכבות המנדטורי – אל העיר באר שבע, ואת קו הגבול שמנגד משרטטת מסילת הברזל הישנה שחיברה את לוד עם בית שמש וירושלים.

הייחוד הגיאולוגי של השטח נובע, תרתי משמע, מכך שהוא נמצא במקום שבו מפלס מי התהום גבוה, ולכן נובעים בו מספר מעיינות ונוצרת ביצה. בימי קדם נוקזו מי הנביעות באמצעות אמת מים, אולם במאות השנים שבהן האזור כמעט ננטש נהרסה מערכת הניקוז והביצה שבה והשתלטה על הנוף. בשלהי התקופה העות'מנית, בשנת 1883, נרכשו אדמות באזור במימון הברון רוטשילד אשר סייע להקמת 'מזכרת בתיה' – הלא היא "מושבת הברון" הראשונה שייסד.

ביצת גיבתון, לעומת זאת, יובשה רק שנים לאחר מכן, בתקופת המנדט הבריטי, באמצעות תעלת בטון שניקזו את המים אל ערוץ נחל עקרון. עם זאת, שרידי הביצה מרימים כאן ראש מידי חורף בסיוע גשמים שהופכים את האדמה לבוצית. במהלך הקיץ מתייבש שטח השמורה וכל שנותר מן הביצה הם מקבצי קנה וסוף, ובימים אלה, כאשר צמחי החצב כבר הגיעו לשיא גובהם והיורה החל להרוות מעט את האדמה – מזג האוויר והשטח פשוט מושלמים לטיול סתווי.

כבר בשנות ה-60 זיהו אוהבי הטבע את הערך הייחודי של המקום מבחינת החי והצומח, ובשנת 1969 הוא הוכרז כשמורת טבע על שטח של כ-80 דונמים. בתחילת שנות ה-2000 נחפרו בשטח השמורה שתי בריכות מלאכותיות כדי לשקם את בית הגידול הטבעי, ובמהלך השנים נמצאו כאן מספר מיני צמחים ובעלי חיים נדירים, בהם 'טריטון הפסים' – דו-חיים שנמצא בסכנת הכחדה, הברווז 'צולל ביצות' שנמצא בסכנת הכחדה בארץ, שרך מים בשם 'מרסיליה זוחלת' שנחשב לנכחד מהארץ, 'גילדן מוארך' – דגן נדיר שכאן נמצאת האוכלוסיה הגדולה ביותר שלו ועוד. לעומת זאת, אנשי רשות שמורות הטבע ביארו מינים פולשים כמו עצי 'שיטה כחלחלה' שאיימו להשתלט על בית הגידול המקורי.

כאמור, ממש החודש הורחבה שמורת עינות גבתון והשטח שלה כמעט והוכפל כדי לכלול גם את תל מלוט, ובזכות מיקומה המיוחד, כמעט נסתר, נותרה השמורה הביצתית הזאת פינת חמד שכוחה שמוכרת בעיקר ליודעי ח"ן (או יודעי חן, במקרה שלנו). השמורה אמנם תיחנך באופן רשמי רק בחג חנוכה הקרוב, אבל למעט מגדל התצפית שבליבה היא פתוחה למבקרים.

יופיה של שמורת גבתון ניכר במבט על, כאשר משקיפים עליה ממרומי תל מלוט לאחר טיפוס שאורך כעשר דקות. ראשונים ניכרים הצמחים שצומחים סביב המעיינות – קני הסוף וה'סמר' ובטבעת השנייה גם עצי האקליפטוס. מכאן נמשך המבט מזרחה, אל הרי יהודה ובנימין ואל הרי ירושלים והעיר ירושלים, מערבה אל גוש דן הצפוף והמיוזע, ודרום מערבה אל רצועת עזה.

למגלות התל, ממערב, נטועה מושבת הברון הראשונה כשהיא נושאת איתה את אחד הפרקים המרתקים של ראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. 102 שנים לאחר הקמת המושבה הזאת, בשנת 1985, נולד בה רפנאל מוסקל שגדל והתחנך במקום. בשנת 2004 הוא התגייס לסיירת 'אגוז', במסגרתה נשלח במלחמת לבנון השנייה לקרב ב'מרון א-ראס' שממנו לא שב. לזכרו של רפנאל ז"ל הוקם על תל מלוט מצפור ובו מוצב הסבר אודות התל העתיק.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 3 מצומת נחשון אל צומת חולדה ופונים ימינה אל כביש 411 המתפתל שאיתו חולפים על פני הכניסות לקיבוץ משמר דוד וקיבוץ חולדה. ממשיכים וחולפים על גשר שנמתח מעל לכביש 6, ומיד לאחר מכן פונים ימינה אל דרך עפר שבתקופה זאת של השנה מתאימה למעבר כל סוגי הרכב. במקרה שיורד גשם משמעותי דרך זאת עלולה להיות בוצית ואז היא מתאימה רק לכלי רכב עם הנעה כפולה.
השביל מוליך מיד מערבה לאורך כשני קילומטרים (סימון שבילים שחור) מן הצד המזרחי של מסילת הברזל. ממשיכים עד למחסום שהציבה רשות שמורות הטבע כדי למנוע כניסת כלי רכב, ומשם מטפסים ברגל אל התל.

The post טיול לסופ"ש: אל עינות גבתון appeared first on TheCar.

ביקור בטיילת, בקטע החדש ובחלקים הוותיקים שלה, הוא תירוץ טוב לבחור באחת מערי הנופש הנעימות בישראל כיעד לטיול השבועי שלנו, עם מסלולי טיול עירוניים, אתרי עתיקות, גני שעשועים לילדים ואפילו עמדה לתיקון בחינם של תקרים בגלגלי אופניים, מה שמזכיר לנו שזה יכול להיות טיול מושלם גם ברכיבה.

חלקה הצפוני של טיילת החוף של אשקלון בנוי בסטנדרטים מודרניים עם שביל ייעודי להליכה וריצה שלאורכו מסומנים סימוני מרחק עבור רצים, תחנות עם מתקני כושר, פינות ישיבה ואף טריבונת לישיבה מול הים הפתוח, מרפסות תצפית, שטחים לפעילות יוגה וספורט קבוצתי ועוד. לאורך כל הטיילת נטועים עצי דקל, ולמרגלותיה נעשתה עבודת גינון עם מדשאות נרחבות שמגיעות כמעט עד לקו המים. לאורך הטיילת שזורים אלמנטים פיסוליים שמסמלים את הקשר בין אשקלון לים ולהיסטוריה, כשהבולט מכולם הוא פסל של לוויתן שנטוע מצפון למרינה של העיר. מנקודה זאת וצפונה סלול החלק החדש של הטיילת, ובו מתרכזים מטיילים ותושבים רבים. בקצה הצפוני ביותר של הטיילת ממוקם פסל גדול נוסף, בדמות תמנון ענק.

הקונספט שפרנסי אשקלון מתאמצים לקדם, בין השאר בעזרת ההשקעה בטיילת, הוא המיצוב של אשקלון לא רק כעיר תיירות ישראלית ידועה אלא כמוקד משיכה לתיירות בינלאומית, ובמקביל גם כעיר שמעודדת את תושביה לאורח חיים בריא ופעיל. בעתיד, כך מקווים מנהיגי העיר, יוקמו לאורך החוף מלונות שימשכו אל העיר תיירים מן הארץ ומחו"ל.

כאשר משקיפים צפונה מן הטיילת מבחינים בעיר אשדוד ובאוניות הסוחר שממתינות לתורן מחוץ לנמל הגדול של העיר, ולעת ערב התמונה הזאת מוארת ומנוקדת באינספור אורות מן הנמל ומן האוניות. כאשר מביטים דרומה מבחינים בארובות של תחנת הכוח של אשקלון, ומולה נראה נמל הפחם ומספר אוניות שנושאות במטענן פחם ודלק לתחנה.

עיר ימים

למי שמתכנן רק גיחה קטנה לעיר, ואולי גם ארוחת ערב במסעה, מומלץ לתזמן את הטיול לצוהרי היום כדי לבלות על הטיילת בשתי שעות האור האחרונות וליהנות משקיעה ים תיכונית וממזג האוויר הסתווי. לעומת זאת, מי שזמנו בידו, ויכול להקדיש מספר שעות לעיר המיוחדת הזאת, יגלה שיש בה הרבה יותר מן החשיפה הרגילה שהיא מקבלת, לצערנו, רק בימי קסאמים וגראדים.

הטיילת עצמה חובקת משני עבריה את מעגן הסירות המודרני של העיר, המרינה, אשר מוכרת לכל יורדי הים בחלקו המזרחי של הים התיכון מאז שנחנכה בשנת 1995. מרינה זאת נחשבת לאחת הגדולות והיפות בישראל, יש בה 650 מקומות לעגינת כלי שיט, ומצפון ומדרום לה נבנו שוברי גלים והוכשרו חופי רחצה גדולים. בעורף המרינה מוקם קומפלקס תיירותי גדול עם דירות נופש, בתי מלון, מרכז מסחר ותיירות ועוד, וקברניטי העיר רואים בה עוגן מרכזי ומוקד משיכה לשייטים ונופשים מכל נמלי הים התיכון.

לא הרחק מן הטיילת, מצפון למרינה, בנוי מבנה קבר שיח' עואד. המבנה הוקם במאה ה-13, בתקופת הכיבוש הממלוכי, והארכיטקטורה הטיפוסית שלו בולטת עם כיפה שמונחת על ארבעה חצאי כיפות שקבועים בפינות האולם, וארבע קשתות שבנויות מעל קירות המבנה.

אתר התיירות הגדול ביותר, פיזית, של העיר אשקלון הוא הגן הלאומי אשקלון שמשתרע על פני כ-2,000 דונמים בשטח שבו התקיימה אשקלון הקדומה. רוב הפארק מוגדר כשמורת טבע אך יש בו כרי דשא ענקיים שמשובצים בהם שולחנות לפיקניקים ופינות ישיבה, ויש בו גם מתחם ללינת לילה שמיועד לתרמילאים ומטיילים. בגן הלאומי נמצאים שרידי בארות מים ושטחים חקלאיים, והוא מוקף בסוללת עפר בגובה כ-15 מטרים ובאורך של 2.2 קילומטרים. ארכיאולוגים חשפו שער קדום בסוללה הזאת והוא מתוארך לתקופה של שנת 2,000 לפני הספירה. מדובר באתר בעל משמעות אוניברסלית היות שזה מבנה הקשת הקדום ביותר שהתגלה מאז ומעולם.

אתר מרגש אחר, מסיבות אחרות, נמצא בשטח שבו התקיימה אשקלון הפלישתית ונקרא לימים תל חצ'רה. זאת גבעה קטנה וסמוכה לחוף שבה נחשף בית קברות מן המאה החמישית או השישית לפני הספירה, ובו קבורים יותר מ-1,500 כלבים. עד היום טרם נפתרה תעלומת קבורת הכלבים.

במרכז הגן הלאומי נמצאים שרידי מבנה הבסיליקה של העיר אשקלון, שנבנתה בתקופה הרומית. במקור זה היה המרכז המסחרי והחברתי של העיר, בחצר מוקפת טור עמודים שאורכו כ-110 מטרים, שכל רכיביה נחצבו משיש. חלק מן הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו מונחים בשקע מדרום לשרידי הבזיליקה.

העיר אשקלון הגיעה לשיא גודלה ותפארתה בתקופה הרומית, וסביבה פרחו עשרות ישובים חקלאיים, אבל את חומות העיר, כפי שהן ניכרות כיום, בנו במאה ה-12 השליטים הפטימיים המוסלמים. כדי ליהנות ממסע מודרך אל ההיסטוריה של אשקלון מומלץ להגיע אל שכונת מגדל, אל 'מוזיאון החאן' שממוקם במבנה המסגד הגדול של העיירה מג'דל. במוזיאון מוקרן מיצג אור קולי שמתאר את תולדות אשקלון ומוצגים בו תצלומים, מפות ותעודות אודות העיר מאז הקמת המדינה, כמו גם העתק של עגל ברונזה מן התקופה הכנענית שהתגלה בחפירות בתל אשקלון. חדרי החאן משמשים כבתי מלאכה של אמנים, ובחצר נערכות פעילויות תרבות שונות.

אוהבי שווקים ישמחו לשוטט בשוק העירוני, אך רק אם הם מגיעים לעיר בימי שני או חמישי. בשוק אשקלון פועלים 350 דוכנים ונמכרות בהם הסחורות המקובלות בשווקי ישראל.

בשכונת ברנע, בצפון מזרח העיר, נמצא אתר ארכיאולוגי מרתק שמשתרע על כמה עשרות דונמים ונקרא 'אתר ברנע'. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופה הביזנטית שחלקם היו קבורים במשך אלפי שנים. הממצאים ה"צעירים ביותר" הם של "עיר יין" שהתקיימה במאה השלישית לספירה, ובה אתרי ייצור תעשייתיים ליינות אשקלון שהיו מפורסמים בשעתו במרחב כולו. בין השאר התגלו שרידי יקב, גתות ומחסנים, ואפילו מרכז ליצור כדים וקנקני יין.

אתר ארכיאולוגי נוסף נחשף במקום שבו נמצאת כיום שכונת 'אפרידר', ובו התגלו ממצאים מן התקופה הרומית ובהם ארונות הקבורה המפוארים ביותר שנמצאו אי פעם בארץ. אלה חצובים בשיש בהיר ומעוטרים בתבליטים מרהיבים, אם כי ייתכן שמעולם לא נעשה בהם שימוש. ארכיאולוגים מעריכים שארונות הקבורה האלה נחצבו וסותתו באסיה הקטנה ויובאו לאשקלון. בעיר ישנם אתרים מעניינים נוספים, ביניהם שרידי כנסיות ורצפת פסיפס, ואלה ידרשו סיור ארוך יותר. מי שמגיע לעיר עם ילדים יוכל, בין לבין, לפקוד את גני השעשועים שבנויים כמעט בכל שכונה בעיר.

The post טיול לסופ"ש: אל אשקלון החדשה והעתיקה appeared first on TheCar.

טיול סוף השבוע והחג לוקח אותנו הפעם אל 'בורות לוץ', וכדי לעשות את זה בדרך הטובה ביותר אנחנו ממליצים להגיע ערב קודם ולנטוע אוהל בחניון הלילה הסמוך. מי שיעשה כך יוכל ליהנות מאחד האתרים עם הכי פחות "זיהום אור" בישראל, מקום נהדר לאסטרונומים חובבים ולכל מי שאוהב לצפות בכוכבים.

בנוסף, עם שחר, דקות ספורות לפני שהשמש שולפת את עצמה מאחורי הר רמון, אפשר להבחין איך גוש ההרים המסיבי הופך לכמעט שחור. אד לבן וקל מרחף לאיטו מעל הקרקע וצללים מסתוריים נמתחים עוד ועוד לכיוון מערב ככל שהשמש מזקדפת אל כיפת השמים.

רוח הבוקר הצוננת של הר הנגב חודרת דרך רוכסן שק השינה ובתוך רגעים נעלמים המראות הנפלאים של רקיע לילה זוהר מאינספור כוכבים. מהר מאד מאירה השמש את ראשי ההרים ונדמית לכובע זוהר, חיות הלילה נעלמות חיש קל למחילותיהן ובשקי השינה שמסביב מתחילה תנועה אנושית.

קירות אבן עוטפים את החניון במעין חצי סהר ומגינים על הלנים באופן חלקי מפני צינת הר הנגב, וזה הרגע המושלם לטפס אל מקום גבוה כדי להשקיף ממנו על יפי המדבר המתעורר. בהמשך, אחרי קפה של בוקר וקיפול המחנה, יוצאים למסלול רגלי קצר יחסית לאורך כחמישה קילומטרים בין 24 'בורות לוץ'.

חלק מן החוקרים משערים שהבורות נחצבו בתקופת עוזיהו מלך יהודה (ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים …ובמדבר בורות רבים) ואחרים סבורים שהם קדומים עוד יותר ונחצבו בתקופה הכנענית או בימי מלכות שלמה. כך או אחרת, גם כ-2,800-3,300 שנים לאחר מכן שמונה מן הבורות עדיין מתמלאים במי גשם במהלך החורף. מעניין לציין שעל אף שהבורות עצמם התגלו ונחקרו לראשונה כבר בשנות ה-50 של המאה שעברה, רק לאחר החזרת סיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים נסלל לאזור הזה כביש והתקיימו במקום חפירות ארכאולוגיות.

שמם הערבי של הבורות, שחלקם ככל הנראה שימש כמאגרות, הוא 'חירבת אום רתמייה', אולי בגלל שיחי הרותם שצומחים בסביבה. מבין 24 בורות לוץ, שחפורים בסלע הקירטון, 17 שימשו כבורות מים ומחלקם מציצים צמחי אשל המדבר. בורות אחרים שימשו ככל הנראה כדי לשמר מזון בתנאי קירור טבעיים והם היו מקורים.

לאחר ביקור באתר הבורות נמשיך אל כביש 10 וניסע עליו צפונה לכיוון ניצנה. רגע לפני הישוב נפנה ימינה אל דרך עפר שמוליכה למצפה ברלב וחמוקי ניצנה. המילה 'חמוקיים' מוגדרת כך במילון אבן שושן: "חמוק – כפיפה, התעגלות. "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חלאים" (שיר השירים ז' ב')".

חמוקי ניצנה הם שטח של סלעים לבנים וחלקים שמהווה מגרש משחקים נהדר לילדים. הצבע הלבן של האבן מסנוור בשמש, אבל אם הגעתם לכאן עם ילדים אל תבנו על זה שהם יאפשרו לכם לעזוב כל כך מהר…

אזור ניצנה מוגדר כ"קער גיאולוגי רדוד" שבתוכו יש גבעות שטוחות שהוחלקו במשך אלפי שנים על-ידי מי השיטפונות. כך נגרפה מהם שכבת הגיר הקירטונית ונותרו גבעות זועקות בלובן צח, בוהקות ומעוגלות. מכאן נחזור אל כביש 10 וניסע איתו אל צומת מעבר גבול ניצנה ומשם אל כביש 211 שאיתו נחזור צפונה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע דרומה אל מצפה רמון ולפני הכניסה לעיר פונים ימינה ב'צומת הרוחות' אל כביש 171. ממשיכים עד לדרך עפר שפונה ימינה ומחפשים את השילוט לבורות לוץ.

The post טיול לסופ"ש: אל בורות לוץ וחמוקי ניצנה appeared first on TheCar.

יוחנן המטביל, לפי האמונה הנוצרית, היה נצר למשפחת כוהנים וקרוב משפחתו של ישו, ולפני שהחל לנבא נבואות אפוקליפטיות וירד אל מדבר יהודה הוא התגורר והתבודד בסמוך לכפר עין כרם הסמוך לירושלים. על מערה שלפי האמונה שימשה לו כמקום להתבוננות, על מצוק דרום מזרחי מעל נחל שורק, נבנה במאה השישית מנזר שחרב אך שוקם והורחב בתקופה הצלבנית. כיבוש עכו על ידי המוסלמים ב-18 במאי 1291 סימן את סוף הממלכה הלטינית בארץ הקודש, והנזירים הפרנציסקנים גורשו ומצאו מקלט בקפריסין.

בתחילת המאה הקודמת החליטה הכנסיה הפרנציסקנית להקים מחדש את המנזר וזה בוצע בשנת 1922 עם הקמת מנזר חדש שנקרא 'דיר אל -חביס', כלומר "מנזר ההתבודדות". לימים נסלל למרגלותיו הכביש שממוספר בימינו כ-386, על הדרך שמוליכה אל הישוב בר גיורא, לא הרחק ממנו הוקם הישוב היהודי אבן ספיר, ושמו העברי של המנזר התקבע כ"מנזר יוחנן במדבר".

לאחר מספר גלגולים, כולל תקופה שבה המנזר החדש היה נטוש והחל להתפורר, הוא שוקם וכיום בנויה בו כנסיה – מבנה קטן עם כיפת אבן שנטוע מעל מעיין 'אל ח'ביס'. נוף נחל שורק שנשקף כיום מחלונות המנזר כולל את מראה ערוץ הנחל וסביבותיו, כביש 386 שמתפתל מלמטה ומגרש החניה הגדול והמדרגות שמוליכות אל ה'סטף'.

כאשר תפסעו פנימה, לאחר שאחד מתריסר הנזירים שחיים במקום יפתח למענכם את דלת הברזל החומה של המתחם, תחושו כאילו עברתם אל עולם אחר.

המקום נקי עד כאב ומטופח, כל צמח כאן זוכה ליד אוהבת, שבילי האבן נקיים ומסודרים, מדרגות אבן מוליכות מטה אל הכנסייה ואל המעיין, ומשם ממשיכים למדרגות חצובות אל רחבה ובה ספסל ישיבה ארוך ובריכה פסטורלית שבנויה בתצורה של שמונה צלעות ומלאה במי המעיין. דגי זהב ענקיים משטיים בנינוחות בתוך המים הצלולים.

הנוף שנשקף ממפלס הבריכה, והמרפסת שכאילו תלויה על המדרון, מדהים, ולא פלא, לכן, שזה מקום משיכה לזוגות שמבקשים לעצמם מקום מפגש רומנטי ושקט עם צליל פכפוך המים בבריכה. מן הרחבה הזאת מוליכות מספר מדרגות חצובות באבן אל המערה שעל פי המסורת התבודד בה יוחנן המטביל.

מעיין אל חביס נובע מתוך סלע המצוק ומימיו מוזרמים דרך נקבה קצרה שמעליה בנויה הכנסייה. מתוך בריכת הנוי מוזרמים המים אל חלקות הירק שמעובדות על ידי הנזירים, ומעליה חצובה מערה קטנה אחרת שבתוכה – כך לפי המסורת – אימו של יוחנן המטביל, אלישבע, הסתירה אותו בעת שהיה תינוק מפני חיילי הורדוס. אלישבע, עוד בהיותה בהיריון, נסה להרים לאחר שהורדוס פקד להמית את כל הבנים היהודים לנוכח נבואה שניבאה לו שביהודה ייוולד מושיע ליהודים.

כך מגיעים: כותבים בוויז "מנזר יוחנן במדבר אבן ספיר", ומגיעים אל דרך עפר משובשת בקצה מושב אבן ספיר. הנסיעה על דרך העפר מתאימה לכל סוגי הרכב, ובסופה מגיעים למגרש חניה קטן. אם מגיעים בין השעות 0900 ל-1200 בכל אחד מימות השבוע אפשר להתקשר למספר טלפון נייד שכתוב בכניסה.

The post טיול לסופ"ש: אל מנזר יוחנן במדבר appeared first on TheCar.

כמעט 150 שנים לפני כן התרחשה בצפון ארץ ישראל דרמה מדינית-שלטונית אדירה כאשר העות'מנים החליטו לשים קץ להפכפכות ולחוסר הנאמנות של השליט העצמאי, השייח' הבדואי דאהר אל-עומר, אשר שלט ב"מחוז עכו" הנרחב בין השנים 1740 עד 1775. לאורך כל שנות שלטונו "תמרן" דאהר בין נאמנות לאימפריה העות'מאנית לבין תמיכה ביריבותיה, ובסוף התקופה הוא הימר לא טוב כאשר נלחם כנגד העות'מנים במלחמתם ברוסים. לאחר סיום מלחמה זאת איבד דאהר את הגנת בעלי בריתו הרוסים, והצבא העות'מני נשלח כדי להפריד ממנו את ראשו.

בראש הצבא עמד קצין ממוצא בוסני, שליט צידון, שנקרא באותה עת אהמט פאשה ולימים שינה את שמו לאל-ג'זאר.
עצם הגעתו של מי שהוכיח את עצמו כמצביא מצליח במלחמות באסיה הקטנה גרמה לאנשיו של דאהר לעשות עבור פאשה את העבודה. הם עצמם רצחו אותו וכך היה אל-ג'זאר לשליט הגליל והפך את העיר עכו לבירתו.
בני משפחתו של אל-עומר שלטו עדיין בחלקים נרחבים מן הגליל וזכו לתמיכת השיעים, תושבי דרום לבנון, אבל אל ג'זאר הביס גם אותם, ואת שבטי הבדואים, ושלט למעשה בכל שטחי ארץ ישראל. לעות'מנים באותה תקופה לא היו כוחות ויכולות לשלוט בכל קצוות האימפריה שלהם ושליטים כמו אל-ג'זאר פעלו באופן עצמאי לחלוטין תוך שהם מבססים את שליטתם בעזרת חיילים זרים ש"יובאו" מכל קצות האימפריה.

כדי להביס את הבדואים, ששלטו במרחב כולו, אל ג'זאר "ייבא" שבטים אחרים וביצר את הערים עכו, חיפה, שפרעם, טבריה ודיר חנא. אחד השבטים שהובא ממצרים בשנת 1779 נקרא 'עינאוויה', אנשיו התיישבו בשטח שנקרא בימינו עמק חפר, ועל שמם נקרא האזור כולו 'ואדי חווארת'.

עד למאה ה-19 השתלטו על הקרקעות האלה בעלי זרוע אחרים שמכרו אותן לבעלי ממון ושבטים מקומיים הורשו לחיות עליהן כאריסים. בשלהי המאה ה-19 היו האדמות בבעלות משפחת בישארה, משפחה נוצרית-מארונית עשירה מלבנון. קק"ל, במימון יהדות קנדה, רכשה את הקרקע מאנטואן בישארה טאיאן והצליחה לפנות את התושבים המקומיים רק לאחר מאבק משפטי ומתן פיצויים. בשנת 1930 התיישבה קבוצה ראשונה של חלוצים יהודים, חברי הארגונים 'ויתקין' ו'העמק' בנקודה סמוכה למקום שבו נטוע בימינו המושב ביתן אהרון, ושנה מאוחר יותר עלה על הקרקע קיבוץ ראשון של השומר הצעיר שנקרא עין החורש.

העמק האדום

עמק חפר מתוח, כאמור, במקביל וממזרח למישור החוף ובנוי משלושה רכסים. העמק מתאפיין באדמת "חול אדום", "חמרה", וככל שמתקרבים מזרחה אל רגלי הרי שומרון הופכת אדמה זאת לאדמה חומה כבדה ומצוינת לחקלאות שנקראת 'טרה רוסה'. רכס הכורכר המערבי קרוב לים, על הרכס המרכזי שוכן כפר ויתקין, ובינו לבין הרכס המזרחי, שם נטוע למשל המושב כפר מונש, נמצא מישור השרון על אדמת החמרה שלו.

טיול סוף השבוע שלנו מתחיל במחלף 'ניצני עוז' שעל כביש 6, ממנו ניסע מערבה על כביש 57. הדרך הפשוטה ביותר להגיע ממקום למקום היא להקליד ב'וייז' את צמד המילים 'מצפור ווקר', ותוכנת הניווט תנחה אותנו מערבה על כביש 57 ומשם ימינה אל כביש 5714 שעליו ניסע צפונה, נעבור מעגל תנועה ונמשיך דרומה למרחק של כ-100 מטרים אל מעבר בגדר הביטחון שבו נפנה ימינה בפניה חדה אל דרך עפר שעליה נמשיך לכיוון צפון מערב.
מכאן והלאה אנחנו נוסעים על שבילי עפר מאובקים אך מתאימים לכל כלי רכב, כשאנחנו מוקפים מכל עבר בשדות עד לקצות האופק. מימין לשביל שעליו אנחנו נוסעים זורם נחל שכם אשר מנקז את מי הביוב של העיר הפלסטינית, ובהמשך הם עוברים דרך מכון טיהור גדול ונאגרים במאגר מי הקולחין הגדול ביותר בישראל.

ממרום השביל נראה נחל שכם כמו צריבה מפותלת וירוקה שמפלחת את דרכה במרחבי השדות ועל שתי גדותיה ישובים או מרפרפים בעלי כנף לרוב. בתקופה זאת של השנה עמוסים חלק מן השדות במספר בלתי נתפש של אבטיחים מצהיבים, אלה לא אבטיחי מאכל אלא כאלה שמגודלים עבור תעשיית הגרעינים, אבל לא מיותר לדעת שעמק חפר היה עד לשנות ה-40 של המאה שעברה אחד מאתרי גידול האבטיחים המשמעותיים ביותר בחלק זה של המזרח התיכון. מכאן, דרך נמל מכמורת, הם יוצאו בעיקר למצרים.

במורד הדרך נוכל להבחין בכל שלבי הכנת השדות לזריעת החורף, ובכלל זה לפינוי כותנה שגדלה בו עד כה, חריש ראשון שבו הופכים את האדמה לרגבים גדולים, טיחוח שבו מפוררים את הרגבים הגדולים, חריש תלמים וזריעה.
השביל חוצה את ערוץ נחל שכם על מעבר מים עשוי בטון, ומכאן לכיוון מערב מקבל הנחל הזה שם חדש: נחל אלכסנדר. על גדות הנחל אפשר להבחין בצבי מים מתחממים להנאתם בשמש, ואין טעם לנסות ולהתקרב אליהם מפני שזה רק יבריח אותם לתוך הנחל. לכל אורך הדרך מלווים אותנו מאות, אולי אלפי, עופות שונים, חלקם עופות מים כמו שלדג ואחרים שסתם נהנים מהמולת השדות, כמו עורבני, פרפור ולהקות זרזירים במפגני תעופה מרהיבים.

כאשר 'וויז' תדווח שהגענו ליעד נמצא את עצמנו ב'מצפור ווקר' – מרפסת תצפית נהדרת שממנה נשקף נוף מהמם ולמרגלותיה נמצא מאגר המים הענק של משמר השרון. האתר מטופח וירוק ולצידו יש חניה מסודרת עם שביל נגיש עד למצפור. המאגר מהווה מקור משיכה למאות ציפורי מים ממינים שונים. וכמעט בצמוד למצפור ישנה חורשה יפה, מוצלת ומטופחת לזכר טל קופרמן זכרו לברכה, ממושב עולש, שנהרג בתאונת דרכים. בחורשה יש שולחנות פיקניק, מגלשות ומשחקים לילדים.

היעד הבא שלנו, וצמד המילים הבא שנקליד ל'וויז', הוא צומת בית ליד שאליו נגיע על שביל עפר מאובק שמתפתל בין פרדסי תפוזים ולימונים אל הישוב חניאל. מן השביל נעלה אל כביש 5711 שאיתו נחזור לכביש 57 באזור כפר יונה ונמשיך מערבה, וכאשר נגיע לצומת בית ליד נבצע בצומת המרומזר פניית פרסה ונחזור מעט מזרחה כדי להיכנס אל אתר ההנצחה המרשים לזכר נרצחי הפיגוע בבית ליד. בפיגוע זה, ב-22 בינואר 1995, נרצחו 22 חיילים ואזרחים.

מכאן נוכל להיעזר שוב ב'וויז' כדי להגיע אל מספר אתרים שנחמד לבקר בהם באזור, למשל בית הראשונים בביתן אהרון. האתר שנקרא כיום "בית הראשונים" הוא בית אבן שנבנה במאה ה-19 על-ידי משפחת בישארה ונקנה ממנה יחד עם אדמות האזור. בבית זה התיישבה קבוצת החלוצים הראשונה שהקימה את מה שהפך להיות כפר ויתקין, וכיום פועל במקום מרכז הדרכה.

מזרחית למושב ביתן אהרן, צפונית ל'בית הראשונים', משתרעת שמורת טבע על שטח של כ-50 דונם, ומזרחית לכפר ויתקין ו'חופית' נטוי "גשר הצבים" מעל נחל אלכסנדר. על הגדה המערבית של הנחל, ממש לצד הגשר, בנויה מרפסת תצפית נוחה עם שולחנות פיקניק ומתקני מנוחה, ומשם אפשר לצפות ב'צב הרך' – אוכלוסיית צבי מים שנחשבת ליהלום בכתר פרויקט השיקום של נחל אלכסנדר.

דרומית למכמורת, ליד חוף בית ינאי, נמצא הגן הלאומי 'נחל אלכסנדר' שבו מסתיים מסלול הנחל שהחל את דרכו 32 קילומטרים מזרחה משם כנחל שכם ומנקז את מי הגשמים מהרי מרכז השומרון. אתר אחרון לסקירה זאת הוא 'ח'ירבת סמארה' שממוקמת מצפון לנחל אלכסנדר על גבעת כורכר גבוהה מול המושב חופית. מבנה זה, שנבנה בתקופת סחר האבטיחים, בנוי מאבני כורכר מסותתות ולצידו נטועה חורשת אקליפטוס שמשמשת כמרכז נופש ומחנאות.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל עמק חפר appeared first on TheCar.

אז קבלו בבקשה תריסר הצעות זריזות ליעדים שאני אוהב במיוחד ואין צורך להכנות מיוחדות כדי לבקר בהם. פשוט להיכנס למכונית, להקליד יעד במערכת הניווט, ולצאת לדרך.
התקופה, בכל מקרה, מושלמת: החום המעיק של יולי-אוגוסט כבר מאחורינו, הרוח נעימה ועדיין לא קרירה מידי, האדמה מצפה לגשם ראשון והחצבים פורחים בכל פינה בארץ.

צפון

דרך נוף הרי נפתלי

אחת מדרכי הנוף היפות בארץ, כזאת שמתאימה לכל רכב, סלולה ברובה (וכבושה בחלקיה האחרים) ונפרשת על פני 17 קילומטרים. לאורך הדרך יש מספר נקודות תצפית מרהיבות לכיוון עמק החולה, קריית שמונה, הרי הגולן והחרמון, ועוד. כניסה נוחה ויפה במיוחד מתוך כביש 886, מיד אחרי קיבוץ יפתח מצד ימין, ויציאה אל כביש 9977 שעולה מתל חי לכיוון כפר גלעדי.

מתחת לראש הנקרה

היעד: כביש צר שסלול בצמוד לחוף הים בין אכזיב לראש הנקרה. הכביש מתחיל במעבר נחל כזיב ולאורכו לא מעט מקומות שבהם אפשר לעצור לטבילה מרעננת בלגונות שעל קו החוף. המסלול מסתיים למרגלות המצוק הלבן של ראש הנקרה. בימי החגים נפתחת המנהרה שנחצבה בימי המנדט הבריטי עבור הרכבת ללבנון, ואפשר לשכור כלי רכב חשמליים או אופניים.
כניסה ליד אכזיב מכביש 4 בחלק הצפוני של מגרש החניה.

דרך הבטחון מרגליות-מטולה

אחת הדרכים היפות ביותר בצפון, עם מספר נקודות תצפית מרהיבות. הכביש צר כמעט לכל אורכו, ובנקודות שונות גם תלול, אבל מתאים לנסיעת כל סוגי הרכב. מן הכביש, שעובר בחלקו דרך מטעי עצים נשירים, יש תצפיות מרהיבות אל עמק עיון שבתוך לבנון, על מטולה, שמורת התנור, תל אבל ובית מעכה.
נקודת הכניסה מכביש 9977 מול מרגליות (לפי השילוט "מחנה עדי", בשער המחנה פונים ימינה) ונקודת הסיום על כביש שמתפתל בין מטעי המושבה מטולה.

ממבוא חמה אל דרום רמת הגולן

כל הדרכים שמטפסות לגולן יפות הן, אבל הדרך הדרומית מכולן, ליד משולש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה היא כנראה היפה מכולן. הכביש מטפס בסדרה ארוכה של פיתולים אל הרמה ולצידו יש שתי נקודות שבהן אפשר לעצור בבטחה ולהתפעם מנופי המדינות השכנות. ממזרח מוריקים מדרונות הרי ממלכת ירדן ויש תצפית נהדרת על נהר הירמוך, ואפשר לחתוך מאחד העיקולים שמאלה, בדרך עפר, אל מוצב צה"לי נטוש שממנו יש תצפית 360 מעלות מרהיבה. ממרומי הרמה יש תצפית נהדרת על הכנרת ועמק הירדן.

מרכז

תל גדור לקראת שקיעה

מדרום לגבעת אולגה, על גבעת כורכר שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים נמצאת שמורת טבע שנקראת 'ים גדור'. זה אחד המקומות היפים לאורך החוף, עם תצפית נהדרת לעומק הים וגם לארבע רוחות שמים, והרגע ביום שבו הכל נראה מהמם ורך הוא לקראת שקיעה. אפשר להגיע מכיוון מכמורת על דרך עפר שמתאימה לכלי רכב עם הנעה כפולה, ואפשר להגיע רגלית מתוך גבעת אולגה – השכונה הדרום-מערבית של העיר חדרה.

הטיילת של נתניה
מעל חוף הים של נתניה סלולה אחת הטיילות היפות והמטופחות בישראל. היא משתרעת לאורך צוק הכורכר שתוחם את העיר ממערב, ובנויות עליה פינות ישיבה נסתרות, חלקן לצד פסלים שמזכירים את פסליו של האומן הקטלוני המפורסם אנטוני גאודי.

הקצה הצפוני של חוף ימה של ראשון לציון
גם ראשון לציון שוכנת לאורך החוף וגם לה יש חופי רחצה מוכרזים, ואנחנו שמים את פעמינו אל הקצה הצפון-מערבי של העיר, אל מצוק כורכר שעליו בנויה מרפסת נוף נהדרת עם נוף לים. גם לכאן כדאי מאד להגיע לקראת שקיעה.

יער המגינים
את יער המגינים, מדרום לכרמי יוסף שבשפלה, חורצת לכל אורכו דרך יער ארוכה ויפה. ככל שמתקדמים מזרחה כך נחשף נוף עמק איילון ולאורך הדרך בנויים מקומות תצפית ופינות פיקניק נוחות ושימושיות.
הדרך מסתיימת בתוך מגרש חניה גדול שבו צומח עץ זית מתוך שלשה סלעי ענק. הכניסה מכביש 44 מדרום לישוב כרמי יוסף.

דרך נוף אבן ספיר

מושב אבן ספיר שוכן בהרי ירושלים לצד כביש צר שמתפתל בסמוך לבית החולים 'הדסה עין כרם'. רגע לפני שמגיעים לישוב פוגשים שילוט שמפנה אל דרך נוף, וכאשר נוסעים עליה, לאורך צלע ההר, מגיעים עד לשמורת 'עין סעדים'. כאן חוצים כביש צר, ממשיכים ישר, ופונים שמאלה בצומת שבילים אל דרך שמתאימה לכל כלי הרכב.

ממשיכים לאורך הציר, לפי סימון שבילים "סובבי ירושלים לאופניים" בדמות אריה שדוהר על אופניים, וכעבור כקילומטר מגיעים לחניון 'הסלע' – חניון גדול שסביבו יערות. ממשיכים מעט עד לשילוט מצד ימין ל'תצפית עמינדב', ולפיו ממשיכים על שביל אבנים. נקודת התצפית חולשת על הנוף עוצר הנשימה של שלוחת קובי ומסילת הברזל הישנה לירושלים. אפשר להמשיך במסלול רגלי עד ל'יד קנדי'. הכניסה מכביש 396.

דרום

תל יונה
במערב אשדוד, מעל לנמל הגדול, מתנשא 'תל יונה' שמיוחס לקבר הנביא יונה וזה מקום קדוש למוסלמים. התל חולש על אפיק נחל לכיש, וממרפסת התצפית נפרש המראה של נמל אשדוד. כביש מתפתל מטפס עד לחניה שלצידה מרפסת מרוצפת גדולה אשר מוליכה לנקודת התצפית. חוצים את הגשר מעל נחל לכיש וממשיכים לפי השילוט 'תל יונה'.
בוויז': תל יונה.

גבעת גורני
ברמת מדבר יהודה נעוצים מספר "כפתורי סלע" ואחד מהם נקרא 'גבעת גורני'. ממרום הגבעה נשקף נופו של נחל צאלים, ובמקום הוקם מצפה לזכר לוחם השייטת איתמר איליה, תושב ערד, שנהרג באנצריה שבלבנון במבצע שהפך להיות "אסון השייטת". מכאן ממשיכה דרך נוף שמתאימה לכל רכב וחודרת עמוק אל לב המדבר. יורדים מן העיר ערד מזרחה (כביש 3199) לכיוון שביל הסוללה שמטפס למצדה. מצד שמאל יש שביל מסומן כחול שמטפס אל גבעת גורני.
בוויז': מצפה איתמר איליה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: תריסר רעיונות לטיולים קצרים appeared first on TheCar.

החצב, ששמו ככל הנראה נובע מן העובדה שהוא מסוגל לחצוב את דרכו גם בקרקע סלעית וקשה – מככב בימים אלה אצל התלמידים הצעירים בבתי הספר, אשר לומדים בין השאר על "מבשרי הסתיו". אז לכל מי שעבר במערכת החינוך ב-60 השנים האחרונות יש לנו תובנה קטנה לשיתוף: האמת היא שחצב פורח דווקא בשיא החום של שלהי אוגוסט, עוד לפני שבאמת אפשר להרגיש את הסתיו…

מה שיותר מעניין, ובוודאי יכול להשלים את חומרי הלימוד, זה שהחצב אמנם מאד נפוץ בארצנו אבל הוא צמח מיוחד במינו ודי מרתק. חצבים בוקעים מתוך פקעות שנותרות טמונות בקרקע לאורך השנה ובחודשי החורף הן אוגרות מים גם בפקעת עצמה וגם בשורשיה העבים. בשלהי הקיץ, כאשר הצמחיה כולה צהובה וחרבה, והרבה לפני שרוב הצמחים האחרים מתעוררים למגע טיפות גשם ראשונות, שולח החצב גבעול צר לגובה של עד שני מטרים וממנו מבצבצים בין 100 ל-300 פרחים קטנים, יפים, ודי מסריחים.

בתקופה זאת של השנה אין אמנם הרבה חרקים מעופפים אבל לא סתם החצב מקדים לפרוח. בהיותו בין הפרחים היחידים שבנמצא אין לו כמעט כל תחרות, ולחרקים שכן נמצאים אין יותר מידי אפשרויות בחירה אחרות. פרחי החצב מסודרים על גבעול הצמח בקבוצות, ונפתחים מלמטה כלפי מעלה. צבעם הלבן בוהק על רקע היובש הדהוי של הסביבה בשלהי הקיץ.

מכל מקום, עד שיגיעו טיפות ראשונות של גשם החצב כבר יסיים את מחזור ההאבקה שלו (ואם לא זה לא נורא מפני שגם הפקעות שלו מתפצלות ומתרבות). עד שיגיע הסתיו ינבלו פרחי החצב, זרעיו יופצו ברוח, ורק אז הוא יפנה את כוחותיו להצמחת עלים ארוכים ובשרניים.

זה לא הטריק היחיד בשרוול של החצב. תרגיל נוסף הם חומרי רעל שנמצאים בפקעות ובעלים והופכים אותו לצמח שבעלי חיים פשוט לא מתעסקים איתו. החצב הוא פרח מוגן שנפוץ בישראל כמעט בכל מקום – משיפולי החרמון, דרך הגולן והגליל, השפלה, מישור החוף, גב ההר ועד לנגב. המשפחה הרחבה יותר שאליה הוא שייך, משפחת היקינטונים, לא כוללת הרבה מינים אך נפוצה באפריקה, באגן הים התיכון, באסיה התיכונה ועד להודו.

רבים מן החצבים שצומחים בארץ ישראל הם במידה מסוימת מבויתים-למחצה. כבר מימי קדם זיהו חקלאים את היתרונות של צמח רב שנתי שלא זקוק למים רבים ולא מתפרש על פני שטח רב, ועיקר העיקרים – הוא צומח באופן מסודר לגובה של עד שני מטרים. חקלאים שתלו את פקעות החצב כדי לסמן באמצעותו את גבולות החלקות שלהם, וזו הסיבה שאפשר למצוא חצבים בסמוך כמעט לכל מקום ישוב בארץ, ואף בתוך שטח ערים כמו ירושלים וערד. בימינו, אגב, החל להתפתח גידול חקלאי של חצבים לצורכי גינון ואף למכירת פרחי חצב (ונזכיר: החצב הוא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותו).

למרות (ואולי בזכות) רעילותו שימש החצב ברפואה עממית עוד בימי קדם, החל מהכנת רעל נגד עכברים וכלה ברקיחת מיני תרופות לשלל פגעים ומכאובים – מהקלת הסימפטומים של קוצר נשימה, שיעול או אף דלקת ריאות, דרך טיפול בבעיות בדרכי השתן והקלת מחלות לב ועד לטיפול בפצעים ומחלות עור וסיוע באיחוי שברים. הידע העממי הזה, ולכל הפחות התיעוד ההיסטורי שלו, משמשים בימינו כרקע למחקרים אחדים שבוחנים שימושים אפשריים בצמח הפלא הזה.

יכולנו לפרסם כאן רשימת אתרים ומקומות מומלצים לטיולי פריחת חצבים, אבל אחרי שהתחלנו לרכז אותה גילינו עובדה מדהימה: היא מתחילה להיראות כמו רשימת מכולת אינסופית. למעשה, כמעט בכל מקום שאליו כדאי לטייל בתקופה זאת של השנה יש כעת פריחת חצבים, וזה עובד גם לכיוון ההפוך: קחו את הילדים לטיול בכל מקום שתרצו ברחבי הארץ, סכמו איתם את הימים הראשונים של החזרה ללימודים, ובתוך כדי טיול אין כמעט סיכוי שתפספסו את פריחת החצבים. זאת הזדמנות להציג בפניהם את היתרונות של צמח שלא "הולך עם העדר" ונהנה מכך שהוא שונה ומיוחד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל סוף הקיץ ותחילת שנת הלימודים appeared first on TheCar.

"כוכבים נופלים" הם בעצם גושי סלע, לרוב לא גדולים במיוחד, או אף גרגרי אבק, אשר נלכדים בכוח המשיכה של כדור הארץ וחודרים אליה במהירות אדירה. כתוצאה מן החדירה לאטמוספירה הם מתחככים באוויר ומתחממים לטמפרטורה עצומה אשר מאדה את המים ושורפת את רוב החומר המוצק. התוצאה הוויזואלית, גם אם מדובר באבק, היא אור בוהק יותר או פחות שמתעופף במסלול בליסטי עד שהוא נעלם.

ומהיכן מגיעים אותם חלקיקים קוסמיים? רובם נותרים כשובלים מאחורי כוכבי שביט, שהם גושים עצומים של אבן וקרח, ורבים מהם נעים בחלל במסלולים קבועים וידועים. אחת לתקופה כלשהי חוצה כדור הארץ את מסלולו של שביט זה או אחר, ואחד האורחים הקבועים שלנו הוא השביט סוויפט-טאטל שאת השובל שהוא מותיר אחריו אנחנו חוצים אחת לשנה.

תופעת חלקי הסלע והקרח שחודרים לאטמוספרת כדור הארץ מכונה "מטר פרסאידים", ובמפגש השנתי עם השובל של סוויפט-טאטל אפשר לחזות בגובה השמיים לכיוון צפון. אז חבל לנו להרוס סיפור טוב למבקשי המשאלות אבל מה זה משנה? איש באמונתו יחיה וכולנו יכולים ליהנות מקצה קצהו האחרון של מראה מרהיב ומיוחד.

כדי להגדיל משמעותית את הסיכוי ליהנות מפלא הבריאה הזה יש להרחיק אל מקומות שבהם אין זיהום אור, כלומר כמה שיותר רחוק ממקומות ישוב ומתאורה מלאכותית באשר היא, והשבוע נציע מספר נקודות חן בדרום הארץ שמהן אפשר לחזות במטר השמימי.

אישית, החוויה שזכורה לי טוב יותר מכל חוויות הכוכבים שלי התרחשה במצפה רמון וזאת במידה רבה בזכות ההנחיה שקיבלתי ואני מעביר אותה בזאת גם אליכם. בראשית צריך להגיע למקום חשוך, ולהשתדל להגניב כמה שפחות מבטים כלפי מעלה. להתעלם, במידת האפשר, משמי הליל.

או אז צריך למצוא משטח מתאים שאפשר לפרוש עליו מחצלת או סדין, לשכב עליו עם עיניים עצומות למשך אי אילו שניות, ואז לפתוח עיניים ולנעוץ מבט בכוכבים. המראה, ברגע הראשון, הוא של אלפי, עשרות אלפי, אולי אפילו מיליוני כוכבים שבוהקים בתוך החשיכה המרוחקת. התחושה היא שאנחנו חוסים תחת גג שנמצא רחוק מאד מאיתנו, והוא מנוקד בנקודות של אור חד וברור.

כעבור דקות אחדות של התפעלות, אחרי שמתחילים לזהות קבוצות כוכבים מוכרות יותר או פחות ורואים בברור את שביל החלב – מתחיל להתחולל נס: גשם של כוכבים חורץ לעצמו נתיב או מסלול בשמיים, בתחילה זה נראה כמו תזוזה אקראית של נקודת אור בודדת ומהר מאד נראה שנקודות נוספות נעות בדיוק באותו כיוון. נתיב הטיסה הזה מסומן בגוונים של לבן ואדום, ולפעמים נדמה שבשמים פעור חריץ שדרכו נופלים כוכבים.

מכתש רמון הוא האתר החביב עלי לעצירת ליל כוכבים שכזאת, וכמעט כל נקודה ספציפית בתוך המכתש טובה לצורך זה – ובלבד שהיא רחוקה מספיק מכל תאורה. מי שבוחר רק לעבור בדרך ולהמשיך הלאה יכול להסתפק בעצירה בכניסה הצפונית לעיר מצפה רמון ולפנות שם בכיכר לדרך עפר שמוליכה מזרחה. הדרך מתאימה לכל רכב עד נקודת תצפית על המכתש במישור הרוחות, וחשוב להמשיך בשביל עד שמתרחקים מספיק מאורות העיר.

המקום השני החביב עלי הוא פארק תמנע, בין הנקיקים והסלעים השחורים. בכל מקרה צריך לקחת בחשבון שהלילות חשוכים, כאמור, לכן עדיף לבחור נקודה ולהתמקם בה לפני אור אחרון, בעיקר אם זה מקום שמותר להעביר בו (או קרוב אליו) את הלילה.

מקום מתאים נוסף הוא חלקו של כביש 40 בדרך אל כביש הערבה (כביש 90), מצומת שיזפון אל צומת קטורה. מיד בתחילת הירידות צריך למצוא מקום בטוח להשאיר בו את הרכב ולמצוא נקודת תצפית לכיוון הערבה והרי ירדן. כאמור, חשוב להגיע לפני אור אחרון ולהחנות את הרכב במקום בטוח.

שלוש אפשרויות מומלצות נוספות:

'חורבת מואה', על כביש הערבה, בין צופר לצוקים. פונים מערבה אל דרך הבשמים ומחפשים נקודת תצפית גבוהה.

הר רמון, על כביש 171 (ליד בית הספר לקצינים). נוסעים עד הר רמון בקצה המערבי של מכתש רמון, וממשיכים בשביל שעולה אל ראש ההר. אגב, לא חייבים לטפס, אפשר להסתפק גם במרגלות ההר מפני שהחושך שם מוחלט.

אפשרות נוספת: התצפית של מעלה עקרבים.

לבעלי רכבי שטח יש אינספור אפשרויות נוספות, והנה רשימה קצרה. האהובה עלי במיוחד: מרומי הר חכליל ( פירוש השם הוא צבע אדמדמם שנגזר מהצבע האדום שהאזור עשיר בו. ממרומי ההר יש תצפית מרהיבה על הסביבה ועל פארק תמנע.

הר כיפה: הכניסה מכביש 40 בקצה הדרומי של "המיישר", פונים מזרחה בדרך עפר עד להר כיפה.

הר ארדון בקצה המזרחי של בקעת ארדון. הטיפוס בשביל לא קל, אבל שווה את ההשקעה.

מיותר להזכיר שכל היופי הזה הוא בחינם.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: רואים כוכבים appeared first on TheCar.

אני אמנם הצטרפתי אל העיר הזאת במהלך חיי אבל אני מחשיב את עצמי כ"רשל"צי", ולפעמים, בשעת בוקר מוקדמת כאשר אני מסיים את הצעידה היומית שלי, אני מוצא את עצמי מטפס אל גבעת בית הקברות הישן של העיר כדי לחזות משם במראה שובה הלב של הזריחה.

קרעי העננים וערפילי הבוקר מעניקים הילה מסתורית לשמש שמטפסת אל הרקיע, וזהב קרניה נושק ראשית לכל לקברו של בן משפחת רוטשילד שטמון בראש הגבעה. מיד לאחר מכן נחה אבקת זהב על שמות ותיקי העיר וכאילו מפארת את תהילתם, מזכירה את ה-31 ביולי 1882, היום בו הגיעו לכאן, אל אזור פתוח ושומם.
17 משפחות המייסדים עלו אל גבעת עיון, ואחד מהם, תחת עץ שקמה יפה נוף, כתב את הדברים הבאים: "… ברגשות קודש ותודה עמדו כולם כשהשמש נוטה לערוב, משתאים למראה ההוד הנפלא הנסוך על הארץ, וכבנים החוזרים לחיק אימם מולדתם עמדו להתפלל מנחה". באותו מעמד חגיגי הם נתנו תוקף להחלטתם לקרוא למושבה החדשה 'ראשון לציון', ככתוב בספר ישעיהו: "ראשון לציון הנה הם". עץ השקמה היפה לא שרד עד ימינו אך על רצפת הבטון במרום בית הקברות, במקום שבו הכל התחיל, נותרו סימני הגזע המצוירים שלו.

מתיישביה הראשונים של המושבה אולי לא ידעו בזמן אמת שהם מחוללים פרק חשוב בהיסטוריה הציונית ומסייעים לחזרת העם היהודי למולדתו. אבל אחד המעשים שלהם, שעלול להיראות בטעות כמובן מאליו, השפיע על כל אחד מאיתנו באופן שניכר עד היום. אגב, וכרגיל במקומותינו, גם המחלוקת סביבו מאפיינת מחלוקות שלא הוכרעו עד ימינו: כאן, ברחוב קטן שנקרא על שם הסופר היהודי החשוב אשר צבי הירש גרינברג (שמוכר יותר בשמו הספרותי "אחד העם"), נטמן הנבט שממנו צמחה ושגשגה שפתנו – השפה העברית המודרנית.

רחוב אחד העם נמתח מעט דרום-מערבית לבית הקברות, ובו החלו לימוד העברית. במקביל, בלי קשר, כאן גם נשמעו לראשונה המילים והמנגינה של ההמנון הלאומי שלנו, 'התקווה'.

קצת יותר מחצי שנה לאחר הולדת המושבה, בפברואר 1883, עלתה הצעקה "מצאנו מים" מתוך חפירה בעומק של 48 מטרים. הזועק היה חיים חיסין, וצמד המילים האלה חקוק עד היום בסמל העיר. צבי לבונטין, זקן המתיישבים, הציע לרכוש את כוס המים הראשונה במחיר מופקע של ארבעים פרנק. אבל מי שמימן את חפירת הבאר, וגם את עלות המשאבה ששאבה את מימיה, היה כמובן הברון אדמונד דה-רוטשילד. עד לאותו יום שבו נשאבו מי תהום בשטח המושבה קיבלו המתיישבים את המים הנחוצים להם באמצעות עגלה רתומה לשני גמלים אשר נשאה מיכל מים מבית דגן או ממקווה ישראל.

דגל ראשון

כאשר ראשון לציון חגגה שלוש שנים להיווסדה ביקשו מורי ה"חדר" ודרדקיו לחגוג בתהלוכה ברחוב הראשי של המושבה. ישראל בלקינד, ממייסדי העיר, כתב כך: "אני ופאני אברמוביץ היינו טרודים בעשיית הדגל… זו הייתה דמות הדגל שעשינו: יריעת אריג לבנה, שתיים רצועות תכלת משני קצותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע. מקוצר זמן לא יכולנו להוסיף שום מילים באמצע…". תושבי המושבה ביקשו שבראש התהלוכה תצעד דמות משמעותית ובחרו ברוב קולות את יהושע אוסוביצקי, פקיד הברון אשר הניף בגאווה את הדגל החדש בעת שרכב על אתון בראש החבורה.

מסלול הטיול שלנו ממשיך דרך רחוב אחד העם, רחוב באורך כ-500 מטרים שיוצא מבית הכנסת הגדול שבכיכר המייסדים ונמתח עד לבית 'יד לבנים', מבנה ששימוש במקור את נציגי הברון רוטשילד שניהלו את המושבה. כאשר ניצבים לצד בית הכנסת רואים היטב את בית יד לבנים המשופץ, ואפשר לדמיין גם את שלושת בתי האבן שנבנו במושבה הקטנה ואת הציה והשממה שסביבם.

בית הכנסת נבנה על הגבעה הגבוהה בשטח, ועיצובו כולל שנים עשר חלונות, כמניין שבטי ישראל. הברון רוטשילד סייע גם במימון הקמת בית הכנסת, וכשנתיים לאחר הקמתו הוקם בחלקו גן הילדים העברי הראשון בעולם, פרי עמלה של הגננת אסתר שפירא. זה היה גן הילדים הראשון בעולם שבו דיברו רק עברית מודרנית. בינתיים, מעל הבאר הראשונה, הושלמה בניית מגדל המים, והמושבה הצעירה זכתה לביקור של ד"ר בנימין זאב הרצל אשר השקיף עליה ממרפסת בית הפקידות וזכה ללגום כוס יין כשר מן היקב הראשון.

בית הספר העברי הראשון

בשנת תרמ"ו (1886) הקימו תושבי ראשון לציון את בית הספר העברי הראשון בעולם, המוסד החינוכי הראשון שבו לא רק דיברו עברית ארץ ישראלית חדשה אלא גם למדו בשפה הזאת. חזונו של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה, התגשם, בית ספר ראשון בעברית בראשון לציון. אגב, כבר אז התלבטו המייסדים אם בנים ובנות ילמדו יחד באותה כיתה, והחלטה חיובית בנושא זה התקבלה בשנת 1901 על-ידי ישראל בלקינד, מנהל המוסד.

לראשון לציון היו גם לא מעט פספוסים. אחד הבולטים בהם היה הסירוב לקבל את חזונו של אחד המורים הראשונים, ד"ר מטמן – כהן, שביקש להקים גימנסיה עברית שבה ילמדו וידברו בעברית. איכרי המושבה לא אהבו את הרעיון והד"ר עזב והקים גימנסיה עברית ביפו. בית הספר הראשון של ראשון לציון, שממוקם ברחוב אחד העם מול המוזיאון העירוני, נקרא ע"ש דב חביב לובמן שהיה איש חינוך וסופר עברי ומפעילי המושבה בתחילת דרכה. בית הספר פעיל גם כיום ואחת הכיתות שבו הוכשרה כמוזיאון להנצחת הכתה הראשונה של המושבה.

בכיכר המייסדים פינת רחוב אחד העם שכן המוסד הרפואי הראשון של המושבה, שנקרא בשעתו 'בית רפואות, קלינקה ופוסטה'. שם גם הייתה הדירה של הרוקח, ובאופן לא מפתיע גם בית זה הוקם על-ידי ובמימון הברון רוטשילד. את המוסד ניהל בשעתו צבי פוסיצ'לסקי, רוקח מדופלם, וכיום משמש המבנה ההיסטורי הזה כמוזיאון העירוני של ראשון לציון. בין השאר מוצגים בו בית המרקחת הראשון של העיר, וכמובן גם תצוגה עשירה שמתארת את תולדות המושבה והעיר.

בשנת 1891 נבנה מלון בצמוד ל'בית הרפואות', 'בית גורדון' שמו, ובו התגוררו בין השאר מורים שהגיעו כדי ללמד בבית הספר העברי שממול. בקומה התחתונה שכנו בין השאר ישראל פיינברג, אשתו פאני (לבית בלקינד וילדיהם, ביניהם אבשלום איש ניל"י), אליהו איתן ואשתו – הוריו של הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן, ז"ל, חברי השומר ו"ידוענים" אחרים. בעלי מלון לונדון, אהרן ורוזה, ייסדו גם את קו הדיליז'אנס לתל אביב. מבנה 'מלון לונדון' משמש כיום כחלק לא נפרד מן המוזיאון העירוני.

עוד לא אבדה תקוותנו

שרגא פייבל הייסמן בנה את הבית הראשון במושבה, שממוקם בכיכר המייסדים 8, ולמרות שבתכנון המקורי יועד המרתף שלו לאכסון תבואה וכמסתור לבהמות – מה שלא נלקח בחשבון הוא החום הים תיכוני שלא אפשר לבהמות לשרוד בתוכו. מהר מאד הוסב המרתף למקום לינה לפועלים ולעוברי אורח, ואחד מהם היה נפתלי הרץ אימבר. כאן, במרתף הלוהט של הייסמן, נהגו לראשונה בעולם מילות שני בתים לשיר "תקוותינו" שהפך לימים להמנון הלאומי שלנו.

אימבר הגיע למושבה כדי לנשום אוויר ים בתקווה להחלים ממחלת השחפת, ובשירו כתב "לשוב לארץ אבותינו, עיר בה חנה דוד". שני מורי המושבה, מטמן-כהן וישראל בלקינד, שינו שתי שורות ותיקנו אותן ל"להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון ירושלים". המנגינה נתרמה על-ידי שמואל כהן ששמע בילדותו לחן של איכרי מולדובה והתאים אותו למילים של אימבר. מילות ההמנון הלאומי חקוקות כיום על מעקות המרפסת של בית שבנוי במקום שבו נמצא בשעתו ביתו של כהן.

כך מגיעים: ההמלצה שלי היא להתחיל את הביקור בשעת בוקר מוקדמת בבית הקברות הראשון של המושבה, בקצה רחוב צבי פרנק. אפשר לשוטט בין המצבות של ראשוני ההתיישבות, אנשי העלייה הראשונה, לקרוא ציטוטים מרגשים שחקוקים עליהן, ולאחר מכן להמשיך בסיור קצר לאורך רחוב אחד העם ולבקר במוזיאון העירוני.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל ערש השפה העברית appeared first on TheCar.

צפון: תצפית הר אדיר

תצפית חדשה על ישובי גבול הצפון ועל כפרי לבנון הוקמה על הר אדיר, ובליל ירח מלא מתעצם כל היופי. נוסעים על "כביש הצפון" (899) וממזרח לישוב מתת מטפסים בעליה תלולה אל ההר. הדרך מתאימה לכל סוגי הרכב ולכל אורכה יש נוף מהמם.

מן המצפור החדש יש תצפית נהדרת צפונה, אל תוך לבנון, ושם נראה שלל דל של אורות מן הכפרים השונים. כאשר מביטים דרומה, לתוך ישראל, נראים אלפי אורות שמנקדים את החושך.

הנוף שפרוש למטה פשוט מענג: ממרומי כ-1,000 המטרים של הר אדיר נראים כל ההרים מסביב כננסים שמצדיקים את שמו, ועליהם בנויים הישובים מתת ובירנית. תצפית מהממת גם לכיוון הר גורדים והר דובב. אל תשכחו גזיה וקפה – מובטח לכם שמול נוף כזה, בליל ירח, תקבלו "קפה נדיר על הר אדיר".

מרכז: תצפית על נחל רפאים

נחל רפאים, במקומות אחדים, נראה כמו פאזל שמישהו התייאש באמצע הניסיון להרכיב אותו. בשלוחת קובי, למשל, מתפתלת מסילת הרכבת המנדטורית הישנה – זו שנבנתה מחדש בנתיב שסללו במקור העות'מנים, בין שני חלקים שנראים כמו גושים קפואים. היא מתפתלת כמו נחש מסתורי, נחבאת בצללים, ונתיבה ממשיך עד לתחנת גן החיות התנ"כי.

כאשר מתיישבים על ספסל בודד שניצב מעל הנוף ב'מיצפור עמינדב' הנשימה ממש נעתקת לנוכח מראה יער האורנים שגולש בתלילות במורד ערוץ הנחל, עם עצים זקופים שנראים כאילו הם נאחזים במדרון. מתצפית זאת נגלית בליל ירח מלא תאורה רכה שמכסה בעדינות את ה"מצרף" של שלוחת קובי, פסי הרכבת כאילו נשלפים מתוך צילו הכבד של יער אפלולי וזומם, וברקע זוהרות כגחליליות נקודות אור שמרצדות מכיוון הישוב הערבי וואלג'ה.

כך מגיעים: נוסעים מכיוון בית חולים הדסה עין כרם ומטפסים בכביש 396 עד פניה אל הישוב אבן ספיר. ממשיכים כ-500 מטרים בדרך נוף יפה אל חניון "קק"ל – יער עמינדב" ושם פונים ימינה אל דרך כורכר שמסומנת בסימון אדום וזוהרת באור הירח (הדרך מתאימה לכל סוגי הרכב). כעבור כ-700 מטרים מגיעים אל חניון מקסיקו שממנו יש תצפית מרהיבה על הישוב אבן ספיר. בהמשך השביל מגיעים לכביש שאותו חוצים וממשיכים ישר עד לצומת שבילים שבו פונים שמאלה אל חניון הסלע. ממשיכים עד למדרגות אבן. מצפור עמינדב נמצא בהמשך, מימין, וממנו פוסעים על שביל אבן קצר עד לספסל המדובר.

דרום: תצפיות על ים המלח

אור הירח המלא שמשתקף מים המלח הוא אחד המראות הקסומים ביותר. על תמונה אחת מתכנסים שני ירחים: זה שתלוי מלמעלה וזה שמשתקף מן הים. נקודת תצפית מצוינת נמצאת בירידה מן העיר ערד בכביש 31, מעל מיצד זוהר. במורד הכביש יש תצפית נוספת על הבריכות של מה שפעם היה חלקו הדרומי של ים המלח.

אחת הדרכים היפות בצפון ים המלח היא דרך מפותלת במיוחד אשר מטפסת עד למצוקי דרגות. הכביש צר ומאד מפותל, וכמעט מכל נקודה אפשר להתבונן מזרחה לכיוון הים. כמעט בסוף הכביש, רגע לפני שמגיעים אל מצוקי דרגות, פונים שמאלה אל שביל עפר קטן שמוביל לכיוון מאגר מים גדול. בהמשך השביל ישנם שני מפלסים של מנחת מסוקים. מן המפלס העליון יש תצפית נהדרת מערבה, לכיוון המדבר ואל הנקיק האפלולי של הדרג'ה (נחל דרגות): אור הירח מתאמץ אך לא מצליח לחדור לעומק הקניון.

מן המפלס הנמוך, המזרחי, יש תצפית אדירה על כל חלקו הצפוני של ים המלח והרי אדום ומואב מנגד, והירח מקשט אותם בפס אור רך.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: ט"ו באב למתקדמים appeared first on TheCar.

במילים אחרות, לילות סוף השבוע של ט"ו באב – ככל שלא יהיו עננים שיעיבו על החגיגה, יהיו מוארים ואור הירח ידחק את שחור הלילה ומכל נקודת תצפית ברחבי הארץ ייראו נופים מהממים, ענוגים ורכים, עטופים בווילון אור ומעליו ירח גדול ועגול.

צל מסתורי יוטל לתוך ערוצי נחלים וקניונים עמוקים, ערבות ושטחים פתוחים יחזירו אור לבנבן-אפרפר, הים ייראה כאילו הוא מואר ומאיר בעצמו, ואפילו הנוף העירוני ייראה רומנטי ונעים.
למען האוהבים המסודרים, שמעדיפים לארגן דברים מראש, וגם לטובת המפוזרים, שעלולים להיזכר ברגע האחרון ששכחו את המועד, אספנו לכתבה זאת מספר מקומות אהובים עלינו במיוחד שאליהם אפשר להגיע בזוג, או בקבוצה, לפרוש מחצלת ושק פיקניק, לנגן או להשמיע מוזיקה נעימה וחרישית, וליהנות ממופע התאורה היפה ביותר בתבל.

ראש הנקרה – החניה בירידה לרכבל

מראש הנקרה נפרש הנוף הימי המהמם מגבול לבנון ונהריה ועד למפרץ חיפה. המראה משכר ומקושט בפס זוהר של אור הירח על הים, ושל ראשי הגלים שזוהרים בלבן. צוקי ראש הנקרה, הלבנים, זוהרים אף הם ובוהקים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 מנהריה צפונה עד למגרש החניה של ראש הנקרה.

טיפ רומנטי: כביש קטן יוצא מן החלק הדרומי של חניון אכזיב ונמתח דרומה ממש על קו המים. מכביש זה אפשר לראות את הים ולאורכו יש מספר נקודות נוחות לעצירה לפיקניק.

משגב עם – תצפית על חו"ל

ליד הישוב משגב עם יש מרפסת נוף מדהימה שנבנתה על-ידי קק"ל וחולשת על שטח דרום לבנון. מכאן אפשר להשקיף לכיוון הכפר 'אל עדיסה' וצפונה ממנו אל הכפר 'קלא'. הנוף הלבנוני פחות מואר מזה הישראלי וניכר בהרים גבוהים, ואילו אורו של ירח שתלוי מלמעלה מרכך את המראות ויוצר אווירה קיצית נעימה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 886, "כביש הצפון" מכיוון צומת מרגליות אל קיבוץ משגב עם.

טיפ רומנטי: לפני שער הקיבוץ בצד ימין יש עליה מתונה לכיוון מצפור נאה לזכר רס"ן בניה ריין שנפל במלחמת לבנון השנייה. משם יש תצפית מזרחה לכיוון עמק החולה, כפר גלעדי, הר צפייה ומטולה.

כפר חרוב – הטיילת הרומנטית

מ'כפר חרוב' לכיוון דרום, אל מבוא חמה ומעל מצוק האון נמתחת טיילת יפיפייה ולכל אורכה יש תצפית מרהיבה על הכנרת. אפשר לראות מכאן את אורות העיר טבריה שנראים כאילו הם גולשים אל מי הימה, את אורות הקיבוצים 'האון' ו'עין גב' ממש למרגלות הרכס. אפשר ללכת ולחזור לאורך הטיילת או לשבת באחת מפינות הישיבה ופשוט להתענג על הנוף המשכר.
היעד הרומנטי שלנו הוא 'מצפה לשלום' שנמצא בשמורת טבע מרשימה על שפת המצוק. מגיעים לשם במורד מדרגות ברזל, וברוב המקרים זה מקום נהדר להתבודד בו.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 98 ומטפסים איתו אל רמת הגולן. בהמשך, בצומת 'אפיק', ממשיכים דרומה עד הכניסה למצפה לשלום. לפני שמגיעים לחניה, מצד שמאל, מוליך שביל עד לחניון קטן שנמצא במרחק של צעדים ספורים מן הטיילת.

פוריה עילית – הירידה מפוריה לכנרת

בימים כתיקונם זה כביש נהיגה קצר אך מהנה בזכות פיתוליו, אבל לאור ירח הוא הופך לזירה שמתאימה לסרטים בז'אנרים שונים. חשוב לנהוג בזהירות וליהנות מן המראה שנגלה לפתע כאשר נחשפים אל הכנרת כשהיא מקושטת בשלל אורות מן הישובים שסביבה ומעליה. אורות העיר טבריה נראים בבירור וברקע נראים ישובי רמת הגולן בעוד שהירח מצייר פס זוהר על מי הכנרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 768 מפוריה לכיוון אלומות ופונים מזרחה אל פוריה עילית. נוסעים לכיוון הישוב וחולפים על פני הכניסה, לאחר מכן פונים שמאלה אל כביש קטן לכיוון הכנרת.

טיפ רומנטי: באמצע הדרך אפשר לפנות לכיוון 'עין פוריה' – שהוא מעין קטן מוקף דקלים. שם אפשר לשבת בתוך נוף מרהיב ולחגוג את הטבע.

"המכשפה" בכפר יהושע

בכל לילה הופך עץ הפיקוס הענק בכפר יהושע למסתורי ומיוחד, והחוויה מתעצמת פי כמה בלילות ירח מלא. המושב כפר יהושע הוקם בעמק יזרעאל בשנת 1927, ובלב הכפר נטוע עץ פיקוס בנגאלי ענק שממנו משתלשל סבך של שורשי אוויר. ילדי הכפר מכנים אותו "המכשפה", ואפשר להבין מדוע, והם ואורחיהם נוהגים להסתופף בתוך סבך הצמחיה באפלולית שורשי העץ.

כך מגיעים: כשמגיעים מדרום מערב נוסעים על כביש 70 ומתמזגים לתוך הקטע החדש של כביש 6. לאחר שחולפים על פני הכניסה ליקנעם פונים ימינה לכביש 77 ומשם לכיוון הכפר. לאותה פניה ימינה מגיעים גם מי שנוסעים מדרום מזרח על כביש 66. מצפון מערב מגיע כביש 75 ומצפון מזרח כביש 77, והכי פשוט: כפר יהושע ב'וויז'.

מעלה החמישה – בין מחלף חמד לקריית ענבים

כביש מפותל מתחיל בכיכר לפני הכניסה לישוב 'אבו גוש' ומטפס לכיוון הישוב 'מעלה החמישה' דרך קריית ענבים. ככל שחולפים בפיתולים השונים הולך הנוף ונגלה, וכולל תצפית אל הישוב אבו גוש ואל כרמים ושדות חקלאיים. ברקע נראית בבירור הילת האור של ירושלים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 1 ויורדים במחלף חמד לכיוון אבו גוש. בכיכר פונים צפונה לבית נקופה וקריית ענבים.

טיפ רומנטי: בצומת מעלה החמישה אפשר לפנות שמאלה ולרדת לכיוון אבו גוש. מצד שמאל ישנה תצפית על כל הסביבה ובה נטוע עץ אורן נטוי. המראה לאור הירח פשוט מהפנט.

כביש אלון – צומת מעלה אדומים 458 עד מעלה מכמש

לאוהבי המדבר יש לנו מסלול מומלץ שבו אור הירח מלטף את ראשי הגבעות הצחיחות של מדבר יהודה. אנחנו נוהגים על כביש מפותל וצר וכמעט בכל עיקול נחשפים בפנינו פלאות ומראות חדשים: אורות של ישובים, קטעי נוף וצורות סלע או צבעי מדבר שונים.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה מירושלים על כביש מספר 1 לכיוון ים המלח, ולאחר שחולפים את היציאה למעלה אדומים פונים צפונה אל 458 שמוכר גם כדרך אלון.

טיפ רומנטי: מול הישוב אלון ישנה פינת ישיבה קסומה שנקראת 'מצפה אורית' לזכר תושבת אלון שנפטרה ממחלה. מכאן יש תצפית נהדרת לכיוון ירושלים, ובליל ירח נראים אורות העיר לנוכח שממת המדבר בחגיגת אורות וצללים.

תצפית לערבה

המדבר יוצר את האווירה המושלמת ללילות ירח מלא, שבהם נשכחים החום והקושי, וגבעות המדבר החשופות והקשוחות נראות רכות ומזמינות. אנחנו נוסעים לאורך הכביש שיורד מן הישוב נאות סמדר לכיוון כביש הערבה דרך הר עיט, צוקי שיירות ורמת גרופית. בנקודה מסוימת נחשפים לנוף עוצר הנשימה של הערבה כשהוא מנוקד, הרחק באופק, בנקודות אור זערוריות.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה מצומת על כביש 40 עד לצומת קטורה. קטע הדרך האחרון מרשים במיוחד, והכי מרתק להימצא שם לקראת זריחה.

טיפ רומנטי: מצאו חניה בטוחה ומרוחקת מן הכביש לצד אחד העיקולים שמהם יש תצפית נוחה לכיוון הערבה. קחו מחצלת או כסאות וטפסו לנקודה גבוהה, והמתינו לזריחה.

כביש 12 – נגיעה באילת

בין אם בחרתם להתארח באילת בלי אף תוכנית רומנטית, ובין אם תחליטו להגיע לסביבה באופן יזום – נסיעה מרתקת ומומלצת היא על הדרך שבין אילת למחסום נטפים ובחזרה, שאותה אפשר לעשות גם אם מגיעים מכיוון כביש 12 בדרך לאילת. המראות מרהיבים, ובמיוחד ברגש שבו נגלים בבת אחת מראות מפרץ אילת, אורות העיר, וברקע שלה האורות המרוחקים יותר של העיר עקבה שבירדן.

כך מגיעים: יוצאים מאילת לכיוון מחסום נטפים ומסתובבים שם בחזרה לכיוון העיר, או שמגיעים מכיוון צומת שיזפון, דרך בקעת סיירים, לאורך כביש 12.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל פינות החמד של ט"ו באב appeared first on TheCar.

אד לבן ורך גולש מן ההר הגבוה שמשתפל במערב אל תוך עמק בית נטופה ובקעת טורען, ומקשט את הענק שנראה כמו אי כלוא בין שני עמקים. נחל יפתחאל חורץ לעצמו מסלול מפותל לאורך בקעת טורען בתוך שהוא מצייר קו תחתון לרכס, וזולג גם הוא אל בקעת בית נטופה. על קו הרקיע, ברום ההר, נטוע הקיבוץ בית רימון.

זאת שעת בוקר עמוסה. מאות כלי רכב גולשים אל הצומת מנצרת, כפר כנא ומשהד בדרכם צפונה או דרומה, ומולם סואנת תנועה שעושה את דרכה לכיוון העיר נצרת. הצומת בנוי לא הרחק מכפר כנא העתיק, אשר לפי המסורת הנוצרית שימש כרקע לנס הראשון שחולל ישו עוד בעודו נער. הברית החדשה מתארת שישו הגיע עם אימו לחגיגת חתונה של משפחת יהודית ענייה בכפר, שבה, במקום יין, הוגשו לאורחים כדי מים גדולים. ישו הפך את המים ליין והעצים את שמחת החוגגים.

אלפיים שנים לאחר מכן אנחנו יכולים לבקר בכנסיות כפר כנא אשר מנציחות את סיפור הנס ומהוות מוקד משיכה חשוב לצליינים. כפר כנא, ובקעת טורען בכלל, ידועים בזכות פירות הרימון שגודלו וגדלים באזור ושמעם יצא למרחקים, וזה גם מה שמקנה לבקעה את שמה העברי: בקעת בית רימון.

אדי הערפל מתפוגגים והר טורען זוהר כלפי המתבוננים בו עם מראה שכבות סלע שנדחסו ונראות כמו נחשי אבן שמתפתלים על המדרונות. נוף מרכז הגליל התחתון מתאפיין ברכסים גבוהים – מעין גושים מורמים מסביבתם ותחומים בהעתקים שסביבם בקעות. לרכסים מדרונות תלולים, והר טורען, ששיא גובהו כמעט 550 מטרים מעל פני הים, מתנשא לגובה של כ-350 מטרים מעל סביבתו הקרובה ולאורך כעשה קילומטרים.
הרכס מעוטר בחורש ים תיכוני צפוף של אלון מצוי, אשחר ארצישראלי ולוטם שעיר, ועל המדרונות הנמוכים צומחים עצי חרוב מצוי. בתקופת המנדט הבריטי הוכרז האזור כשמורת טבע כדי להציל את שרידי היערות שהלכו ונכרתו בידי תושבי הסביבה והרועים, אבל היער הלך ונכרת. לימים נטעה במקומו הקרן הקיימת לישראל יערות של עצי אורן.

מסלול הטיול שלנו מתחיל בשדות הירקות, ה'בלאדי', שמגודלים למרגלות הר טורען ולאורך הכביש שעוקב אחר גידולי הבעל ואז מתחיל לטפס אל מרומי הרכס. כעבר כדקה אחת של נסיעה מצמת בית רימון, על הכביש הקטן והצר שמטפס צפונה לכיוון הישוב בית רימון, יש שדה רחב בלב הבקעה. בשדה גדלים כעת גידולי בעל, ובפאתיו בנויה 'זולה' קטנה ממספר עצים שעליהם הונחה יריעה ובתוכה פוזרו מספר כיסאות.
אם בעל החלקה נמצא במקום אפשר לרכוש ממנו ירקות נפלאים, הישר מן השדה. המבוגרים מבינינו זוכרים את הטעם הנפלא של "ירקות של פעם", וכהרגלם של מבוגרים לא מפסיקים להזכיר את זה. עגבניה עסיסית, אבטיח עם גרעינים, חסה מקומטת וגסה, משמישים חמצמצים וכן הלאה.

בשדות הבקעה גדלים ירקות ופירות נהדרים שעושים את דרכם אל שווקי הסביבה ואל המסעדות של נצרת וכפר כנא. שם מוגש "סלט ערבי" אותנטי של ירקות טריים, ובדרך לשם אנחנו חולפים לצד המצוק האדיר ועל פני אלפי דונמים של שדות חקלאיים מאופק לאופק. כאן אין ניסים מדעים וכל צמח צומח בעונת השנה הטבעית שלו. עגבניות, מלונים, מלפפונים, אבטיחים, פלפלים, צמחי תבלין – כולם מניבים פרי לפי הסדר הטבעי.
חקלאי מקומי העניק לי עגבנייה "אמיתית", ישירות מן השיח, ולפתע נזכרתי איך הפרי הזה נראה: אדומה, מחורצת עם קווי אופי, כזאת שלא דומה לפירות המהונדסים והמיופייפים שברשתות השיווק. את מה שחסר ביופי מעניקה העגבנייה הזאת בטעם עשיר שמדגדג את החך.

הפלאח סיפר לי שחקלאי האזור מפיקים זרעים מן הפירות והירקות, ומעבירים אותם אל חקלאים אחרים ששומרים אותם למשך מספר שנים. בכל עונה נזרעים זרעים שנשמרו אצל חקלאי אחר והם שבים אל החלקות שבהן גדלו. כך – לדבריו – מתקיים סבב אמון בין הפלאחים. לדבריו, הצמחים שגדלים כיום הם צאצאי צמחים בני מאות שנים, ובין אם הסיפור הזה מהימן או שמא נועד לשרת אתוס כזה או אחר – בכל מקרה יש בו ערך מרגש.
החלקה שלמרגלות הרכס תחומה בכרם גדול של עצי זית ובמקשת אבטיחים שעליה גדלים כעת אחרוני פירות הקיץ, וגם אלה עשירים בטעמים שכבר לא זכורים לרוב עכברי העיר.

מסלול הטיול שלנו ממשיך וחוצה את המחלף החדש בצומת בית רימון אל תוך כפר כנא, לסיור קצר במרכז העתיק של הכפר. במסעדות השונות מגישים מן הירקות שזה עתה חלפנו ליד מקומות הגידול שלהם, ומכיוון שגם הכפר הזה, כמו כל כמעט מקום בארץ בימינו, סובל מעומסי תנועה – יש די זמן כדי להתבונן סביב על הבתים והחנויות שבנויים לצד הכביש הראשי.

כנסיות, תיירים שמצלמים את עצמם ואת האתרים העתיקים, שורת אוטובוסים אינסופית, ואז מגיעים אל האטרקציה של היום: השוק העתיק של כפר כנא, ומבנה טחנת הקמח שבנו כאן הטמפלרים לפני כ-120 שנים. דלתות הענק של הטחנה נועדו לאפשר לפלאחים להיכנס פנימה עם גמלים כדי לפרוק את שקי החיטה ולהעמיס את שקי הקמח, אבל כעת בנויה במקום חנות שבה נמכרים תבלינים נפלאים.

מכפר כנא ממשיכים על הכביש שמטפס אל העיר נצרת, וזה הזמן להקליד ב'וויז' את היעד הבא: 'כנסיית הבשורה'. בדרך לשם עוצרים בשוק נצרת, ובו אפשר לקנות את הירקות שנקטפו בשדות האזור ולהיפגש עם הסוחרים השונים. טוחן הקפה, סוחר הירקות, ומוכר הממתקים בחנות 'אלמוכתר' הוותיקה שמציעה כנאפה נוטפת מי סוכר עם כוס קפה חזק. ממשיכים בהליכה בסמטאות, בין הרוכלים, ולא שוכחים לעצור לכוס קפה מר וטעים.

אם זמננו בידינו, ומתאים לנו לנסוע לטיול בנופים המהממים של מרכז הגליל התחתון, אפשר להמשיך מנצרת אל דרך נוף טורען (או תורען, או תירען, כל אחד לפי טעמיו) – שהיא בין דרכי הנוף היפות ביותר בישראל.

כך מגיעים: מצומת בית רימון נוסעים על הכביש שעולה לכיוון הישוב בית רימון, אבל לא ממשיכים את כל הדרך אלא עוצרים בשדות שלצד הכביש. לאחר מכן ממשיכים דרך מחלף בית רימון אל כפר כנא, ומשם מטפס הכביש בתוך נוף נהדר עד לעיר נצרת. לא קל למצוא חניה בעיר, אבל צריך לכוון את ה'וויז' אל כנסיית הבשורה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל בקעת טורען כפר כנא ונצרת appeared first on TheCar.

בימים אלה של שיא הקיץ יש הרבה היגיון בטיול אל מקומות צוננים ומזמיני אורחים, ובין עשרות היקבים שפורחים כיום ברחבי הארץ יש לא מעט שנבנו לפי קונספט שמקובל בימינו בעולם לפיו היקב הוא רק תירוץ למרכז מבקרים מפואר ומזמין אורחים.

כאשר מגיעים אל אחד היקבים הישראלים בערב קיץ חמים ממש קשה לעזוב, אבל צריך לקחת בחשבון שני דברים. ראשית – "אם שותים לא נוהגים" לכן חשוב להצטייד בנהג תורן מבעוד מועד. שנית – רוב היקבים כשרים ולכן סגורים בשבתות וחגי ישראל. טיול סוף השבוע שלנו מורחב, לכן, לשעות הפתיחה במלך השבוע כולו, ואני מזמין אתכם לטיול שמשלב כרמים, יקבים ואהבה עזה ליין: הצינה הנעימה במרתפי החביות, נופים מרהיבים, ייננים מוכשרים וטעימות צוננות.

עמק קדש – רמות נפתלי

ליד בריכת המים של רמות נפתלי יש נקודת תצפית מרהיבה על בקעת קדש שקיבלה את שמה מתל קדש שגובל בה. הבקעה, שאורכה כ-4 קילומטרים ורחבה 2 קילומטרים, נמצאת על רכס בהרי רמים שבגליל העליון וחלקה נושק לגבול עם לבנון. חקלאי הסביבה נשבעים שהבקעה הזאת פורה מאד ומתאימה מאד לגידול גפנים.

בקעת קדש משובצת באינספור חלקות כרמים עם גפנים ותיקות וחדשות, ומאותה נקודת תצפית ליד הבריכה של מושב רמות נפתלי רואים בקעה שקועה בין הרים ומכוסה כרמים מלוא העין. גם בימים חמים די צונן באזור הזה, ולפי ממצאים ארכיאולוגיים לא מדובר בתופעה חדשה: תנאי האקלים וטיב האדמה ("טרואר" – Terroir) משכו לכאן חקלאים ומגדלי ענבים עוד בימי קדם.

הכרם של יצחק כהן יושב ב"אדמה הטובה", טרה רוסה של עמק קדש. יצחק בנה בחצר האחורית שלו מבנה ליקב ומרכז מקסים למבקרים, והוא מבקבק מידי שנה כ-50,000 בקבוקים. עבור כהן הייתה הקמת היקב הגשמת חלום של חובב יין ואוטודידקט, והחזון שלו הוא לרכז סביבו, ברמות נפתלי, מספר יקבים שכולם ייהנו מן הציוד שלו. כהן מגדל גפנים מסוג קברנה סובניין, מרלו, שיראז, מלבק, פטיט ורדו, ברברה וקברנה פרנק. יש לתאם איתו סיור וטעימות במקום בטלפון מספר 04-6940371.

יקב נעמן, רמות נפתלי

הנוף שנגלה מפתח היקב של משפחת נעמן משכר עוד לפני טעימת היין: עמק החולה נפרס במלוא יופיו ומרחוק מתרוממים הרי הגולן כאשר סבא חרמון משקיף עליהם ועלינו מלמעלה. רמי נעמן, ורעייתו הצרפתיה בטינה, עזבו את רמת השרון ועברו אל בית אבן גלילי שצופה אל הר יחמור ואל שמורת טבע שצמודים לחלקת הכרם שלהם.

הנעמנים מארגנים סיור שכולל בניה עם אבן גלילית, אמנות, ביקור בכרם שבו אפשר לחוש את הטרואר הייחודי שלמרגלות הר יחמור, וטעימות יין ביקב המקורר. זני הגפנים שגדלות בכרם הם קברנה, בורדו ופטיט בורדו. לתיאום: יקב נעמן, 04-6944463.

כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 90 ופונים מערבה בצומת כ"ח אל כביש 899 וממנו דרומה אל כביש 866 לכיוון רמות נפתלי. לחילופין אפשר להגיע גם מכביש 4, מכיוון נהריה, מערבה על כביש 89 לכיוון מעלות וסאסא, ומשם צפונה וצפון-מערבה אל כביש 899.

אבל עבור מי שמגיע ממערב, וזמנו בידיו, הדרך המהנה ביותר להגיע אל רמות נפתלי היא על "כביש הצפון" (899) שעליו אפשר לעלות מכביש 4 מעט דרומית לראש הנקרה, או להתחיל על כביש 89 ולעלות ממנו צפונה ליד הישוב כברי.

כרמי השומרון

במרחק כחצי שעת נסיעה מגוש דן (ביום נטול פקקים) נטועים יקבי אזור שומרון בתוך נוף קדומים, על הרים שנישאים לגובה של 850 מטרים. תנאי האקלים די קיצוניים: חום מתיש ביום וקור צונן ורטוב בלילה, וגם זה – כך אומרים המומחים – יוצר יחד עם אדמת שומרון טרואר ייחודי. מה שבטוח זה שהנוף מרהיב, וכדי לקבוע את זה לא נדרשת מומחיות מיוחדת.

יקב טורה – רחלים

יקב טורה נמצא בישוב רחלים, לא רחוק מן העיר אריאל. טיפוח הכרמים, שחלקם נטועים על הר ברכה, מופקד בידי ארז ורעייתו, והוא מגדל ענבים גם עבור ייננים אחרים. הכרם אורגני ומטופח, וגדלים בו גפני קברה ומרלו.
כך מגיעים: נוסעים מזרחה על כביש 5 עד לצומת תפוח וממשיכים לכביש 60 ומממנו שמאלה לישוב רחלים. יקב טורה, רחלים 052-3705105,

יקב גבעות – גבעת הראל

בגובה של כמעט 800 מטרים מעל פני הים, בלב השומרון, נטוע הישוב הקטן 'גבעת הראל'. שיבי דרורי, יינן, מייצר ביקב שלו יין מענבים שמבשילים על גבעת הראל שנישאת מתוך גדותיו התלולות של נחל שילה, כמו גם מכרם הר ברכה הסמוך. מבנה היקב משקיף על נוף הקדומים של תל שילה ושל הישוב שילה.

כך מגיעים: ממשיכים מרחלים דרומה על כביש 60 ופונים ימינה בצומת שילה אל גבעת הראל. תאום ביקור וסיור: שיבי, 050-8753515.

יקב שילה – שילה

יקב שילה הוא הגדול בין יקבי האזור ובו מבוקבקים מידח שנה כ-70,000 בקבוקים. היקב ממוקם בשולי הישוב שילה, לא רחוק מהתל העתיק 'שילה', בקצה עמק פורה בדרום השומרון. שילה המקראית נמצאה על דרך שהוליכה מבאר שבע עד לגלבוע, וכאן, לפי התורה, יהושע הקים את המשכן שנדד עם עם ישראל. בשילה קיימים שרידי מבנה של כנסיה ביזנטית שנבנתה במאה החמישית לספירה, ונותרה ממנה רצפת פסיפס מעוטרת. יקב שילה ממוקם באזור התעשייה הסמוך ונערכים בו מפגשי טעימות ושיחות עם היינן עמיחי לוריא.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 60 לכיוון שילה. היקב נמצא בכניסה לישוב, מצד ימין. יקב שילה 02-9400736.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל דרכי יין בישראל appeared first on TheCar.

ארכיאולוגים מעריכים שלאורך חופי הים התיכון שתוחמים את מדינת ישראל, בטווח של מאות מטרים בודדים ממערב לרצועת החול, נעוצים שרידי אלפי (!) כלי שיט עתיקים, בממוצע של 2-3 מטרים זה מזה. מספר כה גדול של כלי שיט מתאר גם את ערמומיות זרמי הים, במיוחד משעות אחר הצהריים ובערב, אבל בעיקר את פעילות הסחר הימי והדייג הענפה שהתקיימה לאורך החוף במשך אלפי שנים.

לאורך חופי הים התיכון, מראש הנקרה שבצפון ועד לגבול רצועת עזה, נטועים גם שרידי של מצודות ענקיות, נמלים עתיקים וערים מבוצרות, ואינספור סיפורים היסטוריים – חלקם ידועים ואחרים עדיין נעלמים – של תרבויות שחלקן נעלמו מבלי להותיר סימן ואחרות השפיעו ומשפיעות על העולם עד ימינו.

על אף שרצועת החוף בישראל משתרעת על-פני מאות קילומטרים – רוב רובה המכריע תפוס באופן שלא מאפשר גישה למטייל הפרטי, וכדי להגיע אל נקודות חמד ייחודיות נדרשת הליכה, לעיתים ארוכה. לכתבה זאת קיבצנו מספר מסלולי הליכה על חוף הים, וכמעט מיותר להזכיר שמומלץ לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או לעת ערב כדי להימנע מן השמש הקופחת.

מראש הנקרה לאכזיב

אחד החופים המפורצים היפים ביותר בצפון הארץ. מצוק סלעי מהווה תפאורה ורקע לטיול הרפתקני, עם נישות קסומות ונגיעה בגלים שמסתערים על החוף. אורך המסלול כחמישה קילומטרים שאותם אפשר לצעוד רגלית על מצוק סמוך למים, או לנסוע עם רכב על דרך נוף שהוכשרה על-ידי הקרן הקיימת.

דרך הנוף מתפתלת לאורך החוף עד למצוקים הלבנים של ראש הנקרה, וההמלצה שלנו היא לבחור בהליכה רגלית על הסלעים, מעל קו המים. כאשר הים סוער מתרסקים גלים כבדים על המצוק ומעלים רסס מלוח. כאשר הים רגוע מתגלים בין הסלעים מפרצונים זעירים עם חלקות חוף קטנות שמלוטפות על-ידי גלים רכים של ים צלול. במשך מאות שנים כאן היה אחד מבתיהם של הפיניקים, עם מסתורי מבחינת הידיעות הממוסמכות שלנו לגביהם, והם הפליגו ממפרץ אכזיב אל נתיבי הסחר של אגן הים התיכון. גם הם הכירו היטב את חוף בצת החולי ואת מפרצי אכזיב, ומן הסתם גם בתקופתם הסתתרו סרטנים קטנים ובעלי חיים ימיים בבריכות הקטנות שבהן נקוו מי ים.

דרך הנוף מגיעה כאמור עד למרגלות המצוק הלבן שבקצה רכס סולם צור, ושם ניצבים דייגים ומשליכים את חכותיהם מן הסלעים הלבנים אלי ים. המים צלולים, ומסביב נשמע רחש נעים של זרמי מים שמשתעשעים בצדפים. כאן נמצאים גם שרידי מסילת הברזל המנדטורית שהוליכה מלבנון בצפון ועד לקנטרה שעל גבול סיני בדרום. ההמלצה שלנו: לתזמן ביקור ליד המצוק הלבן בשעת שקיעה. המראה מופלא כאשר מצוק הגיר הלבן נצבע בצבעי שקיעה אדמדמים ומרהיבים והים נראה זהוב.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 צפונה מנהריה ופונים אל חניון שמורת אכזיב, משם מושכים לחלק הצפוני של מגרש החניה אל היציאה לדרך הנוף. הדרך מגיעה עד למצוק הלבן, למרגלות "רגל הפיל".

מחיפה אל עתלית ונווה ים

לחובבי הליכה כדאי לצעוד את קטע הדרך הזה מן החוף הדרומי של חיפה לכיוון דרום, על חול ים רך ורצועת חוף רחבה שעליה מתרפקים גלי הים. הדרך מוליכה עד לנקודה צפונית למצודת עתלית, על חוף פראי ופתוח. לקראת סוף המסלול נראה אחד המראות היפים: מבצר עתלית מתנשא במלוא הדרו מעל שן סלע בולטת, וגלי הים מסתערים עליו. המצודה היא בסיס השייטת והכניסה אליה אסורה, אבל כאשר מגיעים לנקודה מעט צפונית אליה אפשר להגיע אל מתחת למחנה המעפילים עתלית.

אפשר גם להמשיך דרומה, מעבר למצודה, אל מפרץ נהדר באחד החופים היפים, ואל אי קטן שאליו מגיעים באמצעות גשרון. זה חוף נווה ים שבו, על הסלעים, יש בריכות קטנות שבהן שוחים דגים זעירים עד לבוא הגאות. בימים שבהם הים סוער אפשר לחזות במראה דמוי 'גייזר': גלי ים חודרים מתחת לסלע, נדחקים לפתח צר ומרימים זרם מים כלפי מעלה.
מכאן אפשר להמשיך עוד דרומה אל שפך נחל תנינים ואל שמורת דור הבונים.

נקודת חן שכדאי לגלות בדרך היא 'מוזיאון המעפילים' שבו מוצגת כעת תצוגה חדשה. אפשר להצטרף אל סיור לימודי אודות תולדות ההעפלה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף (כביש 2) אל החוף הדרומי של חיפה או מקצרים ישירות אל מחלף עתלית, ממנו ממשיכים מערבה וחוצים את רכס הכורכר ואת מסילת הרכבת. ממשיכים מערבה עד לחוף.

מגבעת אולגה ושמורת ים גדור אל בית ינאי

אנחנו מכוונים אל חלקת חוף פראית שצמודה למצוק הכורכר, ואל אחת הנקודות הגבוהות שעליו – שם נטוע 'תל גדור' שנישא לגובה של כמעט 50 מטרים מעל החוף. מכאן יש תצפית נפלאה על האזור ואל הים, ואל מפרץ קסום למרגלות התל. על המצוק נמתח שביל שמתאים לרכבי שטח ולמטיילים, אבל נעים יותר לצעוד למטה על החוף, בין גושי כורכר כבדים שנשרו מן המצוק וכעת הם מתכלים על-ידי גלי הים. המסלול מגיע עד לגדר של בית הספר הימי 'מבואות ים', ושם יש לבצע מעקף עם הכביש ועד לגדר הדרומית. ממשיכים מערבה אל חוף סלעי וקסום שם אפשר לצעוד על אלפי צדפים, להקשיב לרחש הגלים ולראות את הים נוגס במצוק הכורכר.

כך מגיעים: נוסעים על כביש החוף ויורדים מערבה במחלף אולגה, משם ממשיכים עד הים. יורדים בחניון חוף אולגה והולכים דרומה.

מיפו ובת ים אל ראשון לציון

חוף הים בקטע הזה רחב ונקי מסלעים ומכשולים, והגלים מסתערים על החוף ונפרסים כמניפה רחבה. אפשר לצעוד יחפים ולטבול רגלים במי הים הנעימים.
כך מגיעים: מוצאים חניה ברחוב יהודה הימית ביפו או בחניון הגדול על חוף הים מדרום לנמל יפו, ויורדים מערבה עד לחוף, שם פונים דרומה.

מניצנים לאשקלון

קטע החוף באורך כחמישה קילומטרים מדרום לניצנים משמש במהלך השבוע כשטח אימונים של צה"ל והוא פתוח למטיילים ומבקרים רק בסופי השבוע ובמועדי ישראל. מתחילים את הטיול על חולות הזהב של ניצנים ומשם ממשיכים לשטח פתוח וממנו אל חוף פראי שאליו סוחפים גלי הים נדוניה כבדה של גזעי עצים, בקבוקים, צדפים ושלל נוסף שהים פולט. מכאן הולכים על חול רך ונעים עד לשכונת ברנע באשקלון. ממזרח לקו המים, על החולות, אפשר להבחין בבעלי חיים כמו צבאים, שועלים, חוגלות ועוד, כמו גם בעצי שיקמה גדולים.

מה שמיוחד במסלול הזה הוא האפשרות להתבודד מכיוון שמעטים בלבד מכירים אותו ומגיעים לכאן. אפשר גם להגיע מצפון: עד לניצנים נמתחת רצועת חוף יפה ממצודת אשדוד ים שבדרום אשדוד ועד לשמורת חולות ניצנים.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 בין אשדוד לאשקלון ופונים מערבה אל חניון חוף ניצנים. אפשר גם לבחור ללכת בכיוון ההפוך, כלומר להשאיר את הרכב באשקלון ולצעוד לכיוון ניצנים או עד אשדוד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל חוף ים ביום קיץ appeared first on TheCar.

כעבור ימים ספורים התקשר אלי שוב אותו חבר, עדיין חבר יש לומר, ובמקום לנזוף בי הוא הודה לי על החוויה. "זכיתי להכיר את הילד שלי" הוא סיפר. "ישבנו עד לשעות הקטנות בפתח האוהל ושוחחנו, נהנינו ממראה הים, בבוקר השכמנו לטיול רגלי, ובשורה תחתונה נהניתי כפי שלא נהניתי שנים רבות".
לינה בשטח תמיד ליוותה אותנו בארץ, אבל בשנים האחרונות, אולי דווקא בגלל שרבים מן המטיילים שבעים ממלונות הומים, מנותקים ויקרים, היא חוזרת ובגדול. בכלל – את עוצמת החוויות שאפשר לחוות בטיולים ובשטח אי אפשר להשיג בבילוי מול מסך הטלוויזיה או המחשב, וגם לא באף מקום ממוזג אחר. בימים אלה, רגע לפני החופש הגדול וכאשר יוקר המחיה תוקף אותנו מכל עבר – בחרנו לרכז כאן מספר רעיונות לבילויים משפחתיים בחודשי הקיץ.

חניוני לינה חינמיים

ברחבי הארץ פזורים לא מעט אתרים שהוכשרו והוכרו על ידי רשות הטבע והגנים לטובת לינת לילה בשטח, והם מתאימים לקבוצות ולבודדים. בחניוני לילה כאלה אין מים זורמים או שירותים, אך יש בהם מקום מסודר, ולרוב גם מסומן, ללינת ללינה. חניוני הלילה מסומנים על מפות סימון שבילים ולרוב ממוקמים בסמוך לאתרי טיולים, והלינה בהם לא כרוכה בתשלום.

היתרונות הם שהחניונים ממוקמים בלב הטבע, ושהלינה בחינם. החסרונות, כאמור, הם שאין מים זורמים או שירותים, ושיש להצטייד מראש בכל הציוד הנחוץ לשהייה וארוחות.

חניוני לילה ללא תשלום רשות הטבע והגנים.

חניוני לילה בתשלום

במקומות רבים ישנם חניוני לילה בתשלום, ולרוב אלה ממוקמים בסמוך לאתרי תיירות. בחניונים כאלה יש שטחים מוגדרים להקמת אוהלים, שירותים ומקלחות ציבוריים, ולרוב יש גם מטבח שבו מטיילים יכולים לבשל ומקומות מוגדרים להדלקת מדורות או להצבת "מנגל".

בחניונים שונים מתקיימות פעילויות מודרכות במהלך היום ובלילות, והיתרון הוא שמדובר באתרים מוסדרים ובכל זאת פחות יקרים באופן משמעותי מכל בית מלון או אפילו "צימר". החיסרון: רוב המקומות "מפוצצים" בנופשים בעונת הקיץ.

חניוני לילה בתשלום רשות הטבע והגנים.

החלפת דירות

פתרון זול ומוכר בעולם לצרכי נופש הוא "החלפת בתים". משפחות ממקומות שונים בארץ עוברות להתגורר למשך מספר ימים זו בביתה של זו. אפשר ורצוי לבצע את ההחלפה עם חברים, בני משפחה או מכרים של חברים.
בדרך זאת אפשר "לשנות אווירה" בעלויות אפסיות וכל הצדדים נהנים והופכים ל"תיירים בארצם". אתר לדוגמא שמתמחה בהחלפת דירות (יש גם נוספים): swapshome. קבוצת פייסבוק באותו נושא: החלפת דירות בארץ.
היתרון: עלות אפסית. החיסרון: רוב מחליפי הדירות הם אנשים טובים אבל קיים אחוז קטן של בעייתיים, לכן מאד רצוי להכיר את המשפחה שאיתה מחליפים.

משפחה מארחת

דרך אלטרנטיבית לחילופי דירות ואווירה היא "משפחה מארחת משפחה", וזה מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים באותה סביבת גיל שאוהבים להיות יחד.
בשבוע הראשון משפחה אחת מתארחת אצל האחרת ובשבוע לאחר מכן (או בכל תקופת זמן אחרת) מתחלפים. המשפחה המאחרת מפיקה את כל "תוכנית הבידור": פעילויות משותפות, טיולי נסיעה, סיורים עירוניים, סרטים, הצגות, מסעדות וכיוצ"ב.
היתרון: כיף גדול לילדים ולחיזוק הקשרים בין חברים. חיסרון: הקשרים עלולים גם להיפגע.

טיולי נושא

מתאים בעיקר למשפחות עם ילדים גדולים יחסית ובעלי יוזמה, כאלה שאפשר לשתף אותם בהפקת בילוי משפחתי. למשל, בוחרים ספר אהוב עם עלילה שהתרחשה/מתרחשת בישראל, ומתחקים אחריה.
מתחילים עם בחירה משותפת של ספר ויוצאים אל מקומות שמככבים בעלילה שלו. רעיונות מן המוכן לוקטו על-ידי עידית שכטר-פייל בספרה 'טיולים בעקבות סופרים' (הוצאת ידיעות אחרונות) ובו מוזכרים סופרים, ספרים, קיצורי עלילות ומסלולי טיולים בעקבות הספרים.
דוגמא נוספת: טיולים בעקבות עצים עתיקים, יחד עם ספרו של יעקב שקוליניק '101 עצים עתיקים' (צילום: חנן יששכר. הוצאת עם עובד). ועוד דוגמא: טיולים בעקבות מים, ספרו של צביקה צוק שעוסק בהיסטוריה של פיתוח מקורות מים בארץ ישראל ('מים בקצה המנהרה, טיול במפעלי מים קדומים' – צביקה צוק הוצאת יד בן צבי).

טיול עם סבא וסבתא

דוגמא פרטית משוכללת ל"טיול נושא", שגם מחזקת קשרים משפחתיים היא מסע בעקבות סבא וסבתא. מבקשים מן ההורים (שלכם) לספר לנכדים על ילדותם ומקום לידתם, ולנסוע יחד לטיול במקומות המוכרים והחדשים באותו אזור. אם סבא וסבתא לא נולדו בארץ אפשר לבקר במקום הראשון שאליו הגיעו. מומלץ לצלם את הסיור המשותף ובעיקר את ההורים שמספרים לנכדים סיפורי ילדות.
היתרון: טיולי נושא משלבים קטעי קריאה והפקת האירוע. חיסרון: צריך להלהיב את הילדים ולזכות לשיתוף פעולה.

טיול חושך

טיולים ליליים בליל ירח מלא או חלקי מספקים חוויה מסעירה ושונה מאד מטיולים רגילים. יש לבחור שבילים מוכרים ומסומנים ולהצטייד בפנס טוב או בעששיות, ורצוי ללכת במסלול מעגלי. אם בוחרים באחד היערות או אחת החורשות אפשר ליהנות מקולותיהם של יצורי הלילה כמו תנים וציפורים, ובמקומות מתאימים שבהם מותר להדליק אש אפשר לקנח במדורה קטנה.

מי שמעדיף סיורי לילה מסודרים יכול לבחור בסיור לילי בספארי ברמת גן או באגמון החולה, או בסיורי לילה של החברה להגנת הטבע. אם יוצאים לסיור עצמאי עדיף שלפחות אחד המבוגרים יבצע סיור מקדים באור יום כדי להכיר היטב את הנתיב. כמובן שיש להצטייד בפנסים ולקבוע נקודות ציון לדרך חזרה.
יתרון: מפגש עם הלילה, היער וחיי חיות הלילה יכול להסיר פחדים אצל ילדים. חיסרון: עלול לנטוע פחד אצל ילדים אחרים.

ארוחת שדה

פעילות משפחתית מגבשת, פשוטה ומהנה היא פשוט לצאת לטבע כדי לאכול ארוחה משפחתית. במקום לאכול ארוחת ערב או בוקר במטבח או בפינת האוכל – לארוז הכל לסל פיקניק ולצאת עם שמיכה או סדין לטבע. אפשר לבחור מדשאה סמוכה, עדיף – אם אפשר – ללכת אל חוף הים או אל פארק עירוני – ופשוט ליהנות מן האוויר הצח.

אפשר גם לבחור באחד מתוך מאות חניונים מוסדרים של קק"ל ולהתארגן כראוי עם תאורה ועצים למדורה (במקומות שבהם מותר להבעיר אש). קל מאד בימינו להכין חביתות או שקשוקה בשטח על גזיה או כירת גז. כדאי להזמין חברים עם ילדים בני גילאים קרובים.

חניוני פנאי ונופש – קק"ל

אוהל בחצר הבית

כן, אפשר גם ממש בצמוד לבית, בחצר, ולא רק בבית פרטי. לבתים משותפים רבים יש חצר מסודרת, וחוויית השינה בחוץ מאד מיוחדת ומהנה עבור ילדים.
יתרון: עיסוק של כמה ימים לילדים. חיסרון: אין.

לימוד מפה

מערכות ניווט מודרניות נגישות כיום לכל מכשיר טלפון סלולרי וקל לנווט באמצעותן לכל מקום. למרות זאת כדאי ללמוד לנווט בעזרת מפות טיולים וסימון שבילים, יש כ-20 כאלה שמתארות את כל הארץ. הורה עם מושג וניסיון יכול לתת לילד לתכנון מסלול טיול על אופניים או ברגל ולצאת איתו כדי להמחיש איך מתגשם התכנון הזה בשטח. (ספר עזר: 'צעדים כפולים – מדריך מפה לניווט', ישראל טאובר, הוצאת מפה).
יתרון: עוד פעילות משפחתית שמגדילה ראש. חיסרון: צריך קצת רגע בניווט.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מלונות מיליון כוכבים ופעילויות עם הילדים appeared first on TheCar.

חלקו הצפוני, זה שיוצא לדרך בחרמון ונשפך אל הכנרת לאחר שבין השאר עבר גם באפיק מלאכותי, נקרא "הירדן ההררי", ומבחינת המבנה הפיזי שלו הוא נראה שונה למדי מן הנהר שיוצא מדרום הכנרת, זורם בתוך "בקעת הירדן" לאורך השבר הסורי-אפריקני ונשפך את צפון ים המלח. למעשה, בהלכה היהודית יש התייחסות אחרת ומיוחדת אל הנהר שמדרום לכנרת.

השבוע נטייל אל החלק הצפוני "נהר בקעת הירדן", אם תרצו, או פשוט אל חלקו הדרומי של הירדן, זה שמתחיל בסכר דגניה אשר הוקם בשנת 1932 כחלק ממערכת הסכרים של תחנת החשמל ההידרו-אלקטרית שהקים פנחס רוטנברג בנהריים.

מכאן, לא הרחק מקיבוץ דגניה א', מתפתל אפיק הירדן לאורך מעט יותר מ-100 קילומטרים בקו אווירי. אגב, הירדן הוא אחד הנהרות המפותלים יותר בעולם, ולכן האורך הפיזי שלו כפול מן המרחק האווירי שהוא מכסה. הרוחב הממוצע של אפיק הירדן בבקעת הירדן הוא 27–30 מטר, אבל במספר מקומות מגיע הרוחב ל-40 מטרים ובמקומות אחרים הוא צר מאוד, ובמהלך הקיץ ישנם מקומות שבהם אפשר לחצות אותו בהליכה. מאז שננטשה תחנת החשמל של נהריים שימש סכר דגניה כדי לווסת את זרימת מי הכנרת דרומה, אולם עיקר פעולת הוויסות מבוצעת בפועל כשני קילומטרים דרומה משם, בסכר אלומות שאליו מתנקז גם "המוביל המלוח" אשר מנקז ומרחיק מן הכנרת את מי המעיינות המלוחים שנובעים ממערב אליה.

למרבה הצער, לאורך השנים הוזרמו לאפיק הירדן לא רק מים מן הכנרת ומנחלים שמתנקזים לאפיק אלא גם מי שפכים, דשנים וחומרי הדברה שגרמו לנזקים אקולוגיים. מתחילת העשור הקודם בוצעו פעולות שיקום, בין 10 ל-20 מיליון מטר קוב של מים מוזרמים בכל שנה מן הכנרת דרומה באופן קבוע כדי להחיות מחדש את המערכת האקולוגית, רוב הזרמת השפכים והרעלים הופסקה והוקמו מכוני טיהור והשבת ביוב.

במקטע הקצר יחסית שבין סכר דגניה, ועד בסמוך לקיבוץ בית זרע שמדרום אליו, זורמים מי כנרת נקיים ונעימים. לא מפליא, לכן, שהוא היה אתר בילוי מועדף בימי קיץ חמים בעוד שמדרום לשם הוזרמו במשך שנים שפכים רבים לנהר. לפני שנים אחדות הפסיקה רשות הניקוז 'הירדן הדרומי' את הזרמת השפכים והסיטה אותם למכוני טיהור, ובמקביל החלה לטפח את החלק הפראי והיפה הזה של הנהר והקימה בו מסלול טיול נגיש לכל רכב. בשלב ראשון נסללה דרך כורכר לאורך האפיק, וכיום הולך ונבנה שביל אופניים יצוק בבטון ממש על קו המים.

מסלול הטיול שלנו הוא מדרום לצפון, ונקודת המוצא נמצאת בכניסה לישוב מנחמיה, על כביש 90. משם, ממש בצומת, פונים ימינה ומיד שוב ימינה אל 'זולת ימת מנחמיה'. בקטע זה מתרחב אפיק הירדן ויוצר מעין ימה זעירה שבה צומחים צמחי קנה לרוב. במקום יש גם חורש קטנטן של עצי אקליפטוס שמעניקים צל, וביניהם מספר סלעים שעליהם אפשר לשבת בנחת ללגימת קפה. אפשר גם להגיע עד למי הנהר ולטבול רגלים.

מכאן סלולה דרך כורכר שאפשר לצעוד לאורכה, או לרכוב על אופניים, או לנהוג בכל סוגי הרכב, ולאורכה אפשר למצוא שפע נקודות נעימות עם חורשות קטנות שבהן אפשר לעצור לפיקניק או ליהנות מן המפלים הזעירים שנוצרים בזכות זרימת המים בין צמחי הקנה. הנוף מסביב פראי ומשובץ באתרי מורשת והיסטוריה, ולאורך האפיק יש – כאמור – נקודות רבות לטבילה או לתצפית על פיתולי הירדן.

אל נהר הזמן

בערך במחצית הדרך בין מנחמיה לבית זרע נמצא תל פרה היסטורי בעל חשיבות אדירה מבחינה ארכיאולוגית, שנקרא 'תל עובדיה'. בתוך סבך הקוצים שעל התל ניכרים עדיין שרידי בתי הבוץ של הכפר הערבי 'עובדייה' שתושביו ברחו עם תחילת מלחמת העצמאות. כמה שנים לאחר מכן, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, עבד טרקטוריסט מקיבוץ 'אפיקים' הסמוך והכשיר שטח לחקלאות, ובתוך כדי עבודה הוא נתקל בממצאים שהזעיקו למקום צוותי ארכיאולוגים.

בשלב ראשון נתגלו שרידים שמתוארכים לתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת, שבה התקיימה במקום עיר בצורה ששלטה על צומת דרכים במעברי הירדן. בקרב הארכיאולוגים יש שמזהים את העיר הזאת עם 'ינועם', שמופיעה בכתבים מצרים מאותה תקופה. אלא שהעיר הזאת, מלפני 3,500 עד 4,000 שנים, צריכה להיחשב לצעירה מאד ביחס לממצאים מאלפים אחרים שנמצאו כאן.

בתל עובדיה נחשפו ממצאים שמתוארכים לתקופה של בין 1.5 ל-2 מיליון שנים (!) לפני ימינו, כאשר אחד או יותר ממיני האדם הקדמון נדדו לאזור זה מיבשת אפריקה. יש מי שמתארכים ממצאים שנחשפו כאן לתקופה קדומה בכחצי מיליון שנים (!) לאתרים העתיקים ביותר שנמצאו עד כה באפריקה, ולטענתם מדובר בממצאים הקדומים ביותר בעולם. אגב, קילומטרים ספורים מדרום לכאן, לא הרחק מקיבוץ גשר, נמצא אתר שנקרא ערק אל אחמר וגם בו נמצאו ממצאים מאותה תקופה פחות או יותר.

בחפירות שנערכו בתל עובדיה התגלו כ-60 שכבות קרקע ובהן שרידי עצמות אדם ובעלי חיים מן הקדומים ביותר בעולם, כמו גם יותר מ-10,000 כלי אבן קדומים. בחודש דצמבר האחרון פורסם מחקר מאלף של קבוצת חוקרים מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, בהובלת ד"ר גדי הרצלינגר, בשיתוף חוקרים מהמרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) ובמימון משרדי המדע הישראלי והצרפתי. מחקר זה מתאר את העדויות הקדומות ביותר באירו-אסיה להתנהגויות אנושיות שמעידות על יכולות קוגניטיביות מפותחות, ואלה באים לידי ביטוי, בין השאר, בכלי האבן שנחשפו בתל.

השנה פורסם מחקר נוסף אשר זיהה את עצם האדם הקדומה ביותר שנמצאה בארץ ישראל, ומדובר בעצם שנחשפה בתל עובדייה כבר בשנות ה-60 אבל רק כעת, תוך שימוש בטכנולוגיה מודרנית, אפשר היה לתארך אותה ברמת דיוק גבוהה יותר. עצם זאת היא השריד האנושי העתיק ביותר שנמצא מחוץ לאפריקה, ורק שריד אחד, מאפריקה, נחשב לקדום ממנה.

מכאן אנחנו ממשיכים צפונה וחולפים לצד גשר שנקרא "גשר נחום", על שמו של רועה הצאן של הקיבוץ שהקים אותו במקור בעזרת חבריו כדי לאפשר מעבר נוח של הצאן לשטחי המרעה. בהמשך הדרך מגיעים אל שתי לגונות, הראשונה בהן עונתית ומתייבשת והאחרת מכונה "לגונת השפמנונים" על שם הדגים ששוחים בה.

בהמשך חולפים על פני גשר אירי אל תצפית "אום ג'וני", שם היה מקום ההתיישבות המקורי של קיבוץ דגניה ושל קיבוץ בית זרע. אום ג'וני נזכרת בתלמוד הירושלמי, בתלמוד הבבלי ובמדרשים. בשנת 1903 נרכש השטח מידי משפחה פרסית באהיית יחד עם אדמות חוות כנרת. בשנת 1908 נשלחו לאום ג'וני פועלים מהעיר רומני שבאוקראינה, וזו התפתחה לקומונה שהוחלפה בקומונה אחרת ("החדרתית") שהקימה את קיבוץ דגניה (לימים התפצלה קבוצה זאת כמיטב המסורת היהודית).

בנקודה זאת אפשר לסיים את הטיול עם ארוחה קלה בצל האקליפטוסים, או לטייל ברגל אל המשך פיתולי נהר הירדן.

כך מגיעים: ב'וויז': 'מנחמיה'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל צפון נהר בקעת הירדן appeared first on TheCar.