הוויכוח אודות מיקומו הנכון של הכפר המקודש לנוצרים 'אמאוס' מתנהל כבר מן המאה הרביעית לספירה ובוודאי שלא נכריע בו כאן בתוך כדי שאנחנו מזמינים אתכם לטייל באתר היסטורי ומעניין בפני עצמו. נסתפק, לכן, באמירה לפיה 'אמאוס ניקופוליס' – על שרידי הכנסיות והשרידים הארכיאולוגיים המרשימים האחרים שבו, שוכן לא הרחק ממחלף לטרון ומהווה מוקד משיכה לקבוצות גדולות של צליינים.

הטיול באתר, במיוחד בתקופה זאת של מזג אוויר מושלם, אורך כשעה לאורך מסלול מעגלי, נוח וקל, של כקילומטר אחד. הכניסה לאתר אמנם כרוכה בתשלום, אבל הוא סמלי, והכספים משמשים לתחזוקת ושיקום המקום.
אמאוס ניקופוליס הייתה עיר רומית ביזנטית שנוסדה במאה השלישית לספירה על חורבות הישוב היהודי חמת, כאשר הקיסר אספסיאנוס יישב כ-800 משפחות של חיילי לגיון משוחררים במקום שבו התקיים לפני כן כפר קטן. כל זה קרה מיד לאחר שחיילי הלגיון החמישי ממקדוניה השתתפו בדיכוי "המרד הגדול" והקיסר חגג את ניצחונו בין השאר בכך שייסד את 'אמאוס ניקופוליס', או "עיר הניצחון" (על שם אלת הניצחון 'ניקה').

יותר מ-240 שנים קודם לכן, בתקופת הכיבוש היווני, הסתערו בסביבת אמאוס אנשי יהודה המכבי על חיילי הצבא היווני בדרכו לכבוש את ירושלים והביסו אותם, וניצחון היסטורי זה פתח דרך לירושלים והיה שלב חשוב לקראת חנוכתו מחדש של בית המקדש, שאותה נחגוג בהשך החודש.

בין לבין התחולל, כנראה (אבל לא בטוח) במקום הזה אירוע פסאודו-היסטורי הרבה יותר חשוב עבור הרבה יותר בני אדם בעולם. לפי המסורת הנוצרית ישו נצלב וקם לתחיה, והמקום הראשון שאליו הגיע לאחר מכן, ובו פגש שניים מתלמידיו כשלושה ימים לאחר חזרתו לעולם החיים, היה הכפר אמאוס שבו טבל במעיין מים חמים. יחד עם שני מקומות נוספים שבהם אולי התרחש החלק הזה במיתולוגיה הנוצרית הפכה העיר שתוקם יותר ממאה שנים מאוחר יותר באותו מקום לאתר מקודש לנוצרים ולמקום עלייה לרגל לצליינים. לאורך ההיסטוריה ניצלו הצליינים את הביקור במקום לטבילה במעיינות החמים שנחשבת לסגולה למרפא.

במאה השישית לספירה, במהלך הכיבוש המוסלמי, הוחרבה העיר ופרצה בה מגפה שהרגה כ-25,000 תושבים. העיר ננטשה ותושביה נדדו וייסדו את העיר רמלה, שהפכה למרכז השלטון המוסלמי, ולאחר מכן העות'מני, בארץ ישראל עד למלחמת העולם הראשונה. אמאוס זכתה לעדנה קצרה ולשיקום בתקופה הצלבנית, במאה ה-11, אבל צלאח א-דין חירב אותה סופית והיא ננטשה. רעידות אדמה שהתחוללו במקום סכרו ככל הנראה את מעיינות המים החמים.

בשלהי השלטון העות'מני התקיים במקום הכפר הערבי עמאוס, וחלק מאדמותיו נרכשו על-ידי המסדר הכרמליתי שהקים שם, בתקופת המנדט הבריטי, מנזר שידוע כיום כ"בית השלום". במלחמת ששת הימים נכבש הכפר ונהרס על ידי צה"ל ותושביו גורשו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום התגלתה כנסייה גדולה מן התקופה הביזנטית ובה רצפות פסיפס מפוארות, מקווה טבילה, אגן טבילה בצורת צלב ופסיפס עם כתובת יוונית. כמו כן התגלתה כנסייה צלבנית שנבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית, בית מרחץ גדול עם תקרות מקומרות וכן שרידים של מנהרות, תעלות ואמות ששימשו להולכת מים ממעין 'אל עקד' ומבאר 'א- טינה' שנמצאים כיום בתחום 'מנזר השתקנים'. בנוסף נחשף בית הקברות של העיר אמאוס עם קברים חצובים בסלע ומערות קבורה עם סממנים יהודים.

מאז שנת 1993 מושכר "בית השלום" לקהילת "בני האושר" שמפעילה בו מנזר ומתחזקת את האתר הארכאולוגי. קהילה זאת שייכת לזרם הפרוטסטנטי בנצרות ואנשיה חרטו על דגלם את קבלת האחר ופעילות למען השלום בין יהודים, נוצרים ומוסלמים ולדו-קיום בין העמים. על חלונות בית התפילה של המנזר הלבן שזורים סמלי מגן דוד, צלב וסהר.

בעת ביקור במקום כיום אפשר להבחין בשרידי חומת העיר ובממצאים ארכיאולוגיים נוספים שמרוכזים במוזיאון ששוכן במעלה הגבעה בתוך מבנה משוחזר. כניסה לאתר כרוכה כאמור בתשלום סמלי של שבעה שקלים, ובעת הביקור אפשר לפסוע על מספר שבילים שמתפצלים ומקיפים את הגבעה, לקרוא הסברים במספר שפות ולחזות בשרידי הכנסיות ובכוכי קבורה. יש גם פינות לישיבה ולהתייחדות. במבנה המוזיאון מוקרן סרט אודות ההיסטוריה של המקום ומוצגים בו חלק מן הפסיפס שנחשף.

לאחר היציאה מן המוזיאון מטפסים לכיוון הכנסיה (שאליה אי אפשר להיכנס) ומגיעים אל בריכה קטנה בחזית המבנה שבה שוחים דגי זהב. מכאן אפשר לטפס במעלה גרם מדרגות שמראשו יש תצפית מרהיבה על עמק איילון ואל הכנסייה. מזרחית למנזר שופעים מעיינות אמאוס ובדרך לשם אפשר להבחין בשרידי אמות המים שהוליכו אל בית המרחץ. כדי להגיע לשם עדיף לנסוע עם הרכב ממגרש החניה לכיוון 'פארק קנדה', ואז, בצומת הכניסה לפארק, לפנות שמאלה לכיוון חלקו המערבי של הפארק. יורדים עם כביש צר דרך מטעי זיתים ופונים שמאלה בקצה הפארק אל מעבר לערוץ הנחל עד לכיכר שלצידה צומח עץ ברוש ענק. על השילוט במקום מתוארת ההיסטוריה של מעיינות אמאוס.

כך מגיעים:

נוסעים על כביש מספר 1 ופונים צפון מזרחה במחלף לטרון, לכיוון כביש מספר 3. ממשיכים לאורך כ-500 מטרים ופונים ימינה, מיד לאחר הצומת המרומזר.
אפשר גם להגיע ממערב, עם כביש מספר 3 מכיוון צומת מסמיה. נוסעים עד למחלף לטרון ובצומת המרומזר ממשיכים לאורך כ-50 מטרים עד שמוצאים מימין את שער הכניסה לאמאוס.

אגב, לאחר הביקור במקום אפשר לבקר בלפחות 10 יקבים קטנים ובינוניים שפועלים במושבים ובקיבוצים בסביבה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל אמאוס ניקופוליס appeared first on TheCar.

סגר קורונה קרקע את רובנו לבתים בתקופה היפה ביותר של השנה, וגם כעת קשה מאד, על גבול הבלתי אפשרי, לטוס לחו"ל אף לגיחה קצרה. את "טיול החזרה לשגרה" שלנו בחרנו באופן שעונה על כמה שיותר חסכים מן התקופה האחרונה: הוא מוציא את רובנו למרחק רב מן הבית, מנצל את הימים האחרונים שלפני החום הגדול לגיחה לשרידיו האחרונים של האביב, הוא כולל מים, והרבה מהם, ולא פחות חשוב – זה טיול שאפילו מזכיר גיחה קטנה לחו"ל, כפי שהתרשם מן המקום חבר שגר בעבר מספר שנים בשוויץ.

שמורת תל דן מחבקת את הנכנס בשעריה בחיבוק קריר ונעים עם רסיסי מים חיים, ומנגנת לכל אורך הביקור בה צליל רוחש של מים גועשים. לדעתי, ולדעת רבים, זאת בוודאי אחת מחמש שמורות הטבע היפות בישראל, ובימים אלה שוצף נחל דן כשהוא גדוש במימי הפשרת השלג מהר חרמון. נהר דן הוא החשוב והגדול בין שלושת מקורות הירדן: ספיקת המעיינות שמזינים אותו מסתכמת ב-238 מיליון מטר קוב בשנה ושקולה לאלה של נחלי באניאס וחצבני גם יחד. שמו הערבי של מעין דן הוא 'עין א-לידן' ובתחומי התל העתיק נובעים מספר מעיינות קטנים נוספים שנקראים 'עין אל-קאדי'.

הטמפרטורות הנמוכות במקום בכל ימות השנה הן תוצאה של אפקט שמוכר לכל מי שהשתמש בימיו ב"דזרט-קולר": רסס קבוע ורב של מים שמרוכז בשטח קטן מאד של אגן ניקוז, מפחית את החום במספר מעלות ביחס לסביבה, ושומר על חום כמעט קבוע של כ-14.5 מעלות צלזיוס לאורך כל השנה. המעיינות עצמם ניזונים מן המים שזורמים מהר חרמון ואלה מי גשמים צלולים וזכים כבדולח.

עד למלחמת ששת הימים היה נחל דן היחיד מבין שלושת מקורות הירדן שנמצא בשטח מדינת ישראל, ותל דן נמצא ממש על קו הגבול, בתפר שעולה אל מדרונות רמת הגולן. שאר מקורות הירדן נמצאו בידי הסורים שניסו להטות אותם, ולאחר המלחמה נמצאים בידינו.
שטח השמורה קטן: כ-481 דונם בלבד, והוא חוגג את ניצחונם של הגופים הירוקים וחסידי שימור הסביבה במלחמה אחרת – מול הנדל"ניסטים ויזמים שביקשו להפר את שלוות המקום עם בינוי. ברשות כלל הציבור נותרו מסלולי טיול עם אחד הנחלים היחידים במדינת ישראל שזורמים לאורך כל ימות השנה.

למטיילים יש אפשרות לבחור בין שני מסלולים. בראשון, הארוך, הולכים במשך כשעה וחצי בין מפלים שוצפים ומסלולים נושקי מים ומבקרים במספר אתרי עתיקות. גם המסלול השני, הקצר יותר שאורך ההליכה בו הוא כשלושת רבעי שעה, מרתק ומעניין, ועובר ליד ובתוך מים. זה מסלול נפלא שכמעט כולו עובר תחת צל עצים ו"מנהרות" שנראות כאילו נחצבו בתוך צמחיית שיחי הפטל הצפופה. המסלול מסודר ומשולט וחלקו הראשון מתאים גם למוגבלי תנועה על כסאות גלגלים.

לאורך המסלול נמצאות מספר נקודות מיוחדות, למשל: "העץ של פו הדב" – עץ 'מילה סורית' גדול מאוד וציורי אשר מזכיר את הציורים מספר הילדים המפורסם, "מצפור האלה" שבו צומח עץ אלה ענק על ראש גבעה שממנה יש תצפית יפה ומוצלת על עמק החולה, הרי נפתלי ומורדות החרמון. יש גם את "גן העדן", שהוא מסלול הליכה על אבנים גדולות עם פלגי מים זורמים בצל עצי 'ער אציל' עם שפיריות שמרחפות מעל המים. יש בריכת שכשוך עם מים רדודים וקרירים שמתאימה גם לילדים, ועוד ועוד.

טיול בת-דן הוא יותר מאשר "טיול מים ופיקניק". אפשר לבקר בתל דן העתיקה בחורבות ישוב שהתקיים כאן בתקופת הבית הראשון. כיום נותרה חומה גדול ומרשימה ובה מספר שערים עתיקים שתואמים את הכתוב במקרא. בכניסה לאתר מחולקת חוברת ובה מידע רב אודות ההיסטוריה של המקום, כמו גם מפה שעליה מסומנות אטרקציות שונות.

בימים אלה של מגפת קורונה נדרש תיאום מראש של ביקור במקום, ואת זה עושים בהרשמה בטלפון 3639* או באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים. הכניסה בתשלום של 28 שקלים למבוגר ו-14 שקלים לילד, וכדאי להתארגן מראש גם לארוחה, שאותה אפשר לסעוד במקום מסודר בכניסה, באזור מוצל עם שולחנות פיקניק.

כך מגיעים: תל דן שוכן על כביש 99 שמוליך מקריית שמונה לרמת הגולן, מרחק של כעשרה קילומטרים מקריית שמונה. מימין לכביש יש שילוט מסודר לכיוון השמורה, ובקצהו מגרש חניה גדול ומסודר.
רצוי להביא אתכם בגדי רחצה, מגבות, בגדים להחלפה, נעלים או סנדלים להליכה במים וכמובן גם כובעים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל תל דן appeared first on TheCar.