מדובר בצעד ראשון שיכול להועיל לצרכנים ובעלי רכב במיוחד אם ייושם גם בתחומים נוספים כמו במחירונים הפיקטיביים של צמיגים ומצברים.

הנוהג בענף הרכב, במשך שנים רבות, הוא שכאשר שמאי קובע שומת נזק הוא מציין בה את מחירי החלקים כפי שהם נקובים במחירון הרשמי של יבואנית הרכב או יבואנית החלקים, וזאת למרות שידוע לכולי עלמא שמן המחירים האלה מוענקות הנחות ניכרות, בשיעור של עשרות אחוזים.

דוגמא איזוטרית אחת, שממחישה את האבסורד הזה כשהוא מגולם בסכומים של מאות אלפי שקלים, הבאנו כאן בפרשת ה'בנטלי' שניזוקה בתאונה ונקבע לה נזק בהיקף של כמיליון שקלים. חברת הביטוח, שנתבעה באותה פרשה, נמנעה מלשלם את הסכומים הלא ריאליים שנדרשו תמורת החלפים, וצריך לזכור שחברות ביטוח עובדות ב"קוסט פלוס" – כלומר שכל העלות הנוספת, כלומר המחירים הפיקטיביים, מגולגלת אל פרמיות הביטוח של כלל המבוטחים.

בחודש מאי בשנה שעברה פרסם מבקר המדינה דוח נוקב אודות ההתנהלות הרשלנית של משרד התחבורה לקידום התחרותיות בענף הרכב. בין השאר מצא המבקר ש"בחלוף כארבע שנים ממועד חקיקת חוק רישוי שירותי רכב, משרד התחבורה לא השלים את פעילותו בעניין הרחבת נגישות הציבור למידע על מחירי החלפים, בדרך שעשויה לתרום לצמצום העיוותים שבשימוש במחיר ברוטו ולאפשר שקיפות בנוגע למחירים הממוצעים של החלפים הנמכרים לכל הגורמים בענף (מוסכים, חברות ביטוח, צרכנים וגופים מוסדיים כחברות וכחברות ליסינג)".

בין השאר המבקר בדק ומצא שחברות גדולות במשק מקבלות הנחות שמגיעות עד ל-90% ממחיר המחירון, בשעה שלקוחות פרטיים נאלצים לשלם מחירים גבוהים מאד רק בגלל מחירון פיקטיבי שלא משקף את מחיר השוק בפועל.

המבקר המליץ, לפני שנה כאמור, ש"משרד התחבורה ורשות התחרות יפעלו להגברת התחרותיות בענף החלפים כדי להביא לירידת מחירים בענף", וכן ש"משרד התחבורה – בשיתוף רשות התחרות ומשרד האוצר – יקדם פתרונות לכשלים בשוק החלפים ויפעל להשלמת ההסדרה של שכלול הנגישות למידע על מחירי החלפים בכלל ולאסדרת העיוותים שבשימוש במחירי ברוטו בפרט. זאת כדי שמחירי החלפים ישקפו את מחירי השוק ולא את מחירי המחירון המוצהרים שהם גבוהים יותר ממחיר השוק".

תובענות ייצוגיות נגד חברות הביטוח

חברות הביטוח, שאין לחשוד שהן פועלות ממניעים אלטרואיסטיים, החלו לפני כשנה לשלם תגמולי ביטוח שמבוססים על מחירי החלקים שנהוגים במוסכי ההסדר שלהן, מחירים אשר במקרים רבים מבוססים על חלקים שהן עצמן קונות או מייבאות באמצעות חברות שבשליטתן הישירה או העקיפה. נוהג זה גרר שורת תובענות ייצוגיות כנגד חברות ביטוח מצד לקוחות.

ההחלטה החדשה של משרד התחבורה עשויה לעשות קצת יותר סדר בשוק שיצא משליטה, הגם שמוקדם לדעת האם וכיצד היא תיאכף. הרעיון המסדר הוא שמחירי החלקים שלקוחות יידרשו לשלם, ומחירים שמופיעים בשומות של שמאי הרכב, יהיו "קרובים ככל האפשר" למחירי השוק. מה שיותר חשוב: ההחלטה הזאת תבטל את ההנחיה הנוכחית לשמאים לפיה עליהם לנקוב במחיר המחירון, ויש מצב שבחלק מן המוסכים לא יאהבו את זה מפני שגם שם נהנים מן "ההנחות" שמבוססות על פער ממחירים פיקטיביים. מצד שני, למוסכים שפועלים בשוק חופשי ואינם חלק מ"מוסכי ההסדר" קשה מאד להתמודד מול כוח הקניה העודף של חברות הביטוח.

זאת הסיבה שמוקדם יותר השנה עתר איגוד המוסכים לבג"ץ נגד משרד התחבורה, רשות התחרות ואיגוד חברות הביטוח כנגד האפליה, לטענת איגוד המוסכים, כנגד מוסכים שאינם בהסדר והפגיעה בתחרות.

בשורה תחתונה, מצב שבו מתקיים חוסר שקיפות במידע או אפילו חמור מכך: מפורסם לציבור מידע פיקטיבי, פוגע בוודאות בצרכנים ומאלץ אותם להוציא סכומי כסף מופרזים. משרד התחבורה לא פעל מעולם למען הצרכנים ובעלי הרכב, אבל אחת לכמה שנים מסתדר "מערך הכוכבים" באופן שבו האינטרס של גופים חזקים – במקרה הזה חברות הביטוח – מתיישר עם זה של הצרכנים ומאלץ את משרד התחבורה לפעול בכיוון הנכון.

לא מיותר להזכיר שמחירונים פיקטיביים נהוגים גם בתחומים נוספים בענף הרכב, במיוחד בתחום הצמיגים והמצברים. חלק מיבואני ומפיצי הצמיגים והמצברים מפרסמים מחירונים שכל קשר בינם לבין המחירים שמשלמות חברות גדולות במשק קלוש עד לא קיים, מה שבמקרים רבים מאלץ בעלי רכב לשלם מחירים מופקעים.

The post משרד התחבורה נאלץ לחייב את השמאים להציג מחיר אמיתי של חלקי רכב במקום את מחיר המחירון הפיקטיבי appeared first on TheCar.

דוגמה מאלפת לאפשרות כזאת, אשר קשורה גם לתחום אחר שבו מתחוללת מהפיכה, היא חלקי מערכות הבלימה לרכב – בעיקר רפידות בלמים, דיסקים, קאליפרים וחלקי צנרת. התחום הנוסף אליו אנחנו מכוונים הוא פריחה מרגשת של ספורט מוטורי בזכות הפעילות של מסלולי המירוצים החדשים יחסית (והמחודשים) בפצאל, ערד ושדה תימן שסמוך לבאר שבע, אשר גורמת לבלאי משמח של צמיגים, בלמים ומערכות נוספות ברכב. כל מי שעלה מימיו על מסלול מרוצים יודע להעריך לא רק את עצם החשיבות של בלמים טובים, אלא גם את המשמעות של תחושת בלימה ודיוק בבלימה. בעל רכב ממוצע עלול להרגיש תחושה כזאת על כביש ציבורי רק פעם או פעמיים בחיים, אבל זה יקרה ב"רגע אמת" שבו כדאי מאד שהבלמים שלו יתפקדו היטב.

המדריך שלפניכם מכוון דווקא אל בעל הרכב המצוי ולא לחובבי ספורט מוטורי אשר מן הסתם יודעים ויכולים להסתדר בעצמם. לא נעסוק כאן בשיפורי מכוניות, אשר למרבה הצער נחשבים לבלתי חוקיים במדינה שחלק מן התקנות שלה הועתקו מספרי החוקים של המנדט הבריטי, וגם לא בתחזוקה עצמית של רכב – שגם היא אסורה מתוקף אותה התייחסות פטרונית וארכאית.

המטרה שלנו כאן כפולה: להדגים כיצד אפשר לחסוך כסף ולקבל תמורה גבוהה יותר למחיר שנשלם, ולהעלות מודעות לאחת המערכות החשובות ביותר בכל רכב, זאת שביצועים משופרים שלה יכולים להציל אותנו מצרות ולחסוך לנו מפגשים לא רצויים מסוגים שונים.

לשפר וגם לחסוך כסף

מערכות בלימה בכל כלי רכב חוקי לכביש הן פשרה בין עלות לתועלת: יצרניות רכב יודעות שאף לקוח לא מעדיף מכונית Y על פני מכונית X בזכות סוג הבלמים שמותקנים בה או על סמך הביצועים שלהם, והלחץ של מחלקת הכספים הוא להשתמש במכלולים הכי פחות יקרים אשר עדיין יאפשרו לרכב לעמוד בדרישות תקינה בכל השווקים שבהם הוא נמכר. בלמים הם מסוג הדברים שבעלי רכב ונהגים לא "רואים בעין", ללקוח אין דרך להשוות את הביצועים שלהם ביחס לדגמים אחרים, ואפילו במבחני הבטיחות והריסוק השונים לא בוחנים או משווים אותם. הכל, לכן, נמצא עמוק "מתחת לרדאר" ובחוסר ידיעה ומודעות של בעלי הרכב.

עבור מי שכן מבין את החשיבות של בלמים איכותיים פועלת בעולם תעשייה של עשרות יצרנים – חלקם מוכרים מאד ואחרים מוכרים פחות, שמייצרים את הרכיבים העיקריים של מערכות בלימה – כולם או חלקם. מספר היצרנים הגדול ביותר פועל בתחום רפידות הבלימה, אך ישנם גם עשרות יצרני דיסקים, קאליפרים וחלקי מערכת הידראולית. כמעט כולם מציעים רכיבים יותר טובים מן הרכיבים הבסיסיים שמותקנים כסטנדרט במכוניות סדרתיות מצויות, והתקנתם כתחליף לרכיבים המקוריים תשפר בדרך כלל את ביצועט הבלימה.

אגב, כולנו מקבלים שתי תזכורות שמערכת הבלמים דורשת תחזוקה קבועה. הראשונה היא בעת מבחן הרישוי השנתי לרכב ("טסט"), כאשר הבוחן במכון הרישוי צועק לכיוון שלנו הברות לא ברורות, והאחרת מתקבלת בעת טיפול תקופתי במוסך, אם המוסכניק מפרק גלגלים ומספר לנו שהרפידות או הדיסקים ברכב שלנו זקוקים להחלפה. במקרה השני יכולים לספר לנו שהמצב נואש ונדרשת החלפה מיידית, או שנותרו ברכיבים האלה כך וכך אחוזי חיים ועלינו להחליט אם לבצע את ההחלפה שלהם כעת או בטיפול התקופתי הבא. לא מיותר להזכיר שמדובר בהוצאה שיכולה להגיע לאלפי שקלים – תלוי בסוג הרכב.

השאלות שאיתן נתמודד כאן הן ראשית לכל מתי וכיצד צריך להתייחס למערכת הבלמים, מה האפשרויות שעומדות בפנינו כאשר יש להחליף רפידות, דיסקים, או גם וגם, והאם לומר למוסכניק שלנו – "יאללה, תחליף, יעלה כמה שיעלה" או שעדיף לבחון דברים מראש, עוד לפני הביקור במוסך, כדי להגיע לשם מוכנים ומצוידים. אנחנו נראה לכם שאפשר לצוד שתי ציפורים במכה אחת: לחסוך לא מעט כסף ובאותה נשימה גם לשפר במידה רבה את ביצועי הבלימה של כל מכונית סדרתית.

להביא חלקים ביד

בישראל ישנם כיום כ-5,000 מוסכים מורשים, מהם קרוב ל-1,500 מוסכי מכונאות שכמה מאות מהם שייכים לרשתות השירות של יבואני הרכב. לאורך עשרות שנים חינכו היבואנים את הלקוחות שלהם שמי שלא מבצע טיפולים תקופתיים במוסכים "מורשי יבואן", תוך שימוש ב"חלפים מקוריים" – יאבד את האחריות לרכב. גם מוסכים מורשים שאינם מורשי יבואן הרגילו אותנו לקנות את החלקים לרכב דרכם ולהיאלץ לסמוך עליהם שבחירת החלקים נעשית רק מתוך דאגה לצרכים וליכולות שלנו, הלקוחות, ולא קשורה חלילה למתח הרווחים (גובה ההנחה) שהם מקבלים מן המפיצים.

"חוק שירותי רכב", כפי שהוא מוכר בלשון העם, שם סוף להתניה הזאת מבחינה חוקית, הגם שעדיין לא מבחינה התנהגותית. רוב בעלי הרכב שרכשו מכוניות חדשות במחירים מטורפים ביחס לעולם מעדיפים עדיין לא לקחת סיכונים ולשלם מחירים מופקעים גם בעת ביצוע טיפולים שוטפים, אבל מי שקצת יותר מצוי בפרטים יודע שכל מוסך – גם מוסכים מורשי יבואן – חייב להציע לו אפשרויות בחירה בין חלקים מקוריים לחלקים תחליפיים אשר במקרים רבים לא נופלים באיכותם מן המקוריים או אפילו טובים מהם.

בנוסף, כל בעל רכב רשאי להגיע למוסך עם חלקים מתאימים שנרכשו על-ידי מכל מקור חוקי, אם כי רצוי לזכור שכל מוסך מרוויח כמה עשרות אחוזים על כמעט כל חלק שעובר דרכו וכאשר מגיעים "עם חלקים ביד" לא מזיק לפצות את המוסכניקים בדרך אחרת במידת האפשר.

דברים אלה נכונים שבעתיים כאשר מדובר במכוניות שממילא עברו את תקופת האחריות, אם כי כאן חשוב מאד להתגבר על הפיתוי ולדחות הצעות להשתמש בחלפים זולים באופן חשוד אשר מיוצרים על-ידי יצרניות עלומות. נכון – מחירי החלקים בישראל מקוממים ויקרים באופן מעצבן, אבל חלקים מאיכות ירודה עלולים לחסוך כסף בטווח הקצר ו"לעלות בבריאות" בטווח ארוך יותר. הדבר הטוב ביותר הוא "לאסוף מודיעין" ולהגיע מוכנים כדי שלא לקבל החלטות חפוזות ויקרות.

שבועות לפני שמכניסים רכב לטיפול כזה או אחר אפשר לבדוק בספר הרכב אילו רכיבים צפויים להיות מוחלפים, ואפשר לבדוק מראש ולבחור בין אלטרנטיבות שונות ורמות איכות שונות. חשוב לזכור שרוב החלפים לא מיוצרים על-ידי יצרניות הרכב עצמן אלא על-ידי יצרניות חלקים שבמקרים רבים אורזות חלקים זהים בשתי אריזות שונות – אחת נמכרת ביוקר דרך מערך החלקים של יצרנית ויבואנית הרכב והאחרת נמכרת ביוקר (אבל קצת פחות), על-ידי יבואני חלקים. במקרים רבים אפשר להשיג את אותו חלק במחיר פחות יקר ברכישה אינטרנטית מחו"ל, אם כי תהליך היבוא והשחרור ממכס עלול להיות מעיק, ותמיד אפשר להביא חלקים במזוודה כל עוד שזה לא יבוא מסחרי.

כדי לרכוש את החלקים הנכונים והמתאימים צריך לדעת מה קוד הדגם המדויק (מופיע לרוב ברישיון הרכב), ועדיף לשוטט קצת בפורומים של בעלי רכב דומה מן הארץ ומחו"ל כדי למצוא חוות דעת על יצרנים, חלקים ומפיצים שמהם כדאי לקנות.

בולמים את המחירים

חשוב להדגיש שוב את מה שכתבנו קודם: החוק בישראל אוסר על מי שאין לו הסמכה מתאימה לגעת בתחזוקת מכונית, אפילו כשמדובר ברכוש שלו, וכך אפשר להביט בעיניים כלות בסרטוני הדרכה ב'יוטיוב' ולהבין שהחלפת רפידות וטיפולים יסודיים יותר במערכת הבלמים הם בין הפעולות הפחות מסובכות בתחזוקת רכב.

ההמלצה שלנו, כמובן, היא לבצע עבודות כאלה במוסכים מורשים, ובמקביל להכיר ולדעת שמערכת בלמים מורכבת ממספר לא גדול של חלקים כמו רפידות, דיסקים, קאליפרים, קפיצים, צנרת ונוזל הידראולי. כל אחד מן הרכיבים האלה אפשר לשפר כדי להשיג ביצועים טובים יותר.

מתי להחליף רפידות ומתי להחליף דיסקים?

בשונה ממה שאפשר להבין אינטואיטיבית, רפידות בלמים משיגות את רמת הבלימה החזקה ביותר שלהן דווקא כשהן בלויות ואפילו כשהן לקראת סוף חייהן. לרפידות חדשות לוקח זמן "להתיישב" במקום ורמת החיכוך שהן יוצרות עולה ככל שהן נשחקות. יחד עם זאת, צריך לזכור ראשית לכל שגם הדיסקים נשחקים וששני הרכיבים סובלים מבלאי מהיר במיוחד כשהם חשופים לפגיעות חיצוניות – החל מאבק ואבנים קטנות, דרך בוץ שמתייבש על משטחי המגע וכלה בפגיעות פיזיות ומכות.

במכוניות מודרניות ישנם חיישנים ברפידות אשר מתריעים כאשר החומר מגיע לרמת שחיקה שדורשת החלפה, אבל במקרים שונים אפשר לחוש ב"סימני מצוקה" של הבלמים שמתבטאים ברעידות או ברעשי חריקה צורמים. אסור להמשיך לנסוע עם בלמים רועדים ורועשים מבלי לבדוק ולהבין את מקור הבעיה, מה גם שזה עלול לגרום לבלאי מוגבר ולנזק כספי שאפשר להימנע ממנו. בזמן בלימה, אם מתקבלת תחושה שהרכב מושך לצד אחד צריך לבדוק בדחיפות את הצמיגים, הבלמים, ואת מערכת ההיגוי.

חשוב לשים לב לכל שינוי בתחושת הבלימה – למשל אם היא מרגישה ספוגית או קופצנית, מפני שתקלות קורות והן יכולות להיות קשורות, למשל, למערכת ההידראולית. זאת גם הסיבה שכאשר בודקים את כלל הנוזלים ברכב (שמן מנוע, נוזל קירור וכיוצ"ב) צריך לבדוק גם את מפלס הנוזל ההידראולי במאגר שסמוך למגבר הבלמים ("בוסטר").

ככלל אצבע, במכונית סטנדרטית שלא משתתפת באירועי נהיגה קיצוניים צריך להחליף רפידות בערך באותה תדירות שבה מחליפים צמיגים, סדר גודל של 30-40,000 קילומטרים, ואם לא היו תקלות מיוחדות צריך להחליף דיסקים בכל שתיים או שלוש החלפות של רפידות. בעבר היה נהוג לחרוט את הדיסקים מידי פעם, כיום בדרך כלל יותר משתלם לקנות דיסקים חדשים.

אפשר, וצריך, לבדוק מידי פעם את עובי הרפידות. במכוניות עם חישוקים קלים אפשר במקרים מסוימים לראות את הקאליפרים ואת הרפידות שבתוכם ואם לא – צריך לפרק גלגלים ולבדוק. כלל האצבע הוא שאסור שהרפידות יישחקו אל מתחת לעובי של כ-3 מילימטרים, ורק כדי להסיר ספק: כאשר מחליפים רפידות תמיד מחליפים במקביל את הרפידות שמשני צידי כל סרן.

כאשר מפרקים גלגלים ומביטים על הדיסקים צריך לוודא שהמשטח שלהם חלק ולא מחורץ או עקום, ושאין עליהם סימני חלודה.

איך בוחרים רפידות?

ישנם שלושה סוגים עיקריים של רפידות בלימה ולא מעט וריאציות בין השניים הראשונים, שכוללים תרכובות כאלה ואחרות של תרכובת של פחמן, זכוכית, גומי, סיבים ועוד. הסוג הראשון מכונה, בצדק או לא בצדק, "אורגני" (או NAO), ואלה רפידות שמתאימות בעיקר לכלי רכב קלים יחסית. רפידות אורגניות מספקות תחושת בלימה טובה מאד ורמת רעש נמוכה, אבל רמת השחיקה שלהן גבוהה וזה אומר שהן שורדות קילומטראז' נמוך יחסית.

הסוג השני, שהוא יקר יותר מן הסוג הראשון, נקרא "מתכתי" או "חצי מתכתי", והתרכובות שבו כוללות נחושת, ברזל, פלדה ומתכות אחרות בשילוב עם חומרי סיכה כמו גרפיט אשר מסייעים לפיזור וסילוק חום. אלה רפידות רועשות יותר ותחושת הבלימה אולי תהיה פחות מרשימה אבל הן שורדות קילומטראז' רב בהרבה.

הסוג השלישי הם בלמים קרמיים ואלה נחשבים לאיכותיים, לחזקים ולעמידים ביותר אבל יש להם שתי חולשות: הם לא מככבים במזג אוויר קר (פחות רלבנטי לישראל) והם יקרים משמעותית מן האחרים (מאד רלבנטי). רפידות קרמיות, כשמן כן הן, בנויות מחומר קרמי מוקשה שמשולב עם סיבי נחושת.

אז כיצד בוחרים מתוך כל השפע הזה? ראשית לכל צריך לוודא התאמה בין הרפידות לקאליפרים הספציפיים שמותקנים ברכב, וזה כבר מצמצם מאד את מגוון האפשרויות, ולאחר מכן יש לוודא שמדובר ביצרן מוכר ומהימן (אתם לא באמת רוצים לחסוך ולהתפשר בסעיף הזה אלא להשיג תמורה טובה יותר לכסף). מכאן והלאה צריך להשוות את האחריות של היצרנים – למרות שמדובר במוצרים מתכלים הם מגיעים עם אחריות – והקילומטראז' המוצהר שלהם נותן אינדיקציה לאיכות.

חשוב להקפיד למצוא את כל תווי התקן והאישורים הרלבנטיים גם לטובת שקט נפשי וגם עבור המכס (נכון יותר – משרד התחבורה) אם מייבאים מחו"ל במשלוח או יבוא אישי.

אפשר לשמור על הבלמים?

בכלל, בנהיגה לא ספורטיבית צריך להתייחס אל הבלמים כאל "מתקני טעויות": למעט בנהיגה עירונית או בתוך פקק תנועה – אם נאלצת לגעת בבלמים זה אומר שלא חזית נכון את המצב על הכביש או שהתרחש אירוע לא צפוי (ונשאלת השאלה אם אפשר היה לצפות לו).

מי שלא נוהג נכון ומופתע חדשות לבקרים ישחק את הבלמים שלו יותר ממי שמבין היכן הוא נמצא, מי שנוהג בעיקר בעיר ישחק יותר את הבלמים ביחס למי שנוהג בעיקר מחוץ לעיר, ומי שנוהג בכלי רכב כבד יצטרך להחליף רפידות יותר ממי שנוהג ברכב קל.

אז איפה קונים?

כאמור, ישנם עשרות יצרנים של רפידות ומערכות בלימה ולא כולם מייצרים לכל הדגמים בשוק, וממילא אנחנו לא רוצים להמליץ על יצרן Z ולא על יצרן A מפני שאין לנו כלים להשוות מחירים ורמות איכות. חלק מן היצרנים מיוצגים בישראל, חלקם מיובאים במקביל על-ידי מספר יבואני חלקים, ואחרים מוכרים דרך מפיצים בארה"ב ובאירופה שמבצעים משלוחים בינלאומיים.

כדאי להתחיל את מסע החיפושים הרבה לפני מועד הטיפול ברכב בטלפון למוסך שלכם כדי לבדוק מה המחיר של רפידות ודיסקים, ומה בדיוק מקבלים תמורת המחיר הזה. לאחר מכן כדאי לבדוק אצל יבואני חלקים ישראלים, בפורומים שונים בארץ ובחו"ל, ובאתרי אינטרנט בחו"ל.

בשורה תחתונה אפשר לחסוך לא מעט כסף ובעיקר להשיג רכיבים הרבה יותר איכותיים מן הרכיבים המקוריים או התחליפיים הסטנדרטיים שמותקנים ברוב המקרים בארץ.

The post המדריך לרכישת והתקנת רפידות בלמים ודיסקים ברכב: תלויים בבלימה appeared first on TheCar.

כדי להבין מדוע הורדת המכס על חלקי חילוף לרכב לא תשנה לנו דבר וחצי דבר צריך ראשית לכל להזכיר את אופן חישוב המס על חלקי חילוף בישראל. שיטת המיסוי שנהוגה אצלנו היא "רב שכבתית", ובשפת העם "מס על מס על מס". כל השכבות הללו מונחות על "ערך ה-CIF" של כל מוצר, כלומר המחיר שלו בנמל המוצא (FOB) בתוספת עלויות ההובלה והביטוח. לצורך הדוגמא, מצמד ("קלאטש") לרכב שעולה 90 דולר בנמל בהולנד ו-100 דולר אחרי הוספת עלויות ההובלה והביטוח, מחוייב ב-6% מכס.

על 106 הדולרים לאחר מכס נוסף מס קניה שחל על רוב חלקי החילוף כולל אלו המוגדרים בטיחותיים (כמו בלמים), ועל כל החגיגה הזאת נוסף מע"מ בשיעור 17%. חישוב מס הקניה על חלקי חילוף מבוצע בשיטה שמכונה אצלנו "תמ"א 60" וכדי שלא לסבך עם חישובים מיותרים נדלג ישירות אל התוצאה: סך מס הקניה בתוספת מע"מ מגיע לכ-40%. בדוגמא שלנו מזנק מחיר המצמד מ-106 דולר ל-148 דולר – כלומר כ-48% מס בסך הכל.

אם וכאשר יסולק המכס מן המשוואה ייחסכו, בדוגמא שלנו, 6 דולר כפול התמ"א, כלומר 8 דולר. בתרגום לשקלים מדובר במחיר של מנת פלאפל (עם שתיה). כמובן שככל שמחיר החלק גבוה יותר מדובר ביותר מנות פלאפל, ואם אפשר לחסוך אז למה לא? העניין הוא שבמציאות – יבואנים לא משלמים כמעט מכס בכלל. הסיבה לכך היא שבזכות הסכמי הסחר בין ישראל לאיחוד האירופאי, ארה"ב, בריטניה, מקסיקו, טורקיה, גושי מדינות אפט"א ומרקסור, ולאחרונה גם דרום קוריאה, אין בכלל מכס בתנאי שמוצג "מסמך תשומות מקור" אשר מעיד על ארץ הייצור של הטובין. במילים אחרות, יבואן שרוכש ישירות מיצרן ומקבל ממנו את המסמך הנכסף – לא משלם מכס בכלל.

כמובן שיש מעצמות כמו סין, ומדינות נוספות שלמדינת ישראל אין איתן הסכם סחר, ושוק החלפים שלנו מוצף בחלקים שמגיעים משם ומחוייבים במכס בשיעור ממוצע של 12%. העניין הוא שרוב החלקים האלה זולים במיוחד ולכן מרכיב המכס עליהם כמעט לא מורגש. מסנן שמן שמיוצר בסין ועולה ליבואן 2-3 דולר, או רפידות בלמים שעולות 10-15 דולר, כמעט לא יושפעו מאיפוס המכס. יתרה מכך: לנוכח הזינוק במחירי ההובלה מאז תחילת הקורונה, ולנוכח מתח רווחים פחות חזירי על חלקי חילוף מתכלים, לא סביר שגם סכום צנוע זה של ביטול מכס יבוא לידי ביטוי במחיר לצרכן. תחום יחיד שבו יכולה להיות הוזלה של כמה עשרות שקלים במחיר החלק הוא חלקים יקרים באמת שאותם מחליפים אחת לכמה שנים.

ומה עם יבוא אישי?

מיד לאחר ההכרזה על הפחתת המכס נשמעו צהלות בקרב חובבי רכב בפורומים שונים ברשת, וזאת מכיוון שלא מעט חובבים בעלי ידע מזמינים לעצמם חלפים מאתרי אינטרנט בחו"ל כדי לחסוך את פערי התיווך. כל הפחתת מס יכולה לשפר את כדאיות היבוא האישי, ובמקביל גם לרסן את היבואנים הסדירים. אלא שצר לי לבשר שגם כאן אין בשורה: חלקים שמחירם נמוך מ-75 דולר (ללא דמי משלוח) ממילא פטורים ממע"מ וממס קניה. מכס משולם על מוצרים שערכם גבוה מ-500 דולר, ובתחום היבוא האישי אלה נדירים מכיוון שלרוב מדובר בחלקים גדולים וכבדים שעלויות השילוח שלהם גבוהות מאד. אבל גם כאשר מחליטים לשלם את עלויות המשלוח הכבדות, ולייבא באופן אישי חלקים שמחירם גבוה מ-500 דולר – החיסכון שנובע מביטול המכס על חלקים שמיוצרים במדינות שאין לנו הסכמי סחר איתם בטל בשישים. לא זה מה שיסייע לכם לרכוש את מכונית החלומות הבאה שלכם.

מרוויחים פוטנציאליים: כלי רכב חשמליים

צריך לומר מילה טובה על התוכנית עצמה, ככל שהיא נוגעת לשוק הרכב, בהקשר של רכב חשמלי. המרכיב היקר ביותר ברכב חשמלי הוא הסוללה, ונתח הארי של סוללות לרכב חשמלי מיוצר כיום בסין ובקוריאה. להסרת מכס שמוטל על סוללות לרכב חשמלי שמיוצרות בסין יש השפעה מסוימת, גם אם לא עצומה, ומה שיותר חשוב – יש בה הצהרה שמוכיחה שהממשלה שמה סוף סוף עין על התחום המתפתח של רכב חשמלי. עם זאת – מבחינה מעשית מדובר עדיין במספר אפסי של כלי רכב ולקוחות שיושפעו מן הפעולה הזאת באופן מיידי.

הנהגים ממשיכים להיות פרה חולבת

למען הסר ספק – אנחנו בוודאי מברכים על הסרת המכס על חלקים לרכב, והלוואי שזה יהיה פתח של תקווה להפחתות נוספות של מיסים בתחום הרכב. התלונה העיקרית שלנו היא שמדובר בצעד עם משמעות מעשית אפסית, ונדמה שהוא נועד בעיקר למטרת יחסי ציבור. יש אולי מי שיתרשם מכך – אבל גם הוא לא ייהנה מחיסכון כלשהו כאשר יוגש לו החשבון הבא במוסך.

אם הממשלה באמת מתכוונת להוזיל את מחירי החלקים לרכב ואת עלויות האחזקה אפשר (וצריך) להפחית ראשית לכל את מס הקניה – שהוא מס הרבה יותר משמעותי, וראוי להתחיל עם חלקים בטיחותיים, למשל צמיגים, כדי שלא ניאלץ לבחור בתחליפים זולים מאיכות מפוקפקת על-פני חלקים איכותיים ובטוחים יותר.

כל ממשלות ישראל לדורותיהן מתייחסות אל ציבור בעלי הרכב כאל פרה חולבת ומטילות עלינו מיסוי גבוה לא רק על חלקים ועל הרכב עצמו, אלא גם על הדלק. למס הבלו, שמשלש את מחירו של כל ליטר דלק, יש השפעה הרבה יותר דרמטית על ההוצאה החודשית של משקי הבית (ובאופן עקיף גם על מחירי ההובלה וההסעה אשר משפיעים על עלויות הייצור והצריכה במשק כולו). במילים אחרות, הורדת המכס על חלקי חילוף היא כמו צום שנועד להפחתת משקל אבל מבוצע בפועל רק במהלך השינה.

The post הממשלה תוריד את המכס על חלקי חילוף לרכב, אבל לכם זה לא יועיל appeared first on TheCar.

אחת לכמה שנים מפורסמות ידיעות שמבטיחות טיפול כזה, אבל במציאות כולנו ממשיכים לשלם וקולנו לא נשמע. האם יש מה לעשות בקשר לזה? כנראה שכן, וכנראה שזה כרוך בהשמעת קולו של ציבור בעלי הרכב.

ביום ראשון השבוע פרסם משרד התחבורה הודעה לעיתונות שכותרתה "כלי הרכב ידורגו בהתאם למחירי חלקי החילוף שלהם", ובה הבטחה לשקף לציבור את מחיריהם של 80 חלקי רכב של דגמים שונים. אתמול (ב') מיהרה רשות התחרות להגיב עם פרסום משלה באותו נושא, והציגה מסמך שכותרתו "חלקי חילוף לרכבים – תמחור ומודעות צרכנית".

שני המסמכים מעידים על שלושה דברים שונים שקשורים אחד לשני, והראשון בהם – כפי שמפורט במסמך של רשות התחרות, הוא שמחירי החלקים לרכב בישראל יקרים בעשרות אחוזים ביחס למחירים של חלקים מקבילים בעולם, וזה מהווה נטל משמעותי על בעלי הרכב.

העובדה השנייה היא שגם משרד התחבורה וגם רשות התחרות נכשלו בעשור האחרון כישלון מחפיר בטיפול בנושא זה. בשנת 2011 הייתה התחרותיות בענף הרכב אחד הדגלים שהרים שר התחבורה דאז, ישראל כץ, כאשר הקים את "הוועדה הציבורית להגברת התחרותיות בענף הרכב" בראשות פרופ' ירון זליכה. ועדת זליכה הגישה את מסקנותיה בפברואר 2012, כלומר כמעט לפני עשור, ובעקותיהן חוקק משרד התחבורה חוקים ותקנות שאילצו את יבואני הרכב והחלקים לפרסם מחירוני חלקים שקופים לציבור. הבעיה היא שעד למחצית 2021 לא הצליחו אנשי משרד התחבורה לגבש פורמט ברור וקל להבנה במטרה להנגיש את המידע לציבור, ולהפוך אותו לשימושי.

הנושא השלישי שעולה משני המסמכים הוא צורך יסודי של הרגולטורים – במקרה הזה משרד התחבורה ורשות התחרות – ליצור ערוצי תקשורת פתוחים לציבור, וזאת כדי שאנשיהם יבינו מה הם לא מבינים, ומה הם יכולים לעשות טוב יותר למען הציבור. אפיקי תקשורת כאלה קיימים בארה"ב, בבריטניה ובמדינות רבות אחרות, וכדי לקבל דוגמא לתועלת שיכולה לצמוח מהם כדאי לעיין במסמך שפרסמה אתמול רשות התחרות.

אחוזים זה לחלשים

המסמך "חלקי חילוף לרכבים – תמחור ומודעות צרכנית" מוגדר כ"מחקר שבוצע ונכתב על ידי כלכלני חטיבת המחקר של רשות התחרות", והנרטיב שלו הוא שרוכשי רכב לא יכולים לדעת מה מחיר החלקים להם יזדקקו במהלך הבעלות על רכב. באופן לא מפתיע, המחירים, לדעתם, גבוהים מכיוון שהתחרות בתחום החלקים מצומצמת מאד.

כלכלני הרשות טוענים – למרות שהם לא מביאים לכך אף אסמכתא (ובוודאי שלא מציגים הישג שיכול להעיד על כך) ש"בשנים האחרונות הקדישה רשות התחרות מאמצים רבים בניסיונות להביא לשיפור התחרות בתחום חלקי החילוף לרכב". הם גם טוענים ש"חטיבת המחקר של רשות התחרות מבצעת בימים אלו מחקר שוק מקיף בתחום חלקי החילוף לרכבים אשר תוצאותיו יפורסמו להערות הציבור לאחר השלמתו. המחקר טרם הושלם, אך ניתן כבר בשלב זה להצביע על ממצאים חשובים בדבר הקשר בין מחיר הרכב לעלות חלפיו". אותו "מחקר שטרם הושלם" אמור לשפר את מצב הצרכנים בכך שהוא יאפשר לנו "לקחת בחשבון כבר בשלב רכישת הרכב את העלות העתידית הצפויה, באופן שיקשה על הפעלת כוח שוק בשוק ההמשך" (כלומר להגביר את התחרותיות בשוק החלפים – ג.מ.).

עד להשלמת המחקר הם מציעים להגביר את "המודעות" לבעיה, או, במלים שלהם – "מטרתו של נייר זה היא העלאת המודעות של הצרכן הישראלי לקשר שבין מחיר הרכב לעלות חלפיו המקוריים, והעלאת מודעות הצרכן הישראלי לפערים המשמעותיים שבין עלות החלפים המקוריים של רכבים, אשר בשוק הראשוני עשויים להיחשב כתחליפיים".

כמובן שמדובר במטרה ראויה מאין כמותה, במיוחד לאור העובדה שהיא מבוצעת, כאמור, כמעט עשור לאחר שהנושא הוצף במסגרת "ועדת זליכה". הבעיה היא שאחרי עמודים על גבי עמודים שבהם מוסבר כמה קשה לשקף לצרכנים "עלות סל חלפים מייצג" של דגמי הרכב השונים – הכלכלנים המכובדים מציגים את תוצאות "המחקר", שלהם בדרך המשעשעת ביותר האפשרית: "סל חלקים" שמוצג כאחוז ממחיר הרכב החדש.

אנשי רשות התחרות השוו את מחיריהם של 18 חלקים של 33 דגמי רכב נפוצים, ואלה "באים לשקף פערים במחירים של חלפים מסוגים שונים בין רכבים שונים". לדברי החוקרים, "תוצאות ההשוואה העלו כי עלות סל החלפים ביחס לעלות הרכב, גבוהה יותר ככל שהרכב זול יותר". מכאן נחלקת הביקורת שלנו על העבודה לשני תחומים שונים.

ראשית – בחירת 33 דגמי הרכב ה"נפוצים" היא, איך לומר? לא מקצועית. ברשימת הדגמים כלולים, למשל, מאזדה 2, מיצובישי אטראז', פולקסווגן פאסאט, סקודה סופרב וטויוטה קורולה (כולם תחת הקטגוריה "משפחתי"), וגם סוזוקי ויטארה, פורד אקספלורר וג'יפ גרנד צ'רוקי (תחת קטגוריית "פנאי") או פיאט 500 מול קיה פיקנטו ויונדאי I10 בקטגוריית "מיני". במילים פשוטות, חוקרי הרשות לא משווים, למשל, בין 33 דגמי הרכב הנמכרים ביותר בישראל, ובוודאי שהם לא סיווגו את אלה שהם כן בחרו לפי סיווגים מקובלים או הגיוניים.

מה שהרבה יותר מגוחך הוא שעלויות סל החלקים מוצגות, כאמור, כאחוז מערך המכונית, וזה אחרי שבדוח מסבירים החוקרים בעצמם שבקטגוריית חלקי הטיפולים, למשל (כמו מסננים) – אותם חלקים משמשים הרבה פעמים בדגמים שונים. כדי להאיר את האבסורד אפשר לקחת מסנן אוויר תיאורטי שעולה 100 שקלים, ובואו נניח לצורך הדוגמא שאותו מסנן מתאים לקיה פיקנטו וגם לג'יפ גרנד צ'רוקי שעולה פי חמישה. מאליו ברור שהמחיר היחסי של אותו חלק יהיה משמעותי ברכב זול וזניח ברכב יקר.

במילים אחרות, תיאור העלויות של סל חלקים כאחוז ממחיר הרכב החדש שגויה מיסודה גם אבסולוטית – מה שצריך לעניין את בעל הרכב זה "קבוצת מחיר" – כלומר עלות אבסולוטית של תחזוקה שנתית, וגם באופו יחסי: לצורך השוואה בין כלי רכב שונים צריך להשוות בתוך קטגוריות מוגדרות ולא בכלל שוק הרכב.

למי שקונה קיה פיקנטו לא ממש אכפת מה הקשר בין אחוז עלויות החלקים שהוא ישלם בטיפול תקופתי לבין אחוז העלויות שישלם מי שקונה ג'יפ גרנד צ'רוקי, ולא כל כך סביר שאם הוא יגלה שעלות החלקים של ג'יפ תהיה זולה יותר הוא יחליט לקנות ג'יפ צ'רוקי במקום קיה פיקנטו.

החלקים לא מרכיבים את עצמם

לצד הביקורת צריך לשבח את כלכלני רשות התחרות על עצם פועלם, ולהניח שהכוונה שלהם הרבה יותר טובה מן הביצוע. למרות הבלגאן שהם יצרו – אין ספק שהם רצו לעשות טוב. העניין הוא, למשל, שחלקי רכב לא מרכיבים את עצמם בעצמם, ולמרות שצריך לפעול כדי להוזיל אותם – את בעל הרכב צריכה לעניין "עלות הבעלות הכוללת" – כלומר מחירי החלקים יחד עם עלות הטיפולים התקופתיים, עלות פרמיות הביטוח, ואפילו עלות הדלק.

אנשי הרשות טוענים – למרות שהם לא מביאים לכך אסמכתאות – שקיימת "שונות בין יבואני הרכב באסטרטגיות התמחור בשוק הראשוני ובשוק ההמשך" (כלומר שיש מי שמתמחרים את המכוניות בזול ואת החלקים ביוקר). "אסטרטגיה זו", הם כותבים, "מבוססת ככל הנראה על הערכה כי שיווק החלפים המקוריים במחיר גבוה יותר יפצה על הוזלת הרכב (ושחיקת הרווחיות הנלווית לה) בשוק הראשוני. אולם, הממצא מחדד את חשיבותה של השוואת מחירים".

במאמר מוסגר צריך לשים לב להבטחה, כאמור, של רשות התחרות לכך שאנשיה נמצאים בעיצומו של ביצוע "מחקר שוק בתחום חלקי החילוף לרכבים… המחקר מתמקד בהיבטים רבים של ענף חלקי החילוף – אפיון מגמות במחירים על פני המקטעים השונים של שרשרת הערך בקרב שחקנים רבים – יבואני רכבים, יבואני חלפים, סיטונאי חלפים, מוסכים, חברות ביטוח, חברות ליסינג וכמובן, הצרכנים הפרטיים. היקף המחקר רחב וכולל בחינת החלפים הנמכרים ביותר, על פני דגמי רכב נפוצים בישראל, ומעקב אחריהם לאורך חיי הרכב – ממועד עלייתו לכביש ועד למספר שנים לאחר מכן. תוצאות המחקר יפורסמו להערות הציבור לאחר השלמתו".

בין השאר נחקרים גורמים אפשריים לעובדה שמחירי החלפים בישראל גבוהים יחסית, בדגש על עלויות שינוע גבוהות, חסמים רגולטוריים ועלויות בירוקרטיות ייחודיות לענף זה בישראל וגם חסמים תחרותיים דוגמת מיעוט שחקנים באחד מהמקטעים (יבוא, הפצה או שיווק, מכירה ושירות) או גורמים מצד הביקוש (העדפות צרכניות כגון נאמנות מותגית, נטייה שלא לבצע השוואות מחירים וניתוק תפיסתי בין מחיר הרכב (שוק ראשוני) למחיר חלפיו".

ובינתיים במשרד התחבורה

כאמור, הודעת משרד התחבורה מהשבוע מבטיחה לנו ש"כלי הרכב ידורגו בהתאם למחירי חלקי החילוף שלהם", ואת התוצאה אנחנו אמורים לראות כבר בשבוע הבא, ב-1 באוגוסט.

כרגיל בהודעות לעיתונות של משרד התחבורה גם הפעם מובטח לנו ש"המהפכה בענף חלקי החילוף לרכב יוצאת לדרך", וזאת עם "פרסום דירוג חדשני וראשון מסוגו של דגמי הרכב הנפוצים בישראל על פי מחירי חלקי החילוף המקוריים שלהם". בהמשך ההודעה מסתבר לנו שמדובר ב"פיילוט ראשון מסוגו של דירוג דגמי רכב הנפוצים בישראל על פי עלות סל חלפים נבחר, מהזול ליקר ביותר", ושזה "יפורסם לפי קטגוריות רכב: מיני וסופר מיני, משפחתי, ג'יפון וג'יפ. סל מוצרי התעבורה יכלול את מחירם של כ- 80 פריטים נפוצים". הפיילוט הזה יפעל למשל כשנה ויתבסס על מחירי החלפים כפי שמופיעים במחירון הרשמי של יבואני הרכב.

כאמור, את דרך ההצגה נוכל לשפוט בשבוע הבא, אבל אנשי משרד התחבורה מבטיחים לנו ש"יבואנים שימכרו מוצרי תעבורה במחיר גבוה ידורגו במקום נמוך בטבלה, ויש לצפות כי יפעלו להוזלת המחירים כדי למנוע פגיעה במוניטין". עוד הם מבטיחים לבחון במהלך שנת הפיילוט את השפעתו על מחירי החלפים ועל דירוג יבואני הרכב.

מיותר לציין שהצגת, או אפילו דירוג, מחירי החלקים לכשעצמם לא באמת צפויה להוזיל שום דבר, ובמיוחד מכיוון שמדובר רק ברכיב אחד מתוך כלל עלויות תחזוקת הרכב. מה שכן יכול להוזיל את מחירי החלקים זאת רגולציה מקלה שתעודד תחרות ביבוא ובשיווק של חלקים לרכב.

מה אנחנו יכולים לעשות?

אחרי ששיבחנו את הכוונות הטובות של כל רגולטור שפועל למען הצרכן, והזכרנו את גרירת הרגליים בעשור האחרון, נראה שמה שיכול לעזור גם למשרד התחבורה וגם לרשות התחרות הם רעיונות של בעלי רכב לגבי המידע שבאמת יכול לסייע, ולגבי אופן ההצגה היעיל שלו. אפשר להניח שגם במשרד התחבורה וגם ברשות התחרות יוכלו לפעול בדרך יותר מושכלת ואפקטיבית אם יהיה להם ערוץ תקשורת פתוח אל הציבור, שדרכו יוכלו להבין מה באמת מתרחש בשטח.

עד אז – אם יש לכם רעיונות שיכולים להוזיל את מחירי החלקים לצרכנים – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com ואנחנו נפרסם כאן ונעביר לרגולטורים הנוגעים בדבר.

The post רשות התחרות לבעלי הרכב: תעזרו לנו לעזור לכם appeared first on TheCar.

בפברואר 2013, כאשר שר התחבורה ישראל כץ דחף בכל כוחו את דוח ועדת זליכה ואת מסקנות ועדת היישום הפנימית שהקים כדי לבצע אותן, פרסם אגף הרכב במשרד התחבורה נוהל שחייב את המוסכים לפרסם מחירון מורכב מאד לצרכנים.

הנוהל, שנועד (כך כתוב בו) "לספק מידע ללקוח על מחירי החלפים וסוגיהם השונים", נכנס לתוקף כבר בחודש מרץ 2013, אלא שמעולם לא באמת פעל בשטח בגלל התנגדותם של כל מי שאמורים היו לקיים אותו – החל מבעלי המוסכים וכלה ביבואני החלפים.

בשבוע שעבר ירד אגף הרכב מן העץ, ופרסם עדכון לנוהל הזה אשר למעשה מעקר אותו כמעט מכל תוכנו. העדכון לנוהל ייכנס לתוקף בעוד שלושה חודשים, ומסיר מן המוסכים את האחריות למתן מידע על מחירי חלפים ואת החובה לתקן את הרכב בחלפים לפי דרישת הלקוח. העדכון מגלגל את האחריות למידע זה על יבואני החלפים והרכב. התוצאה הסופית היא כמובן פגיעה ביכולתו של בעל הרכב לקבל מידע על סוגי החלפים שנדרשים לתיקון רכבו ולהורות למוסך באיזה סוג חלפים לבחור.

הנוהל המקורי חייב את המוסכים "להציג מידע אודות מוצרי התעבורה הדרושים לתיקון הרכב לאחר בדיקת הרכב וטרם הטיפול בו". בין היתר נדרשו המוסכים לפרט בהצעת המחיר שלהם ללקוחות את סוג מוצרי התעבורה שנחוצים לתיקון: האם הם "חלפים מקוריים, חדשים, או חלפים שאינם מקוריים, מסוגים וממקורות שונים".

המוסך, כך נכתב בשעתו, "יחויב לספק לצרכן את אחד הסוגים לפי בחירת הצרכן ומאלה שהציג תוך התאמה לדגם הרכב המבוקש ולצרכי התיקון".

פטור מחובת פירוט זה ניתן למוסך שמשתמש במוצרי תעבורה מקוריים בלבד, אשר בו תלוי במקום בולט שלט שעליו כתוב: "בתקופת האחריות על הרכב המוסך משתמש במוצרי תעבורה מקוריים בלבד", ובנוסף גם מודיע על כך לצרכן לפני מתן הצעת המחיר, ומציין עובדה זאת בחשבונית התיקון.

כאמור, וכמו הוראות רבות אחרות, גם הוראת נוהל זאת לא הופעלה בשטח, לנוכח טענת הנוגעים בדבר שהם לא יכולים ליישם אותו.

כמה מיבואני הרכב אמנם יישמו חלקית את הנוהל, אולם רוב המוסכים טענו שדרישה שמחייבת אותם להציג את מחירי כל החלפים פשוט לא ישימה.

אגף הרכב ביצע שימועים לנוגעים בדבר ובדיקות, ולפני כשבוע נסוג בו מן הכוונה המקורית ופרסם את עדכון הנוהל, שבו בוטלה הדרישה להצגת סוג מוצרי התעבורה הנדרשים לתיקון, כמו גם חובת המוסך לספק את אחד מסוגי החלפים לפי בחירת הלקוח.

העדכון מגלגל את האחריות לפרסום סוגי החלפים ומחיריהם ליבואן או ליצרן של מוצר התעבורה, והמוסך פטור ממסירת המידע הזה ללקוח.

זאת ועוד: חובה זו תחול מעתה רק על רשימה מצומצמת יותר של החלפים שבהם נעשה שימוש תכוף ("חלפים המוחלפים ברכב בשכיחות גבוהה לאורך שנות תפעולו"), רשימה שמכילה כמאה חלפים, ולגביהם יחוייב היבואן (או היצרן) לפרט את "פרטי היבואן וכתובתו, תיאור המוצר בתרגום לשפה העברית, סוג המוצר (מקורי, OEM – מוצר שיבואן הרכב מכיר בו כמוצר מקורי, או תחליפי, מספרו הקטלוגי של החלף ותוצר הרכב שלו מותאם החלף".

המחירון חייב לשקף לצרכן האם המוצר קיים או לא נמצא במלאי, את אורך תקופת האחריות לחלף, וכן את מחירו המעודכן (ללא מע"מ).

אם לא די בכל זאת, כעת גם יהיה לצרכן קשה עד בלתי אפשרי להשיג את המחירון: הנוהל המקורי חייב את המוסכים להציג את המחירון ללקוח, אולם הנוהל המעודכן קובע שאת קובץ המחירים צריך יהיה לרכוש מיבואן הרכב או יבואן החלפים "במחיר סביר".

במשרד התחבורה מדברים אמנם על בניית מאגר מחירים למוצרי תעבורה שלו "ימכרו המחירונים בקובץ שיותאם לדרישות בונה האתר", אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

התוצאה, נכון לעכשיו, היא שהגדרת הנוהל, לפיה מטרתו היא "ליתן מידע זמין ונגיש לבעלי עסקים ולציבור בעלי הרכב בנוגע להתאמת מוצרי התעבורה לרכב ומחירם" – לא תהיה ישימה עבור רוב בעלי הרכב.

The post משרד התחבורה נסוג: מוסכים לא יפרסמו מחירון חלפים appeared first on TheCar.