זרח השמש שוב השמש בא

עוד השירים שרים אך איך יוגד

כל המכאוב וכל האהבה"

עשרות שנים אני מטייל בכל חלקי ארץ ישראל ותמיד תמיד אני נפעם ומתרגש מעבודת החקלאים שנאחזים בקרקע, מכוחו של הטבע ומן המחזוריות של החיים. אחד הדברים המוחשיים שמסמלים בעיניי את ההתחדשות ואת התוצאה של נחישות והתמדה הוא מחזור הגידול של החיטה – החל בהכנת השדות לזריעה וכלה בקציר.

בחודש דצמבר שעבר, ממש לפני שנה, כאשר כולנו בקושי נשמנו אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה – טיילנו "טיול חיטה" אל יער חרובית, לאורך כביש 383 ועד לבית ניר ומצאנו מעט נחמה בנחישות של חקלאי בארי שזרעו את שדות החיטה שלהם. יחד איתם, ועם כל עם ישראל, התפללנו להחזרתם המהירה של אחיותינו, אחינו, בנינו ובנותינו שנחטפו באכזריות – ועמוק בלב הצטרפנו אל חברי להקת הגבעטרון ששרו את שירה המרגש של דורית צמרת לאחר שעדכנו את מילותיו: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

מי היה מאמין שמאז אותו טיול החיטה נזרעה, לבלבה, צמחה, הבשילה, נקצרה ונאספה – אבל 101 האחים שלנו עדיין לא הוחזרו?

השבוע נצא לעוד "טיול חיטה" כאשר בליבנו תפילה ובפינו צעקה: רוצים את כל החטופים בבית עוד לפני שהחיטה תלבלב ותצמח מחדש.

הטיול שלנו הוא אל השוליים המזרחים של עמק האלה, ל'פארק עדולם', אבל בהמשך מוצעות גם אפשרויות אחרות – והכל סביב אותו פלא, זה ששם מזון על השולחנות שלנו.

בכל רחבי הארץ, בכל סוגי האדמה ובשדות שעליהם מגדלים חיטה, מסתיימות בימים אלה ההכנות לזריעה. לפני אי אילו שבועות, הרבה אחרי הקציר ואיסוף ב"באלות" של גבעולי החיטה, עברו חקלאים וביערו באש את הצמחייה שצמחה בתקופת ההתאוששות של האדמה.

בחודשים שקדמו לכך התרוצצו בשדות חרקים, זוחלים ונברנים וניזונו משאריות הצומח וזה מזה, וכעת מתגלגלים שם טרקטורים ענקיים שהופכים את האדמה כדי להחדיר לתוכה אוויר וחמצן.

מחרשות ענק נועצות שיניים ארוכות וקורעות רגבים גסים וגדולים, ובתוך כך צצים ממעבה האדמה תולעים וחרקים שמושכים לשדה זוחלים וציפורים.

לאחר מכן שבים הטרקטורים הגדולים עם משדדות שמפוררות את הרגבים הגדולים ומיישרות את השדות ואלה מוכנים לקראת ההימור הגדול: החקלאים צריכים לנחש מתי יגיעו גשמי הברכה ולתזמן את מועד הזריעה, את הטמנת גרעיני החיטה בקרקע שממתינה לקלוט אותם.

כרגע השדות חשופים ומיושרים, ממלאים את האופק ועוטפים את הגבעות והמישורים, ואנחנו מתייצבים על קצה הכביש שמוליך אל 'גבעות עדן', לקראת הכניסה ל'פארק עדולם' ואל הכביש הצר והמשובש שלוקח אותנו מערבה – אל היופי המשכר של הנוף הנקי ואל האוויר הצלול של תחילת חורף.

'פארק עדולם' מלטף מדרום את המושב אדרת והכביש ממשיך אל עמק האלה ומשם דרומה לכיוון תל מראשה, עד שהוא מתמזג אל תוך כביש 38 בצומת 'מצפה משואה'. בדרך אנחנו חולפים על פני כרמים מטופחים והנשימה נעתקת לנוכח הגפנים שניצבות בשלכת ועצי אלה שמאדימים בשלכת.

למי שמטייל עם ילדים מומלץ לבחור נקודה קלה לזיהוי בשטח, לעצור את הרכב במקום בטוח ולהצטלם בחלקת שדה שמוכנה לזריעה או שזה מקרוב נזרעה כבר.

אפשר לשוב אל אותם המקומות בינואר ובפברואר כדי לחזות בלבלוב החיטה ובצמיחה המהירה שלה, ובאפריל ובמאי כאשר היא בשיא תפארתה, והירוק המהמם הופך לזהוב ולאחר מכן לצהבהב דהוי כאשר השיבולים כורעות מעומס גרעינים.

כל אחד יכול לבחור לעצמו את הנקודה "המשפחתית" שלו ולהצטלם על רקע הצמיחה וחילופי העונות.

טיולי חיטה להמשך העונה

טיול לסופ"ש: אל דרך ארץ הבתרונות
טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב
טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה

טיולי חיטה מומלצים ברחבי הארץ

רמת הגולן

נוסעים על כביש 98 מצומת חמת גדר ומטפסים איתו אל דרום מזרח רמת הגולן. מעבר לגבול מבחינים במטעים של שכנינו הירדנים ובמעט שדות חיטה אבל מכאן מומלץ להתרכז בפיתולים המהנים של הכביש עצמו.

לאחר סיום העליות הכביש נמתח צפונה וממזרח לו פרושים שדות חיטה רחבי ידיים שממלאים את האופק מקצה לקצה.

רכס פוריה

נוסעים לאורך רכס פוריה מן המפגש של כבישים 77 ו-768 לכיוון הישוב פוריה. במבט שמאלה פרושה בקעת יבנאל המהממת ביופיה ושדות החיטה חומים בהירים ומוכנים לזריעה. בכניסה לפוריה פונים מזרחה בכביש קטן שמוליך לכיוון הישוב ואז פונים שמאלה אל כביש שזה עתה נסלל מחדש. מכאן מתחיל מסע מהנה בתוך היופי.

עמק יזרעאל

נוסעים על כביש 66 שמחבר בין צומת התשבי למגידו, ויורדים בזהירות לשבילים שמקיפים את השדות שמול קיבוץ משמר העמק. לפעמים קשה להבחין בשטחים הזרועים ולכן חשוב להקפיד שלא לסטות מן השבילים.

ממשיכים לאורך שביל שמוליך צפונה, מימין לשורות ברושים ומגלים . מכאן נמתחים שדות שנמתחים עד לקצה האופק.

שפלת יהודה

עם רכבי שטח או (בזהירות המתבקשת) עם קרוסאוברים מוגבהים אפשר לנסוע על השבילים שבין תל צפית לקיבוץ ניר בנים: 12 קילומטרים של נוף פתוח ונקי מבינוי – שדות נרחבים חרושים ומוכנים לזריעה.

דרך ארץ הבתרונות

כביש 334 פותח את צפון הנגב ואת "אסם התבואה של ישראל". מישורים נקיים ומזמינים של שדות החיטה הנרחבים ביותר בארץ, רגע לפני או אחרי זריעה.

"זה לא אותו הנגב,

זה לא אותו הבית,

אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב
טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות
טיול לסופ"ש: בעקבות כליל החורש

The post טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב appeared first on TheCar.

כך נפתח אחד משירי הזיכרון העצובים, ובה בעת גם מלאי התקווה ביותר, אשר נכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה המפתיעה והקשה בתולדות מדינת ישראל עד לשבת השחורה של טבח שמחת תורה.

דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בחורף 1974 לזכרם של 11 מבני הקיבוץ שנהרגו בקרבות ונטמנו בבית העלמין של המשק.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב".

במשך 50 שנים נחשב קיבוץ בית השיטה לסמל כישוב שהקריב את מספר החילים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה. למרבה האסון, ב-7 באוקטובר השנה ספג קיבוץ בארי מכה אנושה הרבה יותר, יחד עם רבים מקיבוצי ומושבי עוטף עזה ועם שדרות ואופקים.

"מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו"

90 מחברי קיבוץ בארי נרצחו בשבת השחורה ו-16 מחבריו מוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועת עזה, אבל גם המכה והכאב האלה לא מכריעים את חקלאי הקיבוץ והעוטף. בסוף חודש נובמבר שבו החקלאים לזרוע חיטה בשדות שמסמלים את המאבק בין האור לחושך, בין בניה להרס, בין הגידול של המזון הבסיסי ביותר לבין מאמצים לפגוע ולשרוף.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה".

חקלאי בארי זרעו עד כה יותר מ-3,000 דונמים של חיטה, בין השאר מפני שעל שאר השדות פרושים כרגע כוחות צה"ל, ואת מילותיו האחרונות של השיר שכתבה דורית צמרת –

"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".
– החליפו חברי להקת הגבעטרון – שכל כך מזוהים איתו – במילים: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש לכל תושבי הדרום והארץ שעברו את התופת, לחיילי צה"ל שנלחמים בדרום, במרכז ובצפון, למאות אלפי המפונים מיישובי הדרום והצפון שנעקרו מבתיהם – ומעל הכל לאזרחים ולחיילים החטופים שלנו שכולנו מייחלים לשובם המהיר.

"אסם החיטה של ישראל" ושטחי הגידול הנרחבים ביותר נמצאים אמנם בנגב – חלקם באזורים שכרגע עדיף שלא להגיע אליהם או שאסור לנוע בהם, אבל זריעת חיטה, שמבוצעת כרגיל אחרי הגשם הראשון, מתקיימת בימים האלה בכל רחבי הארץ – מצפון ועד דרום.

בעת הזריעה נטמנים גרעיני החיטה בעומק של 2-8 סנטימטרים באדמה, והגשמים הבאים יתפיחו אותם ויפיחו בהם חיים: קליפת הגרעין תתבקע, מקצהו התחתון של הגרעין ישלח שורש זעיר ומתוך קצהו העליון יפלס ניצן ירוק את דרכו אל האור.

"טיול חיטה" מסמל עבורי ועבור רבים את מחזור החיים בטבע ותמיד מהנה אותי לשוב בחודשי החורף והאביב אל אותם מקומות כדי מלהרגיש את השינויים והצמיחה – החל מן הימים הראשונים שבהם שדה חום מתכסה במהירות בפלומה ירוקה ורכה דרך הצמיחה המהירה של השיבולים הירוקות, שינוי הגוון מירוק עז לירקרק דהוי ומאובק ואז לצהוב יבש ובשל, ועד לימי קציר חיטים. קל לטייל בשדות החיטה אך חשוב להקפיד שלא לרדת משבילי העאפר המסומנים ולא להיכנס לשטח הזרוע כדי שלא לפגוע בו ובעמל החקלאים. מאוד מומלץ לבחור את אחד המיקומים או את אחד המסלולים ולחזור אליו ועליו במשך מספר פעמים במהלך העונה עד לקיץ הבא.

אחד המסלולים שחביבים עלי במיוחד הוא 'דרך החיטה' שמתחילה ביער חרובית בין הישובים גפן וכפר מנחם, על כביש 383, ומתפתלת למרגלות תל צפית. אורך המסלול הזה 14 קילומטרים והוא מסתיים בשדות החיטה של קיבוץ בית ניר.

טיול נעים אחר באותה מתכונת אפשר לערוך על גבעות גורל שסמוכות לצומת להבים לצד כביש 40 בדרך לבאר שבע. גם מצידו המזרחי של כביש 40 וגם מצידו המערבי פרושים שדות חיטה נרחבים, ואפשרות נוספת היא לבקר את שדות החיטה של עמק איילון באזור שעלבים ונוף איילון. מכאן אפשר לתפוס תצפית נפלאה מן הכביש המפותל של יער המגינים, ליד היישוב כרמי יוסף, לכיוון מערב.

מי שמעדיף לטייל בצפון יכול לנסוע מצומת אליקים לכיוון רמת השופט, ולהמשיך משם לכיוון מגידו ואל דרכי העפר של שדות עמק יזרעאל. צפונה משם, דרך כתף שאול בגלבוע ממשיכים מן הקצה של עמק יזרעאל אל עמק חרוד – הנוף שנשקף מבעד לחלונותיהם של בני בית השיטה – ואפשר לנסוע משם על אחת הדרכים היפות בארץ, שמהלכת לאורך כמעט 18 קילומטרים אל ראש הגלבוע. שדות חיטה נרחבים פרושים משני צידי הכביש.

צפון מזרחה משם נמצאת אחת מדרכי העפר היפות – 'דרך נוף יששכר' שמחברת את רמת צבאים עם רמות יששכר ואל רמת כוכב, ואפשר לבחור בנסיעה ברמת פוריה וברמת יבנאל.
עונות השנה לא מתחשבות או מושפעות מאיתנו והטבע ממשיך בשלו. השדות ממתינים לחקלאים הזורעים, רקפות כבר מכינות את צרור העלים הירוקים והמצוירים שלהן וגם הכלניות יאדימו בקרוב את מרחבי הנגב המערבי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: החיטה צומחת שוב appeared first on TheCar.