ואכן בשנים האחרונות יותר ויותר יצרניות רכב החלו לפתח ולעשות שימוש בחומרים ממקורות ירוקים ברי קיימא שפחות מזהמים בתהליך היצור שלהם וגם מתאמים יותר למחזור בסוף חייהם.

מתקני מחזור מתקדמים לרכבים מאפשרים להגיע היום לאחוזים מכובדים מכל רכב של תוצרת ממוחזרת בין אם מדובר במתכות שונות, גומי או אפילו פלסטיק. הבעיה היא שיש בכל מכונית חלקים ורכיבים מסוימים העשויים משילוב של חומרים שונים שמקשים מאוד תהליך המחזור שלהם.

צמות כבלי החשמל ברכב הם דוגמא טובה לכך ובעוד שבמכוניות מלפני חצי מאה מספרם ומשקלם של הכבלים לא היה מאוד משמעותי, כיום ברכב ממוצע הצמות השונות מורכבות לפחות מ-1,000 חוטים באורך כולל של קרוב ל-2 קילומטרים ובמשקל של מעל 30 קילוגרמים, שכ-20 מהם הם של נחושות בעלת ערך.

בשנים האחרונות מספר יצרני רכב החליפו את בידוד הפלסטיק (המופק מנפט מאובנים) המוכר של הכבלים בחומר שנראה דומה אך מופק מצמחי סויה.

לפני ש"פלסטיק הסויה" נכנס לשימוש יצרני הרכב עשו לו אין סוף בדיקות כדי לוודא שהוא לא נופל בביצועיו מבידוד הפלסטיק המוכר ובכל התנאים שנבדקו התוצאות היו יותר ממשביעות רצון.

אולם מתברר שהמהנדסים ככל הנראה שכחו לבדוק משהו משמעותי למדי –  הריח שבידודי הסויה מפיצים וככל הנראה גורם לחולדות ומכרסמים אחרים להתייחס לחוטים ברכב כמעדן ולכרסם אותם בתאווה.

מעת לעת עולים לרשתות החברתיות דיווחים של אנשים המספרים על נזקים שנגרמו ככל הנראה על ידי מכרסמים שלעסו את חוטי מערכת החשמל של המכוניות שלהם ובעלי מוסכים בארצות הברית מדווחים כי מדובר בבעיה מוכרת שתופסת תאוצה בשנים האחרונות.

העניין הוא שלא מדובר בתיקון פשוט ויש צורך בהרבה זמן וסבלנות לכדי לאתר את כל הכבלים שניזקו ולשחזור של הקטעים המכורסמים ובהתאם לכך עלות התיקון יכולה לנוע בין כמה מאות לאלפי דולרים וממש כמו נזק מתאונה,  נזקי מכרסמים לא מכוסה, גם אם מדובר ברכב חדש יחסית, על ידי אחריות היצרן .

אחרי ש ג'ניס פרזיגיאן ממישיגן נאלצה לשלם 600 דולר מכיסה על תיקון חוטים שחולדות כרסמו ממערכת החשמל של הפורד מוסטנג 2017 החדשה כמעט לגמרי שלה, היא החליטה לעשות מעשה ובכל לילה לאחר שהיא מגיעה לחניה הביתית היא מפזרת מסביב לרכב ועל הצמיגים שמנים ארומטיים שמפיצים ריח המרחיק חולדות, דפי נייר למייבש כביסה מתחת למושבים שגם הם עשויים מקצף המופק מסויה ופעם בשבוע היא שמה ריחן מנטה חזק חדש בתא המנוע שגם הוא אמור להרחיק את החיות.  בינתיים עושה רושם שהטיפול עובד אך מעבר לטרחה הרבה העלות השבועית של התכשירים עומדת על כ-20 דולרים.

יש אנשים שכנראה לא ממש בנויים לטיפול האלטרנטיבי היומי הזה ומאידך סבורים שמישהו צריך לקחת אחריות על העניין ולאחרונה קבוצת בעלי רכבי טויוטה מקליפורניה הגישה תביעה ייצוגית נגד היצרנית היפנית בדרישה, מאחר שבדגמים שונים שלה היא עושה שימוש בחיווט עם בידוד מבוסס סויה, היא תכלול תיקון נזקי מכרסמים במסגרת האחריות שלה.

"אני בהחלט מעריך את המאמצים של יצרניות הרכב להיות ירוקות יותר בין היתר בעזרת מעבר לבידודי חיוט מבוססי סויה", הסביר עורך הדין שהגיש את התביעה הייצוגית "אבל מן העבר השני היצרנים לא יכולים להתעלם מהעובדה שכנראה מדובר במזון פוטנציאלי בעבור חולדות ובמקרה של נזקים זה לא הוגן שבעל הרכב יהיה זה שיצרך לשאת בעלות התיקון."

טויוטה מסרה בתגובה כי התביעה מתבססת על בורות ונזקי מכרסמים לחיווט אינם דבר חדש כלל ועיקר, אינם ייחודים למותג מסוים או דגם ספציפי וקרו גם בעידן בו בידוד החוטים היה עשוי מחומרים פלסטיים מבוססי נפט ומעבר לסיפורים ברשת למעשה אין כל סימוכין או ראיות מדעיות המוכיחות משיכה של מכרסמים לבידוד חוטים מבוסס סויה, כמו כן בטויוטה ציינו שתביעה ייצוגית דומה שהוגשה נגד הונדה נדחתה על הסף.

אין ספק שיש אמת בהסברים של אנשי טויוטה וזה ידוע כבר שנים רבות שחולדות ומכרסמים אחרים בוחרים, בעיקר בתנאי מזג אוויר האופייניים למדינות מסוימות בצפון אמריקה, במכוניות כמקלט מהטמפרטורות הקפואות בחוץ ולעיתים גם גורמים נזקים בין אם לכל מיני ריפודים שונים או לחיווט ברכב.

עם זאת עד לשנים האחרונות רוב הדיווחים על רכבים שניזוקו היו קשורים לכאלה שאוחסנו לתקופה ארוכה וכנראה הפכו למשכן קבע בעבור מכרסמים ולא על רכבים הנמצאים בשימוש שוטף מה שבהחלט מעלה את הסבירות שהמכרסמים נכנסים אליהם רק כדי להשביע את תאבונם בקצת פאסט פוד מבוסס סויה.

המלצה שלנו: אמצו חתול ולא תצטרכו לחשוש מבעיות שכאלה.

The post האם חוטי החשמל ברכבים מודרניים הפכו למעדן עבור חולדות? appeared first on TheCar.

קבוצת חולדה מנתה אז 16 בחורים, שתי נשים ושני ילדים, ולעזרתם נחלצו ערב קודם לכן שני לוחמי ההגנה – מתניה אברהמסון ואפרים צ'יזיק. בידי המגינים היו 12 רובים קנדים, מספר רובים אנגלים וכמה רימונים, ותוצאות ההסתערות נראו ידועות מראש, לפחות לפורעים הערבים: בעקבות מאות המסתערים צעדו נשותיהם, חמוריהם וגמליהם כדי לשאת משם את הביזה והשלל.

הפורעים העלו באש את הגורן, כיתרו את החווה והחלו לפרוץ לתוכה.

אפרים צ'יזיק פקד על המגינים לסגת בזחילה אל בית האבן ופיקד על הנסיגה תוך שהוא מלווה את האנשים. בגיחת החילוץ האחרונה שלו הוא נורה ונהרג במקום, וגופתו נותרה מוטלת בחצר.

המגינים ירו על הערבים הבוזזים מחלונות הקומה השנייה, ורק לקראת חצות הגיעו למקום חיילים בריטים אשר דרשו משני הצדדים להפסיק את האש.

הערבים סרבו והבריטים פתחו עליהם באש, ולאחר נסיגתם נספרו במקום 40 הרוגים. הבריטים פינו את המגינים אך סרבו לפנות גם את גופתו של צ'יזיק, אשר נותרה במקום במשך שלושה ימים.

למחרת בבוקר העלו הערבים את המשק באש, ושרפו אותו עד היסוד.

ההתיישבות היהודית בחולדה המודרנית החלה בשנת 1907 כאשר על חלק זעיר מתוך כ-2,000 דונם של אדמות שנרכשו שנתיים קודם לכן עבור ההנהלה הציונית הוקמה חווה להכשרה חקלאית. בין השאר נועדה החווה לפעולות נטיעת יער לזכר חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ולהקמת מוזיאון לזכרו.

בית האבן נבנה עבור מגורי מנהל החווה ולצורך המוזיאון, ואילו החצר שימשה למגורי הפועלים שנטעו את יער הרצל, שהוא היער הנטוע הראשון של הקרן הקיימת לישראל. נטיעת היער החלה כבר עם יישוב המקום ב-1907, ובשנת 1912 הצטרפה למקום קבוצת חלוצים שהקימה שם משק חקלאי.

לאחר מאורעות תרפ"ט, ב-1929, שימשו שרידי הישוב כמרכז אימונים של ההגנה, ושלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1931, התיישבו במקום אנשי קבוצת גורדוניה מפולין.

שבע שנים לאחר מאורעות תרפ"ט פרץ בשטחי פלשתינה-א"י "המרד הערבי הגדול" (מאורעות 1936-1939), אשר היה ניסיון כלל ערבי מאורגן, בין השאר גם בתמיכה כלכלית נאצית, לחסל את הישוב היהודי בארץ ישראל.

הערבים אמנם פרעו והרגו בישוב היהודי בכל רחבי הארץ, ואף הצליחו לרצוח כ-400 יהודים ולהשמיד מספר נקודות ישוב, אבל בסופו של דבר הרגו בעיקר זה את זה (הטרור הערבי גבה כ-5,000 הרוגים ערבים במלחמת כנופיות פנימית) והביאו לחיזוק הישוב היהודי ולשיפור יכולותיו וכלכלתו.

במהלך המאורעות, בשנת 1937, הועברה חולדה למרחק של כקילומטר וחצי מערבה, והתבססה במקום מושבה הנוכחי. על קברו של אפרים צ'יזיק הוצבה אנדרטת "עבודה והגנה" אשר פוסלה בידי הפסלת בתיה לישנסקי. שתי הדמויות אשר מפוסלות בפסל האנדרטה לצד צ'יזיק הן של אחותו שרה והשומר בנימין מונטר אשר נהרגו תשע שנים קודם למאורעות תרפ"ט, בי"א באדר תר"פ, על הגנת תל-חי.

במהלך מלחמת העצמאות, 11 שנים לאחר מכן, שימשה חולדה כאחת מנקודות ההתארגנות של הכוחות היהודים שפרצו את הדרך לירושלים.

בשנת 1976 שוקמה חוות חולדה והוקם בה מרכז שדה של משרד החינוך והקרן הקיימת, ובשנת 2000 היא נפתחה לקהל. ביער, אשר משתרע כיום על פני שטח של יותר מ-200 דונם, נטועים עצי מחט, אשל, חרוב וזית, והוכשרו בו חניונים, שולחנות לפיקניק וברזי מים.

רוחות אביב מחוללות כעת עלים זעירים, מעיפות אותם במערבולת וזורעות נקודות כתומות על השביל, מסחררות גם פרפרים מבולבלים במערבולת של זרם אוויר פתאומי. הסערה ניכרת גם בצמרות דקלי הוושינגטוניה – מסימני ההיכר של יער חולדה – ואלה נדמים לרגעים לטחנות רוח תמירות.

בעת שצועדים בשביל העפר שבין הדקלים נדמה שאלה ניצבים בגאון כמו מסדר כבוד, כשהם מחבקים ומקשרים בין אתר ההנצחה לאפרים, שרה ובנימין – אשר נתנו את נפשותיהם להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לבין אתר הנצחה אחר אשר הוקם לזכר סגן טל צמח, בן חולדה, אשר נפל בימינו ולמעננו.

טל נולד בקיבוץ חולדה בשנת 1981 ושירת כלוחם וקצין ביחידת מגלן. בשנת 2002, במהלך אימון מתקדם בחמאם אל מליח שבבקעת הירדן, הוא נהרג ממארב מחבלים.

אתר ההנצחה לזכרו מטופח ויפה, ומשתרע על גבעה קטנה אשר צופה אל חבל הארץ בו נולד וגדל: נופי גבעות השפלה מאוירות בשורות שורות של גפנים, גגות הרעפים האדומים של הישוב הסמוך – מזכרת בתיה, ובקצה האופק ניכר רקע מטושטש של רמזים לבניני גוש דן.

לא הרחק משם, בכניסה לקיבוץ משמר דוד, נמצא גם אתר ההנצחה לחיילי חיל ההנדסה, אתר שמור ומטופח ובו תצפית טובה על האזור היפה.

כך מגיעים: מצומת נחשון פונים אל כביש 3 מערבה וממשיכים לאורך כקילומטר עד לצומת חולדה, שם פונים צפונה אל כביש 411. ממשיכים לכניסה המערבית ליער חולדה, פונים ימינה וממשיכים עד ל"בית הרצל".

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול ליום הזיכרון: אל יער חולדה appeared first on TheCar.