בדברי ההסבר המלווים את הצעת החוק מציינים חברי הכנסת כי השילוט והכריזה בתחנות ובקרונות הרכבת הם בעברית ואנגלית בלבד. לדבריהם, "מלבד הפגיעה במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית, כפי שמעוגן בחוק, יש בכך פגיעה בזכויות יסוד של הציבור הערבי, הדרוזי, הצ'רקסי והבדואי בישראל (שהופכת) ציבור זה ל'שקוף' ולנוכח-נעלם".

קבוצת חברי הכנסת שהגישה את הצעת החוק החדשה משקפת אחדות נדירה בכנסת הנוכחית וכוללת נציגים מכל קצוות הקשת הפוליטית: אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), מיקי לוי (יש עתיד), מירב בן-ארי (כולנו), סתיו שפיר (המחנה הציוני), תמר זנדברג (מרצ) ואחמד טיבי (הרשימה המשותפת).

"תיקון זה (לפקודת מסילות הברזל, ש.ה) עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וכן עם הערכים הקבועים במגילת העצמאות", מסבירים חברי הכנסת, "תיקון זה (גם) משקף את ערכי הדמוקרטיה ועולה בקנה אחד עם ההליכים העוברים על החברה הישראלית של תיקון הפליה וחתירה לצדק חברתי".

בדברי ההסבר להצעת החוק גם מבהירים חברי הכנסת כי יישומה של לא מצריך משאבים כספיים משמעותיים. לדבריהם, "כל שנדרש הוא להוסיף כיתוב בערבית לשילוט הקיים, בו כיתוב בעברית ובאנגלית בלבד, והקלטת כריזה בערבית המפרטת את התחנות". ראוי לציין כי הצעות חוק פרטיות שיישומן מצריך משאבים מקופת המדינה נתקלות באופן מיידי בהתנגדות מצד משרד האוצר, לרוב אף מבלי להתייחס לתוכנן.

"בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מונה הציבור הערבי כ-1,730,000 אזרחים ואזרחיות", מסכמים חברי הכנסת, "כך שלאחר התיקון יונגש המידע אודות יעדי הרכבת ומועדי יציאתן גם בערבית".

יש לזכור כי בג"ץ הכיר בעבר בזכותו של המיעוט הערבי לשפתו. בעתירה שהוגשה בסוף שנות ה-90, וביקשה לחייב רשויות מקומיות להציב שילוט בשפה הערבית, נקבע כי ערבית היא שפה רשמית בישראל, ומאחר שהמיעוט הערבי הוא המיעוט הגדול בארץ – שחי בה "מימים ימימה" – הזכות לשוויון וזכותו של כל אדם לשפתו מחייבים את הצבתם של שלטי רחוב בשפה הערבית בערים שבהן מתגוררת אוכלוסיה מעורבת.

The post הצעת חוק: רכבת ישראל תחויב לכרוז גם בערבית appeared first on TheCar.

איראן, יוקר המחיה, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, המחאה החברתית, רוטשילד, ביבי, בוז'י, בנט, גוש הימין, גוש השמאל – ביום שלישי הקרוב יתקיימו בחירות, ורובנו ייגשו לקלפי עם תקווה כלשהי לשיפור המצב במדינה.

התחושה היא שאף ממשלה – ולא משנה מה יהיה ההרכב שלה – לא באמת תחולל שינויים בדברים הגדולים והקיומיים: שלום לא יפרוץ כאן בקדנציה הקרובה, הפלסטינאים לא ימהרו להתחבק עם אף מנהיג ישראלי, איראן ודאע"ש ישאפו לחבל בנו בלי קשר לזהות הרמטכ"ל או ראש הממשלה, ואף פוליטיקאי לא יהפוך את עורו ויתחיל לפעול ממניעים אידאולוגיים ואלטרואיסטים.

לעומת זאת, חיי היום יום שלנו יושפעו הרבה יותר מחלוקת התיקים "האזרחיים", אותם משרדים שמהלך הפעילות השגרתית שלהם קובע את איכות החיים בישראל.
משרד התחבורה הוא המשרד השלישי בחשיבותו מבחינה כלכלית – מיד אחרי משרד האוצר שמנהל את המדינה ומשרד הביטחון שתקציבו הוא הגדול ביותר והשפעתו על הרכש הביטחוני ועל ההי-טק משליכים על כלל הפעילות במשק.

המדריך שלפניכם סוקר את עמדות המפלגות השונות בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים, במידה שיש כזאת התייחסות בכלל, וסדר המפלגות הוא בהתאם למצבן, נכון להיום, בסקרים.

כך, למשל, מפלגת הליכוד כלל לא טרחה לפרסם מצע, כשאחת התגובות שנמסרו על-ידי אחד מבכיריה בעניין זה היא ש"מפלגת שלטון לא צריכה לפרסם מצע. מה שהיא עשתה ועושה הוא המצע שלה". אם כך, כל אחד צריך לשפוט בעצמו את העשייה של הליכוד בתחום התחבורה ואת המצב הקיים כעת בשטח.

אולי בוז'י?

למרבה הצער, גם "המחנה הציוני" לא הציג עד כה תוכנית סדורה לשינוי ושיפור מצב התחבורה בישראל. מצע המחנה הועתק – לפחות בתחום התחבורה – ממצע מפלגת העבודה, ואין בו שום תוכנית מעשית לפעולה. כל ההתייחסות לתחבורה מסתכמת ב-400 מילים, וחוץ מאשר המשפט "הקצאת משאבים מוגברת למאבק בתאונות דרכים, בהסברה ובחינוך, טיפול בכבישים אדומים והגברת האכיפה והענישה" כמעט כל שאר ההתייחסות היא לתחבורה ציבורית ולשבילי אופניים בלבד.

הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות לא מציגה מצע, לפחות בעברית, אלא רק שמונה עקרונות בנושאים שונים – ללא כל התייחסות ספציפית לתחבורה, תחבורה ציבורית או בטיחות בדרכים.

לא מיותר לציין שהאוכלוסיה הערבית בישראל מעורבת בתאונות דרכים – כפוגעת וכנפגעת – בשיעור גבוה בהרבה מחלקה באוכלוסיה הכללית, ולכך יש סיבות רבות ושונות – החל מהכשרת הנהג וחינוך לבטיחות וכלה בתשתיות ואכיפה. אפשר היה לצפות ממי שטוענים שהם מייצגים את הציבור הזה שתהיה להם תוכנית סדורה ולכל הפחות אמירה עקרונית בעניין זה.

יש עתיד היא המפלגה היחידה שמציגה מצע מפורט וברור עם פרק שמוקדש לתחבורה בהיבטיה השונים (אם כי הוא מתחיל רק בעמוד 257, סעיף 24 מתוך 26).
כדאי לקרוא ולהתרשם מן הפרק הזה, וראוי גם לשים לב לכך שחלק מן האמירות שם נראות כאילו נכתבו כלאחר יד ולא על-ידי מי שבאמת חי את התחום (למשל: הבטחה ל"תיקון כבישים אדומים", על אף שהמושג "כביש אדום" לא משמש את אנשי המקצוע מזה קרוב לעשור, וכביש אדום לא "מתקנים").
ובכל זאת, אם מישהו מתכוון לבחור במפלגה שטרחה להתייחס אל תחום התחבורה ומבטיחה לשפר אותו, הברירה היחידה שלו כרגע היא 'יש עתיד'.

למפלגת הבית היהודי יש משהו שנראה כמו תוכנית, אבל אין בה כמעט כל סוג של התייחסות לבעיות התחבורה הרבות, למעט שורה אחת כללית מאד לגבי חשיבותה של תחבורה ציבורית.

מפלגתו של משה כחלון, "כולנו", מקדישה 10 שורות שלמות לחזון התחבורתי שלה, עמוק בתוך פרק המצע שלה שעוסק בעידוד תעסוקה והגברת הצמיחה, ושם מוזכר ששיפור תשתיות תחבורה חשוב ככלי לעידוד תעסוקה ולהגברת הצמיחה. מפלגת כולנו מבטיחה הבטחה עמומה לשפר את תשתיות התחבורה, וגם – לא פחות חשוב – את התחבורה הציבורית.

ש"ס, במקום מצע, פרסמה "תוכנית" שכותרתה "מיסוי עשירים", ואין בה כל התייחסות לעובדה שהמגזר החרדי מעורב בתאונות בשיעור גבוה בהרבה מחלקו באוכלוסיה, או איזו שהיא התייחסות לתשתיות תחבורה או לשדרוג התחבורה הציבורית.

לעומת זאת, בש"ס דורשים להעלות את המיסוי על מכוניות חדשות ולהטיל מיסוי של 10% נוספים על כל מכונית חדשה שמחירה מעל 150 אלף ש"ח.
על מכוניות שמחירן מעל 750 אלף ש"ח, כמו זו ששימשה את המר"ן זצ"ל, הם דורשים להטיל מיסוי נוסף של עוד 22% (ומדוע, אגב, דווקא 22% ולא 20 או 30?, לש"ס פתרונים).
אם לא די בכל אלה, בש"ס גם דורשים להטיל אגרה נוספת בשיעור של 1% ממחיר המחירון של כל מכונית.
מיסוי הרכב בישראל הוא ממילא בין הגבוהים במדינות המפותחות והעלאת מיסוי תייקר את מחירי כלל המכוניות, כולל משומשות, וכך תרחיק אותן מהישג ידן של שכבות חלשות. העלאת מיסוי תפגע בבטיחות כלי הרכב ותגרום ליותר נפגעים.

מיותר לציין שש"ס, כמו גם יהדות התורה שמדורגת אחריה בסקרים, מייצגת ציבור חרדי שגם הוא, כמו הציבור הערבי, מעורב ונפגע בתאונות דרכים בשיעור גבוה בהרבה מחלקו באוכלוסיה.
גם במקרה הזה אפשר היה לצפות מנציגי הציבור, ובמיוחד ממי שמאמינים ב"נשמרתם לנפשותיכם", וב"פיקוח נפש", שיפעלו למען הציבור שלהם בהקשר של בטיחות בדרכים.

בפועל, בעוד שש"ס מציגה חזון שעלול לפגוע בבטיחות, במצע של יהדות התורה אין בכלל התייחסות לתחבורה, למעט משפט אחד בנוגע לתחבורה ציבורית.

אצל מפלגת ישראל ביתנו יש אזכור עקיף לתחבורה, וטפיחה על שכמו של שר החוץ היוצא אביגדור ליברמן עם אמירה לגבי התקופה הקצרה שבה כיהן כשר תחבורה לפני למעלה מעשור, אבל אין אף הצעה לפעולה, הצהרת כוונות או תוכנית.

למפלגת יחד, של אלי ישי, יש התייחסות קצרה לתחבורה אבל רק בהקשר של תחבורה ציבורית, אבל מכיוון שהוא לכל הפחות מזכיר את התחום כנראה שמגיעות לו כמה נקודות.

אצל מר"צ קיימת התייחסות לתחבורה אבל כדי להגיע עד אליהן נדרשת עבודת בילוש, היות שהן חבויות עמוק בתוך סעיפים אחרים ולא קשורים.
מבין שלוש האמירות הברורות של מר"צ יש שתיים מועילות (הוספת נתיבי תחבורה ציבורית וצמצום ההקלות לליסינג) ואחת ממש מביכה: "העתקת מודל הנתיב המהיר בכניסה לתל-אביב" למקומות נוספים.
האמירה הזאת לבדה מוכיחה ניתוק בין מר"צ להבנה בתחבורה, שהרי מר"צ מוחה כנגד יחסי "הון שלטון" בעוד שמודל הנתיב המהיר נבנה כך שהוא משרת יותר את בעלי ההון מאשר את כלל הציבור.

עם זאת, במר"צ מבקשים לקדם את "ישום התכנית הלאומית הרב שנתית למאבק בתאונות הדרכים (על בסיס דוח שיינין עם שינויים מתבקשים למניעת הגדלת נפח התנועה), כולל השקעת המשאבים הדרושים לביצועה", וכן את "ביסוס הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית", ואת "הגברת החינוך וההסברה לתרבות הבטיחות בכל המגזרים בישראל" – כך שהם בדרך הנכונה אם כי חבל שהדברים כתובים בסוף פרק התחבורה במקום בראשיתו.

The post מדריך למצביע: איזו מפלגה מתייחסת לתחבורה? appeared first on TheCar.