במקרים ספציפיים, כמו למשל במכוניתו של ע.ר, מותקנות במכונית "דוושות הפוכות" אשר מאפשרות להאיץ אותה באמצעות רגל שמאל (דוושת התאוצה המקורית מבוטלת ובמקומה מותקנת דוושה נוספת משמאל לדוושת הבלמים).

אלא שכדי לנהוג במכונית כזאת נדרשים לימוד ומיומנות, ואת זה חייבים לקחת בחשבון גם לפני כל טיפול שגרתי.

כאשר ע.ר. הכניס למוסך את המאזדה שלו, שבה הותקן מנגנון של "דוושות הפוכות", ייתכן שלא צפה שעובד המוסך שניסה להסיע אותה למכון הרישוי לא יידע שמדובר ברכב נכה, ולא יצליח לנהוג בה.

בדיעבד, העובד לחץ על דוושת התאוצה במקום על דוושת הבלמים ופגע ברכב חונה ובקיר בלוקים, מה שגרם לתאונת נזק (למרבה המזל) שהסתכמה בעלות של 105,850 שקלים.

הכשרה ביטוח, שבה בוטחה המאזדה, פיצתה את ע.ר. בגין נזקיו ותבעה את המוסך בטענה שהבעלים שלו התרשל בכך שאיפשר למי שאינו מכונאי (העובד הוא מחסנאי במוסך) ואינו מיומן די הצורך בנהיגה, לנהוג ברכב.
עוד טענו נציגי הכשרה שהמחסנאי התרשל בכך שלא זיהה, לפני שהתחיל בנהיגה, שמדובר ברכב חריג עם דוושות הפוכות.

בא כוחו של המוסך טען מנגד שבעל הרכב לא יידע את אנשי המוסך שמדובר ברכב חריג, וכן שלפני שהפקיד את מכוניתו במוסך היה עליו עליו לנטרל את המנגנון ההופך את הדוושות.
בנוסף, לטענת המוסך מרגע שהרכב נמסר לטיפול בהסכמת הבעלים הרי זה כאילו שבעל הרכב אישר לכל אחד מעובדי המוסך לנהוג במכונית, ולפיכך הוא מנוע מלטעון שמדובר בעובד לא מיומן ומכאן גם במי שנהג ברכב ללא רשות הבעלים (מה שהיה גורם לכך שפוליסת הביטוח לא תהיה תקפה).

ע.ר, מצידו, טען שהוא מטפל במכוניותיו באותו מוסך מזה שבע שנים, בכולן הותקן מנגנון דומה, ומעולם בעבר לא הייתה בעיה כזאת.

אם יש ספק אז אין ספק

השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל אביב התמקד בעובדה שלא מדובר במכונית רגילה אלא ב"רכב חריג", ולכן נדרש בעליו ליידע את אנשי המוסך בחריגים הללו, או לנטרל את המנגנון לפני הכנסת המכונית למוסך (פעולה שניתן לבצע בקלות רבה).

השופט ספיר הדגיש גם את העובדה שמבחינה חיצונית נראה היה שמדובר במכונית רגילה ולא הוצג בה כל שילוט אזהרה שמעיד על כך שמותקן בה מנגנון מיוחד. גם מחוץ למכונית לא הוצג תו נכה אשר עשוי היה להעיד על רכב מיוחד.

השופט ספיר קבע שתאונה זאת מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח של הכשרת הישוב, ודחה את טענת המבטחת לפיה נהיגת המחסנאי לא היתה מותרת לפי תנאי הפוליסה מכיוון שנדרש אישור ספציפי וקונקרטי לאדם הנוהג כדי שהפוליסה תכסה את נהיגתו.
גם הטיעון שלפיו המבוטח נעזר בקב להליכה ולכן אנשי המוסך היו צריכים להיות ערים לכך שיתכן שבמכונית מותקן מנגנון מיוחד נדחה על ידי השופט.

"על המבוטח כבעלים של רכב חריג, שבו כל "כללי המשחק" שונים מרכב רגיל, ללא כל אמצעי אזהרה, הייתה מוטלת חובת זהירות מוגברת, להודיע לאנשי המוסך על חריגותו של הרכב ו/או לנטרל המנגנון על ידי פעולה פשוטה של הרמת המנגנון המיוחד.

העובדה, כי מבוטח התובעת לא הודיע דבר חריגותו של הרכב ו/או לא דאג לנטרל את המנגנון המיוחד, לפני שמסר את מפתחות הרכב לאנשי המוסך, מטילה עליו אחריות ואשם בגובה של 100% לקרות התאונה", קבע השופט ספיר והוסיף שאין ספק שהמקרה מכוסה בפוליסת הביטוח שהרי המבטחת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח ולא טענה אחרת.

עצם הכנסת המכונית למוסך לצורך טיפול ומבחן רישוי שנתי, קבע השופט, פרושה "הסכמה מפורשת לנהיגת כל עובד של המוסך ברכבו, הן לצורך תיקונו, הן לצורך הסעתו חזרה לביתו והן לצורך לקיחת הרכב למבחן רישוי. אין זה הגיוני שהמבוטח יקבע למוסך, מי העובד שיסיע את הרכב בכל שלב ושלב, האם זה אחד המכונאים או אחד המחסנאים או עובד אחר של המוסך".

גם הטענה לרשלנות מצד המוסך בכך שלא בדק אם ברכב הותקן מנגנון נהיגה לנכים נדחתה: "המבוטח מעולם לא הודיע למי מאנשי המוסך על חריגותו של הרכב הנדון. את ההודעה היחידה מסר 7 שנים לפני התאונה לעובד הקבלה במוסך כשברשותו היה עדיין רכב אחר.
הוא הזכיר לאותו עובד את ההסבר כאשר הגיע למוסך שנה לאחר מכן, ומאז לא אמר לאף אחד מאנשי המוסך דבר לגבי חריגותו של הרכב.

באותן 6 שנים המבוטח החליף רכב והגיע למוסך כ-6 פעמים. המבוטח סמך על כך, שאותו עובד יזכור את ההסבר מלפני 7 שנים ויציין דבר חריגותו של הרכב בדף הטיפול המתלווה לרכב בתחנות השונות במוסך. בכך, יצר המבוטח סיכון חמור ביותר. הסיכון מתבטא בכך, שבמידה והעובד ישכח ו/או לא ישים לב – דבר סביר ביותר בנסיבות, כאשר במוסך מגיעים רכבים רבים במהלך השנה – דבר חריגותו של הרכב לא יירשם בדף הטיפול וכל עובד שיכנס לרכב במטרה להסיעו, לא ידע כלל כי ברכב שונו לחלוטין "כללי המשחק".

מי שיכנס לרכב לא ידע, כי דוושת הגז בצד ימין חסומה ואילו בצד שמאל, משמאל לבלם יש דוושת תאוצה שאינה קיימת בכלי רכב רגיל. אני דוחה את טענות התובעת, כי המחסנאי התרשל, כאשר לא בדק את רישיון הרכב, וכן כי הנתבע התרשל בכך שמסר את הרכב למחסנאי…"

סיכומו של דבר: תביעת חברת הביטוח כנגד המוסך נדחתה.

The post לא כדאי שתזהיר מראש שדוושת התאוצה מותקנת משמאל? appeared first on TheCar.

"חברת ביטוח אינה יכולה להשאיר מבוטח מבלי שיבין את משמעות הוראות הפוליסה… אינה יכולה לזלזל ולהתחמק מחובתה הבסיסית לפיה כל מי שמבקש לרכוש הימנה פוליסה ולשלם בגין כך ממיטב כספו, ידע ויבין את משמעויותיה… במיוחד כאשר חברת הביטוח היא בעלת אמצעים, ידע וממון, לעומת המבוטח האדם הבודד שלרוב אינו כזה" – כך קבע השופט נצר סמארה מבית משפט השלום בתל אביב בפסק דין שבו חייב את חברת הכשרת הישוב ביטוח לפצות את המבוטח בגין נזקי תאונה שבה היה מעורב.

המבוטח רכש מחברת הכשרה פוליסת "ביטוח סחר", שמכסה בכיסוי ביטוחי רק אדם ששמו נקוב בפוליסה או מספר נהגים נוספים שעובדים בעסקו של המבוטח ובתנאי ששמותיהם נקובים בפוליסה.

"ביטוח סחר" נועד לבטח נסיעות למטרת עסקו ומקצועו של המבוטח, או למטרת סחר בכלי רכב, והיא לא נועדה לכסות נסיעות פרטיות שלא לצרכי העסק.

פסק הדין ניתן בעקבות תאונה שבה היה מעורב בעל חברת ליסינג, ע.ש, אשר במהלך נסיעתו חצה ככל הנראה צומת מרומזר באור אדום ופגע בשני כלי רכב אחרים.

פוליסת הביטוח, כאמור, הייתה מסוג "ביטוח סחר", ואילו הנסיעה לא הייתה לצרכי העסק אלא לכאורה לצורך "הפגנת כישורי רכיבה על אופנוע" שהועמס על עגלה שנרתמה לרכבו (ולא לצרכי מכירת האופנוע) .

בעקבות התאונה הוגשו נגד ע.ש. וחברת הביטוח הכשרה תביעות לכיסוי הנזקים שנגרמו לכלי הרכב האחרים, ואילו ע.ש. תבע את חברת הכשרת הישוב, את סוכן הביטוח שערך לו את פוליסת הסחר, ואת מנהל החברה שרכשה עבורו את פוליסת הביטוח.

הוא טען שכאשר רכש את הפוליסה הוסבר לו שפוליסה זו תאפשר לו לנהוג בכל כלי רכב, וכך יחסוך סכום ניכר מפני שלא יזדקק לרכוש פוליסות נפרדות לכל כלי רכב בו ינהג.

לטענתו, גם סוכן הביטוח שבאמצעותו נרכשה הפוליסה לא טרח להסביר לו את מגבלותיה, וע.ש. טען שמן המידע שנמסר לו ברור היה שהוא מבוטח בכל רכב בו ינהג, אבל לא נאמר לו שקיימת בה החרגה לגבי נסיעות שאינן לצרכי העסק.

בנוסף לטענותיה האחרות טענה חברת הביטוח שהתביעה הוגשה לה רק 6 חודשים לאחר קרות התאונה וגם מסיבה זו אין היא חייבת לפצות את המבוטח.
ע.ש. טען מנגד שהעיכוב בהגשת תביעת הביטוח נגרם מכיוון שהחברה שרכשה עבורו את הפוליסה, ואמורה הייתה לטפל בו במקרה של תביעה, דחתה אותו בלך ושוב ורק כאשר כלו כל הקצין הוא נאלץ לפנות ישירות לחברת הביטוח.

בפסק דינו קבע השופט סמארה שחברת הכשרה ביטוח חייבת לפצות את התובע בנזק שנגרם בתאונה למרות שאין חולק על כך שהתאונה ארעה בנסיבות שפוליסת הביטוח לא מכסה.
לפי פסיקתו, חברת הביטוח, הסוכן מטעמה והחברה שטיפלה ברכישת הפוליסה לא הרימו את נטל ההוכחה לפיה התובע ידע שהפוליסה לא מכסה נסיעה שאינה לצרכי העסק.

יתרה מכך: השופט קבע שגם נציג החברה שטיפלה ברכישת הפוליסה כלל לא הבין את משמעות הפוליסה.
בנסיבות אלה, כאשר לא הוכח שהמבוטח ידע שאסור לו לנהוג ברכב אלא להפך: הוא היה משוכנע שהביטוח שרכש מכסה אותו – הביטוח תקף ועל חברת הביטוח לשאת בנזקי התאונה.

"כמוסר השכל", מסכם השופט סמארה, "אציין כי המפורט בפסק דין זה, אמור להוות חומר למחשבה לכל חברות הביטוח על כל שלוחיהן, לפיו עת ירכוש האזרח הפשוט פוליסת ביטוח, ושלא מטעמה של חברה שניתן להניח כי עומד לרשותה ייעוץ משפטי צמוד, על חברות הביטוח לוודא את הבנתו של המבוטח את משמעויות הפוליסה ובעיקר את מגבלותיה, שבכוחם ליצור אי וודאות צפויה בעת קרות מקרה ביטוח… אין להסתפק אף בהסברים בעל פה, אלא מחובתן של חברות הביטוח להחתים את המבוטח על מסמך מפורש בגין הגבלות בפוליסה, ולמסור לידיו עותק מהפוליסה בצירוף עותק מהמסמך החתום בגין אותן מגבלות. כל התנהלות שאינה כפי האמור לעיל, יכול ותתפרש, ובצדק, כחוסר תום לב, ובמקרה הטוב, כרשלנות מצד חברות הביטוח ושלוחיהם.

אני סבור כי לא ייתכן כי חברת ביטוח אינה מודעת או נעלם מעיניה או מסביבתה עניין השארת חלון כזה פתוח לאופציות של מחלוקות, כאשר השימוש בחלון זה בדרך כלל הינו על ידי חברת הביטוח עצמה, למען התנערות מכיסוי ביטוחי. במיוחד כאשר על נקלה ניתן להצמיד לכל פוליסה טופס מובנה שייחתם על ידי המבוטח ולהשאיר בידו עותק כאמור, שהרי זהו המבוטח המשלם ממיטב כספו והצפייה המינימלית מחברות הביטוח היא לשקיפות והגינות, וכך צריך לנהוג".

תא"מ 30561-03-12

The post בית המשפט לחברת ביטוח: מי שלא מסבירה צריכה לשלם appeared first on TheCar.