ההתלבטות, כפי שהיא נשקפת בכתבה שנכתבה ושודרה על-ידי סגל ה-BBC בשנת 2012, לא הייתה קלה. מצד אחד מדובר בנכס ששייך לכנסייה וממוקם בסמוך לערש הנצרות, ומצד שני הוא נמצא בשטח מדינת ישראל היהודית, בעוד שהכנסייה – כך טוענים אנשי ה-BBC – מזדהה עם "העניין הפלסטיני".

התלבטות אחרת הייתה אם נכון, מבחינת הסקוטים, להשקיע כ-16 מיליון דולר בשיפוץ המקום, או שעדיף פשוט למכור אותו. בסופו של דבר בחרו ראשי הכנסייה הסקוטית באפשרות הראשונה, והפכו את מה שהיה בשעתו הוסטל צליינים דל ומט ליפול למלון בוטיק יוקרתי. כמה שנים לאחר מכן הם גילו גם שהם שכחו לבנות שם ספא, ולכן נאלצו להשקיע 2.4 מיליון דולר נוספים, אבל זה כבר סיפור אחר.

אל הסקוטים והפלסטינים נשוב בהמשך, אבל לפני כן נדלג אל שנת 1923, מעט לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שנה שבה נפטר מי שהקים את המלון הזה, הרופא והמיסיונר הסקוטי דויד וואט טוראנס.

במהלך הלוויה של טוראנס, בבית הקברות של טבריה, ספד לו הרב חיים אבולעפיה ואמר: "שלושה דברים נתברכה בהם טבריה: בים הכנרת, בחמי טבריה, ובד"ר טוראנס. אחד משלושה אלה אבד לבני טבריה היום הזה." דברים חמים אלה משקפים עדויות היסטוריות נוספות לפיהן טוראנס נחשב ראשית לכל לאדם אהוב על הבריות, וכמי שטיפל, כרופא, באנשי הסביבה – מדמשק ועד צפת – ללא הבדל דת, גזע ומין.

דילוג קטן נוסף, לשנת 1884, מביא אותנו לשנה שבה עלה טוראנס אל העיר טבריה שנכללה אז במחוז הדרומי של האימפריה העות'מנית. שנה בלבד קודם לכן הוא הוסמך כרופא באוניברסיטת גלזגו שבסקוטלנד, וכמי שהתקרב לנצרות בתקופת לימודיו הוא קיבל הצעה מ"ועדת המיסיון היהודי" (Jewish Mission Committee), ארגון שפעל במסגרת הכנסייה של סקוטלנד וייחד את עיקר מאמציו להמרת דתם של יהודים במזרח התיכון.
בשנת 1885 פתח טוראנס מרפאה בטבריה. לנוכח הפעילות המיסיונרית המוצהרת של הארגון שמימן אותה נזעקו מנהיגי הישוב היהודי, כפי שאפשר ללמוד מציטוט מתוך העיתון "חבצלת" מאותם ימים: "ועוד נוסף יגון על מכאובינו בראותנו אשר המיסיאן ימ"ש פתחו בית חולים גדול, בניין עזר לכל עם ועם בניין מהודר ומפואר. הבניין הוא מחוץ לעיר נאה מאוד… ומחיים נפשות החולים והנעלפים, כן תוכו בתי תבשיל מאכלות אסורות בכשרות גמורה עבור קודש ישראל… ובית האשפיטאל מלאה אנשים מאחינו בני ישראל הנאנחים שמה…"

אבל סלידה לחוד ובריאות לחוד: היות שהישוב היהודי באותה תקופה לא יכול היה להציע אלטרנטיבה רפואית ראויה, ולא מעט בזכות האישיות הכובשת והאצילית של טוראנס, הפכה המרפאה שלו לאבן שואבת לכל חולי צפון הארץ – יהודים, מוסלמים, ערבים ובדואים.
כעשר שנים לאחר עלייתו ארצה הוקם, במימון הכנסייה, המבנה הראשון של מה שהפך לימים ל"מלון הסקוטי", אולם במקביל לכך נפטרו אשתו הראשונה ושני ילדיו של טוראנס ממחלות, והוא נישא בשנית והוליד ילדים נוספים. בשנת 1902 פרצה בטבריה מגפת חולירע אשר גבתה את חיי אשתו השנייה ושני ילדים נוספים שלו, אולם לו עצמו היה תפקיד מכריע בריפוי רבים מקורבנות המגיפה. הוא נישא בשלישית מספר שנים לאחר מכן, ובתחילת מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את הארץ בגלל אזרחותו הבריטית.

לאחר ששימש כרופא צבאי במהלך המלחמה שב טוראנס לטבריה ושימש כרופא בבית החולים הסקוטי עד יום מותו, והמקום עצמו הוסיף לפעול כבית חולים בניהולו של הבן שלו, הרופא ד"ר הרברט טוראנס, עד להקמת המדינה, ולאחר מכן כבית יולדות עד לשנת 1959.
במשך ארבעים שנים, עד לשנת 1999, פעל בשטח בית החולים לשעבר בית הארחה צנוע לצליינים נוצרים, ואז, כאמור, החליטו ראשי הכנסייה להשקיע ולשפץ את המקום – שיפוץ שהסתיים בשנת 2004. מיותר לציין ש"המלון הסקוטי" שוכן באחד המקומות היפים בארץ, ואולי בעולם, בעיר טבריה שעל שפת הכינרת, בלב הגליל ובמרחק נגיעה מנופי הגולן והחרמון.

כרגיל במקומותינו, חלק מתוכניות הפיתוח של המלון נתקעו לאחר שבמתחם שלו נמצאו קברים יהודים עתיקים, וברקע מרחפת הדואליות של בעלי הבית – מי שהגיעו לכאן במקור כמיסיונרים, חברו אל היהודים כאחים לצרה תחת השלטון העות'מני הדכאני ערב מלחמת העולם הראשונה, ובעשורים האחרונים מחוברים לנרטיב הפלסטיני למרות שאין ככל הנראה מחלוקת לגבי הזכות הישראלית לשטח העיר טבריה.

בכתבה של ה-BBC מודגשת העובדה שהמלון נהנה מתמיכות ממשלתיות של משרד התיירות הישראלי, ורק זה – פחות או יותר – מונע מן הכנסייה הסקוטית לקרוא לחרם על ישראל. ציטוט מדויק יותר מן הכתבה: "כנסיית סקוטלנד תומכת באופן נחרץ בעניין הפלסטיני. אבל באופן אירוני, קיומו של 'המלון הסקוטי' שנתמך במידה מסוימת על רצונה הטוב של ישראל ומקבל מענקי תיירות גדולים מישראל – נחשב על-ידי אחדים (בכנסייה) ככזה שקושר את ידי הכנסייה. בשנה שעברה (2011) נמנעה האסיפה הכללית (של הכנסייה) להיענות להצעה שקוראת לחרם על סחורות מיישובים ישראליים בלתי חוקיים בפלסטין משום שממשלת ישראל מקדמת חקיקה שקריאה כזאת תיחשב לעבירה פלילית. הדוברים גינו את מה שנתפש בעיניהם כ"הפחדה" ישראלית. "השקפתי", אומר ג'ונסטון מק'קיי (מאנשי הכנסייה שמצוטטים בכתבה), "היא שהכנסייה לא הייתה מספיק ביקורתית כלפי המדיניות של ישראל כפי שהייתה צריכה להיות … (וזאת) משום שהיא זקוקה לתמיכת ממשלת ישראל במלון הזה"".

אפשר, כמובן, לראות את מחצית הכוס הריקה ולעקם את האף כלפי הצד שבו בחרה הכנסייה הסקוטית, אבל קשה להתווכח על כך שאם הדברים נכונים הרי שלמלון הסקוטי יש לכל הפחות ערך אסטרטגי חשוב וחיובי מבחינת ישראל…
כך או אחרת, המלון הסקוטי הוא מלון בוטיק שעלות הלינה והשהייה בו גבוהות מהישג ידם של רוב הפלסטינים (כך נטען באותה כתבה…) וכנראה גם מזו של רוב הישראלים. מנהלי המלון, מצידם, מדגישים את העובדה שהם מקפידים להעסיק בו ישראלים – יהודים, נוצרים ומוסלמים, ולשמר את המורשת של ד"ר טוראנס, שהוא ובני משפחתו קבורים בחצר המלון, מורשת אשר לדעת הרב חיים אבולעפיה עשתה אותו ל"אחד משלושת הדברים שבהם נתברכה העיר".

אין גם מחלוקת על-כך שמדובר במבנה בעל ערך היסטורי עצום לתולדות ארץ ישראל ב-150 השנים האחרונות, ולכן גם מקום מומלץ לשהיה עבור כל מי שיכול להרשות לעצמו. בכניסה למלון הוכשר מוזיאון קטן ובו, בין השאר, תמונות מן ההיסטוריה של בית החולים ושל הסביבה. בכניסה למלון אפשר לבקש לראות את המוזיאון ואת הגן המרהיב שמקיף את המלון.

צילומים: דובי זכאי
רפרודוקציות: מתוך אוסף המוזיאון של המלון הסקוטי בטבריה

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל המלון הסקוטי בטבריה appeared first on TheCar.

מצוק האון צונח מן השביל אל שמורת טבע. זהו שטח פראי שבו משתובבים יחד שיחי צבר עוקצנים, עצי זית, חורשות קטנות של עצי אקליפטוס ועצי שיזף, שצומחים כולם בין סלעי ענק. במפת סימון השבילים והטיולים מספר 1 מסומן יעד הטיול שלנו בשתי נקודות כחולות, ללא שם, אשר מתארות מעיין שכלוא בתוך בריכה.

כאשר מביטים מן השביל כלפי מטה מצוק הסלע מעורר יראה. כוחות טבע אימתניים קרעו כאן סלעים ענקיים ויצרו מרפסת סלע אדירה אשר בולטת מקו המצוק. שביל צר נפרד מן הדרך הסלולה ומוליך אל קצה התהום מבעד למעבר צר בגדר תיל.

השביל יורד בין הסלעים במדרון תלול שדורש מן ההולך בו להיעזר מידי פעם בתמיכת ידיים, וממש לפני קצה המצוק, בתום מספר דקות הליכה, הוא חוצה מבעד לחופה קוצנית של עצי שיזף ושיחי פטל. לאחר שעוברים דרך המכשול הקוצני אפשר להרים את הראש ולהביט לאחור, כלפי מעלה, אל מצוק הסלע שזה עתה ירדנו בו. גם מכאן הוא נראה חסון ומרשים.

ממול נראית חורשת אקליפטוסים צפופה, עציה כאילו מגוננים זה על זה וענפיהם נעים לאיטם ברוח, כאילו שהם צופנים בינם לבין עצמם סודות ומספרים זה לזה סיפורי מעשיות.

את השקט הקסום שמסביב מחריד זמזום של חבורת דבורים עמלניות אשר מסתערות על פריחת האקליפטוס. זרזיף עדין של מי מעיין מפלס דרך, מותיר את האדמה כהה ולחה ומצמיח פלומה רכה וירוקה שלא מצליחה להניס את הצהוב השרוף של קיץ ישראלי.

כאשר מסיטים את ענפי העצים לצדדים מתגלה בין הצללים בריכת מעין צנועה בגודל של לא יותר מארבעה על חמישה, מימיה צלולים ורגועים, דפנותיה אבן מסותתת. בדופן המערבית נחצבו בין האבנים רווחים שלתוכם הוכנסו מדרגות אבן, ואפשר לרדת עליהן אל המים. הרווח בין האבנים מאפשר למים לזרום מן הבריכה, שעומקה כמטר ושמונים.

את פינת החמד הזאת, חסרת השם, מטפחים צעירים מן הסביבה ושומרים על ניקיונה. מי שיושב במקום מספר דקות יכול להיות שותף למאמצי החיזור של השפיריות, וכל היופי הזה נח מעל למראה נוף מהמם, מקושט באמצעות זמזום הדבורים, ציוץ הציפורים, וגם על ידי השקט.

כך מגיעים: יש שתי דרכים להגיע אל המעיין חסר השם, הקשה מבניהן מתחילה על השביל הסלול שבין כפר חרוב למבוא חמה. מחנים את המכונית לצד עיקול גדול שמצידו בנויה גדר. בגדר פעור מעבר עם ירידה על גבי המצוק לעבר חורשת אקליפטוס.

הדרך האחרת, הקלה יותר, מתחילה על מדרגות הברזל שמוליכות מ'מצפה לשלום' אל שמורת הטבע 'מצוקי האון'. הולכים כמחצית הק"מ דרומה ומושכים מעט שמאלה, ומגיעים לבריכה שבתוך חורש האקליפטוס. אל כפר חרוב מטפסים מצומת חמת גדר (כביש 98), ושם פונים מערבה אל עבר מצפה לשלום, ממש לפני החניה פונים שמאלה אל השביל.

בסביבה 1: האתר ההיסטורי סוסיתא. היוונים בנו, הרומאים החריבו והמלך הורדוס שב ובנה. זהו אתר חפירות מדהים שבו נחשפו בין השאר רחוב רומי שמוליך לכל אורך השטוח הבנוי, ויש בו שרידי מבנים, עמודים עצומים וכותרות עתיקות. כדי להגיע לשם פונים בפניה הראשונה מצפון לכפר חרוב אל כביש משובש ומפותל רצוף חורים, אשר מגיע עד לחורבות סוסיתא. עליה ברגל אורכת כמחצית השעה.

בסביבה 2: מעגן עין גב. סביב המעגן הוקמו רציפים נאים ובהם מסעדות טיילת נאה ובה מקומות ישיבה אל מול הכנרת. אפשר לצאת מכאן לדייג על גבי ספינת דייגים לדייג משותף. לתאום: קיבוץ עין גב.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל מצוק האון appeared first on TheCar.

הקיץ צובע את מורדות רמת הגולן בצמחייה צהובה, קמלה ודהויה, שרידים עלובים לצמחיית החורף המפוארת שפרחה כאן.
מן הכביש המזרחי שסובב את הכנרת בולט הר בודד על מורדות הגולן, בליטה משונה בצורתה ונישאת מעל הרכס. זאת סוסיתא.

כביש שחור מטפס אל ההר, מתפתל כנחש חמקן, נגלה ונעלם לסירוגין, צבעו הכהה פולח את הגבעות הצהובות.
את המסע שלנו לסוסיתא מלווה מלמעלה חיוואי מרשים, משייט בשמיים, פורש את מוטת כנפיו הענקיות ובוחן את הקרקע בניסיון ללכוד נחש לסעודת היום.
רוח מזדחלת מהכנרת לערוץ נחל עין גב, נושקת לצוקי הבזלת, מחוללת בריקוד מאובק של קיץ, מעלה ענן דל וממהרת אל שיא ההר.

סוסיתא יושבת בבדידות מזהרת ועוצמתית, כענק מעל האגם, משקיפה על בתי קיבוץ עין גב ומורדותיה כאילו דוחקים את בתי הקיבוץ אל המים.
ההר נראה מנותק מן הרמה ורק אוכף קטן מחבר אותו אל המדרונות. אותם מורדות תלולים הם שהפכו את סוסיתא לנקודה אסטרטגית וקשה לכיבוש, אם כי לא לעולם חוסן.

אנשי בית תלמי ישבו בראש ההר אך אלכסנדר ינאי וצבאו טיפסו במדרונות הנוקשים וכבשו את המקום.
פומפיאוס, הורדוס ואנשיהם היו שליטי המקום ובנו על הפסגה, בתקופה הרומית והביזנטית, מבני ציבור מפוארים, תוך שהם בונים שתי אמות מים באורך 25 ק"מ אשר השקו את העיר עם מי נחל סמך ונחל אל על.

לימים היה ההר למרכז נוצרי חשוב, ובחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נתגלו שרידי כנסיות, כמו גם עמודי שיש מסותתים, עמודים וכותרות שנותרו כעדות ליפי המבנים שנבנו כאן.
ארכיאולוגים חשפו בראש ההר רחוב רומי רחב מידות, אבני ענק מסותתות ריצפו דרך רחבה שמוליכה, כך נדמה, למרכז ההר, ועד היום ניכרים באבנים המסותתות חריצי גלגלי המרכבות.
מאז שנת אלפיים חופרים כאן הארכיאולוגים מהמכון הארכיאולוגי של אוניברסיטת חיפה בכל עונה בתקופת הקיץ.

השם סוסיתא נגזר מהמילה היוונית 'היפוס', (סוס), אולי בגלל הקצה דמוי הטרפז, המזכיר במשהו ראשו של סוס. הערבים קראו למקום 'קלעת אל חוסן', (מבצר העוצמה). בטרם מלחמת ששת הימים ישב במקום כוח צה"ל, וסוסיתא היה מובלעת ישראלית בליבו של השטח הסורי.

סוסיתא לא מצטיינת רק בשרידיה ההיסטוריים. מיקומו של ההר, כ-350 מ' מעל הכנרת, מעניק לאוהבי הנוף את אחת התצפיות היפות על האגם.
מצדו המערבי מתגלים לקראת שקיעה מראות נפלאים, גווני זהב צובעים את מורדות הרמה, קרני שמש אחרונות מפארות את הצמחייה היבשה ומעניקות להר זוהר מלכותי.
למטה משתרעת הכנרת מעולפת מחום היום. רגועה. גוון זהוב שולט בשמים ובמים, ולאט לאט מתווספים אליו גווני אדום רכים.

או אז מתייצב מעל בתי טבריה כדור שמש אדמוני, שולח קרני זהב רגע לפני שהוא צונח מאחורי הר מנורים. בתי טבריה טובלים באור הזהוב, מסודרים על שפת האגם, נדמים כאילו הם עומדים לצלוח את הימה בשורה ארוכה. מקצהו המערבי של הר סוסיתא נראית הכנרת כממתינה לצעיף הלילה השחור שידחק את צבעי השקיעה בלילה היורד.

כך מגיעים: חובבי ההליכה יכולים לטפס בשביל למיטיבי לכת. תושבי הכנרת והגולן מטפסים אל המקום עם מכוניתם על גבי כביש משובש שמתחיל דרומית לקיבוץ עין גב (כביש 92) שבמזרח הכנרת. הכביש מטפס אל רמת הגולן ובמרכזו רחבת חניה קטנה ושלט 'גן לאומי סוסיתא'. (הכניסה ללא תשלום)

בסביבה: מעגן עין גב. טיילת שחודרת אל מי האגם, סביבה בתי קפה ומסעדות, ובקצה הדרומי שלה נמצאת מסעדת הדגים המפורסמת של עין גב.

עם הילדים: הפסקה בטיול אפשר לערוך ב'נגריה של סבא', מקום לעבודה יצירתית של ילדים בעץ, מסלול משחקי הפעלה מעץ במקום, 054-5658821.

לחובבי הבשר: 'מרינדו' מסעדת בשרים, קצביה, חנות מעדנים, יינות וכל מה שאתם זקוקים לו לארוחה בצימר או בטבע. במקום פועלת גם מסעדה. פתוח כל השבוע. מרינדו בעין גב 04-6658555.

תכניות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: עולים על הסוסיתא appeared first on TheCar.

אל הבריכה הגדולה, שאורכה כשלושים מטרים, מוליך שביל קצר, פחות מ-50 מטרים אורכו, שמתפתל ממגרש חניה.
עם מעט זריזות אפשר להספיק "לפרוק" מהמכונית ולהגיע עד למים הנקיים והצוננים, שנובעים ישר מעין נון, עוד לפני שצינת מזגן המכונית תיטוש אותנו לגמרי ואנו נהפוך לחלק מגל החום.

דקלי וושינגטוניה משתקפים במים ומחוללים עם רוח אחר הצהריים, עצי אקליפטוסים אדירי ממדים מספקים שפע של צל. מה עוד נוכל לבקש לעצמנו בימים אלה של תחילת הקיץ? אולי רק שיהיו בארץ חינוך טוב יותר ואכיפה אפקטיבית כדי שכל היופי הזה לא ייפגם על-ידי מטיילים שמשליכים חפצים למים הצלולים, ועל ידי מי ש"שוכחים" אחריהם את האשפה שהם מייצרים.

תמונת נוף שלווה שנראית כבר מן השביל הקצר היא המבוא אל לב הטיול שלנו. מי הבריכה זורמים במפל קטן והופכים בהמשך לנחל קטן ומפכה. משם הם זורמים אל סבך מגונן ומוצל של עצי תאנה ושיזף, וממשיכים עם הנחל תוך שהם יוצרים פינות חמד קטנות ומוצלות של בריכות קטנות, מוקפות בשיחי הרדוף וצמחי מים. צבא שפיריות צבעוניות עורכות אימוני נחיתה על המים, מפלרטטות זו עם זו במחול עדין.

עיקר היופי בלב המקום: מספר דקלי ושינגטוניה דקי גזרה, בראשן מקלעת – ציצית עלים שענפיה מתבלבלים ברוח הקלה. הגזע הדקיק והגמיש שלהם נד מצד אל צד, כאילו בתפילה חרישית. שני עצי אקליפטוס ענקיים, גזעם עבה וחסון וענפיהם מתנשאים לגובה רב, מעניקים למספר שולחנות וכסאות צל נדיב ביום חם. זה מקום מומלץ לעצור לכמה רגעים כדי להתענג על אבטיח צונן.

בקצה הצפוני צומחת אסופת צמחי קנה וצמחיית מים ירוקה, וכל היופי הזה מקיף את הבריכה הגדולה שלתוכה זורמים מי מעיין נון הזכים.

אנחנו נמצאים סמוך מאד למושב מגדל, על שם העיר המקראית מגדלא, מקום שמזוהה על-ידי הנוצרים עם מקום מושבה של מרים המגדלית, מריה מגדלנה.

מבלי להתעמק בזה יותר מידי אפשר לומר שהנוצרים לא לגמרי סגורים על דמותה של מגדלנה, שנתפשת באופן שונה על-ידי זרמים שונים בנצרות, אבל בתוך הקונצנזוס ברור שזאת אחת הדמויות החשובות לדת זאת.

מרים המגדלית היא אחת משלוש הנשים שנמצאו ליד ישו בעת צליבתו, ככל הנראה גם מי שהורידה אותו מן הצלב ואף חזתה בתחייתו. היא הייתה בת לווייתו, אולי האינטימית, ודאי תלמידתו ונושאת בשורתו.

למגדל, בכל מקרה, יש מקום חשוב בנצרות כמו לא מעט אתרים נוספים סביב הכנרת ובצפון הארץ.
בתחילת המאה הקודמת התיישבו כאן גרמנים קתולים, אולם לא שרדו את כבשן החום ואת התנאים במקום ונטשו לאחר כשנה. את מקומם תפסו ציונים שנמלטו מן האנטישמיות ברוסיה, בהם גם יוסף טרומפלדור.

אדמות המקום נרכשו על ידי הלורד היהודי מלצ'ט, שאף בנה לעצמו בית בסמוך (אם כי למרבה הצער לא זכה לגור בו אף יום אחד). בית מלצ'ט היפה מוקף חומה, וממוקם במרחק של כאלף מטרים מזרחה, על שפת הכנרת.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 90 מצפון לדרום, לכיוון מגדל. לפני שלט הפניה לישוב פונים ימינה ושוב ימינה. ממשיכים על דרך עפר כבושה היטב לאורך כ-500 מטרים, ונעזרים בשילוט לכיוון המעיין.

לרעבים: מעבר לכביש, בכניסה לקיבוץ גנוסר, בתחנת הדלק, מסעדת 'קצה הנחל' שמתמחה באוכל לבנוני וירדני, בשרים ודגים.

לחובבי הנהיגה: כביש צר ומפותל שממנו נשקף נוף נאה של בקעת ארבל. הכביש מטפס מכביש 77 שעולה מטבריה לכיוון צומת גולני: פונים מערבה אל כפר חיטים ואז מתפצל הכביש צפונה אל הארבל. לאחר מכן שבים וממשיכים עד לנבי שועייב.

The post טיול לשבת: קצת צל ליד המעיין appeared first on TheCar.

כאשר התייצבו מעל למים השתקף מראה העננים כמן איים של לובן  שצפים על חלקת המים התכולה. לצופה עשיר דמיון נדמה מראה זה כשושן לבן צחור שמשייט במי הכנרת. רק שני עננים שנראים כמו מתמוגגים מדמותם שמשתקפת ן המים, מסרבים לנוע הלאה ולהמשיך מזרחה כמו כולם.

לפתע התגנב סומק שקיעה אל תחתית הענן. לאט לאט פשט האודם הזהוב, ועתה נגלתה השתקפותם במי הכנרת כפרח מופלא: אדום במרכז ולבן סביבו.
אחרי ההתפעלות הנרקיסיסית מעצמם המשיכו שני העננים מזרחה אל הרי הגולן, והחשיכה ירדה אט אט, כמו סיום מערכה בסרט.

סיפור המקום: היופי הזה משתנה בכל יום, והוא ממתין לכם בנקודת תצפית מרשימה מעל הכנרת, בדרום רמת הגולן. שביל מקסים נסלל בין מצפה לשלום, כפר חרוב ומבוא חמה. אורך השביל כ-2.5 ק"מ והוא מתפתל על קצה מצוקי האון כשמימינו נפרס נופה המשכר של הכנרת.

השביל סלול, ומתאים לטיול עם עגלות ילדים או עם כסאות גלגלים. לאורכו פזורות פינות ישיבה נאות מול הנוף, בצל עצי זית, שיזף מאובק ואקליפטוס.
לצד השביל שולחת תאורה זעירה את אורה בלילה, מבלי להפריע לנוף. מצוקי האון מתנשאים לגובה של כ-500 מ' מעל לכנרת. סלעי בזלת גדולים נופלים באחת במתלול של כ-100 מ', נעצרים על מרפסת שמורת סוסיתא שבה נמתחים שבילים, עצי תאנה, אקליפטוס, שיחי צבר דוקרני ומעינות קטנים.

לאחר מכן שוב נופל המצוק בתלילות, עד לסיום בשורות המטעים שמוליכות  לכנרת. מכאן נראית הכנרת נראית יפה: על חופה מצטיירים ריבועים זעירים, בתי קיבוץ עין גב שטבולים בצמחיה ירוקה. לשון יבשה חודרת לימה כדי לגונן על הנמל הקטן של עין גב. מדרום נפרס האגם בקשת גדולה, וישובי עמק הירדן סוגרים עליו במטעי תמרים צפופים.
מעל לכל היופי הזה עורכים העננים, במיוחד עבורכם, מופע שמימי מרתק לקראת ערב.

הדרך למקום: כביש 98 מוליך מצומת צמח (דרום הכנרת), מזרחה לצומת מבוא חמה. מטפסים בעליות ופונים שמאלה אחרי מבוא חמה למצפה לשלום. משאירים את המכונית בחניה ופונים דרומה, אל שביל עפר שהופך לשביל סלול על שפת המצוק.

ועוד משהו: מצפה לשלום, נקודת תצפית טובה ממנה אפשר לראות את מלוא יופייה של הכנרת. במקום נמצא קיוסק וגם מסעדת בשרים חדשה בשם "הבקתה", 04-6794016.

משהו נעים: צמוד למצפה לשלום נמצא אתר הבקתות של כפר חרוב, על קו המצוק. צפונה משם, בריכות הפינוק של "רוח על המים". שלוש בריכות חמימות, האחת עם מי ים המלח, שניה עם מי גשמים ושלישית עם מים מתוקים.
מטפלות מיומנות מעניקות טיפול מעודן במים. שעתיים וחצי עם יין ופינוקים מול הנוף. "רוח על המים" 04-6761767. בתשלום.

The post בין כפר חרוב למבוא חמה appeared first on TheCar.