הקשר בין מספר שעות השינה של נהגים לבין שיעור המעורבות שלהם בתאונות הוכח כבר במספר רב של מחקרים שנערכו ברחבי העולם, ועייפות של נהגים הוכחה זה מכבר כמסוכנת ממש כמו נהיגה תחת השפעה של אלכוהול וסמים.

אלא שאחת השאלות החשובות בהקשר הזה נותרה עד כה ללא מענה: מהו המינון המדויק של שעות שינה שמתחתיו הופכים נהגים למסוכנים?

קרן מחקר הבטיחות של ארגון הנהגים האמריקני AAA פרסמה בשבוע שעבר מחקר ראשון מסוגו שמבוסס על נתוני תאונות שהתרחשו בארה"ב, ואשר התמקד בקשר הספציפי בין מספר שעות שינה ב-24 השעות שקדמו לתאונה לבין ההסתברות להתרחשותה.

הממצא החשוב ביותר, שראוי להציגו עוד לפני תיאור המחקר, הוא שמי שישן חמש שעות בלילה, או פחות, מסוכן בנהיגתו בדיוק כמו נהג שנוהג תחת השפעת אלכוהול, וזאת מכיוון שנהגים מבוגרים בריאים צריכים לישון בין 7-9 שעות ביממה כדי להפחית משמעותית את הסיכון לתאונה.
בני נוער, מבוגרים צעירים, אנשים שחולים במחלה עונתית או מי שמחלימים ממחלה, מי שמתאוששים מ"חוב שינה" (וגם, יש להוסיף, מי שלא ישנים טוב בלילה בגלל נחירות או הפרעות שינה אחרות) – נדרשים למשך שינה ארוך יותר.

"מניעת שינה", מסבירים עורכי המחקר את מה שגילו, אבל ידוע גם ממחקרים קודמים, "גורמת להאטת יכולת התגובה של אדם לגירויים, מפחיתה את הדיוק של התגובות שלו, ופוגעת ביכולת הקשב והריכוז".

נהגים שלא ישנו מספיק ביממה שקדמה לתאונה גרמו, לפי הממצאים, ל-7% מכלל התאונות שבהן נגרר רכב נגרר מזירת תאונה (נתון שכולל גם תאונות קלות ללא נפגעים – ג.מ.), 13% מכלל התאונות שבהן היה צורך בטיפול רפואי, ובין 16-21% מכלל התאונות הקטלניות.

כך חקרו

המחקר של קרן מחקרי הבטיחות התבסס על נתוני אמת של 4,571 תאונות שהתרחשו בארה"ב בין יולי 2005 לדצמבר 2007 בין השעה 6 בבוקר לבין חצות, ובהן היה היו מעורבים 7,234 נהגים.
מדגם זה כולל לפחות כלי רכב אחד בבעלות פרטית (כל סוגי הרכב, ללא רכב כבד) אשר כתוצאה מן התאונה נדרשה גרירה שלו מזירת התאונה.

החוקרים לא התייחסו, בכוונה, לתאונות שהתרחשו במהלך הלילה גם מכיוון שתאונות כאלה כבר נחקרו במחקרים אחרים אבל גם מכיוון שמטרת המחקר הייתה לבודד את המשתנה של שעות שינה נורמליות של רוב אוכלוסיית הנהגים.

החוקרים בחנו את מכלול הגורמים שתרמו לתאונות ובהם למשל טעויות נהיגה, תנאים סביבתיים ותקלות מכניות ברכב, וכן, כמובן, את הדיווחים של נהגים אודות מספר שעות השינה שהם ישנו ביממה שקדמה לתאונה, וכן את השוני בין נתון זה לבין מספר שעות השינה שאותם נהגים ישנים בדרך כלל – במידה שאפשר היה לקבל נתון כזה.

צריך להדגיש שלא מדובר דווקא בתאונות שבהן הנהג ממש "נרדם על ההגה", אם כי היו גם כאלה, אלא ב"מניעת שינה" באופן כללי ופגיעתה בכושר הריכוז ויכולת התגובה של נהגים לסיטואציות על הכביש.

הקשר בין "מניעת שינה" לבין הסיכון לתאונה הוערך על ידי השוואת מספר שעות השינה שעליהן דיווחו נהגים בתאונות שבהן חוקרי תאונות מצאו תרומה של נהג לגרימת תאונה – בין אם מדובר בפעולה לא בטוחה או לא חוקית שלו, הימנעות מנקיטת פעולה או טעות נהיגה – לבין אותו נתון אצל נהגים שנפגעו באותן תאונות מבלי שגרמו להן, ואשר אליהם התייחסו החוקרים כאל המדגם האקראי שמייצג את ההתפלגות הנורמלית של שעות שינה באוכלוסיה.

כל התוצאות שנמצאו מוצגות ביחס לרמת הסיכון ה"נורמלית" של נהגים שישנו לפחות 7 שעות ביממה שקדמה לתאונה, והממצאים חד משמעיים וברורים.

נהגים שהחסירו שעת שינה אחת ביחס להרגל שלהם (למשל ישנו 7 שעות במקום 8) או מי שישנו 6 שעות ביממה הגדילו ב-30% את הסיכון שלהם למעורבות בתאונה ביחס למי שישנו 7 שעות או יותר, ונהגים שהחסירו שעתיים שינה הגדילו את הסיכוי שלהם לפגוע או להיפגע ב-90%.

נהגים שישנו בין 4-5 שעות הגדילו פי 4.3 את הסיכון למעורבות בתאונה, ואצל מי שישנו פחות מ-4 שעות גדלה ההסתברות לתאונה פי 11.5.

העובדה שנהגים "רגילים" לישון מעט לא משנה בהרבה את התמונה הכוללת: מי שישן באופן קבוע בין 5-7 שעות מעורב, ססטיסטית, ב-40% יותר תאונות, ואצל מי שנוהג לישון בין 4-5 שעות בלילה גדול הסיכוי לתאונה פי 5.4.

כאמור, גם מחקרים קודמים גילו קשר מוכח בין תאונות לבין מניעת שינה ובעקבותיהם פרסמה קבוצת עבודה מיוחדת מטעם "מועצת השינה" האמריקנית (ארגון שחוקר הפרעות שינה) איסור מוחלט לנהיגה של מי שישן פחות משעתיים ביממה.

דוד יאנג, מנהל קרן מחקרי הבטיחות של ה-AAA, אמר בתגובה: "המחקר החדש מראה שנהג אשר ישן במשך פחות מחמש שעות יצר רמת סיכון לתאונה ששקולה לזו שיצר מי שנהג בשכרות. אי אפשר להימנע משינה ועדיין לצפות להיות מסוגל לתפקד בבטחה מאחורי ההגה".

לא ישנים, כן נוהגים

סקר שנערך בארה"ב מצא שלמרות ש-97% מן הנהגים שנשאלו סבורים ששינה של פחות משבע שעות בלילה מהווה "סיכון חמור לביצועי הנהיגה" – שליש מהם הודה שנהג לכל הפחות פעם אחת בחודש האחרון כאשר "היה כל כך עייף עד שהיה לו קשה לפקוח עין".

מחקר אחר שנערך בארה"ב מצא ש-35% מן המבוגרים בארה"ב ישנים פחות מ-7 שעות בלילה, 12% ישנים פחות מ-5 שעות ו-2% ישנים פחות מ-4 שעות. מחקר דומה בבריטניה הסיק ששליש מן הבריטים ישנים בין 5 ל-6 שעות בלילה.

עם זאת, הממצא המטריד ביותר של המחקר האחרון הוא שבעוד שרוב הנהגים מכירים ומבינים את הסימפטומים של נמנום בעת נהיגה, ובהם קושי לשמור על עיניים פקוחות, "שיוט" בין נתיבים ו"פער זיכרון" (חוסר היכולת לזכור את המקומות שבהם נהג עבר בקילומטרים האחרונים של נהיגתו) – למעלה ממחצית הנהגים שהיו מעורבים בתאונות שקשורות בעייפות כלל לא חוו את התסמינים האלה לפני התאונה.

ההמלצה, לכן, לנהגים היא שלא להסתמך על סימפטומים פיזיים כדי להעריך את המסוגלות שלהם לנהוג אלא לפעול לפי כללי התנהגות ברורים.
ראשית לכל לישון לפחות שבע שעות רצופות ביממה.
שנית, לרכז את הנסיעות לשעות הערות הרגילות של הנהג ולהימנע ככל שאפשר מנהיגה בשעות שבהן הוא בדרך כלל ישן.

בנהיגות ארוכות במיוחד חשוב להקפיד גם על הפסקות מנוחה יזומות אחת לשעתיים או בכל 150 קילומטרים לערך, וכן להימנע מאכילת ארוחות כבדות. במידת האפשר צריך לחלוק את משימת הנהיגה עם נהג נוסף, ובכל מקרה יש להימנע מצריכת תרופות שגורמות לנמנום.

The post ישנתם פחות משבע שעות בלילה? אל תנהגו appeared first on TheCar.

טכנולוגיית תאורת ה-LED משתלטת במהירות על החיים שלנו מכל הכיוונים: כתאורת קישוט בכלי רכב, תאורה ראשית בכלי רכב, בבתים שלנו, בפנסי-היד וגם כתאורת רחוב ותאורה בכבישים המהירים.

היתרונות ברורים: חסכון ניכר באנרגיה ולכן בהוצאות החשמל, פליטת חום מזערית, אורך חיים ארוך יותר של גופי התאורה וגם – לא פחות חשוב – היכולת לעצב את גופי התאורה בגמישות רבה כך שיתאימו לכל מטרה וכל עיצוב שעולה על הדעת.

יתרונות אלה גרמו ל-LED להפוך לא רק לאלמנט נפוץ כמעט בכל דגם של מכונית חדשה וברבים מן הבתים שלנו, אלא גם לקחת חלק בתוכניות האחזקה והשדרוג של רשויות מקומיות וגופי אחזקה של דרכים ברחבי העולם – אשר משקיעים סכומי כסף גדולים בהסבת מערכות התאורה לכאלה שחוסכות אנרגיה.

השאלה היא מה לגבי החסרונות של הטכנולוגיה החדשה הזאת והאם היא מסכנת אותנו בדרך כלשהי, וכעת עולים סימני אזהרה מטרידים מאד בהקשר הזה.

בכנס של איגוד הרפואה האמריקאי (AMA) שנערך בשבוע שעבר הוצג סיכום של שורת מחקרים שממצאיהם צריכים להדליק נורה אדומה: תאורת LED בטווח תדר של אור כחול – כך נטען שם – משבשת את מחזור השינה של בני אדם ובעלי חיים, וזה כמובן גורם לנו להיות עייפים, מתוסכלים, ואפילו להשמין.

לנוכח הממצאים ניסח איגוד הרפואה האמריקני מסמך עם מספר המלצות לכל הגופים שמתקינים ומתחזקים תאורה ציבורית ומזהיר אותם מפני שימוש לא אחראי בטכנולוגיה החדשה.

ההשפעות הגרועות ביותר, כאמור, משויכות לגופי LED שפולטים כמויות גדולות של אור כחול, אשר אמנם נדמות לעין האנושית כתאורה בצבע לבן אבל בפועל יוצרות "בוהק לילי מוגבר” עם אפקט של סינוור ופגיעה (מקומית) בחדות הראיה החזותית ויצירת סכנה בטיחותית בדרכים.

בנוסף נגרם דיכוי של ייצור המלטונין בגוף האדם (חומר אשר משפיע על מחזור השינה), וכן שיבוש חייהם של ציפורים, חרקים, צבים, ודגים.

ההערכה היא שההשפעה של תאורת LED כחולה (שנראית, כאמור, לבנה) על מחזורי השינה גדולה פי חמישה מאשר זו של פנסי רחוב קונבנציונליים.

חמור מכך: השפעת התאורה בטווח האור הכחול על נהגים לא מוגבלת למשך הזמן שבו הם נחשפים אליה אלא מתמשכת גם לאחר שהמכונית כבר מתקררת בחניה ואנחנו ספונים בבית (במיוחד אם גם שם מותקנת תאורת LED): "מחקרים משמעותיים שבוצעו לאחרונה", נכתב במסמך המסכם, "מצאו שתאורה בהירה וחזקה בבתי מגורים קשורה למקרים רבים של שינה מופחתת, חוסר שביעות רצון מאיכות השינה, ישנוניות יתר, תפקוד לקוי במשך היום והשמנה".

ההמלצה של איגוד הרופאים היא שכל גוף ציבורי שמחליט להתקין תאורת LED יפנים את האזהרות ויבחר גופי תאורה שיוצרים פליטה נמוכה ככל שאפשר של אור כחול, וזאת כדי להפחית את אפקט הבוהק ולמזער את ההשפעה ההרסנית על ייצור המלטונין בגוף האדם.

The post מרגישים ישנוניים? אולי זה בגלל תאורת ה-LED appeared first on TheCar.