על גבול מדבר יהודה, מרחק של עשר דקות נסיעה מירושלים, נישא הרודיון ומהווה גל-עד אדיר ל"מלך הבנאי", הורדוס, מי שעומד מאחורי מפעלי הבנייה האדירים ביותר בארץ ישראל ובהם, בין השאר, בית המקדש השני, העיר קיסריה, מצדה, ואנטיפטרוס.

לאחר כל אלה החליט הורדוס להקים את המונומנט האישי שלו – הר הורדוס – אשר לא רק מסכם, מבחינה מסוימת, את פועלו הרב אלא גם מנציח את הוויכוח אודות דמותו ההיסטורית, ובעיקר את המחלוקות שתמיד היו, וכנראה גם תמיד יהיו, בעם היהודי.

כאשר מתקרבים אל הרודיון, שנחשב עד ימינו לפלא הנדסי ואדריכלי, קל לזהות את ה"סמל המסחרי שלו": קווי מתאר שמפסלים מחדש את הטבע ונראים כמו תל געשי על רקע המדבר. מלמעלה, על גבי מבנה מרשים שנבנה על מערום מלאכותי של עפר ואבנים, נשקפת תצפית מרהיבה על פני עשרות קילומטרים לכל כיוון: מדבר יהודה, היישובים היהודים, הפלסטינים והבדואים, ושכונות ירושלים – מגילה ועד הר הזיתים.

הרודיון נבנה במקור כארמון הקיץ של הורדוס, ומיקומו נבחר בכוונה במקום שבו כמעט איבד את חייו בניסיון התנקשות בתחילת דרכו. הטופוגרפיה הקשה אילצה את המתכננים והבנאים ליישם פתרונות הנדסיים מורכבים, והתוצאה המוגמרת הייתה לא רק ארמון מרשים ומאד מפואר, אלא בעיקר מבצר מוגן ביותר וייחודי במבנהו.

חלק מן היהודים בתקופת הורדוס נהנו משגשוג כלכלי וביטחון, וגם מחופש דת ואילו אחרים – בעיקר מי שלא קיבל את יהדותו של האדומי שהתגייר, ראו בו משתף פעולה עם שלטון כובש ולכן לא אהדו אותו, בלשון המעטה. בראיה היסטורית קשה להתווכח על כך שבניגוד למורדים, אשר בסופו של דבר הניעו את השמדת העם היהודי והגלייתו ממולדתו, אך זכו לתהילה, הורדוס הושמט במתכוון מן המסורת היהודית. מה שמעניין בהקשר שלנו זה הביטוי המוחשי לעובדות אלה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בביקור בהרודיון.

לקראת סוף ימיו הורה הורדוס "לגלח" חלק ממעטה הארמון ולבנות עליו אחוזת קבר מרשימה לא פחות ממפעלי הבניה האחרים שלו, כזאת שנראית למרחוק. כ-60 שנים לאחר קבורתו שם, בתקופה המרד הגדול, התבצרו המורדים, בין השאר, בהרודיון. אחת הפעולות הראשונות שלהם – במקביל להתבצרות – הייתה חילול הקבר והשמדתו. זאת הסיבה שבמשך עשרות שנים ניסו ארכיאולוגים, ללא הצלחה, לאתר את אחוזת הקבר – שאותה תיאר ההיסטוריון יוספוס פלביוס כ"מונומנט מרשים".

הארכיאולוג פרופסור אהוד נצר ז"ל, גילה לפני כעשור שכל מי שחיפש את הקבר חיפש במקומות הלא נכונים. נצר מצא את שרידי הקבר על אחד המדרונות, בשני שליש מגובה ההר, ומאז ועד היום מבוצעות עבודות חפירה ושחזור של מתחם הקבורה המרשים.

אתר ההרודיון מתוחזק ומתופעל על-ידי רשות הטבע והגנים אשר הסדירה את הביקור בו כך שיהיה נוח ומרשים. בכניסה לאתר אפשר לצפות בסרט שהופק על ידם אשר מתאר את פועלו של הורדוס ואת המקום עצמו, ומשם יוצאים לסיור במעלה ההר אל הארמון המבוצר. כאשר מגיעים לראש ההר נגלה לפתע – בתוך לוע ההר המלאכותי – שרידי מבצר עגול ששימש כמעון המלך ומבצר לשעת חירום, ובה בעת גם כמונומנט עם אמירה ברורה וכוחנית. המבצר הוקף בחומה כפולה שמבין ארבעת מגדליה העגולים, שנישאו לגובה של כ-40 מטרים, השתמר יפה המגדל המזרחי.

בתוך תחומי המבצר נמצאים שרידי בית מרחץ, טיילת עמודים וטרקלין אירוח רומי. בימי המרד הגדול בנו המורדים מקוואות והסבו את הטרקלין לבית כנסת, ובמקביל חצבו מחילות ומנהרות בתוך בורות המים של המבצר. ההערכה היא שהמחילות נחפרו כדי שהמורדים יוכלו להגיח ולתקוף את הרומאים בהפתעה.

בתום הביקור בחלקו העליון של המבצר מתחילים לרדת דרך מפעל המים המרשים שבתוכו נראית בברור מלאכת החציבה של המחילות.

התכנון והביצוע המוקפדים של הרודיון אפשרו למורדים להדוף למשך זמן רב את התקפות הרומאים וזה היה אחד המעוזים האחרונים שלהם עד לדיכוי המרד בידי טיטוס. שנים לאחר מכן, בתקופת מרד בר כוכבא, הייתה שוב הרודיון למקום מקלט למורדים יהודים.

לאחר שיוצאים ממנהרות מפעל המים מגיעים אל התיאטרון המלכותי שאכלס בשיא תפארתו כ-400 צופים, ומעליהם, בראש יציע שצופה לכיוון ירושלים, נחשף "אולם ה-VIP", אולמו הפרטי של המלך ואורחיו. עבודות החפירה והגילוי עודן בעיצומן ולכן שטח זה תחום כעת באמצעות חלונות זכוכית גדולים, ודרכם אפשר להתבונן באולם המרשים, שקירותיו עוטרו על ידי טובי האומנים באימפריה הרומית.

מכאן ממשיכים אל שרידי הקבר שנחשפו בידי פרופסור אהוד נצר, אשר למרבה הטרגדיה נפל אל מותו לא הרחק משם, באוקטובר 2010 בעת צילומי סרט שתיעד את הגילוי החשוב ביותר הזה. לצד מתחם הקבר הוצב דגם שמתאר את המבנה, ומדגיש את העוצמה והפאר שלו.
כאשר פוסעים על השביל ההיקפי, שעולה ממבואת הכניסה של האתר אל ראש ההר, אפשר להתרשם גם משרידי הרודיון תחתית שפרושים למרגלות ההרודיון. בעיר זאת, שבה נחשפו בין השאר בריכה ענקית שהייתה חלק מגן עתיר תענוגות, נמצאים שרידי בית מרחץ וכן מבנים ששימשו למגורי אורחים חשובים ושל פקידי השלטון.

כך מגיעים: מרחוב דרך חברון בירושלים (כביש 60) נוסעים דרומה ופונים מזרחה אל כביש 398, שאיתו מגיעים, לאחר נסיעה לאורך כעשרה קילומטרים, עד להרודיון. מי שמגיע מכיוון בית שמש ועמק האלה יכול לחסוך את הכניסה לירושלים ולנסוע על כביש 375 עד לביתר עילית, משם להמשיך על כביש 60 עד לצומת אפרת ומשם אל כביש מס' 3157 ואל כביש 356 לכיוון תקוע-נוקדים.

צילומים: גאיה מלמד

The post טיול לסופ"ש: אל הארמון המפואר של הורדוס appeared first on TheCar.

על אף מאמציו והישגיו האדירים המסורת היהודית לא מכבדת את המלך האדומי שהתגייר – גם ממניעים גזעניים שמטילים ספק בטוהר יהדותו, ודאי בשל מעשיו האכזריים שכללו טרור פוליטי, רצח ילדים ואת הכחדת בית חשמונאי ורצח יהודים, ובעיקר, כנראה, מפני שהוא נתפש כמשתף פעולה עם כובש זר.

מצד שני, ההיסטוריה הרי נכתבת בידי מי ששרד לכתוב אותה ואלה הם גם מי שלא ידעו לשמר את שיתוף הפעולה עם מעצמת העל האזורית של אותה תקופה – מה שהוביל לכך שהורדוס היה למלך היהודי האפקטיבי האחרון ולא הרבה אחריו הוחרבו ממלכת יהודה ובית המקדש.

תהא אשר תהא התייחסותנו לאיש ולמורשתו אין ויכוח על כך שאף מלך יהודי אחר לא הותיר חותם פיזי כל-כך משמעותי על ארץ ישראל – מבית המקדש השני שבירושלים ועד לעיר קיסריה, מביצור מחדש של אלכסנדריון ומצדה ועד להקמתה מחדש של העיר שומרון, ועוד ועוד.

למעט בית המקדש, כל מפעלי הבניה של הורדוס הוקדשו לשליטים ולשלטון הרומי ונקראים על שמות מנהיגיו. אבל יש גם אחד נוסף: הרודיון, הר מלאכותי בחלקו שהוא עיר ומבצר.
הרודיון, ארמון הנופש של המלך, נבנה במצוותו על גבול מדבר יהודה, כ-12 ק"מ דרומית לעיר ירושלים, והוא נקרא על שם הורדוס.

אחד הסיפורים ההיסטוריים מתאר סיטואציה שבה נמלט הורדוס מצבא הפרתים (ששלטו באיראן ובאסיה התיכונה ונלחמו ברומאים) אשר הושיבו את מתיתיהו החשמונאי (אנטיגונוס) על כס המלכות ביהודה כשליט בובה מטעמם.

על-פי מסורת זאת יקים הורדוס באותו המקום שבו נלחמו כוחותיו עם אלה של מתיתיהו – לאחר שישוב ליהודה ויוכתר למלך בגיבוי רומי – את "הרודיון שלב א'", או "הרודיון תחתית".

לימים, בשלב ב' של מלאכת הבניה, יכסה הורדוס את חלקה של העיר התחתית בסוללת עפר מרשימה שהיא חלק מהר מלאכותי אדיר שבראשו ארמון ומבצר.

יוספוס פלאביוס (יוסף בן מתיתיהו) מתאר כך את מפעל הבניה של הרודיון: "וכאשר עשה הורדוס זכר עולם לקרוביו ולאוהביו, לא זלזל גם בזכר עצמו: על־כן בנה מבצר בהר הפונה אל ארץ ערב וקרא לו הרודיון על שמו. ואף הרמה העשויה בידי אדם, במרחק ששים ריס מירושלים, אשר דמות לה כמראה שַד, גם לה קרא הורדוס בשם הזה וכלל את יופיה בכבוד וברוח נדיבה, כי את ראש הרמה הקיף מגדלים עגולים, ואת כל הכיכר המוקפת מילא ארמונות נהדרים, ולא רק מראה הבתים בפנים היה תאווה לעיניים, כי ־אם גם מחוץ היה עושר רב שפוך על הקירות והקרנות והגגות. המלך פיזר כסף רב למשוך ממרחק מים רבים עד ראש הרמה, ובשיפוע הגבעה חצב מאתיים מעלות שיש לבן צח, כי הייתה הגבעה גבוהה למדי, אף כי כולה נעשתה בידי אדם. וגם בתחתית הגבעה הקים הורדוס בנייני מלכים אחרים, בתי מסכנות (מחסנים) לכלי בית המלך ובתי משכן לעבדיו, עד כי דמתה המצודה הזאת לכל חוקיה לעיר שלמה בתחום ארמון מלכים".

הרודיון, העיר ומבצרה, היו לבירת המחוז ומקום משכנה של הביורוקרטיה המקומית, ואילו הורדוס בנה לעצמו אחוזת קבר מפוארת במיוחד בחלקה הצפוני של העיר, מחוץ למערכת החומות המשוכללת של המבצר בנקודה שצופה אל העיר ירושלים.

לאחר מות הורדוס והתדרדרות היחסים עם הרומאים פרץ, בשנת 66 לספירה, המרד הגדול שבמהלכו התבצרו מורדים בהרודיון ובנו בה בתי כנסת ומקוואות, אולם העיר נכבשה ארבע שנים לאחר מכן על-ידי הלגיון הרומי וננטשה.

הרודיון שוב הפכה למבצר ומקום מפלט למורדים יהודים בתקופת מרד בר כוכבא, ושוב נכבשה וננטשה, הפעם למשך כשלוש מאות שנים. בין לבין התגוררו בעיר יהודים אשר חפרו בה מערכת מנהרות תת קרקעיות כהכנה למרד – ובאחת משתי התקופות הללו חולל קברו של הורדוס וארונו נותץ.

הרודיון לא שבה מעולם לימי זוהרה אולם במהלך השנים היא הייתה לנקודת מאחז נוצרית ונבנו בה כנסיות, הייתה כנראה מושבת מצורעים בתקופה הביזנטית, והיא ננטשה סופית במאה השביעית עם הכיבוש הערבי.

ההר המלאכותי שבנה הורדוס משך את התעניינות הארכיאולוגים כבר במאה ה-18 אולם חפירות משמעותיות בשרידי העיר התקיימו לראשונה בתקופת השלטון הירדני הקצרה שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים.

משנת 1972 נחקר האתר לעומק על-ידי אנשי מחלקת הארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, בראשות ד"ר אהוד נצר, והוא גם מי שחשף את שרידי אחוזת קבר הורדוס. בשנת 2010, בעת ביקור עם ארכיאולוגים במקום, נפל נצר ממעקה מתכת שקרס במקום, ונהרג.

במשך 38 שנות עבודתו של ד"ר נצר בהרודיון נחשפו בה ממצאים מרהיבים ומרשימים מתוך מפעל הבניה האדיר של הורדוס, בהם החומות הכפולות, מערכת לאיסוף מי גשמים, בריכות ענק ומבנים מפוארים שנבנו עם אבני גזית שהוסעות לאתר ממרחקים, וגם מערכות מערות מסועפות אשר נחפרו על-ידי המורדים בבטן ההר.

כיום מנהלת את האתר רשות הטבע והגנים וגם משמרת אותו, והכניסה למקום כרוכה בתשלום.

כך מגיעים: כדי ליהנות מביקור אביבי מושלם כדאי להגיע לגוש עציון דרך עמק האלה (כביש 375) ולפנות אל כביש 367, שמטפס אל הגוש, בצומת עציונה (לבאים מכיוון ירושלים כדאי לנסוע בדרך המנהרות לכיוון רמת רחל והר גילה).

היות שהאתר נמצא בשטח לא תמיד יציב מבחינה ביטחונית מומלץ, למי שלא בקיאים באזור, להצטרף אל אחד הסיורים שמקיימים אנשי בית ספר שדה כפר עציון אשר נמצא בקיבוץ כפר עציון (02-9935133) או להיעזר בהם להדרכה כללית ובמפות של האזור.

בסביבה: חמש אמות מים הוליכו מי מעיינות מסביבות גוש עציון אל "בריכת שלמה" הגדולה ומשם, בשיפוע קל, אל העיר ירושלים. שרידי אחת מן האמות נמצאים בנחל פירים, שם אפשר ללכת לאורך פיתולי האמה, מתחת לישוב אפרת, במסלול הליכה יפה.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל ההרודיון appeared first on TheCar.