בטיחותם של הולכי רגל, בארץ ובעולם, מתדרדרת מיום ליום במקום שתשתפר – ובבריטניה החליטו להפוך את המגמה באמצעות חינוך הדור הצעיר לבטיחות בדרכים. מעצבת התמרורים הרשמית של הממלכה המאוחדת, אישה עטורת תארים בשם מרגרט קלברט (Calvert ), גויסה על-ידי יוזמה משותפת של עמותת BRAKE – שמקדמת בטיחות בדרכים – וערוץ הטלוויזיה הבריטי דיסני ג'וניור, ועיצבה סדרת תמרורים בכיכובם של הדמויות המפורסמות שלא נס ליחן.

מיקי מאוס, מיני מאוס ודונלד דאק מצוירים מעתה כאייקונים על גבי תמרורי תנועה במטרה לעורר את תשומת הלב של פעוטות בגני ילדים ושל תלמידי הכיתות הראשונות בבתי הספר ולהזכיר להם שהם מסתובבים בסביבה עוינת להולכי רגל.

היוזמה המעניינת הזאת החלה להתגלגל לנוכח סקר שנערך בקרב 1,000 הורים לילדים בבריטניה אשר העלה ממצאים מדאיגים למדי. ההורים, כך מסתבר, מודעים מאד לסכנות שניצבות בפני ילדיהם אבל לא רק שהם אובדי עצות לגבי הדרך שבה יוכלו לחנך את הילדים – מסתבר שהם עצמם לא תמיד מכירים את כל תמרורי התנועה ואת הסוגים השונים של מעברי חציה. התוצאה היא שההורים, בצדק, פוחדים ללכת עם ילדיהם לבתי הספר ועושים את זה תוך חשש רב.
הסקר מצע, למשל, שכ-71% מן ההורים חוששים שהילדים שלהם ירוצו לכביש, ו-35% מן הנשאלים הודו שהילדים שלהם לא מכירים את חוקי התנועה והבטיחות שנדרשים מהולכי רגל. 83% מן ההורים לא הצליחו בעצמם לזהות תמרורי תנועה שונים, ואילו 48% מן הנשאלים לא יודעים מה מהירות הנסיעה המותרת ליד מוסדות חינוך בבריטניה.

רשויות התמרור כמובן שלא יאמצו את תמרורי דיסני החדשים (למרות שעצם ההצבה שלהם בקרבת בתי ספר ושכונות מגורים עשויה למשוך גם את תשומת הלב של נהגים ואולי גם להגביר אצלם את המודעות לאפשרות של הימצאות ילדים בסביבה) – אבל הקמפיין משולב גם עם חוברת הדרכה ואתר אינטרנט ייעודי שבאמצעותו יכולים מחנכים והורים ללמד את הקטנטנים אודות דרכי ההתמודדות עם הסכנות בכבישים. שש מן הדמויות המפורסמות של דיסני מככבות באתר הזה ומעבירות מסרים בנושאי בטיחות בדרכים, וזאת בין השאר בעזרת מדריכים אינטראקטיביים שמיועדים לילדים בני שנתיים עד שבע.

הקמפיין, ככלל, נועד להגביר את המודעות של נהגים לאפשרות הימצאותם של הולכי רגל צעירים, לעזור להורים ללמד את ילדיהם כיצד להיזהר, למשל עם התנהגויות בסיסיות כמו להחזיק ידיים וללכת ולא לרוץ, ולשמש – עבור הצעירים – מודל להתנהגות זהירה בסביבה עוינת עבורם.

צילומים: Brake / ערוץ דיסני, יח"צ

The post מיקי מאוס בשירות הבטיחות בדרכים appeared first on TheCar.

חדשות רכב – GHSA) Governors Highway Safety Association), התאחדות מטות הבטיחות האמריקנית – מוסד ללא כוונת רווח אשר מאגד בתוכו את כל גופי הבטיחות בדרכים ב-51 מדינות ארה"ב, צופה זינוק חסר תקדים של כ-10% במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות ברחבי ארה"ב בשנת 2015 לעומת שנת 2014, וזאת על סמך סיכום וניתוח הממצאים של המחצית הראשונה של 2015.

בהודעה שפורסמה אתמול (ג) על-ידי ההתאחדות, ואשר מתארת מחקר שנתי שנערך עבורה, נטען שמדובר בזינוק הגדול ביותר במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות מאז שנכנסה לתוקף שיטת המדידה הנוכחית של מספר נפגעי תאונות, בשנות ה-70 המוקדמות.

הדו"ח שאת ממצאיו מפרסמת GHSA מבוסס על נתונים שמספקות כל המדינות החברות בארגון, והוא חובר על-ידי ריצ'רד רטינג ווד"ר הת'ר רוטנברג ממכון הייעוץ של סם שוורץ.
"אנחנו מביטים בזינוק הגדול ביותר במספר הרוגי תאונות הדרכים מאז שקיימים רישוים לאומיים ולכן אנחנו די מבוהלים", אמר רטינג, וההודעה מוסיפה לכך נתון לפיו מאז שהוקמה מערכת דיווח ההרוגים, בשנת 1975, נע השינוי הממוצע בין שנה לשנה בטווח שבין ירידה בשיעור של 10.5% במספר ההרוגים לבין עלייה של 8.1%.
"בטיחות הולכי הרגל היא בעיה הולכת וגדלה ברחבי הארץ", הוסיף רטינג, "חשוב מאד להבין את הסיבות לתאונות הללו כדי שהמדינות והרשויות המקומיות יוכלו להחיל תמהיל נכון של הנדסה, חינוך ואכיפה כדי לנטרל את המגמה המדאיגה הזאת".

בניגוד מוחלט לגישה הנהוגה בישראל, שבה קיימת התניה כמעט פאבלובית בין תאונות דרכים לבין אכיפה וענישה – ולעומת זאת אפס התייחסות לגורמים אחרים שמונעים תאונות והרוגים, האמריקנים מתייחסים למכלול הסיבות האפשרויות לזינוק הקשה הזה, וגם לאמצעים שיכולים לנטרל אותו.

החוקרים מעלים חמש סיבות עיקריות שאותן הם מזהים כתורמים פוטנציאלים לבעיה, והשלוש הראשונות קשורות גם להולכי הרגל.
ראשית, בשנים האחרונות חל זינוק משמעותי במספר האנשים שעוסקים בספורט בכלל, ובמיוחד בהליכה, ריצה ופעילויות נוספות מחוץ לבית.
עצם הימצאותם של יותר בני אדם בדרכים וסביב כבישים מגדילה את החיכוך בינם לבין כלי רכב ואת ההסתברות לתאונות.

שנית, צריכת אלכוהול הפכה לתופעה מדאיגה בכל רחבי העולם, עם זינוק שנרשם בה כבר משנות ה-90 המאוחרות של המאה שעברה, ומגמת התגברות בצריכה שנמשכת עד היום.
ממצאי המחקר מעלים שאלכוהול היה מעורב במחצית (!) התאונות עם הולכי רגל הרוגים – אבל לא רק מצידם של הנהגים אלא גם מצד הולכי הרגל.

תופעה חברתית מדאיגה אחרת היא זינוק עצום בשימוש בטלפונים חכמים, וזאת תופעה שקיימת רק בעשור האחרון. גם כאן מדובר בשימוש מסיח דעת בקרב שתי האוכלוסיות – גם הנהגים וגם הולכי הרגל – ויש לה תרומה מכרעת בפגיעה בבטיחות.

סיבה נוספת לגידול בתאונות בכלל, ובפרט בפגיעות בהולכי רגל היא זינוק שנרשם בהיקף הנסועה של כלי רכב, וזאת לנוכח הירידה הדרמטית במחירי הדלק בארה"ב, וגם זה – כמובן – מגדיל את היקף החיכוך בין הולכי רגל לכלי רכב.

גורם חמישי, שקשור יותר לחלקם היחסי הגדל במהירות של הולכי רגל מתוך כלל הנפגעים ומתוך הרוגי התאונות, נובע מן השיפור הטכנולוגי המשמעותי בבטיחות כלי רכב, אשר בזכותו יוצאים כיום ללא פגע – או בפציעות קלות בלבד – נהגים ונוסעים אשר היו נהרגים לו נמצאו במכוניות שבהן לא קיימים השיפורים האלה.

הולכי רגל, לעומת זאת, נותרו פגיעים באותה המידה, ולכן מספרם היחסי מבין כלל הפצועים וההרוגים עולה – מ-11% מכלל ההרוגים לפני עשור .

יש מה לשפר

כאמור, בשונה מן המנטליות הישראלית אשר מסירה אחריות מן הממשלה והמדינה ומטילה אותה על האזרחים בלבד, האמריקנים לוקחים את הממצאים החמורים למקום של עשייה ושל מציאת פתרונות.
כך, למשל, נכתב בדו"ח ש:"נתונים אלה מדגישים את הצורך ליצור מסלולי הליכה בטוחים להולכי הרגל", וכן לחנך את הולכי הרגל והנהגים להקפיד על ההפרדה הזאת.

עובדה נוספת שנחשפה בדו"ח ויכולה להיות מטופלת באופן ממוקד היא שכמעט שלושה רבעים מבין הולכי הרגל ההרוגים נפגעו בשעות החשיכה.

נתון חשוב נוסף, אשר לכאורה סותר את הממצאים האחרים אבל למעשה פותח פתח לגילוי פתרונות מעשיים לבעיה, הוא שהזינוק במספר הנפגעים לא אחיד בין כל מדינות ארה"ב.
בעוד שכל הגידול מיוחס לזינוק בנפגעים ב-26 מדינות, הרי שב-21 מדינות אחרות נרשמה דווקא ירידה במספר הנפגעים – למרות שרוב הנתונים האחרים דומים (שימוש בטלפונים, אלכוהול, בטיחות כלי רכב וירידת מחירי הדלק), ואילו בשלוש מדינות לא נרשם שינוי.

המדינות שבהן נרשמה הרעה הן אלה שבהן ישנם מרכזים עירוניים גדולים כמו ניו-יורק, קליפורניה, פלורידה וטקסס – בהן נרשמו כ-42% מכלל הולכי הרגל ההרוגים – מה שממחיש את העובדה שמעבר לשימוש בתחבורה אלטרנטיבית, ובניית מעטפת שימוש לכלי רכב אישיים כמו אופניים וקורקינטים חשמליים במקום במכוניות – יכול לשפר מאד את המצב בשטחים העירוניים.

בשונה מארגונים ישראלים, שמתמקדים בעיקר באיסוף נתונים ובניית מצגות 'פאוורפויינט' צבעוניות, מתמקדת פעילותה של 'התאחדות מטות הבטיחות האמריקנית' בשיתוף ידע בין הגופים החברים בה בנוגע לאסטרטגיות שהוכיחו את עצמן בהפחתת תאונות.

לדברי אנשי ההתאחדות, בין הגישות שהציגו את התוצאות המבטיחות ביותר נמצאו אכיפת תנועה ממוקדת בשילוב עם מסעות הסברה, ניתוח ומיפוי של נתונים שבאמצעותם אפשר לזהות ולטפל באזורי סיכון גבוה, וכן שותפויות מחקר אסטרטגיות עם אוניברסיטאות וארגונים אחרים. הדו"ח שפורסם מציג דוגמאות למאמצים האלה ב-28 מבין המדינות החברות.

The post זינוק במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות בארה"ב appeared first on TheCar.

בתחילת השבוע הציג שר התחבורה, ישראל כץ, תכנית שאפתנית: המדינה תממן התקנה של מערכות בטיחות מתקדמות ביותר מ-2 מיליון כלי רכב שיוצרו משנת 2000 ואילך. "מערכות הבטיחות ימומנו במלואן על ידי המדינה ובעלי הרכב לא יצטרכו לשאת בעלות רכישת המערכות והתקנתן", הבטיח השר.

אלא שכפי שכבר נחשף ב-TheCar בתחילת השבוע, בעלי הרכב יידרשו כנראה לשאת בעלות התכנית. סכום של כ-1.5 מיליארד שקלים, שמקורם בעודף גבייה שהצטבר בקרן המשמשת לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית"), ואשר אמור היה לממן הנחה של מאות שקלים בביטוח החובה לכל הנהגים, צפוי כעת לשמש למימון התכנית של משרד התחבורה. התוצאה: ההנחה בביטוח החובה תבוטל, ובמקומה יועבר הסכום למימון התקנת מערכות הבטיחות.

ומלבד התהייה בנוגע לדברי השר באשר לדרכי מימון התכנית, הודעת משרד התחבורה מתחילת השבוע כללה גם כמה נתונים תמוהים. למשל, במשרד התחבורה הסבירו כי "ממחקר של משרד התחבורה האמריקני עולה כי 93% מתאונות הדרכים נגרמות כתוצאה מהגורם האנושי, והתראה מוקדמת של המערכות לנהג עשויה למנוע כ-80% מתאונות הדרכים".

ראשית, יש לציין כי מערכות הבטיחות אותן מבקש המשרד להתקין – בקרת סטייה מנתיב, ניטור מרחק מכלי רכב וזיהוי הולכי רגל – נחשבות למערכות "צעירות", ולכן מרבית המחקרים שעוסקים ביעילותן הבטיחותית מבוססים בעיקר על סטטיסטיקה מוגבלת בהתאמתה והיקפה. שנית, וחשוב הרבה יותר, ראוי לשאול מדוע בחר משרד התחבורה לצטט מחקר אמריקאי, כאשר רק לפני כשלוש שנים פרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מחקר שבחן את יעילותן של שתיים משלוש המערכות?

יתכן שהסיבה נעוצה בכך שתוצאות המחקר רחוקות מאוד מהנתון האופטימי שציטט משרד התחבורה בנוגע למניעת תאונות. בהתייחסם למערכת ניטור מרחק מכלי רכב, או "מערכת התרעה על אי-שמירת מרחק", ציינו עורכי המחקר כי כאשר כל המכוניות יצוידו במערכת – כלומר, שיעור הטמעה של 100% – תושג ירידה של 5.2% במספר ההרוגים והפחתה של 8.8% בנספר הנפגעים בתאונות.

בכל הנוגע למערכת התרעה על סטייה מנתיב, הנתונים אינם שונים דרמטית: לפי המחקר, כאשר מערכת שכזו תותקן בכל כלי הרכב, צפויה ירידה של כ-7.7% במספר ההרוגים בתאונות והפחתה של כ-3.3% במספר הנפגעים. אמנם אין לזלזל בכל הפחתה במספר ההרוגים והנפגעים בתאונות, אך נתונים אלה רחוקים שנות-אור מהנתונים שבהם נתלה משרד התחבורה.

The post מה שווה מערכת הבטיחות שהמדינה תתקין במכונית שלכם? appeared first on TheCar.

מצד אחד שיפור, מצד אחד הזנחה והידרדרות. בין השנים 2005 ו-2014 חלה ירידה של כ-30% במספר תאונות הדרכים עם נפגעים. בתקופה זו חל שיפור בכמה סוגים של תאונות, ובהם התנגשות ברכב נע (ירידה של כ-39%) ותאונות שבהן אירעה התהפכות או החלקה (ירידה של כ-19%).

מנגד, בכל הנוגע לבטיחותם של הולכי רגל ניכר שממשלות ישראל לדורותיהן נכשלות בהגנה על משתמשי הדרך הפגיעים ביותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנת 2005 נרשמו 2,662 תאונות דרכים שבהן נפגעו הולכי רגל, וב-2014 נרשמו 2,764 תאונות מסוג זה.

ראוי לציין כי מאחר שסך תאונות הדרכים עם נפגעים ירד מאז שנת 2005 בשיעור של עשרות אחוזים, יש לראות בחומרה יתרה את העלייה המתונה יחסית במספרן של התאונות שבהן נפגעו הולכי רגל.

ולמרבה הצער, שנת 2015 אינה נושאת בשורות טובות להולכי הרגל בישראל. לפי נתוני הלמ"ס, במחצית הראשונה של השנה נרשמו 1,398 תאונות שבהן נפגעו הולכי רגל, לעומת 1,381 תאונות בתקופה המקבילה אשתקד.

מיליארד שקלים ללא תמורה
בעיית הבטיחות של הולכי הרגל מוכרת היטב. ועדה שהכינה תכנית לאומית למאבק בתאונות דרכים ("ועדת שיינין") קבעה בשנת 2005 כי "אוכלוסיית הולכי הרגל בישראל היא הפגיעה ביותר מבין המשתמשים בדרך – 36% מהרוגי תאונות הדרכים בישראל (הם) הולכי רגל, לעומת 22% בבריטניה ו-10% בהולנד".

כעשור לאחר מכן, בתחילת שנת 2015, שלח ד"ר יעקב שיינין – יו"ר הוועדה ומי ששימש עד לאחרונה כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – דו"ח חמור לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כץ. בדו"ח הבהיר שיינין כי תאונות שבהן מעורבים הולכי רגל הן הבעיה החמורה ביותר בתחום הבטיחות.

"בעוד שבקרב (נהגים ונוסעים) הייתה ירידה מצטברת של 35% במספר ההרוגים ב-7 השנים האחרונות, בקרב הולכי הרגל לא הייתה כל ירידה", כתב שיינין לראש הממשלה ושר התחבורה. "חמור מכך, כ-40% מכלל ההרוגים בתאונות דרכים (בישראל) הינם הולכי רגל, שיעור כפול מהמקובל במדינות המפותחות".

לפי נתוני הלמ"ס והרשות לבטיחות, מרבית הולכי הרגל נהרגים בתאונות דרכים במרחב העירוני. הטיפול בבטיחות בכבישים עירוניים דורש שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ורשויות מקומיות. אלא שמחלוקות בעניין חלוקת סמכויות ושיקולים שלעתים אינם מקצועיים בלבד מקשים על שיתוף הפעולה.

בעניין זה יש לזכור כי חלק משמעותי מתקציבה השנתי של הרשות לבטיחות מועבר ישירות לרשויות מקומיות, לטובת מימון של פרויקטי תשתית. במהלך השנים נטען פעמים רבות כי העברת הכספים נעשית ללא פיקוח, ולעתים אף מועברים עשרות מיליוני שקלים מתקציב הרשות משיקולים שכלל אינם בטיחותיים.

התוצאה היא מחדל רב-שנים. "הכספים שנותבו לתחום הולכי הרגל והתשתיות העירוניות לא סיפקו את התמורה הבטיחותית", כתב שיינין לראש הממשלה ושר התחבורה בתחילת השנה. "במשך שבע השנים (ש)בהן פעילה הרשות (מאז 2007, ש.ה), היא הזרימה מעל מיליארד שקלים לרשויות המקומיות בצורות שונות, אך ללא כל הצלחה בהורדה של מספר ההרוגים מקרב הולכי הרגל".

"לא שמעתי את הפקת הלקחים"
דוגמה טרגית למחדל מערכתי בתחום בטיחות הולכי הרגל היא ציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה, שבו נהרגו בתאונות דרכים יותר מ-20 הולכי רגל מאז פתיחתו לתנועה. פעם אחר פעם קבעו ועדות מקצועיות ומומחי בטיחות כי מדובר בכביש לקוי ומסוכן, אך הציר הבעייתי המשיך לגבות את חייהם של הולכי רגל.

ציר ז'בוטינסקי, שזכה לכינוי "ציר המוות", נסגר כמה פעמים לתנועה בעקבות תאונות קשות במיוחד, כאשר כבר ב-2012 התריעו במשרד התחבורה מפני סכנה חמורה להולכי הרגל. "שליש מההרוגים בתאונות דרכים בפתח תקווה מאז שנת 2008 הם על ציר ז'בוטינסקי", הסבירו במשרד לפני כשלוש שנים, "(ו)נמצא כי הגורם לריבוי התאונות… (הוא) מפגש הולכי רגל החוצים ציר מרובה נתיבים ומורכב, עם אוטובוסים הנוסעים בציר".

את המפגש הבעייתי בין הולכי רגל ואוטובוסים תכננו ואישרו במשרד התחבורה וברשויות התכנון, כך שלא מדובר בגזירת גורל. "כפי הנראה היו מספר כשלים תכנוניים", הודה בלשון רפה מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, בדיון שקיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בתחילת 2014. "הכשלים האלה אובחנו… ואנחנו גם מפרסמים אותם, אנחנו לא מסתירים שום דבר. בהחלט היו אי אלו תקלות תכנוניות".

"איך מגיעים למצב כזה של תכנון, אדוני המנכ"ל (עוזי יצחקי ממשרד התחבורה, ש.ה?", שאל צבי ורטיקובסקי, משנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה, באותו דיון. "אני לא כל כך שמעתי פה, בדיון הזה, את הפקת הלקחים מהמקרה הקשה הזה. הושקעו פה מאות מיליוני שקלים… מי שעשה את הדברים האלה ראוי שאולי לא יתכנן סוג כזה של (פרויקטים)".

את הפקת הלקחים שדרש משרד המבקר בעניין ציר ז'בוטינסקי ראוי לערוך גם בכל הנוגע לתאונות שבהן מעורבים הולכי רגל: מאות מיליוני שקלים מושקעים בשיפור ופיתוח תשתיות ברשויות מקומיות, והגיעה העת שהאזרחים יזכו לתמורה הולמת.

The post הנתונים חושפים: כך נכשלת המדינה בהגנה על הולכי רגל appeared first on TheCar.

ועדת הכלכלה ערכה דיון מיוחד בנושא העלייה החדה במספר ההרוגים בתאונות, ללא נציגים של משרד התחבורה. לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה ועד היום (ב') נרשמה עלייה של 30% במספר ההרוגים בתאונות דרכים. "הקבינט כבר היה מתכנס, אם זה היה קורה (בגבולות ה)צפון או (ה)דרום", אמר יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, בדיון שעסק בעלייה החריגה במספר ההרוגים. "אם מספר כזה של הרוגים היה לנו בגבולות ישראל, אתם מבינים מה היה קורה? הארץ הייתה גועשת ורועשת".

אלא שלמרות ההרעה הדרמטית, שממשיכה מגמה שניכרת מאז בתחילת 2013, אף אחד מבכירי משרד התחבורה לא נכח בדיון של ועדת הכלכלה. ולא רק היעדרות של משרד התחבורה פגעה ביעילות הדיון: לאף אחד מהנוכחים לא היה הסבר לעלייה במספר ההרוגים, ובפני חברי הוועדה לא הוצגה תכנית סדורה להתמודדות עם ההרעה הניכרת במצב הבטיחות. "אני מאוד מאוכזב מהדיון", סיכם יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל. "אני לא יודע למה יש עלייה בתאונות. (ו)אחרי כל השעתיים וחצי האלה, אני לא יודע איך מתכוונים להתמודד עם השאלות האלה".

אכיפה, אכיפה ועוד אכיפה
לפי מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מרדכי בהירי-דואני, ההתמודדות עם העלייה הדרמטית במספר ההרוגים והתאונות הקטלניות צריכה להתבסס על ארבעה צעדים: הגברת האכיפה, תוספת של מסעות הסברה, טיפול במוקדי סיכון בכבישים, וקביעת מקצוע הבטיחות בדרכים כתנאי לקבלת בגרות. אלא שכלל לא ברור כיצד יכולה הרשות ליישם את הצעדים המוצעים: לרשות אין יו"ר או מועצה ציבורית מתפקדת, ותקציבה משמש בעיקרו למימון פעילויות של גופים חיצוניים שנוטים להתנגד לפיקוח ובקרה מצד הרשות.

ואכן, במהלך הדיון נמתחה ביקורת חריפה על הרשות מצד חברי כנסת ונציגי ציבור. ח"כ יעקב פרי בחר לצטט דברים שכתב ד"ר יעקב שיינין, ששימש עד לאחרונה כיו"ר מועצת הרשות וכתב לראש הממשלה על מצבה העגום ואף קרא לסגור אותה לאלתר. "אם המדינה הייתה משקיעה 5 או 10 אחוזים ממה שהיא משקיעה בעניינים צבאיים, במכה האיומה הזו (של תאונות דרכים, ש.ה), המצב היה שונה לחלוטין", סיכם ח"כ פרי את התייחסותו למצבה של הרשות לבטיחות.

מנכ"ל הרשות לבטיחות ניסה אמנם להדוף את הביקורת, אך דבריו דווקא חיזקו את מי שסבור שהרשות אינה ממלאת את תפקידה – אם מסיבות של חוסר סמכות, ואם בגלל שתקציבה אינו מאפשר פעילות משמעותית ועצמאית. "הרשות צריכה לקבל את הכוח", אמר בהירי-דואני לחברי הוועדה בסיום הדיון. "אין הוקוס-פוקוס, אין קסמים, עם 200 או 300 מיליון שקלים, שמתוכם 120 מיליון הולכים לתשתיות, קשה לעבוד".

אגב, בעמותת "אור ירוק" סבורים שאת עיקר המאמץ צריך למקד בהגברת האכיפה. לפי נציג העמותה בדיון, יניב יעקב, יש להגדיל משמעותית את מספר הניידות הפעילות של אגף התנועה, ובמקביל יש לחדש פרויקט שנועד להגדיל את מספר השוטרים באמצעות גיוס סטודנטים. בעמותה גם תומכים בהרחבה משמעותית של מערך מצלמות האכיפה. לדברי יעקב, כיום פעילות כ-60 מצלמות, ויש לפעול כדי להגדיל את מספרן ל-300.

אלא שכלל לא ברור כיצד יכולות לתרום מצלמות האכיפה לשיפור הבטיחות בתחומים שבה ניכרת בעיית בטיחות חמורה במיוחד. למשל, אחת מבעיות הבטיחות העיקריות בישראל היא היפגעות של הולכי רגל: כשליש מהרוגי תאונות הדרכים הם הולכי רגל – שיעור כפול מהממוצע במדינות החברות בארגון ה-OECD. מצלמות האכיפה של המשטרה, שמשמשות לאכיפת מהירות בכבישים בינעירוניים ואכיפת עבירות אור אדום ומהירות בצמתים עירוניים מרכזיים, אינן תורמות לשיפור בטיחותם של הולכי רגל.

"כבר נאמר הכל על תאונות"
למרות שהדיון בוועדת הכלכלה נמשך כשעתיים וחצי, לא הושמעו תובנות או מסקנות חדשות בנוגע למצב הבטיחות – כל הבעיות וההצעות לפתרונן מוכרות היטב כבר שנים ארוכות. "מכל הסוגיות והבעיות שהועלו כאן, אנחנו חוזרים על אותם דברים. אנחנו לא ממציאים את הגלגל", אמר ח"כ עיסאוי פריג'. "השנה אנחנו מקיימים דיון, והדיון הזה התקיים שנים אחורה עשרות פעמים… באנו חברי כנסת חדשים לחזור על אותן מנטרות ולקרוא אותם סיכומים?… ובעוד שנה נחזור על אותו דיון?".

לדברי ח"כ פריג', הבעיה העיקרית היא בקביעת סדרי העדיפויות בפיתוח התחבורה בישראל. לטענתו, משרד התחבורה מעדיף להשקיע בפרויקטי תשתית חדשים וגדולים שתורמים לצמיחת המשק, וזאת על-חשבון פרויקטים קטנים לשיפור הבטיחות של תשתיות קיימות. ראוי לציין שמשרד התחבורה, באמצעות חברת נתיבי ישראל (מע"צ החדשה), אמנם משקיע בטיפול במוקדי סיכון ובתחזוקת כבישים, אך עיקר התקציבים של המשרד – ובפער עצום – מופנים לסלילת כבישים חדשים ולהקמת מסילות רכבת חדשות.

"כבר נאמר הכל על תאונות דרכים", סיכם את הדיון ח"כ כבל. "אין כמעט סופרלטיב שלא השתמשו בו, כולל אני, כולנו, כל אחד בתורו. השאלה היא מה נעשה בפועל… אני יודע שיש בעיה לא פשוטה במגזר הערבי, (ו)יש בעיה עם צעירים, (ו)יש בעיה עם מבוגרים, ואין לי תשובות – ואם אין תשובות, זה לא מקובל עלי". לדברי ח"כ כבל, הוועדה תערוך דיון נוסף בעניין העלייה במספר ההרוגים כבר בזמן הקרוב, ובכוונתו לזמן לדיון את שר התחבורה, ישראל כץ, כדי שיציג את תכניתו להתמודדות עם ההרעה במצב הבטיחות.

The post "אם מספר כזה של הרוגים היה לנו בגבולות, אתם מבינים מה היה קורה?" appeared first on TheCar.

בשבועות האחרונים נדרש שר התחבורה, ישראל כץ, להתייחס להרעה במצב הבטיחות ולעלייה במספר ההרוגים בתאונות, ובתשובותיו חזר השר על מנטרה קבועה: אמנם יש עלייה "מתונה" במספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנתיים האחרונות ובמיוחד מתחילת שנת 2015, אך לאורך השנים ניכרת מגמה ברורה של ירידה במספר ההרוגים.

שר התחבורה צודק. לאורך השנים אכן ניכרת מגמת ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל. אלא שמגמת השיפור אינה ייחודית לישראל, ולמעשה שיעור השיפור בישראל נמוך מזה שנרשם במדינות החברות בארגון ה-OECD. לפי נתוני פורום התחבורה הבינלאומי – ארגון בין-ממשלתי שמשתייך ל-OECD – שיעור הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל נמוך משיעור הירידה הממוצע במדינות החברות בארגון.

לפי נתוני הארגון, בין השנים 2000 ו-2013 ירד מספר ההרוגים בתאונות דרכים במדינות ה-OECD בשיעור ממוצע של 42%. באותה תקופה, מספר ההרוגים בתאונות בישראל ירד בשיעור הנמוך מ-40% (כ-38.7% ליתר דיוק). יתכן שהפער אינו נראה דרמטי, אך שיעור הירידה הממוצע ב-OECD מסתיר מציאות בעייתית בכל הנוגע למצב הבטיחות בישראל.

מבין 31 מדינות שנתוניהן נבדקו ופורסמו על-ידי פורום התחבורה הבינלאומי, רק בחמש מדינות נרשם שיעור ירידה נמוך מזה שרשמה ישראל בין שנת 2000 ו-2013: פינלנד, אוסטרליה, קנדה, ארה"ב וצ'ילה. למעשה, שיעור הירידה במספר ההרוגים בצ'ילה בין השנים 2000 ו-2013 היה כה נמוך, עד שהוא הטה כלפי מטה את הממוצע של כל מדינות ה-OECD (פחות מ-3% בתקופה של 13 שנים, לעומת ממוצע של 42% במדינות החברות בארגון).

יתרה מזאת. בזמן שבישראל נרשם שיעור ירידה נמוך מהממוצע ב-OECD, במדינות רבות החברות בארגון נרשם שיעור ירידה גבוה משמעותית מהממוצע: בלא פחות מ-21 מדינות נרשם שיעור ירידה גבוה מ-50% במספר ההרוגים בתאונות דרכים בין השנים 2000 ו-2013.

הולכי רגל וילדים? יותר טוב להציב מצלמות
נתוני פורום התחבורה הבינלאומי מצביעים על שתי בעיות ייחודיות לישראל, שמוכרות היטב לקובעי המדיניות ומומחי בטיחות: שיעור חריג של הולכי רגל וילדים עד גיל 14 שנהרגים בתאונות דרכים. שתי האוכלוסיות נחשבות לפגיעות במיוחד, ושיעור ההרוגים בקרבן מסך ההרוגים בתאונות בישראל גבוה משמעותית מהממוצע במדינות ה-OECD.

אלא שבישראל נמנעים כבר שנים ארוכות מלהנהיג מדיניות בטיחות כוללת שתותאם לבעיות הייחודיות שמאפיינות את הכבישים המקומיים. דוגמה לכך אפשר למצוא בהחלטה לפרוס כ-300 מצלמות מהירות, במסגרת פרויקט אכיפה אלקטרונית שהחל ב-2012 ואשר אמור להתקדם בקרוב לעבר השגת יעד של 100 מצלמות פעילות.

המודל שהנחה את הבחירה במצלמות המהירות היה הניסיון שנרכש בצרפת בעשור הקודם. מלבד התעלמות מנתונים שהעלו ספק באשר למידת יעילותן של המצלמות בצרפת והתאמתן למציאות הטכנולוגית העדכנית, במשרדי הממשלה גם בחרו להתעלם מכך שנתוני הבסיס בצרפת וישראל שונים לחלוטין. כך למשל, שיעור ההרוגים בקרב הולכי רגל וילדים נמוך בצרפת משמעותית מאשר בישראל.

האם מצלמות המהירות שהוצבו בישראל יתרמו לשיפור בטיחותם של הולכי רגל וילדים עד גיל 14? שאלה זו כלל לא נבחנה במשרדי הממשלה, שבחרו לעצום עיניים ולאמץ טכנולוגיית אכיפה מיושנת, שיעילותה מוטלת בספק גם בנוגע לתחום השפעתה העיקרי: מהירויות נסיעה. בעניין זה יש לציין שב-2014, שבה הופעל מספר שיא של מצלמות מהירות (כ-60), נרשם זינוק במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות.

אגב, המודל הצרפתי שכה הלהיב את קובעי המדיניות בישראל רחוק מלהצדיק את עצמו. לפי נתוני פורום התחבורה הבינלאומי, גם לאחר הצבת אלפי מצלמות מהירות, מצב הבטיחות בצרפת רחוק מזה של המדינות המובילות בתחום. בשלושת המדדים המקובלים לבחינת בטיחות – מספר הרוגים לנסועה, מספר הרוגים ביחס לאוכולוסיה ומספר הרוגים ביחס למספר כלי רכב – צרפת מציגה נתונים ממוצעים בלבד, שרחוקים מהנתונים במדינות כמו נורבגיה, שוויץ דנמרק והולנד. למעשה, במדד הבטיחות שנחשב לחשוב ביותר – מספר הרוגים לנסועה – צרפת ניצבת אף מאחורי ישראל.

The post האמת על "מגמת השיפור" בבטיחות בדרכים appeared first on TheCar.

בתחילת השבוע הבא ייכנסו לתוקף תקנות חדשות, לפיהן נהגים יידרשו להאט לפני מעבר חצייה אם בסמוך עומד הולך רגל שניכר כי בכוונתו לחצות. הבעיה היא שאין מדד אובייקטיבי ל"כוונת" הולך הרגל, וכך עלולות התקנות החדשות להביא למצב שבו מי שייפרש בפועל את הכוונה של הולכי הרגל היא המשטרה

ביום ראשון (29.3) ייכנסו לתוקף תקנות תעבורה חדשות, שמחייבות נהגים להאט לפני מעבר חצייה כאשר בסמוך עומד הולך רגל אשר ניכר כי בכוונתו לחצות את הכביש. בנוסף, התקנות החדשות קובעות חובת האצה ועצירה לפני מעבר חצייה, כאשר מכונית בנתיב סמוך האטה או עצרה.

על-פי משרד התחבורה, מטרת התקנות היא לתקן את המצב החוקי הקיים, ולפיו לא חלה על נהגים חובת האטה לפני מעבר חצייה כאשר הולך רגל שעומד בסמוך אינו מראה כוונה לחצות. "הלקונה הייתה שהולך הרגל היה צריך להתחיל את מהלך החצייה כדי לקבל זכות קדימה", הסבירה סגנית היועצת המשפטית של משרד התחבורה, עו"ד חווה ראובני, בדיון של ועדת הכלכלה שבו אושרו התקנות. "עד שהוא לא הוריד רגל לכביש שום רכב לא היה חייב לעצור לו… אתה יכול לעמוד ולהתייבש שם חצי שעה ולא להצליח לחצות, אלא אם כן אתה מסתכן ומתחיל בפועל לחצות".

מתי הולך רגל סתם עומד ליד הכביש?
למרות הכוונה הראויה, התקנות החדשות עלולות לעורר כמה בעיות, ובעיקר בכל הנוגע לפרשנות שתיתן המשטרה להגדרה העמומה שנוגעת לכוונת הולך הרגל לחצות את הכביש. כיצד יבינו נהגים שהולך רגל שעומד ליד מעבר החצייה אכן מתכוון לחצות? למרבה הצער, נראה שהתשובה תינתן על-פי שיקול הדעת של כל שוטר שיאכוף את התקנות.

בעיית הפרשנות של התקנות עלתה כבר בדיון בוועדת הכלכלה בנובמבר האחרון, אך למרות זאת התקנות אושרו ללא שינוי. ח"כ מיכל רוזין, שמילאה את מקום יו"ר הוועדה, חזרה על תהיות שהעלו חברי הוועדה באשר ללשון התקנות. "האם הנוסח הזה לא בעייתי מבחינת הנהג(?)", פנתה ח"כ רוזין אל עו"ד ראובני ממשרד התחבורה. "את מטילה על הנהג את האחריות להבין האם באמת את עומדת שם כי את מתכוונת לחצות, או שאת סתם עומדת שם, מחכה לחברה ומדברת בטלפון".

התשובה של נציגי משרד התחבורה, ובעיקר עמדתה של עו"ד ראובני, מעוררת חשש שלמשטרה יינתן שיקול דעת רחב מדי. "לא כל דבר ניתן למדידה אובייקטיבית", הסבירה עו"ד ראובני לחברי ועדת הכלכלה. "אנחנו עושים מדדים של סבירות, מדדים של התאמה, מדדים של התאמה לתנאי דרך… אי אפשר כל דבר למדוד במטרים ובאמות מידה אובייקטיביות".

ושוב, עוד חובות לנהגים במקום פתרונות יעילים
התקנות החדשות מעידות על נטייתו המוכרת והצפויה של הרגולטור הישראלי להתמקד בחובות הנהגים, וזאת למרות שקיימים פתרונות בטיחותיים טובים משמעותית. בעניין זה ראוי לזכור כי בעיית הבטיחות של הולכי רגל בישראל נחשבת לחמורה במיוחד. שיעור הולכי הרגל מסך הרוגי התאונות גבוה משמעותית משיעורם במדינות הנמנות עם ארגון ה-OECD. ב-2014 הגיע שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים לכ-40% – כפול משיעורם במדינות ה-OECD.

מומחי בטיחות, ובכלל זאת בכירים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, סבורים שטיפול בבעיית הבטיחות החמורה של הולכי הרגל מחייב שדרוג מקיף של תשתיות. במחקר שפרסמה הרשות בשנה שעברה – ואשר התמקד בהולכי רגל קשישים, שנחשבים לקבוצת אוכלוסיה פגיעה במיוחד – נמצאו כמה פתרונות תשתית כיעילים במיוחד, כמו למשל התקנת אמצעים למיתון המהירות של המכוניות, הפרדה פיזית בין תנועת הולכי רגל ותנועת מכוניות וקיצור משך הזמן הנדרש לחציית כביש (למשל, באמצעות חלוקת מעברי חצייה ארוכים לקטעים קצרים יותר).

בכירים ברשות לבטיחות הבהירו בחודשים האחרונים כי פתרונות התשתית הנדרשים אינם יקרים. למעשה, יו"ר הרשות, ד"ר יעקב שיינין, הסביר בכמה הזדמנויות לאחרונה כי הטיפול בבעיית הבטיחות של הולכי רגל דורש נתח קטן בלבד מהתקציב שמשקיעה המדינה בתשתיות. אולם, נראה שהבעיה אינה תקציבית, אלא שלטונית. בין משרדי הממשלה והרשויות המקומיות (ובעיקר הרשויות החזקות והעשירות) יש חילוקי דעות רבים, שמעכבים לעתים קרובות את הקידום של פרויקטים בתחומי בטיחות.

The post מהשבוע הבא: חובת זהירות מוגברת בקרבת מעברי חצייה appeared first on TheCar.

לשר התחבורה הבא לא יהיה זמן להתרווח בכיסא. מספר ההרוגים בתאונות מתחילת השנה גבוה משמעותית ממספרם בתקופה המקבילה ב-2014, ובעיית הבטיחות של הולכי הרגל דורשת פתרון מיידי ויעיל. הגיעה העת לעצור את פרויקט מצלמות המהירות, שמבוסס על טכנולוגיה מיושנת להחריד, ולהתחיל ליישם פתרונות זולים ונכונים שיצילו חיים במהירות

"המצב מדאיג. ב-12 החודשים האחרונים, אנו עומדים על 345 הרוגים, מהם 129 הולכי רגל. וזה מצב מדאיג". את הדברים האלה לא אמר פוליטיקאי שמתמודד בבחירות, או עיתונאי שמנסה את כוחו בהערכת מצב הבטיחות. אלה דברים שאמר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר יעקב שיינין – מי שאמור להיות הגורם האחראי לתחום הבטיחות בישראל.

וכדאי להקשיב לד"ר שיינין, שכן הדברים שלו אינם מונעים משיקולים פוליטיים, והם משקפים מציאות עגומה שתדרוש את התייחסותה הדחופה של הממשלה הבאה – ובעיקר את התייחסות שר התחבורה שיחליף את השר המכהן, ישראל כץ, שמיעט להתבטא פומבית בענייני בטיחות.

לאורך העשור האחרון אמנם ניכרת ירידה במספר הנפגעים בתאונות, אך ירידה זו מיוחסת ברובה לשיפורים בבטיחות כלי הרכב ומערכי הטראומה, וכן להקמת כבישים חדשים ובטיחותיים. הבעיה היא שבארבע מחמש השנים האחרונות חלה דווקא עלייה במספר ההרוגים והתאונות הקטלניות. וזה קורה דווקא כאשר מדינת ישראל משקיעה מיליארדי שקלים בהקמת תשתיות תחבורה ומאות מיליוני שקלים באכיפת עבירות באמצעות מצלמות אלקטרוניות.

לרשות אין ערך כשהיא צינור
למה חלה עלייה במספר ההרוגים כאשר מושקעים מיליארדי שקלים בתשתית ואכיפה, וכאשר במרבית המדינות המפותחות נרשמת ירידה עקבית? התשובה המטרידה היא שאין לשאלה הזו תשובה. הרשות לבטיחות, שאמורה הייתה להיות הגוף האחראי על התחום – גוף שמרכז את הפעילות הממשלתית, מפקח על פעילות המשטרה וחוקר תאונות חמורות – היא לא יותר מצל חיוור. הרשות, במצבה הנוכחי, לא יודעת להסביר ולחקור את מה שקורה בכבישים.

ושוב, את הדברים האלה לא אומרים פוליטיקאים או עיתונאים אלא בכירי הרשות לבטיחות, ואין סיבה לחשוד שהם מבקשים לפגוע ברשות שהם עצמם עומדים בראשה. "הרשות, בשבע השנים שהיא קיימת, הייתה צינור להעברת כספים", הבהיר רק לאחרונה ד"ר שיינין. "אם אתם חושבים שלרשות יש ערך כשהיא צינור, חבל על הזמן".

ולכן, הצעד הראשון שצריך לעשות שר התחבורה הבא הוא פשוט לסגור את הרשות לבטיחות. היא אינה מועילה כיום, ואת התקציב (המקוצץ) שלה אפשר לנצל בצורה טובה הרבה יותר. במקומה צריכה לקום רשות חדשה, תחת חוק חדש, שתהיה בעלת סמכות אמיתית – סמכות שתאפשר לה לקבוע את סדר היום, במקום להעביר תקציבים מכיס אחד של הממשלה לכיס אחר.

במקביל, שר התחבורה יידרש להתמודד עם בעיית בטיחות חמורה ומיידית: היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים. בזמן שהמדינה הקימה עוד ועוד מצלמות מהירות, שתרומתן לבטיחות לא הוכחה, זינק שיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות. בשנת 2014, כ-40% מהרוגי התאונות היו הולכי רגל – שיעור כפול משיעור היפגעות הולכי הרגל במדינות מפותחות.

מצלמות לא עוזרות להולכי רגל
וכן, גם עם מצלמות המהירות הגיעה העת להתמודד – ולהתמודדות הזו יש קשר לבעיית הבטיחות של הולכי הרגל. למרות שהאחריות נתונה למשרד לביטחון פנים, ולמרות שהרוב המכריע של העוסקים בתחום תומך בהקמת מאות מצלמות נוספות, שר התחבורה הבא יידרש להחליט אם יש בפרויקט הזה – ששואב תקציבי עתק מדי שנה – תועלת בטיחותית. במדינה שבה תמיד חסר כסף, צריך לקצות את המשאבים באופן שיתרום בוודאות לשיפור הבטיחות, במקום לאמץ פתרונות מיושנים שנוסו בחו"ל לפני 20 שנה.

גם בעניין זה כדאי להקשיב למה שיש לד"ר שיינין לומר. "הטכנולוגיה היא בת 30 שנה", הסביר יו"ר הרשות לבטיחות. "המצלמות הן בעייתיות כי היום כל מי שיש לו ווייז יודע (איפה) יש מצלמה, אז הוא עוצר ומאט קצת… למה שמים את מצלמות המהירות ברמזור? כי… קל לחבר שם מצלמות. אבל אני מעדיף פסי האטה, מעגלי תנועה, כי אז הנהגים לא יוכלו לנסוע ב-60 או 70 קמ"ש". כך בדיוק קושר יו"ר הרשות את מצלמות המהירות ובטיחות הולכי הרגל, והוא לא היחיד שעושה את זה.

ד"ר משה בקר, מוותיקי מומחי הבטיחות בישראל, צפה כבר ב-2007 שמערך מצלמות המהירות יהיה הרבה פחות יעיל מכפי שחזו במשרדי הממשלה. ד"ר בקר אף המליץ לוותר על פרויקט האכיפה לטובת הקמת 1,000 מעברי חצייה בטיחותיים. "הפוטנציאל של הצעה כזו גדול פי שלושה, אבל העלות היא רק חצי מזו של פרויקט האכיפה האלקטרונית", הסביר ד"ר בקר לאתר החדשות ynet.

פסי האטה ומעגלי תנועה אולי לא מכניסים כסף לקופת המדינה, אבל הם משפרים את הבטיחות באופן מיידי. מעברי חצייה מוגבהים, עם רמזורים שמופעלים על-פי דרישה, לא יעשירו את קופת המדינה אבל יתרמו מיידית לבטיחותם של הולכי רגל. העלויות של שדרוגי תשתית שכאלה היא זניחה – גם כאשר הם נבחנים מול התועלת הצפויה, וגם כאשר הם נבחנים מול פרויקטים אחרים, כמו הרחבת מערך מצלמות האכיפה.

ואת כל זה יידרש שר התחבורה הבא להבין מהר. מספר ההרוגים בתאונות מתחילת השנה גבוה בכ-50% ממספרם בתקופה המקבילה אשתקד. למעשה, מספר ההרוגים מתחילת השנה הוא הגבוה ביותר מאז 2012. וכאשר זה המצב בכבישים, לשר שיחליף את ישראל כץ לא יהיו 100 ימי חסד, או אפילו שבוע אחד של חסד.

The post לידיעת שר התחבורה הבא: הולכי רגל חשובים יותר מאכיפת מהירות appeared first on TheCar.

שנת 2014 היא השנה השנייה ברציפות שבה נרשמת עלייה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים, אך הנתון החמור במיוחד נוגע להולכי רגל: כ-39% מסך ההרוגים בתאונות בשנה החולפת היו הולכי רגל. הפתרון של בעיית הבטיחות של הולכי הרגל אינו דורש תקציבי ענק, אך נראה שנוח להתעלם מהבעיה מאשר לפתור אותה

ארבעה מכל 10 הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2014 היו הולכי רגל. ימים אחדים לפני תום השנה מתבררת מציאות עגומה של הידרדרות בבטיחות בדרכים: מספר ההרוגים בתאונות ב-2014 גבוה מזה שנרשם ב-2013, וכך מסתיימת שנה שנייה ברציפות של הרעה במצב הבטיחות, בזמן שבמרבית המדינות המפותחות נרשמת מגמה עקבית של שיפור.

אולם, התמונה חמורה במיוחד בכל הנוגע לבטיחות של הולכי רגל. שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים בשנה החולפת הוא הגבוה ביותר מאז שנת 2000: כ-39% לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%, ולעומת ממוצע של פחות מ-20% במדינות החברות בארגון ה-OECD. למעשה, ישראל עלולה לסיים את 2014 עם שיעור הולכי הרגל ההרוגים הגבוה מבין מדינות החברות ב-OECD.

בכירים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרים שפתרון בעיית הבטיחות של הולכי הרגל אינו דורש תקציבי עתק. למעשה, בכירי הרשות טוענים שאפשר להשיג שיפור ניכר בבטיחות הולכי הרגל בעלויות נמוכות משמעותית מהעלות הכרוכה בהפחתת מספר התאונות בין כלי רכב. הפתרונות המומלצים כוללים, בין השאר, התקנת אמצעים למיתון מהירויות נסיעה של כלי רכב באזורים עירוניים ושדרוג מעברי חצייה כך שיותאמו לאוכלוסיות פגיעות, ובעיקר לקשישים.

אלא שלמרות העלויות הנמוכות היחסית, ממשיכה ממשלת ישראל במדיניות בטיחות שמתמקדת בשדרוג תשתיות בינעירוניות ואכיפת עבירות תנועה של נהגים, ומתעלמת לרוב מהבעיות הייחודיות של הולכי הרגל. זאת, למרות שמספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות ב-2014 גבוה משמעותית ממספר הנהגים ההרוגים: מתחילת השנה ועד ה-21 בדצמבר נהרגו 119 הולכי רגל לעומת 78 נהגים.

חשוב לציין שמספר ההרוגים בתאונות ב-2014 אינו משקף את מצב הבטיחות, ומטה את המציאות לטובה. בחודשיים הראשונים של השנה חלה ירידה משמעותית במספר ההרוגים לעומת התקופה המקבילה ב-2013, בגלל מיעוט ימי גשם. ברשות לבטיחות מעריכים כי כתוצאה מכך "נחסכו" כ-20 הרוגים. לכן, סביר להניח כי מצב הבטיחות בפועל חמור אף יותר מזה המשתקף מנתוני ההרוגים בתאונות.

"יותר זול מאשר לסדר תשתיות"
בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת לפני כחודש, הצהיר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יעקב שיינין, כי "בהולכי הרגל (זה) לא הגיוני מה שקורה. זה בלתי נסבל… 40% מכלל ההרוגים (הם) הולכי רגל. הממוצע של המדינות המפותחות זה 20%… יש פה דבר שהוא לא הגיוני. הוא רב-תחומי, אבל ניתן להשיג אותו. זה יותר זול מאשר לסדר תשתיות".

אלא שנראה שדווקא הזינוק במספר הולכי הרגל שנהרגים בתאונות רחוק מלהיות "לא הגיוני". מזה שנים רבות נמנית מדינת ישראל עם הגרועות שבמדינות המפותחות בכל הנוגע לבטיחות הולכי רגל: שיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות נותר ללא שינוי משמעותי בין שנת 2000 ו-2013, למרות ירידה הדרגתית ועקבית במספרם הכולל של הרוגים.

אולם, הפתרונות שמאמצים משרדי הממשלה אינה מצליחים להתמודד עם התופעה. למשל, כבר ב-2013 העריכו ברשות לבטיחות כי תיתכן עלייה במספר הולכי הרגל שנהרגים בתאונות. אלא שבמקום לאמץ את הפתרונות שהרשות עצמה מקדמת, הוחלט לנקוט צעדים שמתמקדים באכיפה נגד נהגים: הרשות סיפקה למשטרה 100 ניידות תנועה לשימוש במרחב העירוני, ו-25 ניידות נוספות שסופקו לרשויות מקומיות בכוונה לסייע באכיפת החוק בקרבת מעברי חצייה.

גם ביולי האחרון נזעקו ברשות לבטיחות והזהירו מפני עלייה במספר ההרוגים בתאונות בכלל – ומספר הולכי הרגל ההרוגים בפרט. וגם במקרה זה, הצעד הראשון אותו יזמה הרשות היה הגדלת מספר ניידות התנועה. אלא שלהגברת האכיפה לא הייתה השפעה על הבטיחות בשנה שעברה, וכאמור – ב-2014 חלה החמרה ניכרת, כאשר מספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות זינק מ-92 ב-2013 ל-119 בשנה החולפת (אם כי המספר הסופי צפוי, למרבה הצער, להיות גבוה אף יותר).

בחינה של נתוני ההרוגים בתאונות עשויה להצביע על סיבה אחת אפשרית לכך שממשלות ישראל לדורותיהן, והממשלה הנוכחית בכללן, אינן נזעקות לפתרון בעיית הבטיחות של הולכי הרגל: קבוצת הסיכון הגדולה ביותר בקרב הולכי הרגל היא אזרחים מבוגרים מעל גיל 65. כשליש מסך הולכי הרגל שנהרגו בתאונות ב-2014 נמנו עם קבוצה זו (42 מתוך 119 בין ינואר ו-21 בדצמבר), כאשר חלקם של מבוגרים מעל גיל 65 מסך האוכלוסייה הוא כ-9% בלבד.

וזו, כך נראה, היא בעיה של קבוצת מיעוט מוחלשת, ולכן למשרדי הממשלה לא ממש דחוף לטפל בפתרונה.

The post ישראל – מובילה בשיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות appeared first on TheCar.

שנת 2014 צפויה להירשם כאחת הגרועות ביותר בכל הנוגע לבטיחות הולכי רגל: כ-40% מסך הרוגי התאונות מתחילת השנה הם הולכי רגל. במקום להתמודד עם הבעיה באמצעות אימוץ פתרונות תשתית זולים ומידיים, תקצץ הממשלה מתקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ותעביר שבעה מיליון שקלים להרחבת מערך מצלמות המהירות

שיעור הולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים מתחילת השנה מגיע לכ-40% מסך ההרוגים בתאונות: כפול מהשיעור הממוצע במדינות ה-OECD, וגבוה משמעותית מהשיעור הממוצע בישראל מזה יותר מעשור. ומה עושה ממשלת ישראל כדי להתמודד עם ההחמרה הדרמטית בבטיחות הולכי הרגל? מקצצת את תקציב הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בכ-25 מיליון שקלים, ומעבירה שבעה מיליון שקלים מהסכום שיקוצץ לטובת "מימון ההפעלה השוטפת של הרחבת פרויקט א3 לאכיפה אלקטרונית אוטומטית בכבישים".

על-פי נתוני הרשות לבטיחות, מתחילת השנה נהרגו בתאונות דרכים 286 בני אדם, מהם 112 הולכי רגל – נמוך רק במעט ממספר הנהגים והנוסעים שנהרגו בתאונות (123). ואיך יתרמו מצלמות מהירות חדשות לשיפור הבטיחות של הולכי הרגל? הן לא, וספק רב אם תהיה להן תרומה כלשהי לבטיחות של כלל משתמשי הדרך: רק לאחרונה התבטא בחריפות יו"ר הרשות לבטיחות, יעקב שיינין, נגד הרחבת מערך מצלמות המהירות, ואמר כי הן מבוססות על טכנולוגיה מיושנת ומוצבות במקומות שאינם יעילים.

שבעה מיליוני השקלים שיועברו כעת לפרויקט האכיפה האלקטרונית יכולים לממן הצבה של כ-20 מצלמות חדשות. לחלופין, אפשר לנצל את התקציב לשיפורי תשתית זולים ומידיים באזורים שבהם קיימים ליקוי בטיחות שמסכנים הולכי רגל. ברשות לבטיחות מציינים כי "החשש הוא שהגידול (במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות, ש.ה) נובע מחצייה שלא במעברי חצייה מוסדרים וברורים – צבע, תאורה, רמזורים ופסי הרעדה – וזה מכשול לנהגים ולהולכי הרגל".

מכאן שהפתרון הראוי הוא סימון מעברי חצייה חדשים ושדרוג של מעברים קיימים, למשל באמצעות התקנת רמזורים "חכמים" (אור ירוק על-פי דרישה) והרחבת השימוש באמצעים לריסון מהירות של כלי רכב (כמו פסי הרעדה). בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת לפני כשבועיים, הסביר יו"ר הרשות לבטיחות כי "אנחנו צריכים לדבר על כל הנושא של תשתיות ליד מעברי החצייה, שזה ריסון מהירות, פסי האטה, צביעת המעברים, תאורה, שילוט, רמזורים מהבהבים. אתה צריך לעשות… מעבר כדי שגם אם להולך הרגל יש היסח דעת, שהנהג לא ידרוס אותו".

אלא שמתברר כי משרדי הממשלה מעדיפים לדבוק במערך מצלמות המהירות, למרות שתרומתו לשיפור הבטיחות – של הולכי רגל, או של כלל משתמשי הדרך – טרם הוכחה. יתרה מזאת, בשנה הבאה עשויה המשטרה להצליח להגדיל משמעותית את מספר מצלמות המהירות שהיא מפעילה: במסגרת ניסוי לאכיפה אלקטרונית של נסיעה בניגוד לחוק בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים), יותקנו במימון משרד התחבורה עשרות מצלמות בכ-20 צירי תנועה ראשיים בשלוש הערים הגדולות (תל-אביב, ירושלים וחיפה).

המצלמות שיותקנו יהיו זהות לאלה שמותקנות בכבישים בינעירוניים ("גאטסו"), תוך התאמתן לאכיפה של עבירת נסיעה אסורה בנת"צים. ההתאמה תבוצע באמצעות התקנת ממשק שיאפשר זיהוי של כלי רכב שאינם מורשים לנסיעה בנת"צים, ומבלי לפגוע ביכולתן לאכוף עבירות מהירות. כתוצאה מכך, ואם רק תרצה, תוכל המשטרה להגדיל במהירות וללא השקעה את מספר מצלמות המהירות הפעילות. האם מצלמות אלה, שיותקנו בתוך הערים הגדולות, יצמצם את מספר הולכי הרגל שנפגעים בתאונות דרכים?

"ריסון מהירות אפקטיבי בתוך מרכזי הערים ובשכונות מגורים רצוי שיעשה ככל שניתן, באמצעות פסי הרעדה תקניים ומעגלי תנועה", הסביר יו"ר הרשות לבטיחות בדו"ח שפורסם לאחרונה. לדבריו, את מצלמות המהירות יכול כל נהג לזהות באמצעות אפליקציה חינמית במכשיר טלפון נייד. מנגד, אמצעים לריסון מהירות, כמו פסי הרעדה, הם זולים להתקנה ואינם דורשים הקצאה של תקציב תפעול שוטף. מדוע אם כן בוחרת ממשלת ישראל דווקא בפתרון שעלותו גבוהה ויעילותו לא ברורה? אולי בגלל שבניגוד לאמצעי לריסון מהירות, מצלמות אכיפה מייצרות הכנסה קבועה.

The post מעבירים עוד תקציב למצלמות המהירות, ומפקירים הולכי רגל appeared first on TheCar.

הצעת חוק שמבקשת לאסור על הולכי רגל לעשות כל שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש, אושרה אתמול בקריאה טרומית במליאת הכנסת. במשרד התחבורה תומכים בהצעה, אך מודים כי "אולי בעידן טכנולוגי אחר זה היה נשמע הזוי, להתחיל להגיד לאנשים איך ללכת". ח"כ ישראל אייכלר, שהתנגד להצעה, אמר את מה שרבים ודאי חושבים: "קל מאוד לתפוס את הולך הרגל עם אוזניה או ללכת לעבור במעבר חציה ולקנוס אותו"

מליאת הכנסת אישרה אתמול (ד') הצעת חוק של ח"כ חמד עמאר, שקובעת כי הולכי רגל לא יוכלו לעשות כל שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש במעבר חצייה. עוד קובעת ההצעה כי הולכי רגל לא יוכלו לחצות כביש כאשר הם משתמשים באוזניות המחוברות לטלפון נייד או מכשיר אלקטרוני אחר, ובלבד שאינו משמש כמכשיר שמיעה רפואי. הצעת החוק, שתועבר כעת לוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה, מצטרפת לתקנה של משרד התחבורה שאושרה ביום שלישי, לפיה נהגים יחויבו להאט ליד מעברי חציה גם אם הולך רגל שעומד בסמוך אינו מראה סימנים כי ברצונו לחצות.

למרות שהצעת החוק של ח"כ עמאר נועדה לשפר את בטיחותם של הולכי הרגל, היא אינה מבוססת על מחקרים ונתונים שיכולים להעיד על קשר מובהק בין היסח דעת בקרב הולכי רגל ומעורבותם בתאונות דרכים. יתרה מכך, ההצעה מתעלמת מנתונים ומחקרים שמלמדים כי קבוצת הגיל הפגיעה ביותר בקרב הולכי הרגל היא קשישים: על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 36% מהולכי הרגל שנהרגו השנה בתאונות היו בגילאי 65 ומעלה – יותר מכל קבוצת גיל אחרת, ושיעור גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסיה.

אלא שהולכי רגל קשישים אינם עושים שימוש תכוף בטלפונים ניידים, ומשתמשים באוזניות רק לעתים רחוקות. למעשה, הצעת החוק כלל אינה מתייחסת לבעיות הבטיחות הייחודיות של הולכי רגל קשישים. מחקר שפרסמה הרשות לבטיחות בתחילת השנה הצביע על שורת מאפיינים של תאונות שבהן מעורבים קשישים – ואף לא אחד מהמאפיינים שהוזכרו במחקר זוכה להתייחסות כלשהי בהצעת החוק. מהמחקר עולה שהולכי רגל קשישים מקפידים לרוב על ציות לחוקי התעבורה וחוצים במעברי חצייה מוסדרים, כאשר רוב התאונות שבהן מעורבים קשישים נגרמות בגלל עבירה של הנהג.

פגיעותם של הולכי רגל קשישים נובעת משילוב של גורמים, ובהם ירידה ביכולות פיזיולוגיות וקוגניטיביות. הפתרונות שהוצעו במחקר של הרשות נגעו ברובם לשיפורים בתשתית, שנועדו ליצור סביבה נוחה ובטוחה להליכה. בין השאר, הוצע להתקין רמזורים במעברי חצייה שכיום אינם מרומזרים, להציב גדרות ומעקות בטיחות, להאריך את מופעי האור הירוק להולכי רגל ולמתן את מהירות הנסיעה של כלי רכב. הבעיה היא שפתרונות תשתית דורשים תקציבים, בעוד שאישור הצעות חוק אינו עולה כסף למחוקקים ולמשרדי הממשלה.

אך זו אינה הבעיה היחידה בהצעת החוק של ח"כ עמאר: כיצד בדיוק תאכוף המשטרה את החוק המוצע, שנוגע למאות אלפי הולכי רגל? הרי כבר כיום המשטרה אינה מצליחה לעמוד בכל משימותיה, ורבות מהעבירות שכתובות בספר החוקים כלל אינן נאכפות. בנוסף, קביעת עבירה פלילית (דיני התעבורה הם חלק מהמשפט הפלילי) להתנהגות כל כך נפוצה, עלולה להביא לקריסת מערכת המשפט, שתמצא את עצמה נאלצת להתמודד עם אלפי הולכי רגל שמבקשים להתגונן מפני כתבי אישום שיוגשו נגדם בגין שימוש בטלפון נייד בזמן הליכה.

"אולי בעידן טכנולוגי זה נשמע הזוי"
אין ספק שכוונתו ח"כ עמאר ראויה וטובה. "מדינת ישראל היום מובילה במדינות המערב בתאונות דרכים להולכי רגל", הסביר אתמול חבר הכנסת במליאת הכנסת, לפני שאושרה ההצעה בקריאה טרומית. "קרוב ל-40% מההרוגים הם הולכי רגל. אחת הסיבות לתאונות האלה היא הסחת הדעת של אותו חוצה כביש. היום הטלפון יכול לשמש גם לדבר, גם לשלוח אימייל, גם לשלוח מסרונים, גם לראות סרט. לכן החוק בא לאסור – ברגע חציית הכביש, אסור לנו להשתמש בטלפון".

ח"כ עמאר צודק בהתייחסותו לבעיה הייחודית של הולכי רגל בישראל: לפי נתוני הרשות לבטיחות, מתוך 273 בני אדם שנהרגו בתאונות מתחילת השנה, 107 היו הולכי רגל. שיעור הולכי הרגל מסך הרוגי התאונות – שממילא נחשב לחריג בקרב המדינות המפותחות – זינק השנה באופן דרמטי: לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%, שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים ב-2014 הגיע לכ-40%. לשם השוואה, הממוצע במדינות ה-OECD – ארגון המדינות המפותחות, אליו משתייכת ישראל – עומד על פחות מ-20%.

סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי, נימקה אתמול במליאת הכנסת את תמיכת הממשלה בהצעת החוק: "חדשות לבקרים מדווח על תאונות דרכים שבהן מעורבים הולכי רגל כתוצאה מחוסר ריכוז והסחת הדעת למתרחש בכביש, תוך התגברות הסיכון לחיי אדם כתוצאה מהשימוש בטלפון נייד בעת חציית הכביש. הצעת החוק קובעת איסור שמגמתו להבטיח את בטיחותם של הולכי הרגל בכל הקשור להסדרי התנועה, ולכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעה, (ו)לקדם את הטיפול בה".

אולם, בדבריה של סגנית השר אפשר למצוא יותר מרמז לכך שבמשרד התחבורה מודעים לכך שהצעת החוק של ח"כ עמאר מעוררת כמה בעיות: "למרות שבימים אחרים, אולי בעידן טכנולוגי אחר זה היה נשמע הזוי, להתחיל להגיד לאנשים איך ללכת, ואנחנו במדינה דמוקרטית שוחרת חופש, (ו)אנחנו לא רוצים להגביל את התנועה של האנשים, אבל בהחלט בנסיבות האלה, שבהן יש התגברות ועלייה בהרוגים בקרב הולכי הרגל, לצד השימוש המוגבר בסלולר, הממשלה תומכת בהצעת החוק".

סביבה שאינה מתחשבת בצרכים של קשישים
אלא שהצעת החוק של ח"כ עמאר, כמו יוזמות חקיקה דומות שקדמו לה, מתעלמות מהמציאות – גם בגלל שהיא אינה כלל אינה מתייחסת להולכי הרגל הפגיעים ביותר, וגם בגלל שהיא עלולה להתברר כגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. בכל הנוגע לשימוש בטלפונים ניידים, ראוי לזכור כי סקרים שנערכו שבשנים האחרונות מלמדים ששיעור הקשישים שעושים שימוש בטלפון הוא זניח – פחות מ-3%, לעומת כ-12% בקבוצות גיל אחרות. אלא שלמרות זאת, מספר הקשישים שנהרגו בתאונות כהולכי רגל גבוה מאשר כל קבוצת גיל אחרת – במספרים מוחלטים, וגם יחסית לחלקם באוכלוסיה.

"נסיבות התאונות (ש)בהן מעורבים הולכי רגל קשישים שונות מהתאונות עם הולכי רגל צעירים יותר", סיכמו עורכי המחקר שפרסמה הרשות בינואר 2014. "גורמים העשויים להסביר את המעורבות הגבוהה של הולכי רגל קשישים בתאונות קטלניות וקשות כוללים, בין השאר, את… הפגיעות הפיזית, סביבת דרך מורכבת שאינה מתחשבת בצרכים של הולכי רגל קשישים, התנהגות הנהגים שאינם מצייתים לחוקי התנועה ומסכנים את הולכי הרגל הקשישים… ותפיסת הסיכון הלא מותאמות למציאות ולמודעות הנמוכה שלהם להשפעת הזקנה על ביצוע משימות".

חשוב לזכור שבגלל הזדקנות האוכלוסיה – תהליך כלל-עולמי שאינו פוסח על ישראל – גורם לכך שבעיית הבטיחות של קשישים הופכת לחמורה יותר ויותר. על-פי עורכי המחקר של הרשות, הדרך הראויה לפתרון הבעיה היא באמצעות גישה רב-מערכתית, שתתמקד ביצירת תשתית שמותאמת לצורכיהם של קשישים: "סביבת דרך בטוחה המותאמת לצרכים ולמגבלות של אוכלוסיית הולכי הרגל הקשישים יכולה לשפר באופן משמעותי את הניידות והבטיחות שלהם. ההמלצות לשיפור התשתית מכוונות להתקנת אמצעים למיתון מהירויות הנסיעה באזורי פעילות הולכי הרגל, להפרדה או להפחתת האינטראקציה בין הולכי הרגל לכלי הרכב, ולפישוט תנאי הדרך והתנועה אשר יוצרים בעיות לאנשים הקשישים".

הצעת החוק של ח"כ עמאר, כמו גם התקנה החדשה של משרד התחבורה, כלל אינן מתייחסות לפתרונות תשתית שכאלה, ומתמקדות בהרחבת האחריות – של הולכי רגל ונהגים כאחד. אמנם הרחבת האחריות של האזרחים היא נוחה וזולה, אך ספק רק אם היא תביא לשיפור משמעותי בבטיחותם של הולכי הרגל הקשישים, או של הולכי רגל מקבוצות גיל אחרות.

ח"כ ישראל אייכלר, אחד משמונה חברי כנסת שהתנגדו להצעת החוק (לעומת 48 תומכים), אמר דברים שראוי כי יובאו לידיעת יוזם הצעת החוק וסגנית שר התחבורה: "הרבה כוח יש למשטרה ולשלטון נגד האזרח הקטן. האזרח הקטן ביותר בתחום התעבורה זה הולך הרגל. קל מאוד לתפוס אותו עם אוזנייה או ללכת לעבור במעבר חציה ולקנוס אותו".

The post הולכי רגל ידברו בנייד? הכי קל לתפוס ולקנוס אותם appeared first on TheCar.

הממשלה אישרה הצעת חוק שמבקשת לאסור על הולכי רגל לחצות מעבר חציה כאשר הם משתמשים בטלפון נייד. לדברי יוזם הצעת החוק, ח"כ חמד עמאר, טלפונים ניידים גורמים להסחת דעת של הולכי הרגל. הבעיה היא היוזמת החקיקה אינה מגובה במחקרים מדעיים, וגם אם תאושר לא ברור מאין יימצא כוח האדם במשטרה שיאכוף את העבירה החדשה. ומה יעשו עם קטינים שיעברו על החוק?

עם פתיחת השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים, אישרה אתמול (א') ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק שהגיש ח"כ חמד עמאר, לפיה הולכי רגל יידרשו להימנע מלעשות כל שימוש במכשירי טלפון ניידים בזמן חציית כביש במעבר חציה. על-פי דברי ההסבר של הצעת החוק, "הסכנה להולכי רגל מתעצמת עם כניסתם של אמצעים טכנולוגיים שונים המאפשרים שליחת מסרונים, מיילים ושימוש באפליקציות, שכן אמצעים אלה גורמים להסחת דעתם של הולכי הרגל בעת חציית כבישים".

הצעת החוק שאושרה אתמול קוראת לאסור על הולכי רגל לעשות כל שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש. עוד מציע ח"כ עמאר לאסור על הולכי רגל חצות כביש כאשר לאוזניהם "צמודות אוזניות המחוברות לטלפון נייד או למכשיר המשמש להשמעת צלילים או קולות". למרות שהצעת החוק של ח"כ עמאר מבקשת להתמודד עם בעיה בטיחותית חמורה, הפתרון המוצע בלתי סביר: מחד, המשטרה לא תוכל להתמודד עם אכיפת האיסור, ומאידך – קביעת עבירה פלילית לכל הולך רגל שעושה שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש היא נטל שהציבור לא יוכל לעמוד בו.

כמה טלפונים יש לקשישים?
אמנם היסח הדעת מהווה בעיה בטיחותית חמורה, ראוי לציין כי הצעת החוק של ח"כ עמאר אינה מגובה במחקרים שעשויים להעיד על היקף הבעיה בקרב הולכי רגל. ההשוואה שנעשית בין הולכי רגל ונהגים אינה תקפה, לאור ההבדלים הברורים בין מי שהולך על שתי רגליו במהירות של כמה קמ"שים בודדים ומי שאוחז בהגה של מכונית שמתקדמת במהירות של 25 מטרים בשנייה.

בעניין זה ראוי לזכור כי קבוצת האוכלוסיה הפגיעה ביותר בקרב הולכי רגל היא מבוגרים וקשישים מעל גיל 65, שאינם עושים שימוש תכוף במכשירי טלפון ניידים. למעשה, מספר הולכי הרגל שגילם מעל 65 אשר נהרגו בתאונות מתחילת השנה גבוה משמעותית מאשר כל קבוצת גיל אחרת – גם במספרים מוחלטים וגם בשיעורם היחסי באוכלוסיה. על-פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, מתחילת השנה נהרגו בתאונות 107 הולכי רגל, מהם 38 הרוגים שגילם 65 או יותר. כלומר, שיעור הקשישים מסך הולכי הרגל שנהרגו הוא 36%, בזמן שחלקם באוכלוסיה הוא 10% בלבד.

אולם, גם אם יימצא אישוש מדעי לכך שהיסח דעת הוא אכן בעיית בטיחות עיקרית בקרב הולכי רגל, יש לתהות אם קביעת איסור בתקנות התעבורה היא הדרך הנכונה לפתור את בעיה. עבירה על תקנות התעבורה היא עבירה פלילית, ומכאן שקביעת האיסור במסגרת התקנות עשוי להביא להטלת סנקציה פלילית – שטיבה טרם נקבע – על כמה מיליוני ישראלים שחוצים מדי יום כבישים בכל רחבי הארץ.

בעיה נוספת שקשורה לגילם של הולכי הרגל מתעוררת בקצה השני של מעגל החיים: כיצד מציע ח"כ עמאר להתמודד עם קטינים שייעצרו בגין שימוש בטלפון נייד בזמן חציית כביש? מאחר שקטינים אינם עומדים בדרישות-סף של כשרות משפטית, אכיפת החוק נגדם תדרוש מציאת פתרונות יצירתיים מצד מערכת אכיפת החוק. ניסיון העבר, למשל בכל הנוגע לשימוש לא חוקי בקורקינטים חשמליים, מלמד שיצירתיות שכזו אינה מצויה בקרב גורמי האכיפה, וטוב שכך – שכן רדיפה אחר קטינים שמדברים בטלפון נייד אינה יכולה להיחשב לשימוש ראוי במשאביה המצומקים של מערכת האכיפה.

על שוטרים וגנבים והולכי רגל
מעבר לבעייתיות הנורמטיבית הכרוכה בהטלת סנקציה פלילית נוספת על ציבור משתמשי הדרך, ראוי לתהות כיצד ייאכף האיסור: משטרת ישראל מלינה כבר שנים ארוכות על מחסור בכוח אדם, שמונע ממנה מלטפל בבעיות חמורות פי כמה מהולכי רגל שעושים שימוש בטלפון נייד. האם תוכל המשטרה להתמודד על אכיפת האיסור החדש בקרב מיליוני הולכי רגל? יש לציין כי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), ביותר מ-93% ממשקי הבית בישראל יש לפחות טלפון נייד אחד, וביותר מ-70% מהם יש יותר משני טלפונים ניידים.

מכאן שתוצאה אפשרית אחת של קביעת האיסור המוצע היא הפיכת החוק ל"אות מתה" – חוק שלא ייאכף, ויעלה אבק לצד עוד עשרות רבות של חוקים שאינם נאכפים. אולם, אם תגלה המשטרה נחישות מפתיעה ותאכוף ביד קשה את האיסור המוצע, תמצא עצמה מדינת ישראל מול תוצאה אפשרית אחרת: קריסה מוחלטת של בתי המשפט לתעבורה, שיימצאו עצמם נאלצים להתמודד עם עוד אלפי דיונים בעניינם של הולכי רגל שמבקשים להתגונן בפני כתבי אישום שהוגשו נגדם בגין האיסור על שימוש בטלפון נייד. כדאי לזכור כי עבירות של שימוש אסור בטלפון נייד תופסות כבר כיום נתח נכבד מהזמן השיפוטי של שופטי התעבורה, וזאת כאשר האכיפה מתבצעת "רק" נגד נהגים ורוכבים.

אם כן, מה יעלה בגורלה של הצעת החוק של ח"כ עמאר? אישורה בוועדת השרים לענייני חקיקה אתמול מהווה רק צעד ראשון בדרך ארוכה, שסופה עוד אינו נראה לעין. אפשר רק לקוות (למרות הכוונות הראויות) שהצעת החוק תיעלם במהרה במסדרונות הכנסת ותישכח, בדיוק כפי שעלה בגורלן של הצעות דומות שעלו בעבר, כמו למשל הצעה שהעלתה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עוד בשנת 2008. את המטרה שמנסה להשיג הצעת החוק של ח"כ עמאר אפשר וראוי להגשים באמצעים אחרים, שאינם כרוכים בהטלת סנקציות פליליות על עשרות או מאות אלפי הולכי רגל.

The post עוד איוולת: השימוש בטלפון נייד ייאסר בזמן חציית כביש appeared first on TheCar.

בשבוע הבא צפויה ועדת הכלכלה של הכנסת לאשר תקנה חדשה שהגיש משרד התחבורה, לפיה נהגים ורוכבים יידרשו להאט או לעצור לפני מעבר חציה גם אם הולך הרגל שעומד בסמוך עוד לא החליט אם ברצונו לחצות את הכביש. המטרה – הגברת בטיחות הולכי הרגל – אמנם ראויה, אבל האם התקנה החדשה תצליח בכך?

משרד התחבורה הגיש לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת תקנה חדשה, שמרחיבה את חובת הזהירות של נהגים ורוכבים שמתקרבים למעבר חציה. התקנה, שתעלה לדיון בשבוע הבא (18.11), קובעת כי נהגים ורוכבים יידרשו להאט לפני מעבר חציה גם כאשר הולך רגל שעומד בסמוך עוד לא גילה כל כוונה לחצות את הכביש.

במכתב ששלח שר התחבורה, ישראל כץ, ליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אבישי ברוורמן, מובהרת כוונת התקנה החדשה: "הרחבת זכות הקדימה של של הולכי רגל במעברי חציה, כך שתכלול גם חובה של נוהג רכב להאט לפני מעבר חציה בכל מקרה (ש)בו הולך רגל עומד סמוך למעבר החציה גם אם כוונתו חצות איננה ניכרת עדיין". בנוסף, התקנה קובעת כי נהגים ורוכבים יידרשו להאם אם כלי רכב אחר עצר או האט ליד מעבר החציה.

הגברת חובת הזהירות של נהגים בקרבת מעברי חציה היא אמנם צעד ראוי, אך ספק רב אם התקנה החדשה תתרום משמעותית (אם בכלל) להגברה בפועל של בטיחות הולכי הרגל בישראל. ראשית, הגברת חובת הזהירות באמצעות תקנה דורשת אכיפה, ובעניין זה יש קשיים רבים: המשטרה מתלוננת מזה שנים רבות על מחסור בכוח אדם, ולכן עבירות רבות – שדורשות הצבה בשטח של שוטרים – כלל אינן נאכפות. בנוסף, אכיפה של עבירות מסוג זה נחשבת לבעייתית בכל הנוגע להוכחת טענות, ולעתים קרובות נדרשים שוטרים להתייצב בבתי משפט לתעבורה כדי להעיד. כתוצאה מכך נגרעת האכיפה השוטפת, שממילא מתבצעת בהיקף נמוך יחסית בכבישים עירוניים.

בעיה חמורה יותר היא עצם החלטת משרד התחבורה לקדם את בטיחות הולכי הרגל באמצעות הטלת חובה נוספת על הנהגים: פתרונות מעין אלה הם קלים, זולים וזמינים, אך יעילותם מוטלת בספק ולרוב נעשה בהם שימוש כתחליף לפתרונות בטיחותיים משמעותיים, אשר דורשים הקצאת משאבים ותקציבים. כך למשל, מחקר של הטכניון שפורסם ב-2013 מצא כי הגבהת מעברי חציה תורמת משמעותית להגברת הבטיחות של הולכי הרגל. אלא שלצורך כך נדרשים הליכי תכנון, ההשקעה כספית ושיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ורשויות מקומיות – ולכן נראה שבישראל ממשיכים לדבוק בפתרונות שדורשים רק כמה שעות עבודה של עורכי הדין במחלקת המשפטית של משרד התחבורה.

את תוצאות מדיניות הבטיחות הלקויה בכל הנוגע להולכי רגל, אפשר למצוא בסטטיסטיקה הטרגית של תאונות הדרכים: מאז תחילת 2014 חלה עליה של יותר מ-40% במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות דרכים – לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בין ה-1 בינואר וה-9 בנובמבר נהרגו 106 הולכי רגל, לעומת 75 שנהרגו בתקופה המקבילה אשתקד.

שיעור הולכי הרגל מסך הרוגי התאונות ב-2014 הגיע לכ-40%, לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%. בעניין זה ראוי לציין כי שיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות בישראל גבוה משמעותית מאשר במדינות ה-OECD, שבהן נרשם שיעור ממוצע של כ-19%.

The post איפה המתקשרת: עוצרים להולך רגל שלא החליט לחצות appeared first on TheCar.

בעקבות תאונה קטלנית בציר ז'בוטינסקי שבה נהרג הולך רגל מפגיעת אוטובוס, הורה אתמול ראש עיריית פתח תקווה על סגירת הציר המרכזי שמשרת עשרות קווים של תחבורה ציבורית. ראש העירייה מאיים שלא יפתח את הציר עד שמשרד התחבורה ימצא פתרון לבעיות הבטיחות החמורות במקום, אך נראה שבמשרד פשוט לא יודעים איך לפתור את הליקויים התכנוניים שיצרו

ראש עיריית פתח תקווה, יצחק ברוורמן, הורה אתמול (א') על סגירת אחד מצירי התנועה המרכזיים בגוש-דן: ציר ז'בוטינסקי, המשמש עורק תנועה ראשי באזור המרכז ומשרת עשרות קווים של תחבורה ציבורית. "תושבי פתח תקווה ואורחי העיר סיימו לשלם בחייהם על המחדל הבלתי נתפש הזה", אמר ראש העיר ברוורמן. סגירת ציר ז'בוטינסקי, המכונה "ציר המוות", מגיעה בעקבות תאונת דרכים קטלנית שאירעה בשבוע שעבר, ובה נהרג הולך רגל כתוצאה מפגיעת אוטובוס.

מאז נפתח לתנועה בעשור הקודם אירעו בציר ז'בוטינסקי עשרות תאונות קטלניות, ובהן נהרגו יותר מ-20 הולכי רגל. אולם, הגדרת הציר כ"מחדל בלתי נתפש" חוטאת למציאות: המחדל דווקא נתפש ומוכר היטב כבר שנים רבות לכל הגורמים הרלוונטיים – החל משר התחבורה, ישראל כץ, ועד אחרון הפקידים במשרדו וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים. דברי ראש עיריית פתח תקווה מעידים על כך שמעט מדי נעשה כדי לפתור את המחדל החמור.

שלוש ועדות, אפס בטיחות
לא פחות משלוש ועדות בחנו מאז 2013 את הליקויים בתכנון הציר: ועדה אחת פעלה מטעם מבקרת הפנים של משרד התחבורה, ועדה שנייה הוגדרה כ"ועדה מקצועית" ופעלה מטעם המשרד עצמו, וועדה נוספת הוקמה על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "כפי הנראה היו מספר כשלים תכנוניים", הודה בחצי-פה מנכ"ל משרד התחבורה, עוזי יצחקי, בדיון שקיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה בתחילת השנה. "הכשלים האלה אובחנו באותם דוחות… ואנחנו גם מפרסמים אותם, אנחנו לא מסתירים שום דבר. בהחלט היו אי אלו תקלות תכנוניות".

גם שר התחבורה כץ התייחס לציר ז'בוטינסקי ולוועדות שמשרדו הקים. בדיון במליאת הכנסת במרץ 2013, אמר כי "יש שלוש ועדות. הראשונה – לבדוק את כל התהליך שהתחיל, משלב התכנון… זה במובן הביקורתי. הצוות השני, שהוא החשוב ביותר, בודק איך להיערך עכשיו ולבדוק – הכביש סגור, בהנחיה – האם ניתן לפתוח אותו שישמש כנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית, ש.ה)… הצוות השלישי – לצערנו, בעקבות האסון האחרון, של דריסת שני הצעירים למשפחת חכם, הרשות לבטיחות בודקת – המדען הראשי עומד בראש הצוות – בדיקת עומק של התאונה עצמה".

התאונה אליה התייחס השר כץ אירעה בינואר 2013, ובה נהרגו שני אחים למשפחת חכם. האם, מלכה, הופיעה בוועדה לענייני ביקורת המדינה בינואר האחרון, וסיפרה: "18 נהרגו בכביש הזה בעשור האחרון… אבל במשך 13 חודשים נפתח חלק מהציר ובמשך שנה אחת נספו שם מחצית מהאנשים. שתבינו, מבחינת הפרופורציות. זאת אומרת, שמונה אנשים נספו בצומת (הזה) במשך שנה אחת. זאת אומרת, מהרגע שהם פתחו את המקטע הזה, פשוט התחילה חגיגה של דמים ואף אחד לא טרח לעצור".

ואכן, עוד לפני שהקים משרד התחבורה את שלוש הוועדות, כבר ידעו שם כי קיימת בעיית בטיחות חמורה בציר ז'בוטינסקי. באוקטובר 2012 פרסם גף קציני בטיחות במשרד הודעה חריגה, ובה התריע כי "מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עולה כי שליש מההרוגים בתאונות דרכים בפתח תקווה מאז שנת 2008 הם על ציר ז'בוטינסקי… נמצא כי הגורם לריבוי התאונות בנת"צ זה היא מפגש הולכי רגל החוצים ציר מרובה נתיבים ומורכב, עם אוטובוסים הנוסעים בציר".

"איך מגיעים למצב כזה של תכנון?"
שלוש הוועדות שהקים משרד התחבורה בשנה שעברה הצביעו על ליקויים רבים בתהליך התכנון של ציר ז'בוטינסקי – ליקויים שגבו מחיר דמים כבד. הוועדות המקצועיות שהוקמו, ובעיקר זו שפעלה מטעם משרד התחבורה, המליצו על נקיטת שורת צעדים, כמו למשל הגבלת מהירות נסיעת האוטובוסים בציר, הגברת האכיפה והצבת שילוט המיועד להולכי הרגל הרבים במקום. התגובות שעוררו ההמלצות המקצועיות היו חריפות.

"מהדברים שאני שומע אני לא כל כך רגוע", אמר בינואר האחרון צבי ורטיקובסקי, המשנה למנכ"ל משרד מבקר המדינה. "(אני) שומע יותר מדי תליית תקוות בשילוט… על מה אנחנו מדברים? על קשישים, על חולים, על עולים חדשים, על ילדים. לסמוך פה על שילוט, בכביש כזה רחב? אני לא יודע, זה נשמע לי בעייתי. (ו)זה מחזיר אותי לשאלה – איך מגיעים למצב כזה של תכנון, אדוני המנכ"ל (עוזי יצחקי ממשרד התחבורה, ש.ה)?… אני לא כל כך שמעתי פה, בדיון הזה, את הפקת הלקחים מהמקרה הקשה הזה. הושקעו פה מאות מיליוני שקלים… אולי זה לא איך עורפים ראשים פה, אבל מי שעשה את הדברים האלה ראוי שאולי לא יתכנן סוג כזה של (פרויקטים)".

בדיון שקיימה הוועדה לענייני ביקורת המדינה השתתף גם ראש עיריית פתח תקווה. "אנחנו התרענו ופנינו למשרד התחבורה בעבר, ואמרנו, אחרי התאונות הראשונות, שיש שם בעיה מובנית, חייבים לטפל", אמר ברוורמן לחברי הוועדה. "לא קיבלנו מענה. השיא היה אחרי התאונה, לצערי, האסון הנורא הזה (שבו נהרגו שני האחים למשפחת חכם, ש.ה), שהורינו יחד עם המשטרה, על דעת עצמנו, לסגור את הכביש הזה. גם זה לקח לנו כשנה לקבל ממשרד התחבורה אישור… למרות שעברו שנים, אין פתרון ואנחנו לא מקבלים מענה. לא יכול להיות שבנסיבות כאלה, משרד ממשלתי, משרד התחבורה, משרד גדול וחשוב, לא יטפל בנושא הזה לאור מה שקורה שם. אני חושב שחובה לטפל בזה באופן מיידי".

מאז הדיון בוועדה חלפו עשרה חודשים, ודברים שאמר אתמול ברוורמן מלמדים כי קריאתו לטיפול מיידי במחדל לא נענתה. "עד שמשרד התחבורה יספק מענה אמיתי שיבטיח את בטיחותם של הולכי הרגל תושבי העיר, לא אאשר את פתיחת הציר לתנועת אוטובוסים", איים ראש העירייה. אולם, נראה כי מי שאחראי במשרד התחבורה על מציאת פתרונות אמיתיים אינו מצליח לעשות זאת, ועל כך יעידו שלוש הוועדות שהוקמו בשנה שעברה, ואשר תרומתן לבטיחות בציר ז'בוטינסקי הייתה שולית.

The post ציר ז'בוטינסקי בפתח תקווה: "מחדל בלתי נתפש"? appeared first on TheCar.

מתחילת השנה נהרגו בתאונות 78 הולכי רגל – עלייה של קרוב ל-50% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים קרא לבעיית הבטיחות של הולכי רגל "מכת מדינה", ואמר שישראל היא "מספר אחת בעולם" בשיעור הולכי הרגל שנהרגים מסך הרוגי התאונות. אז למה הממשלה עושה כה מעט כדי לשפר את המצב?

בזמן שממשלת ישראל משקיעה עשרות מיליוני שקלים בהקמה והפעלה של עשרות מצלמות מהירות, נרשמת בכבישי ישראל הרעה דרמטית בבטיחות הולכי הרגל. מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט נהרגו בתאונות 78 הולכי רגל, לעומת 53 בתקופה המקבילה אשתקד – עלייה של 47%.

העלייה במספר המוחלט של הולכי הרגל שנהרגו בתאונות מתבטאת גם בשיעורם מסך ההרוגים: לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%, שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים בתאונות בשנת 2014 הגיע ל-38%. שיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות בישראל הוא חריג: הממוצע במדינות ה-OECD הוא כ-19%.

ומה ממשלת ישראל עושה עם בעיית הבטיחות החמורה ביותר שניצבת לפתחה? בתחילת השבוע העבירה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים 50 ניידות חדשות לאגף התנועה של המשטרה, במטרה להגביר את האכיפה במרחב העירוני – אכיפה שתבוצע באמצעות מערך של מתנדבים. מעבר לכך, אין בנמצא תוכנית רב-מערכתית להתמודדות עם העלייה במספר הולכי הרגל שנהרגים בתאונות.

"קראתי לו מכת מדינה"
בתחילת יולי הודיע יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יעקב שיינין, כי בכוונתו לאשר שמונה צעדי-חירום שנועדו להתמודד עם הרעה כללית בבטיחות. שניים מהצעדים אמנם עסקו בבטיחות הולכי רגל, אך רק בעקיפין: סעיף אחד קרא להגברת הזהירות הנדרשת מצד נהגים בזמן החופש הגדול, וסעיף נוסף עסק ב-"תאונות חצר" במגזר הערבי – תאונות שבהן נפגעים ילדים (בעיקר פעוטות) ממכוניות שנכנסות או יוצאות ממקומות חניה "ביתיים".

חוסר האונים שמגלה הממשלה בנוגע לבעיית הבטיחות של הולכי הרגל מטריד במיוחד, שכן בכירים בכל הגופים העוסקים בבטיחות מבינים היטב את הצורך לטפל בבעיה במהירות. בדיון שערכה ועדת הכלכלה לפני כחודשיים בלבד, אמר יו"ר הרשות לבטיחות כי "אם אני צריך לבוא ולהגיד דבר אחד שהוא הקריטי – אני קראתי לו מכת מדינה – (זה) הולכי הרגל. אנחנו מספר אחת בעולם בשיעור (הולכי הרגל) ההרוגים (ואפשר להשפיע) בקלות, ולא בעלות גדולה".

למעשה, יו"ר הרשות הצביע על שלוש אוכלוסיות פגיעות במיוחד בקרב הולכי הרגל, שהשקעה קטנה יחסית תוכל לתרום רבות לשיפור בטיחותן: "לפי החשבונות שלי, שזה נורא ציני, אבל אפשר לרדת ב-40 הרוגים רק בתחום הזה, עם עלויות יחסית נמוכות", הסביר שיינין בוועדת הכלכלה, "זה בעצם שלושה מגזרים – זה הילדים והתינוקות במגזר הערבי… זה האנשים המבוגרים, אני אקרא להם הקשישים (מעל גיל 65, ש.ה) היהודים במגזר העירוני… והדבר הנוסף, שזה מיותר ממש לחלוטין זה העצירות בשוליים".

אז אולי המצלמות יצילו חיים?
יש מי שסבורים כי הצבת מצלמות מהירות בערים תשפר את הבטיחות במרחב העירוני, ותפחית גם את מספר התאונות שבהן נפגעים הולכי רגל. ד"ר שי סופר, לשעבר המדען הראשי של הרשות לבטיחות וכיום המדען הראשי של משרד התחבורה, אמר בעבר בוועדת הכלכלה כי "יש לנו עלייה משמעותית מאוד (במספר התאונות, ש.ה) בערים השנה (2013), אנחנו גם יודעים שיש לנו היפגעות של הולכי רגל בערים. לא הייתי מתבייש להכניס מצלמות כאלה למתאר עירוני".

גישתו של ד"ר סופר אינה מפתיעה: רבים סבורים כי מהירות מופרזת היא הגורם העיקרי לתאונות דרכים, אך גם מי שאינו שותף לדעה זו יסכים כי מהירות מחמירה את תוצאות התאונה. "מהירות הינה הגורם העיקרי המשפיע על חומרת הפגיעה של נפגעי תאונות, במיוחד עם הולכי רגל", הסבירו ברשות לבטיחות בדו"ח שפרסמו בשנה שעברה.

אלא שגורמי מקצוע אומרים כי מצלמות מהירות – מהסוג שבו בחרה המשטרה לעשות שימוש בישראל – אינו יכול להועיל בכל הנוגע לבטיחותם של הולכי הרגל. ניצב משה אדרי, ראש אגף התנועה במשטרה, הסביר באוקטובר האחרון בוועדת הכלכלה כי "אין קשר בין מצלמות מהירות להולכי רגל ודברים אחרים. יש (אולי, ש.ה) טכנולוגיה שאפשר לפתח, לדברים האחרים, אבל זה (לא קשור)".

מה אם כן הפתרון המועדף (והמודרני) למיתון השפעת המהירות על בטיחותם של הולכי רגל? "העצמת מעמד הולך הרגל (מתבטאת) באימוץ כללי תכנון חדשים", הסבירו ברשות לבטיחות בדו"ח שבו התייחסו לבעיית הולכי הרגל. "במונחים תנועתיים, כללי התכנון החדשים מעדיפים היבטי בטיחות על היבטי קבולת ורמת שירות של כלי רכב. מקטינים את קבולת התנועה ומגדילים את הבטיחות ברחובות. ההשלכה הישירה של עקרון זה היא בהורדה של מהירות הנסיעה ובצמצום מספר הנתיבים לטובת הגדלת מרחבים ציבוריים להולכי רגל".

הבעיה באימוץ כללי תכנון חדשים שכאלה כפולה: ראשית, נדרש שיתוף פעולה בין השלטון המרכזי (משרדי הממשלה) והשלטון המקומי – שיתוף פעולה שכבר שנים מעכב יישום פרויקטים נחוצים ודחופים, כמו למשל הקמת מערכת להסעת המונים בגוש-דן. שנית, אימוץ כללים שכאלה דורש תקציבים משמעותיים לשדרוג תשתיות קיימות ופיתוח תשתיות חדשות – ולפחות עד להודעה חדשה, נראה שהממשלה מעדיפה להשקיע בפרויקטי בטיחות שמניבים תמורה כספית מידית, כמו למשל הרחבת מערך מצלמות המהירות.

The post עלייה של כ-50% במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות appeared first on TheCar.

בטקס שבו קיבל אגף התנועה 50 ניידות חדשות, הצהיר מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יוחנן דנינו, כי במהלך 2014 "נמשכת מגמת הירידה במספר ההרוגים". אלא שהנתונים מצביעים דווקא על עלייה, ואפילו ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים הבהירו כי "נעצרה מגמת הירידה בהרוגים". מי צריך בדיקת מציאות?

מגמת הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים נעצרה כבר בשנה שעברה, אך מפכ"ל המשטרה משוכנע שנרשם שיפור מתמשך בבטיחות. "המדיניות אותה בחרנו אכן הוכיחה את עצמה", אמר אתמול (א') המפכ"ל, רב-ניצב יוחנן דנינו. "הנתונים בהחלט מצביעים על כך שבחרנו בדרך הנכונה. לכן בחרנו להמשיך במדיניות זו גם בשנה הנוכחית, שבמהלכה נמשכת מגמת הירידה במספר ההרוגים והנפגעים".

את הדברים אמר המפכ"ל בטקס שבו קיבל אגף התנועה 50 ניידות חדשות, שנרכשו על-ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אלא שממש במקביל פרסם יו"ר הרשות לבטיחות, ד"ר יעקב שיינין, הודעה שבה נטען כי אין כל שיפור בבטיחות. "אני אישית יושב מדי יום על נתוני ההרוגים, ומנתח את התופעה המצערת (המצביעה על כך) שנעצרה מגמת הירידה בהרוגים", הבהיר אתמול שיינין, בהודעה שפרסמה הרשות לרגל העברת הניידות לאגף התנועה.

הנתונים הסטטיסטיים תומכים בעמדתו של שיינין: מספר ההרוגים ב-2014 גבוה במעט ממספר ההרוגים אשתקד, ובשנה שעברה היה מספר ההרוגים גבוה מאשר בשנת 2012. אולם, הסטטיסטיקה מטעה: בחודשיים הראשונים של 2014 דווקא חלה ירידה ניכרת במספר ההרוגים – כ-20% פחות מאשר בתקופה המקבילה אשתקד. אלא שאת הירידה הדרמטית ייחסו ברשות לבטיחות לגורם אחד בלבד, שאינו מושפע ממדיניות האכיפה של משטרת ישראל: מזג אוויר חריג.

"זה נבע מכך שהיו פחות 14 ימי גשם (ב-2014 לעומת הממוצע, ש.ה)", הסביר לאחרונה בכיר ברשות לבטיחות, בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת. ולכן, אם "מנקים" את החריגה הסטטיסטית, מגלים שהמציאות חמורה משמעותית מכפי שאפשר ללמוד מעלייה קלה (כ-2%) במספר ההרוגים בתאונות דרכים מתחילת השנה.

"רואים באכיפה הכרח בל-יגונה"
למרות הפער בתפיסת המציאות, המפכ"ל ויו"ר הרשות מסכימים על כך שיש להגביר את האכיפה. "עם סיום טקס זה הניידות תפוזרנה בערים השונות", הבטיח אתמול המפכ"ל, "דבר שיוביל למתן מענה מבצעי טוב יותר מהיר יותר יעיל יותר". על-פי ד"ר שיינין, "בשלב הנוכחי, כאשר מגמת הירידה המהירה בהרוגים נעצרה לצערי, אנו רואים באכיפה הכרח בל יגונה. (אבל) אנו לא מחפשים דו"חות".

האם אכיפה יכולה לשנות לטובה את המצב? לא בטוח. כבר בתחילת 2013 הבינו ברשות לבטיחות כי הירידה הניכרת שנרשמה במספר ההרוגים ב-2012 היא בגדר "סטייה אקראית", ולכן תכננו לנקוט צעדים שימנעו שינוי לרעה. "אנו מתכננים להכין תכניות אגרסיביות עם משטרת ישראל כדי להגביר בצורה משמעותית את האכיפה, וזאת על-חשבון פעילויות אחרות החשובות לטווח ארוך, כדי למנוע עלייה במספר ההרוגים בשנת 2013", הסבירו שם בדו"ח שפרסמו.

אלא שהתכניות האגרסיביות של הרשות לבטיחות לא התגשמו, ומספר ההרוגים בשנה שעברה דווקא עלה לעומת 2012. בעניין זה ראוי להזכיר כי 2013 הייתה השנה המלאה הראשונה שבה הופעל מערך מצלמות המהירות החדשות, וב-2014 הגיע מספרן לשיא: לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, פועלות כיום בכבישים 134 עמדות-מצלמה – כאשר רובן (87) מותקנות בכבישים בין-עירוניים.

אולם, למרות הרחבת מערך מצלמות האכיפה האלקטרוניות, דווקא בכבישים בין-עירוניים חלה מתחילת השנה עלייה משמעותית במספר ההרוגים (כ-10%). גם במקרה זה, נראה שהפתרון הנבחר של המשטרה הוא הגברת האכיפה והרחבה נוספת של מערך המצלמות: על-פי תוכנית העבודה של המשרד לביטחון פנים, עד סוף השנה יגדל מספר המצלמות הפעילות בכ-60% לעומת מספרן בסוף 2013.

בעניין זה ראוי להזכיר דברים שאמר יו"ר הרשות לבטיחות בסוף יוני, בדיון של ועדת הכלכלה: "אנחנו אמרנו ש(ל)כל דבר שאנחנו עושים יהיה מחקר מלווה", הבטיח ד"ר שיינין. "אין יותר דברים סתם. זה תחום (בטיחות בדרכים, ש.ה) שהוא לא מדע מדויק כמו פיזיקה. אם אתה לא עושה מחקר מלווה ואתה (לא) בודק את התוצאות, יכול להיות שאנחנו מתאמצים ומוציאים הרבה מאוד כסף, אבל אין אפקטיביות לזה".

אמנם הרשות לבטיחות עורכת מחקר מלווה לבחינת יעילותן של מצלמות המהירות, אך מאז תחילת 2013 – כלומר, לפני שנעצרה מגמת הירידה במספר ההרוגים בתאונות – לא פורסמו לציבור נתונים אודות השפעתן על מצב הבטיחות בכבישים.

The post אכיפה יעילה? מספר ההרוגים עולה, אך המפכ"ל לא יודע על כך appeared first on TheCar.

לפני כחודש, ערכה ועדת הכלכלה של הכנסת דיון בעניין הסדרת השימוש באופניים חשמליים. בפתח הדיון הקריא יו"ר הוועדה, ח"כ אבישי ברוורמן, מכתב שקיבל מתושבת תל-אביב:

"לפני חודשיים, ב-11 במארס 2014, פגע בי נהג אופניים חשמליים בעת שחציתי מעבר חצייה… הוא נהג בכביש במהירות שאינה ידועה לי ופגע בי… בנפילה קשה גולגולתי נשברה וסבלתי מדימום חריף שפגע במוחי. הכרתי חזרה אלי לאחר ניתוח נוירו-כירורגי מציל חיים. שלושה שבועות לאחר הניתוח התחלתי בשיקום רפואי הנמשך עד היום. אני בת 34, נשואה ואימא לבנות בגילאי 3 ו-5. התאונה פגעה בכולנו… המחשבה להתיר לילד בן 14, חסר רישיון, שאינו מכיר את חוקי התאונה, שאין לו אחריות פלילית, שאין לסמוך על שיקול הדעת שלו לנהוג באופניים חשמליים, היא חמורה… בעיני לא רק הרוכב פגע בי, אלא גם המדינה בחקיקה החסרה ובפיקוח הירוד".

הנוכחים בדיון הגיבו באמפתיה ברורה, אך השפעת המכתב התבררה בהמשך כעמוקה יותר. חברי הוועדה והנוכחים בדיון התייחסו לסיפור פעמים רבות, ובהמשך – בצעד חריג – החליטה הוועדה לדחות תקנות להסדרת השימוש באופניים חשמליים, שהוגשו על-ידי משרד התחבורה ונועדו להחליף תקנות קודמות שתוקפן פג לפני יותר משלוש שנים.

"נוכח הנתונים (ו)הדברים הקשים שהוצגו, הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה ומשר התחבורה שיפעילו את כל יכולתם וסמכויותיהם ויעבירו לוועדה נוסח מתוקן של התקנות ומסמך המבהיר את כל הסוגיות", אמר ח"כ ברוורמן בסיכום הדיון, "הסוגיות שיש להתייחס אליהן כוללות את נושא הביטוח, היכן ירכבו באופניים – על הכביש, על המדרכה – אכיפה, האם יהיה צורך ברישיון כלשהו באופנים חשמליים, התייחסות לקורקינט החשמלי… ונושא הגיל".

האם מדינת ישראל עומדת לחייב רוכבי אופניים חשמליים לקבל רישיון ולרכוש ביטוח חובה? למרות שהמהלך עלול להעלים מהרחובות את האופניים החשמליים, ובכך יפגע השימוש באמצעי תחבורה "ירוק" במיוחד, יש לא מעט אנשי מקצוע שמביעים בו תמיכה גלויה.

שתי תאונות בשנתיים?
אופניים חשמליים אינם מחזה חדש ברחובות הערים, ובמיוחד בתל-אביב. אלא שבשנים האחרונות צמח משמעותית מספר הרוכבים, ובשנה שעברה נמכרו – על-פי הערכות – כ-30 אלף זוגות אופניים חשמליים. במשרד התחבורה היטב מכירים את הבעיות הכרוכות בשימוש באופניים חשמליים, אך ניסיונות הסדרה נכשלו בעבר או התבררו כקצרי-מועד. למשל, תוקפן של תקנות שאושרו ב-2010 והסדירו את השימוש באופניים חשמליים פג ב-2011, ומאז לא הצליח המשרד להסדיר את התחום.

במדינה קטנה וצפופה כמו ישראל – ובעיקר בערים הגדולות, הסובלות מזיהום אוויר חמור ובעיות קשות של עומסי תנועה – השימוש באופניים חשמליים עשוי להוות תחליף מצוין לשימוש ברכב פרטי: הם אינם פולטים זיהום, הם קטנים, הם זריזים, ואין צורך למצוא עבורם מקום חנייה.

אלא שללא הסדרת השימוש באופניים החשמליים, נוצרות בעיות בטיחות – בעיות שמתבטאות לעתים במקרים טראגיים, כמו זה שתיארה תושבת תל-אביב במכתב ששלחה לח"כ ברוורמן. על היקף בעיית הבטיחות התעורר לאחרונה ויכוח. בדיון שערכה ועדת הכלכלה, אמרה נציגת אגף התנועה של המשטרה כי בשנים 2011 ו-2012 אירעו שתי תאונות (2) בלבד בין הולכי רגל ואופניים חשמליים בכל אזור תל-אביב.

פרופסור קובי פלג, מנהל המכון הלאומי לחקר הטראומה, לא הסתיר את כעסו על הנתונים שהציגה המשטרה. "יש עלייה של פי 10 בנפגעים קשים שאושפזו", אמר לחברי הוועדה, "כ-40% (מהנפגעים) עם פגיעות ברמה בינונית ומעלה. ב(רמת פגיעה של) בינוני ומעלה אצלנו יש היבט של סכנת חיים. קטיעה יכולה להיות מצב בינוני. יש הולכי רגל ורוכבים שנפטרו לנו במיון. לא יעלה על הדעת שיגידו שהיה אחד או שניים". מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל-אביב, אמרה באותו דיון כי "יש לי את כמות האנשים שהגיעו למיון בעקבות תאונות אופניים. מדובר על מעל 1,000 בשנה שעברה. (ו)כבר השנה יש מעל ל-1,000".

כמי שמחובר למאגרי המידע של בתי החולים, הנתונים שהציג פרופסור פלג הם אלה שמשקפים בצורה המדויקת ביותר את המציאות (הקשה), אך למרות הערכת-חסר מצדם באשר להיקף הבעיה – במשטרה מודעים לכך שיש להגביר את האכיפה נגד רוכבי אופניים חשמליים שעוברים על חוק. אלא שלא ברור איזה חוק בדיוק צריך לאכוף, שכן (כאמור) התקנות של משרד התחבורה פגו לפני יותר משלוש שנים. את המצב תיאר בתמציתיות היועץ המשפטי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים: "זאת המציאות – האופנים קיימים. אכיפה לא קיימת".

אגב, מי שהיה אחראי במשך שנים על הסדרת השימוש באופניים חשמליים במשרד התחבורה הוא מי שעומד כיום בראשו: עוזי יצחקי, מנכ"ל המשרד, שימש במשך שנים רבות כסמנכ"ל בכיר, ומתוקף תפקידו היה אחראי – בין השאר – על תחום הרישוי של כלי רכב. כך שאם שר התחבורה, ישראל כץ, יחפש את האחראי לעיכובים בהסדרת התחום, כל שעליו לעשות הוא לשאול את שכנו ללשכת השר.

"שיעשו מבחן רישוי"
ראוי בנקודה זו להזכיר שקיימים שני סוגים של אופניים חשמליים: Pedelec, שהם אופניים שבהם מותקן מנוע-עזר חשמלי שמופעל באמצעות הדוושות, ו-e-bike – שבהם הרכיבה יכולה להיעשות באמצעות מצערת ידנית בלבד וללא שימוש בדוושות. בנוסף, קיימים גם קורקינטים חשמליים, שבהם כלל אין דוושות, והשליטה במהירות הנסיעה נעשית באמצעות מצערת ידנית.

בחודשים האחרונים ניסו במשרד התחבורה לקדם תקנות שעוסקות רק באופניים חשמליים מהסוג הראשון, ובנוגע לסוג השני ולקורקינטים נשקלה הסדרה נפרדת – שתכלול בין השאר קביעת גיל מינימאלי שונה (16 לעומת 14 באופניים מסוג Pedelec). בהתייחסו לסוגיה לפני כחצי שנה, הסביר המדען הראשי של משרד התחבורה, ד"ר שי סופר, כי אופניים מסוג e-bike וקורקינטים חשמליים "יהיו לטעמנו בדיוק כמו אופנוע עד 125 סמ"ק".

אחד הפתרונות המוצעים כעת להסדרת השימוש באופניים חשמליים הוא קביעת חובת רישוי וביטוח. "צריך שיהיה מבחן רישוי על מנת שכל שנה תראו שלא העלו את רף המהירות", הסביר פרופסור פלג. "צריך ביטוח, אכיפה ורישוי תקופתי. אם לא יהיה רישוי תקופתי, הם (הרוכבים) יעלו את המהירות. אנחנו מכירים את הדברים האלה. אם אנחנו רוצים לתת להם לרכב על הכביש או על המדרכה… שיעשו מבחן רישוי, בדיוק כמו שכל נהג אחר נדרש לעשות".

אולם, פתרון שכזה עלול לסבך את חייהם של רוכבים רבים, שיעדיפו לוותר על השימוש באופניים חשמליים ועשויים לבחור באמצעי תחבורה אחר – ובעיקר מכונית פרטית, שכן רמת השירות בתחבורה הציבורית (ועל כך מסכים גם שר התחבורה) אינה גבוהה מספיק.

משרד התחבורה, בנייר עמדה שהועבר לוועדת הכלכלה בסוף יוני, מציע להשאיר את המצב ללא שינוי: רוכבי אופניים חשמליים לא יחויבו ברישוי, גיל הרכיבה המינימאלי יהיה 14, וכל רוכב יחויב לחבוש קסדה. עם זאת, במשרד מציינים כי הם "בוחנים" את סוגיית הביטוח, וממליצים להרחיב את סמכויות הפקחים העירוניים, כך שיוכלו לאכוף עבירות תנועה של רוכבי אופניים. ואיפה ירכבו כל אותם רוכבים? במשרד התחבורה אומרים שמקומם של אופניים חשמליים – כמו אופניים רגילים – הוא בכביש, ורק בפרויקטים חדשים אפשר לסלול מסלולים ייעודיים לרוכבים. האם הצעת המשרד תפתור את בעיות הבטיחות?

"בתור רוכבת אופניים רגילים, לא חשמליים, אני יכולה לספר לכם שהאופניים החשמליים הפכו למכה במרכז תל-אביב… זה מסוכן לנו ומסוכן להולכי הרגל", הסבירה ח"כ תמר זנדברג בדיון של ועדת הכלכלה. "זה לא נעים וזה מאיים על המדרכות, אבל צריך להניח את זה במדרג הנכון. לנו יש אינטרס לעודד כמה שיותר הליכה ברגל ולהגן על הולכי הרגל, אחר כך על רוכבי האופנים, אחר כך על רוכבי האופניים החשמליים, אחר כך על רוכבי הדו-גלגלי הממונע, אחר כך על התחבורה הציבורית ובסוף על הרכב הפרטי".

כיצד אם כן אפשר לפתור את הבעיה – מבלי לסבך את הרכיבה על אופניים חשמליים באמצעות קביעת חובות לרישוי וביטוח? "צריך לסלול שבילי אופניים ולעודד את האכיפה בשבילי האופניים, על מנת שנוכל לנסוע באופניים בבטחה וכמו שצריך, (ו)לא לעשות הפרד ומשול בין החלשים שבעיר, שאלה הולכי הרגל והאופניים", סיכמה ח"כ זנדברג.

The post אופניים חשמליים: רק עם רישיון וביטוח? appeared first on TheCar.

נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מצביעים על עלייה מדאיגה במספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות. ברשות מציינים שרוב התאונות נגרמו בגלל חציית כביש במקום אסור, אבל מה עושים מי שגרים במקומות שבהם אין מספיק מעברי חצייה בטוחים?

מתחילת השנה נהרגו בתאונות דרכים 51 הולכי רגל, לעומת 36 הרוגים בתקופה המקבילה אשתקד. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (א') הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. מאחר שסך ההרוגים בתאונות דרכים ירד מתחילת השנה (122 לעומת 143), שיעור הולכי הרגל בקרב הרוגי התאונות עלה משמעותית: כ-42% לעומת 25% בתקופה המקבילה ב-2013 וממוצע רב-שנתי של כ-33%.

על-פי נתוני הרשות לבטיחות, 24 הולכי רגל נהרגו בתאונה שאירעה בכביש מהיר או בין-עירוני – כמעט פי שלושה ממספרם בשנה שעברה (תשעה הרוגים בתקופה המקבילה, ו-26 בכל 2013). ברשות לבטיחות אומרים כי הגורם העיקרי לתאונות קטלניות שבהן היו מעורבים הולכי רגל הוא חציית כביש במקום אסור. עוד אומרים שם כי שישה מהולכי הרגל שנהרגו בתאונות מתחילת השנה נפגעו לאחר שירדו מכלי רכב לשוליים.

מה עושים כשאין מעבר חצייה?
בעיית החצייה במקום אסור, עליה מצביעים היום ברשות לבטיחות, אינה מעידה בהכרח על אשמה בלעדית של הולך הרגל – לעתים, ההתנהגות האסורה של הולך הרגל היא תוצאה של היעדר תשתית לחצייה בטוחה (למשל, כאשר יש מרחק רב בין מעברי חצייה או כאשר אין כלל מעברי חצייה בקטע כביש), ולעתים ההתנהגות האסורה היא תוצאת ליקויים בתשתית הקיימת (למשל, סימון דהוי של מעבר חצייה שעשוי "להסיט" את הולכי הרגל לחצייה במקום שאינו מסומן כלל).

יש לזכור שבעיית הבטיחות של הולכי הרגל בישראל נחשבת לחמורה במיוחד: שיעור הולכי הרגל מכלל הרוגי התאונות גבוה משמעותית מאשר במדינות החברות בארגון ה-OECD. לעומת ממוצע של כ-33% מכלל ההרוגים בישראל, הממוצע במדינות ה-OECD הוא כ-19% בלבד. מול נתונים אלה, ראוי היה שגופי הבטיחות ישקיעו אמצעים ומאמצים ניכרים ביישום פתרונות ייעודיים לבעיית הבטיחות של הולכי הרגל, וזאת על-חשבון פרויקטים שתרומתם לבטיחות אינה מוכחת או חד-משמעית.

למשל, ד"ר משה בקר, ממומחי הבטיחות הוותיקים בישראל, טען כבר בעשור הקודם כי יש להסיט את התקציב המיועד להקמת מערך מצלמות המהירות של המשטרה לטובת הקמה של 1,000 מעברי חצייה מרומזרים. הטענה שהעלה ד"ר בקר הייתה פשוטה: התקנת רמזורים המופעלים על-פי דרישה (באמצעות לחצן) תצמצם את הפגיעה בזרימת התנועה ובמקביל תשפר את הבטיחות של הולכי הרגל.

"צריך לזכור ש-30% מההרוגים בתאונות דרכים הם הולכי רגל", אמר ד"ר בקר בראיון לאתר החדשות ynet בשנת 2007, "זה מספר גבוה בהרבה ממספר בני האדם שנהרגים בתאונות בגלל מהירות מופרזת ביחס לחוק". דברים אלה לא השפיעו על מקבלי ההחלטות במשרדי הממשלה, וחמש שנים לאחר מכן – בשנת 2012 – החלה המשטרה בהתקנת עשרות מצלמות המהירות החדשות.

The post מתחילת השנה: זינוק של כ-41% במספר הולכי הרגל שנהרגו appeared first on TheCar.

שישים אנשים נהרגו בשלושת החודשים הראשונים של 2014, 29% פחות מאשר בתקופה המקבילה ב-2013. שיפור כמעט בכל תחומי הבטיחות

לפי נתונים שפרסמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, נהרגו ברבע הראשון של השנה 60 בני אדם, בהשוואה ל-85 בני אדם בתקופה זאת ב-2013. שיעור ירידה זה הוא של קצת יותר מ-29%. המשמעות היא שאם מגמה זו תישמר במהלך 2014, תירשם בסופה ירידה של 19% בהשוואה לשנה שעברה, ותביא את ישראל לשיפור של למעלה מ-60% בשיעור ההרוגים תוך עשור וחצי.

יש לציין כי מאז 2004 נרשמת באופן קבוע מגמה ירידה בקטל בדרכים בישראל, מרמה של למעלה מ-500 הרוגים בתחילת העשור הקודם לנתון טוב בהרבה, הנמוך מ-300. כאן יש לציין כי מספר ההרוגים, כפי שנמסר על-ידי המשטרה, נמוך מזה שמפרסם אתר HNN, המרכז את כל פעולות החילוץ במקרה תאונות, בגלל שבמקרים אחדים, מקרה מוות בכביש לא תמיד מוגדר כ"תאונת דרכים" על-ידי המשטרה, ועל ידי האתר כן (בריחה מהמשטרה עם רכב שהסתיימה בתאונה, למשל). מול זאת, הנתונים כאן גבוהים מאלה המפורסמים על-ידי הלמ"ס (ת"ד עם נפגעים, חלק א'), מכיוון שנתוני הלמ"ס מתייחסים רק לגבולות הקו הירוק, וכאן מדובר גם ביהודה ושומרון, בתאונות בהן מעורב לפחות ישראלי אחד.

איפה השתפר

הנתון הבולט ביותר הוא שיעור הירידה בהרוגים מבין הולכי הרגל בעיר: 11 הולכי רגל נהרגו ברחובות הערים ברבע הראשון של השנה בהשוואה ל-20 ב-2013. בכלל, עיקר הירידה היא בעיר: 17 לעומת 38 הרוגים, 55% פחות. פרט לרכב דו-גלגלי, ששמר על נתון רע של 3 הרוגים, אצל כל שאר משתמשי הדרך (נהגים, נוסעים, הולכי רגל, רוכבי אופניים) נרשמה בתחום העירוני ירידה. כמו כן, נרשמה ירידה במספר הנהגים שנהרגו, הן בעיר והן מחוצה לה, וגם כאן הנתון עומד על 9, מ-27 ל-18. מבין הנמצאים ברכב, נהגים ונוסעים, נרשמה בתאונות קטלניות מחוץ לעיר ירידה של 8 הרוגים, 25% פחות.

מבין המגזרים, בולטת לחיוב ירידה של 33% במגזר היהודי (וגם ירידה של 50% מבין הזרים, אבל המספרים כאן קטנים, מ-4 ל-2).

איפה החמיר

הנתון החמור ביותר הוא העלייה – ב-100%, מ-6 ל-12 – במספר ההרוגים מבין הולכי הרגל… מחוץ לעיר. מעבר לנתון עצמו, בולטת הסתירה בין סוג זה של משתמשי דרך ובין המקום בו נפגעו; הם הרי לא צריכים להיות שם מלכתחילה. רוכבי האופנוע הם היחידים ש"שמרו" על רמת קטל זהה (ושווה בעיר ומחוצה לה: 3 בכל תחום) ברבע הראשון של 2014 בהשוואה לאותה תקופה ב-2013.

המגזר הערבי רשם לזכותו ירידה של 16% ברמת הקטל בה הוא מעורב. עם זאת, יש לזכור כי שיעור המעורבות שלו בתאונות קטלניות גבוה פי 2 משיעורו בקרב האוכלוסייה, כך ששיעור הירידה, מבורך ככל שיהיה, רחוק מלהיות מספק.

מה צריך לעשות

כמובן, צריך לטפל בעיקר במי ששיעור ההיפגעות שלו גבוה מהממוצע ולהתמקד באלה שחלקם בקטל עלה. על-מנת למנוע היפגעות הולכי רגל מחוץ לעיר צריך לטפל באופן מערכתי בתופעה באמצעות יצירת תשתית שלא תאפשר להם לנוע בכבישים כאלה או לחצות אותם, אכיפה ממוקדת והסברה יעילה המכוונת לתופעה זו. בישראל, מזה שנים, אחוז הולכי הרגל מבין כלל הנפגעים גבוה מאוד בהשוואה לעולם (כשליש, לערך, בהשוואה לחמישית) ובולטת בו התופעה של שיעור גבוה של הרוגים בכבישים בין-עירוניים. טיפול תשתית מסיבי כמו שנעשה, למשל, על כביש מספר 2 ליד הכפר ג'אסר א-זרקע – מעקה ייעודי שמונע חציית הכביש על-ידי הולכי רגל – ושבלם לגמרי את הקטל במקום הוא פתרון מצוין אחד.

המגזר הערבי, המרוכז בפריפריה, הוא מהסובלים העיקריים מרמת הבטיחות הנמוכה המאפיינת את הכבישים שם בהשוואה לאלה שבמרכז הארץ, כפי שהצביע דוח בנק ישראל אותו פרסמנו כאן. גם מבנה היישובים הערביים, אחראי לא מעט לבעיות מובנות שיש בתשתית שם. בנוסף, במקרים רבים מהוות הוראות חוק חשובות, כמו חגורות בטיחות, או הקפדה על נסיעה בטוחה לאחור, המלצה בלבד. דווקא כאן אכיפה יעילה חשובה מאוד, ואליה יש להוסיף הסברה ופעולות בקהילה.

בניגוד למכוניות, שזוכות לשיפור מתמיד ברמת הבטיחות שלהן, בתחום הפסיבי והאקטיבי, רוכבי דו-גלגלי לא זכו לכך. גם כאן, צריך לטפל באופן מערכתי הן בהתנהלות הרוכבים והן באופן בו הנהגים מבחינים בהם ומתנהלים מולם; כשני שליש מהתאונות הקטלניות בין רכב לאופנוע, הן באשמת הנהג דווקא.

ויש עניין שכנראה לא כל כך חשוב: המהירות. למרות שהמהירות המותרת הועלתה במספר לא קטן של כבישים – אבל כולם עם שני נתיבים לפחות ועם גדר הפרדה – ובכבישים אלה נע דווקא החלק הארי של התנועה בישראל, נרשמה ירידה של 25% בהרוגים. מה זה אומר על סדרי העדיפויות של המדינה (ע"ע עוד מצלמות) דורש תשובה של קובעי המדיניות בישראל. מה זה אומר על איכות "המחקר המדעי" הקובע שעלייה במהירות, המותרת וזו שבפועל, אמורה להביא לעלייה משמעותית בקטל (ע"ע המחקר של אוניברסיטת באר שבע וכל הבסיס עליו הוא יושב) – דורש התייחסות מאותם חוקרים.

The post הרבע הראשון של 2014: ירידה משמעותית בקטל בדרכים appeared first on TheCar.