לפי יוזמי ההצעה, חברי הכנסת יעל גרמן, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב, "מטרתו של חוק זה (היא) לקבוע את העקרונות להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי בתחומי הרשויות המקומיות אשר יחליטו על כך, בהתחשב באופייה השונה של כל רשות מקומית ובמגוון האוכלוסייה המתגוררת בשטחה". לדברי השלושה, מאחורי הצעת החוק עומדים שיקולים חברתיים: "מטרת הצעת החוק היא להגשים צדק חברתי ולאפשר לאוכלוסיות שאין להן אמצעי תחבורה פרטיים ליהנות מיום המנוחה השבועי ולאפשר להן נגישות למקומות בילוי".

בדברי ההסבר של הצעת החוק מובהר כי שיקול הדעת המוצע יידרש לאזן בין אינטרסים נוגדים: האינטרס הציבורי לאפשר חופש תנועה למי שאינם מחזיקים במכונית פרטית, והאינטרס הציבורי לשמור על השקט והמנוחה ביום המנוחה השבועי. על-פי חברי הכנסת גרמן, אלהרר ורזבוזוב, "החלטת הרשות צריכה לאזן בין הצורך המוצדק של תושבים שאין ברשותם כלי רכב ואי לכך, מוצאים עצמם ספונים בביתם ביום המנוחה השבועי, לבין הצורך לשמור על השקט והמנוחה של כלל התושבים ולמנוע מטרדי רעש וזיהום אוויר".

הצעת החוק משנה את האיזון הנהוג בין השלטון המרכזי והרשויות המקומיות: החלטות בעניין הפעלת תחבורה ציבורית שיקבלו הרשויות יחייבו את שר התחבורה. "החלטת הרשות המקומית תחייב את שר התחבורה והבטיחות בדרכים", מבהירים גרמן, אלהרר ורזבוזוב. עם זאת, לכלל יהיה חריג: "לשר התחבורה והבטיחות בדרכים תהיה סמכות לקבוע שקו כלשהו של תחבורה ציבורית יפעל ביום המנוחה השבועית בתדירות נמוכה יותר מאשר בימי העבודה, מסיבות של כדאיות כלכלית".

סיכוי קלוש, מינוס
להצעת החוק החדשה של יש עתיד – שעל קידומה החלו לשקוד כבר בכנסת הקודמת – אין סיכוי של ממש להפוך לחוק ולשנות את הסטטוס-קוו בתחום התחבורה הציבורית, ולפיו אסורה הפעלת אוטובוסים ורכבות בימי בשבת. ראשית, ההרכב של ועדת השרים לענייני חקיקה, בראשות שרת המשפטים איילת שקד מהבית היהודי, אינו מאפשר לחוקים שנתפסים כ"אנטי-דתיים" לזכות באישור הממשלה. לכן, הוועדה צפויה להתנגד להצעת החוק, ולמעשה כלל לא ברור אם תזכה לעלות על שולחנה.

התוצאה ברורה מאליה ככל שהדבר נוגע להצעת החוק של יש עתיד: מלבד עיסוק בנושא טעון פוליטית, יש לזכור שקיימת עלות כלכלית משמעותית לאישור ההצעה. לכן, מלבד התנגדות חריפה על-רקע דתי, צפויה גם התנגדות של גורמי מקצוע במשרדי האוצר והתחבורה. אמנם חברי כנסת יכולים להביא להצבעה טרומית במליאת הכנסת הצעות חוק למרות התנגדות הממשלה, אך גורלן של הצעות שכאלה ידוע מראש: דחייה ברוב גדול.

אלא שלמרות סיכוייה הקלושים להפוך לחוק, ראוי לזכור שדווקא שר האוצר החדש, משה כחלון, הביע תמיכה פומבית ומפורשת בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. "אני חושב שזה נכון, (ו)אני חושב שזה נושא חברתי", אמר כחלון בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2. "מי שצריך תחבורה ציבורית בשבת זה אדם שאין לו כסף לרכוש רכב, ואני לא רוצה שייסע במונית או שהיא תיסע במונית לראות את הנכד שלה. אני אדם מסורתי, אבל זה לא הגון שאני יודע להניע את האוטו ולבקר את הבת שלי ולהגיד לאותו אדם שאין לו כסף – תיקח מונית ב-200 שקלים".

ליש עתיד יש עבר בעייתי
לכאורה, הגשת הצעת החוק מסמנת את מחויבותה של יש עתיד לשינוי הסטטוס-קוו. "יש עתיד תפעל בכל כוחה לקדם תחבורה ציבורית בשבת", הבטיח יו"ר המפלגה, יאיר לפיד, במפגש שנערך בינואר האחרון. "זה צעד חברתי ולא אנטי דתי… תחבורה ציבורית בשבת היא צעד סוציאלי שיטיב עם השכבות החלשות". למעשה, לפיד התחייב באותו מפגש לקדם את שינוי הסטטוס-קוו: "בכנסת הקרובה (הכנסת ה-20, ש.ה) נשאר לנו עוד להעביר את ברית הזוגיות ותחבורה ציבורית בשבת, ואנחנו נעשה את זה".

אל מול הדברים המפורשים וההבטחות המרשימות של לפיד, ראוי לזכור שיש עתיד לא פעלה לשינוי הסטטוס-קוו בימי ממשלת נתניהו הקודמת, ונמנעה מלהפעיל את כוחה בקואליציה שבה הייתה שותפה בכירה. לפיד, שכיהן כשר האוצר, אמנם תמך בהצעת חוק פרטית שהגישה סיעת מרצ ואשר ביקשה לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אך מעבר לכך לא הרשימה יש עתיד בפעילותה לשינוי הסטטוס-קוו.

על-פי הערכות, אחת הסיבות העיקריות להימנעותה של יש עתיד מעיסוק בסטטוס-קוו הייתה הברית עם סיעת הבית היהודי, בראשות נפתלי בנט. אלא שאותה ברית הסתיימה בגירושין מכוערים וכעת, כאשר לבית היהודי יש השפעה מכרעת על הליכי החקיקה, וזאת מתוקף תפקידה של איילת שקד כשרת המשפטים ויו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה, סביר להניח שכל יוזמת חקיקה שתגיע מכיוונה של יש עתיד תזכה לקבלת פנים צוננת: התנגדות נמרצת בוועדת השרים, וקבורה מהירה במליאת הכנסת.

The post רשויות מקומיות יחליטו על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת? appeared first on TheCar.

איראן, יוקר המחיה, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, המחאה החברתית, רוטשילד, ביבי, בוז'י, בנט, גוש הימין, גוש השמאל – ביום שלישי הקרוב יתקיימו בחירות, ורובנו ייגשו לקלפי עם תקווה כלשהי לשיפור המצב במדינה.

התחושה היא שאף ממשלה – ולא משנה מה יהיה ההרכב שלה – לא באמת תחולל שינויים בדברים הגדולים והקיומיים: שלום לא יפרוץ כאן בקדנציה הקרובה, הפלסטינאים לא ימהרו להתחבק עם אף מנהיג ישראלי, איראן ודאע"ש ישאפו לחבל בנו בלי קשר לזהות הרמטכ"ל או ראש הממשלה, ואף פוליטיקאי לא יהפוך את עורו ויתחיל לפעול ממניעים אידאולוגיים ואלטרואיסטים.

לעומת זאת, חיי היום יום שלנו יושפעו הרבה יותר מחלוקת התיקים "האזרחיים", אותם משרדים שמהלך הפעילות השגרתית שלהם קובע את איכות החיים בישראל.
משרד התחבורה הוא המשרד השלישי בחשיבותו מבחינה כלכלית – מיד אחרי משרד האוצר שמנהל את המדינה ומשרד הביטחון שתקציבו הוא הגדול ביותר והשפעתו על הרכש הביטחוני ועל ההי-טק משליכים על כלל הפעילות במשק.

המדריך שלפניכם סוקר את עמדות המפלגות השונות בתחום התחבורה והבטיחות בדרכים, במידה שיש כזאת התייחסות בכלל, וסדר המפלגות הוא בהתאם למצבן, נכון להיום, בסקרים.

כך, למשל, מפלגת הליכוד כלל לא טרחה לפרסם מצע, כשאחת התגובות שנמסרו על-ידי אחד מבכיריה בעניין זה היא ש"מפלגת שלטון לא צריכה לפרסם מצע. מה שהיא עשתה ועושה הוא המצע שלה". אם כך, כל אחד צריך לשפוט בעצמו את העשייה של הליכוד בתחום התחבורה ואת המצב הקיים כעת בשטח.

אולי בוז'י?

למרבה הצער, גם "המחנה הציוני" לא הציג עד כה תוכנית סדורה לשינוי ושיפור מצב התחבורה בישראל. מצע המחנה הועתק – לפחות בתחום התחבורה – ממצע מפלגת העבודה, ואין בו שום תוכנית מעשית לפעולה. כל ההתייחסות לתחבורה מסתכמת ב-400 מילים, וחוץ מאשר המשפט "הקצאת משאבים מוגברת למאבק בתאונות דרכים, בהסברה ובחינוך, טיפול בכבישים אדומים והגברת האכיפה והענישה" כמעט כל שאר ההתייחסות היא לתחבורה ציבורית ולשבילי אופניים בלבד.

הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות לא מציגה מצע, לפחות בעברית, אלא רק שמונה עקרונות בנושאים שונים – ללא כל התייחסות ספציפית לתחבורה, תחבורה ציבורית או בטיחות בדרכים.

לא מיותר לציין שהאוכלוסיה הערבית בישראל מעורבת בתאונות דרכים – כפוגעת וכנפגעת – בשיעור גבוה בהרבה מחלקה באוכלוסיה הכללית, ולכך יש סיבות רבות ושונות – החל מהכשרת הנהג וחינוך לבטיחות וכלה בתשתיות ואכיפה. אפשר היה לצפות ממי שטוענים שהם מייצגים את הציבור הזה שתהיה להם תוכנית סדורה ולכל הפחות אמירה עקרונית בעניין זה.

יש עתיד היא המפלגה היחידה שמציגה מצע מפורט וברור עם פרק שמוקדש לתחבורה בהיבטיה השונים (אם כי הוא מתחיל רק בעמוד 257, סעיף 24 מתוך 26).
כדאי לקרוא ולהתרשם מן הפרק הזה, וראוי גם לשים לב לכך שחלק מן האמירות שם נראות כאילו נכתבו כלאחר יד ולא על-ידי מי שבאמת חי את התחום (למשל: הבטחה ל"תיקון כבישים אדומים", על אף שהמושג "כביש אדום" לא משמש את אנשי המקצוע מזה קרוב לעשור, וכביש אדום לא "מתקנים").
ובכל זאת, אם מישהו מתכוון לבחור במפלגה שטרחה להתייחס אל תחום התחבורה ומבטיחה לשפר אותו, הברירה היחידה שלו כרגע היא 'יש עתיד'.

למפלגת הבית היהודי יש משהו שנראה כמו תוכנית, אבל אין בה כמעט כל סוג של התייחסות לבעיות התחבורה הרבות, למעט שורה אחת כללית מאד לגבי חשיבותה של תחבורה ציבורית.

מפלגתו של משה כחלון, "כולנו", מקדישה 10 שורות שלמות לחזון התחבורתי שלה, עמוק בתוך פרק המצע שלה שעוסק בעידוד תעסוקה והגברת הצמיחה, ושם מוזכר ששיפור תשתיות תחבורה חשוב ככלי לעידוד תעסוקה ולהגברת הצמיחה. מפלגת כולנו מבטיחה הבטחה עמומה לשפר את תשתיות התחבורה, וגם – לא פחות חשוב – את התחבורה הציבורית.

ש"ס, במקום מצע, פרסמה "תוכנית" שכותרתה "מיסוי עשירים", ואין בה כל התייחסות לעובדה שהמגזר החרדי מעורב בתאונות בשיעור גבוה בהרבה מחלקו באוכלוסיה, או איזו שהיא התייחסות לתשתיות תחבורה או לשדרוג התחבורה הציבורית.

לעומת זאת, בש"ס דורשים להעלות את המיסוי על מכוניות חדשות ולהטיל מיסוי של 10% נוספים על כל מכונית חדשה שמחירה מעל 150 אלף ש"ח.
על מכוניות שמחירן מעל 750 אלף ש"ח, כמו זו ששימשה את המר"ן זצ"ל, הם דורשים להטיל מיסוי נוסף של עוד 22% (ומדוע, אגב, דווקא 22% ולא 20 או 30?, לש"ס פתרונים).
אם לא די בכל אלה, בש"ס גם דורשים להטיל אגרה נוספת בשיעור של 1% ממחיר המחירון של כל מכונית.
מיסוי הרכב בישראל הוא ממילא בין הגבוהים במדינות המפותחות והעלאת מיסוי תייקר את מחירי כלל המכוניות, כולל משומשות, וכך תרחיק אותן מהישג ידן של שכבות חלשות. העלאת מיסוי תפגע בבטיחות כלי הרכב ותגרום ליותר נפגעים.

מיותר לציין שש"ס, כמו גם יהדות התורה שמדורגת אחריה בסקרים, מייצגת ציבור חרדי שגם הוא, כמו הציבור הערבי, מעורב ונפגע בתאונות דרכים בשיעור גבוה בהרבה מחלקו באוכלוסיה.
גם במקרה הזה אפשר היה לצפות מנציגי הציבור, ובמיוחד ממי שמאמינים ב"נשמרתם לנפשותיכם", וב"פיקוח נפש", שיפעלו למען הציבור שלהם בהקשר של בטיחות בדרכים.

בפועל, בעוד שש"ס מציגה חזון שעלול לפגוע בבטיחות, במצע של יהדות התורה אין בכלל התייחסות לתחבורה, למעט משפט אחד בנוגע לתחבורה ציבורית.

אצל מפלגת ישראל ביתנו יש אזכור עקיף לתחבורה, וטפיחה על שכמו של שר החוץ היוצא אביגדור ליברמן עם אמירה לגבי התקופה הקצרה שבה כיהן כשר תחבורה לפני למעלה מעשור, אבל אין אף הצעה לפעולה, הצהרת כוונות או תוכנית.

למפלגת יחד, של אלי ישי, יש התייחסות קצרה לתחבורה אבל רק בהקשר של תחבורה ציבורית, אבל מכיוון שהוא לכל הפחות מזכיר את התחום כנראה שמגיעות לו כמה נקודות.

אצל מר"צ קיימת התייחסות לתחבורה אבל כדי להגיע עד אליהן נדרשת עבודת בילוש, היות שהן חבויות עמוק בתוך סעיפים אחרים ולא קשורים.
מבין שלוש האמירות הברורות של מר"צ יש שתיים מועילות (הוספת נתיבי תחבורה ציבורית וצמצום ההקלות לליסינג) ואחת ממש מביכה: "העתקת מודל הנתיב המהיר בכניסה לתל-אביב" למקומות נוספים.
האמירה הזאת לבדה מוכיחה ניתוק בין מר"צ להבנה בתחבורה, שהרי מר"צ מוחה כנגד יחסי "הון שלטון" בעוד שמודל הנתיב המהיר נבנה כך שהוא משרת יותר את בעלי ההון מאשר את כלל הציבור.

עם זאת, במר"צ מבקשים לקדם את "ישום התכנית הלאומית הרב שנתית למאבק בתאונות הדרכים (על בסיס דוח שיינין עם שינויים מתבקשים למניעת הגדלת נפח התנועה), כולל השקעת המשאבים הדרושים לביצועה", וכן את "ביסוס הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית", ואת "הגברת החינוך וההסברה לתרבות הבטיחות בכל המגזרים בישראל" – כך שהם בדרך הנכונה אם כי חבל שהדברים כתובים בסוף פרק התחבורה במקום בראשיתו.

The post מדריך למצביע: איזו מפלגה מתייחסת לתחבורה? appeared first on TheCar.