אינדיאן, אשר נמצאת כיום בבעלות חברת פולריס, החלה לייצר אופנועים בשנת 1901, כארבע שנים לאחר שקמה כחברה לייצור אופניים תחת השם "הנדי".

בעשור הראשון של המאה הקודמת הייתה אינדיאן יצרנית האופנועים הגדולה והמוכרת ביותר בעולם, אולם היא איבדה את המעמד הזה בגלל שהזניחה את רשת המכירות שלה לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

בתקופה זאת מכרה אידינאן את רוב התוצרת שלה לצבא האמריקני, אבל לא ייצרה מספיק אופנועים לשיווק בשוק האזרחי באמצעות רשת הסוכנים שלה – ואלה נאלצו לפנות ליצרני אופנועים אחרים כדי שלא לפשוט רגל.

לאחר המלחמה עקפה הארלי דוידסון את אינדיאן במכירות, מאז ועד היום הארלי היא יצרנית האופנועים האמריקנית הגדולה ביותר – והפער הזה הלך וגדל בתקופת מלחמת העולם השנייה כאשר הארלי הפכה לספק האופנועים העיקרי של צבא ארצות הברית.

עם זאת, בין המלחמות ועד לשנת 1953 השיקה אינדיאן כמה דגמים מוצלחים שגם הצליחו מאד מבחינה מסחרית – הבולטים בהם הם 'סקאוט' (1920-1946), ו'צ'יפ' (1922-1953).

אינדיאן פשטה רגל בשנת 1953, ומאז – ועד לסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית, נעשו עשרות ניסיונות להחיות מחדש את שם המותג הזה – בתחילה באמצעות "הלבשתו" על אופנועים בריטים מתוצרת רויאל אנפילד שיוצרו או יובאו לארה"ב, לאחר מכן באותה שיטה אבל על האופנועים המתחרים מתוצרת מצ'לסס, ולאחר מכן על גבי אופנועים איטלקיים מתוצרת איטלג'ט והרפתקאות דומות נוספות.

לאחר כמה ניסיונות נוספים, שאחד מהם אפילו נראה קרוב מאד למימוש, החל בשנת 2006 ייצור מחודש של אופנועי אינדיאן במדינת מינסוטה שבצפון ארצות הברית.
בשנת 2011 רכשה פולריס האמריקנית את הפעילות הזאת והעבירה את הייצור למדינת איווה, ובין השנים 2013 ועד שלהי 2015 היא חידשה את הטכנולוגיה ואיחדה חלק ממנה עם זאת של חברת האופנועים 'ויקטורי' שבבעלותה.

מאז השיקה אינדיאן הצעירה שישה דגמים שונים (למעשה שלושה ושלושה נוספים שמבוססים עליהם) של אופנועים: 'ציפ' קלאסיק', צ'יפ וינטאג' (על בסיס הקלאסיק), צ'יפטיין, סקאוט ( הדגם הכי פחות יקר של אינדיאן), 'רואדמאסטר' ו'דארק הורס' (על בסיס הקלאסיק').

לפולריס, הגוף החזק והרלבנטי ביותר שהחזיק ב'אינדיאן' ב-60 השנים האחרונות, יש גישה לטכנולוגיה העדכנית ביותר בתחומי המנועים, השלדות והרכיבים האוטומוטיביים, לכן הדגמים החדשים לא קשורים בשום אופן לעבר המורכב של המותג הזה והם מכילים את הטכנולוגיה שמתאימה לשוק שאליהם הם מכוונים: שוק הפרימיום הדו-גלגלי האמריקני שנשלט בידי הארלי-דוידסון.

עם עיצוב שעושה כבוד לעבר, ולקאסטומיזציה של הלקוחות המתאימים, אינדיאן יכולה להציב תשובה הולמת מבחינה טכנולוגית ועם יתרון וחסרון משמעותיים ביחס למתחרה ממילווקי: מצד אחד אינדיאן לא "סוחבת" תדמית שלילית של "מלאכי גיהנום", ומצד שני אין לה תדמית בכלל, מפני שהיא פשוט לא הייתה קיימת כל כך הרבה שנים.

מנהלים מו"מ

לחברת דוד לובינסקי יש זכיונות למכירת אופנועים ומוצרים אחרים של פולריס בחמש מדינות במזרח אירופה, והיא כבר מוכרת שם לא מעט אופנועים מתוצרת אינדיאן.

עד כה לא נראה היה שבישראל קיים שוק מתאים לאופנועים כאלה, ודאי לא במספרים גדולים, אולם בשנתיים האחרונות ניכרת מגמה של התחזקות שוק האופנועים הגדולים אצלנו, עם חזרתם של לא מעט רוכבים שפרשו מן הענף לאי אילו שנים.

לנוכח זאת מנהלים כעת אנשי ד.ל.ב מו"מ מתקדם עם אנשי פולריס, מתוך מגמה להשיק את המותג בישראל עוד השנה – בהינתן המחירים המתאימים.

The post אופנועי אינדיאן בדרך לישראל appeared first on TheCar.

הארלי הודיעה למינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני על הצורך להחליף את משאבות הדלק ביותר מעשרת אלפים אופנועים שיוצרו החל בתחילת שנת 2014 ועד לחודש יוני השנה – כלומר שלפחות מבחינת מחזור הייצור מדובר ב"אחיהם" של האופנועים שיוצרו עבור ישראל.

הכשל במשאבת הדלק קשור לאיטום פתח כניסת הבנזין והוא עלול לגרום להפסקות קצרות באספקת הדלק. תקלה כזאת גורמת, לפי התיאור שנמסר על-ידי המינהל האמריקני, "לצניחה בכח המנוע ולאחריה לשיקום פתאומי של הכוח", וזאת לא תופעה שאנחנו רוצים להיתקל בה בעת עקיפה צמודה. כרגיל בקריאות לתיקון, הארלי תבצע את התיקון על חשבונה.

לישראל מיובאים בשלב זה רק דגמי ה'סטריט' 750 ועד עתה טרם פורסמה אצלנו קריאת תיקון כלשהי עבורם. כמו כן עדיין לא התקבלה תגובת היבואן. כרגיל – כשנקבל, נפרסם.

The post רק יצאו וכבר חוזרים: הארלי דוידסון מתקנת את אופנועי סטריט 500 ו-750 appeared first on TheCar.

ההצלחה של טסלה, גם אם בינתיים התקשורתית בלבד, מושכת אחריה יצרני רכב רבים ושונים, כשהמוזר והמעניין מבין כולם – עד עתה לפחות, הוא יצרן האופנועים המיתולוגי הארלי-דוידסון.

מי שמייצרים את האופנועים הנוכחים ביותר על הכביש, לכל הפחות בכל הקשור לצליל שהם מייצרים (בעברית: רעש), ולגודל הפיזי שדורש התייחסות (ברוב הדגמים שלהם), חושבים שמבחינה עסקית יכול להיות מעניין לייצר אופנועים חשמליים.

להארלי חשמלי יש יתרון מובנה אחד על-פני כל מתחריו, ומספר חסרונות בולטים שנובעים מן החומר הגנטי הייחודי לו. היתרון הוא שבתוך אופנוע גדול וכבד קל יותר להצניע את החסרונות המובנים במערכת הינע חשמלית, ובעיקר את הסוללה הגדולה והכבדה שלה. החיסרון, מאידך, הוא שמנוע חשמלי לא משמיע – ראשית לכל – את הצליל (רעש כאמור) החזק והאופייני למנועים עתירי הנפח של הארלי, צליל ה"פוטאטו-פוטאטו", ולא פחות חשוב – הוא לא מייצר את הוויברציות החזקות (והאופייניות) שנובעות מן המנועים הגסים-בכוונה.

אירוני ככל שזה יישמע, שניים מן היתרונות הגדולים של הנעה חשמלית מייצרים, כרגע, את רוב הדאגות לאנשי השיווק של הארלי.

מטוס של קרב נוחת

ביום שלישי הקרוב תצא חבורה של כ-30 רוכבי הארלי לסיבוב ברחבי ארצות הברית, כשהם רכובים על אבות-טיפוס של אופנוע חשמלי חדש שהחברה פיתחה, אופנוע שנקרא (בינתיים) Live Wire.

מטרת נסיעת המבחן הזאת איננה לבחון את ביצועי האופנועים עצמם, אלא את התגובות בשטח ליציאה החדשה של החברה ממילווקי.

מארק-האנס ריכר, מנהל השיווק הראשי של הארלי, מסביר שעל הבעיה הראשונה הם התגברו בדרך אחת, ומדבריו נובע גם שקיימת דרך נוספת לפתור אותה – בהתאם לתגובת הלקוחות בשטח. למרות שמנוע חשמלי כמעט ולא מייצר רעש, אין בעיה להוסיף לו רעש מלאכותי, כל צליל שייבחר, למעשה, ובהארלי בחרו לנסות תחילה "צליל מאופק, אך למרות זאת מאד חזק, שמזכיר את הצליל שמשמיע מטוס קרב כשהוא נוחת על נושאת מטוסים".

בכל מקרה, אם זה לא יעבוד תמיד שמורה "אפשרות ב'", שהיא להשמיע הקלטה רועשת של מנוע אורגינלי של הארלי דוידסון…

"בין אם אופנוע כזה עובר לידך, או שאתה רוכב עליו בעצמך", מסביר ריכר, "האופנוע חייב להשמיע קול בעל אופי אמוציונלי. כאשר אתה שומע אותו אתה חייב לומר לעצמך "וואו, זה ממש קול".

לגבי הבעיה האחרת, הוויברציות, לא לגמרי ברור אם זאת באמת בעיה או שמנוע חשמלי הוא דווקא פתרון לבעיה קיימת, ובכל מקרה מה שמשותף למנועי הארלי ומנועים חשמליים הוא אופי מסירת הכח – עם מומנט רב כבר בסל"ד נמוך.

בשלב זה הארלי לא מוסרת פרטים אודות ההספק של יחידת ההנעה החשמלית או לגבי טווח הנסיעה של האופנוע, וגם לא את נתוני התאוצה והמהירות המרבית. הם כן מציינים שטעינת האופנוע, משקע חשמל ביתי רגיל (220 וולט), תארך כ-3.5 שעות. אנשי החברה סיפרו גם שאבות הטיפוס פותחו במרכז המו"פ של החברה (כלומר לא על ידי קבלן חיצוני) ונבנו שם באופן ידני.

העיצוב הכללי של האופנוע החשמלי נותר נאמן להארלי, עם יחידת כח בעלת מראה מודגש והנעה סופית באמצעות חגורה, כרגיל בדגמים הקונבנציונליים של היצרן.

יוצאים לרחובות

חבורת אנשי הארלי תצא מחרתיים "לאסוף רשמים" אודות הרושם שמותירים האופנועים החשמליים שלה על האוכלוסיה – בין אם אלה רוכבי הארלי ובין אם אוכלוסיה לא מעורבת, וזאת "כדי לעצב את האופי של המוצר הידידותי לסביבה" שלהם (הגדרה מעניינת ליצרן שהתדמית הסטריאוטיפית של חלק מן הרוכבים שלו לא כל כך "ידידותית").

ריכר, שגם ככה מתקשה כנראה להסביר את הרעיון מאחורי הארלי דוידסון נטול אגזוזים, מודה שאם התגובות לא יהיו מבטיחות מספיק יש מצב שהחברה תיטוש את רעיון האופנועים החשמליים.

מצד שני, אי אפשר לזלזל בערך הכלכלי – יחצ"ני שכבר מעניקה החשיפה התקשורתית והציבורית לעצם הרעיון של הארלי חשמלי, ולמסע המתוקשר שצפוי להם ברחבי המולדת, או, כפי שהסביר את זה ריכר בראיון עיתונאי: "זאת הדרך שבה אנחנו אוהבים לחקור מוצרים חדשים שלנו – מבעד לעיניי הלקוחות שלנו. לא יכולנו לדון ברעיון כזה סביב שולחן עגול בתערוכת אופנועים כאשר אנחנו מעיינים בקטלוגים, זה דבר שחייב להיבחן באופן גשמי, ובעין בלתי מזויינת".

חבורת האופנוענים של הארלי תפוצל לשתי קבוצות, אשר צפויות להתגלגל דרך יותר מ-30 ערים אמריקניות, לאחר שריקת הפתיחה בניו-יורק מחרתיים (יום ג'). אחד הנתיבים יהיה קלאסיקה אמריקנית במיטבה: מניו-יורק לשיקאגו, ומשם לאורך "דרך האם", דרך 66 ההיסטורית עד לסנטה מוניקה בקליפורניה.

אנשי הארלי יחרשו את כל סוכנויות החברה שבדרך, יציעו סיבובי התרשמות קצרים, ובנוסף גם יאפשרו נסיעה ב"סימולטור" – אופנוע שמחובר למכונה שמדמה רכיבה על כלי כזה בכבישים פתוחים.

אם השלב הראשון יעבור בהצלחה יתקיים מסע נוסף כזה בשנה הבאה בערים נוספות בארה"ב, כמו גם בערים בקנדה ובמדינות אירופיות שונות.

דרושים: לקוחות חדשים

בניגוד לשנות החמישים עד השמונים של המאה הקודמת, שבהן היו אופנועי הארלי דוידסון מזוהים במידה רבה עם נרדפי החוק ולכל הפחות עם מי שלא הלכו בתלם, משנות התשעים ואילך השקיעה הארלי (שבעצמה עברה כמה זעזועים ניהוליים ושינויי בעלות) בשינוי תדמית המותג ופניה אל לקוחות חדשים.

בשנים האחרונות היו הלקוחות האופייניים להארלי גברים אמריקנים לבנים ועשירים בני חמישים ומעלה, וזאת אחת הסיבות שמכירות החברה נפגעו מאד בגלל המשבר הכלכלי של 2008-2009.

בתגובה מינתה החברה כמנכ"ל את קית' ואנדל, אשר הגיע אליה מאחת מיצרניות-המשנה הגדולות ביותר של תעשיית הרכב – ג'ונסון קונטרולס. משימתו של ואנדל הייתה לחתוך את עלויות הייצור, ובמקביל גם להרחיב את בסיס הלקוחות במטרה להגיע אל נשים, צעירים, לא-לבנים וגם אל לא-אמריקנים.

אופנוע חשמלי מתוצרת הארלי עשוי לפנות אל קהל צעיר עם ראש פתוח, ולאפשר לחברה בת ה-111 לבצע שינוי תדמיתי נוסף אשר יעצב אותה מחדש. בה בעת תנסה הארלי לחזק את הנוכחות שלה מחוץ לשוק הבית שלה.

הייצוג של הארלי מחוץ לארה"ב, כפי שהתבטא גם אצלנו בישראל, לא היה חזק במיוחד (בין השאר בגלל דרישות יקרות ולא ריאליות של היצרן ביחס לגודל השוק שלנו), אבל גם זה אחד התחומים שטופלו בשנים האחרונות (אצלנו ניתן זכיון היבוא של הארלי לחברת 'אלבר', שכבר מייבאת את אופנועי דאלים הקוריאנים). המכירות של הארלי, שבעבר התבססו במידה רבה מאד על השוק האמריקני, הפכו לגלובליות יותר, ובשנת 2013 נמכרה כ-40% מן התוצרת שלהם מחוץ לארה"ב.

https://youtu.be/t6F8O5A__Ds

הנעה חשמלית הופכת בשנים האחרונות יותר ויותר נפוצה בתחום הדו-גלגלי בכלל (וזה מתבטא בייצור עשרות מיליוני כלי רכב דו-גלגליים חשמליים, החל מאופניים וכלה בכלים דמויי אופנוע), ובתחום האופנועים בפרט.

The post רעש חשמלי: הארלי-דייוידסון רוצה לחשמל לקוחות חדשים appeared first on TheCar.