"שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו".

כך נפתח אחד משירי הזיכרון העצובים, ובה בעת גם מלאי התקווה ביותר, אשר נכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה המפתיעה והקשה בתולדות מדינת ישראל עד לשבת השחורה של טבח שמחת תורה.

דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בחורף 1974 לזכרם של 11 מבני הקיבוץ שנהרגו בקרבות ונטמנו בבית העלמין של המשק.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב".

במשך 50 שנים נחשב קיבוץ בית השיטה לסמל כישוב שהקריב את מספר החילים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה. למרבה האסון, ב-7 באוקטובר השנה ספג קיבוץ בארי מכה אנושה הרבה יותר, יחד עם רבים מקיבוצי ומושבי עוטף עזה ועם שדרות ואופקים.

"מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו"

90 מחברי קיבוץ בארי נרצחו בשבת השחורה ו-16 מחבריו מוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועת עזה, אבל גם המכה והכאב האלה לא מכריעים את חקלאי הקיבוץ והעוטף. בסוף חודש נובמבר שבו החקלאים לזרוע חיטה בשדות שמסמלים את המאבק בין האור לחושך, בין בניה להרס, בין הגידול של המזון הבסיסי ביותר לבין מאמצים לפגוע ולשרוף.

"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.

וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה".

חקלאי בארי זרעו עד כה יותר מ-3,000 דונמים של חיטה, בין השאר מפני שעל שאר השדות פרושים כרגע כוחות צה"ל, ואת מילותיו האחרונות של השיר שכתבה דורית צמרת –

"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".
– החליפו חברי להקת הגבעטרון – שכל כך מזוהים איתו – במילים: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".

טיול סוף השבוע הזה מוקדש לכל תושבי הדרום והארץ שעברו את התופת, לחיילי צה"ל שנלחמים בדרום, במרכז ובצפון, למאות אלפי המפונים מיישובי הדרום והצפון שנעקרו מבתיהם – ומעל הכל לאזרחים ולחיילים החטופים שלנו שכולנו מייחלים לשובם המהיר.

"אסם החיטה של ישראל" ושטחי הגידול הנרחבים ביותר נמצאים אמנם בנגב – חלקם באזורים שכרגע עדיף שלא להגיע אליהם או שאסור לנוע בהם, אבל זריעת חיטה, שמבוצעת כרגיל אחרי הגשם הראשון, מתקיימת בימים האלה בכל רחבי הארץ – מצפון ועד דרום.

בעת הזריעה נטמנים גרעיני החיטה בעומק של 2-8 סנטימטרים באדמה, והגשמים הבאים יתפיחו אותם ויפיחו בהם חיים: קליפת הגרעין תתבקע, מקצהו התחתון של הגרעין ישלח שורש זעיר ומתוך קצהו העליון יפלס ניצן ירוק את דרכו אל האור.

"טיול חיטה" מסמל עבורי ועבור רבים את מחזור החיים בטבע ותמיד מהנה אותי לשוב בחודשי החורף והאביב אל אותם מקומות כדי מלהרגיש את השינויים והצמיחה – החל מן הימים הראשונים שבהם שדה חום מתכסה במהירות בפלומה ירוקה ורכה דרך הצמיחה המהירה של השיבולים הירוקות, שינוי הגוון מירוק עז לירקרק דהוי ומאובק ואז לצהוב יבש ובשל, ועד לימי קציר חיטים. קל לטייל בשדות החיטה אך חשוב להקפיד שלא לרדת משבילי העאפר המסומנים ולא להיכנס לשטח הזרוע כדי שלא לפגוע בו ובעמל החקלאים. מאוד מומלץ לבחור את אחד המיקומים או את אחד המסלולים ולחזור אליו ועליו במשך מספר פעמים במהלך העונה עד לקיץ הבא.

אחד המסלולים שחביבים עלי במיוחד הוא 'דרך החיטה' שמתחילה ביער חרובית בין הישובים גפן וכפר מנחם, על כביש 383, ומתפתלת למרגלות תל צפית. אורך המסלול הזה 14 קילומטרים והוא מסתיים בשדות החיטה של קיבוץ בית ניר.

טיול נעים אחר באותה מתכונת אפשר לערוך על גבעות גורל שסמוכות לצומת להבים לצד כביש 40 בדרך לבאר שבע. גם מצידו המזרחי של כביש 40 וגם מצידו המערבי פרושים שדות חיטה נרחבים, ואפשרות נוספת היא לבקר את שדות החיטה של עמק איילון באזור שעלבים ונוף איילון. מכאן אפשר לתפוס תצפית נפלאה מן הכביש המפותל של יער המגינים, ליד היישוב כרמי יוסף, לכיוון מערב.

מי שמעדיף לטייל בצפון יכול לנסוע מצומת אליקים לכיוון רמת השופט, ולהמשיך משם לכיוון מגידו ואל דרכי העפר של שדות עמק יזרעאל. צפונה משם, דרך כתף שאול בגלבוע ממשיכים מן הקצה של עמק יזרעאל אל עמק חרוד – הנוף שנשקף מבעד לחלונותיהם של בני בית השיטה – ואפשר לנסוע משם על אחת הדרכים היפות בארץ, שמהלכת לאורך כמעט 18 קילומטרים אל ראש הגלבוע. שדות חיטה נרחבים פרושים משני צידי הכביש.

צפון מזרחה משם נמצאת אחת מדרכי העפר היפות – 'דרך נוף יששכר' שמחברת את רמת צבאים עם רמות יששכר ואל רמת כוכב, ואפשר לבחור בנסיעה ברמת פוריה וברמת יבנאל.
עונות השנה לא מתחשבות או מושפעות מאיתנו והטבע ממשיך בשלו. השדות ממתינים לחקלאים הזורעים, רקפות כבר מכינות את צרור העלים הירוקים והמצוירים שלהן וגם הכלניות יאדימו בקרוב את מרחבי הנגב המערבי.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: החיטה צומחת שוב appeared first on TheCar.

את חג האביב 2022 חגגנו באמת בסימן של יציאה לחרות, וזאת בתום שתי שנות קורונה וסגרים מעיקים. מאות אלפי ישראלים ניצלו את התקופה המהממת הזאת כדי לטוס לחו"ל או לנסוע לסיני, חלקם אפילו הספיק לשוב, ואחרים גדשו את כל אתרי התיירות בארץ. אז אחרי כל ההמולה הברוכה הזאת חיפשנו דרך לטיול רגוע, רצוי רכוב, אל שלוות קפה מהביל בלב הטבע.

טיול סוף חג פסח 2022 שלנו הוא טיול קליל ושליו שרצוי לבצע אחר הצהריים כדי ליהנות משקיעה מקסימה וכמה שפחות עומסי תנועה, אל השדות החקלאיים שצבועים כעת בצבעי ירוק צהוב וחום, ואל גבעה שממנה אפשר לצפות אל הנוף בשקט ובשלווה.

בימים אלה שבות הציפורים החורפות מאפריקה לאירופה, והשמים מלאים בלהקות של חסידות שמחוללות במעגלים ודואות אל אתר הלינה שלהן. המסלול שלנו מתחיל בנסיעה על כביש 353 המפותל והיפה אשר מוליך מערבה מצומת שריגים-ליאון ופולח מראות נוף ירוקים ופורחים. זה כביש מושלם כדי להיכנס באמצעותו לאווירה שקטה ורוגעת בזכות גבעות דרום שפלת יהודה הירוקות והרכות, עצי השקד המלבלבים ועצי השיזף והחרוב. ממש מול שער הכניסה למושב עגור פונה הכביש שמאלה בחדות אל סדרה קצרה ונדירה של עליות וירידות בתוך כדי פיתול, ומשם הוא זורם עד לקיבוץ בית ניר.

השלווה והניתוק מקיפים אותנו מכל עבר, ואנחנו מוקפים בשדות חיטה ירקרקים-מצהיבים מלא העין. גשמי העונה, שנטפו עד לאחרונה, הותירו את השדות ירוקים גם עמוק אל תוך חודש אפריל, ועל כך כמובן אפשר רק לברך, והחיטה מתנשאת לגובה נאה, ראשה זקוף, והיא נושאת גרעינים שטרם הבשילו. בעוד שבועות בודדים יהיו כל השדות האלה צהובים והשיבולים ירכינו את ראשיהן מעומס גרעינים כי רב.

היעד שלנו השבוע הוא שביל שמסומן בסימון שבילים כחול, והוא מתאים לכל סוגי הרכב בתנאי שנוהגים במתינות. כלים שמצוידים בהנעה כפולה בוודאי שלא ירגישו שהם ירדו מן האספלט אבל גם מכוניות נוסעים או ג'יפונים רכים עם הנעה קדמית לא יתקשו לצלוח את המסלול – ובתנאי שנוהגים בהם במהירות המתאימה ושמים לב לדרך. אורך השביל כולו הוא כשמונה קילומטרים ולאחר החמישה הראשונים מגיעים אל מפגש שבילים שלצידו נטוע סימון דרכים עשוי מעץ. חץ דהוי אחד מצביע צפונה אל שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, וזה אומר שאנחנו נמצאים במרחק של כשלושה קילומטרים מן היעד שלנו ומן הקפה המובטח (בתנאי כמובן שזכרנו להביא איתנו ערכת קפה, קומקום ומים).

מכאן הנוף נעשה מרהיב עוד יותר ככל שמטפסים על מדרון מתון אל שטח גבוה יחסית שממנו נפרש יופיים של שדות החיטה והשבילים החומים שחורצים דרכם. שדרת דקלים מקדמת את העוברים בדרך עם רחש הרוח שנושבת בכפות הירוקות. בקצה השביל, משמאל, נמצאת רחבה ועליה סוכת גפנים, וזה הסימון שלנו שהגיעה שעת קפה. אם התארגנתם נכון זה הרגע לשלוף את המחצלת והכיסאות המתקפלים, את ערכת הקפה והכיבודים השונים, ורגע לאחר הרתיחה אפשר להתרווח ולהמתין למופע.

לקראת 18:00 משלימות החסידות את ענייני היום שלהן ומתארגנות לשנת לילה, והן חגות במעגלים בתוך התרמיקה שנוצרת ככל שהחום שנקלט באדמה במהלך היום נפלט ונושא אותן איתו לגבהים. ריקוד החסידות לפני השינה פשוט מרהיב, כאשר הן נוטשות בזו אחר זו את הלהקה ודואות מעל שדות החרציות הצהובות כאילו הן לוקחות חלק במטס יום העצמאות.

החסידות מוצאות לעצמן מקומות על שני עצים גדולים בסביבה ומתיישבות עליהם לפטפוט אחרון לפני שינה. בשלב זה, עוד לפני אור אחרון, הקפה, ריהוט השטח ושקיות האשפה כבר אסופים ומסודרים ברכב ואנחנו ממשיכים בחזרה אל פיצול השבילים שממנו הגענו קודם.

הפעם אנחנו בוחרים את השביל שמוליך צפונה, לכיוון תל צפית שמתנשא לגובה של כמעט 200 מטרים, ובדרך חולפים לצד שדות חיטה נוספים ושדות חומוס ואספסת. שביל זה סלול רובו ככולו בכורכר והוא נוח יותר לנסיעה, ואנחנו כבר באור אחרון בשעת דמדומים. אם התזמון שלכם דומה לשלי נכונה לכם הפתעה: בבת אחת נדלקים האורות הצבעוניים של תחנת הכח 'צפית', והגבעות המאפירות נראות לפתע כמו לונה פארק צבעוני.

בהמשך, בתום כארבעה קילומטרים של שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק, מגיעים אל צומת שבילים נוסף ובו פונים שמאלה, מערבה, אל שביל שמסומן בסימון שבילים שחור. עם השביל הזה עוקפים את תל צפית מימין (משמאל לשביל) ומתחברים אל שביל עם סימון כחול שמוליך עד יער חרובית. משם ממשיכים על כביש שחוצה את היער, ומגיעים איתו עד לכביש 383.

כך מגיעים: כותבים ב'ווייז': "קיבוץ בית ניר". משביל הכניסה לקיבוץ, לפני השער, פונים ימינה אל דרך כורכר כבושה לפי השילוט "דרך חקלאית", אל שביל עם סימון שבילים כחול.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה appeared first on TheCar.

צילום: דובי זכאי

לא מעט מקומות בארץ ישראל ראויים לביקור מספר פעמים לאורך השנה, מפני שבכל עונה הם מציעים חוויה שונה ואחרת.

אחד השבילים החביבים עלי במיוחד פולח את שפלת יהודה בין תל צפית ועד לקיבוץ בית ניר, ואני מקפיד לנסוע לאורכו לפחות שלוש פעמים במהלך כל שנה.

הדרך הזאת, שרובה נוח לנסיעה בכל כלי רכב אך כמה מן השבילים סביבה מתאימים לכלים בעלי הנעה כפולה בלבד, זכתה לשם 'דרך החיטה' בזכות שדות החיטה האדירים והמרשימים שנפרשים לצדדיה.

בשלהי הקיץ, לקראת תחילת הסתיו, השדות האלה חרושים וזרועים וממתינים לגשם ראשון, ומיד לאחריו מבצבצת מהם במהירות פלומתם הירוקה של נבטי החיטה.
לקראת שיא החורף משנה הנוף את מראהו, הגבעות הרכות מכוסות בירוק עז, ואם מכבים את מכשיר הרדיו במכונית אפשר לחשוב בטעות שאנחנו בטיול בחו"ל.
רגע לפני שההכרה בכך שהקיץ שלנו עומד לשוב ולכבוש את מקומו, עם תחילת עונת השרבים והאובך, מצהיבה החיטה והשיבולים מלאות וגדושות גרעינים, החקלאים כבר מכינים את הקומביינים לקראת הקציר והילדים בגנים לומדים את שירי חג הפסח.

כעת, בשבועות שנותרו עד לחג, גבעות שפלת יהודה עודן רכות ונעימות אולם צבען הירוק כבר מצהיב והמרחבים הנקיים מרשימים כמו תמיד.

השבת הקרובה, כך מבטיחים החזאים, תהיה נהדרת לטיולים, ולקראתה יצאנו אל פארק חרובית שלמרגלות תל צפית, ממנו נתחיל את הנסיעה על 'דרך החיטה'.

קרן קיימת לישראל הכשירה את 'פארק חרובית' כולו למען משפחות ומטיילים, ובין השאר גם התאימה אותו לתנועת בעלי מוגבלויות ושיבצה בו נקודות תצפית נוחות אל הסביבה.
מי שעתותיו בידו יכול לקפוץ לביקור בתל צפית אשר חולש על הנוף והוא רק אחד המקומות הנעימים לעצירת קפה ורגיעה.

מכאן ועד לקיבוץ בית ניר סלול שביל כורכר נוח ומתאים לכל סוגי הרכב, גם לרכיבת אופניים (נהגי מכוניות, שימו לב!), ובהמשך הופך השביל לדרך עפר כבושה שתוחמת את שדות החיטה.

אם הקרקע יבשה היא מתאימה לכל סוגי הרכב, כאמור, אבל ודאי שלקרוס-אוברים מוגבהים, אפילו בעלי הנעה קדמית בלבד, יש יתרון.

אורכה של 'דרך החיטה' הוא 12 קילומטרים, וקל להתמצא בה בזכות סימול השבילים הכחול.
מי שמגיע עם כלי רכב בעל הנעה כפולה יכול לבחור בדרך מעט יותר מאתגרת באותה סביבה: בצומת השבילים שמדרום לתל צפית פונים ימינה, אל שביל עם סימון שבילים שחור אשר מתפתל לאורך נחל צפיתה.
ממשיכים עם שביל זה, שגם הוא תוחם שדות חיטה נפלאים, עד לצומת T שבו פונים ימינה (הפניה שמאלה היא אל קיבוץ בית ניר).

מכאן נתגלגל אל הכרמים של 'יקב ברקן', שבמרכזם, מעל גבעה סלעית, הוקמה סוכה עטופה בגפנים שממנה נשקפת תצפית נפלאה על הסביבה (אל הסוכה עצמה יש לעלות רגלית).

השביל, אשר מוליך עד למושב נחלה, עובר על גשר מעל לכביש 6 ומיד לאחר מכן מתעקל סביב שדה פורח של פרגים אשר מנקד בכתמים אדומים שדה חקלאי.
מן הכניסה האחורית לנחלה נמשיך ישר, דרך המושב ורדון, עד לכביש 40 או שנפנה ימינה לכיוון המושב סגולה שגם דרכו נגיע אל כביש 40 (ת"א – באר שבע).

כך מגיעים: מכביש מס' 1 נפנה דרומה אל כביש 38 לכיוון בית שמש, ולאחר שנעבור את העיר ואת המושב זכריה נפנה מערבה, בצומת עזקה, אל כביש 383.
לאחר שנעבור את המושב גפן נפנה שמאלה, דרומה, אל יער חרובית ותל צפית. אפשר להיעזר במפת סימון שבילים 9.

בשביל הילדים 1: בשולי 'יער חרובית', בחורש הצפוף, פזורים מתקני משחקים משחק רבים לילדים.

בשביל הילדים 2: החיטה היא אמנם אחד הצמחים הפשוטים ביותר אבל זהו כנראה הצמח החשוב ביותר בתולדות האנושות. עם ילדים בגיל הגן ובית הספר אפשר לעצור בשולי אחד השדות ולספר את סיפור החיטה, ואפשר פשוט לקטוף מספר שיבולים (נא להתחשב בחקלאים ולהימנע מגרימת נזקים לשדותיהם) כדי להשתמש בהן, ובגרגרי החיטה, כדי להכין ציורים ועבודות יצירה .

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל שביל השיבולים appeared first on TheCar.

צילום: דובי זכאי

'דרך החיטה' הוא מסלול טיול באורך כ-12 ק"מ שעליו המלצנו כאן בעבר, לא מעט בזכות העובדה שבצידיו לא נמצאים כמעט 'סימני ציוויליזציה' כמו עמודי חשמל, מקומות ישוב או תשתיות אחריות, והנוף שנשקף מאופק ועד אופק מלא במראות שדות חיטה ומטעים.

זהו מסלול שמומלץ לטייל בו מספר פעמים במהלך כל שנה מפני שבכל עונה הוא נראה אחרת. בימים אלה, למשל, עלו על השטח קומביינים ענקים, והם מהלכים כענקים על השדות ומוסיפים להם נופך דרמטי מודרני.

בסיום המסלול המאובק, במיוחד בימים החמים, ממתינות בקצה המסלול שתי מבשלות בירה מיוחדות, בהן הופכים גרגרי הזהב למשקה צונן וטעים.

"דרך החיטה" מתפתלת בין קיבוץ בית ניר שבשפלת יהודה ועד לתל צפית שליד קיבוץ כפר מנחם, שם ממתין גם בונוס קטן לחרוצים: מעל 'פסגת' התל, על מרפסת עץ גדולה, נשקף נופם המרהיב של שדות גדושים בחיטה בשלה, כרם ענבים, יערות קק"ל ומאגרי מים.

כמעט קשה להאמין כמה מעט זמן חלף מאז שיחק הרוח בשיבולי החיטה שהיו גמישות וירוקות, ונעו ברכות עם גלי הרוח.
חיש קל הזהיבה החיטה והנוף כולו שינה את גווניו מירוק לחום, הרוח לא נחה ומרעידה את השיבולים הבשלות, האחת נוקשת בחברתה בקול חלול.

בשדות הרחוקים מתנשאים ענני אבק ובחזית כל אחד מהם נראית נקודה זעירה – קומביין חרוץ שעובד בשדה, בולע לתוכו את השיבולים, מנפה את הגרעינים ומשאיר אחריו שורה ארוכה של קני שיבולים ללא ראש, שדודות, שרועות וממתינות שיאספו לבאלות גדולות כמאכל לבהמות בימי הקיץ.

אולי אלה התמונות, אולי המציאות בת ימינו, אבל לנוכח המראה הזה קשה להימנע מאנלוגיה לתמונות הראשונות מתוך ספרו של סטיינבק – 'ענבי זעם'.

בלב הדרך כדאי לעצור לרגע וללגום את השקט בלב השדות. לדומם את המנוע, ולעמוד אל מול יפי הגבעות הרכות ושדות החיטה. שביל העפר של 'דרך החיטה' פולח אותם כנתיב חציית בני ישראל את ים סוף.

זאת דרך מעט קשה עבור מכונית נוסעים: גשמי השפע בהם בורכנו השנה חרצו נתיבות מים בשבילים ופיסלו ערוצים זעירים שעלולים להקשות, ואף לפגוע, במכונית נמוכה, והם מחייבים נהיגה מאד זהירה.

השביל נושק למטעי זיתים, לכרמים צעירים שהתעוררו מתרדמת החורף ומן השלכת.
בקצה המסלול נח כבר אבק הקיץ על עצי האורן הצפופים ביער חרובית. על אף מראה תחנת הכוח שנבנתה כאן עדיין אפשר להיכנס לאווירת סיפורי התנ"ך שמתקשרים לאזור.

לפי חציית ערוץ נחל האלה מתנשא מימין תל צפית, התל הגבוה ביותר באזור, והוא זוהר מרחוק בסלעיו הלבנים. המקום מזוהה עם העיר הפלשתית גת, ובדרך נמצאים גם שרידי מצודה צלבנית.

כך מגיעים: נוסעים בחלקו הדרומי של כביש 6 עד למחלף קריית גת, שם יורדים ופונים מזרחה עד לצומת גוברין. פונים צפונה (שמאלה), לכביש קטן שמוליך לקיבוץ בית ניר. כאן, מצפון לקיבוץ, מתחילה 'דרך החיטה' שנמתחת מערבה וצפונה עד לתל צפית. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9.

בסביבה: שתי מבשלות בירה

נזכיר שרוב סוגי הבירה בעולם מיוצרים דווקא משעורה, אבל אחד הז'אנרים האהובים על חובבי בירה הוא בירת חיטה.

במושב צפרירים, בבית קטן בחלקו העליון של הישוב, מתגוררים באצ'י וארם דקל. ארם, איש גדול מידות, נראה בנוי היטב לעיסוקו כבעל מבשלת בירה ביתית.

ארם מבשל מספר סוגי בירה במרתף הבית, ובערבים הצוננים מתנהלת במקום גם מסעדה קטנה, פתוחה לנוף, בה אפשר ללגום את הבירה לצד נקניקיות מיוחדות שארם רוקח ונתחי בשר טובים. את גבינות העיזים מכינה בת זוגו, באצ'י.

ארם דקל, צפרירים, 054-7000512.

את מבשלת שריגים, המקצועית, שממוקמת בכניסה למושב שריגים, הקימו עופר ואהוד אשר נסחפו לתוכה מתוך המבשלה הביתית שהקימו במקור.

שניהם אנשי היי טק אשר נחשפו, במסגרת מסעותיהם בעולם, באמנות הכנת בירה, ולאחר שטעמו מספיק החליטו שגם הם רוצים.

בשריגים הם הקימו שני קווי ייצור של בירות בוטיק, האחת בירת חיטה אירופית קלאסית, והשניה היא "בירה חצופה" יותר, שמושפעות מבירות אמריקאיות ובה ניכרים טעמי תפוח לימון וציפורן.

סיור במבשלת שריגים אורך שעה, עם טעימות של כל סוגי הבירה. 052-6227679.

נזכיר שוב שאם שותים לא נוהגים.

הצעות נוספות לטיולי סופהשבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג: דרך החיטה, מהדורת אביב appeared first on TheCar.