ביום שני השבוע פרסם השופט בדימוס דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, את דוח הפעילות המסכם לשנת 2019. אחד הפרקים בדוח מתאר שני מחדלים חמורים של משטרת ישראל ופרקליטות המדינה, ולשניהם קשר ישיר להתנהלות המדינה בנושא מצלמות המהירות.

המחדל הראשון, שעליו דיווחנו כאן כבר בחודש פברואר 2018, הוא פרשת רמאות חמורה מאין כמותה שבה פעלו בכירים בתביעה המשטרתית כדי להונות את בתי המשפט לתעבורה ואת הנאשמים בעבירות מהירות בנושא אמינות מצלמות המהירות. המחדל השני, אשר לא תוקן עד לאחר פרסום הדוח של השופט רוזן השבוע, הוא שבמשך שנתיים וחצי משטרת ישראל, מח"ש ופרקליטות המדינה לא פתחו בחקירה פלילית כנגד השוטרים והתובעים המשטרתיים שמעורבים בפרשה.

חקירה פלילית, בתקווה שתבוצע במקצועיות, ללא משוא פנים וללא טיוח, צריכה למצוא תשובות לשתי השאלות הקשות ביותר בפרשה זאת: ראשית לכל – "מי נתן את ההוראה?" ושנית: מה היקף מעגל האנשים שנחשפו לעבירות הפליליות שבוצעו לכאורה, ומה חלקו של כל אחד מהם באי מניעת העבירות.

אמש פרסם עיתון הארץ שפרקליטות המדינה החליטה לפתוח בחקירה נגד ראש מחלקת תביעות התעבורה במשטרה, ניצב משנה שרית פיליפסון, ונגד התובע המשטרתי לשעבר, רב-פקד דוד כתר, בחשד לשיבוש הליכי משפט ואי מילוי חובה רשמית. פנייתו של השופט רוזן לפרקליטות המדינה לפתוח בחקירה כזאת בוצעה כבר לפני יותר משנה וחצי, וכבר לפני כחצי שנה "עודכנה הנציבות על ידי היועץ המשפטי לממשלה כי החלטת הנציב הועברה להתייחסות כלל הגורמים הרלוונטיים, וכי בימים אלה נבחנת פתיחה בחקירה פלילית בנושא". משך הזמן הלא סביר שבו מתנהלים הדברים מעלה חשש כאילו ישנם גורמים שמעדיפים לעכב או אף למנוע חקירה יסודית של העובדות.

אמל"ק

בקיצור נמרץ, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות העלה כבר בינואר 2019 חשד לעבירות פליליות של פיליפסון ושל כתר, והוא טוען שהוא לא מאמין להסברים שפיליפסון סיפקה לו (ובמשתמע שהיא שיקרה גם לו), הוא מזכיר שהוא המליץ להעביר את פיליפסון מתפקידה (דבר שבוצע זה מכבר על-ידי מ"מ מפכ"ל המשטרה) ומגלה שהממצאים שלו הועברו לטיפול פרקליטות המדינה.

רוב העובדות שאותן פירט השופט רוזן בדוחות שפרסם היו ידועות לנו כבר עם חשיפתן במהלך המשפט, אבל אנחנו יודעים גם שפיליפסון וכתר לא קיבלו את כל ההחלטות לבדם, ושבכל מקרה, כפי שכותב השופט רוזן, "הסתרת האמת בבית המשפט על ידי התביעה בנויה ממספר נדבכים השזורים ומתחברים אחד למשנהו". מאליו ברור שלמארג הזה ישנם שותפי סוד נוספים – בהם לכל הפחות מי שהשתתפו בדיון שכינס בינואר 2017 סמנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, שהוא גם המשרד שיזם את פרויקט מצלמות המהירות והקים אותו.

בדיון עצמו הובהר למשתתפים שקיימת בעיה עם תו התקן למצלמות המהירות ושהוא מבוסס על שקר של אילן כרמית ממכון התקנים, וכמה ממשתתפי הדיון התחייבו – כך לפי הפרוטוקול – לעדכן את מפקדיהם. נצ"מ פיליפסון, למשל, אמורה הייתה לעדכן את מפקד אגף התנועה בשעתו – ניצב דורון ידיד (פיקד על האגף בין נובמבר 2016 למרץ 2019) שהוא כיום מפקד מרחב ירושלים במשטרה ואחד המועמדים לתפקיד המפכ"ל הבא. חקירה פלילית של פיליפסון אמורה לחשוף, בין השאר, אילו עובדות היא חשפה בפני ניצב ידיד, ומה היו ההנחיות שהיא קיבלה ממנו.

סמנכ"ל המשרד לביטחון פנים, שריכז את הדיון, אמור היה לעדכן את השר לביטחון פנים גלעד ארדן, ואת מנכ"ל המשרד (בעת הדיון זה היה רותם פלג, והחליף אותו כעבור זמן קצר אליעזר רוזנבאום). האם פיליפסון קיבלה הוראה לשקר ו/או להורות לכפופים אליה לרמות את בתי המשפט? אם כן – הרי שפרשה זאת מגיעה לדרגים גבוהים ביותר במדינה, מה שמקטין למרבה הצער את הסיכוי שהיא תיחקר לעומק על-ידי "המערכת", ואולי גם מסביר את הסחבת שננקטה עד כה בחקר הדברים.

הנציבות עשתה את שלה, ובגדול

בדוח שפרסם השופט רוזן השבוע נכתב, בין השאר, כך: (הנציב) "המליץ על העברת הקצינה הבכירה שעמדה בראש התביעה מתפקידה (הכוונה לנצ"מ פיליפסון – ג.מ.). נוכח חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית, העביר הנציב החלטתו, על ממצאיה, לטיפול היועץ המשפטי לממשלה". נזכיר רק שהמלצות אלה הועברו למשטרה ולפרקליטת כבר בחודש ינואר 2019.

ינואר 2019: השופט רוזן: התביעה המשטרתית שיקרה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות

בתיאור השתלשלות הפרשה כותב הנציב, בין השאר, כך: "סנגור פנה לנציבות בתלונה כנגד התנהלותה של התביעה המשטרתית בתיק פלילי שנוהל בבית המשפט, במסגרתו נדונה תקפותו של תו תקן שהעניק מכון התקנים למצלמות מהירות שהופעלו על ידי משטרת ישראל והפיקו עשרות רבות של דוחות תנועה". (התלונה הוגשה על-ידי עו"ד תומר גונן, שהוא וצוותו חשפו את הפרשה החמורה בבית המשפט בעכו. בציטוט, אגב, ישנה טעות עובדתית: המצלמות מפיקות מאות אלפי דוחות – ג.מ.).

"לטענת הסנגור, התנהלותה של התביעה המשטרתית בפרשה עלתה כדי ביצוע עבירות חמורות של טוהר המידות, תוך שהתביעה, בכוונת מכוון, הסתירה מידע חשוב מבית המשפט ומצוות ההגנה. קצינת המשטרה הבכירה טענה בהתייחסותה, בין היתר, כי היא לא ניהלה את התיק; כי היא לא עודכנה באופן שוטף בנעשה בו, וכי ישנם גורמים מקצועיים אחרים שזה היה תפקידם. לאחר בירור התלונה, על כלל טענותיה, קבע הנציב כי מדובר בתלונה מוצדקת. התביעה המשטרתית נמנעה מלמסור חומר חקירה מהותי להגנה ולבית המשפט".

"…התובעים בתיק היו תמימי דעים כי יש למסור את המידע החדש במלואו לידי ההגנה, כמו גם לבית המשפט. כך גם הנחה נציג פרקליטות המחוז עמו נועצו התובעים בנושא. חרף הנחיה מפורשת זו, הדבר לא נעשה. הנציב קבע בהחלטתו, כי הדעת אינה סובלת מצב דברים זה. לידי התביעה המשטרתית הועבר חומר חקירה מהותי, שיש בו, לכאורה, כדי לקעקע הבסיס הראייתי עליו הסתמכה התביעה בבית המשפט להוכחת כתב האישום. חרף זאת, התביעה, בידיעתה המלאה ובהנחייתה של הקצינה הבכירה, בחרה לנהוג אחרת. התביעה, הלכה למעשה, הסתירה לאורך כשנה וחצי את המידע החדש שהובא לפניה – בתקופה בה נמשכו הדיונים בבית המשפט – עד להתערבותה של פרקליטות המדינה בעניין…
…הצהרותיה השקריות של התביעה המשטרתית בבית המשפט: התביעה ידעה ידוע היטב על עדותו של נציג מכון התקנים בבית המשפט, ועל חזרתו הברורה של העד הנ"ל מעדותו במייל מפורש ששלח לתביעה. חרף זאת, התובע לא ציין בבית המשפט, כי נציג מכון התקנים חזר בו מעדותו וכי עדותו בבית המשפט הייתה, הלכה למעשה, עדות שאינה נכונה… אם לא די בכך, התובע גרס במשפט, כי: "אין בהבאת ההולנדים כדי לשפוך אור על עדותו של נציג מכון התקנים". הצהרה זו של התביעה בבית המשפט ניתנה כאשר היה ברור אליבא דכולי עלמא, כי היה גם היה בהבאת ההולנדים לחשוף האמת כולה. בהעדת ההולנדים היה נגלה לבית המשפט, כי בהולנד לא התקיימו ניסויים כלשהם, ובהכרח, כי נציג מכון התקנים ומי מטעם מכון התקנים, לא נכח בשום ניסוי שכזה. מדובר בגילוי לא פחות מדרמטי להליך, שכן היה בו לשמוט את הקרקע מתחת לחוות דעתו של הנציג, ששימשה עוגן מרכזי בראיות התביעה….

הנה נא, קבע הנציב, הסתרת האמת בבית המשפט על ידי התביעה בנויה ממספר נדבכים השזורים ומתחברים אחד למשנהו. אם בכך לא סגי, במסגרת דיון פנימי במשרד לביטחון פנים שנערך בנושא, ציינה הקצינה הבכירה, ולא רק היא, כי: "נמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה". דברים דומים חזרו ונאמרו על ידה במסגרת פגישה בנציבות…

אחריותה של הקצינה הבכירה: כמצוין לעיל, הקצינה הבכירה גרסה בהתייחסותה, כי היא לא ניהלה את התיק; כי היא לא עודכנה באופן שוטף בנעשה בו; וכי ישנם גורמים מקצועיים אחרים שזה היה תפקידם. עמדה זו מתנגשת חזיתית עם הדברים שנגלו במסגרת בירור התלונה בנציבות, כשהוחוור מדבריהם של התובעים המעורבים בתיק ללא עוררין, כי הקצינה משלה בכפה בתיק זה. מעל לכך, עמדה זו מתכרסמת ומתבקעת, לא מעט, נוכח שורת מסמכים ומיילים שהועברה לעיונו של הנציב במסגרת בירור התלונה. מעורבותה של הקצינה הבכירה בניהול התיק, בצורה צמודה וישירה, כך קבע הנציב, ניכרת וברורה… הסתרת חומר חקירה הינה אך מקלעת אחת ברשת השקר והחיפוי שנפרשה על ידי התביעה בבית המשפט…"

כאמור, בעקבות הממצאים של השופט רוזן הועברה נצ"מ פיליפסון מתפקידה אבל לא פוטרה מן המשטרה, וחקירה פלילית שלה ושל רפ"ק כתר נפתחה, כאמור בתחילת הדברים, רק השבוע, שנה וחצי לאחר שרוזן העביר את ממצאיו לפרקליטות.

מי יחקור את החוקרים?

במשפט מצלמות המהירות שנערך בעכו בפני השופט יעקב בכר חשפו עו"ד תומר גונן וצוותו תרבות של שקר באגף התנועה של משטרת ישראל ובמחלקת התביעות. באפריל 2018, עוד לפני פרסום הדוח הראשון של השופט רוזן, פנה עו"ד תומר גונן ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה להורות על בדיקה פלילית של הפרשה "לאור החומר הרב שנחשף… אשר אינו משאיר צל של ספק כי קיימים חשדות משמעותיים לביצוע עבירות פליליות הן של אזרחים והן של קציני משטרה ברמות השונות" לדבריו. כאמור כאן – חקירה פלילית בנושא זה נפתחת, אולי, כמעט שנתיים וחצי לאחר אותה פניה.

כאילו כדי להוסיף חטא על פשע – נכון לחודש אוגוסט 2020 מוסיפה משטרת ישראל "לשחק משחק מלוכלך" בנושא מצלמות המהירות. בימים אלה תלויים ועומדים עשרות כתבי אישום כנגד נהגים שכפרו באשמה שלהם, אבל המשטרה לא מוכנה לנהל את המשפטים שלהם אלא מבקשת למנות הרכב מיוחד של שלושה שופטים שידונו בתיק זה כתיק עקרוני. באופן משונה, המשטרה דורשת שההרכב ימונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע – כמעט הכי רחוק שאפשר ממשרדם של עו"ד גונן וצוותו, שממוקם בחיפה.

לא מיותר להזכיר גם שלאחר חשיפת מסכת השקרים במהלך המשפט בעכו הורתה פרקליטות המדינה להפסיק את השימוש במצלמות מהירות מסוג א-3, אבל פחות משנה לאחר מכן היא קיבלה החלטה הפוכה מבלי שהוצג לציבור אף בדל של הוכחה לאמינות המצלמות.
הרושם, ונכון לרגע זה מדובר ברושם בלבד אשר לא מגובה בראיות, הוא שפיליפסון וכתר מייצגים בסך הכל את "קצה הקרחון" בפרשה הרבה יותר מורכבת, והיא נוגעת ללא מעט גורמים שייתכן ומסתובבים עם שרצים בקופתם. חלקם קשורים לדרך שבה נבחרה המערכת לשימוש ולאופן שבו היא הותקנה, אחרים קשורים לדרך שבה מנהלת משטרת ישראל מאבק משפטי לא סימטרי ולא הגון כנגד נהגי ישראל, ואחרים נמצאים בדרגים שונים במערך התביעה הארצי, כלומר בפרקליטות המדינה ובדרגים הפוליטיים.

האם יש סיכוי שחקירה פלילית תחשוף חלקים נוספים של קרחון כזה, בהנחה שהוא קיים? ימים יגידו.

The post באחור של שנתיים וחצי: חקירה בנושא הונאת מצלמות המהירות appeared first on TheCar.