מזה אלפי שנים משמש הסיפור המיתולוגי הזה כאזהרה מפני פזיזות והפרת גבולות, וקשה שלא לחשוב עליו בהקשר של אילון מאסק בשנת 2025 לנוכח חדשות שמגיעות השבוע ממדעני סוכנות החלל האמריקנית.
מחקר שפרסמו מדעני הסוכנות מצא שסופות גיאומגנטיות שנגרמות כתוצאה מפעילות של השמש מקצרות את חיי כל הלוויינים שמרחפים מעל האטמוספירה ב"מסלול לווייני נמוך" (LEO), כלומר מתחת ל-2,000 קילומטרים מעל פני האדמה, ובהם גם אלפי הלוויינים שפרשה שם חברת 'סטארלינק' שבשליטתו של מאסק.

הסופות הגיאומגנטיות מחממות את השכבה העליונה של האטמוספירה ומרחיבות אותה כך שהיא מגבירה את הגרר של הלוויינים. במהלך ימיו האחרונים של כל לוויין כזה הוא מתקרב לגובה של פחות מ-450 קילומטרים מעל פני האדמה ואז הוא נלכד חזק יותר בכח הכבידה וצולל לתוך האטמוספירה אל מותו הלוהט.

לו היה מדובר רק בנזק כלכלי לחברות הלוויינים ניחא. הצרה היא ששריפת לוויינים באטמוספירה משחררת בין השאר חלקיקי תחמוצת אלומיניום (Al2O3). מחקר שפורסם ב-Geophysical Research Letters מצא שלוויין טיפוסי ששוקל 250 ק"ג מייצר כ-30 ק"ג של תחמוצת אלומיניום, ואלה נותרים בתוך האטמוספירה למשך עשרות שנים.

החוקרים סבורים שחלקיקים אלה לא מתכלים בתגובות כימיות והופכים לזרזים לתגובות בין כלור לאוזון. זה מפרק את מולקולות האוזון בשכבת הסטרטוספירה, והורס את שכבת ההגנה מפני קרינה ששומרת על כל החי והצומח שעל פני כדור הארץ.

כידוע, פגיעה באוזון נגרמת גם בגלל פעילות תעשייתית ואנושית אחרת – החל מפליטת מזהמי אוויר ואירוסולים וכלה בנפיחות של בעלי חיים ושחרור מתאן ממטמנות אשפה, ולצורך זה בדיוק נחתם בשעתו "פרוטוקול מונטריאול" כאמנה בינלאומית להגנה על שכבת האוזון.

רצית לעוף, רצית כבר הלאה

אילון מאסק הוא לא היחיד שמפעיל לוויינים בחלל אבל ללא ספק הוא אחראי למספר הגדול ביותר של גופים מעשי ידי אדם שמרחפים כרגע מעלינו.
חברת 'סטארלינק', שמבקשת לכסות כל פינה על פני כדור הארץ שלנו עם כיסוי לקליטת ושידור סלולרי, הכניסה עד היום למסלולם יותר מ-6,500 לוויינים מתוך כ-42,000 שהיא מתכוונת להציב בחלל, וצריך לומר שכולם תוכננו להישרף באטמוספירה שלנו במוקדם או במאוחר.

למען הפרופורציות, נכון להיום מרחפים מעלינו כ-13,000 לוויינים ומתוכם כ-3,000 לוויינים "מתים" שכבר אינם מתפקדים. כ-8,000 מתוך 13,000 הגופים מעשי ידי אדם שמרחפים בחלל נמצאים ב"מסלול לווייני נמוך" וכמחציתם הוצבו שם על-ידי סטארלינק.

בנוסף לאלה ידוע על יותר מ-34,000 "פיסות גדולות" של פסולת חלל שמקיפות את כדור הארץ ויוצרות סיכון להתנגשויות שעלולות להשבית ולהטות ממסלוליהם את אלפי הלוויינים שסביבן. בשנת 2022 שחררו לוויינים שנכנסו מחדש לאטמוספירה כ-17 טונות של תחמוצת אלומיניום, ולפי אחר המחקרים צפוי ריכוז תחמוצת האלומיניום באטמוספירה שלנו לעלות עד לסוף העשור הנוכחי ב-650% לעומת הרמות הטבעיות.

לחברת ספייס X שבשליטת מאסק יש כבר אישור לפרוש 12,000 לוויינים והיא מבקשת אישור ל-30,000 נוספים. חברות אחרות, בהן אמזון, מתכננות מגה-קונסטלציות משלהן, וכך גם מספר חברות סיניות ואחרות שמפתחות מודלים דומים לאותן מטרות.

הצרה היא שבפני כל מי שעושה את זה אין נכון להיום אף מחסום, ולא מוצבות להם דרישות רגולטוריות לצמצום או למניעת יצירת אשפה סטרטוספירית ואטמוספירית. סטארלינק הרוויחה 8 מיליארד דולר בשנה שעברה וצפויה להרוויח יותר מ-12 מיליארד דולר השנה, אבל עם הזבל שהיא משאירה אחריה יתמודדו הילדים והנכדים שלנו.

עד לסוף העשור הנוכחי צפוי החלל שמעלינו להיות מאוכלס בכ-50,000 לוויינים חדשים שיצטרפו לאלפים שכבר שם, ה"מסלול הלווייני הנמוך" סביב כדור הארץ ייראה כמו נתיבי איילון בשמונה בבוקר, ובנוסף להגברת הסבירות להתנגשויות בין לוויינים צפויות גם השלכות סביבתיות קשות.

רצית לעוף, הלכת רחוק מידי

אילון מאסק הוא לא רק עוד יזם עשיר ומושא להערצה ולשנאה אלא איש שמשפיע על החיים של כל אחת ואחד מאיתנו – על אחת כמה וכמה לאחר שהוא ערבב את עצמו בפוליטיקה האמריקנית ודחף את עצמו לפוליטיקה האירופאית והעולמית.

בשבוע האחרון למדנו כביכול על הרחבת הקרעים בינו לבין ידידו לרגע – נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – שהגיעה לשיאה עם ציוץ שטען לקשר בין טראמפ לתעשיית הזוועות של ג'פרי אפשטיין.

רגע קודם לכן, כאשר נאלץ לפרוש מן המשרד הממשלתי שהומצא עבורו בבית הלבן תחת ראשי התיבות DOGE, והבטיח לשוב ולהשקיע יותר זמן בחברות שבשליטתו, נדמה היה שצפוי לנו קצת שקט ושבעלי המניות יכולים לנשום לרווחה.

אלא שההתרחקות של מאסק מהפוליטיקה לא ארכה יותר מדי זמן וכבר ביום שלישי שעבר, חמישה ימים בלבד לאחר הודעת הפרישה, הוא צייץ ברשת X שבשליטתו שהוא "לא יכול לסבול את זה יותר… הצעת החוק המסיבית, השערורייתית והמלאה בבשר חזיר בקונגרס היא תועבה מגעילה", הוא כתב. יום לאחר מכן הוא קרא ליותר מ-220 מיליון עוקביו להתקשר לסנאטורים ולחברי הקונגרס שלהם ולדרוש מהם "להרוג את הצעת החוק".

לקריאה נוספת:

צה"ל ניתק – אילון מאסק מחבר: סטארלינק תספק קישוריות אינטרנט לעזה

אילון מאסק יכול לחפור את כל עזה תוך 6 שבועות

ההתנהלות המוזרה של אילון מאסק דופקת את בעלי טסלה ואת המכירות

כמו איקרוס, גם אילון מאסק עף קרוב לשמש ובוחן פעם אחר פעם את היכולת האנושית לפרוץ גבולות ידועים – בין אם במדע ובטכנולוגיה ובין אם בפוליטיקה ובממשל. בעיני מעריציו הוא מגלם את רוח החדשנות שמניעה קדימה את האנושות, ובעיני אחרים הוא מגלם פזיזות, יהירות, והיבריס – אותה גאווה מסוכנת שמנסה להאפיל על השמש ובסופו של דבר תמיס אותו ואת מעשי ידיו.

בין אם בעימות עם תקנות או מוסדות פוליטיים, עקיפת חוקים ורשויות רגולטוריות או בהצבת אלפי לוויינים שעלולים לזהם את האטמוספירה בתחמוצות מסוכנות – מאסק נראה כמי שנמשך שוב ושוב לגבולות – אם לא כדי לעבור אותם אז לכל הפחות כדי לכופף אותם.

מאסק קורא ל"חופש", וקל לקרוא לביטול רגולציות כאשר מחזיקים בכמות גדולה כל כך של כוח ורוצים עוד ועוד מאותו משקה משכר. הבעיה היא שרגולציות נועדו, בין השאר, כדי להגן על מי שלא מחזיקים בכוח ובמשאבים דומים. בין אם מדובר בסכנות של רכב אוטונומי או בכיפוף חוקי צרכנות על-ידי הצהרות חסרות כיסוי, ובין אם מדובר בזיהום החלל.

בשונה מאיקרוס, שלא הצליח לרסן את עצמו גם כאשר היה ברור לו שהכנפיים מתחילות להימס – המעוף או ההתרסקות של מאסק אינם עניין אישי שלו אלא יש להם השפעה על החיים של כל אדם על פני כדור הארץ.

לקריאה נוספת:

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

האנטישמיות של אילון מאסק רודפת גם את טסלה. משקיעים, אנשי טכנולוגיה ובעלי רכב קוראים להתפטרותו

כך ישפיע הניצחון של דונלד טראמפ על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית

The post אילון מאסק ואפקט איקרוס: הלוויינים של ספייס X הורסים את שכבת האוזון appeared first on TheCar.

ככל שמותר ונכון להתייחס לתמונת מצב רגעית של שוק הרכב האמריקני נראה שהתשובה חיובית: אילון מאסק פוגע בחברת טסלה ובעיקר בבעלי הרכב שנאלצים לספוג נאצות והשפלות, לשלם תעריפי ביטוח גבוהים יותר, ולאבד מערך הרכוש שלהם.

כדור השלג החל להתגלגל עוד לפני קמפיין הבחירות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובא לידי ביטוי במעשי ונדליזם חמורים שמבוצעים בארה"ב ובאירופה כלפי מכוניות טסלה, אולמות תצוגה של החברה ועמדות טעינה שלה, ממשיך בצניחה חסרת תקדים בביקוש למכוניות חדשות מתוצרת טסלה, ובא כעת לידי ביטוי גם בצניחה במחירי מכוניות טסלה משומשות – בקצב מפחיד ובשיעור גדול פי שלושה מממוצע השוק.

כניסת אילון מאסק לפוליטיקה האמריקנית והפיכתו לאדם החזק ביותר בעולם, נראו אך לפני כחודשיים כמו אחד מתוך לא מעט הימורים מוצלחים מאוד של האדם יוצא הדופן הזה. ערך המניה של טסלה זינק בין לילה ונראה שאחד האנשים העשירים ביותר בעולם הפך גם לאיש החזק ביותר באמצעות השפעתו על נשיא ארה"ב.

אלא שכניסה לפוליטיקה מאלצת כל אדם להזדהות עם אידאלים או רעיונות שבהכרח מנוגדים לאידאלים של אחרים, ובמקרה הספציפי של מאסק נוספו לכך לפחות שלוש פעילויות אישיות מטרידות שהראשונה בהן היא התערבות חסרת תקדים וחסרת פשר בפוליטיקה האירופאית ותמיכה שלא משתמעת לשתי פנים במפלגות ימין קיצוני ובפעילים ניאו נאצים ואנטישמים.

בנוסף, החיבור בין הון לשלטון מעולם לא נעשה בדרך כל כך בוטה, ואחד השיאים המביכים ביותר – לפחות ברמה הנראית לעין – התרחש בשבוע שעבר על מדשאות הבית הלבן עם תצוגה מוזרה של מכוניות מתוצרת טסלה לצד הנשיא המכהן של ארה"ב בתפקיד איש מכירות של טסלה.

אם לא די בכך, מאסק התיישב על עמדת כוח חדשה כמוציא לפועל של מדיניות טיהורים קיצונית וחסרת תקדים לכשעצמה בממשל האמריקני, והוא עושה את זה בדרכו האקצנטרית וחסרת הרגישות.

כל אלה, ועוד, הובילו בשלב ראשון לצניחה בערך המניות של טסלה ולהתרסקות של יותר מ-90% (!) במכירות טסלה בגרמניה ובמדינות נוספות באירופה.
לאחר מכן החלה להחמיר תופעה של ונדליזם כלפי מכוניות מתוצרת טסלה וכלפי תשתיות של החברה, בדגש על עמדות טעינה, וזה כבר גורם לזינוק בתעריפי הביטוח של מכוניות טסלה בארה"ב.

מהתפך כמו סטייק

חשוב לזכור שרבים מן "המאמצים המוקדמים" של כלי רכב חשמליים בכלל ושל טסלה בפרט הם "ירוקים" שמאמינים בצורך הדחוף להגן על אקלים כדור הארץ בין השאר באמצעות צמצום פליטות פחמן מכלי רכב. העמדות הפוליטיות של רוב הלקוחות האלה לא יכולות להיות יותר רחוקות מאלה של נשיא ארה"ב ואנשיו, ומאלה של מאסק במהדורת 2.0 שלו.

אז אחרי צניחה בביקוש לדגמי טסלה השונים, סנטימנט ציבורי שלילי כלפי בעלי טסלה וגם סנטימנט שלילי מצד בעלי טסלה כלפי מעשיו של אילון מאסק – כעת מגיעה בשורה מטרידה נוספת לבעלי הרכב: ערך הרכוש שלהם מתרסק, כך לפי פלטפורמת הסחר האמריקנית ברכב משומש CarGurus.

פלטפורמה זאת, שנוסדה בשנת 2006 בבוסטון, מסצ'וסטס, פועלת כיום בעיקר ברחבי ארה"ב, קנדה ואירופה ומספקת בין השאר כלים להשוואת דגמים, ניתוח מחירים ויצירת קשר בין מוכרים לקונים. מה שמייחד את CarGurus הוא התמקדות בתובנות שמבוססות על נתונים באמצעות אלגוריתמים שמחשבים את "שווי השוק המיידי" (IMV) של כלי רכב.

לפי נתוני CarGurus, ממוצע ערך המשומשות של כלל דגמי טסלה ירד ב-3.7% בשלושת החודשים האחרונים וב -7.26% בשנה האחרונה – בערך פי שלושה משיעור הירידה בערך הממוצע של כלל שוק המשומשות.
הצניחה הדרמטית ביותר נרשמה בערך השוק של 'סייברטראק', אשר גררה מטה את הממוצע של כלל דגמי טסלה עם פיחות מטורף של 58% במחיר המחירון תוך שנה אחת בלבד. אבל למעט מודל X, שקצת משפר את התמונה – גם לבעלי מודל 3 יש מה לדאוג לאחר צניחה של 4.2% במחיר המחירון בשלושת החודשים האחרונים, ובעלי מודל Y ספגו ירידה של 2.9% ברבעון האחרון.

לא בטוח אם הפעולות – המוצדקות לכשעצמן – שמבצע הממשל האמריקני כדי לצמצם את הונדליזם המגונה כלפי טסלה מועילות או מזיקות "בתוך המחנה" של מתנגדי טראמפ ומאסק, מפני שהצהרות של אנשי אכיפת החוק כנגד המוחים רק מחזקות את התחושה שהממשל "נכבש" וכבר משרת את האינטרסים של בעלי ההון.

צריך להדגיש שכמה ממעשי התקיפה הבוטים ביותר בוצעו בערים הנוטות לשמאל בצפון מערב ארה"ב כמו פורטלנד, אורגון וסיאטל שבהם קיים סנטימנט שלילי חזק נגד טראמפ ונגד מאסק.

למשל, גבר מאורגון מואשם בכך שהשליך מספר בקבוקי תבערה על אולם תצוגה של טסלה בעיר סאלם ולמחרת חזר וירה על חלונות האולם. גם בעיר פורטלנד נורו יותר מתריסר קליעים לעבר אולם תצוגה של טסלה וגרמו נזק לכלי רכב ולחלונות, וזאת הייתה פעם שנייה בתוך שבוע שאותה סוכנות הותקפה.

בסיאטל הוצתו ארבעה "סייברטראקים" שחנו במגרש חניה של סוכנות טסלה ובתקרית נפרדת באותה עיר הוצתה מכונית ממודל S ועדי ראייה דיווחו על אדם ששפך עליה חומר דליק והצית אותה.
הרבה דרומה משם, בלאס וגאס, הוצתו מספר כלי רכב מתוצרת טסלה במגרש חניה של סוכנות רכב, ועל דלתות האולם רוססה באדום המילה "להתנגד". הרשויות המקומיות מסרו שלפחות אדם אחד השליך בקבוקי תבערה וירה מספר יריות אל עבר כלי הרכב.

זה רק לקט קטן מתוך מאות תקריות שהתרחשו כנגד טסלה מאז בחירתו של טראמפ לנשיאות.

אך לפני שנים בודדות נחשבה טסלה ל"יקירת השמאל", בוודאי לנוכח נאומי השינאה של דונלד טראמפ כלפי רכב חשמלי ופעולות שננקטו כנגד הסקטור הזה בקדנציה הראשונה שלו.

נזכיר גם שממשל אובמה הוא זה שהציל, למעשה, את טסלה באמצעות הלוואה פדרלית בהיקף של 465 מיליון דולר וטסלה, בעיקר בזכות מאסק, מינפה את הכסף הזה והוכיחה שכלי רכב חשמליים יכולים להיות סופר אטרקטיביים.
ה"התהפכות" של מאסק החלה עם רכישת הרשת החברתית טוויטר והפיכתה ל-X בתוך כדי הסרת המגבלות על שיח שנאה בכלל ועל פתיחה לא מוגבלת של האפשרויות להפצת תיאוריות קונספירציה מופרכות בפרט.

לא מעט בעלי טסלה מדביקים כיום מדבקות על כלי הרכב שלהם כדי להביע סלידה מן ההתנהלות של מאסק ולהרחיק את עצמם מהסטיגמה החדשה שדבקה ברכב שלהם, אולי גם כדי להרתיע ונדליסטים פוטנציאליים, אבל עצם העובדה שמותג רכב הפך למוקד שינאה פוליטית צריך להטריד אנשים בלי קשר לעמדות שלהם.

הדרך לגיהינום

מאסק השתלט על טסלה בשנת 2004 וארבע שנים לאחר מכן דחף החוצה את המייסדים שלה. עם כניסתו מכרה החברה הזאת פחות מ-150 מכוניות בשנה, ו-20 שנים לאחר מכן, בסיכום השנה שעברה, היא מכרה כמעט 1.8 מיליון מכוניות.

טסלה רשמה פרק מפואר בתולדות תעשיית הרכב העולמית והיא חתומה על השינוי התודעתי המשמעותי ביותר כלפי רכב חשמלי – מפני שהיא הציעה חוויית נהיגה וחוויית נסיעה ייחודיות, רמת שימושיות שטרם נראתה כמותה ומערכת יחסים פורצת גבולות בין הלקוח ליצרנית הרכב.

יש גם לא מעט ביקורת מוצדקת כלפי ההתנהלות של טסלה בכלל ושל אילון מאסק בפרט אבל אף אחד לא ייקח מטסלה את העובדה שהיא זאת שהאיצה את המהפכה החשמלית והפכה לסרגל שמולו נמדדים דגמים חדשים של רכב חשמלי עד היום.

כרגיל, אילון מאסק הולך על חבל דק בין גאונות לבין טירוף, אבל בימים אלה משפיעות ההתנהגות והתנהלות שלו יותר מאי פעם בעבר לא רק על הביצועים העתידיים של חברת טסלה אלא גם על מיליוני בעלי רכב בחיי היום יום שלהם.

לקריאה נוספת:

ההתנהלות המוזרה של אילון מאסק דופקת את בעלי טסלה ואת המכירות

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

ים של תביעות: הרשימה הארוכה של תביעות משפטיות כנגד טסלה וחברות אחרות של אילון מאסק

אילון מאסק יכול לחפור את כל עזה תוך 6 שבועות

The post אפקט אילון מאסק: צניחה היסטרית במחירי המשומשות של טסלה appeared first on TheCar.

שוק המניות האמריקני הגיב להטלת המכסים בצניחה חדה בערך המניות של כל יצרניות הרכב שמייצרות ומוכרות בתוך ארצות הברית, ולהערכת דיוויד וויסטון, אנליסט בחברת המחקר מורנינגסטאר ריסרץ' סרוויסס ג'נרל מוטורס איבדה כ-1.2 מיליארד דולר משווי השוק שלה, פורד הפסידה יותר מ-900 מיליון דולר וערך המנייה של סטלנטיס ירד ביותר מ-4%.

נפגעות נוספות: הונדה צפון אמריקה, יונדאי מוטור, מרצדס בנץ, פולקסווגן, רוב ספקיות המשנה לתעשיית הרכב שנסחרות בארה"ב, רבות מחברות הסחר ברכב הגדולות שנסחרות בבורסות האמריקניות ואפילו טסלה, שהיא דווקא אחת היצרניות הבודדות שצפויות להרוויח מן המהלך.

כזכור, ההצדקה הרשמית של הנשיא טראמפ להטלת המכסים היא דרישה מממשלות מקסיקו וקנדה "לקבל אחריות רבה יותר לביטחון הגבולות", אבל גם כדרך להגדיל את היקף היצור בתוך ארה"ב על חשבון יבוא מחו"ל.

השינוי היחיד בתוכנית המכסים של הנשיא טראמפ, שגם הוא בוצע כמימוש של איום שהונח קודם לכן על השולחן, הוא העלאת המס על מכוניות מתוצרת סין ב-20% במקום ב-10%, וזאת לאחר שהסינים – למרות האזהרה של טראמפ, הטילו מכס על יבוא מארה"ב בתגובה להטלת המכס עליהם.

גם קנדה הגיבה והטילה מכס דומה לזה שמוטל עליה, ומקסיקו צפויה לעשות את אותו דבר בקרוב, וכל זה עוד לפני הטלת מכסים על יבוא מאירופה – שגם הוא לא צפוי לעבור ללא צעדי תגמול. חשוב לציין שבשלב הזה לא מוטל מכס על יבוא מישראל, וזאת נקודה מעניינת עבור יזמים זריזים.

תנו לו להסביר

לפני שעות אחדות הסתיים נאום בן כשעתיים של דונלד טראמפ בפני שני בתי הקונגרס, ובמהלכו הוא הודה שתיתכן "תקופת הסתגלות" למכסים אבל הוא טען ש"המכסים נועדו להפוך את אמריקה לעשירה שוב ולהפוך את אמריקה לגדולה שוב. וזה קורה, וזה יקרה די מהר… תהיה קצת הפרעה, אבל אנחנו בסדר עם זה. זה לא יהיה הרבה".

במהלך הנאום טראמפ חזר על איומו להטיל מכסים בשיעור של 25% על יבוא אלומיניום ופלדה, ועל איום נוסף להטיל מכסים הדדיים על כל מדינה שתציב חסמים על יבוא מארצות הברית, וכמובן שהוא גם לא פספס הזדמנות לרדת על הממשל שקדם לו אשר ניסה לחזק את הייצור בתוך ארה"ב באמצעות סובסידיות, כפי שעושה ממשלת סין.

טראמפ הזכיר בנאומו את "חוק השבבים והמדע" שחוקק הממשל הקודם ומיליארדי הדולרים שהובטחו לעידוד ייצור מקומי של מוליכים למחצה, והוא דחק במחוקקים לבטל את החוק הזה ואיים שהוא לא מתכוון להעביר תקציבים ליצרניות השבבים, כפי שהובטח להן בחוק.

כפי שפרסמנו כאן בעבר, שוק הרכב האמריקני הוא השוק השני בגודלו בעולם אך השוק העשיר ביותר, ותעשיית הרכב האמריקנית מייצרת רק כשני שלישים מן הביקוש האמריקני לרכב. עם זאת, תעשיית הרכב האמריקנית – שכוללת גם את היצרניות ה"אמריקניות" המקוריות אבל גם את היצרניות האירופאיות (קבוצת פולקסווגן, מרצדס, ב.מ.וו, וולוו ועוד), היפניות (טויוטה, הונדה, ניסאן, מאזדה ועוד) והקוריאניות – חילקו את הייצור ואת שרשראות האספקה שלהן על פני ארה"ב, מקסיקו וקנדה שחתומות על הסכם הסחר הצפון אמריקני.

הטלת המכסים משבשת את הפעילות הזאת ובנוסף לייצור המכוניות היא תגרום בעתיד לתעשייה האמריקנית להיות פחות תחרותית, מה שעלול להביא לחיסולה.

לקריאה נוספת:

הונדה זורקת גם את ג'נרל מוטורס: תפתח לבדה את טכנולוגיית המימן

מחקר חדש: מנוע הבעירה יהרוג את תעשיית הרכב האירופאית

ההתנהלות המוזרה של אילון מאסק דופקת את בעלי טסלה ואת המכירות

The post גם הבורסה מבינה שטראמפ הורג את תעשיית הרכב האמריקנית appeared first on TheCar.

רוב יצרניות הרכב בעולם מטפלות בתלונות של לקוחות ובאזכורים שליליים כלפיהן בתקשורת באמצעות מחוות מסחריות או על-ידי יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. טסלה, לעומת זאת, נוקטת בסין בשיטה לעומתית אשר עד כה הוכיחה את עצמה: היא מגישה תביעות לשון הרע כנגד לקוחות לא מרוצים.

באחד ההליכים המשפטיים שזכו לאחרונה לפרסום נרחב תבעה טסלה לקוחה שלהם בסין בשם ז'אנג יאג'ואו על כך שהיא מחתה כנגדה ברשת חברתית. הלקוחה טענה שכשל בבלמי ה'מודל 3' שלה גרם לתאונה שבה נפגעו ההורים שלה. טסלה הכחישה את הדברים ותבעה את ג'אנג, ובית משפט סיני קיבל את התביעה והורה לג'אנג לפרסם התנצלות ולשלם לטסלה פיצויים של יותר מ-23 אלף דולר – סכום עתק במונחים סינים.

"אני מסרבת לקבל את זה", אמרה ז'אנג לסוכנות הידיעות AP, וטענה שהיא פשוט תיארה את החוויה האישית שלה כצרכנית. התביעה הספציפית הזאת נמצאת כעת בערעור, אבל הדומיננטיות המשפטית של טסלה בסין מנבאת שלז'אנג לא יהיה קל לנצח בערעור.

מפרסומים שונים בסין עולה שטסלה הגישה שם עד כה לפחות שש תביעות לשון הרע נגד לקוחות אשר דיווחו על בעיות בכלי הרכב שלהם, ובנוסף לכך גם כמה תביעות נוספות נגד עיתונאים ובלוגרים שכתבו כתבות ביקורתיות כלפי החברה. בכל אחד מן ההליכים שהסתיימו והתקבל בהם פסק דין – טסלה ניצחה.

טסלה גם גברה בבתי משפט על לקוחות שתבעו את החברה בגין פגמים ברכב ובמקרים של סכסוכים חוזיים: מבין 81 מקרים שבהם בעלי מכוניות לקחו את טסלה לבית המשפט – רק תשעה הסתיימו בניצחונות עבור התובעים, וזה שיעור הצלחה נמוך להפליא עבור צרכנים בתביעות שקשורות למוצרים.

הון שילטון עיתון

האסטרטגיה המשפטית של טסלה מצליחה להרתיע כלי תקשורת גדולים, ועיתונאים בסין דיווחו שכלי תקשורת אחדים נמנעים באופן מוחלט מביקורת כלפיה – בעיקר בגלל הקשרים ההדוקים שלה עם הממשלה. שני כלי תקשורת סינים – PingWest ו-ifeng.com – נתבעו על-ידי טסלה לאחר שפרסמו כתבות ביקורתיות כלפיה, ופינגווסט נאלצה לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים.

לגנותה של המערכת המשפטית הסינית צריך לומר שטסלה לא לבד: הפחדה משפטית משמשת שם גם יצרניות רכב אחרות כמו 'ניו', BYD ו-Li Auto, אולם אלה כוונו עד כה בעיקר כלפי עיתונאים וכלי תקשורת בשעה שטסלה תובעת גם בעלי רכב פרטיים.

הצלחתה של טסלה בסין לא נובעת רק בזכות המכוניות שלה אלא גם בעזרת גב פוליטי חזק לו היא זוכה מיומה הראשון במדינה. טסלה, למשל, היא יצרנית הרכב הזרה הראשונה שקיבלה אישור לפעול בסין בלי שותפה מקומית סינית. זה מעניק לטסלה שליטה חסרת תקדים על עסקיה, ומינימום התערבות ממשלתית.

טסלה זכתה גם להלוואות מועדפות, להקלות מס ולהטבות רגולטוריות, והיא מככבת בקטגוריית הרכב החשמלי עד היום – למרות שהתחרות בסין הולכת ומצטופפת.

אפשר לטעות ולהתייחס בביטול לדברים שמתרחשים בסין ולטעון שכל זה לא קשור אלינו, בישראל, אבל לצורך זה צריך לעצום עיניים ולא להבחין באופן המהיר והברוטלי שבו מתערערים בימינו סדרי השלטון במדינות שנתפשות בעינינו כדוגמה ומופת לדמוקרטיות מתפקדות.

לדוגמה, ממש ברגעים אלה יושב אילון מאסק בלב העניינים של הממשל האמריקני ומשפיע בין השאר על הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועל רשויות פדרליות נוספות שתפקידן לדאוג לצרכנים בפרט ולאזרחים בכלל. מאסק כבר נקט בצעדי הפחדה כנגד הפקידות הפדרלית ברחבי ארה"ב ואמש (ב') הוסיף על כך כאשר שלח דוא"ל לכל עובדי הממשלה ודרש מהם להשיב לו במייל חוזר או להיות מפוטרים.

אם מישהו סבור שמאסק ידאג לצרכנים, לאזרחים וללקוחות שלו יותר מכפי שהוא דואג לאינטרסים הכלכליים והאישיים שלו כדאי לו לבדוק את עצמו, ואם מישהו חושב שמהלכים דומים לעולם לא יקרו בישראל – כדאי לו לחשוב על כך פעם נוספת.

לקריאה נוספת:

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

האם טסלה תקנה את ניסאן?

איך לא חשבו על זה קודם? טסלה פיתחה מערכת ניהול תור

The post טסלה תובעת לקוחות ועיתונאים כדי להשתיק פרסום שלילי appeared first on TheCar.

במקביל, מכס דומה בשיעור של 10% מוטל החל ממחר על סחורות שמיובאות מסין, אם כי בהקשר של תעשיית הרכב זה פחות משמעותי היות שעל כלי רכב סינים הוטלו מכסים ואיסורים עוד בשתי הקדנציות הקודמות – של ג'ו ביידן וטראמפ עצמו.

מקסיקו היא יצרנית רכב בגודל בינוני, והתעשיה המקומית שלה מייצרת כ-4 מיליון כלי רכב בשנה, כלומר קצת פחות מדרום קוריאה. בקנדה מיוצרים כ-1.5 מיליון כלי רכב בשנה. בשתי המדינות פועלים מפעלים של יצרניות רכב אמריקניות ויפניות אשר מייצאות משם לארה"ב ולשאר העולם, גם לישראל.

ככל שיימשך המשבר שטראמפ יצר זה עשוי ליצור הזדמנויות מעניינות עבור השוק שלנו, אבל לפני שמדברים עלינו חשוב להבין את גודל הנזק שעלול להיגרם לציבור האמריקני ולתעשיית הרכב האמריקנית. עם זאת, חשוב להדגיש גם שדונלד טראמפ הוא אחד המנהיגים הפחות צפויים, ובאותה פזיזות שבה הוא הטיל מכסים הוא יכול גם לבטל אותם.

הטיעון של טראמפ – מעבר לרצון שלו להוכיח שהוא נאמן להבטחות הבחירות שלו – זה שמדובר בצעדי ענישה כנגד מקסיקו שמייצאת לארה"ב מהגרים לא חוקיים ונגד קנדה שמציפה את ארצות הברית בסמים. בנוסף, אנשי טראמפ מאותתים שהם רוצים למנוע ממקסיקו להפוך לקרש קפיצה עבור יצרניות רכב סיניות שינסו לפלוש ממנה לשוק האמריקני. עם זאת ייתכן שאם קנדה ומקסיקו יפעלו באופן מופגן נגד מעבר פליטים וסמים לארה"ב – זה יאפשר לטראמפ לרדת מן העץ.

מקלות בגלגלים

תעשיית הרכב האמריקנית העבירה במהלך כמה עשרות שנים חלק מן הייצור שלה למקסיקו ולקנדה כדי לצמצמם עלויות, אבל לא רק מפעלים לייצור רכב נפתחו שם אלא בעיקר מפעלים של ספקיות משנה אשר מייצרות חלקים עבור מכוניות. חלק מן הרכיבים האלה נשלחים אל יצרניות רכב שמייצרות מכוניות בתוך ארצות הברית, ובהרבה מקרים אין להם תחליפים זמינים ממקורות אחרים.

ליצרניות רכב שמייצרות בתוך ארה"ב לא תהיה ברירה אלא להעלות את המחיר שהן משלמות לספקיות משנה שפועלות בקנדה ובמקסיקו אחרת הן לא יקבלו מהן חלקים וייאלצו לעצור את הייצור. אחרי הכל – מכונית מורכבת מאלפי חלקים וגם אם חלק חשוב אחד חסר – אי אפשר להשלים את הייצור שלה.

בנוסף, יצרניות הרכב עצמן מייצרות במקסיקו ובקנדה רכיבים ומכלולים שהן מרכיבות בכלי רכב שהן מייצרות בתוך ארה"ב, למשל מנועים ותיבות הילוכים.

בשוק הרכב האמריקני נמכרים מידי שנה כ-15-16 מיליון כלי רכב ורק שני שליש מהם מיוצרים בתוך גבולות ארה"ב. בשנה שעברה יובאו לארה"ב מקנדה וממקסיקו כ-3.6 מיליון כלי רכב, בהם גם כמה מן הדגמים החשובים והרווחיים ביותר עבור יצרניות הרכב השונות.

מבחינה כמותית, ג'נרל מוטורס היא הנפגעת העיקרית מן המכס מפני שהיא מייצרת במקסיקו יותר כלי רכב מכל יצרנית אחרת (אם כי חלק גדול מהם נמכרים בשוק המקומי ובדרום אמריקה). בין הדגמים החשובים שנשלחים לארה"ב ממקסיקו וקנדה בולטים שברולט אקווינוקס, בלייזר וסילברדו (ומקבילו לבית GMC, סיירה).

גם ראם מייצרת במקסיקו ובקנדה כמה מן הטנדרים החשובים שלה, פורד מייבאת לארה"ב את מוסטנג מאך-E, ברונקו ספורט ואת מאווריק, טויוטה מייבאת שניים מן הדגמים הפופולריים ביותר שלה – ראב 4 ו'טאקומה', כמו גם את לקסוס RX, הונדה מייבאת את סיוויק, HR-V ואת CR-V, יונדאי את טוסון, אאודי את Q5 ואילו פולקסווגן מייצרת במקסיקו את ג'טה, טאוס וטיגואן.

בפילוח אחר – של "שיעור החשיפה" – הנפגעת הגדולה ביותר כרגע היא פולקסווגן שכ-43% מכלי הרכב החדשים שהיא מוכרת בארה"ב מיוצרים במקסיקו ואחריה ניסאן (27%), סטלנטיס (23%), ג'נרל מוטורס (22%) ופורד (15%).

מי שמחייך כל הדרך אל הבית הלבן הוא אילון מאסק, מפני שכל הייצור של טסלה לצפון אמריקה מבוצע בתוך גבולות ארה"ב.

האזרח הקטן ישלם בגדול

הטלת המכס מעלה את עלויות ייצור הרכב בתוך ארה"ב וחונקת את התחרות בשוק שמייבא כשליש מכלי הרכב שנמכרים בו. המשמעות המיידית תהיה זינוק במחירי המכוניות החדשות.

ההערכה בארה"ב היא שיצרניות הרכב יגלגלו על הצרכנים עלות נוספת בגובה ממוצע של כ-3,000 דולר, או בין 1,000 ל-4,000 בתלות בשאלה אם הרכב כולו מיוצר בקנדה או במקסיקו או שרק מנועים, תיבות הילוכים או רכיבים אחרים מיוצרים שם. אנליסטים אחרים מדברים אפילו על טווח עלויות גבוה יותר – של בין 5,000 ל-10,000 דולר לחלק מכלי הרכב, ויש מי שטוענים שזה יגרום לחלק מן הדגמים להפוך ללא רלוונטיים ולהיעלם מן השוק.

במקביל, כמקובל בסחר בינלאומי, צעדים כמו הטלת מכסים לא נשארים חד צדדיים. ממשלת קנדה, והעומד בראשה, הודיעו מיד על הטלת מכס בשיעור דומה על כל הסחורות שמיובאות מארצות הברית לקנדה, ומדובר בהיקף יצוא של יותר מ-100 מיליארד דולר בשנה.

תעשיית הרכב היא התעשייה הכבדה שמעסיקה את מספר העובדים הגדול ביותר בעולם, ואין לה שום אפשרות מעשית להגיב במהירות על החלטות כלכליות כאלה – למשל על-ידי העברת מפעלים. הפתרון היחיד, בתקווה שאף יצרנית לא תיאלץ לסגור מפעלים – הוא למצוא שווקי יעד אחרים למכוניות שמיוצרות בקנדה ובמקסיקו.

נכון להיום, ועד שייפתר המצור הימי שמטילים עלינו החות'ים בתימן, כלי רכב שמיוצאים מן המזרח הרחוק לישראל שטים בנתיב ארוך שעוקף את דרום אפריקה ומעלה את עלות ההובלה הימית. במקביל, ידידנו ארדואן לא מאפשר לייצא רכב מטורקיה לישראל.

במצב כזה, וכל עוד שטראמפ לא הופך את החלטתו, יצוא מכוניות ממקסיקו ומקנדה לישראל עשוי להיות יותר משתלם מבעבר – למרות עלויות המשלוח הגבוהות יחסית.

בשנה שעברה לא יובאה לישראל אף מכונית מקנדה, אבל כ-2,000 מכוניות הגיעו ממקסיקו וכ-3,200 מארה"ב. מדובר אמנם בשבריר מתוך כמעט 64,000 כלי הרכב שהגיעו מסין אבל הטלת המכס בארה"ב – כמעט "מהיום להיום", מוכיחה שדברים עשויים להשתנות במהירות. לראיה: בשנת 2023 יובאו לישראל כ-23,600 כלי רכב מטורקיה וההשתגעות של ארדואן חתכה את זה בבת אחת.

חלק מן המכוניות שמיוצרות בקנדה ובמקסיקו, לפחות אלה שמיועדות לצפון אמריקה, מיוצרות בהתאם לדרישות התקינה האמריקנית שמקובלת גם בישראל, אם כי במקרים רבים הן מיוצרות עם מנועים בנפח גדול מן המקובל אצלנו. בסוף היום מה שיקבע אם יופנה אלינו ייצור משם יהיו משך האמברגו של טראמפ, התנאים המסחריים, ורשימת הדגמים והגרסאות שרלוונטיים אלינו.

לקריאה נוספת:

נפט וחשמל: האם טראמפ חיסל ברגע אחד את עתיד תעשיית הרכב האמריקנית?

דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו?

כך ישפיע הניצחון של דונלד טראמפ על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית

The post דונלד טראמפ והיום השחור של תעשיית הרכב האמריקנית appeared first on TheCar.

לצד מאסק, שמונה על-ידי טראמפ ליו"ר משותף של המחלקה החדשה להתייעלות ממשלתית, תתייצב קבוצת אנשים שיישאו בתפקידים קריטיים למדיניות הפנים והחוץ של ארצות הברית של אמריקה – למרות שחלקם לא מגיעים מן המנגנון הממשלתי או הפוליטי של ארה"ב אלא מן "הכוורת" העסקית והמשפחתית הקרובה לטראמפ.

שני אנשים מאוד חשובים נוספים שהוזמנו לטקס ההשבעה הם האן ז'נג – סגן נשיא סין אשר ייצג את מדינתו בפעם הראשונה בהיסטוריה של אירוע כזה, ומנכ"ל טיקטוק, שו צ'ו. בנוסף להם כוללת רשימת האורחים גם את מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק ומנכ"ל מטא וג'ף בזוס, המייסד ובעל השליטה באמזון.

מבין כל הנוכחים, כולל טראמפ, אילון מאסק הוא האדם היחיד שמחזיק בידיו שילוב חסר תקדים של כמות ההון הגדולה ביותר, בעלות על מדיה חברתית רבת השפעה אחת ופוטנציאל לבעלות על רשת נוספת – עוד יותר חשובה, תפקיד רשמי בממשל האמריקני, וקשר עמוק וחזק אל ובתוך סין. שילוב זה, כמו שאומרים בצה"ל, יכול להוביל ל"צל"ש או טר"ש".

בעבר הלא מאוד רחוק נרשמו כמה וכמה התבטאויות שליליות של אילון מאסק כלפי סין, אבל אלה הוחלפו ברעיונות חדשים ככל שהשוק הסיני הפך חשוב כבסיס ייצור ומכירות עבור טסלה. לאחר מכן החל מאסק לפרסם פוסטים מלאי הערצה – מוצדקת יש לומר – להתקדמות הטכנולוגית והתשתיתית של סין וליוזמות סיניות חשובות בתחום אנרגיה ירוקה. מאסק נמנע בדרך כלל מביקורת על המערכת הפוליטית הסינית ותמך במדיניות הממשלתית שלה, ואילו טסלה – מיותר לומר – היא יצרנית רכב מובילה בסין ויש לה השפעה עצומה על שוק הרכב הגדול ביותר בעולם.

מעניין את הטיקטוק שלי

ביום שישי האחרון נכנס באופן רשמי לתוקף צו של בית המשפט האמריקני שהיה אמור לחסום את הפעילות של הרשת החברתית טיקטוק בארה"ב החל מאתמול (א'). פעילות החברה אמנם הושבתה לשעות אחדות אך לאחר מכן הוחזרה לפעולה, אולי מפני שטראמפ הודיע כבר שבכוונתו להקציב 90 ימים לבדיקה מחודשת של הסוגיה.

לטובת מי שפספס את הפרק הקודם – דונלד טראמפ קידם בקדנציה הקודמת שלו חקיקה להפסקת הפעילות של טיקטוק בארה"ב לאחר שהממשל האמריקני חשף ניצול לכאורה של הפלטפורמה החברתית הזאת בידי ממשלת סין לצורך מעקב אחרי אזרחי ארה"ב וחמור מכך: שימוש באלגוריתם ובפלטפורמה לצורך מבצעי השפעה תודעתיים וזריעת כאוס במדינות שונות.

ככל שהדברים נוגעים לנו – בישראל – חשוב להזכיר את הנזקים ההסברתיים האדירים שנגרמו ועדיין נגרמים לנו בגלל ההפצה הלא סימטרית של מסרים בטיקטוק מאז ה-7 באוקטובר 2023.

בתקופת הנשיא ביידן ניסה הממשל האמריקני לאלץ טיקטוק להפריד את עסקיה בארה"ב מחברת האם הסינית ByteDance בטענה ששליטתה בטיקטוק מהווה איום על הביטחון הלאומי האמריקאי.

ארצות הברית דרשה מבעלי טיקטוק למכור את הבעלות ברשת החברתית – ולכל הפחות בחטיבה האמריקנית שלה – לבעלים שאינו סיני, ולנתק את פעילותה מן ההשפעה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. משזה לא עלה יפה נחקק בחודש אפריל חוק שאוסר את הפעילות של טיקטוק בארה"ב וחוק זה זכה לתמיכת בית המשפט האמריקני.

במהלך קמפיין הבחירות שלו פתח דונלד טראמפ חשבון טיקטוק שצבר במהירות עשרות מיליוני עוקבים. לנוכח ההצלחה הזאת טראמפ הודיע לעוקביו על כוונתו לסגת מהגבלת הפעילות של טיקטוק, וה"פליק-פלאק" הזה מדגים עד כמה עלולה הקדנציה הנוכחית של טראמפ (ושל מאסק) להיות מסוכנת לדמוקרטיות ולאזרחים בכל רחבי העולם.

זה המקום לספר שבשבוע שעבר דווח בסין ובארה"ב על כך שממשלת סין בוחנת את האפשרות למכור את השליטה בטיקטוק לאילון מאסק. ידיעות אלה הוכחשו באופן מיידי ונמרץ על-ידי הממשל הסיני, אבל לא מיותר להזכיר שבשנת 2022 מאסק השקיע כ-44 מיליארד דולר ברכישת 'טוויטר' (שאותה הוא הפך ל-'X') – וזה הפך אותו לשחקן מרכזי בעולם המדיה החברתית.

ברור מאליו שהיכולת של מאסק – או כל אוליגרך אחר – להשפיע על החלטות ועל מדיניות של ממשלות יוצרת הזדמנויות, בעיקר עבורו, ומעלה חששות כבדים ומובנים מאליהם – החל מנושאי פרטיות של משתמשים ברשתות חברתיות וכלה במוטיבציות של פוליטיקאים. אין כמו הדוגמה של חשבון הטיקטוק של טראמפ כדי להדגים את זה, וזאת לא דוגמה יחידה.

בחודשים האחרונים מאסק ניצל את 'X' לקידום מפלגות ימין קיצוני בפוליטיקה האירופאית ולהתערבות בעניינים הפוליטיים של בריטניה – בין השאר באמצעות הגברת הקיטוב בנושאים חברתיים רגישים והגברת רגשות לאומניים וגזעניים.

הפליק-פלאק של טראמפ התבצע במקרה (או לא במקרה) לאחר שמאסק התגייס לקמפיין הבחירות שלו ותרם לו כ-250 מיליון דולר, פעולה שנתפשה ברגע הראשון כמהלך מוזר ביחס לעובדה שאנשי 'עמק הסיליקון' היו ביקורתיים מאוד כלפי טראמפ לאורך השנים. בדיעבד מאסק הוביל מגמה חדשה ביחס לנשיא הנכנס ולא מיותר להזכיר שה"אמת האלטרנטיבית" שטראמפ גדש בה את ערוצי הרשתות החברתיות בתקופת הקורונה – משנת 2020 לערך – גרמה לכך שהוטלו על חשבונותיו חסימות עד כדי כך שהוא הקים רשת חברתית משלו.

כעת הכל מתהפך ב-180 מעלות ובעקבות אילון מאסק נהרו כמה "ברוני טכנולוגיה" ותרמו מיליונים ל"קרן ההשבעה של טראמפ" לקראת כניסתו לתפקיד. ההצלחה של מאסק עודדה במיוחד את מארק צוקרברג לשים קצוץ על הרגולציה: מנכ"ל 'מטא' הודיע שפייסבוק מבטלת את "בודקי העובדות" שלה, שגם כך עבדו רק "בחצי קלאטש", ומחליפה אותם במנגנון רופס בהרבה ועוד יותר חשוף למניפולציות.

עוד שתי "עובדות כיף" לקראת סיום: רכישת 'טוויטר' בידי מאסק נמצאת תחת חקירה של הרשות האמריקנית לניירות ערך בטענה שהיא הייתה כרוכה בעבירה על החוק, אבל מכיוון שבעוד ימים אחדים מאסק יהיה בצד של מי שכותבים את החוק – לא בטוח אם החקירה הזאת תגיע לידי מיצוי. במקביל, מארק צוקרברג הגדיל משמעותית את כוחו בשנת 2012 כאשר פייסבוק רכשה את אינסטגרם ושנתיים לאחר מכן את 'ווטסאפ' ושתי הרכישות האלה נמצאות תחת חקירת נציבות המסחר הפדרלית של ארה"ב (FTC). אבל עד שתיק כזה יגיע לבית המשפט, בחודש אפריל – תיתכן התערבות של טראמפ.

מה שמשותף לכל אלה הוא הכוח חסר התקדים שנתון בידי אוליגרכים לכתיבת החוקים מחד, ומאידך לשליטה באופן שבו הציבור נחשף למידע, והיכולת שלהם להחליט אילו רעיונות או "עובדות" לקדם ואילו להעלים מן השיח הציבורי בהתאם לאינטרסים הכלכליים או הגחמות שלהם.

חיבור פוטנציאלי בין 'X' לטיקטוק עלול להיות קטלני, במיוחד לנוכח ההיסטוריה של מאסק כמי ששם קצוץ על בטיחות, בדיקת עובדות או סטנדרטים כלשהם, ובהקשר הזה לא צריך לצפות לישועה מן הממשל של טראמפ. היחידים שעשויים להועיל, במידת מה, הם קברניטי האיחוד האירופאי אם יבחרו לעשות שימוש ברגולציית חוק השירותים הדיגיטליים (DSA) – הליך שבמסגרתו רשת X כבר נחקרת מאז שנת 2023.

נקודת אור אחת בתוך החושך הגדול יכולה להידלק אם קיימת זהות אינטרסים בין מאסק, ממשלת סין וממשלת ארה"ב בניסיון להימנע מהעמקת העימות בין המעצמות או אולי אפילו לבניית גשרים חדשים.

תעשיית הרכב הסינית מאיימת לכבוש את העולם בהובלת הרכב החשמלי, והממשלה הסינית הפגינה נחישות, מנהיגות וחוכמה רבה גם בקידום היכולות הטכנולוגיות של תעשיות אחרות שלה – על חשבון אלה של ארה"ב, אירופה, קוריאה ויפן – וכל זה עוד לפני שדיברנו על מאבקי שליטה במינרלים נדירים, חומרי גלם, נתיבי תחבורה גלובליים ורכיבי אלקטרוניקה.

ארצות הברית וסין עלולות להעמיק את המתח והשבר ביניהן או שהן יכולות למצוא דרכים לשיתוף פעולה שיועיל לעולם כולו. למאסק – גאון מטורף שכמותו – עשוי או עלול להיות תפקיד מפתח בפרק הבא של האנושות בתור האיש החזק ביותר בעולם.

The post דעה: האם אילון מאסק יציל את העולם ממלחמת עולם שלישית או יהפוך את כולנו לנתינים שלו? appeared first on TheCar.

האדם הראשון שגרף את כל הקופה הוא אילון מאסק שהשקיע יותר מ-150 מיליון דולר והרבה זמן וציוצים בקמפיין של טראמפ, והביטוי המיידי לכך הוא זינוק מרשים בערך המניות של טסלה.

ההימור של מאסק הפתיע במקור את כל מי שמכיר את השנאה המופגנת של טראמפ והממשל שלו לרכב חשמלי, במיוחד על רקע התבטאויות של טראמפ כנגד מאסק עצמו. אבל מאסק כבר קוצר רווחים ראשונים: בנאום הניצחון שלו כינה טראמפ את מאסק "גאון-על" ו"אדם מיוחד" שיש להגן עליו מפני ש"אין הרבה כאלה". העניין הוא שטראמפ ידוע כ"קלף משוגע" ואדם לא צפוי לחלוטין, וההשלכות של החלפת הממשל האמריקני על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית עשויות או עלולות להיות משמעותיות מאוד. בטווח המיידי אפשר לצפות לשיפור משמעותי ברווחיות של יצרניות הרכב האמריקניות לצד התייקרות של מחירי המכוניות לצרכנים.

סוגיה מיידית וחשובה ראשונה שמונחת על השולחן היא הסיוע חסר התקדים של ממשל ביידן לתעשיית הרכב החשמלי בארה"ב ולפיתוח תשתיות טעינה לרכב חשמלי באמצעות "החוק להפחתת האינפלציה". מונחים שם גם תמריצים פדרליים בסך 7,500 דולר לכל מכונית אשר ניתנו במקור על-ידי ממשל אובמה, נחתכו בקדנציה הראשונה של טראמפ והוחזרו על-ידי ביידן.

עם זאת – כיוון הפעולה של ממשל טראמפ בקשר לרכב חשמלי לא צפוי, ממש כמו האיש עצמו: במהלך הקמפיין טראמפ הצהיר – באמירה כנה עד כדי מבוכה – שהוא "בעד מכוניות חשמליות" והסביר: "אני חייב להיות, כי אילון היה מאוד תומך (בי ובקמפיין שלי – ג.מ.)".

איך זה מסתדר עם הסלידה ההיסטורית של רפובליקנים מ"ניידות נטולת פליטות"? זה לא מסתדר. זאת פוליטיקה, זה כסף ואלה אינטרסים.

אסור לשכוח שלפחות בשוק האמריקני – שמעולם לא התבסס על תשתיות ממשלתיות, לטסלה יש יתרון מובנה על-פני כל יצרניות הרכב החשמלי האחרות – ובכלל זה גם על היצרניות האמריקניות המסורתיות שנכנסו לתחום החשמלי.

טסלה היא חלוצה במשחק הזה, וכמי שהייתה שם לפני כולם היא נאלצה לבנות בעצמה את כל האקוסיסטם החשמלי עבור לקוחותיה, ובכלל זה גם רשת טעינה מהירה. העובדה היא שטסלה אולצה, לפני קצת יותר משנה, "לפתוח" את הרשת שלה לשאר המשתמשים כתנאי לקבלת מימון ממשלתי לרשת. במילים אחרות, לטסלה קל לחסום מתחרות, ואם הרגולטור יימצא ביד שלה זה יהיה עוד יותר קל עבורה.

עידן חוסר הוודאות

בטווח הזמן המיידי עשוי (או עלול) הממשל החדש לבטל או להחליש את תקנות זיהום האוויר, את גובה התמריצים לרכב חשמלי ולמשתמשים ברכב חשמלי, את גובה המכסים שמוטלים על יבוא לארצות הברית בכלל, ובפרט על יבוא מסין ועל יבוא רכב חשמלי ורכיבים לרכב חשמלי.

הממשל החדש עשוי, או עלול, להפחית מיסים על הכנסה ולהעלות מיסים על מוצרים וצריכה, להתערב בעבודת מינהל הבטיחות בדרכים ולהשפיע על בטיחות כלי רכב, לשנות את הרגולציה על רכב אוטונומי ואף למנוע ממדינות כמו קליפורניה לקבוע בעצמן את תקני זיהום האוויר וצריכת דלק של כלי רכב.

לכאורה – אך הגיוני הוא שלכל ממשלה תהיה מדיניות מוצהרת שמבטאת את רצון הבוחרים בה, ושהיא תפעל ליישם אותה. למעשה – האתגר העצום שכל אחד מן השינויים האלה מציב בפני תעשיית הרכב בכלל לא קשור לשאלה אם הוא טוב או רע, נכון או שגוי – אלא באיזה אופן הוא מקדם או משבש תוכניות קיימות.

מחזורי הפיתוח בתעשיית הרכב ארוכים ומאוד מורכבים מבחינה לוגיסטית. להחלטה אם לייצר רכב חשמלי או עם מנוע בעירה יש משמעויות עצומות מבחינת מחקר ופיתוח, תכנון ייצור, התקשרויות עם ספקים, השקעה במפעלים, תוכניות שיווק ועוד ועוד. החלטות שמתקבלות היום אצל יצרנית רכב קשורות בשינויים שאנחנו, הלקוחות, נראה באולמות התצוגה במקרה הטוב בעוד שלוש שנים, ולפעמים רק בעוד חמש שנים או יותר.
אם יש דבר אחד שיצרניות רכב זקוקות לו יותר מכל זאת ודאות שתאפשר להן לתכנן לזמן ארוך, ושינויים מהירים של מדיניות ממשלתית עלולים להחריב ולמוטט כל יצרנית רכב.

רכב חשמלי

"חוק הפחתת האינפלציה" שהעביר ממשל ביידן בשנת 2022 הקציב את התקציב הגדול ביותר בהיסטוריה למאבק בשינויי האקלים – 450 מיליארד דולר – ובנוסף לו נחקקו מספר חוקים אחרים שהקציבו תקציבים ישירים ועקיפים לתמיכה ברכב חשמלי ובמשתמשים ברכב כזה.

ממשל ביידן חידש את התמיכות בהיקף של 7,500 דולר לרכישת רכב חשמלי שמיוצר בארה"ב ויישם תמיכות כלכליות בייצור אמריקני של רכיבי סוללות ומינרלים שמקורם בארה"ב. במקביל, הממשל קבע יעדים להפחתת כמות זיהום האוויר מכלי רכב ויעד לפי לפחות 50% מכלי הרכב שיימברו שם בשנת 2030 יהיו נטולי פליטות.

לאורך השנים, וגם בקמפיין הבחירות שלו, טראמפ תקף ללא הרף את כלי הרכב החשמליים ואמר שוב ושוב ש"כל החשמל הזה לא יעבוד". בחלק מנאומיו טראמפ הבטיח שהוא "יסיים את המנדט לרכב חשמלי כבר ביום הראשון במשרד". את יעדי הפחתת הפליטות ויעד המכירות הוא כינה "ההונאה הירוקה החדשה".

אם טראמפ יסובב לאחור את הספינה הזאת אז ראשונים להשתנות יהיו תקנות צריכת הדלק וזיהום האוויר שקבעו משרד האנרגיה האמריקני והסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה אשר ואמורים להיכנס לתוקף בעוד שנתיים.
מועמדת נוספת לחיסול היא הטבת הרכישה בסך 7,500 דולר שמוענקת לרוכשי כלי רכב חשמליים והראשונות להיפגע מכך – אם זה יבוצע – הן יצרניות הרכב האמריקניות שהשקיעו מעשרות מיליארדים בהסבת הפעילות שלהן לכיוון החשמלי.

טסלה, לעומת זאת, לא צריכה את הטבת המס הזאת כמו ג'נרל מוטורס ופורד מפני שהיא כבר מובילה בהפרש ניכר את השוק ויש לה את "היתרון לגודל" שיאפשר לה להוריד מחירים ועדיין להרוויח – ממש כפי שעשתה בסין.

סין על הכוונת

תחום שבו אין ככל הנראה חילוקי דעות משמעותיים בין שני הממשלים הוא יחסי הסחר עם סין – וסביר שלפחות בטווח הזמן המיידי יעשו גם טראמפ ואנשיו ככל שביכולתם למנוע יבוא רכב סיני.

ממשל ביידן, בתמיכה דו-מפלגתית רחבה, הטיל לאחרונה מכס בשיעור דרמטי של 100% על כלי רכב חשמליים מתוצרת סין, וקשה לראות את טראמפ משנה את זה.

ממשל טראמפ אף עשוי להטיל מכסים נוספים על יבוא חלפים לרכב מסין, כביכול כדי לעודד ייצור אמריקני, למרות שצעדים כאלה יעוררו צעדי נגד בסין ויפגעו שם בפעילות של ג'נרל מוטורס ואולי אפילו של טסלה. בנוסף, עד שחברות אמריקניות יגדילו את היקפי הייצור שלהן זה יוביל להעלאות מחירים לצרכנים. אנליסטים בארה"ב מעריכים שממשל טראמפ לא רק יטיל מכסים חדשים על רכיבי סוללות שמיוצרים בסין אלא אף ירחיב את החוק למניעת עבודת כפייה של אויגורים ויוסיף את ענקית הסוללות הסינית CATL לרשימה השחורה.

אבל היות שהזכרנו כבר שטראמפ הוא "קלף משוגע" צריך לומר גם שבשעה שבכהונה הקודמת שלו הוא מנע יבוא של רכב מסין – הוא גם חתם בשעתו עם הסינים על הסכמים כלכליים חשובים שתחמו את גבולות התחרות. אם טראמפ ייפגש עם הנשיא הסיני שי ויצליח לקדם איתו נורמליזציית סחר בין המדינות – ייתכן ש"מעז ייצא מתוק" והדברים יתפתחו לכיוונים חיוביים.

מדיניות בדלנית ומכס על יבוא רכב

מכס על יבוא סחורות מספק הגנה לתעשיות מקומיות ומעודד ייצור מקומי, אבל בטווח הארוך חוסם תחרות וגורם להעלאת המחיר לצרכנים. המדיניות הכלכלית האמריקנית של שתי המפלגות לאורך השנים התנגדה להטלת מכסי יבוא, ודווקא דוגמה מתחום הרכב מוכיחה את הנזק שהם גורמים לכלכלה.

לפני כשישה עשורים, לאחר שאירופה הטילה מכסים על יבוא עוף מארה"ב, הטילו האמריקנים את "מס התרנגולות" שכלל בין השאר מכס בשיעור של 25% על משאיות קלות מיובאות. המס הזה אמנם אפשר ליצרניות הרכב האמריקניות לשלוט בקטגוריית הרכב הרווחית ביותר בארה"ב אבל גם העניק להן מונופול שמנע תחרות על המחירים ועל הטכנולוגיה. מי שמשלמים עד היום את המחיר הם הצרכנים האמריקנים.

לאורך כל מערכת הבחירות טראמפ הבטיח להטיל מכס בשיעור של 10%-20% על סחורות מיובאות, ובכלל זה גם מאירופה ואף מקנדה וממקסיקו. המטרה – בהקשר שלנו – היא לחסום יבוא של רכב סיני זול, וכולנו נצטרך לחכות ולראות אם זאת הייתה ירייה באוויר או שהוא באמת מתכוון לממש את האיום.

ארצות הברית היא יעד הייצוא החשוב ביותר של מדינות האיחוד האירופאי ועוד לפני צעדי התגובה שהמדינות האלה עשויות לנקוט צפויה פגיעה ביצוא לארה"ב והייצור המקומי שם לא יצליח לפצות עליה ולכל הפחות ינצל אותה כדי להעלות מחירים. חלק מיצרניות הרכב האירופאיות שמוכרות בצפון אמריקה גם מייצרות שם חלק מן הדגמים שלהן, והן יוכלו להעביר דם דגמים אחרים – אבל זה תהליך שאורך שנים אחדות ועד שהוא יושלם צפויה פגיעה ודאית בהיקפי המכירות של יצרניות אירופאיות באמריקה.

בעיה יותר גדולה תהיה לאמריקנים עם קנדה ומקסיקו שחתומות איתם על הסכם הסחר USMCA. ג'נרל מוטורס, פורד, קרייזלר, וגם טויוטה, הונדה, ניסאן מאזדה ואחרות מייצרות בקנדה ובמקסיקו, ולא כולן יוכלו להעביר את הייצור לתוך ארה"ב.

כך או אחרת – הטלת מכסי יבוא תייקר את כלי הרכב שנמכרים בארה"ב, תגדיל את הרווחים של יצרניות הרכב, תועיל לבעלי המניות ותפגע בצרכנים.

פגיעה בבטיחות

אחד המהלכים ההרסניים ביותר של ממשל טראמפ הראשון בכל הנוגע לבטיחות כלי רכב היה חניקת מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני – NHTSA – ועצירת לא מעט חקירות שהגוף הזה קיים אצל יצרניות רכב.
בתקופת טראמפ קודמו רק שני חוקים זניחים לגמרי לקידום הבטיחות, והגוף הזה הוחזר לפעילות מלאה בתקופת ממשל ביידן והניב עשרות חקירות ותקנות חדשות.

גם בתחום הזה צפוי לטסלה עתיד ורוד: כנגד יצרנית הרכב מטקסס נוהלו ומתנהלות בשנים האחרונות לפחות 14 חקירות אודות ליקויי בטיחות שונים – בדגש על מערכות הסיוע לנהג – "נהיגה עצמית מלאה" ו"טייס אוטומטי" – ולא מעט מנהלים בחברה הזאת ישמחו להפחתת הלחץ.

העניין הוא שמינהל הבטיחות בדרכים האמריקני הוא מגדלור באפילה עבור כל המשתמשים ברכב בעולם והוא משפיע מאוד על הבטיחות של כולנו בדרכים. פגיעה בפעילות שלו רעה לכולם, חוץ מאשר לבעלי מניות של יצרניות רכב.

חיסולים ממוקדים

אחד החששות שפרשנים אמריקנים רבים מהדהדים הוא מפני חיסול חשבונות אישיים של טראמפ עם על מי שהתנגד לו או תמך בביידן ובקמלה האריס, והטענה היא שלטראמפ יש בעניין הזה גישה "ילדותית ונקמנית".

מוקדם לומר אם זה באמת מה שיקרה אבל אם כן – אחד הראשונים לשלם מחיר בתעשיית הרכב האמריקנית יהיה איגוד עובדי תעשיית הרכב – ה-UAW והעומד בראשו שון פיין.
פיין ניהל קמפיין אגרסיבי למען בחירה בהאריס ואף לעג לטראמפ, והוא גם הסביר לאנשי האיגוד שהבחירות הנוכחיות הן "רגע מכונן עבור מעמד הפועלים". בשלבים האחרונים של הקמפיין, וביום הבחירות עצמו, התייצבו אלפי פועלי תעשיית הרכב ברחבי ארה"ב והשתתפו, בין השאר, ב"מבצע נקישה" על יותר מ-250,000 דלתות במדינת מישיגן לבדה.

אנליסטים מעריכים שטראמפ יפעיל לחץ על משרד המשפטים לפתוח בחקירות נגד האיגוד ופיין עצמו ולמנות נציגים "עוינים" במועצה הלאומית ליחסי עבודה. פיין עצמו מיהר להגיב ואמר ש"חברים ברחבי המדינה מאוימים על-ידי תאוות בצע תאגידית חסרת מעצורים שהורסת את חיינו, את משפחותינו ואת קהילותינו…"

מאבק חזיתי מתוקשר בין טראמפ לפיין הוא בדיוק מה ששני האנשים האלה רוצים כי כל מנהיג שרוצה את תמיכת הציבור שלו מעמיד מולו אויב אמיתי או מדומיין. העניין הוא שמלחמה בין האיגודים לממשל תגרום להשבתה של חלק ממפעלי הייצור בארה"ב, תשבש אספקה ותעלה מחירים.

המנצח הגדול של בחירות 2024: אילון מאסק

גם אצל הדמוקרטים וגם אצל הרפובליקנים הוסרו בקמפיין הבחירות הנוכחי כל המסכות בנוגע לקשרי הון ושלטון, נחצו כל הקווים האדומים ואבדה הבושה.

טראמפ – בלי למצמץ – מבטיח לטריליונר שתמך בו "מקום בקבינט" ולכל הפחות תפקיד של יועץ מיוחד, והוא אף הבטיח להקים "ועדת התייעלות ממשלתית" בראשות מאסק. מאסק מצידו אמר שכיועץ מיוחד הוא רוצה לקדם קיצוץ של 2 טריליון דולר מן התקציב הפדרלי וגם להשתמש בהשפעתו כדי לקבוע סטנדרטים פדרליים לכלי רכב אוטונומיים. בכל מקרה – בין אם מאסק יפנה זמן כדי לעסוק בענייני מדינה ובין אם לא – ניגוד העניינים כאן זועק לשמים.

טסלה היא רק חלק אחד, אפילו לא הכי חשוב, בחיים של מאסק והאינטרסים שלו לא נמצאים רק בעולמות הרכב החשמלי אלא בתחומי בינה מלאכותית, רובוטים, תחבורה רבת תפוסה ותחבורה אוטונומית, חקר המוח ומסעות בחלל.

עם המפתחות למשרד התחבורה ולמינהל הבטיחות הפדרלי בכיסו מאסק יכול לנפנף כל רגולציה משמעותית שתפריע לעניינים שלו ולקדם כל רגולציה שתפגע במתחרים בו. יתכן שמאסק אפילו יוכל לקדם פרויקטים שמנוגדים לדעתם של הבוחרים הרפובליקנים, למשל את תוכנית התשתיות הלאומית שמתוקפה מוקמת רשת עמדות טעינה מהירות לאורך הכבישים המהירים ובקהילות מוחלשות בהיקף של כ-7.5 מיליארד דולר. טסלה תהיה אחת המרוויחות העיקריות מתוכנית זאת.

כדי לסיים באקורד חיובי אפשר להצביע על ניגוד עניינים אחר שעשוי להועיל לציבור: טראמפ מנסה, כאמור, למנוע מקליפורניה אפשרות להכתיב תקני זיהום אוויר (שמשפיעים גם על 17 מדינות נוספות) אבל התקנים האלה משרתים את טסלה ולכן צפוי שהעמדה של טראמפ "תתרכך".

לקריאה נוספת:

רוב הלקוחות בארצות הברית רוצים לקנות רכב חשמלי אבל היצרניות מפסידות 6,000 דולר על כל אחד שהן מוכרות
הקרב על השקע: קבלו את תקן צ'אוג'י לטעינת רכב חשמלי
שרת האוצר של ארה"ב: "כלי רכב חשמליים ישחררו את אמריקה מן התנודתיות במחירי הנפט"

The post כך ישפיע הניצחון של דונלד טראמפ על תעשיית הרכב האמריקנית והעולמית appeared first on TheCar.

מצד אחד – אין ספק שמדובר בהכרזה דרמטית מאין כמותה, במיוחד לנוכח העובדה שזאת יצרנית הרכב הגדולה הראשונה בעולם שמתחייבת התחייבות כל כך אבסולוטית.

לפניה היו כמובן יצרניות כמו 'וולוו' ואחרות אשר התחייבו שכל המכוניות שלהן יהיו "מחושמלות", ומה שיותר חשוב – יש יצרניות שכבר התקדמו לכיוון עידן הרכב החשמלי הרבה יותר מאשר ג'נרל מוטורס. ובכל זאת מדובר בהצהרה חד-משמעית, ולכן גם מטלטלת, ואי אפשר להניח אותה בצד בלי לנסות להבין מה באמת עומד מאחוריה.

ספויילר: בתוך כדי בחינת המוטיבציה של ג'נרל מוטורס לזנוח את מנוע הבעירה הפנימית לאחר 130 שנות שימוש בו, חשוב לבחון שאלה הרבה יותר משמעותית אודות תקופת הנשיאות של דונלד טראמפ, ולברר אם הטובות שהעניק לה הועילו או משכו אותה אל עברי פי פחת.

העובדה החשובה הראשונה, שלעולם אסור לשכוח, היא שג'נרל מוטורס הייתה אחת מיצרניות הרכב הבודדות בעידן המודרני שניסתה לבנות מכונית חשמלית טהורה כבר לפני 25 שנים, ומדהים לראות "איך שגלגל מסתובב לו", וגם איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
המצדדים בג'נרל מוטורס יאמרו בצדק ש-EV1, שהושקה בשנת 1996, הקדימה את זמנה לפחות ב-15 שנים מכיוון שבהיעדר טכנולוגיית סוללות מתאימה לא הייתה לה היתכנות כלכלית. אי אפשר לצפות מחברה מסחרית, הם יטענו, שתפעל כמלכ"ר ותעמיס על כתפיה פיתוח טכנולוגיה לטובת האנושות.

למי שחושבים אחרת יש הרבה יותר תחמושת, ובמקום לתאר את הנרטיב של הסרט הדוקומנטרי "מי הרג את המכונית החשמלית?" (משנת 2006) – לפיו בכירי ג'נרל מוטורס נסוגו מהפרויקט החשמלי כאשר הם הבינו שטכנולוגיה חשמלית תהרוס את המודל הכלכלי שלהם ושל חברות הנפט – בימינו הם יכולים להסתפק במילה אחת: "טסלה". כן, אין ספק שאילון מאסק מוכיח פעם אחר פעם שאם אין טכנולוגיה זמינה – צריך פשוט לצאת ולהמציא אותה.

"מתהפכת כמו סטייק"

הקשר בין EV1 לבין ההכרזה של מארי בארה, מנכ"לית ג'נרל מוטורס בסוף השבוע האחרון הרבה יותר עמוק ומשמעותי מאשר "המכונית החשמלית" עצמה. כדי שהוא יהיה ברור חשוב לדעת שרגע לאחר שנודעו תוצאות בחירות בארצות הברית נסוגה ג'נרל מוטורס מתביעה שהגישה נגד הדרישה של מדינת קליפורניה מיצרניות הרכב לצמצם משמעותית את פליטת המזהמים מכלי רכב.

גם בהקשר הזה יטענו המצדדים בג'נרל מוטורס שהיא פעלה באופן לגיטימי למען האינטרס של בעלי המניות והעובדים שלה. אחרי הכל, בתקופתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית הוא מחק את הדרישות הסביבתיות של ממשל אובמה, והמדינה היחידה שלא התיישרה עם הקו הנשיאותי היא קליפורניה.

למי שחושבים אחרת יש הרבה יותר תחמושת, וזה מתחיל בעובדה הפשוטה שקליפורניה היא הכלכלה החזקה ביותר בארצות הברית ושוק הרכב הגדול ביותר שם, וזאת מדינה שתמיד עמדה בחזית המאבק הסביבתי באמריקה. הסיפור האמיתי מאחורי EV1 בשנת 1998-1999 הוא לא הפסקת הייצור שלה (אחרי קצת יותר מ-1,000 מכוניות בלבד) ואפילו לא הדרך המסתורית שבה נאספו רוב המכוניות והושמדו, אלא הדרך שבה הצליחו, בשעתו, לוביסטים של תעשיות הרכב והנפט להילחם בתקנות זיהום האוויר של קליפורניה ולהקהות את שיניהן.
מארי בארה, אותה מנכ"לית שנהנית כרגע מתהילת "השטיפה הירוקה" שנובעת מן ההצהרה המרגשת של סוף השבוע, היא אותה אישה שעמדה – 21 שנים אחרי סוף עידן EV1 – מאחורי הניסיון של אותה חברה לפעול פחות או יותר באותם אמצעים כדי לאלץ את קליפורניה לסגת מרגולציה לצמצום השימוש בדלק ופליטת מזהמים.

המצדדים בג'נרל מוטורס יטענו – בצדק – ש"רק חמור לא משנה את דעתו", ושארגון עסקי חייב להבין את המציאות ולהתאים את עצמו אליה במהירות. טראמפ התיימר להגן על תעשיית הרכב האמריקנית ולאפשר לה להתנהל כאילו אין סין בעולם, ואילו ביידן קורע לגזרים את כל מה שטראמפ עשה וחוזר לחקיקה מצמצמת ומחמירה. ג'נרל מוטורס – הם יאמרו – ניצלה היטב את ההגנה שקיבלה והספיקה לייצר מיליוני כלי רכב מזהמים עם מתח רווחים שמן, וכעת נגמרה החגיגה וצריך להתיישר לפי רגולציה חדשה.

מי שחושבים אחרת יאמרו "פולקסווגן, ב.מ.וו, הונדה, וולוו ואפילו פורד", ויזכירו שכל היצרניות האלה קיבלו על עצמן את התקנות של מדינת קליפורניה, ובוודאי שלא תבעו אותה. קבלת הרגולציה אילצה את חמש היצרניות האלה להשקיע מיליארדי דולרים – על חשבון דיבידנדים לבעלי המניות – בפיתוח טכנולוגיה ואמצעי ייצור חדשים, אבל כעת הן ערוכות (ככל הידוע) להשקת מספר גדול של דגמים חשמליים בשנים הקרובות.

אם לא די בכך, ג'נרל מוטורס דווקא פיתחה טכנולוגיה לרכב חשמלי, אבל במקום ליישם אותה בשוק הביתי שלה, בארצות הברית, היא משתמשת בה מזה לא מעט שנים בסין – המדינה שמובילה את המהפכה החשמלית בעולם. במילים אחרות, מארי בארה ואנשיה העדיפו להמשיך לזהם ולהרוויח הרבה כסף בארצות הברית רק בגלל שהם זכו לגיבוי של טראמפ.

לקריאה נוספת: ג'נרל מוטורס ופורד ידעו כבר לפני 50 שנים ששריפת דלק מחממת את כדור הארץ

העובדה היא שמארי בארה מונתה למנכ"לית ג'נרל מוטורס בשנת 2014, ומיד לאחר מכן שידרה מסרים לפיהם היא מתכוונת לאמץ בכל הלב טכנולוגיות מתקדמות לרכב נטול פליטות – ובעיקר בתחומי החשמל והמימן. לפתע פתאום, כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיא בסוף 2016, דחפה בארה את הממשל שלו לסגת מתקנות צריכת הדלק שנקבעו בתקופת אובמה.

סינדרום וול סטריט

בשלב הזה כדאי "לקטוע את השידור" במעבר חד, ולומר כמה מילים על "הג'וקר" המרתק ביותר בסיפור של ג'נרל מוטורס 2021, ועל ההשפעה העתידית שלו על תעשיית הרכב האמריקנית.

את הטרגדיה האמיתית של מי שהייתה פעם תעשיית הרכב הגדולה והמפוארת ביותר בעולם צריך להכתיר תחת הכותרת "קפיטליזם חזירי" או "וול סטריט". בתוך כל הטלטלות האדירות והסיפורים העסקיים המרתקים של תעשיית הרכב העולמית קל להבחין בהבדל דרמטי בין יצרניות הרכב האירופאיות, היפניות והקוריאניות לבין אלה האמריקניות, והוא נובע מתוך השיעבוד האמריקני לדוחות הכספיים, לערך המניות ולדיווידנדים למשקיעים בבורסה.

הנתיב הזה חשוב וראוי לניתוח נפרד, אבל לצורך כתבה זאת נסתפק בשורה התחתונה שלו: לאורך כל ההיסטוריה שלהן הקריבו יצרניות רכב אמריקניות את הטווח הארוך לטובת הטווח הקצר, ורוב המנהיגים שלהן דאגו הרבה יותר לרווחי השנה הנוכחית, אפילו הרבעון הקרוב, מאשר לחוסן שנובע מתוך חשיבה לטווח ארוך ומהשקעה בפיתוח טכנולוגיות מתאימות.

רבים סבורים בטעות ש'טסלה' שיבשה את המודל הכלכלי של חברות הרכב בכך שהמציאה "מכונית חשמלית" או בדרך שהיא משווקת אותן. אין דבר רחוק יותר מן האמת. בכל תסריט עתידי תיזכר 'טסלה' לעד כמי שזעזעה את תעשיית הרכב בכך שהביאה לתחום הזה את המהות של סטארט-אפ ולאחר מכן של חברת טכנולוגיה. אחת הנגזרות החשובות לכך היא שמה שיש לטסלה למכור למשקיעים ול"וול סטריט" הם לא דיווידנדים שנובעים מרווחים על מכירות רכב, אלא חלומות על התעשרות עתידית שתנבע מקפיצת דרך טכנולוגית.

באופן אבסורדי, וככל הנראה לא מתוך כוונה מראש, טסלה מינפה את המערכת הפיננסית שעמדה בעוכרי תעשיית הרכב באופן שהעצים אותה לממדים פסיכיים וחסרי כל קשר למציאות. טסלה, כמו חברות טכנולוגיות שמייצרות הרבה יותר כסף אמיתי ממנה, נסחרת בשווי מטורף: למרות שבסיכום 2020 היא ייצרה בקושי חצי מיליון מכוניות היא "שווה" יותר מכל יצרניות הרכב הגדולות ביחד. במילים אחרות, טסלה מייצגת במידה רבה את הנתק בין וול סטריט לבין רצפת הייצור ואולמות המכירה בעולם הפיזי.

אילון מאסק הוא לא רק גאון מטורף ומשבש שוק (ונכון להיום גם "האיש העשיר ביותר בעולם"), אלא גם איש שהתרומם על כנפי וול סטריט בתוך כדי בוז אדיר שלו כלפי המשקיעים, בעיקר הספקולנטים, וכלפי המערכת הפיננסית של שוק ההון האמריקני. אחרי הכל, מי כמוהו נושא צלקות של כל ה"שורטיסטים" שהימרו בשעתו כנגד המניה של טסלה?

התרגיל שביצע מאסק בשבועות האחרונים בפרשת "גיים סטופ" עוד יילמד בקרוב בשיעורי מבוא לכלכלה באוניברסיטאות, ויש בו כדי להאיר על פרשת ההתחשמלות של ג'נרל מוטורס מכיוון אחר לגמרי. הסיפור, "בקליפת אגוז", הוא כזה: בארצות הברית מתקיימת, אם אפשר לקרוא לכך כך, רשת ותיקה של חנויות משחקים שנקראת 'גיים סטופ', ולמרות שהיא מאד אהובה על גיימרים ואנשי הי-טק ש"גדלו עליה" – המודל העסקי שלה, כמו של רשת ספריות הוידאו "בלוקבסטר", מזמן פשט את הרגל.

קבוצת הי-טקיסטים וגיימרים אמריקנית שמה לב לאחרונה שהספקולנטים של וול סטריט הימרו בגדול על התרסקות המניה של גיים סטופ, כלומר שהם רכשו – למעשה – נגזרת ספקולטיבית של מניה, והתחייבו לשלם כל מחיר מעל לערך נמוך מאד שלה. הגיימרים התארגנו ברשתות החברתיות – לזכר הימים הטובים שבהם הם כילדים היו רוכשים משחקים בחנויות האלה – לקנות מניות של גיים סטופ וכך להעלות משמעותית את ערך המניה. מאסק אמנם לא היה היוזם של המהלך אבל כל ציוץ שלו בימינו גורם להתקף לב בבורסות בעולם – והוא הבעיר בעירה גדולה כאשר עודד את "המחאה הפיננסית המקוונת" הזאת. בסיכומם של דברים כל "משקיע" השקיע כמה גרושים אבל ערך המניה זינק ביותר מאלף אחוזים, וה"שורטיסטים" – שהתחייבו לשלם כל מחיר – נאלצו להיפרד מסכומי עתק.

וול סטריט, ופרשת גיים סטופ, מלמדים אותנו שהשיקולים של ג'נרל מוטורס בימינו כבר לא יכולים להיגזר אך ורק מן הדוחות הכספיים של הרבעון הבא או אפילו מייצור רכב פר סה. קברניטיה מבינים שכדי לשרוד ב"עידן הניאו-ליברלי" של ימינו הם חייבים "לעשות את הדבר הנכון" מבחינה חברתית.

טראמפ טוב ליהודים?

ארבע השנים האחרונות היו קריטיות לעתיד הרכב החשמלי בעולם. אחת מתוצאות פרשת "דיזלגייט" הייתה החמרה של תקנות זיהום האוויר באירופה, וכך הצטרפו הרגולטורים האירופאים למהפכה שהחלה בסין כבר לפני יותר מעשור. אחת אחרי השנייה התחייבו כל הכלכלות החשובות של אירופה להפסיק את המכירה של כלי רכב מזהמים בתחומן בטווח השנים שבין 2025 ל-2040. גם סין, הודו, יפן וקוריאה הצטרפו למגמה וקבעו יעדים לאותו טווח זמן.

הנשיא טראמפ, כאמור, הלך דווקא אחורה, ביטל את התקנות שתוקנו בתקופת אובמה והוציא את ארצות הברית מן הפורומים הבינלאומיים שמנסים להיאבק בהתחממות כדור הארץ ובפגיעה באקלים. מעריציו של טראמפ סבורים שהוא פעל לטובת הכלכלה האמריקנית לאחר ש"העמיד אותה במקום הראשון", ואפשר לה להרוויח יותר כסף ולהעסיק יותר עובדים.

לקריאה נוספת: שברולט תמכור ערכות הסבה לרכב חשמלי כבר בשנה הבאה

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שלאזרחי ארצות הברית ולממשל האמריקני היה יותר מזל משכל בכך שבתחומם פועלת חברה כמו טסלה, ושהפיתוח של טכנולוגיית אגירת חשמל מתקדם שם למרות הממשל ולא בזכותו. באותן ארבע שנים שבהן טראמפ הגן, כביכול, על התעשייה האמריקנית הוא איפשר לה, למעשה, לפגר אחרי שאר הכלכלות הגדולות בעולם, ולא תמך בפיתוח טכנולוגיה חשמלית כפי שעשו ממשלות סין, קוריאה, יפן והאיחוד האירופאי.

במילים אחרות, טראמפ אולי דאג לבעלי המניות של ג'נרל מוטורס ופורד בטווח הקצר, אבל הותיר את התעשייה המסורתית שלו כשהיא מפגרת מאחורי המתחרות שלה, שלא לדבר על הפגיעה שלו בכדור הארץ: בתקופת אובמה נקבע יעד צריכת דלק של 54.5 מייל לגלון דלק עד לשנת 2025 ואילו טראמפ הקל על הדרישה הזאת עם יעד של 40 מייל לגלון. החלטה זו לבדה גרמה לכך שבתקופת הזמן הזאת יפלטו לאטמוספירה כמעט מיליארד טונות נוספים של פחמן דו חמצני. הדרישה של מדינת קליפורניה – לטובת הפרופורציות – היא להשיג תצרוכת דלק של 51 מייל לגלון עד לשנת 2026, וחמש יצרניות הרכב שחתמו על הסכמה לעמוד בה כבר משווקות בארה"ב מכוניות פחות מזהמות.

ג'נרל מוטורס חזרה ביום חמישי על הבטחתה להשקיע 27 מיליארד דולר בפיתוח כלי רכב חשמליים, אבל צריך להציב לצד ההבטחה הזאת שלוש כוכביות. ראשית, והכי חשוב – הסכום של 27 מיליארד לא יוקצה כולו להתחשמלות אלא מיועד ל"פיתוח כלי רכב חשמליים ואוטונומיים", וזאת למרות שכמעט אין קשר בין חשמלי לאוטונומי.

שנית, הסכום הזה לא שונה בהרבה מהתחייבויות קודמות של ג'נרל מוטורס, מן השנה שעברה, להשקיע 20 מיליארד דולר בתחום. שלישית – וגם זה חשוב – פולקסווגן כבר התחייבה להשקיע יותר מפי 4 מן הסכום הזה בהתחשמלות ובבניית מערכי ייצור מתאימים, ובשונה מג'נרל מוטורס פולקסווגן כבר השיקה בשנה שעברה כלי רכב חשמליים שבנויים על פלטפורמה ייעודית. בשנה הבאה היא תחנוך בגרמניה מפעל חדש לייצור סוללות לרכב חשמלי.

אז נכון, פולקסווגן חולקת את ההשקעה שלה עם פורד, וגם ג'נרל מוטורס מקימה מפעל סוללות לרכב חשמלי, אבל ברור שאם טראמפ לא היה מוחק את הדרישות של ממשל אובמה – ג'נרל מוטורס הייתה נאלצת להקדים את התוכניות שלה ולא לפגר כל כך הרבה אחרי פולקסווגן.
מה שבטוח זה שמה שהיה לא יהיה: הנשיא החדש, ג'ו ביידן, מינה כבר צוות פעולה סביבתי, וחתם על צו נשיאותי שמורה לסוכנות להגנת הסביבה הפדרלית להתחיל מיידית לנסח תקנות זיהום אוויר מחמירות. את ההכרזה של ג'נרל מוטורס, בהקשר הזה, צריך לראות כהקדמת תרופה למכה. בכל מקרה נצטרך לשפוט אותה לפי המעשים ולא לפי הדיבורים.

The post מה עומד מאחורי ההכרזה של ג'נרל מוטורס שתפסיק לייצר מנועי בעירה פנימית? appeared first on TheCar.

סביר להניח שבישראל הרוב המוחלט של הציבור, למרות החששות המובנים, היה מרוצה מהמהלך האמריקאי, אבל במדינות אירופה, שאמנם לא פרשו בשלב זה מההסכם, היו לא מעט אנשים ששמעו את דבריו של שליט המעצמה הגדולה בעולם והתמלאו בדאגה ממשית – לא חלילה מחשש מתגובה של איראן ותקיפת ישראל בטילים וגם לא מפחד שביטול ההסכם יביא להאצת פיתוח הפצצה האיראנית אלא מחשש לעסקים הגדולים ולחוזים השמנים שהם חתמו עם השוק האיראני מאז הסרת הסנקציות בעקבות חתימת הסכם הגרעין ב-2015.

בעבור רובנו איראן מצטיירת בעיקר כמקום עם שלטון קיצוני על פי חוקי האסלאם ומדינה המממנת ארגוני טרור מסוכנים בעזרת תזרים המזומנים הבלתי פוסק ממאגרי הנפט שלה, אבל איראן היא הרבה יותר מכך ולמרות שלטון האייטולות היא נחשבת למדינה מפותחת ומתקדמת ביחס לרוב הגדול של מדינות ערב.

עוד ב-TheCar:
טראמפ למנכ"לי יצרניות הרכב: החזירו את הייצור למדינה ותיהנו מהקלות
הלימוזינה החדשה של פוטין סוף סוף מוכנה
"מכונית הדיקטטורים" חוזרת: מרצדס תציג גירסת פולמן ל-S קלאס

במדינה חיים 80 מיליון תושבים ברווחה יחסית והתעשייה השנייה בגודלה, אחרי תעשיית הנפט, היא תעשיית הרכב המקומית המעסיקה כ-700 אלף עובדים ונחשבת ליצרנית המכוניות הגדולה במזרח התיכון ובשנים שלפני הטלת הסנקציות שקדמו להסכם הגרעין יצרו באיראן כ-1.5 מיליון מכוניות לשנה – מרביתן לצריכה מקומית.

באיראן פועלים מספר יצרני רכב מקומיים כשהבולטים שבניהן הם Khodro ו-SAIPA  והדגמים  הפופולאריים ברובם מבוססים על דגמים ישנים של יצרניות רכב צרפתיות וקוריאניות  דוגמת פיג'ו 405 ו-206 וקיה פרייד המשווקים תחת המותגים המקומיים ובהיצע גם דגמים מתקדמים יותר המשווקים תחת לוגו מותגי האם.

בשנים בהם הסקציות הבינלאומיות היו בתוקף, מחסור חמור בחלפים שונים המיוצרים בחו"ל ומיתון חריף בשוק האיראני הביא לירידה בהיקפי היצור בעד כ-50 אחוזים ולפיטורים נרחבים בתעשיית הרכב המקומית.

בשנים בהם יצרני הרכב הקוריאניים והאירופאים הדירו (לפחות באופן רשמי) את רגליהם מהמדינה יצרני רכב סינים דוגמת FAW ודונגפנג החלו לשווק את תוצרתם במדינה וחתמו על הסכמי שיתוף פעולה עם היצרנים המקומיים.

בכל מקרה מהרגע שהסכם הגרעין יצא לדרך וההגבלות הוסרו לא מעט חברות מערביות החליטו לא לבזבז אפילו רגע מיותר ולמרות שהמשטר הקיצוני והשנוי במחלוקת לא באמת השתנה, ובתוך זמן קצר התבשרנו על עוד ועוד חוזים כלכלים חדשים בהיקפים אדירים.

אנשי קונצרן פיג'ו-סיטרואן אשר היה פעיל ופופולרי ברפובליקה האסלאמית  עד להטלת הסנקציות של האיחוד האירופי ב-2011, הודיעו,חודשים ספורים אחרי חתימת הסכם הגרעין, על הסכם לשיתוף פעולה עם היצרנית "איראן Khodro" לפיו הקונצרן ישוב לפעול במדינה באופן מיידי וישקיע במהלך חמש שנים  כ-400 מיליו אירו בהקמת מפעל רכב חדיש המסוגל לייצר כ-200 אלף כלי רכב בשנה מדגמים מודרניים דוגמת ה-2008, 208 ו-301 כמו גם מפעל חלפים גדול.

גם קונצרן דיימלר, שמחזיק בין היתר במותג מרצדס, מיהרו לחתום על הסכם לשיתוף פעולה עם Khodro האיראנית במקרה זה לייצור משאיות ומנועים לכלי רכב מסחריים במדינה.

באוגוסט 2017, כבר אחרי שהנשיא טראמפ הבהיר כי הוא שוקל ברצינות פרישה מההסכם הגרעין והחזרת הסנקציות, קונצרן רנו הצרפתי חתם על ההסכם הגדול ביותר בתולדות תעשיית הרכב האיראנית במסגרתו יושקעו 660 מיליון יורו בשדרוג מפעל רנו שהוקם ב-2003 במדינה האסלאמית,התאמת קווי היצור שבו לדגמים מודרניים יותר והעלאת התפוקה השנתית מ-200 לעד כ-350 אלף כלי רכב בשנה.

קונצרן יונדאי-קיה, אשר היה מהשחקנים המרכזיים בשוק בעיקר אודות לשיתוף פעולה עם חברת SAIPA  שיצרה במדינה גרסה מקומית לקיה פרייד הישנה, עזב את השוק האיראני ב-2010 וחזרלפני כשנתיים לאחר הסרת הסנקציות, כיום מותגי יונדאי וקיה מחזיקים בנתח של כ-60 אחוזים משוק הרכבים המיובאים למדינה כשאחריהן ובהפרש ניכר ניתן לפגוש את רכבי טויוטה המחזיקים כ-18 אחוזים משוק היבוא.

קונצרן פולקסווגן חזר אף הוא לאחרונה, לאחר 18 שנים בהם לא שיווק במדינה את תוצרתו, לאיראן בשלב זה מדובר ביבוא מכוניות בלבד בשיתוף פעולה עם  Khodro המקומית, אך בקונצרן לא פוסלים בהמשך גם יצור מקומיככל הנראה של דגמים של מותגי הקונצרן העממים כמו סקודה וסיאט.

אגב יבוא, באופן מפתיע, מסתבר שהאיראנים מצידם לא מברכים רכבים של כל מותג ולפני כשנתיים, לאחר שסוחר מקומי קנה מלאי רכבים מתוצרת שברולט –קוריאה במטרה לשווק אותם במדינה, החליטו באיראן לאסור את שיווק רכבי שברולט ברפובליקה האסלמית.

"אפילו האמריקאים אינם מעוניינים לקנות מכוניות כאלה בגלל המשקל וצריכת דלק הגבוהה שלהן. למה אנחנו צריכים לייבא מכוניות ממותג פושט רגל?", התבטא בזמנו בנושא באופן מאוד לא דיפלומטי עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן זאת על אף שרק חודשים ספורים לפני כן היה זה הנשיא האמריקאי ברק אובמה שלחץ על מדינות המערב לחתום על הסכם הגרעין והסרת הסנקציות.

לפני הודעתו של טראמפ אמש, האנליסטים צפו ששוק הרכב האיראני, שכבר הפגין זינוק חד ובשנה שעברה רשם כ-1.3 מיליון מכוניות – כמעט כפול משנת השפל ב-2013, ינסוק לאזור ה-3 מיליון כלי רכב בשנה עד אמצע העשור הבא. אך כעת נשאלת השאלה מה תהיה ההשפעה של פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין על תעשיית הרכב המקומית – מצד אחד היצרנים הצרפתיים שחזרו למדינה לא משווקים את תוצרתם בארצות הברית ולכן פחות מושפעים מלחצים אמריקאים, אך מן העבר השני גופים פיננסיים אירופאים גדולים שממנים את הפעילות הזו בהחלט פעילים גם בשוק האמריקאי ויתכן שהם יאלצו לעשות בחירה (וזו מן הסתם תהיה בשוק האמריקאי הגדול בהרבה) ומהלך שכזה עלול להוביל למחנק אשראי ובעקיפין, שוב לצמצום הפעילות של יצרני רכב מערביים באיראן.

The post בלימת חירום?  האם יציאתה של ארצות הברית מהסכם הגרעין תעצור את התנופה של תעשיית הרכב האיראנית? appeared first on TheCar.

הודעה זאת יוצאת מסין ארבעה ימים בלבד לאחר פרסום במגזין תעשיית הרכב 'אוטומוטיב ניוז' לפיו פיאט-קרייזלר מנהלת מגעים בנוגע לעסקה מסוג זה עם מספר יצרניות רכב סיניות.
עם זאת, הדברים לא זכו עד כה לאישור של הצד השני, ומקורות רשמיים בפיאט-קרייזלר הודיעו שעדיין לא התקבלה אצלם אף פניה מסודרת מ'גרייט וול', ושהחברה "ממשיכה ביישום התוכנית העסקית שלה". הודעת פיאט-קרייזלר לא ציננה את ההתלהבות של המשקיעים, ועצם פרסום הידיעה הרשמית הסינית הזניק אתמול את ערך מניית פיאט-קרייזלר בבורסה.

השתלשלות הדברים הנוכחית החלה מוקדם ביום שני בבוקר כאשר פורסמה ידיעה ראשונית ב'אוטומוטיב ניוז', לפיה וואנג פנגינג (Fengying), נשיא 'גרייט וול', מתכוון לפנות לפיאט קרייזלר במטרה לדון ברכישת המותג ג'יפ. גורם רשמי ב'גרייט וול' הגיב מאוחר יותר לשאלת סוכנות הידיעות 'רוייטרס' ואמר ש"יש לנו כעת כוונה לרכוש, אנחנו מעוניינים ב'פיאט-קרייזלר'". עם זאת, גורם זה לא מסר האם המגעים נוגעים לפיאט-קרייזלר כולה, לחלקים ממנה, או רק למותג 'ג'יפ', אשר נחשב כעת לאחד הנכסים הטובים והמבטיחים ביותר של פיאט-קרייזלר.

'פיאט-קרייזלר', ששוויה נאמד ב-20 מיליארד דולר, היא יצרנית הרכב השביעית בגודלה בעולם, ואילו 'גרייט וול', ששוויה נאמד ב-16 מיליארד דולר, היא יצרנית הרכב השביעית בגודלה בסין. אלא שבתעשיית הרכב משחקים התזמון והמזל תפקיד הרבה יותר משמעותי מאשר הגודל, כפי שפיאט עצמה הוכיחה פעמיים בשני העשורים האחרונים. בשנת 2000, כאשר ניצבה על סף תהום ופשיטת רגל, עשתה פיאט את אחד "הסיבובים" המפוארים בתולדות תעשיית הרכב כאשר כרתה הסכם עם ג'נרל מוטורס – אז יצרנית הרכב הגדולה בעולם, וזו רכשה 20% מן הבעלות בה תמורת השקעות כספיות ניכרות, 5% ממניות GM שנמסרו לאיטלקים, וסעיף לפיו פיאט תוכל לאלץ את ג'נרל מוטורס לרכוש את יתרת הבעלות בחברה.

חמש שנים לאחר מכן נאלצה ג'נרל מוטורס לשלם לפיאט 2 מיליארד דולר (!) כדי להיפטר מן החברה האיטלקית שהפכה לאבן ריחיים על צווארה ושאבה ממנה משאבים גדלים והולכים.

המזל נקרה על דרכם של האיטלקים פעם נוספת לאחר המשבר הכלכלי של 2008-2009. למרות שגם הם עצמם ניצבו במצב כלכלי רעוע החלו אנשי פיאט לרכוש בהדרגה את קבוצת קרייזלר האמריקנית לאחר שזו עברה פשיטת רגל וניצלה בזכות סיוע של הממשל האמריקני.

החומה הסינית

התזמון והמזל, כך נראה, עשויים לעמוד כעת לימינה של 'גרייט וול', או של יצרנית רכב סינית אחרת, וזאת לנוכח נחישותה של ממשלת סין לעודד רכישת חברות מערביות וטכנולוגיה מערבית כדי להזניק קדימה את המשק והכלכלה הסינים. 'גרייט וול', אשר נוסדה בשנת 1984 בעיר בודינג שבצפון-מזרח סין ונקראת על-שם החומה הסינית המפורסמת, היא היצרנית הגדולה ביותר של ג'יפים, קרוסאוברים וטנדרים בסין, והיא גם בין היצרניות הסיניות הראשונות שייצאו כלי רכב אל מחוץ למדינה, החל משנת 1998.

'גרייט וול', אשר מיוצגת בישראל על-ידי 'חברת המזרח', יבואנית לנד-רובר ויגואר, מייצרת בין השאר את הטנדר 'סטיד' שהוא הטנדר הנמכר ביותר בסין. 'סטיד' מוצע גם בישראל החל משנת 2011, אם כי לא זכה עד כה להצלחה מסחרית משמעותית.

בשנת 1990 השתלט על ניהול החברה ווי ג'יאנג'ון, כאשר היה רק בן 26. כיום מכהן ג'יאנג'ון כיו"ר גרייט וול והוא מדורג על-ידי מגזין 'פורבס' במקום ה-25 ברשימת עשירי סין. 'גרייט וול' הייתה היצרנית הסינית הראשונה שזיהתה את הביקוש המקומי והעולמי לג'יפים ולקרוסאוברים והיא השיקה כלי ראשון כזה בסין כבר בשנת 2002. במקביל ביצעה החברה מספר לא מבוטל של השתלטויות ורכישות של חברות סיניות אחרות, והשיקה מספר מותגים לפלחים שונים של השוק המקומי שלה, כך שכיום כוללת הקבוצה כ-30 חברות בנות, מייצרת בארבעה מוקדים שונים, ומעסיקה כ-60 אלף עובדים.

בשנת 2015 ייצרה 'גרייט וול' מעט פחות מ-800 אלף כלי רכב, ב-2016 זינק היקף הייצור והמכירות שלה ב-26% והיא מכרה כ-1.07 מיליון כלי רכב, ובסיכום השנה הנוכחית אמורה החברה לייצר ולמכור כ-1.25 מיליון כלי רכב. גרייט וול היא גם אחת החברות שמובילות בשוק הרובוטיקה המשגשג בסין, והשנה היא השיקה שני מותגים חדשים לשוק המקומי – אחד מהם הוא מותג פרימיום שנקרא "וואי" (Wei) כשמו הפרטי של מייסד ויו"ר החברה.

בפיאט-קרייזלר לא מסתירים את שאיפותיו של מנכ"ל הקבוצה, סרג'יו מרקיונה להתאחד עם יצרנית רכב אחרת כדי לעמוד טוב יותר באתגרים המשמעותיים שניצבים כיום בפני יצרניות הרכב בעולם. אלא שבשלב זה, למרות ש'גרייט וול' עשתה את הכותרות של היום, בכלל לא ברור אם דווקא אותה צריך לסמן כמועמדת מובילה לעסקה כזאת, מה גם שלא ברור האם מדובר במגעים שנוגעים לקבוצת פיאט-קרייזלר כולה או רק למותג ג'יפ.

'ג'יפ' הוא אחד המותגים שבו השקיע מרקיונה מאמצים רבים וממוקדים, ובתוכנית החומש שהוא שרטט נקבע לו יעד מכירות של 2 מיליון יחידות לשנת 2018, לעומת 1.4 מיליון בשנה שעברה.

מלחמה כלכלית עולמית

באופן טבעי, היות ש'גרייט וול' מתמחה בג'יפים, קרוסאוברים וטנדרים ברור שהמותג האטרקטיבי ביותר מבחינתה הוא 'ג'יפ', שהוא ככל הנראה מותג הג'יפים המפורסם והמוכר ביותר ברחבי העולם כולו, והמספרים מצביעים שהשתלטות כזאת תכפיל את היקף הייצור שלה במחי עסקה אחת. עם זאת, הדרך לרכישת ג'יפ רצופה בלא מעט מכשולים, והראשון בהם הוא שלפיאט-קרייזלר יש הסכם שיתוף פעולה עם חברת GAC הסינית, שבמסגרתו מיוצרים בסין כלי רכב של ג'יפ תחת שם המותג האמריקני.

שנית, אם העסקה שתונח בסופו של דבר על השולחן תהיה מכירה של המותג ג'יפ לבדו (בשונה, למשל, מעסקה שבמסגרתה תרכוש חברה סינית חלק מן הבעלות בפיאט-קרייזלר), הרי שלא מעט יצרניות רכב אחרות עשויות להתאמץ ולהציע סכום כסף גדול יותר תמורת המותג. פורד, למשל, היא מועמדת טבעית לעסקה כזאת והיא כמובן גם תהיה מועדפת על הממשל האמריקני, וכך גם ג'נרל מוטורס. אנליסטים מעריכים שבמקרה שבו פיאט-קרייזלר תנסה למכור את 'ג'יפ' כחטיבה נפרדת עשויה גם פולקסווגן להצטרף לרשימת המציעות.

אבל המכשול המשמעותי ביותר, כך נראה, הוא שממשלת סין תוכל לחוש תחושת הישג ספציפית אם תסייע לחברה סינית לשים יד על המותג ג'יפ, אשר מזוהה בין השאר עם התפקיד שמילאה ארה"ב במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה בפרט, ועם פעילותה הצבאית בכלל. היות ש'ג'יפ' מהווה מושג וסמל בעל משמעות לאומית גם עבור האמריקנים, הרי שמאד סביר שהאגו של הממשל האמריקני בהנהגת הנשיא דונלד טראמפ יניע כל מהלך אפשרי לסיכול עסקה כזאת.

גורמים אמריקנים טוענים מזה זמן שהסינים מנהלים מלחמה כלכלית כנגד ארה"ב שבמסגרתה הם מנסים לא רק להעביר עבודה לסין אלא גם להשתלט על זכויות פטנטים ועל טכנולוגיה מערבית.  עסקה כזאת, אם תתקדם, תהיה חייבת לעבור כיום את אישורה של 'ועדת ההשקעות הזרות בארה"ב' (CFIUS) אשר בוחנת את הסיכונים האפשריים של רכישות של חברות אמריקניות בידי גורמים זרים על הביטחון הלאומי האמריקני.

מצד שני, האמריקנים "הולכים על חבל דק" בין הרצון שלהם לעודד השקעות זרות בתוך ארה"ב לבין הניסיון למנוע מצב שבו השקעות כאלה מכוונות להשתלטות על טכנולוגיה אמריקנית. כך, למשל, מתח הנשיא טראמפ ביקורת חריפה על שיטות הסחר הסיניות, אך גם ברך על ההשקעות הזרות ואף אירח בבית הלבן את ראשי יצרנית האלקטרוניקה הטאיוואנית "פוקסקון" שאמורים להקים בארה"ב מפעל בהשקעה של עשרה מיליארד דולר.

בשורה תחתונה נראה שיפים לעניין זה דברים שפורסמו בשבוע שעבר בדוח מחקר של חברת הייעוץ האמריקנית 'ג'פריז', לפיהם כל עסקה עתידית שקשורה לחלק האמריקני של פיאט-קרייזלר תושפע מאד מן הכוחות הפוליטיים בסין ובארה"ב. האנליסטים של ג'פריז הזכירו גם את העובדה שהאמריקנים כבר חוו שתי השתלטויות זרות על קבוצת קרייזלר, בתחילה של דיימלר-בנץ (מרצדס) ולאחר מכן של פיאט.

שאלת 20 מיליארד הדולר כרגע היא עד כמה מבוססת האפשרות שתתבצע עסקה כזאת, והאם דווקא 'גרייט וול' תהיה הרוכשת. לא מן הנמנע ששמועות מן הסוג הזה מופרחות כעת כ"בלון ניסוי" במטרה לעורר את כל הספקולציות והרעיונות שהועלו בכתבה הזאת, לבחון את הלך הרוח הציבורי ואת המשמעויות הפוליטיות בתוך ארה"ב, ואולי גם לקבל הערכות שווי של שוק ההון ושל אנליסטים שונים.

לקריאה נוספת: משחק הכס של תעשיית הרכב: האם פיאט תכבוש את ג'נרל מוטורס?

כפי שהוכיחה לכולם עסקת הרכישה של וולוו בידי ג'ילי, בשנת 2010, עסקה כזאת יכולה להיות מוצלחת לשני הצדדים. במקרה של וולוו לא רק שהסינים נתנו לשבדים יד חופשית וזכו בתמורה לדור חדש ומוצלח של מוצרים, הם גם זכו בגישה אל חזית הטכנולוגיה ופיתחו לעצמם פלטפורמה ויחידות הנעה מודרניות.

עם זאת, בשלב זה הכל פתוח והרבה דברים מעניינים צפויים להתרחש. בשבועות ובחודשים הבאים נדע "כמה גב" מעניקה ממשלת סין ליצרניות המקומיות, האם 'גרייט וול' נבחרה על-ידה להוליך את המהלך הזה או שתהיה זו חברה סינית אחרת, האם מרקיונה יעדיף שותפות בפיאט-קרייזלר או מכירת חלקים מן החברה, או שבכלל מדובר בתרגיל איטלקי חדש שמטרתו להפעיל לחץ על הממשל האמריקני שמצידו "יעודד" את ג'נרל מוטורס או את פורד להתאחד עם פיאט-קרייזלר, כפי שמרקיונה רצה מלכתחילה.

The post גרייט וול הסינית רוצה לקנות את פיאט-קרייזלר appeared first on TheCar.

ה-ONE היא ממש לא סתם לימוזינה מוארכת והמכונית, שדומה בעיצובה ללימוזינות ששימשו את אובמה וזכו לכינוי The Beast, כוללת בין היתר מיגון ירי שעמיד גם מפני אש מקלעים, טילים קלים, מטעני צד ואפילו התקפה כימית, צמיגי אל תקר, מיסוך עשן, תותחי גז מדמיע, מקלעים ואפילו מנות דם מסוג תואם לדמו של הנשיא למקרה שיפגע.

זו לא הלימוזינה הראשונה שנבנתה במיוחד עבור טראמפ ובסוף שנות ה-80' של המאה העשרים, שנים בהן לימוזינות היו פריט חובה בקרב מיליונרים, טראמפ, אז בשנות ה-40 המוקדמות לחייו, הזמין מקאדילק שתי לימוזינות בהתאמה אישית.
המכוניות כללו את שיא הפאר האמריקאי של אותן שנים עם מושבי עור שחורים ורכים עליהם נרקם שמו של טראמפ, דיפוני עץ ומתכת מוזהבת וגם טלפון סלולרי קבוע, פקס, מגרסת נייר, טלוויזיה, וידאו VHS וכן שני ארונות למשקאות חריפים ומקרר.
על ההנעה הופקד מנוע וי 8 בנפח 5.0 ליטרים שהפיק 180 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 4 יחסי העברה.

עוד ב-TheCar:
הלימוזינה החדשה של פוטין כמעט מוכנה
הרכב המושלם לעבריינים שלא נכלאו בפרשה 512
טראמפ למנכ"לי יצרניות הרכב: החזירו את הייצור למדינה ותיהנו מהקלות

טראמפ, שהחזיק במקביל גם רכבים נוספים ובהם מכוניות אקזוטיות כמו למבורגיני דיאבלו, לא השתמש יותר מדי בצמד הלימוזינות המוארכות ואלו נמכרו בראשית שנות ה-90'.
אחת מהם מצאה את דרכה לבריטניה ומאז החליפה חמש ידיים וצברה כ-72 אלף קילומטרים והשניה נמצאת בידיו של בעלים פרטיים בפנסילבניה.

בגלל שבשנות ה-80' יוצרו די הרבה לימוזינות, אין לרובן ערך אספני כלשהו ומשום שהן ישנות מדי כדי להתאים לייעודן המקורי הן לרוב מחליפות ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים או מסיימות את חייהן במגרשי גרוטאות.
סממני הזמן בהחלט נתנו גם את אותותיהם ב"טראמפ לימוזינה" שהגיעה לממלכה המאוחדת, אך הבעלים הנוכחיים שלה בטוח שכעת המכונית שהייתה שייכת לאיש העסקים הססגוני שעשה את כל הדרך לבית הלבן שווה לא מעט כסף והוא מציע אותה למכירה במחיר מבוקש של לא פחות מ- 60 אלף דולרים.

"זו הזדמנות כמעט חד פעמית לרכוש פיסת היסטוריה שהייתה שייכת למי שמנהיג כיום את המעצמה החזקה בעולם", ציין הבעלים הנוכחי והוסיף: "אני מאמין שיש מספיק אנשים שמבינים את הפוטנציאל ומוכנים להשקיע במכונית סכום אמנם גבוה מזה של לימוזינה מקבילה ללא ייחוס אבל לא שונה מזה הנדרש כדי לרכוש מכונית סאלון חדשה".

לפני שאתם רצים לרכוש את ה"מציאה" כדאי שתבדקו אם ניתן יהיה לייבאה בשנה הבאה לארץ כרכב אספנות, זאת משום שבדרך ללהפוך ללימוזינה היא עברה מה שמוגדר במחוזותינו "שינוי מבנה" אותו ניתן לאשר כאן רק אם יש מסמכים המעידים על כך שהוא בוצע על ידי חברה המוגדרת כיצרנית רכב ובאישור קאדילק.

The post הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה appeared first on TheCar.

כך, פחות משנה לאחר שארה"ב נכנסה באופן מעשי למסגרת "הסכם השותפות הטראנס-פאסיפי" (TPPA), שהוכתר בשעתו כ"הסכם הסחר החופשי הגדול בהיסטוריה" – פרשה ממנו ביום שני השבוע הכלכלה הגדולה ביותר, זאת שאולי תהיה "שוב אדירה" ואולי לא.

במונחים כלכליים, TPPA מאגד מדינות שמייצגות כשליש מן הסחר העולמי ומייצרות כ-40% מן התוצר הלאומי הגולמי בעולם, ואחת החוזקות שלו נובעת מכך שהוא מחייב את כל השותפות לפעול על בסיס שווה בתחומי איכות הסביבה, מאבק בשחיתות ציבורית, זכויות אדם, זכויות יוצרים, זכויות פטנטים, זכויות עובדים, ותחומים נוספים אשר מקנים יתרונות כלכליים לא הוגנים למי שמפר אותם.

בראיה אמריקנית אמור היה ההסכם הזה לחזק את הכלכלה וליצור מקומות עבודה, ובעיקר לחזק את הקשרים הכלכליים עם מדינות שעד לאותו הסכם נאלצו לסמוך על קשרי המסחר שלהן עם סין.
למרבה האירוניה, להסכם הזה יש לא מעט מתנגדים בארצות הברית, אבל רובם דווקא נמצאים בצד שלא בחר בטראמפ לנשיאות.

ככל שהדברים נוגעים לתעשיית הרכב עצם יציאת ארצות הברית מן ההסכם פחות חשובה מאשר גובה המס על יבוא רכב לארה"ב, שאולי יעלה ואולי לא, ומתגובת הנגד של מדינות אחרות לפעולה שכזאת.
במהלך קמפיין הבחירות שלו איים טראמפ להטיל מכס בשיעור של 35% על יבוא רכב ממקסיקו לארה"ב, ובין אם רעיון כזה ניתן או לא ניתן ליישום ברור שממשל טראמפ רוצה להגדיל את היקף ייצור הרכב בתוך ארה"ב.

ברמה הפופוליסטית מדובר בהצהרה שנשמעת הגיונית כשמביטים בנתונים: רק כ-4 מיליון מכוניות מיוצרות בארה"ב עצמה מידי שנה לעומת כ-17.5 מיליון כלי רכב שנמכרו בה בסיכום 2016.

אלא שהטלת מכסים אינה עניין פשוט בהתחשב בכך שיצרניות הרכב האמריקניות מייצאות כ-2.6 מיליון מכוניות בשנה למאתיים מדינות בעולם, ובעיקר לנוכח העובדה שבאופן פרדוכסלי מי שיצטרכו לבצע במקרה כזה את השינוי הגדול ביותר כדי להתאים למדיניות החדשה הן דווקא "שלוש הגדולות" – יצרניות הרכב האמריקניות.

מנגד – מי שצפויות להיפגע פחות הן יצרניות הרכב היפניות בכלל, אשר מייצרות בתוך גבולות המדינה כ-75% מכלל המכוניות שהן מוכרות שם, ובפרט טויוטה, ניסאן והונדה שלכל אחת מהן יש כושר ייצור אמריקני של מיליון מכוניות, ורק כ-10% מן המכירות שלהן בארה"ב הן של מכוניות מיובאות.

ביום שלאחר המכס

העניין עם ההצהרות של טראמפ הוא שהוא כנראה גם מתכוון ליישם אותן, לפחות בחלקן, ובמקרה כזה מי שבהחלט צפויות להיפגע הן יצרניות זרות וקטנות אשר נתח חשוב מכלל המכירות והרווחים שלהן נובע מן השוק האמריקני.

כך, למשל, סובארו מייצרת בסך הכל כמיליון מכוניות בשנה ובשנה שעברה מכרה כ-615 אלף מהן בארה"ב.

עבור מאזדה, שמייצרת כמיליון וחצי מכוניות בשנה, השוק האמריקני מעט פחות משמעותי מבחינת היקף המכירות (כ-300 אלף בסיכום 2016) אבל מאד חשוב מבחינת הרווחיות של העסק כולו (היות שמתח הרווחים שם גדול יחסית).

גם מיצובישי מכרה בארה"ב בסיכום 2016 פחות מ-10% מהיקף הייצור שלה (96 אלף מתוך כמיליון) אבל גם עבורה, כמו לגבי מאזדה וסובארו, זהו שוק יותר גדול מאשר השוק הביתי שלהן: בסיכום 2016 מכרה סובארו רק 155 אלף מכוניות ביפן, מאזדה מכרה שם רק כ-200 אלף ואילו מיצובישי מכרה רק 86 אלף מכוניות בשוק הביתי שלה.

מצבה של סובארו בארה"ב טוב יחסית היות שכושר הייצור שלה שם – כ-400 אלף מכוניות – מספיק כדי לספק כשני שלישים מן המכוניות שהיא מוכרת שם (אם כי חלק ממנו נתפס על-ידי ייצור של קאמרי עבור טויוטה).

את זה אי אפשר לומר על מאזדה ומיצובישי אשר בעבר ייצרו מכוניות בתוך ארה"ב (מיצובישי עד לשנת 2015 ומאזדה בין השנים 2008-2012) אבל לנוכח הסכם הסחר הצפון אמריקני, ובעקבות יצרני הרכב האמריקנים עצמם, הימרו על ייצור מכוניות בבסיסי ייצור פחות יקרים.

מאזדה, למשל, ייצרה לאורך רוב ההיסטוריה שלה בעיקר ביפן, ולנוכח המשברים של העשור הקודם הרחיבה את המפעל שלה בתאילנד והימרה על הקמת מפעל חדש לחלוטין במקסיקו, שם היא מייצרת בין השאר את CX-3 ומתקשה לעמוד בביקוש אליו בארה"ב. מאזדה תימצא בסיטואציה מאד בעייתית אם יוטלו מכסים חדשים על יבוא לארה"ב, מפני שבשונה מן היפניות הגדולות אין לה יותר מידי מפעלים בעולם והיא לא יכולה לנייד ייצור בהתאם להתפתחויות פוליטיות וכלכליות.

מי שעשויים ליהנות מן ההפקר במקרה כזה הם דווקא אנחנו, בישראל, מי שממתינים מזה כשנתיים להשקתו של CX-3 אבל לא יכולים להציע ליפנים כח קניה תחרותי מספיק כדי לקבל אותו.
יצרנית רכב יכולה לצמצם את היקפי הייצור במפעל בהתאם לביקוש, אבל כל עוד שלא הוחלט לסגור אותו היא חייבת לשמר רמת תפוקה מינימלית, מה שאומר שאם יהיה לה יקר למכור בארה"ב מכוניות שמיוצרות במקסיקו אין ספק שהיא תשקול למכור אותן בישראל.

בשלב זה מוקדם עדיין לדעת אם ומתי תוקם חומה בין מקסיקו לארה"ב, ואם אכן יוטלו מכסים חדשים על יבוא מכוניות משם.
הדבר היחיד שברור כרגע הוא שהמדיניות הכלכלית של הנשיא דונלד טראמפ בקשר לתעשיית הרכב, כפי שגם הובהרה בפגישה שקיים השבוע עם מנכ"לי יצרניות הרכב האמריקניות, אמורה להיטיב עם יצרניות רכב שמייצרות בארה"ב ולצמצם יבוא רכב למדינה.

טראמפ למנכ"לי יצרניות הרכב: החזירו את הייצור למדינה ותיהנו מהקלות

צריך להדגיש שלא רק מאזדה ומיצובישי הימרו על סגירת מפעלים בארה"ב ולא רק מאזדה הקימה מפעל חדש במקסיקו. גם ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר העבירו את רוב הייצור שלהן מחוץ לגבולות ארה"ב, ובמהלך 2015-2016 העבירו כמעט לגמרי את ייצור כל המכוניות הקטנות והבינוניות שלהן למקסיקו.

בשונה ממאזדה, לאמריקנים אמנם יהיה קל יותר לפתוח מחדש מפעלים אמריקנים שנסגרו בעבר (אם יהיה בכך צורך), אבל גם הן מושקעות במפעלים חדשים ויקרים במקסיקו ולכן גם הן עשויות להתנחם טיפה בשוק הקטנטן שלנו ביום שלאחר המכס.

בסיכום שנת 2016 יובאו לישראל רק 3,417 כלי רכב ממקסיקו, ואלה היוו 1.2% בלבד מסך המכירות בשוק שלנו (לעומת כ-4,000 כלי רכב ו-1.5% בשנת 2015). מארצות הברית וקנדה, לעומת זאת, יובאו אלינו כ-7,500 כלי רכב בסיכום 2016, ואלה היוו כ-2.6% מכלל המכירות בשוק.

נתונים אלה מייצגים פחות או יותר את נתח השוק שתופסים בישראל מוצרים מתוצרת אמריקה באופן מסורתי, אלא שאם יפתח נשיא ארה"ב במלחמת מכסים הם צפויים להיראות אחרת לגמרי בעוד שנה או שנתיים.

לא רק שמפעלים במקסיקו צפויים להימצא עם עודף כושר ייצור (לכל הפחות עד שייסגרו), גם ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה במצב שמדינות אחרות מטילות מכס על מכוניות מתוצרתה והיצוא שלהן נעשה פחות משתלם. במקרה כזה תיאלצנה יצרניות הרכב לסמוך על בעלת בריתה האמיתית של אמריקה במזרח התיכון, זאת שמטילה מיסוי כבד על כל כלי הרכב שמיובאים אליה בלי להפלות לרעה את האמריקנים.

The post טראמפ מחזק את מאזדה, סובארו ומיצובישי בישראל appeared first on TheCar.

מן העבר השני, טראמפ רמז בדרך המאוד ישירה לו על ה"גזר" שינתן בתמורה להקמת מפעלים וליצירת תנופה חדשה בתעשייה המקומית וציין כי יקצר באופן דרמטי את הבירוקרטיה, יקטין את מס החברות וגם, למרות שלדבריו הוא מגדיר את עצמו כמי שאיכות הסביבה מאוד חשובה לו, יפעל להסיר חסמים ולבטל יעדים לא הגיוניים של נתוני צריכת דלק ופליטת מזהמים שנקבעו בשנים האחרונות בתקנות שלדבריו "יצאו מכלל שליטה".

עוד ב-TheCar: 
רגע לפני ההשבעה: טראמפ מאיים על יצרניות הרכב הגרמניות 
משטרת ארה"ב מציגה: למי יש יותר כבוד 
העבודה המסוכנת ביותר בארה"ב: נהג משאית 

כזכור, הפעם האחרונה בה מנכ"לי שלוש יצרניות הרכב הגדולות הוזמנו לבית הלבן הייתה ב-2011, לפגישה בה הצהיר הנשיא לשעבר ברק אובמה על כינונן של התקנות המחמירות המחייבות את יצרני הרכב להפחית את נתוני פליטת המזהמים וצריכת הדלק בכלי הרכב שהם מייצרים כמעט בחצי עד שנת 2025, תקנות שטראמפ רוצה לבטל כעת.

גורם בבית הלבן סיפר כי טראמפ ביקש לשמוע מהמנכ"לים על מכשולים ולדון על דרכים לעקוף אותם יחד כדי להחזיר הביתה לאמריקה כמה שיותר משרות, לספר להם על מגוון הזדמנויות הפז העומדות בפניהם ולאפשר להם לשמוע ממקור ראשון על תוכניות של הממשל החדש בנושאים כמו סחר, רפורמות רגולטוריות ומיסים.

לבד מטראמפ ושלושת המנכ"לים בפגישה נכחו גם המושל הרפובליקני לשעבר של מיזורי, מאט בלאנט, העומד בראש איגוד הסחר של ארצות הברית, סגן הנשיא מייק פנס, ראש הסגל בבית הלבן ופקידי ממשל בכירים אחרים.

לא כל הנושאים עליהם דנו הצדדים בפגישה פורסמו, אך בסיומה צייץ טראמפ בטוויטר: "הייתה לי פגישה נהדרת עם בכירי תעשיית הרכב".

גם המנכ"לים של שלוש היצרניות דיווחו על אווירה טובה מאוד שהייתה בפגישה.
מארק פילדס, מנכ"ל פורד, ציין: "כמי שמייצגים תעשיה, אנו שמחים לעבוד עם נשיא שרואה את טובת המגזר לנגד עיניו ושואף לעשות רנסנס בייצור האמריקאי". פילדס הוסיף שבפגישה דנו גם ברפורמה במס החברות ובצורך להתאים את התקנות לנתונים בפועל. כמו כן הוא שיבח את החלטת טראמפ לסגת מההסכם הטראנס-פסיפי אשר הוביל למניפולציות רבות בשערי המטבעות שפגעו קשות במגזר היצרני.

מארי בארה, מנכ"לית ג'נרל מוטורס, אמרה שהדיון היה בונה מאוד והתמקד באיך ניתן לעבוד יחד ובמדיניות שתתמוך בתעשיה. "ארה"ב היא השוק הביתי שלנו ואנחנו להוטים לעשות כאן עסקים", הסבירה בארה. "אנו בג'נרל מוטרס רוצים יותר מכל תעשיה מקומית תוססת, יש לנו הזדמנות אדירה לעבוד יחד עם הממשלה כדי לשפר את איכות הסביבה, לשפר את הבטיחות וכמובן ליצור הרבה מקומות עבודה".

סרג'יו מרקיונה, מנכ"ל קונצרן פיאט האיטלקי שהשתלט על קרייזלר בעקבות המשבר הכלכלי הגדול של 2008 אמר לכתבים לאחר הפגישה כי הוא מעריך את ההתמקדות של הנשיא במטרה להפוך את ארצות הברית שוב למקום בו נהדר וקל לעשות עסקים. "אנו בקונצרן FCA נשמח לעבוד עם הנשיא ואנשיו כדי לחזק את הייצור המקומי".
מרקיונה הוסיף כי מאז 2009 קונצרן קרייזלר-פיאט השקיע 9.6 מיליארד דולרים במתקני ייצור ובמפעלים בארצות הברית שייצרו 25 אלף מקומות עבודה חדשים.
מן העבר השני מרקיונה ציין כי טראמפ לא סיפק יותר מדי פרטים על ההקלות שהוא מתכוון ליישם בתקנות בהן ידרשו היצרנים לעמוד בשנים הבאות.

כזכור, במהלך הקמפיין לנשיאות טראמפ הבטיח להחזיר את ארצות הברית לימי הזוהר שלה ובין היתר ביקר בחריפות את יצרני הרכב האמריקאים, ובמיוחד את פורד, על העברת עוד ועוד פסי ייצור ומשרות למקסיקו השכנה.

מאז שנבחר ועוד בטרם נכנס לתפקידו (אם או בלי קשר לאיומיו) פורד הודיעה על ביטול התוכנית להקמת מפעל להרכבת רכבים בעלות של 1.6 מיליארד דולרים במקסיקו ובמקומו החליטה להשקיע 700 מיליון דולרים בהרחבת המפעל של הקונצרן במישיגן ושדרוגו.

בנוסף, קרייזלר וג'נרל מוטורס הודיעו, כל אחת בנפרד, על כוונתן להשקיע מיליארד דולרים במפעלי הרכבה מקומיים בגבולות ארצות הברית, אך לטענתן החלטה זו נעשתה כבר לפני הבחירות.

יש לזכור ששלוש היצרניות מחזיקות לא מעט מפעלים ופסי ייצור במקסיקו ועד כה, למעט הצעד הנקודתי של פורד, לא נראה כי היצרניות שינו את מדיניותן בנוגע למדינה שמדרום לגבול.
עם זאת, על פי הערכות אנליסטים, יצרניות הרכב האמריקאיות תהיינה מוכנות להחזיר הרבה משרות לארה"ב, אם על ידי התחייבויות מרצון או מחוסר ברירה בשל מיסי גבול אותם הבטיח טראמפ להטיל, בתמורה להקלות ביעדים ובתקנות צריכת דלק ופליטת מזהמים שנקבעו על ידי ממשל אובמה.

The post טראמפ למנכ"לי יצרניות הרכב: החזירו את הייצור למדינה ותיהנו מהקלות appeared first on TheCar.

בניגוד לסוקרים שפישלו בגדול ולאנשי הממסד הפוליטי שכבר שנים כנראה מנותקים מהעם, איש העסקים הניו יורקי ידע במהלך כל הקמפיין שהביא אותו לבית הלבן לשים את היד על הנקודות הכואבות באמת שגרמו למיליוני אמריקאים לאבד אמון ותקווה במדינה שלהם.

עוד ב-TheCar:
הכירו את Trumpch, הסינית שתעשה לטראמפ כאב ראש 
לא רק נגד ישראל, אובמה מנסה לחשק את טראמפ גם בנושאי תחבורה 
הישורת האחרונה של אובמה: "תחבורה של המאה ה-21"

גם לאחר בחירתו של טראמפ, לא מעט מהפרשנים לא לגמרי הבינו מה בדיוק חולל את המהפך ובניסיונם להסביר את שקרה התמקדו בלאומנים, חובבי נשק, גזענים, חוואים פרימיטיביים, חברי מועדון מסיבת התה ושאר אמריקאים מהסוג שלמעשה מאז ומעולם הצביעו אך ורק למפלגה הרפובליקנית, אבל טראמפ הבין שהדרך שלו לבית הלבן נסללה במדינות "חגורת החלודה" – אוהיו, פנסילבניה ומישיגן – שבעבר היו מזוהות עם המפלגה הדמוקרטית והיו לב התעשייה האמריקאית ובעשורים האחרונים נשכחו מאחור לאחר שעוד ועוד מפעלים שהיו בהן נסגרו כשפסי הייצור הועברו מחוץ לגבולות ארצות הברית.

טראמפ יודע שאת אותם אנשים לא ממש מעניינת מדיניות החוץ של הממשל החדש או העברת השגרירות לירושלים ושהשאיפות שלהם הן הרבה יותר ארציות ומתמקדות במציאת כל עבודה שתאפשר להם להתקיים בכבוד.

רגע לפני שהוא ככל הנראה יצטרך לקבל עליו סוג של ממלכתיות (או לא?), טראמפ מבהיר בסגנונו המיוחד כי הוא לא מתכוון להשאיר את אותם אנשים מאחור וכי לא יאפשר לכלכלה הגלובלית נטולת הגבולות ולהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה עם קנדה ומקסיקו להמשיך לדחוק את מעמד הפועלים האמריקאי עמוק עמוק מעבר לקו העוני.

אחרי שרמז בצורה שלא משתמעת לשתי פנים לפורד ולג'נרל מוטורס כי הוא לא רואה בעין יפה את הכוונה של הענקיות האמריקאיות להעביר עוד פסי ייצור למקסיקו הסמוכה, בראיון ל"בילד" הגרמני טראמפ היה אפילו נחרץ יותר בהתייחסו לכוונה דומה של יצרניות רכב גרמניות להעביר חלק מפסי הייצור מהמפעלים שלהן בארצות הברית למקומות אחרים.
"אין לי בעיה שהיצרניות הגרמניות יבנו את המכוניות שלהן בכל מקום שהן רוצת בעולם, ואני מאחל להן בהצלחה, אבל אם הן ירצו, במקום לייצר בארצות הברית לייבא אליה מכוניות, הם יצטרכו להתמודד עם 35 אחוזי מס", הבהירר טרמאפ.

דבריו של טראמפ מגיעים לנוכח הבנה שכדי לנצל את הסכם הסחר החופשי האמריקאי וליהנות מכוח עבודה זול, ב.מ.וו החליטה להשקיע מיליארד דולר בהקמת מפעל בסאן לואיס שבמקסיקו שייצר את הדור הבא של סדרה 3, מרצדס מקימה במקסיקו מפעל ענק בשיתוף ניסאן וכי קונצרן פולקסווגן מרחיב את פעילותו במדינה השוכנת מדרום לארצות הברית ומעבר לחיפושית ולג'טה ירכיב במקסיקו גם את הטיגואן ואת ה-Q5 של אודי.

בראיון ל"בילד" טראמפ טוען גם כי לדעתו אין מספיק הדדיות בין המדינות ובעוד שבארצות הברית נמכרים הרבה רכבים של מותגים גרמניים, בגרמניה אין כמעט נוכחות למכוניות מבית מותגים אמריקאים.

בשלב זה לא לגמרי ברור אם הכוונה של טראמפ היא למסות את כל המכוניות המיוצרות מחוץ לגבולות ארצות הברית או רק מכוניות שפסי הייצור שלהן יועברו מארצות הברית למקסיקו.

בכל מקרה, יש לזכור ששלוש ענקיות הרכב מגרמניה, כמו גם יצרניות רכב יפניות וקוריאניות, מחזיקות מפעלי ענק בארצות הברית המעסיקים עשרות אלפי אמריקאים ומייצרים מאות אלפי מכוניות בשנה שחלק לא מבוטל מהן מיועד לייצוא מארה"ב.
אם יוטל מיסוי כבד על רכבים שיגיעו ממקומות אחרים, לא מן הנמנע כי היצרניות יחליטו להרכיב את המכוניות שמיועדות לייצוא מחוץ בארצות הברית.

גבריאל סיגמר, סגנה של קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, החליט להגיב להצהרות טראמפ בצורה תקיפה: "תעשיית הרכב בארה"ב תתעורר למציאות קשה כשיום אחד כל חלקי החילוף הרבים שאינם מיוצרים בארה"ב המצויים במכוניות אמריקאיות יגיעו פתאום עם תוספת מחיר של 35 אחוזים".
"תהיה לכך השפעה ישירה על התעשייה האמריקאית שתוצריה יהפכו למיושנים ויקרים יותר", אמר והוסיף כי "טראמפ רוצה יותר הדדיות, אבל כדי לגרום ליותר גרמנים לקנות מכוניות אמריקאיות הם צריכים לבנות מכוניות טובותת יותר".

כעת נותר לראות, ממש בקרוב, האם וכיצד הצהרותיו המיליטנטיות של טראמפ בטוויטר מתורגמות למדיניות בפועל.

The post רגע לפני ההשבעה: טראמפ מאיים על יצרניות הרכב הגרמניות appeared first on TheCar.