232 פולח את העיר שדרות לכיוון מערב, חוצה את כביש 34, ממשיך כ"סיבוב המוות" סביב קיבוץ מפלסים, ונמתח דרומה דרך כפר עזה, צומת סעד, עלומים, ובארי אל צומת רעים – שם נערכה מסיבת 'נובה'.
מצומת רעים מוליך כביש 232 דרומה ומערבה – לצד ניר עוז, סופה וחולית – עד שהוא פוגש את כביש 10 במרחק של כקילומטר מגבול הרצועה, לא הרחק מכרם שלום. כך משלים הכביש כ-80 קילומטרים של כביש דמים בכל המובנים.

מאז ה-7 באוקטובר, ועד סוף כל הדורות, יהיו כל אחת מן הנקודות האלה – וכל אחד מן הישובים שהופקרו – פצע פעור בלב החברה הישראלית וזעקה לעולם כולו.

בפברואר יקושט הנוף המדהים של צפון מערב הנגב במרבדי כלניות וימשוך אליו את המוני בית ישראל, והשנה הוחלף שמו השגור של האירוע – 'דרום אדום' – בשם מתאים יותר למצבנו: 'דרום בלב'. אנחנו מציעים לכם טיול מקדים שבו תוכלו לעטוף באהבה את העוטף, לגעת בהיסטוריה ולכוון אל עתיד טוב יותר למדינת ישראל.

כביש דמים

ההפקרה וההזנחה של כביש 232 ושל תושבי עוטף ישראל לא החלה ב-7 באוקטובר 2023.

תשע שנים קודם לכן, ב-21 בספטמבר 2014 – כחודש לאחר סיום מבצע 'צוק איתן' – ממשלת ישראל אישרה "תכנית אסטרטגית רב-שנתית לפיתוח שדרות ויישובי עוטף עזה". מטרת התוכנית: "לחזק את יישובי העוטף" והיא מסכמת שורת החלטות ממשלה קודמות, שהראשונה בהן התקבלה עוד בספטמבר 2013.

בתוכנית, שהוגדרה לביצוע תוך 4 שנים, הבטיחה ממשלת ישראל ליצור "עדיפות לאומית… לפעול להעמקת ההשקעות והסיוע הממשלתי לאזור שדרות ועוטף עזה… לעודד צמיחה כלכלית ולחזק את ההתיישבות באזור בכלל, וביישובי הקו הקדמי סביב רצועת עזה בפרט".

בין השאר הוחלט "להרחיב את כביש 232, מצומת סעד ועד למעבר כרם שלום עד לשנת 2019, וזאת לנוכח העובדה שמדובר במה שכבר אז היה אחד הכבישים הקטלניים ביותר בישראל מבחינת הרוגים בתאונות דרכים.
עשר שנים לאחר מכן יכולה חברת 'נתיבי ישראל', שאמונה על הביצוע, לזקוף לעצמה רק את ההרחבה לכביש דו-נתיבי ודו-מסלולי של קטע כביש באורך 8 קילומטרים בלבד, בין כרם שלום לניר יצחק. גם לצורך זה נדרשו 7 שנים מיום החלטת הממשלה הראשונה.

בשנת 2020, בקדנציה הראשונה של מירי רגב כשרת תחבורה, היא פרסמה הודעה לעיתונות ובה הבטיחה לחדש ולהרחיב את כביש 232 מפני שהיא "רואה חשיבות רבה בפיתוח התשתיות בעוטף עזה, שיאפשרו תנועה בטוחה במרחב לתושבי עוטף עזה ויתנו מענה לצרכים הביטחוניים". באותה הודעה נכתב בשם שרת התחבורה ש"ממשלת ישראל קיבלה החלטה בשנת 2014 להרחיב למען ביטחונם של תושבי עוטף עזה את כביש 232. כולנו יודעים שמאות המשאיות שנוסעות בכביש בדרך למעבר כרם שלום מסכנות את חיי התושבים. לצערי בחמש עשרה השנים האחרונות, נהרגו בכביש 50 בני אדם".

מיותר לציין שממשלת ישראל לא הרחיבה את כביש 232 כמובטח, וב-7 באוקטובר 2023 – כאשר אלפי אזרחים במאות מכוניות ניסו למלט את נפשם מאימת רוצחי חמאס שביצעו עליו זוועות עולם – הכביש הצר הפך למלכודת מוות. אגב, לא מדובר בספקולציה שלנו אלא בעובדה שמוסברת היטב על-ידי משרד התחבורה עצמו: בתיאור הפרויקט הבודד ש'נתיבי ישראל' ביצעה בין 2018-2020 – אותם 8 מתוך 80 קילומטרים – נכתב בין השאר ש"כביש 232 הוא הציר הראשי של יישובי עוטף עזה, תוואי אסטרטגי ובעל משמעות ביטחונית… מטרת הפרויקט… מתן מענה לכלי רכב של כוחות ההצלה ומערכת הביטחון בעת מצב חירום ביטחוני…"

ב-7 באוקטובר הציבו מחבלי חמאס וג'יאהד איסלאמי עשרות מארבים ותפסו את הצמתים העיקריים לאורך כביש 232. רבים מ-364 נרצחי 'מסיבת הנובה' נרצחו בעת שנמלטו מצומת רעים, ולפי עדויות של כוחות ההצלה וזק"א בוצע וידוא הריגה בנרצחים במאות מכוניות לאורך הציר.

באופן שמעורר השתאות וחלחלה – אחת הפעולות הראשונות שאנשי משרד התחבורה ביצעו בסמוך לאחר הטבח הנורא הייתה צביעה בלבן של כל המיגוניות שמוצבות לאורך הכביש, שבתוכן נרצחו עשרות ישראלים.
כך, למרות החשיבות ההיסטורית וההסברתית – משרד התחבורה העלים את רוב שרידי הטבח ואת התיעוד ההיסטורי לרצח המתועב שבוצע במיגוניות. כמובן שהפעולה הזאת לא תמחה את העובדות: אלפי משפחות של נפגעים שוקדות – כל אחת בדרכה – להנציח את יקיריהן במאות נקודות לאורך כביש 232.

נתיב הזיכרון

את טיול הזיכרון שלנו אנחנו מתחילים בסמוך לישוב ניצן שמצפון לעיר אשקלון. קטע הכביש הזה – עד לניר עם – נסלל בתקופת המנדט הבריטי ובמלחמת העצמאות ניטשו סביבו קרבות קשים מול חיל המשלוח המצרי.

כשלוש שנים לאחר הקמת המדינה הושלמה סלילת הקטע הבא, שמחבר את יישובי הנגב המערבי : בארי, מגן, תל רעים, כיסופים, עין השלושה ונירים. בשנים 1954–1955 הוארך כביש 232 עד לניר יצחק, וארבע שנים לאחר מכן הושלמה הסלילה עד לכרם שלום.

בחלק הראשון של הכביש, עד לעיר שדרות, פזורות אנדרטות זיכרון לחללי צה"ל ממלחמות ישראל – לאו דווקא באזור הזה. מזרחית לקטע הצפוני של הציר, לא הרחק מקיבוץ רגבה, נטוע על 'גבעת תום ותומר' גן בוטני מרשים לצמחי ארץ ישראל כאתר הנצחה ל-73 נספי אסון המסוקים. המעוניינים יכולים להגיע לגבעה בנהיגת שטח, אבל עדיף להגיע אליה דרך כביש 3612 שמחבר את נגבה עם כבישים 4 מצפון ו-35 מדרום. על גבעת תום ותומר נטועה צמחיה ארץ ישראלית ופזורים עליה סלעים שעליהם סותתו שמות 73 נספי אסון המסוקים.

בהמשך הקטע הצפוני של 232 נמצאים 'גבעת ארנון' לזכר חללי גדוד 51 מחטיבת גבעתי שנפלו במלחמת השחרור (גבעה 113), אתרי ההנצחה של גדודים 52 ו-54 של גבעתי, ואתר ההנצחה לקרבות משלטי חוליקאת.

בהמשך הדרך חולפים על פני חלום ישראלי שלא התגשם: סימני הנפט של שדות חלץ, ו'מחנה לפידות' – שם הוצבו מתקני הקידוח, וגבעה נטולת שם שעליה נפרוש להתארגנות וקפה לפני שנגיע לעוטף עצמו.

מול הכניסה למחנה לפידות סלולה רחבה גדולה וכ-200 מטרים אחריה, בהמשך השביל, הוא מטפס אל גבעה שעל ראשה נטוע בית אריזה נטוש עם סככה גדולה וריקה. מכאן יש תצפית נפלאה דרומה, וזה מקום מומלץ לפרוש עליו מחצלת או לפתוח כסאות ופשוט להירגע רגע מול שדות החיטה המלבלבים, מטע האפרסקים ובתי קיבוץ גברעם.

מכאן נחזור את 232 ונמשיך לכיוון העיר שדרות שנמצאת כעת בתנופת בנייה חסרת תקדים, ונשים פעמינו אל אתר ההנצחה שלצד תחנת המשטרה ההרוסה של העיר.
יוצאים מן העיר שדרות ומגיעים אל צומת מדורג שבו פונים ימינה ושמאלה, דרומה, לכיוון קיבוץ מפלסים ו"סיבוב המוות" שמשני צדדיו מפוזרות אנדרטאות שהקימו משפחות הנספים לזכר יקיריהם שנרצחו ב-7 באוקטובר.

אנדרטת חץ שחור, שגם היא נכבשה על-ידי המחבלים, תפוסה כעת לצורך ביטחוני אבל אפשר להיכנס לשטח הכניסה שלה ולחנות בו, ומכאן לסייר רגלית, בזהירות, לצידי הכביש.

בתלות במצב הביטחוני אפשר להמשיך מכאן רגלית דרך השטח דרומה לכיוון כפר עזה, או להמשיך דרומה עם הכביש ולחנות בתחנת הדלק שצמודה לכניסה לישוב.

לאחר מכן ממשיכים על הציר לכיוון צומת סעד הסמוך, שבו אפשר לבחור בין פניה ימינה לכיוון נחל עוז לבין נסיעה בהמשך הכביש לכיוון עלומים ובארי.

בשני המקרים כדאי לעלות על ציר העפר שמוליך בין נחל עוז לבין מצפה אנז"ק שליד קיבוץ בארי, ולבקר בשרידי 'בארות יצחק' הישנה ובנקודת ההתיישבות המקורית של בארי.

צריך להדגיש שהביקור בקיבוצים ובמושבים עצמם אפשרי רק לאחר תיאום מראש, אבל לאורך הכביש והצירים יש לא מעט נקודות תצפית ומצפי זיכרון, כמו זה שהקימו משפחות התצפיתניות לזכר הנרצחות ולקידום שחרור החטופים והחטופות.

בהמשך כביש 232 מגיעים לצומת רעים, אל אתר ההנצחה העצום לזכר נרצחי מסיבת הנובה. במקום הוכשר מגרש חניה גדול מאוד, והביקור במיצגי ההנצחה חשוב ומצמרר כאחד.

משואה לתקומה

יותר משנה ורבע חלפה מאז יום האסון הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה, ו-98 חטופים עדיין נמצאים בעזה בידי שונאי ישראל.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש חלק כזה או אחר בתוצאה, אבל מה שהרבה יותר חשוב הוא שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים וצריכים לקחת חלק בתיקון ובתקומה. עבור רבים מאיתנו זה יכול להתחיל בטיול אחד שבו נעטוף באהבה את העוטף ואת אנשיו.

מספרת טל ארזי-זכאי:

"הם הגיעו אלינו ביום ראשון בבוקר באוטובוסים יחד עם השמש. בלי נעלים, בפיג'מות, עם הילדים על הברכיים, עם הכלבים והחתולים. עם תינוקות בלי הטיטול ובלי שמיכי. המון אנשים בלי מזוודות ועם פחד בעיניים.
זאת לא פעם ראשונה שתושבי נחל עוז מגיעים אלינו לקיבוץ. ככה זה בכל סבב של לחימה ברצועה: בכל פעם שיורים רקטות וטילי נ"ט בכינון ישיר הם מגיעים לקיבוץ משמר העמק, ולצערי גם אנחנו וגם הם כבר מתורגלים בכך.

בלילה של ה-7 באוקטובר פינינו את חדרי הנערים שלנו במוסד החינוכי שומריה, חדרים קטנים עם שירותים ומקלחת, בלי מטבח ועם מיטות יחיד מברזל ומזרוני ספוג. ארגנו את החדרים ועל כל דלת כתבנו את שם המשפחה. החברים הביאו מצעים ומגבות, ולקראת הבוקר הכל היה מסודר ומוכן לקראתם.

אלא שבאותו יום ראשון הם נראו אחרת. הפעם הגיעו לא רק נשים וילדים כמו תמיד אלא גם גברים ומבוגרים שבדרך כלל לא היו מתפנים.

עברה שנה. אוקטובר שוב הגיע והביא עימו את החגים, את רוחות הסתיו, וגם את הלחימה הבלתי פוסקת בעזה. נחל עוז נותר עדיין שטח צבאי סגור ותושביו עדיין פה, בשכונת קרווילות שהוקמה במקום מטע השקדים שלנו. חברי קיבוץ ניר עוז נותרו עדיין פליטים בארצם ורחוקים מביתם, מתפללים לעסקה שתחזיר מציפורני חמאס את יקיריהם ואת שאר החטופים, מתאכזבים שוב ושוב מפני שזה לא מתממש.

אני, במקביל, השלמתי את לימודיי והוסמכתי על-ידי אוניברסיטת חיפה כמורת דרך בישראל, רק כדי למצוא את עצמי כמדריכת תיירים בלי תיירים. מורת דרך בלי תלמידים. אף אחד לא מטייל כאשר יורים טילים ומטילים אימה.

שיחות הטלפון הראשונות הפתיעו אותי: הוצע לי להדריך סיורים בעוטף עזה. רבבות ישראלים רצו לראות בעיניהם ולחוש ברגליהם את גודל האירוע ואת משמעות האסון שהונחת עלינו. לכבד את זכר הנרצחים והנפגעים, להדליק נר זיכרון. החשש שלי היה מפני תיירות אופל, תיירות אסונות, אבל מנגד התבררה גם חשיבות המשימה הלאומית: לתאר במילים את מה שאי אפשר לתאר בדימיון ובמחשבות.

לראשונה דיברתי מעט, דיברתי בשקט, ביראת כבוד ועם דמעות בעיניים. התמונות של הנרצחים ממסיבת הנובה מחייכות אליי והם בגיל של הילדים שלי. איך זה ייתכן? אלה היו יכולים להיות הילדים של כל אחד מאיתנו.
המסיירים איתי המומים וכואבים כמוני, לא מפסיקים לבכות.

אנחנו עוברים יחד על הסיפורים, אני משמיעה שיר וביחד אנחנו שרים את התקווה ונושאים תפילה להחזרת החטופים ולשלום החיילים.

מאתר מסיבת הנובה בחניון רעים אנחנו עוברים לאתר המכוניות השרופות ליד הישוב תקומה. שם, בשדה חיטה שהוסב לחניון, רוכזו כל המכוניות שננטשו ונשרפו ב-7 באוקטובר מהקיבוצים ומכביש הדמים 232. קיר גבוה של מכוניות שרופות, חלודות, ללא גג, ללא גלגלים. קיר ארוך וכל אחת מן המכונית שמרכיבות אותו מתעדת את סיפור החיים והרצח של צעירים עם משפחה, וחלומות, ואהבות, וחברים, וחפצים.

בכל סיור אני בוחרת סיפור אחד מתוך כל כך הרבה: אין סוף לעצב. אין סוף למה שאפשר וצריך לומר כדי לזכור ולהזכיר, אבל לכוס הדמעות יש שפה, והיא הגבול למה שאפשר להכיל.
במרכז קיר המכוניות – אולי ביוזמת אחד המנופאים שהחליט לטעת בנו תקווה – ממוקמת מכונית אחת בצבע כחול. כחול של תקווה, של חיים ושל תקומה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע – באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: הביתה, לפני שהחיטה תצמח שוב

טיול לסופ"ש: אל פארק עין נון שמדגים איך יהיה טוב בארץ שלנו

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות

The post טיול לסופ"ש: לעטוף את העוטף appeared first on TheCar.

צפון הארץ נצור בימים אלה ואין גישה אל כבישי הנהיגה היפים ביותר בישראל, אבל בשאר חלקי הארץ ישנם לא מעט כבישים – רובם קצרים למדי – שמאפשרים לעשות את הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם מכונית: לנהוג.
הדגש הפעם הוא לאו דווקא על "כבישי נהיגה" אלא על כאלה שמשרים שלוה בזכות ההשתלבות שלהם בנוף, והמיקוד השבוע הוא במספר כבישים על הכרמל ומורדותיו.

כביש 672 – ממחלף אליקים לצומת דמון

הדרך המפותלת שעליה סלול כביש 672 מטפסת בתוך יער עד לרום של 500 מטרים מעל פני הים ופולחת את חלקם הדרומי של יערות הכרמל. ביציאה מן היער, ברום הכרמל, עוברים דרך הכפרים הדרוזים דלית אל כרמל ועוספיא שהפכו ברבות השנים למעצמות קולינריות.

לאורך הדרך נחשפים למראות הכרמל וסביבתו ההררית, הים התיכון ממערב, ולבסוף למראות של חיפה והנמל שלה, הקריות ועמק זבולון.

כמה מן העיקולים לאורך הכביש חדים וחשוב להיות מרוכזים בנהיגה, וישנם עשרות רבות של נקודות מרוחקות מנתיב התנועה שאפשר לעצור בהן לצורך תצפית, לקפה או למנוחה.

כביש 721 – מצומת דמון ועד צומת אורן (על כביש 4)

בעיניי זה אחד הכבישים היפים בארץ. הוא מתפתל מערבה מרום כתף הכרמל לכיוון עתלית והים, וחולף לצד חורש רחב ידיים של אורנים ענקיים. באחד העיקולים "מופיע" פתאום כלא דמון ובהמשך חולפים לצד הכניסה לבית אורן. מכאן אפשר להיכנס פנימה ולהמשיך לכיוון חוות הסוסים, לחנות מיד לאחריה ולהמשיך ברגל מערבה עד לקצה המצוק – משם יש תצפית נפלאה לכיוון הים.
בהמשך הכביש חולפים לצד "מחצבות הקדמונים" – אזור שבו נחצבו אבנים לבניה בימי קדם.

מקום טוב ובטוח לעצור בו הוא חניון מוסדר לצד האנדרטה לזכר הרוגי אסון הכרמל, ומקום חמוד נוסף נמצא בהמשך – לאחר שחולפים עיקול גדול שלאחריו גשר קטן שמתוח מעל נחל אורן: כביש צר מוליך אל חורש סבוך של אלונים ועצי אורן ובליבו אגם. ערוץ הנחל מוקף בשיחי הרדוף שפורחים בימים אלה בפריחה אדומה ומרהיבה.

כביש צר נוסף, בהמשך, מוליך לכיוון מלון 'יערות הכרמל' ואפשר לנהוג עליו אל עומק היער ולאתר מספר נקודות תצפית לכיוון הים ממערב.

במורד הכביש מערבה הוא צמוד לערוץ העמוק של נחל אורן ועל הגדה המערבית שלו קל להבחין בסלעי ענק שנראים כמו גלים. סלעים אלה נקראים "צנירים".

כביש 7212 – מצומת משמר הכרמל (עם כביש 672) ועד לצומת נשר (עם כביש 752)

כביש צר מאוד ומפותל זה יורד אל גבעת נשר, הישוב נשר, ואל מפעל המלט נשר. הכביש חצוב על מדרון פארק נשר ומומלץ לעצור במקום חניה מוסדר, להיכנס לפארק ולעבור על גבי גשר שתלוי מעל לנחל קטיע.

בחלקו העליון של הכביש, במבט צפונה, רואים את עמק זבולון ואת הים, את בתי הזיקוק ואת הקריות. הכביש ממשיך עם מספר עיקולים חריפים ("סרפנטינות") ובקטע הזה אין מקומות בטוחים לעצירה. כדאי להמשיך עד לגבעת נשר ולטפס אל אתר ההנצחה לחללי הישוב, שבנוי בעיבורו של חורש מהמם. אפשר גם לעצור בדרך בחניון 'יער היערנים', שם יש מקומות ישיבה בצל העצים.

כביש ללא שם

אפשר להגיע אל מספר מסלולי טיול רגלי חביבים מתוך כביש צר מאוד שהכניסה אליו נמצאת בקצה הדרומי של מתחם אוניברסיטת חיפה, על שדרות אבא חושי. מדרום לכביש נמצאת הכניסה לגן לאומי 'הכרמל' שמוכר לרבים בכינוי 'שווצריה הקטנה'.

מיד לאחר עמדת הכניסה פונים שמאלה אל כביש צר ומפותל שמוליך אל 'חניון הצוק', ממשיכים לאורך כ-400 מטרים ופונים ימינה לפי השילוט. ממשיכים לאורך כ-800 מטרים עד לרחבת חניה גדולה שבסמוך אליה נמצא מקום מוסדר ומוצל לישיבה, עם שולחנות פיקניק שעליהם אפשר לפרוש ארוחה.

שני שבילים מסומנים יוצאים מן הרחבה ואני ממליץ על המזרחי מביניהם. מטפסים בשביל ופונים בקצהו ימינה אל סבך של עצי אלון (סימון שביל שקוף) אשר מלווה אתכם עד לסלע תצפית מרשים.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה

טיול לסופ"ש: אל נחל צאלים

The post טיול לסופ"ש: פשוט לנהוג appeared first on TheCar.

את המכונית המאד נדירה הזאת נבקר השבוע ובעיקר את הבית המיוחד שלצידו היא ניצבת בשטח 'מכון ויצמן' ברחובות – וילה מהממת וייחודית בעיצובה שהייתה למשך תקופה קצרה מידי ביתו האחרון של אבי 'אומת הסטארט-אפ' הישראלית, הדוקטור חיים ויצמן.

"היהודים", כתב חיים ויצמן באחרית ימיו באחד מתוך אינספור כתבי הגות מרגשים ומרשימים שלו, "הם עם קטן מאוד מבחינה כמותית, אבל גם עם גדול מבחינה איכותית. עם מכוער, אך גם עם יפה, עם שבונה והורס. עם בעל גאונים, ועם זאת גם עם של טיפשות עצומה…".

כ-35 שנים קודם לכן, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ויצמן פיתח מספר פטנטים שאפשרו לתעשייה הבריטית לייצר ביעילות בוטיל ואצטון שהיו נחוצים לצורך הפקת חומרי נפץ עבור המאמץ המלחמתי. תרומתו לבריטניה אפשרה למנהיג הציוני לחלץ בשנת 1917 משר החוץ הבריטי הלורד ארתור בלפור את "הצהרת בלפור" שעיקרה הבטחה בריטית להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

ויצמן, שעוד בתחילת המאה שעברה היה כימאי בעל שם ופרופסור מפורסם, הכיר את בלפור שנים קודם לכן. בפגישה ביניהם בשנת 1906, שלוש שנים לאחר שהוא עצמו הצביע נגד "תוכנית אוגנדה" בקונגרס הציוני השישי בבאזל (בטענה שהאומה הבריטית תציע ליהודים הצעה יותר טובה) – שאל אותו בלפור מדוע הוא מתנגד לתוכנית אוגנדה. "מיסטר בלפור", השיב לו ויצמן, "נניח שאני מציע לאדוני את פריס במקום את לונדון, היקבל את הצעתי?" הלורד בלפור השיב: "ד"ר ויצמן, לונדון היא שלנו" ועל כך ענה לו ויצמן: "נכון הדבר. אבל ירושלים הייתה שלנו בזמן שלונדון עוד הייתה אדמת ביצה".

שנה לאחר מכן, בשנת 1907, ויצמן ביקר לראשונה בארץ ישראל, אז עדיין תחת שליטה עות'מנית, והילך על אדמות המושבה רחובות. לימים הוא יזם את הקמתו של מכון המחקר 'זיו', שידוע כיום כ'מכון ויצמן' והיה אחד ממכוני המחקר הראשונים במזרח התיכון ואחד הנבטים שמהם צמחה העשייה המדעית ותעשיית ההי-טק הישראלית.

בתקופת המנדט הבריטי ויצמן פעל רבות לכינון מדינת ישראל ושילובה במרחב. כבר לאחר כיבוש הארץ על-ידי הבריטים יזם ויצמן יחסים עם האמיר פייסל, בנו של חוסיין מלך חג'אז, והשניים חתמו בשנת 1919 על ההסכם שידוע כ"הסכם ויצמן-פייסל" בין התנועה הציונית לבין הממלכה החג'אזית. הסכם זה אמור היה לקבע את היחסים מול הממלכה הערבית המאוחדת בהתאם לקווי הצהרת בלפור, ובין השאר לעודד הגירה יהודית לפלשתינה במהירות ובהיקף נרחב וליצור התיישבות צפופה, תוך שמירת מעמדם של החקלאים והאריסים הערבים.

ויצמן התגורר באנגליה במשך כשלושים שנים ובמשך כמחצית מן התקופה הזאת כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. "בשנות העשרים היה ויצמן אדם אמיד שעתידו הכלכלי ועצמאותו מובטחים", כותב נורמן רוז הביוגרף של ויצמן. "התגמולים שקיבל מהפטנטים שרשם על שמו, בייחוד באירופה ובארצות הברית, אך גם ביפן, אוסטרליה, הודו, מרוקו ודרום אפריקה, הביאו לו הכנסה קבועה, גדלה והולכת… קשה לאמוד במדויק את הונו אך ידוע שבשלהי שנות העשרים הגיע מחזור עסקיו למאות אלפי דולרים… הוא הסכין בקלות עם עושרו, היה לו בית מפואר באדיסון קרסנט בלונדון, שבו עמדו לרשותו משרת ראשי, נהג, אומנת, טבח ומשרתות. הוא נסע רק במחלקה הראשונה והתגורר במלונות המפוארים ביותר; הוא נסע במכונית הרולס-רויס שלו, עישן את הסיגרים היקרים ביותר ואת ענייניו הפוליטיים העדיף לנהל במסעדת מלון סבוי".

בשנת 1934, מיד לאחר ההקמה הפיזית של 'מכון זיו', ויצמן עלה לישראל יחד עם אשתו ורה שבעצמה הייתה רופאת ילדים ודמות מעורה מאד בפוליטיקה הבריטית והאירופאית. במשך כשלוש שנים הם התגוררו בצריף צנוע בצמוד למכון, ובמהלכן רכשו פרדס נטוש בשטח של כ-40 דונמים על ראש גבעה בסמוך למכון.

על שטח זה הקימו בני הזוג את אחד המבנים הייחודיים ביותר בארץ ישראל של אותן שנים: וילה שתוכננה על-ידי האדריכל היהודי גרמני אריך מנדלסון, מגדולי האדריכלים באותה תקופה. המשא ומתן בין מנדלסון לויצמן נגע בעיקר לצד הכספי (ויצמן הצליח לכווץ את הצעת המחיר באופן משמעותי) אבל גם לצד המעשי והמוסרי: "גם אם יכולתי להרשות לעצמי להוציא כל כך הרבה כסף", כתב ויצמן למנדלסון באחת ההזדמנויות, "לא הייתי עושה זאת מסיבות מוסריות. אסור לעשות זאת בפלשתינה. אני רוצה בית הגון, אבל לא מבנה לוקסוס".

הבית בנוי בצורת האות ח שמקיפה חצר פנימית ובה בריכה, וקומת הקרקע נועדה לעבודה ולאירוח. החצר הפנימית מקורה בגג שנתמך על-ידי שורת עמודים ומרוב חדרי קומת הקרקע נפתחות דלתות אל החצר והבריכה.
מדרגות מפוארות מוליכות אל חדרי השינה שבקומה העליונה שבמרכזה ממוקם חדר השינה של ד"ר ויצמן עם מרפסת שמשקיפה לעבר ירושלים. סביב הבית ניטע גן על טהרת צמחי ארץ-ישראל עם זיתים, תאנים ואלונים וגם עצי הדרים שהיוו בסיס כלכלי לחקלאי המושבות.

בני הזוג ויצמן נכנסו לביתם החדש בשנת 1937, ובשנת 1949 נבחר ד"ר ויצמן לנשיא הראשון של מדינת ישראל, במידה רבה במטרה להרחיק אותו מן הפוליטיקה הישראלית. באותו יום הפך ביתם הפרטי של הויצמנים למעון הנשיא הרשמי, ובו הם ארחו אישים ומנהיגים מכל רחבי העולם. הבית הייחודי, ובעיקר יופיו שלא מנקר עיניים, זכה לתשבחות של המבקרים הרבים. אחדים מתושבי רחובות נהגו להתייחס אל בית הנשיא הראשון כאל "אוניה", בין השאר מפני שבחלקו העליון בנוי מה שנראה כמו גשר פיקוד עם חלונות קטנים ועגולים על ראש מגדל עגול שצופה למרחוק.

ד"ר חיים ויצמן השתתף במסעות רבים לגיוס כסף למדינת ישראל, בין השאר גם עם פרופסור אלברט איינשטיין, ובעצמו תרם מהונו האישי כספים רבים למדינה. לאחר מותו, בשנת 1953, ומות רעייתו ורה, נתרמו האחוזה, הבית וכל תכולתו לציבור הישראלי באמצעות מכון 'יד חיים ויצמן'. לימים, לאחר אי אילו "תהפוכות אופייניות" לישראל, הוכרז המקום כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים, וכיום הוא פתוח לביקורי הציבור (הכניסה בתשלום סמלי של 15-20 שקלים, 70 שקלים למשפחה).

איש העולם

לצד בית ויצמן בנוי פביליון זכוכית צנוע ובתוכו שמורה ה'לינקולן קוסמופוליטן' ששופצה בשנת 2000 לאחר כ-40 שנות הזנחה והתפוררות. הסיפור של המכונית הזאת מעניין בפני עצמו גם בזכות הערך המוטורי שלה, וגם בגלל הרקע ה"מסחרי" שלה.

ד"ר חיים ויצמן היה, כאמור, איש עשיר שלא הזדקק למתנות אלא דווקא תרם מהונו. אבל אחרי הקמת מדינת ישראל, בשנת 1950, פנה איש מכירות אמריקני מבריק, לי אייקוקה שמו, אל הנרי פורד השני, נכדו של חלוץ תעשיית הרכב ואחד הבעלים של פורד מוטור קומפני – והציע לו לתרום מכונית שרד נשיאותית לנשיא המדינה היהודית הצעירה שקמה בארץ ישראל.

כל חובב רכב מכיר את אייקוקה (מי שבין השאר "המציא" את פורד מוסטאנג), אבל לא כולם יודעים שהנרי פורד הראשון, אחד מגאוני תעשיית הרכב ואחד התעשיינים החשובים באמריקה, היה אנטישמי ידוע שהעריץ את היטלר, הפיץ בחינם אלפי עותקים של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ולא חסך בהתבטאויות אנטישמיות במהלך חייו. יהודי ארצות הברית, באופן טבעי, החרימו את המותגים של חברת פורד, כולל מרקורי ולינקולן.

הנרי פורד נפטר בשנת 1947 ואייקוקה החליט לשבור את החרם באמצעות גימיק שלטובתו נעזר בידידו – יהודי בשם ויקטור פוטמקין שהיה אחד הדילרים הגדולים והמצליחים של פורד בפילדלפיה. פוטומקין "שידך" את הצד הישראלי של הסיפור ואייקוקה ארגן את התרומה מצידה של פורד, ובשנת 1949 הוענקה ה'קוסמופוליטן' המהודרת והנהדרת לד"ר ויצמן למרגלות מלון וולדורף אסטוריה בניו יורק.

המתנה שהוענקה לנשיא מדינת ישראל הייתה מהממת. לינקולן, מותג הפאר של פורד, ייצרה בשנת 1950 בסך הכל 12,525 מכוניות מדגם 'קוסמופוליטן' ורק 18 מתוכן, עם מנועי V8 "עוצמתיים" שסיפקו 152 כוחות סוס, נשלחו אל סדנאות מתמחות במטרה להפוך אותן ללימוזינות, כלומר מכוניות מוארכות.

אחת מאלה נשלחה לסדנה שהסבה אותה ל'קונברטיבל' (מכונית פתוחה), וה-17 הנותרות נשלחו אל חברת הני מוטור קומפני (Henney Motor Company) באילינוי, שם פורק המרכב שלה מן השלדה וזו נוסרה והוארכה ב-50.8 סנטימטרים. מרכב המכונית הורחב והוארך ונבנה בתוכו סלון מפואר ומאובזר לשבעה נוסעים.

רק שלוש מ-17 המכוניות נבנו ברמת הפאר הגבוהה ביותר ואלה שימשו את נשיא ארצות הברית הארי טרומן ובני ביתו, ומכונית רביעית, כמעט זהה למכונית 'מספר אחת' של נשיא ארצות הברית, היא המכונית שניצבת כעת בישראל, ברחובות, בצמוד לוילה של חיים ויצמן. שמונה מבין 18 המכוניות המוארכות שאי פעם יוצרו לא שרדו ואחת מהן – דווקא 'מספר אחת' של הנשיא טרומן, אבדה כליל בשריפה. מכאן נובע שמכוניתו של ויצמן היא אחת מתוך שלוש יחידות מסוגן המדויק ששרדו בעולם עד ימינו.

מותו של פורד האב והמחווה לנשיא מדינת ישראל הפשירו את הקרח, וכפי שכתב על כך אייקוקה בזכרונותיו: "כמה רוכשי מכוניות יהודים מסביב למדינה החלו להרגיש נוח עם פורד… לעולם אל תזלזל בכוחו של גימיק. גימיק אולי לא יכול להזיז הרים, אבל הוא יכול להזיז מכוניות, הרבה מהן". ויצמן, אגב, הצליח "לשנורר" מנכדו של פורד הרבה יותר: ערכה של ה'קוסמופוליטן' היה כ-6,000 דולרים, כערכם באותן שנים, ואילו ד"ר ויצמן השיג מפורד תרומה כספית בסך 50,000 דולר עבור מדינת ישראל.

אגב, מקורבים לד"ר ויצמן העידו בשעתו שהוא דווקא לא ממש אהב את המכונית עצמה, וזאת משתי סיבות. ראשית, היא צרכה ליטר דלק לכל שלושה קילומטרים וחצי של נסיעה. ויצמן, על פי עדותו, "לא אוהב מתנות שאוכלות", ודאי לא בנזין שהיה יקר מציאות בישראל באותן שנים. שנית, ויצמן התנשא לגובה 1.82 מ' והיה בעל מבנה גוף מוצק, והוא לא אהב את מרחב הראש של המכונית. על כך אמר הנשיא: "המכונית טובה לישבן, אבל לא לראש".

סיור בבית הנשיא הראשון מתחיל בכניסה למכון ויצמן המטופח. כאשר נכנסים בשער המכון יש לומר לשומר שהיעד שלכם הא מוזיאון יד ויצמן, ומשם מגיעים אל מגרש חניה מוצל על-ידי עצי פיקוס ענקיים שמסתירים את הבית.

עולים באמצעות מספר מדרגות לכיוון הכניסה ובבת אחת מתגלה בראש הגבעה מבנה גדול ומרשים שמשקיף על העיר רחובות. המקום עטוף בצמחייה עשירה שפורחת בירוק גם בתוך השרב הגדול. הקוסמופוליטן, כאמור, מוצגת בפביליון לצד הבית והסיור בבית מלווה בהסברים באמצעות קוד חיבור לטלפון הנייד, ובכל נקודה בשטח הבית מקבלים הסבר, רקע היסטורי ומידע אודות משפחת ויצמן.

סיורים בבית ויצמן מתקיימים, בתיאום מראש, בימים א'-ה' 9:00 – 16:00, והביקור מרתק גם עם ילדים. לרישום מוקדם: 08-9343230.

שנותיו האחרונות של ד"ר חיים ויצמן בביתו ברחובות היו שנות סבל גופני ונפשי. הוא היה תשוש מבחינה בריאותית, שבע מאבקים מול ראשי הציונות, ויותר מכל חש נבגד על כך שלא היה אחד מחותמי מגילת העצמאות ויותר מכך – שתפקיד הנשיא נתפר באופן ייצוגי ונטול כל השפעה מעשית. באותן שנים הוא כינה את עצמו "האסיר מרחובות".

"במשך דור שלם", כותב נורמן רוז בהקדמה לביוגרפיה של הנשיא הראשון, משנת 1917, השנה שבה ניתנה הצהרת בלפור, ועד לשנת 1946, עמד ויצמן בראש התנועה הציונית; בין אם היה בתפקיד רשמי ובין אם לאו, תמיד הנהיג אותה, שלט בוועידותיה ובאסיפותיה וטיפח אותה מינקותה הפוליטית ועד לבגרותה כמדינה ריבונית… בניצוחו הייתה התנועה הציונית, חרף מגבלות ואכזבות לרוב, אחד מסיפורי ההצלחה הפוליטיים הבולטים ביותר במאה ה-20. מעטים המנהיגים בעולם הדמוקרטי שיכולים לזקוף לעצמם הישג שכזה, ומעטים שבמעטים איתרע מזלם ודימויים הציבורי סותר בצורה כה מחפירה את פועלם האמיתי".

ד"ר חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, הלך לעולמו ב-9 בנובמבר 1952 כשהוא כמעט בן 78.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל הבית המהמם של האיש שהקים את אומת הסטארט אפ הישראלית appeared first on TheCar.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת, כאשר מהנדסי המים של שלטונות המנדט הבריטי נדרשו לספק מים לירושלים, הם בחרו להעלות אותם ממעיינות ראש העין. כך החלה פגיעת האדם בנחל. אבל ההשמדה המשמעותית של הנחל הקצר והשוצף הזה, רק 15 קילומטרים אורכו בקו אווירי, החלה עם חנוכת מפעל המים 'קו ירקון-נגב' ששאב את רוב מי המעיינות כדי להשקות בהם את הישובים החדשים ואת שדות הנגב.

השמדת הטבע והחי לא נבעה רק מייבוש הנחל אלא גם מהפיכתו לשילוב אומלל של מזבלה וביב שופכין: אל התוואי הוזרמו מי ביוב של ישובים רבים מצפון ומדרום לירקון כמו גם שפכים תעשייתיים, ולתוכו הושלכו פסולת בניין, שרידי מכוניות וכל דבר שאנשים רצו שיאבד ולא יימצא לעולם.

כך, בשנותה-60, הכרתי אני את הירקון כילד תל-אביבי: ערוץ מסתורי, אפוף לאורך חלקים שלו בצמחיה סבוכה שבתוכה שוטטו חיות בר, ומדיף בושם דוחה.

תורה שנלמדת בדם

בסוף שנות ה-80, הרבה לאחר שרוב החי והצומח המקוריים של הנחל נכחדו, הוקמה רשות נחל הירקון והחלה לפנות את הפסולת ולשקם את הנחל במקביל להזרמת כמויות לא גדולות של מים לאפיק. אלא שהרשות לא הצליחה להתגבר על הזרמת השפכים והחומרים הרעילים.

כמקובל למרבה הצער במקומותינו – "תורות נכתבות בדם" לפני שמבוצע שינוי של ממש. קריאת ההשכמה הציבורית אשר הצילה את נחל הירקון התקבלה בשנת 1997 באסון המכביה. גשר שנבנה ברשלנות מעל המים המזוהמים והרעילים לא עמד בעומס, חברי המשלחת האוסטרלית למשחקי המכביה נפלו למים, ארבעה מהם נהרגו, עשרות נפצעו וחלקם נפגע מן הזיהום.

כעבר מספר שנים החל שיקום יסודי של נחל הירקון, והוא נמשך עד היום. העבודות החלו בחלקו המזרחי, מנחל קנה ועד לאזור שבע טחנות, ובהמשך נבנו אגני טיהור ניסיוניים שבהם נעשה שימוש באמצעים טבעיים לפינוי הרעלים.

'מקורות' הגדילה את כמויות המים שמוזרמים לירקון ומספר מיני דגים הושבו אליו כדי לקיים מערכת אקולוגית טבעית, וגופי הגנת הסביבה – בהם ארגונים אזרחיים – פועלים כנגד רשויות וחברות שמתרשלות ומזרימות מידי פעם שפכים כתוצאה מתקלות. נחל הירקון נחשב כיום לנקי והוא שוקק חיים, אבל עדיין הוא לא מספיק נקי ובטוח לשחייה.

טיול הסופ"ש שלנו קצר, רגוע ומרגיע: בין רחוב בני דן שבצפון מזרח תל-אביב ועד ל'שבע טחנות', לאורך פארק עירוני מושקע ונעים שנבנה בצמוד לנחל הירקון. הטיול מתחיל במשימה התל-אביבית הקלאסית של למצוא מקום חניה…

עיריית תל-אביב הכשירה רשת שבילים מסודרת לאורך הערוץ החל בחלקו המערבי של הנחל ועד לפאתי העיר בני ברק. לאורך האפיק כולו נמתחו שבילי הליכה נוחים ומונגשים לכל, שבילי אופניים, ויש עשרות מקומות לעצירה, מנוחה ופיקניק.

אגב, אם כבר הזכרנו את החלק המערבי ביותר של הנחל לא מיותר לציין שאפיקו המקורי של הירקון נמצא דרומה למיקום השפך הנוכחי שלו והיה פחות או יותר בהמשך לשדרות רוקח. האפיק הוטה צפונה כאשר נבנתה תחנת הכוח 'רידינג', וזו מזרימה לתוכו את מי הקירור שלה. כך, ארבעת הקילומטרים המערביים ביותר של הירקון מלאים למעשה במי ים מלוחים.

כעבור מהלך הליכה קצר מזרחה מרחוב בני דן מגיעים אל נקודת המפגש שבה נשפך נחל איילון אל תוך הירקון. מקום זה נקרא 'ראש ציפור' והוא מכוסה במכלול גשרים לכבישים ומסילות ברזל. על קירות אחד הגשרים תלויים צילומים גדולים של 'נאמיני הפארק' – גברים ונשים אשר פוקדים את הפארק לפעילויות פנאי ונופש ועיריית תל אביב מצאה לנכון לתת להם מקום של כבוד.

לאורך המסלול הוקמו מתקני ספורט ומתקני שעשועים לילדים כך שאפשר לשלב פעילויות פנאי עם הילדים, רכיבת אופניים, ספורט או פיקניק משפחתי, ויש גם אפשרות לשכור אופניים חשמליים או כלי רכב חשמליים קטנים.

בהמשך מגיעים אל אתר 'שבע טחנות' שגם הוא שוקם בשנים האחרונות במקביל לחפירות הצלה ארכיאולוגיות שבוצעו בו. כעת ניצב מבנה חדש עם שילוט והסברים על ההיסטוריה החקלאית / תעשייתית של האתר, והוא מונגש למוגבלי תנועה.

מכאן אפשר לחזור מערבה ואף להמשיך – ככל שיש זמן וכוח – עד לשפך הירקון שגם הוא חודש בשנים האחרונות והפך למקום בילוי נעים. אפשר, כמאמר השיר, לשכור סירה ולשוט בירקון, ליהנות מטיול עם הילדים ועם הכלב, לרכוב על אופניים, לרוץ, או סתם "לפתוח שולחן" וליהנות מן השלווה כמעט מבלי לשים לב לכאוס העירוני.

כך מגיעים: ב'וויז': פארק הירקון. אפשר להתחיל מתחנת הדלק 'פז' שעל דרך נמיר ולצאת מזרחה, או דווקא לכיוון מערב.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ”ש: אל הירקון המערבי appeared first on TheCar.

אורך החיים של כמה ממיני הדקלים הוא מאות שנים, שבמהלכם הם צומחים לגובה של עשרות מטרים. כך נשתמרו מספר צמדים כאלה ברחבי הארץ, בעיקר בישובים שטרם הפכו לערים סואנות, ובמקומות שלא הולבשו עדיין ב"שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט" כמאמר המשורר – ואלה ניצבים כיום כאנדרטה תמירה לדור המייסדים.

למרבה האירוניה, ועל אף יופיים המרשים של דקלים אלה, הם מסמלים גם טעויות ושגיאות שנעשו בתוך כדי הניסוי הציוני ביחס שבין האדם לטבע ולנוף.

טיול החג השני שלנו הוא "טיול קונספט" שמיועד למשפחות עירוניות עם הורים לילדי "דור ה-Z", מי שנולדו אחרי שנכרתו הפרדסים האדירים שצמחו בארץ עד לשנות ה-80 וה-90, ובמקומם נבנו שכונות ואזורי מסחר ותעשייה.
נציע כאן מקום אחד מסוים שעונה להגדרת הקונספט, אבל חשוב מכך: נציע לכם לחפש אתרים נוספים שבהם נטועים דקלים בני מאה ויותר, וגם חלקות חקלאיות שנחמד לתייר בהן.

ארץ התמר

ישראל נזכרת לא אחת כ"ארץ התמר", וזאת למרות שעצי תמר, דקלים, לא מוזכרים במפורש אלא רק במשתמע כאחד משבעת המינים שבהם התברכה הארץ. בספר דברים נכתב 'ארץ חיטה ושעורה גפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש', ופרשנים סבורים שמכיוון שהפסוק עוסק בגידולי האדמה נראה שה'דבש' שבו אינו דבש דבורים כי אם תוצר של תמרים.

דקלי תמרים טופחו בשטח ארץ ישראל הרבה לפני הולדת עם ישראל, כבר בתקופת האבן, ובימי בית ראשון הם גודלו כאן כגידולים חקלאיים, אם כי ככל הנראה בהיקף מוגבל. מימי הבית השני ואילך נחשב עץ התמר כאחד מסמלי עם ישראל בארצו – כפי שאפשר ללמוד, למשל, ממטבעות שהוטבעו על-ידי מלכים ושליטים יהודים וזרים. מסריקת מקורות כתובים שונים מסיקים חוקרים שבארץ ישראל, מתקופת בית שני ועד לשלהי התקופה הצלבנית, גודלו כ-15 זנים של תמרים, רובם מובחרים, וזאת לעומת כ-11 זנים בלבד בשטחי עיראק, 8 זנים באפריקה ושלושה בלבד ביוון. אלא שחקלאות התמרים, שדורשת השקיה מרובה, נכחדה כמעט לחלוטין מארץ ישראל החל בתקופת הכיבוש הממלוכי ואילך.

בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 יובאו לארץ ישראל מיני דקלים שאין כל קשר בינם לבין המרחב שבו אנחנו חיים. היו אלה ככל הנראה הטמפלרים שהחשיבו, ובצדק, את הגינון ואת הנוף כחלק מאיכות החיים, אבל במקום לשתול דקלים מניבי פרי כפי שצמחו כאן בעבר, או עצים מקומיים או לכל הפחות ממרכז אסיה או מאפריקה – הם ייבאו לכאן אקליפטוסים מאוסטרליה ושני מינים של דקל שנקרא 'וושינגטוניה': האחד – 'חסונה', שמוצאו ממדבריות צפון מקסיקו, והאחר 'חוטית', שמוצאו מדרום-מערב ארצות הברית. שני המינים נקראים על שם נשיאה הראשון של ארצות הברית והם מינים קרובים ודומים שיוצרים בני כלאיים. בזכות התנאים הקשים בארצות המוצא שלהם אלה מינים חסונים ועמידים ליובש, למלח ולקור, שיכולים לסבול חום רב וגם טמפרטורות של מינם 10 מעלות.

דקלי וושינגטוניה נשתלו, למשל, במושבה הגרמנית בחיפה שנוסדה ב-1870, במושבות הטמפלרים בשרונה (תל-אביב), ביפו, ובבית לחם הגלילית ואף בעמק בית-שאן. לימים נתפרסם האגרונום אהרון אהרונסון, מי שעמד בראש מחתרת ניל"י וגם גילה את 'אם החיטה' (לא בסדר הזה…) כמי ששתל לא מעט דקלי וושינגטוניה – בין השאר בשנת 1912 בחוות אהרונסון ליד עתלית.

אחת משדרות דקלי הוושינגטוניה המפורסמות בישראל ניטעה בשנת 1921 בצידי כביש הכניסה הישן לבית הספר 'מקווה ישראל' – בין 'שער ירושלים' אל רחבת בית הכנסת (שער זה פתוח להולכי רגל). בימים אלה חוגגים העצים האלה יום הולדת 121. ארבעה עצים נוספים ניטעו מאוחר יותר בשולי רחבת בית הכנסת. שדרות דומות של דקלי וושינגטוניה נטועות בשדרות יפו בירושלים, שדרות יהודית בתל-אביב, גן המייסדים בחדרה, שדרות ארלוזורוב בעפולה, בשטח הטכניון הישן בחיפה, ומקבצי דקלים ותיקים צומחים כמעט בכל ישוב שהוקם בארץ משנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לשנות ה-60.

בימים אלה, ימי תחילת האביב, פורחים עצי ה"וושינגטוניה החוטית" (אגב, במשפחת הדקלים יש עצים זכרים עצים נקבות) בפריחה חוטית לבנה ומתוך האבקנים נישאת האבקה – באוויר ועל ידי חרקים – ומאביקה פרחים אחרים. במהלך הקיץ יבשילו פירות עגולים שחורים-מבריקים בגודל של כחצי סנטימטר, הם ייאכלו על ידי ציפורים ועטלפי פירות שיפיצו אותם למרחקים וחלקם ינבוט בקלות, בעיקר באזורים מושקים. התוצאה: יותר מ-100 שנים לאחר שיובא לארץ מאמריקה הדקל הזה מפיץ את עצמו במהירות, וזה מין פולט שהפך למטרד באזורים טבעיים.

בין התמר לדקל

בשונה מדקלי הנוי, ישראל ידועה גם כ"מעצמת תמרים". כבר משנות ה-50 ואילך יובאו ארצה, או שמא "הושבו" או "הוחזרו" מיני דקלים לצורכי חקלאות, וזאת על-ידי יבוא חוטרים של זנים מובחרים ממצרים, עיראק ואירן. מטעי תמרים נשתלו בעיקר לאורך השבר הסורי אפריקני ולימים גם בפתחת רפיח, ולזינוק החשוב בחקלאות התמרים הישראלית אחראים הפיתוחים במערכות ההשקיה – ויותר מכל זן 'מג'הול' שנשתל בארץ החל משנות ה-70 של המאה ה-20. ישראל כיום היא היצואנית הגדולה בעולם של תמרים מזן זה.

אצלנו, במשפחת זכאי, שמורה חיבה מיוחדת לצמד דקלי 'וושינגטוניה' ותיקים שצומחים בפאתי העיר ראשון לציון. לפני שנים, כאשר היינו משפחה צעירה ונטולת אמצעים, נהגנו לטייל עם בנותינו הצעירות בפרדסים שהקיפו את העיר, במטעי הפקאנים ובשדות הבור. מפעם לפעם שיחקנו מחבואים בין העצים ותמיד קינחנו בתחרות התמצאות וניווט אל שני עצי הדקל שבלב הפרדסים.

השנים חלפו, הפרדסים והמטעים נעקרו זה מכבר, ועל חלק מן השטח נבנו שכונות חדשות. אבל זוג הדקלים עדיין מתנשא במלוא יופיים בלב השדות כשהם משקיפים ממרום כרבולתם השובבה על הנוף המשתנה. השדות סביב צמד הדקלים "שלנו" עדיין מעובדים, וגם כעת, רגע לפני הקיץ, כיף לטייל בסביבה, הפעם עם הנכדים.

הקונספט שלנו מתאים לכל "העירונים" ולא דורש נסיעה למרחקים: קחו את הילדים אל שטח חקלאי קרוב לעיר והקפידו להגיע לשם בזמנים שונים במהלך השנה. כך תוכלו לעקוב יחד עם הילדים אחר שלבי הגידול החקלאי ואולי גם לשכנע אותם שירקות לא גדלים בסופרמרקט.

אפשר ומומלץ להתמקד ברגבי העפר השונים ובסוגי הגידולים החקלאיים, לטייל סביב השדה (מבלי לעלות עליו) ולחפש נברנים וזוחלים שמגיחים מעומק האדמה, חרקים מעופפים, ציפורים ומיני צמחי בר סביב השבילים.
הבונוס, במיוחד עבור מי שקשור לישוב או מקום מסוים בארץ, יכול להיות נקודת ייחוס היסטורית כמו בית האריזה הישן והנטוש ששוכן לא הרחק מן הדקלים "שלנו", משהו שאתם זוכרים כילדים ובוודאי נראה לכם אחר לגמרי בשעתו. אם נתקלתם בצמד דקלי וושינגטוניה שצומחים זה לצד זה – סביר מאד שהם מעידים על ברית הזוגיות של משפחה שהייתה צעירה לפני 50 או 100 שנים, ואולי תצליחו להתחקות אחר הסיפור שלה.

כך מגיעים: ב'וויז' – רחוב מנחם גינדי ראשון לציון. חונים במפרץ חניה אחרי הרמזור הראשון והולכים צפונה אל צמד דקלי הוושינגטוניה. לפניכם השדה החרוש, אחריהם שדה חקלאי. מכאן אפשר לטייל טיול רגלי עד לצומת כפר חב"ד, ובדרך לשם נמצאת חוות סוסים חדשה יחסית לרכיבה טיפולית.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע ובחג – באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לחג השני: אל צמד עצי הדקל וברית הזוגיות appeared first on TheCar.

זאת לא נבואת זעם אלא קריאת השכמה: קחו את עצמכם ואת הילדים וצאו בסוף השבוע ליהנות מן הפריחה ומן הירוק בעיניים לפני שיתחיל הגעגוע אליהם. מי שיכול ורוצה לנסוע ליעדים מרתקים יכול לדפדף בין מאות הטיולים שהעלנו לכאן בשנים האחרונות, ועבור מי שיכול לתפוס רק חלון זמנים קצר, ליד הבית, הקרן הקיימת לישראל הקימה בסמוך לחלק מערי ישראל את פרויקט 'יער קהילתי' אשר מאפשר ליהנות מפיסת טבע במרחק רכיבת אופניים מן השכונה.

אחד ה'יערות הקהילתיים' משתרע על פני כאלף דונמים לא הרחק מן העיר ראש העין, וזאת רצועה ירוקה של טבע משוחרר וירוק ובתוכה מסלולי טיול קצרים שמתאימים לכל אחד, מקומות ישיבה לארוחת הבוקר או צהרים (אסור להבעיר אש) ושפע אוויר נקי.

היער נושק לצפונה של ראש העין, אזור שבו נבנו בשנים האחרונות שכונות מגורים חדשות ובהן בניינים גבוהים, והנטיעות בו החלו עשרות שנים קודם לכן, כבר בשנת 1976. במהלך כמעט 50 השנים האלה צמח יער מפואר של עצי אורן, ברוש ואקליפטוס, ולפני כמעט 20 שנים, בשנת 2006, נחתמה אמנה בין קק"ל, עיריית ראש העין ו'נאמני היער הקהלתי' אשר מסייעים לשמירת ושימור יערות תוך עידוד של תושבים לקחת אחריות ולטפח את איי הטבע האלה. באותה שנה ניטעו ביער עצי חרוב, שקד מצוי, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, כליל החורש ומינים נוספים.

היער נטוע על הגבול המזרחי של מישור החוף ונושק לשיפולי הרי שומרון, וברום שיאו נמצאת גבעה שעליה התקיים בתקופה הביזנטית ישוב ששמו התגלגל מאוחר יותר ל'חירבת א-דויר'. בסיור באתר, לאורך שביל הליכה שחלקו חצוב כמדרגות סלע, מתגלה בור מים מטויח והוא מקושט בימים אלה באלפי כלניות ורקפות שפורחות במשטחי צבע ויופי אדירים.

ביער עצמו סלולים שבילי הליכה לרוב ושבילים לרוכבי אופניים ולפעילויות ספורטיביות כמו ריצה וניווט. כל השבילים חוצים חורש, חלקם מסומנים ומטפסים אל נקודות תצפית, ויש גם שבילים למטיבי לכת שמקיפים את היער ועליהם אפשר לנדוד במשך לפחות שעתיים.

בכניסות ממתינות לכם מפות הדרכה והסברים על המקום והסביבה, ונאמני היער דואגים לשמירה ולטיפוח של העצים. מידי שנה נערכות ביער חגיגות ט"ו בשבט ולאחר מכן גם אירועי מסיק וזיתים, ובחורף ובאביב היער 'מתפוצץ' מפריחה מרהיבה ורבת יופי.

הכניסה כמובן חופשית וישנם שני מוקדים מרכזיים ביער שבהם אפשר לשבת למנוחה לאחר הליכה. בלב היער עובר ערוצו האכזב של נחל 'רבה' לצד שרידי הישוב הקדום 'גבעת אבן העזר', ובצפון היער סלול מסלול מעגלי באורך של כקילומטר אחד שנקרא 'שביל הפריחה'. שביל זה מטפס אל ראש הגבעה, שם יש שלושה אזורי ישיבה לתצפית על הרי שומרון, כפר קאסם וכביש 5.

כך מגיעים: בוויז: "יער ראש העין" (שלט גדול בכניסה ועליו הכיתוב 'יער קהילתי'). משם מוליך שביל כורכר לחניה בלב היער.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל היער הקהילתי בראש העין appeared first on TheCar.

בשנת 2012 אמור היה להיחנך על שפת הכינרת מרכז רוחני ומלון על אדמה שנרכשה בידי הכנסיה המקסיקנית באזור שנחשב לערש הנצרות, מקום שבו פעל ישו ובו – על פי האמונה הנוצרית – חולל ניסים ודג מאמינים לעצמו ולמשנתו. באתר, שמשתרע בחוף הצפון-מערבי של הכנרת (בסמוך לחוף הוואי) לרגלי המדרון המזרחי של הר ארבל, בוצעו בשנת 2009 חפירות בדיקה ארכיאולוגיות כפי שמבוצעות ברוב המקומות בארץ שבהם עתיד להיבנות פרויקט בניה.

הארכיאולוגים נותרו פעורי פה. הם ידעו אמנם שהם חופרים בשטח המשוער של העיר מגדלא, אשר לפני אלפיים שנים הייתה העיר הגדולה ביותר על חופה המערבי של הכנרת, שהרי שרידים ארכיאולוגים של עיר זאת נחשפו כבר מתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. אלא שבחפירות, שבוצעו בהמשך במימון הכנסיה המקסיקנית ובמקביל להקמת המרכז והמלון, התגלה בין השאר בית כנסת ייחודי מאין כמותו: זה בית הכנסת הקדום ביותר שהתגלה עד כה בגליל, ואחד ממעטים מתקופה זו שהתגלו בכל רחבי הארץ. חוקרים מאמינים שמדובר באחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בעולם, אם לא העתיק שבהם, ובין הבודדים שפעלו בארץ עוד לפני חורבן בין המקדש השני.

החפירות, שהתארכו בסופו של דבר עד לשנת 2013, נוהלו בראשות ד"ר דינה אבשלום-גורני, ובין הממצאים המאלפים שהתגלו בולטת אבן מלבנית עם ארבע רגלים אשר עוטרה בתבליט בכל חמש פאותיה הגלויות. באחת הפאות סותת תבליט של מנורת שבעה קנים על בסיס משולש שניצבת על מבנה רבוע ומשני צדדיה מסותתים אמפורות ועמודים. נראה שהאבן מייצגת את בניין בית המקדש והיא תפקדה כשולחן תפילה. מנורת שבעת הקנים שמסותתת על האבן (שמכונה "אבן מגדלא") נחשבת לקדומה ביותר מימי הבית השני אשר התגלתה מחוץ לירושלים. זאת גם המנורה הקדומה ביותר שהתגלתה במבנה דתי ובקונטקסט יהודי, להבדיל מן המנורה המפורסמת שמפוסלת על 'שער טיטוס' ברומא.

"אבן מגדלא" היא אבן גיר ובכך היא שונה מכל שאר חלקי המבנה, שנחצבו באבן בזלת, ובמקור היא ניצבה במרכז האולם העיקרי של בית הכנסת וייצגה, למעשה, דגם של בית המקדש. ארכיאולוגים מעריכים שמי שסיתת את התבליט הזה ביקר בעצמו בבית המקדש ולכל הפחות העתיק את העיצוב המדויק ביותר של מנורת שבעת הקנים שניצבה במשכן.

בית הכנסת ננטש ככל הנראה בימי 'המרד הגדול', שהחל בשנת 66 לספירה והסתיים 7 שנים לאחר מכן בחורבן רוב הישוב היהודי, וזאת ממש בשעה שבוצעו בו עבודות להצבת רצפת פסיפס חדשה ומפוארת. מגדלא, באותם ימים ממש, הייתה הבסיס המרכזי של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), מנהיג מורדי בגליל במלחמה ברומאים ומי שביצר רבות מערי הגליל באותה עת. כאשר בן מתתיהו ביצר את מגדלא הוא הותיר את בית הכנסת מחוץ למתאר החומה וכך, מצד אחד, גרם לנטישתו אך מצד שני הציל את שרידיו, שנחשפו לאחרונה.

היזמים שבנו את המלון הגיעו להסכמה עם רשות העתיקות לפיה הם שינו את התוכניות המקוריות ושילבו את השרידים שנחשפו בפארק ארכיאולוגי קטן וייחודי עם מרכז מבקרים לרווחת הכלל. "אבן מגדלא" הוצגה למשך כמעט עשור במוזיאון בקיבוץ גינוסר, ובשנה שעברה, לאחר שעברה תהליך שימור, היא הושבה למקומה המקורי. אגב, לפני פחות משנתיים נערכו לא הרחק משם חפירות הצלה נוספות ובהן התגלה בית כנסת נוסף מאותה תקופה.
בית הכנסת של מגדלא ייחודי גם מסיבה נוספת: בסבירות רבה מאד פקד אותו אחד היהודים המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובתרבות העולמית: ישו, אשר מן הסתם הטיף גם שם ולא רק מעל סירה על הכינרת.

הניסים של ישו

מגדלא הוקמה במקור ככפר דייגים שהתפתח וגדל בתקופה ההלניסטית בזכות תעשיית עיבוד הדגים, והוא נקרא בשעתו 'מגדל נוניה' (מארמית: מגדל הדגים), או 'טריכיי' – מילה יוונית שמשמעותה "המקום שבו ממליחים דגים". עד להקמת העיר טבריה, בשנת 19 לספירה, זה היה המרכז העירוני היחיד על החוף המערבי של הכנרת.

השם 'מגדל', או 'מגדלא', מפורסם וחשוב בעולם הנוצרי בזכותה של ילידת המקום והתושבת במפורסמת ביותר שלו – מרים המגדלית – אשר לפי המסורת הנוצרית הייתה "שליחת השליחים" ובין התומכות המרכזיות בישו. בזכותה ועל שמה פעלה במקום קהילה נוצרית לאורך מאות שנים בתקופה הביזנטית והצלבנית. בחפירות התגלה שההתיישבות המקורית במגדלא החלה בתקופה ההלניסטית והגיע לשיאה, ולחורבנה, בתקופה הרומית הקדומה. גם לאחר מכן התקיים במקום, בתקופות שונות, ישוב מצומצם שהיווה מוקד משיכה לצליינים נוצרים, וזאת עד לימי הביניים.

בחפירות במקום נחשפו ארבע שכבות ישוב שמתוארכות לתקופות ההלניסטית, הרומית הקדומה, הרומית המאוחרת והביזנטית. בין השאר נחשפו רחבה מרוצפת אבן אשר בסבירות רבה שימשה כחלק מרחוב, ממערב אליה נחשפו חדרים אחדים וממזרח לה נחשף חלק מקומת מרתף של מבנה גדול אשר ככל הנראה שימש כמחסן סמוך לנמל, ובתוכו התגלו כלי חרס שלמים רבים וכלי זכוכית. בסמוך נחשפו מזח, שובר גלים ואבן קשירה שמחזקים את ההערכה שבמקום היה בנוי מעגן לסירות.

כחצי קילומטר מערבה משם נחשף צדו הצפון-מערבי של הישוב עם שרידי רחוב ומבנים שנבנו מאבני בזלת, ובחלקם התגלו רצפות עשויות אבן או גיר, וכן נחשף רובע תעשייתי ובו ארבעה מבנים אחידים וארבע בריכות קטנות שבחלקן השתמר טיח. ההנחה היא שמבעד לפיר מלבני שנחשף בסמוך הוזרמו לבריכות האלה מי תהום, ואחת ההשערות היא שהמבנים האלה שימשו לתעשיית מוצרי דגים.

במקביל להקמת הפארק הארכיאולוגי נבנה קומפלקס של מלון ומרכז רוחני, ואנחנו מטילים במרכז המבקרים ובפארק הארכיאולוגי שפתוחים ומזמינים מבקרים בכל יום מ-08:00 ועד 18:00.

המרכז הרוחני שם לו למטרה לקרב בין הדתות ובין הלבבות בדגש על מעמד האישה ותפקיד הנשים בהיסטוריה, וזאת משימה טבעית לנוכח העובדה שהוא מוקדש לדמות הנשית החשובה ביותר בנצרות. המרכז נקרא 'דוק אין אלתום' (DUC IN ALTUM) ויש בו חמש קפלות. המרשימה בהן היא "קפלת הסירה" ובה חלון גדול שדרכו נשקף נופה המהמם של הכינרת, ובמרכזה ניצב העתק של סירה מימי ישו שהתגלתה בשנת 1982 בתוך מי הכינרת (הסירה המקורית שוחזרה, שומרה ומוצגת במוזיאון בקיבות גינוסר). מן הקפלה המרכזית יוצאות ארבע קפלות קטנות שמקושטות בציורי פסיפס מרשימים. הראשונה היא הקפלה של מריה מגדלנה, השניה היא קפלה של 'ההליכה על המים', ויש גם את קפלת 'בתו של יאיר' ו'קפלת הדייגים'. בכל אחת מן הקפלות יש מקום קטן לכינוס מול יצירת הפסיפס היפה, עם מבנה עץ קטן לוידוי. הקפלה המרכזית מנציחה את ישו כשהוא מטיף מהסירה.

מתחת למבנה המודרני, המרשים, נמצא שחזור בית הכנסת של מגדלא ואליו מגיעים עם מדרגות מעוגלות שמוליכות מן הקומה העליונה למטה. מבנה בית הכנסת אפלולי, מסביב לו ניצבים ספסלי אבן. על הקירות מצויר ציור ענק ומרשים שמתאר את המפגש של מרים המגדלית המדממת כשהיא שולחת יד אל קצה גלימתו של ישו.

במרתף הכנסייה נמצאת 'קפלת המפגש' שמוקדשת למפגש המאמינים עם ישו, וסביבה שורת מושבי אבן כפי שנבנו במקור בבתי הכנסת הראשונים. רצפת הקפלה היא הרצפה המקורית של שוק הנמל של מגדלא העתיקה, והקירות צבועים בפיגמנטים דומים לאלה שבהם נצבעו בתי כנסת אחרים בגליל.

אל הכנסיה מוליך שביל רחב שתחום בשורת עצי זית ומן הקצה שלו נשקפת הכינרת אשר יודעת בימים אלה עדנה גם מפני שהיא מלאה וגם מכיוון שסביר שבשנים הקרובות גם לא תתרוקן עוד: לאחר עשרות שנים שבהן נשאבו מים מן הכינרת ומפלס המים שלה נחשב כמעט לברומטר של מצב הרוח הלאומי נחנך לאחרונה מפעל מים חדש שמזרים מים מותפלים מן הים התיכון לכינרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 צפונה מטבריה או דרומה מקיבוץ גינוסר. בוויז: 'מלון מגדלה'.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל מגדלא העתיקה appeared first on TheCar.

הביצוע מתחיל דרך הרגליים: להגיע אל האתרים והמקומות ברחבי הארץ, ליהנות מן הנופים וכמובן גם לשמור עליהם מעצמנו, להנחיל אותם לילדים, להיות מודעים לאיומים כלפיהם ולהגביר את המודעות הציבורית כאשר יש צורך לשקם ולהציל.

מישור החוף ברובו הוא השטח המאוכלס ביותר בארץ והשבוע נטייל אל חמש גבעות חול וכורכר שנישאות מעל הנוף ברדיוס של כחמישה קילומטרים זו מזו, וכולן מהוות חלק מרכס הכורכר וזכר לנוף הבראשיתי. אפשר לטייל בתוך שעות אחדות בכל חמש הגבעות או רק אל מקצתן, כל אחת מהן מציגה מופע פריחה שונה ותצורת חול אחרת, ואפשר להגיע אל כל אחת מהן עם שמיכה או מחצלת וסל פיקניק כדי לתפוס פוזיציה מול הנוף.

כוכבי האירוע בימים אלה הם האירוסים והרתמים, ופריחת הכלניות ממסגרת אותם באדום עז. הגשמים החזקים ניקו את האוויר ואת האבק והותירו משבי רוח נקיים ונעימים, אך פה ושם גם שלוליות שיוצרו מגרש משחקים מרגש עבור ילדים קטנים במגפיים.

שמורת אירוס הארגמן ליד בית חנן

שתי הגבעות הראשונות נמצאות בסמוך למושב בית חנן בשטח של שמורת טבע יפיפייה. מעל שתי הגבעות נשקף נוף של שדות חקלאיים, מטעי פקאנים ואפילו אגמון קטן שנולד אחרי הגשם, ושתיהן מזכירות לנו את הנוף הקדמוני בסביבה ובחלקים נוספים של מישור החוף.

השמורה מהווה מקלט לצמחים רבים, חלקם נדירים ובסכנת הכחדה כמו אירוס הארגמן שהוא, ללא ספק, "מלך היופי של הגבעות". כלניות אדומות ולבנות פורחות בצידי השבילים הצרים, ופה ושם מתפרצת לתמונה רקפת. כל זה לצד צמיחה פרועה ומרהיבה של רותם שפורח כעת בפרחים לבנים קטנים אשר מעניקים לגבעות מראה לבן ורך כענן.

כדאי להגיע עם מגפיים או נעלי עבודה היות שעל חלק מן השבילים נותרו שלוליות ובוץ, ואם מגיעים עם שמיכה וסל פיקניק אפשר לפרוש מחוץ לשמורה אך להקפיד לא לפגוע בשטחים חקלאיים וכמובן לא להותיר אחריכם פסולת.

מסלול ההליכה קל ומתאים לילדים קטנים אבל לא לעגלות, אפשר להגיע עם רכב עד הכניסה לשמורה וכדאי מאד לטייל רגלית מפני שהכל נראה ממש מהמם מסביב.

כך מגיעים: ב'וויז' – שמורת אירוס הארגמן, בית חנן. אפשרות אחרת לאוהבי הליכה: נוסעים על הכביש שמוליך לפלמחים (4311), ומאתרים שני עמודים לבנים שמוצבים משמאל ובסמוך לסיבוב הגדול והמעבר מתחת לגשר. בין העמודים מתחיל שביל שמוליך מזרחה, דרך פרדס, אל הגבעות.

גבעה חומרה

הגבעה השלישית, גבעת חומרה, קיבלה ככל הנראה את שמה מד'הרת אל חומרייה שנמצאת כמה מאות מטרים מדרום אליה, וזאת גבעת כורכר נעימה מאד לטיפוס והליכה שממוקמת ממש בסמוך לכביש שמוליך אל פלמחים.

לאחר טיפוס קליל אפשר להשקיף ממנה מערבה אל פיסת כחול ים על קו החוף, מצפון נחים בתי הישוב נטעים וגן שורק וממזרח מתנשאים הבתים הגבוהים של העיר ראשון לציון. אבן הכורכר מהווה מצע נוח לקבוצות גדולות של אירוס הארגמן, צבעונים, כלניות, סביונים, ושיחי רותם, כמו גם לתחילת הפריחה הצהובה של שיחי האחי רותם.

רוב ההליכה היא על משטחי חול אבל הוא עדיין ספוג במים ולכן עדיף לנעול נעליים מתאימות, אם כי אין צורך במגפיים.
אורך המסלול הוא כקילומטר אחד, אפשר להחנות רכב בעליה לשמורה, והטיפוס אל מרומי הגבעה די קליל.

כך מגיעים: בוויז' – גבעת חומרה

גבעת האירוסים ראשון לציון

שמורת גבעת האירוסים של ראשון לציון מדגימה היטב את האיום של בינוי הערים על פיסות הטבע, והיא מהווה שטח מפלט זעיר של כורכר שבו יש חורי קינון לציפורים ומשטחי צמיחה. בעיקר מרשימה הצמיחה של רתמים שכאילו מגנים בגופם על מקבצי אירוסים.

בשונה מארבע הגבעות האחרות שבסביבה הקרובה – גבעת האירוסים היא גבעת כורכר, ולכן אין עליה בוץ או חול. הטיפוס למרומי הגבעה קל אם כי הנוף מסביב הוא "נוף חנק עירוני" ברובו.

כך מגיעים: ביציאה מכיוון ראשון לציון לכיוון נס ציונה נמצאת תחנת תדלוק של חברת פז, וממנה מוליך שביל אל השמורה הקטנה. אפשר להמשיך עם רכב מכל סוג על השביל לכיוון השמורה, להחנות אותו בסמוך לגן האירועים ולהמשיך ברגל.

הגן הלאומי גבעות הכורכר נס ציונה

אם זמנכם בידכם תוכלו לבלות שעות בגן הלאומי נס ציונה וליהנות מפריחה מרהיבה של כמויות גדולות של אירוסים לצד לא פחות מ-300 מיני פרחים אחרים.

בחלק המערבי צומחות קבוצות גדולות של אירוסים והשטח המוגן של השמורה גדול יחסית.

אין צורך להצטייד בציוד מיוחד למעט נעלי הליכה, וכדאי לחפש כמה "זולות" נחמדות שנמצאות במקום ואפשר לשבת בהן לפיקניק חביב. אפשר גם להגיע עם כלבים לטיול בטבע.

כך מגיעים: ב'וויז': גבעות הכורכר נס ציונה

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ”ש: אל גבעות הכורכר של מישור החוף appeared first on TheCar.

נכון, מספר סופי השבוע הנעימים שחווינו בחודשיים האחרונים היה רב במיוחד, וזה העניק לנו שפע של הזדמנויות לטיול. אבל חשבו לרגע על הצמחים ובעלי החיים שצריכים להתמודד עם שיטפונות מחד ועם יובש קיצוני מאידך.
עצירת הגשמים והחום היחסי מקדימים השנה את הפריחה ומכתיבים שהיא תהיה מהירה, עזה, ולמרבה הצער גם מאד קצרה. הקמילה של הירוק הנהדר והצבעים המרהיבים של הפרחים תהיה השנה מאד מוקדמת, וזה אומר שעלינו להזדרז ולנצל כל הזדמנות אפשרית ליהנות מן היופי לפני שגלי החום של האביב יצהיבו ויבשו אותו.

השבוע, באופן חריג, במקום להתרכז ולהתעמק במקום אחד אנחנו רק רוצים להוציא אתכם מן הבית, לא משנה לאן, ולכן נציב כאן 46 אפשרויות לאתרים ומקומות אהובים עלינו בכל רחבי הארץ. חלק מן המקומות הוזכרו בטיולים קודמים שהצענו ואפשר פשוט לעשות חיפוש באתר עם שם המקום.

האמת היא שכמעט כל גבעה מוריקה, גיא או עמק, וכל שטח בר שאינו שטח חקלאי או שטח אימונים מזמין כעת את כולם לחוות פריחה מרהיבה. היות שברוב הדרכים והשבילים כמעט ולא נותר אפילו בוץ – טיולי האביב המוקדם הזה מתאימים מאד לילדים בכל הגילאים ואחת הפעילויות המשפחתיות המהנות היא לאתר צמחים חדשים ומעניינים עבורנו ועבורם, להגדיר אותם באמצעות מגדיר צמחים ולהכיר אותם.

כדאי להצטייד בארוחה קלה, וכפי שהילדים בטח יספרו לכם – צריך להשתדל שלא לקחת איתכם כלים חד-פעמיים (אבל כן לקחת שקיות לאיסוף אשפה). מאידך, מאד מומלץ לקחת מגדיר צמחים, זכוכית מגדלת, ובמידת האפשר גם משקפת. מי שמעדיף לא להיסחב עם ספר יכול למצוא כיום שפע אפליקציות ואתרים להגדרת צמחים, ובחלקה האחרון של כתבה זאת ישנם מספר קישורים שימושיים לצורך זה.

רוב הפרחים מתהדרים ומצוידים במגוון שיטות שנועדו למשוך אליהם חרקים מאביקים, ואם מתמזל המזל אפשר לעקוב אחר מעוף החרקים ולצפות בתהליך ההאבקה.
כמעט כל המקומות שנציע כאן מוכרים ל'וויז' והניווט אליהם פשוט, ומכיוון שאין נקודה אחת ספציפית בכל אחד מהם שאליה חייבים להגיע – אפשר לחנות בכל מקום בסביבה, ובתנאי שהוא מספיק בטוח ומרוחק מן הכביש, ופשוט לצאת לטייל.

אזור הצפון

• פריחת רקפות יוונית (הן קטנות מן הרקפת המצויה וצבע הפרחים שלהן עז יותר): יער אודם ברמת הגולן, סמוך למושב אודם, בחורש שסביב ה'ג'ובה הגדולה', בשמורת רכס בשנית, ובהר חזקה.

• חצור הגלילית ותל חצור: כלניות, רקפות ושלל פרחי חורף.

• דרך נוף הרי נפתלי: המדרונות מכוסים ברקפות, ושלל כלניות, נוריות וצבעונים.

• ביריה: כל אזור צפת פורח ומוריק, ולצידי כביש 8900 ניצב "מסדר שקדיות" שפורחות גם על כל הגבעות מסביב.

• דרך נוף קדיתא ועין זיתים: שקדיות, רקפות וכלניות.

• כורזים: 'כרמלית נאה' – פרח יפיפה ומיוחד מכסה את הסלעים מסביב לישוב.

• מכמנים: פריחת שקדיות, כלניות ורקפות על ההר.

• יער אחיהוד: רקפות וכלניות בין עצי היער.

• הר גילון, יער גילון: שקדיות רבות, רקפות וכלניות.

• יער 'הסוללים': פריחת כלניות בשלל צבעים בין עצי היער ולצידי השבילים.

• מנחת מגידו: שלל כלניות סגולות, כחולות, אדומות ולבנות.

• רכס גבעת המורה: אירוסים וצבעונים בשבילים שעולים אל המצפה.

• נצרת עילית: אירוס נצרתי, אולי האירוס היפה ביותר מבין האירוסים, פורח לצד בית הקברות

• נאעורה: פריחת התורמוסים מתחילה כעת והמדרונות מכוסים במשטחי תורמוס ההרים

• רמות מנשה-גלעד: האזור כולו מוריק ופורח, וכמובן פריחת הרקפות המפורסמת של גבעת הרקפות בדרך לקיבוץ גלעד.

• חורבת חרמש: שביל יער עם פריחת רקפות.

• דרומית לקיבוץ דליה: כלניות צבעוניות, בעיקר אדומות.

אזור המרכז:

• גבעת אולגה: פריחת דבורניות וכלניות.

• שמורת חוף הבונים: צבעונים, אירוס ארצישראלי, רקפות וכלניות.

• שמורת נחל תנינים: רקפות, כלניות, ואירוס ארצישראלי.

• חורבת סמארה: כלניות, אירוס ארצישראלי ושקדיות.

• בתרונות בקעת הירדן: כלניות, נוריות ושלל פרחי חורף.

• מחולה: שדה נוריות בגבעת סלעית.

• יער חורשים : משטחי רקפות.

• יער ראש העין: כלניות, רקפות וצבעונים.

• שמורת האירוסים, נתניה: אירוס הארגמן ורתמים

• מאוזיליאום מזור: כלניות ואירוס ארצישראלי.

• גבעות הכורכר של נס ציונה: אירוס הארגמן, רתמים, שקדיות, לוטם מרווני.

• בית חנן: רותם המדבר ואירוס ארגמן.

• גבעת תיתורה (מודיעין): שקדיות, כלניות, רקפות.

• יער קולה (סמוך לעיר אלעד): כלניות ורקפות.

• יער בן שמן: משטחי רקפות, כלניות, ושדות חיטה.

אזור הדרום

• יער המגינים (סמוך לישוב כרמי יוסף): רקפות.

• חורבת סעדים (ליד אבן ספיר): רקפות וצהרונים.

• יער צלפון: רקפות.

• טל שחר (ליד מסילת הרכבת): רקפות

• יער המלאכים: רקפות, כלניות.

• צומת האלה: כלניות, תורמוסים.

• בתרונות רוחמה: כלניות.

• סביב אדרת: שקדיות, כלניות, רקפות.

• יער בארי, נחל סחף: כלניות.

• יער רוחמה: כלניות.

• יער כיסופים: כלניות, שקדיות.

• יער שוקדה: כלניות, שקדיות

• חורבת בית לויה: תורמוסים כלניות, רקפות, חרציות.

• גבעת אמציה: כלניות.

אתרים ואפליקציות מומלצים להגדרת צמחים:

צמחיית ישראל וסביבתה
צמח השדה (של קק"ל)
מגדיר צמחים לפי תמונה (אפליקציה)
Google Lens (אפליקציה)
צמח ישראלי
Picture This (אפליקציה)

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: 46 אתרים מומלצים לפריחה הקצרצרה בכל רחבי הארץ appeared first on TheCar.

המיזם נרקם לאורך כ-40 שנים ותוכנן במקור להיבנות בירושלים ובסופו של דבר נבנה בנקודה הזאת בקצב מסחרר. הוא נועד להיות מרכז שבו יוכלו נוצרים בכלל, ובפרט פרחי כמורה וכוהני-דת, להיות בקשר בלתי אמצעי עם מסורת ישראל ולחקור את שורשיה היהודיים של הנצרות. מזווית הראיה הנוצרית יש בכך הליכה בדרכם של קדושים נוצרים ואבות-כנסיה שהתחקו אחר השורשים היהודים כדי להבין ולהרגיש את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית.

זהו מרכזם ומשכנם של נוצרים קתולים מזרם הניאו-קאטקומנאלית – קבוצה ש"חוזרת לשורשיה היהודיים במטרה להבין את משמעות התפילה, החגים והליטורגיה היהודית שהיו לחם חוקו של ישו". דומוס גלילאה משמש עבורם, בין השאר, "כדרך תקשורת להעמקת שורשי אמונתם ומקום לבנות בו שלום ולראות את אלוהים". במובן הפרקטי יותר "דומוס גלילאה" הוא בית ספר לכמרים, מרכז מפגש ולמידה, ומרכז התבודדות שממוקם מעל כנסיית האושר על צלע הר שמשקיפה על צפון הכנרת.

הבחירה באתר הספציפי הזה לא מקרית: מעבר לנוף מרהיב הוא משקיף על מה שפרנסי המקום מכנים "מרחב חייו ונסיו של ישו בגליל". באזור הפרוש למטה ובצדדים התרחשו, לפי האמונה הנוצרית, אירועים משמעותיים כמו 'נס הלחם והדגים' והענקת הבכורה לפטרוס, והוא סמוך לכפר נחום שבו היה מרכז פעילותו של ישו, לכורסי שבה הוא ביצע את 'נס החזירים', וכמובן משקיף על הכנרת. כנסיית האושר, מתחת, בנויה במקום שבו, לפי האמונה הנוצרית, נבחרו 12 השליחים.

היוזמה המקורית למיזם זה, עוד במחצית שנות ה-70 של המאה הקודמת, הייתה של האפיפיור דאז – פאולוס השישי אם כי הוא דווקא יזם לצורך הזה רכישת שטח בירושלים. אבן הפינה הונחה בסופו של דבר בינואר 1999 וטקס החנוכה נערך בנוכחות האפיפיור יוחנן פאולוס השני שביקר בארץ ישראל בשנת 2000. שלוש שנים לאחר מכן החלה פעילות מעשית במקום.

למבנה יש שלושה מפלסים. במפלס העליון בנויים אודיטוריום, כנסייה, בית כנסת, וספרייה תאולוגית שבה ניצבים סביב ספר תורה 12 כיסאות – כמספר שבטי ישראל. במפלסים האחרים בנויים מאה חדרי מגורים ובהם 200 מקומות לינה. הכניסה והמבואה לא דומות למבנה המוכר של כנסיות. יש חלל גדול ובו תאורה מודרנית וספות עור מפנקות, ויש פאטיו פנימי שבו שתול עץ זית מוקף בפרחים צבעוניים. הקפלה המרהיבה מקושטת בפסלי ברזל קטנים שמתארים אפיזודות מחיי ישו כפי שאלה מתוארות בברית החדשה, והחלל מואר מבעד לויטראז'ים נהדרים.

בקומה העליונה יש חצר פנימית וסביבה מסדרון עם עמודים, רצפת שיש מבהיקה, וצמחיית ארץ ישראל במרכז. מבעד לחלונות הגדולים של הספרייה הגדולה נשקף מראה הכינרת הכחולה ועל מדפי עץ מסודרים ספרי קודש בשורות. במרכז האולם הגדול יש מקום ישיבה להתייחדות ולקריאה והספרייה גדושה בספרים יקרי ערך שיובאו מרחבי העולם הנוצרי. לצד סימול של לוחות הברית כתובים פסוקים מהתנ"ך ומן הברית החדשה בעברית, אנגלית ולטינית.

עד כמה מדובר במבנה מרהיב ומדוע הוא חייב להיות כזה?

נסתפק בעובדה שאחת ממטרות המיזם היא "אסתטיקה חדשה" שנובעת מן האמונה ש"העולם יינצל על ידי היופי, והיופי הוא ישוע", והאזכור של תיאולוגיית היופי אצל אפלטון ("התפעמות מיופי מעירה באדם את זיכרון מקורו האלוהי ועוזרת לו לשוב אל האלוהים"). ואם כבר עוסקים ביופי, אחת הכנסיות היפות בעולם, שאסור להחמיץ את הביקור בה כאשר מגיעים לדומוס גלילאה, היא כנסיית האושר הסמוכה שבנויה בגובה של כ-60 מטרים מעל הכינרת ומוליך אליה כביש 8177 הצר. אגב, "הר האושר" מצוין במפות בעברית כ'הר נחום'. אתר סמוך ומרתק נוסף שנמצא כמטחווי קשת הוא הגן הלאומי כורזים שמשמר את העיר כורזים הקדומה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 לאורך מערב הכנרת ומטפסים איתו מצומת כפר נחום לצומת כורזים. פונים מזרחה אל כביש 8277 עד לפניה ימינה אל מגרש החניה של 'דומוס גלילאה'. הכניסה למקום לא כרוכה בתשלום ומבוצעת בליווי מדריך מאנשי המקום. שעות הפתיחה: בכל יום למעט יום ראשון בין השעות 9:00 – 12:30 ו-15:00 – .16:30 . טלפון לתיאומים: 04-6809100.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל דומוס גלילאה appeared first on TheCar.

ביקור בטיילת, בקטע החדש ובחלקים הוותיקים שלה, הוא תירוץ טוב לבחור באחת מערי הנופש הנעימות בישראל כיעד לטיול השבועי שלנו, עם מסלולי טיול עירוניים, אתרי עתיקות, גני שעשועים לילדים ואפילו עמדה לתיקון בחינם של תקרים בגלגלי אופניים, מה שמזכיר לנו שזה יכול להיות טיול מושלם גם ברכיבה.

חלקה הצפוני של טיילת החוף של אשקלון בנוי בסטנדרטים מודרניים עם שביל ייעודי להליכה וריצה שלאורכו מסומנים סימוני מרחק עבור רצים, תחנות עם מתקני כושר, פינות ישיבה ואף טריבונת לישיבה מול הים הפתוח, מרפסות תצפית, שטחים לפעילות יוגה וספורט קבוצתי ועוד. לאורך כל הטיילת נטועים עצי דקל, ולמרגלותיה נעשתה עבודת גינון עם מדשאות נרחבות שמגיעות כמעט עד לקו המים. לאורך הטיילת שזורים אלמנטים פיסוליים שמסמלים את הקשר בין אשקלון לים ולהיסטוריה, כשהבולט מכולם הוא פסל של לוויתן שנטוע מצפון למרינה של העיר. מנקודה זאת וצפונה סלול החלק החדש של הטיילת, ובו מתרכזים מטיילים ותושבים רבים. בקצה הצפוני ביותר של הטיילת ממוקם פסל גדול נוסף, בדמות תמנון ענק.

הקונספט שפרנסי אשקלון מתאמצים לקדם, בין השאר בעזרת ההשקעה בטיילת, הוא המיצוב של אשקלון לא רק כעיר תיירות ישראלית ידועה אלא כמוקד משיכה לתיירות בינלאומית, ובמקביל גם כעיר שמעודדת את תושביה לאורח חיים בריא ופעיל. בעתיד, כך מקווים מנהיגי העיר, יוקמו לאורך החוף מלונות שימשכו אל העיר תיירים מן הארץ ומחו"ל.

כאשר משקיפים צפונה מן הטיילת מבחינים בעיר אשדוד ובאוניות הסוחר שממתינות לתורן מחוץ לנמל הגדול של העיר, ולעת ערב התמונה הזאת מוארת ומנוקדת באינספור אורות מן הנמל ומן האוניות. כאשר מביטים דרומה מבחינים בארובות של תחנת הכוח של אשקלון, ומולה נראה נמל הפחם ומספר אוניות שנושאות במטענן פחם ודלק לתחנה.

עיר ימים

למי שמתכנן רק גיחה קטנה לעיר, ואולי גם ארוחת ערב במסעה, מומלץ לתזמן את הטיול לצוהרי היום כדי לבלות על הטיילת בשתי שעות האור האחרונות וליהנות משקיעה ים תיכונית וממזג האוויר הסתווי. לעומת זאת, מי שזמנו בידו, ויכול להקדיש מספר שעות לעיר המיוחדת הזאת, יגלה שיש בה הרבה יותר מן החשיפה הרגילה שהיא מקבלת, לצערנו, רק בימי קסאמים וגראדים.

הטיילת עצמה חובקת משני עבריה את מעגן הסירות המודרני של העיר, המרינה, אשר מוכרת לכל יורדי הים בחלקו המזרחי של הים התיכון מאז שנחנכה בשנת 1995. מרינה זאת נחשבת לאחת הגדולות והיפות בישראל, יש בה 650 מקומות לעגינת כלי שיט, ומצפון ומדרום לה נבנו שוברי גלים והוכשרו חופי רחצה גדולים. בעורף המרינה מוקם קומפלקס תיירותי גדול עם דירות נופש, בתי מלון, מרכז מסחר ותיירות ועוד, וקברניטי העיר רואים בה עוגן מרכזי ומוקד משיכה לשייטים ונופשים מכל נמלי הים התיכון.

לא הרחק מן הטיילת, מצפון למרינה, בנוי מבנה קבר שיח' עואד. המבנה הוקם במאה ה-13, בתקופת הכיבוש הממלוכי, והארכיטקטורה הטיפוסית שלו בולטת עם כיפה שמונחת על ארבעה חצאי כיפות שקבועים בפינות האולם, וארבע קשתות שבנויות מעל קירות המבנה.

אתר התיירות הגדול ביותר, פיזית, של העיר אשקלון הוא הגן הלאומי אשקלון שמשתרע על פני כ-2,000 דונמים בשטח שבו התקיימה אשקלון הקדומה. רוב הפארק מוגדר כשמורת טבע אך יש בו כרי דשא ענקיים שמשובצים בהם שולחנות לפיקניקים ופינות ישיבה, ויש בו גם מתחם ללינת לילה שמיועד לתרמילאים ומטיילים. בגן הלאומי נמצאים שרידי בארות מים ושטחים חקלאיים, והוא מוקף בסוללת עפר בגובה כ-15 מטרים ובאורך של 2.2 קילומטרים. ארכיאולוגים חשפו שער קדום בסוללה הזאת והוא מתוארך לתקופה של שנת 2,000 לפני הספירה. מדובר באתר בעל משמעות אוניברסלית היות שזה מבנה הקשת הקדום ביותר שהתגלה מאז ומעולם.

אתר מרגש אחר, מסיבות אחרות, נמצא בשטח שבו התקיימה אשקלון הפלישתית ונקרא לימים תל חצ'רה. זאת גבעה קטנה וסמוכה לחוף שבה נחשף בית קברות מן המאה החמישית או השישית לפני הספירה, ובו קבורים יותר מ-1,500 כלבים. עד היום טרם נפתרה תעלומת קבורת הכלבים.

במרכז הגן הלאומי נמצאים שרידי מבנה הבסיליקה של העיר אשקלון, שנבנתה בתקופה הרומית. במקור זה היה המרכז המסחרי והחברתי של העיר, בחצר מוקפת טור עמודים שאורכו כ-110 מטרים, שכל רכיביה נחצבו משיש. חלק מן הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו מונחים בשקע מדרום לשרידי הבזיליקה.

העיר אשקלון הגיעה לשיא גודלה ותפארתה בתקופה הרומית, וסביבה פרחו עשרות ישובים חקלאיים, אבל את חומות העיר, כפי שהן ניכרות כיום, בנו במאה ה-12 השליטים הפטימיים המוסלמים. כדי ליהנות ממסע מודרך אל ההיסטוריה של אשקלון מומלץ להגיע אל שכונת מגדל, אל 'מוזיאון החאן' שממוקם במבנה המסגד הגדול של העיירה מג'דל. במוזיאון מוקרן מיצג אור קולי שמתאר את תולדות אשקלון ומוצגים בו תצלומים, מפות ותעודות אודות העיר מאז הקמת המדינה, כמו גם העתק של עגל ברונזה מן התקופה הכנענית שהתגלה בחפירות בתל אשקלון. חדרי החאן משמשים כבתי מלאכה של אמנים, ובחצר נערכות פעילויות תרבות שונות.

אוהבי שווקים ישמחו לשוטט בשוק העירוני, אך רק אם הם מגיעים לעיר בימי שני או חמישי. בשוק אשקלון פועלים 350 דוכנים ונמכרות בהם הסחורות המקובלות בשווקי ישראל.

בשכונת ברנע, בצפון מזרח העיר, נמצא אתר ארכיאולוגי מרתק שמשתרע על כמה עשרות דונמים ונקרא 'אתר ברנע'. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה ומהתקופה הביזנטית שחלקם היו קבורים במשך אלפי שנים. הממצאים ה"צעירים ביותר" הם של "עיר יין" שהתקיימה במאה השלישית לספירה, ובה אתרי ייצור תעשייתיים ליינות אשקלון שהיו מפורסמים בשעתו במרחב כולו. בין השאר התגלו שרידי יקב, גתות ומחסנים, ואפילו מרכז ליצור כדים וקנקני יין.

אתר ארכיאולוגי נוסף נחשף במקום שבו נמצאת כיום שכונת 'אפרידר', ובו התגלו ממצאים מן התקופה הרומית ובהם ארונות הקבורה המפוארים ביותר שנמצאו אי פעם בארץ. אלה חצובים בשיש בהיר ומעוטרים בתבליטים מרהיבים, אם כי ייתכן שמעולם לא נעשה בהם שימוש. ארכיאולוגים מעריכים שארונות הקבורה האלה נחצבו וסותתו באסיה הקטנה ויובאו לאשקלון. בעיר ישנם אתרים מעניינים נוספים, ביניהם שרידי כנסיות ורצפת פסיפס, ואלה ידרשו סיור ארוך יותר. מי שמגיע לעיר עם ילדים יוכל, בין לבין, לפקוד את גני השעשועים שבנויים כמעט בכל שכונה בעיר.

The post טיול לסופ"ש: אל אשקלון החדשה והעתיקה appeared first on TheCar.

טיול סוף השבוע והחג לוקח אותנו הפעם אל 'בורות לוץ', וכדי לעשות את זה בדרך הטובה ביותר אנחנו ממליצים להגיע ערב קודם ולנטוע אוהל בחניון הלילה הסמוך. מי שיעשה כך יוכל ליהנות מאחד האתרים עם הכי פחות "זיהום אור" בישראל, מקום נהדר לאסטרונומים חובבים ולכל מי שאוהב לצפות בכוכבים.

בנוסף, עם שחר, דקות ספורות לפני שהשמש שולפת את עצמה מאחורי הר רמון, אפשר להבחין איך גוש ההרים המסיבי הופך לכמעט שחור. אד לבן וקל מרחף לאיטו מעל הקרקע וצללים מסתוריים נמתחים עוד ועוד לכיוון מערב ככל שהשמש מזקדפת אל כיפת השמים.

רוח הבוקר הצוננת של הר הנגב חודרת דרך רוכסן שק השינה ובתוך רגעים נעלמים המראות הנפלאים של רקיע לילה זוהר מאינספור כוכבים. מהר מאד מאירה השמש את ראשי ההרים ונדמית לכובע זוהר, חיות הלילה נעלמות חיש קל למחילותיהן ובשקי השינה שמסביב מתחילה תנועה אנושית.

קירות אבן עוטפים את החניון במעין חצי סהר ומגינים על הלנים באופן חלקי מפני צינת הר הנגב, וזה הרגע המושלם לטפס אל מקום גבוה כדי להשקיף ממנו על יפי המדבר המתעורר. בהמשך, אחרי קפה של בוקר וקיפול המחנה, יוצאים למסלול רגלי קצר יחסית לאורך כחמישה קילומטרים בין 24 'בורות לוץ'.

חלק מן החוקרים משערים שהבורות נחצבו בתקופת עוזיהו מלך יהודה (ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים …ובמדבר בורות רבים) ואחרים סבורים שהם קדומים עוד יותר ונחצבו בתקופה הכנענית או בימי מלכות שלמה. כך או אחרת, גם כ-2,800-3,300 שנים לאחר מכן שמונה מן הבורות עדיין מתמלאים במי גשם במהלך החורף. מעניין לציין שעל אף שהבורות עצמם התגלו ונחקרו לראשונה כבר בשנות ה-50 של המאה שעברה, רק לאחר החזרת סיני במסגרת הסכמי השלום עם מצרים נסלל לאזור הזה כביש והתקיימו במקום חפירות ארכאולוגיות.

שמם הערבי של הבורות, שחלקם ככל הנראה שימש כמאגרות, הוא 'חירבת אום רתמייה', אולי בגלל שיחי הרותם שצומחים בסביבה. מבין 24 בורות לוץ, שחפורים בסלע הקירטון, 17 שימשו כבורות מים ומחלקם מציצים צמחי אשל המדבר. בורות אחרים שימשו ככל הנראה כדי לשמר מזון בתנאי קירור טבעיים והם היו מקורים.

לאחר ביקור באתר הבורות נמשיך אל כביש 10 וניסע עליו צפונה לכיוון ניצנה. רגע לפני הישוב נפנה ימינה אל דרך עפר שמוליכה למצפה ברלב וחמוקי ניצנה. המילה 'חמוקיים' מוגדרת כך במילון אבן שושן: "חמוק – כפיפה, התעגלות. "מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חלאים" (שיר השירים ז' ב')".

חמוקי ניצנה הם שטח של סלעים לבנים וחלקים שמהווה מגרש משחקים נהדר לילדים. הצבע הלבן של האבן מסנוור בשמש, אבל אם הגעתם לכאן עם ילדים אל תבנו על זה שהם יאפשרו לכם לעזוב כל כך מהר…

אזור ניצנה מוגדר כ"קער גיאולוגי רדוד" שבתוכו יש גבעות שטוחות שהוחלקו במשך אלפי שנים על-ידי מי השיטפונות. כך נגרפה מהם שכבת הגיר הקירטונית ונותרו גבעות זועקות בלובן צח, בוהקות ומעוגלות. מכאן נחזור אל כביש 10 וניסע איתו אל צומת מעבר גבול ניצנה ומשם אל כביש 211 שאיתו נחזור צפונה.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 40 מבאר שבע דרומה אל מצפה רמון ולפני הכניסה לעיר פונים ימינה ב'צומת הרוחות' אל כביש 171. ממשיכים עד לדרך עפר שפונה ימינה ומחפשים את השילוט לבורות לוץ.

The post טיול לסופ"ש: אל בורות לוץ וחמוקי ניצנה appeared first on TheCar.

אז קבלו בבקשה תריסר הצעות זריזות ליעדים שאני אוהב במיוחד ואין צורך להכנות מיוחדות כדי לבקר בהם. פשוט להיכנס למכונית, להקליד יעד במערכת הניווט, ולצאת לדרך.
התקופה, בכל מקרה, מושלמת: החום המעיק של יולי-אוגוסט כבר מאחורינו, הרוח נעימה ועדיין לא קרירה מידי, האדמה מצפה לגשם ראשון והחצבים פורחים בכל פינה בארץ.

צפון

דרך נוף הרי נפתלי

אחת מדרכי הנוף היפות בארץ, כזאת שמתאימה לכל רכב, סלולה ברובה (וכבושה בחלקיה האחרים) ונפרשת על פני 17 קילומטרים. לאורך הדרך יש מספר נקודות תצפית מרהיבות לכיוון עמק החולה, קריית שמונה, הרי הגולן והחרמון, ועוד. כניסה נוחה ויפה במיוחד מתוך כביש 886, מיד אחרי קיבוץ יפתח מצד ימין, ויציאה אל כביש 9977 שעולה מתל חי לכיוון כפר גלעדי.

מתחת לראש הנקרה

היעד: כביש צר שסלול בצמוד לחוף הים בין אכזיב לראש הנקרה. הכביש מתחיל במעבר נחל כזיב ולאורכו לא מעט מקומות שבהם אפשר לעצור לטבילה מרעננת בלגונות שעל קו החוף. המסלול מסתיים למרגלות המצוק הלבן של ראש הנקרה. בימי החגים נפתחת המנהרה שנחצבה בימי המנדט הבריטי עבור הרכבת ללבנון, ואפשר לשכור כלי רכב חשמליים או אופניים.
כניסה ליד אכזיב מכביש 4 בחלק הצפוני של מגרש החניה.

דרך הבטחון מרגליות-מטולה

אחת הדרכים היפות ביותר בצפון, עם מספר נקודות תצפית מרהיבות. הכביש צר כמעט לכל אורכו, ובנקודות שונות גם תלול, אבל מתאים לנסיעת כל סוגי הרכב. מן הכביש, שעובר בחלקו דרך מטעי עצים נשירים, יש תצפיות מרהיבות אל עמק עיון שבתוך לבנון, על מטולה, שמורת התנור, תל אבל ובית מעכה.
נקודת הכניסה מכביש 9977 מול מרגליות (לפי השילוט "מחנה עדי", בשער המחנה פונים ימינה) ונקודת הסיום על כביש שמתפתל בין מטעי המושבה מטולה.

ממבוא חמה אל דרום רמת הגולן

כל הדרכים שמטפסות לגולן יפות הן, אבל הדרך הדרומית מכולן, ליד משולש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה היא כנראה היפה מכולן. הכביש מטפס בסדרה ארוכה של פיתולים אל הרמה ולצידו יש שתי נקודות שבהן אפשר לעצור בבטחה ולהתפעם מנופי המדינות השכנות. ממזרח מוריקים מדרונות הרי ממלכת ירדן ויש תצפית נהדרת על נהר הירמוך, ואפשר לחתוך מאחד העיקולים שמאלה, בדרך עפר, אל מוצב צה"לי נטוש שממנו יש תצפית 360 מעלות מרהיבה. ממרומי הרמה יש תצפית נהדרת על הכנרת ועמק הירדן.

מרכז

תל גדור לקראת שקיעה

מדרום לגבעת אולגה, על גבעת כורכר שמתנשאת לגובה של כ-50 מטרים מעל פני הים נמצאת שמורת טבע שנקראת 'ים גדור'. זה אחד המקומות היפים לאורך החוף, עם תצפית נהדרת לעומק הים וגם לארבע רוחות שמים, והרגע ביום שבו הכל נראה מהמם ורך הוא לקראת שקיעה. אפשר להגיע מכיוון מכמורת על דרך עפר שמתאימה לכלי רכב עם הנעה כפולה, ואפשר להגיע רגלית מתוך גבעת אולגה – השכונה הדרום-מערבית של העיר חדרה.

הטיילת של נתניה
מעל חוף הים של נתניה סלולה אחת הטיילות היפות והמטופחות בישראל. היא משתרעת לאורך צוק הכורכר שתוחם את העיר ממערב, ובנויות עליה פינות ישיבה נסתרות, חלקן לצד פסלים שמזכירים את פסליו של האומן הקטלוני המפורסם אנטוני גאודי.

הקצה הצפוני של חוף ימה של ראשון לציון
גם ראשון לציון שוכנת לאורך החוף וגם לה יש חופי רחצה מוכרזים, ואנחנו שמים את פעמינו אל הקצה הצפון-מערבי של העיר, אל מצוק כורכר שעליו בנויה מרפסת נוף נהדרת עם נוף לים. גם לכאן כדאי מאד להגיע לקראת שקיעה.

יער המגינים
את יער המגינים, מדרום לכרמי יוסף שבשפלה, חורצת לכל אורכו דרך יער ארוכה ויפה. ככל שמתקדמים מזרחה כך נחשף נוף עמק איילון ולאורך הדרך בנויים מקומות תצפית ופינות פיקניק נוחות ושימושיות.
הדרך מסתיימת בתוך מגרש חניה גדול שבו צומח עץ זית מתוך שלשה סלעי ענק. הכניסה מכביש 44 מדרום לישוב כרמי יוסף.

דרך נוף אבן ספיר

מושב אבן ספיר שוכן בהרי ירושלים לצד כביש צר שמתפתל בסמוך לבית החולים 'הדסה עין כרם'. רגע לפני שמגיעים לישוב פוגשים שילוט שמפנה אל דרך נוף, וכאשר נוסעים עליה, לאורך צלע ההר, מגיעים עד לשמורת 'עין סעדים'. כאן חוצים כביש צר, ממשיכים ישר, ופונים שמאלה בצומת שבילים אל דרך שמתאימה לכל כלי הרכב.

ממשיכים לאורך הציר, לפי סימון שבילים "סובבי ירושלים לאופניים" בדמות אריה שדוהר על אופניים, וכעבור כקילומטר מגיעים לחניון 'הסלע' – חניון גדול שסביבו יערות. ממשיכים מעט עד לשילוט מצד ימין ל'תצפית עמינדב', ולפיו ממשיכים על שביל אבנים. נקודת התצפית חולשת על הנוף עוצר הנשימה של שלוחת קובי ומסילת הברזל הישנה לירושלים. אפשר להמשיך במסלול רגלי עד ל'יד קנדי'. הכניסה מכביש 396.

דרום

תל יונה
במערב אשדוד, מעל לנמל הגדול, מתנשא 'תל יונה' שמיוחס לקבר הנביא יונה וזה מקום קדוש למוסלמים. התל חולש על אפיק נחל לכיש, וממרפסת התצפית נפרש המראה של נמל אשדוד. כביש מתפתל מטפס עד לחניה שלצידה מרפסת מרוצפת גדולה אשר מוליכה לנקודת התצפית. חוצים את הגשר מעל נחל לכיש וממשיכים לפי השילוט 'תל יונה'.
בוויז': תל יונה.

גבעת גורני
ברמת מדבר יהודה נעוצים מספר "כפתורי סלע" ואחד מהם נקרא 'גבעת גורני'. ממרום הגבעה נשקף נופו של נחל צאלים, ובמקום הוקם מצפה לזכר לוחם השייטת איתמר איליה, תושב ערד, שנהרג באנצריה שבלבנון במבצע שהפך להיות "אסון השייטת". מכאן ממשיכה דרך נוף שמתאימה לכל רכב וחודרת עמוק אל לב המדבר. יורדים מן העיר ערד מזרחה (כביש 3199) לכיוון שביל הסוללה שמטפס למצדה. מצד שמאל יש שביל מסומן כחול שמטפס אל גבעת גורני.
בוויז': מצפה איתמר איליה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: תריסר רעיונות לטיולים קצרים appeared first on TheCar.

המוני אזרחי ישראל מגיעים לירכא מצפון הארץ ומרכזה כדי לערוך קניות בזול, והסביבה הומה בהמולה צבעונית וסואנת של מכוניות ורעש. מתוך כל אלה מתפצל כביש קטן ומשובש ומטפס אל מרומי הר שעליו שוכן הכפר הדרוזי ג'וליס. בדרך אליו, כעבור מספר עיקולים בכביש, ניצב שלט קטן ומכריז: 'גני אלמונה – ג'וליס'.

קשת אבן גדולה, עטופה בפרחים צבעוניים, מזמינה את העוברים בדרך להיכנס פנימה. פוסעים על שביל אבן מעוטר בפרחים, מתמכרים ליופי הקסום, ותוך רגע נעטפים ברחש של מזרקת מים מפכה ומתמכרים לצמחי מטפס ירוקים שגולשים מסביב.

אל מונה, אימו של נאג'י עבאס, נפטרה לפני מספר שנים. נאג'י, בן הכפר ג'וליס, ורעייתו ג'נאן, החליטו להנציח את האם על שטח אדמה בבעלות המשפחה, בגודל של כשבעה דונמים, ולהקים עליו גן פורח. בני המשפחה רצו שכל מבקר שמגיע למקום יתרשם עמוקות מיופיו ומן הקונספט שעל שמו הוא נקרא – 'תקווה ואמונה' – והכל במטרה להנציח את זכר אבות ואימהות המשפחה. עם השנים הפך הגן הפורח לאתר קסום, ומבקרים רבים פוקדים אותו ונהנים מאי של שלווה ויפי שמנותק מהמולת החיים.

אחד המוטיבים המרכזיים בגן הוא פכפוך מים שזורמים לאורך הגן מן המזרקה העליונה ועד למפל קטן במורד הגן. שפע המים מגיע ממעיין קטן וזורמים דרך מספר מפלים רגועים אל סבך תעלות הולכה נסתרות. מעל התעלות מתקמרים גשרי עץ קטנים, ולאורך השביל אגודים פרחים בצבעים מרהיבים. השביל מתפתל בסבך הצמחייה כנחש ובכל עיקול מסתתרות פינות ישיבה שונות. אחת מהן בנויה כמבנה מעוגל שטובע בים צמחיה, באחרת מוצב ספסל נדנדה לזוג ובפינה שלישית יש ספסל לאוהבים שניצב מול מפל גדול. בין חלקו העליון של הגן לחלק התחתון מפרידה מנהרה, ומתוך האפלולית ששוררת בה מבליחים אורות צבעוניים.
הכניסה למקום בתשלום.

כך מגיעים: מכיוון כביש החוף, באזור עכו, נוסעים מזרחה על כביש 85 עד לצומת יאסיף, שם פונים צפונה לכביש 70 וממשיכים לצומת ג'וליס שבה פונים מזרחה לכיוון הכפר על כביש 8533. לג'וליס יש שתי כניסות ויש לבחור את השנייה, המזרחית, לפי השילוט 'גני מונה'.

בסביבה 1: הכפר הדרוזי ג'וליס הוקם במאה ה-16 וכיום זה מקום מושבו של מוופאק טריף, ראש העדה הדרוזית בישראל. זהו גם מקום קבורתו של המנהיג הדרוזי הנערץ השייח' אמין טריף, אשר נפטר בשנת 1993 ונקבר בביתו, בחדר שבו התגורר. המקום משמש כמוזיאון לזכרו עם חדר הסבה גדול שעל קירותיו תלויות תמונות של שועי הארץ והעולם שנפגשו עם השייח'. אנא כבדו את המקום הקדוש לעדה.

בסביבה 2: קבר השייח' עלי פארס – איש דת, מיסטיקן וכותב שירה, ואחת הדמויות החשובות לדת הדרוזית. עלי פארס נולד במאה ה-18 וקברו ממוקם על הר שעליו נהג להתבודד, במבנה עם כיפה מעוגלת שמוקף בחורש יפה של עצי פיקוס. זה לצד זה קבורים במקום השייח' עלי פארס ולצידו השייח' מוענא טריף.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

The post טיול לסופ"ש: אל גני מונה appeared first on TheCar.