לכל הקבוצות היה ברור שבמהלך המרוץ צפוי לרדת גשם אבל אף אחד לא ידע מתי בדיוק זה יקרה וכמה גשם יירד. כמה מן הקבוצות תכננו אסטרטגיות צמיגים שונות כדי להתמודד עם הנעלם הזה, וגשם אכן ירד למשך כ-15 הקפות – אבל הדבר היחיד שנותר יציב מרגע ההזנקה ועד לקו הסיום היה סדר הנהגים בשלושת המקומות הראשונים: מקס ורסטאפן, פרננדו אלונזו, והפתעת הסבב: אסטבן אוקון עם ה'אלפין' שלו.

לאלונסו היה שבריר שניה אחד עם הזינוק למרוץ שבו נראה היה שיש לו סיכוי קלוש לעקוף את ורסטאפן אבל החלון הזה נסגר מהר יותר מכפי שנפתח ומאותו רגע ורסטאפן רק הגדיל עוד ועוד את פער ההובלה שלו בראש החבורה.

סביב ההקפה ה-50 הגיע הגשם הצפוי והתנאים התדרדרו במהירות עבור כולם, אולי חוץ מאשר עבור ורסטאפן שהגדיל את הפער למרות צמיגים שחוקים, החליף אותם לצמיגי גשם ולקח את הניצחון השני שלו במונאקו בתוך שלוש שנים בתוך כדי הגדלת פער הניקוד שלו גם בראש טבלת הנהגים. פער הזמנים בינו לבין אלונזו שסיים שני: 27.9 שניות (!).

"המסלול היה מאד חלקלק" אמר ורסטאפן לדויד קולטהארט מיד לאחר שיצא ממכוניתו, "כשאתה בפער הובלה כל כך גדול אתה לא רוצה לדחוף חזק מדי אבל גם לא רוצה לאבד יותר מדי זמן. שפשפנו את הקירות כמה פעמים – היה סופר קשה שם בחוץ – אבל זאת מונקו". "זה היה קשה", אמר ורסטאפן על מה שנראה שהוא עושה כל כך בקלות.

הגשם תעתע בנהגים מפני שבהקפות הראשונות הוא לא ירד על כל המסלול אלא רק על חלקים מתוכו, ומה שעבד טוב על קטעים יבשים היה בלתי נשלט לגמרי על קטעים רטובים. הקבוצות החלו להחליף צמיגים במהירות אחרי ההקפה ה-50, אבל כעשר הקפות לאחר שהגשם החל נראו עוד ועוד החלקות על המסלול הצר. סביב ההקפה ה-65 הגשם נרגע והמסלול הפך למאתגר באופן אחר, בגלל שרק קו המרוץ התייבש ועקיפות הפכו לעוד יותר מסובכות.

בתוך כדי כך הצוות של אסטון מרטין הלביש אצל אלונסו בהקפה ה-54 את הצמיגים הלא נכונים והוא נאלץ לבצע עצירה נוספת שתי הקפות מאוחר יותר. בפרארי, כמו בהזדמנויות קודמות שהם היו מעדיפים לשכוח – שתי המכוניות נקראו, ונכנסו, לפיטס בו זמנית, ובאופן כללי – התנאים הצפופים של המסלול של מונקו יחד עם הגשם גרמו למספר פגישות לא רצויות עם עצמים קשיחים – למשל של קרלוס סיינז ו(בנפרד) קווין מגנוסן (האס).

שתי המרצדסים – של המילטון וג'ורג' ראסל, הוכיחו את עצמן (או, שמא, האסטרטגיה של פרארי שוב נכשלה) ושני הנהגים לקחו את המקומות 4 ו-5 כשהם מותירים מאחוריהם את לקלר ואת סיינז.

ורסטאפן שמר על קור רוח לאורך המרוץ כולו למרות שתיים-שלוש נגיעות בגדר, וסרג'יו פרז, שזינק מן המקום האחרון, היה מעורב במפגש לא רצוי אחד ובהחלקה אחת אבל הפגין רוח לחימה ובסופו של דבר התקדם עד למיקום ה-16. אוקון – כאמור – השיג את ההישג האישי הטוב ביותר מזה זמן ואת ההישג הטוב ביותר ל'אלפין' מאז סוף עידן רנו.

מילה אחרונה על פרארי, שספגה בשנה שעברה הרבה ביקורת על טעויות אסטרטגיות אינסופיות. אתמול, לאחר שלקלר קיבל עונש על כך שלא אפשר ללנדו נוריס לעקוף אותו במקצה הדרוג, שוב עמדה הקבוצה תחת מתקפה על כך שלא שידרה ללקלר את ההנחיות הנכונות ברגע הנכון. היום היו מי שתקפו את האסטרטגיה הדפנסיבית שלה, שהתבססה על ההנחה שהגשם יגרום לתאונות ולהוצאת מכונית בטיחות (מה שלא קרה).
לזכותו של שארל לקלר, שבלי ספק מאוכזב מן המקום השישי שלו, צריך לומר שבמספר ראיונות איתו הוא הגן לחלוטין על האסטרטגיה הקבוצתית.

The post ניצחון ענק לורסטאפן במונקו appeared first on TheCar.

שניות מעטות קודם לכן היה זה פרננדו אלונסו שקבע את הזמן הטוב ביותר עם האסטון מרטין שלו, אבל מי שסיפק את ההפתעה הגדולה ביותר בינתיים הוא אסטבן אוקון מ'אלפין' שיזנק היום שלישי, בין השאר בגלל דרמה נוספת. שארל לקלר, הפייבוריט המקומי והנהג המוביל של פרארי, קבע אמנם את הזמן השלישי הטוב ביותר במקצה הדרוג אלא שלרוע מזלו הוא יזנק היום רק מן המקום השישי לאחר שנענש על כך שלא אפשר ללנדו נוריס של מקלארן לעקוף אותו.

בסשן הפכפך, שסיפק דרמה ומתח עד לשנייה האחרונה, קבע ורסטאפן את הזמן הטוב ביותר אבל רק ב-0.084 שניות לפני פרננדו אלונסו. כך שלל ההולנדי מהספרדי את מה שיכול היה להיות הפול פוזישן הראשון שלו מאז עונת 2012.

במונקו ישנה לסדר המקומות בזינוק משמעות כבדה במיוחד, מפני שעל המסלול הצר וההדוק הזה הסיכוי הגדול ביותר של נהג לעקוף נהג אחר הוא אם המכונית הנעקפת מעורבת בתאונה או מתקלקלת, או בעקבות טעות נהיגה.
וזה בדיוק מה שקרה לסרג'יו פרז, חברו של ורסטאפן לקבוצת רד בול. דווקא על אחד המסלולים החביבים עליו במיוחד הוא התרסק אל תוך הקיר ממש בתחילת המקצה. פרז נכנס מהר מדי לפנייה ואיבד שליטה באופן שגרם נזק משמעותי לצד השמאלי של ה-RB19 שלו. הוא נאלץ לפרוש ממקצה הדירוג והיום יזנק מן החלק האחורי של הגריד.

גם לואיס המילטון הצליח לאבד את המרצדס שלו אתמול אם כי זה קרה בשלב מוקדם יותר, ובאופן פחות דרמטי ולכן ההשפעה פחות משמעותית. גם כך – מי שריכזו את רוב תשומת הלב ביומיים האחרונים היו המילטון וג'ורג' ראסל מפני שמרצדס התייצבה במונקו עם מכונית מאד משודרגת ונתלו בה המון תקוות.

השינויים המשמעותיים ביותר במכונית המחודשת של מרצדס הם מתלה קדמי שתוכנן מחדש, ושורת שיפורים אירודינמיים שבעקבותיהם המכונית נראית כעת שונה מאד. בסיכום היום זה הספיק כדי להציב את המילטון – אחד הנהגים הבולטים ביותר במונקו ומי שתמיד נראה שם כאחד שמרגיש הכי בבית בעולם – רק במיקום החמישי, לאחר שהשיג את הזמן השישי בטיבו. עד כמה ערערה ההחלקה של המילטון את הנכונות שלו לקחת סיכונים במונקו? קשה לדעת אבל זה מוכיח שגם למרוץ המשעמם ביותר יש פוטנציאל לספק היום אקשן והפתעות.

שני נהגים שהפתיעו אתמול לטובה הם ראשית לכל אסטבן אוקון מ'אלפין'. בסיומם של יומיים ראשונים פחות מוצלחים הוא הצליח ברגע האמת, ממש לפני סוף המקצה, להשיג זמן מעולה. כך, בזכות העונש של לקלר הוא הוקפץ למיקום שלישי בזינוק וככל שיצליח לשמור עליו הוא יוכל להשיג את אחד ההישגים הגדולים בקריירה שלו ובהיסטוריה של אלפין. הראשון שינסה לערער את ההישג הזה היום הוא קרלוס סיינז, הנהג השני של פרארי, שהשיג את הזמן החמישי הטוב ביותר ולכן יזנק רביעי, בצמוד לאוקון.

הפתעה נוספת במהלך היומיים האחרונים רשמו מקלארן ונוריס עם זמני הקפה מעולים בפרקטיס, אם כי בסופו של דבר נוריס יזנק היום רק מן המקום העשירי.

The post ורסטאפן יזנק ראשון במונאקו. חטף מאלונסו את הפול פוזישן ברגע האחרון appeared first on TheCar.

למרות זאת, ב-94 השנים האחרונות מונקו מארחת את אחד הסבבים החשובים, היוקרתיים והמשעממים ביותר של כל עונת גרנד פרי, ויש שיאמרו שזה המרוץ הזוהר המפורסם והתובעני ביותר בספורט המוטורי.
אז רגע לפני סוף השבוע של הסבב השביעי (בפועל) בעונת 2023 – קבלו קזינו אחד, משפחת אצילים איטלקית שמצאה דרך קלה לעשות ים כסף, ומופע ראוותני של עושר ועושר.

מונקו היא נסיכות, כלומר שיש לה מלך ומלכה ונסיכים וכל הג'אז הזה. היא מוקפת על-ידי צרפת מכל כיוון, למעט הים התיכון שמדרום לה, ועשרה קילומטרים ממזרח אליה נמצא הגבול האיטלקי. זאת המדינה השנייה הקטנה ביותר בעולם.

הנסיכות נוסדה בשנת 1297 לאחר שמשפחת האצילים האיטלקית גרימלדי כבשה את שטחה של משפחה יריבה, ולאורך השנים היא נכבשה שוב ושוב על ידי הספרדים, הסרדינאים והצרפתים. בשנת 1848 מרדו המונקוגסקים במשפחת גרימלדי אשר השיתה עליהם מיסוי מעיק, וזה אילץ את הגרימלדים לנהל משא ומתן עם הצרפתים ולהעביר לידיהם את רוב שטחי הממלכה תמורת 4 מיליון פרנק והכרה בריבונות שלהם על השטח שנותר: שני קילומטרים רבועים שמשתרעים לאורך החוף ומטפסים מן הנמל הקטן שלחוף הים על צלע הר אחד, לא מיוחד.

בשנת 1861 זכתה מונקו להכרה המיוחלת והנסיכות, שנותרה חסרת אדמות, נאלצה למצוא מקור הכנסה אחר. הפתרון, בעידן שבו הימורים היו אסורים ברוב מדינות אירופה, היה הקמה של בית קזינו ובנק, וזה עבד בשבילם נהדר.
פחות משמונה שנים לאחר ההכרה בריבונות של מונקו הכניס הקזינו לבית המלוכה כל כך הרבה רווחים עד שהגרימלדים הפסיקו לגבות מיסים מאזרחיהם. המיקום המושלם מבחינת מזג אוויר, הקרבה לצרפת ולאיטליה, ובינוי מהיר של מלונות יוקרתיים, תיאטראות ובתי מידות – הפכו את הנסיכות הפיצפונת מהר מאד למוקד משיכה לכל עשירי היבשת והעולם, ולמפלט מס מועדף.

כל זה קרה כשלושה עשורים לפני המצאת המכונית הראשונה, ומרגע שהעשירים הצטיידו במכוניות החלה מונקו לארח גם את נקודת הזינוק והסיום של 'ראלי מונקו'. האטרקציה הבאה יכולה הייתה להיות מסלול מרוצים, אם רק היה מקום לבנות מסלול שדורש שטח גדול כמו זה של העיר כולה. אבל רגע. אם מונקו היא בגודל של מסלול מרוצים ואין בה מקום להקים קומפלקס כזה – מדוע שלא להפוך את כל הרחובות הראשיים של העיר למסלול אחד גדול?

וזה בדיוק מה שקרה בשנת 1929 וכמעט שלא השתנה עד עצם הים הזה: תוואי מסלול המרוצים של מונקו עובר דרך מרכז חלקה התחתון של הנסיכות, ברחובותיה המרכזיים, סביב הקזינו, בצמוד לנמל, מטפס מעט על צלע ההר ועובר דרך מנהרה – והכל על רחובות וכבישים ראשיים שמשמשים את המונקוגסקים בחיי היום יום שלהם (למעט מספר ימים בשנה שבהם הם סגורים לצורך אירוע כמו פורמולה 1).

אין שום סיכוי שמרוץ הרחובות הצפוף של מונקו היה מקבל בימינו אישור להצטרף אל סבב הפורמולה 1 אבל מסורת היא מסורת. לנהגים ולקבוצות אין כיום ברירה אלא להתאים את עצמם לנהיגה בתוואי צר עם ישורות קצרות מאד, ולמסלול שאפשרויות העקיפה עליו מעטות עד בלתי מתקבלות על הדעת.

מרוץ הגרנד פרי של מונקו הפך כבר מיומו הראשון למרוץ הנוצץ והזוהר ביותר בסבב האליפות ולא במקרה. עשירי העולם, שממילא מגיעים מידי פעם למונקו אם אינם גרים שם באופן קבוע – מתארחים במלונות היוקרה ועוגנים את היאכטות שלהם במעגן היוקרתי של הנסיכות, מתחככים בידוענים ומפורסתמים במסיבות נוצצות, וצופים במרוץ מחלונות המלונות, מרפסות בתי הקפה או מסיפון היאכטות הפרטיות במרינה כשבידיהם כוסות שמפניה.

המרוץ עצמו קצת פחות חשוב מבחינת הערך הספורטיבי או התחרותי שלו – בתכל'ס מי שמשיג את הזמנים הטובים ביותר במקצי הדרוג ומתמזל מזלו שלא להיתקל בכשל טכני, מכונית אחרת או עצם קשיח כלשהו – הוא זה שיזכה במרוץ. ב-12 מבין 16 המרוצים האחרונים במונקו זכה הנהג שזינק ראשון.

אך יחד עם זאת – יש שני דברים חשובים שאי אפשר לקחת ממונקו והראשון בהם קשור לקהל: רק במרוצי רחובות כמו מונקו, וכנראה שבמונקו יותר מאשר במרוצי רחובות אחרים – הקהל נמצא, פיזית, הכי קרוב שאפשר לאקשן שעל המסלול. בחלק מן המקומות נמצאים הצופים ממש מעל למכוניות וכמעט לכל אורך המסלול אפשר להריח, לשמוע, ולהרגיש בכל הגוף את הרעד שיוצרות המכוניות.

שנית – במונקו אין מרחב טעות. אין רחבות עפר או שטחי מילוט שאפשר להאט בהם לאחר טעות נהיגה או מפגש לא מתוכנן עם מכונית אחרת, וכל טעות או תקלה עלולה לגרום, במקרה הטוב, לפרישה מן המרוץ. נהגים חייבים להיות חדים ומדויקים אפילו יותר מאשר בכל מרוץ אחר, ויש להם סיכוי להרוויח במקצי הדרוג את מה שלא יוכלו להשיג באף מרוץ אחר במהלך השנה, או להפסיד הכל.

הנהג הברזילאי נלסון פיקה טבע כבר לפני שנים את האמרה הידועה: "הגרנד פרי של מונקו הוא כמו רכיבה על אופניים בסלון שלך. אבל לנצח כאן זה כמו לנצח פעמיים במסלול אחר".

לקריאה נוספת:

הונדה חוזרת עם אסטון מרטין לפורמולה 1 בעונת 2026 – למרות שהיא לא באמת פרשה מהאליפות

The post מונקו: מרוץ הגרנד פרי המשעמם והיוקרתי ביותר בעולם appeared first on TheCar.