ששת החודשים האחרונים, שבהם נחשפים עוד ועוד מחדלים של ממשלת ישראל בטיפול במשבר הקורונה, לא מפתיעים כנראה אף אדם שעבד בעבר מול רשויות ממשלתיות בישראל. המשבר הנוכחי אמנם מתוקשר יותר, נוגע לחיים עצמם ומאיים על הכלכלה הישראלית יותר מכל משבר קודם בעשורים האחרונים – אבל יש בו את כל המרכיבים שהכשילו לא מעט פעילויות ממשלתיות כמעט בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת.

ערב יום הכיפורים התשפ"א יכולנו להציג את "העשור האבוד" של מדינת ישראל בכל הקשור למאבק בתאונות הדרכים, את הטיפול החלמאי בתחום התחבורה החכמה, את ההשקעות המיותרות של עשרות מיליארדי שקלים בתשתיות תחבורה ישנות במקום בתשתיות שמתבקשות לקראת העשורים הבאים, או את הכישלון המהדהד בקידום תחבורה ציבורית יעילה ומסונכרנת. בכל אחד מן התחומים האלה נמצא אחד לאחד את כל המרכיבים שהפכו את משבר הקורונה מהזדמנות לאסון. אלא שכל הנושאים האלה – למרות נזקים של עשרות מיליארדי שקלים ולא מעט הרוגים שכבר נגרמו לנו – הם ברי תיקון.

לעומת כל אלה, האופן שבו פספסו ממשלות ישראל את ההזדמנות ההיסטורית לשלב גז טבעי בתחבורה היבשתית בישראל הוא לא רק שיא של חלמאות אלא גם בכיה לדורות, היות שחלון ההזדמנויות הזה נסגר, ולא ייפתח עוד לעולם.

כבר בשנת 1999 נודע לנו שמדינת ישראל התברכה בגז טבעי, ובתוך שנים ספורות הסתבר לנו שכמות הגז הזאת יכולה להקנות לנו עצמאות אנרגטית ולשחרר אותנו מעולו של יבוא נפט לישראל. אבל 21 שנים מאוחר יותר, רגע לפני שכבר לא תהיה כל תועלת בגז הזה, עדיין לא מתגלגלות מכוניות מונעות בגז טבעי על כבישי ארצנו, וחלק מקומץ האוטובוסים שמונעים באמצעות גז מתודלקים בשיטה שהייתה גורמת אפילו לחכמי חלם לתפוס את הראש בשתי ידיים ולצקצק בלשון.

21 שנים אחרי גילוי הגז הטבעי הישראלי – ובעיקר 11 שנים אחרי מינויה של ממשלה שהתחייבה "ללמד את העולם איך משתחררים מלחץ הנפט הערבי", הגיע יום חשבון הנפש של המנהיגות הישראלית גם בתחום השימוש בגז טבעי בתחבורה.
בשורה תחתונה, בישראל פועלות כיום 1,219 תחנות תדלוק שמתדלקות בנזין וסולר, וביניהן יש גם 107 תחנות לתדלוק בגז פחממני מעובה (גפ"מ) – שהוא גז שמופק בתהליך הזיקוק של נפט למוצריו. אף תחנה מבין כל אלה לא מציעה תדלוק ציבורי בגז טבעי – שהוא הגז שמופק ממעבה האדמה, ואף תוכנית ממשלתית לא מעניקה יתרון כלשהו לרכישת מכוניות שיכולות להשתמש בו. היעד שהציבה ממשלת ישראל, לפיו 30% ממשק התחבורה שלנו ישתמש השנה בגז טבעי במקום בבנזין וסולר, נשמע הבוקר כמו פנטזיה הזויה.

לקריאה נוספת: מדינת ישראל צריכה לעבור לגז טבעי לתחבורה (2017)

כמו לגבי הקורונה, גם בתחום הגז הטבעי היו למדינת ישראל כל הסיבות להצליח הרבה יותר מרוב המדינות האחרות בעולם, והרבה יותר מוטיבציה להציג הישגים. ראשית לכל היה לנו ניסיון בכישלון: במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נעשו ניסיונות להמיר חלק מן השימוש בבנזין בתחבורה ולהחדיר שימוש בגז פחממני. שתי הסיבות לכך היו ראשית לכל ביצועים משופרים בכל הקשור לפליטת מזהמים – שריפת גפ"מ שחררה לאוויר פחות מזהמים ביחס לשריפת בנזין או סולר, וגם הרצון לגוון את מקורות האנרגיה. כדי להשיג את היעדים האלה נדרשו ממשלות ישראל להציג תוכניות סדורות לתקינה, רישוי והקמה של תשתיות מתאימות והטבות מס – בעיקר לכלי רכב מסחריים או כאלה שנוסעים הרבה – שיעודדו את השימוש בגפ"מ.

גרירת רגליים, חוסר תיאום בין כל משרד הממשלה, ומעל לכל היעדר חזון ומנהיגות – גרמו לכך שעד שהמדינה הצליחה לסיים את ההיערכות ולהניע את התהליך כבר לא היה כל היגיון להשתמש בגפ"מ: מנועי בעירה פנימית שופרו, תקני הזיהום הוחמרו, ושימוש בגפ"מ הפך יותר מזהם ופחות רצוי מאשר שימוש בבנזין. אלא שממשלות ישראל התעקשו לא ללמוד מכישלון ההחדרה של גפ"מ – וחזרו על כל הטעויות גם לאחר שהתגלו מאגרי הגז בשטחה הטריטוריאלי של המדינה.

גז טבעי "ישראלי" התגלה לחופי ישראל בשנת 1999, והחל משנת 2004 נעשה בו שימוש, בתחילה ממאגרי 'נועה' ו'מרי', לצד יבוא גז ממצרים (שהופסק בשנת 2012 בגלל חבלות בקו והחלטת ממשלת מצרים) בחודש מרץ 2013 חובר גם מאגר תמר לחוף הישראלי, באשדוד.
בחודש פברואר 2010 קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מספר 1354 בדבר "כינון מאמץ לאומי להפחתת התלות העולמית בנפט בתחבורה", ובמילים אחרות: "ההחלטה ללמד את העולם להיגמל מנפט ערבי". 11 חודשים לאחר מכן קיבלה הממשלה את החלטה מספר 2790 בדבר "הפעלת תכנית לאומית להפחתת התלות העולמית בנפט בתחבורה", ושנתיים אחר כך התקבלה החלטה מספר 5327 בדבר "הפחתת התלות של ישראל בנפט לתחבורה".

אחת מאבני היסוד של התוכניות הממשלתיות ליישום החלטות הממשלה היא "קידום תחליפי נפט לתחבורה", וזאת גם לטובת עצמאות אנרגטית וגם למען הניצול של מאגרי הגז הטבעי הלאומיים שלנו במקום יבוא של נפט שעולה לנו במטבע חוץ ומחזק את אויבינו. בנוסף, שימוש בגז טבעי במקום בנפט מפחית את פליטות המזהמים לאוויר ואת הנזקים הסביבתיים והבריאותיים שלהן, מאפשר הוזלת עלויות לצרכן, ויוצר יתרון יחסי מדעי וטכנולוגי. ממשלת ישראל הקציבה עשרות מיליוני שקלים – באמצעות מספר משרדי ממשלה, לתכנון תוכניות שונות להסבת משק האנרגיה בכלל, ומשק התחבורה בפרט, ובין השאר מפעילה "תכנית לאומית להפחתת התלות העולמית בנפט לתחבורה".

היעד שהציבה הממשלה לפני קרוב לעשור היה הפחתת חלקו של הנפט שבשימושי תחבורה בישראל בכ-30% עד שנת 2020, ובכ- 60% עד שנת 2025, אבל היות שהממשלה לא הצליחה להקים תשתיות תדלוק או לעודד יבוא של כלי רכב מתאימים בפועל הגענו למצב הפוך: צריכת הבנזין והסולר בישראל רק עלתה מאז ועד היום.

אור לגויים?

בדרך כלל, כאשר מנסים להבין מדוע נכשלה תוכנית ממשלתית כזאת או אחרת, או מדוע התקבלה החלטה אחת ולא אחרת, קשה לבחור בין אופציית ה"שחיתות" לבין אופציית ה"טמטום", ולפעמים יש רושם שלכל אחת מן האופציות יש חלק כזה או אחר בתוצאה. ככל שמדובר בשימוש בגז טבעי בתחבורה בעשור האחרון "החשוד המיידי" נמצא כל הזמן בגזרת ה"שחיתות", במיוחד לנוכח המאבקים סביב מתווה הגז, והרושם היה שאפשר להסביר את התוצאה בכך שגורמים שונים במדינה מעדיפים לייצא גז לחו"ל יותר מאשר לעשות בו שימוש בישראל.

אגב, גם אופציית ה"טמטום" משחקת תפקיד חשוב בפרודיה הזאת, ודוגמא משעשעת לכך היא שתי החלטות שונות שפרסם משרד האנרגיה בשלהי 2018 ערב סבב הבחירות הראשון מתוך שלושה. החלטה אחת הייתה על פרסום שמות הזוכים בתמיכת המשרד להקמת 25 תחנות ציבוריות לתדלוק בגז טבעי (פרויקט שטרם יושם עד היום). ההחלטה המקבילה, שהתקבלה באותו משרד בחתימת אותו שר, היא על איסור מכירת כלי רכב עם מנועי בעירה פנימית החל משנת 2030. האם יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל או שמא שתי האונות במוח פשוט לא מחוברות?

אלא שערב יום הכיפורים התשפ"א, בתוך כדי משבר הקורונה, עולה גם אפשרות נוספת (אשר לא סותרת את השתיים האחרות אלא נוספת אליהן) – שהיא "בלבול וחוסר מנהיגות".

ככל שממשלות ישראל מקבלות החלטות בתחום השימוש בגז טבעי כפי שמתקבלות החלטות בנושא הקורונה – תחת לחצים פוליטיים, כלכליים, מקצועיים ואחרים, וככל שאת החזון והמנהיגות מחליפים שיקולים פוליטיים, אפשר להבין מדוע 21 שנים אחרי גילוי הגז, ו-18 שנים אחרי כישלון יישום הגפ"מ עדיין אי אפשר לעשות אצלנו את מה שכל כך טבעי בגרמניה – מדינה שאין לה אוצרות גז טבעי כמו שלנו – לתדלק ולהשתמש בגז טבעי להנעת מכוניות נוסעים.

ממשלות ישראל התיימרו ללמד את העולם איך להיגמל מנפט, אבל עשר וחצי שנים אחרי שהתקבלה החלטה ראשונה בקשר לכך מחוברים רק 39 צרכנים לרשת חלוקת הגז הארצית שלנו, ומדינת ישראל מייבא יותר נפט לתחבורה מאי פעם בעבר. לפני כחודש הודיע משרד האנרגיה, בצדק רב, שהוא עוצר את התוכנית הממשלתית לקידום הקמת ארבע תחנות כח שמבוססות על גז טבעי, וזאת לנוכח המעבר – בארץ ובעולם – לשימוש באנרגיה סולארית ואנרגיה ממקורות מתחדשים.

אירופה, בינתיים, מלמדת את ישראל איך נגמלים מנפט: תקנות מחמירות והולכות לצמצום פליטות מזהמים, קנסות כבדים על יצרניות רכב שלא עומדות בדרישות אלה, איסורי כניסה לערים של כלי רכב מזהמים ואיסורי מכירה של כלי רכב חדשים עם מנועי בעירה פנימית בין השנים 2029-2040 במדינות אירופה השונות – מאיצים את המעבר לרכב חשמלי. בתוך 3-4 שנים מהיום נגיע אל "נקודת המפנה" שבה יהיו מחירי כלי רכב חשמליים שקולים לאלה של כלי רכב עם מנועי בעירה – ומכאן והלאה יפרוץ עידן הרכב החשמלי ואנחנו נישאר תקועים גם כל הגז הטבעי שלנו.

לקריאה נוספת: מתי נרצה לעבור למכונית חשמלית?

נכון להיום, בשונה מלפני עשור, אין היגיון בהשקעה בתשתיות לתדלוק בגז טבעי של מכוניות נוסעים ומסחריות קלות, ופלח השוק היחיד שיכול להשתמש בו – למשך תקופה קצובה – הוא תובלה כבדה והסעה, וגם זה בתנאי שיוקמו תשתיות תדלוק מתאימות לפני שהנעה חשמלית תאפיל על היתרון הכלכלי הנוכחי של גז טבעי.

לפני החלמאות הבאה

לפני מעט יותר מעשור הייתה מדינת ישראל בין המובילות בעולם בכל הקשור לרכב חשמלי – וזה לא היה בזכות הממשלה אלא בזכות חברת בטר פלייס הפרטית שהאיצה בממשלה לעשות מעשים. עשר שנים לאחר מכן אנחנו שוב מפגרים אחרי העולם בתחום הזה, ובשעה שממשלות אירופאיות משקיעות מיליארדים בתשתיות טעינה וסובסידיות לרכב – ממשלת ישראל הקצתה עד עתה לתחום התשתיות רק 50 מיליוני שקלים.

ערב יום הכיפורים השתפ"א ראוי שנלמד משלושת הכשלונות הקודמים שלנו בתחום "שחרור העולם משימוש בנפט", ונפיק את הלקחים כדי שלא לפגר אחרי העולם בתחום הרכב החשמלי.

The post יום הכיפורים של הגז הטבעי בישראל appeared first on TheCar.

כפי שהדברים נראים כרגע, 14 שנים לאחר הקמת החברה הממשלתית להולכת גז טבעי בישראל, מדינת ישראל עלולה לפספס את חלון ההזדמנויות לשימוש בגז טבעי לתחבורה בדיוק באותו אופן שהיא פישלה עם הגפ"מ לפני כ-15 שנים. זאת ככל הנראה המסקנה המפחידה והמטרידה ביותר, אבל די ריאלית, של פורום מומחים בנושא הגז הטבעי, אשר כונס ביוזמת מוסד שמואל נאמן בטכניון ופורסם לאחרונה.

בפורום השתתפו מומחים בכירים מתחום האנרגיה בישראל, וכן מספר פקידי ממשל בכירים שעוסקים בנושא, ומוסד שמואל נאמן פרסם את פרוטוקול הדיונים ואת מסקנות והמלצות הפורום בדוח שהוגש לאחרונה לקובעי המדיניות במשרדי התשתיות והגנת הסביבה.

כפי שכולנו מכירים מהתנהלות הממשלה בתחומים אחרים, גם תחום השימוש בגז טבעי לתחבורה סובל ממצב שבו "יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל", ובשעה שמשרדי ממשלה רבים שמעורבים בתחום פועלים לא מעט – כל אחד בתחום אחריותו – הנושא בכללותו תקוע עמוק בבוץ עם מעט מאד מקום לאופטימיות לגבי מועד שבו אפשר יהיה לחלץ אותו.

לשימוש בגז טבעי לתחבורה ישנם הרבה מאד יתרונות עבור מדינת ישראל ואזרחיה, ראש וראשון בהם הוא צמצום יבוא של נפט גולמי וזיקוק שלו, אשר יפחית את התלות שלנו במקורות אנרגיה מיובאים בכלל, ובפרט בנפט שמעשיר בעקיפין את אויבינו. בנוסף, שימוש בגז טבעי בתחבורה מפחית את זיהום האוויר מתחבורה ביחס לשימוש בבנזין או בסולר, ולכך יש יתרונות משמעותיים גם בהיבט האנושי בזכות צמצום התחלואה וגם בהיבט הכלכלי של הפחתת הנטל על מערכת הבריאות וחיסכון ניכר בתקציב הבריאות.

הדו"ח של הטכניון קובע שלגז טבעי ישנם יתרונות רבים לשימוש בתחבורה: "הוא זול מן הסולר, זהו דלק "נקי" שמפחית את פליטת המזהמים באוויר ואת הרעש מכלי רכב, הוא לא מזהם את הקרקע ואת המים, ובניגוד לגפ"מ (גז בישול, גז דלק, שמשמש כיום להנעת כלי רכב בגז – ג.מ.) זהו גז קל מן האוויר ולכן הוא נדיף ובטוח מאוד לשימוש".

הסבה של כלי רכב קיימים לשימוש בגז טבעי נחשבת קלה ולא יקרה, ורוב יצרניות הרכב הגדולות מוכרות מכוניות שהוסבו במקור לשימוש בגז כזה. ברחבי העולם נעים כיום כ-23 מיליון כלי רכב שמונעים בגז טבעי, ומדינות כמו סין, גרמניה ואיטליה מסבסדות ומעודדות את השימוש בו כדי ליהנות מן היתרונות הסביבתיים שגלומים בכך. האיחוד האירופאי פרסם השנה הנחיות להקמת תשתיות תדלוק בגז טבעי ברחבי היבשת, וגם האו"ם נדרש לנושא ומעודד את המעבר לגז.

אצלנו, להבדיל, החליט משרד האוצר לעבור ממצב שבו המיסוי על גז טבעי הוא בין הנמוכים בעולם למצב ההפוך, שבו המס על גז טבעי לתחבורה יהיה הגבוה ביותר מכל המדינות המפותחות, והמועד שנקבע לצורך זה הוא הרבה לפני שהתחום עצמו יוכל בכלל "להרים ראש מעל למים". מיותר לציין שמתווה המיסוי ששרטט משרד האוצר (באמצעות ועדת 'מיסוי ירוק 3') לא ממש עולה בקנה אחד עם החלטה שקיבלה ממשלת ישראל כבר לפני 7 שנים, בשנת 2010, לעידוד השימוש בדלקים חלופיים לתחבורה, בעיקר בגז טבעי, וזאת בין השאר לנוכח הגילוי של מאגרי גז עצומים לחופי המדינה.

אלא שעשור לאחר שגז טבעי מוזרם ממעמקי הים אל מפעלי תעשייה בישראל, 14 שנים לאחר שהוקמה חברה ממשלתית שכל תפקידה הוא לבנות רשת ארצית להולכת וחלוקת גז טבעי, עדיין לא תוכננו ולא נבנו בישראל תשתיות הולכה ותדלוק בגז טבעי לתחבורה.

בינואר 2013 התקבלה החלטת ממשלה נוספת, שמספרה 5327, לקדם את מעבר התחבורה למקורות אנרגיה חליפיים. ההחלטה קובעת יעד של 30% הפחתה לשימוש בנפט עד לשנת 2020, ו-60% עד לשנת 2025. אלא שבשעה שמדינת ישראל רשמה הצלחה מוחלטת בשימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה להפקת חשמל, תחום התחבורה נותר מאחור. "מאז תחילת השימוש בגז טבעי", נכתב בדו"ח המכון, "הצטמצמה צריכת הנפט במשק הישראלי בכ-16%, בסקטור ייצור החשמל ובסקטור התעשייה ירדה צריכת הסולר והמזוט בכ-70% עד סוף שנת 2016, כאשר בסקטור ייצור החשמל השימוש בתזקיקי נפט כבר כמעט ונעלם. הסקטור היחיד שלא הושפע בינתיים מגילויי הגז הוא סקטור התחבורה, כך שבתקופה זו (החל משנת 2003) עלתה צריכת הדלקים בקרוב ל-40% פשוט כי אין תחליף בשוק".

המצב שמתואר נובע מן החלמאות המדהימה שמאפיינת את עבודת הממשלה בקידום השימוש בגז טבעי לתחבורה: רבים ממשרדי הממשלה שנוגעים בדבר פעילים בתחום ומעוניינים לקדם אותו לנוכח חשיבותו האסטרטגית והעניינית – אבל כל משרד עובד עם עצמו מבלי שיתקיים תיאום וסינכרון יעיל בין הגורמים השונים ובין המשאבים שכל גורם כזה משקיע.
הפורום מפרסם, למשל, שמשרד התחבורה פרסם כבר לפני כשנתיים, בנובמבר 2015, את כוונתו להעניק 150 אלף ש"ח לכל אוטובוס שיונע באמצעות גז טבעי.

לפני שנה בדיוק הכריז המשרד להגנת הסביבה על הקצאת משאבים לעידוד צמצום זיהום האוויר בתחבורה הכבדה, וכחודשיים לאחר מכן פרסם משרד התשתיות הלאומיות מכרז לעידוד הקמת תחנות תדלוק בגז טבעי בהיקף של 65 מיליון שקל.
אלא ששתי התוכניות היפות האלה לא יכולות להתקיים בלי שיהיו כלי רכב מתאימים לשימוש בגז ולפני שיוסרו חסמים שמעכבים בניית תחנות תדלוק, ואלה לא יקרו בגלל מצב "ביצה ותרנגולת" שאופייני לכל החדרה של טכנולוגיה חדשה ואמור להיפתר ביוזמת המדינה.

זהו רק קצה הקרחון לרשימת הטבות ויוזמות ארוכה מאד שעליה החליטו מספר משרדי ממשלה: רשות מקרקעי ישראל פוטרת מדמי היתר תוספת של משאבות תדלוק גז בתחנות קיימות עד לשנת 2020, רשות המיסים מעניקה פחת מואץ לציוד ולהשקעות בתחום הזה, משרד האנרגיה פרסם קול קורא להענקת מענקים ורשת בטחון להקמת כ-20 תחנות תדלוק בפריסה ארצית (מדובר בהקמת שלושה גדלים של תחנות תדלוק וכל סוג תחנה יקבל מענק הקמה בגובה שונה, בין 1 מיליון ל-2.2 מיליון ש"ח ורשת ביטחון לסכומים של עד 8 מיליון ש"ח בשלב החדירה הראשונית).

בנוסף, המדינה מתירה לתחנות תדלוק מפעליות פנימיות למכור גם על בסיס מסחרי ללקוחות חיצוניים ולהקמת תחנות תדלוק פתוחות לציבור בחניון לתחבורה ציבורית. "על אף כל אלה", נכתב בדו"ח, "משק הגז הטבעי לתחבורה נתקל בקשיים וחסמים רבים בהיבטים הרגולטוריים, אשר מעכבים את התפתחות משק התחבורה המונעת בגז טבעי. בין החסמים ניתן למנות חוסר בתשתיות תדלוק, עלויות הקמה גבוהות לנקודת תדלוק עם בעיות ייחודיות בשל הצורך להתחבר למערכת חלוקת/הולכת הגז, ועלויות הסבת מנועי דיזל לגז. בנוסף, טרם ניתן לקבוע את מחיר הגז לתחבורה בישראל עקב אי-ודאות באשר למיסוי אשר יוטל".

מה עושים? מסנכרנים

כאשר בוחנים את מסקנות הפורום עולה ששני המוקשים המשמעותיים ביותר בדרך אל הסבת משק התחבורה בישראל לשימוש בגז טבעי נמצאים במשרדי האוצר וראש הממשלה.

משרד האוצר, כך מסכימים כל המומחים, חייב לדחות ב-15 שנים את תוכניתו להעלאת מיסוי, אשר לפי מחקר של מכון המחקר של הכנסת מסתירה בתוכה העלאת מיסים משמעותית על הגז הטבעי באופן שבמקום לשמר את רמת המיסוי הנוכחית מעלה אותה במאות מליוני שקלים ללא כל סיבה. הקפאת העלאת המיסוי על גז טבעי נחוצה לצורך יצירת ודאות כלכלית שנדרשת בעת מעבר לטכנולוגיה חדשה וכדי לעודד את פיתוח התחום.

קבוצת מומחים מטעם האו"ם, למשל, בחנה את המצב באירופה וקבעה שהמיסוי שמוטל על גז טבעי חייב לשמר פער מחיר של בין 30-50% לטובת הגז וביחס לסולר.

החשש של חברי הפורום הוא שאם המדינה לא תצליח לעודד שימוש בגז טבעי עד לשנת 2022-2023 כולנו "נאחר את הרכבת" לנוכח חדירתן של מכוניות חשמליות. במקביל, ראש הממשלה צריך למנות ועדה בינמשרדית ייעודית אשר תבצע סינכרון בין כלל הגורמים שעוסקים בנושא, תסיר חסמים ותייעל את הזרמת משאבי המדינה שמפוזרים כיום בין יותר מידי גורמים.

המלצה נוספת היא שממשלת ישראל תפסיק את השימוש בגפ"מ ותעודד מעבר לגז טבעי, וזאת מפני שגפ"מ מופק כמוצר לוואי של תהליך זיקוק של נפט, ולכן הוא לא מגוון את מקורות האנרגיה של ישראל או מפחית את התלות שלנו בנפט. בנוסף, "צריך לקחת את כל התמריצים… לסנכרן אותם אחד עם השני וכן לסנכרן עם לוחות הזמנים האמתיים, כך שהעלאת הבלו תתרחש לא לפני 2030 .זה ייתן למשק אורך נשימה להחזר ההשקעות וגם יצור ודאות".

ללא פעולה מהירה ומנוהלת כראוי של הממשלה נמצא את עצמנו בעוד 15 שנים בדיוק באותו מצב שאליו הגענו עם הגפ"מ: במשק בוצעה השקעה ניכרת והוקמו 100 תחנות תדלוק, אלפי כלי רכב הוסבו לשימוש בגפ"מ, אבל מדינת ישראל "אחרה את הרכבת": שימוש גפ"מ לא מועיל כיום להגנת הסביבה כפי שהועיל בעבר, כאשר מנועי הבנזין היו הרבה פחות יעילים, והסיבה היחידה להשתמש בו היא רק אם מצליחים להתחמק מתשלום מס.

The post "מדינת ישראל צריכה לעבור לגז טבעי לתחבורה" appeared first on TheCar.

החל מינואר 2015 ידרשו כלי רכב מונעים בגז להציג אישור תקינות של מערכת הגז כתנאי להגשת הרכב למבחן שנתי. משרד התחבורה: "התקבלה החלטה לדרוש אישור ממוסך מורשה לגפ"מ, המעיד על תקינותה של מערכת הגפ"מ"

כלי רכב שבהם מותקנות מערכות הנעה בגז (גפ"מ) ידרשו החל מ-1 בינואר 2015 להמציא למכוני הרישוי אישור על תקינות המערכת, כתנאי לקבלת כלי הרכב למבחן הרישוי השנתי. את האישור יקבלו בעלי הרכב ממוסכים המורשים לטיפול בכלי רכב מונעים בגז.

בהוראת נוהל חדשה שהפיץ בימים אלה משרד התחבורה (הוראת נוהל 128), נכתב כי "למעלה מעשור מותקנים בכלי רכב מערכות המאפשרות הנעת מנועים במערכות גפ"מ כמערכת יחידה או בנוסף למערכת הדלק הרגילה של המנוע. עד היום המערכות הללו נבדקו בעת התקנתן ולא נדרשה כל בדיקה תקופתית במהלך קיומן ברכב. היות שמדובר במערכות בטיחותיות – התקבלה החלטה במשרד התחבורה לדרוש אישור ממוסך מורשה לגפ"מ, המעיד על תקינותה של מערכת הגפ"מ המותקנת ברכב כתנאי לקבלתו למבחן הרישוי השנתי".

במסגרת יישום הנוהל, הועברו הנחיות למכוני הרישוי ולפיהן נדרשים המכונים לבדוק אם ברישיון הרכב מצוין שכלי הרכב מונע בגפ"מ. המכונים גם הונחו לדרוש תעודה בדבר תקינותה של מערכת הגפ"מ ממוסך מורשה לגפ"מ בלבד, על-פי נוסח שנקבע על-ידי משרד התחבורה. המכונים ידרשו גם לבדוק אם מערכת ההנעה בגפ"מ אכן מותקנת ברכב. תוקף התעודות שיינתנו על-ידי המוסכים, ובהן אישור לתקינות המערכת, יהיה לשלושה חודשים.

The post משרד התחבורה מהדק את הפיקוח על כלי רכב מונעים בגז appeared first on TheCar.