אבל לפני שנגיע לגניבות רכב נאמר מילה אחת על הטכנולוגיה: יחידות ה-AirTags פועלות ו"משדרות" על רשת Find My הוולונטרית של אפל אשר נסמכת על כמיליארד מכשירי iPhone, iPad או iPod Touch שקיימים ברחבי העולם, ובתנאי שהמכשיר מריץ מערכת הפעלה 14.5 ואילך. בעל התגית צריך להיות גם הבעלים של אייפון 11 ומעלה שבו מותקן שבב U1. התגיות קולטות – לטענת אפל באופן אנונימי שלא ניתן לשימוש לרעה – אותות בלוטות' שמשודרים מן המכשירים השונים שהיא יצרה, וכדי לאתר את מיקומו המדויק של חפץ – בכל מקום בעולם שבו יש בסמיכות לחפץ מכשיר של אפל שמחובר לרשת ומשדר ב'בלוטות", צריך בעל התגית להפעיל את אפליקציית החיפוש באייפון שלו ולהשתמש ב"מעקב מדויק" כדי לקבל כיוון ומרחק מדויק אל ה-AirTag שלו.

לרבים מחברי כת מעריצי אפל יש נטייה ידועה לרוץ ולקנות כל גימיק חדש שנושא את סמל התפוח הנגוס, ולא מעט מהם חושבים שהצמדת "תגית אוויר" למכונית שלהם היא רעיון שימושי. מדיווחים רבים בשבועות האחרונים עולה שגם בין גנבי רכב יש לא מעט מעריצי אפל, ולכל הפחות כאלה שחושבים שהטכנולוגיה של החברה יכולה לשמש אותם לצרכים מקצועיים. הטענה היא שאלה משתמשים בתגיות כדי לסמן, ובעיקר לעקוב, אחרי כלי רכב שבכוונתם לגנוב ברגע המתאים.

הסיפורים מסתכמים כולם בתרחיש דומה שבו גנב רכב מבחין בדגם מתאים לו – בדרך כלל מכונית יוקרה – שחונה במקום ציבורי. הגנבים, כך נטען, מצמידים את התגית לרכב במקום סמוי והולכים לשתות קפה או ממשיכים בחייהם. הפעלת פונקציית האיתור בשלב מאוחר יותר מאפשרת להם אחת משתיים: להגיע לנקודה שבה המכונית פחות מוגנת או נראית לעין, או אל ביתו של בעל הרכב שבו אפשר לשדוד או לגנוב גם דברים אחרים.

בהודעה רשמית של משטרת מחוז יורק בקנדה נמסר לאחרונה שהתגלתה "שיטה חדשה המשמשת לגניבת כלי רכב יוקרתיים באזור יורק". לטענת המשטרה הקנדית, "מאז חודש ספטמבר 2021 חקרו שוטרים חמישה מקרים שבהם חשודים הניחו מכשירי מעקב קטנים על כלי רכב יוקרתיים כדי שיוכלו לאתר ולגנוב אותם מאוחר יותר… "תגי אוויר" מוצמדים למיקומים מוסלקים על רכבי היעד בשעה שאלה חונים במקומות ציבוריים כמו קניונים או חניונים. לאחר מכן גנבים עוקבים אחר כלי הרכב אל בית הקורבן ושם הם נגנבים מן החניה… גנבים בדרך כלל משתמשים בכלים כמו מברגים כדי להיכנס לכלי הרכב דרך דלת הנהג או דלת הנוסע, תוך הקפדה לא להפעיל אזעקות. ברגע שהגנב בפנים הוא משתמש במכשיר אלקטרוני אשר בדרך כלל משמש מכונאים במטרה לתכנת מחדש את הגדרות היצרן, ומכשיר זה מחובר אל שקע האבחון (OBD) שממוקם מתחת ללוח המחוונים כדי לתכנת את הרכב לקבל את המפתח שהגנבים הביאו איתם. ברגע שהמפתח החדש מתוכנת הרכב מונע והגנבים נוסעים איתו".

בהודעת המשטרה נכתב עוד ש"בשנה האחרונה נגנבו יותר מ-2,000 כלי רכב ברחבי האזור. היחידה לגניבת רכב/מטענים וקצינים אחרים פעילים ואגרסיביים במאמצים להילחם בנושא זה, כולל ייזום מספר פרויקטים גדולים שהובילו למעצרם של יותר מ-100 בני אדם שכנגדם הוגשו אישומים משמעותיים, ולאיתור כ-350 כלי רכב גנובים בשנה האחרונה. למרות הצלחה זאת גנבים מפתחים כל הזמן שיטות חדשות כדי להקל על הגניבות ומספר גניבות הרכב ממשיך לעלות". בהמשך ההודעה מפרטים השוטרים פעולות ואמצעים שונים שעשויים להקטין את הסיכון לגניבת רכב, כמו חניה – במידת האפשר – במוסך סגור, שימוש במנעול הגה, התקנת נעילה על שקע ה-OBD, התקנת מצלמות במעגל סגור, ושאר אמצעים שמוכיחים שגם בקנדה מתקשים כוחות החוק להיאבק בגנבי הרכב או בכוחות הכלכליים שמניעים אותם.

אז מה חדש?

לכאורה, גנבי רכב לא צריכים מכשירי מעקב כדי לאתר דגם מתאים להם, ובטח שהם לא זקוקים לעקוב אחרי מכונית כדי לדעת איפה נמצאים בתים שכדאי לשדוד. ובכל זאת, ייתכן שתגיות האוויר מוסיפות להם נדבך מודיעיני נוסף שיכול לשמש אותם, למשל זיהוי בין הנוהג ברכב לבין הרכב שלו, או איתור – במהלך היום – של מכונית אטרקטיבית מסוימת, ואת כל הזמן שבעולם כדי להתארגן על מערכת התנעה תואמת עבורה. כך הם יכולים להגיע למקום הגניבה כשהם מצוידים בכל מה שדרוש להם ולבצע פעולה מהירה יותר ופחות מסוכנת מבחינתם.

חשוב להדגיש שתגיות אוויר הם לא מכשירי האיתור הראשונים שקיימים בשוק ובוודאי לא היחידים, ויש כאלה שמותאמי גם למערכות אנדרואיד הנפוצות יותר והפחות יקרות. ובכל זאת – לאפל כמו לאפל יש יתרונות שמצדיקים כנראה את תוספת המחיר, אפילו כמו העובדה שקשה יותר לפרוץ לטלפון כזה לאחר שנתפס כדי לשתות ממנו ראיות. מדיווחים שונים שפורסמו בצפון אמריקה עולה גם שתגיות האוויר מספקות כנראה איתור מדויק יותר, ובכל מקרה אלה הרכיבים שנמצאו במספרים הגדולים יותר במכוניות שנגנבו לאחרונה או בגניבות שסוכלו.

אגב, לשיטה הזאת יש גם כשל מובנה משמעותי מבחינת הגנבים. אחד הפיצ'רים של אפל מספק התראות לבעלי אייפון במקרה שהם שוהים זמן רב מידי ליד תגית אוויר שלא קשורה אליהם, וזאת במטרה למנוע בדיוק את הבעיה הזאת: שימוש לרעה בתגיות לצורך מעקבים לא חוקיים. רשת פוקס 5 ניוז באטלנטה דיווחה לאחרונה שמהשטרה מצאה בחודש שעבר תגית כזאת כשהיא מוצמדת למכונית בעיר, וזאת לאחר שהבעלים הערני דיווח למשטרה שהוא מקבל מאפל התראות.

דיווח דומה פורסם בדטרויט לאחר שאדם שרכש דודג' צ'ארג'ר חדשה ביקר במרכז קניות יומיים לאחר שקנה אותה ואז נסע לבית של חבר. בשלב זה הוא קיבל הודעה באייפון שלו לפיה הוא נמצא במעקב על ידי AirTag לא ידוע, ובחיפוש מתחת לרכב שלו הוא מצא את המכשיר. בשבועות האחרונים מתרבים דיווחים כאלה ומחלקות משטרה במדינות שונות בצפון אמריקה מקבלות עשרות שיחות מבעלי רכב שמקבלים הודעות דומות מאפל ולא מצליחים למצוא את מכשירי האיתור.

לו אנחנו חובבי קונספירציה יכולנו לשער שמדובר בתרגיל יחסי הציבור הגאוני ביותר של אפל בשנים האחרונות, ולו מפני שמי שמשתמש בטלפון אנדרואידי – כמו רוב בעלי הטלפונים בישראל – לא יכול לקבל הודעות כאלה ולא יכול לדעת שהוא במעקב. אגב, תחקיר שפורסם בוושינגטון פוסט מצא שמאד קל לעקוף את מערכות ההגנה של אפל, ובין השאר לבטל את ההתרעות המובנות במכשיר עצמו (התראת רטט והתראה קולית). כמו כן, בתחקיר נכתב שלרוב האמריקנים (כמו לרוב הישראלים) יש מכשירי אנדרואיד שלא מקבלים את התראות המעקב של אפל.

בתגובה לפרסומים הרבים הודיעה אפל לאחרונה שהיא מפיצה גרסה מעודכנת לבעלי טלפונים עם תקן NFC וזו מאפשרת להם להקיש על AirTag לא רצוי ולקבל הנחיות כיצד להשבית אותו. בנוסף, אפל צמצמה את משך זמן ההשהיה בין רגע ההפרדה של התגית מבעליה לבין הרגע שבו היא מתחילה לצפצף, אשר עמד במקור על שלושה ימים, לרמה של בין 8 ל-24 שעות. עדכון נוסף, שעשוי לצמצם את הבעיה שנוצרה לבעלי אנדרואיד, הופץ מוקדם יותר החודש כאשר אפל השיקה אפליקציה בשם "Tracker Detect" שהועלתה אל חנות האפליקציות של גוגל. כעת יכולים גם משתמשי אנדרואיד לגלות תגיות אוויר שנמצאות סביבם ב"מצב אבוד" ועלולות להיות בשימוש למטרות מעקב זדוניות. הבעיה: רוב בעלי האנדרואיד, למשל מי שלא קראו את הכתבה הזאת, לא מודעים לקיומה.

The post אפל AirTag הוא החבר החדש של גנבי הרכב appeared first on TheCar.

ברחבת החניה שסמוכה לשוק של רמלה, ברחוב הבעל שם טוב 1, הם מצאו מקום חניה צפוף בצמוד לרכב מסחרי צהוב, החנו שם את הקודיאק, ונכנסו אל חנות גבינות בשוק. שעה קלה לאחר מכן, כאשר ביקשו לשוב לבתיהם, הם חזרו אל הרכב אבל – כמאמר השיר ששר גידי גוב – "במקום בו הוא עמד נשאר רק אוויר".

ע.ס. התקשרה בבהילות לקצין הרכב של החברה, הוא מצידו התקשר אל חברת הליסינג, מפה לשם נוצר גם קשר עם חברת האיתור, 'איתוראן', ומהר מאד הסתבר שבתוך 32 דקות מן הרגע שבו הגיעו החברים לשוק של רמלה השתלט גנב רכב על הקודיאק שלהם ויצא בנסיעה מהירה לעבר שטחי הרשות הפלסטינאית. כ-30 דקות לאחר תחילת הנסיעה מרמלה קלטה המערכת של איתוראן את אות החיים האחרון מיחידת המעקב שמוטמנת בקודיאק, וזה סימן את מותה המוקדם כתוצאה מן הניתוק שלה מן הרכב.

עד לכאן נדמה שמדובר בפרשת גניבת רכב רגילה, כמותה מתרחשות בישראל עשרות אלפים מידי שנה בשנה. הקורא התמים, כמו גם ע.ס. ושלושת חבריה, מאמין שאם הרכב ממוגן, מאותר, מבוטח, ואם לא הייתה רשלנות מצידו בתפעול הרכב – מכאן ואילך "זאת הבעיה" של חברות הליסינג ו/או הביטוח אשר מקבלות מאיתנו תשלום מכובד כדי להגן עלינו בדיוק במצבים כאלה.

מצד שני, אם הכל היה כל כך פשוט הרי לא הינו מטרידים אתכם עד לכאן, ואת "המכה לפנים" חטפה ע.ס. ימים ספורים לאחר מכן כאשר קיבלה הודעה שהיא זאת שאשמה בגניבת רכבה, ושעליה לשלם חלק נכבד מן השווי של הקודיאק. הסיבה: לטענת 'איתוראן', שמסתמכת לכאורה על התיעוד הפנימי שלהם של המעקב אחר הרכב – ארבעת החברים השאירו את הקודיאק בחניון השוק של רמלה כאשר המנוע שלו פועל, וזה כמובן שיחק לטובת הגנב שלא היה צריך להתאמץ יותר מידי.

זה המקום להדגיש שאנחנו, ב-TheCar, לא רוצים לנקוט עמדה בתיאור האירוע וממילא אין לנו כלים לקבוע מי צודק. העובדות שמובאות כאן נסמכות אך ורק על דוח חקירה אשר בוצעה עבור חברת הליסינג בידי חוקר פרטי, ואנחנו מפרסמים את הסיפור כדי לקבל את התגובות שלכם וללמוד מהן על מקרים דומים של אנשים שאולי חוו חוויה דומה.

ויש גם שני דברים חשובים נוספים: ראשית לכל, מקרה זה מהווה תמרור אזהרה לכל מי שברכב שלו מותקנת מערכת איתור והוא סבור – בטעות, כך מסתבר – שהוא יכול לישון בשקט מפני ש"יש מי ששומר".

שנית, הטענה של 'איתוראן' היא הרי שהרכב נותר מונע. העניין הוא ש"מפתח" ההתנעה של הקודיאק, למעשה שלט רחוק, נותר בידי ע.ס. וזאת מכיוון שבדגם הזה – כמו במאות אלפי מכוניות אחרות בארץ, יש כפתור "התנעה ללא מפתח". המשמעות היא שנהג יכול, טכנית, לצאת מן המכונית שלו ולהשאיר אותה מונעת מבלי לשים לכך לב, וזאת בשונה ממפתח התנעה רגיל – שאי אפשר לשלוף ממתג ההתנעה מבלי לכבות את המנוע.

אגב, ברוב המכוניות החדשות בימינו, למעט במכוניות היברידיות וחשמליות, מותקנת מערכת "דומם והתנע" (Stop and Start) אשר מכבה את המנוע כאשר הרכב עומד במקום. ברוב המכוניות מתוכנתת המערכת להפעיל מחדש את המנוע כאשר נדרש חשמל למערכת מיזוג האוויר, ואז הוא מונע גם אם לא עוזבים את הבלמים או נוגעים במצערת. אלא שמערכת לא תתניע מחדש את המנוע אם מפתח ההתנעה האלקטרוני לא נמצא בצמוד לרכב.

נעול או מונע?

השאלה שבמחלוקת היא אם ארבעת החברים עזבו את הקודיאק כשהוא מונע – כפי שטוענת חברת 'איתוראן', או שהם כיבו ונעלו אותו כפי שטוענים החברים. כאמור, אנחנו לא נכריע בסוגיה הזאת אבל בהחלט נצייד את קוראינו בפרטים חשובים שעולים מתוך דו"ח החקירה. נדגיש שהחוקר הפרטי ראיין בנפרד את כל אחד מארבעת הנוסעים, הגיע למקום שממנו נגנב הרכב, ושוחח עם נציגי חברת 'איתוראן' והמשטרה.
לגבי ארבעת החברים – הרושם שעולה מדוח החקירה הוא שאין להם כל מניע או תועלת מגניבת הרכב, אלה אנשים נורמטיביים בשנות ה-60 לחייהם, תושבי "הצפון החדש" של תל-אביב, וממילא לא מדובר ברכוש שלהם אלא ברכב חכור.

הארבעה, כל אחד מהם בנפרד כאמור, זוכרים לטענתם היטב שכאשר הם יצאו מן הרכב המנוע שלו היה כבוי, ושהרכב היה נעול. לטענתם, כדי לעבור ברווח הצר שבין הקודיאק לבין הרכב המסחרי שלצידו הם חנו מראת-הצד של הקודיאק הייתה חייבת להיות מקופלת. המראה הזאת מתקפלת אוטומטית, במקביל לסגירת החלונות, כאשר נועלים את הרכב באמצעות השלט-רחוק של מפתח ההתנעה.

שתי עובדות חשובות נוספות: ראשית לכל – הארבעה טוענים שבגלל הקורונה הם נסעו כל הדרך עם חלונות פתוחים, וקשה להעלות על הדעת שארבעה אנשים שונים לא ישימו לב שהם עוזבים מכונית עם מנוע מונע וחלונות פתוחים. מצב כזה לא מאד הגיוני גם כאשר מדובר באדם אחד – אם כי זה בהחלט יכול לקרות (אחרי הכל, אבות ואימהות שוכחים ילדים ברכב) – אבל הוא בכלל לא סביר כאשר מדובר בארבעה בני אדם. שנית, אי אפשר לנעול את ה'קודיאק' באמצעות השלט רחוק שלו כאשר המנוע פועל. לעומת זאת – חלונות הרכב לא נסגרים לבד, והמראות לא מתקפות מעצמן, ללא נעילה של הרכב.

נציגי איתוראן, מאידך, מספרים סיפור אחר. בדו"ח האירוע שהעבירו לידי החוקר הפרטי הם טוענים שהמידע הראשוני לגבי גניבת הרכב התקבל אצלם כאשר גנבי הרכב ניתקו את יחידת האיתור, וזה קרה בקרבת הכפר הערבי ניעלין שבשטחי הרשות הפלסטינית.
לדברי 'איתוראן', עם קבלת ההתרעה הוקפץ כח אכיפה של החברה אל האזור, והתמקם "בקרבת צירי תנועה אפשריים של הרכב, בניסיון להגיע ולתפוס את הרכב. במהלך הפעילות זוהה הרכב בנסיעה לכיוון כפר דיר קדיס לעבר העיר רמאללה".

כ-8 שעות לאחר ניתוק יחידת האיתור שבתוך הרכב איתר כח אכיפה של 'איתוראן' את הקודיאק בפאתי הכפר דיר קאדיס, "בוצעה חסימה שבעקבותיה סטה הרכב ממסלולו והמשיך לעבר שטחי הרשות הפלסטינית… בשל המצב הביטחוני באותה עת בשטחי הרשות הפלסטינית לא ניתן היה להגיע לרכב ולהחזירו ללקוח. כח אכיפה איתוראן פעל רבות במהלך האירוע, בניסיון לאתר את הרכב, אך ללא תוצאות".

דו"ח האירוע של 'איתוראן', שמשחזר את מסלול הנסיעה של הקודיאק עד לרגע שבו נותקה יחידת האיתור שלו, מתעלם מחלק ממסלול הנסיעה של הקודיאק בדרך מתל-אביב לרמלה, והוא גורס שהרכב נעצר בסמוך לשוק ברמלה בשעה 13:37, נשאר מונע, ובשעה 14:09 המשיך בנסיעה משם לעבר שטחי הרשות.

לכאורה – ל'איתוראן' אין כל אינטרס "לספר סיפורים", ואין לה כל עניין להטיל אחריות על אחד מן הצדדים, ובמילים אחרות: אין לה מניע למסור מידע שונה מזה שמתועד במערכות שלה. אנחנו, כמובן, לא יכולים לטעון אחרת, אך יחד עם זאת אסור לשכוח ש'איתוראן' לא באמת "נטולת אינטרס".

המודל העסקי של 'איתוראן' מבוסס במידה רבה על האמון של חברות הביטוח ושל לקוחות פרטיים ביכולות מניעת הגניבה והאכיפה שלה. לקוחות פרטיים מקריבים את הפרטיות שלהם, ומשלמים עשרות שקלים בחודש לחברת האיתור בדיוק כדי למנוע מצבים כאלה, אבל במבחן התוצאה – הקודיאק של ע.ס. נגנב ולא הושב לבעליו. החברה שאחראית על המיגון ועל האכיפה מוצגת באור פחות שלילי – גם בעיניכם וגם בעיניי הלקוחות שלה – אם יש מי שיכול לשאת ב"אחריות תורמת".

משטרה בדיחה

אין טעם או צורך לתבל את הסיפור שלנו עם ההתנהלות של משטרת ישראל בכל הקשור לגניבות רכב, מפני שהרושם הוא שרוב אזרחי המדינה די מיואשים מן היכולת של משטרת ישראל לספק להם ביטחון אישי או להילחם בפשיעה. ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, מכיוון שגם משטרת ישראל קיבלה תפקיד קטן ומשעשע בתסריט הזה.

ע.ס. השתמשה במערכת ה"מתוחכמת" של משטרת ישראל והגישה את התלונה על גניבת הרכב באמצעות האינטרנט. היא אף קיבלה מספר אסמכתא לתיק שנפתח, וזה לא אמור להיות הישג גדול: אחרי הכל, אנחנו כבר בתחילת העשור השלישי של האלף השלישי ורוב פעולות הממשלה זולגות אט אט אל הרשת. אלא שבין אם בגלל תקלה טכנית, או בגלל רמת העדיפות שמשטרת ישראל מייחסת לגניבות רכב – כאשר החוקר הפרטי בדק את פרטי הרכב במערכת המשטרתית הוא גילה שהרכב בכלל לא מופיע בה כרכב גנוב.

ע.ס. התבקשה להגיע פיזית לתחנת משטרה כדי להגיש תלונה נוספת, וכך היא אכן עשתה, אלא שהתלונה הנוספת שלה נסגרה מהר מאד תחת הכותרת "רכב לא נמצא", כך שמראש, וכצפוי, ממילא לא הייתה תועלת גדולה מידי בלהגיש תלונה למשטרת ישראל.

מה לעזאזל קרה שם?

החוקר הפרטי, שנשכר כאמור על-ידי חברת הליסינג, סיכם את דוח החקירה שלו והוסיף, מעבר לתיאור העובדתי של האירוע, ש"חוכרת הרכב ובעלה הותירו בנו רושם חיובי כמי שלא פעלו בזדון ו/או בכוונה שהרכב שבנדון ייגנב".

בהנחה שהחוקר הפרטי יודע את העבודה שלו, ושלע.ס. ולשלושת חבריה באמת לא היה עניין בגניבה, נראה שנותרנו עם שתי אפשרויות: או שארבעה אנשים לא שמו לב שהם משאירים מכונית מונעת בחניה ציבורית פתוחה ליד שוק הומה, או שמשהו באיתוראן – בין אם טכני או מנהלי – לא עבד כפי שכולנו מדמיינים שמערכת כזאת צריכה לעבוד.

בעקבות פניית TheCar לחברת איתוראן בוצעה שם בדיקה מעמיקה ובעקבותיה נמסרה לנו התגובה הבאה: "מבדיקה שערכה חברת איתוראן עולה באופן מוסמך שבעת שהרכב נגנב בשוק ברמלה הוא היה מונע. חברת איתוראן ממליצה לכל בעלי הרכבים שיש להם הנעה באמצעות כפתור-התנעה לכבות את המנוע באמצעות הכפתור בשעה שהם יוצאים מן הרכב".

בינתיים, עד שיימצא פתרון לתעלומה (למשל, במקרה הבלתי סביר בעליל שמשטרת ישראל תתפוס את גנבי הרכב ותחקור אותם), כדאי למנות מספר תובנות ומסקנות שנוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו.

1. ליסינג זה לא ביטוח
מחזיקים במכונית חכורה – בין אם על ידיכם או דרך הארגון שבו אתם עובדים? חשוב לוודא שהרכב מבוטח. חלק מחברות הליסינג לא נוהגות לבטח את כלי הרכב שלהן אבל כן מוכרות פוליסות ביטוח למשתמשים, ובכל מקרה אפשר לבטח את הרכב. כך או אחרת – חשוב לוודא מבעוד מועד מה קורה במקרה של גניבה.

2. ביטוח זה לא בטוח
גם אם יש לכם ביטוח מקיף לרכב, רוב חברות הביטוח לא ממהרות לשלם פיצויים, ואם יש סדק צר שדרכו אפשר להפיל את האחריות לגניבה עליכם – תסמכו עליהן שהן ימצאו אותו. יתרה מכך: אפילו אם תקבלו פיצוי במקרה של גניבה – זה ייקר מאד את הפרמיות הבאות שתשלמו לביטוח רכב ויקטין את האטרקטיביות שלכם כמבוטחים.

המסקנה: צמצמו ככל האפשר את היכולת לגנוב לכם את הרכב, גם אם הוא לא בבעלותכם. במידת האפשר כדאי לחנות במקומות פחות מועדים לפורענות ולצייד את הרכב באמצעי מיגון נוספים, עם דגש על "לא שגרתיים".

3. לא כל מי שעוקב אחריכם הוא חבר
אתם אולי משלמים עשרות שקלים בחודש לחברת איתור, אבל זה לא הופך אותה לחברה שלכם, ובמקרה גניבה כלל לא בטוח שתזכו לסיוע.

4. כפתור התנעה או מפתח?
יש משהו מאד נוח בהתנעת המכונית באמצעות כפתור מבלי להוציא את המפתח מן הכיס, ובעתיד זה גם יהיה הסטנדרט של כל המכוניות בעולם. אבל זה לא הופך את הפתרון הזה למושלם: עוד ועוד עדויות מן העולם מצביעות על כך ששיטה זאת הופכת את המכוניות ליותר קשות למיגון מפני גניבה, ובמקביל יש זינוק מובן מאליו במספר המקרים שבהם אנשים משאירים כלי רכב מונעים – בעיקר כלי רכב היברידיים שבהם מנוע הבעירה הפנימית יכול להיות דומם כאשר עוזבים את הרכב. עד שיימצאו לכך פתרונות טובים זאת סיבה נוספת להעדיף מכונית עם מפתח התנעה רגיל.

The post גנבו לך את האוטו. לך תוכיח שהוא לא היה מונע. appeared first on TheCar.

משטרת צפון קרוליינה בארה"ב עצרה בשבוע שעבר 19 ילדים בני 9 עד 16 אשר "נענו לקריאת" אתגר רשת חדש ב'סנאפצ'ט' אשר עודד אותם לצלם את עצמם פורצים לסוכנויות למכירת רכב, גונבים כמה שיותר מכוניות ומצטלמים איתן במהלך "נסיעת כיף" או – במקרה הזה – נסיעת "הפגת שיעמום".

התעלול הלא מבדח הזה החל כבר ב-17 במרץ, ועד שהמשטרה שמה את ידה על אותה קבוצת ילדים הם הספיקו לפרוץ ל-15 סוכנויות רכב בשני מחוזות, אל חלקן יותר מאשר פעם אחת, ולגנוב משם 46 מכוניות תוך כדי גרימת נזק לרכוש. אף אחד מן הילדים האלה לא מבוגר מספיק אפילו כדי לשחק ב"Grand Theft Auto" – לפחות לא לפי "ההתוויות הרשמיות" של המשחק החינוכי הזה, אבל לא יהיה מופרך להניח ששהות ארוכה מול מסכים גורמת לכולם לאבד – מי יותר ומי פחות – את תחושת המציאות. אז אחרי שלאותם ילדים נמאס כבר מ"אתגר הקינמון", ומאחר שחלקם עוד היו קטנים מכדי לשחק בשעתו ב"אתגר דלי הקרח", הם יצאו לפרוץ לסוכנויות רכב. השלל שלהם כלל, כאמור, 46 מכוניות, מתוצרת אאודי, לקסוס, וולוו, שברולט, פורד, טויוטה, הונדה, וסובארו. הערך הכולל של הגניבות: 1.1 מיליון דולר.

אנשי משטרת ווינסטון-סאלם מסרו שמה שהניע את הילדים והנערים הוא "השיעמום בבית בגלל הסגר" ושכל המכוניות נלקחו ל"סיבוב שעמום" וננטשו. עד עתה נמצאו 40 מתוך 46 המכוניות הגנובות. מפאת גילם של החוגגים אי אפשר לעצור את רובם, וגם לאחר חקירה שבמהלכה נחשף אתגר הרשת הזה לא הצליחה המשטרה לקבל צווים מתאימים מבית המשפט לנוער. זאת מכיוון שלנוכח מגפת קורונה מתנגדים בתי המשפט לעצור בני נוער ומשחררים מאותם למעצר בית עם אזיק אלקטרוני. הבחור היחיד שנותר במעצר הוא בן 19 שנתפס עם אחת המכוניות הגנובות.

בשונה מאשר בישראל, אשר משופעת בחוקים ובתקנות אבל פחות מצליחה לאכוף אותן, ודאי ככל שהדברים נוגעים לגניבות רכב – בארצות הברית גם כליאה היא עסק כלכלי, ויש מי שמרוויח מלהכניס אנשים לכלא. נכון לעכשיו טרם פורסם מה הרקע של אותם ילדים משועממים ומה היה מסלול החיים הצפוי שלהם, אבל רוב הסיכויים שאתגר הרשת המטומטם שבו השתתפו הסיט אותו לכיוונים אחרים.

The post ילדים, משעמם לכם בסגר? לכו לגנוב מכוניות appeared first on TheCar.

מסתבר שבמיליוני מכוניות בעולם נעשה שימוש במפתחות רכב שמתקשרים עם מנגנון פתיחת הדלתות, וניטרול משבת המנוע, אשר נסמכים על מערכת הצפנה בשם DST80, מתוצרת חברת טקסס אינסטרומנטס האמריקנית. הבעיה, כפי שחשפו חוקרים למדעי המחשב ממכון מחקר בבלגיה ומאוניברסיטת ברמינגהם בבריטניה, היא שמספר יצרניות רכב יישמו את המערכת הזאת בדרך רשלנית לכאורה, ולכן יש בה "חורי אבטחה" שמאפשרים לפרוץ אותה עם אמצעים פשוטים.

ששת החוקרים, ממכון המחקר KU Leuven בבלגיה ומן המכון למדעי המחשב באוניברסיטת ברמינגהם שבבריטניה, פרסמו מאמר מדעי אודות ה"צ'יפסט" של טקסס אינסטרומנטס, אשר מותקן בין השאר בדגמי קאמרי, קורולה ו- RAV4 של טויוטה, אופטימה, סול וריו של קיה, ו-i10, i20 ו-i40 של יונדאי, ואפילו בדגמי S של טסלה. לדברי פרופסור פלביו גרסיה מאוניברסיטת ברמינגהם, עקיפת ההצפנה של הצ'יפסט "מורידה את רמת ההגנה מפני גניבה של המכוניות אל הרמה שהייתה נהוגה בשנות ה-80 של המאה הקודמת".

החוקרים, כאמור, מסבירים שהבעיה לא נעוצה בטכנולוגיית ההצפנה עצמה, אלא בדרך שבה היא מיושמת. כך, למשל, ההצפנה של טויוטה מבוססת על מספר השילדה של הרכב, ואילו מהנדסי יונדאי וקיה בחרו להשתמש רק ב-24 מתוך 80 הסיביות הזמינות להצפנה – וכך הפכו אותה קלה מאד לפריצה. בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על האקרים שמוצאים שיטות יצירתיות ומתוחכמות להעתיק את קודי ההצפנה של מפתחות התנעה, וגונבים מכוניות מבתיהם וממקומות העבודה של בעליהן. יצרניות הרכב, בתגובה, מתאמצות לשכלל ולשפר את ההגנות, ומרוץ "החתול והעכבר" הזה – כמו בתחומים אחרים של מניעת גניבות והונאות– הוא אינסופי.

סכנה לשלומן של עשרות מיליוני מכוניות

המחקר החדש מטריד יותר מאחרים היות שהוא מוכיח שמיליונים רבים של מכוניות חשופות לפריצה באמצעות מכשירים בסיסיים מאד, בסך הכל אוסף של מספר רכיבים אלקטרוניים, כמה חוטי חשמל ומברג שנדחף למיקום הנכון. כל שנדרש מן הגנבים זה לקנות מכשיר בסיסי וזול שנקרא קורא/משדר RFID, ולהציב אותו בסמוך לאחת המכוניות האלה בשעה שהבעלים שלה פותח או נועל אותה. קורא ה-RF שומר את הקוד הקריפטוגרפי הסודי של מנגנון הפתיחה, ובהזדמנות הראשונה הבאה מאפשר לפורץ לפתוח אותה ולהתניע את המנוע.

כדי למצוא את נקודות התורפה רכשו החוקרים ב-ebay מספר מפתחות רכב וביצעו "הנדסה הפוכה" לשיטת ההצפנה, ולאחר שמצאו אותן הן דיווחו עליהן ליצרניות הרכב. לדברי החוקרים – רק אנשי טסלה ביצעו עדכון חומרה במכוניות שלהם והם היחידים שחסמו את נקודת התורפה.
אנשי טויוטה אישרו למגזין 'ויירד' שמדובר בבעיה אמיתית ושהיא דווחה להם על-ידי החוקרים, אך טענו שמדובר בדגמים קודמים של החברה, ושהבעיה טופלה במכוניות החדשות מתוצרתה. אנשי יונדאי בארה"ב מסרו שהבעיה מוכרת להם אבל לא נוגעת לאף דגם שנמכר בארצות הברית, וזה כמובן לא ממש מרגיע אותנו, בישראל. אנשי קיה וטקסס אינסטרומנט לא טרחו להגיב.

צריך להדגיש שאנשי טויוטה טענו גם שלא מספיק לעקוף את ההצפנה – צריך להתגבר גם אל המנגנון הפיזי של סיבוב מפתח במתג התנעה, אלא שהחוקרים מסבירים שמה שהיה קל לביצוע בשנות השמונים – באמצעות מברג פשוט וקיצור של חוטי ההתנעה – אפשרי גם כעת אם מתגברים על משבת המנוע.

החוקרים מסבירים שכדי למנוע מגנבי מכוניות לנצל את המחקר שלהם למטרות פליליות הם לא חשפו בו פרטים שמאפשרים לבצע את העבודה בקלות, אבל לטענתם – כל מי שיעשה "הנדסה הפוכה" כפי שהם ביצעו – יגיע לאותן תוצאות. הסיבה, לדבריהם, שהם בחרו לפרסם בפומבי את עבודתם היא שכל בעל רכב שמכוניתו כלולה ב"קבוצת הסיכון" חייב לדעת על הבעיה כדי להחליט בעצמו או, וכיצד, להגביר את רמת המיגון של מכוניתו.

מסתבר שמכיוון שאין אפשרות להתקין "טלאי תוכנה" אשר יתקן את הטעות – לא כל כך פשוט לתקן את הבעיה. יצרניות הרכב תיאלצנה להזמין את כל המכוניות לתיקון ברשתות השירות שלהן ולבצע תכנות מחדש של רכיבים אלקטרוניים. במקרים אחרים אף נדרשת החלפת רכיבים אלקטרוניים או החלפת מפתחות הרכב, ומדובר במהלך "קריאה לתיקון" מאד יקר מבחינתן. כל עוד שלא יוכח שגנבים אכן מנצלים את הפירצה וגונבים מספר גדול של מכוניות לא סביר שהיצרניות ייצאו מגדרן כדי לפתור את הבעיה – ולכן כל שנותר לבעלי הרכב זה להחליט בעצמם מה מידת הסיכון שהם רוצים לקחת. החוקרים, מבחינתם, מדגישים שחשוב לפרסם את ממצאיהם כדי לחשוף את הסיכון ולאפשר לבעלי הרכב להחליט בעצמם כיצד לפעול. "עדיף שלקוחות יבינו את המצב לאשורו", אומר גרסיה, "אחרת רק הגנבים יודעים".

The post מכוניות של טויוטה יונדאי וקיה חשופות מאד לפריצה appeared first on TheCar.

חלק מן התקיפות התרחשו באזורים מבודדים או מרוחקים, למשל שוד של מכונית מסוג יונדאי בכביש 465 שבגזרת בנימין, סמוך לגשר ביר זית, ניסיון שוד של נהגת על כביש 463 בסמוך לישוב נריה שבמערב בנימין, או מספר מקרי שוד רכב וניסיונות שוד שהתרחשו על כביש 25 באזור בית קמה, ובכבישים אחרים בנגב.

מקרים אחרים, בעיקר של אלימות ושוד רכוש, מתרחשים בלב הערים הגדולות – כמו למשל מקרה שבו נהג היכה לאחרונה שתי נהגות באלימות קשה במרכז העיר עפולה, או מספר מקרים שבהם אנשים לבושים כקבצנים נכנסו בכח למכוניות במרכז העיר חיפה ושדדו את הנהגים והנהגות שלהן.

תקיפות ומעשי שוד בסגנון כזה מוכרים היטב במדינות עולם שלישי, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה, אבל מתרחשות גם במדינות מערביות, בעיקר באזורים מועדים לפורענות. ברוב המקרים אלימות משמשת כדי לשדוד את המכונית או רכוש של הנהג, אבל במקרים אחרים נועד שוד המכונית כדי לבצע באמצעותה פיגוע או מעשה פשע אחר.
מיותר להדגיש את הסכנה הרבה שאליה נחשפים קורבנות העבירות, כמו גם את הטראומה שהם צפויים לשאת איתם לאורך זמן. השאלה הנשאלת היא כיצד יכול כל אחד מאיתנו לצמצם את הסיכון שנשקף לעצמו ולבני משפחתו.
במדריך זה ריכזנו עבורכם את הכללים החשובים ביותר לצמצום האפשרות שאתם תהיו הקרבנות הבאים של שוד רכב או אלימות בכביש.

1. להכיר את הסכנות

עבירות מסוג שוד רכב ואלימות כלפי נהגים כמעט ואינן מדווחות בתקשורת הארצית, וזאת מכיוון שהן לא מתרחשות במוקדי עניין של התקשורת ועד כה לא נפגעו בגללן דמויות מתוקשרות. ככלל, היות שבכל שנה נגנבות בישראל עשרות אלפי מכוניות התקשורת לא נוטה לעסוק בבעיה הזאת, אלא אם במהלך שוד נפגע אדם.
שוד רכב מבוצע לרוב כדי לגנוב את המכונית עצמה באופן שחוסך מן הגנבים-השודדים את הטרחה של נסיעה למקום ישוב, איתור רכב מתאים, פריצה והימלטות. שודד משתלט על מכונית מונעת, הוא קרוב יותר אל היעד שלו – "משחטת רכב" שבה תפורק המכונית, והוא מעריך כנראה שיש לו סיכוי גדול שלא להיתפס על-ידי כוחות החוק, לכן הוא לא מוטרד מכך שעבירת שוד חמורה הרבה יותר מאשר גניבת רכב.
צעד ההגנה הראשון, לכן, הוא מודעות לבעיה, ויכולת לנתח ברגע האמת מצבים בכביש אשר עלולים להעיד על כוונה לביצוע שוד או תקיפה כנגדך.

2. לעולם לא לצאת ממכונית ולהשאיר אותה מונעת

גנב רכב יכול להתמחות בפריצה לבית וגניבת מפתחות רכב, או בפריצה לרכב ובהתגברות על מערכות מיגון מתוחכמות, או שהוא יכול לעשות לעצמו חיים קלים ופשוט לגנוב מכונית מונעת. הדרך הקלה היא לנצל מצבים שבהם נהגים ונהגות יוצאים לרגע ממכונית מונעת כדי לבצע פעולות שונות, למשל תדלוק או מילוי אוויר בצמיגים בתחנת דלק, רכישת מצרכים בקיוסק שעל אם הדרך או סיוע לילד או לקשיש לצאת מן המכונית.
האינסטינקט שלנו, כנהגים, הוא להשאיר את המכונית מונעת כדי שמיזוג האוויר יוסיף לקרר אותה, וזאת למרות שמבחינה חוקית לנהג אסור להשאיר רכב מונע ולצאת ממנו. אגב, במקרה שנהג יוצא החוצה מרכב מונע עלולה פוליסת הביטוח שלו שלא לכסות מקרה של גניבה או שוד, ואלה שתי סיבות טובות שלא להשאיר מכונית מונעת ולצאת ממנה מכל סיבה שהיא.
מעבר לטראומה ולנזק שבגניבת הרכב, במקרים כאלה גונבים הגנבים השודדים גם ציוד יקר או חשוב של הנהג, למשל טלפון נייד, תיק וארנק או מחשב נייד. היו מקרים שבהם נהג או נהגת יצאו לרגע ממכונית מונעת והיא נשדדה מהם כאשר במושב האחורי יושב ילד או תינוק, ולא מעט נהגים מקצועיים נפלו קורבן לשיטת גניבה זאת כאשר השאירו משאית או ואן חלוקה מונעים בשעה שירדו לחלק סחורה.

3. לא להיבהל בעת תאונה קלה

אחת מדרכי הפעולה הידועות של שודדי הרכב – גם בארץ – היא להוציא את הנהג או הנהגת ממכונית מונעת על-ידי ביום תאונה קלה: נוסעים מאחוריו עם מכונית אחרת ומתנגשים במכונית שאותה מתכוונים לשדוד. האינסטינקט של נהגים רבים, במקרה המפתיע והבלתי צפוי שבו הם חשים שמכוניתם נפגעה, הוא לצאת מיד החוצה כדי לבחון את הנזק שנגרם. נהג סביר יהיה בדרך כלל מופתע ונרעש בסיטואציה כזאת, ולא יזכור שעליו לכבות את המכונית ולקחת איתו את המפתח. כך הוא משחק לידי השודד, וחוסך ממנו מאמץ רב. כאמור – בכל מקרה שבו קמים ממושב הנהג ויוצאים החוצה חייבים לכבות את מנוע המכונית ולקחת את המפתח.

4. תמיד לנעול דלתות

שוד רכב וגניבות מתוך רכב אינם "המצאה ישראלית", ולכן כמעט בכל המכוניות שיוצרו ב-20 השנים האחרונות יש מנגנון סגירה אוטומטי של הדלתות מיד לאחר תחילת נסיעה שלהן. כמעט בכל מכונית אפשר לבטל את הפונקציה הזאת באמצעות מחשב הרכב, לכן חשוב להקפיד שנעילת הדלתות האוטומטית פועלת, ואם היא מושבתת חשוב מאד להפעיל אותה. כך נמנעת האפשרות שבה גנב, גם אם הוא לא מתכוון לגנוב את המכונית אלא רק ציוד אישי כמו תיק, יוכל לפתוח את הדלת שלצד הנהג או דלת אחורית בשעה שהמכונית עומדת, למשל בתוך פקק תנועה.
אם לא מצאת את הפונקציה המתאימה, או שבמכונית שלך היא לא קיימת, חשוב להקפיד לנעול את הדלתות בעת תחילת נסיעה. מאד מומלץ שלא להשאיר חפצים חמידים על המושב עצמו, אלא להניח אותם על רצפת הרכב, רחוק יותר מן העין.

5. לשמור מרחק

דרך אחרת לביצוע שוד רכב, כפי שתועדה למשל על כבישי הנגב, היא לעקוף מכונית ולנסוע לאט כדי לאלץ אותה לעצור, או להסב את תשומת ליבו של הנהג או הנהגת באמצעות תנועות ידיים, ולגרום לו לחשוב שמשהו לא תקין במכונית שלו או שהוא ביצע עבירת תנועה כלשהי ועליו לעצור. במקרים אחדים היו שודדי רכב שהתחזו לשוטרים.
בכל סיטואציה שבה מישהו מאלץ אתכם לעצור חייבים להיות ערניים במיוחד, ולשקול את התגובה בהתאם למיקום וליכולת שלכם להגן על עצמכם. למשל, מי שמצויד באקדח צריך להניח אותו במקום שבו יוכל להשתמש בו במהירות, ובכל מקרה לא לפתוח דלת או חלון אלא לכל היותר להותיר חרך צר שדרכו אפשר לאפשר לאדם שעצר אתכם להזדהות. להבדיל, אם הסיטואציה מתרחשת במקום מבודד ובמצב שבו לא הייתה סיבה הגיונית להיעצר – חייבים לשמור מרחק מן המכונית שמנסה לחסום אתכם, ולאחר שהיא נעצרה צריך לאפשר לנהג או לנוסע שלה לצאת, ואז להתחיל בנסיעה ולעזוב את המקום.

ניידת משטרה, גם מן הזן הסמוי ששכיח לאחרונה על כבישי הארץ, מצוידת בסירנה ובתאורה מהבהבת. בכל מקרה אחר צריך לחשוד בכל מי שמנסה לעצור אתכם. בכל מקרה אסור לעצור את המכונית במיקום שבו יהיה קשה להתחיל לאחר מכן בתנועה כדי להימלט, וגם בסיטואציה שבה אדם תוקף את המכונית שלך באלימות, ואפילו מנפץ את אחת השמשות, חייבים לשמור על קור רוח ולהימלט בנסיעה מן המקום.

6. משטרה או לחצן מצוקה

בחלק מן המכוניות שבהן מותקנות מערכות איתור, למשל של 'איתוראן' או של 'פויינטר', ישנו לחצן מצוקה, ובכל מכונית שבה הטלפון מונח במעמד ומחובר לבלוטות' אפשר להתקשר במהירות למוקד המשטרתי. ברגע שמתחילה סיטואציה לא ברורה או מסוכנת על הכביש חשוב ליצור קשר עם מוקד שיטור או עם המשטרה היות שבמקרים רבים לוקח זמן לבסס קשר כזה והמוקדנים לא תמיד זריזים ויעילים. עדיף להפעיל התרעת שווא ולהתנצל על כך מאשר להיפגע, והניסיון מלמד שהדבר הראשון ששודדי הרכב פוגעים בו – לפעמים עוד לפני שהם פוגעים בנהג או בנהגת עצמם – הוא בטלפון הנייד כדי למנוע אפשרות לדווח על הנעשה.

7. הגנה עצמית

ברוב מקרי השוד השודדים לא מתכוונים לפגוע בנשדדים, אולם הקורבנות תמיד נפגעים מן הטראומה, ואם העניינים מסתבכים הם עלולים גם להיפגע פיזית ולהימצא בסכנת חיים.
לא מיותר להדגיש שבית המשפט העליון קבע כבר לפני כעשור שפגיעה פיזית באדם במהלך שוד רכב לא כלולה בהגדרה של תאונת דרכים ולא מגיע לו פיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמים לו.
כל מי שנוסע במקומות מבודדים יחסית (ולמרבה הצער גם כבישי הנגב עונים לאחרונה להגדרה הזאת), ובעיקר אם הוא נמצא עליהם בשעות דלילות יחסית בתנועה, יעשה בשכל אם יהיה מצויד לכל הפחות בתרסיס גז מדמיע לצורך הגנה עצמית. אפשר להשאיר מיכל תרסיס קטן במקום מוסלק בקרבת הנהג, אך יש לוודא שהוא יימצא מחוץ להישג ידיהם של ילדים.

כמובן שיש גם דרכים נוספות להגנה עצמית, שאנחנו לא יכולים להמליץ עליהן, אם כי חלקן – למרבה ההפתעה – חוקיות לחלוטין במדינות כמו דרום אפריקה.

8. השבתת מנוע לאחר שוד

כל מערכות האיתור (איתוראן ופויינטר למשל) ורוב המערכות לניהול ציי רכב כוללות אפשרות להשבית את מנוע הרכב, אם כי בכל מערכת כזאת מופעלת האפשרות הזאת בדרך שונה. אפשר לרכוש גם מערכות להתקנה עצמית שמשביתות את מנוע הרכב.

יש פרשנויות משפטיות שונות לגבי השאלה אם מותר להשבית מנוע של מכונית מרחוק בגלל החשש שהשבתה כזאת תגרום לתאונה, לכן יש להפעיל שיקול דעת. בכל הזהירות המתבקשת אפשר לומר שמי שמצויד במערכת כזאת, וחושש שהמכונית נשדדה ממנו במטרה לבצע פיגוע או פשע, חייב לעשות מאמץ להשבית אותה לאו דווקא כדי להציל את הרכוש אלא מתוך חובתו האזרחית למניעת פשע.

מי שמעוניין להתקין מערכת מסוג זה במכוניתו יכול לרכוש כזאת באתרי אינטרנט רבים בחו"ל, חלק מן המערכות האלה כוללות שבב שאפשר לשאת בארנק או על החגורה – אבל חשוב שלא להצמיד אותו לצרור המפתחות שאליו מחובר גם מפתח ההתנעה של המכונית. השבתת מנוע (בכל מקרה, גם בגלל תקלה) לא מונעת את ההיגוי או פוגעת בפעולת הבלמים אבל היא מפסיקה את ההגברה שלהם, לכן ההיגוי עלול להיות קשה יותר ויש ללחוץ על הבלמים בעוצמה רבה יותר מכרגיל.

9. צילום ותיעוד

מצלמת דאש בורד, שמצלמת את כל מה שמתרחש בחזית הרכב, היא כיום מוצר זול שמספק תיעוד באיכות גבוהה, ולכן מאד מומלץ להתקין כזאת בכל מכונית. תיעוד כזה אולי לא מצמצם את עצם החשיפה לאלימות או לשוד רכב, אבל הוא עשוי לסייע מאד לקורבנות אלימות, וגם למי שנקט בפעולות הנכונות כדי שלא להיות קורבן, למשל כאשר נמלט מן הזירה למקום מבטחים.

יש לכם הצעות ושיטות נוספות להגנה מפני שוד רכב? שתפו אותנו

The post המדריך המלא להתגוננות מפני שוד רכב ואלימות בכביש appeared first on TheCar.

אבל אם שקלתם לרכוש פוליסת ביטוח מחברת ש. שלמה קחו בחשבון שעובדים בה גם אנשים שחושבים בדרך יצירתית יותר מזו של "האדם הסביר", ולדעתם גניבתו של רכב מבוטח היא מקרה שמאפשר לחברת הביטוח לשלם למבוטח פיצוי מופחת.

והנה סיפור המעשה: מ.ח. רכש מחברת 'ש. שלמה רכב' מכונית מדגם יונדאי i30 סטיישן אשר שימשה בעברה כמכונית בליסינג. במעמד הרכישה הוצע למ.ח. לרכוש פוליסת ביטוח בחברת הביטוח של הקבוצה, ובשיחה עם נציג חטיבת הביטוח נאמר לו, כפי שמעידה גם הקלטת שיחת הטלפון עם נציגת החברה, שבמקרה של נזק הוא יקבל פיצוי בגובה מחיר המחירון המלא של הרכב ללא ההפחתה המקובלת בגלל עברה של המכונית. פחות מחודשיים לאחר הרכישה נגנבה מכוניתו של מ.א, והוא פנה בתביעה אל חברת הביטוח.

לתדהמתו של מ.ח. שולמו לו רק 52,728 ש"ח למרות שמחיר המחירון של המכונית היה באותה עת 69,000 ש"ח, וזאת לאחר שקוזזו ממנו 22% בגלל תפקידה הקודם של המכונית בשורות הליסינג, וסכום נוסף בגלל קילומטרז' גבוה ומועד העליה לכביש.

מ.ח. טען בפני חברת הביטוח שלנוכח ההבטחה שקיבל אסור היה להפחית סכומים אלה, ומשטענותיו נפלו על אוזניים ערלות הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

לדברי מ.ח, במעמד רכישת הפוליסה הוא לא קיבל הצעת ביטוח מסודרת ובה פירוט של פרמטרים שבגינם רשאית חברת הביטוח להפחית מן הפיצוי שמגיע לו, ולא הוחתם על הצעה כזאת, וזאת בניגוד להוראות המחייבות של המפקח על הביטוח – ולכן חייבת ש. שלמה להשיב לו את ההפרש בסך של 15,472 שקל.

נציג חברת הביטוח ש. שלמה טען מנגד שבפוליסת הביטוח שהועברה לידי מ.ח. לפני גניבת המכונית נכתב במפורש: "מוסכם כי במקרה ביטוח שבו יוכרז הרכב כאובדן מוחלט לא יופחתו תגמולי הביטוח בגין גורם הפחתה של ליסינג / השכרה (למעט מקרה גניבה בו לא נמצא הרכב בתוך 30 ימים מיום הגניבה)".
במקרה זה, לטענתו, מדובר בגניבת הרכב ולא בתאונה שגרמה לאובדן מוחלט, כלומר בסייג שכתוב באופן ברור ומפורש בפוליסה. לכן ברור שההפחתות ממחיר המחירון בוצעו באופן הגון וראוי, כמסוכם בין הצדדים. לו היה מדובר בתאונה והמכונית הייתה מוכרזת כ"אובדן גמור" (טוטאל לוס), טען נציג החברה, הרי שמ.ח. היה זוכה במלוא ערך המכונית, כמובטח.

לצורך ביסוס הטענה ציטט נציג החברה את נהלי משרד התחבורה שבהם נקבע ש:"רכב באבדן גמור" הוא רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב".

הרשם הבכיר בנימין בן סימון לא התרשם מן הטיעון הזה ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות החברה בכלל, ובפרט על הטיעון לפיו אובדן גמור לא כולל מקרה של גניבה.

תחת זאת העדיף בן סימון את הגדרת "אובדן גמור" שקיימת בפוליסה התקנית לרכב בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שם כתוב: "נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; בפוליסה זו, "רכב באבדן גמור" –
(1) רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה;
(2) רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה:
(א) הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח כולל מסים;
(ב) הרכב אינו ניתן עוד לשיקום והוא נועד לפירוק בלבד".

לפי פסיקת בן סימון יש להעדיף את תקנות הפיקוח מפני ש"כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית והוראת חוק כללית – גוברת ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית… עסקינן במקרה דנא בעניין הקשור לניסוח פוליסת ביטוח ולא לתקנות התעבורה, כאשר הקשר היחיד לתקנות התעבורה בא לידי ביטוי בכך שמדובר ברכב מנועי בלבד. מכאן, הפרשנות הקובעת היא זו המופיעה בפוליסה התקנית ולפיה רכב באבדן גמור הוא, בין השאר, "רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה". מכאן, טענתה של הנתבעת לפיה אובדן גמור אינו בגדר גניבה דינה להידחות מכל וכל".

ועוד הוסיף הרשם הבכיר וקבע: "מעיון בתמלול הקלטת שיחת הטלפון בין נציגת חברת הביטוח לבין המבוטח עולה כי לא רק שלא נאמר בה דבר על "משתנים מפחיתים" אלא נאמר בה שגם אם קיימים משתנים מפחיתים הם לא ישנו דבר בשיעור הפיצוי. צריך לקחת בחשבון, בהקשר זה, כי על פי ההלכה הנוהגת, די באי אזכור של "משתנים מפחיתים" בשלב הקדם חוזי כדי לקבוע שחברת הביטוח הפרה את כללי ההתקשרות, ועל כן עליה לשאת בתוצאות ההפרה… בחוזר שפרסם המפקח על הביטוח נאמר מפורשות כי אם לא פעל המבטח לפי החוזר שמחייב לפרט בכתב, בליווי דוגמאות את הגורמים המפחיתים מגובה הפיצוי – יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו… בענייננו לא הזכירה נציגת המבטחת בשלב הצעת הביטוח כל משתנים מפחיתים ומכאן יש לומר כי מחדלה של הנתבעת לציין את "המשתנים המפחיתים" ללא מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, חייבת להביא לתוצאה לפיה מנוע ממנה מלעשות שימוש במשתנים אלו – לרעתו של המבוטח.

יש לקחת בחשבון שנציגת חברת הביטוח הבטיחה למבוטח כי במקרה של אובדן גמור/מוחלט הוא יקבל מחיר מלא על הערך של הרכב… אבל בפוליסה עצמה ביצעה חברת הביטוח תפנית ובמסגרתה קבעה "משתנים מפחיתים" יחולו וכי משתנים המשפיעים על ערך הרכב לצורך קביעת תגמולי ביטוח כאמור לעיל הם אלה המפורסמים במחירון לוי יצחק וזאת בלווית שתי דוגמאות כחוק. ברי הדבר שבית המשפט לא יקבל תפנית זו, שכן יש להתחשב אך ורק באמור בהצעה לחוזה הביטוח וזאת לפי האמור בחוזר המפקח כאמור לעיל. כמו כן, יש לראות בשינוי הנוסח לרעת המבוטח פעולה מכוונת שלא בתום לב של חברת הביטוח אותה יש לדחות מכל וכל".

בסופו של יום קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחברת ש. שלמה חויבה לשלם לתובע לא רק את הסכום שאותו תבע, 15,472 ש"ח, אלא גם הצמדה למדד בתוספת ריבית גבוהה של 12% מיום גניבת הרכב ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף חויבה ש. שלמה בהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ובהוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 5,500 ש"ח.

בן סימון חייב את חברת הביטוח בריבית מיוחדת תוך שהוא מנצל את ההזדמנות לגעור פעם נוספת בחברת הביטוח ולהדגיש שלתפישתו מדובר בחוסר תום לב קיצוני מצידה: "במיוחד כוונתי לפער הקיצוני בין הבטחות בהצעה בעל פה לבין ההתנערות מהן בפוליסה בכתב", כותב הרשם הבכיר, "כך לדוגמה, כוונתי לפער בין הבטחתה של נציגת חברת הביטוח ממנה ניתן להסיק כי "משתנה מפחית" כגון ליסינג לא יילקח בחשבון, לבין נוסח הפוליסה שבו נאמר כי משתנים מפחיתים כן יילקחו בחשבון ולבין העובדה שמוקד המחלוקת בענייננו הוא הפחתה בגין ליסינג… עצם הטענה שהועלתה על ידי חברת ביטוח שאובדן גמור/מוחלט אינו כולל גניבה היא טענה שיש בה חוסר תום לב קיצוני… הרי בפוליסה עצמה נאמר כי: "המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן גמור של הרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק". בחוזי ביטוח הפרשנות היא כנגד המנסחת שהיא חברת הביטוח וחזקה עליה שהיא תדע היטב מה כתוב בפוליסה וגם אם הדברים יופעלו כנגדה בבוא העת".

תא"מ 44497-07-15

The post בלי חוכמות: גניבת רכב היא אובדן גמור appeared first on TheCar.

לטענת שומרה, הבעלים של הרכב שנגנב ופגע במכונית שבוטחה על-ידה, התרשל כאשר ישב בפאב סמוך למקום התאונה והטמין את מפתחות מכוניתו בתיק הצד שלו, והתרשלות זאת איפשרה את גניבת המכונית ולכן גם את התאונה ואת הנזק שנגרם.

שומרה טענה שהמבוטחת שלה, שנפגעה מן המכונית הגנובה, לא נושאת באשם לתאונה או בנזק, ומלוא האשם רובץ לפתחו של בעל הרכב, היות שהשארת מפתחות המכונית בתיק הייתה בבחינת "פרצה הקוראת לגנב" אשר יצרה את הסיכון הראשוני של גניבת הרכב. התובעת גם דרשה לחייב את חברת הביטוח של בעל הרכב, מפני שאירוע כזה מכוסה בפוליסת הביטוח שלו.

עורך דינו של בעל הרכב, לעומת זאת, טען שהוא לא יכול או צריך היה לצפות שאדם זר ייקח את המפתחות, ייצא ויגרום לתאונה, ועל כן אין להטיל עליו אחריות לתאונה. היות שכך גם אין לחייב את המבטחת של בעל הרכב לפצות את הנפגעת על תאונה שהתרחשה שלא באשמתו.

הרשם הבכיר אדי לכנר, מבית משפט השלום בהרצליה, שבפניו נדונה התביעה, קבע שלבעל הרכב ולחברת הביטוח שלו אין אחריות למעשי הגנב, ושהוא לא התרשל כאשר אחסן את מפתחות המכונית בתיק צד שנשא עמו בעת שיצא לבילוי בפאב.

הרשם לכנר סקר את השאלות המשפטיות והשיב עליהן, והגיע למסקנה שבעל הרכב הפוגע נהג כשורה כאשר יצא לבלות בפאב, החנה את מכוניתו במגרש חניה מוסדר, והתכוון לשוב לביתו באמצעות מונית כדי שלא לנהוג כשהוא בגילופין. "לפחות לעניין השארת הרכב במקום בו עמד", פסק לכנר, "האופן שבו הדבר נעשה תקין ומתקבל על הדעת".

כדי להסיר כל ספק נכנס הרשם לכנר לבחינת שאלה משפטית קונקרטית, שהיא האם קיימת "חובת זהירות מושגית" מצדו של הנתבע, והוא פסק ש"אדם אשר מעמיד את רכבו בצורה מסודרת ותקינה, זכותו המלאה לבחור האם לאחסן את מפתחות הרכב בכיס מכנסיו, או לחלופין, בתיק הצד עמו מסתובב בדיוק למטרות אלה… אכן, רכב הינו כלי מסוכן, וכך גם השימוש בו. אך יש להבדיל בין הצורך להתנהל בזהירות (וכך אני סבור שנהג הבעלים), לבין ירידה לחייו של בעלי רכב בצורה שבה האחריות תהיה כה רחבה, עד אשר תוריד את המוטיבציה לבעלי רכב להחזיק בהם ולהשתמש בהם כרצונם…

הסכנה הצפויה מגניבת מכונית היא למי שגונב אותה, להולכי הרגל, לרכב שנגנב, ולרכושם של צדדים שלישיים. כל אלה צפויים כאשר נגנבת מכונית. אך האם הבעלים ברכב, יכול וצריך היה לצפות כי בעת ששהה בפאב, כאשר הרכב חונה במקום מוסדר והמפתחות, ככל שידע על כך נמצאים אצלו, יפגע בניזוק הספציפי? האם זוהי חובה שנרצה להטיל על אנשים כגון דא?

דומני שההשלכות של הדבר רחבות מדי וייצרו כשלים רבים. במידה והיה מעוניין המחוקק והרגולטור להטיל סטנדרט זהירות שכזה, כפי שביצע למשל בעניין השארת רכב דולק עם המפתחות בפנים… המכסה גם את אופן אכסון ושמירת מפתחות הרכב בעת שהייה במקום כמו פאב, או לחילופין בבית הבעלים, היה לבטח עושה זאת, ואין זה מקומו של בית המשפט".

אשר למבטחת של בעל הרכב הפוגע קבע הרשם כי "משקבענו כי הבעלים ברכב לא התרשל, ולחברת הביטוח אין התחייבות עצמאית מול צד שלישי, אני מוצא כי גם המבטחת אינה חייבת בפיצוי הנתבעת".

The post חברת הביטוח לא תקבע היכן לשמור מפתח למכונית appeared first on TheCar.

עד לפני פחות או יותר שני עשורים, גניבה של כלי רכב הייתה סיפור פשוט למדי וכל מה שהיה צריך כדי להעלם בתוך דקות עם המכונית האהובה שלכם היה להיות בצד הלא נכון של החוק, כמה כלים פשוטים וידע בסיסי מאוד בחשמלאות רכב.
עם הזמן יצרניות הרכב החלו להקשות על הגנבים בעזרת מנעולים מתוחכמים יותר, מערכות אזעקה אינטגרליות, מערכות איתור לווייני ובעיקר מפתחות מקודדים המצוידים ברכיב אלקטרוני המעביר אות למחשב המנוע שרק באמצעותו ניתן היה להפעיל את המנוע.

כמו במשחקי חתול ועכבר, הגנבים מצידם השתכללו אף הם ולמדו איך להתגבר על המכשול ולעקוף את מערכות המיגון והאיתור המובנות. עם זאת, ללא ספק גניבות הרכב הפכו לפחות ספונטניות, מורכבות בהרבה מבעבר וכאלו המצריכות הכנה מוקדמת מצידם של העבריינים.

עוד ב-TheCar:
מבקר המדינה: אובדן להלכה – המניע העיקרי לגנבות רכב
וולוו מציגה: מכונית בלי מפתח
די לקודן: מגדל לא תחייב התקנתם של המקשים המעצבנים

כעת מתברר שמכוניות המצוידות במערכת Keyless – פיצ'ר שהפך לנפוץ מאוד במכוניות יוקרה ולאחרונה החל להופיע גם במכוניות עממיות יותר, שינה את מאזן הכוחות והפך שוב את גניבות הרכב לסיפור פשוט מעין כמותו.

טכנולוגית Keyless מאפשרת לנהגים להיכנס ולהניע את רכבם ללא צורך ללחוץ על כפתור בשלט ו/או להכניס את המפתח לסוויץ' ההתנעה.
מכונית המצוידות במערכת כוללת רכיב המשדר אות מסוים ואם אתם נמצאים בקרבת הרכב האות נקלט על ידי חיישנים במפתח החכם שלכם, הוא משדר אות בחזרה למכונית והדלתות שלה נפתחות. אות נוסף משודר כשאתם כבר בפנים הרכב ולחיצה על כפתור ה-Start engine מאפשר להניע את המנוע, כאמור, מבלי שתצטרכו לסובב מפתח.
טווח השידור של המערכת קטן מאוד ולמעשה רק כשאתם ממש בקרבת הרכב נוצר הקשר בין המפתח לרכב המאפשר את פתיחתו והתנעתו, אבל מסתבר שיש במערכת זו פרצה ובעזרת משדר מאריך טווח די פשוט ניתן לפתוח ואף להתניע את המכונית ממרחקים גדולים בהרבה.

בשנת 2014 נתפסה בלונדון כנופיה של גנבי מכוניות שעלתה על הטריק ועל פי החשד גנבה בעזרת שיטה זו אלפי רכבים במשך שנה.
הגנבים פעלו בחוליות של שניים בעיקר בחניונים גדולים שם הם המתינו לרכבים מדגמים מתאימים. כשרכב כזה חנה במקום הצוות התפצל – אחד הגנבים הלך בעקבות בעל הרכב ובעזרת משדר/מקלט אלקטרוני פשוט היה קולט את האותות המשודרים כל העת מהמפתח החכם שבכיסו של בעל הרכב ומשדר אותם למכשיר שהחזיק הגנב השני שהמתין ליד הרכב.
החיישנים ברכב היו קולטים את האות ופותחים את דלתות הרכב ואף מאפשרים את התנעתו.

חשיפת הכנופיה זכתה לתהודה רבה וניתן היה לצפות כי יצרני הרכב ימצאו במהירות דרך שתאפשר לאנשים ליהנות מהטכנולוגיה ובה בעת תסגור את הפרצה הקוראת לגנב, אולם גם שנתיים מאוחר יותר, כפי שמתברר כעת מבדיקת ADAC, מכוניות חדשות לחלוטין המצוידות במערכת הנעילה ללא מפתח חשופות לגניבה בדרך זו.
מומחי הארגון, שבחנו 24 דגמי רכב שונים, גילו שאת כולם ללא יוצא מן הכלל ניתן לפתוח ואף להניע באמצעות מכשיר מאריך טווח שקלט ושידר ממרחק את האות מהמפתח החכם למכונית.

רשימת הדגמים שכשלו במבחן כוללת בין היתר אודי A3, A4 ו-A6, ב.מ.וו סדרה 7, סיטרואן DS4, פורד גלאקסי, הונדה HR-V, יונדאי סנטה פה, קיה אופטימה, ריינג' רובר איווק, רנו טראפיק, מאזדה CX5, מיני קלאבמן, מיצובישי אאוטלנדר, ניסאן ליף וקשקאי, סובארו B4, טיוטה ראב 4, אופל אמפרה, סאניונג טיבולי ופולקסווגן גולף.
מומחי הארגון מציינים שמשום שהכשלים נמצאו בכל הרכבים, ככל הנראה הם קיימים גם ברכבים רבים אחרים המצוידים ב-Keyless שלא נבדקו ותמהו כיצד יתכן שרכבים המצוידים במערכת נעילה יוקרתית יהיו הרבה יותר קלים לגניבה מרכבים המצוידים במנגנון נעילה פשוט עם מפתח.

בדף המסקנות, אנשי ADAC דורשים מיצרניות הרכב למצוא פתרון דחוף לבעיה ובינתיים ממליצים לבעלי רכבים "ללא מפתח" להיות עירניים יותר ואף להיעזר באמצעי הגנה פשוטים "של פעם" כמו מנעול הגה כדי להקשות על גניבת הרכב.

The post פרצה קוראת לגנב: רכבים עם מערכת Keyless חשופים לגניבה appeared first on TheCar.

לנוכח זאת נאלץ המבוטח לתבוע את שומרה בבית משפט השלום בירושלים, שם דחתה הרשמת הבכירה סיגל אלבו אחת לאחת את כל הקביעות של החוקר הפרטי – וחייבה את שומרה לשלם למבוטח את הפיצוי המגיע, לו וכן הוצאות משפט.

חברת שומרה טענה להגנתה שמדובר ב"מקרה ביטוח שלא אירע", וכי הגניבה לכאורה בוימה למעשה על ידי התובע כדי להוציא ממנה כספים במרמה.
שומרה התבססה על דוח שחיבר החוקר הפרטי ישראל שריקי, לפיו "מניתוח העדויות והמידע שנאסף עולה כי קיים חשד למעלה מן הסביר כי אירוע גניבת הרכב הנטען לא התרחש".

שריקי מצא שמועד הרישוי השנתי של המכונית שנגנבה, 19.1.13, הוא גם יום הגניבה, וכי בעל הרכב לא שילם את אגרת הרישוי ולא ביצע למכונית מבחן רישוי.

ממצא נוסף שאותו הביא החוקר הוא שבפירוט כרטיס האשראי של התובע נמצא תשלום תמורת בדיקת רכב במכון הבדיקה "טסט ליין", ובנוסף גם מצא, לדבריו, סתירה בין עדותו של בעל הרכב לבין זאת של בת זוגו אודות נסיבות אירוע הגניבה.

בעוד שהתובע טען שהנסיעה האחרונה במכונית בוצעה בשעת לילה כאשר חזר עם חברתו מבית קפה, חברתו טענה שהשניים שבו מביקור אצל חברים.
בשלב זה, טען שריקי, ניתקה חברתו של התובע את השיחה וכאשר הוא ניסה לשוב ולהתקשר אליה היא נמצאה בשיחה ממתינה שלאחריה חזרה אליו עם גרסה שונה, תואמת לזו של התובע.

בעל הרכב שנגנב טען מצידו שבדיקת הרכב במכון בוצעה על-ידי אחיו והוא רק שילם תמורתה, וכי עסקת רכישת הרכב לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר.

התובע ציין, כי כרטיס האשראי היה אצל אחיו באותו החודש, אך מפירוט הכרטיס שהציג התובע עולה כי התובע תדלק את הרכב ביום שלפני האירוע.

כל הטענות נדחו

הרשמת הבכירה סיגל אלבו הגיעה למסקנה שאין בממצאים שאותם הביא החוקר בכדי לקבוע שחברת הביטוח שומרה הרימה את נטל ההוכחה לטענה לפיה התובע מסר לה עובדות כוזבות, או העלים ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח.

אלבו התייחסה לכל ממצאי החוקר הפרטי וביטלה אותם אחד לאחד.

לגבי אי ביצוע מבחן רישוי היא קובעת ש"אי ביצוע מבחן רישוי לרכב אין בו כדי להוכיח כוונת מרמה מצד התובע".

לעניין בדיקת מכונית אחרת במכון בדיקה יומיים לפני האירוע קיבלה הרשמת הבכירה את טענת התובע לפיה הוא התלווה לאחיו לשם ביצוע בדיקת מכונית שאותה הוא שקל לרכוש, וכי הוא זה ששילם עבור הבדיקה כפי שנהג לשלם הוצאות שונות אחרות עבור אחיו. "לא מצאתי מקום להטיל ספק בעדותו" (בעניין זה) קובעת הרשמת. "העובדה שבחקירתו על ידי החוקר לא הבהיר התובע מפורשות כי נלווה לאחיו לצורך ביצוע הבדיקה, אין בה די כדי להעיד על מסירת עובדות כוזבות", היא הוסיפה.

אשר לסתירה כביכול בין גרסת התובע לגרסת חברתו מציינת הרשמת ש"התובע טען כי הוא וחברתו היו בבית קפה, בעוד שחברתו טענה בתחילה כי היו עם חברים ולאחר מכן תיקנה את גרסתה וציינה כי היו עם חברים ולאחר מכן בבית קפה. ראשית, אציין, כי ספק בעיני אם אכן מדובר בסתירה של ממש, שכן גם חברתו של התובע ציינה כי היו בבית קפה. מכל מקום, מדובר בעניין שהוא שולי לאירוע הגניבה הנטען ואין בו כדי להוכיח מסירת עובדות כוזבות…

…עוד אוסיף, כי מדו"ח החוקר עולה כי התובע תדלק את הרכב יומיים לפני האירוע בסכום של 270 ש"ח, כי מסר לסוכנות הביטוח את שני מפתחות הרכב המקוריים, כי דיווח למשטרה בזמן אמת אודות אירוע הגניבה וכי הוכחה טענת התובע כי במהלך חודש נובמבר 2012 בוצע תשלום עבור חלקי חילוף לרכב. כך גם בפירוט שיחות הטלפון שמסר הנתבע לחוקר לא נמצאו ממצאים מחשידים או שיחות טלפון בזמן הרלבנטי. כל אלה תומכים במסקנה כי אין מדובר באירוע גניבה מבויים, כפי שטוענת הנתבעת".

בסכומו של יום פסקה אלבו: "אני קובעת כי הנתבעת לא הביאה ראיות ממשיות אשר יש בהן די לצורך הרמת הנטל להוכחת כוונת מרמה מצד התובע, ועל כן אין הנתבעת פטורה מחבותה לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח".

שומרה חוייבה לפיכך לשלם לתובע סך של 23,959 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לשלם תמורת הוצאות התובע בסכום של 760 ש"ח ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 5,000 ש"ח.

המסקנה שלנו היא ש"שיטת מצליח" של חברת הביטוח במטרה לדחות תביעות על סמך השערות או תמיהות שמעלה חוקר מטעמן – מבלי שהן מבוססות – הפכה להליך שגרתי מידי בחברות ביטוח רבות.

במקרים שבהם דוחים שופטים טענות כאלה טוב יעשו אם לא יסתפקו בכך אלא גם יטילו על חברות הביטוח עונשים כספיים שיגרמו להן לחשוב פעמיים אם לדחות תביעות של מבוטחים כלפיהן ולהתמודד מולן בבתי משפט.

תא"מ 53327-02-14

The post האם אי ביצוע טסט מעיד על הונאת ביטוח? appeared first on TheCar.

שברולט אופטרה אחת, ששייכת לתמר קאר ואשר בוטחה בביטוח מקיף על-ידי חברת כלל, הייתה מעורבת בתאונה שבה נגרם לה אובדן מוחלט.
נהג הרכב, בן דודו של מי ששכר את המכונית מחברת ההשכרה וגם מועסק אצלו כעובד, נחקר על-ידי המשטרה והואשם בכך שנטל את המכונית ללא ידיעתו של שוכר הרכב, ובכך שנהג בה כשהוא שיכור.

חברת ההשכרה פנתה אל חברת הביטוח כדי לקבל פיצוי בגין הנזק, אולם המבטחת הפנתה את תשומת ליבה לכך שהפוליסה אמנם מכסה מקרים של גניבת רכב, אבל לא מכסה מצבים שבהם המכונית נמצאה בשימושו של מי שאינו מורשה לנהוג בה.
לטענת כלל, מחקירת המשטרה עלה שמי שנהג ברכב, בן דודו ועובד של השוכר, מתגורר עמו יחד באותה דירה והוא לא גנב את המכונית, אלא לכל היותר השתמש בה ללא רשות, מפני שלולא התרחשה התאונה היה בכוונתו להשיבה לאחר מכן לשוכר.
חברת הביטוח טענה גם שהנהג בעת התאונה הורשע בעבירה של שימוש ברכב ללא רשות (ולא בגניבה) וכי בעת התאונה הוא נמצא בתקופת שלילת רישיון והיה נתון להשפעת אלכוהול וסמים.
המבטחת טענה גם שהנהג השתמש במפתחות הרכב שהיו מופקרים באופן גלוי, והתניע אותו תוך שהוא משתמש בקוד "סודי" שהיה רשום על מגן השמש של המכונית.

שופט בית משפט השלום נאסר ג'השאן דחה את תביעת חברת תמר וקבע שלא מדובר בגניבת רכב, שהרי הנהג לא התכוון לקחת אותו לצמיתות, גם לא הוגשה נגדו תלונה בנוגע לגניבה, וההרשעה הפלילית שלו היא בעבירת שבל"ר (שימוש ברכב ללא רשות).

השופט ג'השאן מחדד ומזכיר ש"השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם אירוע בו הצליח מי שנהג ברכב, שהוא קרוב משפחה של המחזיק ברכב ואשר עובד אצלו, ליטול את הרכב ללא רשות המחזיק, כאשר אין הוא מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף והוא נוהג תחת השפעת סמים ואלכוהול, נכנס בגדר שימוש ללא רשות, ומשכך – פטורה חברת הביטוח מחובתה לפצות את חברת ההשכרה או שמא מדובר בנזק שנגרם תוך כדי "גניבה" לפי הפוליסה – ומשכך קיים כיסוי ביטוחי לאירוע…
פוליסת הביטוח מכסה מקרה ביטוח של "גניבה" וכן "כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת ניסיון גניבה"… סעיף אחר קובע כתנאי לכיסוי שהנהג ברכב ינהג "לפי הוראת המבוטח או ברשותו"… על כן השאלה היא האם מדובר בנהיגה ללא רשות המבוטח, כי אז אין כיסוי ביטוחי לנזק, או שמא מדובר בנזק שנגרם אגב גניבת הרכב, ואז, הנזק מכוסה בפוליסה".

השופט ג'השאן מציין שבית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם הגדרת המונח "גניבה" כוללת גם שימוש ברכב ללא רשות ואזי היא מכוסה בפוליסת הביטוח, וציין שהשאלה היא אם לפרש את המונח לפי חוק העונשין – אזי שבל"ר לא שקול לגניבה או להרחיב אותו למקרים בהם ברור שבעל הרכב לא היה נותן אישור לשימוש ברכבו לו נשאל.

"עמדתי", כותב השופט, "כי יש לפרש את המונח "גניבה" עפ"י הכללים הנהוגים בפרשנות טקסט בפוליסת ביטוח, ולא להיצמד להגדרות חוק העונשין, שכן אילו זו הייתה כוונת הפוליסה הייתה נוקבת הגדרה זו מפורשות… פרשנות המונח אמורה להיות לפי הפרשנות המגשימה את מטרת הצדדים, דהיינו לפי הבנתו של "האדם המסחרי הרגיל" – או "המבוטח הסביר"…
איני סבור כי כל נטילת רכב ללא רשות, תכנס לד' אמותיה של ההגדרה "גניבה", שאז נחטא לכוונת הצדדים, אך בהחלט ייתכנו מקרים שנטילת הרכב תהיה נטילה "זמנית" ולא שלילת קבע, ולמרות זאת ייחשב הדבר לגניבה…
הכרה במקרה (ספציפי זה) כ"גניבה"… מטשטשת כל הבחנה בין "שימוש שלא ברשות המבוטח" לבין ה"גניבה" ויהפוך (כמעט) כל שימוש ללא רשות ל"גניבה"… קיים לדעתי שטח אפור בין הגרעין הקשה של "גניבה" ו"שימוש ללא רשות", ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו…"

השופט נאסר ג'יהשאן דחה את התביעה וחייב את חברת ההשכרה לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח.

תא"מ 7691-11-14

The post גניבת רכב או שימוש ללא רשות? appeared first on TheCar.

נסיון של חברה להשכרת רכב "לגמור חשבון" עם עובד שלה לשעבר, על ידי חיובו בנזק שנגרם לה בגלל גניבת מכונית שהייתה בשימושו, נדחה על ידי בית משפט השלום בתל אביב.

"אין זה סביר שמעביד יעמיד לשימושו הפרטי של העובד רכב שאינו מבוטח בביטוח מקיף, דבר החושף אותו לסיכון כלכלי גדול הרבה מעבר ליכולתו, מתוך ציפייה כי העובד יישא בנזק". כך קבע השופט עזריה אלקלעי עם דחיית תביעתה של חברת ההשכרה "הרצל השכרת רכב" כנגד עובד שלה לשעבר אשר מכונית שאותה קיבל לשימושו הפרטי נגנבה ממנו.

בפסק הדין קבע השופט אלקלעי שעובד שמקבל רכב ממעבידו לשימושו הפרטי, גם אם לא באופן קבוע, זכאי לצפות שהוא מבוטח מפני כל הסיכונים, או שמעבידו משמש כ"מעין מבטח". העובד זכאי לצפות שלא להיות חייב בנזק שיגרם לרכב בתקופה שהוא בחזקתו, בכפוף כמובן לחריגים המצויים בפוליסות ביטוח רגילות.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה חברת ההשכרה "הרצל השכרת רכב", שבבעלותה כ-60 כלי רכב להשכרה, נגד עובד שלה לשעבר אשר קיבל ממנה מכונית לשימושו הפרטי לאחר שעות העבודה.
העובד נסע עם המכונית לחתונה ובמהלך הארוע היא נגנבה. חברת ההשכרה תבעה ממנו פיצוי בסך כולל של 84,873 שקל, מהם 61,600 שקל מחיר המכונית ו-21,000 שח נוספים תמורת הפסד הכנסות כביכול, בגלל חוסר היכולת להשכיר את המכונית.

החברה טענה שהעובד ידע מראש שלרכב אין ביטוח מקיף, ומשכך הוא אחראי לכל נזק שיגרם לו, כולל גניבתו. חברת ההשכרה תבעה את העובד לשעבר בבית המשפט, שם טענה שהוא למעשה "שאל" את המכונית ולכן הוא אחראי למלוא נזקי הגניבה.

השופט אלקלעי לא קיבל את טיעוני חברת ההשכרה וקבע שהנתבע לא "שאל" את המכונית מממעבידו אלא קיבל אותה לשימושו האישי במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, והעובדה שהוא לא קיבל את המכונית בקביעות לא גורעת מעצם העובדה שהמכונית הושאלה לו במסגרת ועקב יחסי העבודה וכהטבה מצד מקום העבודה.

השופט קיבל את גירסת הנתבע לפיה הוא לא ידע שהרכב לא מבוטח, וכי אם היה יודע זאת לא היה לוקח אותו, היות שמצבו הכלכלי, כמי שהשתכר סכום קרוב לשכר המינימום, לא אפשר לו ליטול על עצמו סיכון בהיקף כזה.

העובד טען עוד שחברת ההשכרה הגישה את התביעה כנגדו רק 90 ימים לאחר המקרה, ורק לאחר שהתברר לה שהוא מתכוון להתפטר. עד אז לא נקטה נגדו בצעדים להשבת ערך הנזק שנגרם לה.
בפסק דינו מציין השופט אלקלעי כי משנקבע שהנתבע אינו "שואל" הרי שלפי הגדרת חוק השומרים הוא "שומר שכר". הואיל והמטרה של שמירת הנכס הייתה במקרה הזה תפלה למטרה העיקרית, שהייתה שימוש פרטי של הנתבע ברכב, הרי שהנתבע פטור – ובלבד שאובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו.

באשר לחובת הזהירות של חברת ההשכרה קבע השופט אלקלעי שהנתבע עבד בחברה בתקופה הרלוונטית, והתקיימו ביניהם יחסי עובד ומעביד. הרכב לא נמסר לשימושו הפרטי "בחלל הריק", אלא עקב יחסי העבודה שבינו לבין התובעת, וכהטבה שניתנה לו מעת לעת.

כאמור, התביעה נגד העובד נדחתה.

ת"א 42791-09-13

The post זה לא עובד: המעביד חייב לבטח את "הרכב הצמוד" appeared first on TheCar.