מחירה של עמדת טעינה ביתית בבריטניה נע סביב 2,500 שקלים לא כולל התקנה, ועמדות משומשות נמכרות באינטרנט תמורת כ-500 שקלים. הזינוק במכירות רכב חשמלי בבריטניה יצר לאחרונה מגרש משחקים חדש לגנבים, ובמקביל לעבודה הרגילה של זחילה מתחת לרכב עם מנוע בעירה פנימית וניסור ממירים קטליטיים הם מוכיחים שהם לא בררנים: גם עמדות טעינה נגנבות כדי למכור אותן ברשת.

גנבים לא בוחלים גם בגניבת כבלי טעינה, הגם שאלה אמורים להיות מאובטחים על-ידי נעילה לעמדת הטעינה או למכונית בזמן טעינה. גם כבלים נמכרים באמצעות לוחות מקוונים באינטרנט תמורת כ-20-40% ממחיריהם כחדשים.

מן הדיווחים בבריטניה עולה שרוב המטענים נגנבו ממקומות חשוכים ומתוך חניות פרטיות, אך חלקם נגנבו "לאור יום" במהלך טעינה בעמדות ציבוריות ברחובות הומים יחסית.

תופעת גניבות כבלי טעינה ועמדות טעינה אינה חדשה. היא דווחה במקומות שונים בארצות הברית כבר במהלך מגפת קורונה, סביר שהיא תתרחב ככל שיגדל מספר המכוניות החשמליות, ובלתי נמנע שהיא תגיע במוקדם או במאוחר גם לישראל.

יצרניות הרכב החשמלי ויצרניות עמדות הטעינה ממגנות את הכבלים באמצעות מנגנוני נעילה בשני הצדדים, אם כי המטרה שלו היא לאו דווקא מניעת גניבות אלא בעיקר הבטיחות ומניעת התחשמלות. העניין הוא ששום דבר לא עומד בפני גנב מספיק נחוש, במיוחד אם הוא מצויד בציוד מתאים ולא אכפת לו להפעיל מספיק כוח ולגרום לנזק לרכב ולעמדת הטעינה.

אין ככל הנראה דרך למנוע לגמרי את הבעיה הזאת אבל אפשר לצמצם את הסיכון וזה מתחיל בבחירת מיקום ההתקנה של עמדת הטעינה ובהתקנת תאורה חזקה בסביבתה. מומחים שונים המליצו לבעלי רכב חשמלי להתקין גם מצלמות מעקב, בעיקר בתקווה שהן ירתיעו את הגנבים, אבל נראה שגנבים שלא חוששים מהתחשמלות, ובוודאי שלא מן המשטרה, גם לא ממש מתרגשים ממצלמות.

אפשר לצמצם את הסיכון לגניבת הכבלים כשהם לא בשימוש – ובעיקר לא חכם להשאיר אותם זרוקים על רצפת המושב האחורי (אלא אם יש לכם ביטוח שמשות טוב וזמן להתעסק איתו), ולמרות האמור קודם – לא מזיק להתקין מצלמת וידאו בתוך הרכב, כזאת שמצלמת את סביבתו 24/7.

האם מישהו חיבל בעמדת הטעינה שלך או גנב לך כבל? כתבו לנו ושלחו צילומים אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

גנבו לך את הממיר הקטליטי? יש מצב שהגנבים יאכלו אותה

גניבת ממירים קטליטיים: בארה"ב יחמירו עם הגנבים והסוחרים בסחורה גנובה. ומה בישראל?

The post גל גניבות של עמדות טעינה וכבלים: האם גם העמדה הביתית שלך בסכנה? appeared first on TheCar.

עוסקים בתחום מדווחים שהיבוא מחו"ל של ממירים קטליטיים, בעיקר תחליפיים, מזנק בחודשים האחרונים בעשרות אחוזים, כפועל יוצא של מאות בעלי רכב שמתניעים בבוקר את המכוניות שלהם, שומעים רעש חזק ומוזר מן המנוע, ובתוך זמן קצר מבינים שגם הם נדפקו בלא מעט כסף.

כחלק מן הפשע שמשתולל בישראל פועלות כיום עשרות כנופיות גנבים ש"מתמחות" באחד מסוגי הגניבות הפשוטים, הרווחיים וכמעט נטולי הסיכון ביותר: ניסור הממיר הקטליטי שמותקן כחלק ממערכת הפליטה ברכב, ומכירתו לסוחרי מתכות תמורת כמה מאות שקלים. הנזק לבעלי הרכב יכול לנוע בין כ-1,500 שקלים במקרה הטוב ליותר מ-5,000 שקלים, וזה אם יבחרו בחלקים תחליפיים. מי שירכוש ממיר מקורי צפוי לנזק של בין 4,000 ל-8,000 שקלים.

ממירים קטליטיים החלו להיות מותקנים במכוניות בעולם כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, ובישראל הם מותקנים בכל מכונית מאז שהממשלה הצליחה להביא דלק נטול עופרת לתחנות התדלוק שלנו, בשנת 1994. תפקיד הממיר הקטליטי פשוט: להפחית את כמות הרעל שנפלט ממערכת הפליטה בכלי רכב – בעיקר תחמוצות חנקן – באמצעות ריאקציה כימית של גזי הפליטה עם מתכות יקרות, בעיקר פלטינה, רודיום ופלדיום. גזי הפליטה של המנוע עוברים דרך מסבך מתכת שבנוי בתצורה של חלת דבש, שעליו מרוחות המתכות האקזוטיות, ופחממנים שונים, ותחמוצות חנקן, מומרים לגזים פחות מזיקים כמו דו-תחמוצת הפחמן וחנקן.

עד לתחילת שנות האלפיים הותקנו רוב הממירים ברוב המכוניות בין הצינור שמחובר לסעפת הפליטה של המנוע לבין העמם האמצעי שמותקן בהמשך אותו צינור. בשני העשורים האחרונים הוצמד הממיר לסעפת הפליטה, וזאת כדי שהוא יתחמם מהר יותר לאחר התנעת המנוע, מכיוון שממיר מתחיל לעשות את עבודתו רק כשהוא חם מאד.

בשנת 2015, כזכור, התפוצצה בעולם "פרשת דיזלגייט" ורוב הממשלות בעולם החמירו את התקנים ואת האכיפה של זיהום אוויר מכלי רכב. היות שכ-80% מן הפלדיום והרודיום שנכרים בעולם, בעיקר באפריקה, משמשים את תעשיית הרכב בכלל ובפרט בממירים קטליטיים – הגידול בביקוש גרם לזינוק במחירים שלהן. התוצאה: מחירה של אונקיה (כ-31 גרם) של פלדיום זינק מכ-500 דולרים בשנת 2015 עד לכמעט 3,000 דולר כיום. מחיר אונקיית רודיום, שעמד בשנת 2015 על 640 דולר, עולה כעת… כ-22,000 דולר, כלומר פי 12 ממחיר אונקיית זהב.
לא פלא, לכן, שגניבת ממירים ומכירתם לכנופיות שמתמחות בפירוק והתכת המתכות היקרות האלה זינק גם הוא, בכל רחבי העולם, ומכיוון שמשטרות וגופי אכיפה מתקשים להתמודד עם מי שיוצר את הביקוש – כלומר תעשיית ההתכה שאליה מגיעים הממירים הגנובים – מי שמשלם את מלוא המחיר הם בעלי הרכב.

במדינות מתוקנות, שבהן אזרחים מאמינים במשטרה וטורחים לדווח על גניבות, ובהן המשטרה מתנהלת באופן שקוף עם הציבור ומפרסמת סטטיסטיקות מסודרות – דווח בשנתיים האחרונות על זינוק של מאות אחוזים – לעיתים פי 8 ופי 10, בגניבות של ממירים קטליטיים. אין סיבה להניח שהמצב בישראל שונה.

ממיר קטליטי מותקן כיום כמעט בכל מכונית שמתגלגלת על כבישי הארץ, ובמכוניות יוקרה רבות מותקנים לרוב שני ממירים. גנבים שסיגלו לעצמם את "ההתמחות" של גניבת ממירים לא צריכים להתמודד עם מערכות הגנה מתוחכמות ברכב או עם שירותי האיתור השונים, הם לא חשופים למרדפים מסמרי שיער אלא מצוידים בסך הכל במסורית ובשק, ובמקרה הנדיר שבו הם נתפסים הם צפויים לחמוק אל הגניבה הבאה שלהם כמעט ללא עונש.

אי אפשר לתקן, חייבים להחליף

לממירים קטליטיים יש אורך חיים מרבי, ולמעט במקרה המצער של גניבה – בעל רכב יגלה שהממיר שלו סיים את חייו באחת משתי דרכים: במבחן הרישוי השנתי ("טסט"), או כאשר על לוח המכשירים שלו תידלק נורת אזהרה צהובה כללית שמתריעה מפני תקלה במערכת הפליטה והדלק. אורך החיים המוצהר של ממירים קטליטיים נע סביב ה-160,000 קילומטרים, אם כי בפועל ממירים רבים שורדים הרבה יותר מכך, לפעמים גם כפול ואף יותר.

מה שמקצר מאד את אורך החיים של ממיר (אם גנב ממירים לא קיצר אותו עוד קודם לכן) הן תקלות שונות במערכת הדלק וההצתה של המנוע אשר סותמות את הממיר עם פיח ומשקעים של בעירה לא מלאה. שני המצבים – גם תקלות במערכת הדלק וגם סתימת הממיר – גורמים גם לזינוק בתצרוכת הדלק של המכונית, וזאת אחת הדרכים לגלות שיש בעיה.

מספר יצרני כימיקלים מציעים נוזלים שונים שאמורים "לנקות" או אף "לחדש" ממירים קטליטיים ולהציל אותם, אבל עד היום טרם נתקלנו בנוזל כזה "עם קבלות", כלומר עם מחקר בלתי תלוי שמוכיח את היעילות שלו. סביר מאד שרוב החומרים האלה – שאותם יש למהול עם הדלק – מנקים משקעי פיח מן המנוע וממערכת הדלק, וזאת אמנם פעולה ברוכה בפני עצמה אבל היא לא צפויה להציל ממיר בסוף דרכו או להקנות לו חיי נצח.

ככל הידוע לנו – אין דרך להעריך את האיכות של ממירים תחליפיים, שחלקם אמנם מיוצרים על-ידי אותם יצרנים שמייצרים עבור יצרניות הרכב, אבל אחרים יכולים להיות מאיכות ירודה מאד, והיתרון העיקרי שלהם – כמו של כל חלק תחליפי, הוא מחיר נמוך משמעותית ממחירי הממירים המקוריים.

ישנם לא מעט בעלי מקצוע שמתיימרים לשפץ ממירים שסיימו את חייהם באמצעות "קיטים" של חלקים ייעודיים, וגם כאן מדובר בתחום די פרוץ שאין לו סטנדרטים שאפשר לאכוף. מחיר שיפוץ לא מאד שונה, לקרוב, מעלות ההתקנה של ממיר חלופי חדש, ויש גם את עניין האחריות: כמו לגבי רוב חלקי הרכב, ממירים מקוריים מקבלים אחריות של חצי שנה לכל היותר, ועל חלק מן הממירים התחליפיים אין אחריות בכלל (בשני המקרים, תקלות חוזרות צפויות לצוץ רק כעבור כשנה).

איך שומרים על האוצר?

שמירה על הממירים הקטליטיים נחלקת לשניים: מניעת גניבה והארכת חיים. הדרך היעילה ביותר למנוע גניבה של ממיר היא להקשות על החיים של הגנבים ולשכנע אותם לדלג למכונית הבאה שבדרכם. קל לעשות את זה אם יש לכם חבר מסגר שיכול לרתך מספר פסי פלדה מעל לממיר באופן שיקשה את הניסור שלו. חשוב להיעזר במי שיודע מה שהוא עושה כדי למנוע פגיעה בחלקים רגישים ברכב, ולזכור שמדובר בתחום אפור: תקנות התעבורה הדרקוניות של מדינת ישראל אוסרות על ביצוע עבודות ברכב על כל מי שלא מחזיק בתעודת מקצוע מתאימה.

כדי לשמור על פעולתו התקינה של הממיר ולהאריך את חייו חשוב לוודא שסלילי ההצתה של המנוע, ומערכת ההזרקה והדלק, תקינים. בכל מקרה שבו מרגישים שהמכונית קצת "מקרטעת", ובוודאי כאשר נדלקת נורת התרעה על לוח המכשירים, צריך להיכנס למוסך ולטפל בתקלה לפני שתגרום לנזקים עקיפים. כמעט כל מוסך מצויד כיום במיכשור דיאגנוסטיקה שבאמצעותו אפשר לקרוא תקלות שאותרו על-ידי מערכת הדיאגנוסטיקה של המכונית (OBD), ובחלק מן המוסעים יש גם מכשירים למדידת רמת הפליטות ("ארבעה גזים") – וזאת בדיקה שכדאי לבצע ברגע שבו מורגשת תצרוכת דלק חריגה. סימן אזהרה נוסף לבעיה בממיר הוא ריח חריג של "ביצים סרוחות" או של גזים שרופים מן הרכב. חלקים פנימיים בממירים קטליטיים עלולים גם להישבר, פשוטו כמשמעו, למשל בגלל חבלה או בלאי, או בגלל סתימה והתחממות-יתר. במקרה כזה תתקבל תחושה של "אוטו לא סוחב", ואז צריך לשקול שיפוץ או החלפה של הממיר.

במשטרת ישראל קוראים לכל מי שממכוניתו נגנב ממיר קטליטי להתלונן, וגם שם מודים שמדובר ב"מכת מדינה שגורמת לנזקים של מיליוני שקלים לציבור", אולם לטענתם נתפסו בשנה האחרונה מאות גנבים "על חם", מה שהביא – לטענתם – לצמצום מסוים של התופעה.

במדינות אחרות בעולם מקדמים כיום חקיקה שדורשת מכל מי שעוסק בסחר או טיפול בממירים קטליטיים להחזיק ברישיונות מתאימים, וכן לסמן באופן ברור את מספר השילדה של כל מכונית על הממיר הקטליטי שלה. במקביל נעשים שם צעדים להחמרת הענישה כלפי מי שנתפס כשהוא מחזיק בממירים גנובים או מתיך כאלה.

The post הגנבים חוגגים והממיר הקטליטי שלכם בסכנה appeared first on TheCar.

המהפכה הדיגיטלית משנה את שוק העבודה כמעט בכל התחומים, וגם את ה"מקצוע" של גניבות רכב. גנבי רכב בימינו כבר לא צריכים להיות מצוידים בציוד פריצה, וגם לא במחשב ניהול מנוע של הדגם הנגנב – מה שהיה בעשור האחרון האמצעי הנפוץ לעקיפת מנגנוני ההגנה הטבעיים של מכוניות, אלא בשני מקלטים-משדרים של אותות רדיו, ובקצת חוצפה.

תחקיר של מגזין הרכב הבריטי What Car? חשף שיטה חדשה, קלה מאין כמותה, לגניבת מכוניות שמצוידות במערכת "התנעה ללא מפתח", והצליח לפרוץ באמצעותה לשבע מכוניות מדגמים שונים בתוך 10 עד 30 שניות. לא מדובר בשיטה ה"מיושנת" שלגביה התריע ארגון הנהגים הגרמני ADAC לפני כשלוש שנים, וגם לא בשיטה דומה שנחשפה בארה"ב בשלהי 2016 על-ידי 'לשכת פשעי הביטוח הלאומית' האמריקנית (NICB), אלא בדרך חדשה וקלה שמוכיחה שגנבי הרכב נעשים יותר ויותר מתוחכמים מיום ליום.

השיטות ה"מיושנות" שהיו ידועות לנו עד כה התבססו על מכשירים משדרים (שאת חלקם אפשר לקנות באינטרנט) אשר מדמים את פעולת "מפתח" המכונית אך דורשים מן הגנב להימצא בזירת הפשע ברגע שבו הנהג או הנהגת נועלים את מכוניתם. בשיטה זאת המכשיר "מקליט" את קוד הנעילה שמשדר המפתח למכונית בעת הנעילה, וכאשר הנהג עוזב את המקום אפשר לשדר את הקוד המתאים (בדרך כלל עם שינוי ברצף, אשר נועד לשבש פעולות כאלה אבל לא באמת מצליח) – לפתוח את המכונית ואף להניע אותה.

השיטה החדשה מבוססת על העובדה שיותר ויותר מכוניות מצוידות בימינו במה שנקרא "כניסה ללא מפתח" – כלומר שהנהג לא צריך להוציא את המפתח מכיסו אלא רק להתקרב אל המכונית ולגעת בידית הדלת שלה. לאחר שנכנסים לרכב כל מה שצריך לעשות זה ללחוץ על כפתור ההתנעה ולנסוע לשלום – ישירות אל ה"פירוקיה" הקרובה שבה "שוחטים" את המכונית לחלקים.

במכוניות עם "כניסה ללא מפתח" לא פועל קסם בין המפתח למכונית אלא פשוט שידור מתמיד: המכונית "מחפשת" את המפתח שלה, ואילו המפתח "מחפש" את מכוניתו, והכל באמצעות גלי רדיו. "גנבי התדר" מדור 2.0 פועלים בזוגות כאשר הם מצוידים בשני מכשירים, וכל שהם זקוקים לו זה להימצא במרחק סביר מבעל הרכב או מן המפתח שלו. מכשיר אחד קולט את האותות שנשלחים מן המפתח, מכשיר שני קולט את האותות ששולחת המכונית, שני המכשירים מחליפים ביניהם את המידע המרתק הזה באמצעות תקשורת סלולרית או תקשורת רדיו (למרחק של עד 50 מטרים), וכל מה שצריך לעשות הגנב שפותח את הדלת ומתניע בקלות את המכונית זה לא לשכוח לאסוף את החבר שלו שנמצא לא רחוק מן המפתח.

אחד הדברים המעצבנים בסיפור הזה הוא שמכשירי פריצה מן הסוג הזה נמכרים כיום באופן חוקי לאנשי מקצוע שעוסקים בפריצת מכוניות שמפתחותיהם אבדו, אבל גם נפוצים מאד למכירה באינטרנט. לפי עדויות שפורסמו בכלי תקשורת שונים בבריטניה בשיטה זאת נגנבו בחודשים האחרונים מכוניות שחנו לצד בתים צמודי קרקע במקומות שונים, ובאחד המקרים נפרצה מכונית בשעה שבעליה נכנסו לעשות את צרכיהם בשירותים של תחנת ריענון על כביש מהיר. חברות ביטוח בבריטניה מדווחות בחודשים האחרונים על זינוק בגניבת מכוניות חדשות ויקרות. סך גניבות הרכב בממלכה המאוחדת הגיע לאחרונה לשיא של 8 שנים. עם זאת, חברות הביטוח טרם פרסמו פילוח שמצביע על שיעור המכוניות הגנובות שהיו מצוידות ב"כניסה ללא מפתח" מתוך סך הנגנבות.

בניסוי של מגזין What Car? "נגנבו" DS3 קרוסבק ואאודי TT תוך 10 שניות בלבד – חמש כדי לפתוח את המכונית וחמש נוספות כדי לנסוע מן המקום, ואילו הפריצה ללנד רובר דיסקאברי ספורט ארכה 30 שניות ארוכות במיוחד. לשם השוואה, פריצה וגניבה למכוניות שמצוידות במפתח התנעה פיזי אורכת מספר דקות וכרוכה בעבודה פיזית – לרוב מעט רועשת – על מנעול ההגה.
מכוניות נוספות שנפרצו תוך פחות מדקה אחת הן ב.מ.וו. X3, מרצדס A קלאס, לנד רובר דיסקאברי ופורד פיאסטה. (בדקו כאן כמה קל לפרוץ למכונית שלכם).

לא רק מכוניות חדשות

החשיפה של מגזין What Car? מטרידה במיוחד היות שהיא לא נוגעת רק למכוניות חדשות אלא להיפך. יצרניות רכב שונות בנו מכוניות עם "כניסה ללא מפתח" כבר לפני יותר מעשור, ועשרות אלפים כאלה מסתובבות על כבישי ישראל, והן גם יודעות מזה זמן רב שקיימת חולשת אבטחה במערכות שלהן. למרות זאת, מסתבר שיצרניות הרכב לא פעלו עד היום הנחישות רבה מספיק כדי לפתור את הבעיה, ובכל מקרה גם כל המכוניות הוותיקות חשופות לסכנת פריצה.

קרן אור וסיבה אחת לאופטימיות טמונה בעובדה שבניסוי של What Car? המומחים לא הצליחו "לגנוב" מכוניות שצוידו במערכות זיהוי ומניעת תנועה (דוגמת מערכות עם "קודן" או מערכות דומות שמותקנות כסטנדרט על-ידי יצרניות רכב) – ואלה די שכיחות בישראל. עם זאת, המומחים כן הצליחו "לעבוד" על מנגנון הגנה טבעי שקיים בחלק מן המפתחות ה"חכמים": לחיצה כפולה שגורמת למפתח להפסיק לשדר אותות.

כדי לצמצם את סכנת הגניבה הזאת צריכים בעלי רכב להניח את מפתחות המכוניות במקום שבו אין קליטה של אותות רדיו, למשל בתוך קופסת מתכת אטומה כמו כספת, או בתוך קופסא שנמצאת בתוך ממ"ד. כך קשה יותר לשדר אל המפתח או לקלוט את האותות שלו. בכלל – שמירת מפתחות המכונית בתוך כספת ביתית קטנה יכולה לסייע גם כנגד השיטה הנפוצה של פריצה לבתים כדי לגנוב מפתחות של מכוניות.
תמורת 20-40 שקלים אפשר לרכוש "תיק פאראדיי" – כלומר מעין ארנק או כיסוי בד שבתוכו קלועים סיבי מתכת שיוצרים אפקט של "כלוב פאראדיי" ומונעים מעבר של אותות רדיו. ארנקים כאלה, שאפשר לקנות בחנויות אינטרנטיות, משמשים בדרך כלל כדי לחסום שידור או פריצה אל מכשירים אלקטרוניים משרדים (מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים וכיוצ"ב) מטעמי אבטחת מידע. ברגע שמפתח המכונית נמצא בתוך אריזה כזאת אי אפשר לשדר אליו או לקלוט את האותות שלו.

כמובן שאפשר להגן על יקירתכם שמצוידת בהתנעה ללא מפתח גם במגוון השיטות הוותיקות והעתיקות – החל במנעול הגה וכלה במנעול לגלגל, אם כי נראה שרוב בעלי הרכב מתעצלים לעבוד קשה וסומכים על המזל או על חברת הביטוח שלהם.

The post הלכה תוך 10 שניות: ככה קל לגנוב את המכונית שלך appeared first on TheCar.

שמועות מבוססות יותר או פחות אודות היכולת של גנבי רכב להקליט את התשדורת שבין השלט רחוק לבין המכונית, ולאחר מכן להשתמש בה כדי לפתוח את המכונית, מתגלגלות כמעט מאותו יום שבו החליפה תעשיית הרכב את הנעילה הפיזית של מכוניות בשימוש בשלט-רחוק לפני כשלושה עשורים.

כבר בשנות האלפיים המוקדמות נערכו מספר מחקרים אקדמאיים שהוכיחו שלא מדובר רק בשמועות, ומספר "פצחנים" גם הדגימו מערכות מתוצרת בית שבאמת מצליחות לעקוף את הנעילה הסטנדרטית. בתגובה משפרת תעשיית הרכב מידי כמה שנים את שיטות ההצפנה, ומשתדלת להימצא צעד אחד לפני גנבי הרכב.

אלא שמחקר חדש – אשר פורסם בשבוע שעבר במסגרת כנס הבטיחות USENIX ה-25 שנערך באוסטין, טקסס, שבארה"ב – מגלה שיותר מ-100 מיליון מכוניות, ובהן גם רבים מן הדגמים שנמכרו במהלך השנים בישראל – חשופות מאד לפריצה באמצעות שימוש במכשור אלקטרוני פשוט, זמין וזול.

זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מתייחסים לנושא: בדיוק לפני שנה פרסמנו כאן אודות הדגמת הפריצה לרכב שביצע האקר אמריקני עם ציוד שעלה לו 120 שקלים, ולפני כחמישה חודשים דיווחנו על מחקר שביצע ארגון הנהגים הגרמני ADAC שגילה פרצת אבטחה ב-19 דגמי מכוניות חדשים.

המחקר החדש מגלה שצופני האבטחה שבהם נעשה שימוש בעשרים השנים האחרונות הם כנראה לא מספיק מתוחכמים ולדברי החוקרים צריכה להיות לכולנו סיבה אמיתית לדאגה לרכוש שלנו ואפילו לביטחוננו האישי.
את המחקר החדש כתב צוות של שלושה מדענים מבית הספר למדעי המחשב של אוניברסיטת ברמינגהם שבאנגליה (יחד עם מומחה אבטחה גרמני), והשורה התחתונה שלו היא שמאות מיליוני מכוניות ברחבי העולם חשופות לפריצה מרחוק מסוג זה, פריצה שקטה שלא מותירה אחריה כל עקבות.

החוקרים התמקדו בשני "מקרי מבחן" – אחד של מערכת ההצפנה שמשמשת את כל קבוצת פולקסווגן (כולל אאודי, סיאט וסקודה), והאחר של מערכת הצפנה שמשמשת את ג'נרל מוטורס, פיג'ו, רנו, אלפא רומיאו, ופורד, ושני אלה מתוארים בו מבלי לחשוף פרטים שיכולים לשמש האקרים וגנבים ולאחר שהממצאים נותחו ביחד עם יצרניות הרכב.

החוקרים מדווחים גם על מערכות הצפנה אחרות, שככל הנראה חשופות גם הן לפריצה קלה באותה המידה, ומסבירים שלפי שעה הם מנועים מלפרסם פרטים אודותיהן מטעמים משפטיים.

זאת ועוד: עורכי המחקר מזכירים שמערכות הצפנה (חלקן אפילו ללא הצפנה של ממש) שהותקנו במכוניות בנות מעל ל-20 קלות מאד לפיצוח, אבל – לטענתם – גם רוב המערכות שמשמשות ב"כניסה ללא מפתח" למכוניות חדישות, ובהן כמעט כל מכוניות היוקרה – חשופות מאד לפריצה.
במילים פשוטות, מעבר לכמאה מיליון המכוניות שבהן הותקנו שתי מערכות ההצפנה שמתוארות במחקר עצמו מדובר ככל הנראה בבעיה שנוגעת כמעט לכל המכוניות שאנחנו מכירים…

כניסה ללא מפתח וללא רשות

עצם פתיחת הדלתות של מכוניות לא מספיקה כדי לגנוב אותה, במיוחד לנוכח התקנתם של משבתי מנוע ("אימובילייזר") שחלקם דורש קשר רדיו בין מפתח ההתנעה לבין סליל אנטנה שנמצא סביב שקע ההתנעה ("סוויטש").
אבל גם כאן נמצאים הגנבים והפצחנים במקום הרבה יותר מתקדם מכפי שאנחנו רוצים שהם יהיו, וכבר בשנת 2005 הוצג באותו כנס (Usenix 2005) הפיצוח של צופן DST40 שתוכנת בשעתו על-ידי חברת טקסס אינסטרומנטס ונמצא אז בשימוש נרחב בתעשיית הרכב.

כעבור שבע שנים, בכנס Usenix 2012, פרסמו חוקרים לראשונה את דבר הפיצוח של קוד Hitag2 והראו שתוקף יכול להשיג את הצופן שדרוש כדי לעקוף את ההגנה האלקטרונית של משבת המנוע בתוך פחות מ-360 שניות.
שנה לאחר מכן, במאמר שהוגש בכנס Usenix 2013 (ופורסם כמחקר סופי בשנת 2015), הוצג הפיצוח של מערכת שנקראת Megamos ומכילה הצפנה מאסיבית יותר של 96 סיביות.

כאמור, החוקרים סוקרים גם את חולשת ההגנה של מערכות PKES לכניסה ללא מפתח אשר בהן מבוצעת "הזדהות דו-כיוונית" בין מפתח שכולל טרנספונדר ונמצא בכיסו של הנהג לבין המכונית, וזאת בטווחים קצרים של כמטר או שניים. בתגובה לזיהוי הזה פותח מחשב האבטחה את הדלתות, מנטרל את מערכת האזעקה, ומאפשר את התנעת המנוע.

לכאורה מדובר במערכת עדיפה מבחינה זאת שהיא לא דורשת אינטראקציה עם המשתמש (לחיצה על כפתור השלט) ולכן גם לא שולחת צופן שאותו יכול הפורץ להקליט.
אלא שכבר בשנת 2011 פורסם דבר קיומם של כלים אלקטרוניים אוטומטיים שלדברי החוקרים מסוגלים "לבצע תקיפות ממסר על מערכות PKES", ולדבריהם אלה "זמינים בשוק השחור ומהווים פוטנציאל עבור פושעים לפתוח, להניע ולגנוב כלי רכב".

לדברי החוקרים, השתלטות מרחוק על מכוניות באמצעים אלקטרוניים יכולה לשמש לא רק לצורך גניבת הרכב אלא גם למטרת חבלה מכוונת, או לניטרול מערכת הנעילה האוטומטית של מכוניות שנועדה להגן על הנהג והנוסעים מפני שוד או חטיפה (כאשר הם נמצאים בתוך המכונית). מבחינה זאת, הם מזהירים, מדובר גם בסכנה לביטחון האישי של המשתמשים ברכב.

אז מה עושים?

למרבה הצער, לחוקרים מברמינגהם אין בשורות טובות עבורנו, בעלי הרכב: "הציוד הדרוש כדי לקבל ולשלוח קודים מתגלגלים (כדי להתגבר על מערכות הנעילה והאבטחה – ג.מ.) זמין באופן נרחב ובעלות נמוכה", כותבים החוקרים לסיכום.

"השלכות האבטחה והבטיחות של הממצאים שלנו הן מגוונות: חפצים אישיים שאנשים משאירים ברכב נעול (כמו גם ציוד מולטימדיה יקר שמותקן ברכב) יכולים להיגנב אם גנב מנצל את נקודות התורפה של המערכת כדי לפתוח את הרכב… גישה זו (קלה יותר לביצוע) מאשר השיטות הידועות כרגע של גניבה (למשל, שימוש בכוח פיזי או שיבוש של הקוד המתגלגל)…

ההמלצות הנפוצות כמו "לנעול אותה או לאבד אותה" (סיסמה שבה משתמשות משטרות בעולם -ג.מ.) או "לוודא שהרכב ננעל בהצלחה ושלא בוצעה חסימה בעת הלחיצה על השלט-רחוק" כבר לא מספיקות כדי למנוע גניבה.
(הפתרון העתידי הוא) עיצוב פרוטוקול אבטחה קשה יותר לפיצוח ויישום שלו על ידי יצרניות הרכב…

לבעלי כלי רכב, כצעד נגדי זמני במקרים שבהם פריטים יקרי ערך נותרים בתוך הרכב (למשל מערכת מולטימדיה), לצערנו נוכל להמליץ רק על הפסקת השימוש ברכיב השלט-רחוק (הכוונה לביטול שלו – ג.מ.) ולחזור בחזרה אל המנעול המכאני".

The post עכשיו זה מדעי: מאד קל לפרוץ למכונית שלך appeared first on TheCar.