נקודת התצפית שלנו השבוע מיועדת ל"יודעי ח"ן", וגם הם חייבים להקפיד על נהיגה בצמוד לשביל המסומן ולהוראות הדרך ועדיף, אם אפשר, להצטייד גם במפת טיולים וסימון שבילים מספר 1.

הדרך שלנו אל נקודת התצפית מתחילה בפניה מזרחה מול קיבוץ מבוא חמה אל שטח גידולי השדה של הקיבוץ, וכבר בשלב זה חשוב לשים לב שהשביל בוצי ודורש נהיגה זהירה. מכאן והלאה ניצמד אל סימון שביל הגולן (לבן כחול ירוק), נגיע אל גדר ישנה ושם נפנה ימינה ונמשיך דרומה לאורך כשני קילומטרים אל שער בגדר המערכת הישנה (חשוב להקפיד לסגור אחריכם את גדרות הבקר שתוחמות קטעים שונים בדרך).

כביש משובש מוליך אותנו מכאן ועד לנקודת התצפית שלנו, שנקראת "אל עיידה", וממנה נשקפות שלוש נקודות חשובות – אחת גיאוגרפית והאחרות גיאו-פוליטיות.

נהר הירמוך מתפתל מתחתנו אל "משולש הגבולות" שבין ישראל ירדן וסוריה, ומעליו עדיין ניצבים שרידי גשר הרכבת "אל חַמָּה" אשר מכונה גם גשר הרוחות.
הגשר, אשר נבנה על ידי העות'מאנים כחלק משלוחת הרכבת החיג'אזית בין דרעא לצמח ולחיפה, עבר שתי חבלות שמהן הוא שוקם (בשנת 1916 ובשנת 1945), ולבסוף פוצץ על-ידי כוח של הפלמ"ח בשנת 1946 במהלך "ליל הגשרים" כדי לסכל פלישה צפויה של צבאות ערב.
כעבור מעט יותר משנתיים נקבע נהר הירמוך כקו הגבול בין מדינת ישראל לבין ירדן, אבל כ-18 שנים מאוחר יותר החלו הסורים לבצע עבודות תשתית במטרה להטות את אפיק הנחל ולמנוע את זרימת מימיו לכנרת.

נקודה בולטת נוספת, לכן, היא של שרידי "תעלת ההטיה" שחפרו הסורים – כפי שאלה נותרו בחמישים וקצת השנים מאז שהופצצו על-ידי צה"ל אשר סיכל את המזימה.

כאשר בוחנים את מפת הטיולים נראה הקצה הדרומי של רמת הגולן כמו זנב ה"פלטו" (שולחן נוף מישורי גבוה) שרוחבו כמעט קילומטר. זאת הנקודה הצרה ביותר של רמת הגולן ועל כן נקרא הישוב הסמוך לה 'מיצר'. המישור הגבוה צונח באחת במדרון תלול לשלושה כיוונים: במזרח אל הערוץ העמוק והמפותל של נהר הירמוך, במערב אל מתלול סלעי שגולש אל הכנרת, ובדרום לכביש צר ומפותל שיורד אל חמת גדר.

במבט מזרחה מתגלים מראות נוף פראי של ארץ לא נודעת עם עשרות ערוצי נחלים שחותרים כנחשים נואשים בהרים. הלבלוב הירוק של צמחיית החורף מרכך את מראה הגבעות הטרשיות ומעגל אותן, ומקנה לדרום רמת הגולן נוף עוצר נשימה, לא פחות.

במזרח נפרסת למרגלותינו ממלכת ירדן ובה הרים גבוהים ומתלולים סלעיים, חלקם מכוסים בימים אלה במטעי נשירים שעליהם מתחילה לבצבץ פריחה ורודה.

מעבר לנוף המהמם – שחלקו נובע מהפרשי הגבהים ומן ההרים המרשימים שסביב וחלקו בזכות הצמחיה החורפית המדהימה, אחד המקומות שכדאי להתמקד בהם הוא הכפר הירדני מוחייבה ששוכן למרגלות התצפית ובסמוך לאפיק, מרחק של כחמישה קילומטרים, ומתברך במעיינות מים חמים. מכאן נראים בתי הכפר זעירים, כאילו שאלה קוביות משחק שהושלכו על המורדות התלולים והם מוקפים ומוגנים על-ידי חגורת עצי צפצפה.

על הכבישים שמעבר לגבול, שנראים דקיקים, מתנהלות מכוניות שנראות זעירות והן עושות את דרכן במעלה תלול ומפותל. כתם כחול נראה כאילו צויר ליד הכפר, וזהו אגם של מים טרמו מינרליים אשר מרכך את נופי הבזלת החשופים והשחורים. למעשה, זאת המקבילה הירדנית ל"חמת גדר" שלנו, רק בלי תנינים.
מי שמגיע לתצפית ביום שישי יכול להבחין בהמולת יום המנוחה, וניכר בתושבים שהם יוצאים אל ה"חמאם", הגם שמגובה התצפית הם נראים כאנשים מיניאטוריים.

כך מגיעים: נוסעים עם כביש 90 לצומת צמח ופונים מזרחה אל כביש 98, ואיתו עד לצומת חמת גדר. מטפסים צפונה לכיוון דרום הרמה, ופונים מזרחה, לפי ההוראות, מול מבוא חמה.

מי שנוהג במכוניות נוסעים יכול לעלות צפונה בכביש 98, ולאחר שחולפים על פני מבוא חמה וכפר חרוב לפנות מזרחה לכיוון הישוב מיצר. לאחר שחולפים על פני הישוב והצומת פונים דרומה אל כביש צר ומשובש לכיוון שמורת נחל מיצר ואל המפל הנעלם. בנקודה מסוימת הכביש נחסם.

בסביבה: שלהי הפריחה בשמורת הנרקיסים. בכניסה לישוב חיספין (כביש 98 צפונה), מצד שמאל, שמורת טבע גדולה בין חיספין לנוב.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: תצפית מעל הגולן appeared first on TheCar.

על הר בני רסן, אחת הנקודות הגבוהות על 'קו התילים' במזרח רמת הגולן בסמוך לגבול עם סוריה, נטועים עשרה עמודי ענק ובראש כל אחד מהם טורבינת רוח שמופעלת על-ידי מדחף בעל שלושה להבים שעשויים מפיברגלס.

אורך כל להב כ-18 מטרים, והמדחף כולו מסובב טורבינה שניצבת בראש עמוד בגובה של 30 מטרים ושוקל כשבעים טונות, טורבינה שמפיקה כ-600 קילוואט של חשמל.

עשר הטורבינות יחד מספקות פחות או יותר את כל תצרוכת החשמל הביתית של כל ישובי רמת הגולן, ויחד עם זאת מדובר בפסיק קטן לא רק ביחס לתצרוכת החשמל הכללית של ישראל – שרובה מסופק כיום על-ידי תחנות כח מזהמות שמופעלות באמצעות פחם או גז – אלא גם ביחס לתוכניות הגרנדיוזיות להקמת מאות טורבינות רוח נוספות ברמת הגולן.

לא קל להכריע את הויכוח בין "הירוקים" לבין עצמם בכל הנוגע לעלות-תועלת של טורבינות רוח, אבל ודאי נעים יותר לעשות את זה על ראש ההר שבו מסתובבים עשרת המדחפים – "חוות הרוח" שעל הר בני רסן (תל עסניה), בגובה של 1,050 מטרים מעל לפני הים במזרח-מרכז רמת הגולן.

הקמת "חוות הרוח" החלה בשנת 1992 וכבר באותה השנה היא החלה לייצר חשמל, ודי מהר הוקמו בה עשר טורבינות שנטועות במרחק של כ-100 מטרים זו מזו על קו צפון-דרום.
עשרת הגנרטורים, שממוקמים בראשי העמודים, מפיקים יחד כ-12 מיליון קילוואט בשנה ומספקים את תצרוכת החשמל הביתית של כ-12 אלף נפש, והחשמל הזה נמכר לחברת החשמל תמורת כמיליון דולר בשנה.

היות שעלות ההקמה של חוות טורבינות כזאת נאמדת בכשישה מיליוני דולר הרי שברור שמדובר בהשקעה כלכלית משתלמת מאד, והתומכים בה מדגישים כמובן את העובדה שמדובר באנרגיה מתחדשת שחוסכת הרבה מאד זיהום אוויר, פגיעה בריאותית ותלות ביבוא אנרגיה.

בעוד שסך התפוקה של חוות הרוח הקיימת לא מתקרב אפילו למכסת הייצור המותרת כיום בישראל, שהיא כ-700 מגהוואט, משרד התשתיות החליט להגדיל את המכסה הנוכחית ל-1,500 מגהוואט ולכן מתוכננת כעת הקמת 23 חוות דומות שבהן צפויות לפעול יותר מ–500 (!) טורבינות, כ-300 מהן ב'עמק הבכא' שבצפון מזרח רמת הגולן.

כמה מן הארגונים הירוקים סבורים שהקמת טורבינות נוספות תפגע לא רק בנוף המרהיב של רמת הגולן אלא גם באלפי בעלי חיים מידי שנה.
לנוכח זאת החליטה לאחרונה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להגביל את הקמת טורבינות הרוח באזורים בעלי חשיבות נופית ואקולוגית, וקבעה שהיא תותר רק בשוליים שלהם – שאינם בהכרח המיקומים האידאליים מבחינת משטר הרוחות.

בנוסף להשפעה המובנת מאליה על הנוף עצמו, פגיעה אקולוגית מאסיבית אבל פחות מוכרת נגרמת לאלפי עופות ועטלפים – בהם גם מינים שנמצאים בסכנת הכחדה, אשר נפגעים על-ידי להבי הטורבינות ונהרגים.

היות שישראל בכלל, ורמת הגולן בפרט, נמצאות על אחד ממסלולי הנדידה החשובים ביותר בעולם של עופות שונים – הרי שברור שלפגיעה כזאת יש משמעויות הרסניות במיוחד, וכמה מן הארגונים הירוקים מזהירים שהיקף הפגיעה צפוי להיות אלפי בעלי חיים הרוגים מידי שנה.

מקום שבו נעים מאד להרהר בטיעונים בעד ונגד הקמת טורבינות נוספות הוא כאמור הר בני רסן, שעליו מוצבות הטורבינות הקיימות, ומכאן אפשר גם להרהר בנושאים נוספים – כואבים יותר – כאשר משקיפים אל מעבר לגבול אל תוך שטח סוריה. מערבה מכאן מתנשאים הר שיפון ותל א-רחיניה, וכן הישוב עין זיוון.

כל עוד שמזג האוויר יבש, וכך גם האדמה, קל להגיע אל חוות הרוח עם כמעט כל סוגי כלי הרכב, ומי שמתקשה להגיע עד לפיסגה יכול להחנות את המכונית בצד הדרך ולטפס רגלית.

המיקום המומלץ ביותר לתצפית נמצא בסמוך לטורבינה השלישית, אשר נטועה על הנקודה הגבוהה ביותר, ושעת היום המומלצת ביותר לביקור היא לקראת השקיעה, כשהציוד המומלץ אתכם הוא כמובן הספר 'דון קישוט'.

טיפ לצלמים: בימים מעוננים הרווחתם רקע יפה לטורבינות, וכדי להעמיד אותן בפרופורציות מומלץ להחנות את המכונית, או לעמוד, בסמוך לטורבינה כשמצלמים אותה.

חברת "מי גולן אנרגיית רוח", שהיא הבעלים של החווה, מארחת מטיילים במקום ומספקת להם הסברים, אולם זאת בתיאום טלפוני מראש עם יואב צור בטלפון 04-6820290.

כך מגיעים: עולים אל רמת הגולן דרך כביש 87 וממשיכים ישר דרך צומת קצביה וצומת המפלים. בצומת בשן פונים שמאלה, אל כביש 98 וממשיכים צפונה, כחמישה קילומטרים צפונית לקיבוץ אלוני הבשן, עד לשביל עפר שלפניו שילוט לכיוון חוות הטורבינות. מכאן ממשיכים עם הרכב, או ברגל, עד לראש ההר.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חוות הטורבינות ברמת הגולן appeared first on TheCar.