ערבת עברונה נפרשת על פני כ-40 קילומטרים רבועים בדרום הערבה, כ-15 קילומטרים מצפון לאילת, ואחת האטרקציות הטבעיות המרתקות ביותר שהיא מציעה למשפחות עם ילדים היא מעשה ידי אדם.

בשעות בוקר מוקדמות גולשים ערפילים אל ממלכת היופי שפרושה למרגלות הרי אדום, וכאשר הם מלטפים את בריכות המלח שמצפון לאילת אפשר להבחין במאות עופות ורדרדים וגדולי ממדים ששוקדים על איסוף מזון במים הרדודים.

אל בריכות האידוי שבערבת עברונה מוזרמים מים ממפרץ ים סוף ומוכנסים אל מערכת בריכות רדודות שבה הם זורמים בשיפוע טבעי ובכוח הכבידה דרך מערכת סכרים. ככל שהמים זורמים מן הבריכות העליונות לתחתונות הם מתאדים ואחוז המליחות במים שנותרים עולה, עד שהם מגיעים לבסוף אל בריכות גיבוש שבהן מתגבשים מלחים שונים – בהם גם המלח ה"שולחני" או "מלח בישול" שהוא מרכיב חיוני לא רק לשיפור הטעם אלא לעצם החיים.

בכל אחת מבריכות האידוי ישנם מים עם ריכוז מלח שונה וזה מאפשר קיום למערכת אקולוגית עם שרשרת מזון ייחודית שכוללת מינים רבים ושונים של אורגניזמים, החל מאצות מיקרוסקופיות וגם גדולות יותר, דרך סרטנים קטנים ומיני רכיכות, ועד לתוצרי הרביה של בעלי החיים הימיים שמכונים בשם הכולל "פלנקטון".

האצות וחסרי החוליות הזעירים, בהם למשל סרטני ארטמיה מוגשים כארוחת מלכים (ואולי "ארוחת מלחים?") ראשית לכל לדגים ודגיגונים כמו נאוית המלחות, וגם אלה מצטרפים לתפריט העשיר שמוגש לעשרות מיני עופות שחלקם חולפים כאן במהלך נדודיהם ואחרים כבר הפכו את המקום למשכן קבוע.

בבריכות האידוי סועדים ברווזי בר לצד שחפיות, לבניות, חופמאים, סיקסקים, לימוזות, סייפנים, ביצניות, שחפי אגמים, שחפים צרי מקור, שחפים ארמנים ועוד, ויש גם אוכלוסייה גדולה של תמירונים. נדירים מכולם הם ציפורי חופמי אלכסנדרי והבריכות באילת הם המקום היחיד בישראל שבו הם מקננים: כעשרים זוגות בנו את בתיהם על הקרקע בשולי המים ועל סוללות העפר שבין הבריכות, והם מזכירים לנו שעד לאמצע המאה הקודמת הם היו מראה נפוץ ושכיח בחופי הים התיכון, סביב כל שפכי הנחלים לים.

בתקופה זאת של האביב ועד לחודש יולי מתקיימת עונת הקינון והדגירה של רבים מן העופות היציבים והנודדים בבריכות המלח, וזאת גם התקופה הרגישה שמדגישה את חשיבות המקום הזה כמפלט בטוח לכמה מן המינים.

עם זאת – מבין כל השפע המרחף הזה הציפור המרשימה ביותר שנמצאת כאן דרך קבע היא ללא צל של ספק הפלמינגו, ולו רק בשל גודלה העצום (שיכול להגיע עד לגובה של כמעט 1.9 מטרים!) ובזכות הצבע הוורדרד שלה שהקנה לה את שמה. משמעות המילה "פלמינגו", בפורטוגזית, היא "אש להבה יוקדת", ולא יכול להיות תיאור טוב יותר למראה של עשרות בעלי כנף כאלה שמתעופפים יחד בדבוקה אחת.

ציפורי פלמינגו נפוצות בימינו במקומות רבים בישראל מפני שהן חולפות אותנו בדרכן מאיראן לטורקיה ובחזרה תוך שהן נהנות מאירוח במוקדים שונים לאורך הארץ. אבל כמה עשרות או מאות פרטים החליטו שאין להם כוח לנדוד, ולמרות שהן לא מקננות באילת הן שוהות בבריכות האידוי הדרומיות לאורך רוב ימות השנה.

ציפורי הפלמינגו מקבלות את צבען הוורדרד מפיגמנטים שנמצאים במזון שהן אוכלות – בעיקר אצות עשירות בבטא קרוטן וסרטני הארטמיה, ולמרות גודלן הרב אלה עופות חששניים שלא מאפשרים לבני אדם להתקרב אליהם.

גם כאשר מתאמצים להתקרב בשקט מופתי ובהליכה שפופה אפשר לכל היותר להגיע למרחק של כ-100 מטרים מן הציפורים המרשימות האלה והצ'אנס הכי טוב לצלם אותן מקרוב הוא ללכת מאוד לאט, בשקט בשקט, ולהתחבא ככל שאפשר מאחורי הצמחיה או קפלי קרקע. אכן תרגול מושלם ומעניין לביצוע עם ילדים קטנים! ליתר ביטחון כדאי להצטייד מראש במשקפות ובמצלמה עם עדשה טובה כדי ללכוד ולשמר את החוויה.

הכי כדאי להגיע אל בריכות המלח בשעות הבוקר המוקדמות שבהן משתקף אור אפרפר על הבריכות שנראות כמו משטח מראות ענק שמשקף את העננים. בתחילה אין אף זיע במים אך מהר מאוד מתעוררת להקת הפלמינגו ליום עמלה בחלק המזרחי, ומתחילה לחרוש את המים בריקוד מרהיב ביופיו.

בין הבריכות נטוע מצפה שממנו אפשר לצפות על עופות המים השונים ועל סביבת המדבר המהממת ומאוד מומלץ לערוך עם הילדים סיור סביב בריכות המלח ולקבל הסבר על חשיבות האבקה הלבנה הזאת לחיים של כולנו.
צריכה מוגזמת של מלח, כפי שרובנו יודעים, פוגעת בבריאות אבל מה שרבים לא כל כך יודעים זה שהגוף מפרק את המלח לכלור ולנתרן, ובלי נתרן אי אפשר לחיות.

אפשר גם לפקוד את המקום לקראת שקיעה כאשר הבריכות כולן, ולא רק ציפורי הענק, טובלות בגווניה האדומים של השמש השוקעת. הרי אדום צבועים גם הם בצבע שתואם את שמם, ובתוך מחול הצבעים המאלף הזה מוסיפה להקת הפלמינגו לצעוד וללקט את מזונה.

סיור קטן בערבה

אחרי שמתענגים על ציפורי המים בלב המדבר כדאי לצאת לסיור במרחבי ערבת עברונה ולגלות בה שטחי גידול רחבי ידיים של עצי שיטה, עדרי צבאים שמתרוצצים הלוך ושוב וגם מספר אתרי עתיקות. בשמורת עברונה נמצאת אחת האוכלוסיות הגדולות ביתר בארץ של צבי הנגב ועם קצת מזל אולי תזכו להבחין בקרקל, בזאב או בצבוע.

בחלקה הדרומי של השמורה נמצאת חווה חקלאית עתיקה ובה פלא ייחודי שגם הוא מעשה ידי אדם: "בארות שרשרת" הם זכר למערכת השקיה קדומה שנפרשת לאורך קילומטרים וככל הנראה שימשה בימי קדם להשקיית גידולים חקלאיים, בעיקר מטעי תמרים וזיתים, או שטחי זריעה. אחת הבארות המפורסמות ביותר ב"שרשרת" היא באר עברונה, שסביבה פורחת ומתעופפת להקה של ציפורים חברותיות ומיוחדות שנקראות 'זנבונים'.

כשלושה קילומטרים דרומה משם נטועה קבוצת דקלי דום מצרי, וזאת הנקודה הצפונית ביותר בעולם שאליהם הגיעו הדקלים האלה, שנפוצים בעיקר בסודן ובאזורים טרופיים באפריקה.

כך מגיעים: ב"וויז": 'בריכות שרשרת'. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא מכיוון אילת צפונה, עד שמגיעים לשילוט בריכות שרשרת, שממנו פונים מזרחה ומגיעים לבריכות המלח.

המסלול נגיש בכל השנה ומזמין במיוחד באביב, והכניסה והסיור לא כרוכים בתשלום.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לשבת: אל הפלמינגו ובריכות המלח בערבת עברונה appeared first on TheCar.

לא רבות הן ההזדמנויות שנקרות בפני בעל הג'יפון הרך לנצל את יכולות רכבו בחיי היום יום, "על הדרך" כמו שנאמר.
לטובת אותם נהגים, שלא לדבר על בעלי ג'יפים בכלל, אנחנו מציעים השבוע מסלול טיול אידאלי עבור מי שזה עתה סיים את חופשתו באילת, וחושש שהדרך הביתה תהיה מייגעת ומשעממת. הטיול שלנו אמנם יעלה בשעתיים שלוש שאולי אפשר היה לנצל בבריכה במלון, אבל ההנאה מן הדרך מובטחת, ושווה את המאמץ.

הדרך מתאימה לכל ג'יפון רך, ואנחנו נהגנו בהונדה CR-V שהקנה לנו רמת נוחות כמעט מפתיעה לטובה, ורמת עבירות גבוהה מכפי שנדרש למסלול זה.

בדרך אל בריכות המלח

אל המסלול, שמתחיל בנסיעה שלווה על סף בריכות המלח שמצפון לאילת, נכנסים מכביש 90, אשר בקטע הזה שלו מוכר כ"כביש הערבה", במרחק של 5.8 ק"מ מהכניסה לאילות. משם, עד פניה מזרחה אל בריכות המלח, שם מוצב שילוט שמפנה מזרחה ("בריכות שרשרת").נ.צ. 393225/ 198436.

סיום המסלול ביציאה בחזרה אל כביש 90, דרומה לאילת, נ.צ. 339032/ 198776. מפת הטיולים וסימון השבילים לאיזור זה היא מפה מס' 20.

מומלץ לצאת למסלול בשעת אחר צהריים, כאשר הרי אדום מסבירים את שמם כשהם מאדימים במחול צבעים מרהיב. שילוב הצבעים הייחודי הזה, עם המראות של בריכות המלח וההשתקפות של הרי אדום בתוכן, הוא לא פחות ממרהיב.

כ-11 ק"מ אורכו של המסלול, תחילתו מכביש 90 מזרחה על דרך עפר מהודקת שמשני צידיה שטחי חממות, שטחים עם רשתות צל ומטעי תמרים. משם, כאמור, סימון לכיוון בריכות שרשרת ואיתו נוסעים אל בריכות המלח. (סימון שביל אדום, פניה שמאלה, לשביל ההולך לצד הבריכות המלח שמימין).

עם מעט מזל יעטרו בעת הטיול עופות פלמינגו את מימי הבריכות, עופות ענק שמהלכים במלכותיות רגועה בתוך המים, כאילו שקועים במחשבות.

בין הבריכות בנוי מקום תצפית נפלא ומוצל. עם מעט התארגנות מוקדמת אפשר לחגוג בבדידות מול הנוף: פשוט לקחת כסאות מתקפלים ולפתוח אותם מול כל היופי הזה, שילוב ייחודי של מדבר, מים ועופות כתומים-ורודים, סצינה שכאילו נועדה להרעיד את לבבות האוהבים. אגב, גם מוקדם בבוקר מתקבלת כאן תמונה פסטורלית, לכן מי שנופש באילת יכול להשכים קום ולהגיע לבריכות עוד לפני ארוחת הבוקר במלון…

מכאן, בכל מקרה, מתחילה שמורת טבע מוסדרת, עם שבילים מסומנים.

קפה פלמינגו

ביום בו הגענו היו במקום הרבה סיקסקים. הסיקסק היא ציפור מתחוכמת אשר בונה את קינה על האדמה, בין צמחיה.
בעת דגירה, ולאחר שהגוזלים בקעו, מגינים שני בני הזוג הסיקסקים על קינם בחרוף נפש. כאשר אדם או בעל חיים מתקרב אל הקן עולים שני בני הזוג למעוף שכולל צלילות ("בזים") מאיימים לכיוונו של הפולש, תוך שהם צורחים צרחות הפחדה. אנא הניחו לסיקסקים, התרחקו ואל תפריעו.

את הפלמינגו מצאנו בשוליה של הבריכה הצפונית. זהו עוף נודד גדול אשר ניזון מפלנקטון, וזה (פלנקטון) שם שמתאר מסה חיה של יצורי מים מיקרוסקופיים וכן לרווה וביצים של יצורי מים אחרים.

תהליך עיבוד המלח, שמיד יתואר כאן, הפך את הבריכות המלאכותיות למסעדה אידאלית עבור הפלמינגו, היות שנוח לו להגיע ולהימצא כאן, והפלנקטון מוזרם לכאן באופן קבוע, כמו לפי הזמנה.

ככלל, מי ים סוף עשירים בפלנקטון (ובגלל משטר זרמי הים עשיר החוף המזרחי, הירדני והסעודי, יותר מזה המערבי, הישראלי והמצרי).

כדי להפיק מלח מים סוף מוזרמים מי המפרץ דרך תעלה אל הבריכה הצפונית שעומקה כ-20 ס"מ.

הפלנקטון מוזרם לכאן אף הוא, בעל כורחו, ולולא ייאכל על ידי הפלמינגו הוא יתייבש יחד עם המים המתאדים…

לאחר שריכוז המלח במים עלה כתוצאה מן ההתאדות הם מוזרמים לבריכות הדרומיות, שם מתאדה יתרת המים ונותר רק מלח. אחת לשנה מתקיים מראה נפלא של "קציר מלח": טרקטורים ענקיים מגרדים את המלח מהבריכות, ועורמים אותו ל"הר מלח" ענק ולבן שמתנשא צפונית לאילת.
מכאן נשלח המלח לניקוי, אריזה, שיווק, ואל השולחנות שלנו.

עם השנים גילו גם להקות הפלמינגו את הבריכות, חלקן אף ויתר על הנדידה לאפריקה ובחזרה, והם מגדלים כאן את הדור הצעיר. בלהקה הישראלית נמנו כבר כאלף פרטים, והם מתרכזים בבריכה הצפון מזרחית.
את הצעירים בלהקה קל לזהות לפי הכתם האדום-ורוד מתחת לכנפיהם, וקצות הכנפיים השחורות. אלה וגם אלה ראשיהם במים ומקורם חופר באדמת הבריכות, תר אחר פלנקטון, שאותו הוא מסנן במקורו מתוך המים והבוץ.

משפחת דנקנר, מבעלי הבריכות, בנתה לזכרו של אברהם דנקנר ז"ל מצפה מיוחד לאוהבי הפלמינגו. זהו מקום מקורה עם ספסלים אשר נמצא בין הבריכות, ובין השאר מתאים גם להכנת קפה.

מכאן נמשיך דרומה לצד סימון שביל אדום, עד שנפגוש את הכביש הישן לאילת, שכיום כבר לא משמש את כלל הציבור.

קפה דקלים

אחד המקומות המרשימים ביותר לאורך המסלול נחשב ליחיד ומיוחד בעולם כולו. זהו אוסף של דקלי דום, ולא סתם אוסף אלא מקום הגידול הצפוני ביותר בעולם של דקלים כאלה, שסביבת הגידול הטבעית שלהם היא אפריקה.

דקלי דום מתנשאים לגובה רב, גזעם מתפצל לשני גזעים ובראשיהם כפות תמרים. מתחם הדקלים מוקף בגדר שמונעת גישה מבעלי חיים, כדי שלא יפגעו בעצים הנדירים.

לאחר העצירה המתחייבת במקום ממשיכים אל באר עברונה, באר של מים מליחים שעמדה בעבקר במרכזו של ניסוי חקלאי. חווה חקלאית ניסיונית הוקמה כאן בשנת 1950, ומי הבאר נאספו בבור מדופן. כיום, למרבה הצער, חרבה הבאר ויבשה.

השם עברונה מוזכר במקרא במסע בני ישראל ממצרים. כיום נמצאת במקום בריכת מים קטנה, מוקפת בגדר לבנה, ומסביבה עצי אשל ענקיים שמצלים על סביבתם ומאפשרים לתפוס שלווה מדברית. גם זה מקום מומלץ להכנת קפה.

אחרי באר עברונה ממשיכים לאורך שביל (סימון שחור) שפונה מערבה, צריך לשים לב ששביל זה משמש גם רוכבי אופניים ורכבי שטח, ואיתו נוסעים לכביש 90, ובחזרה אל המציאות ולדרך הביתה.

The post טיול לשבת: בחזרה מאילת מלטפים פלמינגו appeared first on TheCar.