טיול הסופ"ש שלנו מתמקד הפעם בעץ. לא סתם עץ, אלא אקליפטוס ענק שצומח ממזרח לקיבוץ ברור חיל, ואף זכה למקום של כבוד בספרו של יעקב שקולניק 'מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל' (הוצאת עם עובד). האקליפטוס אליו אנחנו נושאים עיניים, ממין 'אקליפטוס המקור', הוא המין הנפוץ ביותר ביבשת אוסטרליה, ושמו המדעי הוא Eucalyptus camaldulensis. אקליפטוס המקור פורח לאורך כמעט כל השנה ופקעי הפריחה שלו מכוסים במצנפת ירוקה שבמרכזה בליטה דמוית מקור אשר העניקה לו את שמו. על אף שאקליפטוס המקור נפוץ באוסטרליה, וב-100 השנים האחרונות גם בישראל – המין הזה נתון בסכנת הכחדה – בעיקר בגלל שריפות העק שמתחוללות במולדתו. אצלנו, בישראל, אקליפטוס ניטע בראשית ההתיישבות הציונית במספרים עצומים, ובמקומות שונים הוא אף הפך כמעט לעץ בר. זה עץ שכיח ומצליח כל כך בגלל הגידול המהיר שלו ושרידותו הגבוהה, ולמעשה אקליפטוס הוא העץ השני בהיקף הנטיעות שלו ברחבי הארץ אחרי אורן ירושלים.

אחד הדברים המשעשעים באקליפטוס הענק של ברור חיל, אליו אנחנו נושאים השבוע את הגלגלים שלנו, הוא התדמית הציבורית השגויה שנקשרה לעץ, כמו גם לקיבוץ.

נטיעות של אקליפטוסים בארץ ישראל החלו בסוף המאה ה-19, כאשר אחת הבעיות הכבדות שאיתן התמודדו החלוצים היו שטחי ביצות נרחבים במישור החוף, בבקעת שאן ובצפון הגליל. מומחים כלשהם סברו בשעתו, בטעות, שעצי אקליפטוס יכולים "לייבש ביצות". אפשר להניח שהטעות נבעה מכך שעצי אקליפטוס צומחים בהמוניהם בקרבת מקורות מים ובשטחים מוצפים ביבשת מולדתם. מה שאותם מומחים לא לקחו בחשבון זה שהעצים האלה אכן משרישים שורשים עמוקים מאד, ומסתגלים בקלות לחיים בשטח מוצף, אבל השרידות הגבוהה שלהם נובעת דווקא בזכות העובדה שהם מאד חסכנים במים וכמעט שאינם צורכים אותם…
במילים אחרות, אקליפטוסים מתאימים מאד לתנאי החום והיובש של ארץ ישראל (על אף שביסודו של דבר זה מין פולש), אבל אין להם כל חלק מעשי בייבוש הביצות בארץ ישראל… הביצות, שכיום ידוע שהייבוש המוחלט שלהן היה טעות אקולוגית גדולה, יובשו באמצעות תיעול וניקוז המים ולא על ידי שתילת עצים.

ומה הקשר לברור חיל? ובכן, סביר מאד שהקונוטציה הראשונה אצל רובנו למשמע שמו של הקיבוץ השמח הזה היא "ברזיל", ואולי גם "בשר על האש". ובאמת – בכל אירוע כדורגל בינלאומי שבו מככבת נבחרת ברזיל נישאות כל העיניים אל הקיבוץ ששוכן בצפון מערב הנגב, ובו מתגוררים עשרות משפחות של עולי ברזיל. העניין הוא שקיבוץ ברור חיל הוקם במקור דווקא על-ידי… עולים ממצרים וממרוקו. במילים אחרות, גם כאן מתקיים פער בין התדמית לעובדות…

קיבוץ ברור חיל הוקם במאי 1948 במרחק של כ-1.5 קילומטרים מן הכפר הערבי בריר אשר התקיים על נקודה אסטרטגית שולטת במרחק של כ-18 קילומטרים ממרכז העיר עזה. ממצאים ארכיאולוגיים מן השנים האחרונות מגלים שמקום זה יושב באופן רצוף לכל הפחות מן התקופה הפלישתית, יותר מ-800 שנים לפני הספירה ובסבירות רבה עוד קודם לכן. האטרקטיביות של המיקום נבעה ככל הנראה גם מן המיקום הגיאוגרפי והטופוגרפי שלו, אבל בעיקר מכיוון שהקרקע באזור הזה עשירה במים.

בתקופת השלטון העות'מני נמצא הכפר בריר בשטח מחוז עזה, ובקרבות מלחמת העולם הראשונה הוא היה אחד היעדים הראשונים שנכבשו בידי הבריטים לאחר כיבוש העיר – במטרה לבסס אחיזה צבאית לקראת כיבוש יפו וירושלים. בתקופת המנדט הבריטי התרחב הכפר מערבה, ובשיאו התגוררו בו קרוב לשלושת אלפים תושבים.

לאחר שבחודש אפריל 1948 הקימה התנועה הקיבוצית את קיבוץ ברור חיל החלו באופן מיידי התנכלויות של תושבי הכפר כלפי המתיישבים. אלה ירו לעבר הקיבוץ, הקימו מחסומי דרכים, וחיבלו בכביש שהוביל לעומק הננב. כוחות ההגנה ניסו לכבוש את הכפר ללא הצלחה עוד לפני הקמת הקיבוץ, אך הצליחו בכך רק במהלך מבצע 'ברק', כאשר במאי 1948 כבש אותו הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב של הפלמ"ח. מעדויות שונות עולה שכיבוש הכפר לווה במעשי טבח וזוועה שבעקבותיהם נמלטו כל תושבי הכפר, כמו גם תושבי הכפר ג'וליס, אל העיר עזה.

אגב, עוד בתקופת המנדט הבריטי נתגלה באזור זה של צפון מערב הנגב נפט, והוא נשאב מן האדמה על-ידי חברת הנפט העיראקית. בשנת 1956 החלו חיפושי נפט סביב הקיבוץ ולאחר מספר קידוחים כושלים נמצאו בסופו של דבר כמויות מסחריות והחלה הפקה מסודרת. כעבור כעשור סיפקו שדות הנפט של ברור חיל, יחד עם אלה של חלץ וכוכב הסמוכים, כ-10% מתצרוכת הנפט של מדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה, בשנת 1950 הוקמו על אדמת הכפר בריר המושבים תלמים וחלץ, ולאחר מכן גם שדה דוד וזוהר. בשנת 1952 נקלט בברור חיל גרעין ראשון של עולים מברזיל, ולאחריו הגיעו גרעינים נוספים במסגרת תנועת 'הבונים', עד שלבסוף הפך הקיבוץ למזוהה עם יהדות ברזיל.

בשנת 2013 בוצעו סקרים וחפירות ארכיאולוגיות סביב אזור ברור חיל, ובין השאר נמצאו שרידים ארכיאולוגיים פלישתים שמתוארכים למאה ה-10 או ה-9 לפני הספירה, מה שהוביל את הארכיאולוגים להבין שבמקום התקיים באותה תקופה כפר פלישתי. במאה הראשונה לספירה התקיים במקום כפר יהודי בשם ברור חיל, שנזכר בתלמוד כמקום מגוריו של רבן יוחנן בן זכאי, וההתיישבות במקום נמשכה גם לכל אורך התקופה הביזנטית. השם 'בריר', ככל הנראה שיבוש של ברור חיל, נזכר כבר בתקופת הכיבוש הערבי של ארץ ישראל במאה השביעית לספירה, ובחורבות הכפר התגלו כתובות פטימיות שמתוארכות למאה העשירית.
כיום, ולמעשה בשני העשורים האחרונים, ברור חיל הוא אחד מעשרות ישובי קו העימות שמכונה על-ידי התושבים המקומיים "חוטף עזה".

העץ הנדיב

כ-3.5 קילומטרים דרום מזרחית לברור חיל מתנשא האקליפטוס הענק, נשוא הטיול שלנו, לגובה מרשים של כ-25 מטרים. אין זה עניין של מה בכך. מוקדם יותר השנה, בגיליון 'יער' של הקרן הקיימת לישראל, פרסמו החוקרים ד"ר תמיר קליין, אילון כלב ומיכאל ספרינצין מאמר מרתק שכותרתו "גובה עצים ויערות בישראל", ומנו עולה, בין השאר, שגובהו של העץ הגבוה ביותר בארץ הוא כ-51 מטרים.

מן המאמר עולה שעצים יונקים באמצעות השורשים שלהם מים ממעמקי האדמה ומעלים אותם עד לקצה הצמרת, וככל שגובה העץ רב יותר כך גם נדרש מאמץ גדול יותר להעלות את המים. התיאוריה של המומחים, אשר מכונה "המגבלה ההידראולית על גובה עצים", גורסת שעץ יכול לצמוח לגובה רב רק אם התמזל מזלו לגדול על קרקע עשירה במים. בעקבות צילומי לוויין של נאס"א יצאו החוקרים אל מקומות שבהם נמצאו העצים הגבוהים ביותר בארץ, ורק בשלושה מקומות – הר הכרמל ורמות מנשה, מירון והגליל המערבי, ועל ורכס החרמון – הם מצאו חלקות שבהן צומחים עצים גבוהים מ-20 מטרים.

כמו העץ "שלנו", ליד ברור חיל, גם העץ הגבוה ביותר בארץ ישראל הוא ממין אקליפטוס המקור, והאח הזה גדל בשמורת החולה, שם הוא מיתמר לגובה של 51.2 מטרים. אחת הסיבות שגרמו לאותו אקליפטוס להשיג את "שיא ישראל" היא שהוא צומח בחלקה צפופה עם עצים רבים אחרים, וזה מאלץ את כולם למהר לצמוח לגובה בתחרות על אור השמש. העץ "שלנו", לעומתו, הוא עץ בודד, ומה שאפשר לו להחזיק לכל הפחות בשיא בליגה המקומית שלו הוא ראשית לכל העובדה שהוא מן "המין הנכון", כזה שמסוגל לצמוח לגובה, ובעיקר שהוא צומח על קרקע עשירה במים.

עם זאת, עיון במחקר הישראלי מעלה נקודה מטרידה: "עצים גבוהים", כותבים החוקרים, "רגישים יותר לפגיעה מאשר מרבית העצים… סיכון ההתייבשות של צמרות גבוהות גדול מאשר של עצים נמוכים יותר… לדוגמה, באירועי תמותה עקב יובש ביער יתיר סבלו עצים גבוהים משיעורי תמותה גבוהים יחסית… ברצף שנות הבצורת בגליל (2013–2018) חלה תמותה של כל מיני עצים… לרבות אלונים שבדרך כלל עמידים ליובש…. נוסף על סיכונים טבעיים, פעולות מעשה ידי אדם כבר פוגעות באוכלוסיות רגישות: חלקות רבות של דולב מזרחי נפגעו עקב ייבוש כפוי של הנחלים כזיב ובצת…". התחממות כדור הארץ, ושאיבת יתר של מי תהום, מסכנת את העצים בכלל ובמיוחד, כך מסתבר, דווקא את העצים הגבוהים והחסונים.

היקף גזע האקליפטוס שלנו הוא כשבעה מטרים, והוא נטוע בתוך בקעה קטנה שממוקמת ממזרח ל'חורבת מרשן' – שבה התקיים ישוב קדום בתקופה הביזנטית. מן האזור הזה יש תצפית יפה לכיוון הבתרונות האופייניים לצפון הנגב, והוא מעוטר בעצי שקמה, שיחי אטד, מתנן שעיר, עירית גדולה, ובשפע מרגש של פריחת חורף. בסמוך נמצאת בריכת מים עתיקה ומטויחת, ועל כל אלה מביט ושומר השליט הענק של השטח – עץ האקליפטוס הענק אשר חוסה בענפיו, כזרועות חסונות, לכל הכיוונים.

כך מגיעים: נוסעים מצומת ברכיה (בסמוך לאשקלון על כביש 4) ופונים מזרחה לכביש 35. פונים דרומה בצומת גבעתי אל כביש 232 וממנו אל כביש הכניסה לקיבוץ ברור חיל. ממש לפני השער פונים ימינה אל דרך עפר שמקיפה את הקיבוץ, ואיתה ממשיכים לכיוון דרום מזרח עד לחורבת מרשן. (נ.צ. 606317/ 169826).
אין כל בעיה לנהוג על השבילים החוליים עם כלי רכב בעלי הנעה כפולה, אבל אם נוהגים במכוניות עם הנעה קדמית (או אחורית) חשוב להימנע מלהיכנס לקטעי בוץ או בורות. אפשר, ואפילו עדיף, להחנות את המכונית ולהמשיך לטיול חורפי, רגלי, ומהנה.

הצעות לפעילויות נוספות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל העץ הענק של ברור חיל appeared first on TheCar.

זה היה בסוף חודש יוני: החיטה כבר בשלה, השדות החקלאיים פרושים סביב ספר-המדבר, קומביין ענק חלף בשדה קמה, ליקט את גרעיני החיטה והותיר מאחוריו שורות של אלומות קצוצות ראש.
יצאנו אז, רגע לפני 'צוק איתן', לטייל ב"אזור מלחמה" בין אור הנר לבין ברור חיל: שני קיבוצים ששוכנים מצדדיו של כביש אחד וכל קיבוץ מעודד נבחרת אחרת במשחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו באותם ימים.

סביב הקיבוצים ביקרנו באזור מרהיב ביופיו גם בתחילתו של קיץ ישראלי, בזכות שדות זהובים שפרושים עד לאופק, גוונים של זהב החיטה, הצומח הקמל של שלהי האביב. אבק כבר נישא באוויר באותם ימים, שיבולים נקשו אחת לשנייה ברוח, מצהירות עד כמה כבד וראוי הוא משאן.
רק חצי שנה חלפה מאז אבל נדמה שמדובר בימים כל כך רחוקים ובמדינה כל כך אחרת…
בימים אלה נשוב לדרום המהמם ואל אותו אזור בדיוק, אל 'שביל השקמה' ונכון יותר: 'דרך השקמה'. מי ששמע בעצתנו ונסע לאורך מסלול זה בקיץ יגלה מקום שונה שבאמת נדמה להיות ארץ אחרת. קשה להאמין איך שינה הנוף את צבעיו, ובעיקר עד כמה הוא מזכיר כעת את גבעותיה הירוקות והרכות של טוסקנה שבאיטליה.

על 'דרך השקמה' אפשר לנסוע ולטייל עם כל כלי רכב, להגיע איתה את מרחבי צפון הנגב, ולחוש את הטבע בלי אף מפגש עם עמודי חשמל, מקומות ישוב או בתים.
שדות, שדות ועוד שדות מלוא העין, וחורשות אורנים עתיקות, או, כפי שאנשי קק"ל אוהבים לכנות את הדרך: "מסדרון אקולוגי שהולך ונמתח בגבעות הדרומיות של ספר-המדבר (צפון הנגב).
'דרך השקמה' נושקת לערוץ נחל שקמה, אשר מתחיל את דרכו בשפלת יהודה ואוסף אליו את מי הגשמים שמברכים את ספר-המדבר. הוא בולע לקרבו את מימי נחל אדוריים אשר בעצמו מנקז את הגשמים ממורדות הרי חברון, ולאורך הדרך אוסף כמויות מכובדות מאד של משקעים ומוליך אותם, בימינו, למאגר ענק שנבנה ליד קיבוץ זיקים.

קברניטי קק"ל הכשירו שביל יפיפה לצד הנחל, ובזכותו נחשף המטייל לנוף מרהיב ולשדות החקלאיים הזרועים שצובעים בימים אלה את העולם בירוק עמוק ומשובב נפש. הנסיעה לאורך השביל קלה, שכן הוא מוכשר היטב, ואין תחליף לתחושת השחרור שחווה מטייל אורבאני שנוסע על מסלול בלב הטבע, ללא כל הפרעה מעשה יד אדם.

שביל 'דרך השקמה' מלווה את נחל השקמה לאורך כ-60 קילומטרים, מן האזור שליד קיבוץ דביר ועד לחוף זיקים במערב. החלק היפה יותר, לטעמי, ודאי המוסדר יותר לתנועה, נמצא בין שמורת פורה במזרח ועד לכביש שבין אור הנר לברור חיל.
גשמי החורף כבר העירו לחיים חדשים את ספר-המדבר. זה החל עם פלומתה הרכה של החיטה שנזרעה לכל אורך השביל, צבעה ירוק זוהר והיא עוטפת את הגבעות בשטיח רך. בצדי הדרך נדלקו כבר כלניות אדומות והשנה הן נדמות לי כאילו גבוהות מכרגיל. בשבועות הבאים יתרבו שטחי הכלניות והדרום עולו ייצבע באדום מהמם.

'דרך השקמה' הוכשרה, כאמור, והיא אחת היותר מוסדרות בארץ: לאורך השביל הוצב שילוט מסודר ובשולי השלטים הוטבע 'ברקוד' מיוחד לטובת בעלי הטלפונים "החכמים": סרקו את הברקוד ותקבלו ישירות למכשיר הנייד שלכם הרצאה מעניינת אודות האזור בו אתם נמצאים.

שמורת פורה: בימים אלה החלו כבר לפרוח הכלניות בשמורת פורה, גבעה גדולה שסמוכה לכביש 40 על גדת נחל פורה, שהוא אחד מיובלי נחל שקמה. בשמורה צומחים פרחים רבים, ומוגנים כמובן, בהם לשון הפר, שמשון הדור (שצבעו ורוד), ובעיקר כלניות. בימים בהם יורד גשם רב, וזרימת המים חזקה, ממלא ערוצו הזעיר של נחל פורה את מאגר פורה, ובלב השמורה סוכר סכר את הערוץ ויוצר אגם נחמד.

הגשר התורכי: שביל להולכי רגל (מסומן בירוק) מוביל דרך סוללה גבוהה אל שרידי גשר רכבת שנבנה בימי הטורקים מעל ערוץ נחל פורה. הגשר נהרס ברבות השנים, אבל שרידי קשתות הגשר יפים מאד.
הגשר עצמו, אגב, נבנה בחיפזון כחלק מהקמתה המהירה של מסילת ברזל דרומה, אל קווי החזית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, אך לא ממש סייע לטורקים שנחלו מפלה צבאית לבריטים בסיני ולאחר מכן ברחבי ארץ ישראל.

תל נגילה: נקודת תצפית יפה על כל האזור ומקום נהדר לעצירת קפה. מסביב הכל חוגג בירוק ונדמה כאילו שסוחר שטיחים עורך פסטיבל מכירות ומציע את מרכולתו. שבילים חורצים את השטחים הירוקים ובראש התל נטוע עץ אשל ענק שהפך לנקודת ציון באזור.

ערוץ נחל סד: מסלול הליכה בתוך הערוץ הלבן של נחל סד. המון כלניות פורחות במדרונותיו של ערוץ זעיר בו זורמים מי הגשמים.
זהו שטחה של חווה חקלאית, חוות פיליפ, לכן יש להקפיד שלא לעבור את הגדרות, לא לעלות על שטחי הגידולים ולהניח לפרות לרעות בשלווה.

כך מגיעים: נוסעים בכביש 40 מקריית גת אל צומת בית קמה. פניה אל שמורת פורה מותרת ואפשרית רק לנוסעים מצפון לדרום, לכן מי שמגיע מדרום ייאלץ לנסוע צפונה ולבצע פניה בצומת הבא. השילוט 'שמורת פורה' ניצב בקילומטר ה-215 על כביש 40.

מכאן מתחיל שביל, עם סימון שבילים שחור, שיוצא מכביש 40 ומגיע עד לכביש 232 ליד קיבוץ ברור חיל. ממשיכים עד לצומת טי שממנו אפשר לפנות שמאלה לכיוון קיבוץ רוחמה, או ימינה (סימון שביל אדום). אנחנו נפנה ימינה ונמשיך כמעט עד לתל חסי, שם נפנה שמאלה (סימון שביל ירוק), מזרחה, עד לקיבוץ ברור חיל ואל היציאה לכביש 232.

אזהרה: בעת סערות וגשמים עזים נסחפות לפעמים דרכי הכורכר, והדרך משתבשת ולא מתאימה למכוניות נוסעים. נא לא להתעקש, מכיוון שמהר מאד מגיעים למצב של התחפרות ותקיעה, עדיף לא לנסות לעבור אלא לשוב לאחור. במקרים כאלה חשוב לא להתקרב יתר על המידה אל ערוץ נחל שקמה, שכן זרם המים מהיר ומסוכן.

עוד תכניות לשבת באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לשבת: ירוק, אדום וזורם על גדת נחל שקמה appeared first on TheCar.

עוד רגע קט, אם לא תהיה פדיחה ברזילאית של הרגע האחרון, יעלה המסך מעל אירוע הכדורגל העולמי שמצמיד אל מסכי הטלביזיה עשרות מיליוני אוהדים ברחבי העולם.
בכל רחבי הארץ יועמסו שולחנות בבקבוקי בירה וצלחות פיצוחים, אבל רק במקום אחד יהיה למאבק הזה ביטוי מקומי, צבעוני ומשעשע למדי, וזהו שטח ההפקר שבין הקיבוצים אור הנר וברור חיל, משני צידי כביש 232.

דרום מערבית לקרית גת, דרום מזרחית לאשקלון, שוכנים להם לבטח שני קיבוצים: במערבי מבין השניים, אור הנר, רוב החברים הם ממוצא ארגנטינאי, ובמזרחי, ברור חיל, רוב החברים ממוצא ברזילאי.
יחד עם הרבה אוצרות תרבות אחרים הביאו איתם העולים מדרום אמריקה גם את האהבה לכדורגל, ומן הסתם גם את התמיכה האינסטינקטיבית כמעט בנבחרות "שלהם" – שתיים מבין נבחרות הכדורגל הטובות בעולם.

וכך, אחת לארבע שנים, הופך כביש 232 הצנום והצנוע שמפריד בין המחנות לשטח הפקר בין הצהוב ירוק ממזרח לבין התכלת לבן ממערב, בעוד ששני הקיבוצים הופכים דווקא להיות "צהובים" זה לזה. בכל קיבוץ מתבצרים האוהדים בתחומם בצפייה דרוכה, צופים, הפעם עמוק אל תוך הלילה, בקרבות הקשים על אליפות העולם בכדורגל.

מבחינתנו, המטיילים, בין אם כדורגל זורם בדמנו או שלא מדבר אלינו כלל וכלל – הופך המאבק החביב הזה לאירוע בידור בפני עצמו, עת בכל אחד משני הקיבוצים מגויסים כל החברים ל"מלחמה", חמושים במיטב הנשק החוקי. אלה וגם אלה מתקשטים ברקדניות חטובות, עטויות בנוצות ובגדי ים זעירים, המשחקים מוקרנים על מסכי ענק בשתי הבריכות משני צידי הגדר, ומחנות האוהדים צופים יחד במשחקים ושואגים יחד – כאן בספרדית ושם בפורטוגזית: גווווווווווולללללל!!!! גול גול גול גול גול גול!!!

עבור המתבונן מן הצד זאת חוויה צבעונית ורועשת, ספורטיבית וקולינרית: אוכל דרום אמריקני משובח, בירות, זמבורות רעשניות, וברקע היריבות הספורטיבית שבין הקיבוצים והזדמנות לא רעה בכלל לטיול באחד מחבלי הארץ היפים בישראל.

כדי להתכונן ל"אקשן" ולהירגע לקראתו נתכנס על גג בריכת המים הנטושה 'דורות' (חורבת נמוסה), מקום כינוס טוב בכל ימות השנה, כדי להכין כוס קפה ראשונה וטובה ולהשקיף על היופי שמסביב.
השדות לאחר קציר, צבועים בזהב השקיעה, רגע לפני שהטרקטורים יעלו עליהם שוב וינעצו את שיני הברזל עמוק באדמה. רגע חסד מול שדות השלף.

כאשר הקפה רותח ונמזג לכוסות נעמוד על גג הבריכה ונשקיף צפונה אל ערוץ נחל שיקמה המקושט בשורת אקליפטוסים חסונים, מתפתל ומצייר קו ירוק, רענן, בשדות הזהובים.

בריכת המים של דורות ממוקמת בסמוך ל'חורבת נמוסה'. כאן היה מוקד חלוקת מים ליישובי צפון הנגב בשנת 1947. זאת בריכת אגירה ענקית בנפח 1000 קוב, ולצידה ניצב בית משאבות ששורד בקושי את שיני הזמן.

בתקופת 'המאורעות' שלפני מלחמת השחרור ניסו אויבינו לחבל באספקת המים לישובים ברחבי הארץ, ועובדי 'מקורות' נאלצו להגיע ולהתגורר במקום כדי לשמור בגופם על הבריכה והצנרת מפני מחבלים. בזכותם כשלו ניסיונות החבלה ואובטחה אספקת המים ליישובי הנגב.

במהלך מלחמת העצמאות חזר הנגב לשליטה ישראלית ובתום הקרבות הניחה 'מקורות' קווי מים חדשים. בריכת דורות והמשאבות ננטשו בלב השדות, והגג הענק הפך לאתר תיירותי ולנקודת תצפית ומקום כינוס רומנטי לתושבי האזור.

דרך נוספת שנמתחת בין הקיבוצים, ונחשבת לאחת מדרכי הנוף היפות בארץ, היא 'דרך השיקמה' אשר חוצה לרוחב את צפון הנגב. קיבוץ ברור חיל נמצא מצידה האחד ואור הנר מצידה האחר, אבל זהו רק מקטע קטן אחד, אמצעי, של דרך נהדרת שאורכה 61 ק"מ.

בעבר לא הייתה דרך השקמה סלולה, ורק כלי רכב בעלי יכולות שטח יכלו לעבור בה. לימים נסללה הדרך וכעת יכולים לנסוע עליה גם מטיילים במכוניות נוסעים רגילות, לאורך כל המסלול מקיבוץ דביר במזרח ועד לחוף זיקים במערב. זהו נתיב שחוצה את צפון הנגב, בוהק בלובן הכורכר וחף מכל אזכור לציוויליזציה.

משני צידי הדרך נפרסים מרחבי שדות של גידולים חקלאיים שונים. בימי קציר אלה שדות השלף, ובחורף יש שמכנים את האזור "טוסקנה של ישראל": גבעות רכות עטופות בירוק ומנוקדות בשלל כלניות.

בהטלת מטבע, מבלי לקחת צד, זה הזמן לבחור אל מי משני הקיבוצים ניכנס קודם. אצלנו קבע המטבע שהביקור יתחיל בקיבוץ אור הנר ושם, בין תרועות וצעקות האוהדים, תוכלו ללכת בנתיב ה'מורלים'.

'מורלים' היא תנועת אמנים בארגנטינה, אשר מציירת על קירות בטכניקה מיוחדת של תבליטים. נושאי הציור בדרך כלל הם האדמה, הטבע והמשפחה, ובאור הנר מצוירים ברחבי הקיבוץ תשעה ציורי קיר ענקיים. בקצה המסלול ממוקמים פסלי שבעת המינים, ומכיוון שאנחנו נמצאים בטריטוריה ארגנטינית אין כאן מקום לצמחונים אלא רק לאוהבי בשר: מסעדת הבשרים 'פטגוניה'.

מנגד, בצידו האחר של הגבול מתנהל קרנבל ברזילאי, על כל מה שכרוך בו, וגם מכאן לא תצאו רעבים: מסעדת 'מידס' בקיבוץ ברור חיל מגישה אסדו, פסטות וסלטים, כמיטב מסורת סמטאות ריו דה ז'נרו.

The post טיול לשבת: כדורגל ואוכל בין מחנות האוהדים appeared first on TheCar.