נזק לבעלי רכב עלול להיגרם בגלל עלויות ביטוח גבוהות מאוד, בגלל השבתת כלי רכב לזמן רב לאחר תאונות, ובגלל שרשת השירות – גם זו של יבואני הרכב וגם כלל המוסכים מורשי משרד התחבורה – עלולה לא לקבל את כל המידע שנחוץ לצורך ביצוע תיקונים לפי מפרט מסודר.

התחקיר של 'אוטו אקספרס' אמנם מתייחס לבריטניה, שם פועלים גופי צרכנות חזקים וממשלה שדואגת לאזרחים ולבעלי הרכב, וישנם הבדלים מהותיים במערכת היחסים שנהוגה שם בין חברות הביטוח למשווקי הרכב לבין זו שקיימת בישראל – אבל השורה התחתונה צריכה להדליק גם אצלנו נורות אדומות.

המסקנה המדאיגה ביותר שנחשפה על ידי 'אוטו אקספרס' היא שכמה מדגמי המכוניות הסיניות החדשות שנמכרו לאחרונה בבריטניה סובלים מבעיות חמורות של שירות ואספקת חלקים, וזה הפך אותן ל"כמעט בלתי ניתנות לביטוח".

מן התחקיר שפרסם המגזין עולה שמחסור חמור בחלפי רכב אצל מותגי רכב סינים שמכירתם בבריטניה החלה לאחרונה, ומחסור במידע מקצועי, גרם לייקור דרמטי של פרמיות הביטוח, וייקר מאוד את עלויות אחזקת המכוניות הסיניות האלה ביחס למקובל. המגזין מפנה חלק מן הביקורת ליצרנית הרכב הסינית המובילה BYD, ולטענת עורכי התחקיר מעט מאוד חברות ביטוח בריטיות מוכנות לבטח את הדגמים השונים שלה, ואחרות מציעות פרמיות יקרות מאוד.

משיחות עם אנשי BYD בישראל עולה שאצלנו אין, לטענתם, בעיית מלאי חלקים או בעיית שירות, אולם אנשי BYD בבריטניה הודו בפני המגזין שאצלם יש בעיה ושהם עמלים על פתרונות.

הבעיה בבריטניה, כך עולה מן התחקיר, לא קשורה למכוניות הסיניות עצמן אלא בחוסר הבנה של היצרניות הסיניות לגבי אופן הפעולה של שוק החלקים והתיקונים באירופה, ובכישלון שלהן לספק חלקים ומידע שיאפשרו לבצע תיקונים – במיוחד תיקוני תאונות – במחירים סבירים.

מחברת Thatcham Research אשר מבצעת אנליזות של שוק הרכב מטעם איגוד חברות הביטוח הבריטיות, נמסר שבעוד שאין כל בעיה במכוניות הסיניות, היצרניות הסיניות פשוט לא מכירות את שיטות העבודה האירופאיות.

מרטין ראולי, מנכ"ל האגודה הלאומית הבריטית לתיקון מרכב, מצוטט על-ידי 'אוטו אקספרס' כאומר ש"ישנם מוסכי פחחות שפשוט מחקו את דגם 'פאנקי קאט'" (Funky Cat שמותגה לאחרונה כ'אורה 03', וזה הדגם היחיד של ORA בישראל כרגע). לדבריו, ישנם מוסכי פחחות שלא יכולים לטפל בדגם הזה "מסיבות טפשיות", והכוונה למחסור בחלקים בסיסיים, וזה גורם לכך שהם לא מסוגלים לבצע תיקונים שהיו מבוצעים כלאחר יד בדגמים של מותגים נפוצים כמו פורד או ווקסהול ("אופל הבריטית").

"למרבה הצער אתה פשוט לא יכול להשיג חלקים; הם לא זמינים לרכב הזה, וזה מגוחך בעיניי בהתחשב בכך שמדובר בעסקים של מיליוני ליש"ט" אומר ראולי.

גם אנשי גרייטוול (יצרנית ORA) בבריטניה הודו בפני אנשי 'אוטו אקספרס' שהם "מודעים לכך שחלק מלקוחותינו מדווחים על אפשרויות ביטוח מוגבלות כרגע. נקטנו במספר צעדים לשיפור המצב, ואנחנו מעריכים שמגוון אפשרויות הביטוח ישתפר בקרוב מאוד". הם גם מבטיחים שמחלקת החלקים שלהם "עובדת עם צוותים באירופה ובסין כדי להבטיח זמינות טובה של חלקים" ושהם מודעים לכך ש"חוסר היכרות עם מותג חדש בשוק יכול להוביל ל"תקלות תקשורת של צד שלישי" שיכולות להאריך את זמני האספקה של חלקים".

פערי מידע

הנהלים של משרד התחבורה הישראלי מחייבים את יבואני הרכב להחזיק מלאי חלקים או לספק אותם ללקוחות לכל היותר בתוך שבוע (או מעט יותר לגבי חלקים מסוימים). אלא שבשלוש השנים האחרונות משרד התחבורה שלנו לא אוכף את הנהלים של עצמו – בתחילה בגלל טענות של יבואני הרכב לקשיים לוגיסטיים שנגרמו בגלל מגפת קורונה, לאחר מכן בגלל "משבר השבבים" ולאחרונה בגלל מלחמת שמחת תורה.

אצלנו, במערכת TheCar, התקבלו מספר תלונות לגבי עיכוב באספקת חלקים והשבתה של כלי רכב לתקופות ממושכות, אולם עד כה לא היה מדובר בתופעה רחבה. מאידך, בגלל המבנה הריכוזי של שוק הרכב ושוק החלפים לרכב בישראל ומפני שישראל קטנה מאוד – אספקת החלקים למוסכים מבוצעת במהירות ויעילות יחסית – אם הם נמצאים במלאי.

בעיה אחרת שעליה מצביעים עורכי התחקיר של 'אוטו אקספרס' היא מחסור במידע רלוונטי – גם לחברות הביטוח וגם למוסכי הפחחות. "ביטוח רכב בבריטניה", הם מסבירים, "פועל על בסיס ההנחה שיש לתקן נזקי תאונות בהתאם לתקן מאושר של יצרנית הרכב, אבל לדגמים סינים רבים אין מידע רלוונטי לגבי האופן שבו יש לתקן תאונות".

הפער בין אופי התיקון בבריטניה לבין התיקון המקובל בסין נובע – כך לפי התחקיר – מכך שכוח העבודה בסין זול מאוד – ובהפרש ניכר. לכן, גם כאשר מדובר בתיקון של נזק מאוד משמעותי למרכב – עלות התיקון תהיה נמוכה מאוד ביחס למוכר בבריטניה (ובישראל). אבל כאשר מתרגמים את השיטות והידע הסיני לעלויות כוח אדם ועבודה במערב מתקבלים מחירים שמביאים את הרכב ל"טוטאל לוס".

פערי המידע – בעיקר "איך לתקן" – ניכרים לנוכח המספר העצום של מותגים חדשים ודגמים חדשים שנוחתים במהירות באירופה, ואצלנו בישראל מדובר בקצב הרבה יותר מהיר מאשר בבריטניה.

אלא שאנשי אוטו אקספרס טוענים שלא מדובר רק במותגים חדשים ובדגמים חדשים, ושיש להם מידע גם לגבי קושי בהשגת "מידע בסיסי כמו מידות יישור גלגלים" אפילו במותגים הסינים הוותיקים והמבוססים ביותר כמו MG.
אנשי MG בריטניה הגיבו לטענות ואמרו שהחברה "כבר מבוססת היטב בשוק הביתי שלנו עם רשת סוכנים חזקה… זמינות החלקים הנוכחית מבטיחה שיש לנו מלאי חלקים ל-10 חודשים ו-91% מחלקי הרכב לכל סדרת MG זמינים באופן מיידי ונגישים לרשת המשווקים שלנו או למוסכים שמוסמכים על ידי הביטוח".

אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו

בשוק הרכב הישראלי נחתו בשנים האחרונות כ-20 מותגי רכב חדשים, רובם סינים, ו-20 נוספים צפויים בשנה הקרובה. בשנה שעברה נפוצו בארץ תלונות רבות לגבי רשת השירות של 'טסלה' וקושי באספקת חלקים, וכפי שפרסמנו כאן – גם כאשר ישנם חלקים תחליפיים – לפעמים מחירי המחירון שלהם פשוט הזויים. רק כדי לסבר את האוזן, מחיר המחירון של פנס קדמי של הונגצ'י E-HS9 עמד בעת השקתה בישראל על כ-63,000 שקלים (!).

מתקפת הרכב הסיני נמצאת רק בראשיתה ומאליו ברור שישנם קשיי הסתגלות ועקומת לימוד. ברור גם שבטווח הארוך יימצאו פתרונות לבעיות ושמותגים שלא ישיגו את אמון הציבור פשוט יימחקו.

הבעיה של לקוחות ישראלים היא ראשית לכל שאצלנו אין אף גוף מתפקד שדואג לאינטרס הצרכני, וחמור מכך: גם משרד התחבורה לא מבצע את תפקידו בהגנה על הצרכנים ובהקפדה על בטיחות.

אין סיבה להאמין שמה שקורה בבריטניה לא קורה אצלנו או יקרה כאן בעתיד, והתוצאות – מבחינת בעלי רכב – עלולות להיות יקרות במקרה הטוב ומסוכנות במקרה הרע. תעשיית הרכב הסינית היא הגדולה ביותר בעולם כיום ויש לה המון מה להציע לנו, אבל השאלה הגדולה היא "באיזה מחיר", ומה תהיה עלות הבעלות הכוללת של מכוניות מתוצרת סין.

נתקלתם בבעיה באספקת חלקים או בתיקון רכב לא מקצועי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

כך הורדנו 81,000 שקל ממחיר הסוללה של פולסטאר 2 בהודעת טקסט אחת

בנטלי שעולה 2 מיליון שקלים, תאונה אחת, וסיבה לכך שפרמיות הביטוח שלנו כל כך יקרות

The post חלק מן המכוניות הסיניות כמעט בלתי ניתנות לביטוח בגלל בעיות באספקת חלקים ותיקונים appeared first on TheCar.

הסיבה הראשונה, הרשמית והמוצדקת להתייקרות מחירי הביטוח היא ההתייקרות במחירי החלקים לרכב שנגרמה בגלל משבר האספקה שגרמה מגפת קורונה ומשבר האנרגיה שנגרם לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה.

התייקרות החלקים, ובעיקר מחסור בחלקים בגלל בעיות לוגיסטיקה ואספקה, לא רק שהעלו את מחירי התיקונים אלא גם הגדילו את מספר גניבות הרכב כמקור לחלקים, וזה העלה את העלויות של חברות הביטוח.

סיבה שנייה, שתקפה במיוחד בישראל, היא ש"הן יכולות": שוק הביטוח בישראל, כמו הרבה תחומים נוספים, הוא שוק קטן וריכוזי ואין בו תחרות של ממש. כאשר שתי שחקניות מרכזיות מעלות תעריפים כל שוק הביטוח מיישר איתן קו. אף חברה לא מנצלת את ההזדמנות כדי להתחרות ולרכוש לעצמה לקוחות חדשים ואנא אל תאמינו לפרסומות שמבטיחות לכם "חודש חינם" או "שלושה חודשים חינם". חוץ מאשר אצל המקורבים לצלחת אין באמת ארוחות בחינם. אגב, ההוכחה לכך פשוטה: תעריפי הפוליסות בישראל עלו בשנתיים האחרונות אבל "שכחו" לרדת לאחר שמשבר האספקה העולמי נפתר ומחירי החלקים החלו לרדת.

סיבה שלישית, כמו בתחומים אחרים בישראל, היא חולשת הרגולטור – במקרה הזה הממונה על שוק הביטוח ב'רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון'. ממשלת ישראל והפוליטיקאים שלנו אמנם מכריזים אחת לכמה שבועות על "מאבק ביוקר המחיה" – אבל זאת לא ההכרזה היחידה שלהם שלא מגובה במעשים.

אם אנשי רשות שוק ההון היו דואגים לאזרחי ישראל ולא רק לחברות הביטוח הם היו מטפלים בלא מעט כשלי שוק שמייקרים את מחירי הביטוח בישראל – החל מפעולות ממשלתיות לרתימת חברות הביטוח להגברת הבטיחות וצמצום מספר התאונות (כמקובל בארה"ב ובאירופה), דרך הסדרת היחסים עם מוסכים ומניעת סחר בחלקי רכב גנובים, וכלה בהסדרת גניבת העין שמבצעים חלק מ"אתרי השוואת מחירים" שפועלים בחוסר שקיפות שגובלת בהונאת צרכנים.

אגב, יש שיציינו גם סיבה רביעית, שהיא אדישות ציבורית והתנהגות צרכנית שרגילה לחטוף מהלומות בלי להגיב תגובה ציונית הולמת. אלא שבמקרה של ביטוחי רכב זה לא מדויק. לבעלי רכב בישראל אין באמת בחירה והם חייבים לבטח את הרכב שלהם פשוט מפני שממשלות ישראל "סינדלו" אותנו: באופן מאוד חריג ביחס לעולם – כל אחד מאיתנו מחויב על-ידי הממשלה להימצא בקשר עם חברת ביטוח.
"ביטוח חובה" הישראלי הוא המצאה מאוד בעייתית שרק במקרה נקראת "ביטוח" ומבוצעת על-ידי חברות ביטוח מסחריות. בפועל מדובר במס חובה שנועד לממן את כל נזקי הגוף שנגרמים כתוצאה מתחבורה בישראל, אלא שזה המס היחיד שהמדינה "הפריטה", ומי שגובה אותו בפועל ועושה עליו קופה יפה הן אותו קומץ חברות ביטוח שמבטחות רכב בישראל.

רוב בעלי הרכב בישראל מבטחים את הרכב שלהם גם ב"ביטוח צד ג'" שנועד לפצות את מי שעלול להיפגע כתוצאה מטעות או רשלנות שלנו כנהגים, וכמעט כולם רוכשים פוליסה כזאת יחד עם "ביטוח החובה". בפועל, כמעט כל חברות הביטוח "משחקות" עם תעריפי ביטוח החובה ותעריפי ביטוח "צד ג'" מתוך ידיעה שהלקוח שהגיע אליהן כלקוח שבוי לא יפצל את שתי הפוליסות האלה בין שתי חברות (ולרוב גם לא יוכל לעשות את זה).
חלק מבעלי הרכב רוכשים גם "ביטוח מקיף" שכולל פיצוי במקרה של תאונה או גניבה, וגם הם מגיעים אל חברות הביטוח כלקוחות שבויים של ביטוח החובה.

המחירים יודעים רק לעלות

תיאורטית, תעריפי פוליסות לביטוח רכב אמורים לרדת משנה לשנה כאשר לקוח מחדש את הביטוח באותה חברה, וזאת ראשית לכל מפני שלחברה אין "עלות הרכשה": הלקוח ממילא נמצא אצלה. בנוסף, החברה כבר מכירה את כל פרטי הרכב והמבוטחים ויודעת שלא הוגשו לה תביעות בנוגע לפוליסה שמתחדשת, והכי חשוב – ערך הרכב נמוך יותר בשנת הביטוח החדשה ביחס לשנה הקודמת.
מעשית, כמעט לעולם מחירי הפרמיות לא יורדים משנה לשנה ולנציגי החברות יש מחסנית גדושה בסיבות ותירוצים שמסבירים מדוע במקרה הטוב נותרו התעריפים כפי שהיו ובתקופה האחרונה הם רק עולים.

עם זאת, בלי קשר למצב הנוכחי – נתונים מרוב המדינות המערביות מצביעים על דפוס ברור לפיו פועלות כל חברות הביטוח לגבי פרק הזמן שבו אפשר להשיג אצלן את התעריף הכי פחות יקר לביטוח רכב.

רגע לפני כן צריך להדגיש שתי מגבלות שמקשיחות או קובעות גבולות לתעריפי הביטוח, והראשונה בהן היא פרק הזמן המרבי לפני תחילת תקופת הביטוח. כמעט כל החברות לא מאפשרות לבעל רכב מתעניין לקבל הצעת מחיר בתקופה של יותר מ-30 ימים לפני מועד ההתחלה, וזאת בטענה שהתעריפים מתעדכנים מידי חודש. במילים פשוטות, אם הפוליסה הנוכחית שלכם פגה ב-31 במרץ ועליכם לחדש את הביטוח ב-1 באפריל – ברוב החברות יסכימו להציע לכם הצעת מחיר רק אחרי ה-1 במרץ.

מגבלה נוספת היא תעריפי ביטוח החובה שמוגדרים כקשיחים למרות שלכאורה חברות הביטוח אמורות לקיים בתחום הזה שוק תחרותי. תמיד אפשר (וכדאי) להשוות את תעריף ביטוח החובה במחשבון של משרד האוצר, אבל ככל שידוע לנו נציגי חברות הביטוח מונחים שלא להפגין גמישות בסעיף זה (התעריפים עצמם שונים בין חברה לחברה).

המסקנה החשובה ביותר שעולה מהשוואות בינלאומיות היא לא להמתין לרגע האחרון: רוב חברות הביטוח "מבינות" שלמי שפונה אליהן ב-31 במרץ כדי לרכוש פוליסה חדשה או לחדש פוליסה שמתחילה ב-1 באפריל אין יותר מידי אפשרויות או זמן לבצע סקרי עומק של שוק הביטוח, ולכן בשלושת הימים שלפני מועד פקיעת הפוליסה הקיימת הן מציעות את התעריפים הגבוהים ביותר שלהן.

גם מי שממהרים לחדש פוליסות או להתעניין בהצטרפות לחברה חדשה ביום הראשון שבו זה אפשרי, כלומר ב-1 במרץ בדוגמה שלנו, צפויים להיתקל בתעריפים גבוהים יחסית. אלה – לפחות בעולם – יורדים בהדרגה במהלך השבוע הראשון של החודש ומתייצבים ברמה הנמוכה ביותר שלהם כשלושה שבועות לפני תחילת תוקף הפוליסה החדשה ולמשך כשבוע. זה המועד שבו רוב החברות מציעות בדרך כלל את התעריפים התחרותיים ביותר שלהם.

גורמים שמשפיעים על תעריף הביטוח ואיך להשיג מחיר טוב

המהות של ביטוח היא רכישת סיכון, וככל שהסיכון גדול יותר כך גם עולה תעריף הביטוח. נהגים ותיקים עם ניסיון בנהיגה ועבר ביטוחי "נקי" יוצרים בעיניי חברות הביטוח סיכון נמוך ביחס לנהגים צעירים שכבר היו מעורבים בתאונות. שלילות רישיון בגלל עבירות תנועה מגדילות בעיניי המבטחים את הסיכון, ונהגים גברים מוגדרים על-ידי החברות כמסוכנים יותר מנהגות נשים.
ככל שמספר הנהגים על רכב מסוים גדול יותר הפוליסה מתייקרת (עד 3 נהגים) וכך גם ככל שרכב נוסע יותר. רכב שמבצע בכל שנה קילומטראז' נמוך יכול לקבל תעריף ביטוח נמוך יותר.

את כל הגורמים האלה חשוב לקחת בחשבון מראש ולהגיע מוכנים לשיחה עם נציג או נציגת המכירות, אבל החשוב ביותר זה להשיב תשובות כנות ונכונות ולזכור שכל השיחות עם נציגי חברות הביטוח מוקלטות. במקרה המצער שבו צריך לקבל פיצוי מחברת ביטוח ינסו רוב החברות למצוא כל סדק או שבב מחלוקת שיאפשר להן להימנע מלשלם פיצויים, ומי שמוסר פרטים לא נכונים או לא מדויקים משחק לידיים של המבטחת ברגע האמת.

כאשר מספר נהגים נוהגים על רכב וחלוקת הקילומטראז' ביניהם די דומה עדיף שהנהג העיקרי בפוליסה יהיה מי שמייצג את הסיכון הנמוך ביותר, בדרך כלל אישה עם ותק נהיגה רב ועבר ביטוחי נקי. בכל מקרה חשוב לציין גם מי יהיה הנהג הצעיר ביותר וכאמור – לענות בכנות לכל השאלות ששואלים נציגי המכירות.

תחום הנהגים הצעירים הוא אחד הרווחיים ביותר עבור חברות הביטוח מפני שתעריפי הביטוח שלהם משתוללים, אבל כאשר מבטחים רכב לא תמיד יש צורך לבטח את הנהג או הנהגים הצעירים באופן קבוע. חלק מן החברות מציעות לרכוש ביטוח יומי, דו-יומי, תלת-יומי וכיוצ"ב לנהגים צעירים, או לבטח אותם "לפי נסיעה" באמצעות הפעלת אפליקציה.

בעת ביטוח רכב שעליו ינהגו נהגים חדשים, צעירים או בעלי ותק נהיגה קצר כדאי לבדוק עם נציגי החברות את האפשרות הזאת ולחשב מה יהיה יותר משתלם: פוליסה שנתית לנהג צעיר או פוליסה לנהג ותיק עם אפשרות להפעלות מזדמנות של תוספת של פוליסת צעירים.

האם המחיר הוא חזות הכל?

קיימים הבדלים בכיסויים שמציעות חברות ביטוח שונות ולכן תמיד צריך "להשוות תפוזים לתפוזים", ולא כדאי לשחק עם רמת הכיסוי של הפוליסה רק תמורת מחיר נמוך יותר. מאידך – אין סיבה לשלם יותר תמורת כיסויים ותוספות שלא באמת צריך.

אחת הטעויות הנפוצות בישראל היא הסתמכות בלעדית על אתרים שמתיימרים להציג השוואות מחירים בין פוליסות ביטוח של חברות שונות, והבעיה נובעת מכך שהרגולטור – משרד האוצר – לא מחייב את האתרים האלה בגילוי נאות ובשקיפות. חלק מן האתרים שייכים למעשה לחברות ביטוח או פועלים בשמן או שיש להם קשרים עסקיים עם חברות ביטוח מבלי ליידע את המשתמשים שזה המצב. התוצאה: תעריפים שמוצגים בחלק מ"אתרי ההשוואה" עלולים להטעות, וזאת כדי שלא לומר שהם נועדו להטעות.
בכל מקרה – למי שמשתמש באתרי השוואה מומלץ מאוד לבצע שיחות טלפון אישיות למוקדים של חברות הביטוח עצמן ולנסות להתמקח על המחירים.

פוליסות ביטוח רכב בישראל לא מחודשות באופן אוטומטי, ובעלי הפוליסה מקבלים הצעות חידוש לקראת תום תקופת הפוליסה. מומלץ שלא למהר ולחדש את הפוליסה באופן מיידי למרות שזה נוח, אלא לבצע סקר שוק מפני שתנאי השוק משתנים כל הזמן. במקרים לא מעטים אפשר לחסוך כסף אם עוברים לחברת ביטוח אחרת אבל חשוב לשים לב שישנם מצבים שבהם המעבר הזה כרוך בביורוקרטיה – למשל בהעברת מסמכים לגבי היעדר תביעות בעבר ולגבי רמת המיגון של הרכב.

The post באיזה יום תקבלו את ההצעה הזולה ביותר לביטוח הרכב שלכם? appeared first on TheCar.

בתום התהליך – שצריך להיות מאושר על-ידי הכנסת – יתווספו המשתנים האלה לרשימה הנוכחית שכוללת, בין השאר, את העבר הביטוחי והתעבורתי של המבוטחים, ותק הנהיגה והגיל שלהם, הימצאות מערכת מסוגה של 'מובילאיי' וכיוצא באלה.

הוספת המשתנים החדשים נסמכת על ההמלצות של חברת 'מנברא', אשר מפעילה כיום את מאגר המידע הסטטיסטי של תחום ביטוח החובה לרכב. מפעילת המאגר מבצעת הערכה קבועה של עלות הסיכונים בענף על בסיס ניתוח תביעות לפיצויים בגין נזקי גוף לכלי הרכב השונים, וממליצה לממונה על משתני תמחור חדשים כדי לדייק את איפיון רמת הסיכון של כל מבוטח.

הממונה על הביטוח בחר בשלב זה שתי מערכות סיוע לנהיגה (שאותן מכנים ברשות "מערכות בטיחות מתערבות") – מערכת בלימה אוטונומית, אשר בולמת את הרכב גם בלי התערבות של הנהג, ומערכת סיוע לשמירה על נתיב הנסיעה, אשר לא רק מתריעה כאשר נהג בוטה מנתיב הנסיעה שלו אלא גם מבצעת תיקון אקטיבי ועצמוני של ההיגוי. בהערת אגב נזכיר שכל המערכות מסוג זה שמותקנות כיום במכוניות ניתנות לניתוק על-ידי הנהג.

אנשי הרשות טוענים שלפני ההחלטה להוסיף את המשתנים החדשים בוצעו בדיקות כדי לוודא שמדובר במערכות שעומדות בתקינה מסודרת או התקנה סדרתית על ידי יצרן רכב, וכמו כן נבדקו ההשפעה על רמת הסיכון, זמינות המערכות האלה והתפוצה שלהן, וכמו כן ההיתכנות הכלכלית – כלומר אם קיים פוטנציאל לחיסכון כספי וכדאיות כלכלית לציבור בשימוש במערכות.

אחד המשתנים שהשפעתו על היקף הסיכון ברורה מאליה (הגם שלא בהכרח לכיוון הצפוי) הוא היקף הנסועה, כלומר מספר הקילומטרים שכלי רכב מבצע בשנה. ככל שרכב נוסע יותר כך גדל הסיכון שאליו הוא חשוף והסיכון שהוא גורם לו. בהערת אגב ראוי להוסיף ש"נהגים של שבת" – כלומר מי שמשתמש רק לעיתים רחוקות ברכבו – לא בהכרח מאופיינים ברמת סיכון אפסית.

"הוספת משתנים חדשים לתמחור דמי ביטוח רכב חובה יאפשרו תמחור יותר מדויק ונכון של הסיכון וקביעת תעריפים המתאימים יותר לסיכון המבוטח. ככל שחברות הביטוח יכולות לאפיין את הסיכון של המבוטח באופן מדויק יותר, כך באפשרותן לקבוע עבורו דמי ביטוח מתאימים יותר, בהתאם לסיכון הייחודי לו. תמחור מדויק מפחית אי ודאות בקרב חברות הביטוח (כך החברה יכולה לדעת איזה נהג הוא נהג פחות מסוכן), ומפחית סבסוד בין מבוטחים (במקרה שבו נהג עם מערכת בטיחות מסוימת ברכב, ונהג ללא מערכת בטיחות זו, משלמים דמי ביטוח זהים, ניתן לומר כי הנהג הבטוח יותר שנוהג ברכב עם אותה מערכת בטיחות מסבסד את הנהג המסוכן יותר).

בנוסף, מתן תמריץ כלכלי לשימוש במערכות בטיחות או לנהיגה זהירה בדמות הנחה בדמי ביטוח רכב חובה, צפוי להגביר את הבטיחות בנהיגה, לצמצם את מספר תאונות הדרכים ואת מספר הנפגעים מהן, ולהוביל להפחתת עלויות למשק מתאונות הדרכים".

בשלב זה מדובר על משתנים שנוגעים לביטוח החובה אשר נתפש על-ידי הציבור כסוג של ביטוח למרות שלמעשה מדובר במס. בתחום ביטוח הרכוש יש לחברות הביטוח חופש פעולה רב יותר ורובן מתייחסות כבר כיום להיקף הנסועה כאחד הפרמטרים החשובים לגובה פרמיית הביטוח.

מבחינה מעשית, הממונה על הביטוח יקיים מאוחר יותר החודש שימוע עם חברות הביטוח ויפרסם את טיוטת השינויים להערות הציבור לתקופה של 21 יום. "אם בעקבות הליך שיתוף הציבור יבוצעו שינויים מהותיים", כותב הממונה, יפורסמו עיקרי הליכי שיתוף הציבור שבוצעו, ובכלל זה התייחסות לכלים שבאמצעותם בוצע ההליך, לגורמים שלקחו בו חלק, ולתוצרי ההליך, על ההערות המהותיות שעלו במסגרתו והתייחסות הרשות להערות הללו.
במילים אחרות – אם יש לכם מה לומר לממונה על הביטוח בניסיון להשפיע על ההליך – זה הזמן להעביר אליו את עמדתכם ודעתכם.

לאחר שהשינוי "ימוסגר" לתוך נוסח החוק הוא יובא לאישור של ועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט וועדת הכספים של הכנסת, ואם לא תוקם ועדה משותפת כזאת הוא יובא לאישור ועדת הכספים של הכנסת.

The post יש ברכב שלכם בלימה חרום אוטונומית והיגוי אקטיבי? קבלו הנחה בביטוח החובה appeared first on TheCar.

לא בכל יום חושף הליך משפטי את מתח הרווחים ההזוי שמרוויחות יבואנית רכב בישראל על חלקי רכב, כמו גם את התחום האפור של עולמות הטרייד אין ברכבי יוקרה ובתיקון נזקי תאונות. בסופו של יום רוב חברות הביטוח אינן צדיקות, והן לא פועלות כמלכ"רים. אבל כל העלויות שהן נדרשות לשלם מוטלות בסופו של דבר על כלל ציבור המבוטחים – וככל שיש יותר דרישות תשלום לא ראויות ומחירי החלקים יוצאים מפרופורציות – כך מתייקרות פרמיות הביטוח של כולנו.

בסיפור שמסופר בפסק הדין של כבוד השופט נצר סמארה מבית משפט השלום בתל-אביב מככבות שתי מכוניות בנטלי שכל אחת מהן עולה יותר משני מיליון שקלים, עורך הדין יעקב אטרקצ'י שהוא המנכ"ל של חברת יזמות הבניה אאורה, וחברת 'אורכיד ספורטס קארס ישראל', שהיא היבואנית הרשמית של פורשה ובנטלי לארץ.

מכונית הבנטלי 'פליינג ספור' של יעקב אטרקצ'י, כך מתואר בפסק הדין, נפגעה ביום 15.07.2021 על-ידי רכב שבוטח בחברת הביטוח הראל. שמאי מטעם בעל הרכב קבע שהיקף הנזק שנגרם לה מסתכם ב-833,248 שקלים בתוספת ירידת ערך של 164,933 שקלים. לעומתו, שמאי מטעם חברת הביטוח הראל, אשר ביטחה את הרכב הפוגע, השיג הצעת מחיר לחלקים מיבואנית חלפים מקבילה והעמיד את היקף הנזק על 425,650 שקלים. סכום זה שולם לבעל הבנטלי שנפגעה.

עלות החלפים, כפי שנדרשה על-ידי יבואנית בנטלי לישראל (לפי השמאות של השמאי הראשון) הייתה כ-600,000 שקלים. לעומת זאת, עלות החלקים שהוצעה על-ידי היבואן המקביל היא פחות מ-190,000 שקלים והוא אף התחייב – אם אכן תבוצע אצלו הזמנה – להציע 20% הנחה. במילים פשוטות, עלות החלקים שנדרשים לתיקון מיבוא מקביל תהיה כ-150,000 שקלים – כרבע מן המחיר שנדרש במקור על-ידי היבואנית.

אטרקצ'י בחר שלא לתקן את המכונית שנפגעה. תחת זאת הוא הזמין מכונית חדשה בעסקת טרייד-אין עם יבואנית בנטלי לישראל, והמכונית הפגועה היוותה חלק מן התמורה. לאחר מכן הוא הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הראל ובה תבע 714,801 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין – בניכוי הסכום שכבר שולם לו ("סכום זה מבטא את יתרת התשלום המגיע לתובע בגין נזקי התאונה").

בכתב התביעה נטען, בין השאר, ש"כיוון שבאותה עת לא היו חלקים זמינים לתיקון רכבו… אף לא אצל היצרן העולמי… נאלץ התובע למכור את רכבו כמו שהוא ולא לתקנו. התובע מכר את רכבו ליבואן בנטלי בישראל… תמורת 1,225,000 שקלים. העסקה נעשתה כחלק מעסקת טרייד-אין…

בינתיים – עד למועד הגעת הרכב החדש, התובע נאלץ לשכור רכב חלופי הדומה לרכבו שנפגע – רכב מתוצרת מרצדס-בנץ… בסך הכל עלות הרכב החלופי עבור התובע תהיה 109,179 שקלים".

בסך הכל נתבעו 353,530 שקלים בגין ההפרש בין חוות הדעת של השמאי מטעם התובע לבין זו של השמאי של חברת הביטוח, 109,179 שקלים בגין שכירות רכב חלופי, וכן עלות שכר טרחת עורך הדין וההוצאות המשפטיות.
חברת הביטוח הראל טענה מנגד שבמקום "הסכומים המופקעים הנדרשים (על-ידי חברת אורכיד, היבואנית – ג.מ.) עבור החלפים שנפגעו ברכב התובע, ניתן למצוא חלפים זהים לחלוטין ביבוא מקביל, בסכומים הנמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים בהם נקב השמאי מטעם התובע. לטענת הנתבעת, הפער בין הסכומים שקבע השמאי מטעמה לשמאי מטעם התובע לא נובע מטיב החלפים אלא אך ורק מדרישת היבואן הרשמי לסכומים מופקעים אל מול עלות נמוכה משמעותית ביבוא מקביל".

לאחר שהצדדים הגישו את מסמכיהם נערכה ישיבת הוכחות ובין השאר העידו שלושה שמאים (בהם אחד מטעם חברת הביטוח שביטחה את הבנטלי) וכן היבואן המקביל שהגיש הצעת מחיר זולה בעשרות אחוזים מזו של יבואני בנטלי.

במהלך הדיון העיד התובע, יעקב אטרקצ'י, תחת אזהרה וטען "שילמתי מכיסי על שכירות הרכב", ושהוא לא זוכר אם קיבל חשבוניות תמורת התשלום הזה. גם לאחר שהוצגו בפניו חשבוניות ותכתובות שמעידות על כך שעלות השכרת הרכב שולמה על-ידי יבואנית הרכב הוא לא חזר בו מן הטענה שמופיעה בכתב התביעה והתעקש שהוא זה ששילם. בחקירתו הוא גם הכחיש את טענת עורך הדין יצחק לוזון – אשר ייצג בהליך זה את חברת הראל, לפיה כבר מן היום הראשון הוא לא הסכים לתיקון הרכב ורצה לבצע עסקת טרייד-אין ("אתה טועה ומטעה ולא אומר אמת" הייתה תגובתו).

אגב, בעדותו טען יבואן החלקים המקביל שהוא בדק ומצא שהחלקים הנדרשים לבנטלי נמצאים בהישג יד, וחמור מכך: שקיים קרטל של יבואני ו/או ספקי חלקים שמונע ממנו לפרסם את החלקים שלו בתוכנות שמיועדות לשמאי הרכב. טענה זאת בוודאי ראוי שתיבחן על-ידי הרגולטור.

לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם דן השופט סמארה בעדויות ובראיות ופסק כך: "…התובע… החליט שלא לתקן את רכבו אלא למכור את רכבו במצבו הניזוק מהתאונה, ליבואן הרכב. על פי הסכם מכירת רכב התובע… (ה)רכב יימכר ליבואן הרכב תמורת 1,225,000 שקלים. עוד נקבע כי תמורה זו תשמש לתשלום למימון רכישת הרכב החדש מהיבואן.

מעיון בטופס הזמנת רכב חדש עולה כי העלות הכוללת של הרכב החדש, לרבות תוספות, היא 2,505,646 שקלים… בתחתית הזמנת הרכב החדש תחת "הערות" נרשם, בין היתר: "יתרה לתשלום לאחר קיזוז טרייד אין לבנטלי… שעברה פגיעה בצד ימין – 805,000 שקלים כולל אגרת רישוי"… הווי אומר כי אם עלות הרכב החדש היא 2,505,646 שקלים והסכום שנותר לשלם לאחר קיזוז טרייד אין…הוא 805,000 שקלים הרי שהסכום שיבואן הרכב נתן לתובע עבור רכבו שניזוק בתאונה הוא 1,700,646 שקלים. אחרת לא ברור ממה נובע אותו פער.

אמנם, על פי הסכם הטרייד אין נרשם כי עלות רכב התובע הניזוק הוא 1,225,000 שקלים, ברם, מקום שעל פי חישוב הסכומים עולה כי הסכום שנותר לתובע לשלם עבור רכב חדש הוא 805,000 שקלים כחלק מעסקת רכישת רכב חדש, הרי שיש לראות בפער בין סכום הרכב החדש לבין הסכום שנותר לשלם כתמורה שקיבל התובע בתור קיזוז בעסקת טרייד אין.

על פי חוות דעתו של השמאי מטעם התובע, שוויו של רכב התובע כחדש, הוא 2,061,543 שקלים. מקום שהתובע החליט שלא לתקן את רכבו אלא למכור את רכבו במצבו הניזוק ולרכוש רכב חדש, הרי שההפסד או החיסרון כיס שנגרם לתובע הוא בהפרש שבין שוויו של הרכב הניזוק כחדש – 2,061,543 שקלים – לבין התמורה שקיבל התובע בפועל, אף אם כעסקת טרייד אין – 1,700,646 שקלים.

ההפרש האמור הוא 360,897 שקלים. הוא ההפרש המבטא את ההפסד הישיר שנגרם לתובע בגין התאונה. אלא מאי. הנתבעת כבר שילמה לתובע סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך 425,650 שקלים, דהיינו, סכום העולה על סכום ההפסד הישיר שנגרם לתובע בגין התאונה. לכן, די בכך כדי להראות כי התובע אינו זכאי לסכום נוסף בגין נזקי רכבו.

למעלה מזאת, אף אם אתעלם ממסקנתי לעיל, ואניח כי התמורה שהתקבלה עבור רכב התובע הניזוק היא 1,225,000 שקלים, כפי שרשום בהסכם המכירה, הרי שגם אז, כפי שאראה להלן, הנתבעת לא חייבת בתשלום נוסף לתובע…" בהמשך מתאר השופט את התרשמותו משני השמאים ומשתי השמאויות שהוצגו בפניו ובוחר לאמץ את זו של השמאי מטעם הראל, ובפרט את ההסבר שלו לפיו "ניתן היה למצוא את החלפים המקוריים ביבוא מקביל… במחירים נמוכים באופן משמעותי מהמחירים שתומחרו בידי היבואן הרשמי".

הצימוק שעל העוגה מופיע בהמשך פסק הדין: "אשר ל…עלות רכב חלופי שכור", כותב השופט, "לא מצאתי לקבלו. מעיון בטופס הזמנת רכב חדש, במקום רכב התובע שניזוק, צוין תחת הערות, בין היתר, "ללקוח יימסר רכב שכור ב.מ.וו סדרה 5 או מקבילה, עד למסירת הרכב החדש ללא תשלום נוסף". הדבר עולה גם מהודעת דואר אלקטרוני של מר שי דואני מחברת "אורכיד ספורטס קארס ישראל בע"מ" מיום 17.10.2021 (שהיא) יבואן רכבי בנטלי שעמה ערך התובע הסכם טרייד אין לרכישת הרכב החדש לאחר התאונה.

כמו כן, כל החשבוניות בגין דמי שכירות לרכב המרצדס שבפועל נמסר לתובע כרכב חלופי שכור, ממוענות ל"אורכיד" ולא לתובע. יש לשים לב כי התובע נשאל על כך בחקירתו הנגדית והחל מתפתל ואומר כי אינו זוכר וכי הוא מניח כי הוא זה ששילם בפועל עבור דמי השכירות. אך זאת מבלי להציג שום אסמכתא שתומכת בכך… במילים אחרות, על פי מסמך זה עולה כי הרכב השכור שנמסר לתובע היה ללא עלות עד למסירת הרכב החדש שהוא רכש כמחווה שקיבל התובע. התובע אינו יכול לגלגל את שווי דמי השכירות, שלא יצא מכיסו, על הנתבעת".

בשלב זה של פסק הדין מתקשה השופט סמארה להסתיר את דעתו על התובע, והוא כותב כך: "בהקשר זה אומר כי על התובע לבוא בידיים נקיות עת הוא מבקש סעד מבית משפט, ואין הוא רשאי להעלות טענות חסרות בסיס שהראיות מצביעות על היפוכו של דבר… לנוכח האמור לעיל, אני רואה בתביעה זו כתביעה שנגועה בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט ולא אוכל לתת יד לניסיון נפסד זה".

בסיכום פסק הדין דחה השופט את התביעה וחייב את התובע בהוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 שקלים, כמו גם את הוצאות העדים, ואנחנו נותרנו עם מספר מסקנות עגומות. ראשית לכל, דברי השופט לגבי התובע מדברים בעד עצמם.

שנית, יבואנית בנטלי לישראל לא הייתה צד בהליך הזה, לכן השופט לא יכול היה להתייחס אליה ישירות בפסק דינו, אבל היא משחקת תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים. מסמך רשמי של אורכיד נמצא במרכז התביעה ולכאורה עולה ממנו צורך להתערבות הרגולטור בהסדרה חוקית חדשה לאופן הרישום החשבונאי בעסקאות טרייד אין של כלי רכב בישראל.

ההפרש בין 1.225 מיליון שקלים ל-1.7 מיליון שקלים איננו מבוטל, והוא מותיר הרבה מאד "בשר" לכל מיני דברים, במיוחד כאשר מדובר בעסקת טרייד אין אחת מתוך שרשור אפשרי כאשר גם מי שירכוש את הרכב המתוקן עשוי לבצע עסקת טרייד אין נוספת. בנוסף, כאשר מתח הרווחים על חלקים מגיע לסכומים של מאות אלפי שקלים – גם היבואנית היא בעלת עניין בתוצאות השמאות ובגובה הפיצוי שמשולם על-ידי חברת הביטוח.

מכל מקום, הפרש כל כך גדול בין המחיר שדורשת היבואנית תמורת חלקים לבין מחירם של חלקים דומים שמיובאים על-ידי יבואן מקביל מזכיר לכולנו את תאוות הבצע של חלק מיבואניות הרכב לישראל ומסביר גם את אחת הסיבות למחירי הביטוח הגבוהים בארץ.

תגובות:

עורך הדין אורן גלעדי אשר ייצג את התובע הגיב בשמו ובשם חברת אאורה: "אין כל קשר בין התביעה שבנדון לתפקידו הציבורי של מר אטרקצ'י בחברת אאורה. וכל אזכור של החברה הציבורית יוביל להגשת תביעה על הוצאת לשון הרע נגד מר אטרקצ'י.
מר אטרקצ'י לא ניסה להונות את חברת הביטוח. חבל מאוד שהשופט לא הציג את התמונה הנכונה וניצל את מעמדו להכפיש את שמו הטוב של מר אטרקצ'י. מר אטרקצ'י פעל בדיוק לפי הוראות חוזר המפקח על הביטוח בנושא שמאות רכב כמתחייב. הוא בחר בשמאי – אייל נרקיס – שהוא ברשימת שמאי החוץ של הראל.

מר אטרקצ'י רק ביקש לקבל את הסכום המגיע לו לפי חוות הדעת של השמאי נרקיס, שהוא השמאי של חברת הראל. מעבר לכך, גם השמאי של חברת הביטוח הכשרה, שבה בוטח רכבו של מר אטרקצ'י הצדיק את תביעתו.
הראל בחרה שלא לשלם את כל הסכום המגיע למר אטרקצ'י בנימוק לא רציני – שאפשר להשיג את החלפים לרכב בנטלי באינטרנט. זאת בשעה של מחסור עולמי – מגיפת הקורונה – כאשר לבנטלי עצמה לא היו את החלפים.
סיכומו של דבר מר אטרקצ'י פעל בידיים נקיות. לא הסתיר דבר מחברת הראל ולא מבית המשפט.

השופט עשה עבודה רשלנית. התעלם מחוזר המפקח שהוא הבסיס להתנהלות חברות הביטוח בנושא שמאות רכב. ולכן, בכוונתנו להגיש ערעור".

בהמשך לתגובה זו שאלנו שתי שאלות ספציפיות:

1. כיצד מוסברת העובדה שעולה מפסק הדין לפיה התובע תבע מחברת הביטוח סכום של יותר מ-109,000 שקלים תמורת שכירת רכב למרות שהוכח שמי שנשא בעלות השכירות היא יבואנית בנטלי לישראל ואף שקל לא יצא מכיס התובע?

2. הכיצד "אין כל קשר בין התביעה שבנדון לתפקידו הציבורי של מר אטרקצ'י בחברת אאורה" בשעה שבית המשפט קבע שמדובר ב"תביעה שנגועה בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט". אזכור שמו ותפקידיו של התובע חשובים דווקא בגלל תפקידיו הציבוריים, ובפרט תפקידו כמנהל חברה נסחרת – תפקיד שבין השאר דורש רמות גבוהות של אמינות ומהימנות?

תשובת עורך הדין גלעדי: "דבר לא הוסתר בניגוד למה שכתב השופט. דמי השכירות הופחתו מהמחיר ששולם עבור הרכב… השופט לא אהב את התביעה של בעל הבנטלי משום שהוא ראה בו בעל הון. בדיון הוא התריס כנגדו מדוע הוא שכר רכב חלופי מסוג מרצדס. מר אטרקצ'י הסביר לו שזה במקום הרכב שנפגע… אין כל קשר לחברה הציבורית. וחבל על הניסיון לערבב בין הדברים. הרכב הוא אישי של מר אטרקצ'י עצמו… לפעמים גם שופטים טועים. ולכן יש אפשרות לערער. וכך נעשה".

תגובת חברת אורכיד, יבואנית בנטלי לישראל: "יבואנית בנטלי אינה צד לפסק הדין המתואר בכתבה ובית המשפט בפסק דין מפורט לא קבע ואף לא רמז בדרך כלשהי כי פעולת היבואן אינה תקינה.
במקרה הנוכחי כבכל עסקת מכירה אחרת סופקו ללקוח מסמכי הזמנה, חשבונית והסכם טרייד-אין עם פירוט מלא ומדויק הן של סכום המכירה של הרכב החדש כולל הנחה שסופקה ללקוח והן של סכום הרכישה של הרכב שניזוק בתאונה, ואך ורק סכומים אלו שולמו. ליבואנית בנטלי אין ידיעה כלשהי על זהות והיקף המסמכים שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע.
לעניין מחירי החלפים – עסקינן ברכב יוקרה אשר עבר תאונה קשה ואין לנו יכולת להתייחס למחיר או איכות של מוצר אחר שמקורו אינו ידוע לנו".

עורך דין יצחק לוזון בשם חברת הביטוח הראל: "פסק הדין מדבר בעד עצמו ואין לנו מה להוסיף עליו".

ת"א 32861-01-22

The post בנטלי שעולה 2 מיליון שקלים, תאונה אחת, וסיבה לכך שפרמיות הביטוח שלנו כל כך יקרות appeared first on TheCar.

אנשי רויטרס שוחחו עם גורמים שונים בענפי הרכב והביטוח ומצאו שבדגמי רכב חשמלי שונים עלולות אפילו תאונות קלות ושכיחות לגרום ל"טוטאל לוס", כלומר להשבתה של הרכב – במיוחד כאשר הפגיעה היא בסוללה.

סוללה היא הרכיב הבודד היקר ביותר ברכב חשמלי, ומסתבר שחלק ממארזי הסוללות מעוצבים כך שאי אפשר לתקן אותם כאשר הם נפגעים. מניעת אפשרות התיקון נובעת פעם אחת מן העיצוב הפיזי של הסוללה, אך לא פחות מכך מן העובדה שחלק מיצרניות הרכב לא מאפשרות ל"צדדים שלישיים" לגשת אל נתוני מערכת הניהול ולתקן או להחליף מודולים ספציפיים שנפגעו. במקרה כזה רק רשת השירות של יצרנית הרכב יכולה להחליף או לתקן חלק פגוע ובמקום שבו אין תחרות המחירים גבוהים.

חברות ביטוח היו מעדיפות לתקן סוללות במקום להחליף אותן – כדי למזער את הנזק ואת הפיצוי ללקוחות, אבל אם אין להן אפשרות כזאת הן נאלצות "למחוק" את המכונית, כלומר להכריז עליה כעל אובדן מוחלט ("טוטאל לוס") וזה, כמובן, מגדיל את הסיכון של חברות הביטוח ומייקר את הפרמיות העתידיות.

מספר יצרניות רכב, בהן ג'נרל מוטורס ופורד, מסרו ל'רויטרס' שהן הנדסו את מארזי הסוללות שלהן באופן שכן מאפשר תיקון. לעומתם, טסלה נקטה בגישה הפוכה, בעיקר ב'מודל 3' וב'מודל Y': אנשי רויטרס מצאו שההחלטה של טסלה להפוך את מארז הסוללה לחלק מן המבנה של הרכב מחזקת את המרכב וחוסכת משקל, אבל לטענת מומחים אין דרך לתקן את הסוללה כאשר היא נפגעת בתאונה. סוללה חלופית לטסלה מודל 3 עולה בארה"ב כ-20,000 דולר, בשעה שמחיר המכונית כחדשה הוא כ-43,000 דולר (ומחיר זה יורד ככל שהמכונית מזדקנת בעוד שמחיר הסוללה החלופית נותר זהה).

אנשי פורד אמרו לרויטרס שהם הפכו את התיקון של מודולים בתוך הסוללה שלה לפשוט ואף פיתחו דרך קלה להחליף את מארז הסוללות כולו אם החלק החיצוני שלו נפגע. אנשי ג'נרל מוטורס טוענים שסוללות 'אולטיום' החדשות שלהם מאפשרות תיקון ברמת המודול, ואף מאפשרים גישה לנתוני הסוללה ל"צדדים שלישיים", למשל מוסכים וחברות ביטוח. זאת – לטענת מומחים שצוטטרו על-ידי רויטרס – הדרך שבה צריכים לבחור כל יצרניות הרכב החשמלי כדי להוזיל את עלויות התיקון.

אנשי ניסאן מסרו ל'רויטרס' שאפשר להחליף מודולים בודדים בסוללות שלהם ואילו אנשי רנו טוענים שאפשר לתקן מודולי סוללה שלהם ב"מרכזי סוללות ייעודיים", כלומר לא על-ידי גורמים חיצוניים. אנשי רנו לא השיבו לשאלה אודות גישה לנתוני הסוללות על-ידי צד שלישי. אנשי סטלנטיס השיבו לרויטרס ואמרו שהם לא מתקנים סוללות אחרי תאונות שבהן כריות האוויר נפתחו, ושהם לא מוסרים נתונים לצדדים שלישיים.

מטסלה לא הגיבו על הטענה שחברות ביטוח נאלצות להכריז על כלי רכב מתוצרתם כעל 'אובדן מוחלט' לאחר תאונות, אבל אילון מאסק, המנכ"ל, אמר לפני כחודשיים שפרמיות הביטוח "היו במקרים מסוימים גבוהות באופן בלתי סביר". אנשי טסלה אף מציעים ללקוחות שלהם ב-12 מדינות בארה"ב תוכניות ביטוח ייעודיות, ומבטיחים להרחיב את התוכנית בעתיד לשווקים נוספים.

חישוב מסלול מחדש

הנתון החשוב ביותר כדי שרכב חשמלי יהיה משתלם כלכלית הוא "עלות הבעלות הכוללת" (TCO) אשר מסכמת את ירידת הערך, עלות המימון, עלות האנרגיה, עלויות הטיפולים וכלל עלויות הבעלות – כולל פרמיות ביטוח. אם עלויות תיקון גבוהות ייאלצו את חברות הביטוח להכריז על מכוניות כעל "אובדן מוחלט" זה יזניק את הפרמיות בעתיד ויפגע בכדאיות הכלכלית של אחזקת רכב חשמלי. לכן, יצרניות רכב חייבות להוזיל את הסוללות, לעצב אותן באופן שמאפשר תיקון של חלקים פגומים ולפתוח את הגישה אל מערכות הניהול שלהן למוסכים מתמחים שלא קשורים לרשת השירות של היצרניות (כדי לאפשר תחרות בריאה).

תעשייה חדשה לגמרי שחייבת להתפתח במקביל היא מחזור והשבה של תאי סוללות, מפני שגם כאשר סוללה נפגעת בתאונה – רוב המודולים שלה נותרים תקינים ואפשר להשתמש בהם לתיקון סוללות אחרות. אלא שלצורך זה נדרשים ידע ייחודי, כלים מתאימים, גישה מלאה למערכות הניהול של הסוללות ויותר מכל: היקף פעילות גדול מספיק לכדאיות כלכלית.

לפי הנתונים של חברת Policygenius, כפי שצוטטו על ידי רויטרס, עלות פרמיית הביטוח לרכב חשמלי בארה"ב גבוהה כבר כיום בכ-27% ביחס לדגם מקביל עם מנוע בעירה פנימית.

כפי שפרסמנו כאן לפני כשלושה חודשים, ממשלת בריטניה לא המתינה שכוחות השוק יעשו את שלהם ויזמה מחקר שבוחן את כלל עלויות תיקון התאונות של רכב חשמלי, בדגש על סוללות. פרויקט המחקר – שמבוצע על-ידי חברת טאצ'האם, כבר יצא לדרך ואמור לארוך חמישה חודשים, ואנחנו ממתינים בקוצר רוח לתוצאותיו.

השורה התחתונה היא שיצרניות רכב חייבות לקחת בחשבון את עלויות התחזוקה והתיקון של סוללות לרכב חשמלי, לייצר סוללות שבנויות מחלקים שניתנים להחלפה (או מודולים) ולהקפיד שהם יהיו פשוטים יותר לתיקון. בנוסף עליהן לפתוח את נתוני הניהול והאבחון של הסוללות לצדדים שלישיים. כל עוד שדרישות אלה לא הופכות לסטנדרט של התעשייה צריך לצפות לזינוק במחירי הביטוח, וזה יחול גם על מי שכרגע משלם תעריף נמוך יחסית גם אם הוא יהיה מבוטח "טוב" בלי תביעות.

The post מחירי הביטוח של רכב חשמלי עלולים לזנק בקרוב appeared first on TheCar.

לחברת ת'אצ'האם יש ידע הנדסי מקיף בכל הקשור לרכב מפני שהפעילות השגרתית שלה היא בתחום בדיקות ובחינות של תקלות, נזקים, פיתוחים חדשים, תקינה, וגם מבחני ריסוק לרכב חדש שאותם היא מבצעת בין השאר כאחד הקבלנים של פרויקט הבטיחות Euro-NCAP.

Innovate UK, סוכנות החדשנות הלאומית של ממשלת בריטניה, בחרה בת'אצ'האם לאחר שהסתבר שכרגע יש בעולם מעט מאד ידע מעשי ומחקרי אודות תהליכי התיקון והביטוח של כלי רכב חשמליים, ולא ברור באילו אופנים הם שונים מאלה של מכוניות עם מנועי בעירה.

בשונה מאשר ממשלות ישראל, שעסוקות בעצמן, ממשלת בריטניה הגיבה מאד מהר לתלונות ציבור שהניעו את "הרשות להתנהלות פיננסית" הבריטית (גוף מקביל לרשות להגנת הצרכן בישראל) להכריז על כך שיש לה ראיות לפיהן חברות ביטוח ממעיטות בערך הגרט של מכוניות חשמליות שעברו תאונות קשות והוכרזו כאובדן מוחלט. במקרים שונים חברות הביטוח שיפרו באופן ניכר את התמורה ללקוחותיהן רק אחרי שהם התלוננו בפני הרשות.

בעוד שאין הבדל בין המוטיבציות הכלכליות של חברות ביטוח בבריטניה לבין אלה הישראליות – ממשלת בריטניה פועלת עבור האזרחים שלה, מקדמת בעוצמה את המעבר לרכב חשמלי, ודואגת להם גם כנגד הלחצים של גופים מסחריים חזקים, וזה בוודאי צריך לסייע לנו לבחון את הפעילות של ממשלת ישראל באופן יותר ביקורתי.

המחקר החדש צפוי לארוך חמישה חודשים והשלב הראשון שלו ממוקד בזיהוי וניתוח הבדלים בזרימת העבודה במוסכים בין שתי תצורות ההנעה, ובאיתור "נקודות כאב" פוטנציאליות.

ת'אצה'ם הוא ארגון ללא כוונת רווח שהוקם בבריטניה בשנות ה-60 על ידי איגוד חברות הביטוח בתחום הרכב במטרה ספציפית: הוזלת עלויות תביעות ביטוח הרכב בתוך כדי שמירה על הבטיחות. המרכז, בדומה למקבילו האמריקני, ממומן כיום על ידי 25 חברות ביטוח בריטיות וקשור באופן קבוע ליצרניות רכב, רגולטורים, ארגוני אכיפת חוק וחברות ביטוח במטרה לספק נקודת מבט הוליסטית.

מנהל תחום ההנדסה בחברת ת'אצה'ם, אדריאן ווטסון, צוטט בהודעת החברה כשאמר: "תעשיית הרכב הייתה מאד מהירה בכניסה לתחום הרכב החשמלי ובעלי רכב רבים מתחברים במספרים גדלים והולכים לכלי רכב חשמליים… יצרניות הרכב אמנם מגינות בקפדנות על הסוללות באמצעות מבני הגנה וקריסה, והסוללות מושפעות רק לעתים רחוקות מפגיעות במהירות נמוכה. עם זאת, האתגרים קיימים כאשר סוללה נפגעת בהתנגשות, או כאשר נפגעת מערכת המתח הגבוה ויש לתקן אותן. במקרים רבים אין הבדל בין תיקוני תאונות של רכב חשמלי ורכבי בעירה, אבל מתחת למכסה המנוע מסתתרות מוטיבציות שונות כמו רמת הבטיחות של התיקון, שאיפה לחסוך, משך זמן התיקון (שמתבטאת גם היא בעלויות כספיות), ותהליך ניהול התביעות שנחשב לקריטי בדרך להחזרה לכביש של כל רכב לאחר תאונה. ההבדלים בין רכב חשמלי לרכבי בעירה מודגש בתהליך תביעות הביטוח יותר מאשר בכל תחום אחר".

מאליו מובן שהמחקר החדש יתמקד באופן מיוחד בהשפעה של תאונות על הרכיב היקר ביותר ברכב חשמלי – הסוללה – שבנסיבות שונות עלולה להיות גם הפגיעה והמסוכנת ביותר.
לצורך בניית מודל המחקר משתפת ת'אצ'הם פעולה עם חברת הביטוח LV אשר העמידה לרשותה נתוני תביעות מהעולם האמיתי, וכן עם חברת פירוק ומיחזור רכב שמספקת תובנות בנוגע לתהליכי מיחזור אופטימליים של רכב חשמלי. מנהל הרשתות וההנדסה של חברת הביטוח LV, כריס פיין, כינה את הפרויקט "מרגש וחיוני", והוסיף: "כמבטחת רכב אנחנו ממוקדים בשתי מגמות: פיתוח שיטות תיקון ירוקות ותמיכה באימוץ רחב יותר של מכוניות חשמליות. לכן הפרויקט הזה כל כך מרגש וחיוני. העניין הוא למצוא, יחד כתעשייה, את הדרך הטובה ביותר לתקן את כלי הרכב החשמליים ואת הסוללות שלהם במקום להוריד אותם מהכביש. זה ישפיע לטובה על עלויות התביעות וגם יזין שוק בריא של כלי רכב חשמליים משומשים".

אדריאן ווטסטון מת'אצ'האם הוסיף: "חיוני שהתעשייה תתאחד כדי להבטיח שניתן יהיה לעמוד בציפיות של הלקוחות בתחום הביטוח והתיקון של רכב חשמלי, מפני שהחוויה שלהם יכולה להיות טובה יותר ממה שהם רגילים כעת עם כלי רכב עם מנועי בעירה".

The post ממשלת בריטניה בוחנת אם מעבר לרכב חשמלי יזניק את עלויות הביטוח appeared first on TheCar.

חברת QuoteWizard היא אגריגטור לידים שהוקמה בסיאטל, וושינגטון, בשנת 2007 ונחשבת לאחת המובילות בתחומי השוואת תעריפי ביטוח ורכישת פוליסות, דירוגי לקוחות וסקירות שוק. בשבוע שעבר פרסמה החברה את רשימת הדגמים עם עלויות הביטוח הגבוהות ביותר, ובמקביל גם את רשימת הדגמים שעלויות הביטוח שלהם הן הכי פחות יקרות.

מנגנון השוואת התעריפים של QuoteWizard הוא "זירת מסחר מקוונת" שמתפרנס מיצירת לידים לחברות ולסוכני ביטוח. הוא מבוסס על כך שבעלי רכב משתפים עם האלגוריתם את המידע האישי שלהם במטרה לקבל הצעות מחיר. הסקר שפורסם מבוסס על תעריפי ביטוח ממוצעים שנמסרו לאגריגטור בשנה האחרונה בכל פעם שהתבקשו והתקבלו הצעות מחברות ביטוח וסוכנים באופן ישיר, וגם באמצעות דואר אלקטרוני ושיחות טלפון ישירות.
מן הסקירה עולה ש'מודל 3' ו'מודל Y' מתוצרת טסלה הם שני הדגמים היקרים ביותר לביטוח מבין כל הדגמים הפופולריים בארה"ב: עלות הביטוח המוצעת של מודל 3, שמחירה בארה"ב מתחיל בכ-40,000 דולר, היא 2,830 דולר לשנה ל"ביטוח מקיף". מודל Y מדורגת מיד אחריה עם עלות פרמיה של 2,658 דולר. אנשי האתר מציינים ש"הביטוח של מודל 3 וכלי רכב אחריןם מתוצרת טסלה יקרים כמו תעריפי הביטוח של מכוניות יוקרה מפני שהם יקרים יותר לתיקון ומכיוון שהם מהווים יעד מפתה יותר עבור גנבים". שלושת הדגמים הבאים ברשימה הם יונדאי סונטה (2,332 דולר), קיה פורטה (2,328 דולר) ויונדאי אלנטרה (2,295 דולר).

מחירים אלה משקפים, מן הסתם, את "הביקוש" לכלי רכב גנובים אשר נובע בחלקו משוק חלקי הרכב הגנובים כלומר מן הפופולריות של דגם בטבלת המכירות ומחיר המחירון של חלקים שונים. מרכיב סיכון אחר שקובע את עלויות הביטוח הוא מידת המעורבות של דגמים שונים בתאונות והעלויות הממוצעות של תיקוני תאונות כאלה.

בקצה השני של קשת המחירים בארה"ב מדורגות ראשונה סובארו פורסטר (1,760 דולר), ואנשי האתר מסבירים את זה בכך שהלקוחות שלה הם בדרך כלל אנשים עם מודעות גבוהה לנושאי בטיחות שהם בדרך כלל גם נהגים זהירים יותר, והמכוניות מעורבות פחות בתאונות. במקומות הבאים מדורגים ג'יפ צ'רוקי ($1,767), הונדה CR-V – שעלות הפרמיה השנתית הממוצעת שלה היא ($1,760), ג'יפ רנגלר ($1,777) והונדה אודיסיי ($1,822).
אנשי האתר מדווחים שהעלות הממוצעת של ביטוח רכב בארה"ב (לאו דווקא ביטוח מקיף, אלא כלל הפוליסות) היא כ-1,255 דולר לשנה, ושמי שמבקש לשלם פרמיות נמוכות לא צריך לטעות ולקנות דווקא מכונית קטנה פיזית, מכיוון שגודל הרכב ומחיר המחירון שלו הם רק חלק מגורמי הסיכון שמחושבים על-ידי חברות הביטוח.

למעשה, הפרמיות הכי פחות יקרות, כך לדברי עורכי האתר, הן של כלי רכב בגודל בינוני (במונחים אמריקנים כמובן…), ושל מכוניות "רגילות" להבדיל מכלי רכב "נוצצים ומיוחדים".

מה קשור?

צריך להדגיש שמחירי הביטוח בארצות הברית לא קשורים באופן ישיר לאלה שמקובלים בישראל, ובכל זאת יש בהם עניין. ההבדלים המשמעותיים ביותר בינם לביננו נובעים ראשית לכל מן העובדה ששוק הרכב האמריקני הרבה יותר משוכלל מן השוק הישראלי, והרגולציה שלו פועלת באופן יותר בולט לטובת הצרכנים.

בארצות הברית מתקיים אמנם שוק הרכב העשיר ביותר בעולם, והשני בגודלו אחרי סין, אבל מחירי המכירה של מכוניות חדשות נמוכים משמעותית מאשר בארץ היות שלא מוטלים שם מס קניה כבד ומע"מ גבוה כמו אצלנו. התמחור היחסי של דגמים בארה"ב שונה מאשר אצלנו, וגם הדגמים הפופולריים שם שונים משלנו: רוב המכוניות שנמכרות בארה"ב מיוצרות בצפון אמריקה (ארה"ב, קנדה ומקסיקו), וחלק ניכר מן הדגמים שם לא נמכרים בישראל או שהם תופסים כאן נתח שולי בלבד. אפילו טסלה מודל 3 שנמכרות בישראל מגיעות ברובן מסין וחלקן מארה"ב.

העניין הוא שטסלה, נכון לפרק הזמן שבו אנחנו נמצאים, מייצגת תופעה אופיינית לשוק בהתהוות, וגם אצלנו היא – וחלק מן המכוניות החשמליות האחרות – נמכרת במחירים גבוהים מן הממוצע בשוק. בנוסף, עלויות התיקון של טסלה יקרות יותר מאשר של דגמים אחרים, וזאת דווקא בעיה שחשוב לשים אליה לב. ראשית לכל – אם מגיעים למצב שבו נפגעת הסוללה במהלך תאונה – ההכרזה על אובדן מוחלט עלולה להיות בלתי נמנעת.
שנית, מערך השירות של טסלה מבוסס עדיין באופן כמעט בלעדי על מה שהחברה עצמה בחרה לפרוש אצלנו, וכל עוד שמספר המכוניות על הכבישים שלנו לא גדול לא עומדות בפני הלקוחות אפשרויות תחרותיות אחרות. רק כאשר תהיה מוטיבציה כלכלית גדולה מספיק, כלומר צי מכוניות גדול – עשוי להתקיים יבוא של חלקי מרכב תחליפיים שיאפשרו תחרות כלשהי.

כרגיל, כמעט כמו בכל מאמר וידיעה שקשורים בטסלה, גם הידיעה הצנועה אודות עלויות הביטוח גרמה להסתערות חסרת פרופורציות של אוהבי המותג ומתנגדיו. רבים מכלי התקשורת שפרסמו את הסקר של QuoteWizard "הותקפו" במאות תגובות – חלקן סתם מתלהמות ומשמיצות ואחרות מעניינות, נכונות ואינטליגנטיות.

למשל, חלק מן התגובות התמקדו בטענה הנכונה והעניינית לפיה "עלויות ביטוח ממוצעות" לא מייצגות את המחיר הריאלי עבור מבוטחים רבים, וזאת מכיוון שתעריף הפוליסה הוא בסופו של דבר אישי והוא נגזר מגורמי סיכון רבים כמו העבר הביטוחי הספציפי למבוטח, אזור המגורים שלו, מיקום החניה שלו וכן הלאה והלאה. סיבה אחרת לפיה תעריפי הביטוח הממוצעים בארה"ב עלולים להטעות (והם בוודאי שונים מאשר בישראל) היא שעצם ההגדרה "כיסוי מלא" בארצות הברית שונה ממדינה למדינה מפני שכל מדינה קבעה דרישות מינימום שונות לפוליסות ביטוח רכב כאלה.

מגיבים רבים פרסמו תגובות לפיהן תעריפי הביטוח שלהם נמוכים יותר – ואלה מצד אחד נתונים שקשה לאמת ומצד שני יכולים להיגזר מן העובדה הקודמת. השאלה הכי מעניינת שצריכה להישאל, ובוודאי מבדילה בין השוק האמריקני לישראלי בשנת 2021-2022 – היא "איך גונבים טסלה?" (ובמקרה שלנו גם: לאיזה צורך?). יש אפשרות, כמובן, להשבית במהירות את התקשורת של המכונית ולהעמיס אותה על משאית כדי לפרק אותה לצורך חלקים, אבל נראה שהרבה יותר מסובך לגנוב טסלה כדי לנהוג בה. במקרה שלנו, כל עוד שאין מסה קריטית של מכוניות סביר גם שהביקוש לגניבות רכב יהיה נמוך.

כמובן שכמו תמיד התגובות המשעשעות ביותר הן הקונספירטיביות אשר טוענות שמדובר בכתבה ממומנת על-ידי "שלושת הגדולים" (הכוונה לתעשיית הרכב בכללותה, ובפרט ביצרניות שמייצרות כלי רכב עם מנועי בעירה).

טסלה תבטח בעצמה

אחת ההתפתחויות המעניינות בתחום ביטוח הרכב בכלל, והביטוח של מכוניות טסלה בפרט, היא כניסתה של החברה עצמה לשוק הביטוח – וזה נושא מורכב בפני עצמו מכיוון שיש לו יתרונות וחסרונות עבור הלקוחות.
טסלה החלה לשווק ביטוח לדגמים שלה בקליפורניה כבר בשנת 2019, וכעת היא מרחיבה את האפשרות הזאת גם למדינות וושינגטון, אילינוי וטקסס. היתרון, כמובן, נובע מכך שטסלה שולטת בכל שרשרת הערך של ייצור המכוניות שלה ותיקוני תאונות, למשל, יבוצעו בוודאות בחלפים מקוריים. לטסלה זול יותר לבטח מכוניות מתוצרתה ויש לה מוטיבציה להציע תעריפי ביטוח תחרותיים ביחס לפרמיות של דגמים אחרים בשוק, כך שגם זה משחק לטובת הלקוחות שלה.

יש לכם טסלה מודל 3? תכתבו לנו כמה אתם משלמים כדי לבטח אותה, וכמה שילמתם על דגמים קודמים שלכם.

The post הביטוח של טסלה מודל 3 הוא היקר ביותר בארה"ב. באמת? appeared first on TheCar.

בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על אותה פסיקה נוספו שני שופטים להרכב המקורי, שנותר איתן בדעותיו, ובשבוע שעבר היטו אלה את הכף לכיוון ההפוך: שלושה משופטי העליון סבורים שבמקרה כפי שתואר חברת הביטוח פטורה לחלוטין מתשלום פיצויים. כך התהפכה ההלכה הקודמת, ונקבע תקדים מסוכן למבוטחים.

אינני משפטן, אבל במהלך לא מעט שנות עבודה ככתב ביטוח ב'ידיעות אחרונות' נאבקתי ככל יכולתי נגד מה שנתפש בעיניי כעוולות שמבצעים בעלי כח ושררה כנגד האזרח הקטן, תוך ניצול פער הכוחות העצום בין הצדדים. זאת, לדעתי, תהיה גם תוצאת הפסיקה החדשה, בין השאר מכיוון שהיא קובעת תקדים מסוכן גם למצבים אחרים.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שכאשר נוהג ברכב נהג צעיר שאינו מבוטח בהתאם למגבלות פוליסת הביטוח הוא מפר את תנאי הפוליסה, וכנראה אף מגדיל את הסיכון שחברת הביטוח נוטלת על עצמה. אגב, עניין זה לא לגמרי מוחלט והראיה לכך היא השוני בין טבלאות הגילאים בין חברות ביטוח שונות.

השאלה היא אם תוספת הסיכון הזו מקנה לחברת ביטוח פריבילגיה אוטומטית להתנער מתשלום פיצוי באופן אבסולוטי, וכשאלת המשך – האם פריבילגיה כזאת משרתת את כלל הציבור או פוגעת בו. כבוד השופט מלצר, אשר כתב את הכרעת הדין שבה אימץ את עמדת חברת הביטוח, פסק שההלכה הקודמת עלולה לפגוע בכלל הציבור מפני שהיא תוביל לייקור גורף של פרמיות הביטוח ככל שיותר מבוטחים יבחרו "לתחמן" ולרכוש פוליסות שלא תואמות את הסיכון האמיתי.

עם כל הכבוד, הניסיון שלי מלמד שחלק משופטי בית המשפט מנותקים מן המציאו בשטח, אחרת היו מבינים ששוק הביטוח תחרותי, ושבשנים האחרונות נכנסו אליו שחקנים חדשים וגם שיטות חדשות לחישוב פרמיות. לאורך זמן זה מפחית את תעריפי הביטוח, ומקרים כפי שנדונו כאן הינם שוליים ונדירים, ואין בכוחם להעלות את תעריפי הביטוח.

למעשה, דווקא הפסיקה החדשה פוגעת במבוטחים מפני שהיא עולה בקנה אחד עם מהלך שחלק מחברות הביטוח מנסות לקדם מזה זמן רב. החברות מתאמצות לכלול בחוזי הביטוח מגבלות שונות ומשונות, לפעמים כאלה שהמבוטח לא ער למשמעויותיהן. מי שמועד מתוך טעות, ולא מתוך כוונה מראש – ימצא את עצמו מעתה מול שוקת שבורה לאחר שחברת הביטוח זכתה לפטור מלא מתשלום פיצויים.

כך, למשל, יש חברות ביטוח שטוענות שנהג צעיר שנוהג ברכב ללא מלווה בתקופת הליווי דינו כמי שנהג ללא רישיון ולכן לא מגיעים לו פיצויים כלל (יש פסיקות סותרות בנושא). מצב דומה מתקיים כאשר נהג מסיע יותר נוסעים מכפי שמותר ברישיון הרכב, או כאשר נהג לא הפעיל את מערכת המיגון ברכב כאשר יצא ממנו לרגע קט. במקרה קיצוני אף יותר נטען שנהג שלא שילם את אגרת רישיון הרכב דינו כמי שנהג ללא רישיון, ולכן פטורה חברת הביטוח מתשלום פיצויים.

הפסיקה האחרונה מוסיפה נדבך על המסד הלא מכובד הזה, ובניגוד מוחלט לעמדת בית המשפט העליון אין ספק שהיא תפגע בציבור. התיאבון של חברות הביטוח עלול להיפתח כעת, והן יסרבו לפצות גם צד שלישי שייפגע בתאונה שנגרמה על-ידי מבוטח שלא עמד בתנאי הפוליסה. במקרה כזה יכול כל אחד מאיתנו להימצא במצב שבו הוא נאלץ לתבוע את הנהג הפוגע ו/או את בעל הרכב הפוגע אשר הרשה לנהג צעיר לנהוג ברכבו. אם לנהג שגרם לתאונה לא יהיו אמצעים לפצות אותנו ניאלץ לתבוע אותו בבית משפט, וזה תהליך מורכב, יקר וארוך. בינתיים, עד שתושג הכרעה, ניאלץ לממן את התיקון מכיסנו.

לחילופין, אם אנחנו מבוטחים בביטוח מקיף נוכל לתבוע את חברת הביטוח שלנו, אלא שמאותו רגע נאבד את כל הזכויות שלנו כמי שלא תבעו, והפרמיות שלנו יתייקרו בשנים הבאות.

זאת לעומת המצב הטבעי שבו חברות ביטוח, שמחזיקות מערכים מאומנים של חוקרים, עורכי דין ובעלי מקצוע, והכתפיים שלהן רחבות עשרות מונים מאלה של בעל רכב ממוצע – מתנהלות מול נהגים ובעלי רכב סוררים כאלה.

ההלכה הקודמת, שהתהפכה, היטיבה להציג אינטרס מאוזן, וזאת מפני שאפילו במקרה הגרוע שמישהו "תחמן" לכאורה את חברת הביטוח – הוא בסך הכל רכש ביטוח חלקי ולכן היה זכאי רק לפיצוי חלקי. לכן אפשר היה לצפות מבית המשפט העליון להתאמץ קצת יותר, להפגין יצירתיות, ולהגיע לתוצאה מורכבת אך הגונה יותר. למשל, אפשר היה לקבוע שנזקים לצד ג' ישולמו באופן מידי על-ידי חברת הביטוח, וזו תוכל לבחור אם לתבוע את המבוטח שלה בגינם. לגבי הנזק העצמי – די בפיצוי יחסי – למשל 50% מן הנזק – כדי לעודד מבוטחים שלא לנצל לרעה את השיטה, ולבחור בפוליסה שתגן עליהם באופן מלא בשעת הצורך.

התאבון של חלק מחברות הביטוח לא יודע שובע, וחבל ששופטי בית המשפט העליון סייעו להן להשביע אותו: לגבות פרמיה אך לא לשלם פיצויים.

The post האם בית המשפט העליון מגן על המבוטחים או על חברות הביטוח? appeared first on TheCar.

מסתבר שבמיליוני מכוניות בעולם נעשה שימוש במפתחות רכב שמתקשרים עם מנגנון פתיחת הדלתות, וניטרול משבת המנוע, אשר נסמכים על מערכת הצפנה בשם DST80, מתוצרת חברת טקסס אינסטרומנטס האמריקנית. הבעיה, כפי שחשפו חוקרים למדעי המחשב ממכון מחקר בבלגיה ומאוניברסיטת ברמינגהם בבריטניה, היא שמספר יצרניות רכב יישמו את המערכת הזאת בדרך רשלנית לכאורה, ולכן יש בה "חורי אבטחה" שמאפשרים לפרוץ אותה עם אמצעים פשוטים.

ששת החוקרים, ממכון המחקר KU Leuven בבלגיה ומן המכון למדעי המחשב באוניברסיטת ברמינגהם שבבריטניה, פרסמו מאמר מדעי אודות ה"צ'יפסט" של טקסס אינסטרומנטס, אשר מותקן בין השאר בדגמי קאמרי, קורולה ו- RAV4 של טויוטה, אופטימה, סול וריו של קיה, ו-i10, i20 ו-i40 של יונדאי, ואפילו בדגמי S של טסלה. לדברי פרופסור פלביו גרסיה מאוניברסיטת ברמינגהם, עקיפת ההצפנה של הצ'יפסט "מורידה את רמת ההגנה מפני גניבה של המכוניות אל הרמה שהייתה נהוגה בשנות ה-80 של המאה הקודמת".

החוקרים, כאמור, מסבירים שהבעיה לא נעוצה בטכנולוגיית ההצפנה עצמה, אלא בדרך שבה היא מיושמת. כך, למשל, ההצפנה של טויוטה מבוססת על מספר השילדה של הרכב, ואילו מהנדסי יונדאי וקיה בחרו להשתמש רק ב-24 מתוך 80 הסיביות הזמינות להצפנה – וכך הפכו אותה קלה מאד לפריצה. בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על האקרים שמוצאים שיטות יצירתיות ומתוחכמות להעתיק את קודי ההצפנה של מפתחות התנעה, וגונבים מכוניות מבתיהם וממקומות העבודה של בעליהן. יצרניות הרכב, בתגובה, מתאמצות לשכלל ולשפר את ההגנות, ומרוץ "החתול והעכבר" הזה – כמו בתחומים אחרים של מניעת גניבות והונאות– הוא אינסופי.

סכנה לשלומן של עשרות מיליוני מכוניות

המחקר החדש מטריד יותר מאחרים היות שהוא מוכיח שמיליונים רבים של מכוניות חשופות לפריצה באמצעות מכשירים בסיסיים מאד, בסך הכל אוסף של מספר רכיבים אלקטרוניים, כמה חוטי חשמל ומברג שנדחף למיקום הנכון. כל שנדרש מן הגנבים זה לקנות מכשיר בסיסי וזול שנקרא קורא/משדר RFID, ולהציב אותו בסמוך לאחת המכוניות האלה בשעה שהבעלים שלה פותח או נועל אותה. קורא ה-RF שומר את הקוד הקריפטוגרפי הסודי של מנגנון הפתיחה, ובהזדמנות הראשונה הבאה מאפשר לפורץ לפתוח אותה ולהתניע את המנוע.

כדי למצוא את נקודות התורפה רכשו החוקרים ב-ebay מספר מפתחות רכב וביצעו "הנדסה הפוכה" לשיטת ההצפנה, ולאחר שמצאו אותן הן דיווחו עליהן ליצרניות הרכב. לדברי החוקרים – רק אנשי טסלה ביצעו עדכון חומרה במכוניות שלהם והם היחידים שחסמו את נקודת התורפה.
אנשי טויוטה אישרו למגזין 'ויירד' שמדובר בבעיה אמיתית ושהיא דווחה להם על-ידי החוקרים, אך טענו שמדובר בדגמים קודמים של החברה, ושהבעיה טופלה במכוניות החדשות מתוצרתה. אנשי יונדאי בארה"ב מסרו שהבעיה מוכרת להם אבל לא נוגעת לאף דגם שנמכר בארצות הברית, וזה כמובן לא ממש מרגיע אותנו, בישראל. אנשי קיה וטקסס אינסטרומנט לא טרחו להגיב.

צריך להדגיש שאנשי טויוטה טענו גם שלא מספיק לעקוף את ההצפנה – צריך להתגבר גם אל המנגנון הפיזי של סיבוב מפתח במתג התנעה, אלא שהחוקרים מסבירים שמה שהיה קל לביצוע בשנות השמונים – באמצעות מברג פשוט וקיצור של חוטי ההתנעה – אפשרי גם כעת אם מתגברים על משבת המנוע.

החוקרים מסבירים שכדי למנוע מגנבי מכוניות לנצל את המחקר שלהם למטרות פליליות הם לא חשפו בו פרטים שמאפשרים לבצע את העבודה בקלות, אבל לטענתם – כל מי שיעשה "הנדסה הפוכה" כפי שהם ביצעו – יגיע לאותן תוצאות. הסיבה, לדבריהם, שהם בחרו לפרסם בפומבי את עבודתם היא שכל בעל רכב שמכוניתו כלולה ב"קבוצת הסיכון" חייב לדעת על הבעיה כדי להחליט בעצמו או, וכיצד, להגביר את רמת המיגון של מכוניתו.

מסתבר שמכיוון שאין אפשרות להתקין "טלאי תוכנה" אשר יתקן את הטעות – לא כל כך פשוט לתקן את הבעיה. יצרניות הרכב תיאלצנה להזמין את כל המכוניות לתיקון ברשתות השירות שלהן ולבצע תכנות מחדש של רכיבים אלקטרוניים. במקרים אחרים אף נדרשת החלפת רכיבים אלקטרוניים או החלפת מפתחות הרכב, ומדובר במהלך "קריאה לתיקון" מאד יקר מבחינתן. כל עוד שלא יוכח שגנבים אכן מנצלים את הפירצה וגונבים מספר גדול של מכוניות לא סביר שהיצרניות ייצאו מגדרן כדי לפתור את הבעיה – ולכן כל שנותר לבעלי הרכב זה להחליט בעצמם מה מידת הסיכון שהם רוצים לקחת. החוקרים, מבחינתם, מדגישים שחשוב לפרסם את ממצאיהם כדי לחשוף את הסיכון ולאפשר לבעלי הרכב להחליט בעצמם כיצד לפעול. "עדיף שלקוחות יבינו את המצב לאשורו", אומר גרסיה, "אחרת רק הגנבים יודעים".

The post מכוניות של טויוטה יונדאי וקיה חשופות מאד לפריצה appeared first on TheCar.

בהיעדר נתונים מוחלטים אפשר אולי להתווכח אם רמת הסיכון לגניבה של מכוניות השתנתה לנוכח המצב, אבל הסיכוי לתאונה כמעט ולא קיים כשמדובר במכונית שעומדת, וזה אמור להשפיע לא רק על מרכיב הנזק בפוליסה אלא גם על פוליסת "צד שלישי" רכוש, כמו גם על ביטוח החובה – אותו מס שמכסה פגיעות גוף בבני אדם.

חברות הביטוח נאבקות עלינו בכל ימות השנה ומפרסמות הרבה, וכמעט כולן מתאמצות לספר לנו איזה שירות נהדר הן מעניקות לנו במקרה המצער שבו משהו רע קורה למכונית שלנו. אבל כל עוד שלא קיבלת הודעת SMS מחברת הביטוח שמבשרת לך על האפשרות להקפיא את הפוליסה או להקטין את העלות שלה – סימן שהחברה הזאת לא באמת אוהבת אותך ועליך לשקול מחדש את היחסים עם אותה חברה.
בעידן הנוכחי יש בידי חברות ביטוח לא מעט אמצעים להעניק הנחות למי שכמעט ולא משתמש במכונית שלו או לא משתמש בה בכלל, ובכל יום שחולף מבלי שהן עושות את זה ראוי היה שיתייחסו אליהן כאל מי ש"עושות עושר שלא במשפט", ובמילים פשוטות: גונבות אותנו. תעריף הפרמיות שלנו חושב לפי רמת סיכון מסוימת, הסיכון הזה הופחת, והחברות יכולות – גם אם לא חלה עליהן חובה חוקית – להוזיל מחירים.

מאות אלפי מכוניות בישראל מצוידות באמצעי איתור, כלומר שחברות ביטוח יכולות להציע תעריפים שקשורים לשימוש בפועל במכונית, או לוודא שלא נעשה בהן שימוש. אגב, חברות האיתור עצמן מרוויחות מיליונים מן העובדה שחברות הביטוח כופות עלינו, בעלי הרכב, להשתמש בשירותים שלהן. אפשר, לכן, לצפות מהן להחזיר לנו משהו בתמורה ולצאת במבצע משותף עם חברות ביטוח שיבחרו להיות "צדיקות בסדום".

למספר חברות ביטוח יש גם אמצעים אחרים, פשוטים יותר, לבוא לקראת לקוחותיהן בימים קשים כאלה. הן יכולות, למשל, להציע הקפאה מוחלטת של הביטוח או של חלקים ממנו, או להציע ביטוח על בסיס יומי, כפי שחלק מהן מציעות לביטוח של נהגים צעירים. במילים אחרות: "אם יש רצון – יש אפשרות", אבל במבחן התוצאה כנראה שאין רצון. מצד שני, "האוירה הכלכלית" בישראל הרגילה את רובנו לחשוב שחברות מסחריות אמורות לפעול רק למען שורת הרווח שלהן, ולא, למשל, גם למען הקהילות שבקרבן הן פועלות ומהן הן מתפרנסות. קורונה או לא קורונה, עסקים שורדים או מתמוטטים – זה כנראה לא משהו שבאמת מזיז לחברה מסחרית.

אולי, ואולי לא, אבל מה שבטוח זה שגם במדינה שמהללת את הקפיטליזם כשיטה הכלכלית הטובה ביותר אמור לפעול "רגולטור", הוא הממשלה, ותפקידו להגן על האינטרס הצרכני של הציבור. מי שקובע את התקנות שלאורן חייבות להתנהל חברות הביטוח הם אנשי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, ואם חברות ביטוח לא "מתנדבות" לעשות את הדבר הנכון – התפקיד של פקידים אלה הוא לאלץ אותן, ולכל הפחות לעודד אותן לעשות את זה.

אז אם אתם בעלי רכב, ועד עתה לא קיבלתם הודעה מאנשי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון שבה מוסברות הזכויות שלכם כמבוטחים – כנראה שאותם פקידים לא יוצאים מגדרם כדי להקל עליכם. למעשה, ב-23 במרץ השנה החבר'ה האלה דווקא פרסמו הודעה שקשורה (גם)  בפוליסות ביטוח הרכב שלכם, אבל אפילו אם הייתם מקבלים אותה (והיא לא נשלחה אליכם) הייתם מתקשים למצוא בתוכה את הפרק שעוסק בביטוח הרכב. יתרה מכך: במקום לפעול למענכם ולעודד את חברות הביטוח לאפשר הקפאה של פוליסת ביטוח החובה שלכם – הם אפילו טרחו להדגיש שם שהקפאה כזאת לא אפשרית! ומדוע שהיא לא תהיה אפשרית? סתם, כי הם התעצלו לגרום לה שתהיה כזאת.

להקפיא את הביטוח או לבטל את הפוליסה?

אז אם חברות הביטוח לא דואגות לך, ומי שאמור לשמור עליך מחברות הביטוח לא דואג לך, אפשר לסמוך על אבינו שבשמים או על עצמך, ואפשר לחסוך בין כמה מאות לכמה אלפי שקלים בחודש (בהתאם למספר כלי הרכב במשק הבית ולערך שלהם) בטלפון אחד לחברת הביטוח.

אנחנו לא יודעים עד מתי יימשך מצב החרום הנוכחי, אבל כל אחד מאיתנו יודע בדיוק כמה הוא השתמש במכונית שלו בחודש האחרון, היכן היא חונה כעת, וכמה מכוניות יש במשק הבית. בהתאם לסוג המכונית, הערך שלה, המקום שבו היא חונה והאם יש או אין בה מערכת איתור – כל אחד יכול להחליט עד כמה משמעותי עבורו הסיכון לגניבה. בהתאם אפשר לשקול לבטל או להקפיא לחלוטין את פוליסת הביטוח, עד יעבור זעם.

בהיעדר תחבורה ציבורית המצב יותר בעייתי עבור מי שבמשק הבית שלו יש מכונית אחת בלבד, אבל גם כאן ישנם פתרונות חלופיים – החל ממוניות וכלה בהשכרת רכב לטווח קצר. ההחלטה קלה יותר כאשר במשק בית יש יותר ממכונית אחת וכולן עומדות ומעלות אבק. במקרה כזה – לאחר ששקלת היטב את רמת הסיכון לגניבה – אפשר להרים טלפון לחברת הביטוח ולבקש הנחה, הקפאה או ביטול של חלק מן הפוליסות  ("מקיף", "צד שלישי" וחובה) של מכונית או מכוניות שלא נעשה בהן שימוש. תיאורטית, המפקח על הביטוח מאפשר לחברות הביטוח שלא להקפיא או לבטל פוליסת ביטוח חובה (וזאת שערורייה בפני עצמה) – אבל חברות ביטוח הגונות נוטות לאפשר לבטל או להקפיא גם את הפוליסות הללו.

מהנעשה בעולם

גם בארצות הברית, ובחלק ממדינות אירופה, חברות ביטוח לא מיהרו להחזיר כסף למבוטחים שלהן או להקפיא פוליסות, אבל המצב הזה משתנה במהירות. בשבועות האחרונים הודיעו מספר חברות ביטוח על הקפאת תשלומים חודשיים או מתן הנחות בהיקף של 15-20% מן העלות השנתית של הפוליסות, ומספר רגולטורים במדינות שונות בארצות הברית הכריזו כבר שבכוונתם להתערב אם חברות הביטוח לא יהיו גמישות יותר עם הלקוחות. לפחות חברת ביטוח אחת בארצות הברית אף עשתה מעשה חכם יותר, ולא רק שהפחיתה משמעותית את הפרמיות ללקוחות שלה – היא אף מציעה ביטוח מוזל מאד לכל בעלי הרכב, במטרה לעודד אותם לנטוש חברות אחרות ולעבור אליה.

בשורה תחתונה, לא צריך להיות אקטואר ("מחשב סיכונים") של חברת ביטוח כדי להבין שבתקופה שבה אנשים אנוסים להישאר בבתיהם והמכוניות נוסעות פחות – רמת הסיכון לגניבה ולתאונה פוחתת משמעותית, כלומר שחברות ביטוח מרוויחות יותר. בתקופה כזאת מספיק להיות אנושי כדי להבין שמשפחות רבות נפגעו קשה מאד מן המצב הכלכלי, והן ישמחו לכל סוג של סיוע – קטן ככל שיהיה – כדי לצלוח את התקופה. חברות ביטוח יכולות לקנות את עולמן בימים כאלה אם המנהלים שלהן יהיו יותר אנושיים, ובמקום להשקיע במסעות פרסום חסרי משמעות ישקיעו בחזרה בלקוחות שלהם, ו"על הדרך" יזכו באמונם לשנים הבאות.

אנחנו, בעלי הרכב, צריכים להרים היום טלפון למבטח שלנו ולבקש הנחה מדמי הפוליסה (שאפשר לקבל כהחזר לכרטיס האשראי או בהארכת תקופת הביטוח), או הקפאה שלה, או ביטול שלה – ובכל מקרה חשוב לקחת בחשבון שבמקרה כזה לא תהיה לך הגנה ביטוחית מפני גניבה, ולא יהיה כיסוי מפני תאונה אם ייעשה שימוש במכונית. אם מוקפא או מבוטל ביטוח החובה אסור – על פי חוק – לעשות שימוש במכונית בכלל. כאשר יסתיים מצב החרום שבו אנחנו נמצאים, וכולנו מקווים שזה יקרה מהר אבל לא יודעים מתי זה יהיה – חשוב לזכור לחדש את הפוליסה או לבטח את המכונית בחברת ביטוח אחרת.

The post לא משתמשים במכונית? אפשר להקפיא את הביטוח! appeared first on TheCar.

הפנייה, אשר מנוסחת כמעט כמו נוסח של עתירה לבית המשפט ואף כוללת איום מפורש להפוך לכזאת, נשלחה על-ידי עו"ד שלמה תוסיה-כהן, נציגו המשפטי של איגוד חברות הביטוח. נטען בה ש"הכרעה בתלונות המוגשות (למפקח) בנוגע להפרות… אינה רק חובה חוקית החלה על הרשות על פי דין אלא גם חובה אותה קיבלה על עצמה הרשות בהתחייבות מפורשת שנתנה לבית המשפט הגבוה לצדק… בירור התלונות הכרחי לשם… שמירה על זכויות המבטוחים אל מול הניסיונות לפגיעה בעצמאות שיקול דעתם של שמאי החוץ המועסקים על ידי המבטחות השונות… בהתחשב בכך שהשמאים אשר מגלים עוז רוח ואחריות ומגישים את התלונות המועברות לבירור הרשות עלולים להיפגע כלכלית כתוצאה מכך (ורבים מהם אף נפגעים בפועל)… אי בירור התלונות ו/או אי פרסום ההכרעה בתלונות ו/או דחיית מועד הבירור לתאריך עתידי בלתי ידוע (גורם) להרתעה של שמאים נוספים מהגשת תלונות בגין ההפרות… ככל שהמפקחת נמנעת ממן הכרעה בתלונה הרי שהיא לא רק מועלת בתפקידה על פי דין אלא אף מכשירה הלכה למעשה הפרות (של חברות הביטוח)…".

מותר לפנות לשמאי אבל רק בנושאים טכניים

הוראות הפיקוח על הביטוח קובעות שכל פניה של שמאי בית (שמאי שמועסק על-ידי חברת ביטוח) או של בקר מטעם חברת ביטוח אל שמאי חוץ (שמאי שמועסק ישירות על-ידי מבוטח) בנוגע לתוכן חוות הדעת שלו מהווה "השפעה אסורה על עצמאות שיקול הדעת של שמאי החוץ ועל מעמד חוות הדעת או הצעת התיקון הנערכת על ידי שמאי החוץ".

לחברת הביטוח מותר להעיר לשמאי, אחרי מתן חוות הדעת שלו, אך ורק בנושאים טכניים כמו תיקון טעויות סופר שנפלו בחוות הדעת, ובתנאי שבהערה כזאת אין כדי להשפיע באופן כלשהו על שיקול דעתו המקצועי של השמאי. כל הערה שאיננה בנושאי טעות לשון, טעות בחישוב, השמטה מקרית, תוספת דבר בשוגג וכיוצא באלה – אסורה.

לטענת איגוד השמאים יש חברות ביטוח שלא מצייתות להוראות ומנסות להפעיל על שמאי החוץ לחצים לשנות את השומות שהם עורכים, במטרה לצמצם את היקף הפיצוי שהם פוסקים לטובת המבוטח, או שהן מתעלמות מחוות הדעת של שמאי החוץ ומפצות את המבוטחים לפי שומות שנקבעות על-ידי שמאי הבית שלהן, אם הפיצוי שנקבע בהן נמוך משמעותית מזה שנפסק על-ידי שמאי החוץ.
איגוד השמאים פעל מול הכנסת ובתי המשפט במטרה להגן על שמאי החוץ מפני לחצים שכאלה, ומן העולה ממכתבו של עו"ד תוסיה כהן נדמה כאילו שמאמצים אלה היו למגינת לב פקידי הגוף שאמור לפקח על חברות הביטוח לטובת כלל המבוטחים. מכל מקום, לדברי עו"ד תוסיה כהן "נקבע בפסיקה שתכליתו העיקרית של המפקח הינה הגנה על ציבור המבוטחים מפני המבטחים ואל לו לעצום את עיניו אל מול מקרים הדורשים את פיקוחו".

"מרשי (איגוד השמאים) ביקש לשפוט את הרשות לכף זכות", כותב עו"ד תוסיה כהן, "ואף שלא קיבל תגובה לתלונות שהגיש במהלך השנים האמין כי אם יגיש לרשות תלונות ממוקדות ומגובות בראיות בלתי ניתנות לערעור תפעל סוף סוף הרשות באופן אשר יביא להקלת הלחצים המופעלים על שמאי הרכב… בנסיבות אלה הוגשו במהלך השנה האחרונה שתי תלונות אשר גובו בראיות החזקות ביותר שניתן להמציא – הקלטות של שיחות עם נציגי המבטחת ומסמכים בכתב ערוכים על-ידי המבטחת… לתומו חשב מרשי כי קבלת תלונות כאלה… לא תהא עוד ברירה מצד הרשות למעט הכרעה עניינית ומהירה בתלונה (אינני מזכיר במכתבי זה את כל התלונות אשר הוגשו בשנים הקודמות אשר עד ליום זה לא טופלו אף הן)…".

שתי התלונות שמפורטות במכתבו של עו"ד תוסיה כהן נוגעות לחברת שומרה, שבה פורטו 4 מקרים שונים שבהם – כפי העולה מן התלונה – נדרש שמאי לשנות את שומתו, ובתלונה אחרת כנגד חברת שלמה חברה לביטוח שנוגעת למספר מקרים אחרים.

בתגובה למכתבו של עו"ד תוסיה כהן השיב אלעד אלקובי, מנהל מחלקת ביטוחי רכוש, במכתב ארוך משלו, ובו הוא טוען שהמפקח התמודד בשנת 2017 עם לא פחות מ-13,000 תלונות שונות, ואלה מתבררות "על פי נהלי עבודה המסדירים תהליכי עבודה מובנים".

לאחר שהסביר על פני ארבעה עמודים ובכ-20 סעיפים את הרקע החוקי והמעשי לעבודת המפקח בעניין טיפול בתלונות אלה, כתב אלקובי שאיגוד המוסכים הוא לא מתלונן רגיל אלא "תלונה בין שני גופים עסקיים המצויים בקשר עסקי מורכב, כאשר שני הצדדים לתלונה הם בעלי אינטרסים… בניגוד למתלונן פרטי, יש לזכור, אין מדובר בתלונה של מבוטח בודד, שבבסיסה פערי כוחות משמעותיים בינו לבין חברת הביטוח הנילונה, אלא בגוף עסקי, מיוצג, בעל ידע מקצועי רלבנטי ומאפיינים ייחודיים".

לעצם העניין משיב אלקובי כי התלונה בעניין חברת שלמה נידונה אצל המפקח במסגרת "הליך ביקורת בשנת 2017", ואילו בעניין חברת שומרה הוכנס הבירור בתלונה לתוכנית העבודה לשנת 2019. אלקובי חותם את מכתבו וכותב ש"בהתאם לנדרש על פי סעיפים 60 – 62 לחוק לאור מורכבות הפניות, לא בכל הפניות ניתנת הכרעה סופית וזאת לאור הצורך בבחינה מעמיקה ורוחבית של התלונה".

The post האיום הועיל: המפקח יבדוק את חברות הביטוח appeared first on TheCar.

לנוכח העובדה כי רכבים חדשים סופגים ירידות ערך של כמעט 50 אחוזים בשלוש השנים הראשונות שלהם על הכביש (כ-65-70 אלף שקל למשפחתית), בניגוד לרוב האנשים אנו סבורים שאין באמת שום סיבה הגיונית להחליף את הרכב כל 36 חודשים במיוחד כשרכבים כיום אמינים באופן משמעותי מבעבר ויכולים לתפקד מצוין גם אחרי עשור.

עם זאת, מעבר לעובדה שבעת שימוש ברכב ישן קיימת אפשרות שתצטרכו לבקר במוסך מעת לעת, אין מנוס מלציין שרכבים חדשים בטוחים יותר מרכבים בני עשור, זאת על אף שכבר כמעט שני עשורים כל המכוניות המגיעות למחוזותינו מצוידת בכריות אוויר, ABS ובעשור האחרון ESP, ורבות מהן קיבלו, כשנבחנו כשהיו חדשות, ציונים גבוהים במבחני הריסוק של NCAP.

עוד ב-TheCar:
חדשה או משומשת? כמה זה באמת עולה לנו?
רולס רויס במחיר של משפחתית עייפה מליסינג בת כמעט 10
הטוב, הרע והמכוער: המכונית הכי אמינות והכי גרועות של אמריקה

מעבר לכניסתן של מערכות בטיחות אקטיביות כמו בלימה אוטונומית במקרה חירום ובקרת סטיה מנתיב, יש להדגיש שהסטנדרטים של מבחני הריסוק פשוט הפכו למחמירים יותר וסביר להניח כי מכונית שזכתה לדירוג מקסימלי של 5 כוכבים לפני כעשור הייתה מקבלת היום 3 כוכבים במקרה הטוב.

למשוואה יש גם צורך להכניס את החשש כי תחזוקה לקויה כמו גם בלאי טבעי עשויים לפגוע בתפקוד של מערכות מסוימות וכעת חברת ביטוח שוודית החליטה לבדוק אם גם לחלודה יש השפעה ממשית על בטיחותו של  רכב מזדקן.
אמנם בעשורים האחרונים חל שיפור אדיר בעמידות הרכבים לריקבונות, אבל עדיין, במיוחד במדינות בהן יורדים משקעים רבים או כאלו בהן שופכים מלח על הכבישים כדי להפשיר את השלג, חלודה בהחלט יכולה להופיע, לרוב במקומות נסתרים מהעין ולהתחיל להתפשט.

רוב האנשים מתייחסים לחלודה כאל נושא קוסמטי, אבל תוצאות הניסוי שנערך בשוודיה מצביעות על כך שלמעשה מדובר בבעיה הרבה יותר עמוקה.
חברת הביטוח השבדית בחרה בפולקסווגן גולף ומאזדה 6, שני דגמים פופולריים יחסית במדינה, רכשה כמה אקזמפלרים משומשים עם ותק של יותר מעשור על כבישי המדינה הצפונית והחליטה להעמיד אותם למבחן ריסוק על פי הסטנדרטים של NCAP – תאונה חזיתית עם חפיפה חלקית במהירות של 64 קמ"ש ופגיעה צידית במהירות של 50 קמ"ש.

באופן כללי, שני הדגמים הפתיעו לטובה את עורכי המחקר שסברו שהתוצאות יהיו גרועות בהרבה וגם אחרי יותר מעשור על הכביש כריות האוויר תפקדו כראוי והפגינו את חשיבותן האדירה בצמצום פגיעות קטלניות.
עם זאת, במקרה של המאזדה 6 הריקבונות ברצפה ובספים בהחלט החלישו את החוזק המבני של הרכב, דבר שגרם לקריסה משמעותית יותר בעת הניסוי ולהתנתקות חלקית של עיגוני הכיסא ממקומם ובאופן כללי לעליה של 20 אחוזים בסיכויים לפגיעה קטלנית ולמוות ביחס לתוצאות שהדור הראשון של ה-6 השיג כשנבחן על ידי NCAP עם השקתו.

הדור ה-5 של הגולף הפגין ביצועים מעט טובים יותר בעיקר בשל העובדה שהוא עבר מיגון בסיסי טוב יותר נגד חלודה אשר מנע התפתחות ריקבונות משמעותיים, אבל עדיין גם כאן נרשמו הבדלים בתוצאות הסופיות לעומת התוצאות המקוריות של NCAP.

המסקנה היא ברורה: חלודה וריקבונות הם הרבה יותר מסתם עניין אסתטי וגם אם המראה החיצוני של הרכב המזדקן לא ממש מעניין אתכם, כדי לשמור על הבטיחות חובה לטפל בחלודה מיד עם הופעתה.

The post מחקר שוודי: חלודה פוגעת בבטיחות בעת תאונה appeared first on TheCar.

על אף שכל זה נשמע כמו עלילות אלף לילה ולילה, ולכל הפחות כמו תיק שיהפוך לחומר לימוד בכל הפקולטות למשפטים, החלק החשוב יותר שעולה ממנו, והינו בבחינת חידוש משפטי, עשוי לסייע ללא מעט מבוטחים בעתיד.

כל העובדות שמתוארות בתחילת הדברים הובאו לאחרונה בפניה של הרשמת הבכירה בבית משפט השלום בתל אביב חן מאירוביץ, חלקן במסגרת כתבי טענות של ש.ח. ואשתו, חלקן כטענות ההגנה של חברת הביטוח 'הפניקס' אשר ביטחה את המכונית שבה נהג ש.ח, ואחרות במסמכי משטרה ומסמכים של חברת הביטוח – ויחד איתן עלו מספר סוגיות משפטיות וביטוחיות עקרוניות וחשובות.

סיפור המסגרת הוא שש.ח. רכש בשנת 2011 מחברת ליסינג את הטויוטה שבה נהג, וכחלק מעסקת הרכש מסר מכונית אחרת בטרייד-אין וקיבל פוליסת ביטוח מקיף וביטוח חובה. במהלך השנתיים הבאות הקפידה חברת הליסינג להוסיף ולשלם את פרמיות הביטוח של המכונית, אבל שני הצדדים לא העבירו בעלות במכונית באגף הרישוי של משרד התחבורה.

ביוני 2013 נהג ש.ח. במכונית ברחובות העיר אשדוד, לכאורה במצב של שכרות וללא רישיון נהיגה בתוקף, וכאשר הגיע אל צומת הרחובות דרך מנחם בגין ו'המשנה' הוא פגע מאחור במכונית מסוג מאזדה וגרם לה לנזק כבד. לאחר התאונה המשיך ש.ח. בנסיעה תוך שממכוניתו עולה עשן וחלקה הקדמי מעוך, הוא חלף במחסום משטרתי מאויש על ידי שוטרים ששמו לב למצב המכונית ולפציעה שלו ודרשו ממנו לעצור אבל לא נענה להוראות ונסע משם במהירות כשהשוטרים דולקים אחריו. ש.ח. נעצר במרחק של כעשרה ק"מ משם, בכניסה לישוב ניצן, ומשם המשיך במנוסה רגלית עד שנתפס ונעצר.

חברת הביטוח הפניקס דחתה פעמיים את תביעתו של ש.ח, וגם את תביעת בעלי מכונית המאזדה, אולם לאחר שנתבעה על-ידי בעלי המאזדה שילמה להם פיצוי במסגרת הסכם פשרה ומבלי להודות בחבותה כלפיהם. רגע לפני התיישנות טענותיו תבע ש.ח. את הפניקס בסכום של 75,000 ש"ח שכוללים לא רק את הנזק למכונית שבה נהג אלא גם פיצוי בגין השתהות של חברת הביטוח בתשלום פיצוי.

בשלב ראשון דחתה הפניקס את פנייתו של ש.ח. לפיצוי בטענה שהוא נהג ללא רישיון בעת התאונה והיה תחת השפעת אלכוהול, אולם בהמשך הדרך זנחה את הטענה הזאת ולכן היא לא נדונה במסגרת ההליך המשפטי.

ש.ח. טען בכתב התביעה שלו שהסכם מכירת המכונית כלל גם את פוליסת הביטוח, ושהפניקס הוסיפה לגבות פרמיות ביטוח גם בשנים הבאות על אף שהבעלות במכונית לא הועברה על שמו. תנאי הפוליסה קבעו שהיא מכסה כל נהג שנוהג בהתאם לתנאים ולחוקים.

חברת הפניקס טענה להגנתה שאין כל קשר חוזי בינה לבין ש.ח. היות שהיא ביטחה את חברת הליסינג ולא אותו, ושמרגע שהמכונית נמכרה לצד שלישי פקע תוקף הסכם הביטוח בינה לבין חברת הליסינג. עוד טענו נציגי הפניקס שש.ח. לכל הפחות החמיר את הנזק למכונית בכך שהוסיף לנהוג בה לאחר התאונה, וגרם לכך שבסופו של דבר היא נשרפה כליל. מאחר וכך לא מדובר באירוע ביטוחי אלא בנזק תוצאתי שלא מכוסה על-ידי הפוליסה, ושבכל מקרה היא לא חייבת לשלם תמורת החמרת הנזק.

ש.ח. טען שבמהלך התאונה הוא נחבל בראשו ולכן סבל מלחץ ומבלבול, ושהוא ברח ממקום התאונה כדי לקבל טיפול רפואי – אולם טענות אלה נדחו, כמעט בבוז, על-ידי הרשמת הבכירה שמצאה אותן מופרכות בעליל.

לא כל כך מהר

הרשמת הבכירה חן מאירוביץ בחנה את מכלול העובדות לפי הסדר, ובתוך כדי כך גם "עשתה סדר" בטענות, באופן שיכול לשרת לא מעט מבוטחים שנתקלים בטיעונים שונים, ולעיתים משונים, של מבטחות כאלה ואחרות. ראשית לכל קובעת מאירוביץ שעניין הבעלות במכונית, במיוחד בימינו, הוא שולי ובוודאי שלא יכול להוות סיבה לדחיית התביעה לפיצוי, וכך גם לעניין הבעלות על פוליסת הביטוח.

לפסיקה הזאת ישנה משמעות מיוחדת מפני שלכאורה היא עומדת בסתירה לפסיקת בית המשפט המחוזי ולהלכה הנהוגה. זאת מתייחסת כפשוטו לנוסח החוק הרלבנטי שבו נכתב: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". בסעיפי החוק נכתב, בין השאר: "א. בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. ב. הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו".

ההלכה שנהוגה ב-52 השנים האחרונות היא שפוליסת הביטוח היא חוזה אישי שכולל חיובים הדדיים שחייבים להיות ממולאים על ידי שני הצדדים, כלומר שאי קיום שלהם על ידי המבוטח פוטר את המבטח מאחריות על פי הפוליסה. לפי שיטה זאת "עם מכירת הבעלות ברכב , המוכר – המבוטח – אינו יכול לקיים את חיוביו על פי הפוליסה שכן הרכב אינו עוד בשליטתו וחזקתו ומשכך אין עוד מקום לחייב את המבטחת לקיים את חיוביה היא על פי הפליסה באופן חד צדדי. לכן נפסק כי במצב דברים זה פטורה חברת הביטוח מאחריותה לפי הפוליסה והחוזה אינו תקף".

אלא שהרשמת הבכירה לא מקבלת את הדברים באופן גורף וכותבת: "סבורני שיש מקרים בהם לא נכון מבחינה משפטית ולא צודק להחיל כלל גורף לפיו הפוליסה פוקעת בעת העברת הבעלות, שכן המציאות טופחת על פנינו וניכר שיש מצבים בהם מציאות החיים מקדימה את המשפט, ויוצרת מצבים שהמשפט טרם נתן להם מענה מעודכן כפי שבמקרה שבפנינו.
על בית המשפט מוטלת המלאכה למצוא פתרונות לייתר מחלוקות בהן המחוקק טרם נתן דעתו בייחוד על רקע העובדה שההלכה השולטת בכיפה הינה הלכה שהייתה תקפה לזמנים אחרים ופחות תקפה היום".

כוונתה של מאירוביץ, בין השאר, היא שהפוליסה שבנדון הוצאה על שם חברת ליסינג ונועדה לכיסוי "כל נהג" שינהג ברכב, ואין מחלוקת על כך שהרוכש "שילם" תמורת הפוליסה כחלק מן התמורה לעסקה כולה, ושהפרמיה הוסיפה להיות משולמת על-ידי חברת הליסינג גם בהמשך כחלק מן העסקה בין הצדדים. "התנהלות זו", כותבת מאירוביץ, "שכיחה בשוק המסחר ברכבים ולכן יש לשלול את עבירות הביטוח ותקפותו רק בתנאים שבהם מוכח שהמבטחת הייתה נמנעת מלבטח את הבעלים החדשים.

משעה שעסקינן בפוליסת ביטוח המתירה נהיגה לכל נהג… איני מוצאת בטענות הנתבעת כל נימוק סביר שהיה מונע ממנה מלהתקשר עם התובעים עובר לקרות התאונה… מסקנתי הייתה שונה אילו דובר בפוליסה שמלכתחילה מיועדת לנהג נקוב בשם או במידה ורשימת המורשים בה הייתה מצומצמת ומוגבלת באופן מפורש… מעבר לדרוש אוסיף ככלל, כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו עניין מהותי. הלכה היא, כי רישום הבעלות אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד… העובדה שרכב לא נרשם על שם הקונה אין בכך כדי להכריע את זכויות הביטוח".

הרשמת הבכירה גם מדגישה את העובדה שחברת הפניקס פיצתה בסופו של דבר את בעלי המאזדה שנפגעה על-ידי ש.ח. בתאונה, ובכך לקחה למעשה אחריות על הפוליסה.

לגבי הטענה שש.ח. גרם לשריפת המכונית בכך שהמשיך לנהוג בה אומרת מאירוביץ שחברת הפניקס "טוענת דבר והיפוכו. מחד גיסא היא טוענת שלרכב התובעים אונה נזק מסיבי באירוע תאונתי אך מאידך גיסא היא מתנערת מאחריות לנזק שאונה, בטענה שהנזק נגרם כתוצאה מהמשך הנסיעה… השלב הראשון… בוודאי שחוסה בגדר אירוע תאונתי… ולכן אני קובעת שהתרחיש העובדתי בשלב זה מבוטח במסגרת הפוליסה".

עם זאת, לגבי החלק השני של האירוע קובעת מאירוביץ מסקנה אחרת: "מהשתלשלות האירועים ניתן ללמוד שאין מדובר באירוע תאונתי שמאפייניו הינם אירוע בלתי צפוי, בלתי מתוכנן, הגורם פגיעה או נזק… בחירת התובע להמשיך לנסוע הייתה מכוונת ומתוכננת שתוצאותיה צפויות… הוא נמלט מהשוטרים במודע ככל הנראה מחשש שייתפס כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול ונהג כפי שנהג באופן מכוון ויכול היה לצפות שנהיגה במהירות ברכב שניזוק עלולה להביא לשרפתו…"

הרשמת גם מתייחסת לעובדה ששמאי שבדק את שרידי המכונית לא הפריד בין נזקים שנגרמו בתאונה עצמה לבין מה שקרה בהמשך, וקיבלה את הדוח מבלי לערער עליו היות שמדובר בשמאי מטעם חברת הביטוח ולא מטעם התובע.

"לא ניתן לחתום את נושא החבות בתיק זה", מסכמת מאירוביץ, "מבלי להתייחס לחלקו הלא מבוטל של התובע במכלול האירועים, וכוונתי לאשם העצמי התורם שיש לו כגורם לקרות התאונה. על רקע כל שתואר אני מוצאת לייחס לו אשם עצמי תורם בשיעור של 40% כך שבסופו של יום יהיו התובעים זכאים לפיצוי חלקי בשיעור של 60% בלבד מהנזק הנתבע".

הרשמת הבכירה מאירוביץ דחתה את תביעת הפיצוי בגין עגמת נפש ורכיבים נוספים שלא הוכחו וגם לא חייבה את הפניקס בתשלום ריבית מיוחדת, כך שסכום הפיצוי שהפניקס תשלם לש.ח. עומד על 38,400 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת 7,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

תא"מ 43129-06-16

The post חברת ביטוח תפצה נהג שיכור שגרם לתאונה וברח משוטרים appeared first on TheCar.

על-פי מקורותיו של העיתון צפויים משה כחלון והממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, להפחית את תעריפי ביטוח החובה באופן מיידי לאחר אישור ועדת הכלכלה, וזאת בין השאר לנוכח העובדה המדאיגה שכמחצית מרוכבי האופנועים נאלצים לרכוב ללא ביטוח חובה היות שהם לא מסוגלים לעמוד בתעריפים הגבוהים. כדי להצדיק את ההוזלה ישונה "מרכיב החציה" אשר מחלק את האשמה ואת הנטל הכלכלי בתאונה שבה מעורבים אופנוע וכלי רכב אחר מ-75% ל-95% לחובת מבטח כלי הרכב האחר.

עבור רוכבי אופנועים מדובר כמובן בחדשות נפלאות, אלא שבשלב זה הן עלולות להיות "יותר מידי טובות כדי להאמין בהן".

במהלך החודשים האחרונים נערכו מפגשים רבים בין חברי "מטה המאבק על ביטוח החובה" ומועדון האופנועים, אשר מייצגים עשרות אלפי רוכבי דו גלגלי, לבין חברי ועדה מיוחדת שהוקמה באוצר כדי לבחון את ביטוח החובה לאופנועים. לאורך כל הדיונים סרבו פקידי האוצר בכל תוקף לכל סוג של הפחתה בתעריפי הביטוח באמצעות מרכיבי החציה וההעמסה (הטלת חלק מעלויות הביטוח על מבוטחים אחרים), או לכל מהלך אחר שיפגע באיזון הכלכלי של הפול – החברה ששייכת לחברות הביטוח ואשר מבטחת את רוב האופנוענים.

פקידי האוצר הסכימו לפשרות אשר מאפשרות הפחתת תעריפים רק תמורת פגיעה בזכויות המבוטחים, למשל באמצעות הגבלת גובה הכיסוי הביטוחי, העלאת ההשתתפות העצמית במקרי תביעה או התייחסות לרמת ההשתכרות של המבוטחים – ובכך להפלות אותם לרעה ביחס למבוטחי חובה בכלי רכב אחרים. על פניו, לכן, מדובר כמובן בתוצאה הרבה יותר טובה מכפי שאי פעם נמצאה על השולחן במהלך הדיונים בין הצדדים, אלא שזה מעלה את החשש שמא מדובר במהלך פוליטי שייתקל בהמשך בהתנגדות של האוצר.

מקורות מקורבים לאוצר מסרו ל-TheCar שהמהלך מבוצע על דעתה של דורית סלינגר אשר עובדת בשיתוף פעולה טוב עם השר כחלון, ולכן הם סבורים שלמהלך יש סיכוי גדול להצליח, מה גם שהפקידים הרלבנטיים באגף הפיקוח על הביטוח הביעו במהלך הזמן עמדה אמפטית כלפי ציבור האופנוענים. לעומתם, גורמים מקורבים אחרים חוששים שחברות הביטוח תתנגדנה למהלך ואף צפויות לאיים בעתירה לבג"צ כנגדו. אלה אף מעלים את החשש שגורמים בליכוד עלולים לטרפד את המהלך מפני שהוא צפוי להיזקף לזכותו של משה כחלון, ולכן הם מנסים לעורר את אלפי האופנוענים שהתפקדו לליכוד בתקופת המאבק על ביטוח החובה בתקופת מחאת האופנוענים בשנים 2009-2010, ערב "המחאה החברתית".

מהלכים נוספים בקנה

ביטוח החובה לאופנועים הוא אחד החסמים המשמעותיים מפני הפיכת כלים דו גלגליים לכלי תחבורה שימושיים שפותרים בעיות של עומסי תנועה, וזאת בשעה שלפי חישובי 'מטה המאבק' אפשר להוזיל את הפרמיות בכ-30-40%.

במהלך הדיונים מול אנשי האוצר הועלו דרישות שונות, למשל אפשרות להפחתת פרמיות למי שמחזיק בבעלותו יותר מכלי דו גלגלי אחד (ומן הסתם לא יכול לרכוב על מספר כלים בו זמנית), ולהעלאת "מרכיב ההעמסה" מ-8% כיום ל-12% (מרכיב ההעמסה לוקח בחשבון את תועלת האופנועים לצמצום עומסי התנועה ומצוקת החניה מחד, ואת העובדה שהם נפגעים לרוב על-ידי כלי רכב אחרים מאידך, ומעביר חלק מעלות הפרמיה אל ביטוח החובה של שאר כלי הרכב). פעולה זאת לבדה יכולה לאפשר הפחתה של עד 40% בתעריפי ביטוח החובה לרכב דו-גלגלי.

הפחתת תעריפי ביטוח החובה באופן כללי (לכל סוגי כלי הרכב) היא חלק מן האג'נדה של מפלגת 'כולנו', ושל שר האוצר משה כחלון, במסגרת הוזלת יוקר המחיה בישראל, ובמטה המאבק ברכו היום על המהלך ומסרו ש"השר משה כחלון מוכיח שפוליטיקאים צריכים ויכולים לממש את ההבטחות שלהם לבוחרים".

כך או אחרת, אם המהלכים המדווחים יתקדמו צפוי משרד האוצר להגיש את נוסח התקנה לועדת הכלכלה לאחר תום 21 ימים שבהם ניתנת לציבור ולבעלי עניין אפשרות להגיב, כלומר שהוועדה תדון בנושא במקרה הטוב בעוד כחודש לפחות. בהנחה שיו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל, יתמוך בהוזלת התעריפים יחד עם שאר חברי הוועדה (ולמרות ההתנגדות הצפויה של נציגי חברות הביטוח), תאושר התקנה ותכנס לתוקף בתוך מספר חודשים.

כאמור, פעולות שעלולות למנוע את המהלך הן עתירה של חברות הביטוח לבג"צ או התערבות של גורמים באוצר.

The post האם ביטוח החובה לאופנועים יופחת ב-15%? appeared first on TheCar.

זאת אחת המשמעויות המעשיות, והמאד מטרידות, של פסק דין שניתן לאחרונה על-ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אלכסנדר רון, אשר סותר למעשה את המצב שהיה נהוג בישראל לאורך שנים.

השופט רון קורא אמנם למחוקק ולרגולטור לתקן את המצב הנוכחי, שאותו הוא מגדיר "אינו מניח את הדעת", אולם עד שהדבר ייעשה ייתכן שלכל בעלי הרכב יש בעיה.

עד כה היה מקובל שרוב חברות ההשכרה לא מבטחות את המכוניות שלהן אבל כאשר מכונית שלהן מעורבת בתאונה שנגרמה בגלל מי שנהג בה יכול היה בעל הרכב הנפגע לתבוע את נזקיו מחברת ההשכרה ולרוב גם לקבל ממנה פיצוי. חברות ההשכרה, ברובן, לא ביטחו את כלי הרכב שלהן בחברות ביטוח (היות שזה לא משתלם להן בגלל "חוק המספרים הגדולים") – ובכל זאת גבו דמי ביטוח מלקוחות שהיו מעוניינים בכך.

פסק הדין החדש עלול ליצור מצב אבסורדי שבו, למשל, אם רכב נפגע על-ידי רכבו השכור של תייר אשר שכר רכב ולא רכש "ביטוח" מחברת ההשכרה -בעל הרכב הנפגע ייאלץ לחפש את התייר בחו"ל ולנסות לתבוע אותו שם.

השופט אלכסנדר רון דן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים שבו התקבלה תביעת חברת הביטוח הראל לנזק רכוש שנגרם לרכב של מבוטח שלה על-ידי רכב של חברת ההשכרה 'בסט קאר' שהיה נהוג בידי תייר.

בית משפט השלום קבע ש'בסט קאר', בהיותה בעלת הרכב הפוגע, נושאת באחריות לנזק, ובפסק הדין נכתב בין השאר ש:"בית המשפט קבע לא אחת כי דין חברת השכרה כדינו של מעין מבטח, ולפיכך ככל שנמצא שיש אשם של שוכר הרכב מחברת ההשכרה באירוע התאונה, רשאי הנפגע לתבוע את נזקיו גם מחברת ההשכרה".

חברת 'בסט קאר' ערערה לבית משפט המחוזי בטענה שעצם הבעלות על הרכב לא הופכת אותה לאחראית לנזק היות שבעת התאונה לא נהג ברכב אף אחד מעובדיה, לשוכר (התייר) אין איתה יחסי עובד מעביד, ומי שצריך לשאת בנזק רכוש הוא מי שגרם לו – או חברת ביטוח כאשר המקרה מכוסה בפוליסת ביטוח רלבנטית. חוזה שכירות שנחתם בין הנהג לבין בעל המכונית לא רלבנטי, כך טענה חברת הביטוח, למידת האחריות לתאונה או לנזק שנגרם.

השופט רון פסק שקביעה לפיה חברת ההשכרה אחראית לנזק לצד שלישי מהווה "חריגה במרחב המשפטי", וכי שצריך לפרש את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים באופן מצומצם אשר מחייב את חברת ההשכרה בביטוח חובה (נזקי גוף) בלבד. השופט קבע שלמושג "מעין מבטח" אין משמעות משפטית או מעשית. "גם לאחר שהפכתי במושג זה וחזרתי והפכתי בו, אינני משוכנע שעלה בידי להבינו כל צורכו… אם מחויב הוא בביטוח (הכוונה לחברת ההשכרה – ב.ב.), ראוי היה שיקבע הדבר בחיקוק במפורש… ואם אין חברת ההשכרה מחויבת בביטוח, מניין לנו המושג, ככל שהוא בכלל קיים, של "מעין מבטח"?"

השופט רון קובע גם שהפסיקה בעניין האחריות הנזיקית לפגיעה ברכב אחר כאשר היה נהוג בידי מי שאינו הבעלים הרשום של הרכב "אינה עקבית, שלא לומר – סותרת: באחד מפסקי הדין שניתנו בעבר נקבע כי מצב בו לא תוטל אחריות על בעליו של רכב, כאשר נגרמו באמצעות רכבו נזקים לאדם אחר, מנוגד לכל הגיון.
אי הטלת אחריות על בעל הרכב רק משום שהנוהג ברכב בפועל לא אותר, עלול ליצור מצב בו כל מי שנפגע מרכב בו נהג אדם שאיננו בעל הרכב, יישאר ללא תרופה כאשר לא אותר הנהג. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחברת השכרה; חברות השכרה שעיסוקן בהשכרת רכב מודעות לכך שלעתים השוכר שגרם נזק לרכב השכור או לצד שלישי אינו ניתן לאיתור. לפיכך, מחובתן לבטח עצמן מפני מקרים מסוג זה, שהרי כבעלים של הרכב הן אחראיות לכל נזק שנגרם באמצעותו… ומנגד, קיימת, כאמור, גם פסיקה סותרת".

למרות כל זאת קיבל השופט רון את הערעור וקבע שאין להטיל אחריות נזיקית על חברת 'בסט קאר', והוא אף הטיל על התובעת, חברת הראל, הוצאות משפט בסך עשרת אלפים ש"ח.

עם זאת, בשלהי דבריו מבקר השופט את המצב הנוכחי וכותב: "מצב בו נוהגים בכבישי ישראל אלפי נהגים במכוניות שכורות, חלקם – תיירים, שאין סיכוי רב לאכוף עליהם את אחריותם גם לאחר שגרמו לנזקם של אחרים, אינו מניח את הדעת. אחריותם לוטה בערפל, עובדה שמקבלת את ביטויה פעם אחר פעם בפסיקות סותרות של בתי המשפט, והבהרת הנורמה המחייבת, נצרכת.

The post פגע וברח: רכבך נפגע על ידי תייר? אכלת אותה! appeared first on TheCar.

מבחינת המבטחים התשובה ברורה וחיובית. לשיטתם מדובר בחוזה אישי שנכרת בינם לבין בעל רכב והוא לא ניתן להעברה, ולכן כאשר מושלמת עסקה והרכב מועבר לחזקת קונה – תמה ונשלמת מערכת היחסים החוזית לעניין הרכב הספציפי המבוטח.

לשיטתו של הרשם הבכיר קייס נאשף מבית משפט השלום בתל אביב לא מדובר בקביעה כל כך מוחלטת, וגם חברות ביטוח חייבות לשים לב ש: "גם אם הרוכש היה משלם את מלוא התמורה והייתה מתבצעת העברת בעלות ברכב, הרי שבפסיקה קיימים ניצנים לגישה חדשה לפיה פוליסת הביטוח אינה פוקעת מאליה כפי טענת המבטחת" – כפי שפסק נאשף בפסק דין חדש.

הרשם הבכיר דן לאחרונה בתביעה שהגיש הבעלים של מכונית נוסעים כנגד חברת הביטוח הראל וכנגד הבעלים של מכונית שפגעה במכוניתו (תביעת צד ג'), וזאת בטענה שהרכב הפוגע היה מבוטח שלה בעת התאונה.

חברת הראל סרבה לפצות את המבוטח בטענה שהמכונית הפוגעת, שאכן בוטחה אצלה בעבר, נמכרה קודם לאירוע לאדם שנהג בה בעת התאונה. הראל טענה שפוליסת הביטוח נכרתה בינה לבין מוכר המכונית ועל כן כבר במועד המכירה היא פגה.

הרשם נאשף סבר אחרת, ובין השאר גם מתח ביקורת על דו"ח שמסר לבית המשפט חוקר מטעם הנתבעת ובו הובאו כהוכחה למכירת הרכב עדויות שמיעה משיחות שקיים. חברת הביטוח לא טרחה לזמן את האנשים שאיתם לכאורה התקיימו שיחות אלה. הרשם פסק שטענת המבטחת, לפיה מכירת הרכב מסיימת את תוקף הביטוח, מהווה הרחבת חזית אסורה שכן היא לא נטענה בכתב ההגנה שהוגש על-ידה.

עדויות אחרות, שכן הרשימו את הרשם הבכיר, מגלות שעסקת הרכישה לא הייתה כל כך פשוטה או מידית: הסיכום בין המוכר לקונה היה שהחזקה במכונית תעבור לקונה באופן מידי, אולם תמורת המכירה תועבר אליו בתוך שלושה שבועות מיום חתימתו של זיכרון דברים ביניהם. בפועל שולמה התמורה על-ידי אדם שלישי אשר היה ערב לעסקה, וזאת רק לאחר מועד התאונה.

לנוכח מורכבות העסקה גם לא בוצעה העברת בעלות לרכב, ולכן גם לא בוטלה פוליסת הביטוח – ודברים אלה הוסברו על-ידי המוכר לחוקר שהופעל על-ידי המבטחת.

"עינינו הרואות איפוא"- קבע הרשם קייס נאשף – שפוליסת הביטוח לא בוטלה מחמת היסח הדעת או טעות טכנית של המבוטח. נהפוך הוא: מדובר בהחלטת מושכלת ומחושבת מראש של המבוטח אשר העדיף כי הפוליסה תישאר בתוקפה, וזאת היות ולא בוצעה העברת בעלות ברכב הפוגע, וכן לא שולמה התמורה בגין רכישת הרכב הפוגע. זאת ועוד: בזיכרון הדברים נכתב על ידי המוכר כי הקונה מתחייב לנסוע כחוק וכי רק בעל רישיון מתאים ינהג בו, מה שמוכיח כי המוכר ידע שעדיין הוא בעל זיקה ישירה לרכב הפוגע חרף העובדה שמסירת החזקה ברכב הפוגע לידי הקונה כבר בוצעה.

עדיין בעיני רוחו של המוכר, המבוטח, העסקה לא הושלמה שכן זו הייתה מותנית בתשלום מלוא התמורה הכספית, וכן בהעברת הבעלות ברכב. גם הקונה העיד שהמוכר מכר לו את הרכב עם ביטוח בתוקף, בין השאר מפני שעד למועד התאונה לא בוצעה העברת בעלות".

מן הפרט אל הכלל: הרשם דן בהיבטים משפטיים של פקיעת ביטוח בעת מכירת רכב, והביא מחד את עמדת ירון אליאס בספרו 'דיני ביטוח', בה הוא קובע ש"זכויות ביטוח על פי פוליסות ביטוח, לפי מהותן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת… שינוי זהותו של המבוטח, ללא הסכמת המבטח, שומט את בסיס ההתקשרות החוזית, שכן חוזה הביטוח מבוסס על אומדן סיכונים, ואישיותו, אופיו ואורח חייו של המבוטח, משפיעים על אומדן זה. מבטח הקושר את חוזה הביטוח מתבסס על פרטים אלה".

מנגד מובאת עמדה אחרת של "המלומד שחר ולר, שבספרו 'חוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981, פירוש לחוקי החוזים' קובע ש"העברת הנכס המבוטח אינה שוללת אוטומטית את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח, אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהיתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש. שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון…".

הגישה השנייה אומצה במספר פסקי דין, הגם שלא קיימת פסיקה חד משמעית (או מחייבת) בנדון.

בסופו של יום קבע הרשם שחברת הביטוח לא הוכיחה שעסקת המכירה הושלמה, ועל כן הביטוח היה בתוקף ועליה לשאת במלוא הפיצוי למבוטח.

מה שברור הוא שכדי שיתקבל טיעון של חברת ביטוח לפיו תוקף פוליסה פג עם מכירתו של רכב חייבת עסקת המכירה להיות מושלמת, ובין השאר חייב הקונה לשלם למוכר את מלוא את התמורה, חייבת להתבצע העברת בעלות, והחזקה ברכב צריכה להימסר לקונה.

תא"מ 40392-03-15

The post האם מכירת רכב מבטלת את הביטוח? appeared first on TheCar.

אלא שלפחות במקרה אחד לא הייתה הצדקה לטענה כזאת, והמבוטח – בעל מונית – נאלץ לתבוע את נזקיו באמצעות בית המשפט לאחר שגילה שהסוכן שלו "פישל" ולא חידש עבורו את פוליסת הביטוח.

מעשה שהיה כך היה (לפי פרשת התביעה): בעל מונית מסוג סקודה אוקטביה הסיע כדבר שבשגרה שני נוסעים, אולם במהלך הנסיעה אלה שדדו ממנו את המכונית בתוך כדי כך שהם פוצעים אותו פצעים שדרשו את אשפוזו בבית החולים. המונית נמצאה לאחר מכן על ידי המשטרה אולם השודדים גרמו לה נזק רב, ולכן פנה בעל המונית אל חברת הביטוח 'הכשרה', שבה חשב שהוא מבוטח, כדי לקבל את הפיצוי שחשב שמגיע לו.

אנשי 'הכשרה' דחו את התביעה בטענה שבעל המונית אמנם היה מבוטח אצלם בעבר אולם לא חידש את פוליסת הביטוח שלו, וזו הישנה לא הייתה בתוקף מזה כשלושה חודשים בזמן השוד.

בעל המונית פנה אל סוכן הביטוח שלו ומשזה סרב לפצותו הגיש לבית המשפט תביעה כנגד חברת 'הכשרה' וכנגד הסוכן, ובה טען בין השאר שהוא היה לקוח של סוכנות הביטוח מזה למעלה משמונה שנים.
לטענתו, במהלך השנים ביטח אותו הסוכן לסירוגין בחברות הביטוח 'הכשרה' ו'שומרה' וכמעשה שבשגרה חודשו פוליסות החובה וה"מקיף" של המונית. מאחר וכך, הוא טען, סוכנות הביטוח חייבת הייתה להודיע לו על אי חידוש הפוליסה לאחר שזו הסתיימה' ומכיוון שלא עשתה כך הרי שהיא התרשלה ועליה לפצותו.

התובע התבסס על פסק דין (רע"א 5695/06 סייף נ' מרע) שבו נקבע כי: "לסוכן הביטוח יש חובת זהירות כלפי הבאים להתייעץ איתו ולנהל איתו משא ומתן לצורך רכישת ביטוח. חובתו של סוכן הביטוח משתרעת גם על נזקים שיגרמו לאותם לקוחות מנסיעה ללא כיסוי ביטוחי בשל מחדל או מעשה שלו. סוכן הביטוח יכול וצריך לצפות נזקים מסוג זה".

בא כוחה של סוכנות הביטוח טען מנגד שלא מוטלת עליה כל חובה חוקית ליידע מבוטח על סיום הפוליסה ואי האפשרות לחדשה. למרות זאת נעשו מספר ניסיונות כושלים להתקשר למבוטח והוא לא טרח להשיב.

במהלך הדיון הסתבר שהפוליסה לא חודשה מכיוון ששתי חברות הביטוח חסמו את האפשרות לבטח אצל את המבוטח, וזאת לנוכח המדיניות שלהן שלא לחדש את הביטוח של מי שתבע אותן יותר מפעם אחת במהלך שלוש שנים. מדיניות זאת, כמו גם העובדה שהפוליסה לא חודשה, לא היו ידועים לתובע.

השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל-אביב לא קיבל את טענת ההגנה הראשונה, וציטט את הוראת המפקח על הביטוח לפיה "על מבטח להודיע בהודעה בכתב למבוטח 30 ימים לפני פקיעת פוליסת הביטוח כי הפוליסה עומדת לפקוע".

הוא קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע ש"היחסים המיוחדים שבין סוכן הביטוח ובין מבוטח (ואף מבוטח פוטנציאלי) יוצרים חובות המוטלות הן על הלקוח והן על הסוכן. מצב דברים זה יוצר אצל הלקוח הטיפוסי ציפייה לקבלת שירותים מסוימים מהסוכן ולעמידתו בסטנדרטים ראויים של אמון, זהירות והשתדלות. כמו כל בעל מקצוע סוכן הביטוח חב חובת זהירות כלפי אדם הנזקק לשירותיו המקצועיים…

התובע הוא נהג מונית, ומדובר על ביטוח ה"עסק" שלו – המונית שבאמצעותה הוא מתפרנס כמסיע נוסעים בתשלום – בביטוח מקיף. העובדה, כי שנה אחר שנה חודשה פוליסת הביטוח באמצעות סוכנות הביטוח, ללא כל הסתייגות ו/או טענה מצד התובע, כאשר באמצע התקופה סוכנות הביטוח החליפה פעמיים את המבטחת – יוצרת חובת זהירות קונקרטית של סוכנות הביטוח כלפי התובע…. גם עם חסימת האפשרות לחדש את הפוליסה בחברה הנוכחית, עדיין הייתה אמורה סוכנות הביטוח לפעול כסוכנות סבירה ומיומנת, המעניקה למבוטחה שסומך עליה שנים רבות את הטיפול המהימן והמקצועי המתבקש כמו למשל לקשר אותו לסוכן אחר שיוכל להשיג לו ביטוח.

מדוע סוכנות הביטוח לא חשבה על כך קודם, לפני האירוע? האם בגלל שלא היה לה כבר אינטרס כלכלי, כיוון שלא יכלה לבטח אותו אצל אחת החברות שהיא עובדת איתן, היא הפקירה את התובע/המבוטח שלה, שסמך עליה מזה שנים? בכל מקרה, חובתה הייתה להודיע לו על פקיעת הכיסוי הביטוחי".

הטענה לפיה הסוכנות "לא הצליחה להשיג את המבוטח" נדחתה על-ידי השופט שקבע שלאחר שניסיונות טלפוניים לא צלחו אפשר פשוט היה לשלוח אליו מכתב רשום עם ההודעה המתאימה.

מנגד, השופט לא הטיל את כל האחריות על סוכן הביטוח מפני שלדעתו גם לבעל המונית יש אשם תורם לתוצאה הסופית: "מדובר בשלושה חודשים תמימים שבהם הוא נוסע ללא ביטוח חובה. נוסף לכך, אין מדובר כאן באדם שמנהל עסק, שעיקר העיסוק אינו קשור בנהיגה והוא לא מצוי בפרטים של כל הביטוחים שלו ועל תוקפם. כאן מדובר בנהג מונית שכמו שהוא דואג שיהיה בנזין ויהיה רישיון רכב תקף, עליו לדאוג גם לביטוח חובה תקף, והתובע כשל בכך.

מדובר במקרה זה ברשלנות הן של הנתבעת והן של התובע. לכן אני מוצא את סוכנות הביטוח כאחראית לנזק בשיעור של 70% ואת התובע ברשלנות תורמת של 30%".

לנוכח חלוקת הנזק בין הצדדים חייב השופט את סוכנות הביטוח לשלם לבעל המונית 27,300 ש"ח שמהווים 70% מגובה הנזק בתוספת הפרשי הצמדה ורבית, וכן הוצאות משפט והוצאות עו"ד בסך 14,200 ש"ח.

ת"א 45103-01-15

The post שוקה התרשל, שוקה ישלם appeared first on TheCar.

התשובה, כנראה, היא "מאד רחוק".

את התרגיל האחרון בתחום זה לימדה אותנו לאחרונה חברת "כלל ביטוח" אשר ביקשה מבית המשפט לדחות תביעת פיצויים שהוגשה כנגדה על-ידי מבוטח שלה, תושב סכנין.

בכתב התביעה כנגד כלל טען המבוטח שמכוניתו ניזוקה בתאונה שבה הוא פגע במכונית אחרת שחנתה בצד הדרך, לטענתו מכיוון שבעת שנהג הגיח לפתע מולו רכב אחר והוא ניסה להימנע מלהתנגש בו. הפגיעה במכונית החונה גרמה למכוניתו של המבוטח נזק מוחלט והוא תבע מ"כלל" את מלוא ערכה – 44,328 שקל.

חברת כלל דחתה את התביעה בנימוק לפיו "על סמך בדיקה של גורם מטעמנו האירוע לא ארע כמדווח".
לטענת החברה, חוקר מטעמה מצא סתירות רבות בגרסתו של המבוטח שמהן עולה שהוא ניסה להונות אותה, ועל כן היא פטורה מן החובה לפצותו.

המבוטח תבע את 'כלל' בבית משפט השלום בעכו, וזו כללה בכתב ההגנה שלה נימוק שבו טרם נתקלנו עד כה: "אמנם התובע רשום כבעלי היונדאי במשרד הרישוי", נכתב שם, "אך הוא אינו הבעלים בפועל של היונדאי ו/או לא נשא בנזק (המוכחש כשלעצמו)".

החברה טענה שבמצב שבו המבוטח רשום כבעלים של הרכב באופן פורמלי בלבד אין לו זיקה קניינית לרכב שאותו ביטחה. עוד נכתב בכתב ההגנה ש"התאונה מוכחשת וכך גם הנזקים הנטענים. הכיסוי הביטוחי הינו כפוף לתנאי הפוליסה שבמקרה דנן אינו חל".

השופט הבכיר ג'מיל נאסר, שדן בתיק, אסר על חברת הביטוח להשתמש בנימוק "הרישום הפיקטיבי" בקובץ הרישוי של משרד התחבורה: "אין חולק", פסק נאסר, "כי רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי (יוצר) אלא דקלרטיבי (הצהרתי).

מאחר והנתבעת טוענת כי הרישום במשרד הרישוי אינו משקף את המציאות (לעניין הבעלות האמיתית על הרכב), מוטל עליה הנטל להביא ראיות שיש בכוחן לסתור את הרישום".

עוד מציין השופט שהוא מקבל את טענת התובע לפיה "בעת שרכש התובע את הכיסוי הביטוחי מהנתבעת הוצגו בפניה מסמכי הבעלות על הרכב, והנתבעת לא העלתה כל טענה לעניין הבעלות וגבתה את מלוא הפרמיה תמורת הפוליסה.
רק לאחר קרות אירוע התאונה העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי רכב היונדאי רשום על התובע למראית עין, וזאת בניסיון להתחמק מהתשלומים המגיעים ממנה לתובע עפ"י הפוליסה בחוסר תום לב.

עיון במסמך שכותרתו "הודעת דחיה", מציין השופט, מעלה כי הטענה לפיה התובע אינו הבעלים האמיתי של היונדאי ולא נשא בנזק הנטען, לא אוזכרה על ידי כלל ביטוח במכתב הדחיה ולא היוותה טעם נוסף לדחיית תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מכוח פוליסה בעקבות התאונה הנטענת.

רק במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת לראשונה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף גם מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות מאחר והתובע אינו הבעלים בפועל של הרכב ו/או לא נשא בנזק (המוכחש).

לאור האמור, ובטרם אפתח בדיון והכרעה במחלוקת שהוצגה לעיל, יש מקום להקדים דיון והכרעה בשאלה: האם רשאית הנתבעת, בנסיבות העניין, להעלות לראשונה במסגרת כתב הגנתה נימוק נוסף לדחיית תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, מקום שנימוק זה לא נכלל על ידה במסגרת מכתב הדחיה ששלחה לתובע באמצעות סוכן הביטוח שלו".

השופט מציין שנימוק זה נמצא בידי חברת הביטוח לפי דו"ח החוקר שלה, ולמרות זאת היא לא העלתה אותו בעת דחיית התביעה ולכן היא מנועה מלהוסיף אותו לראשונה בכתב הגנתה.

עם זאת, בסופו של השופט כן קיבל את ממצאי החוקר מטעם חברת כלל ואת דרישתה לדחות את התביעה נגדה, וזאת לאחר שהשתכנע שגרסת המבוטח לגבי נסיבות התאונה כוזבת וכי היא נמסרה בכוונה להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח.

השופט הבכיר נאסר חייב את המבוטח בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 שקל.

תא"מ 44728-11-13

The post חברת הביטוח לא סומכת על אגף הרישוי appeared first on TheCar.

לפני מעט יותר משנה הכריז שר האוצר משה כחלון על רפורמה שנועדה להוזיל את תעריפי ביטוח החובה לרכב, ואחד המרכיבים ברפורמה זאת היה איסור שהוחל על חברות הביטוח מפני מכירת פוליסות מוזלות לציי רכב. הרציונל באיסור כזה הוא שביטוח חובה נועד, בין השאר, להיות כלי שמעודד נהגים לנהיגה זהירה ואשר "מעניש" כלכלית נהגים בעלי מאפייני נהיגה מסוכנים.

אחד הנדבכים של הרפורמה שביצע האוצר – ואשר נכנסה לתוקף בחודש מרץ השנה על אף התנגדות חברות הביטוח – היה הוספת מאפיינים אישיים של מי שנוהגים ברכב אשר אמורים – כך לטענת האקטואר של חברות הביטוח – להשפיע על הסיכון לתאונה. בנוסף ניתנה הטבה מאד נדיבה למי שמתקין מערכות התראה מתוצרת 'מובילאיי' ודומותיה (אם כי אין כרגע בשוק אף מערכת דומה לזו של מובילאיי).

המהלך של שר האוצר ושל הפיקוח על הביטוח זכה בשעתו לכותרות מאד מפרגנות בסגנון של "כחלון וסלינגר מורידים את תעריפי ביטוח החובה לרכב", וזאת בין השאר על סמך הבטחות שונות שפיזרו אנשי האוצר במסיבת עיתונאים שערכו ובהודעות לעיתונות.

הביצוע בפועל של הרפורמה נעשה על-ידי תיקון "הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה", ובו – בין היתר – עודכנו דמי הביטוח המרביים של "הפול" (תאגיד שמבטח את כל מי שחברות הביטוח המסחריות לא מוכנות לבטח) וכן בוטלה האפשרות לקביעת דמי ביטוח ייחודיים לציי רכב וקולקטיבים.

באותו מעמד טענו אנשי האוצר שהביטוחים הקולקטיבים לרכב מוצעים במחירים נמוכים בהרבה מאלה שמוצעים לכלל ציבור המבוטחים (וזאת למרות שבקולקטיבים עשויים לנהוג נהגים בעלי רמת סיכון גבוהה יותר – ג.מ.) ולכן הם חייבו את חברות הביטוח לקבוע תעריפים אחידים לפי רמת הסיכון הספציפית של כל נהג.

אנשי המפקח על הביטוח הבטיחו, בנובמבר 2015, הוזלה בפועל של כ-11% מסך דמי הביטוח שנגבים מן הציבור בכל שנה מבעלי כלי רכב "פרטיים" (מכוניות נוסעים).

שר האוצר, משה כחלון הכריז בשעתו: "הפעולות שאנו נוקטים נועדו לשים סוף לניצול הציבור בשוק ביטוח רכב החובה. הודענו שבכל מקום שבו יהיה כשל שוק – נתערב.
מדינת ישראל מחייבת אזרחים לרכוש ביטוח רכב חובה ולכן עלינו לוודא שהציבור יקבל מחיר הוגן ושירות טוב. שוק הביטוח מגלגל 5 מיליארד שקל בשנה, כאשר הרווח של החברות הוא 20%. תמיד אמרנו כן לרווח במידה סבירה, ולא לחזירות".

אנשי האוצר, מצידם, הכריזו שפעולותיהם "יגבירו את התחרות בענף, יצמצמו את הסבסוד בין מבוטחים ויתאימו את הסיכון למחיר".

אלא שכעת מסתבר שהצהרות לחוד ומעשים לחוד.

בתיקון חדש שפרסם אגף המפקח על הביטוח בשבוע שעבר, אשר נושא את אותה כותרת שנשא החוזר בשנה שעברה ("תיקון הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה") – "מבוטל הביטול" בזו הלשון:
"חוזר ביטוח 2016-1-1 "תיקון הוראות החוזר המאוחד בענף ביטוח רכב חובה" ביטל הוראות… שאפשרו לחברות הביטוח לקבוע לצי רכב וקולקטיב דמי ביטוח נטו שונים מדמי הביטוח נטו המוצעים לכלי רכב שאינם שייכים לצי רכב או קולקטיב.

לאחר בחינה מחודשת של ביטול הוראות אלו, ולאור הייחודיות של ביטוח כלי רכב המבוטחים במסגרת צי רכב, חוזר זה בא לתקן את הוראות החוזר ולקבוע כי ביטול הוראות אלו יחול רק לגבי קולקטיב. לפיכך חברות ביטוח תהיינה רשאיות להשתמש בנוסחת תעריף שונה לצי רכב, בכפוף להודעה מראש לממונה על שוק ההון".

המשמעות המעשית היא ראשית לכל שחברות ביטוח תוכלנה לשוב ולהציע פוליסות ביטוח חובה לציי רכב ולחברות ליסינג במחיר נמוך מזה שמוצע לבעלי רכב פרטיים בעלי אותם מאפייני סיכון (החל ב-1 בינואר 2017), וכן שהמפקח על הביטוח שב ומאפשר מצב שבו כלל הציבור מסבסד בפועל את חברות הליסינג ואת ציי הרכב.

לכאורה, טענה סבירה של חברות הביטוח היא שכמו בכל מצב שבו מוכרים מוצר בכמות גדולה יש היגיון להציע אותו עם "הנחת כמות", ומכיוון שהמדינה קבעה ששוק ביטוח החובה הוא "שוק חופשי ותחרותי" לא צריכה להיות מניעה שחברות הביטוח ימכרו את המוצר הזה בהנחה למי שרוכש הרבה ממנו.

למעשה אין דרך אחרת להגדיר את המהלך הזה מאשר הפקרת האינטרס הציבורי לטובת אינטרסים כלכליים, ורשלנות לשמה של הרגולטור שאמור לדאוג לכלל הציבור.

בשונה מכל סוג אחר של ביטוח, ביטוח חובה הוא מס אשר הטילה המדינה על כלל ציבור בעלי הרכב, ובמקום לטפל בו בעצמה הוא "הופרט" להנאתן של חברות עסקיות שמרוויחות ממנו כסף רב – לפחות מיליארד שקלים בשנה אם להסתמך על הצהרתו של שר האוצר עצמו.

תפקידו של הרגולטור הוא לדאוג לאינטרס של כלל הציבור ולהגן עליו, ובמיוחד בשוק היחיד שבו מדינת ישראל הפריטה מס והעניקה את הטיפול בו לחברות מסחריות. במקרה הזה נדרש אגף הפיקוח על הביטוח, שבראשו מכהנת כיום דורית סלינגר, למצוא את הדרך הזולה והיעילה ביותר לשימוש ביותר מחמישה מיליארד שקלים שנגבים מידי שנה מבעלי הרכב.

חברות ביטוח לא חייבות למכור פוליסות ביטוח חובה אבל הציבור כן חייב לרכוש אותן, כלומר שחברות עסקיות לא היו מציעות את המוצר הזה לולא היו נהנות ממנו כלכלית.

אם החברות מוכרות את המוצר בהיצף לציי רכב, וכך מסוגלות להציע אותו במחירים מופחתים – הרי שמי שמסבסד את הביטוח הם שאר בעלי הרכב שלא שייכים לציי הרכב.
לחילופין, אם המחיר המופחת שישלמו ציי הרכב מייצג את המחיר הריאלי (וחברות הביטוח מרוויחות רווח צנוע גם על פוליסות אלה) – אזי מאליו ברור שהרווח על הפוליסות שאנחנו – שאר בעלי הרכב – משלמים הוא "חזירי" – כדברי שר האוצר.

בשולי הדברים חשוב להזכיר שהרפורמה שניסה לבצע אגף הפיקוח על הביטוח היא אמנם צעד בכיוון הנכון אבל ספק רב עד כמה מסוגלים פקידי האוצר – שהחוק לא מונע מהם לעבוד בעתיד בחברות ביטוח – לחולל מהפך אמיתי בשוק אשר עוות לחלוטין על ידי אנשי אותו אגף בסוף שנות ה-90.

להגנת אותם פקידים צריך לומר שהמאבק עם הגופים הכלכליים החזקים במשק הישראלי לא קל – חברות אלה לקחו את האגף לבג"צ בעניין זה וזכו שם לניצחון חלקי – אבל לחובתם עומדת העובדה שהם לא פתחו את נושא ביטוח החובה בכללותו לדיון ציבורי שקוף ובין השאר לא מיצו את האפשרות לנצל את הכלי הזה כדי לשפר את הבטיחות בדרכים ולהציל חיים.

תעריפי ביטוח החובה אמנם ירדו בשנים האחרונות במידת מה – אלא שירידה זאת נבעה בחלקה מביטול "קרן הבטיחות", ובחלקה מן השיפורים הטכנולוגיים המשמעותיים ביכולת ההגנה של כלי רכב על יושביהם בעת תאונה.

את תגובת משרד האוצר נפרסם כאן אם וכאשר נקבל כזאת.

The post פניית פרסה: ציבור מבוטחי החובה יסבסד את הליסינג appeared first on TheCar.

פסיקה זאת התקבלה בתביעתה של ש. שלמה כנגד חברת הביטוח AIG ומבוטח שלה, אשר פגע עם מכוניתו המבוטחת ברכב ששייך לחברת ש. שלמה וגרם לו לאובדן מוחלט.

אחד העקרונות המקובלים בדיני ביטוח ובפסיקה הרלבנטית הוא שהפיצוי שמשלם המבטח חייב להיות שווה ערך לסכום אשר "משיב את המצב לקדמותו", כלומר שהוא צריך להשיב את הניזוק למצב בו היה לפני קרות הנזק אבל לא מעבר לכך.

במקרה הזה נהרסה כליל המכונית של שלמה סיקסט, מסוג רנו פלואנס דיזל משנת הייצור 2013, וש. שלמה תבעה לקבל מן המבוטח ומחברת הביטוח שלו (אשר הכירה באחריות המבוטח לתאונה) סכום של 61,479 שקלים.
תביעתה של שלמה מבוססת על מחיר המחירון של לוי יצחק ולפיו על שווי המכונית לאחר הפחתה של 14% שנקבעה למכוניות מליסינג, בקיזוז סכום שהתקבל ממכירת שרידי הרכב ובתוספת שכר טרחת שמאי, גרירת הרכב והפרשי הצמדה וריבית.

אלא שחברת הביטוח AIG הסכימה לשלם לש. שלמה רק 50,912 שקלים, וזאת בטענה שאת חישוב הערך של המכונית יש להתחיל במחיר האמיתי שבו הוא נרכש מן היבואנית, או, לחילופין, לפי מחירו של רכב חלופי.

AIG טענה ששלמה רוכשת כלי רכב בהנחה משמעותית ממחירי המחירון שלהם, ובמקרה הזה היא לא רכשה לעצמה מכונית משומשת דומה אלא החליפה אותה במכונית חדשה שאותה רכשה מיבואן.

AUG פנתה אל ש.שלמה כדי לקבל מסמכים שנוגעים למחיר הרכישה של המכונית שניזוקה, אולם ש. שלמה סרבה לגלות את המסמכים המבוקשים ולכן AIG הפחיתה חד צדדית 15% משווי הרכב במחירון.

שעור ההנחה הוא סוד מסחרי?

ש. שלמה טענה שגם לו הייתה מקבלת את המכונית במתנה עדיין מגיע לה פיצוי, ואף טענה שבקשות דומות לגילוי מסמכים הוכרעו בעבר ומדובר ב"מסע דיג תוך שימוש לרעה בהליכי משפט".

שלמה טענה שיש לדחות את הבקשה משלוש סיבות, והראשונה בהן היא היעדר רלבנטיות של המסמכים, היות שהערך לפיו יש לחשב את גובה הפיצוי הוא השווי של המכונית שניזוקה בסמוך לפני התאונה.

סיבה נוספת, לטענתה, היא שהמסמכים המבוקשים הינם סוד מסחרי, ובנוסף נטענה גם טענה משפטית לפיה הבקשה מנוגדת לתכלית סדר הדין המהיר.

הרשם הבכיר יניב ירמיהו קבע, על סמך פסיקות קודמו, שעקרון 'השבת המצב לקדמותו' משמעותו היא פיצוי הניזוק בשיעור הנזק שנגרם לו וכן אי התעשרות שלו על חשבון המזיק.
"נקודת האיזון", הוא כתב בפסק דינו, "בוודאי במקרה זה, אינה קלה, אולם סבורני כי האומדן הקרוב ביותר יהא פיצוי המשיבה בהתאם לערך הרכב החלופי שנרכש על ידה (ובלבד, כמובן, שנרכש רכב חלופי דומה לזה הנפגע במועד סמוך לאירוע הנזיקי). לשם הגשמת תכלית ההשבה, המשמעות הינה התחשבות בהנחה אותה מקבלת המשיבה בעת רכישת הרכב החלופי…
לצורך המחשת העמדה, ניטול מקרה פשוט בו המשיבה רכשה רכב חדש ששוויו בשוק החופשי 100,000 ש"ח בהנחה של 25% ממחיר המחירון לצרכן. לאחר מספר ימים ארעה תאונה שלא באחריות נהג המשיבה והרכב הוכרז כ"אובדן גמור". שמאות מחיר השוק (שאינו מגלם את יתרון המשיבה כחברה העוסקת בתחום הרכישות) הינו מחיר הרכב בניכוי 14%. במקרה זה, ככל שיינתן פיצוי בהפחתה של 14% בהתאם לחוות דעת השמאי, יגרור הדבר "התעשרות" הניזוק, במקרה זה, ב- 11% משווי הרכב".

אלא שש. שלמה העלתה טענה נוספת, לפיה היא לא "שחקנית" בשוק כלי הרכב מיד שניה ולכן אין לה יתרון ביחס למחיר השוק כפי שנקבע על ידי השמאי.
לכן, לטענתה, הפיצוי צריך לשקף את גובה הנזק שנגרם לרכב המשומש, ואם אין אפשרות לקבל הנחה בשוק המשומשות יש לקבוע שגובה הפיצוי יהיה מחיר הרכב המשומש בשוק החופשי.

הרשם הבכיר לא קיבל את הטיעון וקבע: "הגם שעמדה זו מקובלת עלי ברמה העקרונית, ספק אם היא תואמת את המציאות בהתחשב בכך שלרוב המשיבה לא רוכשת רכבים משומשים.
יתר על כן, אין חולק כי על הניזוק להקטין את נזקיו… על הניזוק לפעול לא אך לטובת האינטרס שלו, כי אם אף לטובת האינטרס של המזיק", ציטט הרשם מפסק דין קודם, "משעל המזיק… לאפשר לניזוק לרכוש רכב חלופי… בצירוף חובתו של הניזוק להקטין נזקיו, הרי שיש לקבוע כי הפיצוי הראוי יהא בשווי הרכב החלופי הנרכש, תוך התאמה מירבית של נתוני הרכב הנרכש לזה הניזוק".

בשפה פשוטה קבע הרשם שחברת שלמה צריכה לקנות רכב משומש במצב קרוב ככל האפשר לזה שניזוק, ואם היא מחליטה לנצל את יתרונה ולקנות מכונית חדשה הרי שיש להתחשב ביתרונה בשוק הרכבים החדשים.

"כל מצב אחר יהא בבחינת התעשרות הניזוק על חשבון המזיק, ומצב כאמור, לשיטתי, יש למנוע. במצב דברים זה יוצא אמנם המזיק "נהנה", אולם הניזוק "אינו חסר". זהו המצב הקרוב ביותר, על פני הדברים, להגשמת תכלית הפיצוי".

הרשם דחה את סירובה של ש. שלמה לגילוי מסמכי הרכישה של הרכב החדש בנימוק שמודבר בסוד מסחרי: "אף אם אצא מנקודת הנחה לפיה שיעור ההנחה אותה מקבלת חברת ליסינג נחשב כ"סוד מסחרי" לא יצדיק הדבר אי גילוי המסמך. ראשית, מדובר בתובע הנדרש להוכיח נזקיו. משבחר להביא תביעתו בפני בית המשפט ולצורך כך יש להמציא מסמך חסוי, לא יקבל פטור מחובתו להוכיח את שיעור הפיצוי המצוי לעולם במחלוקת; שנית, התובעת היא שבחרה, כאמור, לרכוש רכב חדש תוך ניצול כוחה בשוק הרכבים החדשים. אילו רצתה, יכלה לרכוש רכב בשוק הרכבים המשומשים, ולהציג את המידע הרלבנטי – שעל כך אין חולק – לא חסוי; שלישית, טענת החיסיון נסוגה בפני עשיית צדק, גילוי האמת ומימוש תכלית שיעור הפיצוי; רביעית – וזה העיקר – הדין עורך את האיזון הראוי בין חובת הגילוי והיות המסמך "סוד מסחרי" וקובע כי בית המשפט רשאי ליתן צו במהלך ההליך המשפטי בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי, לרבות קביעה כי הסוד לא יפורסם…

סיכומו של דבר, לצורך קביעת שיעור הפיצוי על חברה העוסקת בתחום הליסינג ו/או חברה בעלת יתרון ממשי ברכישת כלי רכב לחשוף בפני בית המשפט את מחיר הרכב החלופי שנרכש בסמוך למועד התאונה, בנתונים דומים ככל הניתן לרכב הניזוק.

ככל שרכשה החברה רכב חדש יהא עליה לחשוף את שיעור ההנחה לו זכתה בעת רכישת הרכב החלופי, לצורך מניעת התעשרותה על חשבון המזיק. משמדובר בסוד מסחרי, יועבר תחילה מסמך רכישת הרכב החלופי לעיון בית המשפט, ובהתאם לצורך יינתן צו מתאים להבטחת אי גילוי הסוד המסחרי ומניעת פרסומו".

תא"מ 5775-01-15

The post בית המשפט: שלמה סיקסט תגלה את ההנחה שקיבלה appeared first on TheCar.

חברת סטארט אפ משיקאגו, בשם 'סנאפשיט' (Snapsheet) סיימה לאחרונה סבב גיוס כספים בסך 20 מיליון דולר לפיתוח אפליקציה שתתעד נזקי תאונות דרכים עבור חברות הביטוח.

האפליקציה, אשר נמכרת לחברות ביטוח כ"תווית לבנה" – כלומר שכל חברה ממתגת אותה תחת השם המסחרי שלה – כוללת מדריך פשוט למבוטח ובו הנחיות מפורטות לפעולות שעליו לבצע לאחר שמכוניתו הייתה מעורבת בתאונה או אם נגרם לה נזק. לאחר התיעוד ממלא המבוטח את כל הפרטים הפורמליים, ובכך מסתכמת מבחינתו הגשת התביעה לחברת הביטוח.

בתוך 24 שעות מבוצעת הערכת נזק והמבוטח מקבל פיצוי או תקציב שבאמצעותו הוא יכול לתקן את המכונית במוסך לפי בחירתו – וכל זאת מבלי לערב שמאי וסוכן ביטוח ומבלי ליצור קשר טלפוני או אחר עם חברת הביטוח.

חלק מן העניין, כמובן, הוא צילום ותיעוד של הנזקים הפיזיים לרכב, אשר נשמר בזמן אמת על השרתים של החברה וכך מונע את האפשרות "לשחק" עם המכונית מחוץ לזירה שבה התרחש "מקרה הביטוח". תיעוד זה מבוצע בצילומי סטילס וגם בצילום וידאו.

אלא שלפני ההצהרות של מפתחי הטכנולוגיה, ושל כמה מן הלקוחות שלהם – חברות ביטוח שונות – עיקר התועלת לא קשור למניעת הונאות (אם כי גם זאת מוזכרת) אלא בשיפור השירות ללקוחות והוזלת תהליך הטיפול עבור המבטחים. לדברי אנשי סנאפשיט, האפליקציה שלהם אמורה ראשית לכל לייתר במרבית המקרים את הצורך במשלוח של מעריך נזקים (שמאי) לבחינת הנזקים למכונית.

בנוסף, לדברי המפתחים האפליקציה מכילה גם אלמנטים של בינה מלאכותית וטלמטריה אשר מייעלים ומפשטים את כל התהליך הביורוקרטי שכרוך בהגשת התביעה, הניהול שלה, ותשלום הפיצוי למבוטחים. כך, למשל, התוכנה כוללת מאגר נרחב של אינטראקציות מקובלות בין לקוחות לבין מוקדי השירות עם תשובות מוכנות מראש לשאלות נפוצות, וגם יכולת מובנית לצפות לשאלות חדשות ולענות עליהן.

הלקוח יכול לעקוב בזמן אמת אחר תהליך ניהול התביעה שלו מבלי להיזקק לשירותי מוקד של המבטח, ובדרך זו נחסכים מצד אחד זמני המתנה מול מוקדי שירות לקוחות ומצד שני גם חלק מן הצורך של המבטחים בהפעלת מוקדים כאלה.

הסכום שגויס הוא סבב המימון השלישי של החברה, ולא נחשב גדול במונחי חברות הזנק בימינו, אבל הפעם השתתפו בו משקיעים מן השורה הראשונה בעולם הביטוח האמריקני.

על-פי הודעת חברת הסטארט אפ היא עובדת כבר עם כ-35 חברות ביטוח, ואלה מדווחות על ציונים גבוהים במיוחד של שביעות רצון לקוחות ביחס למקובל בענף.

אצלנו, בישראל, הופעלו בעבר לחצים של כמה חברות ביטוח לבצע הערכות נזק מצולמות מבלי לערב שמאי, אולם הרושם בשעתו היה שהמטרה לא בהכרח הייתה טובת הלקוח אלא יותר מכך טובת חברות הביטוח שחפצו לצמצם את גובה הפיצוי שהן משלמות.

שמאי רכב הוא מקצוע שקיים רק בחלק מן המדינות בעולם ובמצב אידאלי הוא אמור ליצור תווך אובייקטיבי שמסייע ללקוח לקבל את מלוא הפיצוי שמגיע לו תוך מניעת הונאות אשר מגדילות את עלות הפיצויים על חשבון כלל המבוטחים.

בסופו של דבר נבלמה בישראל יוזמת "הצילום מרחוק" אשר אמורה הייתה לייתר את השמאים במידה רבה, ותפקיד שמאי הרכב מעוגן בימים אלה בתוך מכלול 'חוק שירותי רכב' אשר התקנות שלו נמצאות בימים אלה בהתהוות בוועדת הכלכלה של הכנסת.

לנוכח הגיוס של 'סנאפשיט', ומה שנראה כמו תחילתו של עידן חדש בביטוח נזקי רכב, לא מן הנמנע שהחקיקה הישראלית עלולה להיות ארכאית עוד לפני שהושלמה.

האתגר של המחוקק הישראלי ושל משרד התחבורה, אשר אמורים לייצג את טובת המבוטחים יותר מאשר את בעלי האינטרסים האחרים – כלומר חברות ביטוח, שמאי רכב ומוסכים – הוא להגן על זכויות המבוטחים ולאפשר להם לקבל פיצוי הוגן תוך כדי פישוט התהליך הביורוקרטי, וזאת כדי לייעל את התהליך ולהוזיל אותו עבור המבוטחים והמבטחים כאחד.

The post סוף עידן השמאים? אפליקציה חדשה תתעד נזקי תאונות appeared first on TheCar.

התובע, נ.ס, ביטח ב.מ.וו. X5 בת שמונה שנים שכבר עברה כ-400 אלף ק"מ, וטען בפני הפניקס שמכוניתו נהרסה בתאונה עצמית כאשר נהג בה לכיוון הירידה לכפר עילוט.

לדבריו, כאשר ניסה למנוע התנגשות עם רכב שבא מולו בנתיב הנסיעה הנגדי הוא סטה אל השול שמימין לדרך, ומכיוון שהיה זה יום גשום והשול היה בוצי התדרדרה המכונית אל תהום שפעורה לצד הדרך ועלתה באש. כתוצאה מכך הוכרזה ה-X5 כ"אובדן מוחלט".

חברת הפניקס סירבה לשלם פיצויים בטענה שמדובר בתאונה מבוימת ובמכונית שבכלל הייתה מעוקלת לטובת ההוצאה לפועל, ולכן במבוטח שמנסה להוציא ממנה פיצוי במרמה.

ואכן, במהלך הדיון התבררו עובדות רבות שלא מתיישבות עם נסיבות התאונה כפי שנמסרו על-ידי בעל הרכב.

גרסתו, וגרסת העד שהיה איתו במכונית בעת "התאונה", הוגדרו על-ידי בית המשפט כ"לא אמינות ומלאות סתירות ובקיעים, אשר אינם מתיישבים עם ההיגיון".

כך, למשל, בוחן התנועה של המשטרה קבע שהרכב בכלל לא התדרדר לתהום אלא הורד אל הקרקעית באופן מבוקר, תוך שימוש בבלמים, עד לנקודה שאליה הגיע.

עוד הסתבר שבניגוד לגרסת התובע, והעד שלו, לפיה הם פתחו את דלתות הרכב וקפצו מממנו ברגע שהחל להתדרדר, הרכב נמצא לאחר התאונה כשכל דלתותיו סגורות.
בוחן התנועה שלל את האפשרות לפיה הדלתות נסגרו תוך כדי התדרדרות במורד תלול כשפניו קדימה ולמטה, ולא יתכן שהקופצים מן הרכב, כביכול, הספיקו לסגור את הדלתות תוך כדי קפיצה.

העובדה שהתובע עצמו לא נפגע כלל בעת קפיצתו, על אף שמדובר במדרון סלעי, ולא פנה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר התאונה (בטענה שלא היה לו זמן לכך) לא חיזקה את גרסתו בלשון המעטה, וגם טענתו לפיה הוא נפל על הידיים שלו בשעה ששותפו לבדיה טען שהוא נפל על הגב לא לא חיזקה את אמינות הסיפור.

חלק נוסף בגרסת התובע שעורר סימני שאלה עוסק בשריפת הרכב, אשר באופן פלאי החלה רק כשעתיים לאחר "התאונה".
בוחן המשטרה העיד על כך שדליקה ברכב יכולה הייתה להתרחש רק בעקבות ההתדרדרות של הרכב ופגיעתו בקרקעית התהום ולא שעתיים לאחר מכן, ובוודאי כשמדובר ביום גשום.

הסבר נוסף של התובע שלא זכה לאמונה של השופטת הוא הטענה לפיה הוא לא ניגש אל הרכב כדי לבחון את מצבו מיד לאחר התאונה בגלל שמיהר לפנות את חברו לבית חולים ומכיוון שממילא לא יכול היה לעשות דבר כדי לחלץ את הרכב מן התהום. השופטת קבעה כי אדם סביר היה ניגש לבחון את מצב הרכב כדי להחליט האם להזמין למקום גרר או לחלץ אותו בדרך אחרת.

סתירות נוספות התגלו לגבי השאלה האם הנהג והנוסעים היו חגורים בעת התאונה או לא, וכן אודות מועד הפינוי לבית החולים.

"בנוסף לכל אלה קיימים סממנים אחדים שהצטברותם ביחד מחזקת את המסקנה כי לא אירעה תאונה כאמור", כותבת השופטת זועבי, "או ככל שאכן התרחשה תאונה אזי לא באופן המתואר על ידי התובע והעד מטעמו. ראשית לכל, לא ברור מדוע איבד התובע שליטה ברכב, שכן רכב תקין לא יתדרדר גם אם גלגליו הימניים נוסעים על שוליים עם בוץ, ובמיוחד כשהרכב נוסע במהירות נמוכה. עיון בתמונות שצורפו לחוות דעת מטעם הנתבעת מגלה כי מדובר בשול רחב המאפשר נסיעה של הרכב בשלמותו בתוך השול. בנוסף, תמוה מאוד כיצד זה הרכב לא עלה באש מיד בסמוך לתאונה אלא רק לאחר שעתיים או שלוש שעות מהתרחשותה, מקום בו היה מזג האוויר גשום.

בתנאים סביבתיים כאלה ניתן לצפות כי מנוע הרכב יתקרר לאחר שעתיים מהתרחשות התאונה והסיכוי כי הרכב יעלה באש קלוש", קבעה השופטת, והוסיפה שבוחן התנועה הסביר בעדותו שלא ייתכן שרכב שמתדרדר ללא נהג יעצור באמצע שיפוע חד מאוד.

"לאור האמור", כותבת השופטת, "משהוכח בחוות דעתו של בוחן התנועה ובעדותו בפני כי התדרדרות הרכב הייתה כאשר נהג הרכב שולט בו, ואף עוצר אותו באמצעות הבלמים, וכי אין סיכוי שהרכב ייעצר במקום בו נעצר אלא אם היה בשליטת הנהג, וכן משעלה כי נזקי השריפה אינם תוצאה של התדרדרות הרכב, הרי העובדות אשר מסר התובע אודות התאונה הן עובדות כוזבות וגרסתו של התובע אינה מתיישבת על הדעת ומסירת הודעה לנתבעת על אירוע "התאונה" לא הייתה בתום לב, אלא מתוך ידיעה ברורה של הנסיבות שגרמו לנזקים ברכב בפועל וכוונה להוצאת כספים שלא כדין מן הנתבעת".

"למעלה מן הנדרש, אציין כי אין לשלול את טענת הנתבעת כי המניע לאמור נעוץ בעובדה כי הרכב נמצא בשימוש 8 שנים, גמא מעל 400,000 ק"מ, ואף מעוקל בלשכת ההוצאה לפועל כפי שעולה מעיון בחוות דעת השמאי ובפוליסת הביטוח. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את גרסת התובע ומקבלת את טענת הנתבעת כי הינה פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לתובע".

בסופו של יום חויב התובע לשלם לחברת הפניקס הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

ת"א 23500-02-15

The post השקר המדליק ביותר שלא עבד appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
וולוו מציגה: מכונית בלי מפתח
די לקודן: מגדל לא תחייב התקנתם של המקשים המעצבנים
פרצה קוראת לגנב: רכבים עם מערכת Keyless חשופים לגניבה

נראה לכם לא הגיוני? חשבו שנית ותזדעזעו לגלות כמה פעמים הפקדתם את המפתח של אחד מהנכסים היקרים לכם בידי אנשים שאתם לא באמת מכירים, בין אם מדובר בשומר בחניון, בנהג של שירותי חניה, בשוטף בתחנת שטיפת רכב, אצל הפנצ'ר מאכער מזדמן ועוד.
בדרך כלל אנחנו האחרונים שמעודדים פרנויה, אבל במקרה זה אנו ממליצים לצמצם ככל האפשר את האפשרות שמישהו שאתם לא מכירים וסומכים עליו במאת האחוזים יחזיק, אפילו לדקות ספורות, את המפתח של המכונית שלכם.

רבים מכם וודאי סבורים שלמען הבריאות הנפשית עדיף לא לחשוד בכולם וסבורים שאם מישהו באמת רוצה לגנוב את הרכב שלכם הוא יכול לעשות זאת בקלות בעזרת כמה כלים פשוטים מה"טמבוריה" הסמוכה ו-5 דקות של אומץ.
פעם זה באמת היה המצב, אך בעשור וחצי האחרונים בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, נרשמה ירידה משמעותית מאוד במספר גנבות הרכב.

הירידה הזו לא קרתה כי העבריינים החליטו לחזור לדרך הישר, אלא בעיקר משום שגניבות הרכב הפכו לעסק מסובך הרבה יותר הודות לשיפור משמעותי ברמת האבטחה של כלי הרכב המודרניים המצוידים רובם ככולם במפתח המשלב אימובלייזר מובנה.
להבדיל מהקודן הטיפשי שמתקינים בארץ, אותו כל גנב סוג ז' מנטרל בדקה, אימובלייזר מובנה מונע כל אפשרות להתנעת המכונית ללא מפתח הכולל שבב עם הקוד הספציפי של הרכב שלכם – מה שמצריך אופרציה שלמה המחייבת את הגנב להצטייד במחשב רכב פרוץ זהה לזה של המכונית שלכם, או לפרוץ לבית כדי לגנוב את מפתחות הרכב, או להגיע עם גרר.

עם זאת, אם נתתם את המפתח של הרכב שלכם למישהו שאתם לא מכירים גם אם הוא עבריין לא מתקדם במיוחד הוא יכול בדקות, בעזרת קורא שבבים ומחשב נייד, לשכפל את הצ'יפ שבמפתח ולאחר מכן כל שעליו לעשות הוא לרשום את מספר הרכב, לברר איפה אתם גרים וכעבור מספר שעות או ימים להגיע למקום ולקחת את הרכב בקלות.

מייק הוואס, מנכ"ל SMMT שערכה את הסקר, מחדד: "צמצום מימדי תופעת גניבות הרכב בשנים האחרונות הוריד את הנושא מסדר היום אצל מרבית האנשים ולכן הם לא חושבים פעמיים לפני שהם נותנים לזר את מפתחות הרכב, אבל במעשה זה הם למעשה מגדילים בצורה משמעותית את הסיכוי שרכבם יגנב משום שלמרות שהטכנולוגיה כל העת משתפרת והופכת גניבות רכב לקשות יותר, ברגע שמפתחות הרכב נופלים לידיים הלא נכונות כל מערכות ההגנה הופכת ללא רלוונטיות".

The post כמעט מחצית מהנהגים נותנים את מפתחות הרכב לזרים appeared first on TheCar.

אבל אם שקלתם לרכוש פוליסת ביטוח מחברת ש. שלמה קחו בחשבון שעובדים בה גם אנשים שחושבים בדרך יצירתית יותר מזו של "האדם הסביר", ולדעתם גניבתו של רכב מבוטח היא מקרה שמאפשר לחברת הביטוח לשלם למבוטח פיצוי מופחת.

והנה סיפור המעשה: מ.ח. רכש מחברת 'ש. שלמה רכב' מכונית מדגם יונדאי i30 סטיישן אשר שימשה בעברה כמכונית בליסינג. במעמד הרכישה הוצע למ.ח. לרכוש פוליסת ביטוח בחברת הביטוח של הקבוצה, ובשיחה עם נציג חטיבת הביטוח נאמר לו, כפי שמעידה גם הקלטת שיחת הטלפון עם נציגת החברה, שבמקרה של נזק הוא יקבל פיצוי בגובה מחיר המחירון המלא של הרכב ללא ההפחתה המקובלת בגלל עברה של המכונית. פחות מחודשיים לאחר הרכישה נגנבה מכוניתו של מ.א, והוא פנה בתביעה אל חברת הביטוח.

לתדהמתו של מ.ח. שולמו לו רק 52,728 ש"ח למרות שמחיר המחירון של המכונית היה באותה עת 69,000 ש"ח, וזאת לאחר שקוזזו ממנו 22% בגלל תפקידה הקודם של המכונית בשורות הליסינג, וסכום נוסף בגלל קילומטרז' גבוה ומועד העליה לכביש.

מ.ח. טען בפני חברת הביטוח שלנוכח ההבטחה שקיבל אסור היה להפחית סכומים אלה, ומשטענותיו נפלו על אוזניים ערלות הוא הגיש תביעה לבית המשפט.

לדברי מ.ח, במעמד רכישת הפוליסה הוא לא קיבל הצעת ביטוח מסודרת ובה פירוט של פרמטרים שבגינם רשאית חברת הביטוח להפחית מן הפיצוי שמגיע לו, ולא הוחתם על הצעה כזאת, וזאת בניגוד להוראות המחייבות של המפקח על הביטוח – ולכן חייבת ש. שלמה להשיב לו את ההפרש בסך של 15,472 שקל.

נציג חברת הביטוח ש. שלמה טען מנגד שבפוליסת הביטוח שהועברה לידי מ.ח. לפני גניבת המכונית נכתב במפורש: "מוסכם כי במקרה ביטוח שבו יוכרז הרכב כאובדן מוחלט לא יופחתו תגמולי הביטוח בגין גורם הפחתה של ליסינג / השכרה (למעט מקרה גניבה בו לא נמצא הרכב בתוך 30 ימים מיום הגניבה)".
במקרה זה, לטענתו, מדובר בגניבת הרכב ולא בתאונה שגרמה לאובדן מוחלט, כלומר בסייג שכתוב באופן ברור ומפורש בפוליסה. לכן ברור שההפחתות ממחיר המחירון בוצעו באופן הגון וראוי, כמסוכם בין הצדדים. לו היה מדובר בתאונה והמכונית הייתה מוכרזת כ"אובדן גמור" (טוטאל לוס), טען נציג החברה, הרי שמ.ח. היה זוכה במלוא ערך המכונית, כמובטח.

לצורך ביסוס הטענה ציטט נציג החברה את נהלי משרד התחבורה שבהם נקבע ש:"רכב באבדן גמור" הוא רכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שהנזק הגולמי בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב".

הרשם הבכיר בנימין בן סימון לא התרשם מן הטיעון הזה ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות החברה בכלל, ובפרט על הטיעון לפיו אובדן גמור לא כולל מקרה של גניבה.

תחת זאת העדיף בן סימון את הגדרת "אובדן גמור" שקיימת בפוליסה התקנית לרכב בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח, שם כתוב: "נגרם לרכב אבדן גמור ישלם המבטח למבוטח את מלוא ערך הרכב ביום קרות מקרה הביטוח או יחליפו ברכב מסוג ואיכות דומים; בפוליסה זו, "רכב באבדן גמור" –
(1) רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה;
(2) רכב ששמאי רכב מוסמך קבע לגביו כי התקיימו בו אחד מאלה:
(א) הוא יצא מכלל שימוש והנזק הישיר שנגרם לו, למעט נזק ישיר שנגרם מירידת ערך, הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח כולל מסים;
(ב) הרכב אינו ניתן עוד לשיקום והוא נועד לפירוק בלבד".

לפי פסיקת בן סימון יש להעדיף את תקנות הפיקוח מפני ש"כאשר קיימת הוראת חוק ספציפית והוראת חוק כללית – גוברת ההוראה הספציפית על ההוראה הכללית… עסקינן במקרה דנא בעניין הקשור לניסוח פוליסת ביטוח ולא לתקנות התעבורה, כאשר הקשר היחיד לתקנות התעבורה בא לידי ביטוי בכך שמדובר ברכב מנועי בלבד. מכאן, הפרשנות הקובעת היא זו המופיעה בפוליסה התקנית ולפיה רכב באבדן גמור הוא, בין השאר, "רכב שנגנב ולא נמצא בתוך 30 ימים מיום הגניבה". מכאן, טענתה של הנתבעת לפיה אובדן גמור אינו בגדר גניבה דינה להידחות מכל וכל".

ועוד הוסיף הרשם הבכיר וקבע: "מעיון בתמלול הקלטת שיחת הטלפון בין נציגת חברת הביטוח לבין המבוטח עולה כי לא רק שלא נאמר בה דבר על "משתנים מפחיתים" אלא נאמר בה שגם אם קיימים משתנים מפחיתים הם לא ישנו דבר בשיעור הפיצוי. צריך לקחת בחשבון, בהקשר זה, כי על פי ההלכה הנוהגת, די באי אזכור של "משתנים מפחיתים" בשלב הקדם חוזי כדי לקבוע שחברת הביטוח הפרה את כללי ההתקשרות, ועל כן עליה לשאת בתוצאות ההפרה… בחוזר שפרסם המפקח על הביטוח נאמר מפורשות כי אם לא פעל המבטח לפי החוזר שמחייב לפרט בכתב, בליווי דוגמאות את הגורמים המפחיתים מגובה הפיצוי – יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים שלא צוינו… בענייננו לא הזכירה נציגת המבטחת בשלב הצעת הביטוח כל משתנים מפחיתים ומכאן יש לומר כי מחדלה של הנתבעת לציין את "המשתנים המפחיתים" ללא מתן דוגמאות אשר יבהירו את אופן השימוש בהם, חייבת להביא לתוצאה לפיה מנוע ממנה מלעשות שימוש במשתנים אלו – לרעתו של המבוטח.

יש לקחת בחשבון שנציגת חברת הביטוח הבטיחה למבוטח כי במקרה של אובדן גמור/מוחלט הוא יקבל מחיר מלא על הערך של הרכב… אבל בפוליסה עצמה ביצעה חברת הביטוח תפנית ובמסגרתה קבעה "משתנים מפחיתים" יחולו וכי משתנים המשפיעים על ערך הרכב לצורך קביעת תגמולי ביטוח כאמור לעיל הם אלה המפורסמים במחירון לוי יצחק וזאת בלווית שתי דוגמאות כחוק. ברי הדבר שבית המשפט לא יקבל תפנית זו, שכן יש להתחשב אך ורק באמור בהצעה לחוזה הביטוח וזאת לפי האמור בחוזר המפקח כאמור לעיל. כמו כן, יש לראות בשינוי הנוסח לרעת המבוטח פעולה מכוונת שלא בתום לב של חברת הביטוח אותה יש לדחות מכל וכל".

בסופו של יום קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחברת ש. שלמה חויבה לשלם לתובע לא רק את הסכום שאותו תבע, 15,472 ש"ח, אלא גם הצמדה למדד בתוספת ריבית גבוהה של 12% מיום גניבת הרכב ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף חויבה ש. שלמה בהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ובהוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 5,500 ש"ח.

בן סימון חייב את חברת הביטוח בריבית מיוחדת תוך שהוא מנצל את ההזדמנות לגעור פעם נוספת בחברת הביטוח ולהדגיש שלתפישתו מדובר בחוסר תום לב קיצוני מצידה: "במיוחד כוונתי לפער הקיצוני בין הבטחות בהצעה בעל פה לבין ההתנערות מהן בפוליסה בכתב", כותב הרשם הבכיר, "כך לדוגמה, כוונתי לפער בין הבטחתה של נציגת חברת הביטוח ממנה ניתן להסיק כי "משתנה מפחית" כגון ליסינג לא יילקח בחשבון, לבין נוסח הפוליסה שבו נאמר כי משתנים מפחיתים כן יילקחו בחשבון ולבין העובדה שמוקד המחלוקת בענייננו הוא הפחתה בגין ליסינג… עצם הטענה שהועלתה על ידי חברת ביטוח שאובדן גמור/מוחלט אינו כולל גניבה היא טענה שיש בה חוסר תום לב קיצוני… הרי בפוליסה עצמה נאמר כי: "המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב, לעניין תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן גמור של הרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק". בחוזי ביטוח הפרשנות היא כנגד המנסחת שהיא חברת הביטוח וחזקה עליה שהיא תדע היטב מה כתוב בפוליסה וגם אם הדברים יופעלו כנגדה בבוא העת".

תא"מ 44497-07-15

The post בלי חוכמות: גניבת רכב היא אובדן גמור appeared first on TheCar.

אלא שה"פול" סירב להיעתר לבקשה בטענה שרישיון הנהיגה של נ.א. לא היה תקף לרכיבה על האופנוע שעליו רכב בעת התאונה, וזאת מכיוון שברישיון הרכב נכתב שדרגת הרישיון הנדרשת לנהיגה בו היא A, ואילו לנ.א. היה רישיון מסוג A1.

כל התסבוכת הזאת לא הייתה נוצרת לולא החלמאות שבהתנהלות משרד התחבורה, אשר ניסה לאמץ את תקינת הרכב והנהיגה האירופית אולם עשה את זה בדרך מסורבלת ועקומה.

לנ.א. היה רישיון נהיגה שהתיר לו לרכוב על אופנוע בנפח מנוע של עד 500 סמ"ק, וזאת עד ל-1.1.2007, או אז נכנס לתוקף תיקון לתקנות התעבורה אשר קבע שכל רישיונות הנהיגה מסוג ב' יומרו לרישיון מסוג A1 אשר מתירה רכיבה על אופנוע שהספקו עד 25 קילוואט (33 כ"ס).

עם זאת, הוראות המעבר קבעו בשעתו שאדם שבמועד כניסת התקנות לתוקף היה רשום על שמו אופנוע בעל נפח מנוע של עד 500 סמ"ק אך הספק המנוע שלו עולה על 33 כ"ס יקבל מרשות הרישוי היתר קבוע לנהוג באופנועו.

שישה שבועות לאחר מכן תוקנה הוראת המעבר הזאת ונקבע שלמי שהיה רישיון נהיגה מדרגה ב' יינתן רישיון לנהיגה באופנוע שנפח מנועו עד 500 סמ"ק – ובלבד שהספק מנועו לא עולה על על 40 קילוואט (54.4 כוחות סוס). בעקבות שינויים אלה הונפק לנ.א. רישיון נהיגה מסוג A1 ,B ועל גביו נכתב: "רשאי לנהוג אופנוע עד 500 סמ"ק/54.4 כ"ס".

שמתם לב ללוכסן שבין נפח המנוע לבין הספק המנוע? לוכסן זה הפך לסלע מחלוקת בין האופנוען, משרד הרישוי וקרנית מצד אחד – לבין תאגיד ה"פול" מאידך, לאחר שזה דחה את תביעתו של נ.א. לפיצוי.

לטענת הפול נדרש נ.א. להחזיק ברישיון מסוג A כדי לרכב על האופנוע עליו רכב, ולא ברישיון A1. עוד טען הפול, באמצעות עו"ד עוזי לוי, שההערה שהופיעה ברישיון הנהיגה, לפיה הוא רשאי לנהוג באופנוע עד 500 סמ"ק/54,4 כ"ס, משמעותה שמדובר בתנאים מצטברים – כלומר שמותר לו לנהוג באופנוע שנפח מנועו אינו עולה על 500 סמ"ק ובנוסף הספק מנועו אינו עולה על 54.4 כוחות סוס.

לנוכח דחיית תביעתו הגיש נ.א. תביעה כנגד הפול באמצעות עו"ד ליאנה חזין, ולזאת צורפו גם חברת קרנית אשר מבטחת את כל מי שלא מחזיקים בביטוח בתוקף, ומשרד התחבורה.

קרנית והמשרד צורפו לתביעה למקרה שבו יקבל בית המשפט את עמדת הפול, או אז יידרש הפיצוי מקרנית ומן המשרד שגרם לכל הבלגאן.

באופן טבעי הצטרפו גם משרד התחבורה וגם קרנית לעמדתו של נ.א, וגם הם טענו שהפרשנות שיש לייחס ללוכסן שברישיון הנהיגה הוא שלא מדובר בתנאים מצטברים אלא בתנאים חלופיים.

במילים אחרות, גם לפי עמדת משרד התחבורה די בכך שהספק המנוע נמוך ממגבלת ה-54.4 כ"ס כדי שנ.א. יהיה מורשה לרכוב עליו, וזאת למרות שנפח המנוע גדול מ-500 סמ"ק.
נציג משרד התחבורה חנניה אפרג'ן, אשר היה מעורב בקביעת דרגות רישיון הנהיגה, העיד בבית המשפט ואמר שמה שמשרד התחבורה רצה לעשות כאשר תיקן את התקנות הישראליות היה לאמץ את התקינה האירופאית לפיה מה שקובע את דרגת רישיון הנהיגה הוא הספק המנוע ולא הנפח שלו. לכן- מבחינת משרד התחבורה- רישיון הנהיגה של נ.א. מתאים לאופנוע שעליו רכב.

עו"ד ליאנה חזין העלתה בבית המשפט טיעון נוסף, לפיו כאשר נ.א. רכש את פוליסת הביטוח הוא הציג את רישיון הנהיגה שלו וביקש לרכוש ביטוח לעצמו בלבד. עצם העובדה שהפול מכר את הפוליסה מעידה על ההכרה בכך שרישיון הנהיגה מתאים לרכב המבוטח. אלא שהפול, מנגד, טען שאין זה מתפקידו לבדוק התאמה בין רישיון הרכב לבין הרשאות הנהיגה, וזה נמצא בתחום אחריותו של המבוטח.

בסופו של יום קיבלה השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בהרצליה את טיעוני הרוכב, ופסקה שבמועד התאונה הוא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת האופנוע שליו רכב, וכי תנאי ההערה ברישיון אינם מצטברים אלא חלופיים – ולכן הפול לא יתחמק מתשלום הפיצויים למבוטח.

זאת ועוד: השופטת קבעה שהפול הפר את חובתו כלפי התובע בכך שלא יידע אותו על אודות התיקונים בחקיקה.
בנוסף לפיצויים תמורת הנזקים הגופניים חויב הפול לפצות את נ.א. ואת שני הנתבעים האחרים – משרד התחבורה וחברת קרנית – בתשלום הוצאות בסך 6,000 שקלים לכל אחד מהצדדים.

ת.א.33334-06-14

The post בית המשפט דחה התחמקות של ה'פול' מפיצוי לאופנוען appeared first on TheCar.

לדבריהם, אנשי הפיקוח על הביטוח מנסים לטרפד סיכום שאמור לפתור את בעיית "רשימות השמאים" ומוסכי ההסדר, אשר גורמת לנזק כלכלי למבוטחים בעלי רכב.

כרקע לדברים נזכיר שבאיגוד המוסכים טוענים מזה שנים ש"מוסכי הסדר" נאלצים לפעול תחת לחץ מאסיבי של חברות הביטוח להפחתת מחירי התיקונים, תוך שימוש בחלפים שחלקם מיובאים על-ידי חברות שקשורות לחברות הביטוח – ומצב זה לא רק פוגע בתחרות בענף המוסכים אלא גם גורם לכך שהתיקונים במוסכי הסדר לא תמיד מבוצעים ברמת איכות ובטיחות מספקת.

באיגוד השמאים טוענים ש"רשימת השמאים" – שמאים שמקובלים על-ידי חברות הביטוח כמי שיאמדו את גובה הנזקים שמוכרים על-ידי חברות הביטוח – יוצרת "מועדון סגור" של שמאים אשר מצד אחד מקבלים פרנסה מלקוחות חברות הביטוח אך באותה עת גם תלויים לפרנסתם באותן חברות ובעצם הימצאותם ברשימות – מה שמפעיל עליהם לחץ להפחתת גובה השומות שהם קובעים.

במכתב שנשלח לשני השרים טוענים ראשי שני האיגודים שטענת חברות הביטוח לפיה ביטול רשימות השמאים יגרום לייקור פרמיות הביטוח אינה מחויבת המציאות.

יהודה יגן, יו"ר ענף רכב באיגוד השמאים, אומר: "למרות התחייבות ועדת הכלכלה ובניגוד גמור לעמדתו הנחרצת של שר התחבורה, בוחר שר האוצר כחלון להשאיר את הנהגים שבויים בידי חברות הביטוח. אני קורא לשר האוצר להתעשת ולהיות מחויב לאזרחים".

במכתב שנשלח לשרים נכתב ש"בדיון ועדת הכלכלה האחרון בנוגע לרפורמת שר התחבורה בשוק הרכב הישראלי, ניתנה הוראה מפורשת ע"י יו"ר הוועדה, ח"כ כבל, ועל ידי ח"כ ביטן, למשרד התחבורה, משרד האוצר, איגוד השמאים ואיגוד המוסכים, למצוא הסדר מוסכם לבעיית רשימות והסדרי השמאים ולבעיית רשימות והסדרי המוסכים, תוך הצהרה כי נושאים אלו יטופלו במסגרת חוק הרישוי בין אם בהסכמה ובין אם בהוראות כופות.

בהתאם להוראה זו של וועדת הכלכלה בכנסת ישראל ישב הצוות הבכיר של משרד התחבורה על כל שדרתו המקצועית על המדוכה, שמע והתייעץ עם כל הגופים הרלוונטיים, ולבסוף הוציא מלפניו המלצה מקצועית חד משמעית: ביטול הסדר השמאים; ביטול שיטת מוסכי ההסדר.

במקביל, ובניגוד מוחלט לעמדת משרד התחבורה שהוא הוא הרגולטור הרלוונטי בשוק הרכב, פעלו פקידי המפקחת על הביטוח במשרד האוצר, שנשתכח מליבם, כך נראה, כי הם אמונים על הגנה על הציבור ולא על חברות הביטוח – לעשות נפשות לשיטתם לפיה יש להגן דווקא על חברות הביטוח מפני השינויים החשובים, ולגרום לטרפוד יישום עמדת הגורמים המקצועיים במשרד התחבורה, תוך הנחת נתונים כלליים ושאינם תואמים את המציאות ואף את המדווח באתר משרד האוצר לגבי רווחיותן של חברת הביטוח".

עוד נכתב ש"הובא לידיעתנו שבישיבה שהתקיימה ב-8.6.2016 במשרדו של יו"ר וועדת הכלכלה, עלה בידי פקידי המפקחת על הביטוח "לחולל מהפך" ולחבל בשלמות הרפורמה תוך "גיוס" טיעון משפטי חדש, וזאת בניגוד לעמדת משרד התחבורה ושר התחבורה; בניגוד להצהרות; בניגוד להתחייבויות וועדת הכלכלה.

התערבות בוטה זו, שבאה לאחר החלטת הגורם הקובע במשרד התחבורה, ראוי לה שתגונה ושלא תשיג את מטרתה שעיקרה הקפאת המצב הנוכחי לעד. ובמילים אחרות להשאיר את העיוותים הקיימים בשיטה הקיימת לעד…

ראשי שני הארגונים – יהודה יגן יו"ר ענף הרכב באיגוד השמאים, ורונן לוי יו"ר איגוד המוסכים, מבקשים משני השרים להתערב כדי למנוע מפקידי האוצר לטרפד את השלמת הרפורמה שאותה מקדם שר התחבורה למען הציבור ולמען העסקים הקטנים העוסקים בתחום".

נתונים אשר הוכנו על ידי איגוד המוסכים וצורפו למכתב מגלים שבשנת 2015 היה לחברות הביטוח עודף הכנסות של 3.4 מיליארד שקל רק מתוך ענף ביטוח הרכב.

הנתונים, אשר מבוססים על נתוני המפקח על הביטוח, מעלים שחברות הביטוח גבו מן המבוטחים בשנה שעברה 11.8 מיליארד שקלים ואילו סך כל הפיצויים ששולמו לנפגעים עמד על 8.4 מיליארד שקלים בלבד.
סכום הפיצויים כולל כ-5 מיליארד שקלים ששולמו לכיסוי נזקי רכוש וכ-3.4 מיליארד שקלים ששולמו לפיצוי על נזקי גוף במסגרת ביטוח החובה.

עם זאת, בקשת איגוד המוסכים לקבל מן הפיקוח על הביטוח נתונים לגבי סכום הכסף ששולם למוסכים תמורת תיקון נזקי רכוש לא נענתה, וההערכה באיגוד זה היא שהסכום המדובר מגיע לכ-1.8 מיליארד שקלים בלבד.

לטענת איגוד המוסכים נחלקים חמישה מיליארד השקלים שמשלמות החברות כפיצוי שאינו עבור נזקי גוף לפי המפתח הבא: כ-750 מיליון שקלים שולמו כפיצוי למבוטחים שרכבם נגנב, כ-2.6 מיליארד שקלים שולמו לבעלי רכב שהוכרז כאובדן גמור ("טוטאל לוס") ולכן כלל לא תוקן, 350 מיליון שקלים נוספים שולמו לכ-70 אחוז מהמבוטחים באמצעות יצירת בידול (הנחות) בהשתתפות העצמית (ממוצע של כ-1,500 שקל לרכב), וסכום נוסף, של כ-350 מיליון שקלים, שולם לשמאים.

בנוסף, באיגוד המוסכים מעריכים שחלק נכבד מתשלומי חברות הביטוח הוא כעמלות לסוכני הביטוח, להערכתם מדובר בכ–2.4 מיליארד שקלים.

באיגוד טוענים שהמסקנה המתבקשת היא ש"יחס העלות של תיקוני הרכב אל מול ההכנסות מביטוחי רכב ממונעים הינה זניחה. ביטול מוסכי ההסדר ושמאי ההסדר, יחד עם פיקוח על מחירים והתייעלות בהוצאות חברות הביטוח – לא רק שלא תייקר את פרמיות הביטוח לצרכנים אלא אף תאפשר את הוזלתן".

תגובת משרד האוצר טרם התקבלה, בגלל החג.

The post איגודי השמאים והמוסכים: "המפקחת מטרפדת את הרפורמה" appeared first on TheCar.

חברת שירביט, אשר ביטחה את הסוזוקי ג'ימני של ע.ד, דחתה את תביעתו לפיצויים בטענה לרשלנות מצידו, אבל שופטת בית משפט השלום בחיפה, תמי לוי יטח, קבעה דווקא שמדובר בתאונה שצריכה להיות מכוסה על-ידי הביטוח.

ע.ד, אשר לדבריו נהג לנסוע באופן קבוע בתוך מעבר המים המלא שבין המושבים בית יהושוע לשדה יעקב, גילה למגינת ליבו שלא לעולם חוסן. באחת ההזדמנויות עלה כנראה מפלס המים לגובה רב מן הרגיל, ומנוע הג'ימני כפול ההנעה שלו "שתה" מים, נחנק, ומת (כאשר נכנסים מים למנוע נגרמת "נעילה הידרוסטטית" של הבוכנות בתוך הצילינדרים והמנוע נהרס). אם לא די בכך, הרכב אף נסחף כעשרה מטרים בתוך המים הגועשים.

בניסיון להציל את יקירו פנה ע.ד. לעזרת חקלאים מן הסביבה, אשר חילצו אותו בסיוע שני טרקטורים, אבל הנזק כבר נגרם ולג'ימני האומלל נקבעו 66 אחוזי נכות, דהיינו אובדן מוחלט ("טוטאל לוס").

ע.ד. פנה אל המבטחת שלו, חברת שירביט, ונציגה הורה לו למסור לידיו את מפתחות הרכב ואת הרישיון שלו, בעוד שג'ימני ז"ל הועבר אל מגרש הפירוק ואבריו הושתלו בחולים אחרים.

בנקודה זו חלה תפנית מפתיעה בעלילה: אנשי שירביט הודיעו לע.ד. שהחברה לא מתכוונת לפצות אותו (למרות שהרכב כאמור נמסר למגרש פירוק ופורק), מפני שלדעתם עצם הכניסה שלו למעבר המים, שכתוצאה ממנה נגרמו הנזקים לרכב – מהווה התרשלות חמורה.

במכתב שנשלח לע.ד. טענה שירביט ש"הנסיעה ברכב לתוך מעבר המים הייתה ביודעין ומבלי לנקוט באמצעי זהירות סבירים. התנהגות זו הינה פזיזות ומהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הראויה ועולה כדי רשלנות רבתי".
טענה אחרת של שירביט הייתה שבמקרה זה מדובר ב"נזק שנגרם עקב מעשה מכוון", ובנוסף לכך התובע גם לא פעל כדי להקטין את נזקיו. בסוף המכתב נכתב שע.ד. רשאי לפנות למגרש הפירוק כדי לאסוף את שרידי רכושו, וכי מוחזרים לו מפתחות הרכב והרישיון שלו.

בצר לו נאלץ ע.ד. לפנות לסיוע של בית המשפט, ושם טען שמדובר ב"מקרה ביטוח" קלאסי, כזה שמוגדר בפוליסה כ"תאונה מכל סוג שהוא". לדבריו, טענת ההתרשלות שנטענת נגדו יכולה הייתה להתקיים רק במקרה שבו נזק נגרם במתכוון ע"י המבוטח, דבר שלא קרה כלל וכלל במקרה שלו.
ע.ד. הזכיר לאנשי שירביט שאפילו חוקר מטעמה קבע בדו"ח שלו שנסיבות האירוע והתנהגות התובע לאחריו מצביעות על כך שלא מדובר בנזק מכוון וזדוני.

"אין נפקות לשאלה", כתב בא כוחו של ע.ד. בכתב התביעה, "האם חציית מעבר המים ברכב התובע, שהינו בעל הנעה כפולה, הינה סבירה או לא, שכן הכיסוי הביטוחי נועד גם לכיסוי מקרים בהם אירע האירוע בשל רשלנות המבוטח… הנתבעת לא הוכיחה כי התובע היה אדיש ו/או חסר אכפתיות לתוצאות מעשיו והתנהלות זו נלמדת הן מהתנהגותו עובר לתאונה והן לאחריה"- נאמר בכתב התביעה.

ע.ד. הזכיר בתביעתו את העובדה שהמבטחת שלחה את ג'ימני למגרש הפירוק, וברור שלאחריו אי אפשר להשיב את המצב לקדמותו ולדחות את התביעה.

ע.ד. תבע משרביט סכום כולל של כ-53,000 ש"ח, מהם כ-46,500 ש"ח ערך המכונית עצמה.

נציגי שירביט טענו טיעון ציורי מאד לפיו "לא סביר לדרוש מהמבטחת לקחת בחשבון סיכונים בהם המבוטח ישתמש ברכבו כסירה בנחל שבו ישנה זרימה חריגה".

לעניין מגרש הפירוק טען נציג המבטחת שהיא לא קיבלה כל תשלום מן המגרש ולכן הפנתה לשם את התובע לקבל את תמורת חלקי הרכב.

השופטת תמי לוי יטח לא קיבלה את טיעוניה של שירביט וקבעה שע.ד עמד בנטל ההוכחה של קרות מקרה הביטוח, וכי מדובר במה שמוגדר בפוליסה כ"תאונה מכל סוג שהוא".

"תאונה", קבעה לוי יטח, "הינה כל אירוע בלתי מתוכנן המוביל לתוצאה שאינה רצויה. ומכאן כי במקרה בו מתקיימת אי וודאות לקרות הנזק שאירע , ניתן לקבוע כי האירוע מהווה "תאונה"…
דו"ח החקירה מטעם הנתבעת אינו כוללת מסקנה ו/או ממצא כלשהו לפיו התובע ידע לכאורה בוודאות כי במידה וייכנס עם רכבו אל תוך מעבר המים הוא צפוי להיסחף ולגרום נזק לרכבו.
כל שנמצא בדו"ח הנ"ל, הינה טענה כללית לפיה התובע מיהר להיכנס למעבר המים בטרם בדק את גדותיו באופן קפדני, לא נקט בזהירות המרבית המצופה ממנו ובפרט בהיותו מחלץ ביחידת חילוץ, לא עצר את הרכב וירד ממנו על מנת לבדוק את מפלס המים, ולא היה ערני מספיק בעת חציית מעבר המים…
אם נאמץ את גישתה של הנתבעת… נדרש באותה מידה לאמץ טענה זו גם כאשר נהג רכב נכנס לצומת במופע אור אדום ברמזור, או נוהג תוך ביצוע עבירת תנועה אחרת ורכבו נפגע. לדידי אין לקבל גישה זו העומדת בניגוד לעקרונות הכיסוי הביטוחי המקיף לכלי הרכב כפי שנקבע בפוליסה התקנית והיא שאין להטיל על נהג הרכב סטנדרט ו/או חובת זהירות נדרשת במסגרת נהיגתו את הרכב כתנאי לתחולתו של הכיסוי הביטוחי. הכיסוי הביטוחי אמור לחול גם במקרה של נהג אשר נהג ברשלנות ו/או בפזיזות ואין בהתנהלות זו כדי לשלול את הגדרת האירוע כאירוע תאונה".

לא מצאתי כל ראייה לכך שמעשיו של התובע לפני ואחרי האירוע, מלמדים על תכנון ו/או רקימת מזימה לגרימת נזק מכוון לרכב התובע. התנהלות התובע מלמדת על כך שהוא עשה דווקא כל מאמץ לחילוץ רכבו ללא פגע, לרבות באמצעות טרקטורים, תוך שהוא ממהר לבצע את החילוץ בסמוך לאחר קרותו ואינו מותיר את הרכב עד לטביעתו המלאה…
כמו כן, נוכח העבר הביטוחי של רכב התובע מצבו התחזוקתי קודם לתאונה והביקוש של הרכב בשוק, אין כל הגיון ו/או אינטרס מצד התובע לביצוע מעשה זדון מכוון לגרימת נזק לרכב".

קביעה חשובה של השופטת לוי יטח – לגבי חברת שירביט – היא שהחברה לא נהגה בתום לב כאשר טענה לרשלנות מצד המבוטח, בניגוד לדו"ח חוקר מטעמה, ובכך שהפנתה את התובע למגרש הפירוק.

"כלום יעלה על הדעת כי הנתבעת תאפשר את פירוקו של הרכב ותקבל לידיה את רישיון הרכב והמפתחות, שעה שלטענתה אין המבוטח זכאי לתגמולי הביטוח?", אומרת-שואלת השופטת.
"כלל התנהלות הנתבעת כפי שפורטה לעיל, אינה מלמדת על התנהלות שבתום לב, נוכח קיומה לכאורה של מחלוקת עם המבוטח. התנהלות זו אילצה את התובע, ללא כל הצדקה ממשית, לרכוש רכב חלופי על חשבונו (לאחר שרכבו פורק על דעת הנתבעת עצמה)…. כמו כן, התנהלות הנתבעת אילצה את התובע לנהל הליך משפטי ממושך כנגדה לשם קבלת תגמולי הביטוח, על כל המשמעויות הכספיות והטרחה הרבה הנובעת מכך".

בסופו של יום פסקה השופטת ששירביט תפצה את ע.ד. במלוא שווי הרכב, וכן בתשלום ריבית מיוחדת בסך 10% לשנה בשל התנהלותה, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ועדים בסך של 12 אלף ש"ח.

תא"מ 42798-05-15

The post רשלנות של נהג לא פוטרת מתשלום פיצויים appeared first on TheCar.

ה'פול' הוא חברה פרטית בבעלות כל חברות הביטוח שמבטחות ביטוחי חובה לרכב, והוא נועד לספק כיסוי ביטוחי לכל בעל רכב שחברות הביטוח המסחריות לא מוכנות לבטח אותו. זאת מכיוון שביטוח החובה – כשמו כן הוא – הוא סוג של מס חובה וחל איסור חוקי לנהוג ברכב מנועי ללא כיסוי ביטוחי שכזה.

לאורך השנים ייצגו תעריפי הביטוח של ה'פול' את מה שלטענת חברות הביטוח היה הסיכון המוגבר של מסורבי הביטוח, ולכן תעריפי הביטוח במסגרת זו היו גבוהים בעשרות אחוזים מאלה של ביטוחי חובה בשוק החופשי.

יודגש שעל אף שה'פול' הוא חברה פרטית, בבעלות חברות הביטוח, הרי שהגובה המרבי של הפרמיות שהוא גובה נתון לפיקוח המפקחת על הביטוח, אלא שבפועל – כפי שגם מודים אנשי הפיקוח – סך עלויות נזקי הגוף בענף ביטוח חובה ירד בשנים האחרונות בזכות שיפורים טכנולוגיים בכלי הרכב, ואילו תעריפי הפרמיות בענף זה לא ירדו בהתאם.

לפני מספר חודשים החליטו אנשי המפקח ללחוץ על חברות הביטוח להוריד את מחירי הפרמיות על-ידי כך שיהפכו את ה'פול' למנוף לחץ.

רפורמה בביטוח החובה, שאותה מפרסם משרד האוצר מזה מספר חודשים, אמורה להוזיל את עלויות ביטוח החובה במיוחד לנהגים שהפרמיות שלהם גבוהות במיוחד כמו נהגים צעירים ונהגות.

לאחר שהמפקחת על הביטוח קבעה במסגרת ה'פול' תעריפים מרביים נמוכים מאלה של רוב החברות המסחריות, היא שיגרה למבטחים חוזר שקבע בין היתר שהפול יוכל להתחרות בחברות הביטוח המסחריות, ושלחברות הביטוח אסור יהיה לגבות תעריפים בגובה שעולה על 90% מן התעריפים החדשים, והמפוקחים, של הפול.

בעקבות חוזר זה עתר איגוד חברות הביטוח לבג"ץ בטענה שמגבלה זו על גובה תעריפי הפוליסה הוטלה בחוסר סמכות.

הדיון שהתקיים אתמול בבג"צ נערך בפני הרכב של שלושה שופטים: הנשיאה מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, וצבי זילברטל.

צוות שופטים זה אילץ את המפקחת על הביטוח למחוק את הסעיף הזה, היות שעל פי 'חוק הפיקוח על שירותים פיננסים' נתונה הסמכות לקבוע את תעריפי הפרמיות רק לשר האוצר ובאישור ועדת הכספים, ולא למפקחת על הביטוח.
מעבר לקביעה זאת פסק ההרכב שכל אחד מן הצדדים שומר לעצמו את כל יתר טענותיו בנושא.

למיטב הידיעה מדובר בפסיקה תקדימית שבה, לראשונה מעולם, הורה ביהמ"ש העליון למחוק חלק מחוזר שהוציא הממונה על הביטוח.

את איגוד חברות הביטוח ייצגו עורכי הדין אלקס הרטמן ונועם זמיר ממשרד ש. הורוביץ ושות'.

העתירה הוגשה ב-3 בפברואר, ובה טען איגוד חברות הביטוח שיש לבטל את התעריף המרבי שקבע המפקח עבור ה'פול', שכן מדובר בתעריף שמבוסס על נתונים חלקיים בלבד של הערכות סיכון, ושהוא נקבע ללא בדיקה אקטוארית מקצועית של הפיקוח על הביטוח.

האיגוד טען עוד כי כתוצאה מהחישובים הלא מקצועיים עלול להיווצר מצב שבו אוכלוסיות נהגים מסוימות יסבסדו אוכלוסיות נהגים אחרות ללא טעם ענייני.

עוד נטען שגם מפעיל המאגר הסטטיסטי שבו נאגרים כל נתוני הפיצויים והתביעות של כלל חברות הביטוח מסתייג משימוש בהערכות הסיכון שלו כבסיס לתעריף.

ההערכה היא שבעקבות פסיקת בג"ץ תפעל המדינה באחת משתי החלופות לקבוע את מגבלת תעריפי הפרמיות: או באמצעות תקנות שעליהן יחתום שר האוצר, או בפיקוח פרטני מול כל חברה בנפרד, ולא באמצעות החוזר.
בכל מקרה המדינה לא מתכוונת לאפשר לחברות הביטוח המסחריות לגבות פרמיית ביטוח גבוהה מזו של ה'פול'.

The post חברות הביטוח עתרו לבג"צ והפיקוח נאלץ להתקפל appeared first on TheCar.

לטענת שומרה, הבעלים של הרכב שנגנב ופגע במכונית שבוטחה על-ידה, התרשל כאשר ישב בפאב סמוך למקום התאונה והטמין את מפתחות מכוניתו בתיק הצד שלו, והתרשלות זאת איפשרה את גניבת המכונית ולכן גם את התאונה ואת הנזק שנגרם.

שומרה טענה שהמבוטחת שלה, שנפגעה מן המכונית הגנובה, לא נושאת באשם לתאונה או בנזק, ומלוא האשם רובץ לפתחו של בעל הרכב, היות שהשארת מפתחות המכונית בתיק הייתה בבחינת "פרצה הקוראת לגנב" אשר יצרה את הסיכון הראשוני של גניבת הרכב. התובעת גם דרשה לחייב את חברת הביטוח של בעל הרכב, מפני שאירוע כזה מכוסה בפוליסת הביטוח שלו.

עורך דינו של בעל הרכב, לעומת זאת, טען שהוא לא יכול או צריך היה לצפות שאדם זר ייקח את המפתחות, ייצא ויגרום לתאונה, ועל כן אין להטיל עליו אחריות לתאונה. היות שכך גם אין לחייב את המבטחת של בעל הרכב לפצות את הנפגעת על תאונה שהתרחשה שלא באשמתו.

הרשם הבכיר אדי לכנר, מבית משפט השלום בהרצליה, שבפניו נדונה התביעה, קבע שלבעל הרכב ולחברת הביטוח שלו אין אחריות למעשי הגנב, ושהוא לא התרשל כאשר אחסן את מפתחות המכונית בתיק צד שנשא עמו בעת שיצא לבילוי בפאב.

הרשם לכנר סקר את השאלות המשפטיות והשיב עליהן, והגיע למסקנה שבעל הרכב הפוגע נהג כשורה כאשר יצא לבלות בפאב, החנה את מכוניתו במגרש חניה מוסדר, והתכוון לשוב לביתו באמצעות מונית כדי שלא לנהוג כשהוא בגילופין. "לפחות לעניין השארת הרכב במקום בו עמד", פסק לכנר, "האופן שבו הדבר נעשה תקין ומתקבל על הדעת".

כדי להסיר כל ספק נכנס הרשם לכנר לבחינת שאלה משפטית קונקרטית, שהיא האם קיימת "חובת זהירות מושגית" מצדו של הנתבע, והוא פסק ש"אדם אשר מעמיד את רכבו בצורה מסודרת ותקינה, זכותו המלאה לבחור האם לאחסן את מפתחות הרכב בכיס מכנסיו, או לחלופין, בתיק הצד עמו מסתובב בדיוק למטרות אלה… אכן, רכב הינו כלי מסוכן, וכך גם השימוש בו. אך יש להבדיל בין הצורך להתנהל בזהירות (וכך אני סבור שנהג הבעלים), לבין ירידה לחייו של בעלי רכב בצורה שבה האחריות תהיה כה רחבה, עד אשר תוריד את המוטיבציה לבעלי רכב להחזיק בהם ולהשתמש בהם כרצונם…

הסכנה הצפויה מגניבת מכונית היא למי שגונב אותה, להולכי הרגל, לרכב שנגנב, ולרכושם של צדדים שלישיים. כל אלה צפויים כאשר נגנבת מכונית. אך האם הבעלים ברכב, יכול וצריך היה לצפות כי בעת ששהה בפאב, כאשר הרכב חונה במקום מוסדר והמפתחות, ככל שידע על כך נמצאים אצלו, יפגע בניזוק הספציפי? האם זוהי חובה שנרצה להטיל על אנשים כגון דא?

דומני שההשלכות של הדבר רחבות מדי וייצרו כשלים רבים. במידה והיה מעוניין המחוקק והרגולטור להטיל סטנדרט זהירות שכזה, כפי שביצע למשל בעניין השארת רכב דולק עם המפתחות בפנים… המכסה גם את אופן אכסון ושמירת מפתחות הרכב בעת שהייה במקום כמו פאב, או לחילופין בבית הבעלים, היה לבטח עושה זאת, ואין זה מקומו של בית המשפט".

אשר למבטחת של בעל הרכב הפוגע קבע הרשם כי "משקבענו כי הבעלים ברכב לא התרשל, ולחברת הביטוח אין התחייבות עצמאית מול צד שלישי, אני מוצא כי גם המבטחת אינה חייבת בפיצוי הנתבעת".

The post חברת הביטוח לא תקבע היכן לשמור מפתח למכונית appeared first on TheCar.

אגף המפקח על הביטוח הודה לאחרונה, גם אם בעקיפין, שהפיקוח על דמי הביטוח שנגבים מנהגים צעירים מוגזם – אבל במקום להגביל אותו הוא יצר מנגנון עקיף: תעריפי הביטוח של תאגיד ה'פול', שמחיריו מפוקחים, הוגבלו וירדו בהוראת המפקח אל מתחת לתעריפי השוק הנוכחיים – וזאת במטרה לאלץ את החברות המסחריות להוריד גם הן את תעריפי הפוליסות הללו.

ימים יגידו האם וכיצד ישפיע המהלך המורכב הזה על המצב בשטח, ובינתיים נוצרה בעיה נוספת שנובעת מחוסר תשומת לב מספק להגדרות של המפקח עצמו.

עד לאחרונה הוגדר הסעיף שמתאר את גילו של הנהג הצעיר ביותר שצפוי לנהוג ברכב כך: "הנהג הצעיר ביותר שנוהג ברכב בדרך קבע", והגדרה זו נבעה בין השאר מכך שביטוח החובה מכסה, בהתאם לחוק הפלת"ד, כל נפגע תאונות דרכים שבה היה מעורב רכב שלנהג שלו יש רישיון נהיגה לאותו סוג רכב. אלא שלאחרונה שונתה ההגדרה הזאת, ומעתה אמור רוכש הפוליסה להצהיר מי יהיה הנהג הצעיר ביותר ש"צפוי" לנהוג במכונית.

כאשר פנינו אל אגף המפקח על הביטוח בעניין זה הובהר לנו חד משמעית ש"בהתאם להנחיית המפקחת על הביטוח, לצורך תמחור ביטוח חובה יש לקבוע את גיל הנהג ברכב לפי הנהג הצעיר ביותר הצפוי לנהוג ברכב, כאשר "נהג צפוי" הינו "נהג שיש לו גישה לרכב וצפוי שינהג בו מעת לעת". אדם המשתמש ברכב באורח חד-פעמי אינו אדם הצפוי להשתמש ברכב".

אבל היכן בדיוק עובר הגבול בין "הנהג הצעיר ביותר שצפוי לנהוג ברכב, או שיש לו גישה לרכב, לבין מי שמשתמש ברכב באורח חד-פעמי?

לפי ההגדרה הקודמת, אם נהג בעל רישיון חוקי ותקף נוהג במכונית במקרה נדיר, ולא בשימוש קבוע, הוא היה מכוסה על-ידי פוליסת הביטוח – בין השאר מפני ששימוש כזה לא מגדיל באופן ניכר את הסיכון של המבטח, ודאי לא כמו מי שמשתמש ברכב באורח קבע.

כעת, לנוכח השינוי בהגדרה הלשונית – נאלצים מבוטחים להצהיר למי יש גישה לרכב או מי יהיה הנהג הצעיר ביותר שצפוי להשתמש במכונית. אלא שמכיוון שאין הגדרה ברורה למונח "צפוי" – בהנחה שמבוטח סביר לא ניחן בכושר נבואי – הרי שהמבוטחים ניצבים בפני דילמה.

מחד, אם הם מבקשים לכסות את כל האפשרויות – למשל שנהג צעיר ינהג ברכב ולו שעה אחת בשנה – לכאורה עליהם להצהיר על כך ולשלם פוליסה יקרה במאות עד אלפי שקלים יותר מאשר פוליסה לנהג מבוגר.

מאידך, אם לא יצהירו על אותו נהג הם עלולים להיתקל בסירוב של חברת הביטוח לפצות אותם במקרה של תאונה – וזאת בניגוד למצב הקודם שכיסה גם נהגים מזדמנים (ובתנאי שלא מדובר במי שנוהגים באורח קבע במכונית).

הנה לפניכם דוגמא מעשית, מהחיים, למצב שעלול להיווצר, ולהבדל בינו לבין המצב שחל לפני שינוי ההגדרה:
למבוטח בגיל 60 או 70 יש שני ילדים בגילאי 20 ו-30, ולכל אחד מן הילדים יש מכונית משלו שמבוטחת בביטוח חובה ומקיף בהתאם לפרמיה שנובעת מגילם וממאפייני הביטוח הייחודיים להם (למשל מעורבות בתאונות קודמות, שלילות רישיון וכיוצ"ב).

האבא רוצה שבעת הצורך יוכלו ילדיו לנהוג במכוניתו, למשל במקרה חד-פעמי שבו הוא מבקש מהם להסיע אותו או כאשר יש למסור את המכונית של אחד הילדים לטיפול תקופתי במוסך.
מדובר על מצבים נדירים שלא צפויים להתרחש יותר מפעם או פעמיים בשנה, ואולי לא יתרחשו בכלל.

לכאורה, לפי ההגדרה החדשה חייב האב לרכוש לעצמו פוליסה יקרה באלפי שקלים מן הפוליסה המתאימה לגילו, שכן זו אמורה להתאים לגיל הנהג הצעיר ביותר, והיא תתייקר עוד יותר אם, למשל, לאותו נהג צעיר הייתה גם שלילת רישיון בעברו, או תאונה.

כל זאת, כאמור, למרות שהסיכון שנטלה על עצמה חברת הביטוח אינו גדול שכן אותו נהג צעיר הוא בעל רכב שתמורתו ממילא משולמת פרמיית ביטוח גבוהה, והוא לא נוהג בשתי המכוניות בעת ובעונה אחת.

תשובת אגף המפקח על הביטוח לפיה "אדם המשתמש ברכב באורח חד- פעמי אינו אדם "הצפוי" להשתמש ברכב" לא ברורה לנו, ועלולה לשמש את חברות הביטוח כדרך לחמוק מתשלום פיצויים במקרה הצורך, מפני שאין לדעת למה הכוונה ב"מעת לעת" או ב"חד פעמי": האם ארבע נהיגות במהלך שנה נחשבות "מעת לעת" או שהן מתאימות להגדרה "חד פעמי"?

תשובת המפקחת מוסיפה שכבה נוספת של אי בהירות כשהיא ממשיכה ואומרת: "בהתאם לפוליסה האחידה לביטוח חובה שנקבעה על ידי שר האוצר, על מבוטח. להשיב תשובות מלאות וכנות אודות שאלות חיתום שמציג המבטח. במקום בו צפוי כי נהג צעיר ינהג ברכב במהלך תקופת הביטוח, יש להצהיר על כך למבטח במועד רכישת ביטוח" – אלא שקשה לנו להבין כיצד אפשר להשיב תשובות מלאות וכנות להגדרות לא ברורות?

The post שינוי הגדרה בביטוח החובה מייקר את הפוליסה למבוטחים appeared first on TheCar.

מעשה שהיה כך היה: ש.א. רכשה ביטוח מקיף בחברת הביטוח 'מגדל' למכונית ההונדה סיוויק שלה.
לדבריה, בנובמבר 2012 היא הניחה בתא המטען של המכונית בקבוק סגור, עשוי פלסטיק, ובתוכו נוזל ניקוי חריף שאותו קיבלה מאדם שביצע בביתה עבודות ניקוי.
מספר חודשים לאחר מכן החלה ש.א. להריח ריח חריף בתוך המכונית, ולאחר שהבינה שהוא נודף מן הבקבוק שבתוכו הנוזל היא השליכה אותו אל פח האשפה.
בחודש מרץ 2014 התגלה במכונית תקר בגלגל וכאשר ש.א. רצתה להשתמש בגלגל החלופי היא גילתה שזה היה מכוסה בחלודה כבדה.

המבוטחת פנתה למוסך המרכזי של היבואן כדי לממש את האחריות על הרכב, שכן היא סברה שמדובר בפגם ייצור, אולם לאחר בדיקה שם נמסר לה שהחלודה לא נוצרה בגלל חדירת מים ולכן סרבו לטפל בבעיה. בדיקות נוספות של ש.א. העלו שגם במקומות נוספים בתא המטען ובמכונית נמצאה חלודה יסודית, אשר הגיעה לאזורים נוספים במכונית ואפילו עד למערכות מכאניות שונות, בהן אף מוט ההגה.

בין התקופה שבה סילקה ש.א. את נוזל הניקוי לבין התקופה שבה התגלתה החלודה היא עברה לבטח את המכונית מחברת 'מגדל' לחברת 'כלל', ולאחר ההבנה שמדובר בנזק משמעותי היא פנתה לחברת הביטוח 'מגדל' כדי שזו תטפל במכונית ותכסה את הנזקים. חברת 'מגדל' גלגלה את התביעה אל חברת 'כלל', ולאחר שגם זו סרבה לשפות את ש.א. היא תבעה את שתי החברות בבית המשפט

במהלך הדיון טען נציג חברת 'מגדל' שפוליסת ביטוח תקנית לא מכסה אירוע מסוג זה – בין השאר מפני שהיא לא יכולה הייתה להצביע על מועד מדויק להיווצרות הנזק.

"אין מדובר על "אירוע תאונה פתאומי", ואין הפוליסה מעניקה כיסוי לאירוע המתואר", טען בא כוחה של 'מגדל', והוסיף שבמועד הוצאת בקבוק חומר הניקוי מתא המטען לא היו נזקים ברכב, ואלה התגלו רק במועד מאוחר – עת המכונית כבר הייתה מבוטחת בחברת 'כלל'.

נציגה של חברת 'כלל', לעומת זאת, טען שאירוע הנזק עצמו נגרם בשעה שהרכב בוטח על-ידי 'מגדל', ושהמועד לבחינת "האירוע" הוא המועד שבו נוצר הנזק ולא המועד שבו הוא התגלה.
השופט הבכיר אלי ספיר מבית משפט השלום בתל אביב התייחס בפסק דינו לשאלה האם אפשר להגדיר אירוע זה כאירוע תאונתי, לפי הגדרות פוליסת הביטוח, וכן האם להתנהגות המבוטחת היה "אשם תורם" לנזק עצמו – כזה ששולל ממנה את הזכות לפיצוי.

השופט ספיר מציין שסלע המחלוקת בין הצדדים הוא סביב השאלה אם אירוע זה מתאים להגדרה "תאונה מכל סוג שהוא" אשר מכוסה בפוליסת ביטוח תקנית.

נציגי חברות הביטוח טענו שנטל ההוכחה לעניין זה מוטל על התובעת, וכי חוסר היכולת שלה להצביע על מועד מדויק שבו התרחש האירוע לא מאפשר לה להרים את הנטל הזה.

השופט ספיר דחה את הטענה הזאת וקבע: "התנהלותו של המבוטח עצמו אינה שוללת את הכיסוי הביטוחי. מטרת הביטוח היא כיסוי המבוטח מפני הטעויות שלו עצמו. רק אם התנהלותו או התנהגותו של המבוטח הביאה להתממשות פגם טבוע בנכס (למשל: ייצור כושל) או אירוע הנובע מטבע הברייה (למשל: טבילת מחשב נייד באמבט מים, אף אם המבוטח לא התכוון, סובייקטיבית, לפגוע במחשב), סביר שלא יהיה כיסוי ביטוחי לאירוע.

אשר לטענת מגדל בנוגע להיעדר "פתאומיות" באירוע מצטט השופט את קביעת בית המשפט העליון, מפי השופט ריבלין, לפיה "אין להכליל בהגדרת המונח 'תאונתי' המופיע בפוליסת הביטוח גם יסוד של פתאומיות או מידיות… אין כל סיבה להבחין, בין נזק פיזי הנגרם לרכוש כתוצאה מהתממשות פתאומית של סיכון, לבין נזק הנגרם כתוצאה מהתממשות הדרגתית של סיכון".

השופט ספיר דחה גם את הטענה לגבי רשלנות לכאורה של המבוטחת וקבע ש"פוליסת הביטוח מטרתה לכסות גם, ולפעמים בעיקר, את תוצאות רשלנותו של המבוטח עצמו. משכך, עצם העובדה כי לתובעת תרומת רשלנות אינה פוטרת, אלא להיפך – מחייבת את הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזק.

לגופו של עניין, ובהקשר ליסוד הסיכון, הרי שיש לקבוע כי בנסיבות המתוארות לעיל מתקיים יסוד הסיכון, שכן מדובר על אירוע תאונתי והוא מכוסה בסעיף הפוליסה הדן ב-"תאונה מכל סוג שהוא"…
החלודה שנגרמה לרכב היא אירוע בלתי צפוי ולא מתוכנן, שאף בשקידה סבירה אדם מן הישוב לא יכול היה לצפות לו, אלא שמדובר על התנהלות תקינה לגמרי, בה אדם שם חומר ניקוי בתא המטען של רכבו. אין מדובר על חומר רדיואקטיבי או כזה שהשימוש בו נעשה בידי בעלי מקצוע מיוחדים ובמקרים יוצאי דופן. משכך, דרישת "המקריות" מתקיימת על אף שמדובר בתהליך איטי ומתמשך שבו נגרם הנזק…"

השופט דחה את טענת מגדל לפיה מדובר בנזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה: "מדובר בנזק פיזי שנגרם באירוע תאונתי ולכן, אירוע זה מכוסה בפוליסה. בכל מקרה, הנטל להוכיח, כי המקרה הינו נזק תוצאתי שאינו מכוסה בפוליסה, מוטל על כתפי המבטחת והיא לא הוכיחה זאת".

לגבי שאלת האחריות הביטוחית בין שתי המבטחות קבע השופט ספיר שמקרה הביטוח ארע בתקופת הביטוח של 'מגדל', לכן היא זו שאחראית לפיצוי בגין הנזק.

בסופו של יום הורה השופט ספיר לחברת 'מגדל', לפצות את ש.א. בגין נזקיה, בסדר גודל של כ-60 אלף ש"ח, בניכוי ההשתתפות העצמית הקבועה בפוליסה ובתוספת הוצאות משפט.

תא"מ 42520-01-15

The post תאונה לחברת הביטוח: חייבת לפצות גם על חלודה appeared first on TheCar.

מכאן גם נובעת המסקנה הכאילו מובנת מאליה: כאשר קונים מכונית משומשת ומבקשים שהיא תהיה מבוטחת, חשוב לבטח אותה על שם הקונה ולא להסתמך על אף הבטחה או סיפור של אף אחד.

ובכל זאת, הרי לא היינו מביאים סיפור כל כך פשוט ובנאלי לולא היה בו משהו מעניין, למשל כמו מדוע שבעל רכב שנגנב בכלל יתבע חברת ביטוח שהוא לא מבוטח אצלה?

ובכן, מסתבר שלפי הפסיקה המקובלת, כל עוד שלא פג תוקפו של ביטוח חובה (שמכסה על נזקי גוף), ובהנחה שמאפייניו של קונה של רכב משומש דומים לאלה של המוכר (גיל, מין, ותק נהיגה וכל מה שעשוי להשפיע על גובה הפרמיה) – הרצף הביטוחי נשמר גם אם לא נרכשה פוליסה חדשה על-ידי הקונה (אלא אם מדובר בפוליסה על-שם ספציפי).

לגבי ביטוח מקיף (רכוש), לעומת זאת, קיימת מחלוקת משפטית אשר נובעת מנוסח החוק: "מפסיקה שניתנה בבתי משפט עולה כי הפרשנות שנתנו בתי המשפט לסעיף 55 בחוק חוזה הביטוח", כך כתבה בפסק הדין שלפנינו שופטת בית משפט השלום בירושלים קרן אזולאי, "הקובע כי "בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו" – היא שבשים לב למילים "למבוטח או למוטב" – הרי שאין לנתק בין הנכס המבוטח לבין זהות הבעלים של הנכס…"

השופטת אזולאי קיבלה, לכן, את עמדתה של הנתבעת, חברת הפניקס, לפיה פסק הדין המוביל בעניין זה קבע שעם מכירת מכונית "פוקע העניין הביטוחי של בעל המכונית", ובעקבותיו השתרשה ההלכה לפיה לא ניתן להעביר פוליסת ביטוח ממבוטח אחד לאחר ללא הסכמת המבטחת וללא ידיעתה.

התובע, לעומת זאת, טען שלצד הלכה זו נשמעו בשנים האחרונות קולות שקוראים לקבוע שאין בהעברת הבעלות כדי לשלול את אחריות חברת הביטוח, ובמקום זאת מוצע שהמבטחת תוסיף להיות אחראית גם כלפי הרוכש "אלא אם כן מוכיחה המבטחת שהייתה נמנעת, מנימוקים סבירים, מלבטח את הבעלים החדש".
שאלת המפתח, לשיטתו, היא אם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון: אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר למבטחת להימנע מתשלום תגמולי ביטוח.

בהמשך פסק הדין קובעת אמנם השופטת אזולאי ש"דומה כי מחלוקת זו מעוררת שאלות נכבדות, במיוחד על רקע השינויים שחלו בפרשנות חוק חוזה הביטוח בשנים האחרונות, ולנוכח התכליות הצרכניות המונחות ביסוד החוק (לצד תכליות אחרות). יש להניח שעניין זה יוסיף להתברר בפסיקת בתי המשפט".

ובכל זאת קיבלה השופטת את טענת חברת הביטוח לפיה העברת הבעלות לא הובאה לידיעתה וכי בכל מקרה מדובר במבוטח בעל רמת סיכון גבוהה יותר (נהג צעיר) ולכן נדרשו שינויים בתנאי הפוליסה.

השופטת גם דחתה את טענת התובע לפיה סוכן הביטוח יעץ לו שלא להעביר את הביטוח על שמו ולהמתין לתחילת השנה כדי לבצע את השינוי. לדבריה, התובע לא הצליח להוכיח הבטחה כזו ואילו הסוכן הכחיש את הדברים.
לתובע לא עזרה העובדה שסוכן הביטוח פנה להפניקס וביקש לפצות את התובע תוך שימוש במילים " אני מבקש בכל לשון של בקשה ללכת לקראת המבוטח ולפצותו בגניבת הרכב. אין לי מנוח מזה בלשון המעטה…."
המבטחת, אגב, טענה שגם אם סוכן הביטוח נתן הבטחה כזו הוא נהג ברשלנות וחרג מן ההרשאה שניתנה לו.

לפיכך מוסר השכל: היות שהפסיקה לא ברורה במקרה הטוב, ופועלת לרעת המבוטח במקרה הרע – כאשר רוכשים מכונית משומשת ומבקשים שהיא תהיה מבוטחת – לא להתעצל ולא לעגל פינות, אלא להנפיק לה פוליסה חדשה על שם הרוכש.

ת"א 22822-08-10

The post זה שקנית מכונית לא אומר שקיבלת ביטוח appeared first on TheCar.

למרבה המזל, ישנם גם מי שלא מוכנים להרכין ראש בפני "השיטה", ובזכותם מפיקים לעיתים בתי המשפט פסקי דין ראויים לציון עם אמירות כגון זו של שופט בית משפט השלום בתל-אביב, אריאל צימרמן, במקרה שלפנינו: "המחלוקת העקרונית שהציגו הצדדים", כתב השופט צימרמן, "מצדיקה דיון עקרוני, שתכליתו מניעת התדיינויות עתידיות מעין אלה".

למרבה הצער, כל עוד שבתי המשפט נוהגים ביד רכה כלפי מי שמנצלים את חוסר הסימטריה הזה, כנראה ש"שיטת מצליח" לא תעבור במהרה מן העולם.

קיצורה של פרשה זאת פשוט, ומי שזמנו קצר יכול להסתפק בעיקרי הדברים. יחד עם זאת מדובר בפרשה ששורת הסיכום שלה חביבה, ואולי תהיה גם שימושית עבור מי מאיתנו, לכן מומלץ להעמיק ולקרוא אותה עד תום.

המחלוקת שהתגלתה בין בעל הרכב י.ו. לבין חברת הביטוח ש. שלמה נגעה לסכום הצנוע של 244 ש"ח בלבד. זהו ההפרש בין מה שחברת הביטוח החליטה שהיא מוכנה לשלם תמורת עבודת שמאות שאותה ביצע עבור י.ו. השמאי נתן מוסקל, לבין הסכום שאותו שילם הנפגע לשמאי שלו, לאחר שמכוניתו נפגעה על-ידי רכב שבוטח על-ידי המבטחת.

עלות השמאות הייתה 944 ש"ח בתוספת מע"מ ואילו ש. שלמה החליטה שהיא מוכנה לשלם רק 700 ש"ח בתוספת מע"מ.

חברת הביטוח ש. שלמה לא התווכחה עם השמאות עצמה, ושילמה את סכום הנזק שקבע השמאי, אבל טענה ש"שכר טרחת שמאי סביר לאומדן הנזק (הוא) 700 ש"ח" ולא הסכימה לשלם את הסכום המלא ששולם לשמאי.

סביר להניח שרובנו היינו מתייאשים ומוותרים, אבל י.ו. החליט שלא לוותר אף על הסכום הפעוט לכאורה, והוא תבע אותו בבית משפט השלום בטענה שמדובר בתביעה עקרונית.

אפשר אולי לומר משהו לגבי ההתעקשות של ש. שלמה לנהל משפט על 244 ש"ח, אבל היות שהבטחנו את סיכום הדברים כבר בראשיתם נגיע כבר כאן לשורה התחתונה ונספר שהשופט צימרמן זרק את ש. שלמה מכל המדרגות, הורה לה לשלם את הסכום שנתבע ממנה בתוספת הוצאות משפט, ולא חסך ביקורת מעצם קיום ההליך ומבזבוז זמנו של בית המשפט.

הצד שכנגד

חברת הביטוח ש. שלמה טענה ש"לפנינו קונספירציה החובקת את עורך הדין והשמאי גם יחד" (במטרה) להוציא ממנה כספים בגין שכר טרחת שמאי באופן "מנופח", ואף לגרור את ההליך לכלל תובענה על מנת להכביר בהוצאות.

אלא שהשופט צימרמן היה ברור לחלוטין כאשר פסק כך: "הצדק עם התובע, ואין אלא להצר על כך שנזקק לניהול הליך משפטי על מנת לקבל את מה שראוי היה שיקבל מן הרגע הראשון. המחלוקת העקרונית שהציגו הצדדים מצדיקה דיון עקרוני, שתכליתו מניעת התדיינויות עתידיות מעין אלה, שלמגינת הלב הן נפוצות וגוזלות משאבים".

בדיון בבית המשפט התברר כי חברת הביטוח שלחה ל.י.ו. הסכם לחתימה , בבחינת "כזה ראה וקדש", וטענה בכתב ההגנה שלה כי "מה לו לתובע להגיש תביעתו, שעה שנזקיו כבר הוטבו, זולת אותה מחלוקת מזערית בעניין שכ"ט השמאי".

בנוסף, טענה כי סכום של 944 ש"ח כשכר טרחה הוא "מופרז בעליל". לעומת זאת, הסכום שהיא שילמה לתובע כשכר טרחת שמאי הוא "הסכום הנהוג והמקובל בשוק ו/או לפי ערכים ו/או אומדן נהוג ומקובל כפי שנקבע על ידי שמאי ו/או מבקר ו/או בוחן התביעה מטעמה".

ש. שלמה טענה גם כי "הלכה", המעוגנת בפסיקה רלבנטית (שלא הובאה) ובהנחיות המפקח על הביטוח (שלא הוצגו) כי חברת הביטוח אינה חייבת לשלם לתובע אוטומטית את מלוא סכום דרישתו בגין רכיב שכ"ט השמאי.

ועוד מעריכה הנתבעת כי לא התובע הוא שהניע את הגשת התביעה, בשל חסרון הכיס הקל שסבל, כי אם "גורמים אחרים ונוספים" שזוהו על ידה בדיון כעורך הדין והשמאי, ועל כן היא עמדה על מיצוי ההליך עד תום, לרבות תוך חקירת התובע והשמאי גם יחד…

…"חברת הביטוח", קבע השופט, "בחרה באופן מובהק לקזז מן התשלום של שכר הטרחה של השמאי בלא שהיה לה כל בסיס לעשות כן ומתוך הנחה שאדם סביר לא יתבע סכום זניח כדי לא להסתבך בתשלום אגרת משפט ובהליך משפטי, אלא אם כן מישהו מעודד אותו לעשות זאת".

השופט צימרמן מציין שחברת ביטוח (אכן) אינה חייבת לשלם אוטמטית כל שכר טירחה ששמאי דורש… עם זאת, אין גם חובה לקזז אוטומטית משכ"ט שמאי, כאשר זה נדרש על ידי הניזוק ששילם אותו לשמאי.

"סירוב לשאת בהוצאות השמאי חייב שיהיה מטעמים סדורים ומבוססים: אם לדעת חברת הביטוח שכר הטרחה חריג, עליה לשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, לבקש מסמכים ביחס לסכום שבמחלוקת, ולמסור נימוק ענייני (להבדיל מסתמי) ביחס לדחיית כל חלק משכר טרחת השמאי. מעבר לאמור, מבהירות ההנחיות, מבטחת אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולדחות תביעה לתשלום שכר טרחת שמאי, כולל כהוצאות בתביעה של צד שלישי"- קבע השופט.

לשופט צימרמן היה גם מה לומר על הנתבעת שטענה שסכום של 244 שקל הוא "מופרז בעליל": "לו ידע השמאי להסביר את החישוב החשבונאי המדויק, לשכר הטירחה ולא היה נעזר ברואה חשבון – היה הוא רואה חשבון, לא שמאי"- אמר השופט והוסיף: "טענות הנתבעת בכל הקשור לאי סבירות חוות דעת השמאי הן אפוא סתמיות ונעדרות עיגון מינימלי. אולם חשוב מכך, התובע הוציא את הסכום של 944 ש"ח כנגד חוות הדעת (ולכן) השאלה הנכונה איננה האם ראוי היה לשמאי לחייב בגין "הוצאות תקורה" (אחד מסעיפי ההוצאה שפורטו בבקשת שכר הטרחה – ב.ב.) סך של 250 ש"ח. השאלה היא האם ראוי לומר לתובע-הניזוק כי היה מנוע מלשלם לשמאי את הוצאות התקורה האמורות, ככל שהוא מצפה לקבל שיפוי בגינן מן המזיק.

ככל שחברת הביטוח לא פעלה מראש על מנת לברר את טענות הניזוק, ודאי זה הפרטי, באשר לשכר טרחת השמאי שנאלץ לשאת בו, וככל שאין בידי חברת הביטוח נתונים ונימוקים סדורים שיבססו את סברתה כי שכר הטרחה הוא בלתי סביר עד כדי כך שמצופה מן הניזוק שלא לשלמו ובהתאם סבורה חברת הביטוח שיש להפחית הימנו – תתכבד ותשלם את שכר הטרחה. אין כל מקום לכך שתפחית, שרירותית, חלק משכר הטרחה, בנימוק סתמי שלפיו זהו האומדן ה"סביר", כאשר אין לה כל עיגון לסברתה זו… את שגרעה, תשלם אפוא" – פסק השופט.

השופט צימרמן מבקר גם את החלטת המבוטחת לנהל, מצידה, מאבק על 244 ש"ח בלבד, וכך הוא כותב: "הנתבעת החליטה למצות עד תום את ריבה עם השמאי, תוך עמידה על זימונו של השמאי וחקירה ממצה של התובע ושל השמאי גם יחד, שמא כל אלה חברו עם ב"כ התובע, שהחקירה עסקה גם בו ובקשריו עם התובע והשמאי. גם כאשר היה אמור להיות ברור כבר שנתיב זה מיצה עצמו ולא יקים הגנה לנתבעת, לא הרפתה, והמשיכה בחקירות ובטיעונים.

זו זכותה, אך להארכת הדיון שלא לצורך יש מחיר, המשקף את השחתת זמנו של בית המשפט, שכאמור אינו אלא זמנם של מתדיינים אחרים הממתינים לתורם. בגין אלה יבוא חיוב לטובת אוצר המדינה, גם אם על הצד המתון זו הפעם".

הדבר היחיד שנותר עלום לאחר דברים ברורים ונכוחים אלה, הוא מדוע בחר השופט להעניש את המבטחת בסכום צנוע של 3,000 ש"ח בלבד, אשר ספק אם מהווה מבחינתה תמריץ שלילי חזק מפני התנהגות דומה גם בעתיד.

בסופו של יום פסק השופט צימרמן שחברת הביטוח ש. שלמה תשלם למבוטח את הפרש שכר טרחת השמאי שלא שולם לו, בסך 244 ש"ח, וכן שער טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח, את אגרות המשפט בסך 756 ש"ח, וגם שכר לשמאי שהעיד מטעם התובע, בסך 650 ש"ח בתוספת מע"מ.

בנוסף, כאמור, "נקנסה" הנתבעת בסכום של 3,000 ש"ח בגין השחתת זמנו של בית המשפט, וסכום זה ישולם על-ידה לקופת המדינה.

תא"מ 25275-08-15

The post חברת הביטוח חטפה על הראש appeared first on TheCar.

מדובר בתביעה שהגיש מבוטח של חברת הביטוח הראל בעקבות נזקי ברד שספגה מכוניתו מתוצרת דייהו משנת הדגם 2001.

המכונית נפגעה מברד כבד שירד בנובמבר 2014, ושמאי מטעם חברת הראל קבע שעלות התיקון שלו עומדת על 6,348 שקלים, ולכן יש לתקן את הרכב.

אלא שהמבוטח, שלא הסכים עם חוות הדעת הזו, פנה לשמאי מטעמו אשר קבע שמאחר שמחיר המחירון של המכונית עמד על 9,000 שקל, והנזק שנגרם לרכב, לפי חוות דעתו, גבוה מזה שקבע השמאי של חברת הביטוח (ועומד על 6,466 שקל) – הרי שמדובר בנזק שמגיע כמעט ל-72% מערך הרכב ולכן יש להכריז עליו כעל "אובדן גמור" ולפצות את המבוטח בסכום של 9,000 שקל.

בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות טען המבוטח שהראל לא פעלה בהתאם לפוליסה בכך שלא העבירה לידיו את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים.

נציג הראל טען, בין היתר, שהמבוטח לא פעל כנדרש בפוליסה, שם הוא נדרש להקטין את נזקיו על-ידי תיקון המכונית – ולכן לא היה מקום להעביר אליו סכום כלשהו.
בדיון בבית המשפט התייחסה הרשמת הבכירה יונת הברפלד אברהם להבדלים בין חוות הדעת של שני השמאים לגבי שווי הרכב.

בעוד שהשמאי מטעם המבוטח הפחית ממחיר המחירון 3,000 שקל בגלל צבע דהוי ומשופשף, השמאי מטעם הראל הפחית בגין סעיף זה רק 1,500 שקל, ואף הוסיף למחירו תוספת שווי בגלל קילומטרז' נמוך ומספר בעלויות נמוך (המכונית הינה "יד שנייה"), וזאת בהתאם למחירון לוי יצחק.

לפי חישובי השמאי מטעם הראל מגיע ערך הנזק שנגרם לרכב אל מתחת ל-55% ממחיר המחירון של המכונית ולכן אין להכריז עליה כעל "אובדן גמור", ואילו לפי השמאות של השמאי מטעם המבוטח עולה שיעור הנזק על 55% ולכן הוא בחזקת "אובדן גמור".

הרשמת הבכירה קיבלה את חוות הדעת של שמאי חברת הביטוח בכל הנוגע למשתנים מספר הבעלויות הקודמות והקילומטרז' שעבר, בהתאם למחירון לוי יצחק.
"מחירון זה", קובעת הרשמת הבכירה, "מלווה ומנחה את חברות הביטוח ואת המבוטחים. הוא אמנם אינו מחייב אולם לא השתכנעתי מדברי השמאי מטעם התובע מדוע יש להתעלם מהמחירון ולא להתייחס לנתונים אלה. לאור זאת לעניין התוספות עבור מספר הקילומטרים ועבור יד שנייה יש לקבל את חוות דעתו של (השמאי מטעם הראל)".

אשר להשפעת הצבע הדהוי והמשופשף על ערך המכונית קיבלה הרשמת את חוות דעתו של השמאי מטעם המבוטח, וזאת מפני שחברת הביטוח לא הביאה לבית המשפט את השמאי מטעמה כדי שייחקר על חוות דעתו בסעיף זה, וגם לא חקרה את השמאי מטעם המבוטח לגבי חוות דעתו בנושא.

התוצאה הסופית היא שהרשמת קבעה כי שווי הרכב הוא 10,339 שקל ומשמעות הדבר שהנזק שנגרם לו עומד על 61% ממחיר המחירון שלו – לכן יש להכריז עליו כעל "אובדן גמור".

הרשמת חייבה את הראל לשלם למבוטח את הסכום שתבע – 9,000 שקל, בתוספת 1,378 שקל עבור עלות השמאות, וכן לשלם לתובע הוצאות בסך 600 שקל עבור שכר הופעת השמאי בבית המשפט ואגרת המשפט.

ת"ק 37499-11-15

The post בזכות הצבע: חברת הראל חוייבה לפצות על טוטאל לוס appeared first on TheCar.

בחיי היום יום מתבטאת התנהלות כזאת באופן שבו חברות אלה דוחות תביעות – אף אם סכומי הנזק נמוכים – מבלי שיש בידן הוכחות לחוסר הגינות או לכוונת מרמה מצד המבוטחים.

בתי משפט העירו לא אחת שנראה שההיגיון שמוליך את השיטה הזאת, מצד החברות, הוא הנחת עבודה אצלן שלפיה יעדיף תובע שלא להתמודד מולה בהליך משפטי יקר ומייגע, ותחת זאת יעדיף לוותר התביעה או להתפשר.

למרות זאת, גם כאשר הן מפסידות בבית המשפט לא תמיד נגרם להם נזק כלכלי כואב מספיק כדי לשכנע אותן שלא לשוב ולהשתמש ב"שיטח מצליח" כזאת.

שני הצדדים של המטבע הזה נמצאים בפסק דין שכתבה לאחרונה השופטת דרורה בית אור מבית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, שם נפגשו נציגי חברת הביטוח מנורה מבטחים עם מבוטח שלהם.

הפרשה הזאת החלה כאשר מבוטח של מנורה רצה לעשות מבחן רישוי שנתי במכוניתו ("טסט") ולפני שיצא לדרכו (כך לטענתו) הוא התקשר אל סוכן הביטוח שלו כדי לחדש את פוליסת ביטוח החובה – שבלעדיה אי אפשר לבצע טסט – ואת ביטוח ה"צד שלישי" שלו.

לרוע המזל, בהיותו במכון הרישוי פגע המבוטח במכוניתה של בעלת רכב אחרת, אולם כאשר הוא פנה לחברת מנורה בתביעה לשלם לבעלת הרכב הנפגעת את המגיע לה – נדחתה תביעתו על-ידי אנשי מנורה שטענו שבעת קרות התאונה לא היה לו ביטוח בתוקף. לדבריהם, רק לאחר הפגיעה ברכב האחר מיהר המבוטח להקים פוליסה כזאת – במטרה להוציא מהחברה כספים במירמה.

המעניין במקרה זה הוא שחברת מנורה התמידה בסרובה לפיצוי המבוטח למרות שסוכן הביטוח תמך בגירסתו והעיד שהוא רכש את פוליסת ביטוח החובה והצד השלישי עוד לפני שיצא אל מכון הרישוי, ולמרות העובדה שבמכון רישוי אי אפשר להתחיל את תהליך המבחן לפני שמציגים פוליסת ביטוח חובה בתוקף.

המבוטח פיצה בעצמו את בעלת הרכב על הנזק שגרם לה, ונאלץ לפנות אל בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע, שם תבע מחברת מנורה 4,797 שקל תמורת הנזק וכן בגין הוצאות שנגרמו לו בגלל סרובה של החברה לפצות אותו.

השופטת דרורה בית אור קבעה שחברת הביטוח לא הוכיחה את טענותיה בדבר נסיון רמאות, ובפסק דינה היא מציינת שחברת מנורה לא עמדה בנטל ההוכחה כי התאונה ארעה לפני חידוש הביטוח.

"כפי שציין סוכן הביטוח בבית המשפט, הביטוח נכנס לתוקף באותו רגע בו התובע מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו ותעודות הביטוח שוגרו אליו. מאותו רגע ואילך החובה היא על חברת הביטוח, שהיא המבטחת, לכסות נזקים בהם נשא התובע, שכן הביטוחים שלו כוללים גם ביטוח צד ג'. אשר על כן, מצאתי כי יש מקום לקבל את התביעה של התובע כנגד מנורה. התביעה נגד הסוכן נדחתה.

בסיכומם של דברים קבעה השופטת שחברת מנורה תפצה את המבוטח בסך של 2,277 ש"ח בלבד, היא דחתה את התביעה לתשלום שכר טירחת עורך דין של צד ג, וכן חייבה את חברת מנורה לשלם לסוכן שלה 500 ש"ח כהוצאות משפט.

בסיכומו של יום גילתה ככל הנראה חברת מנורה ש"שיטת מצליח" אכן מצליחה: אפילו אם רק 50% מן המבוטחים שלה היו נרתעים מבזבוז הזמן שכרוך בניהול משפט על סכומי כסף קטנים יחסית – ו-50% הנותרים מקבלים מבית המשפט את מה שממילא מגיע להם בדין, העלות היחידה של החברה היא שכרו של נציגה בבית המשפט (שלפי התקנות אסור שיהיה עורך-דין אלא נציג ללא הסמכה משפטית, לכן גם שכרו לא גבוה במיוחד).

לא מיותר לציין שלאחרונה הוצעה הצעה לפיה ייקבע "מכפיל" כלשהו שבו יוכפל סכום הפיצוי שבית משפט יהיה חייב לפסוק לטובת מבוטחים – במקרים שבהם תביעת הביטוח שלהם נדחתה באופן שרירותי וחסר בסיס על ידי המבטח. שיטה זאת אמורה להניא את המבטחים מלפעול ב"שיטת מצליח".

ת"ק 52679-06-15

The post בית המשפט לחברת מנורה: לא כולנו רמאים appeared first on TheCar.

בתביעה, אשר הוגשה באמצעות עו"ד ד"ר נורית בבניק, נכתב שהנזק שנגרם לכלל חברי הקבוצה שהתובע מבקש לייצג מוערך בשלושה מיליון שקלים.

התובע הייצוגי טוען שבהצעת הביטוח שלה מבטיחה חברת הראל שרוכשי מכוניות חדשות מסוג פיג'ו וסיטרואן, אשר מבטחים אותן בסוכנות הבית של חברת דוד לובינסקי בע"מ – יבואנית פיג'ו-סיטרואן , שבמקרה של נזק כתוצאה מתאונה תתוקן המכונית שלהם בחלקים מקוריים חדשים בלבד.

אלא שבפועל, במקרי תאונות מפעילה חברת הראל שמאי חוץ והיא לא מחייבת אותו, ואת מוסך ההסדר, לפעול על פי הוראות הפוליסה – לכן השמאי קובע שחלק מן התיקונים יבוצעו תוך שימוש בחלפים מקוריים ואחרים מתוקנים תוך שימוש בחלקים אחרים, בהם גם מתוקנים.
כך, נטען בבקשה, מקטינה הראל את ערך הנזק הגולמי ושיעור הנזק, אשר מחושב באחוזים משווי הרכב, נמוך משיעור הנזק האמיתי.

התובע טוען שהראל מפרה את הוראות חוק חוזה הביטוח ואת הוראות חוזה הביטוח, פועלת בחוסר תום לב ועושה עושר ולא במשפט.

הקבוצה שאותה הוא מבקש לייצג הינה של כל מי שרכש ב-7 השנים האחרונות רכב חדש מסוג פיג'ו או סיטרואן ורכש פוליסת ביטוח מחברת הראל באמצעות סוכנות הביטוח לוביט – ומכוניתו ניזוקה בתאונה.

לטענת התובע, בהצעת הביטוח שקיבל, אשר מפרטת את תנאי לוביט, מוצגת השוואה בין תנאיה של לוביט לבין אלה של חברות ביטוח אחרות.

בטבלה זאת נכתב שהפוליסה של לוביט כוללת "התחייבות בכתב בפוליסה לתיקון הרכב בחלף מקורי וחדש בלבד לרכב עד 36 חודש על הכביש" – ולעומת זאת תחת העמודה "בחברה אחרת" נכתב שהתיקון מבוצע "לפי החלטת שמאי חברת הביטוח ואין כל התחייבות בכתב לתיקון בחלף מקורי חדש".

עוד טוען התובע כי שיטת הקטנת הנזק תוך שימוש בחלפים לא מקוריים ולא חדשים מביאה לכך שסף ההכרה בנזק טוטאלי (אובדן גמור) כבר מנזק של 50% מערך הרכב ביום הנזק, גבוה למעשה מ-50% – וזאת בניגוד להצעת הביטוח.

התובע מבקש לכלול בקבוצה הייצוגית גם מבוטחים שחתמו על טופסי הסכמה לתיקון הרכב – לפני ובעת קבלת הרכב המתוקן, וכן מבוטחים שחתמו על כתבי ויתור כתנאי לקבלת הפיצוי הכספי בגין הנזק שנגרם למכוניתם.
לטענתו, הראל מנצלת את מצוקת מבוטחיה בקרות מקרה הביטוח כדי להקטין את סכום התגמולים שהיא משלמת "בידיעה שהמבוטחים נרתעים מסיבות שונות מנקיטת צעדים והליכים משפטיים כנגד המבטח. בדרך זו מעשירה הראל את קופתה על חשבון המבוטחים".

בהודעה שמסרה חברת הראל לבורסה, באמצעות היועצת המשפטית שלה נטלי משען זכאי, היא מדווחת אמנם על הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית – ואף מפרטת את עיקרי הטענות – אבל היא לא מתייחסת לטענות שהועלו בכתב התביעה.

טרם הוגש כתב הגנה.

תגובת חברת הראל: "החברה קיבלה את התביעה בימים האחרונים ותתייחס לטענות בבית המשפט"

ת"צ 20147-01016

The post בקשה לייצוגית נגד הראל: מתקנת מכוניות בחלקים משומשים appeared first on TheCar.

אז בינתיים אתם יכולים לשכוח ממנה, לפחות למשך שנה נוספת.

בשבוע שעבר פרסמה המפקחת על הביטוח חוזר חדש שממנו עולה שאפילו בתעריפים המוזלים, שעליהם הכריזו השר והמפקחת באותה הצהרה חגיגית – יש רווחים גדולים מידי לחברות הביטוח. החדשות הטובות הן שהמפקחת הורתה ל'פול' להוזיל את תעריפיו ביותר מ-3.5% נוספים, וזאת מעבר לתעריפי הרפורמה, המוזלים, שפורסמו על ידה לפני כחודש וחצי.

החדשות הרעות הן שבמקום שההוזלה שעליה התבשרנו בקול תרועה רמה תיכנס לתוקף כבר בעוד כחודש וחצי, ב-1 במרץ 2016 (כפי שהבטיחו השר והמפקחת) – ההוזלה הזאת נדחית, לפי שעה, לחודש ינואר 2017, כלומר שמדובר בדחיה של תשעה חודשים, לא סופי.

בחודש נובמבר שעבר הצהירו, כזכור, שר האוצר והמפקחת על הביטוח על רפורמה בתעריפי ביטוח החובה שאמורה הייתה להוזיל את תעריפי ביטוח החובה לכמחצית מבעלי הרכב המבוטחים, בשיעור ממוצע של כ-16%. במשרד האוצר העריכו, בעת ההכרזה החגיגית ההיא, שהורדת תעריפי ה'פול' תביא להפחתה של כ-11% בממוצע בתעריפי ביטוח החובה לכלל המבוטחים, ובמצטבר תחסוך לכלל הציבור כ-350 מיליון שקל בכל שנה – על חשבון רווחיהן הגבוהים של חברות הביטוח כמובן.

הנהנים העיקריים אמורים להיות מי שמשלמים כיום את תעריפי הביטוח הגבוהים במיוחד – כמו נהגים צעירים.

מטרת הרפורמה הייתה ללחוץ על חברות הביטוח המסחריות להוזיל את תעריפי ביטוח החובה שלהן כדי למנוע מלקוחות לנטוש אותן ולעבור לבטח ב'פול', כלומר שהחשיבות הגדולה יותר של הרפורמה לא הייתה תעריפי ה'פול' לכשעצמם אלא הצפי שבימים אלה ממש, עוד לפני כניסת התעריפים החדשים לתוקף, יוזילו חברות הביטוח המסחריות את תעריפי ביטוח החובה – מה שיתרום בין השאר להפחתת "יוקר המחיה" בישראל.

אלא שמי שעצר את נשימתו ותכנן כבר מה לעשות עם הכסף שייחסך לו יכול להפסיק לחלום: בחוזר שפרסמה בשבוע שעבר המפקחת על הביטוח נכתב אמנם כך: "במטרה להגביר את התחרות בענף ביטוח חובה, ולהתאים טוב יותר את דמי הביטוח לסיכון המבוטח ולסיכון של כלי רכב בהתאם למערכות בטיחות המותקנות בו – חוזר זה מעדכן את דמי הביטוח לכלי רכב פרטיים בביטוח השיורי (הפול)".
בהמשך, באופן הרבה יותר צנוע, נכתב גם שהתעריפים יוזלו רק החל בחודש ינואר 2017.

המשמעות, כמובן, היא שחברות הביטוח ימשיכו לגבות במשך תשעה חודשים נוספים פרמיות במחירים מופרזים תמורת ביטוח החובה, וזאת למרות שאנשי המפקח, שלא לייחוס, מודים בפה מלא שהחברות "הגזימו" עם מתח הרווחים שלהן בענף ביטוח החובה – ענף שכידוע לא פועל בתנאי שוק חופשי שכן זהו למעשה מס – חובה שאין בעל רכב יכול שלא לשלם באופן חוקי.

התעריפים הבסיסיים החדשים (מבוססים על מדד המחירים לדצמבר 2014 ) לרכב פרטי או מסחרי עד 3.5 טונות בבעלות פרטית יהיו כדלקמן (התעריפים בטבלה הם לשנה, ואינם כוללים משתנים אישיים של הנהגים או תוספות בטיחותיות לרכב):

אגב, רוכבי הדו-גלגלי שאולי קיוו לרפורמה שתועיל גם להם יכולים להמשיך לחלום, ורק למען הפרופורציות מובאים כאן תעריפי הביטוח הרגילים לאופנוענים בעלי ותק והיעדר תביעות, וללא מקדמי סיכון מיוחדים:

רוכבים צעירים ישלמו 15-17.5% יותר, ומי שרישיונו נשלל בגלל עבירת תנועה ישלם 15% יותר.

The post חברות הביטוח מרוויחות שנה של ביטוח חובה יקר appeared first on TheCar.

הנה דוגמא: בסעיף 20 א' של "חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981" נקבע ש: "מי שנמחקה הרשעתו ייחשב לעניין כל דין כאילו לא הורשע, וכל פסול שנפסל בשל ההרשעה, בין מכוח חיקוק ובין מכוח פסק דין, לרבות פסק דין בהליך משמעתי, בטל מיום המחיקה".

בתרגום לעברית מדוברת אומרת תקנה זאת שאם אדם הורשע בדין והרשעה זאת נרשמה במירשם פלילי כלשהו, אבל לאחר מכן אותו אדם זוכה מאותה עבירה – למשל בעקבות ערעור לערכאה משפטית גבוהה יותר – על מנהל המירשם הפלילי חלה חובה למחוק מן המאגר כל זכר להרשעה, בעיקר כדי שלא תפגע בשום אופן בהמשך חייו של מי שזוכה בדין.

אלא שביקום המקביל שנקרא משרד התחבורה פועל, כך מסתבר, חוק אחר. אדם שהואשם והורשע בעבירת תנועה, וכתוצאה מכך נרשמו לחובתו "נקודות" לפי שיטת הניקוד, לא יוכל להיפטר מהן עד קץ כל הימים ואפילו אם יזוכה על-ידי בית המשפט מהרשעתו המקורית.

עוד ב-TheCar:
דיברתם בטלפון בזמן נהיגה? מספר הנקודות יוכפל ל-8
עוד פדיחה: כך הצליח משרד התחבורה לטעות ולהטעות בחישוב נקודות
דברי ימי כץ: קווים לדמותו של כישלון

את הלקונה הזאת עלולות לנצל לרעה חברות ביטוח אשר מתנות, כאחד מתנאי הפוליסה, את הפיצויים שהן משלמות במקרה ביטוח בכך שהמבוטח גילה להן גילוי נאות אודות עברו התעבורתי.

וכך, נהג שזוכה על-ידי בית משפט, אבל נקודותיו מוסיפות להשחיר את עברו התעבורתי, עלול למצוא את עצמו בסיטואציה שבה חברת ביטוח מסרבת לפצות אותו וטוענת שהוא לא דיבר אמת כאשר טען – עם חידוש הפוליסה או בעת רכישת פוליסה חדשה – שאין לו הרשעות בתחום התעבורה.

בדיקה שערכנו גילתה שגם אצל מי שרישיונו נשלל ללא כל הצדקה, ובית משפט פסק שיש לבטל את ההרשעה הזאת, מוסיפות ה"נקודות" של משרד התחבורה ללוות אותו כאות קין לכל ימי חייו, רישום שעלול לפגוע בו בעתיד.
לנוכח זאת פנינו אל משרד התחבורה וביקשנו לברר מדוע לא נמחקות נקודות כאלה מתיקו האישי של הנהג, והתשובה שקיבלנו, אין מה לומר, לקוחה כאילו מסיפורי אלף לילה ולילה.

כך כתב לנו דובר משרד התחבורה אבנר עובדיה: "משרד התחבורה לא מוחק נתונים כיוון ואנו חייבים לאפשר לבחון בדיעבד מה היה מצבו של נהג בכל רגע נתון. למשל, אם יש תביעה על תאונת דרכים שארעה לפני מספר שנים, חייבת להיות אפשרות לדעת אם באותו מועד הוא היה רשאי לנהוג או היה בפסילה. לפיכך הוא שומר כנתונים היסטוריים, פסילה שהייתה בעבר והסתיימה. אין מקום למחוק מנתוני העבר את השלילות שבוטלו או הסתיימו".
עוד נאמר בתגובה: "משרד התחבורה איננו יודע מדוע מבוטלת פסילה פעילה הרשומה במאגריו: האם היה זיכוי וביטול עונש הפסילה שהוטל, או שבית המשפט החליט להקל בעונש ולקצר פסילה. מידע זה איננו רלוונטי כלל למשרד התחבורה, שרק צריך לנהל מעקב אחרי השאלה העובדתית, האם במועד נתון לנהג מסויים מותר או אסור לנהוג.

בין כך ובין כך משפטית זה לא משנה, כל עוד לא בוטלה הפסילה היא תקפה לכל דבר ועניין, ואפילו זיכוי איננו מבטל למפרע את הפסילה שהוטלה קודם לכן. אין לאדם שרישיונו נפסל זכות לנהוג, גם אם הגיש ערעור שהוא משוכנע שיתקבל".

לנו לא נותר אלא להרים גבה: האם היועצים המשפטיים הנבונים של משרד התחבורה לא מכירים את חוקי מדינת ישראל? האם ההיגיון שלהם גורס שגם לאחר שבית משפט מזכה נהג, וקובע שלא הייתה הצדקה לפסול את רישיונו או שנעשה לו עוול בעצם הפסילה – האם גם אז צריך אות הקין ללוות את הנהג למשך כל חייו ולפגוע בו כלכלית ללא כל הצדקה?

למשרד התחבורה פתרונים.

The post למשרד התחבורה יש חוק משלו: "נקודות" שגויות לא נמחקות appeared first on TheCar.

לנוכח זאת נאלץ המבוטח לתבוע את שומרה בבית משפט השלום בירושלים, שם דחתה הרשמת הבכירה סיגל אלבו אחת לאחת את כל הקביעות של החוקר הפרטי – וחייבה את שומרה לשלם למבוטח את הפיצוי המגיע, לו וכן הוצאות משפט.

חברת שומרה טענה להגנתה שמדובר ב"מקרה ביטוח שלא אירע", וכי הגניבה לכאורה בוימה למעשה על ידי התובע כדי להוציא ממנה כספים במרמה.
שומרה התבססה על דוח שחיבר החוקר הפרטי ישראל שריקי, לפיו "מניתוח העדויות והמידע שנאסף עולה כי קיים חשד למעלה מן הסביר כי אירוע גניבת הרכב הנטען לא התרחש".

שריקי מצא שמועד הרישוי השנתי של המכונית שנגנבה, 19.1.13, הוא גם יום הגניבה, וכי בעל הרכב לא שילם את אגרת הרישוי ולא ביצע למכונית מבחן רישוי.

ממצא נוסף שאותו הביא החוקר הוא שבפירוט כרטיס האשראי של התובע נמצא תשלום תמורת בדיקת רכב במכון הבדיקה "טסט ליין", ובנוסף גם מצא, לדבריו, סתירה בין עדותו של בעל הרכב לבין זאת של בת זוגו אודות נסיבות אירוע הגניבה.

בעוד שהתובע טען שהנסיעה האחרונה במכונית בוצעה בשעת לילה כאשר חזר עם חברתו מבית קפה, חברתו טענה שהשניים שבו מביקור אצל חברים.
בשלב זה, טען שריקי, ניתקה חברתו של התובע את השיחה וכאשר הוא ניסה לשוב ולהתקשר אליה היא נמצאה בשיחה ממתינה שלאחריה חזרה אליו עם גרסה שונה, תואמת לזו של התובע.

בעל הרכב שנגנב טען מצידו שבדיקת הרכב במכון בוצעה על-ידי אחיו והוא רק שילם תמורתה, וכי עסקת רכישת הרכב לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר.

התובע ציין, כי כרטיס האשראי היה אצל אחיו באותו החודש, אך מפירוט הכרטיס שהציג התובע עולה כי התובע תדלק את הרכב ביום שלפני האירוע.

כל הטענות נדחו

הרשמת הבכירה סיגל אלבו הגיעה למסקנה שאין בממצאים שאותם הביא החוקר בכדי לקבוע שחברת הביטוח שומרה הרימה את נטל ההוכחה לטענה לפיה התובע מסר לה עובדות כוזבות, או העלים ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח.

אלבו התייחסה לכל ממצאי החוקר הפרטי וביטלה אותם אחד לאחד.

לגבי אי ביצוע מבחן רישוי היא קובעת ש"אי ביצוע מבחן רישוי לרכב אין בו כדי להוכיח כוונת מרמה מצד התובע".

לעניין בדיקת מכונית אחרת במכון בדיקה יומיים לפני האירוע קיבלה הרשמת הבכירה את טענת התובע לפיה הוא התלווה לאחיו לשם ביצוע בדיקת מכונית שאותה הוא שקל לרכוש, וכי הוא זה ששילם עבור הבדיקה כפי שנהג לשלם הוצאות שונות אחרות עבור אחיו. "לא מצאתי מקום להטיל ספק בעדותו" (בעניין זה) קובעת הרשמת. "העובדה שבחקירתו על ידי החוקר לא הבהיר התובע מפורשות כי נלווה לאחיו לצורך ביצוע הבדיקה, אין בה די כדי להעיד על מסירת עובדות כוזבות", היא הוסיפה.

אשר לסתירה כביכול בין גרסת התובע לגרסת חברתו מציינת הרשמת ש"התובע טען כי הוא וחברתו היו בבית קפה, בעוד שחברתו טענה בתחילה כי היו עם חברים ולאחר מכן תיקנה את גרסתה וציינה כי היו עם חברים ולאחר מכן בבית קפה. ראשית, אציין, כי ספק בעיני אם אכן מדובר בסתירה של ממש, שכן גם חברתו של התובע ציינה כי היו בבית קפה. מכל מקום, מדובר בעניין שהוא שולי לאירוע הגניבה הנטען ואין בו כדי להוכיח מסירת עובדות כוזבות…

…עוד אוסיף, כי מדו"ח החוקר עולה כי התובע תדלק את הרכב יומיים לפני האירוע בסכום של 270 ש"ח, כי מסר לסוכנות הביטוח את שני מפתחות הרכב המקוריים, כי דיווח למשטרה בזמן אמת אודות אירוע הגניבה וכי הוכחה טענת התובע כי במהלך חודש נובמבר 2012 בוצע תשלום עבור חלקי חילוף לרכב. כך גם בפירוט שיחות הטלפון שמסר הנתבע לחוקר לא נמצאו ממצאים מחשידים או שיחות טלפון בזמן הרלבנטי. כל אלה תומכים במסקנה כי אין מדובר באירוע גניבה מבויים, כפי שטוענת הנתבעת".

בסכומו של יום פסקה אלבו: "אני קובעת כי הנתבעת לא הביאה ראיות ממשיות אשר יש בהן די לצורך הרמת הנטל להוכחת כוונת מרמה מצד התובע, ועל כן אין הנתבעת פטורה מחבותה לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח".

שומרה חוייבה לפיכך לשלם לתובע סך של 23,959 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן לשלם תמורת הוצאות התובע בסכום של 760 ש"ח ובשכר טרחת עורך דינו בסכום של 5,000 ש"ח.

המסקנה שלנו היא ש"שיטת מצליח" של חברת הביטוח במטרה לדחות תביעות על סמך השערות או תמיהות שמעלה חוקר מטעמן – מבלי שהן מבוססות – הפכה להליך שגרתי מידי בחברות ביטוח רבות.

במקרים שבהם דוחים שופטים טענות כאלה טוב יעשו אם לא יסתפקו בכך אלא גם יטילו על חברות הביטוח עונשים כספיים שיגרמו להן לחשוב פעמיים אם לדחות תביעות של מבוטחים כלפיהן ולהתמודד מולן בבתי משפט.

תא"מ 53327-02-14

The post האם אי ביצוע טסט מעיד על הונאת ביטוח? appeared first on TheCar.

סכום של כ-1.5 מיליארד שקלים, שהיה אמור לממן הנחה של מאות שקלים בביטוח החובה לכל הנהגים בישראל, עשוי כעת לשמש למימון התקנת המערכות ביותר משני מיליון כלי רכב. התוצאה הצפויה: ההנחה בביטוח החובה לכל הנהגים תבוטל, ובמקומה יועבר התקציב למימון התכנית של משרד התחבורה.

יותר משני מיליון כלי רכב
לפני כשבוע בלבד אישרה הממשלה את תכניתו של משרד האוצר להחזיר לנהגים סכום של כ-1.5 מיליארד שקלים, שמקורם בעודף גבייה שהצטבר בקופתה של קרן המשמשת לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ("קרנית"). אלא שבישיבת הממשלה אתמול, הציג שר התחבורה ישראל כץ את תכניתו לממן מתקציב המדינה את ההתקנה של מערכות בטיחות מתקדמות – בקרת סטייה מנתיב, ניטור מרחק מכלי רכב וזיהוי הולכי רגל – בכל המכוניות שיוצרו משנת 2000.

עלות התכנית נאמדת במיליארדים רבים של שקלים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), יש יותר משני מיליון כלי רכב שיכולים להשתתף בתכנית שהציג אתמול שר התחבורה. לפי משרד התחבורה, מימון התקנת המערכות צפוי להגיע מכמה מקורות אפשריים: ביטול ההנחה שתוכננה בביטוח החובה, הפחתה באגרות הרישוי כזיכוי למי שיתקין את המערכות, וכן השתתפות של חברות הביטוח.

לצורך בחינת מקורות אפשריים למימון התכנית השאפתנית של משרד התחבורה, החליטה אתמול הממשלה להקים צוות בין-משרדי "לעניין עידוד התקנת התקני בטיחות בכלי רכב". אולם, ההנחיה העיקרית לצוות הבין-משרדי היא שיש להימנע בכל מחיר מפריצת מסגרת התקציב – הנחיה שלמעשה קובעת מראש שהמימון לתכנית יעשה באמצעות מקורות תקציביים זמינים. לכן, ביטול ההנחה בביטוח החובה לכל הנהגים, שאמורה הייתה להיכנס לתוקף כבר ב-2016, נראה כצעד הכרחי.

יעילות בטיחות ובעיות משפטיות
ראוי לציין כי יעילותן הבטיחותית של מערכות הבטיחות שמקדם משרד התחבורה לא ברורה מאליה. ראשית, מדובר במערכות חדשות יחסית, ולכן לא הצטבר מספיק מידע סטטיסטי שיוכל להוכיח מעל לכל ספק את התועלת הבטיחותית שלהן. שנית, ולא פחות חשוב, יש לזכור שמערכות אלה ניתנות לכיבוי על-ידי הנהג. לכן, ובניגוד למערכות כמו ABS (מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה) וכריות אוויר, גם מכוניות שבהן המערכות הותקנו יכולות בפועל להמשיך לנסוע ללא השפעתן.

נקודה נוספת אליה יידרש להתייחס הצוות הבין-משרדי היא בעיה משפטית: יש רק חברה אחת שיכולה לספק כיום מערכת שעונה על כל דרישות משרד התחבורה, כפי שאלה פורסמו אתמול – חברת מובילאיי הישראלית. תכנית ממשלתית שתוצאתה תהיה הפיכת מובילאיי לספק יחיד שנהנה מתקציב עתק צפויה לעורר שאלות סבוכות שנוגעות למשפט מנהלי.

The post רפורמת הבטיחות: כך יעלמו מכיסכם 1.5 מיליארד שקלים appeared first on TheCar.

שתי חברות ביטוח אחרות שנקנסו על-ידי המפקחת על הביטוח הן הכשרה חברה לביטוח והחברה לביטוח ישיר (איי.די.איי).
הכשרה נקנסה בסכום של כ-900 אלף ש"ח בגין דיווחים שגויים למאגר המידע הסטטיסטי בענף ביטוח רכב חובה. בנוסף, החברה לא יישמה את המלצות מבקר הפנים של החברה, משנת 2011, לתיקון ליקויים, וכן הוסיפה לדווח דיווחים שגויים למאגר המידע.

איי. די. איי נקנסה בסכום של כ-280 אלף ש"ח בגין הפרת ההוראות לעניין נוסח ספח תיעוד שאלות ותשובות של בעל הפוליסה בענף ביטוח רכב חובה.

קנסות אישיים על המנהלים

הודעת דוברות האוצר עוררה זעם באיגוד השמאים, אשר הגיב בהודעה משלו ובה נכתב, בין השאר: "לפי התלונות שהגיעו לאיגוד אין מדובר בעניין חד פעמי אלא בהפרות חוזרות ונשנות של החוזרים, אשר מתגלות בכל אחת מן החברות שבהן נעשית בדיקת עומק…

עמדת האיגוד היא שיש להטיל אחריות אישית על בעלי תפקידים ומנהלים בחברות הביטוח אשר מבצעים או מאשרים את ביצוע העבירות, ורק באופן זה ניתן יהיה להילחם בהפרותיו החוזרות והנשנות של החוזר".

באיגוד אומרים עוד ש"למרות הפעילות המבורכת של המפקחת על הביטוח בעניין זה הרי שהיא לא מפרטת את האירועים שבגינם הוטלו הקנסות על חברות הביטוח. כתוצאה מכך נמנע מן הציבור לדעת על אילו הפרות נענשות חברות הביטוח: האם מדובר על השפעה על שיקול דעתו של שמאי, על התעלמות מחו"ד מחייבת או אולי בכלל על מתן הנחה אסורה בשיעור השתתפות עצמית הנקבעת לפי זהות השמאי.

אם יפרסם הפיקוח את ההפרה הספציפית את סכום הקנס אשר שולם בגינה, הדבר יהווה כלי כבד משקל לקראת מניעה עתידית. דבר זה יביא הן לחשיפת העבירות בפני הציבור… (וכן) להבהיר לשמאים ולציבור כי תלונותיהם מתבררות לעומקן וכי ישנה תוצאה של ממש לתלונות אלה".

באיגוד אומרים עוד ש"בהתחשב בהיקף הכספי הגדול של תחום ביטוח הרכב, והרווחים האדירים שמופקים בו על ידי המבטחות, הטלת קנסות על החברות (גם אם מדובר בסכומים גבוהים יחסית) לא תרתיע את הפועלים בשם התאגיד מנקיטת צעדים בלתי חוקיים. זאת מאחר ש"החיסכון" שהם מביאים למבטחת (שהוא כולו נזק למבוטח) גדול עשרות מונים מן הקנסות שאותם מטיל הפיקוח".

הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר אומרת ש "כחלק מתכניתו האסטרטגית, אגף שוק ההון פועל להבטחת תקינות פעילותם של הגופים המוסדיים. האגף מבצע ביקורות ומאתר חברות אשר אינן פועלות כנדרש ופוגעות בציבור המבוטחים".

The post השמאים נגד מנהלי חברות הביטוח: להטיל קנסות אישיים appeared first on TheCar.

אלא שהשופט יוסף סוהיל, סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת, פסק לאחרונה ש"נטילת רכב ללא רשות" היא, לעניין הביטוח, בדיוק מה שהיא: גניבה.

משמעות פסיקה חשובה זאת היא שחברות ביטוח לא יכולות (ולכל הפחות לא אמורות, שהרי מדובר בפסיקת בית משפט שלום בלבד) לצמצם את הכיסוי של פוליסת ביטוח למקרים של "גניבה" כפי שאלה מוגדרים בחוק העונשין.

השופט סוהיל דן בתביעה על סך יותר מ-207 אלף ש"ח שהגיש בעל רכב מנצרת, באמצעות עו"ד חיים קליר, נגד חברת כלל ביטוח אשר יוצגה על ידי עו"ד אמנון עמיקם.

לטענת בעל הרכב – טויוטה היילקס 4X4 משנת הדגם 2008, הטנדר שלו נגנב ממנו בחודש מרץ 2010 וניזוק בתאונה שבעקבותיה הוכרז כ'אובדן גמור'.

חברת כלל ביטוח סירבה לפצות את התובע בטענה שהרכב לא נגנב ממנו אלא נמסר על ידו לאחיו, ברשות ובסמכות, ואילו האח לא היה מכוסה ביטוחית על-ידי הפוליסה, אשר מכסה רק נהגים מעל גיל 21 ובעלי ותק של 12 חודשי נהיגה. בנוסף, חברת כלל טענה שבעל הרכב לא הפעיל את אמצעי המיגון של הטנדר, אשר היו תנאי לתקפות פוליסת הביטוח.

חברת כלל טענה שאת המונח "גניבה" יש לפרש בהתאם לחוק העונשין, קרי: רק נטילת רכב בכוונה שלא להחזירו לבעליו נחשבת ל'גניבה'. לטענתה, במקרה הזה לא התכוון האח שלקח את הטנדר שלא להשיב אותו לבעליו, ולכן אין מדובר בגניבה. עוד טענה המבטחת שגם אם יוכח שהטנדר נלקח שלא ברשות ו/או שלא בידיעת התובע, אין מדובר "בגניבה" אלא לכל היותר בשימוש ללא רשות.

כאמור, בית המשפט קיבל דווקא את עמדת התובע ופסק שהוכח שהאח נטל את הרכב לשימושו ללא רשות, וללא ידיעת התובע, תוך שהיה מודע לכך שאסור לו לנהוג ברכב.

במקרה זה נטילת הרכב ע"י צד ג', בנסיבות כפי שהוכחו, מהווה "גניבה" במובן הביטוחי: ”אין חולק", כותב השופט סוהיל, "כי הגדרה מצמצמת למונח "גניבה", כפי שניתנה לו במשפט הפלילי, לא ניתנה בפוליסת הביטוח שבפניי ולא בפוליסות הביטוח בכלל. מכאן, לתובע זכות ליהנות מספק זה ולפרש את המונח "גניבה" בפירושו הרחב כפי שגם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון".

השופט מוסיף שבכל מקרה שבו מבוטח לא מתיר את הנהיגה, וזו מבוצעת תוך עבירה, השאלה של קיום הרישיון או העדרו הינה בלתי רלבנטית לשאלת חבות המבטחת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתנגשות מקרית אשר מכוסה על פי תנאי הפוליסה.

השופט קבע שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר מרמה ומסירת פרטים כוזבים מצד התובע: "דוקטרינת "האשם התורם" החוזי (כלל ביטוח טענה לרשלנות תורמת של המבוטח בכך שחשף אותה לסיכונים שאותם לא התכוונה לבטח – ב.ב.) מנוגדת לגישה המקובלת בדיני הביטוח לפיה פוליסת הביטוח מגנה על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו", קבע השופט, והוסיף שנטילת הרכב מהתובע הייתה בכוונה בעוד שהתאונה עצמה לא נגרמה בכוונה.

בסיכום חייב השופט את כלל ביטוח לשלם למבוטח, בעל הרכב, 165,000 ש"ח (שכולל את ערך הרכב כולל האבזרים שהותקנו בו ובניכוי ערך השרידים ששולמו, בסך 15,000 ש"ח), בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 23% (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

גם טענתה של המבטחת לפיה התובע הינו עוסק מורשה שמנפיק חשבונית מס כנגד הפיצוי, ולכן יש להפחית מסכום הפיצוי את המע"מ – נדחה על ידי השופט.

חברת כלל גם חויבה לפצות את הנהג שהיה מעורב בתאונה, אחיו של התובע, בעל הרכב, עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל.

ת"א 20919-12-10

The post "נטילת רכב ללא רשות" היא גניבה לצורך הביטוח appeared first on TheCar.

השופט ספיר הטיל על 'מוסך הקניון' בע"מ, לפצות תובעת בסך של 15,759 ש"ח בגין נזקים שנותרו במכוניתה לאחר התיקון שביצע בה, וכן לפצות אותה בסכום של 7,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה. זאת בנוסף לתשלום הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

את חברת הביטוח 'מגדל' חייב השופט לשלם לתובעת סך של 22,277 ש"ח וזאת בנוסף להוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

מדובר בסכומים גבוהים באופן חריג יחסית לאלה שמוטלים בדרך כלל על חברות ביטוח ומוסכים שמפסידים בתביעות אזרחיות, ואולי יהיה בהם בכדי להרתיע גופים נוספים מלנסות לפעול ב"שיטת מצליח" כשהם סבורים שגם אם יפסידו במשפט לכל היותר ייאלצו לשלם ללקוח את מה שממילא מגיע לו.

ואין זהו החריג היחיד בפסק הדין המיוחד של השופט ספיר: בשולי פסיקתו הוא מציין שמחלק מחוות הדעת של שמאים שנחשפו במהלך המשפט "עולה תמונה המעוררת חשש כי לא מדובר במקרה בודד אלא קיימת אצל חברות הביטוח שיטה לפיה קיים "מסלול עוקף" להלכת מוריאנו".
במילים אחרות, השופט ספיר סבור שמתקיימת שיטה סדורה של חברות הביטוח לעקוף את השיטה שקבע בית המשפט העליון לעניין פיצוי מבוטחים, וזו הסיבה שהוא הורה למזכירות בית המשפט להעביר העתק מפסק הדין למפקחת על הביטוח ולממונה על ההגבלים העסקיים.

קיצור העלילה פשוט, ועלול היה לקרות לכל אדם שמבטח את מכוניתו.

התובעת רכשה מכונית חדשה מסוג סוזוקי, ביטחה אותה בחברת 'מגדל', וכעבור כחודשיים בלבד נפל על המכונית עץ וגרם לנזקים כבדים.
התובעת יכולה הייתה להכניס את המכונית לתיקון במוסך הסדר, אולם בחרה לוותר על ההטבות שכרוכות בכך – למשל דמי השתתפות עצמית מופחתים והימנעות מן הצורך לממן את עלות התיקון עד לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח – ותחת זאת הכניסה את המכונית לתיקון במוסך מורשה סוזוקי.

מן העדויות במשפט ומפסיקת השופט עולה שבעוד שהתובעת סברה לתומה שהיא הלקוחה של המוסך, ועל כן חובת הנאמנות של המוסך היא כלפיה – במוסך העדיפו לפעול בהתאם להוראות שמאי הרכב מטעם חברת הביטוח, וסברו שאין הם חייבים ליידע את הלקוחה שיש יותר מאפשרות אחת לתקן את המכונית.

במבחן התוצאה המכונית אכן תוקנה לפי הנחיות השמאי, אשר בשומתו קבע "ירידת ערך" מזערית בשיעור של 8.65% בלבד. המבוטחת קיבלה את מכוניתה מבלי להבין שבוצע בה תיקון חלקי בלבד, שלא לומר רשלני, ומבלי שזכתה לפיצוי הולם.

למזלה של התובעת היא החליטה למכור את מכוניתה בעסקת טרייד-אין, ורק אז התגלתה לה התמונה במלואה: סוחר שהתבקש להציע הצעה זיהה בקלות את שרידי התיקון והציע לה סכום נמוך ב-50 אלף ש"ח ממחיר המחירון של המכונית.

מדובר בשיטה

רק בשלב זה הבינה התובעת שנפלה קורבן לשיטה שפועלת כנגד המבוטחים. היא פנתה אל שמאי הרכב עידן ויקטור שבדק את המכונית וקבע שירידת הערך האמיתית שנגרמה לה צריכה לעמוד על 52.5% מערך המכונית – סכום קרוב מאד לזה שהציע סוחר הרכב. השמאי עידן קבע גם שהמוסך יכול היה לתקן את המכונית באופן אחר, יסודי ומקצועי יותר, ובמצב כזה (אם יבוצע תיקון שעלותו מוערכת בכ-16,000 ש"ח), תעמוד ירידת הערך על 37.5%.

חברת הביטוח 'מגדל' שכרה מנגד את שירותיהם של שלושה שמאי רכב, וקביעותיהם לעניין זה נעו בין ירידת ערך של 14% של השמאי משה אקרמן ממשרד לוי יצחק (אשר לא בדק פיזית את המכונית), דרך 16.5% שקבע השמאי אורן יעקב ועד ל-22% – שומתו של השמאי עמוס ז'ורבסקי. בחברת 'מגדל' השתמשו בשלוש חוות דעת אלה כדי להעמיד את ירידת הערך על הממוצע שלהן, קרי: 17.5%.

אולם שלושת השמאים מטעם מגדל לא התייחסו בחוות הדעת שלהם לזו של ויקטור עידן: אקרמן ויעקב לא התייחסו לירידת הערך ולטיב התיקון במוסך, בעוד שז'ורבסקי הניח בבסיס שומתו את העובדה שגג המכונית היה בר החלפה אך לבסוף תוקן, וכי התיקון היה לקוי (לכן שומתו גבוהה מעט מאלה של עמיתיו).

עובדות אלה לא חמקו מן השופט ספיר אשר בחן לעומק את חמש חוות הדעת והגיע למסקנה לפיה קיים חשש ש"באמצעות השמאים יוצרות חברות הביטוח מצג שווא כלפי המבוטחים – כאילו הם מקבלים פיצוי הוגן ונכון בגין ירידת ערך – בעוד הן מפצות אותם באופן שיטתי פיצוי חסר ומקפח".

"מהראיות שהוגשו על ידי מגדל עצמה" כותב השופט, "הוכח עד כמה מופרכת ושגויה הייתה הערכת ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי יעקב קרופניק (הראשון שבחן את המכונית לפני התיקון – ב.ב.) בשיעור של 8.65% בלבד – שכן שלושת השמאים מטעם מגדל, פסלו בחוות דעתם את חוות דעתו, גם אם לא ציינו זאת במפורש… בסופו של דבר, מגדל הבינה, שהערכה הייתה שגויה ולכן, גם הפיצוי בגין ירידת הערך לא ראוי ולכן, שילמה לתובעת ירידת ערך בשיעור 17.5%, שהינו ממוצע הערכות של שלושת השמאים. מדובר בתוספת של מעל 100% ומכאן, רק ניתן ללמוד את שיעור הסטייה בהערכת ירידת הערך הראשונית".

"מעדויות השמאים עולות התמיהות הבאות: איך ייתכן שאורן יעקב לא התייחס כלל לסחירות הרכב, ולרתיעת הקונים הפוטנציאליים מקנייתו ולמרות זאת העריך את ירידת הערך ב-16.5%, דהיינו יותר ממשה אקרמן, שהרבה במלל לגבי ירידת הערך המסחרית ולרתיעת הקונים הפוטנציאליים, אך קבע ירידת ערך בשיעור של 14% בלבד.

תמיהה נוספת: איך מגדל הגיעה למסקנה, כי 17.5% הינו השיעור המתאים כאשר שמאי מטעמה, מר אורן יעקב, קבע ירדת ערך של 16.5%, וכאשר הוא מציין במפורש כי לא לקח בחשבון השפעה פסיכולוגית על קונה עתידי ולא לקח בחשבון את סחירות הרכב… איך ההינה 'מגדל' לאחר שהתגלתה "הפאשלה" של יעקב קרופניק להחליט כי הפיצוי הראוי הינו 17.5%, כאשר ברור שאומדן זה עומד בסתירה לפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו?…

מעדות השמאים עולה כי שלושתם התבססו על תעריפון של איגוד השמאים ו/ או וועדת ששון. אין לי כל ביקורת על קיום תעריפון. הביקורת היא שנראה בעליל כי תעריפון זה עומד בסתירה להלכת מוריאנו.
מר משה אקרמן בעדותו הכנה חשף למעשה את השיטה לפיה קובעים אומדן ירידת ערך שלמעשה כל המבינים וכל בעלי העניין (חוץ מבעל הרכב עצמו) יודעים היטב שאינו משקף את ירידת הערך האמתית. בעל הרכב בהתאם למצג שהוצג לו בטוח שהוא מפוצה פיצוי מלא בגין ירידת הערך. בדרך כלל ערך המכונית יורד משמעותית בחלוף הזמן, ואם הוא לא מוכר את רכבו בסמוך מאוד לאירוע התאונה לעולם לא ידע את האמת", קבע השופט.

לגבי חוות הדעת של ויקטור עידן מציין השופט כי "בהבדל משמאי מגדל, ויקטור עידן, התייחס לירידת הערך בדרך הפרשנית שנקבעה בפרשת מוריאנו, ואצלו לא היה פער בין המלל לבין קביעת אחוזי ירידת הערך עצמם…
לאור האמור, הגעתי למסקנה, כי ירידת הערך הנכונה במקרה זה, שמשקפת את פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת מוריאנו, הינה ירידת הערך שנקבעה על ידי השמאי, מר ויקטור עידן בשיעור של 37.5%."

"בית המשפט העליון", כותב השופט ספיר, "קבע בהלכת מוריאנו כיצד יש להעריך ירידת ערך של מכונית שניזוקה בתאונה. קביעה זו אינה נוחה לחברות הביטוח. במקום לקבל את הדין, או להתמודד עמו, חברות הביטוח מתחכמות לו ומפירות אותו. הן מנצלות את עוצמתן הכלכלית כדי לגרום לשמאים לפעול בניגוד להלכת מוריאנו (ומן הראוי לבחון כיצד התנהגות זו מתיישבת עם דיני ההגבלים העסקיים)".

נאמנות המוסך

השופט ספיר לא הסתפק בביקורת כלפי חברות הביטוח והשמאים, ולא חסך את שבטו מן ההתנהלות של המוסך בפרשה זו.
בעוד שנציג מוסך הקניון טען להגנתו שתיקון המכונית בוצע בדיוק בהתאם להנחיות שקיבל מן השמאי של חברת 'מגדל', יעקב קרופניק – ועל כן כל מה שלא אושר לתיקון או להחלפה לא תוקן – קבע השופט ספיר שהמוסך אחראי לבצע תיקון במיומנות ובמקצועיות סבירים ואם חרג מהסבירות, הוא צריך לפצות התובעת, הלקוחה, בגין הפרת החוזה ורשלנותו, בשיעור הנזק שגרם.

האמירה החשובה במיוחד בהקשר זה נוגעת לחובת הנאמנות של המוסך כלפי הלקוח האמיתי שלו – שהוא בעל הרכב ולא השמאי או המבטח: "לעניין זה", כותב ספיר, "אין חשיבות מהו הסכום אותו קיבל המוסך מהלקוחה. אין גם חשיבות לעובדה שהמוסך קיבל את התשלום לתיקון ממגדל. חוזה השירות נערך בין המוסך והתובעת ולפיכך חובת הנאמנות המקצועית של המוסך הייתה כלפי התובעת בלבד ולא כלפי מגדל".

"אם היו למוסך השגות, המוסך היה אמור לציין זאת בפני הלקוחה לפני שלקח על עצמו את העבודה. משלקח המוסך את העבודה והחוזה בינו ובין הלקוחה היה לעובדה מוגמרת, אין למוסך כל זכות להלין על עצם העבודה…
…הבעלים של המוסך שגה שגיאה חמורה בסוברו, כי המוסך הינו "הרשות המבצעת של חברת הביטוח" או בסוברו, כי "התובעת וחברת הביטוח הם גוף אחד." עמדה זו… הינה עמדה מקוממת. התובעת בחרה במוסך כמוסך מורשה והאמינה שבמוסך זה תקבל את הטיפול המיטבי ואם יידרש להחליף חלק הדבר יעשה והיא תקבל את החלק המקורי של היצרן… התובעת לא בחרה במוסך כ"רשות מבצעת של חברת הביטוח". התובעת האמינה וקיוותה, כי המוסך ידאג לאינטרסים שלה וידאג לכך, שהתיקון יהיה מיטבי. המוסך הפר את חובת הנאמנות שלו לתובעת בצורה קשה".

לדברי השופט חייב היה המוסך להסב את תשומת לב התובעת לכך, שיש ליקויים שלא אושרו על ידי שמאי מגדל ויש חלקים שלא אושרה החלפתם. "המוסך מעל בחובתו המקצועית והפר את חובת הנאמנות שלו ולמעשה, הציג בפני התובעת מצג שיקרי פעמיים. בפעם הראשונה, בעת שקיבל את הרכב, הציג בפניה את המצג שהרכב יתוקן באופן מיטבי כפי שמתחייב מהיותו מוסך מורשה ובפעם השנייה וביתר שאת, כאשר נתן לה את המכונית בסיום הטיפול במצג שיקרי לפיו, הרכב תוקן ב-100% ולא נשארו כל ליקויים, למעט ליקויים שלא ניתן לתקנם באופן סביר.

המוסך לא גילה לתובעת באותה עת, כי ביצע עבודה רשלנית במילוי חומר, טרם הצביעה, כך שסביר מאוד שיהיו סדקים בעתיד. המוסך לא גילה לתובעת שקיימים ליקויים שהשמאי לא אישר לתקנם ולכן לא תוקנו כלל. המוסך גם לא גילה לתובעת שישנם ליקויים שלגביהם נדרשה החלפת חלקים אך הדבר לא בוצע בגלל שהשמאי לא נתן את אישורו לכך…. התובעת כאשר יצאה מהמוסך יצאה עם מכונית שבכל רגע בעתיד יכולים להופיע בה סדקים לאור התיקון הלקוי. ברור שחובתו של המוסך לשלם עבור נזק זה" – קבע השופט.

ת"א 10310-11-11

The post "באמצעות השמאים יוצרות חברות הביטוח מצג שווא כלפי המבוטחים" appeared first on TheCar.

"מדינת ישראל מתאפיינת בצפיפות אוכלוסין גבוהה ובתנועת יוממים המסתמכת בעיקרה על כלי רכב פרטיים", מבהירים במשרד התחבורה. "התוצאה הסביבתית היא גודש נרחב באזורי המטרופולינים וזיהום אוויר שחלקו נובע מחוסר היעילות האנרגטית-תחבורתית המאפיינת את שעות העומס".

במשרד סבורים שאחד הפתרונות לבעיות התחבורה המאפיינות את ישראל הוא שימוש בכלי רכב אישיים, כמו למשל אופנועים וקטנועים: "שימוש נרחב ברכב דו-גלגלי צפוי לצמצם במידה משמעותית את הגודש בדרכים וכן את צריכת הדלק ופליטת המזהמים".

העמדה שמבטא כעת משרד התחבורה הפוכה מזו שהביע לפני כשנה בלבד בכיר ביחידת המדען הראשי במשרד. הבכיר, שקרא דווקא לצמצם את השימוש באופנועים וקטנועים, כתב במאמר שפורסם באתר המשרד כי "חלק גדול מתאונות האופנועים הוא תאונות עצמיות… (ו)ניתוח אופן נהיגת אופנועים בכבישים עירוניים מצביע על תרומה גדולה של רוכב האופנוע לתאונה".

אלא שבניגוד לעמדת אותו בכיר, משרד התחבורה קורא כעת להגביר את השימוש בכלי רכב דו-גלגליים, אך תוך הגברת בטיחותם של הרוכבים. "רוכב הדו-גלגלי פגיע יותר ולכן חשוף לרמת סיכון גבוהה יותר", כותבים כעת במשרד בנייר העמדה שהועבר לוועדת הכספים, לקראת דיון שיערך מחר (ה') בעניין ביטוח חובה לרכב ומשתנים חדשים שייקבעו את גובה הפרמיה שמשלמים נהגים ורוכבים.

"חיבור פיזי לאופנוע"
בדיון שייערך מחר יוצגו משתנים חדשים לקביעת גובה פרמיית הביטוח. באגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר מציעים להעניק הנחות לנהגים ורוכבים שיתקינו בכלי הרכב שלהם מערכות לניטור נהיגה – מערכות שמנטרות ומתעדות תאוצה ותאוטה, ומותקנות בעיקר בציי רכב. מטרת המערכות היא לעקוב אחר הרגלי נהיגה של נהגים מקצועיים או נהגים בציי רכב גדולים, ולפי משרד האוצר הן מאפשרות ללמוד על רמת הסיכון של נהגים.

אולם, במשרד התחבורה אומרים כי כיום קיים תקן למערכות ניטור שמותקנות במכוניות בלבד, ולפני יישום המלצה דומה לכלי רכב דו-גלגליים יש לעדכן את התקן הרלוונטי כך שיותאם לאופי הייחודי של אופנועים וקטנועים.

המלצה נוספת נוגעת להדרכות נהיגה ורכיבה: במשרד האוצר מציעים להעניק הטבות לנהגים ורוכבים שיעברו הדרכות ייעודיות. בהתייחסם להדרכות רכיבה, אומרים במשרד התחבורה כי "הדרכות בטיחות עשויות לחזק יכולת השליטה בכלי הרכב במצבי חירום ולהגביר המודעות לסכנות בקרב רוכבי האופנועים".

במשרד, שבוחן כעת קריטריונים להסמכת מדריכי רכיבה, מציינים כי ההדרכות מקנות לרוכבים כישורים משופרים: "אימוץ אסטרטגיית רכיבה… תפעול חלק ושליטה בכידון דרך תנוחת רכיבה וחיבור פיזי לאופנוע… (ו)תפעול מצערת לשליטה בקצב וקו תנועה".

לאור כל זאת, ממליצים במשרד התחבורה "לאמץ (את) המלצת הממונה על הביטוח ולהעניק הטבה משמעותית בביטוח החובה לרוכבים אשר ישתתפו בהדרכות וברענון תקופתי, לפי קריטריונים שיקבעו על-ידי משרד התחבורה והמפקחת על הביטוח". יש לציין כי במשרד התחבורה מדגישים את הצורך ברענון תקופתי כתנאי להענקת הטבה בביטוח.

"למנוע איבוד שליטה"
משתנה נוסף שיובא לאישור ועדת הכספים הוא הימצאותן של מערכות בטיחות בכלי הרכב הדו-גלגליים: במשרד התחבורה גיבשו רשימה של מערכות, שתואמת ברובה את המלצת איגוד לשכות המסחר, המייצג את יבואני הרכב הדו-גלגלי. במשרד מציעים לכלול מערכות כמו מערכת למניעת נעילת גלגלים בבלימה (ABS), בקרת יציבות אלקטרונית (ESP או ESC), מצמד מחליק, מערכת לבקרת לחץ אוויר בצמיגים, מערכת בלימה משולבת ובקרת משיכה.

במשרד מבהירים כי "המערכות (המוצעות) יש בכוחן למנוע איבוד שליטה, החלקה ותאונה. הפחתת הביטוח בעבור הימצאותן של מערכות אלה תגלם את הפחתת הסיכון". עם זאת, ובדומה לנהוג כיום במיסוי מכוניות, מציעים במשרד התחבורה לקבוע את גובה הביטוח בהתאם להשפעת כלל המערכות המותקנות באופנוע: "מומלץ להפחית דמי הביטוח בהתאם לתרומה הבטיחותית המתקבלת מסל המערכות בהן מצויד האופנוע".

במשרד התחבורה מציינים כי נדרשת כעת היערכות של כמה חודשים, עד שאפשר יהיה ליישם את ההמלצות הנוגעות למערכות הבטיחות באופנועים. "בין דגמי הדו-גלגלי, חלק מהמערכות כלל אינן רלוונטיות ולכן תהיה זו טעות להתייחס לכל המערכות כחבילה כוללת", אומרים שם. "רישום מערכות הבטיחות דורש הערכות במערכות המידע של משרד התחבורה… (ו)ההערכות עשויה להימשך מספר חודשים".

יש לזכור כי בהמלצות שהעביר משרד האוצר לוועדת הכספים נכללו בסופו של דבר רק חלק מהמערכות עליהן המליצו במשרד התחבורה. כך למשל, מרשימת המערכות שהועברה לוועדה נעדרות מערכות כמו מצמד מחליק ובקרת לחץ אוויר בצמיגים.

אגב, משתנה נוסף שיעלה מחר לדיון בוועדת הכלכלה הוא נסועה: במשרדי האוצר והתחבורה ממליצים להעניק הטבה בביטוח לנהגים ורוכבים שנוסעים מספר נמוך של קילומטרים מדי שנה. בהמלצות שהעביר אגף שוק ההון והביטוח לוועדה נקבע כי "מספר הקילומטרים אותם נוסע כלי הרכב משפיע על הסיכון הביטוחי… (ו)בהתבסס על מידע זה ניתן לקבוע דמי ביטוח התואמים לסיכון".

The post משרד התחבורה רוצה לעודד רכיבה על אופנועים וקטנועים appeared first on TheCar.

הפרשה החלה להתגלגל בעקבות תאונה שהתרחשה בחודש יוני 2011 בנתיבי איילון ובה הייתה מעורבת מכוניתה של מבוטחת בשירביט.
שמאי מטעם חברת הביטוח קבע שהמכונית ניזוקה כליל ("טוטאל לוס"), והחברה פיצתה את המבוטחת בסכום של 23,232 שקל.

אלא שהמבוטחת סברה שההיקף המלא של הנזק למכונית גדול יותר, ותבעה את שירביט על סך 45,120 שקל כנזק ישיר למכונית, וכן בגין הפסד ימי עבודה והוצאות אחרות בסך 4,500 שקל.

במהלך המשפט הסתבר ששירביט קיזזה 6,979 שקל מסכום הפיצוי (22% משווי הרכב) בטענה שהמבוטחת קיבלה הנחה בשיעור זה ממחיר פרמיית הביטוח, וזאת בעקבות הצהרה כוזבת שלה, כביכול, אודות עברה הביטוחי.
סכום נוסף, של 1,014 שקל, קוזז על ידי המבטחת בגלל טענה לחוב שלא שולם בגין פרמיית ביטוח, ועוד 500 שקלים קוזזו בגלל שלטענתה לא נמסר לה מפתח נוסף של המכונית.

בכתב ההגנה טענה שירביט שסכום הפיצוי ששולם נקבע לאחר ביצוע הפחתות מוצדקות, ובהן גם בגלל שהמבוטחת הצהירה על קיומו של ביטוח מקיף במהלך שנה אחת מתוך שלוש השנים שקדמו למועד רכישת הפוליסה.
שירביט צרפה לכתב ההגנה את חישוב ערך הרכב לפי מחירון יצחק לוי, לפיו זה עומד על 31,725 ש"ח בלבד, ומסכום זה נוכו 22% כאמור.
עוד טענה שירביט כי מסכום הפיצוי נוכו יתרת דמי הפרמיות בהן חויבה התובעת, בסך 1,014 ₪ וכן סך 500 ₪ בגין מסירת מפתח אחד בלבד לרכב.

התובעת, מנגד, טענה כי כן הייתה מבוטחת, לאורך שנים, ולכן הצהרתה בעת עריכת הביטוח הייתה נכונה וכל טענה אחרת של הנתבעת דורשת הוכחה. כמו כן נטען שגם הסכום שננקב על-ידי השמאי המקורי לקח בחשבון את ההפחתות הנדרשות לפי מחירון יצחק לוי.

עם זאת, בחקירתה בבית המשפט הודתה התובעת שהייתה מבוטחת רק 5 חודשים מתוך 3 השנים שחלפו טרם רכישת הפוליסה, אלא שבמועד עריכת הפוליסה היא כלל לא נשאלה אודות העבר הביטוחי שלה ולא הובהר לה שקיבלה הנחה כלשהי בפרמיות.

הרשמת הבכירה ענת דבי קיבלה את עמדת חברת הביטוח לגבי קביעת ערך המכונית, וזאת לאחר שהתברר שהמכונית שימשה במקור כמכונית השכרה. הרשמת קבעה שמחיר המחירון של המכונית היה 42,300 שקל (ולא 47 אלף שקל כפי שטענה התובעת), וממנו יש להפחית 25% היות שמדובר במכונית מהשכרה – מה שמעמיד את הסכום על 31,725 שקלים.

אלא שהרשמת לא קיבלה את הניסיון להפחית 22% מסכום הפיצוי בטענה להנחת "העדר תביעות" שקיבלה המבוטחת.
בפסק הדין מציינת הרשמת שחברת הביטוח לא הצליחה להוכיח שהתובעת הצהירה שהיה לה ביטוח מקיף במשך 3 שנים וכי על סמך זאת קיבלה הנחה בביטוח.
מעדותן של נציגות חברת הביטוח עלה שמעולם לא שוחחו עם המבוטחת ולא ידעו דבר על המחיר ששילמה או על הנחה כלשהי.

הרשמת גם לא קיבלה את הטענה לפיה למבוטחת היה חוב לחברת הביטוח, וגם חייבה את שירביט להשיב לה את 500 השקלים שקיזזה בטענה שנמסר לה רק מפתח אחד של המכונית ולא שניים.
בסופו של יום חוייבה שירביט להשיב למבוטחת 6,979 שקלים שקוזזו שלא כדין, וכן חייבה אותה בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקל.

תא"מ 29531-05-12

The post קזז כפי יכולתך: חברת שירביט תשיב למבוטחת כספים שקוזזו שלא כדין appeared first on TheCar.

המלצה נוספת נוגעת לרוכבי אופנועים: במשרד המפקח על הביטוח סבורים שיש להפחית את דמי ביטוח החובה של אופנועים שמצוידים במערכות בטיחות אלקטרוניות. לפי מסמך שהועבר לוועדת הכספים, המערכות שיקנו הנחה בביטוח לרוכבים הן "מערכת למניעת נעילת גלגלים (ABS), מערכת בלימה משולבת, מערכת עזר לבלימת חירום ומערכת ייצוב אוטומטית". יש לציין שעל-פי המסמך, רוכבים יהיו זכאים להנחה גם בגין ביצוע קורסי נהיגה והיקף נסועה ("קילומטראז'") נמוך.

המלצה רביעית נוגעת להתקנת "קופסה ירוקה" – התקן שנועד לנטר ולתעד תאוצה ותאוטה של כלי הרכב. התקנים מסוג זה מותקנים בעיקר בציי רכב ומטרתם לאפשר מעקב אחר הרגלי נהיגה של נהגים מקצועיים או נהגים בחברות גדולות. לפי משרד האוצר, מערכות כאלה מאפשרות ללמוד על רמת הסיכון של נהגים, ולכן אפשר להתאים את גובה דמי הביטוח לכל נהג.

"קביעת רשימת המשתנים מחייבת את המבטחים (חברות הביטוח, ש.ה) לבחור את המשתנים שבהם הם מעוניינים להשתמש אך ורק מתוך המשתנים שאושרו על-ידי הוועדה", כותבת המפקחת על הביטוח ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני. "הוספת משתנים אלו תתמרץ נהיגה זהירה ובטוחה, ותגדיל את התמריץ הכלכלי לרכישת כלי רכב בטוחים אשר יתרמו לבטיחות בדרכים".

אז מה היה לנו שם?
החלטת האוצר להוסיף משתנים חדשים לרשימת הפרמטרים שלפיהם נקבע גובה פרמיית ביטוח החובה נועדה לשכלל את חישוב הפרמיות בהתאם להתפתחויות בתחום הרכב. לדברי המפקחת על הביטוח, "מבחינה שנערכה באגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, ובהתייעצות עם משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועמותת אור ירוק, עולה כי יש לעדכן את המשתנים (לפיהם מחושבים דמי ביטוח החובה, ש.ה) בהתאם להתפתחויות טכנולוגיות בתחום הבטיחות של כלי רכב".

בהתייחסה להיקף הנסועה השנתי של נהגים מציינת המפקחת כי "מספר הקילומטרים אותם נוסע כלי הרכב משפיע על הסיכון הביטוחי… (ו)בהתבסס על מידע זה ניתן לקבוע דמי ביטוח התואמים לסיכון". קורס נהיגה, כך ממשיכה המפקחת, "יביא לשיפור מיומנות הנהיגה ולהפחתה בסיכון הביטוחי, בעיקר של נהגים בעלי סיכון גבוה. בהתאם לכך ניתן לקבוע דמי ביטוח מופחתים למשתתף בקורס".

להתייחסות דומה זוכות מערכות הבטיחות של אופנועים: "כיום ישנן מספר מערכות בטיחות לאופנוע, אשר הימצאותן מגדילה את הבטיחות של כלי הרכב ומפחיתה את הסיכון הביטוחי… בהתאם לכך ניתן לקבוע דמי ביטוח מופחתים לאופנוע שבו הותקנו מערכות כאמור".

ומה בנוגע ל"קופסה ירוקה"? במשרד האוצר מצאו לנכון לכנותה בשם הקליט "מערכת ניטור נתוני נהיגה לעניין מדידה אינרציאלית של תאוצות ותאוטות הרכב". מי שמצליח להבין את שמה של המערכת, לא יתקשה להבין את הסברי המפקחת באשר לתרומתה לבטיחות: "המערכת מנטרת את אופי וסיכון הנהיגה ברכב בהתבסס על מדידה אינרציאלית של תאוצות ותאוטות הרכב, ומעניקה חיווי ומשוב מצטבר אודותיו. בהתבסס על מידע זה ניתן לקבוע דמי הביטוח התואמים לסיכון".

The post פרסום ראשון: קילומטראז' נמוך ואמצעי בטיחות יוזילו את ביטוח החובה appeared first on TheCar.

העלייה בתשלום שנגבה מנהגים בגין הפסדי "הפול" נובעת מהעמקת הפסדי התאגיד: הפסדיו בשנה שעברה הגיעו לכ-226 מיליון שקלים, לעומת כ-203 מיליון שקלים בשנת 2013. "ציבור הנהגים בישראל המבוטח בביטוח חובה מסבסד את גירעון הפול מדי שנה", מסבירים באגף שוק ההון והביטוח.

מי מסבסד את מי?
השימוש שעושה אגף שוק ההון והביטוח במונח "סבסוד" מעט בעייתי, ומסית את בעלי המכוניות נגד רוכבי האופנועים. מעצם טבעו, ביטוח החובה הוא מוצר ציבורי שמסבסד את כלל הנפגעים בתאונות דרכים באמצעות גביית תשלום מכלל בעלי פוליסות הביטוח. כך, נהגים זהירים, שאינם מעורבים בתאונות, מסבסדים נהגים פוחזים שמעורבים בתאונות לעתים קרובות יחסית.

הבחירה לשלוח יד לכיסם של כלל הנהגים כדי לכסות את הפסדי התאגיד שמבטח את הרוכבים אינה ברורה מאליה. בתחילת העשור הקודם הופרט ביטוח החובה בישראל, ומאז נהנות חברות הביטוח הפרטיות מרווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה, שמקורם בגביית פרמיות מכלל הנהגים בישראל בהיקף של מיליארדי שקלים. כך למשל, ב-2014 גבו חברות הביטוח הפרטיות פרמיות ביטוח חובה בסך של כ-4.7 מיליארד שקלים.

תאגיד "הפול" נמצא בבעלות משותפת של חברות הביטוח, ומימון הפסדיו על-ידי הנהגים מאפשר לחברות לשמור על תזרים המזומנים הנוח שמקורו בענף ביטוח החובה. אלא שאם הנהגים משתתפים בהפסדי תאגיד "הפול", ראוי שיידעו מה עוד עושה הכסף שהם מעבירים לחברות הביטוח באמצעות רכישת פוליסת ביטוח חובה.

למשל, ביטוח החובה שנדרש כל נהג לרכוש משמש גם למימון עלות השכר של בכירי חברות הביטוח הפרטיות. על-פי דיווחי חברת הביטוח "הפניקס", עלות שכרו של מנכ"ל החברה היה כ-10.5 מיליון שקלים ב-2013. ומנכ"ל הפניקס אינו היחיד שזוכה לתנאי העסקה נדיבים.

עלות שכרו הכוללת של מנכ”ל חברת כלל ביטוח נאמדה בכ-18 מיליון שקלים בשנת 2013. עלות התגמול השנתי של מנכ”ל חברת ביטוח ישיר הייתה כ-11.9 מיליון ב-2013. חברת הביטוח הראל נשאה בעלות שכר של שני מנכ”לים: עלות שכרו של האחד הייתה כשמונה מיליון שקלים, ועלות שכרו של האחר הייתה כ-9.2 מיליון שקלים.

ומה קרה לעלות הנזק?
בזמן שחברות הביטוח מפצות את עצמן על הפסדי תאגיד "הפול", עלות הנזקים הממוצעת בתאונות דרכים ממשיך לרדת משנה לשנה. ב-2014 הייתה עלות הנזק הממוצעת כ-730 שקלים לעומת כ-811 שקלים בשנת 2013 – ירידה של כ-10%. פרמיית הביטוח הממוצעת ירדה בתקופה זו בכ-2%, מ-1,405 שקלים בשנת 2013 ל-1,373 שקלים אשתקד.

מגמת הירידה בעלות הנזק נמשכת ברציפות מאז העשור הקודם. לפי נתונים שמפרסם אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, "בשנת 2014 עמדה עלות הנזקים הממוצעת על כ-45% מזו שבשנת 2004". ובמלים פשוטות, בתוך כעשר שנים ירדה עלות הנזק הממוצעת בקרוב למחצית.

ומה גרם לירידה הדרמטית? באוצר מציינים כי "על-פי נתוני מפעיל מאגר מידע סטטיסטי בענף רכב חובה, הגורמים העיקריים שהביאו להפחתה הרב- שנתית המוצגת בתרשים, הם ירידה בהסתברות לתאונת דרכים ושיפור רמת הבטיחות של כלי הרכב".

The post כמה שילמו נהגים למימון הפסדי התאגיד שמבטח את הרוכבים? appeared first on TheCar.

אלא שמלבד הנהגים, שצפויים ליהנות מהוזלת ביטוח החובה, נראה שמהשבת הכספים ייהנו גם חברות הביטוח. מאז הפרטת ענף ביטוח החובה בתחילת העשור הקודם, כל בעל רכב נדרש על-פי חוק לרכוש ביטוח מחברות פרטיות, שנהנות מרווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה מגביית פרמיות ממיליוני נהגים.

וחברות הביטוח הפרטיות לא צפויות להעניק מתנות לנהגים ללא פיצוי מצד המדינה. ואכן, בקרן לפיצוי נפגעי תאונות הבהירו רק לאחרונה כי "הפיקוח על הביטוח בוחן לאחרונה מהלך לפיו סכומים מסוימים שנצברו בעתודה המיוחדת בשל כשל חברות ביטוח, יוקצו לחברות הביטוח לשם הפחתת עלויות דמי הביטוח בענף רכב חובה" (הדגשה לא במקור, ש.ה).

ובמלים פשוטות: בתמורה למתן הנחות לנהגים, המדינה עשויה להעביר לחברות הביטוח עודף גבייה בסך של כ-1.5 מיליארד שקלים. מהלך שכזה, אם אכן יתממש, מעורר בעיה: מקור הכסף שנצבר בקרן לפיצוי נפגעי תאונות הוא ביטוח החובה שרוכשים נהגים – ביטוח שהוא מס לכל עניין ודבר. מדוע חברות ביטוח חברות פרטיות צריכות ליהנות מהשבת מס לנהגים?

במישרין? עזבו שטויות, קבלו בדרך אחרת
המטרה המוצהרת של תזכיר החוק שפרסם משרד האוצר היא השבת כספים לנהגים. על כך אין ויכוח, וכך בדיוק גם נקבע בתזכיר עצמו: "מטרת התיקון היא צמצום הכספים העודפים המצויים בקרנית (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות, ש.ה) באמצעות השבה של כספים אלו למבוטחים". אלא שקביעת הדרך שבה יוחזר הכסף נתונה לשיקול דעתו של משרד האוצר.

על-פי תזכיר החוק, משרד האוצר יוכל "להעביר למבוטחים שיעור או סכום בשקלים אשר יועבר באופן שתקבע הרשות… לכל מבוטח בענף ביטוח רכב מנועי, במישרין או בדרך אחרת" (הדגשה לא במקור, ש.ה). כלומר, משרד האוצר יוסמך לקבוע כל מנגנון השבה שייבחר – למשל, מנגנון שיעביר את עודף הגבייה לחברות הביטוח, שבתמורה יעניקו הנחה לנהגים לתקופה קצובה.

יש לזכור כי באגף שוק ההון והביטוח נוטים לגלות דאגה לרווחיותן של חברות הביטוח. כך למשל, תאגיד ביטוח שמבטח בעיקר רוכבי אופנועים ("הפול") מוחזק על-ידי החברות הפרטיות ונמצא בגירעון קבוע. ולמרות שהחברות הפרטיות מרוויחות סכומי עתק ממכירת ביטוח חובה לנהגים, הן גובות מאותם נהגים תוספת של עשרות שקלים בשנה למימון הגירעון של תאגיד הביטוח.

מאחר שתזכיר החוק שפרסם משרד האוצר הוא רק צעד ראשון בדרך להשבת עודף הגבייה לנהגים, יתכן שעד שיאושר כחוק יחולו בו שינויים שיצמצמו את היקף שיקול הדעת בנוגע לקביעת מנגנון ההשבה. אלא שסביר להניח שחברות הביטוח יעשו כמיטב יכולתן כדי לוודא שההוזלה בביטוח החובה תעלה לממשלה ביוקר.

איך צומח עודף של מיליארד וחצי?
תזכיר החוק אמנם פורסם רק אתמול, אך עודף הגבייה מהנהגים צומח משנה לשנה באין מפריע. למשל, בסוף 2013 היו צבורים ב"עתודה מיוחדת בשל כשל חברות ביטוח" – שהיא מקור העודף – כמעט ארבעה מיליארד שקלים, או כ-1.3 מיליארד שקלים מעבר לסכום הכסף שאותה עתודה אמורה לצבור. בסוף 2014 כבר נצברו בעתודה המיוחדת כארבעה ורבע מיליארד שקלים.

בקרנית מודעים למצבה של העתודה, ומבטיחים מאז אמצע העשור הקודם כי יעקבו בשקדנות אחר מצבה. בקרן לפיצוי נפגעי תאונות מבטיחים מדי שנה כי "הנהלת קרנית תשוב ותבדוק את החלטתה (לצבור את כל עודף הכנסותיה בעתודה, ש.ה) בשנים הבאות לאור הנסיבות והמדיניות שייווצרו בעתיד בענף רכב חובה".

אלא שמתברר שלמרות ההבטחות לבדוק את ההחלטה, "העתודה המיוחדת" הצליחה לצבור עודף של כמיליארד וחצי שקלים. יש לזכור שפעילות הקרן לפיצוי נפגעי תאונות ממומנת מכספי ציבור: "ציבור המבוטחים מממנים את פעילותה של קרנית, כאשר הגבייה נעשית באמצעות חברות הביטוח", לשון דברי ההסבר של תזכיר החוק שפרסם אתמול משרד האוצר.

למעשה, אפשר למצוא כמה קווי דמיון בין המצב בקרנית והמצב ב"פול", תאגיד הביטוח שמבטח את הרוכבים. בשני המקרים הצליחו חברות הביטוח – בשם המדינה – להגיע לכיסי המבוטחים, מבלי שאלה ידעו למה בדיוק משמש הכסף שנגבה מהם. במקרה של קרנית, נגבה יותר מדי כסף למימון "עתודה מיוחדת", ובמקרה של הפול נגבה כסף כדי לממן את הפסדי תאגיד הביטוח.

The post מי ירוויח מהוזלת ביטוח החובה – הנהגים או חברות הביטוח? appeared first on TheCar.

על-פי דברי ההסבר של הצעת החוק, מאות אלפי נהגים שאינם נוהגים בשבתות וחגים נמצאים בסיכון מופחת להיפגע בתאונות דרכים, ולכן ראוי להעניק להם הנחה בפרמיית הביטוח. למעשה, חברי הכנסת מקלב וגפני סבורים שנהגים שומרי שבת מסבסדים את שאר הנהגים: "כיום, המבוטחים שומרי שבת וחג מממנים בפרמיה גבוהה את אלו הנוהגים בכל ימות השנה".

לפי הצעת החוק, ההנחה לשומרי שבת תתאפשר באמצעות הכללת משתנה חדש שיאושר לשימושן של חברות הביטוח: "מוצע כי חברות הביטוח יוכלו לכלול במשתנים לצורך קביעת פרמיית הביטוח, את העובדה שעבור אוכלוסיה זו הרכב מושבת בשבתות וחגים".

הצעת החוק של גפני ומקלב דומה בעיקרה להצעה שהגישו השניים לפני כשנה, ובבסיסה עומדת הנמקה זהה: מי שאינו משתמש בכלי הרכב שלו במשך כ-16% מימות השבוע (כך חישבו ומצאו חברי הכנסת), זכאי להנחה בביטוח החובה שכן הוא חושף לסיכון מופחת למעורבות בתאונת דרכים.

ובכל זאת, הצעת החוק שהונחה אתמול על שולחנה של הכנסת שונה בכמה נקודות חשובות. ראשית, הצעת החוק שהוגשה בשנה שעברה ביקשה לחייב את חברות הביטוח להעניק שיעור מינימלי של הנחה לנהגים שומרי שבת: 15% לפחות. הצעת החוק החדשה אינה כוללת שיעור הנחה מינימלי, ולמעשה משאירה את שיעור ההנחה לשיקול דעתן של חברות הביטוח. לכן, הנוסח המעודכן של ההצעה עשוי להיתקל בהתנגדות פחותה מצד חברות הביטוח.

שינוי נוסף ואולי חשוב הרבה יותר נוגע לזהותם של יוזמי הצעת החוק: אמנם חברי הכנסת גפני ומקלב הופיעו ברשימת היוזמים של ההצעה שהוגשה בשנה שעברה, אך באותה עת נמנתה סיעת יהדות התורה עם שורות האופוזיציה. כעת, בכנסת ה-20, סיעת יהדות התורה חברה בקואליציה, וח"כ גפני אף משמש כיו"ר ועדת הכספים – ועדה שמרכזת עוצמה רבה, ומשפיעה בין השאר גם על ענף הביטוח. וכאשר יוזם הצעת חוק הוא יו"ר ועדה חשובה וחזקה, משרדי הממשלה, חברות במשק ולוביסטים נוטים לנהוג בזהירות יתרה כאשר הם מבקשים להתנגד ליוזמת חקיקה.

The post עוד ניסיון: נהגים שומרי שבת יקבלו הנחה בביטוח? appeared first on TheCar.

האם אדם שנדרס למוות על ידי דחפור גדול ("יעה אופני", או, כפי שהוא מכונה בשפה העממית – "שופל") נחשב לנפגע תאונת דרכים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("פלת"ד)? מה היא דרגת רישיון הנהיגה שבה חייב הנוהג ב"שופל", והאם שופל הוא בכלל "רכב מנועי"?

בשאלות אלה דן לאחרונה שופט בית המשפט המחוזי בלוד, צבי ויצמן, אשר דחה ניסיון של חברות הביטוח הראל וקרנית להתחמק מתשלום פיצוי למשפחתו של אדם שנהרג בתאונה, וזאת בטענה לפיה דחפור ("שופל") לא עונה על ההגדרה החוקית של כלי רכב.

התאונה המחרידה התרחשה כאשר אדם אשר עסק בהכוונת דחפור גדול שבו נהג בנו, בעת נסיעה לאחור במורד תלול, נדרס למוות על-ידי הכלי הכבד, לאחר שמנוע ה'שופל' כבה והכלי התדרדר במורד.
הדחפור בוטח בביטוח חובה בחברת הביטוח הראל, אולם זו סירבה להכיר בתאונה כתאונת דרכים וטענה שלבן, שנהג בו, לא היה רישיון נהיגה מתאים (הוא היה בעל רישיון נהיגה מסוג B ו-C1 ).

עיזבון המנוח תבע לפיכך את חברת הראל וגם את קרנית (הגוף הממשלתי אשר מפצה את נפגעי תאונות הדרכים שאינם מוכרים על-ידי חברות אחרות), אולם גם קרנית התנערה מאחריות וזאת במספר טיעונים שונים.

ראשית, לטענת קרנית השופל לא עומד בהגדרת "רכב מנועי" לפי חוק הפיצויים, לכן התאונה אינה מוגדרת כתאונת דרכים. עוד טענה קרנית שהנהג כן היה בעל רישיון נהיגה תקף ומתאים לנהיגה בדחפור, ולכן הראל צריכה לשאת בנזק, ולחילופין – היות שהתאונה התרחשה כאשר מנוע השופל כבה – כלל לא מדובר בנהיגה.

שופט בית המשפט המחוזי בלוד, צבי ויצמן, דחה לאחרונה ניסיון של חברות הביטוח הראל וקרנית להתחמק מתשלום פיצוי למשפחתו של אדם שנהרג בתאונה, וזאת בטענה לפיה דחפור ("שופל") לא עונה על ההגדרה החוקית של כלי רכב.
השופט צבי ויצמן לא קיבל את כל הטענות הללו, קבע שכן מדובר בתאונת דרכים, וכן שלנהג היה רישיון נהיגה מתאים לנהיגת השופל. לנוכח זאת הוא חייב את הראל בתשלום הפיצויים לעזבון המנוח.

בפסק דין ארוך ומנומק מעלה השופט ויצמן מספר קביעות מעניינות, ובהן גם ש'שופל' עונה להגדרת רכב מנועי כ"מכונה ניידת הרשאית לנוע בכח מיכני בכבישים".
ויצמן מתבסס על פסקה בתקנות אשר קובעת שלמרות איסור על שופל לנוע על כביש בנסיעה רגילה – מותר לו לנוע באישור משטרה ובליווי רכב משטרתי, ולמרות שעיקר ייעודו הוא לא "לשמש לתחבורה יבשתית " כפי שמנוסחת בפלת"ד הגדרתו של רכב מנועי – מעצם העובדה שמותר לו לנוע על כביש נובע שזהו רכב מנועי לכל דבר.

השופט דחה מכל וכל את טענת קרנית לפיה התאונה התרחשה בעת שמנוע הרכב לא פעל וקבע שזהו טיעון חסר הגיון, ושההפרדה שמבקשת קרנית לעשות הינה מלאכותית.
השופט צלל לעומק הטענה לגבי התאמת רישיון הנהיגה וקבע שבשנים האחרונות שינה משרד התחבורה מספר פעמים את הגדרות הרישיון שדרוש לכלים כבדים, ובין השאר גם את מגבלות המשקל שמותרות לכל סוג רישיון.
"יש בשינויים הרבים כדי לגרום לבלבול רב בקרב הנהגים המשתמשים בציוד הנדסי מסוג זה. לפיכך ראוי לפרש את התקנות באופן המקל עם הנהגים"- קבע השופט, שפסק גם שסוג רישיון הנהיגה בו החזיק הנהג בעת התאונה התיר לו לנהוג בו.

בסיכומו של דבר קבע השופט ויצמן שחברת הראל היא זו שתשלם את הפיצוי.

ת"א 49999-03-02

The post בית המשפט קבע ש"שופל" הוא רכב מנועי appeared first on TheCar.

שיעור המעורבות של אופנועים וקטנועים בתאונות עם נפגעים נמצא בירידה, אבל משרד האוצר צפוי לגבות מנהגים סכום גבוה מבעבר בגין תאונות רוכבים. לפי נתונים שמפרסמת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוכבי אופנועים וקטנועים היוו כ-9.3% מסך הנפגעים בתאונות ב-2014, לעומת כ-10.3% מסך הנפגעים בשנת 2013.

רוכבים אמנם מעורבים בתאונות עם נפגעים בשיעור גבוה מחלקם היחסי בצי הרכב ובנסועה, אך בחמש השנים האחרונות ניכרת מגמת ירידה בשיעור מעורבותם בתאונות. כך למשל, כ-11.5% מסך הנפגעים בתאונות ב-2010 היו רוכבים, לעומת 9.3% ב-2014. גם בשיעור המעורבות של רוכבים בתאונות קטלניות ניכרת ירידה, מכ-10.2% ב-2010 ל-9% בשנה שעברה.

אולם, בזמן ששיעור מעורבותם של אופנועים וקטנועים בתאונות עם נפגעים נמצא בירידה, משרד האוצר צפוי להגדיל את "מרכיב העמסה" בפוליסות ביטוח החובה של כלל הנהגים – מרכיב אשר משמש למימון הפסדי התאגיד שמבטח את מרבית הרוכבים בישראל ("הפול").

מרכיב ההעמסה – שמוגדר במשרד האוצר כ"סבסוד" נזקי תאונות הרוכבים על-ידי כלל הנהגים – צפוי להתייקר בעקבות עלייה בהפסדי "הפול". לפי נתוני תאגיד הביטוח, הפסדיו בשנת 2014 הגיעו לכ-241 מיליון שקלים, לעומת סכום של כ-203 מיליון שקלים בשנת 2013 (עלייה של כ-19%). בתאגיד הביטוח אף צופים שההפסדים ב-2015 יהיו גבוהים יותר, וזאת מאחר שלהערכתם "מסתמן המשך עליה בתאונות דרכים… (ו)המשך עליה בחומרת הפגיעות בהם מעורבים מבוטחי המאגר".

לפי נתוני משרד האוצר, ב-2013 נגבו מכל נהג כ-71 שקלים בגין אותו "מרכיב העמסה" – סכום דומה לזה שנגבה ב-2012, אז הפסיד "הפול" כ-198 מיליון שקלים. כעת, עם העלייה החדה בהפסדי תאגיד הביטוח, צפוי משרד האוצר לשלוח את ידו אל כיסו הנהגים ולהגדיל בכמה עשרות שקלים את מרכיב ההעמסה.

בחירת משרד האוצר להשתמש בפרמיות ביטוח החובה של כלל הנהגים למימון הפסדי "הפול" אינה ברורה מאליה. חברות הביטוח הפרטיות במשק, שהן בעלות התאגיד, מוכרות לנהגים פוליסות ביטוח מאז תחילת העשור הקודם. מכירת ביטוח חובה, שהוא סוג של מס שנגבה מכל נהג, מכניסה לחברות הביטוח מיליארדי שקלים בפרמיות ורווחים שנתיים של מאות מיליוני שקלים. לכן, השימוש דווקא בכיסם המצומק של הנהגים למימון הפסדי "הפול" הוא הסדר בעייתי, בלשון המעטה.

אגב, ראוי לציין שהנתונים עליהם מסתמכים בתאגיד הביטוח אינם מדויקים. למשל, בתאגיד אומרים כי "על פי נתוני עמותת 'אור ירוק', המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנה
עלייה במספר רוכבי האופנועים והקטנועים שנהרגו בשנת 2014 בתאונות דרכים לעומת שנת 2013". אלא שלפי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בשנת 2014 דווקא נרשמה "ירידה של כ- 23% בהרוגים מבין רוכבי הדו גלגלי הממונע".

The post ירידה במעורבות רוכבים בתאונות, אבל ביטוח החובה דווקא צפוי להתייקר appeared first on TheCar.

האם המכונית שלכם באמת שלכם? כלומר, האם בדקתם לאחרונה אם היא עדיין רשומה על שמכם?
במצב העניינים הנוכחי, שבו העברת בעלות עלולה להתבצע ללא ידיעתכם, התשובות לשאלות הקודמות לא מובנות מאליהן, כפי שלומדת כעת על בשרה א.ז, אשר רכשה באפריל 2012 מכונית מסוג אאודי Q5 מחברת סחר בשם "רכב הכרמל עוספיא בע"מ", ושילמה תמורתה 191,000 ש"ח .

א.ז. קיבלה לחזקתה את המכונית בביתה בהרצליה, יחד עם עותק אחד בלבד של מפתחות הרכב, ולטענתה נמסר לה כי "רכב הכרמל" יטפל בהעברת הבעלות.
לשם ביצוע רישום ההעברה חתמה א. על יפוי כוח לטובת נציג חברת הסחר ומסרה לו צילום של תעודת הזהות שלה, וכעבור זמן קצר קיבלה אישור על העברת הבעלות על שמה ברשות הרישוי.

לאחר העברת הבעלות ביטחה א.ז. את המכונית בביטוח חובה ובביטוח מקיף באמצעות חברת הפניקס, וכעבור שנה אף חידשה את הפוליסות.

ביוני 2013, לאחר שהחנתה את המכונית בתל אביב, היא שבה למקום בו חנתה וגילתה שהמכונית פשוט נעלמה. כבר בערבו של אותו יום הגישה א.ז. תלונה במשטרה בגין גניבת הרכב, ולמחרת שלחה הודעה לחברת הפניקס בנוגע לגניבה. עד כאן הכל נשמע שגרתי למדי, אבל מכאן ואילך מתחיל להתגלגל סיפור מאוד מוזר.

כעבור מספר ימים הופתעה א.ז. לשמוע מנציג המשטרה שהמכונית שלה בכלל לא רשומה על-שמה ברשות הרישוי, אלא דווקא על שמו של הבעלים הקודם שלה – מ.מ.ח. אם לא די בכך, נציג המשטרה בישר לה שהמכונית אף נמצאת בחזקתו של הבעלים הקודם.

א.ז, שלא מכרה את מכוניתה לאיש, הגישה תלונה למשטרה בגין גניבת רכב וזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה. כעבור עשרה ימים קיבלה ממשרד התחבורה מענה לעניין רישום הבעלים ברכב, ואז הסתבר לה ששלושה חודשים לפני היעלמותה הועברה הבעלות במכונית שלה על שמו של הבעלים הקודם שלה.

לנוכח ממצאים אלה הודיעה חברת הביטוח הפניקס לא.ז. שמכיוון שהמכונית כלל לא נגנבה אלא נלקחה על-ידי מי שהיא רשומה על שמו, ומכיוון שהיא נמצאה בתוך 30 ימים מיום היעלמותה, אין בידה אלא לדחות את תביעת הפיצויים שהוגשה לה.

א.ז. תבעה, באמצעות עו"ד עדי שחר, את מ.מ.ח, כמו גם את חברת הפניקס ואת רשות הרישוי במשרד התחבורה. בתביעתה טענה א. שמעולם לא חתמה על מסמכי העברת בעלות ברכב, וכי מדובר בזיוף מסמכים.

בכתב ההגנה ביקשה חברת הפניקס לדחות את התביעה כנגדה על הסף, ראשית מפני שלא מדובר ב"מקרה ביטוח" שמכוסה בפוליסה, היות שהרכב כלל לא נגנב. שנית, בהתאם לתנאי הפוליסה הפניקס מחוייבת לשלם פיצויים אם הרכב לא נמצא בתום 30 ימים. במקרה זה, לדבריה, כלל לא מדובר בגניבה מאחר וידוע היכן ובידי מי נמצאת המכונית, וכי הרכב אכן נמצא בטרם חלפו 30 יום מ"היעלמותו". עוד טענה הפניקס כי כלל לא מדובר בגניבה אלא בסכסוך באשר לבעלות ברכב, ולכן דין התביעה להידחות.

השופטת חנה קלוגמן, מבית משפט השלום בתל אביב, החליטה שלא להכנס לעובי הקורה ולהסתפק בפסק דין חלקי שבו דחתה על הסף את התביעה כנגד הפניקס.

"במצב דברים זה", כתבה השופטת קלוגמן, "על פניו נראה כי מדובר במחלוקת קניינית בין התובעת (בעלת הרכב) לבין האדם המחזיק כיום ברכב. אך גם אם אגיע למסקנה כי מדובר באירוע של גניבה, הרי שהרכב נמצא תוך 30 יום".

"לאור האמור לעיל, ולאור הנחיות הפסיקה לעניין דחייה על הסף, מצאתי כי בנסיבות המקרה הנדון לא מתקיים "מקרה ביטוח" המכוסה בפוליסה של הפניקס, ולפיכך דין התביעה כנגד הפניקס להידחות על הסף".
השופטת קבעה גם שהרכב לא נגנב, כי אם נלקח ע"י הנתבע 1 (מ.מ.ח) "אשר סבור כי הרכב שלו ובבעלותו. אין מדובר בגניבה שכן במועד בו הוא לקח את הרכב מהתובעת הוא היה רשום כבעלים. כמו כן, לא חלפו 30 יום ממועד גילוי הגניבה ועד מציאת הרכב, ולפיכך דין הבקשה לדחייה על הסף להתקבל."

השופטת הביעה פליאה על כך שהתובעת לא הזכירה בכתב התביעה את סוחר הרכב שממנו רכשה את המכונית, ואשר לדבריה היה אחראי להעברת הבעלות על הרכב על שמה. "כאן המקום לציין", כותבת השופטת, "כי בכתב התביעה רב הנסתר על הגלוי: התובעת מודה שנתנה ייפוי כוח לרכב הכרמל ממנו רכשה את הרכב, על מנת שהאחרון יבצע את העברת הבעלות ברכב על שמה. כמו כן, טוענת התובעת כי קיבלה רק מפתח אחד לרכב, כאשר בדרך כלל בעת רכישת רכב מקבלים גם מפתח רזרבי. לא מצאתי בכתבי הטענות התייחסות לרכב הכרמל מעבר לתיאור העובדתי של היותו מוכר הרכב ומי שהעביר את הבעלות באמצעות ייפוי הכוח שקיבל. התנהלות הצדדים המעורבים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתבי הטענות אומרת דרשני".

התובעת חוייבה לפצות את חברת הפניקס בסך של 3,000 ש"ח בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.

תם, ולא נשלם: בפרקים הבאים יידרש בית המשפט להחליט האם העברת הבעלות בוצעה במרמה, למי שייכת המכונית כעת, ומה משמעות אחריותו של משרד התחבורה בפרשה זאת.

ת"א 46728-11-13

The post המקרה המוזר של אאודי Q5 בעת לילה appeared first on TheCar.

חברת ביטוח חייבת ליידע מראש את מבוטחיה בנוגע לתקלות, ליקויים או חוסרים בטפסים או נתונים שאותם הם מעבירים לה, ולא תוכל לקזז מהם כספים בדיעבד, לאחר קרות מקרה ביטוח. כך עולה מהכרעה שניתנה לאחרונה על-ידי הפיקוח על הביטוח.

הכרעה עקרונית זו ניתנה בעקבות תלונה של מבוטח אשר רכש פוליסת ביטוח רכב מקיף. בעת רכישת הפוליסה דרשה חברת הביטוח להעביר אליה, בתוך 30 ימים, אישור לגבי היעדר תביעות ביטוח במהלך שלוש השנים שקדמו להנפקת הפוליסה, והלקוח אמנם העביר הצהרות חתומות על ידו אולם לא מסר אישורים כאלה מטעם חברות ביטוח קודמות.

בעקבות תאונה פנה המבוטח לחברת הביטוח ותבע את הפיצוי שמגיע לו בגין הנזק שנגרם למכוניתו. אלא שחברת הביטוח טענה שהאישורים שקיבלה בשעתו מן המבוטח לא תקינים ולכן דרשה ממנו תוספת פרמיה בדיעבד לאורך כל תקופת הביטוח.

החברה אף הגדילה לעשות כאשר קיזזה את הסכום העודף של הפרמיה מן הפיצוי ששילמה למבוטח, ובעקבות זאת הוא פנה בתלונה ליחידה לפניות הציבור במשרד המפקח על הביטוח.

בדיקת היחידה העלתה כי בעת רכישת הפוליסה לא טרחה חברת הביטוח ליידע את המבוטח מה היא המשמעות המעשית של אי המצאת אישור כנ"ל, ולא הבהירה שאם לא ימציא לידיה אישור כזה תתייקר הפרמיה שנדרשת ממנו.

בנוסף, חברת הביטוח לא הציגה בפני היחידה לפניות הציבור ראיה לכך ששלחה ללקוח הודעה שמבהירה לו שקיימת בעיה כלשהיא בנוגע לאישורים שהמציא לה.

נוכח ממצאי הבירור, ודרישת המפקח, השיבה חברת הביטוח ללקוח את סכום הפרמיות שאותו קיזזה מתגמולי הביטוח שלו, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, החברה ערכה את התיקונים הדרושים בנהליה הפנימיים על מנת למנוע הישנות מקרים דומים בעתיד.

אז אם וכאשר חברת ביטוח תקזז סכומים כאלה או אחרים מפיצויים שמגיעים לכם – תמיד כדאי לבחון לעומק אם יש הצדקה חוקית לקיזוז כזה.

The post חברת ביטוח חייבת ליידע לקוח על ליקויים בנתונים שמסר appeared first on TheCar.

למכוניתה של א' נגרם בתאונה נזק חמור. למעשה, הנזק שנגרם היה כה חמור, עד שחברת הביטוח הכריזה על המכונית כ-"אובדן כללי" (המוכר לציבור כ-"טוטאל לוס"). אולם, במקום לשלם לא' את מחיר המכונית המלא, הופחתו לא פחות מ-7,600 שקלים מהמחיר שמופיע במחירון הרכב. הסיבה, כך הבהירו בחברת הביטוח, הייתה "נזקים סביב לרכב שאינם קשורים לאירוע".

מה זה בדיוק אומר? גם א' תהתה מה הוא פשרם המדויק של אותם "נזקים סביב לרכב", אך עד שפנתה לחברת הביטוח כבר נמכרה המכונית למגרש, וכך למעשה נעלמו עקבותיה. בכך גם סוכלו ניסיונותיה של א' להוכיח שההחלטה להפחית 7,600 שקלים מהפיצוי שקיבלה הייתה שגויה, או לכל הפחות מופרזת.

אולם, א' לא הרימה ידיים והגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. לשופט מוחמד חאג'-יחיא לא היו דברים טובים לומר על התנהלותה של חברת הביטוח: "מהתמונה הכוללת שהונחה לפניי, נראה כי החלטת ההפחתה של חברת הביטוח, בנסיבות העניין, לקתה בשרירותיות ובכל מקרה – בלתי מבוססת על תימוכין ברורים ומשכנעים".

בפסק הדין מתאר השופט חאג'-יחיא את הרקע להגשת התביעה: "אין מחלוקת שרכב התובעת נבדק פיזית על-ידי השמאי מטעם הנתבעת (חברת הביטוח, ש.ה), ולא נבדק על-ידי השמאי מטעם התובעת או התובעת עצמה", הבהיר השופט. "השמאי מטעם התובעת כתב בחוות דעתו כי הרכב נמכר על-ידי חברת הביטוח למגרש ללא ידיעת התובעת. הנתבעת לא סתרה טענה זו. עולה אפוא כי חברת הביטוח, באופן חד-צדדי, בדקה את הרכב באמצעות השמאי מטעמה, העריכה את שוויו של הרכב, ניכתה ממחירו את אשר ניכתה כמפורט בחוות הדעת מטעם השמאי, ומכרה אותו".

למעשה, לא רק שהמכונית נמכרה לפני שלא' ניתנה הזדמנות לבחון את אותם נזקים שנגרמו לכאורה בתאונה קודמת, חברת הביטוח אף לא טרחה לפרט את טיבם של הנזקים. "קביעת השמאי מטעם הנתבעת בדבר ההפחתה בגין אירוע אחר אינה מפורטת בחוות הדעת שלו על מה היא מתבססת, מהם הנזקים ומידת חומרתם", ציין השופט חאג'-יחיא. "כל אשר נרשם בחוות הדעת: 'נזקים סביב לרכב שאינם קשורים לאירוע'… ונרשם בהודעת התשלום לתובעת 'נזק אירוע אחר'. נזקים אלה לא צולמו ובכל מקרה, תמונות בעניינם לא צורפו… ואף לא תוארו במסגרת חוות הדעת".

בעניין זה ראוי לציין דברים שאמר שמאי מטעמה של הנהגת, ואשר מלמדים על ההתנהלות הראויה של חברת ביטוח הוגנת ואחראית: "נניח שהיה נזק קודם, אז חברת הביטוח יכלה לפנות למבוטחת (ו)להסב את תשומת לבה, למרות שביקשה תצלומים ולא קיבלה", הסביר השמאי בעדותו. "למרות שביקשנו לראות את המכונית, נאמר לנו שהיא הייתה במסגרת טוטאל-לוס והיא נלקחה".

בהמשך פסק הדין מעלה השופט חאג'-יחיא הרהורים שיטרידו כל בעל מכונית: "מהתרשמותי מעדות השמאי מטעם (חברת הביטוח) נראה לכאורה כי כל סכום שהיה נוקב בו לצורך ההפחתה, היה נרשם בחוות הדעת סכום זה, שהוא כאמור 'הערכה כללית', (ואותו סכום היה) מופחת מסך תקבולי הביטוח המשולמים למבוטח, וכל זאת ללא נימוקים או פירוט מטעם חברת הביטוח בדבר אפיון הנזק, סיווגו וללא כל הסבר מניח את הדעת כיצד הוערך הנזק". ובמלים פשוטות – חברת ביטוח יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, ולנכות מתקבולי הביטוח כל סכום שתרצה.

"העובדה כי ההליך האמור נעשה באופן חד-צדדי, ללא שיתוף התובעת וללא עדכונה באמור (לפני) מכירת הרכב למגרש, יש בה להוסיף נדבך נוסף לשרירותיות המשתקפת מהחלטת ההפחתה עצמה", סיכם השופט חאג'-יחיא את החלטתו לקבל את תביעתה של א', אם כי באופן חלקי. "חברת הביטוח סטתה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המוטל עליה כלפי המבוטחת, בין השאר ובעיקר, לא פירטה בחוות הדעת הקיימת וגם לא צירפה חוות דעת חדשה, מפורטת ומבוססת, שיש בה להצביע כיצד בוצעה ההפחתה בגין 'אירוע אחר' ועל מה היא נסמכת".

מדוע אם כן התקבלה תביעה של א' רק באופן חלקי? השופט חאג'-יחיא הסביר: "התנהגות התובעת תרמה במידה מסוימת למצב אליו נקלעה, שכן יש להניח כי לו פנתה התובעת… למבטחת מיד לאחר קבלת הודעת התשלום… נראה כי אז ניתן היה אולי לבחון את הרכב שוב בזמן אמת ולבחון היטב את השומה… מצופה היה מהתובעת לפנות ללא כל דיחוי למבטחת, בין באופן ישיר ובין באמצעות שמאי מטעמה, כדי לראות את הרכב, לצלם אותו בטרם יימכר ויועבר למגרש אחר".

בסופו של דבר קבע השופט חאג'-יחיא כי חברת הביטוח תשלם לא' 7,080 שקלים, לעומת 8,350 שקלים שתבעה בעלת המכונית.

The post חברת הביטוח הפחיתה 7,600 שקלים בגלל נזק שלא הוכח appeared first on TheCar.

מקרה שהתגלגל השבוע לפתחו של בית המשפט העליון חשף סוחר שפעל לכאורה למכירת כלי רכב מסוכנים ללקוחות תמימים – החל מרכישתם מחברות ביטוח במצב של "אובדן להלכה" ו"אובדן גמור", עבור בביצוע תיקונים לקויים במוסכים ועד העברת בעלות לנהגים שכלל אינם יודעים כי כלי הרכב שהם קנו היו מעורבים בתאונות קשות. מהחלטות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בירושלים עולה כי לעתים אף נמכרו כלי רכב ללא כריות אוויר, וזאת מבלי ליידע על כך את הרוכשים.

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל דחה אתמול (א') ערר שהגיש הנאשם המרכזי בפרשה, בעניין החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להשאירו במעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו הבהיר השופט הנדל כי "מכירת רכבים מבלי לבצע את התיקונים המחויבים היא אמנם עבירת מרמה בעיקרה, אך משמעותה היא סיכון חיי אדם רבים, הן של רוכשי המכוניות והן של הציבור בכללותו, העלול למצוא עצמו מעורב בתאונה כתוצאה מהעלאת רכבים תקולים אלו על הכביש".

התמונה שעולה מהחלטות בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי חמורה ומדאיגה – גם בגלל היקף הפעילות שמיוחסת לנאשם המרכזי בפרשה, וגם בגלל שהיקף פעילות כה נרחב מצביע על אוזלת יד של משרדי התחבורה והאוצר, שאמורים לפקח על פעילותם של סוחרי רכב, מוסכים, שמאים וחברות ביטוח.

כך למשל מתאר השופט הנדל מתאר חלק מהעבירות המיוחסות לנאשם המרכזי בפרשה. "העורר (הנאשם המרכזי, ש.ה) ידע כי חברות הביטוח אינן בודקות לעומק האם התיקונים הנדרשים בוצעו כהלכה… העורר פעל שלא בהתאם לתקנות ולחוק, ועל מנת להסוות זאת ולקבל את רישיונות הרכבים, הוא זייף חשבוניות על רכישת חלקי חילוף ונקט אמצעים מגוונים אחרים, ומכר רכבים במצב שאינו תקין תוך הצגת מצג שווא. כך למשל, מכר לכאורה רכבים ללא כריות אוויר, משום שאלו התפוצצו בתאונה שעברו ושהובילה למסירתם לידיו של העורר לצורך תיקונם".

דברים דומים נאמרו בבית המשפט המחוזי בירושלים, שעל החלטתו הגיש הנאשם ערר. "נטען כי (הנאשם) מכר כלי רכב שהיו במצב אבדן להלכה, ותוקנו לאחר מכן, מבלי ליידע את הלקוחות (על כך) שכלי הרכב עברו תאונות קשות בעבר", ציין שופט המחוזי רפי כרמל, "תוך שלעתים (הנאשם) יצר מצב שווא לפיהם הרכבים תקינים, אף שידע כי קיימים ליקויים משמעותיים כגון החלפת כריות אוויר שהתפוצצו".

רוכש מחברת ביטוח, ומוכר רכב לא בטוח
את הפירוט המלא של המעשים שמיוחסים לנאשם המרכזי בפרשה אפשר למצוא בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר באוגוסט האחרון את בקשת המשטרה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. על-פי החלטת בית המשפט, ר"א – הנאשם המרכזי – רכש מחברות ביטוח עשרות רבות של כלי רכב שעברו תאונות קשות, ופעל בדרכים שונות כדי למכור אותם ללקוחות תמימים לאחר תיקון חלקי ולקוי.

השופט רפי כרמל מפרט בהחלטתו שורה ארוכה במיוחד של עבירות המיוחסות לר"א, ועל-מנת להבין עד כמה חמורה הפרשה ראוי להביא את הפירוט המלא של העבירות: "בשנים 2012 עד 2014 רכש המשיב ממגרשי הסדר עשרות כלי רכב מהסוג הנדון (שנפגעו קשה בתאונות, ש.ה). המשיב תיקן את כלי הרכב במקומות שאינם ידועים, שלא על-פי התנאים והכללים המפורטים בהם, ולצורך כך, בין היתר, זייף חשבוניות בדבר רכישת חלקי חילוף, באופן שזייף את מספר החשבונית, סוג הרכב, מספר הרכב, חלקים, ועוד".

וזה עוד לא הכל. השופט כרמל ממשיך בפירוט העבירות המיוחסות לר"א: "(הנאשם) עשה שימוש בחשבוניות שהוצאו בגין רכישת חלפים לכלי רכב אחרים, זייף חשבוניות אודות תיקון כלי הרכב הנדונים במספר דרכים, זייף אישורי תיקון במוסך מורשה… סיפק דו"חות שמאי שלעתים נערכו בלא שהשמאי עיין במסמכי התיקון ובחשבוניות, זייף חשבוניות בדבר רכישת חלקי חילוף, בדבר תיקון כלי רכב, בדבר אישורי מוסך מורשה, והציג אישורי שמאי שאינם משקפים בדיקה נכונה".

על-מנת להשלים את שרשרת המעשים המיוחסת לו, התביעה טוענת כי ר"א "העביר את כל המסמכים, אמיתיים ומזוייפים, לחברות הביטוח, לצורך העברת כלי הרכב לבעלותו. בהתאם, קיבל המשיב את רישיונות הרכב של כלי הרכב ומכר כלי רכב אלה לצרכנים, תמורת מאות אלפי שקלים".

קריאת פירוט העבירות המיוחסות לר"א מעוררת, כאמור, חשש שמשרדי התחבורה והאוצר – שאמורים להבטיח את שלומם של רוכשי המכוניות ולדאוג לאינטרס של כלל הציבור – אינם ממלאים כראוי את תפקידם (בלשון המעטה). החל מפיקוח על חברות הביטוח שמכרו את כלי הרכב לסוחר ועד העברת הבעלות על כלי הרכב ללקוחות תמימים, נראה שליקויים בעבודת משרדי הממשלה הקלו על ביצוע העבירות המיוחסות לר"א.

הציב אינטרס כספי לפני שלום הציבור
חשוב לזכור שר"א לא הורשע, ולכן חזקת החפות עומדת לזכותו. מנגד, החלטת בית המשפט העליון לדחות את הערר שהגיש נגד ההחלטה להשאירו במעצר עד תום ההליכים, עשויה להוות עדות לכך שהתביעה מחזיקה בראיות משמעותיות לכאורה. "המסוכנות עליה ניתן ללמוד מן הנאשם אינה ודאית, שהרי אשמתו לא הוכחה, ואף עומדת לו חזקת החפות", ציין השופט הנדל. "ברם, דרישה של מסוכנות לכאורה על סמך התשתית הראייתית הקיימת – הינה בנמצא… על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים יש להידרש לראיות לכאורה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. באשר להתקיימות תנאי זה אין עוררין".

עם זאת, מדברי שופט המחוזי רפי כרמל עולה כי לא רק מסוכנותו העתידית או המידית של ר"א הביאה לכך שהוחלט להשאירו במעצר. "מקום שהמשיב הציב את האינטרס הכספי שלו לפני שלומם וביטחונם של רוכשים תמימים – כמו-גם הציבור – העלולים להיפגע קשה כתוצאה מנסיעה ברכב שעבר תאונה קשה אך לא שוקם כנדרש, שוללים מתן אמון ממשיב זה", כתב השופט, "המשיב, שלא חשש מלמכור מכוניות שכריות האוויר בהן כבר אינן קיימות משום שהופעלו בתאונה ולא הותקנו חדשות תחתן, אך הסתיר זאת מרוכשים תמימים, אינו מי שניתן ליתן בו אמון".

The post כך מוכרים מכוניות מסוכנות ללא כריות אוויר ללקוחות תמימים appeared first on TheCar.

שיטות שונות ומגוונות יש לחברות הביטוח כדי להימנע מלשלם פיצוי למבוטחים, או לצמצם את היקף הפיצוי, ורבות מהן חוסות תחת ההגדרה "שיטת מצליח": לרוב זה מצליח, לפעמים לא.

אחת מ"שיטות מצליח" שכבר הפכה ללחם חוקן של חברות ביטוח שונות היא קיזוז, כמעט אוטומטי, של 20% מהיקף הפיצוי לצדדים שלישיים (אשר נפגעו על-ידי המבוטחים) בטענה ל"רשלנות תורמת".

למרבה הצער, במקרים רבים הדרך היחידה למנוע משיטת "מצליח" לעבוד היא לקחת את חברת הביטוח אל בית המשפט, כפי שנאלצה לאחרונה לעשות חברת המימון מ.ע. כנגד חברת הראל.

הראל אמנם פיצתה את מ.ע. תמורת נזקים שנגרמו למכונית שלה על-ידי מבוטח של הראל, אבל קיזזה מהם 20% בגין "רשלנות תורמת" של הנהג הנפגע, וכן חלק משכר הטרחה של שמאי הרכב, שלגביו החליטה שמדובר ב"שכר מופקע".

שופטת בית משפט השלום בטבריה אוסילה אבו-אסעד שמעה את עדויות שני הנהגים והעדיפה את זאת של הנהג הנפגע: "בעניין נסיבות התרחשות התאונה נתתי אמון בעדותו של עד התובעת" כותבת אבו-אסעד, "שהיתה עדות מהימנה ואמינה והיא הותירה עליו רושם חיובי. התרשמתי מעדותו כי הוא מכיר את אזור התאונה וכי נסיעתו היתה איטית בהתחשב ברוחב הכביש הצר וסוג הרכב שבו נסע. מנגד, מעדותו של העד של הראל (נהג הרכב הפוגע) עלה כי האחרון, חרף טענתו לעצירה מוחלטת לפני תמרור העצור שהוצב בכיוון נסיעתו, לא הבחין ברכב התובעת מגיח. עדות זו נראית מוזרה בעיני, וזאת בלשון המעטה".

לנוכח זאת היא דחתה את דרישת הקיזוז של הראל וקבעה: "בנסיבות העניין, ואף לאחר עיון בתמונות המשקפות את מקום התאונה שוכנעתי כי לא דבק בנהג התובעת אשם ובנסיבות העניין לא היה מקום לכך שהנתבעת תנכה מסכום הפיצוי ששולם על ידה לתובעת בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב, 20% בגין אשם תורם.

אשר לשכ"ט השמאי, נראה בנסיבות העניין ובהתחשב בסכום הנזק כי מדובר בשכ"ט סביר שאינו חורג מגדר המקובל והנהוג וממילא אין הוא מצדיק את ההפחתה שבוצעה על ידי הנתבעת. כך גם בנוגע לדמי ההשכרה של הרכב החליפי שנראים סבירים למדי וממלאים אחר הדרישה להקטנת הנזק".

בסופו של יום חוייבה הראל לשלם לתובעת סך של 5,573 שח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן הוצאות משפט בסך 672 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 שח.

הלקח, כרגיל, הוא לא לוותר בקלות לחברות ביטוח שמנסות את הטריק של "רשלנות תורמת", במקרים רבים אף מבלי לנמק במה תרמה אותה רשלנות כביכול.

פסיקות בתי המשפט לאחרונה מעידות ששופטים לא אוהבים את השיטה שהפכה לנוהג בחברות ביטוח רבות. לכן, אם באמת לא הייתה לדעתכם תרומה רשלנית מצדכם לגרימת התאונה פשוט אל תוותרו: התמקחו עם החברה, ובמידת הצורך אל תהססו לפנות לבית המשפט.

תא"מ 43529-08-13 מ.ע. כהן מימון וליסינג בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

The post בית המשפט דחה שוב את שיטת "מצליח" appeared first on TheCar.

אחת הדרכים שבהן מנסות חברות ביטוח להתחמק מתשלום פיצוי למבוטחים שלהן היא טענת המרמה: במקרים שונים טוענות החברות שהמבוטחים לא אמרו אמת, או שהן מוצאות סתירות בעדויות שנמסרו להן ולגורמים אחרים, וכך מנסות להתנער מן התביעה כלפיהן.

במקרה שהתגלגל לאחרונה אל אולמה של השופטת אספרנצה אלון מבית משפט השלום בחיפה נדחה נסיון של חברת הביטוח כלל להתחמק מתשלום פיצוי למבוטחת שלה בטענת מירמה. השופטת אלון קבעה שכדי לדחות תביעה בטענה כזאת מוטל נטל ההוכחה על חברת הביטוח, אשר חייבת להוכיח שלושה דברים: שהמבוטח מסר עובדות לא נכונות או כוזבות, שהיה מודע לאי נכונות העובדות שמסר וכן שעשה כך בכוונה להוציא כספים מחברת הביטוח על סמך העובדות הכוזבות.

"במקרה דנן", פסקה השופטת אלון, "חברת הביטוח לא עמדה בנטל להוכיח כי נמסר מידע כוזב", והיא חייבה את כלל לשלם לתובעת את מלוא ערך המכונית בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל.

התביעה הוגשה על-ידי מבוטחת של חברת כלל ביטוח אשר השאירה את מכוניתה בסמוך למוסך באזור התעשייה בעיר נשר, ומשם היא נגנבה.
חברת הביטוח דחתה את הדרישה לפיצוי בטענה לסתירה בין עדות התובעת במשטרה – שם נכתב שהמכונית נגנבה מחניה ליד ביתה של המבוטחת, לבין טענתה שהמכונית נגנבה מחניה ליד המוסך.

לנוכח הסתירה פתחה חברת הביטוח בחקירה, שלאחריה דחתה את התביעה בטענה ש"לא הוכח אירוע ביטוחי ו/או כי הופעלו המיגונים בטרם נגנב הרכב כנטען, לא הוכח כי מפתחות הרכב לא הושארו בתוכו ולא הוכח כי המיגון הנדרש בפוליסה כתנאי מקדמי לכיסוי- קוים."

מאוחר יותר הסכימה המבטחת לשלם סכום של 16,000 ש"ח בלבד, ובתגובה הגישה המבוטחת תביעה על-סך 123,700 ש"ח, אשר כולל גם דרישת פיצוי בגין עגמת נפש, הוצאות בגין שכירת מכונית שכורה ועוד.

במהלך המשפט טענה המבוטחת שהמכונית הושארה על-ידה ליד המוסך לצורך טיפול ושירות (גרסה שנתמכה על ידי בעל המוסך), וכן שמפתחות המכונית, יחד עם חפצים נוספים, נגנבו בפריצה שאירעה בדירתה מספר ימים לאחר גניבת הרכב. לדבריה, שווי המכונית בעת שנגנבה היה 73,000 שקל בניכוי 8%-10% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה.

חברת הביטוח כלל, מצידה, טענה שיש לדחות את התביעה בשל מסירת פרטים לא נכונים בכוונת מרמה, וכן שממצאי החקירה שבוצעה עבורה מצביעים על כך שהגניבה התרחשה באופן שונה מכפי שנטען. עוד טענה כלל שהמכונית לא מוגנה בהתאם לדרישות המיגון המתאימות, וכי לא הוצג לה אישור מיגון כנדרש.

לחילופין הסכימה כלל לשלם פיצוי בסך 33,444 שקל, שהוא לדעתה ערכה הנכון של המכונית היות שזו שימשה בעבר כמכונית השכרה ואף עברה שתי תאונות קשות.

הנתבעת מצידה טענה שלכל אורך הדרך מסרה גרסה לפיה המכונית נגנבה מן המוסך, וכי הסתירה כביכול בין עדותה במשטרה לבין עובדה זו נובעת מכך שבעת גביית העדות נכתבה בטעות כתובתה של המבוטחת כ"מקום האירוע".

סוכנת הביטוח של המבוטחת העידה ואמרה שבעת ביטוח מכוניות כגון זו שבנדון (יונדאי משנת הדגם 2000) חברות ביטוח לא מקפידות על המצאת אישור מיגון "והיינו מבטחים את הרכב עם זה ובלי זה", כדבריה. אביה של התובעת טען שביצע בדיקת מיגון ושלח אותה אל לסוכן הביטוח, ועדותו זו לא נסתרה.

לאן נעלמו החוקרים?

השופטת אלון מתחה ביקורת על חברת הביטוח אשר לא העידה את החוקרים מטעמה "דבר האומר דרשני ומלמד כי אין לה ראיה ו/או חצי ראיה לטענותיה. בד"כ כאשר חברת הביטוח סבורה כי המבוטח אינו דובר אמת, היא מפנה אותו לבדיקת פוליגרף, אך במקרה זה התובעת היא זו שהציעה להיבדק, אך הנתבעת סירבה לכך, דבר המלמד שהינה יודעת שהתובעת דוברת אמת".

התובעת דרשה לפצות אותה בהתאם למחירון הרכב של 'לוי יצחק' בהפחתת 19% בגין בעלות קודמת של חברה להשכרת רכב, ובתוספת ערכה של מערכת השמע שהותקנה במכונית, בסך הכל סך של 49,815 שקל. בנוסף תבעה לקבל פיצוי עבור רכב חלופי, עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.

חברת כלל, מצידה, טענה שמחירון לוי יצחק לא מתייחס ספציפית לכל מכונית ולכן נדרשת עדות מומחה או חוות דעת ספציפית לנתונים הייחודיים למכונית, שמהם ניתן לקבוע המחיר הייחודי לה.

השופטת אלון דחתה את טענת חברת הביטוח ופסקה ש"אי הגשת דו"ח החוקר ומסקנותיו… מחזקת את התוצאה אליה הגעתי, מהתרשמות ישירה מהעדים … כי הנתבעת (חברת כלל – ב.ב.) לא עמדה בנטל ההוכחה והראיה הנדרש (לטענה ש) הרכב נגנב עת המפתחות היו בתוכו… משלא הוכח כי השארת המפתחות הייתה שוללת כיסוי ביטוחי, הרי שלא ניתן לטעון שהוכח כי הסתרת מידע זה נעשתה בכוונת מרמה ובכדי להוציא כספים שלא כדין".

לעניין שווי המכונית התייחסה השופטת לאמור בפוליסת הביטוח לפיו לצורך חישוב תגמולי הביטוח תשתמש החברה במחירון לוי יצחק בתוספת או בהפחתה של גורמים המשפיעים על ערך הרכב כפי שהם רשומים במחירון זה. מכיוון שבפוליסה לא נקבעו סייגים מיוחדים בנוגע לשווי המכונית הרי שהמחיר שצריך לשמש לצורך קביעת ערכה הוא מחירון לוי יצחק בניכוי ההפחתה המתייחסת למכונית מהשכרה.

"אין מחלוקת בין הצדדים כי שווי הרכב על פי מחירון 'לוי יצחק', למועד הגניבה, היה 60,000 שקל", כותבת השופטת אלון, "אין מחלוקת גם בין הצדדים כי יש להפחית 19% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה. הדבר אף נקוב בפוליסה. פרט לכך, לא צוינו בפוליסה הפחתות נוספות ומכאן שאין מקום להפחתות שמבקשת הנתבעת לבצע. התובעת זכאית לשווי הרכב, בניכוי הפחתה של 19% בגין בעלות קודמת של חברת השכרה וכן בתוספת מערכת השמע 1,215 שקל ובסך הכל, 49,815 שקל שערכם ליום פסק הדין הוא 52,888 שקל"

בנוסף חויבה חברת כלל בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 6,000 שקל.

The post למי קראת שקרן? appeared first on TheCar.

אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, שאמור לפקח על חברות הביטוח, פרסם השבוע דו"ח שנתי, ובו גילה כי כל נהג בישראל שילם בשנה שעברה סכום של 71 שקלים לכיסוי עלות התאונות של רוכבי אופנועים. הסכום משמש לכיסוי הגרעון שרשם בשנה שעברה "הפול" – תאגיד הביטוח שמבטח את מרבית הרוכבים בישראל. על-פי הדו"ח, הגרעון של התאגיד הסתכם ב-2013 בסכום של 203 מיליון שקלים.

נתון אחד שלא תוכלו למצוא בדו"ח השנתי, הוא עלות שכרו של מנכ"ל "הפול". מבדיקת TheCar עולה כי עלות השכר של המנכ"ל בשנת 2013 הסתכמה ב-1.17 מיליון שקלים – עלייה נאה לעומת 2012, אז נאלץ המנכ"ל להסתפק בשכר שעלותו כמיליון שקלים. גם בכירים אחרים ב"פול" זוכים לשכר נאה: אחד מסמנכ"לי התאגיד זכה ב-2013 לשכר בעלות של 760 אלף שקלים, ושני סמנכ"לים נוספים קיבלו שכר שנתי בעלות של מעט יותר מחצי מיליון שקלים.

לכל אלה ראוי להוסיף שישה חברי דירקטוריון, שזומנו ל-18 ישיבות בשנת 2013 וזכו לתגמול כולל בסך של כ-388 אלף שקלים – או כ-3,600 שקלים לכל דירקטור בגין כל אחת מפגישות הדירקטוריון (השכר לכל דירקטור הוא בגדר הערכה בלבד, שכן בחלק מהישיבות השתתפו רק חלק מהדירקטורים, שחברים בוועדות שונות).

כמובן שעלויות השכר ב"פול" מחווירות לעומת השכר הנהוג בחברות הביטוח. עלות שכרו הכולל של מנכ"ל חברת כלל ביטוח, איזי כהן, נאמדת בכ-18 מיליון שקלים ב-2013, בעוד שעלות התגמול השנתי של מנכ"ל חברת ביטוח ישיר, רביב צולר, הגיעה לכ-11.9 מיליון אשתקד. חברת הביטוח הראל נשאה בשנה שעברה בעלות שכר של שני מנכ"לים – עלות שכרו של שמעון אלקבץ הייתה כשמונה מיליון שקלים, ועלות שכרו של מישל סיבוני הייתה כ-9.2 מיליון שקלים.

המשותף לכולם – בכירי "הפול" ומנהלי חברות הביטוח – הוא ביטוח החובה של הנהגים והרוכבים. כמו שעולה מהדו"ח השנתי שפרסם אגף הפיקוח על הביטוח, 71 שקלים מפרמיית הביטוח שמחויב לרכוש כל נהג בישראל שימשה לכיסוי הגרעון של "הפול" – תאגיד הביטוח שרשם גרעון של כ-203 מיליון שקלים, אך שילם שכר של כ-1.1 מיליון שקלים למנכ"ל. אותה פרמיה שימשה גם, בחלקה, למימון עלויות שכר העתק של מנכ"לי חברות הביטוח.

ישנה בעיה נוספת: חברות הביטוח, שמשלמות למנהליהן שכר של מיליוני שקלים, הן גם בעלות השליטה ב"פול". אותן חברות, שמרוויחות מאות מיליוני שקלים בשנה ממכירת פוליסות ביטוח חובה, שולחות בסוף כל שנה את ידיהן אל כיסי הנהגים, ומייקרות את פרמיית הביטוח שהם נדרשים לרכוש כדי לכסות את הגרעון של ה"פול".

וכך אפשר לסכם את המצב: הרוכבים נדרשים לרכוש פוליסות ביטוח חובה במחיר אשר לעתים גבוה ממחיר הקטנוע עליו הם רוכבים, הנהגים "מסבסדים" את עלות התאונות של הרוכבים (אך בפועל מקזזים את ההפסדים שנגרמים לחברות הביטוח כתוצאה מבעלותן ב"פול") – ומנהלי חברות הביטוח סופרים את הכסף שמשלמים להם כולם.

The post ומי מסבסד שכר של 1.1 מיליון שקלים למנכ"ל ה"פול"? appeared first on TheCar.

חברת ביטוח חייבת לשלם את מלוא שווי הרכב לאדם שרוכש רכב בעסקת ליסינג מימוני, ואסור לה לקזז את ערך המע"מ. כך פסקה השופטת לובנה שלאעטה חלאילה בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט לתביעות קטנות בקריות.

פסיקה זו ניתנה בתביעה שהגיש אדם שרכש רכב בעסקת ליסינג מימוני מחברת שלמה כ.א.ל, וביטח אותו בחברת הביטוח איילון.

כחצי שנה לאחר רכישתו עלה הרכב באש והוכרז כאובדן גמור, ותגמולי הביטוח ששילמה חברת איילון הועברו ישירות לחברת הליסינג מכוח שעבוד שהוטל לטובתה על הפוליסה.

אלא שאיילון קיזזה מסכום הפיצוי את מרכיב המע"מ בסך כ-16,000 ש"ח, בטענה שפוליסת הביטוח נערכה אמנם על שם הרוכש, אלא שהוא רק "המחזיק ברכב" ולא הבעלים שלו או המוטב של עפ"י הפוליסה. הבעלים האמיתי של הרכב, כך טענה איילון, היא חברת הליסינג.

התובע, וחברת "שלמה כ.א.ל." שבאמצעותה נרכשה המכונית, טענו בבית המשפט שלפי חוזה ההתקשרות ביניהם שילם הקונה סכום חד פעמי של 50,505 ש"ח, והתחייב לשלם תשלומים חודשיים בסך 699 ש"ח לתקופה של 30 חודשים. בתום התקופה, כך נקבע בהסכם, יכול התובע לרכוש את המכונית תמורת 68,250 ש"ח, ואם יעשה כך תעבור הבעלות על המכונית לידיו.

התובעים טענו שהמכונית בוטחה בפוליסת ביטוח מקיף שערכה כולל גם את רכיב המע"מ, וגם התשלומים החודשיים ששולמו לחברת הליסינג כללו מע"מ.
השעבוד שהוטל על הרכב, לטובת חברת הליסינג, לא משפיע, לטענת התובעים, על ערכו, והעברת תגמולי הביטוח לחברת הליסינג היא עניין טכני בלבד.

האובדן הגמור של המכונית, כך טענו התובעים, גרם – בהתאם לאמור בהסכם ביניהם – למכירתה (הרעיונית) לבעל הרכב , לכן החובה לתשלום מע"מ צריכה להיבחן מול בעל הרכב ולא מול חברת הליסינג.
המכונית, כך טענו התובעים, בוטחה מבלי שנרשמו בפוליסת הביטוח סייגים או מגבלות כלשהם, כך שהפרשנות המצמצמת שבחרה חברת הביטוח להעניק לדרישת הפיצוי נוגדת, לטענתם, את הוראות סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

מנגד, חברת איילון טענה שלפי סעיף 56 לאותו חוק צריכים תגמולי הביטוח להיות משולמים באופן שישיב את בעל הפוליסה קרוב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו לולא התרחש מקרה הביטוח.
תשלום מלוא ערך הרכב, ללא מע"מ, לחברת הליסינג, עונה לדעתה בדיוק על ההגדרה הזאת שכן חברת הליסינג קיזזה את המע"מ במועד רכישת הרכב.

באשר לטענת מכירת המכונית לתובע לאחר מקרה הנזק טענה חברת איילון שמדובר למעשה בעסקה פיקטיבית שאל לה להטיל עליה כל חיוב. "התובע", טענה חברת איילון, "לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהפחתת סכום המע"מ, לא הוכיח כי בוצעה עסקה חייבת במע"מ ביחס לרכב או ששולמו תשלומי מע"מ על ידו (לאחר קרות מקרה הביטוח). "מקרה הביטוח אינו אירוע מס", הוסיפה הנתבעת והפנתה לתזכיר אגף המכס ומע"מ במשרד האוצר, הקובע כי פיצוי כספי המתקבל בגין נזק אינו תמורה עבור "עסקה" ולכן אינו חייב במס ערך מוסף.

השופטת לובנה שלאעטה חלאילה לא קיבלה את טענות חברת הביטוח וחייבה אותה לשלם לתובע גם את סכום המע"מ, וזאת מכיוון שלרוכש הייתה זכות לרכוש את המכונית בסוף תקופת החכירה.

"במקום שהתובע ישלם את יתרת דמי החכירה החודשיים ודמי האופציה לחברת הליסינג כדי לזכות בבעלות המלאה ברכב, ואז יקבל את תגמולי הביטוח לידיו", כתבה השופטת, "הסכם הליסינג קובע כי חברת הביטוח – מכוח השעבוד המוטל על פוליסת הביטוח (שעבורה משלם בעל הרכב) – מעבירה את התגמולים לחברת הליסינג, ואז נערכת התחשבנות אחרונה בין חברת הליסינג לבין החוכר. קיצור דרך זה נועד להבטיח את התשלום לחברת הליסינג, לאחר קרות מקרת הביטוח ואינו בא לשנות מזכויות מי מהצדדים. הואיל ומחיר הרכב בבקשת החכירה כלל את רכיב המע"מ, כך גם דמי החכירה החודשיים ששילם בעל הרכב , הרי שהמחיר המלא של הרכב, בהתאם להסכם הליסינג, ודאי שכולל מע"מ. אי תשלום המע"מ ע"י הנתבעת כחלק מתגמולי הביטוח, מביא להקטנת הסכום אותו יש לנכות, בעת עריכה התחשבנות מול התובע עקב מקרה הביטוח והמשמעות הפשוטה תהא שהתובע "יספוג" את אי תשלום המע"מ על ידה שכן אין לו ממי להזדכות בגינו.

לאור המקובץ, ומכל הטעמים שהובאו, אני סבורה כי על הנתבעת לשלם לתובע את סכום המע"מ שניכתה" וחייבה את איילון לשלם לתובע סך של 15,930 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסך של 800 ש"ח.

The post גם אם המכונית מליסינג אסור לחברת ביטוח לקזז מע"מ appeared first on TheCar.

אחד ההליכים המקובלים במהלך הגשת תביעת פיצויים לחברת ביטוח של צד שלישי הוא הגשת מסמך אשר מאשר שהתובע לא תבע גם את חברת הביטוח שבה הוא עצמו מבוטח.
הליך זה נועד למנוע מצב שבו אדם יפוצה יותר מפעם אחת בגין אותו מקרה ביטוח, והוא כרוך בפרוצדורה לא מאד מסובכת: פניה אל חברת הביטוח של המבוטח, וקבלת מסמך שמאשר שהיא לא נתבעה.

אמנם לא מדובר בהליך שמוסדר בחוק, למעט בהנחיה של המפקח על הביטוח, אבל היות שההיגיון שמאחוריו ברור והוא לא אמור לפגוע באנשים ישרים, נראה שעד כה לא חלקו עליו.

עו"ד אפרים היים, שמכוניתו נפגעה על ידי נהגת שנהגה במכונית שכורה של חברת ההשכרה 'שלמה', חשב כנראה שהנוהל הזה מיותר, לא חוקי, או שלא אמור לחול גם על עורכי דין, ולאחר שסרב להציג כזה מסמך לחברת ההשכרה, ולכן גם לא קיבל ממנה פיצוי – תבע בתביעת צד ג' את הנהגת ואת חברת ההשכרה אשר מבטחת בעצמה את צי הרכב שלה.

הפרשה החלה, כאמור, לאחר שחברת 'שלמה' הייתה מוכנה לשלם את הנזק הישיר (לפי קביעת שמאי) שנגרם למכוניתו של עו"ד היים, אבל דרשה לקבל ממנו את האישור לאי הגשת תביעה כנגד חברת הביטוח של עו"ד היים – ביטוח ישיר – כתנאי לתשלום.

עו"ד היים סירב להמציא את האישור בטענה שעל חברת שלמה להסתפק בתצהיר שהגיש, כעורך-דין, בדבר אי הגשת תביעה.

אבי כהן, רשם בכיר בבית משפט השלום בתל אביב, דחה את תביעתו של עו"ד היים וקבע שמוטב שכלל לא הייתה מוגשת.

כהן קבע שדרישת חברת ההשכרה לקבל את המסמך סבירה, מה גם שהתברר במהלך ההליך המשפטי כי בידי עו"ד היים היה המסמך המבוקש אבל הוא סירב למסור אותו לחברת ההשכרה בטענה עקרונית לפיה עליה להסתפק בתצהיר שלו.
בפסק דינו פסק הרשם הבכיר ש"תביעה משפטית זו לא הייתה צריכה לבוא לעולם, והאשם בלידה מיותרת זו הוא התובע בלבד, שבחר להתנהל בכוחנות נטולת היגיון וסבירות מול הנתבעות, וסירב להמציא לנתבעת מסמך פשוט וסטנדרטי שהיה בידיו, רק כדי "לחנך" את הנתבעת"… התובע אילץ את ביהמ"ש להקדיש משאבים שיפוטיים יקרים (של הציבור כולו) ללא כל צורך אמיתי, מתוך מה שנראה כגחמה חסרת היגיון וסבירות של התובע".

בפסק דינו קבע כהן שחברת שלמה זכאית לדרוש את קבלת המסמך בהתאם להוראת המפקח על הביטוח. "נדמה לי", כותב הרשם, "שעפ"י מסמך הנחיות זה של המפקח על הביטוח, חברת ביטוח ולכן בוודאי גם הנתבעת (שאינה חברת ביטוח ולכן אינה כפופה פורמאלית למפקח על הביטוח) רשאיות להתנות בירור ויישוב דרישת פיצוי כגון זו שהתובע (כצד שלישי ניזוק) שלח – בהמצאת אישור אי הגשת תביעה, בהיות אישור זה בגדר מסמך המגלם בתוכו מידע חיוני על אודות סוג הביטוח הקיים לצד השלישי, על אודות זהות המבוטח באותו ביטוח ובעיקר על אודות השאלה האם הביטוח הופעל ע"י הצד השלישי התובע, אם לאו. מדובר במסמך סטנדרטי, נפוץ ופשוט מאוד להפקה ע"י מבטחת הצד השלישי, ולכן דרישתו ע"י (חברת) שלמה (כמעין מבטחת של המזיקה וכתנאי לבירור ולתשלום הפיצוי) הינה סבירה ולגיטימית".

כהן דחה את הטיעון של התובע כי סרובו להגשת האישור מקורה בכך שלא קיים עיגון בדין לדרישת הצגת אישור כזה, וכן משום שהינו עו"ד ומשום שלסברתו די בכך שעו"ד (כניזוק) מודיע שלא תבע את המבטחת שלו, כדי לייתר את הצורך להמציא אישור אי הגשת תביעה. "התובע לא הצביע על כל נורמה או אסמכתא לביסוס גישתו זו, שאיני מקבלה. גם אם ניתן לקבל את הטענה, שכאשר עו"ד מודיע בכתובים הודעה מסוימת יש ליתן לכך משמעות מיוחדת, בשל מעמדם הכללי של עורכי-דין ובשל כך שעורכי-דין חשופים לכללי אתיקה מחמירים שלפיהם הודעת עו"ד שאינה אמת עלולה לסבך את עוה"ד, עדיין לטעמי רחוקה הדרך מלקבוע קביעה כללית לפיה עורכי-דין פטורים תמיד וככלל מחובה להמצאת מידע ומסמכים סטנדרטיים הנחוצים לחברות ביטוח ולחברות השכרה דוגמת הנתבעת לצורך סילוק תביעותיהם.

כל עוד לא נקבע בכל חיקוק או נוהל או הנחיה (מסוג ההנחיה הנ"ל של המפקח על הביטוח) כי עורכי-דין פטורים מהגשת אישור אי הגשת תביעה, לא סביר בעיני להטיל על מסלקי התביעות בחברות הביטוח ובחברות ההשכרה דוגמת הנתבעת נטל של לימוד ופרשנות נוסח מכתבי עוה"ד, כתחליף לאישור אי הגשת התביעה המקובל והסטנדרטי. הרבה יותר פשוט, קל וידידותי (וגם מכובד, גם עבור עוה"ד) שגם עוה"ד יצרפו למסמכי הדרישה שלהם אישור אי הגשת תביעה ממבטחותיהם".

בסופו של יום קבע הרשם הבכיר שעל חברת ההשכרה לשלם לתובע את שני הסכומים הבאים בלבד (הנזק הישיר): סך של 2,427 ₪ תמורת תיקון הנזק וסכום של 496 שקלים עבור שכר השמאי. התביעה המקורית הייתה בסכום של 7,180 שקל אבל רוב סעיפיה לא אושרו.

עם זאת, התשלום מותנה בכך שהתובע ימציא לחברת ההשכרה אישור אי הגשת תביעה מקורי בתוך 90 ימים.

The post רוצה פיצוי? הצג אישור שלא תבעת פעמיים appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות הופכות מערכות המולטימדיה המקוריות של יצרני הרכב למתוחכמות יותר ויותר, וברוב המקרים הן מחליפות מערכות 'אפטר מרקט' שהותקנו בעבר על-ידי מי שחפצו להשקיע במכוניתם. אלא שבמקביל לתחכום המשופר גדלה גם העלות של מערכות אלה, וגם המידה שבה הן קורצות לגנבים.

לאחרונה התבררה בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה שאלת השווי של מערכת השמע האינטגרלית של כלי רכב, והאם היא מכוסה במסגרת הביטוח המקיף. לצד שאלה זו עלתה גם שאלה דומה לגבי מערכת המיגון.

התובע הוא הבעלים של ג'יפ יוקרתי מדגם לנד קרוזר, ברמת איבזור פרימיום-לקשרי, שכלי רכבו נפרץ באוקטובר 2010. החבלנים שעשו זאת עקרו את לוח המחוונים וגנבו את מערכת השמע האינטגרלית. למרבה האירוניה, ואולי כאקט הצהרתי כלשהו, גנבו הפורצים גם את מערכת האיתור… בנוסף נגנבו גם מחשב נייד וסט מפתחות עם שלט רחוק.

חברת הביטוח שירביט שילמה למבוטח תשלום חלקי בגין הנזקים שנגרמו לרכב, אבל סירבה לפצותו תמורת מחירה המלא של מערכת השמע, אשר במהלך התיקון הוחלפה במערכת מקורית משומשת מפירוק.

חברת הביטוח טענה שלפי הפוליסה זכאי המבוטח רק לרדיו חלופי, שעלותו לא עולה על 1,500 שקל ובניכוי 15%.

גם תמורת מערכת המיגון שהייתה ברכב ונגנבה, ובמקומה הותקנה מערכת אחרת, סירבה חברת הביטוח לפצות את המבוטח במלוא השווי, בטענה שהמערכת שנגנבה הייתה ישנה, וערכה נמוך מזה של המערכת החדשה שהותקנה במקומה.

המבוטח פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, וכך פסקה הרשמת הבכירה קרן מרגולין – פלדמן שדנה בתיק:

לגבי מערכת השמע קיבלה השופטת את הטענה שלא מדובר ב"רדיו לרכב" אלא במערכת שמע שמהווה חלק אינטגרלי מכלי הרכב, ומשכך היא מהווה חלק ממכלולי הרכב שמכוסים בביטוח הבסיסי. השופטת אמנם מציינת שהנוסח של תקנות הביטוח בנושא זה נקבע רק בשנת 2012, לאחר מועד הפריצה לרכב, אולם מטרת הנוסח, לדעתה, הייתה להבהיר את המצב הקיים. "לשיטתי", כך כתבה מרגולין – פלדמן, "מכלול ממכלולי הרכב המגיע עם הרכב מן היבואן, ואשר לא הותקן בו בנפרד אלא מהווה חלק מהגדרות הדגם כדגם מפואר, כפי המקרה דנן, מהווה חלק מאביזרי הרכב ויש לראותו ככזה"
לנוכח זאת פסקה מרגולין – פלדמן שחברת הביטוח תפצה את בעל הרכב במלוא העלות של המערכת המשומשת שהותקנה בלנד-קרוזר.

בעניין מערכת האיתור קיבלה השופטת דווקא את עמדת חברת הביטוח, שכן להבנתה מדובר בכלי רכב משנת יצור 2006, והשמאי קבע את ערך המערכת בהתאם לגילם של הרכב ומערכת האיתור.
היא לא קיבלה את טענת התובע כי התקין מערכת איתור חדשה שכן לא ידוע לו היכן ניתן למצוא מערכת ישנה מיד שניה.
אגב, המבוטח-התובע טען שנאלץ להתקין מערכת מיגון כזו מפני שבלעדיה לא יכול היה לחדש את פוליסת הביטוח המקיף לרכב.

למרות זאת, השופטת כתבה: "שקלתי את הדברים, ואני רואה לנכון לעדיף את גרסת חברת הביטוח. פוליסת הביטוח שרכש התובע מאת הנתבעת נועדה להבטיח כיסוי הנזק שנגרם לתובע על פי שוויו של הנזק…. אני רואה לנכון לאמץ את עמדת הנתבעת בעניין".

לפסקי דין של בתי משפט שלום אין אמנם משמעות תקדימית, אבל מספר רב של פסיקות דומות מצביע בדרך-כלל על מגמה נוהגת. המסקנה, לפחות לפי המקרה הזה, היא שבית משפט לתביעות קטנות ייטה לקבל את טענת המבוטח כל עוד שיוכיח שפעל במסגרת מאמץ סביר להשבת המצב לקדמותו: מערכת מקורית משומשת כן, מערכת חדישה ומשודרגת – לא.

The post לא רק המכונית: גם מערכת המולטימדיה מבוטחת appeared first on TheCar.

בשבוע שעבר העבירה חברת הביטוח "הפניקס" דיווח לבורסה אודות תנאי העסקתו של מנכ"ל החברה, אייל לפידות, ובמהלך השבוע הנוכחי צפויים חברי דירקטוריון החברה להגיע למשרדי המפקחת על הביטוח במשרד האוצר כדי לנמק את החלטתם לאשר את תנאי ההעסקה. לכאורה, מדובר בעניינים פיננסיים שמעניינים את מי שמתעניין בעניינים פיננסיים. אבל לציבור הרחב מומלץ לגלות מעט עניין בתנאי העסקתו של מנכ"ל הפניקס.

על-פי הדיווח שהעבירה חברת הפניקס לבורסה, עלות שכרו של לפידות ב-2013 היה כ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2014 עלות שכרו צפויה להיות מעט יותר מתשעה מיליון שקלים. בשנים 2015 עד 2017 יקבל לפידות – מדי שנה – שכר בסך של כ-1.6 מיליון שקלים, מענק (שנתי) בגובה של כ-2.5 מיליון שקלים ותוספת של תנאים נלווים בסך כולל של כ-850 אלף שקלים (כאמור, מדי שנה).

מנכ"ל הפניקס אינו היחיד שמרוויח מיליוני שקלים בתחום הביטוח. עלות שכרו הכולל של מנכ"ל חברת כלל ביטוח, איזי כהן, נאמדת בכ-18 מיליון שקלים בשנת 2013. עלות התגמול השנתי של מנכ"ל חברת ביטוח ישיר, רביב צולר, הייתה כ-11.9 מיליון ב-2013. חברת הביטוח הראל נשאה בעלות שכר של שני מנכ"לים – עלות שכרו של שמעון אלקבץ ב-2013 הייתה כשמונה מיליון שקלים, ועלות שכרו של מישל סיבוני הייתה כ-9.2 מיליון שקלים. מול נתונים אלה נרית עלות השכר של מנכ"ל מגדל, יונל כהן (שפרש מתפקידו בדצמבר האחרון), כמעט צנועה: כ-6.5 מיליון שקלים לשנת 2013.

ומה לציבור שילין על תנאי העסקתו של מנכ"ל חברת ביטוח? ובכן, בניגוד לחברות בורסאיות רגילות, חברות הביטוח גובות מהציבור הישראלי מס: כל נהג ונהגת חייבים לרכוש ביטוח חובה לרכב, ואת הביטוח הזה מוכרות כיום אך ורק חברות הביטוח (הפרטיות). על-פי פרסומי משרד האוצר, ביטוח החובה לרכב הוא אחד הענפים הרווחיים ביותר בתחום הביטוח הכללי, ומאז הפרטתו בתחילת העשור הקודם, מניבים נהגי ישראל הכנסה קבועה ויציבה לחברות הביטוח.

מכאן שהשכר המרשים שמשלמת חברת הפניקס למנכ"ל מורכב, בחלקו, מתשלומי חובה שנגבים מהציבור הישראלי – תשלומים שמועברים מדי שנה וללא תלות ביכולת הניהול של המנכ"ל או מהצלחתה הפיננסית של החברה. כך למשל, ב-2013 הרוויחה חברת הפניקס כ-141 מיליון שקלים מתחום ביטוח חובה לרכב (רווח לפני מס). רווחי החברה מביטוח חובה הסתכמו ברבעון הראשון של 2014 בכ-36 מיליון שקלים, לעומת סכום דומה בתקופה המקבילה אשתקד.

את מי מסבסדים הנהגים – רוכבים או מנכ"לים?
למשוואת השכר של מנכ"לי חברות הביטוח ראוי להוסיף עוד משתנה: על-פי נתוני משרד האוצר, נהגי מכוניות שילמו כ-90 שקלים בממוצע שנתי בין 2002 ו-2012 לכיסוי עלות התאונות של רוכבי אופנועים וקטנועים (באוצר מכנים את העניין "סבסוד"). התשלום הזה, שנגבה באמצעות פרמיות ביטוח החובה של כל נהג ונהגת, נועד לכסות את הגירעון של "הפול" – תאגיד ביטוח שמבטח את הרוכבים, ונמצא בבעלותן של חברות הביטוח. מכאן שתוצאת ה-"סבסוד" של ביטוח הרוכבים היא, בפועל, הקטנת הפסדי חברות הביטוח שנובעים מתאונות רוכבים.

כדי להקטין את הפסדי "הפול" יושמה ב-2009 רפורמה בביטוח רוכבי הדו-גלגלי: במשרד האוצר הסבירו שמטרת הרפורמה הייתה להביא לכך שכל רוכב יישא בעלות הסיכון האמיתית באמצעות הנהגת דמי ביטוח דיפרנציאליים – רוכבים "בטוחים" ישלמו פחות ורוכבים "מסוכנים" ישלמו יותר. בפועל, הרפורמה הביאה להתייקרות משמעות של פרמיית הביטוח לרוכבים, וכתוצאה מכך רבים מהרוכבים הפסיקו לרכוש ביטוח. מחאת הרוכבים שעוררה רפורמת הביטוח אמנם הניבה תיקון לחוק, שאמור היה לצמצם את השפעת הרפורמה, אך רוכבים רבים טוענים שגם כיום הפרמיות יקרות מדי – וכתוצאה מכך החזקת כלי רכב דו-גלגלי היא עניין לרוכבים אמידים בלבד.

לכאורה, אין קשר בין פרמיות הביטוח שמשלמים רוכבי דו-גלגלי ועלות שכרו השנתית של מנכ"ל חברת ביטוח כזו או אחרת. אולם, כאשר משרד האוצר מייקר את ביטוח החובה של כל נהג בכ-90 שקלים כדי לכסות את הפסדי חברות הביטוח שנגרמים כתוצאה מבעלותן בתאגיד "הפול", האם ראוי לאשר שכר שנתי של כ-10.5 מיליון שקלים למנכ"ל הפניקס או כ-18 מיליון שקלים למנכ"ל כלל ביטוח?

חשוב לזכור שהרכיבה על כלי רכב דו-גלגליים יש כרוכה בסיכון בטיחותי, אך בצדו יש לרכיבה תמורות חברתיות וסביבתיות: אופנועים וקטנועים מודרניים מזהמים פחות ממכוניות, והם מקטינים את עומסי התנועה במרכזי ערים. בנוסף, וחשוב עוד יותר, כלי רכב דו-גלגליים – ובעיקר קטנועים – הם אמצעי תחבורה זול ואמין עבור מי שאינם יכולים לרכוש מכונית (חדשה או משומשת).

האם יש תמורה חברתית לשכר מיליונים שמוענק למנכ"ל חברת ביטוח? אם אתם סבורים שהתשובה לכך היא "לא", כדאי שגם אתם תגלו עניין בהחלטת דירקטוריון חברת הפניקס לאשר את תנאי העסקתו של מנכ"ל החברה.

The post מה הקשר בין שכר הבכירים, ביטוח חובה ומחאת הרוכבים? appeared first on TheCar.

הרכב שלכם נגנב או הוכרז כאובדן גמור ("טוטאל לוס")? יש סיכוי שתקבלו בקרוב פיצוי נוסף מחברת הביטוח שלכם. מתברר שבתקופה האחרונה מצאו חלק מחברות הביטוח פטנט חדש להקטנת הפיצוי למבוטחים במקרה של גניבה או אובדן גמור: הן מנכות מתשלום הפיצויים את החלק היחסי של אגרת הרישוי – ממועד ההשבתה או הגניבה ועד סוף תוקף הרישוי. זאת, למרות שסכום זה משולם מדי שנה על-ידי בעל הרכב, ישירות למשרד הרישוי.

ההחזר יעשה בעקבות הכרעה שהעבירה אתמול (ד') סגנית המפקחת על הביטוח, ליאורה הירשהורן, לבית המשפט המחוזי בת-אביב, שם תלויות ועומדות שלוש בקשות לתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד חברות הביטוח מגדל, שומרה ושלמה. ההכרעה, שהוכנה על-ידי היחידה לפניות הציבור בפיקוח על הביטוח, הועברה לבקשת בית המשפט ונקבעו בה ארבע הוראות אופרטיביות לחברות הביטוח:

1. החברות יפסיקו לאלתר את ביצוע הקיזוז בכל תביעות הביטוח שתלויות ועומדות וכן באלה שתוגשנה בעתיד.
2. בתוך 30 יום ממועד ההכרעה, תשיב כל חברת ביטוח לפונים (בפניות הרלוונטיות לגביה) את הסכום שקוזז בגין אגרת הרישוי מתגמולי הביטוח שהיו צריכים להשתלם להם ("סכום ההשבה"). סכום ההשבה יישא הפרשי הצמדה וריבית, ובמקביל להשבה תישלח הודעה על ביצועה תוך פירוט אופן חישוב סכום ההשבה.
3. בתוך חמישה חודשים ממועד ההכרעה, ישיבו חברות הביטוח לכל התובעים שקיבלו תגמולי ביטוח בחסר את סכום ההשבה. סכום ההשבה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום התביעה ועד למועד תשלום סכום ההשבה בפועל.
4. החברות ידרשו לדווח על השבת הכספים למפקח על הביטוח.

אוהד מעודי, מנהל צוות ביטוח רכוש בפיקוח על הביטוח, אמר בכנס שערך אתמול איגוד השמאים כי ההערכה היא שחברות הביטוח יאלצו להחזיר למבוטחים בין 10 ו-12 מיליון שקלים בשל הקיזוז הלא-חוקי. עם זאת, מעודי אמר כי לחברות הביטוח יש עדיין אפשרות לערער על ההחלטה.

אגרת הרישוי מהווה חלק מהמחיר
בעקבות הנוהג של כמה מחברות הביטוח להפחית את החלק היחסי של אגרת הרישוי מתגמולי הביטוח, הגישו מבוטחים בקשות לתביעה ייצוגית נגד שלוש חברות ביטוח – מגדל, שומרה ושלמה. התביעות הוגשו באמצעות עו"ד הראל חסון, והן מגובות בחוות דעת שקיבל מהשמאי ישראל דרנוב מחברת "אומדנים". בתביעה נטען כי אין הצדקה לקיזוז, שכן אגרת הרישוי מהווה חלק ממחירה של המכונית.

עו"ד חסון טוען כי החברות "מפחיתות שלא כדין מתגמולי הביטוח אותם הן משלמות למבוטחים את סכום אגרת הרישוי, המגיעה למבוטחים בחזרה ממשרד הרישוי – זכות אשר עומדת להם מכוח תקנות התעבורה". כתוצאה מכך, טוען עו"ד חסון, חברות הביטוח מרוויחות שלא כדין סכומי כסף גדולים. התובעים מקווים כי בית המשפט יורה לחברות הביטוח להשיב את ההפרש לבעלי הרכב.

בדיקת המפקח על הביטוח העלתה כי חברות הביטוח החליטו לקזז את יתרת אגרות הרישוי, בטענה כי בעל הרכב מקבל ממשרד הרישוי את החזרי יתרת האגרה, ולכן אין הצדקה למתן פיצוי כפול. יש לציין כי לפי הגדרת מחירון המשומשות "לוי יצחק", "מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי יחסית לתקופת השימוש", וגם את ההחזר ממשרד הרישוי. לפי הפרשנות של עו"ד חסון, מחיר המכונית כולל את אגרת הרישוי ולחברת הביטוח אין זכות לקזז את אגרת הרישוי, גם אם בעל הרכב יקבל החזר ממשרד הרישוי.

בבדיקות של המפקח על הביטוח התברר כי ההערה במחירון לוי יצחק, המציינת כי מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי היחסית לתקופת השימוש, הוכנסה למחירון רק באוקטובר 2011. זאת, לאחר שביולי 2010 הוכנסה הערה לפיה "מחיר מכונית משומשת כולל את אגרת הרישוי" (בלי התוספת "היחסית לתקופת השימוש"). עד יולי 2010 לא הייתה כל התייחסות במחירון לנושא.

מיד עם הכנסת ההערה הזו למחירון, חברות הביטוח החלו לקזז מסכומי הפיצוי את הפרשי האגרה מה שחסך להן כ-10 – 12 מיליון שקל.

The post חברות הביטוח ישיבו כ-12 מיליון שקלים למבוטחים appeared first on TheCar.

נסיון של משטרת ישראל להתחמק מאחריות לנזקים שנגרמו לבעליו של רכב שתפסה, לא צלח. בית משפט השלום בירושלים חייב את המשטרה לפצות את בעל הרכב בסכום של 16,008 שח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית תמורת ציוד שנעלם מהרכב. המשטרה חוייבה גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד.

פסק הדין ניתן על ידי הרשמת הבכירה סיגל אלבו בתביעה שבה ניסתה המשטרה להתחמק מתשלום הנזק בטענה שהציוד שהיה ברכב בעת שנתפס נעלם כאשר הרכב נגרר על ידי קבלן מישנה של המשטרה (גרר כליף) למגרש בישוב הר-טוב, ולא בעת שהיה בחזקת המשטרה.

גרר כליף מצידו ניסה לגלגל את האחריות על קבלן מישנה שלו, מוטי מטמון, שהפעיל את מגרש האחסנה בהרטוב עבור גרר כליף, וזאת בטעננה שבהסכם ביניהם התחייב מטמון לשאת באחריות לנזקים לרכב שמאוחסן במגרש. אם חשבתם שבכך הסתיימה הסאגה, טעיתם: מטמון מצידו טען שיש להטיל את האחריות לנזקים על המשטרה, ובכל מקרה, לא הוא היה אחראי לשמירת הרכב אלא שותפו, משה יוסף…

בעל הרכב א.י.ב., טען שהמשטרה גרמה לרכבו נזק בעת שפירקה ממנו את לוח המחוונים (דש בורד) כדי לבדוק את מקוריות לוחיות הזיהוי של השילדה . לטענתו – בהסתמך על חוות דעת של שמאי מטעמו, כלל לא צריך היה לפרק את לוח המחוונים, ובעת הפירוק נגרם גם נזק לשמשה הקידמית. המשטרה טענה כי הנזק נגרם בגלל "טעות" בפרוק ולא בגלל חוסר זהירות. גם מנוע הרכב פורק, ואכן הוכח במזוייף. הטלת האחריות ההדדית, בסגנון "לך תחפש את החברים שלך", לא התקבלה על דעתה של הרשמת הבכירה סיגל אלבו.

בפסק הדין שלה היא קובעת שאין מחלוקת על כך שהתובע הפקיד את רכבו בידי משטרת ישראל במסגרת מיבצע לאיתור כלי רכב מזוייפים, כשבתוכו חפצים שונים שאותם נאסר עלין להוציא, ובהם בין היתר ארגז כלים ובו כלי עבודה יקרים וציוד אור קולי יקר. השופטת מציינת כי עובדה זו "עולה מפורשות מדו"ח הפעולה של המשטרה".  היא דחתה את טענת המשטרה לפיה לתובע היה אשם תורם שהרי יכול היה ליטול את חפציו מהרכב מיד עם תפיסתו.

לעניין זה הסתמכה השופטת על עדות השוטר שתפס את הרכב, לפיה אפשר לתובע ליטול מהרכב רק ציוד כגון ארנק, אך לא כזה שדורש פירוק, כמו מערכת המולטימדיה. השוטר אף העיד שלא ניתן היה לאפשר לתובע לקחת את כלי העבודה שלו. "התובע הפקיד את רכבו בידי משטרת ישראל ואף מסר לה את מפתחות הרכב" קבעה השופטת, "ועל כן לא היה לו יסוד לחשוש כי אם לא ימהר ויזדרז ליטול את הציוד, קיים חשש להיעלמותו של הציוד מן הרכב. הנתבעת קיבלה לידיה את הרכב כאשר בתוכו הציוד ומשכך היה עליה להשיב לידי התובע את הרכב לרבות הציוד שבו, בכפוף לפירוק הרכב ככל שנחוץ לשם ביצוע הבדיקות הנדרשות. משמסר התובע לנתבעת את הרכב כאשר בתוכו ציוד, ומשהושב הרכב לתובע ללא הציוד, הרי שבמערכת היחסים בין התובע לנתבעת, על הנתבעת לפצות את התובע בגין אובדן הציוד שהיה ברכב".

עם זאת, בית המשפט זיכה את המשטרה מאשמת רשלנות לגבי מהלך הפרוק של לוח המחוונים, ודחה גם את הטענה לפיה לא היה צורך לפרקו. עם זאת היא כן חייבה את המשטרה לשאת בנזק שנגרם לשמשת הרכב.

המשטרה אמנם חוייבה לפצות את בעל הרכב אך לא תצא ניזוקה מהפרשה: גרר כליף תשלם לה את רוב הסכום לאחר שהוכח שהציוד נעלם בעת שהרכב היה בחזקתה, ושרשור זה ממשיך כמו בחד-גדיא אל קבלני המישנה שהפעילו את מגרש האחסנה. בשורה תחתונה אף שוטר לא ישלם על הנזק שגרמה המשטרה לאזרח בכך שאילצה אותו לפנות לערכאות, או על ביטול זמנו של בית המשפט.

The post פסק דין: המשטרה אחראית לציוד ברכב גם כשהוא אצל קבלן מישנה appeared first on TheCar.

קרה לכם בוודאי לא אחת שקיבלתם מחברת הביטוח שלכם פוליסת ביטוח חדשה, ימים ספורים בלבד לאחר שפג תוקף הפוליסה הנוכחית – וזאת מבלי שביקשתם מחברת הביטוח לחדש אותה.
ברוב המקרים הייתם מרוצים מכך שסוכן הביטוח או חברת הביטוח לא שכחו אתכם וחידשו לכם את הביטוח, כך שלא תשארו ללא ביטוח תקף אפילו ליום אחד.
מבחינה זו פעלו חברות הביטוח לפי הוראות המפקח על הביטוח אשר קיימות כבר מן השנים 1999 ו-2000.

בכל מקרה כזה היה פתח מילוט: אם חידשתם את הביטוח בחברה אחרת, ולא הודעתם על כך לחברה הקודמת – עדיין אפשר היה לבטל את החידוש – אך בתנאי שתוכיחו שהפוליסה חודשה בחברה אחרת.

הבעיה היא שחלק מחברות הביטוח מתנהלות כאילו שהלקוחות שבויים שלהן, ואף הרשו לעצמן להכניס שינויים בפוליסות שהתחדשו אוטומטית, למשל ביטול כסויים שונים, הגדלת דרישות מיגון או ייקור של התעריפים, וכל זאת מבלי ליידע את המבוטחים מראש, אולי גם מתוך הנחה שהמבוטחלים לא יבלנו יותר מידי לעומק את השינויים הללו.

כעת עומדת חגיגה זאת להסתיים: הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר, העבירה בימים אלה טיוטת חוזר לחברות הביטוח ובו דרישה לעדכן את המבוטח על כל שינוי בתנאים ובמחיר הפוליסה, וזאת עוד לפני מועד החידוש. מהלך זה אמור לאפשר למבוטח לבחון הצעות נוספות, ולבצע סקר שוק שבמהלכו יוכל למצוא את הפוליסה המתאימה לו ביותר.

החוזר החדש קובע שחברות ביטוח יישלחו למבוטח שתי הודעות לקראת תום תקופת הפוליסה: הודעה ראשונה תישלח 45 ימים לפני מועד החידוש, והודעה נוספת שבועיים לפני מועד החידוש.

בנוסף, חברת ביטוח תידרש לקבל את הסכמת המבוטח להמשיך את ההתקשרות, ולתעד את הסכמתו. גם אם חברת ביטוח החליטה לא לחדש פוליסה היא תידרש להודיע על כך למבוטח 45 ימים מראש, ואף לפרט את הסיבות להחלטתה.

בהודעת חברת הביטוח ייכללו הפרטים הבאים:

דמי הביטוח לתקופת הביטוח הבאה, כפי שעודכנו בהתאם לפרטי בעל הפוליסה או הרכוש המבוטח, הידועים לחברה במועד ההצעה.

נתונים שעל בסיסם חושבו דמי הביטוח לתקופת הביטוח הבאה, לדוגמא: גיל, ותק נהיגה, היסטוריית תביעות, סכום ביטוח, תנאי מיגון וכו'.

שינויים בתנאי הביטוח ביחס לתנאים שהיו נהוגים בתקופה הקודמת. ציון חברת הביטוח לגבי אופן יישוב תביעות.

במידה וחברת הביטוח לא רוצה לחדש את הביטוח יהיה עליה לפרט בהודה ללקוח לכל הפחות את הפרטים הבאים:
מועד תום תקופת הביטוח, סיבת אי חידוש פוליסת הביטוח, השלכות העדר רצף ביטוחי, וכן אחריות בעל הפוליסה לדאוג לכיסוי ביטוחי.

חברת ביטוח ששלחה לבעל פוליסה הודעה על הצעה לחידוש פוליסת ביטוח ולא קיבלה את הסכמתו או ששלחה לבעל הפוליסה הודעה על אי חידוש פוליסת ביטוח, תשלח לבעל הפוליסה הודעה על תום תקופת הביטוח שבועיים לפני תום תקופת הביטוח, ותכלול בהודעה את הפרטים הבאים: מועד תום תקופת פוליסת הביטוח, השלכות העדר רצף ביטוחי, אחריות בעל הפוליסה לדאוג לכיסוי ביטוחי.

ההסדר החדש יכנס לתוקף 3 חודשים ממועד פרסומו הרישמי. חברות הביטוח יגישו את הערותיהן לטיוטת החוזר החדשה במהלך הימים הקרובים, וב-22 באפריל הן יוכלו להעלות אותן גם בדיון שיערך אצל המפקחת על הביטוח.

The post עוברים מאוטומט לבודד: תם עידן החידוש האוטומטי של פוליסות ביטוח appeared first on TheCar.

אם אתם חושבים לרמות חברת ביטוח (ואנחנו כמובן ממליצים שלא תעשו כך…) במטרה לקבל ממנה כספים שאולי לא מגיעים לכם, לכל הפחות כדאי שהסיפור שלכם יהיה אמין…
כך למד על בשרו א.מ, תושב תל עדשים, שתביעתו כנגד הביטוח לא רק נדחתה אלא גם עלתה לו בהוצאות משפט.

מעשה שהיה כך היה: א.מ. הוא הבעלים של מכונית יוקרה מסוג אינפיניטי שבוטחה בחברת 'הפניקס'. מכונית זו נפגעה בתאונה שנסיבותיה לא ממש ברורות, אם כי ככל הנראה א.מ. עצמו היה בתקופת שלילת רישיון בעת שהתרחשה.

א.מ. הבין כנראה שאם יספר לחברת הביטוח את כל האמת אודות התאונה הפוליסה שלו לא תכסה את הנזק (לפי הערכת השמאי של חברת הביטוח מדובר ב-85,625 ₪ נזק למכונית ששוויה 300,981 ₪).

הפתרון בו בחר היה להמציא סיפור לפיו הוא יצא לבלות בפאב המקומי בתל עדשים יחד עם חברו, שגם הוא תושב הישוב.
לגירסתו החבר היה זה שנהג ברכב מביתו לעבר מקום חניה מוסדר הסמוך למכולת המקומית, שם חנו.
השניים בילו בפאב עד לשעה 1 לפנות בוקר ובצאתם מהפאב העדיפו להשאיר את הרכב במקום. למחרת בבוקר, כך המשיך הסיפור, גילה א.מ. שהמכונית נפגעה בחלקה הקידמי בעת שחנתה במקום – כנראה על ידי משאית חלוקה.

שכנו של א.מ. העיד שהוא זה שלקח את המכונית והחנה אותה כשחזיתה פונה לעבר הכביש.

בחברת הפניקס פיקפקו בגירסאות הללו ושכרו חוקר פרטי ובוחן תאונות כדי לבדוק אותן. ממצאי הבדיקה העלו שהנזק נגרם ככל הנראה בעת פגיעה בעמוד עגול או משושה, וכן שמי שנהג ברכב בעת התאונה היה ככל הנראה א.מ. עצמו.

השופטת  אוסילה אבו-אסעד  מבית משפט השלום בטבריה העדיפה את גירסת חברת הביטוח, ולא האמינה לסיפור של א.מ, בו מצאה סתירות רבות. בין היתר, א.מ. טען שיש לו נהג שנוהג עבורו בתקופת השלילה, ואף ציין שם של אדם כזה. אבל כשהתבקש למסור לגביו פרטים נוספים הוא טען שאינם ברשותו. עוד התברר כי בתחילה מסר בתצהיר שהרכב חנה ליד ביתו, ושם נפגע, לאחר מכן שינה גירסה וטען שהרכב חנה ליד המכולת יומיים שלושה לפני מועד התאונה, ורק לבסוף אימץ גירסה שלישית בה היה מעורב גם השכן.

בפסק הדין קובעת השופטת שבגרסאות התובע והעד מטעמו התגלו סתירות מהותיות אשר פוגעות באמינות גירסתו . "עניין לנו במספר גרסאות שנמסרו על ידי אותו תובע, בהזדמנויות שונות ולגורמים שונים, שאינן מתיישבות זו עם זו והמעלות סתירות רבות היורדות בחלקן הגדול לשורשו של העניין, ומכרסמות באמינות  נותנן" היא קובעת, תוך דחיית התביעה כנגד הפניקס.

בסיכום הדברים, נוסף לדחיית התביעה, יאלץ א.מ. לשלם לחברת הביטוח גם עשרת אלפים ש"ח כהוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין.

The post שיקר לחברת הביטוח וישלם לה הוצאות משפט appeared first on TheCar.