השאלה הזאת מטרידה באופן מיוחד את ההורים לילד שני או שלישי שרוצה להתנהג כמו אחיו הבוגרים, היא חולפת במוחם של הורים שרוצים להקל על עצמם כי כבר נמאס להם לחגור את הילד במושב בטיחות, והיא הופכת לנושא שיחה בין ההורים בגן ובין חברים.

תמיד יש "הורה אחד שיודע" ומצטט לחברים את החוק הישראלי. החוק "שלנו" מאפשר להעביר ילד החל מגיל 3 ממושב בטיחות לבוסטר. אבל מה שאותו הורה כנראה לא יודע זה שהעצה שלו היא "עצת אחיתופל" בהתגלמותה: זאת החלטה שעלולה להיות אחת הטעויות הקטלניות ביותר כלפי ילדים קטנים ברכב.

החוק הישראלי מטעה: מתיר מעבר לבוסטר בגיל 3. המומחים ממליצים לא לפני גיל 5-6

הושבת הילד עם הגב לכיוון הנסיעה: בטוח פי 5. השאירו את הילד כך זמן רב ככל האפשר

הגובה והמשקל קובעים, לא הגיל: תאמינו רק ליצרן התקן הבטיחות שלכם

מן הצד העיתונאי מדובר במאבק סיזיפי: במשך שנים ארוכות אנחנו מנסים להסביר ל"אנשי המקצוע" במשרד התחבורה שהחוק הישראלי כתוב בדרך מטעה שמתעלמת מן העובדה שהגוף של ילד בן שלוש שונה מאוד מזה של ילד בן חמש, ושממילא קצב ההתפתחות של ילדים שונה מאוד. מעבר מוקדם מדי לבוסטר גורם לכך שגם תאונה קלה עלולה להוביל לאסון גדול.

תקני הבטיחות בעולם שונו כבר לפני שנים ומודגשת בהם החשיבות של משקל התינוק והילד והגובה שלו – הרבה יותר מאשר הגיל הכרונולוגי שלו. התיקון האחרון, כבר בשנת 2022, הוא תקן FMVSS 213a שחייב מבחני ריסוק צד להתקני בטיחות והגדיר מגבלות משקל מינימליות חדשות למעבר של פעוטות בין סוגי המושבים.

מדריך זה לא נועד להפחיד אלא להעצים. הוא נועד לתת לכם, ההורים, את הידע והכלים שלא תמיד זמינים כדי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבור הדבר היקר לכם מכל – הילד הפרטי שלכם. זאת לא עוד כתבה על חוקים אלא מדריך מעשי שיכול להציל חיים. שתפו אותו עם הורים אחרים ובני משפחה מפני שהידע הזה יכול למנוע אסונות.

הפער בין החוק למציאות: מושבי בטיחות לפי משקל וגובה – לא לפי גיל

כדי להבין את גודל הבעיה יש להכיר את הפער בין מה שהחוק הישראלי מתיר לבין ההמלצות של מומחי בטיחות מן הארץ ומן העולם.

הבסיס לתקנות התעבורה בישראל הוא הגיל של ילדים, ונקבע בו שהחל מגיל לידה ועד לגיל שנה יש להושיב תינוק ברכב בתוך "סלקל" או במושב בטיחות כאשר גבו מופנה לכיוון הנסיעה. מגיל שנה ועד לגיל 3 – כך קובע החוק – יש להושיב את הפעוט ב"מושב בטיחות מתאים" (וזאת הטעיה חמורה ראשונה), ומגיל 3 עד לגיל 8 יש להושיב ילד על מושב מגביה (בוסטר) – וזאת ההטעיה החמורה השנייה.

נוסח החוק גורם להורים רבים לטעות ולחשוב שגיל התינוק והילד הם הקריטריון החוקי החשוב לאבחנה בין סלקל, מושב בטיחות ובוסטר, בעוד שהקריטריון היחיד שחשוב באמת הוא הגודל הפיזי של הפעוט – גובה ומשקל – וחוסן הגוף שלו.

גיל שלוש הוא ממש לא "נקודת קסם" שבה גופו של פעוט מוכן למעבר למגביה, ובטח ובטח שגיל שנה הוא הרבה יותר מידי צעיר כדי להעביר תינוק אל מושב בטיחות שבו הוא מונח כשגופו מופנה לכיוון הנסיעה.

מומחי בטיחות מן הארץ ומן העולם מדגישים עובדה פיזיולוגית ידועה וחד משמעית: גופו של תינוק או ילד הוא לא גרסה מוקטנת של מבוגר. הוא שונה מבחינה אנטומית ופיזיולוגית, וזה הופך אותו לפגיע במיוחד.

ראשו של פעוט מהווה כ-25% ממשקל גופו לעומת כ-6% בלבד אצל מבוגר. במקביל, חוליות הצוואר ועמוד השדרה של תינוקות וילדים קטנים עדיין לא מספיק מפותחים כדי לתמוך בראש במקרה של מכה חזקה או זעזוע, והרצועות שתומכות בהן עדיין גמישות מידי.

בבלימת חרום או בתאונה חזיתית, כאשר תינוק או ילד קטן יושב עם פניו לכיוון הנסיעה, הגוף שלו נבלם על-ידי רצועות התקן הבטיחות אבל הראש שלו מוטח קדימה בעוצמה שעלולה לגרום למתיחה קטלנית של חוט השדרה, תופעה שנקראת "עריפה פנימית" (internal decapitation).

לעומת זאת, בזמן ישיבה עם הגב לכיוון הנסיעה מתקבל "אפקט ערסול" (Cocooning Effect) שבו גב מושב הבטיחות סופג את גוף הפעוט ומערסל את הראש, הצוואר ואת עמוד השדרה בתוך כדי פיזור הכוחות על שטח רחב. מחקר אמריקני שפורסם כבר בשנת 2007 ב-Injury Prevention מצא שהסיכוי לפציעה משמעותית של ילדים בגילאי 0-23 חודשים היה גדול פי 5.32 (כלומר, 432% יותר) כאשר הושיבו אותם עם הפנים לכיוון הנסיעה, בהשוואה לאלה שהושיבו אותם עם הגב לכיוון הנסיעה.

ההמלצה החד-משמעית של מומחי בטיחות היא להושיב תינוקות ופעוטות בהתקני ריסון שמתאימים לגודל הגוף שלהם כאשר הגב שלהם מופנה לכיוון הנסיעה – וזאת כדי שבכל מקרה של עצירה פתאומית או תאונה ייתמכו הגוף, הצוואר והראש במסעד של התקן הבטיחות.

מתי לעבור לבוסטר?

כנראה שאף אחד מן ההורים לתינוקות ופעוטות בימינו לא זוכר מה זה "ספר טלפונים" – אותם ספרים עבי כרס שהכילו את רשימות מספרי הטלפון של כל בעלי הקווים. אבל כאשר נחקקו תקנות התעבורה הרלוונטיות בישראל – "ספרי טלפון" עדיין נמצאו כמעט בכל בית, וכבר אז הוסבר לגאוני משרד התחבורה שהדרך הנכונה להתייחס ל"בוסטר" – אותו "מושב מגביה" – היא כמו אל ספר טלפונים או אל כרית גדולה שכל תפקידה הוא להגביה את הילד כדי שהכתף שלו תמוקם פחות או יותר בגובה של חגורת הבטיחות.

תחשבו על זה כך: "מושב מגביה" – כשמו כך הוא – בסך הכל מרים את הילד הקטן כלפי מעלה לגובה של לא יותר מ-20 סנטימטרים במקרה הטוב, ולמרות שכביכול הוא מוגן מסביב (בחלק מן הבוסטרים) באמצעות מבנה פלסטיק מרופד – זה לא מועיל בשום אופן במקרה של תאונה.

לעומת זאת, ברוב מושבי הבטיחות בימינו יש מערכת של חמש חגורות אשר ראשית לכל מרסנת את הילד הקטן להתקן הבטיחות ומונעת ממנו "להתפזר" ברכב במקרה של עצירה חזקה או תאונה. בנוסף, חמש החגורות האלה סופגות את אנרגיית העצירה ומפזרות אותה על פני חלקי הגוף החזקים יותר של הפעוט: כתפיים, חזה ואגן.

מושב מגביה, בוסטר, מבסס את הקיבוע של הילד למקומו אך ורק על חגורת הבטיחות של הרכב, ובעת תאונה היא מרכזת את כל האנרגיה – כולל גם את האנרגיה הנוספת של "קדם מותחנים" פירוטכניים שמהדקים את החגורה למקומה – על שתי נקודות תורפה בחזה ובבטן של הפעוט. ברגע האמת צפויה חגורת המותניים להחליק במעלה הבטן הרכה ולגרום לפגיעות פנימיות קטלניות, בשעה שחגורת הכתף עלולה לפגוע בצוואר במקום במרכז החזה.

מעבר לעניין הפיזיולוגי צריך להכיר גם בנושא ההתנהגותי. ילד קטן בן 3 עדיין לא מבין את החשיבות של ישיבה זקופה לאורך כל הנסיעה, וכאשר מעבירים אותו ממושב בטיחות לבוסטר למעשה מעבירים את האחריות על העיגון שלו מאיתנו, ההורים, אל הפעוט אשר עדיין לא בשל לכך.

התוצאה: במרבית המקרים ילד עלול לזחול החוצה מבעד לחגורה, להישען קדימה, או להעביר את רצועת הכתף מאחורי גבו, ואחרי כמה פעמים שההורה יעיר לו – מי שבדרך כלל יתייאש ויוותר הוא ההורה.

בשורה תחתונה, כל מעבר לשלב הבא כרוך בירידה ברמת ההגנה שהילד מקבל, לכן חשוב למקסם את השימוש בכל סוג של מושב בטיחות עד לגבולות הגובה והמשקל המרביים המוגדרים על ידי יצרן המושב. כאשר הורה מעביר את הילד שלו ממושב בטיחות לבוסטר הוא גוזר עליו צניחה דרמטית ברמת הבטיחות שהוא מעניק לו.

מעבר בטוח: מתי להפוך את כיוון הישיבה ומתי להעביר לבוסטר?

לפני שמעבירים תינוק מ"סלקל" להתקן הבטיחות ("מושב בטיחות") שצריך לשמש אותו בשנים הבאות חשוב לבחור התקן שמוצב עם הגב לכיוון הנסיעה ולא עם הפנים קדימה. ישנם התקנים שאפשר להציב בשני האופנים, אבל בשלב הראשון אסור באיסור חמור להושיב תינוק ופעוט עם הפנים לכיוון הנסיעה.

חשוב לזכור ולהפנים: כאשר רק מבוגר אחד נמצא ברכב ונוהג בו המושב הבטוח ביותר להסעת תינוקות ופעוטות הוא המושב שמימין לנהג, אך זאת בתנאי שלפני כן נוטרלו כריות האוויר למושב הימני. פתיחת כרית אוויר עלולה בסבירות רבה להרוג תינוק או פעוט – וחשוב לוודא שהכריות מנוטרלות (תהיה לכך אינדיקציה גם על לוח המחוונים).

אז מדוע בטוח יותר להושיב תינוק מלפנים ולא מאחור?

מפני שכאשר ברכב נמצא רק מבוגר אחד שצריך לדאוג לתינוק – למשל למנוע חנק או אפילו להיות איתו בקשר עין – עדיף שאותו מבוגר יתרכז בנהיגה ויימנע ממעורבות בתאונה – ואם התינוק יימצא במושב האחורי לשם גם תופנה תשומת הלב של הנהג.

ומתי להפוך את כיוון הישיבה?

התשובה הפשוטה היא "כמה שיותר מאוחר". למשל, מומחי הבטיחות של וולוו, שמסתמכים על מחקר של מאות תאונות עם תינוקות וילדים, סבורים שעדיף להושיב ילדים במושב בטיחות כשגבם מופנה לכיוון הנסיעה לפחות עד לגיל 5, למרות שבגיל הזה יש לא מעט הורים ישראלים שמוותרים לילדים שלהם אפילו על בוסטר (טעות גדולה!).

אנשי וולוו מדגישים שבשונה ממה שמבוגרים רבים חושבים בטעות – אצל ילדים אין בדרך כלל בעיה לנסוע כשגבם מופנה לכיוון הנסיעה פשוט מפני שאיברי שיווי המשקל, שממוקמים באוזן התיכונה, עדיין לא בשלים כמו אצל מבוגרים ולכן הם לא סובלים מחוסר נוחות שמבוגרים חשים בה לפעמים בממצבים כאלה.

כאמור – ככל שמאחרים במועד שבו הופכים את כיוון הנסיעה כך מעניקים לילד בטיחות ברמה טובה יותר, אבל ישנם ילדים שמתקשים לשבת כך – במיוחד כאשר ישנם ילדים נוספים ברכב – וזה תחום אפור שבו כל הורה צריך לקבל את ההחלטות שמתאימות לילד הפרטי שלו.

פירוט שלבי המעבר: סלקל, מושב בטיחות, בוסטר, חגורת רכב

כדי לעשות סדר צריך לפתוח ולומר: "תתעלמו מן הגיל של התינוק והילד" – זה חסר משמעות ולא מתאר את הגודל הפיזי ואת החוסן של הילד הפרטי שלכם. במקום להתייחס לגילאים צריך להתחיל להתייחס לגובה ולמשקל של הילד, ולדבר על שלושה או ארבעה שלבים במקום על גילאים: שלב "סלקל", שלב "גב לכיוון הנסיעה", שלב "פנים לכיוון הנסיעה" ושלב הבוסטר.

התקני ריסון (מושבים) מודרניים מאפשרים ישיבה נגד כיוון הנסיעה עד למשקלים של 18, 20 ואף 22.5 ק"ג, מה שיכול להתאים לילדים גם בגילאי 3 ו-4, ומושבי בטיחות גדולים יותר מאפשרים ישיבה עם הפנים לכיוון הנסיעה עד למשקל של כמעט 30 קילוגרם.

ההמלצה הגורפת של כל גופי הבטיחות היא לא להעביר ילד לבוסטר לפני גיל 4 ומשקל של 18 ק"ג לכל הפחות, ורצוי להמשיך להשתמש במושב בטיחות לפחות עד שהילד מגיע מגבלות הגובה או המשקל המרביות של המושב.

שלב ראשון: סלקל / מושב בטיחות נגד כיוון הנסיעה

ישנם התקני בטיחות שמתאימים רק לתינוקות רכים וכאלה שמתאמים גם לתינוקות וגם לפעוטות, אבל בכל מקרה  השלב הראשון הוא מרגע הלידה ועד לכל הפחות לגיל 3 או 4, בהתאם למשקל הילד.

לצד ההמלצות הכלליות חשוב לבדוק את ספר ההוראות של התקן הבטיחות הספציפי שברשותכם, וחשוב לנהוג בהתאם למגבלות הגובה והמשקל המדויקות שמצוינות בו.

בכל מקרה, לכל הפחות עד לגיל 3-4 אסור להושיב תינוק ופעוט ברכב עם הפנים לכיוון הנסיעה. התקן הבטיחות חייב להבטיח שבמקרה של בלימת חרום, תאונה חזיתית או תאונת צד – גופו של התינוק או הפעוט ייתמך על-ידי מושב הבטיחות אשר יספוג את עוצמת המכה ויספק הגנה לראש ולעצמות הצוואר. כאמור – מחקרים הוכיחו שישיבה נגד כיוון הנסיעה בטוחה פי 5 עבור תינוקות ופעוטות.

נדגיש שוב: הפער בין המצב הנכון לבין החוק הישראלי זועק לשמים. החוק הישראלי מחייב תנוחת ישיבה כזאת רק עד לגיל שנה.

שלב שני: מושב בטיחות עם הפנים לכיוון הנסיעה

אם זה תלוי במומחי הבטיחות של וולוו – כל הילדים צריכים לשבת עם הגב לכיוון הנסיעה עד לגיל 5. במציאות זה לא כל כך פשוט לכן אנחנו ממליצים להתעקש על התנוחה הראשונה לפחות עד לגיל 3  או 4 – בהתאם לגובה ולמשקל של הילד, ומכאן "למשוך" כמה שאפשר בנסיבות האישיות של כל ילד.

בשלב הבא אפשר לסובב את כיוון ההצבה של מושב הבטיחות ולהושיב את הילד עם הפנים לכיוון הנסיעה – וחשוב לזכור שהתועלת העיקרית של התקן הבטיחות בשלב הזה נובעת מחגורות הבטיחות העצמאיות שלו. רתמת חמש הרצועות תפזר את אנרגיית הפגיעה לחלקים היותר חזקים בגוף הילד ותמנע ממנו לעוף מתחת לרצועת הבטיחות של הרכב ולהיפגע.

הפער בין השלב הזה לבין החוק הישראלי זועק לשמים: תקנות התעבורה מאפשרות להעביר ילד קטן לבוסטר כבר בגיל 3, שבו הוא בכלל אמור עדיין להיות מרוסן עם הגב לכיוון הנסיעה.

ישנם התקני בטיחות שמאפשרים ריסון של ילדים עד למשקל של 29 ק"ג ואף יותר.

שלב שלישי: מעבר לבוסטר

מבחינה מעשית אין הבדל בין בוסטר עם או בלי משענת גב למעט יתרון אחד חשוב לבוסטרים עם משענת: אפשר למקם טוב יותר את חגורת הבטיחות האלכסונית (חגורת הכתף).

כאמור, בוסטר הוא בסך הכל "ספר טלפונים" או כרית ותפקידו היחיד הוא להגביה את הילד. עוברים להשתמש בו רק כאשר הילד עובר את "מבחן 3 הנקודות" שתפקידו לוודא שחגורת הבטיחות הרגילה של הרכב מונחת על הגוף בצורה בטוחה ויעילה.

שלוש שאלות שההורה צריך לשאול את עצמו לאחר שהושיב את הילד על מושב הרכב בלי בוסטר הן:

האם חגורת המותניים מונחת נמוך על עצמות האגן? זה הסעיף החשוב ביותר: יש לוודא שהחגורה לא מונחת על הבטן הרכה.

האם גב הילד צמוד לחלוטין למשענת המושב והברכיים שלו מקופלות בקצה המושב? כדי לוודא שגובה הילד מתאים לחגורת הבטיחות בלי בוסטר עליו לשבת כשגבו צמוד למסעד המושב וברכיו מקופלות מעבר לקצה המושב. אם הגב לא צמוד או שהרגליים ישרות – הילד עדיין קטן מידי פיזית.

האם חגורת הכתף חוצה את מרכז עצם הבריח והחזה? אסור שהחגורה תונח על הצוואר או תחליק מן הכתף. 

שלב רביעי: שימוש בחגורת בטיחות רגילה

רוב הילדים יכולים להיחגר על-ידי חגורת הבטיחות הרגילה סביב גיל 10-11 או כאשר הם מגיעים לגובה של כ-1,45 ולמשקל של 36-45 ק"ג, אבל מחקר של Safe Kids Worldwide מצא ש-4 מכל 5 הורים מעבירים את ילדיהם מבוסטר לחגורת בטיחות מוקדם מדי.

החלטה להשאיר את התינוק או את הפעוט בהתקן הבטיחות "הקודם" למשך שנה או שנתיים נוספות, גם כש"כולם כבר עברו לשלב הבא" נתונה במקרים רבים ללחץ מצד הילדים שמבקשים "לשבת כמו גדולים" ועם לחץ חברתי מצד הורים אחרים שכבר העבירו את ילדיהם לשלב הבא. אבל זאת לא החמרה מיותרת אלא הצלת חיים פוטנציאלית, והיא מבוססת על מחקרים ועל המלצות של אנשי מקצוע.

אפשר להתמודד עם הלחץ מצד הילדים ולהסביר להם בשפה פשוטה את תפקיד התקן הבטיחות, למשל לומר להם שהמושב שלהם עוזר לחגורת הבטיחות לשמור עליהם כמו על הגדולים. בכל מקרה חשוב להציב את בטיחות הילד כערך עליון שלא נתון למשא ומתן, ממש כמו כללי בטיחות אחרים של איסור נגיעה בחשמל או חציית כביש לבד.

עם הלחץ מצד הורים אחרים אפשר להתמודד באופן ענייני: "אלה ההמלצות של מומחי הבטיחות בעולם ואנחנו בוחרים בדרך הבטוחה ביותר".

שתפו: העבירו את המדריך הזה הלאה. שלחו אותו בקבוצת הווטסאפ של הגן, שתפו בפייסבוק, דברו על זה עם חברים ועם בני משפחה. סייעו לשפר את הבטיחות של ילדים ברכב, תשאלו את השאלות הנכונות וקבלו החלטות על בסיס נתונים בדוקים.

לקריאה נוספת:

פעוטות ברכב: עם הגב לכיוון הנסיעה עד גיל 4

הילד לא מגיע לחגורת הבטיחות? החגורה תגיע אל הילד

תתפלאו: המושב האחורי הוא כבר לא המקום הכי בטוח במכונית

The post החוק המטעה של משרד התחבורה גורם להורים לסכן את הילדים שלהם בנסיעה ברכב. קבלו מדריך מלא שימנע את הטעות הקטלנית ביותר appeared first on TheCar.

יוטיוב פתר את הבעיה הזאת למיליוני הורים בעולם: נתוני סיכום השנה שלהם מראים שבראש רשימת הסרטים הנצפים ביותר מככבות סדרות הילדים למיניהן.

זוכרים את הימים שבהם כדי להתעדכן בחדשות, או לבדוק מה מזג האוויר הצפוי, נאלצנו להמתין לשעה העגולה או לסבול את הפרסומות בטלביזיה?

דפדפו רגע בטלפון "החכם" שלכם ונסו לדמיין את עולמכם בלעדיו.

זוכרים את הימים שבהם נאלצתם לשלם לחברת ההשכרה 20 דולר או אירו כדי לקבל מושב מגביה ("בוסטר") בטיול בחו"ל – רק כדי שהפעוט שלכם לא ייאלץ להיטלטל לכל הכיוונים כשהוא לא מרוסן על-ידי חגורת בטיחות? זוכרים את הנסיעות במוניות שבהן אין לנהג מושב מגביה?

ומה לגבי ההתלבטות שלכם, כשלקחתם מן הגן את הילדה יחד עם חברה שלה ולא ידעתם את מי מבין שתיהן להושיב במושב המגביה היחיד במכונית?
מה עשיתם כשאבא או אמא שלכם רצו לקחת את הנכדים – הילדים היקרים שלכם – לנסיעה במכונית שלהם, וידעתם שאין להם מושב מגביה? או כשאחד מכם, ההורים, הוריד את הילד בבוקר לבית הספר וההורה האחר אסף אותו – למרות שהבוסטר היחיד במשפחה נותר במכונית הראשונה?

זוכרים את כל אותן פעמים שבהן ידעתם שאתם עושים משהו ממש, אבל ממש, לא הוגן כלפי הילדים הקטנים שלכם כאשר הנחתם להם להיות זרוקים במושב האחורי, לא מרוסנים על-ידי חגורת בטיחות, בשעה שאתם ישבתם לכם חגורים כדת וכדין במושב הנהג?

בעצם, כשחושבים על זה, הימים האלה עדיין לא חלפו מן העולם ואף אפליקציה בסמארטפון שלנו לא מועילה כאן: אין כרגע אף פטנט שמאפשר לנו לקשור בביטחון חגורות בטיחות על-ילדים בני 4 עד 12 אם אין בנמצא מושב מגביה מתאים.

מעבר להשלכות החוקיות, אשר למרבה הצער לא ממש נאכפות בישראל, ברור שמדובר בבעיה בטיחותית חמורה: ילדים אינם "מבוגרים מיניאטוריים" אלא בני אדם הרבה יותר עדינים ופגיעים ממבוגרים – וכל מכה חזקה בעת תאונה עלולה להרוג אותם או להפוך אותם לנכים, חלילה וחס. למרות זאת, תעשיית הרכב המפוארת לא השכילה עד היום להציע לנו עבורם פתרונות זמינים.

אמת – וולוו, פולקסווגן ומספר יצרני רכב נוספים הציגו בעבר קונספטים של מושבים קטנים שמובנים בתוך מושבים סטנדרטיים, ואשר מאפשרים שליפה נוחה לצורך הושבה בטוחה של ילדים – אלא שכמעט תמיד אלה מוצעים בתוספת תשלום ולאחר הזמנה מראש, והם לא מותקנים כסטנדרט בכל המכוניות.

הבעיה של ריסון פעוטות וילדים ברכב לא נובעת מן הפתרון הטכנולוגי – בסך הכל נדרשת התאמה פשוטה של גובה הילד אל גובה חגורות הבטיחות – אלא מן הזמינות שלו: מושבים מגביהים תופסים הרבה מאד נפח ברכב, וקשה מאד להיסחב איתם בטיולים ובנסיעות. בנוסף, כמעט תמיד הם רחבים מממדיו של אדם מבוגר – לכן קשה עד בלתי אפשרי להציב שלושה מהם זה לצד זה במושב האחורי של מכונית.

אי אפשר גם לצייד את כל המכוניות במשפחה המורחבת במספיק בוסטרים כדי להסיע בהם את כל הילדים ואת חבריהם בכל הנסיעות – והתוצאה היא שבאחוז גדול מידי של הסעות ילדים – מדובר לפחות בחצי מן המקרים – יושבים ברכב ילדים לא חגורים כלל או חגורים באופן לא בטוח.

כעת, סוף סוף, נראה שבעיה זאת עומדת בפני פתרון. ג'ון סאמרוי, ישראלי יליד אנגליה, המציא מערכת פשוטה, קומפקטית ויעילה אשר עברה את כל מבחני הבטיחות שבהם נדרשים לעמוד מושבים מגביהים, ואשר פותרת לכל הפחות את בעיית הזמינות והשימושיות של מערכות לריסון ילדים ברכב.

mifold, כך נקראת המערכת, מבוססת על עקרון מאד פשוט: אמצעי הריסון הטבעי במכונית – שהוא אגב גם אמצעי הבטיחות היעיל ביותר מאז המצאת המכונית ועד ימינו, הוא חגורת הבטיחות אשר מותאמת לגודלם של מבוגרים. באמצעות מיפולד אפשר להתאים את גובה חגורת הבטיחות לגובהו של הילד במקום להתאים את גובה הילד לגובה החגורה.
במילים פשוטות – במקום "מושב מגביה" גדול ומסורבל, 'מיפולד' הוא התקן להנמכת חגורת הבטיחות המקורית של הרכב אל הילד שיושב במושב המקורי של המכונית.

ההתקן כולו מבוסס על משטח קטן וקל שעליו יושב הפעוט או הילד, ואליו מחוברות רצועות שממקמות את חגורת הבטן ואת החגורה הצולבת במיקום שמותאם לממדי הילד.
להתקן הזה יש שלושה מצבי רוחב שניתנים להתאמה קלה לגודל הילד, ובמקרה של תאונה או עצירה חזקה ופתאומית פועלת חגורת הבטיחות בדיוק באותו אופן שבו היא פועלת על מבוגר, או על ילד שיושב חגור במושב מגביה.

היתרון הגדול של 'מיפולד' הוא, כמובן, האפשרות לקפל את כל המערכת לתוך נרתיק בגודל של קלמר גדול או טאבלט בגודל בינוני.
את הנרתיק הזה אפשר לשים בתיק בית הספר או הגן של הילד – וכך לפתור בעיה של מעבר בין מכוניות, להניח בתא הכפפות של מכונית, בתא המפות שבדלת או בתא המטען שלה, וגם אם מניחים ארבעה כאלה במכונית – וחוגרים באמצעותם את כל החברים שמצטרפים אל הילד מן הגן או בית הספר – עדיין אין במכונית בעיית מקום.

בעיה נוספת שנפתרת עבור חלק מן הילדים, בעיקר ילד שני או שלישי במשפחה, היא התחושה שהוא ילד קטן ("מוקטן") שחייב לשבת על מושב "של תינוקות" בשעה שאחיו הגדולים יושבים כבר כמו מבוגרים, חגורים בחגורות בטיחות רגילות.

היות שמיפולד מבוסס על חגורות הבטיחות הרגילות, וכל ילד מגיל 6 ומעלה יכול לחגור את עצמו (ילדים קטנים יותר יזדקקו מן הסתם לעזרת המבוגרים, אך כך גם במושבים מגביהים רגילים) – ילדים קטנים צפויים להרגיש עצמאיים ובוגרים יותר בעת השימוש במערכת.

לא הכל זהב

ל'מיפולד' יש גם כמה חסרונות, הראשון בהם צפוי להיות מחיר לא ממש זול – ובמיוחד עבור מי שמתכנן לרכוש מספר יחידות. על אף שמדובר בהתקן פשוט למראה, המחיר הראשוני שלו (ואולי גם לאחר מכן) לא נמוך מזה של מושבים מגביהים איכותיים, וגבוה מזה של המושבים הבסיסיים והזולים.

בעיה אחרת היא היעדר הגנה מפני פגיעות צד, שאותה מספקים חלק מן המגביהים הטובים והיקרים יותר – לכן לכל מי שאין בעיה של מקום במכונית, ואצלו מותקנים מושבי בטיחות או בוסטרים באופן קבוע – עדיין מומלץ להשתמש בבוסטר איכותי, ולכל היותר להיות מגובה ב'מיפולד' אחד או שניים (או יותר, לפי הצורך המשפחתי) לנסיעות בכלי רכב אחרים או עבור נוסעים מזדמנים.

בעיה שלישית, ואחרונה, היא ש"מנמיך החגורות" גם מנמיך את הילד אל תחתית המושב, שזה אמנם המקום הבטוח ביותר עבורו אבל גם מרחיק אותו מן החלונות באופן שעלול שלא לאפשר לו לראות את הדרך ואף לגרום לו לאי נוחות בגלל ניתוק בין תחושות התנועה לבין הראיה.

ההמצאה של סאמרוי עברה כבר את כל אישורי הבטיחות הנדרשים, כולל מבחני תקינה במעבדות שמבצעות מבחני ריסוק למושבי בטיחות, והיא הוכנסה לייצור מסחרי בסין (הפיתוח ועיצוב המוצר, אגב, בוצעו בישראל). השיווק שלה בעולם צפוי להתחיל החל מחודש מרץ הקרוב (הפצה לסיטונאים. מסירה למזמינים פרטיים צפויה בחודש מאי).

בשלב זה, לפני ש'מיפולד' תגיע לחנויות, מופצות המערכות במכירה מוקדמת באמצעות אתר גיוס ההמונים אינדיגוגו, שם אפשר לקנות אתה תמורת 31 עד 39 דולר ליחידה – בהתאם למספר היחידות שנרכשות (1-6, ואפשר גם ברכישה סיטונאית של עד 1,000 יחידות).

יעד הגיוס המקורי שעליו חשב סאמרוי כאשר הציב את המוצר שלו לגיוס המונים היה מכירת אלף יחידות ו-40 אלף דולר, יעד זה נחצה כשעתיים וחצי מרגע פתיחת המכירה. מאז גוייסו כבר יותר מ-842 אלף דולר והוזמנו יותר מ-25 אלף יחידות.

באופן טבעי המוצר והחברה לא יכולים להיות מזוהים כישראלים – האהדה הציבורית כלפי ישראל בעולם לא מאד גדולה עדיין – ועד כה נרשמו הזמנות מ-89 מדינות ברחבי העולם.

המחיר, כאמור, לא נמוך במיוחד (סאמרוי מסביר שבמוצר הושקעה עבודה רבה והוא בנוי מרכיבים יקרים בהם אינסרט אלומיניום ופלסטיק יקר) – אבל הפטנט עצמו יכול להתאים אפילו למי שלא מחזיק מכונית באופן קבוע אלא משתמש במוניות, באוטובוסים שמצוידים בחגורות בטיחות צולבות, במכוניות שכורות או בנסיעות מזדמנות עם חברים ומשפחה, מפני שהממדים הקומפקטיים שלו מאפשרים לאחסן אותו בקלות גם בבית, לשעת הצורך.

The post הילד לא מגיע לחגורת הבטיחות? החגורה תגיע אל הילד appeared first on TheCar.