עד היכן מגיעה חזקת האמינות של מכשירי האכיפה שמפעיל אגף התנועה של המשטרה? אם זה היה תלוי בתביעה המשטרתית, גם כאשר שוטר שמעיד מטעמה ומודה שהוא עלול לטעות במהלך בדיקת תקינותו של מכשיר אכיפה, נדרש השופט להניח כי המכשיר נבדק כראוי והיה תקין כאשר שימש לאכיפת עבירות תנועה של נהגים. נשמע לכם מופרך, או אולי אפילו קפקאי? כך בדיוק קרה לי', שהואשם בנהיגה במהירות של 147 קמ"ש בכביש הערבה.

מהירות הנסיעה של י' נמדדה באמצעות מכשיר ה"דבורה" המשטרתי, שעבר טבילת אש בבתי המשפט בסוף העשור הקודם, ולכן נחשב על ידי רבים – שופטים, שוטרים ונהגים כאחד – לחסין (יחסית) מפני ערעורים על מהימנות ממצאיו. אלא שלמרות זאת, הכרעת דין שכתב שופט התעבורה אלון אופיר בשבוע שעבר צריכה להילמד היטב, שכן היא חושפת פגם מהותי בדרך שבה מוכיחה התביעה את תקינותו של מכשיר ה"דבורה".

"כשל המדינה בפרשה זו אינו טכני אלא כשל מהותי, היורד לשורש יכולתו של הנאשם להתגונן או לבחון את תקינותו של המכשיר אשר לכאורה מדד אותו", הסביר השופט אופיר בהכרעת הדין בעניינו של י'. "המדובר בכשל אותו יכלה המדינה לתקן בנקל, כפי שכבר עשתה המשטרה ביחס למכשור מסוג ממל"ז ("אקדח הלייזר", ש.ה), אך משום מה לא גזרה גזירה שווה למכשיר ה'דבורה'".

הכל בגלל דופלר
לפני השימוש במכשיר ה"דבורה", נדרשים השוטרים לבצע חמש בדיקות בתחילתה של כל משמרת: בדיקה עצמית בהפעלה, בדיקת "משקט" ועוצמת שמע, בדיקת שעון עצר, בדיקת high/low ובדיקת "קולנים" – בדיקה המשמשת לבדיקת רמת הדיוק של המכשיר ב"תרגום" תדר דופלר למהירות הרכב. בסיום כל משמרת, על השוטרים לחזור על בדיקות אלה, ורק תוצאות תקינות בכל הבדיקות עשויה להצביע על תקינות המכשיר הספציפי במהלך המשמרת שבה הופעל.

בעניין זה חשוב לזכור כי קיים הבדל מהותי בין בדיקות תקופתיות שמבצעת המשטרה למכשירי האכיפה, ובדיקות יומיות שיש לבצע לפני כל שימוש במכשירים. בעניין זה הבהיר השופט אופיר כי "תקינותו התקופתית של המשכיר אינה מעידה בהכרח על תקינותו ביום המדידה נשוא הדוח. תקלות במכשיר אלקטרוני הן שגרה, וזכותו של הנאשם לוודא כי המכשיר אשר מדד אותו אכן היה תקין, ולא התקלקל לאחר שעבר בדיקה תקופתית". י' וסנגורו התמקדו באותן בדיקות יומיות, כאשר הן מתמקדים בבדיקת ה-"קולנים" – בדיקה המהווה מרכיב עיקרי בהוכחת מהימנות הממצאים של מכשיר ה"דבורה".

"מדידתו של רכב בודד על ידי מכשיר אלקטרוני, מאפשרת (את) העמדתו של נאשם לדין בהליך פלילי, זאת בהישען על תוצאות המדידה של מכשיר זה בלבד", ציין השופט אופיר בהכרעת הדין. "חובה על המדינה, ככל שכפר הנאשם באישום המיוחס לו, להראות כי תקינותו של המכשיר הספציפי אינה מוטלת בספק… כאשר נחקר עד על ידי ההגנה ביחס לתוכן הבדיקות (שמבצעים שוטרים לפני תחילת השימוש במכשיר, ש.ה), ואין בידיו כל אינדיקציה המבססת תקינות או אי תקינות של בדיקות אלה או חלקת, מתחיל 'לצוף' ספק באשר לתקינות המכשיר".

ואכן, כאשר נחקר עד התביעה על ידי הסנגור באשר לבדיקות שנערכה למכשיר הספציפי שמדד את מהירות נסיעתו של י', החל לצוף אותו ספק אליו התייחס השופט אופיר. תחילה נשאל אם יתכן שטעה במהלך בדיקת ה"קולנים", ותשובתו הייתה: "אנחנו בני אדם, כולנו". סנגורו של י' הקשה, וביקש תשובה מדויקת יותר: "אז אתה טועה לפעמים?", שאל את עד התביעה. ועל כך ענה העד כי "אני מניח שכן", ובהמשך אף הבהיר כי "אין לדעת היום מה היו תוצאות בדיקת הקולנים שביצע".

הכל בסדר, ממש בסדר
בשלב זה של הדיון עלתה דרישה בעייתית מצד התביעה, שביקשה מהשופט אופיר להניח שהבדיקה של מכשיר ה"דבורה" הייתה תקינה. למה? ככה. השופט התייחס לדרישה זו: "בקשת התביעה את בית המשפט 'להניח' כי 'הכל בסדר' וכי בדיקת הקולנים תקינה מבחינת הערכים שקיבל השוטר, אינה אפשרית… לו לא היה נחקר השוטר ספציפית בנקודה זו, עשוי היה בית המשפט לקבל טענה של התביעה לפיה סימון התקינות מעיד בהכרח (על ערך תקין של הבדיקה, ש.ה). אולם, משלקחה ההגנה 'סיכון' מחושב, ושאלה את העד ספציפית ביחס לתוצאות בדיקת ה'קולנים', ומשלא היה בידי השוטר לאשר את תקינות הבדיקה… הרי שנוצר ספק באשר לערכי הבדיקה שהתקבלו".

כמו בלא מעט מקרים בעבר, תיקון המצב הלקוי – שמקשה על נאשמים להוכיח את חפותם – אינו דורש מאמצים ניכרים מצד המשטרה. "בכדי להסיר ספק עתידי מדוחות העוסקים במדידת רכבים באמצעות מכשיר 'דבורה', ראוי ורצוי כי משטרת ישראל תאמץ את 'פורמט' רישום תוצאות הבדיקות כפי שעשתה ביחס למכשיר הממל"ז ("אקדח הלייזר")", כתב השופט אופיר בהכרעת הדין של י'. "לא ברור לי לחלוטין מדוע התאמת דוחות הממל"ז בעקבות פסיקת בית המשפט (העליון, ש.ה) לא הובילה מיד לתיקון הדוחות ביחס למכשיר ה'דבורה'. המדובר בעקרון זהה, לפיו צריכה המשטרה לפרט במהלך ביצוע בדיקות למכשיר את ערכי הבדיקות המתקבלים".

לאור הספק הסביר שהצליח י' לעורר באשר למהימנותו של מכשיר ה"דבורה" הספציפי שמדד את מהירותו, החליט השופט אופיר לזכותו: "בפרשה זו, תשובות עד התביעה לא איפשרו לדעת מעבר לכל ספק סביר בדיקת ה'קולנים' של מכשיר הדבורה איתו נמדד הנאשם הייתה תקינה. המדובר בבדיקה קריטית לרמת הדיוק של המכשיר בזמן המדידה. בנסיבות אלה, החלטתי לזכות את הנאשם, וזאת מחמת הספק".

The post איך מוודאים תקינות של מכשיר אכיפה? מניחים שהוא בסדר appeared first on TheCar.

במאי 2013 נתפס א' כשהוא נוהג במהירות של 111 קמ"ש בחיפה, בכביש עירוני שבו המהירות המרבית המותרת היא 70 קמ"ש. כמו נהגים רבים הנאשמים בנהיגה במהירות מופרזת, כפר א' באשמה – ובייחוד כפר באמינות המכשיר שבו נמדדה מהירות נסיעתו: ממל"ז מסוג אולטרא-לייט, המוכר לנהגים כ"אקדח לייזר".

כדי להוכיח את אמינות המכשיר, על התביעה להציג בפני בית המשפט הוכחות לאמינותו באמצעות הגשת "תעודת עובד ציבור", שנערכת על-ידי בודק מוסמך של המשטרה ומעידה על כך שהמכשיר נבדק בהתאם להנחיות המשטרה והיצרן. אולם, למרות שחלפה חצי שנה בין תפיסתו של א' ומועד הדיון הראשון בעניינו בבית המשפט לתעבורה בחיפה, לא הצליחה התביעה להציג בפני בית המשפט תעודה המעידה כי מכשיר הממל"ז אכן עבר (כנדרש) בדיקה תקופתית.

אם הימנעות התביעה מהצגת התעודה הנחוצה בדיון הראשון עוד עשויה להיחשב לטעות קלת-ערך ואקראית, הרי שהימנעותה מלעשות זאת גם בדיונים הבאים כבר נראית בעייתית, בייחוד לאור הבטחת נציג התביעה כי יטרח ויציג בפני בית המשפט גם את התעודה עצמה וגם את השוטר שערך אותה.

"בישיבת ההקראה שהתקיימה, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, והדגיש כי הוא כופר באמינות מכשיר המדידה", כתבה השופטת רונה פרסון בהכרעת הדין שבו זיכתה את א'. "משכך, ביקש בא-כוח המאשימה (התביעה, ש.ה) לתקן ולהוסיף את שמו של עורך תעודת ציבור המתייחס למכשיר הרלוונטי לרשימת עדי התביעה, ומאחר שלא היה בידי בא-כוח המאשימה שמו של עורך תעודת הציבור, (הוא) ביקש לעשות זאת 'בישיבה הבאה'… בא-כוח המאשימה לא הוסיף את תעודת עובד הציבור או את עורך תעודת הציבור, לא בזמן שחלף עד לישיבת ההוכחות ואף לא התייחס לנושא זה בשום שלב בישיבת ההוכחות".

התעלמות עקבית (וכמעט מופגנת) מהדרישה להוכיח את אמינות מכשיר האכיפה, עלולה לעורר חשש שהבדיקה התקופתית פשוט לא בוצעה. השופטת פרסון אמנם בחרה שלא להתייחס לחשש שכזה בהכרעת הדין, אך בהמשך דבריה שבה והדגישה את מחדל התביעה: "על אף כפירתו המפורשת של הנאשם בתקינות המכשיר, ובניגוד להצהרת בא-כוח המאשימה בישיבת ההקראה, לא הוגשה מטעם המאשימה תעודת עובד ציבור בנוגע לביצוע בדיקה תקופתית למכשיר כמתחייב מההלכה הפסוקה".

ההלכה הפסוקה אליה מתייחסת השופטת פרסון היא פסיקת בית המשפט העליון מ-2012, שבה נקבע במפורש כי התביעה נדרשת להוכיח את תקינות מכשירי האכיפה באמצעות בדיקה יומית ובדיקה תקופתית. "על התביעה להוכיח שהבדיקה התקופתית כפי שתוארה… וכפי שמפורטת בנוהל המשטרתי, בוצעה למכשיר אחת לחצי שנה", כתב השופט סלים ג'ובראן. "ההוכחה תיעשה באמצעות תעודת עובד ציבור, כפי שהוכחה במקרים הנדונים וכפי שנהוג על-פי דברי המדינה, להוכיחה".

הבדיקה התקופתית המוזכרת בפסיקת בית המשפט העליון היא בדיקה חצי-שנתית, הנערכת במעבדה של המשטרה. זאת, להבדיל מהבדיקה היומית, שמתבצעת ב"שטח" על-ידי השוטרים המפעילים, ונחשבת למעשה למעין כוונון או איפוס של מכשיר האכיפה לפני תחילת השימוש בו. ראוי להזכיר כי בית המשפט העליון דחה ב-2012 דרישה לחייב את המשטרה לערוך בדיקות כיול לפי אמות מידה מדעיות, וקבע כי אפשר להסתפק בבדיקות (היומית והתקופתית) שעורכת המשטרה.

ללא תעודה רשמית שתעיד על ביצוע הבדיקה התקופתית לא ניתן להוכיח את אמינות מכשיר הממל"ז, ומכאן קצרה הדרך לזיכויו של א'. "בנסיבות אלה, משלא הוכיחה המאשימה את תקינותו של מכשיר הממל"ז שבאמצעותו בוצעה הבדיקה, ומשלא הניחה את מלוא הראיות כולל הבדיקה התקופתית בפני בית המשפט, המסקנה היא שיש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו", סיכמה השופטת את הכרעת הדין.

The post תקינות הממל"ז לא הוכחה, והנהג זוכה מעבירת מהירות appeared first on TheCar.