גם במקומות הנידחים ביותר בארץ ישראל קשה למצוא רגב אחד שלא טובל בהיסטוריה רחוקה או קרובה שכמעט תמיד מתכתבת, לטוב או לרע, עם ההווה שלנו, ולכל הפחות עם הטבע האנושי.

כביש 3415, אחד היפים בדרום השפלה וצפון מערב הנגב, מפלח את הגבעות הקשוחות של חבל לכיש כשהוא יוצא מכיוון שרידי העיר לכיש ומתפתל במקביל לקו שמשרטט כביש 35 בין אשקלון לחברון. פחות או יותר בשני שליש הדרך מגיעים אל הישוב השיתופי אמציה אשר הוקם בשנת 1955 כהיאחזות נח"ל על מוצב צה"לי שנבנה בתום מלחמת העצמאות במרחק של כ-2.5 קילומטרים מערבית לגבול – קו שביתת הנשק עם ירדן.

ישוב אנושי התקיים על הגבעות האלה עוד מתקופת האבן דרך תקופות הברונזה והברזל ועד לתקופה הביזנטית, ובתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל שכן כמה מאות מטרים צפונית לכאן הכפר הערבי אל-דווימה, אשר נכבש במלחמת העצמאות על ידי גדוד 89 של חטיבה 8. במהלך כיבוש הכפר נהרגו עשרות מתושביו, רובם במהלך הקרבות ומקצתם אזרחים שככל הנראה לא היו מעורבים. חקירת האו"ם לגבי המקרה לא העלתה ראיות לטבח (מלבד להרוגי הקרבות), אבל שמועות אודות אי כיבוד טוהר הנשק הגיעו אל מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, והוא הורה לחקור את הנושא ולהעמיד לדין את האחראים.

חקירת האירוע טויחה וגוועה לנוכח חנינה כללית שניתנה בפברואר 1949, אבל עוד קודם לכן הגיעו השמועות גם אל המשורר נתן אלתרמן אשר פרסם בעיתון 'דבר' את שירו 'על זאת' אשר עוסק בפשעי מלחמה ובמוסר שנדרש מצה"ל. השיר פורסם בתוך כדי קרבות מלחמת העצמאות וראש הממשלה דוד בן גוריון הורה להפיץ אותו אל כל חיילי צה"ל.

כשנה לאחר הקמת היאחזות הנח"ל באמציה נהרגו בסמוך אליה שישה חיילי צה"ל בקרב עם הלגיון הירדני, ו-11 שנים לאחר מכן, במלחמת ששת הימים, הוסט קו הפסקת האש הרחק מערבה, עד לאמצע ים המלח.

כחמישה קילומטרים מצפון לאמציה מתנהלת התנועה על כביש 35 שמוליך מאשקלון אל קרית גת וממנה אל בית גוברין, ומשם מזרחה, דרך הרי יהודה מצפון לחברון עד שהוא פוגש את כביש 60. בתקופת המנדט הבריטי חיבר כביש נידח זה את מישור החוף עם חברון, ומאז הקמת ישראל ועד למלחמת ששת הימים היו שני חלקיו – גם המערבי שבשטח ישראל וגם המזרחי שבשטח ירדן – רעועים ולרוב גם נטושים.

בסוף שנות ה-70 החלה סלילה מודרנית של ציר זה, שקיבל לימים את השם "חוצה יהודה", וכשני עשורים לאחר מכן הוא נכלל ב"הסכמי אוסלו" כחלק ממערך "המעבר הבטוח" בין עזה ליהודה. המעבר הבטוח פעל למשך שנה אחת בלבד, עד לפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000.

בשנת 2006 הוקמה בצמוד למושב אמציה שכונת קרווילות למפוני הישוב קטיף אשר שכן במרכז רצועת עזה ממערב לדיר אל בלח. כעבור יותר מ-10 שנים נבנה עבור קהילה זאת הישוב 'כרמי קטיף' ששוכן מאות מטרים צפונית לאמציה, בדיוק במיקום שבו שכן הכפר אל-דווימה.

בימים אלה של חורף 2024, בעיצומה של מלחמה נוספת, אפשר להרהר במצבנו במרחב – איש איש לפי השקפתו. הכי טוב לעשות את זה לצד הכלניות הרבות שפורחות כעת במרומי גבעת אמציה, לאחר טיפוס תלול על הגבעה הירוקה שעליה, כך נטען, שכן בתקופת בר כוכבא הישוב 'מגדל גד'.

מראש הגבעה, שעליה נמצאו שרידי ישוב עתיק ולצידו מערכת מערות מסתור, יש תצפית נהדרת לארבע רוחות השמים: הרחק במערב אפשר להבחין באשקלון ודרומה ממנה בעיר עזה, והרבה יותר קרוב, מזרחה, בישובים שקף ואליאב שנטועים ממערב ל'קו הירוק' לא הרחק מגדר ההפרדה.

רגע לפני שנצא לטיול ונטבול בנופים המרהיבים אפשר להרהר גם בדבר מה נוסף, אולי אירוני ובוודאי רלוונטי לימינו: המושב 'אמציה' נקרא על שם המלך היהודי אמציהו אשר הוצא להורג באזור לכיש לפני קרוב ל-2,800 שנים. אפילו ההיסטוריה התנ"כית, שנכתבה על-ידי אנשי יהודה, לא שוכחת לאמציה שהוא יזם מלחמה נגד ישראל והפסיד בה.

על גבעת גד, ממערב למושב אמציה נמצאים בין השאר חורבת גינתה, חורבת גבר וחורבת חלק, וסביבה – בשטח של כ-15 קילומטרים רבועים, נמצאת שמורת הטבע 'מגדל גד'. מורדות הגבעות מכוסים בחורש של עצי חרוב צפופים, אלת המסטיק ועצי אורן ואקליפטוס ותיקים. חורש אקליפטוסים נוסף צומח למרגלות הגבעות, ועם קצת מזל נוכל להבחין בקבוצות קטנות של צבי ארץ ישראלי שמדלגות בין השדות.

מכאן אפשר לצאת למבחר גדול של טיולים רגליים או רכובים, בהתאם למזג האוויר ולרמות האנרגיה. אפשר לטייל על השבילים והגבעות בשטח השמורה ולהמשיך אל יער אמציה ואל בריכות המים שממערב לישובים בני דקלים ושקף, או אל הסכר שעל נחל אדורים.

לחילופין אפשר לבחור בין נסיעה מערבה אל תל לכיש לבין נסיעה לא פחות מרתקת מזרחה, אל כביש 358 שגם הוא אחד הכבישים היפים בישראל. 358 נסלל למורת רוחם של ארגוני הגנת הסביבה משנת 2003 במטרה לחבר את יישובי האזור אל באר שבע בדרום ואל כביש 35 בצפון. כביש זה סלול ברובו לאורך גדר ההפרדה שבנייתה החלה במקביל לסלילת הכביש, והוא עובר בנוף מהמם לצד הישובים שקף, נטע, כרם עמי, שומריה ובקעת יבל עד שהוא פוגש את כביש 6 בחלקו הדרומי החדש יחסית.

כך מגיעים: ב'וויז': אמציה. בכיכר הכניסה למושב פונים ימינה לכיוון שמורת גבעת גד.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל אמציה וכביש 3415 appeared first on TheCar.

את חבל לכיש אני אוהב בעיקר בימי החורף, כאשר גבעות שפלת יהודה הנמוכות מתכסות בפלומת עשב ירוק, והחורש נקי ורענן בעקבות הגשם. לקראת חודש ינואר מתמלא האזור במרבדי כלניות צפופים והגפנים מתערטלות מן העלים, ניצבות מול הצינה בזמורות ובדים מעוקלים. שדות החיטה מתקשטים ירוק בהיר כשאיבי חיטה ראשונים מבצבצים מן האדמה, פרות רועות באחו ומטיילים רבים מנצלים הפוגה בגשם כדי לשוטט בטבע ולנשום אוויר צח.

אבל גם בקיצוניות האחרת, שיא החום של ימי יולי-אוגוסט המכבידים, חבל לכיש מרהיב ביופיו – לא מעט בזכות מאות משפחות החקלאים שגרות בו, חלקן בישובים חדשים, ומעבדות את שדותיו. בשונה מתקופת החורף, שבה הטבע העתיק שולט בכיפה, בקיץ צובעת הפעילות החקלאית את הנוף, ואסם התבואה הדרומי מכלכל את כל הארץ עם אשכולות ענבים מובחרים וירקות נפלאים.

כביש 3415, אליו אנחנו פונים מצומת לכיש – אמציה, נסלל לא מכבר מחדש אך נותר צר ובחלקו מפותל, והוא מוליך אל מספר ישובים מרוחקים זה מזה, שחלקם נבנו בעשור האחרון על-ידי משפחות שפונו מיישוביהן בגוש קטיף שברצועת עזה. חממות מקשטות את שני צידי הכביש, ובשדות נטועים כרמי גפנים וזיתים ומטעי פרי, לצד חורשות אורנים צפופות.

עד למלחמת העצמאות ניטשו קרבות על שטחים בסביבה זאת בין אנשי הישוב העברי לבין בדואים וכוחות סדירים וסדירים-למחצה של הצבא המצרי, והישובים העבריים היחידים שנאחזו בקרקע היו נגבה, גת, גלאון, קדמה, וכפר מנחם. גם לאחר הקמת המדינה נחשב חבל לכיש לאזור ספר ולכן, בשנת 1955 נשלחו בני מושבים וקיבוצים לעלות כגרעין נח"ל על אדמות הכפר הערבי אל-קוביבה שנכבש במלחמת העצמאות כרדי להקים את היישוב לכיש.

כעבור מספר שנים הפך לכיש למושב, שכיום הינו אחד הוותיקים ביישובי האזור, למרות שהוא הוקם בערך 9,500 שנים (!) אחרי הישוב לכיש, הקדמוני, שהתקיים לא הרחק ממנו כבר בתקופת האבן (7500 עד 4000 לפני הספירה), בתקופת הברונזה (3500 עד 1200 לפני הספירה), וכמובן גם בתקופת ממלכת יהודה. לכיש, באותם ימים, הייתה עיר מבצר – אחת המבוצרות ביותר בממלכת יהודה, וכמו חקלאים בימינו גם תושבי הסביבה שנשלטה על-ידה עסקו בין השאר בגידול ענבים.

אנחנו חולפים על-פני לכיש ותל לכיש וממשיכים עם הכביש המפותל אל כיכר גדולה בכניסה למושב אמציה שהוקם באותה השנה ובנסיבות זהות לאלה של לכיש על אדמות הכפר הערבי אל-דווימה. המושב, ששייך לתנועת משקי חרות בית"ר, נקרא על שם אמציה בן יואש, מלך יהודה, אשר נרצח, ממש כמו אביו, על-ידי קושרים יהודים מחצרו, כ-15 שנים לאחר שהפסיד במלחמה שאותה יזם כנגד ישראל.
כאילו כדי להוכיח שלא הכל אבוד ושיכול להיות אחרת אנחנו ממשיכים על כביש 3515 וחולפים על-פני אֱלִיאָב – יישוב קהילתי משותף לדתיים וחילונים שהוקם בשנת 2003 על ידי תנועת אור, ולאחר ששמו הוחלף פעמיים נקרא כיום על שם לובה אליאב, מראשי תנועת העבודה, אשר תרם רבות לפיתוח ההתיישבות בחבל לכיש. לובה אליאב הלך לעולמו בגיל 88, ממש באותו יום שבו הונחה אבן הפינה ליישוב. באליאב מתגוררות משפחות חילוניות, מסורתיות ודתיות שמנהלות חיים קהילתיים משותפים בתחומי החינוך, היהדות והתרבות, והוא יישוב תומך סביבה והוא חלק מהמרחב הביוספרי בשפלת יהודה. התכנון והבניה ביישוב מבוססים על עקרונות שימור הסביבה.

בהמשך הכביש אנחנו חולפים על-פני היישוב שקף שנוסד בשנת 1981 כדי ליישב את אזור קו התפר כחלק מ"תוכנית הכוכבים" של אריאל שרון ז"ל לעיבוי ההתיישבות היהודית בקו התפר בין הר חברון על כפריו ועיירותיו הפלסטינים לבין הישובים העבריים שבמערב לו. הישוב נבנה בסמוך לשרידי היישוב הקדום 'אום א-שקף', וכמו אליאב נמצא על גבול השמורה הביוספרית שבעצמה נמצאת על הגבול שבין הרי חברון לבין המדבר.

שקף בנוי בסמוך לגדר ההפרדה, שנבנתה ברובה בין 2002-2007, ועל אף שזו הפחיתה במידה רבה את הטרור החקלאי וגניבות התוצרת והרכוש שמהם סבלו ישובי הסביבה היא לא מיגרה אותם לחלוטין. גם בשנים האחרונות סובלים התושבים מגניבות והתנכלויות, ומטרור חקלאי. כחצי קילומטר ממזרח לשקף, מן העבר האחר של גדר ההפרדה, בנוי הכפר הפלסטיני בית עווא, וכשלושה קילומטרים מצפון מזרח למושב, נמצאים שרידי ח'רבת בית מקדום שמזוהה עם העיר המקראית מקדה.

בכל הישובים שעל פניהם חלפנו נבנו בשנים האחרונות הרחבות, ובסמוך לחלקם "נבטו" גרעיני התיישבות לישובים נוספים, שחלקם הוקמו כאמור על-ידי מפוני יישובי גוש קטיף. כך, למשל, הוקם בשנת 2006 הישוב 'כרמי קטיף' על יד מפוני מושב קטיף, שרובם ביקשו להישאר יחד במסגרת קהילתית.
מפוני קטיף עברו בשלב ראשון אל אתר "קרווילות" בצמוד למושב אמציה, ויחד עם משפחות שהצטרפו לקהילה שלהם הקימו את בתי הקבע בין השנים 2015–2016. קטיף הוא ישוב יהודי-דתי. בעת הקמת ישוב הקבע נחשפו ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופות הברונזה, הברזל, התקופה הפרסית והתקופה ההלניסיטית, ועד לתקופה העות'מאנית.

היישוב הקהילתי בני דקלים, שנקרא בתחילה 'גבעת חזן' על שם מערות חזן שנמצאות בסמוך, הוקם בשנת 2013 על יד מפוני נווה דקלים ומשמר בשמו את זכר הישוב העברי הגדול ביותר שהתקיים ברצועת עזה ופונה ממנה. בני דקלים מתוכנן לקלוט ולקיים כ-500 משפחות, אם כי להקמתו התנגדו בשעתו ארגוני הגנת הסביבה בטענה שהוא ממוקם בלב ה"מרחב הביוספרי". בסופו של דבר הונחה אבן הפינה ל'בני דקלים' בשנת 2009, ומתיישביו עלו על הקרקע בשנת 2013.

יישוב אחרון שעליו נספר השבוע הוא 'נטע' – יישוב קהילתי שאמור היה להיות מוקם, לפי התוכניות, כבר בתחילת שנות ה-80, אבל המימוש שלהן התאפשר רק לאחר ההתנתקות בזכות תושבים שפונו מן הישובים תל קטיפא, כפר דרום ויישובים אחרים בגוש קטיף. גם הקמתו של נטע לוותה במחלוקת סביב בניה במרחב הביוספרי, והוא עלה בסופו של דבר לקרקע רק לאחר שבית המשפט העליון דחה סופית, בשנת 2009, את הערעור של החברה להגנת הטבע בנושא.

במקור אמור היה הישוב להיקרא 'מרשם', על שם חורבת מרשם הסמוכה, ועד שהסתיימו העניינים המשפטיים התגוררו רוב תושביו באתר קרווילות בסמוך ליישוב השכן שקף. בסמוך לנטע נמצאים שרידי שני ישובים עתיקים: העיר הקדומה שקף, שבין שרידיה נתגלו חורבות רבות ומספר בורות מים, והיישוב בניה אשר אומץ על-ידי תושבי נטע במסגרת פרויקט "אמץ אתר". בנטע פועלת כיום 'מדרשת הדרום' שפעלה בעבר בגוש קטיף וגם כיום היא עורכת טיולים וסיורים לימודיים באזורים שונים בארץ, בפרט בחבל לכיש.

במהלך הטיול שלנו נפגשנו עם גבע אוחנה, חקלאי שהוא דור שלישי לחקלאים. גבע הוא בן ממשיך ביישוב שקף, שם הוא מתגורר עם רעייתו וילדיו, והוא אירח אותנו בסיור הכרות בחממות ובשטחי הגידול בסביבה. למשפחת אוחנה יש מספר חממות שבהן הם מגדלים עגבניות מזן שרי ליקופן, וגבע מסביר לנו שבעגבניות המנומרות האלה יש פי שלושה ליקופן מאשר בעגבנייה רגילה. לדבריו, עגבניות מזן זה גדלות אך ורק ביישוב שקף, בשיטת גידול שנקראת "הדלייה", וממש כמו חקלאי המושב לכיש – אשר מיתגו את הענבים שלהם תחת המותג המוכר "ענבי טלי" – גם הם מתאמצים למתג את המשאב הייחודי להם, ואת תכונותיו הייחודיות.

כנהוג בקרב חקלאים רבים בעולם, שמונה מחקלאי שקף התאגדו יחד לקואופרטיב, ותחת המותג 'האיכר' הם משווקים עגבניות, זנים ייחודיים של פלפלים, ענבים, וזנים נוספים של פירות וירקות. בלב הישוב הם מפעילים בית אריזה ואת התוצרת החקלאית שלהם הם משווקים ברחבי הארץ מדי סופשבוע.

במסגרת המאמצים להכיר את שפלת יהודה וחבל לכיש לאזרחי הארץ עורכים חקלאי הסביבה, ובהם גם גבע, סיורים שמשלבים קטיף מבוקר של פלפלים ועגבניות, ובמקרה של גבע גם ביקור ביקב המשפחתי הקטן. אפשר ליצור קשר עם גבע אוחנה ממושב שקף בטלפון 054-2233060. אגב, בטיולים קודמים המלצתי על דואי, תושב הסביבה שמכין חומוס מעולה, סביח, ארוחות בוקר, קפה ותה – והכל בקרוואן שמוצב בחורש אורנים מוצל בכניסה ל'אקשן פארק לכיש'. ההמלצה בעינה, בעיקר מפני שכעת דואי מפעיל את הקרוואן שלו גם בסופי שבוע בימי הקיץ. דואי 052-3920319.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 6 בחלקו הדרומי והפטור מתשלום, ויורדים במחלף קריית גת מזרחה אל כביש 35 לכיוון בית-גוברין. כעבור כמה מאות מטרים פונים ימינה, דרומה, אל כביש 3415.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל חבל לכיש המתחדש appeared first on TheCar.

ישנם מקומות שמתאים לבקר בהם בכל ימות השנה ומקומות אחרים מציעים קסם מיוחד בתקופות מוגדרות, למשל בימים אלה עם פרוץ האביב. "גבעת הכלניות" שמעל מושב אמציה היא אחד המקומות שחייבים לבקר ממש בתקופה זאת של השנה.

גבעת הכלניות מתנשאת לגובה של 426 מטרים מעל פני הים, וחברת 'מקורות' מנצלת את הגובה הזה כדי לאחסן עליה, בשתי בריכות מים גדולות, את מאגר המים האזורי שלה בחבל לכיש. בתקופה זאת "לוהטת" הגבעה באדום הכלניות, ולא רק בו: הפריחה האביבית מרהיבה עם נוריות יפיפיות, רקפות שנחבאות בין הסלעים בצד הכביש ובמורד הגבעה, וגם – חובבי פרחים יאהבו את זה במיוחד – פרח נדיר בשם 'עכנאי יהודה' אשר משנה את צבעו האדום לסגול לאחר שהוא מופרה על-ידי חרקים. יש גם שפע של חרציות וצמחי חרדל לבן, וכל היופי הזה ממתין לנו, חובבי הקפה, כדי שנתמקם לנו בתוכו בנחת ונתקין את הגזיה והפינג'אן.

הפריחה המהממת מקשטת נוף מרהיב לכשעצמו: מכאן נפרשת תצפית נהדרת על שמורת גבעת גד ממערב, עם יער אורנים שמטפס אל עבר עץ בודד שנטוע בראשה, וממש למרגלות הגבעה נמצאות 'מערות חזן', מוקפות גם הן בחורש אורנים. ערוצו של נחל אדוריים נמתח מכאן מערבה עד לסכר, וממזרח נישאים לגובה רב הרי חברון. בינם לביננו מפרידה כאן גדר ההפרדה, ולמרגלותינו, מצפון, בנוי מושב אמציה.

המושב הוקם כהיאחזות נחל בשנת 1955 ולאחר מכן אוזרח, ושמו ניתן לו על שם אמציה מלך יהודה, אשר ממש כמו אביו נרצח במהלך קשר שקשרו נגדו אנשי החצר שלו, וזה קרה בסמוך לעיר המחוז הסמוכה – לכיש. תחיל שלטונו של אמציה נזכרת לטובה היות שהוא פקד להוציא להורג רק את הקושרים כנגד אביו ולא את משפחותיהם, אולם אחרית ימי 28 שנות שלטונו הייתה הרבה פחות מוצלחת, כאשר הובס בקרב כנגד ממלכת ישראל הסמוכה.

כך מגיעים: נוסעים על חלקו הדרומי של כביש 6 ופונים מזרחה במחלף קרית גת אל כביש 35 לכיוון לכיש. בצומת לכיש פונים אל ראשיתו של אחד מכבישי הנהיגה היפים ביותר בישראל – כביש 3415 אשר מתחבר בהמשך אל כביש 358, ונוסעים איתו עד לכיכר שבה פונים שמאלה אל כביש קטן שמוליך למערות חזן ואל סכר אדוריים.

ממשיכים לאורך קצת פחות משני קילומטרים ופונים ימינה (לפני סיבוב) אל גבעת הכלניות שכולה מכוסה כעת בפריחה אדומה. ממשיכים עם הדרך ומגלים מצד שמאל דרך שמוליכה אל גבעת גד (מומלצת מאד למי שנוהג בכלי רכב עם יכולת עבירות שטח) ומכאן והלאה הכביש הופך יותר ויותר משובש, לכן צריך לנהוג בזהירות. כעבור כקילומטר מזהים מצד שמאל ירידה אל כביש אספלט די מחורב שאיתו מטפסים לכיוון שתי בריכות המים שבראש הגבעה. עוברים בזהירות רבה מעל מעבר בקר, ומטפסים – אפשר גם ברגל – אל בריכות המים. הכביש מסתיים בשער המתחם של מקורות (נ.צ. 599284/ 192216).

רעבים? אצל דואי, ממש בכניסה לפארק המוטורי לא רחוק מצמת לכיש. חומוס, סביח, לבנה, סלט טרי ביצים, קפה, תה ועוד ועוד, דואי 052-3920319.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: אל בריכות המים של אמציה appeared first on TheCar.

אזור לכיש מתרונן, ולאורך תקופה קצרה בכל שנה לובש ירוק כה עז עד שהוא עושה חשק לשמר את הזכרון, אולי בדמות מספר תצלומים, לימי הקיץ החמים. לאחר גל פריחת השקד, אשר ניקד בפרחים לבנים את האזור כולו, הגיע כעת זמן הכלנית והחיטה

צילומים: דובי זכאי

נופים של גפנים, חממות וחורשות איקליפטוסים ממלאים את הנוף בדרך אל הישוב אמציה. עוד קודם לכן, בכיכר חדשה שנבנתה זה לא מכבר, פונים ימינה (מערבה) אל דרך משובשת אך עוצרת נשימה. כביש צר מוליך אל גבעות גד, לקברו של שייח' עלי, ולמערות חזן. שני מקומות נוספים לא מצוינים על שלט ההכוונה: מאגר וסכר אדוריים, ויער אמציה.

לאחר העיקול הגדול של הכביש המשובש מגיעים אל מפגש (מימין) עם דרך מסומנת בירוק. פונים בה, נוסעים מעט, והסימון הופך לכחול. השביל מטפס עד לפסגת גבעת גד, ברום של כ-400 מ' מעל לפני הים. על הפסגה ניצב המבנה הגדול של קבר שייח' עלי – מבנה עתיק ולא מתוחזק שנמצא בסכנת התמוטטות. הכניסה אמנם אסורה אבל ניתן להתרשם ממנו מבחוץ, ומכאן ישנה תצפית נפלאה על האזור כולו, למעט מזרחה, שם מסתיר יער האורנים את האופק.

לכיוון דרום נראים שטחי השמורה: גבעות מכוסות בחורש, ביניהן עמקים זעירים שמכוסים בכרי עשב. ממזרח מתנשאים הרי חברון, צפון מזרחה נמצאות מחצבות עציונה, והישוב זנוח שבאזור בית שמש, מצפון נראים תל גודד ותל לכיש, ומצפון-מערב בתי קריית-גת. לכיוון מערב נראית שדרת האקליפטוסים של אורך כביש 40, ודרום-מערבה נראות ממגורות צומת דבירה.

חוזרים אל הכביש, ומיד לאחר עיקול מצטרף אליו כביש קטן שיורד שמאלה, אל שדות החיטה, ומטפס אל בריכת מים. המראה שנפרס מכאן מדהים, ולצד בריכת המים אפשר להחנות את הרכב ולערוך טיול אל תצפית יפה לכיוון מזרח.

ממול נמצאות מערות חזן, ויער אורנים מוצל שנראה כמו יערות קק"ל רבים וטובים אחרים ברחבי הארץ. אבל כאשר חונים בצד ויוצאים לסיור רגלי קצר מתגלה אוסף עצום של רקפות, כחלק מחגיגת הפריחה במרחבי חבל לכיש.
כל העמקים שבין הגבעות צבועים בירוק כהה של שדות החיטה, פולחים אותם שבילים לבנים, בצידי הכבישים מתגודדות כלניות ומתריסות בצבען האדום. העשב הירוק כבר שלח את שטיחיו הרכים אל בין עצי האורן והפך האזור לגלוית נוף מרהיבה.

הסכר הצנוע שעל נחל אדוריים לא יכול היה לעצור השנה את המים הרבים, ואלה גלשו ממנו וזרמו במורד הנחל. לרגע קצר נולד אגם יפה, וכעת חלחלו מימיו אל מעבה האדמה.

בהמשך הכביש דרומה הופכת הדרך סלולה בכורכר וראויה יותר לנסיעה בכל כלי רכב. ממשיכים ישר, מערבה, בשביל שמתעקל ימינה ושמאלה. כאן יש לנקוט זהירות: זהו שטח אש שפתוח לציבור רק בסופי שבוע.

לאחר עליה קטנה בשביל ההולך מערבה מתגלה עמק נפלא, זוהר כולו בנקודות אדומות של כלניות. בלב העמק חצב לעצמו נחל אדוריים אפיק, וכעת מלאים גבי מים שבתוכו את שלל הגשם האחרון.

טיפ לרעבים: בכניסה ל'אקשן לכיש' (מיד לאחר צומת לכיש) נמצא "המקום של דואי". דואי הוא תושב הישוב שקף, איש חביב שמכין אוכל מצוין ומציע תפריט מגוון ועשיר: סביח, חביתות ירק, חומוס, פול, סלט ירקות ועוד. בנוסף תקבלו גם חיוך והסבר על מה מומלץ לעשות ולראות בסביבה. דואי, 052-3920319.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

The post טיול לסופ"ש: המרחבים הירוקים של לכיש appeared first on TheCar.