שורה תחתונה תחילה
אלפא רומיאו טונאלה מייצג בכבוד את איטליה מול מיטב תוצרת גרמניה ושבדיה ומגלגל על האספלט כמה דברים שאין להם. אפילו המחיר שלו סביר ביחס אליהם. חיפשנו וחיפשנו את רומיאו, זה שאחראי על הביצועים וההנאה מנהיגה, אבל גילינו שהוא נטש את טונאלה הקטן רגע לפני שפיאט-קרייזלר התאחדה לתוך סטלנטיס.

מי אתה אלפא רומיאו טונאלה?

עד לפני שנתיים וחצי, עם הקמתה הרשמית של קבוצת 'סטלנטיס', עתידה של אלפא-רומיאו וכל קבוצת פיאט-קרייזלר היה תלוי על בלימה. מבין כל הקלפים האירופאים שהיו ביד של פיאט-קרייזלר לאלפא היה כנראה הערך הפוטנציאלי הגבוה ביותר, אבל לא הייתה שם סדרה שאפשר היה לרדת איתה ולקחת את הקופה.

ג'ולייטה – אחת המוצלחות – נמצאה כבר בסוף הקדנציה שלה, ג'וליה היא מכונית חשק אבל השוק כבר מאס במכוניות ודרש קרוסאוברים, והכתפיים של סטלביו לא רחבות מספיק כדי לשאת עליהן את כל העם האיטלקי.

בעולם אידאלי טונאלה יכול וצריך היה להיות מכפיל כוח מושלם עבור סטלביו. שניהם נקראים על שם מעברי הרים מפורסמים באלפים האיטלקים, שניהם מתחרים בקטגוריות בוערות של קרוסאוברים אופנתיים, ושניהם מעוצבים בשפה העיצובית המרגשת של מילאנו.

אלא שבעולם האמיתי יש בעיה שנקראת 'סולדי'. כסף. כדי לבנות אלפא-רומיאו נאמנה לסמל הנחש שבולע תינוק, כזאת שטוחנת מעברי הרים תוך כדי כך שהיא גורמת לנהג שלה להתרגש בכל הגוף – צריך לכל הפחות להיות ייחודי כמו ג'וליטה, ועדיף אפילו יותר. אבל אם אין מספיק 'סולדי' להשקיע צריך להתחיל להתפשר, ובתעשיית הרכב מתפשרים מתחת לבגדים.

אז טונאלה מעוצב כמו סטלביו מוקטן עם רמזים לדגמי עבר, וזה עובד. הפשרה מגיעה בדמות אחת הפלטפורמות הוותיקות ביותר בתעשיית הרכב האירופאית: על שורשיה המקוריים של פלטפורמת SCCS-SW נבנתה בשנת 2005 פיאט 'גרנדה פונטו', ושלוש שנים לאחר מכן היא הייתה הבסיס של אלפא-רומיאו 'מיטו'. הפלטפורמה המודולרית הזאת, שפותחה בשעתו עם הכסף של ג'נרל מוטורס, התפתחה לחמש תת-פלטפורמות ונבנו עליה קרוב לעשרים דגמים של פיאט, אופל וג'יפ. באחרית ימיה, בגיל 16, זכתה הגרסה האחרונה של הפלטפורמה הזאת לשאת את ג'יפ 'קומנדר' וגם את אב הטיפוס של הדגם האחרון שככל הנראה ייבנה עליה – טונאלה.

כאשר סטלנטיס לקחה פיקוד על הממלכה המאוחדת טונאלה כבר הייתה עובדה מוגמרת – מכונית שמחליפה דה-פקטו את ג'ולייטה (שבעצמה, אגב, בנויה על פלטפורמה צעירה יותר) ומכניסה את אלפא לקטגורית הכניסה של קרוסאוברים פרימיומיים מול אאודי Q3, וולוו XC40 וב.מ.וו X1.

החידוש היותר מעניין, גם אם לא בהכרח יותר "אלפיסטי" במכונית הזאת הוא יחידות ההנעה המודרניות שנועדו להתמודד עם דרישות זיהום אוויר ותצרוכת דלק מחמירות והולכות. בעולם נמכרות מספר וריאציות שונות של נפחי מנוע ומערכות היברידיות, ואלינו מגיעה תצורת ה-1.5 ליטר מוגדשת בשתי שיטות הגדשת טורבו, אחת מספקת 130 כוחות סוס, האחרת מספקת 160 סוסים, ושתיהן מחוברות ליחידה היברידית קלה (מאד).
בכל דרך שבוחנים את טונאלה מול המתחרים שלו צריך לשאול שאלה פשוטה: מה הם הערכים ה"אלפיסטיים" שטונאלה מייצג, והאם הוא גם באמת מצויד בהם?

עיצוב, מיצוב

טונאלה הוא קרוסאובר קומפקטי, שלא לומר קטן, עם בסיס גלגלים צנוע באורך 263.6 סנטימטרים ואורך כולל של 453 סנטימטרים. אלה ממדים אידאליים לכלי עירוני לצעירים, צעירות, ואף להורים צעירים, והוא עטוף בעיצוב בולט שמצהיר עליו שזה בן נאמן למשפחת אלפא רומיאו.

עיצוב החזית לקוח מן העיצוב המשפחתי הנוכחי של שני דגמי אלפא-רומיאו הנותרים, ובמרכב כולו ניכרת זרימה נעימה לעין שמתכתבת עם דגמי עבר כמו זגאטו ZS, בררה ו-GT הנחשקות.
חתימת התאורה, עם שלושה סימני U, בולטת מאחור ומלפנים, ואילו החלק האחורי מאופיין בפס לד שמתוח לרוחב הישבן בין שני הפנסים האחוריים. בשעות חשיכה מצטיירת אנימציה של תאורה שמתפשטת כמו להבה ממרכז פס התאורה אל שני הפנסים האחוריים וזאת ממש הצגה.

מן הפרופיל בולטים חישוקים קלים ענקיים ויפיפיים שמעוצבים בעיצוב קלאסי של המותג ובין הטבעות מציצים קליפרים אדומים לוהטים ובלמים מתוצרת ברמבו.

תחת קורה C ניכרת תפיחה שרירית שנמתחת עד לפנס האחורי, והסך הכל מגובש לכלל אחת המכוניות הנאות והמסוגננות בקטגוריה שלה. אגב, היופי האמיתי מתקבל דווקא בזכות האיפוק והסולידיות שמציג יופי קלאסי בעידן שבו רוב האחרים מתאמצים לצעוק בוולגריות.

עיצוב פנים, שימושיות

העיצוב האיטלקי המשכנע ממשיך גם בתא הנוסעים ובסביבת הנהג. המושבים בשרניים, עטויים עור מחורר ומעוטרים בתפרים, וזה מעניק תחושה יוקרתית למדי. סמל המותג מוטבע בגאווה על משענות הראש, ליד בורר ההילוכים מתנוסס דגל איטליה על לוח מתכת קטן, וגלגל ההגה מעוצב למשעי וכיף לאחיזה. רמז ראשון למה שהמכונית הזאת מתכננת נחבא מאחורי ההגה בדמות צמד ידיות "משוטים" ענקיות שבאמצעותן מעבירים הילוכים, וכפתור התנעה  משולב על גלגל ההגה.

בקונסולה המרכזית, קרוב לנהג, ממוקמת גלגלת בורר מצבי הנהיגה, DNA" בז'רגון של אלפא. פס מתכתי שבו משולבת תאורת אווירה חוצה את הדאשבורד לכל רוחבו – מלוח השעונים ועד לדלת הימנית, והוא מעוצב בעיצוב שונה מכל מה שהכרנו עד כה. פתחי האוורור ממוקמים בצדדים ומעוצבים בעיצוב רטרו-ספורטיבי, ובצידי הדלתות מותקנים כיסויי מתכת שמסתירים רמקולים מתוצרת מותג היוקרה 'הרמן קרדון'.

הגוונים והחומרים השונים משולבים ומסוגננים בטוב טעם, וזה מעניק בבת אחת אווירה נעימה, ייחודית, יוקרתית וספורטיבית. רמת הביצוע ואיכות ההרכבה טובות מאוד גם ביחס לממוצע בקטגוריה, עם חומרים באיכות גבוהה ברוב האיזורים. כאשר מתאמצים מוצאים את החיסכון בא לידי ביטוי במספר מקומות בדמות פלסטיק נוקשה ודקיק יותר.

המושבים הקדמיים נוקשים ומספקים תמיכה מעולה, הם מתכווננים חשמלית למגוון רחב של תנוחות ומאפשרים לבחור תנוחת נהיגה אופטימלית. מול עיני הנהג ניצבות שתי "מנהרות" אלפיסטיות קאלסיות שבתוכן ממוקם צג דיגיטלי שעליו אפשר להתאים באופן אישי את תצוגות ה"שעונים". בקונסולה המרכזית שתול צג מולטימדיה בגודל 10.25 אינטש, ולשני הצגים רזולוציה גבוהה. הארגונומיה, הנדסת האנוש, טובה למדי ביחס למגוון הגדול של אפשרויות בחירה וממשק המשתמש טוב.

תפעול של פונקציות שבהן משתמשים באופן תכוף ודחוף, מיזוג האוויר למשל, מבוצע באמצעות כפתורים ואת מערכת השמע אפשר לווסת באמצעות חוגת שליטה. אפילו ממשק המשתמש הדיגיטלי, על המסך, מציג עיקרון תפעול הגיוני ואינטואיטיבי.

תנאי המחיה במושב האחורי מפנקים למדי עם פתח אוורור ושקעי USB, משענת יד ברוחב נדיב במיוחד שאפשר להציב במקום נוסע אמצעי, וזה רק לטובה מפני שהמושב האחורי ממילא פחות מתאים לשלושה: אותה משענת יד נדיבה יוצרת בליטה לא נעימה במסעד. לעומת זאת, שני נוסעים זוכים למרחב רגליים מעולה וגם מרחב ראש לא חסר, כך שהתוצאה שימושית מאד.

נפח תא המטען מכובד ומציב את טונאלה במרכז הקטגוריה עם 500 ליטרים, ודלת תא המטען נפתחת ונסגרת חשמלית כשהיא חושפת גישה נוחה ורצפה שטוחה ללא הפרעה בסף הכניסה. תא המטען מאובזר עם ווי תליה וטבעות קשירה ואפילו שקע כוח. חבל רק שמבנה התא ריבועי ומעט צר בצדדים.

נוחות נסיעה, התנהגות כביש

אין כל טעם להתהדר בסמל המחייב של אלפא רומיאו בלי לספק לנהג חווית נהיגה מתגמלת, מנוע חזק עם צליל משכר והתנהגות כביש בעלת אופי משובב נפש. ספויילר: טונאלה הוא לא באמת הבן של אלפא ורומיאו אלא קצת ממזר. יש לו את היופי של אמא אבל די ברור שאבא לא היה בתמונה.

גרסת Veloce, שאותה בחנו, היא היחידה מבין ארבע גרסאות האבזור שכוללת מערכת מתלים אדפטיביים שמאפשרת שליטה באופי השיכוך באמצעות בורר מצבי הנהיגה. אפשר לבחור בין מצב נוח לחוויה רכה ונינוחה יותר או במצב דינמי שמקשיח את פעולת המתלים ומקצר את מהלכם לטובת תגובות קשיחות ומהירות יותר. ההבדלים במציאות לא משמעותיים ובשני המצבים מתקבלת מכונית קשיחה ומהירת תגובה. תחילת מהלך המתלה קשיחה ורק לאחר מכן מתקבלת ספיגה רכה יותר.

הבדל כלשהו מורגש בין מצבי הנהיגה מבחינת קצב ועוצמת הגלגול שמרוסנים יותר במצב הדינמי. המכונית מתקשרת ובסך הכל מחוברת לנהג למרות המבנה הקרוסאוברי שמעלה את מרכז הכובד, אבל ההיגוי – מהיר ומדויק כל שהוא – קל מידי ומשדר תחושה מנותקת. היות שבמידה רבה מרגישים את הכביש מבעד להיגוי התוצאה מעט מלאכותית.

הגדרת מצבי הנהיגה גם לא משנה באופן משמעותי את רמות הנוחות, וזה לא עומד לזכותו של טונאלה. בעיר מתקבלת רמת נוחות בינונית, והמצב משתפר במהירויות בינעירוניות שפחות יאפיינו את רוב מצבי הנסיעה של הרכב הזה. גם בסביבה הטבעית שלו, על הכביש הפתוח, הוא מאותגר על אספלט גלי עד גבה גלי ונכנס לנדנוד שמעיד על שליטה בינונית בנעשה. עם זאת, באופן כללי טונאלה מתמודד היטב עם רוב תחלואי האספלט הישראלי.

בידוד הרעשים טוב בנסיעה עירונית ומתקבלת תחושה שקטה ונעימה. במהירויות בינעירוניות מגלים שטוני שכח להדביק מספיק חומרי בידוד סביב בתי הגלגלים וכתוצאה מכך מתקבל שאון נוכח שפוגם בחוויית הנסיעה. הקוטר האימתני של הגלגלים – 20 אינטש – לא עשה לטוני עבודה קלה – אבל זה לא מצדיק את הבידוד שחסר במקום אחר ומאפשר להמיית מנוע לא מאד נעימה לחדור גם היא אל תא הנוסעים, בעיקר תחת מאמץ.

בסעיף הזה כבר קשה להצביע על אשמים. האם זה ג'יובאני שבחר מנוע עם צליל לא אלפיסטי בעליל או שוב פעם טוני – שלא כיסה עליו עם בידוד טוב?

בשורה תחתונה, טונאלה הוא קצת כמו RC קולה: יש לו את הפוזה ואת הצבע, אבל מה עם הטעם? אפשר לנהוג אותו מהר ובביטחון מפני שרמת האחיזה גבוהה ויש תחושת שליטה טובה ויכולת בלימה מרשימה. אבל איפה חווית הנהיגה?

מנוע, ביצועים

קצת מצחיק לומר את זה רגע לפני עידן החשמל שבו כולנו ננהג עם מנועים של מאווררי תקרה, אבל אלפא-רומיאו צריכה מנוע עם אופי, כזה שממשיך מסורת ארוכה של חידושים וריגושים.

מנוע בעירה פנימית חדש לגמרי מפותח פעם ביובל, ותקנות איכות הסביבה אילצו את רוב יצרניות הרכב, וגם את פיאט-קרייזלר, לפתח בתחילת העשור הקודם דור חדש של מנועים. אז מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר של טונאלה מגיע ממשפחת ה"גחליליות" (Global Small Engine) – מנועים מודולריים עם שלושה וארבעה צילינדרים שראו אור לראשונה בשנת 2016 בתצורה הפשוטה ביותר שלהם, שנושמת בטבעיות, והניעו את מכוניות פיאט בדרום אמריקה.

כעבור כשנתיים של התנסות הושק מנוע ה'מולטיאייר 3' בארה"ב תחת מכסה המנוע של פיאט 500X ואחיו למחצה ג'יפ 'רנגייד', ולאירופה הוא הגיע רק לפני כשלוש שנים ככל שהמשפחה התרחבה. כיום כוללת נבחרת הגחליליות מנועי 1.0, 1.3 ו-1.5 ליטר, חלקם מוגדשים, חלקם מתוזמנים, וחלקם מחוברים למערכת היברידית קלה או למערכת היברידית נטענת. בשורה תחתונה – אנחנו מדברים על מנוע חדש שמציג טכנולוגיה חדישה.

יחד עם זאת נדרשות למנוע הזה כמה שנים כדי להוכיח את עצמו ואת אמינותו, מפני שכמו שאומרים אצלנו: "פסימי זה אופטימי עם ניסיון", והניסיון שלנו עם "מנועי הגנת הסביבה" של רנו ופיג'ו-סיטרואן לא מאד מעודד.

מנוע ה-1.5 ליטר שמניע את טונאלה מוצע בשתי גרסאות. הבסיסית, עם מגדש טורבו ומצנן ביניים, מספקת 130 כוחות סוס. לחזקה והיקרה יותר, שאותה בחנו כאן, יש מגדש טורבו עם גיאומטריה משתנה והוא מספק 160 כוחות סוס. שתי התצורות מחוברות למערכת היברידית קלה ומספקות מומנט זהה של 24.5 קג"מ כבר ב-1,500 סל"ד. המנוע "החזק", שלנו, מאיץ את טונאלה מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 8.8 שניות, והתחושה שלי היא שאם תפעול תיבת ההילוכים הרובוטית, על שבעת הילוכיה, היה זריז יותר אפשר היה לחתוך את הנתון הזה.

כמו בכל אלפא בדורות האחרונים גם כאן מכונה מערכת מצבי הנהיגה DNA – דינמי (D – ספורט), נטורל (N – נורמלי) ו"אזוב אותי" (A – שלג, כביש חלק). במצב הרגיל, N, מתקבלת פעולה פלגמטית של תיבת הילוכים אובססיבית לחיסכון בדלק. כדי להבין שמדובר באלפא רומיאו חייבים להימצא במצב D, אותו מצב שהסתכם בסיום המבחן ב-11 קילומטרים של נסיעה לכל ליטר בנזין.

רמזנו כבר שצליל המנוע לא "אלפיסטי" בעליל, אבל למי שלא מבין רמזים נאמר בפירוש שהוא גם משמים בסל"ד נמוך ולא נעים לאוזן בסל"ד גבוה. החיסרון הווקאלי הזה מודגש כאשר תיבת ההילוכים מכוונת למצב הספורטיבי ("D" ב-DNA), כשהיא מסרבת להעלות הילוך ומושכת את הסל"ד למחוזות הבי ג'יז. כך נותר המנוע בסל"ד שמייצר עוד מאותו רעש לא נעים.

תיבת ההילוכים, כאמור, מקזזת מן הביצועים בגלל השהיה בכל זינוק מעמידה, שיהוי בין רגע הלחיצה על דוושת התאוצה ועד לחיבור ההילוך. בחניה או עמידה במדרון טונאלה מתדרדר מעט במעבר בין הילוך אחורי לקדמי, ובסך הכל מתקבל שילוב אנמי בין תיבה מסרסת למנוע לא מרגש.

בטיחות, אבזור, מחירים

לטונאלה יש כרגע בישראל ארבע גרסאות אבזור, כשהבסיסית מהן, מתהדרת בשם העבר 'Sprint' ומונעת באמצעות המנוע המוחלש. היא עולה 219,000 שקלים.

כמקובל בימינו – כל הגרסאות מאובזרות באותן מערכות בטיחות וסיוע לנהג וזה אומר בלימת חירום אוטונומית עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי, בקרת שיוט אדפטיבית, בקרת סטייה מנתיב עם היגוי אקטיבי, התרעת עייפות, כיבוי אורות גבוהים אוטומטי וזיהוי תמרורים. חסרה בכולם התראה מפני הימצאות רכב אחר בשטחים מתים ובלימה אוטונומית בעת נהיגה לאחור. בגרסאות המאובזרות יותר יש גם תאורה אדפטיבית ובקרת סטייה מנתיב יותר מתוחכמת ומצלמת חניה.

אבזור הפינוק לא כולל תאורת אווירה בגרסה הבסיסית אבל בכולן יש נעילת דיפרנציאל מוגבל החלקה עם בקרת מומנט וקטורית (וזה פי כמה יותר חשוב), שיקוף טלפון נייד על המסך, טעינה אלחוטית, חישוקים קלים, ריפודי בד משולב עור (עור מלא בשתי הגרסאות היקרות בהיצע), פנסי לד (מטריקס לד בשלוש הגרסאות היקרות), לוח שעונים דיגיטלי, כניסה והנעה ללא מפתח ובלם יד חשמלי עם פעולה אוטומטית. לגרסה הבסיסית אין פתיחה וסגירה חשמלית של תא המטען, שקיימת בכל האחרות.

גרסת 'ספציאלה' (130 כוחות סוס) עולה 249,000 שקלים, גרסת Ti (160 כ"ס), עולה 259,000 שקלים, והגרסה המאובזרת ביותר, שאותה בחנו כאן, נקראת Veloce, עולה כמעט 280,000 שקלים וכוללת חלונות אחוריים כהים, ריפודי עור מחורר, בלמי ברמבו עם קליפרים אדומים ומערכת שמע איכותית מתוצרת הרמן קרדון עם עם 13 רמקולים וסאבוופר. אין גג שמש.

שורה תחתונה

התמחור של אלפא רומיאו טונאלה יקר באופן אבסולוטי וסביר ביחס למתחרים שלו. יש לו את כל היופי של האמא, ואי אפשר להתווכח עם עיצוב ייחודי שצועק אלפא! אלפא! אלפא! מכל כיוון. הכלי הזה יסובב ראשים יותר מרוב מתחריו, בין השאר מפני שלא תראו אותו בכל פינה.

איכות הנסיעה עם מערכת המתלים האדפטיביים של הגרסה היקרה סבירה ולא נופלת מן המקובל בקטגוריה, תא הנוסעים שימושי ומרשים למראה, וכל אלה לא מכסים על ביצועים והתנהגות פחות מרגשים מכפי שהיינו מצפים מכלי רכב שנושא את כל גאוותה של מילאנו בתוך הסמל שלו.

The post אלפא רומיאו טונאלה 1.5 במבחן דרכים appeared first on TheCar.