שורה תחתונה תחילה
הדי-מקס בדורו השלישי אמנם עושה שימוש ביחידת הנעה כמעט זהה לזו של הדור הקודם אך בכל שאר הפרמטרים מציג שדרוג משמעותי עם שלדה חדשה וחזקה מבעבר, יציבה גבוהה, עיצוב עדכני, תא נוסעים במחוזות פרייבט ובעיקר מערך מרשים של מערכות בטיחות שמגיעות כסטנדרט כמעט בכל הגרסאות ורמות האבזור.

מי אתה איסוזו די-מקס?

הדי-מקס החליף ב-2004  את הפיק-אפ של איסוזו שנקרא פסטר ואשר שווק תחת שמות רבים בעולם ובארץ תחת השם "איפון" שניתן לו על ידי אנשי השיווק המקומיים עם השקתו בארץ לאחר הזכייה הראשונה של ישראל במדליות אולימפיות בענף הג'ודו.
בניגוד לאיפון שלמעשה נולד בשנות ה-80, הדי-מקס הציע תכנון מתקדם שעזר לו די במהרה להתברג בצמרת שוק הטנדרים בישראל ולשלוט בו ללא עוררין במשך יותר מעשור וחצי כשבחלק מהזמן הוא הציג נתח שוק של מעל ל-50 אחוזים מהסגמנט.
למעשה רק בשנה שעברה, כשהדי-מקס היה בערוב ימיו ולא זמין בחלק מהחודשים בשל המעבר לדור החדש, הוא איבד את הבכורה בשוק טנדרי הטון להיילקס של טויוטה.
לפני כמה חודשים נחת כאן הדי-מקס החדש בדורו השלישי בתקווה לכבוש שוב את צמרת הסגמנט, שמעבר לכבוד, חשובה מאוד לחטיבת המסחריות של UMI כחלק מנבחרת שלמה הכוללת גם את הסילברדו ששולט בשוק הטנדרים האמריקאים לבעלי רישיון ג' וסדרת משאיות איסוזו סומו שמובילות את סגמנט המשאיות הקטנות והבינוניות.
אם כן, לא מעט מונח על כתפיו של הדי-מקס החדש. האם הוא מספק את הסחורה?

מתרשמים

מבחוץ
הדי-מקס הוא רכב חדש לחלוטין עם שלדת סולם חדשה הכוללת 8 חיבורים רוחביים (יותר מבעבר ויותר מהמתחרים) לטובת קשיחות ועמידות, מימדים מעט גדולים יותר (5 ס"מ באורך, סנטימטר ברוחב, ו-3 בבסיס הגלגלים) ועיצוב בולט באופן משמעותי בעל מראה קשוח הכולל קימורים כוחניים, חישוקי 18' קלים, חרטום אגרסיבי עם סבכה ענקית ופנסים ראשיים עם חתימת לד מודרנית. גם מאחור מדובר בפנסי לד ואת פגוש הברזל הבולט שמאפיין את מרבית הטנדרים מחליף פגוש אינטגרלי מודרני והומוגני למראה.

כל הגרסאות מגיעות עם מרווח גחון מרשים ויציבה גבוהה שבעבר אפיינה רק את דגמי ההנעה הכפולה ולפחות בכתום הבוהק של רכב המבחן (ויש גם כחול ובורדו ללא תוספת תשלום אל מול הלבן המשמים שרוב הלקוחות בוחרים), ובשילוב כמה תוספות בהתקנה מקומית כמו כנפונים בצבע מבריק מסביב לבתי הגלגל, מדרכי צד וקשת אחורית מסוגננת הוא בהחלט משך את תשומת הלב של משתמשי הדרך הרבה יותר מכמה קרוסאוברים אופנתיים.

מבפנים
תא הנוסעים מציג אף הוא שדרוג משמעותי מאוד מהדור היוצא. זה מתחיל בעיצוב שמזכיר רכבי פנאי או פרייבטים עם דשבורד מרשים למראה הכולל ברמת האבזור הגבוהה גם אשליה של ציפוי עור בחלקו העליון, איכות החומרים טובה באופן יחסי לרכבי עבודה ואפשר לציין אין ספור תאי אחסון, מגוון מחזיקי כוסות ובקבוקי משקה, כולל שני מגשי כוסות נשלפים מהדשבורד מתחת לפתחי המיזוג הצדדיים השמורים על המשקה צונן שממש קשה להבין מדוע לא רואים בעוד המון רכבים.
עיצוב המושבים הקדמיים ספורטיבי ובגרסה הבכירה הם מגיעים כשהם מרופדים בעור.

שורת המושבים השניה, מסורתית נקודת חולשה במרבית הטנדרים האלה, לא רעה ובזכות הגדלת בסיס הגלגלים מרווח הרגליים טוב גם לנוסעים בוגרים וניתן לציין שבגרסה הבכירה יש גם שקעי טעינה ויציאת מיזוג מאחור. חבל רק שהמושב עדיין מגיע עם משענת מעט זקופה מדי.

אבזור

אמנם עבר הרבה זמן מאז שטנדרים הגיעו עם תאי נוסעים שכוללים הרבה משטחי פח חשופים, חלונות בתפעול ידני, תאי אחסון ללא סגירה וחור הכנה לרדיו במרכז הדשבורד, אבל גם ביחס לסטנדרטים המאוד אחרים של ימינו אין ספק שהדי-מקס מציג קפיצת מדרגה נוספת עם הרבה יותר אבזור כסטנדרט כבר ברמות הבסיס עם מולטימדיה (התקנה מקומית) עם מסך 9", שליטה מלאה מההגה, חיישני אורות וגשם, בקרת שיוט, מפתחות שלט מתקפלים ועוד.
בגרסה הבכירה של רכב המבחן יש גם כניסה והתנעה ללא מפתח, מושב נהג חשמלי, קיפול מראות חשמלי, מערכת מולטימדיה מקורית עם סנכרון לאפל פליי ולאנדרואיד אוטו, מושבי עור, חישוקי אלומיניום ועוד.

מערכות בטיחות
אין ספק שאחת מנקודות החוזק המרכזיות של הדי-מקס החדש מגיעה מתחום הבטיחות. דבר ראשון זהו אחד מטנדרי הפיק-אפ היחידים שזכו לציון הגבוה ביותר במבחני הריסוק של NCAP – הדי-מקס שנבחן לפי הדירוג המחמיר העדכני ביותר זכה לציון מרבי של 5 כוכבים.

כל אחת  מ-7 הגרסאות של הדי-מקס מצוידות ב-7 כריות אוויר, התראת התנגשות ובלימה אוטונומית במהירות עירונית, התראת עייפות נהג, מערכת התרעה אקטיבית לסטייה מנתיב ועמעום אור גבוה אוטומטי וכן במערכת בקרת יציבות עם שליטה ברכב גם בעת נסיעה עם נגרר.
הדגמים שלהם תיבת הילוכים אוטומטית מצוידים גם בבקרת שיוט אקטיבית מלאה מעמידה כולל זחילת פקקים ומערכת מרכוז נתיב הפועלת יחד עם בקרת השיוט.

שתי רמות האבזור הגבוהות  LS פרימיום ו-LSE מצוידות בנוסף בכרית אוויר שמינית הנפתחת ממרכז גג הרכב למניעת תזוזה צידית של הנוסעים בעת תאונת צד, מערכת אקטיבית למניעת מעבר נתיב במקרה שהוא לא פנוי, התראה על רכבים בשטח המת ותנועה חוצה מאחר, חיישני חניה היקפיים ומצלמת רוורס.

יחידת הנעה

יחידת ההנעה היא הדבר היחיד שהגיע, כמעט ללא שינוי, מהדור היוצא.
מדובר במנוע טורבו דיזל בנפח 1.9 ליטרים העומד בתקני הזיהום המחמירים לפי תקן יורו 6 המפיק 163 כ"ס ומומנט של 36.7 קג"מ ומחובר לתיבת הילוכים ידנית או אוטומטית (פלנטרית מתוצרת איסין היפנית) עם 6 יחסי העברה, כשבהיצע גרסאות הנעה אחורית או כפולה לא קבועה כולל הילוך כוח.

נוהגים

עמדת נהיגה גבוהה ושלטת (גם יחסית לשלל הקרוסאוברים סביב), מזגן מצוין וסביבת נהג נעימה בהחלט עושים נעים לאוחז בהגה. זה אמנם לא סלון מפנק כמו בטנדרים אמריקאים עצומים אבל בהחלט מקום שנעים להיות בו ויש לציין שהמימדים השפויים יותר הם יתרון של ממש בכרך הצפוף.

בידוד הרעשים מוצלח מאוד ביחס לרכבי הסגמנט, ההגה שהפך לחשמלי וקוטר הסיבוב הקטן יחסית תורמים אף הם להשתלבות  ובתנהלות עירונית גם יחידת ההנעה מתפקדת טוב.
נוחות הנסיעה קצת פחות מרשימה ובתל אביב שנראה שכבישיה הפכו לאתר בנייה אחד עצום הודות למיזם שבילי אופניים שאפתני מאוד ולא ממש הגיוני בהחלט מרגישים היטב את המהמורות השונות.
בכביש בין עירוני נוחות הנסיעה משתפרת מאוד אבל מצד שני יחידת ההנעה מתגלה כפחות מרשימה עם דחף לא מאוד עוצמתי בתאוצות ביניים או כבישים הרריים.

טנדרי פיק–אפ לא באמת מיועדים לנהיגה דינמית מהירה בכביש המפותל וגם ההגה שכאמור הפך לחשמלי בדור זה קצת פחות מתקשר ומרגיש מעורפל במרכזו, אבל כשלומדים להכיר את הרכב מתברר שהדי-מקס מסוגל לנוע בצורה משכנעת וללא ספק יותר ממספקת בין הפניות.
בהקשר לנוחות הנסיעה יש לציין שעם מטען במשקל בינוני בתא המטען (טנדר למבחן הוא תמיד הזדמנות מצוינת להוביל משהו שלא נכנס ברכב הפרטי) משפרת מאוד את הנוחות ואת הנטייה לקופצנות.

בעידן בו קרוסאוברים כמעט הכחידו את מצאי רכבי השטח האמיתיים, אחד היתרונות המרכזיים של חבורת הטנדרים היפנים-תאילנדיים הללו (די-מקס, היילקס וטריטון) הוא יכולות השטח המרשימות שלהם.
הדי-מקס החדש מציע בתחום זה שיפור קל בזוויות הגישה והנטישה, כמובן הילוך כוח וברמות האבזור הגבוהות גם נעילת דיפרנציאל אחורית. נכון, זה לא ג'יפ רנגלר סופר קשוח מצד אחד או לנד רובר דיסקברי עם מערכת הנעה סופר מתוחכמת מאידך, אבל מי שידאג למיגון תחתון ראוי יגלה שלדי-מקס יש בהחלט יכולות מרשימות ויותר ממספקות כשהאספלט נגמר.

צריכת הדלק בימי המבחן הפתיעה לטובה עם כ-11 קילומטרים לליטר  – בהחלט נתון מרשים לרכב בגודל שכזה.

עוד בTheCar

מבחן דרכים טויוטה היילקס
מבחן דרכים מיצובישי טריטון  

סיכום

בעוד שבמדינות כמו ארצות הברית טנדרי פיק-אפ נמצאים בראשן של טבלאות המכירות, בארץ המצב שונה ועל אף שמדובר ברכב מאוד שימושי ורבגוני ולמרות שתמיד לא מזיק שיש רכב שאפשר להעמיס בו כמעט כל דבר, טנדרים נתפסים כאן כרכבי עבודה של בעלי מקצועות מסוימים ונדיר למצוא סתם רוכשי מכוניות שבוחרים להצטייד בפיק-אפ דאבל קבינה שימושי כתחליף לרכב המשפחתי או לקרוסאובר.

עם זאת, על אף שנראה שביטול הכרת המס המלאה ב-2005 שהייתה מקלט מס אהוב על עצמאים פגעה מאוד בסגמנט ולמרות העלייה המשמעותית בפופולריות של הטנדרים האמריקאים סילברדו, ראם ופורד F אשר נמכרים במחיר דומה לזה של טנדרי הפיק-אפ המאובזרים דוגמת הדי–מקס הנבחן כאן, מבט בטבלאות המסירה מגלה תמונה שונה. מדי שנה נמכרים כאן בממוצע בין 4000 ל-5000 טנדרי פיק-אפ  עם רישוי ב' – בין אם לגופים מוסדיים ובין אם לבעלי מקצועות שצריכים טנדר לפרנסתם אך המפלצות האמריקאיות לא מתאימות לסביבת העבודה והמחייה שלהם.

העוגה הזו מתחלקת כמעט כולה בין שלושה דגמים כשמסורתית במקום השלישי ניתן לפגוש את מיצובישי ובמקומות הראשון והשני את ההיילקס של טויוטה והדי-מקס של איסוזו.
הדי-מקס החדש בדורו השלישי מציג שיפור של ממש כמעט בכל תחום אל מול הדור הקודם – הוא נראה הרבה יותר טוב, מציע תא נוסעים מזמין שלא מבייש פרייבט עדכני עם אבזור נדיב, עיצוב נאה, מרווח פנימי טוב מבעבר ומפרט בטיחות מלא המציב אותו ביתרון בתחום זה מול מתחריו ואפילו מול מרבית הרכבים הפופולרים בישראל.

יחידת ההנעה ברוב הזמן עושה את העבודה אך לא מציגה עודפי כוח ובסעיף זה יש לציין את העובדה שבגרסאות הבכירות היילקס של טויוטה מגיע עם מנוע עוצמתי משמעותית בנפח 2.8 ליטרים המפיק 204 כ"ס.עם זאת, יש לזכור שמרבית המכירות הן של גרסאות הביניים ובגרסאות אלו מנוע הדי-מקס המפיק 163 כ"ס (זהה בכל הגרסאות) הוא דווקא מעט חזק מול המתחרות כשגרסת ה-2.4 של ההיילקס וה-2.2 של המיצובישי טריטון מסתפקת ב150 כ"ס.

בסופו של מבחן בן מאות קילומטרים אי אפשר שלא להגיע למסקנה  שהדי–מקס הוא טנדר מגובש מאוד המציג חבילה שלמה שהופכת כל יום עבודה לנעים יותר.
בחן וצילם: נעם וינד

The post איסוזו די מקס החדש 2021 במבחן appeared first on TheCar.

לשיגעון הקרוסאוברים הישראלי קדם סיפור אהבה עם ג'יפים מסוקסים יותר, עם שלדות נפרדות, ואפילו שקצת קשה לזכור – מי שהתחיל את החגיגה הזאת בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת היה איסוזו טרופר.

הרבה דיזל נשרף במנועים מאז, איסוזו היפנית עברה עליות ומורדות בגלל הקשרים החמים שלה עם ג'נרל מוטורס ומפני שהיא התעקשה להיות חברה עצמאית, והקשר העיקרי שלה לישראל בעשורים האחרונים כולל דומיננטיות כמעט מוחלטת בשוק המשאיות הקלות, נוכחות בשוק האוטובוסים הקטנים, ונצחיות חסרת תקדים בשוק הטנדרים.

בסוף השבוע שעבר חשפה איסוזו בתאילנד את אחד מיורשיו של 'טרופר' – שהוא דור שני של MU-X, לקראת תחילת המכירה שלו שם בשבוע הבא. כמו קודמו, שלא נראה בישראל, גם הדור החדש מבוסס על D-Max – זה החדש, שהושק בשנה שעברה, וגם הפעם הוא יתמודד מול כלים דומים לו של טויוטה ופורד שמבוססים על טנדרים. למרות ההתלהבות, הנוסטלגית בעיקרה, גם הדור השני של MU-X ייוצר בעתיד הנראה לעין רק עם הגה ימני ויימכר היכן שאיסוזו מרגישה יותר נוח: במדינות דרום מזרח אסיה, בהודו, ובאוסטרליה וניו-זילנד. בשלב זה הוא מיוצר בתאילנד, אבל בהמשך, בסבירות רבה, הוא ייוצר גם בהודו עבור השוק המקומי שם.

כמו D-Max החדש יונע הג'יפ השבעה מושבי החדש באמצעות מנועי הטורבו-דיזל המחודשים של איסוזו, בנפחי 1.9 ליטר ו-3.0 ליטר, ואלה יניעו את הגלגלים האחוריים באמצעות תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסי העברה. גרסת הנעה כפולה תתחבר לכל הגלגלים דרך תיבת העברה נשלטת חשמלית.

לטובת שימושים משפחתיים יותר מאשר צורכי עבודה הוחלף המתלה האחורי של D-MAX מקפיצי עלים למתלה עם קפיצי סליל וחמישה חיבורים. כרגיל, קדמת תא הנוסעים והקוקפיט נראים בעיקר כמו העתק של תא הנהג של הטנדר, עם מסך מולטימדיה מכובד בגודל תשעה אינטש ובלם יד חשמלי, ואילו המושבים – לפחות בגרסאות המובחרות, נראים איכותיים ומדופני עור. מערך אמצעי הסיוע לנהג נראה נרחב למדי.

הדור השני של MU-X מושק, כאמור, שבע שנים אחרי הדור הקודם, והפעם הוא מציע מרחב פנים גדול יותר, בסיס גלגלים שנמתח לאורך 285.5 ס"מ, מרכב קשיח שבנוי מאחוז גדול של פלדה בחוזק מתיחה גבוה, שיפור במדדי הרעש והרעידות, כושר הגנה טוב יותר בעת תאונה, ומיכל דלק בנפח מוגדל (ל-80 ליטרים).

הדור הראשון של MU-X הושק בתאילנד כבר בשנת 2013 אבל לאיסוזו היו עניינים משלה לפתור בזירות העולמיות ולכן היא החלה להרחיב את היצוא שלו רק לפני כשנתיים, מיד לאחר הצגת תוכנית החומש החדשה שלה שמתמקדת בכלי רכב מסחריים קלים. בשלב זה איסוזו מייצאת את הג'יפ שלה רק למדינות שבהן נוהגים בצד הלא נכון של הכביש, כמו דרום-אפריקה, אבל יש לה שאיפות גדולות בתחום הרכב המסחרי הקל, לכן לעולם אי אפשר לדעת מה ילד יום.

The post זוכרים איסוזו? קבלו את MU-X appeared first on TheCar.

יצרנית המנועים האמריקנית הענקית קאמינס, ויצרנית המשאיות השנייה בגודלה ביפן, איסוזו, הכריזו בסוף השבוע על מימוש "מכתב הכוונות" שהחליפו ביניהן ברבעון האחרון של 2018 – ועל הקמת חברה משותפת אשר בין השאר "תחקור את פוטנציאל השוק של מנועי דיזל".

ידיעה זאת, לו פורסמה עד לפני 5 שנים, יכולה הייתה להישמע הגיונית וברורה מאליה לנוכח הלחץ לרכישות ומיזוגים בתעשיית הרכב בכלל, ובפרט לנוכח מצבה הנלחץ והולך של איסוזו בהיעדר בת ברית גדולה מקרב יצרניות הרכב. אלא שמדובר בשיתוף פעולה חדש, רגע לפני שרבות ממדינות העולם אוסרות על מכירה של מנועי דיזל בשטחן (אמנם של מכוניות נוסעים בשלב ראשון), ולכן לכל הפחות הוא צריך להרים גבה ולעורר עניין.

קאמינס, כאמור, היא אחת מיצרניות המנועים הגדולות בעולם וגם אחת מן הוותיקות ביותר, עם שורשים שנטועים בתעשייה מזה כ-100 שנים. רוב לקוחותיה של קאמינס הן יצרניות משאיות גדולות ברחבי העולם, אבל היא מוכרת מנועים גם לתעשיות אחרות (ייצור חשמל, ספנות ועוד) וגם ליצרניות רכב כמו פורד (לדוגמא) שמתקינות אותם בטנדרים וג'יפים גדולים.

איסוזו, חברה שהוקמה במקור לפני 141 שנים, היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של משאיות בינוניות וכבדות, והיא מייצרת גם טנדרים ואוטובוסים. במקביל, איסוזו היא אחת היצרניות הגדולות של מנועי דיזל, שאותם היא מוכרת לעשרות יצרנים ברחבי העולם. איסוזו נמצאה בעבר בשותפות עם ג'נרל מוטורס, לאחר שזאת רכשה כשליש מן הבעלות בה בתחילת שנות ה-70. לאורך השנים בנו איסוזו וג'נרל מוטורס טנדרים וג'יפים יחד ובמקביל, אולם קשר הבעלות בין החברות פורק עוד בשנת 2006, לפני פשיטת הרגל של ג'נרל מוטורס. בהמשך הוסיפו החברות לשתף פעולה בפרויקטים לייצור משותף של טנדרים, וזאת גם לאחר שטויוטה – שהיא בעלת הבית של 'הינו' – המתחרה הגדולה ביותר של איסוזו, רכשה כ-6% מאיסוזו בשנת 2012 (טויוטה מכרה את אחזקתה זאת בשנה שעברה).

שיתוף הפעולה שנרקם בין קאמינס לאיסוזו הוא לא מיזוג או החלפת מניות, לפחות לא בשלב זה, אלא "מסדיר מבנה עסקי של שתי החברות שמטרתו לבצע הערכה ולנצל הזדמנויות משותפות לפיתוח מנועי דיזל חדשים בשווקים בינלאומיים". יחד עם זאת, בהודעתן המשותפת נמסר ש"שתי החברות התחייבו להקים מועצת מנהלים משותפת ולהקצות צוותים ייעודיים של עובדים משתי החברות כדי להמשיך לחקור הזדמנויות פוטנציאליות בפיתוח טכנולוגיות, רכש וייצור". במילים אחרות, מתוך הניסוח המעט מעורפל הזה בהחלט מציצה אפשרות למיזוג עתידי.

בהמשך ההודעה המשותפת נכתב ששתי החברות מתכוונות לפתח יחד את "מנוע הדיזל המתקדם הבא", ושהן צפויות להתמקד גם בשוק המנועים לרכב וגם בשוק הגנרטורים – גם במדינות מפותחות וגם במדינות מתפתחות. בהודעה מודגשת הכוונה של שתי החברות להמשיך לפתח את טכנולוגיית הדיזל "מתוך הערכה שהיא תוסיף לשמש בעולם למשך זמן רב בזכות יתרונותיה".

ובכל זאת, בפני שתי השותפות החדשות מונח כעת אתגר עצום שנובע מן ה"עליהום" העולמי על מנועי דיזל, וזה אומר שכדי לשרוד הן יהיו חייבות להזדרז ולהאיץ פיתוחים שבהם הן ממילא החלו, בתחומי ההנעה האלטרנטיבית: עם מנועי גז טבעי, חשמל ומימן.

The post הדיזל נלחם על חייו: איסוזו וקאמינס מקימות שותפות appeared first on TheCar.

יבואני רנו השיקו לאחרונה בישראל את 'גרנד קופה'. למרות השם המבטיח לא מדובר במכונית קופה גדולת מימדים ועתירת ביצועים מבית רנו אשר אמורה לתת פייט לדגמים כמו אסטון מרטין ראפיד, פורשה פנמרה או אפילו מרצדס CLS וב.מ.וו סדרה 6, אלא בסך הכל במכונית סדאן שגרתית למדי אשר מחליפה את 'פלואנס'.

פלואנס אמנם זכתה במחוזותינו להצלחה מסחרית לא מבוטלת, בעיקר בציי הרכב ובקרב נהגי מוניות, אבל היא לא נהנתה מביקוש רב מידי בשוק הפרטי.

כמעט בכל המדינות שבהן משווקת רנו את יורשת הפלואנס היא קוראת לה בפשטות "מגאן סדאן", ללמדך שזאת בסך הכל גרסת ארבע דלתות למכונית האצ'בק נחמדה מאד, אבל בישראל (וגם באירלנד) חיפשו יבואני רנו שם נחשק יותר ולכן החליטו לקרוא לה גרנד קופה – וזאת למרות שהיא כלל לא מזכירה בפרופיל או במבנה שלה מכונית קופה, או אפילו קופה 4 דלתות.

לשם כזה או אחר אין אמנם השפעה ממשית על איכות הדגם אבל די ברור שיש משהו באמרה הידועה "טוב שם משמן טוב". בעוד שאף אחד לא יעז לגעת בשמות דגם אשר הפכו לאייקון, שלעיתים אפילו יותר חזק מן המותג עצמו, למשל "קורולה", "סיוויק", "גולף" או "פיקנטו" – ישנם מקרים שבהם סבורים המשווקים ששם הדגם זקוק למיתוג מחדש או לחיבור אל שם דגם שזכה להצלחה והוחלף.

לכבוד הולדת הגרנד קופה בישראל קבלו מספר שמות דגם שכולנו מכירים אבל לא נוכל לפגוש כמעט באף מדינה אחרת בעולם.

סובארו גרנד ליאונה

בשנות ה-80 סובארו הייתה המכונית הנמכרת בישראל ונהנתה מנתח שוק חסר תקדים. השליטה המוחלטת של סובארו בשוק החלה להתערער עם תחילת הייבוא של מיצובישי לארץ, אך למרות ש'לנסר' הציעה, – מעבר לאמינות יפנית – גם אבזור נדיב, 'ליאונה' של סובארו שמרה על נתוני מכירות נאים למדי גם בערוב ימיה, ונחשבה לדגם מבוקש מאוד.

האימפרזה שהושקה בשנת 93 הייתה טובה מ'ליאונה' בכל דבר, מה גם שכמעט אף אחד בישראל לא הכיר את השם 'ליאונה' כי כולם קראו לה פשוט "סובארו DL". למרות זאת, יבואני סובארו חששו, במיומחד לאחר ניסיון די כושל להחדיר לארץ את 'לגאסי', שאימפרזה החדשה (שנחתה אצלנו במקביל למתחרות חדשות רבות, ובראשן טויוטה, אשר הגיעו לכאן לאחר שהיפנים הפסיקו לפחוד מן החרם הערבי) לא תזכה במעמד המיוחד של סובארו בשוק המשפחתיות.

אנשי היבואנית החליטו לבחור בשם הייחודי "גרנד ליאונה" לדגם החדש, תוך שהם מתעלמים מן העובדה שאימפרזה החדשה הייתה, למעשה, קצרה בכעשרה סנטימטרים מ'ליאונה' שאותה היא החליפה.

סובארו B3

בשנת 97 החליטו יבואני סובארו לנטוש את השם "גרנד ליאונה" ולעבור ל'אימפרזה', כמו כמעט בכל מקום אחר בעולם.

אימפרזה אמנם לא הצליחה מעולם לכבוש את הפסגה אבל על רקע הצלחת גרסת הטורבו, ו-WRX, באליפות העולם בראלי, התחזקה תדמיתה של היצרנית היפנית הקטנה גם בשוק הישראלי. אימפרזה זכתה לנתוני מכירות נאים למדי גם בדור השני שלה, שהושק בשנת 2000 והיה למעשה מתיחת פנים נרחבת של הדור הראשון.

בשנת 2007 הושק דור שלישי לאימפרזה, אשר התבסס על פלטפורמה חדשה, ויבואני סובארו בחרו למתג את המכונית מחדש. זמן לא רב קודם לכן הם מיתגו את 'לגאסי' – המשפחתית הגדולה של סובארו, כ"B4", ובהשראת הדגם הזה הם בחרו לקרוא לאימפרזה החדשה B3.

לא ברור אם היה זה המיתוג מחדש, העיצוב הפושר, או מנוע ה-1.5 ליטר החלש, אבל מה שידוע זה שהדור השלישי לא שיחזר את הצלחת הדורות שקדמו לו. השם 'אימפרזה' שב אל ארץ הקודש עם השקת הדור הרביעי (באחור, רק בשנת 2013), וזאת לאחר שגם הבעלות בסוכנות היבוא החליפה ידיים ועברה לקבוצת סמל"ת.

מיצובישי סופר לנסר

'לנסר' של מיצובישי, עם ריפודי קטיפה, הגה כוח, חלונות חשמל ונעילה מרכזית, הביאה לסיום שליטתה של סובארו בשוק המקומי. אבל בתחילת שנות התשעים הבינו יבואני מיצובישי שאל מול השחקניות החדשות שהחלו נוחתות בישראל כמו פטריות לאחר הגשם לא יהיה למיצובישי קל לשמור על מקומה בצמרת טבלת המכירות.

הדור החמישי של לנסר (והשני שלה בישראל) הושק בשנת 1993 ובנוסף לאבזור הציג גם מימדים נדיבים ומנוע מודרני שהפיק, בגרסתו הישראלית, 113 כ"ס.

כדי שלכולם יהיה ברור שלנסר עשתה קפיצת מדרגה החליטו אנשי כלמוביל להצמיד לדגם את השם "סופר לנסר". זה עבד יפה עד לשלב שבו, בהחלטה אומללה של היצרנית והיבואנית, הופסק יבוא לאנסר מיפן והוחלף בבשנת 1998 ב'כריזמה' – מכונית שיוצרה בהולנד בשיתוף פעולה בין מיצובישי לוולבו. המשפחתית הקומפקטית האירופאית של מיצובישי התגלתה כנטולת התכונה שעל שמה היא נקראה, ודירדרה את מיצובישי בטבלת המכירות.

מאזדה לאנטיס

את מקומה של סופר לנסר בראש טבלאות המכירות תפסה מאזדה. דלק מוטורס, יבואני מאזדה, הטיבו להבין את המפה ולהתחבר לחברות הליסינג תוך שהם הופכים אותן לשחקן מרכזי בשוק הרכב.

למרות שכולם סבורים בטעות שמי שהעמידה את מאזדה בראש טבלת המכירות היא לאנטיס, בפועל הייתה זאת דווקא 323 בדורה האחרון אשר נמכרה לחברות הליסינג במספרים גדולים וגרמה לטבלה "לשקר".

במקביל, לקוחות פרטיים רכשו את היורשת של 323, אשר נקראה אצלנו לאנטיס כדי לבדל אותה מן הדגם היוצא ולהדגיש שגם היא, כמו "סופר לאנסר", גדלה בממדיה. המעניין הוא שמבט קצר בפורטפוליו של היצרנית היפנית לא ימצא שם כמעט כל אזכור לשם לאנטיס, לפחות לא בהקשר של סדאן משפחתית.

בשנת 1995 מאזדה השיקה את הדור ה-7 של ה-323. המכונית אכן גדלה בממדיה ואף הייתה מרווחת ביחס לפלח השוק שלה, אולם בתחילת דרכה היא הופיעה אצלנו רק עם מנוע בנזין בנפח 1.8 ליטר (חזק יחסית), והיא הייתה מכונית משפחתית ראשונה שהגיעה עם 2 כריות אוויר ו-ABS כסטנדרט.

שם הדגם לאנטיס אמנם בידל את מאזדה ביחס ל-323 וגם יחסית ללנסר, סיוויק וקורולה, אלא שזה לא היה שם הדגם הזה באירופה או בארה"ב. לאנטיס הוא השם שמאזדה הצמידה בשוק היפני והאוסטרלי לגרסת הקופה 5 דלתות הייחודית יותר של ה-323, ובשווקים אחרים הוא נקרא 323F.

איסוזו איפון

לא מעט שנים שדי-מקס של איסוזו שולט בשוק הטנדרים המקומי. אבל בשנת 92, בתחילת הדרך של המותג בישראל, חיפשו יבואני איסוזו דרך לחדור לשוק הקשוח של רכבי עבודה אל מול מתחרים כבדים כמו L200 של מיצובישי, שכבר היה מוכר כאן וצבר מוניטין טוב בקרב קהל הצרכנים, וטויוטה היילקס, שנושא על חזיתו את הסמל של מותג הרכב הגדול והמפורסם.

ב-UMI שאפו לערער את מעמדם האיתן של צמד המתחרים החזקים, שאבו השראה מההישג המרשים של הג'ודאית יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה 92' שהביאה הרבה גאווה למדינה הקטנה עם זכייתה במדליה אולימפית ראשונה לישראל והחליטו לקרוא לטנדר שלהם איסוזו איפון על שם המהלך בקרב שהביא לארד את המדליה.

סוזוקי קרוסאובר

SX4 של סוזוקי החליף את ליאנה, והציע שילוב בין ממימדים של משפחתית האצ'בק לניחוחות עיצוב מעולם רכבי הפנאי. דור שני של SX4 הושק בשנת 2013 עם מימדים נדיבים מבעבר וכאשר, לנוכח הצלחת ה'ג'וק' של ניסאן, השיקו לא מעט יצרני רכב רכבי פנאי קטנים.

SX4 החדש אמנם הציג עיצוב משכנע יותר מאשר זה של קודמו, עם אחוריים ששאבו הרבה השראה מניסאן קשקאי, אבל עם ממד גובה לא מאד משכנע וחזית גמלונית הוא לא באמת שידר נוכחות שמאתגרת מתחרים מעוצבים למשעי כמו רנו קפצ'ור או שברולט טראקס.

למרות זאת – יבואני סוזוקי לישראל בחרו להדגיש את השיוך שלו לקטגוריה הבוערת של קרוסאוברים ופשוט קבעו עובדה: הם הצמידו לו את השם "קרוסאובר".

The post טוב שם משמן טוב? הדגמים עם השמות המשונים שהומצאו במיוחד לישראל appeared first on TheCar.

בעוד שבאולמות התצוגה נציגי המכירות מקפידים תמיד להדגיש בפניכם את היתרונות הייחודיים של רכבי המותג שלהם אל מול נחיתות המתחרים, מאחורי הקלעים מתקיימים בעולם הרכב המון שיתופי פעולה, גלויים יותר או פחות, בין יצרניות שונות שלכאורה ממש מתחרות ביניהן.

לעתים מדובר ברכיבים מסוימים שפותחו על ידי יצרן אחד ונמכרים גם למתחרים, במקרים אחרים זו יכולה להיות מערכת הינע שלמה ויש גם לא מעט מקרים של רכבים של יצרנים מתחרים שלמרות הבדלים בעיצוב החיצוני למעשה זהים לחלוטין מתחת למעטפת.

עוד ב-TheCar:
שברולט דוקרת את פורד: נכנסת בטנדר F-150
בתמונה לפניכם: טנדר טויוטה עם מיליון מייל
לאב מי טנדר? חולמים על פיג'ו 404 פיק אפ במצב חדש? הכתבה הזאת בשבילכם

בעוד שבכל הנוגע לרכבים פרטיים לרוב היצרניות מקפידות לשמור על עיצוב ייחודי, כשמדובר ברכבי עבודה נראה שכל המחיצות הוסרו ואין היום כמעט דגם מסחרי שלא משווק תחת יותר ממותג אחד.

רגע לפני שפיאט תנחית בארץ את הטנדר החדש שלה, "פול-באק" שהוא למעשה אח תאום למיצובישי טריטון, היום אנו מתבשרים שלמלך הסגמנט בישראל, האיסוזו די-מקס, יוולד בקרוב תאום שישא את לוגו מאזדה בחזית.

מאזדה פרסמה היום, בהודעה רשמית לעיתונות, הסכם שיתוף פעולה שנחתם בינה לבין איסוזו במסגרתו הדור הבא של הטנדר של החברה, ה-BT50, ייוצר במפעלי איסוזו תוך שהוא מתבסס על הפיק אפ המצליח בישראל.

בשלב זה לא לגמרי ברור אם יהיה מדובר בשני תאומים סיאמיים למעט הסמל או שהטנדר הבא של מאזדה ישמור על בידול עיצובי כלשהו, או אולי יעשה גם שימוש במנוע מתוצרת החברה מהירושימה.

בכל מקרה, הטנדר הבא של מאזדה יתבסס, כאמור, על תכנון של איסוזו וייוצר במפעלי איסוזו. המהלך יאפשר למאזדה לסגור את קו הייצור הייחודי של ה-BT50 עם שלדת הסולם ולהסב אותו לייצור מכוניות פרטיות עם מרכב אחוד.

על אף שה-BT50 הוא רכב פיק אפ מוצלח למדי שלא סובל מנחיתות משמעותית אל מול התוצרים של טויוטה, איסוזו ומיצובישי, לפחות בארץ הקודש הטנדר של מאזדה מעולם לא נמכר במספרים גדולים ולא הצליח לאתגר את ה-L200 של מיצובישי ובוודאי לא את הדי-מקס של איסוזו שמהווה כ-50 אחוזים מסך המכירות בסגמנט ובשל כך בשנים האחרונות בדלק מוטורס החליטו שלא לייבא אותו כלל.

כעת נשאלת השאלה האם לאחר שיהפוך למעשה לאח תאום לדי מקס, מלך הטנדרים של ישראל, הפיק אפ של מאזדה יחזור לארץ?

The post הדור הבא של הפיק אפ של מאזדה יהיה למעשה איסוזו די-מקס appeared first on TheCar.

הכירו את טורקיז, רכב הסעות חדש שנחת בארץ בתקווה למלא את החלל הגדול שבין מיניבוסים לאוטובוסים בגודל מלא

במידה ויצא לכם אי פעם להזדקק לשירותיה של חברת הסעות בוודאי שמתם לב שקיים חסר משמעותי בתחום הביניים בין מיניבוסים המסוגלים להסיע מקסימום 19 נוסעים לאוטובוסים בגודל מלא שהקיבולת שלהם עומדת על 50 נוסעים.
גם החבר'ה מ-UTI, יבואנית משאיות איסוזו בישראל, זיהו את החלל הזה וסברו שמדובר בנישה משמעותית למדי שרק מחכה שימלאו אותה.

בהתאם לכך ומתוך כוונה למצוא פתרון להסעות של 28-30 נוסעים על מטענם בנוחות מרבית, יצאו שליחי היבואן למקומות שונים ברחבי הגלובוס ובמפעל 'אנאדולו' שבטורקיה מצאו את מבוקשם – רכב הסעות שאינו מיניבוס ואינו אוטובוס ונקרא טורקיז.

הטורקיז אמנם נראה במבט חטוף כמו אוטובוס, אך מבט נוסף (במיוחד כשבסביבה יש אוטובוס רגיל) מראה שהכל כאן קצת התכווץ.

עם זאת, למרות הדמיון העיצובי, מבנה הטורקיז שונה משל אוטובוסים בגודל מלא, בהם בדרך כלל המנוע נמצא מאחור ותופס נפח משמעותי על חשבון תאי המטען המיועדים לחפצי הנוסעים.
כאן המנוע נמצא קדימה, מתחת לאזור בו יושב הנהג, דבר שמאפשר להציע תא מטען גדול למזוודות למרות המימדים הצנועים.

על אף שהטורקיז, יחד עם גלגלים בקוטר צנוע, נראה כמו אוטובוס שהוקטן, הגובה הפנימי מאפשר לנוסעים לעמוד בנוחות מבלי צורך להתכופף.
המנוע בן 4 צילינדרים מגיע ממשאית איסוזו 7.5 טון, מספק 190 כ"ס וידוע כבעל מוניטין אמינות מוכח. תיבת ההילוכים הרובוטית מעניקה העברות רכות בין הילוך להילוך ויחד עם מערכת מתלים טובה, עם קפיצי עלים מקדימה וקפיצי עלים משולבים בכריות אוויר מאחור, מתקבלת נסיעה לא מעייפת או מטלטלת.

כמו כן יש לציין את הראות הטובה קדימה, לאחור ולצדדים בעזרת המראות וגם מצלמה אחורית מצוינת ממנה נהנה היושב בעמדת הנהג.

למפעל בטורקיה הפועל בשותפות עם איסוזו יש ניסיון של 30 שנה בבניית אוטובוסים ונראה כי דגש מיוחד הושם כאן על רווחת הנוסעים עם עיצוב פנים מזמין הכולל תאורת לד רכה שניתנת לשליטה, מושבים נוחים מאוד עם אפשרות כיוון רבות ומיזוג אוויר מצוין המאפשר שליטה על מיזוג לכלל האוטובוס ומיזוג אוויר נפרד לנהג.

לקחנו את הטורקיז לנסיעת מבחן שהתקיימה ללא נוסעים וניתן לציין שאת העליות מצומת נחשון לשמשון האוטובוס עלה בקלילות ושנסיעה בדרך כורכר כבושה עברה בצורה חלקה וללא קפיצות מיותרות.

המחיר של הטורקיז בארץ יעמוד על 485 אלף שקלים ועל הנייר נראה שבהחלט יש לו סיכויים להפוך ללהיט כפי שסבורים אנשי UTI.

The post טורקיז בשמי האוטובוסים appeared first on TheCar.

UTI, יבואנית משאיות ואוטובוסי איסוזו, הציגה אתמול במסגרת השקת מרכז השירות החדש בחיפה, מידבוס חדש של המותג, איסוזו ויזיגו. האוטובוס החדש מצטרף למגוון המידיבוסים שהושקו בארץ בשנה שעברה.

לויזיגו מנוע טורבו-דיזל תוצרת קמינגס בנפח 6.7 ליטר שמפיק 254 כ"ס ב-2,100 סל"ד ומומנט של 101.9 קג"מ בטווח שבין 1,200-1,600 סל"ד. המנוע משולב לתיבה ידנית בת שישה הילוכים ועומד בתקני אירו 6 שיכנסו לתוקף בסוף שנה זו.
בישראל ישווק המידיבוס בגרסאות של 35-39 מושבים ולרשותו תא מטען מהגדולים בקטגוריה.

כאמור המידיבוס החדש הוצג במסגרת השקת מרכז השירות והמכירה הצפוני של איסוזו שנמצא בחיפה. הסניף החדש כולל אולם תצוגה ומרכז שירות ולהערכת היבואנית ירחיב משמעותית את פעילות המותג באזור הצפון הן בתחום המשאיות והן בתחום ההיסעים.

זרוע המשאיות של איסוזו חוגג השנה עשרים שנות פעילות בישראל, וגם השנה הוא מוביל את שוק המשאיות הבינוניות. בשנה שחלפה נמכרו למעלה מ-800 משאיות של איסוזו – נתון שיא עבור המותג בישראל – כשמטרת היבואנית היא להעמיק את חדירתה גם בתחום ההיסעים.

The post מידיבוס חדש לאיסוזו בישראל appeared first on TheCar.

שינויים בהנהלת קבוצת UMI, יבואנית שברולט, איסוזו וקדילאק. אבי ארוך, מנכ"ל החברה בשבע השנים האחרונות פורש מתפקידו בסוף החודש. את מקומו יתפוס דוד עיני, שעד עתה שימש כ יו"ר UMI.

אבי ארוך, שנמצא בשורות UMI ב-20 השנים האחרונות זכה להוביל יחד עם דוד עיני ואביהו בן-נון את המיזוג בין חברת ליאו-גולדברג לבין חברת המזרח, שממנו נולדה חברת UMI. בתקופת כהונתם של ארוך ועיני צמחה UMI באופן משמעותי ובמיוחד בחדירה לשוק ציי הרכב עם שברולט קרוז ולפניה עם שברולט אופטרה ואביאו. ארוך מתכנן כעת לרדוף אחר חלומות ישנים בעולם האקדמי.

דוד עיני חוזר לתפקיד המנכ"ל בו אחז בעבר ולמעשה באופן לא רשמי כבר מכהן בתפקיד מזה שנה וחצי, כשנודע על פרישתו העתידית של ארוך. משפחת עיני מחזיקה בחלק ניכר ממניות UMI, בחברת 'המזרח' (יבואנית לנד-רובר), ו'קרדן רכב', מפעילת אוויס. בין האתגרים העתידיים העומדים לפניו עייני נמצא מיזוג UMI עם 'אוויס'.

על פי נתוני איגוד יבואני הרכב שברולט ניצבת כיום במקום השמיני בטבלת המסירות. מתחילת השנה ועד סוף ספטמבר מסרה החברה 9,883 מכוניות. איסוזו ניצבת במקום ה-23 עם 1,101 מכוניות וקדילאק במקום ה-29 בטבלה עם 346 מסירות.

The post אבי ארוך פורש מניהול UMI appeared first on TheCar.