בקשת האישור הוגשה על-ידי עו"ד גולן נפתלי ונטען בה ש'יוניון מוטורס' מטעה צרכנים וגורמת להם לנזקים. אלא שבאופן תמוה למדי מוגדרת קבוצת הנפגעים כ"כל מי שהוטעה (על ידי היבואנית) בעניין מעמדו של רכב מתוצרת טויוטה שיובא ונמכר בישראל שלא באמצעותה" – וזאת בלי לפרט מי שייך לקבוצה הזאת או אפילו להציג מספר מבוסס של נפגעים לכאורה.

לדברי התובעים, בהתאם לסעיף 49 ב'חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב' חייבת היבואנית הרשמית "לממש את האחריות שנותן יצרן הרכב לכל רכב מהתוצרת שאותה הוא מייבא".

כבר בפתח הדברים מזכיר עו"ד נפתלי את ההליך המשפטי שניהלו מספר יבואנים ישירים (בהם גם יוניון מוטורס) כנגד משרד התחבורה בבית המשפט לעניינים מנהליים החל משנת 1999. היבואנים ניסו לתקוף את החובה החוקית הזאת אך הפסידו גם באותה ערכאה וגם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. הפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון, כך נטען בבקשת האישור, קובעת שהמחוקק התכוון "לאפשר לרכבים שמגיעים לארץ שלא באמצעות היבואן הישיר את מימוש האחריות שניתנה להם בארץ שבה נרכשו", וזאת לטובת "קידום התחרות בענף ייבוא הרכב ונטרול היתרון התחרותי המוקנה ליבואנים ישירים".

הבולמים מזועזעים

כאמור, מגיש התובענה רכש טויוטה יאריס קרוס מיבואן מקביל. על-פי הנטען בבקשת האישור כעבור קצת פחות משנה (חלק מן התאריכים בבקשה ככל הנראה שגוים) הוא חש שקיים כשל בבולמי הזעזועים האחוריים של הרכב. לדבריו, כאשר פנה אל סוכנות משנה של טויוטה כדי לממש את אחריות היצרן נטען בפניו שמכיוון שהרכב לא יובא על-ידי יוניון מוטורס הוא לא יקבל תיקון על-חשבון היצרנית.

בשונה מלא מעט בקשות אישור שמובאות על-ידינו כאן – נדמה שבבקשה הספציפית הזאת יש הרבה "חורים" שעשויים או עלולים (תלוי בעיני מי) להפיל אותה כבר בשלבים מוקדמים.

עם זאת, לא מן הנמנע שעצם פתיחת ההליך תציף עדויות למקרים אחרים שעשויים לבסס את הטענות שנטענות – לכן חשוב להעלות אותן כאן ולבחון – באמצעות תגובות שנקבל מבעלי רכב מיבוא מקביל – האם יש בה ממש.
"חור" ראשון הוא שהבקשה כולה נסמכת על מקרה בודד אשר התרחש ככל הנראה בסוכנות משנה של טויוטה, וכל התיעוד שצורף לבקשה נשען על שלוש הקלטות קצרות של שיחות טלפוניות עם נציגים אשר לא בהכרח מבינים או מכירים את נהלי החברה.

אם לא די בכך – בעוד שבתביעה עצמה נטען שהתקלה שכביכול צריכה להיות מכוסה על-ידי האחריות היא ב"בולמי הזעזועים", בהקלטת השיחה עם נציגת המוסך מדבר איתה התובע על תקלה של מיסב, "לאגר".

החולשה העיקרית היא שאין עדות לכך שהתובע עשה מאמץ סביר לפנות אל גורמים בעלי סמכות בחברה, למשל באמצעות פניה בכתב אל יוניון מוטורס עצמה, או לפתור בעיה אמיתית ברכב שלו בדרכים מקובלות. לא נרחיק לכת עד כדי טענה כאילו שמדובר בהקלטת מכוונות של שיחות עם עובדים זוטרים שנועדו לביים מהומה על לא מאומה, אבל גם לא נכחיש שהתחושה הזאת מרחפת ברקע.

העובדה היא שבסופו של דבר התובע בחר שלא לתקן את התקלה הנטענת. יתרה מכך: הוא אף לא צרף לתביעה הוכחה שברכב קיימת תקלה שחייבת להיות מכוסה במסגרת אחריות היצרן.

בהיעדר חוות דעת אובייקטיבית תיתכן למשל אפשרות שהתקלה המתוארת נגרמה בגלל בלאי, ובמקרה כזה התיקון לא מכוסה על-ידי אחריות היצרן גם לו היה מדובר במכונית של מנכ"ל יוניון מוטורס בכבודו ובעצמו.
"חור" נוסף (ולא אחרון) הוא צירוף של תמלול של שיחה אחרת שביצע לכאורה היבואן המקביל שייבא את המכונית עבור התובע. גם מן השיחה האחרת עולה לכאורה תמונה של סירוב של סוכנות משנה (וגם כאן השיחה היא עם עובדת זוטרה) לתקן רכב מיבוא מקביל במסגרת אחריות היצרן.

ומדוע הקלטה כזאת היא יותר "חור" מאשר "הוכחה למגמה"? מפני שההקלטה האחרת בוצעה לכאורה בשנת 2019 וצריך להניח שהיבואן המקביל ייבא מכוניות מתוצרת טויוטה בין 2019 ל-2024. אם במשך יותר מ-4 שנים לא תועדו מקרים נוספים על-ידי מי שיש לו לכאורה עניין לגרום ליוניון מוטורס לממש את אחריות היצרנית – זה מחליש במידה רבה את הטענות.

בעלי רכב מיבוא מקביל – השמיעו קול

החלק המשעשע בבקשת האישור הוא הניסיון להגדיר את היקף קבוצת הנפגעים באמצעות קביעה משונה לפיה כ-4% מכלי הרכב מתוצרת טויוטה שנמכרו בישראל יובאו ביבוא מקביל. מדוע 4% ולא 6% מדוע לא 10% או 2%? למנסח הבקשה פתרונים.

מגיש הבקשה היה אמור לבסס נתון כזה על חוות דעת מקצועית כלשהי, וזה לא ניכר מנוסח הבקשה. הוא גם יכול היה לעשות פעולה הרבה יותר פשוטה ואפקטיבית: לפנות אל משרד התחבורה ולקבל נתונים מדויקים אודות מספר המכוניות מתוצרת טויוטה שיובאו ארצה שלא על-ידי יוניון מוטורס. לו היה טורח לעשות כך הוא היה מקבל גם מספר מדויק וגם אסמכתא רשמית.

מה שעוד יותר מגוחך זה שבין אם מדובר ב-1,000 כלי רכב שיובאו ביבוא מקביל או 300 או 10,000 או ב-10% – אין לכך שום משמעות. כל עוד שאף אחד מבעלי הרכב האלה לא התלונן על כך שפנה לקבל תיקונים במסגרת אחריות היצרן וסורב – אין בכלל על מה להתלונן. לעומת זאת – אם ישנם 100 או 1,000 נפגעים כאלה זה כבר יכול להגדיר בעיה וגם את קבוצת הנפגעים ממנה.

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט לאשר את הבקשה כתובענה ייצוגית ולהורות ליבואנית טויוטה להשיב לכל בעלי הרכב הרלוונטיים כל סכום כסף ששולם תמורת תיקון שהם ביצעו על חשבונם למרות שהוא היה אמור להיות מכוסה באחריות יצרן.

זאת יכולה להיות דרישה הגיונית וסבירה אם באמת יש נפגעים ואם יש דרך לאפיין אותם, אלא שמיד לאחר הבקשה הזאת מעלה בא כוח התובע את ההערכה ש"יהא זה קשה עד בלתי אפשרי לאתר את כל חברי הקבוצה".

התוספת המתבקשת שלנו היא שגם אם אפשר לאתר בעלים של כלי רכב שיובאו ביבוא אישי ונאלצו לשלם מכיסם על תיקונים שלדעתם היו צריכים להיות מבוצעים במסגרת אחריות היצרן – לא קל לקבוע מנגנון שיבחין בין תקלות שבאמת מכוסות על-ידי האחריות לבין כאלה שלא.

שורה תחתונה

ההימור שלנו הוא שהתובענה הייצוגית הזאת לא תעלה לשלב הבתים ובטח שלא לשלב הגמר, אבל זה לא אומר שהיא לא מרימה דגל.
לכן – אם רכשתם רכב שיובא ביבוא מקביל או אישי ולא קיבלתם מן היבואנית הרשמית תיקון במסגרת אחריות היצרן (כל יצרן, לאו דווקא טויוטה) – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

תגובת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה לישראל: "יוניון מוטורס עומדת בכל דרישות החוק ועד היום תיקנה תחת אחריות יצרן אלפי רכבים בייבוא מקביל וכך נמשיך לעשות".

לקריאה נוספת:

מקבלת אחריות: יבואנית בלעדית חייבת לטפל ברכב מייבוא מקביל ואישי

עשר שנים למהפכת יבוא הרכב הכושלת של ישראל כץ

האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי?

The post האם יבואנית טויוטה פוגעת ביבוא מקביל על-ידי אי-כיבוד אחריות יצרן? appeared first on TheCar.

מוקדם יותר השבוע הממה סאיק את עולם הרכב החשמלי כאשר הציגה בתאילנד תוכנית אחריות לכל החיים לשני דגמי MG ושני דגמי 'מקסוס', וכעת היא עושה את זה שוב, אם כי באופן טיפה פחות נחרץ.

עד היום היו מספר יצרנים – אפילו בישראל – שהציעו 5 או 7 שנות אחריות לדגמים נבחרים, למשל סובארו וקיה, וגם מיצובישי הציעה 10 שנות אחריות, אם כי היא עושה את זה באוסטרליה ולא בישראל.

במקרה של מיצובישי האחריות באוסטרליה מוגבלת עד ל-200,000 קילומטרים, כך ש-MG פורצת את הגבול וקובעת שיא חשוב חדש. בנוסף, בעוד שמיצובישי התנתה את האחריות באוסטרליה בכך שכלי הרכב יטופלו אך ורק ברשת המוסכים של מפיצי הרכב, אצל MG לא קיימת מגבלה כזאת.

האחריות של MG באוסטרליה חלה על כל כלי הרכב החדשים שיימכרו החל מהיום (1 באוגוסט 2024) וזה כולל שם את כל דגמי הבנזין, ההיברידים והחשמליים-טהורים. האחריות המורחבת מוענקת ללקוחות פרטיים ולא לשימושים מסחריים כמו ציי רכב, שירותי שליחויות, בתי ספר לנהיגה או מוניות. למרות זאת, גם בשימוש "מסחרי" מכוסים כלי הרכב של MG שנמכרים באוסטרליה באחריות יצרן ל-7 שנים או 160,000 ק"מ – וזה יותר מכל מותג אחר.

שני סוגי האחריות (לשימוש פרטי או מסחרי) מכסים באופן מלא גם את הסוללות במכוניות היברידיות וחשמליות, וזאת, אגב, תקופת אחריות דומה למדי לזו שמעניקות מרצדס ומיצובישי בכל הקשור לאורך חיי הסוללה של רכב חשמלי.

יבואני רכב ישראלים שונאים אחריות

בישראל מוגדרת אחריות יצרן מינימלית לפי חוק לשנתיים בלבד, אך רוב המותגים מעניקים שלוש שנות אחריות או עד 100,000 קילומטרים. באוסטרליה, לעומת זאת, טסלה מעניקה 4 שנות אחריות, ואילו טויוטה, פורד, מאזדה, יונדאי וניסאן מעניקות 5 שנות אחריות. איסוזו מעניקה באוסטרליה 6 שנות אחריות וקיה מעניקה 7 שנים, כמו במדינות רבות אחריות ברחבי העולם.

MG העניקה בישראל 5 שנות אחריות על דגמי MG החשמליים הטהורים ועל דגמי EHS שנרכשו עד לשנת 2023, כאשר האחריות לסוללה החשמלית, כמקובל, היא ל-8 שנים או עד 150,000 קילומטרים. לכלי רכב שנמסרו החל משנת 2023 מוענקת אחריות ל-7 שנים או עד 150,000 קילומטרים, המוקדם מבינהם. אצלנו, בישראל, קיה מעניקה אחריות ל-7 שנים אך ורק למכוניות נוסעים ולא לרכבי שטח, ולמרות זאת – בגלל תחרות מצומצמת – היא בולטת לטובה באורך האחריות. צריך לומר גם שמספר יצרניות רכב חשמלי סיניות נוספות מציעות כעת 7 שנות אחריות או עד 150,000 קילומטרים, אבל זה עדיין לא זה.

הסיבה שיבואניות רכב ישראליות – בדרך כלל בעצה אחת עם היצרניות שהן מייצגות – נמנעות מהענקת אחריות ארוכה בישראל היא כסף, והרבה מאוד כסף. כמעט כל יבואניות הרכב הישראליות מוכרות חלקים לרכב במחירים גבוהים עד כדי ספק-חוקיים, וברגע שמסתיימת תקופת האחריות רבות מהן "חוגגות" על החלפת רכיבים תקולים תמורת מחירים מפחידים.

כפי שסוקר לא אחת ב-TheCar, במקרים רבים שבהם יצרניות רכב לקחו אחריות במדינות אחרות על תקלות סדרתיות הן לא עשו את זה בישראל, ובעלי רכב ישראלים נדרשו לשלם מחירים הזויים, למשל 10,000 שקלים ויותר תמורת זוג פנסי חזית מתוצרת יונדאי. לקוחות שמפעילים קצת לחץ על חלק מיבואניות הרכב "זוכים" להנחה של עד עשרות אחוזים ממחירי המחירון של חלקים שונים, אבל במקרים רבים המחיר אחרי "הנחה" יותר גבוה מן המחיר של חלקים תחליפיים באותה רמת איכות.

בשורה תחתונה, דוגמה אחת מיני רבות לרמת התחרותיות הנמוכה בשוק הרכב הישראלי היא תקופות האחריות הקצרות יחסית שמוצעות אצלנו, ורק כאשר ממשלת ישראל תתחיל להתעניין באזרחים שלה זה עשוי להשתנות.

לקריאה נוספת: 

האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי?

מיצובישי תצטרף לברית בין הונדה לניסאן

האם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל מתפגרים בהמוניהם ומה אפשר לעשות?

The post MG מפציצה עם 10 שנות אחריות לכל הדגמים באוסטרליה. אז למה לא בישראל? appeared first on TheCar.

השאלה הראשונה שעולה לראש למקרא הכותרת של יוניון מוטורס היא "למה בכלל טויוטה צריכה הארכת אחריות?", שהרי מדובר בפרדוקס: התכונה המוערכת ביותר של טויוטה בעיני רבים היא אמינות ושרידות לאורך שנים.
הרבה לקוחות משלמים מחיר גבוה יותר עבור דגמים חדשים ומשומשים של טויוטה בעיקר בזכות הערך הנתפש הזה. אבל אם ממילא שילמנו יותר כדי לזכות באמינות המובטחת – מדוע צריך לשלם עוד קצת תמורת הארכת אחריות?
אפשר היה להתלהב יותר אם יצרניות אחרות, בלי להזכיר שמות, היו מציעות שקט נפשי ללקוחות שלהן, אבל טויוטה?

תשובה אפשרית אחת היא עצם העיסוק בנושא, ועובדה שאנחנו עוסקים בו כאן. בסופו של דבר גם תדמית ומוניטין הם ערכים שצריך לתחזק ולשמר במודעות, במיוחד כאשר זה מבדל מוצר או פירמה מן המתחרים שלהם. בימים שבהם חלק מן המתחרות בקושי מצליחות להעניק ללקוחות שלהן 3 שנות אחריות בלי ויכוחים – עצם ההכרזה על אחריות למכונית בת 15 עם 250,000 קילומטרים מתחזקת נכס ששווה הרבה מאוד.

דוגמא לנרטיב הזה, אבל גם לפרדוקס שנזכר כאן, היא שבהודעה של יוניון מוטורס לעיתונות נטען שלפי נתוני משרד התחבורה 96% מכל הטויוטה ראב 4, 94% מכל הטויוטה יאריס, ו-86% מכל המכוניות מדגמי קורולה שנמכרו בישראל ב-20 השנים האחרונות עדיין מתגלגלים על הכבישים שלנו. לא בדקנו את הנתונים האלה אבל אם הם נכונים מדוע צריך להוסיף עליהם אחריות, ועוד בתשלום?

בשורה תחתונה – אפילו אם אף לקוח לא ירגיש צורך לקנות מטויוטה אחריות – כמה מכוניות אתם מכירים ששורדות 15 שנים עם 250,000 קילומטרים ויש מי שמוכן לקחת עליהן אחריות?

אבל זאת לא התשובה היחידה.

אחד האתגרים של טויוטה כיום הוא יבוא מקביל של רכב חדש, ואף יבואן מקביל לא יוכל לעולם להציע אחריות שנשענת על מערך השירות של היבואנית. ואכן, אחת הפנינים בכתבי האחריות החדשים היא שיכולים לקנות אותם רק מי שמחזיקים בכלי רכב מיבוא ישיר. במילים אחרות – כך מודגש עוד יותר הבדל הערך בין סוגי היבוא בשוק המשומשות.

מצד שני, יוניון מוטורס לא יכולה לעקוף מגבלה חוקית אחרת ולהתנות את האחריות הנוספת בביצוע טיפולים שוטפים במוסכים מורשי יבואן. לכן היא מסתפקת בדרישה לעצם הביצוע של טיפולים שוטפים ברכב בהתאם להוראות היצרנית. עם זאת, מימוש האחריות מבוצע רק במוסכי רשת של היבואנית, וזה יכול לחזק את הקשר עם לקוחות שנטשו את המערכת הזאת.

ויש גם עניין נוסף: לקוחות סטריאוטיפים של טויוטה הם שמרנים ושונאי סיכון, כלומר הקהל הטבעי ביותר של מי שירכשו פוליסות ביטוח וגם הקהל שהכי ישמח לקבל הצעות כאלה.

אחריות או ביטוח?

לאורך השנים נעשו בישראל עשרות ניסיונות להציע לבעלי רכב תוכניות הארכת אחריות בתשלום ותוכניות ביטוח תיקונים כאלה ואחרות, ועד היום לא לגמרי ברור אם הן מועילות או לא מועילות מבחינה שיווקית. יש יצרניות, סובארו למשל, שהאריכו את אחריות היצרנית ל-5 שנים ואחרות – קיה לדוגמא, שמעניקות בחו"ל 7 שנות אחריות יצרן אך בארץ הן מגבילות אותה לדגמים ספציפיים.

צריך גם להבדיל בין "אחריות יצרן" לבין אחריות שמוענקת על-חשבון היבואנית ולא תמיד מציעה את אותם תנאים, ולבין אחריות שמוענקת על-ידי צדדים שלישיים כמו חברות ביטוח ולוגיסטיקה או מוסכים. ההבדלים בין כל סוגי התוכניות האלה הם ראשית לכל בתכולה – מה מכוסה או לא מכוסה תחת ה"אחריות", ובעיקר בגורם שמשלם תמורתה, אם כי בסוף היום התשובה היא תמיד "הלקוח".

ההכרזה החדשה של יוניון מוטורס כוללת שתי תוכניות שונות ונפרדות, שתיהן בתשלום, כשהראשונה היא הארכת אחריות למכוניות בנות 3, והאחרת היא אחריות לכל דגם של טויוטה שיובא על-ידי יוניון מוטורס ומצבו תקין. במקביל מוצעת גם אחריות דומה לדגמים ההיברידים.

שתי תוכניות האחריות כוללות שירותי דרך וגרירה שלא קיימים באחריות יצרן רגילה, אבל חשוב להזכיר ששירותים כאלה קיימים כיום כמעט בכל תוכנית ביטוח מקיף ולכן זה לא באמת מועיל למי שמבוטח בביטוח כזה.

תפעול האחריות, כמו גם שירותי הדרך והגרירה, מבוצע על-ידי חברת "בלו" מקבוצת פמי פרימיום אשר עוסקת בניהול תביעות ביטוח בתחומי הנדל"ן והרכב בעיקר עבור חברות הביטוח. האחריות ניתנת למימוש גם בכל מוסכי הרשת של היבואנית. התוכנית הראשונה דומה למדי לאחריות יצרן סטנדרטית, והתוכנית השנייה מציעה תנאים פחות נדיבים.

בעלי דגמי טויוטה שאחריות היצרנית עליהם עומדת להסתיים יכולים לקנות הארכת אחריות לשנה אחת תמורת 1,000 שקלים, או לשנתיים תמורת 1,650 שקלים, אבל גם מי ששלוש שנות האחריות על מכוניתם הסתיימו במהלך השנה האחרונה יכולים לקנות שנת אחריות נוספת (חמישית כביכול) תמורת 1,000 שקלים.

התוכנית השנייה היא לא הארכת אחריות במובן הרגיל שלה אלא רכישת ביטוח תמורת 515 שקלים לשנה, וביטוח זה מוגבל לנסועה מרבית של 15,000 קילומטרים בכל תקופת ביטוח.

במקביל, אותן תוכניות מוצעות – בתנאים מעט שונים – גם לטנדרים של טויוטה (היילקס) וללנד-קרוזר, ואלה תוכניות יותר יקרות (3,500 שקלים לשתי שנות הארכת אחריות או 750 שקלים לחצי שנת אחריות לאחר מכן), ויש גם תוכנית נוספת לרכב מסחרי. בכתבה זאת נתייחס רק לתוכניות של דגמי הנוסעים.

המגבלה הראשונה של שתי התוכניות השונות היא סוג הבעלות על הרכב – שתיהן מיועדות אך ורק ללקוחות פרטיים ולא לצי רכב, ובמקביל יש גם מגבלת קילומטראז': עד 100,000 קילומטרים להארכת אחריות לשנה רביעית או חמישית, ועד 15,000 קילומטרים בשנה לאחר מכן.

הארכת האחריות (עד ל-100,000 קילומטרים או 5 שנים) לא כוללת בלאי ושחיקה וכן רעשים ורעידות, כלומר – למשל – צמיגים, רפידות בלמים, בעיות בצבע הרכב או חלודה, והיא גם לא מכסה בלאי או ליקויים של ריפודים ודיפונים, חלקי פלסטיקה, קילופים דהייה, עיוותים וכיוצא באלה. האחריות גם לא מכסה את המצמד (קלאטש, כולל גם בתיבות רובוטיות), ציריות וגומיות, מצבר 12 וולט או עכירות של פנסים, וכמובן שהיא גם לא מכסה את עלויות הטיפולים התחזוקה.

האחריות תישלל ממי שמבצע שינויים ושיפורים ברכב – החל ממשחקים עם מד המרחק וכלה בשיפורים להעצמת ביצועי הרכב. כאמור – ביצוע טיפולים תקופתיים לפי הנחיות היצרנית הוא תנאי למימוש האחריות, וכך גם שימוש בדלק, מסננים ונוזלים לפי דרישות היצרנית.

שירותי הדרך כוללים חילוץ ממקומות סבירים וגרירה למוסך רשת של טויוטה, ובכלל זה למשל החלפת מצבר (בתשלום), שירות במקרה של אובדן או גניבת מפתחות, תדלוק, החלפת נורות ועוד.

מה שבטוח – ביטוח

התוכנית השנייה, זאת שבזכותה או בגללה התכנסנו כאן ומכסה כלי רכב עד לגיל 15 או 250,000 קילומטרים, היא לא הארכת אחריות יצרן אלא תוכנית ביטוח.

גם היא, כמו הארכת האחריות, מותנית ב"תפעול, אחזקה ושמירה נכונים של הרכב לפי ההוראות המפורטות בספר הנהג" (שזה אומר ביצוע טיפולים תקופתיים במועד), כמו גם ב"בדיקת הרכב בסוכנות טויוטה מורשית ו/או על ידי נציג שהוסמך לכך על ידי יוניון מוטורס אשר יקבעו כי התיקון הנדרש אכן עומד בתנאי האחריות".

בשני המקרים חייב בעל הרכב להציג לאנשי טויוטה תיעוד של טיפולי התחזוקה שבוצעו ברכב לפי הנחיות היצרנית (אלא אם הם בוצעו ברשת של היבואנית), אבל בתוכנית השנייה, לכלי רכב בני יותר מחמש, האחריות למנוע כוללת רק את גוף המנוע ואת חלקיו הפנימיים. במילים אחרות, אין כיסוי ביטוחי לכלל אביזרי המנוע כמו משאבות, מצנן (רדיאטור) או מערכת הקירור, מערכת החשמל וכיוצ"ב.

האחריות כן מכסה את תיבת ההילוכים, את מערכת ההיגוי, את מערכת כריות האוויר ואת חגורות הבטיחות והאלקטרוניקה של בקרת היציבות, ואפילו את מחשב ניהול המנוע, מחשב תיבת הילוכים, מערכת מניעת התנעה, מערכת הבלמים, מיכל הדלק ואת המערכת ההיברידית כולל גם את הסוללה. אבל במשתמע היא לא כוללת את כל שאר הדברים, למשל משאבת דלק, וכמובן גם את כל מה שלא מכוסה בתוכנית הראשונה.

תוכנית כזאת יכולה להתאים מאוד, למשל, לבעלים של כלי רכב היברידים שחרדים לגורל הסוללה שלהם, אלא שאחד התחומים האפורים שלא מובהר במפורש הוא הגדרת בריאות הסוללה, כלומר באילו נסיבות צריך לתקן או להחליף אותה ובאיזו מידה, אם בכלל, זה מכוסה על-ידי הביטוח הזה.

The post טויוטה מציעה אחריות ל-15 שנים או 250,000 קילומטרים. קראנו את האותיות הקטנות וזה מה שגילינו appeared first on TheCar.

בשבוע שעבר הכריזה יונדאי ארה"ב על כך שכל בעלי רכב מתוצרתה, אשר מועד 'אחריות היצרן' שלהם מסתיים בחודשים אפריל, מאי או יוני יקבלו באופן אוטומטי הארכת אחריות עד לסוף חודש יוני. אחריות היצרן הטיפוסית שיונדאי מעניקה בארה"ב היא לחמש שנים או 100,000 ק"מ, עם אפשרות להרחבה בתשלום ל-10 שנים או עד 160,000 ק"מ. בהודעתה לעיתונות הסבירה יונדאי שהמהלך נועד לסייע למי ש"ייתכן ויתקלו בקשיים בשירות ותיקון של כלי רכב במהלך מגפת קורונה". בנוסף, במקומות שבהם הדבר מתאפשר החברה דואגת לאיסוף כלי רכב ולהחזרתם ללקוחות לצורך טיפולים שוטפים.

אפשר כמובן לפטור את המהלך הזה כמהלך ציני של יחסי ציבור שמנצל את המשבר. אפשר גם להזכיר שיונדאי ממילא ידועה כיצרנית שמעניקה תקופת אחריות ארוכה ונרחבת. אלא שבמקרה זה ראוי להביט דווקא על המחצית המלאה של הכוס. יותר משליש מאוכלוסיית העולם נמצאת כרגע בסגר, וכמות הנסועה השנתית צנחה באופן דרמטי. במצב כזה, ראשונים שצריכים לבוא לקראת משקי הבית אשר מתקשים להתמודד עם אובדן הכנסה הם גופים פיננסיים כמו חברות ביטוח אשר מרוויחות הון רב מהפחתת הסיכון שלהן. לעומתן – לפי הערכה שפרסם ה'פייננשל טיימס' – תעשיית הרכב ספגה עד כה נזק מצטבר של כ-100 מיליארד דולר (!) כתוצאה מצניחה במכירות, כך שהן בערך האחרונות שאמורות היו להכניס יד לכיס.

את המחווה של יונדאי, סמלית ככל שתהיה, ראוי לבחון בהקשר זה, מה גם שדווקא הדברים הקטנים הם, לפעמים, אלה שזכורים לנו ממשברים גדולים. זה, כמובן, שולח אותנו למציאות הישראלית שבה – נכון לכתיבת שורות אלה – אחת החברות הבודדות שמינפו נכון את המשבר היא 'טרה', אשר ארגנה מבצע של משלוח חבילות שי לצוותי הרפואה בארץ. חברות ישראליות אחרות, גם מתחום הרכב, לא מיהרו להתגייס למאבק הלאומי – פאסיבי ככל שיהיה – במגפת קורונה. נהפוך הוא: מותר אפילו לגנות מספר חברות ביטוח (בלי להזכיר שמות) אשר במקום להודיע ללקוחותיהן הקיימים על הנחות אשר משקפות את העובדה שהמכוניות שלהם עומדות – מנצלות את המצב למבצעי מכירות ללקוחות חדשים.

לקריאה נוספת: תעשיית הרכב מתגייסת למלחמה בקורונה

בהקשר הזה ראוי לציין לטובה ולשבח דווקא את מי שסובלות בימים אלה יותר מכל מן המשבר הנוכחי בענף הרכב: חברות הליסינג, ולכל הפחות את חלקן. חברת  הליסינג וההשכרה 'קל-אוטו' התגייסה לטובת מגן דוד אדום והעמידה לרשות הארגון כ-100 כלי רכב שונים, בהם משאיות קירור, כלי רכב מסחריים ומכוניות נוסעים (שמשמשות מתנדבים לביצוע בדיקות קורונה) – והכל כתרומה. גם חברות 'אלדן', 'שלמה' ו'הרץ' נרתמו לסייע, כל אחת לפי יכולתה.

למרבה הצער – על אף שיש סיבות טובות לאופטימיות לקראת יציאה מן המשבר – נראה שיחלפו לכל הפחות מספר שבועות עד שהמשק הישראלי יוכל לחזור לפעילות, וחודשים לא מעטים עד שכולנו נתאושש מן המצב הנוכחי, וזאת יכולה להיות שעתן היפה של חברות נוספות – בין אם בעזרה לציבור בכלל, ובין אם בצעדים מחזקי-קשר עם לקוחותיהן.

יונדאי ארה"ב, למשל, נקטה במספר צעדים נוספים – ממוקדים יותר במאבק בנגיף ובסיוע למי שנפגעו ממנו באופן ישיר. הקוריאנים תרמו 2.2 מיליון דולר להקמת מתחמי "היבדק וסע" בבתי חולים לילדים בארה"ב, והקימו קרן מיוחדת ל"אבטחת תשלומים" למי שרכשו רכב חדש מתוצרתם אך לא מסוגלים לעמוד בהחזר ההלוואה היות שאיבדו את מקום עבודתם כתוצאה מן המשבר.

כלל לקוחות תוכנית המימון של יונדאי יכולים לדחות עד שלושה תשלומים חודשיים שלהם במקרה שנתקלו בקשיי פרנסה או נקלעו למצב רפואי. בנוסף, יונדאי ארה"ב אף התמקדה בעובדי מערכת הבריאות שנמצאים בקו החזית במלחמה הזאת, והקימה עבורם את תוכנית "First Responders" אשר מעניקה הנחות והטבות שונות לעובדי בתי חולים וצוותים רפואיים.

The post המכונית עומדת? יונדאי מאריכה את אחריות היצרן appeared first on TheCar.