שורה תחתונה תחילה
ארבעה מיני קרוסאוברים אופנתיים, כל כך דומים ועם זאת כל כך שונים. המאבק צמוד, וההכרעה תלויה בהעדפות האישיות של כל לקוח היות שכל אחד מהם מנצח בתחום אחד ומפסיד באחרים. סיטרואן 'איירקרוס' הוא המיוחד והאופנתי ביותר, את ההתנהגות והביצועים לוקחת סיאט ארונה, רנו קפצ'ור נוח ונאה, ואופל קרוסלנד הוא האיכותי והשימושי.

מי אתם מיני-קרוסאוברים אירופאים?

ניסאן ג'וק, בשנת 2010, המציא את קטגוריית ה"מיני-קרוסאוברים" המודרנית, כלומר מכוניות מעוצבות, מוגבהות ומנופחות שמבוססות על פלטפורמת סופר-מיני שעליה בנויות מכוניות כמו, במקרה של 'ג'וק', ניסאן מיקרה ורנו קליאו.
בעלת הבית, רנו-ניסאן, גילתה מהר מאד שיש לה להיט מכירות ביד ומכאן קצרה הייתה הדרך אל דגם נוסף לאותה קטגוריה, עם סמל של רנו. 'קפצ'ור' הושק בדיוק שלוש שנים לאחר ג'וק, אם כי ההבדלים בין שתי המכוניות-האחיות עצומים, ומסמנים שני גבולות לקטגוריה: כלי אחד מעוצב בעיצוב מאד מוחצן, כמעט גימיקי, והשני באופן אופנתי ומרהיב אבל "רגוע", ונראה כמו העתק מנופח של 'קליאו', שעליה הוא מבוסס.

כמעט כל יצרניות הרכב האחרות מיהרו להגיב, וגל ראשון של מתחרים על בסיס פלטפורמות סופר-מיני כלל את התאומים שברולט טראקס ואופל מוקה, את האחים פיאט 500X וג'יפ 'רנגייד', את פיג'ו 2008 וסיטרואן 'קקטוס', וגם מתחרות יפניות שהגיעו מעט לאחר מכן ובהן סוזוקי 'ויטארה', הונדה HR-V ומאזדה CX-3. היו גם מי שניסו למהר לשוק עם פתרונות ביניים שלא נתעכב עליהם כאן, למשל יונדאי i20 'קרוס', ולאחר מכן הגיע גל דגמים שני ובהם טויוטה C-HR, סיאט 'ארונה', יונדאי 'קונה' וקיה 'סטוניק'.

תגובה מעניינת לתופעת הקרוסאוברים היא שיתוף פעולה שנרקם בין פיג'ו-סיטרואן לבין ג'נרל מוטורס (שהייתה הבעלים של אופל לפני שמכרה אותה לצרפתים) שבמסגרתו הן פיתחו שתי משפחות של קרוסאוברים, אחת מהן לקטגוריה הזאת. סיטרואן C3 'איירקרוס' ואופל 'קרוסלנד' הם תאומים שבנויים על פלטפורמת הסופר-מיני הוותיקה של פיג'ו-סיטרואן, אשר הושקה במקור לפני 16 שנים, ושתי המכוניות חולקות את אותן מערכות מתלים וחשמל, אותם מנועי טורבו-בנזין תלת צילינדריים של פיג'ו-סיטרואן, בנפח 1.2 ליטר, ואת תיבת ההילוכים האוטומטית קונבנציונלית, כמו גם את אותן מערכות בטיחות.

קראו עוד: סיטרואן C3 'איירקרוס' במבחן דרכים

קבוצת פולקסווגן לקחה את הזמן שלה ויצאה לשוק רק לאחר שסיימה לפתח גרסה מקוצרת לפלטפורמה המודולרית החדשה שלה, שעליה מבוססת סיאט איביזה, ובנתה למעשה "איביזה מוגבהת" שנקראת 'ארונה'. מבחינת המכלולים זהו הכלי החדיש ביותר, אבל מבחינת העיצוב נראה שאנשי סיאט נרדמו בשמירה.

קפצ'ור, כאמור, הוא המתמודד הוותיק ביותר בהשוואה שלפניכם וזאת גם אחת המכוניות הראשונות בעולם שהונעה באמצעות מנוע טורבו-בנזין מודרני וקטן-נפח, כמו שאר המנועים שהתייצבו כאן. קפצ'ור עבר מתיחת פנים בשנה שעברה, ובמהלך השנה הבאה יוצג דור חדש שלו, שצפוי לנחות בישראל בסוף 2019 או בתחילת 2020. קפצ'ור הוא גם אחד הקרוסאוברים הוותיקים ביותר בקטגוריה הזאת בישראל ומכירתו כאן החלה עוד לפני שהתחוללה מהפיכת המחירים שחולל 'ספורטאז' בשנת 2015. באותה תקופה היו מחיריהם של מיני קרוסאוברים שקולים לאלה של מכוניות משפחתיות קומפקטיות (קטגוריית קורולה) ומאז הם ירדו, אם כי כנראה עדיין לא לרמה שאליה הם יגיעו בעתיד.

קראו עוד: הגודל לא קובע? פיג'ו 2008, רנו קפצ'ור וסקודה סקאוט במבחן

עיצוב, מיצוב

על קו הזינוק מתייצבים כאן ארבעת המיני-קרוסאוברים האירופאים הבולטים והמעניינים ביותר בקטגוריה הזאת כיום: רנו קפצ'ור, צמד התאומים הצרפתי-גרמני, וסיאט ארונה הספרדית-גרמנית. ארבעתם מוצעים במספר רמות אבזור ובטווח מחירים שמתחיל ב-110 אלף ש"ח ומגיע עד ל-137 אלף, כלומר בין רף המחירים העליון של מכוניות סופר-מיני לבין זה של מכוניות קומפקטיות.

מה שאמור לגרום לנו להוסיף כמה עשרות אלפי שקלים ביחס למכונית סופר-מיני כמו איביזה הוא בראש ובראשונה הנחשקות שלהם, כלומר העיצוב, ובסעיף הזה אי אפשר להתווכח על טעם ועל ריח, כלומר על ההעדפות האישיות של לקוחות. גם בקרבנו, ארבעת הבוחנים, אין תמימות דעים, למעט בעניין אחד: סיאט ארונה הוא הכלי הכי פחות מושקע וייחודי מבחינת עיצוב חיצוני, ולאופל קרוסלנד אין חזות "ג'יפונית" אלא יותר "מונובוקסית", ומבחינה זאת הוא חריג וקולע לטעם אחר מן המכנה המשותף בקטגוריה.

בדומה לניסאן 'ג'וק', העיצוב של סיטרואן C3 איירקרוס הוא כל כך ייחודי, וכל כך מנופח, מושקע וחריג, שיש ש"יעופו" ויתלהבו ממנו עד אין קץ, ויש שיירתעו וימצאו אותו מוגזם לטעמם. כך גם נחלקו הדיעות בקרבנו. אבל גם מי שלא אהב את העיצוב של איירקרוס לא יכול היה שלא לדרג אותו במקום הראשון מבחינת "ההתאמה לתפקיד". ההקפדה של המעצבים על פרטים, רמת ההשקעה, הנוכחות של הכלי המנופח-למראה הזה על הכביש – עושים את איירקרוס לכלי נוכח, בולט מאד בשטח, ובניגוד מוחלט לג'וק גם מתוק וחביב, כלי שיוצר תחושת חמימות וחיבה ולא אנטגוניזם.
המקום השני, ברוב קולות, מוענק לרנו קפצ'ור, וזה לא עניין של מה בכך כשמדובר בכלי ותיק ומוכר בקטגוריה שמתחדשת כל הזמן ומעלה את הרף בתחום העיצוב. הקפצ'ור "מנופח במידה", כלומר שהוא לא בוטה מידי ולא מוגזם, יש לו פרופיל זורם ועיצוב נעים, והוא צעיר וספורטיבי במידה.

קראו עוד: אופל קרוסלנד X במבחן ישראלי ראשון

מעצבי אופל ניסו אולי לשמר את תחושת המיניוואניות של 'מריבה', אחד הכלים ש'קרוסלנד' מחליף, ולהטמיע בו גם את הפרצוף המשפחתי העדכני של אופל. התוצאה היא כלי עם חזות שימושית ו"משפחתית" שמתאימה לאימהות צעירות עם ילדים קטנים יותר מאשר, למשל, לרווקים וצעירים הוללים. יש משהו מאד מיוחד בעיצוב הזה, אבל אין לו את הממזריות של 'אדם' הקטנה או את ההשקעה של 'איירקרוס'.
ארונה, כאמור, פיספסה את הפואנטה של קרוסאובר אופנתי, והדבר היחיד שיכול להציל אותה מאלמוניות הוא כאשר בוחרים בצביעה דו-גוונית (שתמורתה נדרשת תוספת מחיר של 2,500 ש"ח ברמת האבזור הבסיסית) או ברמת אבזור FR, היקרה יותר, שבה נהגנו.

מבחינת המיצוב, ובדומה לקטגוריית הסופר-מיני, נראה שהשוק הישראלי מוכן לקבל כאן שחקניות אירופאיות טוב יותר מאשר בקטגוריות הגדולות יותר. מכל מקום, ארבע השחקניות כאן – סיאט, אופל, רנו וסיטרואן – די שקולות מבחינת "אמון הציבור" ברמת האמינות ו/או בירידת הערך שצפויה להן, לכן לא נראה שיש ביניהן הבדל משמעותי במיצוב שלהן. יש מי ש"לא מתקרבים למכוניות צרפתיות", וזאת בעיקר בעיה שלהם, וזה גם די מגוחך בימינו, בעיקר כאשר זוכרים שקרוסלנד ואיירקרוס מיוצרים על אותו קו הרכבה במפעל של אופל בספרד, ועם אותם רכיבים…

עיצוב פנים, שימושיות

את רוב שעותינו במכונית אנחנו מבלים בתוכה ולא בהתבוננות עליה, ועם כל הכבוד לפוזה החיצונית שאנחנו רוצים לשדר חשוב יותר שכלי שמתיימר להיות אופנתי ישדר לנו את המסר הייחודי הזה כאשר יושבים בתוכו.
בשלוש מארבע המתמודדות כאן בוצע, בגדול, "העתק הדבק" של עיצוב הפנים של מכונית הסופר-מיני שעליה הן מבוססות, וברביעית, אופל קרוסלנד, פשוט לא היה ממי להעתיק (קורסה חדשה תושק בשנה הבאה). מבחינה זאת אפשר לומר, מצד אחד, שכל הארבע פיספסו את הפואנטה. מצד שני, השלוש הראשונות מבוססות על המכוניות שמציעות את תאי הנוסעים המודרניים ביותר בקטגוריה שלהן, ואילו אופל בנתה את סביבת הנהג הנעימה ביותר, כזאת שמשדרת תחושת איכות גבוהה.

כאשר מדרגים את המכוניות לפי "מדד השמחה" – איזו מכונית משדרת הכי הרבה צבעוניות וכיף – סיטרואן לוקחת את ההשוואה בעיניים עצומות עם עיצוב צעיר ומתוק, ואחריה מדורג קפצ'ור עם אינסרטים של פלסטיק מבריק ועיצוב פשוט ונעים.

התמונה משתנה ב-180 מעלות כאשר בוחנים את סביבת הנהג מבחינה ארגונומית, הנדסת אנוש, כלומר כמה קל לנהג או לנהגת לתפעל את המכונית, להגיע לתנוחת נהיגה נוחה, ולשבת בה בנוחות לאורך זמן. את המדד הזה מנצחת ארונה בקלילות, מפני שכל כפתור וכל מתג ממוקמים היטב והמושב שלה מספק את רמת התמיכה הגבוהה ביותר. 'איירקרוס', עם מערכת המולטימדיה הלא טובה של פיג'ו-סיטרואן, ועם מושבי כורסא נוחים שלא מספקים תמיכה טובה, עובר למקום האחרון, ורנו נותנת קרב טוב מאד אבל מפסידה בנקודות לאופל שיצרה מרחב שימושי יותר סביב הנהג.
גם המדד הבא, המרחב הפנימי, חשוב מאד בקטגוריה הזאת: אחת ההצדקות לתוספת מחיר ביחס למכונית סופר-מיני היא ההגבהה והניפוח של המרכב שבזכותם אפשר לאכלס מכונית עירונית קטנה עם שני ילדים קטנים במושבי בטיחות, ולאפסן עגלה בתא המטען.

אף מכונית בגודל הזה לא מאפשרת, כמובן, הושבה נוחה של שלושה מבוגרים, ודאי לא לאורך זמן, ולאף אחת מן הארבע אין פתח מיזוג אחורי. לארונה יש את בסיס הגלגלים הקטן ביותר בהשוואה הזאת, כלומר שהיא יוצאת לדרך מעמדת נחיתות, ולשלוש האחרות בסיס גלגלים כמעט זהה. התאומות איירקרוס וקרוסלנד הן הגבוהות והרחבות, ובאופן לא מפתיע מציעות את המרחב הפנימי הרב ביותר, אלא שמהנדסי סיאט עשו עבודה טובה בתכנון ה"אריזה" ובנו את המושב האחורי הנוח ביותר לישיבת שני מבוגרים מאחור, אבל קלקלו קצת עם תעלה מרכזית מוגבהת.

מהנדסי רנו בנו מושב בגובה טוב אשר מאפשר למבוגרים לשבת עם ברכיים פחות מקופלות, וזה יתרון בנסיעות ארוכות. אנשי סיטרואן, לעומתם, בנו מושב קצר, פחות נוח ונמוך מידי, ומיקמו את ידיות הדלתות לא טוב.

את סעיף הנוחות במושב האחורי מנצחת אופל עם מרחב ראש, רגליים וכתפיים טוב ועם מושב איכותי. לקפצ'ור יש מושב נוח וגבוה אבל מרחב הראש והכתפיים פחות מוצלח מאשר באיביזה. מבחינת החלל צריכה הייתה סיטרואן לחלוק מקום שני עם איביזה אבל הנדסה פחות מוצלחת מציבה אותה כתף אל כתף עם קפצ'ור במקום שלישי-רביעי. מי שנוסע לרוב עם שני מבוגרים או עם שני ילדים במושבי בטיחות יעדיף את אופל או את סיאט.
לעומת זאת, מי שזקוק לנפח הטענה רב, למשל לאחסון עגלת ילדים וציוד נוסף, יעדיף את הצמד סיטרואן-אופל. לכל הארבע יש מדפים ש"מיישרים" את שפת ההטענה ומכסים על חלל אחסון נוסף, אבל אלה של קרוסלנד ואיירקרוס הם היעילים ביותר, ונפח תא המטען שלהם הוא הרב ביותר.

למעט ארונה לכל האחרות יש מושבים אחוריים שנעים על מסילה וכך אפשר להגדיל את נפח ההטענה על-חשבון המרחב במושב האחורי, אבל הדברים יפים רק לגרסאות האבזור היקרות שלהם. בסיכום הכללי ארונה ממוקמת שלישית וקפצ'ור רביעי בסעיף זה.

התנהגות, נוחות

לא נחזיק אתכם במתח, מפני שהמנצחת החד משמעית בסעיף הזה היא סיאט ארונה, אשר מעניקה את השילוב הטוב ביותר של התנהגות כביש ונוחות נסיעה. כאשר נוהגים בארבע המכוניות על "כביש נהיגה" נדמה כאילו ארונה שייכת לקטגוריה בפני עצמה, מעל ומעבר לשלוש האחרות. כיול המתלים של ארונה מעט נוקשה, כרגיל בקבוצת פולקסווגן ובעיקר בסיאט, אבל זה בא לשרת מטרה חשובה, שהיא שליטה טובה בגלגול הגוף ובהעברות משקל על כבישים מפותלים.
למתלים האלה, על אף קשיחותם, יש כושר ספיגה טוב ובעיקר יכולת טובה של שיכוך החזרה, לכן הם לא מהדהדים כל בור וכל חריץ כמה פעמים. כל זה אולי פחות משמעותי למי שנוהגים רק בעיר ובפרבריה, אבל כל נסיעה משפחתית על כביש בינעירוני דו או תלת ספרתי תרגיש מדויקת ובטוחה יותר עם ארונה.
בואו לא נתבלבל – זאת לא "מכונית לנהג" שתגרום לך לשכוח מהילדים ולתת בגז, אבל אנחנו משווים כאן בין ארבע מכוניות וארונה בולטת לטובה – מעל פני הקטגוריה כולה – בסעיף זה. אגב, כל הארבע מוצעות ברמת הגימור הבסיסית עם צמיגים בקוטר 16 אינטש וברמה השנייה (או השלישית במקרה של רנו) עם חישוקי 17 אינטש.
הנטייה של ארונה לגלגול גוף ניכרת אולי ביחס לאיביזה, אבל מתגמדת ביחס לכל האחרות כאן, וזה, למשל, מה שפוגם בהתנהגות המאד טובה של רנו קפצ'ור. זאת משדרת תחושה מאד מדויקת ומהוקצעת, גם בזכות ההיגוי המדויק (אך חסר התחושה) שלה.

הצמד איירקרוס וקרוסלנד מעדיף את נוחות הנסיעה על-פני הדיוק והתנהגות הכביש, ושתי המכוניות האלה משדרות תחושה "סיטרואנית" עם שפע של גלגול גוף והעברות משקל. ובכל זאת יש הבדל משמעותי בין השתיים. איירקרוס מצליחה לייצר תחושת אחיזה טובה יותר למרות גלגול הגוף, בעוד שקרוסלנד מתפזרת לכל הכיוונים ומשדרת לנהג מסר שאומר לו להירגע.

חשוב לזכור שאת רוב ימיהן יגלגלו המכוניות האלה בסביבה עירונית ובמהירויות לא מאד גבוהות ולכן אתגרנו אותן בתנאים שמדמים סלילה עירונית משובשת. קפצ'ור בולטת בשיכוך טוב של רעש המנוע והמתלים, אבל היא קופצנית ולא מספיק נוחה על-פני שיבושים קשים, ושיכוך הרעשים של קרוסלנד לא מבריק ולא מצליח להעלים תחושה קצת חלולה ורעש מנוע. מצד שני, שיכוך המהמורות בקרוסלנד טוב מאד בעוד שארונה קשיחה וקופצנית אבל שיכוך הרעשים שלה מצוין.

בסיכום הכללי איירקרוס היא המכונית הנוחה ביותר והיא מצליחה להעלים חלק ניכר משיבושי מע"צ, בשעה שארונה וקפצ'ור צוברות ניקוד בסעיפי שיכוך הרעשים ותחושת האיכות הכוללת. קרוסלנד, כל עוד שנוהגים בה במתינות, היא מכונית מאד נוחה ואם מתייחסים לשימוש משפחתי שגרתי, עם ילדים, סיטרואן ואופל מציעות את רמת הנוחות הגבוהה יותר, וארונה וקפצ'ור ממוקמות יחד אחריהן.

סעיף התנהגות הכביש, מבחינתנו, ברור: ארונה ראשונה, קפצ'ור אחריה, איירקרוס שלישית וקרוסלנד רביעית, והסדר פחות או יותר מתהפך בסעיף הנוחות.

מנוע, ביצועים

לכל הארבע יש מנועי טורבו-בנזין קטני נפח, 1.0 ליטר בסיאט ארונה ו-1.2 ליטר בכל האחרות. לקפצ'ור יש מנוע ארבעה צילינדרי "מסורתי" ואילו לכל האחרות מנוע עם שלושה צילינדרים. הצמד איירקרוס-קרוסלנד חולק, כאמור, גם את מכלולי ההנעה, כלומר את אותו מנוע ואת תיבת ההילוכים האוטומטית-קונבנציונלית, ואילו לארונה ולקפצ'ור יש תיבות אוטומטיות-רובוטיות עם מצמד כפול – 7 יחסי העברה לארונה ו-6 לקפצ'ור.

כל המנועים מספקים הספק די דומה, בין 110 ל-118 כ"ס, וגם המומנט שלהם כמעט זהה (20.3-20.9 כ"ס). קפצ'ור מעט יותר כבדה (1,277 ק"ג לעומת כ-1,210 באחרות) אבל תיבות ההילוכים הרובוטיות עושות עבודה טובה יותר ביצירת תחושת כח וזריזות. מבחינה זאת, באופן סובייקטיבי, ארונה לוקחת את סעיף המנוע והביצועים בזכות תחושת כח טובה יותר, ובאופן אובייקטיבי היתרון שלה קטן יותר, אבל בכל זאת קיים.

התלונה העיקרית כלפי מנוע הטורבו-בנזין התלת צילינדרי שמניע את קרוסלנד ואת איירקרוס היא תחושת הרעידות וחוסר איזון בסל"ד נמוך, וסוג של גמגום בתחילת תאוצה, ובאופן מוזר ומעניין יוצא שהכיול של אופל לאותה יחידת הנעה מוצלח יותר ופחות רועד.
תיבת ההילוכים של רנו איטית קצת בתגובות שלה אבל בסך הכל מתקבלות תחושת איזון וכח טובות מאד, כך שהוא חולק את המקום הראשון עם המנוע הקטן והממזר של סיאט, שמספק את הביצועים הטובים ביותר כאן אבל טיפ טיפה מגמגם כאשר הוא לא תחת לחץ.

בטיחות, אבזור

משרד התחבורה הישראלי חטא חטא גדול כלפי רנו עם מדד הבטיחות ההזוי שלו, וההמלצה החד משמעית שלנו היא להתעלם מן הציון המופרך שניתן למכונית בארץ ולהתייחס לחמשת הכוכבים, ולציונים של 88% בהגנה על היושבים מלפנים ו-79% להגנה על ילדים במושבי בטיחות שהוענקו לקפצ'ור על-ידי פרויקט Euro-NCAP.
למרות שיש לה "רק" ארבע כריות-אוויר קפצ'ור היא מכונית בטוחה, והסיבה שהיא מדורגת רביעית במבחן שלפניכם היא שאין לה מערכת בלימה אוטונומית כמו שיש לשלוש האחרות שכאן, או התרעה מקורית לסטייה מנתיב הנסיעה.

קפצ'ור נבחנה ב-Euro-NCAP בסטנדרט שהיה נהוג ב-2013, ומאז הועלה שם הרף פעמיים, ושלוש האחרות נבחנו בשנה שעברה על-פי הרף הגבוה יותר. הניקוד שקיבלו השלוש בסעיף ההגנה על ילדים במושבי בטיחות די דומה (80 לארונה, 82 ו-84 לאיירקרוס וקרוסלנד) אבל ארונה קיבלה ציון טוב משמעותית בהגנה על היושבים מלפנים (95 לעומת 85) והיא היחידה שמוצעת כאן עם בקרת שיוט אקטיבית (שהיא בעיקר מערכת נוחות שמבוסס על מערכת בטיחות).
לארונה אין היגוי אקטיבי, וחבל שכך, אבל ברמת האבזור FR יש לה התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום, שאין לאחרות. בסך הכל, כאשר משקללים את ציוד הבטיחות והציונים ממוקמת סיאט ארונה במקום הראשון, הצמד איירקרוס-קרוסלנד שני, וקפצ'ור רביעי.

לפני שמדברים על אבזור צריך לספר על רמות המחיר, ואם מתעלמים מגרסה ידנית של קפצ'ור או ממה שקורה בעולם ה"-0 ק"מ" אזי ארונה היא המכונית הפחות יקרה – 111 אלף ש"ח לגרסת הבסיס (תוספת של 2,000 ו-2,500 ש"ח לצבע ולצביעה דו-גוונית) ו-120 אלף ש"ח לגרסת FR המומלצת.

המחיר של ארונה מאובזרת הוא מחיר המחירון של גרסאות הבסיס של כל האחרות (איירקרוס מתחיל ב-122 אלף), כאשר רנו מציעה שלוש רמות (123 ו-130 אלף) והיא גם היחידה שעדיין מתעקשת להציע מנוע דיזל (יתרון גדול למי שנוסע מרחקים גדולים). רמת האבזור הגבוהה של סיטרואן איירקרוס עולה 130 אלף ש"ח, כמו הרמה השנייה אצל אופל, ואילו לקרוסלנד יש שתי רמות אבזור נוספות שעולות 135 ו-137,400 ש"ח.
אף אחת מן הארבע לא מציעה מערכת מולטימדיה ממש טובה אך זאת של ארונה FR היא היותר טובה ובוודאי הנוחה יותר לשימוש, וגם זאת של אופל לא רעה. לסיטרואן, ברמת האבזור היקרה, יש מצלמת חניה חביבה ושימושית להפליא עם "מבט עין הציפור", ולכולן יש התנעה ללא מפתח ומצלמת חניה – כסטנדרט ברנו ובסיאט וברמות היקרות של האחרות.

שורה תחתונה

הסיכום הפשוט של ההשוואה הזאת הוא ניצחון לסיאט ארונה, גם מכיוון שהיא צברה את סך הניקוד הכולל הרב ביותר, וגם בזכות העדיפות שלה בסעיפי ההתנהגות, הביצועים והבטיחות. הבעיה, לדעתנו, היא שמכונית שמעצביה לא השקיעו מספיק לא יכולה לנצח מבחן בקטגוריה שהדבר החשוב ביותר בה הוא העיצוב החיצוני והמסר, לכן אי אפשר להסתפק ב"סיכום פשוט" למבחן הזה.

כאשר מגרדים לעומק את כל הסעיפים עולה שכל אחת מן הארבע מנצחת באופן ברור בסעיף אחד ומפסידה בהפרש בסעיפים אחרים, והתוצאה היא שצריך לייצר הפעם "תוכנית בהתאמה אישית" לכל סוג של לקוח.

רנו קפצ'ור לא יכולה לנצח את המבחן הזה בגלל שזאת המכונית הוותיקה ביותר ולכן נשרכת מאחור בסעיף הבטיחות, אבל זאת מכונית נוחה שמציעה התנהגות כביש וביצועים טובים. מבין הארבע היא גם המכונית היפה ביותר, עם עיצוב לא בוטה אך בהחלט נוכח מאד ונעים לעין למרות שהוא כבר מאד מוכר. מבחינה זאת קפצ'ור צוברת את רוב היתרון שלה במקום שבו ארונה נכשלת.
הבעיה הגדולה ביותר של קפצ'ור היא שמחיר המחירון שלה לא תואם לא את הגיל של המכונית ואת החסרונות האובייקטיבים שלה, והתפוצה הרחבה שלה בצינורות השיווק המקביל של "0 ק"מ" וחברות ליסינג לא מעודדת את שמירת הערך העתידית. ההמלצה שלנו לכל מי שמתאהב בעיצוב של קפצ'ור היא להשיג לעצמו עסקה אטרקטיבית במיוחד או לחפש מכונית משומשת כזאת.

סיטרואן איירקרוס היא המכונית האטרקטיבית והמיוחדת ביותר בעיצובה, למרות שדעת המיעוט בפאנל שלנו טענה שהיא לא ממש "ג'יפון" (אז מה?). זה כנראה המיני-קרוסאובר היחיד כרגע שהתנהגות הכביש שלו טובה יותר מאשר של מכונית הסופר-מיני שעליה הוא מבוסס, והוא מנצח או מדורג גבוה מאד גם בסעיפי השימושיות והנוחות. שתי הבעיות של איירקרוס הן ארגונומיה לא טובה ומחיר גבוה יחסית לאלה של ארונה, וגם לזה של קיה סטוניק החדש.
בשורה תחתונה, מי שנמשך לעיצוב מרהיב יבחר באיירקרוס ויקבל מכונית טובה, נוחה ושימושית, כזאת שתעלה חיוך על שפתותיו בכל פעם שייגש אליה.

אופל קרוסלנד לא פחות נוח ומעט יותר שימושי מאיירקרוס, רמת הגימור ותחושת האיכות שהוא מציע הם הגבוהים ביותר בהשוואה הזאת, ומי שמחפש כלי עירוני מפנק ושונה יקבל כאן את התוצאה הטובה ביותר. קרוסלנד לא יכול לזכות בהשוואה הזאת כי העיצוב שלו לא מפיל ופחות מושך מאלה של סיטרואן ורנו (עניין של טעם כמובן), ובסעיפי התנהגות הכביש והביצועים הוא לא מככב. גם מחיר המחירון שלו, שאמנם מתחיל ברמה מאד סבירה של 120,000 ש"ח, לא הולם את מצב השוק, שהרי רוב הלקוחות יעדיפו מכונית מאובזרת ושם, בגזרת ה-140 אלף ש"ח, אפשר למצוא לא מעט קרוסאוברים קומפקטים שימושיים ומרווחים יותר.

הבחירה שלנו, ודאי מבחינת תמורה למחיר, היא סיאט ארונה ברמת אבזור FR עם צביעה דו-גוונית, גם אם נדמה שזאת לא בחירה בקרוסאובר אלא במכונית סופר-מיני פלוס…

צילומים: נעם וינד

בחנו: גיל מלמד, נעם וינד, אופיר דואק

The post סיטרואן איירקרוס, אופל קרוסלנד, סיאט ארונה ורנו קפצ'ור במבחן השוואתי appeared first on TheCar.

שורה תחתונה תחילה: אחד המיני-קרוסאוברים האיכותיים והמאובזרים ביותר בקטגוריה שלו, כלי שמותאם היטב ללקוחות עירוניים

מי אתה אופל קרוסלנד X?

כשלוש שנים לפני שג'נרל מוטורס האמריקנית מכרה את חברת אופל הגרמנית לפיג'ו-סיטרואן הצרפתית חיפשו האמריקנים פתרון לקו המוצרים האירופאי שלהם, וזאת מתוך הבנה שלא יוכלו להוסיף ולהתבסס על פלטפורמות מיושנות שחלקן תוכנן ופותח בקוריאה.
שיתוף הפעולה הזה, שהחל בימים שבהם ג'נרל מוטורס החזיקה ב-7% מפיג'ו-סיטרואן (ולאחר מכן מכרה אותו), מבוסס על שתי פלטפורמות שהצרפתים חלקו עם הגרמנים: אחת בגודל קומפקטי, שעליה נבנים בצרפת פיג'ו 3008 וסיטרואן פיקאסו (כמו גם דגמים רבים נוספים), ופלטפורמת סופר-מיני שעליה בונים הצרפתים את מכוניות הסופר-מיני שלהם, למשל פיג'ו 208 וסיטרואן C3. הפיתוח המשותף כלל גם את מערכות ההנעה – מנועים ותיבות הילוכים, וכמובן גם את מערכת החשמל והאלקטרוניקה שמהווה חלק לא נפרד מן הפלטפורמות.

על בסיס הפלטפורמה הקומפקטית נבנה 'גרנדלנד X', שמתמודד בקטגוריה של מיצובישי אאוטלנדר, קיה ספורטאז' ומאזדה CX-5, ואילו על בסיס הפלטפורמה הקטנה נבנה 'קרוסלנד X', שנבחן כאן, במטרה להתמודד מול ניסאן ג'וק, רנו קאפצ'ור, הונדה HR-V, מאזדה CX-3, טויוטה C-HR, יונדאי קונה, סיאט ארונה, וגם – לא לשכוח – פיג'ו 2008 וסיטרואן 'קקטוס'.

הפרויקט התקדם, קרוסלנד הושק בעולם בתחילת 2017, ובצירוף מקרים כזה או אחר נרקמה בין ג'נרל מוטורס לבין פיג'ו סיטרואן עסקה למכירת אופל, שהייתה טובה לשני הצדדים: האמריקנים הצליחו להיפטר ממותג שאותו לא הצליחו לנהל במשך קרוב לשלושה עשורים (ולכן הפסידו שם את המכנסיים), ואילו הצרפתים קנו שחקן חיזוק לנקודה שבה הם נתפשים כחלשים: מותג גרמני שמשדר איכות גבוהה.

עד לתחילת שיתוף הפעולה בין אופל לפיג'ו-סיטרואן נמצאו שתי החברות האלה בפיגור. לגרמנים יש אמנם את 'מוקה' – מיני-קרוסאובר בעיצוב ג'יפוני למראה, אשר מבוסס על הפלטפורמה המיושנת של 'קורסה' ומיוצר במפעל שלהם בספרד, אבל זה כלי יקר לייצור ומיושן טכנולוגית.
הצרפתים, מצידם, הבינו אמנם שמה שלקוחות באמת רוצים זה קרוסאוברים, אבל כל מה שיצא תחת ידם זה 2008 שנראה כמו גרסת הסטיישן של 208, או קקטוס שנראית כמו תרגיל בעיצוב בבצלאל.

'קרוסלנד X', היצירה שהינדסו מהנדסי אופל על בסיס הפלטפורמה הקטנה של פיג'ו, מדגיש את הטעות שעשו הצרפתים כאשר בחרו שלא להעז ולא "הלכו על כל הקופה". על בסיס אותה פלטפורמה בנו הגרמנים כלי גדול ומוחצן בהרבה, עם בסיס גלגלים שנמתח לאורך 260.4 ס"מ, כלומר 7.3 ס"מ מאד משמעותיים יותר מאשר 2008, הוא ארוך יותר ב-5.3 ס"מ, רחב ב-2.4 ס"מ ובעיקר גבוה יותר ב-5.1 ס"מ. התוצאה, בהתאם, היא הרבה יותר "ג'יפון", והרבה יותר נוכחות ומרחב פנימי.

בקו המוצרים של אופל 'קרוסלנד X' לא מחליף ישירות את 'מוקה' אלא דווקא את 'מריבה' – שהייתה טעות מסוג אחר של אופל וג'נרל מוטורס (כאשר בחרו לייצר מיני-מיניוואן במקום מיני-ג'יפון). לצורך זה קרוסלנד אפילו שומר על כמה מנגיעות העיצוב של מריבה, למשל מראה קופסתי למדי, ועל רמת שימושיות גבוהה כמוביל אנשים קטן לסביבה עירונית.

עיצוב, מיצוב

אופל, רגע לאחר שעברה לידי פיג'ו-סיטרואן, נמצאת בפרשת דרכים מאד מורכבת מבחינות רבות, והראשונה בהן נובעת מדילוג טכנולוגי בין פלטפורמות ומערכות הנעה שפותחו על-ידי ג'נרל מוטורס אל אלה שפותחו על-ידי פיג'ו-סיטרואן. בנוסף, אופל מתנתקת מן היצרן האמריקני שעליו נסמכה 88 שנים, אבל לא יכולה לעשות את זה בדילוג אלים מידי כדי שלא לזעזע את בסיס הלקוחות שלה.

אם לא די בכך, גם היבואנית של אופל לישראל, ששייכת לקבוצת הליסינג הגדולה במדינה, קבוצת שלמה, לא יכולה להוסיף ולבסס את המכירות שלה על הגב של לקוחות ליסינג, וזאת ראשית לכל מכיוון שאופל לא נמצאת במצב שהיא יכולה לייצר ולשלוח לנו כמויות לא מוגבלות של כלי רכב. שנית – הדגמים של אופל יקרים ולא תחרותיים ביחס למתחרים מקוריאה ומיפן.

במציאות כזאת, עוד לפני שמדברים על עיצוב, חשוב לשים לב לכך שאופל – בתקופה הקצרה יחסית שהיא מיובאת על-ידי היבואן הנוכחי שלה – עדיין לא הצליחה למצב את עצמה בישראל כמותג עם ייחוד כזה או אחר, או להתאים מוצרים לקהל לקוחות או להיפך. ברור שאופל הוא יצרן אירופאי, גרמני, בעל ותק ומסורת, ואין ספק שזה משדר משהו. ברור גם שהכיוון החדש של אופל הוא אל דגמים אופנתיים ונחשקים יותר – אבל המיצוב של המותג והדרך שבה הוא יכול לגרום ללקוחות לחשוק דווקא בו – עדיין לוטים בערפל.

קרוסלנד X מעוצב בעיצוב מודרני שמשדר ביטחון עצמי, איכות, אופנתיות צעירה אך מאופקת מן הסוג שגילינו לראשונה עם 'אדם', יש בו כמה רמזי עיצוב עבים ל'מוקה X' וגם – כאמור – משהו מן הריבועיות הקופסתית-שימושית שאיפיינה את 'מריבה' הי"ד. הסך הכל הוא מוצר מאד משכנע שמשדר מסר מאסיבי אבל לא מנופח, צעיר במידה אבל מספיק סולידי כדי שלא להרתיע לקוחות כפי שיש שנרתעים מג'וק או מ-C-HR.

רמות האבזור השונות של 'קרוסלנד'- מ'אנג'וי' דרך 'אינוביישן' ועד ל-'אינוביישן פרה', מתומחרות ברמת המחירים שבין 120 ל-135 אלף ש"ח, כלומר כ-15% יותר מן הכלים הכי פחות יקרים בקטגוריה אבל גם 10% פחות מן היקרים ביותר, ובתוך כדי כך שהוא מציע רמת אבזור גבוהה למדי כבר החל מרמת האבזור הבסיסית.
פיג'ו 2008, רק לצורך הדוגמא, מוצע ברמת הכניסה במחירים דומים, אבל עם מוצר הרבה יותר זול למראה ולמגע ועם רמת אבזור נמוכה יותר.

עיצוב פנים, שימושיות

כאשר מתיישבים בתוך קרוסלנד נעלם מיד כמעט כל קשר לפיג'ו ולסיטרואן (למעט כאשר משתמשים במתגי ההפעלה של החלונות) ומתקבלת תחושה של ישיבה בכלי יותר איכותי ומכבד, בהפרש של כמה רמות. על אף שזהו הקרוסאובר הקטן, והפחות יקר, של אופל, התחושה בתוכו מאד יוקרתית, ולפלסטיקה שמסביב יש מסר מאסיבי, איכותי, בנוי כהלכה ועם איכות חומרים טובה מאד.

לוח המחוונים, רוב המתגים והמנופים, גלגל ההגה על כפתוריו ומתגיו, ואפילו הריח והצליל, מגיעים מעולמה של אופל ומתמודדים היטב מול מוצרי קבוצת פולקסווגן. למעשה, עוד לפני שמניעים את המנוע, בשלב שרק "ממששים" את הכלי ומתייחסים אליו ביחס לקטגוריה הרלבנטית לו – התחושה היא שמדובר בדגם המוצלח ביותר מבין כל מגוון הדגמים שאופל הציגה עד כה בישראל (לא כולל גרנדלנד, שאליו נגיע בהמשך).

מרחב הפנים מלפנים טוב מאד, עם שפע מקום לראש, לכתפיים ולברכיים, תנוחת הנהיגה מצוינת עם שפע אפשרויות כיוון להגה ולמושב, מושב הנהג מתכוונן – חלק באופן חשמלי, כך שאפשר להגיע לזווית מסעד מושלמת ולתמיכה טובה לברכיים, והמושב עצמו קשיח במידה ותומך היטב. חשוב מכל: על אף שזהו מיני-קרוסאובר יש לו תנוחת ישיבה גבוהה ושולטת יותר מאשר ברוב מתחריו לקטגוריה, אם לא בכולם. הרמז היחיד לפלטפורמה הקטנה שעליה מבוסס הרכב הזה מתקבל במקום המצומצם מידי שנותר להניח בו את כף רגלו השמאלית של הנהג.

סביבת הנהג מעוצבת בפשטות ועם ארגונומיה ברמה גבוהה, כל כפתור ומתג ממוקמים היטב ושדה הראיה לכל הכיוונים טוב מאד, מה שמאד מקל על הנהג בתמרוני חניה. התלונה המשמעותית ביותר מופנית, בשלב זה, כלפי מערכת המולטימדיה אשר אמנם ממוקמת היטב אבל עדיין לא מציעה אפשרות לניווט באמצעות 'וויז', והתפעול שלה לא מושלם. תלונות אחרות, פחות משמעותיות, הן כלפי ההתעקשות של מעצבי הפנים לשמר רמז ל'מריבה' עם קופסת חפצים בנפח צנוע מידי בין המושבים, מה שמותיר מעט מידי מקום שימושי להניח בו חפצים, וגם לא יוצר מקום לפתחי אוורור למושב האחורי, ולעניין ידית בלם-היד המוזרה.
מנגד, שקעי ה-USB וה-12 וולט ממוקמים במיקום טוב מלפנים, השעונים ברורים, וברמת האבזור הגבוהה ביותר יש גם משטח טעינה לטלפונים שתומכים בטעינה אלחוטית.

מצבם של היושבים מאחור לא רע בכלל, ודאי ביחס לקטגוריה, וזה נובע משימור העיצוב המיניוואני השימושי. המושב שמאחור אמנם קצר יחסית, לכן לא מספק מספיק תמיכה לברכיים, אבל הגובה שלו טוב, אפשר לגרור אותו קדימה ואחורה כדי להגדיל, בעת הצורך, את נפח ההטענה (או להיפך), ושני מבוגרים מקבלים בו מרחב ראש, רגליים וכתפיים שלא נופל מזה שמתקבל אצל מובילי הקטגוריה.
תא המטען לא ענק, אבל מתוכנן נכון ושימושי מאד, והוא הרבה יותר גדול, למשל, מתאי המטען של אופל מוקה או פיג'ו 2008.

התנהגות כביש, נוחות

לטוב ולרע, מהנדסי אופל הצליחו לשמר את האופי של אופל בעידן הנוכחי שלה בכל הקשור להתנהגות הכביש. המתלים, בעלי מבנה בסיסי למדי של מק-פרסון מלפנים וקורת מתח מאחור, מכוילים לשיכוך מהמורות רך יחסית, עם מהלך די ארוך, אבל עם שיכוך החזרה די חלש. התוצאה היא כלי שמקפצץ לפעמים יתר על המידה על כביש משובש, ומשדר תחושה כאילו שהמתלים מעט מתבלבלים.
מי שייקח את קרוסלנד לקטעי נהיגה יגלה אמנם מהר מאד שזהו כלי עם רמת אחיזה מפתיעה לטובה, ועם שליטה לא רעה בכלל בגלגול הגוף, אבל שהוא גם לא מאד מתלהב להיות "מכונית לנהג", מה גם שההיגוי די מעורפל וקל, אם כי מאד מדויק.

התחושה הכללית מזכירה יותר את 'אינסיגניה' (ולאו דווקא לטובה) מאשר את סיטרואן C3, כלומר שלא מדובר בכלי רהוט, מדויק וחד, אבל כאשר נוהגים על כבישים סלולים טוב, גם במהירויות וגם לאורך קילומטראז' רב, מתקבלת מכונית נוחה ובטוחה מרוב המיני-ג'יפונים האחרים.

רמת שיכוך הרעשים טובה מאד, בעיקר רעשי מנוע ורוח, וזה תורם מאד לתחושת האיכות הכללית, הגבוהה, שמתקבלת בכלי הזה, ובאופן כללי מתקבל אחד המיני-קרוסאוברים הנוחים והאיכותיים ביותר בקטגוריה.
מי שמחפש "מכונית לנהג" יעדיף את מאזדה CX-3 או את טויוטה C-HR, אבל מי שמטפס לכאן לאחר שנהג על ג'וק, 2008, או אפילו מוקה X, יקבל שדרוג מיידי וברור. מרחב המחיה הטבעי של קרוסלנד הוא העיר ופרבריה, ושם הוא מציע רמת נוחות גבוהה, קוטר סיבוב קטן ונוח, ונוחות הושבה גבוהה של ילדים על מושבי בטיחות.

מנוע, ביצועים

מנוע הטורבו-בנזין התלת צילינדרי של פיג'ו-סיטרואן, בנפח 1.2 ליטר, הוא מנוע אהוב וחביב שממהר לטפס לסל"ד גבוה ולמסור את הכח שלו לטובת מאמצי התאוצה. יש לו רק בעיה אחת, שניכרת מאד ביחס לטיפוסים הדומים לו מבתי פולקסווגן ורנו: הוא מייצר רמה גבוהה מידי של רעידות, בעיקר בסל"ד נמוך, בעיקר כשהוא קר, ותמיד כאשר הוא תחת לחץ מצערת מתון.

שיכוך הרעשים המצוין של המכונית הזאת מפחית אמנם מן החלק הווקאלי של הבעיה הזאת, אבל לא מתחושת ה"וויברוץ" עצמה, שלא מתאימה לשאר ההתנהלות המתוקתקת של 'קרוסלנד', וזה קצת חבל.
בנוסף, על אף שמבחינה אובייקטיבית לא מדובר בכלי מאד כבד המתלים שלו מכוילים באופן שיוצר תחושת כבדות, וזה יוצר רושם מוטעה כאילו שהתאוצות מעט חלשות. כאשר בוחנים את המצב מול השעון, או מול כלי רכב אחר, מסתבר שקרוסלנד הוא כלי די זריז בסך הכל, וש-110 הכ"ס שלו, ובעיקר כמעט 21 קג"מ של מומנט, מאיצים אותו בקלילות.
מנוע ה-1.2 טורבו, בסך הכל, מספק תחושה בשרנית ותאוצות שיספקו כל לקוח סביר.

בטיחות

כבר מרמת הכניסה, 'אנג'וי', מצויד קרוסלנד במכלול מערכות הסיוע לנהג, המקוריות, שנקרא Opel eye וכולל התרעה (פאסיבית) לסטייה מנתיב הנסיעה, התרעת התנגשות עם בלימת חרום אוטונומית, זיהוי הולכי רגל, זיהוי תמרורים, התרעת עייפות, מצלמת חניה וחיישני לחץ אוויר.
מערכות אחרות, שבעיניי פחות חשובות, לא כלולות גם לא בתוספת תשלום, ואלה הן בקרת שיוט אדפטיבית ושליטה באורות למניעת סנוור, לכן הפריט המשמעותי היחיד שחסר לי הוא התרעה מפני כניסה לנתיב חסום.
קרוסלנד קיבל ציון מצוין של 5 כוכבים ו-85% להגנת הנוסעים מלפנים במבחני הריסוק של פרויקט Euro-NCAP, שנערכו לפי התקן המחמיר של שנת 2017, והוא משווק בישראל, כאמור, עם מערכות הבטיחות המקוריות ולא עם מערכת מהתקנה מקומית.

שורה תחתונה

ברמת האבזור הבסיסית, תמורת מחיר מחירון של 120 אלף ש"ח (לפני "הטבת השקה") – אופל קרוסלנד X הוא אחד המיני-קרוסאוברים המשתלמים ביותר שבנמצא כיום בישראל.
תוספת של 10,000 ש"ח מאבזרת אותו גם בריפוד איכותי יותר למושבים, גג שמש גדול (ומיותר), בקרת אקלים וחישוקי 17 אינטש, ואם מוסיפים עוד 5,000 ש"ח מתקבלת תצוגה עילית חביבה ושימושית ומערכת מולטימדיה מקורית מיותרת למדי. צביעה דו גוונית, כלומר גג בצבע שחור, עולה 2,500 ש"ח.

קרוסלנד X לא מתאפיין במראה ה"ג'יפוני" המוחלט, אלא יש בו משהו יותר מיניוואני, ומרווח הגחון שלו לא מאפשר לו לתקל מכשולים בשטח. זה לא מפריע לו להיות אחד המיני-קרוסאוברים האיכותיים והנעימים ביותר למשפחות צעירות במרחב עירוני ופרברי, וכלי נוח לנסיעות בינעירוניות רגועות.

העידן החדש של אופל מתחיל כעת, עם כלים מודרניים שמבוססים על פלטפורמות חדשות של פיג'ו-סיטרואן, והמוצר הראשון מן הדור הזה שבו הזדמן לי לנהוג מבטיח גדולות ונצורות לגבי העתיד.

צילומים: גיל מלמד, אופיר דואק, יח"צ

בחנו: גיל מלמד, אופיר דואק

The post אופל קרוסלנד X במבחן ישראלי ראשון appeared first on TheCar.

בדיוק שנה לאחר עסקת הרכישה של אופל, נכנס בישראל המותג הגרמני באופן רשמי לעידן פיג'ו-סיטרואן עם השקה בו זמנית של שני קרוסאוברים חדשים. 'קרוסלנד X' ו'גרנדלנד X' הם כלים שמבוססים על פלטפורמות משותפות לאופל ולבעלת הבית הצרפתית של המותג הגרמני, ופיתוחם החל עוד לפני עסקת הרכישה. 'קרוסלנד X' מבוסס על פיג'ו 2008 ואילו גרנדלנד X הוא הגרסה הגרמנית לפיג'ו 3008.

שתי המכוניות מגיעות בעיתוי מעולה עבור היבואן המקומי אשר עד עתה נאלץ להביט בעיניים כלות בחגיגת הקרוסאוברים בשוק הישראלי, חגיגה שהגיעה לשיא חדש מתחילת השנה עם צמיחה בשיעור של 27% ברכישת קרוסאוברים. כלים אלה מהווים כעת כבר כשליש מסך המכירות בשוק הרכב הישראלי, וכדי לבצוע לעצמן נתח משמעותי מן העוגה החליטו היצרנית והיבואנית לתמחר את שני העולים החדשים "ראש בראש" מול מתחריהם. מחירו של קרוסלנד מתחיל ב-115 אלף ש"ח ומחירו של גרנדלנד ב-140 אלף ש"ח.

בשונה מן העיצוב המוחצן של מוצרי הדור החדש של פיג'ו, באופל מאמינים בינתיים בתדמית סולידית ולכן בחרו שלא להמר. שני הקרוסאוברים לא פורצים דרך בעיצובם אבל מזוהים באופן ברור ומיידי עם הקו העיצובי של אופל, בעיקר בפרופיל שבו חוזר אלמנט הגג הנפרד וה"צף" שמאפיין את 'אסטרה' ואת 'אדם'. הגישה המתונה מאפיינת גם את עיצוב תא הנוסעים של שתי המכוניות, והוא נראה כמו שכפול של סביבת הנהג באסטרה. עיצוב כזה יזכה ודאי להערכה של קהל לקוחות סולידי ושל חובבי אופל, ושל מי שלא מתחברים אל העיצוב הנוכחי של הצרפתים.

עוד ב-TheCar
אופל אינסיגניה החדשה בישראל
ראיון: מנהל התפעול של אופל בישראל
אופל קורסה חשמלית ב-2019

שני הדגמים מוצעים בישראל עם מנועים מתוצרת פיג'ו:  מנוע ה-1.2 ליטר טורבו התלת-צילינדרי מוכר ממספר דגמים של פיג'ו וסיטרואן, וגם כאן הוא מחובר לתיבת ההילוכים האוטומטית עם שישה יחסי העברה מתוצרת איישין היפנית.

בקרוסלנד מגיע מנוע זה בגרסת ה-110 כ"ס ואילו בגרנדלנד הגדול הוא מפיק 130 כ"ס. בחירת היבואנית להביא את גרנדלנד עם מנוע זה היא כורח המציאות היות שבשונה מפיג'ו 3008 גרנלנד לא מוצע עם מנוע 1.6 טורבו. בהמשך השנה תתווסף אפשרות למנוע דיזל, ואילו בשנה הבאה תוצע גם גרסה היברידית נטענת שתזכה להטבת מס משמעותית. 

בצעד מבורך שמה היבואנית דגש על מערכות בטיחות מקוריות אשר מותקנות על קו הייצור, וזאת למרות הפיתוי הכלכלי שנובע מן העיוות שיצרו בישראל משרדי התחבורה והאוצר. אנשי אופל התגברו על הפיתוי הכלכלי ובחרו שלא לייבא את המכוניות בלי מערכות מקוריות (ואז להתקין עליהן בארץ מערכות מתוצרת מובילאיי). תחת זאת מוצעת "חבילת OpelEye" שכוללת בשני הדגמים, כסטנדרט, התרעת התנגשות עם בלימת חירום אוטונומית, התרעת ערנות לנהג, זיהוי תמרורים, והתרעת סטייה מנתיב הנסיעה. בגרנדלנד כוללת מערכת ההתרעה מפני סטייה מנתיב גם תיקון סטייה אוטונומי וכן התרעה מפני תנועה בשטחים מתים. עם זאת, מערכת בקרת שיוט אדפטיבית לא מוצעת אף לא כאופציה.

אופל קרוסלנד X מתייצב מול המיני-קרוסאוברים דוגמת רנו קפצ'ור, ניסאן ג'וק, יונדאי קונה ומאזדה CX3, אבל הוא מאגף את הקטגוריה מלמטה – כלומר מטריטוריית המחיר של סיאט ארונה.

אורכו, 421 ס"מ, ממוצע לקטגוריה אבל בסיס הגלגלים נדיב למדי עם 260 ס"מ (כמו יונדאי קונה). לפחות מבחינת  המידות והמחיר הוא כמעט חופף למוקה X הוותיק, אשר מבוסס על שברולט טראקס ויוסיף להימכר במקביל, עד שייפרוש לגמלאות בשנה הבאה.

מחיר המחירון של אופל קרוסלנד X מתחיל ב-115 אלף ש"ח ברמת אבזור בסיסית שכוללת מערכת מולטימדיה מקורית, חיישני גשם ואורות, וחישוקים קלים בקוטר "16. תמורת 125 אלף ש"ח מוצעת גרסת אבזור נדיבה יותר שכוללת גם ריפודים משולבי עור, צביעה דו-גוונית, בקרת אקלים מפוצלת ומשטח טעינה אלחוטי לטלפון. בתקופת ההשקה מוצעת – ללא חיוב נוסף – "חבילת פרימיום" שכללת התנעה ללא מפתח וגג שמש פנורמי, שמחירם הרגיל הוא 5,000 ש"ח.

אופל גרנדלנד X נכנס אל מרכז קטגוריית רכבי הפנאי המשפחתיים עם תג מחיר התחלתי של 140 אלף ש"ח, כלומר כ-5,000 ש"ח פחות ממחיר הבסיס של פיג'ו 3008 אשר מוצע עם מנוע דיזל. בדגם הבסיסי כוללת רשימת האבזור של גרנדלנד מערכת מולטימדיה מקורים ומצלמה אחורית, חיישני חניה מקורים מלפנים ומאחור, חיישני גשם ואורות וחישוקים קלים בקוטר 18 אינטש. עם זאת, בקרת אקלים מפוצלת מוצעת רק ברמת גימור "אינובישן", תמורתה יש להוסיף 15 אלף ש"ח, וזאת כוללת גם מפתח חכם, ריפודים משולבי עור ומשטח טעינה אלחוטי. במסגרת ההשקה מוענקת בנוסף "חבילת פרימיום", כלומר גג שמש פנורמי וחישוקי 19 אינטש שמחירם הרגיל הוא 5,000 ש"ח.

The post אופל קרוסלנד X וגרנדלנד X בישראל. החל מ-115 אלף ש"ח appeared first on TheCar.