אצלנו, בישראל, אסטרה לא זכתה למעמד בציבור הרחב וגם לא בקרב אניני טעם, והיא גם לא הציעה אלטרנטיבה תחרותית ליפניות ולקוריאניות. אפשר לומר שלמעט תקופה קצרה, בתחילת העשור הקודם שבו הייתה לה עדנה קצרה בשוק הליסינג, אסטרה בעיקר הייתה נוכחת-נפקדת.

אופל נמכרה, כידוע, מידי ג'נרל מוטורס לקבוצת פיג'ו-סיטרואן (שהתאחדה לתוך 'סטלנטיס') אבל גם זה לא הפך את המותג לנחשק. בכלל, נחשקות מעולם לא אפיינה את אסטרה למרות שאנשי אופל התאמצו לבנות גרסאות OPC חמות וגם קבריו וקופה, ואפילו גרסה שרירית במיוחד עם מנוע V8 ודלתות כנפי שחף (זו אף השתתפה באליפות DTM הגרמנית). מאז שאופל עברה לידיים צרפתיות נעשו ניסיונות לנער את התדמית האפרורית שלה, ובין השאר היא קיבלה רמזים מקו העיצוב המשפחתי החדש שהופיע עם 'מוקה', ו'קורסה' החדשה. בימים אלה החל בישראל השיווק של דור שישי, חדש, ואנחנו נהגנו עליה לסיבוב היכרות ראשון בעת ההשקה.

עוד ב-TheCar
אופל מוקה e במבחן דרכים

מבחן השוואתי: אופל קורסה GS Line מול פיג'ו 208, סיאט איביזה וטויוטה יאריס

מי את אופל אסטרה 6?

הדור החדש של אופל אסטרה אימץ, כאמור, את הקווים המשפחתים החדשים, וזה לא עניין של מה בכך כאשר מכונית פונה לפלח שוק מיינסטרימי וחשוב שבגללו היא נאלצה להציג לאורך שנים תדמית שמרנית, "גולפית" אם תרצו. מצד שני, דווקא עכשיו כשההאצ'בקים הקומפקטיים נמצאים בדעיכה וחלק מהמתמודדות בסגמנט לא יזכו למחליפות (למשל פורד פוקוס ורנו מגאן שצפויות לצאת לפנסיה ב-2025) הניסיון של אופל להחזיר את האסטרה מזכיר קצת את אלה שתמיד מגיעים למסיבה אחרי שסגרו את הבר.

הדור החדש של אסטרה חולק פלטפורמה משותפת עם פיג'ו 308 שטרם הגיעה ארצה ועם DS4 שכבר מתגלגלת כאן, ואלה בנויות על פלטפורמת EMP2 שהיא שדרוג של הפלטפורמה המודולרית הקודמת ששימשה את קבוצת פיג'ו-סיטרואן. לטענת אנשי סטלנטיס, 50% מרכיבי הפלטפורמה הם חדשים, ועבור האסטרה מדובר בקפיצה כפולה היות שהדור הקודם שלה בכלל לא התבסס על פלטפורמה צרפתית אלא על זאת של ג'נרל מוטורס. התוצאה היא שבשונה מ-308, אסטרה החדשה חולקת עם הדור הקודם רק את סמל המותג ותו לא.

הפלטפורמה המודולרית מאפשרת התקנת מערכות הנעה היברידיות וחשמליות, אלא שצמד ההיברידיות-נטענות (עם הספקים של 180 ו-225 כוחות סוס) לא מוצעות בישראל. גרסה חשמלית מלאה, עם מנוע שמספק 156 כוחות סוס, תגיע ארצה בשנה הבראה כשהיא מצוידת בסוללת 54 קילוואט/שעה והבטחה לטווח נסיעה של כ-400 קילומטרים. עד אז אנחנו נאלצים להסתפק בשילוב המוכר והוותיק של מנוע 1.2 ליטר טורבו-בנזין תלת צילינדרי שמספק 130 כוחות סוס ומחובר לתיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית עם שמונה יחסי העברה.

אסטרה היא בין המכוניות הגדולות בקבוצתה, למעט מאזדה 3 ופורד פוקוס. עם אורך של 439 ס"מ היא ארוכה ב-11 ס"מ מפולקסווגן גולף ונתון רוחב של 186 ס"מ מעניק לה יתרון של 6-7 ס"מ בהשוואה למכוניות הרחבות בקבוצה. מנגד, בסיס גלגלים של 267.5 סנטימטרים ממקם אותה במרכז הסקאלה בין מאזדה לגולף, ואילו נפח תא המטען שלה, 422 ליטרים, נדיב בכל קנה מידה.

כנראה שאופל לא ערוכה לספק הרבה מכוניות לשוק הישראלי או לא מעוניינת לכבוש אותו בעזרת מחיר אטרקטיבי, ובמבחן התוצאה נראה שהיבואנית המקומית מעדיפה למצב את אסטרה בקצה העליון של סקאלת המחירים, אולי בניסיון לשדרג את תדמית המותג. בשורה תחתונה מגוון הדגמים ורמות האבזור שמוצע בשלב ראשון יקר וממותג כרמת אבזור GS Line למרות שזאת לא באמת מכונית חמה או ספורטיבית. אסטרה מאובזרת עם גג בצבע שחור ורשימת אבזור נדיבה שכוללת גג שמש פנורמי חשמלי, מושב נהג מתכוונן חשמלית, חימום למושבים ולגלגל ההגה ותאורת LED מטריקס מלאה בחזית. מוצע גם מבחר של צבעים נועזים, אך זאת בתוספת תשלום. מעניין לציין שהצבע היחיד שלא דורש תוספת תשלום הוא צהוב חרדלי מטאלי ומובחן.

אסטרה החדשה עולה 159 אלף שקלים וזאת ממש הטריטוריה של גולף, לאון ומאזדה 3 ברמות האבזור הגבוהות. מי שיבחר בפורד פוקוס ST Line מאובזרת יחסוך 15 אלף ש"ח. עם זאת, התחרות האמיתית של אסטרה – כמו כל המתחרות הטבעיות שלה – היא מול הקרוסאוברים שנוגסים בעקביות במכירות של האצ'בקים שכמותה.

עיצוב, מיצוב

מעצבי אופל ביצעו מלאכת עיצוב טובה מאד. קווי הגוף והחיתוכים הזוויתיים משולבים עם שבכה קדמית מושחרת ומעניקים לאסטרה עיצוב עדכני ומובחן. אפשר אפילו למצוא נגיעות רטרו עדינות עם אזכורים לקדט D בחיפוי שמאחורי חלונות הצד מאחור. חבילת GS Line כוללת חישוקים גדולים וגג שחור, והתוצאה היא שמכונית לא מאד נועזת קיבלה אריזה טובה ושונה מספיק בתוך עדר של קרוסאוברים גנריים.

מרחב הפנים פחות נדיב מכפי שאפשר לצפות לנוכח הממדים החיצוניים, למרות שמלפנים מתקבלת תחושה אוורירית בזכות סידור צמד המסכים ופאנל נקי של לוח המכשירים. חבל שהקונסולה המרכזית גבוהה ורחבה מידי מפני שזה יוצר תחושה הדוקה מידי. אמרנו "רטרו", וזה מתקשר גם עם הפניית מסך המולטימדיה כלפי הנהג בסגנון של ב.מ.וו משנות ה-90. המרחב במושב האחורי טוב, ויש פתחי מיזוג חיוניים. חבל, לכן, שמבנה הגג נוגס במרחב הראש של היושבים מאחור.

תא הנוסעים משדר תחושה איכותית ועשירה, בין השאר בזכות לצמד המסכים הגדול (10 אינטש כל אחד) שמשתלבים בפאנל שחור, וגם שילוב של חומרים איכותיים ומושבים נאים ונוחים שמרופדים בעור-אלקנטרה עושים את שלהם. אלא שלא הכל מושלם. מערכת המולטימדיה נוחה ואינטואיטיבית אבל פונקציות של הגדרות שונות דורשות התעמקות מעיקה ומסיחת דעת בשלל תפריטים. טוב שיש מתגים פיזיים לגישה מהירה ותפעול של בקרת האקלים, אבל "סידור הפסנתר" שלהם לא מרגיש איכותי במיוחד. אגב פסנתר, מעצבי אופל חשבו משום מה שזה רעיון טוב להשתמש בדונם של פלסטיק "פיאנו" שחור גם לקונסולה המרכזית. זה נראה זול וידרוש שימוש יום יומי במגבונים. גם פתח המיזוג המרכזי, המוסווה, נראה טוב אבל הוא לא כל כך שימושי.

התנהגות כביש, נוחות

הרושם הראשוני, מנסיעת ההיכרות, הוא של מכונית עם איכויות נסיעה גבוהות ואופי מעט קשיח. "גרמני" או ספורטיבי, זה כבר עניין של נקודת מבט, אבל אסטרה שולטת היטב בתנודות הגוף ומרסנת אותו טוב גם במהירויות גבוהות על כבישים שבורים. היגוי מדויק משרה ביטחון והמשקל שלו, במצב נהיגה ספורטיבי, טוב. לא הספקתי לבחון את שיכוך המתלים בנסיעה עירונית, אבל בנסיעה בין עירונית ניכרת קשיחות, במיוחד בעת מעבר על קפלים או חיבורי כביש. איכות המתלים באה לידי ביטוי בכך שהם לא חובטים או מנערים את הנוסעים, וברמות רעש נמוכות. לעומת זאת, רעש הצמיגים במהירות גבוהה נשמע גם נשמע.

נקודת התורפה העיקרית של אסטרה היא מנוע חלש מידי. מנוע ה-1.2 ליטר עם תיבת ההילוכים שלו עושים עבודה סבירה בנהיגה מנהלתית, וזה יספק משתמשים ממוצעים – בעיקר בזכות תיבת הילוכים חלקה שמסייעת לסחוט את מה שיש למנוע להציע. אלא שלמנוע הזה חסרים לפחות 20 כוחות סוס כדי להתחיל לאתגר את השלדה, או סתם כדי להטריד את המתחרות.

אגב, הפתעה לא טובה הייתה לגלות שדווקא במכונית היקרה הזאת המנוע משדר מסר הרבה יותר מחוספס, רועש ולא נעים ביחס לדגמים אחרים שבהם מותקן אותו שילוב בדיוק. אופי הפעולה של המנוע מחוספס, ובמהירויות מנוע של מעל 3,500 סל"ד חודרים לתא הנוסעים רעשים לא נעימים. בעמידה, וגם זה מפתיע, המנוע רעד יותר מאשר בדגמים אחרים של הקבוצה.

שורה תחתונה
עם הדור החדש של אסטרה אופל קפצה ישירות אל צמרת הקומפקטיות, והיא מציעה מכונית מודרנית עם יכולת דינמית טובה, אך עם מנוע חלש. תא הנוסעים מקורי ואיכותי, והעיצוב החיצוני מנער סוף סוף את האפרוריות שאיפיינה את הדורות הקודמים.

טובה ככל שהיא, אסטרה GS Line יקרה מידי כדי להצליח מול מתחרות מבוססות ובעלות שם שברוב המקרים מציעות ביצועים עדיפים. קשה להבין אם וכיצד אסטרה תשבה בקסמה לקוחות נאמנים של גולף או לאון, וזה למרות שסוף סוף היא נראית כמו מכונית שתרצו לשים בחניה ולא כמו אחת שהגיעה לשם בטעות.

The post נהיגה ראשונה: אופל אסטרה GS Line appeared first on TheCar.

אסטרה גברה על שש מתמודדות אחרות שהגיעו אל שלב הגמר: אאודי A4, ב.מ.וו סדרה 7, וולוו XC90, יגואר XE, מאזדה MX5, וסקודה סופרב.

אסטרה קיבלה 309 נקודות מצוות השופטים, שמורכב מעשרות עיתונאי רכב אירופאים, והקדימה את וולוו XC90 שהגיעה אל המקום השני עם 294 נקודות, ואת מאזדה MX5 החדשה, שדורגה שלישית עם 202 נקודות.

אסטרה החדשה היא אמנם מכונית מאד חשובה עבור אופל, ואולי גם קפיצת מדרגה עבורם (נדע כאשר ננהג בה), אבל קשה לראות בה "מכונית פורצת דרך", וזה בולט במיוחד לנוכח כמה מן הפיינליסטיות האחרות – שכל אחת מהן מהווה זינוק של ממש ביחס למכוניות שאותן החליפו, או תצוגת תכלית טכנולוגית מרהיבה, כמו במקרה של ב.מ.וו. סידרה 7.

וולוו XC90, למשל, שלקחה רק את המקום השני כאמור, מבוססת על פלטפורמה מודולרית חדשה ומכילה סוללת מערכות בטיחות מתקדמות תוך שהיא סוגרת פערים לקראת המכונית האוטונומית.

מאזדה מיאטה החדשה מוכיחה, לפחות לטעמנו, שגם בעידן הדיגיטלי אפשר עדיין לייצר מכונית רודסטר עממית ומהנה, XE היא אבן דרך חשובה עבור יגואר ומכונית מעניינת באופן כללי, ואילו סקודה סופרב העלתה את קטגוריית המכוניות המשפחתיות הגדולות לליגה גבוהה יותר.

אסטרה מביאה לאופל את התואר החמישי שלה בתולדות תחרות :"מכונית השנה" האירופאית, והאפרוריות לכאורה שלה מודגשת שוב על-ידי העובדה שבפעם האחרונה שזה קרה זה היה בזכות 'אמפרה' – המכונית ההיברידית בעלת מאריך-הטווח (והגרסה האירופאית של שברולט 'וולט'), בשנת 2012 – ועל אף שהמכונית ההיא לא הצליחה מסחרית היא ודאי הייתה מעניינת ופורצת דרך מבחינת הקונספט שלה.

אופל זכתה לראשונה בתואר מכונית השנה לפני 31 שנים, כאשר 'קדט E' קטפה את התואר, ושנתיים לאחר מכן, בשנת 1987, קיבלה אותו "יצירת מופת" אחרת של אופל – ה'אומגה'. מכונית של אופל שכנראה הייתה ראויה לתואר יותר מאחרות היא אינסיגניה, בשנת 2009.

תחרות "מכונית השנה" האירופאית נערכת ברצף מאז שנת 1964, ותוצאותיה נקבעות בשני שלבים על-פי הדירוג המנומק של 58 עיתונאי רכב מ-22 מדינות ברחבי היבשת.

בשלב הראשון של התחרות נבחרות על-ידי כלל העיתונאים המכוניות שעולות לשלב הגמר, ואז נערכת הצבעה נוספת של אותם שופטים ובה מדורגות הפיינליסטיות ונבחרת הזוכה. השנה התלבטו המצביעים בין 40 דגמים חדשים שהושקו באירופה.

תחרות זאת ספגה לא פעם ביקורת על כך שהיא נגועה בפוליטיקה, ומתעלמת ממכוניות חדשניות באמת, ובכל זאת מדובר בתחרות היוקרתית ביותר באירופה, ועובדה שאנחנו לעולם לא מתעלמים ממנה…

The post אופל אסטרה היא מכונית השנה באירופה appeared first on TheCar.