אלה חלק מן הנתונים שהוצגו ביום חמישי האחרון בוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות חבר הכנסת דוד ביטן (ליכוד) בדיון שני בנושא "העלאת תעריפי ביטוח הרכב".

כרגיל בדיונים מסוג זה כמעט כל הדוברים דיברו על הסימפטומים במקום לדון במחלה עצמה, ובעיקר בדרכי המניעה שבהן צריך לנקוט, ואחת הסיבות המרכזיות לזינוק בגניבות הרכב הלכה לאיבוד בין העדויות והנתונים שהוצגו בפני הוועדה.

גניבות רכב הן לא תופעה חדשה, אבל לאורך השנים נרשמה הצלחה במאבק בהן בכל פעם שבה בוצעו פעולות ממוקדות, למשל עם הקמת יחידת אתג"ר במשטרת ישראל.

בדיון בוועדת הכלכלה שאל היו"ר ביטן מה עושה המשטרה כדי להיאבק בגניבות הרכב. נציגת המשטרה, סנ"צ מאיה גולדשלג, השיבה שהעלייה בגניבות החלה אחרי 2020 ואמרה שליחידת אתג"ר (איתור ותפיסת גנבי רכב) "יש משימות נוספות כמו טיפול בנשק הבלתי חוקי". ח"כ דוד ביטן אמנם השיב לה שמשטרת ישראל קיבלה תקציב של 9 מיליארד שקלים, אבל הוא הצליח לפספס את הנקודה היותר חשובה.

אתג"ר היא אחת משש יחידות עילית של המשטרה שכלולות ב'להב 433' לצד היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית (יאחב"ל), היחידה הארצית לאכיפה כלכלית (יאל"כ), היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), יחידה 33 ("הגדעונים") ויחידת הסייבר. לאנשי אתג"ר יש ידע ומתודולוגיה רלבנטיים למאבק בגנבי הרכב, וגם את כל הכלים לשדרג את המאבק הזה אם השר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה יורו להם להילחם.

בפועל – בשנת 2019 הוסבה הפעילות של היחידה שהוקמה למאבק בגנבי רכב לעיסוק ב"שיטור קורונה" ומרדף אחרי עברייני מסכה, וכן להפיכתה ל"גורם מתכלל בתחום פשיעת האמל"ח במגזר הערבי ובסוחרי נשק לא חוקי". התוצאות בהתאם: מאז שנת 2000 ועד לשנת 2019 נרשמה מגמה עקבית של ירידה בגניבות רכב שהגיעו לשפל שלהן בשיא תקופת הסגרים של הקורונה, אבל מרגע שאתג"ר החלה לעסוק בנושאים אחרים חל זינוק של עשרות אחוזים וחלקו עדיין לא מופיע בסטטיסטיקות הרשמיות.

גניבות רכב הן לא רק פשע כלכלי. רחוק מכך. כלי רכב גנובים משמשים לביצוע פעולות טרור ופעולות עברייניות, גנבי רכב במנוסה פוגעים לא אחת באזרחים תמימים ובאנשי כוחות הביטחון, והפעילות העבריינית של סחר בחלקי רכב גנובים מעצימה את ארגוני הפשיעה, את ה"תיקונים" הפיראטיים והמסוכנים בכלי רכב שעברו תאונות, הונאות של רוכשי רכב תמימים ואת ההון השחור. גניבות רכב מערערות את תחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה וכרוכות גם בפריצה לבתים וסיכון לחיי אדם.

יש תיאוריות קונספירציה לרוב לפיהן "למדינה כדאי שיהיו גניבות רכב כדי שיהיו יותר הכנסות ממיסים", אבל אלה קונספירציות מטעות שמבוססות על תחושה שגויה כאילו שה"מדינה" היא יצור תבוני שמבצע פעולות למעט מטרות. זאת טעות נפוצה. מי שאחראי לרמת התפקוד של "מדינה" בכל התחומים הם בני אדם עם שמות ופרצופים: פוליטיקאים שמכתיבים סדרי מעדיפויות באמצעות חקיקה והקצאת תקציבים, ופקידי מינהל ציבורי שמתפקדים יותר או פחות טוב למען הציבור.

ההחלטה להסב את הפעילות של אתג"ר היא החלטה פיקודית של פקידי המשטרה והמשרד לביטחון פנים (היום 'המשרד לביטחון לאומי'), מי שאחראים לה מבחינה ציבורית הם שרי "המשטרה" (גלעד ארדן, אמיר אוחנה, עמר בר-לב ואיתמר בן גביר). מי שאחראים להחלטה הזאת מבחינה פיקודית הם מוטי כהן, שבתקופתו ובתקופת השר ארדן היא התקבלה, וקובי שבתאי ששימר אותה תחת השרים האחרים.

אפשר לצמצם את גניבות הרכב כמעט לאפס

רוב כלי הרכב שנגנבים בישראל "נשחטים" כדי לספק חלקים לשוק השחור של סחר בחלקים גנובים, חלקם לצורך ביצוע פעילויות טרור ופעילויות עברייניות, וחלקם משמשים בשטחי הרשות הפלסטינית, ואף אחת מן התוצאות האלה לא רצויה מבחינת אזרחים שומרי חוק ובעלי רכב.

מדינת ישראל שולחת לוויינים לחלל ופיתחה את כיפת ברזל, והיא גם מרושתת במערכת מצלמות שמזהה את כל המכוניות שנעות בכל מקום בארץ באמצעות מערכת המעקב "עין הנץ" (שהותקנה באופן בעייתי מבחינה חוקית, אבל זה כבר עניין אחר). מבחינה גיאוגרפית מדובר בשטח זעום שנמצא תחת שליטה ובקרה מרבית, ויעד של צמצום גניבות הרכב לאפס הוא בר השגה וכמעט שלא דורש השקעה כספית.

שני דוחות שפרסם מבקר המדינה בשנים 2014 ו-2020 מדגימים את מחדלי הממשלות במאבק בגנבי הרכב (הראשון ממוקד בגניבות רכב והשני במאבק בפשיעה באמצעות אכיפה כלכלית וחילוט רכוש), ומפרטים בשפה ברורה את הפעולות שעשרות ועדות וצוותים מקצועיים הורו לבצע במהלך השנים אבל לא בוצעו. גם אמצעים למאבק בגנבי הרכב לא חסרים, מה שחסר זאת מנהיגות ונחישות.

על פעולה אחת, שצריך היה לבצע כבר לפני שנים רבות, נרמז במהלך הדיון בוועדת הכלכלה ביום חמישי האחרון. עינת סגל, נציגת אגף הרכב במשרד התחבורה, אמרה ש"המשרד פועל לשנות את הגדרת "אבדן גמור" כך שיתייחס רק באופן מקצועי להיבטים בטיחותיים". זה צעד חשוב בכיוון הנכון וצריך להסביר אותו.

שתיים מן ההגדרות המטופשות ביותר בהיסטוריה של משרד התחבורה הישראלי הן "אובדן גמור" (טוטאל לוס) ו"אובדן להלכה" שמתייחסות לנזק שנגרם לרכב בעת תאונה לא על בסיס טכני-מכאני אלא מתוך ראיה כלכלית בלבד. האבן הזאת הושלכה לבאר של משרד התחבורה על ידי טיפש אחד לפני עשרות שנים ומאז לא הופיעו שם מספיק חכמים כדי להוציא אותה.

משרד התחבורה לא צריך להתערב בשיקולים כלכליים אלא להתמקד באופן המקצועי שקובע את אופן התיקון של רכב אחרי תאונה, ובבדיקות שיש לבצע לאחר תיקון כדי להתיר את חזרתו לכביש, אם בכלל. התקלה שיצרו אנשי משרד התחבורה הולידה שוק אפור, בחסות חברות הביטוח, אשר מזין גניבות רכב לצורך תיקון מכוניות שהדרך הכלכלית היחידה לתקן אותן היא עם חלקי רכב גנובים.

ביטול הקשר בין "אובדן גמור" לערך התיקון והיצמדות לקריטריונים מקצועיים-טכניים הוא צעד ראשון ובמקביל לו יש לאמץ שיטה פשוטה שלא תאפשר תיקון רכב עם חלקים גנובים. המשרד צריך לפרסם מרכז לפיתוח אפליקציית מעקב פשוטה שתנהל את תהליכי התיקון של כל התאונות בישראל ותתבסס על תעודות ההסמכה שמנפיק משרד התחבורה למקצועות הרכב השונים.

כל גורר שמעלה רכב לאחר תאונה על הגרר שלו יחויב להזין לאפליקציה את מספר הרישוי וזה יקפיא באופן זמני את הרישוי של אותו רכב. בעל מוסך שמקבל רכב לתיקון יזין גם הוא את מספר הרישוי (ואם הרכב יגיע אליו בדרך אחרת הוא יהיה הראשון שיקפיא את רישוי הרכב), וכל בעל תעודת הסמכה אחר שיטפל באותו רכב (שמאי, קצין בטיחות בתעבורה, בעלי תפקידים בחברת ביטוח או בצי רכב) יזין לאפליקציה את פרטי תעודת ההסמכה שלו.
כל בעל תעודת הסמכה שיטפל ברכב מבלי שפרטיו יוזנו לאפליקציה מסתכן בהתליית תעודת ההסמכה שלו או – במקרה של עבירות חוזרות – אובדן שלה.

בסוף תהליך התיקון יהיה בעל תעודת הסמכה ספציפי אחראי ל"הפשרת" רישיון הרכב באמצעות האפליקציה, ועליו תוטל האחריות המקצועית והפלילית גם לטיב התיקון וגם להוכחת מקור החלקים. אם יתגלה שבוצע תיקון לא מקצועי, או שנעשה שימוש בחלקים גנובים – מי שיישא באחריות הוא מי ש"הפשיר" את המכונית.

במסגרת ה"הפשרה" יידרש "המפשיר" לדווח באפליקציה אם תוקן נזק בעל משמעות בטיחותית, מי תיקן את הרכב, מה מקור החלקים שבהם נעשה שימוש לצורך התיקון, וכיצד נבדקה איכות התיקון. ככל שלנזק יש משמעות בטיחותית, או כזאת שצריכה להפחית את ערך המכונית, תתווסף הערה קבועה לרישיון הרכב כדי שכל מי שירצה לקנות אותו בעתיד יידע שהיא עברה תאונה קשה.

הסבתה בחזרה של יחידת אתג"ר למאבק בגנבי רכב, ופעולה נחרצת של משרד התחבורה למען הבטיחות ומניעת שימוש בחלקים גנובים יכולים לצמצם יותר מ-90% מגניבות הרכב בישראל.

The post גניבות הרכב זינקו תוך שנה וחצי ב-51.6%. ביטוח הרכב מתייקר ב-40%. הממשלה יכולה לצמצם את הגניבות כמעט לאפס appeared first on TheCar.

אלא שהשופט יוסף סוהיל, סגן נשיא בית משפט השלום בנצרת, פסק לאחרונה ש"נטילת רכב ללא רשות" היא, לעניין הביטוח, בדיוק מה שהיא: גניבה.

משמעות פסיקה חשובה זאת היא שחברות ביטוח לא יכולות (ולכל הפחות לא אמורות, שהרי מדובר בפסיקת בית משפט שלום בלבד) לצמצם את הכיסוי של פוליסת ביטוח למקרים של "גניבה" כפי שאלה מוגדרים בחוק העונשין.

השופט סוהיל דן בתביעה על סך יותר מ-207 אלף ש"ח שהגיש בעל רכב מנצרת, באמצעות עו"ד חיים קליר, נגד חברת כלל ביטוח אשר יוצגה על ידי עו"ד אמנון עמיקם.

לטענת בעל הרכב – טויוטה היילקס 4X4 משנת הדגם 2008, הטנדר שלו נגנב ממנו בחודש מרץ 2010 וניזוק בתאונה שבעקבותיה הוכרז כ'אובדן גמור'.

חברת כלל ביטוח סירבה לפצות את התובע בטענה שהרכב לא נגנב ממנו אלא נמסר על ידו לאחיו, ברשות ובסמכות, ואילו האח לא היה מכוסה ביטוחית על-ידי הפוליסה, אשר מכסה רק נהגים מעל גיל 21 ובעלי ותק של 12 חודשי נהיגה. בנוסף, חברת כלל טענה שבעל הרכב לא הפעיל את אמצעי המיגון של הטנדר, אשר היו תנאי לתקפות פוליסת הביטוח.

חברת כלל טענה שאת המונח "גניבה" יש לפרש בהתאם לחוק העונשין, קרי: רק נטילת רכב בכוונה שלא להחזירו לבעליו נחשבת ל'גניבה'. לטענתה, במקרה הזה לא התכוון האח שלקח את הטנדר שלא להשיב אותו לבעליו, ולכן אין מדובר בגניבה. עוד טענה המבטחת שגם אם יוכח שהטנדר נלקח שלא ברשות ו/או שלא בידיעת התובע, אין מדובר "בגניבה" אלא לכל היותר בשימוש ללא רשות.

כאמור, בית המשפט קיבל דווקא את עמדת התובע ופסק שהוכח שהאח נטל את הרכב לשימושו ללא רשות, וללא ידיעת התובע, תוך שהיה מודע לכך שאסור לו לנהוג ברכב.

במקרה זה נטילת הרכב ע"י צד ג', בנסיבות כפי שהוכחו, מהווה "גניבה" במובן הביטוחי: ”אין חולק", כותב השופט סוהיל, "כי הגדרה מצמצמת למונח "גניבה", כפי שניתנה לו במשפט הפלילי, לא ניתנה בפוליסת הביטוח שבפניי ולא בפוליסות הביטוח בכלל. מכאן, לתובע זכות ליהנות מספק זה ולפרש את המונח "גניבה" בפירושו הרחב כפי שגם נקבע בפסיקת בית המשפט העליון".

השופט מוסיף שבכל מקרה שבו מבוטח לא מתיר את הנהיגה, וזו מבוצעת תוך עבירה, השאלה של קיום הרישיון או העדרו הינה בלתי רלבנטית לשאלת חבות המבטחת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתנגשות מקרית אשר מכוסה על פי תנאי הפוליסה.

השופט קבע שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר מרמה ומסירת פרטים כוזבים מצד התובע: "דוקטרינת "האשם התורם" החוזי (כלל ביטוח טענה לרשלנות תורמת של המבוטח בכך שחשף אותה לסיכונים שאותם לא התכוונה לבטח – ב.ב.) מנוגדת לגישה המקובלת בדיני הביטוח לפיה פוליסת הביטוח מגנה על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו", קבע השופט, והוסיף שנטילת הרכב מהתובע הייתה בכוונה בעוד שהתאונה עצמה לא נגרמה בכוונה.

בסיכום חייב השופט את כלל ביטוח לשלם למבוטח, בעל הרכב, 165,000 ש"ח (שכולל את ערך הרכב כולל האבזרים שהותקנו בו ובניכוי ערך השרידים ששולמו, בסך 15,000 ש"ח), בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 23% (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.

גם טענתה של המבטחת לפיה התובע הינו עוסק מורשה שמנפיק חשבונית מס כנגד הפיצוי, ולכן יש להפחית מסכום הפיצוי את המע"מ – נדחה על ידי השופט.

חברת כלל גם חויבה לפצות את הנהג שהיה מעורב בתאונה, אחיו של התובע, בעל הרכב, עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 שקל.

ת"א 20919-12-10

The post "נטילת רכב ללא רשות" היא גניבה לצורך הביטוח appeared first on TheCar.

חברת הביטוח מגדל תפצה מבוטחים שלה אשר מכוניתם נפגעה בתאונה בין השנים 2004 ל-2007, והוכרזה כ"אובדן גמור" ("טוטאל לוס"), אבל מתגמולי הביטוח שלהם קוזזו סכומי כסף שלא כדין. זאת במסגרת הסכם פשרה שהושג בתובענה יצוגית שהוגשה נגד מגדל ונגד חברות ביטוח נוספות.

הפיצוי שמגדל תעניק למבוטחיה נע בין חודש אחד ועד לשלושה חודשי ביטוח רכב רכוש בחינם, והוא יוענק למבוטחים שרכבם נפגע בתאונה בשלוש השנים האחרונות והוכרז כאובדן מלא. מדובר במקרים שבהם קוזזו כספים מן התגמולים מבלי שפוליסת הביטוח של המבוטחים פרטה מראש הבמבוטחים יחוייבו בקיזוז כזה.

ההסדר התקבל במסגרת הסדר פשרה בתביעה יצוגית שהוגשה נגד מגדל וחברות נוספות בשנת 2007, ובהודעה שמסרה אתמול החברה לבורסה נכתב ש"ביום 11 במאי 2015 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תוקף של פסק דין להסדר פשרה מתוקן אשר הוגש על ידי הצדדים לתובענה… בהתאם להסדר הפשרה מגדל ביטוח תרענן את נהליה בקשר עם העניין נשוא התובענה, וכן תעניק למבוטחיה, שאירע להם מקרה ביטוח של אובדן גמור בשלוש השנים שקדמו להגשת התביעה והופחתו להם סכומים מתגמולי הביטוח, בשל התחשבות במשתנים מיוחדים העולים על סכומים אשר הוספו להם, ככל שהוספו, בשל התחשבות במשתנים מיוחדים (למעט מבוטחים הנמנים עם קולקטיב) – זכאות לחודש או שלושה חודשי ביטוח חינם בביטוח רכב (רכוש) עד 3.5 טון, בהתאם לסוג המבוטח…

עלות הסכם הפשרה, לרבות שכ"ט לתובע הייצוגי ובא-כוחו, הינה בסכום שאינו מהותי ואין לו השפעה על החברה מעבר להפרשה הקיימת בדוחות", נכתב בהודעה.

The post פשרה ייצוגית: חברת מגדל תעניק 3 חודשים ביטוח חינם למבוטחים שמכוניתם עברה טוטאל לוס appeared first on TheCar.

מקרה שהתגלגל השבוע לפתחו של בית המשפט העליון חשף סוחר שפעל לכאורה למכירת כלי רכב מסוכנים ללקוחות תמימים – החל מרכישתם מחברות ביטוח במצב של "אובדן להלכה" ו"אובדן גמור", עבור בביצוע תיקונים לקויים במוסכים ועד העברת בעלות לנהגים שכלל אינם יודעים כי כלי הרכב שהם קנו היו מעורבים בתאונות קשות. מהחלטות של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי בירושלים עולה כי לעתים אף נמכרו כלי רכב ללא כריות אוויר, וזאת מבלי ליידע על כך את הרוכשים.

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל דחה אתמול (א') ערר שהגיש הנאשם המרכזי בפרשה, בעניין החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להשאירו במעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו הבהיר השופט הנדל כי "מכירת רכבים מבלי לבצע את התיקונים המחויבים היא אמנם עבירת מרמה בעיקרה, אך משמעותה היא סיכון חיי אדם רבים, הן של רוכשי המכוניות והן של הציבור בכללותו, העלול למצוא עצמו מעורב בתאונה כתוצאה מהעלאת רכבים תקולים אלו על הכביש".

התמונה שעולה מהחלטות בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי חמורה ומדאיגה – גם בגלל היקף הפעילות שמיוחסת לנאשם המרכזי בפרשה, וגם בגלל שהיקף פעילות כה נרחב מצביע על אוזלת יד של משרדי התחבורה והאוצר, שאמורים לפקח על פעילותם של סוחרי רכב, מוסכים, שמאים וחברות ביטוח.

כך למשל מתאר השופט הנדל מתאר חלק מהעבירות המיוחסות לנאשם המרכזי בפרשה. "העורר (הנאשם המרכזי, ש.ה) ידע כי חברות הביטוח אינן בודקות לעומק האם התיקונים הנדרשים בוצעו כהלכה… העורר פעל שלא בהתאם לתקנות ולחוק, ועל מנת להסוות זאת ולקבל את רישיונות הרכבים, הוא זייף חשבוניות על רכישת חלקי חילוף ונקט אמצעים מגוונים אחרים, ומכר רכבים במצב שאינו תקין תוך הצגת מצג שווא. כך למשל, מכר לכאורה רכבים ללא כריות אוויר, משום שאלו התפוצצו בתאונה שעברו ושהובילה למסירתם לידיו של העורר לצורך תיקונם".

דברים דומים נאמרו בבית המשפט המחוזי בירושלים, שעל החלטתו הגיש הנאשם ערר. "נטען כי (הנאשם) מכר כלי רכב שהיו במצב אבדן להלכה, ותוקנו לאחר מכן, מבלי ליידע את הלקוחות (על כך) שכלי הרכב עברו תאונות קשות בעבר", ציין שופט המחוזי רפי כרמל, "תוך שלעתים (הנאשם) יצר מצב שווא לפיהם הרכבים תקינים, אף שידע כי קיימים ליקויים משמעותיים כגון החלפת כריות אוויר שהתפוצצו".

רוכש מחברת ביטוח, ומוכר רכב לא בטוח
את הפירוט המלא של המעשים שמיוחסים לנאשם המרכזי בפרשה אפשר למצוא בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר באוגוסט האחרון את בקשת המשטרה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. על-פי החלטת בית המשפט, ר"א – הנאשם המרכזי – רכש מחברות ביטוח עשרות רבות של כלי רכב שעברו תאונות קשות, ופעל בדרכים שונות כדי למכור אותם ללקוחות תמימים לאחר תיקון חלקי ולקוי.

השופט רפי כרמל מפרט בהחלטתו שורה ארוכה במיוחד של עבירות המיוחסות לר"א, ועל-מנת להבין עד כמה חמורה הפרשה ראוי להביא את הפירוט המלא של העבירות: "בשנים 2012 עד 2014 רכש המשיב ממגרשי הסדר עשרות כלי רכב מהסוג הנדון (שנפגעו קשה בתאונות, ש.ה). המשיב תיקן את כלי הרכב במקומות שאינם ידועים, שלא על-פי התנאים והכללים המפורטים בהם, ולצורך כך, בין היתר, זייף חשבוניות בדבר רכישת חלקי חילוף, באופן שזייף את מספר החשבונית, סוג הרכב, מספר הרכב, חלקים, ועוד".

וזה עוד לא הכל. השופט כרמל ממשיך בפירוט העבירות המיוחסות לר"א: "(הנאשם) עשה שימוש בחשבוניות שהוצאו בגין רכישת חלפים לכלי רכב אחרים, זייף חשבוניות אודות תיקון כלי הרכב הנדונים במספר דרכים, זייף אישורי תיקון במוסך מורשה… סיפק דו"חות שמאי שלעתים נערכו בלא שהשמאי עיין במסמכי התיקון ובחשבוניות, זייף חשבוניות בדבר רכישת חלקי חילוף, בדבר תיקון כלי רכב, בדבר אישורי מוסך מורשה, והציג אישורי שמאי שאינם משקפים בדיקה נכונה".

על-מנת להשלים את שרשרת המעשים המיוחסת לו, התביעה טוענת כי ר"א "העביר את כל המסמכים, אמיתיים ומזוייפים, לחברות הביטוח, לצורך העברת כלי הרכב לבעלותו. בהתאם, קיבל המשיב את רישיונות הרכב של כלי הרכב ומכר כלי רכב אלה לצרכנים, תמורת מאות אלפי שקלים".

קריאת פירוט העבירות המיוחסות לר"א מעוררת, כאמור, חשש שמשרדי התחבורה והאוצר – שאמורים להבטיח את שלומם של רוכשי המכוניות ולדאוג לאינטרס של כלל הציבור – אינם ממלאים כראוי את תפקידם (בלשון המעטה). החל מפיקוח על חברות הביטוח שמכרו את כלי הרכב לסוחר ועד העברת הבעלות על כלי הרכב ללקוחות תמימים, נראה שליקויים בעבודת משרדי הממשלה הקלו על ביצוע העבירות המיוחסות לר"א.

הציב אינטרס כספי לפני שלום הציבור
חשוב לזכור שר"א לא הורשע, ולכן חזקת החפות עומדת לזכותו. מנגד, החלטת בית המשפט העליון לדחות את הערר שהגיש נגד ההחלטה להשאירו במעצר עד תום ההליכים, עשויה להוות עדות לכך שהתביעה מחזיקה בראיות משמעותיות לכאורה. "המסוכנות עליה ניתן ללמוד מן הנאשם אינה ודאית, שהרי אשמתו לא הוכחה, ואף עומדת לו חזקת החפות", ציין השופט הנדל. "ברם, דרישה של מסוכנות לכאורה על סמך התשתית הראייתית הקיימת – הינה בנמצא… על מנת לעצור נאשם עד לתום ההליכים יש להידרש לראיות לכאורה כי הנאשם ביצע את המיוחס לו. באשר להתקיימות תנאי זה אין עוררין".

עם זאת, מדברי שופט המחוזי רפי כרמל עולה כי לא רק מסוכנותו העתידית או המידית של ר"א הביאה לכך שהוחלט להשאירו במעצר. "מקום שהמשיב הציב את האינטרס הכספי שלו לפני שלומם וביטחונם של רוכשים תמימים – כמו-גם הציבור – העלולים להיפגע קשה כתוצאה מנסיעה ברכב שעבר תאונה קשה אך לא שוקם כנדרש, שוללים מתן אמון ממשיב זה", כתב השופט, "המשיב, שלא חשש מלמכור מכוניות שכריות האוויר בהן כבר אינן קיימות משום שהופעלו בתאונה ולא הותקנו חדשות תחתן, אך הסתיר זאת מרוכשים תמימים, אינו מי שניתן ליתן בו אמון".

The post כך מוכרים מכוניות מסוכנות ללא כריות אוויר ללקוחות תמימים appeared first on TheCar.

מהו מחיר המחירון לפיו צריך מבטח לחשב את תגמולי הביטוח עבור מכונית ששימשה בהשכרה, ולאחר מכן בידי בעלים פרטי אחד?

שאלה זו עלתה לדיון בבית משפט השלום בתל אביב במחלוקת בין שתי חברות ביטוח גדולות – חברת מגדל וחברת שומרה. אגב, שתי החברות היו חלוקות ביניהן לגבי סכום של 3,685 שקלים בלבד…

מדובר בתאונה שבה היו מעורבים מבוטח של חברת מגדל ומבוטח של חברת שומרה, ובעקבותיה הוכרזה המכונית שבוטחה על-ידי מגדל כ"אובדן גמור".

מגדל שילמה למבוטח שלה את מלוא הנזק שנגרם לו לפי קביעת שמאי מטעמה, ופנתה לשומרה ב"תביעת שיבוב", היות שלטענתה המבוטח של שומרה הוא האשם בתאונה ולכן עליה לשאת בנזק.

שומרה סירבה לשלם למגדל את מלוא סכום הנזק, בטענה שהערכת השווי שערך השמאי של מגדל מוטעית ומנופחת.

לנוכח זאת תבעה מגדל משומרה ומן המבוטח שלה את הסכום שבמחלוקת – 3,865 שקלים.

לכתב ההגנה של שומרה צורף מסמך לפיו שווי המכונית מוערכת על ידה ב-31,478 ש"ח, במקום 34,320 ש"ח שהעריך השמאי של מגדל. לטענת שומרה מבוסס ערך המכונית על חקירת העבר הביטוחי שלה, לפיו היא הייתה מעורבת בעבר בתאונה שבגינה נקבעה לה ירידת ערך בשיעור של 2%, ובנוסף הפחיתה 27% מערך המכונית היות שבעבר היא נרשמה על שם חברת השכרה. נוסף לכל אלה ניכתה החברה גם 700 ש"ח עבור הפרש אגרת הרישוי של הרכב.

בחקירתו בבית המשפט טען השמאי של מגדל שלא ידע שלרכב היו תאונות קודמות, וכמו כן אמר שלשיפוטו יש לנכות מערך המכונית 22% ולא 27% בגין השימוש הקודם בהשכרה, וזאת, לדבריו, לפי המחירון (של לוי יצחק).

השופטת תרצה שחם קינן קיבלה את עמדת השמאי של מגדל, וקבעה שטענת שומרה לפיה היה על השמאי לנכות 27% ממחיר המחירון נעדרת כל בסיס.

"מקובלת עלי עדותו של השמאי של מגדל , לפיה נהוג להפחית סכום בשיעור של 27% במקרים בהם הרכב עבר ידיים נוספות. השמאי הסתמך על האמור ברישיון הרכב, לפיו היה הרכב, רכב השכרה, ולאחר מכן עבר לידי המבוטח של התובעת, וקבע כי בנסיבות אלה, ההפחתה המקובלת עומדת על שיעור של 22%. הנתבעת (שומרה) לא צירפה כל חוות דעת שמאי, ממנה ניתן היה להסיק אחרת. הנתבעת עצמה יכולה הייתה לברר את שאלת מספר הבעלים ברכב, על סמך רישיון הרכב. במצב דברים זה, מקובלת עלי הערכתו של השמאי, אשר ניכה מערך הרכב סכום בשיעור של 22%" קבעה השופטת.

קביעה עקרונית נוספת של השופטת בתיק זה היא דחיית טענתה של שומרה לקיזוז בגין הפרש אגרת הרישוי של הרכב.
"דינה של הטענה, לפיה היה על התובעת (חברת הביטוח מגדל) לנכות 700 ש"ח מתוך הפיצוי בגין אגרת רישוי חלקית, להידחות. לא מצאתי להידרש לשאלה האם רשאית המבטחת לנכות מסכום הפיצוי אותו שילמה למבוטחה את סכום אגרת הרישוי היחסית, לתקופה שבין יום התאונה ועד למועד פקיעת רישיון הרכב, שכן אין המדובר בסכום, אשר שולם למבוטח בכפל, המקנה זכות לנכותו מתוך סכום הפיצוי" קבעה השופטת.

בכך אומצה בפועל החלטה שפרסמה לאחרונה המפקחת על הביטוח, אשר אוסרת על חברות ביטוח לקזז את סכומי אגרת הרישוי מהפיצוי שמשולם למבוטח במקרה של אובדן גמור לרכב.

בסופו של יום חויבה שומרה לשלם למגדל פיצוי על סך של 3,456 ש"ח, בתוספת סכום אגרה בית המשפט , הוצאות עדותו של השמאי, בסך 750 ש"ח ושכר טרחת עו"ד, בסך 1,250 ש"ח.

The post זכות הקיזוז: כמה שווה מכונית מהשכרה? appeared first on TheCar.

"תפסת מרובה – לא תפסת". זאת למדה באחרונה בכיסה ננסי שדלז, בעלת מכונית סובארו משנת 2008 אשר ניזוקה כאשר נפגעה ממכסה בור תקשורת של חברת בזק. חברת הביטוח הראל, שבה הייתה מבוטחת, פיצתה את הנהגת בסכום של 11,400 שקלים בגין הנזק, אולם שדלז לא הסתפקה בפיצוי ותבעה את כל מי שנראה לה קשור לאחריות לתאונה: חברת בזק, עירית ירושלים, הקבלנים שביצעו את העבודות בכביש שבו נסעה, וגם את חברת הביטוח ואת המוסך שתיקן הנזק, מוסך ברזילי (מורשה סובארו בירושלים).

תאבונה הגדול של התובעת, אשר דרשה פיצוי בערך של מכונית חדשה במקום המכונית שלה (מודל 2008), הוא אחת הסיבות לדחיית התביעה כולה (שהייתה על סך 147,200 שקלים). השופטת מרים ליפשיץ פריבס, מבית משפט השלום בירושלים, אף חייבה את בעלת הרכב לפצות בסך 48 אלף שקלים את הגופים שנגדם הוגשו התביעות, וזאת בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עורכי הדין.

המסקנה, עוד לפני שנביא את סיפור הפרשה, היא שלא תמיד הלקוח צודק וחברת הביטוח טועה, בטח לא כאשר התיאבון גדול מדי ביחס ליכולת התובע לבסס את טענותיו. בסיפור זה יש גם חומר למחשבה לשמאי הרכב: גלו זהירות גדולה יותר כאשר אתם מגישים ללקוח שלכם חוות דעת אשר עלולות ללבות את התיאבון שלו מבלי שיש לכם בסיס ממשי.

בור בלי תחתית
ננסי שדלז נהגה במכוניתה ברחוב הרצוג בירושלים ולפתע חשה בחבטה חזקה. מכוניתה הועברה אל מוסך ברזילי בירושלים, ושם נבדקה על-ידי עזרא שוהם, שמאי חיצוני של חברת הביטוח הראל, שבה הייתה מבוטחת. התברר שמכסה בור תקשורת של חברת בזק, שניצב רופף על הכביש בגלל עבודות תשתית שנערכו במקום, פגע בתחתית המכונית וגרם לנזק שחייב את חיתוך הריצפה והתקנת חדשה במקומה.

השמאי שוהם הורה לתקן את הרכב, וקבע לו ירידת ערך של 12% ממחיר המחירון, ולפי שמאות זו תוקנה המכונית ובעלת הרכב פוצתה בסכום של 11,400 שקלים. שדלז לא הייתה מרוצה מהסיכום ושכרה את שרותיו של השמאי דורון עד, אשר קבע בחוות הדעת שלו שאסור היה לתקן את הרכב, וכי הנזק שנגרם עולה על 60%. עד טען בין היתר שלפי הנחיית משרד התחבורה צריך היה להכריז על המכונית כעל 'אובדן גמור' ולהשביתה. התיקון שנעשה, כך הוא טען, העלה על הכביש מכונית לא בטוחה.

בהסתמך על חוות דעת זו תבעה שדלז את עיריית ירושלים, חברת בזק וחברת זלמן בראשי (מבצעת העבודות), שהם לטענה האחראים למפגע בכביש, ואת חברת הביטוח הראל, אשר לטענתה התרשלה בתיקון הרכב לאחר התאונה במטרה למזער את הוצאותיה. בין הטענות שהועלו בתביעה נאמר שהעבודות בוצעו מבלי שהוצבו שלטי אזהרה במקום.

כנגד המוסך וחברת הביטוח נטען שאיכות התיקון ירודה, וכי לפי חוות הדעת השמאית נדרש תיקון משלים שעלותו 22,929 שקלים. עוד טענה שהועלתה היא שכיוון שצריך היה להכריז על המכונית כאובדן גמור (הנזק לטענת התובעת היה מעל 60 אלף שקלים) צריכה חברת הביטוח לפצות בתגמולי ביטוח בסך 116,500 שקלים, לפי מחירה של מכונית חדשה. סכום התביעה, שכולל אלמנטים שונים נוספים, עמד בסיכומם של דברים על סך 147,200 שקלים.

חברת הראל טענה מצידה שלפי תנאי הפוליסה התובעת צריכה הייתה לפנות לשמאי מכריע, וכמו כן שהתיקון שבוצע ברכב מקצועי ובטיחותי ואין כל מניעה לפי ההנחיות לבצעו כפי שבוצע. סך הנזק, לטענת הראל, הוא 21.7% מערך המכונית ולא מעל 50%, לכן לא היה מקום להכריז עליו כעל אובדן מוחלט. בא כוחה של הראל אף טען ש"התובעת לא פעלה להקטנת נזקה בסירובה להצעת המוסך לרכוש ממנה את הרכב, דבר המעיד כי היה תקין".

הנתבעות האחרות טענו שאינן אחראיות לנזק, ובכל מקרה מי שאחראי לתשלום הנזקים לבעלת הרכב – ככל שנגרמו- הם חברת הביטוח והמוסך. במהלך הדיון בבית המשפט חזרה בה התובעת מהטענה כי היא זכאית לרכב חדש, וזאת לאחר שהובהר שקביעת השמאי מטעמה לא נכונה. עוד התברר שהתובעת מכרה את מכוניתה לסוכנות ברזילי תמורת מחיר המחירון בהפחתת ירידת הערך ששולמה לתובעת על-ידי חברת הביטוח.

המכרת וגם תבעת?
השופטת מרים ליפשיץ פריבס מתחה בקורת על דוח השמאי דורון עד, אשר נשכר על ידי התובעת. "נמצא", כך כתבה בהכרעת הדין, "שהתובעת קיבלה במכירת הרכב לאחר קרות התאונה את מחירו לפי שווי השוק הראוי ולא הוכיחה על כי היתה לרכב ירידת ערך גבוהה מהשיעור שקבע השמאי שוהם ולפיו שולם לה פיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 11,400 שקלים. לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר קיומו של הפרש משיעור הפיצוי ששולם לה… אוסיף, כי התובעת מאנה למכור את הרכב לנתבעת 3 לפי הצעתה בזמנו, ונהגה ברכב במשך פרק זמן ארוך לאחר שבוצע התיקון ואין לה להלין על מחירו במכירתו".

בפסק הדין נקבע שהתובעת לא הוכיחה כי תיקון הרכב בוצע שלא כראוי או בניגוד להנחיות משרד התחבורה או היצרן, וכן שלא ניגרם לה נזק מאופן ביצוע התיקון כפי שהוכח בדיעבד כאשר נמכר לפי מחיר מחירון. יתרה מכך, נקבע גם שלפי הנחיות משרד התחבורה ניתן לבצע תיקון של חיתוך חלקי פח של רצפת תא נוסעים, אם אין פגיעה בקורות האורך, בעת החלפת קורת רוחב מקורית אחת של הרצפה. מכך נובע שלא הייתה מניעה בטיחותית או אחרת לתקן את המכונית כפי שתוקנה.

התוצאה הסופית: לא רק שהתובעת לא תקבל אגורה, היא גם תאלץ לשלם הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד לנתבעים, בסכום כולל של 48 אלף שקלים.

The post תפסת מרובה – לא תפסת appeared first on TheCar.