שבעה שופטי בית המשפט העליון ידונו בבקשת רשות ערעור שהגישה חברת השכרת הרכב שלמה, שניצבת בפני תובענה ייצוגית בסך כולל של כ-280 מיליון שקלים. התובענה הייצוגית אושרה בבית משפט מחוזי כבר ב-2011, ובמהלך השנים ניסה בית המשפט העליון להוביל את הצדדים לפשרה. לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות, הצדדים יתייצבו כעת מול הרכב מורחב

בית המשפט העליון ידון בהרכב מורחב בבקשת רשות ערעור שהוגשה נגד החלטת בית המשפט המחוזי-מרכז, שאישר תובענה ייצוגית נגד חברת השכרת הרכב שלמה בסך כולל של כ-280 מיליון שקלים. לפי הטענות שהעלו התובעים, חברת ההשכרה גבתה סכומים מופרזים מלקוחות שהחזירו כלי רכב עם מיכל דלק שאינו מלא. על-פי הנטען, מחיר הדלק שבגינו חויבו השוכרים היה גבוה בעשרות אחוזים ממחיר הדלק ללקוחות פרטיים. בנוסף, התובעים טענו שחברת ההשכרה התבססה בחישוביה על נפח מיכל דלק שהיה גדול מזה שמופיע בנתוני יצרניות הרכב.

נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, קבעה השבוע הרכב של שבעה שופטים שידונו בבקשת רשות הערעור שהגישה חברת שלמה. במקביל ידון ההרכב המורחב בערעור שהגישה שוכרת רכב נגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחה ב-2012 את בקשתה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת ההשכרה דומיקאר (זכיינית באדג'ט בישראל), בעילה זהה לזו שאושרה בבית המשפט המחוזי-מרכז.

במהלך הדיונים בבית המשפט המחוזי-מרכז, שאישר את התובענה הייצוגית עוד בשנת 2011, הסבירו בחברת שלמה כי התעריף שנגבה מהלקוחות בגין מילוי הדלק מהווה "פיצוי מוסכם בגין הפרת התחייבותו של השוכר להחזיר מיכל מלא, והוא כולל מרכיב הרתעתי". הפיצוי שגבתה החברה נועד לטענתה לשקלל "את מכלול עלות התדלוק, לרבות שהרכב אינו זמין בעת התדלוק, (ו)שכר העובדים הנדרשים לנהוג בכלי הרכב לשם התדלוק".

הדיונים בבית המשפט העליון בעניין בקשת רשות הערעור שהגישה חברת שלמה החלו חודשים ספורים לאחר אישור התובענה הייצוגית ב-2011. הרכב של שלושה שופטים – ובהם נשיא בית המשפט העליון באותה עת, השופט אשר גרוניס – הציע לצדדים עוד ב-2012 לפנות למתווה של פשרה, אשר במסגרתה ימנה בית המשפט רואה חשבון שיבחן את הנתונים הנוגעים לעלויות הדלק שגבתה חברת שלמה מלקוחותיה בתקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית.

על-פי החלטת בית המשפט, רואה החשבון אמור היה לקבוע את "(ה)מחיר ששילמו המבקשות לפי ליטר אחד וכן את המחיר ששילמו שוכרי הרכב לפי ליטר. כל זאת תוך הבחנה בין שוכרים פרטיים, עסקיים ותיירים". אולם, הצעת בית המשפט לא הניבה בסופו של דבר פשרה בין הצדדים, וכעת ידון הרכב מורחב בבקשת רשות הערעור.

כאמור, במקביל ידון ההרכב המורחב בערעור שהגישה שוכרת רכב, שבקשתה לאישור תובענה ייצוגית נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. על השוכרת, שנמנית עם אותה קבוצה שהגישה את התובענה הייצוגית נגד חברת שלמה, נמתחה ביקורת חריפה בבית המשפט.

בהחלטתו לדחות את בקשת אישור התובענה, כתב השופט יהודה פרגו כי "התנהלות (שוכרת הרכב, ש.ה) כפי שהוכחה בפני, אינה מותירה כל מקום לספק, כי אין המדובר בתובענות אמת אלא בתובענות אשר הוגשו 'משיקולי גמול ושכר' – כאשר לצורך כך, יוצרים (מגישי התובענה) ביודעין ובמתכוון, עובדות אשר יקנו להם את האפשרות להגיש תובענות שונות". בפסק הדין שבו דחה את בקשת אישור התובענה הייצוגית, גם התייחס השופט פרגו לטענות המהותיות שהעלתה שוכרת הרכב – ודחה את כולן.

"המסקנה המתחייבת מהתנהגות הרוב המוחלט של לקוחותיה (של חברת באדג'ט) היא, שכל הלקוחות יודעים ומבינים היטב, שאם לא יחזירו את מיכל הדלק כשהוא מלא, יגבה מהם תשלום נוסף גבוה, שבוודאי גבוה באופן משמעותי ממחיר רכישת הדלק בתחנת הדלק", סיכם השופט. "מיעוטם המוחלט של (ה)לקוחות, שמחזירים את הרכב כשמיכל הדלק שלו אינו מלא, עושים זאת מתוך ידיעה מלאה של היותם מפרים את הוראות חוזה השכירות, מחד, ושל חיובם בתשלום גבוה בגין כך, מאידך".

The post תביעת הענק נגד חברת ההשכרה תידון בפני הרכב מורחב appeared first on TheCar.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג: יש להתחשב בחולשה האנושית של נהגים המעורבים בתאונות פגע וברח. "מראה נפגעי התאונה יכול גם לשתק", כתב בפסק דין שבו קוצר עונש המאסר שהוטל על נהג משאית שהיה מעורב בתאונה קטלנית שבה נהרגו בני זוג. מנגד, סגנית נשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, הבהירה כי היא מתנגדת לדברים: "האחריות המוטלת על הנהג כוללת את החובה המוסרית להושיט יד למי שנפגע"

בית המשפט העליון קיצר אתמול (ג') את עונש המאסר שהוטל על נהג משאית שהורשע בעבירת הפקרה, לאחר שהיה מעורב בתאונה שבה נהרגו בני הזוג חי-זיו ושני קריאף. בפסק הדין שבו קוצר עונש המאסר של הנהג מ-36 חודשים ל-26, קבע השופט נעם סולברג כי יש להתחשב בתגובה השגויה אך טבעית של חלק מהנהגים להימלט מזירת תאונה.

"כשם שפרצופיהם שונים, כך חוסנם הנפשי של בני אדם שונה", כתב השופט סולברג. "ההתמודדות עם זירת תאונת דרכים לאחר התרחשותה, היא קשה, לאנשים נורמטיביים ולעבריינים כאחד. מראה נפגעי התאונה, שותתי-דם, לעתים בין חיים למוות, יכול גם לשתק… לצורכי ענישה, ראוי אפוא להתחשב במידה מסוימת, מועטה, בחולשה האנושית". יש לציין כי הנהג לא הואשם בגרימת התאונה ומות בני הזוג, והורשע בעבירת ההפקרה בלבד.

השופט סולברג התייחס בפסק הדין לטענות לפיהן תאונות פגע וברח מהוות "מכת מדינה", והבהיר כי לא כך הם פני הדברים. "צריך להישען על נתונים בדוקים עד כמה נפוצה התופעה, ולא על הכרזות פופוליסטיות שאין להן כיסוי", ציין השופט, "דומה כי לעת הזאת מסתמנת יציבות בשיעור תאונות 'פגע וברח', לבטח אין להשלים עם מצב זה, יש לחתור לירידה מתמדת עד לביעור הנגע, אך יש לראות אל-נכון את הממדים האמיתיים".

התאונה שבה נהרגו בני הזוג קריאף אירעה ביולי 2011, כאשר נהג המשאית נסע בכביש מספר 4 לכיוון צפון. בני הזוג עצרו את מכוניתם בשול הדרך ויצאו ממכוניתם כדי לתקן תקר בצמיג, ונהג המשאית – שלא הצליח לבלום – פגע בשניהם וכתוצאה מכך נגרם מותם. נהג המשאית הבחין בפגיעה ובניפוץ שמשמת המשאית, ואף עצר את המשאית במרחק קצר ממקום התאונה, אך המשיך בנסיעה כעבור זמן קצר.

יש לציין כי השופט סולברג דחה טענה שהעלה סנגורו של הנהג, ולפיה כלל לא היה מקום להרשיעו בעבירת ההפקרה, שכן לא היה באפשרותו לסייע רפואית לבני הזוג. "גם אם מת (ה)נפגע בתאונת דרכים על אתר, משרתת עבירת הפקרה אחרי פגיעה תכליות חשובות", הסביר השופט, "גם בתאונת דרכים שבה אין עוד תוחלת בתכלית הרפואית שביסוד העבירה, דיינו בתכליות המשניות – מניעת התחמקות מאחריות לתאונה, שיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק בחקירת נסיבות התאונה… וכן גם דאגה לכבוד המת. תכליות-המשנה של עבירת הפקרה אחרי פגיעה מחייבות הרשעה בביצועה, גם כשהנפגע מת במקום, בין אם הנהג ברר וידע את הדבר לאשורו בטרם עזב את המקום, בין אם לאו".

"מאלה שתגובתם היא בריחה"
"על-פי חוות דעת פסיכיאטרית, ל' (נהג המשאית, ש.ה.) הוא מאלה שתגובתם ההתנהגותית למצבי לחץ, היא בריחה", הבהיר השופט סולברג בפסק הדין, בהתייחסו לסיבת בריחתו של הנהג מזירת התאונה. "גם שירות המבחן חיווה דעתו, כי כוחו של לוי לא עמד לו להתמודד עם הסיטואציה שנקלע אליה. בחולשתו-זו נעוץ הרקע להתנהגותו בזירת התאונה".

דברים אלה מייצגים דעה של מומחים בתחומי הפסיכולוגיה, המשפט והרווחה, שטוענים כבר שנים רבות כי החמרת הענישה של נהגים המעורבים בתאונות "פגע וברח" אינה מועילה, שכן רבים מהנהגים אינם שוקלים שיקולים רציונליים בזמן התאונה ולאחריה, אלא מגיבים באופן אינסטינקטיבי. בשירות המבחן למבוגרים ובסנגוריה הציבורית התריעו בעבר כי החמרת הענישה של נהגים עלולה אף להביא לתוצאה הפוכה מזו הרצויה, שכן תהיה בכך משום הגברת הלחץ הנפשי שבו שרויים נהגים בעקבות תאונת דרכים עם נפגעים.

בפסק הדין ציטט השופט סולברג דברים שאמר פרופסור גיורא קינן, ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב: "'סיטואציה של פגע וברח היא כניסה מיידית ובהפתעה למצב לחץ קיצוני ביותר של בהלה ושל מצוקה, כאשר האדם שנקלע למצב הלחץ נדרש לקיים הליך נכון של קבלת החלטות גורליות ובעלות השלכות כבדות ביותר על עצמו ועל עתידו… ישנם שני סוגי תגובה התנהגותית למצבי לחץ: בריחה והתעמתות… האנשים הפוגעים באדם אחר בכביש ובוחרים להפקיר אותו ולברוח יהיו על פי רוב אנשים חרדתיים ובעלי מבנה ערכי רעוע. במקרים מסוימים יבחרו לברוח משום שהלחץ העצום בו הם נתונים משכיח מהם את הפעולות שעליהם לבצע'".

פניקה מוסרית שמחלחלת לבית המשפט
חלקים גדולים בפסק הדין שכתב השופט סולברג עלולים להרגיז רבים בציבור, ובמיוחד התייחסותו למגמת ההחמרה של ענישת נהגים המעורבים בתאונות פגע וברח. השופט מצטט בהרחבה את דבריה של פרופסור מרים גור-אריה, מומחית למשפט פלילי, שהגדירה את החמרת הענישה כ"פניקה מוסרית שנוצרה בחברה הישראלית באשר לארועי פגע וברח, ואשר חלחלה גם לבתי המשפט… גם אם יש בסיס אמפירי לראות בהתנהגות זו התנהגות אנטי-חברתית, התגובה להתנהגות היא חסרת פרופורציה, ויש בה אלמנטים של הגזמה".

בהמשך פסק הדין מתייחס השופט סולברג לטענה רווחת בקרב מומחי משפט נוספים, ובהם פרופסור יורם רבין והשופט אברהם טננבוים, לפיה החמרת הענישה תורמת באופן מוגבל לטיפול בתופעות עברייניות שזוכות להד ציבורי, ובהן גם תאונות פגע וברח. "מחקרים מתחום הקרימינולוגיה מוכיחים פעם אחר פעם כי החמרת הענישה בלבד אינה תורמת הרבה להעלאת רף ההרתעה", מצטט השופט סולברג מאמר של פרופסור רבין, "נראה כי דווקא ודאות האכיפה היא הרכיב המשפיע ביותר בפונקציית ההרתעה".

אולם, למרות גישתו החריגה של השופט סולברג, כלל לא בטוח שדבריו משקפים שינוי בגישת בית המשפט העליון, שמוביל בשנים האחרונות את מגמת ההחמרה בענישת נהגים שמעורבים בתאונות דרכים בכלל ותאונות פגע וברח בפרט. למרות שהצטרפה להחלטתו לקצר את עונשו של הנהג, הבהירה השופטת מרים נאור – המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ובקרוב נשיאת בית המשפט – כי היא אינה מסכימה לדבריו בעניין ההתחשבות בחולשתו של הנהג.

"אין בידי להסכים עם חברי (השופט סולברג, ש.ה) על כך שראוי להתחשב במידה מסוימת, מועטה, 'בחולשה האנושית'", הסבירה סגנית הנשיא, "האחריות המוטלת על הנהג אינה מצטמצמת אך לשמירה על כללי התנועה, אלא כוללת, בין היתר, את החובה המוסרית המצופה מכל בן אנוש – הקבועה גם בדין – להושיט יד למי שנפגע על ידו, אף במקרים בהם הפגיעה אינה כרוכה בביצוע עבירה על ידו".

The post מחלוקת בעליון: להתחשב בחולשה האנושית ב"פגע וברח"? appeared first on TheCar.