בשנה וחצי האחרונות זינקו גניבות הרכב בישראל ב-51.6%, ומגמה זאת מתעצמת מיום ליום. בשנה שעברה לבדה שילמו חברות הביטוח למבוטחים 700 מיליון שקלים כפיצוי על נזקי גניבות רכב, ואת הכסף הזה כולנו נשלם השנה דרך פרמיות הביטוח: חברות הביטוח כבר ייקרו השנה את תעריפי הפרמיות בשיעורים של בין 30-40% והרגולטור שאחראי על הביטוח – רשות שוק ההון – טוען שהן צודקות.

אלה חלק מן הנתונים שהוצגו ביום חמישי האחרון בוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות חבר הכנסת דוד ביטן (ליכוד) בדיון שני בנושא "העלאת תעריפי ביטוח הרכב".

כרגיל בדיונים מסוג זה כמעט כל הדוברים דיברו על הסימפטומים במקום לדון במחלה עצמה, ובעיקר בדרכי המניעה שבהן צריך לנקוט, ואחת הסיבות המרכזיות לזינוק בגניבות הרכב הלכה לאיבוד בין העדויות והנתונים שהוצגו בפני הוועדה.

גניבות רכב הן לא תופעה חדשה, אבל לאורך השנים נרשמה הצלחה במאבק בהן בכל פעם שבה בוצעו פעולות ממוקדות, למשל עם הקמת יחידת אתג"ר במשטרת ישראל.

בדיון בוועדת הכלכלה שאל היו"ר ביטן מה עושה המשטרה כדי להיאבק בגניבות הרכב. נציגת המשטרה, סנ"צ מאיה גולדשלג, השיבה שהעלייה בגניבות החלה אחרי 2020 ואמרה שליחידת אתג"ר (איתור ותפיסת גנבי רכב) "יש משימות נוספות כמו טיפול בנשק הבלתי חוקי". ח"כ דוד ביטן אמנם השיב לה שמשטרת ישראל קיבלה תקציב של 9 מיליארד שקלים, אבל הוא הצליח לפספס את הנקודה היותר חשובה.

אתג"ר היא אחת משש יחידות עילית של המשטרה שכלולות ב'להב 433' לצד היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובין-לאומית (יאחב"ל), היחידה הארצית לאכיפה כלכלית (יאל"כ), היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), יחידה 33 ("הגדעונים") ויחידת הסייבר. לאנשי אתג"ר יש ידע ומתודולוגיה רלבנטיים למאבק בגנבי הרכב, וגם את כל הכלים לשדרג את המאבק הזה אם השר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה יורו להם להילחם.

בפועל – בשנת 2019 הוסבה הפעילות של היחידה שהוקמה למאבק בגנבי רכב לעיסוק ב"שיטור קורונה" ומרדף אחרי עברייני מסכה, וכן להפיכתה ל"גורם מתכלל בתחום פשיעת האמל"ח במגזר הערבי ובסוחרי נשק לא חוקי". התוצאות בהתאם: מאז שנת 2000 ועד לשנת 2019 נרשמה מגמה עקבית של ירידה בגניבות רכב שהגיעו לשפל שלהן בשיא תקופת הסגרים של הקורונה, אבל מרגע שאתג"ר החלה לעסוק בנושאים אחרים חל זינוק של עשרות אחוזים וחלקו עדיין לא מופיע בסטטיסטיקות הרשמיות.

גניבות רכב הן לא רק פשע כלכלי. רחוק מכך. כלי רכב גנובים משמשים לביצוע פעולות טרור ופעולות עברייניות, גנבי רכב במנוסה פוגעים לא אחת באזרחים תמימים ובאנשי כוחות הביטחון, והפעילות העבריינית של סחר בחלקי רכב גנובים מעצימה את ארגוני הפשיעה, את ה"תיקונים" הפיראטיים והמסוכנים בכלי רכב שעברו תאונות, הונאות של רוכשי רכב תמימים ואת ההון השחור. גניבות רכב מערערות את תחושת הביטחון האישי של אזרחי המדינה וכרוכות גם בפריצה לבתים וסיכון לחיי אדם.

יש תיאוריות קונספירציה לרוב לפיהן "למדינה כדאי שיהיו גניבות רכב כדי שיהיו יותר הכנסות ממיסים", אבל אלה קונספירציות מטעות שמבוססות על תחושה שגויה כאילו שה"מדינה" היא יצור תבוני שמבצע פעולות למעט מטרות. זאת טעות נפוצה. מי שאחראי לרמת התפקוד של "מדינה" בכל התחומים הם בני אדם עם שמות ופרצופים: פוליטיקאים שמכתיבים סדרי מעדיפויות באמצעות חקיקה והקצאת תקציבים, ופקידי מינהל ציבורי שמתפקדים יותר או פחות טוב למען הציבור.

ההחלטה להסב את הפעילות של אתג"ר היא החלטה פיקודית של פקידי המשטרה והמשרד לביטחון פנים (היום 'המשרד לביטחון לאומי'), מי שאחראים לה מבחינה ציבורית הם שרי "המשטרה" (גלעד ארדן, אמיר אוחנה, עמר בר-לב ואיתמר בן גביר). מי שאחראים להחלטה הזאת מבחינה פיקודית הם מוטי כהן, שבתקופתו ובתקופת השר ארדן היא התקבלה, וקובי שבתאי ששימר אותה תחת השרים האחרים.

אפשר לצמצם את גניבות הרכב כמעט לאפס

רוב כלי הרכב שנגנבים בישראל "נשחטים" כדי לספק חלקים לשוק השחור של סחר בחלקים גנובים, חלקם לצורך ביצוע פעילויות טרור ופעילויות עברייניות, וחלקם משמשים בשטחי הרשות הפלסטינית, ואף אחת מן התוצאות האלה לא רצויה מבחינת אזרחים שומרי חוק ובעלי רכב.

מדינת ישראל שולחת לוויינים לחלל ופיתחה את כיפת ברזל, והיא גם מרושתת במערכת מצלמות שמזהה את כל המכוניות שנעות בכל מקום בארץ באמצעות מערכת המעקב "עין הנץ" (שהותקנה באופן בעייתי מבחינה חוקית, אבל זה כבר עניין אחר). מבחינה גיאוגרפית מדובר בשטח זעום שנמצא תחת שליטה ובקרה מרבית, ויעד של צמצום גניבות הרכב לאפס הוא בר השגה וכמעט שלא דורש השקעה כספית.

שני דוחות שפרסם מבקר המדינה בשנים 2014 ו-2020 מדגימים את מחדלי הממשלות במאבק בגנבי הרכב (הראשון ממוקד בגניבות רכב והשני במאבק בפשיעה באמצעות אכיפה כלכלית וחילוט רכוש), ומפרטים בשפה ברורה את הפעולות שעשרות ועדות וצוותים מקצועיים הורו לבצע במהלך השנים אבל לא בוצעו. גם אמצעים למאבק בגנבי הרכב לא חסרים, מה שחסר זאת מנהיגות ונחישות.

על פעולה אחת, שצריך היה לבצע כבר לפני שנים רבות, נרמז במהלך הדיון בוועדת הכלכלה ביום חמישי האחרון. עינת סגל, נציגת אגף הרכב במשרד התחבורה, אמרה ש"המשרד פועל לשנות את הגדרת "אבדן גמור" כך שיתייחס רק באופן מקצועי להיבטים בטיחותיים". זה צעד חשוב בכיוון הנכון וצריך להסביר אותו.

שתיים מן ההגדרות המטופשות ביותר בהיסטוריה של משרד התחבורה הישראלי הן "אובדן גמור" (טוטאל לוס) ו"אובדן להלכה" שמתייחסות לנזק שנגרם לרכב בעת תאונה לא על בסיס טכני-מכאני אלא מתוך ראיה כלכלית בלבד. האבן הזאת הושלכה לבאר של משרד התחבורה על ידי טיפש אחד לפני עשרות שנים ומאז לא הופיעו שם מספיק חכמים כדי להוציא אותה.

משרד התחבורה לא צריך להתערב בשיקולים כלכליים אלא להתמקד באופן המקצועי שקובע את אופן התיקון של רכב אחרי תאונה, ובבדיקות שיש לבצע לאחר תיקון כדי להתיר את חזרתו לכביש, אם בכלל. התקלה שיצרו אנשי משרד התחבורה הולידה שוק אפור, בחסות חברות הביטוח, אשר מזין גניבות רכב לצורך תיקון מכוניות שהדרך הכלכלית היחידה לתקן אותן היא עם חלקי רכב גנובים.

ביטול הקשר בין "אובדן גמור" לערך התיקון והיצמדות לקריטריונים מקצועיים-טכניים הוא צעד ראשון ובמקביל לו יש לאמץ שיטה פשוטה שלא תאפשר תיקון רכב עם חלקים גנובים. המשרד צריך לפרסם מרכז לפיתוח אפליקציית מעקב פשוטה שתנהל את תהליכי התיקון של כל התאונות בישראל ותתבסס על תעודות ההסמכה שמנפיק משרד התחבורה למקצועות הרכב השונים.

כל גורר שמעלה רכב לאחר תאונה על הגרר שלו יחויב להזין לאפליקציה את מספר הרישוי וזה יקפיא באופן זמני את הרישוי של אותו רכב. בעל מוסך שמקבל רכב לתיקון יזין גם הוא את מספר הרישוי (ואם הרכב יגיע אליו בדרך אחרת הוא יהיה הראשון שיקפיא את רישוי הרכב), וכל בעל תעודת הסמכה אחר שיטפל באותו רכב (שמאי, קצין בטיחות בתעבורה, בעלי תפקידים בחברת ביטוח או בצי רכב) יזין לאפליקציה את פרטי תעודת ההסמכה שלו.
כל בעל תעודת הסמכה שיטפל ברכב מבלי שפרטיו יוזנו לאפליקציה מסתכן בהתליית תעודת ההסמכה שלו או – במקרה של עבירות חוזרות – אובדן שלה.

בסוף תהליך התיקון יהיה בעל תעודת הסמכה ספציפי אחראי ל"הפשרת" רישיון הרכב באמצעות האפליקציה, ועליו תוטל האחריות המקצועית והפלילית גם לטיב התיקון וגם להוכחת מקור החלקים. אם יתגלה שבוצע תיקון לא מקצועי, או שנעשה שימוש בחלקים גנובים – מי שיישא באחריות הוא מי ש"הפשיר" את המכונית.

במסגרת ה"הפשרה" יידרש "המפשיר" לדווח באפליקציה אם תוקן נזק בעל משמעות בטיחותית, מי תיקן את הרכב, מה מקור החלקים שבהם נעשה שימוש לצורך התיקון, וכיצד נבדקה איכות התיקון. ככל שלנזק יש משמעות בטיחותית, או כזאת שצריכה להפחית את ערך המכונית, תתווסף הערה קבועה לרישיון הרכב כדי שכל מי שירצה לקנות אותו בעתיד יידע שהיא עברה תאונה קשה.

הסבתה בחזרה של יחידת אתג"ר למאבק בגנבי רכב, ופעולה נחרצת של משרד התחבורה למען הבטיחות ומניעת שימוש בחלקים גנובים יכולים לצמצם יותר מ-90% מגניבות הרכב בישראל.

The post גניבות הרכב זינקו תוך שנה וחצי ב-51.6%. ביטוח הרכב מתייקר ב-40%. הממשלה יכולה לצמצם את הגניבות כמעט לאפס appeared first on TheCar.

יכול להיות שממש בימים אלה, שבהם רובנו עצורים בבתינו, יש מי שמלחימים זה לזה מספר רכיבי אלקטרוניקה פשוטים אשר יאפשרו להם לפרוץ לעשרות דגמי מכוניות מתוצרת טויוטה, יונדאי וקיה.

מסתבר שבמיליוני מכוניות בעולם נעשה שימוש במפתחות רכב שמתקשרים עם מנגנון פתיחת הדלתות, וניטרול משבת המנוע, אשר נסמכים על מערכת הצפנה בשם DST80, מתוצרת חברת טקסס אינסטרומנטס האמריקנית. הבעיה, כפי שחשפו חוקרים למדעי המחשב ממכון מחקר בבלגיה ומאוניברסיטת ברמינגהם בבריטניה, היא שמספר יצרניות רכב יישמו את המערכת הזאת בדרך רשלנית לכאורה, ולכן יש בה "חורי אבטחה" שמאפשרים לפרוץ אותה עם אמצעים פשוטים.

ששת החוקרים, ממכון המחקר KU Leuven בבלגיה ומן המכון למדעי המחשב באוניברסיטת ברמינגהם שבבריטניה, פרסמו מאמר מדעי אודות ה"צ'יפסט" של טקסס אינסטרומנטס, אשר מותקן בין השאר בדגמי קאמרי, קורולה ו- RAV4 של טויוטה, אופטימה, סול וריו של קיה, ו-i10, i20 ו-i40 של יונדאי, ואפילו בדגמי S של טסלה. לדברי פרופסור פלביו גרסיה מאוניברסיטת ברמינגהם, עקיפת ההצפנה של הצ'יפסט "מורידה את רמת ההגנה מפני גניבה של המכוניות אל הרמה שהייתה נהוגה בשנות ה-80 של המאה הקודמת".

החוקרים, כאמור, מסבירים שהבעיה לא נעוצה בטכנולוגיית ההצפנה עצמה, אלא בדרך שבה היא מיושמת. כך, למשל, ההצפנה של טויוטה מבוססת על מספר השילדה של הרכב, ואילו מהנדסי יונדאי וקיה בחרו להשתמש רק ב-24 מתוך 80 הסיביות הזמינות להצפנה – וכך הפכו אותה קלה מאד לפריצה. בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על האקרים שמוצאים שיטות יצירתיות ומתוחכמות להעתיק את קודי ההצפנה של מפתחות התנעה, וגונבים מכוניות מבתיהם וממקומות העבודה של בעליהן. יצרניות הרכב, בתגובה, מתאמצות לשכלל ולשפר את ההגנות, ומרוץ "החתול והעכבר" הזה – כמו בתחומים אחרים של מניעת גניבות והונאות– הוא אינסופי.

סכנה לשלומן של עשרות מיליוני מכוניות

המחקר החדש מטריד יותר מאחרים היות שהוא מוכיח שמיליונים רבים של מכוניות חשופות לפריצה באמצעות מכשירים בסיסיים מאד, בסך הכל אוסף של מספר רכיבים אלקטרוניים, כמה חוטי חשמל ומברג שנדחף למיקום הנכון. כל שנדרש מן הגנבים זה לקנות מכשיר בסיסי וזול שנקרא קורא/משדר RFID, ולהציב אותו בסמוך לאחת המכוניות האלה בשעה שהבעלים שלה פותח או נועל אותה. קורא ה-RF שומר את הקוד הקריפטוגרפי הסודי של מנגנון הפתיחה, ובהזדמנות הראשונה הבאה מאפשר לפורץ לפתוח אותה ולהתניע את המנוע.

כדי למצוא את נקודות התורפה רכשו החוקרים ב-ebay מספר מפתחות רכב וביצעו "הנדסה הפוכה" לשיטת ההצפנה, ולאחר שמצאו אותן הן דיווחו עליהן ליצרניות הרכב. לדברי החוקרים – רק אנשי טסלה ביצעו עדכון חומרה במכוניות שלהם והם היחידים שחסמו את נקודת התורפה.
אנשי טויוטה אישרו למגזין 'ויירד' שמדובר בבעיה אמיתית ושהיא דווחה להם על-ידי החוקרים, אך טענו שמדובר בדגמים קודמים של החברה, ושהבעיה טופלה במכוניות החדשות מתוצרתה. אנשי יונדאי בארה"ב מסרו שהבעיה מוכרת להם אבל לא נוגעת לאף דגם שנמכר בארצות הברית, וזה כמובן לא ממש מרגיע אותנו, בישראל. אנשי קיה וטקסס אינסטרומנט לא טרחו להגיב.

צריך להדגיש שאנשי טויוטה טענו גם שלא מספיק לעקוף את ההצפנה – צריך להתגבר גם אל המנגנון הפיזי של סיבוב מפתח במתג התנעה, אלא שהחוקרים מסבירים שמה שהיה קל לביצוע בשנות השמונים – באמצעות מברג פשוט וקיצור של חוטי ההתנעה – אפשרי גם כעת אם מתגברים על משבת המנוע.

החוקרים מסבירים שכדי למנוע מגנבי מכוניות לנצל את המחקר שלהם למטרות פליליות הם לא חשפו בו פרטים שמאפשרים לבצע את העבודה בקלות, אבל לטענתם – כל מי שיעשה "הנדסה הפוכה" כפי שהם ביצעו – יגיע לאותן תוצאות. הסיבה, לדבריהם, שהם בחרו לפרסם בפומבי את עבודתם היא שכל בעל רכב שמכוניתו כלולה ב"קבוצת הסיכון" חייב לדעת על הבעיה כדי להחליט בעצמו או, וכיצד, להגביר את רמת המיגון של מכוניתו.

מסתבר שמכיוון שאין אפשרות להתקין "טלאי תוכנה" אשר יתקן את הטעות – לא כל כך פשוט לתקן את הבעיה. יצרניות הרכב תיאלצנה להזמין את כל המכוניות לתיקון ברשתות השירות שלהן ולבצע תכנות מחדש של רכיבים אלקטרוניים. במקרים אחרים אף נדרשת החלפת רכיבים אלקטרוניים או החלפת מפתחות הרכב, ומדובר במהלך "קריאה לתיקון" מאד יקר מבחינתן. כל עוד שלא יוכח שגנבים אכן מנצלים את הפירצה וגונבים מספר גדול של מכוניות לא סביר שהיצרניות ייצאו מגדרן כדי לפתור את הבעיה – ולכן כל שנותר לבעלי הרכב זה להחליט בעצמם מה מידת הסיכון שהם רוצים לקחת. החוקרים, מבחינתם, מדגישים שחשוב לפרסם את ממצאיהם כדי לחשוף את הסיכון ולאפשר לבעלי הרכב להחליט בעצמם כיצד לפעול. "עדיף שלקוחות יבינו את המצב לאשורו", אומר גרסיה, "אחרת רק הגנבים יודעים".

The post מכוניות של טויוטה יונדאי וקיה חשופות מאד לפריצה appeared first on TheCar.