אל מול יציע מלא בצופים נלהבים התקיים השבוע המרוץ הראשון של העונה באליפות ישראל בדריפטינג.
ביום רביעי התקיימו תחרויות היחידים ובחמישי התקיימו תחרויות הטנדם.
זו השנה השלישית בה מועדון הדריפטינג הישראלי מקיים עונת מרוצים שלמה והשנה השנייה בה מתקיימות תחרויות טנדם של שני רכבים ראש בראש.

בכל שנה נרשמת עלייה במספר וברמת הרכבים המשתתפים וברמות הבכירות ובקטגוריית הטנדם מרבית המכוניות הן כבר לגמרי ב'רמה של חו"ל' – רכבי מרוץ ייעודיים שהורדו מהכביש עם כלוב התהפכות מלא, מנועים עוצמתיים עם 400 עד 900 כוחות סוס וקיטים של זוויות היגוי ומתלים בלתי נתפסות.

בקטגוריית היחידים המגוון רחב מאוד בטווחי מחירים שבין כמה עשרות אלפי שקלים למאות רבות של אלפים, ממכוניות ספורטיביות עממיות המשמשות לשימוש יומיומי על כבישי ישראל כמו מאזדה מיאטה, סובארו BRZ וב.מ.וו שונות כמעט סטנדריות לחלוטין, דרך מכוניות כביש ברמות הגבוהות ביותר כמו טויוטה סופרה ו-M4 ועד למכוניות שעברו שדרוגים רבים והפכו למכוניות מסלול ייעודיות. טווח ההספקים בקטגוריה זה קיצוני ונע מאזור ה-180 כ"ס ועד יותר מ-800.

האירוע שהתקיים השבוע היה הראשון עם קהל צופים משלם שקיבל הרבה שואו באחד מענפי הספורט המוטורי הכי מלהיבים מבחינת הקהל.
בניגוד למרבית ענפי הספורט המוטורי בהם המטרה היא להגיע ראשון, בדריפטינג הדבר החשוב ביותר הוא השואו והחלקות הזנב.

מה זה בדיוק דריפטינג?

אמנם סחיפות זנב היו תמיד חלק מהספורט המוטורי, במיוחד בעידן בו מגבלות האחיזה של מכוניות המרוץ היו נמוכות ובמרוצי שטח, אבל מה שהיה חלק משני בדרך לניצחון בדריפטינג הוא העיקר ועל המתמודדים לעבור את המסלול כולו כשרכבם נמצא על הצד כשהמטרה היא להציג זוויות החלקה קיצוניות, מעבר צמוד ככל הניתן לנקודות מסוימות במסלול וכמה שיותר עשן.
בתחרות טנדם הזוגית מתקיימים בכל פעם שני מקצים בין המתחרים. יש נהג מוביל שקובע את הקצב וזווית ההחלקה והנהג השני רודף אחריו כשהמטרה היא להצמד ככל הניתן למוביל ולחקות את זוויות ההחלקה שלו.
במקצה השני הנהגים מתחלפים ביניהם והנהג העוקב הופך למוביל.

קצת היסטוריה 

ענף הדריפטינג נולד ביפן אי שם בשנות השבעים ונשאר במשך שנים בגדר תופעה מחתרתית.
קונימיצו טקהאשי נחשב לאב הרוחני של סגנון זה והוא שכלל את הוצאת הישבן לרמה של אמנות.

החל משנות השמונים התקיימו תחרויות דריפטינג רשמיות ביפן ובאמצע שנות התשעים הדריפטינג יצא את גבולות המדינה והחל לצבור תאוצה ופופולריות בארצות הברית, באוסטרליה וגם באירופה.
דחיפה משמעותית אל עבר התודעה הציבורית נרשמה בשנת 2006 בעקבות החלק השלישי של סדרת הסרטים "מהיר ועצבני" שעלילתו מתרחשת על רקע סצנת הדריפטים בטוקיו.

גם מהפכת היוטיוב והתפוצה הויראלית תרמה ודריפטים הפכו לסרטוני המכוניות הנצפים ביותר ברשת. נהגים כמו קן בלוק ז"ל העלו לרשת סרטוני דריפטים מושקעים ביותר והפכו לכוכבי רשת עם עשרות מיליוני צפיות.

חובבי הרכב הארץ ישראלים נסחפים 

בעשור וחצי האחרון מספר חובבי הדריפטים בישראל גדל מאוד. בתחילת הדרך התחום היה מאוד לא ממוסד והחובבים היו מחפשים כל העת מגרשי אספלט נטושים כדי להתאמן ולפתח את הטכניקה שלהם אמנם מעת לעת אפילו התקיימו תחריות מסודרות אבל בהעדר גוף שמארגן ובלי מסלולים ואופק שמצדיק השקעה ברכבים התחום נשאר חובבני למדי.

ב-2016 נוסד "מועדון הדריפטינג הישראלי" וכחובב נהיגה על הצד השתתפתי בישיבה בה הוקם. אני זוכר שבעוד שרובנו חיפשנו רק גוף שיארגן אופציה לאימונים ומפגשי דריפטינג מסודרים וחוקיים ללא פחד מהמשטרה, כבר אז, בעידן בו עדיין לא פעל אף מסלול מרוצים בארץ ולא היה כמעט אף אחד עם מכונית דריפטינג מקצועית, סומנו יעדים שאפתניים כמו סבבי אליפות עם כמה מרוצים בעונה ואף קטגוריית טנדם המחייבות תקנות בטיחות מחמירות ולמעשה שימוש ברכבים עם רישיון למסלול בלבד.

אני מודה שבזמנו חשבתי שזה משהו דמיוני לחלוטין אך לשמחתי היו שחשבו אחרת ומאז הרבה צמיגים נשרפו והביאו אותנו למקום בו המועדון נמצא עכשיו.

העונה השלישית שנפתחה השבוע היא הוכחה ברורה שסצנת הדריפטינג הישראלית כאן כדי להישאר.

העונה משתתפים בסדרת המרוצים יותר מ-40 נהגים כשמחציתם משתתפים בקטגוריית הסינגלים ומחצית בקטגוריית הטנדם.

כמעט ללא פרסום במדיות גדולות, היציע שהוקם במיקום מעולה המאפשר לצופים לראות את כל תוואי התחרות היה מלא עד אפס מקום בשני ימי התחרות, לא עניין של מה בכך באירוע המתקיים בערד הרחוקה.

קטגוריית הסינגלים

מקום ראשון: עידן לוי על ב.מ.וו E30 עם מנוע 2.8 אטמוספרי.

מקום שני: יהודה בר שנהג במיאטה NC מוגדשת שבה נהג גם זוכה המקום השלישי.

מקום שלישי: דייב אדרי.

קטגוריית הטנדם

מקום ראשון: אולג וסילקוב שנהג בב.מ.וו M3 E90. 

מקום שני: ניר שוקרון שנהג על מיאטה NC  מונסטר עם מנוע וי 8 של קורבט עם מגדש על.

מקום שלישי: ליאב נגר שנהג על ב.מ.וו E30 עם מנוע וי 8 של קמארו SS.

פתיחת העונה בהחלט מעוררת הרבה סקרנות לבאות והזדמנות מצוינת להודות למי שעושים במלאכה ומצעידים את ענף הדריפטינג קדימה:

שלו פלח ממועדון הדריפטים, אדם פרנק מ-MyWay, בית הספר לדריפטינג בהונגריה, על הניהול המקצועי, מיכאל חן שמוכר בסצנה המקומית מתחרויות העבירות ובשנה האחרונה הרחיב את פעילותו והפיק גם את תחרויות טיפוס הגבעה שהתקיימו בפוריה ומבוא חמה, מרוץ הדראג בדימונה וכעת גם ה-Drift Fest, עיריית ערד וכמובן לדורון קאופמן מ-MotorhHeads
וכל יתר העושים במלאכה שתרמו מהידע והכשרון שלהם וכמובן לנתוני החסות למרוץ ולנהגים המשתתפים שמאפשרים בעזרת תמיכתם להעלות את הרמה של הספורט המוטורי בישראל.

כתב וצילם: נעם וינד

תודה לנותני החסויות: משקה אנרגיה צלזיוס, זיפקום, קבוצת אוטו מודעין, צמיגי טיפטופ, נאור שי יבואני רכב, אביעד שייביצ, מוסך שרפי יהוד, ספארקו ישראל, החברה הכלכלית ערד, משרד הספורט.

The post נסחפו בענק: אליפות ישראל בדריפטינג נפתחה   appeared first on TheCar.

שנות ה-50 וה-60 היו שעתן היפה של מכוניות הספורט האירופאיות הפתוחות. באופן טבעי הנטיה היא להיזכר במגוון רחב של רודסטרים שהגיחו מן האי הבריטי, ובדגמי 'ספיידר' של אלפא רומיאו אשר שבו אל המסורת של לפני מלחמת העולם השנייה. אבל גם לצד המפסיד היה מה לומר בנושא הזה, ובמיוחד ליצרנית היוקרה מרצדס – אשר התאמצה להשיב את ימיה כקדם.

מעיני הלקוחות בכל העולם לא נעלמה חיבתם של בכירי המשטר הנאצי למכוניות שרד בכלל, ולמכוניות פתוחות בפרט, אבל אם מתאמצים לשים את האמוציות בצד ולהתמקד בברזלים לכשעצמם – אנשי מרצדס ייצרו בשנות ה-30 וה-40 האפלות מספר דגמי ספורט מרשימים ונחשקים, ואלה כבשו את הפסגה המוטורית בתקופתם (מישהו אמר 380SSK ו-540K ?).

במהלך שיקום גרמניה אחרי המלחמה החלה מרצדס לבנות את עצמה מחדש, וכבר בתחילת שנות החמישים כיוונו קברניטיה את חרטום הספינה אל מסלולי המירוצים והביאו הביתה מספר נצחונות במירוצי סיבולת, בהם 24 השעות של לה-מאן ו"מילה מיליה" באיטליה. את האספלט חרכה מכונית המירוץ W194, ועל הבסיס שלה הוחלט לייצר גם גרסה סדרתית וחוקית לכביש. התוצאה הייתה 300SL "גאלווינג" עם "דלתות שחף" שנפתחות כלפי מעלה. מכונית זאת הייתה אחת היפות והנחשקות ביותר בהיסטוריה המוטורית.

300SL הייתה אקזוטית ויקרה מאד, גם על המסלול וגם מחוצה לו. היא התחרתה ביגואר XK120 אבל הייתה יקרה ממנה כמעט פי שניים. בהתאם, SL300 יוצרה במספרים קטנים: במהלך שלוש שנים, עד 1957, יוצרו רק 1,400 יחידות של דגם ה'קופה', ובשש השנים הבאות, עד ל-1963, יוצרו 1,800 יחידות מדגם ה'רודסטר'. אז אמנם נחמד לייצר מקדם תדמית כמו 300SL, אבל בסוף היום צריך גם למכור מספרים גדולים של מכוניות כדי להתקיים.

הצלחתן המסחרית של מכוניות הספורט הבריטיות לא עברה מתחת לרדאר של הגרמנים, והם החליטו שכדאי גם להם להצטרף לחגיגה עם רודסטר עממית יותר. כך, בשנת 1955, הושקה 190SL, אשר התבססה על המכלולים של W121 – מכונית הסדאן העממית של מרצדס באותה תקופה, אבל שאבה לא מעט השראה ואופי מן האחות האקזוטית. קווי העיצוב העיצוב העיקריים, למשל השבכה הקדמית וקווי האורך שבולטים מעל קשתות הגלגלים, נבעו בבירור מעיצוב האחות הגדולה. 190SL שאלה גם את תצורת המתלים העצמאיים של 300SL, ובאותם ימים זה נחשב ל"ביג דיל". גם כמה מטובות מכוניות הספורט והיוקרה באותה תקופה, למשל יגואר XK120, התגלגלו על מתלה אחורי עם קפיצי עלה, די בדומה לעגלות האיכרים מן המאה ה-19.

המנוע של 190SL היה צנוע יותר: 4 צילינדרים טורי בנפח 1.9 ליטר. עם זאת, נציגי המכירות יכולו לספר, מבלי להיתפס בשקר, שבלוק המנוע נגזר מזה של מנוע ששת הצילינדרים הטורי בנפח 3.0 ליטר שהניע את 300SL. מצד שני, כדי לחסוך בעלויות ויתרו מהנדסי מרצדס על הזרקת דלק אשר באותו עידן עדיין נחשבה לפלא הנדסי, ואת מנוע ה-4 צילךינדרים הזינו שני מאיידים. המנוע סיפק ל-190SL רק 105 כוחות סוס, והיא הייתה רחוקה מלשבור שיאי מסלול כמו 300SL. אבל כראוי לראשי התיבות של שמה (Super Leicht) היא הייתה קלה ושקלה רק מעט יותר מ-1,100 קילוגרם. בהתאם לכך היא הציגה ביצועים מכובדים יחסית למכוניות בנות תקופתה.

190SL הייתה לסיפור הצלחה ולסמל סטאטוס, ואף ייסדה שושלת דגמי רודסטר יוקרתיים אשר ממשיכה עד עצם ימינו אלה. כל אחד מיורשיה נחשב בתקופתו לאחד מן הטובים שתעשיית הרכב הציעה. האירוניה היא שמה שנשכח, יחסית לדגם המקורי, הוא לשמור על השם הטוב:  דגמי SL תפחו עם השנים, שמנו, והם ממש רחוקים מלהיות מכונית ספורט קלילה.

190SL נחשבת כיום לקלאסית נחשקת למרות המספר הרב, יחסית, של יחידות שיוצרו ממנה: יותר מ-26 אלף. זה לא מפריע למחירים לנסוק ו-190SL שמצולמת כאן מוערכת במחיר פתיחה של 85 אלף אירו, בערך כמו מחירה של מרצדס SL בסיסית חדשה מהניילונים. מצד שני, גם כיום עולה 300SL מקורית פי כמה וכמה, לכך 190SL נחשבת גם כעת למציאה.

The post קלאסית אחרי הבידוד: מרצדס 190SL appeared first on TheCar.

בסוף השבוע חגגו אנשי פיאט שני ימי שנה שחלים באותו תאריך: יום הולדת 61 ל-'500' – אחד האייקונים המפורסמים ביותר של היצרנית האיטלקית, ויום הולדת 60 ל'ספיאג'ינה' – גרסה פתוחה של אותה מכונית שהושקה בשנת 1958 והייתה הראשונה מבין עשרות גרסאות מיוחדות של המכונית המקורית. גרסה זאת נחשבה בשעתו לצעצוע אופנתי של עשירי איטליה, ומחירה היה כפול ממחיר המכונית הסדרתית הרגילה.

לרגל המאורע השיקו האיטלקים שתי מכוניות אשר מסמלות את ההווה ואת העתיד, הקרוב כך יש לקוות, של הדגם הזה: גרסת 'ספיאג'ינה 58' ל-500 הסדרתית, במהדורה מוגבלת של 1,958 יחידות, מספר שמסמל את שנת ההשקה שלה, ומכונית תצוגה פתוחה ומרהיבה אשר עוצבה על-ידי מחלקת העיצוב המיוחד של הקבוצה.

'ספיאג'ינה' המקורית נהגתה, עוצבה ונבנתה בשעתו על-ידי סדנת העיצוב האיטלקית המפורסמת 'ג'יה', הושקה בקיץ 1958 והפכה מהר מאד למכונית פולחן. גרסה זאת יוצרה ברציפות עד לשנת 1965, ונמכרה באירופה, ארצות הברית ואף בדרום אפריקה. המכונית התחבבה בשעתו על ידי ידוענים ועשירים כמו איל הספנות אריסטו אונסיס ושחקן הקולנוע יול ברינר, ועד היום היא משובצת באוספי מכוניות רבים ברחבי העולם.

המאפיין הבולט ביותר של המכונית היה, כמובן, העובדה שלא היו לה דלתות, כמו גם מסילות מצופות כרום בצידי ומאחורי חלקו העליון של הגוף. המכונית הונעה באמצעות מנוע הבנזין הדו-צילינדרי של פיאט שסיפק 22 כוחות סוס ומהירותה המרבית הייתה 105 קמ"ש, וזאת מהירות סבירה למכונית ששקלה פחות מ-500 קילו.

60 שנים לאחר מכן לפיאט יש הרבה מאד סיבות לחגוג את החיים החדשים עם 500 המודרנית, היות שבזכות דגם הרטרו הזה, שמבוסס על פלטפורמת ה'פנדה', ניצלה החברה כולה ואף הצליחה לרכוש את קרייזלר האמריקנית.
פיאט 500 החדשה הושקה בשנת 2007 ומאז נמכרו ממנה כבר יותר מ-2 מיליון יחידות ביותר ממאה מדינות ברחבי העולם, ובאופן די מדהים היא עדיין מככבת בראש טבלת המכירות בקטגוריה שלה ב-10 מדינות אירופאיות ומדורגת בשלישיה הראשונה בקטגוריה בשש מדינות אירופאיות נוספות.

אחת הסיבות לכך שלא נס ליחה של 500 החדשה, למרות השינויים המינוריים בדגם עצמו, היא שלאנשי פיאט פשוט לא נגמרים הרעיונות לשיתופי פעולה מסוגים שונים עם מותגים מפורסמים מתחומי האופנה, הספורט, התקשורת והבידור. עד היום, במהלך 11 שנים, השיקו האיטלקים 30 מהדורות מיוחדות שונות (!) של 500, חלקן מבוססות על אייקונים היסטוריים, כמו ספיאג'ינה החדשה, ואחרות על שת"פים עם חברות אופנה כמו 'גוצ'י' ו'דיזל' או עם מספנות שמייצרות יאכטות יוקרה, מגזיני אופנה כמו GQ ועוד.

המכונית הראשונה שהוצגה בסוף השבוע היא, כאמור, מהדורה מיוחדת נוספת על הרצף הזה, ומה שמייחד אותה – נוסף לשם שלה, כמובן, ולהיותה מבוססת על גרסת הקבריו של הדגם – הוא ראשית לכל צבע תכלת ייחודי שלקוח מן הדגם המקורי. בנוסף, לגרסה המיוחדת יש גם חישוקי גלגלים ייחודיים – לבנים ונטולי חורים או צלעות – אשר נועדו לדמות את הדפנות הלבנים של צמיגים שהיו מקובלים בשנים סביב מלחמת העולם השנייה.

לצד המהדורה המיוחדת השיקו אנשי פיאט מכונית עוד יותר מיוחדת, אם כי בשלב זה רק כמכונית תצוגה. היא נקראת 'ספיאג'ינה על ידי גראג' איטליה', וזאת מפני שהיא נהגתה, עוצבה והונדסה על ידי חברה שנקראת "גראג' איטליה". חברה זאת הוקמה לפני כארבע שנים כסדנת עיצוב מיוחד בעיקר עבור לקוחות שמבקשים לבצע קסטומיזציה למכוניות, למטוסים וליאכטות שלהם, ומי שמנהל אותה הוא לאפו אלקן, אחד מצאצאי משפחת אניילי, ממייסדי חברת פיאט.
גראג' איטליה לא בונה בעצמה את המכוניות או את האבזור שלהן אלא מסתייעת בחברות איטלקיות שונות, ובמקרה של ספיאג'ינה מי שבנתה בפועל את מכונית התצוגה היא חברת העיצוב האיטלקית, ויצרנית המכוניות בהזמנה, פינינפארינה.

הדרך היחידה לתאר את מכונית התצוגה היא "מתוקה להפליא", וזאת למרות (או בגלל) שהיא כוללת רכיבים רבים ושונים שלעולם לא יוכלו להגיע לייצור סדרתי, למשל רצפת עץ טיק שלקוחה מעולם היאכטות, ספסל קדמי במקום מושבים, ובמקום מושב אחורי יש תא מטען שמעוצב כמו מעין "אמבטיה" קטנה עם רצפת עץ טיק, וזאת כוללת אפילו צינור מקלחת. העיצוב הנקי והעגלגל של המכונית, וצבע התכלת המתוק, יוצרים כשלעצמם תחושה כאילו שמדובר בארגז פלסטיק איכותי שנראה כמו צידנית, וכל העסק הזה בהחלט מעורר חשק ללכת לים.

הבשורה המעניינת ביותר היא שבשונה מהרבה אבות טיפוס ומכוניות תצוגה אחרים – במקרה הזה מדובר במכונית אמיתית כמעט לחלוטין. אנשי "גראג' איטליה' כבר פתחו את ספרי ההזמנות הדיגיטליים שלהם והם מתכוונים להציג מהדורה ייחודית, לא זולה כמובן, של מכונית כזאת, שאולי לא תכיל את כל האלמנטים אבל בהחלט תהיה חוקית לכביש. למעוניינים: מידע נוסף זמין באתר האינטרנט האיטלקי של פיאט וגם בזה של Garage Italia.

The post באגי איטלקית: פיאט תייצר יורשת מודרנית ל'500' הפתוחה appeared first on TheCar.

על אף מספר גרסאות OPC ו-GSI די עוצמתיות במהלך השנים ובניגוד ליצרניות הרכב האחרות מגרמניה המקפידות לטפח את הליין הספורטיבי שלהן, במהלך השנים לא יותר מדי מכוניות ספורט נשאו את לוגו אופל בחזית. אחת המעניינות שבהן הייתה ה-GT שהחלה להתגלגל מפס הייצור השבוע בדיוק לפני 50 שנים.

הרעיון להשיק מכונית ספורט מבית אופל נולד בראשית שנות השישים, בתור הזהב של מכוניות הספורט הבריטיות הקטנות והעממיות, זאת במטרה לשדרג את מעמדו האפרורי של המותג.

הפרויקט נשמר בחשאיות רבה במשך מספר שנים ואפילו בהנהלת החברה רק מעטים היו בסוד העניינים עד סמוך להצגת דגם הקונספט בתערוכת הרכב של פרנקפורט ב-1965.

רכב התצוגה ששילב בין קימורים דרמטיים ומימדים קומפקטיים זכה לתגובות נלהבות, אך עברו עוד שלוש שנים עד שהגיע לייצור.

גרסת הייצור של מכונית הקופה הקטנה שקלה כ-900 קילו, כללה צמד מושבים, פנסי חזית מתרוממים, הנעה אחורית ואופציה לבחירה בין שני מנועים – 1.1 ליטרים  עם הספק "עוצר נשימה" של 60 כ"ס שהגיע מהקדט הקטנה או 1.9 ליטרים שהגיע מהאופל רקורד והפיק בתחילת הדרך 103 כ"ס ובהמשך רק 90 כ"ס בשל שינוי בתקנות זיהום האוויר. הקונים יכלו לבחור גם בין תיבת 4 הילוכים ידנית לתיבת 3 הילוכים אוטומטית.

אמנם בסטנדרטים של ימינו, עם לא פחות מ-11.5 שניות בדרך למהירות תלת ספרתית ו-185 קמ"ש מרביים בגרסה החזקה, הביצועים של ה-GT רחוקים מלהלהיב ודומים לאלה של משפחומטית אפרורית, אך צריך לזכור שלפני יובל שנים היה מדובר בנתונים מכובדים למדי ומקובלים למכוניות ספורט קטנות וכך למשל גרסת הבסיס של ה-914 של פורשה הציגה ביצועים נחותים מאלה.

האופל GT אמנם לא כללה מנועים, שלדה או מתלים מתוחכמים כמו שניתן היה לפגוש אצל המתחרות האיטלקיות מאותה תקופה דוגמת אלפא ג'וניור או לנצ'יה פולביה, אבל למרות סרן חי מאחור, בזכות חלוקת משקל טובה שהתקבלה כתוצאה ממיקום מרבית המנוע מאחורי הסרן הקדמי  בתצורת מנוע קדמי-מרכזי שניתן לפגוש במכוניות נהיגה מודרניות דוגמת הונדה S2000, התקבלה מכונית מהנה לנהיגה שהפגינה, למרות הצמיגים הצרים, אחיזת כביש גבוהה למדי.

עוד ב-TheCar:
פול גז בניוטרל: אלו הן מכוניות הספורט שעלו על כבישי ישראל ב-2017
מקורות מדווחים: מכונית ספורט חדשה של אלפא בדרך לייצור
TVR חוזרת לחיים בסערה: יצרנית רכבי הספורט הבריטית חושפת דגם חדש

רבים כינו באותה תקופה את ה-GT "בייבי קורבט" בשל דמיון עיצובי בולט בין צמד מכוניות הספורט (ה-GT והדור השלישי של הקורבט) שהושקו באותה שנה במקביל משני צידי האטלנטי ועד עצם היום הזה לא לגמרי ברור האם זו החטיבה האמריקאית שקיבלה השראה מהעיצוב של ה-GT או להיפך.
בכל מקרה, למרות הדמיון הרב בין צמד המכוניות בתמונות, במציאות הבדלי המימדים בין ה-GT הקטנטנה לקורבט העצומה יוצרים אפקט אחר לגמרי על הסביבה.

ה-GT שווקה באירופה ובמפתיע גם בארצות הברית תחת לוגו אופל, זאת על אף שדגמים אחרים של החטיבה האירופאית של ג'נרל מוטורס לא הגיעו לאמריקה. ה-GT אף נמכרה בארץ הקודש במספרים נמוכים ובין היתר עיתונאי הרכב הותיק אדוארד אטלר רכש אחת שכזו בשנת 1970 והתכוון להשתתף איתה במרוץ המכוניות הבינלאומי באשקלון בשנת 1970 אשר בוטל ברגע האחרון בשל התפרצות הקהל למסלול.

בשנים בהן יוצרה באופל הציגו מספר אבות טיפוס לגרסאות שונות ל-GT כמו גרסת דיזל וגרסה חשמלית שאף רשמה בזמנו כמה שיאים עולמיים לרכבים מונעי סוללות, אך גרסאות אלו בסופו של דבר לא הגיעו לייצור.

במשך חמש שנים בין 1968 ל-1973 אופל ייצרה מספר מכובד למדי למכונית נישה של כ-103 אלף יחידות של ה-GT. למרות זאת במשך יותר משלושה עשורים לא הוצג לה דור המשך עד שבשנת 2007 בג'נרל מוטורס החליטו לשווק באירופה גרסה של הסולסטיס, הרודסטר מבית פונטיאק, לאחר שינוי עיצוב קלים, כאופל GT.
עם זאת, בניגוד ל-GT המקורית ההצלחה של הדור השני הייתה מוגבלת למדי ורק 7,500 יחידות ממנו נמכרו במהלך השנתיים בהן שווק.

למרות העיצוב המרהיב ה-GT הראשונה של אופל לא הפכה ברבות השנים לדגם מבוקש ובעל ערך אספני גבוה במיוחד ולמרות השתוללות המחירים בסצנת האספנות בעולם ועל אף שעל פי הערכות רק כעשירית מבין כלל המכוניות שיוצרו עדיין נעות על הכבישים כעבור כיובל שנים, עד היום ניתן לשים את היד על אקזמפלרים לשיפוץ בסכומים מצחיקים ועל מכוניות במצב טוב יחסית בתמורה לאלפים בודדים של דולרים.

The post יובל למכונית הכי סקסית של אופל appeared first on TheCar.

שש שנים לאחר שנפטר בגיל 89,  23 מכוניות מהאוסף הפרטי של קרול שלבי צפויות להחליף ידיים במכירה פומבית של Bonhams שתתקיים בקונטיקט שבארצות הברית ב-3 ביוני.

שלבי היה מהדמויות הססגוניות בתעשיית הרכב האמריקאי ועל אף שמעולם לא החזיק בתפקיד משמעותי באחת משלוש ענקיות הרכב האמריקאיות הוא נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר על עיצוב דמותה ואופיה של מכונית הספורט האמריקאית ב-50 השנים האחרונות.

התשוקה של שלבי, בן למשפחת חוואים פשוטה מטקסס, למכוניות מהירות החלה בגיל צעיר בתחילת הדרך כנהג מרוצים על כל מה שזז בערך – ממרוצי דראג, דרך תחרויות מהירות במישורי המלח של בונוויל ועד לאליפות העולם במכוניות GT ואפילו התנסות קצרה בפורמולה 1.
שלבי צבר עוד ועוד ניצחונות כשהמפורסם שבהם היה במרוץ 24 השעות היוקרתי של לה מאן ב-1959 אך לאחר כמה תאונות קשות ובשל בעיות לב נאלץ לפרוש מנהיגה.

למרות זאת, שלבי לא חשב לרגע לזנוח את אהבתו למכונות מהירות ועל אף שלא הייתה לו שום הכשרה פורמלית הוא הקים את סדנה לשיפורי רכב ובניית מכוניות מרוצים.

היצירה המשמעותית הראשונה של שלבי הייתה השלבי-קוברה שהתבססה על מכונית ספורט מתוצרת AC הבריטית שעברה תחת ידו של שלבי שיפורים ועדכונים רבים ובראשם השתלת מנוע וי 8 אימתני מתוצרת פורד.
השלבי-קוברה השתתפה במרוצים רבים בראשית שנות השישים והצליחה לא פעם גם להראות למכונית כמו השברולט קורבט שתוכננה על ידי טובי המהנדסים של ג'נרל מוטורס ואפילו ליצירות אקזוטיות עם מסורת כמו פרארי שגם חוואי מטקסס עם סדנה קטנה יכול להוציא תחת ידיו מכוניות ספורט מנצחות.

במחצית הראשונה של שנות ה-60, לאחר שהעסקה בה מכירת פרארי שנקלעה לקשיים לקונצרן פורד פוצצה ברגע על ידי אנזו פרארי, הנרי פורד השני החליט לנקום בפרארי ולהביס אותו על מסלול המרוצים.

לצורך כך הוא הורה למחלקת המרוצים של פורד להכין במהירות האפשרית מכונית מרוץ שתוכל לנצח את פרארי במרוץ 24 השעות של לה מאן שהיה בזמנו המרוץ היוקרתי ביותר בעולם. עם צ'ק פתוח אנשי פורד פנו ללולה, קבוצת מרוצים בריטית מפורסמת באותה תקופה, וטובי המהנדסים ונהגי המבחן הכינו את ה-GT40 למשימה.

אבל משהו לא עבד, ולאחר פרישה מביכה של שלוש מכוניות הקבוצה בשעות הראשונות של מרוץ 24 השעות של לה מאן והישגים מביכים בשאר מרוצי ה-GT של אותה עונה, בפורד החליטו לעשות רה-ארגון ולהחליף את "מומחי המרוצים" האירופאים בקרול שלבי.
היו מי שהרימו גבה, אבל זה עבד – ובגדול. ה-GT40 החלה לנצח מרוצים והצליחה להשפיל את פרארי ב"לה מאן" בשנת 1966 כשהיא תופסת את שלושת המקומות בפודיום. ההצלחה של פורד בסבב ה-GT המשיכה וגם בשלוש השנים שלאחר מכן ה-GT40 ניצחה את הלה מאן ובמקביל זכתה גם באליפות היצרנים כמה שנים ברציפות.

במחצית השנייה של שנות השישים שיתוף הפעולה של שלבי עם פורד עלה מדרגה. באותם ימים המוסטנג של פורד נהנתה מהצלחה מסחררת אך לא הציעה, מעבר למראה, יכולות ספורטיביות של ממש. שלבי הציע לפורד לתכנן עבורם גרסה של המוסטנג שתוכל לנצח מכוניות כמו הקורבט של ג'נרל מוטורס. בפורד היו ספקנים שהדבר אפשרי אבל מכיוון ששלבי ביקש תקציב פיתוח של 20 אלף דולרים בלבד החליטו ללכת על זה והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

שלבי הציג את המוסטנג GT350 שכללה, לבד ממנוע אימתני שהפיק 306 כ"ס, גם יכולות כביש מרשימות ביחס לתקופה שהפכו אותה לאגדה מוטורית ואת הפוני למכונית השרירים המשמעותית הראשונה של אמריקה.

בשנת 1970 בפורד שינו כיוון ובמקום להמשיך להשקיע תקציבים גדולים במרוצים ובדגמים ספורטיביים הוחלט להתמקד בדגשים אחרים כמו בטיחות וזיהום אוויר והשותפות עם שלבי הסתיימה באקורדים צורמים.

במהלך שנות ה-70 שלבי התמקד בפרויקטים קטני היקף בסדנה שלו הרחק מאור הזרקורים.

בשנות ה-80 לי אייקוקה, המנכ"ל שהצליח להרים את קרייזלר מהקרשים ובתקופת עבודתו בפורד היה זה שהמציא את המוסטנג, פנה לשלבי והציע לו לפתח עבור דודג' גרסאות ביצועים. כמו בעבר גם במקרה זה שלבי הצליח לקחת דגמים רופסים ועלובים של דודג' ולהפוך אותם למכוניות ספורט ראויות.

בעשורים הבאים שלבי היה מעורב בשני פרויקטים לייצור מכוניות ספורט אמריקאיות שקראו תיגר על פאר התוצרת האקזוטית מאירופה – דודג' ווייפר בראשית שנות ה-90 והדור הראשון של הפורד GT המודרנית בראשית שנות ה-2000.

ב-2004, לכבוד חגיגות 40 שנים למוסטנג ולמרות שכבר חצה את גיל 80, נקרא שוב שלבי אל הדגל ונתבקש להכין עבור פורד גרסה קיצונית של המוסטנג החדשה לזכר תפארת העבר. למרות גילו המופלג שלבי קפץ על ההצעה בהתלהבות של נער חובב שיפורים ותכנן את המוסטנג GT 500 עם הספק של כ-500 כ"ס ושלל שיפורים נוספים.

אוסף המכוניות של שלבי כולל כמה אבות טיפוס לדגמים, לא מעט גרסאות ספורטיביות שריריות שפיתח עבור יצרני הרכב האמריקאיים במהלך השנים וגם כמה מכוניות קלאסיות מלפני תקופתו.

בין היתר ניתן לציין פורד מודל T ומודל A וקרייזלר Airflow Sedan  מלפני המלחמה ועוד כמה מכוניות כמו דה-טומאסו פנטרה משנות ה-80 ודה סוטו משנות ה-50 ששלבי אהב אך לא היה לו חלק בפיתוחן, אך עיקר האוסף, כאמור, כולל מכוניות עם קשר ישיר יותר לאגדה המוטורית האמריקאית וכולל 6 מוסטנגים – ארבעה מהם משנות ה-60 מגרסאות GT350  ו-500 ושניים מודרניים משנות האלפיים.

חובבי רכבי קונצרן קרייזלר יוכלו למצוא במכירה שבעה רכבים ספורטיביים, בעיקר של מותג דודג', ששלבי תכנן עבור הקונצרן במהלך שיתוף הפעולה ביניהם בשנות ה-80 ואשר רובם נושאים את המספר הסידורי #1, כמו גם כמה אבות טיפוס (למשל גרסה לוהטת לטנדר הענקי דודג' ראם) שלא הגיעו לייצור.

אי אפשר כמובן בלי המכונית הראשונה שהביאה לשלבי פרסום – השלבי-קוברה 427, כאן בגרסת הארד-קור משנת 1965 ובמכירה תוצע גם המכונית הראשונה (והיחידה) ששלבי תכנן מדף חלק – Shelby Series 1  משנת המודל 1999.

המכירה לא כוללת אמנם כמעט אף מכונית בעלת ערך אספני קיצוני, אך נראה שבבית המכירות בטוחים ששמו של שלבי יגרום לאספנים לפתוח את הארנקים ועל כן הם החליטו להציע את כל המכוניות ללא מחיר מינימום.

The post הגלגלים של האגדה: אוסף המכוניות של קרול שלבי למכירה appeared first on TheCar.

אם קצת התייאשתם מהכיוון אליו הולכת המדינה, אתם חולי הגה שנמאס להם לשלם על כל דבר (בין היתר גם על רכבי אספנות) מיסוי מטורף ומהצד השני התמזל מזלכם לעשות איזה אקזיט או לזכות בירושה נדיבה, יתכן שיש לנו עבורכם רעיון מעניין לרילוקשיין שיעניק לכם חיים שלווים יותר ויתן כבוד לאוסף המכוניות שתמיד חלמתם עליו.

בימים אלה מוצעים למכירה שני בתים בקליפורניה שלצד מרחבים נדיבים למי שיגורו בהם, תוכננו בקפידה כדי לאכלס בצורה מיטבית אוספי מכוניות גדולים.

עוד ב-TheCar:
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף?
אם יש גן עדן: ראלי, הולילנד 1,000 מילא את כבישי ישראל 

בעבור כ-10 מיליון דולרים תקבלו וילה יפהפיה במאליבו, פרבר צפוני יוקרתי של לוס אנג'לס בסמוך לקו המים. הבית נמצא על שטח של כ-4 דונמים וכולל שטח בנוי של קצת יותר מ-650 מטרים כשהחלל המרכזי במבנה הבנוי ברובו ממתכת וזכוכית נבנה כדי לאכלס את אוסף המכוניות של הבעלים הקודמים שכלל רכבים כמו מקלארן P1, פרארי LaFerrari, פגאני זונדה, פורשה 911 GT2 ועוד כמה הייפר קארס.
מאחר שמדובר במכוניות לא ממש זולות, החלל כולל מערכת יחודית השומרת על אקלים ולחות אופטימליים בכל ימות השנה, מצוידת במערכת איוורור עם מסנני חלקיקי אבק ובתאורת אולטרה סגולה מיוחדת נגד חיידקים ובקטריות.

החלל יכול להכיל בצורה מרווחת יחסית כ-25 מכוניות ומשום שהמבנה נאה ומואר מדובר בהרבה יותר מסתם חלל לאחסנה אלא במשהו שאם תחפצו בכך תוכלו להפוך לסוג של מוזיאון למכוניות להנאתכם האישית או לקהל הרחב.
הבעיה היחידה היא שבעבור 10 מיליון דולרים תקבלו רק את הבית וכדי למלא את החלל במכוניות שיכבדו את המקום תצטרכו להשקיע עוד כמה מיליונם טובים. אגב, בעל הבית מציין כי אם הקונה של הבית ירצה לרכוש גם חלק מהאוסף הרכבים שלו הוא יהיה מוכן להיפרד מחלק מהמכוניות בתמורה ללא יותר מהערך הממוצע שלהן בימים אלה.

אם אתם לא בטוחים שאתם בנויים לתצוגה לקהל הרחב ומחפשים בית גדול ממש עם גראז' להמון מכוניות אספנות, אין ספק שבית חלומותכם נמצא בפיירפילד, עיירה באזור נאפה ואלי – עמק היין שצפון קליפורניה, כשעה נסיעה מסן פרנסיסקו.

למעשה מדובר באחוזה ענקית ששטחה כ-320 דונם.  מתוכם, על כ-250 דונם, ניתן למצוא גפנים משובחים ליין וגם מטע של עצי זית והיא כוללת בית מפואר עם שטח בנוי של מעל 2200 מטרים, עם חלל כניסה מפואר עם גרם מדרגות כפול, 4 חדרי שינה, חדר אירוח, מטבח שף עם שלושה תנורים וארבעה מקפיאים, בריכה מקורה ומעל לכל צמד "אסמי מכוניות" ענקיים המעוצבים בסגנון דיינרים משנות ה-50' ומסוגלים להכיל בקלות כ-100 רכבים.

המחיר המבוקש, כדאי שתשבו, עומד על 12.9 מיליון דולרים לא כולל אוסף המכוניות, אך לטענת המתווך המקומי מדובר בלא פחות ממציאה שכן שבבניית הבית הושקעו במהלך השנים מעל ל-20 מיליון דולרים.

The post בתים שהם חלומו הרטוב של כל אספן רכב appeared first on TheCar.

היה בלתי אפשרי שלא לשפשף שוב ושוב את העיניים ועדיין, גם אחרי יום שלם בו ליוויתי את מסע הולילנד 1,000,  התקשיתי להאמין שהמראות שמולי אמיתיים.

אמנם כחולה רכב חסר תקנה במשך כארבעה עשורים כבר הספקתי לבקר בלא מעט מוזיאוני רכב נחשבים בעולם ואף לקחתי יותר מפעם אחת  חלק בכמה אירועי אספנות ענקיים כמו פסטיבל המהירות של גודווד, אבל השילוב הזה בין עשרות מכוניות קלאסיות מושלמות שנראו כאילו נלקחו היישר מאיזה מוזיאון או לכל הפחות מאירוע אספנות בינלאומי לבין הנופים, האתרים והכבישים המוכרים כל כך של ארצנו הקטנטונת הרגיש משונה והזוי, כמובן במובן החיובי של המילים.

עוד ב-TheCar: 
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף? 
שיאים חדשים למכוניות אספנות בריטיות ואמריקאיות 
כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד

זו הפעם השנייה בה הולילנד 1,000, מסע קלאסיות בינלאומי פרי יוזמתם של שני אספני רכב מקומיים, מתקיים בארץ הקודש.
אם המסע של 2015 היווה יריית פתיחה מרשימה שהציבה רף גבוה שהיה נראה שיהיה קשה להתעלות עליו, הרי שהמסע של 2018 במהלכו המכוניות חצו את ארץ הקודש לאורכה ולרוחבה שבר את כל השיאים ולא יהיה מוגזם לקבוע שהוא מיצב את "הולילנד 1000" בשורה אחת עם מסעות  נחשבים של מכוניות קלאסיות ברחבי העולם יחד עם אירועים כמו מסע מילה מילייה האיטלקי האייקוני.

הביקוש עלה על ההיצע והמארגנים נאלצו לאכזב ולהשאיר מאחור לא מעט אספני רכב מכל העולם שרצו להגיע לישראל ולקחת חלק באירוע השנה.
בסופו של דבר 77 צוותים השתתפו במסע באופן רשמי – 43 מהמשתתפים הגיעו מארצות הברית, 18 מהרכבים שהשתתפו נשאו לוחית זיהוי ארץ ישראלית, 5 הגיעו מארגנטינה, 2 מבריטניה, 2 מקנדה ונציגות של משתתפים בודדים נרשמה גם לשוויץ, גרמניה, יוון, אקוודור, נורווגיה ודנמרק.

מבחינת מותגי רכב במסע בראש נמצאת מרצדס עם 15 מכוניות מדגמים שונים, צמודה אליה יגואר עם 14 מרכבי המותג במסע, אלפא רומיאו (שהיבואנית שלה בישראל הייתה נותנת החסות הראשית למסע) רשמה בסיפוק 7 נציגות מרשימות במיוחד ובהמשך הרשימה ניתן לציין 6 אסטון מרטין, 5 פורשה, 4 לנצ'יות, 4 רכבי אוסקה נדירים, 3 שברולטים, פרארי, בנטלי, MG, מזראטי, ב.מ.וו, אוסטין הילי, מורגן, רולס רויס, טויוטה וגם צמד סברות מתוצרת אוטוקארס בישראל.

המכוניות המשתתפות יוצרו בין השנים 1922 ל-1977 כחמש מהן הן מהעידן שלפני מלחמת העולם השנייה, 31 מהעשור שאחרי המלחמה, 38 מהסיקסטיז וצמד ינוקות רק בנות 40 ומשהו מהסבנטיז.

על פי המארגנים, הערך הכולל של השיירה מן המאה שעברה עומד על מעל למאה מיליון דולר ועל אף שכולן ללא יוצא מן הכלל נראו כמו דוגמניות על שהרגע התגלגלו מפס הייצור, יש ביניהן כאלו השוות "רק" כמה עשרות אלפי דולרים ואחרות נדירות ברמה עולמית בשווי של כמה מיליונים טובים.

התאהבתי בכולן

תמיד הייתה לי חולשה למילפיות ותשוקה עזה למכוניות שגדלתי עליהן. עם זאת, על אף שהמשתתפות במסע הזה הן קשישות יותר ולמרות שאף אחת מהן לא כיכבה בפוסטר מעל המיטה שלי בתקופת הנעורים, אני חייב להודות ולהתוודות שהתאהבתי כמעט בכולן.

אין ספק שגם בימינו יש מכוניות יפות  ומלהיבות שעושות חשק, אבל כשמביטים במכוניות המשתתפות במסע ועל רמת ההקפדה על פרטים, ההשקעה בכל קימור פח, ידית, מחוון או מתג אי אפשר שלא להגיע למסקנה שפעם מעצבים ומהנדסים בנו מכוניות מאהבה אמיתית, בניגוד לימינו בהם מכוניות מתוכננות על פי תקנות זיהום אוויר וטבלאות אקסל של החבר'ה ממחלקת הכספים שמסתכלים רק על שורת הרווח וההפסד.

עם כל כך הרבה מכוניות לא פחות ממושלמות מכל היבט, בדרך לנבחרת הסובייקטיביות שלי הייתי צריך להשאיר מאחור הרבה הרבה מכוניות שביום יום בוודאי הייתי מזיל עליהן ריר, בין אם מדובר ב-E טייפ היפהפייה של יגואר, בבנטלי מרוץ 3 ליטר אכזרית מראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, באוסקה קטנטנה אבל הארד קורית, בפורשה 356 כמו של ג'יימס דין, בשברולט קורבט מהדור הראשון, בלנצ'יה אורליה, באלפא רומיאו ג'ולייטה ספיידר ועוד ועוד.

ניסיתי לצמצם עוד כדי להגיע ל"זוכה שלי" אבל המשימה התגלתה כבלתי אפשרית ובסופו של דבר החלטתי לפרגן לעצמי ו"לקחת הביתה" (לצערי רק ביקום דמיוני) חמש ממשתתפות המסע.
החמישיה הפותחת שלי כוללת את המרצדס היפה ביותר שיוצרה אי פעם – 300 SL גולדווינג מודל 1955 עם דלתות שחף הנפתחות כלפי מעלה, אסטון מרטין DB5 מודל 1963 כי תמיד חלמתי להיות ג'יימס בונד, אלפא רומיאו C 1750 GS Touringו6 משנת 1933 מאחר שעדיין לא נרגעתי מאיך שהיא קרעה את מסלול המרוצים בשדה תימן, סברה GT  1964 כי למרות כל החרא שאנחנו אוכלים כאן אני עדיין פטריוט ארץ ישראלי, ואת הטויוטה 2000GT, מכונית העל הראשונה של יפן מסוף שנות ה-60 והיחידה במסע זה שכנראה לעולם לא תתקע.

חזרה למציאות ולפחות היום היא לא רעה בכלל

אבל מה לעשות, אראלה לא התקשרה אליי כדי לבשר לי שזכיתי בפרס הגדול בפייס (יתכן כי זה קשור לעובדה שאני לא מאמין בהימורים ומעולם לא קניתי כרטיס) ובמציאות חייבים להודות שבלי למכור את הבית או לפחות כליה אני לא באמת יכול להרשות לעצמי אף אחת מהמכוניות שהשתתפו במסע, במיוחד לא את אלו שהוזכרו לעיל שחוץ מהסברה מחליפות לרוב ידיים בעבור סכומים בדולרים בני שבע ספרות, אבל היי אפשר להסתכל גם על חצי הכוס המלאה כמו למשל על הג'וליה תלתן החדשה עם 510 סוסים שסמל"ת יבואנית אלפא רומיאו והספונסרית הראשית של המסע הצמידה לי כרכב ליווי כדי לדלוק אחר השיירה מן המאה שעברה בכבישי הדרום, על האופציה לתת גז שניתנה למשתתפי המסע (וגם לי על סיפונה של הג'וליה האימתנית) על מסלול מרוצים חדש ברמה בינלאומית הנמצא בימים אלו בשלבי בניה מתקדמים במתחם מוטור-סיטי בסמוך לבאר שבע ואפילו על שוטרי משטרת התנועה שבמקום להציק בזוטות ליוו את המסע ועזרו לזרימה של השיירה הלא שגרתית.

בלי הגה כוח, בלי מזגן ובלי מערכות בטיחות

בעידן בו רבים מסתכלים על אנשים עשירים מאוד בעין שלילית, יש בוודאי מי שיטענו שמסע הולילנד 1,000 שנהנה מליווי משטרתי שפינה את הדרך, מאירוח VIP, מלינה במלונות מהיקרים בישראל ושהשתתפות בו עלתה לכל צוות כמה עשרות אלפי דולרים הוא סוג של מפגן פלצנות מורמת מעם.

לכאורה יש משהו בדבריהם ואין ספק שאספנות רכב בספרות הללו היא לא פעם סמל סטטוס או סוג של השקעה כלכלית, אולם כמי שהצטרף למסע וחווה מקרוב את אדי הבנזין הנשרף והשמש הקופחת, אין מנוס מלקבוע שהמשתתפים בו, אמנם רובם אנשים מבוססים מאוד, הגיעו לכאן מהסיבות הנכונות –  אהבה אינסופית לרכב ותשוקה מוטורית אמיתית המפעמת בליבם,  אשר גרמו להם לעזוב את אזור הנוחות ולצאת למסע הרפתקני ומאתגר של 1,600 קילומטרים בשישה ימים בקצב של 250 קילומטרים ביום  במכוניות רועשות, ללא מזגן, הגה כוח, גיר אוטומטי או כל אבזר נוחות אחר שמי שחי בסטנדרטים של ביזנס קלאס מורגל אליו, רק כדי לסיים כל יום נהיגה קשוח כזה בכבישים המאתגרים ביותר שיש לארץ הקודש להציע עם חיוך גדול מרוח על הפנים מהסוג שרק חובבי רכב אמיתיים מכירים, בין אם הם נוהגים בספורטיבית חבוטה השווה כמה גרושים או באלפא רומיאו 6C טורינג השווה יותר מ-2.5 מיליון דולר.

לילה יורד על חניון המכוניות במלון בראשית, הקשישות לפניי שללא ספק מרכיבות את המקבץ המוטורי המרשים ביותר שנראה על אדמת ארץ הקודש לפחות מאז ימי בית שני הלכו לנוח אחרי יום קשה ואני מתקשה להיפרד ומבקש להסניף עוד קצת מהחלום המוטורי ולהיות בטוח שאנצור לעד כמה מהרגעים הבלתי נשכחים שחוויתי ביממה האחרונה, רגע שלפני שאני חוזר למציאות המוטורית כאן בלבנט ולמבחן למשפחתיות-ליסינג שמחכה לי ביום המחרת.

צילומים: רונן טופלברג, נעם וינד.

The post אם יש גן עדן: ראלי הולילנד 1,000 מילא את כבישי ישראל בפנטזיות מוטוריות appeared first on TheCar.

62 אחרי שידרה מפס הייצור, יגואר מחזירה לחיים את ה-D טייפ, אחת המכוניות המרהיבות והאייקוניות שלה שתיחשף מחדש בסלון Retromobile בפריז המושלגת במהלך סוף השבוע הקרוב.

ה-D טייפ היא ככל הנראה המכונית המהפכנית והחשובה ביותר של יגואר מעולם. היא יוצרה בין 1954 ל-1956 והציגה תכנון אווירודינמי לא שגרתי עם כנף אופקית ייחודית באחוריים שאפשרה לה להגיע למהירות מרבית של כמעט 280 קמ"ש, יותר מכל פרארי באותה תקופה.

עוד ב-TheCar:
מכוניות האספנות היקרות בעולם
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר
חתול פסיכי: יגואר משיקה XE עם 600 כ"ס

התוכנית הראשונית של יגואר בשנות ה-50' הייתה לבנות 100 יחידות של ה-D טייפ אך בסופו של דבר רק 75 יחידות עלו על הכבישים (היו עוד כמה אבות טיפוס ורכבים שמעולם לא קיבלו רישוי) כש-34 מתוכן יוצרו עם שדרוגים לנהיגת מסלול שאפשרו ליגואר, בין היתר, לנצח שלוש שנים ברציפות במרוץ 24 השעות של לה מאן הנחשב.

כעת, יותר משישה עשורים מאוחר יותר, ביגואר החליטו שהגיע הזמן להשלים את מכסת הייצור המקורית עם 25 רכבי D טייפ חדשים שיבנו בסדנת הרכב הקלאסי של JLR ויעלו על הכביש בשנה הקרובה כמודל 2018.

מדובר במכוניות חדשות לגמרי שייוצרו מאפס ולא ברסטורציה או בשחזור של רכבים ישנים. עם זאת, בניגוד לגרסה המחודשת של הדיפנדר הקלאסי הכוללת שיפור משמעותי במכלולים השונים, במקרה של ה-D טייפ אין שום שינויים ולמרות שבהחלט ניתן לשדרג את ה-D טייפ ולהוסיף לה מנוע עוצמתי יותר, בלמים ראויים וצמיגים דביקים, ביגואר בחרו לשמור על נאמנות מוחלטת למקור וליצור העתק מושלם של ה-D טייפ המקורית בעזרת שרטוטי הייצור, התוכניות והמפרטים של הרכב המקורי ובעזרת בעלי מקצוע מיומנים שיבנו את הרכבים ביד, בדיוק כמו פעם.

מאחר שביגואר בחרו לא לשנות דבר ולייצר ב-2018 את הרכב בדיוק לפי המפרט המקורי משנות ה-50 המכוניות החדשות יעמדו בתקנות ויוכלו להשתתף במרוצי מכוניות קלאסיות.

25 הלקוחות  המאושרים יכלו לבחור בין הצורה של שנת המודל 1955 קצרת האף לזו של 1956 בעלת האף הארוך יותר.

לפני קצת יותר משנה יגואר D טייפ מקורית משנות ה-50' שניצחה את מרוץ 24 השעות בשנת 1956 ושרדה במצב מצוין קבעה שיא חדש בכל הנוגע למחיר של מכוניות מהממלכה המאוחדת כאשר נמכרה במסגרת מכירה פומבית בפסטיבל פבל ביץ' שבארצות הברית בעבור לא פחות מ-22 מיליון דולרים.

ביחס לסכום האסטרונומי הזה ה-D טייפ החדשה עם תג מחיר של סביב מיליון פאונד (כ-1.4 מיליון דולר לפי השער בימים אלה) היא מציאה של ממש – רוצו להזמין.

The post אחרי יותר מ-60 שנה: יגואר מחזירה את ה-D טייפ לייצור appeared first on TheCar.

סצנת האספנות הארצישראלית חווה פריחה כמעט חסרת תקדים בעת האחרונה ולצד החזרת העטרה ליושנה של מכוניות שנמצאות כאן, מדי שנה מאות ותיקות בנות 30 ויותר מחתימות דרכון ועושות עלייה לארץ הקודש תחת ההגדרה "רכב אספנות".

עם זאת, לרובן המוחלט של מכוניות האספנות בארץ אין ערך אספני ממשי ורובן הן פשוט מכוניות ישנות עם ערך נוסטלגי (לעיתים לא מבוטל גם כספית) ורק מכוניות בודדות כאן נחשבות לקלאסיקות נדירות של ממש.

עוד ב-TheCar:
מכוניות האספנות היקרות בעולם
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר
שיאים חדשים למכוניות אספנות בריטיות ואמריקאיות

מפגשי האספנות המתקיימים מדי שבוע במקומות שונים ברחבי הארץ בהחלט מספקים הצצה מרהיבה אל עולם הרכב של פעם, אבל אם אתם רוצים לראות יותר ובמקרה שאתם נמצאים בסוף השבוע בפריז בהחלט שווה לקפוץ לסלון רטרו-מוביל (הכניסה חופשית – Parc des expositions Porte de Versailles 75015 אולם 2.2, בין התאריכים 9-7 לחודש. ב-9 לחודש המכירה תחל בשעה 14) כדי לראות מקרוב את 200 המכוניות שיוצעו למכירה פומבית בסוף השבוע על ידי Artcurial, אחד מבתי המכירות הגדולים בצרפת העוסק במכירת יצירות אמנות, פריטי עיצוב ווינטג', רכבי אספנות, תכשיטים, שעונים, כתבי יד ועוד ומיוצג בישראל על ידי איש העסקים ואספן האמנות פיליפ כהן.

לא ידוע אם במכירה השנה ישבר השיא הבלתי יאמן של בית המכירות מ-2016 בו נמכרה פרארי 335S Scaglietti בסכום מדהים של מעל ל-35 מיליון אירו – ככל הנראה המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור מכונית, לפחות במכירה פומבית, אבל גם השנה ההיצע הוא לא פחות ממדהים וכולל מכוניות מאוספים פרטיים שונים עם מגוון אדיר של קלאסיקות מוטוריות ממיני קןפר וג'יפ וויליס ועד למספר לא נתפס של רכבי פרארי כולל הפרארי P  275 שניצחה את מרוץ 24 השעות של לה מאן בשנת 1964 והייתה הרכב הרשמי האחרון של קבוצת פרארי שניצח את המרוץ היוקרתי. אגב, שנה מאוחר יותר רכב פרארי שוב חצה את קו הסיום ראשון (ובפעם האחרונה עד ימינו), אך היה זה רכב של קבוצה פרטית.

כמו כן, במכירה יוצעו כמה רכבי מרוץ מודרניים יותר עם סמל הסוס הצוהל וכמה דגמים אייקוניים של החברה ממארנלו כמו F40 ואנזו. ההיצע של המתחרה עם סמל השור הזועם מבולוניה יכלול טרקטור (כידוע מותג למבורגיני התחיל את דרכו כיצרן כלים חקלאיים) וכמה רכבים אקזוטיים משנות ה-60' וה-70'.

המכירה תכלול גם מגוון של רכבי פאר מלפני מלחמת העולם השניה מבוגאטי, דרך בנטלי מרצדס ועד היספנו-סוויזה. אוסף גדול של רכבי סיטרואן דרך טרקסיון מלפני מלחמת העולם דרך 9 גרסאת שונות של ה-DS ועד לגרסת ראלי גרופ B של הסיטרואן ויזה.

אלפא רומיאו תזכה לייצוג מכובד מה-6C  מ-1939 ועד ל-8C קומפטציונה מ-2008 וניתן לציין גם 12 רכבי פורשה שונים, כמה רכבי נחשקים של אלפיין ומחלקת רנו-ספורט ועוד ועוד.

לצפייה און-ליין בקטלוג המכירה המלא

The post בסוף השבוע: מכירת רכבי האספנות הגדולה של Artcurial בפריז appeared first on TheCar.

האינטרנט ומהפכת המידע הפכו את העולם לכפר קטן ונגיש יותר. מצד אחד זה כמובן דבר חיובי, אבל מאידך הזמינות של הכפר הגלובלי יכולה לעיתים להוביל לאירועים מבלבלים כמו למשל היום בו אתה מבין שישראלים כבר רכשו ברשת את חלום הנעורים הנשגב שלך מהפוסטר מעל למיטה וכיום אתה יכול לפגוש לפחות 3 טסטה רוסות חונות במפגש שגרתי של רכבי אספנות ליד ארומה בחניון של קניון נידח ביהוד.

בשנות ה-80 של המאה העשרים הכל היה פשוט וברור יותר – מייקל ג'קסון ומדונה היו השליטים של ממלכת הפופ ופרארי טסטה רוסה או למבורגיני קונטאש היו המלכות הבלתי מעורערות של מכוניות הספורט.

באותן שנים, בהן עורו של ג'קסון עדיין היה שחור, האף שלו היה במקום ושמו נקשר בלהיטי ענק ולא ביחסים תמוהים עם קטינים, הוא הרוויח מיליונים כפרזנטור של חברת המשקאות פפסי שהפיקה עם ג'קסון מגוון פרסומות מושקעות.

עוד ב-TheCar:
המוזיקאי ניל יאנג מוכר חלק מאוסף המכוניות שלו
מכונית סופר נדירה שהייתה בבעלות אלביס פרסלי מוצעת למכירה
רכבי הפרארי שכיכבו ב"מגנום" וב"מיאמי מחלק מוסר" למכירה

אחת הזכורות ביותר היא פרסומת בת שלושה חלקים מ-1987 שלמעשה הייתה מעין קליפ ללהיט "BAD".

בסוף החלק הראשון של הפרסומת ג'קסון מנסה להימלט מצלמי פפראצי וממעריצים ומגיע לפינת גג גבוה. החלק השני מתחיל מאותה נקודה וג'קסון מנצל מסוק שטס במקרה ליד, קופץ, נאחז במגלשיו ונחלץ מן ההמון. בהמשך הוא נוטש את המסוק ונכנס לפרארי טסטה רוסה שחורה פתוחה שמאפשרת לו להימלט.

אמנם יש להניח שהזיכרון הכי מוחשי של פרארי במחוזותינו,לבד מהפוסטר מעל למיטה, של כל מי שגדל בשנות ה-80 היה בוודאי הטסטה הרוסה האדומה הפתוחה ממשחק המחשב הבלתי נשכח OUTRUN, אבל מסתבר שיצרנית האקזוטיקה מאיטליה כלל לא יצרה גרסת ספיידר למכונית הדגל שלה באותן שנים למעט אקזמפלר בודד שיוצר על ידי פינינפרינה עבור מנכ"ל פיאט באותן שנים, ומפיקי הפרסומת של פפסי שרצו מכונית פתוחה בה ניתן יהיה לראות את ג'קסון נוהג פנו לסדנת הקסטום של ריצ'רד סטראמן מקליפורניה אשר בעבור 40 אלף דולרים (כמובן מעבר למכירה של הפרארי המקורית) הסיר את הגג הקשיח ממכונית העל והתאים לה גג בד מתקפל.

הטסטה רוסה השחורה הפתוחה מהפרסומת של ג'קסון החליפה כמה ידיים מאז הצילומים לקליפ המפורסם ובשנת 2014 נמכרה במכירה הפומבית השנתית של בארט ג'קסון בסקוטסדייל שבאריזונה בעבור סכום של כ-75 אלף דולרים.

על אף שבכל חייה היא עברה רק כ-25 אלף קילומטרים, כעת היא מוצעת שוב למכירה, הפעם על ידי אתר אינטרנט המתמחה במכירות רכבים מיוחדים בשם Motor GT, בעבור סכום גבוה בהרבה של לא פחות מ-799 אלף דולרים.

אמנם מבחינה רציונלית ללא ספק מדובר בסכום הזוי ולא הגיוני לפרארי שחתכו לה את הגג ומייקל ג'קסון נהג בה לא יותר מפעם אחת, אבל למדנו להבין בשנים האחרונות ששוק רכבי האספנות יצא מפרופורציות ובהחלט יתכן שאי שם קיים מעריץ של ג'קסון ופרארי שעשה קופה יפה מהשקעה בביטקוין ומחפש כעת בנרות השקעה אטרקטיבית כדי לממש את הכסף הווירטואלי שלו.

The post הפרארי שמייקל ג'קסון נהג בה למכירה appeared first on TheCar.

מכונית אמריקאית מיוחדת מאוד משנת היצור 1948 מחפשת בעלים חדשים ותוצע למכירה פומבית בבית המכירות RM Sotheby's במהלך חודש ינואר. על פי הערכות המכונית תחליף ידיים בסכום שבין 1.25 ל-1.5 מיליון דולר – סכום גבוה בכל קנה מידה ונדיר במיוחד למכוניות מתוצרת ארצות הברית.

מדובר בטאקר, אולי אחת המכוניות האמריקאיות המעניינות ביותר בכל הזמנים שהתיימרה להיות מכונית המחר אך מעולם לא באמת הצליחה להמריא.

לעשור שהגיע לאחר סיום מלחמת העולם השנייה היה חלק משמעותי בעיצובה של ארצות הברית כפי שאנו מכירים אותה היום, ולמכוניות היה תפקיד מרכזי מאוד בבניית אמריקה החדשה על כל המשתמע בכך.

עוד ב-TheCar:
צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה
אגדות הראלי של שנות ה-80 יכולות להיות שלכם
אלביס פרסלי אולי עזב את הבניין, אבל ה-ב.מ.וו שלו חוזרת בענק

תעשיית הרכב האמריקאית הייתה אולי הנהנת הגדולה ביותר מהבום הכלכלי של אותן שנים, אך ככל שהביקושים עלו הדומיננטיות של היצרניות הגדולות – ג'נרל מוטורס, פורד, קרייזלר ובאותה תקופה גם סטודיבייקר עלתה והיצרנים הקטנים פשוט נדחקו הצידה.

אבל זה לא ממש עניין את פרנסטון טאקר,  ממציא, יזם ואיש עסקים בעל תעוזה, שקשר את חייו עם עולם הרכב והאמין לאחר סיום מלחמת העולם, בזמן ששלוש הגדולות מכרו מכוניות שתוכננו במקרה הטוב בראשית שנות ה-40, כי יש לו את החזון ואת היכולת לייצר מכונית מתקדמת בהרבה ובהסתמך על השנים בהן עבד כסוכן מכירות של רכבים כזו שגם תתאים באמת למה שהלקוחות החדשים מחפשים במכונית.

לטאקר אמנם לא הייתה הכשרה רשמית בשום תחום הקשור לעולם הרכב אך מוחו היצירתי והניסיון הרב שלו בכל מה שמחוברים אליו מנוע וגלגלים עוד מאז היותו נער שקנה רכבים משומשים, שיפץ אותם במחסן בבית אמו ומכר ברווח, דרך השנים בהן עבד בתעשייה בתפקידים שונים – מנער שליח במשרדי קאדילק, דרך פועל ייצור במפעלי פורד, סוכן מכירות של סטודיבייקר, מנהל מכירות אזורי בסוכנות קרייזלר ועד לשנות ה-30 בהן חבר להנרי מילר, מומחה מבריק לשיפור מנועים ולבניית רכבי מרוץ למרוצים, ולמד ממנו הרבה על הצדדים הטכניים ומאידך, כאיש מכירות מנוסה, עזר למילר שלא היה איש עסקים מבריק לנהל את העסק ולהתמודד עם משברים כלכלים.

כשרוחות המלחמה הגדולה החלו להישמע מכיוון אירופה ועוד הרבה לפני הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, טאקר תכנן ובנה אב טיפוס של רכב סער משוריין קטן מימדים שמסוכל לנוע במהירות של עד 160 קמ"ש ושכלל חידושים רבים שבראשם מקלע אוטומטי עם יכולת לפעולה ברדיוס של 360 מעלות.

אנשי הצבא טענו שהרכב המבצעי שטאקר תכנן לא מתאים לשדה הקרב בעיקר משום שהוא מהיר מדי אך עיצוב המקלע המקורי של טאקר מצא את דרכו לכלי שייט ולמפציצים שהיו בשימוש במהלך המלחמה.

ב-1943 מילר שותפו של טאקר נפטר וב-1944, עוד בטרם הסתיימו הקרבות, טאקר הבין כנראה שהניצחון של בעלות הברית הוא רק עניין של זמן, שצריך להתחיל להיערך ליום שאחרי והחליט להתחיל לתכנן את מה שהוא הגדיר כ"מכונית המחר" .

לטאקר ולמילר היו הרבה רעיונות מקוריים וטכנולוגיות חדשניות שהם חשבו לשלב במכוניות. בתחילה הם חשבו לבנות את מכונית הספורט האולטימטיבית, אבל טאקר הבין שמכונית משפחתית היא מה שאמריקה באמת צריכה.

טאקר חשב בגדול ותכנן מכונית מתקדמת לתקופה ומעבר לשלל אביזרי נוחת ומימדים מכובדים עם אורך של יותר מ-5.5 מטרים ובסיס גלגלים חסר תקדים גם במונחים של היום של 3.25 מטרים, המכונית של טאקר כללה גם מתלים עצמאיים בכל פינה, 4 בלמי דיסק, צמיגים ללא אבוב המתקנים את עצמם במקרה של תקר, תאורה עוקבת פניה, מנוע עוצמתי מתוצרת פרנקלין (שתוכנן במקור בעבור מסוק) עם הזרקת דלת אשר מוקם מאחור כדי לחסוך את הצורך במערכת תמסורת מסורבלת, תיבת הילוכים אוטומטית הידראולית עם 4 יחסי העברה, קורות פלדה בדלתות להגנה על הנוסעים במקרה של תאונה צדית, קשת התהפכות ששולבה במרכב הרכב ועוד ועוד.

כמי שהאמין שהמכונית שלו תכבוש בסערה את שוק הרכב, טאקר שם את ידו על מפעל צבאי ענק באזור שיקגו שנותר ללא שימוש לאחר המלחמה ובעוד בטרם היה לו אב טיפוס נוסע החל למכור זיכיונות לשיווק המכונית לסוכנים ברחבי המדינה ובהמשך התחיל לקבל הזמנות מלקוחות פרטיים תמורת דמי מקדמה – ממש כמו טסלה בימינו.

הענקיות מדטרויט כנראה לא ממש אהבו, בלשון המעטה, את החוצפה של האיש החדש בשכונה ודאגו לעורר את הרשויות שהחלו לחקור את פועלו של טאקר בטענה כי הוא מוכר לאנשים חלומות ואין לו באמת את היכולות הכלכליות והטכניות הנדרשות כדי להתחיל בייצור סדרתי של מכוניות.

טאקר נאלץ להתמודד עם האשמות לא פשוטות ולנהל מערכה משפטית סבוכה כדי לנסות להוכיח שהוא לא מוכר אשליות ואינו נוכל. בסופו של דבר הוא זוכה מכל אשמה אבל זה היה מאוחר מדי עבור החברה ומהחלום לייצר מאות אלפי מכוניות שישנו את פני התחבורה באמריקה נשארו רק 51 מכוניות שיוצרו לפני שהחברה הפסיקה את פעולתה.

בראיה לאחור אין ספק שטאקר היה יזם מבריק ומוכשר ושהמכונית שלו הקדימה את זמנה. עם זאת, זו לא הייתה בדיוק מכונית המחר ובתכנון המקורי היו כמה טעויות בסיסיות קשות.

בשנת 1988 הבמאי פרנסיס פורד קופלה הפיק את הסרט "טאקר – האיש והחלום" על חייו של האיש הקטן שהחליט להלחם לבד מול הענקיות מדטרויט והפסיד למרות שהמכונית שלו הייתה טובה יותר.
במציאות ככל הנראה התמונה והסיבות לכישלון היו מורכבות יותר, אבל ללא ספק סיפורו של טאקר עשוי בדיוק מהחומרים מהם מורכב החלום האמריקאי ושברו.

יותר מ-40 מ-51 מכוניות טאקר שיוצרו שרדו את השנים וכיום הן נחשבות לבעלות ערך אספני רב ומחליפות ידיים בסכומים של מיליון דולרים לפחות.

האקזמפלר שמוצע כעת למכירה, הנושא את מס השלדה 1029, היה אחד מ-10 הרכבים הראשונים שנבנו ונבחנו בתנאי קיצון במהירות גבוהה במסלול המרוצים של אינדיאנפוליס ולאחר סיום שלב המבחנים זו הייתה המכונית הספציפית אשר שימשה את פרסטון טאקר ומשפחתו במשך 7 שנים עד שנת 1955.

מאז המכונית החליפה כמה ידיים עד שנמכרה ב-1967 לג'ק בארט, אספן רכב ידוע ששיפץ את המכונית והחזיר אותה למצבה המקורי. מאז המכונית השתתפה בתערוכות רכב רבות ואף הופיעה בסרט הוליוודי בכיכובו של ג'ף ברידג'ס.

בכל חייה המכונית עברה פחות מ-20 אלף מיילים ועל פי התמונות נראית במצב מושלם ונאמן לחלוטין למקור והיא צפויה, כאמור, להחליף ידיים במסגרת מכירה שתתקיים ב-18 בינואר באריזונה בעבור סכום מכובד.

The post הטאקר של פרסטון טאקר למכירה appeared first on TheCar.

מגפת התיעוד בה לוקים בני האנוש בעידן הדיגיטלי הביאה לכך שנראה היום כי אין כיום שום אירוע מסביב לעולם, קטן או גדול, שלא מונצח על ידי לפחות מצלמה אחת.

לצד מצלמות הסמארטפון וסרטוני מצלמות האבטחה, ב-5 השנים האחרונות הפכו מצלמות הדשבורד לרכבים מאבזר יקר ומסורבל שמשמש בעיקר את גופי אכיפת החוק לגאדג'ט זול וקטן מימדים שאפשר לקנות בכמה עשרות דולרים בדיל אקסטרים או ב-eBay ותיעוד נסיעות שגרתיות הפך לסוג של אובססיה (בעיקר ברוסיה ובסין), או לכיסוי תחת למקרה צרה ובעקבות כך אתרי הצפייה ברשת מוצפים באין ספור סרטונים המתעדים אירועים שונים ומשונים שהתרחשו בכבישי העולם.

המראות הנשקפים מאותם סרטונים, איך נאמר זאת בעדינות, לא תמיד הכי נעימים לצפייה ומשמשים לנו מעין מראה לאיך אנו נראים על הכביש – פזיזים, חסרי התחשבות בזולת ולעיתים אפילו אלימים.

עוד ב-TheCar: 
קן בלוק עולה לעננים 
צפו: הישראלי שהגיע למיליוני גולשים עם מודעת מכירה לויטארה ישנה
צפו: סנטה שורף צמיגים בטויוטה עם מנוע פרארי וטסלה במופע אורות החשמל

מעבר לצקצוק כמעט מתבקש בשפתיים, רבים תמהים האם תמיד היינו כך ופשוט לא היו צילומים שהראו לנו את זה או שמציאות החיים במילניום השלישי מביאה את בני האנוש להתנהגויות קיצוניות.
בעוד שדי קשה לתת תשובה חד משמעית לשאלות הללו, מסתבר שבניגוד לזיכרונות הוורדרדים על עבר פסטורלי ושלו, בפועל גם לפני מאה שנה, מציאות החיים בכרך הגדול הייתה אינטנסיבית ולוחצת וההתנהלות והבלאגן בכבישים לא היו מביישים את הטובים שבסרטוני הדשבורד המודרניים.

אתם ודאי שואלים איך אנחנו יודעים את זה. ובכן, צילומי ארכיון משנת 1906 שבוצעו על ידי מצלמה שהותקנה בחזית קרונית תחבורה ציבורית הנעה ברחובות סן פרנסיסקו התגלו לאחרונה והועלו לרשת ומספקים לנו הצצה אל העבר, אל רחובות העיר בקליפורניה כפי שנקלטו על ידי אחת ממצלמות הדשבורד הראשונות בעולם.

הסרטון באורך של קצת יותר מ-11 דקות חושף סביבת חיים אינטנסיבית עם מציאות תחבורתית סואנת, צפופה וחסרת השלווה הכוללת רכבים שמגיעים מכל עבר, הולכי רגל שמתפרצים לכבישים בכמעט כל רגע נתון, אנשים שמזנקים על רכבים תוך כדי תנועה, כרכרות אליהן רתומים סוסים ובעיקר העדר מוחלט של תרבות כביש, אדישות לביטחון האישי ולביטחון משתמשי הדרך הנוספים ואי ציות לחוקי תנועה כלשהם (שספק אם היו קיימים).

עם זאת, בשל הקצב האיטי של התנועה באותם ימים, לפחות ב-11 הדקות שבתיעוד זה, לא התרחשה באורך פלא שום תאונה וכל האנשים בסרטון זה זכו לחיות לפחות עוד יום אחד במציאות תחבורתית כאוטית שגורמת לנו להעריך את הסטנדרטים המודרניים לבטיחות בדרכים.

The post פעם היה כאן אחרת? מצלמת הדשבורד הראשונה בהיסטוריה חושפת מציאות מוטורית מלפני מאה שנה appeared first on TheCar.

סצנת האספנות הארץ ישראלית חווה בשנים האחרונות פריחה מטורפת. יותר ויותר אנשים, מכל רובדי האוכלוסייה, מוצאים עניין במכוניות ישנות. כמה מבין האספנים הותיקים פחות מתלהבים מהגל החדש וטוענים שרבים מן המצטרפים החדשים לתחביב אמנם מחזיקים במכוניות שעל פי ההגדרה החוקית שלהן הן "רכבי אספנות" (משום שעברו 30 שנים ויותר ממועד יצורן), אבל אלה מכוניות מודרניות עם מערכות הזרקת דלק, מחשבי ניהול מנוע, ABS, מרכבים ממתכת שעברה טיפול מקדים נגד חלודה, ושאר מכלולים שקרובים יותר למה שניתן למצוא במכוניות מודל 2017 מאשר במכוניות הוותיקות שהרכיבו את מועדון ה-5 המקורי.

יכול להיות שיש משהו בדבריהם אבל אין ספק שהכל יחסי. ממש כמו שרכבי האספנות הצעירים מסוף שנות ה-80' הם סופר מודרניים לעומת מכוניות אספנות ותיקות יותר, מכוניות משנות ה-50' וה-60' הן שיא הקדמה לעומת מכוניות משנות ה-20' וה-30' של המאה ה-20'.

המכונית הכי עתיקה בבריטנה 

בכל מקרה, אם אתם רוצים באמת ענתיקה שאף אחד לא יוכל לטעון בפניכם ששלו עתיקה יותר, אולי כדאי שתתקשרו דחוף לסוכן הנסיעות ותעלו על הטיסה הראשונה ללונדון כדי להספיק לשים את היד  על הרכב המוטורי העתיק ביותר בממלכה המאוחדת ואחד העתיקים בעולם כולו ששרדו ונמצאים עדיין במצב נסיעה שצפוי להחליף ידיים בסוף השבוע במכירה פומבית של Bonhams.

מדובר ברכב של סנטלר משנת היצור 1894 עם מנוע בנזין מתוצרת בנץ המפיק 3.5 כ"ס ומניע את הגלגלים האחוריים באמצעות שרשרת וכולל גם מערכת קפיצים עצמאית לכל גלגל, הגה ובלמים שהופעלו ביד.

האחים צ'ארלס וולטר סנטלר ירשו במהלך המאה ה-19 חברה משפחתית שעסקה בייצור אופניים, אך הם חשבו קדימה ובשנת 1865 הציגו כלי ממונע ראשון שפעל באמצעות קיטור. המחשבה הייתה מהפכנית אך במציאות המימדים הלא שגרתיים כמו רוחב של 4 מטרים ואפשרות לשנע רק שני אנשים הפכו את הרכב הראשון של סטנלר ללא שימושי במיוחד.
בהמשך ניסוי האחים לייצר רכב עם מנוע שפעל על גזי פחם דחוסים אך ההספק הנמוך והטווח המוגבל לא אפשרו הצלחה של ממש.

ההצלחה המוטורית הראשונה של האחים סנטלר הייתה עם "דוג-קארט" שאמנם כמו רכבים אחרים מאותה תקופה הציג עיצוב שהזכיר בעיקר כרכרה ללא סוסים, אך היה בנוי היטב והיה שימושי למדי.

הרכב הספציפי התגלה במחסן בשנות ה-30', שרד את מלחמת העולם השנייה ושוקם בשנות ה-50' בצורה יסודית. בשנת 2001 הוא החליף ידיים בתמורה לכ-150 אלף לירות שטרלינג וכעת ההערכות מדברות על סכום של 250 אלף לירות שטרלינג – הרבה מאוד כסף לכרכה עם מנוע של מכסחת דשא אבל שפוי יחסית בהתחשב בגילו של הרכב ובמצבו המצוין.

האלפא רומיאו הראשונה 

עוד ענתיקה אמיתית ומעניינת מאוד שצפויה להחליף בקרוב ידיים היא האלפא רומיאו המהממת שבתמונות שלפניכם.

המכונית משנת הייצור 1921 מדגם  G1 רודסטר היא מהדגם הראשון למעשה שאלפא רומיאו ייצרה –ובסך הכל 54 יחידות ממנו יוצרו, וככל הנראה המכונית שבתמונות היא היחידה ששרדה.

אמנם היצרנית האיטלקית הוקמה כבר ב-1910 תחת השם Anonima Lombarda Fabbrica Automobili וראשי התיבות שלו A.L.F.A הן שהופיעו על המכוניות של החברה בשנים הראשונות, אך בעקבות קשיים כלכליים היא נרכשה לאחר כעשור על ידי ניקולא רומיאו וזה החליט לצרף את שם משפחתו לשם החברה וה-G1 היא המכונית החדשה הראשונה שתוכננה ויוצרה תחת בעל הבית החדש.

ה-G1 צוידה במנוע 6 צילינדרים בטור בנפח של לא פחות מ-6.3 ליטרים וזה הפיק 70 כ"ס – אמנם לא מרשים במיוחד ביחס של נפח להספק ובערך כמו מה שמפיקים כיום מנועים של מכוניות מיני צנועות, אבל בימים ההם אל מול מכוניות כמו מודל T של פורד שמנוע ה-2.8 ליטרים שלה הפיק 20 כ"ס זה בהחלט היה מכובד מאוד והעניק למכונית תאוצה מרשימה ואפשרות להגיע למהירות של יותר מ-80 קמ"ש.

הרכב הספציפי עם מס' השלדה 6018, היה אחד מדגמי הייצור המוקדמים והוא נשלח לאוסטרליה. שם, ביבשת המבודדת, לאחר כמה שנים הוא התגלגל לידיו של חוואי מקומי שלא ממש הבין מה יש לו בידיים והשתמש בו כרכב חקלאי בשטחים הגדולים שהיו ברשותו. בשלב מסוים המכונית הושלכה לאסם ובשנת 1965 היא התגלתה על ידי אספן אלפא שלא האמין למראה עיניו.

הרכב שוקם  בשנות ה-70' ופעם נוספת בשנת 2000 תוך הקפדה יתרה על נאמנות מלאה למקור. מאז הרכב כיכב וזכה בפרסים רבים בתערוכות ואירועי רכב ברחבי העולם ממסע המילה מילה באיטליה, דרך פסטיבל המהירות של גודווד באנגליה ועד לפרס ה- Concours d'Elegance בתערוכת פבל ביץ' שבקליפורניה.

בקרוב האלפא רומיאו  הנדירה תחליף ידיים במסגרת מכירה פומבית של בית המכירות  RM Sotheby שתתקיים בפיניקס, אריזונה בינואר הבא ועל אף שבמכירה אין רף מינימום התחלתי (כך שלכאורה המכונית יכולה גם להימכר בדולר בודד) הערכות מתונות מדברות על סכום באזור ה-1.5 מיליון דולר.

The post אספנות ללא סימן שאלה: המכונית העתיקה בבריטניה והאלפא רומיאו הראשונה appeared first on TheCar.

מועדון החמש הוקם בשנת 1985 במטרה לאגד את קומץ המשוגעים לדבר שבימים שכולם רצו רק סובארו DL חדשה החליטו משום מה לנסוע בגרוטאות ולשמר את המורשת המוטורית הארץ ישראלית משנות ה-50' וה-60' של המאה העשרים -ימים בהם מספרי המכוניות כללו רק 5 ספרות (ומכאן שם המועדון).

מאז הרבה מאוד השתנה ובשנים האחרונות מכוניות שהיו בימי הקמת המועדון חדשות מהניילונים, כולל המכונית הלאומית הסובארו DL של אותן ימים, הצטרפו למשפחת האספנות הארצישראלית הנמצאת בפריחה גדולה כששימור, איסוף ושיקום של מכוניות נוסטלגיות הפך לתחביב לגיטימי ולא רק בקרב משוגעים לדבר, חובבי רכב אדוקים או מכונאים.
הסיבות לפריחה רבות ובעיקר ניתן לציין פתיחת השוק לייבוא רכבי אספנות מחו"ל והאפשרות לרכוש אונליין מכוניות די נחשקות במחירים שפויים מבעבר.

עוד ב-TheCar: 
קלאסיקה מקומית: מועדון החמש משיק רנו דופין שיוצרה בחיפה 
הכירו את הדה-שבו ששווה יותר מפורשה חדשה 
שיאים חדשים למכוניות אספנות בריטיות ואמריקאיות

אמנם במונחים עולמיים סצנת האספנות המקומית עדיין פצפונת ואין מה להשוות את מפגשי האספנות כאן לאירועים כמו הפנינג מכוניות האספנות בהרשי, ארה"ב, פסטיבל האספנות בגודווד, אנגליה ומסע מכוניות האספנות "מילה-מילייה" באיטליה, אבל בשישי הקרוב (ה-6 באוקטובר, מהשעה 10:00 ועד 13:00) יתקיים בפארק הלאומי ברמת-גן אירוע האספנות השנתי הענק של מועדון החמש אשר בשנים האחרונות מארח גם מועדוני אספנות נוספים.

האירוע יתקיים על רחבת הדשא המרכזית של הפארק הלאומי בר"ג וצפויים להשתתף בו יותר מ-300 רכבי אספנות ממודלים שונים מכמעט ראשית המאה העשרים ועד למחצית השנייה של האייטיז.
רכבי האספנות יועמדו על רחבת הדשא אל מול האגם במעגלים גדולים, על-פי ארצות מוצאם.

ברקע ניתן יהיה ליהנות מגרסאות כיסוי ללהיטים משנות ה-60' שיבוצעו על ידי להקת הנשים "Yes Ma'am" והזמר דורון מזר המציין, כמו רכבי האספנות הצעירים, יותר מ-30 שנות קריירה בתחום.

בשעה 12:30 יתקיים הרונדו המסורתי כשהפעם הנושא יהיה "ישן מול חדש" ונסיעת הראווה תכלול מכוניות חדשות ונוצצות לצד ותיקות בנות 30 שנה ויותר מאותו מותג שיסעו אחת לצד השנייה.

כבכל שנה ההשתתפות והכניסה לאירוע הן חינם וללא תשלום לכולם ולאור כמות המבקרים העצומה שהגיעה לאירוע לפני שנה הפעם עיריית רמת גן הקצתה למכוניות שטח תצוגה כמעט כפול בגודלו על מנת לאפשר לאנשים להתרשם ולצלם ללא הפרעה את היפהפיות המתבגרות.

תמונות מן ההפנינג בשנה שעברה:

The post חגיגת הקלאסיות המסורתית של ישראל בשישי בפארק הלאומי appeared first on TheCar.

פורשה 911 היא מכונית העל היחידה שיכולה באמת לשמש בלי בעיה גם כרכב יומיומי לנסיעות מנהליות.
הרבגוניות הזו היא כנראה אחת הסיבות המרכזיות שהפכו את ה-911 לאייקונית כל כך כבר יותר מ-50 שנה, אולם חלק גדול מבעליהן של מכוניות אלו, במיוחד של דגמי האספנות מקוררי האוויר, לא בדיוק יוצאים עם ה-911 שלהם לקניות בסופר או ליום סידורים בכרך ובפועל המכונית שלהם בעיקר חונה בגראז' הביתי.

עם זאת, יש מי שבכל זאת מקפידים לנצל את ה-DNA המגוון של רכבם כמו למשל ביל מקאיצ'רן מטורונטו שבקנדה שרכש ב-1976 פורשה 911 טורבו מודל 1975 ומאז נהג עליה כמעט 1.2 מיליון קילומטרים, או במילים אחרות – עושה עליה קילומטראז' במחוזות הליסינג של כ-30 אלף קילומטרים בשנה.

מעבר לנסיעות מנהליות ולטיולי נהיגה, ה-911 טורבו הדביקה את מקאיצ'רן בחיידק המרוצים שגורם לו לחצות את אמריקה הצפונית לאורכה ולרוחבה כדי להשתתף בליגות מרוצים שונות בניו אינגלנד, ג'ורג'יה, פלורידה ומקומות נוספים בארצות הברית.

עוד ב-TheCar:
 סינגר חושפת את מנוע ה-911 מקורר האוויר האולטימטיבי
ה-911 המיליון ירדה מפסי הייצור
בקרוב: מרבית מכוניות פורשה יהיו חשמליות

בשנת 2009, אחרי 850 אלף קילומטרים שכללו רק טיפולים שוטפים ותיקונים קלים, הרכב היה מעורב בתאונה לאחר ש-SUV גדול החליק ופגע בחלקו האחורי וגרם לנזק לא מבוטל לפגוש ולסרן האחורי. מקאיצ'רן כמובן התבאס מהתאונה אך החליט לא לתת לה להשפיע עליו ועל המכונית, מיהר לתקן את הרכב ויצא מיד למסע מרתוני שנמשך 30 שעות כמעט רצופות של נהיגה ו.-4300 קילומטרים אל פסטיבל רכבי האספנות החשוב בצפון אמריקה בפבל ביץ' שבמונטריי בקליפורניה.

בשנת 2012, בדרך למפגש רכבי הפורשה המפורסם בהרשי שבפנסילבניה, ה-911 של מקיארן חצתה את קו מיליון הקילומטרים.

"ציינו את המאורע עם קצת שמפניה, אבל זה רק מספר ואני ממשיך לנהוג ברכב כרגיל", אומר מקאיצ'רן, ואכן הפורשה שלו ממשיכה לעבוד קשה בלי שום הנחות עם ממוצע נסועה שנתי אפילו מעט גבוה מבעבר.

"יש לי גם רכבים מודרניים יותר, אבל ה-930 היא פשוט מכונה מדהימה", מסביר מקאיצ'רן. "כשהטורבו הושקה בשנות ה-70' היא קבעה סטנדרטים חדשים של ביצועים למכוניות וגם היום, אחרי יותר מ-40 שנה ו-1.2 מיליון קילומטרים, היא עדיין מצליחה לרגש אותי מאוד בכל פעם שאני אוחז בהגה שלה".

The post מתאהב בה כל יום מחדש: הקנדי שנהג מעל למיליון קילומטרים בפורשה 911 טורבו שלו appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות הביקושים לפורשה 911 "מקוררות אוויר" נמצאים בזינוק מתמיד ועל אף שאין ספק ש-911 מהדורות האחרונים עדיפות בכל דבר על פני "Air cooled" ולמרות שלא מדובר במכונית נדירה במיוחד, ערכן האספני של מקוררות האוויר עולה בהתמדה ומחירו של אקזמפלר די סטנדרטי במצב טוב יכול להגיע בקלות למחירה של 911 כמעט חדשה.

חובבי הדגם מדברים על תחושה מיוחדת וחיבור נדיר בין האדם למכונה, אך הדור הראשון הנחשק ביותר שיוצר במשך יותר מ-25 שנה בין השנים 1964 ל-1989 (ובמיוחד גרסת הטורבו שנוספה בשנות ה-70' להיצע) זכה לכינוי "יצרן אלמנות" בשל נטייתו לשלוח נהגים לא מיומנים למפגשים אינטימיים כואבים עם עצים ועצמים נוספים בצד הדרך.

בסדנת סינגר בקליפורניה החליטו לפני כמה שנים לקחת את ה-911 מקוררת האוויר המקורית ולהפוך אותה למכונית טובה באמת שתצדיק את ההילה שנוצרה סביבה.

עוד ב-TheCar:
צפו בתמונות קשות: פורשה 911 הופכת לקורבן אופנה
נקודת ציון: ה-911 המיליון ירדה מפסי הייצור
ה-911 החזקה בהיסטוריה נחשפה

מאז סינגר מכינה למי שהממון מצוי בכיסו (מ-250 אלף דולרים וצפונה לפני מיסים) גרסאות שאולי נראות מבחוץ כמו סתם 911 משנות ה-70' עם כנפיים רחבות, אך מתחת למעטפת כוללות שלדה מחוזקת המבוססת על שלדת ה-964 (ה-911 מקוררת האוויר האחרונה מתחילת שנות ה-90'), מרכב שכמעט כולו עשוי מסיבי פחמן, מתלים ובלמים משופרים, תא נוסעים קלאסי שנבנה מחדש עם נגיעות מודרניות ומנוע (מקורר אוויר כמובן) משופר.

עד לאחרונה המנוע שניתן היה למצוא ב-911 סינגר היה מבוסס על מנועי בוקסר 3.6 מקוררי אוויר מהשנים האחרונות לפני המעבר לקירור מים שהנפח שלהם הוגדל ל-3.8 ליטר, שופרו על ידי קוזוורת' והפיקו כ-350 כ"ס אטמוספריים.

משום שמדובר במכונית קלה מאוד הביצועים היו בהחלט מרשימים, אבל בעידן בו גם לחובבי קלאסיות המספרים מדברים בסינגר הבינו כי עליהם לקחת את מנוע הבוקסר 6 צילינדרים מקורר האוויר לשלב הבא.
לצורך כך סינגר פנתה להנס מצגר, מהנדס גרמני בן 87 שתכנן בעבור פורשה את מנוע 6 הצילינדרים המקורי של ה-911, ויחד עם ווילאמס הבריטית, המתמחה ביצור ותכנון מנועי ביצועים ומוכרת בעיקר בשל חלקה רב השנים במרוצי הפורמולה 1, הם פיתחו גרסה משופרת חדשה למנוע מקורר האוויר. הנפח עלה ל-4.0 ליטרים, הקו האדום טיפס ל-9000 סל"ד וההספק ללא פחות מ-500 כ"ס, ממש כמו בגרסת ההארד קור המודרנית (והמקוררת מים) -911 GT3.

כדי לשמור על אמינות המנוע צויד במניפת קירור גדולה מאי פעם ובמערכת קירור שמן כפולה. מאחר של-911 של סינגר כמו כל 911 שיוצרה מאז ומעולם יש מבנה לכאורה שגוי פיזיקלית של מנוע אחורי והנעה אחורית, המתכננים ניסו ככל הניתן לחסוך במשקל שנמצא מאחורי הסרן האחורי ובמנוע החדש ניתן למצוא חלקי מנוע פנימיים ומערכת פליטה העשויים מטיטניום וחלקים אחרים כמו סעפת היניקה אשר נבנו מסיבי פחמן ומשלימים את החבילה ההופכת את ה-911 של סינגר למושלמת אפילו יותר מבעבר.

The post שלמות משופרת: סינגר חושפת את מנוע ה-911 מקורר האוויר האולטימטיבי appeared first on TheCar.

מאזדה הצטרפה לפרארי, מרצדס, למבורגיני, פורשה וקומץ יצרניות רכב נוספות וחונכת בימים אלה סדנה מיוחדת לשחזור ולשיקום רכבי המותג שתתמקד, בשלב זה לפחות, במיאטה NA מהדור הראשון.

כמעט שלושה עשורים חלפו מאז השקת המיאטה MX5 הראשונה ועל אף שעל פניו מעולם לא היו לה ביצועים יוצאי דופן או עיצוב פורץ גבולות להתגאות בהם, היא הוכיחה, בעידן בו הכל החל להפוך לקר ומחושב, כי עדיין אפשר לרגש גם בלי מיליון כ"ס מתחת למכסה ותג מחיר מפוצץ.

המיאטה שאבה הרבה השראה ממכוניות הספורט הבריטיות והאיטלקיות משנות ה-60' של המאה ה-20' וכמוהן הציעה יכולות ניהוג ותקשור מופלאות עם האוחז בהגה, אך בניגוד לאותם רכבי ספורט אירופאים שסבלו ממוניטין אמינות מפוקפק, במקרה של המיאטה היפנים ארזו הכל בחבילה בנויה היטב עם אמינות מושלמת כמו שניתן לפגוש בכל משפחתית מארץ השמש העולה.

המיאטה השיבה לאנשים מן השורה את היכולת לשים את ידם על מכונית ספורט טהורה במחיר הגיוני והפכה עד מהרה לרודסטר הנמכרת מאז ומעולם, עם מעל למיליון יחידות שנמכרו עד היום מארבעת דורותיה.

עוד ב-TheCar:
מאזדה MX5 מיאטה היא מכונית השנה בעולם
מבחן דרכים: מאזדה MX-5 מיאטה החדשה פוגשת את הדור המייסד
מאזדה חוגגת יובל למנוע הונקל הרוטורי         

המיאטה, המככבת כבר שנים בכמעט כל רשימת רכבי הספורט הגדולים של כל הזמנים, נהנית כמעט בכל מקום על פני הגלובוס מביקושים ערים בשוק המשומשות ובשנים האחרונות חלה עליה חדה בביקושים לרכבים מהדור הראשון שרבים כבר מתייחסים אליו כאל קלאסיקה מוטורית.

במטה מאזדה ביפן הבינו כי על אף שברחבי העולם יש מאות סדנאות המתמחות בשיפור מיאטות ומלאי אין סופי כמעט של אביזרים וחלפי אפטר מרקט לרכב, יש קהל הולך וגדל של אספנים המגלים עניין בדגם וממש לא מחפשים שיפורי מנוע, קפיצי הנמכה או חישוקים נוצצים, אלא מעוניינים במיאטה מקורית ככל הניתן במצב כמה שיותר קרוב לחדש.

בהתאם לכך במאזדה החליטו להקים סדנת רסטורציה אליה יוכלו בעלי מיאטות לשלוח את רכביהם לשיקום.

רכבים שיגיעו לסדנה יפורקו לחלוטין עד רמת הבורג ויעברו תהליך שיכלול שיפוץ או החלפה של המכלולים המכניים השונים, שחזור מלא לתא הנוסעים וכמובן צביעה ופחחות ברמה גבוהה, כשכל העת מחסן החלפים של היצרן נמצא בהישג יד לכל חלק שדורש החלפה.

מעבר לשרותי שיפוץ מלא הסדנה תציע גם שיפוצים חלקיים בהתאם לדרישה של הלקוחות ותציע גם חלקים שונים למכירה כמו גגות מקוריים, הגאי עץ של נרדי ואפילו צמיגי ברידג'סטון 185/60/14 מאותו הדגם בדיוק שאיתו הגיע הרכב כחדש.

למרבה הצער השירות יהיה זמין בשלב ראשון רק ביפן, אך במאזדה שוקלים בחיוב, אם ירשמו ביקושים ערים לשירותים, להקים סדנאות נוספות בסמוך למתקני ייצור של החברה גם במקומות אחרים בעולם.

כמו כן, בשלב זה לא לגמרי ברור מה תהיה העלות של שיפוץ מלא בסדנה אך סביר להניח שהוא יהיה יקר יותר משיקום דומה בסדנה פרטית אולם זול משמעותית מהעלויות הנהוגות בסדנאות של היצרנים שהוזכרו לעיל.

The post מאזדה חוזרת אל הדור הראשון של המיאטה MX5 appeared first on TheCar.

קצת יותר מ-30 שנה לאחר שמכוניות גרופ B הורחקו מאליפות העולם בראלי, 6 אגדות מרוצים מאותה תקופה יועמדו בקרוב למכירה פומבית במסגרת שבוע הרכב המסורתי בפבל ביץ' שבקליפורניה.

אין ספק שכל מי שחי ונושם מכוניות וגדל בשנות ה-80 של המאה ה-20 לא יכול לשכוח את מרוצי הראלי שזכו באותן שנים לפופולריות חסרת תקדים הדומה לזו של מרוצי הפורמולה 1.

בראשית שנות ה-80, פדרציית המרוצים הבינלאומית שינתה את תקנות אליפות העולם בראלי ויצרה את קטגורית גרופ B. בניגוד לתקנות עד אז, על פיהן רכבים שהשתתפו במרוצי ראלי היו חייבים להתבסס על דגמים בייצור סדרתי שלפחות 5000 יחידות מהם יוצרו בשנה, התקנות החדשות היו מתירניות בהרבה בכל הנוגע להתבססות על דגמים קיימים וליחס בין הספק המנוע למשקל ולמעשה אפשרו בניית רכבי מרוץ ייעודיים עם הספקים מטורפים.

הדרישה הכמעט יחידה בה היו צריכים לעמוד היצרנים שרכביהם השתתפו בקטגוריה זו הייתה מכירת 200 יחידות הומולוגציה עם רישוי לכביש מכל דגם.

עוד ב-TheCar:
הסובארו של קולין מקריי נמכרה במעל למיליון שקלים
הכירו את הדה-שבו ששווה יותר מפורשה חדשה
340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב

שינוי התקנות הפך את מרוצי הראלי למרתקים ולמרהיבים במיוחד והקהל הצביע ברגליו והגיע בהמוניו לצפות בכל מרוץ במסגרת הסבב העולמי, אבל עד מהרה התברר שלהסרת החסמים היו גם השפעות פחות חיוביות ובעקבות שורה של תאונות קטלניות ב-FIA החליטו, בלית ברירה, לגנוז את רכבי גרופ B אחרי פחות מ-5 שנים בסיום עונת המרוצים של 1986.

על אף שאין ספק שההחלטה של פדרציית המרוצים הייתה מתבקשת, הרחקת רכבי גרופ B מהמסלולים הובילה לצניחה חדה בפופולריות של מרוצי הראלי ועד היום, 30 שנה מאוחר יותר, נראה שכולם תמימי דעים שאלה היו ימי הזוהר של ה-WRC.

המכוניות שכיכבו על המסלולים באותם שנים הפכו לאגדות וערכן של גרסאות ההומולוגציה עם רישוי לכביש, אשר נמכרו כאמור במספרים מאוד נמוכים, נמצא בעלייה חדה כבר שנים.

אגדות הראלי שיוצעו בקרוב למכירה היו שייכות לאספן פרטי מאז שנות ה-80 ונשתמרו במצב כמעט חדש.
על אף שלאף אחת מהמכוניות לא נקבע מחיר מינימום, לחובבי המציאות אין מה לחפש כאן ואין ספק שכל אחת מהמכוניות תחליף ידיים בתמורה לכמה מאות טובות של אלפי דולרים לכל הפחות.

המכירה כוללת שלוש כוכבות ראלי מבית לנצ'יה:
סטראטוס מודל 1975 – מכונית מטרום ימי גרופ B וללא ספק אחת ממכוניות הראלי היפות בכל הזמנים אשר מצוידת במנוע וי 6 מרכזי מתוצרת פרארי המפיק 190 כ"ס והנעה אחורית, לנצ'יה 037 – מכונית הגרופ B הראשונה של החברה האיטלקית, גם היא עם מנוע מרכזי והנעה אחורית בהספקים של בין 205 כ"ס בגרסה לכביש ל-280 כ"ס בגרסת המרוץ,

אולם למרות שה-037 הייתה מכונית מרהיבה ומכונת מרוץ מוצלחת שלעצמה, עם הנעה אחורית בלבד היא לא הצליחה לתת מענה לאודי קוואטרו ולפיג'ו 205 טורבו 16 שהיו מצוידות במערכת הנעה כפולה מתוחכמת, ודלתא S4 שהושקה ב-1985 שלבד משם ועיצוב שהזכיר במשהו את הדגם הקומפקטי של החברה לא חלקה דבר עם המכונית בייצור סדרתי. היא שקלה פחות מ-900 קילוגרם וכללה מנוע מרכזי עם מגדש טורבו ומגדש על שהפיק בגרסת המרוץ 480 כ"ס מנפח  1.8 ליטרים.

במכירה יוצעו גם צמד רכבי פורד RS200  – ככל הנראה מכונית גרופ B היפה והנחשקת ביותר הכוללת אף היא מנוע מרכזי מוגדש ועוצמתי עם הספק של 450 כ"ס, הנעה כפולה ושלדה שתוכננה על ידי מהנדסי פורמולה 1.
הראשונה מודל 1986, אחת מ-200 היחידות עם רישוי לכביש שנדרשו על פי תקנות גרופ B, והשניה אחת מ-24 היחידות שהוסבו בשלב מאוחר יותר לגרסת אבולושן שכללה מנוע בנפח גדול יותר והספק אפילו מטורף יותר.

כמו כן במכירה יחליפו ידיים גם שתי הכוכבות הבלתי מעורערות של גרופ B  – אודי קוואטרו ופיג'ו 205 טורבו 16.
הקוואטרו, שלמעשה הייתה הראשונה לנצל את יתרונות ההנעה הכפולה במרוצי ראלי היא בגרסת S1 מבציר 1985 הכוללת מרכב מקוצר, חלקי מרכב מאלומיניום וחומרים מרוכבים שהורידו את המשקל לאזור הטון, הנעה כפולה ומנוע 5 צילינדרים מוגדש שהפיק בגרסאות המרוץ שלו עד 500 כ"ס.

הפיג'ו 205 טורבו 16 הוצגה ב-1983. למרות דמיון מסוים לגרסת 3 הדלתות של הסופר מיני הצרפתית, גם כאן הקשר בין המכוניות היה אפסי ולביאת הראלי כללה מנוע מרכזי שהפיק בין 200 כ"ס בגרסה עם הרישוי לכביש ל-450 בגרסת המרוץ. עם השקתה הטורבו 16 הצליחה לערער את שליטתה המוחלטת של אודי באליפות העולם, רשמה 16 נצחנות במרוצי ראלי וזכתה שנתיים ברציפות באליפות היצרנים.

בעוד שבעבור רובנו הסיכוי לשים את היד על כוכבות הראלי של ילדותנו הוא נמוך מאפסי, ישראלי אחד שהגיע לעמדה בכירה מאוד בוולסטריט החליט לפני כמה שנים שיש לו את מה שנדרש כדי להגשים את חלומות הנעורים שלו ועד כה ייבא לארץ הקודש גרסאות הומולוגציה של כמה מכוכבות גרופ B האייקוניות ביניהן רנו 5 טורבו 2, פיג'ו 205 טורבו 16, לנצ'יה דלתא S4 וMG מטרו 6R4 ואין ספק שאודי קוואטרו ופורד RS200 הן תוספות יותר ממתבקשות לאוסף.

The post אגדות הראלי של שנות ה-80 יכולות להיות שלכם appeared first on TheCar.

ממש כמו זכיה בגביע העולם לכדורגלנים, מדלית זהב אולימפית לאתלטים ומקום ראשון בסבב הפורמולה 1 לנהגי מרוץ, בעבור מי שמשפץ ומשחזר מכוניות קלאסיות התואר "Concorso d'Eleganza" הוא ככל הנראה פסגת השאיפות.

התואר מחולק באוגוסט מדי שנה במסגרת תערוכת פבל ביץ' במונטריי שבקליפורניה, ללא ספק אירוע האספנות הגדול והמשמעותי ביותר בצפון אמריקה.
עם זאת, למרות שהאירוע מתקיים בארצות הברית, במרבית השנים זכו בתואר רכבים ממוצא אירופאי, לרוב כאלה מלפני מלחמת העולם השנייה.

דוגמה טובה לכך היא הזוכה בתואר לשנת 2012 – מרצדס בנץ 680 S Torpedo רודסטר מודל 1928 המצוידת במנוע בנפח 6.7 ליטרים עם 2 קרבורטורים ומגדש על  המפיקים יחד 180 כ"ס ומומנט של מעל ל-40 קג"מ.
רק שלושה אקזמפלרים מגרסה זו שנבנתה על ידי בונה המרכבים בהתאמה אישית ( Coach Builder) סאווצ'יק יוצרו. הזוכה היא היחידה ששרדה ובקרוב היא צפויה להחליף ידיים במסגרת מכירה פומבית.

המכונית בגוון אפור בהיר לא מטאלי עם שמשה קדמית קטנטנה, ריפודי עור אדמדמים, דשבורד מעץ מהגוני מבריק ולא גג בכלל הוצגה לראשונה בתערוכת הרכב של ניו יורק באפריל 1929 בדיוק לפני 88 שנה ולכדה את עיניו של ברון הנפט פרדריק הנרי בדפורד ג'וניור שרכש אותה בסיום התערוכה.

משפחתו של המיליונר שמרה על  המכונית במשך יותר מ-75 שנים עד שלפני כעשור צמד אחים אספני רכב רכשו את המכונית מיורשיו של הבעלים המקוריים.

הרכב אמנם נשמר כל השנים בתנאים טובים וגם לא עברו עליו חיים קשים מדי, אך השנים עשו את שלהן וצמד האספנים החליטו לשחזר את הרכב הנדיר למצב מושלם תוך הקפדה יתרה על שמירה על מקוריות בתהליך ארוך, מפרך ויקר שנמשך כשנתיים ובסיומו התוצאה המוגמרת הוצגה, כאמור, בתערוכת פבל ביץ' והשיגה ציון מושלם של 100 נקודות שהעניק לה את התואר הנכסף.
בהמשך המרצדס הנדירה זכתה בפרסים נוספים, הייתה מסמר הערב בלא מעט אירועים מוטוריHם ובחודש הבא היא צפויה להימכר ב RM Sotheby's  למי שיציע את הסכום הגבוה ביותר ויירשם כ"יד שלישית" של הרכב הנדיר.

אם אתם עושים את צעדיכם הראשונים בעולם האספנות ומתלבטים בין חיפושית, פיג'ו 404 או אולי אפילו איזו אלפא ספיידר ישנה, כנראה שהמרצדס הזו היא לא בדיוק בשבילכם, אבל מצד שני אם שדדתם בנק, זכיתם בירושה שמנה או שאתם מחזיקים, עוד מיום ההנפקה, בכמות מכובדת של מניות  גוגל, פייסבוק, טבע או מובילאיי ויש לכם איזה 6.5-8 מיליון דולרים מיותרים שממש אין לכם מה לעשות איתם, אין ספק שהמרצדס הזו היא אחת הדרכים המרהיבות ביותר לבזבז אותם.

The post כוכבת התערוכה מחפשת אהבה חדשה appeared first on TheCar.

המחסן המתניע של סיטרואן חוזר! 70 שנה לאחר שה-H ואן הוצג ב-1947, סדנה איטלקית המתמחה בייצור גרסאות מחווה לרכבים נוסטלגיים משיקה מהדורה מוגבלת של המסחרית האייקונית.
ה-H ואן נולד לאחר מלחמת העולם השנייה לנוכח הצורך בכלי רכב זולים, פשוטים ושימושיים.
המראה הרבוע והשימוש במשטחי פח גלי הסוג ששימש למחסנים יצרו את הרושם כי מדובר במשהו שנפח מקומי הרכיב לבד בסדנתו, אך מתחת לעיצוב הבנאלי הסתתר תכנון גאוני של רכב מודרני יחסית לזמנו בתצורת מרכב אחוד ללא שלדה נפרדת עם הנעה קדמית, מתלים נפרדים לכל הגלגלים ורצפת הטענה שטוחה לחלוטין.
משטחי הפח הגלי, אגב, יצרו חוזק מבני רב ואפשרו הפחתת משקל תוך שמירה על חלל מטען גדול במיוחד.
ה-H ואן יוצר במספר תצורות מרכב – מסחרי סגור, גרסת 4 דלתות, גרסת קבינה לבודד עם ארגז פתוח ועוד.
ה-H יוצר במשך 34 שנים ברציפות עד שנת 1981 ובסך הכל נמכרו קרוב לחצי מיליון יחידות ממנו.

אמנם לא מדובר בוואן שהפך לאייקון כמו הטרנספורטר הראשון של פולקסווגן (שהיה, אגב, פחות מתקדם ושימושי מה-H ואן), אבל צורתו הלא שגרתית ופשטות מכלוליו הפכה אותו לחביב על לא מעט אספני רכב.
המעצבים דייוויד אובנדורפר ופבריצ'יו קסלאני מסדנת FC Automobili האיטלקית החליטו, כאמור, להחזיר את הרכב הייחודי לחיים 70 שנה לאחר השקתו ו-36 שנים לאחר שהאקזמפלר האחרון ירד מפסי הייצור ותכננו גרסת הומאז' מודרנית לוואן המיתולוגי בעזרת ערכת בודי קיט שהם עיצבו לאחד מניניו של ה-H ואן, הסיטרואן ג'אמפר המודרני.

הערכה כוללת חיפוי פיברגלאס מלא לכל משטחי המרכב המודרני המעניק לג'אמפר את אותו מראה מיוחד של פח גלי וחזית רבועה אשר יוצרים קישור עיצובי ברור ל-H המיתולוגי.
המעצב אובנדורפר מבהיר: "לא התכוונו להעתיק את ה-H המקורי, אלא ללכוד את נשמתו של הרכב האייקוני ולהעניק לה פרשנות מודרנית באמצעות חליפת פיברגלס נוסטלגית".

זו אינה הפעם הראשונה בה סדנת FC מייצרת ערכות בודי קיט בסגנון רטרו לרכבים מודרניים ובין היתר ניתן לציין גרסאות לרנו 4, פיאט 600, פיאט 127, פולקסווגן טרנספורטר הראשונה וגם גרסת קופה ל-500 המודרנית.
מאחר שמדובר בגרסה החוגגת 70 שנה לוואן האייקוני, ייוצרו 70 אקזמפלרים לא ערכת הבודי קיט המלאה וללקוחות תינתנה אפשרויות שונות להתאמה אישית.

The post בחזרה למחסן על גלגלים: גרסת מחווה מרהיבה לסיטרואן H ואן appeared first on TheCar.

שנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת היו שנים מרתקות למין האנושי. הטלוויזיה החלה להיות גורם משמעותי בחיי האנשים, מטוסי סילון קרעו את השמיים והפכו את כדור הארץ למקום נגיש וקטן יותר, ולראשונה בני אנוש יצאו מגבולות הכדור הזה אל עבר החלל. בהשראת כל הדברים הללו והרווחה הכלכלית שאפיינה את אותם עשורים המכוניות הפכו לחזקות, עצומות מימדים, מפוארות ומפנקות יותר.
בהשראת סרטי המדע הבדיוני שהיו פופולריים מאוד באותן שנים רבים היו בטוחים שבשנת 2,000 המכוניות כבר יעופפו בשמים ומסעות בחלל יהפכו לנחלת הכלל, לפחות כמו טיסה לפריז.

עוד ב-TheCar: 
קרייזלר ואנחנו אומרים שלום לדודג' וייפר  
האם פיאט קרייזלר תייצר מכוניות אוטונומיות לגוגל?  
קונצרן קרייזלר-פיאט עובר לגז טבעי

על רקע עידן בו יותר מבכל עת אחרת המציאות השתלבה בעולם הפנטזיה, ענקית הרכב קרייזלר ייצרה מהדורה מוגבלת מאוד של מכונית שצוידה בטורבינת סילון במקום במנוע שגרתי עם 6 או 8 צילינדרים.
על העיצוב הייתה אחראית סדנת גיאה באיטליה והוא הציג שילוב בין קווי מתאר שהיו אופייניים למכוניות אמריקאיות מראשית שנות ה-60' לבין אלמנטים בהשראת עולם התעופה כמו פנסים עגולים בחזית שמזכירים את פתחי היניקה של מנועי סילון ואחוריים בעיצוב ייחודי מאוד עם מה שנראה כמו צמד מבערים אחוריים של מטוס קרב.
בנוסף, גם בתא הנוסעים שולבו אלמנטים עיצוביים שאמורים היו להלהיב את דמיונם של החולמים על עידן החלל.

עם זאת, מתחת למכסה המנוע לא הותקן מנוע של רקטה לחלל או מנוע סילון ממטוס קרב, אלא מנוע טורבינה קטן בהרבה שהפיק בסך הכל 130 כ"ס. נתון המומנט היה מרשים בהרבה ועמד על מעל ל-40 קג"מ.

בסך הכל קרייזלר ייצרה 55 יחידות של מכונית הטורבינה, 5 מהן היו גרסאות טרום יצור שהושמדו על ידי החברה. 50 המכוניות הנוספות נמכרו ללקוחות פרטיים והיו מצוידות ברישוי לכביש הציבורי. משום מה, למרות שגם בזמן אמת היה ברור שמדובר במכונית מאוד ייחודית, מרבית המכוניות לא שרדו את השנים במצבן המקורי וכיום ידוע על רק 9 אקזמפלרים שנותרו שלמים. בין היתר כוכב הטלוויזיה ואספן הרכב ג'יי לנו מחזיק אחת וידוע על מספר יחידות, לא כולן במצב נסיעה, הנמצאות בידי אספנים פרטיים.
למרבה המזל אנשי קרייזלר הבינו שלא מדובר בסתם מכונית ודאגו לשמר שתי מכונית במצב נסיעה.
מכונית הטורבינה מוצגת לקהל במוזיאון וולטר פ. קרייזלר ולאחרונה הזדמן לעיתונאי רכב אמריקאי ממגזין Road&Track לקחת אותה לסיבוב קטן.

בעוד שכשעומדים מבחוץ אי אפשר לטעות שמדובר במכונית שונה מאוד בשל רעש הסילון שהיא מפיקה, נהיגה בה לא שונה באופן מהותי מנהיגה ברכבים אחרים מהתקופה למעט מד סל"ד עם קו אדום ב-60' אלף סיבובים בדקה, ובאופן מפתיע משהו גם בזמן נסיעה עם חלונות פתוחים הרעש בקבינה נמוך מאוד.

לא ידוע על עוד ניסיונית שהבשילו של יצרניות רכב גדולות נוספות לייצר מכונית סילונית, אך הרשת מלאה בכל מיני פרויקטים עצמאיים, לרוב די הזויים, של אנשים שבחרו לשדך בין מגוון כלי רכב די שגרתיים למנועים של מטוסים ומסוקים.

בשנת 2010 יגואר הציגה את ה-CX75 – קונספט למכונית ספורט היברידית המשלבת בין מנוע חשמלי לצמד מנועי סילון קטנים אך הדגם נשאר בגדר מכונית רעיונית. השנה חלום הסילון קיבל בוסט נוסף כשסטארט-אפ סיני בשם Techrules הציג קונספט למכונית על עם מנוע סילון חשמלי שלטענת המפתחים מפיק יותר מ-10000 כ"ס ומציג טווח נסיעה של 1800 קילומטרים בין טעינות.

The post מכונית הסילון של קרייזלר: חזון עתידני משנת 1962 appeared first on TheCar.

לפני כמה שנים סין עקפה את ארצות הברית והפכה לשוק הרכב הגדול בעולם. כיום, מיוצרים במדינה יותר מעשרה מיליון כלי רכב מדי שנה, אבל עד לפני שניים-שלושה עשורים המצב היה שונה לחלוטין ולמרות שברפובליקה העממית חיו יותר ממיליארד סינים, על כבישי המדינה כמעט לא נעו כלי רכב והיצרניות המקומיות ייצרו מדי שנה כ-150 אלף כלי רכב – בערך ממחצית מהכמות הנמכרת בשנים האחרונות בישראל בה מחיים רק כ-7 מיליון תושבים.

יתרה מזאת, מרבית כלי הרכב שיוצרו היו כלי רכב מסחריים או צבאיים והבודדים שיכלו לרכוש או לעשות שימוש במכוניות פרטיות היו קצינים בצבא ובמשטרה, פקידי ממשל וחברים בכירים במפלגה הקומוניסטית ומן העבר השני הרוב המוחלט של הסינים נעו באופניים או בתחבורה ציבורית.

עוד ב-TheCar: 
הכירו את ה-NIO EP9, הייפר קאר מסין שחשמלה את הנורבורגרינג  
אייקון השטח האמריקאי זוכה לגרסה אולטימטיבית דווקא בסין  
על הגובה: "האוטובוס הרוכב" הסיני ביצע נסיעת מבחן

לואו ווניו שנולד לתוך המציאות המוטורית המדכאת הזו, התאהב במכוניות בגיל צעיר והחליט לעשות הכל כדי להגשים את החלום ולאחוז בהגה. בהתאם לכך, הוא החל לעבוד כנהג עבור פקידי הממשלה ובשנת 1979 הוא ניצל קשרים וכסף שחסך ורכש רכב מתוצרת פולנית שיובא למדינה בשנות ה-50'.

על אף שכפי שאתם בוודאי יכולים לדמיין לא היה מדובר בשום פסגה מוטורית, לואו התרגש מכל נסיעה ברכב. "החלפתי כפפות לבנות בכל יום, הרכבתי משקפי שמש וגם כשהיה גשם השתדלתי לנהוג עם חלון פתוח כדי שהאנשים יוכלו לראות".

בהמשך לואו הקים מוסך, מסלול קארטינג וחברת הסעות ובמקביל התחיל לטפח אוסף קטן של מכוניות סיניות אותן רכש לרוב מעודפי הצבא או המדינה בזכות הקשרים שהיו לו מימיו כנהג של אנשי ממשל בכירים.
האוסף של לואו הלך וגדל, עם כלי רכב מסוגים שונים מרכבי צבא ישנים ועד למכוניות שרד ששימשו שרים, אך במשך שנים הוא התייחס לזה כתחביב צדדי נחמד לשעות הפנאי.

בשנת 1998 הכל השתנה. לואו השתתף במרוץ ראלי הקלאסיות הבינלאומי הראשון שנערך במדינה במסלול לאורך כ-1,300 קילומטרים מהעיר דאליאן לבייג'ינג עם ה-Hongqi 770 שלו שבעבר הייתה שייכת למרשל בצבא השחרור הלאומי.
על אף שהראלי התקיים בסין לא השתתפה בו,חוץ מה-Hongqi של לואו, אף מכונית סינית.
הצופים הרבים לאורך המסלול התלהבו מן הסתם משלל המכוניות הקלאסיות הנדירות שהגיעו מכל קצוות העולם, אך הריעו במיוחד ללואו שעשה כבוד למקומיים.

אהבת הקהל וההתרגשות של האנשים לנוכח הקלאסיקה המקומית היו בעבור לואו אירוע מכונן והוא החליט למכור את שלושת העסקים המצליחים שלו ולהשקיע את כל הונו בהגדלת האוסף ובהקמת מוזיאון מכוניות שייתן כבוד לתעשיית הרכב הסינית.

לואו החל לקנות עוד ועוד מכוניות ובין היתר הצליח לשים את ידו גם על לימוזינה ארוכה במיוחד שנבנתה ב-1976 במיוחד עבור מאו דזה דונג. הרכב השחור כולל טלפון, מקרר, מיזוג אוויר וכיסאות עור, אבל מייסד הרפובליקה העממית של סין לא זכה להשתמש בה משום שנפטר לפני שבניית הלימוזינה המיוחדת הושלמה.
כמו כן באוסף ניתן למצוא המכונית ששימשה את ליו שאו-צ'י, נשיא סין מ-1958עד 1968, שהואשם בבגידה.

המוזיאון נפתח בשנת 2009 בהאנגר גדול ברובע הצפוני של בייג'ינג וכולל כ-200 מכוניות.

האובססיה של לואו לאוסף ולמוזיאון שלו הביאה אותו כמעט לפת לחם ובין היתר הוא נאלץ למכור את ביתו המרווח ולעבור לדירה צנועה. "אני כבר לא קונה בגדים חדשים, אני ואשתי אוכלים רק את הדברים הבסיסיים ביותר ואפילו אין לנו רכב לשימוש יומיומי".
לאחרונה כיכב לואו בסרט דוקומנטרי קצר בשם "מונע" שתיעד את האוסף ואת מאמציו של לואו לטפח את המוזיאון.
הסרט זכה לתהודה רבה ובעקבותיו הרשויות החליטו לתמוך במוזיאון ולעזור ללואו לשמר את האוסף הפרטי ולהפוך את התצוגה לאטרקטיבית ולמודרנית יותר, אך בה בעת לשמר את אווירת הוינטג' השוררת במקום בו ריחות של היסטוריה ושמן מנוע מתערבבים.

The post הכירו את האספן שמחזיק יותר מ-200 מכוניות מימי סין הקומוניסטית appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים מתלהבים מזקנות ובעוד שעד לפני לא יותר מדי זמן כל מי שמלאו לה יותר משני עשורים נחשבה לגרוטאה חסרת חן שעשתה את שלה, כיום יש מי שדואגים לשמר ולטפח מכוניות ישנות.
יש כאלה שמגשימים את חלום הילדות ובהתאם לתקציב לרוב מייבאים ממעבר לים את מכונית הספורט או היוקרה שכיכבה בחלומות המוטוריים שלהם כשהיו צעירים, ויש מי שדווקא מעדיפים את האייקונים הארץ ישראליים, המכוניות שהם גדלו עליהן והיו סופר פופולריות כאן לפני אי אלו עשורים ומאז כמעט נכחדו.

בעוד שבקרב חברי הקבוצה הראשונה אנו פוגשים כאן מכוניות כמו קורבט, מוסטנג, מרצדס, פורשה ואפילו כמה רכבי פרארי, אצל חובבי הארץ ישראליות מככבים דגמים עממיים שאהובים על אספנים מכל העולם כמו פולקסווגן חיפושית, לצד דגמים עם זיקה ייחודית כמו סוסיתא וכמובן המכונית הלאומית – סובארו ליאונה, או בכינוייה כאן "DL" .

עוד ב-TheCar:
זה מה שקורה כשמשתילים מנוע עם 800 כ"ס בחיפושית
בחזרה לשנות ה-80: מצאנו סובארו במצב מושלם
שלום לדינוזאור: ניסאן נפרדת מהטסורו אחרי 24 שנים

משום שרכבים מקבוצה זו, לפני שיפוץ, לא עולים יותר מדי, יש לא אספנים שרוכשים מלוא החופן גרוטאות בתקווה שיום אחד הם ישפצו אותן.
אבל לא לכולם יש את הזמן לעשות זאת או המקום לאחסן את כל הרכבים הללו ואין ספק שיותר נכון והגיוני להתמקד בפרויקט אחד בכל פעם.

אם אתם עדיין ממש מתקשים להחליט בין קלאסיקה גלובלית לקלאסיקה ישראלית, אתם יכולים גם ללכת על פתרון משולב כמו זה של בחור מפלורידה שהחליט – אנחנו מקווים שאתם יושבים – לאחד בין הפרונט של סובארו ליאונה משנות ה-80' (ברמת הגימור GL) לאחוריים של חיפושית קלאסית.

על אף ששידוך כזה נשמע כמו משהו שקרה במצב תודעה מעורפל אחרי שתיית יותר מדי בירות ומפגש עם מסור דיסק ורתכת, אנחנו חייבים לציין כי במקרה זה לא נראה שמדובר בשיגעון רגעי אלא בפרויקט מושקע מיוחד שבין היתר כולל 2 מנועים – קדמי מתוצרת סובארו שמניע את הגלגלים הקדמיים ואחורי מקורר אוויר של חיפושית שמניע את האחוריים.

יתרה מזאת, נקודת החיבור בין שני המרכבים, הרבוע של הסובארו והמעוגל של החיפושית, לא נמצאת בנקודת השקה פשוטה אלא באמצע תא הנוסעים, בקורה B שמאחורי הדלתות הקדמיות השייכות יחד עם הפרונט, הדשבורד והשמשה הקדמית לסובארו לבין הגג, ההחלונות, המושב האחורי, הכנפיים והפגוש האחורי השייכים לחיפושית.

אנו עדיין קצת מתקשים להבין מה בדיוק גרם למישהו להשקיע עשרות רבות אם לא מאות שעות עבודה בפרויקט ההזוי הזה, אך אם אתם חיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ה"סובארפושית" יכולה להיות שלכם משום שבימים אלה היא מוצעת למכירה בקרייגסליסט בתמורה ל-7,000 דולרים.

בכל מקרה, גם אם היצירה הלא שגרתית הזו ממש עושה לכם את זה, לארץ לא תוכלו לייבא אותה מאחר שכאן במחוזותינו יש תקנות דרקוניות שלפיהן גם פילטר אוויר פתוח נחשב לשינוי מבנה מסוכן ואסור.

The post הזוג המוזר: מה קורה כשסובארו DL וחיפושית מתאחדים appeared first on TheCar.

לעולם לא מאוחר מדי: אסטון מרטין הודיעה בסוף השבוע כי היא מחזירה לחיים את ה-DB4, יותר מיובל שנים לאחר שזו ירדה מפס הייצור.
בעיני מרבית האנשים ה-DB5, האסטון הראשונה של ג'יימס בונד, נחשבת לבריטית הקלאסית הנחשקת ביותר, אך ה-DB4 נחשבת לנדירה יותר ובהתאם לכך ליקרה יותר.

החברה תייצר במפעל שייצר את ה-DB4 המקורית 25 יחידות של גרסת ה-GT הסופר נדירה ממנה יוצרו בסך הכל 75 יחידות, לפי מפרט מהדורת "משקל קל" למרוצים משנת 1959 ממנה יוצרו רק שמונה אקזמפלרים שיועדו למסלול בלבד.
גם המכוניות החדשות, שמן הסתם לא יעמדו בשום תקנות בטיחות או זיהום עדכניות, לא יזכו לרישוי לכביש ויהיו מיועדות לשימוש על המסלול או באירועים מיוחדים בלבד, וכל רוכש יקבל גם כניסה חופשית לא מוגבלת לימי מסלול במספר מסלולים מפורסמים ברחבי העולם כולל שינוע הרכבים למסלול, הכנתם לשימוש וליווי והדרכה צמודה של נהגי מרוצים מפורסמים.

ה-GT DB4 החדשות יישארו נאמנות לתכנון ולעיצוב המקורי ובבנייתן אסטון מרטין תשלב שימוש בטכניקות ישנות תוך הסתמכות על התוכניות המקוריות וציוד מפס הייצור המקורי עם שלדת צינורות ולוחות מרכב מאלומיניום, אך עם זאת בקרת האיכות והדיוק יבוצעו בטכניקות מודרניות כמו גם שיפורים מתבקשים במערכות הבלימה, המתלים והבטיחות. כל זאת, כך על פי אנשי אסטון, מבלי לפגוע בתחושות ובאופי המיוחד והקלאסי של המכונית המקורית.

עוד ב-TheCar:
ההייפר קאר המטורפת של אסטון מרטין ורד בול
אסטון מרטין DB11 היא המכונית החזקה בתולדות המותג
מנכ"ל אסטון מרטין ל-TheCar: "מי שלא יבין את גוגל לא ישרוד"

מספרי השלדה של המכוניות החדשות ימשיכו מהמספר של ה-DB4 האחרונה שיוצרה כדי לשמור על המשכיות הדגם. בתא המנוע ניתן יהיה לפגוש מנוע 3.7 ליטרים עם 6 בוכנות בטור שישמור על מאפייניו המקוריים, אך יפיק כעת 340 כ"ס שיועברו לגלגלים האחוריים דרך תיבת 4 הילוכים ידנית ודיפרנציאל מוגבל החלקה.

"השקת המכונית הקלאסית הזו היא סימן ליכולות המגוונות של אסטון מרטין. באותה שנה בה השקנו את DB11, המכונית הכי מתקדמת שאי פעם ייצרנו, אנחנו יכולים לצאת גם להרפתקה שעושה כבוד למסורת שלנו כמו ה-GT DB4", התגאה אנדי פאלמר, מנכ"ל החברה, והוסיף: "הפרויקט מדגיש את התשוקה שלנו לייצר מכוניות ואת היכולות הייחודיות הקיימות בחברה עם מסורת כמו שלנו שיכולה לעצור לרגע ולהביט לאחור בגאווה על ההיסטוריה שלה".

תג המחיר של הגרסה המחודשת של ה-GT DB4 לא פורסם אבל כפי שאתם יכולים לנחש היא לגמרי לא תהיה שווה לכל כיס וההערכות נעות סביב מיליון וחצי לירות שטרלינג ליחידה. יחד עם זאת, גם אם במקרה זכיתם בירושה שמנה או מצאתם מטמון בלב ים, כנראה שלא תוכלו לשים יד על אחת משום שכל 25 היחידות נמכרו מראש, עוד לפני ירידתה של המכונית הראשונה מקו הייצור לקראת סוף השנה הבאה.

The post אסטון מרטין חוזרת לייצר מכונית בת יותר מ-50 שנה appeared first on TheCar.

בקרב בוגרים, בעידן הפוליטקלי קורקט בו אנו חיים, נראה שכבר ממש אסור לסווג דברים מסוימים ככאלה המיועדים לנשים ואחרים כגבריים, אבל כשהיינו ילדים הדברים היו טבעיים וברורים יותר ובזמן שהבנות שיחקו בבובות ברבי, הבנים שיחקו במכוניות "הוט ווילס" קטנטנות.

ברוס פסקל היה בן 7 כשקיבל מהוריו את מכונית ההוט ווילס הראשונה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, אך בניגוד למרבית הילדים שבעיקר נוהגים לבחון את גבולות יכולת השרידות של המכוניות הקטנות, פסקל החל כבר בגיל זה לאסוף אותן ולשמור עליהן מכל משמר.
מאז עברו לא מעט עשורים, פסקל הפך להיות חובב רכב בגודל מלא ואיש עסקים מצליח, אך מעולם לא נטש את אהבת הילדות שלו והקפיד לטפח את אוסף רכבי ההוט ווילס שלו שכולל כיום כ-3,500 דגמים שונים (ועוד אי אלו דגמים כפולים) השווים על פי הערכות מומחים – כדאי שתשבו – לא פחות ממיליון דולרים.

עוד ב-TheCar:
5500 מוסטנגים ואספן מאוהב אחד
העולם מצחיק: תעשיית הרכב אוהבת את 1 באפריל
צפו: ילדה בת 4 נוהגת במשאית ענק

את הסכום הדמיוני הזה, כמחירה של מכונית הייפר קאר חדשה בגודל מלא או כמה מכוניות על אקזוטיות לא רעות עם ביטוח וטסט שאפשר גם לנהוג בהן, מרכיבות הרבה מכוניות "הוט ווילס" רגילות מחמשת העשורים האחרונים, כמו גם 175 אבות טיפוס עם צביעה או אבזור שלא הגיעו לייצור, דגמים נדירים ומכונית צעצוע זעירה אחת השווה לא פחות מ-150 אלף דולרים ונחשבת לדגם ה"הוט ווילס" היקר בעולם.

מדובר בדגם בקנה מידה של 1 ל-72 של פולקסווגן טרנספורטר BUS מהדור השני עם צמד גלשנים היוצאים מהחלון האחורי, חלון שמש, גלגלים בולטים וצבע ורוד מטאלי בהיר.
הדגם הושק בשנות ה-60' בניסיון לגרום לבנות לעזוב את הברביות ולהתחיל להתעניין במכוניות המשחק. הניסיון לא ממש הצליח, הדגם לא זכה לביקושים כלל ונעלם מהמדפים בתוך זמן קצר וכיום האקזמפלר במצב מושלם שבידי פסקל הוא כנראה היחידי בעולם ששרד ועל כן, לפחות בתיאוריה, שווה סכום דמיוני שכזה.

בכל מקרה, פסקל ביטח את האוסף שלו במיליון דולרים ולפני מספר שנים כששיפץ את ביתו החליט להפוך את חדר העבודה שלו למקדש מרהיב לתחביב.
פסקל מודה שתגובות הסביבה מעורבות. "כשאני מספר לאנשים שאני אוסף מכוניות 'הוט ווילס' אני זוכה לא פעם להרמות גבה ולתגובות כמו 'אתה באמת אוסף את מכוניות הצעצוע ששיחקתי בהם כשהייתי ילד קטן?'", מספר ברוס ומוסיף: "אני עונה בגאווה – 'כן בהחלט'. המטרה שלי בחיים היא להפוך את התחביב ללגיטימי יותר ולדעתי אין שום סיבה שאני ואספני מכוניות צעצוע אחרים לא יזכו לאותה מידת הערכה כמו אספני אמנות, עתיקות או כלי רכב בגודל מלא".

The post יותר יקר מפרארי – אוסף דגמי המכוניות הזעירות ששווה כמיליון דולר appeared first on TheCar.

השבוע לפני 60 שנה, בתחילת ספטמבר 1956, יצרנית הרכב השבדית וולוו חשפה את את ה-121 אמזון שהפך ברבות השנים לאחד הדגמים האייקוניים והמבוקשים ביותר מתוצרתה.

השם המקורי של המשפחתית של וולוו היה אמור להיות Amason, כמובן לא על שם הלהקה השבדית שקמה יותר מ-50 שנה מאוחר יותר, אלא בהשראת לוחמות מהמיתולוגיה היוונית, אך ברגע האחרון, לאחר שהתברר כי קיים יצרן אופנועים גרמני שמחזיק בזכויות על השם כדי לשווק טוסטוס מתוצרתו, וולוו נאלצה לשנות את האיות ל-Amazon ובשווקים מסוימים הוחלט לקרוא למכונית 121 (או 122 לגרסת הקופה).

על אף שה-121 אמזון לא הציגה עיצוב פורץ דרך או חדשני במיוחד, גם היום החיטובים המעוגלים שלה בהשראת רכבים איטלקיים ואמריקאים מאותה תקופה, נחשבים למוצלחים ולקלאסיים במיוחד.
ה-121 אמזון עוצבה על ידי יאן ווילסגארד, אז מעצב שבדי צעיר בשנות ה-20 של חייו ובהמשך זה שהוביל את הקו העיצובי של החברה במשך עשרות שנים והיה אחראי בין היתר לעיצוב סדרה 140, 240 ו-700 של החברה.

עוד ב-TheCar:
עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח
מטען במשקל 750 טון ומשאית וולוו אחת
גברים מפרארי ונשים מוולוו: על מגדר, כוחות סוס ומה שביניהם

מעבר לעיצוב הנאה, ה-121 אמזון מסמלת יותר מכל את התרומה העצומה של היצרן השבדי לבטיחות כלי הרכב בעולם בהיותה המכונית הראשונה שצוידה, החל משנת המודל 1959, בהמצאה פשוטה אך גאונית של מהנדס מקומי בשם נילס בולין בדמות חגורת בטיחות בעלת 3 נקודות עיגון.
בוולוו הטיבו להבין בזמן אמת את חשיבות העצומה של ההמצאה והחליטו לאפשר גם ליצרני רכב אחרים להשתמש, ללא תמורה, בפטנט. חגורות עם 3 נקודות עיגון הפכו לפריט חובה, נמצאות כיום בכל מכונית המיוצרת בעולם ונחשבות ככאלו שהצילו במהלך השנים את חייהם של מיליוני אנשים.

ה-121 אמזון שווקה במרכב 2 ו-4 דלתות בתצורת סדאן או סטיישן וכמו כן יוצרו כמה יחידות טופלס בודדות בתצורת קבריולה.
המכונית שווקה עם יחידות הנעה בנות 4 צילינדרים בנפח שבין 1.6 ל-2.0 ליטרים כשגרסת הספורט הציגה הספק של 115 כ"ס.
בוולוו השתעשעו ברעיון לגרסת וי 8 עוצמתית לשוק האמריקאי עם מנוע מחטיבת המשאיות של החברה, אך לבסוף גרסה שכזו לא הגיעה לייצור סדרתי.

וולו תכננה להחליף את ה-121 אמזון כעבור כעשור, בשנת 1966, אך לאור ההצלחה בסופו של דבר הייצור נמשך 14 שנים עד 1970 שבמהלכן יוצרו כ-670 אלף יחידות של המכונית במפעלי וולוו השונים בשבדיה, קנדה, בלגיה ודרום אפריקה.

כמי ששמה דגש על הבטיחות, ל-121 היה מרכב חסון שעשה שימוש בפלדה עבה מהמקובל במטרה לספק הגנה מקסימלית לנוסעים.
אותו מבנה חסון  יחד עם איכות הרכבה טובה, תרם גם לשרידות מצוינת לאורך שנים וה-121 הפכה מסביב לעולם למכונית אהובה בקרב אספני הרכב.

בעידן שלפני פתיחת השערים ליבוא רכבי אספנות ממעבר לים, ה-121 אמזון נחשבה לאחד מרכבי האספנות הנפוצים בישראל ועד היום היא זוכה לביקושים ערים בקרב חובבי הזקנות הארץ-ישראלים.

על אף שה-121 אמזון תיזכר בתולדות עולם הרכב כמי שהביאה לפריצת דרך משמעותית בתחום בטיחות כלי הרכב, בישראל היא זכתה לפרסום רב דווקא בהקשר הפוך כשלפני 19 שנים, בערב ראש השנה בשנת 1997, ענבל פרלמוטר, סולנית להקת "המכשפות", מצאה את מותה בגיל 26 בתאונת דרכים בכביש 4, כשנהגה ברכב מדגם זה שהיה בבעלותה.

The post עד 121: וולוו חוגגת 60 ל-121 אמזון appeared first on TheCar.

אלביס פרסלי, אבי הרוקנ'רול, הפך לכוכב ענק בהיותו בן 19. למרות ההצלחה האדירה שכללה עד שנת 1958 לא פחות מ-12 סינגלים במקום הראשון במצעדי המכירות והשתתפות ב-4 סרטים, כפטריוט אמריקאי פרסלי לא ניסה להתחמק משירות צבאי (שהיה באותה תקופה חובה בארצות הברית). בשיא הצלחתו הוא התגייס לשירות מלא ולאחר טירונות כאחד האדם הוצב בבסיס של צבא ארצות הברית בגרמניה.

עם זאת, אלביס, כמובן, לא היה בדיוק חייל רגיל וכמי שהרוויח סכומי עתק הוא הרשה לעצמו להתפנק וליהנות ממנעמי החיים ובין התר זמן קצר אחרי הצבתו בגרמניה הוא רכש מכונית ב.מ.וו נוצצת.

מדובר ב.ב.מ.וו 507 – רודסטר מתקדמת שיוצרה בין השנים 1956-1959 וכללה מנוע וי 8 וביצועים חמים מאוד ביחס לתקופה.

עוד ב-TheCar:
צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח

אלביס רכש את הבימר בצבע לבן, אך עד מהרה הבחירה בגוון הבהיר התבררה כטעות גדולה מאחר שהמעריצים ובעיקר המעריצות הרבות של מי שהיה אחד הזמרים המפורסמים בעולם הפכו את המרכב הבהיר לקנבס חלק להשארת הודעות, מספרי טלפון עם הצעות שונות ונשיקות ליפסטיק.
על אף שבהתחלה זה בוודאי החמיא בסופו של דבר לאלביס נמאס והוא הבין שהדרך היחידה לצמצם את התופעה היא להחליף את צבע המרכב לכהה יותר והבימר נצבעה באדום.

עם שחרורו מהצבא ב-1960 הזמר המפורסם חזר לארצות הברית ובין יתר חפציו שצבר בשרות בגרמניה שלח גם את הב.מ.וו הביתה. לאחר זמן מה הוא החליט להיפרד ממנה ומכר אותה בטרייד אין כחלק מעסקה לרכישת מכונית חדשה מסוכן קרייזלר בניו יורק.

למרות הייחוס שלה והיותה מכונית נדירה בפני עצמה שרק 252 שכמותה יוצרו, הבחור שרכש את ה-507 החליט להתחרות איתה במרוצי חובבים ולאחר שחווה מספר תקלות במנוע הב.מ.וו המקורי, החליט להשתיל במקומו יחידת הנעה זמינה יותר מתוצרת שברולט. השתלת המנוע והגיר האמריקאים דרשו התאמות שונות שכללו, בין היתר, חיתוכים בשלדה הקדמית.
בהמשך המכונית החליפה חמישה בעלים שונים שכנראה לא ידעו על עברה המפואר, עד שבסופו של דבר היא נעלמה מהרדאר למשך זמן רב.
לפני מספר שנים המכונית שהייתה במצב קשה למדי התגלגלה לידיו של ג'ק קסטור, אספן רכב מקליפורניה שרכש אותה בתקווה לשפץ אותה ביום מן הימים.

לקסטור לא היה מושג על הייחוס של המכונית, וזו חיכתה זמן לא מבוטל במחסן שלו לשיפוץ. אבל אז, יום אחד, הוא קרא כתבה במגזין ב.מ.וו שגוללה את הסיפור על המכונית של אלביס בצבא. קסטור עשה אחד פלוס אחד והחלט למהר לבדוק את המכונית שנרקבת במחסן.

חשדו עלה כשזיהה שאריות של צבע לבן בחלקים נסתרים של המרכב. בשלב זה הוא החליט לפנות למחלקת המורשת של ב.מ.וו ולבקש מהם לבדוק, על פי מספרי השלדה של המכונית שברשותו, האם היא היא הב.מ.וו של המלך.
התשובה והאישור לא איחרו להגיע ועמה הצעה כספית נדיבה לרכישת המכונית על ידי ב.מ.וו.
קסטור הסכים והמכונית נשלחה למינכן לשיפוץ ייסודי ויקר שנמשך שנתיים תמימות.
כזכור, מלבד הצורך להחזיר עטרה ליושנה לאחר הזנחה של שנים, המכונית הייתה מצוידת במנוע, תיבת הילוכים וסרן אחורי לא מקוריים וצוות המומחים של היצרנית היה צריך לבנות מנוע זהה לזה המקורי מאפס כמו גם לשחזר את השלדה הקדמית שנחתכה בעת השתלת מנוע השברולט.

בב.מ.וו החליטו להחזיר גם את הצבע המקורי וה-507 נצבעה שוב בגוון "לבן נוצה".
עם השלמת השיפוץ, ה-507 עושה בימים אלה את דרכה שוב לארצות הברית לקראת חשיפתה הרשמית ב-21 באוגוסט במסגרת תחרות Concours d'Elegance היוקרתית בפסטיבל הרכב שיתקיים בפבל ביץ' שבקליפורניה.

The post אלביס פרסלי אולי עזב את הבניין, אבל ה-ב.מ.וו שלו חוזרת בענק appeared first on TheCar.

הקמפיין הפרסומי החדש של סקודה משתמש בסיפורי ההתקדמות המקצועית המהירה של מצליחנים מקומיים כמו עוז ברלוביץ', משנה למנכ"ל ארקיע, רועי אלבז, מנכ"ל פנגו ואביה מזרחי, מנכ"לית מלונות פתאל באילת, כדי להדגיש את ההתקדמות המטאורית אותה עשה המותג הצ'כי עצמו בישראל בעשור האחרון.

עם זאת, ההיסטוריה של סקודה מתחילה הרבה לפני הפעם הראשונה בה רובכם התוודעתם למכונית המותג בעודכם ישובים במושב האחורי של מונית אוקטביה, וגם המון זמן לפני הסקודה פייבוריט שהגיעה לארץ לאחר נפילת מסך הברזל בראשית שנות ה-90'.

למעשה, השורשים של סקודה מתחילים עוד לפני העידן הקומוניסטי ומדובר ביצרנית שנוסדה בשלהי המאה ה-19', הרבה לפני חברת האם שלה פולקסווגן וגם לפני פורד, שברולט ורבים טובים אחרים.

צפו בכתבה שהכנו במיוחד עבור קוראי TheCar:

תחילת הדרך

הכל התחיל לפני 121 שנים, ב-1895, כשואצלב קלמנט, סוחר ספרים מהעיירה מלדה בולסלב, נתקל בבעיה באופניים היקרים שרכש. הוא פנה לחברה הגרמנית שייצרה אותם אך זו לא נאותה לעזור.

בעקבות המקרה הוא פנה למכרו, המהנדס ואצלב לורן, והשניים החליטו לייסד בעיירה סדנה ליצור אופניים. בתוך זמן הם החליטו להוסיף מנוע לאופניים שלהם ומשם הדרך להוספת עוד שני גלגלים הייתה קצרה ביותר ובתוך כעשור מאז שהחברה הוקמה היא כבר ייצרה מכוניות שפנו לאנשים מבוססים למדי.

אחרי מלחמת העולם הראשונה לורן וקלמנט נקלעו למצוקת מזומנים וב-1924 מכרו את החברה לתעשיין מקומי עשיר. מאותו יום תוצרי החברה נמכרים תחת המותג "סקודה".

הגב הכלכלי המוצק של סקודה אפשר לחברה להתפתח ולהציג דגמים מרשימים ששימשו את אצולת בוהמיה.

עוד ב-TheCar:
נהיגת התרשמות ראשונה: סקודה אוקטביה 1.0 ליטר
סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט במבחן דרכים
סקודה סופרב החדשה במבחן

סקודה כמותג יוקרה

הרכבים של סקודה באותן שנים היו יקרים מאוד וכדי להפוך לבעליה של אחת ממכוניות המותג היה צורך להיפרד מסכום בו ניתן היה לרכוש באתה תקופה יותר משני בתים לא רעים.

מכוניות פרימיום הן בהחלט סגמנט רווחי ביותר, גם היום, אך מוגבל בהיקפו ומתוך הרצון לפנות לקהלים רחבים יותר, על רקע המיתון העולמי, בשנות ה-30' של המאה ה-20' התווספו להיצע גם דגמים עממיים יותר כמו הפופולר.

בשנת 1939 גרמניה הנאצית פלשה לצ'כוסלובקיה ובתוך זמן קצר הייצור האזרחי במפעל פסק.
בין השנים 1941-1945, בהוראת הגרמנים, ייצרו במפעלי החברה גרסאות צבאיות למכוניות המותג וכלי רכב משוריינים ובעקבות כך מפעלי סקודה הופצצו מהאוויר מספר פעמים על ידי מטוסי בעלות הברית.

אחרי המלחמה מהמפעל במלדה בולסלב נשארו בעיקר עיי חורבות, אבל בזכות רצון עז להשאיר את התקופה האפלה מאחור מנהלי החברה ועובדיה אספו את השברים, תרתי משמע, ובתוך מספר חודשים הקימו קו ייצור חדש ממנו התגלגלה הטודור שהיתה למעשה גרסה משודרגת לפופולר מלפני המלחמה.

התקופה הקומוניסטית

במסגרת הסדר העולמי החדש בשנים שאחרי המלחמה, צ'כוסלובקיה הצטרפה בשנת 1948 לגוש הקומוניסטי וסקודה הולאמה.

עם זאת, למרות האידיאולוגיה המרקסיסטית, גם מאחורי מסך הברזל סקודה שמרה על אופי עצמאי ובניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות אחרות, שעסקו בהרכבת רכבים בסיסיים שהתבססו על דגמים ארכאיים שנרכשו מהמערב, בשנות ה-50' וה-60' סקודה הציגה כמה מכוניות מקוריות מאוד כמו הפליסיה בגרסאות סדאן וקבריולה והאוקטביה בגרסאות סדאן וסטיישן, שמעבר לכך שהיו עדכניות למדי, נאות למראה ושימושיות הן אפילו הציעו, רחמנא ליצלן, הנאה מנהיגה.

בשנת 1964 סקודה הציגה את ה-MB – עוד מכונית מתכנון עצמאי לחלוטין בתצורת מרכב אחוד, לראשונה ברכבי המותג.

ב-MB היה מנוע אחורי (שהיה באותם ימים מאוד פופולרי במכוניות קטנות גם במערב) והיא הציגה עיצוב נאה יחסית ביחס לתוצרי הגוש המזרחי.

באותה תקופה בסקודה לא יודעו שה-MB למעשה תלווה את המותג במשך יותר משני עשורים, אך בקיץ 1968 בעקבות רוחות ליברליזציה שזכו לכינוי "האביב של פראג" הסובייטים פלשו למדינה והידקו את חיבוק הדוב ובכלל זה קיצצו בחדות את תקציבי הפיתוח של סקודה שבשנים הבאות נאלצה להתמקד בייצור דגמים אפרוריים מאוד שהתבססו על הפלטפורמה מראשית שנות ה-60'.

על אף קיצוץ הכנפיים, אנשי סקודה עדיין היו גאים בתוצרת שלהם וביחס לכלי רכב אחרים שיוצרו בגוש הקומוניסטי המכוניות של סקודה הציעו רמת בניה טובה, אמינות סבירה והנדסת אנוש מתקבלת על הדעת.
יתרה מזאת, על בסיס ה-MB וללא תקציב פיתוח של ממש הצליחו בסקודה לייצר גרסאות קופה וקבריולה עם תחת השם "ראפיד".

למרות מבנה בסיסי מיושן עם מנוע אחורי, גרסאות אלו, שהיו מצוידות במנוע שהפיק עד ל-130 כ"ס, זכו לכינוי החיבה "פורשה לעניים", הצליחו להימכר לא רע גם במערב אירופה ורשמו הישגים מרשימים במרוצי ראלי אל מול מכוניות מודרניות בהרבה.

על רקע רוחות חדשות בגוש המזרחי עם עלייתו של מיכאל גורבצ'וב לשלטון בשנת 1985 ולנוכח אווירת הגלאסנוסט, בשנת 1987 סקודה השיקה את הפייבוריט שהציגה מראה מודרני ונאה, מבנה יעיל ומנוע והנעה קדמיים.

לידתה של סקודה מחדש

הגלאסנוסט והפרסטרויקה הובילו להתפוררות מהירה של הגוש המזרחי ולכאוס כלכלי במדינות הגוש הסובייטי לשעבר כשחברות, מפעלים ואוצרות טבע שהיו בידי המדינה מצאו את עצמם ביום אחד ללא בעלים. חלקם פשטו את הרגל, אחרים נבזזו על ידי מקורבים לצלחת ועבריינים ורק בודדים שרדו בהצלחה את ההפרטה המהירה.

בניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות דוגמת לאדה הרוסית, דאצ'יה הרומנית ופולסקי מפולין שהיו לא יותר ממפעלי הרכבה מיושנים, לסקודה הייתה מורשת מוטורית אמיתית ולכן גם פולקסווגן וגם רנו התחרו על הזכות לרכוש את המותג הצ'כי.

בסופו של דבר הקונצרן הגרמני שבניגוד לרנו שחיפשה מותג לואו-קוסט לייצור דגמים מיושנים הבטיח לשמור על עצמאות המותג, זכה בעסקה.
במרץ 1991 נחתם ההסכם לרכישת השליטה בסקודה בתמורה ל-620 מיליון מארקים גרמניים במה שהיום, 25 שנים מאוחר יותר, ניתן ללא ספק להגדיר כאחד המיזוגים המוצלחים ביותר בעולם הרכב בעשורים האחרונים.

צילומים (וידאו וסטילס):
נעם וינד, Ivo Hercik

עריכה:
אודליה כהן

The post צפו: הצצה נדירה ל-120 השנים הראשונות של סקודה appeared first on TheCar.

לא פעם אני תמה ומנסה להבין מה מביא אנשים להשקיע כל כך הרבה זמן, אנרגיות וממון בשיפוץ ושחזור רכבים שגם כשהיו חדשים לא הלהיבו ובוודאי שהיום הם לא עומדים בשום סטנדרטים מינימליים ואין להם שום ערך אספני אמיתי.

אבל השבוע, לרגע, ממש התרגשתי וקיבלתי פרפרים בבטן כשנתקלתי ב"קרייגסליסט", לגמרי במקרה, במודעה למכירת טריומף הראלד קבריולט מודל 1963.

ההראלד היה אחד הדגמים הבסיסים בהיצע של היצרנית הבריטית שסיימה את חייה בשנת 1984.
הדגם יוצר בין השנים 1959-1971 והוצע בגרסות סדאן, קופה, סטיישן וגג נפתח וכלל הנעה אחורית, מנועים בנפח שבין 1.0 ל-1.3 ליטר ועיצוב נאה.
האקזמפלר הספציפי שמוצע כעת למכירה בתמורה לסכום מכובד של 7500 דולרים בארצות הברית שרד את השנים במצב טוב ועבר לאחרונה שחזור מלא שאפילו כלל את הפרדת המרכב מהשלדה.

על אף שאין ספק שמדובר במכונית בריטית ותיקה ששופצה היטב, מבחינה הגיונית לא הייתי אמור להתרגש מדי גם מהרכב הזה ולא להבין מה מביא אדם להשקיע כל כך הרבה בשיפוץ רכב כזה, אך כאמור הפעם ממש לא נותרתי אדיש.

עוד ב-TheCar:
הקטנה של פורד חוגגת 40
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
פינת המציאות: קנה אחת קבל עוד אחת במתנה

לפני המון שנים, קצת אחרי שבגרוש היה חור, בימים בהם טלכרט לטלפון הציבורי היה אמצעי התקשורת הנייד הכי מתקדם שניתן היה  לשים עליו את היד, שי, חבר ילדות ושותף לשיגעון המוטורי שלי,  נתקף בתשוקה עזה לטופלס בדמות מכונית בלי גג.

בדיקה קצרה של מצב המזומנים בחשבון שלו וההיצע המוטורי באותם ימים בארץ הקודש היה צריך להביא כל בן אדם שפוי למסקנה שחלום המכונית פתוחה כנראה נועד להישאר בגדר פנטזיה, לפחות בשנים הקרובות. אבל הבחור היה נחוש בדעתו להגשים את החלום.
כבר בשלבי החיפוש הראשוניים אחרי נטולת הגג לשי היה ברור שזה לא יוכל להיות שום דגם ספורטיבי אייקוני, אבל הבעיה היא שהתקציב שלו לא הספיק אפילו לדגמים הכי ישנים והכי פחות נחשקים ללא גג.

ואז, יום אחד, אחרי שכבר לתומי חשבתי שהוא ירד מהרעיון, קיבלתי  שיחת טלפון נלהבת. "קניתי!!! טריומף הארלד 63'. אני מאושר. אמנם היא במצב לא משהו, הבאתי אותה על גרר, תבוא מהר לראות אותה!", הפציר בי שי והוסיף: "אבל אתה מבטיח שאתה לא צוחק עליי".

בדרך כלל אני מאוד משתדל לעמוד בהבטחות שלי, אבל כשראיתי לראשונה את "הכלה" פשוט לא יכולתי לשלוט בעצמי ובמשך רבע שעה לפחות התגלגלתי מצחוק עד שהצלחתי להוציא משפט שלם מהפה: "כן, היא במצב לא משהו…".

האמת ש"לא משהו" היה האנדרסטייטמנט של האנדרסטיימנט ולקח לי לא מעט זמן להאמין ששי אשכרה שילם כסף בעבור ערימת הג'אנק הזו ולא היה זה שקיבל מהבעלים תשלום בעבור פינוי המטרד מהחניה.

המנוע דפק, תא הנוסעים היה הרוס לחלוטין, הצבע היה גמור, הפחחות… על הפנים. אבל כל אלה היו זוטות לעומת הזעזוע האמיתי שקיבלנו כשבחנו את השלדה וגילינו מעיכה מטרידה באזור חיבור המתלה הקדמי שמשום מה המוכר "שכח" לספר עליה ואם זה לא מספיק הרי גם שהרכב לא עבר מספר שנים טסט שנתי וקיבל רישוי אדום, מה שאמר שעל מנת להחזירו לכביש שי יצטרך להעביר אותו בדיקה מקיפה במכון התקנים.

אהה ועוד משהו קטן – זו כלל לא הייתה גרסת הקבריולט של הדגם, אלא הראלד עם גג קשיח שאמנם ניתן לפירוק בקלות אך לא כולל את  מנגנון הגג מתקפל הסופר נדיר במחוזותינו.

ניתוח רציונלי של המצב היה מביא כל אדם בר דעת להרים ידיים, אבל שי החליט לא לוותר ובנחישות פעל להחזרת עטרה ליושנה לגמרי לבד בפרויקט שנמשך מספר שנים, במקביל לשירותו הצבאי בחיל האוויר.

שי לא חיפף בשום פרט: בנה מחדש את תא הנוסעים, הסיר את כל שכבות הצבע וחומר הפחחים מהרכב ושחזר את המרכב באהבה למצבו המקורי. במקביל הוא בנה את מערכת החשמל מאפס, השיג מנוע טריומף בנפח גדול יותר מסוסיתא ועשה לו אוברול בחצר.

בניגוד לימים אלה, בהם eBay ושאר אתרים ברשת משמשים כמחסן חלפים אינסופי לכל משפץ של רכב אספנות, באותם ימים רחוקים לא ממש היה אינטרנט ולא היתה ברירה אלא לכתת רגליים בין חנויות חלפים עם מלאים ישנים ופירוקיות מבולגנות, וגם לצאת להרבה סיורים בחיק הטבע – לא כדי להתפעם מפריחת האירוסים אלא כדי לאתר "פינות חמד" רחוקות מהעין בהן אנשים נהגו להפטר ממכוניותיהם הישנות.
יום אחד החיפושים העלו שלל רב בדמות הראלד נטושה, אמנם ללא רישיונות ומספרים אך עם שלדה ישרה לחלוטין ועוד שלל חלפים שימושיים.
עד מהרה הרכב התורם נגרר לחניה הציבורית בה חנתה ההראלד מפרויקט השיקום של שי.

כמו במבצע צבאי החברים גויסו לסוף שבוע של עבודה מאומצת במסגרתו התורמת פורקה לחלוטין מכל חלקיה ברי השימוש ובעיקר מהשלדה הישרה שהופרדה מהמרכב והחליפה, לאחר ניקוי יסודי וזיפות, את השלדה העקומה ברכב של שי שהחל לקבל סוף סוף צורה של משהו שאולי יוכל יום אחד לחזור לכביש.

תקצר היריעה מלהתעכב על כל הסיפורים הקשורים בהשגת חלקים לרכב הזה, אך קשה לשכוח גם את התרומה המשמעותית ביותר שלי לפרויקט בדמות איתור מהאוויר תוך כדי טיסה במסוק יסעור למשימה במסגרת שירותי הצבאי, בה הצלחתי לראות פגר הראלד מרקיב בשדה באזור השרון שכלל מנגנון נדיר לגג המתקפל וחלונות צד תואמים.

מאחר שבאותה תקופה לא היו מכשירי ניווט אזרחיים מיד רצתי לטייס וביקשתי שיכתוב לי את הנ.צ המדויקת של המקום כדי שאוכל להגיע לשם ולפרק את החלק מהרכב הנטוש.בסופו של דבר הפרויקט הושלם בהצלחה רבה. המכונית עברה את הבדיקה של מכון התקנים וחזרה לכביש ובזכות השיפוץ היסודי נמצאת, אמנם אצל בעלים אחרים, בשימוש עד עצם היום הזה.

אם גם בכם בוערת התשוקה להראלד, תהא הסיבה אשר תהא, ואתם מתקשים למצוא אקזמפלר ראוי בארץ הקודש, הרכב שמוצע כעת למכירה ברשת בהחלט יכול להיות זה שיגשים את החלום שלכם. 70-75  אלף שקלים פנויים בבנק יהפכו אתכם לבעליו החוקיים כאן בארץ הקודש.

כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד

The post הגרוטאה שריגשה אותנו appeared first on TheCar.

הלוטוס אספרי, אחת מהיצירות המוטוריות הנחשקות של שנות הילדות של ילידי שנות ה-70' וכוכבת סרטי ג'יימס בונד חוגגת החודש ארבעה עשורים.

מכונית הספורט האקזוטית של לוטוס שהחליפה את ה"אירופה" הציגה קפיצת מדרגה משמעותית של היצרן הבריטי למה שנראה אז כמו ניסיון לחדור למגרש האקזוטי בו כיכבו בעיקר רכבים מתוצרת פרארי ולמבורגיני.

האספרי הייתה אחת מעבודות העיצוב הראשונות של איטלקי צעיר בשם ג'ורג'טו ג'וג'ארו שהפך בהמשך לאחד המעצבים החשובים בעולם הרכב.
אין ספק שבעיצוב הרכב ניכרת השראה מיצירות כמו פרארי ברלינטה בוקסר ובעיקר למבורגיני קונטאש, אבל הקווים החדים, הפרופיל הנמוך, החרטום המחודד והארוך והשמשה הענקית הנוטה בחדות בכיוון אופקי העניקו ללוטוס החדשה נוכחות ייחודית בלתי נשכחת שגם היום בהחלט מעוררת התפעלות.

עוד ב-TheCar 
הקונטאש שלא מפחדת ממים למכירה 
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז 
אם יש גן עדן: הצצה לפסטיבל המהירות של גודווד

כיאה למכונית ספורט רצינית, המנוע מוקם במרכז הרכב והניע את הגלגלים האחוריים. עם זאת, בניגוד למנועי ה-8 ואף ה-12 צילינדרים שהניעו את היצירות האקזוטיות מארץ המגף, האספרי הסתפקה לפחות בתחילת הדרך במנועי 4 צילינדרים הרבה פחות עוצמתיים והמנוע של הסדרה הראשונה הפיק 160 כ"ס בגרסתו האירופאית ו-140 סוסים בלבד בגרסה האמריקאית שהייתה מצוידת בממיר קטליטי.
בלוטוס טענו לביצועים טובים מאחר שהאספרי הראשונה שקלה פחות מטון, אבל בעוד שבלוטוס התגאו בהאצה למהירות תלת ספרתית בתוך 6.8 שניות ולמהירות מרבית של 222 קמ"ש הלקוחות התלוננו על פער משמעותי בין המראה העוצמתי לביצועים בפועל ובתנאי אמת היה קשה להגיע למאה קמ"ש בתוך פחות מ-8 שניות.

האספרי זכתה לפרסום רב לאחר שכיכבה בשנת 1977 בסצינת מרדפים בלתי נשכחת שבשיאה היא הופכת לצוללת בסרט "המרגלת שאהבה אותי" מסדרת ג'יימס בונד.
לצורך צילומי הסרט, אגב, נבנתה צוללת אמיתית בצורתה של האספרי וזו נקנתה לפני מספר שנים על ידי מייסד טסלה אלון מאסק בסכום של קרוב למיליון דולרים.

בשנת 1978 האספרי עברה עדכון שכלל הוספת צמד כונסי אוויר לחלון האחורי הצדדי לשיפור זרימת האוויר למנוע. אחרי הזכייה של לוטוס באליפות הפורמולה 1 באותה שנה הוצעה גם גרסה מיוחדת של האספרי במהדורה מוגבלת בצבעי שחור-זהוב בהשראת צבע מכוניות קבוצת הפורמולה של החברה שהספונסר שלה היה מותג הסיגריות JPS.

בשנת 1980 מערך המנועים שודרג עם גרסת 2.2 שהציגה מומנט משופר וגרסת טורבו ראשונה שהפיקה 210 כ"ס וסוף סוף יכלה ליצוק תוכן של ממש למראה הביצועיסטי. גרסה זו כיכבה שוב ב"ג'יימס בונד", הפעם בסרט "לעיניך בלבד".
בחוסר יעילות אופייני לתעשיית הרכב הבריטית, האספרי יוצרה במקביל ב-3 גרסאות שונות שכל אחת מהן כוללת, מעבר למנוע, שינויים משמעותיים במערך המתלים והשלדה שהפכו את עלות הי,צור לגבוהה מדי.

בשנת 1981, לאחר שתזרים המזומנים של לוטוס השתפר מעט בעקבות השת"פ במסגרתו מהנדסי לוטוס עזרו לג'ון דלוריאן לתכנן את השלדה והמתלים, החולקים דמיון רב לאלה של האספרי, של מכונית הנירוסטה העתידנית שכיכבה בסרט "בחזרה לעתיד", בלוטוס החליטו ליעל את תהליך היצור והציגו מהדורה משופרת ואחידה של האספרי בגרסאות אטמוספרית ומוגדשת עם 215 כ"ס.
האספרי S3 זכתה לפופולריות רבה ונחשבת בעיני רבי לגרסה המוצלחת והקלאסית ביותר של המכונית.

בשנת 1987 האספרי עברה מתיחת פנים משמעותית ועוצבה מחדש על ידי המעצב פיטר סטיבנס שהעניק לה קווים מעוגלים יותר. הקוקפיט עבר אף הוא עדכון משמעותי והפך מודרני ומרווח יותר. הפיברגלס ששימש לבניית המרכב עד כה הוחלף בחומר מורכב חדש שיוצר בשיטה חדשה בוואקום. העמודים והגג חוזקו עם רצועות קוולאר שהעניקו עמידות גבוהה יותר במקרה של התהפכות.
המנוע של גרסת הטורבו נותר זהה אך הביצועים שופרו וזמן ההאצה למהירות תלת ספרתית התקצר ל-5.4 שניות.
בשנת 1989 המנוע שופר וההספק עלה ל-264 כ"ס שהזניקו לראשונה את האספרי למאה קמ"ש בתוך פחות מ-5 שניות.

גם בגרסתה זו הבריטית כיכבה על המסך הגדול ובין היתר ניתן לציין את הסרטים "אם מראה יכול להרוג", "אינסטנקט בסיסי" ובקלאסיקה העל זמנית "אישה יפה" בה האספרי כיכבה בסצנה בה ריצ'ארד גיר אוסף את ג'וליה רוברטס בתפקיד פרוצה לרכבו בשדרות סאנסט, זאת לאחר שפרארי ופורשה לא שיתפו פעולה עם מפיקי הסרט מאחר שחששו כי המותג יקושר לזנות.

הגרסה החמישית והאחרונה של האספרי הוצגה בשנת 1994 וזכתה לעדכוני עיצוב שכללו שינויים באחוריים, ביחידות התאורה והפנסים. קצת קשה להאמין אבל רק בגרסה זו הוצע הגה כוח. בשנת 1994 הספק המנוע של גרסת הטורבו שודרג ל-300 כ"ס ובשנת 1996 לראשונה הושתל באספרי הותיקה מנוע של מכונית על של ממש – וי 8 בנפח 3.5 ליטרים עם צמד מגדשי טורבו שהפיק ללא בעיה מיוחדת 500 כ"ס.
עם זאת, בגרסת הייצור ההספק הופחת ל-350 כ"ס על מנת שתיבת ההילוכים ושאר מערכות ההנעה (והבלימה) יעמדו בלחץ. בכל מקרה, גם לאחר הפחתת ההספק הגרסה האולטימטיבית של האספרי הייתה מהירה מאוד ולמרות עליה במשקל לאורך השנים מ-1000 קילוגרם של הגרסה הראשונית מ-1976 ל-1,300 קילוגרם של גרסת הוי 8 היא הזניקה את מכונית הותיקה ל-100 בתוך 4.3 שניות.

הייצור של האספרי הופסק בשנת 2004 בסיום לא פחות מ-28 שנים במהלכן יוצרו 10,675 יחידות.

על אף שללא ספק מדובר בקלאסיקה עם ערך אספני ולמרות שגם היום הלוטוס אספרי מסובבת ראשים, ניתן בהחלט למצוא באתרי המכירה ברשת מעת לעת אקזמפלרים במחיר שפויים למדי המאפשרים גם לאדם מהישוב לייבא אותה לארץ כרכב אספנות.

אמנם אין לה ביצועים של מכונית על וגם מבחינת אמינות יש מכוניות עם מוניטין טוב משלה, אך אל מול השתוללות המחירים הלא הגיונית בשנים האחרונות של גרסאות קירור האוויר של הפורשה 911 ההמונית, האספרי בהחלט נראית כאופציה מעניינת וזולה מול קונטאש או טסטה רוסה לחובב האספנות שגדל בשנות ה-70' או ה-80' של המאה העשרים בחדר מלא בפוסטרים של מכוניות הספורט.

The post לוטוס אספרי חוגגת 40 appeared first on TheCar.

השבוע, לפני 40 שנה בדיוק, פורד השיקה במסגרת האירועים המוטוריים סביב "מרוץ 24 השעות של לה מאן" בשנת 1976 את הפיאסטה, מכונית הסופר מיני הראשונה בתולדותיה וזאת שהפכה ברבות השנים לאחד הדגמים הפופולרים ביותר של המותג עם יותר מ-16 מליון יחידות יותר מסך המכירות של המודל T האייקוני.

עם זאת, הפיאסטה היא לא הדגם הנמכר ביותר של פורד ומבין הדגמים הנושאים את לוגו האליפסה הכחולה בחזית הקטנה מסתפקת במדליית הארד כשלפניה ניתן למוצא את האסקורט שזכתה להצלחה מסחררת בשנות ה-70' וה-80' ואת סדרת טנדרי ה-F שאהובה מאוד על הלקוחות בצפון אמריקה.

עוד ב-TheCar
בחזרה לשנות ה-80: מצאנו בשבילכם סובארו ופיאסטה במצב מושלם
קן בלוק עושה את דובאי על הצד 
מכונית הג'ימקאנה של קן בלוק יכולה להיות שלכם

הפיאסטה נולדה על רקע פריחתם והצלחתם המסחרית של רכבים קטנים כמו הרנו 5 והפיאט 127 שהציעו מראה מודרני, מימדים צנועים, הנעה קדמית, מנועים חסכוניים ותאי נוסעים מרווחים יחסית.
בפורד האמינו בפרויקט וכדי לאפשר תג מחיר זול הוקם במיוחד מפעל חדש בספרד, מדינה שבאותה תקופה נחשבה למקום עם כוח עבודה זול יחסית.

העיצוב של הדור הראשון היה מודרני ושונה מהקו העיצובי של פורד באותה תקופה ונראה כי המעצבים שאבו השראה מהגולף של פולקסווגן שהושקה שנתיים מוקדם יותר.
הדור הראשון הוצע עם מגוון מנועים בנפחים שבין 950 ל-1,600 סמ"ק ונמכר באירופה וגם בארצות הברית.
בשנת 1980 הצטרפה להיצע גרסת XR2 נאה שכללה כנפיים תפוחות, גריל עם פנסי ערפל ומנוע 1.6 מחוזק שהזניק את הקטנטנה למהירות תלת ספרתית בתוך 9.3 שניות.

בשנת 1983 הושק הדור השני שהיה למעשה מתיחת פנים נרחבת של הדור הראשון שכללה פרונט שונה ומעוגל יותר עם כנפיים, מכסה מנוע, פגושים ופנסים שונים.
ברשימת העדכונים ניתן היה למצוא גם דלת תא מטען בעיצוב שונה, דשבורד מתקדם ופחות ספרטני ביחס לתקופה ויחידות הנעה מסדרות חדשות שכללו גם גרסאות דיזל ואופציה לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה.
כדי לא לפגוע במכירות המוצלחות של ה-XR3I, הגרסה הספורטיבית של האסקורט המצליחה שהושקה בדורה השלישי בשנת 1981, בפורד בחרו במנוע 1.6 עם קרבורטור המפיק 96 כ"ס כדי להניע את ה-XR2.
הדור השני נמכר בהצלחה באירופה ובדרום אמריקה, ושווק גם ביפן תחת לוגו מאזדה אך לא הוצע יותר בארצות הברית.

על אף נתוני מכירות נאים בפורד הבינו שאל מול מתחרות מתקדמות בהרבה כמו פיג'ו 205 ופיאט אונו יש צורך להציג מתכון שונה ובשנת 1989 הושק הדור השלישי שהתבסס על פלטפורמה חדשה לחלוטין, הציג מימדים גדולים יותר ועיצוב שונה ולראשונה הציע גם מרכב 5 דלתות שימושי.
בתחילת הדרך הוצעה גרסת XR2 ספורטיבית עם 104 כ"ס, אך בהמשך היא הוחלפה בגרסה עוצמתית בהרבה עם 130 כ"ס שזכתה לשם RS1800.

בשנת 1995 הוצג הדור הרביעי שהתבסס על פלטפורמת הדור השלישי וכלל עיצוב מעוגל יותר, מנועים חדשים, שינויים בתא הנוסעים ועדכוני שלדה משמעותיים. על אף שהפיאסטה בדורה זה לא הייתה פורצת דרך היא זכתה לנתוני מכירות יפים ובין היתר הייתה המכונית הנמכרת בבריטניה במשך 3 שנים ברציפות.

הדור החמישי שהוצג ב-2002 התבסס על פלטפורמה חדשה והציג עיצוב ששאב השראה גדולה מהפוקוס שהחליפה את האסקורט בשנת 1999. עם מימדים מגודלים ואפילו גרסת סדאן בשווקים מסוימים הפיאסטה הוצעה ויוצרה במקומות רבים מסביב לעולם מאירופה דרך יפן, מקסיקו, סין, הודו, דרום אמריקה, אפריקה ועוד. בדור זה גרסת הספורט זכתה לשם ST והוצעה במספר רמות הספק בין 150 ל-163 כ"ס במהלך השנים.

הדור השישי והנוכחי הושק ב-2008 על בסיס פלטפורמה גלובלית חדשה של פורד והציג עיצוב שונה מהותית מזה של הדור החמישי עם קווים מעוגלים ומראה דינמי יותר. ב-2013 הפיאסטה זכתה למתיחת פנים שכללה פרונט חדשה עם סבכה ענקית אה-לה "אסטון מרטין" בהתאם לקו העיצובי הנוכחי של החברה.

היצע יחידות ההנעה בדור זה רחב ביותר ובשנים האחרונות כולל גם גרסאות "אקו בוסט" של מנועים מוגדשים ותיבות הילוכית רובוטיות כפולות מצמד. גרסת ה- STעל 192 סוסיה היא הפיאסטה החזקה ביותר שיוצרה עד כה, כל עוד לא לוקחים בחשבון את מפלצת הביצועים של כוכב הרשת המוטורי קן בלוק על 650 כ"ס שלה, הגיר הסיקוונסיאלי, ההנעה הכפולה והביצועים הכוללים האצה למאה בתוך 1.9 שניות.

לפני מספר ימים הופיעו ברשת תמונות ראשונות תחת הסוואה של הדור השביעי של הסופר מיני הפופולרית של פורד ועל פי הערכות הוא צפוי להחליף את הפיאסטה הנוכחית שנמצאת איתנו כבר 8 שנים בעוד כשנה, במטרה להמשיך את המתכון המוצלח גם בעשור החמישי לחיי הדגם.

The post הקטנה של פורד חוגגת 40 appeared first on TheCar.

ב-200 אלף שקלים אתם יכולים לקנות ב.מ.וו 120 חדשה, פורשה 911 בת עשר שנים, מרצדס S קלאס משנת 2009 או סוסיתא מודל 1960.
המכונית היחידה שבאמת יכולה לשאת את התואר "מייד אין יזראל" הגיעה בימים האחרונים ל-eBay, אתר המכירות המקוון הגדול בעולם, ומוצעת לקניה מיידית בתמורה ל-50 אלף דולרים.

לפני שאתם חושבים שמישהו כאן התגלץ' על הראש והשתגע לחלוטין נציין כי מדובר באקזמפלר נדיר מאוד מסדרת הייצור הראשונה כמוהו שרדו רק שני רכבים בעולם כולו (השני בניו יורק) וזה המוצע כעת למכירה הוא היחיד במצב כשיר לנסיעה.
המכונית המוצעת למכירה היא מגרסת הפיק-אפ טנדר וכוללת מנוע מתוצרת פורד בנפח 1 ליטר עם הספק "מטורף" של 39 כ"ס ורשימת אבזור קצרה מאוד הכוללת רדיו תדיראן.

עוד ב-TheCar:
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
בועז דגן, מבכירי אספני הרכב הקלאסי בישראל, הלך לעולמו

את המכונית שיפץ לפני מספר שנים אספן רכב ישראלי מוכר מרמת גן. הוא נתקל במקרה ברכב בגרסת טנדר פתוח במושב סמוך לרחובות. הטנדר היה שקוע חלקית באדמה וללא מנוע וחלקים משמעותיים נוספים, אך כשגילה חלקי עץ שונים הבין האספן שמדובר ברכב נדיר מסדרת הייצור הראשונה. האספן איתר את הבעלים, מושבניק שרכש את הרכב מ"אוטוקרס" בשנת 1960, השתמש בו במשך שנים רבות והתרגש מבקשתו של האספן להחזיר לפיסת ההיסטוריה המתפוררת את הכבוד המגיע לה. לאחר מאמצים רבים הרכב שופץ ושוחזר למצבו המקורי וכיכב בתצוגות רכב מקומיות רבות.

על אף הדמיון לסוסיתא קוביה שהייתה די נפוצה במחוזותינו בשנות ה- 60 ובוודאי זכורה היטב לותיקים מבין גולשינו, הסוסיתא הראשונה עשתה שימוש במסגרת עץ ברצפת הרכב, משקופי הדלתות והחזית והיא שחיברה בין שלדת הפלדה לחלקי המרכב העשויים פיברגלאס.

השימוש בשלושה סוגי חומרים שלכל אחד מהם מידת גמישות וחוזק שונה לא התגלה כמוצלח במיוחד ובתוך אלפי קילומטרים בודדים החוליה החלשה – מסגרת העץ – החלה להיסדק ולהתפרק.
בשנת 1961, אחרי שמרבית הרכבים הראשונים הורדו מהכביש, הוצגה גרסה משופרת של הקוביה עם סבכה רבועה בחזית ובעיקר ללא מסגרת העץ הבעייתית.

חלום ישראלי בקוביה
הסיפור של הסוסיתא, הרכב הישראלי הראשון והיחיד, התחיל בשנת 1957 כשיצחק שובינסקי, סוג של יזם, איש עסקים וחולם, קנה בית מלאכה חיפאי קטן שהרכיב ברישיון כלי רכב תלת גלגליים מתוצרת רליאנט.
למרות שלא היה לו שום מושג במכונאות ובתכנון מכוניות לאחר זמן קצר שובינסקי, סטארטאפיסט נועז במונחים של היום, החליט שלייצר רכב תלת גלגלי לחלבנים זה לגמרי קטן עליו והוא פנה לרליאנט, ספקית הערכות הבריטית, וביקש שזו תפתח עבורו מסחרית קלה עם ארבעה גלגלים.

ברליאנט בדיוק עסקו בפיתוח של רכב עם מרכב פיברגלס ושובינסקי, שהתלהב מהיתרונות הגלומים בחומר הקל והקשיח, החליט לרכוש מהבריטים את הידע הדרוש ואת התוכניות ולהתחיל בייצור מכונית עשויה פיברגלס בישראל.

הייצור החל ב-1959 ב-3 גרסאות מרכב: מסחרית סגורה, סטיישן 3 דלתות וטנדר פתוח.
הודות לשימוש במרכב פיברגלס המכונית שקלה רק 750 ק"ג.

ההתחלה לא הייתה קלה ובהתאם לתקנות הצנע ובמטרה להזרים כסף למשק המקומי "אוטוקרס" חויבה לייצא שני שלישים מהתוצרת.
במקום לייצא למדינות מתפתחות וקרובות יחסית שובינסקי, שתמיד חלם בגדול, החליט לייצא את התוצרת שלו למעצמת הרכב הגדולה בעולם – ארצות הברית.

למרות שהעיצוב הרבוע, שדמה בעיקר לציור של אוטו שקשקש ילד לא מוכשר במיוחד ועל אף שהמכוניות האמריקאיות של הפיפטיז הציעו עיצובים מרשימים בהרבה, אבזור רב ומנועים חזקים, אבות הטיפוס שהוצגו בתערוכת הרכב בניו יורק תחת השם "סברה" זכו להתעניינות ערה בשל תג מחיר אטרקטיבי שהוביל למאות הזמנות של המכונית הארצישראלית.

וכך, בשנת בשלהי ימי הצנע בסוף שנות החמישים, כשרמת החיים בארץ אפשרה רק למעטים לרכוש מכוניות, שובינסקי הגשים את החלום של כל סטארטאפיסט עד עצם היום הזה ומכר את המוצר שלו לאמריקאים.
בשלב ראשון יוצאו כמאה מכוניות שהיוו חלק משמעותי מכלל התוצרת והתקבלו הזמנות לעוד מאות יחידות, אך לאחר זמן קצר ואלפים בודדים של מיילים על כבישי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות החזירו כל הרוכשים את המכוניות משום שאלו סבלו משלל תקלות ובמיוחד, כאמור, מבעיות מבניות חמורות שגרמו להן להתפרק.

ההד התקשורתי בעקבות חוסר שביעות הרצון מהמכוניות הביא לביטול ההזמנות שכבר התקבלו והיצוא לארצות הברית פסק.

למזלו של שובינסקי, באוקטובר 1960 בוטל משטר הצנע וההגבלות על הצריכה המקומית הוסרו וב-1961 הוצגה, כאמור, גרסה משופרת של הקוביה שהמשיכה לעשות שימוש במכלולים המכניים של הפורד אנגליה.
בתחילת שיווק הגרסה המשופרת, בשל הדמיון הרב לדגם שנטה להתפרק, הלקוחות המקומיים לא מיהרו לרכוש את המכונית על אף תג מחיר אטרקטיבי. שובינסקי הבין שהוא צריך לעשות מעשה כדי להבהיר לאנשים שהקוביה החדשה טובה ואמינה וכך, הרבה לפני מסעות מקדמי תדמית כמו "קאמל טרופי" של לנד רובר ו"איסוזו צ'אלנג'", שובינסקי הגה רעיון מבריק ושלח צוות אמיץ לחצות את יבשת אפריקה בסוסיתא קוביה. המסע המפרך כלל הרבה נסיעות בכבישים-לא-כבישים, דרכי עפר, תנאי מזג אוויר קיצוניים וחציית ג'ונגלים וסוואנות פראיות והוכיח לכולם שהדגם החדש עמיד ואמין גם בתנאים קיצוניים ביותר.

בסופו של דבר, באותה שנה נמכרו בישראל לא פחות מ-760 סוסיתות בטווחי מחירים של בין 5700 ל 7200 לירות, מחיר זול משמעותית ממחירה של מכונית מיובאת, מה שהפך את המכונית לכלי הרכב של מעמד הפועלים.

למרות שלל הבדיחות והמיתוסים שליוו את המכונית במשך שנים אודות גמלים שאוהבים לאכול את מרכב הפיברגלס, מדובר היה כמובן בטענות חסרות בסיס.
הקוביה המשופרת הוכיחה את עצמה כמכונית אמינה וזולה לאחזקה אך היא הייתה רחוקה מלהיות מפנקת. בין היתר אדים מגזי פליטה היו חודרים מתא המנוע לחלל הנוסעים, האבזור היה דל עד לא קיים והמרחב הפנימי היה מוגבל מאוד. שילוב של מערכת מתלים פרימיטיבית, היגוי עם הרבה חופשים ובלמים עלובים העניקו לקוביה יכולות דינמיות מאתגרות למדי גם במושגים של הימים ההם.

לאחר היקפי מכירות נאים במחצית הראשונה של שנות השישים, במחצית השניה של העשור שינויים בתקנות המיסוי שביטלו את היתרון שהיה למכונית המקומית, כמו גם מתחרים חדשים ממוצא יפני שהגיעו לארץ במחירים אטרקטיביים, הביאו לירידה בקצב המכירות ולאחר מספר ניסיונות לשדרג את הסוסיתא על בסיס העיצוב והתכנון הראשוני הקלוקל הבין שובינסקי ב-1966 שהקוביה שתוכננה בחופזה בימי הצנע צריכה כעת, בעידן בו תושבי המדינה הצעירה הפסיקו להתבייש ולחשוב מה יגידו השכנים, לפנות את מקומה לדגם מושקע ובעיקר מודרני יותר. כך נולד הדגם "כרמל" שהיה מודרני בהרבה, זכה להצלחה מקומית ושימש בין היתר קציני צה"ל.

שווה את הכסף?
על אף שעם תקציב של 50 אלף דולר ניתן למצוא ב-eBay רכבי אספנות קצת נחשקים יותר, כולל דגמים מתוצרת פרארי ואסטון מרטין, לא מן הנמנע שאספן רכב עשיר מעבר לים עם זיקה מיוחדת לישראל יהיה מוכן לשלם את הסכום הזה כדי לתבל את האוסף שלו בפיסת היסטוריה ארץ ישראלית סופר נדירה.

עמוד המכירה של הסוסיתא ב-eBay

צילומים: נעם וינד

The post הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא? appeared first on TheCar.

עד לפני בערך ארבעה עשורים אחת האטרקציות המרכזיות בלונה פארק בתל אביב היה "קיר המוות" ואפילו שלמה ארצי שר עליו: "איש המוות, קיר המוות, על האופנוע. איש חדש יסע הלילה על הקיר", בשירו "כרטיס ללונה פארק".
המופע המקומי, בדומה למופעים אחרים ברחבי העולם, כלל אופנועים שרכבו בצורה אנכית לחלוטין על הקיר של ההיכל התופי של המופע.

עוד ב-TheCar:
מהיר יותר, חזק יותר, גבוה יותר: ביגפוט נגד מונסטר טראק
שיא הטירוף: קרב סחיפות צמוד בין מכונית דריפטינג למסוק
סובארו מציגה: חוויית ראלי ב-360 מעלות

עם השנים, חלה ירידה בפופולריות של מופעי פעלולים מוטוריים מקומיים ואת המקום של קיר המוות תפסו סרטונים באתרי הצפיה ברשת ומופעי ענק של אקסטרים מוטורי, אבל מסתבר שיש מקומות בעולם שעדיין יש בהם קהל לטריקים מוטוריים קטנים ומרשימים ובסוף השבוע מעל ל-10 מיליון גולשים בפייסבוק (ועוד כמה מאות אלפים באתרים אחרים) נחשפו למופע שהתרחש לפני מספר ימים בטייוואן.

אמנם אין יותר מדי פרטים על המופע וגם רמת הצילום לא ממש מצטיינת, אבל אין ספק שמדובר במפגן מרשים של יכולת, דיוק ואומץ.
בסרטון ניתן לראות שני רכבי שטח קלים זהים מהדור הראשון של הסוזוקי ויטארה מראשית שנות התשעים ונדנדה ענקית.

בשלב ראשון הנהג בויטארה האפור עולה ברוורס על רמפה שמובילה אותו לנדנדה הגדולה. לפני שהוא מגיע לנקודת האמצע מתייצב על הרמפה הרכב הלבן ומתחיל לעלות על הנדנדה. בתיאום מושלם, הרכב האפור ממשיך בנסיעה לאחור וכשנוא מגיע לקצה המרוחק של הנדנה שיווי המשקל משתנה והיא נוטה כעת לכיוון השני.

בשלב זה הנהג בויטארה הלבנה מתחיל בתמרונים מהירים וזהירים קדימה ואחורה עד שהנדנדה מתייצבת במצב מאוזן באוויר המראה כי הושג שיווי משקל מושלם בין הצדדים.
בעידן בו כבר התרגלנו לראות מכוניות מחליקות וקופצות באוויר במהירויות דמיוניות אולי לא מדובר במפגן המוטורי המטורף ביותר שראינו אבל אין ספק שהתוצאה בהחלט מרהיבה.

The post נוסטלגיה בשיווי משקל: רכבי הפנאי הישנים של סוזוקי מפגינים איזון מושלם appeared first on TheCar.

החורף בישראל הוא אמנם לא מאוד סוער, גשום, קר ובוודאי לא ממש מושלג, אבל בעוד שרכבים מודרניים לא מושפעים יותר מדי מהשינוי בעונות השנה, בין דצמבר לאפריל רוב רכבי האספנות נעלמים מהכבישים ועוברים לשנת חורף. עם זאת, על אף ואולי במיוחד בגלל חוסר השימוש, יש צורך לשים לב לכמה כללים שיעזרו לענתיקה שלכם להגיע גם לאביב בדיוק באותו המצב.

בעוד שבחודשי הקיץ לרוב מספיק כיסוי טוב כדי להגן על הרכב מהשמש היוקדת בזמן שלא משתמשים בו, בחורף אין מנוס מלהתארגן על חניה סגורה או לפחות מקורה היטב, אפילו במחיר של שכירת מקום כזה בעלות של כמה מאות שקלים בחודש לתקופה זו. אל תנסו לחסוך כאן ולהסתפק ביריעות ניילון או בשאר פתרונות יצירתיים כי לא משנה אם מדובר ברנו 4 או בפרארי יוקרתית, הרבה יותר זול בסופו של דבר לשמור על מצבו של הרכב בתנאים טובים מאשר להתמודד אחר כך עם נזקים של חדירת מים, חלודה, רקבונות ושאר פגעי מזג אוויר.

בכל מקרה, כאן לא נגמר הסיפור וגם אחרי שכבר מצאתם חניה סגורה יש עוד כמה דברים שרצוי מאוד להקפיד עליהם כדי לשמור על הרכב המיוחד שלכם.

– מרכב חיצוני: בניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים, שכבת לכלוך לא שומרת על הצבע שמתחתיה. להיפך, לסוגים שונים של לכלוכים שנשארים על המשטח לאורך זמן יש נטיה לחדור את שכבת הלכה ולהכתים את הצבע לתמיד. על כן יש לנקות את הרכב היטב לפני האחסון ורצוי גם להשקיע בשכבת ווקס טובה שתשמור על הצבע ותרחיק לכלוך ונוזלים.
למרות שמדובר במקום סגור מאוד מומלץ לכסות את המכונית כדי לשמור על הצבע מפני שריטות וכתמים.
חשוב לבחור כיסוי טוב מחומר איכותי, עבה אך נושם. כיסויים מחומרים פלסטיים אטומים כמו שמשונית אמנם יעילים למדי למניעת חדירת מים אך כולאים את המים שכן חודרים (דרך התפרים למשל) ותורמים להיווצרות לחות ולמעשה עלולים לגרום למצב בו גם בחלל אחסון סגור חלקים של המרכב יהיו חשופים באופן מתמיד כמעט לרטיבות שעלולה לתרום להיווצרות רקבונות.

– תא הנוסעים: מעבר לעובדה שיהיה לכם הרבה יותר כיף לחזור באביב לרכב נקי, אחסנה של רכב נקי תקטין באופן משמעותי את הסיכוי שברכב יגדלו כל מיני בקטריות ועובש. כמו כן יש חשיבות גדולה לשמן את חלקי הפלסטיק, הסקאי והעור בשכבה נדיבה של חומר מגן כדי שאלה ישארו במצב טוב ולא יסדקו או יתבקעו.

– מנוע: לפני שאתם מאחסנים את הרכב מלאו את מיכל הדלק ומומלץ מאוד שתוסיפו לו גם Fuel Stabilizer. אחרי שתדלקו ותוסיפו את המייצב סעו עם הרכב מספר קילומטרים כדי שהתוסף יתערבב במיכל ויגיע לכל מערכת הדלק. בעת אחסנה ארוכה נוצרים בדלק משקעים ושינוי מזג אוויר אף גורמים להפיכת דלק שנשאר בצינורות ובמשאבת הדלק לצמיגי. מטרתו של ה- Fuel Stabilizer היא למנוע תופעות אלה שיקשו על ההתנעה הראשונית של הרכב ועשויות אף לגרום לנזקים של ממש למשאבת הדלק ולמערכת הזנת הדלק.

כמו כן, יש לוודא שברכב יש מספיק שמן מנוע ושבמערכת הקירור יש נוזל איכותי ולא מי ברז שיגרמו, במיוחד בעת אחסנה ארוכה, לקורוזיה במנוע. אם אתם מאחסנים את הרכב במקומות קרים במיוחד הקפידו להשתמש בנוזל קירור אנטי פריז איכותי שבאמת לא קופא כשהטמפרטורה יורדת לאזור האפס מעלות, שכן גם כשהמנוע לא פועל קפיאה של נוזל הקירור עלולה לגרום לפיצוץ ברדיאטור ולסדקים בראש המנוע ואף בבלוק.
רצוי לנתק את מצבר הרכב כדי שזה לא יתרוקן במהלך החניה הארוכה וכדי לבטל חשש לקצרים. עם זאת, אם אתם רוצים לשמור על מערכת איתור פעילה יש לחבר למצבר מטען טעינה איטית ייעודי שישמור על מתח אחיד לאורך זמן.

– אבטחה: בשנים האחרונות נרשמה עליה דרמטית במספר הגניבות של רכבי אספנות. גם מהסיבה הברורה שהרבה יותר קל לגנוב אותם מאשר רכבים חדשים וגם כי גנבי הרכב הבינו שבעלי הרכבים, שהשקיעו את הנשמה וממון רב בשיפוץ הרכב, יהיו מוכנים לשלם סכומי כסף גדולים כדי לקבל את מושא אהבתם בחזרה.
אמנם אין דבר שאי אפשר לגנוב אבל אם רכבכם יהיו מאובטח כראוי רוב הסיכויים שהגנב ימשיך לרכב הבא.
מומלץ להתמקד באמצעי הגנה פסיביים כמו סנדל לגלגל, מנעול הגה חובק, קשירה לעמוד ועוד. כמו כן, מומלץ להשקיע כמה מאות שקלים במערכת איתור GPS פסיבית עם סוללת גיבוי רצינית אותה תסליקו במקום לא שגרתי כדי שאם חלילה רכבם יגנב, תוכלו לגלות היכן הוא נמצא.
כמו כן, גם אמצעים פשוטים כמו תאורה הנדלקת עם חיישן במקום החניה בהחלט מרתיעים גנבים.

– צמיגים: הקפידו לבדוק את לחץ האוויר בכל הצמיגים לפני אחסנת הרכב. מומלץ למלא את הצמיגים בלחץ יותר גבוה מהרגיל (אך לא מעל למגבלות לחץ האוויר של יצרן הצמיגים) כדי למנוע ככל האפשר מצב בו דליפת אוויר איטית תוביל לאיבוד האוויר ולמצב של בו הצמיג הופך לשטוח.
לידיעתכם, עמידה במשך זמן רב ללא אוויר תגרום לפגיעה בדפנות הצמיג ולעיוות בלתי הפיך שתחייב את החלפתו.
מאחר שברכבי אספנות ברוב המקרים לא נוהגים יותר מדי ושחיקת הצמיגים איטית, רצוי למרוח משני צדדיו של הצמיג, במיוחד לפני תקופת אחסנה, שכבה נדיבה של חומר מיוחד לצמיגים לשימור הגומי שמעבר למראה המבריק שהוא מעניק להם הוא מאט מאוד את ההתיישנות ותופעות כמו סדקים והפיכתם של הצמיגים לקשים ולא בטוחים לשימוש.

אם מתאפשר לכם, למען שמירה טובה יותר של הצמיגים והפחתת בלאי מערך המתלים, מומלץ מאוד להעמיד את הרכב על בלוקים קטנים באוויר.

– סביבת האחסנה: זכרו, לחות היא האויב שלכם לכן ודאו מבעוד מועד שלמקום בו אתם מאחסנים את הרכב לא חודרים מים מהקירות או מהתקרה.
עם זאת, גם מקום אטום לחלוטין הוא לא טוב מאחר שהוא תורם להיווצרות לחות ורצוי לדאוג לזרימת אוויר קבועה למשל בעזרת מאוורר חשמלי קטן מתחת לרכב שיעזור בהפחתת הלחות שבין הכיסוי למרכב המכונית.

– ביקור בית: השתדלו לבדוק בכל כמה שבועות את הרכב שלכם. הורידו את הכיסוי, בדקו שיש אוויר בצמיגים ושאין לחות מיותרת בין המכונית לכיסוי, בדקו את מפלס השמן ונוזל הקירור ואם יש לכם אפשרות גם הניעו את הרכב ואפשרו לו (רק בחלל אחסון מאוורר היטב עם חלון גדול או דלת פתוחה) לפעול מספר דקות בסיבובי סרק מבלי לאמץ את המנוע.

הקפדה על כמה כללים פשוטים תאפשר לכם לשמור על הרכב האהוב במצבו למשך שנים מבלי להוציא סכומים אדירים על תיקון נזקים שנוצרו כתוצאה מהזנחה ומחוסר תשומת לב למזג האוויר.

The post מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף appeared first on TheCar.

אין דרך יפה להגיד זאת, המציאות ב-2015 מאכזבת מאוד לעומת מה שהבטיחו לנו בסרט הקאלט "בחזרה לעתיד". כדי לנסות להתאושש מהדיכאון, בהיעדר מכוניות מעופפות, דלק מזבל וסקייטבורדים מרחפים, החלטנו לתת קפיצה, לא, לא בזמן – גם זה לצערנו עדיין לא אפשרי, אלא לטקסס שבארצות הברית כדי לפגוש שם את האייקון הגדול ביותר של טרילוגיית הסרטים. אנחנו לא מדברים על מייקל ג'יי פוקס שמשחק את מרטי מק'פליי וגם לא על כריסטופר לויד שמגלם את המדען המשוגע דר' אמט בראון, אלא על מכונת הזמן שמככבת בסרט.

המקרר הוחלף במכונית

בגרסאות הראשונות של התסריט מכונת הזמן הייתה בכלל בתוך מקרר, אך המפיקים חששו שילדים ינסו לחקות את הסרט וילכדו במקררים נטושים ולפיכך החליטו לשנות כיוון.
וכך, במקום מקרר, בסרט הותקנה מכונת הזמן במכונית לא שגרתית בעלת צללית נמוכה, גוף נירוסטה ודלתות כנפי שחף. עם זאת, לא מדובר ביצירה שהוכנה במחלקת האביזרים של אולפני יוניברסל לצורך הצילומים, אלא במכונית קיימת – הדלוריאן.

חלום של מהנדס מבריק פוגש את המציאות

הדלוריאן המקורית נולדה בעקבות חלומו של ג'ון דלוריאן, מהנדס סופר מוכשר שעבד בתעשיית הרכב האמריקאית, מי שהיה חתום על כמה ממכוניות השרירים האייקוניות של שנות ה-60 והפך לסגן נשיא ג'נרל מוטורס הצעיר ביותר. אבל למרות המעמד והעתיד המבטיח, דלוריאן החליט ללכת בעקבות החלום שלו, עזב את ג'נרל מוטורס וייסד באמצע שנות ה-70 חברה שהתיימרה להתחיל לתכנן ולייצר מכוניות ספורט ייחודיות.

הרעיון היה לייצר מכונית עם מראה עתידני, תג מחיר שיתחרה במכוניות השרירים האמריקאיות ויכולות ניהוג במחוזות של רכבי GT אירופאיים ובשנת 1976 הוצג אב טיפוס ראשוני ומרשים מאוד לדגם הראשון של החברה.
יחד עם זאת, הדרך לייצור סדרתי הייתה עוד רחוקה ודלוריאן היה זקוק ללא פחות מ-175 מיליון דולרים כדי להשלים את התכנון ולהקים מפעל ליצור המכוניות.

ענקיות הרכב מדטרויט תקעו הרבה מקלות בגלגלים של המיזם של המהנדס הפורש ודלוריאן נאלץ לחפש סיוע מעבר לים. לאחר ניסיונות כושלים לקבל סיוע ממספר גופים כלכליים גדולים ומממשלות, דלוריאן קיבל הצעה שקשה היה לו לסרב לה מממשלת בריטניה שהסכימה לתת סיוע של 100 מיליון לירות שטרלינג בתנאי שהמפעל יוקם בצפון אירלנד ויספק תעסוקה לאנשים רבים במדינה שסבלה באותן שנים מ'אינתיפאדה' קשה מול השלטון הבריטי והיתה שקועה במיתון כלכלי.

מראה מהחלל החיצון וביצועים שלא עומדים ברף התחתון

אחרי עיכובים רבים המכונית הראשונה הגיעה לכדי ייצור ב-1981 עם תג מחיר לצרכן באזור ה-29 אלף דולרים – גבוה בהרבה מההערכות הראשוניות.

היא הציגה מרכב ספורטיבי נמוך ונאה ובלטה בשל שני מאפיינים ייחודים: מרכב לא צבוע עשוי נירוסטה ודלתות כנפי שחף מרשימות.
גם השלדה ומערך ההיגוי שתוכננו על ידי המהנדסים של לוטוס הבריטית היו מרשימיםף, אולם, כנראה בשל בעיות תקציב, עיצוב הפנים היה פחות מוצלח וכך גם יחידת הכוח שהייתה ללא כל ספק הנקודה החלשה של הרכב.

למרות מראה עתידני או לפחות דומה למכוניות על כדוגמת פרארי או למבורגיני ותג מחיר במחוזות פורשה, לא נשאר בקופת החברה כסף לתכנן או לרכוש למכוניות מנוע ראוי והדלוריאן צוידה במנוע וי 6 מתוצרת רנו שהפיק, בשילוב ממיר קטליטי פרימיטיבי ובהתאם לתקנות זיהום אוויר מחמירות שנכנסו באותה תקופה לתוקף בארצות הברית, הספק מביש של 138 כ"ס, מה שהעניק למכונית ביצועים פושרים מאוד עם האצה למאה קמ"ש שלא הצליחה לרדת מ-10 שניות.

הדלוריאן בנתיב התרסקות מהיר

הביקורות הפושרות בעיתונות הרכב, עיכובים במועדי האספקה, איכות ייצור ירודה ואכזבה של לקוחות ששילמו ממיטב כספם על מכונית ספורט חדשנית וקיבלו רכב שכל משפחתית אמריקאית עם מנוע גדול עקפה הביאו לביטול הזמנות ולירידה בדרישה.

מכיוון שמאחורי חלומו של ג'ון דלוריאן לא עמד אף קונצרן והמענקים שהוא קיבל כבר מזמן נגמרו החברה נכנסה למצוקת מזומנים קשה, במיוחד לנוכח העובדה שהדגם לא הצליח להגיע לכמות מכירות שתהפוך את הפרויקט לרווחי.

בראשית 1983 החברה פשטה רגל, זמן קצר לאחר שמייסדה נעצר באשמה של תיווך בעסקת סמים במטרה להשיג מזומנים להמשך קיומה של החברה.
ג'ון דלוריאן אמנם זוכה לבסוף, אך זה היה מאוחר מדי בשביל החברה. בסך הכל התגלגלו מהמפעל כ-9200 מכוניות דלוריאן.
פשיטת הרגל, מלאי גדול של רכבים שנותרו ללא דורש, אמינות בעייתית ותדמית לוזרית שדבקה ברכב הביאו לצלילה חדה בערכן של המכוניות וסביר להניח שהן היו יורדות בהדרגה מהכבישים ודלוריאן הייתה נשכחת בין דפי ההיסטוריה של עולם הרכב כמו עוד הרבה מותגים קטנים ופרטיים שאיש אינו זוכר, אבל אז משהו בלתי צפוי קרה ושינה את התמונה.

מבדיחה כושלת לכוכבת קולנוע

ב-1985, שנתיים וחצי לאחר שהחברה פשטה את הרגל, הדלוריאן הפכה לכוכבת של ממש לאחר, שכאמור,  נבחרה בשל המראה הלא שגרתי שלה על ידי רוברט זמקיס, במאי סרטי "בחזרה לעתיד", להיות הבסיס למכונת הזמן אותה בנה דוקטור אמט בראון.

על אף שסרטי "בחזרה לעתיד" זכו להצלחה אדירה שלכאורה הייתה אמורה גם להעניק לכוכבת חיים חדשים באופן מיידי, מעמדה של הדלוריאן לא ממש השתנה. הביקושים בשוק היד השניה נשארו נמוכים ויצירות הנירוסטה הללו החליפו ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים.

סטיבן ווין, שתמיד הוקסם מעיצוב הרכב, היה כנראה מהבודדים שהאמינו באותה תקופה שיגיע יום בו הדלוריאן תהפוך לפריט אספנים מבוקש ובשנת 1995 הוא החליט לעשות מעשה, להשקיע את חסכונותיו ולהקים את THE MEW DMC.

בהמשך קנה ווין מלאי עצום של כל החלפים שנותרו במחסני דלוריאן אחרי פשיטת הרגל ושינה את שם החברה ל"DeLorean Motor Company".החברה פתחה מספר סוכנויות משנה, הפכה לבית עבור בעלי דלוריאן ואפשרה להם, בזכות הידע הנצבר של עובדיה ומלאי החלפים הגדול, לשמר ואף לשדרג את מכוניותיהם.

בתוך זמן מה הסתבר שההימור של ווין השתלם וככל שהשנים חלפו והנערים מהדור שגדל על "בחזרה לעתיד" התבגרו והתבססו כלכלית, כך עלו בהתמדה הביקושים לרכבי דלוריאן ובעקבותיהם גם המחיר.

וכך, בעוד שלפני עשור ניתן היה לקנות בלי בעיה דלוריאן בעשרת אלפים דולרים, כיום אקזמפלרים במצב בינוני מינוס מחליפים ידיים במחיר כפול לפחות ומכוניות ששופצו, שודרגו או נשתמרו במצב טוב במיוחד מתומחרות בטווח שבין 30-65 אלף דולרים – בדומה למחירים של דגמים מבוקשים של פורשה ופרארי מאותם השנתונים.

רפליקות מושלמות למכונת הזמן מ"בחזרה לעתיד", כמובן בלי יכולת ממשית לנוע בזמן, מחליפות ידיים בסכומים של בין 80 ל-100 אלף דולרים.

אם הדלוריאן לא באה אל ההר, אנחנו טסנו אליה

בשולי שכונת מגורים שלווה בפרברי יוסטון מתגלה מבנה תעשייתי מודרני וגדול עם הלוגו DMC.
בחזית אולם תצוגה המאכלס שלוש מכוניות: שתיים סטנדרטיות משופצות למצב חדש ואחת שהוסבה לרפליקה של מכונת זמן מ"בחזרה לעתיד".
במרכז יש דוכן עם מגוון מזכרות ופרטי ממורביליה הקשורים למכונית ועל הקירות תלויות כרזות שונות של המכונית וחלפים פופולרים, מחלקי מרכב גדולים ועד לברגים ולאטמים, שניתן לרכוש במקום.

בקצה הרחוק של אולם התצוגה יש חלון גדול דרכו ניתן לראות את הסדנה בה משפצים ומטפלים ברכבים של לקוחות וברכבים שהחברה רכשה ומשפצת ומשדרגת לפני מכירה.

סטיבן ווין הבעלים ורוג'ר דארט המנכ"ל מקבלים את פני בלבביות ובסבלנות אין קץ, כזו הקיימת רק אצל מי שממש אוהב את עבודתו, ולוקחים לסיור בחלקים שלא פתוחים לקהל הרחב. לצד רחבת הטיפולים בה ניתן לראות כעת כחמישה רכבים בשלבים שונים של שיפוץ חונים לפחות עשרה רכבי דלוריאן שממתינים לתיקון, טיפול, שדרוג או שיפוץ.

רוב שטחו של המבנה הגדול משמש לאחסון הכמות האדירה של החלקים שנרכשו ממחסני החברה שפשטה את הרגל. בסדר מופתי ניתן להבחין בשורות על גבי שורות של דלתות חדשות, כנפיים ושאר חלקי מרכב. בצד אחר יש כמות גדולה של מנועים חדשים ותיבות הילוכים, באזור אחר מאוחסנים חלקים קטנים יותר וניתן למצוא פה אפילו שלדות חדשות.

דארט מספר בגאווה על מלאי הכולל מספר גדול של יחידות של למעלה מ-90 אחוזים מ-1700 החלקים שמרכיבים דלוריאן.

"המלאי הזה מאפשר לבעלי דלוריאן לשמור על מקוריות ועל המכוניות שלהם במצב מושלם. עם זאת", הוא מוסיף, "אנו מציעים גם חלקים משודרגים – מכל מיני דברים קטנים שהיו בעייתיים במכונית המקורית ושיפרנו אותם כמו למשל המנגנון שמחזיק את דלתות השחף למעלה, דרך ערכות לשדרוג הבלמים והמתלים שתוכננו על ידי יצרנים מובילים במיוחד לדלוריאן ועד לקיטים לשדרוג המנוע".

הכוונה של ווין היא למספר קיטים שמתמודדים עם הבעיה המרכזית של המכונית – הספק המנוע המגוחך שלא תואם למראה הספורטיבי: קיט סטייג' 1 כולל מערכת הצתה משופרת, פילטר אוויר מיוחד, ממיר קטליטי מודרני ומערכת פליטה משופרת המעלים את הספק המנוע מ-138 כ"ס לכ-160 כ"ס. קיט סטייג' 2 כולל בנוסף גם ראשי מנוע משופרים, מזרקי דלק גדולים יותר ומערכת הצתה אלקטרונית ומאפשר למנוע להפיק כ-180 כ"ס ואילו קיט סטייג' 3 בהזמנה מיוחדת כולל בנוסף גם מגדש על המעלה את הספק מנוע הוי 6 העייף ל-230 כ"ס שסוף סוף מעניקים למכונית את הביצועים שהיא הייתה ראויה להם מלכתחילה.

אופנה חולפת או קלאסיקה על זמנית?

– אתה לא סבור שבימים אלה, בגלל שאנו נמצאים בשנת 2015 בה מתרחש החלק השני בטרילוגיית הסרטים, המחירים הגיעו לשיא ובעתיד הביקושים לדגם והמחירים בשוק יצנחו?

"מאז שהקמתי את החברה, ב-95', המחירים במגמת עליה מתמדת. יתכן שתהיה ירידה קלה בביקושים לרפליקות של מכונת הזמן, אבל לרכבים רגילים אני משוכנע שימשיך להיות ביקוש. הסתכל על הרכב הזה, גם היום בסטנדרטים של 2015 הוא מסובב ראשים ונראה חדשני".

– אבל עדיין הרוב חושבים שחוץ מאיך שהוא נראה יצאה לו תדמית של "חרא אוטו".

"אני ממש לא מסכים עם מי שטוען זאת. לא מדובר במכונית מושלמת, היו לה כמה מחלות ילדות ובעיות שאנחנו פתרנו, ואין ספק שג'ון דלוריאן עשה בדרך כל מיני פשרות בגלל מחסור במזומנים, אבל בסך הכל בטח ביחס לשנה שבה היא הוצגה זו מכונית מרשימה מאוד".

– אבל היא נכשלה כי לא הצליחה לספק את ההבטחה ולהיות מתחרה למכוניות כמו פורשה שנמכרו במחיר דומה.

"אני לא בטוח שהדלוריאן הייתה אמורה להתחרות ב-911, היא תוכננה לקהל ולכבישים האמריקאים. זו מכונית GT עם שלדה והיגוי טובים ביחס לתקופה".
בשלב זה דארט מתערב ומציין שלדעתו זו אינה הסיבה בעטיה נכשלה הדלוריאן. "לדעתי זה קשור יותר לשינוי מדיניות של הממשלה הבריטית שעצרה את הסיוע למפעל ולקשיים שהטילו הרשויות באמריקה, כנראה בלחץ ענקיות הרכב, על השיווק שלה בארץ הדוד סם".

– איזה תקציב, תפרן כמוני שמת להפוך לבעליה של דלוריאן, צריך כדי להגשים את החלום?

"אני עוקב אחרי רוב המכוניות שנמכרות וצר לי לאכזב אותך – היום אין כמעט מציאות. כל מי שיש לו דלוריאן, אפילו כזו שלא תוחזקה במשך כמה עשורים, חושב שיש לו פיסת יהלום ביד.
יתרה מזאת, רוב המכוניות הזולות שבכל זאת אפשר למצוא פה ושם הן במצב כל כך גרוע בסופו של תהליך הן כנראה יעלו לרוכשים שלהן יותר ממכונית אחרי שיפוץ".

ווין מסביר כי "לדלוריאן יש מראה מטעה. בגלל שהמרכב עשוי מנירוסטה אין חלודה נראית לעין וגם רכבים מוזנחים מאוד נראים לא רע במבט ראשון".
דארט מגיע למספרים הלא פשוטים מבחינת לקוח שגם שוקל לייצא דלוריאן לישראל: "אנחנו מציעים למכירה מכוניות במצב טוב אחרי שעברו אצלנו בסדנה 'יישור קו' במחירים של בין 30 ל-50 אלף דולרים בהתאם למצב, ומכוניות ששופצו מן היסוד אנחנו מוכרים ב-65 אלף דולר עם אחריות.
בנוסף, אנחנו מציעים לבעלי דלוריאן לשלוח אלינו את הרכב שלהם לרענון ולשיפוץ בהתאם לתקציב שלהם ומציעים גם תוכנית מיוחדת של הנחות על רכישת כמות של חלקים למי שמחליט לשפץ את הרכב בעצמו".

דלוריאן חדשה?

– ב-2011 פורסם שאתם הולכים להשיק גרסה חשמלית לדלוריאן. עברו 4 שנים, מה קורה עם זה?

ווין: "בנינו אב טיפוס לגרסה חשמלית, על אחד הרכבים שבבעלותי. בסך הכל התוצאה הייתה טובה אבל מצד שני זאת לא הייתה בדיוק טסלה ולאחר שעשינו חושבים החלטנו בשלב זה לדחות את הפרויקט".

– אז מה בכל זאת אתם מתכנים לעתיד?

"אנחנו מתכננים מהדורה מוגבלת של דלוריאן חדשה. מבחינת מראה כל חלקי הנירוסטה ישארו זהים אבל הקצה הקדמי והאחורי העשויים פלסטיק כמו גם הפנסים והגלגלים יהיו בעיצוב שונה.
גם תא הנוסעים יקבל עיצוב חדש לחלוטין – יוקרתי, ספורטיבי ועדכני יותר. בכל מקרה השינויים הגדולים ביותר יהיו מתחת למעטפת ויכללו מנוע וגיר אחרים ושלדה מחוזקת ומתלים משופרים.
מדובר בפרויקט בסגנון מה שסדנת סינגר עושה לפורשה 911 קלאסיות רק במחיר הרבה יותר הגיוני".

– מה זה מחיר הגיוני, מה יהיה המפרט?

"אני לא יכול עדיין לספר יותר מדי פרטים. אציין שהמחיר יהיה פחות מחצי ממחירה של 911 סינגר (העומד על סכום דמיוני כ-300 אלף דולר) ושיחידת ההנעה לא תהפוך אותה למכונית על אבל בהחלט תעניק לדלוריאן ביצועים טובים גם בסטנדרטים של שנת 2015".

גם בישראל?

החל משנת 2011 ניתן לייבא רכבי דלוריאן לישראל תחת הגדרה של "רכב אספנות" (רכבים בני 30 שנה ויותר). עם זאת, למרות שאספני ישראל התחדשו בשנים האחרונות במאות ענתיקות שהגיעו לכאן בערוב ימיהן ממעבר לים, עדיין, למיטב ידעתנו, אף דלוריאן לא נחתה בארץ הקודש.
אמנם יש לזכור שעל מחיר הרכישה יש להוסיף את מחיר ההובלה, מיסי קניה, מכס ושאר ירקות שיותר מיכפילו את המחיר הבסיסי של הרכישה ויביאו לתג מחיר של יותר מ-200 אלף שקלים לאקזמפלר במצב סביר, אך אם הפרוטה מצויה בכיסכם לטעמנו, לפחות, מדובר באחד הרכבים המרהיבים והמקוריים ביותר שניתן לייבא לכאן.

צילומים: נעם וינד 

The post יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז appeared first on TheCar.