במקביל לזינוק במחירים מתקיים כעת משבר בהובלה הימית, שהוביל לזינוק של תעריפי ההובלה, ומכיוון שמכס ישראל מחשב את המיסים על רכב בתוספת עלות המשלוח – ינואר 2022 הפך לחודש הכי פחות משתלם כלכלית לייבוא רכבי אספנות מזה שנים ארוכות. אז נכון – אספנות בכלל, ואספנות רכב בפרט, מעולם לא הייתה תחביב זול. אבל כעת הוא הפך להיות עוד יותר יקר…

מצד שני, אנחנו אוהבים מכוניות, ועל מסורת צריך לשמור, לכן גם השנה לא נוותר על רשימת הדגמים שאנחנו היינו שמחים להביא ארצה ולהצמיד להם לוחית רישוי צהובה עם כיתוב "רכב אספנות".

עוד ב-TheCar
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2019
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2020
המכוניות שנכנסו לסטאטוס אספנות בשנת 2021

דודג' וויפר

קבוצת קרייזלר מיצבה את עצמה בשנות ה-90 כיצרנית הנועזת מבין שלוש הגדולות מדטרויט, ואחת המכוניות שהעניקה הכי הרבה מומנט למיצוב הזה היא דודג' וייפר אשר נולדה כמכונית תצוגה לתערוכת דטרויט 1989. וויפר נועדה להיות מעין יורשת מודרנית ל-AC קוברה, ותגובות נלהבות שקיבלה מבאי אותה תערוכה דרבנו את נשיא קרייזלר דאז, בוב לוץ, להוציא לפועל פרוייקט שהבשיל כעבור שלוש שנים למכונית סדרתית. השקת הבכורה הרשמית של וויפר נערכה במרוץ 'אינדי 500' של שנת 1991, והאיש והאגדה קרול שלבי ישב מאחורי ההגה שלה כ"מכונית קוצבת הקצב" במירוץ.

עיצוב הדגם הסדרתי נותר כמעט זהה למכונית התצוגה, וזה אומר מינימליזם קיצוני שכלל ויתור על גג, חלונות או סתם ידיות פתיחה לדלתות. המנוע הקיצוני היה V10 בנפח עצום של 8 ליטר אשר הגיע מן הטנדרים הגדולים של הקבוצה, ומכיוון שבאותה תקופה קרייזלר הייתה בעלת הבית של למבורגיני היא ניצלה את הקשר האיטלקי כדי להפיק מן המנוע הזה 400 כ"ס ו-65 קג"מ. וייפר הפכה כמעט בין לילה לאייקון תרבות-מוטורי, וכך גם לאורך כל שנות ה-90. לכך סייעו בין השאר סדרת טלוויזיה על שמה והופעות בסרטים. במהלך השנים וייפר הלכה והתחזקה ואף כיכבה על מסלולי מרוצים עם גרסת GTS סגורה שהופיעה מספר שנים מאוחר יותר. בכל מקרה – RT10, שהופיעה בשנת 1992, היא הצפע הקלאסי מכולם.

כמה זה יעלה?

במילה אחת? המון. בשונה מקורבט ה"עממית" למדי, דודג' וויפר הייתה מכונית יקרה מאד ויוצרה במספרים זעומים של אלפי מכוניות בודדות בלבד מידי שנה. זה הופך אותה לנדירה ומבוקשת, והמחירים שלה הולכים ומאמירים מידי שנה. בשנת 1992, למשל, יוצרו רק 285 יחידות ולכן אין זה מפליא שמחיר ממוצע של וויפר מהשנתון הראשון עומד על כ-70 אלף דולר. מחיר של אקזמפלר שמור "במצב מפעל" יכול להגיע בקלות גם ל-150 אלף דולר ויותר, וכאשר מתרגמים את זה לשקלים חדשים אחרי מיסים מתקבל על צג המחשבון שלנו סכום של יותר ממיליון שקלים. לעומת זאת, אם תצליחו לדחות סיפוקים תגלו שמחיריהן של מכוניות משנת הדגם 1993 נמוכים בחצי.

יגואר XJ220

זירת מכוניות העל הייתה חמה במיוחד בתחילת שנות ה-90, עם דור חדש של מכוניות שהרים את רף הביצועים לרמות שטרם נראו. בשנה שעברה נכנסה לסטטוס האספנות למבורגיני דיאבלו (וגם בוגאטי EB110) והשנה מגיעה תורה של עוד יצירה מוטורית מרהיבה: יגואר XJ220.

סיפור הולדתה של יגואר XJ220 ארוך ומעניין, אבל כדי להיות תכליתיים נספר רק שהרעיון של יגואר ליצור מכונית-על שתחזיק בתואר "המכונית המהירה ביותר מייצור סדרתי" נבע מן ההצלחה של המותג במרוצי הסיבולת של שנות ה-80 בכלל, ובמרוץ 24 השעות של לה-מאן בפרט. XJ220 הוצגה כקונספט בתערוכת ברמינגהם עם מנוע V12 מרכזי שפותח עבור מכוניות המסלול של החברה, והוא הניע את ארבעת הגלגלים. פיתוח המכונית התארך ודרש שינויים לא מעטים, ולבסוף, בשלהי 1991, הוצג הדגם הסדרתי שהונע באמצעות V6 בנפח 3.5 ליטרים שהוגדש על-ידי צמד מגדשי טורבו. המנוע הניע רק את הגלגלים האחוריים, אך העיצוב עוצר הנשימה נותר כמעט ללא שינוי.

שמה של XJ220 אמור היה לייצג את המהירות המרבית שלה: 220 מייל לשעה (354 קמ"ש), וזאת כמו דגמים ספורטיביים קודמים בהיסטוריה של יגואר (למשל XK120). בפועל היא השיגה "רק" 212.3 מייל לשעה (341.7 קמ"ש), אם כי זה הספיק בשעתו כדי לקבל את תואר "המכונית המהירה ביותר מיצור סדרתי", לפחות עד להגעתה של מקלארן F1 בשנת 1993. בהערת אגב נאמר שמקלארן F1 הפכה בין לילה את כל מכוניות העל למיותרות, אבל זה כבר סיפור אחר.

הבעיה הגדולה ביותר של יגואר XJ220 הייתה המחיר. עם תג מחיר של 470 אלף לירות שטרלינג היא הייתה פשוט יקרה להחריד, וזה גם היה מחיר הרבה יותר גבוה מן המתוכנן. התוצאה היא ששילוב בין המחיר למשבר כלכלי שהתפתח באותה עת גרם לכך שמבין 1500 הלקוחות שהניחו הזמנות על השולחן של יגואר נותרו רק מאות בודדות, ובסיכומם של דברים יגואר ייצרה רק 278 מכוניות. זה, כמובן, עושה את המכונית XJ220 לאחת המכוניות הנדירות והאקסקלוסיביות ביותר שנוצרו בשנות ה-90, ובכלל.

כמה זה יעלה?

עד לפני כעשור היו מחירי ה"סופר יגואר" נסבלים (הכל יחסי, כן?), אבל כעת הם נמצאים כבר על סקאלה משל עצמם. אקזמפלר של XJ220 במצב סביר נמכר תמורת כ-400 אלף דולר, ואילו יחידות שמורות במצב מוזיאוני נמכרות במכירות פומביות תמורת כחצי מליון דולר ואף יותר. בעברית, אחרי מיסים, זה אומר שכדי לקשט את המכונית הזאת בלוחית צהובה צריך להקציב לפחות 3 מיליון שקלים. למרות זאת, לדעתנו מדובר בהשקעה הרבה יותר טובה מאשר לקנות פרארי חדשה.

פולקסווגן גולף VR6

הדור השלישי של פולקסווגן גולף הושק באוגוסט 1991 והציג שיפור משמעותי ביחס לדור שקדם לו למרות שימוש בלא מעט חלקים משותפים. אז, וגם היום, נחשבה פולקסווגן גולף לקומפקטית המובילה במכירות באירופה, ומעל לכל השאלות הרגילות שנשאלו בעת הצגת כל דור חדש בלטה כמובן השאלה "מה עם GTI"?

אז בעת השקת הדור השלישי הושקה גם גרסת GTI, אלא שלמרבה האכזבה היא הונעה בשעתו על ידי מנוע פושר בנפח 2.0 ליטר עם 8 שסתומים (גרסת 16 שסתומים הוצגה רק לאחר שנתיים). פריצת הדרך נבעה מכך שמהנדסי פולקסווגן המציאו מחדש את GTI ופשוט קראו לה VR6. המכונית הזאת הונעה באמצעות מנוע V6 מיוחד אשר נחשב בזמנו לפלא הנדסי, לא פחות, מכיוון שהוא התאפיין בזווית צרה במיוחד בין שני הבלוקים של הצילינדרים. מטרת הפיתוח הזה הייתה לאפשר לדחוף אותו לתוך תא מנוע של מכונית קומפקטית, ובתוך אחת כזאת הוא שדרג את הביצועים המוכרים בשעתו בז'אנר הזה אל מחזות שעד אז נראו רק ברפליקות ראלי עצבניות. עם 174 כ"ס, וצליל מפלט יוצא דופן, גולף VR6 הדגימה ביצועים מדהימים לתקופתה (7.5 שניות ל-100, 225 קמ"ש), ואלה השכיחו את העובדה שהמכונית עצמה הייתה הרבה יותר כבדה מן הדור שקדם לה. עם זאת, למרות כל השבחים להם זכתה באותה תקופה, VR6 נחשבת מכונית פחות מרשימה מבחינה דינמית ביחס למתחרותיה. זה, אגב, לא הפריע לה להיות החלום הרטוב של דור ה-GTI בניינטיז.

כמה זה יעלה?

גולף VR6 המקורית לא הייתה זולה, ולמרות זאת היא הייתה אחת המכוניות הספורטיביות הנמכרות ביותר בישראל בשנות ה-90. הבעיה היא שרוב המכוניות הישראליות עברו התעללות קשה ו/או שלל תאונות, לכן הסיכוי למצוא אצלנו אקזמפלר במצב טוב שואף לסיכוי שבן גביר ומנסור עבאס ישתכשכו יחד בג'אקוזי. ככל הידוע לנו – יש בישראל מספר מכוניות טובות באמת, אך אלה נשמרות באדיקות על ידי בעליהן. באירופה, לעומת זאת, יש לא מעט מכוניות ששודרגו בחוסר טעם ואפשר לקנות אותן תמורת אלפי אירו בודדים ואז לקלף מהן את השטויות, ואפשר גם למצוא מכוניות שמורות במצב כמעט מקורי תמורת כ-10 אלף אירו או קצת יותר.

לקסוס SC

לאחר שביססה את מקומה בצפון אמריקה עם דגמי הסדאן LS ו-ES, החליטו אנשי חטיבת היוקרה של טויוטה לשנות כיוון. הדגם השלישי של לקסוס ניסה את כוחו בנישה הנחשבת, והפופלרית למדי באותה תקופה, של רכבי קופה יוקרתיים, שם הוא נאלץ להתמודד במרצדס CL, יגואר XJS וב.מ.וו סדרה 8.

בשנת 1991 הושקה SC אשר הייתה למעשה גרסה מהודרת של טויוטה 'סורר' (Soarer) החדשה אשר הוצגה באותה עת ביפן. לקסוס SC התהדרה במרכב קופה מסוגנן ונדיב מידות (אורך של 486 ס"מ), עיצוב פחות שמרני (בעיקר בחזית) מדגמי לקסוס הקודמים, ותא נוסעים מהודר ומאובזר. מנוע V8 משובח וחלק הגיע אליה מ-LS400, והתוצאה הייתה מכונית GT יוקרתית וסולידית.

רוב הלקוחות המעונבים לא ידעו שמתחת לעור יושבת SC על השלדה של טויוטה סופרה הספורטיבית, ואלמלא זאת סביר להניח ש-SC לא הייתה מכונית מעניינת במיוחד כמכונית אספנות. בעשור האחרון נרשמת התלהבות עצומה מ'סופרה' בקרב אספני רכב, והמחירים שלה נסקו אל מחוזות לא הגיוניים, וזה הופך לפתע את לקסוס SC לסוג של "סופרה לאספנים חסכנים", ואפילו מעניק להם על הדרך ריפודי עור ומושבים חשמליים. דגם אטרקטיבי במיוחד לאספנים שגם אוהבים מכוניות שרירים הוא הגרסה העממית יותר, שהושקה בשנת 1992 תחת השם SC300 והונעה באמצעות מנוע 2JZ נטול טורבו. מנוע זה, ששימש גם את סופרה, הפך בשנים האחרונות לאייקוני ומבוקש מאד בקהילת המשפרים.

כמה זה יעלה?
אפשר למצוא לקסוס SC מתאימה לייבוא רק בצפון אמריקה, ושנת 1992 הייתה השנה המוצלחת ביותר במכירות של הדגם הזה, לכן לא חסרות מציאות. באופן מפתיע, מחירי שתי הגרסאות די דומים, למרות ש-SC400 חזקה ומאובזרת יותר. טווח המחירים למכונית במצב טוב נע סביב ה-8-10 אלף דולר, לכן השאלה היא אם אתם מעדיפים GT רגועה עם מנוע V8 או רכב עם פוטנציאל שיפורים גדול ואפשרות הסבה לרכב דריפטים.

סובארו SVX

בשנות ה-90 יצאו יצרניות הרכב היפניות למפגן כוח טכנולוגי באמצעות מכוניות ספורט נחשקות, והכל כדי להכריז שהם מתכוונים להסתער על שווקי המערב. סובארו, שהייתה ועודה יצרנית רכב קטנה, החליטה "לעשות שרירים" והציבה בשנת 1992 באולמות התצוגה שלה את SVX, שהייתה התשובה שלה למיצובישי GT3000, טויוטה סופרה, מאזדה RX7, ובמידה מסוימת גם להונדה NSX.

SVX ירשה את XT, שהייתה גרסת קופה מסוגננת אך חסרת יומרות ל'ליאונה', ובשונה ממנה SVX הייתה מכונית ספורטיבית ומעוצבת למשעי. העיצוב הראוותני שלה היה נאמן לדגם תצוגה שעוצב על-ידי ג'יוג'ארו והוצג בשנת 1989, עם שטח זכוכית עצום, קורות גג מוסוות, וחלונות צד נטולי מסגרות. SVX נראתה כמו מכונית ספורטיבית שנחתה מן העתיד אם כי למעשה זאת הייתה מכונית GT יוקרתית לארבעה נוסעים. היא הונעה באמצעות מנוע בוקסר עם שישה צילינדרים, הייתה לה אופציה להנעה כפולה, והיא הוצעה רק עם תיבת הילוכים אוטומטית.

SVX הייתה יוצאת דופן וענדה תג מחיר גבוה ביחס למותג. לרוע מזלה היא הושקה אל תוך משבר כלכלי ולכן לא זכתה להצלחה גדולה במהלך שש השנים שבהן יוצרה. בסך הכל נבנו פחות מ-25 אלף יחידות של SVX וזה עושה אותה נדירה למדי בקנה מידה עולמי. מפתיע, ודאי לנוכח העיצוב המיוחד והייחוד של הדגם הזה בתוך הרפרטואר של סובארו, שהמכונית הזאת לא מאד מבוקשת בקרב אספני רכב.

אלינו, לישראל, יובאו בשעתו יחידות בודדות בלבד, לכן כל אחת מהן בולטת מאד בנוף המקומי.

כמה זה עולה?

בשונה מלא מעט דגמים אחרים בני שנות ה-90, ולמרות היקף ייצור קטן – SVX היא לא מכונית יקרה. אפשר למצוא דגמים במצב שמור למדי בטווח מחירים שנע בין 10 ל-15 אלף דולר, וזה אומר שאחרי מיסים ועלויות שונות אפשר לענוד לה לוחית צהובה תמורת כ-130 אלף שקלים. אם זה נשמע יקר ביחס לסובארו כדאי לזכור שכאשר הוצעה אצלנו במקור היא עלתה 150 אלף שקלים, כלומר כמעט פי ארבעה ממחירה של 'ליאונה' ולמעילה מ-350 אלף ש"ח במונחים של ימנו.

שברולט בלייזר/סברבאן

רכבי ה-SUV המגודלים חוו זינוק מטאורי באמריקה של שנות ה-90, ויצרניות הרכב האמריקניות קפצו בשמחה על ההזדמנות והשיקו דור דגמים חדש שהתאים לרוח התקופה. כעבור 18 שנים ארוכות שברולט השיקה סוף סוף  בשנת 1992 דור חדש של סברבאן ובלייזר (ובמקביל לו השיקה GMC את יוקון). העיצוב המודרני, בעיקר בחזית, יישר קו עם הטנדרים מסדרת C/K אשר הוצגה מספר שנים קודם לכן, והיא גם מי ש"תרמה" לרכב הזה את הפלטפורמה שלה. כדי להציע איכות נסיעה סבירה נעשה סוף סוף שימוש במתלים עצמאיים מלפנים, ותא הנוסעים עוצב בעיצוב מודרני ואובזר כמו מכונית נוסעים. היצע המנועים כלל מנועי V8 ענקים בנפח 5.7 או 7.4 ליטר, והייתה גם אופציה לטורבו-דיזל בנפח 6.5 ליטר שאותו אי אפשר לייבא ארצה.

מבחר הדגמים בסדרה היה עצום, אך בשנת 1992 ניתן להשיג את הבלייזר רק בגרסת 3 דלתות קצרה ומדליקה (גרסת 5 דלתות ארוכה הוצגה רק שנתיים לאחר מכן תחת השם טאהו) או את הסברבאן – שהוא למעשה גרסה 5 דלתות ארוכה במיוחד עם שורת מושבים שלישית ואופציה להסעה של עד 9 נוסעים. בנוסף קיימות גרסאות הנעה אחורית או כפולה, ויש שפע של רמות אבזור, החל ברמה בסיסיות כמו של טנדר עבודה וכלה בגרסה מפוארת עם צביעה דו גוונית וריפודי עור. אמריקה.

כמה יעלה?

מכיוון שמדובר באחד הרכבים הנמכרים ביותר בארה"ב בשנות ה-90 קיים כמובן היצע עצום של כלים וגרסאות. אפשר להשיג סברבאן עם הנעה כפולה במצב טוב תמורת פחות מ-10 אלף דולר, ודווקא בלייזר הקצר מבוקש יותר ומחיריו עשויים להיות גבוהים ב-50% ויותר מסברבאן במפרט דומה.

לא משנה באיזה תצורה תבחרו, השורה התחתונה היא שתמורת כ-70-80 אלף שקלים אחרי עלויות יבוא ומיסוי תוכלו להציב בחניה שלכם SUV אמריקני קלאסי. מחיר זה דומה למחיריהם של מעט היחידות שיובאו ארצה ושרדו עד היום, למעט העובדה שסברבאן אמריקני טיפוסי שימש בעיקר להסעות של ילדים לחוגים, ואילו הישראלי בילה במשימות של מערכת הביטחון ומעטי הבלייזרים בילו אחוז גדול מחייהם במשעולי הנגב ורמת הגולן. הכלי הזה מדגים מצב טיפוסי שבו משתלם לייבא רכב אספנות מחו"ל גם אם הוא נטול ערך אספני של ממש.

וולוו 850

לאחר שנים ארוכות של יצור קוביות יעילות, סולידיות וחסרות חן, החליטו השבדים בשנות ה-90 לשנות כיוון, להתנער מן התדמית הבריטית של "מכונית למורים ששונאים ולא יודעים לנהוג", ולפנות אל קהל צעיר ואופנתי יותר. קצת לפני כן הוחלט גם על שינוי טכנולוגי משמעותי, של מעבר מהנעה אחורית להנעה קדמית, מה שהוליד בשעתו את סדרה 400 הכושלת. עם 850, לעומת זאת, לוולוו הקטנה כבר לא הייתה אפשרות להיכשל שוב עם המחליפה של המכונית העיקרית שלהם – 240 הפופולרית אך הקשישה.

בסיכומו של דבר הייתה וולוו 850 כל מה ש-240 לא הייתה. העיצוב אמנם נותר ריבועי למדי אבל היה הרבה יותר מודרני, תא הנוסעים שודרג משמעותית בכל הקשור לאיכות ולהנדסת אנוש, ותחת מכסה המנוע הוצב דור חדש של מנועי טורבו ובראשם גרסת T5 שהפיקה 225 כוחות סוס והציעה ביצועים מרשימים במיוחד. בוולוו לא הסתפקו בכך והציגו גם גרסת R קרבית יותר, עם הנעה כפולה, ועם גרסת הסטיישן שלה הם החלו להתחרות באליפות מכוניות הסלון. חייבים להודות שגם בימינו סטיישן ביצועיסטית ו"סליפרית" היא אחד הדברים הכי המגניבים שיש.

כמה זה יעלה?

לא מעט 850 שרדו בישראל אלא שמדובר לרוב בדגמים הבסיסים ביותר. במרחק של כמה הקלקות עכבר אפשר למצוא באירופה 850 סטיישן מאבזרות במצב לא רע במחירים מצחיקים של כ-3,000 אירו. העניין הוא שאחרי עלויות הובלה ומיסים מגיע גם המחיר הנמוך הזה למחיר דומה או אף גבוה ממחיריהם של דגמים שמוצעים בארץ. לכן, אלא אם מדובר ממש בפנטזיה המוטורית שלכם (אנחנו לא שופטים), או אם אתם מחפשים רכב פרויקט, כנראה שיבוא של גרסאות אלה לא ממש משתלם.

דגמי T5 הם סיפור אחר. ההיצע המקומי דל, ואם תמצאו T5 סביר להניח שתצטרכו להשקיע לא מעט זמן וכסף ביישור קו ובשיפוץ. באירופה, לעומת זאת, אפשר להשיג T5 תמורת כ-10-15 אלף אירו, ובתרגום לשקלים אחרי מיסים אנחנו מדברים על כמעט 100 אלף שקלים במקרה הטוב. זאת, אגב, עדות נוספת לעלייה המסחררת במחירי הדגמים הספורטיביים משנות ה-90 בשנים האחרונות.

אלפא רומיאו 155

בסוף שנות ה-80, לאחר שממשלת איטליה הניחה את אלפא-רומיאו בחיקה של קבוצת פיאט, היא נכנסה לעידן חדש ונאלצה להתבסס על פלטפורמות של השכנה מטורינו. הדגם הראשון של פיאט בתחפושת היה 155 אשר הוצג רשמית בתערוכת ז'נבה 1992, ומי שפשפש מתחת למרכב מצא שם את הפלטפורמה של פיאט 'טיפו'/'טמפרה' ושל לנצ'יה 'דדרה'. התוצאה הייתה מכונית הסדאן המשפחתית הראשונה של אלפא רומיאו עם הנעה קדמית.

כדי לטשטש את המציאות השקיעו אנשי אלפא בעיצוב עם קווים חדים, שנראה אירודינמי יחסית לתקופה, והציבו תחת מכסה המנוע דור חדש של מנועים עם שני מצתים לצילינדר ותזמון שסתומים משתנה. היכולת הדינמית הייתה טובה יחסית למכוניות מסוגה, אבל כמובן שלא עשתה רושם על ב.מ.וו סדרה 3 (E36) אשר הוצגה שנה קודם לכן. 155 לא ממש הצליחה להמריא במכירות, ולאורך 7 שנות ייצורה נבנו ממנה בסך הכל כ-195 אלף יחידות (כיום, כמובן, אלפא רומיאו הייתה חותמת בעיניים עצומות על מספרים כאלה עם ג'וליה). על המסלול הציגה המכונית הזאת סיפור אחר לגמרי, כאשר גרסאות GTA של 155, חמושות במנוע V6 כפול מגדשים והנעה כפולה כיכבו במרוצי הטורינג, ובמיוחד באליפות ה-DTM שבה היא הביסה את הגרמניות במגרשן הביתי.

כמה זה יעלה?

אלפא רומיאו 155 איננה מכונית נפוצה במיוחד, ולמרות זאת היא גם לא מאד נחשקת בקרב אספנים. אחרי הכל, תואר "מכונית הסדאן הראשונה של אלפא עם הנעה קדמית" הוא לא ממש משהו להתגאות בו. דגמים רגילים של 155, עם מנועי ארבע צילינדרים, מוצעים תמורת אלפי אירו בודדים, אבל אין באמת טעם לטרוח ולחפש כאלה. גרסת ה-V6 נדירה יותר, מפני שאלפא ייצרה פחות מ-8,000 יחידות כאלה, והיא מוצעת תמורת כ-10 אלפים אירו.

אבל אם עולה בדעתכם לייבא לישראל 155 זאת פשוט חייבת להיות גרסת Q4 אשר עושה שימוש במנוע ובמערכת ההנעה הכפולה של לנצ'יה דלתא אינטגרלה האגדית. אלפא ייצרה מעט יותר מ-2500 יחידות של Q4 במהלך השנים, ולאלה יש ערך אספני גבוה ומחיר גבוה בהתאם לו. מכונית במצב טוב תעלה סביב ה-30 אלף אירו, וזה אומר שעד שתענדו לה לוחית צהובה תידרשו להכין תקציב דומה למחירה של אלפא רומיאו ג'וליה חדשה ומאובזרת.

הונדה פרלוד

בשנת 1992 השיקה הונדה דור חמישי ל'סיוויק', הוא זכה להצלחה גדולה שסייעה להונדה לבסס תדמית ספורטיבית. את אותה סיוויק אפשר להביא ארצה כעת בסטטוס אספנות, אבל היות שהיא נפוצה למדי גם בישראל (ולמרות עיצוב ספורטיבי ומנועים חזקים היא לא באמת ספורטיבית) העדפנו להתמקד בדגם של הונדה אשר לא הגיע לכאן בשעתו, וזה דגם הרבה יותר מעניין.

'פרלוד' היא מכונית הקופה הבינונית של הונדה, אשר ממוקמת בין 'אינטגרה' הקטנה ל'אקורד קופה', והדור הרביעי שלה נחת בלאולמות התצוגה ברחבי העולם בשנת 1992. עם הדור הרביעי של פרלוד ויתרה הונדה על הפנסים  הנשלפים, אך בתמורה היא זכתה בעיצוב נאה ומודרני יותר שתאם בשעתו את הקו העיצובי של החברה. היצע המנועים כלל בשלב ראשון מנועי  2.0 (S) ו-2.2 (Si) ליטר שסיפקו 135 ו-160 כ"ס בהתאמה, וכעבור שנה נוסף גם מנוע בנפח 2.3 ליטרים עם טכנולוגיית תזמון שסתומים משתנה (VTEC ב"הונדאית") שסיפק 190 כ"ס. מנוע זה העניק ביצועים טובים. בנוסף, אפשר היה לקבל את פרלוד, כמו בדור שקדם לה, גם עם מערכת היגוי לגלגלים האחוריים. אמנם לא מדובר במכונית ביצועים מסעירה, ובשונה מ'סילביה' של ניסאן יש לה הנעה קדמית, ובכל זאת אנחנו מביטים על GT זריזה בעיצוב מדליק. אגב, זה בדיוק סוג המכוניות שחסר לנו כל כך בימינו בתוך עדר הקרוסאוברים המשוכפלים וחסרי החן.

כמה זה יעלה?

את פרלוד אפשר לייבא מאירופה או מארה"ב, והיא נפוצה יותר בארץ האפשרויות. מחירי ההובלה הימית כעת יקרים בכל מקרה, ובמיוחד מארה"ב, כך שצריך לשים לב להבדל הזה. פרלוד לא נחשבת לנדירה או נחשקת במיוחד  בקרב אספנים ולכן מחיריה נוחים יחסית. פרלוד Si שמורה תעלה סביב ה-5000 דולר, כלומר כ-50 אלף ש"ח בישראל אחרי כל העלויות. חובבי אתגרים יכולים למצוא מכוניות במצב פחות מלבב תמורת כ-3000 דולר ואפילו פחות, ומכיוון שזאת מכונית אמינה למדי לא בטוח אם מדובר בהימור גדול.

לנצ'יה דלתא אינטגרלה Evo1

בחרנו לחתום את הרשימה שלנו במכונית שהוצגה כבר בשנת 1979, כלומר שאפשר היה לייבא את גרסאות ה'טורבו HF' ואת לנצ'יה 'אינטגרלה' כבר מלפני מספר שנים. העניין הוא שכעת יש סוף סוף הזדמנות לייבא את הגרסה "הכמעט הכי נחשקת" של איטגרלה – סדרת 'אבולוצינה' אשר נחשפה בתערוכת פרנקפורט 1991 כדי לציין זכיה חמישית ברציפות של לנצ'יה באליפות הראלי העולמית, ואת הזכייה הרביעית של דלתא באליפות הנהגים (הפעם עם יואה קאנקונן).

Evo1 קיבלה בשעתו מערכת פליטה חדשה ומספר שיפורי מנוע אשר העלו את ההספק המרבי שלו ל-210 כ"ס, ואלה לוו בשיפורי מתלים ובלמים שכללו קאליפרים קדמיים מתוצרת ברמבו ואופציה ל-ABS שהוצעה בפעם הראשונה במכונית הזאת. מה שחשוב באמת הוא שמפתח הסרנים הורחב ויחד איתו נופחו גם הכנפיים הסקסיות, ונוסף ספוילר אחורי מזדקר, ואלה השלימו את העיצב האגרסיבי האייקוני. Evo1 יוצרה במשך שנה אחת בלבד לפני שהוחלפה על ידי Evo2, המכונית שניגנה את אקורד הסיום לשושלת מפוארת, ולמעשה גם למותג היסטורי חשוב. ההישגים ההיסטוריים של אינטגרלה באליפות הראלי, מספר היחידות הזעום, והעובדה שמדובר במכונית הקומפקטית הכי ביצועיסטית וחמה של תחילת שנות ה-90 ביסוסו לאינטגרלה Evo1 מעמד ייחודי בקרב חובבי הרכב. אז, וגם כעבור 30 שנים, מדובר במכונית נדירה, מבוקשת ויקרה יותר מאשר לא מעט דגמי אקזוטיקה איטלקית.

כמה זה יעלה?

בשתי מילים: יותר מידי. מחיריה של אינטגרלה נוסקים בקצב מסחרר, וגם Evo1 לא יוצאת דופן. מחיריה נעים סביב  80 ל-90 אלף אירו, אם כי רוב המכוניות האלה מוחזקות בידיים נאמנות ולכן מצבם המכאני והפיזי טוב. למעה, לחלק מן המכוניות האלה יש קילומטרז' מצחיק של כמה עשרות אלפי ק"מ בלבד. אפשר אמנם למצוא מציאות, אלא ששיפוץ מקצועי של מכונית כזאת מתאים רק למי שהתברכו בהמון סבלנות והרבה מאד כסף. מעט אנשים ישקיעו יותר מחצי מיליון שקלים תמורת רפליקת ראלי קלאסית שנופלת בביצועיה מ'קופרה ליאון' חדשה (שעולה פחות מחצי). מצד שני, לערך ההיסטורי, האספני והאמוציונלי של אינטגרלה אין מחיר, וזה בדיוק מה שגורם לנו לאהוב מכוניות אספנות.

The post חג האספנים: מכוניות שמקבלות סטאטוס אספנות ב-2022 appeared first on TheCar.

אחד המושגים שמציתים את הדמיון של כל אספן רכב וחובב מכוניות אספנות הוא "מציאת אסם" – כלומר כלי רכב ישן, במיוחד כזה עם ערך אמוציונלי או היסטורי, שנשמר או נרקב לאיטו במשך עשרות שנים במחסן או "אסם" נידח אי שם בעולם, ונמצא במקרה. בהקשר זה קשה לחשוב על מקום שכוח אל והולם יותר לתואר הזה מאשר הפרבר של עיירה שממוקמת כ-70 קילומטרים מפורטו אלגרו – עיר הבירה (העשירה, יש לומר) של המדינה הדרומית ריו גרנדה דו סול.

מסתבר שבעיירה הקטנה שבדרום ברזיל, שבה חיים כ-26,000 תושבים, החזיק אספן שהלך לעולמו מוזיאון פרטי ובו עשרות מכוניות חשובות, כמו גם ספרות טכנית ענפה ופריטים עתיקים רבים שקשורים בתחבורה. בין השאר ישנם שם משאבות עתיקות של תחנות דלק, ביגוד אופייני לתחילת המאה הקודמת, ואפילו שחזור מעניין של בית קפה ישן.

בשלב זה טרם פורסמו פרטים אודות האספן עצמו והנסיבות שבהן הורכב האוסף שלו, אולם בעיתונות המקומית דווח על כך שבניו – תאומים – לא הגיעו להסכמה בנוגע לאוסף: אחד מהם רצה למכור אותו בשלמותו והאחר העדיף להחזיק בו. המשפחה, כך מדווחת העיתונות הברזילאית, מעדיפה להתרחק מתקשורת ונמנעת מלספר את סיפור האוסף, אבל חובבי רכב מן האזור – שטוענים שהכירו את האספן – מספרים שהוא תכנן להקים מוזיאון מכוניות אך לא זכה להגשים את כוונתו.

כך נותרו המכוניות והמחסן עזובים ומיותמים עד לפני כשבועיים, כאשר חבורת הנערים פרצה למקום ומצאה, תחת מעטה עבה של אבק, "קפסולת זמן" של ממש. ספק, כמובן, אם המעשה שלהם היה מתגלה, ואם המקום היה מתפרסם, לולא מיהרו הנערים להפיץ את התיעוד שלהם בקבוצות ווטסאפ שונות.

אף אחת מבין עשרות המכוניות שנמצאו אמנם לא נחשבת לנדירה או יקרת ערך באופן קיצוני, אבל המקבץ בכללותו כולל עשרות מכוניות שרובן נעו על כבישי ברזיל החל בשנות ה-20 של המאה הקודמת ועד לשנות ה-70 – החל מפורד מודל T וכלה בסיטרואן DS. כל המכוניות, וגם מספר אופנועים, נמצאו במצב מלוכלך אך מושלם למדי, ואחדות מהן מעולם לא קיבלו רישוי וכלל לא עלו על הכבישים.

בקומת הקרקע של המחסן נמצאו, למשל, שברולט קורבייר, שברולט סטיל ליין 52, פיאט 124 ספורט קופה, סימקה 8, רנו דופין, מוריס אוקספורד, האדסון הורנט, דודג צ'לנג'ר ופורד מאבריק. בקומות עליונות יותר של המחסן, על גבי תמוכות מתכת ועץ, ניצבו שתי אוסטין A90 אטלנטיק נדירות מאד שיוצרו בשנים 1949-1952 (אחת קופה ואת קבריו), קרייזלר אייר פלואו 1934, שתי פורד קופה בנות מודל 1938 ו-1940, טנדר פורד משנת 1951, כמו גם סטנדרד ואנגארד, רנו גורדיני, פורד קונסול, פורד טאונוס ואפילו טנדר טמפו תלת גלגלי.

לאחר פרסום הסרטון נכנסה משטרת ברזיל לתמונה ואיתרה כבר את מרבית הנערים, ובמקביל הוא החל להתגלגל גם בתקשורת הברזילאית והעולמית, תוך חשיפת הסיפור שמאחוריו. מסתבר שהבעלים של האחוזה והמחסן, שהלך לעולמו כבר לפני קרוב לעשור, נהג לארח במוזיאון הפרטי שלו חברים, אספנים ואוהבי רכב, אבל מעולם לא פתח אותו בפני קהל. אורחים אחרונים שזכו בהצצה כזאת הגיעו למקום בשלהי שנות ה-90 או בתחילת שנות האלפיים.

ככל שאפשר להתרשם, חבורת הנערים נראים בני כ-15 פחות או יותר, ולמרות המעשה עצמו – שבוצע ברמה כזאת או אחרת של מיומנות – הם לא נראים עבריינים "מקצועיים". לראיה – ככל הידוע לא נגרם נזק למקום או למכוניות ולא נגנב דבר – למעט לוחית רישוי אחת שאחד הנערים לקח כדי לקשט בה את החדר שלו. מפרסומים בעיתונות הברזילאית עולה שברגע של שעמום החליטו הנערים לברר אחת ולתמיד מה מסתתר בתוך "הטירה" – כך מכונה בפי ילדי הסביבה האחוזה שבה נמצא המחסן.

דבר אחד ברור: לאחר שסרטון הפריצה הופץ ברשתות החברתיות לא יכלו האחים היורשים להשאיר את המחסן כפי שהוא והם נדרשו לפעולה. אחת המכוניות – פיאט 124 ספורט קופה נדירה – נשטפה כהלכה והועלתה למכירה באתר אספנות כשהיא מוצעת תמורת כ-65 אלף דולר. חלק מן המכוניות האחרות הועמסו על משאיות והובלו אל מקום אחסנה בטוח יותר בפרברי בירת המדינה, ברזיליה.

בשורה תחתונה, המעשה המתועד סיבך מן הסתם את כל המעורבים בו, אבל לכל הפחות הציל מריקבון עשרות מכוניות אספנות שיעשו בחודשים הבאים את דרכן לידיים אוהבות יותר, ולתצוגות פומביות.

https://youtu.be/PYYMyHeutH0

The post נערים פרצו למחסן עזוב בברזיל ומצאו אוצר של מכוניות אספנות appeared first on TheCar.

ובכן, כעת יש לכם הזדמנות לשים יד על המכונית הכוכבת בכבודה ובעצמה, ואפילו לתרום את התמורה למטרות צדקה: כלי התחבורה היבשתי של הצוות המובחר – והמשעשע יש לומר – מוצע במכירה פומבית שתיערך און ליין ב-23 בינואר הקרוב.

חברי A Team, בוגרי וייטנאם "שהואשמו בפשע שלא ביצעו", נהגו לפתור פשעים ומזימות כנגד אנשים טובים שלא זכו להגנת הרשויות, ומה שחשוב יותר – ללמד את הרעים לקח שלא ישכחו – והכל בהנהגת "הקולונל" ג'ון ("חניבעל") סמית ש"אהב כשתוכנית טובה מסתדרת", ובליווי של יפיפייה תורנית. עלילות אמנם לא היו החלק החזק של תוכנית הטלוויזיה שנחשבה לאחת האהובות ביותר בתקופתה, אבל אי אפשר היה שלא להתאהב בדמויות הססגוניות של חברי הצוות, או בשילוב המופלא שהיא הציגה בין "מקגייור" לבין "משימה בלתי אפשרית" – עם אלתורים מופרכים של כלי נשק ותוכניות פעולה הזויות שאיכשהו תמיד הצליחו לעבוד.

באופן הולם לחלוטין השתמשו חברי A Team בוואן מדוגם ביותר מדגם GMC 'ונדורה' 1983 לצורך נסיעותיהם המסעירות על פני היבשה (ובכל כלי טייס אפשרי שהוטס על-ידי 'מרדוק' המשוגע). הוואן שלהם, עם חישוקים קלים אדומים וגלגלי ענק, היה צבוע בשחור מבריק בחלקו התחתון, ובאפור מט מעל לפס האדום האלכסוני שהקיף אותו וצבע גם את הספויילר שעל הגג. מעריצי הסדרה בישראל באותן שנים לא ממש זכו להתפעל מיפי הצביעה הזאת (אלא אם מכשיר הטלוויזיה שלהם צוייד ב"אנטי מחיקון"). אנחנו הסתפקנו בידיעה שזה ואן כהה עם פס צבע כלשהו, ועם "מגן חזירים" מאסיבי על חזיתו, ושהוא מכיל – לצד חברי הצוות – גם לא מעט פטנטים משונים וכלי נשק שימושיים (שאף פעם לא הרגו אף אחד, כי זאת לא הייתה סידרה עם דם ומוות).

אגב, סינמולוגים אדוקים שמו לב, בשעתו, לטעויות תסריט די מביכות כאשר באותו פרק השתמשו המפיקים בגרסאות שונות של אותו ואן. זאת מפני שבמהלך העונות נעשה שימוש במספר כלים שונים, חלקם עם גג שמש וחלקם בלי, בתחילה עם סמל GMC גלוי ובולט ולאחר מכן עם סמל מושחר (למרות ששברולט וג'נרל מוטורס נותרו ספונסרים של הסדרה בכל חמש העונות שלה).

מכאן כבר מובן שאין באמת ואן מסוים אחד שזכאי להתהדר בתואר "הוואן של A-Team" אלא שהיו מספר כלים, שחלקם שרדו, והיו גם כמה יחידות נוספות ששימשו את ההפקה ואת רשת NBC ששידרה את הסדרה לצרכי קידום מכירות. אז הוואן שיימכר במכירה הפומבית בינואר הקרוב הוא אחד מתוך שישה שאושרו על ידי אולפני יוניברסל לטובת קידום התוכנית בצפון אמריקה, ופס הצבע שמקיף אותו הוא כתום, ולא אדום (מה שכמובן לא משנה לנו, שראינו את הסדרה בשחור-לבן).

גם אם זה לא העתק מושלם הוא בהחלט מאד קרוב לכך. דקורציית הפנים שלו כוללת ארבעה "כסאות קברניט", רדיו CB, וארסנל שלם של כלי נשק מפוברקים, כשהמרשים מכולם הוא מקלע שמותקן בחלקו האחורי. אגב, לא מדובר בכלי תצוגה מוזיאוני, אלא באחד שנסע במהלך השנים יותר מ-90 אלף מייל, וכבר סובב אחריו לא מעט מבטים.

מה שנחמד בכלי הזה זה שיש בו כמה מאפיינים של אותה תקופה מסעירה מבחינה אוטומוטיבית. העידן – למי שלא נולד אז או לא זוכר – היה תחילת תור הזהב של ה'מיניוואנים', רגע לאחר שלי אייקוקה המציא את קרייזלר וויאג'ר, ואחרי שהאמריקנים גילו זה מכבר את האפשרות להסב ואנים מסחריים לשימושים יומיומיים. ג'נרל מוטורס, אשר בסוף שנות ה-70 עדיין ייצרה את הוואנים שלה עם מנועים "צנועים" יחסית – בנפח של 4.1 ליטרים "בלבד", הגדילה אותם בעקביות עד שנעצרה לבסוף על 7.4 ליטרים.

ואנים שנשאו את הסמלים של שברולט ו-GMC יוצרו כבר מאמצע שנות השישים, אבל הם התחילו "לתפוס צורה" ולקבל את המראה האופייני שמוכר לנו רק בשנת 1971 עם הדור השלישי שלהם (G-series), כאשר "הקופסא" הבודדת של המרכב קיבלה "אף" עם מכסה, ובתוכו מנוע שהניע את הגלגלים האחוריים.

הוואן הספציפי של A Team ניהל מרדפים סוערים (כשבדרך כלל היה בצד הנרדף) שכללו קפיצה מעל מכשולים, התרסקויות דרך שלטי חוצות ובריחות נועזות, וכמובן שג'נרל מוטורס ושברולט היו שם כדי לסייע ותוך כדי כך גם "לעשות סיבוב" על התהילה של הסדרה. הוואן המסחרי דוגם בשעתו בבלמים מחוזקים ושיפורי מתלים, וגם כאשר היה מעורב בהתהפכויות ופיצוצים איכשהו יצאו הנוסעים שלו תמיד ללא פגע.

אז אם מתחשק לכם לשחק אותה "BA" (נא להתלבש בהתאם עם גופיה מנומרת, תספורת הולמת ושפע תכשיטים), או רק לשבת ליד הנהג עם מעיל ספארי ולעשן סיגר, תוכלו להירשם באתר האינטרנט של בית המכירות WORLDWIDE AUCTIONEERS, ולהתמודד במכירה שכל הכנסותיה יוקדשו למרכז החינוך J Kruse שתומך בהסבת מקצוע ולימוד לחיילים אמריקנים משוחררים.

באותה מכירה פומבית, שתיערך פיזית באוברן, אינדיאנה, אך תתבצע כאמור באופן מקוון, מוצעות למכירה כמה מכוניות עם ערך מוטורי ואספני קצת יותר מכובד, בהן פאקארד 1107 משנת ייצור 1934 ו-LaSalle קונברטיבל משנת 1933 וגם פרארי 308 GTS Quattrovalvole מודל 1985, אבל אף אחת מאלה לא נלחמה בפשע כמו הוואנדורה השחורה של צוות חניבעל.

אגב, כלי רכב שכיכבו בסדרות ובסרטי טלוויזיה ידועים מככבים כיום באוספים פרטיים וציבוריים רבים, ומידי פעם גם מוצעים למכירות פומביות, ותמיד כיף להיזכר בתפקידים שהם מילאו באפיזודות מפורסמות. אנחנו אמנם אוהבים את הגסות והמאסיביות של ה-GMC 'ואנדורה' של A-Team, אבל נראה שבינתיים נחסוך את הכסף שלנו עד ליום שבו אנשי אולפני יוניברסל יוציאו למכירה את השברולט קורבט הלבנה, מודל 1984, של 'פייס'.

The post עכשיו בהישג ידך: הרכב הרשמי של 'צוות לעניין' appeared first on TheCar.

(עדכון: תוצאות המכירה בסוף הכתבה).

"מתחת לפטיש", תמורת סכום שמוערך בגבולות שבין 14 ל-20 מיליון דולר, יוצעו למכירה אינטרנטית שלוש יצירות אמנות שמוצגות ברגעים אלה באולם של סות'ביז בניו יורק, ואלה "מכוניות ה-BAT" אשר שוחזרו למצבן המקורי ובילו בשלושת העשורים האחרונים במוזיאוני רכב חשובים ובתצוגות בכל רחבי העולם. המכירה עצמה, אגב, תשודר בשידור אינטרנטי חי, ובמקרה המצער שאין לכם 20 מיליוני דולרים זמינים להשקיע תוכלו לכל הפחות להוריד לעצמכם מכאן את הקטלוג הדיגיטלי המרשים שהפיק בית המכירות לרגל המכירה.

Berlinetta Aerodinamica Tecnica, או בראשי תיבות B.A.T הוא שמו של פרויקט שיזמה אלפא-רומיאו יחד עם בונה המרכבים האיטלקי האגדי ג'וזפה "נוצ'יו" ברטונה, וזאת במטרה לחקור – באמצעות דגמי תצוגה – את גבולות האירודינמיקה בעיצוב רכב. התוצאה החד פעמית, כפי שבוצעה על-ידי פרנקו סקאליונה, היא BAT 5 שהוצגה לראשונה בתערוכת טורינו של שנת 1953, BAT 7 שהוצגה באותה תערוכה בשנת 1954, ו-BAT 9 שהוצגה אחריהן באותו מקום בשנת 1955.

את הרעיון המקורי הגו אנשי אלפא-רומיאו בהשפעת "עידן הסילון" שלאחר מלחמת העולם השנייה, בימים בהם העולם כולו התאמץ להתאושש מהשפעותיה ההרסניות. עצם הרעיון של "מכונית קונספט" – כלומר מכונית שלא מציגה דגם חדש אלא רעיון הנדסי או עיצובי – עדיין נחשב באותה עת לחדש ולא נפוץ, והאיטלקים רצו לחקור את היישום של עקרונות העיצוב התעופתי על מכוניות נוסעים, ולבנות מכוניות עם מקדם גרר נמוך ככל שאפשר.

כמו אירופה כולה, ואיטליה בפרט, גם סדנת בניית המרכבים של ברטונה נאבקה באותה תקופה על קיומה לנוכח צניחה בביקוש של עשירי עולם למכוניות "תפורות לפי מידה". עם זאת, בידי נוצ'יו ברטונה היה "נשק סודי" בדמותו של פרנקו סקאליונה, אדם שאמנם לא נולד בתעשיית הרכב אבל החזיק בכישרון נדיר.

סקאליונה, יליד פירנצה (1916), היה בנם של רופא צבאי ואחות ראשית בצלב האדום האיטלקי, והוא עצמו השתתף במלחמת העולם השנייה, כנראה כדי לגלות שהאיטלקים הרבה יותר טובים בעיצוב רכב מאשר במלחמות. לאחר המלחמה הוא נסע לבולוניה – ה'מכה' של תעשיית הרכב האיטלקית, כדי למצוא עבודה ולהפוך למעצב רכב. את תחילת הקריירה שלו הוא נאלץ להעביר בעיצוב בגדים, אבל מהר מאד הוא התגלגל אל העיר טורינו בדרכו אל סדנת בניית המרכבים המפורסמת של פינינפארינה. הקשר הזה אמנם לא התממש, אבל זמן קצר לאחר מכן פגש סקאליונה את ג'וזפה ברטונה ונוצר ביניהם חיבור מיידי. לסקאליונה לא היה אמנם רקע בעיצוב רכב אבל היה לו ניסיון בעיצוב תעופתי. ברטונה הפקיד בידיו את עיצובה של אבארת' 1500 Biposto שהוצגה בשנת 1952, והתוצאה הייתה מרהיבה.

אנשי אלפא רומיאו, יחד עם ברטונה, בחרו כפלטפורמה לפרויקט שלהם את אלפא 1900, וציידו אותה במנוע שסיפק בשלב ראשון קצת יותר מ-90 כוחות סוס, אדירים לשעתם. סקאליונה רצה לשלב בין תחומי העניין שלו במדע ובמתמטיקה לבין כשרון העיצוב שלו, ובמאמר שפרסם בשנת 1954 במגזין Auto Italiana הוא כתב שהיעילות של מכונית נגזרת ב-85% מן התכנון האירודינמי שלה. מאליו ברור שמכוניות התצוגה שהוא פיסל – הרבה לפני שלמעצבי רכב הייתה גישה למחשבים ולמנהרות רוח, ניכרו בראש ובראשונה בעיצוב האירודינמי שלהן. למרות שלא היה לו ציוד מתאים, כאמור – מקדם הגרר של BAT 7 מוערך ב-0.19 – נתון שכמעט אף מכונית לא מצליחה לשחזר עד ימינו אלה.

מה שמדהים הרבה יותר זה שכאשר מביטים במכוניות האלה, שעוצבו לפני כ-66 שנים, הן עדיין נראות מרשימות ומרהיבות, וקשה לשער שמי מאיתנו לא היה רוצה לנהוג בהן. אגב, שלוש המכוניות – כפי שגם נספר בהמשך – נבנו לנהיגה ממש, והן לחלוטין "חוקיות לכביש".

לסקאליונה היו רעיונות פורצי דרך בכל הקשור למזעור הגרר של מכונית באמצעות עיצוב זרימת האוויר על גבי משטחי המרכב, ואת תהליך העיצוב של המכונית הוא ביצע על גבי ארבעה דגמי עץ וחימר בגודל מלא לפני שהמשיך אל השלב החמישי והאחרון – עבודת בנייה ידנית של חלקי המתכת שלך המכונית. התוצאה הוויזואלית, גם 67 שנים לאחר שנוצרה – מהממת. הפגוש הקדמי – בולט וייחודי -מסיט את זרימת האוויר מעל מכסה מנוע עם פרופיל נמוך (שעבורו בוצעה התאמה של המנוע, והצבת הקרבורטורים בצדדים במקום למעלה). משם, כמו במטוסי קרב מאותה תקופה, מוסט חלק מן האוויר אל פתחי חזית כפולים עם חריצים אופקיים שמזינים אותו ישירות את ליבת הרדיאטור.

רוב זרם האוויר מוזרם הלאה באופן אופטימלי לכיוון השמשה הקדמית אל פרופיל דמוי טיפת מים, כאשר בצידי המרכב בנויים חלקים שמסיטים את רוב האוויר מן הגלגלים ואת חלקו לכיוון הבלמים לצורך קירור. חלונות הצד משופעים לזווית של 45 מעלות ביחס למרכב, והשמשה הקדמית הגדולה מסיטה את האוויר אל עבר גג כמעט שטוח, ומשם, על גבי שמשה אחורית מחולקת לשניים ומעל כתפיים אחוריות, אל עבר סנפירי זנב מעוקלים בעדינות ולכיוון החלק האחורי המחודד. בה בשעה מייצב עמוד שדרה אחורי מרכזי חלק מזרם האוויר מאחור. התוצאה של כל זה היא שמקדם הגרר הפנטסטי שלBAT 5 הוא 0.23 בלבד.

BAT 5, כאמור, הוצגה בתערוכת טורינו במאי 1953, והעיצוב שלה התבסס על הידע המתקדם ביותר באותן שנים בתחום האווירודינמיקה. גם המשקל שלה, כמקובל במטוסים, נמוך: 1,100 קילוגרם בלבד. התוצאה היא מכונית כביש דו-מושבית שהגיעה למהירות פנטסטית לשעתו של כ-200 קמ"ש. באופן טבעי, הלסתות של כל באי תערוכת טורינו נשמטו, ומכונית התצוגה זכתה לסיקור נלהב מהעיתונות הבינלאומית.

בסמוך לאחר נעילת תערוכת טורינו החלו סקאליונה והצוות של ברטונה לעבוד על מהדורה חדשה של מכונית תצוגה אירודינמית, שהיא, למעשה, אבולוציה של המכונית המקורית ולכן נקראה BAT 7. הבסיס המכאני היה זהה – אלפא רומיאו 1900, אבל הפעם שאף סקאליונה להדגיש מספר אלמנטים של המכונית המקורית ולהפוך אותה לעוד יותר אירודינמית. סקאליונה הצליח לשפר את זרימת האוויר על החזית, בין השאר באמצעות הנמכה של 2 סנטימטרים של מכסה המנוע והטמנת הפנסים בתוך המרכב כך שהם נשלפו רק בעת שימוש בהם. זרימת האוויר מאחור שופרה באמצעות הארכת הסנפירים האחוריים, הגדלתם ושינוי הזוויות שלהם כך שהם מעוקלים יותר. הוא הותיר את הרכיבים שעשו עבודה טובה, כמו חצאיות הגלגלים ופתחי האוורור הבולטים, ובסופו של דבר יצר פסל קיצוני יותר מבחינת אווירודינמיקה. התוצאה: מקדם הגרר של BAT 7 הוא 0.19 בלבד, והטוב ביותר מבין השלוש, והמשקל נמוך יותר בכמעט 10%.

גם אנשי אלפא רומיאו עשו מאמץ, והמנוע שלהם שופר עד לאזור ה-100 כוחות סוס, וגם הפעם חוברה אליו תיבת הילוכים ידנית עם חמישה יחסי העברה. המהירות המרבית, אגב, הייתה 201 קמ"ש.

האגדה מספרת שהעבודות על המכונית הזאת נמשכו ממש עד לרגע האחרון, בין השאר מכיוון שתערוכת טורינו 1954 נערכה באפריל, ובסופו של דבר נאלצו ברטונה וסקאליונה לנהוג בעצמם במכונית מן הסטודיו ועד להיכל התערוכות. התגובות של מבקרים בתערוכה היו נלהבות אף יותר, B.A.T. 7 זכתה לשבחים נלהבים של התקשורת, ומיד לאחר מכן אף כיכבה על השער של מגזין הרכב השוויצרי החשוב Automobil Revue.

בעקבות ההצלחה של 5 ו-7 החליטו האיטלקים להמשיך הלאה בכל הכח, אלא שהפעם בחרו לשנות כיוון. לקראת תערוכת 1955 ביקשו אנשי אלפא מברטונה ומסקאליונה לעצב מכונית שתיראה הרבה פחות עתידנית ומוזרה ויותר כמו דגמי אלפא רומיאו הסטנדרטיים של אותם ימים. ואכן, 9 BAT היא מכונית מהממת, לדעתי היא גם היפה מבין השלוש, אבל הכי פחות אוונגרדית.

במכונית הזאת חיסל סקאליונה את קווי הכנף האופייניים לדגמים הקודמים, והעיצוב הכללי שלה נקי וריאליסטי יותר. סנפירי הזנב מעוצבים כמו כנף אמיתית, אלמנט עיצובי שהיה די נפוץ באותה תקופה בעיקר במכוניות אמריקניות, והפעם הם לא מסתירים את שדה הראיה לאחור. גם ה"חצאיות" שכיסו את הגלגלים האחוריים בוטלו ומאחור התווסף "קו חגורה" בולט. בשבכה הקדמית שולב, לראשונה, ה"גריל" הסטנדרטי של אלפא רומיאו ג'ולייטה וסוף סוף אי אפשר היה לטעות במכונית ובעומדים מאחוריה. מה שלא השתנה זה שגם הפעם התבססה המכונית על המכלולים של אלפא רומיאו 1900.

ההיסטוריה המטורפת של העברות בעלות

ביום רביעי השבוע, כאשר אספן מכוניות זה או אחר ירשום צ'ק מכובד ויעביר לחזקתו את שלישיית מכוניות האספנות הייחודית ביותר שנוצרה אי פעם, לא נוכל שלא להרהר במה שעבר על כל אחת ואחת מהן מיד לאחר התערוכות שבהן הן הוצגו ועד שנאספו יחד.

מעט לאחר התערוכה של 1953 מכרו אנשי ברטונה את BAT 5 לאחד מיבואני אלפא רומיאו לארה"ב, סטנלי ארנולט, אשר הציג אותה במספר תערוכות רכב, צבע אותה לגוון כסוף וכהה יותר, ונהג בה בעצמו במשך מספר שנים במדינת אינדיאנה, ארה"ב. שלוש שנים לאחר מכן הוא מכר את המכונית לידידו ג'ו פריסק, אף הוא סוחר מכוניות, אשר תלה אותה בדרך יצירתית מתקרת אולם התצוגה שלו למשך 30 שנים…

בשנת 1987 מכר פריסק את BAT 5 לאספן הרכב סעיד מארוף מקליפורניה, אשר שלח אותה לשחזור ושיקום שנמשך שנה שלמה ובמהלכו הוחזרה למצבה המקורי.

גורלה של BAT 7 לא היה טוב יותר. אחרי התערוכה של 1954 היא נשלחה על-ידי אנשי אלפא-רומיאו לתצוגות בתערוכת הרכב של ניו יורק ושיקאגו ונמכרה מיד לאחר מכן לצ'ארלס רזאגי, יבואן של אלפא מסן פרנסיסקו. לימים מכר רזאגי את המכונית למסעדן ידוע בעיר, שקישט באמצעותה את אחת ממסעדותיו, ובהמשך היא הועברה לדרום קליפורניה ופתחה, בשנת 1955, את מירוצי ה-SCCA בפאלם ספרינגס, משם הועברה לאולם התצוגה של ביל דוני בלוס אנג'לס, שבו נמכרו מכוניות מתוצרת פרארי.

לאספנים חובבי מכוניות עדיף לא לקרוא את הפסקה הבאה, מכיוון שבשלב הבא נרכשה המכונית על ידי אדם ששמו שמור במערכת, והוא הסיר ממנה את הסנפירים האחוריים. להגנתו נאמר שהסנפירים האחוריים של המכונית אכן חסמו את שדה הראיה לאחור, ושהוא השתמש בה לנהיגה יום יומית לפני שמכר אותה הלאה. מכאן עברה המכונית מספר גלגולים נוספים לפני שהגיעה לסדנת שחזור רכב בחוף המערבי, שם נשארה למשך 17 שנים. בשנת 1986 נמכרהBAT 7 לאספן פרטי ששלח אותה לשיפוץ יסודי שארך שנתיים. במסגרת שיפוץ זה הותקנו עליה הסנפירים מחדש, והיא הושבה לתצורה המקורית שלה.

מבין השלוש, נדמה שההיסטוריה של BAT 9 היא המרגשת ביותר. גם היא, כמו שתי אחיותיה, נמכרה על-ידי ברטונה מיד לאחר התערוכה וגם היא התגלגלה לאמריקה בדרך לא ברורה. במרץ 1956 היא הופיעה כמכונית שפתחה את מרוץ הסיבולת המפורסם של סברינג, ושם גם נרכשה על-ידי סוחר משיקגו בשם הארי וודורת' יחד עם שותפו – טום בארט. המכונית עברה מספר ידיים, מתי שהוא אף נצבעה באדום והתגלגלה לתצוגה בסוכנות רכב במישיגן, ושם היא המתינה בסבלנות עד שבשנת 1962 עבר במקום נער צעיר, בסך הכל בן 16, בשם גארי קאברל.

קאברל נדלק על המכונית ורדף ללא הרף אחר בעל הסוכנות בניסיונות לרכוש אותה. לאחר אינספור ניסיונות רוקן קאברל על שולחנו של סוחר המכוניות ערימת מזומנים שהרוויח בעבודות מזדמנות, והצליח לרכוש אותה. הילד בן ה-16 השתמש ב-BAT 9 כמכונית היום יומית שלו באופן רצוף במשך 28 שנים (!) שבמהלכן למד רפואה והתמחה כרופא. מידי פעם הוא דאג להציג אותה בתערוכות רכב ברחבי המדינה, ובשנת 1987, לאחר שהוזמן להציג את BAT 9 באחת התערוכות, החליט ד"ר קאברל לצבוע אותה מחדש לצבע האפור המקורי שלה.

למרבה התדהמה, מאז ששלוש המכוניות הללו נוצרו – באמצע שנות ה-50, ועד לשנת 1989, הן לא נפגשו יחד ולא הוצגו במשותף באף מקום. מצב זה השתנה כאשר בשנת 1989 הוזמן ברטונה כדי לקבל תואר דוקטור של כבוד מן הקולג' לעיצוב של המרכז לאמנות בפסדינה, קליפורניה. מארגני תערוכת המכוניות המפורסמת של פאבל ביץ' ניצלו את ההזדמנות ויצרו קשר עם שלושת הבעלים ברחבי המדינה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה הצליחו לאחד אותן למפגש משותף, ובעקבותיו קיבל כל אחד מן הבעלים הצעה מאספן מכוניות פרטי שרכש אותן ואיחד אותן אחת ולתמיד.

בתחילת שנות ה-90 הועברו שלוש המכוניות לאירופה ומאז הן נודדות בין תערוכות רכב, תצוגות ומוזיאונים ברחבי העולם, ומידי פעם אף משתתפות באירועי נהיגה שונים.

למכירה הפומבית לחצו כאן

אֶפִּילוֹג

קשה להגזים בערכן האספני של מכוניות ה-BAT, אבל סביר להניח שבעולם מסתובבות כיום מעט מאד מכוניות חוקיות לנסיעה בכביש שהחלו את דרכן כמכוניות קונספט פורצות דרך. הוסיפו לכך את שמות המותג האקזוטיים אלפא-רומיאו וברטונה, את התיעוד המדויק למדי של ההיסטוריה של כל אחת מן השלוש, ועיקר העיקרים – את פריצת הדרך הטכנולוגית שהן הציגו עם לידתן, ותקבלו פריט אספנים נדיר מאין כמותו.
בשנת 2008, יותר מ-50 שנים לאחר שנוצרו, החליטו אנשי פיאט וברטונה ליצור מחווה מרגשת לטריפטיק ההיסטורי. לקראת תערוכת ז'נבה של אותה שנה הם בנו את מכונית התצוגה 11 BAT שהתבססה על אלפא רומיאו C8 קומפטיציונה וכוללת רמזים לאבות אבותיה המיתולוגיות.

עדכון: המכירה הפומבית של סות'ביס RM נערכה בלילה שבין רביעי לחמישי שעון ישראל, ואולי בגלל תקופת הקורונה מי שרכש אותה עשה עסקה טובה. הקונה המאושר רכש את שלישיית המכוניות המדהימה הזאת במחיר מציאה של 14.84 מיליון דולר בלבד (13.25 מיליון לפני עמלות), כלומר רק 840,000 דולר מעל מחיר המינימום שנקבע למכירה זאת. למי שהכין 20 מיליון דולר כדי לקחת את השלישייה נותר כעת לא מעט עודף ליצירות נוספות…

אנשי סות'ביס, אגב, מרוצים מאד ובהודעה שפרסמו הם כתבו ש"כמעט מיליון צופים צפו במכירות הפומביות האמנותיות המקוונות של סות'ביס, עם התמודדות פעילה במיוחד במכירה של שלישיית אלפא BAT. זה לא מפתיע לנוכח הנדירות והנחשקות של הדוגמאות המעוצבות והפיסוליות להפליא של אמנות הרכב".

The post שלישיית מכוניות האספנות החשובה בעולם מוצעת למכירה פומבית appeared first on TheCar.

תעשיית התיירות, שקלטה אותן כבר אחרי מלחמת העולם השנייה ומשתמשת בהן עד היום – נפגעה אנושות בגלל קורונה, אבל עבור אחת החברות המפעילות – Ride the ducks Seattle – זאת הייתה רק "נשיקת מוות" שחתמה קושי כלכלי עצום, הביאה אותה סופית לפשיטת רגל. כמובן שהצרות של חברה אחת הן ההזדמנות של מחפשי מציאות אחרים לרכוש לעצמם פיסת היסטוריה.

הרעיון של משאית אמפיבית להובלת לוחמים ואספקה ביבשה ובמים יושם על-ידי צבא ארצות הברית ובעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, אם כי למרבה התדהמה הוא נדחה על-ידי הצבא קודם לכן, ונקלט שם רק לאחר שהוכיח את עצמו בפעולת חילוץ אזרחית.
את המשאית עם יכולת ציפה פיתחו, באופן כמעט צפוי, מעצב יאכטות ויורד-ים יחד עם מהנדס. היא נבנתה לראשונה על-ידי יצרנית אוטובוסים אשר כינתה אותה בראשי התיבות DUKW אשר סימנו מונחי ייצור פנימיים של החברה, אבל הפכו מהר מאד לכינוי הנפוץ של היצירה הזאת: "דאק", ברווז.

רוד סטפנס ג'וניור, מעצב יאכטות במספנה בשם Sparkman & Stephens, Inc יישם את הרעיון המקורי עם יורד הים דניס פולסטון בעזרת פרנק דבליו ספיר מן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, והוא פותח הלאה בעזרת "ועדת המחקר הלאומית לביטחון" כדי לתספק יחידות צבאיות לאחר ביצוע צליחה ונחיתה באמצעות נחתות כבדות. הצבא, כאמור, דחה את הרעיון.

האגדה מספרת שההחלטה הגורלית הזאת השתנתה כאשר ספינת סיור של משמר החופים האמריקני נקלעה לסערה ועלתה על שרטון בסמוך לחוף מסצ'וסטס. רוחות במהירות של 110 קמ"ש, גשם עז וגלים גבוהים מנעו מכוחות חילוץ להציל את שבעת אנשי הצוות שנקלעו למצוקה, אבל בתעתוע חביב של ההיסטוריה, או במזל רב, נמצא שם במקרה אב-טיפוס של DUKW במהלך ניסויי נסיעה. ה"ברווז" נכנס בקלילות למים הסוערים והגיע אל הספינה, חילץ ללא קושי את המלחים והפך מיד לגיבור היום. עם רקע כזה לא יכלו גם אנשי הצבא הקשוחים להתעלם ממנו, והפרויקט יצא לדרך.

תעתועי ההיסטוריה לא הסתיימו בהחלטת הרכישה של הצבא, מפני שמי שלקחה את העניינים לידיים מכאן והלאה הייתה יצרנית האוטובוסים האמריקנית Yellow Truck & Coach מן העיר פונטיאק, מישיגן. זאת נוסדה במקור כאחת החברות הבנות באימפריית הרכב המתגבשת של ג'ון די הרץ – מי שייסד בין השאר את מי שהייתה לימים חברת ההשכרה הגדולה ביותר בעולם (וכעת נמצאת בקשיים).

Yellow Truck & Coach הייתה חברה מרתקת בפני עצמה, ועוד לפני שנבלעה סופית בתוך חטיבת המשאיות של ג'נרל מוטורס – GMC – במהלך המלחמה, היא הייתה בבעלות משותפת של הרץ ו-GM. בין השאר ייצרה החברה הזאת אוטובוסים חשמליים וכאלה שהונעו באמצעות גז, והמהנדסים המוכשרים שלה העבירו את התכנון המקורי לייצור סדרתי שהחל בשנת 1942, חודשים ספורים לאחר שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה. במהלך מעט יותר משנתיים וחצי ייצרה החברה הזאת 21,147 "ברווזים" אשר שימשו את הנחתים ואת הצבא האמריקני, ונמסרו גם לשימושם של כוחות בריטים, סובייטים ואוסטרלים.

DUKW המקורי מבוסס על משאית נפוצה למדי של GMC, עם שישה גלגלים, אשר הונעה באמצעות מנוע שישה צילינדרי סטנדרטי. אל תיבת ההילוכים שלה חובר טרנספר מיוחד שמאפשר לבחור להעביר את כח המנוע באמצעות גל-הינע נפרד אל מדחף גדול יחסית שממוקם מאחור. המרכב, באופן טבעי, תוכנן כך שלא תהיה חדירת מים לתוכו, אבל המהנדסים לקחו בחשבון שהוא עלול להיות מחורר על-ידי פגיעת כדורים או רסיסים שיפערו בו חורים בקוטר של כמה סנטימטרים. למקרה כזה הם והוסיפו חלל סגור שאפשר כושר ציפה מסוים, ואפשר אף לדחוס לתוכו אוויר באמצעות מדחס. עם זאת, היות שהמשקל העצמי של המשאית היה כמעט 6 טונות אי אפשר היה להוסיף לה מיגון.

אורכו של הברווז המגושם הזה כ-9.5 מטרים, רוחבו 2.5 מטרים והוא מתנשא לגובה של 2.2 מטרים בגרסת ה"קבריו" שלו, ללא גג ועם כיסוי ברזנט. הביצועים, יחסית לתקופה, די מדהימים: מהירות יבשתית מרבית של 80 קמ"ש ושייט במהירות של 5.5 קשרים, כ-10 קמ"ש.
ל"ברווז" המשונה יש זכות ראשונים לאחד הפיתוחים שמשמשים כלי רכב צבאיים ואזרחיים עד ימינו אלה: מדחס אוויר ומערכת ניפוח לצמיגים אשר מאפשרת שליטה מלאה בלחץ האוויר של כל אחד מהם. כך אפשר להתאים את לחץ האוויר בצמיגים לאתגר שאיתו מתמודדת המשאית, ולהתגבר בקלות על שטחים חוליים ובוציים כמו על שבילים סלעיים.

"טבילת האש", או במקרה הזה "טבילת המים" הראשונה של הברווזים האמריקנים הייתה בקרבות בגוואדקאנל בחזית הפאסיפית, ובפלישה לסיציליה במסגרת מבצע "האסקי" בחזית האירופאית. עם זאת, לפרסום העולמי הגדול ביותר שלהם הם זכו, באופן טבעי, בזכות קומץ קטן מהם שנכלל בסדר הכוחות שנחתו ונטחנו על חוף "אומהה" בנורמנדי, צרפת.

ברווזים הוסיפו לשרת בצבא ארה"ב גם במלחמת קוריאה, אלא שהפעם הם כבר נלחמו משני הצדדים: הסובייטים, שקיבלו כמה מאות מהם במהלך מלחמת העולם השנייה, ביצעו "הנדסה הפוכה" ובנו גרסה רוסית שנקראת BAV 485. גם הצרפתים השתמשו בברווזים במלחמות שלהם בצפון אפריקה, ו"הקריירה הצבאית" של הברווזים הסתיימה באמצע שנות החמישים כאשר חלקם הוסבו לשימושם של כוחות משטרה ויחידות חילוץ והצלה.

75 שנים של הרפתקאות

לצבא האמריקני אין בדרך כלל יותר מידי סנטימנטים לציוד שהוא רוכש, ומיד לאחר מלחמת העולם השנייה הוא הוציא למכירה אלפי "ברווזים", שחלקם הותכו לפלדה ואחרים נרכשו על-ידי בוגרי המלחמה למטרות אזרחיות. ממש בסמוך לאחר המלחמה נרכשו מספר ברווזים על-ידי חיילים משוחררים שנחשפו ליכולות המיוחדות שלהם, והקימו חברות אזרחיות לטיולי הרפתקה.

מיליוני אזרחים אמריקנים ואורחיהם השתתפו ב-75 השנים האחרונות בטיולים כאלה – רובם באמריקה וחלקם גם במדינות אחרות מסביב לעולם, כלומר שהיצירה המגושמת והמשעשעת שנולדה לשימושים צבאיים חיה האזרחות הרבה יותר שנים, ושימשה לשימושים מועילים עד ימינו אלה.

במהלך השנים פותחו דגמים מתקדמים יותר של "ברווזים", חלקם על בסיס התכנון המקורי ואחרים הונדסו מדף נייר חלק בתצורות שונות. למרבה התדהמה, כמה מן החברות שמפעילות טיולי הרפתקה מוסיפות להשתמש בכלים מקוריים שנבנו עוד במהלך המלחמה, ואלה כבר מתקרבים כיום לגיל 80 (!). כל "ברווז" מסוגל לשאת כמה עשרות נוסעים-מטיילים, ובמהלך עשרות שנות פעילות היו כמובן גם כמה תאונות טביעה מחרידות שבהן נספו יותר מ-40 טיילים. אלה הובילו בסופו של דבר לסגירת כמה חברות טיולים שהפעילו אותם, אבל לא את כולן. אחת החברות, Ride the ducks Seattle, הייתה מעורבת בשנת 2015 בתאונת דרכים שבה, כתוצאה מכשל טכני באחד הברווזים שלה הוא פגע באוטובוס תיירים "רגיל". בתאונה זאת נהרגו שישה נוסעים ונפצעו כ-60 נוסעים אחרים משני כלי הרכב.

בית משפט אמריקני קבע ש-Ride the ducks Seattle נושאת בשליש מן האחריות לתאונה בגלל שלא הקפידה על הנחיות התחזוקה, והיא נאבקה בעול הכלכלי של המשפט והנזק עד לחודש אפריל השנה, שבו הכריעה אותה קורונה באופן סופי, וכל נכסיה – מן הברווזים וחלקי החילוף שלהם ועד לשלטי השם של החברה – מוצעים כעת למכירה מקוונת, באינטרנט.

8 מבין 19 הכלים של Ride the ducks Seattle שעומדים למכירה הם ברווזים מקוריים שיוצרו על-ידי GMC בשנת 1945, אם כי כדי להפוך אותם לפריטים היסטוריים ברמת שימור גבוהה צריך להפריד אותם ממנועי ה-V8 שהושתלו בהם במהלך השנים ולמצוא מנועי 6 בשורה מתאימים. שלושה כלים אחרים, מעניינים בפני עצמם, יוצרו בשנת 1952 על-ידי סטודבייקר ואולי אף צברו ניסיון קרבי בקוריאה, ויש שם פנינים היסטוריים אחרות שמעניינות פשוט מפני שהיצרנים שלהם כבר מזמן לא קיימים: קייזר משנת 1968 ומשנת 1970, ואמריקן ג'נרל משנת 1972. מוצע למכירה גם ברווז אחד מתוצרת ג'יפ (1966), ואפילו אחד מתוצרת 'ריו' (1980).

נכון להיום בבוקר (ב') הוגשו על הברווזים הצעות שנעות בין 1,200 ל-21,000 דולר ליחידה, אבל הצעות המחיר צפויות להתעדכן ככל שנתקרב למועד הסיום של המכירה, ביום רביעי בשעות הערב שלנו (11:00 שעון וושינטון).

The post הזדמנויות קורונה: ברווזים על גלגלים עם היסטוריה, במכירה פומבית appeared first on TheCar.

על אף שרנו 5 הרגילה הייתה סופר מיני עם מנוע והנעה קדמיים. כשרנו החליטה לקראת תחילת שנות ה-80 להתחרות איתה במרוצי ראלי וכנראה בהשראת ההצלחה של לנצ'יה במרוצי הראלי עם מכוניות עם מנוע מרכז, מנוע ה-1.4 של גרסת האלפין הועבר למרכז הרכב והוסיפו לו מגדש טורבו ששיגר את הכוח אל הגלגלים האחוריים.

עם זאת, בניגוד למכוניות ראלי אחרות עם מנוע מרכזי שהוצגו אחרי הרנו אשר  מתחת למעטפת פיברגלאס בעיצוב כללי שהזכיר דגמים סדרתיים היו למעשה מכוניות מרוץ ייעודיות לכל דבר עם שלדת צינורות, ה-5 טורבו באמת התבססה על מרכב ה-5 הרגילה בגרסת האלפין אשר קיבל כנפיים תפוחות ועבר התאמה כדי להכיל, במקומו של המושב האחורי, מנוע המרכזי.

ה-5 טורבו שהושקה בשנת 1980 תוכננה להתחרות במה שנקרא באותה תקופה "גרופ 4" אך בתוך זמן קצר בעונת המרוצים 81 גרופ 4 ו-5 אוחדו לגרופ B – קבוצה מטורפת של מכוניות כמעט ללא הגבלות כלשהן שהפכו את מרוצי הראלי למעניינים מאי פעם אך גם למסוכנים יותר. מול המפלצות שהרכיבו את גרופ B ל-5 טורבו עם הנעה אחורית בלבד לא היה הרבה מה להציע אבל בכל מרוץ שהשתתפה  בו ה-5 נתנה שאו טוב ואף רשמה, בין השנים 81 ל-86, 4 נצחנות במרוצים בסבב אליפות העולם בראלי.

בעוד שהמנועים של גרסאות הראלי הפיקו ביון 210 בתחילת הדרך ל-350 כ"ס במקסי טורבו, גרסאות הכביש הציגו הספקים שמרניים בהרבה עם 160 כ"ס בטורבו 1 ו-180 כ"ס בטורבו 2.

על אך שהספקים אלה כמו גם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 6.9 שניות ו-200 קמ"ש מרבים לא נשמעים יותר מדי בסטנדרטים של היום ובוודאי שלא מצליחים להסעיר את הדמיון, בשנות ה-80 בהחלט היה מדובר בנתונים מרשמים ועם משקל עצמי של פחות מטון, בסיס גלגלים קצרצר, טורבו עם השהייה כמו פעם והנעה אחורית התחושה שהטורבו 2 סיפקה הייתה של רכב חזק עם ישבן מאוד שמח.

מאחר שעלויות היצור של ה-5 טורבו היו נמוכות משמעותית ביחס לרכבי גרופ B אחרים מהתקופה, רנו יכלה להציע את גרסאות הכביש במחירים תחרותיים יחסית אשר הובילו לביקושים ערים. בסופו של דבר רנו יצרה הרבה יותר מ-200 המכוניות עם רישוי לכביש שהיא הייתה מחויבת על מנת  להשתתף בראלי ובסך הכל במשך שש שנים יוצרו כ-2000 יחידות של הטורבו 1 ועוד כ-3,000 של הטורבו 2 שאמנם הציגה מנוע חזק יותר אך הייתה זולה יותר בגרסת הכביש שלה אודות לשימוש ביותר חלקים שהגיעו מה-5 הסדרתית.

כפי שאתם יכולים לנחש מאחר שיוצרו לא פחות מ 5,000 יחידות, המחירים של ה-5 טורבו והטורבו 2 נמוכים משמעותית מהמחיר של מכוניות  גרופ B אחרות מהתקופה כמו פורד RS 200, 205 טורבו 16 או אפילו MGמטרו 6R4, אבל גם הם רשמו בשנים האחרונות זינוק חד וכיום כדי לשים את היד על גרסת הכביש של מכונית הראלי של רנו מהאייטיז אתם צריכים להכין לפחות  70 אלף דולרים לפני הובלה, מיסים ושאר ירקות מה שכמובן הופך את היבוא של ה-5 טורבו לארץ הקודש לעסק  די יקר.

ויש לציין שאלו טווחי המחירים לגרסאות "הרגילות" של הטורבו והטורבו 2 וגרסאות האבולושן, אותן 200 יחידות הומולוגציה מכל גרסת ייצור שעליהן בוססו רכבי הראלי התחרותיים וכללו דלתות וגג מאלומיניום ושינויים נוספים, מחליפות ידיים בעבור סכומים כפולים ואף מעבר לכך.

עם זאת בעוד כמה ימים אחת מ-200 יחידות האבולשון של הדור השני שנשאו את שם הקוד 8221 תוצע במסגרת מכירה פומבית בבריטניה (אבל עם הגה בצד הנכון) והצפי הוא שהיא תחליף ידיים במחיר נמוך משמעותית בטווחי המחיר שבין 20-30 אלף לחרות שטרלינג.

הטורבו 2 אבולשן 8221 המדוברת עלתה לכביש בחודש אוקטובר שנת 1985 ועד לפני כשנה ובמשך למעלה מ-3 עשורים הבעלים המקוריים החזיק ברכב.

עם זאת נראה כי בשנים האחרונות מצבו של הרכב הידרדר והתמונות שמלוות את דף המכירה חושפות תא נוסעים מוזנח הכולל שטיחים עם כתמי שמן, מושבים בלויים וכמה חוטי חשמל גלויים שללא ספק יצטרכו רענון וגם המרכב החיצוני לא ממש נראה במיטבו ככל הנראה בשל אחסון בתנאים רחוקים מאופטימאליים וחשיפה יתרה לקרני השמש שאפילו בבריטניה האפרורית גרמו לצבע של חלקי המרכב העליונים לדהות ולפלסטיקים להתייבש.

עם זאת כל החלקים קיימים ואפילו הפגוש האחורי שנראה רע במיוחד בהחלט ניתן לשיקום ומאחר שקווי המרכב יפים, לא ניתן לזהות בעיות של חלודות ובכל הנוגע לתא הנוסעים יש לזכור שהטורבו 2 חולקת חלקים רבים עם ה-5 הרגילה, לדעתנו לפחות לא צריכה להיות בעיה גדולהו להחזיר, לפחות מבחינה ויזואלית,  עטרה ליושנה בהשקעה כספית סבירה.

בית המכירות לא מספק יותר מדי פרטים בנוגע למצב המכאני של המכלולים השונים ובעיקר יחידת ההנעה אך תמונות מאשרות שהיא אכן קיימת ויש לציין שהקונה יקבל גם את שטר הבעלות המקורי של הרכב ותיעוד חלקי של היסטורית הטיפולים ב-141 הקילומטרים שעבר בימי חייו.

בהנחה שמחיר הסגירה יהיה אכן בגבול הערכות, אחרי שילוח ומיסוי, מחירה בארץ הקודש של הטורבו 2 אבולשון יגיע לבין 250 ל-300 אלף שקלים.
יהיו בוודאי מי שיגידו שמדובר בסכום מופרח לרכב עם פחות מ-200 כ"ס, מתוצרת רנו שמצריך גם השקעה כספית לא מבוטלת ומן העבר השני יהיו מי שיראו, במחיר של  בין גולף GTI לב.מ.וו סדרה 3 חדשות, הזדמנות כמעט חד פעמית להפוך לבעלים של רכב אספנות נדיר  שערכו רק יעלה עם השנים.

The post שמנמנה וגוצית אבל סקסית להחריד: רנו 5 טורבו 2 אבולשן מחכה לבעל אוהב appeared first on TheCar.

במידה ואתם גם חובבי מים ותמיד השתעשעתם במחשבה על רכישה של איזו סירה קטנה יש לנו הצעה מיוחדת בשבילכם – Amphicar מכונית פתוחה חביבה למראה ו…בעלת יכולות אמפיביות.

מסתבר שעל אף שנראה שרבים מאיתנו חלמו על כלי רכב כזה היכול לנוע על הכביש ובמים, ובניגוד למה שראינו בסרטים שגדלנו עליהם כמו "'צ'יטי צ'יטי בנג בנג" וסרטי ג'יימס בונד, לא מדובר בדבר פשוט ליישום ולמעט מספר כלי רכב צבאיים, ה-Amphicar שיוצרה במערב גרמניה בין השנים 1961-1968 היא ככל הנראה המכונית האמפיבית היחידה ביצור סדרתי בתולדות עולם הרכב.

עוד ב-TheCar:
הקונטאש שלא מפחדת ממים למכירה
נסעה על פי הנחיית ה-GPS היישר לתוך אגם
סיינפלד מכר את אוסף הפורשה שלו במחיר מציאה

המכונית שהזכירה בתוצרתה רכבים דוגמת הטריומף הארלד שהייתה פופולרית באותה תקופה, נראית במבט ראשון שגרתית למדי, אך בדיקה מדוקדקת יותר חושפת כמה פרטים ייחודיים כמו פרונט שחלקו התחתון זוויתי, תורן לדגל מאחורי המושבים האחוריים, פנס ניווט מקדימה וצמד מדחפים קטן מתחת לפגוש האחורי שמסגירים את יכולותיה הלא שגרתיות לנוע גם במים.

מעבר לדמיון במראה להארלד הבריטית, ה– Amphicar עשתה גם שימוש במנוע שלה – 4 צילינדרים בנפח 1.2 שהפיק 43 כ"ס, בגרסאות מאוחרות המכונית צוידה במנוע של הטריומף ספיטפייר בנפח 1.5 ליטרים עם 75 כ"ס, עם זאת בניגוד להארלד בה המנוע היה ממוקם בחזית, כאן הוא מוקם מאחור ועשה שימוש בגיר ייחודי שהעביר את הכוח לגלגלים האחוריים בעת תנועה על היבשה ולמדחפים עם המעבר למים וה– Amphicar למעשה מסוגלת להיכנס ולצאת מהמים באופן עצמאי ללא בעיה.

עם זאת, על אף שה– Amphicar בהחלט הצליחה להגשים במציאות את החלום של כלי כלאיים לתנועה בים ועל היבשה, היכולות שלה לא היו ממש טובות – לא על האספלט ולא במים והיא הצריכה גם תחזוקה די אינטנסיבית אחרי כל כניסה למים וככל הנראה בשל כך היא לא הפכה ללהיט חופים ובסך הכל רק כ-4,000 יחידות ממנה נמכרו בשנות השישים.

אבל מאחר שגם יובל שנים לאחר הפסקת היצור, עדיין מדובר למעשה במכונית האמפיבית האזרחית היחידה שקיימת בשוק, ערכה האספני בשנים האחרונות זינק אל על וכיום אקזמפלרים מתפקדים במצב טוב מחליפים ידיים בעבור סכומים הזויים של בין 45 ל-110 אלף דולרים – יותר מהמחיר הממוצע של פורשה 911 SC מקוררת אוויר ובדומה לסכומים שבהם ניתן לשים את היד על פרארי 308 לא רעה ובמידה ומוספים למחיר הרכישה מעבר לים את עלויות ההובלה והמיסוי, מגיעים כאן בארץ הקודש לסכומים מופרחים לחלוטין.

עם זאת בימים אלה מוצעות ברשת – Amphicar לשיפוץ במחיר נמוך יחסית ואם יש לכם סבלנות, זמן פנוי וידיים טובות זו בהחלט הזדמנות לשים את היד על רכב נדיר, אבל די פשוט מכאנית, בעל ערך אספני ממשי.

ה– Amphicar המדוברת נמצאת בקנדה והמוכר שפרסם מודעת מכירה בקרייגליסט של מדינית מיין בארה"ב מבקש עבורה כ- 8000 דולרים לפני מיקוח.

כפי שאתם יכולים לנחש המכונית מצריכה השקעה לא מבוטלת ולצערנו המוכר לא מספק יותר מדי מידע – לא על המצב המכני (אך מציג תמונה של הגיר הייחודי שאכן קיים ברכב), ולא על מצב המרכב (שנראה שלם ולא רקוב במיוחד) ואין ספק שמעבר להשקעה רגילה בפחחות וצבע, נדרשת כאן תשומת לב מיוחדת לטיפול בחלודה, ריקבונות וחורים (לא עם חומר פחחים) מאחר שכל קיצור דרך יכול להפוך את האמפיבית לצוללת כבר במפגש הראשון עם המים.

The post בים וביבשה: מה דעתכם על מכונית אספנות אמפיבית? appeared first on TheCar.

למרות שלא מדובר במותג נחשק, רכבי פורד רבים זוכים לפופולריות גבוהה  בקרב אספנים כנראה בגלל העובדה הפשוטה שרבים מהם גדלו עליהם ועל כן שמורה בליבם פינה חמה אליהם.

עם זאת, למרות השתוללות המחירים בסצנת האספנות העולמית בשנים האחרונות ולמעט מספר מצומצם של דגמים או גרסאות (פורד GT40, קורטינה לוטוס, RS200, מוסטנג 350GT, סיירה קוזוורת' ועוד בודדים), גם היום ניתן לשים את היד על מגוון רחב מאוד של קלאסיקות עם הלוגו האליפטי הכחול במחירים שפויים יחסית.

מאחר שלרוב מדובר בדגמים שיוצרו במספרים גדולים מאוד ניתן ברוב המקרים להגשים אפילו חלומות אספנות עתיקים הקשורים למחצית הראשונה של המאה העשרים במחיר הגיוני וכך למשל במחיר של פוקוס 2018 חדשה (וסביר להניח עם שמירת ערך טובה יותר לאורך שנים…) אתם יכולים לעלות על כבישי ארץ הקודש (אחרי הובלה, מיסוי ושאר גזלות) אפילו מודל T או מודל A במצב לא רע בכלל.

לא לגמרי ברור אם זו הייתה הסיבה המרכזית שהביאה את פיט דן הרטוך ההולנדי להתחיל ב-1956 לאסוף רכבי פורד ולינקולן אך לאחר שהאוסף גדל וגדל בשנת 1997 הוא הפך למוזיאון שהוקם בעיירה הילגום הממוקמת כ-35 קילומטרים דרומית לאמסטרדם וכלל  תצוגה של יותר מ-200 מכוניות שונות עם סמל האליפסה בחזית שהפכו אותו למוזיאון בו מוצגות הכי הרבה מכוניות פורד בכל העולם – אפילו יותר מאשר במוזיאון הנרי פורד במישיגן (לא בדיוק מוזיאון רכב אלא יותר מוזיאון מרהיב לתרבות אמריקאית ואטרקציה שפשוט שאסור לפספס אם אתם באזור זה של ארצות הברית) שאמנם מכיל הרבה יותר מכוניות ומוצגים אחרים מאשר במוזיאון ההולנדי אך באופן פרדוקסלי מוצגים בו מספר נמוך יותר של רכבי פורד.

למעשה הרטוך המשיך והמשיך לקנות רכבי פורד ולינקולן עד למותו ב-2011.
ב-2014 המשפחה ערכה מכירה של כמה עשרות רכבים מהאוסף במה שהוגדר בזמנו כצורך לפנות מקום במתחם למכוניות פורד מהמחצית השניה של המאה ה-20 כחלק ממהלך שהיה אמור להפוך את המוזיאון לאטרקטיבי לקהל צעיר יותר.

לא לגמרי ברור אם מכוניות חדשות באמת נוספו לאוסף, אבל המוזיאון התקשה להחזיק את עצמו כלכלית ומאחר שאף אחד במשפחתו של הרטוך לא גילה תשוקה ועניין אמיתי להמשיך להחזיק את האוסף ולהפעיל מוזיאון שעלויות התחזוקה השוטפת שלו ושימור הרכבים היו גדולות מההכנסות בסופו של דבר בסוף 2016 המוזיאון נסגר.

הכוונה המקורית של המשפחה הייתה למכור את כל האוסף כמקשה אחת בתקווה שהמוזיאון ימשיך את דרכו במקום כלשהו בעולם. אבל לאחר שכנראה לא נמצאו קונים פוטנציאלים ולאחר שבמשפחה כנראה הבינו שהסכום שניתן לקבל ממכירת הרכבים בנפרד יהיה גבוה בצורה משמעותית, הוחלט ללכת על מכירה פומבית ובקרוב האוסף כולו, כ-200 רכבים מתוצרת פורד ועוד כ-50 אופנועים, יוצע למכירה בבודדים על ידי Bonhams זאת לאחר שבבית המכירות הבטיחו שכל מכונית ומכונית תזכה לתשומת לב מיוחדת שתכבד את ההשקעה והאהבה של הרטוך אליה.

למעשה האוסף כולל לפחות אקזמפלר אחד מכל דגם שפורד יצרה מאז 1903 ועד מלחמת העולם השניה ובדגמים מסוימים, כמו למשל 40 יחידות של המודל T ועוד כמה עשרות יחידות של מודל A משנות השלושים, המגוון הוא גדול הרבה יותר וכולל את כל הגרסאות ותצורות המרכב שהוצעו בזמנו לקהל הרחב כמו גם גרסאות שנבנו בהתאמה אישית לצרכים מסוימים – מרכב לפיזור הפגנות ועד לאוטו גלידה. כמו כן האוסף כולל מספר לא מבוטל של רכבי לינקולן, מותג היוקרה של פורד, כולל דגמים עם מנועי 12 צילינדרים שהיו חביבים בין היתר על המאפיונר המפורסם בעולם אל קאפונה.

צאו לסיור וירטואלי אחרון במוזיאון

מיותר לציין כי כל הרכבים הם במצב תצוגה וכולם גם תקינים ובמצב נסיעה. כל המכוניות, במכירה שתתקיים  ב-23.6 במוזיאון בהולנד, יוצעו ללא מחיר מינימום.
עם זאת יש להניח שמרבית המכוניות יחליפו ידיים בסכומים גבוהים מאלה של כל מיני מציאות אסם הנמכרות און ליין אבל עדיין אין ספק שבעבור חובבי פורד מבניכם מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לשים את היד על פורד עתיקה במצב מושלם.

The post אוסף רכבי הפורד הגדול בעולם למכירה appeared first on TheCar.

אמנם כחולה רכב חסר תקנה במשך כארבעה עשורים כבר הספקתי לבקר בלא מעט מוזיאוני רכב נחשבים בעולם ואף לקחתי יותר מפעם אחת  חלק בכמה אירועי אספנות ענקיים כמו פסטיבל המהירות של גודווד, אבל השילוב הזה בין עשרות מכוניות קלאסיות מושלמות שנראו כאילו נלקחו היישר מאיזה מוזיאון או לכל הפחות מאירוע אספנות בינלאומי לבין הנופים, האתרים והכבישים המוכרים כל כך של ארצנו הקטנטונת הרגיש משונה והזוי, כמובן במובן החיובי של המילים.

עוד ב-TheCar: 
מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף? 
שיאים חדשים למכוניות אספנות בריטיות ואמריקאיות 
כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד

זו הפעם השנייה בה הולילנד 1,000, מסע קלאסיות בינלאומי פרי יוזמתם של שני אספני רכב מקומיים, מתקיים בארץ הקודש.
אם המסע של 2015 היווה יריית פתיחה מרשימה שהציבה רף גבוה שהיה נראה שיהיה קשה להתעלות עליו, הרי שהמסע של 2018 במהלכו המכוניות חצו את ארץ הקודש לאורכה ולרוחבה שבר את כל השיאים ולא יהיה מוגזם לקבוע שהוא מיצב את "הולילנד 1000" בשורה אחת עם מסעות  נחשבים של מכוניות קלאסיות ברחבי העולם יחד עם אירועים כמו מסע מילה מילייה האיטלקי האייקוני.

הביקוש עלה על ההיצע והמארגנים נאלצו לאכזב ולהשאיר מאחור לא מעט אספני רכב מכל העולם שרצו להגיע לישראל ולקחת חלק באירוע השנה.
בסופו של דבר 77 צוותים השתתפו במסע באופן רשמי – 43 מהמשתתפים הגיעו מארצות הברית, 18 מהרכבים שהשתתפו נשאו לוחית זיהוי ארץ ישראלית, 5 הגיעו מארגנטינה, 2 מבריטניה, 2 מקנדה ונציגות של משתתפים בודדים נרשמה גם לשוויץ, גרמניה, יוון, אקוודור, נורווגיה ודנמרק.

מבחינת מותגי רכב במסע בראש נמצאת מרצדס עם 15 מכוניות מדגמים שונים, צמודה אליה יגואר עם 14 מרכבי המותג במסע, אלפא רומיאו (שהיבואנית שלה בישראל הייתה נותנת החסות הראשית למסע) רשמה בסיפוק 7 נציגות מרשימות במיוחד ובהמשך הרשימה ניתן לציין 6 אסטון מרטין, 5 פורשה, 4 לנצ'יות, 4 רכבי אוסקה נדירים, 3 שברולטים, פרארי, בנטלי, MG, מזראטי, ב.מ.וו, אוסטין הילי, מורגן, רולס רויס, טויוטה וגם צמד סברות מתוצרת אוטוקארס בישראל.

המכוניות המשתתפות יוצרו בין השנים 1922 ל-1977 כחמש מהן הן מהעידן שלפני מלחמת העולם השנייה, 31 מהעשור שאחרי המלחמה, 38 מהסיקסטיז וצמד ינוקות רק בנות 40 ומשהו מהסבנטיז.

על פי המארגנים, הערך הכולל של השיירה מן המאה שעברה עומד על מעל למאה מיליון דולר ועל אף שכולן ללא יוצא מן הכלל נראו כמו דוגמניות על שהרגע התגלגלו מפס הייצור, יש ביניהן כאלו השוות "רק" כמה עשרות אלפי דולרים ואחרות נדירות ברמה עולמית בשווי של כמה מיליונים טובים.

התאהבתי בכולן

תמיד הייתה לי חולשה למילפיות ותשוקה עזה למכוניות שגדלתי עליהן. עם זאת, על אף שהמשתתפות במסע הזה הן קשישות יותר ולמרות שאף אחת מהן לא כיכבה בפוסטר מעל המיטה שלי בתקופת הנעורים, אני חייב להודות ולהתוודות שהתאהבתי כמעט בכולן.

אין ספק שגם בימינו יש מכוניות יפות  ומלהיבות שעושות חשק, אבל כשמביטים במכוניות המשתתפות במסע ועל רמת ההקפדה על פרטים, ההשקעה בכל קימור פח, ידית, מחוון או מתג אי אפשר שלא להגיע למסקנה שפעם מעצבים ומהנדסים בנו מכוניות מאהבה אמיתית, בניגוד לימינו בהם מכוניות מתוכננות על פי תקנות זיהום אוויר וטבלאות אקסל של החבר'ה ממחלקת הכספים שמסתכלים רק על שורת הרווח וההפסד.

עם כל כך הרבה מכוניות לא פחות ממושלמות מכל היבט, בדרך לנבחרת הסובייקטיביות שלי הייתי צריך להשאיר מאחור הרבה הרבה מכוניות שביום יום בוודאי הייתי מזיל עליהן ריר, בין אם מדובר ב-E טייפ היפהפייה של יגואר, בבנטלי מרוץ 3 ליטר אכזרית מראשית שנות ה-20 של המאה ה-20, באוסקה קטנטנה אבל הארד קורית, בפורשה 356 כמו של ג'יימס דין, בשברולט קורבט מהדור הראשון, בלנצ'יה אורליה, באלפא רומיאו ג'ולייטה ספיידר ועוד ועוד.

ניסיתי לצמצם עוד כדי להגיע ל"זוכה שלי" אבל המשימה התגלתה כבלתי אפשרית ובסופו של דבר החלטתי לפרגן לעצמי ו"לקחת הביתה" (לצערי רק ביקום דמיוני) חמש ממשתתפות המסע.
החמישיה הפותחת שלי כוללת את המרצדס היפה ביותר שיוצרה אי פעם – 300 SL גולדווינג מודל 1955 עם דלתות שחף הנפתחות כלפי מעלה, אסטון מרטין DB5 מודל 1963 כי תמיד חלמתי להיות ג'יימס בונד, אלפא רומיאו C 1750 GS Touringו6 משנת 1933 מאחר שעדיין לא נרגעתי מאיך שהיא קרעה את מסלול המרוצים בשדה תימן, סברה GT  1964 כי למרות כל החרא שאנחנו אוכלים כאן אני עדיין פטריוט ארץ ישראלי, ואת הטויוטה 2000GT, מכונית העל הראשונה של יפן מסוף שנות ה-60 והיחידה במסע זה שכנראה לעולם לא תתקע.

חזרה למציאות ולפחות היום היא לא רעה בכלל

אבל מה לעשות, אראלה לא התקשרה אליי כדי לבשר לי שזכיתי בפרס הגדול בפייס (יתכן כי זה קשור לעובדה שאני לא מאמין בהימורים ומעולם לא קניתי כרטיס) ובמציאות חייבים להודות שבלי למכור את הבית או לפחות כליה אני לא באמת יכול להרשות לעצמי אף אחת מהמכוניות שהשתתפו במסע, במיוחד לא את אלו שהוזכרו לעיל שחוץ מהסברה מחליפות לרוב ידיים בעבור סכומים בדולרים בני שבע ספרות, אבל היי אפשר להסתכל גם על חצי הכוס המלאה כמו למשל על הג'וליה תלתן החדשה עם 510 סוסים שסמל"ת יבואנית אלפא רומיאו והספונסרית הראשית של המסע הצמידה לי כרכב ליווי כדי לדלוק אחר השיירה מן המאה שעברה בכבישי הדרום, על האופציה לתת גז שניתנה למשתתפי המסע (וגם לי על סיפונה של הג'וליה האימתנית) על מסלול מרוצים חדש ברמה בינלאומית הנמצא בימים אלו בשלבי בניה מתקדמים במתחם מוטור-סיטי בסמוך לבאר שבע ואפילו על שוטרי משטרת התנועה שבמקום להציק בזוטות ליוו את המסע ועזרו לזרימה של השיירה הלא שגרתית.

בלי הגה כוח, בלי מזגן ובלי מערכות בטיחות

בעידן בו רבים מסתכלים על אנשים עשירים מאוד בעין שלילית, יש בוודאי מי שיטענו שמסע הולילנד 1,000 שנהנה מליווי משטרתי שפינה את הדרך, מאירוח VIP, מלינה במלונות מהיקרים בישראל ושהשתתפות בו עלתה לכל צוות כמה עשרות אלפי דולרים הוא סוג של מפגן פלצנות מורמת מעם.

לכאורה יש משהו בדבריהם ואין ספק שאספנות רכב בספרות הללו היא לא פעם סמל סטטוס או סוג של השקעה כלכלית, אולם כמי שהצטרף למסע וחווה מקרוב את אדי הבנזין הנשרף והשמש הקופחת, אין מנוס מלקבוע שהמשתתפים בו, אמנם רובם אנשים מבוססים מאוד, הגיעו לכאן מהסיבות הנכונות –  אהבה אינסופית לרכב ותשוקה מוטורית אמיתית המפעמת בליבם,  אשר גרמו להם לעזוב את אזור הנוחות ולצאת למסע הרפתקני ומאתגר של 1,600 קילומטרים בשישה ימים בקצב של 250 קילומטרים ביום  במכוניות רועשות, ללא מזגן, הגה כוח, גיר אוטומטי או כל אבזר נוחות אחר שמי שחי בסטנדרטים של ביזנס קלאס מורגל אליו, רק כדי לסיים כל יום נהיגה קשוח כזה בכבישים המאתגרים ביותר שיש לארץ הקודש להציע עם חיוך גדול מרוח על הפנים מהסוג שרק חובבי רכב אמיתיים מכירים, בין אם הם נוהגים בספורטיבית חבוטה השווה כמה גרושים או באלפא רומיאו 6C טורינג השווה יותר מ-2.5 מיליון דולר.

לילה יורד על חניון המכוניות במלון בראשית, הקשישות לפניי שללא ספק מרכיבות את המקבץ המוטורי המרשים ביותר שנראה על אדמת ארץ הקודש לפחות מאז ימי בית שני הלכו לנוח אחרי יום קשה ואני מתקשה להיפרד ומבקש להסניף עוד קצת מהחלום המוטורי ולהיות בטוח שאנצור לעד כמה מהרגעים הבלתי נשכחים שחוויתי ביממה האחרונה, רגע שלפני שאני חוזר למציאות המוטורית כאן בלבנט ולמבחן למשפחתיות-ליסינג שמחכה לי ביום המחרת.

צילומים: רונן טופלברג, נעם וינד.

The post אם יש גן עדן: ראלי הולילנד 1,000 מילא את כבישי ישראל בפנטזיות מוטוריות appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar: 
אגדת דשא: הונדה משיקה מכסחה רובוטית TYPE R 
רולס רויס במחיר של משפחתית עייפה מליסינג בת כמעט 10 
הפרארי שמייקל ג'קסון נהג בה למכירה

גם חברי הביטלס לא היו יוצאי דופן ולמרות שלפחות מאמצע שנות ה-60 הם ניסו, לצד ההצלחה המסחררת שלהם כלהקת פופ, להעביר לעולם מסרים עמוקים יותר של שלום, אחווה ורוחניות, חברי הלהקה לא ממש הציגו דוגמה אישית והחזיקו דגמים שונים של רכבים מתוצרת פרארי, אסטון מרטין ורולס רויס.

עם זאת, במקביל רוב החיפושיות החזיקו גם כלי תחבורה עממיים יותר. לא מזמן כתבנו על מיני קופר עם מושב אחורי מתקפל שהותאם במיוחד כדי לאכלס את סט התופים של רינגו סטאר שהוצעה לאחרונה במכירה פומבית וכעת מסתבר שבמקביל לרולס-רויס פנטום בצבעים פסיכדליים ג'ון לנון החזיק גם קטנוע 50 סמ"ק ננסי מדגם Z50Mini Trail מתוצרת הונדה עם גלגלי בלון שמוכר יותר בכינוי Honda Monkey.

הקטנוע בעל המימדים המוזרים נבנה על ידי הונדה בתחילה במהדורה מוגבלת לשימוש במסלול סגור בגן שעשועים ביפן בסוף שנות ה-50, אך התגובות הנלהבות הביאו את הונדה להעביר את הדגם לייצור סדרתי.

למרות שהונדה יעדה את ה-Monkey לרכיבת שטח לילדים, הכלי בעל המימדים והמראה המוזרים זכה לפופולריות גם בקרב רוכבים בוגרים יותר שאהבו את מימדיו הקומפקטיים ואת המראה המשונה. את שמו הלא רשמי הוא קיבל בשל תנוחת הרכיבה המוזרה שהכתיבו מימדיו אשר הזכירה קופים או גורילות שרכבו על אופניים במופעי קרקס בעידן שמופעים כאלה עוד לא נתפסו כניצול בעלי חיים.

מעבר לעיצוב המשונה, הכלי כלל מנוע ארבע פעימות חד צילינדרי בנפח 49 סמ"ק שהמפיק כ-4.5 כ"ס והיה משודך לתיבת 3 הילוכים חצי אוטומטית שהעבירה את הכוח לגלגל האחורי השמנמן שישב על חישוק בקוטר 8 אינץ'. המהירות המרבית עמדה על 40 קמ"ש אך למרות הביצועים הלא מרשימים והמימדים המאתגרים ה-Monkey נחשב לכלי מהנה ומשעשע לרכיבה.

הונדה יצרה גרסאות שונות של ה-Monkey מסדרה Z במשך יותר מיובל שנים עד אמצע 2017 וגם יצרניות אופנועים יפניות נוספות ייצרו בעבר כלים בעלי מימדים דומים – הותיקים בינינו בוודאי זוכרים את ה-rv50 של סוזוקי שנמכר כאן לצעירים באייטיז במספרים יפים לצד אחיו ה"קוליים" יותר, ה-X וה-TS. כמו כן מספר יצרניות אופנועים סיניות מייצרות רפליקות זולות של הדורות הראשונים של ה-Honda Monkey.

כוכב החיפושיות קנה את הקופיף שלו חדש מהסוכנות בשנת 1969. לנון השתמש בכלי לנסיעות בסביבות ביתו שהיה באותה תקופה ממוקם באזור העיירה אסקוט השוכנת כ-50 קילומטרים דרומית-מערבית ללונדון.

מכריו דיווחו בזמנו כי לנון אהב מאוד את כלי התחבורה הקטנטן, עם זאת בעקבות הידוק קשריו עם יפנית אחרת, בשנת 1971 לנון מכר את הבית הכפרי ואת האופנוע הקטן למוסך אופנועים מקומי ועבר להתגורר עם יוקו אונו, שרבים רואים בה כאחראית לפירוק הביטלס, בניו יורק.

המכונאי המקומי שרכש מלנון את הכלי לא ממש ידע להעריך בזמן אמת את הערך המוסף שיש לאופנוע שהיה שייך לחיפושית החשובה ביותר וכעבור זמן קצר מכר את האופנוע הקטן לאדם שלישי שדווקא הבין מיד מה בדיוק יש לו בידיים והקפיד לשמר את הכלי, לוחית הרישוי ומסמכי הבעלות במצבם האורגינלי במשך 47 השנים האחרונות.

בעוד כמה ימים, ביום ראשון ה-4 במרץ, האופנוע הקטנטן יוצע למכירה במכירה פומבית של The National Motorcycle Museum Motorcycle Auction והצפי הוא שהוא יחליף ידיים בעבור סכום שבין 20 ל-40 אלף לירות  שטרלינג – המון לאופנוע ננסי אבל לא יותר מדי הרבה לפריט ממורביליה שהיה שייך לכוכב תרבות בסדר גודל כזה.

The post האופנוע הננסי של ג'ון לנון למכירה appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
ושבו בנים לגבולם: סברה ישראלית מוצעת למכירה בארצות הברית
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
פרארי שמייקל ג'קסון נהג בה למכירה

בישראל, מה לעשות, הסיכוי למצוא מציאת אסם בעלת משמעות נמוך מאוד בעיקר משום שעד לעשורים האחרונים כמעט (עם כל הכבוד לחובבי סובארו "פשע" ליאונה מהדור הראשון או לאוהבי סוסיתא קוביה) לא הגיעו לארץ מכוניות מעניינות באמת ובעלות ערך אספני.
אבל גם במקומות עם היסטוריה מוטורית מגוונת ומעניינת יותר מרבית מציאות האסם הן לא מכוניות נדירות באמת או בעלות ערך אספני גבוה, וברוב המקרים מדובר בעיקר בהרפתקה נחמדה בעלת מקסימום ערך נוסטלגי.

טום קוטר, המגיש של סדרת הטלוויזיה "Barn Find Hunter" בהפקת Hagerty – סוכנות ביטוח אמריקאית המתמחה ברכבים קלאסיים והאחראית ל"מחירון" המכוניות הקלאסיות הנחשב בעולם, מגשים את החלום של חובבי אספנות רבים (וגם מקבל על זה כסף) כשהוא מטייל ברחבי ארצות הברית בחיפוש אחרי אוצרות מוטוריים שהושארו מאחור.
במהלך השנתיים בהן הוא מצלם את הסדרה הוא איתר כבר לא מעט רכבים מעניינים ונדירים אך נראה שבפרק האחרון נשברו כל השיאים ובבית מוזנח בו לא גרים כבר לא מעט שנים בפרבר יוקרתי של אחת הערים בצפון קרוליינה התגלה אוצר של ממש שלא ראה אור שמש כבר 27 שנים.

חבר קרוב של בעל הבית והרכבים סיפר לקוטר כי המכוניות חונות בגראז' הביתי המרווח מאז 1991. על פי דבריו הבעלים אסף את הרכבים, נהג בהם וטיפח אותם יחד עם חבר מכונאי אומן. אותו מכונאי היה גם חובב אופנועים, רכב במרוצים שונים ונהרג בתאונה.
התאונה זעזעה את בעל האוסף שהיה קשור מאוד למכונאי ומעבר לטראומה לאבד חבר ושותף לתחביב הוא פשוט, לטענתו, לא הצליח למצוא מכונאי טוב מספיק לטעמו שיטפל במכוניות. כך ובשילוב נסיבות חיים אחרות המכוניות נותרו ללא שימוש במוסך הביתי מאז ראשית שנות ה-90. בשנים האחרונות, לאחר שהזדקן, בעל האוסף גם עזב את הבית ועבר לדירה קטנה יותר והמכוניות והבית הושארו מאחור.

כעת לאחר שהבית נמכר ובקרוב עומד להיהרס על ידי הבעלים החדשים, בעל האוסף הבין שהוא כנראה כבר לא יחזיר עטרה ליושנה והחליט שהגיע הזמן לדאוג לאוסף המכוניות שבגראז'.
הדלתות הרגילות והמנעולים הפשוטים לא סיפקו שום רמז למה שהתגלה מאחוריהם ואפילו היממו את קוטר שכבר ראה כמה מציאות אסם מרשימות בחייו.
היו שם פרארי 275 GTB מודל 1967, AC שלבי קוברה 427 מקורית מודל 1966 וצמד מכוניות ספורט מרשימות בדמותן של טריומף TR6 1976 ומורגן וי 8 מודל 1978.

אמנם גראז' ביתי הוא לא בדיוק המקום האידיאלי לשמירה על מכוניות נדירות ולבד מהרבה אבק בקוברה למשל נמצא גם קן עכברים בתא המטען, אבל עצם העובדה שהמכוניות לא היו חשופות במשך כל השנים הללו לשמש ולפגעי מזג האוויר בהחלט עזרה להן להשתמר היטב ומתחת לשכבת הלכלוך כל המכוניות מקוריות לחלוטין, שלמות לגמרי ועם קילומטרז'ים נמוכים מאוד.

את הפרארי בעל האוסף רכש בתחילת שנות ה-80' בעבור 47 אלף דולרים מהבעלים המקוריים ולמרות שלא מדובר בדגם GT 250 הנחשק ביותר מראשית שנות ה-60' שנחשבת לפרארי היקרה בעולם, גם ערכה של ה-275 GTB עם מנוע וי 12 המפיק 300 כ"ס ובמיוחד מגרסה זו שרק 80 יחידות ממנה יוצרו הכוללת אף ארוך ומרכב אלומיניום מלא (לעומת פלדה ב-275 רגילות) עלה "קצת" מאז שנות השמונים ואקזמפלר שכזה שנשתמר במצבו המקורי ולא עבר שחזור שווה בהחלט כמה מיליוני דולרים.

גם הסיפור של השלבי הקוברה דומה ועל אף שלעיתים נראה שיש אלפי שלבי קוברה על הכבישים – ברוב המוחלט של המקרים מדובר ברפליקות ורק 348 יחידות של שלבי 427 קוברה יוצרו על ידי שלבי וגם לרכב מקורי שכזה עם אגזוזי ניקל בצידי המרכב וקשת התהפכות, למרות קן העכברים בתא המטען, יש ערך אספני גבוה מאוד בקרב אספנים במיוחד בארצות הברית.

קוטר מעריך שערך האוסף הנשכח עומד על לפחות 4 מיליון דולרים ובכלל לא בטוח שהוא אי פעם יצליח לאתר שוב מציאות אסם נדירות ויקרות כל כך.

The post פרארי 275 ושלבי 427 קוברה השוות כ-4 מיליון דולרים נתגלו לאחר עשורים בהם לא ראו אור שמש appeared first on TheCar.

המספרים היבשים לכאורה לא משקרים ובשנים האחרונות שוב ושוב נשברו כל השיאים בנוגע למחירן של מכוניות קלאסיות נדירות. אם עד לפני כמה שנים מכונית שנמכרה במעל למיליון דולרים הייתה סיבה לכתבה, כיום רכבי אספנות רבים מחליפים ידיים בסכומים בני 7 ספרות והיו כבר מכוניות אספנות שנמכרו בעבור סכומים של 20, 30 ואפילו 40 מיליון דולרים.

גם בספירות נמוכות בהרבה המחירים משתוללים ואם עד לפני קצת יותר מעשור הייתם יכולים לשים את ידכם על  דגמים כמו טויוטה סופרה משנות התשעים או דלוריאן מהאייטיז בעבור לא יותר מעשרת אלפי דולרים, כיום המחירים מתחילים באזור ה-30 אלף דולרים ועשויים אף להגיע די בקלות לכפול ואף מעבר לזה.

אפילו דגמים שהם רק נוסטלגיים ונטולי ערך אספני ממשי שבעבר הלא רחוק כשהזדקנו מצאו אחר כבוד את דרכם למגרשי הגרוטאות זוכים לאחרונה לביקושים מפתיעים גם בגיל השלישי שלהם.
אם כן, לכאורה כל מה שעליכם לעשות הוא לרכוש בהתאם לתקציב שלכם רכב אספנות נחמד, ליהנות ממנו ולדעת שתמיד תוכלו, ממש כמו שרני רהב עושה כעת, למכור אותו ברווח גדול.

ובכן, בכלל לא בטוח. אנחנו כמובן ממליצים בחום על עיסוק ברכבי אספנות, הגשמת חלומות הנעורים המוטוריים והתמכרות לתשוקה לכלי רכב מפעם עם אופי, אבל בוננזה כללית – אל תבנו על זה.

אופציה מלהיבה לפליפ מהיר?

סביר להניח שאחרי שתתאוששו מההתלהבות הראשונית של הגשמת חלום הנעורים תבינו שכל רכב אספנות מצריך יישור קו מסוים, קטן או גדול, ואם תרצו לשמור על ערכו של הרכב כאן אין מקום לקומבינות במחוזות ארצישראליים. ככל שהרכב נדיר יותר או ממותג נחשק יותר כך עלות יישור הקו תהיה יקרה יותר במיוחד במחוזותינו – כאן זמינות החלקים לרכבים ותיקים היא לא מן המצטיינות.

רכבי אספנות מצריכים גם השקעה מתמדת בטיפוח כדי לשמר אותם יפים. כך למשל עד שנות ה-80 המאוחרות, החלודה הייתה מסוכנת כמו סרטן ומכוניות אספנות ממודלים ישנים יותר מצריכות תשומת לב מתמידה בנושא, גם אם למראית עין הצבע נראה נוצץ וזה עוד לפני שדיברנו על טיפולים קצת יותר מעמיקים כמו צבע ופחחות כללית והחזרת העטרה ליושנה בקבינה שעשויים להתברר כלא זולים כלל ועיקר.

עוד ב-TheCar:
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
לא יאומן: 700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה?

כמובן שיש דגמים יוצאי דופן או מציאות ספציפיות נקודתיות, אבל באופן כללי סביר להניח שבשלב מסוים תגלו שהוצאתם על הרכב הרבה יותר ממה שחשבתם תחילה.
הגילוי הזה עשוי להביא אנשים רבים לתחושת מיצוי והחלטה שהגיעה העת לממש את ההשקעה ולמכור את הרכב, אבל אז עד מהרה אלה יבינו שלמרות הצמיחה המטאורית של סצינת האספנות הארצישראלית, השוק כאן עדיין מאוד קטן ומשום שכיום ההיצע פחות מוגבל למכוניות הנמצאות בארץ וההרפתקה של קניית און-ליין רכב במחיר מציאה מעבר לים עדיין קוסמת לרבים (אלה בהמשך ילמדו על בשרם שהמחיר האטרקטיבי של הרכישה הוא רק ההתחלה ואליו יש להוסיף שילוח, אגרות, מיסוי של מעל ל-100 אחוז ויישור קו) הסיכוי לעשות פליפ מהיר ברווח יפה הוא קטן למדי.

השקעה בטוחה לטווח ארוך?

אבל היי, למה למכור? הרי רכבי אספנות, ממש כמו יין טוב, רק משבחים עם השנים ומה שצריך לעשות הוא להמשיך ליהנות מהרכב ככל שניתן ולדעת שמדובר בסוג של חסכון לפנסיה או ירושה משתלמת לילדים.

צר לנו לאכזב אתכם, אבל גם כאן הסיכוי לרווח עתידי מרשים הוא לא גדול במיוחד. מרבית האנשים מתחילים להתעסק בתחביב האספנות כשהם מגיעים לרווחה כלכלית מסוימת, בדרך כלל זה קורה בעשור החמישי של חייהם.

לכל דור חדש של אספנים יש את המכוניות הנחשקות שלו וסביר להניח שהאספנים החדשים יבחרו בכוכבות הנעורים שלהם מהפוסטר שמעל המיטה, במכונית הנחשקת שהייתה לשכן כשהיו ילדים או בדגם הספורטיבי ששיבחו במגזיני הרכב מאותה תקופה ולא ימצאו עניין במכוניות ישנות יותר.
כך, אם בעבר הלא רחוק נרשמו בקרב האספנים ביקושים ערים בעיקר לדגמים כמו MGB, מוסטנג דור ראשון ומרצדס SL דור שלישי, כיום נראה שהאספנים יעדיפו מכוניות כמו פורשה 911 מקוררת אוויר, קורבט C4 או דלוריאן ויש להניח שהבחירות של הדור הבא של חובבי הותיקות יהיו שונות ואלה לא יגלו עניין באותן מכוניות שמלהיבות היום את האספנים.

הדלוריאן היא דוגמה טובה במיוחד לכך – דור האספנים הנוכחי גדל על טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" ובעבורו הדלוריאן אשר  כיכבה בסרטים כמכונת זמן היא אייקון נחשק במיוחד. עם זאת, בעוד כמה שנים לדור האספנים החדש לא יהיה בכלל מושג מה זה "בחזרה לעתיד" ובעבורו זו תהיה סתם עוד מכונית עם מראה משונה, ביצועים עלובים ואיכות בניה מבישה.

אמנם יש להניח כי תמיד ימצאו לקוחות מסוימים שירצו מכוניות כמו דלוריאן, פורשה 911 מקוררת אוויר או מוסטנג יפה אך מאחר שמדובר, כמו בכל דבר בחיים, בהיצע וביקוש, ברגע שה"הייפ" סביב הדגמים הללו ידעך וההיצע יעלה על הביקוש המחירים יצללו. יש לזכור כי אלו עוד דגמים מיוחדים יחסית ודינם של רכבי סדאן משפחתיים, מכוניות יוקרה או גרסאות ספורט עממיות יהיה עוד אכזרי אף יותר.

ועוד לא דיברנו על האחזקה השוטפת לאורך השנים שהופכת לא פעם למטלה מטרידה, הצורך במקום אחסון מתאים, הטסטים השנתיים וגם האופציה הלגמרי לא תיאורטית שבעתיד הנראה לעין, מרחק עשורים בודדים מאיתנו, כשהרכבים יהפכו לחשמליים ואוטונומיים, רכבי אספנות כלל לא יורשו לעלות הכבישים ויוגבלו לתנועה באירועי ראווה או מתחמים מיוחדים ממש כמו שהסוסים והכרכרות הורחקו מהדרכים הציבוריות עם הופעת המכוניות.

ועדיין, אי אפשר בלי נקודת אור אחת לסיום: אין ספק שרכב אספנות הוא השקעה כלכלית טובה בהרבה מרכישת מכונית חדשה שבתוך 3-4 שנים מאבדת מחצית מערכה.

צילומים: נעם וינד 

The post מכוניות אספנות: השקעה כלכלית מבטיחה או דרך בטוחה להפסיד כסף? appeared first on TheCar.

מדובר ב-Intermeccanica Murena GT משנת היצור 1969 – מכונית ספורט ייחודית שגם בלי קשר לאגדת הרוקנ'רול בעברה נחשבת לסופר נדירה שכן רק 11 שכמותה יוצרו מאז ומעולם.

הדגם נולד כחלק משיתוף פעולה בין סדנת Intermeccanica האיטלקית לבין צמד סוחרי רכב אמריקאים מניו יורק והציג שילוב בין עיצוב וסטיילינג איטלקי לשרירים אמריקאיים מתחת למכסה המנוע הארוך בדמות וי 8 ביג בלוק בנפח 7 ליטרים מתוצרת פורד שהפיק 360 כ"ס.

המכונית, שהגיעה עם מרכב סטיישן ארוך ונמוך פרופיל שכלל רק שתי דלתות, הייתה ללא ספק אחת הראשונות שהגדירה את תצורת ה"שוטינג ברייק".

עוד ב-TheCar:
המוזיקאי ניל יאנג מוכר חלק מאוסף המכוניות שלו 
מכוניות של פול מקרטני ורינגו סטאר למכירה
פרארי נדירה השווה מיליונים התגלתה במחסן לאחר 40 שנה

תא הנוסעים המרווח הציג את מיטב הפאר האמריקאי והסטייל האיטלקי של אותה תקופה והגיע כסטנדרט עם תיבת הילוכים אוטומטית, מזגן, חלונות חשמליים ומערכת סטריאו איכותית וכלל ארבעה מושבי עור ספורטיביים, שטיחים מפוארים, מתגים בעיצוב תעופתי ועוד.

ה-Murena GT נמתחה לאורך של יותר מ-5.2 מטרים אך הסתפקה בגובה של פחות מ-1.3 מטרים – פרופורציות שהעניקו לה צללית ייחודית מאוד.
למרות המימדים הנדיבים, המנוע הענק והאבזור הרב, המהנדסים האיטלקיים הצליחו לשמור על נתון משקל  סביר יחסית של 1,700 קילוגרם וכך, על אף שהמכונית הגיעה רק עם תיבת ההילוכים האוטומטית הלא מאוד מתקדמת, הביצועים היו בהחלט מרשימים לתקופה עם 100 קמ"ש בפחות מ-7.5 שניות ותאוצה לרבע מייל בתוך כ-15 שניות.

שילוב בין העיצוב הלא שגרתי ותג מחיר של 15 אלף דולרים, גבוה למדי במונחי התקופה, היה ככל הנראה הסיבה המרכזית לחוסר הצלחתה של ה-Murena GT. עם זאת, לבד מאלביס ברשימת הלקוחות הקצרה ניתן היה למצוא גם את הזמר והקומיקאי דין מרטין ואת הגיטריסט של להקת הרוק הפסיכדלי איירון באטרפליי.

שיתוף הפעולה בין סדנת Intermeccanica האיטלקית למפיצים האמריקאים הוליד בסך 500 מכוניות ולמרות שדגם ה-Murena GT הוא ככל הנראה הנדיר שבהם, עד היום הערך האספני שלו לא הרקיע שחקים ודגמים אחרים פרי אותו מיזם כמו ה-Italia Spyder המרהיבה נחשבים למבוקשים וליקרים יותר.

בשנת 2013 Murena GT דומה הוצעה למכירה בעבור כ-50 אלף דולרים. כעת המחיר המבוקש גבוה בהרבה ועומד על 375 אלף דולרים – לא מעט כסף למכונית ישנה שלא הפכה לאייקון המוצעת למכירה בפלטפורמה כמו קרייגסליסט אבל מצד שני, אם אכן מדובר ברכב שהיה שייך לאלביס ובהתחשב במצבו המצוין ובעובדה שהוא, כך לטענת המוכר, עבר בכל חייו פחות מ-4,000 קילומטרים זו עשויה להיות מציאה מעניינת מאוד לאספני רכב שמחפשים משהו שאין לאף אחד אחר.

The post מכונית סופר נדירה שהייתה בבעלות אלביס פרסלי מוצעת למכירה appeared first on TheCar.

נשכחות כמו "אוהיו" ו"לב הזהב"  ואמן אהוב מאוד במחוזותינו, הוא גם חובב רכב מושבע המחזיק מספר רב של מכוניות אספנות בחווה הענקית בה הוא מתגורר בקליפורניה.

לאחרונה הוא החליט לדלל במעט את האוסף ובדצמבר כמה מהמכוניות שלו ביחד עם יותר מ-200 דגמי רכבות שאסף במהלך השנים יוצעו למכירה פומבית בלוס אנג'לס שמרבית מהכנסותיה יתרמו לעמותה העוזרת לילדים עם מוגבלויות.

בעבור יאנג בן ה-71 כלי רכב הם הרבה יותר מתחביב להפגת השעמום בשעות הפנאי ומכוניות רבות שימשו השראה לחלק מהשרים שכתב.

כבר בתור ילד יאנג היה אובססיבי לדברים על גלגלים ואסף דגמי רכבות, עם זאת את מרבית אוסף דגמי הרכבות שלו הוא דווקא רכש בעשורים האחרונים בהם השקיע שעות רבות וממון רב באוסף שכלל שלל מסלולים, שלט רחוק מתוחכם המאפשר לרכבות מרובות לנוע בו זמנית ואפקטי סאונד של רכבות אמתיות, זאת כדרך להתקרב, לתקשר ולשמח את אחד מבניו הסובל משיתוק מוחין קשה.

למרות הייחוס מסתבר שביגוד לרכבים או חפצים שהיו בבעלות מפורסמים אחרים, כמו למשל שעון הרולקס דייטונה של פול ניומן שנמכר החודש ביותר מ-17 מיליון דולר, שמו של יאנג לא בהכרח מקפיץ את הערך של הפריטים שמוצעים למכירה ובין יתר יש מכוניות במכירה שעל פי הערכות  צפויות להחליף ידיים בפחות מ-10 אלפים דולרים.

אחת המכוניות הזולות במכירה היא ביואיק מודל 1948 שהוסבה לרכב הלוויות ונרכשה כמשומשת על ידי יאנג בראשית שנות ה-60 ושימשה את יאנג ולהקתו  The Squires באותם ימים כדי להוביל ציוד להופעות ובין היתר כוללת עדיין כל מיני מדבקות ואישורי backstage.
המכונית גם שימשה השראה לשיר "Long May You Run"

המכונית שצפויה לגרוף את הסכום הגבוה ביותר במכירה זו, עם הערכות למחיר סופי של בין 250-300 אלף דולרים היא ביואיק Roadmaster Skylark קבריולט מודל 1953 במהדורה מיוחדת לציון יובל למותג אשר שוחזרה למצב תצוגה מושלם באדום בוהק וכולל גם הגה שבמרכזו כיתוב "מותאם אישית עבור ניל יאנג".

מבין דגמי הרכבות אפשר לציין אב טיפוס של קטר מתוצרת "ליונל הדסון" שעשוי להחליף ידיים בעד 9,000 דולרים וקטר בצבעים פסיכידאלים של "ואנדרבילט הדסון" שהערכות לגביו מדברות על סכום של עד 6,000 דולרים.

"איסוף המכוניות ודגמי הרכבות היוו תמיד שמחה גדולה עבורי, הם היו לי מקור להשראה, סיפקו לי הרבה רגעים מרגשים ותרמו ליצירתיות שלי לאורך כל חיי", אמר יאנג "עכשיו אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לשתף ולהיפרד מחלק מהאוסף בתקווה שגם אחרים יכלו ליהנות ולאהוב את  כמו שאני אהבתי.

The post המוזיקאי ניל יאנג מוכר חלק מאוסף המכוניות שלו appeared first on TheCar.

לא פעם המחיר של החזרת רכב אספנות למצב קרוב ככל האפשר לזה בו יצא מהסוכנות לפי אי אלו שנים יקר בהרבה ממה שרכב שכזה עלה כחדש (בערך אמיתי כולל חישוב עליית המחירים מאז), כולל ניילונים על המושבים.

ההבנה הזו בהחלט יכולה להוביל חובבי אספנות למחשבה על סטארט-אפ גאוני – לרכוש רכב חדש שהם סבורים שפעם יהיה לו ערך אספני ובמקום להשתמש בו פשוט לאפסן אותו מיד לכמה עשרות שנים ואז להוציא מהמחסן ולמכור אותו למרבה במחיר, או כמובן ליהנות מרכב אספנות במצב מושלם.

עוד ב-TheCar:
למבורגיני במחיר של משפחתית
נהג מעל למיליון קילומטרים בפורשה 911 טורבו שלו
פרארי נדירה השווה מיליונים התגלתה במחסן לאחר 40 שנה

למרות שעל פניו זה בהחלט יכול להישמע כמו רעיון לא רע בכלל, אנחנו לא משוכנעים שמדובר באופציה אמיתית לבוננזה מטורפת ומעבר לצורך "להשכיב" סכום לא מבוטל של כסף למשך כמה עשרות שנים, יש לצורך לדאוג למקום ראוי לאחסון בחלל המוגן מפגעי מזג האוויר, רצוי כזה בו הטמפרטורה מבוקרת וגם לתחזוקה שוטפת מניקיון ועד טיפולים תקופתיים, זאת על מנת שהרכב באמת ישמר במצב כמו חדש במשך כל כך הרבה שנים.

מעל לכל, אין ספק שהנעלם הגדול ביותר הוא למעשה מה יהיה הערך של אותו רכב בעוד כמה עשרות שנים והאם הוא יהפוך לאייקוני ולמבוקש על ידי אספנים או יהיה סתם רכב ישן במצב חדש.

אמנם סביר להניח שמי שיחליט לאפסן רכב על אקזוטי מצמצם את הסיכוי לפלופ,  אבל צריך לזכור שלצורך כך יש להשקיע כעת סכום גבוה מאוד וכבר נתקלנו גם בדגמים, אפילו של יצרניות נחשבות כמו פרארי ולמבורגיני, שהם פחות מבוקשים וערכם האספני נמוך יחסית.
ובכל זאת, מסתבר שיש מי שחשבו על הרעיון הזה הרבה לפנינו ומעת לעת מוצעות למכירה מכוניות שמהסוכנות עשו את הדרך היישר למחסן.

E30  במחיר של M3 חדשה

השבוע צצה בבלגיה ב.מ.וו 323 מודל 1985 כזאת שב-32 השנים האחרונות עשתה רק 260 קילומטרים. התמונות של המכונית אפילו מרשימות יותר מהנתונים היבשים ומכל זווית, מהצבע האדום הבוהק, דרך תא הנוסעים הרענן ועד למנוע הנוצץ, ה- E30 הזו נראית מושלמת בדיוק כמו מכונית שהיום ירדה מפס הייצור.

הדור השני (E30) הוא בהחלט האייקוני והמבוקש ביותר של סדרה 3 של ב.מ.וו ובשנים האחרונות הביקושים למכונית, שנחשבת לבעלת אחת השלדות המתקשרות במיוחד עם הנהג שיוצרו אי פעם, נמצאים בנסיקה מתמדת. הבעיה היא שלמרות שאין ספק שקשה יהיה למצוא סדרה 3 מהדור הזה  שמורה ומקורית יותר, עם מחיר מבוקש של כמעט 70 אלף יורו בו ניתן לקנות במקומות שפויים יותר ב.מ.וו M3 2017 חדשה או E30 M3 במצב לא רע, צריך להיות פריק אמיתי של הדגם כדי לשלם מחיר כזה על רכב עם מנוע המפיק לא יותר מ-150 כ"ס ומגיע עם חישוקי מתכת וחלונות בתפעול ידני.

היצע גדול מדי של מכוניות חדשות מהניילונים בנות 30

לקראת סוף שנות ה-80', ביואיק יחד עם מרבית המותגים האמריקאים החלה לעבור לייצר מכוניות אווירודינמיות יותר, יעילות יותר ובעלות הנעה קדמית.

ככל הנראה לציון פרידה מהעידן ההוא ביואיק הציעה באותן שנים גרסת ביצועים לגרנד נשיונל שנקראה GNX שעברה מסכת שינויים על ידי אנשי סדנת מקלארן הבריטית (שבאותה תקופה כיכבה בפורמולה 1) שכללה מנוע מוגדש טורבו חזק יותר ושדרוגים משמעותיים למערכת המתלים וההיגוי שהיו אמורים להפוך את היאכטה האמריקאית למכונית שניתן, רחמנא ליצלן, אפילו לנהוג איתה חזק גם בכבישי נהיגה.

בסך הכל רק כמה מאות יחידות של ה-GNX יוצרו בין השנים 86-88 ומתברר שלא מעט אמריקאים החליטו כבר באייטיז שכנראה מדובר ברכב מיוחד שמסמן את סופה של תקופה ויש להניח שבעתיד הוא יהפוך לקלאסיקה בעלת ערך אספני לא מבוטל.

נראה שהם לא ממש טעו, אבל לא מעט אקזמפלרים משנות ה-80' חדשים כמעט לחלוטין עם 300, 200 ואפילו רק 11 מייל על השעון שצצו למכירה קצת שחקו לאחרונה השווי של הרכבים החדשים-ישנים.

יתרה מזאת, חלק מהאנשים שאחסנו את הרכבים בגראז' הביתי גילו כי לא בדיוק מדובר במקום האידיאלי למטרה ולמרות שעל החלון עדיין ניתן היה למצוא את המדבקה ממגרש המכירות מתחת לשכבות האבק לא תמיד חיכתה מכונית באמת חדשה לחלוטין.

נאה, שמורה כחדשה אבל לא מבוקשת

באותן שנים, פונטיאק יצרה את הפיירו – מכונית קופה קטנה דו מושבית עם עיצוב מרשים למדי. במציאות הפיירו הייתה פחות ספורטיבית וחדה ממה שניתן היה לצפות ולצד בעיות אמינות ומוזרויות שונות היא סבלה בעיקר ממנוע 4 צילינדרים חלש מדי.
במהלך חייו הרכב עבר מספר מתיחות פנים ושדרוגי מכלולים ועל אף שבשנותיו המאוחרות גרסת ה-GT, שהייתה מצוידת במנוע V6 מודרני, כבר יצקה תוכן מסוים בעיצוב הקרבי, הפיירו לא זכתה לתהילה ונחשבה בעיקר כבסיס טוב (בגלל המנוע המרכזי והמחיר הזול) לדגמי רפליקה שונים למכוניות כמו פרארי ולמבורגיני.

וכך, למרות שערכן של מכוניות רבות מהאייטיז נמצא בימים אלא בנסיקה חסרת פרופורציות  (עיין ערך דלוריאן, ב.מ.וו E30M3, סיירה קוזוורת'  ופורשה 911) בעיקר מאחר שמי שגדל על המכוניות הללו נמצא עכשיו בגיל שהוא יכול להרשות לעצמו לטפח רכבי אספנות, לפיירו לפחות בשלב זה אין שום רנסנס מחודש כמו שגילה לאחרונה בעליה של פיירו GT עם פחות מ-3000 מייל על השעון אשר ניסה למכור את הרכב של אביו שנשמר בקנאות במשך 29 שנים במוסך בתנאים הולמים ביותר, ולא קיבל אפילו הצעה בודדת לרכישת הרכב, במכרז עם מחיר התחלתי לא גבוה במיוחד של  18 אלף דולרים במכירה שהסתיימה אתמול ב-eBay.

The post מודל 1985 כולל ניילונים על המושבים appeared first on TheCar.

סאאב הוקמה בשוודיה בשנת 1937 ובתחילת דרכה עסקה בעיקר ביצור מטוסים. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, מתוך אמונה שאחרי מלחמה טראומטית כזו בני האדם יפנו לדרכי שלום החברה חיפשה שווקים חדשים והחליטה להתחיל לפתח מכוניות.

ב-1949 הוצגה המכונית הראשונה של החברה שהגיעה לאחר כמה דגמי תצוגה הסאאב 92 – מכונית מודרנית בכל קנה מידה לתקופה עם הרבה השראה מעולם התעופה שהציגה עיצוב אווירודינמי יוצא דופן עם מקדם גרר של 0.30 CD שנחשב טוב גם במונחים של היום, מרכב שכופף כולו מפיסת מתכת יחידה (הדלתות נחתכו לאחר מכן) ומנוע שתי פעימות ייחודי עם 3 צילינדרים ו-3 קרבורטורים.

בשנת 1949 סאאב יצרה רק 20 יחידות של ה-92 שיוצרו בעבודת יד ולמעשה היו אלה אבות טיפוס סופיים לפני המעבר לייצור סדרתי ב-1950.

בדרך לייצור סדרתי, כמה אלמנטים השתנו וכך למשל באבות הטיפוס החלון האחורי ודלת תא המטען היו מאלה של ה-92 של תחילת הדרך ורק ב-1953 גם הדגם הסדרתי קיבל את אותם מאפיינים.

רק 3 מתוך אותם 20 אבות טיפוס שנמכרו ללקוחות שרדו את השנים וכעת אחת מהן נמכרה אתמול במכירה פומבית, בצרפת.

המכונית נרכשה על ידי המוכר לפני שני עשורים, אחרי 20 שנה באחסון באסם, ולבד מהצבע שהוחלף בשלב מסוים מירוק לאפור בטון, מדובר במכונית מקורית לחלוטין ובמצב מצוין.

באופן מפתיע, על אף שה-92 וה-93 וה-96 שהגיעו בעקבותיה זכו לביקושים נאים כחדשות ונחשבות עד היום לאהובות ולמבוקשות על ידי אספנים, בסופו של דבר המכירה של המכונית הנדירה הזו מ-20 האקזמפלרים הראשונים שנשאו את שמה של היצרנית השבדית נסגרה ב-23 אלף יורו.

The post אחת המכוניות הראשונות של סאאב החליפה ידיים appeared first on TheCar.

למעשה, מרבית המכוניות שהושארו על ידי בעליהן מאחור בתוך מחסן, מתחת לסככה מאולתרת או באיזו אורווה ישנה לפני אי אלו שנים בתקווה שיום אחד יהיה להם את הפנאי לשפץ הגרוטאה ולהפוך אותה לקלאסיקה בעלת ערך, נרקבו והפכו לערמות חלודה שאין באמת מה לעשות איתן, אבל מעת לעת לצד כל אותן מציאות האסם  ללא ערך אספני אמיתי מתגלה גם פיסת קלאסיקה נשכחת שגורמת לנו לשמוט את הלסת וליפול מהכסא, כמ למשל הפרארי האדומה והמאובקת שבתמונות שלפניכם.

לרוב מציאות אסם נדירות שכאלה אשר נעלמו מהעין קשורות לכל מיני סיפורים טרגיים של בעליהן, מפשיטות רגל דרך הסתבכות עם החוק, מחלות קשות ועד למקרי מוות בלתי צפויים, אבל זה לא המקרה של הדייטונה הזו שבעליה מאקוטו טאקאי (Makoto Takai) מיפן החליט באופן מוזר משהו, יום אחד בשנת 1979, להחנות במבנה ישן שבבעלותו ולנעול אחריו את הדלת למשך קרוב לארבעים שנה.

עוד ב-TheCar: 
מציאות האסם הבלתי נשכחות של השנים האחרונות
רכבי הפרארי שכיכבו ב"מגנום" וב"מיאמי מחלק מוסר" למכירה
האם ליאו מסי קנה פרארי במעל ל-35 מיליון דולר?

היה אולי ניתן להבין את ההיגיון מאחורי מעשיו של טאקאי אם היה משאיר את הפרארי באחסון במבנה אטום המצויד במערכת בקרת אקלים וסינון חלקיקים, אבל היפני נטש את האדמונית הנחשקת ממראנלו במבנה ישן ומתפרק שבוודאי לא מתאים למי שרוצה לשמור על חדוות הנעורים של המכונית הקלאסית שלו.

יתרה מזאת, לא מדובר ב"סתם" עוד פרארי דייטונה GTB 365 ש-1200 יחידות כמוה יוצרו בין השנים 1969 ל-1973 אלא בגרסה קלת משקל עם מרכב מאלומיניום – יחידה בעולם עם רישוי לכביש.

מסתבר שבשנת 1969 פרארי פנתה לסדנת Scaglietti הנחשבת וביקשה ממנה להכין גרסה קלת משקל לדייטונה למרוצים שונים ובראשם למרוץ 24 השעות של לה מאן. ב-Scaglietti נענו לבקשה ובנו ארבע גרסאות מרוץ של הדייטונה עם מרכב אלומיניום ושלל התאמות למסלול על פי המפרט הנדרש.

בעליו של מגזין הרכב Autosprint שהיה חבר קרוב של אנזו פרארי התלהב מהגרסה קלת המשקל וביקש מפרארי להכין לו דייטונה עם מרכב אלומיניום ורישוי לכביש.

פרארי האגדי שרצה לרצות את חברו ביקש מ-Scaglietti לבנות דייטונה אחת נוספת מעבר למתוכנן שתשלב בין מרכב האלומיניום שתוכנן למסלול למפרט לכבישים הציבוריים שכלל בין היתר גם אביזרי נוחות כמו חלונות חשמליים ואפילו מזגן.

העורך של מגזין הרכב החזיק בפרארי הייחודית כמה שנים ולאחר שהוא מכר אותה היא החליפה מספר ידיים בארץ המגף ולבסוף תגלגלה לארץ השמש העולה, נמכרה לטאקאי ובתוך זמן קצר יחסית נעלמה מן העין.

רק קומץ של אוהדי פרארי היו מודעים לקיומה במהלך כל אותן שנים, ולמרות שבעליה לא ממש ניצל אותה או דאג לשמר אותה, הוא הקפיד לסרב בתוקף לכל מיני הצעות שקיבל מאנשים ששמעו על המכונית הנדירה שצוברת עוד ועוד אבק במחסן הישן וניסו לרכוש ולהציל אותה.

בחודש יוני האחרון משהו השתנה וטאקאי החליט שהגיע הזמן להוציא, תרתי משמע, את הדייטונה הנדירה מהמחשכים. הוא הזמין מומחה למכוניות פרארי שהיה המום לגלות מתחת לשכבות האבק הרבות מכונית מקורית לחלוטין עם מספרים תאומים ומעט מאוד שינויים שנחה לה ארבעה עשורים ועברה בכל חייה פחות מ-37 אלף קילומטרים.

טאקאי החליט למכור את הרכב במסגרת מכירה פומבית של בית המכירות RM שתערך ב-9 בספטמבר ולמרות שהדרך של המכונית הנדירה שלא טופלה, הונעה או אפילו נוקתה במשך כל כך הרבה שנים בחזרה לכביש ללא ספק צפויה להיות ארוכה ויקרה, המומחים מעריכים שבזכות שלמותה, מקוריותה וכמובן בעיקר נדירותה היא תחליף ידיים בעבור סכום של כ-2 מליון דולרים.

The post פרארי נדירה השווה מיליונים התגלתה במחסן לאחר 40 שנה appeared first on TheCar.

בשנים האחרונות, עם השתלטות המסחר המקוון על שוק רכבי האספנות, כל מכונית עם הסמל הנכון בחזית (אפילו מדגמים שנחשבו ממש לא מוצלחים) מחליפה ידיים בעבור סכומים שפשוט מוציאים את בני מעמד הביניים מהמשחק.

לפיכך, אמנם את החלום מהפוסטר של הלמבורגיני קונטאש שהיה תלוי מעל המיטה שלכם (לצד הפוסטרים של סמנתה פוקס ודוראן דוראן) כשהייתם נערים כנראה לא תגשימו לעולם, אבל אם אתם לא לגמרי מוכנים לוותר על החלום להפוך לבעליה של למבורגיני, יתכן שזה אפשרי גם מבלי לשדוד בנק.
יש לנו רעיון מעניין בשבילכם לכלי רכב עם הלוגו הנכון בחזית – רק עשו טובה, אל תתעכבו על שטויות כמו כמה שניות (אם בכלל) לוקח ללמבורגיני להגיע למהירות תלת ספרתית ומהי המהירות המרבית.

לא כולם יודעים זאת, אבל חברת למבורגיני התחילה את דרכה כיצרנית טרקטורנים וציוד חקלאי.
פרוצ'יו למבורגיני הקים את החברה לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות החמישים היא הפכה ליצרנית ציוד חקלאי גדולה מאוד.
למבורגיני הבעלים הפך לאיש עשיר והחליט להגשים חלום ורכש לעצמו מכוניות ספורט שונות, ביניהן פרארי 250GT מודל 58'.

עוד ב-TheCar:
צפו: הלמבורגיני הזולה בתבל 
אמאל'ה, הטרקטור השתגע  
צפו: למבורגיני על הצד כתחליף לרכב המשפחתי

בשלב מסוים המצמד של הפרארי שבק ולאחר שהתקלה חזרה על עצמה שוב לאחר זמן קצר, למבורגיני החליט לפנות לאנזו פרארי עם הצעה לפתרון טוב שיחזיק מעמד זמן רב, אולם אנזו האגדי לא התרשם ופטר את למבורגיני בטענה שהוא בסך הכל יצרן טרקטורים ולא מבין שום דבר במכוניות ספורט.

העלבון והדם האיטלקי החם הובילו את פרוצ'יו להחלטה נחושה – להראות למר פרארי היהיר איך מייצרים מכונית ספורט. ההחלטה היצרית קרמה עור וגידים ובתערוכת הרכב של טורינו באוקטובר 1963 הציג למבורגיני את המכונית הראשונה שלו, ה-350 GTV. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

הדגמים הבאים של למבורגיני – המיורה, הקונטאש והדיאבלו היממו את עולם הרכב, ביססו את מעמדה של למבורגיני כיצרנית רכבי על מובילה וגרמו לחבר'ה במראנלו, מקום משכנה של פרארי, ללא מעט חרדות וכאבי ראש.

עם זאת, למבורגיני לא הפסיקה מעולם לייצר טרקטורים, ובשנים שלאחר השקת המכונית הראשונה של החברה  קווי היצור של הכלים החקלאיים הם שסיפקו את תזרים המזומנים שהוקדש לפיתוח חטיבת רכבי העל ורק באמצע שנות ה-70', לאחר שמעמדם של רכבי העל של למבורגיני התחזק, חטיבת הטרקטורים של למבורגיני נמכרה לקבוצת SAME שעד היום כאמור משווקת טרקטורים עם סמל השור הזועם בחזית.

בכל מקרה, לנוכח המחירים המטורפים בהן מחליפות ידיים מכוניות למבורגיני, בשנים האחרונות נרשמת בקרב אספנים עם תשוקה עזה למותג התעניינות גם בטרקטורי למבורגיני מהמודלים הנכונים (1948-1970).

שניים כאלה משוחזרים מן הייסוד ובמצב פעילות מושלם המאפשר לצאת איתם לחרוש שדה מוצעים בימים אלה למכירה ברשת.

את הוותיק מבניהם מדגם 5C משנת המודל 1960 ניתן למצוא באתר Bring A trailer ויומיים לפני סיום המכירה המחיר עומד על כ-8000 דולר.
מדובר בטרקטור קטן מימדים עם מנוע דיזל  3 צילינדרים מקוררי אוויר בנפח 2.2 המפיק 40 כ"ס ומשודך לתיבה בת 4 הילוכים המניעה צמד זחלים המבטיחים עבירות יוצאת דופן.

כמו בכלי זחל אחרים גם כאן הכוונת הכלי מתבצעת באמצעות סטיקים ולא באמצעות הגה.

הטרקטור עבר 5.279 שעות מנוע, שופץ מן היסוד לאחרונה ונצבע בצבעי כתום ותכלת שהיו אופייניים לטרקטורים מבית למבורגיני.

אם תנועה בעזרת סטיקים לא בדיוק מסתדרת עם החלום שלכם לאחוז בהגה של למבורגיני, אתם יכולים ללכת על ה-1R – טרקטור מעט גדול יותר מבית למבורגיני שיוצר בשנת 1966, מוצע כעת למכירה על ידי בית מכירות בריטי והכי חשוב – מגיע עם הגה וגלגלים.

ה-1R מונע על ידי מנוע 2 צילינדרים מקוררי אוויר בנפח 2.2 ליטרים עם גיר 4 הילוכים המעביר את הכוח לצמד הגלגלים הגדולים מאחור וכאן ההספק הוא "עוצר נשימה" אף יותר ועומד על 32 כ"ס.

גם הטרקטור הזה עבר שחזור מלא ונצבע בצבעי הכתום–תכלת האופייניים ללמבורגיני ועל פי הערכות הוא יחליף ידיים במכירה פומבית שתתקיים ב-2 בספטמבר עבור סכום שבין 19-25 אלף דולרים.

The post לא חייבים לשדוד בנק: למבורגיני במחיר של משפחתית appeared first on TheCar.

על אף שיש מי שבוודאי סבורים שאותם וואנים כהים היו קיימים בעיקר בסרטים הוליוודיים, משום שבמציאות הם לא ממש יעילים או נסתרים מהעין וכל עבריין סוג ז' יודע לזהות אותם ולנקוט במשנה זהירות במקרה שמסחרית גדולה ולא מוכרת (אפילו עם מדבקות פיקטיביות של איזו חברה לשירותי אינסטלציה או שיפוצים) חונה ליד ביתו, מסתבר שלפחות בסוף שנות ה-80' וואנים שכאלה בהחלט היו בשימוש כוחות המשטרה ושירותי הביון בארץ הדוד סם.

לראיה – דודג' ראם מודל 1989 שהיה בשימוש ה-FBI במשך מספר שנים המוצע כעת למכירה ב-eBay וכולל בתוכו את הזיוודים והשיפצורים המיוחדים שבוצע בו על ידי ה-FBI.
מאחורי המראה ה"תמים", הכולל צבע חום מטאלי וגגון של שיפוצניקים, למעשה מסתתרת מעבדת האזנות ומעקבים שלפני כשלושה עשורים כללה את מה שנחשב בזמנו למילה האחרונה בתחום.

בין היתר הרכב כולל עמדות עבודה עם מושבים על מסילות לשני סוכנים, צמד מוניטורי LCD דקים (ככל הנראה שדרוג שבוצע מאוחר יותר) סורקי תדרים, מכשירי רדאר, אפשרות להקלטה של וידאו וקול, אינטרקום ועוד כל מיני מכשירים שהמוכר לא בטוח למה שימשו.

כדי להפעיל את המערכות הללו לאורך זמן הרכב מצויד במערכת מצברים משולשת וכולל גם ממירי זרם ל-110 וולט וכמה וכמה שקעים לציוד נוסף.

כמו כן, את מנוע הרכב ניתן להפעיל ולכבות גם מעמדת התצפיתן בחלק האחורי של הוואן ובנוסף על הדלתות מותקנים בריחים פנימיים מסיביים שמונעים אפשרות לפריצה קלה לרכב.

המשימות אלו לעיתים מתנהלות מסביב לשעון במשך ימים רבים ברכב ולכן הותקנו בו שירותים בחלק האחורי, מערכת מיזוג וחימום עצמאית לחלק האחורי ואפילו מערכת גז בעזרתה ניתן לחמם אוכל.

בניגוד לרוב הרכבים המסחריים שעוברים חיים קשים מאוד ובשונה מהתדמית של רכבים ממשלתיים לשעבר, רכב המעקב של ה-FBI מציג מצב נדיר מאוד ביחס לגילו עם צבע מבריק, מרכב שכמעט חף מכל שריטה או מעיכה ותא נוסעים שלם לגמרי. גם מבחינה מכנית כנראה כי מדובר ברכב מצוין ובב-28 שנים הוא עבר פחות מ-40 אלף קילומטרים.

המוכר שרכש את הרכב במכרז ממשלתי לפני כמה שנים טוען כי יש ברשותו את כל המסמכים המעידים על מקוריותו של הרכב ואף מציין שברכב נשארו גם מספר קלטות מעקב וקלסרים עם תיעוד של משימות שונות.

בארצות הברית קיים שוק גדול עם ביקושים ערים ומחירים גבוהים יחסית לטנדרי פיק אפ ישנים (בעיקר משנות ה-50' וה-60' של המאה ה-20), אבל בכל הנוע לוואנים, למעט הדור הראשון והשני של הטרנספורטר של פולקסווגן, המצב שונה בתכלית ואלה לא מבוקשים במיוחד על האספנים ועל כן מרבית הרכבים האלה מסיימים את חייהם הקשים כגוש מתכת במגרש הגרוטאות ואלה שכן שורדים מחליפים ידיים בפרוטות.

עם זאת, וואן מקורי של ה-FBI הוא כנראה סיפור אחר ויום לפני סיום המכירה יש כנראה מי שמוכן לשלם כבר מעל ל-11.5 אלף דולרים כדי להרגיש כסוכן חשאי.
אם גם לכם זה עושה את זה אתם בהחלט יכולים לנסות את מזלכם במכירה ואם תזכו תוכלו לייבא אותו בעוד כשנה לארץ הקודש (ובתוספת מיסים נאה) תחת ההגדרה של "רכב אספנות".

עוד ב-TheCar:
הפתעה מתחת לשריון: בריטי רכש טנק עיראקי ישן וגילה מטמון זהב
340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב
המוסטנג קופה הראשונה שיוצרה צפויה לגרוף מיליונים

The post רכב מעקבים קלאסי של ה-FBI יכול להיות שלכם appeared first on TheCar.

בתמורה לתג מחיר יותר מכפול מאשר זה של ספינות הדגל של יצרניות יוקרה כמו מרצדס, אודי או יגואר, יודעי דבר מדווחים כי מעבר לסמל בחזית הרוכשים מקבלים גם נוחות נסיעה יוצאת דופן, בידוד מושלם מהעולם החיצון והבטחה לשירות תיקונים אישי בכל מקום בעולם.

רכבי המותג מעולם לא יובאו ללבנט באופן סדיר אך הקבלן ואספן הרכב עודד שריקי מחזיק בבעלותו, לצד עוד כמה מכוניות "עממיות" מתוצרת פרארי, למבורגיני, מרצדס וכיוב', גם שתי רולס רויס נוצצות. אבל מסתבר שלא חייבים להיות הקבלן שבנה את חצי מדרום הארץ כדי לראות את דמותה האלמותית המהממת של "ספיריט אוף אקסטזי" בקדמת תא המנוע ובימים אלה מוצעת למכירה בקרייגסליסט בקליפורניה רולס רויס שאחרי מיסים ושאר אגרות גזל תעלה לכם, כאן בארץ הקודש, בערך כמו משפחומטית עם עבר בליסינג בת 7-8 שנים.

כן כן, זו לא טעות, הרולס מוצעת למכירה ב-2500 דולרים לפני מיקוח ואחרי הובלה ומיסים היא צפויה לעלות כאן כ-30 אלף שקלים.

אולי תופתעו אבל זה אינו מקבילו של הרכב מהמערכון של הגששים "המכונית המגוייסת" וממש לא מדובר בגרוטאה חלודה מתפוררת בלי גלגלים, מושבים ומנוע, אלא ברולס רויס סילבר ספירט מודל 1987 שנראית שלמה לחלוטין עם קווי מרכב יפים ושעברה בכל ימי חייה רק 65 אלף קילומטרים – בערך מה שרכב ליסינג עובר בשנתיים.

אמנם לא הכל מושלם, ממש לא מדובר במכונית במצב תצוגה ובתור התחלה הרוכש יצטרך לצבוע את הרכב שחלקו עבר הכנה וצבוע בצבע יסוד, גם תא הנוסעים צריך בהחלט הרבה תשומת לב וניקוי יסודי ובתמונות ניתן לראות גם קרע קטן בריפוד העור הבהיר של המושב האחורי, אבל חוץ מזה הכל נראה שלם יחסית ולא חסרים שום חלקים נראים לעין.
בכל הנוגע לצד המכני המוכר מספק רק תמונה אחת ולא חדה במיוחד של מנוע והוי 8 ומציין כי יש צורך להחליף משאבת דלק.

בדרך כלל מכוניות מהסוג הזה המצוידות במגוון מערכות מורכבות דורשות טיפול שוטף קפדני ולפי מצבה של הסילבר ספירט שבתמונות לא נראה שהיא זכתה להרבה אהבה בשנים האחרונות ויותר מסביר להניח שידרשו עוד כמה תיקונים מעבר למשאבת דלק כדי להחזירה לכביש, וזה עוד לפני שהזכרנו את כל מערכות הנוחות החשמליות ומערכת המתלים ההידראולית.

אין ספק שהמציאה המדוברת לא מתאימה לכל אחד ואם אתם מתכוננים להפקיד את הרכב במוסך רכב מפונפן לרכבי אספנות "כדי שיסדר מה שצריך", סביר להניח שיהיה לכם נכון יותר (וכנראה גם זול בטווח הארוך) לא להסתנוור מתג המחיר המגוחך של 2500 דולרים ולהשקיע בין 10 ל-15 אלף דולרים באקזמפלר שמור הרבה יותר.

עם זאת, יש לזכור שמעבר לסכום הנכבד הנוסף ברכישה תהיו צריכים לשלם גם מכס ומס קניה לפי ערך הקניה הגבוה וכך מחירו של רכב במצב טוב יותר יזנק כבר לבין 90 ל-140 אלף שקלים, לא בשמיים אבל הבדל משמעותי של בין 60 ל-110 אלף שקלים אשר הופך את הרולס שלפניכם  למי שיש את הפנאי, היכולת, הכישרון והסבלנות לעשות את רוב הדברים בעצמו לדיל מעניין מאוד.

The post רולס רויס במחיר של משפחתית עייפה מליסינג בת כמעט 10 appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
מזוויע: הרכב של אחד מסגניו של היטלר מוצע למכירה ברשת
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
הכירו את האספן שמחזיק יותר מ-200 מכוניות מימי סין הקומוניסטית

מיד, שמחזיק באוסף של כ-150 כלי רכב צבאיים מסוגים שונים בחווה באזור הלמדון המציעה למבקרים מגוון הפעלות וחוויות בניחוח מיליטנטי, רכש את הטנק מדגם T54 באתר הקניות הגדול ברשת מבחור צעיר אשר רכש אותו בפרוטות לא במצב נסיעה עם מנוע תקול וללא זחלים לפני כמה שנים במכרז והצליח, בעזרת ספרי תחזוקה ברוסית שמצא באינטרנט, להחזיר את הטנק למצב נסיעה.
מיד החליט לרכוש את הטנק, רפליקה סינית שיוצרה ככל הנראה בתחילת שנות ה-80' לטנק הסובייטי המפורסם, בין היתר במטרה להציע למבקרים חוויה בהשראת סצנת המרדף המפורסמת מהסרט "מרוסיה באהבה" מסדרת ג'יימס בונד.
הטנק שמיד רכש אמנם עבר פחות מ-3000 קילומטרים בכל ימי חייו ושוקם על ידי הבעלים הקודמים, אך בהחלט נותרה עוד מלאכה בכל הנוגע למראה החיצוני. כמו כן, משום שמיד התכוון להשכיר את הטנק להפעלות, חוויות ואירועים שונים היה עליו לוודא שאין בו שום תחמושת חיה וכלי נשק מוסתרים או מוסלקים.
לאחר שמיד והמכונאי הקבוע שלו טוד צ'מברליין גילו לא מעט כדורי מקלעים וכמה כלי נשק הם החלו לפרק את אחד ממכלי הדלק שבחזית הטנק כדי לנקותו משאריות דיזל ישן ושמו לב לחור בחלקו התחתון.
בשלב זה השניים החלו לצלם את תהליך הפירוק משום שסברו שככל הנראה יש בו מספר כלי נשק מוסתרים ויהיה עליהם לספק לרשויות הוכחה מהיכן הם הגיעו, אבל עד מהרה התברר שאמנם יש במכל חפצים ממתכת כבדה אך לא מדובר ברובים אלא ב-5 מטילי זהב במשקל כולל של קרוב ל-30 קילוגרם בשווי של כ-2 מיליון לירות שטרלינג.

ככל הנראה מטילי הזהב נבזזו על ידי החיילים העיראקים במהלך הפלישה לכווית ב-1990 אשר הובילה למלחמת המפרץ הראשונה והוסלקו בטנק.
במהלך הלחימה מול כוחות בעלות הברית במבצע "סופה במדבר" בשנת 1991 הטנק יצא מכלל שימוש וננטש במדבר יחד עם האוצר שהוסתר בקרבו. לאחר סיום הקרבות הטנק, כמו עוד הרבה מאות כלי לחימה של צבאו של סדאם שנשארו מאחור, נאסף על ידי כוחות בעלות הברית כרכב שלל.
"היינו המומים, לא ציפנו לזה ולא ידענו מה לעשות", הסביר בהתרגשות צ'מברליין שגילה את המטמון. "בהתחלה פנטזנו מה כל אחד מאיתנו יעשה בכסף, אבל אחרי זה הבנו שאנחנו לא באמת יכולים ללכת עם חמישה מטילי זהב ענקיים ולהמיר אותם בכסף מבלי שישאלו שאלות, אז החלטנו לפעול כמו שומרי חוק והתקשרנו למשטרה".
בתוך זמן קצר הגיעו למקום שני קציני משטרה ולקחו את מטילי הזהב למשמור בכספת המרכזית של המשטרה בלונדון.
"הכל לא ברור כרגע", ציין מיד, "זה עדיין מוקדם לדעת מה יקרה, אני מקווה לטוב. לכאורה אם לא יגלו את הבעלים החוקיים של המציאה היא אמורה להיות שלנו, אבל לצערי אני חושב שהסיכויים שנקבל את מטילי הזהב שמצאנו בחזרה לא מאוד גבוהים ומקווה שלפחות נקבל כמה אחוזים מהשווי כעמלת מציאה".

The post הפתעה מתחת לשריון: בריטי רכש טנק עיראקי ישן וגילה מטמון זהב appeared first on TheCar.

השלוחה הקנדית של סוכנות הנדל"ן סנצ'ורי 21 פרסמה לפני מספר ימים שטח בגודל של כ-20 דונמים למכירה בקולומביה הבריטית שבמערב קנדה, ללא ספק האזור הכי יפה והכי נעים למגורים מבחינת אקלים במדינה הענקית.

עוד ב-TheCar:
מזוויע: הרכב של אחד מסגניו של היטלר מוצע למכירה ברשת
אוצר במגרש גרוטאות: המוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט" נמצאה במקרה במקסיקו
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית

השטח, הנמצא בסמוך לעיירה טאפן, במרחק כמאה קילומטרים מהעיר קמלופס וכ-400 קילומטרים מוונקובר, מוצע למכירה בעבור 1.45 מיליון דולרים קנדיים שהם קצת פחות מ-4 מיליון שקלים.
לבד ממגרש, על הקרקע יש גם סדנת שיפוץ רכבים מאובזרת ומצוידת בשטח של כ-100 מטרים, האנגר סגור לאחסון בשטח של עוד כ-200 מטרים ולא פחות מ-340 רכבי אספנות קלאסיים – חלקם במצב קרוב למושלם השווים עשרות אלפי דולרים ואחרים הדורשים שיפוץ מלא ושבמצב הנוכחי שווים רק מאות דולרים בודדים.

הבעלים של השטח, בחור בשם מייק הול בשנות ה-60 לחייו, החל לאסוף כלי רכב קלאסיים לפני 40 שנה כשהיה בין 20 ובמקום להתמקד בשיפוץ רכב בודד הוא צבר במהלך השנים עוד ועוד רכבים ישנים.

הול, בעליה של חברה העוסקת בקשירת, עיגון  וגידור סלעים לצידי כבישים, התפרנס יפה מעבודתו ובכל פעם היה מביא על המשאית בדרך הביתה מהעבודה איזו מכונית ישנה שהוא נתקל בה בדרך.
כך גדל האוסף מ-20 מכוניות ל-50, 100 ויותר וכשהמספרים התקרבו ל-200 ולאחר שאשתו של הול דרשה שהוא יפנה את כל הגרוטאות מהמשק החקלאי שלהם, הוא החליט לקנות את השטח המוצע כעת למכירה.

הול לא לגמרי יודע בוודאות כמה מכוניות הוא צבר עם השנים אבל בטוח שמדובר בלפחות 340. יש נוכחות בולטת בעיקר לרכבי שרירים אמריקאיים, אולם יש גם לא מעט טנדרים ורכבי גרר קלאסיים. כמו כן באוסף יש גם כמה רכבי הוט רוד וכמה רכבי ספורט ויוקרה בריטיים. המכונית הישנה ביותר היא דודג' קבריולט משנת 1929 והחדשות ביותר באוסף הן מסוף שנות ה-70'.

"זה הרבה יותר מקניית שטח עם כמה מבנים ומכוניות", מסביר המתווך של העסקה, "זו ממש הזדמנות של פעם בחיים למי שאוהב רכבי אספנות  לשים את היד במחיר מציאה על משהו שיגרום לרוכש אין סוף רגעי אושר, באחד החלקים היפים של קולומביה הבריטית".

המתווך סבור כי הקרקע והמבנים הם בונוס והמכוניות עצמן במצבן הנוכחי שוות יותר מהמחיר הכולל המבוקש ובכל מקרה לטענתו ניתן יהיה להחזיר בקלות את סכום ההשקעה על ידי שיפוץ ומכירה של אפילו חלק קטן מהמכוניות במגרש.

קצת לא ברור מדוע הול החליט למכור את פרויקט חייו אבל לטענתו מאחר שהוא כבר כעת בן 60 ולאחרונה זכה במכרז גדול שיספק לו תעסוקה לפחות בחמש שנים הבאות הוא הבין לאחרונה (באיחור של איזה 4 עשורים ו-300 מכוניות לפחות) שאין שום סיכוי שבימי חייו שהוא יספיק לשפץ אפילו רבע מהמכוניות שאסף ועל כן במקום שהן ימשיכו להחליד לאיטן, כדאי להעביר את השרביט למישהו אחר.

אם אתם חושבים ללכת על זה כדאי שתפנימו מראש שצריך להתמקד בכמה שיפוצים ולא להתפזר יותר מדי. בכל מקרה נראה שבין כל המכוניות במגרש הענק יש חלקים בשפע וסביר להניח שתוכלו למצוא בו כל דבר שתצטרכו למלאכת השחזור.

מה שבטוח הוא שיהיה נחמד לספר לחבר'ה שיש לכם מגרש ענק בחלק הכי יפה של קנדה עם סדנה לשיפוץ רכבי וינטג' ו-300 מכוניות קלאסיות, הרבה יותר מאשר להגיד שקניתם דירת שלושה וחצי חדרים בתל אביב.

The post 340 מכוניות אספנות, סדנה ו-20 דונם במחיר של דירת 3.5 חדרים בתל אביב appeared first on TheCar.

המוסטנג הזו, אשר הייתה גם הפורד הראשונה אי פעם שנצבעה בגוון "כספיין כחול",  יחד עם מוסטנג הנושאת את מספר השלדה 100001 שיוצרה בתצורת גג נפתח, היו אמורות להשלח לסוכנות פורד לקנדה יחד עם עוד 180 מכוניות מגרסת ייצור ראשונית כדי להיות מוצגות באולמות התצוגה של המותג ברחבי צפון אמריקה במקביל להשקה הרשמית של הדגם בתערוכת הרכב בניו יורק ב-17 באפריל 1964.

עוד ב-TheCar:
אמריקה החדשה? מוסטנג זונחת את מנועי ה-V6
5500 מוסטנגים ואספן מאוהב אחד
מקדש המשפרים: תערוכת SEMA נפתחת בלאס וגאס

בשל טעות, בסופו של דבר הרכב האמור לא הגיע לסוכנות בוונקובר, הגיע לסוכנות אחרת בקנדה ולא הוצג במקביל  להשקה הרשמית.
לאחר זמן מה הרכב נמכר לבעלים הראשונים ומאז החליף 12 ידיים עד שב-1997 הוא הגיע לידיו של בוב פרייה, אספן רכב המתמקד ברכבי פורד קלאסיים שהחליט לשפץ אותו מהיסוד תוך הקפדה יתרה על שמירה על נאמנות מוחלטת למקור.

המכוניות מסדרת הייצור הראשונה כללו דשבורד שלמעשה היה גרסה מוסבת שהותאמה ידנית של דשבורד מהפורד פאלקון המשפחתית ובין היתר ניתן לציין גם מוט הילוכים ישר שהוחלף בהמשך וטיפול מיוחד שהמכוניות שיועדו לתצוגה עברו שכלל מילוי של התפרים וחיבורי המרכב לפני הצביעה למען יצירת מראה נקי יותר וזורם.

כדי להציג מחיר אטרקטיבי במיוחד למכונית ספורטיבית באולם התצוגה, המוסטנג הנושאת את מספר השלדה 00002 הגיעה במפרט בסיסי ביותר עם מנוע 6 צילינדרים בטור בנפח 2.8 ליטרים המפיק 105 כ"ס, תיבת 3 הילוכים ידנית ומעט מאוד תוספות שהסתכמו ברדיו ובגלגלי 13" בעלי דופן לבנה.

למרות הביקושים ההיסטריים ואלפי ההזמנות שזרמו מיד לאחר ההשקה של המוסטנג, למעשה רק אותן 180 מכוניות ממהדורת ייצור הראשונה הן היחידות באמת משנת המודל 1964 וכל שאר 121 אלף המכוניות שנחשבות כדגם 1964.5 למעשה יוצרו לאחר חודש אוגוסט באותה שנה ועל כן נושאות מספר שלדה עם קוד לשנת הייצור 1965. מכוניות המוגדרות כמודל 1965 כללו מספר שינויים שבידלו אותן מדגמי 64 וחצי.

המוסטנג הפתוחה הנושאת את מספר השלדה 00001 נמצאת כבר מספר שנים במוזיאון הנרי פורד במישיגן ואילו המוסטנג המדוברת תוצע במאי למכירה פומבית באינדיאנאפוליס בעבור סכום "קצת" יותר גבוה מ-2,368 דולרים שהיו מחירה כחדשה, ועל פי הערכות בשל הייחוס שלה והשחזור המושלם למצב מקורי היא תחליף ידיים בתמורה לכמה מיליוני דולרים.

The post המוסטנג קופה הראשונה שיוצרה צפויה לגרוף מיליונים appeared first on TheCar.

נס כזה קרה גם לראלף גרסיה ג'וניור, מקסיקני שרכש ממגרש גרוטאות בבאחה קליפורניה לפני זמן מה פורד מוסטנג ירוקה בתצורת פאסט-בק מהדור הראשון בתקווה לשפץ אותה מן היסוד כדי להפוך אותה לרפליקה ל"אלינור", המוסטנג המשופרת מהסרט "עקיצה ב-60 שניות".
גרסיה החל במלאכת השיקום של המרכב המוזנח בסדנה מקומית ובין היתר נעזר בחבר בשם הוגו סנצ'ז שלבד מעזרה פיזית במלאכת השיפוץ גם עזר בחיפוש מידע ועצות בכל מיני פורומים באינטרנט.
פוסט עם תמונות של ה"ערימה" שהעלה סנצ'ז לפורום של משפצי מוסטנג קלאסיות עורר, בשל הצבע הירוק הלא שגרתי שלא הוצע באותן שנים על ידי פורד, סקרנות בקרב כמה מחברי הפורום שזרקו השערה לאוויר כי אולי מדובר במוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט".

עוד ב-TheCar:
700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית
המכונית שהראפר טופאק נרצח בה יכולה להיות שלכם
הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה

הסרט בוליט מ-1968, בכיכובו של סטיב מקווין, נחשב לאחד מסרטי האקשן האייקוניים ביותר וסצנת המרדף בין מקווין במוסטנג ל"רעים" בדודג' צ'ארג'ר היא ללא ספק אחת מסצנות מרדפי המכוניות המפורסמות מאז ומעולם בקולנוע.
מקווין, שהיה גם נהג מרוצים ופעלולן, ביצע חלק מקטעי הנהיגה בסרט בעצמו אך חלקים אחרים בוצעו על ידי פעלולנים.

לצורך הצילומים חברת ההפקה רכשה שתי מכוניות מוסטנג פאסט-בק מודל 1968 זהות, מכונית אחת ששימשה לקטעי הנסיעה הרגועים יותר ולצילומי הקלוז אפ ומכונית נוספת שהותקנו בה מתלים משופרים וחיזוקי מבנה ששימשה לצילומי סצנות המרדפים.

המכונית הראשונה שרדה את הצילומים במצב טוב ונמכרה לפני הרבה שנים על ידי האולפנים לאספן מקנטאקי ואילו המכונית השנייה שעברה חיים קשים במהלך הצילומים וניזוקה בצורה קשה נשארה מאחור בחצר הגרוטאות של האולפנים, עד שנמכרה כרכב לפירוק לפני כמה עשורים ומאז נעלמה.
על פי דיווחים שונים, כשמקווין שמע שהאולפנים מכרו את הרכב הוא ניסה לאתר את סוחר הגרוטאות שרכש אותו במטרה לקנות ממנו את הרכב בחזרה ולשקמו, אך הוא לא הצליח למצוא אותו או את הרכב עד למותו הפתאומי מהתקף לב בשנת 1980.

בעקבות אותו טיפ שסנצ'ז קיבל בפורום שיפוץ של המוסטנגים הוא מיהר לבדוק היטב את הרכב של חברו וגילה בו כמה דברים לא שגרתיים כמו חורים שנחתכו ברצפת הרכב, חיבורי תושבות לחיזוקי שלדה ומתלים ואת מספר שלדה 8R02S125558 שלתדהמתו זהה למספר של המוסטנג שכיכבה בסרט.

סנצ'ז מיהר לדווח לחברי הפורום על התגלית ולצד קריאות התפעלות והסברים לחלק מהממצאים המשונים כמו למשל החורים ברצפה שלטענת הגולשים שימשו לצינורות המפלט של גנרטור תאורת הצילום שהותקן ברכב, נשמעו גם קולות של ספקנים שטענו שלא הגיוני שהרכב שנמכר לפני עשרות שנים לפירוק לחלקים ולהשמדה התגלגל למקסיקו ושרד כל כך הרבה שנים במצב שלם מבלי שאף אחד גילה אותו.

עד מהרה דבר התגלית או הזיוף התגלגל הרבה מעבר לגבולות אותו פורום וקווין מרטי, הנחשב לאנציקלופדיה מהלכת בכל הנוגע לרכבי פורד ולאוטוריטה מספר 1 בארצות הברית בכל הקשור להיסטוריה ולרכבי המותג, נדרש לסוגיה.
מרטי חליט לצאת באופן מיידי למקסיקו כדי לראות את הרכב ולבחון אותו ביסודיות מכל צדדיו.
בסיום הבדיקה, בה הוא זיהה לטענתו סימנים רבים שייחדו את רכב הפעלולים שהשתתף בסרט אשר לא היו ידועים לאף אחד, הוא קבע שאכן מדובר ברכב השרירים מהסרט.

על פי הערכתו של מרטי הרכב במצבו הנוכחי שווה כמיליון דולרים והיה שווה אפילו יותר אם גרסיה ג'וניור לא היה מתחיל את מלאכת השיפוץ ומשאיר את הרכב במצבו המקורי.

כפי שאתם יכולים לנחש, המקסיקני החביב נדהם מהאוצר שנפל עליו והחליט לוותר על הרעיון להפוך את הגרוטאה לרפליקה של "אלינור".
בשלב ראשון המוסטנג המיוחסת הועברה אחר כבוד לתצוגה בסוכנות פורד מקומית ובהמשך היא תוחזר לארצות הברית שם היא צפויה לעבור שחזור מלא ומדויק.

The post אוצר במגרש גרוטאות: המוסטנג שכיכבה בסרט "בוליט" נמצאה במקרה במקסיקו appeared first on TheCar.

רון הקנברגר בן ה-81 ממדינת אוהיו שבארצות הברית  הוא דוגמה קיצונית לסוג השני. את המכונית הראשונה שלו, סטודבייקר  מודל 1948, הוא רכש בגיל 15 ומאז לא הפסיק וצבר אוסף של יותר מ-700 רכבים שיוצע (לא כולל הסטודבייקר 1948 ועוד כמה רכבים שהקנברגר קשור אליהם במיוחד) למכירה פומבית בהפנינג מיוחד בחודש יולי.

הקנברגר היה בעליה של חברת הובלות ובמסגרת עבודתו חרש עם משאית הסמיטריילר שלו את כבישי ארץ האפשוריות הבלתי מוגבלות לאורכה ולרוחבה. בעידן שלפני קרייגליסט ו-eBay עבודתו זו אפשרה לו להתקל בהרבה מציאות מוטוריות שבעליהן רק המתינו שמישהו יבוא וירכוש מהם את הגרוטאה המזדקנת.

זה בדיוק מה שהקנברגר עשה ובמהלך קריירה בתחום ההובלות  שנמשכה יותר מ-4 עשורים, הרבה מאות פעמים במקום לחזור הביתה ריק הוא חזר עם מכונית ישנה על הטריילר של המשאית.

ככל שהאוסף גדל במהלך השנים הקנברגר היה צריך למצוא שטחים לאחסן את הכמות האדירה של הרכבים ולאחר ששכר ורכש מספר אסמים הוא נעזר בחברת נדל"ן מקומית שאפשרה לאספן הנמרץ למצוא כמה חללים לא שגרתיים כדי לאחסן את הרכבים, כמו למשל  בית כלבו ענק שננטש.

החלום של הקנברגר היה להקים מוזיאון, יום אחד כשיפרוש לפנסיה, אבל לאחר כמה שנות מיתון שפגעו ברווחיות של חברת ההובלות הוא הבין שהעלות של פתיחת מוזיאון כזה והסכומים הגבוהים הנדרשים כדי לשפץ את הרכבים למצב תצוגה יהיו גבוהים מדי עבורו ובהחלטה קשה, מתוך הבנה שיותר חשוב לו לדאוג לעתיד הכלכלי של ששת בנותיו ונכדיו, הוא החליט להציע למכירה את מרבית הרכבים שבבעלותו.

הוסף כולל, כאמור, כ-700 רכבים מכל הסוגים, חלקם נדירים מאוד, אחרים נפוצים וללא ערך אספני גבוה.

אומרים שאין כמו אהבה ראשונה והסטודיבייקר 1948 שהקנברגר רכש בגיל 15 מכסף שלווה מסבו גרמה לו לפתח חיבה מיוחדת למכוניות המותג והאוסף כולל לא פחות מ-250 מרכבי המותג מכמעט כל הדגמים והדורות ועוד לא מעט רכבים של יצרנים שחלפו מהעולם.
האוסף גם כולל מגוון רכבי שרירים אמריקאיים, משאיות קלות וטנדרי חלוקה, טרקטורים וכלים מוטוריים חקלאים, אופנועים, מגוון רכבים אירופאים נדירים למדי בארצות הברית, מספר מכובד של מכוניות קטנטנות ואפילו 20  "מכוניות מתנגשות" מלונה פארק שנסגר.

זו אינה הפעם הראשונה שאוסף ענק של מאות רכבים מוצע למכירה בארצות הברית וניתן לציין את האוסף של ריי למברכט, בעל סוכנות שברולט באזור מרוחק בנברסקה, שצבר במשך ארבעה עשורים אוסף של מעל 500 רכבים (חלקם רכבים שאופסנו עם אפס קילומטרים על השעון) שהוצע למכירה בשנת 2013 ואת האוסף שכלל 473 מכוניות של סאם פאק, בעל סוכנות פורד ואספן עתיקות מדאלאס, שנמכר במכירה פומבית ב-2014, אבל אין ספק שמכירה פומבית של 700 רכבים של אספן בודד היא שיא חדש.

שתי מכירות הענק הקודמות משכו אליהן קהל שעל עשרות אלפי אספנים מכל רחבי ארצות הברית (וגם ממקומות אחרים בעולם) והכניסו לבעלי האוסף מיליוני דולרים.

המכירה של האוסף של הקנברגר תתקיים סמוך למקום מגוריו בהפנינג ענק בפארק המוטוריSummit בעיירה Norwalk, הממוקמת בין טולדו לקליבלנד שבאוהיו בסוף השבוע שבין ה-14 ל-16 ביולי השנה.

ביום שישי ה-14/7 הרוכשים הפוטנציאליים יוכלו להתרשם מהמכוניות המוצעות למכירה ולפגוש את בני הזוג הקנברגר ובשבת וראשון המכוניות הרבות יוצעו למכירה בהתאם לליינאפ שיקבע.
מארגני המכירה רק התחילו בתהליך של קיטלוג המכוניות ולמרות שהקנברגר רכש את מרבית המכוניות במצב נסיעה, ככל הנראה כעת רק כ-15 אחוז מכלי הרכב הם במצב שלא מצריך שיקום ושיפוץ מלא או חלקי.

מומחי מכירות פומביות ורכבי אספנות ממליצים למי שמעוניין להשתתף במכירה לעשות שעורי בית טובים, להחליט מראש באיזה רכבים הוא מעוניין להשקיע ולקבוע מראש את מחיר המקסימום אותו הוא מוכן לשלם.
"לא פעם באירועים כאלה אנשים נוטים להציע סכומים שלא לגמרי לוקחים בחשבון את עלות השיפוץ", מסביר קרייג ג'קסון מבית המכירות הידוע ברט-ג'קסון. "צריך לזכור שמרבית הרכבים באוסף עמדו שנים ללא שימוש וידרשו השקעה לא קטנה כדי להשמיש אותם מבחינה מכנית וכדי לשחזר אותם למצב טוב מבחינה חיצונית.
כמו כן, בשנים האחרונות יותר קשה להשיג חלקים והמחירים שלהם לא זולים ובאופן ריאלי עלות שיפוץ היא בדרך כפולה ממה שחושבים מראש".

The post לא יאומן: 700 רכבים של אספן רכב פרטי מאוהיו יוצעו למכירה פומבית appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
תמונות קשות: הוצאה להורג של למבורגיני מורצ'ילאגו LP640
מדריך נהיגה ישראלי נהרג בלאס וגאס
רכבי הפרארי שכיכבו ב"מגנום" וב"מיאמי מחלק מוסר" למכירה

לפני קצת יותר משני עשורים, בליל ה-7 בספטמבר 1996, טופאק שאקור, מי שנחשב עד היום לאחד הראפרים החשובים והמשפיעים ביותר מאז ומעולם ומי שלצד המוזיקה היה ידוע באורח החיים הראוותני שלו ובהרבה הסתבכויות עם החוק וחברי כנופיות יריבים, נסע עם חבר בשדרות לאס וגאס ברכבו הנוצץ – ב.מ.וו 750il שחור מודל 1996, בדרך מקרב אגרוף של מייק טייסון במלון MGM למסיבה במועדון לילה אופנתי בשם 662.
בסביבות השעה 23:15, בזמן שהרכב עמד ברמזור אדום באמצע צומת סואן, הגיחה לפתע לצידו מכונית קאדילק לבנה ואחד הנוסעים בה פתח בצרור יריות מנשק אוטומטי לעברו של טופאק שישב במושב הנוסע.
ארבעה קליעים פגעו בראפר המפורסם, הוא פונה לבית החולים במצב קשה ולאחר מספר ימים בהם הרופאים נאבקו על חייו הוא נפטר מדימום פנימי.

כמה מחבריו של הראפר המפורסם שנסעו במכונית אחרת בדרכם לאותה מסיבה והיו עדים להתנקשות ניסו לדלוק אחר רכב היורים, אך עד עצם היום הזה, למרות הרבה תחקירים ופרסומים בהם גם כאלה שקשרו ראפרים מפורסמים אחרים בהם נאטוריוס ביג ופאף דאדי שהיו מסוכסכים עם טופאק וכנופיותו לאירוע, הרוצחים לא נתפסו.

לאחר האירוע משטרת לאס וגאס החרימה את מכונית הב.מ.וו בה נרצח הראפר והחזיקה בה במשך זמן מה כמוצג משפטי.
כשהמשטרה הבינה שהסיכוי למצוא את הרוצח נמוך היא מכרה את הב.מ.וו השחורה ומאז מכונית היוקרה החליפה מספר ידיים.

לאחרונה מישהו הבין שעם כל הכבוד לפאר תוצרת בוואריה מימי סוף המילניום הקודם בדמות 750il, ספינת הדגל של החברה באותם ימים שהגיעה עם תג מחיר של קרוב למאה אלף דולרים, מנוע V12 בנפח 5.4 ליטרים שהפיק 326 כ"ס ומומנט של כ-50 קג"מ, בסיס גלגלים מוארך ושלל מערכות כמו חיישני אורות וגשם, בקרת יציבות ניווט לווייני, מערכת סטריאו עם כונן פנימי ועוד דברים שאז ניתן היה למצוא רק ברכבים סופר מפוארים, יתכן שכפריט אספנות יש לרכב בו נרצח הראפר המפורסם ערך גבוה בהרבה מאשר לרכב בן עשרים שנה ללא ייחוס.

רכבי סדרה 7 של ב.מ.וו כמו זה בו נרצח טופאק יוצרו בין השנים 1994-2001 תחת שם הקוד E38 ונחשבים על ידי רבים לדור המוצלח ביותר של הדגם בזכות שילוב מושלם בין עיצוב קלאסי, מנועים חזקים ואבזור מתקדם, אך כמו רוב מכוניות הפאר המזדקנות מאחר שאלו דורשות תחזוקה יקרה הן לא זוכות לביקושים גבוהים מדי בשוק המשומשות ובארצות הברית ניתן לרכוש אקזמפלרים דומים לרכבו של הראפר במצב סביר פלוס בתמורה לאלפי דולרים בודדים.

אז כמה לדעתכם שווה יותר מכונית כזו בה נרצח ראפר מפורסם?

צריך אמנם לציין שהמכונית עברה שיפוץ מקיף ונראית בתמונות שפרסם המוכר בדיוק באותו מצב בו הייתה בליל הרצח, וכוללת כמה תוספת מיוחדת כמו חישוקי ניקל גדולים שטופאק הזמין ואפילו גם את דיפון הדלת עם החורים שהותירו הקליעים מהם נפגע, אבל אין ספק שהסכום המבוקש – לא פחות מ-1.5 מיליון דולרים – הפיל אותנו מהכיסא ונשמע, לפחות לנו, מופרך לחלוטין בכל קנה מידה.

The post המכונית שהראפר טופאק נרצח בה יכולה להיות שלכם appeared first on TheCar.

עוד ב-TheCar:
יוקרה בהגזמה: קאדילק ומרצדס חושפת בפבל ביץ' קונספטים מרהיבים
הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה
מותג היוקרה של יונדאי יוצא לדרך

אחד הדגמים האייקונים ביותר ללא ספק היה הקופ דה וויל – עם מרכב קופה, 2 דלתות ומימדים של יאכטה שכללו בסיס גלגלים של יותר מ-3 מטרים, רוחב של יותר מ-2 מטרים ואורך כללי של קרוב ל-6 מטרים.
על אף שלכאורה אין שום הגיון במכונית קןפה במימדים שכאלה, הקופ דה וויל זכתה בדורותיה השונים להצלחה גדולה.
כל חמשת הדורות הראשונים התברכו במימדי XXL ונחשבים עד היום בקרב אספנים לפיסות קלאסיקה אמריקאיות במיטבן, אך אין ספק ששני הדורות הראשונים מסוף שנות ה-50' ועד אמצע שנות ה-60' הם המבוקשים והנאים ביותר.

על אף שלא מדובר ברכבים נדירים במיוחד, בשנים האחרונות ערכם האספני עולה ומחירם של אקזמפלרים לאחר שיפוץ או במצב מקורי טוב נמצא בנסיקה תמידית כשרכבים מחליפים ידיים בסכומים של בין 10 ל-25 אלף דולרים.
למרות שמעת לעת עדיין ניתן למצוא רכבים במצב נסיעה מהדור השני שמחליפים ידיים בסכומים של פחות מ-5 ספרות, אין ספק שהקופ דה וויל מודל 1962 המוצעת כעת למכירה בתמורה ל-7000 דולרים (לפני מיקוח) בקרייגסליסט נראית כמו עסקה לא רעה בכלל.

הקופה הענקית, במחלצות לבנות במה שנראה כמו הצבע המקורי שלה, מציגה קווים חדים מקוריים ויפים מאוד ככל הנראה ללא תיקוני פחחות. אמנם לא הכל מושלם והזמן עשה את שלו וניתן לזהות כמה שריטות, נקודות חלודה קטנות ואפילו מעט ריקבונות בחלקה התחתון של הכנף הקדמית בצד הנהג והקנט התחתון של מכסה תא המטען, אך המוכר מתחייב שמדובר בריקבונות שטחיים מאוד ושרצפת הרכב והשלדה נשתמרו במצב מצוין.

תא הנוסעים מציג אף הוא מראה מרשים מאוד בגווני אדום לוהטים מכל עבר ועל אף שלא מדובר ברכב שנשתמר ברמת מוזיאון אין ספק שהקבינה לא מצריכה שום השקעה.
כיאה למכונית שהייתה שיא הפאר, הדה וויל מצוידת בחלונות ובכסאות חשמליים, מזגן עוצמתי, אנטנה חשמלית, רדיו FM, הגה כוח וכמובן בגיר אוטומטי.
בתא המנוע, שבהחלט יכול לעבור רענון לפחות ויזואלי, ניתן לפגוש את מה שנראה כמו המנוע מקורי לחלוטין הכולל, כצפוי, בתצורת וי 8 ונפח נדיב של 6.5 ליטרים.

לטענת המוכר הרכב במצב תקין לחלוטין והמנוע, הגיר, הברקסים וכל אביזרי העזר והנוחות מתפקדים בצורה קרובה למושלמת. יתרה מזאת, המוכר אף מציין כי הוא יכול בלי חשש להמליץ לקונה פשוט להיכנס לרכב, להתרווח בכורסה המפנקת, לשלב ל-D ולהפליג בנסיעה לכל מקום אליו יחפוץ להגיע.

על אף שאנחנו בדרך כלל פחות מתרגשים מיאכטות אמריקאיות אין ספק שהקופ דה וויל הזו עושה לנו קצת חשק ולמי שביניכם שוקל ללכת עם זה צעד אחד קדימה נציין שמחירה של היצירה בארץ הקודש בחישוב גס אחרי הכל כולל מחיר הרכב, הובלה יבשתית וימית וכמובן כל המיסים והאגרות צפוי להגיע לאזורים שבין ה-70' ל-80' אלף שקלים.

The post למכירה: מזכרת מרהיבה באורך 6 מטרים מאמריקה הטובה של פעם appeared first on TheCar.

ה-ONE היא ממש לא סתם לימוזינה מוארכת והמכונית, שדומה בעיצובה ללימוזינות ששימשו את אובמה וזכו לכינוי The Beast, כוללת בין היתר מיגון ירי שעמיד גם מפני אש מקלעים, טילים קלים, מטעני צד ואפילו התקפה כימית, צמיגי אל תקר, מיסוך עשן, תותחי גז מדמיע, מקלעים ואפילו מנות דם מסוג תואם לדמו של הנשיא למקרה שיפגע.

זו לא הלימוזינה הראשונה שנבנתה במיוחד עבור טראמפ ובסוף שנות ה-80' של המאה העשרים, שנים בהן לימוזינות היו פריט חובה בקרב מיליונרים, טראמפ, אז בשנות ה-40 המוקדמות לחייו, הזמין מקאדילק שתי לימוזינות בהתאמה אישית.
המכוניות כללו את שיא הפאר האמריקאי של אותן שנים עם מושבי עור שחורים ורכים עליהם נרקם שמו של טראמפ, דיפוני עץ ומתכת מוזהבת וגם טלפון סלולרי קבוע, פקס, מגרסת נייר, טלוויזיה, וידאו VHS וכן שני ארונות למשקאות חריפים ומקרר.
על ההנעה הופקד מנוע וי 8 בנפח 5.0 ליטרים שהפיק 180 כ"ס ושודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 4 יחסי העברה.

עוד ב-TheCar:
הלימוזינה החדשה של פוטין כמעט מוכנה
הרכב המושלם לעבריינים שלא נכלאו בפרשה 512
טראמפ למנכ"לי יצרניות הרכב: החזירו את הייצור למדינה ותיהנו מהקלות

טראמפ, שהחזיק במקביל גם רכבים נוספים ובהם מכוניות אקזוטיות כמו למבורגיני דיאבלו, לא השתמש יותר מדי בצמד הלימוזינות המוארכות ואלו נמכרו בראשית שנות ה-90'.
אחת מהם מצאה את דרכה לבריטניה ומאז החליפה חמש ידיים וצברה כ-72 אלף קילומטרים והשניה נמצאת בידיו של בעלים פרטיים בפנסילבניה.

בגלל שבשנות ה-80' יוצרו די הרבה לימוזינות, אין לרובן ערך אספני כלשהו ומשום שהן ישנות מדי כדי להתאים לייעודן המקורי הן לרוב מחליפות ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים או מסיימות את חייהן במגרשי גרוטאות.
סממני הזמן בהחלט נתנו גם את אותותיהם ב"טראמפ לימוזינה" שהגיעה לממלכה המאוחדת, אך הבעלים הנוכחיים שלה בטוח שכעת המכונית שהייתה שייכת לאיש העסקים הססגוני שעשה את כל הדרך לבית הלבן שווה לא מעט כסף והוא מציע אותה למכירה במחיר מבוקש של לא פחות מ- 60 אלף דולרים.

"זו הזדמנות כמעט חד פעמית לרכוש פיסת היסטוריה שהייתה שייכת למי שמנהיג כיום את המעצמה החזקה בעולם", ציין הבעלים הנוכחי והוסיף: "אני מאמין שיש מספיק אנשים שמבינים את הפוטנציאל ומוכנים להשקיע במכונית סכום אמנם גבוה מזה של לימוזינה מקבילה ללא ייחוס אבל לא שונה מזה הנדרש כדי לרכוש מכונית סאלון חדשה".

לפני שאתם רצים לרכוש את ה"מציאה" כדאי שתבדקו אם ניתן יהיה לייבאה בשנה הבאה לארץ כרכב אספנות, זאת משום שבדרך ללהפוך ללימוזינה היא עברה מה שמוגדר במחוזותינו "שינוי מבנה" אותו ניתן לאשר כאן רק אם יש מסמכים המעידים על כך שהוא בוצע על ידי חברה המוגדרת כיצרנית רכב ובאישור קאדילק.

The post הלימוזינה הראשונה של טראמפ למכירה appeared first on TheCar.

כך למשל, לפני מספר שנים הוא חילץ טרנספורטר 1951 נדיר מסדרת הייצור הראשונה שהיה שקוע במשך שנים בביצה טובענית בעזרת מסוק ולפני מספר חודשים נודע לו על טרנספורטר מודל 1955 שהושאר לפני יותר מ-40 שנה ביער בגובה רב בהרי האלפים.
הסיפור על אותו רכב ישן מהיער הסתובב בקרב אספני רכב צרפתים מזה זמן רב, אך אף אחד מהם לא הצליח לאמת אותו ולמצוא את הטרנספורטר שנזנח הרחק מכל כביש בלב היער, בתנאי שטח לא פשוטים, בין עשרות אם לא מאות אלפי עצים שנראים בדיוק אותו דבר ומאוד מקשים על ההתמצאות.

עוד ב-TheCar:
רכב עבודה או אייקון רטרו ? פולקסווגן טרנספורטר במבחן
יותר יקר מפרארי – אוסף דגמי המכוניות הזעירות ששווה כמיליון דולר
בקרוב בקו 4? טסלה תשיק מיניבוס לתחבורה ציבורית

אבל ז'ורז' לא ויתר והמשיך ללקט כל פרט על האקזמפלר האבוד.
פריצת הדרך התרחשה כשיום אחד ז'ורז' פגש אדם שנוהג ללקט פטריות באזור שטען בפניו שראה את הרכב לפני 15 שנה ולמרות השנים שעברו הוא זוכר גם את האזור בו הוא נמצא.

ז'ורז החליט ללכת על זה ויצא למסע רגלי ביער על פי הנחיות אותו אדם. השעות הראשונות היו מייאשות וללא שום קצה חוט, אבל אז פתאום הוא זיהה צללית מוכרת בין העצים. ובכן, מסתבר שלא מדובר באגדה אלא ברכב אמיתי, טרנספורטר ישן שניצב בודד באמצע שום מקום כבר שנים.

משני צידיו של הרכב הונחו יריעות מתכת שיצרו מעין מבנה של בקתה שכנראה שימשה את בעל הרכב בטיול בקמפינג האחרון או טיילים שמצאו את הרכב הנטוש וניצלו אותו כמחסה.
בכל מקרה, למרות עשרות שנים בלב יער באזור עם הרבה גשם ושלג בכל עונות השנה, הטרנספורטר הקשיש משנות החמישים נשתמר במצב מצוין ולמעט נקודות ריקבון בודדות, חלודה שטחית על המרכב והרבה ירוקת, עלים וקורי עכביש, הוא נשאר שלם לגמרי.

ז'ורז הנרגש איתר את בעל השטח בו ננטש הרכב וקיבל ממנו אישור לחלצו משם.
הפעם אמנם לחילוץ לא נדרש מסוק, אך משום שמדובר באזור ללא דרכים סלולות ז'ורז' מיהר לתאם עם נהג טרקטור, החליף גלגלים והתקין וו גרירה, אבל אז הוא הסתכל על הטרנספורטר הזקן והחליט שמגיע לו יותר ומחילוץ משפיל בגרירה ובדיוק כמו שהיו לו הכוחות להגיע לכאן בשנות ה-'70 של המאה ה-20', הוא יוכל גם בעשור השני של המילניום השלישי להשלים את המסע ולחזור הביתה על גלגלים.

בשלב זה נאלץ להרוס לכם את הסיפור הרומנטי המרגש ונציין שכדי לחזור למצב כשירות נדרשו קצת יותר מ-WD40, החלפת שמנים, ג'ריקן דלק ונעימה של "צוות לעניין" וכדי לאפשר לקסם הזה לקרות ז'ורז' גייס כמה חברים עם ידע במכונאות והביא איתו מלוא החופן חלקי חילוף.
ז'ורז' החליט להחליף את מסבי הגלגלים שהיו שקועים בבוץ, את מערכת הבלמים שנתפסה, מיכל הדלק שהתמלא בזפת שנוצרה מהדלק הישן שהתחמצן ועבר שינויי טמפרטורה קיצוניים וכמובן להחליף את המנוע שנשרף לפני עשורים והיה הגורם לנטישת הרכב במקום.

בעזרת הרבה מוטיבציה והתרגשות החבר'ה עטו על הרכב ובסיום היום הראשון נשלמה מרבית העבודה והרכב הניע.
בוקר המחרת הוקדש לפינישים ולנסיעת מבחן קצרה שבמהלכה ז'ורז' וחבריו הגיעו למסקנה שהרב כשיר להתחיל במסע חזרה.

על אף שהדרך למטה ברובה לא סלולה וכוללת תוואי שטח לא אחיד וקטעים עם אדמה טובענית שבוודאי היו מאתגרים גם רכבים מודרניים, הטרנספורטר הקשיש צלח אותה בגבורה ואחרי 40 שנה של בדידות הפליג לדרך חדשה ולעתיד בו הוא יזכה להרבה הרבה תשומת לב ואהבה.

אל תפספסו את הסרטון המרהיב המתעד את פעולת החילוץ.

The post חילוץ באלפים: הטרנספורטר שב הביתה appeared first on TheCar.

נראה שסיפורי מציאות האסם מתדלקים את סצנת האספנות מסביב לגלובוס ואכן כמעט כל יום נמצאת באיזה פינה בעולם קפסולת זמן מוטורית אחרי שנים רבות.
ברוב המוחלט של המקרים לא מדובר במכוניות נדירות באמת או בעלות ערך אספני גבוה, אבל מעת לעת יש יוצאת דופן כמו המכונית שנתגלתה בשבוע שעבר לאחר 34 שנים בהן חנתה ללא שימוש בחניה מקורה של בית בדרום איטליה.

על אף שנראה שהחניה המרווחת שמישה את בעלי הבית גם למכוניותיהם היומיומיות, אף אחד מהם לא ממש התייחס למכונית שחנתה בצד וצברה שכבות על שכבות של אבק.
יתרה מזאת, על המכונית שתפסה מקום הונחו כל מיני דברים והצמיגים התרוקנו מאוויר.

עוד ב-TheCar: 
ב.מ.וו מורידה את הכפפות? הדור הבא של ה-i8 עם יותר מ-750 כ"ס
הפרארי הגנובה שנתגלתה אחרי 28 שנים
האגדה על הבוגאטי הנדירה מאגם מאג'ורה

העניין הוא שלא מדובר באיזו פיאט או אפילו באלפא ישנה אלא במכונית העל היחידה של ב.מ.וו – ה-M1, שרק 450 יחידות ממנה יוצרו בין השנים 1978-1981.
יתרה מזאת, לא מדובר ברכב שהיה בשימוש אינטנסיבי עד שהותש או ברכב שעבר תאונה ולא שוקם, אלא באקזמפלר משנת המודל 1981 שכמעט לא היה בשימוש, עבר בכל חייו פחות מ-7500 קילומטרים ועדיין נועל את צמיגי הפירלי P7 המקוריים עימם הגיע מהמפעל.

לא לגמרי ברור מדוע המכונית לא הייתה בשימוש מאז 1982 ומדוע היא הוזנחה, בעיקר מאחר שה-M1 נחשבת לאחת ממכוניות העל הראשונות שהציגו ביצועים ויכולות גבוהות על המסלול אך גם שימושיות יומיומית.
המכונית הציגה עיצוב מרשים מאוד, מנוע מרכזי 6 צילינדרים בטור עם הזרקת מצערות שהפיק 277 ע"ס וביצועים חמים (ביחס לתקופה) עם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 5.4 שניות, ל-160 קמ"ש בתוך 8 שניות ולמהירות מרבית של 260 קמ"ש.

על אף שמדובר במכונית נדירה שערכה האספני גבוה כבר שנים רבות, בהחלט יתכן שבעלי ה-M1 או יורשיו היו משאירים אותה עוד שנים לצבור אבק בחניה אלמלא אחד ממכרי המשפחה היה מספר ל-Mint Classics מברלין, חברה המתמחה במציאת מכוניות קלאסיות במצב כמעט חדש, על המכונית הנדירה.

ב-Mint Classics התקשו להאמין למשמע אוזניהם ותפסו את הטיסה הבאה לדרום איטליה על מנת לראות במו עיניהם את המכונית.
לא ברור כמה בדיוק שילמו אנשי Mint Classics למשפחה, אבל כשהמכונית תשוחזר שוויה צפוי להיות בין 500 אלף לקרוב למיליון דולר.
בכל הנוגע למרכב ולתא הנוסעים עושה רושם שיהיה קל להחזיר עטרה ליושנה, זאת מאחר שהרכב אוחסן במוסך סגור ולא היה חשוף לשמש ולפגעי מזג אוויר ויתכן אף שההזנחה ושכבות האבק היוו בדיעבד שכבת מגן.

עם זאת, בכל הנוגע לשחזור המכני ללא ספק תדרש עבודה רבה מאחר שיש צורך לחדש בזהירות את כל המכלולים, ביניהם המנוע, תיבת ההילוכים, מערכת המתלים, הבלמים וההיגוי, זאת משום שהמכונית לא זזה, הופעלה או טופלה במשך כל כך הרבה שנים.

• עוד על רכבי אספנות כאן ב-TheCar

The post נס פך השמן של מציאות האסם: ב.מ.וו M1 כמעט חדשה נחשפה לאחר 34 שנה appeared first on TheCar.

חובבי רכב בעלי יצר הרפתקני חולמים על היום הזה בו הם ימצאו באיזה אסם בסוף העולם, בחניון נשכח מהעין או במבנה נטוש, מכונית מאובקת מאוד שהושארה שם לפני עשרות שנים וכעת רק מחכה למי שיושיע אותה, יסיר ממנה את סממני הזמן ויחזיר עטרה ליושנה.

קשה לשכוח את ה-BARN FIND המשמעותית ביותר של השנים האחרונות שנתגלתה באחוזה נטושה באזור כפרי במערב צרפת שהייתה שייכת לאיש עסקים שנפטר לפני כמה עשרות שנים. במקום, בו רגל אדם לא דרכה שנים, נתגלו עשרות כלי רכב נדירים במצבים שונים שנמכרו בקרוב ל-30 מיליון דולרים.

לאחרונה, כמה מאות קילומטרים משם, באזור כפרי במרכזה של הרפובליקה הצרפתית נתגלתה קפסולת זמן נוספת של כלי רכב משנות ה-30 של המאה העשרים שהושארו במכרה במעמקי האדמה במחצבת גרניט עזובה.
במכרה נתגלו כמה עשרות רכבים שחנו בשלושה טורים צמודים אחד לשני במרחק של סנטימטרים בודדים, על מנת לנצל עד תום את השטח.

על אף שהרכבים לא ראו אור שמש עשורים רבים ולא היו חשופים באופן ישיר לרוח, לגשם ולשאר פגעי מזג האוויר, הלחות הגבוהה במקום ומים שחלחלו מפני הקרקע אל המכרה גרמו להיווצרות רקבונות חמורים במרבית הרכבים, ומשום שלא נמצאו במקום רכבים מדגמים בעלי ערך אספני, ככל הנראה לא באמת משתלם לנסות לשחזר אותם.

עוד ב-TheCar:
הגרוטאה שריגשה אותנו
הפרארי הגנובה שנתגלתה אחרי 28 שנים
סברה ישראלית מוצעת למכירה בארצות הברית

בכל מקרה, השאלה המעניינת כאן היא לא איזה רכבים נתגלו במקום אלא איך ובאלו נסיבות הרכבים הגיעו למכרה הנטוש ומדוע הושארו שם להירקב במשך כל כך הרבה שנים.
כל מיני סיפורים נקשרו במקום מאז שנחשף, אך הגרסה שזכתה לסימוכין הרבים ביותר מחזירה אותנו לשנת 1940, לימים שאחרי פלישת הנאצים לצרפת.
מסתבר שהצבא הגרמני, שפעל במספר חזיתות והיה זקוק למשאבים רבים, נהג להחרים מאזרחי המדינות שכבש בדרך דברי ערך ובכלל זה כלי רכב פרטיים.
חלק מכלי הרכב שהוחרמו שימשו לשינוע כוחות הביטחון הגרמניים ואחרים פשוט הותכו כדי לספק את הצורך ההולך וגובר של הגרמנים בחומרי גלם כמו פלדה על מנת לקיים את תעשיית המלחמה.

על פי אותה גרסה, כמה צרפתים ניסו להציל את כלי הרכב שלהם והחליטו להסתירם במחצבה ישנה במעמקי האדמה.
בלילה ללא ירח המכוניות הוכנסו למכרה ופתח הכניסה נחסם.
המסתור לא התגלה על ידי הגרמנים, אך משום מה גם לאחר תבוסת הנאצים ושחרורה של צרפת המכוניות נותרו דוממות במכרה התת קרקעי.

הסיבה לכך עדיין לא לגמרי ברורה – יש הטוענים כי תלאות המלחמה השכיחו את המכוניות שנשארו מאחור, אחרים טוענים שמצבם הגרוע של כלי הרכב לאחר מספר שנים דרש השקעה גדולה מערכם, ועל פי הגרסה המצמרמרת ביותר אף אחד מבעלי הרכב המקוריים לא שרד את המלחמה.

בהחלט יתכן שלעולם לא נדע באלו נסיבות בדיוק המכוניות הגיעו, ככל הנראה בנסיעה, למכרה התת קרקעי ומדוע הן הושארו שם כבר יותר משבעה עשורים, אולם השמועה על התגלית התפשטה באזור ולצד כל מיני סוחרי גרוטאות מקומיים שפשטו על המערה כדי לחפש מציאות למקום הגיע גם הצלם וינסנט מיכאל, המתמחה בצילום אמנותי של מבנים נטושים וגרוטאות מחלידות בפינות נידחות ברחבי אירופה, וזה צילם תמונות מדהימות ומעוררות השראה של קבר האחים המוטורי הזה שרבים מפרטיו כנראה ישארו לעולם בגדר תעלומה.

The post שרדו את הנאצים ונכנעו לחלודה appeared first on TheCar.

הסיבות לכך מגוונות. ראשית, אי אפשר שלא לציין את העובדה שעד שנות ה-60' נעו על כבישי ישראל מעט מאוד כלי רכב ומן הסתם בעשורים הרבים שעברו מאז רובם המוחלט ירד מזמן מהכביש ונרקב לאיטו עד מצב סופני. יש גם מי שסבורים שהסיבה לפופולריות הגבוהה בקרב האספנים לרכבים צעירים יותר משנות ה-70' וצפונה נובעת בעיקר מהעובדה שמדובר בדגמים שהם גדלו עליהם בהיותם נערים או בוגרים צעירים ולכן יש להם פינה חמה בלב לאלה ולא לרכבים שמעולם לא ראו באופן פיזי.

עוד ב-TheCsr:
יוקרה בהגזמה: קאדילק ומרצדס חושפת בפבל ביץ' קונספטים מרהיבים
קאדילק ATS-V בישראל
עצה מאחד שיודע: כך המכונית שלכם תשרוד לנצח

כך או כך, אין ספק שגם המחיר הגבוה של מרבית המכוניות בנות ה-70' ומעלה שלא מצריכות שיקום יסודי מרתיע רבים, במיוחד אם מדובר באקזמפלר שיש צורך לייבא ממעבר לים ולמחיר הרכישה בדרך לארץ הקודש מתווספות עלויות שיותר ממכפילות את המחיר הראשוני.

זו הסיבה בגללה התקשינו להתעלם מהקאדילק סדרה 62 המפוארת משנת הייצור1941 שמוצעת בימים אלה למכירה בקרייגסליסט בקליפורניה בתמורה ל-6500 דולרים בסך הכל, ובמילים אחרות – כ-70 אלף שקלים אחרי רכישה, הובלה, מיסים, אגרות, מע"מ ושאר ירקות.

יתרה מזאת, לא מדובר במכונית הדורשת שיקום מלא מהיסוד אלא באקזמפלר שלם לחלוטין, נטול ריקבונות וחוסרים וכמעט במצב נסיעה.

המוכר מצהיר שעד שאוחסנה לפני מספר שנים מנוע הוי 8 השטוח של המכונית שמפיק 150 כ"ס אפשר לקאדי לשייט בקלות ב-130 קמ"ש כל היום.
לטענת המוכר, כעת בסך הכל צריך רק להחליף את אטם משאבת המים ולנקות את משאבת הדלק כדי לחזור עם בת ה-75 לקרוע את הכבישים.

המרכב הלבן של הקאדילק ככל הנראה נצבע בשלב מסוים, אך לפחות ממה שניתן לראות בתמונות הקווים של הבודי יפים ואין סימנים לחלודה או תיקוני חומר חובבניים ושכל קישוטי הניקל, הפנסים והסמלים קיימים.
עם זאת, מכסה המנוע צריך לעבור עבודת פחחות קלה וצביעה בגלל עיקומים בשני צדדיו שנגרמו, כך על פי המוכר, מפתיחה לא צפויה של מכסה המנוע בעת נהיגה ב-120 קמ"ש.

תא הנוסעים נראה שעבר ריפוד מחדש אי שם לפני אי אילו שנים (לפי סגנון האריג ככל הנראה בשנות ה-60' או ה-70' המוקדמות) ואין ספק שריפודי הקטיפה בחום ירקרק יכולים לזכות לרענון משמעותי ואולי להחלפה, אבל גם כאן הכל שלם וקיים, הדשבורד נראה אף הוא במצב מצוין וכולל את כל המחוונים וגלגל הגה מקורי עם כיסוי שאולי מסתיר פגעי זמן.

לא מדובר ברכב במצב תצוגה ואין ספק שנדרשת קצת אהבה והשקעה כדי לתת לקאדי הזקנה הזו את הכבוד המגיע לה, אבל ברבע ואף פחות מכך ממחירה של מכונית מקבילה לאחר שיפוץ ועם תג מחיר שלאחר מסים בארץ הקודש עדיין נמוך ממחירה של מכונית מיני אוטומטית חדשה, אין ספק שמדובר במציאה, עם הרבה קלאסה, בהישג יד.

The post לא צריך להיות רוטשילד: קאדילק מודל 1941 עם קלאסה, במחיר מציאה appeared first on TheCar.

השבוע קיבלנו שתי הוכחות טובות לכך, כששני דגמים שונים מאוד אך נטולי ערך אספני של ממש זכו לכותרות ראשיות באתרי האספנות מסביב לעולם.
המכונית הראשונה היא AMC פייסר מודל 1976 שנמכרה בסוף השבוע במכירה הפומבית של בארט-ג'קסון בלאס וגאס.

הפייסר הייתה אחד מהניסיונות הראשונים של תעשיית הרכב האמריקאית לייצר מכוניות קומפקטיות בגודלן וחסכוניות בדלק, על מנת להתמודד עם המתחרות מארץ השמש העולה שהחלו לצבור פופולריות בארץ הדוד סם ועם משבר הדלק שפקד את העולם בעקבות החרם הערבי כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים.

הכוונות של החבר'ה מדטרויט אולי היו טובות, אבל התוצאה הייתה עגומה מאוד וסימנה את תחילת הסוף של עיר המכוניות האמריקאית.
על אף שמבחינת מימדים הפייסר הייתה קומפקטית למדי, המנוע הצנוע ביותר בהיצע כלל שישה צילינדרים ונפח של 3.8 ליטרים מה שמנע ממנה כל אפשרות לעמוד ביעד ולהיות חסכונית באמת.
מעבר לכך אי אפשר היה להתעלם מהעיצוב הלא שגרתי שכלל פרופורציות משונות מאוד ושטחי חלונות עצומים ולא פרופורציונליים שהעניקו לפייסר שלל כינויי גנאי ומקום של כבוד במרבית דירוגי "המכוניות המכוערות בעולם" עד עצם היום הזה.

עוד ב-TheCar:
אלביס פרסלי אולי עזב את הבניין, אבל ה-ב.מ.וו שלו חוזרת בענק
יצאנו לחפש את העתיד והתאהבנו בדלוריאן מהאייטיז
הפרארי שהייתה שייכת לרוג'ר ווטרס נגנבה

הפייסרים ששרדו את הסבנטיז והאייטיז ככל הנראה היו נעלמות לחלוטין מהכבישים אלמלא הופעה בלתי נשכחת של המכונית המשונה בסרט הפולחן "עולמו של וויין" משנת 1992.

המפיקים של הסרט בחרו בפייסר כמכונית שמבטאת היטב את אופיים של כוכבי הסרט וויין וגארת' – שני חנונים לוזרים, בטלני פרברים שבגלל הדרישה ל"הפקות מקור" קיבלו תוכנית טלוויזיה שבועית ששודרה ממרתף ביתו של וויין בערוץ המקומי.

הפייסר, בצבע תכלת ועם מדבקות של להבות בצדדים, זכתה להרבה זמן מסך בסרט והפכה בעקבותיו ב"הפוך על הפוך" לרכב נחשק בקרב צעירי דור ה-X.

הרכב הספציפי שהופיע בסרט עבר מאז הצילומים גלגולים שונים ובסוף השבוע, 24 שנים אחרי צילומי הסרט ולאחר ששופץ לאחרונה, החליף ידיים בעבור קרוב ל-40 אלף דולרים – לא בלתי נתפס אבל בהחלט סכום בו ניתן לקנות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לא מעט רכבים הרבה יותר מעניינים.
למרות שבכסף הזה אפשר עם קצת מזל לקנות אפילו פרארי משומשת היטב, יש כנראה מי שמעדיפים רכב שמגיע עם מתקן לסוכריות ליקריץ בגג, רדיו טייפ עוצמתי וקסטה של "רפסודיה בוהמית" על פני פיסת אקזוטיקה מתבגרת.

אם אתם מתאבלים על כך שלא הספקתם לשים את ידכם על הפייסר המקורית מ"עולמו של וויין" הרשו לנו לנחם אתכם במכירה פומבית לא שגרתית נוספת שטרם נסגרה סופית בצדו השני של האוקינוס.
בבריטניה מוצעת בימים אלה למכירה מכונית ישנה עם ייחוס שונה בתכלית – ספינת הדגל של מרצדס מהאייטיז, S קלאס מודל 87, אך לא מדובר בסתם פיסת יוקרה מזדקנת אלא במרצדס 560 משוריינת ששימשה לא אחר מאשר את חוסיין מלך ירדן בעת חופשותיו באחוזה פרטית שבבעלות משפחתו בבריטניה.

המכונית כוללת מיגון ירי ברמת B4 שנחשב באותם ימים לגבוה במיוחד עם זכוכיות רב שכבתיות עמידות לירי ולוחות פלדה משוריינת בדלתות, ברצפה ובגג.
המיגון הוסיף, כצפוי, משקל רב למכונית, אך למרות משקל עצמי של כ-4 טון, בזכות מנוע וי 8 עוצמתי המפיק מעל 300 כ"ס עדיין מדובר עדיין ברכב זריז למדי, בוודאי בסטנדרטים של לפני שלושה עשורים.

בנוסף, המרצדס המשוריינת של המלך המנוח כוללת טלפון סלולרי קבוע לרכב מתוצרת מוטורולה, ריפודי עור כהים, מערכת כריזה, חימום במושבים, רדיו דיסק "בקר" מקורי וסט שטיחוני גומי פשוטים עם סמל מרצדס שנראה כאילו הגיע ביבוא אישי הישר ממונית שירות מזרח תיכונית.

הרכב, שעבר ב-30 השנים האחרונות פחות מ-42 אלף קילומטרים, נשתמר במצב מקורי מצוין וכולל תיעוד טיפולים מלא מאז יומו הראשון.
המרצדס המלכותית תפגוש את הפטיש במכירה פומבית שתערך בבירמינגהם בתחילת נובמבר וההערכות מדברות על מחיר דומה לזה של הפייסר של גארת'.

The post אספנות עם ייחוס: הפייסר מ"עולמו של וויין" והמרצדס של חוסיין appeared first on TheCar.

כמעט מדי יום עוגנות בנמלי ישראל אוניות שמביאות על סיפונן מכוניות (לרוב תחת ההגדרה של "רכבי אספנות") שנקנו ברשת.עם זאת, על אף החשש המובן מרכישת מכונית בלי אפשרות ממשית לבחון ולמשש אותה, ברוב המוחלט של המקרים הרוכשים מרוצים מאוד והמכוניות תואמות לתיאור שהוצמד להן.
יחד עם זאת, לעיתים יש גם הפתעות, כמו שלמד על בשרו פולני אחד שרכש ברשת פרארי 308 מודל 1981 בתמורה ל-45 אלף דולרים.

עוד ב-TheCar:
המכונית של הילרי קלינטון למכירה
הייתם משלמים 200 אלף שקל על סוסיתא?
תקועים באייטיז? החללית של סובארו יכולה להיות שלכם במחיר מצחיק

תהליך הרכישה עבר בצורה חלקה והרכב אף הועבר כבר לנמל לוס אנג'לס לצורך ייצואו לפולין, אך אז, בבדיקה טכנית שגרתית, אנשי המכס גילו כי המכונית נושאת מספר השלדה של רכב שיוצא מארצות הברית לנורבגיה לפני למעלה מעשור.

פקיד המכס החרוץ בחן ברישומים אם הרכב במקרה חזר לארץ הדוד סם בשנים האחרונות ולאחר שאפשרות זו נשללה הוא החל לבדוק את הנושא לעומק וגילה למעשה כי מדובר בזהות שהולבשה על פרארי אחרת שנגנבה בשנת 1987 באורנג' קאונטי בקליפורניה ומאז, במשך 28 שנים, נעלמו עקבותיה.

לא ברור בדיוק מה עבר והיכן הייתה האיטלקיה האדמונית במשך קרוב ל-3 עשורים, אך מד המרחק המצביע על בסך הכל 45 אלף מייל – רק קצת יותר מעשרת אלפים מייל מעבר למרחק שצברה עד שנגנבה, ומצבה החיצוני והפנימי המצוין, מצביעים על כך שהיא טופלה באהבה במשך כל השנים הללו וכמעט שלא הייתה בשימוש.

בשלב זה חקירת המכס והמשטרה נמשכת ולא ברור אם המוכר של המכונית היה מעורב בגניבה של הרכב בשנות ה-80 או היה מודע לכך שמדובר למעשה במכונית גנובה.
הבעלים החוקי ממנו נגנבה הפרארי בשנות ה-80 כבר קיבל מזמן את כספו בחזרה מחברת הביטוח וכעת נשאלת השאלה למי למעשה שייכת המכונית, לחברת הביטוח או לפולני ששילם עליה במיטב כספו.

כך או כך, תהיה ההחלטה אשר תהיה, אין ספק שיעבור עוד זמן אם בכלל עד שהבחור שקנה את הפרארי הקלאסית ברשת יוכל ליהנות ממנה.
אנחנו לא מעורים בכל הפרטים של מקרה זה אך למרות החששות המוצדקים בהחלט עדיין ממליצים לכם להמשיך לרכוש ולייבא לארץ רכבי אספנות.

עם זאת, בהחלט יש לנקוט באמצעי זהירות ובין היתר לקנות רק ממוכרים עם דירוג גבוה, לדרוש לקבל העתק של מסמכי הרכב כולל הטייטל לפני שאתם מעבירים את כל הכסף, לבקש מהמוכר לצלם את ההטבעה של מספר השלדה ברכב, לעשות חיפוש בגוגל על פי מספר השלדה של פרטים שונים הקשורים ברכב, לדרוש לקבל פרטים אישיים מלאים של המוכר או של בעל המגרש שמוכר את הרכב ובמקרה של רכב ששווה סכום גבוה רצוי במקביל גם לשלוח אדם מטעמכם שיבדוק את הרכב באופן פיזי לפני העברת התשלום המלא.

The post הפרארי הגנובה שנתגלתה אחרי 28 שנים appeared first on TheCar.

בסופו של דבר התברר כי היה מדובר בניסיון להונאת ביטוח אבל בכל מקרה לשמאים לא נותר אלא להכריז על הבוגאטי הנדירה כ"טוטאל לוס" לאחר שהמים שחדרו בעת הכניסה לביצה גרמו לנזקים בלתי הפיכים למערכות שלה.

עוד ב-TheCar:
בשירות הוד מלכותה: ה-DB10 של אסטון מרטין נחשפת בטריילר לג'יימס בונד החדש
האם ישו צדק? האופנוען שמוכיח שניתן לנסוע על המים
הרכב שיגרום לכם לוותר על הרחבת המשפחה

כפי שאתם מבינים, אם יש לכם מכונית על כדאי מאוד להיזהר ממים ולשכוח מהפנטזיה שגדלנו עליה על הלוטוס אספרי שממש לא מפחדת ממים והופכת לצוללת בסרט "המרגלת שאהבה אותי" מסדרת סרטי ג'יימס בונד. מסתבר שבסרט השתמשו למעשה בשני כלי רכב – לוטוס אספרי רגילה שהופיעה בסצינות מרדפי הכבישים וצוללת עשויה פיברגלס בצורת המכונית שנבנתה במיוחד לסצינות מתחת למים (אגב, הצוללת-לוטוס נמכרה לפני מספר שנים במכירה פומבית והקונה היה לא אחר ממייסד טסלה, אלון מאסק).

בכל מקרה מכונית העל שבתמונות לפניכם ממש לא מפחדת מקצת רטיבות ואפילו מציעה יכולות כלאיים של ממש לתנועה על היבשה ובמים.
אנחנו ממש לא עובדים עליכם ולמעשה אתם יכולים בימים אלה לקנות את המכונית, אולי הכי מגניבה בעולם, במחיר הוגן למדי ב-eBay.

עם זאת, על אף הדמיון הרב לקונטאש, ספינת הדגל הקיצונית של למבורגיני משנות השמונים של המאה ה-20, מדובר למעשה ברפליקה עשויה פיברגלס שהותאמה לשיוט במים.
את מנוע הוי 12 האימתני של למבורגיני שהפיק מעל ל-500 כ"ס בקוטאש מחליף מנוע צנוע יותר – וי 8 קל משקל עשוי אלומיניום מתוצרת לנד רובר, ולמרות שלדת הצינורות והצמיגים הרחבים לא היינו מתחייבים באשר ליכולות בכביש המפותל, אבל מעבר לכך אין ספק שמחשבה רבה הושקעה בתכנון האמפי-למבו ובעזרת הסטה של מגוף ניתן לבחור אם להעביר את הכוח לגלגלים או למדחפים הקטנים בחלקו האחורי של הרכב.
על ההיגוי במים אחראים צמד כנפוני חרבות המוסתרים בחלקו התחתון של הרכב ומערכת מתלים הידראולית עם אפשרות לכיוון של גובה וקושי המתלים מאפשרת כניסה למים, תנועה בתוכם ויציאה מהם. כמו כן המכונית מצוידת במגוון פיצ'רים מיוחדים נוספים כמו למשל מערכת מיסוך עשן.

היצירה המדהימה נבנתה לפני יותר משני עשורים על ידי מייק ריאן מסדנת SeaRoader הבריטית המתמחה בהסבת כלי רכב אמפיביים וייצורם.
לאחר זמן מה על כבישי הממלכה המאוחדת היא עברה הסבה להגה שמאלי ונשלחה להוליווד שם הופיעה במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה. כעבור מספר שנים היא הוחזרה לאי הבריטי עברה הסבה חוזרת להגה בצד הלא נכון ונמכרה לאדם פרטי. מאז, ולמשך יותר מ-15 שנה, נעלמו עקבותיה עד שלאחרונה היא נתגלתה במחסן של אספן רכב.

מסתבר שבמהלך כל הזמן הזה היא לא הייתה בשימוש ואוחסנה. מתישהו במהלך השנים בוצעו במכונית כמה תיקונים ושינויים שלא הושלמו.
על מנת לחזור לכביש (וכמובן למים) יהיה צורך להתקין מושבים חדשים לאחר שהמקוריים נעלמו, לרענן מכלולים מסוימים כמו את משאבת הדלק והבלמים וכמובן לבדוק את האיטום למים של חלקים שונים כמו דלתות המספריים הייחודיות.

עם זאת, הרכב האמפיבי שמסוגל להגיע ל-250 קמ"ש על הכביש נשתמר, בסך הכל, במצב כללי טוב למדי ובעבור סכום של פחות מ-110 אלף שקלים (יש אפשרות גם להציע פחות) ועוד כמה אלפים כדי להחזיר את האמפי-למבו למצב כשירות זו נראית כמו עסקה מרעננת במיוחד לימים החמים בעבור חובבי רכב וגאדג'טים עם קצת עודף מזומנים.

The post הקונטאש שלא מפחדת ממים למכירה appeared first on TheCar.

אבל על אף שהמותג היפני הפך באותם שנים לאייקון ישראלי לא פחות מכובע טמבל או מנת פלאפל, נראה שאף אחד לא היה מוכן לחללית שנחתה כאן בדיוק לפני שלושים שנה וענתה לשם XT טורבו.
מתחת למעטפת ה-XT אמנם התבססה על הפלטפורמה והמכלולים של הסובארו ליאונה המשפחתית אבל עם עיצוב שנראה כאילו נחת מכוכב אחר, קווים חדים, פנסים מתרוממים, מדבקות ענק בטיפוגרפיה מעולם ה-NEW WAVE , ידית הילוכים בצורת סטיק של מטוס, לוח מחוונים דיגיטאלי מאולמות הארקייד, ריפודי קטיפה בהשראת גרפיקה ממוחשבת ועוד, ה-XT הייתה ללא ספק המכונית הכי עתידנית ומסובבת מבטים על כבישי מע"צ.

עוד ב-TheCar:
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
סיינפלד מכר את אוסף הפורשה שלו במחיר מציאה
פינת המציאות: קנה אחת קבל עוד אחת (או 3) במתנה

המחיר שלה שעמד ב-1986 על כ-45 אלף שקלים, אמנם לא היה שווה לכל נפש אך מצד שני הוא לא היה בשמים והיה דומה למחיר של מכוניות כמו 205 GTI או פולקסווגן פאסאט.
לארץ הגיעה גרסת ההנעה הקדמית הבסיסית שצוידה במנוע 1.8 טורבו ללא מצנן ביניים שהפיק 136 כ"ס והאיץ את ה-XT למהירות תלת ספרתית בקצת פחות מ-10 שניות ואפשר לקידומת בצג הדיגיטאלי להתחלף ל-2.
בסטנדרטים של ימנו מדובר בנתונים שכל משפחתית מבית קונצרן פולקסווגן מציגה באדישות, אבל בשנת 1986 ה-XT בהחלט נחשבה למכונית מהירה, אפילו מאוד.

בכביש המפותל היא קצת פחות הרשימה ולמרות שהציגה רמת אחיזה טובה בהתנהגות שלה הייתה משעממת והזכירה בעיקר מכונית משפחתית נטולת יומרות ספורטביות.
למרות ואולי דווקא בגלל שסובארו הייתה כה פופולרית בארץ באותם שנים, ה-XT לא זכתה להצלחה גדולה ולמרות אפקט הפוזה המרשים, במהלך השנים שהיא שווקה כאן נמכרו רק כמה עשרות יחידות בודדות.
רוב האקזמפלרים עברו חיים לא קלים ולא הצליחו להגיע במצב נסיעה לעשור הרביעי של חייהן. אמנם מעת לעת מתגלה כאן עוד איזו XT ששרדה באומץ את התעללות, אך לרוב מדובר במכוניות שהחליפו ידיים בקצב שאנשים מחליפים גרביים וכאלו שטופלו בשלל מוסכי קומבינה.

בואה של שנת 2016 פתחה בפני חובבי הרכב את האפשרות לייבא לארץ תחת הגדרה של "רכב אספנות" כמה דגמים שנולדו בשנת 1986 ונחשקים בקרב חובבי רכב כל שגדלו באייטז כמו למשל פורשה 944 טורבו, שברולט קורבט קבריולט וגם…סובארו XT טורבו. ותנחשו מה? מצאנו אחת כזאת בשביל כל חובבי הסובארו שביניכם במחיר מצחיק. 700 דולר שהם בסך הכל 2700 שקל זה מה שמבקש מוכר מקליפורניה בקרייגליסט על ה-XT מודל 1986 שלו.
ולא מדובר בגרסה הבסיסית שיובאה לארץ אלא בגרסת ההנעה הכפולה שכללה מערך מתלים שונה לחלוטין עם מתלי אוויר ייחודיים עם אפשרות לכיוון גובה הרכב.

בכל חייה המכונית הספציפית עשתה כ-120 אלף קילומטרים והמוכר שרכש את אותה לפני מספר שנים מהבעלים הראשון והמקורי לא רשם אותה על שמו כך שטכנית מי שירכוש אותה כעת יהיה הבעלים השני של הרכב.
מעבר להנעה הכפולה, ומתלי האוויר, הרכב כולל גם לוח מחוונים דיגיטאלי מלא (שונה מזה שהגיע לארץ וכלל רק תצוגת מהירות דיגיטאלית), בקרת שיוט, גיר אוטומטי, סאן רוף, מחשב דרך,בקרת אקלים אלקטרונית ועוד.
הרכב עמד מספר שנים בחוץ בהמתנה לשיפוץ והשמש של קליפורניה נתנה את אותותיה בצבע האדום שיצטרך חידוש.
עם זאת אין חלודה וריקבונות כלל, קווי הרכב יפים מאוד והוא נושא "טייטל נקי" המצביע על כך שלא היה מעורב בתאונות משמעותיות.

תא הנוסעים נשתמר במצב מצוין, הריפודים נראים כמי שזקוקים ללא יותר משאיבה טובה והפלסטיקה שלמה ונטולת סדקים.
עם זאת המוכר מציין שהמכונית לא במצב נסיעה, ככל הנראה בגלל השנים שהיא עמדה, אך מתחייב כי המנוע לא תפוס , לא חסרים חלךקים מכאניים וכי מדובר בבעיה חשמלית כל שהיא של הצתה.

אמנם לצערנו בארץ המחיר של ה-XT יהיה "קצת" יותר גבוה מ-2700 שקלים שהיא תעלה לכם בקליפורניה ומעבר להוצאות השילוח הימי (ואולי עוד כמה מאות דולרים על שילוח יבשתי מהחוף המערבי למזרחי) אפילו כשמדובר ב"גרוטאה" המדינה היקרה שלנו גוזרת קופון שמן בדמות מס של 117 אחוזים על מחיר הרכב וההובלה. ובצירוף כל מיני אגרות ותשלומים שונים יש לצפות שעלות ה-XT תגיע לסכום כולל של כ-20 אלף שקלים ביציאה מהנמל בארץ הקודש.

על אף שמבחינת חדוות נהיגה בהחלט היו באייטז' מכוניות שיש יותר מה להתגעגע אליהן, ה-XT על עיצובה המוחצן והחללי, היא מעל לכל קפסולת זמן מרהיבה לעשור בו העולם החל להפוך לדיגיטאלי.
ומעבר לנוסטלגיה (עם פסקול של הליגה האנושית או דיבור חדיש ברקע) ניתן גם על ידי שדרוגי מתלים ושליטת מנוע ומערכת הנעה מאימפרזה WRX להפוך את "החללית" של סובארו למכונית נהיגה מהנה ומרהיבה במיוחד.
אוהבי סובארו למה אתם מחכים? מציאות כאלה לא מגיעות בכל יום.

The post תקועים באייטיז? החללית של סובארו יכולה להיות שלכם במחיר מצחיק appeared first on TheCar.

עוד ב TheCar: 
כך תגשימו את חלום מכונית האספנות שלכם בקליק אחד
7 במחיר 1: הקטנטנות מאיטליה שמחכות למושיע
סברה ישראלית מוצעת למכירה בארצות הברית

צמד טופלס
במכירה הראשונה תקבלו בתמורה ל-900 דולר בלבד – כן, פחות מ-3500 שקלים – צמד רכבי MGB מודל 1975.
המוכר שמפרסם את צמד הבריטיות הסקסיות ללא חלק עליון מספר על שיפוץ שהופסק לפני כעשור מחוסר זמן בשלבים די מתקדמים.

במסגרת הפרויקט אחת ה-MGB הופשטה לחלוטין, מנועה שופץ ועבר אוברול מלא והמרכב נשלח לניקוי חול  נפרד מהחלודה ושאר סימני הזמן ונצבע בצבע יסוד ולאחר מכן בצבע BRG – ירוק מרוצים בריטי.
עם זאת, הוא עדיין לא עבר את הפוליש הסופי שאמור להעניק לו את הברק הנוצץ ובהחלט יתכן שיהיה צורך לרסס שכבת לכה נוספת. גם חלקי הקבינה שופצו ושוחזרו אך טרם הורכבו וברשות המוכר גם דשבורד נוסף וחישוקי שפיצים נדירים.

המכונית השנייה נרכשה לחלפים במצב נסיעה אך ללא טייטל (רישוי אמריקאי בתוקף). לטענת המוכר הוא לא השתמש כמעט בחלפים ממנה והיא כמעט שלמה לחלוטין, אך הוא מציין שיש בה די הרבה ריקבונות. אגב, מהתמונות המצורפות היא דווקא נראית במצב אפשרי לשחזור.

בכל מקרה, רגע לפני השלמת הפרויקט ושיפוץ מושלם של אחת מה-MGBs, המוכר נאלץ להעתיק את מקום מגוריו בגלל העבודה והמכוניות נשארו מאחור במחסן בפנסילבניה. וכך השנים עברו ועברו לאחרונה, לאחר שהבעלים הבין סופית שהוא את השיפוץ הזה כנראה לא ישלים, הוא החליט,כאמור, למכור את הרכבים במחיר שעל פניו נראה כמו מציאה של ממש.
התמונות הגרועות שמצורפות לעמוד המכירה בקרייגליסט לא מצליחות לספק תמונה מלאה של מצב המכוניות הנוכחי, אך עושה רושם שתנאי האחסון שלהן היו הולמים וניתן להמשיך את הפרויקט מהמקום בו הופסק לפני עשור.

חתולי רחוב
בניגוד לצמד הרודסטרים, ארבעת החתולים הבריטיים המוצעים כעת למכירה בעסקת חבילה בתמורה ל-1600 דולרים לא נהנו מתנאי אחסון הולמים והתייבשו במשך כמה שנים במגרש פתוח, בתקווה לזכות מתישהו בחיים חדשים.

מדובר ב-4 רכבי XJ6 מהמודלים 1975, 1978, 1985 ו-1986 ועל אף ש-11 שנים מפרידים בין הותיק לצעיר כולם שייכים לאותו דור של ספינת הדגל הבריטית שיוצר ללא שינויים משמעותיים במשך 40 שנים בין 1968 ל-2008.

אמנם ה-XJ היא לא מכונית נדירה במיוחד, אבל בהחלט מדובר ברכב קלאסי לחובבי האריסטוקרטיה הבריטית וב-400 דולר (כ-1600 שקלים) ליחידה בהחלט מדובר במציאה.המוכר מציין ש-3 מבין הרכבים הגיעו למגרש כשהם במצב נסיעה ודווקא הזהוב, הנהנה מבודי במצב כמעט מושלם, הוא היחיד שהגיע עם גרר בשל בעיית מנוע. עם זאת כל הרביעה מצוידית ב"טייטל נקי".

השנים בהן הרכבים חנו במגרש פתוח לשמש, גשם ושלג בפרבר של פיטסבורג בפנסילבניה בהחלט נתנו את אותותיהם, אך לא נראה שהם סובלים מריקבונות עמוקים.קשה גם לדעת מה המצב המכני אבל בהחלט מדובר ברכבים שעל פי התמונות המצורפות לעמוד המכירה בקרייגליסט ניתנים לשחזור.
נציין גם שהמיקום של צמד הפרויקטים בפנסילבניה מאפשר שינוע יבשתי זול יחסית לנמל ניו ג'רזי בדרך לארץ הקודש.

The post פינת המציאות: קנה אחת קבל עוד אחת (או 3) במתנה appeared first on TheCar.

במשך עשרות שנים תושבי האזור ידעו לספר על מכונית ספורט השקועה בעומק רב בקרקעית האגם. על פי האגדה שעברה מפה לאוזן, מדובר היה בבוגאטי מודל 1925 סופר נדירה שהייתה שייכת לנהג המרוצים הנודע רנה דרייפוס.
לטענת יודעי דבר, מקרה שהיה כך היה: בשנת 1934 דרייפוס ביקר במועדון הימורים בפריז ושיחק פוקר עם פלייבוי שוויצרי בשם אלברט בודה. לאחר כמה וכמה סיבובים לא מוצלחים דרייפוס היה חייב לבודה לא מעט כסף ומאחר שלא היה לו סכום כזה זמין הוא החליט לתת לבודה את הבוגאטי המשומשת שלו במקום מזומנים.

עוד ב-TheCar:
הכינו את הארנקים: בוגאטי חדשה בדרך
מכוניות האספנות היקרות בעולם
כסף מהיר: המכונית המהירה בעולם למכירה

בודה הסכים לקבל את המכונית כתחליף לתמורה ונסע עם הרכב מפריז, דרך איטליה, לכיוון ביתו שבשוויץ, אך כשהגיע לגבול השוויצרי הוא נדרש על ידי אנשי המכס לשלם מיסי יבוא על המכונית שקיבל.

היום, בוגאטי משנת ה-20 היא מכונית בעלת ערך אספני רב, אבל באמצע שנות ה-30 זו הייתה סתם עוד מכונית משומשת בת עשר ולנוכח דרישת המוכסים, בודה החליט פשוט להשאיר את הרכב במעבר הגבול.
כשבודה בושש לחזור ולשלם את החוב למכס, לאחר זמן מסוים על פי החוק השוויצרי באותה עת הוחלט להשמיד את המכונית ומאחר שמעבר הגבול היה סמוך לאגם מאג'ורה פקידי מכס מקומיים החליטו פשוט לזרוק את המכונית לאגם.

הסיפור, כאמור, עבר מפה לאוזן בין תושבי האזור באותה תקופה אך אף אחד לא יכול היה לאמת שהמכונית נמצאת בקרקעית האגם בעומק של יותר מ-200 מטרים משום שבאותה תקופה לא היה ציוד צלילה אזרחי שמאפשר לצלול לעומקים שכאלה.
עם התקדמות הטכנולוגיה, בשנת 1967 צוללן מקומי החליט לבדוק אם באמת יש בתחתית האגם בוגאטי והוא אכן גילה מכונית ספורט ישנה השוכבת על צידה ושקועה חלקית בקרקעית.
האגדה המקומית אומתה, או לפחות העובדה כי בקרקעית אכן נחה לה בוגאטי ישנה והמקום משך צוללנים רבים מרחבי העולם שהרחיבו את התפוצה של האגדה על הבוגאטי מאגם מאג'ורה.

לפני מספר שנים הצוללן שגילה את הבוגאטי הוכה קשות על ידי חבורת נערים עבריינים ומת מפצעיו. כדי להנציח את זכרו חברי מועדון הצלילה המקומי החליטו לחלץ את הבוגאטי המתפוררת מקרקעית האגם ובמבצע הנדסי מסובך בנוכחות קהל של אלפים מכונית הספורט הישנה נמשתה מן המים.

לאחר שחולצה מהאגם, התברר שהחלק שהיה שקוע בקרקעית נרקב לחלוטין ושיפוץ של הבוגאטי מצריך למעשה בניה מחדש ושחזור של כמעט כל הרכב, דבר שיפגום מאוד במקוריות ובערך שלו.
עם זאת, צדה השני נשאר שלם כמעט לחלוטין ואפילו הצמיגים שרדו ועדיין היו מלאים באוויר.

המכונית הועברה לבית המכירות Bonhams והמומחים שלו בחנו את הבוגאטי בקפידה והגיעו למסקנה מפתיעה: המכונית חולצה אמנם מקרקעית אגם מאג'ורה אך בחינת שאריות לוחית מספר השלדה וסממנים נוספים הובילו למסקנה כי לא מדובר במכונית שהיייתה שייכת לנהג המרוצים המפורסם ובהתאם לכך האגדה על הפלייבוי השוויצרי שזכה במכונית במשחק קלפים אינה נכונה.

מומחי Bonhams ניסו להתחקות אחרי עקבות הרכב והגיעו למסקנה כי מדובר ברכב משנת המודל 1922 שהרישום האחרון שלו היה בשנת 1930 וכי הוא היה שייך באותה תקופה לתושב פריז.
זה עדיין לא סיפק את התשובה לשאלה איך הרכב הגיע לקרקעית האגם ולאחר תחקיר היסטורי מקיף נמצא כי הרכב ככל הנראה הועבר בעסקת חליפין לאדריכל מציריך שעבד בין השנים 1933-1936 בעיירה אסקונה הסמוכה לאגם. על פי עדויות שנאספו, האדריכל השתמש ברכב עם לוחיות רישוי צרפתיות ובאחת הפעמים כשעזב את העיר והשאיר את הרכב במחסן חומרי בניין הגיעו למקום אנשי המכס שהחרימו את המכונית.

בסופו של דבר הבוגאטי הועמדה למכירה פומבית ועל אף שהסיפור האמיתי שלה היה קצת פחות סקסי מהאגדה שנקשרה בשמה במשך עשרות שנים, היא עוררה עניין רב בקרב אספנים ונמכרה לבסוף בכמעט 280 אלף דולר לאספן מקליפורניה.

כיום הרכב הוא חלק מאוסף של רכבי בוגאטי נדירים והוא מוצג, במצב בו נמשה מן האגם, במוזיאון Mullin Automotive בפרברי לוס אנג'לס.

The post האגדה על הבוגאטי הנדירה מאגם מאג'ורה appeared first on TheCar.

האמת היא, כמעט כמו תמיד, איפשהו באמצע ובעוד שזה בהחלט יכול להיות די מביך לגלות שכל משפחתית ליסינג הכי טריוויאלית עוקפת בסיבוב (תרתי משמע) את מכונית הספורט האייקונית שלכם אשר השקעתם מאות שעות בשיפוצה, מאידך גם שינויים מוגזמים הכוללים שילוב אלמנטים בעלי אופי מודרני מובהק ושדרוגי מנוע מטורפים עשויים להרוס את האופי הקלאסי המיוחד של רכב האספנות שלכם.

עוד בערוץ האספנות של TheCar:
מדריך: כך תשמרו על רכב האספנות שלכם בחורף
האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה?
הפורשה הפסיכדלית של ג'ניס ג'ופלין נמכרה במעל ל-1.7 מיליון דולר

דוגמה מוצלחת למדי של שילוב בין שתי הגישות ניתן לפגוש ב-Z240 מודל 1972 המוצעת בימים אלה למכירה ברשת.
בשלב זה, 5 ימים לפני סיום המכירה, ההצעה הגבוהה ביותר עומדת על מחיר מציאה של 3600 דולרים בלבד, אך יש להעריך שלקראת סיומו של המכרז המחיר לצערנו יטפס מעלה.

ה-Z240 הושקה בשנת 1969 והיא למעשה התחילה את שושלת הדגמים הספורטיבית של ניסאן הנמשכת כבר 46 שנים, מאז ועד עצם הימים האלה.

בתחילת דרכה ה-Z שווקה בארצות הברית (וגם באוסטרליה ובשווקים אחרים) תחת השם דאטסון ועל אף שיש להניח שלא מדובר במכונית שתזכה לאזכור בתולדות ימי הרכב היא זכתה להצלחה לא מבוטלת, העניקה לרוכשיה ביצועים טובים בתמורה לכל דולר ובניגוד לתוצרת ארה"ב מאותן שנים הפגינה גם יכולות פניה מתקבלות על הדעת.
יתרה מזאת, על אף שמדובר במכונית נישה, ה-Z240 היא למעשה זו שסללה את הדרך של היצרן היפני הקטן באותם ימים אל מחוץ לגבולות ארץ השמש העולה.

האקזמפלר הספציפי המוצע כעת למכירה עבר שדרוגים שונים בהשראת גרסאות מסלול למכוניות מהתקופה וכולל בתי גלגל תפוחים, עזרים אווירודינמיים מלפנים ומאחור, חופות פנסים, ג'נטים רחבים, יציבה נמוכה וויתור על פגושי הניקל המסורבלים שהותקנו בהתאם לדרישות הבטיחות האמריקאיות.

מנוע ששת הצילינדרים בנפח 2.4 ליטרים המקורי, שהפיק בגרסה הסדרתית 160 כ"ס ונחשב מתקדם לזמנו, זכה למסכת שדרוגים מקיפה הכוללת מערכת הזנת דלק משופרת עם 3 קרבורטורים כפולים בקוטר 44 מילימטר (שניים במקור) גל זיזים חם, הצתה מבית MSD, סעפת פליטה 6 ל-1 ובוכנות וטלטלים מחוזקים.

המוכר לא מדווח על נתוני ההספק העדכניים, אך ניתן להעריך שסדרה מקיפה של שיפורים במחוזות אולד סקול שכאלה תרמו לעליה של כ-20-25 אחוזים בהספק המנוע ולשיפור יכולת הנשימה והטיפוס המהיר במעלה הסל"ד.
כמו כן, ב-Z הקלאסית ניתן למצוא גם מסרק הגה חדש, מתלים ובולמי זעזועים משופרים מתוצרת יצרני אפטרמרקט נחשבים וגם מוטות מייצבים עבים יותר ובלמים משופרים – תרומת ה-Z280 .

הדיפרנציאל אף הוא הגיע מה-Z280 אך לצערנו מדובר בדיפ' פתוח ולא מוגבל החלקה כמתבקש במכונית ספורטיבית אמיתית.

הקבינה זכתה גם היא למקצה שיפורים מרשים וכוללת צמד מושבי באקט קלאסיים, דשבורד עמוס במחוונים במצב מושלם והגה שלוש צלעות ספורטיבי של ספארקו.

המוכר מציין שכל מכלולי הרכב זכו לטיפול אוהב ומתחייב למצב מכני מושלם.
מה שבטוח הוא שמדובר במכונת נהיגה מענגת ודי עוצמתית מהסוג שעושה לנו חשק ועשוי לגרום לנו לשבת מול המחשב ביום שלישי בערב (המכירה מסתיימת ב-12.1.16 ב-23:30) ולראות האם ברגע האחרון ניתן לשים את היד על מציאה במחיר אטרקטיבי.

• עמוד המכירה של ה-Z240

The post השרירנית הקשישה שעושה לנו חשק appeared first on TheCar.

אם יש לכם הרבה זמן פנוי, הבנה וידע בשיפוץ מכוניות, סכום מכובד של חסכון שלא עושה שום תשואה בבנק ותשוקה לרכבי פרארי, יתכן שהכתבה הזו תשנה את חייכם.

ארבעה רכבי טסטה רוסה של פרארי מוצעים בימים אלה למכירה ב-eBay בסוג של עסקת חבילה של "קנה עכשיו" ב-145 אלף דולר – בערך המחיר בו מחליפים ידיים אקזמפלרים בודדים מדגם זה במצב טוב, וניתן גם להציע מחיר נמוך יותר.

עוד ב-TheCar:
הצעיר ששרף את הפרארי שלו
יבואנית פרארי מכרה 35 מכוניות, והפסידה שלושה מיליון שקלים
במצב קצת יותר טוב: טסטה רוסה עם פחות מ-300 ק"מ מחפשת בעלים

כפי שאתם בוודאי מנחשים, המוכר לא לגמרי התחלק על הראש ויש סיבה לתג המחיר הנמוך. בתמונה כללית במבט מרחוק ארבע המכוניות, שתיים שחורות ושתיים אדומות, נראות לא רע ובמצב שלם למדי, אבל מבט בתמונות התקריב חושף תמונה קצת שונה: השחרחרות נראות כמי שלא זכו לטיפול אוהב וכוללות צבע דהוי, שריטות ושפשופים על הפגושים ועל הספוילרים. אחת מהן נראית כמי שזקוקה רק לרענון ואולי לשכבה חדשה של צבע, בשנייה המצב קצת יותר מורכב ולמשל במקום הגה יש פלייר פטנט, חסרים כל מיני חלקים קטנים וגם הסוויץ' מפורק וכל הנראה מדובר במכונית שנגנבה ומצריכה השקעה כדי להתאושש מהטראומה.

המצב של צמד האדמוניות עגום בהרבה. אחת ככל הנראה עברה תאונה ושוקמה חלקית אבל לא הושלמה ומעבר לצבע כללי חסרים בה גם דיפוני הצד בתא הנוסעים ועוד מספר לא מבוטל של חלקי חוץ ופנים קטנים. עם זאת, המושבים והדשבורד במצב טוב והמנוע שנראה לא רע ובשלבי התאמה סופיים ככל הנראה הוחלף.

המכונית הרביעית ללא ספק תדרוש את תשומת הלב המרבית כדי להחזיר עטרה ליושנה: מדובר במכונית שחוותה סוג של התלקחות אש בתא המנוע וטרם שוקמה. לשמחת הרוכשים נציין שהמנוע עצמו לא נשרף כליל ומאחר שמדובר במנוע וי 12 בתצורת בוקסר שטוחה נראה כי הבלוק והראשים שרדו את השריפה והנזקים במנוע כוללים את מערכת הזנת הדלק, ההצתה וחיווט החשמל. עם זאת, הגיר משום מה חסר, מכסה המנוע העשוי פיברגלאס נמס בחלקו ומצריך החלפה וגם תא הנוסעים ניזוק מהחום וידרוש שיפוץ מקיף.

מעבר למאות אם לא אלפי שעות העבודה שצריך להשקיע כדי להחזיר את ארבע היצירות האקזוטיות הללו למצב תצוגה, ידרשו גם לא מעט מזומנים כדי לרכוש את כל החלקים החסרים או הפגומים, אבל בהתייחס לרמת הביקוש שנרשמת היום למכוניות אספנות אין ספק שבתוך זמן מה ארבעת האקזמפלרים הללו יחזרו לשוק ויעשו, למי שימכור אותם לאחר שיקום, רווח נאה מאוד.

The post 4 במחיר 1: רביעיית סוסים צוהלים במחיר בדיחה appeared first on TheCar.

מדובר בפורשה 356 ספידסטר מודל 1955 מסדרת T1 שרק כ-1,200 יחידות ממנה יוצרו בין השנים 1955-1959. הרכב הספציפי הוא מסדרת ייצור מוקדמת יחסית ונושא את מספר השלדה 0212.

הרכב החליף ידיים בפעם האחרונה בשנת 1968 ונרכש בזמנו על ידי תושב ברקלי. הוא השתמש ברכב עד שנת 1974 ואז בעקבות רעש חזק מהמנוע הוא החנה את הרכב בגראז' הביתי ולאחר כמה בדיקות הבין שיש צורך באוברול כללי. האיש פירק את המנוע אך במקום לשפץ אותו רכש במקומו מנוע מפירוק במצב טוב מרכב מודל 1960 ומגרסה חזקה יותר המפיקה 90 כ"ס.

משום מה הפרויקט התעכב, המנוע לא הותקן והמכונית הקטנה, שכבר בשנות ה-70' נחשבה לבעלת ערך אספני, המתינה והמתינה בגראז' ליום בו בעליה ימצאו את הזמן להחזיר עטרה ליושנה.
השנים עברו, הגראז' הישן כבר לא הגן מן החוץ כמו בעבר וכשהיא חשופה לפגעי מזג האוויר הספידסטר הקטנה החלה להתפרק לאיטה.
למזלם של היורשים של עזבונו של בעליה, מישהו ייעץ להם שהגרוטאה המתפוררת בחצר יכולה להיות שווה משהו מעבר לערך הברזל.

מסתבר שאקזמפלרים של הדגם מהשנים הללו מחליפים ללא בעיה ידיים בסכומים שבין 200-250 אלף דולרים לאחר שיפוץ ולמרות המצב העגום מאוד של הרכב האמור מסתבר שניתן לרכוש תחליף לכמעט כל חלק שהחלודה ניצחה אותו, ובהשקעה של 20-30 אלף דולרים על חלקים והרבה הרבה זמן פנוי (או כסף שיקנה את הזמן של מישהו אחר…) ניתן בהחלט לשחזר את הרכב למצב תצוגה ולהתקין ברכב את המנוע שמחכה כבר משנת 1974.

בכל מקרה, כמי שכבר שיפצו דבר או שנים בחייהם, לנו קשה להחליט אם מדובר באמת במציאה או אולי בבור ללא תחתית.

The post האם הייתם משלמים מעל ל-150 אלף דולר על ערימת חלודה? appeared first on TheCar.

מתחת למכסה המנוע ניתן לפגוש מנוע וי 12 בנפח 4 ליטרים עם 6 קרבורטורים כפולים המפיק 350 כ"ס. למרות מספר הקילומטרים הנמוך, בשנת 2011 התגלה סדק דק בבלוק המנוע והוא הוחלף, אולם בכל מקרה בלוק המנוע המקורי יינתן לרוכש. בשנת 2011 גם המרכב עבר רענון וצבע התפוז חודש. תא הנוסעים מקורי לחלוטין ובמצב מעולה.

אין ספק שהקונטאש מפורסמת יותר ובולטת מהמיורה, אך היא מזוהה עם תקופה מסוימת ופחות נדירה ולכן בשוק רכבי האספנות שוויה של המיורה גבוה בהרבה.
המוכר לא פרסם מחיר מבוקש או מחיר מינימום, אבל לפי מכירות של אקזמפלרים דומים במצב מעולה ועם ייחוס ניתן לצפות לסכום גבוה ממיליון דולר.

The post הלמבורגיני שכיכבה בג'וב האיטלקי יכולה להיות שלכם appeared first on TheCar.

מסתבר שלא רק נבלות מחלידות סובלות מהבעיה הזו וגם הרבה רכבי אספנות מבהיקים שבמבט ראשון נראים כאילו זה עתה יצאו מהמפעל, מתחת למעטפת נראים לגמרי אחרת.
זו הסיבה שאספנים מחפשים לאו דווקא את המכוניות הנוצצות ביותר אלא בראש ובראשונה את אלו הכי מקוריות.

בכל מקרה, אם כסף הוא לא בעיה ואתם מחפשים מכונית שהיא גם נוצצת וגם מקורית לחלוטין, בוודאי תשמח לשמוע שמוזיאון מרצדס הרשמי בשטוטגרט שבגרמניה החליט להציע חלק מהאוסף למכירה פומבית.

מדובר ב-24 מכוניות ממגוון דגמים גדול ובמרצדס החליטו לאגד אותם תחת השם "ALL TIME STARS".
במרצדס מציינים שהמשותף לכולם הוא שמדובר ברכבי אספנות שמתאימים לנהגיה יומיומית.

המכונית הישנה ביותר שמוצעת למכירה היא מרצדס טייפ 630 קומפרסור מודל 1929 – מכונית טורינג מרווחת ופתוחה עם מנוע בנפח 6.3 ליטרים שבעזרת מגדש על מפיק 160 כ"ס.
המכונית החדשה ביותר שמוצעת למכירה יוצרה בשנת 1998 והיא היחידה שלא תוכל לשמש אתכם ביום יום אך לא בגלל שיש לה בעיות אמינות אלא משום שמדובר ב- AMG CLK-LM – מכונית מרוצי סיבולת עם 600 כ"ס.

כמו כן, במכירה ניתן יהיה לשים את היד על רכבים פחות אקזוטיים אבל בהחלט מעניינים כמו מרצדס 280 SE (W116) מודל 1973 עם 85 אלף קילומטרים בלבד, מרצדס 450 SEL מודל 1979, מרצדס SL280 מודל 1980, מרצדס E קלאס 200 דיזל מודל 1982 למי שמתגעגע למוניות של שנות השמונים, מרצדס E60 AMG מגרסה במהדורה מיוחדת מודל 1995 ועוד.

כל המכוניות טופלו על ידי מכונאי המוזיאון ועומדות בסטנדרטים הגבוהים של מומחי המוזיאון.
חלק מהמכוניות מוצעות ללא מחיר מינימום ואילו לאחרות נקבע מחיר התחלתי הנע בין פחות מעשרת אלפים יורו לדגמים פחות נדירים ומגיע עד ל-850 אלף יורו במקרה של הקשישה בת ה-86.
מרצדס הקימה אתר ייעודי למכירה (בגרמנית) הכולל הרבה פרטים, מידע ותמונות של כל אקזמפלר.

The post חולמים על מרצדס אספנות במצב טוב? מוזיאון מרצדס מוכר חלק מהאוסף appeared first on TheCar.

מעבר לתפקידיו הרבים בסרטים על המסך הגדול וגם הקטן בסדרות טלוויזיה שונות, מקווין זכור גם כמשוגע על מכוניות ואופנועים ובמקביל לקריירה הקולנועית שלו הוא השתתף בלא מעט מרוצים ורשם הישגים מרשימים מאוד. מקווין גם התעקש לבצע בסרטים בהם הופיע חלק גדול מפעלולי הנהיגה בעצמו.
רצף חייו של מי שנראה כ"גבר האולטימטיבי" נקטע כשבשנת 1978, בהיותו בסך הכל בן 48, התברר כי חלה בסרטן חמור בדרכי הנשימה, ככל הנראה בשל חשיפה לאסבסט.

מקווין סבר שחליפות המרוץ חסינות האש והקירות האקוסטיים באולפני הסאונד של הוליווד הם שגרמו לו לחשיפה מוגזמת לחומר המסרטן, אך לטענת מומחים החשיפה המסוכנת לסיבי אסבסט התרחשה שנים רבות לפני כן בעת שירותו על משחתת כחייל בצי האמריקאי.

כך או כך, לפחות באותה התקופה היה מדובר בסרטן חשוך מרפא ומאחר שלרופאים לא היה מזור למחלתו מקווין בחר לצאת למקסיקו לסדרת טיפולים לא קונבנציונליים שהיו אסורים בארצות הברית
הרכב שמוצע כעת למכירה הוא הרכב בו נסע השחקן בנובמבר 1980 לשדה התעופה בלוס אנג'לס, יחד עם הכומר המטיף בילי גרהם בדרכו לניתוח ולסדרת הטיפולים ממנה לא שב.

בניגוד למרבית כלי הרכב של מקווין, במקרה זה לא מדובר במכונית ספורט או באופנוע מרוץ אלא בטנדר שברולט מודל 1952 עם מנוע 6 צילינדרים ותיבת הילוכים ידנית שעל הארגז שלו נבנה קרוואן קומפקטי מאלומיניום בהתאמה אישית הכולל מיטה זוגית, מטבחון קטן והרבה תאי אחסון.

הטנדר-קרוואן הייחודי שחנה במגרש משומשות במליבו תפס את עיניו של מקווין ובפברואר 1978 הוא רכש אותו.
על אף שבחניה של מקווין חנו באותה עת לפחות 30 כלי רכב נוספים שהיו ברובם מעניינים יותר מהטנדר האמור ועל אף שלא היתה לו בעיה להרשות לעצמו קרוואן מודרני ומפנק יותר, השחקן השתמש בטנדר הישן למספר מסעות דרכים ארוכים שעשה.

מאז מותו, הקרוואן נמכר מספר פעמים אך נשמר במצב מקורי ומצוין. באוגוסט השנה הוא החליף ידיים בeBay- בתמורה ל-98 אלף דולרים (פי 4 מערכו של טנדר קרוואן כזה ללא ייחוס) וכעת הוא מוצע למכירה פומבית בתקווה להשיג מחיר גבוה יותר על ידי בית מכירות ידוע שמכר בעבר חלק מעיזבונותיו המתגלגלים של מקווין כמו פורשה 911 טורבו מודל 1976 ופרארי 275 GTB.

עם זאת, יש להניח שבניגוד לפורשה ולפרארי שזוהרו של מקווין הזניק את המחיר שלהן ל-2 ול-9 מיליון דולרים בהתאמה, במקרה של הקרוואן המחיר ישאר במחוזות שפויים יותר. ההכנסות מהמכירה יתרמו לבית ספר בקליפורניה שמקווין תמך בו בימי חייו.

The post רכב הטיולים של סטיב מקווין יכול להיות שלכם appeared first on TheCar.

חשוב להדגיש כי לא מדובר בתפאורת דמה בצורת מכונית אלא ברכב נוסע ומתפקד לחלוטין שמתחת למעטפת המאוד לא שגרתית כולל מכלולים מודרניים כמו מנוע וי 8 ומערכת מתלי אוויר של ריינג' רובר.

בשלב זה לא ברור מה יהיה המחיר הסופי בו ימכר הרכב המדהים הזה, אולם נראה שהוא יהיה גבוה מזה של המשפחומטית שלכם אבל נמוך בהרבה מכוכבות סרטים  אחרות כמו האסטון מרטין DB5 ששימשה את שון קונרי ב"גולדפינגר" ונמכרה ב- 2010 בתמורה ל-5 מיליון דולרים.

אגב, בשנת 2011 המכונית כבר הוצעה למכירה אך לא החליפה בסופו של דבר ידיים מאחר שהמכירה לא הגיעה למחיר המינימום שנקבע בזמנו. מעניין יהיה לראות מה יקרה הפעם.

עוד על אספנות ב-TheCar:
בועז דגן, מבכירי אספני הרכב הקלאסי בישראל, הלך לעולמו
המכונית המעופפת של בואינג נמכרה

The post מחפשים מכונית לא שגרתית? מצאנו משהו בדיוק בשבילכם appeared first on TheCar.

על רקע מאה של התחדשות גדולה ואין סוף פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים, זה נראה טבעי ורק עניין של זמן עד שההמצאה שתחבר בין מטוס למכונית תופיע ותשנה את עולם התחבורה האישית.

"שילוב בין מטוס למכונית זה השלב הבא. אתם יכולים לחייך, אבל בקרוב זה יגיע", הצהיר בביטחון בשנת 1940 הנרי פורד, מי שהמציא את כלי הרכב הראשון בייצור סדרתי והפך את המכונית מצעצוע לעשירים לכלי תחבורה ששינה את פני העולם.
שנות ה-40 עברו חלפו להן ובשנות ה-50 חלמו על מכוניות מעופפות לכל דורש בסרטי מדע בדיוני רבים, אך חזון עתיד עולם הרכב לא הגיע לכדי מימוש וכך היה גם בשנות ה-60, ה-70 וחלק ניכר משנות ה-80.
רבים כבר החלו להתייאש ולהבין שהחזון כנראה רחוק מלהתממש, אבל אז, ב-3 ביולי 1985 -השבוע לפני 30 שנים, יצא לאקרנים הסרט הראשון בטרילוגיה הבלתי נשכחת "בחזרה לעתיד".

בסופו של הסרט יש סצינה קצרה שאף אחד שגדל באייטיז לא ישכח במהלכה מצהיר ד"ר אמט בראון, שהזמין את מרטי מק'פלי וחברתו לנסיעה בדלוריאן שהסב למכונת זמן: "כבישים? מהמקום שאני בא ממנו (שנת 2015, בה מתרחש החלק העתידני של הטרילוגיה) לא צריכים כבישים!"

יתכן שאותו תאריך יעד ברור שניתן בשובר הקופות הביא כמה מהנדסים של בואינג, חברה שידועה כאחת שמבינה דבר או שניים בבניית כלים מעופפים, להשקיע במחצית השניה של שנות ה-80 כמה מיליוני דולרים טובים בפרויקט בשם Sky Commuter לפיתוח מכונית מעופפת אישית.

על פי התכנון, ה- Sky Commuter היה אמור להתרומם אל על בעזרת כוח עילוי מ-3 מדחפי פרופלור אנכיים בקדמת הכלי ואחוריו ולנוע על הכביש בעזרת כוח דחף ממנוע טורבינת הגז שבמצב טיסה גם מסובב את המדחפים.
על פי התכנון הכלי היה אמור לנוע במהירות של עד כ-140 קמ"ש (האם רק אנחנו מזהים קשר למהירות זהה של 88 מייל לשעה אליה הדלוריאן מ"בחזרה לעתיד" הייתה צריכה להגיע כדי לנוע בזמן?) ולטווח של כ-360 קמ"ש.

הפרויקט עבר את שלב שולחן השרטוט ו-3 אבות טיפוס בגודל מלא נבנו והציגו חזון מרהיב ומלא תקווה.

גורמים שונים שהיו מקורבים לפרויקט טענו בזמנו שהמיזם הגיע גם לשלב הניסויים המעשיים ושה-Sky Commuter הצליח להתרומם ולרחף באוויר.

עם זאת, משום מה, אין שום הוכחה – תיעוד, צילום או סרטון של ניסוי מעשי מוצלח שכזה וניתן להעריך שהדיווחים על אבות טיפוס שאיבדו יציבות וכושר עילוי בגובה של לא יותר מ-3 מטרים והתרסקו היו יותר קרובים למציאות.

בכל מקרה, אחרי ש-6 מיליון דולרים – לא מעט כסף במונחים של שנות ה-80 – התאדו לאוויר מבלי שהושגה פריצת דרך של ממש, הפרויקט נגנז וכל מה שנותר ממנו הוא אב-טיפוס בודד ששרד.

בשנת 2008 מישהו בבואינג החליט לעשות ניקוי במחסנים ולהפטר מהזיכרון לאותו כישלון ואב הטיפוס מצא את דרכו ל-eBay והחליף ידיים, ללא מנוע ושאר מערכות האחראיות על תנועה באוויר וביבשה, בעבור כ-110 אלף דולרים.

לאחרונה ה- Sky Commuterהחליף שוב ידיים לאחר שהוצע למרבה במחיר באירוע של בית המכירות בארט ג'קסון. המחיר אגב, ממש לא המריא והזוכה שילם בעבורו 71,500 דולרים.

מצד אחד ללא ספק מדובר בסכום לא ממש גבוה לפריט אספנים נדיר, אך מאידך יש לזכור של-Sky Commuter אין שום יכולת תזוזה ובוודאי לא טיסה וכיום בעבור סכום של כ- 250 אלף דולר אפשר לרכוש את ה"טרנזישן" שפותח על ידי חברה קטנה בשם טרפוג'יה ממסצ'וסטס שבארצות הברית, אשר על אף שהוא נראה הרבה פחות עתידני ופורץ דרך מה-Sky Commuter מהאייטיז באמת מציע יכולת לנוע על הכביש וגם לעופף בשמיים.

עוד חידושים והמצאות ב-TheCar:
פיתוח חדש: הרכב לא יניע אם אתם שיכורים
פיזיקה בשירות הבטיחות: המפוח שיציל אתכם מתאונה

The post המכונית המעופפת של בואינג נמכרה appeared first on TheCar.