מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי האמריקני, NHTSA, שלף בשבוע שעבר "כרטיס צהוב" לתעשיית הרכב והציג שורת דרישות חסרות תקדים לגבי האופן שבו היא נדרשת לאתר תקלות סדרתיות ולטפל בהן.

פורד, יצרנית הרכב השנייה בגודלה בארה"ב, חטפה את הקנס השני בגודלו בהיסטוריה של מינהל הבטיחות בגלל תקלות בתיקון כשל לא מאוד קריטי לכאורה, והיא נדרשת לבצע שינוי ארגוני דרמטי ויקר בהתייחסות ובאופן הטיפול העתידי בכשלים בטיחותיים.

הפרשה הנוכחית החלה להתגלגל בספטמבר 2020, לאחר שפורד יידעה את מינהל הבטיחות אודות תקלה במצלמת הרברס בכ-620,000 כלי רכב מדגמי F-150, F-250, F-350, F-450, F-550, אקספדישן, אקספלורר, מוסטנג, טרנזיט, אסקייפ, ריינג'ר ואדג', וכן לינקולן נאוטילוס וקורסייר. אנשי פורד הכריזו בשעתו על קריאה לתיקון ("ריקול") והם מעריכים שהכשל שנתגלה – תקלה במעגל מודפס של מצלמת הרברס – קיים בכ-47% מכלי הרכב שכלולים בקריאה.

ארבע שנים לאחר מכן, בעקבות בדיקה שבוצעה על-ידי מינהל הבטיחות (NHTSA), הסתבר שפורד לא סיפקה מידע מדויק ומלא על הקריאה לתיקון בהתאם לנדרש ב"חוק הלאומי לבטיחות תנועה ורכב", ולכן הוחלט לקנוס אותה בסכום משמעותי של 165 מיליון דולר. "ביצוע מדויק ומהיר של קריאות לתיקון הן קריטיות לשמירה על הבטיחות של כל המשתמשים בכבישים שלנו", מסרה סגנית מנהל ה-NHTSA, סופי שולמן, בהודעה לעיתונות. "NHTSA מחויבת להבטיח שיצרניות רכב מצייתות לחוקים שנועדו לשמור על הבטיחות בכבישים שלנו".

במסגרת הסדר פשרה שנחתם בין NHTSA לפורד תשלם יצרנית הרכב באופן מידי 65 מיליון דולר ועוד 55 מיליון דולר בעתיד. סכום נוסף של 45 מיליון דולר מוגדר כ"קנס על תנאי" שפורד תישא בו אם היא לא תנהל כראוי את המשך הקריאה לתיקון. לצורך זה ימונה גורם "צד שלישי בלתי תלוי" אשר יפקח על המבצע, יגיש המלצות לגבי אופן ביצוע התיקונים, ויעריך באיזו מידה פורד מיישמת את אותן המלצות.

נגמרו המשחקים

אנשי מינהל הבטיחות מדגישים שהקנס שהוטל על פורד הוא העונש האזרחי השני בהיקפו בהיסטוריה של NHTSA והם רומזים שזאת רק ההתחלה ושיצרניות רכב צריכות לקחת יותר ברצינות את החובות שלהן כלפי המשתמשים הרכב ובדרך.

"המשמעויות הכספיות והלא כספיות של הצו נועדו לשפר את הציות של פורד לחוק", נכתב בהודעה. "כאשר יצרניות לא שמות בראש סדר העדיפויות שלהן את בטיחות הציבור האמריקני ועומדות בהתחייבויותיהן לפי החוק הפדרלי, NHTSA תדרוש מהן אחריות", צוטטה שולמן בהודעה.

בראיה צופת פני עתיד נדרשת פורד לבחון את כל הקריאות לתיקון שהיא ביצעה בשלוש השנים האחרונות כדי לוודא שהן בוצעו כראוי – ובמידת הצורך לזמן כלי רכב שלא תוקנו.
חשוב יותר: ה-NHTSA דורש מפורד לבחון מחדש את כל תהליך קבלת ההחלטות שלה בנוגע לקריאות לתיקון ולבצע שיפורים דרושים, ובכלל זה לבדוק את היכולת שלה לנתח נתונים כדי לזהות טוב יותר פגמים שקשורים לבטיחות. למשל, פורד נדרשת לפתח ולהטמיע פלטפורמת ניתוח נתוני בטיחות שתשפר את הנגישות של מסמכים שכוללים מידע רלוונטי לחקירות בטיחות פנימיות שלה כמו גם לחקירות שאותן יוזם מינהל הבטיחות. פורד נדרשת להשקיע כ-20 מיליון דולר בסעיף זה בלבד.

בנוסף, פורד חייבת לשפר את שיתוף המידע ולהגביר את המהירות שבה מתקבלת כל החלטה שנוגעת לקריאות לתיקון, לבנות "מעבדת בדיקות הדמיה שתתמקד באלקטרוניקה במתח נמוך כגון מעגלים מודפסים, וכן להשקיע במערכת מעקב אחר מספרי שילדה כדי לעקוב אחר רכיבים שמשמשים בכל רכב". נציגי פורד ו-NHTSA ייפגשו אחת לרבעון כדי לוודא שהחברה מצייתת להסדר הפשרה שסוכם ביניהם.

האם טראמפ יחסל את הבטיחות?

בקדנציה הקודמת של הנשיא דונלד טראמפ בוצעו קיצוצים בסמכויות ובפעילות של NHTSA ולא יהיה זה מופרך להניח שמאחורי הלחצים לעשות את זה עמדו יצרניות הרכב האמריקניות.

כעת, לאחר שהבטיח לתמוך ביצרניות הרכב האמריקניות ומינה את אילון מאסק, יו"ר טסלה, לבעל תפקיד בממשל שלו – לא צריך להיות פרנואיד כדי להניח שלמינהל הבטיחות יהיו אויבים חדשים-ישנים בבית הלבן.

לפורד, שביצעה בשנה החולפת 62 קריאות לתיקון של כ-4 מיליון כלי רכב – יותר מכל יצרנית רכב אחרת בארה"ב – אין צורך מיוחד בגוף שדואג לנהגים ושאר משתמשי הדרך ולצורך זה מכניס אותה להוצאות.
באוקטובר האחרון פורד דיווחה על ירידה של 100 מיליון דולר ברווחי הרבעון השלישי ביחס לתקופה המקבילה אשתקד והיא ייחסה את הנתון הזה לעלויות האחריות הגבוהות של אותן קריאות לתיקון.

עם כניסת טראמפ לבית הלבן לא מן הנמנע שהצעדים ההיסטוריים של NHTSA כלפי פורד ייזכרו בדברי הימים כ"שירת הברבור" של הגוף הזה.

לקריאה נוספת:

פורד אדג' מוחזר לתיקון בישראל אבל הכשל החמור באמת עדיין נחקר
פורד פוקוס וקוגה: חלק מן המנועים יתוקנו אבל מה לגבי תיבות ההילוכים?
דליפת דלק בפורד ברונקו ואסקייפ עלולה לגרום לשריפה

The post נגמרו המשחקים? פורד תשלם 165 מיליון דולר בגלל ביצוע כושל של ריקול בטיחותי appeared first on TheCar.

אחד הסיוטים של כל נהג ונהגת מתגשם בעשרות אלפי מכוניות מתוצרת ג'יפ, פיאט, אלפא-רומיאו ודודג': דוושת הבלמים עלולה להתפרק בזמן שלוחצים עליה, וצריך להיות קרי רוח במיוחד כדי לעצור את הרכב.

קבוצת סטלנטיס פרסמה בשבוע שעבר מספר קריאות לתיקון של עשרות אלפי מכוניות חדשות יחסית לצורך התקנה מחדש של בורג שמקבע את דוושת הבלמים למקומה. נקראו לתיקון כ-34,500 מכוניות מדגמי ג'יפ קומפאס ו'רנגייד', כ-21,000 אלפא רומיאו טונאלה, כ-12,500 פיאט 500X, וכ-17,000 דודג' הורנט – שכולם יוצרו בשנים 2023-2024.

בחלק מן הדגמים האלה מותקן בלם יד חשמלי ולאנשי סטלנטיס יש פתרון "מקורי" עבור נהגים ונהגות שדוושת הבלם מתפרקת להם תוך כדי נסיעה. לדבריהם, אם רוצים לבלום את הרכב בלי דוושה יש ללחוץ על כפתור בלם היד עד שהרכב עוצר. "בנוסף", הם מנסים להרגיע, "מערכת בלימת החירום האוטומטית – אלא אם כן היא מושבתת – תתערב גם ללא פעולה מצד הנהג כאשר היא מזהה התנגשות קרובה". תודה, אבל לא תודה.

בסטלנטיס מדווחים על 12 מקרים שבהם דוושת הבלם קרסה תוך כדי נסיעה, אלה דווחו לחברה בין 8 בנובמבר 2023 עד ל-4 באפריל 2024 (כלומר מלפני שנה עד לפני כחצי שנה), ובאחד מהם גם נגרמה תאונה, אם כי ללא נפגעים.

בעלי רכב רלוונטיים אמורים להיקרא על-ידי היצרנית לתיקון ובמוסך יבוצע חיזוק של הזרוע של דוושת הבלם באמצעות הוספת בורג ואום למכלול הדוושות.

נכון להיום (18 בנובמבר 2024) עדיין לא מופיעה קריאה כזאת לתיקון לגבי אף אחד מן הדגמים שנמכרו בישראל, וצריך לקוות שאף נהג או נהגת ישראלים לא ימצאו את עצמם עם דוושת בלם שקרסה.

האלקטרוניקה התחרבשה ואין פתרון

ובינתיים, מהצד השני של האוקיאנוס האטלנטי קראה סטלנטיס לתיקון של יותר מ-206,000 כלי רכב מדגמי ג'יפ גרנד צ'רוקי ודודג' דורנגו משנות הדגם (האמריקניות) 2018-2019 למרות שעדיין אי אפשר לפתור את התקלה שלהם.

הכשל שהתגלה עלול לאפשר לכלי רכב לנוע בלי שליטה מתוך חניה או להשבית את מערכות ה-ABS או את בקרת היציבות האלקטרונית (ESC) בזמן נסיעה. בנוסף, התקלה עלולה לגרום להדלקת אורות הבלימה גם כאשר נהג או נהגת לא לוחצים על דוושת הבלמים.

סטלנטיס הודיעה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני שהיא עדיין לא מצאה פתרון לבעיה, וברגע שיהיה לה כזה היא תשלח מכתבים לכל בעלי הרכב כדי לזמן אותם למוסכי השירות.

חלק מאותם כלי רכב כבר הוחזרו לתיקון בגלל בעיה דומה בשנת 2022, אבל גם הם זקוקים לתיקון נוסף. בסטלנטיס מכירים 533 תביעות אחריות שקשורות לכשל הזה אבל לא ידוע להם על תאונות או פציעות.

לקריאה נוספת:

הונדה תתקן 1.7 מיליון כלי רכב בגלל כשל בהיגוי
כריות האוויר ממשיכות לקטול: אופל וב.מ.וו קוראות לתיקון של 12.5 מיליון מכוניות
מחלה כרונית בסוזוקי סוויפט 2017-2021: כשל במדחס המזגן

The post בלי מעצורים: בעיות בלמים מסוכנות במאות אלפי מכוניות מתוצרת סטלנטיס appeared first on TheCar.

על כבישי ישראל מתגלגלות כיום כ-13,000 מכוניות מדגמי טויוטה ולקסוס משנות הדגם 2007-2009 עם פגם ייצור סדרתי בדאשבורד.
הסדר פשרה שאושר לא מכבר על-ידי בית המשפט מקנה לבעלי הרכב האלה מספר חודשים שבמהלכם הם זכאים לקבל דאשבורד חדש אשר ייוצר במיוחד עבורם, וזאת תמורת השתתפות עצמית בגובה 1,250-2,500 שקלים. שווי ההטבה לכל בעל רכב: כ-7,300 שקלים או יותר.

בתביעה הייצוגית, שהוגשה על-ידי עו"ד תומר ברם בשנת 2019, נטען שבדגמים שונים מתוצרת טויוטה ולקסוס שיוצרו בין חודש ינואר 2007 ועד לחודש מרץ 2009 קיים פגם ייצור שכתוצאה ממנו משתנה המרקם של הדאשבורד והופך לדביק או סדוק, או שהוא "נמס". בבקשת האישור נטען שאנשי טויוטה מודעים לכשל הסדרתי, ולראיה הם תיקנו אותו בארצות הברית על חשבונם ואף השיבו שם כספים ללקוחות והאריכו את תקופת האחריות ל-10 שנים.

למרות זאת – כך נטען – הם לא דאגו באותה מידה ללקוחותיהם בישראל: לא רק שבעלי רכב נאלצו לשלם בין כ-8,000 לכ-18,000 שקלים כדי להחליף דאשבורדים פגומים או לנסוע במכוניות פגומות – טויוטה ונציגיה אף התעשרו על חשבון בעלי הרכב שרכשו מהם חלפים.

אנשי טויוטה ונציגיהם טענו מנגד שאין בעיה אמיתית בדאשבורדים אלא לכל היותר "שינויים קוסמטיים קלים שמתרחשים בחלק מכלי הרכב לאחר שימוש לאורך שנים בתנאים של חום ולחות גבוהים". הם גם טענו שלשינויים האלה אין השפעה על תפקוד הרכב או על הבטיחות ולכן לא חלה עליהם חובה להחליף דאשבורדים לאחר תום תקופת האחריות.

טענה אחרת של טויוטה, שקצת סותרת את הקודמת, היא שבמהלך שנת 2016 בוצע בישראל קמפיין שאפשר לבעלי רכב רלוונטיים להחליף דשבורד ללא עלות ולמעשה להאריך את האחריות לרכב ל-10 שנים מיום שעלה על הכביש. ארבע שנים קודם לכן, כך נטען, הוצעה "הטבה שירותית" נפרדת של זכאות להחלפת דשבורד בתנאים מסוימים לדגמי לנד קרוזר.

הדאשבורדים הנמסים של טויוטה ולקסוס

מהסדר הפשרה עולה שהתקלה הסדרתית קיימת בדגמי טויוטה אוונסיס, קאמרי, קורולה ולנד קרוזר 'פראדו', ובדגמי לקסוס RX, IS, ו-LS – אשר יוצרו בין 1.1.2007 ועד ל-28.3.2009.

הקבוצה הגדולה ביותר של כלי רכב שנפגעו כוללת את טויוטה קורולה, ואילו העלות הגבוהה ביותר של החלפת דאשבורדים היא בדגמי טויוטה לנד קרוזר ובכל דגמי לקסוס.

כמו ברוב התביעות הייצוגיות שמוגשות בישראל גם במקרה הזה טענות הצדדים לא נבחנו לגופן על-ידי בית המשפט ותחת זאת התקיים הליך גישור שבסופו גובש הסדר פשרה. בהסדר מסוג זה אף צד לא מודה בעובדות, ולרוב הוא פוגע בכל מי שנשמט מקבוצות הנפגעים שמוגדרות בו, כפי שקרה גם הפעם.

החלק הטוב של ההסדר מקנה לכל בעלי הרכב עם דאשבורד פגום את הזכות להביא את הרכב לבדיקה במוסך מורשה של טויוטה או לקסוס, ובמידת הצורך להחליף אותו תמורת דמי השתתפות עצמית.

אנשי טויוטה טענו שמכיוון שמדובר במכוניות בנות 15-17 שנים אין לטויוטה מלאי של דאשבורדים אך החברה תדאג לייצר כאלה במיוחד לצורך ההחלפה, וזה כמובן מסרבל את הליך התיקון.
כל מי שכבר תיקן את הדאשבורד במוסך מורשה של טויוטה יקבל פיצוי חלקי: מן הסכום ששולם על ידו ויוחזר לו יקוזזו דמי ההשתתפות העצמית, ולא יתקבל פיצוי על נזקים עקיפים.

ההישג החשוב של התביעה וההסדר הוא תיקון כשל סדרתי במכוניות בנות 15-17 שנים באופן שעשוי לשדרג את חלקן במידה רבה.

נקודות התורפה של ההסדר, מעבר לעובדה שבעלי רכב נדרשים לשלם תמורת תיקון כשל סדרתי שהיצרנית מודעת אליו – הן ראשית לכל משך זמן קצר של חודשים בודדים שבמהלכם חייבים בעלי הרכב להחליט אם לשלם את דמי ההשתתפות כדי לתקן את הרכב שלהם. ההסדר גם לא מבטיח באופן מוחלט שכל בעלי הרכב שכלולים בו יהיו מודעים לנושא או לזכויות שלהם.

בעיה לא פחות חמורה היא "מנהרת מילוט" שחצובה מתחת להסכם אשר מאפשרת לטויוטה לברוח מבלי לבצע החלפת דאשבורדים בכלל. במצב כזה ייתכן שגם בעלי רכב שירצו בכך לא יוכלו להחליף דאשבורדים.

בנוסף, באופן מאוד תמוה ההסדר הזה מקפח, ולמעשה זונח, את כל בעלי הרכב שתיקנו דאשבורדים פגומים על חשבונם במוסכים שאינם מורשי טויוטה, והוא אף מגביל באופן שערורייתי את סכום התביעה האישית שהם יכולים לתבוע את טויוטה. לחלק הזה של ההסדר אין הסבר מניח את הדעת, ומוזר ששני שופטי בית המשפט המחוזי לא טרחו לאזכר את הלקונה הזאת.

לאחר שההסדר הוגש לאישור בית המשפט התקבלה שם התנגדות של היועצת המשפטית לממשלה, והטיעונים שלה נגעו בעיקר לגובה דמי ההשתתפות העצמית, לכך שמי שתיקן את הרכב שלו במוסך לא מורשה לא זכאי לפיצוי ולאופן חישוב הגמול שיקבלו עורכי הדין שהגישו את התביעה.

היועמ"שית טענה – בצדק רב – שלא רק שהגמול לעורכי הדין מנותק מן התועלת הממשית שתצמח לקבוצת הנפגעים – הוא אפילו מעודד את טויוטה ואת עורכי הדין לצמצם את מספר הזכאים לפיצוי במקום להגדיל אותו.
בהמשך נאלץ בית המשפט להתערב פעמיים נוספות בעיצוב הסדר הפשרה עד שזה סוכם ופורסם בחודש מאי השנה. דיון אודות גובה הגמול של עורכי הדין התקיים בנפרד, והפך לחלק הכי מעניין בפרשה הזאת.

מה נותנים, מה מקבלים?

צריך לומר שעד כה לא פורסמו נתונים מדויקים אודות מספר כלי הרכב המעורבים שיזכו ליהנות מן ההסדר, אולם הקבוצה המקורית של כלי הרכב האלה כללה קרוב ל-14,000 מכוניות. מבין כל כלי הרכב שאינם לנד קרוזר – כ-88% הם דגמי טויוטה קורולה. כאמור – משך תקופת ההסדר מוגבלת לשנה – ומכיוון שהוא נכנס לתוקף ב-3 באוקטובר השנה זה אומר שכל בעלי הרכב הרלוונטיים חייבים לדעת עליו כדי להחליט במהירות כיצד לפעול.

מי שלא תיקן עד כה את הדאשבורד שלו יכול להגיע עם הרכב לבדיקה במוסך, ובמידה שייקבע שנדרשת החלפה הוא יידרש לשלם 1,250 שקלים (בתוספת 100 ש"ח במקרה של תשלום בכרטיס אשראי), ואז להמתין להודעה על המועד שבו תבוצע החלפת הדאשבורד. שווי ההטבה לבעל טויוטה קורולה שיבחר להחליף דאשבורד מוערך בכ-7,300 שקלים. בעלי טויוטה לנד קרוזר מן הקבוצה הרלוונטית יצטרכו לשלם 2,500 שקלים כדמי השתתפות (בתוספת 200 ש"ח לתשלום בכרטיס אשראי).

אם טויוטה ולקסוס לא יצליחו לספק לבעלי הרכב דאשבורדים חדשים תוך שנתיים ממועד ההזמנה – בעלי רכב יוכלו להחליף דאשבורד בכל מוסך שיכול לבצע עבורם את העבודה (אם יימצא כזה מוסך), או לקבל פיצוי בסך 2,250 שקלים (או 4,500 שקלים לבעלי לנד רובר). ככל שטויוטה תתעכב בביצוע ההחלפה לאחר ששולמו דמי השתתפות יקטן סכום ההשתתפות העצמית וטויוטה אף תצטרך להחזיר כסף.

כאמור – בעלי רכב שכבר תיקנו בעבר דאשבורדים פגומים במוסך מורשה של טויוטה ושילמו תמורת התיקון יקבלו את כספם בחזרה בניכוי 1,250 שקלים (או 2,500 שקלים לבעלי לנד קרוזר).

חשוב להדגיש שבעוד שטויוטה יכולה לפרוש את ביצוע התיקון על פני מספר שנים – בעלי רכב יכולים לפנות בבקשה להחלפת דאשבורד רק במשך תקופת ההסדר ולאחר מכן יאבדו כל זכות, כולל גם את האפשרות לתבוע את טויוטה. רק במהלך תקופת ההסדר יכול כל בעל רכב לבדוק אם הרכב שלו כלול בקבוצת כלי הרכב שזכאים לבדיקה (ובמידת הצורך להחלפת דאשבורד) וזאת על-ידי הקלדת מספר הרישוי של הרכב באתר האינטרנט של יוניון מוטורס או לקס מוטורס בישראל.

הסדר טוב, אבל הכל יחסי

שופט בית המשפט המחוזי יחזקאל קינר, אשר אישר את ההסכם, סיכם וכתב שהוא בחן את סיכויי ההצלחה של התביעה בין השאר לנוכח "גילם המופלג של כלי הרכב", מפני ש…"גילם… מהווה מכשול… שכן אם הייתה התביעה ממשיכה להתנהל אין להקל ראש בטענות המשיבות בדבר גבולות הזמן שיש לשים לאחריות לכלי רכב, וזאת בנוסף לטענותיהם האחרות… ההסכם מעניק אפשרות לחברי הקבוצה להחליף את הדשבורד… (ומביא) בחשבון אי קיומם של חלפים זמינים אצל (טויוטה) והצורך בייצור חלפים אלה…"

לגבי גובה ההשתתפות העצמית כותב השופט קינר שהיא "אינה גבוהה ביחס למחירו המלא של התיקון, ואני סבור כי מי שנושא הדשבורד אכן מציק לו והוא חפץ בהחלפתו, יהא מוכן לשלמה על מנת "ליהנות" מדשבורד חדש. מובן שעדיף היה אלף מונים אלמלא הייתה נדרשת השתתפות עצמית זו, אך בנסיבות הנוכחיות היא מהווה את הרע במיעוטו".

כדי להבין שמדובר בהסדר טוב, יחסית, די להשוות אותו להסדר השערורייתי שנקבע לגבי קיה ספורטאז'. בשונה מטויוטה, קיה לא הכירה באחריות שלה לכשל ולא ביצעה ניסיון לתקן חלק מכלי הרכב על חשבונה במסגרת אחריות מורחבת. יתרה מכך: אצל קיה מדובר בכלי רכב הרבה יותר חדשים אבל עלות ההשתתפות העצמית לכל בעל רכב יותר מאשר כפולה. מן העבר האחר לא מזיק להזכיר פרשה דומה עם דאשבורדים בעייתיים בדגמי מאזדה – שם לקחה היצרנית אחריות מלאה והחליפה פריטים פגומים על חשבונה, וללא דמי השתתפות כלל.

יש לכם תקלה סדרתית ברכב? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

כריות אוויר קטלניות בסיטרואן, DS ואופל: האם תביעה ייצוגית הצילה ישראלים?

ריקול משמעותי ל-BYD אטו 3 ודולפין, וזה אירוע חשוב וחיובי

קנית רכב משומש מחברת טרייד אין? כנראה שעבדו גם עליך

The post טויוטה ולקסוס יחליפו דאשבורדים באלפי מכוניות בנות 17 בישראל appeared first on TheCar.

בחודש מאי השנה החלו סיטרואן, DS ואופל לבצע באירופה קריאה לתיקון ("ריקול") להחלפת כריות אוויר מסכנות חיים מתוצרת טקאטה בכ-240,000 מכוניות משנות הייצור 2009 עד 2019.

יותר מחצי שנה לאחר מכן, כאשר הן נאלצות לתקן את אותו כשל ביותר מ-600,000 מכוניות באירופה, צפון אמריקה, המזרח התיכון, אפריקה ואמריקה – ישנם לפחות 20,800 בעלי רכב ישראלים שחייבים כנראה תודה למוסד התביעות הייצוגיות שבזכותו תוקנה התקלה המסוכנת הזאת ברכב שלהם כבר לפני ארבע שנים.

אבל האם כל הכריות הקטלניות בישראל תוקנו? כדי להשיב לשאלה הזאת נדרשת תשומת הלב והפעולה של בעלי הרכב.

פצצה קטלנית ברכב שלך

מזה יותר מעשר שנים אנחנו מסקרים כאן בהרחבה את פרשת כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה, ולאורך כל התקופה אנחנו מכוונים אצבע מאשימה אל משרד התחבורה ואל השרים והשרות הרלוונטיים ומתריעים שבגללם ימותו אנשים בישראל.

בקיצור נמרץ – חברת טקאטה היפנית ניסתה לחסוך כמה דולרים על כל כרית-אוויר שהיא ייצרה ולכן בחרה לבנות מנגנוני ניפוח עם חומר נפץ זול מסוג חנקת אמוניום – אותו חומר שאוחסן על-ידי חיזבאללה בנמל בירות וכתוצאה מן הפיצוץ שלו באוגוסט 2020 נהרגו 218 תושבי העיר ויותר מ־7,000 מהם נפצעו.

מנהלים בטקאטה ידעו שמדובר בחומר לא יציב ומסוכן אבל הסתירו מידע שהיה להם לגבי תאונות ותקלות, ובמהלך השנים הם ייצרו יותר מ-100 מיליון מנגנוני ניפוח שמכילים אותו. הבעיה היא שחנקת אמוניום הופכת פחות ופחות יציבה ככל שחולף הזמן וככל שהחומר נחשף ללחות ולחום, ועם השנים גדלה עוצמת הפיצוץ שהחומר הזה מייצר.

כאשר מופעלים מנגנוני ניפוח מתוצרת טקאטה – בין אם במהלך תאונה ובין אם בגלל תקלה חשמלית – חנקת האמוניום מתפוצצת בעוצמה ומרסקת את מיכל הפלדה שבתוכה היא מאוחסנת. רסיסי מתכת לוהטים עפים כאילו שמדובר ברימון יד בתוך תא הנוסעים, והם פוצעים או הורגים את הנהג או את נוסעיו.

למרבה התדהמה – שום דבר מכל זה לא הזיז עד היום לאנשי משרד התחבורה הישראלי או לשרים ולשרות הרלוונטיים – והם מעולם לא ביצעו בחינה רצינית כדי לאתר את כל המכוניות שנמכרו בישראל עם פצצה מתקתקת שהופכת עם השנים לקטלנית יותר ויותר.

הפרשה שאנחנו חושפים כאן היום לראשונה מחזקת את הטענות ואת החששות שלנו, ומדגימה בפעם המי-יודע-כמה שגם יצרניות הרכב יודעות שבישראל יש להן עסק עם חבורת ליצנים חסרי יכולת ומצפון – וזה מאפשר להן להתעלם אצלנו מאותם תיקוני תקלות בטיחותיות שהן מבצעות בחו"ל.

כסף גדול וניהול סיכונים

קבוצת סטלנטיס – האיחוד של פיג'ו-סיטרואן עם פיאט-קרייזלר – "ירשה" בעת ההקמה שלה גם את הנטל היקר שכרוך בהחלפת מיליוני כריות-אוויר תקולות.

טקאטה, החברה שפשעה, פשטה את הרגל בגלל הפרשה וליצרניות הרכב שהתקינו כריות כאלה אין כיום אפשרות להטיל עליה את העלות האדירה שכרוכה בהחלפתן והן נאלצות לשאת בה בעצמן. חלק מן היצרניות החליפו כבר מיליוני מנגנוני ניפוח וכריות תקולות, אבל יצרניות אחרות עשו ועושות ככל שביכולתן כדי לדחות את הפעולה המתבקשת בטענות שונות ומשונות.

בסיטרואן, באופל ובהנהלת סטלנטיס מכירים מזה שנים את הסכנה שכרוכה בכריות הקטלניות שמותקנות בדגמים שונים של סיטרואן, DS ואופל שיוצרו בין השנים 2009-2019.

כבר לפני מספר שנים החלו אנשי סיטרואן להחליף כריות בדגמים שונים של סיטרואן ו-DS ב"טריטוריות של צרפת מעבר לים", למשל בגוואדלופ, גיאנה ואפילו באי ראוניון – כלומר באיים הקאריביים, אפריקה והאוקיאנוס ההודי.

תחקיר של העיתון הצרפתי הנחשב 'לה מונד' חשף שמאז שנת 2018 אירעו בגוואדלופ 11 תאונות שעשויות להיות קשורות לכשל כריות האוויר מתוצרת טאקאטה, מהן ארבע תאונות קטלניות שבהן נהרגו חמישה בני אדם.
'לה מונד' מתאר תאונה שבה נהרג צעיר בן 26 בגלל כרית האוויר ברכב שלו, ובתחקיר שפרסם העיתון הצרפתי החשוב 'לה פיגרו' מדווח על מות אישה בת 44 בגוואדלופ לאחר שכרית האוויר שלה נופחה ללא כל סיבה (לא בגלל תאונה). 'לה פיגארו' ציטט מדוח נתיחת גופת האישה שבו נקבע שסיבת המוות היא ש"חלק מתכתי של כרית האוויר פגע בראשה".

לקריאה נוספת: רגע לפני הפיצוץ

אבל התחקיר המטריד ביותר בנושא זה פורסם בעיתון הצרפתי 'לה פריזיאן', שם צוטטו בכירי ארגון ממשלתי (שמקביל ל'מועצה לצרכנות' שלנו) אשר טוענים שסטלנטיס – בעלת הבית של סיטרואן, DS ואופל, חייבת לבצע קריאה לתיקון בלא פחות מ-1.4 מיליון כלי רכב בצרפת ובכ-8.2 מיליון מכוניות ברחבי העולם – כלומר יותר מפי 13.5 שניים מכפי שהיא מבצעת כרגע ברחבי העולם. מבין אלה, קרוב ל-6 מיליון כלי רכב יוצרו על ידי אופל וקצת יותר מ-2.3 מיליון על ידי סיטרואן ו-DS.

אנשי סטלנטיס טענו בפני תחקירני העיתון שהנתון הזה מוגזם, וש"לא זוהו סיכונים לדגמים עם רכיבים אחרים…". עוד הם מסרו ש"כרגע לא מתוכננת פעולת ריקול קרובה נוספת… הסיכונים הקשורים לכריות האוויר של טקאטה מנוטרים ומנוהלים באופן רציף על ידי בדיקות שגרתיות".

מה שמעניין בתגובה הזאת הוא הדמיון המחשיד לתגובה של סיטרואן לתביעה ייצוגית שהוגשה כנגדה בישראל בתחילת שנת 2019. כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה טענה סיטרואן בפני בית המשפט בישראל ש"פרשת טקאטה", כפי שנחשפה בארצות הברית, לא רלבנטית לרכבים מתוצרתה שמשווקים בישראל מפני שמדובר בדגמים שונים של מנגנוני ניפוח-כריות מאלה שנקראו לתיקון בארה"ב, ומפני שאלה יוצרו במפעל של טקאטה בגרמניה ולא במפעליה בארה"ב ובמקסיקו.

עוד נטען ש"מעולם לא התרחש אירוע כשל בעת הפעלת כרית אוויר המצוידת במתקן ניפוח מסוג SDI 230kPa (הדגם שלטענת סיטרואן מורכב במכוניותיה – ג.מ.) אשר יוצר במפעל בגרמניה, באף רכב של אף יצרנית רכבים, ובכלל זה ברכבים מתוצרתה של סיטרואן".

למרות זאת, כבר בשנת 2020 – ארבע שנים לפני שסטלנטיס החלה לבצע את הריקול הנוכחי שלה באירופה וברחבי העולם – סיטרואן הודיעה לבית המשפט בישראל ש"לנוכח מידע חדש אשר התגלה רק לאחר הגשת הבקשה לאישור כמפורט להלן, סיטרואן החליטה לבצע קריאה חוזרת, כלל עולמית ובכלל זה בישראל, אשר במסגרתה יוחלפו כריות האוויר מתוצרת Takata. מדובר בהחלטה ביחס לרכבי סיטרואן ברחבי העולם, ואין קשר בין הגשת הבקשה לאישור לבין החלטה זו…".

על פניו נראה שאנשי סיטרואן לא אמרו אמת, ולכל הפחות לא את כל האמת. ראשית, "קריאה לתיקון כלל עולמית" מבוצעת רק כעת – 4 שנים לאחר אותה תגובה. שנית, במבחן התוצאה ובמילים פשוטות – נראה שהתביעה הייצוגית שהוגשה אצלנו היא זו ש"עודדה" את סיטרואן להחליף בישראל כריות-אוויר מסוכנות ארבע שנים לפני שהן מוחלפות בצרפת וברחבי העולם.

השאלה היא כמה אנשים – בצרפת ובעולם – נפצעו או חלילה נהרגו כתוצאה מן ההשתהות הזאת, וצריך לקוות שבצרפת או באיחוד האירופאי יהיו מי שיבדקו את הנושא ויספקו תשובה.

עד אז אסור לשכוח את האינטרס הכלכלי: בדיווחים הכספיים של קבוצת סטלנטיס לסיכום שנת 2023 נכתב שהחברה הקצתה 951 מיליון אירו "למימון הארכת קמפיין הריקול של כריות האוויר של טקאטה", וזה ממחיש שמדובר בכסף גדול.

הפסקת שימוש מיידית ברכב!

בחודש מאי השנה נשלחו בצרפת מכתבי התראה לכ-180,000 בעלי סיטרואן C3 ועוד 65,149 מכוניות מדגם DS3 שיוצרו בין 2009 ל-2019 ובו הם התבקשו להפסיק לנהוג במכוניות שלהם באופן מיידי. "סיטרואן מבקשת ממך להפסיק לנהוג ברכב שלך באופן מיידי", נכתב במכתב, "בגלל שכריות האוויר עלולות לגרום לפציעה חמורה או למוות".

בחודש יוני השנה פרסמה אופל (ומקבילתה בבריטניה, ווקסהול) קריאה לתיקון של אסטרה, מוקה, מריבה, קסקדה, וקטרה וזאפירה אשר יוצרו באותן שנים, ובתיאור הכשל הסדרתי נכתב ש"חומר ההנעה שמשמש במנגנון ניפוח כריות האוויר של הנהג עלול להתקלקל כאשר הוא נחשף לטמפרטורות גבוהות מאוד ולרמות לחות גבוהות מאוד. (כאשר הוא מופעל) עלול לחץ פנימי מוגזם לגרום למנגנון להתפוצץ, ושברי מתכת עלולים לעבור דרך חומר הכרית ולגרום לפציעה של הנהג והנוסעים".

לדברי דוברות אופל, בקריאה זאת לתיקון נכללו 29,000 כלי רכב עם כריות אוויר מתוצרת טקאטה.

במקביל הרחיבה סיטרואן את הקריאה לתיקון ל-587,020 כלי רכב מדגמי C3 שיוצרו בין השנים 2009 ל-2017 ונמכרו ב-24 מדינות שונות בדרום אירופה, אפריקה והמזרח התיכון, ולעוד עשרות אלפי מכוניות מדגמי סיטרואן C4 ו-DS4 ו-DS5.

בקריאה שפורסמה באירופה נכתב שהכשל במנגנון הניפוח בכרית האוויר של הנהג ו/או הנוסע הקדמי עלול להוביל לפתיחה לא מבוקרת וש"שחרור רסיסי מתכת עלול לפצוע את הנוסעים בעת פתיחת כרית האוויר".

אנשי סיטרואן הודיעו לעיתונות הצרפתית ש"חיוני שכל בעלי סיטרואן C3 ו-DS3 שיוצרו בין 2009 ל-2019 יבדקו אם רכבם מושפע מהריקול הזה. על ידי ציות מיידי להוראות המותג, הבעלים יכולים להבטיח את הבטיחות שלהם ושל הנוסעים שלהם. סיטרואן מודעת לחרדה שמצב זה עלול לגרום ותומכת בגלוי בקמפיין הריקול ומתחייבת להחליף את כריות האוויר ללא תשלום.

האם כל המכוניות בישראל תוקנו?

בתגובה לשאלות שהעברנו ליבואנית פיז'ו, סיטרואן, DS ואופל בישראל לא קיבלנו תשובה לשאלה אם מאז פרסום הריקול באירופה ובעולם הורחבה גם אצלנו, בישראל, הקריאה לתיקון.

הנתונים היחידים שקיבלנו מן היבואנית הם שבישראל הוחלפו כריות-אוויר ב-14,186 מכוניות מדגמי אופל, 6,592 מכוניות מדגמי סיטרואן, ו-112 מכוניות עם סמל של DS. עוד טוענים אנשי היבואנית ש"כל המכוניות שהיצרן כלל ברשימה שלו, טופלו", וש"בוצעה החלפה מלאה של הכרית ולא רק בדיקה ויזואלית או חשמלית".

חשוב להדגיש שיבואניות רכב לישראל מבצעות את ההנחיות של יצרניות הרכב וגם מדווחות עליהן למשרד התחבורה, אבל הפגם בשיטה הישראלית הוא שמשרד התחבורה לא מוודא שיצרניות רכב מודיעות ליבואניות על כל התיקונים שהן נדרשות לבצע.

בישראל פורסמו בשנת 2020 מספר קריאות לתיקון של דגמי DS, סיטרואן ואופל לנוכח "אפשרות לליקוי בעת פתיחת כרית אוויר" ב-DS3 ,DS4 ,DS5 שיוצרו בין יוני 2010 לסוף שנת 2018, ושל סיטרואן C4 ו-C3 שיוצרו מיוני 2010 ועד דצמבר 2018.

בשנת 2022 פרסמה אצלנו אופל קריאה לתיקון של דגמי מריבה, זאפירה, וקטרה, קאסקאדה ואסטרה שיוצרו בין פברואר 2006 ועד ליולי 2019 בגלל "אפשרות לליקוי בעת פתיחת כרית אוויר" וכן קריאה לאופל מוקה שיוצרו בין אפריל 2014 ועד למרץ 2019 בגלל "אפשרות לליקוי בכרית אוויר של הנהג". שנה לאחר מכן פרסמה אופל קריאה לתיקון של אסטרה שיוצרה במהלך ינואר 2014 בגלל אותה סיבה.

משרד התחבורה לא מפרסם לציבור בכמה מכוניות מדובר וגם לא טורח לבדוק אם יש מכוניות נוספות שצריך לתקן אבל יצרניות מחליטות – משיקולים שלהן – לא לתקן אותן. מצב כזה מחייב אותנו להגדיר את כל הדגמים שזומנו לתיקון באירופה ויוצרו בין השנים 2009 ל-2019 כ"קבוצת סיכון", ומטיל על בעלי הרכב הרלוונטיים את הצורך לבדוק מה מצבם.

אם אתם הבעלים של סיטרואן C4 ו-C3, DS3 ,DS4 ,DS5, או אופל אסטרה, וקטרה, מאריבה, זאפירה, מוקה או קסקאדה שיוצרו בין 2009 עד 2019, כולל – חשוב לוודא אם אכן בוצעה ברכב שלכם החלפה של כרית אוויר במסגרת "ריקול". אם לא הוחלפה ברכב שלכם כרית אוויר – שלחו אלינו את פרטי הרכב לכתובת editor.thecar@gmail.com – ואנחנו נבדוק אם יש צורך להחליף בו מנגנון ניפוח מסוכן.

חשוב להדגיש: סיטרואן ואופל הן לא יצרניות הרכב היחידות שאולי לא ביצעו בישראל החלפות של מנגנוני ניפוח מתוצרת טקאטה. רשימת היצרניות שהיו צריכות לבצע תיקונים כאלה כוללת את רוב היצרניות היפניות וגם יצרניות אמריקניות ואירופאיות.

היות שבעלי רכב ונוסעים ברכב בישראל לא יכולים לדעת כמה כריות מסוכנות תוקנו בישראל וכמה עדיין לא הוחלפו – זאת חובת ממשלת ישראל להגן עלינו ולחקור סוף סוף את הנושא הזה לעומק.

לקריאה נוספת:

בעקבות חשיפת TheCar: יוחלפו כריות-אוויר ב-650 אלף מכוניות

5 דברים שחשוב לדעת על ריקול ברכב שלך ועל הרשלנות של משרד התחבורה

נוהגים בפורד עם כריות אוויר מתוצרת טקאטה? מהרו למוסך!

The post כריות אוויר קטלניות בסיטרואן, DS ואופל: האם תביעה ייצוגית הצילה ישראלים? appeared first on TheCar.

מגזין הרכב והצרכנות הבריטי הוותיק What Car? פרסם בסוף השבוע את תוצאות סקר האמינות השנתי שלו, אשר נערך השנה בקרב 29,967 בעלי מכוניות משומשות עד גיל חמש.

הסקר כלל השנה 199 דגמים של 31 מותגי רכב, וקוראי המגזין נשאלו כמה תקלות היו ברכב שלהם בשנתיים שחלפו, מה היו עלויות התיקון, ועד כמה הם שבעי רצון מן השירות שניתן לרכב שלהם. התוצאות מפתיעות.

שיטת הניקוד של What Car? מבוססת על ציון מרבי של 100, וככל שבעלי הרכב מדווחים על תדירות תקלות גבוהה יותר ועל עלות תיקון גבוהה כך נגרעות נקודות. באופן כללי, בעל רכב אחד מכל ארבעה וחצי נסקרים (22%) דיווח על תקלה שתוקנה ברכב שלו בשנתיים האחרונות – ונזכיר שמדובר במכוניות חדשות יחסית (גיל ממוצע של שנתיים וחצי).

82% מן התיקונים בוצעו במסגרת אחריות היצרניות, ובחינם, ועלות התיקון של כ-15% מבין התיקונים הנותרים עמדה על פחות מ-500 ליש"ט (פחות מ-2,500 שקלים). עם זאת – בכ-3% מן המקרים (קרוב ל-900 כלי רכב) עמדה עלות התיקון על יותר מ-7,500 שקלים, וכ-12% מן המכוניות התקלקלו באופן שאי אפשר היה להמשיך לנהוג בהן – ומשך התיקון ארך יותר משבוע.

הסקר הבריטי מפרט גם לגבי דגמים ספציפיים וגם לגבי מותגים באופן כללי, וכאמור – בשיטת הניקוד של What Car? ככל שהציון גבוה יותר כך מדובר בכלי רכב ובמותגים שהתקלקלו פחות ועלויות התיקון היו נמוכות יותר.

החדשות הטובות תחילה

צריך לומר מילה טובה על המותג 'מיני', שמדורג השנה עם ציון האמינות הטוב ביותר מפני שבכל הסקרים מן הסוג הזה קיימת הטיה טבעית לרעת מותגי פרימיום. הטיה כזאת נגזרת מרמת הציפיות שיש למי שקונה מותג פרימיום או חצי-פרימיום ומשלם סכומי כסף גדולים יותר.

כך, למשל, מי שקונה מותג לואו קוסט כמו דאצ'יה לא מצפה לקבל רמת אמינות גבוהה כמו מי שקונה פולקסווגן, ומי שנתקל בתקלה במרצדס יהיה פחות סלחן כלפיה ביחס למי שנתקל בתקלה דומה בפיאט.

לאחר שכל זה נאמר אפשר להבין את ההפתעה שגלומה בדרוג של עשרת מותגי הרכב האמינים ביותר בבריטניה, שבראשם – כאמור – ניצב 'מיני' עם ציון של 98.3%. לא מיותר להזכיר שמיני הדיחה השנה את האלופה הקודמת – לקסוס – מן המקום הראשון.

הרבה פחות מפתיע למצוא מותגים יפנים בארבעת המקומות הבאים (לקסוס עם 97.9%, סוזוקי עם 97.7%, הונדה עם 96.6% וטויוטה עם 96.1%), אבל במקומות השישי והשביעי מדורגות דאצ'יה עם 96.0% וסיטרואן עם 94.1%. את עשרת המקומות הראשונים ברמת האמינות ועלות התיקונים חותמות ב.מ.וו עם 94.0%, רנו עם 93.6% ויונדאי עם 93.5%.

קבוצת טויוטה, כמה לא מפתיע, מככבת ברשימת הדגמים האמינים ביותר, ולקסוס NX וטויוטה אייגו X הם שני הדגמים היחידים השנה שהשיגו ניקוד מושלם של 100%. לקסוס כבשה את המקום הראשון בקטגוריית רכבי המנהלים עם ES שקיבלה ציון של 99.3%, ואילו NX הוא הקרוסאובר המשפחתי הטוב ביותר ולקסוס RX הוא "מכונית היוקרה" האמינה ביותר.

מכירות היטב את הדרך למוסך

מבין כ-30,000 בעלי הרכב שנסקרו השנה בסקר של What Car? צריך לרחם הכי הרבה על בעלי מרצדס ופולסטאר ששילמו סכומי פרימיום ומצאו את המותגים שלהם במקום העשירי (מרצדס 89.7%) והתשיעי (פולסטאר 89.3%) מבחינת רמת חוסר האמינות ועלות התיקונים של המכוניות שלהם. מצבם של לקוחות אאודי רק קצת יותר טוב (מקום שמיני עם 89.0%), ואילו לקוחות פיאט (88.2%), סיאט (87.5%) ו'ווקסהול' (אופל הבריטית, עם ציון של 84.7%) מכירים לא רע את הדרך למוסך.

אבל בין המותגים הגרועים ביותר מבחינת רמת האמינות שלהם, כפי שזאת משתקפת מן הסקר השנתי, יש שני מותגי פרימיום – לנד רובר שהוא המותג החמישי הכי פחות אמין (87.1%) ואלפא רומיאו שניצבת במקום השני הכי פחות מכובד עם 84.1%.

כעת נותרנו עם שני המותגים הגרועים ביותר מבחינת רמת האמינות שלהם אבל רק אחד מהם – ניסאן – ראוי לשאת בתואר "אכזבת השנה".

עם ציון של 85.9% ניצבת ניסאן במקום השלישי, אחרי אלפא רומיאו. אלא שבעוד שחוסר אמינות נחשב פעם לאחד מערכי המותג האיטלקי – ניסאן הייתה יצרנית הרכב היפנית השנייה בגודלה והמקום הטבעי שלה אמור להיות הצד האחר של הסקאלה ולא תחתית החבית.

ההשפלה של ניסאן, כך מדגישים אנשי המגזין, מושלמת בכך שדגם 'ג'וק' שלה מחזיק בתואר המפוקפק של "הדגם הכי פחות אמין בכל תחום" עם "ציון מעורר רחמים של 50%".

התואר המצער של "מותג הרכב הכי פחות אמין בבריטניה לשנת 2024" מוענק השנה למותג בריטי לשעבר וסיני כיום – MG – שקיבל רק 76.9%. המותג הסיני מחזיק השנה בתואר משפיל נוסף – "הרכב החשמלי הכי פחות אמין" עם MG4 – שקיבל ציון כולל של 63.8%. מצבו של MG ZS החשמלי לא הרבה יותר טוב עם 69.3%.

לעומתם, הציון של MG5 השנה הוא 92% וזה מוכיח שיש פתח לתקווה. אנשי המגזין הבריטי מדווחים שבעלי MG רבים התלוננו על מספר רב של תקלות וגם על משך זמן ארוך שארכו התיקונים. חלק מבעלי הרכב ציינו גם שעלויות התיקון שלהם היו גבוהות.

אלה הדגמים הכי פחות אמינים בהתאם לסקר של What Car? לשנת 2024 לפי קטגוריה:

• קרוסאוברים חשמליים: ווקסהול מוקה חשמלית (65.6%)
• כל כלי הרכב החשמליים: MG4 עם 63.8%
• קרוסאוברים קטנים: ניסאן ג'וק (50.0%)
• מכוניות קטנות: סיאט איביזה (78%)
• מכוניות משפחתיות קומפקטיות: פולקסווגן גולף דיזל (70.4%)
• מכוניות מנהלים: ב.מ.וו סדרה 5 דיזל (79.8)
• מכוניות קופה, קבריולה וספורט: BMW סידרה 4 קופה/קבריולה (79%)
• קרוסאוברים משפחתיים: קיה ספורטאז' דיזל (66.2%)
• מכוניות יוקרה: פורשה קאיין (84.6%)
• כלי רכב עם שבעה מושבים: אאודי Q7 עם 80.8%

אלה הדגמים הכי אמינים בהתאם לסקר של What Car? לשנת 2024 לפי קטגוריה:

• קרוסאוברים חשמליים: טסלה מודל Y עם 99.2%
• כל כלי הרכב החשמליים: מיני חשמלית (98.4%)
• קרוסאוברים קטנים: מיני קאנטרימן (99.7%)
• מכוניות קטנות: טויוטה אייגו X עם  100%
• מכוניות משפחתיות: סקודה אוקטביה (99.3%)
• מכוניות מנהלים: לקסוס ES עם 99.3%
• מכוניות קופה, קבריולה וספורט: פורשה 718 בוקסטר/קיימן (99.3%)
• קרוסאוברים משפחתיים: לקסוס NX עם 100%
• מכוניות יוקרה: לקסוס RX עם 100%
• כלי רכב עם שבעה מושבים: יונדאי סנטה פה (98.9%)

לקריאה נוספת:

שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה

נזילת שמן מסוכנת מדגמי יגואר 2021-2024 – אבל בישראל לא הוכרז ריקול

קנית רכב משומש מחברת טרייד אין? כנראה שעבדו גם עליך

The post זה מותג הרכב הכי פחות אמין בבריטניה appeared first on TheCar.

עשרות אלפי בעלי רכב בעולם אוכלים סרטים בגלל ניסיון הנדסי כושל של מספר יצרניות רכב למקם את רצועת התזמון של המנוע כך שהיא באה במגע ישיר עם השמן. על הנייר זה נשמע כמו רעיון מהפכני ויעיל, אבל במבחן התוצאה זה עדיין גורם להרס מנועים ומגדשי טורבו. לא כל המנועים מן הסוג הזה נהרסו או ייהרסו, אבל לפני שקונים רכב משומש כדאי לשקול היטב אם כדאי לקחת סיכון או איך אפשר לצמצם אותו. כל הפרטים בכתבה הזאת.

מה זאת רצועת תזמון טבולה?

רצועת (או חגורת, או שרשרת) תזמון במנוע בעירה פנימית מסובבת את גלי הזיזים שפותחים את שסתומי היניקה והפליטה שבראש המנוע.
לאורך השנים פותחו שיטות שונות לביצוע פעולה חשובה זאת, ורוב הפתרונות ההנדסיים מבוססים על רצועה שממוקמות מחוץ לבלוק המנוע או שרשרת שממוקמת בתוכו.

כשל של מערכת תזמון עלול לגרום לנזק מוחלט במנוע: כאשר אחד השסתומים נותר פתוח ברגע שבו הבוכנה עולה אל קצה המהלך העליון שלה עלול המפגש ביניהם לרסק לא רק את הבוכנה ואת השסתום אלא גם את כל מה שמחובר אליהם.

רצועות תזמון למיניהן מתבלות עם הזמן ועלולות להיקרע או "לאבד" שיניים, וכדי להימנע מכך נדרשת ההחלפה שלהן כל כמה עשרות אלפי קילומטרים או כל כמה שנים.

בתחילת האלף הנוכחי, לנוכח החמרת הדרישות להפחתת צריכת דלק וזיהום אוויר, כמה יצרניות רכב וספקיות משנה שלהן הגו רעיון שנשמע מבריק: להכניס את רצועת התזמון אל תוך בלוק המנוע ולחשוף אותן לנוזל החיים שלו – שמן המנוע. על הנייר זה נשמע כמו רעיון גאוני, והיתרון הראשון הוא הפחתת רעשים: כאשר כל מערכת התזמון מוטמנת בתוך המנוע היא "פולטת" פחות רעש. בנוסף, הרצועה עצמה מוגנת כביכול מפגעי אבק ולכלוך וזה אמור לשפר את השרידות שלה.

תיאורטית, רצועה טבולה בשמן, או "רצועה רטובה", יוצרת פחות חיכוך וזה אמור לתרום לצמצום של כ-1% בתצרוכת הדלק ולהפחית במעט את כמות החום שנוצרת במנוע.

ומה החסרונות?

חיסרון בולט ראשון של השיטה הזאת הוא תחזוקה יקרה מפני שפעולות שנדרשות לצורך החלפת רצועה טבולה מסובכות יותר: כדי להגיע לחגורה צריך לפרק יותר חלקים ולנקז את שמן המנוע, וזה אורך יותר זמן ודורש מיומנות גבוהה יותר של המכונאי. בנוסף, חלק מן החלקים יקרים וגם נדירים מפני שלא כל אחד יכול לייצר אותם.

עלות החלפת רצועת תזמון טבולה מגיעה בחלק מן המקרים ל-4,000-6,000 שקלים לעומת כ-1,000-1,500 ש"ח שנדרשים להחלפת רצועת תזמון חיצונית ברכב משפחתי עממי.

חיסרון שני, שלימים התברר כבעייתי ביותר – הוא שאי אפשר לראות את הרצועה "בעין בלתי מזוינת". כאשר רצועה מתחילה להתבלות זה לא משאיר סימנים חיצוניים שאפשר לזהות אלא אם מחפשים אותם מתוך ידע וכוונה.

מותר להניח שיצרניות הרכב ניחמו את הלקוחות שמחו בפניהן בכך שהשיטה הזאת תאפשר מרווחי טיפולים ארוכים יותר, ולכן לא תייקר את עלות התחזוקה בטווח הארוך (או שהן אמרו לעצמן שדווקא נחמד להרוויח יותר כסף…). ואכן, פיג'ו-סיטרואן-אופל הציעה במקור להחליף רצועה טבולה בחלק ממנועי 'פיורטק' כל 180,000 קילומטרים או 10 שנים, ופורד התפרעה עם 231,000 קילומטרים או 10 שנים.

למי יש כאלה מנועים?

בשנת 2007 פורד הייתה הראשונה שהשיקה באירופה מנוע סדרתי עם רצועה טבולה, וזה היה מנוע טורבו-דיזל בנפח 1.8 ליטר שמכונה TDCi. בשנת 2010 השיקה פולקסווגן מנוע דיזל דומה (שהכינויים הפנימיים של שתי גרסאותיו הם EA211 ו-EA288), ובשנת 2012 פורד הרחיבה את הטעות הזאת גם אל מנוע האקובוסט התלת צילינדרי הקטן והחדש שלה, ולאחריו אל מנוע ה-Ecoblue.

אופל עשתה את הטעות הזאת עם מנועים מתוצרתה עוד לפני שהחלה לקבל את מנועי הטורבו בנזין 'פיורטק' בנפח 1.2 ליטר מתוצרת פיג'ו-סיטרואן, אבל מנועים אלה – שמותקנים בעשרות אלפי מכוניות מתוצרת פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל – הם בין המנועים שסבלו וסובלים יותר מן האחרים מפגעי רצועת השמן הטבולה.

ככלל, כאשר מדברים על סכנת רצועות השמן הטבולות מסתבר שהשילוב הגרוע ביותר הוא בין הטכנולוגיה הזאת לבין מנוע תלת צילינדרי קטן ומוגדש טורבו, מפני שבתוך המנועים האלה נוצרים טמפרטורות ולחצים גבוהים והנזק לרצועות הוא המהיר ביותר ביחס לשאר סוגי המנועים. מבחינה זאת קצת מפתיע שהאחרונה להצטרף לפארסה הזאת הייתה הונדה, בשנת 2017, עם מנוע ה-1.0 ליטר שלה, ויעידו על כך בעלי הרכב שאכלו איתו מרורים. למזלה, הונדה הספיקה לפתח רק שני מנועים כאלה (השני הוא ה-1.6 ליטר טורבו-דיזל).

אגב, כמקובל בתעשיית הרכב – היצרניות פיתחו את המנועים בשיתוף פעולה עם ספקיות חלקים שפיתחו עבורן את הרצועות עצמן, והן גם אלה שמייצרות את הרצועות עבורן.

אז מה השתבש?

כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש.

ראשית לכל – מה שהמהנדסים לא לקחו בחשבון או לא פתרו זה שמגע בין התוספים שמהולים בתוך שמן המנוע לבין הרצועה יוצר תגובה כימית שמחלישה את הרצועה וכעבור זמן קצר יחסית גורמת לה להתפורר. כך, אותם תוספים שנועדו לנקות את המנוע ולמנוע הצטברות פיח גורמים לנזק הרבה יותר גדול.

כאשר רצועת תזמון חיצונית מתפוררת החלקיקים שלה מתפזרים באוויר. אבל כאשר רצועה טבולה מתפוררת החלקיקים שלה נשטפים על-ידי שמן המנוע ומזהמים אותו. כך הופך "נוזל החיים" של המנוע לשותף לעבירה: במקום להחליק את פעולת המתכות והרכיבים הפנימיים של המנוע הוא מפזר עליהם פירורי רצועה.

חמור מכך: חלק מפירורי הרצועה נאספים במקומות שנועדו לאיסוף חלקיקים סוררים – מסנן השמן ורשתות ייעודיות שמוצבות במקומות שונים. חלקיקים אחרים מוסעים אל תוך מעברי שמן קטנים ונצברים בתוכם, וכך הם חוסמים את זרימת השמן בתוך המנוע ובתוך מגדש הטורבו. חסימת הזרימה אל מקומות שאמורים להיות משומנים גורמת ל"הרעבת שמן": חלקים שונים לא מקבלים שימון ולכן נשחקים, והם גם לא מקבלים קירור ולכן מתעוותים ומגבירים עוד יותר את החיכוך.

נשמע לא טוב

לגמרי. פירורי הרצועות (ועוד לא דיברנו על רצועות שנקרעו) גרמו לנזקים סופניים בעשרות אלפי מנועים שנדרשו לשיפוץ כללי או להחלפת מגדש טורבו במקרה הקל, או להחלפת מנוע במקרים יותר מורכבים.

מנועים כאלה ממשיכים להיהרס ולהתפגר גם בשעה שאתם קוראים את השורות האלה, וזה לא הכל: פירורי רצועה שמסתובבים בשמן עלולים לסתום ולפגוע גם במגבר הבלמים (משאבת ואקום) בחלק מן המנועים וזה עלול לפגוע בהגברת הבלימה ולגרום לתאונה.

רצועות טבולות לא נוטות בדרך כלל להיקרע כמו רצועות תזמון חיצוניות אבל ישנם מקרים שזה בכל זאת קורה, ובמקרים שונים הן "מאבדות" מספר שיניים וזה פוגע בתזמון ועלול להרוס מנוע. בנוסף, כאשר רצועת תזמון "יבשה" מגיעה לסוף ימיה אפשר בדרך כלל לשמוע רעש חזק שנשמע כמו יבבה או חריקה שהולך ומתגבר. במקרים אחרים שומעים תקתוקים או נקישות, במיוחד בעת התנעת מנוע קר או בזמן תאוצה.

אבל היתרון של חגורה רטובה – הפחתת רעש – עומד במקרה הזה בעוכריו של בעל הרכב והרצועה עלולה להיקרע מבלי שנהג יקבל אזהרות קוליות קודם לכן.

אז מה עשו יצרניות הרכב?

הכי חשוב זה מה שהן לא עשו: פיג'ו-סיטרואן-אופל, פורד והונדה גילו במוקדם או במאוחר שיש להן בעיה אבל הן לא טרחו לקחת אחריות או ליידע את הלקוחות שלהן.

כל אחת בזמנה ניסתה לפתור את הבעיה יחד עם ספקיות החלקים שלהן, והפתרונות התמקדו בעיקר בשני תחומים: החלפת שמן המנוע בשמן שפחות מזיק לרצועה, ושינוי המבנה הכימי של החומר שממנו עשויה הרצועה כדי שיהיה עמיד יותר למגע עם השמן.

במקביל, היצרניות קיצרו את מרווחי הטיפולים כלומר שהן הנחו את בעלי הרכב להחליף רצועה כעבור קילומטראז' קצר יותר מזה שנקבע במקור, אבל אי אפשר להחיל הנחיה כזאת על רכב משומש אלא רק על מכוניות חדשות.

חלק מן היצרניות, בחלק מן המקרים, טיפלו בחלק מן הלקוחות שלהן – בדגש על מי שנהרס לו מנוע במהלך תקופת האחריות ובמקרים שונים גם לאחר מכן. חלקן גם עודדו לקוחות להחליף רצועות תזמון לסוג המשופר ואף שילמו על כך מכיסיהן.

אלא שלא כל הלקוחות הקפידו על ביצוע טיפולים במועדם ולא כולם ביצעו טיפולים במוסכי הרשת של היצרניות והמפיצות שלהן, וגם בקרב מי שכן ביצעו טיפולים במועדם במוסכים מורשים יש מי שלא זכו לתיקונים על חשבון היצרניות.

וזה פתר את הבעיה?

כנראה שלא. הקפדה על שימוש בשמן יקר יותר עם תקן מיוחד מפחיתה בסבירות רבה את הריאקציה הכימית, והחלפת רצועה לפני שהיא מתפוררת סופית מצמצמת את הסיכון. אלא שעד עכשיו אין ביטחון שהפעולות האלה פתרו סופית את הכשל ההנדסי.

איך יודעים? פשוט: אם יצרניות הרכב היו בטוחות שהפתרון הזה פותר את הבעיה הן היו מאריכות בעצמן את האחריות למנועים למשך 10 שנים. הן לא עושות את זה, וזה מדבר בעד עצמו.

מהנדסי פיג'ו (כיום – סטלנטיס) הבינו שאין להם דרך לפתור את הבעיה ולכן החליפו את מערכת התזמון שהותקנה בשני הדורות הראשונים של המנוע שלהם: בדור השלישי, שהושק בשלהי שנת 2018, מותקנת שרשרת תזמון במקום רצועה.

אגב, לידיעת בעלי מנועים מתוצרת פיג'ו-סיטרואן מן הדורות הראשונים – במנוע קיים אי אפשר לבצע החלפה של רצועת התזמון ולהתקין במקומה שרשרת. פורד, לעומת זאת, מוכרת ערכת הסבה לחלק מן המנועים שלה ואפשר להחליף בהן את הרצועה ולהתקין במקומה שרשרת. גם פורד, אגב, החליפה ברוב המנועים שלה את רצועת התזמון בשרשרת (החל משנת 2019), ואילו בהונדה בחרו בפתרון יותר קיצוני ופשוט הפסיקו למכור כאלה מנועים.

לקנות או לא לקנות. זאת השאלה

הסיכוי לאכול אותה עם מנוע הרוס או מגדש טורבו גמור גדל ביחס ישר לנזק שכבר נגרם לו בעבר על-ידי רצועת תזמון שהתפוררה בתוכו, לגיל הרכב ולהיקף הקילומטראז' שהוא נסע.
זה לא אומר שכל המנועים האלה ייהרסו אבל הסיכון קיים וכדאי לצמצם אותו ככל שאפשר.

ראשית לכל – עוד לפני שניגשים בכלל לראות רכב כזה, כדאי לבדוק עם המוכר אם יש לו תיעוד לטיפולים שבוצעו והאם כבר הוחלף או שופץ מנוע. יש מצב שמשתלם יותר לקנות משומשת עם מנוע מוחלף או משופץ מאשר כזאת שאי אפשר לדעת איך היא טופלה.

עדיף לחפש מכוניות עם תיעוד לטיפולים במוסכים מוכרים (לאו דווקא מורשי יבואן אבל לפחות כאלה שיש להם מוניטין טוב), בדגש על כאלה שבמנוע שלהן הוחלפה רצועת תזמון כל 3 שנים ולא יותר מ-60-80,000 קילומטרים בין כל החלפה.

אם מחליטים לקנות רכב משומש עם מנוע כזה עדיף להחליף שמן מנוע מיד לאחר הרכישה ולבקש מן המוסכניק לשמור את השמן המוחלף כדי לוודא שאין בו שרידי רצועה. חשוב להשתמש בשמן איכותי שמתאים לתקן האחרון שנקבע על-ידי יצרנית הרכב. אם לא ידוע מתי בוצעה החלפת רצועה, או אם היא בוצעה לפני יותר משנתיים או יותר מ-40,000 קילומטרים – עדיף להחליף את סט התזמון באופן מיידי לאחר הרכישה ולא לדחות את הטיפול הזה.

בכל מקרה – בין אם יש לך כרגע מכונית עם מנוע כזה ובין אם תהיה לך – חשוב לבדוק מידי פעם (במידת האפשר) את מצב הרצועה ולהתמקד בחיפוש אחר סדקים וסימני שחיקה. בחלק מן המנועים אפשר להבחין במקטע של הרצועה מבעד לפתח מילוי השמן, ופיג'ו-סיטרואן אפילו בנתה כלי בדיקה ייעודי – שאותו אפשר לקנות באינטרנט – למדידת הרוחב שלה. אם רוחב הרצועה חורג מן המידות המומלצות יש להחליף אותה בדחיפות.

כאמור –  חשוב להשתמש בסוג השמן שמומלץ על-ידי היצרניות – גם אם הוא יקר יותר, היות שבחלק מן השמנים ישנם תוספים שנועדו לעשות טוב אבל עלולים לפורר את הרצועה.

בכל טיפול שגרתי שכולל החלפת שמן צריך לבקש מן המכונאי לבצע שטיפה של המנוע (בתוספת תשלום) כדי להרחיק פירורי רצועה מן השמן (החדש), ומכיוון שהתופעות ודרכי הבדיקה שונות ממנוע למנוע – מומלץ להתייעץ עם מכונאי שסומכים עליו כדי לדעת אילו מכלולים צריכים להיבדק או להחליף.

איך נדע אם לדגם מסוים יש רצועת תזמון רטובה?

התקלות הנפוצות ביותר בישראל, לפחות אלה שמוכרות לנו, מתרחשות במנועי ה-1.2 ליטר 'פיורטק' שמותקנים במגוון דגמי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל. תקלות דומות ידועות גם במנועי ה-1.0 ליטר התלת-צילינדריים מתוצרת הונדה, אם כי בישראל לא נמכרו המון מכוניות עם המנועים האלה.

ככלל, כל המנועים עם רצועות טבולות שיוצרו ב-15 השנים האחרונות נמצאים בקבוצת סיכון ובכולם מומלץ להחליף רצועות בטווחי קילומטראז' וזמן קצרים מאלה שהומלצו על-ידי היצרניות, אבל נכון להיום לא ידוע לנו על תופעות נרחבות של הרס מנועים כאלה. אנחנו מבטיחים לעדכן את הכתבה הזאת ככל שנקבל בעתיד מידע חדש לגבי דגמים או מנועים בעייתיים נוספים.

נתקלת בתקלה סדרתי במנוע הרכב שלך? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

טויוטה נותנת שיעור באחריות ליונדאי, רנו, פיג'ו ופורד: תחליף 102,000 מנועים פגומים
פרשת מנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצ'יה: עוד אבן דומינו נפלה בצרפת
האם לטפל ברכב במוסך יבואן או במוסך מורשה? ממש לא מה שחשבתם

The post שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה appeared first on TheCar.

חטיבת הרכב המסחרי של סטלנטיס בצפון אמריקה, Ram, הכריזה על קריאה לתיקון של כ-1.22 מיליון טנדרים מדגם Ram 1500 לנוכח תקלת תוכנה שעלולה להשבית את מערכת בקרת היציבות האלקטרונית של הרכב, מה שכמובן מגדיל את הסיכון לתאונה.

הדגמים שנקראו לתיקון יוצרו בין ה-31 באוקטובר 2017 ועד ל-14 בפברואר 2024. באופן חריג מאוד – היצרנית מאשרת שהתוכנה הפגומה מותקנת בכל 100% מכלי הרכב שנקראו לתיקון, וזאת בשונה מקריאות לתיקון אחרות שמבוצעות גם כאשר אחוז הכשל עומד על 1-2% בלבד מכלל סדרת הייצור.

עם זאת, ככל הנראה בחלק מן הטנדרים קיים בנוסף גם כשל פיזי של מחשב ניהול בקרת היציבות, ובכלים אלה יוחלפו גם מודולי בקרת ABS שיוצרו על-ידי ספקית הרכיבים הענקית קונטיננטל.

מעניין לציין ששתי תקלות במערכת בקרת היציבות כבר אילצו בעבר את Ram לבצע החזרה לתיקון של טנדרים אחרים מתוצרת החברה, מדגמי 2500 ו-3500 שיוצרו בין השנים 2019-2021. במסגרת זאת תוקנו או הוחלפו מכלולי מחשב בקרת היציבות – כלומר שבוצע תיקון פיזי יקר ולא רק עדכון תוכנה – בכלי רכב שיוצרו לאורך שנת 2022. בנוסף בוצע עדכון תוכנה לכלי רכב שיוצרו בין 2019-2022.

אבל הרבה יותר מעניין לציין שבמדינת ישראל בוצע אותו תיקון על חשבון היצרן רק בחלק מכלי הרכב שנמכרו כאן, בשעה שבעלי רכב אחרים נדרשו (ועדין נדרשים) לשלם יותר מ-4,000 שקלים תמורת התיקון. כך עולה מפניות של בעלי רכב אל מערכת TheCar.

ובחזרה לכשל בדגם ה-1500: אנשי Ram למדו על התקלה כבר לפני 7 חודשים, ב-15 בפברואר, וב-18 ביוני, לאחר בדיקות וניסויים, הם מצאו לטענתם את מקור הבעיה. ההחלטה לבצע קריאה לתיקון (Recall) התקבלה אצלם ב-31 באוגוסט.

למרות שמדובר בתקלת תוכנה – סטלנטיס לא יכולה לבצע את עדכון התוכנה "דרך האוויר", ובעלי הרכב הרלוונטיים נדרשים להגיע למוסכים מורשים של היצרנית.

האם גם בטנדר שלך (או בכל רכב אחר) קיימת תקלה סדרתית לא מטופלת? כתבו אלינו אל editor.thecar.com או מלאו את הטופס הבא:

לקריאה נוספת:

ראם לקחה אחריות על תקלה סדרתית במגדש הטורבו (אבל לקוחות ישראלים משלמים ביוקר)

האמר: עשרה דברים שחשוב לדעת על לידתו מחדש של מותג מעצבן

ה'דיזלגייט' של קאמינס: מכשירי הרמאות במנועי 'ראם' יעלו לה בקנס של 1.675 מיליארד דולר

The post ראם מחזירה לתיקון טנדרים מדגם 1500. לקוחות בישראל נדרשו לשלם לתיקון appeared first on TheCar.

אלפי מנועים מתוצרת יונדאי וקיה התפגרו בישראל בשנים האחרונות, ממש כמו מיליוני מנועים כאלה ברחבי העולם. אלא שבישראל, בשונה מאשר במספר מדינות אחרות, יונדאי וקיה לא לוקחות אחריות על התופעה וטוענות שבעלי הרכב אשמים בהרס המנועים.

עד כה הוגשו בישראל מספר תביעות ייצוגיות שבהן ניסו מומחים שונים להסביר את מנגנוני הכשל במנועים הקוריאנים, אבל לאחרונה עולה תיאוריה מעניינת נוספת שמצביעה על אשם אפשרי אחר. תיאוריה זאת עשויה להיות רלוונטית גם למנועים של יצרניות רכב אחרות.

התיאוריה החדשה לא תעזור למי שהמנוע שלו כבר נהרס, ויש אלפים כאלה, אבל אם היא נכונה היא יכולה להועיל לעשרות אלפי בעלי רכב אחרים, והם יחסכו לעצמם עשרות אלפי שקלים והמון עוגמת נפש. הפתרון המוצע לא זול אבל מאוד פשוט, ופי כמה יותר משתלם מאשר להתמודד עם מנוע גמור: להחליף את שמן המנוע בכל 5,000 קילומטרים במקום כל 15,000.

מה הבעיה?

ליונדאי וקיה יש אמנם בישראל מוניטין אמינות כמעט יפני, אבל רבים מן הדגמים שהן ייצרו מאז שנת 2010 (ובמידה מסוימת גם קודם לכן) סובלים משורת תקלות סדרתיות יקרות לתיקון, בדגש על אחוזי כשל חריגים לרעה והרס של מנועי בנזין.

מדיווחים שונים מן העולם ומישראל עולה שכשלי מנועים מוכרים ברוב סדרות המנועים שיונדאי וקיה ייצרו בשני העשורים האחרונים: תטא, גמה, למבדה, קאפה ו-Nu.

אצלנו, במערכת TheCar, הצטברו עד היום מאות רבות של תלונות של בעלי רכב שטוענים שנאלצו להחליף או לשפץ מנועי 1.4, 1.6, 2.0 ליטר וגם 2.4 ליטר, כמו גם מנועים מסדרות ישנות יותר.

הבעיה הספציפית שאולי נוכל לצמצם באמצעות הכתבה הזאת נוגעת לכל מנועי יונדאי וקיה מהעשור האחרון עם טכנולוגיית הזרקת דלק ישירה – GDI – וזה כולל כמעט את כל המנועים שלהן – החל ממנוע הבנזין הארבעה צילינדרי בנפח 1.6 ליטר ועד למנועי V6 טווין טורבו ומנועי V8 שמניעים כמה מדגמי הפרימיום של ג'נסיס. להערכתנו כוללת "קבוצת הסיכון" לכשל במנועים את רוב המכוניות מתוצרת יונדאי וקיה עם הזרקת דלק ישירה שיוצרו משנת 2010 ועד לכל הפחות שנת 2020.

כפי שדיווחנו כאן בסדרת כתבות – בישראל הוגשו עד כה לפחות 3 תביעות ייצוגיות שבמרכזן טענה לכשלים סדרתיים במנועים. אחת מהן, שבמרכזה מנועי ה-1.6 ליטר, הסתיימה בהסדר פשרה רעה מאוד מבחינת בעלי הרכב.
שתי תביעות נוספות, לגבי מנועי ה-2.0 ליטר במכוניות היברידיות ולגבי מנוע ה-2.4 ליטר – עדיין מתנהלות ועלולות להוסיף להתגלגל בבית המשפט גם בשנים הקרובות.

כדי להוכיח טענות שנטענות בתביעה נדרשת בין השאר חוות דעת של מומחה שמתארת את מנגנון הכשל ומסבירה מדוע יצרנית הרכב אשמה בו. אלא שבכל אחד מן המנועים האלה יש ככל הנראה נקודת או נקודות תורפה אחרות, וכולן מובילות לאותה תוצאה: חיכוך ניכר בתוך המנוע ושבר של חלק זה או אחר. כתוצאה מן השבר נשמעים רעשים או מורגשת צניחה בכוח המנוע, ורוב הנפגעים מגיעים במצב הזה אל המוסך ומתבשרים שעליהם לשפץ מנוע או להחליף אותו בעלות של עשרות אלפי שקלים.
במקרים החריגים והמסוכנים – אלה שהופכים את הכשלים הנטענים לסכנה בטיחותית – הנזק במנוע גורם לעצירה מיידית שלו או לנזילות שמן חמורות שמציתות שריפה ברכב. זה כמובן עלול לגרום לתאונה ולנזקים היקפיים שונים.

התיאוריה החדשה מצביעה על נתון מאוד מעניין שעשוי להתניע את רוב מנגנוני הכשל באמצעות מה שנקרא "הרעבת שמן" – כלומר מצב שבו חלקים בתוך המנוע לא מקבלים שימון מספק.

"הרעבת שמן" גורמת לחיכוך והתחממות שיוצרים עיוות או שבר של חלקי מתכת, ובדרך כלל היא נגרמת כאשר נסתמים מעברי שמן במנוע (כמו במנועי 'פיורטק') או כאשר שמן המנוע נשרף בצילינדרים (כמו במנועי ה-1.2 ליטר של רנו). במקרה של יונדאי, כך גורסת התיאוריה החדשה, הרעבת השמן נגרמת בגלל זיהום של שמן המנוע אשר גורם לכך שהשימון לא יעיל.

בדיקות מעבדה

כבר בחודש מרץ 2023, לפני כשנה וחצי, העלה היוטיובר Lab Coat Paul סרטון מרתק וקל להבנה שבו הוא מתאר בעיה ספציפית שהוא איתר במנוע של הרכב הפרטי שלו – יונדאי טוסון משנת הדגם 2017 שמצויד במנוע טורבו-בנזין ארבעה צילינדרי בנפח 1.6 ליטר.

פול ביצע פעולה פשוטה (לפחות עבור אמריקנים) שכמעט אף בעל רכב לא מרגיש צורך לבצע: הוא השקיע 160 שקלים ושלח דגימה מתוך שמן המנוע של הרכב שלו לבדיקת מעבדה.

ולמה שפול ירגיש צורך לשלוח דגימת שמן למעבדה? מפני שהוא קרא באינטרנט עשרות תלונות של בעלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה שמדווחים על צריכת שמן גבוהה ועל תקלות מנוע שונות, והוא רצה לוודא שהמנוע שלו תקין.

כאשר פול קיבל לידיו את התוצאות הוא הבין מיד שיש לו בעיה: על אף שמאז החלפת השמן האחרונה השמן נמצא במנוע שלו רק 5,850 קילומטרים – רמת הזיהום שלו, כלומר אחוז הבנזין בתוך השמן, הייתה 5.8%. למען הפרופורציות – רמת זיהום מרבית שלא אמורה לגרום נזק למנוע עומדת על 2%. בנוסף, נמצא שצמיגות השמן נמוכה מן הנדרש.

במילים אחרות, שמן המנוע הזה היה מזוהם פי שלושה מן השיעור המרבי וצמיגותו נמוכה, וזה אומר שהוא לא מסוגל לשמן את כל חלקי המנוע ושבכל קילומטר של נסיעה נגרמים נזקי בלאי.

אנשי המעבדה המליצו לפול להחליף ברכב שלו שמן בכל 1,600 קילומטרים עד שהוא יאתר את מקור הבעיה ויתקן אותה. במילים אחרות, מה שאנשי המעבדה אמרו זה שבאופן שבו המנוע של פול פועל, כל שמן חדש שהוא יכניס למנוע ישרוד בתוכו רק 1,600 קילומטרים.

אבל איך בכלל מגיע בנזין לתוך שמן המנוע?

יש מספר דרכים שבהן זה יכול לקרות. למשל, כמויות קטנות של בנזין לא שרוף מצליחות לחדור מבעד לטבעות האטימה של הבוכנות ולרדת לתוך עוקת השמן, וזה קורה במידה כזאת או אחרת בכל מנוע בנזין.

כדי להתמודד עם הבעיה הזאת קיימת במנוע מערכת לאיסוף אדי בנזין שמסייעת להרחיק אותם מן השמן, ואחד הרכיבים שלה הוא שסתום PCV – שסתום חד כיווני שמאפשר לאדים להתנדף מבלי שייכנס דלק נוסף.

פול ניקה את שסתום ה-PCV ואז נהג ביונדאי טוסון שלו 1,600 קילומטרים בלבד עם שמן מנוע חדש. לאחר מכן הוא שלח למעבדה דגימת שמן נוספת, והפעם הסתבר שרמת הזיהום הגיעה אל 1.8% ושצמיגות השמן עדיין נמוכה מידי. אנשי המעבדה המליצו לפול לא לנהוג ברכב יותר מאשר 1,800 קילומטרים נוספים לפני שיחליף שמן.

עם בדיקת המעבדה ביד פנה פול למוסך מורשה של יונדאי וביקש שיבצעו בדיקה לרכב. עד לאותו מועד המכונית הייתה רק בת 4 ונסעה 45,000 קילומטרים, כלומר שהיא הייתה מכוסה במסגרת אחריות היצרנית, ובמוסך מצאו שקיימת דליפת דלק מתוך משאבת הדלק בלחץ גבוה אל תוך שמן המנוע.

אבל רגע, מה זאת משאבת דלק בלחץ גבוה ואיך היא קשורה למנוע?

במנוע בנזין רגיל מבוצע הערבוב של הדלק עם אוויר לפני שהתערובת הזאת נדחסת לצילינדרים דרך שסתומי היניקה. במנועי הזרקה ישירה (GDI) האוויר נדחס לצילינדרים באותו אופן, אבל הבנזין מוזרק בלחץ גבוה ישירות לתוך הצילינדר, ושם הוא מתערבב עם האוויר.

במנועים של יונדאי וקיה יושבת משאבת הדלק בלחץ גבוה על ראש המנוע וכאשר היא דולפת נדחסות טיפות בנזין לתוך המנוע. אדם מן הישוב, שלא נוהג לשלוח דגימות שמן מנוע למעבדות, לא היה מגלה לעולם שמשאבת הדלק שלו דולפת לתוך המנוע, ולא היה יודע שהשמן שלו מזוהם בבנזין.

פול אמנם איתר בעיה במנוע והיא תוקנה על חשבון יונדאי במסגרת האחריות, אבל הוא עדיין לא היה רגוע. בטיפול השגרתי הבא, ב-48,000 קילומטרים, הוחלף שמן המנוע ובוצע "ניקוי GDI" שהיא פעולת תחזוקה ייחודית למנועי הזרקה ישירה. במנועים אלה יש לנקות מידי פעם פיח שמצטבר על שסתומי היניקה.

לאחר החלפת השמן וניקוי השסתומים הוא נסע כ-2,800 קילומטרים נוספים ושלח דגימת שמן שלישית למעבדה. הפעם נמצא שרמת הזיהום היא 1% ורמת הצמיגות של השמן נמוכה מידי, וזה אומר שעדיין קיימת בעיה. שוב הוחלף שמן וכעבור 4,200 קילומטרים נוספים שלח פול דגימה רביעית למעבדה. הפעם נמצא שרמת זיהום השמן היא 1.8%, על הגבול האדום, והצמיגות שלו נמוכה מידי.

על בסיס הבדיקות האחרונות פול הסיק שכדי להימנע מנזק למנוע שלו הוא חייב להחליף שמן בכל 4,800 קילומטרים ולהמשיך לשלוח דגימות שמן לבדיקות כדי לוודא שהשמן לא מזוהם. הנחיות היצרן של יונדאי בארה"ב הן להחליף שמן מנוע כל 8,000 קילומטרים ורוב בעלי הרכב לא שולחים דגימות שמן לבדיקה אלא פשוט עוקבים אחר הנחיות היצרן.

במקרה כזה, אם המנועים שלהם מתפקדים באותו אופן – נוסעים רוב בעלי הרכב כ-3,000 קילומטרים – או 40% מהזמן – עם שמן גרוע שלא מספק למנוע שלהם את רמת השימון שנדרשת.

בישראל נדרשת החלפת שמן במנועי GDI מוגדשי טורבו בכל 7,500 קילומטרים או חצי שנה, ובמנועים הלא מוגדשים הנחיות היצרן הן להחליף שמן בכל 15,000 קילומטרים או שנה. בשני המקרים – אם הבדיקות של פול מייצגות את המציאות בשטח – נגרם נזק מתמשך וקבוע אצל עשרות אלפי בעלי רכב, גם אצל מי שמקפידים על תחזוקה מדויקת ובוודאי אצל מי שמבצעים החלפות שמן במרווחי נסיעה ארוכים יותר.

שורה תחתונה: כך תחסכו עשרות אלפי שקלים

יונדאי וקיה לא לוקחות אחריות על כשלים במנועים שלהן, ואלפי בעלי רכב בישראל כבר ספגו נזקים כלכליים כבדים. ייתכן שבמנועים האלה ישנם כשלים סדרתיים נוספים – כפי שנטען בתביעות הייצוגיות שהוגשו, ורבים מהם צורכים ככל הנראה צריכה מופרזת של שמן מנוע.

אבל יש דבר אחד שכל בעל יונדאי וקיה יכול לעשות כדי לצמצם את הסיכון למנוע הרכב שלו, וזה להחליף שמן בכל 5,000 קילומטרים. במקרה של מנועי הטורבו מדובר בהפסד של 33.3% מאורך החיים המומלץ על-ידי היצרנית ואצל בעלי רכב עם מנועים לא מוגדשים ההפסד הוא של 66.6%, כלומר שעלויות החלפת השמן יהיו גבוהות פי שלושה.

התועלת, לכל מי שימלא אחר ההמלצה הזאת, היא ראשית לכל נסיעה עם שמן לא מזוהם וצמצום בלאי המנוע, וגם צמצום הסכנה של נסיעה עם פחות מידי שמן במנוע – שגם היא עלולה להיגרם כתוצאה של אחד הכשלים הנטענים ולגרום לנזק סופני למנוע.

לקריאה נוספת:

יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.0 ליטר שנהרסים: אין כשל סדרתי. בעלי הרכב אשמים

יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.4 ליטר המתפגרים: בעלי הרכב אשמים

יונדאי סונטה היברידית: המנוע נהרס, כלמוביל תשלם 15,000 שקלים

מדוע נהרסים כל כך הרבה מנועים של יונדאי וקיה ברחבי העולם?

מאות אלפי כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה עלולים להישרף. מדוע לא פורסמו קריאות לתיקון בישראל?

בעקבות התביעה הייצוגית: יונדאי תתקן אלפי סונטות היברידיות בישראל. גם קיה תפרסם קריאה לתיקון של אופטימה ההיברידית

עוד מנועי יונדאי וקיה נכנסו לרשימות המנועים המתפגרים והבוערים. מדוע הקוריאנים מתעקשים להרוס לעצמם את המוניטין בישראל?

The post יש לכם יונדאי או קיה עם מנוע מתפגר? כך אולי תוכלו להציל אותו appeared first on TheCar.

לפני כשנה הוגשה בישראל תביעה ייצוגית בטענה לכשל סדרתי שגורם לסדקים בדאשבורד של קיה סיד מדגמי 2013 ומעלה, והמחשבה הראשונה, לנוכח מספר פניות שהגיעו אלינו לאחרונה, היא שזה לא הדגם היחיד של קיה שסובל מן התקלה הזאת. מאות מבין בעלי קיה ספורטאז' כבר סבלו מבעיה דומה, ומאות או אלפים נוספים עלולים לקום מחר בבוקר ולגלות שגם אצלם יש סדקים כאלה.

במחשבה שנייה נזכרים שקיה, וגם החברה האחות שלה – יונדאי – מככבות בשנים האחרונות ברשימה ארוכה ומתארכת של תביעות ייצוגיות, וזאת לנוכח מספר בלתי מתקבל על הדעת של תקלות סדרתיות.

במחשבה שלישית, ולאחר סקירה קצרה של אלפי פניות שהתקבלו בשנים האחרונות במערכת TheCar, מסתבר שאם אתם בעלים של קיה סיד יש לכם סיכוי הרבה יותר גדול לחוות אחד או יותר מן הכשלים הסדרתיים הנפוצים של קיה מאשר לזכות בפרס שווה בלוטו.

כשל הסדקים מצטרף אצל חלק מדגמי קיה סיד כמעט אל כל כשל סדרתי משמעותי של קיה – החל מבעיות קריטיות במנועים, דרך הרס מוקדם של פנסים שמחייב החלפה יקרה, וכלה בבעיות בסליל החשמלי ("סליל כרית אוויר") שאחראי על העברת מסרים מן המתגים שעל גלגל ההגה.

הדבר המכעיס ביותר בהקשר הזה הוא שקיה, כמו יונדאי, נוהגת לתקן על חשבונה חלק לא מבוטל מן התקלות הסדרתיות שמתגלות בדגמים שלה – אבל רק בצפון אמריקה, בשעה שלקוחות בישראל לא זכו לטיפול דומה. בנוסף, כמה מן התביעות הייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות בישראל הסתכמו בהסדרי פשרה מבישים שחלקם אף פגעו בבעלי הרכב יותר מכפי שעזרו להם.

ים של תקלות

סקירת תלונות שקיבלנו מבעלי קיה סיד יוצרת את הרושם שצריך ממש "ללכת בין הטיפות" כדי שלא להיפגע מאחד הכשלים הנפוצים. כך, למשל, כותב לנו מ.ד: "יש לנו קיה סיד סטיישן 2014, והרפלקטורים של שני פנסי החזית נהרסו. כאשר נוהגים בלילה רואים את תאורת המאותתים למרחק יותר גדול מכפי שרואים את אלומת הפנס הראשי – שמאירה אולי מטר וחצי קדימה". נ.כ, כותב באותו הקשר ש"כשלתי שלשום בטסט בגלל שהפנסים לא מוציאים מספיק אור. אין בעיה בנורה, הרפלקטור דפוק והרכב הוא קיה סיד 2016".

לד"ר י.ח. יש קיה סיד סטיישן 2014, ולדבריו "כבר כמה שנים מספר חלק מכפתורי ההגה לא עובדים". לז.ב. יש קיה סיד 2016 והוא כותב לנו ש"אני נתקל בתופעות דומות לאלו שתיארתם – תאורת הכפתורים שעל ההגה לא דולקת כאשר ההגה ישר (היא פועלת כאשר משלימים לפחות חצי סיבוב של ההגה לכל כיוון). ומדי פעם כפתור ההפעלה של בקרת השיוט והגבלת המהירות חדל לפעול או פועל על דעת עצמו".

א.ק וא.ז, שניהם בעלי קיה סיד סטיישן משנת 2013, הם מתלונן ומתלוננת שכל אחד מהם סובל מכשל הסדקים בדראשבורד, ואליהם מצטרף ש.מ: "קראתי את הכתבה על התביעה הייצוגית של בעלי קיה ספורטאז' בנוגע לדשבורד השבור. גם לי יש דשבורד סדוק בקו שמתאים לכרית האוויר".

ל.ר. כתב לנו שבסיד 2019, שלו, שבה מותקנת תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים, הייתה תקלה של רעידות והיא תוקנה על חשבון היצרנית. "למרות שקניתי את הרכב מחברת ליסינג", הוא כותב, "הם לקחו אחריות והיו בסדר מבחינה זו. מה שלא בסדר לדעתי זה שלא קיבלתי שום אחריות על המצמדים החדשים".

א.מ, הבעלים של קיה סיד 2019 עם מנוע דיזל, מדווח לנו שהצג הדיגיטלי שעל לוח המכשירים מדווח שמיכל האוריאה תמיד מלא, וזאת גם לאחר שהוא מתרוקן. לדבריו, "מכונאי בכיר ברשת השירות של היבואן הציע שהתעלם מזה…".

מי שיכול רק להתקנא בבעלי הרכב האלה הוא ר.נ. שכותב לנו כך: יש לי קיה סיד 2016 שבשנתיים האחרונות אוכל שמן ומעשן בצורה בלתי סבירה: קילו שמן על כל 1,000 ק״מ. בשנה שעברה החלפנו את הממיר הקטליטי כתוצאה של שריפת השמן המוגברת, וכעת נאמר לנו במוסך שהמנוע גמור וחייב החלפה". הוא לא היחיד, וכל אלה הם רק חלק מן המתלוננים המאומתים שבכלי הרכב שלהם התגלו אותן תקלות שכיחות.

סדקים בדאשבורד

בתביעה הייצוגית בנוגע לסדקים בדאשבורד נטען שבדגמי קיה סיד משנות הדגם 2013 ואילך מתגלים סדקים מכוערים ובולטים לעין בדאשבורד, ומעבר לפגיעה האסטטית במכוניות שבהן התגלה הסדק – נטען שבסופו של דבר עתיד הכשל הזה להתגלות במרבית המכוניות מדגם זה.

רמת הפגם בדגמי סיד מוגדרת בתביעה כחמורה יותר מזו שקיימת בדגמי קיה ספורטאז' ויקרה לא פחות: לקוחות נדרשו לשלם כ-8,000 ש"ח כדי לתקן את הדאשבורדים.

לתביעה זאת לא צורפו חוות דעת מקצועית שממנה ניתן ללמוד על הסיבות ההנדסיות או הפיזיקליות לנזק עצמו או דוגמאות לפתרונות שקיה העניקה ללקוחותיה במדינות אחרות.

שתי האסמכתאות הרלוונטיות היחידות שצורפו לבקשת האישור המקורית היו חוות דעת שמאית שבה נטען שהסדקים גורמים לפגיעה בהיקף של כ-10% מערך הרכב, וכן הסדר הפשרה הפושר למדי שהשיגו אותם עורכי דין (בהרכב מעט שונה) בפרשת הסדקים בדאשבורדים של קיה ספורטאז'.

מנועי 1.6 ליטר

חלק מדגמי קיה סיד שיוצרו בין השנים 2013-2018 מונעים באמצעות מנועי 1.6 ליטר ממשפחת 'גאמא' (G4FD) של יונדאי-קיה שעמדו במרכז תביעה ייצוגית שהוגשה בישראל בשנת 2019.

מנועים אלה הותקנו גם במספר לא מבוטל של דגמים אחרים מתוצרת יונדאי וקיה, ובצפון אמריקה בוצעו מספר קריאות לתיקון שלהם והוראות שירות, והוגשו מספר תביעות ייצוגיות לנוכח נזקים קשים למנועים ולממירים הקטליטיים שמחוברים אליהם.

למרות זאת – התביעה הייצוגית שהוגשה בארץ הסתכמה בהסדר פשרה מאוד פושר מבחינת הנפגעים, וחלקם "זכו" רק לעדכון תוכנה של מחשב ניהול המנוע. ההסדר לא הציע כל פיצוי לבעלי רכב שהמנועים שלהם נהרסו.
"זהו? רק עדכון תוכנה? מה זה יעזור לי עם עשן לבן מהמנוע? הרי זה פגע לי במנוע!", כתב לנו בתסכול גדול א.ח. שמנוע הסיד 2016 שלו נהרס, ולנו לא נותר אלא להשתתף בתסכול שלו.

בעולם: רעידות היגוי ותקלות שונות

בעולם דווח על תופעה של רעידות היגוי שמוגדרת כ"נפוצה מאוד". הכשל הנטען, במקרה זה, נובע משחיקה מהירה של רפידות הבלמים ושל הדיסקים בגלגלים הקדמיים.
לגבי קבוצת מכוניות שונות דווח על בעיות של נעילת הדלתות החשמלית, ובמכוניות אלה אי אפשר לנעול דלת או דלתות אפילו באמצעות המפתח הפיזי. הפתרון: החלפת מנגנון הנעילה כולו.

בחלק מגרסאות ההאצ'בק (5 דלתות) הראשונות התגלתה תקלה של מחבר (חלק מתלה) של מערכת ההיגוי, וזה גרם לתקלות היגוי. הפתרון בחלק מן המקרים היה פשוט יחסית: יישור של המתלה, אך במקרים שונים נדרשה החלפה של החלק. תקלה נוספת שדווחה על ידי משתמשים שונים בעולם היא קושי בהתנעה של מנועי דיזל, בעיקר בבקרים קרים, כתוצאה של כשל ברכיב החימום.

בנוסף, בשנים האחרונות פורסמו באירופה מספר קריאות לתיקון של קיה סיד.
למשל, בחלק מדגמי 2018-2020 התגלתה תקלה במשאבת הטנדם שאחראית גם על הגברת הבלימה. פגם במסנן שמותקן בתוך המשאבה גורם לקושי באספקת שמן, וכתוצאה מכך היא לא יוצרת מספיק לחץ וחלה פגיעה בעוצמת הגברת הבלימה. אצלנו, בישראל, פורסמה רק השנה קריאה לתיקון של התקלה הזאת (גם בספורטאז'), היא מתייחסת לדגמי 2018-2021 ומתוארת כך: "במקרים מסוימים תתכן חסימה ברשתית משאבת השמן המשולבת".

חלק מדגמי 2021-2022 נקראו באירופה לתיקון בגלל כשל סדרתי של מותחני חגורות הבטיחות הקדמיים. הפגם עלול למנוע את הפעולה התקינה של המותחנים במהלך תאונה. אצלנו טרם פורסמה קריאה כזאת לתיקון.

יש לכם תקלה בקיה סיד או בכל דגם אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post קיה סיד: כל הצרות בדגם אחד appeared first on TheCar.

ערב פסח הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשת אישור לתובענה ייצוגית כנגד קיה והיבואנית שלה לישראל, טלקאר, וגם הפעם מככבים בכתבי הטענות פנסי החזית של יונדאי-קיה.

בפנסי החזית של קיה נירו וקיה סטוניק משנות הדגם 2016-2019, ובפנסי החזית של קיה נירו משנות הדגם 2019-2022, כך נטען, מותקנים מנגנונים מורכבים וחשופים לתקלות שמבצעים החלפה בין תאורת הדרך הרגילה לתאורה גבוהה – וזאת על-ידי תריס שמונע באמצעות מנוע חשמלי קטן. לטענת התובעים – שני סוגי המנגנונים נפלו קורבן להנדסה לקויה או לשימוש בחומר לא מתאים וכתוצאה מכך הם כושלים כעבור זמן קצר יחסית. היצרנית – כך נטען – מפעילה מדיניות של "אחריות נסתרת" במקום לקחת אחריות מלאה ולבצע קריאת שירות להחלפת פנסים פגומים.

אם הפרשה הזאת נשמעת לכם מוכרת אתם לא טועים: שני צוותים של עורכי דין, בראשות עו"ד דוד מזרחי מחד ועו"ד עידן איידן מאידך – הגישו תביעה דומה להפליא כנגד יונדאי והיבואנית שלה לישראל, חברת כלמוביל, וזאת בגלל מנגנון דומה עד זהה שמותקן בפנסי החזית של יונדאי אלנטרה משנות הדגם 2018-2020. גם שם – כך נטען – נגרמת תקלה דומה וגם שם מסרבת היצרנית לקחת אחריות. כצפוי, שתי התביעות לגבי יונדאי אלנטרה אוחדו לאחת והיא מנוהלת בימים אלה בצוותא.

באופן משעשע, הדמיון בין התביעות כנגד יונדאי לתביעה החדשה כנגד קיה כל כך גדול עד שאפילו מספר ההליך של יונדאי מתנוסס (בטעות) בראש כתב בקשת האישור שהוגשה כנגד קיה (בצוותא) על-ידי עורכי הדין עידו סולומונוב ודוד מזרחי. אגב – אם תביעות ייצוגיות בנוגע לפנסי חזית של יונדאי וקיה נשמעות לכם מוכרות – גם הפעם אתם לא טועים. ביונדאי וקיה כנראה מתקשים לראות את האור מפני שבנוסף לשתי התביעות האלה מתנהלות כנגדן לפחות שלוש (!) תביעות נוספות בנוגע לתקלות סדרתיות בפנסים ראשיים…

אם לשפוט לפי מספר התגובות שהתקבלו במערכת TheCar מבעלי רכב שטוענים שנכשלו במבחן הרישוי השנתי – התקלה הנפוצה ביותר היא ברפלקטורים של פנסי חזית בדגמי יונדאי, בדגש על I30. בנוסף הוגשו גם שתי תביעות נוספות – אחת בנוגע לרפלקטורים של פנסי קיה נירו מדגמי 2016-2019 (בלי קשר לתקלת התריס), והאחרת בנוגע לדגמי קיה ספורטאז' משנות הייצור 2015-2018.

התביעה הראשונה, לגבי נירו, הוגשה על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן והיא מתקדמת בימים אלה להסדר פשרה שנתאר כאן בהמשך הדברים, ואילו התביעה לגבי קיה ספורטאז' הוגשה על-ידי עורכי הדין יונתן רפופורט ואדם לוין וכבר הצליחה לקבוע בינתיים שני תקדימים מעניינים.

חור בגרוש

בחוות דעת הנדסית שחיברו פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין לצורך בקשת האישור נטען שמהנדסי קיה ויונדאי (למעשה – יצרני הפנסים שלהן – ג.מ.) בנו בשני המקרים מערכת תאורה שבה – במקום לפצל כמקובל את "האור הנמוך" (תאורת דרך רגילה) מן "האור הגבוה" (תאורת מעבר) לשתי נורות נפרדות הם בחרו לבנות נורה בודדת ולהחליף את עוצמת התאורה ואת המיקוד שלה באמצעות מנגנון תריס שמשנה את גאומטריית אלומת האור שמפיצים הפנסים.

אנשי הפנסים בנו שני מנגנונים שונים – אחד מהם מותקן בפנסי החזית של דגמי קיה סטוניק וקיה נירו משנות הדגם 2016-2019 והאחר בפנסי החזית של רכבי קיה נירו משנות דגם 2019-2022. במנגנון הראשון מותקן מפעיל ("אקטואטור") לינארי שדוחף ומושך מנוף פלסטיק ומייצר באמצעותו תנועה סיבובית במנגנון התריס של הפנס. במנגנון השני יש מנוע חשמלי קטן שמחובר לגלגל שיניים שעשוי מפלסטיק, והוא מעביר את התנועה שמסובבת את התריס באמצעות פס שיניים שמותקן על מנוף פלסטיק.

המהנדסים טוענים שהליקוי בשני סוגי המנגנונים זהה: במנוף הפלסטיק יש חור שמקשר בין המפעיל ("אקטואטור") לבין ציר התריס ובגלל החום ששורר בתוך הפנס הוא מתעוות, נשחק, ומאבד את הקשר המכאני בין ציר התריס לבין מנוף הפלסטיק. בלי חיבור פיזי תקין המערכת לא יכולה לבצע החלפה תקינה בין תאורת דרך לתאורת מעבר, ופעולה זאת נכשלת או נתקעת באחד המצבים. כדי לעמוד בתקנות התעבורה ובחוקי התנועה נדרשים תיקון של מנגנון התריס או החלפה של פנסים שלמים בפנסים חדשים ותקינים.

בתביעות ייצוגיות רבות נשענים התובעים על הנחיות תיקון ושירות שיצרניות רכב מפיצות בחו"ל, וזאת בעיקר במצבים בהם יצרניות לא סופרות לקוחות ישראלים ולא מפרסמות אצלנו הנחיות דומות. בפרשת פנסי החזית של קיה נירו וסטוניק המומחים כנראה לא מצאו הנחיות שירות כאלה (או שאין הנחיות) ולכן הם נאלצו להסתמך על עלוני שירות שיונדאי פרסמה בנוגע לתקלה דומה עד זהה בפנסי החזית של אלנטרה ששווקה בארה"ב בשנות הדגם 2019-2021.

בנוסף, המומחים מצטטים קריאה לתיקון שקיה פרסמה בארה"ב בפברואר השנה בנוגע לתיקון פנסי החזית של הקרוסאובר הגדול קיה טלורייד. המומחים מודעים לכך שמדובר בדגם שונה מאוד (אשר לא משווק בישראל), אבל הם מציינים ש"נראה כי לגרסת הרכב אשר מצוידת בפנסי חזית בטכנולוגיית הלוגן קיים מכניזם תריס בפנס החזית אשר מאפשר מעבר מאור נמוך לאור גבוה".
עוד מודגש שבדוח שפרסם מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני לגבי תקלה בפנסים של טלורייד נכתב ש"כשל בהפעלת אור הדרך הגבוה גורם לירידה ביכולת הצפייה של נהג הרכב לחזית ולצדדים. כמו כן, תאורה לא תקינה עלולה להגדיל את הסיכון להתרחשות תאונה".

תחזירו את הכסף

התובעים הייצוגיים מבקשים מבית המשפט לחייב את קיה ואת טלקאר להכיר בכך שמדובר בתקלה סדרתית בעלת אופי בטיחותי ולבצע קריאה לתיקון ("ריקול"), ולכל הפחות להשיב כסף לכל בעל רכב שנאלץ להחליף פנסים על חשבונו, להאריך את האחריות לפנסים האלה ל-15 שנים או 150,000 מייל (241,350 ק"מ), ולתקן פנסים תקולים או להחליף אותם בחדשים ומשופרים.

אגב, מעניין לציין שאחד התובעים הייצוגיים בבקשת האישור טופל על-ידי טלקאר וקיה: פנס תקול שהותקן ברכב שלו הוחלף בפנס חדש גם לאחר שהרכב שלו עבר את תקופת האחריות הרשמית.

תובע זה לא דורש (ולא יכול לדרוש) את מחיר הפנס שהוחלף אלא תובע בגין עוגמת הנפש שכביכול נגרמה בכך שההחלפה בוצעה רק 4 חודשים לאחר שהוא התלונן על התקלה. בנוסף, "על אף שהתקלה צפויה להופיע גם בפנס צד שמאל (קיה וטלקאר) לא ראו לנכון להחליף גם אותו (את הפנס השמאלי – ג.מ.) באופן ייזום או בכלל. פועל יוצא, כאשר התקלה תופיע בעתיד בפנס שמאל, מר ש. יאלץ להמתין תקופה ארוכה להחלפת הפנס. כמו כן, מר ש. מציין שאין לו ערבון כי החלפה עתידית של פנס שמאל תהיה ללא עלות".

במילים אחרות, התביעה כאן היא על מצב היפוטטי כפול ומשולש שבו הפנס ייכשל, לא יבוצע תיקון מהיר שלו, ובעל הרכב יחויב תמורת תיקון שעדיין לא נדרש. נדמה שאין דוגמה טובה יותר למושג "ביצה שעדיין לא נולדה".
גם התובע הייצוגי השני בבקשת האישור לא ניזוק כלכלית מעצם החלפת הפנסים מפני שכפי שמצוין בבקשת האישור – "הפנסים הוחלפו בפנסים חדשים (על חשבון קיה – ג.מ.) לאחר מספר שבועות". הטענה המפולפלת במקרה הזה היא ש"לולא מר ב. היה נחשף לתלונות בקבוצת הפייסבוק אודות התקלה בפנסים סביר מאד להניח שהוא היה מחליף את הפנסים על חשבונו במוסך מורשה שאינו מרכז שירות של טלקאר (שם עלות ההחלפה אמורה להיות נמוכה יותר) בעלות של אלפי שקלים".

מצד שני, לא פחות מעניין להזכיר שבבקשת האישור מצוטטת טענה לכאורה של קיה מול הרשויות בארה"ב לפיה בעלי רכב משתמשים בתאורת המעבר (אור גבוה) רק לעיתים נדירות ולכן אין כאן בעצם בעיה אמיתית (טענה זו ככל הנראה נדחתה על-ידי מינהל הבטיחות, NHTSA).

למרות שתגובתן של קיה ושל טלקאר לבקשת האישור צפויות רק בעוד שלושה חודשים או יותר – אפשר לנחש שהן יבקשו למחוק את התביעה וזאת בראש ובראשונה בטענה שהיצרנית כן לקחה אחריות לתקלה, ושאין מחלוקת שהפנסים התקולים הוחלפו על חשבון היצרנית (כלומר שלתובעים הייצוגיים אין למעשה מעמד).

אפשר גם לנחש שהיצרנית והיבואנית יטענו שלא קיימת קבוצה רלוונטית של תובעים, ובמקרה הזה ייתכן שהן פשוט ייהנו מן ההפקר: שימוש בתאורה גבוהה הוא אכן נדיר יחסית, ונהג יתקשה להבחין כאשר רק אחד מצמד פנסי החזית כושל (להבדיל ממצב שבו פנס נתקע באחד ממצבי התאורה או ששני פנסים כושלים יחד). לכן ייתכן מצב שבאמת קיימת תקלה סדרתית אבל שרק מעטים מבין בעלי הרכב מודעים אליה.

לא עוברים טסט

מה שברור זה שבין אם מדובר בבעיה בטיחותית או לא – לכל הפחות היא עלולה להכשיל כלי רכב כאלה במבחן הרישוי השנתי מפני שאם הם יגיעו למבחן עם תריס לא מתפקד הם לא יעמדו בהוראות החוק ותקינת הרכב (למשל ש"פנסים ואורות המותקנים ברכב… יהיו תמיד במצב תקין ונקי וניתנים להפעלה מהירה ונוחה…").

כישלון במבחן הרישוי השנתי הוא אחד התורמים, כך נראה, לכך שבית המשפט – בצעד די חריג – אישר את בקשת האישור שהגישו עורכי הדין יונתן רפופורט ואדם לוין בנוגע לפנסי החזית של קיה ספורטאז' משנות הייצור 2015-2018. במקרה הזה קיה העדיפה להתעמת בבית המשפט במקום להגיע להסדר והתקדים החשוב הראשון שכבר נקבע בהליך הזה הוא קביעתו של השופט רמי חיימוביץ לפיה "כאשר יצרן רכב יודע על קיומה של תקלה באחד מרכיבי הרכב, לרבות בלאי מואץ של רכיב מסוים שאמור לשרוד תקופה ארוכה, חובתו ליידע את בעלי הרכבים על התקלה ולתקנה… היצרן אינו יכול לתקן רק רכבים בהם התממשה התקלה, וחובתו לקבל אחריות על התקלה בכללותה ולתקנה גם ברכבים שהתקלה התממשה בהם במועד מאוחר יותר".

באותו מקרה אושרה בקשת האישור למרות שקיה לקחה אחריות מסוימת על התקלה וטיפלה בחלק מן הנפגעים, בין השאר מפני שהם לא יכולים לעבור טסט עם פנסים פגומים, ולפני כחודשיים הוגש כתב תביעה מתוקן, ומעניין בפני עצמו.

במקרה נוסף, שקשור כאמור לדגמי קיה נירו משנות הדגם 2016-2019, מתגבש הסדר פשרה שבמסגרתו קיה תאריך אחריות לפנסים האלה. כרגיל במצבים כאלה – ישנם בעלי קיה נירו שעלולים להיפגע מן ההסדר ולכן כדאי להם לשים לב לכל הפרטים שיסוכמו בסופו של דבר. לפני כחודשיים וחצי, כמקובל, פורסם חלק מנוסח הסדר הפשרה המתגבש בשני עיתונים יומיים אבל באופן לא מפליא כנראה שאף אחד מבעלי קיה נירו לא נחשף למודעות האלה. אחרי הכל – מי מאיתנו בכלל קורא עיתונים יומיים, ובעיקר: מי מתעכב על מודעות מן הסוג הזה???

בכל מקרה, הסדר הפשרה לא הושלם – גם מפני שהצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי שכר הטרחה של עורכי הדין וגם מפני שלא הוסכמו כל פרטי האחריות שקיה צפויה להעניק לבעלי ספורטאז'. בית המשפט אמור לדון בהסכם ולתפור את הפרטים הרופפים שנותרו בו, אבל לפי מה שמוצג כרגע לציבור כל בעלי נירו מוזמנים להגיע למוסך מורשה יבואן כדי לבצע בדיקה של עוצמת פנסי החזית המקוריים.

במידת הצורך, ככל שימצא שהפנסים פגומים – קיה תחליף אותם בפנסים חדשים ומשופרים. בעלי הרכב אמורים לקבל הודעה ממשרד התחבורה על אפשרויות הבדיקה, ובמקרה הצורך יוחלפו פנסים על חשבון היצרנית.
המוקש בהסדר הפשרה הוא שבעל רכב שלא יגיע לביצוע הבדיקה בתוך פרק זמן מוגדר יאבד את זכותו להחלפת פנסים. בנוסף, גם מי שהפנסים שלו כרגע תקינים אבל צפויים להיכשל בעתיד הקרוב – עלול "לאכול אותה". בית המשפט אמור לקבוע האם היצרנית תעניק אחריות ל-7 או ל-10 שנים מיום שהרכב נרשם בישראל, ובמקרה הראשון זה אומר שכבר כרגע האחריות לא חלה על דגמי 2016-2017, ותוך שנתיים היא לא תחול על אף רכב.

כרגיל במקרים שבהם מוגשות תובענות ייצוגיות – מרגע שהסדר פשרה מאושר על-ידי בית המשפט זה "סותם את הפה" לכל בעל רכב ומונע ממנו את האפשרות לתבוע בעתיד את היצרנית והיבואנית. למשל, בעלי נירו שיגלו בעוד שנתיים שהם לא עוברים טסט עלולים להימצא במצב יותר גרוע מכפי שהיה לולא הוגשה תביעה כזאת מלכתחילה. זה בדיוק מה שקרה לחלק מבעלי ספורטאז' שהדאשבורדים שלהם נסדקו.

אגב, "המעשה הנכון" גם מבחינת קיה וגם מבחינת יונדאי, כזה שיכול היה למנוע את הצורך בתביעות ייצוגיות כלפיהן – הוא פשוט להעניק לכל בעל הרכב הארכת אחריות ל-12 שנים בכל הקשור לפנסים. אחרי הכל – אם אין בעיה בפנסים זה לא יעלה להם גרוש, ואם יש בעיה הם יפתרו אותה ויוכיחו ללקוחות שלהן שהן לא מנסות להתעשר על חשבונם. הפתרון הקל, לפעמים, הוא גם הפשוט, גם הזול וגם ההוגן ביותר.

נתקלתם בבעיה בפנסים של קיה או יונדאי או בכל בעיה אחרת בכל רכב אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail

לקריאה נוספת:

תביעה ייצוגית: ג'נרל מוטורס מכרה ביודעין כלי רכב עם תיבות הילוכים פגומות

מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה

The post גם פנסים של קיה נירו וקיה סטוניק מתקלקלים. מתגבשת פשרה לתקלה נוספת בפנסים של נירו appeared first on TheCar.

מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA) הכריז בסוף השבוע על פתיחה בחקירה של אופן התיקון של עשרות אלפי פורד ברונקו ופורד אסקייפ בארצות הברית. במינהל חוששים שפורד מבצעת תיקון לא מספק לדליפת דלק שעלולה לגרום לשריפה.

התקלה, כך פורסם, נגרמת בגלל סדקים במזרקי הדלק שדרכם עלול לדלוף בנזין ולהצית את המנוע ואת כלי הרכב. פורד קראה לאחרונה לתיקון התקלה הזאת ("ריקול") בכמעט 43,000 כלי רכב, מהם 22,270 פורד ברונקו 'ספורט' ו-20,382 פורד 'אסקייפ', כולם עם מנועי 1.5 ליטר טורבו-בנזין.

התיקון שפורד מציעה לא כולל החלפה של מזרקי הדלק עצמם אלא התקנת צינור לניקוז עודפי בנזין ושדרוג תוכנה שנועד לאפשר למחשב הרכב לזהות ירידת לחץ במערכת הזרקת הדלק. אם תתרחש ירידה כזאת אמורה התוכנה המשודרגת להשבית את משאבת הדלק בלחץ גבוה, להפחית את כוח המנוע ולהנמיך את הטמפרטורה בתא המנוע. הנוהג ברכב יקבל הודעת "הכנס את הרכב למוסך".

אלא שאנשי מינהל הבטיחות סבורים שהתיקון שפורד מבצעת מנקז את עודפי הבנזין מראש הצילינדר אל האדמה או לכביש מתחת לרכב, וזה לא פותר את סכנת השריפה.

במכתב שפרסמו אנשי המינהל, אשר ממוען לפורד, נכתב שהחקירה נפתחת לנוכח העובדה שהתקלה קיימת ככל הנראה בכ-1% מכלי הרכב הרלוונטיים, אשר יוצרו במהלך 2022 ו-2023. עוד נכתב שם ש"פתרון הריקול לא כולל החלפה של מזרק הדלק הסדוק".

פורד הודיעה לרשת הסוכנים שלה בארה"ב על הקריאה לתיקון כבר ב-11 במרץ וב-1 באפריל היא החלה להודיע גם לבעלי הרכב שמושפעים מן התקלה. הודעה זאת היא הרחבה של ריקול קודם של אותה תקלה בקבוצה אחרת של כמעט 522,000 פורד אסקייפ 2020-2023 ופורד ברונקו ספורט 2021-2023.

באותה קריאה כתבו בשעתו אנשי פורד ש"אין דבר שחשוב לנו יותר מבטיחות הלקוחות שלנו, ולכן פורד מוציאה ריקול בטיחותי על חלק מדגמי 2021, 2022 ו-2023 ברונקו ספורט ו-2020, 2021 ו-2022 אסקייפ. יש סיכוי שמזרק הדלק ייסדק, מה שעלול להוביל לשריפה מתחת למכסה המנוע. אם בבעלותך או בחכירתך ברונקו ספורט או אסקייפ משנות דגם אלה, תוכל לבדוק את סטטוס הריקול שלך על ידי הזנת מספר זיהוי הרכב שלך (VIN)…
…ריח חזק של בנזין יכול להיות סימן לכך שלרכב השטח שלך עשוי להיות מזרק דלק סדוק. אם אתה מריח בנזין או עשן, או רואה עשן, החנה את רכב השטח שלך במקום בטוח וצור קשר עם סוכן פורד שלך כדי לבדוק את הרכב שלך".

פורד דיווחה למינהל הבטיחות בעד לסוף שנת 2022 התקבלו אצלה 54 דיווחים על שריפות מתחת למכסה המנוע של כלי רכב משנות הדגם 2020-2022, ועל ארבעה בני אדם שנפצעו כתוצאה מכך.

The post דליפת דלק בפורד ברונקו ואסקייפ עלולה לגרום לשריפה appeared first on TheCar.

בג'יפ רנגלר שיוצר בין השנים 2018-2023 עם תיבת הילוכים ידנית קיים כשל סדרתי שגורם למצמד (קלאטש) שלו להישבר, להתחמם, ובמקרים מסוימים גם לעלות באש, וזה עלול כמובן לגרום לתאונה ולנפגעים.

כדי לתקן את התקלה הזאת פרסמה ג'יפ קריאה לתיקון ("ריקול") שבמסגרתה היא מחליפה על חשבונה את כל המצמדים הפגומים ומחזירה כסף לבעלי רנגלר שנאלצו לתקן מצמדים פגומים על חשבונם. קריאה דומה פורסמה גם לבעלי גלדיאטור ידניים.

בהודעה שנשלחה בארצות הברית לבעלי הרכב הרלוונטיים נכתב בין השאר ש"לוחית הלחץ הידנית של מצמד תיבת ההילוכים ברכב שלך עשויה, בנסיבות מסוימות, להתחמם יתר על המידה כתוצאה מחיכוך, מה שעלול להוביל את לוחית הלחץ להישבר במהירות. כאשר לוחית לחץ נשברת, הדבר עלול לגרום לסדקים או חורים במארז תיבת ההילוכים אשר מאפשרים לשבבים רותחים להיפלט מתוך התיבה. בנסיבות מסוימות עשוי הנהג להריח ריח מצמד או החלקת מצמד לפני התקלה, ועשוי לקבל התראת תיבת הילוכים על לוח המכשירים. שבבים רותחים שנפלטים מתוך התיבה עלולים לבוא במגע עם חומרים דליקים בתוך הרכב או בסביבתו, וזה עלול לגרום לשריפה אשר מגבירה את סיכון הפציעה לנוסעי הרכב ולפגיעה באנשים מחוץ לרכב".

במבחן התוצאה – גם אם מישהו ימות בגלל התקלה הזאת זה לא מעניין את אנשי משרד התחבורה, מפני שבאופן כללי הם לא מתעניינים באף תקלה סדרתית באף רכב.

למשל, ד.ד. מצפון הארץ רכש ג'יפ רנגלר מן הסדרה הדפוקה אבל משרד התחבורה לא טרח ליידע אותו שהרכב שלו עלול לפגוע בו או באחרים. האיש חווה תקלה כזאת על בשרו והניח שמדובר בתקלה שקרתה באשמתו. לדבריו, הוא חשב להפעיל את פוליסת הביטוח של הרכב ולכן שלח אותו לתיקון במוסך (שאינו מוסך מורשה של סמלת), אבל שם נאמר לו שמדובר בכשל פנימי במצמד, שנגרם בגלל התחממות, ולכן אין אפשרות לתבוע את הביטוח.

"לך תביא את הריקול מאמריקה"

זה המקום לומר שסמלת, נציגת ג'יפ בישראל, לא משווקת בארץ רוביקון עם תיבת הילוכים ידנית וד.ד ייבא את הרכב שלו בייבוא מקביל. עם זאת, כנציגת ג'יפ בישראל סמלת אחראית מבחינה חוקית לטפל בכל התקלות הסדרתיות ובכל תביעות האחריות של כלי רכב מתוצרת היצרניות שהיא מייצגת.

לדברי ד.ד, הרכב שלו מטופל במוסכים מורשים של סמלת והמשמעות היא שמספר השלדה של הרנגלר הזה אמור להימצא במאגרי המידע של החברה, ובוודאי שהוא נמצא במאגר המידע של משרד התחבורה.
בשונה ממה שעושה בדרך כלל לקוח ממוצע, ד.ד. בדק במאגר המידע של ג'יפ וגילה שם את מה שלא גילו לו בטיפולים שבוצעו במוסך של סמלת: הרכב הספציפי שלו נקרא לתיקון בארה"ב, וזכאי להחלפת מצמד על חשבון היצרנית.

ד.ד. טוען שכאשר פנה אל סמלת שלחו אותו "להביא את הריקול בעצמו", ולכן הוא פנה בדוא"ל אל שירות הלקוחות של ג'יפ בארצות הברית. במספר פניות ותשובות מול המוקד האמריקני הוסבר לו בתקיפות שהם לא מתכוונים לסייע לו (גם לא מול היבואנית או מול מרכז שירות עולמי של ג'יפ) מפני שהוא והרכב שלו לא נמצאים בארצות הברית.

באחת התשובות שקיבל נכתב לד.ד. משפט שעלול להשתמע כעבירה על חוקי הסחר: " Upon further research, it seems that your vehicle is not properly exported… As your vehicle was not properly exported we will be unable to provide further assistance with this matter". מן האמור עלול להשתמע שהרכב לא נמכר דרך היבואנית הרשמית של ג'יפ בישראל, על אף שכל ניסיון לכאורה למנוע מכירה כזאת או להקשות עליה עלול להיחשב כפגיעה בחוקי התחרות.

ד.ד. פנה גם למוקד הטלפוני של משרד התחבורה אך שם – לטענתו – ניתקו את השיחה, והוא פנה אליהם גם באמצעות אתר האינטרנט – אבל גם פניה זו נותרה ללא מענה.

בשורה תחתונה – בסמלת מודעים ככל הנראה (או אמורים להיות מודעים) להודעת הריקול של ג'יפ, אבל מעבר לכך שד.ד. נאלץ לשלם 11,500 שקלים כדי להחליף את המצמד ברכב שלו – סמלת גם לא ביצעה את עדכון התוכנה שנדרש כחלק מן הקריאה לתיקון. הבעיה הספציפית של המצמד שנקרא לתיקון לא קיימת רק אצל ד.ד. אלא בכל סדרת הרנגלרים הידניים שיוצרו בין השנים 2018-2023 ונקראו לתיקון על-ידי היצרנית.

מן הפרט אל הכלל

ב'חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב' נקבע בין השאר ש"יבואן ישיר ייתן את האחריות שנתן יצרן הרכב לכל רכב שהוא מייבא ויממש את האחריות כאמור לכל רכב מתוצר שהוא מייבא".
החוק מטיל אחריות גם על היבואן העקיף שאמור להעניק ללקוח את האחריות שנתן יצרן הרכב במקרה שבו מדובר ברכב "שאינו מתוצר המיובא על ידי יבואן ישיר" – וזה עלול להותיר "שטח אפור" כאשר מדובר בדגם (להבדיל מיצרן) שלא מיובא, למשל רנגלר עם תיבה ידנית.

עוד קובע החוק ש"יבואן ישיר יטפל במוסכי השירות שלו בתקלת בטיחות סדרתית בכל רכב מתוצר שהוא מייבא, ולא ידרוש מבעל הרכב תשלום כלשהו בעד הטיפול (יבואן ישיר יכול להתקזז עם יבואן מקביל לגבי עלויות שונות)… נודע ליבואן ישיר, בין בהודעה של יצרן הרכב ובין בדרך אחרת, על תקלת בטיחות סדרתית ברכב מתוצר שהוא מייבא – יודיע בכתב על תקלת הבטיחות הסדרתית למנהל ולמוסכי השירות של היבואן; יפרסם הודעה לציבור על תקלת הבטיחות הסדרתית… יודיע בכתב על תקלת הבטיחות הסדרתית לכל בעלי כלי הרכב הרשומים בישראל שייבא ושהתקלה נוגעת אליהם, יזמין אותם למוסכי השירות שלו לשם טיפול בתקלה, ויטפל בתקלה בהתאם להוראות היצרן, והכול בלא תשלום…"

בנוסף, לפי החוק סמלת אמורה להודיע למשרד התחבורה ברגע שידוע לה על תקלה סדרתית כמו מצמד שמתחמם ועלול לגרום לנפגעים, ומשרד התחבורה אמור ליידע את כל היבואנים העקיפים, הזעירים והאישיים שייבאו רכב כזה כדי שיפנו את בעלי הרכב לטיפול במוסכי השירות של היבואן הישיר. היבואנית הישירה גם אמורה לפרסם הודעה לציבור לגבי התקלה והתיקון המוצע. במקרה של ג'יפ רנגלר ידני בכלל, ובזה של ד.ד. בפרט – סמלת אמורה לעדכן את משרד התחבורה אבל גם ליבואנית העקיפה יש אחריות ליידע את הלקוחות ואת משרד התחבורה.

גורמים לחתול לשמור על השמנת

בלי קשר למקרה הספציפי הזה קל להסביר באמצעותו איך משרד התחבורה הישראלי דופק את כל בעלי הרכב בישראל.

דמיינו מצב שבו רכב מתקלקל בגלל תקלה שג'יפ לקחה עליה אחריות ובארצות הברית היא מתקנת אותה על חשבונה. הרכב, רק לצורך הדוגמה הדמיונית, רשום על שם חברה ובעל הרכב מכניס אותו לתיקון במוסך מורשה של סמלת, שעליו הוא סומך בעיניים עצומות. אנשי המוסך מתקנים את הרכב ומחייבים את הבעלים בתשלום בסך 11,500 שקלים. בעל הרכב, שאין לו מושג שנפל קורבן לתקלה סדרתית, "מגהץ" את כרטיס האשראי של החברה ונוסע לדרכו.

במקרה הקל התוצאה היא שסמלת הרוויחה כסף על שירותים וחלקים – אבל במקום שג'יפ תשלם תמורתם היא חייבה את הלקוח והתעשרה על חשבונו.

אנחנו מתאפקים לא להזכיר מצבים שהתקיימו בעבר שבהם יבואניות רכב איבדו זיכיונות נחשקים לאחר שיצרניות רכב טענו לאי סדרים בנושא תביעות אחריות.

נדגיש: ככל הידוע לנו אין לסמלת שום כוונה לרמות אף אחד, וזאת בוודאי לא האסטרטגיה העסקית שלה. הנקודה שלנו, כפי שדרשו רבותינו, היא "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב" (בתרגום מארמית: לא העכבר גנב אלא החור גנב).
במילים אחרות – ישנם מצבים שבהם לא צריך לתלות את האשמה בפרט שכשל או בחברה שכשלה אלא במערכת שלא מנעה את האפשרות לכשל. משרד התחבורה, בגלל עצלנותו ורשלנותו, יצר מערכת שבה החתולים שומרים על השמנת ואף אחד לא מפקח על החתולים.

מזה שנים לא מעטות אנחנו מתריעים כאן על בעיה שהמקרה הזה מציג באופן מאוד מוחשי: משרד התחבורה מתנער מן החובות והאחריות שלו כלפי אזרחי ישראל. אנשי המשרד רוצים שכולם יעשו בשבילם את העבודה כך שהם לא יצטרכו להוציא את האצבע מן המקום החמים שבו היא נמצאת, ולכן בנו פרוצדורה מסובכת שבנויה כולה על הרצון הטוב של יצרניות ויבואניות רכב ומותירה את בעלי הרכב חשופים וחסרי הגנה.

הדרך הפשוטה לדאוג לאזרחים – שאותה הצגנו גם בוועדת הכלכלה של הכנסת במהלך הדיונים על פתיחת שוק הרכב לתחרות – היא לחייב את יצרניות הרכב לדווח ישירות למשרד התחבורה על תקלות בכלל ובפרט על תקלות בעלות אופי בטיחותי – ולחייב את משרד התחבורה לוודא שבעלי הרכב בישראל מטופלים כראוי.

סמלת בחרה שלא להגיב אולם אם תתקבל תגובה נפרסם אותה כאן.

יש לכם ג'יפ רנגלר ידני שיוצר בין השנים 2018-2023? יש לכם רכב מכל סוג ונתקלתם בתקלה סדרתית שלא טופלה? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שילמתם כסף לתיקון או החלפת מנוע 1.4 של אופל? קבלו פיצוי. נדפק לכם מנוע 1.5 או 1.4 של שברולט? המאבק המשפטי שלכם יוצא כעת לדרך
הונדה מתקנת באירופה את מנועי ה-1.0 ליטר אבל טוענת שזה (כמעט) לא רלוונטי לישראל
עוד מנועי יונדאי וקיה נכנסו לרשימות המנועים המתפגרים והבוערים. מדוע הקוריאנים מתעקשים להרוס לעצמם את המוניטין בישראל?

The post המצמד של ג'יפ רנגלר עולה באש אבל היבואנית שלחה את הלקוח "להביא את הריקול מחו"ל" appeared first on TheCar.

תקלות סדרתיות ברכב לא חייבות להיות מסוכנות או יקרות כדי לחשוף התנהלות כושלת של יצרנית רכב ושל יבואנית רכב לישראל בטיפול בלקוחות ישראלים, ואין כמו דליפת המים לתוך שברולט מאליבו כדי להדגים את זה.

בבקשת אישור לתביעה ייצוגית שהוגשה השבוע על-ידי עו"ד עידן איידן ודוד תירוש נטען שכשל סדרתי בתכנון ואיטום פנס הבלימה העליון האחורי בשברולט מאליבו שיוצרו סביב השנים 2017-2016 גורם לדליפות מים ולנזקים קשים של חלודה ועובש.

במבחן התוצאה, ולפני הכל, כשל כזה עלול להעיד על תקלת הנדסה יסודית של יצרנית הרכב הגדולה ביותר באמריקה, ולא מדובר על דגם בסיסי וזול שמיוצר בקוריאה אלא במכונית לא זולה שמיוצרת בארצות הברית עצמה.

מן התביעה עולה שמהנדסי ומעצבי שברולט התקינו את פנס הבלימה האחורי עליון מעל שמשת הרכב באופן שמאפשר דליפת מים לתוך הרכב. חוות הדעת ההנדסית שצורפה לבקשה גורסת שהליקוי נובע, בין היתר, מאטמים וברגים לא מתאימים, אבל במקרה זה ייתכן שקיים גם כשל קונספטואלי-הנדסי עמוק יותר של עצם ההסתמכות על גומי וברגים למניעת חדירת מים.

מבחינת בעלי הרכב מה שחשוב זאת לא הסיבה אלא התוצאה: כמויות גדולות של מים חודרות דרך החורים בכל פעם שהמכונית מוכנסת לשטיפה, או כשהיא נחשפת לגשם בנסיעה או בחניה חיצונית. המים זורמים אל המושב האחורי, תא המטען, דיפוני הבד של תקרת הרכב ואל רצפת הרכב, וכאשר הם נספגים בחלקי ריפוד ודיפון הם גורמים לחלודה של חלקי מתכת שלא אמורים להיות חשופים להם. חמור מכך: הרטיבות יוצרת מצע לח ומזין להתפתחות מיני עובשים ופטריות ואלה גורמים לריח רע בתוך הרכב ואף לסכנה בריאותית לבני אדם שרגישים להם.

כשל כזה, במכונית כזאת, הוא "פדיחה" שכל יצרנית רכב שמכבדת את עצמה הייתה יוצאת מגדרה כדי לתקן במהירות ו"מתחת לרדאר" ובמיוחד כאשר עלות התיקון נמוכה ולעומת זאת הפגיעה במוניטין כבדה.
הבעיה המשמעותית ביותר שנחשפת במקרה זה היא האופן שבו נמנע טיפול הוגן בחלק מבעלי הרכב, ובעיקר ניסיון להטיל עליהם את עלויות התיקון ולמעשה להתעשר על חשבונם.

מרוויחה על חשבון הכשל

אנשי שברולט בארה"ב גילו את חדירת המים לתוך המאליבו לפני אמצע שנת 2017, מועד שבו שלחו לכל רשת המוסכים שלהם 'אשגר שירות' (TSB) עם הנחיות מפורטות לתיקון התקלה. עלון שירות נוסף נשלח בשנת 2019 אל רשת המוסכים בארה"ב – אבל לא לרשת בישראל.

בעלוני השירות מונחים המוסכים לפרק את פנס הבלימה האחורי, להחליף את הברגים המקוריים בברגים חדשים עם מספר קטלוגי שונה ולתקן את נזקי המים שנגרמו בתא המטען ובתא הנוסעים.

בדיקת הרכב כוללת איתור רטיבות בתוך שקע המרכב שבו ממוקם הגלגל החלופי וכן במושב האחורי, רצפת הרכב, ובחלק האחורי הפנימי של תקרת הרכב. במקרה הצורך יש לפרק את פנס הבלימה ולהתקין אותו מחדש באמצעות ערכה ייעודית שכוללת אטמים חדשים. משך התיקון מוגדר על-ידי יצרנית הרכב ב-6 שעות עבודה שתמורתן משולמת למוסכים בארה"ב על-ידי היצרנית.

כאמור, הנחיות הטיפול הראשונות נשלחו גם ליבואנית הישראלית שאמורה הייתה ליידע את כל מוסכי השירות שלה לגבי התקלה והפתרון שלה. מיותר להדגיש שיצרנית רכב שמפיצה הוראת שירות נושאת בכל העלויות שכרוכות בה, ובכלל זה גם בעלות התיקון של נזקים עקיפים.

במבחן התוצאה היצרנית והיבואנית לא טרחו לעדכן את כלל בעלי שברולט מאליבו בישראל, בדגש על מי שבוחרים לטפל במכוניות שלהם במוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם כלולים ברשת השירות של UMI.

אנשי היבואנית לא מסרו לנו כמה מכוניות כן טופלו על-ידם במסגרת הנחיית השירות, אם בכלל, אבל מבקשת האישור עולה שלא רק שהם לא טיפלו בכל המכוניות – הם אפילו עשו קופה קטנה על חשבון חלק מן הנפגעים.

בקשת האישור כוללת בנוסף לתובע עצמו שני בעלי מאליבו אחרים שאל כלי הרכב שלהם חדרו כמויות מים. גם הם לא זכו למענה של יבואנית הרכב למרות ההנחיות הברורות של היצרנית. בנוסף מובאות גם תלונות שפורסמו ברשתות חברתיות על-ידי מי שטוענים שהם בעלי רכב אחרים שנפגעו מאותה תופעה.

לטענת התובעים – אנשי יוניברסל מוטורס לא רק שלא פתרו להם את הבעיה, ולפחות באחד המקרים אף ביצעו תיקון רשלני וכושל שלא לפי הנחיות היצרנית – הם אף חייבו אותם בתשלום ולמעשה "הפילו" עליהם את הנזקים שהיצרנית לקחה עליהם אחריות.

בשנת 2019 פרסמה ג'נרל מוטורס הנחיית שירות נוספת ובה "מדיניות כיסוי מיוחד" אשר מרחיבה את האחריות לכל כלי הרכב לתקופה של 6 שנים או 116 אלף קילומטרים. בנוסף לעלון השירות שלחה יצרנית הרכב לבעלי הרכב מכתב זימון מיוחד שבו נקרא כל מי שסובל מן התופעה להגיע למוסך, ואף פיצתה את בעלי הרכב בארה"ב על תשלומים ששילמו תמורת תיקון הכשל ונזקים שנגרמו בגללו.

אלא שג'נרל מוטורס, כך נטען, לא טרחה לפרסם אצלנו את אותן הנחיות וכפועל יוצא היצרנית והיבואנית "מפלות לרעה את הצרכנים בישראל בכל הנוגע לאופן שבו הן מתנהלות ביחס לליקוי".

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט להורות ליצרנית וליבואנית לקחת אחריות על הכשל הסדרתי הנטען ולפצות את כלל בעלי הרכב הרלוונטיים על נזקים שנגרמו להם. בנוסף מבוקשת הארכת אחריות למשך 10 שנים ופיצוי בהיקף של 5-12% בגין ירידת ערך הרכב.

ארצות הברית נגד סין

יוניברסל מוטורס היא אחת היבואניות המיוחדות מבין יבואניות הרכב לישראל במובן זה שעד לפני כעשור הוחזקו כ-10% מן הבעלות בה על-ידי יצרנית הרכב ג'נרל מוטורס בעצמה. מאז הקמתה בשנת 1993 כאיחוד של שתי נציגות של יצרנית הרכב הגדולה באמריקה היא התמקדה בעיקר במותגי שברולט, קאדילק ואיסוזו, ושיווקה בתקופות שונות גם מותגים נוספים של GM.

בחודשים האחרונים החלה יוניברסל מוטורס בשיווק מהוסס של יצרנית הרכב הסינית פורת'ינג, מבית דונגפנג, ולא מיותר להזכיר שתעשיית הרכב הסינית מציבה כיום את האתגר הגדול ביותר בפני יצרניות הרכב האירופאיות, האמריקניות, היפניות והקוריאניות.

רוב יצרניות הרכב הוותיקות נוהגות לקחת אחריות על כשלים סדרתיים ולטפל בלקוחותיהן ברחבי העולם. במדינת ישראל אין אף גוף ממשלתי שדואג לבעלי הרכב ומוודא שיצרניות הרכב ייקחו אחריות, ולכן כולנו תלויים ברצון הטוב וברמת האתיקה של יבואניות הרכב ושל יצרניות הרכב.

כפי שחשפנו לא אחת ב-TheCar – לא מעט יצרניות רכב לוקחות אחריות על כשלים סדרתיים בארה"ב ובאירופה אבל לא עושות את זה בישראל, וזאת – להערכתנו – בגלל "ניהול סיכונים" שלוקח בחשבון שהן לא חשופות אצלנו לאף עונש או סנקציה.

בשוק הרכב הישראלי יש מספר "צדיקות בסדום" – יבואניות רכב שמשקיעות מאמץ מיוחד בדאגה ללקוחות שלהן, אבל המצב הקשה כרגע עלול להיות קשה שבעתיים בעתיד ככל שיימכרו אצלנו יותר כלי רכב מתוצרת סין.
ככלל, תעשיית הרכב בסין עדיין צעירה ואין שם מוסדות להגנת הצרכן מן הסוג שפעיל בארה"ב ובאירופה. סביר להניח שבמהלך הזמן נוכל להבדיל בין היצרניות הסיניות ולגלות מי מייצרת מוצרים יותר או פחות איכותיים, מי דואגת ללקוחות ישראלים ומי מזלזלת בהם.

נכון להיום, ה"קלף" החזק ביותר שבו מחזיקות יצרניות רכב ותיקות לנוכח הפלישה הסינית הוא חשש מפני רמה טכנולוגית נמוכה ואיכויות ייצור גרועות בסין. אלא שחשש זה הולך ונשחק ככל שהסיניות מוכיחות את עצמן והיצרניות הוותיקות מפשלות.

כאשר יבואנית רכב כמו יוניברסל מוטורס נתבעת בטענה שלא הצליחה לדאוג ללקוחותיה שסובלים מכשל פשוט – עליה לעבוד קשה כדי לשכנע אותנו שהיא תתמוך במי שירכשו ממנה מכוניות מתוצרת יצרנית סינית צעירה.

השברולט מאליבו שלכם דולפת? יש ברכב אחר שלכם כשל סדרתי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שתיים אוחזות בדונגפנג: גם מטרו מוטור וגם יוניברסל מוטורס טוענות שהן אלה שמחזיקות בזיכיון היבוא של קבוצת הרכב הסינית

לחשמלית המשפחתית של דונגפנג קוראים נאמי 01, יש לה טווח של 430 קילומטרים והמחיר שלה מתחיל ב-41,000 שקלים. בסין.

עוד תקלת מנוע ביונדאי טוסון וב-i30 וגם הפעם היא לא מטופלת בישראל

הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו

The post השברולט מאליבו שלך דולפת ונוזלת? מגיע לך פיצוי appeared first on TheCar.

עדכון: 26-3-24 – 13:15 – היבואנית הישראלית מתחייבת לפתור כל תקלה

ביום שלישי שעבר, עשר שנים לאחר שהציגה לראשונה את מנועי ה-1.2 ליטר 'פיורטק' הבעייתיים שלה – עשתה סוף סוף פיג'ו-סיטרואן את המעשה הנכון והאריכה את האחריות עליהם למשך 10 שנים או 175,000 קילומטרים.  זמן קצר לאחר פרסום העובדה הזאת ב-TheCar התחייבו בפנינו אנשי דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לטפל בתוך 14 ימים בכל תקלה במנועי פיורטק שקשורה לכשל הסדרתי.

במקביל, עם או ללא קשר, הליך תביעה ייצוגית שהוגש בישראל בשנת 2020 כנגד היצרניות מתקדם ככל הנראה לכיוון של הסדר פשרה אשר עשוי להיות מוגש כבר בימים או בשבועות הקרובים.

מנועי 'פיורטק' בנפח 1.2 ליטר שמותקנים בדגמים רבים של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל (מותגים ששייכים כיום לקבוצת 'סטלנטיס') נהרסים במספרים מבהילים בגלל כשל סדרתי שזכה לכינוי "הזדקנות מוקדמת של רצועת התזמון". כשל זה, כשמו כן הוא, נובע מהתפוררות רצועת התזמון וסתימת מעברי שמן במנוע. בסוף שנת 2020 הגישו עורכי הדין עידן איידן, דוד תירוש וחן פלג בקשת אישור לתביעה ייצוגית כנגד פיג'ו וסיטרואן והיבואנית שלהן לישראל, דוד לובינסקי, (הבקשה תוקנה כשנה לאחר מכן).

בבקשה נטען שמנגנון הכשל מתחיל בכך שרצועת התזמון טבולה בתוך שמן המנוע וכאשר היא מתבלה מתפוררים ממנה חלקיקים אל תוך השמן וסותמים מעברים במנוע. כך נמנע שימון של המנוע עד שהוא נהרס, אלא אם עוד קודם לכן סותמים חלקיקים כאלה את משאבת הוואקום שאחראית על הגברת עוצמת הבלימה. הכשל, כך נטען, מתקיים גם במנועים מוגדשים וגם באלה שאינם מוגדשים אבל במנועי הטורבו הוא מסוכן יותר מפני שרק בהם מותקנת משאבת ואקום שחולקת את אותו שמן מנוע – וזאת המשאבה שמספקת כוח למגביר עוצמת הבלמים ברכב.

חדשות מצרפת

מפרסומים חדשים בצרפת עולה שסטלנטיס, בעלת הבית של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל, לקחה שם סוף סוף אחריות על הכשל, והיא מבטיחה לטפל בכל המנועים הפגועים ולהאריך את האחריות עליהם ל-10 שנים, כאמור.

עם זאת, באופן רשמי פורסמה לפי שעה תגובה בנוסח מעורפל יותר: "היות ששביעות רצון הלקוחות שלנו היא אחד מערכי היסוד של קבוצת סטלנטיס – החברה מאשרת את הרחבת האחריות למנועי בנזין 3 צילינדריים מסוימים מסדרת PureTech, בנסיבות ספציפיות". סביר מאוד שהמהלך בצרפת מתקיים בעקבות פעולתם של קרוב ל-5,000 נפגעים שנרשמו להליך תביעה ייצוגית שמתנהל שם כנגד היצרניות, ולנוכח נזק מתמשך שנגרם לתדמית המותגים.

בשנה שעברה השיקה סטלנטיס דור חדש, שלישי, למנועים האלה, ובו הוחלפה רצועת התזמון הטבולה בשרשרת תזמון שלא דורשת תחזוקה. כמובן שזה לא עוזר למאות אלפי בעלי המכוניות הקיימות בשוק המשומשות וגם לא סייע לשיקום אמון הלקוחות ולמוניטין של המותגים.

כאמור, חלקיקי רצועת התזמון גורמים במקרה הרע להרס מוחלט של מנועים ובמקרים פחות גרועים לאובדן כוח מנוע, הפעלת נורית לחץ השמן, ולבעיות בלימה. כדי למנוע את הנזקים ניסו בשנים האחרונות אנשי פיג'ו-סיטרואן מגוון רחב של פתרונות שלא צלחו. פעולות המניעה כוללות מספר רב של עדכונים להנחיות השירות וכן שימוש בשמן מנוע בתקן מיוחד שאמור להיות פחות מזיק לחומר שממנו עשויה רצועת התזמון. בסופו של דבר גם הוחלפה הרצועה עצמה בכזאת שעשויה מחומר אחר.

חדשות מישראל

כאמור, בעקבות פרסום כתבה זאת ב-TheCar הודיעו לנו הבוקר אנשי דוד לובינסקי שהחברה מתחייבת לטפל באופן מיידי, ובכל מקרה בתוך לא יותר מאשר 14 ימים, בכל בעל רכב עם מנוע 'פיורטק' 1.2 ליטר שאובחן עם תקלה שנובעת מכשל רצועת התזמון ויפנה אל המערכת שלנו בכתובת הדוא"ל editor.thecar@gmail.com. ביצוע התיקון תלוי אמנם בזמינות חלפים, אבל אנשי לובינסקי מתחייבים בפנינו שאבחון התקלה יבוצע, כאמור, באופן מיידי.

מודים אבל לא עוזבים

בתגובת היצרניות לתביעה הייצוגית שהוגשה בארץ הם הודו שהתפוררות הרצועה נגרמת בגלל ריאקציה כימית בינה לבין שמן המנוע, ו/או שאריות דלק שמתערבבות בשמן כחלק מפעולתו השגרתית של המנוע.

לטענתן, עוד לפני הגשת בקשת האישור הן פרסמו מיוזמתן קריאה חוזרת ("ריקול") שבמסגרתה הן בודקות את כלי הרכב הרלוונטיים, בוחנות אם קיימת התרחבות של רצועת התזמון, ובמקרה הצורך מחליפות על חשבונן את רצועת התזמון ואת כל הרכיבים הנוספים שעלולים להיות מושפעים, לרבות משאבת שמן ומשאבת וואקום. בנוסף מבוצע גם עדכון תוכנה.

עוד טענו הנתבעות שהן מיישמות מדיניות אחריות מורחבת ל-7 שנים או 150,000 קילומטרים לחלק מן הדגמים ו-6 שנים או 100,000 קילומטרים לאחרים, ושהן אף השיבו כספים לבעלי רכב שתיקנו על חשבונם את התקלה ברצועת התזמון.

אלא שמגישי התובענה הגיבו והציגו את הטענות האלה כאחיזת עיניים. לדבריהם – לא רק שהיצרניות לא נטלו אחריות בישראל ולא טיפלו בכל בעלי הרכב שנפגעו – הם הפעילו מדיניות של "אחריות נסתרת" שטיפלה בחלק מן הנפגעים ופסחה על רבים אחרים.

עוד טוענים התובעים שבפיג'ו-סיטרואן ידעו על הכשל לכל המאוחר בשנת 2017 אבל עד לשנת 2018 הם הסתפקו רק בפרסום הנחיות טיפול שבהן הונחו המוסכים לבדוק, ובמידת הצורך להחליף, משאבת ואקום ואגן שמן, ולנקות את מסנני האקטוארים האלקטרומגנטיים של מערכת תזמון השסתומים המשתנה.

התובעים מדגישים שהיצרניות מודות בתגובתן בכשל עצמו ובמנגנון הכשל – אבל שהן לא באמת טיפלו בנפגעים, ודאי שלא בכולם. חמור מכך: עד לקראת סוף שנת 2019 הוסיפה היבואנית להתכחש לתקלה בפני הלקוחות שלה.
התובעים הציגו בפני בית המשפט תגובות של נציגי לובינסקי בפורומים אינטרנטיים שבהם הם כותבים שהשיח אודות כשל סדרתי של מנועי 'פיורטק' הוא לא פחות מאשר 'דיסאינפורמציה'.

עוד נטען שמדיניות האחריות למנועי פיורטק מעולם לא פורסמה לציבור באופן גלוי וכפועל יוצא מכך כל מי שלא טיפל במוסכי היבואנית לא יכול היה ליהנות ממנה. "ברוב המוחלט של המקרים", טוענים התובעים, "בעלי כלי הרכב הם שנשאו בעצמם בעלות ההחלפה של הרצועה ושל החלקים, עלות המגיעה לסכום של אלפי שקלים. זאת, בין אם רכבם טופל במוסכי לובינסקי ונאלצו לשאת בעלות מלאה (למשל, בשל חוסר הידיעה על אודות "רצונן הטוב" של המשיבות) או בעלות חלקית, ובין אם רכבם טופל במוסך מורשה משרד התחבורה שאיננו מוסך של לובינסקי…"

הלך מנוע

התובעים הציגו את נתוני משרד התחבורה בישראל שמהם עולה שעד לאמצע שנת 2022 הוחלפו בישראל 2,266 מנועי 'פיורטק 1.2', ומדובר בשיעור גבוה משמעותית מזה שקיים אצל יצרניות מתחרות. בסדרות שונות של המנוע הזה ישנם שיעורי כשל שונים, ובמקרים הקשים יחס ההרס המוחלט נע בין 1:5 ל-1:10, כלומר שכל מנוע חמישי, שישי או עשירי במכוניות שנמכרו בישראל – נהרס.

מן הנתונים שהוצגו עולה שבמנועי פיורטק עם קוד מנוע HN01 הוחלפו יותר מ-10% מן המנועים, תחת קוד המנוע HN02 הוחלפו יותר מ-20% מן המנועים, ותחת קוד המנוע HN04 הוחלפו יותר מ-16% מן המנועים. נתונים אלה כוללים רק מנועים שהוחלפו בשלמותם ולא כוללים את כל המנועים ששופצו בעקבות תקלות אך לא הוחלפו.

כדי לסתור את טענת היצרניות כאילו שהתקלה לא קיימת במנועים אטמוספריים הציגו התובעים נתונים שמהם עולה שבין 5-8% מן המנועים האלה בישראל הוחלפו, ובנוסף לכך יש שיעור גבוה מאוד של גריטת רכבים שעשוי ללמד על כך שאין הצדקה כלכלית להחליף מנוע לא אטמוספירי בגלל ערכו הנמוך של הרכב.

נתון נוסף שהוצג במסגרת התגובה לתשובות היצרניות הוא שהן "השמיטו" מתגובתן עובדה חשובה: בהנחית היצרניות לתיקון התקלה מצוין שבנוסף לחלקים שהחלפתם עשויה להידרש במסגרת הטיפול הרגיל – התקלה עלולה להצריך את החלפת מנוע הרכב בשלמותו. עוד טוענים התובעים שהקריאה לתיקון שבוצעה בארץ לא פתרה את התקלה ולראיה – היו מנועים שנהרסו זמן קצר לאחר שנבדקו במסגרת הריקול.

אנשי לובינסקי טוענים שנתוני האמת לגבי כשל מנועים שונים מאלה שהוצגו בבית המשפט, אך העמדה שלנו, ב-TheCar, היא שבפרספקטיבה של כל בעל רכב שנפגע התקלה פגעה בו ב-100%, ולכן הוא זכאי לטיפול.

בעיה גלובלית

ככל הידוע, תקלת הרצועה המתפוררת אופיינית לכל דגמי פיורטק 1.2 ליטר משני הדורות הראשונים, כלומר במנועים שיוצרו החל בחודש אפריל 2014 ועד יוני 2022.

במקור – פיג'ו-סיטרואן דרשה לבצע החלפת רצועה במסגרת שגרת הטיפולים רק כעבור 10 שנים או 180,000 קילומטרים, אבל ככל שהתגלו ממדי הכשל צומצמו מרווחי הטיפולים וכיום נדרשת החלפה שלה לכל המאוחר בכל 6 שנים או 100,000 קילומטרים.

סטלנטיס כבר קראה באירופה לתיקון של כ-220,000 מכוניות בסוף שנת 2020 ול-250,000 מכוניות נוספות בסוף שנת 2022. גם בישראל נקראו מכוניות ראשונות לתיקון כבר בדצמבר 2020, במקביל להגשת בקשת האישור, אבל לטענת התובעים לא רק שהוא חל רק לגבי חלק מן הדגמים, ולא רק שהוא לא פותר את הבעיה – היצרניות והיבואנית גם לא השיבו לחלק מן הנפגעים את הכספים שהם נאלצו להוציא לצורך תיקון.

כאמור, החדשות האחרונות מצרפת הן שבעוד שעד ל-18 במרץ השנה העניקה סטלנטיס למנועים האלה בצרפת אחריות של 6 שנים או עד 100,000 קילומטרים, החל ב-19 במרץ היא הוארכה ל-10 שנים או 175,000 קילומטרים. אחריות זאת חלה על כל מנועי 'פיורטק' 1.2 ליטר שיוצרו בין אפריל 2014 ליוני 2022 ולמרות שהחברה לא פרסמה בכמה כלי רכב מדובר – סביר להניח שזה ישפיע על מאות אלפים באירופה.

כדי ליהנות מן האחריות המורחבת באירופה חייבים לקוחות לעמוד בתנאים מסוימים, במיוחד בכל הנוגע לתחזוקה ותיקונים. בעלי רכב יתבקשו לספק לכל הפחות הוכחה לביצוע שלושת הטיפולים האחרונים ברכב, עם גמישות של 3 חודשים או 3,000 קילומטרים ביחס להנחיות היצרנית.

כל עוד שלא התגלתה אף תקלה עד למועד ההחלפה הראשון שנדרש – 6 שנים או 100,000 קילומטרים – החלפת רצועת התזמון תבוצע על חשבון הלקוחות. אם כן התרחש "אירוע" לפני מועד זה – סטלנטיס תישא בעלויות ההחלפה בכל כלי הרכב שטופלו "לפי הספר". בשני המקרים חלה אחריות יצרנית לתקופה של עד 10 שנים או 175,000 קילומטרים בכפוף לעמידה בתוכנית התחזוקה.

סטלנטיס טרם פרסמה פרטים לגבי פיצוי בעלי רכב שנפגעו מן הכשל לפני ההכרזה על מדיניות האחריות החדשה אך נציגיה בצרפת מסרו שהם "עובדים כעת על נושא זה ויספקו הנחיות נוספות בשבועות הקרובים".

יש לכם תקלה במנוע פיורטק 1.2 ליטר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שילמתם כסף לתיקון או החלפת מנוע 1.4 של אופל? קבלו פיצוי. נדפק לכם מנוע 1.5 או 1.4 של שברולט? המאבק המשפטי שלכם יוצא כעת לדרך

צמיגים מקוריים סתם מבזבזים לכם כסף. אל תקנו אותם

המדריך לרכישת והתקנת רפידות בלמים ודיסקים ברכב: תלויים בבלימה

The post מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה appeared first on TheCar.

יונדאי, קיה וג'נסיס פרסמו כבר לפני כשבועיים בקוריאה קריאה לתיקון כשל בכ-170,000 מכוניות חשמליות והיברידיות-נטענות מדגמי יונדאי איוניק 5 ואיוניק 6, קיה EV6 וג'נסיס GV60, GV70 ו-GV80 משנות הדגם 2022-2024. ביום חמישי האחרון הורחב מבצע התיקון הזה גם לצפון אמריקה, שם מזומנות לתיקון קרוב ל-150,000 מכוניות נוספות. למרות זאת, עד עכשיו לא פורסם "ריקול" כזה בישראל.

הכשל במכוניות החשמליות של קבוצת יונדאי-קיה נובע מתקלה סדרתית במחשב ניהול האנרגיה (ICCU). מחשב זה אחראי על טעינת הסוללה הראשית אך גם על העברת אנרגיה בתוך מערכות החשמל, למשל לטעינת מצבר ה-12 וולט, וניהול מערכת החשמל המשנית שמשמשת את כל מערכות הרכב למעט מערכת ההנעה. ככל הידוע, הכשל שצריך להיות מתוקן קשור גם לרכיב חומרה, ולכל הפחות לצורך בהחלפת נתיך, וגם לתוכנה של "יחידת בקרת הטעינה המשולבת" (ICCU).

במקרה הטוב עלול הכשל לגרום לקשיים או אף לחוסר יכולת מוחלטת לטעון את הסוללה הראשית מעמדות טעינה ביתיות או עמדות AC ציבוריות. במקרה הרע, שכדי למנוע אותו נדרשת קריאת תיקון בטיחותית ("ריקול") – עלול הכשל לשבש את פעולת מערכת המתח הנמוך (12 וולט), ולדברי יונדאי וקיה זה עלול לגרום לתאונה.

מינהל הבטיחות הפדרלי האמריקני (NHTSA) קיבל עד כה 618 תלונות של בעלי יונדאי איוניק 5 משנת הדגם 2022 שחלקם דיווחו על אובדן כוח מנוע בזמן נהיגה, ולמרות שבאף אחד מן המקרים האלה לא נגרמו תאונה או פציעה – אנשי המינהל מפצירים בבעלי הרכב ליצור קשר עם מערך השירות של יונדאי, קיה וג'נסיס ולהגיע עם המכוניות לבדיקה.

למה אחרונים תמיד בסוף?

כאמור, יונדאי וקיה הכריזו על הקריאה לתיקון בדרום קוריאה כבר ב-14 במרץ, וזו כללה 113,916 כלי רכב חשמליים מתוצרת יונדאי וג'נסיס ועוד 56,016 כלי רכב חשמליים מתוצרת קיה. מבצע הבדיקה הפיזי של אותם כלי רכב החל בקוריאה כבר ביום שני שעבר, ה-18 במרץ, ובמסגרתו נבדקים מחשבי הטעינה ומוחלפים במידת הצורך.

בארה"ב הוכרזה הקריאה לתיקון ביום חמישי שעבר והיא כוללת קרוב ל-150,000 כלי רכב.

על כבישי ישראל מתגלגלים יותר מ-6,000 כלי רכב מן הדגמים הרלוונטיים אבל מפרסומי משרד התחבורה עולה שהיצרניות עדיין לא טרחו ליידע את הפקידים אצלנו שהן מכריזות על תיקון דומה גם בארץ הקודש.

מה שברור זה שבאתר האינטרנט של משרד התחבורה טרם פורסמה קריאה לתיקון של מכוניות שנמכרו בישראל, ואין שום סיבה להאמין שתקלה גלובלית מסוג זה פסחה דווקא על המכוניות "שלנו".

גם אם ליונדאי, קיה וג'נסיס אין עדיין מספיק מחשבי טעינה כדי לבצע את ה"ריקול" הבטיחותי בישראל – מחובתן לכל הפחות ליידע את בעלי הרכב ולהסביר להם כיצד עליהם לנהוג במקרה של תקלה.

יונדאי וקיה "בונות" לעצמן בשנים האחרונות מוניטין רע במיוחד לא רק מבחינת מספר התקלות בכלי רכב מתוצרתן אלא חמור מכך: בהתעלמות שלהן מחובתן לתקן בישראל את אותן תקלות סדרתיות שהן מתקנות בארה"ב. מצב כזה מתאפשר בחסות משרד התחבורה הישראלי אשר לא נוקף אצבע כדי להגן על בטיחותם של נהגים ומשתמשי דרך אחרים.

מה התקלקל ולמה זה מסוכן?

מפרסומי מינהל הבטיחות האמריקני עולה שתקלת הייצור ו/או התוכנה ביחידת ה-ICCU של כלי הרכב החשמליים גורמת לכך שהיא עלולה להתפגר בתוך כדי נסיעה. במצב כזה הנהג עשוי לשמוע צליל "פופ" ולראות כמה נורות אזהרה שנדלקות על לוח המחוונים. על אף נוסח הפרסום של מינהל הבטיחות האמריקני – אנשי יונדאי טוענים שמרגע הישמע ה"פופ" יש לנהג בין 22 ל-45 דקות לפני שהרכב מאבד לחלוטין את כוח המנוע שלו.

תיקון הכשל, ברשת השירות של יונדאי, קיה וג'נסיס, מבוצע בהתאם להנחיות היצרניות ומתחיל בעדכון תוכנה ובבדיקת יחידת ה-ICCU. במידת הצורך מוחלפים הנתיך של המערכת הזאת או אף היחידה כולה.

ככל שמדובר בעדכון תוכנה, אנשי יונדאי מסרו שתוכנת ה-ICCU המשופרת "מפחיתה את עומס החום ומורידה את מתח השיא במהלך הפעולה כדי להפחית את הנזקים ל-ICCU". צריך לקוות שמדובר בפתרון טוב שפותר את התקלה אבל באותה נשימה יש גם להתכונן לאפשרות שמדובר רק ב"פלסטר".

הרעיון לפיו עדכון התוכנה "מפחית נזק" ולא מונע אותו לחלוטין נשמע די מפוקפק, וקיים חשש מוחשי שבעלי רכב ימצאו את עצמם עם ICCU מקולקל רגע לאחר תום תקופת האחריות. זה כבר עלול להיות נזק יקר לתיקון.
את תגובות יונדאי, קיה וג'נסיס נוסיף אם וכאשר הם יבחרו להגיב.

נתקלתם בתקלה סדרתית באחד מדגמי יונדאי, קיה וג'נסיס או בכל רכב אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מה יהיה עם הפנסים הדפוקים של יונדאי וקיה? לקוחות ניזוקים באלפי שקלים ובישראל הוגשה תביעה ייצוגית שלישית

עוד תקלת מנוע ביונדאי טוסון וב-i30 וגם הפעם היא לא מטופלת בישראל

קונסומר ריפורטס: טסלה מבצעת ניסויים בבני אדם

The post תיקון הכשל המסוכן במכוניות החשמליות של יונדאי קיה וג'נסיס הגיע לארה"ב אבל עדיין לא הוכרז בישראל appeared first on TheCar.

קיה הכריזה בשבוע שעבר על קריאה לתיקון של מנוע ה-3.3 ליטר בתצורת V6 שמניע את "מכונית ההילה" המהממת שלה – 'סטינגר' מדגמי 2018 ו-2020 (ייצור 2017 ואילך). במקביל פורסמה קריאה נוספת לתיקון, של מנוע דומה במכוניות מדגם K900 משנות הדגם 2019 ו-2020, וזאת "מכונית דגל" של קיה ומקבילתה של ג'נסיס G80.

כמעט כרגיל, המכוניות נקראו לתיקון בארצות הברית ובקנדה שבהן הממשלות פועלות בנחישות להגן על האזרחים שלהן ויצרניות רכב לא מעזות לשחק משחקים. אחרי הכל, שתי היצרניות האלה כבר נכוו בארה"ב כאשר ספגו קנסות בהיקף מצטבר של מאות מיליוני דולרים בגלל אי דיווח וביצוע בזמן של קריאות לתיקון.

שתי הקריאות החדשות כוללות קרוב ל-42,000 כלי רכב בצפון אמריקה, אבל בהתחשב בכך שמדובר במכוניות יקרות שמהן לא נמכרו מספרים גדולים אפשר לשער שמדובר ברוב המכוניות שצוידו במנועי V6 כאלה, אולי אפילו בכולן. שני הדגמים האלה לא נחשבים להצלחה מסחרית של קיה בארה"ב, ולכן מכירתם שם הופסקה.

בתיאור הקריאה לתיקון נכתב שצינור הזנת השמן השמאלי של מגדש הטורבו, ומכלול החיבור של הצינור, מועדים לפורענות ולדליפת שמן. לא צריך להיות גאון כדי להבין ששמן שמותז על חלק חם של המנוע, למשל סעפת הפליטה, "מגדיל מאוד את הסיכון לשריפה, כולל בזמן נהיגה". אף אחד מאיתנו לא רוצה למצוא את עצמו במכונית עם מנוע בוער בזמן נסיעה, ובוודאי לא רוצה להיקלע לסיטואציה כזאת עם המשפחה שלו בתוך הרכב, אלא שלמרבה הזוועה זה בדיוק מה שעלול לקרות ללא מעט בעלי יונדאי וקיה עם מנועי 2.0 ו-2.4 ליטר בישראל.

בקיה אומרים ש"נהגים עשויים לקבל אזהרה שמתפתחת בעיה על ידי עשן לבן, נורת התראת לחץ שמן שנדלקת על לוח השעונים או לפי סימני לדליפת שמן". עם זאת, קיה מסרה שנכון ל-26 בפברואר 2024 לא היה ידוע לה על תאונות או פציעות שקשורות לכשל של צינור השמן במנוע ה-V6. כלי הרכב שנקראו לתיקון יוצרו בין התאריכים 21 בספטמבר 2017 עד 29 ביוני 2022, ובקיה טוענים שנודע להם על הסכנה רק בחודש יוני 2023 בעקבות מקרה שריפה של סטינגר שהתרחש בקוריאה בזמן נהיגה, ומקרה דומה ב-K900.

בעקבות התלונות אספו אנשי קיה ממצאים וגילו שגם בקוריאה וגם בארה"ב יש מכוניות שבהן קיימים סדקים בצינורות הזנת השמן ובחיבורים של צינור השמן. בנוסף נמצאו 25 תלונות נוספות לגבי דליפות שמן דומות שדווחו לשירות הלקוחות של החברה בארה"ב בתקופה שבין 24 בינואר 2018 ל-7 בפברואר 2024. תלונות אלה נוגעות ל-14 סטינגרים ו-11 מכוניות מדגם K900.

מדוע נשרפים כל כך הרבה רכבי יונדאי, קיה וג'נסיס?

מאז שנת 2010 ביצעו שתי היצרניות הקוריאניות בארה"ב יותר מ-60 קריאות לתיקון של כשלים שעלולים לגרום לשריפות, ורובם נוגעים למנועים מסדרות שנקראות Theta II, Nu GDI, ו-Gamma GDI. בסך הכל נקראו לתיקון יותר מ-10 מיליון כלי רכב בצפון אמריקה בגלל כשלים ותקלות שעלולים לגרום לשריפות – חלקם בגלל מנועים פגומים או תקלות במערכות היקפיות של המנוע כמו צינור השמן של קיה, וחלקם בגלל כשלים במערכות אלקטרוניות אחרות כמו קצר במכלולי מערכת בקרת היציבות.

ביונדאי ובקיה טוענים שרוב הכשלים נוגעים לכשל במסב מוט החיבור שבין הבוכנה לגל הארכובה. מסב זה הוא הסמוך יותר לגל הארכובה. שתי היצרניות מבצעות בימים אלה גם בישראל תיקון של חלק קטן מן המנועים שלהן בגלל כשל כזה, אבל מתלונות שהגיעו למערכת TheCar עולה שחלק מבעלי הרכב נדרשים לשלם תמורת החלפת חלקים אחרים במנוע, וזאת בתוך כדי תיקון שאמור להיות מבוצע על חשבון היצרנית.

אחד הסימנים האופייניים לכשל מסב מוט החיבור הוא צליל דפיקה או רעידות מוגזמות מן המנוע, ובמקרים קשים עלול המסב להישבר באופן שגורם למוט החיבור לנקב את בלוק המנוע. ניקוב הבלוק גורם לשמן החם לפרוץ החוצה ובמקרים שונים זה גורם להצתה שלו ולשריפה.

דרך נוספת שבה מנסות יונדאי וקיה להתגבר על הכשל הוא באמצעות עדכון תוכנת "חיישני זיהוי נקישות" (KSDS). תוכנה זאת אמורה לזהות תנודות ורעידות ספציפיות שמעידות על בעיות במסב מוט החיבור, ובמקרה כזה האלקטרוניקה מדליקה נורית התראה על לוח המחוונים מאחורי ההגה ומפחיתה במקביל את הספק המנוע. לאחר שההתראה מופעלת נהג יכול לנסוע למרחק קצר בלבד – רק כדי לרדת מכביש מהיר, לעצור במקום בטוח ולהזעיק גרר.

קריאות רבות אחרות לתיקון נוגעות לרכיב במערכת בקרת היציבות שנקרא "יחידת בקרה אלקטרונית-הידראולית (HECU). בחלק מכלי הרכב שיוצרו בשנים 2011-2017 קיים רכיב פגום שממנו עלול לדלוף נוזל בלימה הידראולי וליצור קצר חשמלי, וזאת בנוסף לתקלה אחרת באותה מערכת שעלולה לגרום לקצר חשמלי. בשני המקרים מותקן נתיך ("פיוז") רגיש יותר שאמור למנוע את הקצר, אבל ככל הידוע שתי היצרניות עדיין לא גילו את כלל הגורמים לשריפות שנגרמו במערכת הזאת בדגמים אחרים מתוצרתן.

האזרח הישראלי הקטן נאלץ לשלם בגדול

חשוב להדגיש: קריאות לתיקון מבורכות והן מעידות על כך שיצרנית רכב זיהתה כשל, לקחה עליו אחריות, והיא מתקנת אותו על חשבונה. לכן אין צורך להתרגש מן המספר הגדול של מכוניות שמתוקנות, שהוא פונקציה של הפופולריות של דגמים שונים. בעלי רכב חייבים לחשוש הרבה יותר מיצרניות רכב שלא מבצעות קריאות לתיקון למרות שידוע להן על כשלים – מפני שאלה יצרניות הרכב המסוכנות והנלוזות ביותר.

ובכל זאת יש שני "אבלים" גדולים שמטילים צל כבד על המוניטין של יונדאי, קיה וג'נסיס, יצרניות שנתפשות – בוודאי בישראל – כשוות ערך ליצרניות רכב יפניות מבחינת אמינות וסחירות.

ראשית לכל, כאשר קיימות כל כך הרבה תקלות והן נוגעות כמעט לכל סדרות המנועים של קבוצת רכב (יונדאי מחזיקה בגרעין השליטה בקיה וחלוקת איתה את רוב המנועים והמכלולים העיקריים) – זה מעיד על כשל מערכתי מתמשך ביכולות ההנדסה ובקרת האיכות של יצרנית הרכב.

שנית, והרבה יותר כואב בראיה ישראלית, בשנים האחרונות מתחזק הרושם שאנשי יונדאי וקיה לא תמיד לוקחים אחריות על הכשלים שלהן מחוץ לארה"ב, בדגש על מדינת ישראל. חלק מן התקלות שתוקנו בארה"ב מתוקנות גם בישראל, אבל חלק אחר לא.

במערכת TheCar נצברו עד כה מאות תלונות של בעלי יונדאי וקיה שטוענים שהם נאלצו לתקן מנועים כושלים ולהחליף מנועים – לפעמים אפילו פעם, פעמיים ואפילו שלוש פעמים – והיצרנית לא לקחה אחריות על התקלות או התוצאות שלהן. בעלי רכב אלה טוענים שהם נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים תמורת תיקונים, שלא לדבר על נזקים עקיפים, וזה עוד לפני שדיברנו על מכוניות שעלו באש.

בתגובות של היצרניות למספר תביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדן בישראל הן משיבות, מעשה שבשגרה, שאי אפשר לגזור מקריאות לתיקון ומ"מבצעי שירות" שיונדאי וקיה מבצעות במדינות אחרות למכוניות שנמכרות בישראל, וזאת מפני שמכוניות "ישראליות" יוצרו בחלקן במפעלים אחרים, או שהחלקים שכשלו יוצרו על-ידי ספקים אחרים, או שבישראל יש תנאי אקלים מיוחדים. לחילופין, הן מאשימות את בעלי הרכב בישראל וטוענות שהמנועים נדפקו בגללם.

עם כל הכבוד, הטענות האלה לא רק שלא נשמעות יותר מידי אמינות – הן בעיקר לא מכבדות את מי שמשמיע אותן. כאשר אפשר לזהות בישראל תופעה דומה מאוד לתופעה מסוכנת שזוהתה בשווקים אחרים נראה שחובת ההוכחה – לאו דווקא ברמה המשפטית אלא ברמה הציבורית – חלה על היצרניות.

לקריאה נוספת:
יותר מ-1,000 מנועי 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי וקיה התפגרו בישראל אבל היצרניות הקוריאניות מאשימות את הישראלים

בארצות הברית מציעות יונדאי וקיה אחריות לכל החיים למנועים בחלק מכלי הרכב שעברו עדכון תוכנת KSDS – ומדובר במנועים ארבעה צילינדריים מסדרת תטא 2 בנפח 2.0 ליטר ו-2.4 ליטר. בישראל, כאמור, חלק מן הלקוחות נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים תמורת תיקון והחלפת מנועים – וגם מחר בבוקר עלול מנוע כזה לשבוק. בכל מקרה – המוניטין שעל כף המאזניים הוא המוניטין של יונדאי וקיה ואולי הגיע הזמן לפקפק במוניטין האמינות שלהן ולכל הפחות לדרוש מהן לקחת אחריות על כשלים.

לנער את דש המעיל של מירי רגב

בשנה האחרונה הביאה שרת התחבורה של מדינת ישראל, מירי רגב, את משרד התחבורה הישראלי אל עברי פי פחת. עוד קודם לכן היה מדובר במשרד מוכה שסבל מעשרות שנים של פוליטיזציה וחוסר יכולת, אבל רגב – כפי שפורסם לאחרונה בתחקיר של העיתון גלובס, משתינה מהמקפצה והפכה את מינוי המקורבים למעשה אומנות. חשוב לומר לגברת רגב: לעולם לא תוכלי לומר שלא ידעת ושלא אמרו לך, "שלא משכו בדש מעילך" או שאת אולי אחראית אבל לא אשמה.

בקדנציה השנייה שלך במשרד התחבורה, אחרי שנה של הרס וחורבן, אם וכאשר יתברר שבישראל נהרג או נפצע אדם בתאונת דרכים שנגרמה כתוצאה מכשל סדרתי ברכב שלא טופל – הדם שלו או שלה יהיה על הידיים שלך. את שרת התחבורה. את אחראית.

ב-13 השנים האחרונות עלו באש בארצות הברית יותר מ-3,100 כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה וגרמו לפציעתם של לפחות 103 בני אדם ולמותו של לפחות אדם אחד – כך לפי נתוני מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני.

תאונות דרכים במדינת ישראל לא נחקרות לעומק ולא נאספים נתונים שבאמצעותם אפשר למנוע תאונות דומות, אבל ידוע מעל לכל צל של ספק שאגף הרכב במשרד התחבורה לא פעל עד היום כדי לאלץ אף יצרנית רכב לבצע בישראל קריאות לתיקון שהיא ביצעה במדינות אחרות.

בארצות הברית, לעומת זאת, מבצע מינהל הבטיחות בדרכים חקירה אקטיבית לגבי קריאות לתיקון של יותר מ-6.3 מיליון כלי רכבי מתוצרת יונדאי וקיה שמוגדרים ככאלה שחשופים לסכנת שריפה בגלל חלקים פגומים במערכות בקרת היציבות. בנוסף ידוע על מיליוני כלי רכב מתוצרת יונדאי, קיה וג'נסיס שנמצאים בסכנה מוגברת לשריפה בגלל כשלים שונים, בהם תקלות חיווט, בעיות במערכת הבלמים ובעיות בסוללות. יצרניות הרכב הודיעו בחלק מן המקרים לבעלי רכב שעליהם להחנות את כלי הרכב שלהם מחוץ למבנים והרחק מהם כדי למזער את הסכנה לבני אדם ואת הנזק לרכוש במקרה שהם יעלו באש.

כבר בשנת 2018 מצא "המכון לנתוני אובדן בכבישים המהירים" בארה"ב שלכמה מדגמי יונדאי וקיה היה סיכוי גדול ביותר מפי שניים לתביעת ביטוח בעקבות שריפה או נזק אש שלא קשורים לתאונה מאשר כלי רכב דומים של מותגים אחרים. שנתיים לאחר מכן הטיל מינהל הבטיחות בדרכים על יונדאי וקיה קנסות בהיקף של 210 מיליון דולר בגלל שהן לא דיווחו בזמן על הצורך לקריאות לתיקון ולא ביצעו אותן בזמן. שנה לאחר מכן העניק מינהל הבטיחות 24 מיליון דולר לחושף שחיתויות שסיפק למינהל מידע שאפשר להטיל על קיה את הקנסות.

יונדאי וקיה פרסמו בשנה שעברה קריאה לתיקון ל-4 מיליון כלי רכב שעבור חלקם זאת קריאה חוזרת לתיקון של תקלה שתוקנה בעבר. מינהל הבטיחות חוקר כרגע את יעילות הביצוע של 16 קריאות קודמות לתיקון שבוצעו על-ידי היצרניות האלה, בדגש על השאלה אם הם פורסמו בזמן, דווחו כראוי למינהל, וכללו את כל המכוניות שאמורות היו להיקרא לתיקון.

האם הגיע הזמן לפקפק במוניטין של יונדאי ושל קיה?

בהסדרי פשרה שהושגו בארה"ב בנוגע למנועים מסדרות Theta II, Nu GDI ו- Gamma GDI קיבלו לקוחות החזר כספי תמורת תיקונים שהם נאלצו לממן מכיסם – ובכלל זה גם תמורת הוצאו עקיפות כמו גרירה והשכרת רכב וירידת ערך, ובחלק מן המקרים הוארכה האחריות למנועים האלה ל-15 שנים או 241,000 קילומטרים.

להלן מספר דוגמאות לדגמים שחלקם עשויים להיות כלולים בהסדרי הפשרה בארה"ב. כל המנועים שכלולים בהסדרי הפשרה השונים הם מנועי 1.6 ליטר Gamma GDI (אצלנו הם קיבלו עדכון תוכנה במקרה הטוב), 2.0 ליטר Nu GDI גם בגרסאות אטמוספריות רגילות, גם בגרסאות היברידיות וגם בגרסאות פלאג-אין היברידיות, ומנועי 2.4 ליטר Theta II MPI.

חשוב לזכור ששנות הדגם האמריקניות מתייחסות בדרך כלל לשנת ייצור קודמת (כלומר ששנת הדגם 2011 עשויה להתייחס למכוניות שיוצרו בשנת 2010). להלן הדגמים שכלולים בהסדרים בארה"ב:

יונדאי סונטה היברידית משנות הדגם 2011-2019
יונדאי סונטה פלאג-אין משנות הדגם 2016-2019
יונדאי סנטה פה משנות הדגם 2010-2012
יונדאי טוסון 2010-2021
יונדאי אלנטרה קופה 2014
יונדאי אלנטרה סדאן והאצ'בק 2014-2016
יונדאי ולוסטר 2012-2017
קיה אופטימה היברידית משנות הדגם 2011-2020
קיה אופטימה פלאג-אין היברידית 2017-2020
קיה סורנטו 2011-2013
קיה ספורטאז' 2011-2013
קיה פורטה 2010-2018
קיה סול 2012-2019

נתקלתם בתקלה במנועי יונדאי או קיה? נתקלתם בתקלה סדרתית אחרת? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יונדאי מתקנת את המנועים והבלמים של טוסון ו-i30 בעולם אבל לא בישראל
מה יהיה עם הפנסים הדפוקים של יונדאי וקיה? לקוחות ניזוקים באלפי שקלים ובישראל הוגשה תביעה ייצוגית שלישית
תיבת ההילוכים המקולקלת של יונדאי וניו: התיקון לאמריקנים בחינם אבל לישראלים זה עולה אלפי שקלים
יונדאי תתקן את 'קונה' הרגילה וגם את החשמלית, אבל עדיין לא בישראל
יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.0 ליטר שנהרסים: אין כשל סדרתי. בעלי הרכב אשמים
גם ספורטאז' עולה באש: קיה תקרא ל-750,000 מכוניות נוספות לתיקון
קיה ספורטאז': הדאשבורד נסדק אבל לקוחות ישלמו אלפי שקלים

The post עוד מנועי יונדאי וקיה נכנסו לרשימות המנועים המתפגרים והבוערים. מדוע הקוריאנים מתעקשים להרוס לעצמם את המוניטין בישראל? appeared first on TheCar.

יצרנית הרכב פורד ונציגתה בישראל, חברת דלק מוטורס, הגישו בשבוע שעבר לאישור בית המשפט הסכם פשרה מתוקן בפרשת מנועי ה'אקובוסט' 1.5 ליטר הכושלים שעליה דיווחנו כאן. בתביעה המקורית, שהוגשה עוד בשנת 2020, נטען שבמנועים אלה, כמו גם במנועי 'אקובוסט' בנפח 2.0 ליטר, קיים כשל סדרתי שגורם לדליפת נוזל קירור המנוע אל תוך הצילינדרים, וכתוצאה מכך נהרסים מנועים ויש לשפץ או להחליף אותם.

בשונה מן ההסדר המקורי, אשר נדחה על-ידי השופט רמי אמיר בטענה שהוא מקפח חלק מן הנפגעים, אם יאושר הסכם הפשרה המתוקן שהוגש בשבוע שעבר הוא יחול על כל בעלי פורד קוגה משנות הדגם 2015-2019 עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר, ועל כל בעלי פורד פוקוס משנות הדגם 2016-2018 עם אותם מנועים. מנועי ה-2.0 ליטר נמחקו מן התביעה עוד בשלב מוקדם יותר של ההליך.

פורד, כרגיל בהסדרי פשרה מסוג זה, לא מודה בעובדות שנטענו כלפיה ואודות כשל סדרתי במנועים מתוצרתה. התובעים, אשר מיוצגים על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ימשכו במקביל את התביעה שלהם מבלי שהיא תידון לגופה בפני בית המשפט.

פורד והתובעים הסכימו שקבוצת הנפגעים תכלול את הבעלים בהווה ובעבר של כל כלי הרכב הנ"ל, וכולם יקבלו הארכת אחריות למנועים לעשר שנים מן היום שבו המכוניות עלו על הכביש. לכאורה, בהתאם לגילאי המכוניות, זה היה אמור להבטיח לחברי הקבוצה שקט עד לשנים 2025-2029. אלא שבפועל זה לא מה שבאמת קורה.

תיאורטית, כל מי שנאלץ להוציא עד כה כספים על תיקון התקלה הסדרתית (המוכחשת) אמור לקבל את כספו בחזרה (לא כולל הוצאות עקיפות), בין אם רכש את המכונית שלו מדלק מוטורס או מיבואנים מקבילים, ואף אם המכונית יובאה בייבוא אישי או שנרכשה כמשומשת. מעשית – חלק מן הנפגעים עדיין נותרו מחוץ לגדר ולא יזכו לקבל פיצוי וגם לא הארכת אחריות.

ה"עז" הראשונה בהסכם הפשרה המתוקן היא הגבלת קילומטראז' ל-160,000, כלומר שפיצויים תמורת תיקונים שבוצעו בעבר, ותיקונים שיבוצעו במסגרת אחריות מעתה והלאה, ישולמו רק למי שבעת התפרצות הכשל מכוניתו לא נסעה יותר מ-160,000 קילומטרים.

"עז" נוספת מנוסחת לתוך סעיף מוזר, או מכוון, בהסכם הפשרה אשר מבטל למעשה את הסעיף הראשון וקובע שיתרת תקופת האחריות לא תסתיים 10 שנים לאחר שהמכוניות עלו על הכביש (כפי שכתוב באופן מפורש בהסכם) אלא כעבור שנה אחת בלבד מיום אישור ההסכם, כלומר אי שם באמצע שנת 2025, עוד לפני שמלאו 10 שנים למכוניות הוותיקות ביותר בקבוצה.

התקלה הסדרתית, שפורד כאמור לא מודה בה, מוגדרת בהסכם כ"תקלת מנוע הנגרמת על-ידי חדירת נוזל קירור לצילינדרים כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע", והתסמינים שלה הם "מפלס נמוך של נוזל קירור מנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע".

בעל רכב שנתקל באחד התסמינים האלה יוכל להיכנס למוסך שירות של דלק מוטורס ולקבל בדיקה בחינם, ואם יסתבר שהמנוע סובל מן הכשל המדובר – "התיקון המוצע לחברי הקבוצה הינו החלפה חד פעמית של חצי מנוע ובמקרה הצורך, ולפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס – של החלפת ראש מנוע". במילים פשוטות, אם כתוצאה מהתחממות המנוע נגרמו לו נזקים עקיפים – למשל לבלוק או לאביזרי המנוע – מי שיישא בעלויות התיקון יהיה בעל הרכב.
בנוסף – אם אותה תקלה תשוב ותופיע פעם נוספת בעתיד – פורד לא תישא שוב בעלויות התיקון.

אם לא די בכל אלה – נפגעי הפרשה גם חייבים להיות קשובים ו"חדים" ולפעול במהירות: אם הם יפספסו חלילה את הכתבה הזאת, או את ההודעות של פורד, ולא יתבעו את המגיע להם תוך שנה אחת מיום אישור ההסכם – הם "יאכלו אותה" ויאבדו את זכותם לפיצוי.

אז מה יעשו כל מי שלא עומדים בהגדרות?

לא מיותר להזכיר שחלק לא מבוטל מכלי הרכב שבהם קיימת אותה תקלה סדרתית שפורד לא מודה בקיומה נמכרו במקור לציי רכב ולחברות ליסינג, לכן סביר שהם גמאו קילומטראז' רב. ההסכם המחודש מדיר ומקפח אותם (ואת כל הבעלים של כלי רכב שחרגו מ-160,000 קילומטרים או יחרגו מן הקילומטראז' הזה בשנה וחצי הקרובות) והם לא יזכו לשום פיצוי, אפילו חלקי.

מיותר להדגיש שהתקלה הנטענת – בין אם פורד מודה בקיומה במדינות אחרות ולא בישראל ובין אם הסכם הפשרה הוא הודאה בפועל – לא קשורה להיקף הקילומטראז' שמבוצע ברכב מסוים אלא לפגם ייצור שמופיע רק במנועים האלה ולא מופיע במנועים דומים של יצרניות רכב אחרות. לכן ההדרה של חלק מקבוצת הנפגעים מטילה את המשמעות הכלכלית של הכשל הזה על חלק מלקוחות פורד.

בנוסף, יש לשים לב לכך שמי שקיבל או יקבל מפורד פיצוי בדמות החזר כספי על תיקון שבוצע בעבר או תיקון של נזק שקיים כעת – יאבד אוטומטית את המשך תקופת האחריות המצומצמת ממילא מפני שפורד מחויבת לתיקון חד פעמי בלבד.

לבעלי רכב שנפגעו בעבר מן הכשל וגם למי שלא נפגעו ממנו אבל מצאו את עצמם מודרים מן הקבוצה שזכאית לפיצוי אין זמן לאבד. אם לא יפעלו באופן מיידי הם יאבדו את כל זכויותיהם ולא תהיה להם אפשרות עתידית לפעול באופן משפטי כנגד פורד, מפני שחלק מן הרעיון של תביעות ייצוגיות הוא לסגור כל פרשה באופן הרמטי ולחסוך דיונים משפטיים רבים.

במקרים כאלה – למשל של מי שחורג או צפוי לחרוג בקרוב מ-160,000 קילומטרים – אין לבעל רכב כזה מה להפסיד מפני שממילא הוא נותר בידיים ריקות, והפעולה המומלצת עבורו היא פשוט לשלוח פקס למזכירות בית המשפט (כן, מזכירות בית המשפט עדיין עובדת עם פקסים…). בעל רכב שלא רוצה להיכבל שלא בטובתו להסדר החדש צריך להגיש לבית המשפט בקשה להחריג אותו מן ההסדר, ובעתיד תהיה לו אפשרות להחליט איך כדאי לו לפעול.

לא מיותר להזכיר שבפעם הקודמת שבית המשפט דחה את הסדר הפשרה והציע לצדדים להגיע לסיכום אחר זה קרה לאחר שהשופט רמי אמיר קיבל מספר בקשות החרגה כאלה והבין שההסדר פוגע בחלק מחברי הקבוצה. חשוב להדגיש, עם זאת, שההסדר הנוכחי הרבה יותר טוב מן הקודם מפני שהוא מקפח פחות נפגעים.

נהרס לך מנוע 1.5 ליטר בפורד קוגה או פוקוס? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי פורד אקובוסט המתפגרים ו"שיטת מצליח" של דלק מוטורס

The post הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו appeared first on TheCar.

לפני כשבועיים הוגשו לבית המשפט הפדרלי של אוסטרליה תביעות ייצוגיות כנגד יונדאי וקיה בטענה לתקלות סדרתיות במאות אלפי מנועים מסדרות 'תטא' ו'גאמא' אשר שווקו שם משנת 2007 ואילך. אחת הטענות המרכזיות של התובעים היא שלמרות שהתקלות והפגמים היו ידועים למנהלי שתי החברות כבר משנת 2015 הם הוסיפו למכור את כלי הרכב הפגומים למשך מספר שנים נוספות, וכך עלו על כבישי אוסטרליה כמעט חצי מיליון כלי רכב עם מנועים שחלקם פגומים מיסודם.

בתביעות נטען שבגלל כשלי הנדסה ו/או ייצור רבים מן המנועים מתפגרים במפתיע כעבור קילומטאז' לא סביר ביחס למקובל בתעשיית הרכב. כתוצאה מכך, נטען, נמצאים נהגים ונוסעים ברכב במצבי סיכון שנגרמים בגלל אובדן כוח מנוע בתוך כדי נסיעה, וחשש לשריפות של מנועים ומכוניות. תקלות נוספות שעליהן מתלוננים לקוחות כוללות צריכת שמן מופרזת, צריכת דלק גבוהה, אובדן פתאומי של חשמל ופליטת עשן.

אם הדברים מצלצלים לכם מוכרים אתם לא טועים: אותם מנועים עומדים במרכזן של תביעות ייצוגיות שהתנהלו ומתנהלות גם בישראל, והסתכמו בארה"ב ובקנדה בהסכמי פשרה ופיצויים משמעותיים לבעלי הרכב. החידוש החשוב, מעבר לכך שהתביעה הזאת מתנהלת באחד השווקים הגדולים של יונדאי וקיה בעולם, היא שכלול בה מגוון רחב של דגמים מתוצרת שתי החברות שחלקם לא שווקו בצפון אמריקה אבל בהחלט נמכרו בישראל. חידוש חשוב אחר הוא שלתוך תביעה אחת צורפו יחד רבות מן הצרות של יונדאי וקיה בתחומי האמינות (אך לא כולן), וכך כוללת הרשימה מנועי בנזין בנפח 1.6 ליטר, 2.0 ליטר ו-2.4 ליטר (תטא II ארבעה צילינדרים, תטא 2 GDI, גמא 2 GDI או Nu GDI), בעוד שאצלנו יוחדה תובענה נפרדת לכל אחד מהם.

באוסטרליה, כמו בישראל, אנשי יונדאי וקיה העדיפו לשחרר הודעה לקונית לתקשורת ולא להגיב באופן מפורט, בטענה שהם מייצרים מוצרים טובים, דואגים ללקוחות שלהם וינהלו את העניינים המשפטיים בבית המשפט. לכן אפשר בינתיים לצטט רק את עורכי הדין של התובעים שפרסמו הודעה לתקשורת בזו הלשון: "שלל הפגמים במכוניות האלה גרועים מספיק. אבל העובדה שיונדאי וקיה ידעו על הפגמים שהיו במכוניות ולמרות זאת המשיכו למכור אותן איננה מתקבלת על הדעת. אנחנו נחושים למצות את הדין עם יונדאי וקיה ולהבטיח שהצרכנים האוסטרלים יקבלו את הפיצוי שמגיע להם".

אחריות לכל החיים

התביעה הייצוגית באוסטרליה הוגשה בעקבות הסדרי פשרה שהתקבלו בארה"ב ובקנדה, שם הסכימו היצרניות לפצות מיליוני לקוחות ולהאריך את תוקף האחריות לחלק מן המנועים ל-15 שנים או אף לכל אורך חיי הרכב.

בארה"ב נאלצו יונדאי וקיה גם לקרוא לתיקון ליותר מ-7 מיליון כלי רכב (במצטבר) לנוכח דרישות מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי, וזאת – תחזיקו חזק – לא לפני שיותר מ-3,100 כלי רכב של יונדאי וקיה עלו באש משנת 2010 וגרמו לפציעתם של 103 בני אדם ולמותו של אדם אחד (כך לפי נתוני מינהל הבטיחות בדרכים, NHTSA).

מגזין הצרכנות האמריקני החשוב קונסומר ריפורטס פרסם בסוף השנה שעברה הסברים מפורטים וטיפים עבור בעלי דגמים רלבנטיים מתוצרת יונדאי וקיה ולטובת כל מי ששוקל לקנות מכוניות כאלה. אנשי ה'קונסומר' מזכירים – כפי שפרסמנו כאן – שכבר בשנת 2018 פרסם מכון המחקר של איגוד חברות הביטוח האמריקני נתונים שמהם עולה שכמה מדגמי יונדאי וקיה נמצאו בסיכון יותר מכפול להיות מעורבים באירוע שריפה שלא קשורה לתאונה מאשר כלי רכב דומים מתוצרת יצרניות אחרות.

צריך להדגיש שהתקלות הופיעו, כאמור, במספר סדרות שונות של מנועים ושהתגלו תקלות מסוגים שונים (אגב, לא רק במנועים: חלק מן השריפות במכוניות יונדאי וקיה נגרמות בגלל תקלות ברכיבים אלקטרוניים של מערכת הבלמים).

אחת התקלות – כפי שהסבירו נציגי יונדאי וקיה למינהל הבטיחות האמריקני, נגרמת בגלל פגם במיסב שמותקן בחלקו התחתון של הטלטל (המוט שמחבר בין הבוכנה לגל הארכובה). כאשר אחד המיסבים האלה נכשל עשוי הנהג לשמוע צליל דפיקה או רטט מוגזם, או אפילו לחוות עצירה פתאומית של המנוע. בשלב זה, לרוב, נגרם כבר נזק חמור שדורש החלפת מנוע. מוט חיבור שהתנתק עלול במקרים קיצוניים לנקב את בלוק המנוע ולגרום לדליפת שמן שעלולה להצית שריפה.

אנשי יונדאי וקיה ניסו לפתור את הבעיה באמצעות זיהוי שלה על ידי התקנת עדכון לתוכנה שנקראת KSDS ("מערכת זיהוי חיישני נקישות"). העדכון, שהותקן בחלק מן הדגמים, אמור לאפשר לתוכנה לחוש כאשר מיסב כושל ולעצור את המנוע לפני שנגרם לו נזק חמור יותר. כאשר תוכנת KSDS מזהה את תחילת הרעידות הספציפיות שאופייניות לכשל של מיסב היא מפחיתה את כח המנוע כדי שנהג יוכל להספיק לעצור בביטחון בצד הדרך, ובתוך כדי כך מדליקה נורית אזהרה על לוח המחוונים.

בהסדר הפשרה שהתקבל בארצות הברית זכו חלק מבעלי כלי הרכב שבהם הותקנה תוכנת KSDS באחריות לכל חיי המנוע, ומדובר ברוב מנועי ה-2.0 ליטר וה-2.4 ליטר הארבעה צילינדריים מסדרת תטא II. חלק מן הבעלים של דגמים אחרים, עם מנועי תטא II, Nu GDI וגמא GDI, קיבלו פיצוי כספי עבור תיקונים שביצעו, וזאת בנוסף להחזרי הוצאות שקשורות בתיקונים האלה כמו גרירת הרכב והשכרה של מכונית חלופית.
אצל לקוחות אחרים הוחלפו על חשבון היצרניות מנועים פגומים שעדיין נמצאו בטווח האחריות המורחבת של 15 שנים, ושולמו פיצויים ללקוחות שבכלי הרכב שלהם בוצעו מספר רב של תיקונים או כאלה שעלו באש.

האם יש הבדל בין מנוע אמריקני לקוריאני?

שאלת מיליון השקלים היא אם התקלות הסדרתיות בסדרות שונות ונפרדות של מנועים נובעות מכשל הנדסי-תכנוני – ואז לא משנה אם אותו עיצוב יוצר במפעל אמריקני או קוריאני, או שמדובר – כפי שטוענות יונדאי וקיה – בתקלות שתלויות בתהליכי הייצור ובקרת האיכות הספציפיים של מפעל זה או אחר.

אנשי היצרניות הקוריאניות טוענים כמובן שאי אפשר לגזור מן הפשרות שהתקבלו בצפון אמריקה לגבי מנועים ששווקו בישראל, ובמילים פשוטות הם מעדיפים לתת לעורכי הדין הישראלים להזיע בתקווה שהם לא יצליחו להוכיח את הכשל על סמך מקרים שהתרחשו בישראל. לפחות במקרה אחד זה הצליח להם, עם הסכם הפשרה השערורייתי למנועי ה-1.6 ליטר שכמעט לא הועיל לרוב בעלי הרכב שנפגעו או ייפגעו בעתיד.

בינתיים, במערכת TheCar הצטברו כבר מאות פניות של בעלי יונדאי וקיה שטוענים שמנועים במכוניות שלהם התפגרו ושהם נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לתקן אותם.

בראיה ישראלית יש לתביעה הייצוגית באוסטרליה חשיבות כפולה ורבה. ראשית לכל, אם התובעים יצליחו להוכיח את הטענות שלהם זה יבסס את הטענה שהתקלות הסדרתיות של יונדאי וקיה לא ייחודיות רק לכלי רכב שיוצרו או נמכרו בארה"ב. שנית, כפי שאפשר להתרשם מן הטבלה שמובאת בהמשך, רבים מן הדגמים שבגינם הוגשה התביעה באוסטרליה קרובים הרבה יותר לדגמים שנמכרו בישראל מאשר לאלה שנמכרו בארה"ב. כך או אחרת, צריך לקוות שעצם הגשת התביעה שם תגרום ליונדאי ולקיה לחשב מסלול מחדש ולהחליט מיוזמתם להעניק בישראל את אותם תנאי אחריות שהם מעניקים לנוכח הסדר הפשרה בארה"ב.

עד אז נראה שהקוריאנים נחושים לנהל את ההליכים המשפטיים בתביעות הייצוגיות שהוגשו כנגדם בישראל. לאחרונה, למשל, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה שניה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה בפרשת מנועי ה-2.0 ליטר שמותקנים ביונדאי סונטה ההיברידית מן הדור הקודם, ובקיה אופטימה ההיברידית. גם התביעה לגבי מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה מתנהלת בעצלתיים.

יש או הייתה לך מכונית מתוצרת יונדאי או קיה עם מנוע שהתפגר?

שלחו לנו פרטים אל editor.thecar@gmail.com

דגמי יונדאי וקיה שנזכרים בתובענה הייצוגית שהוגשה באוסטרליה:

לקריאה נוספת:

תביעה נגד יונדאי וקיה: ישראלים נדרשים לשלם על פגם סדרתי. אמריקנים קיבלו פיצוי ו-15 שנות אחריות

מנועים של יונדאי סונטה וקיה אופטימה ההיברידיות ממשיכים להתפגר

האם יונדאי וקיה הסתירו קריאות לתיקון?

The post מדוע נהרסים כל כך הרבה מנועים של יונדאי וקיה ברחבי העולם? appeared first on TheCar.