אם תשאלו את עורכי הדין גיא גיסין, יואל פרייליך ועמוס זריהן, שהגישו לאחרונה בקשת אישור לתובענה ייצוגית כנגד קרסו מוטורס בבית המשפט המחוזי מרכז – התשובה היא לפצות את בעלי צ'רי FX החשמלית ב-24,750 שקלים בגין פער בין מחיר הרכישה של הרכב לבין "המחיר הריאלי המשקף מחיר רכב חשמלי שנמצא בו ליקוי", לפצות אותם תמורת "השעות הנוספות שיאלצו לשהות בתחנות הטעינה המהירה" (בסך 13,272 שקלים), להחזיר להם כל סכום ששילמו תמורת תיקון או החלפה או עדכון שבוצעו ברכב, להוסיף עוד שנת אחריות לרכב ועוד 20,000 קילומטרים, אפשרות לבטל את רכישת הרכב ועוד ועוד.

אם הדרישות האלה נשמעות מוגזמות (והכל כמובן בעיניי המתבונן) אז תכינו לעצמכם כוס קפה טוב, שבו בנחת, ובואו נשתמש בתביעה החדשה הזאת כדי לדבר על היתרונות, החסרונות והסכנות של תובענות ייצוגיות בישראל. הבטחה שלנו: משעמם זה לא יהיה.

כדי לקפוץ למים נמסגר תחילה את הסיפור הספציפי של תביעה זו וממנו נצא אל מרחבי ההשפעה של תביעות כאלה על כל אחד ואחת מאיתנו.

העובדות שלא שנויות במחלוקת הן שבחודש יולי 2024 שלחה קרסו מוטורס ("פריסבי" בשבילכם) מכתב לבעלי צ'רי FX החשמליות ובו היא מבשרת להם שהתקבל אצלה עדכון מיצרנית הרכב לפיו הספק הטעינה המהירה המרבי ברכב שלהם הוא 80 קילוואט ולא 110 קילוואט, וזה המקום לומר שחבל שמנסחי המכתב טעו וכתבו בו "קילוואט שעה" במקום "קילוואט" – ושהטעות הזאת מתגלגלת שוב ושוב גם בתוך בקשת האישור. זאת לא הטעות המביכה היחידה בפרשה הזאת – גם מן הצד של מגישי בקשת האישור וגם מן הצד של יבואנית הרכב.

במכתב ששלחה "פריסבי" נמסר גם שעם קצב הטעינה האיטי יותר, כביכול, עומד משך הטעינה בפועל (מ-30% ל-80%) על 28 דקות – ואנחנו נוסיף שאנשי קרסו, או אנשי צ'רי, ביצעו לדעתנו "גניבת עין" כאשר בחרו להשתמש בנתון של 28 דקות טעינה.

מדוע? מפני שבמפרט המקורי שפרסמה קרסו מוטורס עם תחילת השיווק של הדגם בישראל היא הבטיחה משך טעינה מהירה זהה, של 28 דקות, אבל לא ממצב של 30% טעינה אלא ממצב של 10% טעינה. אם אנשי קרסו מוטורס היו נצמדים לאופן ההצגה המקורי (כלומר מ-10% ולא מ-30%) הם היו נאלצים להעלות את משך הטעינה המוצהר, ותחת זאת הם פרסמו נתון שעלול (ואולי אף נועד) להטעות.

כדי להמתיק את הגלולה מעניקה יבואנית הרכב לבעלי הרכב פיצוי בדמות הנחה בסך 50% ממחיר הטיפול התקופתי הראשון ברשת השירות של צ'רי, ואנחנו נוסיף ששווי הפיצוי הזה הוא פחות מ-300 שקלים ביום חם.

עורכי הדין שהגישו את בקשת האישור טוענים שההבדל בין קצב טעינה של 110 קילוואט, כפי שהובטח ללקוחות בעת רכישת הרכב, לבין 80 קילוואט, מהווה "הטעיה חמורה ומהותית" לגבי "נתון יסודי המשפיע על ערכו של הרכב ועל הנאתו של הצרכן מן הרכב". הם גם מוסיפים ומכנים את ההתנהלות של קרסו מוטורס באופן מסירת העדכון ללקוחות כ"התנהלות תכסיסנית" אשר "מהווה הטעיה בפני עצמה" – מפני שכדי לממש את ההטבה הצנועה נדרשים לקוחות לחתום על כתב ויתור באמתלה של "מחווה מסחרית". לטענת התובעים – שווי המחווה הזאת לא עולה אפילו לכדי אחוז אחד מערך הנזק שנגרם להם.

עוד הם טוענים ש"הפחתת הספק הטעינה המהירה המקסימלי וזמן הטעינה הארוך יותר מפחיתים את ערך הרכב בעת מכירתו" וש"קונים פוטנציאליים עלולים לראות את השינוי כגורם שלילי שמפחית את אטרקטיביות הרכב".

עד לכאן אפשר לזרום עם התזה אבל אחריה מגיעות טענות קצת יותר מוזרות לפיהן "השוני בנתונים מוביל לתקלות חוזרות ונשנות במכונית אשר פוגעות באמון של הצרכן ויוסיפו לירידת הערך של הרכב; השוני בהספקי הטעינה יגרום להתקצרות חיי הסוללה ולאי עמידה של הסוללה לאחר תקופת האחריות למרות שימוש זהיר בסוללה וברכב", ואלה כבר אמירות שדורשות הוכחה, שלא לומר ספקולטיביות או מופרכות.

מהר מהר או לאט לאט

על עובדה אחת אין מחלוקת: ככל שקצב הטעינה התיאורטי של רכב חשמלי גבוה יותר כך הוא אטרקטיבי יותר, עד גבול מסוים, אם כי לא קל לכמת את הערך הכלכלי של קצב טעינה – ובמיוחד כאשר מדובר בטעינה מהירה שבה נעשה שימוש מזדמן, אם בכלל.

מגישי הבקשה טוענים ש"אחד המאפיינים המרכזיים אחריהם תר הצרכן הישראלי בבואו לרכוש רכב חשמלי הוא יעילות ומהירות הטעינה – עניין המביא לחיסכון בזמן והוצאות… ובפרט במציאות הכלכלית של המשק הישראלי אחד הקריטריונים המרכזיים ברכישת רכב חשמלי הוא יעילות ומהירות הטעינה". לטענה זאת אין אסמכתא מקצועית או תמיכה בדמות ניתוח כלכלי.

טענה אחרת, בעייתית מבחינה מקצועית, מתארת קשר בין "הבדלי האיכות שמציעים היצרנים על מנת לקנות לעצמם יתרון על פני המתחרים שלהם" לבין "היכולת של הרכב החשמלי… להתחבר לעמדת טעינה מהירה אשר נקראת DC בנוסף לטעינת AC הסטנדרטית".

בנקודה זאת נעיר שלא מוצע כיום בישראל רכב חשמלי חדש שלא מאפשר טעינה מהירה, ועל אף ההפרשים בקצב הטעינה בין דגמים שונים זה לא תמיד מעיד על איכות הרכב עצמו או איכות הסוללה שלו, ובוודאי שלא על סיכויי השרידות של סוללה לאורך זמן.

טעות בסיסית במינוח, אבל גם במהות, חוזרת מיד בהמשך בקשת האישור עם טענה לפיה "הנוסחה מאד פשוטה – ככל שהספק הטעינה החשמלי (במונחי קוט"ש) יהיה גבוה יותר, זמן הטעינה יהיה קצר יותר ולהיפך. לפיכך, הספק הטעינה (המשפיע על זמן הטעינה) הוא בעל השפעה גדולה ומהווה משתנה מהותי. זמן המתנה קצר יותר שווה יתרון לצרכן".

נפרק ונרכיב: אין מחלוקת שמשך טעינה קצר יותר עדיף על משך טעינה ארוך. אבל ראשית לכל, כאמור, הספק טעינה מצוין בקילוואט ולא בקילוואט שעה. זאת לא רק סמנטיקה, מפני שנתון חשוב ביותר שמשפיע על משך הזמן שבעל רכב מבלה בעמדת טעינה מהירה הוא תכולת האנרגיה של הסוללה, וזו דווקא כן מיוצגת בקילוואט שעה: סוללה "קטנה", עם תכולה של מעט קווט"ש, נטענת מהר יותר מסוללה "גדולה" מאותו סוג.

חשוב יותר: לא כל עמדות הטעינה המהירות מסוגלות בכלל לספק את עוצמת הטעינה שסוללה יכולה לקבל, ועוצמת הטעינה המרבית המוצהרת – כשמה כן היא: "עוצמה מרבית" – אבל לא קבועה. במילים אחרות, סוללה שמערכת הניהול שלה מאפשרת טעינה רצופה בקצב של 80 קילוואט עשויה להיטען מהר יותר מסוללה שנטענת ב-110 קילוואט, מתחממת, ומערכת הניהול שלה מפחיתה את עוצמת הטעינה ל-30 או 50 קילוואט כדי להגן עליה.

כל שנכתב כאן לא נועד לומר שהטענה שבמרכז התביעה לא מוצדקת, אלא שהטיעונים לא מדויקים, לא מקצועיים, ולא פשוטים לכימות – ובמיוחד מפני שרוב רובם המכריע של מי שרוכשים רכב חשמלי טוענים אותו רוב הזמן בטעינה ביתית במטענים שמספקים כ-11 קילוואט.

וצריך לומר: מי שרכש צ'רי FX ממילא לא חשב שהוא קונה את אחת המכוניות המתקדמות ביותר בכל מה שקשור למערכת החשמל שלה, ובמקום שבאמת משנה לרוב בעלי הרכב החשמלי היא לא מצטיינת. לראיה, קצב הטעינה הביתית (AC) של FX הוא 9.9 קילוואט בלבד, וזה – כאמור – אופן הטעינה השגרתי שבו נטענות המכוניות האלה בחיי היום יום שלהן.

תקלות חוזרות

אל בקשת האישור הזאת הוחדרה השתלשלות מצבים שהוצמדה כמעט בכוח לטענה העיקרית, ולפיה בעלת הרכב, התובעת, נתקעה שלוש פעמים עם הרכב החדש שלה תוך תקופה קצרה לאחר מסירת הרכב לידיה, ופעמיים נאלצה "לאשפז" אותו במוסך, באחת מהן למשך תשעה ימים.

אזכור התקלות ברכב נועד לתמוך בתזה ספקולטיבית להפליא, לדעתנו, שמובאת בחוות הדעת המקצועית שמצורפת לתביעה. מה שמעניין בה מבחינתנו הוא נושא אחר לחלוטין.

לדברי התובעת, במהלך הביקורים במוסך הוחלפו ברכב חלקים של מערכת החשמל אבל נמסרו לה פרטים מטעים לגבי הפעולות והתיקונים שבוצעו ברכב. לימים, כאשר קיבלה לידיה את תיעוד הטיפולים ברכב היא נחרדה לגלות שבוצעו בו תיקונים אחרים – לטענתה – מאלה שנאמר לה שבוצעו.

לא ניכנס כאן לחקר האמת אבל יש לומר שזה פותח צוהר לנושא שמהווה רעה חולה בשוק הרכב הישראלי. כדי למנוע מקרים כאלה בעתיד נדרשות פעולה והתערבות של משרד התחבורה: אפשר וצריך לתקן תקנות שיחייבו כל מוסך לציין בחשבונית התשלום את מכלול הפעולות שבוצעו ברכב בכל תיקון או טיפול, ובכלל זה גם כאלה שבוצעו ללא חיוב של הלקוח (שיקבל חשבונית עם סכום אפס). זה קל, פשוט, ויחסוך הרבה מחלוקות.

ומדוע מוזכרת האפיזודה הזאת בתביעה? מפני שהתובעים מבססים עליה את אחד ממגדלי הקלפים המפוארים ביותר שהוצגו בשנים האחרונות בתביעות ייצוגיות בתחום הרכב בישראל.

בשורה תחתונה – ומה שצריך לזקק עד לכאן: יש לנו דגם שנמכר עם הבטחה לטעינה מהירה בהספק של 110 קילוואט ולזמן טעינה של 28 דקות ונתון זה שופחת בהמשך ל-80 קילוואט בלבד מבלי לציין את זמן הטעינה המקביל לו או מה הסיבה ל"שפחות" הזה.

יש לנו יבואנית שמנסה להחתים לקוחות על טופס היעדר תביעות (ולדעתנו זה מריח רע מאוד), ויש טענה לפיה קיים פער בין מידע שנמסר ללקוחה לגבי פעולות שבוצעו ברכב שלה לבין מה שבוצע בפועל – ואם זה נכון יש כאן בעיה חמורה.

כמה שווה טעינה מהירה?

מגישי הבקשה תמכו אותה בחוות דעת מקצועיות של שמאי בעל מוניטין מעולה ושל מהנדס חשמל שגם הוא כנראה בעל מקצוע משובח אלא שאף שורה ברזומה המקצועי שלו לא מעידה שיש לו ניסיון רלוונטי לרכב חשמלי.

הבעיה היא שמגדל הקלפים של התביעה כולה מבוסס על חוות הדעת של מהנדס החשמל, ובכלל זה גם חוות הדעת השמאית וגם כתב התביעה, אבל למעט העובדות שאין לגביהן מחלוקת – כל השאר הן ספקולציות מרחיקות לכת שלא מגובות בהוכחות.

נכון, היבואנית לא פרסמה מדוע הופחת נתון הטעינה המהירה אבל גם מהנדס החשמל לא בדק ולא הציג אף רכב מאותו דגם שמקבל טעינה בעוצמה של 110 קילוואט והשווה אותו לרכב אחר שמקבל רק 80 קילוואט. האם יתכן – רק לצורך הדוגמא – שגם במקור אי אפשר היה לטעון את ה-FX בקצב של 110 קילוואט, והנתון המקורי שהוצג פשוט היה שגוי ומקורו בטעות סופר?

המהנדס טוען ש"אין לי אלא להעריך שמאחורי הפחתת הספק הטעינה (וכתוצאה מכך זמן הטעינה) עומדים שיקולים של טעות בהבנה של היצרן ביחס ליכולת הטכנולוגית שיש לו בקשר לסוללה וטעינתה, או מגבלה טכנולוגית ביחס לסוללה וטעינתה או שיקולים אחרים כגון הארכת תוחלת חיי הסוללה (וכך בעקיפין הוזלת האחריות של היצרן לסוללה) שכן בכפוף לטכנולוגיה שיש לכל יצרן ביחס לסוללה וטעינתה קיים יחס הפוך בין משך החיים של סוללה לבין העומס המוטל עליה ככל שמאתגרים אותה בטעינה מהירה יותר".

הרעיון נחמד, ואולי אף נכון, אבל גם מאוד יהיר. האם יש בידי מהנדס חשמל ישראלי שלא עבד מעולם בתעשיית הרכב או הסוללות ידע שאין בידי מהנדסי החשמל שבנו את הרכב?

העובדה היא שבכל חוות הדעת אין ולו ניסוי, בדיקה או עדות חיצונית רלוונטית אחת שתומכת באופן ישיר בטענות שנטענות. לעומת זאת, את כל מה שנטען אפשר להסביר באותה מידה גם באמצעות חמש תיאוריות לא פחות מפוארות שיגיעו לאותה תוצאה אך יתבססו על השערות אחרות לגמרי. לא זאת דרכו של מדע.

יתרה מכך. המהנדס שוגה במונחים בסיסיים ביותר וכותב כך: "בהתחשב בעובדה כי בממוצע רכב חשמלי טוען כ-500 קוו"ט לחודש בטעינות מהירות (צריך להיות: "טוען 500 קילוואט-שעה") אזי ב-110 קו"טש (צריך להיות 110 קילוואט) טעינת הרכב ב-500 קוו"ט (צריך להיות" 500 קילוואט-שעה) תתבצע ב-4.5 שעות… ואילו ב-80 קוט"ש (צריך להיות ב-80 קילוואט) תתבצע אותה הטעינה ב-6.25 שעות.

אבל מעבר לטעות המביכה הזאת – גם ה"חישובים" שנועדו להוכיח נזק לבעלי הרכב לא יושבים על אף בסיס מוכר. כך, למשל, הטענה כאילו שרכב חשמלי טוען בממוצע 500 קילוואט שעה של חשמל בכל חודש בטעינות מהירות לא מבוססת על אף נתון מוכר או אפילו סביר.

מדוע 500 ולא 5000 או 50? האם הממוצע הנטען הוא של כלל כלי הרכב החשמליים או רק של צ'רי? האם הוא מבוסס על מידע של הלמ"ס או של ספקיות הטעינה?

במקרה הספציפי של צ'רי FX מצהיר היצרן על תצרוכת חשמל של 155 וואט-שעה לקילומטר, כלומר שאם מעניקים לו 500,000 ואט-שעה (500 קילוואט-שעה) הוא יכול לנסוע 3,226 קילומטרים או 38,712 קילומטרים בשנה. זה פי 2.4 מממוצע הנסועה של רכב בבעלות פרטית בישראל (16,000 ק"מ) ופי 1.5 מממוצע הנסועה של רכב בבעלות חברה (25,300 ק"מ).

אז מאין צצו 500 קילוואט-שעה? ומה לגבי טעינה בעמדת טעינה ביתית, שהיא הטעינה הנפוצה בשימוש ברכב חשמלי?

הקלף הבא שמונח על המגדל הרעוע הוא שאם רכב חשמלי ישראלי טוען 500 קילוואט שעה בטעינה חשמלית בכל חודש אז תוספת הזמן שתידרש לכל רכב כזה בגלל שהספק הטעינה הוא 80 ולא 110 קילוואט היא 1.75 שעות בחודש. אבל רגע, מה לגבי מי שלא טוען אף קילוואט של טעינה מהירה בחודש? ומה עם מי שטוען סוללה ל-100% לעומת מי שטוען רק ל-80%? ומה עם מי שטוענים ממטעני 22 קילוואט או ממטעני 50 קילוואט?

האמת היא שיכול להיות שמהנדס החשמל עלה על סטארט-אפ חדש וגילה קריטריון שאפשר לאמץ בטבלאות נתונים של דגמי רכב חשמלי: מעתה לא נסתפק רק בנתוני הספק, מומנט, תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש או תצרוכת חשמל, אלא נציין גם את משך הזמן שמבלה בעל רכב בעמדות טעינה. נשמע מגוחך? נכון, כי זה בדיוק מה שזה.

אל חוות הדעת המקצועית מצורפת טבלה השוואתית בין דגמים שונים שבעמודה אחת שלה מוצגים הספקי הטעינה המרביים של סוללות (בקילוואט), ובעמודה אחרת מוצגים "הספק סוללה" (גם הוא בקילוואט), אלא שנדמה שכוונת המחבר הייתה דווקא להציג את תכולת האנרגיה של אותן סוללות (שצריכה להיות מוצגת בקילוואט-שעה) ולא את ה"הספק" שלהן. מביך.

כאמור, מה שבאמת חסר בחוות הדעת של המהנדס הם ניסויים בפועל או בדיקות מעבדה או אפילו בחינת רכיבים חשמליים, ונזכיר שוב שקצב טעינה מעשי בכל רכב תלוי בין השאר גם בגורמים חיצוניים כמו מצב עמדת הטעינה, הטמפרטורה החיצונית, טמפרטורת הסוללה ועוד.

ואם כבר לא עורכים ניסויים אלא מפליגים בספקולציות אז למה לא להתפרע עד הסוף?

מהנדס החשמל קובע – בלי להביא אף אסמכתא לטענה הזאת – ש"ברור כי יצרן אשר מייצר סוללה באיכות טובה יכול בהחלט להגיע להספקי טעינה גבוהים, עובדה שיכולה להעיד עד כמה הסוללה שסופקה עם רכב ה-Chery FX EV ירודה באיכותה".

מה שברור למהנדס החשמל לא כל כך ברור לנו, ובעיקר לא ברור מה מקור הידע שלו לקביעה הזאת.

קלף משוגע

הקלף האחרון, ויורשה לנו לומר שהוא גם המשוגע ביותר, שמונח על ערימת הקלפים מוצג תחת הכותרת "מה ניתן ללמוד מהתנהלותן של חברות Chery ופריסבי במקרה הנדון".

מהנדס החשמל מתאר את שני הביקורים של הרכב במוסך וקובע (לא ברור על סמך מה) שהעובדה שהרכב שהה במוסך 9 ימים מעידה על כך ש"בוצעה בו עבודה" שלא הצליחה לפתור את הבעיה וכללה "לא רק עדכון תוכנה ותכנות סוללה מתח גבוהה אלא גם החלפה של המטען ברכב".

מכאן מסיק המהנדס ש"החלפת מטען ברכב לא אורכת 9 ימים… (אלא) לכל היותר מספר שעות ולכן מתוך כך ניתן להסיק כי עד למועד שבו הוחלט על החלפת המטען עשה היצרן כמה בדיקות מעט יותר מעמיקות מאלה שבוצעו על ידו בעת תכנון ובניית הרכב ובעקבותיו הגיע היצרן למסקנה כי מצגיו בדבר הספק הטעינה המהירה המקסימלי ברכב לא נכונים וכי עליו להוריד בין היתר את הספק הטעינה המהירה המקסימלי אשר בסבירות גבוהה מאד היה זה שככל הנראה הרס / פגם / קילקל את המטען והוביל לתקלות שחוותה הלקוחה".

וואו. אפשר לומר הרבה דברים אודות יכולת הסקת המסקנות של מהנדס החשמל אבל כותב שורות אלה לא מוכן לקחת תרופה שהבסיס המדעי לרקיחה שלה דומה לאופן שבו פועם מוחו של המהנדס.

כותב שורות אלה, שכבר קיבל לא מעט תלונות של לקוחות אודות כל מיני יבואנים ומוסכים בישראל, מציע תיאוריה אחרת לגמרי. מוסכי השירות של קרסו מוטורס הם לא המוסכים המבריקים ביותר ביקום. לא יהיה זה מוגזם להניח שבעת מלחמה – כמו באפריל 2024 – אפשר שהיו בעיות כוח אדם וגם בעיות תקשורת דרך הנהלת קרסו מוטורס ובאמצעותה אל יצרנית הרכב שבסין.

אם מוסיפים לכך את העובדה שמדובר במותג חדש ובדגם חדש בישראל ומשווים את רמת השירות לסטנדרט המקובל גם במותגי רכב ותיקים ועם בעיות ידועות ומוכרות – תשעה ימים במוסך לא מייצגים שום דבר שאפשר לבנות עליו מגדלים.

הרבה יותר סביר שאנשי המוסך פשוט ביקשו לקבל הנחיות לפתרון תקלה או המתינו לחלק שהיה חסר אצלם במלאי מאשר להסיק שיצרנית רכב סינית למדה על מצב הסוללות בכלי הרכב שלה מתוך תקרית ספציפית במוסך בצפון ישראל.

אז מה למדנו מכל זה?

על כמה עובדות אין מחלוקת, וצריכה להימצא דרך הוגנת לפצות לקוחות שרכשו רכב על סמך הבטחה מסוימת וקיבלו רכב שלא עומד במה שהובטח להם.

לתובענות ייצוגיות יש כוח רב ויכולת לא מבוטלת לסייע ללקוח הקטן אל מול חברות מסחריות חזקות ודורסניות, אבל זאת בתנאי שנעשה בהן שימוש חכם, הגון ומתוך כוונה להועיל לבעלי הרכב ולא רק למי שמגיש אותן.

באופן לא מפתיע הוגשה התובענה הייצוגית הזאת רק כנגד היבואנית ולא כנגד היצרנית, למרות שברור שמי שייצרה את הרכב וקבעה מה תהיה עוצמת הטעינה שמתאימה לו היא לא היבואנית.

ככל שיצרניות רכב סיניות משתלטות על נתח גדל והולך של שוק הרכב הישראלי כך אפשר לצפות שהן "יככבו" שלא בטובתן בתביעות ייצוגיות – חלקן מוצדקות ואחרות הזויות – ולמגמה הזאת תהיה השפעה ישירה על "פרמיית הסיכון" של היצרניות.

היות שמדובר בחברות מסחריות הרי שהעלות של התנהלות משפטית כזאת תוטל בדרך כזאת או אחרת על מחירי המכוניות שלהן בישראל, או שהן יחליטו שבכלל לא משתלם להן לפעול כאן. זאת כמובן לא סיבה שלא לדרוש מהן אחריות, ואף לתבוע אותן במקרים מתאימים, אבל צריכה להימצא דרך שתמנע שימוש לרעה בכלי הזה.

בשורה תחתונה, מביך שיצרנית רכב משנה נתון ביצועים כל כך משמעותי לרכב חשמלי וחבל שחברת קרסו מוטורס נמנעה מלהסביר לנו מה עמד מאחורי ההחלטה הזאת. עוד יותר מביך שחברת קרסו מוטורס ניסתה, כך נטען, להחתים לקוחות על טופס משפטי, ובסוף בסוף נשארנו עם הצגה שאין בה אף גיבור חיובי, וחבל שכך.

נתקלתם בתקלה ברכב שלכם ואתם מאמינים שאתם לא לבד בצרה הזאת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

סוללות ברכב חשמלי יחזיקו מעמד עד 40% יותר מכפי שהוערך בעבר

המחיר של סוללות לרכב חשמלי צנח ב-90% ב-15 שנים ויצנח ב-40% נוספים תוך שנה

טווח נסיעה של רכב חשמלי כבר לא מטריד אף אחד: תשכחו מחרדת הטווח

The post תביעה ייצוגית נגד פריסבי: הטעינה של צ'רי לא כל כך מהירה appeared first on TheCar.

בשתי הבקשות נטען שמדובר בתופעה רחבה, ושעל אף שהנזקים נגרמים כתוצאה של טעות תכנונית או הנדסית של יצרניות הרכב – הן מתנערות מכתב האחריות. הנזק הכספי של תיקון רדיאטור מגיע עד ל-5,000 שקלים ונופל על בעלי הרכב.

טענה חשובה נוספת היא שההוכחה לכך שמדובר בתקלה ידועה ומוכרת ברחבי העולם היא שכדי לפתור אותה פותחו בשוק המשני, שוק האביזרים, אמצעי הגנה פיזיים שאפשר להתקין על פתחי כניסת האוויר לרכב. אמצעים אלה מונעים חדירת אבנים ומגנים על הרדיאטור מפני פגיעה.

במאמר מוסגר נאמר שבבדיקה קצרה באתר כמו 'עליאקספרס' אפשר למצוא ערכות הגנה כאלה תמורת פחות מ-150 שקלים כולל משלוח.

אלא שלטענת התובעים, בעוד שהיצרניות עצמן לא פיתחו פתרונות כאלה ולא מציעות אותם כדי להגן על הרדיאטורים – בעלי רכב שמתקינים בעצמם ועל חשבונם את אמצעי ההגנה עלולים לאבד את אחריות היצרן כתוצאה של "שינוי ברכב". כך נותרים בעלי הרכב קרחים מכאן ומכאן: הם לא יכולים להתקין אמצעי שיכול למנוע הרס של הרדיאטור, אבל אם וכאשר הרכב נפגע – עליהם לשאת בעלויות התיקון.

בהערת אגב נעיר שככל שהתקנים כאלה משנים את ספיקת האוויר שמגיע בסופו של דבר לתוך הרדיאטור הם בהחלט עלולים לגרום לנזקים שונים, אלא שזה לא מפחית מחומרת הבעיה שלשמה הם קיימים. בנוסף, כפי שנראה בהמשך, ייתכן שאמצעים כאלה לא באמת פוגמים בכושר הקירור של המערכת.

שתי הבקשות הוגשו על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ואל שתיהן מצורפות חוות דעת של מהנדס הרכב ערן דובדבני שבהן נטען ש"תכנון כונסי האוויר בדגמים המדוברים, גודלם, צורתם ומיקומם, כמו גם תכנון המקרן – לקויים מפני שהם לא לוקחים בחשבון את הסיכון של פגיעת אבנים. בנוסף, היות שמדובר בפגיעה חיצונית – יצרניות ויבואניות הרכב מתנערות מאחריותן (למרות שתוצאת הפגיעה ברדיאטור – אובדן נוזל הקירור והצורך בהחלפתו – נובעת באופן ישיר מהתכנון הלקוי שלו).

ערן דובדבני משער שלכשל יכולות להיות שלוש סיבות עיקריות: תכנון שבכה קדמית בעלת פתחים גדולים מדי שמאפשרים חדירת אבנים קטנות שמועפות דרך קבע מגלגלי מכוניות, תכנון וייצור של רדיאטורים פגיעים במיוחד בשל הרצון לחסוך במשקל ובכסף, ו/או מיקום נמוך מידי של הרדיאטור ושל פתחי השבכה.

גיאומטרי, דולפין ו-ATT0 3

בתביעה כנגד ג'ילי ישנם שישה תובעים ייצוגיים, כולם בעלי גיאומטרי C מן השנים 22-23, ואצל כולם נדרשה החלפת רדיאטור כתוצאה של פגיעת אבן. כל אחד מששת הנפגעים נאלץ לשלם בין 3,800 ל-5,000 שקלים תמורת התיקון. חלק מבעלי הרכב "הפעילו" את ביטוח הרכב ולכן שילמו בפועל רק את דמי ההשתתפות העצמית, אולם לאחר תביעת ביטוח מבוטלות לרוב חלק מן ההנחות בעת חידוש הביטוח בשנים הבאות כך שייתכן שכל עלות התיקון, אולי אף יותר, תשולם בסופו של דבר מכיסיהם.

בתביעה כנגד BYD ישנם ארבעה בעלי 'דולפין' 2024 שנדרשו לשלם כ-1,300-1,500 שקלים תמורת החלפת רדיאטורים כתוצאה מפגיעת אבנים, ושלושה בעלי ATTO 3 מן השנים 2022-2023 שנדרשו לשלם כ-2,000-2,500 שקלים להחלפת הרדיאטורים בכלי הרכב שלהם.

הטענה המרכזית בבקשות האישור היא שפגיעת אבנים בחזית רכב במהלך נסיעה היא תופעה צפויה ונפוצה שלא קשורה לאופן השימוש ברכב, כלומר שהיא לא נובעת מהתנהלות רשלנית של הנהג ולמעשה אין לו כל אפשרות לשלוט במצב או להימנע מפגיעה. לכן – חזית רכב חייבת להיות מתוכננת כך שתעמוד בפני פגיעות כאלה בלי להינזק. במבחן התוצאה – רכב שבו מתקיים נזק כזה לא תוכנן נכון.

המומחה דובדבני בחן לצורך ההשוואה את פתחי האוויר של דגמים חשמליים שונים מתוצרת טסלה, זיקר, יונדאי, אקספנג, אורה וסקייוול, ומצא שפתחי כניסת האוויר בדגמים אלה קטנים יותר מאשר בגיאומטרי, בדולפין וב-ATTO 3. דובדבני השווה את התוצאות גם לפתחי כניסת האוויר בדגמי מכוניות עם מנועי בעירה ואף למשאית, והניח שבכל הדגמים שנמדדו לצורך השוואה אין בעיה של התחממות. מכאן הוא מסיק שאפשר היה לקרר גם את הסוללות של כוכבי התביעה הזאת תוך שימוש בפתחי כניסת אוויר קטנים יותר – וכך למנוע את פגיעת האבנים המעופפות.

תובנה חשובה נוספת של דובדבני, למקרה שהיצרניות יטענו שלא הייתה להן ברירה אלא לתכנן פתחים גדולים כדי לקבל ספיקת אוויר מוגברת, היא שבכל מערכת קירור קיים מאוורר חשמלי שנועד להשיב אוויר דרך המקרן גם כאשר הרכב עומד ואין בכלל תנועת אוויר כתוצאה מתנועתו.

בבקשות האישור מתבקש בית המשפט לאשר את התובענות כייצוגיות, לקבוע שקיים כשל בתכנון ו/או בעיצוב של חזית הרכב ו/או של הרדיאטור – אשר גורם לכך שהוא מועד לנזק, לחייב את היצרניות ואת היבואניות לבצע קריאת תיקון ("ריקול") כדי לתקן את הבעיה, ולפצות בעלי רכב שנפגעו ונאלצו להוציא כספים מכיסיהם.

נאלצתם להחליף רדיאטור בגלל פגיעת אבן? נפגעתם מתקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם

כשל ההיגוי בסוזוקי בלנו 2016-2021: נרקמת פשרה בסודי סודות

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

The post רדיאטורים ברכב חשמלי נהרסים מפגיעת אבנים. האם היצרניות ייקחו אחריות? appeared first on TheCar.

החדשות הרעות: זאת התוצאה המסתמנת בהסדר פשרה שהוגש לאחרונה לאישור בית המשפט בתביעה ייצוגית שהוגשה כנגד סוזוקי והיבואנית שלה לישראל.
החדשות הטובות: בעלי סוזוקי באלנו עדיין יכולים להתארגן ולשפר את הסדר הפשרה, וגם בית המשפט יכול לעשות את זה.

בתובענה הייצוגית שהוגשה כנגד סוזוקי נטען שבמכוניות מדגם באלנו שעלו על כבישי ישראל בין השנים 2016 עד 2021 קיים כשל מובנה במערכת ההיגוי שגורם ל"הגה דביק", כלומר שההיגוי קשה, מרעיש, וההגה לא מתמרכז בחזרה מעצמו, כמקובל ברוב כלי הרכב בעולם.

התובעים טענו שמדובר בתקלה סדרתית בעלת משמעויות בטיחותיות, ושלמרות שסוזוקי פרסמה קריאה לתיקון של תקלה כזאת בהודו היא לא מתקנת אותה על חשבונה בישראל.

לאחר שפרסמנו כתבה בנושא זה ב-TheCar התקבלו אצלנו כ-200 פניות של בעלי רכב שטוענים שהם סובלים מן הבעיה. חלק מבעלי הרכב טוענים שנאלצו לשלם כסף כדי לתקן את התקלה וחלקם טוענים שהבעיה לא נפתרה גם לאחר ניסיונות תיקון.

בהמשך כתבה זאת נתאר את ההתנהלות המשפטית עד כה ואת נקודות הכשל החמורות ביותר בהסדר שמסתמן, אבל נקדים ונדגיש את השורה התחתונה: אם הסדר זה יאושר על-ידי בית המשפט יוקצבו לכל מי ששילם כסף כדי לתקן את התקלה ברכב שלו רק שלושה חודשים כדי להגיש תביעת פיצוי כספית ליבואנית הרכב. אגב, זה אפילו לא הדבר הכי מוזר בהסדר הפשרה שהונח על שולחן בית המשפט.

לא פחות מוזר שכל מה שקשור בפרסום ההסדר לבעלי הרכב מופקד בידי יבואנית סוזוקי ואין בו אף מנגנון שמבטיח שכלל בעלי הרכב שנפגעו יקבלו אותו בזמן, יבינו מה מגיע להם, ויספיקו לפעול בחלון זמנים קצר עד כדי גיחוך.
מצד שני, נפגעים שיפספסו את ההטבה שמקנה להם ההסדר הזה לא יפסידו יותר מידי: גם מי שניזוק מן הפרשה הזאת במאות או באלפי שקלים ויספיק להגיש תביעה בחלון זמנים של שלושה חודשים בלבד, יקבל – תחזיקו חזק – "קופון" על סך 297 שקלים + מע"מ שבאמצעותו אפשר לשלם תמורת שירותי מוסך (במוסך מורשה יבואנית או מוסך מורשה משרד התחבורה) או לרכוש מן היבואנית מוצרים וחלפים במחיר מחירון.
אם מישהו מחפש דוגמה להגדרה "לעג לרש" הוא לא צריך ללכת לאף מקום אחר – יש לו כאן דוגמה נהדרת.

ההגה דביק, ההסדר מביך

כאמור, בספטמבר 2021 הוגשה לבית המשפט תובענה ייצוגית שבה נטען שבמכוניות סוזוקי באלנו שנמכרו בארץ בשנים 2016-2021 קיימת תופעה של "הגה דביק" ושהיבואנית מסרבת לקחת עליה אחריות למרות שהיצרנית קראה לתיקון בהודו למכוניות דומות עם תקלות זהות.

בתובענה התבקש בית המשפט להורות ליבואנית וליצרנית להכריז על קריאה לתיקון, לפצות את הנפגעים שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלות ולהאריך את תקופת האחריות לכלי הרכב למשך עשר שנים לפחות. אף אחת מכל הדרישות האלה לא באה לידי ביטוי בהסדר, למעט פיצוי הקופונים המביך והארכת אחריות קצרה וחלקית מאוד.

כאמור, בסמוך לאחר הגשת התביעה החלו להתקבל אצלנו תלונות של בעלי רכב שטענו שגם לאחר שההליך יצא לדרך היבואנית לא מתקנת את התקלה הזאת במכוניות שלהם, שהם נדרשו לשלם תמורת תיקונים ושחלקם אף נאלצו לעשות זאת. תלונות כאלה מוסיפות להגיע אלינו עד ימים אלה ממש.

אנשי סוזוקי ונציגיהם דחו את הטענות שנטענו בתביעה והשיבו, בין השאר, שלא מדובר בתקלה בעלת משמעויות בטיחותיות, ששכיחות הדיווחים בישראל אודות תחושת הגה דביק נמוכה משמעותית מזו שבהודו, וכן שסוזוקי מעולם לא הכריזה על קריאה לתיקון ("ריקול") בקשר לתופעה הזאת – לא בהודו ולא באף מדינה אחרת בעולם.

בנוסף, אנשי סוזוקי ונציגיהם התמקדו בעובדה שהתובעים לא תמכו את התביעה שלהם בחוות דעת מומחה אלא ביססו אותה אך ורק על פרסומים זרים, ולטענתם גם שגויים.

במאמר מוסגר חשוב להדגיש שמסעיף נסתר בהסדר הפשרה עולה שיבואני סוזוקי מודעים היטב לעובדה שישנם בעלי באלנו שנאלצו "לטפל או להחליף את מוט ההגה שמותקן ברכבם" – כלומר שמדובר בעלות כספית לא מבוטלת.
מכל מקום, בינואר 2024 הודיעו התובעים לבית המשפט שהם מוותרים על טענת הסיכון הבטיחותי שנובע מתופעת ההגה הדביק, וזמן קצר לפני חג הפסח הוגש לבית המשפט נוסח הסדר פשרה שנועד לסיים את ההליך.

קבוצת הנפגעים שמוגדרת בהסדר היא "כל מי שרשום במשרד הרישוי" כבעלים בעבר, בהווה או בעתיד של סוזוקי באלנו שיובאו לישראל באופן רשמי ושווקו בין שנת 2016 לשנת 2021 כולל. למרות זאת – אופן הפרסום של ההסדר לא יאפשר לו להגיע לידיעת כל חברי הקבוצה הזאת.

אם יאושר ההסדר יקבלו חברי הקבוצה הזאת הארכה של תקופת האחריות למשך שנה אחת וזאת אך ורק לשם בדיקה וטיפול בתופעת ההגה הדביק, ובנוסף ל"קופון" שתואר קודם.

חבר קבוצה שסבור שהתופעה קיימת ברכב שלו יוכל להגיע בתיאום מראש למוסך רשת של יבואנית סוזוקי "לשם בדיקה וטיפול בתופעה, במידת הנדרש וככל שהתופעה אכן נמצאה ואומתה ברכב", ועל אף שזאת הגדרה נחמדה היא לא מבטיחה פתרון מוחלט של הכשל מפני שהקריטריונים שלה לא מוגדרים. חמור מכך: אופן התיקון של התקלה לא מוגדר באופן ברור וגם לא מוגדרת תקופת אחריות לתיקון כזה.

האם ה"תיקון" שיבוצע על-ידי סוזוקי יהיה גירוז נוסף של מערכת ההגה – פתרון שהסתבר במקרים רבים כפתרון זמני ולא יעיל, או שתבוצע החלפה של מערכת ההגה? לסוזוקי פתרונים.

ההגדרה היחידה שמופיעה בהסדר היא ש"הטיפול בתופעה, ככל שיידרש, יבוצע ללא עלות, בהתאם להוראות ולהנחיות המקצועיות של יצרנית רכבי הקבוצה".

חגיגת קופונים

כאמור, ישנם בעלי רכב שנאלצו לשלם סכומים לא מבוטלים בניסיונות לתקן את התקלה ברכב שלהם, אבל הם יקבלו פיצוי כלשהו רק אם תיקון ההגה (או הניסיונות לתקן אותו) בוצעו בשנה הרביעית או החמישית ממועד העלייה של הרכב על הכביש בישראל.

במילים אחרות, מי שרכש סוזוקי באלנו שעלתה על הכביש בישראל בשנת 2016 ושילם אלפי שקלים כדי להחליף מוט הגה בשנת 2022 או לאחר מכן – לא יקבל אפילו את הקופון המשעשע הנ"ל. כאמור, הוא לא יפסיד הרבה מפני שמה שהזכאים יכולים לתבוע בתמורה (אם בכלל ייוודע להם שקיימת אפשרות לתביעה כזאת) הוא "זיכוי חד פעמי בסכום אחיד וקבוע בסך 350 ש"ח כולל מע"מ (כלומר 297 שקלים + מע"מ)", אלא שאת הקופון הזה אפשר יהיה לממש רק "באחד ממרכזי השירות המורשים של המשיבה או במוסך מורשה של משרד התחבורה".

בנוסף להשתתפות חלקית (מאוד) בעלות של טיפול תקופתי ברכב או של תיקון במוסך מאפשר קופון כזה לרכוש באמצעותו (300 שקלים + מע"מ, כאמור) "חלפים ואביזרים מקוריים של סוזוקי באחד ממרכזי השירות המורשים של היבואנית – והכל בהתאם לתעריפי מחירון לצרכן במרכז השירות המורשה וללא כפל הנחות או הטבות".

תוקף הקופון הוא שנה אחת בלבד, ומי שנאלצו לתקן את ההגה ברכב שלהם יותר מפעם אחת יוכלו לקבל לכל היותר שני קופונים כאלה – אבל זאת בתנאי ששני התיקונים האלה בוצעו במוסכי רשת של היבואנית.

עדיין דביק?

בנוסח המוצע של הסדר הפשרה מוסבר "הרציונל העומד בבסיס ההטבה", ונכתב שסוזוקי "האריכה בהודו את תקופת האחריות בגין תופעת ההגה הדביק… למשך 5 שנים ממועד מסירת הרכב לרוכש הראשון".

הטענה היא שהטבה כזאת כבר לא רלוונטית לכלי רכב שנמכרו בארץ החל משנת 2016 מפני שרובם כבר עברו גם את תקופת האחריות המורחבת וזה מזכיר לנו שצריך לגנות בכל פה גם את סוזוקי וגם את חברת מכשירי תנועה שמייצגת אותה בארץ.

כבר בספטמבר 2021, כאשר הוגשה התביעה הייצוגית, הדבר הראשון שהיה צריך לקרות לדעתנו הוא הצהרה של 'מכשירי תנועה' (בגיבוי של סוזוקי כמובן) על הארכת אחריות לעניין "ההגה הדביק" למשך 5 שנים.
מהלך כזה היה פותר באופן מיידי ומוחלט את כל הסבל והתלאות שבהם נתקלו חלק מבעלי באלנו בישראל בשלוש וחצי השנים האחרונות.

במבחן התוצאה – ומבלי להתייחס לסיבות – סוזוקי ויבואניה לישראל לא דאגו ללקוחות שלהם כפי שצריך לצפות מחברה אחראית שתעשה. מתן "אחריות" חלקית ומאוחרת שאיננה רלוונטית לחלק מבעלי הרכב מעיד כאלף עדים על היחס של היבואנית והיצרנית ללקוחותיהן, ולא מעודד לקיים איתן יחסי מסחר בעתיד.

חברה מסחרית יכולה לקנות את עולמה דווקא בעת משבר, וגם הכרה מאוחרת בטעות והדגמה של רוחב לב יכולה לתקן את הטעות הזאת: סוזוקי ומכשירי תנועה עדיין יכולות להוכיח שמה שנטען כלפיהן אינו נכון ולהאריך (אפילו חד צדדית) את האחריות לעניין הכשל הנטען ל-10 שנים. בדרך זאת תכסה האחריות את כלל כלי הרכב שנמכרו בישראל, וגם צדק מאוחר הוא צדק.

אחרי הכל – אם הטענה של סוזוקי נכונה ואין בכלל בעיה – הרי שפעולה כזאת לא תעלה לה שקל. לעומת זאת, אם סוזוקי ויבואניה בורחים מאחריות הרי שמי שייאלץ לשאת במחיר ההחלטה הזאת הם הלקוחות שלה – ואת זה צריך לדעת כל מי ששוקל לקנות סוזוקי בעתיד.

הסדר פשרה בעד ונגד

כל הרעיון מאחורי הסדרי פשרה הוא "להתפשר": בהליך כזה אף צד לא מקבל את כל מה שמגיע לו או את מה שהוא חושב שמגיע לו, אבל הוא "מגדר" את הסיכון של להפסיד את הכל.

במקרה זה הוגדר בהסכם הפשרה (מבלי שאף צד מודה בטענות של הצד האחר) שהכשל המוסכם הוא "תופעת הגה דביק המאופיינת ברעש חריג הנשמע בעת סיבוב גלגל ההגה או בקושי קל בסיבוב ההגה וחזרה איטית לנקודת המוצא שלו".

הפתרון המוסכם הוא שבעלי הרכב מקבלים אפשרות לבדיקה ואולי גם לתיקון של הכשל במכונית שלהם מבלי שייאלצו להמתין אי אילו שנים לפסק דין (שעלול היה לדחות את התביעה), ומי שנאלצו להוציא כסף מהכיס אולי יקבלו בחזרה כמה גרושים (שבקושי יכסו את עלות המונית מהמוסך הביתה ובחזרה).

הבעיה היא שגם ההסדר הזה, כמו יותר מידי הסדרי פשרה אחרים בתחום הרכב, משחק לידיים של יצרניות ויבואניות הרכב הרבה יותר מאשר לטובת הצרכנים. למשל, עצם הגשת התביעה חשפה כשל סדרתי שאין לגביו מחלוקת, אבל סוזוקי לא נענשת בשום אופן על העוול שגרמה לקוחותיה.

לא רק שהמוסכים שלה הרוויחו כסף מתיקוני תקלות מחוץ למסגרת האחריות ושה"פיצוי" שהיא אולי תחזיר לחלק מן הלקוחות מגוחך – היא גם קונה לעצמה בנזיד עדשים חסינות מפני תביעות נזיקין של לקוחות שנפגעו.
אבל מה שבולט לרעה בהסדר הספציפי הזה הוא האופן שבו טרחו הצדדים להסתיר, לצמצם, ואולי אפילו למנוע את האפשרות של נפגעים לקבל את המעט שהושג עבורם.

לצורך מימוש ההסדר תקים יבואנית סוזוקי עמוד אינטרנט ייעודי שבו יוכלו בעלי רכב שהוציאו כסף לתיקון התקלה למלא טופס ולהגיש בקשה לקבל את אותו "קופון". אלא שהעמוד הזה יהיה פעיל, תחזיקו חזק, למשל 90 ימים בלבד!

"בקשות לקבלת זיכוי תוגשנה עד 90 יום לאחר המועד בו אתר האינטרנט הייעודי עלה לאוויר… בקשות שתשלחנה לאחר המועד האחרון להגשת בקשות לזיכוי ו /או ללא כל האסמכתאות הנדרשות בהתאם לאמור בסעיף לעיל – תדחנה".

וזה לא הכל: גם אופן הפרסום של ההסדר המוצע יהיה "חשאי" למדי. יבואנית סוזוקי תבצע את הפרסום הרגיל בתובענות ייצוגיות – כלומר פרסום הודעה שאף אחד לא קורא בשני עיתונים יומיים שאף אחד לא קורא וגם באתר האינטרנט של סוזוקי שגם בו לא משוטטים יותר מידי בעלי רכב רלוונטיים. אגב, ההודעה באתר האינטרנט של סוזוקי תוצב שם למשך 90 ימים בלבד.

בנוסף, כחודשיים לאחר אישור הסדר הפשרה תשלח יבואנית סוזוקי דיוור ישיר לחברי הקבוצה "לפי פרטי ההתקשרות המצויים במאגרי המידע שלה", ובמקביל יישלחו גם "מסרונים לטלפונים הסלולריים של חברי הקבוצה" וגם זה "לפי פרטי ההתקשרות המצויים במאגרי המידע שלה". אבל מה לגבי מכוניות שנמכרו כבר ליד שניה או שלישית ופרטי הרוכשים לא נמצאים במאגרי המידע של יבואנית סוזוקי?

כמובן שקיים גם פתרון אחר, הרבה יותר אפקטיבי, שהוא משלוח הודעות דואר לכל אחד מן הבעלים הרשום של סוזוקי באלנו בישראל בהתאם למאגר הרישוי של משרד התחבורה. עורכי הדין שהגישו את התביעה מכירים את האפשרות הזאת וצריך להתפלא שהם לא התעקשו עליה.

מכיר סוזוקי? זה מה שאפשר לעשות

כאמור, הסדר הפשרה הונח זה עתה על שולחן בית המשפט וכל בעלי סוזוקי באלנו שחושבים שהוא פוגע בהם נדרשים לפעול באופן מהיר והחלטי אחרת לא יהיה מי שידאג להם.

ההטבה היחידה שמוענקת למי שלא נאלץ לשלם כסף לתיקון הכשל היא הארכת אחריות למשך שנה, ואת זה חשוב לנצל באופן מידי כדי לדעת איך מיושמת האחריות. הרכב שלכם סובל מן הבעיה? גשו באופן מיידי למוסך מורשה של סוזוקי ואפשרו לאנשי המוסך לפתור את התקלה.

מי שנאלצו לשלם כסף לתיקון התקלה חייבים לקבל החלטה מהירה: האם להסתפק בקופון בשווי 300 שקלים + מע"מ או לתבוע את מה שלדעתם מגיע להם. מי שלא יפעל כעת יאבד את זכותו לעשות את זה בעתיד.

מי שסבור שההסדר מקפח אותו יכול להגיש לבית המשפט התנגדות מנומקת ואף להציע פתרון אחר.

מי שמתכוון להגיש תביעה כספית כנגד היבואנית חייב לבקש מבית המשפט להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול הסדר הפשרה, וזאת באמצעות הודעה כתובה למזכירות בית המשפט (בהליך 39648-09-21).

חמש האגורות שלנו

ישנם מקרים שבהם הסדר פשרה עדיף על הסתלקות מן התביעה מפני שהתוצאה מועילה במידה כזאת או אחרת לנפגעים.
המקרה הזה די גבולי (להבדיל למשל מפרשת תיבות ההילוכים של יונדאי קיה שבה נגרם נזק אדיר לכלל בעלי הרכב), אבל עדיין אפשר לתקן בו מספר עיוותים שמטילים צל כבד על מוסד התביעות הייצוגיות, ראש וראשון בהם הוא חשאיות הפרסום.

רוב מי שרכשו סוזוקי באלנו משומשת לא אמורים להופיע במאגרי המידע של מכשירי תנועה, יבואנית סוזוקי, ולכן יש סיכוי קלוש ביותר שיגיע אליהם מידע לגבי התביעה והפשרה.

בית המשפט צריך להתעקש על כך שנוסח ההסדר יופץ אל כל בעלי הרכב שרשומים במאגר המידע של אגף הרישוי – ומי שיישא בעלות ההפצה הזאת יהיו מי שהתרשלו בהכללתו בהסדר הפשרה.

בנוסף – ראוי לקבוע מנגנון פשוט שיאפשר לכל מי שנאלץ לשלם כסף לתיקון התקלה לקבל החזר לכל הפחות בגובה עלות החלקים שהותקנו ברכבו כדי לצנן את אפקט "רצחת וגם ירשת": לא יעלה על הדעת שיצרנית ויבואנית רכב ירוויחו כסף ממכירת חלקים שאיתם מתוקן כשל סדרתי.

ראוי גם להאריך את האחריות לתיקון הכשל הזה לכל הפחות למשך 3 שנים וכאמור – אם אין בעיה זה לא יכלה כסף לאף אחד.

שילמתם כסף לתיקון כשל במערכת ההגה של סוזוקי באלנו? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

סוזוקי מודה בתקלה סדרתית בהגה. בתשובה החצופה לבית המשפט יש כמה גולים עצמיים

יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

The post כשל ההיגוי בסוזוקי בלנו 2016-2021: נרקמת פשרה בסודי סודות appeared first on TheCar.

התביעה הוגשה לפני כשש וחצי שנים כנגד דאצ'יה והנציגה שלה בישראל, קרסו מוטורס, על ידי עורך הדין נאור יאיר ממן בטענה לפיה קיים כשל סדרתי בתיבות ההילוכים הרובוטיות (חד מצמדיות) שמותקנות בדגמי דאצ'יה 'סנדרו' ו'לוגאן' משנות הדגם 2016 -2020.

התובעים דרשו להחליף את המצמד בכל כלי הרכב, להאריך את תקופת האחריות בחמש שנים נוספות, ולפצות את בעלי הרכב בעשרות אלפי שקלים בגין נזקיהם, ובכלל זה גם עבור ירידת ערך ועגמת נפש.

במקור נמכרו בישראל כ-4,070 כלי רכב כאלה אבל עד לאחרונה שרדו רק כ-3,600 מהם, וחלק מן הבעלים שלהם – בעבר ובהווה – התלוננו על שורת תקלות שהבולטת בהן היא תופעה של רעידות. היו בעלי רכב שנאלצו לתקן את תיבות ההילוכים על חשבונם, ואצל אחרים הן תוקנו על חשבון היצרנית או בהשתתפות חלקית שלה.

בדאצ'יה מכירים היטב את הבעיה ואולי גם חלק מן הפתרון, כפי שבא לידי ביטוי ב"עלון שירות טכני" שהיצרנית פרסמה זה מכבר לרשת השירות שלה. בעלון מתוארת דרך תיקון שכוללת עדכון תוכה של מחשב בקרת תיבת ההילוכים לגרסה העדכנית ביותר, והחלפת מכלול המצמד וגלגל התנופה.

למרות זאת, נציגי היצרנית והיבואנית טענו שמבין כלל הכשלים שלגביהם טענו התובעים הם מכירים רק אחד – רעידות מוגברות בתחילת נסיעה – וגם זאת, לטענתם, תופעה זניחה ושולית "שדווחה על ידי חלק קטן מהלקוחות ואינה משקפת סיכון בטיחותי כלשהי או גורמת לירידת ערך".

מנגד, כפי שעולה גם מהסדר הפשרה – היו בעלי רכב שנאלצו לשלם מכיסם תמורת התיקון, בהם בוודאי רוב מי שטיפלו ותחזקו את הרכב שלהם מחוץ לרשת השירות של היבואנית וכנראה גם כאלה שטיפלו במוסכי הרשת.

שני תיקונים ותחפשו את החברים

בשבועות האחרונים נשלחו אל בעלי הרכב מכתבים שמתארים את הסדר הפשרה שהושג בעניין הרכב שלהם, והחדשות הטובות הן שכל בעלי הרכב מקבלים אחריות מוגבלת למשך שנתיים שבמהלכה אפשר יהיה לתקן את התקלות על חשבון היצרנית (אבל "עם כוכבית").

מי שהרכב שלו סובל מרעידות או מפעולה לא תקינה של תיבת ההילוכים יכול להגיע למוסך מורשה של דאצ'יה ולאחר בדיקה יש סיכוי סביר שהוא יקבל תיקון בהתאם לעלון השירות הנ"ל ועל חשבון היצרנית.

החדשות הגרועות הן שאם תיקון כזה לא יצליח, או אם תתרחש תקלה נוספת לאחר ניסיון התיקון הראשון, יוכל בעל רכב לגשת רק עוד פעם אחת כדי לקבל ניסיון תיקון נוסף. אם גם זה לא יצליח יוכל בעל הרכב "לדבר ללמפה" או להחליף את תיבת ההילוכים על חשבונו, ולדברי אנשי דאצ'יה מדובר בתיקון שהעלות שלו עומדת על יותר מ-6,000 שקלים.

"חברי הקבוצה", כפי שהם מוגדרים בהסדר הפשרה, הם בעלי דאצ'יה סנדרו וד'אציה לוגן שיוצרו בין השנים 2016 ל-2020 ומותקנת בהם תיבת הילוכים רובוטית חד-מצמדית מדגם JS3 – ובכלל זה גם מי שמכרו את הרכב שלהם לאחר שנאלצו להוציא כספים כדי לתקן את תיבת ההילוכים הזאת.

אותם בעלי רכב שכבר הוציאו כסף על תיקונים או ניסיונות תיקון בעבר חייבים להזדרז ולהגיש במהלך חצי השנה הקרובה את חשבוניות התיקונים למפקח שממונה על ביצוע הסדר הפשרה. אם המפקח יאשר את החשבונות שלהם הם יקבלו 2,500 שקלים (בלי קשר לסכום שהם נאלצו להוציא מכיסם).

חמש האגורות שלנו

בשורה תחתונה, ההסדר לבעלי דאצ'יה סנדרו ולוגאן משיג עבורם בסך הכל רק חלק ממה שהגיע להם לקבל מלכתחילה וללא תביעה, אבל מדובר ב"צדק מאוחר".

יצרנית הרכב פרסמה עלון שירות ולכן ברור שקיימת תקלה סדרתית וגם קיים פתרון טכני לטיפול בה. לכן, כל בעל רכב שסבל מתקלה בשש וחצי השנים האחרונות ולא זכה לקבל את התיקון על חשבון היצרנית, שלא לומר ביוזמת היצרנית – צריך להרגיש נבגד על ידי היצרנית ועל ידי הנציגה שלה בישראל.

מותר להניח שאם דאצ'יה הייתה יוזמת טיפול הולם בלקוחותיה בישראל היא לא הייתה נתבעת וללקוחות שלה לא היו נגרמות הוצאות ועגמת נפש מיותרת. יתרה מכך: במסגרת ההליך הסתבר שכבר משנת 2022 קרסו מוטורס מתקנת את חלק מן התקלות בתוך כדי "השתתפות" של בין 40% ל-90% מעלות התיקון, כלומר שבעלי רכב נדרשו לשלם בין 10% ל-60% מעלות התיקון של כשל סדרתי שהיצרנית מודה בו.

ידיהם של דאצ'יה ונציגיה לא נקיות גם בכל מה שקשור בגרירת ההליך המשפטי לאורך תקופה ארוכה שבמהלכה חלק מן הלקוחות בחרו לנטוש את המותג ואת היבואנית ויותר מ-400 מכוניות נגרטו וירדו מן הכבישים.

בסיכומם של דברים דאצ'יה ונציגיה קנו לעצמם הגנה מסוימת מפני תביעות, עורכי הדין הרוויחו את לחמם (במקרה הזה ביושר – שכרם ישולם בחלקו כפונקציה של מספר התיקונים שיבוצעו), וה"נדפקים" היחידים הם בעלי הרכב שאצלם התגלו תקלות.

במקרה הספציפי הזה יש לשבח את בית המשפט על התערבותו בנוסח הסדר הפשרה ועמידתו על כך שההסדר יסגור את השער בפני תביעות עתידיות אך ורק בקשר לטענת הרעידות ולא לגבי תופעות אחרות. אמנם אי אפשר יהיה להגיש תביעות ייצוגיות נוספות, אבל נפגעים יוכלו להגיש תביעות נזיקין אישיות, וזאת בניגוד מוחלט להסדר השערורייתי שתלוי ועומד בקשר לתיבות ההילוכים הרובוטיות של יונדאי וקיה.

נאלצתם לשלם כדי לתקן תיבה רובוטית בדאצ'יה? נתקלתם בתקלה סדרתית בכל מותג שהוא? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

נפגעי תקלות סדרתיות: פיג'ו 208 של יוסף פנדריך

הונדה הכריזה על ריקול למשאבת הדלק אבל הלקוח נדרש לשלם על התיקון

בסודי סודות: בעלי קיה סיד יכולים להחליף דשבורד סדוק תמורת 1,872 שקלים

The post יש לכם דאצ'יה עם תיבה רובוטית רועדת? קבלו שני תיקונים בחינם appeared first on TheCar.

יתרה מכך: הנתבעות טענו שדווקא העובדה שהתובעים הביאו רק נפגעת אחת מוכיחה כביכול שלא מדובר בכשל סדרתי, שהרי לו היה מדובר בתקלה סדרתית "היא הייתה מופיעה בהיקפים גבוהים".

אמירה זאת – כפי שיוצג בהמשך – מדגימה לנו שכאשר אומרים שצריך "לומר את האמת, את כל האמת, ושום דבר מלבד האמת" יש משמעות לכל אחת משלוש ההתניות האלה.

מצד שני – כתב התביעה מדגים גם את אחד הכשלים המובנים במוסד התובענות הייצוגיות בישראל, כאשר עורכי דין ממהרים להגיש תביעה הרבה לפני שהם מצליחים לבסס אותה כראוי. במקרים רבים מידי בעבר זה הוביל להסדרי פשרה הזויים שגרמו לנזקים חמורים לכלל קבוצת הנפגעים, ובמקרה הזה בהחלט חסרה חוות דעת של מישהו שפירק ובדק מנוע פגום או אפילו מצבור תלונות הגון. בהערת אגב כדאי לציין שאל מערכת TheCar הגיעו עד כה 8 תלונות של בעלי סלטוס לגבי תקלות במנועים. לכאורה מדובר במספר קטן אבל מדובר בנזק משמעותי ובדגם לא הכי נמכר בישראל.

החדשות, מבחינת בעלי סלטוס בישראל, הן שיש מצב שקיה בעצמה פתרה לפחות חלק מן הבעיה וכעת צריך לקוות שהיא לא תפלה לרעה את אזרחי ישראל ביחס ללקוחותיה בארה"ב.

וכעת לעובדות.

בשנה שעברה, כאשר קיה הגישה תשובה מטעה לבית המשפט בישראל, סביר להניח שבחברת קיה בחו"ל היו אנשים שידעו שהתביעה מוצדקת מפני שבמנועי ה-2.0 ליטר מתוצרתה יש כשל סדרתי.

איך אפשר לומר את זה בביטחון?

בשבוע שעבר קיה הכריזה בארצות הברית על קריאה לתיקון של כמעט 140,000 כלי רכב מדגמי 'סלטוס' ו'סול' עם מנועי 2.0 ליטר, וזאת לאחר שהתגלה כשל סדרתי בטבעות הבוכנה במנועים שלהם. כשל זה גורם בין השאר לאובדן שמן מנוע – בדיוק כפי שקרה ברכב של התובעת בתובענה שהוגשה בישראל.

בארה"ב נקראו לתיקון קיה סלטוס שיוצרו בין 2 ביולי 2020 ל-1 ביולי 2022 וקיה סול שיוצרו בין 2 ביולי 2020 ל-19 באפריל 2022 (דגמי 2021-2023 בארה"ב), וזה קרה רק לאחר שהסתבר שבנוסף לנזק הכלכלי שנגרם בגלל הרס מנועים מדובר בסכנה בטיחותית בגלל הסיכוי להתלקחות מנועים ושריפת כלי רכב, שלא לדבר על תאונות שעלולות להיגרם בגלל עצירת מנוע בתוך כדי נסיעה.

קיה הודיעה למינהל הבטיחות בדרכים האמריקני על החלטתה לבצע את הקריאה לתיקון בעקבות "יותר מ-400" תלונות (!) של לקוחות שהתקבלו אצלה בנושא הזה, ובארבעה מן המקרים האלה נגרמו שריפות כתוצאה מחורים שנפערו בבלוקים של המנועים.

קשה להניח שכל התלונות האלה, כמו גם תלונות אחרות שהתקבלו בישראל (וכנראה גם במדינות נוספות), לא היו ידועות לקיה כאשר עורכי הדין שייצגו אותה ניסחו את תשובתם לבית המשפט בלוד. במילים אחרות, יש אמת בכך שמנועים יכולים להיהרס בגלל תחזוקה לקויה, אבל זה לא "שום דבר מלבד האמת" ובטח שלא "כל האמת".

כל האמת היא שבקיה, לפחות בקוריאה, ידעו היטב שהם יצרו מוצר פגום ובהקשר הזה חשוב להדגיש שהריקול האמריקני הוא לכלי רכב ומנועים שיוצרו במפעל של קיה בעיר הוואסונג בדרום קוריאה, וגם כלי הרכב ששווקו בישראל מגיעים מדרום קוריאה.

ויש גם עלון שירות

עוד הרבה לפני פרסום הריקול האמריקני ידעו בקיה שלמנועים שלהם יש בעיות, ושלא מדובר רק במנועים שמותקנים בסלטוס.

כבר בשנת 2020 פרסמה היצרנית עלון שירות למנועים שונים (בהם גם מנועי 1.6 ו-2.0 ליטר מסדרות שונות) שמותקנים בדגמי פורטה (2014-2021), נירו (2017-2020), סול (2012-2021), ספורטאז' (2011-2020), אופטימה (2011-2020), סורנטו (2012-2020), ריו (20212-2021), סטינגר (2018-2021), אופטימה 2022 (K5 בארה"ב) וסלטוס 2021. עלון השירות הזה לא מתייחס ספציפית לכשל הנקודתי במנועי NU שמותקנים בסלטוס אלא לכל הסיבות והגורמים לצריכת שמן מופרזת – וכפי שכתבנו כאן לא מעט – ליונדאי וקיה יש היסטוריה לא נעימה של תקלות שונות בכמה וכמה סדרות מנועים מתוצרתן.

עלון השירות הזה מפרט את אופן הבדיקה והטיפול במנועים ששורפים כמויות גדולות של שמן ומפורטים בו גם הליכי ניקוי וביצוע "חצי אוברול", "אוברול שלם" או החלפת מנוע. עם זאת – צריך להדגיש שעלון זה מנחה את אנשי המוסך לא לטפל בכלי רכב שחרגו כבר מתקופת האחריות שלהם ובאלה שלא טופלו בהתאם להוראות היצרן. זאת נקודה חשובה גם לכל מי שנוהג להזניח את תחזוקת הרכב שלו או לדחות ביצוע של טיפולים שוטפים, וגם לכל מי שמתכנן לקנות רכב רלוונטי אחרי תקופת האחריות שלו.

ובחזרה למנועי ה-2.0 ליטר של סלטוס: בטלקאר, יבואנית קיה לישראל, בוצעו החלפות ותיקונים של מנועים כאלה במסגרת אחריות היצרנית, כפי שאפשר ללמוד מן הפוסטים של לא מעט בעלי רכב שפורסמו ברשתות חברתיות וגם ממספר תלונות שהגיעו אל מערכת TheCar. מותר להניח שמנועים אלה הוחלפו בהתאם להנחיות של עלון השירות הנ"ל, אבל זה לבד לא מגלה לנו את הכשל הספציפי שקיה מודה בו כעת, לראשונה באופן פומבי.

מה התחרבש שם?

בתיאור הכשל, כפי שפורסם על-ידי מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, נכתב שהוא נגרם כתוצאה מ"סטיית איכות" של טבעות אטימת השמן של הבוכנות, וזאת בגלל "תקלה אצל ספק טבעות האטימה" האלה. בתיאור התקלה אין פירוט נוסף לגבי מהות הכשל אבל טבעות אטימת השמן שמותקנות על בוכנות במנועי בעירה נועדו למנוע משמן המנוע לחדור אל תוך הצילינדרים ולהישרף שם. כאשר טבעות האטימה פגומות הן עלולות לשרוט את קדח הצילינדר או לאפשר מעבר של שמן מנוע.

בהערת אגב נזכיר שוב שעורכי הדין שהגישו את התביעה כנגד קיה בישראל לא טרחו לצרף אליה חוות דעת הנדסית של מהנדס רכב או בדיקה פיזית של מנוע שכשל ובכך הם "הרימו להנחתה" לנתבעות וסיכנו את כל קבוצת הנפגעים. לעומתם – הנתבעות כן הגישו חוות דעת של מהנדס שבדק מנוע תקול שתוקן במסגרת אחריות היצרנית, ולמרבה האבסורד דווקא העדות שלו היא זאת שיכולה לבסס את הטענה שמדובר בתופעה…

המומחה מטעם הנתבעות מצא שריטות בקדח הבוכנה – ממש כפי שקורה במנועים שנקראו כעת לתיקון בארה"ב, אלא שהוא ייחס אותן להתחממות. ושוב – גם כאן מתוארת האמת בתוך כדי השמטת החלק ה"מעניין" של האמת. מומחה ההגנה לא מספר מה גרם להתחממות במנוע שנבדק (למשל כשל במערכת הקירור), ולא צריך ללכת רחוק כדי למצוא סיבה טובה גם להתחממות עצמה וגם לסיבה שהמומחה השמיט מחוות הדעת שלו את אותה סיבה.

"שמן מנוע אחראי לשימון, קירור ופעולה תקינה של רכיבים הידראוליים של המנוע… פעולת (מנוע) עם שמן באיכות נמוכה או עם מעט מידי שמן גורמת לשימון מופחת ולקירור מופחת, כמו גם לפעולה לקויה של רכיבים הידראוליים. זה מוביל לשחיקה חריגה של חלקי מנוע, הצטברות פחמן ומשקעים של בוצת שמן (ש)יכולים לגרום נזק לאזורים רבים של המנוע, ובסופו של דבר לדרוש תיקון יקר, ארוך וניתן למניעה". ציטוט זה לא לקוח מספר לימוד מכונאות רכב אלא מתוך עלון השירות של קיה שהוזכר כאן, וזה מתאר "אחד לאחד" את הממצאים של מומחה ההגנה אבל גם מקשר אותם באופן מושלם לכשל שקיה מודה בו כעת.

במילים פשוטות – מומחה ההגנה אמנם חתום על חוות דעת שנטען בה שאין כשל במנוע שנבדק אבל הוא עצמו מתאר ממצאים שמתאימים בול לכשל שקיה מודה בו בלי לספק להם הסבר אלטרנטיבי.

אגב, אם כבר מדברים על "כל האמת", קבלו בבקשה שתי אנקדוטות חשובות. ראשית, מומחה ההגנה מגלה את האמת כשהוא כותב בחוות דעתו שהוא בדק שני מנועים מן הדגם הרלוונטי. אבל הוא לא מספר את "כל האמת" מפני ששאר חוות הדעת מתייחסת רק לאחד משני המנועים ולא מספרת מה נמצא במנוע השני, או איך יש כל כך הרבה מנועים זמינים לבדיקה אם אין בעיה סדרתית?

חשוב יותר: מומחה ההגנה אומר אמת כשהוא מזכיר שהמנוע שנבדק על ידו הוחלף במסגרת אחריות היצרנית, אבל גם כאן הוא לא מספר את כל האמת: מדוע שיוחלף מנוע במסגרת אחריות אם המסקנה של המומחה היא שבכלל אין בו כשל?

כאמור – כשל של טבעות אטימת השמן, כמו זה שעליו דיווחה קיה במסגרת הריקול – מוביל למצב שבו דפנות הצילינדר יכולות להישרט ולהיפגם. כאשר שמן מנוע נשרף בצילינדרים ולא נותר בעוקה מספיק ממנו – מנועים מתחממים, נשחקים ונהרסים באופן סופני.

לגבי אופן הטיפול והתיקון – המכוניות שכלולות בריקול האמריקני יגיעו למוסכים מורשים של קיה, המנועים ייבדקו, וגם במקרה שבו לא יימצאו סימנים לנזק יבוצע בהם עדכון תוכנה שיכול לעזור לזהות "רעש טבעת בוכנה" אפשרי ולהפעיל התרעה לנהג. אם התרעה כזאת תופיע אפילו פעם אחת קיה תחליף את המנוע. במנועים שבהם יימצאו סימני נזק קיה תבצע החלפה של מנועים למנועים חדשים עם טבעות אטימה תקינות, וגם באלה יבוצע עדכון התוכנה הנדרש.

ומה לגבי מנועים בישראל – גם אלה שלא נפגעו ובעיקר אלה שכן נפגעו?

כרגיל, משרד התחבורה הישראל ישן על האף ולא דורש מיצרניות רכב לבצע בארץ את אותן קריאות לתיקון שהן מבצעות בחו"ל. למה? כי ישראלים רק חושבים שהם לא פראיירים.

מחברת טלקאר, יבואנית קיה לישראל, נמסר שהיצרנית עדיין לא הכריזה על קריאה לתיקון של מנועי סלטוס בישראל.

יש ברכב שלכם תקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

הונדה מתקנת כשל בהיגוי, יונדאי-קיה ממשיכה לכבות שריפות

דואגים למנוע הרכב שלכם? האם מומלץ להשתמש בתוסף דלק ולמי זה באמת מועיל?

מאות אלפי כלי רכב מתוצרת יונדאי וקיה עלולים להישרף. מדוע לא פורסמו קריאות לתיקון בישראל?

The post קיה מחליפה מנועים פגומים של סלטוס בחו"ל אבל טוענת שאין בעיה בישראל appeared first on TheCar.

המהלך האחרון של סטלנטיס מבוצע לאחר – ואולי בגלל – התארגנות של אלפי בעלי רכב באירופה לפעולות משפטיות ופעולות מחאה כנגד פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל, והוא נוסף אל תוכנית הארכת האחריות שסטלנטיס השיקה באירופה כבר בחודש מרץ 2024.

בעלי רכב אירופאים יכולים להגיש דרישות לפיצויים באתר של סטלנטיס, ובשלב זה הפיצוי מכסה את עלות התיקונים שבוצעו בין 1 ביוני 2022 ל-18 במרץ 2024. זכאים לפיצוי בעלי רכב עם מנועי 1.0 ליטר אטמוספריים שיוצרו בין יוני 2012 ליוני 2022, מנועי 1.2 ליטר אטמוספריים שיוצרו בין יוני 2012 ליוני 2022, ומנועים מוגדשי טורבו בנפח 1.0 ו-1.2 ליטר שיוצרו בין אפריל 2014 ליוני 2022. על בעלי הרכב להוכיח ששילמו עבור תיקונים שקשורים לצריכת שמן מופרזת ו/או הידרדרות מוקדמת של חגורת התזמון של המנוע, ובתנאי שהאבחון והתיקון בוצעו על ידי איש מקצוע של "רשת מאושרת".

בינתיים, אצלנו בישראל יש מי שמנצלים את כוחם ואת חוסר הידיעה של חלק מבעלי פיג'ו וסיטרואן כדי "לעשות קופה" על חשבון התקלה הידועה, ומתלונות רבות שהגיעו אלינו עולה תמונה לפיה יבואנית הרכב 'דוד לובינסקי', או רשת השירות שלה, משחקת משחק לא הגון ולא הוגן עם חלק מלקוחותיה.

על כמה מן העובדות אין מחלוקת. מהנדסי פיג'ו-סיטרואן הינדסו מנוע שמבוסס על רעיון הנדסי לא מוצלח בלשון המעטה, שבו מבוצע תזמון השסתומים באמצעות רצועת תזמון שטבולה בתוך שמן המנוע. האינטראקציה בין שאריות דלק שמגיעות אל תוך שמן המנוע לבין רצועת התזמון גורמת להתפוררות שלה, וחלקיקי רצועה מוסעים אל מקומות בתוך המנוע שמהם הם גורמים לנזק בלתי הפיך. שיטת התזמון במנוע הזה מסבכת גם את התחזוקה שלו, ואף אחד לא טרח להזהיר מראש את הלקוחות שרכשו רכב חדש שהם צפויים לשלם תמורת החלפת קיט תזמון בין 3,000 ל-7,000 שקלים – וזה מחיר יקר משמעותית מעלות ההחלפה של קיט תזמון במנועים של מכוניות מקבילות.

פיז'ו-סיטרואן נאלצה לבצע קריאה לתיקון של חלק מן המכוניות, להחליף את רצועת התזמון באחת שמתפוררת פחות, להכריח את לקוחותיה להשתמש אך ורק בשמן מנוע עם תקן ספציפי, ובסופו של דבר להחליף את מערכת התזמון של המנוע מרצועה לשרשרת (שגם לה יש את הבעיות שלה).

אבל גם אם תסרקו במסרקות את אתרי האינטרנט הישראלים של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל – לא תמצאו שם מילה או חצי מילה על הבעיה הסדרתית במנועי פיורטק, על תוכנית הארכת האחריות של סטלנטיס לחלק מן המכוניות ל-10 שנים או 175,000 קילומטרים, על הרגישות המיוחדת של המערכת הזאת או על פעולות המניעה שיכולות לחסוך ללקוחות הרבה מאוד כסף וסבל מיותר.

לדוגמה, רבים מבעלי הרכב לא יודעים שהם חייבים לבדוק סימני בלאי והתפוררות של חגורת התזמון, שעליהם להשתמש בשמן עם תקן ספציפי, ושצריכת שמן של יותר מ-300 מיליליטר (שליש ליטר) ל-1,000 קילומטרים עשויה להעיד על תקלה במנוע.

גם אם יבואני פיג'ו-סיטרואן לא מוכנים לצאת בריש גלי ולהודות בבעיה – אולי בגלל תביעה ייצוגית שמונפת מעל ראשם בישראל – מותר היה לצפות למינימום הוגנות כלפי בעלי רכב שסובלים מנזקים יקרים להחריד. אפשר לנקוט אמצעים כדי לצמצם את הסיכון להרס מוחלט של מנועים, ואפשר להתייחס ללקוחות כאל נכס ולא כמו אל משאב מתכלה.

הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים

במסיבת עיתונאים שערכה לפני חודשים אחדים יבואנית פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לרגל השקת דגם חדש בישראל נשאל גורם בכיר בחברה אודות הכשל במנועי פיורטק 1.2. באותו מעמד הוא הבטיח שהנושא מטופל, ושכל הלקוחות זוכים לטיפול הולם. זה הזכיר לנו שגם אנחנו קיבלנו הבטחה דומה, ובעקבותיה אף העברנו ליבואנית את הפרטים של בעלי רכב רבים שנפגעו מן הפרשה. חלק לא מבוטל מן הפונים אלינו השיבו לאחר מכן שהם נדחו על-ידי החברה בטענות שונות, ותקצר היריעה מלהביא לכאן אף מקצת מן התלונות (קמצוץ מהן הבאנו בעבר).

אז מה זה "טיפול הולם בלקוחות"? בואו נעזוב לרגע את המספר המבהיל של מנועים שנהרסו באופן שדורש שיפוץ יקר או החלפה ונתמקד בשורש הבעיה: רצועת התזמון הטבולה.

כאשר המכוניות האלה עלו במקור על הכביש הבטיחה היצרנית שהחלפת סט תזמון תידרש רק כעבור 180,000 קילומטרים, אבל כבר לפני יותר מחמש שנים התברר שהרבה מידי רצועות מתפוררות לאחר פחות משליש הקילומטראז' הזה. כך – בין השאר – הונעה קריאה לתיקון שהכריזה היצרנית להחלפת רצועות בחלק מן המכוניות, ומרווח הטיפולים קוצר באופן שמטיל על בעלי הרכב עלות תחזוקה נוספת.

עבודת החלפה של קיט תזמון במנועי פיורטק הרבה יותר מסובכת וצורכת זמן ביחס למנועים אחרים, ומכונאים לא ששים לבצע אותה. כאמור – לקוחות בישראל נדרשו לשלם בין 3,000 ל-7,000 שקלים תמורת החלפה של רצועת תזמון מתפוררת, וזאת במקום שהיצרנית תיקח על עצמה את פעולת המנע המתבקשת ותציל מנועים עוד לפני שהם נהרסים.

אפילו בחודשים האחרונים, הרבה אחרי הקריאה לתיקון, אחרי שהוגשה תביעה ייצוגית ואחרי שסטלנטיס האריכה בצרפת את האחריות לחלק מן המכוניות ל-10 שנים ו-175,000 קילומטרים – רשת השירות של היבואנית בישראל מתנהלת כאילו שחלק מבעלי הרכב הם אלה שאחראים לכישלון ההנדסי של פיג'ו-סיטרואן.

כך, למשל, בחודש אוגוסט האחרון הגיע ר.א, הבעלים של פיג'ו 2008 משנת הדגם 2019 לטיפול שגרתי באחד ממוסכי הרשת של היבואנית. המכונית שלו, שהחלה את דרכה בחברת השכרה מובילה ועברה טיפולים "לפי הספר", גמאה עד לטיפול הזה 82 אלף קילומטרים ובמהלך הטיפול הודיעו אנשי המוסך לר.א. שחגורת התזמון שלו סדוקה ומתפוררת.

לבקשת המוסך העביר להם ר.א. את היסטוריית הטיפולים ולאחר שהבטיחו לבדוק עבורו אם הרכב זכאי להחלפת רצועה על-חשבון היצרנית הם גררו אותו כחודשיים – לדבריו – בטענה של עומס עבודה. חשוב להדגיש: רצועה מתפוררת גורמת לנזק שהולך ומחמיר בכל קילומטר שהרכב נוסע מפני שהיא מפזרת חלקיקים לתוך שמן המנוע, כלומר שמדובר בטיפול חירום שחייב להיות מבוצע באופן מיידי. בסופו של דבר, לאחר שקיבל מאיתנו פרטים על הפרשה ומצב התביעה, החליט ר.א. שלא לקחת סיכונים ולא להמתין לחסדי היבואן, והוא ביצע את החלפת קיט התזמון על חשבונו במוסך מורשה אחר של היבואנית.

בסמוך לאחר מכן פנה ר.א. בכתב לשירות הלקוחות של לובינסקי בבקשה לקבל החזר כספי וצירף את חשבונית התיקון תוך הדגשת העובדה ש"הרצועה הוחלפה טרם הזמן הנדרש לפי הוראות יצרן".

בתגובה השיבו לר.א. משירות הלקוחות הרשמי והמרכזי של היבואנית ש"ריקול אין לרכבך… ממה שאני יודעת קיימת תביעה ייצוגית בנושא זה… ברגע שיצא הפסק דין אנחנו כמובן נעדכן ותוכל להתעדכן דרך אתר הבית של לובינסקי על ידי הזנת מספר הרכב. כרגע יש להמתין עד הפסיקה הסופית בבית המשפט".

ר.א. השיב: "לא פניתי במסגרת ריקול ולא טענתי לריקול. אין את המילה ריקול בפנייה שלי. המציאות היא מאוד פשוטה: הרצועה כשלה והתפוררה טרם הזמן הנדרש להחלפתה כחלק משגרת הטיפולים של היצרן, לא ניתן היה להמשיך לנסוע ברכב במצב הזה כפי שנאמר לי במרכז השירות, כל המערכת הייתה עם שבבים של הרצועה המתפוררת שהגיעו עד למשאבת שמן (אני לא נכנס כרגע לנזקים עתידיים אם ויהיו ושומר לעצמי את הזכויות במקרה כזה). לכן, אין שום סיבה שאני אשלם מכיסי על החלפה מוקדמת טרם הזמן (שנקבע לפי היצרן/יבואן – לא אני קבעתי). פה צריך להיכנס היצרן/יבואן ולתת פתרון. אני קשוב לשמוע פתרון הולם".
התשובה: "בכל אופן, תעביר לי היסטוריית רכב ותצרף לחשבונית מהו סיבת הכשל להתפוררות הרצועה. אני אוכל לעביר זאת למחלקת אחריות לבדיקה מול היצרן האם מגיע לך החזר על כך".

במילים אחרות – בעל הרכב אמור להסביר ליבואנית פיג'ו-סיטרואן מדוע מתפוררת רצועת התזמון ברכב שלו…

מספר חודשים חלפו ובתחילת דצמבר פנה ר.א. שוב אל שירות הלקוחות של לובינסקי. "טרם שמעתי מכם", הוא כתב, "ולא ניסו ליצור עימי קשר עד כה. מתזכר שמדובר בהחלפה טרם הזמן (שנקבע על ידכם בתיאום עם היצרן) של חגורת טיימינג שהתפוררה, לכן אין שום סיבה שההחלפה תהיה על חשבוני. צירפתי לבקשתכם את כל המסמכים והתיעוד שביקשתם, ראו תכתובות קודמות מטה".

נחסוך מכם את המשך ההתכתבות שבה התבקש ר.א. לשלוח שוב את כל הפרטים ואת תיעוד הטיפולים ונקצר אל השורה התחתונה שמייצגת תלונות דומות שקיבלנו גם מלקוחות אחרים לגבי "הטיפול ההולם" שהם מקבלים: "היי א", כותבת אשת שירות הלקוחות – "לגבי פנייתך, ביררתי לך את הנושא מול מנהל איזור. מאחר ואין לך היסטוריית טיפולים מסודרת שילמת את העלות. לנו כיבואן אין דרך לסייע".

בנקודה זאת צריך להדגיש שעשרות לקוחות שפנו אלינו בתלונות בנושא זה בחודשים האחרונים מתארים התנהלות לפיה נציגי היבואנית מטיחים בפניהם (לטענתם) שהחברה לא מכירה באחריות מכיוון שהם ביצעו את טיפולי התחזוקה במוסכים מורשי משרד התחבורה ולא במוסכי הרשת.

לכאורה מדובר בעבירה על 'חוק שירותי רכב' אשר אוסר על יבואנית רכב להתנות מתן אחריות יצרן בביצוע טיפולים ברשת המוסכים של היבואנית.

הלך מנוע? תביא 1,100 שקל ונבדוק לך

צריך להניח שרוב בעלי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל עם מנועי 'פיורטק' לא מודעים לבעיה ולכן גם לא יודעים שהם יכולים וצריכים לנקוט בצעדי מניעה.

במבחן התוצאה – כמאמר אליהו הנביא אל אחאב מלך ישראל – לובינסקי ורשת השירות שלה לא רק שלא מסייעת ללקוחותיה להימנע מליפול בפח שפיג'ו-סיטרואן הציבה להם אלא אף מתעשרות על חשבונם – בבחינת "רצחת וגם ירשת".

קשה להאמין שיש בימינו מנהל מוסך שמטפל בדגמי פיג'ו-סיטרואן ולא מכיר את המגיפה שהורגת את מנועי פיורטק. למרות זאת, כאשר נדלקה נורת "בדוק מנוע" בפיג'ו 208 של י.מ. – מכונית מדגם 2016 שגמאה רק 135,000 קילומטרים – אנשי מוסך הרשת של לובינסקי לא עשו את מה שכל מי שקרא את הכתבות שלנו היה עושה – שזה לפתוח את פתח מילוי השמן ולהציץ על חגורת התזמון.

במקום זאת הם אילצו אותו לשלם כ-1,100 שקלים תמורת בדיקה והחלפת שלושה מצתים ("פלאגים") – ורק לאחר מכן סיפרו לו שהמנוע שלו הרוס ושהם מוכנים לשפץ אותו תמורת 25,000 שקלים.

מבלי לבדוק בכלל את השאלה אם הרכב טופל בהתאם להוראות היצרן או לא, והאם טיפולים בוצעו במוסכים מורשי משרד התחבורה או מורשי יבואן – קשה לטעון שלנציגי היצרנית אין לכל הפחות רשלנות תורמת בכך שלא הזהירו את י.מ ואת אלפי לקוחותיהם האחרים מפני המשמעות של הכשל הסדרתי בכלי הרכב שלהם.

במצב כזה, הדרישה מבעל רכב לשלם 1,100 שקלים תמורת בדיקה והחלפת מצתים ברכב שנמצא ב"קבוצת סיכון" נמצאת לכל הפחות על גבול הונאת הלקוחות אם לא מעבר אליו.

תגובת לובינסקי: "הלקוח יזומן לבדיקה חוזרת במוסך הרשת ובמידה וימצא כי הליקוי נובע כתוצאה מרצועת התזמון רכבו יטופל במסגרת האחריות וכללי היצרן, אשר כידוע הורחבה ל-10 שנים.
לובינסקי מתנהלת בשקיפות מלאה כלפי לקוחותיה ובהתאם להנחיות היצרן. לקוחות שברכבם מתגלה ליקוי הקשור להתפוררות רצועת התזמון, מטופלים במסגרת האחריות המורחבת והוראות היצרן".

ביקשנו לקבל מלובינסקי את הוראות היצרן הרלוונטיות אך עד לפרסום הכתבה הן לא נמסרו לנו.

נדרשתם לשלם לתיקון תקלה במנוע 'פיורטק' או כל תקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה
האם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל מתפגרים בהמוניהם ומה אפשר לעשות?
שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה

The post האם יבואנית פיג'ו סיטרואן חוגגת על חשבון הכשל הסדרתי במנועי פיורטק? appeared first on TheCar.

בעלי רכב רלוונטיים, אשר יגלו במקרה שהם זכאים לפיצוי (והדרך היחידה שבה הם יגלו את זה תהיה "במקרה") – יוכלו לקבל החלפה של הדשבורד הסדוק ברכב שלהם תמורת תשלום של 1,872 שקלים, אך זאת רק בתנאי שהם ידווחו ליבואנית על התקלה במהלך השנתיים הקרובות. בהסדר הפשרה עצמו נחשפת עובדה מדהימה, לפיה רק 411 בעלי קיה ספורטאז' עם דשבורדים סדוקים מימשו עד היום הסדר פשרה דומה שנחתם בעניינם לפני יותר משנתיים.

התביעה עצמה הוגשה באפריל 2023 ונטען בה שבגלל כשל בתכנון או בייצור או בגלל שימוש בחומר לא מתאים נגרמים סדקים מכוערים בדשבורדים, בדגש על אזור כרית האוויר של הנוסע לצד הנהג. חשוב לומר שמדובר בתופעה שמוכרת גם מדגמים אחרים של יונדאי וקיה, כפי שנחשף בפרשות קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון.

התובעים טענו שהסדקים שנוצרים גורמים לפגם אסטטי אשר בין השאר פוגע בערך הרכב, והם תבעו פיצוי בהיקף של 12,000 שקלים לכל בעל רכב וזאת בנוסף להחלפה יזומה של דשבורדים על חשבון קיה.

נציגי קיה טענו בתגובה שמדובר בכלי רכב שיוצרו בשנים 2013-2018 ולכן "חלה בעניינם התיישנות מהותית", ובהקשר הזה חשוב להזכיר שהתביעה הוגשה רק 5 שנים לאחר שאחרונות המכוניות האלה עלו לכביש, בעוד שיש מדינות שבהן קיה מעניקה לכלי הרכב שלה 7 שנות אחריות כסטנדרט.

בנוסף טענו נציגי קיה שהדשבורד "תוכנן, עוצב, יוצר והורכב בהתאם לסטנדרטים מקובלים תוך בקרת איכות מתמדת ושהחומר ממנו מיוצר הדשבורד הוא חומר עמיד ואיכותי שנעשה בו שימוש במגוון תעשיות בארץ ובעולם, לרבות בתעשיית הרכב". לעניין זה צריך לומר שיש מעט מאוד תופעות דומות כאלה בדגמים של יצרניות רכב אחרות ולכן זאת טענה תמוהה.

הטענה המרכזית של קיה, כמו בפרשת הדשבורדים הסדוקים של ספורטאז' וכפי שטענה גם יונדאי בתביעה ייצוגית דומה שמתנהלת מולה, היא שהסיבה לסדקים היא שימוש בחומרי ניקוי שמכילים "כימיקלים אסורים" – וזאת בניגוד להנחיות היצרן שפורסמו בספר הרכב.

מבין כל טענות ההגנה, הטענה החזקה והחשובה ביותר היא שהתובעים לא בדקו את החומר באמצעות מומחה מתאים – ובמילים אחרות התביעה לא מבוססת על חוות דעת מקצועית שמוכיחה שמקור הכשל הסדרתי הוא תקלת הנדסה או ביצוע.

נציגי קיה טענו גם שלא מדובר ב"תופעה" אלא במספר קטן של כלי רכב שלגביהם התקבלו תלונות וממילא "המשיבות הידועות בתודעת השירות הגבוהה שלהן מטפלות בכל תלונה במלוא תשומת הלב הנדרשת, ואף מסכימות להחליף את הדשבורד תוך מתן הנחה משמעותית".

מה מגיע לכם?

הסדר הפשרה שאושר קובע שאם אנשי מוסך מורשה של קיה מחליטים שבמכונית מדגם סיד משנות הדגם 2013-2018 יש חתכים בדשבורד באזור כרית האוויר של הנוסע יכול בעל הרכב להחליף את הדשבורד תמורת 1,872 ש"ח במקום המחיר הרשמי שעומד על 5,600 ₪.

בנוסף, כל נפגע שמטפל ברכב שלו במוסכי השירות המורשים על-ידי היבואנית יכול לקבל הנחה חד פעמית בשיעור 25% "ממחיר של חלפים מקוריים שיותקנו ברכב במסגרת טיפול 15,000 ק"מ", או 13% ממחיר המחירון של חלפים בטיפול 30,000 ק"מ.

שני דברים משעשעים בהטבה הזאת הם ראשית לכל שמדובר בהנחה צנועה ממחיר החלקים בלבד, כלומר לא ממחיר הטיפול כולו, ויתרה מכך: היות שחלק מכלי הרכב הם כבר בני 12 – סביר שהבעלים שלהם מטפלים בהם במוסכים מורשי משרד התחבורה שגובים סכומים נמוכים מעלות הטיפול במוסכים מורשי יבואן.

חשוב להדגיש שההסדר הזה לא רק סוגר ואוטם באופן מוחלט את כל האפשרויות האחרות לתבוע את נציגי קיה בעניין הזה (למעט אם בעלי רכב יודיעו לבית המשפט שהם לא מעוניינים להיות חלק ממנו) – הוא גם מוגבל לשנתיים בלבד ולאחר מכן בעלי הרכב יוכלו רק "לדבר ללמפה".

ה"הישג" של ההסדר הזה, לעומת הסדר לא מוצלח דומה שנחתם בין אותם עורכי דין לנציגי קיה בקשר לדשבורדים של קיה ספורטז' – הוא שבעלי סיד עם דשבורדים סדוקים ייאלצו לשלם 1,872 שקלים לעומת 2,600 שקלים שנדרשים כעת מבעלי ספורטאג'.

סדקים באפילה

הנתון המעניין ביותר שנחבא בתוך הסדר הפשרה ומעיד גם על החולשה העיקרית שלו נוגע לפרשה-האחות של סדקים בדשבורדים של קיה ספורטאז'. מ"דוח ביניים" שהוגש באותו נושא עולה שעד היום בוצעו רק 411 החלפות של דשבורדים סדוקים וזאת למרות שחלפו כבר יותר משנתיים מאז אישור ההסדר. המשמעות היא שההסדר ההוא, שהוגבל ל-6 שנים מתאריך הייצור של הרכב ולכן כבר לא מועיל לנתח הארי של בעלי רכב שסובלים מן התופעה, עזר למעט מאוד בעלי רכב.

אלינו, למערכת TheCar, מגיעים כמעט מידי חודש תלונות חדשות של בעלי ספורטאז' שטוענים שהדשבורדים שלהם סדוקים אבל הם מעולם לא שמעו על ההסדר הקודם. למרבה הצער – חלקם לא רק שלא יכולים ליהנות ממנו מפני שכבר חלפו יותר משנתיים מאז אישור ההסדר – הוא גם מונע מהם אפשרות לתבוע את קיה ואת נציגיה.

אותה טעות (ואולי זאת לא טעות אלא כוונת מכוון) שנעשתה בהסדר הקודם קיימת גם בהסדר הנוכחי: רוב הנפגעים בכלל לא מודעים לכך שהוגשה בשמם תביעה, והם גם לא יוכלו לדעת שהושג הסדר ומה משמעות ההסדר הזה עבורם. השאלה הנשאלת היא לאן נעלמה הדרישה המקורית לחייב את נציגי קיה לזמן את בעלי הרכב לתיקון יזום, ולכל הפחות לשלוח אליהם מכתבים כדי ליידע אותם על ההסדר שהושג?

בית המשפט רוחץ בניקיון כפיו כשהוא מאשר בימינו פרסום הסדר פשרה בשני עיתונים יומיים ובנבכי האתר השיווקי של המותג וזאת גם מפני שרוב בני האדם כבר מזמן לא קוראים עיתונים מודפסים ובעיקר מפני שאפילו מעט האנשים שעדיין קוראים עיתונים לא טורחים לקרוא מודעות משפטיות. במילים פשוטות: לרוב בעלי קיה אין סיכוי להיחשף להסדרי הפשרה שכביכול הושגו עבורם, ולא מיותר לשאול את עצמנו מי מרוויח מהסתרת ההסדר?

צריך לומר את זה בקול רם: במורד פסק דינה מציינת השופטת הדס עובדיה שפרשת הדשבורדים הסדוקים של קיה ספורטאז' "מהווה מעין ניסוי אמפירי המאפשר לנבא במידת וודאות הקרובה לוודאי את צפי המימוש בהליך זה. בעלי רכבי קיאה ספורטאז' וקיאה סיד הנכללים בקבוצה נחזים להיראות כדומים בהלך רוחם והתנהגותם הצפויה".

צא ולמד שאם כעבור שנתיים מאישור ההסדר הקודם בוצעו רק 411 החלפות דשבורדים באחד הדגמים הפופולריים ביותר של קיה בישראל – כמה בעלי קיה סיד צפויים "ליהנות" מן ההסדר החדש (וכאמור – איך הם בכלל אמורים לדעת עליו)?

החלטה שיפוטית שגויה נוספת, שגם היא, למרבה הצער, הפכה לשגורה מאוד בהליכים כאלה, היא הסכמת בית המשפט לבקשת הצדדים לפטור ממינוי בודק. כפי שמסבירה היטב השופטת הדס עובדיה בעצמה – "מטרת מינוי הבודק היא לסייע לבית המשפט לבחון את הסדר הפשרה כדי לשמור על האינטרסים של הקבוצה ולהבטיח שההסדר הוא סביר והוגן מבחינתם וכי סיום ההליך בהסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת".

נדמה שאפילו בכתבה הקצרה שזה עתה קראתם הועלו די והותר תהיות שראוי היה שייבחנו על-ידי בודק, מה גם שבמקום אחר בפסק דינה מציינת השופטת הדס עובדיה ש"לא ידוע בוודאות כמה מחברי הקבוצה יבחרו לממש את ההטבה". בנסיבות אלה ראוי היה שמישהו אובייקטיבי יפקח על ביצוע אופטימלי ואפקטיבי של ההסדר.

הדשבורד שלכם סדוק? נתקלתם בתקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר

קרסו מוטורס, פריסבי, מציגים: איבדנו את הבושה

ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה

The post בסודי סודות: בעלי קיה סיד יכולים להחליף דשבורד סדוק תמורת 1,872 שקלים appeared first on TheCar.

ההסדר הזה מסוכן במיוחד לנוכח העובדה שיונדאי וקיה הכירו בכשל סדרתי אחר בתיבות הילוכים רובוטיות מאותו סוג, אשר מותקנות בדגמים אחרים מתוצרתן. יונדאי וקיה אף ביצעו קריאה לתיקון בתיבות הרובוטיות בגלל חשש מסכנה בטיחותית, אבל חלק מן הלקוחות בארה"ב מתלוננים שהתיקון שבוצע לא הועיל.

וזה לא הכל: כאילו כדי לזרות מלח על הפצעים, ולמרות שבמבחן התוצאה עורכי הדין שהגישו את התובענה עלולים לגרום לבעלי הרכב נזק במקום להביא להם תועלת – הם רוצים לקבל שכר טרחה בגובה 300,000 שקלים בתוספת 85,000 שקלים לכיסוי הוצאותיהם.

שני מהלכים שיכולים להציל את בעלי הרכב הם התנגדות של אנשי היועצת המשפטית לממשלה להסדר ההזוי או התארגנות של בעלי רכב שיבקשו שיוציאו אותם מן ההסדר המביך הזה.
בכל מקרה – כל בעל רכב רלוונטי יכול וצריך לפעול בעצמו כדי להיחלץ מן המלכודת המשפטית.

התביעה נכשלה אבל עורכי הדין רוצים כסף

תחילת הפרשה לפני חמש שנים וחצי כאשר הוגשה בישראל תביעה ייצוגית כנגד יונדאי וקיה שבה נטען שקיים פגם סדרתי בתיבת ההילוכים כפולת מצמדים (DCT) שמותקנת בחלק מדגמי יונדאי טוסון, קונה, אקסנט (I25), I30 ו-I20 ובחלק מדגמי קיה ספורטג', סיד, סטוניק, פורטה, אופטימה, קארנס, סול וריו. (למען הסר ספק: רשימת הדגמים נגזרת מהסדר הפשרה, בתביעה הוגדרה הקבוצה כ"כל כלי הרכב של יונדאי וקיה בישראל עם תיבת הילוכים כפולת מצמדים בעלת 7 הילוכים").

לטענת התובעים, הכשל גורם להשהיה בעת תחילת נסיעה ולהתחממות של התיבה בנסיעה איטית – ונזכיר שזה מצב אופייני לנהיגה בעומס תנועה שגרתי.

בקשת האישור נתמכה בחוות דעת מקצועית של המהנדס ערן דובדבני שטען שהתופעה יוצרת סכנה בטיחותית. בנוסף צורף נוסח של קריאה חוזרת שיונדאי פרסמה בארה"ב בשנת 2016 כדי לטפל בתקלה דומה בכלי רכב מסוימים מדגם טוסון.

עוד נטען שיונדאי וקיה התרשלו בכך שלא ביצעו גם בישראל קריאה חוזרת לרכבים בעלי אותה בעיה בתיבת ההילוכים, ובנוסף לכך נטענו טענות משפטיות שונות. אגב, בהמשך הסתבר גם שהוגשה בארה"ב תביעה ייצוגית באותו נושא, וזו הסתיימה בפיצוי כספי והחזר הוצאות לנפגעים.

כשנה לאחר הגשת הבקשה בישראל הגישו נציגי יונדאי וקיה תגובה שבה הם דחו את כל הטענות והצהירו שאין בכלל שום תקלה. נציגי יונדאי וקיה הסבירו שבספר הרכב שמקבל כל רוכש נכתב שהתחלת נסיעה עלולה להיות מעט איטית ביחס לרכבים עם תיבות הילוכים אוטומטיות, אך בפועל – מבדיקת מהנדס מומחה מטעמן עולה ש"הרכבים בעלי התיבה הרובוטית מאיצים אף מהר יותר מרכבים בעלי תיבת הילוכים אוטומטית סטנדרטית".

נציגי היצרניות טענו גם שהקריאה לתיקון בארה"ב לא רלוונטית לישראל מפני ששם נגרמה התקלה בגלל "מאפיינים בתוכנת מערכת הפיקוד של תיבת ההילוכים והמנוע שהינם שונים מאלו שברכבים שנמכרים בשוק הישראלי".

לגבי טענת ההתחממות – נציגי היצרניות טענו שלא מדובר בתקלה אלא ש"ההתחממות נובעת מנהיגה לא נכונה בתנאים מסוימים שמנוגדת להוראות היצרן, ובעיקר תוך מה שמכונה "זחילה" ("התקדמות פסיבית") בעליה על חשבון המצמד מבלי להשתמש בדוושת הבלימה או ללחוץ לחיצה רציפה על דוושת ההאצה". עוד נטען שאם נהג מתפעל את הרכב בצורה לא נכונה – הרכב יתריע בפניו לשנות את אופן הנהיגה באמצעות לוח המחוונים ורק אם הנהג יתעלם מכך תופיע אזהרה אודות התחממות המצמדים.

חלפו 10 חודשים נוספים והתובעים הגישו חוות דעת מקצועית נוספת שבה נטען, שוב, שקיים פגם ייצור בכלי הרכב, ובנוסף לכן נטען גם שאם נהג נוהג באופן שונה מהנחיות היצרן הוא לא מקבל התראה לשנות את אופן הנהיגה שלו אלא נדלקת התרעה מפני התחממות של המצמדים.

בדיון קדם משפט הורתה השופטת לצדדים לאתר את המכוניות של התובעים כדי שהמומחה מטעם נציגי היצרניות יבדוק אותן. זה נעשה, והמומחה הגיש חוות דעת משלימה, אבל עורכי הדין התובעים לא הצליחו לשכנע את בית המשפט להגיש גם חוות דעת משלימה מטעמם. במקום זאת הציעה השופטת לצדדים למנות מומחה שלישי, מוסכם.

בשלב זה, מסיבה לא ברורה, הסכימו עורכי הדין התובעים לבחור כ"מומחה מוסכם" מהנדס רכב ידוע ומכובד אבל אחד שחתום על לא מעט חוות דעת מקצועיות שהוגשו בהליכים משפטיים רבים על-ידי יבואניות ויצרניות רכב. לא ברור מדוע לא נבחר מומחה אחר, וקשה לומר אם מומחה אחר היה מגיע למסקנות אחרות – אבל באופן מפתיע יותר או פחות חוות הדעת "המוסכמת" חיזקה את טיעוני הנתבעות.

מעניין לציין שבמקביל להגשת חוות הדעת "המוסכמת" הכריזו יונדאי וקיה בארצות הברית על קריאה לתיקון בטיחותית של תיבות הילוכים רובוטיות מתוצרתן, וזאת לאחר שהתגלה בהן כשל של משאבת שמן חשמלית. כתוצאה מן הכשל הזה היו נהגים שחוו בעיות בהעברת הילוכים או אובדן כוח, וזה הגדיל את הסיכוי לתאונה.

הכשל התגלה בדגמים אחרים, אבל לא רק שהוא קיים בתיבות הילוכים מאותו סוג – כלומר רובוטיות כפולות מצמדים – זה גם מעלה חשש מפני כשל דומה (או אחר) שעלול להתקיים גם בתיבות שעומדות במרכז התובענה בישראל.

לאחר דיון נוסף בבית המשפט קיימו עורכי הדין התובעים התדיינות עם נציגי היצרניות בניסיון לגבש הסדר פשרה. במצב כזה יש שלוש אפשרויות מקובלות: לסגת מן התביעה אם הראיות או נוסח התביעה לא מספיק מגובשים, לנסח הסדר שמציג ערך אמיתי לקבוצת הנפגעים, או להמשיך את ההליך לשלב ההוכחות ולאפשר לבית המשפט לפסוק בהתאם לעובדות שמוצגות בפניו.

פיצוי פירוס

היות שקשה לדעת כיצד התנהל המשא ומתן אפשר לבחון אותו אך ורק במבחן התוצאה, והתוצאה שמנוסחת בהסדר הפשרה היא ניצחון אדיר ליצרניות הרכב, הישג כלכלי לעורכי הדין שהגישו את התביעה, והפסד מוחלט ומסוכן לבעלי הרכב. הסדר הפשרה כאילו הוזמן על-ידי הנתבעות ונתפר לפי מידותיהן, מפני שמשמעות אפשרית שלו – אם הוא יאושר על-ידי בית המשפט, היא שתמורת כמה מאות אלפי שקלים בודדים יונדאי וקיה קונות לעצמן חסינות מלאה מפני תביעות שעלולות לעלות להן מיליונים רבים.

קבוצת כלי הרכב שמוגדרת בהסדר הזה מטורפת לא פחות מפני שהיא אפילו לא מוגבלת לשנות דגם ספציפיות והיא עלולה לחול על כל כלי הרכב שמוזכרים בהסדר – כולל אפילו דגמים חדשים.

מעבר לאיוולת העצומה בהסדר – מה שבאמת מדהים זה שלפי הנוסח המוסכם מודות יצרניות הרכב שקיימת בעיה בתיבות ההילוכים הרובוטיות שלהן.

למרות זאת, הפיצוי "בעין" היחיד שיקבלו בעלי הרכב הרלוונטיים הוא מכתב מודפס שיישלח בדואר לכתובת העדכנית של כל אחד מהם. כל בעל רכב יקבל מכתב שכותרתו "הודעה חשובה לבעלי הרכבים המצוידים בתיבת הילוכים כפולת מצמד", והנוסח שלו מתחיל בדברי שבח והלל ל"תיבת הילוכים כפולת מצמד הבנויה בדומה לתיבת הילוכים ידנית אך בעלת נוחות שימוש גבוהה ותפעול כשל תיבת הילוכים אוטומטית. שילוב ייחודי זה מאפשר לרכבך לחסוך בצריכת דלק ופליטת מזהמים".

בהמשך נכתב ש"על מנת להמשיך ולהקל על הסתגלותך לנהיגה ברכב, אנו מזכירים לך שיש לפעול בהתאם להוראות יצרן הרכב בעת תפעולו", וכאן מגיע קטע טקסט עוצר נשימה: "בעת נסיעה איטית (מתחת ל-10 קמ"ש) אין להתקדם באופן פסיבי ("לזחול") מבלי להשתמש בדוושת הבלימה או ההאצה, אחרת המצמדים של תיבת ההילוכים עלולים להתחמם וייגרם נזק"… מחשב הרכב מזהה התחממות של המצמדים ובמידה והינך נוהג בניגוד להוראות היצרן, יופיעו על גבי לוח המחוונים התראות שונות, שנועדו לעזור לך. למידע המלא אנא עיין בספר הרכב, בפרק "נהיגת הרכב" "תיבת הילוכים כפולת מצמדים" ובאתר האינטרנט של היבואן"…

לבסוף, ברצוננו להודות לך שבחרת HYUNDAI / KIA. אנו מאמינים כי בחרת נכון ומקווים ללוותך עוד שנים רבות".

עד כאן נוסח המכתב שאמור להישלח אל בעלי הרכב ואם קוראים אותו כפשוטו רואים שאנשי יונדאי וקיה מודים שכאשר מכוניות מתוצרתן "זוחלות" בעומס תנועה טיפוסי מבלי שהנהג נוגע בדוושת התאוצה או בבלמים – עלול להיגרם נזק לתיבת ההילוכים.

מה שעוד יותר מדהים בנוסח הזה זה לא מה שיש בו אלא מה שאין בו. ראשית לכל – למרות שבעלי הרכב עלולים לקבל רושם שגוי כאילו שהם מקבלים מן היבואניות מכתב במסגרת מאמץ לשפר את השירות ולחזק את הקשר לבעלי הרכב – הם לא מקבלים גילוי נאות על כך שהוגשה בשמם תובענה ייצוגית, ושהמכתב שנחת ביום בהיר אחד בתיבת הדואר שלהם הוא למעשה הפיצוי היחיד שהם מקבלים במסגרת הסדר פשרה באותה תביעה.

חמור מכך: הנוסח לא מזהיר את בעלי הרכב מכך שבתוך ימים ספורים הם יאבדו את הזכות שלהם לתבוע בעתיד את היצרניות והיבואניות אם תתגלה בתיבת ההילוכים ברכב שלהם תקלה מכל סוג שהוא. עובדה זאת מסתתרת בהמשך הסדר הפשרה ומוסתרת מבעלי הרכב: "אישור הסדר פשרה זה על ידי בית המשפט הנכבד" – כך נכתב שם – "יהווה מעשה בית דין ביחס למבקשים ולכל חברי הקבוצה, בין היתר, ביחס לטענות הרשלנות, הטעיה והפרת חובת גילוי, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב, הפרת חובות חקוקות… בכל הנוגע לכל פגם ייצור / תכנון ב- DCT או בקשר לגילוי מאפייני הנהיגה הנדרשים".

בתרגום לעברית של בני אדם מן הישוב – משמעות הדברים היא שאם מחר תתגלה תקלה אחרת בתיבות ההילוכים האלה – ומי מבעלי הרכב יבקש לתבוע את יונדאי או את קיה או את נציגותיהן – בית המשפט עלול לדחות את התביעה שלו על הסף!

האם יש כשל במשאבת השמן?

כאמור, בשנת 2022 ביצעו יונדאי וקיה קריאה לתיקון של תיבות הילוכים רובוטיות בארצות הברית, ובדו"ח של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני נכתב שמשאבת השמן החשמלית בלחץ גבוה של תיבת ההילוכים עלולה להתקלקל ולגרום לרכב לעבור למצב "בטיחות כשל".

מצב זה מגביל את האפשרות לנהוג ברכב למשך כמה עשרות שניות לפני שהוא מנתק לגמרי את המצמדים והרכב מאבד את יכולתו לנוע. בתוך כדי כך נדלקת נורית התרעת מנוע ומוצגת לנהג ההודעה "עצור בבטחה באופן מיידי".

לכאורה מדובר בפרשה שונה מפני שהדגמים שנקראו לתיקון בארה"ב הם יונדאי סנטה פה, סנטה קרוז, סונטה, ולוסטר N ואלנטרה N, ודגמי קיה סורנטו ואופטימה – כולם משנות הדגם 2021-2022 וחלקם גם מדגם 2023. הדגם היחיד שמשותף לשתי הפרשות הוא קונה, אם כי במקרה השני מדובר בגרסת הביצועים, N, ובשנת הדגם 2022.

אלא שמסתבר שגם לאחר ביצוע התיקון ישנם בארה"ב נהגים שטוענים שזה לא פתר את הבעיה הבסיסית של כשל משאבות השמן, אלא רק ניסה לפתור חלק מן התקלות על-ידי עדכון תוכנה.

בעיה חמורה יותר, שרלוונטית להסדר הפשרה הישראלי, היא שגם במכוניות של חברי הקבוצה עלול להתגלות בעתיד כשל דומה (או אחר) בתיבת ההילוכים, ואם זה יקרה – בעלי הרכב עלולים להידרש לתיקונים מאוד יקרים אבל יונדאי וקיה יוכלו להתנער מהם.

קחו את הכסף וברחו

כחלק מהסדר הפשרה לוקחות על עצמן יבואניות הרכב לפרסם באתרי האינטרנט שלהן (שככל הנראה לא באמת משמשים את בעלי הרכב הרלוונטיים), את "הוראות השימוש ברכב עם תיבת הילוכים כפולת מצמד, כפי שאלו מופיעות בספר הרכב".

מיותר לציין שלקוח סביר שקונה "רכב אוטומטי" לא מצפה שיהיה עליו לסגל סגנון נהיגה חדש רק בגלל שנעשה שימוש בתיבת הילוכים מסוג מסוים, ובטח שאי אפשר לראות בו אחראי לנזק שייגרם לתיבה כזאת או אחרת בגלל "אופי נהיגה".

בשורה תחתונה, מתווה הפשרה קובע שעורכי דין שהגישו תביעה בשם ציבור אבל הביאו לציבור הזה הסדר שלא רק לא משפר את מצבו אלא אולי אפילו מזיק לו – יקבלו שכר טרחה בסך 300,000 שקלים בתוספת מע"מ, ובנוסף לכך יקבלו החזר הוצאות תמורת האגרה ששילמו ותמורת שכר המומחים, בסך כולל של 85,000 שקלים נוספים.

במבחן התוצאה עדיף לבעלי הרכב אם עורכי הדין יגישו בקשת הסתלקות והתביעה תימחק, ואם יונדאי וקיה יחליטו לצמצם את החשיפה שלהם לתביעה נוספת הן יכולות לבצע מהלך שירותי אמיתי ואפקטיבי יותר מול בעלי הרכב.
מה שברור זה שאם אנשי היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט יאשרו את ההסדר כפי שהוא זאת תהיה תעודת עניות למוסד התובענות הייצוגיות בישראל.

אז מה לעשות? איך להיחלץ מן המלכודת?

כמו בכל תובענה ייצוגית – כל אדם שנמנה על חברי קבוצת נפגעים רשאי להגיש לבית המשפט בתוך 45 ימים לאחר פרסום פומבי של ההסדר התנגדות מנומקת בכתב, או בקשה לפרוש מן הקבוצה כדי שההסדר לא יחול עליו.

במקרה הזה, שבו ההסדר לא מעניק תועלת ממשית לבעלי הרכב (את האמור במכתב אפשר לקרוא בכתבה הזאת או בספר הרכב, או באתר האינטרנט של היבואניות) – כל בעל רכב רלוונטי צריך לשלוח לבית המשפט התנגדות להסדר או לכל הפחות בקשה לפרוש ממנו.

משלוח הודעה כזאת לבית המשפט מבוצע בדרך מאוד פשוטה, באמצעות משלוח מכתב רשום או באמצעות פקסימיליה (כן, יש עדיין דבר כזה…).

ייתכן שאם יוגשו לבית המשפט מספיק התנגדויות או בקשות פרישה זה יפתח את העיניים של השופטת או של אנשי היועץ המשפטי לממשלה, ולכל הפחות הם ידרשו לכלול בנוסח שיישלח לבעלי הרכב הסבר מפורט ומפורש אודות ההליך המשפטי והזכויות של חברי הקבוצה.

במקביל, אסור שההסדר יכלול נוסח שיצרניות הרכב יוכלו להיתלות בו כדי להגן על עצמן מפני תביעות שקשורות לתיבות ההילוכים הרובוטיות, ונדגיש את הברור מאליו: אם בתיבות האלה אין כשל אזי היצרניות לא צריכות לחשוש.

כל בעל רכב שלא ימלט את עצמו מן ההסדר הגרוע הזה – שמשרת כמעט אך ורק את יצרניות הרכב ואת עורכי הדין והתובעים, יוכל לבוא בטענות רק אל עצמו אם בעתיד ימצא את עצמו מול שוקת שבורה (או, במקרה הזה, תיבת הילוכים שבורה).

נתקלתם בתקלה של תיבת הילוכים רובוטית מתוצרת יונדאי או קיה או בכל תקלה סדרתית בכלי רכב מתוצרת אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

טויוטה ולקסוס יחליפו דאשבורדים באלפי מכוניות בנות 17 בישראל

קרסו מוטורס, פריסבי, מציגים: איבדנו את הבושה

תביעה ייצוגית: הונדה מייצרת וריאטור פגום ולא לוקחת אחריות

The post יש לכם יונדאי או קיה עם תיבת הילוכים רובוטית? אם לא תפעלו מיד זה עלול לעלות לכם ביוקר appeared first on TheCar.

כך, למשל, אם אתם הבעלים של אחד מדגמי מאזדה משנות הדגם 2013-2021 וציפוי העור על גלגל ההגה, ידית ההילוכים או ידית בלם היד ברכב שלכם מתפוררים – יש מצב שלא רק שלא תקבלו שום פיצוי – התביעה הייצוגית שהוגשה כביכול בשמכם תמנע מכם כל אפשרות לתבוע את מאזדה ואת נציגיה.

מוקדם יותר השבוע פורסם פסק דינה של השופטת יעל טויסטר ישראלי מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתביעה ייצוגית שבה נטען קיים פגם אסתטי חמור וסדרתי בכמה מדגמי מאזדה שגורם לדהייה או קילוף של העור שמכסה את גלגל ההגה, ידית בלם היד וידית ההילוכים בחלק מרמות הגימור.

השופטת טויסטר אישרה הסכם פשרה שנחתם בין עורכי הדין שהגישו את ההליך לבין מאזדה ונציגיה, אלא שהתוצאה המצערת היא שרוב הנפגעים כנראה נותרו בלי שום פיצוי. חמור מכך: סביר שרוב הנפגעים כלל לא יודעים שהוגשה בשמם תביעה, שההסדר הזה פוגע בהם כלכלית, ושעורכי הדין שפעלו בשמם הולכים הביתה עם שכר טרחה בגובה 1.2 מיליון שקלים.

אחד הנעלמים בפרשה הזאת הוא מספר כלי הרכב שיזכו לפיצוי בפועל. עורכי הדין מדברים אמנם על פוטנציאל ל-100,000 מכוניות שנפגעו אבל את מלוא שכר הטרחה שלהם הם יקבלו גם אם יתוקנו רק 881 כלי רכב. מדובר בהפרש של יותר משני סדרי גודל, וזה לא עניין של מה בכך.

התפוררות

התביעה הייצוגית כנגד מאזדה ונציגיה הוגשה בספטמבר 2021 ונטען בה לכשל ייצור שמדבר בעד עצמו. ברור שדיפון עור על גלגל ההגה, ידית ההילוכים וידית בלם היד לא אמור להתפורר, וברור גם שאופן תחזוקת הרכב או היקף הנסועה שלו לא רלוונטיים לתופעה הזאת. כתב התביעה כלל את חוות דעתו של השמאי דני גורביץ אשר, בין השאר, הפנה אל עלון שירות טכני שבו מתארים אנשי מאזדה את התקלה ומנחים את מוסכי השירות כיצד לטפל בה.

בעלוני השירות נכתב במפורש שהכשל אותר בדגמי מאזדה 3 שיוצרו בשנים 2014-2016, מאזדה 6 שיוצרה בין 2014 ל-2017, מאזדה CX-5 שיוצרו בין 2013-2016, ו-CX-3 שיוצרו בין 2016-2021 (עלונים אחרים מתייחסים גם לשנות ייצור אחרות).

מאזדה ודלק מוטורס דחו כמובן את הטענות וטענו מצידן שלא מדובר בפגם סדרתי אלא לכל היותר בתופעה שעלולה להיגרם "בחלוף שנות השימוש כתוצאה ממגע ידני באביזרי סביבת הנהג".

לאחר תגובת התובעים יצאו הצדדים להליך גישור שבסיכומו נחתמה פשרה מבלי שנציגי מאזדה הודו בעובדות.

תיאור הסדר הפשרה בפסק הדין נגוע כנראה בטעות מפני שנכתב בו שקבוצת הנפגעים מוגדרת כמי שגיל הרכב שלהם במועד פסק הדין עולה על 8 שנים (כלומר משנות הדגם 2017 ומטה), אלא שמתווה הפיצוי שמתואר בהמשך, מציג סיפור אחר. לפי פסק הדין, מאזדה ונציגיה יחליפו על חשבונם את גלגל ההגה, ידית מוט ההילוכים וידית בלם היד שבהם קיימת תופעה של קילוף/דהייה בכל רכבי מאזדה שגילם נמוך מ-6 שנים ממועד מסירת הרכב (כלומר משנת הדגם 2019 ואילך), וזאת למרות שלגבי כל הדגמים, למעט מאזדה CX-3 – מדובר בכלל בשנות ייצור מוקדמות יותר. תנאי הזוי נוסף הוא שכלי הרכב האלה גמאו פחות מ-160,000 קילומטרים.

במילים פשוטות, התועלת של ההסדר הזה היא רק לבעלי רכב משנות הדגם 2019-2021 מפני שכלי רכב אחרים ממילא מכוסים במסגרת אחריות היצרנית או שהתופעה לא רלוונטית אליהם.

בנוסף, במהלך תשעה חודשים בלבד – כלומר עד לספטמבר 2024 – מורחבת אותה אחריות גם לכלי רכב שגילם נמוך מ-8 שנים, וגם זה רק בתנאי שהם נסעו פחות מ-160,000 קילומטרים.

מה הקשר בין כמות הנסועה לבין קילופים של ציפוי העור? כנראה שאין קשר אבל זאת דרך טובה להיפטר מנפגעים.

ומה לגבי בעלי מאזדה 3 ומאזדה 6 שיוצרו בין 2013-2016? בעיה שלהם. ובעלי CX-5 משנות הייצור 2013-2016? בעיה שלהם. ובעלי CX-3 שיוצרו עד לשנת 2017? נו, מה לא מובן כאן? אמרנו לכם: זאת בעיה שלהם!

אגב – איך אמורים בעלי מאזדה עם קילופי עור לדעת שהם כלולים בכלל בהסדר הזה? טוב ששאלתם: דלק מוטורס תפרסם איפה שהוא בנבכי אתר האינטרנט השיווקי שלה הודעה מתאימה (תחת הלשונית "שירות"), אך בעלי רכב נדרשים להקליד את מספר הרישוי של הרכב שלהם כדי לבדוק אם הוא כלול בהסדר.

תחייכו. אכלתם אותה

כרגיל במצבים כאלה, פסק הדין מהווה מה שנקרא בשפה משפטית "מעשה בית דין", ובשפה של בני אדם זה אומר שברגע שמאזדה ודלק מוטורס עומדות בהתחייבויות המאוד מצומצמות שהן לקחו על עצמן – אף אחד לא יוכל לתבוע אותן באף הליך משפטי אחר בישראל.

אז מה יעשה מי שהרכב שלו נסע עד כה 170,000 קילומטרים או שהרכב שלו כבר בן 8 שנים ויום אחד?

יחפשו את החברים שלהם.

ומה עם עורכי הדין?

בהסדר הפשרה המקורי נקבע שהם הולכים הביתה עם שכר טרחה בהיקף של 1,199,956 שקלים בתוספת מע"מ, וש-75% ממנו ישולמו להם באופן מיידי, וזה אפילו אם אף נפגע לא יגיע למוסך של מאזדה עם גלגל הגה מתקלף.

אנשי היועצת המשפטית לממשלה ניסו לתקן מעט את העיוות הזה והזהירו שייתכן שבמציאות יממשו רק מספר מצומצם מאד של חברי קבוצה את ההטבה. לנוכח זאת הם הציעו ששיעור שכר טרחת עורכי הדין ייגזר מהפיצוי בפועל שישולם לחברי הקבוצה ולא משווי תיאורטי. בנוסף הם הציעו ליידע את חברי הקבוצה לגבי הסכם הפשרה לא רק באמצעות אתר האינטרנט של מאזדה ומודעות בעיתונים יומיים אלא גם באמצעות דיוור אישי.

השופטת טויסטר לא קיבלה את שתי הדרישות ההגיוניות האלה, אבל דווקא בהסדר הפשרה עצמו מצוי סדק צר שדרכו יכולים מי שנפגעים מן ההסדר להציל את עצמם – אם הם רק יבינו מבעוד מועד את חומרת מצבם.

תנאי לאישור ההסדר הוא שאם 50 נפגעים או יותר יודיעו לבית המשפט שהם לא מעוניינים להיכלל בקבוצת התובעים הייצוגיים, ובית המשפט יתיר להם לפרוש מהקבוצה, דלק מוטורס ומאזדה יוכלו לבטל מצידן את ההסדר.

התובעים והנתבעים טוענים שהשווי של החלפת כל ה"סט" של גלגל הגה, ידית הילוכים וידית בלם יד הוא 3,405 שקלים ושהגודל התיאורטי של כל קבוצת הנפגעים הוא 100,000 מכוניות. במקרה כזה, אם מאזדה תחליף את כל האביזרים לכל הנפגעים אין ספק שהתביעה תניב לבעלי הרכב ערך מכובד של 340 מיליון שקלים.

אבל מה יקרה אם רק 100 נפגעים יקבלו פיצוי בפועל ואחרים בכלל לא צריכים תיקון או שהם כן צריכים תיקון ולא יקבלו אותו?

העובדה היא שעורכי הדין, וגם השופטת, צופים אפשרות כזאת (אחרת היו מסכימים ששכר הטרחה שלהם ייגזר באחוזים מן הערך האמיתי), ולכן נקבע שמחצית שכר הטרחה (כ-600,000 שקלים) תשולם באופן מיידי, והמחצית האחרת תשולם רק לאחר שימומשו הטבות בהיקף של שלושה מיליון שקלים (ולא 340 מיליון או 34 מיליון).

מימוש הטבות בסך שלושה מיליון שקלים – לפי המפתח שהציגו התובעים והנתבעים לבית המשפט, מייצג תיקון של 881 מכוניות בלבד מתוך צי פוטנציאלי של 100,000 כלי רכב, וזה עלול להוביל לשתי מסקנות שכל אחת מהן גרועה מן האחרת. האפשרות הראשונה היא שכל המהומה הזאת היא על לא מאומה – ואין בכלל בעיה אמיתית שדרשה את כל ההתעסקות המשפטית הזאת. במקרה כזה "הקורבן" האמיתי הם מאזדה ודלק מוטורס שנאלצו לשלם כמה מיליוני שקלים רק כדי להוריד מטרד מן הגב שלהן.

אפשרות אחרת, גרועה עוד יותר, היא שהמספר האמיתי של כלי רכב שניזוקו גדול הרבה יותר אבל הסדר הפשרה "תפור" באופן שמקפח את רוב הנפגעים. אם אפשרות זאת תתברר כנכונה התוצאה היא שימוש בכלי של תביעות ייצוגיות באופן שמשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה מזו שלשמה הוא נועד.

יש גם אפשרות שלישית, והלוואי שהיא הנכונה: קיימים אלפי נפגעים, רובם יקבלו פיצוי הולם, ושכר הטרחה של עורכי הדין מתגמד לעומת התועלת הציבורית. הבעיה היא שבית המשפט לא טרח להציב אף מבחן לתוצאה, ולא דרש מן הצדדים לפרסם באופן פומבי את מספר הנפגעים הסופי שייהנו מהסדר הפשרה. בהיעדר פרסום פומבי שכזה מוטל צל כבד על מוסד התובענות הייצוגיות כולו.

אז מה לעשות?

אם במאזדה שלכם יש קילוף של העור שמצפה את גלגל ההגה, ידית בלם היד או ידית ההילוכים, והרכב שלכם בן 6-8 שנים – יש לכם רק 9 חודשים כדי לדרוש פיצוי. לאחר מכן תוכלו לחפש את החברים שלכם.

אם הרכב שלכם נסע כבר יותר מ-160,000 קילומטרים או שהוא בן 8 שנים ויום (או יותר) אתם יכולים לחפש את החברים שלכם כבר היום, אבל לכל הפחות תוכלו להימלט מן המלכודת המשפטית אם תודיעו לבית המשפט שאתם מבקשים להיות מוחרגים מן ההסדר הזה. הודעות החרגה יש לשלוח בכתב למזכירות בית המשפט (בדואר או בפקס) עם העתק רשום לעורכי הדין שהגישו את התביעה – אבל חשוב להזדרז מפני שלצורך זה יש לכם 60 ימים בלבד.

הסדר הפשרה דופק אתכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה

האם דגמי יונדאי וקיה משמיעים רעשי פיצוץ בגלל הצטברות אדי דלק?

כשל מסוכן בהיגוי של מיצובישי אאוטלנדר החדש: ומה לגבי ניסאן?

The post ההגה וידית ההילוכים במאזדה שלך מתקלפים? זאת בעיה שלך appeared first on TheCar.

לכאורה מדובר בתקלה "שמדברת בעד עצמה" – בהנחה שכל אחד מאיתנו מסכים שפנסי רכב לא אמורים להפוך לאקווריום לאחר כל שטיפת מכונה או בימי גשם.

אלא שמצד אחד – מסמכים פנימיים של יונדאי יוצרים רושם שמבחינתה – חדירת מים לפנסים היא לא סיפור גדול, ואולי מדובר בכלל בעניין טבעי.

מצד שני – חוות הדעת המקצועית שמצורפת לתביעה לא רק שלא מוכיחה שקיים בכלל כשל שגורם לחדירת מים ומה המקור שלו, נדמה גם שהיא אפילו לא מוכיחה שבכלל קיימת בעיה.

מצד שלישי – ודווקא כאן ייתכן שקיימת עוולה צרכנית מקוממת הרבה יותר מן התקלה עצמה – יש מצב שמוסכים שונים, ואולי גם יבואנית יונדאי בעצמה, "עושים סיבוב" על בעלי רכב ומוצצים מהם סכומי כסף מופרכים שלא לצורך.

מים בששון

בתביעה נטען שבפנסים קדמיים ואחוריים בדגמי יונדאי שונים שיוצרו משנת 2014 ואילך קיים "פגם מובנה באטימה", אבל למרות המסמכים המצורפים – התובעים לא מתייחסים אל כל דגמי יונדאי אלא רק לדגמי 'טוסון' ו'אלנטרה'. אגב, לא ברור מדוע נבחרה שנת 2014 כקו פרשת מים במקרה זה.

הטענה הנטענת היא ש"שבחלוף תקופה קצרה יחסית של מספר שנים נוצרת הצטברות חוזרת משמעותית של מים/אדים/לחות בתוך חלל בית פנסי הרכבים", ושבמקרים רבים זה מחייב החלפת פנסים. עוד נטען שאנשי יונדאי והיבואנית שלהם לישראל, חברת כלמוביל, "מודעים היטב לקיומו של הפגם מזה מספר שנים" ושהיצרנית אפילו פרסמה מספר עלוני שירות שמתארים כיצד לטפל בכשל (הנטען).

למרות זאת – כך טוענים התובעים, יונדאי וכלמוביל לא מגלות לצרכנים שלכלי הרכב שהם רוכשים יש פנסים חדירים למים, הן לא מאריכות את האחריות למכלולים הכושלים, וגם לא מתקנות או מחליפות פנסים על חשבונן.

זה, אגב, בדיוק מה שהתובעים מבקשים מבית המשפט: להורות ליצרנית וליבואנית להשיב כספים למי שכבר החליף פנסים על חשבונו ולפצות אותו על הוצאות נלוות, לתקן או להחליף פנסים פגומים, ולהאריך את האחריות לפנסים למשך 10 שנים לאחר תום תקופת האחריות לרכב.

למרות שהתובעים טוענים שמדובר בתופעה נרחבת אשר לטענתם קיבלה הד נרחב במדיות חברתיות, הם לא הצליחו לכלול בתביעה מספר נפגעים שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלה והם מסתפקים בתובע ייצוגי אחד.
לטענת התובע הוא רכש יונדאי טוסון משנת הדגם 2020 והחנה אותו רוב הזמן בחניה מקורה. בשלב מסוים הוא מכר את הרכב לחבר שלו, וכשבועיים לאחר המכירה, לאחר יום גשום, החבר זיהה ש"חדרה כמות נכבדה של מים לבית הפנס השמאלי הקדמי של הרכב, ומיד יצר עימו קשר ודיווח לו על כך".

שני החברים פנו למוסך מורשה של יונדאי שלטענת התובע הציג להם הצעת מחיר על סך, תחזיקו חזק, 3,400 שקלים להחלפת פנס חזית בודד. עם זאת, מכיוון שאחריות היצרן לרכב הסתיימה אך זמן קצר קודם לכן – הוצעה להם הנחה ובסופו של יום נגבו מהם "רק" 1,800 שקלים להחלפת הפנס.

מה שחסר בסיפור הזה ומאוד חשוב לכל בעלי יונדאי באשר הם – זה תיעוד של הפנס שהוחלף בדגש על "כמות המים הנכבדה" שחדרה אליו. ייתכן שאנשי המוסך אכן זיהו חדירת מים לפנס ובמקרה כזה כנראה שהיצרנית הייתה אמורה לקבל אחריות ולשאת בעלויות התיקון, אבל לא מן הנמנע שאנשי המוסך זיהו לקוח היסטרי ובחרו "לעשות עליו סיבוב".

בשורה תחתונה: בהיעדר גופה נראה שפיענוח הרצח הזה לא יהיה קל.

כשל או מצב טבעי?

לכתב התביעה מצורפת חוות דעת מקצועית שאפשר להגדיר אותה בעדינות כ"חלשה", במיוחד מפני שהפנס שהופיע במערכה הראשונה נעלם משאר ההצגה. בכל חוות הדעת אין אף "גופה" של פנס תקול עם סימנים פורנזיים.

התובעים לא צרפו לתביעה בדיקת מעבדה או בדיקה טכנית אחרת שמצביעה על הכשל עצמו ומסבירה כיצד חודרים מים לפנסי החזית של יונדאי טוסון. הדוח המקצועי נסמך על שתי רגליים בלבד: היגיון מצוי ושלושה עלוני שירות שיונדאי פרסמה.

ה"היגיון" מחייב שפנס רכב לא אמור להיות חדיר למים, ובמקרה הזה כלולה גם טענה (שלא הוכחה) שהלחות והמים בתוך הפנס פוגעים בעוצמת התאורה וגם "עלולים" לגרום לשלל צרות נוספות. אלא שהתובעים לא צרפו נתונים אובייקטיביים כמו אחוז כישלונות של כלי רכב במבחן רישוי שנתי בישראל או תוצאות של בדיקת פנס רטוב במכשיר מדידה רלוונטי שמוכיחה שהרטיבות פוגעת בביצועי התאורה.

במילים פשוטות – בעוד שאין ויכוח על כך שמדובר בפגם אסטטי שגורם ליונדאי להיראות כמו יצרנית עלובה למדי, לא בטוח שבאמת מדובר בכשל ובפגם בטיחותי. ייתכן, למשל, שמבחינת יונדאי אדי מים בתוך פנס הם קישוט, יצירת אומנות, מיצג שמעניק ערך מוסף ללקוחות, או שסתם סבבה להם שפנסי הרכב שלהם נראים כמו אקווריום מוזנח בלי דגים.

התחושה הזאת מתחזקת כאשר קוראים את שלושת עלוני השירות שיונדאי פרסמה, אלה שלטענת התובעים מוכיחים שביונדאי מודעים לפגם ואף מתקנים אותו על חשבונם.

עלון השירות (TSB) הראשון פורסם לפני 4.5 שנים, ביולי 2020, והוא מתייחס לכל דגמי יונדאי באשר הם. מנוסח ההנחיה למוסכים עולה שהיא "מספקת מידע בנוגע לעיבוי הקשור ללחות שמצטברת בפנס הקדמי, בפנס המשולב האחורי, בתאורת יום (DRL) או בפנס הערפל".

העלון "ממחיש את הגורמים השונים לעיבוי בתוך מכלול הפנס", וקובע ש"החלפת מכלול פנס לא הכרחית ברוב המקרים" – וזאת מפני שאפשר לנטרל את הלחות שנצברת בתוך הפנס באמצעות הדלקת התאורה כאשר המנוע פועל במשך מספר דקות, או במהלך פעולת נהיגה רגילה. זה, לטענת יונדאי, אמור לסלק את אדי המים מתוך הפנס (ממש כפי שמפשיר אדים מסלק אדי מים מן השמשה הקדמית בעת נסיעה ברכב ביום קר).

בעלון מוסבר ש"עיבוי רגיל" של אדי מים בתוך הפנסים נוצר במהלך או אחרי מחזור שטיפת מכוניות, וזאת – לטענת היצרנית – "התרחשות טבעית".

לעומת זאת, העלון מתאר גם מצב שבו כן קיימת חדירת מים ואלה נצברים בתחתית מכלול הפנס, או מצב שבו נותר עיבוי של אדי מים בתוך הפנס גם אחרי שהנורות דולקות 30 דקות או יותר. במקרים כאלה – כך נכתב – "ייתכן שקיימת דליפת מים שעלולה להיגרם כתוצאה מאיטום לקוי בין בית הפנס לעדשה, סדקים בפנס או בגלל הרכבה, או התאמה לקויה".

בהמשך מתוארת סדרת פעולות בדיקה שכוללות הסרת מכסי אבק והשארת הפנס פועל יחד עם מנוע פועל למשך 30 דקות, וגם החלפת פנס תקול במקרה הצורך.

פחות משנתיים לאחר מכן, בחודש מרץ 2022, יונדאי פרסמה עלון שירות אחר שמתייחס באופן ספציפי לפנסים האחוריים של דגמי טוסון משנת הדגם 2022 שיוצרו בין פברואר 2021 לבין מרץ 2022. נכתב בו שבפנסים (אחוריים) מסוימים עלולה להצטבר כמות לחות "מוגזמת". גם בעלון זה מתוארת הפרוצדורה לבדיקת התקלה, לפתיחת תביעת אחריות ולתיקון או החלפה של פנסים – אבל הפלא ופלא – במקרה הזה מדובר על דגם מסוים מסדרת ייצור ספציפית ובפנסים אחוריים ולא פנסים קדמיים – לכן זה לא באמת קשור לתביעה שבה מדובר כאן.

יונדאי פרסמה עלון שירות שלישי בינואר 2023 וגם הוא נוגע לכל דגמי החברה. בעלון זה טוענים אנשי יונדאי שהתעבות של אדי מים על חלקו הפנימי של פנס רכב היא "התרחשות טבעית" דומה לעיבוי אדי מים על השמשה הקדמית של רכב – שמוכרת לכל אחד ואחת מאיתנו.

עיבוי כזה נוצר כאשר אוויר חם ולח פוגש משטח קר ולמעשה מרטיב אותו בטל. "נקודת הטל", כך נטען שם, "היא הטמפרטורה שבה אוויר לא מסוגל "להחזיק" עוד אדי מים (ואז) יתחילו אדי המים שבאוויר להתעבות לטיפות נוזליות".

להבדיל, וזאת חזרה על מה שנכתב בעלון שיונדאי פרסמה שלוש שנים קודם לכן – "אם נאספים מים בתחתית מכלול הפנס… או שהעיבוי נשאר אחרי שהנורות דולקות 30 דקות או יותר – ייתכן שקיימת דליפה שנגרמת בגלל אטימה לקויה… (בעיית) הרכבה או התאמה לקויה".

סיכום ביניים

בעלוני השירות של יונדאי נטען שהתעבות של אדי מים בתוך פנסים מתוצרת יונדאי היא עניין טבעי, ורק אם נצברת כמות מים בתחתית מכלול הפנס או שהאדים לא מסתלקים לאחר שהנורות פועלות במשך חצי שעה – יש להניח שקיימת בעיית אטימה ואז יש להחליף פנס על חשבון היצרנית.

מנגד – התובעים טוענים אבל לא מוכיחים שפנסי רכב בכלל לא אמורים לכלול מים, ושהתעבות אדי מים בתוך פנס קדמי או אחורי גורמת לבעיית בטיחות (שגם אותה הם אפילו לא מתחילים להוכיח).

מה שחסר בכתב התביעה ובחוות הדעת המקצועית זה ראשית לכל הוכחה שקיים כשל סדרתי של חדירת מים לפנסים ובעיקר הסבר למנגנון הכשל הזה – כיצד חודרים מים לתוך פנסים מתוצרת יונדאי? עורך חוות הדעת ניסה לעקוף את המכשול הזה והעלה השערות מהשערות שונות – אבל אף אחת מהן לא קשורה ישירות לפנסים האלה.

חשוב להדגיש שעורך חוות הדעת מסתמך רק על ניירת ושהוא אפילו לא טוען שהוא בדק פיזית פנס של יונדאי עם חדירת מים, ובטח שלא שלח פנס כזה למעבדה.

למרבה המבוכה הוא כותב ש"ברכב המבקש, על פי התיאורים המפורטים שתיאר בפניי, פנסי החזית הראו סימני עיבוי מים וסימני רטיבות בתוך בית הפנס ועל חזית הפנס, דבר שהצביע בבירור על בעיית איטום, וכך גם טופלה התקלה על ידי המוסך", אלא שזאת טענה בעלמא. עורך חוות הדעת לא טוען, ובוודאי לא מוכיח, שבפנס שהוחלף נצברו מים באופן שמחייב החלפה לפי הוראות היצרן.

אין מחלוקת שהמוסך החליף פנס – אבל האם הוחלף פנס פגום או שמא מדובר במוסך פגום?

צריך לצאת מנקודת הנחה שמים בתוך מכלול פנס הם דבר לא רצוי. זה בטח לא משפר את האסתטיקה של הרכב או מאריך את חיי הרפלקטור, העדשה או הנורות. אבל אם הרטיבות נעלמת לאחר שמפעילים תאורה – האם עדיין אפשר לטעון שקיימת בעיה?

לפני שמשלמים – בודקים

יכול להיות שהתובעים יצליחו להוכיח את הטענות שלהם ויכול להיות שהתביעה הזאת לא תצלח, אבל כל בעלי יונדאי באשר הם צריכים לדעת שיונדאי פרסמה עלוני שירות עם התייחסות לבעיה אפשרית כזאת בכל דגמי יונדאי.

לכן – מצד אחד כל בעל יונדאי צריך לשים לב אם גם ברכב שלו קיימת בעיה כזאת, והאם עיבוי אדי המים נעלם לאחר נסיעה קצרה עם אורות דולקים. מצד שני – לא פחות חשוב להישמר מפזיזות ולא לרוץ להחליף פנסים תקינים במחירים מופקעים.

יכול להיות שאנשי הכספים של יונדאי או של כלמוביל מאמינים שהחלפת פנסים צריכה להיות חלק ממודל הרווח שלהם וממש כמו שבעלי רכב צריכים להחליף שמן, או רצועת תזמון או צמיגים הם צריכים גם לשלם אלפי שקלים על החלפת פנסים.

בכל מקרה – אם בפנסי הרכב שלכם נצברת לחות או שישנם סימני מים זה בטח לא מוסיף כבוד ליונדאי – תחשבו על זה בפעם הבאה לפני שתקנו מהם רכב – אבל ייתכן שהפתרון פשוט: תפעילו תאורה כאשר המנוע פועל וסעו עם הרכב שלכם במשך כחצי שעה.

אם זה לא עובד, וניכר שבתחתית מכלול הפנס – קדמי או אחורי – נצברים מים – צלמו את זה ושלחו לנו תמונות או סרטונים אל editor.thecar@gmail.com.

לקריאה נוספת:

מה יהיה עם הפנסים הדפוקים של יונדאי וקיה? לקוחות ניזוקים באלפי שקלים ובישראל הוגשה תביעה ייצוגית שלישית
נכשלת בטסט בגלל פנסים שלא מאירים? כנראה יש לך יונדאי I30
כשל הפנסים של יונדאי: כך תוזילו את המחיר המופקע של כלמוביל

The post יונדאי טוסון ואלנטרה: האם כשל סדרתי גורם לחדירת מים לפנסים? appeared first on TheCar.

לדעתנו, ההגדרה המתאימה היא "חזירות שלא יודעת גבול" או "אובדן הבושה", אבל זאת רק הדעה שלנו. כל אחד מקוראינו מוזמן לגבש ולהחזיק בדעה משלו בנושא זה. עד כאן דעות, ומכאן והלאה נביא את העובדות.

כתב לנו י.ב. מראשון לציון: "במהלך נסיעה הבחינה אשתי בעשן לבן וסמיך בעל ריח חזק הנפלט מרכבנו, ניסאן קשקאי מודל 2018 שגמא 64,000 קילומטרים בלבד. היא עצרה מיד את הרכב, והוא נגרר למרכז השירות "קרסו סנטר"… הרכב נרכש כחדש מהיבואן על ידי אבי ז"ל באוגוסט 2018 ולאחר פטירתו בשנת 2021 עבר לבעלותי. מאז הרכישה הרכב טופל בקפדנות, והטיפולים המרכזיים והתיקונים המשמעותיים בוצעו ב"קרסו סנטר". טיפולים שוטפים כגון החלפת שמן ורפידות בלם בוצעו במוסך מורשה משרד התחבורה בראשון לציון, מוסך מקצועי ובעל מוניטין…

לאחר המתנה של 12 ימים שבמהלכם דאגתי להתעדכן אך לא קיבלתי מענה מן המוסך הגעתי לשם ועדכנו אותי שאני לא זכאי לתיקון ע"ח היצרן, מפני שלא כל הטיפולים השוטפים בוצעו במרכזי השירות של קרסו מוטורס… ביום 5 בדצמבר 2024 נסעתי עם אשתי למשרדי קרסו בבני עי"ש וביקשנו לשוחח עם גורם בכיר. לאחר המתנה של יותר משעה יצאה אלינו הגברת ר.ח. שהציגה את עצמה כמנהלת מוקד השירות והבטיחה לטפל בפנייתנו. השיחה התקיימה על המדרכה, ללא אפשרות להיכנס למשרדים, בניגוד מוחלט ליחס שקיבלנו בעת רכישת הרכב, אז שולמו 140,000 ש"ח וקיבלנו שירות מכובד במשרד…

כעבור כשבוע וחצי התקשרו אליי מן המוסך של קרסו מוטורס וקיבלנו הצעת מחיר להתקנת מנוע חדש ולהתקנת מנוע יד שניה, אך הודעתי למוסך שאני ממתין לתשובה של מנהלת מוקד השירות… שעתים לאחר מכן קיבלתי בדוא"ל מכתב שחתום על-ידי עורך דין מטעם קרסו מוטורס ובו נטען שאנחנו "נטשנו את הרכב", טענה שכמובן איננה נכונה – מה גם שלפני כן לא קיבלנו אף דרישה לאסוף את הרכב".

עד כאן מדובר במקרה די דומה למאות (!) תלונות דומות ששלחו לנו בעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה, שחלקם נאלצו לשלם בין 5,000 – 12,000 שקלים לצורך שיפוץ מנוע או התקנת מנוע מפירוק או יבוא. מידי פעם נתקלנו גם בטענות לדרישות תשלום גבוהות יותר, של עד 30,000 שקלים. הפעם נכונה לנו הפתעה מארץ ההפתעות, שאליה נגיע בהמשך.

חזירות, חזירות, חזירות

מנוע הטורבו בנזין 1.2 ליטר שתוכנן על-ידי רנו ונבנה גם על-ידי ניסאן (נקרא אצל ניסאן HRA2 ואצל רנו ודאצ'יה הוא נקרא H5F) עומד מאז שנת 2020 במרכזה של תביעה ייצוגית שהוגשה בישראל (הדיון הבא בנושא זה צפוי ב-26 בפברואר השנה). בנוסף, מנוע זה "מככב" גם במספר הליכים שמתנהלים כנגד רנו וניסאן באירופה.

אנחנו, ב-TheCar, מסקרים בהרחבה את ההתפתחויות בפרשה הזאת ואחת השורות התחתונות שלה ברורה לנו מאוד: מדובר במנוע דפוק מיסודו. איך מגיעים למסקנה כזאת? העובדות מדברות בעד עצמן: רוב מנועי הבעירה בעולם מיוצרים בשינויים כאלה ואחרים במשך 15-40 שנים, פשוט מפי שהתכנון של מנוע חדש עולה המון כסף ולרוב אין בו צורך. יצרניות רכב מבצעות שדרוגים שונים במהלך חיי כל מנוע, אבל הן נוטשות מנוע טוב רק כאשר יש לכך סיבה טובה.

מנוע H5F/HRA2 יוצר לראשונה בשנת 2012 והותקן ברנו קליאו, ובשנת 2013 החל להניע שורת דגמים נוספים בהם ניסאן קשקאי ומספר דגמי רנו. לאחר מספר ניסיונות לתיקון ושדרוג של המנוע הזה הוא הוחלף במנוע אחר ברוב הדגמים עד לשנת 2018, ונזנח סופית בשנת 2020. עבור רנו – שבעבר נחשבה ליצרנית מצטיינת של מנועים, מדובר באחת הקריירות הקצרות ביותר של מנוע, אם לא הקצרה מכולן.

כדי להבין מה דפוק במנוע הזה מומלץ לקרוא את סדרת הכתבות שפרסמנו בנושא, אבל רק כדי לתת מושג נזכיר שהיווצרות של תנאים מסוימים גורמת לשריפת שמן המנוע בתוך חלל הצילינדרים ול"הרעבת שמן". התוצאות, בין השאר, כוללות הרס של שרשרת התזמון, הרס של מגדשי טורבו, הרס של ממירים קטליטיים על-ידי אדי השמן, והרס של בוכנות וטלטלים שמשמעותו צורך בשיפוץ כללי של מנועים או החלפתם.

לנוכח התביעה הייצוגית שהוגשה בישראל, והליכים שמתקיימים בעולם, אפשר היה לצפות שגם אם היצרניות לא רוצות לקחת אחריות כדי שלא לשאת בנזק הכלכלי – לכל הפחות שלא יתעשרו על חשבון התקלה שהן עצמן יצרו.
אפשר גם היה לצפות שהנציגה של רנו, ניסאן ודאצ'יה בישראל – חברת קרסו מוטורס (שהחליפה את שמה המסחרי ל"פריסבי") תפנה אל כלל בעלי הרכב הרלוונטיים, תזהיר אותם מן "הרגישות המיוחדת" של המנועים האלה, ותנחה אותם כיצד לפעול כדי לצמצם את הסיכון לכשל (למשל לבדוק את מפלס שמן המנוע אחת לשבועיים).

במבחן התוצאה – מה שאנחנו מצפים לו לא מתכתב טוב עם שורת הרווח של חברת קרסו מוטורס, אבל מה שאפילו אנחנו לא ציפינו לראות זה את הצעת המחיר שמוסך בבעלות קרסו מוטורס העביר לי.ב, הבעלים של ניסאן קשקאי בת 6 שערך המחירון שלה הוא 63,000 שקלים והערך האמיתי שלה נמוך בהרבה.

י.ב התבקש לשלם כמעט 8,000 שקלים + מע"מ תמורת ממיר קטליטי, כ-1,300 שקלים + מע"מ תמורת בית טרמוסטט, 700 + מע"מ תמורת "סט רצועות מנוע", 300 + מע"מ תמורת נוזל קירור, 363 + מע"מ תמורת שמן גיר, 820 + מע"מ תמורת צינור מים לטורבו, 660 + מע"מ לשני צינורות שמן לטורבו, 157 + מע"מ תמורת שני ניפלים לטורבו ועוד 5,100 שקלים תמורת הטורבו עצמו, ועוד 36,197.82 שקלים תמורת מנוע מקורי. "שטיפת חוץ פנים רכב פרטי בבית הלקוח" הוא קיבל בחינם, אבל לסכום הזה הוא נדרש להוסיף עוד כ-5,000 שקלים + מע"מ תמורת העבודה.

סך הצעת המחיר, אחרי הנחות וכולל מע"מ, עומדת – בלי בושה – על 69,909 שקלים, כ-7,000 שקלים יותר מן הערך התיאורטי והמופרז של הרכב הזה במחירון לוי יצחק.

אנחנו מודים: לקח לנו כמה דקות להסדיר את הנשימה כאשר ראינו את הצעת המחיר הזאת, בתוך כדי ניסיון לדמיין מי האידיוט שהנפיק ושלח אותה.

למען ההגינות צריך לומר שי.ב. קיבל גם הצעה נוספת ל"מנוע יד 2" – לטענתו תמורת כ-45,000 שקלים, וזאת בשעה שרוב הצעות המחיר והתיקונים שאנחנו נתקלנו בהם עד היום נעים בסדרי הגודל של בין 5,000 ל-20,000 שקלים לכל היותר.

אגב, לא מיותר לציין שבמכתב חסר הרגישות שנשלח לי.ב על ידי עורך הדין של קרסו מוטורס נכתב בין השאר: "יובהר ויודגש כי אי היענות מצדך לדרישה זו (פינוי הרכב התקול מן המוסך תוך יומיים) והמשך הגדלת הנזקים במו ידיך באופן חד צדדי ובלעדי יעמדו כנגדך במסגרת כל ההליכים המשפטיים הפרוסים בפני מרשתי ובתוך כך, אך לא רק, פנייה לביהמ"ש המוסמך לצורך גביית דמי חניה ו/או אחסון החל ממועד כניסת הרכב לחצריה של מרשתי, בסך של 100 ש"ח ליום, בתוספת כל ההפסדים המסחריים שנגרמים למרשתי כתוצאה מנטישת הרכב שם, תפיסת ליפט הרמה החל מיום כניסת הרכב, לרבות עלויות ריבית, הצמדה ושכ"ט עו"ד".

שוק חופשי? אז אל תקנו ניסאן, רנו ודאצ'יה

צריך לומר בפשטות שקרסו מוטורס לא עברה על אף חוק. אם בא למנהלים שלה להוציא ללקוחות הצעות מחיר על סך 150,000 שקלים זאת זכותם. "שוק חופשי", "מדינה חופשית". זכותם גם להתנהג בדרך מגעילה ללקוחות שלה ולשלוח להם מכתבים מאיימים מעורכי דין.

מצד שני, למה לקנות מכוניות מיצרנית ויבואנית שנוהגת בדרך כזאת בלקוחות שלה? הרי השוק חופשי, לא?

בישראל מיוצגים כיום 75 מותגי רכב ואמנם לא כולם צדיקים, אבל למה לבחור דווקא במותג שזו ההתייחסות שלו ללקוחות?

צריך לומר: למיטב ידיעתנו כל המכוניות מתוצרת רנו, ניסאן ודאצ'יה שמונעות באמצעות מנוע ה-1.2 ליטר הזה חשופות במידה כזאת או אחרת להרס מוחלט של המנוע, מגדש הטורבו ו/או הממיר הקטליטי. לכן – לכל מי שרוכש מכונית משומשת כזאת מומלץ "לשים בצד" קופת חיסכון של כ-20,000 שקלים לצורך תיקונים.

אגב, אם מישהו סבור בטעות שמדובר במקרה מאוד קיצוני שלא מייצג את ההתנהלות של קרסו מוטורס או את המותגים שהיא מייצגת אפשר להביא כאן דוגמאות נוספות. כך, למשל, אותו מוסך בבעלות קרסו מוטורס הנפיק לא.ע – הבעלים של ניסאן ג'וק מודל 2021 עם מנוע 1.0 ליטר טורבו – הצעת מחיר של "רק" 51,728 שקלים כולל מע"מ תמורת החלפת מנוע, ואולי – באופן יחסי – הוא יכול להרגיש שהוא יצא בזול.

וזה לא הכל. כפי שפרסמנו כאן, גם במנוע ה-1.33 ליטר שהחליף אצל רנו, ניסאן ודאצ'יה את מנוע ה-1.2 ליטר יש ככל הנראה תקלה סדרתית שגורמת לשבר בתרמוסטט שדרכו נשפך כל נוזל הקירור. במקרים רבים הכשל הזה גורם להרס של מנועים ומכיוון שמדובר בכלי רכב קרובים יותר לתקופת האחריות יש לקוחות שמקבלים הצעה להשתתפות בעלויות התיקון. אלא שגם במקרים כאלה יש לקוחות שהצעת המחיר שהם מקבלים דומה לעלות ההחלפה של מנוע כזה בחו"ל (בלי טובות של היצרן).

כך למשל, ח.י.ל – הבעלים של ניסאן קשקאי 1.3 מודל 2021 עם פחות מ-64,000 קילומטרים שהמנוע שלו נהרס נדרש לחתום על טופס העבר תביעות ובנוסף לכך גם לשלם 5,900 שקלים לצורך החלפת המנוע שלו.

ביקשנו לקבל את תגובת קרסו מוטורס לדברים אבל הם בחרו שלא להגיב.

קיבלתם הצעת מחיר הזויה לתיקון תקלה סדרתית ברכב? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

המנועים המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: בעלי הרכב יוצאים לפעולה
המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים
מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי
תלונה פלילית כנגד רנו בצרפת בגלל מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים

The post קרסו מוטורס, פריסבי, מציגים: איבדנו את הבושה appeared first on TheCar.

בהודעה שפרסמה הנציבות בסוף השבוע נכתב ש"בעקבות דיאלוג עם הנציבות האירופית ורשות שיתוף הפעולה להגנת הצרכן (CPC) התחייבה יצרנית הרכב סטלנטיס להרחיב אל כל שטח האיחוד האירופאי את הפיצוי לקורבנות בעיות שקשורות למיכלי AdBlue ברכבי דיזל שיוצרו על ידי סטלנטיס בין ינואר 2014 לאוגוסט 2020. בעיה זאת הובילה לתיקונים יקרים עבור מאות אלפי בעלי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל".

חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים שמדינת ישראל עדיין לא חברה באיחוד האירופאי וכנראה שגם לא תהיה שם בעתיד הנראה לעין, ולמרות זאת מדובר בבשורה חשובה גם עבור אלפי נפגעים בישראל. זאת מפני שקבלת האחריות משפרת את סיכויי ההצלחה של תביעה ייצוגית שמתנהלת כנגד היצרניות בארץ בימים אלה.

מי שהניע את התהליך באירופה, עוד בחודש יולי 2023, היו איגודי צרכנים באיטליה ובספרד שפנו אל ארגון הצרכנים האירופי (BEUC). האיגוד האירופאי דרש מרשות התחרות בנציבות האירופאית לפתוח בחקירה בנושא.

סדק ראשון בחומה של סטלנטיס נבקע באיטליה בספטמבר 2023 כאשר ארגוני הצרכנים האיטלקים אספו פרטים של כ-5,000 נפגעים ואימו עליה בתביעה ייצוגית. במקביל הם שלחו התראה כלל אירופאית לשאר ארגוני הצרכנים.

זה הוביל את רשות התחרות האיטלקית (AGCM) לפתוח בחקירת הנושא, ובסופו של דבר השיגה הרשות הזאת מסטלנטיס שורת צעדי פיצוי לטובת הצרכנים באיטליה. אלא שלמרבה הצער והמבוכה – מנהלי סטלנטיס לא לקחו אחריות על אותם כשלים סדרתיים בשאר מדינות אירופה או בישראל, וזה גרם לארגוני צרכנים אחרים, למשל בבלגיה, לפנות אל רשויות הצרכנות בנציבות האירופאית בדרישה לפעול כנגדה.

כאמור, בעקבות החקירה של ה-CPC, ומשא ומתן שהתנהל מול סטלנטיס, הודיעה ביום שישי האחרון יצרנית הרכב שהיא לוקחת סוף סוף אחריות לכשלים. אנשי הנציבות הודיעו שרשות הגנת הצרכן שלהם "תעקוב כעת באופן פעיל אחר האופן שבו סטלנטיס מיישמת את התחייבויותיה. אם סטלנטיס לא תעשה זאת במסגרת הזמן המוסכמת עשויות רשויות הגנת הצרכן הלאומיות לנקוט בצעדים שיבטיחו ציות".

מייקל מקגראת' (נא לשבת טוב כשתשמעו את התואר שלו), נציב הדמוקרטיה, הצדק, שלטון החוק והגנת הצרכן בנציבות האירופאית – מצוטט בהודעת הנציבות כאומר ש"לצרכנים מגיע פיצוי הולם על הנזק שנגרם להם, בכל מקום שבו הם נמצאים באיחוד האירופי. אני מברך על הסיום החיובי של הדיאלוג שלנו עם סטלנטיס, אשר יסייע לנפגעים לקבל תיקון הולם. זאת דוגמה נוספת ליתרונות הקונקרטיים של שיתוף הפעולה שלנו בתחום המדיניות הצרכנית ומעבר לו. על ידי עבודה משותפת אנחנו יכולים להשיג תוצאות טובות יותר עבור… 450 מיליון הצרכנים שלנו באיחוד האירופי".

החזר כספי והארכת אחריות

ההסדר החדש חל מעתה על כל מדינות האיחוד האירופאי, ובמסגרתו התחייבה סטלנטיס להשיב כסף לכל הלקוחות שנאלצו לשלם מכיסם לתיקון התקלות, ובכלל זה עבור החלפת מכלי אוריאה.

סטלנטיס תפצה את כל בעלי הרכב שמכוניותיהם יוצרו בין ינואר 2014 לאוגוסט 2020 ובנוסף לכך גם תאריך את האחריות לכל המכוניות ל-8 שנים ממועד הייצור שלהן – כלומר עד ל-31 באוגוסט 2028 למכוניות שיוצרו בשנת 2020.

סטלנטיס עדיין לא פרסמה באופן רשמי את תוכנית הפיצויים ואת אופן הגשת הדרישות, אבל כחלק מן ההסדר היא התחיבה להקים עד לאמצע חודש ינואר פלטפורמה אינטרנטית שבה יוכלו כל בעלי הרכב לבדוק מה מגיע להם בהתאם להסדר וכיצד לממש את זכויותיהם.

בינתיים פרסמה הנציבות את עיקרי הסיכום בין הצדדים ועולה מכך שתינתן "הרחבת אחריות למותגי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל ובמסגרתה תשלם היצרנית תמורת עלות החלקים, בהתאם לגיל ולקילומטראז' של הרכב, למשך 8 שנים ממועד הייצור של כל רכב רלוונטי".

עוד נכתב שבמכוניות בנות עד 5 שנים עם פחות מ-150,000 קילומטרים סטלנטיס תכסה 100% מעלויות החלקים. במכוניות בנות 5 עד 8 שנים היצרניות יכסו בין 30% ל 90% ממחירי החלקים בהתאם לקילומטראז' וכן כ-30 אירו תמורת עלויות העבודה. סכום זה אמור לייצג כ-20% מעלות העבודה הממוצעת.

בכלי רכב שמתמודדים עם מקרים חוזרים, כלומר שאותה מערכת כבר תוקנה בהם בעבר, סטלנטיס תשלם 100% מעלויות החלקים וגם 100% מעלות העבודה, אך זאת בתנאי שלקוחות פנו למוסך מורשה להחלפה שנייה של מיכל אוריאה במהלך 50,000 קילומטרים או 24 חודשים ממועד ההחלפה הקודמת שבוצעה במוסך מורשה.

בנוסף, היצרנית תפצה בסכום חד פעמי "צרכנים שקיבלו החזרים פחות נוחים מאז 1 בינואר 2021" וגם תארגן הדרכות לעובדי רשת ההפצה והשירות של החברה, "כדי להבטיח שהצרכנים יקבלו מידע הולם לגבי הכיסויים שזמינים להם". סטלנטיס התחייבה גם להשיק "פלטפורמה ייעודית לפיצוי רטרואקטיבי של צרכנים מושפעים שכבר קיבלו החזרים בעבר, לצורך חישוב זכויות הפיצוי הנוספות שלהם".

ארגוני צרכנים באירופה פרסמו הודעות מהן עולה ש"יצרניות הרכב הכירו באופן ברור בקיומן של בעיות ייצור מהותיות וחתמו על התחייבויות רשמיות בפני רשות ההגבלים העסקיים כדי להימנע מן הסיכון של סנקציות בגין שיטות מסחריות לא הוגנות", אבל עדיין לא ברור אם ההסדר החדש יהיה סוף פסוק מבחינת הנפגעים עצמם.

הערכה לא רשמית של ארגוני הצרכנים היא שבמכונית בת שש שנים שעברה 45,000 קילומטרים ביום שבו הוחלף מיכל האוריאה יקבל בעל הרכב החזר של 80% מעלות חלקי החילוף ועוד 30 אירו כהחזר עבור עבודת מוסך – אם זאת בוצעה החל ב-13 בפברואר 2023 והלאה (עד 31 באוגוסט 2028). בכלי רכב שהחלפת המיכל בוצעה בהם בין ה-1 בינואר 2021 ועד ל-12 בפברואר 2023 צפוי ההחזר להגיע לעד 230 אירו. יודגש שאלה נתונים לא רשמיים שלא בהכרח רלוונטיים לישראל.

לא מיותר להזכיר שבשעה שבאירופה לקוחות נדרשו לשלם כ-1,000 אירו בממוצע לתיקון הכשל והחלפת מיכל אוריאה – בישראל, כמו בישראל, ההתעללות הכספית בחלק מן הלקוחות עלתה להם הרבה יותר כסף.

המשמעות המעשית של ההסדר באירופה היא שחלק מבעלי הרכב אכן יקבלו פיצוי סביר שישיב להם נתח נכבד מן ההוצאות שנגרמו להם – וזה בוודאי הישג מאוד חשוב, אבל בעלי רכב ותיק יותר או כאלה שנאלצו לתקן את המערכת הפגומה במוסכים שאינם מורשי יצרן – יקבלו פיצוי חלקי בלבד, אם בכלל.

בשורה תחתונה – למרות שסטלנטיס לקחה אחריות על תקלת הנדסה או ייצור שלא קשורה לאופי הנהיגה או תחזוקת הרכב – אלפי לקוחות שלה זוכים רק לפיצוי חלקי או אפילו זעום. צריך לקוות שההסדר שיושג עבור הנפגעים בישראל יהיה נדיב יותר, אחרת זה מייתר את כל ההליך המשפטי.

תזכורת: מה השתבש?

AdBlue הוא השם המסחרי של תמיסת אוריאה שמאפשרת את התפקוד של מערכת SCR (מערכת הפחתה קטליטית סלקטיבית) במנועי דיזל במטרה לצמצם את פליטות תחמוצות החנקן, כדי לעמוד בתקני זיהן האוויר 'אירו 6'.

במערכות האוריאה שהונדסו, יוצרו והורכבו על-ידי פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל יש מספר תקלות. השתיים העיקריות נוגעות למערכת האלקטרונית שמנתבת אוריאה ממיכל האגירה אל הממיר הקטליטי וכן לתקלה במזרקי האוריאה. התקלות מוכרות במכוניות שיוצרו מינואר 2014 ועד אוגוסט 2020.

כאשר מתרחשת תקלה מודיע מחשב הרכב לנהג שנותרו לו עוד כ-1,500 קילומטרים של נסיעה עד להשבתת המנוע, או שמופיעה התראה כללית ל"תקלת מנוע: תיקון רכב". בסופו של דבר משבית מחשב הרכב את המנוע ולא מאפשר המשך נסיעה.

פתרון הבעיה כרוך במקרים רבים בהחלפת מיכל האוריאה כולו, ובמערכת TheCar התקבלו לא מעט תלונות של בעלי רכב שטוענים שהם נאלצו להחליף יותר מאשר מיכל אחד – בעלות כספית ניכרת.

תקדים חשוב מאוד

להסכם עם סטלנטיס יש משמעויות חשובות שחורגות הרבה מעבר לתקלה הספציפית הזאת. במבחן התוצאה, פעולתם הנמרצת של ארגוני צרכנים ושל רשויות תחרות מדינתיות באירופה גרמה לתאגיד ענק "לעשות את הדבר הנכון", לקחת אחריות ולפצות את הלקוחות שלו, שנפגעו. שאלת מיליון האירו כעת היא אם אותם ארגונים יצליחו לשחזר את ההישג הזה גם בקשר לתקלות רחבות היקף אחרות בתחום הרכב.

שתי התקלות הראשונות שראויות לטיפול דומה ולפתרון הוגן עבור הצרכנים הן פרשת מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים מתוצרת רנו וניסאן, ופרשת מנועי "פיורטק" המתפגרים של פיג'ו, סיטרואן ואופל. בשני המקרים האלה נגרמו לצרכנים נזקים כלכליים גדולים עוד יותר מאשר לנפגעי כשל האוריאה.

אז מה לעשות כעת?

לא מיותר להזכיר שכבר בחודש ספטמבר 2022 הבטיחו לנו אנשי דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לישראל, שהחברה לקחה אחריות על הכשל ושהיא מטפלת בלקוחות שנפגעו. הבטחות לחוד, אל מערכת TheCar מוסיפות לזרום פניות רבות בכל חודש של נפגעים ותיקים וחדשים שלא זוכים למענה מן היבואנית, וזאת בתואנות מתואנות שונות.

במקביל מוסיפה להתנהל התביעה הייצוגית שהוגשה בישראל וככל הידוע לנו סרבו נציגי סטלנטיס להגיע לפשרה עם עורכי הדין שהגישו אותה.

הדיון הבא בהליך הזה נקבע ל-26 בפברואר בשעה 09:00, אבל עם ובלי קשר אליו יכולים נציגי סטלנטיס לחסוך לעצמם מבוכה אם יפעילו אצלנו את התוכנית האירופאית עוד לפני המועד הזה. סביר להניח שההסדר האירופאי יהיה המינימום שבמינימום שיבוצע בישראל, וזאת בתקווה שהיועצת המשפטית לממשלה לא תאשר הסדר פשרה פחות מועיל לבעלי הרכב.

לכן, ההמלצה שלנו לכל ישראל בעל פיג'ו, סיטרואן DS או אופל – בהווה או בעבר – שנפגע כלכלית מכשל במערכת האוריאה היא להשיג את העתקי החשבוניות לתיקונים שהוא ביצע, ולשלוח אותם בצרוף מכתב דרישה קצר ומנומס למחלקת השירות של דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו-סיטרואן לישראל.

במקביל אפשר לשלוח את העתק המכתב גם אלינו, אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

פיג'ו וסיטרואן: אלפים נפגעו מכשל סדרתי במערכת האוריאה
פיג'ו-סיטרואן לקחה אחריות על כשל האוריאה אבל שכחה לספר על זה ללקוחות
הכשל במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן מתפשט באירופה וזה עשוי לקדם פתרון למחלה של המכוניות האלה בישראל

כשל האוריאה: פיג'ו-סיטרואן-אופל פיצתה באיטליה ונתבעת בבלגיה. ישראלים משלמים כמו גדולים

The post ניצחון אדיר לבעלי הרכב: סטלנטיס תחזיר כסף לנפגעי כשל האוריאה appeared first on TheCar.

בקשת האישור הוגשה על-ידי עו"ד גולן נפתלי ונטען בה ש'יוניון מוטורס' מטעה צרכנים וגורמת להם לנזקים. אלא שבאופן תמוה למדי מוגדרת קבוצת הנפגעים כ"כל מי שהוטעה (על ידי היבואנית) בעניין מעמדו של רכב מתוצרת טויוטה שיובא ונמכר בישראל שלא באמצעותה" – וזאת בלי לפרט מי שייך לקבוצה הזאת או אפילו להציג מספר מבוסס של נפגעים לכאורה.

לדברי התובעים, בהתאם לסעיף 49 ב'חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב' חייבת היבואנית הרשמית "לממש את האחריות שנותן יצרן הרכב לכל רכב מהתוצרת שאותה הוא מייבא".

כבר בפתח הדברים מזכיר עו"ד נפתלי את ההליך המשפטי שניהלו מספר יבואנים ישירים (בהם גם יוניון מוטורס) כנגד משרד התחבורה בבית המשפט לעניינים מנהליים החל משנת 1999. היבואנים ניסו לתקוף את החובה החוקית הזאת אך הפסידו גם באותה ערכאה וגם בערעור שהוגש לבית המשפט העליון. הפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון, כך נטען בבקשת האישור, קובעת שהמחוקק התכוון "לאפשר לרכבים שמגיעים לארץ שלא באמצעות היבואן הישיר את מימוש האחריות שניתנה להם בארץ שבה נרכשו", וזאת לטובת "קידום התחרות בענף ייבוא הרכב ונטרול היתרון התחרותי המוקנה ליבואנים ישירים".

הבולמים מזועזעים

כאמור, מגיש התובענה רכש טויוטה יאריס קרוס מיבואן מקביל. על-פי הנטען בבקשת האישור כעבור קצת פחות משנה (חלק מן התאריכים בבקשה ככל הנראה שגוים) הוא חש שקיים כשל בבולמי הזעזועים האחוריים של הרכב. לדבריו, כאשר פנה אל סוכנות משנה של טויוטה כדי לממש את אחריות היצרן נטען בפניו שמכיוון שהרכב לא יובא על-ידי יוניון מוטורס הוא לא יקבל תיקון על-חשבון היצרנית.

בשונה מלא מעט בקשות אישור שמובאות על-ידינו כאן – נדמה שבבקשה הספציפית הזאת יש הרבה "חורים" שעשויים או עלולים (תלוי בעיני מי) להפיל אותה כבר בשלבים מוקדמים.

עם זאת, לא מן הנמנע שעצם פתיחת ההליך תציף עדויות למקרים אחרים שעשויים לבסס את הטענות שנטענות – לכן חשוב להעלות אותן כאן ולבחון – באמצעות תגובות שנקבל מבעלי רכב מיבוא מקביל – האם יש בה ממש.
"חור" ראשון הוא שהבקשה כולה נסמכת על מקרה בודד אשר התרחש ככל הנראה בסוכנות משנה של טויוטה, וכל התיעוד שצורף לבקשה נשען על שלוש הקלטות קצרות של שיחות טלפוניות עם נציגים אשר לא בהכרח מבינים או מכירים את נהלי החברה.

אם לא די בכך – בעוד שבתביעה עצמה נטען שהתקלה שכביכול צריכה להיות מכוסה על-ידי האחריות היא ב"בולמי הזעזועים", בהקלטת השיחה עם נציגת המוסך מדבר איתה התובע על תקלה של מיסב, "לאגר".

החולשה העיקרית היא שאין עדות לכך שהתובע עשה מאמץ סביר לפנות אל גורמים בעלי סמכות בחברה, למשל באמצעות פניה בכתב אל יוניון מוטורס עצמה, או לפתור בעיה אמיתית ברכב שלו בדרכים מקובלות. לא נרחיק לכת עד כדי טענה כאילו שמדובר בהקלטת מכוונות של שיחות עם עובדים זוטרים שנועדו לביים מהומה על לא מאומה, אבל גם לא נכחיש שהתחושה הזאת מרחפת ברקע.

העובדה היא שבסופו של דבר התובע בחר שלא לתקן את התקלה הנטענת. יתרה מכך: הוא אף לא צרף לתביעה הוכחה שברכב קיימת תקלה שחייבת להיות מכוסה במסגרת אחריות היצרן.

בהיעדר חוות דעת אובייקטיבית תיתכן למשל אפשרות שהתקלה המתוארת נגרמה בגלל בלאי, ובמקרה כזה התיקון לא מכוסה על-ידי אחריות היצרן גם לו היה מדובר במכונית של מנכ"ל יוניון מוטורס בכבודו ובעצמו.
"חור" נוסף (ולא אחרון) הוא צירוף של תמלול של שיחה אחרת שביצע לכאורה היבואן המקביל שייבא את המכונית עבור התובע. גם מן השיחה האחרת עולה לכאורה תמונה של סירוב של סוכנות משנה (וגם כאן השיחה היא עם עובדת זוטרה) לתקן רכב מיבוא מקביל במסגרת אחריות היצרן.

ומדוע הקלטה כזאת היא יותר "חור" מאשר "הוכחה למגמה"? מפני שההקלטה האחרת בוצעה לכאורה בשנת 2019 וצריך להניח שהיבואן המקביל ייבא מכוניות מתוצרת טויוטה בין 2019 ל-2024. אם במשך יותר מ-4 שנים לא תועדו מקרים נוספים על-ידי מי שיש לו לכאורה עניין לגרום ליוניון מוטורס לממש את אחריות היצרנית – זה מחליש במידה רבה את הטענות.

בעלי רכב מיבוא מקביל – השמיעו קול

החלק המשעשע בבקשת האישור הוא הניסיון להגדיר את היקף קבוצת הנפגעים באמצעות קביעה משונה לפיה כ-4% מכלי הרכב מתוצרת טויוטה שנמכרו בישראל יובאו ביבוא מקביל. מדוע 4% ולא 6% מדוע לא 10% או 2%? למנסח הבקשה פתרונים.

מגיש הבקשה היה אמור לבסס נתון כזה על חוות דעת מקצועית כלשהי, וזה לא ניכר מנוסח הבקשה. הוא גם יכול היה לעשות פעולה הרבה יותר פשוטה ואפקטיבית: לפנות אל משרד התחבורה ולקבל נתונים מדויקים אודות מספר המכוניות מתוצרת טויוטה שיובאו ארצה שלא על-ידי יוניון מוטורס. לו היה טורח לעשות כך הוא היה מקבל גם מספר מדויק וגם אסמכתא רשמית.

מה שעוד יותר מגוחך זה שבין אם מדובר ב-1,000 כלי רכב שיובאו ביבוא מקביל או 300 או 10,000 או ב-10% – אין לכך שום משמעות. כל עוד שאף אחד מבעלי הרכב האלה לא התלונן על כך שפנה לקבל תיקונים במסגרת אחריות היצרן וסורב – אין בכלל על מה להתלונן. לעומת זאת – אם ישנם 100 או 1,000 נפגעים כאלה זה כבר יכול להגדיר בעיה וגם את קבוצת הנפגעים ממנה.

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט לאשר את הבקשה כתובענה ייצוגית ולהורות ליבואנית טויוטה להשיב לכל בעלי הרכב הרלוונטיים כל סכום כסף ששולם תמורת תיקון שהם ביצעו על חשבונם למרות שהוא היה אמור להיות מכוסה באחריות יצרן.

זאת יכולה להיות דרישה הגיונית וסבירה אם באמת יש נפגעים ואם יש דרך לאפיין אותם, אלא שמיד לאחר הבקשה הזאת מעלה בא כוח התובע את ההערכה ש"יהא זה קשה עד בלתי אפשרי לאתר את כל חברי הקבוצה".

התוספת המתבקשת שלנו היא שגם אם אפשר לאתר בעלים של כלי רכב שיובאו ביבוא אישי ונאלצו לשלם מכיסם על תיקונים שלדעתם היו צריכים להיות מבוצעים במסגרת אחריות היצרן – לא קל לקבוע מנגנון שיבחין בין תקלות שבאמת מכוסות על-ידי האחריות לבין כאלה שלא.

שורה תחתונה

ההימור שלנו הוא שהתובענה הייצוגית הזאת לא תעלה לשלב הבתים ובטח שלא לשלב הגמר, אבל זה לא אומר שהיא לא מרימה דגל.
לכן – אם רכשתם רכב שיובא ביבוא מקביל או אישי ולא קיבלתם מן היבואנית הרשמית תיקון במסגרת אחריות היצרן (כל יצרן, לאו דווקא טויוטה) – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

תגובת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה לישראל: "יוניון מוטורס עומדת בכל דרישות החוק ועד היום תיקנה תחת אחריות יצרן אלפי רכבים בייבוא מקביל וכך נמשיך לעשות".

לקריאה נוספת:

מקבלת אחריות: יבואנית בלעדית חייבת לטפל ברכב מייבוא מקביל ואישי

עשר שנים למהפכת יבוא הרכב הכושלת של ישראל כץ

האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי?

The post האם יבואנית טויוטה פוגעת ביבוא מקביל על-ידי אי-כיבוד אחריות יצרן? appeared first on TheCar.

החל מחודש אפריל 2023 ניהל ארגון הצרכנים הבלגי משא ומתן עם סטלנטיס בדרישה לפצות את בעלי הרכב שנפגעו ולפני כשלושה חודשים אף פתח בהליכים משפטיים כנגד יצרנית הרכב.

לטענת הארגון הבלגי – בתחילת אוקטובר 2023 הסכימה סטלנטיס לפצות את כל בעלי הרכב האיטלקים של מכוניות מתוצרתה שנתקלו בבעיות במערכת האוריאה, ולהחזיר להם את מלוא העלויות שנגרמו להם בהתאם לגיל ולקילומטראז' של הרכב שלהם. הארגון הבלגי טוען שאין סיבה לקפח את בעלי הרכב בבלגיה ולא להעניק להם פיצוי דומה.

אגב, חשוב להדגיש שסטלנטיס לא התנדבה או הזדרזה לפצות את האיטלקים אלא נכנעה להליך שקיימה כנגדה רשות התחרות האיטלקית, וזאת בעקבות תלונה שהגיש אצלה ארגון צרכנים איטלקי. אם מישהו חושב שרשות התחרות הישראלית תפעל באותו אופן כנראה שהוא חי בסרט, או שמצבו אפילו יותר קשה מזה.

אצלנו, בישראל, התנהלו בחודשים האחרונים ניסיונות גישור בין נציגי סטלנטיס לבין עורכי הדין שהגישו בשנת 2021 תביעות ייצוגיות באותו נושא, אולם לפני כחודשיים פסק רמי חיימוביץ, שופט בית המשפט המחוזי מרכז, ש"הפישור מתקיים ממאי 2023 ונראה כי מיצה את עצמו". השופט חיימוביץ קבע שדיון פיזי ראשון בפרשה יתקיים בפניו ב-9 בדצמבר השנה.

לא מיותר להזכיר שבאוגוסט 2023 הכריזה סטלנטיס על קריאה לתיקון של 34 דגמים שונים מהם יוצרו יותר ממיליון כלי רכב ממותגי פיז'ו, סיטרואן, DS, אופל ופיאט כדי לבדוק ובמידת הצורך להחליף את מזרק האוריאה של המערכת הזאת, אשר גורם גם בישראל לתקלות רבות.

בתיאור התקלה נכתב שהממיר הקטליטי (SCR) של מנועי הדיזל מושבת עקב כיול שגוי של מערכת האלקטרוניקה שמנהלת את משאבת האוריאה, ושמזרק אוריאה לא תקין עלול לגרום לפליטות זיהום אוויר גבוהות מן המותר.

מאז שאנחנו, במערכת TheCar, מסקרים את הפרשה התקבלו אצלנו קרוב ל-300 פניות של בעלי רכב שטוענים שהכשל הסדרתי הנטען היכה גם ברכב שלהם ובכיס שלהם, ושעל אף הבטחות שקיבלנו – היצרנית והיבואנית לא לוקחות אחריות ולא מפצות את כל הנפגעים. כאילו כדי להוסיף חטא על פשע – עלויות התיקון שמדווחות לנו גבוהות במידה רבה מעלויות התיקון שמצוטטות באירופה.

מערכת האוריאה ברכב שלכם התקלקלה? כתבו אלינו אל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

פיג'ו וסיטרואן: אלפים נפגעו מכשל סדרתי במערכת האוריאה
הכשל במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן מתפשט באירופה וזה עשוי לקדם פתרון למחלה של המכוניות האלה בישראל
לראשונה בישראל: שלוש יבואניות רכב מתקוטטות על מותג סיני

The post כשל האוריאה: פיג'ו-סיטרואן-אופל פיצתה באיטליה ונתבעת בבלגיה. ישראלים משלמים כמו גדולים appeared first on TheCar.

בתביעה הייצוגית, שהוגשה על-ידי עו"ד תומר ברם בשנת 2019, נטען שבדגמים שונים מתוצרת טויוטה ולקסוס שיוצרו בין חודש ינואר 2007 ועד לחודש מרץ 2009 קיים פגם ייצור שכתוצאה ממנו משתנה המרקם של הדאשבורד והופך לדביק או סדוק, או שהוא "נמס". בבקשת האישור נטען שאנשי טויוטה מודעים לכשל הסדרתי, ולראיה הם תיקנו אותו בארצות הברית על חשבונם ואף השיבו שם כספים ללקוחות והאריכו את תקופת האחריות ל-10 שנים.

למרות זאת – כך נטען – הם לא דאגו באותה מידה ללקוחותיהם בישראל: לא רק שבעלי רכב נאלצו לשלם בין כ-8,000 לכ-18,000 שקלים כדי להחליף דאשבורדים פגומים או לנסוע במכוניות פגומות – טויוטה ונציגיה אף התעשרו על חשבון בעלי הרכב שרכשו מהם חלפים.

אנשי טויוטה ונציגיהם טענו מנגד שאין בעיה אמיתית בדאשבורדים אלא לכל היותר "שינויים קוסמטיים קלים שמתרחשים בחלק מכלי הרכב לאחר שימוש לאורך שנים בתנאים של חום ולחות גבוהים". הם גם טענו שלשינויים האלה אין השפעה על תפקוד הרכב או על הבטיחות ולכן לא חלה עליהם חובה להחליף דאשבורדים לאחר תום תקופת האחריות.

טענה אחרת של טויוטה, שקצת סותרת את הקודמת, היא שבמהלך שנת 2016 בוצע בישראל קמפיין שאפשר לבעלי רכב רלוונטיים להחליף דשבורד ללא עלות ולמעשה להאריך את האחריות לרכב ל-10 שנים מיום שעלה על הכביש. ארבע שנים קודם לכן, כך נטען, הוצעה "הטבה שירותית" נפרדת של זכאות להחלפת דשבורד בתנאים מסוימים לדגמי לנד קרוזר.

הדאשבורדים הנמסים של טויוטה ולקסוס

מהסדר הפשרה עולה שהתקלה הסדרתית קיימת בדגמי טויוטה אוונסיס, קאמרי, קורולה ולנד קרוזר 'פראדו', ובדגמי לקסוס RX, IS, ו-LS – אשר יוצרו בין 1.1.2007 ועד ל-28.3.2009.

הקבוצה הגדולה ביותר של כלי רכב שנפגעו כוללת את טויוטה קורולה, ואילו העלות הגבוהה ביותר של החלפת דאשבורדים היא בדגמי טויוטה לנד קרוזר ובכל דגמי לקסוס.

כמו ברוב התביעות הייצוגיות שמוגשות בישראל גם במקרה הזה טענות הצדדים לא נבחנו לגופן על-ידי בית המשפט ותחת זאת התקיים הליך גישור שבסופו גובש הסדר פשרה. בהסדר מסוג זה אף צד לא מודה בעובדות, ולרוב הוא פוגע בכל מי שנשמט מקבוצות הנפגעים שמוגדרות בו, כפי שקרה גם הפעם.

החלק הטוב של ההסדר מקנה לכל בעלי הרכב עם דאשבורד פגום את הזכות להביא את הרכב לבדיקה במוסך מורשה של טויוטה או לקסוס, ובמידת הצורך להחליף אותו תמורת דמי השתתפות עצמית.

אנשי טויוטה טענו שמכיוון שמדובר במכוניות בנות 15-17 שנים אין לטויוטה מלאי של דאשבורדים אך החברה תדאג לייצר כאלה במיוחד לצורך ההחלפה, וזה כמובן מסרבל את הליך התיקון.
כל מי שכבר תיקן את הדאשבורד במוסך מורשה של טויוטה יקבל פיצוי חלקי: מן הסכום ששולם על ידו ויוחזר לו יקוזזו דמי ההשתתפות העצמית, ולא יתקבל פיצוי על נזקים עקיפים.

ההישג החשוב של התביעה וההסדר הוא תיקון כשל סדרתי במכוניות בנות 15-17 שנים באופן שעשוי לשדרג את חלקן במידה רבה.

נקודות התורפה של ההסדר, מעבר לעובדה שבעלי רכב נדרשים לשלם תמורת תיקון כשל סדרתי שהיצרנית מודעת אליו – הן ראשית לכל משך זמן קצר של חודשים בודדים שבמהלכם חייבים בעלי הרכב להחליט אם לשלם את דמי ההשתתפות כדי לתקן את הרכב שלהם. ההסדר גם לא מבטיח באופן מוחלט שכל בעלי הרכב שכלולים בו יהיו מודעים לנושא או לזכויות שלהם.

בעיה לא פחות חמורה היא "מנהרת מילוט" שחצובה מתחת להסכם אשר מאפשרת לטויוטה לברוח מבלי לבצע החלפת דאשבורדים בכלל. במצב כזה ייתכן שגם בעלי רכב שירצו בכך לא יוכלו להחליף דאשבורדים.

בנוסף, באופן מאוד תמוה ההסדר הזה מקפח, ולמעשה זונח, את כל בעלי הרכב שתיקנו דאשבורדים פגומים על חשבונם במוסכים שאינם מורשי טויוטה, והוא אף מגביל באופן שערורייתי את סכום התביעה האישית שהם יכולים לתבוע את טויוטה. לחלק הזה של ההסדר אין הסבר מניח את הדעת, ומוזר ששני שופטי בית המשפט המחוזי לא טרחו לאזכר את הלקונה הזאת.

לאחר שההסדר הוגש לאישור בית המשפט התקבלה שם התנגדות של היועצת המשפטית לממשלה, והטיעונים שלה נגעו בעיקר לגובה דמי ההשתתפות העצמית, לכך שמי שתיקן את הרכב שלו במוסך לא מורשה לא זכאי לפיצוי ולאופן חישוב הגמול שיקבלו עורכי הדין שהגישו את התביעה.

היועמ"שית טענה – בצדק רב – שלא רק שהגמול לעורכי הדין מנותק מן התועלת הממשית שתצמח לקבוצת הנפגעים – הוא אפילו מעודד את טויוטה ואת עורכי הדין לצמצם את מספר הזכאים לפיצוי במקום להגדיל אותו.
בהמשך נאלץ בית המשפט להתערב פעמיים נוספות בעיצוב הסדר הפשרה עד שזה סוכם ופורסם בחודש מאי השנה. דיון אודות גובה הגמול של עורכי הדין התקיים בנפרד, והפך לחלק הכי מעניין בפרשה הזאת.

מה נותנים, מה מקבלים?

צריך לומר שעד כה לא פורסמו נתונים מדויקים אודות מספר כלי הרכב המעורבים שיזכו ליהנות מן ההסדר, אולם הקבוצה המקורית של כלי הרכב האלה כללה קרוב ל-14,000 מכוניות. מבין כל כלי הרכב שאינם לנד קרוזר – כ-88% הם דגמי טויוטה קורולה. כאמור – משך תקופת ההסדר מוגבלת לשנה – ומכיוון שהוא נכנס לתוקף ב-3 באוקטובר השנה זה אומר שכל בעלי הרכב הרלוונטיים חייבים לדעת עליו כדי להחליט במהירות כיצד לפעול.

מי שלא תיקן עד כה את הדאשבורד שלו יכול להגיע עם הרכב לבדיקה במוסך, ובמידה שייקבע שנדרשת החלפה הוא יידרש לשלם 1,250 שקלים (בתוספת 100 ש"ח במקרה של תשלום בכרטיס אשראי), ואז להמתין להודעה על המועד שבו תבוצע החלפת הדאשבורד. שווי ההטבה לבעל טויוטה קורולה שיבחר להחליף דאשבורד מוערך בכ-7,300 שקלים. בעלי טויוטה לנד קרוזר מן הקבוצה הרלוונטית יצטרכו לשלם 2,500 שקלים כדמי השתתפות (בתוספת 200 ש"ח לתשלום בכרטיס אשראי).

אם טויוטה ולקסוס לא יצליחו לספק לבעלי הרכב דאשבורדים חדשים תוך שנתיים ממועד ההזמנה – בעלי רכב יוכלו להחליף דאשבורד בכל מוסך שיכול לבצע עבורם את העבודה (אם יימצא כזה מוסך), או לקבל פיצוי בסך 2,250 שקלים (או 4,500 שקלים לבעלי לנד רובר). ככל שטויוטה תתעכב בביצוע ההחלפה לאחר ששולמו דמי השתתפות יקטן סכום ההשתתפות העצמית וטויוטה אף תצטרך להחזיר כסף.

כאמור – בעלי רכב שכבר תיקנו בעבר דאשבורדים פגומים במוסך מורשה של טויוטה ושילמו תמורת התיקון יקבלו את כספם בחזרה בניכוי 1,250 שקלים (או 2,500 שקלים לבעלי לנד קרוזר).

חשוב להדגיש שבעוד שטויוטה יכולה לפרוש את ביצוע התיקון על פני מספר שנים – בעלי רכב יכולים לפנות בבקשה להחלפת דאשבורד רק במשך תקופת ההסדר ולאחר מכן יאבדו כל זכות, כולל גם את האפשרות לתבוע את טויוטה. רק במהלך תקופת ההסדר יכול כל בעל רכב לבדוק אם הרכב שלו כלול בקבוצת כלי הרכב שזכאים לבדיקה (ובמידת הצורך להחלפת דאשבורד) וזאת על-ידי הקלדת מספר הרישוי של הרכב באתר האינטרנט של יוניון מוטורס או לקס מוטורס בישראל.

הסדר טוב, אבל הכל יחסי

שופט בית המשפט המחוזי יחזקאל קינר, אשר אישר את ההסכם, סיכם וכתב שהוא בחן את סיכויי ההצלחה של התביעה בין השאר לנוכח "גילם המופלג של כלי הרכב", מפני ש…"גילם… מהווה מכשול… שכן אם הייתה התביעה ממשיכה להתנהל אין להקל ראש בטענות המשיבות בדבר גבולות הזמן שיש לשים לאחריות לכלי רכב, וזאת בנוסף לטענותיהם האחרות… ההסכם מעניק אפשרות לחברי הקבוצה להחליף את הדשבורד… (ומביא) בחשבון אי קיומם של חלפים זמינים אצל (טויוטה) והצורך בייצור חלפים אלה…"

לגבי גובה ההשתתפות העצמית כותב השופט קינר שהיא "אינה גבוהה ביחס למחירו המלא של התיקון, ואני סבור כי מי שנושא הדשבורד אכן מציק לו והוא חפץ בהחלפתו, יהא מוכן לשלמה על מנת "ליהנות" מדשבורד חדש. מובן שעדיף היה אלף מונים אלמלא הייתה נדרשת השתתפות עצמית זו, אך בנסיבות הנוכחיות היא מהווה את הרע במיעוטו".

כדי להבין שמדובר בהסדר טוב, יחסית, די להשוות אותו להסדר השערורייתי שנקבע לגבי קיה ספורטאז'. בשונה מטויוטה, קיה לא הכירה באחריות שלה לכשל ולא ביצעה ניסיון לתקן חלק מכלי הרכב על חשבונה במסגרת אחריות מורחבת. יתרה מכך: אצל קיה מדובר בכלי רכב הרבה יותר חדשים אבל עלות ההשתתפות העצמית לכל בעל רכב יותר מאשר כפולה. מן העבר האחר לא מזיק להזכיר פרשה דומה עם דאשבורדים בעייתיים בדגמי מאזדה – שם לקחה היצרנית אחריות מלאה והחליפה פריטים פגומים על חשבונה, וללא דמי השתתפות כלל.

יש לכם תקלה סדרתית ברכב? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

כריות אוויר קטלניות בסיטרואן, DS ואופל: האם תביעה ייצוגית הצילה ישראלים?

ריקול משמעותי ל-BYD אטו 3 ודולפין, וזה אירוע חשוב וחיובי

קנית רכב משומש מחברת טרייד אין? כנראה שעבדו גם עליך

The post טויוטה ולקסוס יחליפו דאשבורדים באלפי מכוניות בנות 17 בישראל appeared first on TheCar.

י.ג, באמצעות עורך דינו עידן איידן, הגיש לאחרונה בקשת אישור לתביעה ייצוגית כנגד סוזוקי והיבואנית שלה לישראל, חברת מכשירי תנועה, ונטען בה שכל בעלי סוזוקי סוויפט משנות הדגם 2017-2021 חשופים לאותה תקלה סדרתית וערך הרכב שלהם צנח, ושעשרות מהם נפרדו כבר מאלפי שקלים לצורך תיקון תקלות במזגן.

בחוות דעת מקצועית שצורפה לבקשה, ועליה חתומים פרופסור ערן שר וד"ר גדעון גולדויין, נטען שהמדחס, שמיוצר על-ידי ספקית החלקים היפנית הענקית 'דנסו' – תוכנן במקור עבור גז מזגנים ("קרר") ישן אשר פוגע באטמוספירה. לדבריהם, המדחס לא הותאם כראוי לגז המזגנים ה"ירוק" שנדרש משנת 2015 ואילך וכתוצאה מכך נוצרים חיכוך ובלאי מוגברים שהורסים את המדחס וגורמים לנזקים עקיפים למערכת הקירור.

עוד נטען שבסוזוקי מודעים לכשל סדרתי כזה ולכן מחליפים על חשבונם מדחסים פגומים ומאריכים את האחריות עליהם ל-7 שנים ללא הגבלת קילומטראז' – אלא שזה קורה ביפן, בדגמים אחרים שבהם (לדברי שר וגולדויין) מותקן מדחס דומה – אבל לא בסוזוקי סוויפט הישראלית.

בית המשפט מתבקש להכיר בתביעה כייצוגית ולחייב את סוזוקי לפצות את כל בעלי סוזוקי סוויפט משנות הדגם 2021-2017 שנאלצו להוציא כספים לתיקון פגם במערכת מיזוג האוויר. בנוסף נתבעת היצרנית להודיע על התקלה לכל בעלי הרכב הרלוונטיים ולזמן אותם לאבחון וטיפול, להאריך את האחריות לכל תיקון נזק למשך 10 שנים ולפצות את בעלי הרכב עבור ירידת ערך ו"נזקים בלתי ממוניים שנגרמו להם" כמו אובדן הנאה, אובדן זמן ואובדן נוחות.

אשמים אבל לא אחראים

סוזוקי ושלוחותיה מתפרנסות יפה ממכירה חוזרת ונשנית של מדחסי מזגנים, כך נטען בבקשה, למרות שמדובר ב"מדחס פשוט מבחינה מכאנית… שאמור להיות בעל בלאי נמוך ביותר – כזה שצריך לפעול כשורה במשך שנים ארוכות לאחר עליית הרכב לכביש".

בשונה מרכיבים אחרים, למשל רצועת תזמון שצריך להחליף כל כמה עשרות אלפי קילומטרים או שנות שימוש – מדחס מזגן הוא מסוג המערכות שאמורות לשרוד לכל אורך חיי הרכב ובוודאי שלא אמורות להתקלקל כל שנה או שנתיים. "לא בכדי", נכתב בבקשה, "היצרנית לא פרסמה – במסגרת המלצותיה לתחזוקת כלי הרכב – הוראות כלשהן ביחס לתחזוקה או תחלופה נדרשת לרכיב המדחס".

בבקשת האישור מובאות תלונות לא מעטות של בעלי סוזוקי סוויפט נוספים שטוענים שנפגעו מאותה תקלה ממש, ונטען שזה "מעיד על פגם רוחבי וסדרתי הקיים בכלי הרכב שבנדון".

במרכז בקשה זאת, כמו במספר תביעות ייצוגיות אחרות שמתנהלות כיום בישראל, עומדת שאלת "האחריות שאחרי האחריות" – כלומר באיזו מידה אחראית יצרנית רכב לתקן תקלות במכוניות ותיקות – בדגש על כאלה שלא נגרמות כתוצאה מאי ביצוע פעולות תחזוקה במועדן, או משימוש רשלני ברכב.

עוד לפני קריאת התגובה של סוזוקי לבקשה, שתוגש בוודאי תוך מספר חודשים, אפשר לנחש ששתי טענות הגנה מרכזיות יהיו שלא מדובר בתקלה בעלת אופי בטיחותי (ובמקרה הזה זה כנראה נכון) וש"אחריות המוצר" של סוזוקי מוגבלת לכתב האחריות, כלומר לשלוש שנים או 100,000 קילומטרים. סביר שגם במקרה הזה הנתבעים יטענו שמי שקונה רכב – חדש או משומש – לא מצפה שהוא לא יתקלקל לעולם.

בין אם תעלה או לא תעלה טענה כזאת – כל מי שרוכש "רכב יפני" חדש או משומש – ומוכן לשלם פרמיה תמורת האמינות הנתפשת שלו – צריך לשאול את עצמו מה היצרנית חושבת על המוצר שלה ועל היחס שהיא צריכה להעניק ללקוחותיה בישראל.

אפשר להתווכח אם סביר או לא סביר שאורך החיים של מדחס של מיזוג אוויר יהיה שנה או שנתיים או שלוש, אבל אם מערכת שלא זקוקה לתחזוקה דורשת החלפה או תיקון בכל כמה שנים – המשמעות היא שהעלות הזאת הופכת להיות חלק מעלות התחזוקה הכוללת של הרכב. את זה צריך לקחת בחשבון כל מי שמתכוון לקנות סוזוקי.

לחילופין – ייתכן שטענת ההגנה של סוזוקי תהיה אחרת לגמרי (או שתיטען בנוסף), וייאמר שבכלל אין שום תקלה סדרתית אלא כמה מקרים בודדים שלא מעידים על שום דבר.

יהיו טענות ההגנה אשר יהיו – נראה שגם במקרה הזה אפשר לפתור את המחלוקת בדרך פשוטה, וזאת עוד לפני שסוזוקי תגיש את תשובתה ולפני שבית המשפט יידרש להיכנס לעובי הקורה.
אם סוזוקי מייצרת כלי רכב אמינים שהולמים את התדמית שלה בישראל, ובוודאי אם בניגוד לנטען בבקשה אין בכלל תקלה סדרתית במדחסים – תתכבד סוזוקי ותאריך את האחריות למערכת המיזוג ל-10 שנים.

אם אין במדחס הזה תקלה סדרתית אז סוזוקי לא תידרש לשלם שקל כי לא יהיה מה לתקן, ואם יש בעיה – סוזוקי תצדיק את האמון של הלקוחות במוצריה באמצעות לקיחת אחריות.

יש לכם תקלה בסוזוקי סוויפט או בכל דגם אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com או מלאו את הטופס המצ"ב:

לקריאה נוספת:

סוזוקי סוויפט 2024 במבחן דרכים
אין עצירה: סוזוקי שוב קוראת לתיקון באירופה בגלל תקלת בלמים. האם זה יתוקן גם בישראל?
תגידו שלום לג'ימני: סוזוקי מפסיקה לשווק מספק דגמי מפתח באירופה

The post מחלה כרונית בסוזוקי סוויפט 2017-2021: כשל במדחס המזגן appeared first on TheCar.

יותר מחצי שנה לאחר מכן, כאשר הן נאלצות לתקן את אותו כשל ביותר מ-600,000 מכוניות באירופה, צפון אמריקה, המזרח התיכון, אפריקה ואמריקה – ישנם לפחות 20,800 בעלי רכב ישראלים שחייבים כנראה תודה למוסד התביעות הייצוגיות שבזכותו תוקנה התקלה המסוכנת הזאת ברכב שלהם כבר לפני ארבע שנים.

אבל האם כל הכריות הקטלניות בישראל תוקנו? כדי להשיב לשאלה הזאת נדרשת תשומת הלב והפעולה של בעלי הרכב.

פצצה קטלנית ברכב שלך

מזה יותר מעשר שנים אנחנו מסקרים כאן בהרחבה את פרשת כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה, ולאורך כל התקופה אנחנו מכוונים אצבע מאשימה אל משרד התחבורה ואל השרים והשרות הרלוונטיים ומתריעים שבגללם ימותו אנשים בישראל.

בקיצור נמרץ – חברת טקאטה היפנית ניסתה לחסוך כמה דולרים על כל כרית-אוויר שהיא ייצרה ולכן בחרה לבנות מנגנוני ניפוח עם חומר נפץ זול מסוג חנקת אמוניום – אותו חומר שאוחסן על-ידי חיזבאללה בנמל בירות וכתוצאה מן הפיצוץ שלו באוגוסט 2020 נהרגו 218 תושבי העיר ויותר מ־7,000 מהם נפצעו.

מנהלים בטקאטה ידעו שמדובר בחומר לא יציב ומסוכן אבל הסתירו מידע שהיה להם לגבי תאונות ותקלות, ובמהלך השנים הם ייצרו יותר מ-100 מיליון מנגנוני ניפוח שמכילים אותו. הבעיה היא שחנקת אמוניום הופכת פחות ופחות יציבה ככל שחולף הזמן וככל שהחומר נחשף ללחות ולחום, ועם השנים גדלה עוצמת הפיצוץ שהחומר הזה מייצר.

כאשר מופעלים מנגנוני ניפוח מתוצרת טקאטה – בין אם במהלך תאונה ובין אם בגלל תקלה חשמלית – חנקת האמוניום מתפוצצת בעוצמה ומרסקת את מיכל הפלדה שבתוכה היא מאוחסנת. רסיסי מתכת לוהטים עפים כאילו שמדובר ברימון יד בתוך תא הנוסעים, והם פוצעים או הורגים את הנהג או את נוסעיו.

למרבה התדהמה – שום דבר מכל זה לא הזיז עד היום לאנשי משרד התחבורה הישראלי או לשרים ולשרות הרלוונטיים – והם מעולם לא ביצעו בחינה רצינית כדי לאתר את כל המכוניות שנמכרו בישראל עם פצצה מתקתקת שהופכת עם השנים לקטלנית יותר ויותר.

הפרשה שאנחנו חושפים כאן היום לראשונה מחזקת את הטענות ואת החששות שלנו, ומדגימה בפעם המי-יודע-כמה שגם יצרניות הרכב יודעות שבישראל יש להן עסק עם חבורת ליצנים חסרי יכולת ומצפון – וזה מאפשר להן להתעלם אצלנו מאותם תיקוני תקלות בטיחותיות שהן מבצעות בחו"ל.

כסף גדול וניהול סיכונים

קבוצת סטלנטיס – האיחוד של פיג'ו-סיטרואן עם פיאט-קרייזלר – "ירשה" בעת ההקמה שלה גם את הנטל היקר שכרוך בהחלפת מיליוני כריות-אוויר תקולות.

טקאטה, החברה שפשעה, פשטה את הרגל בגלל הפרשה וליצרניות הרכב שהתקינו כריות כאלה אין כיום אפשרות להטיל עליה את העלות האדירה שכרוכה בהחלפתן והן נאלצות לשאת בה בעצמן. חלק מן היצרניות החליפו כבר מיליוני מנגנוני ניפוח וכריות תקולות, אבל יצרניות אחרות עשו ועושות ככל שביכולתן כדי לדחות את הפעולה המתבקשת בטענות שונות ומשונות.

בסיטרואן, באופל ובהנהלת סטלנטיס מכירים מזה שנים את הסכנה שכרוכה בכריות הקטלניות שמותקנות בדגמים שונים של סיטרואן, DS ואופל שיוצרו בין השנים 2009-2019.

כבר לפני מספר שנים החלו אנשי סיטרואן להחליף כריות בדגמים שונים של סיטרואן ו-DS ב"טריטוריות של צרפת מעבר לים", למשל בגוואדלופ, גיאנה ואפילו באי ראוניון – כלומר באיים הקאריביים, אפריקה והאוקיאנוס ההודי.

תחקיר של העיתון הצרפתי הנחשב 'לה מונד' חשף שמאז שנת 2018 אירעו בגוואדלופ 11 תאונות שעשויות להיות קשורות לכשל כריות האוויר מתוצרת טאקאטה, מהן ארבע תאונות קטלניות שבהן נהרגו חמישה בני אדם.
'לה מונד' מתאר תאונה שבה נהרג צעיר בן 26 בגלל כרית האוויר ברכב שלו, ובתחקיר שפרסם העיתון הצרפתי החשוב 'לה פיגרו' מדווח על מות אישה בת 44 בגוואדלופ לאחר שכרית האוויר שלה נופחה ללא כל סיבה (לא בגלל תאונה). 'לה פיגארו' ציטט מדוח נתיחת גופת האישה שבו נקבע שסיבת המוות היא ש"חלק מתכתי של כרית האוויר פגע בראשה".

לקריאה נוספת: רגע לפני הפיצוץ

אבל התחקיר המטריד ביותר בנושא זה פורסם בעיתון הצרפתי 'לה פריזיאן', שם צוטטו בכירי ארגון ממשלתי (שמקביל ל'מועצה לצרכנות' שלנו) אשר טוענים שסטלנטיס – בעלת הבית של סיטרואן, DS ואופל, חייבת לבצע קריאה לתיקון בלא פחות מ-1.4 מיליון כלי רכב בצרפת ובכ-8.2 מיליון מכוניות ברחבי העולם – כלומר יותר מפי 13.5 שניים מכפי שהיא מבצעת כרגע ברחבי העולם. מבין אלה, קרוב ל-6 מיליון כלי רכב יוצרו על ידי אופל וקצת יותר מ-2.3 מיליון על ידי סיטרואן ו-DS.

אנשי סטלנטיס טענו בפני תחקירני העיתון שהנתון הזה מוגזם, וש"לא זוהו סיכונים לדגמים עם רכיבים אחרים…". עוד הם מסרו ש"כרגע לא מתוכננת פעולת ריקול קרובה נוספת… הסיכונים הקשורים לכריות האוויר של טקאטה מנוטרים ומנוהלים באופן רציף על ידי בדיקות שגרתיות".

מה שמעניין בתגובה הזאת הוא הדמיון המחשיד לתגובה של סיטרואן לתביעה ייצוגית שהוגשה כנגדה בישראל בתחילת שנת 2019. כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה טענה סיטרואן בפני בית המשפט בישראל ש"פרשת טקאטה", כפי שנחשפה בארצות הברית, לא רלבנטית לרכבים מתוצרתה שמשווקים בישראל מפני שמדובר בדגמים שונים של מנגנוני ניפוח-כריות מאלה שנקראו לתיקון בארה"ב, ומפני שאלה יוצרו במפעל של טקאטה בגרמניה ולא במפעליה בארה"ב ובמקסיקו.

עוד נטען ש"מעולם לא התרחש אירוע כשל בעת הפעלת כרית אוויר המצוידת במתקן ניפוח מסוג SDI 230kPa (הדגם שלטענת סיטרואן מורכב במכוניותיה – ג.מ.) אשר יוצר במפעל בגרמניה, באף רכב של אף יצרנית רכבים, ובכלל זה ברכבים מתוצרתה של סיטרואן".

למרות זאת, כבר בשנת 2020 – ארבע שנים לפני שסטלנטיס החלה לבצע את הריקול הנוכחי שלה באירופה וברחבי העולם – סיטרואן הודיעה לבית המשפט בישראל ש"לנוכח מידע חדש אשר התגלה רק לאחר הגשת הבקשה לאישור כמפורט להלן, סיטרואן החליטה לבצע קריאה חוזרת, כלל עולמית ובכלל זה בישראל, אשר במסגרתה יוחלפו כריות האוויר מתוצרת Takata. מדובר בהחלטה ביחס לרכבי סיטרואן ברחבי העולם, ואין קשר בין הגשת הבקשה לאישור לבין החלטה זו…".

על פניו נראה שאנשי סיטרואן לא אמרו אמת, ולכל הפחות לא את כל האמת. ראשית, "קריאה לתיקון כלל עולמית" מבוצעת רק כעת – 4 שנים לאחר אותה תגובה. שנית, במבחן התוצאה ובמילים פשוטות – נראה שהתביעה הייצוגית שהוגשה אצלנו היא זו ש"עודדה" את סיטרואן להחליף בישראל כריות-אוויר מסוכנות ארבע שנים לפני שהן מוחלפות בצרפת וברחבי העולם.

השאלה היא כמה אנשים – בצרפת ובעולם – נפצעו או חלילה נהרגו כתוצאה מן ההשתהות הזאת, וצריך לקוות שבצרפת או באיחוד האירופאי יהיו מי שיבדקו את הנושא ויספקו תשובה.

עד אז אסור לשכוח את האינטרס הכלכלי: בדיווחים הכספיים של קבוצת סטלנטיס לסיכום שנת 2023 נכתב שהחברה הקצתה 951 מיליון אירו "למימון הארכת קמפיין הריקול של כריות האוויר של טקאטה", וזה ממחיש שמדובר בכסף גדול.

הפסקת שימוש מיידית ברכב!

בחודש מאי השנה נשלחו בצרפת מכתבי התראה לכ-180,000 בעלי סיטרואן C3 ועוד 65,149 מכוניות מדגם DS3 שיוצרו בין 2009 ל-2019 ובו הם התבקשו להפסיק לנהוג במכוניות שלהם באופן מיידי. "סיטרואן מבקשת ממך להפסיק לנהוג ברכב שלך באופן מיידי", נכתב במכתב, "בגלל שכריות האוויר עלולות לגרום לפציעה חמורה או למוות".

בחודש יוני השנה פרסמה אופל (ומקבילתה בבריטניה, ווקסהול) קריאה לתיקון של אסטרה, מוקה, מריבה, קסקדה, וקטרה וזאפירה אשר יוצרו באותן שנים, ובתיאור הכשל הסדרתי נכתב ש"חומר ההנעה שמשמש במנגנון ניפוח כריות האוויר של הנהג עלול להתקלקל כאשר הוא נחשף לטמפרטורות גבוהות מאוד ולרמות לחות גבוהות מאוד. (כאשר הוא מופעל) עלול לחץ פנימי מוגזם לגרום למנגנון להתפוצץ, ושברי מתכת עלולים לעבור דרך חומר הכרית ולגרום לפציעה של הנהג והנוסעים".

לדברי דוברות אופל, בקריאה זאת לתיקון נכללו 29,000 כלי רכב עם כריות אוויר מתוצרת טקאטה.

במקביל הרחיבה סיטרואן את הקריאה לתיקון ל-587,020 כלי רכב מדגמי C3 שיוצרו בין השנים 2009 ל-2017 ונמכרו ב-24 מדינות שונות בדרום אירופה, אפריקה והמזרח התיכון, ולעוד עשרות אלפי מכוניות מדגמי סיטרואן C4 ו-DS4 ו-DS5.

בקריאה שפורסמה באירופה נכתב שהכשל במנגנון הניפוח בכרית האוויר של הנהג ו/או הנוסע הקדמי עלול להוביל לפתיחה לא מבוקרת וש"שחרור רסיסי מתכת עלול לפצוע את הנוסעים בעת פתיחת כרית האוויר".

אנשי סיטרואן הודיעו לעיתונות הצרפתית ש"חיוני שכל בעלי סיטרואן C3 ו-DS3 שיוצרו בין 2009 ל-2019 יבדקו אם רכבם מושפע מהריקול הזה. על ידי ציות מיידי להוראות המותג, הבעלים יכולים להבטיח את הבטיחות שלהם ושל הנוסעים שלהם. סיטרואן מודעת לחרדה שמצב זה עלול לגרום ותומכת בגלוי בקמפיין הריקול ומתחייבת להחליף את כריות האוויר ללא תשלום.

האם כל המכוניות בישראל תוקנו?

בתגובה לשאלות שהעברנו ליבואנית פיז'ו, סיטרואן, DS ואופל בישראל לא קיבלנו תשובה לשאלה אם מאז פרסום הריקול באירופה ובעולם הורחבה גם אצלנו, בישראל, הקריאה לתיקון.

הנתונים היחידים שקיבלנו מן היבואנית הם שבישראל הוחלפו כריות-אוויר ב-14,186 מכוניות מדגמי אופל, 6,592 מכוניות מדגמי סיטרואן, ו-112 מכוניות עם סמל של DS. עוד טוענים אנשי היבואנית ש"כל המכוניות שהיצרן כלל ברשימה שלו, טופלו", וש"בוצעה החלפה מלאה של הכרית ולא רק בדיקה ויזואלית או חשמלית".

חשוב להדגיש שיבואניות רכב לישראל מבצעות את ההנחיות של יצרניות הרכב וגם מדווחות עליהן למשרד התחבורה, אבל הפגם בשיטה הישראלית הוא שמשרד התחבורה לא מוודא שיצרניות רכב מודיעות ליבואניות על כל התיקונים שהן נדרשות לבצע.

בישראל פורסמו בשנת 2020 מספר קריאות לתיקון של דגמי DS, סיטרואן ואופל לנוכח "אפשרות לליקוי בעת פתיחת כרית אוויר" ב-DS3 ,DS4 ,DS5 שיוצרו בין יוני 2010 לסוף שנת 2018, ושל סיטרואן C4 ו-C3 שיוצרו מיוני 2010 ועד דצמבר 2018.

בשנת 2022 פרסמה אצלנו אופל קריאה לתיקון של דגמי מריבה, זאפירה, וקטרה, קאסקאדה ואסטרה שיוצרו בין פברואר 2006 ועד ליולי 2019 בגלל "אפשרות לליקוי בעת פתיחת כרית אוויר" וכן קריאה לאופל מוקה שיוצרו בין אפריל 2014 ועד למרץ 2019 בגלל "אפשרות לליקוי בכרית אוויר של הנהג". שנה לאחר מכן פרסמה אופל קריאה לתיקון של אסטרה שיוצרה במהלך ינואר 2014 בגלל אותה סיבה.

משרד התחבורה לא מפרסם לציבור בכמה מכוניות מדובר וגם לא טורח לבדוק אם יש מכוניות נוספות שצריך לתקן אבל יצרניות מחליטות – משיקולים שלהן – לא לתקן אותן. מצב כזה מחייב אותנו להגדיר את כל הדגמים שזומנו לתיקון באירופה ויוצרו בין השנים 2009 ל-2019 כ"קבוצת סיכון", ומטיל על בעלי הרכב הרלוונטיים את הצורך לבדוק מה מצבם.

אם אתם הבעלים של סיטרואן C4 ו-C3, DS3 ,DS4 ,DS5, או אופל אסטרה, וקטרה, מאריבה, זאפירה, מוקה או קסקאדה שיוצרו בין 2009 עד 2019, כולל – חשוב לוודא אם אכן בוצעה ברכב שלכם החלפה של כרית אוויר במסגרת "ריקול". אם לא הוחלפה ברכב שלכם כרית אוויר – שלחו אלינו את פרטי הרכב לכתובת editor.thecar@gmail.com – ואנחנו נבדוק אם יש צורך להחליף בו מנגנון ניפוח מסוכן.

חשוב להדגיש: סיטרואן ואופל הן לא יצרניות הרכב היחידות שאולי לא ביצעו בישראל החלפות של מנגנוני ניפוח מתוצרת טקאטה. רשימת היצרניות שהיו צריכות לבצע תיקונים כאלה כוללת את רוב היצרניות היפניות וגם יצרניות אמריקניות ואירופאיות.

היות שבעלי רכב ונוסעים ברכב בישראל לא יכולים לדעת כמה כריות מסוכנות תוקנו בישראל וכמה עדיין לא הוחלפו – זאת חובת ממשלת ישראל להגן עלינו ולחקור סוף סוף את הנושא הזה לעומק.

לקריאה נוספת:

בעקבות חשיפת TheCar: יוחלפו כריות-אוויר ב-650 אלף מכוניות

5 דברים שחשוב לדעת על ריקול ברכב שלך ועל הרשלנות של משרד התחבורה

נוהגים בפורד עם כריות אוויר מתוצרת טקאטה? מהרו למוסך!

The post כריות אוויר קטלניות בסיטרואן, DS ואופל: האם תביעה ייצוגית הצילה ישראלים? appeared first on TheCar.

בנוסף, חלק מחברות הסחר מטילות על הרוכשים לשלם את אגרת העברת הבעלות שאמורה להיות משולמת על-ידי מוכר הרכב (ולעיתים אף יותר מכך), וזה עוד אחד מתוך סדרת "מנהגים ותיקים ופסולים" שהפכו – לטענת התובעים – לסטנדרט הישראלי (הבלתי חוקי לכאורה) בענף הסחר ברכב משומש.

אם בית המשפט יקבל את הטענות (בחלק מן התביעות או בכולן) או אם החברות השונות יגיעו להסדרים עם התובעים – עשוי כל מי שרכש רכב משומש מחברת סחר ברכב בשנים האחרונות לזכות לכל הפחות בכ-500 שקלים, או בפיצוי אחר תמורת חלק מן הנזק הכלכלי שנגרם לו.

במקור, לפני כשנתיים, קיבץ עורך הדין רם גורודיסקי את כל הטענות האלה ואת כל התובעים הייצוגיים והגיש שתי בקשות אישור שכל אחת מהן הוגשה כנגד מספר חברות סחר ברכב משומש. זאת מפני שהטענות המשפטיות בכל המקרים כמעט זהות. אלא שלאחר הגשת התשובות של חברות הסחר פסק בית המשפט שלכל חברה ישנם נהלים ואופן התנהלות שונה, וייתכן שגם הטענות העובדתיות כנגדן שונות – ולכן הבקשות נמחקו וכעת הוגשו מחדש ובנפרד. בדיעבד, מהלך זה אפשר לעו"ד גורודיסקי להבין את התשובות והתגובות של כל אחת מחברות הסחר, ואולי גם לנסח מחדש את הבקשות.

מה אומר החוק: איך להציג מחיר של רכב משומש?

הטענה המעניינת ביותר שנטענת כנגד רוב חברות הסחר בסדרת בקשות האישור היא שהן נוהגות להציג על כלי הרכב (ובפרסומים באינטרנט) מחיר "לצורך משא ומתן", ולאחר מכן הן "מעניקות" הנחות בהתאם לכושר המיקוח של כל לקוח. יש לקוחות שיצליחו לחלץ מחיר טוב יותר ואחרים לא, אבל בכל מקרה ה"הטבות" וה"הנחות" שמוצעות הן הנחות פיקטיביות שמוצעות לכאורה בניגוד לחוק. לטענת התובעים, בעוד שמחירו האמיתי של רכב משומש הוא המחיר לאחר הנחות, הטבות והפחתות שצריכות להיות מוענקות בהתאם למאפיינים הספציפיים של אותו רכב (או המחיר הנמוך ביותר בו נמכר רכב דומה) – המחיר שמוצג על גבי הרכב או בפרסומים באינטרנט הוא מחיר מנופח.

הטענה המשפטית היא שקביעת מחיר סופי באמצעות משא ומתן עם הלקוח מהווה "ניהול משא ומתן בחוסר תום לב בתוך כדי הטעית הלקוחות בעניינים מהותיים לעסקה, תוך ניצול לרעה של פערי מידע ומומחיות שנוטים לרעת הצרכן".

מה שאולי הכי מעניין בפרשה הזאת – מעבר לכך שהיא נפתחה כעת לדיון מחודש – זה שכל חברות הסחר ברכב היו אמורות להבין שהן מתנהלות לכל הפחות ב"תחום אפור", שלא לומר תוך הפרה בוטה של החוק. זאת מפני שטענות דומות נטענו כנגדן כבר בשנת 2014 בהליכים אחרים.

יתרה מכך, בשנת 2018 ערערה חברת הסחר ברכב 'פסיפיק', מקבוצת קרסו מוטורס, כנגד מדינת ישראל – וזאת לאחר שנקנסה על ידי הרשות לסחר הוגן בגין אי הצגת מחירים. בפסק הדין של השופטת רחל ערקובי היא קבעה ש"אופן הצגת המחיר על ידי המערערת באופן שבו הוצג, כלומר מחיר מחירון תוך הפניית הצדדים לנציג המכירות – אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק…
…מטרת הצגת המחיר נועדה… לגשר על פערי המידע המובנים הללו ולהעניק לצרכן את המידע הבסיסי הנוגע למחירו של המוצר ללא פניה לנציג מכירות… אני סבורה כי בדרך זו שומרת המערערת על יתרונה היחסי למול הצרכן במידע, במומחיותה במכירת כלי רכב, ובהכרתה את השוק הנוגע למכירת כלי רכב – ובכך הפער שבין הצרכן לבין העוסק… למעשה אינו מגושר ומטרת החוק מסוכלת…
אני סבורה כי אין כל הבדל בין כלי רכב לבין מוצר אחר הנמכר על ידי עוסקים אחרים… מטרת החוק הינה לאפשר לרוכש את היכולת להבין מהו המחיר של המוצר ולשקול אם הוא מוכן לרכוש את המוצר במחיר המבוקש, ולא ליתן לצרכן את האשליה כי המערערת מספקת לו הנחה ברכישת המוצר, ובדיעבד עם רכישתו להבין כי המחיר שנגבה ממנו גבוה ממחיר השוק של המוצר".

במהלך השנים הצליחו חלק מחברות הסחר ברכב להדוף תביעות שהוגשו כנגדן בעניינים כאלה גם מפני שחלקן הוגשו בדרך לא מספיק מקצועית וגם בזכות להטטנות משפטית ראויה לציון. אלא שבמבחן התוצאה – התביעות החדשות מצביעות על כך שאף אחת מן הנתבעות לא חזרה למוטב, או שכולן סבורות שהן פועלות במסגרת החוק.

כאמור, בחודש מרץ 2022 הגיש עו"ד גורודיסקי בקשות אישור דומות כנגד חברות הסחר ברכב משומש של יבואניות הרכב קרסו מוטורס (פסיפיק, קרסו מוטורס), יוניברסל מוטורס (דן ליס), 'מאיר' (אוטו סנטר), כלמוביל, דוד לובינסקי, חברות הליסינג וההשכרה שלמה, אלבר, אלדן, אוויס (UTS), אופרייט, באדג'ט (דומיקאר), וחברות הטרייד אין טרייד מוביל ואוטו דיל.

הטענה המרכזית, גם בתביעה המחודשת, היא ש"חוק הגנת הצרכן קובע איסור להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעיסקה", וזאת כדי לתת בידי הצרכן "מידע הנחוץ לו לצורך קבלת החלטה מודעת ומושכלת טרם כריתת העיסקה". חוק זה הוא אחד מתוך "מערכת דינים מיוחדת אשר תאזן את פערי הכוחות בין הצדדים ותבטיח חופש התקשרות ומפגש רצונות אמיתי בין הצרכן לבין העוסק".

בהקשר הזה – כך נטען – גילוי של המחיר "האמיתי" של הרכב בתוך כדי משא ומתן והענקת "הנחות תמידיות" מהווה פרקטיקה פסולה שמנוגדת לחוק.

טענת ההגנה המרכזית של רוב חברות הסחר, ואולי גם החזקה ביותר, היא שמכונית משומשת היא לא מוצר סטנדרטי עם מחיר ברור וידוע, מפני שהמאפיינים של כל מכונית משומשת ספציפית ייחודיים רק לה ולא לאף מכונית אחרת. האם טענה זאת חזקה מספיק כדי לעמוד בדרישות החוק? את זה עשוי לקבוע בית המשפט.

מילכוד המחיר המנופח

מעבר לשאלות המשפטיות שאולי יוכרעו סוף סוף באופן שיסדיר את פעילות העוסקים בענף, אחד הנזקים האגביים החמורים ביותר שנגרמים בגלל שיטת העבודה הנוכחית הוא ניפוח מחירים שפועל לרעת כל הצרכנים.

"במצב הדברים המתואר", נטען בתביעות, "במקום שהעוסק יתחרה על כיסו של הצרכן במחירים אטרקטיביים ותחרותיים – התחרות נהפכת על פיה והעוסק מתחרה על ההטבות /הפחתות /הנחות שאותן יקבל הלקוח. עובדה זו יוצרת אצל העוסק תמריץ שלילי להוזלת מחירים ותמריץ חיובי להעלאתם וניפוחם – הכל על מנת להציג ברבים כאילו הוא מעניק ללקוח הטבות / הנחות הגבוהות ביותר".

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן קבעה לא אחת (גם על סמך מחקרים שבוצעו בחו"ל) שכאשר מציגים לצרכנים "מחיר ייחוס" מנופח זה יוצר אצלו הטיה שפועלת נגדו. במילים אחרות, אם המחיר ה"אמיתי" של רכב מסוים הוא 100 אבל המחיר שמוצג ללקוח הוא 120, הרי שלאחר משא ומתן הלקוח ירגיש סיפוק על כך שהצליח לקנות את הרכב תמורת 110 גם כאשר למעשה "דפקו" אותו.

עו"ד רם גורודיסקי טוען בבקשות האישור ש"נקבע כי פרקטיקות דומות מצדיקות אישור תובענה כייצוגית ומבססות עילות של הטעיה, חוסר תום לב ואי הצגת מחיר כולל".

במסגרת תביעה ייצוגית זאת נדרשות הנתבעות לפצות את כל הלקוחות שרכשו מהן רכב מאז שנת 2015 בעבור בזבוז זמן של הקונים וטרחה, וכן "בגין תחושות שליליות של אי נוחות, עגמת נפש, תסכול וכעס בשל הצורך לנהל מו"מ על המחיר… בשל הכבדה וסרבול בקבלת המידע אודות המחיר לתשלום; בשל חוסר היכולת להשוות בין רכבים; בשל הצורך לשלם עבור הרכב סכומים שלא הוצגו כחלק מהמחיר". כל אלה נאמדים לצורך התביעה ב-250 שקלים לפחות לכל עסקה.

בנוסף, לקוחות שזכו ל"הנחה /הטבה" ניזוקו בכך שהובטח להם כי הם מקבלים הנחה/הטבה והם למעשה לא קיבלו הנחה/הטבה כלל או קיבלו הטבה בסכום נמוך בהרבה מהמוסכם עימם. במקרה הזה מדובר ב"ראש נזק" שקצת יותר קשה לכמת לסכום אחיד ולכן מוצע להעריך את הנזק הכספי "כשעור/סכום ההנחה שהוברר כי לא ניתנה כלל בהיותה פיקטיבית ו/או שניתנה בשיעור נמוך מהמובטח".

בנוסף לאלה, התביעה היא שכל הלקוחות שנדרשו לשלם תמורת אגרת העברת הבעלות יקבלו את הסכום הזה בחזרה".

בקשות האישור נחתמות בדברים לא פחות חשובים: "חשוב גם לזכור כי הנתבעת ממשיכה לפעול בצורה נפסדת כמתואר לעיל גם בימים אלה ממש, ועוד עתידה להמשיך ולגרום לציבור לקוחותיה לנזקים ולהתעשר על חשבונם בכל פעם שהיא מוכרת רכבים".

במילים אחרות – בין אם הבקשה תאושר או תידחה, ובין אם תימצא דרך לפצות את מי שרכשו רכב משומש מחברות הסחר האלה או לא – ייתכן שהחשיבות הגדולה של הבקשה היא בשינוי של אותם "מנהגים ותיקים ופסולים" שרוב חברות הסחר חוטאות בהם.

רכשתם רכב מחברת סחר ושילמתם תמורת העברת הבעלות? המחיר שהוצג על גבי הרכב לא שיקף את המחיר האמיתי שלו? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

הכי משתלם: לייבא מכונית חשמלית משומשת בת שנה

מדוע המצברים לרכב כל כך יקרים בישראל ומי צריך מצבר Start Stop?

שומר כספו ירחק: אל תמהרו לקנות רכב משומש עם רצועת תזמון רטובה

The post קנית רכב משומש מחברת טרייד אין? כנראה שעבדו גם עליך appeared first on TheCar.

ההתפתחות המעניינת ביותר – שמסירה מן השולחן לפחות סימן שאלה אחד, היא ההודאה הגורפת של הונדה בכשל מובנה במנוע התלת-צילינדרי מוגדש הטורבו שלה, בנפח 1.0 ליטר, שהותקן בסיוויק שיוצרו בין השנים 2017-2021 (ונמסרו בישראל עד לשנת 2022).

בתשובתה לבקשת האישור מודה הונדה שממש כפי שנטען כלפיה – התפוררות של רצועת התזמון מפוררת פירורים ("סיבים") אל תוך שמן המנוע, וזה גורם לסתימת מסננים. במקרים רבים (כל מנוע חמישי שנמכר בישראל, כך נטען בבקשת האישור) – נגרם הרס מוחלט של מנועים, ולכך צריך להוסיף גם נזקים היקפיים רבים, למשל הרס של מגדשי טורבו.

מאידך – התפתחות אחרת שעליה נדווח כאן קצת מביכה ובעייתית, ובנסיבות מסוימות עלולה להביא למחיקה על הסף של התביעה הייצוגית – וזאת על אף ההודאה, כאמור, של הונדה. הטענה שנגזרת ממנה היא ש"אין בכלל קבוצת נפגעים", מפני שאף בעל רכב לא נדרש לשלם מכספו תמורת החלפת מנוע או תיקון טורבו – כך לפחות טוענים אנשי היבואנית.

התפתחות אחרת, שלכאורה לא קשורה באופן ישיר לבקשת האישור הזאת – צריכה לעניין את כל בעלי הונדה עם מנועי טורבו שנמכרו בישראל מסוף שנת 2014 ועד לשנת 2023.

לאחרונה אושר ופורסם הסדר פשרה בתביעה ייצוגית אחרת לחלוטין אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בנוגע למגוון רחב של דגמי הונדה, בהם "כל רכב מתוצרת הונדה שמונע באמצעות (מוגדש) מנוע טורבו… ובכלל זה כל רכב מהדגמים סיוויק 1.5 ליטר, סיוויק 1.0 ליטר, CR-V 1.5 ליטר שיוצרו בשנים 2017-2021 וכן סיוויק Type-R שיוצרו בשנים 2022-2023.

הטענה, באותה תביעה, היא שחלק מבעלי הרכב נדרשים להחלפת שמן יקרה בתדירות גבוהה בהרבה מן המקובל בימינו בכלי רכב דומים, וזה מייקר מאוד את עלויות התחזוקה.

התביעה הזאת לא הוגשה כנגד הונדה אלא נגד היבואנית שלה לישראל, חברת 'מאיר', והטענה המרכזית היא שהיבואנית לא יידעה את הלקוחות שלה לפני רכישת הרכב אודות העלויות הנוספות האלה.

במבחן התוצאה נראה שעורכי הדין של 'מאיר' עשו עבודה יותר מוצלחת מזו של עורכי הדין שהגישו את התביעה: הם הצליחו לחלץ הסדר פשרה עוד לפני שישבו לכתוב תגובה לבית המשפט, וגם את זה הם סחבו במשך שלוש שנים. עבור בעלי הונדה מדובר בלעג לרש: ההסדר השיג לחלק מהם (רק לקוחות פרטיים) פיצוי זעום: החלפת שמן אחת על-חשבון היבואנית. עורכי הדין הולכים הביתה עם יותר מ-300,000 שקלים כשכר טרחה.

שימו שמן

הונדה מתחרה לאורך השנים עם ניסאן על תואר יצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן, אבל יש תואר אחר שאף יצרנית רכב אחרת עדיין לא לקחה ממנה: יצרנית המנועים הגדולה ביותר בעולם. בנוסף למנועי מכוניות הונדה מייצרת גם מנועים לאופנועים וקטנועים, טרקטורונים, גנרטורים, ציוד חקלאי, ציוד גינון, ועוד ועוד.

אבל גם יצרנית שטיב מנועי הבעירה שלה לא שנוי במחלוקת עלולה לטעות, ונראה שאחד הביטויים לרגעים פחות טובים של מהנדסי הונדה הוא הצורך להחליף שמן מנוע בתדירות גבוהה בהרבה מן המקובל.

החלפת שמן כל 5,000 – 6,000 קילומטרים מעידה על שחיקה מוגברת בתוך המנוע – בין אם של חלקי מתכת כאלה או אחרים או של רכיב אחר ש"מתפורר" לתוך השמן, כמו סיבי רצועת התזמון במקרה של מנוע ה-1.0 ליטר.
בתביעה הייצוגית שהוגשה בשנת 2021 לגבי הצורך להחליף שמן בכל 5,000 קילומטרים נטען שבנוסף לעלות הגבוהה של כל טיפול כזה (לעומת, למשל, כל 15,000 קילומטרים בדגמים של יצרניות אחרות) – נגרמת גם ירידת ערך מואצת לרכב, כי מי רוצה לקנות מכונית שצריך להכניס למוסך כל כמה חודשים?

מנגד, הטענה הכי חמודה של עורכי הדין של חברת 'מאיר' בתגובה לטענות האלה לקוחה מעולמות התכנות וההי-טק: לשיטתם, הצורך בהחלפת שמן תכופה לא נגרם בגלל תקלה במנועים אלא מדובר בתכונה ("פיצ'ר") שהונדה הטמיעה במנועי הטורבו שלה שיוצרו בשנים 2017-2023. "תכונה זו מאפשרת למחשב הרכב לחשב את העיתוי שבו נדרשת החלפה של שמן המנוע על סמך שורת משתנים הנוגעים בין היתר לסגנון הנהיגה של הנהג הספציפי, ולהתריע על הצורך בהחלפת שמן המנוע בזמן המתאים לשם פעולה בצורה מיטבית כאמור". במילים אחרות: "זה לא באג – זה פיצ'ר"…

אנשי 'מאיר' טענו שהם הציגו את התכונה הזאת לכל הלקוחות שרכשו מהם את כלי הרכב הרלוונטיים עוד לפני הרכישה.

בשורה תחתונה, הסדר הפשרה, שיצא לדרך באמצע יולי 2024 ואמור להימשך כשנתיים עד שלוש, נוגע לרוב הבעלים המקוריים של סיוויק ו-CR-V שנמכרו בישראל החל בדצמבר 2014 (שבע שנים לפני הגשת התביעה) "ובלבד שהרכב נרכש לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".

כל אחד מחברי הקבוצה זכאי לקבל "החלפת שמן מנוע ללא תשלום באחד ממרכזי השירות של 'מאיר' (כולל בבעלותה החלקית) או לחילופין בהנחה של 80% במרכז שירות שהורשה על ידי 'מאיר' להעניק את ההטבה.
לחילופין, כל חבר קבוצה יכול לבחור לקבל הנחה בסך 1,000 שקלים בעת רכישת "רכב פרטי חדש" מחברת 'מאיר', ועל פניו נראה שזה כולל את כל המותגים ש'מאיר' מייבאת, למשל וולוו ולינק אנד קו.

מי שהיה בעלים של רכב כזה וכבר מכר אותו יכול לקבל הנחה בסך 1,000 שקלים, כאמור, ואם בעלי הרכב השונים לא יממשו את כלל ההטבות שנקבעו בהסדר תוך כשנתיים – "יהיו מי שבבעלותם רכב מן הדגמים הנדונים זכאים, נוסף על ההטבות הנ"ל, גם להנחה של 25% בעלות של טיפול תקופתי לרכב", ותקופת ההסדר תוארך למשך שנה או שנתיים נוספות.

מודה אבל לא עוזבת

ובחזרה אל מנועי ה-1.0 ליטר המתפגרים. לבקשת האישור הוגשו שתי תגובות נפרדות, האחת של הונדה והאחרת של היבואנית שלה לישראל.

הונדה טוענת בתגובתה שמדובר ב"רוב מהומה על לא מאומה" מפני שאף בעל רכב – כך לטענתה – לא נפגע כלכלית מן הכשל (שלא מוכחש). זאת, אגב, טענה מעניינת לנוכח העובדה שאלינו, למערכת TheCar, הגיעו תלונות של בעלי רכב שטוענים שהם הוציאו אלפי שקלים על תיקוני מנועים ומגדשי טורבו.

מכל מקום, אנשי הונדה טוענים שכבר באמצע שנת 2021 הם פרסמו לרשת השירות שלהם עלון שירות שמנחה את המוסכים כיצד לטפל בכשל רצועת התזמון, ושהם אף האריכו את תקופת האחריות למנועים האלה ל-6 שנים או עד 128,000 קילומטרים.

מבחינה משפטית, הטענה שלהם היא שכדי לעמוד בתנאי תביעה ייצוגית יש להוכיח שהונדה התרשלה בתכנון או בייצור הרכב באופן שגרם לתקלה להתרחש מלכתחילה, ושהתקלה או החשש מתקלה לא טופלו על-ידי הונדה בהתאם למקובל.

מצד שני, בהמשך מוצגת הודאה ברורה לפיה התברר לאנשי הונדה ש"במכוניות הונדה סיויק מהדור העשירי שבהן הותקן מנוע טורבו בנזין 1 ליטר עלול להיווצר בלאי מוקדם של רצועת התזמון ביחס למתוכנן, אשר עלול לגרום לחסימה של מסנני רשת, והדבר עלול להוביל לירידה באספקת השמן, אשר עלולה לגרום לנזק למנוע או למגדש הטורבו".

בהמשך מוסבר גם שבלאי רצועת התזמון נגרם כתוצאה מחיכוך בין הרצועה לבין משטח מחוספס על גלגלת המתכת שמסובבת אותה, ושבחלק מן המכוניות הוחלפה הגלגלת הזאת במהלך החלפת הרצועה עצמה.

התגובה השירותית של הונדה, כך נטען, הייתה הארכת משך האחריות מ-3 ל-6 שנים, והוספת עוד 28,000 קילומטרים לרף הקילומטראז' המרבי שמכוסה באחריות. בנוסף, לדבריהם, "הטיפול במסגרת של הארכת אחריות נעשה בהינתן הידלקות הנורה הדיאגנוסטית ו/או תסמינים נוספים הקשורים בירידה בביצועי המנוע, והוא כולל, בין היתר, החלפת החלקים שגורמים לבלאי המוקדם (ובכלל זה ובעיקר החלפת גלגלת ההנעה על גל הארכובה), ניקוי המנוע ומערכת השמן מסיבים והחלפת מגדש הטורבו ובלוק המנוע. בכך מבטיחה טיפול יעיל בבלאי המוקדם וללא עלות לבעלי המכוניות הרלוונטיות".
…"ביחס למכוניות שלא חוו בלאי מוקדם עד למועד ההחלפה התקופתית המתוכננת של רצועת התזמון, נקבע שבמהלך הטיפול התקופתי הרגיל (לאחר 6 שנים או 120,000 ק"מ), תוחלף לא רק רצועת התזמון, אלא גם גלגלת ההנעה של גל הארכובה, זאת ללא עלות נוספת עבור רכיב זה מצד בעלי המכוניות".

עם זאת, אנשי הונדה מודים שהם לא הפיצו את עלון השירות שלהם לכלל מוסכי המכונאות בישראל אלא רק לרשת השירות שלהם, אבל טוענים שלכל מוסך שרוצה לטפל בהונדה "יש גישה" לעלוני השירות, ומוסך שמטפל בהונדה בלי להתעדכן בפרסומים של היצרנית הוא רשלן.

טענה אחרת של הונדה, טכנית במהותה, היא שמנועים לא אמורים להיהרס אם נהגים מגיבים כראוי להתראה שמתקבלת על לוח המחוונים. לדבריהם, כאשר רצועת התזמון מתפוררת וסיבים שמוסעים על-ידי השמן סותמים את אחד המסננים – נדלקת על לוח המחוונים "נורה דיאגנוסטית" – ו"בהתאם לספר הרכב אותו מקבל כל רוכש רכב, במקרה כזה על בעל הרכב להימנע ממהירויות גבוהות ולהגיע באופן מיידי למרכז שירות מורשה מטעם היבואן לצורך בדיקה".

בשורה תחתונה, טענת ההגנה של הונדה היא משהו בסגנון של "כן – יש כשל, אבל נתנו לו מענה באופן שבו אף בעל רכב לא נפגע, ולכן אין קבוצת נפגעים וצריך למחוק את התביעה".

על כך צריך להעיר שאנשי הונדה לא מתחייבים שהחלפת הגלגלת ורצועת התזמון אכן פתרו את הבעיה באופן סופי ומוחלט, והראיה לכך היא שגם אחרי שדרוג האחריות היא מוגבלת ל-6 שנים (שהסתיימו זה מכבר לכל המכוניות שנמכרו עד לשנת 2018 ועלולות להסתיים לכלל המכוניות עד שהתביעה תוכרע סופית), ול-128,000 קילומטרים בלבד. האם מנוע של מכונית מודרנית אמור לשרוד רק 128,000 קילומטרים? האם מכונית שהמנוע שלה שורד רק 128,000 קילומטרים שומרת על ערכה כמשומשת?

תובע ושרץ בידו

על אף שהתביעה כנגד הונדה בעניין מנועי ה-1.0 ליטר נשמעת מוצדקת לחלוטין, ואפילו מגובה בהודאה ברורה של הונדה עצמה – ייתכן מצב שבו היא תיפול בגלל בחירה אומללה בתובע ייצוגי "פרובלמטי" בלשון המעטה.

מבלי להיכנס לעודף פרטים, תגובתה של 'מאיר' לבקשת האישור מספרת סיפור כמעט הזוי על בני זוג (התובעים הייצוגיים) שרכשו הונדה סיוויק עם מנוע שכבר נפגע מן הכשל, ככל הנראה במחיר של מכונית פגומה, ואולי אפילו מתוך כוונה תחילה להשתמש בה לצורך תביעה ייצוגית.

כפי שהדברים מוצגים בתגובה של 'מאיר', אחד התובעים הוא בעל הכשרה כמכונאי ואחד מקרובי משפחתו מועסק (או הועסק) בחברת 'מאיר'. 8 ימים בלבד לאחר רכישת הרכב עם המנוע הפגום הוא החל בהליכים מול 'מאיר' בתוך כדי תיעוד של התקשורת מולם. בנוסף, לדברי 'מאיר', התובע אף פרק את המנוע, תיעד אותו לצורך התביעה הייצוגית, ולפני שהכניס אותו לבדיקה במוסך של 'מאיר' הוא הרכיב אותו בחזרה בתוך כדי החלפת רכיבים שונים, ובאופן שהעלים את רוב שרידי הסיבים שהתפוררו מן הרצועה.

אנשי מאיר, כך בתגובה, הצליחו לאתר את מקור הנזק למרות הכל ועל סמך זה השיגו אישור של הונדה להחליף מנוע, כך שבסופו של דבר התובע קיבל מנוע חדש ולא רק שהוא לא ניזוק כלכלית אלא אפילו גרף רווח נאה – בהנחה סבירה שהוא קנה מכונית פגומה במחיר מתאים וקיבל תיקון על חשבון הונדה. לנו כמובן אין כלים לבחון מי מבין הצדדים דובר אמת אבל אם הסיפור ההזוי הזה נכון אז נראה שמדובר בתובע ייצוגי שעלול להכשיל את כל קבוצת הנפגעים, וחבל.

שאלת השאלות היא אם יש בעלי הונדה סיוויק שנהרס להם מנוע או מגדש טורבו, או שנגרמו להם נזקים אחרים כתוצאה מן הכשל שהונדה מודה בו. אם קיימת קבוצה כזאת מומלץ לחבריה לפעול במהירות כדי שלא יתגבש, חלילה, מצב שבו התביעה הזאת תדפוק אותם במקום לסייע להם.

מה שצריך לצפות מהונדה, עם ובלי קשר לתוצאות ההליך, זה להחליף על חשבונה, ובאופן מיידי, את גלגלות ההנעה ואת רצועת התזמון בכל המנועים שבהם לא בוצעה עד היום החלפה כזאת. אין טעם או היגיון להמתין לנזקים שאפשר למנוע מראש.

במקביל – הונדה צריכה לפצות את מי שנאלץ לשלם מכיסו תמורת תיקונים, ואם נכונה הטענה של 'מאיר' שבכלל אין קבוצת נפגעים כזאת הרי זה לא יעלה לה ולו שקל בודד.

בנוסף, כדי לפתור את הדאגה מפני ירידת ערך צריך לצפות מהונדה להאריך באופן מיידי וחד צדדי את האחריות למנועים האלה לפחות ל-15 שנים או 250,000 קילומטרים, ולשלוח לכל בעלי הרכב הרלוונטיים הנחיות מדויקות לגבי תדירות החלפת שמן ותשומת לב לתסמיני נזק לרצועת התזמון. אם אנשי הונדה מאמינים שהפתרון הטכני שלהם פתר את הכשל שהם מודים בו – יתכבדו ויוכיחו את זה באמצעות הארכת האחריות.

יש לך או הייתה לך הונדה סיוויק עם מנוע 1.0 ליטר טורבו? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

רוצים להשפיע על הסיכוי שהונדה תיקח אחריות מלאה? תגיעו לדיון ב-8 בספטמבר בלוד.

לקריאה נוספת:

הונדה מתקנת באירופה את מנועי ה-1.0 ליטר אבל טוענת שזה (כמעט) לא רלוונטי לישראל

הכי משתלם: לייבא מכונית חשמלית משומשת בת שנה

החלפתם מצבר בטויוטה RAV4 שלכם? יש מצב שהרכב עלול להישרף

The post בעלי הונדה סיוויק 1.0 ליטר צריכים מנוע חדש. בינתיים הם יקבלו 4 ליטר שמן מנוע appeared first on TheCar.

באופן מעניין, תביעה זאת הוגשה בשיתוף פעולה בין כמה מעורכי הדין הפעילים ביותר בעולם התובענות הייצוגיות בתחום הרכב בישראל: עידן איידן, דוד תירוש, דוד מזרחי ורון סולן, והיא מנוסחת באופן בהיר – כזה שגורם לשערות לסמור בכעס.

לכאורה מדובר בכשל לא חמור במיוחד (על אף שעלולות להיות לו תוצאות מאוד הרסניות): כשל תכנוני במכלול התרמוסטט החשמלי שמווסת את זרימת נוזל הקירור של המנוע. הכשל, כך נטען, קיים בכ-6,000 כלי רכב מדגמי פורסטר ואאוטבק משנות הדגם 2019-2021 שנמכרו בישראל, אבל הפרשה הזאת מכעיסה במיוחד דווקא מכיוון שמדובר בכשל לא חמור שאפשר היה לטפל בו בקלי קלות.

סובארו יכלה לעשות בישראל בדיוק את מה שהיא עשתה בארצות הברית: לקחת אחריות, להחליף תרמוסטטים בכל המכוניות ולפצות את מי שנאלצו לשלם מכיסם תמורת תיקונים. עלות מערכת התרמוסטט הזאת לכל מי שרוכש אותה ב-eBay היא $341.28, ומן הסתם אפשר למצוא את החלק הזה במחיר נמוך יותר. עלות החלק לסובארו: כמה עשרות דולרים ולכל היותר בין 100 ל-200 דולר ביום רע.

תחת זאת, סובארו והיבואנית שלה לישראל הסתירו מלקוחותיהם את דבר הכשל הסדרתי, הסתירו מהם את הנחיות התיקון והארכת האחריות שפורסמו בארה"ב, וחמור מכל: הן עושקות את הלקוחות במחיר המופרך שהן גובות תמורת התיקון. לקוחות, כך מוצג בבקשת האישור, שילמו לסמלת סכומים של בין 3,500 ל-4,500 שקלים (!) תמורת התיקון.

סובארו ויפנאוטו, כך נטען, הרוויחו שלוש פעמים: לא רק שהן לא נשאו בהוצאה שהיו אמורים לשאת בה, הם חתכו קופון על מחיר החלק ועבודת המוסך, והסתירו את הכשל התכנוני שגילויו היה פוגע במוניטין האמינות של סובארו (אך משפר את מוניטין שירות הלקוחות שלהן).

שיטת מצליח

מה שמכעיס עוד יותר בהתנהלות של סובארו ויפנאוטו זה שמסתבר שההתנהלות שלהן הפכה לשיטתית: בכתב התביעה מוזכרת פרשה מאוד דומה שסיקרנו כאן בעבר, אודות תקלה בתיבת ההילוכים האוטומטית של כ-18,000 כלי רכב מדגמים שונים של סובארו שנמכרו בישראל בשנות הדגם 2011-2018. גם במקרה זה התנהלו סובארו ויפנאוטו באותו אופן. הן לא ביצעו אצלנו את אותה הארכת אחריות שסובארו העניקה באופן יזום בארה"ב, לפחות עד לרגע שבו הוגשה כנגדן בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

בתביעה החדשה נטען ששום דבר לא השתנה, והיצרנית והנציגה שלה בישראל שוב העדיפו לנקוט ב"שיטת מצליח": למרות שהתקלה הסדרתית בתרמוסטט מוכרת לסובארו לכל הפחות מאז אוגוסט 2021 – אז היא פרסמה לסוכנים שלה עלון שירות טכני שמעדכן אותם שקיים תרמוסטט חדש ומשופר – הן בחרו להתעלם מן הלקוחות הישראלים ולא להחליף אצלם באופן יזום את החלק הפגום.

באותה עת, אגב, כלי הרכב הרלוונטיים עדיין היו בתוך תקופת אחריות היצרן אבל סובארו, כך נטען, החליפה תרמוסטטים פגומים רק אצל מי שהגיעו למוסכים שלה עם תקלה. במילים אחרות, במקום לאפשר לבעל רכב לבחור מועד שנוח לו להגיע למוסך, למשל בעת טיפול תקופתי, היצרנית והיבואנית יצרו מצב עם פוטנציאל לסיכון תאונתי. מי שסבל מן הכשל לא רק נאלץ להגיע למוסך אלא גם לשנות את סדר היום שלו מפני שמדובר בתיקון חרום במקום בטיפול יזום.

לאחר שהסתיימה תקופת האחריות והתקלה החלה להתגלות בכלי רכב נוספים סובארו הסתירה, כאמור, את הכשל הסדרתי מלקוחותיה ואילצה אותם לשלם עד 4,500 שקלים תמורת התיקון. אגב, מסתבר שבחודש אפריל השנה פרסמה סובארו בארה"ב תוכנית הארכת אחריות למכלול התרמוסטט החשמלי לתקופה של 15 שנים או 240,000 קילומטרים. תוכנית כזאת לא פורסמה בישראל.

פגיעה בכל בעלי הרכב

בחוות הדעת המקצועית שצורפה לבקשת האישור, ונכתבה על-ידי המהנדסים המומחים פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין, נטען שהכשל הסדרתי בתרמוסטט החשמלי נובע מליקוי הנדסי בבחירת החומרים מהם הוא בנוי, וכתוצאה מכך חודרים אדי נוזל קירור לתוך גוף התרמוסטט וגורמים לקורוזיה בחיישן שמותקן בתוכו. סובארו פרסמה עלוני שירות להחלפת יחידת התרמוסטט גם באירופה וגם בארה"ב, ובמקום היחידה התקולה הותקנה יחידה חדשה שבה שופר תהליך היציקה של החלקים הפולימריים כדי שלא ייווצרו בו עיוותים ולא תהיה חדירת נוזל קירור. בנוסף גם שופר החיישן כדי להגדיל את אמינותו והוחלף החומר שממנו בנוי ציר הסיבוב של התרמוסטט כדי לשפר את שרידותו לאורך זמן.

תרמוסטטים חדשים כאלה יוצרו החל מחודש יוני 2021, אבל בסובארו לא עדכנו את המספר הקטלוגי של החלק – מה שמאפשר להם להסוות את עובדת הגילוי של הכשל.

מה שמשתמע מחוות הדעת של המומחים זה שתקלת תרמוסטט בכל המערכות שיוצרו לפני חודש יוני 2021 (אך ייתכן שהותקנו במכוניות שיוצרו לאחר מכן ונמכרו בישראל אפילו בשנת 2022), הינה בלתי נמנעת. זאת בגלל סוג החומר שממנו בנוי מארז היחידה ובגלל העמידות החלשה יותר של החיישן המקורי שמותקן בה. במילים אחרות – גם אצל מי שעדיין לא התגלתה תקלה כזאת זה רק עניין של זמן עד שהיא תתגלה.

זאת הסיבה שאחת הדרישות בבקשת האישור היא שסובארו והיבואנית שלה לישראל יצהירו שקיימת תקלה סדרתית בתרמוסטט החשמלי בכלי הרכב השונים, שהיא נובעת מפגם בייצור ו/או בתכנון שלו, ושבגלל תקלה זאת התרמוסטט מפסיק לעבוד בצורה תקינה ויש להחליפו הרבה לפני שהוא הגיע לאורך החיים המצופה ממנו.

בנוסף, התובעים הייצוגיים מבקשים מבית המשפט להורות לסובארו לבצע קריאת שירות יזומה שבמסגרתה יזומנו כל בעלי הרכב הרלוונטיים לרשת השירות של החברה ויוחלפו אצלם תרמוסטטים על חשבון היצרנית וללא כל עלות לבעלי הרכב.

דרישה נוספת (או חלופית), היא להאריך את האחריות לתרמוסטטים בכלי הרכב הרלוונטיים ל-15 שנים ממועד עליית הרכב על הכביש או עד 240,000 קילומטרים, ממש כפי שסובארו עשתה בארה"ב.

יש גם נפגעים נוספים

בארצות הברית פורסמו עלוני שירות לתיקון התקלה הזאת לא רק בדגמי פורסטר ואאוטבק שלגביהם הוגשה התביעה בישראל אלא גם לגבי דגמי לגאסי ו-XV – שגם הם נמכרו בשנים האלה בישראל. עם זאת, כדי לכלול גם את הדגמים האלה בבקשת האישור יש לאתר בעלי רכב ישראלים שנאלצו לשלם מכיסם תמורת תיקון תרמוסטט ברכב.

נאלצתם להחליף תרמוסטט חשמלי תקול בדגמי סובארו מן השנתונים 2019-2021? סובלים מתקלה סדרתית ברכב שלכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

תיבת ההילוכים הדפוקה של סוזוקי, ניסאן וסובארו, ומדיניות ההסתרה הגלויה של מכשירי תנועה

"אמינות יפנית"? לא תאמינו כמה תקלות יש במיזוג האוויר של סובארו

הסובארו שלכם אוכלת שמן? כנראה שתצטרכו להמשיך להאכיל אותה

The post השיטה של סובארו: מתקנת באמריקה ובאירופה ועושקת בעלי רכב בישראל appeared first on TheCar.

לטענתם, התובעים הייצוגיים נדרשו לשלם 10,000 שקלים תמורת החלפת סוללה חשמלית למערכת היברידית בטויוטה אוריס בת 9, וזאת למרות שהקפידו לרכוש מידי שנה הארכת אחריות בתשלום.
למרבה המבוכה, לפי "חוקי מרפי" הידועים לשמצה, שבקה הסוללה המקורית בדיוק יומיים לפני מה שלדעת התובעים היה סוף תקופת האחריות, אולם יבואני טויוטה סרבו להחליף את הסוללה על חשבונם בטענה שזה קרה לאחר תקופת הכיסוי.

בנקודה זאת מתפצלים שני נושאים צרכניים שכל אחד מהם מעניין וחשוב בפני עצמו: עניין כפל הביטוח ומחירה של סוללה חדשה לרכב היברידי.

התביעה הייצוגית, שהוגשה על-ידי עורכי הדין אסף שובינסקי, חן שומרת וענבר חסון, נולדה כתוצאה ישירה של הסירוב של יוניון מוטורס להכיר בתביעת הביטוח, כאמור. זה הוביל את בעלי הרכב לפשפש במסמכים שבידיהם ולגלות – כך נטען בתביעה – שכאשר הם רכשו את הרכב כחדש הם קיבלו חמש שנות אחריות שכללו את הסוללה, וכחודש וחצי לפני תום האחריות הוצע להם להאריך אותה בתוספת תשלום.

התובעים טוענים שהביטוח הייעודי לסוללה הוצע להם במסגרת טיפול שנתי שגרתי ברכב, ובאותו מעמד לא הוצגו בפניהם מסמכים לחתימה עם תנאי הפוליסה. כניסת הביטוח לתוקף הותנתה בביצוע בדיקה לסוללה, שתמורתה הם נדרשו לשלם, ומאז הם הקפידו לחדש את הביטוח ולשלם תמורתו במעמד הטיפול השנתי ברכב.

המחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה גם מן הניסיונות של התובעים לפתור אותה מול יוניון מוטורס, היא שיבואני טויוטה טוענים שביטוח לשנה מבוצע מרגע הרכישה שלו – למרות שבאותה עת המכונית עדיין הייתה במסגרת תקופת אחריות קודמת, ואילו התובעים סבורים שמדובר במעין "מנוי שנתי" ולכן לא חשוב מתי מבוצע תשלום תמורת מנוי כזה.

ההקבלה המעניינת של יבואני טויוטה היא למועד ביצוע טיפול שנתי, למשל שמי שהקדים לבצע טיפול 15,000 וביצע אותו ב-14,800 קילומטרים נדרש לבצע את הטיפול הבא ב-29,800 קילומטרים ולא ב-30,000 קילומטרים (אגב, זה לא לגמרי מדויק – ג.מ.).

ההקבלה של התובעים, שנראית יותר מתאימה למקרה הזה, היא שרכישת ביטוח שנתי דומה יותר להליך ביצוע מבחן רישוי שנתי ברכב. לשיטתם – בעל רכב מקבל את טופס החידוש כחודשיים לפני מועד הטסט, וכל אחד בוחר מתי לבצע טסט לפני המועד האחרון, וזאת מתוך ידיעה שבכל מקרה תוארך תקופת הרישוי בשנה שלמה, בלי קשר למועד ביצוע הטסט.

בכל אחת מן הגישות שתיבחר – וזו תמצית הטענה המשפטית – יבואני טויוטה יצרו תקופת חפיפה שתמורתה הם גובים כפל תשלום. חמור מכך: הם יצרו חוסר ודאות שגרם – לטענת התובעים – לכך שהתקלה התגלתה לאחר תום תקופת הביטוח ולא במהלכה.

בשורה תחתונה, הנושא הייצוגי-צרכני שבו עוסקת בקשת האישור, וכל הטענות המשפטיות שנטענות כדי לתמוך בה, קשור לתקופות "כפל הביטוח" (למעשה כפל תשלום). כך הפך המקרה הפרטי של התובעים לעניינם של מאות או אלפי בעלי טויוטה היברידיות בישראל שבחרו לרכוש ביטוח לסוללה ברכב שלהם.

למה 10,000 שקלים?

בעיה צרכנית לא פחות חמורה, ואולי אף יותר, היא העלות הגבוהה של סוללה לרכב היברידי ישן. חשוב לזכור שמדובר בסוללות בעלות תכולת אנרגיה נמוכה למדי, עם תאי סוללה שיוצרו בטכנולוגיה מיושנת יחסית, והן מיועדות למכוניות בנות 9 או יותר. מבחינה צרכנית, ובוודאי מבחינה שיווקית – אין סיבה שסוללות כאלה יהיו כל כך יקרות.

למען הפרופורציות, עלות ההחלפה של מנוע בעירה סטנדרטי במכונית משפחתית ממוצעת בת 9 נע סביב 6,000-10,000 שקלים כאשר המנוע שמותקן מגיע מייבוא או פירוק. רוב המכוניות מתוצרת טויוטה מפורסמות ברמת האמינות הגבוהה שלהן, והיצרנית מתגאה ואף מפרסמת מידי פעם סיפורים על מכוניות ספציפיות ששרדו מאות אלפי קילומטרים ועשרות שנות שימוש.

על כבישי ישראל נעות כיום מאות אלפי מכוניות מתוצרת טויוטה ולפחות עשרות אלפי מכוניות היברידיות, ואחת הסיבות החשובות לשמירת הערך שלהן היא "עלות בעלות כוללת" נמוכה, שנובעת בין השאר מרמת האמינות המפורסמת של טויוטה.

אם מי שרוכש טויוטה היברידית בת 9 צריך לקחת בחשבון עלות ששקולה להחלפת מנוע זה חייב להילקח בחשבון בערך השוק שלה. לראיה – במקרה שעומד במרכז התביעה הייצוגית החליט בעל הרכב, התובע, לתקן את הסוללה אצל בעל מקצוע במקום להחליף אותה. זה עלה לו 4,000 שקלים "בלבד", ובנוסף לכך הוא נאלץ, לדבריו, להפחית 7,000 שקלים ממחיר המחירון של הרכב בעת מכירתו.

לא יכולה להיות מחלוקת שדגמים היברידים של טויוטה, ככל שהם חשופים לנזק של 10,000 שקלים, צריכים להיסחר במחירי מחירון נמוכים מדגמים מקבילים של טויוטה שאינם היברידים.

דורשים: פיצוי לכל בעלי ההיברידיות המבוטחים

כדרכן של תובענות ייצוגיות גם כאן אנחנו נמצאים רק בתחילת דרך ארוכה שעלולה לארוך מספר שנים, אבל להשפיע על מאות או אלפי בעלי רכב היברידי שבחרו לבטח את הסוללה שלהם.

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט להורות ליבואני טויוטה לבטל את "התנאים המקפחים בהסכם הארכת האחריות כך שלא תיווצר חפיפה בין תקופות האחריות או לזכות בעתיד את הלקוחות תמורת תקופות אחריות חופפות". בנוסף מתבקש בית המשפט להורות ליוניון מוטורס להשיב לכל המבוטחים את כל הסכומים שבהם חויבו ביתר, בתוספת ריבית.

אנשי יוניון מוטורס בחרו שלא להגיב באופן ענייני לטענות ומסרו שהחברה "תוכל להגיב לבקשה לאישור תובענה כייצוגית לאחר שתלמד את הנטען בה".

שילמתם תמורת ביטוח סוללה בטויוטה ההיברידית שלכם? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

יצרנית הרכב הסינית MG מעניקה אחריות לסוללה לכל חיי הרכב החשמלי

יש לכם שברולט ואין לכם בלמים? אתם לא לבד

המנועים המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: בעלי הרכב יוצאים לפעולה

The post האם יבואנית טויוטה גבתה תשלום כפול על אחריות לסוללות לרכב היברידי? appeared first on TheCar.

מנועי ה-1.2 ליטר הכושלים של רנו יוצרו בין השנים 2012-2016 בתצורה המקורית (והיותר בעייתית) שלהם, ועד 2018 בתצורת אירו 6. זה אומר שהמכוניות הצעירות ביותר שצוידו בהם בישראל יהיו כמעט בנות 10 ביום הדיונים המתוכנן הראשון, ורבות מן המכוניות הוותיקות יותר כבר הורדו מן הכבישים בגלל חוסר כדאיות כלכלית להחזיק בהן.

רנו ייצרה בעצמה כ-400,000 מנועים כאלה בצרפת, אבל היא אחראית כנראה גם למאות אלפי מנועים דומים שיוצרו על-ידי ניסאן בבריטניה. עבורה מדובר באסון כלכלי: אם היא תצטרך לפצות את עשרות אלפי בעלי הרכב שנאלצו לתקן, לשפץ או להחליף מנועים כושלים היא מסתכלת על נזק של מאות מיליוני דולרים, וכל יום שחולף מצמצם עבורה את גודל קבוצת הנפגעים. האינטרס שלה להאריך עוד ועוד את הסאגה המשפטית ברור מאליו.

מן הצד האחר ניצבים אלפי נפגעים בישראל ועשרות אלפים ברחבי אירופה. חלקם נאלצו לשלם אלפי שקלים תמורת תיקונים שונים, אחרים נדרשו לשלם עשרות אלפי שקלים. בשונה מפיג'ו-סיטרואן – שגם היא מתמודדת עם כשל תכנוני של מנוע – רנו מתאמצת שלא להודות בכשל וככל הידוע היא לא פרסמה עד היום אמות מידה ברורות לטיפול בנפגעי הפרשה. הרושם – בצרפת ובבריטניה כמו בישראל – הוא שרנו וניסאן מפעילות "שיטת מצליח", והן מפצות חלק מן הנפגעים וזונחות אחרים.

בצרפת – שם הממשלה מחזיקה בחלק מן הבעלות ברנו (ודרכה בניסאן) והליכי התביעות הייצוגיות יותר מסובכים מאשר בישראל – מתנהלות במקביל חקירה פלילית נגד מנהלים ברנו ותביעה ייצוגית אזרחית שאליה רשומים כ-2,000 בעלי רכב. לפני מעט יותר משנה חייב בית משפט צרפתי את רנו להעביר מסמכים שונים לידי עורכי הדין, וגם שם נראה שגלגלי הצדק טוחנים לאט.

כאמור, הטקטיקה ההגיונית ביותר עבור רנו, ניסאן ודאצ'יה היא לדחות את הקץ ולקוות שלכל הפחות חלק מן הבעיות יחלפו מעצמן. אצלנו, בישראל, בית המשפט עודד (כרגיל) את הצדדים להיכנס להליך של גישור אבל כפי שחזינו כאן – להליך כזה, במקרה הזה, לא היו יותר מידי סיכויים ולרנו מאוד השתלם להשתמש בו ולהרוויח זמן. כעת, לאחר שהרוויחו עוד שנתיים, רנו, ניסאן ודאצ'יה יכולות למשוך את הליך ההוכחות עוד כמה שנים ובסופו של דבר מי יודע? אולי הן בכלל יצליחו לדחות את התביעה בנימוקים משפטיים כאלה או אחרים.

מה שברור זה שגם אם רנו, ניסאן ודאצ'יה יפסידו – כנראה שזה לא יעלה להן יותר מכפי שהיה עולה להם הליך הגישור. חשוב מכך: הסדר פשרה בישראל היה מכביד על רנו במאבקים משפטיים במדינות אחרות ולכן לא היה סביר שהיא תשאף להשיג כזה אצלנו בישראל.

כרגיל – היחידים שמפסידים בינתיים הם בעלי הרכב, לקוחותיהן של רנו, ניסאן ודאצ'יה.

לישראלים נמאס

עד היום פנו אל מערכת TheCar קרוב ל-700 בעלי רכב שטוענים שהם נפגעו מכשל מנועי ה-1.2, וחלקם הבינו לאחרונה את האסטרטגיה של רנו. כמה מהם הביעו חשש שגם אם התביעה הייצוגית בישראל תוכרע לטובת הנפגעים הם עלולים למצוא את עצמם מחוץ למעגל הזכאים לפיצוי – פשוט מפני שהמכוניות שלהם יהיו ישנות מידי או עם קילומטראז' שחורג מגבולות ההסדר שיושג.

חלק מן הנפגעים מכרו זה מכבר את המכוניות שלהם בהפסד גדול ביחס לדגמים מקבילים, אחרים לא מצליחים למכור את המכוניות לנוכח מצבן, ויש מי שפשוט התרגלו למלא חצי ליטר או ליטר שמן בכל 1,000 קילומטרים, כאילו שמדובר במנועי שתי פעימות.

אגב, לא מיותר להזכיר שתצרוכת השמן החריגה של המנועים האלה הובילה לפתיחת חקירה בבריטניה לנוכח כמויות גדולות במיוחד של זיהום אוויר שהם מייצרים. רנו, ובעיקר ניסאן, עלולות למצוא את עצמן על דוכן הנאשמים גם בנושא זה.

לאחרונה, דווקא בעקבות כתבה שעסקה בתביעה שהוגשה כנגד יבואנית יונדאי לישראל, פנו אלינו שני נפגעים שמבקשים להוביל מול יבואנית רנו, ניסאן ודאצ'יה לישראל מהלך משפטי מקביל, אשר לא סותר או מפריע למהלך הייצוגי. לדעתם זה יגדיל את הסיכויים לזכות בפיצויים מהירים יותר ולא יפגע בזכויות שתקנה להם התביעה הייצוגית – אם וכאשר היא תסתיים בהצלחה.

במקביל למהלך משפטי מתכוונים חברי הקבוצה לפעול להוזלה משמעותית של עלויות התפעול השוטף של המכוניות, בדגש על תיקון תקלות, כדי להאריך ככל שאפשר את אורך החיים של אלפי מכוניות כאלה בישראל. אנחנו נוסיף לעקוב ולדווח ככל שיהיו התפתחויות נוספות בפעילות של חברי הקבוצה בפרט, ובפרשה זאת בכלל.

אם אתם הבעלים של מכונית מתוצרת רנו, ניסאן או דאצ'יה שבה מותקן מנוע TCe/DIG-T 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי

המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים

תלונה פלילית כנגד רנו בצרפת בגלל מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים

The post המנועים המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: בעלי הרכב יוצאים לפעולה appeared first on TheCar.

בתביעה נטען שאנשי שברולט, כמו חברת יוניברסל מוטורס הנציגה של ג'נרל מוטורס בישראל, מודעים היטב לכשל הסדרתי גם מפני שהם מתקנים כאלה תקלות בישראל ומחייבים את הלקוחות בעלות התיקון, וגם מכיוון שכבר בנובמבר 2021 – לפני כשנתיים וחצי – וגם בינואר 2022 פרסמה ג'נרל מוטורס בארה"ב הנחיות לטיפול בתקלה.

אם לא די בכך, בשנת 2022 הוגשה בארה"ב תביעה ייצוגית כנגד ג'נרל מוטורס באותו נושא, ומהנדסי החברה, או ספקית החלקים שלה, שינו את התכנון של משאבת הריק שמזינה את מגבר הבלמים כדי להתגבר על הכשל המקורי.

אגב, בתוך כדי חשיפה התקלה הזאת עולה חשש לתקלה סדרתית נוספת במנועי ה-1.4 ו-1.5 ליטר שהותקנו בכ-11 דגמים שונים מתוצרת GMC, ביואיק, הולדן ושברולט שיוצרו בין השנים 2016-2020. הכותרת של עלון השירות שפורסם בנובמבר 2021 היא: "מידע אודות קשיי התנעה או הדלקת נורת אזהרת מנוע".

באופן מקומם, שלא לומר מעבר לכך, על אף שג'נרל מוטורס פרסמה את הוראת השירות הזאת למגוון רחב של שווקים ומדינות, בהם צפון אמריקה, המזרח התיכון, עיראק, ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, קולומביה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד, וכמובן גם לישראל ופלסטין באופן מפורש – במאגר הקריאות לתיקון של משרד התחבורה הישראלי לא מופיעה קריאה לתיקון של המכוניות שרלוונטיות אלינו.

בעלון השירות נכתב שהסיבה לתקלה היא כשל של גל הזיזים שאחראי לפתוח את שסתומי הפליטה, ובהמשך שלו מפורט נוהל התיקון הנדרש. בין השאר מונחים המכונאים להסיר במצבים מסוימים את מכלול כיסוי מערך התזמון ובתוך כדי כך לבדוק את מצב משאבת הוואקום כדי לאתר אפשרות לנזק.

"אם נמצא שבר בגל ההינע של משאבת הוואקום או שגל הזיזים של שסתומי הפליטה חרג ממקומו" – נכתב למכונאים – "תידרש החלפת גל הזיזים ומשאבת הוואקום". עוד נכתב, כהערה, ש"במידת הצורך יש לאתר ולהסיר את משאבת הוואקום השבורה וכל פסולת מתכת אחרת במהלך התיקונים".

במילים אחרות – לא מן הנמנע שכתוצאה של הכשל הזה נפגעו בישראל מנועים שונים עד כדי הרס מוחלט או נזק ברמה כזאת או אחרת. אבל מכיוון שעלון השירות פורסם, אם בכלל, רק למוסכים המורשים של UMI – מאוד סביר להניח שכל בעל רכב שהגיע עם תקלה כזאת למוסך מורשה שאינו שייך לרשת השירות – נאלץ לשלם מכיסו לתיקון הנזק. ייתכן שגם מי שטופל במוסכים מורשים לא קיבל את המגיע לו.

בקשת האישור החדשה לתביעה הייצוגית מתייחסת באופן ספציפי אל משאבת הריק ("ואקום") שמספקת לחץ למגבר הבלמים. נטען בה שג'נרל מוטורס ושברולט, כמו גם יוניברסל מוטורס, מודעות היטב לכשל הסדרתי ולמרות זאת בחרו לא ליידע ולהזהיר את הלקוחות מפני סכנה שהם חשופים לה, לא לבדוק באילו מכוניות יש כשל כזה ולא לתקן אותו באופן יזום, וכמובן גם לא לתקן על חשבונן תקלות שמתגלות או להאריך את תקופת האחריות.

שברולט לא עוצרת

מגבר הבלימה ברכב, כשמו כן הוא, מגביר את עוצמת הלחיצה של הרגל על דוושת הבלמים, וכל אחד ואחת מאיתנו רגילים לבלום בעוצמה מסוימת בכל כלי רכב שאנחנו נוהגים בו. כאשר מגבר הבלימה מפסיק לתפקד באופן מפתיע – כמו שנטען במקרה הזה – נהג או נהגת שלוחצים על הדוושה יחושו שהבלמים לא מתפקדים ולא מספקים את עוצמת הבלימה הרגילה.

לחיצה מאוד חזקה על הבלמים תספק את רוב יכולת הבלימה של הרכב, ולכן כל נהג או נהגת חייבים לזכור שבמצבי חירום – אם נתקלים בכשל בבלמים – חייבים "לעמוד" על הדוושה וללחוץ עליה בכל הכוח כדי להגיע לעצירה.
הבעיה היא שברגע האמת אי אפשר "לחנך" כל נהג של שברולט ואי אפשר לבוא בטענות אל נהג או נהגת שייקלעו למצוקה או לפניקה ולא יגיבו בדרך האופטימלית שמתוארת כאן. בעיה הרבה יותר מפחידה ומסוכנת היא שאם הילד שלכם יעבור במעבר חציה בזמן שנהג או נהגת בשברולט ינסו לעצור כדי לאפשר לו להשלים את החציה – קיים סיכון גדול שהוא לא יחזור אליכם הביתה.

ככל שאכן קיים כשל סדרתי ידוע במשאבה שמספקת לחץ למגבר הבלימה של דגמים שונים של שברולט צריך היה לצפות שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים יוריד באופן מיידי את המכוניות האלה מן הכבישים שלנו – או לכל הפחות יכריח את היצרנית לבצע קריאה לתיקון לצורך בדיקה, ובמקרה הצורך החלפה, של המשאבה הפגומה.

מצד שני – במצבו הנוכחי אי אפשר לצפות לשום דבר ממשרד התחבורה הישראלי ולכן מומלץ לכל בעל שברולט שלא רוצה להיקלע לסכנות מיותרות להשבית את המכונית שלו בכניסה לחניון של משרד התחבורה עד שהבעיה תתוקן. יש מצב שאם פקידי משרד התחבורה ייאלצו להגיע לעבודה באוטובוס – הם יפעלו מהר יותר ויבצעו את העבודה שלהם.

נזקים אגביים

בעל הרכב שבשמו הוגשה בקשת האישור נחשף לתקלה הזאת כאשר נהג במכוניתו, מדגם שברולט מאליבו משנת ייצור 2016, כאשר על מד האוץ שלה היו כ-81,000 קילומטרים בלבד. הרכב, אגב, נרכש מן היבואנית כחדש וטופל לאורך התקופה במוסכי הרשת בלבד. בעת בדיקה במוסך התגלה כשל במשאבת הוואקום והיא הוחלפה, והתובע נדרש לשלם 2,300 שקלים.

לרוע מזלן של הנתבעות – בעל הרכב הזה הוא "תובע מיומן" שכבר הוגשה בשמו תביעה ייצוגית אחרת כנגד אותן נתבעות בנוגע לתקלת מצערת באותה שברולט מאליבו (תביעה זאת הסתיימה לאחרונה בהסדר פשרה שבמסגרתו שברולט תתקן על חשבונה את כלי הרכב הפגומים שיובאו ארצה). התובע כבר ידע היכן לפשפש ולמצוא באינטרנט מידע אודות הכשל הסדרתי, והוא הקפיד להשאיר אצלו את המשאבה התקולה שהוחלפה ולהעביר אותה לידי כותבי חוות הדעת המקצועית.

מחוות הדעת ההנדסית שמצורפת לבקשת האישור, אשר נכתבה על-ידי ד"ר גדעון גולדויין ופרופסור ערן שר, עולה בין השאר שהתקלה במשאבת הריק שמספקת לחץ למגבר הבלמים עלולה לגרום לשבר בחיבור שלה לגל הזיזים (כפי שחושף עלון השירות).

המומחים בחנו את המשאבה הפגומה והשוו בינה לבין משאבת ואקום חדשה שנרכשה ממחסן החלקים של יוניברסל מוטורס. כך הם מצאו שינוי הנדסי שבוצע בעיצוב הגיאומטרי של פתח יניקת השמן – שבו לדעתם טמון הכשל.

במשאבת הריק קיים פתח יניקת אוויר שמחובר לצנרת מערכת הוואקום ברכב, ובין השאר גם למגבר הבלמים. בנוסף יש פתח פליטת אוויר שמחובר לראש המנוע ודרכו נפלטים אוויר ושמן אל מערכת השסתומים וגלי הזיזים שבראש המנוע.

בנוסף יש פתח כניסת שמן מראש המנוע כדי שהשמן הזה ישמן את החלקים הנעים של משאבת הוואקום, שבתוכה מסתובב אימפלר שמחובר לגל הזיזים ומאלץ זרימה של אוויר ושמן. הפרעה בזרימת השמן למשאבת הוואקום עלולה לגרום לנזק בגלל מחסור בשימון, והמומחים מצאו שהמהנדסים ששינו את משאבת הריק עיצבו מחדש את פתח יניקת השמן ואף הסירו ממנו רשת מתכתית שככל הנראה נועדה למנוע כניסת חלקיקים למשאבה.
ואכן – בעלון השירות השני שפרסמה ג'נרל מוטורס נכתב, בין השאר, שעשוי להתגלות כשל במשאבת הוואקום כתוצאה של שבר פנימי.

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט להורות ליצרנית וליבואנית להכריז בישראל על קריאה לתיקון של המשאבות התקולות וכן לידע באופן מיידי את כלל בעלי הרכב לגבי הסכנה שעלולה לארוב להם. בית המשפט מתבקש גם להורות ליצרנית וליבואנית לפצות את כלל בעלי הרכב (שמספרם מוערך בכ-20,000) תמורת הוצאות שנאלצו להוציא במסגרת התיקון של תקלות כאלה ולהאריך ל-10 שנים את משך תקופת האחריות לרכב. בית המשפט התבקש גם לקבוע פיצוי לנוכח ירידת ערך במקרה שבו לא תבוצע קריאה לתיקון, ולפצות את הנפגעים גם בגין החשיפה שלהם לסיכון מיותר.

נתקלתם בתקלה באחד מדגמי שברולט או בכל דגם של כל יצרן אחר? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

קיה סיד: כל הצרות בדגם אחד

כשל הפנסים של יונדאי: כך תוזילו את המחיר המופקע של כלמוביל

פורד פוקוס וקוגה: חלק מן המנועים יתוקנו אבל מה לגבי תיבות ההילוכים?

The post יש לכם שברולט ואין לכם בלמים? אתם לא לבד appeared first on TheCar.

במקביל, וללא קשר, השבוע הוגשה גם בקשת אישור חדשה לתביעה ייצוגית שקשורה לאותם כלי רכב, וזאת בטענה לכשל סדרתי בתיבת ההילוכים האוטומטית.

ההסדר שאושר סופית בשבוע שעבר הוגש בפברואר לבית המשפט והוא זהה להסדר המקורי מבחינת המחוייבות המצומצמת למדי שפורד לוקחת על עצמה. מבלי להודות באחריות לתקלה הסכימה פורד להחליף באופן חד פעמי "חצי מנוע" בכל מקרה שבו מסתבר שקיימת זליגת נוזל קירור ממערכת הקירור לתוך הצילינדרים, ובמקרה הצורך להחליף גם את ראש המנוע.

לקוחות שהוציאו בעבר כספים לתורך תיקונים כאלה יקבלו בחזרה רק את עלות התיקון אבל לא יפוצו בגין הוצאות אגביות שהיו להם בקשר לתיקון הכשל הסדרתי.

קבוצת הזכאים לפיצויים מוגדרת כבעלי רכב כנ"ל שבו קיימת נזילה של נוזל קירור אל תוך המנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע – אך רק בתנאי שהמכונית לא עברה 160,000 קילומטרים.

מי שמכוניתו עברה יותר מ-160,000 קילומטרים בעת קרות התקלה לא זכאי לפיצוי. בנוסף, תקופת הזכאות היא שנה אחת בלבד "ממועד הודעת פורד לדלק מוטורס על פרטי התוכנית והנחיות טכניות ליישומה", כלומר שמי שלא יפעל מהר יאבד את זכאותו לפיצוי.

בעלי רכב שחווים תקלה כזאת כרגע, או מי שיחוו תקלה כזאת במהלך השנה הקרובה, צריכים להגיע למוסך מורשה של דלק מוטורס לצורך בדיקה של רכבם ללא עלות. אם התקלה תתגלה כעבור יותר משנה יוכלו הנפגעים החדשים ללכת לחפש את החברים שלהם.

בעלי רכב שברכבם בוצע תיקון כזה בעבר זכאים כעת להחזר כספי בכפוף להצגת קבלה או חשבונית שמפרטת את התיקון שבוצע ואת החלפים שהותקנו – וזאת בין אם התיקון בוצע במוסכים מורשים של דלק מוטורס ובין אם במוסך מורשה אחר מטעם משרד התחבורה. כאמור, ההסדר לא כולל פיצוי כלשהו תמורת הוצאות שנגרמו לבעלי הרכב בנוסף לעלות התיקון עצמה, למשל השכרת רכב חלופי וכיוצא בזאת.

ועדת חריגים

אישור ההסדר מהווה מה שנקרא בשפה המשפטית "מעשה בית דין", ובמילים של בני אדם רגילים: מניעת אפשרות להגיש תביעת נזיקין נוספת באותו עניין.

מכיוון שכל מי שהרכב שלו נסע יותר מ-160,000 קילומטרים לא מקבל שום דבר מן ההסדר הזה – כדאי לו או לה להודיע לבית המשפט על בקשתו שלא להיות חלק ממנו, כלומר "להחריג" את עצמו.
הודעה כזאת מבוצעת באמצעות משלוח הודעת פקס לבית המשפט (כן, יש עדיין דבר כזה אבל אפשר למצוא שירותים אינטרנטיים שמבצעים את זה בחינם).
גם למי שחושש שהמנוע שלו ישבוק בעוד שנתיים או שלוש כדאי לא להיות כלול בהסדר, וזאת מאותה סיבה: היות שהוא לא מרוויח שום דבר גם אין לו מה להפסיד.

כשל גם בתיבת ההילוכים

השבוע, כאמור, הוגשה בקשת אישור חדשה כנגד פורד ודלק מוטורס, והפעם בגלל טענה לכשל סדרתי בתיבת ההילוכים. את הבקשה הגישו עורכי הדין המנוסים דוד מזרחי ורון סולן, אותם עורכי דין שהגישו גם את הייצוגית בנושא המנועים, ויש להם שתי טענות מאוד מעניינות.

הטענה הראשונה, לעצם העניין, היא שמהנדסי פורד בחרו לשלב תותב (Bushing) פלסטיק במערכת התפעול של בורר תיבת ההילוכים, וכתוצאה מבלאי של הפלסטיק נגרמים מצבים שבהם ידית בורר ההילוכים נתקעת במקומה: "לאורך זמן", נכתב בבקשת האישור, "תותב הפלסטיק המחבר בין כבל בורר ההילוכים לתיבת ההילוכים בדגמי פורד השונים, מתבלה, נשחק, ומשתחרר ממקומו. כתוצאה מכך, הכבל עלול להשתחרר מהזיז הקובע את מצב תיבת ההילוכים, ותיבת ההילוכים עלולה להיתקע במצבה האחרון".

תקלה מבאסת אבל פחות מסוכנת נגרמת כאשר הבורר נתקע במצב חניה (P), ואז אי אפשר להניע את הרכב ויש לגרור אותו למוסך לצורך תיקון. מצב יותר מסוכן מתקיים כאשר הרכב חונה בחניה במצב "P" בלי שהנהג הפעיל את בלם היד (כפי שעושים נהגים רבים). במקרה כזה עלולה התיבה להישאר במצב לא נעול והרכב עלול להתדרדר ולפגוע במישהו או במשהו. כנראה שהתיבה עלולה להיתקע גם במצב 'D' (סע!) וזה עלול לגרום לדריסה של בלתי מעורבים.

תיקון תקלה זאת, כלומר החלפת כבל שכולל גם את תותב הפלסטיק, עולה סדר גודל של 2,000 שקלים, ובתביעה נטען שאנשי פורד ודלק מוטורס, למרות שהם אמורים להכיר את התקלה, לא מתבלבלים וגובים כסף תמורת התיקון הזה.

טענה נוספת, חמורה יותר, מייחסת לפורד "שיטה" של ביצוע קריאות לתיקון רק בדגמים שמיוצרים בארה"ב ובדגמים שנמכרים בצפון אמריקה והתעלמות מכשלים סדרתיים בכלי רכב שמיוצרים מחוץ לארה"ב ונמכרים מחוץ לארה"ב. התובעים טוענים שפורד מבצעת קריאות לתיקון תקלות סדרתיות בכלי רכב שיוצרו בארה"ב ונמכרו בישראל אבל לא מבצעת תיקונים בכלי רכב שיוצרו באירופה ונמכרו בישראל. זאת טענה קשה וחמורה, ואם התובעים יצליחו להוכיח אותה הם יחוללו סנסציה.

לחיזוק טענה זאת טוענים התובעים שבין השנים 2018-2022 פורד פרסמה בארה"ב חמש קריאות לתיקון תותב הפלסטיק בכ-4 מיליון כלי רכב מדגמים שונים, בהם, בין השאר 'אסקייפ' (2011-2019), C-Max (2012-2018), פיוז'ן (מונדיאו, 2012-2016), טרנזיט קונקט (2013-2021) ואדג' (2014-2018). חלק מן הדגמים נקראו לתיקון גם בישראל, אבל פוקוס וקוגה לא נקראו ולא תוקנו אצלנו.

לטענת התובעים, בישראל רשומים כעת 2,727 מכוניות רלוונטיות מדגם פורד פוקוס (2016-2018) ועוד כ-2,952 מכוניות מדגם פורד קוגה (2013-2019).

גם דלק מוטורס אשמה

באופן חריג, בקשת האישור החדשה שמה "על הגריל" גם את דלק מוטורס, יבואנית פורד לישראל. בעוד שבדרך כלל מופנית עיקר האש, אם לא כולה, ליצרנית הרכב ולהחלטות שלה – בבקשה החדשה נטען שדלק מוטורס "נושאת באחריות של ממש לאי ביצוע קריאה חוזרת" מפני שהיבואנית לא יכולה להכחיש שהיא מודעת לתקלה ולהשלכותיה.

נטען שבשנת 2022 דלק מוטורס זימנה לתיקון חלק מן הדגמים שנמכרו בישראל ולכן "אין מחלוקת כי דלק מוטורס מכירה את התקלה, את הסיכון הבטיחותי שהתקלה גורמת ואת הנחיות התיקון של היצרן כיצד יש למנוע את התרחשות התקלה". מכך משליכים התובעים וטוענים שבדלק מוטורס צריכים לדעת ש"אותו כבל בורר הילוכים המועד לכשל" מותקן גם בפוקוס ובקוגה, כוכבות התביעה.

"אף על פי כן", נטען, "דלק מוטורס לא ראתה לנכון ליישם את הקריאות החוזרות ביחס לכלל הרכבים שמועדים לתקלה בכבל בורר ההילוכים (או לכל הפחות לפנות אל פורד ולבקש ממנה ליישם את הקריאה החוזרת באופן מלא ביחס לכלל הדגמים הרלוונטיים)".

כרגיל במקרים כאלה התובעים מאשימים את היצרנית והיבואנית באשמת "רצחת וגם ירשת": לא רק שהן חוסכות כסף בכך שהן נמנעות מתיקון התקלה בישראל – הן גם גובות תשלום תמורת תיקון תקלות שקשורות לכבל בורר ההילוכים.

יש לכם תקלה בפורד פוקוס או פורד קוגה או תקלה סדרתית בכל דגם שהוא? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post פורד פוקוס וקוגה: חלק מן המנועים יתוקנו אבל מה לגבי תיבות ההילוכים? appeared first on TheCar.

בבקשת האישור, שעליה חתומים עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, נטען בין השאר שיצרנית הרכב האמריקנית מודעת לכשל בפנסי ה-LED האחוריים של רוב הדגמים שלה אך למרות זאת לא רק שהיא לא לקחה על כך אחריות – היא אפילו מתעשרת ממכירת פנסים חדשים ללקוחות בכסף מלא.

התובע הייצוגי, שרכש השנה 'מודל 3' משומשת שעלתה על הכביש בשנת 2021, מצהיר שנאלץ לשלם 923.72 שקלים תמורת החלפת גוף תאורה בודד, ושזה לא פתר את הבעיה שעלולה לצוץ בכל רגע מחדש.

בית המשפט מתבקש להורות לטסלה להשיב כסף ולפצות את כל מי שנאלצו להחליף יחידות תאורה על חשבונם, וכמו כן להאריך את האחריות לפנסים אלה ל-14 שנים או 210,000 קילומטרים.
עוד מתבקש בית המשפט להורות לטסלה לבצע קריאת שירות ("ריקול") ולזמן את בעלי טסלה בישראל למרכזי השירות "לצורך בדיקה והחלפה יזומה של גופי תאורה לקויים בגופי תאורה משופרים שלא סובלים מן הליקוי".

מים בחשמל

על חוות הדעת המקצועית שצורפה לבקשת האישור חתומים פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין, והיא חוברה לאחר ששניהם בחנו את יחידת התאורה הפגומה ממכוניתו של התובע הייצוגי.
חוות הדעת ממוקדת אמנם ב'מודל 3', וזה הפנס היחיד שנבחן פיזית, אבל בבקשת האישור מובאות עדויות לכאורה לכשלים דומים גם בדגמי 'מודל Y', 'מודל S' ו'מודל X'.

מחוות הדעת עולה שפנסי הרכב הרלוונטיים הם מסוג LED, ויחידת תאורה כזאת כוללת את כל הפונקציות שנדרשות בחוק: תאורה אחורית, תאורת בלימה, איתות, תאורת נסיעה לאחור ותאורת ערפל. קיימים 4 גופי תאורה באחורי הרכב: שניים מותקנים על פינות המרכב ושניים מותקנים על מכסה תא המטען.

"מאחר ולנורות הלד אורך חיים ארוך מאוד", נכתב בחוות הדעת, "העניין משפיע על עיצוב גופי התאורה בהם מותקנים הנורות. בעבר כאשר נעשה שימוש בנורות להט/הלוגן/פריקה, גופי התאורה תוכננו כך שניתן להחליף את הנורה מאחר ומשך החיים של הנורה היה קצר הרבה יותר ממשך החיים של גוף התאורה. כיום, כאשר זמינות נורות לד בעלות אורך חיים ארוך מאוד, ניתן לתכנן את גוף התאורה ללא צורך באפשרות להחלפת הנורה. תכנון כזה מוזיל את עלויות הבניה של גוף התאורה ומפשט את תכנונו.

גוף התאורה בנוי ומתוכנן כך שלא ניתן לפרק אותו לצורך תיקון. כדי לפרק אותו יש צורך לשבור אותו באופן בלתי הפיך. ומכאן ניתן להסיק כי גוף התאורה לא תוכנן לתחזוקה אלא להחלפה במקרה שהוא מתקלקל…

גוף התאורה התקבל כאשר הוא מלא בלחות וטיפות מים בתוכו. ניתן היה להבחין בקלות בטיפות המים… ראשית, בדקנו אם טיפות המים יוצאות באופן טבעי מגוף התאורה… מצאנו כי המים נשארו בתוך גוף התאורה. יש לציין כי גוף התאורה לא הופעל במהלך הבדיקה, יתכן ואם הוא היה מופעל כשם שהוא מופעל כאשר הוא מותקו על הרכב, חלק מהמים היו מתאדים החוצה מגוף התאורה מאחר וכאשר הנורות פועלות הן מפזרות חום בתוך גוף התאורה…
לאחר מכן תעדנו את גוף התאורה מבחוץ ומצאנו כי הוא בנוי מקשה אחת. דהיינו, אין אפשרות לפרק אותו (בלי לשבור אותו) מאחר ושני החלקים העיקריים אשר מרכיבים אותו (חלק אחורי אטום, וחלק קדמי שקוף) בנויים פלסטיק ומרותכים אחד לשני…

מצאנו כי קיימת על גוף התאורה מדבקה בצבע כחול אשר מכסה חור בגוף התאורה. מדובר במדבקה אשר עשויה מחומר בררני אשר מאפשר מעבר אוויר ואינו מאפשר מעבר מים. יצרנים רבים משתמשים בטכנולוגיה הזו אשר מאפשרת לייצר גוף תאורה אטום לחלוטין, עם פתח אוורור אשר מאפשר השוואת לחצים בין פנים גוף התאורה לסביבה, ללא כניסה של מים או אבק לתוך גוף התאורה…
הטבלנו את גוף התאורה בתוך אמבט מים והכנסנו אוויר לתוכו, דרך הצינור. בהתאם למיקום בועות האוויר אשר יצאו מגוף התאורה ניתן היה לזהות ליקוי באטימות של גוף התאורה. זיהינו כי הליקוי באיטום קיים בחלקו העליון של גוף התאורה.
בחינת פס ההלחמה על גבי שני החלקים שהורדו האחד מהשני גלתה חוסר אחידות באיכות ההלחמה. באזור בו נתגלה האיטום הלקוי של גוף התאורה, טיב ההלחמה היה לקוי…
מצאנו כי רפלקטור כסוף אשר נמצא בתוך גוף התאורה פגום, וכי ציפוי הכסף מתקלף. יתכן מאוד כי המים אשר נמצאו בתוך גוף התאורה באו במגע עם ציפוי הכסף וקלקלו אותו. בדיקה של אחד מגופי תאורת הלד אשר מותקנים בגוף התאורה העלתה כי קיימת קורוזיה בלוח האלקטרוני של אחד מגופי תאורת הלד אשר נמצאים בתוך גוף התאורה…
יתכן וליקוי כזה בריתוך לא יתגלה מייד מאחר ומדובר בחולשה מקומית, אשר עלולה להתפתח בהמשך לסדק עקב התפשטות והתכווצות של גוף התאורה כתוצאה משינויים בטמפרטורה. או כתוצאה ממאמצים שיוריים באזור החולשה בריתוך הפלסטיק… הליקוי… אינו נובע מהמשתמש ברכב, אלא נגרם ככל הנראה מליקוי בייצור גוף התאורה".

כותבי חוות הדעת מסיקים מן הממצאים שמצאו ש"כמות המים הגדולה אשר נמצאה בתוך גוף התאורה חדרה אליו פנימה דרך הליקוי בריתוך הפלסטיק אשר ממוקם בחלק העליון של גוף התאורה היכן שמים אשר זורמים על גוף הרכב (כתוצאה מגשם או שטיפה של הרכב או סיבות אחרות) בהחלט יכולים לחדור…
טכנולוגיית תאורה מסוג לד בנויה ממעגל מודפס חשמלי אשר מכיל עליו את כל רכיבי האלקטרוניקה הדרושים כולל נורות הלד. הלוח האלקטרוני ממוקם בתוך גוף התאורה… (ו)רגיש הרבה יותר לנוכחות של מים נוזליים ביחס לטכנולוגיית תאורה אחרות אשר אינן מבוססות על לד. מים נוזליים כאלו עלולים לגרום לקורוזיה בלוח האלקטרוני כפי שאכן נצפה בגוף התאורה אשר בדקנו".

לא לוקחת אחריות

טסלה מעניקה בישראל 4 שנות אחריות או עד 80,000 קילומטרים למכונית עצמה (ותקופה ארוכה יותר לסוללה). בבקשת האישור נטען שישנם בעלי טסלה שהתלוננו על כך שגם לאחר שהוחלפו אצלם גופי תאורה שב הליקוי והופיע גם בפנסים החדשים.

יתרה מכך: התובעים מצטטים תגובות של בעלי טסלה מקבוצות פייסבוק שונות בקשר לחדירת מים אל גופי התאורה האחוריים וטוענים שטסלה מסרבת להחליף גופי תאורה פגומים גם בתקופת אחריות היצרן. בנוסף הם טוענים שאין לטסלה מדיניות תיקון סדורה בקשר לכשל הנטען הזה.

(טסלה) "מנסה להימנע מהחלפת גופי התאורה", נכתב בבקשה, "בהסתמכה על טענות שונות ומשונות דוגמת כי מדובר ב"פנסים נושמים". מדיניות זאת נובעת, ככל הנראה, מכך, שהחלפות בתקופת האחריות נעשות על חשבון המשיבות, ואילו החלפות לאחר תום תקופת האחריות נעשות על חשבון הלקוח".

"למעשה, באופן אבסורדי ומקומם במיוחד, המשיבות מרוויחות שלוש פעמים כתוצאה מהתנהלותן הפסולה: פעם אחת כשהן שיווקו ומכרו את רכבי חברי הקבוצה בתמורה מלאה והציגו אותם כתקינים, בעוד שבגופי התאורה האחוריים יש פגם נסתר הידוע למשיבות ומוסתר מעיני הצרכנים;

פעם שניה, בכך שהמשיבות מתנערות מאחריותן ומעבירות את הנשיאה באחריות לתקלה אל שכם הצרכנים לאחר תום תקופת אחריות היצרן, ופעם שלישית בכך שלמשיבות צומחת הכנסה נאה מהיותן ספקיות גופי התאורה שבעלי הרכבים נאלצים לרכוש לאחר גילוי התקלה"

אנקדוטה מעניינת שקשורה לכשל הנטען מופיעה ב"ספר הנהג" של 'מודל 3': בסמוך לאיור של יחידת התאורה נכתב שהצטברות טיפות מים בפנסי החזית או בפנסים האחוריים היא דבר נורמלי.

התובעים הייצוגיים מגדירים את קבוצת הנפגעים ככל בעלי טסלה מן הדגמים הרלוונטיים ובסך הכל 16,537 כלי רכב והם דורשים שטסלה תבצע החלפה יזומה של ארבעת גופי התאורה האחוריים. שווי תיקון כזה לפי מחירי המחירון של טסלה הוא כ-3,250 שקלים. לחילופין מתבקשת הארכת אחריות לתקופה של 14 שנים או 210,000 קילומטרים.

טסלה צפויה להגיש כתב הגנה בתוך כשלושה חודשים.

נתקלתם בבעיית פנסים בדגמי טסלה או בכל תקלה אחרת בכל דגם אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה
האם לטפל ברכב במוסך יבואן או במוסך מורשה? ממש לא מה שחשבתם

The post פנסים אחוריים של טסלה מתמלאים מים ובעלי הרכב דורשים פיצוי appeared first on TheCar.

בבקשת אישור לתביעה ייצוגית שהוגשה השבוע על-ידי עו"ד עידן איידן ודוד תירוש נטען שכשל סדרתי בתכנון ואיטום פנס הבלימה העליון האחורי בשברולט מאליבו שיוצרו סביב השנים 2017-2016 גורם לדליפות מים ולנזקים קשים של חלודה ועובש.

במבחן התוצאה, ולפני הכל, כשל כזה עלול להעיד על תקלת הנדסה יסודית של יצרנית הרכב הגדולה ביותר באמריקה, ולא מדובר על דגם בסיסי וזול שמיוצר בקוריאה אלא במכונית לא זולה שמיוצרת בארצות הברית עצמה.

מן התביעה עולה שמהנדסי ומעצבי שברולט התקינו את פנס הבלימה האחורי עליון מעל שמשת הרכב באופן שמאפשר דליפת מים לתוך הרכב. חוות הדעת ההנדסית שצורפה לבקשה גורסת שהליקוי נובע, בין היתר, מאטמים וברגים לא מתאימים, אבל במקרה זה ייתכן שקיים גם כשל קונספטואלי-הנדסי עמוק יותר של עצם ההסתמכות על גומי וברגים למניעת חדירת מים.

מבחינת בעלי הרכב מה שחשוב זאת לא הסיבה אלא התוצאה: כמויות גדולות של מים חודרות דרך החורים בכל פעם שהמכונית מוכנסת לשטיפה, או כשהיא נחשפת לגשם בנסיעה או בחניה חיצונית. המים זורמים אל המושב האחורי, תא המטען, דיפוני הבד של תקרת הרכב ואל רצפת הרכב, וכאשר הם נספגים בחלקי ריפוד ודיפון הם גורמים לחלודה של חלקי מתכת שלא אמורים להיות חשופים להם. חמור מכך: הרטיבות יוצרת מצע לח ומזין להתפתחות מיני עובשים ופטריות ואלה גורמים לריח רע בתוך הרכב ואף לסכנה בריאותית לבני אדם שרגישים להם.

כשל כזה, במכונית כזאת, הוא "פדיחה" שכל יצרנית רכב שמכבדת את עצמה הייתה יוצאת מגדרה כדי לתקן במהירות ו"מתחת לרדאר" ובמיוחד כאשר עלות התיקון נמוכה ולעומת זאת הפגיעה במוניטין כבדה.
הבעיה המשמעותית ביותר שנחשפת במקרה זה היא האופן שבו נמנע טיפול הוגן בחלק מבעלי הרכב, ובעיקר ניסיון להטיל עליהם את עלויות התיקון ולמעשה להתעשר על חשבונם.

מרוויחה על חשבון הכשל

אנשי שברולט בארה"ב גילו את חדירת המים לתוך המאליבו לפני אמצע שנת 2017, מועד שבו שלחו לכל רשת המוסכים שלהם 'אשגר שירות' (TSB) עם הנחיות מפורטות לתיקון התקלה. עלון שירות נוסף נשלח בשנת 2019 אל רשת המוסכים בארה"ב – אבל לא לרשת בישראל.

בעלוני השירות מונחים המוסכים לפרק את פנס הבלימה האחורי, להחליף את הברגים המקוריים בברגים חדשים עם מספר קטלוגי שונה ולתקן את נזקי המים שנגרמו בתא המטען ובתא הנוסעים.

בדיקת הרכב כוללת איתור רטיבות בתוך שקע המרכב שבו ממוקם הגלגל החלופי וכן במושב האחורי, רצפת הרכב, ובחלק האחורי הפנימי של תקרת הרכב. במקרה הצורך יש לפרק את פנס הבלימה ולהתקין אותו מחדש באמצעות ערכה ייעודית שכוללת אטמים חדשים. משך התיקון מוגדר על-ידי יצרנית הרכב ב-6 שעות עבודה שתמורתן משולמת למוסכים בארה"ב על-ידי היצרנית.

כאמור, הנחיות הטיפול הראשונות נשלחו גם ליבואנית הישראלית שאמורה הייתה ליידע את כל מוסכי השירות שלה לגבי התקלה והפתרון שלה. מיותר להדגיש שיצרנית רכב שמפיצה הוראת שירות נושאת בכל העלויות שכרוכות בה, ובכלל זה גם בעלות התיקון של נזקים עקיפים.

במבחן התוצאה היצרנית והיבואנית לא טרחו לעדכן את כלל בעלי שברולט מאליבו בישראל, בדגש על מי שבוחרים לטפל במכוניות שלהם במוסכים מורשי משרד התחבורה שאינם כלולים ברשת השירות של UMI.

אנשי היבואנית לא מסרו לנו כמה מכוניות כן טופלו על-ידם במסגרת הנחיית השירות, אם בכלל, אבל מבקשת האישור עולה שלא רק שהם לא טיפלו בכל המכוניות – הם אפילו עשו קופה קטנה על חשבון חלק מן הנפגעים.

בקשת האישור כוללת בנוסף לתובע עצמו שני בעלי מאליבו אחרים שאל כלי הרכב שלהם חדרו כמויות מים. גם הם לא זכו למענה של יבואנית הרכב למרות ההנחיות הברורות של היצרנית. בנוסף מובאות גם תלונות שפורסמו ברשתות חברתיות על-ידי מי שטוענים שהם בעלי רכב אחרים שנפגעו מאותה תופעה.

לטענת התובעים – אנשי יוניברסל מוטורס לא רק שלא פתרו להם את הבעיה, ולפחות באחד המקרים אף ביצעו תיקון רשלני וכושל שלא לפי הנחיות היצרנית – הם אף חייבו אותם בתשלום ולמעשה "הפילו" עליהם את הנזקים שהיצרנית לקחה עליהם אחריות.

בשנת 2019 פרסמה ג'נרל מוטורס הנחיית שירות נוספת ובה "מדיניות כיסוי מיוחד" אשר מרחיבה את האחריות לכל כלי הרכב לתקופה של 6 שנים או 116 אלף קילומטרים. בנוסף לעלון השירות שלחה יצרנית הרכב לבעלי הרכב מכתב זימון מיוחד שבו נקרא כל מי שסובל מן התופעה להגיע למוסך, ואף פיצתה את בעלי הרכב בארה"ב על תשלומים ששילמו תמורת תיקון הכשל ונזקים שנגרמו בגללו.

אלא שג'נרל מוטורס, כך נטען, לא טרחה לפרסם אצלנו את אותן הנחיות וכפועל יוצא היצרנית והיבואנית "מפלות לרעה את הצרכנים בישראל בכל הנוגע לאופן שבו הן מתנהלות ביחס לליקוי".

בבקשת האישור מתבקש בית המשפט להורות ליצרנית וליבואנית לקחת אחריות על הכשל הסדרתי הנטען ולפצות את כלל בעלי הרכב הרלוונטיים על נזקים שנגרמו להם. בנוסף מבוקשת הארכת אחריות למשך 10 שנים ופיצוי בהיקף של 5-12% בגין ירידת ערך הרכב.

ארצות הברית נגד סין

יוניברסל מוטורס היא אחת היבואניות המיוחדות מבין יבואניות הרכב לישראל במובן זה שעד לפני כעשור הוחזקו כ-10% מן הבעלות בה על-ידי יצרנית הרכב ג'נרל מוטורס בעצמה. מאז הקמתה בשנת 1993 כאיחוד של שתי נציגות של יצרנית הרכב הגדולה באמריקה היא התמקדה בעיקר במותגי שברולט, קאדילק ואיסוזו, ושיווקה בתקופות שונות גם מותגים נוספים של GM.

בחודשים האחרונים החלה יוניברסל מוטורס בשיווק מהוסס של יצרנית הרכב הסינית פורת'ינג, מבית דונגפנג, ולא מיותר להזכיר שתעשיית הרכב הסינית מציבה כיום את האתגר הגדול ביותר בפני יצרניות הרכב האירופאיות, האמריקניות, היפניות והקוריאניות.

רוב יצרניות הרכב הוותיקות נוהגות לקחת אחריות על כשלים סדרתיים ולטפל בלקוחותיהן ברחבי העולם. במדינת ישראל אין אף גוף ממשלתי שדואג לבעלי הרכב ומוודא שיצרניות הרכב ייקחו אחריות, ולכן כולנו תלויים ברצון הטוב וברמת האתיקה של יבואניות הרכב ושל יצרניות הרכב.

כפי שחשפנו לא אחת ב-TheCar – לא מעט יצרניות רכב לוקחות אחריות על כשלים סדרתיים בארה"ב ובאירופה אבל לא עושות את זה בישראל, וזאת – להערכתנו – בגלל "ניהול סיכונים" שלוקח בחשבון שהן לא חשופות אצלנו לאף עונש או סנקציה.

בשוק הרכב הישראלי יש מספר "צדיקות בסדום" – יבואניות רכב שמשקיעות מאמץ מיוחד בדאגה ללקוחות שלהן, אבל המצב הקשה כרגע עלול להיות קשה שבעתיים בעתיד ככל שיימכרו אצלנו יותר כלי רכב מתוצרת סין.
ככלל, תעשיית הרכב בסין עדיין צעירה ואין שם מוסדות להגנת הצרכן מן הסוג שפעיל בארה"ב ובאירופה. סביר להניח שבמהלך הזמן נוכל להבדיל בין היצרניות הסיניות ולגלות מי מייצרת מוצרים יותר או פחות איכותיים, מי דואגת ללקוחות ישראלים ומי מזלזלת בהם.

נכון להיום, ה"קלף" החזק ביותר שבו מחזיקות יצרניות רכב ותיקות לנוכח הפלישה הסינית הוא חשש מפני רמה טכנולוגית נמוכה ואיכויות ייצור גרועות בסין. אלא שחשש זה הולך ונשחק ככל שהסיניות מוכיחות את עצמן והיצרניות הוותיקות מפשלות.

כאשר יבואנית רכב כמו יוניברסל מוטורס נתבעת בטענה שלא הצליחה לדאוג ללקוחותיה שסובלים מכשל פשוט – עליה לעבוד קשה כדי לשכנע אותנו שהיא תתמוך במי שירכשו ממנה מכוניות מתוצרת יצרנית סינית צעירה.

השברולט מאליבו שלכם דולפת? יש ברכב אחר שלכם כשל סדרתי? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שתיים אוחזות בדונגפנג: גם מטרו מוטור וגם יוניברסל מוטורס טוענות שהן אלה שמחזיקות בזיכיון היבוא של קבוצת הרכב הסינית

לחשמלית המשפחתית של דונגפנג קוראים נאמי 01, יש לה טווח של 430 קילומטרים והמחיר שלה מתחיל ב-41,000 שקלים. בסין.

עוד תקלת מנוע ביונדאי טוסון וב-i30 וגם הפעם היא לא מטופלת בישראל

הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו

The post השברולט מאליבו שלך דולפת ונוזלת? מגיע לך פיצוי appeared first on TheCar.

ביום שלישי שעבר, עשר שנים לאחר שהציגה לראשונה את מנועי ה-1.2 ליטר 'פיורטק' הבעייתיים שלה – עשתה סוף סוף פיג'ו-סיטרואן את המעשה הנכון והאריכה את האחריות עליהם למשך 10 שנים או 175,000 קילומטרים.  זמן קצר לאחר פרסום העובדה הזאת ב-TheCar התחייבו בפנינו אנשי דוד לובינסקי, יבואני פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל לטפל בתוך 14 ימים בכל תקלה במנועי פיורטק שקשורה לכשל הסדרתי.

במקביל, עם או ללא קשר, הליך תביעה ייצוגית שהוגש בישראל בשנת 2020 כנגד היצרניות מתקדם ככל הנראה לכיוון של הסדר פשרה אשר עשוי להיות מוגש כבר בימים או בשבועות הקרובים.

מנועי 'פיורטק' בנפח 1.2 ליטר שמותקנים בדגמים רבים של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל (מותגים ששייכים כיום לקבוצת 'סטלנטיס') נהרסים במספרים מבהילים בגלל כשל סדרתי שזכה לכינוי "הזדקנות מוקדמת של רצועת התזמון". כשל זה, כשמו כן הוא, נובע מהתפוררות רצועת התזמון וסתימת מעברי שמן במנוע. בסוף שנת 2020 הגישו עורכי הדין עידן איידן, דוד תירוש וחן פלג בקשת אישור לתביעה ייצוגית כנגד פיג'ו וסיטרואן והיבואנית שלהן לישראל, דוד לובינסקי, (הבקשה תוקנה כשנה לאחר מכן).

בבקשה נטען שמנגנון הכשל מתחיל בכך שרצועת התזמון טבולה בתוך שמן המנוע וכאשר היא מתבלה מתפוררים ממנה חלקיקים אל תוך השמן וסותמים מעברים במנוע. כך נמנע שימון של המנוע עד שהוא נהרס, אלא אם עוד קודם לכן סותמים חלקיקים כאלה את משאבת הוואקום שאחראית על הגברת עוצמת הבלימה. הכשל, כך נטען, מתקיים גם במנועים מוגדשים וגם באלה שאינם מוגדשים אבל במנועי הטורבו הוא מסוכן יותר מפני שרק בהם מותקנת משאבת ואקום שחולקת את אותו שמן מנוע – וזאת המשאבה שמספקת כוח למגביר עוצמת הבלמים ברכב.

חדשות מצרפת

מפרסומים חדשים בצרפת עולה שסטלנטיס, בעלת הבית של פיג'ו, סיטרואן, DS ואופל, לקחה שם סוף סוף אחריות על הכשל, והיא מבטיחה לטפל בכל המנועים הפגועים ולהאריך את האחריות עליהם ל-10 שנים, כאמור.

עם זאת, באופן רשמי פורסמה לפי שעה תגובה בנוסח מעורפל יותר: "היות ששביעות רצון הלקוחות שלנו היא אחד מערכי היסוד של קבוצת סטלנטיס – החברה מאשרת את הרחבת האחריות למנועי בנזין 3 צילינדריים מסוימים מסדרת PureTech, בנסיבות ספציפיות". סביר מאוד שהמהלך בצרפת מתקיים בעקבות פעולתם של קרוב ל-5,000 נפגעים שנרשמו להליך תביעה ייצוגית שמתנהל שם כנגד היצרניות, ולנוכח נזק מתמשך שנגרם לתדמית המותגים.

בשנה שעברה השיקה סטלנטיס דור חדש, שלישי, למנועים האלה, ובו הוחלפה רצועת התזמון הטבולה בשרשרת תזמון שלא דורשת תחזוקה. כמובן שזה לא עוזר למאות אלפי בעלי המכוניות הקיימות בשוק המשומשות וגם לא סייע לשיקום אמון הלקוחות ולמוניטין של המותגים.

כאמור, חלקיקי רצועת התזמון גורמים במקרה הרע להרס מוחלט של מנועים ובמקרים פחות גרועים לאובדן כוח מנוע, הפעלת נורית לחץ השמן, ולבעיות בלימה. כדי למנוע את הנזקים ניסו בשנים האחרונות אנשי פיג'ו-סיטרואן מגוון רחב של פתרונות שלא צלחו. פעולות המניעה כוללות מספר רב של עדכונים להנחיות השירות וכן שימוש בשמן מנוע בתקן מיוחד שאמור להיות פחות מזיק לחומר שממנו עשויה רצועת התזמון. בסופו של דבר גם הוחלפה הרצועה עצמה בכזאת שעשויה מחומר אחר.

חדשות מישראל

כאמור, בעקבות פרסום כתבה זאת ב-TheCar הודיעו לנו הבוקר אנשי דוד לובינסקי שהחברה מתחייבת לטפל באופן מיידי, ובכל מקרה בתוך לא יותר מאשר 14 ימים, בכל בעל רכב עם מנוע 'פיורטק' 1.2 ליטר שאובחן עם תקלה שנובעת מכשל רצועת התזמון ויפנה אל המערכת שלנו בכתובת הדוא"ל editor.thecar@gmail.com. ביצוע התיקון תלוי אמנם בזמינות חלפים, אבל אנשי לובינסקי מתחייבים בפנינו שאבחון התקלה יבוצע, כאמור, באופן מיידי.

מודים אבל לא עוזבים

בתגובת היצרניות לתביעה הייצוגית שהוגשה בארץ הם הודו שהתפוררות הרצועה נגרמת בגלל ריאקציה כימית בינה לבין שמן המנוע, ו/או שאריות דלק שמתערבבות בשמן כחלק מפעולתו השגרתית של המנוע.

לטענתן, עוד לפני הגשת בקשת האישור הן פרסמו מיוזמתן קריאה חוזרת ("ריקול") שבמסגרתה הן בודקות את כלי הרכב הרלוונטיים, בוחנות אם קיימת התרחבות של רצועת התזמון, ובמקרה הצורך מחליפות על חשבונן את רצועת התזמון ואת כל הרכיבים הנוספים שעלולים להיות מושפעים, לרבות משאבת שמן ומשאבת וואקום. בנוסף מבוצע גם עדכון תוכנה.

עוד טענו הנתבעות שהן מיישמות מדיניות אחריות מורחבת ל-7 שנים או 150,000 קילומטרים לחלק מן הדגמים ו-6 שנים או 100,000 קילומטרים לאחרים, ושהן אף השיבו כספים לבעלי רכב שתיקנו על חשבונם את התקלה ברצועת התזמון.

אלא שמגישי התובענה הגיבו והציגו את הטענות האלה כאחיזת עיניים. לדבריהם – לא רק שהיצרניות לא נטלו אחריות בישראל ולא טיפלו בכל בעלי הרכב שנפגעו – הם הפעילו מדיניות של "אחריות נסתרת" שטיפלה בחלק מן הנפגעים ופסחה על רבים אחרים.

עוד טוענים התובעים שבפיג'ו-סיטרואן ידעו על הכשל לכל המאוחר בשנת 2017 אבל עד לשנת 2018 הם הסתפקו רק בפרסום הנחיות טיפול שבהן הונחו המוסכים לבדוק, ובמידת הצורך להחליף, משאבת ואקום ואגן שמן, ולנקות את מסנני האקטוארים האלקטרומגנטיים של מערכת תזמון השסתומים המשתנה.

התובעים מדגישים שהיצרניות מודות בתגובתן בכשל עצמו ובמנגנון הכשל – אבל שהן לא באמת טיפלו בנפגעים, ודאי שלא בכולם. חמור מכך: עד לקראת סוף שנת 2019 הוסיפה היבואנית להתכחש לתקלה בפני הלקוחות שלה.
התובעים הציגו בפני בית המשפט תגובות של נציגי לובינסקי בפורומים אינטרנטיים שבהם הם כותבים שהשיח אודות כשל סדרתי של מנועי 'פיורטק' הוא לא פחות מאשר 'דיסאינפורמציה'.

עוד נטען שמדיניות האחריות למנועי פיורטק מעולם לא פורסמה לציבור באופן גלוי וכפועל יוצא מכך כל מי שלא טיפל במוסכי היבואנית לא יכול היה ליהנות ממנה. "ברוב המוחלט של המקרים", טוענים התובעים, "בעלי כלי הרכב הם שנשאו בעצמם בעלות ההחלפה של הרצועה ושל החלקים, עלות המגיעה לסכום של אלפי שקלים. זאת, בין אם רכבם טופל במוסכי לובינסקי ונאלצו לשאת בעלות מלאה (למשל, בשל חוסר הידיעה על אודות "רצונן הטוב" של המשיבות) או בעלות חלקית, ובין אם רכבם טופל במוסך מורשה משרד התחבורה שאיננו מוסך של לובינסקי…"

הלך מנוע

התובעים הציגו את נתוני משרד התחבורה בישראל שמהם עולה שעד לאמצע שנת 2022 הוחלפו בישראל 2,266 מנועי 'פיורטק 1.2', ומדובר בשיעור גבוה משמעותית מזה שקיים אצל יצרניות מתחרות. בסדרות שונות של המנוע הזה ישנם שיעורי כשל שונים, ובמקרים הקשים יחס ההרס המוחלט נע בין 1:5 ל-1:10, כלומר שכל מנוע חמישי, שישי או עשירי במכוניות שנמכרו בישראל – נהרס.

מן הנתונים שהוצגו עולה שבמנועי פיורטק עם קוד מנוע HN01 הוחלפו יותר מ-10% מן המנועים, תחת קוד המנוע HN02 הוחלפו יותר מ-20% מן המנועים, ותחת קוד המנוע HN04 הוחלפו יותר מ-16% מן המנועים. נתונים אלה כוללים רק מנועים שהוחלפו בשלמותם ולא כוללים את כל המנועים ששופצו בעקבות תקלות אך לא הוחלפו.

כדי לסתור את טענת היצרניות כאילו שהתקלה לא קיימת במנועים אטמוספריים הציגו התובעים נתונים שמהם עולה שבין 5-8% מן המנועים האלה בישראל הוחלפו, ובנוסף לכך יש שיעור גבוה מאוד של גריטת רכבים שעשוי ללמד על כך שאין הצדקה כלכלית להחליף מנוע לא אטמוספירי בגלל ערכו הנמוך של הרכב.

נתון נוסף שהוצג במסגרת התגובה לתשובות היצרניות הוא שהן "השמיטו" מתגובתן עובדה חשובה: בהנחית היצרניות לתיקון התקלה מצוין שבנוסף לחלקים שהחלפתם עשויה להידרש במסגרת הטיפול הרגיל – התקלה עלולה להצריך את החלפת מנוע הרכב בשלמותו. עוד טוענים התובעים שהקריאה לתיקון שבוצעה בארץ לא פתרה את התקלה ולראיה – היו מנועים שנהרסו זמן קצר לאחר שנבדקו במסגרת הריקול.

אנשי לובינסקי טוענים שנתוני האמת לגבי כשל מנועים שונים מאלה שהוצגו בבית המשפט, אך העמדה שלנו, ב-TheCar, היא שבפרספקטיבה של כל בעל רכב שנפגע התקלה פגעה בו ב-100%, ולכן הוא זכאי לטיפול.

בעיה גלובלית

ככל הידוע, תקלת הרצועה המתפוררת אופיינית לכל דגמי פיורטק 1.2 ליטר משני הדורות הראשונים, כלומר במנועים שיוצרו החל בחודש אפריל 2014 ועד יוני 2022.

במקור – פיג'ו-סיטרואן דרשה לבצע החלפת רצועה במסגרת שגרת הטיפולים רק כעבור 10 שנים או 180,000 קילומטרים, אבל ככל שהתגלו ממדי הכשל צומצמו מרווחי הטיפולים וכיום נדרשת החלפה שלה לכל המאוחר בכל 6 שנים או 100,000 קילומטרים.

סטלנטיס כבר קראה באירופה לתיקון של כ-220,000 מכוניות בסוף שנת 2020 ול-250,000 מכוניות נוספות בסוף שנת 2022. גם בישראל נקראו מכוניות ראשונות לתיקון כבר בדצמבר 2020, במקביל להגשת בקשת האישור, אבל לטענת התובעים לא רק שהוא חל רק לגבי חלק מן הדגמים, ולא רק שהוא לא פותר את הבעיה – היצרניות והיבואנית גם לא השיבו לחלק מן הנפגעים את הכספים שהם נאלצו להוציא לצורך תיקון.

כאמור, החדשות האחרונות מצרפת הן שבעוד שעד ל-18 במרץ השנה העניקה סטלנטיס למנועים האלה בצרפת אחריות של 6 שנים או עד 100,000 קילומטרים, החל ב-19 במרץ היא הוארכה ל-10 שנים או 175,000 קילומטרים. אחריות זאת חלה על כל מנועי 'פיורטק' 1.2 ליטר שיוצרו בין אפריל 2014 ליוני 2022 ולמרות שהחברה לא פרסמה בכמה כלי רכב מדובר – סביר להניח שזה ישפיע על מאות אלפים באירופה.

כדי ליהנות מן האחריות המורחבת באירופה חייבים לקוחות לעמוד בתנאים מסוימים, במיוחד בכל הנוגע לתחזוקה ותיקונים. בעלי רכב יתבקשו לספק לכל הפחות הוכחה לביצוע שלושת הטיפולים האחרונים ברכב, עם גמישות של 3 חודשים או 3,000 קילומטרים ביחס להנחיות היצרנית.

כל עוד שלא התגלתה אף תקלה עד למועד ההחלפה הראשון שנדרש – 6 שנים או 100,000 קילומטרים – החלפת רצועת התזמון תבוצע על חשבון הלקוחות. אם כן התרחש "אירוע" לפני מועד זה – סטלנטיס תישא בעלויות ההחלפה בכל כלי הרכב שטופלו "לפי הספר". בשני המקרים חלה אחריות יצרנית לתקופה של עד 10 שנים או 175,000 קילומטרים בכפוף לעמידה בתוכנית התחזוקה.

סטלנטיס טרם פרסמה פרטים לגבי פיצוי בעלי רכב שנפגעו מן הכשל לפני ההכרזה על מדיניות האחריות החדשה אך נציגיה בצרפת מסרו שהם "עובדים כעת על נושא זה ויספקו הנחיות נוספות בשבועות הקרובים".

יש לכם תקלה במנוע פיורטק 1.2 ליטר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

שילמתם כסף לתיקון או החלפת מנוע 1.4 של אופל? קבלו פיצוי. נדפק לכם מנוע 1.5 או 1.4 של שברולט? המאבק המשפטי שלכם יוצא כעת לדרך

צמיגים מקוריים סתם מבזבזים לכם כסף. אל תקנו אותם

המדריך לרכישת והתקנת רפידות בלמים ודיסקים ברכב: תלויים בבלימה

The post מנועי 'פיורטק 1.2' של פיג'ו סיטרואן DS ואופל: היבואנית מבטיחה טיפול מיידי בכל תקלה appeared first on TheCar.

תופעת "רעידת המוות" קיימת בעיקר בכלי רכב עם מתלה קדמי מחובר ("סרן חי") ובאופנועים מסוימים, ולמרות שהיא הרבה יותר מפחידה מאשר מסוכנת ישנם גורמים במערכת המתלים וההיגוי שעלולים להגדיל את השכיחות והעוצמה שלה וגם אמצעים שיכולים למתן אותן.

בבקשת אישור לתובענה ייצוגית שהוגשה אתמול (ב') בישראל כנגד יצרנית הרכב ג'יפ וחברת סמלת שמייצגת אותה בארץ – נטענות מספר טענות קשות שעל חלקן אנחנו מתריעים כאן חזור והתרע. באופן מיוחד מקוממת תופעה ששבה וחוזרת על עצמה פעם אחר פעם ונובעת מאוזלת היד של משרד התחבורה הישראלי: יצרניות רכב מבצעות תיקוני תקלות וכשלים סדרתיים במדינות אחרות, אבל מזניחות את לקוחותיהן בארץ ומותירות אותם ללא מענה. כך נטען גם במקרה זה.

בקשת האישור הוגשה על-ידי עורכי הדין יאמן מסאלחה וצחי פיסטל בשמו של הבעלים של ג'יפ רנגלר משנת הייצור 2019 אשר יובא ארצה כרכב משומש ועלה על הכביש בשנת 2020. התובענה נועדה לייצג את כל בעלי ג'יפ רנגלר וגלדיאטור משנות דגם אחדות, אם כי תופעת רעידת המוות מתרחשת ככל הנראה גם בכלי רכב משנות דגם קודמות. התובעים טוענים לפגם סדרתי במשכך של מערכת ההיגוי אשר לטענתם "מתפרץ באופן מפתיע ופתאומי, ללא כל התראה מוקדמת, במהלך נסיעה".

לטענת התובעים, בשנת 2019 ג'יפ ביצעה בארצות הברית "קריאה לתיקון" של ג'יפ רנגלר משנת הדגם 2018-2020 (שנות ייצור 2017-2019) וגלדיאטור משנת ייצור 2020 (שנת ייצור 2019). במקביל ג'יפ האריכה את האחריות לדגמים אלה לשמונה שנים. אלא שלטענת התובעים ג'יפ לא הודיעה על הקריאה לתיקון הזאת למשרד התחבורה הישראלי, לא פרסמה קריאת שירות דומה בישראל, ולא פעלה כדי ליידע את בעלי הרכבים הישראלים שהיא מבצעת תיקון שיכול לצמצם או לבטל את התופעה. ג'יפ, כך התובעים, גם לא טרחה לבדוק ולתקן את הפגם הידוע הזה בכלי רכב בישראל.

עוד טוענים התובעים שגם אצל מי שסבל מרעידת המוות בישראל ג'יפ והיבואנית שלה לישראל לא הציעו לטפל בו על חשבונן ולא האריכו לו, או לאף אחד אחר, את תקופת האחריות.

מה רועד?

צריך לומר בכנות שהניסוח של בקשת האישור קצת יותר דרמטי מן הכשל הנקודתי של ג'יפ במובן זה שנטען בו ש"מדובר בתופעה כה נפוצה עד שהוצמד לה כינוי בארה"ב שתרגומו המילולי – "רעידת המוות"".

אז נכון – באמת קיים כינוי כזה – אבל כדי להעמיד דברים על דיוקם צריך לומר שהוא לא נולד כדי לתאר באופן ספציפי את המקרה או את התופעה שנטענת ביחס לג'יפ רנגלר. "רעידת המוות" הוא ביטוי שרחוק מלהיות ייחודי דווקא לתקלה הסדרתית הנטענת – כפי שאפשר להבין בטעות מנוסח התביעה.

תופעת "רעידת מוות" מתרחשת בהרבה סוגים של כלי רכב – בעיקר ג'יפים וטנדרים, ויש לה מספר סיבות וגורמים תורמים כמו שיפורים לא מאוזנים שמבוצעים בכלים או בלאי ונזק לרכיבים שונים של המתלה הקדמי או של מערכת ההיגוי.

נדנוד קיצוני ומפחיד של גלגל ההגה יכול להיגרם, למשל, בגלל צמיגים לא מתאימים או פגומים או בגלל בלאי, פגמים או התקנה לקויה של מוט המסילה של מערכת ההגה, מפרקים כדוריים שחוקים, פגם או בלאי של זרועות בקרה עליונות או תחתונות או של תותבים ומסבי גלגלים, ולפעמים גם בגלל יישור גלגלים ואיזון צמיגים לא תקינים. כל גורם כזה בנפרד לא אמור לגרום לתופעה אבל בהחלט עלול להעצים אותה.

"רעידת מוות" – ללא ספק תופעה מפחידה ולכל הפחות "לא נעימה" – נגרמת בעת פגיעה מאוד שכיחה של אחד הגלגלים הקדמיים במהמורה או עצם על הכביש. הפגיעה עלולה לייצר תהודה בתדר ספציפי – משהו שאפשר לדמיין כמו הקשה על 'קולן' (מזלג כוונון של כלי מוזיקה), וזו מתעצמת ולא פוסקת עד שמביאים את הרכב לעצירה מוחלטת או להיפך – עד שמגבירים את המהירות כדי לשנות את התדר.

ישנם כלי רכב שבהם גדלה הסבירות ל"רעידת מוות", וזאת בגלל הנדסה לקויה של מערכת המתלים וההיגוי או בגלל בלאי או כשל של אחד המכלולים, כאמור לעיל. תלונות של בעלי רכב לגבי רעידת מוות בג'יפ רנגלר וגלדיאטור החלו להצטבר כבר משנת 2012, ורובן התמקדו בטענות אודות טלטולים אלימים בעת נהיגה. מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני (NHTSA) הודיע בעבר שהנושא נבחן על-ידו אולם עד לשנת 2019 החקירה הזאת לא הניבה דרישה פדרלית לקריאה לתיקון.

באותה שנה הוגשה בארה"ב תביעה ייצוגית כנגד ג'יפ, וזו התמקדה ברנגלרים משנות הדגם 2015-18 (שנות ייצור 2014-2018). בתביעה נטען שבכלי הרכב האלה "הותקנו סרן קדמי ומערכת שיכוך פגומים שתוכננו ו/או יוצרו באופן שגורם להגה לרעוד בעוצמה בעת נסיעה במהירות גבוהה לאחר שנתקלו בשינויי כביש נפוצים וצפויים".

אנשי ג'יפ מצידם הכחישו את הטענות ואמרו שסך התלונות מייצגות רק כ-2% מכלל הרנגלרים שיוצרו. אלא שבאופן מפתיע, ואולי בעצם לא, חודשיים לאחר הגשת התביעה הכריזה ג'יפ על מבצע "שביעות רצון לקוחות" שכלל החלפה של משכך הזעזועים. מיותר לומר שפעולות שבוצעו לרווחת הלקוחות בארה"ב לא דווחו למשרד התחבורה בישראל או לבעלי ג'יפ אצלנו.

ביולי 2019 נשלחו לכלל בעלי הרכב בארה"ב מכתבים שמזמינים אותם להחליף את משכך ההיגוי ברכב שלהם ברכיב שונה, מתוצרת אותו ספק אבל עם מספר קטלוגי אחר (מק"ט 580AE בבולם החדש לעומת 580AC בבולם הישן). ככל הידוע, התקלה במשכך ההיגוי שהוחלף קשורה כנראה לכניסת אוויר לתוכו בטמפרטורות קרות, כאשר הנוזל ההידראולי בתוכו סמיך. כך נוצרות בועיות אוויר שפוגעות ביעילות השיכוך עד שהן יוצאות מן המערכת.

התביעה הייצוגית בארה"ב הסתכמה בסופו של דבר בהסדר פשרה שבמסגרתו ג'יפ לא רק החליפה את משככי ההיגוי אלא גם האריכה את תקופת האחריות למשכך ל-8 שנים או עד כ-145,000 ק"מ.

שני תיקונים לא פתרו את הבעיה

כאמור, התובע הייצוגי ייבא ארצה מארצות הברית רנגלר משומש בייבוא אישי, וככלי רכב "אמריקני" הוא נקרא שם לתיקון.

היות שבעל הרכב מטפל ברכב שלו במוסכי רשת השירות של יבואנית ג'יפ לישראל – כן בוצע אצלו תיקון, ובהיסטוריית הטיפולים של הרכב אף נרשם שחור על גבי לבן שבוצע "ריקול", להבדיל מ"קמפיין שביעות רצון לקוחות". כאמור – קריאה כזאת לתיקון לא פורסמה בארץ על-ידי משרד התחבורה.

על פניו ייתכן שהתיקון שבוצע בג'יפ המסוים הזה מציג ביצוע בפועל של "אחריות נסתרת" שרק חלק מבעלי הרכב זכו לקבל, וכמעט בטוח שכל מי שמטפל ברכב שלו מחוץ לרשת השירות של היבואנית לא יכול היה לקבל את התיקון הזה.

לא פחות מטרידה העובדה שכתשעה חודשים לאחר התיקון הראשון בוצעה החלפה נוספת של משכך ההיגוי בגלל נזילה ברכיב שהותקן, ושלדברי בכל הרכב – גם זה לא פתר את "רעידות המוות" ברכב שלו.

העובדה שג'יפ לא הכריזה על קריאה רשמית לתיקון בישראל יכולה להיות מוסברת לפחות בשלושה הסברים, והראשון בהם הוא שג'יפ יודעת שאף גורם ממשלתי בישראל לא יעניש אותה על כך שהיא לא מבצעת קריאה לתיקון בישראל. למשרד התחבורה הישראלי פשוט לא אכפת.

סיבה נוספת יכולה להיות שהתיקון שג'יפ מבצעת לא באמת פותר שום דבר מפני שהנטייה לרעידות נובעת מבעיית הנדסה יותר יסודית של מערכת המתלה, אבל אם זה המצב סביר שנגלה את זה במוקדם או במאוחר בארה"ב. אחרי הכל – ההסדר בתביעה הייצוגית בארה"ב נחתם אך לפני פחות משנה (יולי 2023), וייתכן שעוד נשמע בנושא הזה.

סיבה שלישית, הכי פשוטה, יכולה להיות שאנשי ג'יפ באמת מאמינים בטענות שלהם וחושבים שאין ערך להחלפת משכך ההיגוי או צורך בפעולה הזאת, אבל בארה"ב לא הייתה להם ברירה והם נאלצו לעשות את זה רק כדי לסגור את התביעה.

נתקלתם בתופעת "רעידת מוות" או כל בעיה אחרת בג'יפ רנגלר או בכל דגם אחר? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

ההיגוי של ג'יפ גרנד צ'רוקי 2020-2023 מתפרק אבל בישראל הוא עדיין לא נקרא לתיקון

חלק מן המכוניות הסיניות כמעט בלתי ניתנות לביטוח בגלל בעיות באספקת חלקים ותיקונים

יבוא רכב לישראל: משרד התחבורה מציג מפגן הזוי ומביך של חוסר מודעות עצמית

משרד התחבורה משחק בחיים שלך: הקריאה לתיקון של סקודה וסיאט היא קריאת השכמה לחברי כנסת ישראל

משרד התחבורה לאזרח: לעובד מוסך מותר לקחת את הרכב שלך לשימוש פרטי

The post "רעידת המוות" של ג'יפ מתוקנת ומטופלת בארצות הברית. בעלי רכב בישראל יכולים לחפש את החברים שלהם appeared first on TheCar.

בשונה מן ההסדר המקורי, אשר נדחה על-ידי השופט רמי אמיר בטענה שהוא מקפח חלק מן הנפגעים, אם יאושר הסכם הפשרה המתוקן שהוגש בשבוע שעבר הוא יחול על כל בעלי פורד קוגה משנות הדגם 2015-2019 עם מנועי טורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר, ועל כל בעלי פורד פוקוס משנות הדגם 2016-2018 עם אותם מנועים. מנועי ה-2.0 ליטר נמחקו מן התביעה עוד בשלב מוקדם יותר של ההליך.

פורד, כרגיל בהסדרי פשרה מסוג זה, לא מודה בעובדות שנטענו כלפיה ואודות כשל סדרתי במנועים מתוצרתה. התובעים, אשר מיוצגים על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ימשכו במקביל את התביעה שלהם מבלי שהיא תידון לגופה בפני בית המשפט.

פורד והתובעים הסכימו שקבוצת הנפגעים תכלול את הבעלים בהווה ובעבר של כל כלי הרכב הנ"ל, וכולם יקבלו הארכת אחריות למנועים לעשר שנים מן היום שבו המכוניות עלו על הכביש. לכאורה, בהתאם לגילאי המכוניות, זה היה אמור להבטיח לחברי הקבוצה שקט עד לשנים 2025-2029. אלא שבפועל זה לא מה שבאמת קורה.

תיאורטית, כל מי שנאלץ להוציא עד כה כספים על תיקון התקלה הסדרתית (המוכחשת) אמור לקבל את כספו בחזרה (לא כולל הוצאות עקיפות), בין אם רכש את המכונית שלו מדלק מוטורס או מיבואנים מקבילים, ואף אם המכונית יובאה בייבוא אישי או שנרכשה כמשומשת. מעשית – חלק מן הנפגעים עדיין נותרו מחוץ לגדר ולא יזכו לקבל פיצוי וגם לא הארכת אחריות.

ה"עז" הראשונה בהסכם הפשרה המתוקן היא הגבלת קילומטראז' ל-160,000, כלומר שפיצויים תמורת תיקונים שבוצעו בעבר, ותיקונים שיבוצעו במסגרת אחריות מעתה והלאה, ישולמו רק למי שבעת התפרצות הכשל מכוניתו לא נסעה יותר מ-160,000 קילומטרים.

"עז" נוספת מנוסחת לתוך סעיף מוזר, או מכוון, בהסכם הפשרה אשר מבטל למעשה את הסעיף הראשון וקובע שיתרת תקופת האחריות לא תסתיים 10 שנים לאחר שהמכוניות עלו על הכביש (כפי שכתוב באופן מפורש בהסכם) אלא כעבור שנה אחת בלבד מיום אישור ההסכם, כלומר אי שם באמצע שנת 2025, עוד לפני שמלאו 10 שנים למכוניות הוותיקות ביותר בקבוצה.

התקלה הסדרתית, שפורד כאמור לא מודה בה, מוגדרת בהסכם כ"תקלת מנוע הנגרמת על-ידי חדירת נוזל קירור לצילינדרים כתוצאה משחיקה, קורוזיה או גימום של שטח בלוק המנוע", והתסמינים שלה הם "מפלס נמוך של נוזל קירור מנוע או הופעת עשן לבן מהמפלט, או התחממות מנוע".

בעל רכב שנתקל באחד התסמינים האלה יוכל להיכנס למוסך שירות של דלק מוטורס ולקבל בדיקה בחינם, ואם יסתבר שהמנוע סובל מן הכשל המדובר – "התיקון המוצע לחברי הקבוצה הינו החלפה חד פעמית של חצי מנוע ובמקרה הצורך, ולפי שיקול דעתה המקצועי של דלק מוטורס – של החלפת ראש מנוע". במילים פשוטות, אם כתוצאה מהתחממות המנוע נגרמו לו נזקים עקיפים – למשל לבלוק או לאביזרי המנוע – מי שיישא בעלויות התיקון יהיה בעל הרכב.
בנוסף – אם אותה תקלה תשוב ותופיע פעם נוספת בעתיד – פורד לא תישא שוב בעלויות התיקון.

אם לא די בכל אלה – נפגעי הפרשה גם חייבים להיות קשובים ו"חדים" ולפעול במהירות: אם הם יפספסו חלילה את הכתבה הזאת, או את ההודעות של פורד, ולא יתבעו את המגיע להם תוך שנה אחת מיום אישור ההסכם – הם "יאכלו אותה" ויאבדו את זכותם לפיצוי.

אז מה יעשו כל מי שלא עומדים בהגדרות?

לא מיותר להזכיר שחלק לא מבוטל מכלי הרכב שבהם קיימת אותה תקלה סדרתית שפורד לא מודה בקיומה נמכרו במקור לציי רכב ולחברות ליסינג, לכן סביר שהם גמאו קילומטראז' רב. ההסכם המחודש מדיר ומקפח אותם (ואת כל הבעלים של כלי רכב שחרגו מ-160,000 קילומטרים או יחרגו מן הקילומטראז' הזה בשנה וחצי הקרובות) והם לא יזכו לשום פיצוי, אפילו חלקי.

מיותר להדגיש שהתקלה הנטענת – בין אם פורד מודה בקיומה במדינות אחרות ולא בישראל ובין אם הסכם הפשרה הוא הודאה בפועל – לא קשורה להיקף הקילומטראז' שמבוצע ברכב מסוים אלא לפגם ייצור שמופיע רק במנועים האלה ולא מופיע במנועים דומים של יצרניות רכב אחרות. לכן ההדרה של חלק מקבוצת הנפגעים מטילה את המשמעות הכלכלית של הכשל הזה על חלק מלקוחות פורד.

בנוסף, יש לשים לב לכך שמי שקיבל או יקבל מפורד פיצוי בדמות החזר כספי על תיקון שבוצע בעבר או תיקון של נזק שקיים כעת – יאבד אוטומטית את המשך תקופת האחריות המצומצמת ממילא מפני שפורד מחויבת לתיקון חד פעמי בלבד.

לבעלי רכב שנפגעו בעבר מן הכשל וגם למי שלא נפגעו ממנו אבל מצאו את עצמם מודרים מן הקבוצה שזכאית לפיצוי אין זמן לאבד. אם לא יפעלו באופן מיידי הם יאבדו את כל זכויותיהם ולא תהיה להם אפשרות עתידית לפעול באופן משפטי כנגד פורד, מפני שחלק מן הרעיון של תביעות ייצוגיות הוא לסגור כל פרשה באופן הרמטי ולחסוך דיונים משפטיים רבים.

במקרים כאלה – למשל של מי שחורג או צפוי לחרוג בקרוב מ-160,000 קילומטרים – אין לבעל רכב כזה מה להפסיד מפני שממילא הוא נותר בידיים ריקות, והפעולה המומלצת עבורו היא פשוט לשלוח פקס למזכירות בית המשפט (כן, מזכירות בית המשפט עדיין עובדת עם פקסים…). בעל רכב שלא רוצה להיכבל שלא בטובתו להסדר החדש צריך להגיש לבית המשפט בקשה להחריג אותו מן ההסדר, ובעתיד תהיה לו אפשרות להחליט איך כדאי לו לפעול.

לא מיותר להזכיר שבפעם הקודמת שבית המשפט דחה את הסדר הפשרה והציע לצדדים להגיע לסיכום אחר זה קרה לאחר שהשופט רמי אמיר קיבל מספר בקשות החרגה כאלה והבין שההסדר פוגע בחלק מחברי הקבוצה. חשוב להדגיש, עם זאת, שההסדר הנוכחי הרבה יותר טוב מן הקודם מפני שהוא מקפח פחות נפגעים.

נהרס לך מנוע 1.5 ליטר בפורד קוגה או פוקוס? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

מנועי פורד אקובוסט המתפגרים ו"שיטת מצליח" של דלק מוטורס

The post הושג פיצוי ותיקון בחינם לבעלי פורד עם מנועי ה-1.5 ליטר המתפגרים, אבל לא כולם יקבלו אותו appeared first on TheCar.

הטענות בשני המקרים זהות: כשל סדרתי בהנדסת המנועים גורם לתופעה של הצתה מוקדמת, וכתוצאה מכך נסדקות ומרוסקות בוכנות, ובמקרים שונים נהרסים מנועים באופן שאין מנוס אלא להחליף אותם לגמרי. לבעלי הרכב נגרמו ונגרמים נזקים של כ-10,000 שקלים בממוצע, ובשתי התביעות נטען שהיצרניות והיבואניות השונות לישראל לא רק שלא לקחו אחריות על התקלות הסדרתיות – הן אף נהנו כלכלית מחלק מן הכספים שנפגעים נאלצו לשלם תמורת תיקון מנועים.

כל המכוניות שנפגעו מונעות באמצעות סדרות שונות של מנועי טורבו-בנזין בנפחי 1.5 ו-1.4 ליטר. דגמי אופל שכלולים בהסדר הפשרה, ובעליהם זכאים לפיצוי, הם אסטרה מדגמי GTC, J ו -K אשר יוצרו בשנים 2012 – 2018, 'מריבה' מדגמי 2014-2017, 'מוקה' מדגמי 2014-2018, ו'זאפירה' C מדגמי 2012-2018.

מהסדר הפשרה שהושג לאחרונה בפרשה זאת עולה שלחברת אופל ידוע על לכל הפחות 2,815 מנועים שנפגעו בישראל כתוצאה מן הכשל הסדרתי הזה, וזאת בנוסף למספר לא ידוע של מנועים שככל הנראה תוקנו מחוץ למוסכי הרשת – וזאת על חשבון בעלי הרכב לבדם.

דגמי שברולט שכלולים בבקשת האישור החדשה הם קרוז, טראקס, סוניק, אורלנדו ומאליבו עם מנועי 1.4 ו-1.5 ליטר, כאמור, אשר יוצרו בין השנים 2011 עד 2020.

לא מיותר להזכיר שחלק מן המנועים שכלולים בשני ההליכים המשפטיים (הנפרדים) האלה, כנגד אופל וכנגד שברולט, "מככבים" שלא בטובתם גם בתובענה משפטית נוספת שמתנהלת בישראל ונוגעת לכשל סדרתי אחר, במערכת שחרור הלחץ ממערכת השסתומים שלהם.

נפגעי אופל: קבלו החזר כספי והארכת אחריות לשנה וחצי

התביעה הראשונה, כנגד אופל, הוגשה בפברואר 2019 על-ידי עורכי הדין יוני בן סימון וגלית דליות, ומכיוון שבאותה שנה עבר זיכיון היבוא של אופל מידי קבוצת שלמה לקבוצת לובינסקי (כשנה וחצי לאחר שפיג'ו-סיטרואן רכשה את אופל מג'נרל מוטורס) – הנתבעות הן שתי היבואניות (הקודמת והחדשה) ואופל כישות משפטית עצמאית.

בקשת האישור אמנם לא נסמכה על חוות דעת מקצועית מוצקה ועל תובעים ייצוגיים אידאליים להוכחת התביעה, אבל הנתבעות, בתגובותיהן, אישרו למעשה את הטענות העיקריות: ישנה תקלה סדרתית נרחבת שהיצרנית מכירה ומודה בה, ופעולות שבוצעו בישראל כדי לפתור אותה בוצעו "מתחת לרדאר" וב"שיטת מצליח" תוך קיפוח חלק מן הנפגעים ופגיעה ברוב בעלי הרכב.

למרבה האירוניה, שתי טענות ההגנה המרכזיות של היצרנית הן שחוות הדעת המקצועית שהוגשה בבקשת האישור התייחסה באותו אופן למנועי טורבו בנזין עם הזרקת דלק ישירה ולמנועים עם הזרקה רב-נקודתית – מה שמעיד לכאורה על חוסר מקצועיות של החתום עליה. עוד נטען שמחבר חוות הדעת לא בדק בעצמו אף מנוע שניזוק, אלא הסתמך "על ניירת" בלבד.

אלא שבתגובות שלהן מודות, למעשה, היצרנית והיבואנית שתקלת ההצתה המוקדמת נוכחת וקיימת בשני סוגי המנועים (עם הזרקה ישירה ועם הזרקה רב נקודתית, ובמנעד רחב של שנות ייצור), ושהיצרנית ניסתה לפתור את הכשל במספר דרכים, אם כי ככל הנראה לשווא.

זאת ועוד, מתשובות הנתבעות עולה לכאורה שאנשי אופל ידעו על הכשל הסדרתי לכל המאוחר בשנת 2016, ושהם אף הקימו צוות בדיקה מיוחד לבחינת הנזקים שנגרמים. למרות זאת הם לא דאגו ליידע את בעלי אופל בישראל, יישמו אצלנו (לכאורה) מדיניות ספק-חוקית של "אחריות נסתרת", ואילצו חלק מן הנפגעים להוציא מכיסם סכומים גבוהים לתיקון המנועים הכושלים.

לאחר דיון מקדמי ראשון, ובאופן כמעט שגרתי בתביעות ייצוגיות שמוגשות בישראל, נשלחו הצדדים לגישור שמטרתו המעשית היא מחיקת התובענה והימנעות מדיון ענייני בה.

בהסכם הפשרה שהושג – אשר אושר לאחרונה על-ידי בית המשפט אך ממתין עדיין לאישור של היועץ המשפטי לממשלה, היצרנית לא מודה בטענות כלפיה ומגדרת לעצמה את הסיכון מפני תביעות נוספות ומציעה פיצוי כספי כמעט מלא לכל מי שנפגעו בפועל מן הכשל הסדרתי. הבעיה היא שההסדר הזה לא מספיק הוגן כלפי מי שעלול להינזק בעתיד מן הכשל הסדרתי.

כמעין "לעג לרש" – כל אחד מן הבעלים הנוכחיים של דגמי אופל ששייכים לקבוצה ולא נפגעו מן הכשל הסדרתי במנועי ה-1.4 ליטר יקבל פיצוי בסך 100 שקלים, ואילו מי שכן נפגע מן הכשל יקבל החזר הוצאות תמורת תיקונים שבוצעו על-ידו (בתנאים מסוימים) וכן פיצוי כללי בסך כ-800 שקלים.

בנוסף, כל בעלי דגמי אופל הרלוונטיים (במקור עלו על כבישי הארץ כ-19,449 מכוניות כאלה) מקבלים הארכת אחריות קצרת מועד למקרה של כשל עתידי.

המחצית המלאה של הכוס נוגעת במיוחד לכל בעלי הרכב שכבר נפגעו מן הכשל ונאלצו להוציא מכיסם כספים לצורך תיקון או החלפת מנועים (חלקם יותר מפעם אחת) – אך זאת רק בתנאי שהם ישמעו על ההסדר הזה בשלושת החודשים הקרובים, ובתנאי שהם יכולים להציג תיעוד של הסכומים שהם נאלצו לשלם.

נוסף להחזר ההוצאות הישירות, שמוגבל לסכום מרבי של 10,000 שקלים אם התיקון בוצע במוסך מורשה משרד התחבורה שאינו מוסך רשת יבואן – כל נפגע יוכל לבחור בין פיצוי במזומן בסך 800 שקלים לבין קבלת זיכוי בערך 1,200 שקלים שבו יוכל לעשות שימוש במשך שנה אחת למימון טיפולים שוטפים ברכב ברשת השירות של היבואנית. בנוסף, היצרנית תאריך את האחריות הנוכחית שמוענקת כיום ל-5 שנים באופן נסתר (כך לטענת התובעים) ותעמיד אותה על 7 שנים, או על שנה וחצי לאחר אישור סופי של ההסדר.

החלק הריק של הכוס נוגע ראשית לכל להארכת האחריות, כלומר לכל בעלי הרכב הרלוונטיים בישראל – גם מי שעדיין לא נפגע וגם מי שהמנוע שלו כבר תוקן ועלול להתקלקל שוב.

ההסדר מעניק אחריות רק למשך שנה וחצי מיום האישור שלו או ל-7 שנים מן היום שבו הרכב נרשם לתנועה בישראל, כלומר לכל המאוחר עד לקראת סוף שנת 2025. התוצאה היא שאין משמעות להארכת אחריות ל-7 שנים שהרי מדובר בכלי רכב שיוצרו בשנים 2012-2018: תקופת השנה וחצי מיום האישור תסתיים לפני או בסמוך ל-7 השנים מן היום שאחרונת המכוניות עלתה לכביש בישראל.

Loading...

Taking too long?

Reload document

| Open in new tab

בנוסף, הסדר הפשרה מקפח את כל מי שהרכב שלו גמא יותר מ-200,000 קילומטרים במועד קרות התקלה – גם בעבר וגם בעתיד – והוא או היא לא יקבלו החזר הוצאות. זה מותיר מחוץ לגדר לא מעט נפגעים – במיוחד לנוכח המספר הרב של מכוניות כאלה שנמכרו במקור לציי רכב.

במילים פשוטות – במקרה הזה הניב ההליך המשפטי החזר הוצאות חלקי (בתנאים מסוימים) לכל נפגעי העבר וכן הארכת אחריות קצרה למדי. אלא שבטווח הארוך הוא לא יועיל לשמירת הערך של המכוניות – אשר אמורות לשרוד לכל הפחות 14 שנים ו-300,000 קילומטרים לפי הממוצעים הידועים בישראל.

האם לבעלי שברולט יהיה יותר מזל?

עורכי הדין עידן איידן ודוד תירוש פסעו על השביל שסללה עבורם בקשת האישור של עורכי הדין יוני בן סימון וגלית דליות כאשר הגישו בשבוע שעבר, כאמור, תובענה דומה למדי לגבי מנועי ה-1.4 ו-1.5 ליטר מתוצרת שברולט.

בבקשת האישור החדשה נטען במפורש שמדובר באותו סוג מנוע שסובל בדיוק מאותן תקלות, וכן שג'נרל מוטורס – הבעלים של שברולט – "מודעת היטב לקיומו של הפגם בתזמון ההצתה במנועים שבכלי הרכב והיא אף פרסמה עלוני שירות טכניים שהופצו ליבואניות המורשות במדינות השונות ובכללן בישראל, הכוללים הנחיות ברורות ביחס לאופי התקלות ואופן הטיפול בהן".

עוד נטען ש"אף על פי כן, (היצרנית והיבואנית) לא נתנו לרוכשי הרכבים כל גילוי ביחס לתקלה והסיבות לגרימתה – לא מראש בעת שיווק הרכבים וגם לא בדיעבד בעת קרות התקלה שמחייבת תיקון משמעותי ויקר". במילים אחרות, גם כאן נטען ל"שיטת מצליח" במקרה הרע ול"אחריות נסתרת" במקרה הפחות גרוע. במבחן התוצאה – בעלי רכב נדפקו כאשר נאלצו לשלם סכומי עתק על תיקונים יקרים בעוד שהיצרנית והיבואנית חגגו – כך נטען – על חשבונם.

גם בבקשת האישור הזו ממוקדת חוות הדעת המקצועית בהוראות השירות שהפיצה שברולט בניסיונות לתקן את הכשל הסדרתי הנטען, וכאלה יש המון. "ביום 2.5.2017" נכתב בבקשת האישור, פרסמה ג'נרל מוטורס עלון שירות טכני המהווה עדכון רביעי לעלון שירות שפורסם לראשונה בתאריך שאינו ידוע… בעלון השירות מוסבר כי שימוש בשמני מנוע מסוימים במנועי הטורבו שצוינו עלולים לגרום לליקוי מוקדם בפעולת הבוכנות…
ביום 30.4.2019 פרסמה ג'נרל מוטורס עלון שירות טכני… בנוגע לרכבי שברולט מדגמי 'קרוז', 'סוניק' ו'טראקס' שיוצרו בין השנים 2011-2019 בהם הותקן מנוע מדגם LUJ בנפח 1.4 ליטר… צוין כי התקלה נגרמת כתוצאה משבר בבוכנה (בסמוך לטבעות הבוכנה) ואף צורפה תמונה לזיהוי הליקוי… צוין כי התקלה עלולה לגרום לצריכת שמן מוגברת, דליפת שמן, וכן להופעת קוד תקלה במחשב הרכב המלמד על זיהוי תקלת מנוע המתרחשת כאשר אחד הצילינדרים אינו מייצר דחיסה מספיקה כתוצאה מליקוי במנגנון ההצתה או במזרק הדלק…."

…ככל שנמצא כי פני שטח הצילינדר תקינים – נקבע בעלון כי יש להחליף אך ורק את כל ארבע הבוכנות וטבעות הבוכנה; ככל שנמצא בבדיקה כי פני שטח הצילינדר בלויים (באופן שבו ניתן להרגיש בבליטות במגע עם אצבעות כף היד) – נקבע בעלון כי יש להחליף את המנוע בשלמותו".

בהמשך מתארת חוות הדעת המקצועית ניסיונות נוספים של ג'נרל מוטורס לפתור את התקלה הסדרתית בדגמי 'קרוז' ו-'טראקס' שיוצרו בין השנים 2017-2020 ובהם הותקן מנוע מדגם LE2 בנפח 1.4 ליטר, והוראת שירות אחרת שנוגעת למנועי 1.5 ליטר מסוג LFV שהותקנו בדגמי מאליבו בשנים 2016-2017, וכן בנוגע לתוכנית הארכת אחריות ושביעות רצון לקוחות שמבטלת את הקשר לגיל הרכב או לקילומטראז' שעבר.

"מעלוני השירות שפרסמה ג'נרל מוטורס… (עולה הודאה) ביחס לקיומה של תקלה סדרתית ורוחבית שנובעת מתכנון או ייצור לקוי של המנועים – הנקישות, אובדן ההספק, צריכת השמן המוגברת, וחמור מכך – הסדקים והשברים בבוכנות ואף הרס המנוע, אינם נובעים מבלאי סביר, ואף לא מאופן השימוש ברכב. המדובר בנזקים חמורים לרכב הנובעים כתוצאה מהצתה מוקדמת הנובעת מתכנון או ייצור מנועים מוגדשי טורבו…"

בבקשת האישור החדשה מתבקש בית המשפט להורות לג'נרל מוטורס וליבואנית שלה לישראל להשיב לכל הנפגעים את כל הכספים שנאלצו להוציא לתיקון הנזקים במנועים, להודיע לכל בעלי הרכב הרלוונטיים – גם למי שטרם נפגע מן הכשל – על קיומה של תקלה במנוע ולבצע קריאת שירות לצורך אבחון וטיפול במנוע. בנוסף מתבקש בית המשפט להורות להאריך את האחריות למנועים למשך 10 שנים מיום שכלי הרכב נרשמו בישראל ולפצות את הנפגעים בגין ירידת הערך של רכביהם.

נהרס לכם מנוע 1.4 ליטר של אופל או מנוע 1.4 או 1.5 ליטר של שברולט? חושבים שמגיע לכם פיצוי? נפגעתם מתקלה סדרתית אחרת? כתבו אלינו ל-editor.thcar@gmail.com

The post שילמתם כסף לתיקון או החלפת מנוע 1.4 של אופל? קבלו פיצוי. נדפק לכם מנוע 1.5 או 1.4 של שברולט? המאבק המשפטי שלכם יוצא כעת לדרך appeared first on TheCar.

עד לאותו רגע צבר הטנדר – אחד מן הפופולריים ביותר בפלח השוק שלו בישראל – רק 155,000 קילומטרים, וכרכב עבודה קשוח הוא היה אמור לשרת את א.ל. למשך עשרות או מאות אלפי קילומטרים נוספים.

אלא שלוח הפיקוד האלקטרוני של מפעיל-הטורבו ברכבו – מערכת אלקטרו-מכאנית שמשנה את רמת הספיקה של המגדש בהתאם לעומס על המנוע – כשל כמו עשרות או מאות לוחות דומים לו, והמגדש ומנוע הדיזל הגדול, בנפח 6.7 ליטרים, הפכו לחסרי חיים.

די מהר הסתבר לא.ל. שהוא לא לבד בסיפור הזה – הרשת גדושה בסיפורים דומים לשלו. אבל רק כעבור זמן הוא הבין ש-RAM – חטיבת הרכב המסחרי של קרייזלר מקבוצת סטלנטיס, נטשה אותו ואת שאר לקוחותיה בישראל לאנחות על אף שהכשל הזה מוכר לה היטב והיא אף לקחה עליו אחריות בארצות הברית. לקוחות ישראלים, לעומת זאת, נאלצים להיפרד מסכומים שמגיעים עד 16,000 שקלים.

הסיפור של א.ל. ושל שלושה תובעים ייצוגיים נוספים בעלי RAM – כולם עם תקלה דומה – מככב בבקשת אישור לתובענה ייצוגית שהוגשה לאחרונה בארץ על-ידי עורכי הדין אמיר ישראלי ושלומי כהן. בקשת האישור נתמכת בחוות דעתם המקצועית של פרופ' ערן שר וד"ר גידי גולדווין ונטען בה שמדובר בתקלה שידועה ל'ראם' וליבואנית שלה לישראל, חברת סמלת, מזה שנים.
עוד נטען שבשונה מאשר בארה"ב, שם לקחה היצרנית אחריות על התקלה בדרכים שונות, בין השאר באמצעות הרחבת האחריות לשנתוני ייצור מסוימים ויישום מדיניות של "רצון טוב" – בישראל נדרשים בעלי הרכב לשלם "סכומים מופקעים" ולשאת בעצמם בעלות התיקון של תקלת תכנון או ייצור סדרתית.

שר וגולדווין, אשר בדקו מספר מפעילי טורבו תקולים ואחד חדש, מתארים בחוות דעתם מסמכים פנימיים של קרייזלר שמהם עולה שהיצרנית מעניקה לחלק מכלי הרכב הארכת אחריות ל-15 שנים או 240,000 קילומטרים, וזה לדעתם גם משך החיים המינימלי שהיצרנית מעריכה שרכב כזה צריך לשרוד ללא תקלות.

בשישה מגדשי טורבו שנבדקו על-ידי שר וגולדווין התגלתה התקלה הסדרתית הנטענת כעבור 4-9 שנים מרגע עליית כלי הרכב לכביש, כלומר הרבה פחות מאורך האחריות המורחבת שמוענקת בארה"ב, ולמעט אחד מהם, שגמא 251,000 קילומטרים, כל האחרים נסעו פחות מ-240,000 קילומטרים ואחד השלים בסך הכל 87,000 קילומטרים.

שר וגולדווין מתארים את מנשרי השירות שראם פרסמה בארה"ב וטוענים גם שבאתר האינטרנט של MOPAR – חטיבת החלפים, השירות והטיפול בלקוחות של תאגיד קרייזלר לשעבר, מוצעים למכירה מפעילי טורבו חדשים ומשופצים. לטענתם זה מחזק את המסקנה שמדובר בתופעה נפוצה ובכשל שידוע היטב ליצרנית הרכב.

לדעת המומחים, מנגנון הכשל של החלק הזה נגרם בגלל הנדסה לקויה של יצרנית מגדש הטורבו (חברה ששייכת כיום ליצרנית המנועים קאמינס) אשר לא תכננה נכון את פיזור החום סביב לוח הבקרה וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכיבים האלקטרוניים הרגישים. אפשרות נוספת היא שלאורך הזמן נוצרות הפרעות מכאניות במנגנון הטורבו, ואלה מגדילות את המומנט שנדרש ממפעיל הטורבו, וגם זה עלול לייצר חום רב יותר סביב לוח הבקרה, ולהגדיל את הסיכוי לכשל.

כמו בכל בקשת אישור לתביעה ייצוגית גם במקרה זה צפויות הנתבעות להגיש בתוך מספר חודשים את תגובתם, שתנסה מן הסתם להדוף את הטענות, ולאחר מכן תוגש תגובת התובעים לתשובה הזאת.

בהתאם להחלטות שיקבלו מנהלי ראם בארה"ב תוכל יצרנית הטנדרים לקחת אחריות על הכשל ולהגיע לפשרה שתוציא אותה בזול, יחסית, או שהיא תנסה לשכנע את בית המשפט לדחות את הבקשה או לנהל את התביעה עד להכרעה.

יש לכם ראם 2500 או 3500 והתקלקל לכם מפעיל הטורבו? סובלים מתקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post ראם לקחה אחריות על תקלה סדרתית במגדש הטורבו (אבל לקוחות ישראלים משלמים ביוקר) appeared first on TheCar.

בשתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו בחודשיים האחרונים על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן כנגד סובארו והיבואנית שלה לישראל, חברת יפנאוטו, נחשפת (לכאורה) בפעם המי-יודע-כמה "שיטת מצליח" של חלק מיצרניות ויבואניות הרכב: יצרנית רכב מגלה תקלה סדרתית שנגרמה בגלל כשל בתכנון או בייצור של רכיב כלשהו ברכב ומפרסמת הנחיות שירות ולקיחת אחריות לרשת המוסכים שלה בחו"ל. אלא שבאופן מופלא ומסתורי ההנחיות האלה מבוששות להגיע אלינו, לישראל, או שהן לא מיושמות.

במבחן התוצאה: בעלי רכב בישראל נאלצים לשלם אלפי שקלים לתיקון תקלות שיצרניות הרכב מודעות לגביהן ואף לקחו עליהן אחריות, ויבואניות מרוויחות כסף מתקלה שאמורה הייתה להיות מתוקנת על חשבון היצרניות.
שתי בקשות האישור החדשות נוגעות למערכות מיזוג האוויר של רבים מדגמי סובארו שנמכרו בישראל בעשור שבין 2012 ל-2022, ומסמכים שמעידים לכאורה על לקיחת אחריות מצד סובארו פורסמו על ידה – בהתאם לתקלות השונות – בשנים 2016, 2017, 2021, 2022 ו-2023.

בקשות האישור חושפות לכאורה סדרת תקלות נרחבת במערכות מיזוג האוויר של סובארו שחלקן קיימות ככל הנראה רק בחלק מן הדגמים ולעומת זאת דגמים אחרים "התברכו" בכמה תקלות שונות. שלוש תקלות נפרדות נטענות לגבי מדחסי המזגנים – בשתיים מהן נדרש פירוק יקר והחלפת המדחס ובשלישית לא נדרש פירוק כזה אבל קיים חשש סביר שלמרות זאת הוא כן בוצע (על חשבון בעלי הרכב כמובן). תקלה רביעית נוגעת למעבה של המזגן, וגם זו תקלה יקרה לתיקון.

כאמור – המשותף לכל התקלות הוא שסובארו פרסמה הנחיות להחלפת המדחסים התקולים או לתיקונים נדרשים אחרים אבל לקוחות ישראלים נאלצו לממן את הכשלים האלה מכיסם. ומי אשם? נאמר זאת כך: כל זמן שמשרד התחבורה הישראלי לא מתפקד – יצרנית רכב צריכה ממש לאהוב את הלקוחות שלה או להיות די פראיירית כדי לשלם מכיסה את מה שהיא יכולה לגרד מציבור ישראלי חסר הגנה.

למדחס של סובארו יש שלוש תקלות

פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדויין אשר חתומים על חוות הדעת שמצורפות לשתי בקשות האישור סקרו בעיקר את מנשרי השירות (TSB) שסובארו פרסמה במהלך השנים – מאז 2016 – במדינות שונות בעולם לגבי התקלות הנטענות, ועוד לפני שנצלול לחוות הדעת צריך לומר דבר מה חשוב לגבי הרמה הנמוכה של קברניטי משרד התחבורה שלנו.

אחת הטענות השכיחות והמקוממות ביותר של עורכי דין שמייצגים את יצרניות ויבואניות הרכב מורכבת משלושה טיעונים שכל אחד מהם בפני עצמו נועד להטעות. הטיעון הראשון הוא ש"הנחיות שירות" של יצרנית רכב נועדו לשפר את המוצר ואת השירות ללקוח וכאשר הנחיות כאלה מוצגות בבית משפט כראיה לכשל סדרתי זה עלול לאיים על יצרניות הרכב ולגרום להן לא לרצות לבצע שיפורים כאלה. הטיעון השני הוא שרק יצרנית הרכב יודעת איך צריך להתנהל לגבי המוצר שלה ורק לה מותר לקבוע מתי צריך לתקן אותו ומתי לא. הטיעון השלישי הוא שתקלות מסוימות יכולות להתקיים בשווקים מסוימים ולא להתקיים בשווקים אחרים, למשל בישראל.
שני הטיעונים הראשונים לא נכונים והשלישי הוא מניפולטיבי.

תקלות ברכב הן בלתי נמנעות ואף יצרנית רכב לא נהנית לגלות אותן או לטפל בהן. אבל היצרניות לא עושות טובה לבעלי רכב כשהן מתקנות תקלות שידועות להן מפני שאם הן לא יתקנו אותן הן חשופות לתביעות משפטיות ולאובדן אמון של הצרכנים. במילים פשוטות: אל תעשו לנו טובות, פשוט תעשו את מה שאתן צריכות לעשות.

במדינות שבהן משרד התחבורה פועל למען האזרחים שלהן לא משאירים תיקון של תקלה סדרתית בידי מי שגרם לה, אלא מכריחים אותו לקחת אחריות. רק משרד תחבורה שלא מוכן לפעול למען אזרחי המדינה יכול להשאיר תיקון בידי מי שקלקל.

ולגבי הטיעון השלישי – ייתכן אמנם מצב שסדרת יצור פגומה מסוימת נמכרה בארה"ב ולא בישראל. אבל ברגע שבישראל מתגלה תופעה דומה מאוד לתופעה שטופלה בחו"ל חייב נטל ההוכחה להתהפך: לא הנפגע הוא מי שצריך להוכיח מה פגע בו, אלא יצרנית הרכב חייבת להוכיח כיצד קורה שמפגע שטופל בחו"ל איננו רלוונטי לישראל.

בחוות הדעת של שר וגולדווין נכתב, בין השאר, שסובארו פרסמה מספר עלוני שירות טכניים שמלמדים על תקלה במדחסים במכוניות ששווקו בארץ בין השנים 2012-2022. עלון ראשון הופץ כבר בחודש אפריל 2016 בקשר לדגמים שונים שנמכרו בשנים 2014-2016 והוא נוגע לתקלה במצמד המגנטי של מדחס המזגן.

עלון שני, שהופץ באירופה ובארה"ב בספטמבר-אוקטובר 2020, מתייחס לתקלה שנגרמת בגלל שבר של שסתום בקרת יניקה וחלקיקים של השסתום הזה שחודרים אל תוך המדחס. עלונים אלה נוגעים לדגמים שונים שנמכרו בשנים 2018-2019 וההנחיה של סובארו היא להחליף את המדחס במקרה ומתגלה תקלה כזאת.

עלון שלישי, גם הוא בקשר למצמד של מדחס המזגן, פורסם בינואר 2023 בקשר לדגמים שונים שנמכרו בעשור שבין 2012-2022, ובמקביל לו פורסם עלון נוסף שנוגע לליקוי באטימה של אחד האטמים במדחס בדגמים שנמכרו בין 2012-2022. תקלה זאת גורמת לדליפת שמן המדחס וגם היא מחייבת החלפה של המדחס כולו, על חשבון היצרנית כמובן.

חוות הדעת עוסקת בדגמי סובארו שנמכרו בין השנים 2015 עד 2022, ולפי נתוני משרד התחבורה הישראלי נותרו על כבישי ישראל כיום כ-13,500 כלי רכב מדגמי סובארו פורסטר שעלו לכבישים בשנים האלה, כ-23,500 כלי רכב מדגמי סובארו XV וכ-4,500 כלי רכב מדגמי סובארו אימפרזה.

מיותר לומר שמערכות מיזוג אוויר לא דורשות תחזוקה למעט הצורך להחלפת מסנן אשר לא משפיע על תקינות הפעולה של המערכת, כלומר שמדובר ברכיב שאמור לשרוד לכל אורך חיי הרכב בלי קשר לאופן התחזוקה ולמועדי ביצוע טיפולים ברכב (ולטענת המומחים לכל הפחות לאורך שני שלישים מאורך חיי הרכב, כלומר כ-9 עד 10 שנים ולפחות 140,000 קילומטרים).

דגמי סובארו שבהם התגלה הכשל הזה היו בני שנה ורבע עד פחות משש שנים בעת קרות התקלה ולאחר שביצעו בין 19,500-75,500 קילומטרים, והתסמינים שבהם נתקלו חלק מבעלי הרכב זהים אחד לאחד לתופעות שמתוארות בעלוני השירות של היצרנית: ירידה בביצועי מערכת מיזוג האוויר ורעשי קרקוש מן המדחס של המערכת, מצמד מגנטי שלא מתפקד, דליפת שמן מאחד מאטמי המדחס, מצב שבו המזגן עובד ומוציא אוויר לא קר כאשר המדחס לא עובד, או שהמדחס כן פועל ומרעיש אך לא מקרר, וכן רעשים חריגים מן המדחס.

עלות ההחלפה של מדחס מזגן בדגמי סובארו השונים מתקרבת ל-6,000 שקלים וגם בעת תיקון במוסכים שאינם מורשי יבואן נאלצו לקוחות לשלם אלפי שקלים.

המומחים שר וגולדווין ביצעו הצלבה בין המספרים הקטלוגים שמוזכרים בעלוני השירות הטכניים למספרים הקטלוגים שמוזכרים בקטלוג החלפים של היצרן וכן בדיקות נוספות אשר מעידות – לדעתם – שמראה המדחסים "הישראלים" דומה עד זהה לאלה שמתוקנים על-חשבון סובארו ברחבי העולם, ומתקיימות בהם שלוש תקלות שונות ונפרדות: במצמד המגנטי, באטם, ובשסתום בקרת יניקה.

המומחים קובעים שמקור כל הפגמים הוא תקלות ייצור שונות ומסבירים ששבירת שסתום היניקה מחייבת פירוק של המדחס והחלפתו במדחס חדש וכך גם תקלת האטם אשר גורמת לדליפת שמן. בשני המקרים כרוכה החלפת המדחס בעבודה יקרה ובמילוי מחדש של גז קירור וזאת למרות שבמקרה השני לא נכתב כך באופן מפורש בעלון השירות.

למען הזהירות הם מציינים שקיימת אפשרות "להציל" מדחס על-ידי פירוקו והחלפת האטם אולם זה רק במקרה שבו לא נגרם נזק בלתי הפיך למדחס, והם מדגישים שלא ידועה להם מדיניות התיקון של היבואן במקרים כאלה.

תקלה שלישית, שנגרמת לטענתם בגלל פגם במצמד המגנטי, לא מחייבת לפרק את המדחס אלא שעלון השירות שמסביר כיצד יש לטפל בה פורסם רק בינואר 2023. מכך הם מסיקים ש"סביר מאד להניח שבכל רכבי הלקוחות אשר חוו את התקלה הזו עד פרסום העלון הוחלף המדחס כולו כולל כל העלויות אשר נדרשות למהלך כזה (מדחס, קרר, עבודה)". גם לגבי תקלה זאת הם מדגישים שלא ידועה להם מדיניות התיקון של היבואן במקרים כאלה.

גם המעבה דפוק

בקשת אישור אחרת (שהוגשה בדצמבר האחרון) נוגעת גם היא למערכות מיזוג אוויר שמותקנות בסובארו, אבל באופן ספציפי בכ-4,400 כלי רכב מדגמי פורסטר משנות הדגם 2016-2018 (שחלקם סובלים גם מן הבעיות הקודמות). בבקשה זאת נטען להתפתחות של חלודה בצנרת של מעבה המזגן אשר גורמת לדליפת גז הקירור.

גם במקרה הזה נטען שסובארו פרסמה עלון שירות לתיקון התקלה הזאת כבר בשנת 2017, כלומר שהיא ידעה על הכשל כבר לפני יותר משש שנים. לכאורה זה מעיד על כך שהיצרנית הכירה את השלכות הכשל ולמרות זאת  אילצה בעלי רכב ישראלים שסבלו מן התקלה הזאת לשלם ממיטב כספם לתיקון תקלה שהיא לקחה עליה אחריות במדינות אחרות.

יתרה מכך: בבקשת האישור נטען שסובארו לא הסתפקה בפרסום עלון שירות אלא יצאה בינואר 2021 בקמפיין שירות אקטיבי ביפן ובמסגרתו היא החליפה באופן יזום מעבי מזגנים ב-40,636 כלי רכב מדגמי פורסטר, וחודש לאחר מכן ביצעה קמפיין דומה גם בארה"ב, ובמסגרתו החליפה באופן יזום מעבים ב-207,386 כלי רכב כאלה.

למרות זאת, על אף שלסובארו יש מעבה משופר שלא סובל מן הכשל הזה – היא לא ביצעה קמפיין יזום כזה אצלנו בישראל.

יש לך סובארו מדגמי 2012-2022 ונאלצת לשלם תמורת תיקון מיזוג האוויר? יש לכם רכב אחר ואתם חושדים שיש בו תקלה סדרתית? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post "אמינות יפנית"? לא תאמינו כמה תקלות יש במיזוג האוויר של סובארו appeared first on TheCar.

עורכי הדין עידן איידן, דוד תירוש וחן פלג, אשר הגישו את הבקשה בשמו של הבעלים של אאודי A4 משנת הדגם 2019 שנאלץ לשלם יותר מ-7,000 שקלים תמורת תיקון מערכת המיזוג ברכב שלו – מדגימים את ההבדל בין חכם לפיקח – לתשומת ליבם של יבואני קבוצת פולקסווגן לישראל.

סיפור המעשה, ממש כמו בפרשת מערכות המיזוג של רנו שמככבת גם היא בתביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה בישראל, סב סביב טענה לפגם סדרתי במאייד של מערכת המיזוג אשר גורם לדליפת גז קירור.

מאייד הוא רכיב שלא דורש תחזוקה ואמור לשרוד לאורך כל חיי הרכב, כלומר עד 14 שנים בממוצע, והוא מוטמן עמוק מאחורי לוח המחוונים (״דאשבורד״) במקום שאיננו נגיש להחלפה. במקרה המצער שבו מתרחשת תקלה ויש להחליף מאייד נדרשים לצורך זה פירוק והרכבה של רוב חלקי הדאשבורד ולוח המחוונים. מעבר לעבודה המורכבת והיקרה קיים גם חשש מבוסס לכך שההרכבה הישראלית תהיה פחות איכותית מן ההרכבה המקורית על קו הייצור של הרכב וכך ייגרמו בעתיד צרות נוספות.

בקשת האישור החדשה הוגשה, כאמור, אחרי שצ'מפיון מוטורס וחטיבת פולקסווגן נתבעו כבר בשנת 2020, ופעם נוספת השנה, בגין פגם סדרתי דומה בדגמי פולקסווגן, סקודה וסיאט, ולאחר שהגיעו עם התובעים הייצוגיים לפשרה שבמסגרתה הם לוקחים אחריות על הכשל, מתקנים אותו על חשבונם ומאריכים את האחריות לכלי הרכב.

בקשת האישור החדשה חושפת שאאודי פרסמה בארה"ב עלון שירות (TSB) שנוטל, בפועל, אחריות לאותה תקלה גם במספר דגמי אאודי – והיא מדגימה את האמירה לפיה "פיקח נחלץ מצרה שחכם לא היה נכנס לתוכה מלכתחילה". לטענת התובעים, על כבישי ישראל נעות כיום יותר מ-8,000 מכוניות מדגמי אאודי A4,A5,Q5,Q7,Q8 אשר קיבלו רישוי ישראלי החל משנת 2016 ובכולן קיים סיכוי סביר לתקלה הסדרתית הזאת.

מה שלא נטען בכתב התביעה אבל עומד במרכז הדיון כאן זאת השאלה מדוע בחרו אנשי אאודי וצ'מפיון מוטורס להתעלם מעלון השירות האמריקני ומתוצאות הסדרי הפשרה שהם עצמם השיגו בישראל במקום לפעול בחוכמה ולהאריך אוטומטית את האחריות לכל 8,000 המכוניות במקום לחייב אי אילו בעלי רכב בהוצאות תיקון.

בשני המקרים התוצאה תהיה זהה: היצרנית תיאלץ בסופו של דבר לקחת אחריות ולבצע בכפיה את מה שהיא יכלה לעשות מתוך רצון טוב. ההבדל הוא שכעת נגרר שמה הטוב של אאודי בבוץ וזה לא מוסיף לו כבוד, ואנשי החברה יידרשו למנה גדושה של פיקחות כדי לצמצם את ההוצאות הכבדות של ההליך המשפטי ובעיקר את הנזק התדמיתי.

כעת דרושה הרבה פיקחות

בקשת האישור החדשה האירה זרקור אל הליך שבו תבעו מספר תובעים ייצוגים, באמצעות עורך הדין סאבר נאסר, את צ'מפיון מוטורס ואת קבוצת פולקסווגן בטענה לכשל סדרתי במאיידים מתוצרת ואלאו ודנסו שהותקנו בשנות הדגם 2013-2017 בדגמי פולקסווגן, סקודה וסיאט. בהמשך הסתבר שיש להוסיף לקבוצה זאת גם את כלי הרכב שיוצרו בשנים 2018-2019.

אנשי צ'מפיון מוטורס מיהרו להגיע להסדר פשרה עם התובעים הייצוגיים והשיגו לעצמם עסקת חלומות: במקום להאריך אחריות ל-10 שנים ולשלם לנפגעים את מלוא ההוצאות שלהם הם השיגו הסדר שמוציא את קבוצת פולקסווגן מהתמונה, לא מחייב אותם להודות בכשל הסדרתי, מחייב אותם להחזיר רק בין 2,000 ל-3,000 שקלים למי שנאלצו לשלם מכיסם תמורת תיקונים (וגם זה למשך תקופה מוגבלת), ועיקר העיקרים: מאריך את האחריות לרכיב הפגום למשך שנה אחת בלבד.

כאשר הסתבר לבאי הכוח של התובעים שקבוצת הנפגעים גדולה הרבה יותר וכוללת עוד יותר מ-50,000 כלי רכב שיצרו בין השנים 2015-2022 והותקנו בהם מאיידים מתוצרת החברות BEHR או MAHLE – מיהרו הצדדים להגיש תביעה נוספת ולהגיע להסדר חלומי נוסף באותה רוח (טרם התקבל פסק דין חלוט בנושא זה).

כמו ביותר מידי תובענות ייצוגיות שהוגשו בשנים האחרונות בישראל – הליך משפטי שנועד לפעול לטובת הציבור הרחב ומבוקר על-ידי בית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה – מסתכם בסופו של דבר ברווח עצום ליצרנית הרכב אשר מגדרת היטב את הסיכונים שלה ומקבלת חסינות מתביעות נוספות, בגמול נאה ביותר לעורכי הדין, ובפיצוי דל, בלשון המעטה, לנפגעים.

ה"חור" היחיד שנותר ללא כיסוי בפרשת המאיידים הנ"ל הוא מכוניות מתוצרת אאודי, ואת אלה יכולה הייתה צ'מפיון מוטורס לכסות פשוט על-ידי איתור הנפגעים והארכת אחריות לכלל המכוניות. כעת זה מאוחר מידי.

עורכי הדין עידן איידן, דוד תירוש וחן פלג חשפו, באמצעות חוות הדעת המקצועית שהגישו, שאאודי פרסמה בארה"ב עלון שירות ( TSB) שבו מצוין שהמאייד מהווה נקודת תורפה של מערכת המיזוג, ושאם נמצא שקיימת ממנו דליפה יש להחליף אותו. במקביל אאודי פרסמה נספח הארכת אחריות עם תיאור של התקלה ובו היא לוקחת על עצמה לתקן אותה כל עוד שהרכב בן פחות מ-10 שנים או 161,000 קילומטרים.

בישראל, כך נטען, לקוחות נדרשים לשלם תמורת תיקון התקלה והחלפת מאייד, וזאת למרות שבהסדרי הפשרה שנזכרים לעיל היצרנית נטלה אחריות (לכל הפחות) לדגמי פולקסוואגן פולו מן הדורות החמישי והשישי ופולקסוואגן גולף מן הדורות השביעי והשמיני (עד לשנת 2019), כלומר שאנשי היבואנית אמורים להיות מודעים לפגם ובוודאי להסכמי הפשרה.

שורה תחתונה

בהערת אגב, וב"הפוך על הפוך", צריך דווקא לשבח את מערך השירות של היבואנית מפני שבבקשת האישור נטען מצד אחד ש"ההחלפה של המאייד… מורכבת ואורכת זמן לא מבוטל, וכוללת בין היתר פירוק והרכבה מחדש לוח המחוונים וחלקים משמעותיים שהותקנו בחלקה הקדמי של קבינת כלי הרכב". מצד שני נטען שבמקרה הפרטני של התובע הייצוגי ארך התיקון של הרכב שלו 24 שעות בלבד, ולפחות מן הצד זה נשמע כמו פרק זמן קצר ויעיל לתיקון כזה.

נקודה שבוודאי תישאר במחלוקת היא אם לבעלי הרכב הניזוקים מגיע פיצוי בגין ירידת ערך, כפי שנטען בחוות דעת שמאית שצורפה לתביעה. גם זה מחזיר אותנו לטענה שנטענת כאן לגבי חכם ופיקח: ככל שהיה אפשר להימנע מן ההליך המיותר הזה גם המחלוקת הזאת לא הייתה עולה.

כעת בקשת האישור היא עובדה מוגמרת ואאודי והיבואנית שלה לישראל נתבעות להשיב את כספם של כל מי שנאלצו למלא גז קירור או לתקן תקלה במערכת מיזוג האוויר של דגמי אאודי. בנוסף נדרש פיצוי בהיקף של כ-3% ממחיר המחירון של כל מכונית שבה הוחלף או יוחלף מאייד מזגן, וזאת בגין ירידת ערך, וחשוב מכל: נדרשת הארכת אחריות למאיידי המזגנים ברכבי הקבוצה "לתקופה של מלוא חיי הרכב ובכל מקרה לכל הפחות לתקופה של 10 שנים או 161,000 ק"מ".

נתקלתם בבעיה במיזוג האוויר באאודי או בתקלה סדרתית כלשהי בכל דגם אחר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post גם אאודי נתבעת לתקן פגם סדרתי במיזוג האוויר appeared first on TheCar.

כרגיל, הדבר המקומם ביותר שעולה לכאורה מבקשת האישור הוא לא התקלה הסדרתית עצמה, אלא האפליה המעליבה של יונדאי כלפי לקוחותיה הישראלים ביחס ללקוחותיה האמריקנים, וגם כאן הקרדיט כולו מגיע למשרד התחבורה הישראלי ששוכח שהוא אמור לעבוד עבור הציבור ומתייחס אל בעלי הרכב בישראל כאל מטרד.

נ.ש. מפתח תקוה, התובעת הייצוגית, טיפלה ביונדאי 'וניו' שלה במוסך מורשה ולמרות זאת באף אחד מן הטיפולים שבוצעו ברכב שלה לא יושמה – כך נטען – ההנחיה של היצרנית לרשת השירות האמריקנית: תיבת ההילוכים לא נבדקה ולא הוחלפה. התוצאה: רגע אחר תום תקופת האחריות, כאשר הרכב צבר בקושי 46,000 קילומטרים, נ.ש. נתקעה באזור הצפון בגלל כשל של תיבת ההילוכים והרכב שלה נגרר למוסך.

מכתב התביעה עולה שלמרבה מבוכתה של יונדאי לאנשי המוסך הישראלי לא הייתה הנחיה לבדוק את התיבה ואולי גם אין להם את הידע שנדרש כדי לאתר את התקלה, וזאת למרות הוראת שירות מפורטת וברורה בנושא הזה שיונדאי הפיצה לרשת השירות האמריקנית שלה. כתוצאה מכך אנשי המוסך לא זיהו את התקלה והרכב נשלח כלעומת שבא רק כדי לשוב למוסך שוב למחרת. בדיקה נוספת במוסך מורשה כן איתרה את התקלה אבל מכיוון שהרכב נמצא באותה עת זמן קצר לאחר תום תקופת האחריות נ.ש נדרשה לשלם, תחזיקו חזק – 30,786 שקלים.

"כמחווה של רצון טוב" לתיקון תקלה סדרתית ידועה ליונדאי – אך נסתרת מלקוחותיה – הוצעה לנ.ש. "הנחה נדיבה" שלאחריה היא נתבקשה לשלם "רק" 7,897 שקלים תמורת החלפת התיבה, והובטחו לה שתי שנות אחריות על התיבה ה"חדשה". בלית ברירה קבעה הלקוחה תור לביצוע התיקון ובמקביל פנתה לשירות הלקוחות של חברת 'כלמוביל', יבואנית יונדאי לישראל, בבקשה לשאת בעלות התיקון מתוקף הארכת אחריות. הבקשה נדחתה.

למזלה של נ.ש, עוד לפני החלפת התיבה הסתבר לאנשי מחלקת השירות של יונדאי שהמכונית הזאת כלולה בקבוצת מכוניות שזכאיות להארכת אחריות יצרן מתוקף הסדר פשרה בתביעה ייצוגית אחרת שהוסדרה מול היצרנית. אנשי השירות פנו אל נ.ש. והודיעו לה שהיצרנית בכל זאת תישא בעלות התיקון.

קבלי תיבה חדשה ומקולקלת

מכתב התביעה עולה שהסאגה של נ.ש. לא הסתיימה בזאת. לאחר שהמכונית שלה "אושפזה" למשך שישה ימים נוספים במוסך היא נקראה לאסוף אותה, אולם אז הסתבר שלמרות ההבטחה הקודמת המכונית שלה לא תקבל תקופת אחריות נוספת לתיבת ההילוכים.

חמור מכך: מהנדס הרכב שלמה נצר, אשר חתום על חוות הדעת הטכנית שצורפה לבקשת האישור ובדק את המכונית לפני, תוך כדי ואחרי כניסתה למוסך, גילה שבניגוד להנחיות שיונדאי פרסמה לרשת השירות שלה בארה"ב – תיבת ההילוכים ב'וניו' של נ.ש. הוחלפה בתיבה בדיוק מאותו סוג שהותקן בה במקור ולא בדגם משודרג של אותה תיבה שבו ככל הנראה תוקן הכשל הסדרתי הנטען. במילים אחרות: אם וכאשר נ.ש. תיתקל שוב באותה תקלה, ולטענת התובעים זאת לא שאלה של "אם" אלא של "מתי", היא תיאלץ להחליף את התיבה על חשבונה.

בתביעה הייצוגית נטען שהתקלה ביונדאי וניו של נ.ש. עלולה להתגלות בכל אחת מן המכוניות מדגם יונדאי וניו שיוצרו בין 17/9/2019 ל-20/10/2021 ונמכרו בארה"ב ובישראל כדגמי 2020-2022. תקלה זאת גורמת למגוון תופעות כמו העלאת סיבובי המנוע ללא תנועה של הרכב, היעדר תגובה של התיבה לפקודות הנהג ועד כדי חוסר יכולת תנועה של הרכב שעלול להתפתח לסכנה בטיחות של ממש על כביש מהיר.

זאת תקלה יקרה לתיקון שבמקרה הטוב דורשת השחתת זמן וביקור במוסך לצורך עדכון תוכנה ובמקרה הגרוע מאלצת את בעל הרכב לשלם תמורת החלפת התיבה כולה. עלויות התיקונים וההחלפה, לטענת התובעים, עלולות להגיע לאלפי שקלים ואף לעשרות אלפי שקלים, ובכלל זה גם ירידת ערך לרכב.

לנוכח תלונות רבות שלקוחות בארה"ב העבירו למינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי נאלצה יונדאי לבצע בארה"ב "קמפיין" קריאה לתיקון. לצורך זה הופץ עלון שירות (TSB) מפורט שמתאר את הכשל ומורה למוסכי השירות לבצע עדכון תוכנה ובמקרים שונים להחליף את התיבה בדגם משופר שלה.

הבדיקות והתיקונים לא מותנים בגיל הרכב או בקילומטראז' שהוא צבר וכל רכב כזה שנכנס לטיפול במוסך או נקרא למוסך באופן יזום עובר בדיקה, עדכון תוכנה ובמידת הצורך גם החלפה של תיבת ההילוכים על חשבון היצרנית.
יונדאי, כך נטען, בחרה להתעלם מן הבעיה הזאת בישראל ומלקוחותיה הישראלים, היא לא מבצעת כאן את אותו נוהל וכמובן גם שלא טרחה לעדכן את משרד התחבורה. משרד התחבורה, מצידו, לא דרש מיונדאי לעדכן אותו במקרים כאלה וגם לאחר שהנושא ייחשף הוא לא צפוי להפעיל כלפיה כל סנקציה ולכן אין סיבה שיונדאי או כל יצרנית רכב אחרת תשנה בעתיד את התנהלותה.

דורשים: פיצוי והארכת אחריות

אורך חיים צפוי לתיבת הילוכים אוטומטית תקינה אמור להיות לכל הפחות 200,000 קילומטרים, כך נטען בבקשת האישור, והתביעה כלפי יונדאי היא להאריך את האחריות לתיבות ההילוכים בדגם הזה ל-10 שנים או לשלוש שנים לאחר החלפת תיבה – המאוחר ביניהם.

בנוסף, היצרנית נתבעת לשלם לבעלי הרכב את כל ההוצאות שנאלצו להוציא לצורך תיקון כשלים בתיבת ההילוכים הזאת וגם לפצות אותם בגין ירידת הערך של הרכב, וליידע לא רק את מוסכי הרשת של יונדאי אלא את כלל המוסכים ברכב לגבי התקלה והפתרונות שלה.

תגובתה של יונדאי לבקשת האישור צפויה בתוך מספר חודשים, ואם אנשי כלמוביל יבחרו להגיב לאמור בכתבה זאת נשמח כמובן להוסיף כאן את תגובתם.

נתקלתם בתקלה בתיבת ההילוכים של יונדאי וניו או בכל תקלה סדרתית אחרת? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post תיבת ההילוכים המקולקלת של יונדאי וניו: התיקון לאמריקנים בחינם אבל לישראלים זה עולה אלפי שקלים appeared first on TheCar.

רשימת הדגמים שבהם עלול להיות כשל כזה כוללת את רנו מגאן (כולל גרסת הסדאן שנקראת בישראל 'גראנד קופה'), קאדג'אר וסניק, וגם את טאליסמן ו'אספאס'. מבין אלה, הדגם הנפוץ ביותר בישראל הוא 'מגאן', שממנו נמכרו אלפי מכוניות.

הטענה המרכזית היא שקיימת בריחת גז קירור ממערכת המיזוג, וזו מחייבת מילוי גז תקופתי בעלות של מאות שקלים בכל פעם או החלפת מאייד שמותקן בתוך נבכי הדאשבוד, בעלות ממוצעת של כ-5,000 שקלים.

בבקשת האישור, אשר הוגשה על-ידי עורכי הדין אמיר ישראלי ושלומי כהן, נטען שהיצרנית והיבואנית לא רק שלא לקחו אחריות על הכשל והן לא מתקנות אותו על חשבונן, אלא הן מנצלות ניצול ציני את בעלי הרכב ומציעות תיקון תמורת סכומים חמש -ספרתיים: אחת מבעלי הרכב קיבלה מן המוסך המורשה הצעת מחיר על סך 11,686 שקלים (ותיקנה בסופו של דבר במוסך אחר תמורת 5,265 שקלים).

בקשת האישור נתמכת בתצהיר שנראה כאילו נעשה כלאחר יד ובו מצהיר בעל עסק פרטי לתיקון מזגני רכב על כך שהוא החליף עשרות מאיידים כאלה בדגמי רנו, וכן בחוות דעת מקצועית של פרופ' ערן שר וד"ר גידי גולדויין שבחנו חלק מן המאיידים שהוחלפו.

שר וגולדויין מציינים בחוות הדעת המקצועית שלהם שרנו פרסמה שני עלוני שירות, אחד בשנת 2018 ואחר בשנת 2020, ושניהם נועדו לפתור בעיה ידועה לרנו של קיפאון של המאייד. עלון השירות הראשון מורה לאנשי המוסך לבצע עדכון של תוכנת ניהול מחשב ההזרקה של המנוע, ואילו העלון השני מנחה אותם לבצע עדכון תוכנה של בקר מערכת מיזוג האוויר. לטענת המומחים – קיפאון גז הקירור במערכת אחראי בדרך כלשהי לדליפות גז שהם איתרו בשתי נקודות תורפה. בנוסף, למרות שבמכוניות נעשה שימוש בגז קירור חדיש, אשר מחויב לפי התקנות כבר משנת 2015 ואילך, בחלק מן המכוניות מותקנים רכיבים ששימשו מערכות מיזוג לפני החלפת הגז והם לא מתאימים לגז החדש.

מכל מקום, המומחים לא מסבירים באופן מדויק את מנגנון הכשל וטוענים שלצורך זה הם זקוקים לקבל מסמכים פנימיים של יצרנית הרכב, אבל טוענים ראשית לכל שהם מצאו שתי נקודות שונות של דליפת גז (בחלק מן המכוניות ביחידת המאייד עצמה ובאחרות בצנרת הגז) ומסבירים שלנוכח המיקום המוטמן והמוכמן של היחידה הזאת בתוככי הדאשבורד – אי אפשר לייחס את הדליפות למעשה או מחדל של המשתמשים ברכב אלא לכשל סדרתי.

האם הכשל נקודתי או סדרתי?

כשל סדרתי מוגדר בתעשיית הרכב ככזה אם הוא מופיע ביותר מ-1% מכלל כלי הרכב מאותו סוג. עלוני השירות שמצורפים לבקשת האישור בהחלט עשויים ללמד על בעיה רחבה שאנשי רנו רוצים לפתור, אבל קשה לומר אם זאת אכן הבעיה שגורמת לדליפות גז ולצורך בהחלפת מאיידים.

כדי לבסס טענה שאכן קיים כשל סדרתי יש להוכיח שהתקלה הופיעה אצל לפחות 1% מכלל בעלי הרכב, ובמקרה הישראלי מדובר בעשרות רבות.

דבר אחד בטוח: בכלי רכב שיוצרו בשנים 2017-2018, כמו אלה של מי שהגישו את בקשת האישור, לא אמורה להיות בריחת גז ממערכת המיזוג מפני שמדובר במערכת שלא דורשת תחזוקה ולטענת התובעים גם לא נפגעה בתאונה. זה לכל הפחות אמור לבטל את אחת הטענות הנפוצות של יצרניות ויבואניות הרכב – לפיה בעלי הרכב אשמים בתקלות שמתגלות אצלם מפני שהם לא ביצעו בכלי הרכב שלהם טיפולים תקופתיים בהתאם להנחיות היצרניות.

אגב, בהודעות של חברת קרסו מוטורס לבורסה אין עדיין אזכור לבקשת האישור הזאת.

נאלצתם לתקן או להחליף מאייד מזגן בדגמי רנו משנות הדגם 2015-2020? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

The post האם יש תקלה סדרתית במזגנים של רנו? appeared first on TheCar.

וכיצד מטפלות בבעיה הזאת הונדה ונציגתה בישראל, חברת מאיר? לטענת התובעים הן מנהלות "מדיניות של אחריות נסתרת", שבתרגום לעברית משמעותה "מטפלות בלקוחות שדופקים על השולחן ו/או בלקוחות נבחרים" ובוודאי לא במי שמטפל ברכב שלו מחוץ לרשת השירות של היבואנית.

חוות הדעת המקצועית שצורפה לבקשת האישור צנועה מספיק כדי להכיר בכך שייתכן שהכשל במנועים אלה נגרם כתוצאה ממספר תקלות סדרתיות נפרדות ושונות, והיא ממוקדת בתקלה ספציפית שכבר מצאה ביטוי בשלושה עלוני שירות שהונדה העבירה בשנים 2021-2022 לרשת השירות שלה במטרה לפתור את ההתפוררות של רצועת התזמון.

מחברי חוות הדעת, פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין, אשר כתבו אותה לבקשת עורכי הדין ליעד ורצהיזר ומתן גרפינקל שחתומים על בקשת האישור – מפנים את תשומת הלב לתכנון ייחודי (יחסית) של המנוע הזה. לדבריהם, רצועת התזמון חשופה לאדי השמן של מערכת השימון ונמצאת במגע עקיף עם שמן המנוע. לשיטתם, הרצועה מתבלה ומתפוררת, חלקיקים ממנה חודרים לנוזל השימון, והחלקיקים האלה סותמים מסננים ומעברי שמן וכך נמנעים קירור ושימון של חלקים במנוע עצמו ובאביזרים שלו, למשל במגדש הטורבו.

עבור בעלי הרכב התוצאה קשה ויקרה. מנועי טורבו-בנזין אלה הותקנו בדור העשירי של סיוויק שיוצרה באנגליה בין השנים 2017-2021 ונמכרה מן הסתם בישראל כחדשה גם בשנת 2022. לפי נתוני משרד התחבורה עד כה התפגרו והוחלפו לא פחות מ-20.2% מן המנועים האלה, כלומר שיותר מאחת מכל חמש מכוניות כאלה שעלו על כבישי ישראל ביקרה במוסך לצורך החלפת מנוע.

אגב, קצב ההחלפה של מנועים אלה מואץ משנה לשנה, וזה הגיוני בהתחשב בקילומטראז' שהם צוברים. בכל אחת מן השנים 2020-2021 הוחלפו בישראל כ-60 מנועים כאלה אבל בשנת 2022 הוחלפו 90 מנועים. גם אם במהלך השנה הנוכחית לא יירשם זינוק נוסף במספר המנועים המוחלפים והוא יישאר 90 "בלבד", הרי שזה יקפיץ את אחוז המנועים המתפגרים אל כמעט 27%.

אל תאשימו את בעלי הרכב

יצרניות ויבואניות רכב שנתבעות בישראל נוהגות בדרך כלל להשיב לתביעה בטענה שהנזקים הנטענים נגרמו בגלל שבעלי הרכב לא הקפידו לבצע טיפולים במועדים שנדרשו על-ידי יצרניות הרכב. לכן חשוב מאד לשים לב לנתון הבא: במקביל למנוע ה-1.0 ליטר נמכרה בארץ אותה מכונית (ברמות אבזור שונות) גם עם מנוע בנפח 1.5 ליטר, וצריך לצאת מנקודת הנחה שאין הבדל בין לקוחות הונדה שקנו את הגרסאות השונות או הבדלים משמעותיים באופן שבו הם מטפלים במכוניות שלהם. בוודאי שאין הבדל בין שתי הגרסאות האלה בכל הקשור לאיכות שמני המנוע בישראל, תנאי מזג האוויר או מצב הכבישים.

למרות זאת, אחוז הכשל שהוביל להחלפת מנועים במנועי ה-1.5 ליטר עומד באותה תקופה על כ-0.13% בלבד. במילים אחרות, הסיכוי שמנוע טורבו בנזין בנפח 1.0 ליטר מתוצרת הונדה ישבוק חיים ויוחלף גדול פי 67 (!) מן הסיכוי של כשל סופני במנוע 1.5 ליטר שמותקן באותו דגם, מאותם שנתונים, באותה מדינה ובאותם תנאים סביבתיים.

נתוני משרד התחבורה מעידים לכשעצמם על כשל סדרתי אבל לא מספרים את כל הסיפור. אם צודקים פרופ' ערן שר וד"ר גדעון גולדווין, מחברי חוות הדעת המקצועית – ואל נוזל השימון של המנוע הזה אכן חודרים פירורים של רצועת התזמון, אזי צריך לצפות גם לשיעור גבוה של תקלות יקרות אחרות ובהן הרס של מגדשי טורבו ושאר חוליים שעלות התיקון שלהם גבוהה. במילים אחרות – ייתכן שהנתונים המחרידים לגבי שיעור המנועים שהוחלפו הם רק קצה הקרחון.

הונדה מנסה לטפל

צריך לומר שחלק מן התיקונים של מנועי ה-1.0 ליטר בוצע עד כה במסגרת אחריות היצרנית ועל חשבונה, ובמקרים שונים – כולל זה של התובע הייצוגי עצמו – תוקנו והוחלפו מנועים "לפנים משורת הדין" אחרי תום תוקף האחריות.
אבל לפני שממהרים לשבח את הונדה צריך לומר ראשית לכל שסביר מאד שהבעיה עצמה לא נפתרה, ועל כך מעידים שלושה נוסחים שונים של הנחיות השירות שהיצרנית היפנית שלחה לרשת השירות בשנים האחרונות. כל הוראת שירות חדשה מרחיבה את טווח השנתונים שצריך לטפל בהם ביחס לקודמתה, ובכל אחת מוזכר מספר קטלוגי חדש לגלגלת רצועת התזמון שצריכה להיות מוחלפת. המשמעות היא שהונדה ממשיכה להתאמץ להגיע לשורש הבעיה אבל לא בטוח שהצליחה לעשות את זה.

אם הונדה לא פתרה את הבעיה זה אומר שכל מי שנוהג כרגע בסיוויק עם מנוע 1.0 ליטר – ובכלל זה גם מי שעדיין לא סבל מן התקלה וגם מי שהמנוע במכונית שלו הוחלף בחדש – חשוף להרס של המנוע שלו בעוד שבוע, חודש או שנתיים. מתי שהוא זה צפוי לקרות, וזה עלול לקרות הרבה אחרי תום תוקף אחריות היצרנית.

אבל גם אם מהנדסי הונדה כן הצליחו לפתור את הבעיה (או הבעיות) זה לא מבטיח שבעלי סיוויק ייהנו מזה. הונדה לא פרסמה קריאה לתיקון לכלל המכוניות ולכן היא עצמה יכולה להיות סלקטיבית ולטפל רק בחלק מן הלקוחות שמטפלים במוסכי הרשת שלה. לקוחות שמטפלים ברכב שלהם מחוץ לרשת השירות של הונדה בכלל לא יכולים לדעת שיש בעיה ושהיצרנית מטפלת בחלק מן המנועים.

התוצאה היא שכל בעלי הונדה סיוויק עם מנועי 1.0 ליטר יודעים (או צריכים לדעת) שהם נוהגים במכונית עם כשל (או כשלים) סדרתי, וכל מי שמתכוון לקנות מכונית משומשת כזאת צריך לדעת שהוא לוקח סיכון ועדיף לו לבחור בגרסת ה-1.5 ליטר. לכך כמובן יש ביטוי ברמת הביקוש לדגם הזה, ולהערכת השמאי אלי אמרן, שאף היא צורפה לבקשת האישור, מכונית שבה הוחלף (או יוחלף) מנוע מפסידה כ-15% מערכה – לא בגלל הנזק שכבר תוקן אלא בגלל חשש מפני נזק עתידי מאותו סוג.

אחרי הכל – חוץ ממחיר נמוך איזו סיבה יכולה להצדיק רכישת מכונית עם תקלה סדרתית?

שורה תחתונה

מנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.0 ליטר שהותקנו בהונדה סיוויק מן הדור העשירי בשנות הדגם 2017-2021 מתפגרים בשיעור מבהיל, ועד כה כבר הוחלפו מנועים ביותר מ-20% מן המכוניות שעלו על כבישי הארץ עם מנועים כאלה.
יצרנית הרכב והיבואנית שלה לישראל מודעות לתקלה הסדרתית אבל עד כה לא יידעו את הלקוחות שלהן אלא להיפך – הן הסתירו אותה. כך נוצרו שלוש קבוצות של נפגעים: מי שאצלם תוקנו או הוחלפו מנועים על חשבון היצרנית, מי שתיקנו בעצמם ועל חשבונם את המנועים הדפוקים, ומי שעדיין לא נדפקו אבל ככל הנראה ייפגעו בעתיד.

מה שמשותף לכל בעלי הרכב הוא שבין אם המנוע תוקן או לא – הוא חשוף להופעה עתידית של התקלה הזאת. בנוסף, קונה סביר יעדיף לא לקנות מהם את הרכב בבוא יומו לצאת למכירה, ולכן ערך המכונית שלהם נשחק הרבה מעבר למה שהיה קורה אם הונדה הייתה לוקחת אחריות על התקלה.

יש או הייתה בבעלותך הונדה סיוויק שיוצרה בין השנים 2017-2021? נהרס לך מנוע או טורבו? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post המנועים הדפוקים של הונדה: אחד מכל חמישה התפגר, אחרים התקלקלו ותוקנו appeared first on TheCar.

בעלי יונדאי סונטה היברידית שיוצרו בין ה-1.1.2015 ועד ל-31.12.2017 קיבלו בשבוע האחרון הודעה על קריאה לתיקון של מנועי המכוניות שלהם, ובה נכתב ש"לרכבים מסוימים עשויים להיות מנועים המיוצרים בתנאים שעלולים לגרום לבלאי מוקדם של מיסבי מוט החיבור. מיסב מוט חיבור שחוק עלול לגרום לרעש חריג מהמנוע ו/או להופעת נורת אזהרה של לחץ שמן נמוך".

קיה, כך נמסר לנו היום, תפרסם קריאה מקבילה לתיקון מנועי אופטימה ההיברידית.

החדשות הטובות הן משמעות הקריאה לתיקון הזאת: מנועי המכוניות של אלפי מכוניות שנמכרו בישראל ייבדקו ואולי גם יתוקנו על-ידי היצרניות ועל חשבונן, וזאת בלי קשר להיסטוריית הטיפולים והבעלויות של המכוניות האלה. אם התיקונים יבוצעו כהלכה זה עשוי לצמצם את הסיכוי לתאונות ולשריפות כתוצאה מפגם במנועים האלה.

חדשות פחות טובות הן שתיאור התקלה, כפי שמופיע באתר של משרד התחבורה ובמכתבים שנשלחו לבעלי יונדאי סונטה, לא מתאר את הדרמה שמגולמת במילים "רעש חריג מהמנוע" ואת מה שקרה בעקבותיו במקרים רבים: הרס מוחלט של מנועים, ולעיתים גם עצירה לא מתוכננת של כלי הרכב באמצע כביש מהיר.

עד כה הגיעו למערכת TheCar מאות תלונות של בעלי יונדאי סונטה היברידית ועשרות תלונות של הדגם המקביל מבית קיה – אופטימה היברידית – ובהן מתוארים מצבים של כשל מוחלט והרס של מנועים, ולעומת זאת התנערות מוחלטת של היצרניות מן האחריות שלהן לכשלים. בנוסף, נודע לנו על לפחות שלושה מקרים שבהם מכוניות כאלה נשרפו בעקבות בעירה ספונטנית – שתים בתוך כדי נסיעה ואחת בעת חניה בחניה – וכרגע לא ידוע לנו אם יש או אין קשר בין הדליקות לבין התקלה הנטענת.

החדשות הכי פחות טובות הן שכלל לא בטוח אם הקריאה לתיקון שעליה הוכרז – בדיקת ו/או החלפת מוט החיבור ו/או מיסבים – תפתור את הכשל הסדרתי שבעקבותיו נתבעו יונדאי וקיה בתובענות ייצוגיות שעליהן דיווחנו כאן.
בנוסף, הקריאה לתיקון שפורסמה נוגעת כאמור למכוניות שיוצרו במשך שלוש השנים 2015-2017, אבל התביעות שהוגשו בישראל נוגעות בנוסף גם לשלוש שנות ייצור נוספות – 2018-2020.

כשל סדרתי באלפי כלי רכב

כפי שדיווחנו כאן, באמצע השנה שעברה הגישו עורכי הדין יאמן מסאלחה, צחי פיסטל ועדי ערמן, תובענה ייצוגית כנגד יונדאי בטענה שמנועי 2.0 ליטר שהותקנו ביונדאי סונטה ההיברידית נגועים בפגם ייצור סדרתי שגורם לאובדן שמן והרס מוחלט של מנועים. חודשים אחדים לאחר מכן הם הגישו תביעה דומה גם כנגד קיה בנוגע ל'אופטימה' ההיברידית. שתי התביעות אוחדו מפני שהן מייצגות נושא זהה.

בחוות הדעת המקצועית שצורפה לשתי התביעות נטען שכשל בטבעות האיטום והשימון של הבוכנות גורם לכך ששמן עובר מעוקת השמן אל תוך הצילינדרים ושם הוא נשרף באופן שלא רק מכלה את כל השמן שבעוקה אלא גם גורם לנזק לא הפיך לממיר הקטליטי.

מנוע בעירה לא יכול לפעול ללא שמן והנזקים שנגרמים למנועים, כך נטען, כוללים פגיעה או הרס של ראש המנוע, בוכנות, צילינדרים, מיסבי טלטל וגל ארכובה. עוד נטען שתיקון הבעיה לא פותר אותה מפני שנדרש להחליף את החומר שממנו עשויות טבעות השימון ובנוסף גם לחזק את מיסבי המנוע.

בעיה נטענת נוספת, שמחמירה לטענת התובעים את הכשל הראשוני, היא שנורית ההתרעה על מחסור בשמן או לחץ שמן נמוך לא נדלקת עד לשלב שבו נגרם למנוע נזק לא הפיך. לצורך זה, כך נטען, עודכנה התוכנה של המנועים בחו"ל והותקנה מערכת התרעה אלקטרונית.

לתביעות הייצוגיות צורפו מסמכים שמעידים על כך שכבר משלהי שנת 2021 יונדאי פרסמה סדרת "עלוני שירות טכניים" (TSB) שמסבירים לאנשי רשת השירות מה יש לבדוק במכוניות וכיצד לתקן את הכשל במקרה הצורך.
כאמור – במערכת TheCar התקבלו עד כה מאות תלונות של בעלי רכב שטוענים שכתוצאה מכשל במנועים ובממירים הם נאלצו לשלם בין 10,000 ל-35,000 שקלים לתיקון או החלפת מנועים (כמה מהם יותר מפעם אחת) ויש מי שנאלצו לשלם אלפי שקלים להחלפת ממירים קטליטיים.

מן התלונות ומסקר שביצענו בשעתו בין חלק מן המתלוננים עלה שהכשל במנועים התגלה במקרים רבים בבת אחת וללא התראה מוקדמת, ובחלק מן המקרים זה התרחש זמן קצר לאחר שמכונית יצאה מטיפול שגרתי שבו הוחלף שמן המנוע. בעלי רכב לא מעטים טענו שאף נורה לא נדלקה ולא התקבלה אף התרעה לפני שנשמעו נקישות ורעשים מן המנוע. אגב, במקביל לתובענה הייצוגית הוגשה לפחות תביעה אחת פרטית לבית המשפט לתביעות קטנות.

לקריאה נוספת:

האם יש כשל סדרתי במנועים של יונדאי סונטה היברידית?
מנועים של יונדאי סונטה וקיה אופטימה ההיברידיות ממשיכים להתפגר
יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.0 ליטר שנהרסים: אין כשל סדרתי. בעלי הרכב אשמים

מי אחראי ומי אשם?

בתגובתן של יונדאי וקיה לתובענה הייצוגית נטען שבמנועים אלה אין כשל סדרתי, ושמי שאשם בקרות התקלות הם בעלי הרכב אשר לא טיפלו במכוניות שלהן לפי המלצות היצרניות. נציגי היצרניות והיבואניות ביקרו בציניות ובשחצנות את חוות הדעת המקצועית שתומכת בתביעה הייצוגית וטענו שהיא לא מקצועית בלשון המעטה. לעצם העניין הם טענו בתגובתם שמנועים דומים שנהרסו בארצות הברית לא דומים לאלה שנמכרו בישראל.

הנתבעות לא הציגו הסבר כלשהו למנגנון הכשל במנועים שנהרסו והוחלפו וטענו שמדובר ב"מקרים נקודתיים, נבדלים זה מזה, שבהם מנועי הרכבים כשלו כתוצאה מסיבות שונות. מקרים אלו אינם קשורים ל"כשל מובנה" בטבעות הבוכנה, או לכל פגם סדרתי אחר במנועים".

למרות זאת, כאמור – בשבוע שעבר פורסמה גם בישראל קריאה לתיקון שמעידה כאלף עדים על כשל סדרתי – לכל הפחות במיסבי מוט החיבור של הבוכנות, ועל נטילת אחריות של יונדאי שאמורה לתקן את הפגם הזה על חשבונה.

סימני השאלה שנותרים כרגע באוויר נוגעים ראשית לכל בעלי הרכב שכבר נפגעו ונאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לתקן מנועים שכשלו. האם יונדאי וקיה יפצו אותם? בנוסף – השאלה הכבדה ביותר היא מה מנגנון הכשל? האם מדובר בתקלה של טבעות האיטום – כפי שנטען בתביעה – או במסבי מוט החיבור שיתוקנו במסגרת הקריאה לתיקון, ושמא מדובר בשתי תקלות סדרתיות שונות ונפרדות?

דיון קדם משפט בתובענה כנגד יונדאי וקיה הזאת אמור היה להתקיים ב-22 באוקטובר אך נדחה בגלל המלחמה ל-13 בנובמבר ועלול להידחות שוב בהתאם להתפתחויות.

אם אתם בעלי מכוניות מדגמי יונדאי או קיה עם מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com.
מכירים בעלי רכב כאלה שהמנועים שלהם נהרסו? שלחו להם את הכתבה הזאת.

לקריאה נוספת:

היונדאי סונטה ההיברידית עלתה באש, הרופא ניצל בנס ובתושיה, אבל ביונדאי מתעקשים שאין בעיה בטיחותית

The post בעקבות התביעה הייצוגית: יונדאי תתקן אלפי סונטות היברידיות בישראל. גם קיה תפרסם קריאה לתיקון של אופטימה ההיברידית appeared first on TheCar.

אלא שבשונה מפעמים קודמות הפעם נראה שעורכי הדין שהגישו את בקשת האישור עשו עבודה יסודית שחושפת התנהלות מכעיסה של מספר יצרניות רכב שכנראה לא ראויות לאמון הצרכנים: זלזול בלקוחות הישראלים שלהן והסתרה, שמשמעותה המעשית היא רמאות.

ניסאן, כך נטען בבקשת אישור שהוגשה בשבוע שעבר בישראל, הרוויחה יחד עם קרסו מוטורס, היבואנית שלה, לא מעט כסף מלקוחות שלהן תמורת תיקון תקלות בתיבות ההילוכים מתוצרת ג'טקו, וזאת למרות שמדובר בכשלים סדרתיים שהיו ידועים לה – בבחינת "רצחת וגם ירשת". לא זאת בלבד שהיא לא לוקחת אחריות על כשל סדרתי שהיא יודעת עליו, היא אף מחייבת לקוחות שלה לשאת בעלויות של תיקוני התקלות. במקביל, ממש באותה עת ניסאן תיקנה בארה"ב ובקנדה את אותן תקלות סדרתיות על חשבונה, ואף פיצתה לקוחות.

"כוכבת" פרשה זאת היא תיבת הילוכים רציפה אשר סיכנה וגרמה נזק כלכלי וסבל למאות ואולי אף אלפי בעלי רכב מתוצרת ניסאן, רנו, מיצובישי, סוזוקי וסובארו (וכעת מסתבר שגם לכמה וכמה בעלי שברולט) – וזאת בגלל שני כשלים סדרתיים שנגרמו ככל הנראה בגלל תקלות תכנון או ייצור. תיבת ההילוכים המדוברת, שידועה בעיקר בקוד הדגם JF015E, יוצרה בין השנים 2010-2016 על-ידי חברה יפנית ש-75% מן הבעלות בה שייכת לניסאן, 15% למיצובישי ו-10% לסוזוקי, והיא נמכרת, כאמור, גם ליצרניות רכב אחרות שגם לקוחותיהן סובלים בדיוק מאותן בעיות (בארץ נמכרו מכוניות כאלה, עם תיבות תקולות, גם בשנת 2017).

עד היום כבר התקיימו ומתקיימים בישראל מספר הליכים כנגד חלק מיצרניות הרכב והיבואניות שלהן בקשר לתיבה הזאת, אבל במבחן התוצאה נראה שחלק מן התביעות הוגשו טרם זמנן ובלי בסיס עובדתי חזק מספיק. לכן חלק מן התביעות האלה נדחה וחלקן הסתיים בפשרות לא מספיק מוצלחות עבור בעלי הרכב (בנוסף, שתי תביעות כנגד סוזוקי עדיין מתנהלות).

בקשת האישור החדשה הוגשה על-ידי עורכי הדין דוד מזרחי ורון סולן, ומהנדס הרכב ערן דובדבני, אשר חתום על חוות הדעת המקצועית שמצורפת אליה, כתב (בין השאר) גם את חוות הדעת בתביעות שהוגשו כנגד סוזוקי וכנגד ניסאן (בקשר לדגם 'ג'וק') באותו נושא. הפעם, נוסף לבסיס העובדתי אודות אופן הפעולה של התיבה והתקלות הנטענות, סוקר דובדבני באופן יסודי גם את תוכניות האחריות השונות שמעניקות חלק מן היצרניות בחו"ל.

בהקשר זה מעניין לציין שניסאן, אשר מחזיקה באחוזי הבעלות הגבוהים ביותר בחברה שמייצרת את התיבות ולכן גם נושאת (בעקיפין) באחוז הגדול ביותר של עלויות התיקון שלהן – מעניקה (גם בעולם) את משך האחריות הקצר ביותר בהשוואה ליצרניות האחרות שנסקרו. עדיין, גם ניסאן מעניקה בחו"ל אחריות ארוכה יותר מכפי שהיא מעניקה ללקוחותיה הישראלים, ואם התובענה החדשה תתקבל – או שתושג פשרה הולמת – ייתכן שהיא אף תיאלץ להציע סוף סוף לישראלים אחריות עדיפה על זאת שהיא מעניקה בחו"ל.

הלקוחות שילמו מספיק, כעת תורן של ניסאן ושברולט

ניסאן התקינה את תיבת ההילוכים הכושלת מתוצרת ג'טקו במגוון רחב של דגמים שחלקם נמכרו גם בישראל, ובהם בין השאר ג'וק, קשקאי, מיקרה, סנטרה (אלמירה), נואט, אקסטרייל ואלטימה שיוצרו בין השנים 2013 עד 2019. שברולט התקינה את התיבה הזאת בחלק מדגמי 'ספארק' שנמכרו בישראל.

כפי שפרסמנו כאן לגבי סוזוקי, גם בתביעה שהוגשה כנגד ניסאן ושברולט מוצגות הנחיות הבדיקה והשירות שהעבירו יצרניות הרכב לרשת מוסכי השירות שלהן ברחבי העולם במטרה לפתור ולתקן בעיות של רעידות, השהיות בפעולת העברת הכוח, הגבלת תאוצה שעלולה להיות מסוכנת בעת עקיפה והגבלות מהירות. הנחיות השירות אמנם מטפלות במקרים שכבר קרו, ואין בכוחן למנוע תקלות, אבל לכל הפחות הן לא מטילות את הנטל הכלכלי על בעל הרכב.

נכון להיום סוזוקי ומיצובישי מעניקות הארכת אחריות ל-10 שנים מן היום שהרכב עלה לכביש וזאת ללא הגבלת קילומטראז'. הארכת האחריות הראשונה של סוזוקי, בנוגע לכשל שגורם לשחיקה והתפרקות של מסב גל הכניסה לתיבת ההילוכים פורסמה בעולם (אבל לא בישראל) כבר לפני 7 שנים (!). למרות זאת, לקוחות ישראלים לא מעטים נאלצו לשלם תמורת תיקון התקלה, ואפילו כיום רבים מהם מסורבים לקבל פיצוי בטענה שהרכב שלהם לא טופל במועדים הנדרשים – למרות שבשגרת הטיפולים אין פעולות שקשורות לתחזוקת התיבה.

באוגוסט 2020 פורסמה בעולם הארכת אחריות דומה גם לגבי הכשל השני בשסתום בקרה של תיבת ההילוכים, וגם זאת לא פורסמה בישראל עד לאחר הגשת תובענה ייצוגית בנושא.

בעקבות תובענות ייצוגיות שהוגשו כנגדה נאלצה ניסאן, בעלת השליטה ב'ג'טקו', להאריך את האחריות בארה"ב ובקנדה ל- 7 שנים או עד 135,000 קילומטרים, ואילו בישראל – בעקבות תביעה ייצוגית אחרת, היא נאלצה להאריך את האחריות באופן דומה (עד 150,000 קילומטרים) לדגמי ג'וק שיוצרו רק בין השנים 2010-2012.

שברולט, שרכשה מג'טקו תיבות כאלה והתקינה אותן בחלק מדגמי 'ספארק' שנמכרו בישראל, מעניקה בעולם 10 שנות אחריות לתיבת ההילוכים במכוניות שיוצרו בין 2014 ל-2019. גם היא, יחד עם היבואנית שלה – חברת UMI, לא פרסמו הארכת אחריות דומה בישראל.

קרסו מוטורס, יבואנית ניסאן, ייבאה ארצה עשרות אלפי כלי רכב עם תיבת ההילוכים הכושלת ובמהלך השנים קיבלו אנשיה את הנחיות השירות של היצרנית לטיפול בתקלות בתיבות ההילוכים. למרות זאת – כך נטען בבקשת האישור – "בחלק מהמקרים קרסו מוטורס, אשר ללא ספק מודעת לפגמי הייצור, מנצלת את פערי הידע והכוח בינה לבין בעלי הרכבים, ומתנה את השתתפותה בעלויות החלפת תיבת ההילוכים בחתימת הלקוח על כתב וויתור". במילים אחרות, גם לקוחות ש"זוכים" לכיסוי מלא או חלקי של עלויות התיקון נדרשים לחתום על התחייבות שלא לתבוע את היבואנית ולא לגלות מידע לגבי אופן הטיפול בתקלה.

אגב, בחוות הדעת המקצועית של המהנדס ערן דובדבני הוא קובע בין השאר שעלויות התיקון שקרסו מוטורס גובה תמורת תיקוני תיבות הילוכים כושלות – מעבר לעובדה שהן היו אמורות להיות משולמות על ידי היצרנית – גבוהות במידה משמעותית מאלה שנדרשות במוסכים פרטיים שמתמחים בתיקון תיבות הילוכים.

בבקשת האישור נתבעות ניסאן, שברולט והיבואניות שלהן לישראל להצהיר על הכשלים הסדרתיים, להאריך לתקופה של 10 שנים וללא הגבלת קילומטראז' את האחריות שהן מעניקות, לפצות את כל מי שנאלץ לשלם תמורת תיקון וליידע את כל הלקוחות שלהן אודות הארכת האחריות והפיצוי לנפגעים.

בנוסף, לבקשת האישור מצורפת גם חוות דעתו המקצועית של השמאי דני גורביץ שקובע ירידת ערך של עד 20% לדגמים השונים שבהם מותקנות תיבות כאלה, ובנוסף לכך עוד 5-10% לכלי רכב שבהם התגלתה התקלה – וגם על כך נדרש פיצוי.

ניסאן צריכה לקחת אחריות

אפשר לומר הרבה דברים בעד ונגד תובענות ייצוגיות, ובעתיד גם נתייחס לכך, אבל כעת נתמקד בעובדה שעולה מפרשת תיבות ההילוכים מתוצרת ג'טקו לפיה חלק מן התביעות (לגבי יצרניות שונות) לא הניבו לבעלי הרכב שנפגעו אפילו את מה שאותן יצרניות מעניקות ללקוחות שלהן בחו"ל. בעלי רכב חייבים לדעת שתביעות ייצוגיות לא תמיד משרתות את האינטרס שלהם, ובמיוחד כאשר הן מסולקות או מסתיימות בפשרות לא ראויות.

מקרים כאלה ממש "מזמינים" את יצרניות הרכב לזלזל בלקוחות הישראלים מפני שגם במקרה הגרוע ביותר מבחינתן הן נאלצות לכל היותר לתת לבעלי הרכב את מה שממילא מגיע להם. ראוי היה שבתי משפט יפסקו פיצויי עונשין כנגד יצרניות שנקטו במדיניות של הסתרה ורמאות ולו בכדי שהן יבינו שעלול להיות לכך מחיר ויימנעו מפרקטיקות כאלה. בנוסף – ראוי שיצרניות רכב שנחשפות במערומיהן ישלמו לא רק מחיר כלכלי אלא גם ציבורי: מי שמזלזלת בלקוחותיה לא ראויה לאמון שלהם.

נפגעתם מתקלה בתיבת הילוכים רציפה בניסאן, רנו, מיצובישי, סוזוקי, סובארו או שברולט? כתבו אלינו ל- editor.thecar@gmail.com

The post ניסאן ושברולט הסתירו מלקוחות בארץ כשלים סדרתיים בתיבות הילוכים וגבו מהם אלפי שקלים למרות שבחו"ל הן נושאות בעצמן בעלויות התיקונים appeared first on TheCar.

עוד נטען בבקשת האישור שקיה וטלקאר מנהיגות פרקטיקה פסולה של "אחריות נסתרת" שבאמצעותה הן מטפלות בלקוחות נבחרים (או רעשנים). לקוחות אלה זוכים בתיקון על חשבון קיה, אך גם זאת מבלי לשאת בנזקים עקיפים כמו השחתת זמן ועוגמת נפש.

בבקשת האישור נטען שבכל דגמי קיה נירו פלאג-אין שנמכרו בישראל משנת 2016 ועד לשנה שעברה קיים כשל סדרתי מובנה ביחידת המאדה של מערכת מיזוג האוויר, כלומר ביחידה הפנימית של מיזוג האוויר אשר מחדירה אוויר קר (או חם) לתוך הרכב. הפגם הנטען נובע מהנדסה לקויה, שימוש בחומרים לא מתאימים או תקלת ייצור נרחבת, וכתוצאה ממנו נגרמת כעבור זמן מה דליפת גז הקירור מתוך מערכת גז שאמורה להיות סגורה.

מיזוג אוויר לא יכול לפעול ללא גז קירור ודליפת הגז משביתה בפועל את המערכת כולה. תנאי האחריות הסטנדרטיים של קיה מעניקים רק 12 חודשי אחריות לכמות הגז שנמצאת במערכת הסגורה, ולכן כל לקוח שמגלה שהמזגן שלו לא מתפקד נאלץ להוסיף גז על חשבונו, בעלות של מאות שקלים – וזאת ללא הועיל: בהתאם לקצב דליפת הגז מן המערכת תחדש הוספת הגז החדש את פעולת המערכת למשך חודשים בודדים, שבועות, או שעות אחדות בלבד.

לדברי התובעים, מכיוון שקיה מסתירה את התקלה גם בעלי מקצוע שמתמחים במזגנים לרכב מתקשים לאתר את מקור הדליפה, שהוא ביחידת מאדה שמותקנת עמוק מתחת לדאשבורד. כדי להגיע ליחידה הזאת ולהחליף אותה נדרש פירוק נרחב של חלקים שונים בתוך הרכב – בהם "הדאשבורד עצמו וחלקים נוספים כמו לוח שעונים, מחשב, מערכת מולטימדיה, תאורה, אביזרים שונים המותקנים על הדשבורד ושלל חלקי פלסטיק שונים". זה מאלץ את הלקוחות להשאיר את רכבם במוסך למשך ימים אחדים ולשלם סכומי כסף לא מבוטלים תמורת אבחון של תקלה שהיצרנית מודעת אליה אך, כאמור, מסתירה.

עושים סלקציה

התובעים טוענים שבמסגרת "האחריות הנסתרת" שקיה בחרה ליישם בישראל היא האריכה את האחריות המעשית לכלי הרכב ל-5 שנים (במקום 3 שנים שהוענקו לרוב הכלים האלה במקור) אולם מפני שהכשל הסדרתי מוסתר לקוח שנתקל בתקלה לא יכול לדעת אם הוא היחיד שסובל ממנה ואם ליצרנית וליבואנית יש כוונה לקחת עליה אחריות.

עוד טוענים התובעים שבמסגרת "הוראת שירות" (TSB) שהיצרנית העבירה בסתר למערך השירות שלה מונחים המוסכים לטפל רק בלקוחות מתלוננים, כלומר, למשל, לא לבצע בדיקות יזומות בכל כלי רכב כזה שנכנס למוסך. במקרים כאלה מונחים מוסכי היבואן להחליף על חשבון היצרנית את יחידת המאדה הפנימית – פעולה שכאמור דורשת השבתה של הרכב למשך כ-1.5 ימים בממוצע, ופירוק נרחב של חלקים ברכב.

לקוחות שביצעו או יבצעו החלפת מאדה על חשבונם נדרשו או יידרשו לשלם כ-4,300 שקלים, וזה כולל גם לקוחות שיחרגו מן התנאים הלא גלויים של האחריות הנסתרת. לטענת התובעים קיה וטלקאר מסתירות את התקלה מן הלקוחות ובעלי הרכב בחוסר תום לב וזאת כדי להימנע מלשאת באופן פומבי באחריות ובעלויות הכספיות שנובעות ממנה.

המומחה מטעם התובעים, מהנדס המכונות שלמה נצר, בחן את הנושא ומצא לטענתו שמדובר בתופעה מוכרת ונרחבת בדגם קיה נירו מהדור הראשון. לדבריו, מערכת מיזוג האוויר ברכב לא מושפעת באף אופן מטיפולי התחזוקה שנדרשים ואמורה לתפקד ללא כל תקלה לאורך כל חיי הרכב. במילים אחרות – לא תתקבל טענה לפיה מי מן הנפגעים אחראי לכשל של מערכת המיזוג מפני שלא ביצע טיפולים במועד או נהג בדרך כזאת או אחרת או חרג ממגבלת קילומטראז' מסוימת.

כאמור – "במקרה דומה בארה"ב הוארכה האחריות לעשר שנים או 160,900 קילומטרים", ומכאן נובעת הדרישה של התובעים להאריך את האחריות גם בישראל לעשר שנים או 200,000 קילומטרים.

בבקשת האישור נטען ש"בעלי כלי רכב רבים נשאו בעלות התיקון של התקלה במוסכים שאינם מופעלים על ידי המשיבות ולא תבעו את זכותם להנות מכיסוי עלות התיקון… בעלי כלי רכב רבים נשאו בעלות התיקון, כולה או חלקה, גם במרכזי השירות המורשים שמפעילות (טלקאר) משום שלא עמדו (לכאורה) באחד מהקריטריונים המוסתרים של אותה מדיניות הסתרה פסולה ומפלה של המשיבות ומבלי שניתנה להם כל הזדמנות להשיג על כך ולעמוד על זכויותיהם. לאלה מתווספים בעלי רכבים עם יחידה מאדה פגומה שהתקלה בה עוד טרם התפרצה ושיאלצו, במוקדם או במאוחר (לתקן אותה)".

במקרה של התובעת הייצוגית עצמה, שבשמה הוגשה הבקשה עבור קבוצת הנפגעים כולה, היא ניסתה בשלב ראשון לתקן את המזגן במוסך חיצוני ורק לאחר מספר ניסיונות שלא צלחו פנתה למוסך רשת. במוסך היבואנית תיקנו את התקלה על חשבון היצרנית אך לא לפני שאילצו אותה לנהוג במשך כשבועיים עם מזגן לא פעיל עד שהמוסך קיבל יחידת מאדה חדשה להחלפה ברכב.

בבקשת האישור נדרש עבור נפגעי הפרשה פיצוי בסך 7,620 שקלים שכולל את עלות התיקון עצמו ונזקים עקיפים כמו השחתת זמן ועוגמת נפש, ומה שחשוב יותר עבור מי שעדיין לא סובלים מן התקלה – נדרשת גם הארחת אחריות ל-10 שנים ממועד העלייה של הרכב לכביש (וכן 3 שנים ממועד ביצוע תיקון). כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על ביצוע תיקון של מערכת מיזוג האוויר בכל כלי הרכב הרלבנטיים "בין אם טרם בוצעו בהם תיקונים ובין אם בוצעו תיקונים שלא פתרו את הבעיה".

יש לכם קיה נירו פלאג-אין ונאלצתם לתקן תקלה במיזוג האוויר? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post בעלי קיה נירו פלאג-אין בישראל נאלצים לשלם אלפי שקלים בגלל כשל סדרתי במיזוג האוויר. בארצות הברית קיה מעניקה 10 שנות אחריות appeared first on TheCar.

בבקשת אישור לתובענה ייצוגית שהוגשה לאחרונה בישראל נטען שגם לקוחות בארצות הברית ובקנדה נתקלו באותו כשל, אלא ששם קיבלו מן היצרניות החזר מלא על הוצאות שנגרמו להם, והארכת אחריות למשך 10 שנים (או 193,000 קילומטרים). בישראל, לעומת זאת, לא רק שיבואניות הרכב והיצרניות לא לוקחות אחריות ולא מתקנות על חשבונן את התקלות – הן אף מנהלות מדיניות הסתרה מכוונת כדי שיוכלו להפיל על הישראלים עלות תיקון גבוהה בהרבה מן העלות האמיתית שלהן (עבודה וחלקים).

כרגיל, היכולת של יצרניות רכב לזלזל בלקוחות הישראלים ולעשוק אותם נסמכת על "ניהול סיכונים" קר ומחושב: הן יודעות שמשרד התחבורה הישראלי לא נוקף אצבע למען בעלי הרכב, ולכן הסיכון היחיד שלהן הוא לחטוף תובענה ייצוגית אשר בסופו של דבר תעלה להן פחות מכפי שתעלה להן לקיחת אחריות על הכשלים.

מנועי ה-1.4 ליטר טורבו-בנזין שבמרכז בקשת האישור הותקנו החל משנת 2011 ועד לשנת 2020 במגוון דגמי שברולט ואופל, בין השאר בשברולט 'קרוז', 'סוניק' ו'טראקס', ואופל – 'אסטרה', 'זאפירה', 'מריבה', 'מוקה' ו'אדם'.
לטענת המומחה מטעם התובעים, במנועים אלה הונדס שסתום אל חזור ייחודי (ביחס למנועי טורבו-בנזין דומים של יצרניות אחרות) אשר מותקן על מכסה השסתומים שבראש המנוע במטרה להפחית עודפי לחץ בתוך חלל מערכת השסתומים. בנוסף, בתוך סעפת היניקה מותקן שסתום אל-חוזר אחר שתפקידו לשמור על יציבות מהירות המנוע בסרק, ולהוות מנגנון הגנה לשסתום הראשון כאשר לחץ ההגדשה של הטורבו עולה. אלא שכשל תכנון של שני השסתומים האלה גורם לתקלות כפולות ומכופלות ולהרס של אחד או של שני השסתומים גם יחד.

"שסתום מכסה השסתומים ושסתום האל-חוזר בסעפת היניקה לא עומדים בלחצים, נקרעים, קורסים, נופלים או נעלמים", נכתב בבקשת האישור, וזה "מחייב את החלפת מכסה השסתומים כולו ו/או את סעפת היניקה (עלות של אלפי שקלים) כמו גם חלקים נלווים".

קריעת דיאפרגמה בשסתום מכסה השסתומים מאפשרת כניסת אויר אל חלל מערכת הפעלת השסתומים והאוויר הזה פוגע ביחס תערובת הבנזין האוויר והופך אותה לענייה מכפי שהיא אמורה להיות. כתוצאה מכך נפגעים ביצועי המנוע ופעולתו הופכת ל"מחוספסת ולא סדירה", ולשורת תקלות ובהן מהירות סיבובי סרק לא יציבה, אובדן כוח מנוע (הרכב "לא סוחב"), צריכת שמן מופרות, שריפת שמן, נזילות שמן ממכסה השסתומים והפעלת נורית ההתראה "בדוק מנוע". זה מחייב הגעה למוסך אשר במקרים לא מעטים מובילה להחלפת מכלול מכסה השסתומים, צנרת היניקה וחלקים נוספים בעלות של הרבה אלפי שקלים. כך נטען.

מדיניות הסתרה מכוונת

תקלות קורות לכל אחד, והשאלה היא איך מתמודדים איתן. את הטענות שעולות מבקשת האישור אפשר לחלק לשלושה תחומים, שהראשון בהם הוא הכשל ההנדסי עצמו והתקלות שנגרמות בגללו. התחום השני הוא עדיין לא המקומם והמעצבן ביותר אבל הוא מוציא את ג'נרל מוטורס הגדולה מאד קטנה: לטענת התובעים – אנשי ג'נרל מוטורס פרסמו במהלך השנים "אשגרי שירות" (TSB) רבים ובהם יש הנחיות מפורטות לרשת השירות של החברה לאופן הטיפול בתקלות.

TSB ראשון פורסם כבר בשנת 2012, וזה אומר שיצרנית הרכב הגדולה ביותר בארה"ב מכירה את התופעה ומבינה את הבעיה לכל הפחות מזה 11 שנים (!). למרות זאת, מהנדסי ג'נרל מוטורס לא מצאו עד היום פתרון לכשל ולא החליפו את השסתומים הכושלים ברכיבים אחרים, אמינים יותר, או ביצעו תכנון מחדש של חלק מן המנוע כדי למנוע עוגמת נפש ותקלות מלקוחותיהם.

לטענת התובעים, גם כאשר מתקנים את התקלה ומחליפים את הרכיבים בחדשים זה לא פותר את כשל התכנון הבסיסי והתקלה עלולה לחזור על עצמה כעבור זמן. לעומת זאת, יצרניות של חלקים תחליפיים כן מצליחות לייצר חלקים אחרים (אם כי לא נטען ולא מוכח שהם יותר אמינים), ואלה מוצעים לצרכנים במחירים נמוכים יותר.

התחום השלישי – והמעצבן ביותר – הוא פער בלתי נתפש בין ההתייחסות של ג'נרל מוטורס ללקוחותיה בארצות הברית ובקנדה לבין לקוחותיה בישראל. באמריקה, כך נטען, בוצעה בשנים האחרונות סדרת 'קמפיינים' שכללו "מכתבי יידוע ללקוחות, הרחבת אחריות ל-10 שנים על מכסה השסתומים וסעפת היניקה, והשבה מלאה של כספים ששולמו ע"י הלקוחות בגין תיקוני עבר של החלקים הפגומים…
אלא שבישראל, ביחס לרכבים מאותם דגמים ושנתונים, במקום לפעול ליידוע הלקוחות, להכריז על ביצוע ריקול או קמפיין ולקיחת אחריות על התקלות ותיקונן, הארכת אחריות – הנתבעות עושות כל שלאל ידן כדי להסתיר הפגמים ומתנערות מכל אחריות לגביהם…
(כאשר רכב מגיע למוסך) במקום ליידע את הלקוח אודות הפגם וכי מדובר בתקלה מוכרת וידועה שקיימת ברכבים רבים נוספים, הנתבעות גובות ממנו אלפי שקלים בגין אבחון ותיקון התקלה על דרך של החלפת מכסה השסתומים כולו ו/או סעפת היניקה – למרות שקיימת אפשרות ממשית שגם לאחר התיקון, התקלה תתרחש שוב נוכח הפגמים המולדים ברכב והיעדר פתרון אמיתי מבית היצרן".

מדיניות ההסתרה, כך נטען, מוטמעת באופן אינהרנטי באופן ה"טיפול" שהיצרניות – שברולט ואופל – מנחות את היבואניות שלהן לבצע. בהנחיות השירות, כך נטען, מונחים המכונאים באופן מפורש "לטפל רק בלקוחות מתלוננים" כלומר להתעלם מלקוחות שלא מבינים שהתקלה ברכב שלהם היא כשל סדרתי שאמור להיות ידוע לרשת השירות.
פעולה הגונה, אומרים התובעים, הייתה צריכה להיות יידוע של בעלי הרכב אודות הכשלים והענקת הארכת אחריות יזומה ולמפרע. בפרט במצב שבו היצרנית לא מתאה פתרון הנדסי לכשל הזה ראוי שלכל הפחות היא תעניק אחריות מורחבת ומוארכת.

מי נפגע ומה לעשות?

מנוע ה-1.4 ליטר טורבו-בנזין שלגביו נטען שיש בו כשל סדרתי הותקן במגוון רחב של דגמים שנמכרו בארץ ובעולם. לישראל יובאו באופן סדיר מכוניות מדגמי שברולט קרוז (2011-2016), וולט (2010-2015), אוואו וסוניק (2012-2020) וטראקס (2012-2020 ), ומדגמי אופל אסטרה (2011-2016), מריבה (2014-2017), זפירה (2012-2018), אדם (2013-2019) ומוקה (2014-2018).

בכל המנועים האלה – כך נטען – קיים תכנון אחיד ובעייתי כלומר שאם עד היום לא נגרמה תקלה זה לא אומר שהיא לא תיגרם בעתיד, וגם אם הייתה תקלה כזאת שתוקנה היא עלולה לחזור שוב – וכל זאת בלי כל קשר לאופן התחזוקה של הרכב.

בשלב הבא צפויות הנתבעות – ג'נרל מוטורס, אופל והיבואניות שלהן לישראל – להגיש את תשובתן ואפשר לנחש שהן יטענו את הטענות הסטנדרטיות לפיהן מדובר בתופעה שולית בלבד, שכלי הרכב שנמכרו בישראל לא דומים לאלה שנמכרו בארצות הברית ולכן אין להסיק מאופן הטיפול שם למה שצריך היה להיות מבוצע כאן, ושכל מי שנפגע פשוט לא טיפל ברכב שלו לפי הנחיות היצרניות. כמובן שכל מה שצוין כאן הוא בבחינת ניחוש מושכל בלבד והתשובה יכולה להיות שונה.

לאחר קבלת התשובה צפויים התובעים להגיש תשובה לתגובה, ובהנחה שלא יהיו כאן הפתעות חסרות תקדים צפוי בית המשפט לקבוע מועד לקדם משפט שממנו יישלחו הצדדים לניסיונות גישור ופשרה. זה השלב שבו עלולים כל מי שכבר נפגעו פעם אחת להיפגע פעם נוספת: כל פשרה שתאושר על-ידי בית המשפט תחייב את כל המערכת המשפטית לעדי עד וכל מי שנפגע ולא יהיה מרוצה מהיקף הפיצוי לא יוכל לתבוע בעצמו, למעט אם יחריג את עצמו מן הפשרה.

נהרס לכם מנוע 1.4 ליטר מתוצרת שברולט או אופל? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post מנועי ה-1.4 ליטר הכושלים של שברולט ואופל: היצרניות לקחו אחריות ופיצו לקוחות באמריקה, אבל בישראל הן מסתירות את התופעה וגובות מבעלי הרכב אלפי שקלים appeared first on TheCar.

כפי שפרסמנו כאן עוד בנובמבר 2021, בישראל מתנהלת כיום בנושא הזה תובענה ייצוגית כנגד פיג'ו וסיטרואן. בעלי רכב רבים עם מנועי דיזל שבהם מותקנות מערכות צמצום זיהום אוויר מבוססות אוריאה מקבלים תוך כדי נסיעה התראה על לוח המחוונים עם הודעה בנוסח "תקלת מערכת נגד זיהום" או "לא תוכל להתניע את הרכב בעוד כך וכך קילומטרים". זה מאלץ אותם להגיע שוב ושוב למוסכי השירות של היבואנית, ובמאות מקרים נאלצו בעלי רכב להוציא סכומי כסף לא מבוטלים לתיקון המערכת.

אלא שמה שקורה במוסך – בארץ וגם באירופה – מאד תלוי במה שנראה כמו מצב הרוח או שרירות הלב של היבואנית בכל רגע נתון: בחלק מן המקרים נדרשו בעלי רכב לשאת בעלות המלאה של מערכת כזאת (וכעת מסתבר שמדובר בעלות מנופחת מאד ביחס למחירים שנדרשים באירופה), במקרים אחרים "הואילו" נציגי היצרניות לכסות חלק מעלות ההחלפה של המערכת, ובמקרים אחרים – למשל בכלי רכב במסגרת אחריות – הם מוחלפים על-חשבון היצרנית אלא שלא תמיד יש במלאי מערכות ומיכלים זמינים.

באירופה, כך מסתבר, העלות הממוצעת שנדרשו לקוחות לשלם היא כ-1,000 אירו, אבל בישראל היו בעלי רכב שנדרשו לשלם סכומים גבוהים בהרבה. מן הנתונים שנאספו בצרפת עולה שרק כ-9% מבעלי הרכב שהתלוננו קיבלו את התיקון על חשבון היצרנית, 55% קיבלו החזר חלקי ו-36% נאלצו לשלם את עלות התיקון במלואו. בקרב מי שנאלצו לשלם חלק מן החשבון עומד ממוצע התשלום על 921 אירו.

"זה לא מקובל שלאלפי צרכנים אירופאים אין ברירה אלא לשלם קרוב ל-1,000 אירו כדי להמשיך לנהוג, ללא הבטחה שהבעיה שלהם תיפתר", אמרה מארי-אמנדין סטבנין, נשיאת UFC-Que Choose. במקביל פנה הארגון והביא גם להתערבות של ארגון הצרכנים הכלל אירופאי (BEUC) ולדרישה שלו "לחקירה במסגרת כלל האיחוד האירופי בנוגע למערכת הפחתת פליטות AdBlue במכוניות".

מה זאת מערכת אוריאה ומה הנזק אם מבטלים אותה?

תמיסת אוריאה ומים, או "AdBlue" בשמה המסחרי, מוזרקת למערכת הפליטה של מנועי דיזל כדי להפחית פליטות של חומרים מסוכנים, ובמיוחד תחמוצות חנקן (NOx). מנועי דיזל מודרניים לא יכולים לעמוד בדרישות התקינה בלי שמערכת כזאת תפעל באופן תקין, כלומר שרכב עם תקלה לא עומד בדרישות התקינה ולא אמור היה לקבל אישור יבוא לישראל. בנוסף, רמת פליטות המזהמים קובעת את שיעור מס הקניה שנגבה בישראל על רכב מיובא, לכן כלי רכב שפולטים זיהום רב יותר אמורים לשלם תוספת מס (אלא אם מלכתחילה נמצאו ברמת המס הגבוהה ביותר).

כדי להבטיח שהמערכת תפעל כסדרה, ושבעלי רכב יקפידו למלא אוריאה, התקינה האירופאיות מאלצת את יצרניות הרכב להתקין בכל המכוניות מערכת התרעה שלא מאפשרת התנעת מנוע אם אין אוריאה במיכל שממנו היא מוזרקת למערכת הפליטה. התרעה לנהג מופיעה על לוח המחוונים החל מכ-1,000 קילומטרים לפני שהנוזל אמור להסתיים, ולאחר מכן המערכת לא מאפשרת להתניע את המנוע.

נוזל האוריאה, שהוא חומר קורוזיבי מאד, מאוחסן במיכל מיוחד ומן התובענה הייצוגית שהוגשה בישראל עולה שבזכות גאונות הנדסית צרפתית המערכת האלקטרונית שמנהלת את כל העסק טבולה בתוך מארז שנמצא בתוך מיכל האוריאה. מארז זה אמור היה להיות אטום, אלא שלטענת התובעים השיטה הזאת לא מוכיחה את עצמה והאלקטרוניקה נפגעת. בנוסף, ככל הנראה, קיימים גם כשלים נוספים במערכת ההזרקה והתוצאה היא שגם כאשר מיכל האוריאה מלא המערכת לא מתפקדת או שהיא משביתה את המנוע.

פתרון "ישראלי" לא חוקי לתקלה הזאת, אשר מיושם על-ידי "חאפרים" שמפרסמים את עצמם לאור יום, הוא ניטרול של המערכת האלקטרונית. זה אמנם מחזיר את המנוע לחיים אבל בלי לצמצם את פליטת תחמוצות החנקן. במילים אחרות, לאחר הנטרול מנועים אלה מזהמים את האוויר הרבה מעבר לרמה שלפיה דורגו מכוניות אלה לצורך מס קניה כאשר יובאו לישראל.

"למרות שהיצרניות כבר מזמן מודעות לתקלות שקשורות ב-AdBlue", אומרים אנשי ארגון הצרכנים הצרפתי UFC-Que Choisir , הם מעלימים עין וממשיכים למכור את כלי הרכב הפגומים האלה".

סטלנטיס הכריזה על קריאה לתיקון באירופה בפברואר 2023 לתיקון תקלת הזרקת האוריאה אבל זאת כוללת רק את אופל ויווארו וזאפירה, סיטרואן ג'אמפי וספייסטורר ופיז'ו אקספרט וטרוולר, ולא כוללת את כלל הדגמים עם מנועי דיזל ומערכות הזרקת אוריאה.

גם בישראל פורסמה קריאה לתיקון תחת הנוסח העמום "סיכוי לפליטת מזהמים מעבר למוגדר על פי תקן היצרן", והיא כוללת מגוון רחב יותר של דגמים אבל עדיין לא את כלל הדגמים. בנוסף, עדיין לא הוסכם על מתן פיצוי ללקוחות ששילמו בעבר מכיסם לתיקון התקלות.

אם גם ברכב שלכם התגלתה תקלה במערכת ה-SCR של מנוע הטורבו-דיזל ("מערכת אוריאה") כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

The post הכשל במערכת האוריאה של פיג'ו וסיטרואן מתפשט באירופה וזה עשוי לקדם פתרון למחלה של המכוניות האלה בישראל appeared first on TheCar.

כדי להמחיש שמדובר בנתון חריג בכל קנה מידה השוו התובעים את המספר הזה עם סדרת מנועים דומה מתוצרת מאזדה, שממנה נמכרו בישראל 7,273 כלי רכב, והתוצאה שומטת לסתות: רק 173 מנועי מאזדה הוחלפו, כלומר סדר גודל של כ-2.4% במאזדה לעומת 14.8% ביונדאי וקיה.

חלק מן המנועים מתוצרת יונדאי וקיה הוחלפו על-ידי היצרניות במסגרת אחריות ולפחות במקרה אחד, כך נטען, הוחלפו בקיה סורנטו מנוע וחלקים נוספים על חשבון היצרנית לאחר שהוא עלה באש בתוך כדי נסיעה וסיכן את הנהג ונוסעיו. היצרנית, כך נטען, ספגה את כל הנזק תמורת "הסכם השתקה" שבו התחייב בעל הרכב שלא לפרסם את המקרה ולא לדווח עליו, וזאת למרות שהרכב המדובר כבר לא נמצא בעת קרות המקרה בתקופת האחריות שלו.
כפי שפרסמנו כאן בעבר, לנו ידוע לפחות על מקרה אחד שבו נשרף יונדאי סנטה פה והיבואנית, כלמוביל, פיצתה את בעל הרכב במלוא ערכו.

בחודש דצמבר שעבר הגישו עורכי הדין יאמן מסאלחה, צחי פיסטל ועדי ערמן תובענה ייצוגית בנושא מנועי ה-2.4 ליטר, וזאת חודשים ספורים לאחר שתובענה דומה מאד בנוגע לאותם מנועים נמחקה בהסכמת הצדדים. נזכיר גם שיונדאי וקיה נדרשו לבצע בארצות הברית קריאות לתיקון של מנועים דומים ואף נתבעו והגיעו לפשרות בתביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדן בנושא זה.

בארה"ב ובקנדה יונדאי וקיה מתקנות על חשבונן מנועים שכשלו, מפצות בפיצוי כספי את בעלי הרכב שנאלצו להוציא כספים לתיקון תקלות, ואף האריכו את אחריות היצרן למנועים האלה לכל אורך חיי הרכב. בישראל, לעומת זאת, השיבו היצרניות לתביעה וטענו שהיא "נעדרת כל יסוד עובדתי או משפטי", ושבמנועי ה-2.4 ליטר אין בכלל בעיה, אין כמעט מנועים הרוסים, ושמעט בעלי הרכב שכן נפגעו אשמים בנזק שלהם מפני שלא ביצעו טיפולים שגרתיים במועדם או לא הקפידו לרכוש כלי רכב עם היסטוריית טיפולים מושלמת.

בעקבות פרסום הכתבות ב-TheCar פנו אלינו עד כה יותר מ-100 בעלי רכב שטוענים שברכב שלהם נהרסו מנועים, חלקם שלחו לנו תיעוד של טיפולים תקופתיים שבוצעו במוסכים מורשי יבואן ואחדים סיפרו לנו סיפורים מפחידים אודות כמעט אסונות שנגרמו להם ולמשפחותיהם בעת נסיעה ברכב כאשר מנועים התפגרו. מספר פונים טענו שאצלם הוחלף מנוע יותר מפעם אחת, ונתוני משרד התחבורה, אשר הוצגו בתשובת התובעים לתגובת הנתבעות, מצביעים על כך שהתלונות שנצברו אצלנו הן רק קצה הקרחון.

ביונדאי ובקיה לא רואים לקוחות ישראלים

דגמי קיה סורנטו ויונדאי סנטה פה שבהם מדובר נמכרו בישראל בין השנים 2012-2020 והותקנו בהם מנועי 2.4 ליטר מסדרת 'תטא', בעלי קוד מנוע G4KJ, והטענה היא שקיים בהם פגם סדרתי שמונע זרימת שמן אל מיסבי הטלטלים – מה שגורם לשחיקה מוגברת, דפיקות ובסופו של דבר להרס המנוע. לפחות חלק מן המנועים שנמכרו בישראל כלולים ב"הוראת שירות" (TSB) ששלחה היצרנית למערך השירות שלה בארה"ב אבל הטענה היא שהוא לא יושם גם בישראל.

בתגובת הנתבעות לבית המשפט הן טענו, בין השאר, שידוע להן רק על "מקרים מעטים" של מנועים שנהרסו, וגם בתגובה שמסרה לנו בשעתו חברת טלקאר, יבואנית קיה, נאמר ש"טלקאר וקיה לא מכירות בכל בעיה במנועים נשוא התביעה בישראל, ושיעור התקלות בהם נמוך ולא מעיד על קיומה של תקלה סדרתית או אחרת".

קשה לדעת למה מתכוונים אנשי טלקאר כשהם מדברים על "שיעור תקלות נמוך" מפני שלפי הנתונים הרשמים של מדינת ישראל הוחלפו בשנים האחרונות לפחות 593 מנועים כאלה מתוך 4,684 קיה סורנטו שיובאו לישראל. המצב ביונדאי סנטה פה לא יותר טוב: בקבוצת 2,530 כלי הרכב הרלבנטיים שיובאו ארצה הוחלפו 475 מנועים שמהווים כ-18% מכלל המנועים המקוריים.

כפי שפרסמנו כאן, אנשי יונדאי וקיה סבורים כנראה שללקוחות ישראלים מגיע טיפול פחות טוב מכפי שמגיע ללקוחות אמריקנים, או – בציטוט שלהן מתוך התגובה לבית המשפט: "בכל מקום בעולם קיימים כללים רגולטוריים שונים, וקיימות נסיבות שונות (שיווקיות ואחרות) המשפיעות על ההחלטה האם לנקוט בצעדים כלשהם ביחס לרכבים מדגמים שונים. אפילו כאשר מתגלה תקלה ברכב מדגם מסוים במקום כלשהו בעולם, אין הדבר מחייב כי תתגלה גם במקומות אחרים. הופעת תקלות ברכבים מושפעת ממגוון גורמים, כגון המפעל בו יוצר החלק התקול (המשתנה בין הרכבים המשווקים במדינות השונות), תרבות הנהיגה בכל מדינה, מרחקי הנהיגה של הנהגים במקומות שונים בעולם, תרבות תחזוקת הרכב, ועוד".

לעומת זאת, באף מקום לא נטען באופן פוזיטיבי שמדובר במנועים שונים, וטוב שלא נטענה טענה שהייתה עלולה להביך מאד את היצרניות. אגב, לאחר הגשת התובענה הייצוגית בישראל הוגשה תביעה דומה גם באוסטרליה.

לא מיותר להזכיר גם שכאשר מנוע כושל באמצע נסיעה הוא מסכן את יושבי הרכב ואת משתמשי הדרך האחרים וזאת הסיבה שבארצות הברית הוכרזה קריאה לתיקון. בישראל, לעומת זאת, שתי היצרניות לא הכריזו עד היום על קריאה לתיקון וזה יוצר תחושה מטרידה שהן "מנהלות סיכונים" על חשבון הבטיחות שלנו, כלל משתמשי הדרך, מתוך ידיעה שלאנשי משרד התחבורה הישראלי לא אכפת מכלום.

בתשובה שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט טוענים התובעים שהיבואניות מחתימות לקוחות שנפגעו על הסכמי סודיות בשעה שהן "מעזות להעלות על הכתב טענות ותצהירים שקריים לפיהם לא ידוע להן ולו על מקרה בודד בישראל בו הפגם הסדרתי הוביל למקרה החמור של שריפה, הכול תוך המשך חשיפת חברי הקבוצה לסיכונים הכרוכים בהתפרצות מופעי הפגם הסידרתי שלעיתים מביאים, פשוטו כמשמעו, לסיכון חיי אדם ממש". התובעים מבקשים מבית המשפט להורות לנתבעות להודות בקיום הסכמים 'סודיים' כאלה או להורות על הסרת החיסיון של ההסכמים, כלומר לאפשר לנפגעים לפרסם אותם.

נהרס לכם מנוע 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי או קיה? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post יותר מ-1,000 מנועי 2.4 ליטר מתוצרת יונדאי וקיה התפגרו בישראל אבל היצרניות הקוריאניות מאשימות את הישראלים appeared first on TheCar.

ד"ר ברנדשטטר הוא מ.פ מילואים של פלוגת רפואה שכבר חווה על בשרו לא מעט מצבי חירום, ולא פעם נגע בתפר הדק שבין חיים למוות. ייתכן שזה, יחד עם התושיה והחתירה למגע של גל בביש, נהג שלמרבה המזל נסע לצידו על כביש 6 באחד הערבים לפני כשבועיים – מנע אסון גדול כאשר הסונטה של הרופא החלה לעלות באש בתוך כדי נסיעה.

"נהגתי על כביש 6 לכיוון באר שבע סביב השעה 19:30", מספר לנו ד"ר ברנדשטטר, "ובאופן שגרתי הבטתי על לוח המכשירים. הכל היה תקין: מד החום לא הראה התחממות ואף נורה לא דלקה. הכביש היה פנוי יחסית ואני שמעתי מוזיקה בנסיעה רגועה.
לפתע, באזור מחלף קרית גת, נדלקה נורית "בדוק מנוע" ומיד חיפשתי מקום בטוח לעצור בו. עשר שניות אחרי זה אני רואה את גל מסמן לי בהיסטריה שיש לי שריפה מתחת לרכב אבל הייתי בטוח שהוא מגזים. בשלב הזה ראיתי עשן שיוצא מהרכב אבל זה נראה לי כמו אדים ולכן הייתי בטוח שהמנוע התחמם, אולי הלך רדיאטור, ואז עצרתי בשוליים וכיביתי את המנוע".

ד"ר ברנדשטטר עדיין לא הספיק לצאת מן הסונטה שלו כאשר מולו, על השול שלפניו, הגיע גל בביש בנסיעה מהירה לאחור בשעה שהוא עצמו עדיין לא יכול היה להבין את חומרת מצבו. בביש מספר שבתוך כדי נסיעה על כביש 6 לכיוון דרום הוא הבחין בעשן שיוצא מתחת לסונטה. "עקפתי את הרכב המעשן", הוא מספר, "וצפרתי לנהג שיעצור בצד. בתוך כדי העקיפה הבחנתי בהבזק אדום מהכביש מתחת לרכב והבנתי שמקור העשן הוא אש שמתלקחת בחזית הרכב.

לא יכולתי לעצור מיד מפני שהייתי בנתיב השמאלי אבל היה לי ברור שהוא בסכנת חיים. הייתי עם הבן שלי במכונית והצלחתי לעצור רק כמה מאות מטרים לפני הסונטה, והייתי חייב להגיע אליו כמה שיותר מהר. הרגשתי שהוא לא מבין באיזה מצב הוא נמצא". גל רץ אל תום וצעק אליו לצאת ולהתרחק מן הרכב הבוער אבל מן הצד של תום, בתוך הסונטה, לא נראה שיש מקום להיסטריה. הוא אמנם ראה עשן אבל עדיין לא הבחין באש עד לרגע שבו יצא מן הרכב. בזמן היציאה הוא הספיק לתפוס את האפוד הזוהר שברכב ומיד לאחר מכן לפתוח את תא המטען ולחלץ ממנו שני תיקים עם ציוד, ולהתרחק יחד עם גל מן הרכב הבוער.

"באופן מדהים", מספר ד"ר ברנדשטטר, "יום לפני כן טיפלתי במרפאה שלי בכבאי שסיפר לי על הסכנות של התפוצצות סוללות ברכב חשמלי והיברידי. למראה הרכב הבוער עצרו לידו נהגים נוספים וכמה הגיעו עם מטפי כיבוי בניסיון להשתלט על האש, אבל אני ידעתי שאם הסוללות תופסות אש יהיה לנו אירוע רב נפגעים ולכן צעקתי לכולם להתרחק מן הרכב".

גם גל בביש הבין את הסכנה. "אני מהנדס חשמל", הוא מספר, "ועובד עם סוללות בעבודה שלי, כך שאני מכיר היטב את הסיכון של סוללה מתלקחת ומתפוצצת. התקשרנו מיד למשטרה ולמכבי האש והסברתי כבר בשיחת הטלפון שמדובר ברכב היברידי. כעבור דקות הגיע שוטר וחסם את הכביש ואני הזהרתי אותו שבקרוב יתחילו פיצוצים מהסוללות, וזה בדיוק מה שקרה.

השוטר הרחיק את הסקרנים ואת מי שהגיעו לסייע, הרכב התלקח מהר והסוללות החלו להתפוצץ. חלקים בוערים מהרכב עפו לשדה הסמוך וגרמו לשריפה, ונהגים סקרנים בנתיב הנגדי, לכיוון צפון, החלו להאט – מה שגרם שם לתאונת חזית-אחור. גם הנתיב הנגדי נחסם ואז הגיעו מכבי האש והשתלטו על האש במקצועיות. מפקד הכבאים שאל אותי כמה פיצוצים כבר היו ואמרתי לו שהיו ארבעה אבל יש סוללות נוספות שעוד לא התפוצצו, והוא הרחיק את הכבאים שהיו סמוכים לרכב כדי שלא ייפגעו. היה שם המון מזל, זה עלול היה להסתיים עם נפגעים".

קריאת השכמה

לדברי ד"ר ברנדשטטר, הסונטה נבדקה על-ידי חוקרת שריפות מטעם חברת הביטוח והוא ממתין לקבל את הדו"ח שלה, ובשלב הזה מוקדם לקבוע מה גרם לשריפה. "האקדח המעשן", לפי נסיבות המקרה, מצביע על כשל במנוע ה-2.0 ליטר של הרכב – כפי שתואר בהרחבה בתובענה ייצוגית שהוגשה בארץ כנגד יונדאי.

קיימות גם אפשרויות נוספות, מפני שכפי שדיווחנו כאן לא אחת – במכוניות של יונדאי וקיה מותקנות מספר מערכות אלקטרוניות שכבר גרמו לשריפות בארה"ב, אם כי פחות סביר שמקור כזה יגרום להתפתחות שריפה בתוך כדי נסיעה על כביש מהיר.

בלי קשר לגורם לשריפה, שעשוי להתברר בימים או בחודשים הקרובים, הסיטואציה שמתארים גל בביש וד"ר תום ברנדשטטר ממחישה באופן מאד ברור את הסכנות הבטיחותיות שעלולות להיגרם כתוצאה מכשל במנוע של יונדאי סונטה היברידית בתוך כדי נסיעה. במקרה הזה הסתכמו הנזקים בתאונה אחת בנתיב הנגדי, למרבה המזל ללא נפגעים, בחסימת כביש 6 לשני הכיוונים, בהצתת שדה סמוך שלמרבה המזל לא הבעירה שריפת יער או פגיעה במבנים, בפיצוץ של סוללות ובמכונית אחת שנשרפה כליל.

זה מחזיר אותנו באבחה חדה אל ציטוט מתוך התשובה של יונדאי והיבואנית שלה לישראל, חברת כלמוביל, לתובענה הייצוגית שהוגשה בעקבות הכשל הסדרתי במנועי ה-2.0 ליטר של הסונטה ההיברידית: "כדי להציג את טענותיהם כחמורות יותר", נכתב באותה תגובה, "המבקשים והמומחה מטעמם טוענים כי צריכת השמן המופרזת שנוצרה בעקבות ה"פגם" בטבעות הבוכנה, יצרה "סיכון בטיחותי חמור" לבעלי הרכב. טענה זו שקרית ושגויה לחלוטין. תקלות בטבעות הבוכנה וצריכת שמן מופרזת, גם כאשר הן מתרחשות, אינן מהוות סכנה בטיחותית כלל. תקלות המהוות סכנה בטיחותית מתאפיינות בסיכונים בלתי צפויים או שמתרחשות באופן פתאומי. דוגמאות לסיכונים בטיחותיים הם רכיבי היגוי שנשברים לפתע ומביאים לאובדן השליטה ברכב; בעיות הקשורות לשריפת דלק ושעשויות להביא לשריפה פתאומית של הרכב; גלגלים סדוקים או שבורים; מושבים שנשברים במפתיע במהלך שימוש רגיל ברכב ועוד.

צריכת שמן מוגברת אינה יוצרת סיכונים בלתי צפויים, ולכן לא ברור כיצד ניתן לחשוב עליה כסכנה בטיחותית. ואכן, המבקשים אף לא הצביעו על מקרה אחד – בישראל או בעולם – בו "הסכנה הבטיחותית" לה הם טוענים התממשה בפועל. גם התקלות הנקודתיות אשר אירעו במנועי המבקשים עצמם, היו כאלה שדרשו אך ורק את החלפת המנועים שלהם. המנועים ברכביהם לא כבו במהלך הנסיעה ברכב; המבקשים לא איבדו שליטה רכב, ובמערכות ההיגוי והבלמים בפרט; ולא היה כל חשש בדבר סכנה בטיחותית כלשהי כתוצאה מאותו כשל".

לא מיותר להזכיר שכאשר שמן מנוע אוזל בפתאומיות בתוך כדי נסיעה ורכיבים לוהטים בתוך המנוע לא מקבלים שימון וקירור – במקרים רבים המנוע פשוט עולה באש. בין אם זה מה שקרה במקרה הזה ובין אם לא – זה בוודאי מתאר היטב את מה שעלול לקרות כאשר מנוע עולה באש.

מטופלת במוסך המרכזי

כפי שפרסמנו כאן, הטענה העיקרית של יונדאי שבאמצעותה הם מנסים לדחות את הטענה לכשל סדרתי במנועים האלה היא שבישראל נהרסו מנועים רק במקרים בודדים, ובכולם מדובר במכוניות שלא טופלו בהתאם להוראות היצרן. אלינו, למערכת TheCar, הגיעו עד כה כ-200 פניות של בעלי יונדאי סונטה היברידית ובעשרות רבות מהן מדווח על מנועים שכשלו למרות שגרת טיפולים תקינה.

ד"ר תום ברנדשטטר מספר לנו שהיונדאי סונטה שלו הייתה "יד ראשונה" במשפחה והייתה "רכב מלוקק במצב מדהים שטופל לפי הספר" – בין השאר במוסך המרכזי של כלמוביל, ושביום שבו היא עלתה באש לא מלאו לה אפילו 100,000 קילומטרים.

The post היונדאי סונטה ההיברידית עלתה באש, הרופא ניצל בנס ובתושיה, אבל ביונדאי מתעקשים שאין בעיה בטיחותית appeared first on TheCar.

הטענות בבקשה הזאת, כמו בתובענה שכבר מתנהלת לגבי סוזוקי 'קרוסאובר', נעות על שני צירים שונים: הכשלים הטכניים בתיבה, ומדיניות ההסתרה של סוזוקי ו/או של היבואנית שלה לארץ, חברת מכשירי תנועה.

ציר נוסף, שעולה דווקא מן התשובה החצופה של סוזוקי ומכשירי תנועה לבקשת האישור הקודמת – הוא אולי המרגיז ביותר: בעלי רכב בישראל מקופחים חד משמעית ביחס לבעלי רכב במדינות שונות בחו"ל, ומקבלים מיצרני רכב טיפול ואחריות נחותים באופן ניכר.

שלושת הצירים האלה: התקלות עצמן, מדיניות ההסתרה וההפליה של סוזוקי, והחוצפה של יצרניות הרכב – כרוכים כעת באחת התובענות הייצוגיות המעניינות שהוגשו בישראל בתקופה האחרונה בתחום הרכב.

התקלות

התביעה הקיימת, ובקשת האישור החדשה נגד סוזוקי ומכשירי תנועה, עוסקות בתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT) שיוצרה על-ידי מיזם משותף לניסאן (75%), מיצובישי (15%) וסוזוקי (10%) אשר מייצר תיבות הילוכים שונות גם עבור סובארו ואולי גם ללקוחות נוספים.

התיבה שבה מדובר כאן, שנקראת JF015E, יוצרה בין השנים 2010 עד 2016 בכ-50 מיליון עותקים עבור כל יצרניות הרכב הנ"ל והותקנה בין נובמבר 2013 ועד אפריל 2017 בדגמים שונים של סוזוקי שנמכרו בישראל עד שלהי 2017 כמכוניות חדשות, וגם שנים לאחר מכן כמשומשות על ידי חברות טרייד-אין, בהן גם של מכשירי תנועה.

אין מחלוקת שבתיבה האוטומטית הזאת התגלו שני כשלי ייצור סדרתיים שבאו לידי ביטוי ברוב הדגמים של יצרניות הרכב השונות: פגם ראשון במסב כניסת הכוח לתיבה, ופגם נוסף בשסתום לחץ שמן. שני הכשלים לא קשורים זה לזה ולא נובעים מאופן האחזקה של הרכב או מן השימוש שנעשה בו, אלא מפגם ייצור סדרתי.

מכונית שבה מתגלה אחד הפגמים (או שניהם) עלולה להציב את הנוסעים בה בסיכון מפני שאחת התופעות המדווחות היא אובדן יכולת תאוצה במהירויות גבוהות יחסית (מעל 100 קמ"ש) – וזה לא מצב שרוצים להיקלע אליו כאשר נמצאים בעיצומה של עקיפה, למשל. שאר התסמינים, בהם רעש מתיבת ההילוכים, אובדן קשר בין עוצמת הלחיצה על המצערת לבין קצב התאוצה, מהירות מנוע לא סדירה, תנודות של הרכב לפנים ולאחור או הידלקות נורת התראה – מטרידים אך ככל הנראה פחות מסוכנים. בכל מקרה הם מחייבים תיקון, בעלות של אלפי שקלים, או החלפת תיבה שתמורתה דרשה 'מכשירי תנועה' עשרות אלפי שקלים מחלק מבעלי הרכב.

בעיית המסב התגלתה שנים אחדות לפני בעיית השסתום, ולאורך השנים נקטה יצרנית התיבות בשני פתרונות הנדסיים לצורך התיקון: בשלב ראשון הוחלפו מסבים בחדשים, ולאחר מכן הוחלף סוג המסב ממסב כדורי למסב גלילי, יקר יותר. שסתום השמן הוחלף בשסתום בעיצוב שונה, ובמקביל לכך הוצב מסנן השמן של התיבה במיקום שונה.

תקלות קורות. לא אפשרי שבמכונה מורכבת כמו מכונית לא יתגלו תקלות תכנון או ייצור. השאלה היא איך פותרים את התקלות בלי "להפיל" את המשמעות הכלכלית של הפתרונות על הלקוחות, בעלי הרכב.

יצרניות הרכב, כל אחת בדרכה, לקחו אחריות על התקלה וטיפלו בדרכים שונות בלקוחותיהן בחו"ל. בישראל, כך מסתבר, הן היו פחות נחושות או נדיבות, ועל כן הוגשו במהלך השנים האחרונות תובענות ייצוגיות נפרדות כנגד כל אחת מהן. גם כנגד סוזוקי הוגשה תובענה ייצוגית אולם ככל הנראה היא הוגשה לא טוב ולכן נמחקה. לאחר מכן הוגשה בקשה דומה בפעם השנייה, לגבי ה'קרוסאובר', וזו עדיין מתנהלת. כעת, כאמור, נוספה תביעה דומה לגבי 'איגניס' ו'באלנו', והיא עדיין מוגדרת כ'בקשת אישור'.

ההסתרה

על פניו, האופן שבו סוזוקי לקחה אחריות לתיקון שתי התקלות נראה הוגן: היא האריכה את האחריות המקורית לתיבת ההילוכים ל-10 שנים מן היום שבו המכונית עלתה על הכביש – ללא כל הגבלת קילומטראז' – והורתה למערך השירות העולמי שלה לתקן תיבות הילוכים ובמידת הצורך להחליף תיבות שכשלו. בנוסף, סוזוקי הורתה להשיב ללקוחות כספים שנגבו מהם תמורת תיקונים של התיבה.

סוזוקי יכלה לעשות יותר: ניסאן, למשל, הקפידה – במדינות אחרות – להוזיל את עלות התיקונים גם למכוניות שתקופת האחריות המורחבת שלהן הסתיימה. אבל לא זה העניין. הטענה העיקרית בתובענות כנגד סוזוקי היא שהיצרנית לא יידעה את הלקוחות שלה לגבי עצם הבעיה והפתרונות שלה, לא השיבה כספים לחלק מבעלי הרכב ששילמו אלפי שקלים תמורת תיקונים (של כשל סדרתי כאמור), והתנתה את מימוש האחריות בכך שהלקוח יוכיח שהרכב תוחזק "לפי הספר", וזאת למרות שברוב המקרים אין קשר בין התחזוקה הכוללת של הרכב (למשל, החלפת שמן מנוע) לבין התחזוקה הספציפית של תיבת ההילוכים – שם נדרשת החלפת שמן רק כעבור כ-130,000 קילומטרים או יותר.

בפועל, כך נטען בעתירות, סוזוקי או היבואנית שלה לישראל קיימו מדיניות של "אחריות מוסתרת" שבבסיסה אפליה בין לקוחות יותר אקטיביים – מי שטרחו לבדוק ולהתעדכן במהות התקלות שהתרחשו אצלם, לבין לקוחות "פראיירים" שנאלצו לשלם מכספם כדי לתקן כשל סדרתי ידוע.

טענה נוספת היא שהסתרה זאת הפילה בפח את מי שרכשו מכוניות משומשות כאלה – כולל גם מחברת מכשירי תנועה עצמה – מבלי לידע אותן על פגם שהיה ידוע לה. לא זאת אף זאת: נטען ש'במכשירי תנועה' ידעו, כך לפי הודאתם, על כשל שסתום השמן כבר בשנת 2018 אבל למרות זאת גבו מלקוחות שונים אלפי שקלים לתיקון תקלת השסתום, לכל הפחות עד לשנת 2020. חלק מן הכספים שנגבו הוחזרו ללקוחות שדרשו אותם בחזרה, אבל – כאמור – בגלל מדיניות ההסתרה לקוחות אחרים כנראה לא ידעו שהם זכאים להחזר.

נטענת גם טענה כלפי סוזוקי לפיה בפרק זמן לא ידוע במהלך 2015 ועד אמצע שנת 2016 כבר הייתה מודעת לתקלת המסבים, ולמרות זאת המשיכה לייצר ולמכור מכוניות עם תיבות הילוכים שמותקן בהן המסב הישן והכושל "עד לסיום מלאי התיבות". זאת מתוך ידיעה שלקוחות שיקבלו מכוניות כאלה עלולים (או אפילו צפויים) לסבול מתקלות.

לנוכח כל אלה נתבעות כעת סוזוקי ומכשירי תנועה להצהיר באפן פומבי את מה שהן מודות לגביו בחדרי חדרים (כמו גם במכתבים שנשלחו לחלק מן הלקוחות) – שקיימים פגמים סדרתיים ושהוענקה הארכת אחריות ללא הגבלת נסועה. הן נתבעות לתקן את התקלות, כן ולהשיב כספים למי שנאלץ לשלם תמורת תיקונים בעבר בתוך כדי ביטול הדרישה להוכחת טיפולים ברכב, ולו בשל העובדה שהחברות הסתירו מציבור לקוחותיהן בעבר שיתקיים תנאי כזה, בבחינת "שלא יהא חוטא נשכר".

החוצפה

כנגד הטענות האלה השיבו סוזוקי ומכשירי תנועה תשובות שחלקן, בכל הכבוד, נשמעות כ"זעקת הקוזאק הנגזל". נכון לעכשיו הוגשה תגובה רק לעניין ה'קרוסאובר' (אך צפוי שהתגובה הנוספת תהיה דומה), ולמעט חוות דעת שמאית לא צורפה לה חוות דעת מקצועית טכנית שעשויה הייתה לסתור את זאת שהוגשה על ידי התובעים. למרות זאת הועלו מספר טענות, חלקן קנטרניות, כנגד כותב חוות הדעת המקצועית.

בתגובתן מודות סוזוקי ומכשירי תנועה בתקלות עצמן אך טוענות שהאריכו אחריות, כאמור, ואף השיבו כספים ללקוחות. הן גם טוענות שפנו מיוזמתן ללקוחות רלבנטיים "כדי ליידע אותם על המהלך השירותי". לטענתן בוצע המהלך הזה עוד לפני שהוגשה בקשת האישור וללא קשר אליה, אבל התובעים טוענים שמכתב יידוע כזה נשלח רק כאשר סוזוקי ומכשירי תנועה ידעו שהתביעה בדרך ובכל מקרה הרבה אחרי שההליך המשפטי בכללותו כבר החל.

החוצפה, בתגובה של הנתבעות, נובעת מטענה לפיה "פעולות אלה" (שבוצעו לטענתן) "בולטות לטובה גם ביחס להתנהלות של יבואניות ויצרניות רכב אחרות שנתקלו בתקלה דומה בתיבת ההילוכים…" זאת תגובה חצופה לא רק בנסיבות המקרה עצמו אלא בעיקר מבחינת מה שהיא מסמנת ללקוחות של מיצובישי, סובארו ובעיקר ניסאן – שחלקם (ניסאן וסובארו) כנראה כבר מנועים מלדרוש את מה שמגיע להם מן היצרניות והיבואניות האחרות.

"לשם הדוגמא", כותבות הנתבעות, "בתיקים אחרים בהם באי כוח של המבקשים התפשרו בקשר לאותה טענה בדיוק בעניין תיבת ההילוכים הרציפה, בתנאים פחותים….. הארכת האחריות שניתנה במסגרת הסכמי הפשרה שאושרו ניתנה לכל היותר למשך 30 חודשים. בכלל זאת (בתיק אחר) שם יוצגו המבקשים על ידי אותם באי כוח, קבע מותב נכבד זה כי הרחבת אחריות לתקופה של 5 שנים ונסועה של 150 אלף קילומטרים הינה סבירה".

בתרגום לעברית מדוברת – סוזוקי ומכשירי תנועה "יורדים" באבחה אחת גם על עורכי הדין שהגישו את התובענה הזאת וגם על השופטת שקיבלה פשרה שעורכי הדין האלה היו מעורבים בה. הטענה המוטמעת כאן היא שבמקרה דומה, אצל ניסאן וסובארו, הליכי תובענה ייצוגית הניבו לבעלי הרכב תועלות פחותות מזאת שסוזוקי הנדיבה מציעה עוד לפני שבכלל נפתח הליך משפטי. השאלה היא אם "שתי עוולות מייצרות צדק": האם לקוחות סוזוקי צריכים להיפגע בגלל תקלות משפטיות, ולכל הפחות "חוסר הצלחה של מוסד התובענות הייצוגיות" שנגרמו מול יצרנים אחרים.

החוצפה ממשיכה גם לנושא סמוך נוסף, מן העולמות של "כיצד צריכה לנהוג יצרנית רכב שגילתה כשל סדרתי בכלי הרכב שלה". טענה מקוממת שמעלים סוזוקי ויבואניה היא שעצם התובענה הייצוגית הנוכחית באה לעולם רק מפני שאנשי סוזוקי גילו לבית המשפט בהליך קודם שהם מכירים באחריותם לכשלים בתיבת ההילוכים ומטפלים בהם. "אם תתאפשר פרקטיקה פסולה זו" – נכתב בשם סוזוקי ומכשירי תנועה – "ובית המשפט הנכבד לא ידחה אותה, (סוזוקי) לא תהיה חופשית להציג את הגנתן באופן מלא וחופשי בשל החשש שאזכור של כל תקלה שטופלה… ימטיר עליהן (תביעות) נוספות. זאת אין לאפשר".

במקום להתווכח עם הטענה הזאת נזכיר דווקא את מה שמזכירים אנשי סוזוקי ומכשירי תנועה בעצמם: תפקידו של הרגולטור – משרד התחבורה הישראלי – הוא בין השאר להגן על הצרכנים ולחייב את יצרניות הרכב לפרסם כל מידע שקשור בתקלות שעליהן הן יודעות. צודקות הנתבעות שכרגע אין עליהן עדיין חובה חוקית כזאת, אבל זה בוודאי משהו שהמחוקק חייב להסדיר והוא גם ימנע מלכתחילה את הצורך בתביעות ייצוגיות.

אם נאלצתם להוציא כספים לתיקון תקלות בתיבת ההילוכים של אחד מדגמי סוזוקי שיוצרו בשנים 2013-2016 (ונמכרו בארץ גם ב-2017) או אם ביקשתם לטפל בתקלה כזאת וסורבתם – כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

The post תיבת ההילוכים הדפוקה של סוזוקי, ניסאן וסובארו, ומדיניות ההסתרה הגלויה של מכשירי תנועה appeared first on TheCar.

הקואליציה מוקמת על-ידי עורכי הדין הצרפתים אשר אך לאחרונה הגישו תלונה פלילית כנגד מנהלי רנו ובה הם מואשמים ברשלנות שעלולה לעלות בחיי אדם. קודם לכן הגישו אותם עורכי דין תביעה ייצוגית כנגד רנו בצרפת בשם קרוב ל-2,000 נפגעים. עורכי הדין מקווים שההתארגנות הבינלאומית, על גבי פלטפורמה משפטית שמופעלת בפעם הראשונה, תסייע להבאת עדויות של נפגעים ממדינות שונות באירופה, ובמידה רבה תפעל כנגד יתרון הביתיות של רנו – חברה שנמצאת בבעלות חלקית של ממשלת צרפת ומעסיקה באופן ישיר ועקיף מאות אלפי עובדים צרפתים.

עבור מאות הנפגעים בישראל, ואולי אפילו אלפים, מדובר בבשורות עם משמעות מעורבת. מצד אחד – מהלך בינלאומי כזה עשוי סוף סוף לאלץ את רנו לקחת אחריות, במיוחד מפני שהוא מתמקד במישור האחריות האישית, הערכית והפלילית של מנהלי החברה ולא רק במישור הכלכלי.

על אף המשמעות הכלכלית הכבדה – רנו יכולה הייתה לקחת אחריות כבר לפני שנים ולמנוע מעצמה את הבושה, אלא שמנהליה בחרו להתעלם מנפגעי התקלה וכך יצרו סיכון לחיי אלפים מלקוחותיהם בדרכים. כעת עשויים המנהלים להידרש לשלם על כך מחיר אישי.

מצד שני, אין אף תסריט שבו רנו יכולה להרשות לעצמה להתפשר באופן שמועיל ללקוחות הישראלים של רנו, ניסאן ודאצ'יה מבלי שפשרה כזאת תשפיע על מצבה בצרפת ובשאר המדינות שבהן נמכרו מנועים כאלה. כפי שפרסמנו כאן, עורכי הדין דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר – אשר מנהלים תובענה ייצוגית בישראל כנגד רנו, ניסאן ודאצ'יה – הונחו על-ידי בית המשפט לנהל משא ומתן עם עורכי הדין שמייצגים את שלוש היצרניות ואת היבואנית שלהן לישראל, חברת קרסו מוטורס. לנוכח ההתפתחויות בצרפת נראה שעד שיושג שם הסדר שיסתום את הגולל על-פני אפשרות של תביעות נוספות – לקוחות ישראלים ייאלצו להמתין להתרחשויות מעבר לים ולקבל את אותו הסדר שיתקבל שם בסופו של דבר.

אגב, התרומה הישראלית לכל נפגעי הפרשה באירופה נובעת מכך שאצלנו – בזכות השיטה המשפטית שנהוגה כאן ובחסותה, הוגשה התובענה הייצוגית הרבה לפני התביעה בצרפת, ובמסגרתה נחשפו עובדות חשובות רבות שנוגעות לכשל הסדרתי.

אחריות תאגידית

אנחנו ב-TheCar מסקרים מזה כשלוש שנים את פרשת הכשל הסדרתי במנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר שפותחו על-ידי רנו, ועד היום נאספו אצלנו יותר מ-500 פניות של בעלי רנו, ניסאן ודאצ'יה, ותיעוד של מאות נפגעים ששילמו סכומים חמש ספרתיים לתיקון תקלות שונות – החל מהחלפת רכיבים כושלים וכלה בהחלפה של מנועים שלמים. חלק מן המתלוננים נאלצו להחליף מנוע יותר מפעם אחת.

מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר פותח על-ידי רנו בין דצמבר 2008 לפברואר 2012 ונכנס לייצור בצרפת בחודש אוקטובר 2012 תחת שם הקוד H5Ft והשם המסחרי TCE 1.2. לאחר מכן הוכנס מנוע זה לייצור על-ידי ניסאן בבריטניה תחת שם הקוד HRA2 והשם המסחרי Dig-T. ייצור המנוע הסתיים ביולי 2016, אבל עוד הרבה קודם לכן, ולכל המאוחר בתחילת חודש יוני 2015, אנשי רנו וניסאן הבינו שקיים כשל תכנוני במנוע וניסו להתגבר עליו באמצעות עדכוני תוכנה.

מנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.2 ליטר תוכננו לספק שלוש רמות הספק (100, 115 ו-120 כוחות סוס) והם הותקנו אצל רנו בדגמי קפצ'ור, קליאו דור 4, קדג'אר, קנגו דור 2, מגאן בדורות 3 ו-4, סניק דור 3 וב-גרנד סניק בדורות 3 ו-4.

אצל דאצ'יה הם הותקנו בדור הראשון והשני של דאסטר ובדור הקודם של דוקר ושל לודג'י, ואילו אצל ניסאן הם הותקנו בעיקר בקשקאי ובג'וק. על פי נתוני קבוצת רנו, נכון לספטמבר 2022, החברה יצרה יותר מ-400,000 מנועים כאלה, ולמספר זה יש להוסיף את מאות אלפי המנועים שניסאן יצרה בבריטניה. כל המנועים – גם אלה שיוצרו בצרפת וגם אלה שיוצרו באנגליה – סובלים מאותן בעיות וזה מעיד על כשל בתכנון ולאו דווקא בייצור.

מנגנון הכשל במנועים אלה נגרם כאשר שמן המנוע נשרף באופן מוגזם בתוך חלל הצילינדרים והמנוע פועל למשך זמן מה ללא שימון מספיק. פעולה כזאת יכולה לגרום לנזק למערכות שונות במנוע עצמו (מערכת תזמון, בוכנות, צילינדרים וכיוצ"ב) ובמערכות פריפריאליות כמו מגדש הטורבו. ברוב המקרים הנזק אינו הפיך וכדי לתקן אותו נדרשת החלפת חלקים במנוע או המנוע כולו.

חשוב להדגיש: "כשל סדרתי" מוגדר ככשל שקיים לפחות ב-1% מסדרת הייצור, והמשמעות היא שרוב המנועים יעברו חיים שלמים בלי שתתגלה בהם בעיה, אבל אין לדעת אם, מתי, ואצל מי כן תתגלה תקלה.

כפי שפרסמנו כאן, לפני כחודש הוגשה בצרפת תביעה פלילית כנגד רנו ומנהליה, והיא מונחת על שולחנו של התובע הכללי בעיר נאנט. בתלונה נטען שמנהלי רנו הטעו את לקוחותיהם "הטעיה בנסיבות מחמירות" לפי חוק הצרכנות הצרפתי, ביצעו "פרקטיקות מסחריות מטעות" לפי אותו חוק, ביצעו הונאה (לפי חוק העונשין הצרפתי), ואף "סיכנו את הזולת" לפי אותו החוק.

באמצעות ההליך הפלילי בכלל, ובפרט לפי סעיף 145 לחוק סדר הדין האזרחי הצרפתי, התובעים רוצים שבית המשפט ייאלץ את רנו "לבקש מבעל דין את כל המידע (עובדות, מעשים, מסמכים וכו') הרלוונטי ליישוב סכסוך, גם אם יסודות אלה אינם לטובתה". עורכי הדין הצרפתים זכו בהישג ראשון כאשר נשיא בית המשפט של ורסאי הורה לרנו להעביר לרשותם מסמכים רבים (ובפרט דוחות ביקורת איכות) שיכולים לשפוך אור על המועד שבו הצרפתים למדו לראשונה על הכשל הסדרתי ועל היקפו. אלא שרנו ערערה על החלטה זאת של בית הדין של ורסאי ועיכבה אותו, ופסק הדין בערעור שלה צפוי להתקבל לפני סוף השנה.

לתובע הצרפתי נותרו כעת חודשיים כדי לפרסם את החלטתו והוא יכול לדחות את התלונה, ליזום חקירה שבמסגרתה ייבחנו העובדות, למנות שופט חוקר לנוכח המורכבות של הפרשה והצורך בשיתוף פעולה בינלאומי, או – אם הוא סבור שנצברו בידיו די ראיות – להגיש תביעה כנגד רנו באופן מיידי בבית המשפט הפלילי.

גם אם התובע ידחה את התלונה עדיין פתוחה הדרך להשיג מינוי של שופט חוקר וזאת באמצעות תלונה מנומקת לרשות ייעודית בצרפת. אם הדברים יתגלגלו לבית המשפט הפלילי צפויים ההליכים בתיק לארוך לפחות 24 חודשים עד לפסיקה וקביעת פיצוי כלכלי ללקוחות.

שיתוף פעולה חוצה גבולות

התובעים בצרפת נמצאים תחת הכוונתם ושליטתם של הממונים עליהם, כלומר תחת סמכות שר המשפטים שהוא דמות פוליטית. כאמור – ממשלת צרפת היא גם בעלת מניות מיעוט ברנו, וגם בעלת עניין בחוסנה של חברה צרפתית שמעסיקה עשרות אלפי עובדים באופן ישיר ומאות אלפים באופן עקיף.

עורכי הדין הצרפתים טוענים שכאשר מתרחשת תקלה במנוע 1.2 ליטר – ולמעשה כאשר הכשל הסדרתי בא לידי ביטוי – קבוצת רנו לא פועלת כפי שאפשר היה לצפות ממי שיודע שייצר מוצר פגום. במקום לדאוג ללקוחות שלה, טוענים התובעים, היא עושה כל שביכולתה כדי להתנער מאחריות ולייחס את התקלה לאופן התחזוקה שבוצעה בידי הלקוחות או לאופן הנהיגה שלהם. כך, אגב, נטען גם בתובענה הייצוגית שהוגשה בישראל כנגד רנו, ניסאן ודאצ'יה.

עורכי הדין הצרפתים מבקשים כעת להרחיב את מעגל העדים (ובעקיפין – התובעים) בהליכים האזרחיים והפלילים גם אל בעלי רכב ממדינות נוספות באירופה, באיחוד ומחוצה לו, ולהרחיב אותם גם כנגד ניסאן. בהקשר הזה יש לומר שבעקבות ה'ברקזיט' ויציאת בריטניה מן האיחוד האירופאי קשה יותר לצרפתים לפעול כנגד ניסאן, שמקום מושבה בסנדרלנד, בריטניה. עבורנו בישראל זאת בעיה מפני שאחוז ניכר מבין הנפגעים הישראלים הם בעלי ניסאן קשקאי.

רנו ודאצ'יה מכרו את המנועים הלקויים שלהן בכ-28 מדינות אירופאיות, וברובן לא נהוגה שיטה משפטית שמאפשרת תובענות ייצוגיות. הפלטפורמה המשפטית שמוקמת כעת נועדה להרחיב את המאבק המשפטי כנגד רנו אל מדינות שלא מושפעות מאינטרסים צרפתים פנימיים, ולדברי יוזמי הפלטפורמה הקונסורציום הזה יחבר יחד את תיק הממצאים ואת הטיעונים המשפטיים גם ברמת המדינה וגם ברמת האיחוד האירופאי (לא כל המדינות חברות באיחוד).

ההליך שנבחר מאפשר להפגיש כל התובעים – ללא קשר ללאום שלהם – בפני בית משפט אחד ב"מקום העסקים העיקרי של קבוצת רנו", כלומר בית המשפט של נאנטר, ולשאוף "לקבוע גם את אשמתה וגם את אחריותה של הקבוצה, וכתוצאה מכך פיצוי מלא בגין הנזק שנגרם (לבעלי הרכב)".

חלוקת התפקידים בקבוצה הזאת מטילה על עורכי הדין הצרפתים לנהל את ההליך בצרפת בשם כל המבקשים בעוד שבכל אחת מן המדינות ינהלו עורכי דין מקומיים את הממשקים מול נפגעים, והכל בהתאם לסטנדרטים משפטיים שנקבעו לעניינים כאלה על-ידי נציבות האיחוד האירופאי. הפלטפורמה הצרפתית תנהל את העברת המידע לעורכי הדין במדינות השונות ומהם, במטרה להשיג פיצוי מרבי לכל הנפגעים.

ומה אצלנו, בישראל?

כאמור, עצם הפעילות המשפטית כנגד רנו בעולם צפויה "לסנדל" את המגעים בישראל, אבל מצד שני ייתכן שהיא תאיץ את רנו להתעורר ו"לעשות את הדבר הנכון": לקחת אחריות על הכשל, לטפל בכל הלקוחות שסובלים כרגע מתקלה ולפצות את מי שניזוקו בגללה.

תיאורטית ייתכן גם ערוץ פעולה נוסף עבור ישראלים, שהוא הפעלת לחץ על משרד התחבורה באופן שייאלץ את רנו לבצע קריאה לתיקון של כל המכוניות הרלבנטיות שנמכרו בארץ. הניסיון מול קבוצת הנפגעים הישראלית לא מעודד: אל הדיון היחיד שנערך בבית המשפט בנושא התובענה הייצוגית הגיע רק נפגע אחד מתוך מאות, לכן יהיה מפתיע (לטובה) אם תתארגן קבוצת נפגעים ותבצע פעולות אקטיביות מול רנו, ניסאן ודאצ'יה בישראל.

מעבר לעניין האישי של נפגעים ישראלים בפרשה הזאת, החשיבות המשמעותית ביותר שלה בהקשר של תעשיית הרכב נובעת מכך שזאת התארגנות משפטית ראשונה בהיסטוריה על-גבי פלטפורמה רב לאומית שממוקדת בתביעה כלפי יצרנית רכב.

אם אתם הבעלים של מכונית שבה מותקן מנוע TCe 1.2 ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו אלינו ל: editor.thecar@gmail.com.

לקריאה נוספת, הסיקור שלנו עד כה:

תביעה ייצוגית נגד רנו וניסאן: מנועי ה-1.2 ליטר זוללים שמן ונהרסים

פרשת המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: טחנות הצדק טוחנות לאט ומנועים ממשיכים להתפגר

מנועים של רנו, ניסאן ודאצ'יה נהרסים בגלל כשל סדרתי. לקוחות בישראל משלמים אלפי שקלים והבעיות לא נגמרות

המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים

המנועים הפגומים של רנו ניסאן ודאצ'יה: האם מוכרי מכוניות עוברים על החוק וכיצד להיפטר ממשומשת מקולקלת?

מנועי ה-1.2 ליטר הכושלים של רנו ניסאן ודאצ'יה: תביעה ייצוגית גם בצרפת

מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: הולכים לגישור?

תלונה פלילית כנגד רנו בצרפת בגלל מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים

The post מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו ניסאן ודאצ'יה: קואליציה בינלאומית של עורכי דין תילחם במנהלי רנו באופן אישי appeared first on TheCar.

כפי שפרסמנו כאן באוקטובר 2021 – התובענה הוגשה בעקבות תקלה סדרתית שגורמת לתחושת היגוי "דביקה" ו/או לתחושת נקישות ורעשים במהלך סיבוב ההגה, וכמו לכל דבר שעלול להפריע לנהג בעת נהיגה יש לה גם משמעויות בטיחותיות. סוזוקי ביצעה תיקון נרחב של התופעה הזאת בהודו אך לא בישראל, בעוד שאצלנו היו בעלי רכב שנדרשו לשלם עד 10,000 שקלים לתיקון אותה תקלה.

כעבור כשנה חלה התפתחות חשובה בהליך המשפטי: עורכי הדין שמייצגים את קבוצת הנפגעים – פיסטל, ערמן ומסאלחה, קיבלו מבית המשפט והנתבעים "הצעה שקשה לסרב לה" לסיים את ההליך ולגבות שכר טרחה, אך תחת זאת העדיפו את טובת הנפגעים והשקיעו בהזמנת והגשת חוות דעת מקצועית. לא מן הנמנע שעורכי הדין המשיכו להיאבק גם מפני שנאלצו להודות בטעות משפטית טקטית שלהם: חוות דעת מקצועית צריכה הייתה להיות מוגשת כבר בשלב הגשת הבקשה. אבל הודאה בטעות לא מורידה אלא דווקא מעלה בערכם.

מכל מקום – התגובה שסוזוקי ומכשירי תנועה הגישו לאחרונה אמורה הייתה לדון בחוות הדעת לגופה ואולי אף להוכיח שהיא שגויה מיסודה. לחילופין – אם יש ממש בתובענה – סוזוקי יכולה הייתה להציע מתווה לפתרון של הבעיה בישראל. במבחן התוצאה חבל שהנתבעות בחרו בגישה אחרת אשר לא רק שבסופו של דבר הוכיחה את טענות התובעים, היא גם חשפה את החברה במערומיה.

התגובה מוכיחה מעבר לכל ספק שקיימת תקלה סדרתית במערכות ההגה של סוזוקי, שמדובר בתקלה כלל עולמית, שהתקלה הזאת מוכרת גם ליצרנית וגם ליבואנית שלה לישראל, שהיא לא מטופלת אצלנו בהוגנות ובהגינות, ושהנתבעות מעדיפות להעלות על הכתב חצאי אמיתות במקום לפעול למען לקוחותיהם.

מוציאים לעריכת הדין שם רע

עורכי דין אמורים לייצג בדרך הטובה ביותר את לקוחותיהם ולטעון כל טענה חוקית שיכולה לסייע להם. אלא שבמקרה הזה קשה שלא לחוש צמרמורת לנוכח שילוב בין חוצפה לעלבון לאינטליגנציה. עורכי הדין של סוזוקי ומכשירי תנועה מקדישים בתגובתם הרבה מאד מילים ל"פרוצדורה", וטוענים, בצדק, שחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים הוגשה "בדלת האחורית" ובשיהוי, במקום בעת הגשת התביעה.
היות שבית המשפט אישר כבר בהליך קודם להגיש את חוות הדעת הזאת הרי שמדובר בטענה ממוחזרת שכלל אין צורך להתייחס אליה.

לעומת זאת, השערות סומרות למקרא טענה חצופה לפיה חוות הדעת הזאת הוגשה "לאחר שכבר היה לכל הצדדים ברור כי פני התיק להסתלקות מתוגמלת". במילים אחרות, במקום לשבח את עורכי הדין התובעים על כך שלא התפתו לזנוח את קבוצת הנפגעים שהם מייצגים ולהתענג על שכר טרחה מפנק – התחושה היא שנעשה כאן ניסיון להסית את השופט כנגד התובעים ולגרום לו להרגיש שהוא מטפל בתיק שכבר יכול היה להימחק.

דברים חצופים אלה מאלצים אותנו לומר – וזאת עוד לפני שנתעמק בגולים העצמיים שתקעו לעצמם אנשי סוזוקי בתגובתם – שבמסגרת הסיקור הקבוע שלנו של תובענות ייצוגיות אנחנו נתקלים בלא מעט עורכי דין שמשיגים תמורה נאה לעצמם אבל לא מועילים, ולעיתים אף מזיקים, לנפגעים שהם אמורים לייצג. במקרה זה ההפך הוא הנכון. ההתעקשות של עורכי הדין פיסטל, ערמן ומסאלחה להתעמק ולהשקיע בהליך חשפה עובדות שעשויות לסייע לבעלי הרכב שנפגעו.

אחד מסלעי המחלוקת בנוגע לכשל הסדרתי של סוזוקי נוגע לדרך פתרון הבעיה: האם יש להחליף את מערכות ההיגוי בשלמותן (או חלקים מהן), כפי שנעשה בהודו, או שמספיק לגרז אותן.

"אפשרות אחת", נכתב בתגובת סוזוקי, "היא החלפת מוט ההגה כולו, ואפשרות נוספת, וזולה יותר, היא ביצוע גירוז מחדש". לעניין זה נזכיר שבהוראת השירות שסוזוקי פרסמה בהודו – זאת שאנשי סוזוקי בעצמם צרפו לתגובתם לתובענה – נכתב שהפתרון של היצרנית בהודו הוא הארכת משך האחריות למכוניות לחמש שנים והחלפת מוט ההגה אם מתגלה בו תקלה מן הסוג שבו מדובר.

הנתבעות טוענות ש"פתרון הגירוז" הוא "פתרון מצוין שהן היצרנית והן היבואנית עומדות מאחוריו באופן מלא… פתרון הגירוז הוא פתרון טוב ויעיל לתחושת "ההגה הדביק" והרעש שעשוי להתלוות לה. האפקטיביות של פתרון הגירוז נבדקה על היצרן באמצעות תהליך בדיקה קפדני בתנאים מבוקרים הכולל שימוש במכשור ייעודי, והמסקנה החד-משמעית הייתה כי מדובר בפתרון מלא וראוי". אלא שכאן מזנק לו לפתע מרצע מן השק וגורם לכולנו (חוץ מאשר לאנשי סוזוקי כנראה) להרגיש עוד יותר ברי מזל שעורכי הדין שמייצגים את הקבוצה לא לקחו את הצ'ק שלהם וברחו: מסתבר שב-24 בנובמבר האחרון, יומיים בדיוק לאחר פרסום כתבה ב-TheCar, הפיצו אנשי סוזוקי בולטין שירות (TSB) שכותרתו "הוראות תיקון לרעש לא נורמלי של מוט הגה".

בהוראות השירות נכתב כך: "בולטין השירות הזה מודיע על הנחיות תיקון לבעיה של רעש לא נורמלי של מוט ההגה שדווחה בדגם באלנו. פרוצדורת התיקון שמתוארת בבוליטין הזה מותרת לביצוע רק בשוק האירופאי, ישראל, טורקיה, אינדונזיה, טאיוואן, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה".

הופה. פתע פתאום, למרות ההכחשות הנמרצות בכל השלבים הקודמים ואפילו בתגובה החדשה שאליה מצורף בוליטין השירות עצמו – מסתבר שאכן קיימת בעיה ושסוזוקי אף קוראת לילד בשמו: "תיקון בעיה של רעש לא נורמלי".
ולא זאת אף זאת: בתיאור הבעיה נכתב במפורש שהתופעה עלולה לבוא לידי ביטוי ב"תנועה קשה או קשיחה", ב"נקישות", ב"תנועה סיבובית לא רצונית" ועוד – ובמילים פשוטות: בדיוק באותם תיאורים שמופיעים בעשרות תלונות של בעלי רכב שהתקבלו אצלנו.

השירות מתאר טיפול בתקלה בדרך של גירוז, והוא כולל מגוון רחב של אזהרות מפני פעולות שגויות שעלולות לגרום לנזקים לרכיבי מערכת ההגה במהלך פירוק והרכבה מחדש של המערכת. בין השאר מודגשת גם אזהרה מפני סגירה לא נכונה של מארז במכלול ההיגוי אשר עלולה להפוך את כל המלאכה לבטלה מפני שהגריז עלול לנזול החוצה מחדש. משך העבודה על מוט הגה כזה מוערך ב-1.5 שעות.

אם בכלל נדרשה הוכחה היא כתובה כעת בשחור על גבי לבן בבוליטין השירות שהנתבעות עצמן צרפו. בתגובה הראשונה של סוזוקי לתובענה נטען כך: "לא מדובר בפגם מובנה המשקף סכנה בטיחותית. מדובר, בסך הכל, בתחושת "הגה דביק", ללא השלכות כלשהן במישור הבטיחותי, ושאותה עשויים לחוות שברירי אחוז מסך בעלי הרכבים הרלוונטיים בישראל. הא ותו לאו". מבולטין השירות עולה באופן ברור ומפורש שמדובר בתקלה ידועה וכלל עולמית, ושהיא באה לידי ביטוי בתנועת היגוי לא טבעית ולא רצויה.

אחרי שאנשי סוזוקי איבדו את האמינות שלהם עם הטענה הקודמת, כיצד בדיוק הם מצפים שנאמין לטענה הבאה שלהם, לפיה "בכל הכבוד, אין ולא יכולה להיות גושפנקא ברורה יותר (מאשר החלטת היצרנית לבחור ב"אפשרות נוספת, זולה יותר" – כדברי הנתבעות – ג.מ.) להצלחתו של פתרון הגירוז. ממילא, גושפנקא זו שומטת לחלוטין את הקרקע תחת הטענות עזות המצח לפיהן פתרון הגירוז הוא "שיטת המצליח'".
לא ולא חברים. התבלבלתם: "שיטת מצליח" היא השיטה שבה אתם נקטתם כאשר מסרתם לבית המשפט נתונים שאינם אמת, וגם מאחורי אותם נתונים עמד, לכאורה, אותו יצרן שכעת אתם נתלים בו.

עוד גול עצמי

אל תגובתם הראשונה של אנשי סוזוקי לתובענה הייצוגית צורף תצהירו של מנהל מחלקת אחריות והמחלקה הטכנית של מכשירי תנועה, ובה לא הוזכר, ולו ברמז, כל טיפול שניתן בישראל לבעלי סוזוקי באלנו בנוגע ל"הגה הדביק". גם לתגובה החדשה, שהועברה מוקדם יותר החודש לבית המשפט, מצורף תצהיר של אותו מנהל אחריות ושירות, אלא שהפעם נכתב בה, בין השאר, כך: "על פי נתוני מכשירי תנועה מתוך 210 רכבים בהם יישמה מכשירי תנועה את פתרון הגירוז רק 2 פנו בתלונה חוזרת".

על דברים כאלה נאמר "אני מניח את התיק שלי": התובעים בכלל לא צריכים להוכיח שמדובר בתופעה מפני שהנתבעים מודים בכך בעצמם. 210 כלי רכב שטופלו הם הרבה יותר מאשר "שברירי אחוז" מכלל המכוניות מדגם זה שנמכרו בישראל, ולא מיותר להזכיר שגם בתגובה החדשה, כמה עמודים לפני התצהיר הזה, מתעקשים אנשי סוזוקי לחזור על הטענה שאינה אמת לפיה "תחושת "ההגה הדביק" באה לידי ביטוי אצל שברירי אחוז מסך בעלי הרכבים הרלוונטיים בישראל".

אגב, מנהל השירות לא ציין בתצהירו בכמה כלי רכב בישראל הוחלפו מערכות היגוי במסגרת תקופת האחריות (בנוסף לאותם 210 כלי רכב ש"גורזו"), והוא גם לא מזכיר כמה לקוחות פנו לחברה עם בעיה כזאת ונדרשו לשלם תמורת התיקון שלה בטענה שתמה תקופת האחריות על מכוניתם. סוזוקי, מיותר לציין – לא יזמה מעולם פניה ללקוחות שלה בישראל כדי לטפל בבעיה, וזאת למרות שהיא מודעת לקיומה. אחרי כל זה האם יש מקום להאמין לנתבעים שהפתרון שלהם יעיל ב-99% מן המקרים? כל אחד ישפוט בעצמו.

מה שבטוח זה שאל מערכת TheCar הגיעו עד כה יותר מ-100 תלונות של בעלי רכב וחלקם טוענים שאצלם נעשה ניסיון לפתור את הבעיה באמצעות גירוז – אך היא שבה והופיעה מחדש כעבור זמן לא רב.

להודים מגיע יותר מאשר לישראלים

בניסיון המשעשע שלהם לקטול את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים מודים אנשי סוזוקי בשתי עובדות חשובות. ראשית, שבשוק ההודי – שם מיוצרות המכוניות האלה ושם גם נמכר המספר הרב ביותר שלהם – בוצעו תיקונים של התקלה הזאת בדרך של החלפת מכלולי הגה. שנית, בשלב מאוחר יותר, במטרה לחסוך בעלויות התיקון, ההודים שכללו את שיטת התיקון באמצעות החלפת תתי מכלולים בתוך מערכת ההגה במקום את המערכת כולה.

כרגיל, הטענות המקוממות ביותר של יצרניות רכב שנתבעות בגין תקלות סדרתיות הן שתקלה שבה הם מודים לא יוצרת סיכון בטיחותי. לטענה זאת נצמדת כמעט תמיד – וגם במקרה של סוזוקי – טענה מקוממת לפיה היחידות שמוסמכות להכריז על קריאה לתיקון של תקלה בטיחותית הן יצרניות הרכב עצמן. הטענה לפיה רק לחתול מותר לשמור על השמנת היא אפילו לא מצחיקה, וגם לא נכונה עובדתית, אלא די מטומטמת.

לא מסובך לדמיין כיצד תחושת היגוי שסוזוקי בעצמה מגדירה כ"לא נורמלית" מתפתחת לסכנה בטיחותית על הכביש, ובסקר שערכנו בשעתו בקרב מתלוננים טענו למעלה מ-89% מהם ש"תחושת ההיגוי לא אחידה ולפעמים מפחידה אותי".

במדינות שדואגות לאזרחים שלהן, למשל סין, למשל ארצות הברית, רשויות הבטיחות בדרכים מאלצות יצרניות רכב לבצע קריאות לתיקון, ולעומת זאת ההיסטוריה גדושה בדוגמאות של יצרניות רכב שנמנעו מביצוע תיקוני תקלות מסכנות חיים משיקולים כלכליים בלבד.

לקינוח, על אף ההיכרות האישית עם המומחה מטעם הנתבעים והכבוד כלפיו, אי אפשר שלא לתמוה על טענה לא רצינית שלו לפיה "חזרת ההגה למקום לאחר סיבובו היא מאפיין שנועד למטרות נוחות, ולא למטרות בטיחות". במקום להסביר את מה שבכלל לא דורש הסבר לגבי האבחנה המשעשעת הזאת, ובעיקר לגבי הסכנה הבטיחותית שטמונה בה, נביא פשוט את נוסח תגובת הנתבעים שבה נכתב: "ראיה חותכת נוספת לכך שמדובר במאפיין נוחות גרידא טמונה בכך שעל כבישי ישראל נוסעים רכבים ישנים ואף רכבי אספנות, שנוצרו עוד בתקופה שבה מכוניות לא צוידו בהגה כוח (כלומר, תנועת ההגה הצריכה כוח רב, לא הייתה חלקה, ובוודאי שלא כללה חזרה מהירה וקלה למקום לאחר סיבוב.)".

העניין הוא שלקוחות שרכשו סוזוקי באלנו לא תארו לעצמם שהם קונים רכב אספנות, ומי שכן קונה רכב אספנות לוקח בחשבון שהוא נוהג בכלי רכב שמספק את רמת הבטיחות שהייתה נהוגה במאה הקודמת, ולא במאה הנוכחית. לפי ההיגיון של אנשי סוזוקי גם אם כריות האוויר לא יתנפחו בעת תאונה זאת לא בעיה בטיחותית (ובפרפראזה על תגובתם: "האם המומחה מטעם התובעים באמת מצפה שנאמין כי גם כל אותם רכבי אספנות שאינם מצוידים בכריות אוויר סובלים מתקלה בטיחותית המצריכה קריאה חוזרת? מובן שלא").

ובחזרה למציאות. בחוות דעתו מצהיר אותו מומחה שלפי נתונים שנמסרו לו בהודו התגלתה התקלה ב-2% מכלי הרכב ואילו בישראל "שיעור התקלה נמוך פי ארבעה ויותר מאשר בהודו" (הכוונה לרבע – ג.מ.). אלא שאם מנהל השירות והאחריות של מכשירי תנועה מצהיר על 210 מקרים ידועים לו, ואפשר להניח שעשרות או מאות מקרים אחרים לא דווחו לחברה או תוקנו מחוץ לרשת השירות, בעיקר במכוניות שתקופת האחריות שלהן הסתיימה – ברור שמדובר בשיעור גדול יותר מאשר 0.5% מכלל המכוניות שנמכרו.

לאן פונים מכאן?

במקום להעמיס על מערכת המשפט העמוסה ממילא טוב יעשו אנשי סוזוקי אם יתמקדו בפתרון הולם ומהיר ללקוחות שלהם. ראשית לכל – לאחר שהובהר שמדובר בתופעה שסוזוקי מכירה בה טוב יעשו היצרנית והיבואנית אם יפצו את כל הלקוחות שנאלצו להוציא כספים לצורך תיקון התקלה.

בנוסף – ראוי שסוזוקי לא תאחז את המקל משני קצותיו ותבחר באחת משתי אפשרויות. מערכת הגה היא מערכת שלא אמורה לדרוש תחזוקה אלא לשרוד לכל אורך חיי הרכב (למעט במקרים של תאונה או פגיעה). אם סוזוקי עומדת מאחורי פתרון הגירוז היא צריכה להציע לכל בעלי בלאנו שנמכרו בישראל אפשרות לא מוגבלת בזמן להגיע לרשת השירות ולבצע גירוז שלאחריו תינתן אחריות למכלול ההגה לכל חיי הרכב.
לחילופין, אפשר להחליף את מערכת ההגה – כפי שנעשה בהודו – ולהגביל את האחריות ל-5 שנים מיום ביצוע התיקון.

סובלים מבעיה במערכת ההיגוי של סוזוקי באלנו וטרם פניתם אלינו? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com כדי שנוכל לאמוד את היקף התופעה ולסייע במידע.

The post סוזוקי מודה בתקלה סדרתית בהגה. בתשובה החצופה לבית המשפט יש כמה גולים עצמיים appeared first on TheCar.

יונדאי וקיה, ונציגותיהן בישראל, טוענות שמגישי הבקשה אפילו לא התקרבו להוכיח שקיים כשל סדרתי במנועים אלה, וחמש המכוניות של תובעים שבהן נהרסו מנועים פשוט לא טופלו במועדים הנדרשים.
תגובת היצרניות והיבואניות יוצרת תחושת דה ז'וו חזקה אל הליך אחר, שמתנהל במקביל, בנושא מנועי ה-2.4 ליטר של קיה סורנטו ויונדאי סנטה פה, וזה לא קורה במקרה. למעט העובדה שמדובר בבעלי רכב אחרים, ובמנועי 2.0 ליטר במקום 2.4 ליטר – כמעט כל השחקנים משני הצדדים הם אותם אנשים או גופים: עורכי הדין שמייצגים את התובעים (צחי פיסטל, עדי ערמן ואחמד מסאלחה), שתי יצרניות הרכב ושתי יבואניות הרכב, ואפילו בעלי המקצוע שחתומים על חוות הדעת המקצועיות של שני הצדדים.

גם טענות היצרניות בפרשת מנועי ה-2.0 ליטר כמעט זהות לטענות שהן טוענות בפרשת מנועי ה-2.4 ליטר: לדבריהן – חוות הדעת שעומדת בבסיס התובענה איננה מקצועית בלשון המעטה, מנועים דומים שנהרסו בארצות הברית – פרשה שבעקבותיה יונדאי וקיה ביצעו שם תיקונים בהיקף עצום – לא דומים לאלה שנמכרו בישראל, וכלי רכב שכביכול מייצגים את התופעה בארץ לא טופלו במועדים שנדרשים לפי הוראות התחזוקה – וזה מה שגרם לנזקים השונים.

ובכל זאת ישנם מספר הבדלים מעניינים בין שתי התגובות, והחשוב בהם הוא "הורדת הלהבות" מן הטענה שכשלים במנועים לא מהווים סכנה בטיחותית. הטענה לכשעצמה אמנם כן מופיעה בתגובה, וגם במקרה זה מוטב היה לולא נטענה כלל, אבל היא מוצנעת ביחס לעוצמה שבה היא נטענה בתגובה אודות מנועי ה-2.4 ליטר.

כך או אחרת, גם בעניין מנועי ה-2.0 ליטר שמתפגרים במאותיהם תלויה באוויר שאלה שאולי תתברר במהלך ההליך המשפטי הזה ואולי לא: מהו מנגנון הכשל שגורם למנועים קוריאנים עם קילומטראז' לא רב במיוחד למסור את נפשם לבורא – והאם זה נובע מרשלנות של בעלי הרכב או מפגם בתכנון או בייצור של המנועים?

המומחה מטעם התובעים גיבש עמדה מקצועית לפיה מקור הכשל הוא פגם בטבעות השמן שעל הבוכנות, ושכשל זה גורם לאובדן מהיר של שמן מנוע שכתוצאה ממנו נסתמים ממירים קטליטיים ובמקביל נגרמים למנועים נזקים לא הפיכים כתוצאה מהיעדר שימון. המומחה מטעם הנתבעות משקיע לא מעט אנרגיה בהסתלבטות על המומחה הראשון ובתוך כדי כך גם משרבב טענה הפוכה לטענה שנטענה על ידי הנתבעות בתובענה הקודמת.

אבל מה שחשוב זה ששתי חוות הדעת לא מנחמות יותר מ-150 בעלי יונדאי סונטה וקיה היברידית שפנו עד היום למערכת TheCar וטענו שנהרסו להם מנועים ו/או ממירים קטליטיים ונגרמו להם נזקים של עשרות אלפי שקלים. על אף שרבים מבין אלה שפנו אלינו טוענים שטיפלו במכוניות שלהם "לפי הספר", וחלקם אף צרפו תיעוד לטיפולים תקופתיים, עדיין נדרשת הוכחה חותכת אם מדובר בכשל סדרתי או לא.

תשובה לשאלה זאת ייתכן שתגיע מאחד משני מקורות, או משניהם. הנתבעות מקדישות בתגובתן לא מעט מילים בכתישת טענת התובעות לפיה בארצות הברית הוגשה תביעה ייצוגית דומה לזאת הישראלית, והן מדגישות את העובדה שתביעה זאת נדחתה שם. כמעט בין השורות הן נאלצות להודות ("למען ההגינות") שאותה תביעה הוגשה שם מחדש – ככל הנראה כדי לתקן פגם טכני בהגשה הראשונה. ככל שתתקדם התביעה הייצוגית המחודשת בארצות הברית ייתכן שנגלה פרטים חדשים אודות הבעיה.

אפשרות אחרת היא בחינה מעמיקה של מספר מכוניות ישראליות שטופלו "לפי הספר" ולמרות זאת נהרסו בהן מנועים, אולם לצורך זה נדרשת השקעה יותר רצינית של עורכי הדין שהגישו את התובענה.

מדוע נהרסים מנועי ה-2.0 ליטר של יונדאי וקיה?

כפי שפרסמנו כאן – הבקשה לאישור עוסקת במנועי 2.0 ליטר מסדרת Nu שמניעים מכוניות היברידיות מדגמי יונדאי סונטה היברידית שיוצרו בין השנים 2020-2015 וקיה אופטימה היברידית שיוצרו בין השנים 2017-2020.
התובעים טענו שהכשל הסדרתי הוא של טבעות האיטום על בוכנות המנוע (רינגים), ושכתוצאה מכשל בייצור הטבעות נגרמת צריכת שמן מופרזת. התובעים טוענים גם שכדי לפתור את התקלה הסדרתית הותקן במנועים אלה בארצות הברית רכיב שנקרא KSDS ונועד לשדרג את חיישן הנקישות כדי להשיג התראה מוקדמת שתמנע הרס של המנועים.

הנתבעים דוחים, כאמור, את הטענות האלה ולמרות שהם לא מציגים הסבר כלשהו למנגנון הכשל באותם מנועים שנהרסו והוחלפו, או תוקנו, הם טוענים שמדובר ב"מקרים נקודתיים, נבדלים זה מזה, שבהם מנועי הרכבים כשלו כתוצאה מסיבות שונות. מקרים אלו אינם קשורים ל"כשל מובנה" בטבעות הבוכנה, או לכל פגם סדרתי אחר במנועים".

אגב, בשונה מן התגובה בנושא מנועי ה-2.4 ליטר כאן לא נטען שהיצרניות תיקנו מנועים שכשלו למרות שטופלו "לפי הספר".

המספרים מדברים

מאז שפרסמנו ב-TheCar את דבר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית פנו אלינו יותר מ-150 בעלי רכב שזוהו על-ידינו כבעלי כלי רכב רלבנטיים, וכולם טוענים שנהרסו אצלם מנועים בקילומטראז' נמוך יחסית של בין 100 ל-150 אלף ק"מ או פחות. תלונות של בעלי רכב נוספים מגיעות אלינו בקצב ממוצע של 3 בשבוע. חלק מבין הפונים טוענים שנהרסו אצלם ממירים קטליטיים וחלקם אף החליפו יותר מממיר אחד, ויש תלונות של בעלי רכב שטוענים שאצלם הוחלפו שני מנועים שכשלו בזה אחר זה.

מספר הפניות הרב בנושא זה מעיד לכאורה על תופעה שבוודאי איננה זניחה וגם לא מוכרת לנו מכלי רכב מתוצרת יצרניות אחרות (למעט מספר מקרים נקודתיים כמו מנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצ'יה). קשה להניח שדווקא בעלי יונדאי וקיה מתחזקים את המכוניות שלהם פחות טוב מאשר בעלים של מותגים אחרים, ולכן – לפני חקירה מעמיקה יותר – שתי האפשרויות הסבירות ביותר הן קיומו של כשל סדרתי כזה או אחר (לאו דווקא זה שנטען בתובענה), או רגישות יתר של המנועים הקוריאנים לתחזוקת-חסר. ייתכן, כמובן, שיש גם הסבר אחר ולכן כל כך חשוב להבין את היקפי התופעה ואת הסיבות שלה.

מה שברור זאת השורה התחתונה כפי שהיא מוצגת על-ידי יונדאי וקיה בתגובתן לבית המשפט: מי שרוכש יונדאי סונטה היברידית או קיה אופטימה היברידית משומשת ולא יכול לדעת בוודאות כיצד היא טופלה בעבר – לוקח על עצמו סיכון לעלויות תיקון שעלולות להסתכם בעשרות אלפי שקלים. סיכון זה גדול שבעתיים אם צודקים התובעים ואכן קיים כשל סדרתי שלא מטופל על-ידי היצרניות.

היות שהליכים משפטיים מסוג זה עלולים להימשך חודשים רבים ואף מספר שנים, ולנוכח תגובת יונדאי וקיה, אנחנו מבקשים לבחון את היקף התופעה ובמיוחד לגלות אם יש מכוניות שטופלו "לפי הספר" ולמרות זאת נגרם כשל במנוע שלהן. אם אתם בעלי מכוניות מדגמי יונדאי או קיה עם מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר ונתקלתם בבעיה דומה – כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com.

מכירים בעלי רכב כאלה שהמנועים שלהם נהרסו? שלחו להם את הכתבה הזאת.

The post יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.0 ליטר שנהרסים: אין כשל סדרתי. בעלי הרכב אשמים appeared first on TheCar.

שלוש טענות עיקריות עומדות בבסיס התגובה, והראשונה היא ששני כלי הרכב שהובאו כמייצגים לבעיה לא טופלו במועד, והנזק שנגרם להם נובע מאחור בהחלפת שמן המנוע. כפועל יוצא, התובעים לא יכולים להוכיח שמדובר בתופעה גורפת ובכשל סדרתי.

טענה נוספת, הרבה יותר בעייתית, היא שכשל המנוע שבגינו הוגשה הבקשה לא מהווה סכנה בטיחותית, וזאת טענה שמוטב היה לולא נטענה כלל.

טענה שלישית היא שהתובעים לא הוכיחו מהו מנגנון הכשל שגורם ל"התפגרות" מנועים. מבלי להיכנס לשאלות משפטיות נראה שטענה כזאת מכניסה את כל הנפגעים ל"לופ": מצד אחד נטען שאי אפשר להסתמך על פשרה שהושגה בתביעה דומה שהוגשה בארה"ב ובה יונדאי וקיה לקחו אחריות ופיצו את הנפגעים, ומנגד אין מנגנון שיצביע על מקור הנזק שנגרם ללקוחות בישראל, למשל באמצעות בדיקת עשרות רבות של מנועים דומים שכשלו כאן בשנים האחרונות.

הנתבעות הקדישו מאמץ מיוחד, וחריג יש לומר, בניסיון לקעקע את אמינותו של מהנדס הרכב שחתום על חוות הדעת המקצועית בבקשת התביעה, ומאמץ זה לא ממוקד רק במישור מקצועי אלא גם במישורים נוספים. למרבה האירוניה, אחרי כל ה"ירידות" על המומחה מטעם התובעים לא הציגו הנתבעות בדיקה פיזית של המנועים שבמרכז התביעה אלא דווקא של מנוע אחר, אמנם מאותו סוג. בעשותן כך הן הדגימו, כנראה בלי להתכוון, מנגנון כשל אחר ונוסף לזה שהוצג בתביעה.

מדוע נהרסים מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה?

הבקשה לאישור עוסקת בדגמי קיה סורנטו ויונדאי סנטה פה שיוצרו בין השנים 2012-2020 והותקנו בהם מנועי 2.4 ליטר מסדרת 'תטא', בעלי קוד מנוע G4KJ. לטענת מאות בעלי רכב שמנועיהם נהרסו – המנועים האלה נהרסים לאחר משך שימוש קצר ולא סביר מבחינת קילומטראז', והכשל מתגלה ללא התרעה מוקדמת כאשר נשמעות מן המנוע דפיקות שמתבררות כנזק שאינו ניתן לתיקון. במקרים שונים נגרמו עצירה של המנוע והרכב בזמן נסיעה ואף בעירה של המנוע והרכב כולו.

הנתבעות, בתגובתן, טוענות ש"המבקשים לא יודעים אפילו לומר מהו אותו "פגם" במנועים אשר לקיומו הם טוענים", ושכשל מאותו סוג "עלול להתרחש בכל רכב, כאשר בעלי הרכבים אינם מחליפים את שמן המנוע ברכבם כפי שמחייבות הוראות היצרן, או כאשר הם משתמשים בשמן מנוע ברמה נחותה, בניגוד להוראות היצרן… הבקשה לאישור מתארת תקלות שמקורן בתחזוקה לקויה של רכבי המבקשים, וממילא, תקלות אלו אינן מצביעות על כל "פגם מובנה" או סדרתי ברכבים".

בהמשך הן מעלות שתי טענות עובדתיות מרתקות, והראשונה בהן היא ש"במקרים המעטים" שבהם הגיעו אל מוסכי הרשת כלי רכב שתוחזקו "לפי הספר" היצרניות לקחו אחריות מלאה ותיקנו או החליפו מנועים על חשבונן ("וזאת גם לאחר תום תקופת האחריות, במסגרת "רצון טוב" ועל מנת לשמור על שביעות רצון גבוהה של הלקוחות"). במילים אחרות, מן ההצהרה הזאת משתמע שכל בעל רכב שיכול להציג היסטוריית טיפולים מושלמת זכאי לתיקון מנוע על-חשבון היצרניות.

טענה אחרת, הרבה יותר בעייתית, היא שההחלטה אם לתקן תקלה סדרתית שמתגלה ברכב בישראל לא קשורה בהכרח בתקלה עצמה ובאחריות של היצרנית לתכנון או לייצור, אלא בשיקולים מסחריים ואולי גם ב"תרבות" של הלקוחות. בלשון התגובה: "בכל מקום בעולם קיימים כללים רגולטוריים שונים, וקיימות נסיבות שונות (שיווקיות ואחרות) המשפיעות על ההחלטה האם לנקוט בצעדים כלשהם ביחס לרכבים מדגמים שונים. אפילו כאשר מתגלה תקלה ברכב מדגם מסוים במקום כלשהו בעולם, אין הדבר מחייב כי תתגלה גם במקומות אחרים. הופעת תקלות ברכבים מושפעת ממגוון גורמים, כגון המפעל בו יוצר החלק התקול (המשתנה בין הרכבים המשווקים במדינות השונות), תרבות הנהיגה בכל מדינה, מרחקי הנהיגה של הנהגים במקומות שונים בעולם, תרבות תחזוקת הרכב, ועוד".

במילים אחרות, יונדאי וקיה טוענות שתקלות זהות מטופלות על ידן באופן שונה אם הן מתגלות בישראל או בארה"ב, וזה בגלל "נסיבות שיווקיות ואחרות", ו/או בגלל "תרבות הנהיגה" ו"תרבות תחזוקת הרכב" שלנו.

שריפת רכב זאת בסך הכל חוויה

כאמור, הטענה המקוממת ביותר של הנתבעות היא שהכשלים במנועי ה-2.4 ליטר אינם סכנה בטיחותית, וההסבר שלהם, פחות או יותר, הוא שיונדאי וקיה ביצעו ניסויים ומצאו שמן הרגע שנשמעות דפיקות מן המנוע אפשר להמשיך לנסוע כ-140 קילומטרים עד שהוא מתפגר לגמרי. כאמור, טענה כזאת מוטב היה לולא נטענה. לא צריך להיות משפטן גדול כדי להבין שכל תקלה ברכב בעת נסיעה – במיוחד כזאת שמפתיעה את הנהג – עלולה לגרום לתאונה קטלנית.

הנתבעות, שמנסות להוכיח שאין לכשל במנוע משמעות בטיחותית, ירו לעצמן ברגל כשצרפו לתגובתן חוברת שפרסם מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני ובו הגדרה חוקית לכשל בעל משמעות בטיחותית בתוספת דוגמאות. ההגדרה קובעת, בין היתר, ש"החוק האמריקני לבטיחות כלי רכב מנועיים מגדיר בטיחות רכב מנועי כ"ביצועיו של רכב מנועי… המגן על הציבור מפני סיכון בלתי סביר להתרחשות תאונות… ליקוי בטיחות מוגדר כבעיה הקיימת ברכב מנועי או בפריט ציוד ברכב מנועי אשר מהווה סיכון בלתי סביר לבטיחות הרכב המנועי…"

בין הדוגמאות שמובאות ל"ליקויים הנחשבים לקשורים לבטיחות" בולטים, למשל, שבירת כנפי מאוורר קירור המנוע באופן בלתי צפוי שעלול לגרום לפציעה של אנשים שעובדים על רכב… מושבי הגבהה שבהם מותקנות חגורות בטיחות פגומות, אבזמים או רכיבים שיוצרים סיכון לפציעה לא רק בתאונת דרכים…", וגם "מכלולי מגבים לשמשה הקדמית שאינם פועלים כראוי". אז אם פגם במגבים הוא ליקוי בטיחותי מקל וחומר שדפיקות מפתיעות מן המנוע עלולות לגרום לנהג לעצור בבהלה בצד הדרך באופן שיגרום לתאונה.

ומה הן תקלות "לא בטיחותיות"? בין הדוגמאות שמובאות בחוברת שצורפה על-ידי הנתבעות בולטות "בלאי רגיל של ציוד שיש לבדוק, לתחזק ולהחליף מעת לעת (כלומר בולמי זעזועים, סוללה, רפידות בלמים…), חלודה לא מבנית על המרכב, איכות הצבע או פגמים קוסמטיים, וצריכת שמן מופרזת". נדמה שאין מחלוקת שדפיקות מכיוון המנוע עולות במשמעותן על תקלה במגבים ולא דומות לפגמים קוסמטיים בצבע.

אבל עזבו רגע את ההגדרות שלנו או של אחרים ל"סכנה בטיחותית". נסו נא לשכנע את ט.ח, בעלת יונדאי סנטה פה 2014 שפנתה אלינו וסיפרה ש"המנוע פשוט התפוצץ לנו באמצע נסיעה כשאני עם ילדים קטנים ברכב ועם תינוקת. רק בנס ניצלנו כאשר זה קרה". או שאולי תצליחו לשכנע את ר.ע, בעלים של קיה סורנטו (עם 64 אלף ק"מ בלבד), שנהג בירידות לאילת עם ארבעה ילדים ברכב בזמן שהמנוע שלו התפגר, או את ש.ד. שטוען שבמהלך נסיעה בסורנטו 2012 שלו המנוע שלו פשוט התפוצץ ואחד הטלטלים עף – שבסך הכל מדובר בתקלה לגמרי סבבה ולא מסוכנת.

אגב, הנתבעות טוענות גם ש"פרט לתיאורים מאיימים, המבקשים לא מצביעים אפילו על מקרה אחד שבו אירעה שריפה במנוע בישראל כתוצאה מהכשל הנטען, או על אירוע של "תאונת דרכים קטלנית" שנגרמה כתוצאה מכך. ולא בכדי". זאת טענה מעניינת, אלא שכפי שפרסמנו כאן כבר לפני כמעט 5 שנים כלמוביל שילמה 175,000 ש"ח לבעלים של יונדאי סנטה פה 2014 שנשרפה, וזה אומר שלכל הפחות הם מכירים מקרה אחד כזה.

המספרים מדברים

מאז שפרסמנו ב-TheCar את דבר הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית פנו אלינו יותר מ-50 בעלי רכב שזוהו על-ידינו כבעלי כלי רכב רלבנטיים עם מנועי 2.4 ליטר, וכולם טוענים שנהרסו אצלם מנועים בקילומטראז' לא סביר של בין 50 ל-180 אלף ק"מ (הרוב סביב 100 אלף). נזכיר רק שלא מדובר במנוע סופר-פופולרי שנמכר בארץ במאות אלפי עותקים.

יכול להיות שהתובעים נדרשים להגדרה מדויקת של סיבת הכשל ואולי לא, את השאלה הזאת נשאיר למשפטנים. העובדה היא שכל המתלוננים שפנו אלינו נדרשו ונאלצו, לטענתם, לשלם בין 10,000 ל-30,000 שקלים תמורת החלפת מנוע, וזה מעלה שתי שאלות. ראשית, האם סביר שכל כך הרבה מנועים יתפגרו גם אם שמן המנוע שבהם הוחלף באחור של כמה אלפי קילומטרים ביחס להנחיות היצרן?

שנית – מה לגבי כלי רכב שכן טופלו "לפי הספר"? האם היצרניות מוכנה לקחת עליהם אחריות?

הנתבעות טוענות – בצדק רב יש לומר – ש"החלפת שמן בתדירות נמוכה מדי… עלולה לגרום לשחיקת המסבים… שמן שנשאר זמן רב מידי במנוע ללא החלפה מתחמצן והופך לבוצה ומאבד את יכולתו לסכך כראוי בין החלקים השונים של המנוע… החלפת השמן במנוע נועדה לוודא כי מפלס השמן אינו יורד מתחת לכמות הנדרשת. כאשר בעל הרכב אינו מחליף את שמן המנוע בתדירות הנדרשת, עלול להיווצר מצב שבו לא קיימת כמות מספקת של שמן כדי לאפשר סיכוך ראוי בין חלקי המנוע, באופן שעלול לפגוע בפעולתו התקינה של המנוע".

טענה נוספת היא שבמנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה ישנה מערכת התרעה מפני מפלס שמן נמוך ומפני לחץ שמן נמוך, אבל המערכת הזאת לא פועלת כראוי במצבים שבהם מצטברת בוצה במנוע. במילים אחרות – אם לא מקפידים להחליף שמן במועד, והשמן מתחמצן ואוסף חלקיקי פיח שיוצרים משקעים – מערכת ההתרעה לא תפעל ומנוע עלול להיהרס ולשבוק ללא התרעה מוקדמת.

מבדיקת נתוני שני כלי הרכב שמוצגים בבקשת התובענה הסיק המומחה מטעם הנתבעות שאין תיעוד טיפולים לרכב הראשון (וזה, לטענתו, מעיד על כך שהוא לא טופל במועדים הנדרשים), ואילו ברכב השני הייתה חריגה של 17,000 קילומטרים בביצוע אחד הטיפולים, כלומר ששמן מנוע הוחלף ב-77,000 קילומטרים במקום ב-60,000.

"המבקשים", כך נטען בתגובה, "לא הצליחו להביא ולו דוגמה אחת ל"חבר קבוצה" שהקפיד על תחזוקה נכונה של הרכב, בהתאם להוראות היצרן, והתגלתה ברכבו תקלה במסבים כתוצאה מ"פגם מובנה" כלשהו".

מאד ייתכן שבטענה הספציפית הזאת טמון המפתח לפתרון התעלומה כולה.

אם יסתבר שדווקא בעלי יונדאי וקיה עם כלי רכב שבהם מותקנים מנועי 2.4 ליטר נוטים שלא לטפל ברכב שלהם כנדרש – כנראה שהצדק הוא עם יונדאי וקיה. קשה לדרוש ממנוע בעירה פנימית לעבוד כראוי בלי שמן או עם שמן שצבר בוצה מבלי שהוא ייהרס. אבל אם ישנם מנועי 2.4 ליטר שנהרסו למרות שטופלו במועדים שנדרשים על-ידי היצרניות – לכל הפחות אפשר לדרוש מיונדאי וקיה שייקחו אחריות ויתקנו אותם על חשבונן.

אם אתם הבעלים של יונדאי או קיה עם מנוע 2.4 ליטר משנות הדגם 2012-2020 וברכב שלכם התגלתה תקלת מנוע כזאת, כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post יונדאי וקיה בתגובה למנועי ה-2.4 ליטר המתפגרים: בעלי הרכב אשמים appeared first on TheCar.

בתביעות נטען שבגלל כשלי הנדסה ו/או ייצור רבים מן המנועים מתפגרים במפתיע כעבור קילומטאז' לא סביר ביחס למקובל בתעשיית הרכב. כתוצאה מכך, נטען, נמצאים נהגים ונוסעים ברכב במצבי סיכון שנגרמים בגלל אובדן כוח מנוע בתוך כדי נסיעה, וחשש לשריפות של מנועים ומכוניות. תקלות נוספות שעליהן מתלוננים לקוחות כוללות צריכת שמן מופרזת, צריכת דלק גבוהה, אובדן פתאומי של חשמל ופליטת עשן.

אם הדברים מצלצלים לכם מוכרים אתם לא טועים: אותם מנועים עומדים במרכזן של תביעות ייצוגיות שהתנהלו ומתנהלות גם בישראל, והסתכמו בארה"ב ובקנדה בהסכמי פשרה ופיצויים משמעותיים לבעלי הרכב. החידוש החשוב, מעבר לכך שהתביעה הזאת מתנהלת באחד השווקים הגדולים של יונדאי וקיה בעולם, היא שכלול בה מגוון רחב של דגמים מתוצרת שתי החברות שחלקם לא שווקו בצפון אמריקה אבל בהחלט נמכרו בישראל. חידוש חשוב אחר הוא שלתוך תביעה אחת צורפו יחד רבות מן הצרות של יונדאי וקיה בתחומי האמינות (אך לא כולן), וכך כוללת הרשימה מנועי בנזין בנפח 1.6 ליטר, 2.0 ליטר ו-2.4 ליטר (תטא II ארבעה צילינדרים, תטא 2 GDI, גמא 2 GDI או Nu GDI), בעוד שאצלנו יוחדה תובענה נפרדת לכל אחד מהם.

באוסטרליה, כמו בישראל, אנשי יונדאי וקיה העדיפו לשחרר הודעה לקונית לתקשורת ולא להגיב באופן מפורט, בטענה שהם מייצרים מוצרים טובים, דואגים ללקוחות שלהם וינהלו את העניינים המשפטיים בבית המשפט. לכן אפשר בינתיים לצטט רק את עורכי הדין של התובעים שפרסמו הודעה לתקשורת בזו הלשון: "שלל הפגמים במכוניות האלה גרועים מספיק. אבל העובדה שיונדאי וקיה ידעו על הפגמים שהיו במכוניות ולמרות זאת המשיכו למכור אותן איננה מתקבלת על הדעת. אנחנו נחושים למצות את הדין עם יונדאי וקיה ולהבטיח שהצרכנים האוסטרלים יקבלו את הפיצוי שמגיע להם".

אחריות לכל החיים

התביעה הייצוגית באוסטרליה הוגשה בעקבות הסדרי פשרה שהתקבלו בארה"ב ובקנדה, שם הסכימו היצרניות לפצות מיליוני לקוחות ולהאריך את תוקף האחריות לחלק מן המנועים ל-15 שנים או אף לכל אורך חיי הרכב.

בארה"ב נאלצו יונדאי וקיה גם לקרוא לתיקון ליותר מ-7 מיליון כלי רכב (במצטבר) לנוכח דרישות מינהל הבטיחות בדרכים הפדרלי, וזאת – תחזיקו חזק – לא לפני שיותר מ-3,100 כלי רכב של יונדאי וקיה עלו באש משנת 2010 וגרמו לפציעתם של 103 בני אדם ולמותו של אדם אחד (כך לפי נתוני מינהל הבטיחות בדרכים, NHTSA).

מגזין הצרכנות האמריקני החשוב קונסומר ריפורטס פרסם בסוף השנה שעברה הסברים מפורטים וטיפים עבור בעלי דגמים רלבנטיים מתוצרת יונדאי וקיה ולטובת כל מי ששוקל לקנות מכוניות כאלה. אנשי ה'קונסומר' מזכירים – כפי שפרסמנו כאן – שכבר בשנת 2018 פרסם מכון המחקר של איגוד חברות הביטוח האמריקני נתונים שמהם עולה שכמה מדגמי יונדאי וקיה נמצאו בסיכון יותר מכפול להיות מעורבים באירוע שריפה שלא קשורה לתאונה מאשר כלי רכב דומים מתוצרת יצרניות אחרות.

צריך להדגיש שהתקלות הופיעו, כאמור, במספר סדרות שונות של מנועים ושהתגלו תקלות מסוגים שונים (אגב, לא רק במנועים: חלק מן השריפות במכוניות יונדאי וקיה נגרמות בגלל תקלות ברכיבים אלקטרוניים של מערכת הבלמים).

אחת התקלות – כפי שהסבירו נציגי יונדאי וקיה למינהל הבטיחות האמריקני, נגרמת בגלל פגם במיסב שמותקן בחלקו התחתון של הטלטל (המוט שמחבר בין הבוכנה לגל הארכובה). כאשר אחד המיסבים האלה נכשל עשוי הנהג לשמוע צליל דפיקה או רטט מוגזם, או אפילו לחוות עצירה פתאומית של המנוע. בשלב זה, לרוב, נגרם כבר נזק חמור שדורש החלפת מנוע. מוט חיבור שהתנתק עלול במקרים קיצוניים לנקב את בלוק המנוע ולגרום לדליפת שמן שעלולה להצית שריפה.

אנשי יונדאי וקיה ניסו לפתור את הבעיה באמצעות זיהוי שלה על ידי התקנת עדכון לתוכנה שנקראת KSDS ("מערכת זיהוי חיישני נקישות"). העדכון, שהותקן בחלק מן הדגמים, אמור לאפשר לתוכנה לחוש כאשר מיסב כושל ולעצור את המנוע לפני שנגרם לו נזק חמור יותר. כאשר תוכנת KSDS מזהה את תחילת הרעידות הספציפיות שאופייניות לכשל של מיסב היא מפחיתה את כח המנוע כדי שנהג יוכל להספיק לעצור בביטחון בצד הדרך, ובתוך כדי כך מדליקה נורית אזהרה על לוח המחוונים.

בהסדר הפשרה שהתקבל בארצות הברית זכו חלק מבעלי כלי הרכב שבהם הותקנה תוכנת KSDS באחריות לכל חיי המנוע, ומדובר ברוב מנועי ה-2.0 ליטר וה-2.4 ליטר הארבעה צילינדריים מסדרת תטא II. חלק מן הבעלים של דגמים אחרים, עם מנועי תטא II, Nu GDI וגמא GDI, קיבלו פיצוי כספי עבור תיקונים שביצעו, וזאת בנוסף להחזרי הוצאות שקשורות בתיקונים האלה כמו גרירת הרכב והשכרה של מכונית חלופית.
אצל לקוחות אחרים הוחלפו על חשבון היצרניות מנועים פגומים שעדיין נמצאו בטווח האחריות המורחבת של 15 שנים, ושולמו פיצויים ללקוחות שבכלי הרכב שלהם בוצעו מספר רב של תיקונים או כאלה שעלו באש.

האם יש הבדל בין מנוע אמריקני לקוריאני?

שאלת מיליון השקלים היא אם התקלות הסדרתיות בסדרות שונות ונפרדות של מנועים נובעות מכשל הנדסי-תכנוני – ואז לא משנה אם אותו עיצוב יוצר במפעל אמריקני או קוריאני, או שמדובר – כפי שטוענות יונדאי וקיה – בתקלות שתלויות בתהליכי הייצור ובקרת האיכות הספציפיים של מפעל זה או אחר.

אנשי היצרניות הקוריאניות טוענים כמובן שאי אפשר לגזור מן הפשרות שהתקבלו בצפון אמריקה לגבי מנועים ששווקו בישראל, ובמילים פשוטות הם מעדיפים לתת לעורכי הדין הישראלים להזיע בתקווה שהם לא יצליחו להוכיח את הכשל על סמך מקרים שהתרחשו בישראל. לפחות במקרה אחד זה הצליח להם, עם הסכם הפשרה השערורייתי למנועי ה-1.6 ליטר שכמעט לא הועיל לרוב בעלי הרכב שנפגעו או ייפגעו בעתיד.

בינתיים, במערכת TheCar הצטברו כבר מאות פניות של בעלי יונדאי וקיה שטוענים שמנועים במכוניות שלהם התפגרו ושהם נאלצו לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לתקן אותם.

בראיה ישראלית יש לתביעה הייצוגית באוסטרליה חשיבות כפולה ורבה. ראשית לכל, אם התובעים יצליחו להוכיח את הטענות שלהם זה יבסס את הטענה שהתקלות הסדרתיות של יונדאי וקיה לא ייחודיות רק לכלי רכב שיוצרו או נמכרו בארה"ב. שנית, כפי שאפשר להתרשם מן הטבלה שמובאת בהמשך, רבים מן הדגמים שבגינם הוגשה התביעה באוסטרליה קרובים הרבה יותר לדגמים שנמכרו בישראל מאשר לאלה שנמכרו בארה"ב. כך או אחרת, צריך לקוות שעצם הגשת התביעה שם תגרום ליונדאי ולקיה לחשב מסלול מחדש ולהחליט מיוזמתם להעניק בישראל את אותם תנאי אחריות שהם מעניקים לנוכח הסדר הפשרה בארה"ב.

עד אז נראה שהקוריאנים נחושים לנהל את ההליכים המשפטיים בתביעות הייצוגיות שהוגשו כנגדם בישראל. לאחרונה, למשל, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה שניה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה בפרשת מנועי ה-2.0 ליטר שמותקנים ביונדאי סונטה ההיברידית מן הדור הקודם, ובקיה אופטימה ההיברידית. גם התביעה לגבי מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה מתנהלת בעצלתיים.

יש או הייתה לך מכונית מתוצרת יונדאי או קיה עם מנוע שהתפגר?

שלחו לנו פרטים אל editor.thecar@gmail.com

דגמי יונדאי וקיה שנזכרים בתובענה הייצוגית שהוגשה באוסטרליה:

לקריאה נוספת:

תביעה נגד יונדאי וקיה: ישראלים נדרשים לשלם על פגם סדרתי. אמריקנים קיבלו פיצוי ו-15 שנות אחריות

מנועים של יונדאי סונטה וקיה אופטימה ההיברידיות ממשיכים להתפגר

האם יונדאי וקיה הסתירו קריאות לתיקון?

The post מדוע נהרסים כל כך הרבה מנועים של יונדאי וקיה ברחבי העולם? appeared first on TheCar.

מצד אחד מדובר בתביעה מאד פשוטה והגיונית. התובעים טוענים שמערכת הבקרה האלקטרו-אופטית, אשר כוללת מצלמה ומערכת אלקטרונית שמהווה "מוח" שמרכז את כל המידע מכל מערכות הבטיחות האקטיביות ברכב – מותקנת במרומי השמשה הקדמית במקום שאף אחד לא מגיע אליו או מתעסק איתו, ושמדובר במערכת שלא דורשת תחזוקה ולא אמורה להתקלקל.

לאורך השנים, כך נטען, מיצובישי ביצעה במערכת הזאת מספר לא מבוטל של קריאות לתיקון ועדכוני תוכנה ברחבי העולם וגם בישראל – ולדברי התובעים זה מוכיח שמדובר במערכת תקולה ובעייתית. זאת ועוד: בחוות הדעת המקצועית שצורפה לבקשת האישור נטען שכאשר היבואנית מחליפה מערכת תקולה במערכת חדשה, בעלות של אלפי שקלים כאמור, מותקנת מערכת עם מספר קטלוגי שונה מזה של המערכת המקורית. זה – לטענתם – מעיד על כך שהמערכת המקורית שהותקנה ברכב פגומה מיסודה.

לבעלי רכב שנתקלים בבעיה אין ברירה אלא להחליף את יחידת הבקרה היות שבלעדיה כל מערכות הסיוע לנהיגה לא מתפקדות (חלקן, אגב, מערכות שנדרשות כיום על-פי חוק במכוניות חדשות), ועל לוח המחוונים מופיעה התראה שמפצירה בנהג לגשת לתיקון במוסך.

מצד שני – בשונה ממערכות מכאניות שאפשר לפרק ולבצע בהן בדיקות או הנדסה לאחור כדי להבין את מהות הכשל או הנזק – פגם סדרתי במערכת אלקטרונית מורכבת כזאת יכול לנבוע מכשל חומרה או מבאג בתוכנה (או שילוב של שניהם). המומחים מטעם התובעים לא פירקו מערכת כזאת לגורמים ולא הצביעו באופן ישיר על מנגנון הכשל או על הפגם לגופו. חוות הדעת המקצועית היא אינדוקטיבית, כלומר שהיא מבוססת על ההיגיון והסבירות ולא על ניתוח של ממצאים פורנזיים. במרכזה עומדת העובדה שמיצובישי, כאמור, ביצעה מספר לא מבוטל של עדכוני תוכנה (בין השאר נטען – וזאת טענה די משונה – שעצם עדכוני התוכנה אולי פוגמים במערכת) – ולטענת המומחים העדכונים האלה לא הצליחו לפתור את הבעיה. כאמור, ההוכחה הלכאורית הזאת לא מובנת מאליה ולא בטוח אם תצלח את המבחן המשפטי.

האמנם אפליה?

בבקשת האישור נטען שאותה מערכת אלקטרונית מותקנת במספר רב אך לא ידוע של דגמי מיצובישי, בהם אאוטלנדר כמו רכבם של התובעים אך גם דגמים אחרים (למשל אקליפס ספורט ו-ASX – ג.מ.), ושהגדרת קבוצת הנפגעים היא "כל מי שרכש או חכר או החזיק או מחזיק כלי רכב מסוג מיצובישי שקיימת בו יחידה אלקטרואופטית כחלק ממערכת למניעת תאונות".

הכשל, לטענת התובעים, מתבטא בכך ש"המערכת האלקטרואופטית לא מתפקדת כראוי ולא מזהה נכונה את תנאי הכביש ובכלל זה את הסכנות שבדרך, ומאחר שיחידת הבקרה לא מקבלת בשל כך מסרים באופן תקין, הרי שכפועל יוצא מכך, כושלות בתורן גם מערכות הבטיחות האקטיביות הרלוונטיות שהמידע אמור היה להגיע אליהן ממערכת הבקרה התקולה, אך בושש לבוא…".

אי-תפקוד המערכת משפיע בין השאר על מערכת הבלימה האוטונומית, מערכת הזיהוי של סטייה מנתיב הנסיעה ומערכת השליטה באורות הגבוהים. במקרה של התובעים פתרה החלפת מערכת הבקרה ביחידה חדשה את כל הבעיות של המערכת הקודמת, כלומר את כל הודעת השגיאה שהתקבלו על הצג.

לאחר שהתגלתה התקלה באאוטלנדר של התובע הוא פנה למוסך מורשה של כלמוביל בפתח תקוה ושם נמסר לו שנדרשת החלפת יחידת הבקרה בעלות של 8,649 שקלים. לנוכח המחיר הכבד פנה התובע לקבלת "חוות דעת נוספת" ממוסך מורשה ברמלה, ושם נמסר לו – כך נטען בתביעה – ש"מדובר בתקלה ידועה ושכמחווה של רצון טוב המוסך יעניק הנחה של 60% כך שסך עלות התיקון תהיה 2,965 שקלים בלבד.
התובעים טוענים ש"גובה ההנחה החריג… מלמד על קיומה של מדיניות "אחריות נסתרת"… (ש)היא כינוי לפרקטיקה אסורה הרווחת בעיקר בקרב יצרני כלי רכב, לפיה במקרה בו אותרה תקלה רוחבית בכלי רכב רבים, היצרניות נוקטות במדיניות של נשיאה בעלות התקלה, כולה או חלקה – תחת שמות מכובסים שונים".

התובעים טוענים שרשויות סחר הוגן בארה"ב נלחמות בתופעה זאת בהצלחה בטענה שמדובר ב"פעולה מפלה, לא הוגנת ומטעה בניגוד לחוק הפדראלי להגנת הצרכן". עם זאת – לא נטען שהפרקטיקה הזאת אסורה בישראל מכח חוק.

ומה בעצם הבעיה עם "שיטת מצליח?" התובעים טוענים שפרקטיקה כזאת "יוצרת הפליה בין לקוחות… היא נפסדת וסלקטיבית ואין לה כל הצדקה צרכנית, לא במישור ההוגנות הבסיסית במערכת היחסים שבין צרכן לבין עוסק, ובטח שלא במישור של הרתעה מפני הפרת הוראות הדין והסדרה הוגנת של נורמות צרכניות והתנהלות תקינה".

"חברה סבירה מסוגה של (מיצובישי) הייתה חייבת למנוע מצב בו כלי הרכב מיוצרים באופן כזה שהם בלתי ניתנים לשימוש רגיל וסביר לאור הכשל הקיים ביחידת הבקרה שלהם הגורם לסיכון בטיחותי וכן לתקלות חוזרות ונשנות בתפקוד מערכות הבטיחות… על אף שהמשיבות מודעות היטב לקיומו של הכשל ביחידת הבקרה של כלי הרכב הן לא טורחות למסור את הפרטים הנדרשים אודותיו לרוכשים הפוטנציאליים המתעניינים אם לרכוש את הרכב. גם לאחר שנכרתת העסקה, המשיבות לא מוסרות לרוכשים כל מידע ואף כשהם מגיעים לתקן את התקלה במוסך… הם אינם מעדכנים כי מדובר בתקלה ידועה וצפויה שמקורה בכשל ובכך נשללת היכולת (של בעלי רכב) לקשר בין הכשל לבין התקלות…"

המומחים שחתומים על חוות הדעת הם המהנדסים פרופ' ערן שר וד"ר גידי גולדוויין אשר מודים בעצמם ש"בנוגע לסיבה המדויקת שגורמת לכשל ביחידת הבקרה, נציין שבשלב זה, וללא קבלת מידע נוסף ומסמכים וכן ללא הליך של מענה על שאלונים, שיופנה ליצרן וליבואן, יהיה קושי להצביע באופן קונקרטי על הגורם המחולל…"
"יחד עם זאת", הם מוסיפים, "די בחומר שהונח בפנינו… כדי לתמוך במסקנה הלכאורית כי קיימת תקלה סדרתית במערכת אשר עשויה לגרום להשבתת יחידת המצלמה והבקר. כשל זה אינו נובע משימוש לקוי בכלי הרכב, ועלות תיקונו, הבאה לידי ביטוי באמצעות החלפת יחידת הבקרה, הינה ללא ספק עלות משמעותית…

…המסקנה הראשונית והאינדיקטיבית שמתקבלת מלקיחה בחשבון של כלל האמור, היא שהמערכת התקלקלה עקב:

• "הפרעות" חשמליות בין יחידות שונות במערכת הבטיחות האקטיבית של כלי הרכב.
• עדכוני תוכנה תכופים אשר חשפו את המערכת לעומסי עבודה לא מתוכננים.
• פגם בייצור המערכת האלקטרואופטית (המספר הקטלוגי של החלק החדש אינו זהה למספר הקטלוגי של החלק המקורי).

התובעים מבקשים מבית המשפט להורות למיצובישי ולכלמוביל להודיע לכל בעלי כלי הרכב שבהם קיים כשל כאמור על קיומו ולבצע קריאת תיקון יזומה ("ריקול") כדי לתקן את הכשל, להאריך את האחריות על כלי הרכב ל-10 שנים ולפצות את בעלי הרכב בפיצוי כספי.

את תגובות כלמוביל ומיצובישי נביא אם וכאשר נקבל כאלה.

יש לכם רכב מתוצרת מיצובישי שהתגלתה בו בעיה במערכת האלקטרו אופטית ("מצלמה")? כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com

The post מערכות הבטיחות בחלק מדגמי מיצובישי תקולות אך בעלי רכב נדרשים לשלם אלפי שקלים appeared first on TheCar.

שאלה מרתקת וחשובה שעומדת במרכז פרשה זאת היא מהי ההגדרה המעשית של "צריכת שמן מופרזת", ואחת הנגזרות של שאלה זאת היא האם הגיוני שיצרנית רכב תחליט שצריכת שמן גבוהה פי שלושה בישראל ביחס לארצות הברית עדיין נחשבת לסבירה והגיונית. מבלי להיכנס לפרשנות משפטית נדמה שבית המשפט פסק בסופו של דבר לפי הראיות והעדויות שהיו מונחות בפניו, אבל באותה מידה אפשר היה להסיק מאותן ראיות גם מסקנה הפוכה.

בקשת האישור הוגשה על-ידי עורכי הדין גיל רון, אהרן רבינוביץ, יעל שחר ושחר אשר כהן, והיא התיימרה לייצג קבוצה שהוגדרה כ"כל מי שרכש במהלך השנים 2011-2017 רכב חדש או משומש המיוצר על-ידי סובארו מדגמי פורסטר, לגאסי, אאוטבק, אימפרזה ו-XV". הבקשה המקורית הוגשה, תחזיקו חזק, כבר בשנת 2017 כלומר לפני כמעט 6 שנים, ונטען בה שהדגמים של חברי הקבוצה צורכים צריכת שמן מופרזת שגורמת לנזקים כלכליים ולצורך בהחלפת ראשי מנוע.

בשורה תחתונה, נכון לרגע זה, כל בעלי סובארו עם מנועי 1.6 ו-2.0 ליטר שמכוניתם צורכת ליטר שמן לכל 5,000 קילומטרים, או יותר, יכולים להצטער על כך שלא תמכו בתביעה. בתכל'ס הם ייאלצו להמשיך להאכיל את המנועים שלהם בשמן נוסף בתוך כדי גרימת נזק לממיר הקטליטי, לחשבון הבנק שלהם, ובעיקר לאיכות הסביבה. מצב זה יכול להשתנות רק אם יוכח שקיימת בישראל קבוצה גדולה של נפגעים שכולם סובלים מאותה בעיה.

בהקשר זה חשוב להדגיש טענה משונה או מגוחכת שהעלו בשעתו אנשי סמל"ת – יבואני סובארו לישראל – לפיה צמיגות השמן שמגיע במכוניות סובארו שנשלחות לישראל לא מתאימה לאקלים הישראלי. טענה זאת, אגב, נזכרה גם במבחן ארוך טווח שנערך שנים אחדות קודם לכן לאחד מדגמי החברה בישראל, וזאת מבלי לשאול את היבואנית כיצד יתכן שיצרנית יפנית מכובדת שולחת לישראל מכוניות עם שמן מנוע שלא מתאים לאקלים שלנו.

בבקשה נטען שבמוסכי השירות של סובארו בישראל הוסבר ללקוחות שהשמן שאיתו מגיעות המכוניות ארצה הוא "שמן דק" שמוחלף בטיפול הראשון, אלא שבפועל גם לאחר החלפתו לסוג "שמתאים לאקלים ישראלי" לא פסקה "אכילת השמן". במכוניות שונות נדרשה, בין השאר, החלפת טבעות אטימה ("רינגים") במכוניות שנסעו כ-30 אלף קילומטרים בלבד, או החלפת בלוק מנוע במכונית שנסעה כ-60,000 קילומטרים.

הסעדים העיקריים שנתבעו הם פיצוי כספי, ביצוע החלפת מנוע או כל טיפול אחר שיפתור את התקלה, או הארכת תקופת האחריות לעשר שנים ולא פחות מ-350,000 קילומטרים.

מה הבעיה? 1 ל-2,000 זה ממש סבבה

אנשי סובארו ונציגתם בישראל טענו בתגובה שבמכוניות אין כל תקלה סדרתית או תופעה מיוחדת שדורשת פיצוי, ושצריכת שמן של ליטר אחד לכל 2,000 קילומטרים או יותר היא צריכה תקינה. כאמור, אחת הטענות המעניינות של הנתבעות היא שהתובעים טוענים שצריכת השמן "מופרזת" מבלי להגדיר או להוכיח מה נחשב "מופרז".

התובעים תיקנו את הבקשה וטענו שבמכונית תקינה אין צורך להוסיף שמן בין מרווחי הטיפולים שמומלצים על-ידי היצרניות, 15,000 קילומטרים במקרה זה, וזאת טענה שכנראה מייצגת את מה שבעל רכב סביר חושב לעצמו למרות שהיא לא מגובה באף חוק או תקנה ידועים.

כאמור, בארה"ב הוגשה תובענה ייצוגית דומה בטענה לצריכת שמן מופרזת ברכבי סובארו, ובפשרה שהושגה שם הושבו כספים לבעלי המכוניות וכן הורחבה האחריות. בהליך זה העיד, בין השאר נוריאקי סוזוקי, מנהל יחידת הכוח השנייה במחלקת המחקר והניסוי, חטיבת הנדסה, של סובארו, והוא הודה שהבעיה שגורמת לצריכת השמן היא ככל הנראה ציפוי כרום של טבעות האטימה. הוא גם אמר שבתביעה בארה"ב הוחלט שהפתרון לבעיה יהיה "החלפת חצי מנוע" ושטיפול דומה בוצע גם בישראל.

אנשי סובארו טוענים שאין פגם בטבעות השמן ברכבי סובארו בישראל ואי אפשר ללמוד על פגם כזה מתוך התביעה האמריקנית מפני שבארה"ב מדובר במנועי ה-2.5 ליטר (FB25, וגם זאת – לטענתם – רק ב-% 0.004 מכלי הרכב), ואילו בישראל נמכרו רק מנועי ה-1.6 ו-2.0 ליטר (FB16 ו-FB20). בכל מקרה, הנתבעים טענו שבמסגרת הפשרה בארה"ב נקבע שכל מכונית שצורכת ליטר שמן או יותר בכל 6,000 קילומטרים תיבדק, אלא שלא מדובר בהודאה בכשל אלא בהסדר פשרה שכרגיל מושג מבלי להודות בטענות או באחריות.

עוד טענו הנתבעות שיצרניות רכב מתכננות מנועי בעירה באופן שצורך שמן באופן טבעי ותקין במהלך התפעול שלו ושלקוחות של רכב חדש לא מתעניינים בכמות השמן שנצרכת (וממילא גם אין חובה חוקית לציין את זה הכמות הזאת בפני הלקוחות).

השופט יחזקאל קינר דחה, כאמור, את הבקשה וקבע שכדי לאשר תובענה ייצוגית צריכה להתקיים שורת תנאים, וטענה ראשונה שצריכה להיבחן היא אם המבקשים הוכיחו מהי צריכת שמן שמוגדרת כ"צריכה תקינה", והאם דגמי סובארו לא עומדים בהגדרה הזאת במידה שמצדיקה ניהול תובענה ייצוגית. בנוסף יש לבחון אם הוכח פגם במנועי כלי הרכב גם אם לא הוכח "צריכה תקינה" מהי.

בסקירת הראיות והעדויות מציין השופט קינר בין השאר את עלון השירות של סובארו, שהוגש בחוות הדעת של התובעים, לפיו אסור שצריכת השמן תעלה על 303 גרם ל-1,931 קילומטרים, וגם נוהל פנימי של סובארו שממנו עולה נתון דומה.

מנגד הוא מציין טענות שהועלו על-ידי נציגי סובארו לפיהן, בין השאר, צריכת השמן מושפעת משורה ארוכה של גורמים ובהם איכות השמן, אופן השימוש ברכב ועוד, טענה לפיה "את מידת צריכת השמן הסבירה של המנוע קובע יצרן הרכב", וטענה נוספת לפיה "הוספת שמן בין טיפולים אינה חריגה ואינה מעידה על צריכה לא תקינה של שמן" אלא ב"מטלת תחזוקה שגרתית ולא יקרה".

השופט קינר מסכם ואומר שאין מחלוקת בין הצדדים שלא קיים סטנדרט חוקי להגדרת "צריכה תקינה" של שמן מנוע, ובניסיון לקבוע קריטריון כזה הוצגו בפניו מספר אפשרויות שאותן הוא מעלה בסיכום. אפשרות אחת היא צריכת ליטר אחד ל-15,000 קילומטרים, כלומר בין טיפולים שוטפים, כפי שנטען על-ידי התובעים.

בנקודה זאת העדיף השופט קינר את גרסת הנתבעים מפני שלטענתו זאת נסמכת על "האמור בספרי הרכב של יצרניות רכב שונות, תוך הפניה אליהם", ולעומת זאת גרסת התובעים נסמכה רק על ניסיונו של העד המומחה בלי לצרף אליה אסמכתאות חיצוניות כלשהן.

אפשרות אחרת היא צריכת ליטר שמן אחד בכל 6,111 קילומטרים (או פחות), וזאת לפי ביולטין השירות של סובארו שנזכר קודם (303 גרם ל-2,000 קילומטרים לערך). זה כבר מבוסס על הוראות שירות טכניות של סובארו עצמה ובנוסף, בחקירתו של העד מטעם סובארו הוא הודה שבארה"ב כל בעל מכונית שצורכת יותר מליטר שמן ל-6,000 קילומטרים זכאי שיחליפו לו "חצי מנוע" (הכוונה לראש מנוע, בוכנות וכיוצ"ב).

העד היפני לא הסביר את הפער בין ארה"ב לישראל, לפיו אצלנו נדרש שהמנוע "יאכל" פי שלושה יותר שמן כדי לעמוד באותו קריטריון. עם זאת, בהמשך עדותו הוא הסביר שבארה"ב מדובר במנועי 2.0 ו-2.5 ליטר ששונים מאלה שנמכרו בישראל. השופט קינר קיבל את הסבריו של נציג היצרנית בעניין זה ואף הוסיף הערה לפיה "כלל לא הוכח ש(ביוליטין השירות) יושם גם בישראל, וכשנשאל על כך (נציג סובארו) הוא השיב: "אינני יודע אם הוחלט על (ביוליטין השירות) בישראל".

אפשרות שלישית לקביעת מה היא "צריכת שמן מופרזת" היא על פי הכתוב בספר הרכב, כלומר יותר מאשר ליטר שמן ל-2,000 קילומטרים. לאחר סקירת העדויות קובע השופט קינר ש"ניתן לומר כי הצריכה הנ"ל של ליטר שמן אחד ל-2,000 ק"מ מוצגת על ידי (סובארו) ללקוחותיה כגבול המפריד בין צריכת שמן הנחשבת תקינה, לבין צריכה שאינה נחשבת תקינה. עם זאת, אין מדובר בתקן או במדד אובייקטיבי המשקף מהי צריכה תקינה של שמן מנוע".
יש גם אפשרויות נוספות אולם אין טעם או צורך להתעכב עליהן מפני שבסופו של דבר מתמקד השופט בנתון של צריכת ליטר שמן אחד לכל 5,000 קילומטרים.

במסקנת הביניים שלו מסכם השופט קינר וקובע שהתובעים לא הצליחו להוכיח מהי צריכה תקינה של שמן מנוע ולכן לא הוכיחו שסובארו סטתה מנורמה כלשהי, ושהנטייה שלו היא לקבל את הנתון של ליטר שמן ל-5,000 קילומטרים כקו פרשת מים הגיוני בין מנוע תקין לאחד שדורש בדיקה יסודית.

אלא שהשלב הבא, שלדעת השופט קינר לא הוכח, הוא קיומה של קבוצת כלי רכב שצורכים בפועל יותר מאשר ליטר שמן אחד לכל 5,000 קילומטרים, ואם אין קבוצה כזאת אז אין הצדקה לתביעה ייצוגית. בנוסף, השופט דחה גם את הטענה לפגם סדרתי במנועי סובארו וביסס את החלטתו – בין השאר – על כך שמומחי התביעה לא פירקו מנועים בעצמם בשעה שמומחי ההגנה כן עשו זאת.

שורה תחתונה

בסיכום פסק הדין שלו אומר השופט קינר ש"דומני כי מידיעה שאיננה ידיעה שיפוטית, חוסר תכוף יחסית של שמן מנוע, אמור להיות נחלת העבר, כשעל פי רוב, אין צורך במילוי או בהחלפת שמן אלא במסגרת הטיפולים התקופתיים של הרכב. עדיין, מדובר בתחושה ולא בידיעה שיפוטית, ועל המבקשים היה מוטל הנטל להוכיח מהו הגבול העליון של צריכת שמן מנוע אשר צריכה גדולה ממנו תיחשב כצריכה בלתי תקינה ולהוכיח כי קיימת תופעה של צריכת שמן בלתי תקינה… המצדיקה ניהול תביעה ייצוגית".

במילים אחרות, אדם סביר אמור להאמין שדי בטיפולים שגרתיים של הרכב ואין צורך להוסיף שמן בין טיפולים, אבל כדי להוכיח את זה בתובענה ייצוגית צריך להוכיח שקיימת תקלה סדרתית בדגמים השונים או להוכיח מה זאת "צריכה מופרזת" – ושני אלה לא נעשו במקרה זה.

לשיטתה של סובארו – אין שום בעיה במנועים שצורכים ליטר שמן בכל 2,000 קילומטרים כלומר 7.5 ליטרים של שמן בין טיפולים, וזה אומר שמי שמתכנן לקנות סובארו צריך לחשוב לא רק על הוצאות דלק אלא גם על "הוצאות שמן" ועל הנזק שהוא עתיד לגרום לסביבה ולעולם כתוצאה משריפת השמן הזה.

יש לכם סובארו משנות הדגם 2013-2017? המנוע שלכם צורך כמויות גדולות של שמן? כמה שמן אתם ממלאים בין טיפול לטיפול? כתבו לנו אל: editor.thecar@gmail.com

The post הסובארו שלכם אוכלת שמן? כנראה שתצטרכו להמשיך להאכיל אותה appeared first on TheCar.

בשורה תחתונה – כל בעלי יונדאי וקיה עם מנועי 1.6 ליטר רלבנטיים נקראים לבצע עדכון תוכנה, ולבעלי יונדאי וולוסטר יש שנה אחת כדי לבדוק את המנועים שלהם ולקבל תיקון או החלפת מנוע במקרה הצורך. לאחר מכן כולם "יכולים לדבר אל המנורה". עורכי הדין הולכים הביתה עם 690,000 שקלים (פחות הוצאות).

הפרשה החלה בקול תרועה רמה ביולי 2019 כאשר עורכי הדין דוד מזרחי וד"ר אלעד אופיר הגישו בקשה לתובענה ייצוגית כנגד יונדאי וקיה והיבואניות שלהן לישראל – חברות כלמוביל וטלקאר. הטענה היא לכשל סדרתי חמור בסדרת מנועי 1.6 ליטר שהותקנו ב-45 דגמי יונדאי ו-54 דגמי קיה שנמכרו כאן לסירוגין בין השנים 2012 עד 2018. הבקשה נסמכה על קריאות לתיקון בטיחותיות ("recall") שבוצעו בצפון אמריקה לפי דרישת מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני, ועל תובענות ייצוגיות שהוגשו בארה"ב.

בעלי הרכב הישראלים שחתומים עליה – ובשמם לכאורה היא הוגשה – "נחשפו לפרסומים שונים אודות התקלה… והבינו שמנוע הרכב שלהם עלול לשבוק חיים או להתפוצץ ולהישרף ולא רק בזמן נסיעה, ולכן כלי הרכב שלהם מסוכנים בטיחותית דבר שגרם להם לפחד רב ולחששות, כמו גם לעוגמת נפש רבה ולתחושת חוסר נוחות". בתרגום לעברית מדוברת: בעלי הרכב שחתומים על התביעה לא סבלו בעצמם מאף תקלה אלא רק שמעו עליה, ולא ניזוקו נזק כספי. בהקשר זה צריך לומר גם שאל מערכת TheCar לא הגיעה עד עתה אף תלונה של בעל יונדאי או קיה עם מנוע 1.6 ליטר נשוא התביעה (למעט מנועי טורבו של יונדאי וולוסטר אליהם נתייחס בנפרד). זה, אגב, ממש לא אומר שאין בכלל בעיה.

מכל מקום, בבקשת האישור נטען שמדובר – לא פחות – בכשלים שעלולים לגרום לאובדן כוח מנוע בעת נסיעה ולסכנת שריפות, ושיונדאי וקיה – מתוך רצון לצמצם את נזקיהן והוצאותיהן בישראל, לא ביצעו בארץ את אותם הליכים שהן מבצעות בצפון אמריקה. עוד נטען שיונדאי וקיה מודעות לתקלה כבר משנת 2015 והן לא פעלו לתקן אותה למרות מאות תלונות שהצטברו בארצות הברית, שם גם התרחש לפחות מקרה מוות מזעזע אחד בשריפה.
כרגיל, צריך להדגיש שמשרד התחבורה הישראלי אשם ברשלנות. אם מדובר בכשל סדרתי כל כך חמור שעלול לגרום למוות הרי שבמהלך שלוש שנים וחצי של הליכים משפטיים, ועוד מי-יודע-כמה זמן שהליכים כאלה עוד עלולים היו לארוך, הרבה מאד אנשים עלולים היו להיפגע.

יונדאי וקיה, כרגיל במקרים כאלה, טענו שאין בכלל בעיה ושכל הטענות נסמכות על דברים שאינם רלבנטיים לישראל. למרות זאת הן בחרו שלא להביא את ההליך להכרעת בית המשפט על סמך הוכחות והעדיפו לשלם כ-740,000 שקלים (מהם 690,000 ש"ח לעורכי הדין התובעים) וזאת בנוסף לעלויות של עורכי הדין שלהן, שבוודאי מסתכמות בעשרות רבות של אלפי שקלים נוספים. מצד שני, במשך 3.5 שנים יונדאי וקיה לא ביצעו את מה שהן עושות בסופו של דבר במסגרת הסכם הפשרה: קריאה יזומה של כלל בעלי הרכב לצורך עדכון תוכנה בכלי הרכב הרלבנטיים.

במבחן התוצאה, עבור הציבור הישראלי בכלל ובעלי הרכב בפרט המשמעות גרועה מפני שקיימות שתי אפשרויות: או שעדכון התוכנה באמת נחוץ, או שהוא חסר משמעות. אם העדכון נחוץ – מדוע לא ביצעתן קריאה לתיקון במשך תקופה כל-כך ארוכה? אם העדכון הזה לא נחוץ – אז מדוע להטריח את בעלי הרכב לבצע אותו, או שמא מדובר ב"בלוף" שנועד רק כדי לסגור את הפרשה?

עשן בלי אש?

התביעה הייצוגית נוגעת לעשרות דגמים של יונדאי וקיה שבהם מותקן מנוע בנפח 1.6 ליטר מסדרת 'גאמא' (Gamma) עם הזרקת דלק ישירה (GDI), שנקרא בשם הקוד G4FD. בין השאר מותקנים מנועים אלה בחלק מדגמי יונדאי i30, i40, טוסון וגם וולוסטר (שאליו, כאמור, נתייחס בנפרד), ובחלק מדגמי קיה 'סול', ספורטאג' ו'סיד' אשר שווקו בארץ בין השנים 2012-2018 (לא כל הדגמים שווקו בכל השנתונים).

בבקשת האישור נטען שבמנועי ה-1.6 ליטר האלה קיימת תקלה בטיחותית שגורמת לכיבוי פתאומי של המנוע באמצע נסיעה ואף לשריפה. מנגנון הכשל, כפי שנטען, נובע מתקלת תכנות של תוכנת ניהול המנוע אשר גורמת להתחממות של הממיר הקטליטי לטמפרטורות גבוהות מידי. כתוצאה מכך נגרם נזק לממיר וחלקיקים מתוכו מגיעים אל הצילינדרים וגורמים לבעירה לא תקינה ולכשל במנוע. במקרים אחדים נגרם הרס של הממיר הקטליטי ובמקרים הקשים ביותר החלקיקים גורמים לעומס על אחת הבוכנות ולשבירת הטלטל – המוט המחבר בין גל הארכובה לבוכנה. כתוצאה מכך עלולים חלקי טלטל לנקב את בלוק המנוע ולהתיז שמן על חלקים חמים – דבר שעלול לגרום לשריפה.

לנוכח תקלה כה חמורה דרשו התובעים דרישות משמעותיות ועל-פניו מאד הגיוניות: הצהרה רשמית על-כך שקיים כשל, ביצוע קריאה לתיקון בטיחותית, פיצוי כספי, ועיקר העיקרים: הארכת אחריות ל-10 שנים.

כאמור, יונדאי וקיה דחו את כל הטענות ועמדו על כך שבישראל אין כל פגם במנועים האלה, ובייחוד אין תופעה של כלי רכב שעולים באש. הם הדגישו שהתובעים לא הציגו אפילו מקרה אחד כזה וטענו שלא הונחה "תשתית ראייתית ראויה", ובפרט אפילו בדיקה פיזית של כלי רכב בודד שבו התגלתה תקלה. הן אף טענו שתוכנת ניהול המנוע במנועים שנמכרו בישראל שונה מזאת שמותקנת בכלי רכב שנמכרו בצפון אמריקה.

לדברי קיה, "במסגרת בקרת איכות שוטפת בשנת 2018 ננקט בישראל קמפיין שירות לצורך עדכון תוכנה של מחשב המנוע בקשר לעניין שלא קשור לאף הליך שעליו מצביעים התובעים", והוא בוצע בדגמי סול, ספורטג' וסיד משנתונים שונים. עדכון תוכנה זה – כך נטען – "מתבצע לכל רכב שנכנס למוסך מורשה של המשיבות", כלומר שהוא לא בוצע בכלי רכב שמטופלים במוסכים מורשים על-ידי משרד התחבורה שאינם מורשי יבואן.

לעומת כל זאת, אנשי יונדאי מודים, לכאורה, שבמנועי הטורבו-בנזין בנפח 1.6 ליטר שמותקנים אך ורק ב'וולוסטר' משנות הייצור 2015-2016 קיימת בעיה שלא קשורה לתקלה הנטענת, בין השאר מפני שאלה מנועים שונים (בגלל הגדשת הטורבו) שאף נקראים בשם קוד שונה (G4FJ). תקלה זאת קשורה, לטענתם, למערכת ההצתה.

במשתמע, התקלה במנועי הטורבו עלולה לגרום לנזק קריטי למנוע ולכן חיברו מהנדסי יונדאי פרוטוקול בדיקה מובנה אשר במקרים מסוימים מוביל להחלפת מנוע ברכב. אבל יש בעיה: גם אם הפרוטוקול של יונדאי מגלה את הכשל של מערכת ההצתה – אנשי יונדאי מוכנים להחליף מנוע פגום רק ללקוחות שיכולים להציג להם רשימת טיפולים קפדנית לפי הוראות היצרן.

סבתא בישלה דייסה

בשורה תחתונה, הסדר הפשרה קובע שאנשי 'כלמוביל' ו'טלקאר' יבצעו בישראל קריאה לתיקון לא בטיחותית באותה דרך שמשמשת לקריאות לתיקון בטיחותיות: הן יפנו אל משרד התחבורה בבקשה לבצע פניה יזומה באמצעות מוסר ההודעות של המשרד, ולצורך זה יעבירו את מספרי הרכב שעדיין לא טופלו במרכזי השירות שלהן. בעלי הרכב ייקראו למוסכי השירות של יונדאי וקיה לצורך ביצוע עדכון התוכנה, ובין אם העדכון יבוצע או לא – אף בעל רכב לא יקבל הארכת אחריות וכל נזק עתידי שיתגלה אצלו הוא בבחינת "זבש"ו" (זאת הבעיה שלו).

לגבי בעלי יונדאי וולוסטר, אלה יזומנו על-ידי 'כלמוביל' "לבדיקה במוסכים המורשים של כלמוביל במסגרת קמפיין שירותי ייעודי שייפתח בעניין זה. במסגרת הבדיקה ייבדקו המנועים בבדיקה טכנית שתבחן את תקינותם בהתאם לפרוטוקול בדיקה של יונדאי. ככל שהמנוע לא יעבור את הבדיקה בהצלחה… כלמוביל תפעל בהתאם לפרוטוקול, לרבות החלפת המנוע או חלקים ממנו במידת הצורך".

אבל בתוך הדבש הזה יש עוקץ: ראשית, "הזכאות לטיפול ו/או ההחלפה הינה בכפוף לכך שהרכב עבר את הטיפולים התקופתיים שהוכתבו על ידי יונדאי והמופיעים בספר הטיפולים של היצרן, בהתאם להוראות היצרן". במילים אחרות, אם מישהו ביצע טיפול 15,000 כשהרכב הגיע ל-17,000 קילומטרים – "זבש"ו". שנית, "ככל שבעל רכב וולוסטר לא יתייצב לבדיקה במוסכים המורשים של כלמוביל בחלוף תקופה של 12 חודשים ממועד קבלת המכתב תפקע זכאותו לפי הסכם זה".

בעברית: אם בעל וולוסטר לא קיבל את המכתב מכל סיבה שהיא, או אם הוא לא הבין מה המשמעות של המכתב, או אם הוא היה בחו"ל למשך תקופה, או אם היו לו עניינים משפחתיים שמנעו ממנו לטפל ברכב שלו והמנוע שלו התפגר – "זבש"ו". ומה קרה לדרישה ל-10 שנות אחריות? מעניין.

הדייסה שבושלה במקרה הזה מתחילה בכשל השירות של יונדאי וקיה. ענקית הרכב הקוריאנית ובת חסותה יכלו לבצע קריאת שירות ולעדכן תוכנה בכלי הרכב השונים גם בלי התובענה הייצוגית, ויונדאי יכלה לוודא שכלל הוולוסטרים שהיא מכרה בישראל נבדקים על-ידה.

וכמו בכל דייסה, יש את מי שיוצא שבע ואת מי שלא מקבל מנה: ההליך המשפטי, אשר אמור לפעול למען קבוצת הנפגעים (אם יש כאלה) – לא רק שלא בהכרח משרת אותם אלא עלול בנסיבות שונות אפילו לפגוע בחלקם. נכון, גם מי שלא מטפל במוסכי השירות של יונדאי וקיה ייקרא כעת לעדכון תוכנה. אלא שאם ממילא לא היה כשל כזה בישראל הרי שמכל בחינה מעשית ההליך הזה בכללותו היה מיותר. לעומת זאת, אם כן קיים כשל, והוא יתגלה אצל חלק מבעלי הרכב רק בעוד שנתיים או שלוש – זאת כבר תהיה בעיה שלהם והם לא יוכלו לתבוע את יונדאי וקיה.

בהסכם הפשרה נקבע אמנם שיונדאי וקיה צריכות לפרסם את הנוסח המקוצר שלו בשני עיתונים יומיים בשפה העברית וגם באתרי האינטרנט שלהן, אבל מי בכלל קורא עיתונים בימינו, ובפרט – מי לכל הרוחות טורח לקרוא מודעות מן הסוג הזה?

סביר גם להניח שרוב בעלי יונדאי וקיה לא משוטטים להנאתם באתרי האינטרנט השיווקיים של היבואניות וגם אם הם כן עושים את זה אין לכם כמעט סיכוי למצוא שם את נוסח הסכם הפשרה מפני שהוא חבוי היטב.
לעומת זאת, כל בעל רכב שלא מודע להסכם הפשרה שנחתם, או לעצם ההליך שהתקיים (וסביר להניח שמדובר ברוב בעלי הרכב הרלבנטיים), נאלץ "לוותר על כל טענה, דרישה, זכות או עילה בכל הקשור למתואר לעיל, ופסק הדין יהווה מעשה בית דין כלפי המבקשים וחברי הקבוצה". מדובר בוויתור "סופי ומוחלט, על כל טענה, דרישה, זכות או עילת תביעה, מכל מין וסוג, הנוגעים לבקשת האישור". בעל רכב שלא מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו רשאי אמנם להודיע על כך לבית המשפט בתוך 45 ימים – אלא שלצורך זה עליו לדעת שיש בכלל הסכם כזה.

שורה תחתונה: אם אתם בעלי יונדאי או קיה עם מנועי 1.6 ליטר מדגם GF4D מומלץ שתגיעו בהקדם למוסך מורשה של יונדאי או קיה לצורך ביצוע עדכון תוכנה. אם אתם בעלי יונדאי וולוסטר עם מנוע טורבו-בנזין מדגם G4FJ חשוב מאד שתגיעו בהקדם למוסך מורשה של יונדאי לצורך ביצוע פרוטוקול בדיקה. אם אתם שייכים לאחת משתי הקבוצות האלה וההסכם שנחתם לא נראה לכם – עליכם לפנות לבית המשפט ולבקש לא להיכלל בו.

אם מישהו מבעלי הרכב השונים סבל עד כה מנזק כלשהו בממיר הקטליטי או במנוע – מוזמנים לכתוב לנו על כך ל-editor.thecar@gmail.com

The post מנועי ה-1.6 ליטר של יונדאי וקיה: יש עשן בלי אש appeared first on TheCar.

למעשה, מן הבקשה שהוגשה היום לבית המשפט עולה שמחיר הבנזין לצרכן אמור היה לרדת היום ב-18 אגורות לליטר, אולם בגלל העלאת מס הבלו ב-27 אגורות הוא עלה, בפועל, ב-9 אגורות. את כלל בעלי הרכב בישראל, לפחות אלה שמונעים באמצעות מנועי בנזין, מייצג עורך הדין גולן משעלי אשר טוען בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהממשלה פעלה בניגוד לחוק ובחוסר סמכות.

בנוסח הבקשה נטען שההחלטה להעלות את שיעור מס הבלו על בנזין התקבלה בניגוד להוראות סעיף (1א)לחוק יסוד: משק המדינה (ולחוקים נוספים) אשר קובע ש"כל חיקוק שתקפו היה פוקע תוך שני החדשים האחרונים לתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת, או תוך ארבעה חדשים לאחר שהכנסת החליטה להתפזר, או תוך שלושת החדשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת – יעמוד בתקפו עד תום שלושת החדשים האמורים".

בלשון פשוטה, בסוף חודש נובמבר האחרון פרסמה הממשלה היוצאת את צו הבלו על דלק שמתוקפו הופחת שיעור המס על הדלק, וזאת כדי לסייע לציבור להיאבק ביוקר המחיה לנוכח הזינוק במחירי האנרגיה בעולם. הפחתת מס הבלו הורידה את מחירו של ליטר דלק ב-20 אגורות לליטר בנזין 95 אוקטן ביחס למחיר שהיה לולא התיקון. אלא שב-20 בדצמבר האחרון פרסמה הכנסת החדשה העלאה של 9% במס הבלו על דלק, וזה מייקר את מחירו של כל ליטר בנזין 95 אוקטן ב-27 אגורות.

לפי סעיף(1א)לחוק יסוד: משק המדינה רשאית הממשלה להטיל מס מכל סוג רק מכח ובהתאם להוראות החוק, ובית המשפט העליון פסק שוב ושוב שכאשר רשות חורגת מסמכותה הרי שפעולותיה בלתי חוקיות ובטלות מעיקרן. לטענה זאת נוספות טענות משפטיות אחרות כמו פעולה ברשלנות, אי מילוי חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי חברי הקבוצה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה ועוד.

קבוצת הנפגעים, שבשמה מוגשת הבקשה, כוללת את "כל מי שרוכש בנזין 95 בתחנות תדלוק החל מהיום (1 בינואר 2023)", כלומר יותר מ-3.8 מיליון כלי רכב, ובעתירה נטען שהחלטת הממשלה חלק על כולם באופן דומה וזה הופך אותם לקבוצה הומוגנית שאפשר להגיש בשמה תובענה ייצוגית, בין השאר מפני שאין היגיון שכל חבר בקבוצה הזאת יגיש תביעת נזיקין אישית.

עם זאת, אחד הקריטריונים המרכזיים לאישור בקשה כייצוגית הוא אפשרות להוכיח שכל חברי הקבוצה נפגעו באותו אופן, וביסוס מנגנון פשוט לקביעת היקף הנזק של כל אחד מחברי הקבוצה. במקרה זה יש מי שכמעט ולא משתמש ברכב שלו ולעומתו יש מי שגומאים עשרות אלפי קילומטרים בשנה. מאליו ברור שמדובר בהיקפי נזק שונים עד מאד.

המבקש לא הציג מנגנון לחישוב הפיצוי הפרטני שמגיע לכל אחד מחברי הקבוצה וספק אם יש אפשרות למצוא מנגנון מדויק, אבל כיוון אפשרי אחד הוא להשתמש בקילומטראז' של כל רכב בסיכום 2022 – כפי שזה נרשם בעת מבחן הרישוי השנתי כדי לקבוע ממוצע שימוש בכל רכב. עדיין – היות שלכל מכונית יש צריכת דלק אחרת, ומכיוון שגם אופי הנהיגה משפיע על תצרוכת הדלק – על פניו ייתכן שלא יהיה קל לגבש מנגנון כזה.
בכל מקרה – אם בית המשפט המחוזי יתערב בהחלטת הממשלה החדשה ויחסוך כסף לבעלי הרכב אפילו למשך חודש או שניים – זה ישפוך עוד קצת שמן על היחסים החמים ממילא בין הממשלה החדשה לרשות השופטת.

The post תביעה ייצוגית נגד הממשלה החדשה: "העלאת המס על הדלק לא חוקית – תחזירו את הכסף!" appeared first on TheCar.

לדיון התייצבו מצד אחד עו"ד דוד מזרחי, אחד החתומים על התובענה הייצוגית שהוגשה בשם קבוצת הנפגעים, ומולו שמונה באי כוחם של הנתבעות. מתוך יותר מ-400 בעלי רכב אשר פנו אל TheCar עם תלונות ומסמכים שמעידים על תקלות קשות ויקרות בכלי הרכב שלהם התייצבו היום באולם רק שניים – אם כי גם התייצבות כזאת נחשבת חריגה בהליכים מסוג כזה.

בפתח הדיון פנתה השופטת יסכה רוטנברג אל באי כוחם של הנתבעות והציעה להם לגשת למהלך גישור עם עו"ד מזרחי. לדבריה, לאחר שבחנה את טענות התובעים ואת תגובת הנתבעים היא גיבשה לעצמה רשימה של 15 נקודות מחלוקת בין הצדדים, אבל מעל לכל מרחפת העובדה, לדבריה, ש"זה לא מקרה של עשן בלי אש". "ישנה או הייתה תקלה שתוקנה", היא אמרה, "כתוצאה מהמנוע החדש שפותח, היצרניות בחרו לתקן אותה כפי שבחרו, אבל צריך לבדוק האם כל בעלי הרכב יודעו אודות אופן התיקון ואם הוא מספק. עצתי היא לא להגיע למקום הזה (של ניהול משפט הוכחות – ג.מ.) אלא להתגשר".

עו"ד רון פלג, שמייצג את רנו ואת דאצ'יה, הסביר שהלקוחות שלו פועלים בחו"ל ונמצאים כעת בחופשת חג ולכן ביקש להיוועץ איתם ולהשיב להצעת בית המשפט עד ל-1 בפברואר. עם זאת, הוא לא פספס את ההזדמנות לטעון טענה עקרונית לפיה קיימת שאלה משפטית אם ראוי בכלל לנהל את ההליך הזה במסגרת תובענה ייצוגית. על כך השיבה השופטת רוטנברג שהליך כזה דווקא יכול לבוא "במקום המון תביעות קטנות".

עו"ד פלג הקפיד להדגיש לפרוטוקול את אחת מטענות ההגנה לפיה עולם הרכב הוא עולם מורכב והליכים משפטיים שנפתחים בכל פעם שיצרן מקדם תהליכי שיפור ותיקון מקדמים את תעשיית התובענות הייצוגיות ואת עורכי הדין אבל פוגעים בסופו של יום ביצרניות ובלקוחות. לדבריו: "לא צריכה להיות תביעה א-פריורית שמאחר ש(יצרן) טיפל בתקלה אכן קיימת תקלה שמצדיקה תובענה ייצוגית וכמובן גם גזירת קופון… (במקרה הזה) לקחו מסמך פנימי שלנו וביססו עליו תביעה... אנחנו חיים בפרקטיקה של שצף קצף של תביעות ייצוגיות בתחום הרכב ואני נתקל מידי יום ביומו בתביעות – החל בצפצפת הרכב, לראי ולמוט היגוי, אין מכלול רכב מכאני או אסטטי שחבריי לא מנסים להלביש עליו תביעה ייצוגית מופרזת ומאולצת". בהמשך ניסה עו"ד פלג לטעון שלא מדובר בבעיה רוחבית או בטיחותית ושהיא לא קשורה לפגם מובנה אלא אולי לאופי נהיגה ולאופי שימוש ברכב.

גם עורכת הדין ליאת בלומברגר לוי, שמייצגת את ניסאן ואת קרסו מוטורס, הצטרפה לבקשה להציג את תשובת הלקוחות שלה לבית המשפט עד ל-1 בפברואר, וניסתה לטעון ש"החוק הרלבנטי" (לתובענה זאת) "הוא חוק המכר". על כך מיהרה השופטת רוטנברג להגיב: "זה אחד החוקים הרלבנטיים". עו"ד בלומברגר-לוי הוסיפה מספר טענות שונות מתוך כתב ההגנה, ובמרכזן הטענה שהאחריות החוזית של היצרניות כלפי הלקוחות מוגדרת בתעודת האחריות והן עמדו בה באופן מלא. טענה אחרת היא שלא מדובר בתקלה גורפת אשר בהכרח גורמת לתקלה אלא כזאת שמתפתחת באחוזים בודים של כלי רכב ו"המנוע ייפגע (רק) אם תהיה רשלנות". על כך השיבה השופטת רוטנברג: "התשובות שלכם (בכתב ההגנה) קצת סותרות".

בהמשך ניסתה עו"ד בלומברגר-לוי לטעון שניסאן והיבואנית שלה פעלו לפנים משורת הדין כשאמרה ש"המשיבות הלכו צעד קדימה. הן מכירות את התופעה ולכן נתנו לה מענה טכנולוגי בדמות שיפור על קו הייצור ומענה לבעלי הרכב שחוו את התופעה (בדמות) הארכת אחריות של שנתיים מעבר לתקופת האחריות".

לסיכום פרק זה אמרה השופטת רוטנברג: "יכול להיות שהייתה או לא הייתה מוגשת תביעה (לולא היה מסמך פנימי של היצרניות לביצוע בדיקות ותיקונים – ג.מ.) אבל השאלה היא אם יש או אין תקלה. אולי פיתחתם מנוע חדש עם תקלות, אבל לאנשים נגרם נזק. טוב שהיצרניות לא מתעלמות מן הנזק, אבל זה לא אומר שניתן מענה (הולם)".

עורך הדין דוד מזרחי פתח בתגובה ואמר ש"צורמת לי הטענה שנטענה כאן כאילו לא מדובר בתקלה סדרתית… לבעלי הרכב נגרמו שלושה ראשי נזק: עלות השמן – מדובר בהוספת ליטר שמן לכל 1,000 קילומטרים וזה הרבה מעל המקובל, ישנם חברי קבוצה שנאלצו לשלם על תיקון מנוע שהתכנון שלו לקוי – בין אם תיקנו במוסכים מורשי יבואן או מוסכים מורשי משרד התחבורה, ויש את הפגיעה במוניטין (של הדגמים) וירידת הערך שנגרמה לבעלי הרכב…
המשיבות טוענות: אחד – שאין תקלה סדרתית, ושניים – שהן העניקו מחוות לבעלי הרכב. אם כך – זה בוודאי מותיר קבוצה מאד קטנה של מי שלא זכו לרצון הטוב של היצרניות, ואם זאת לא תקלה סדרתית אז שיתקנו אותה. זאת לא תהיה עלות גדולה מבחינתם… לגבי מחוות הרצון הטוב משנת 2017 – היא לא הגיעה לידיעת הציבור, יש לא מעט כלי רכב מחוץ לתקופת האחריות וכאלה שטיפלו במוסכים מורשי משרד התחבורה (שאינם מורשי יבואן) ולא יודעו על המחוות, ואנחנו עומדים על כך שהם יפוצו גם על נזקים שנגרמו להם וגם על צריכת השמן העודפת".

לא מיותר להדגיש אמירת אגב אחת של השופטת רוטנברג אשר מתחברת אל נקודה נוספת שראוי היה להוסיף בשעתו לתובענה הזאת. השופטת רוטנברג התייחסה לחשיבות ההרתעה של תובענה ייצוגית כלפי יצרניות רכב (או יצרנים בכלל), וזה מתחבר לעובדה שלאחר שכשלו הניסיונות של רנו לתקן את הפגם המובנה במנועי ה-1.2 ליטר שלה (שכמותם נבנו גם על-ידי ניסאן) היא פשוט הפסיקה לייצר אותם והחלה לייצר במקומם מנוע אחר לגמרי. היות שפיתוח של מנוע הוא עניין מאד יקר, ומנועים משרתים בדרך כלל את היצרניות למשך לכל הפחות עשור או שניים עם עדכונים שונים – זה לכשעצמו מעיד על כך שהמנוע שבמוקד התביעה פגום מיסודו. למרות זאת – אנשי רנו לא לקחו אחריות על הכשל שלהם ולא טיפלו בלקוחות שלהם (בארץ ובחו"ל) כפי שצריך היה לצפות מיצרנית בעלת מוניטין שמייצרת מכוניות מזה 120 שנים.

בשלב זה לא נקבע דיון נוסף מתוך תקווה שהצדדים יגיעו לפשרה, והכל בהנחה שהנתבעות יעדיפו לפנות לגישור במקום להמשיך לנהל את ההליך אל שלב ההוכחות. מנקודת מבטה של קבוצת הנפגעים אלה הנקודות המינימליות שחייבות להילקח בחשבון בכל הליך גישור בנושא זה:

• השבת כספים לכל מי שנאלץ לתקן או להחליף מנוע (כולל תיקוני מגדש טורבו, משאבת שמן או מערכת תזמון).
• הארכת אחריות לעשר שנים מיום הרישוי של הרכב בישראל בתנאי שיבוצעו טיפולים שוטפים.
• פיצוי כספי למי שנאלצו להוסיף שמן בין טיפולים תקופתיים בהיקף של ש"ע לליטר שמן לכל 1,000 קילומטרים נסועה (לא כולל טיפול שנתי).
• פיצוי בהתאם לשנתוני הרכב בגין ירידת ערך (יכול לשמש גם כפיצוי עונשין לנתבעות על כך שלא לקחו אחריות על הפגם המובנה).
• פיצוי גם לכל מי שאולץ לחתום על כתב ויתור בעקבות הסדר עם היבואנית.

כאמור, בשלב הראשון נדרשת הסכמת היצרניות להליך גישור אבל לא מובן מאליו שהן יבחרו בדרך הזאת. כפי שפרסמנו כאן, בימים אלה תלויים מעל לראשה של רנו הליכי תביעה ייצוגית בצרפת, שם היא נתבעת על-ידי אלפי לקוחות, והסכם פשרה בישראל עלול לפעול לרעתה שם ובמקומות אחרים בעולם. לא מן הנמנע, לכן, שהיצרניות יעדיפו למשוך את ההליך בישראל מספר שנים נוספות מתוך הנחה שגם אם בסופו של דבר בית המשפט יפסוק כנגדן – גובה הפיצוי שהן תידרשנה לשלם לא יגדל אלא אולי אפילו להיפך: בכל יום שעובר נגרטות חלק מן המכוניות שעל הכבישים וחלק מבעלי הרכב מאבדים עניין.

נזכיר שאת קבוצת הנפגעים מייצגים שלושה עורכי דין בעלי ניסיון רב: דוד מזרחי, פינחס מיכאל אור וד"ר אלעד אופיר. מבחינת הנפגעים צריך לקוות שמצד אחד הם יעשו הכל כדי שלא להידרש לחזור ולנהל משפט הוכחות שעלול לארוך שנים, אבל מצד שני גם חשוב שהם ישיגו עבורם פיצוי שיהלום את הנזק שנגרם להם ולא ימהרו לפשרה חלשה כמו זו שנסגרה בשם בעלי קיה ספורטאז'. אגב, לא מיותר לומר גם שכל מי שנפגע מן הפגם הסדרתי במנועי ה-1.2 ליטר של רנו, ניסאן ודאצ'יה לא חייב להמתין לתוצאות ההליך הייצוגי אלא יכול להגיש תביעת נזיקין אישית רגילה. אותם דברים יפים גם למקרה שבו תוצאות הגישור לא יהיו מספקות מבחינת הנפגעים: הם לא יהיו מחויבים לתוצאה ויוכלו לתבוע בעצמם בהליך רגיל.

לקריאה נוספת:

המנועים הפגומים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: מדריך לנפגעים

המנועים הפגומים של רנו ניסאן ודאצ'יה: האם מוכרי מכוניות עוברים על החוק וכיצד להיפטר ממשומשת מקולקלת?

The post מנועי ה-1.2 ליטר המתפגרים של רנו, ניסאן ודאצ'יה: הולכים לגישור? appeared first on TheCar.

בקשת האישור החדשה הוגשה על-ידי עורכי הדין יאמן מסאלחה, צחי פיסטל ועדי ערמן, אשר הגישו את גם התובענות בנושא מנועי ה-2.0 ליטר של יונדאי וקיה, וזאת מספר חודשים לאחר שתובענה דומה מאד בנוגע למנועי ה-2.4 ליטר, אשר הוגשה בידי עורך הדין דוד מזרחי, נמחקה בהסכמת הצדדים.

כבר בתחילת הדברים חשוב להדגיש שיונדאי וקיה נדרשו לבצע בארצות הברית קריאות לתיקון של מנועי 2.0 ו-2.4 ליטר פגומים, ואף נתבעו והגיעו לפשרות בתביעות ייצוגיות שהוגשו כנגדן. שם, בארה"ב ובקנדה, הן מתקנות על חשבונן מנועים שכשלו, מפצות בפיצוי כספי בעלי רכב ששילמו מכיסם על תיקונים, והאריכו את אחריות היצרן לכל אורך חיי הרכב. מצד אחד – יונדאי וקיה טוענות – וזה גם מה שהביא למחיקת התובענה הקודמת בנושא מנועי ה-2.4 ליטר בישראל – שמנועים ששווקו אצלנו יוצרו במפעל אחר ואין בהם את הכשל הסדרתי שנמצא בארצות הברית. מצד שני – במערכת TheCar התקבלו בשנים האחרונות מספר תלונות של בעלי רכב שטוענים שמנועי ה-2.4 ליטר שלהם כשלו ללא התראה מוקדמת למרות שטופלו באופן סדיר.

בשלב זה מסרבת 'כלמוביל', יבואנית יונדאי לישראל, להגיב להליך המשפטי החדש, ואילו מחברת 'טלקאר', יבואנית קיה, נמסר בתגובה ש"טלקאר וקיה לא מכירות בכל בעיה במנועים נשוא התביעה בישראל, ושיעור התקלות בהם נמוך ולא מעיד על קיומה של תקלה סדרתית או אחרת. לא היה מקום להגיש את התביעה הייצוגית בנדון, אשר הועתקה מהליכים בארה"ב".

מה השתבש במנועים של יונדאי וקיה?

בין אם התקלות במנועי יונדאי וקיה קיימות רק במנועים שיוצרו בארה"ב ובין אם הן נפוצות יותר – אין ספק שמבחינת יונדאי וקיה מדובר בנזק עצום – כלכלית וגם תדמיתית. מבלי להיכנס לפירוט טכני, הכשל שבו הכירו היצרניות בארה"ב ובקנדה משלב כנראה בין תקלת הנדסה ובחירת חומרים לבין תקלת ייצור (או רק אחת מבין השתיים). התוצאה היא שהטלטלים והבוכנות במנועי ה-2.0 וה-2.4 ליטר לא מקבלים מספיק שימון, ולכן נהרסים. הנזק של הלקוחות גדול ומחייב במקרים רבים החלפת מנוע, וזאת הוצאה שנעה בסדרי גודל של בין 15,000 ל-25,000 שקלים בממוצע.

בבקשת האישור לתובענה בנושא מנועי ה-2.4 ליטר נכתב שמדובר ב"פגם מובנה, חמור, סדרתי, בעל משמעויות בטיחותיות דרמטיות, ויקר מאוד לתיקון", ובהקשר הזה חשוב לומר אמירה עקרונית ולא פחות דרמטית: ייתכן שבסופו של דבר לא יצליחו התובעים בכל התביעות בישראל להוכיח את טענותיהם, ויתברר שיונדאי וקיה צודקות בכך שמדובר בתקלות שקיימות רק בארצות הברית. אבל אם יוכח שאנשי יונדאי וקיה מסתירות תקלות ידועות להן שקיימות גם בישראל – המשמעות תהיה שהקוריאנים מבדילים בין דם לדם ושבטיחות אזרחי ישראל פחות חשובה להם מזאת של אזרחי ארצות הברית.

מנוע שכושל באמצע נסיעה מסכן את יושבי הרכב וגם את משתמשי הדרך האחרים, וזאת הסיבה שמינהל הבטיחות בדרכים בארה"ב אילץ את יונדאי וקיה לבצע קריאה לתיקון של מנועים. למרות זאת, שתי היצרניות לא הכריזו עד היום על אף קריאה לתיקון של מנועים בישראל. האם מדובר ב"ניהול סיכונים" שמבוסס על היכרות עם האימפוטנטיות של משרד התחבורה שלנו, או באמונה טהורה ושלמה שבאמת אין בעיה? נקווה שהאפשרות השנייה נכונה מפני שהמשמעות של האפשרות הראשונה קשה מאד.

ובחזרה אל בקשת האישור, שבה נטען שהתקלה הסדרתית מתקיימת בעיקר בדגמי יונדאי סנטה פה וקיה סורנטו מהדור השלישי, משנות הדגם 2012-2020, אשר מונעים באמצעות מנועי 2.4 ליטר בנזין מדגם G4KJ. "פגם מובנה חמור זה", נטען שם, "מוביל לכשל במנוע ללא כל התראה מוקדמת ו/או חיווי כתוצאה מחוסר שימון מסבי הטלטל של המנוע ו/או כתוצאה מפגם בחומר ממנו עשויים מסבי טלטל המנוע ו/או מסיבה אחרת. כתוצאה מכך מדובר בשעון מתקתק המוביל לנזק קריטי למנוע הרכב, פעמים רבות תוך כדי תאוצה או נסיעה בדרך…

הגם שהמשיבות מודעות היטב לקיומו של הפגם מזה מספר שנים, בוחרות הן שלא לפעול ליידוע פוזיטיבי של בעלי הרכבים על חשיפתם לפגם המסוכן, שבמקרי קיצון אף עלול להביא לשריפה במנוע הרכב; לא לפעול לבדיקה/תיקון יזום של הפגם; לא להציע לטפל בפגם על חשבונן כשזה מתגלה; וכן לא להאריך את תקופת האחריות בגין פגם זה".

התובענה נסמכת, בין השאר, על חוות דעתו של מהנדס הרכב יניב מוסלי, אשר בדק את אחד המנועים שכשלו וקבע שהנזק הסופני שנגרם לו, ואילץ את בעלי הרכב להחליף מנוע, נובע מתקלה ובעיית שימון. מוסלי מזכיר גם את הסימפטומים שבהם נתקלו בעלי הרכב – ואלה דומים מאד למה שתואר בתביעות בארצות הברית – וגם את אחת משיטות התיקון שננקטו שם כדי למנוע את הבעיה – שינוי הרגישות של חיישן נקישות המנוע ועדכון תוכנת מנורת "בדוק מנוע".

כמו בפרשת מנועי ה-2.0 ליטר גם כאן טוענים כמעט כל הנפגעים שהם לא קיבלו כל התרעה על מחסור בשמן, אף נורית לא נדלקה ואף צליל אזהרה לא נשמע. לטענתם, החשיפה הראשונה שלהם לבעיה הייתה, במקרה הטוב, צליל נקישות מן המנוע – וזה מעיד על כך שהנזק כבר נגרם. בחלק מן המקרים התרחש הכשל במנוע זמן קצר לאחר טיפול תקופתי.

עוד טוענים התובעים ש"המשיבות מודעות היטב לקיומה של התקלה האמורה, בפרט בשים לב לכך כי הן פרסמו לגביה חוזרים טכניים ואף ביצעו קריאות לתיקון בחו"ל, אך בישראל הן בוחרות שלא לקחת אחריות על הפגם ודורשות, במפגיע, מבעלי הרכב אשר פונים אליהם, כי יתקנו את הפגם על חשבונם, על אף העלויות הכבדות הכרוכות בכך".

יונדאי וקיה, ונציגותיהן בישראל, אמורות להגיש את תגובתן לבקשת האישור במהלך החודש הבא, ואנחנו נעדכן כאשר יהיו התפתחויות חשובות בפרשה. בינתיים, אם אתם הבעלים של יונדאי או קיה עם מנוע 2.4 ליטר משנות הדגם 2012-2020 וברכב שלכם התגלתה תקלת מנוע כזאת, כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

The post האם מנועי ה-2.4 ליטר של יונדאי וקיה מתפגרים גם בישראל? appeared first on TheCar.